הערמה בדיני סוכה ושבת/יו"ט

הודעת פתיחה של הרב

הערמה בדיני סוכה ושבת/יו"ט

נשלח ב-17/10/2008

| |

הערמה בדיני סוכה ושבת/יו"ט

ביו"ט האחרון ניגש אליי יהודי וסיפר לי שהוברר לו שסוכתו פסולה. המקרה מעורר כמה וכמה נקודות מעניינות בהלכות סוכה ובכלל, ולכן אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו, ונתענג בהל' חג בחג. נצייר ציור פשוט יותר, כדי שהדיון יהיה יותר בהיר.

הוא בנה את הסוכה באופן שיש לה שלוש דפנות, כאשר השלישית מרוחקת מהסכך כמטר (כלומר יותר מג' טפחים ופחות מד' אמות). הוא חשב שיש דין דופן עקומה גם באויר, אך זוהי כמובן טעות. חתנו הציע לו להושיב אדם בקצה הסכך בתור דופן שלישית, כעצת השו"ע הידועה בסי' תרל.

[רק למנוע טעות אומר כי בעינן לזה שני תנאים: שהיושב לא יידע (כמפורש שם, וראה שם בביאוה"ל הסברים לכך), ולדעתי בעינן נמי שלא יעשה לדעתו של האומר (כגון ילד שלו שעושה לדעתו). שהרי אם עושה לדעתו הוי כמו מעמיד שם בהמה שנחשב כבונה בידיים שלו, ראה בגר"א ונו"כ בסי' שסב ה"ה. בקטן, כמו בבהמה, זו אינה מחיצה שנעשית בשוגג, כי היא נעשית על ידי הגדול ולא על ידי הקטן או הבהמה היושבים שם. לכן אין לעשות את המחיצה על ידי ילדו, שהרי קטן עושה לדעת אביו, ואולי כל קטן עושה לדעת גדול (כמבואר בהל' כיבוי דליקה, סי' שלד).

עוד יש לדון האם אותו שיושב שם יכול לאכול בסוכה בעצמו. לענ"ד מסתבר שאסור לו, שכן הוא עצמו הדופן, ולכן הוא לא יושב בסוכה. זה אמור גם פיסית, שהרי הוא יושב מתחת לעצמו ולא מתחת לסכך, וגם פונקציונלית, שכן הוא משמש כדופן ולא כאדם שיושב בסוכה.]

כעת הוא מצוי בבעיה מה לעשות הלאה. חשבתי להציע לו עצה שלא מצאתי בפוסקים, אך היא נראית לי נכונה. לשים שם אדם כדופן (בתנאים הנ"ל), ולאחר מכן, בעודו שם, להוסיף סכך על מרווח האויר עד הדופן השלישית. כעת אותו שיושב שם ייצא החוצה, והוא ייוותר עם סוכה כשרה.

כל שלב בתהליך הזה הוא מותר מבחינת דיני יו"ט, שהרי הושבת האדם בהתחלה ודאי מותרת מדינא דגמרא. לאחר שיושב שם אדם, הוספת הסכך אינו מחיצה או סיכוך מתיר, שהרי הסוכה מותרת גם קודם לכן, ולכן אינו אסור מצד זה. ומאידך, בלי זה הרי הוא כמוסיף על אוהל עראי, וגם זה מותר (בודאי לצורך מצווה. כמו הציור במת, ראה סי' שיא ה"ו).

אמנם התלבטתי האם זה לא סיכוך מתיר מבחינת החלק שמחוץ לסיכוך הקודם. הוא אמנם אינו מתיר את כלל הסוכה, אבל החלק החיצוני ההוא היה אסור לפני הוספת הסכך. על כן יותר נכון להוסיף שם סכך פסול, שכן במקרה כזה הסיכוך הפסול מצטרף לדופן הרחוקה והופך לדופן עקומה. דופן זו מתירה רק את החלק שהיה מותר עוד קודם, ולכן לא הוי מחיצה מתרת. יותר מכך, עדיף לשים סכך פסול מעוד שני שיקולים: 1. כעת זה לא סיכוך עראי אלא מחיצה, ובמחיצה שאינה מתרת אין כלל איסור מעיקרא, ולא צריך לחפש היתרים. בסיכוך הוי אוהל עראי, ולכן בעינן להיתר של הוספת על אוהל עראי. 2. סכך כשר בהכרח אינו כלי, ולכן הוא אינו משמש לכולם, וממילא הוי מוקצה (אמנם לזה יש עצה של טלטול מן הצד או כלאחר יד, אבל קשה לעשות סכך כך, ובנוסף זה אינו לכתחילה). לעומת זאת, לסכך פסול אפשר לקחת משהו שמשמש לצורך כלשהו (כמו שמיכה או סדין), שהוא אינו מוקצה.

ועדיין נותר עניין ההערמה. אך בזה מצאנו שני תקדימים בשו"ע הל' שבת. בסי' שיא ה"ו מובא ציור של הערמה על בניית אוהל עראי למת (אמנם הפוסקים אומרים שזה רק מחמת הצורך ולא מותר לכתחילה, אך גם כאן יש צורך מצווה. וצ"ע האם צורך מצווה הוי נמי צורך. ובמת נראה פשוט שזה לא נחשב רק כצורך מצווה):

מת המוטל בחמה ואין להם מקום לטלטלו או שלא רצו להזיזו ממקומו, <ו> באין שני בני אדם ויושבים מב' צדדיו, חם להם מלמטה (יט) יז זה מביא מטתו ויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה, חם להם מלמעלה זה מביא מחצלת ופורס על גביו וזה מביא מחצלת ופורס על גביו, זה (כ) יח זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו נמצאת מחיצה עשויה מאליה, שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גביהן סמוכות זו לזו ושני קצותיהן על הקרקע משני צדי המת.

ובסי' שטז ה"ו מצאנו הערמה דומה יותר על צידה:

ישב אחד על הפתח ומלאו, (כד) יכול השני לישב בצדו; ואפי' אם עמד הראשון * (כה) יא והלך לו, השני פטור ומותר; והראשון, (כו) חייב.

כאן זה ממש כמו הנדון דידן, הן בגלל שמדובר על הערמה בדאורייתא, והן בגלל שהציור ממש זהה. אפילו הרעיון זהה, שכן אף שמדובר במלאכת צידה ולא מלאכת בונה, הרי הנדון הוא האם יש כאן מצודה (דופן לבניין) שסוגרת על הצבי או לא.

סוף דבר, אני הוריתי לו שמותר לו לעשות כן. האם מישהו מכיר מקור שמביא את העצה הזו? מדובר בציור נפוץ מאד, ובעצה שיכולה להתאים למקרים רבים מאד של סוכה שנפסלת בחג או בשבת והאדם מצוי בבעייה של ממש.

ועתה, מפיבושת רבי, האם יפה הוריתי, ויפה טיהרתי?…

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2500204