אין לך בו אלא חידושו: מיעוט סתירות או חידושים?

הודעת פתיחה של הרב

אין לך בו אלא חידושו: מיעוט סתירות או חידושים?

נשלח ב-22/11/2008

| |

אין לך בו אלא חידושו: מיעוט סתירות או חידושים?

כרגע אני עוסק בסוגיית שמירה בבעלים. וכידוע נחלקו הראשונים והאחרונים בשאלה האם במצב של שמירה בבעלים אין כלל חוזה שמירה, או שמא יש חוזה שמירה והתורה פוטרת מתשלומים.

והנה ידועים דברי בעל החוו"י סוס"י רכג, שכתב:

והנה בגוף הדין תמהתי כל ימי אחר שפיקודי ה' ישרים וכלם נכוחים בטוב טעם וישרים למוצאי דעת והאריך בהם הרמב"ם במ"נ חלק ג' בי"ד כללים וממנו ינקו ולקחו כל הבאים אחריו בטעמי מצות בנגלה ומי יתן ואדע לקרב הדבר הזה אל השכל ודמיא למ"ש פלוני [עי' מס' כתובות נ"ב ע"א] אלו הוינא התם אמינא משיב רעה תחת טובה וגו' וכי משום שהמשאיל במלאכתו של שואל ילקה באבדון ממונו ביד שואל כי לולי דרז"ל ל"ק דהיה י"ל פי' הכתוב עמו ר"ל אצל דבר ששאל לחבירו והיה לו להשגיח עליו וק"ל עכ"ל:

(והרי אתגר לנאדליסטים שבינינו: האם ר' גדליה, או אולי מישהו מכם, יכול להסביר את דין פטור בבעלים?).

השאלה שהטרידה אותי היא כיצד נוצר ויכוח על גדר הדין כשאף אחד לא מבין את טעמו? הרי ברור שבניגוד לאשלייה הבריסקאית אין גדר (וואס) בלא טעם (פער וואס). המוצא היחיד לקביעת גדר בלי טעם הוא חזרה ללשון התורה, ולנסות להוציא מצורת הציווי ומשיקולים טכסטואליים-פרשניים את גדר הדין.

בנדון דידן, השיקול הפרשני המתבקש הוא 'אין לך בו אלא חידושו'. התורה אמרה "אם בעליו אין עמו לא ישלם", כלומר היא פוטרת מתשלומים, ולכן אין לנו להסיק שגם אין כאן חוזה שמירה. אין לנו בו אלא חידושו.

אם כן, מה סובר החולק (מי שסובר שאין בכלל חוזה שמירה)? על כורחנו הוא יטען שקיומו של חוזה שמירה בלי חובת פיצוי למפקיד הוא תרתי דסתרי (לפחות לפי הגדרים המקובלים בתורה). אם כן, הוא מעדיף להרבות את החידושים (אין חובת פיצוי, כתוב בפירוש. הוא מוסיף שגם אין חוזה שמירה, חידוש נוסף), על מנת למעט את הסתירות.

אם כן, יש כאן מחלוקת האם עדיף למעט את החידושים הלא מובנים גם על חשבון היווצרות סתירות, או שמא מיעוט הסתירות גובר, ועדיף להרבות את החידושים כדי למעט סתירות.

הדבר מזכיר לי את מחלוקת אביי ורבא לגבי עד זומם. רבא אומר שהוא נפסל מכאן ולהבא (=משעה שהוזם), על אף שעדות השקר היתה כבר קודם, וברור שאם הוא שקרן אזי הוא היה שקרן כבר קודם ההזמה. הנימוק של רבא הוא "עד זומם חידוש הוא, ואין לך בו אלא משעת חידושו". הוא ממעט את החידוש ככל שהוא יכול, גם אם נוצרת סתירה (=משעה שהעידו הם שקרנים אך לא נפסלו לעדות).

לגבי אביי, הסובר שהזוממים נפסלים מעת שהעידו, ידוע שנחלקו הראשונים האם גם לדעתו עד זומם הוא חידוש (רמב"ם) או לא (טור). לפי הרמב"ם יוצא שאביי חולק על רבא בדיוק בנקודה הזו שהעלינו למעלה: לדעתו יש למעט את הסתירות גם אם מרבים את החידושים הלא מובנים. ואילו רבא סובר שיש למעט את החידושים גם אם נוצרות סתירות.

להלכה קי"ל כאביי. לפי הרמב"ם נראה שמכאן מוכח שיש למעט את הסתירות גם אם מרבים את החידושים. ולדעת הטור אביי סובר שזה אינו חדוש, ולכן המסקנה מכאן היא דווקא כרבא (שהרי אביי לא נחלק עמו בנקודה זו) שיש למעט את החידושים גם אם נוצרות סתירות.

ועל דרך דרוש בעלמא, כל זה הזכיר לי את המדרש על שלמה "שלושה המה נפלאו ממני", שמונים שלושה דברים ששלמה לא הבין. ביניהם פרה אדומה. ומסבירים חז"ל שמה ששלמה לא הבין הוא הסתירה הפנימית, כיצד פרה בו-זמנית מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. מדוע חז"ל לא הסתפקו בכך שהוא לא הבין את עצם המכניזם שפרה מטהרת טמאים? ובכלל את עניין הטומאה והטהרה? גם זה לא נראה מאד מובן.

ייתכן ששלמה המלך לא הבין הרבה דברים בתורה (למה פודים פטר חמור, לא אוכלים חזיר, מניחים תפילין וכדו'), אבל רק שלושה דברים נראו לו מכילים סתירה פנימית. ובזה א"ש מדוע הוא לא הביא גם את שמירה בבעלים, שכן הוא למד כרמב"ם שאין כלל חוזה שמירה (כי יש למעט את הסתירות גם במחיר של ריבוי החידוש).

כידוע, ושתי ואחשוורוש נחלקו במחלוקת רעק"א וה'קצות'…

אגב, כמדומני שאפשר להוכיח שהרמב"ם והטור אכן נחלקו באופנים מקבילים גם לגבי שמירה בבעלים (שלרמב"ם אין חוזה ולטור יש חוזה רק פטורים מתשלום).

מעבר לעניין הדרוש שהובא רק כקצפת. מה דעתכם על עצם העניין? האם באמת אפשר ללמוד גישה כללית בזה? האם לפי הרמב"ם באמת היינו מצפים שינקוט תמיד בגישה שאין לך בו אלא חידושו הוא מיעוט הסתירות גם אם יש ריבוי של החידושים. ובפרט שהרמב"ם כידוע היה רציונליסט, ולכן אך סביר הוא שגם בסוגיות מחודשות הוא ייטה למעט את הסתירות.

ברקע הדברים יש לזכור שביחס לדרכי הדרש (כללי ופרטי לעומת ריבוי ומיעוט) ישנם סתירות ברמב"ם, ונראה די בבירור שהוא לא טרח לקבוע שיטה עקבית ביחס לדרכי הדרש. העקביות שלו היתה במישור ההלכתי ולא במישור המטא-הלכתי. אם כן, אולי גם ביחס לדרכי הפרשנות (כמו בנדון דידן) אין לחפש אצלו עקביות.

האם מוכרות לכם דוגמאות נוספות למחלוקות כאלו סביב מיעוט החידוש מול מיעוט הסתירות? אין לי ספק שיש עשרות ומעלה.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2522641