יחסיות דיני אישות (כחלק מהרכיב ה'משפטי' של ההלכה)

הודעת פתיחה של הרב

יחסיות דיני אישות (כחלק מהרכיב ה'משפטי' של ההלכה)

נשלח ב-6/4/2008

| |

יחסיות דיני אישות (כחלק מהרכיב ה'משפטי' של ההלכה)

לפני כמה שנים התנהל כאן דיון שפתח אותו עורבא פרח ידידנו משכבר (שפרח ואיננו. ווי לחסרון כיס), אודות דיני ממונות בגטו קובנא. לאחר הדיון כתבתי מאמר שצירפתי אותו לסוף האשכול (כמדומני). המסקנה היתה שבמקום בו שוררת אנרכיה משפטית והממון הוא הפקר לכל דיכפין, כלומר ששם לא מכירים בחוקי הבעלות המשפטים, אזי ממילא לא יחולו גם החוקים ההלכתיים ('לא תגזול').

הדברים מבוססים על שיטתו הידועה של ר' שמעון שקאפ (בשער ה), לפיה איסור לא תגזול הוא נדבך נוסף על גבי חוקי הבעלות המשפטיים, והוא נותן להם גושפנקא הלכתית. בהיעדרם לא יהיה גם איסור לא תגזול.

ניתן לשאול שאלות דומות לגבי כמה וכמה הקשרים הלכתיים, שיש להם מבנה דומה. כלומר בכל מקום בו ההלכה היא קומה נוספת על גבי הקומה האנושית האוניברסלית, ומטרתה רק לתת גושפנקא הלכתית לקומה האוניברסלית, שם יש מקום לשאול מה יהיה הדין בחברה בה לא קיימת קומה א.

והנה לגבי הלכות אישות יש מקום רב לראות גם אותם כבנויים במודל של שתי קומות. יש קומה אוניברסלית, שמתוארת ברמב"ם ריש הל' אישות, שאדם פוגש אישה בשוק ומכניסה לביתו והם הופכים לזוג נשוי. התורה מקימה על גבי זה קומה שנייה, של קידושין כהקדמה, ומוסיפה לכך כללים הלכתיים שונים כמו החלת איסור אשת איש לגביה וכדו'. דומני שסביר יהיה לומר שהתורה רק נותנת גושפנקא הלכתית למושג האוניברסלי של נישואין.

לכן הנישואין בהלכה אינם נעשים כאקט הלכתי, ולכמה דעות לא בעינן עדות וכדו', אלא רק שיכניסה לביתו ותו לא מידי. הקומה הזו נותרת כשהיתה, באופן האוניברסלי שלה.

וכבר כתבתי כאן בעבר שגם פירוק הנישואין נעשה באותם שני שלבים (פירוק הקידושין, משעה שנתן עיניו לגרשה לא בא עליה ואין לו פירות, ואולי גם לא יורש אותה וכדו'. ואח"כ פירוק הקידושין וההיתר לשוק).

אם אכן יש כאן מבנה דומה לזה של דיני ממונות, התמונה המתקבלת היא שכל מה ששייך לחלק ה'משפטי' של ההלכה בנוי באופן כזה. אלו הם החלקים של אישות ומשפט אזרחי (אבהע"ז וחו"מ). החלקים ההלכתיים (או"ח ויו"ד) יש להם בד"כ אופי אחר, ואכ"מ.

השאלה שלי היא האם ניתן להסיק מהתמונה הזו (בהנחה שהיא נכונה) את המסקנה המקבילה לזו שהוצגה למעלה: במקום בו לא יכירו במוסד הנישואין, וכל אחד יפשע וינאף עם אשת חברו (כמו בדור המבול לפי חז"ל), וזה יהיה מעוגן בחוק ובנוהג המקובל, כלומר לא תהיה שם משמעות לחיים הזוגיים, האם במצב כזה יבוטל גם איסור ניאוף? האם לא יהיה במקום כזה איסור אשת איש?

ודוק היטב, אין כוונתי לטענה שאם הוא חי במקום כזה אז מקדש אותה אדעתא שתהיה מותרת לכל העולם, ולכן אין משמעות לקידושיו. זה לא חידוש גדול. כוונתי לטעון שאם בחברה שוררת נורמה של הפקרות ביחס לזוגיות, אז אפילו אם שניהם מתכוונים ברצינות לקידושיהם זה לא יחול. בדיוק כמו בדיני ממונות.

ביסוד הדברים מונחת התפיסה שזוגיות ונישואין הם מבנה חברתי. וכידוע 'עדים לקיום הדבר' נתפסים ע"י כמה אחרונים כנציגות של החברה שנותנת גושפנקא משפטית-חברתית לקידושין. ומשאין גושפנקא כזו אין קידושין, גם אם העדים התכוונו להעיד והמתקדשים התכוונו להתקדש ולקדש.

לי זה נשמע סביר, אבל מעניין אותי האם אתם מסכימים, והאם יש מקור שיכול לאושש את ההיפותיזה הזו?

אשמח לשמוע דעות גם ביחס לעצם המודל של שתי הקומות, הן לגבי דיני אישות (לגבי ממונות כבר היו ויכוחים על דברי ר"ש, וזה פחות מעניין כרגע), והן לגבי ההבחנה בין החלק המשפטי לבין החלק ההלכתי. ואח"כ לגבי המסקנה מהמודל הזה, לפיה לא תהיה משמעות לאיסור אשת איש בחברה שהיא פרוצה מהותית.

אורך הכותרת

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2390455