אמונה ומשמעותה – שיעור 23

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני רוצה היום לסיים את העניין של הראיה מן המוסר, שכמו שאמרתי זה כבר, זאת ראיה תאולוגית כן חושפת, ואני רק אזכיר בקצרה איפה עמדנו. דיברתי על זה שלקאנט בתורת המוסר שלו ישנן שתי טענות. טענה אחת זה שהמוסר הוא קטגורי. זאת אומרת שהוא הוא מוחלט. הוא מחייב, הוא לא עניין סובייקטיבי, הוא לא תחושות בטן, הוא לא מוסכמות חברתיות אלא זה איזשהו צו מוחלט מחייב אובייקטיבי, כי אחרת, אחרת זה לא מוסר. דיברנו על מבחן התרד וכל העניינים האלה. כשאנחנו מדברים על מוסר אנחנו מתכוונים לזה. יכול לבוא בן אדם ולהגיד תראה, אני לא, בעיניי המוסר הוא תועלתי או בעיניי המוסר הוא רגש סובייקטיבי או מה שלא יהיה, זה בסדר, יש תפיסות כאלה. הטענה היא שזה לא מוסר. זאת אומרת יש שיתוף השם. קוראים גם לזה מוסר, בעצם בן אדם עושה את מה שהוא מרגיש שהוא בא לו לעשות. אוקיי, זה לא, זה לא באמת, זה לא מוסר באמת. כן, אז זה, זאת הטענה הראשונה של קאנט שהמוסר הוא קטגורי. הטענה השנייה זה התוכן של הצו הקטגורי, והתוכן של הצו הקטגורי זה שאנחנו צריכים לעשות את מה שהיינו רוצים שיהיה לחוק כללי. שזה כמובן אפשר היה לטעון שהתוכן הוא תוכן אחר ולקבל עדיין את התפיסה שצריך להיות פה צו קטגורי, רק תוכן הצו הוא משהו אחר, תעשה את מה שיביא מקסימום תועלת למקסימום בני אדם. גם תפיסה אפשרית, לכן אני אומר זה שני חידושים בלתי תלויים במשנתו המוסרית של קאנט. החידוש הראשון עליו דיברנו כבר. ובעצם הטענה, הראיה מן המוסר בבסיסה מתייחסת אליו. זאת אומרת הטענה שאם אתה אומר שמוסר זה צו קטגורי, זאת אומרת איזשהו ציווי אובייקטיבי שלא בא ממך או מתחושות או מהבניות שנעשו בתוכך, אלא איזשהו משהו חיצוני אובייקטיבי שמחייב את כל האנושות, כן כל אדם ואדם. במצב כזה עולה תמיד השאלה מכוח מה הוא מחייב אותו צו קטגורי. זאת אומרת מה, מה, מה יכול להיות בסיס או הצדקה לתפיסה שהצו הזה הוא צו מחייב. מכוח מה אני בא בטענות למישהו אחר נגיד שהוא לא פועל על פי הצו הזה. אז אמרתי, כמו שאם אני מדבר על משהו סובייקטיבי, אני פועל כך כי כך אני מרגיש, כי כך מוטמע בי וכולי. אוקיי, מישהו אחר פועל אחרת כי הוא מוטמע בו משהו אחר. נכון, זה לא יכול להיות בסיס שמכוחו אני יכול לשפוט אדם אחר או לבוא בטענות לאדם אחר. אבל אם זה צו קטגורי, צו קטגורי אומר שבעצם כולם נדרשים לפעול כך ומי שלא פועל כך אין לו תירוץ, זה לא בסדר. אוקיי? ואז עולה השאלה אם זה לא בא ממני, זה לא תחושה שלי, זה לא משהו שמוטמע בי, אז מאיפה כן? זאת אומרת מה זה, מה יכול לתת תוקף לצו המוסרי? והטענה הייתה שרק אלוקים שחוקק את החוק המוסרי יכול לתת לו תוקף. אגב יכול לבוא מישהו ולומר בסדר, זה שאלוקים חוקק את החוק הזה זה עוד לא אומר שאני מחויב לציית לו. אז מה אם הוא חוקק? הוא חוקק, גם אני יכול לחוקק כל מיני חוקים. בסדר, אז אני לא טוען שמי שמאמין באלוקים חייב להיות מוסרי. אני טוען שמי שמרגיש מחויבות למוסר צריך להאמין באלוקים. מבינים? זה לא אותה טענה. אתה לא יכול לייצר מחויבות מוסרית בלי שיש ברקע אלוקים. זה לא אומר שאם אלוקים חוקק את המוסר זה אוטומטית גם כל אחד יבין שזה גם מחייב אותו. על זה אפשר לנהל ויכוח נפרד, אבל אם אתה חושב שיש משהו שמחייב במוסר, אז זה בהכרח בא מאלוקים. אז אתה כנראה כן חושב שהחקיקה שאלוקים חוקק פה היא הבסיס המחייב. בסדר? אז זה ה… הטענה היא שאתה לא יכול לחשוב שיש מוסר תקף ולא להאמין באלוקים. אתה כן יכול להאמין באלוקים ולא לחשוב שיש מוסר תקף. זה אתה כן יכול. בסדר? לכן כל הרעיון פה תמיד כמו שאמרתי זאת הליכה אחורה. הליכה אחורה במובן הזה שאם אתה חושב שיש מוסר תקף, אתה כנראה מניח במובלע שיש אלוקים. למרות שבדרך כלל ההליכה היא קדימה. יש אלוקים, הוא חוקק את החוק המוסרי, לכן אנחנו מחויבים לחוק המוסרי. הראיה הזאת הולכת את התהליך ההפוך, הולכת אחורה מהמסקנה אל ההנחות. לכן זאת… זה מסוג הטיעונים שקראתי להם טיעונים תיאולוגיים. עכשיו, התוכן של הצו, האם גם הוא קשור לאלוקים? התוכן של הצו. זאת אומרת, נגיד, התוכן של הצו של קאנט, או לא משנה איזה צו שנחליט שהוא הנכון בעינינו, האם גם זה זוקק את קיומו של אלוקים? לא בהכרח. זאת אומרת, זה לא בא משם. התוכן של הצו זה מה שאני, אחרי שהגעתי למסקנה שאלוקים חוקק את מערכת החוקים המוסרית, עכשיו אני יכול לשאול את עצמי אוקיי, מה המערכת הזאת אומרת? ובשביל לאתר מה המערכת הזאת אומרת, אני מפעיל את המצפון שלי, את התפיסות המוסריות שלי או מה שלא יהיה, וזה בסדר גמור. אני יכול דרך זה להבין מה נכון ומה לא נכון ברמה המוסרית. אבל הרבה אנשים חושבים, טוב, אז אם זה ככה אז לא צריך את אלוקים. לא נכון. כי יש הבדל בין להבין מה נכון ולא נכון מוסרית לבין להיות מחויב למה שנכון מוסרית. להבין מה נכון ולא נכון מוסרית אני יכול באמצעות התפיסות המוסריות שלי. כל אדם אתאיסט, לא משנה לא אתאיסט, יכול להבין שזה מוסרי וזה לא מוסרי. ההבנה מה מוסרי ומה לא מוסרי היא בעצם איזשהו סוג של עובדה. דיברנו על ריאליזם אתי, שיש עובדות אתיות. אז את העובדות האתיות אני מכיר כמו שאני מכיר את העובדות הפיזיות. את העובדות הפיזיות אני מכיר עם עיני הבשר שלי, את העובדות האתיות אני מכיר עם עיני השכל, עם המצפון, עם ההסתכלות האינטלקטואלית. או לא משנה, ברמה העקרונית אני מכיר את זה מתוך כלי ההכרה שלי. לכן אני לא צריך את האמונה באלוקים בשביל זה. אני כן צריך את האמונה באלוקים שתגיד אוקיי, הבנתי שמה שמוסרי זה לעשות איקס, ועדיין אני שואל את עצמי למה זה מחייב אותי? למה לעשות איקס? בסדר, אני מבין שזה מה שמוסרי, אבל למה לעשות איקס? ובמובן הזה אני כן צריך את אלוקים. כי בלי שאלוקים חוקק את החוק שאומר אתה חייב לעשות איקס, למה שזה יחייב אותי? אז הראיה מן המוסר לקיומו של אלוקים מתייחסת בעיקר לחידוש הראשון של קאנט ולא