תורה ועידן האבי

תשובה מרתקת, תודה.

אם יורשה לי לשאול בהמשך לדברים ובהנחה שאכן חלקים מהתורה לא ניתנו בסיני אלא נכתבו על ידי סופרים בני תמותה, היאך אפשר לדרוש את מילות התורה, לבצע הקשים וגזירות שוות, לימוד מיתורי אותיות ועוד, אם זה לא שמיימי אז הדרשות אינן בהכרח מה שרצה האל, אלא לדברי הסופר/ים שכתבו זאת.

אולי אם הרב יוכל מעט להרחיב אלו חלקים בתורה כן נראים שאלוהים עצמו כתב, או בסבירות גבוהה שמיימים?

ההסבר שהתורה נכתבה בהתאמה לדור שקבל אותה הוא הגיוני, אבל מכיוון שזהו טקסט (או חלק מהטקסט) נכתב בידי האל והוא נצחי, האם לא היתה דרך לכתוב זאת בצורה שבה הרעיונות לא יראו מיושנים לאחר תקופה? אני משער שסופר מוכשר (אם היתה מתבקש) היה יכול לכתוב בצורה יותר אוניברסלית וק״ו שאלוהים עצמו.

לא שאינני מקבל את התשובה, אבל זה קצת נראה כמו הסבר תיאורטי אפשרי לאחר זמן (תירוץ), ולא הסבר מדוע זה אכן נכתב בדרך זו.

תודה רבה וכל טוב!

יש לי שאלה קצת מעבר, אבל אני חושב שזה מאותו איזור –

המסלול שאתה מציג לאמונה בכל אתר ואתר (ובפרט באתרא קדישא הדין) הוא כדלהלן –
א. אלהים פילוסופי (כי קוסמולוגי או פיזיקו-תיאולוגי).
ב. אלהים חייב לרצות משהו שהוא מעבר למוסר, לכן סביר שהוא יתגלה ויספר לנו מה הוא רוצה.
ג. יש לנו סיפור שעובר במסורת שהוא התגלה וסיפר לנו, באמינות סבירה אז זה כנראה גילוי רצונו.

אני חושב שרוב הבעיות שיש לאנשים עם המהלך שלך הם עם שלב ג. ואני מוסיף – הרי הקב"ה מצפה מאיתנו לקיים את רצונו, יתר על כן – לשיטתך זה ממש "צורך גבוה" שנקיים את רצונו מבחירה.
האם זה לא היה עוזר אם הוא היה מתגלה בצורה ש"סותמת את הפה" לכל ערעור? מספיק היה לשתול התייחסות לידע מדעי שיתגלה בעתיד או משהו מעין זה (אפילו דילוגי אותיות – אם הם היו עובדים), כדי שרמת הוודאות תעלה פלאים.

הרי כרגע כל אדם עומד בפני צורך בבירור פילוסופי והיסטורי, ורק אחרי הבירור הזה הוא מגיע לשלב הבחירה בין טוב לרע.

לאור ההנחות על אלהים שרוצה מהעולם משהו שמעבר למוסר, הייתי מצפה שההתגלות וגילוי הרצון יהיו ברורים כשמש, ואז באמת נעמוד רק מול הבחירה החופשית שלנו והיצרים, במקום לעמוד גם מול ספיקות אמיתיים, שמצריכים כלים קוגניטיביים רציניים מאד להכריע בהם, ולא כל אדם הוא בר הכי.

