צניעות כהיום

אין באמת הלכות צניעות. זה גם לט מעוגן בתרי"ג מצוות.

כדי לעשות סדר בנושא הצניעות כיום, חשוב להבין מספר יסודות:

1. מהות הצניעות: ערך עצמאי ולא "מניעת הרהורים לגברים"

הטעות השכיחה ביותר בשיח הרווח היא הזיהוי בין הלכות צניעות של נשים לבין מניעת הרהורים אצל גברים (איסור "לפני עיוור"). תפיסה זו הופכת את האישה לאובייקט ומטילה עליה את האחריות ליצריו של הגבר.

עמדתי היסודית (בעקבות דברי ידידי נדב שנרב) היא שצניעות היא ערך אנושי, אסתטי ותורני בפני עצמו – שעניינו הצנעה, אי-החצנה והתכנסות פנימה. חובתו של הגבר לשמור על עיניו ומחשבותיו היא חובה משלו, ואינה גוזרת בהכרח את גדרי הלבוש של האישה. כאשר אישה מתנהלת ולובשת באופן נורמלי ומקובל, החובה להיזהר מהרהורים מוטלת כולה על הגבר. אמנם אם נראות האישה מעוררת הרהורים אצל קברים זה סימן (ולא סיבה) שיש שם משהו לא צנוע.

2. נורמות חברתיות תלויות זמן ומקום

רוב גדרי הלבוש וההתנהגות (כגון אורך השרוולים, החצאית או לבישת מכנסיים) אינם איסורים הלכתיים קשיחים המוגדרים בסנטימטרים בתלמוד, אלא פונקציה של נורמות חברתיות וסביבתיות:

• מכנסיים לנשים: כיום מכנסיים אינם נחשבים ל"כלי גבר" (הן בשל קיומם של מכנסי נשים והן בשל שינוי האופנה), ובלבד שמדובר במכנסיים רגילים וסבירים שאינם פרובוקטיביים.
• גדרי לבוש: לבוש צנוע נקבע לפי השכל הישר והנורמה המקובלת בחברה סבירה. מה שנחשב בולט או לא מתאים בהקשר חברתי מסוים יכול להיות נורמלי לגמרי בהקשר אחר.

  ראה ריטב"א סוף קידושין.

3. שירת נשים ("קול באישה ערווה")

איסור "קול באישה ערווה" במקורו התלמודי לא נאמר אך ורק על שירה, והפוסקים הם שצמצמו אותו לשירה. יסוד ההרחקה כאן הוא החשש מהתעוררות הרהורים אסורים.

בימינו, שירת נשים במרחב הציבורי והאמנותי (ברדיו, במדיה, ואף בהופעות שאינן פרובוקטיביות) נתפסת כחוויה מוזיקלית ואמנותית לגיטימית. אדם ההולך להופעה או מקשיב לזמרת כדי ליהנות מהאיכות המוזיקלית של קולה – אין בדבר קונוטציה מינית או הרהור אסור. לכן, במקום שבו השירה אינה בעלת אופי מיני/פרובוקטיבי והמטרה היא הנאה אמנותית, אין בזה איסור (ובפרט בשמיעה דרך תווך אלקטרוני, כשיש כמה שרים יחד, או כשלא רואים את הזמרת).

4. כיסוי ראש לנשים נשואות

בניגוד לנורמות הלבוש הכלליות, כיסוי ראש לאישה נשואה הוא חיוב/איסור פורמלי מן התורה שנלמד מן הפסוק בפרשת סוטה ("ופרע את ראש האישה").

למרות שיש מי שטען (כמו הרב יוסף משאש) שבטל הטעם וממילא בטל האיסור בימינו, טיעוניו אינם מחזיקים מים הלכתית, שכן איסור תורה קצוב אינו בטל מאליו ללא מניין חכמים. לכן:

• מעיקר הדין, אישה נשואה חייבת בכיסוי ראש ברשות הרבים.
• בתוך ביתה מן הדין אינה חייבת לכסות את ראשה (גם בפני אורחים, לפי פשט הגמרא בכתובות).
• גדרי הכיסוי המדויקים נתונים במחלוקת, ומדין תורה (דת משה) יש דעות שדי באיסוף השיער או בכיסוי חלק ממנו.