לחידוש השני. אבל אני אנסה לטעון שיש גם קשר לחידוש השני. אולי לפני כן, יש דילמה פילוסופית, אולי הזכרתי את זה, דילמת אותיפרון? לא זוכר. יש דילמה פילוסופית ידועה, כן, בספרים של אפלטון כבר, שהוא בדיאלוג שנקרא אותיפרון, ששמה הוא שואל את השאלה, כן, במינוח אלילי, אבל הוא שואל את השאלה בעצם: האם האלים רוצים שנעשה את הטוב מפני שהוא טוב, או שהוא טוב מפני שזה מה שהאלים רוצים שנעשה? זאת אומרת, איך אנחנו מגדירים את הטיב של פעולה, או את חוסר הטיב של הפעולה? האם זו החלטה שרירותית של האלים? אם נתרגם את זה לקדוש ברוך הוא, כן, זה רצון שרירותי של הקדוש ברוך הוא? או שלא. הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נעשה את זה בגלל שזה טוב, לא שזה טוב בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה. עכשיו, במבט תיאולוגי, לא במונחים שלי אלא תיאולוגי, הכוונה כן בחשיבה דתית רגילה, אנחנו נוטים לחשוב שהמוסריות היא פרי רצונו של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא, זה שהקדוש ברוך הוא רוצה את זה, זה מה שהופך אותו למוסרי. למה? כי אם תופסים בתפיסה ההפוכה, אז זה בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא רוצה את זה כי זה מוסרי. ועכשיו אני אשאל אבל למה באמת זה מוסרי וההוא לא מוסרי? זה לא תלוי ברצונו של הקדוש ברוך הוא. אז זה קודם לרצונו של הקדוש ברוך הוא. זה אפשר לומר אפילו, זה אפילו כפוי על הקדוש ברוך הוא עצמו. עכשיו זה בתפיסה תיאולוגית פשוטה קשה לומר. לכן הוגי דעות דתיים לא נוטים לקבל טענות שיש משהו שקדם לקדוש ברוך הוא, שלא תלוי בקדוש ברוך הוא, שמחייב את הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא כפוף לו. אוקיי? לכן בתפיסה הדתית התיאולוגית המקובלת לכאורה היינו מצפים שברור שבדילמת אותיפרון הטוב הוא טוב כי הקדוש ברוך הוא רוצה, לא שהוא רוצה כי זה טוב. אבל אבי שגיא יש לו ספר על דת ומוסר ושמה הוא סוקר כל מיני. הוא מגיע למסקנה שכמעט אף הוגה דעות בתולדות המחשבה היהודית לא אחז בתפיסה הזאת. עד כמעט כולם חושבים שאלוקים רצה את זה כי זה טוב, לא שזה טוב כי אלוקים רצה. או במילים אחרות, הם בעצם חושבים שהטוב והרע לא נקבע על ידי אלוקים. הוא כפוי על אלוקים, הוא קודם לאלוקים. הוא לא נקבע על ידי אלוקים. עכשיו, זה בעיה תיאולוגית סבוכה. איך זה יכול להיות? מה? אז יש דברים שקדמו לקדוש ברוך הוא, שלא תלויים בו? זה כמעט שניות, כן? אז יש עוד משהו בעצם שקיים פה בלי ש… ולא הקדוש ברוך הוא ברא אותו, הוא לא תלוי בקדוש ברוך הוא. זה כמעט קיומן של עוד ישויות אלוהיות, כן, חוץ מהקדוש ברוך הוא. אבל אני רוצה להעיר פה, שימו לב לצד השני של המטבע. נגיד שאני מאמץ את התפיסה שהטוב הוא טוב כי הקדוש ברוך הוא רצה. אין שום דבר שקודם לקדוש ברוך הוא, שזה מה שהייתי מצפה שיהיה בחשיבה התיאולוגית הפשוטה, כן, בהסתכלות התיאולוגית הפשוטה. המחיר של זה הוא שכשנאני אומר שהקדוש ברוך הוא הוא טוב, קבעתי פה הגדרה, לא טענה. לא אמרתי כלום. כי הטוב מוגדר להיות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, נכון? אז להגיד שהקדוש ברוך הוא הוא טוב זה טאוטולוגיה. כן? זה משפט שהוא טריוויאלי. ברור. כי מה שהוא רוצה בהגדרה זה מה שטוב. נו, אז בהגדרה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה או מה שהוא עושה זה מה שטוב, נכון? יכול להגיד טוב, אולי הוא יעשה דברים שהוא עצמו לא רוצה לעשות. זה נשמע קצת מוזר. אוקיי? לא סביר. לכן נדמה לי שהמחיר של התפיסה התיאולוגית הפשוטה שהכל תלוי בקדוש ברוך הוא, שבעצם כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא טוב לא אמרתי כלום. לא תיארתי אותו, לא טענתי טענה וזה גם לא רבותא, זה לא מעלה בשבילו. זו לא מעלה לגביו. כי אין קנה מידה שלאורו אני אוכל לשפוט האם הקדוש ברוך הוא טוב או לא טוב. הרי בשביל להגיד שהוא טוב כטענה, לא כהגדרה, אני צריך איזשהו קנה מידה. אני בודק מה הוא עושה, מה הוא חושב, איך הוא נוהג, משווה לקנה המידה ואני שופט האם זה טוב או לא טוב, נכון? בשביל לשפוט את השיפוט הזה אני צריך שיהיה איזשהו קנה מידה בלתי תלוי שאני משווה אותו מול הקדוש ברוך הוא. ואז אני טוען, או שיצא שהוא טוב או שיצא שהוא לא טוב. אבל אם אין קנה מידה כזה, אז אין משמעות לטענה שהקדוש ברוך הוא הוא טוב. זאת הגדרה. מה שהקדוש ברוך הוא עושה, רוצה, חושב, לא משנה מה, זה מה שמוגדר להיות טוב. זאת לא… זה כמו להגיד מה שהארון הזה מכיל זאת תכולתו של הארון. בסדר, ברור. סתם או כל רווק אינו נשוי. זה משפט חסר מובן, או הגדרה, אבל זאת לא טענה. אוקיי? לכן הגישה המקובלת, כמו שהבאתי קודם מאבי שגיא, הגישה המקובלת במחשבת ישראל, כן, בחשיבה היהודית, זה הגישה ההפוכה. שהקדוש ברוך הוא רצה את הדבר כי הוא טוב, ולא שהוא טוב כי הקדוש ברוך הוא רצה. עכשיו, אז מה עושים עם הבעיה התיאולוגית, כן? הבעיה ה… איך זה יכול להיות שיש עוד משהו שהוא קודם לקדוש ברוך הוא, או הקדוש ברוך הוא כפוף לו, לא יצא מהקדוש ברוך הוא? איך זה יכול להיות? בפרט שאם אנחנו ריאליסטים אתיים, שערכי המוסר הם איזשהו סוג של עובדות מציאותיות, כן, ישים אפילו הייתי אומר. אז מה, יש עוד ישים קדומים הכרחיים שהקדוש ברוך הוא כפוף להם? זה כבר יותר משניות אפילו. זה כבר בעצם להדיח את הקדוש ברוך הוא מהכיסא, לשים במקומו מישהו אחר. פה אני רוצה להבהיר את העניין. אני אסתכל על זה מאיזושהי זווית אחרת רגע. בוא נדבר רגע על חוקי הלוגיקה. בסדר? האם הקדוש ברוך הוא יכול לייצר משולש עגול? באופן עקרוני התשובה היא לא. אבל זה לא בגלל שהוא חסר את היכולת הזאת. זה לא פגם בכל יכולתו. אלא פשוט מפני שמשולש עגול אין דבר כזה. לא שאין דבר כזה במציאות, אז הוא ייצור את זה אז זה יהיה, אלא המושג לא קיים. לא המושא, כן, לא האובייקט לא קיים. אז לשאול האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול התשובה היא למעשה התשובה הנכונה זה לא לא. התשובה הנכונה היא שלא הבנתי את השאלה שלך. תסביר את השאלה שלך מה זה משולש עגול. במשפט השאלה שלך מופיע מושג שאני לא מבין אותו. מה זה משולש עגול? אחרי שתסביר לי את המושג הזה אני אוכל לנסות ולענות לך אם הקדוש ברוך הוא יכול או שהוא לא יכול. אבל אני לא עונה לך על השאלה הזאת אני לא אענה לך בכן ואני לא אענה לך בלא. אני עונה לך תסביר לי בבקשה את השאלה לפני שאתה רוצה ממני תשובה. לא מבין את השאלה. זה אוסף מילים שלא יוצר איזשהו סוג של תוכן. זאת בעצם הטענה. כמו שמישהו הזכיר פה בצ'אט את האבן שהקדוש ברוך הוא לא יכול להרים. השאלה הזאת האם הקדוש ברוך הוא יכול לייצר אבן שהוא לא יכול להרים. מכירים את האומניפוטנס פרדוקס, הפרדוקס של הכל יכולת. אם הקדוש ברוך הוא כל יכול אז בוא נראה האם הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. אם הוא יכול לברוא אבן כזאת אז יש אבן שהוא לא יכול להרים אז הוא לא כל יכול. ואם הוא לא יכול לברוא אבן כזאת אז שוב פעם הוא לא כל יכול כי הוא לא יכול לברוא אבן כזאת. אז ממילא הוא לא כל יכול. בין אם הוא יכול לברוא אבן כזאת ובין אם לא תכלס יוצא שהוא לא כל יכול. מה שהיה להוכיח. מה התשובה לשאלה הזאת? מאוד פשוט. כשאתה מנהל דיון נגיד בא אליי מישהו שלא מאמין בקדוש ברוך הוא או בכל יכולתו לא משנה ואני טוען שהקדוש ברוך הוא כל יכול. עכשיו הוא תוקף אותי בפרדוקס האבן. הוא אומר לי אז תענה לי על השאלה הזאת האם הקדוש ברוך הוא יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים. אז אני אומר לו תראה אתה חושב שהוא לא כל יכול. אני חושב שהוא כל יכול. עכשיו אני במסגרת המחשבתית שלי בשפה שלי לא מבין את המושג הזה אבן שהכל יכול לא יכול להרים. זה כמו משולש עגול. אני לא מבין את השאלה שלך. אני לא אענה לך בכן שהוא יכול לייצר אבן כזאת וגם לא בלא שהוא לא יכול לייצר אבן כזאת. אני אענה לך תסביר לי בבקשה את השאלה. לא הבנתי את השאלה. כי מבחינתי הקדוש ברוך הוא כל יכול. עכשיו אתה שאלת אותי אתה תמיד צריך לשאול אותי לשיטתי אתה לא יכול לשאול אותי לשיטתך נכון? לפי ההנחות שלי בעולם המושגים שלי אתה מנסה להראות לי שאני אאלץ להודות שהקדוש ברוך הוא לא כל יכול. אז צריך להשתמש במערכת החשיבתית שלי. במערכת החשיבתית שלי הקדוש ברוך הוא כל יכול. אז לשאול אותי אם הוא יכול לייצר אבן שהוא לא יכול להרים בתוך המשפט הזה בעצם מונח ביטוי אבן שהכל יכול לא יכול להרים. זה כמו משולש עגול. אני לא מבין את הביטוי. תסביר לי אותו. אחרי שתסביר לי אותו אני אוכל לנסות לחשוב אם כן או לא. אתה שואל שאלה שהיא חסרת מובן בעולם שלי. בעולם שלך שהקדוש ברוך הוא הוא לא כל יכול אין שום בעיה השאלה היא לגמרי בעלת מובן רק אתה ממילא מניח שהוא לא כל יכול אז זה גם לא יוסיף לך שום דבר. אתה רוצה לשאול את השאלה הזאת כדי לאלץ אותי שאני חושב שהוא כן כל יכול לוותר על ההנחה שלי. אבל תחת ההנחה שלי את השאלה הזאת אי אפשר לנסח. לכן זאת הטעיה השאלה הזאת זה שאלה שטות. מה עומד מאחורי זה בעצם? מה שעומד מאחורי זה זה שבעצם אי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות גם דברים שהם סתירה לוגית. זה לא נכון. זה לא שהוא לא יכול לעשות דברים סתירתיים לוגית אלא אין דברים סתירתיים לוגית. כשאתה תשאל אותי האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות איקס ואיקס הוא דבר סתירתי לוגי אני אענה לך תסביר לי מה זה איקס ואז אני אחשוב האם התשובה היא כן או לא. לא שמעתי שאלה אז אני לא אענה עליה לא בכן ולא בלא. לכן בעצם לא נכון לומר שהקדוש ברוך הוא יכול לייצר או יכול לעשות דברים שהם מעבר לחוקי הלוגיקה. אין דבר כזה. זה כמו הדוגמה לדבר זה הסיפור על החתול במגפיים. החתול במגפיים מכירים את הסיפור? סיפור ילדים ידוע של האחים גרים אולי לא זוכר אנדרסן אולי האחים גרים. שהחתול הבן של הטוחן הבן הצעיר של הטוחן ירש חתול. היה מיואש לא ידע מה הוא יעשה עם חתול אין לו פרנסה. אומר לו החתול אל תדאג תקנה לי מגפיים הכל יהיה בסדר. קנה לו מגפיים הלכו לרחוץ בנהר הבן של הטוחן קיפל את הבגדים שלו על היבשה והלך לרחוץ בנהר. עובר שמה המלך במרכבתו המפוארת עם הבת שלו. זה חתול רץ אל המלך אומר לו אדוני הרוזן שרוחץ עכשיו בנהר גנבו לו את הבגדים, אולי לאדוני המלך יש איזה שהם בגדים שמתאימים לרוזן? לא נעים להשאיר רוזן כל כך מכובד ללא בגדים. טוב, המלך אומר מה? רוזן כזה ודאי לא נפקיר אותו ככה, נותן לו איזה בגד מפואר ויפה. אומר לו תודה רבה החתול, ואז הוא מזמין את המלך להתארח בארמונו של אדוני הרוזן. שמה בהמשך הדרך נמצא הארמון של אדוני הרוזן, אולי המלך רוצה לבוא להתארח אצלו. המלך יבוא להתארח אצל הרוזן החשוב הזה? הארמון שהיה שם זה כמובן הארמון של המכשף הנורא. ואז החתול רץ קדימה לפני שהרוזן במירכאות מגיע שמה והמלך, הוא נכנס לארמון, המכשף הנורא מגיע, הופך את עצמו לאריה, עומד לטרוף את החתול. אומר לו החתול רגע רגע רגע לפני שאתה טורף אותי שנייה, תגיד אתה יכול גם להפוך לעכבר או רק לאריה? מה, אני קוסם מכשף כל יכול, אין שום בעיה, ודאי שאני יכול גם להפוך לעכבר. הוא הפך לעכבר ואז החתול טרף אותו. ויארח את המלך, התחתן עם הבת שלו ומאז הם חיים באושר עד היום הזה. מה הקאץ' בסיפור הזה? השאלה אם המכשף הנורא באמת יכול להפוך את עצמו לעכבר. אני טוען שלא. וזה לא אומר שהוא לא מכשף נורא. למשל, הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את עצמו לבן אדם? בן תמותה בשר ודם? אם כן, אני יורה לו בראש ונגמר הסיפור. מה תגידו אם אני יורה לו בראש הוא לא ימות? האם הוא לא ימות אז הוא לא היה אדם בן תמותה? אדם בן תמותה שיורים לו בראש הוא מת, אז הוא לא הפך את עצמו לאדם. אז מה לעשות עם זה? התשובה היא שהקדוש ברוך הוא לא יכול להפוך את עצמו לאדם. למה לא? כי הקדוש ברוך הוא הוא כל יכול והכרח