מקשן,
גם אם התורה עברה עריכה או מורכבת ממסורות שנשזרו יחד, ההנחה שלי היא שאותה עריכה או שזירה נעשתה בנבואה וברוח הקודש. ברגע שהעורך (נביא או בעל רוח הקודש) מסדר את הפסוקים או מוסיף מילים, התוספות הללו נכללות בטקסט האלוהי וניתן לדייק בו ולהידרש ממנו.
כעת תשאל, מה אם היפותטית מילה מסוימת ששימשה לדרשה היא באמת תוספת אנושית גרידא (טעות סופר או עריכה הדיוטית)? כאן אני מסכים איתך לחלוטין: אין שום טעם והיגיון לדרוש טקסט שלא נכתב ברוח הקודש. לעשות גזירה שווה בין מילים מטקסט שלא מוקפד זה טיפשי. אלא שמבחינה הלכתית ופרקטית ההלכה לא נופלת, בגלל חזקת האותנטיות: אנו פועלים על פי חזקות. החזקה היא שהטקסט שבידינו הוא דבר ה' שניתן מסיני (או נערך ברוח הקודש), וכל עוד אין לך הוכחה חותכת ומוחלטת שמילה ספציפית ששימשה לדרשה היא טעות מאוחרת, החזקה עומדת בעינה.
כנראה שמסיבה זו יש גם הבדל בין בית מדרשו של ר"ע לבית מדרשו של רי"ש, הסובר ש"דיברה תורה כלשון בני אדם" ולכן אינו דורש כל מילה או אות מיותרת.

לגבי שאלתך השנייה, אילו חלקים נכתבו על ידי אלוהים:
איני יודע מה בדיוק ניתן בסיני, ואני לא חושב שמישהו יודע. מקובלנו שהתורה ניתנה בסיני, וישנם פסוקים שניכר בעליל שהם תוספות מאוחרות (כמו פסוקים המכילים את הביטוי "עד עצם היום הזה" או תיאורים שברור שנכתבו בפרספקטיבה מאוחרת). אבל מעבר לכך, כל עוד לא תובא ראיה טובה על פסוק כזה או אחר, החזקה היא שהוא מקורי ומחייב. איני רואה שום היגיון באמירה שפסוקים מסוימים (למשל הפסוקים ההלכתיים) הם מסיני והשאר הוא תוספות אנושיות.

לגבי שאלתך השלישית, האם לא הייתה דרך לכתוב את התורה בצורה "אוניברסלית" שלא תיראה מיושנת:
לדעתי אין דבר כזה "טקסט אוניברסלי" במנותק מהקשר. כל תורה, מופשטת ככל שתהיה, כדי לרדת לעולם האנושי היא חייבת לעבור קונקרטיזציה ולהתלבש במערכת המושגים, הדימויים והידע של השומעים. אילו התורה הייתה נכתבת היום, היא הייתה מתלבשת בעולם המושגים שלנו. אבל האם אתה חושב שעולם המושגים שלנו כיום (כגון פיזיקת קוונטים או דמוקרטיה מודרנית) ייראה "נצחי" ו"אוניברסלי" לאדם שיחיה בעוד 3,000 שנה? סביר להניח שזה ייראה לו מיושן ופרימיטיבי בדיוק כפי שהעולם של המזרח הקדום נראה לנו.
לכן, זה אינו תירוץ בדיעבד, אלא הבנה של מהות התקשורת האנושית. התורה מדברת אל אנשים ולכן היא מדברת בשפתם, כולל המדע, התרבות (למשל מוסד העבדות) והמוסכמות של זמנם. העקרונות המופשטים שעומדים בבסיס ההוראות הללו הם הנצחיים, ומתפקידנו בכל דור לחלץ את הרעיון מתוך הלבוש ההיסטורי וליישם אותו במציאות המשתנה.

תומי,

ראשית, הציפייה שלך להתגלות ש"סותמת את הפה" ולמען ודאות מוחלטת מבוססת על טעות קטגורית. אני חוזר ואומר: אין דבר כזה ודאות מוחלטת בשום תחום בעולם, גם לא במדע, ובוודאי שלא באמונה. אם אתה מזהה אמת עם ודאות – אתה טועה טעות מרה. אנחנו יצורים מוגבלים הנידונים לקבל את כל החלטותינו, כולל החלטות גורליות של חיים ומוות, בתנאי אי-ודאות ועל בסיס סבירות.
עדיין אפשר לצפות ליתר ודאות. אבל באיזו רמה? כל רמה יכולת לשאול למה לא יותר?
מעבר לזה, גם אם היית מצפה, צפייתך לא התממשה. כעת השאלה האם מכאן ניתן להסיק שהתורה היא מעשה ידי אדם. לדעתי לא. המסקנה היא שיש לו שיקולים שלא נהירים לך.
כמובן שיש לא מעט כאלה שטוענים שהם מוצאים בתורה מידע מדעי מתקדם ורמזים ברורים לאלוהיותה (דילוגים וקודים). אם זה חשוב לך הייתי ממליץ לך לבדוק אותם.

