חזרה בתשובה בסוגיית כחל

הודעת פתיחה של הרב

חזרה בתשובה בסוגיית כחל

נשלח ב-16/9/2010

| |

חזרה בתשובה בסוגיית כחל (לאמשלום)

שמעתי היום מהרב אהרן כ"ץ, ר"מ בכולל של בר-אילן, פירוש נפלא לסוגיית כחל בחולין, ומתאים לערב יום הכיפורים. מוגש עם תוספות קלות, בבקשת מחילה למי שרגילה לפרש כך סוגיות, וחטפה ממני על לא (ואולי על כן J) עוול בכפה.

סוגיית חולין קי ע"א-ע"ב: בסורא לא אכלי כחלי, בפומבדיתא אכלי כחלי; רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא, איקלע לסורא במעלי יומא דכפורי, אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו שדינהו, אזל איהו – נקטינהו אכלינהו, אייתוה לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: אמאי תעביד הכי? אמר ליה: מאתרא דרב יהודה אנא, דאכיל. אמר ליה: ולית לך נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם? אמר ליה: חוץ לתחום אכלתינהו. ובמה טויתינהו? אמר ליה: בפורצני; ודלמא מיין נסך הויא? אמר ליה: לאחר שנים עשר חדש הוו; ודלמא דגזל הוה? אמר ליה: יאוש בעלים הוה, דקדחו בהו חילפי; חזייה דלא הוה מנח תפילין, אמר ליה: מאי טעמא לא מנחת תפילין? אמר ליה: חולי מעיין הוא, ואמר רב יהודה חולי מעיין – פטור מן התפילין; חזייה דלא הוה קא רמי חוטי, אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי? אמר ליה: טלית שאולה היא, ואמר רב יהודה טלית שאולה, כל שלשים יום – פטורה מן הציצית; אדהכי, אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה כפתוהו, אמר להו: שבקוהו, דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה – אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה, אמר ליה: חזינא לך דחריפת טובא! אמר ליה: אי הוית באתריה דרב יהודה, אחוינא לך חורפאי! תרגום סכמטי: הגמרא מביאה חילוקי מנהגים ביחס לאכילת כחל (דד של הבמה). בסורא, מקומו של ר' חסדא לא אכלו כחל, ובפומבדיתא, מקומו של ר' יהודה – כן אכלו. רמי בר דיקולי מסורא נקלע לפומבדיתא בערב יום כיפור. תושבי סורא זרקו את הכחל כי הם לא אוכלים אותו, והוא ליקט ואכל. שאלו אותו מדוע הוא לא נוהג כמנהג המקום, וענה שהוא אכל זאת מחוץ לתחום. שאלו אותו כיצד הוא צלה את הכחל, וענה להם שהשתמש בגרעיני ענבים ששרף אותם. שאלוהו מדוע לא חשש מיין נסך ומגזל, וענה להם שהם היו כבר בני י"ב חודש, ואין את החששות הללו. לאחר מכן ראוהו שלא הניח תפילין, וענה שהוא חולה מעיים. שאלוהו מדוע אין לו ציצית בבגדו, וענה שהוא שאול. לאחר מכן הביאו מי שלא כיבד הורים כדי לכפות עליו את המצווה הזו, ואמר להם רמי בר דיקולי שיעזבוהו כי לא כופים על מצוות שמתן שכרן בצידן. לבסוף הם שאלו אותו כיצד הוא כה חריף (שיודע לענות על הכל ולמצוא פטנטים), וענה שיבואו למקומו ויראו את חריפותו של ר' יהודה. פירוש: לכאורה מעשה בלא פשר. חריפות ושעשוע, ותו לא מידי. גם חריפות של ממש אין כאן, שהרי ההלכות שבגד שאול פטור מהציצית ושחולה מעיים פטור מתפילין, הן הלכות פשוטות, ובודאי לא מצביעות על חריפות גדולה. אמנם שימו לב שאת כל אלה אומר ר' יהודה, רבו מפומבדיתא. אבל… מדובר בערב יום כיפור. היהודי, רמי בר דיקולי, אין לו מה לאכול, והוא מלקט שאריות מהזבל. כשתושבי סורא רואים אותו הם שואלים אותו כיצד הוא אוכל 'בלי הכשר'. אם הם היו מזמינים אותו הוא לא היה צריך לאכול כחל כמנהג מקומו, אלא היה אוכל עמם משלהם, 'עם הכשר'. לאחר מכן הם נוזפים בו שהוא לא 'בהכשר הנכון', אלא נוהג כמנהג מקומו (הנחות, כמובן, שהרי רק בסורא יודעים ללמוד ולפסוק). בהמשך מתברר שהיהודי לא רק מתגלגל ברחוב, אלא הוא גם חולה מעיים. במקום להביא רופא, הם שואלים אותו מדוע הוא לא מניח תפילין. לאחר מכן רואים שאין לו מה ללבוש (לכן הוא הולך עם בגד שאול), ומה שהם שואלים זה מדוע הוא לא מקפיד על מצוות ציצית? מדובר באדם שמתגלגל ברחוב בערב יו"כ, אין לו מקום לישון, לא לאכול, לא בגד ללבוש, והוא חולה מעיים. הוא שורף גרגירי ענבים בני 12 חודש שהעלו כבר עשבים, כדי לצלות שאריות כחל שהלקח מהזבל שיהיה לו מה לאכול. במקום לומר לו 'שולם עלייכם רבי יהודי, יש לך מה לאכול ואיפה לישון, ואולי נביא לך רופא?', מה שהם מבררים זה: 'מה עם ההכשר?'. מדובר באנשים שאינם מבחינים במי שמולם, ורואים אותו דרך קטגוריות הלכתיות יבשות. לא פלא שאצלם יש אנשים שלא מקשיבים להורים שלהם. מה שהם עושים להם זה לכפות אותם בחבלים, על מנת לכפות אותם על המצוות. הם מטפלים בסימפטום במקום בשורש. ולבסוף, אחרי הכל, הם עדיין לא מבינים כלום, וחושבים שהוא עונה להם תשובות חריפות כדי להתחמק. הם עדיין לא רואים את כל המצוקה שלו. ואז הוא אומר להם שיבואו לפומבדיתא, ושם יראו מה שווה החריפות שלהם, ובעצם איך צריך להתנהג. שם מולך ר' יהודה, שאמר את כל ההלכות הללו: שחולה מעיים פטור מתפילין, ושטלית שאולה פטורה מציצית. מה שהם קוראים 'חריפות', אינו אלא הלכות פשוטות של התייחסות לאחר כפי שהוא, תוך הבחנה במצבו הקשה.

אחד הדברים שהטרידו אותי, שאני כקורא לא הייתי שם לב לנקודות הפשוטות הללו. מאנשי ר' חסדא בסורא אנא, ועל דא קא בכינא.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2827720