המציאות, ואדם הוא לא כזה. ולכן מי שכל יכול והכרח המציאות לא יכול להפוך את עצמו להיות משהו שהוא בעל מציאות מותנה, קונטינגנטית כן, קונטינגנטית, לא מציאות הכרחית. אוקיי? זה פשוט, זה כמו משולש עגול. זה פשוט לא אפשרי מושגית. כמו שהקדוש ברוך הוא לא יכול לברוא קיר שעוצר את כל הפגזים ופגז שחודר את כל הקירות. נכון? לא יכול להיות שיש שני דברים כאלה. מה יקרה כשהם יפגשו? או שהקיר לא יעצור, או שהפגז לא יחדור ואז הוא לא חודר את כל הקירות, או שהוא כן יחדור ואז הקיר לא עוצר את כל הפגזים. אתה לא יכול לברוא גם קיר שעוצר את כל הפגזים וגם פגז שחודר את כל הקירות. אי אפשר. אז הקדוש ברוך הוא כן יכול? לא, גם הקדוש ברוך הוא לא יכול. למה? כי אין צמד מושגים כזה. לא יכול להיות שצמד המושגים הזה קיים גם בעולם האפלטוני לפני שבראנו אותו פה. לא שהוא לא קיים פה, פה אין פיות, אבל יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יכול לברוא פיות, אז יהיו פה פיות. פיות קיימות באיזשהו מובן אפלטוני כזה, המושג הוא לא מושג סתירתי, המושג קיים, רק בעולם שלנו אין את זה. אם הקדוש ברוך הוא יברא אז יהיה גם בעולם שלנו. המושגים שאני מדבר עליהם הם מושגים שלא קיימים במושגם, בעולם האפלטוני גם אין מושג כזה. אז אל תשאל אותי אם הקדוש ברוך הוא יכול גם לברוא אותו או לממש אותו במציאות. לממש את מה? המושג לא קיים. אוקיי? אז אני לא מבין מה אתה שואל אותי כשאתה שואל אותי אם הקדוש ברוך הוא יכול לממש במציאות את המושג הזה. לכן בעצם הטענה היא שאמנם הקדוש ברוך הוא לא כפוף לחוקי הפיזיקה, הוא עושה ניסים, יכול לבקוע את הים, יכול שמש בגבעון דום, כל מיני דברים. אבל הוא כן כפוף לחוקי הלוגיקה. הוא כפוף לחוקי הלוגיקה, זאת אומרת הוא לא יכול לחרוג מחוקי הלוגיקה, הוא לא יכול לפעול באופן סתירתי או לייצר עצם סתירתי. אין דבר כזה. עכשיו שואלים איך זה יכול להיות? הרי הוא כל יכול. איך זה יכול להיות שהוא כפוף לחוקי הלוגיקה? אז הוא לא כל יכול? הנה, סתירות הוא לא יכול לעשות. לא נכון. כי מה זה כל יכול? כל יכול זה מישהו שכל מושג שאתה מצליח לדמיין אותו הוא יודע לממש אותו, הוא יכול לממש אותו. זה כל יכול. אבל אם יש מושג שהוא בכלל לא קיים, אז חוסר היכולת לממש אותו זה לא חוסר יכולת, זה פשוט אין דבר כזה. זה לא חוסר יכולת, זה לא פגם בכל יכולתו של הקדוש ברוך הוא אם אני אומר שהוא לא יכול לבצע משהו שהוא סתירתי לוגי. בעצם מה שהדבר הזה אומר זה שיש משהו שנורא מבלבל אותנו בדיון כזה. למה? כי כשאנחנו מדברים על חוקי הלוגיקה, יש לנו איזושהי תחושה שהיא תחושה דומה לחוקי הפיזיקה. יש חוקי הלוגיקה ויש חוקי הפיזיקה. אבל זה טעות. השימוש במונח חוק בשני ההקשרים. השימוש במונח חוק בשני ההקשרים האלה הוא שימוש שונה. חוקי הפיזיקה זה חוקים שקיימים בעולם, אבל אני יכול לדמיין עולם אחר שבו החוקים יהיו אחרים. לא אלה, נכון? יכול להיות עולם שבו חוק הגרוויטציה יהיה שג'י שווה חמש, לא עשר, או תאוצת הכובד, או שלא יודע מה, שלא יהיה כוח אלקטרומגנטי אלא כוח אחר או לא יהיה שום כוח, או יכול להיות. הקדוש ברוך הוא ברא עולם עם החוקים האלה, היה יכול לברוא עולם עם חוקי טבע אחרים. לא רואה מניעה שדבר כזה יקרה, נכון? אין הכרח שהחוקים יהיו דווקא חוקים כאלה. עובדתית הם כאלה, ככה הקדוש ברוך הוא עשה את זה, אבל אין הכרח כזה. העולם יכול היה להיות עם חוקים אחרים. בחוקי הלוגיקה זה לא כך. לא יכול להיות עולם, אפילו היפותטי, שיהיו בו חוקי לוגיקה אחרים, שדבר והיפוכו יכולים להיות נכונים בו זמנית, דבר ושלילתו. אין דבר כזה, או שסתירה תהיה אמיתית, שסתם מלל ריק. זאת אומרת, חוקי הלוגיקה הם לא חוקים באותו מובן שחוקי הפיזיקה הם חוקים. חוקי הפיזיקה הם חוקים שדורשים מחוקק. המחוקק קבע שהם יהיו כאלה, יכול היה לקבוע גם שהם יהיו אחרים, אז המחוקק קבע שהחוקים יהיו כאלה. לחוקי הלוגיקה אין מחוקק. אין מחוקק לחוקי הלוגיקה כי הם לא חוקים. חוקי הפיזיקה קובעים שדבר יתבצע כך ולא כך. הם באים לשלול משהו, כי תמיד חוק מחייב איזה א' ואוסר את ב'. חוק תמיד בא לשלול משהו. אבל חוקי הלוגיקה לא באים לשלול כלום, הם רק באים להציב מה הקשרים שקיימים בין דברים, לא דווקא במציאות אלא בכלל. מה שמחוץ ללוגיקה לא קיים. אין דבר כזה מחוץ ללוגיקה. פשוט לא קיים. אז לכן חוקי הלוגיקה לא מתארים איזושהי חקיקה שהיא פרי מעשהו של מחוקק כלשהו. המחוקק לא יכול היה לקבוע חוקים אחרים. בכל העולמות כולם חוקי הלוגיקה הם אלה ולא אחרים. ולכן הביטוי חוקי הלוגיקה הוא ביטוי מבלבל. זה נשמע לנו כמו חוקי הפיזיקה. אז איך הקדוש ברוך הוא יהיה כפוף לחוקי הלוגיקה? התשובה היא הוא לא כפוף לחוקי הלוגיקה. אין פה מה להיות כפוף. כפוף לחוקי הלוגיקה פירושו שעקרונית אפשר לעשות אחרת אבל החוק אוסר עליך. אתה כפוף לחוק אז אתה לא תעשה אחרת. וחוקי הלוגיקה לא אוסרים עליך לעשות אחרת, אין אחרת. אז לכן להתנהל לפי חוקי הלוגיקה זה לא מצביע על כפיפות או על חוסר בכוח, על פגם בכל יכולת. לא, ממש לא. חוקי הלוגיקה לא מוסיפים איזשהו אילוץ ששולל משהו שהוא מחוץ לחוקי הלוגיקה. אין דבר כזה מחוץ לחוקי הלוגיקה. מחוץ לחוקי הלוגיקה זה ביטוי אוקסימורוני. אין דבר כזה. אוקיי, עכשיו למה נכנסתי לכל הפינה הזאת? כי השאלה היא איך אני מתייחס לחוקי המוסר. לכאורה התפיסה המקובלת היא שחוקי המוסר הם חוקים כמו חוקי הפיזיקה, לא כמו חוקי הלוגיקה. המוסר אצלנו הוא כזה, אבל אם הקדוש ברוך הוא היה מחליט בעולם אחר הוא היה קובע חוקי מוסר אחרים. נכון? זה בדיוק כמו שאמרתי על חוקי הפיזיקה. אבל אם אני מבין בדילמת אותיפרון שחוקי המוסר הם אובייקטיביים, לא תלויים ברצונו של הקדוש ברוך הוא, אז יוצא שבעצם חוקי המוסר הם כמו חוקי הלוגיקה. הקדוש ברוך הוא כפוף להם במירכאות, אבל כמו בלוגיקה זה לא באמת להיות כפוף. פשוט אי אפשר להגיד המוסר יהיה לרצוח בן אדם. זה כמו להגיד