מהות העבירה בשגגה והכשלת חלוני בעבירה

הודעת פתיחה של הרב

מהות העבירה בשגגה והכשלת חלוני בעבירה

נשלח ב-7/3/2006

| |

מהות העבירה בשגגה והכשלת חילוני בעבירה

כבר כמה פעמים עלתה שאלת ההכשלה בעבירה של חילוני. התחושה שלי היא שאין לכך כל משמעות, וניתן לנמק זאת מכמה אנפי. הראשון הוא הרעיון הבא: כידוע, שוגג חייב קרבן על שגגתו. התפיסה המקובלת היא שמעשה עבירה בשוגג גם הוא עבירה, שכן ישנה בעייתיות באי הידיעה (וכבר כתבו זאת הראשונים, כמו הרמב"ן בפירוש החומש ועוד). השאלה היא מהו היחס בין מעשה העבירה לבין אי הידיעה. כאמור, לפי התפיסה המקובלת מעשה עבירה בשוגג גם הוא עבירה, והרשלנות שבו נובעת מאי הידיעה. כלומר אי הידיעה היא תנאי לחיוב על המעשה, אך החיוב הוא על חילול השבת (השוגג) עצמו. אך ניתן לחשוב גם על הבנה אחרת: העבירה היא אי הידיעה עצמה, ועשיית מעשה עבירה היא רק תנאי להתחייב על אי הידיעה. לדוגמא, על ניסיון לעבירה (חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה) לא נענשים, אף שהכוונה היתה זדונית ומרושעת ורק השלימזל לא הצליח לבצע את זממו. כלומר נדרשת תוצאה של עבירה כדי להיענש.

ונראה לי להביא ראיה לצד השני (אף שהוא נגד המקובל). קרבנות השגגה באים על כמות ההעלמות. אם נעשו כמה עבירות בהיעלם אחד מובא רק קרבן אחד. אם נעשים כמה עבירות שונות בהיעלם אחד זה נחשב כמה העלמות, שכן יש כאן אי ידיעה של כל חטא וחטא לחודא. לדוגמא, להלכה תינוק שנשבה נחשב שוגג והוא חייב קרבן על כל סוג עבירה (שזדונה כרת) שקיים בתורה. ההנחה היא שהוא כנראה עבר על כל עבירת חטאת לפחות פעם אחת. אם הוא יעשה את אותה עבירה שוב, לא משתנה מספר החטאות, שכן מדובר באותה אי ידיעה (=היעלם). אם כן, מוכח מכאן שהקרבן מובא על ההעלמות ולא על המעשים. המעשים הם תנאי להתחייב על ההיעלם, ולכן מה שקובע הוא מספר ההעלמות ולא מספר מעשי העבירה.

אם כנים דברינו, אז הכשלת תינוק שנשבה (ושוב, אשמח אם לא נתווכח בשאלה האם חילוני הוא תינוק שנשבה, אלא נניח זאת לצורך הדיון. הויכוח הזה כבר מוצה באשכולות שונים בעבר) במעשה עבירה נוסף אין לה כל משמעות. הרי על אי הידיעה הוא כבר חייב קרבן עוד מקודם, וההנחה היא שהוא עבר לפחות פעם אחת על העבירה הנדונה גם בלי הכשלתי (שהרי הנחת הגמרא והפוסקים היא שהתינוק עבר על כל העבירות שמחייבות חטאת), ולכן תוספת עוד מעשה אין לה כל משמעות של חטא. אדגיש כי לפי הגישה הרווחת שמעשה עבירה בשוגג הוא הוא העבירה המחייבת, וההיעלם הוא רק תנאי, ברור שהכשלה בעבירה היא הוספת חטא. גם על כך אני יכול לטעון טענות שונות, אבל אין רצוני לערבב את הדיון לעת עתה. טענתי היא שאם הגישה השנייה נכונה, אז אין משמעות להכשלת תינוק שנשבה בעבירה.

לסיכום, אשמח לשמוע חוו"ד הרמה, בתלתא: 1. האם נכונה הראיה והמסקנה שהחיוב בחטאת הוא על ההיעלם ולא על המעשה. 2. האם מכאן ניתן להסיק שהעבירה היא אי הידיעה ולא המעשה עצמו (שהוא רק תנאי לחיוב), או שמא מסקנת סעיף 1 היא רק גדר בחיוב הקרבן אך לא בהגדרת העבירה. 3. האם באמת נכונה המסקנה מן האמור לעיל שאין בעיה להכשיל תינוק שנשבה במעשי עבירה בשוגג.

יש להוסיף שהכשלת אדם בעבירה, גם אם כלפיו היא אינה עבירה, יכולה להיות בעייתית. כמו מלביש חברו כלאיים, שאם הלובש שוגג המלביש לוקה משום כלאיים (ראה רמב"ם סופ"י מכלאיים). כרגע אשמח אם נתעלם מהבעיה הזו. ברצוני לדון בשאלה האם התינוק עובר עבירה או לא. אם רוצים, הנפ"מ היא לאפרושי מאיסורא בגוונא שאין הכשלה.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1832431&forum_id=1364