אמנות ההברגה ומקורותיה (לרבנו מיכי)

הודעת פתיחה של הרב

אמנות ההברגה ומקורותיה (לרבנו מיכי)

נשלח ב-23/9/2004

לאור חשיבותו של הנושא, במיוחד כיון שאחד מבכירי כותבינו אימץ את שיטתם של בוגי את וטו, מגיע לו אשכול עצמאי.

אז כך:

מיכי כתב באשכול על לייבוביץ:

אני אמנם לא רב, אולם למיטב הבנתי אני אורתודוכסי, והישיבה בה אני מלמד נכנסת לקטגוריות שמנית לעיל.

אם מישהו ייכנס אליי לישיבה וישאל אותי (לא צריך, אני כאן) האם 'עין תחת עין' הוא חידוש מאוחר, או שמא ירד מסיני, אומר לו שזוהי שאלה היסטורית מעניינת, ויש לה השלכות תורניות מעניינות, אולם היא לא ממש חשובה מבחינה דתית, ובודאי אינה קשורה לאפיקורסות כלשהי.

בהחלט ייתכן שהחידוש המרענן הזה ש'עין תחת עין' ממון, התחדש במהלך ההיסטוריה, ולא ירד מסיני. ואף ייתכן שלא נהגו כך בשלב זה או אחר בהיסטוריה (למשל, האווירה בתנ"ך, משום מה, לא נראית לי מתאימה לתפיסה נאורה שכזאת).

זוהי דרשה, ועל הדרשות הרמב"ם כותב דברים ברורים בתחילת הלכות ממרים (פ"א-ב), בהקדמות ובשורש השני. כל בי"ד בכל דור, ללא כל דרישה על היותו גדול בחכמה או במניין, יכול לפרש את התורה בי"ג מידות ולדרוש אותה כהבנתו, ולחלוק על כל קודמיו גם יחד. עקרונית בי"ד יכול להחליט שיש 3 אבות מלאכה בשבת, ולא 39.

כל זה הוא פרט לדברים שירדו מסיני ונמסרו במסורת שעליהם לא נחלק אדם מעולם (וראה חוו"י סי' ק"צ?, והדברים עתיקים). למעשה הדברים שבמסורת אינם שייכים לתושבע"פ, אלא רק במובן הפורמלי שהם לא שייכים לתושב"כ. אולם הדרשות היוצרות (אלו שקדמו להלכות שעלו מהן, בניגוד לדרשות הסומכות להלכות ידועות) לא ניתנו מסיני, והן יכולות לתהחדש בכל דור.

על כן אין לי הקטן שום בעיה עם אמירה ש'עין תחת עין' הוא חידוש מאוחר, ולמי שיש בעיה עם זה יש בעיה עם הרמב"ם וגם עם חז"ל. הוא רפורמי אמיתי (וזו זכותו!).

אמנם עדיין החידוש צריך להיעשות מתוך מודעות שהחכם הדורש הוא פרשן ולא מהפכן. הוא עצמו חייב להיות במצב שהוא רואה בטכסט עצמו את הפירוש/הדרש שלו (ואין כוונתי שהדרש הוא הפשט, ואכ"מ).

ישנם כללי דרש, שבאמצעותם (בתוספת סברות אישיות, שבהחלט תלויות בקונטכסט ובהשקפות של הפרשן) מחלצים הלכות מן התורה. בשורש השני הרמב"ם נחלק עם הרמב"ן האם הלכות אלו מצויות בתוך הכתוב או שהן הרחבה שלו (כענפים היוצאים מן השורשים). אולם ברור שהן אינן יכולות סתם להפוך אותו ממניעים מוסריים, שאם לא כן אין לתורה כל משמעות. יכולנו להסתפק בציווי: עשה מה שאתה מאמין בו. היושר האינטלקטואלי של החכם הוא תנאי לתוקף הדרשה. ההלכה הנדרשת, גם אם המוטיבציה ליצירתה היא מוסרית (וזה בהחלט יכול להיות), צריכה להיות מצויה בכתוב, או לבטא הרחבה שלו (ולא סתם זריקה שלו) על פי כללי הדרש (שחלק גדול מהם אינו ידוע לנו ממש, ולכן נראה לנו שיש כאן ברירה חופשית בין פסיקות, ו'הברגה' דה-פקטו, מפוקפקת למדיי, שלהן לתוך הכתוב).

נו, כשאני למדתי את המונח 'הברגה' (עוד מעט אתחיל עם 'נוכלות אינטלקטואלית') אז כבר באמת שורר בעולם שלנו 'שלום הדעות' באופן היותר עליון וניצוצי. ווטו ובוגי, הפיסקה הזו מוקדשת לכם ולכל בית ישראל.

בברכת גח"ט, לרב"צ, וגם לצאן מרעיתו הזקן.

מיכי

***

ועל זה הקשיתי:

הגם מיכי במבריגים?

ביתר רצינות, כי זה נושא רציני

מאד

.

מיכי, אתה מוזמן לענות לשאלון הקצר הבא:

מה הם התנאים ההכרחיים והמספיקים על מנת שפרשן יציע פירוש שמשנה או עוקר דבר תורה מפשטותו, כגון להפוך עין תחת עין לממון? ואם אוסיף דוגמא מאשכולו של מסתברא, לומר ששוגג חייב קרבן חטאת, אבל לא מתעסק?

נקודות לבירור:

א. האם הפרשן מודע לכך שהוא יוצר שינוי?

ב. איך הוא מבאר זאת לעצמו? (השיטה הסוקרטית, לשאול אותו מה הוא עונה לעצמו ולנו).

ג. האם יש חופש דרשות מוחלט? כלומר, האם ניתן לומר שתפילין הן רק מטאפורה? (זה בהחלט עלול להיות פשט החומש…

).

ובסופו של דבר, איך אתה משתית את המטא-כללים האלו שלך במסורת התלמודית? על ידי הברגה או על ידי פשט?

. זו שאלה רצינית גם כן, למרות החיוך. הכוונה שלי היא כיצד אנו מעגנים פרשנות כה מרחיקת לכת בגמרא – לא שזה בלתי אפשרי, אולי זה באמת הפשט, אבל מנלן?

שומר פיו ולשונו

שומר מצרות נפשו

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1120818