שמשולש הוא עגול. לרצוח בן אדם זה לא מוסרי בהגדרה. אתה לא יכול לברוא עולם שבו לרצוח יהיה מוסרי, או לברוא עולם שבו תבלבל את האנשים שם והם יחשבו שלרצוח יהיה מוסרי, אבל אתה לא יכול לברוא עולם שבו באמת המוסר יהיה שמותר לרצוח או שחובה לרצוח. זה חוסר יכולת כמו חוסר יכולת של משולש עגול או סתירה לוגית. זאת בעצם הטענה שעומדת מאחורי הצד השני של דילמת אותיפרון, שבעצם אומרת שחוקי המוסר הם כמו חוקי הלוגיקה. הם קודמים לקדוש ברוך הוא, הם לא תלויים בו, הוא לא קבע אותם ולא יכול היה לקבוע אותם אחרים. הם כפויים עליו. כפויים עליו במירכאות כי אין פה מה לכפות, כי זה לא שאני בא לשלול משהו אחר, זה פשוט ככה, לא יכול להיות אחרת. זאת אומרת לפי התפיסה הזאת, צריך להבין, זה מסקנה מרחיקת לכת, אבל היא הכרחית אם אנחנו לא רוצים להפוך את המוסר לאוסף הגדרות, ואנחנו רוצים לטעון טענות. התשובה היא לא, אבל יש הבדל בין חוקי הלוגיקה לחוקי המוסר. אני גם אם אני ארצה, אני לא אוכל ליצור משולש עגול, או להיות משולש עגול. פשוט אין דבר כזה. אבל לרצוח אני כן יכול. בפועל אם אני אחליט לרצוח, אני יכול לרצוח. נכון? אז מה זה אומר שחוקי המוסר הם הכרחיים ואין דבר כזה מחוץ? הכוונה לא בפועל. בפועל אני יכול לפעול בצורה לא מוסרית. אני רק לא אוכל להגדיר את הפעולה הזאת כפעולה מוסרית. זה פשוט לא אפשרי לוגית. זאת אומרת חוקי המוסר הם הכרחיים במובן הזה שהקביעה מה טוב ומה רע היא הכרחית. אבל לא שזה הכרחי שאני גם אתנהג כך. זה החלטה שלי. ועכשיו אני שואל, אני לא שואל מי קבע שזה טוב וזה רע. זה, זה הלוגיקה קובעת את זה. אתיקה מבחינתי זה כמו לוגיקה. הלוגיקה קובעת את זה. אני שואל אבל מי קבע שאני אצטרך להתנהג כך? עכשיו אני יודע שלרצוח זה רע ולעזור לזולת זה טוב. עכשיו אבל אני רוצה בכל זאת לרצוח ולא לעזור לזולת. למה שאני אתנהג לפי הטוב ולא לפי הרע? אתם מבינים שזאת שאלה אחרת? אני לא שואל מי קבע שזה טוב וזה רע. זה נתון, אי אפשר לקבוע אחרת. אני שואל אבל מי מחייב אותי לפעול באופנים טובים ולא לפעול באופנים רעים? מה מחייב אותי? אז מה אם זה טוב וזה רע? למה שאני אעשה את זה? כאן צריך את הקדוש ברוך הוא. בשביל לתת תוקף לחוקי המוסר צריך את הקדוש ברוך הוא, לא בשביל לקבוע את התוכן של חוקי המוסר. אתם זוכרים את שני החידושים של קאנט? בשביל שלמוסר יהיה תוקף קטגורי צריך את הקדוש ברוך הוא. תוכן הצו, מה מוסרי ומה לא מוסרי, זה לא קשור לקדוש ברוך הוא. זה לוגיקה. זה בעצם המשמעות של כל המהלך הזה שעשיתי כאן. מי נותן תוקף לחוקי הלוגיקה? אף אחד. אין להם תוקף. הם פשוט הם. זה לא שאלה של תוקף. תוקף פירושו מה גורם לי לציית למערכת החוקים הזאת. אני לא יכול שלא לציית לחוקי הלוגיקה. לא יכול לייצר מערכת אחרת של חוקי לוגיקה, גם אם הייתי הקדוש ברוך הוא. לכן שם לא עולה שאלת התוקף. בהקשר המוסרי עולה שאלת התוקף. כי שם אני לא דן בשאלה מה מוסרי, לא רק בשאלה מה מוסרי ומה לא מוסרי, שם זה באמת לא בידי ולא יכולה הייתה להיות אחרת, זה כמו לוגיקה. אלא אני דן בשאלה למה שאני אתחייב לעשות כך, שזה לא עולה בהקשר של לוגיקה. בהקשר של לוגיקה אין שאלה למה שאני אפעל לפי חוקי הלוגיקה, אני לא יכול לעשות אחרת. במוסר אני יכול לעשות אחרת. אז למה לא לעשות את זה? הקדוש ברוך הוא קבע שלא לעשות את זה. אז מי שנותן תוקף לחוק הזה זה הקדוש ברוך הוא. אבל האופי, התוכן של החוק, מה הוא המוסרי ומה לא מוסרי, את זה לא צריך את הקדוש ברוך הוא. זה לוגיקה. זאת בעצם הטענה. עכשיו אני רוצה לחדד את זה קצת יותר, ולקשור בכל זאת את שני הצדדים האלה. בשביל זה אני רוצה להיכנס קצת לצו הקטגורי של קאנט, לתוכן שלו. אמרתי קודם שהתוכן של הצו הקטגורי זה עשה את מעשיך באופן שהיית רוצה שיהיה לחוק כללי. כן? מה שהיית רוצה שהעולם כולו יעשה. זה המבחן האם מעשה הוא מוסרי או לא מוסרי. ובדרך כלל רגילים לחשוב שההגדרה הזאת היא הגדרה תוצאתית. תעשה את המעשים שיביאו את העולם להיות הכי טוב, שזה בעצם תועלת. נכון? תעשה את המעשים שיש בהם מקסימום תועלת לעולם. לא תועלת במובן האגואיסטי אלא תועלת לעולם כולו. אבל זה לא נכון. בדרך כלל כשמסבירים את זה כשיקול תוצאתי אז אומרים, תראה, למה אסור לגנוב? כי לא היית רוצה שכולם יגנבו, נכון? שיהיה חוק כללי שכולם יגנבו. אתה לא רוצה שיגנבו לך. אל תגנוב לאחרים. כמו הלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. כי העולם פשוט יהיה גרוע יותר אם כולם יגנבו. אז אם אתה תגנוב, אתה גורם לעולם להיות גרוע יותר. כך בדרך כלל או הרבה. כך בדרך כלל או הרבה אנשים מבינים את הצו הקטגורי של קאנט. אבל זאת טעות. זה לא נכון. זה לא הצו הקטגורי של קאנט. זאת גישה תוצאתית. הצו הקטגורי של קאנט הוא לא תוצאתני. אני אסביר. נגיד שאני דן בשאלה האם להעלים מס הכנסה? יש לי נגיד חייב למס הכנסה מאתיים שקל. עכשיו אני יכול לא לדווח, אני אעלים מס הכנסה. האם זה מותר או אסור? עכשיו קאנט אומר, אתה לא היית רוצה שזה יהיה חוק כללי שכולם יעלימו מס הכנסה, אז אסור לך להעלים מס הכנסה. מה יגיד השיקול התוצאתי במקרה הזה? השיקול התוצאתי במקרה הזה יגיד, אדרבה, תעלים ותעלים, מצווה להעלים, לא רק מותר. למה? אתה תרוויח מאתיים שקל, תוכל לקנות עם זה כמה מסטיקים ולא יודע מה עוד כמה דברים. למדינה, אם יחסר מאתיים שקל באוצר המדינה, שום קצה ציפורן לא יזוז מהמקום. בתקציב של מדינה, מאתיים שקל זה לא משהו שבכלל יעשה איזה שהוא שינוי עלי אדמות ביקום. כלום, שום דבר. לא יהיה שום דבר שונה בכל מהלכה הכלכלי של המדינה מכאן ועד עולמי עד אם אני אעלים את המאתיים שקל האלה. שום שירות לאזרח לא ייפגע, שום דבר, כלום. אז למה לא להעלים? לי יש תועלת מזה, ואף אחד אחר לא ניזוק, אז למה לא להעלים? אומרים לי, כי אם אתה תעלים, כולם יעלימו, ואז זה כבר כן יהיה משמעותי, אם כולנו נעלים מאתיים שקל כל אחד, אז כבר ייפגעו שירותים, כי אז ברור שהמצב יהיה אחרת. אבל לא, אני אעלים בשקט, לא אגלה לאף אחד שאני מעלים. זה לא שאם אני מעלים, אז כולם גם כן יעלימו. אני עושה את זה בסתר, אני הרי לא רוצה שיתפסו אותי.