אתה מניח שהדרך שאני מציע מחייבת כל אדם להיות פילוסוף בעל כלים קוגניטיביים רציניים. זו הנחה שגויה שלא אמרתי מעולם. אין שום חובה הלכתית או אחרת להיות פילוסוף. כל אדם מגיע למסקנות בדרכו שלו ולפי מדרגתו. יש מי שזקוק למחקר פילוסופי מפורט כדי ליישב את ספקותיו, ויש מי שמספיקה לו אינטואיציה דתית פשוטה – וזה בסדר גמור. אדם שמגיע למסקנה שיש אלוקים מכוח אינטואיציה פשוטה הוא אדם מאמין ורציונלי לחלוטין. מה שנדרש מהאדם הוא לברר את האמת עד מקום שידו מגעת, ביושר, ולהתמודד עם קשיים שמתעוררים לדעתו. לא לאמץ אוטומטית דברים רק כי כך הוא חונך. אין שום הכרח או דרישה לעשות דוקטורט בפילוסופיה כדי להיות מחויב.

תודה רבה על התשובה המפורטת.

אני מבין לחלוטין את הגישה וההתייחסות לשתי השאלות הראשונות.

לגבי השאלה השלישית, בודאי שיש קושי בכתיבה אוניברסלית כפי שבארת בטוטו״ד. אך אציין כמה דוגמאות בהן לכאורה בקלות היה אפשר לדלג על המוקש.

כשהתורה מונה עופות אסורים למאכל, התורה מציינת כמה עופות בשמותיהם. כיום ידוע שיש למעלה מ10000 סוגי עופות וציפורים שונים ורובם המוחלט אינם מוזכרים בתורה. כללים אוניברסליים ללא דוגמאות היו לכאורה מחזיקים לנצח. לעומת זאת ציון כמה דוגמאות ספציפיות נראה כמו התעלמות ממיני עופות רבים (ועוד רבים שיתגלו אולי ב3000 השנים הבאות).
תיאור הבריאה והקוסמוס, האם לא היה עדיף תיאור עובדתי על פני תיאור אלגורי?
דיני נזיקין, לדוגמא ההצמדות לדוגמאות של שור נגח או גניבת בקר, אלו בהחלט דברים שיכולים לקרות גם כיום, אבל כל מי שלומד דינים אלה מנסה לעשות אנלוגיה לנזיקין שיותר מצויים בימינו. לא נראה לי לי שבית דין בשנים האחרונות בדק האם שור מסויים הוא תם או מועד, או אם משהו גנב שה וטבח או מכר אותו והתבייש תו״כ מעשה. סט חוקים שבו ההגדרה היא על כל נזק שנעשה על ידי אדם, ממונו ללא דוגמאות ספציפיות שהיו מצויות בעיקר פעם, היה יכול להיות הרבה יותר אוניברסלי ואלמותי, גם בשנים הבאות.
איסורים שהתורה מציינת בהם שור וחמור (שבת, לא תחמוד), למה לנקוט דוגמא שאינה אוניברסלית. ללא דוגמא זה יכול להיות אותנטי יוצר גם כיום ובעתיד.

אלו דוגמאות שעלו במוחי כעת, אין ספק שישנן עוד דוגמאות רבות בהן לכאורה היה אפשר להמנע מטקסט מתיישן. התורה ככתבה נראית כיום ׳מיושנת׳ וכנראה בעתיד זה רק יהיה עוד פחות רלוונטי.

מקוה שאני לא חוזר על עצמי מידי, רק רציתי לסבר את האוזן ולהבהיר את שאלתי.