אודות מקור תוקף וסמכות חיצוני למוסר

הודעת פתיחה של הרב

אודות מקור תוקף וסמכות חיצוני למוסר

נשלח ב-20/2/2006

| |

אודות מקור תוקף וסמכות חיצוני למוסר (ליבוסי)

כתב יבוסי באשכול העתיק שהוקפץ על מוסריות של דתיים וחילוניים, וז"ל: אמרתי שבמישור העיוני, אכן אין הסבר טוב למוסר ללא מקור סמכות חיצוני, בעוד שבמישור ההתנהגותי, לדעתי כל מערכת חברתית תתייצב סביב שיטה שבה מחנכים לסוג מסויים של שיתוף פעולה והתחשבות. אם לדייק יותר, מערכות שלא יתייצבו סביב שיטה כזו יינגפו בפני מערכות שיפתחו שיתוף פעולה. ביחד עם המנגנונים הרגשיים המובנים כדוגמת הקשר בין ילדים להורים, תקבל מערכת שבה הסבירות לאכילה הדדית נמוכה מאד, או שלפחות האכילה ההדדית תקובע בהסדרים חברתיים. עוד ניסיתי לטעון, שאת הטמעת הכללים החברתיים קל לממש באמצעות חינוך, או אילוף, הילדים, שמוחם קל לעיצוב וגופם חלש מכדי להתנגד לאילוף. זו הייתה תשובתי לשאלה מה ימנע את האכילה ההדדית, לא לשאלה איזה נימוק רוחני יש לשיתוף פעולה או לאלטרואיזם.

הדברים מעוררים אצלי כמה שאלות: 1. האם אכן הבסיס היחיד למוסר (במובן הלא תועלתני שלו), הוא הנחת קיומו של מקור סמכות חיצוני? אני נוטה לחשוב שכן, אבל יש להגדיר יותר מדוע באמת זה כך. האם זה מוסכם על כולם? לכאורה רוב העולם אינו נוהג כך, אך אין כאן בהכרח מחלוקת על העיקרון הזה עצמו (ראה להלן). 2. האם מי שחש לגבי מוסר שיש בו יותר מהתועלתנות גרידא (וגם מבין שתועלתנות אינה מספקת, שהרי היתרונות המיידיים של עבירה מוסרית הם ברורים. ראה דוגמאות באשכול על האספרגוס), יכול להסתפק בהסבר אבולוציוני התנייתי? הרי העובדה שאנחנו מודעים להשפעותיה הברוכות של האבולוציה עלינו צריכה לגרום לנו להתנער מהשטויות שלה, ולנהוג באופן הרציונלי וסביר, כלומר התועלתני. לשון אחר: האם המודעות לאבולוציה יש בה משהו משתק? הרי אם אני יודע שאין במוסר מאומה מעבר להתניות חייתיות, אז מדוע שאנהג על פי ציוויי המוסר? מהי הטענה כלפי מי שלא עושה כך? יתר על כן, האם בכלל יש טענה כזו, רק שאינני יכול להסביר לו אותה, או שאין כלל טענה כלפיו? אמנם ניתן לומר שגם הגינוי והענישה שלו היא תוצאה של סוג של התנייה. אבל גם לכך אנחנו מודעים, אז מדוע התחושה הפתטית של הגינוי שמקננת בנו (לעצם הענישה יש הגיון תועלתני, כמובן). 3. אם קיבלנו את ההנחה הנ"ל (שדרוש מקור תוקף חיצוני), ובנוסף אם אכן אנו חושבים שיש במוסר משהו מעבר לתועלתיות (שהיא כנראה ההנחה ביסוד ההנחה קודמת), פתוחות בפנינו שתי אפשרויות: א. לזנוח אותו (לפחות כאשר שיקולי התועלת אינם קיימים). ב. לקבל את העובדה שיש מקור סמכות חיצוני. זוהי טענתו של קאנט, שבסופו של דבר הוכיח את קיומו של אלוקים אד-אתיקום. ואין כוונתי לטיעון פרגמטיסטי דבילי, מהסוג של 'אם לא נאמין באלוקים אז לא יהיה מוסר, וחבל' (ובלשון בעלי המוסר: 'אם אין אלוקים במקום הזה והרגוני'). כוונתי לטיעון הגיוני שאומר שתחושת המחוייבות למוסר, וחוסר הרצון להינתק ממנה על אף המודעות למקורה האבולוציוני-חייתי, מצביעה על כך שכנראה אנחנו מניחים במובלע שיש מקור תוקף חיצוני למוסר. 4. וכאן אני מגיע להשאלה האחרונה: מדוע חלק גדול מאנשי העולם הנאור לא בוחרים באף אחת משתי האופציות הללו, על אף שאלו היחידות הקיימות (בהנחה של יבוסי, שלענ"ד נראית סבירה לרוב בני האדם, שאין למוסר תוקף של ממש ללא מקור חיצוני, שבעצמה מבוססת על ההנחה שיש בו משהו מעבר לתועלתנות).

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1813396