[הרב מיכאל אברהם] אני עושה את זה בשקט. מה שאני עושה זה אני עושה, זה לא יגרום לאף אחד אחר בעולם להעלים מס. עכשיו עוד פעם, יכול להיות שכל האחרים גם יעלימו מס, אבל גם אם הם יעלימו מס, זה לא יהיה בגללי. אז השיקול שלי האם כן להעלים או לא להעלים הוא בסך הכל יעלה למדינה מאתיים שקל. זהו. אל תעשה מזה אפוקליפסה. אז למה לא להעלים? דוגמה אחרת, מובן מאליו, דוגמה אחרת: האם ללכת להצביע בבחירות? ויכוח הנצחי שלי עם הבן שלי. אומר, אין שום טעם להצביע בבחירות. למה? כי אין לך טיפת השפעה על מה שקורה. עכשיו אין לך טיפת השפעה על מה שקורה מהרבה סיבות, כי כל המפלגות אותו דבר זה א', אבל מעבר לזה, פשוט בגלל שמתי יכולה להיות להצבעה שלך השפעה? אם המפלגה שאתה חפץ ביקרה מקבלת מספר עגול של מנדטים פחות מצביע אחד. נגיד שכל מנדט זה חמישים אלף קולות, ונגיד שהמפלגה שאני רוצה להצביע בשבילה היא בל"ד. אני רוצה להצביע לבל"ד, אוקיי? עכשיו מפלגת בל"ד מקבלת מאתיים אלף קולות פחות אחד. במצב כזה אם אני אצביע לבל"ד, אז היא קיבלה עוד מנדט. או עברה את אחוז החסימה אפילו אם תרצו, אבל היא קיבלה עוד מנדט, אז השפעתי. והקול שלי יצר השפעה על מפת המנדטים. השפעה כלשהי, עוד מנדט, אוקיי? מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? אפס עגול, אפס עגול. אני שם את הראש שלי. אני שם את הראש, מי שמוכן להתערב איתי אלף כנגד אחד אני שם את הראש שלי, מצב כזה לא יקרה. מה הסיכוי שאתה נופל בדיוק על מכפלה שלמה של חמישים אלף קולות? או ארבעים ושמונה חמש מאות ארבעים ותשע, כן לא משנה, סתם משהו שקובע כמה שווה מנדט. פחות אחד, מה הסיכוי שזה יקרה? שום סיכוי. אז אם כך, בעצם שימו לב, זה אומר שהקול שאתה נותן, לא שיש לו השפעה קטנה והשפעה של כולנו מצטברת, הקול שאתה שם בקלפי… יש לו אפס השפעה, לא השפעה קטנה, אפס השפעה, אפס עגול. לא אפס בערך, לא השפעה קטנה, לא משהו מצטבר, אפס השפעה, נקודה. אפס, אתה לא משפיע כלום. אז בשביל מה לבזבז זמן ללכת להצביע בקלפי? שוב פעם אומרים: כן, אבל אם כולם לא היו מצביעים בקלפי? לא טוב, אנחנו רוצים מערכת דמוקרטית מתפקדת. חבל לנו, אבל היינו רוצים שיהיה לנו. אז כן כדאי שנלך להצביע, לא היינו רוצים שכולם לא ילכו להצביע. ושוב פעם אני אענה את מה שעניתי בשאלה הקודמת. אני לא אלך להצביע, אבל אני לא מספר לאף אחד שאני לא הולך להצביע. זה שאני לא הולך להצביע לא יגרום לאחרים גם לא ללכת להצביע. הם יקבלו את ההחלטות שלהם כמו שהם יקבלו. אבל מה שאני עושה משפיע רק על הקול האחד שלי, והקול האחד הזה אין לו שום השפעה. לכן בשיקול תוצאתי אין שום סיבה בעולם ללכת לקלפי. ואין שום סיבה בעולם לא להעלים מס. לא רק מאתיים שקל, גם עשרת אלפים שקל וגם מאה אלף שקל. אין שום סיבה לא להעלים בשיקול תוצאתי. אז אומר לנו קאנט: כן, ושימו לב, יש פה עיקרון לא תוצאתי. והעיקרון הזה אומר כך: כשאתה עושה חשבון האם להעלים את הכסף או אם ללכת להצביע בקלפי, אתה צריך לעשות ניסוי היפותטי. זה לא יילך לזקן בתפיסה, אולי זה כן יילך לזקן, אבל זה לא בתפיסה המקובלת התוצאתית שאם אתה תעשה אז גם יעשו אחרים או יעשו לך. אתה תגנוב יגנבו לך. אם אתה לא תצביע גם אחרים לא יצביעו, אם אתה תעלים מס גם אחרים יעלימו. לא, זה לא הנקודה. אנחנו עושים ניסוי מחשבתי היפותטי. נגיד שכולם יעלימו מס. האם העולם שיווצר במצב כזה הוא עולם טוב או עולם רע? ברור שזה עולם רע, לא הייתי רוצה שיהיה עולם כזה. אז אל תעלים מס, זו המסקנה. לא בגלל שהעלמת מס שלך גורמת לאחרים גם להעלים מס. זה לא גורם לשום דבר, השיקול לא תוצאתי. זה לא בגלל שאם אתה תעלים מס תהיה תוצאה בעייתית. לא. שיקול מהותי, קוראים לזה דאונטולוגי. לא שיקול תוצאתי. זה שיקול שאומר: יש לי מבחן שאותו אני מעביר את המעשה שלי כדי לדעת אם זה מעשה מוסרי או לא. מהו המבחן הזה? לו יצויר בעולם היפותטי שכולם יעשו כך, כולם יעשו את המעשה הזה, זה יהיה עולם טוב או עולם רע? אם זה עולם טוב תעשה את המעשה הזה, זה מעשה מוסרי. אם זה עולם רע אל תעשה את המעשה הזה כי הוא לא מוסרי. אבל שימו לב, זה לא שיקול תוצאתי. זה פשוט מבחן שבודק האם המעשה שעליו אני נדון הוא חיובי או שלילי, אם הוא טוב או רע, זה הכול. מבחן כזה. זה בכלל לא קשור לשאלה מה יקרה בפועל בעקבות המעשה שלי. מה שיקרה בפועל בעקבות המעשה שלי לא קשור בכלל לעניין. מובן ההבדל? מובן למה זה לא שיקול תוצאתי? תגידו, שאני אבין אם אתם איתי או לא. מה אתם אומרים? מובן נראה לי. כן, בסדר? אפשר להמשיך? אני פשוט רוצה לקבל פידבק. או שמי שלא בתמונה לא נמצא, אני לא יודע, פה כל מיני מוחשכים. אוקיי. אני אביא לכם אולי דוגמה, דוגמה אקטואלית. מישהו שאל אותי פעם: נגיד שאתה נתקע בשבת מחוץ לבית והדלת חשמלית, מחוץ לבניין, והדלת חשמלית ויש אזעקה. האם מותר לך ללחוץ על הכפתורים לפתוח את הדלת כדי להיכנס לממ"ד? לכאורה פיקוח נפש דוחה שבת. אמרתי לו שלדעתי זה אסור. למה אסור? בשביל זה צריך להבין למה אנחנו נכנסים לממ"ד. הנה, זו השלכה אקטואלית של קאנט. היא אקטואלית והלכתית, והשלכה ישירה, שימו לב. למה אנחנו נכנסים לממ"ד? ישר יגידו בגלל פיקוח נפש. שטויות במיץ עגבניות. אין שום סיכון שבעולם למי שלא נכנס לממ"ד. הסיכוי הוא כל כך אפסי שאין שום סיכון שתיפגע. תאונת דרכים הסיכוי הרבה יותר גדול. אז למה להיכנס? אם אני שואל תוצאתית מה יקרה אם אני לא אכנס? כלום, לא יקרה שום דבר. אלא מה? אם באמת כולם לא ייכנסו, נכון? אם כולם לא ייכנסו, אז כן יהיו כאלו שייפגעו. הרי באיזשהו מקום טיל כן פוגע. או חלק מהם לפחות, נכון? ושם הסיכוי הוא כבר לא סיכון קטן, להיפך. הסיכוי הוא כמעט ודאי שמישהו ייפגע אם כולם לא ייכנסו לממ"ד. נכון? עכשיו אני, כשאני עושה את החשבון האישי שלי, בחשבון האישי שלי אין שום בעיה תוצאתית בלא להיכנס. אבל אם כולנו נעשה את החשבון הזה ולא ניכנס לממ"ד, אז יהיו כאלה שיפגעו. זה ברור. אז בחשבון שלי הסיכוי הוא ממש אפסי, אין שום סיבה להיכנס לממ"ד. אבל הצו הקטגורי אומר לי: כן, אבל אם כולם היו עושים את זה, אז מישהו כן היה נפגע. אני אומר בסדר, מישהו היה נפגע, אבל מה הסיכוי שזה יהיה אני? מה זה יעזור שאני אכנס לממ"ד? מה אני אגרום לאחרים להיכנס לממ"ד? השאלה היא רק אם אני נכנס או לא נכנס, וזה שייך רק אליי, והסיכוי שלי להיפגע הוא אפס. אז למה להיכנס? אז אומר כאן נכון, תוצאתית אין לזה שום השלכה, אבל הכלל הוא שאני בודק את המעשה של הכניסה לממ"ד האם הוא מעשה טוב או לא. אז אני עושה שאלה היפותטית, לא תוצאתית. היפותטית, אם כולם לא היו נכנסים לממ"ד, זה היה עולם טוב? התשובה היא לא. אז לכן צריך להיכנס לממ"ד. לא כי יהיו תוצאות רעות, זה לא שיקול תוצאתי. זה מבדק היפותטי שבודק את המעשה שעליו אני דן. אני עושה איזשהו ניסוי מחשבתי היפותטי, ולפי זה אני קובע האם המעשה הזה הוא מעשה טוב או מעשה רע. זה הכל, לא תוצאתי בכלל. מה זה אומר? אז זה קודם כל הנה הסבר טוב למה להיכנס לממ"ד, כי בשיקול התוצאתי הפשוט תמיד מפמפמים לנו זה פיקוח נפש וחיי אדם ודעו לכם, שטויות במיץ עגבניות, זה סתם שטיפת מוח. אין שום סיכון, סיכון אפסי. לא הייתי זז צעד בשביל למנוע סיכון כל כך קטן. אני אוסיף לך עוד דוגמה שאתה אולי אגב הדוגמאות, אותה חבר'ה שהיו צריכים לאסוף יין שסיפרתי לך בשבוע שעבר, וכל אחד אמר במקום יין אני אשים מים. אה, אז בסוף נוצר מצב שפתחו את החבית והיה שם מים. יש תחום כזה בפילוסופיה של המוסר, זה ממש מתמטיקה, פילוסופיה מתמטית של המוסר, ושמה דנים בבעיות כאלה של הצטברות, בעיות של הצטברות של אפקטים. וזה קשור בהחלט לצו הקטגורי, יש לי שני טורים על זה באתר שלי. מכל מקום, אבל נחזור רגע להלכה. אז אני טענתי ככה, אם אני נתקעתי מחוץ לבית בזמן אזעקה והדלת נעולה בשבת, דלת נעולה. אז הרי אין לי פיקוח נפש, אני לא בסכנה שמצדיקה חילול שבת. לא מחללים שבת על סכנה כל כך קטנה, זה חסר כל משמעות. יש סיכוי, יש סיכוי כלשהו אבל. בסדר, אבל הוא אפסי. הסיכוי הוא נמוך, אבל יש סיכוי כזה. אז מה? יש סיכוי גם כשאתה תצא מחוץ לדלת שמישהו ידרוס אותך, סיכוי יותר גדול. ומותר לצאת מחוץ לדלת? כן, מותר. זאת אומרת יש סיכויים כל כך קטנים אנחנו לא מתחשבים בהם, ודאי שלא מחללים שבת על סיכוי כל כך קטן, זה שטויות. אז מה? אבל בכל זאת צריך להיכנס לממ"ד. למה צריך להיכנס לממ"ד? בגלל הצו הקטגורי, והצו הקטגורי לא דוחה שבת. אם פחות או יותר אני אנסח את זה ככה: אם כל העולם היה נתקע מחוץ לדלת בשבת, היה מותר לחלל את השבת. כי אז ברור שמישהו מהם ייפגע, ואנחנו כולנו צריכים להיכנס כי אנחנו לא יודעים מי מאיתנו ייפגע. אבל כיוון שבאופן מהותי זה מקרה שקורה ליחידים, בהגדרה זה קורה ליחידים, אז לגבי יחידים אין שיקול של צו קטגורי. יש שיקול של צו קטגורי, אבל הוא לא דוחה שבת. אז המעשה של הכניסה לממ"ד הוא מבחינת הצו הקטגורי, צריך להיכנס לממ"ד. אבל אי אפשר להגיד שהכניסה לממ"ד היא מדיני פיקוח נפש, ולכן זה לא מצדיק חילול שבת. הנה השלכה הלכתית יפה לדיון הזה של הצו הקטגורי. לא רק הלכתית, אלא גם להבין טוב איך אנחנו מתנהלים היום, למה להיכנס לממ"ד, למה לציית להוראות. כל הדברים האלה, מוכרים לנו כל הזמן את השטות הזאת, אנשים מספיק טיפשים בשביל לקנות את זה, שזה פיקוח נפש וזה מציל חיים, שמיעה להוראות מצילה חיים וכל הבולשיט הזה. שטויות במיץ עגבניות. אין שום סיכון, סיכון אפסי לחלוטין. לא מציל שום חיים ושום בטיח, הכניסה שלי אישית לממ"ד. אבל ברור שאם כולם נכנסים לממ"ד זה מציל חיים. אז לכן. אבל תסתכל על זה אחרת, אם אתה מדבר על טיל אחד או משהו כזה, תסתכל על הסיטואציה שיש לנו כאן עכשיו. שלחו איזה שלוש מאות טילים, ישלחו שלושת אלפים טילים גם. שישלחו שלושת אלפים טילים, אני יושב על הגג ומחלל בחליל. אין שום סיכון שאני אפגע. כן, אתה אומר. ברור, מה זאת אומרת? שום סיכון. עד היום שלחו אני לא יודע כמה, ארבע מאות טילים, חמש מאות טילים, לא יודע, משהו כזה לפחות, איראנים, מדבר רק על האיראנים. כמה נפגעו? שמונה, אני יודע, עשרה. זה שבועיים תאונות דרכים. אתה מפסיק לנסוע באוטו? לא אין שום סיכוי. אנחנו רואים את התמונות האלה וזה מכניס אותנו להיסטריה, אבל צריך לחשוב רציונלית. לחשוב רציונלית, אז מי שחושב רציונלית לא מפחד מדברים כאלה. זה לא אין מה לפחד. צריך להישמע להוראות, ולהישמע להוראות לא בגלל הפחד. להישמע להוראות כי זה מה שנכון לעשות. כי יש את הצו הקטגורי. רגע, אבל אם אתה שומע את ההערה של פיקוד העורף ואתה מצמצם את העשרה מיליון האלה לאותם אנשים שגרים סביבך, נניח ישנם עשרת אלפים איש סביבך. זה משהו אחר, ברור שזה. אז אם אני יודע, אם אני יודע שהטיל מגיע לחמשת הבתים שבתוכם אני גר, אז ברור שהשיקול הוא אחר. וזה אף פעם לא קורה. אז זהו, אז זה העניין. אבל זה אף פעם לא קורה. מה? אבל אחר פיקוד העורף. מה? אבל זה לא קורה אף פעם. אזעקה כזאת מכסה אזור שגרים בו מיליון איש. מה הסיכוי שזה יפגע דווקא בי? אפס. כשפיקוד העורף אומר לך שבאורנית למשל יש אזעקה. פיקוד העורף אף פעם לא אומר לך שבאורנית יש אזעקה. פיקוד העורף מביא לך רשימה של אני לא יודע כמה מאה יישובים שגרים בהם מיליון איש. גם אורנית בפנים, נכון. אז מה? אז זה תמיד כשפיקוד העורף שם את אורנית באזעקה נופל טיל על אורנית? שלא לדבר על זה שגם אורנית זה יישוב עם כמה אלפי אנשים. כן. אין שום סיכוי, חבל על הזמן, לא להיכנס לתעמולה הזאת. להיכנע להוראות אבל לא לתעמולה. התעמולה היא טיפשית. בכל אופן אז לענייננו, אני רק מחדד דרך זה את הנקודה שהצו הקטגורי הוא לא שיקול תוצאתי. בשיקול מוסרי, אוקיי? עכשיו אם זה כך, עכשיו אני אשאל שאלה. אז אם כך בעצם, עכשיו אני דן האם להעלים מס, אוקיי? בוא נראה, בעצם באופן תוצאתי ודאי שתעלים, למה אכפת לך להרוויח מאה אלף שקל, המדינה לא תפסיד מזה שום דבר, זה נהנה וזה לא חסר. אתה מרוויח, אף אחד אחר לא מפסיד, למה לא להעלים? והנה הצו הקטגורי. וזה לא תוצאתי. הצו הקטגורי. עכשיו אני שואל מי לכל הרוחות יגרום לי לציית לצו הקטגורי? גם אם קאנט צודק שהצו המוסרי אומר לא להעלים מס הכנסה מבחינת תוכן הצו. עכשיו אני מדגים לכם למה העובדה שזה תוכן הצו עוד לא פותרת את הבעיה, כי עכשיו אני אומר אוקיי הבנתי שזה הצו המוסרי אבל למה שאני אציית לו? מה אכפת לי להרוויח מאה אלף שקל כשאף אחד לא מפסיד? כי הצו המוסרי באיזשהו מובן מופשט אומר שצריך לשלם מס הכנסה. שירקוד הורה הצו המוסרי. למה שאני אקיים את זה? צריך את אלוקים בשביל זה. צריך שיהיה מאחורי הצו הזה מחוקק שנותן לצו הזה תוקף וגורם לנו לציית לו. עוד פעם, לא עונש, בגלל העונש, אלא הוא נותן לו תוקף אז ממילא זה מחייב אותנו. בלי זה, גם אם אני אעשה את החשבון ואני אגיע למסקנה שזה המעשה המוסרי, עדיין תישאר השאלה בסדר זה המעשה המוסרי אבל אני צריך מאה אלף שקל. ואף אחד לא מפסיד. אף אחד לא מפסיד. אז מה הבעיה? למה שאני בכלל אציית לפי זה? זה מחדד מאוד. העובדה שהצו הוא לא תוצאתי מחדדת מאוד את השאלה שקיימת גם אם הצו כן היה תוצאתי. אבל היא מחדדת עוד יותר את השאלה, העובדה שהצו אומר כך לא להעלים מס, זה לוגיקה. זה לא קשור לקדוש ברוך הוא, לא הוא חוקק את זה, זה כפוי עליו, הבנתי. עכשיו אני שואל כפוי עליו כפוי עליו הכל בסדר אבל אני יכול להעלים את המס. כפוי עליי שזה יהיה מעשה לא טוב, אבל להעלים בפועל אני יכול. מה לכל הרוחות אמור לגרום לי לא להעלים בפועל? כלום. אלא אם כן אני מבין שיש גורם סמכותי, הקדוש ברוך הוא, שמצפה ממני לא להעלים מס, לפעול נכון. זה הדבר היחידי. אחרת אני לא רואה שום סיבה בעולם לתת תוקף לכללי המוסר. לא לקבוע שזה מה שאומרים כללי המוסר, התוכן שלהם, זה עניין אחר, זה אפשר בלי הקדוש ברוך הוא. גם שאלה, לאור מה שאתה שואל, אדם שלא מאמין, אדם שלא מאמין, אתאיסט, למה הוא משלם מס אם כך? כי הוא אידיוט. הוא אידיוט? ברור. אין שאלה בכלל. אני לא יודע, יש אנשים שלא אידיוטים ומשלמים בכל זאת. לא אמרתי שהוא חסר מנת משכל, בעניין הזה הוא אידיוט. מעניין. זה או שהוא מאמין סמוי, דיברנו על זה בראיה מן המוסר. יכול להיות באמת שהוא חושב שהמוסר הוא תקף והוא פועל על פיו, הוא פשוט לא מודע לזה שהוא מאמין באלוקים, כי בלי זה אין מוסר תקף. או שהוא מאמין סמוי, או שהוא אידיוט, או שהוא אומר אני משלם מס כי בא לי לשלם מס, אני מרגיש טוב מזה שאני משלם מס. רק אני בוא נגיד, אם הוא באמת היה חושב עוד קצת אז הוא היה אומר עזוב, יותר בא לי שיהיה לי מאה אלף שקל. אני לא קונה את זה. זה בדיוק הראיה מן המוסר. הראיה מן המוסר אומרת תשמע, אתה באמת חושב שצריך לשלם מס? אז אל תספר לי סיפורים, אתה לא אתאיסט. כי אם היית אתאיסט אתה לא באמת חושב כך. וזה מחדד מאוד את הצורך באלוקים כמי שייתן תוקף לצו המוסרי. זה לא מבחינת התוכן של הצו, אלא זה מה שנותן לו תוקף. עכשיו, אני רוצה קצת למשוך את השטיח מתחת לטיעון שאמרתי עכשיו. ופה אני רוצה להציג בפניכם טענה מעניינת, לטעמי לפחות. יש בתורת המשחקים, יש מה שנקרא, אני מניח שאתם מכירים, יש מה שנקרא דילמת האסיר. מה זה דילמת האסיר? זאת סיטואציה שבה תופסים שני חשודים, נגיד בגניבה, והמשטרה אין לה ראיות. אז היא רוצה שלפחות אחד מהם ישתף פעולה וילשין, יודה בחטא וילשין על החבר שלו שהוא גם גנב. אז מציעים לו עסקה. מציעים לו איזשהו סוג של עסקה. עכשיו אני אשתף אתכם את המסך. העסקה היא כזאת: אומרים לכל אחד מהאסירים, תראה, אם אתה שותק וגם השני שותק, כל אחד מכם מקבל שנת מאסר. אם אתה שותק והשני מלשין, עשר שנים. אז השני, ואסיר ב' שותק, הוא ישתחרר. אז מי שמלשין ישתחרר, ומי שהואשם יקבל חמש עשרה שנה בפנים. בסדר? עכשיו, וכן הלאה ההפך, אם אסיר ב' שותק וא' מלשין. אם שניהם מלשינים, אז הם יקבלו חמש שנים. אוקיי? עכשיו אתם רואים את הטבלה? בוא נבדוק את הטבלה. אסיר א' זה הפונט המושחר, ואסיר ב' זה הפונט הרגיל, זה המחיר בטבלה. עכשיו אני אומר ככה, אסיר א' עושה חשבון האם כדאי לי לשתוק או להלשין. אז הוא בודק. תראה, נגיד שהחלטתי לשתוק, אוקיי? אם השני ישתוק, מה אני מקבל? שנה, נכון? אם השני מלשין, מה אני מקבל? חמש עשרה. נכון? אז מה עדיף לי? זאת אומרת, אם אני שותק, אז אני יכול להגיע לחמש עשרה שנה, נכון? זה הוורסט קייס. אם אני מלשין, אז אם השני שותק, יצאתי בלי כלום. אם השני גם מלשין אני מקבל חמש, נכון? אז עדיף להלשין, נכון? עכשיו אתם מבינים שבאסיר ב' שתעשו את אותו חשבון תקבלו את אותה תוצאה. טורים הם כמו השורות. אז זה אומר בעצם שהם שניהם יגיעו למסקנה שעדיף להם להלשין, נכון? התוצאה של משחק כזה, התוצאה הצפויה, שישבו שניהם חמש שנים. שניהם יושבים חמש שנים, נכון? האם זאת התוצאה הכי טובה של המשחק? לא, יכול להיות ששנה. זאת תוצאה הרבה יותר טובה, נכון? רואים את זה? כי שניהם יכולים לקבל שנה. מתי זה מתקבל? אם שניהם שותקים. נכון? יוצא פה דבר מעניין שאם כל אחד… אסיר לחוד יעשה את החישוב מה הכי כדאי לו לעשות, כל אחד מהם ילשין. נכון? ואז התוצאה תהיה חמש חמש. לעומת זאת, אם הם יעשו את החישוב ביחד, מה שנקרא אסטרטגיה של קואליציה, לא כל אחד לחוד, אלא יגבשו אסטרטגיה ביחד, אז הם יכולים להגיע לתוצאה יותר טובה. למרות שלכאורה התוצאה הקודמת זה מקסום הרווח, שזאת התוצאה כל אחד עשה את החשבון מה הכי טוב שאני אקבל, נכון? אבל לא, לא הכי טוב. כי אם הם יעשו את החשבון ביחד, אז הם יכולים להגיע לתוצאה יותר טובה לשניהם. כל אחד מהם יקבל שנה. אלא מאי? שהאסירים, אם הם יושבים ביחד ומדברים ומגבשים אסטרטגיה ביחד, אז אולי באמת הם יסכימו להיות שותקים. נכון? אבל אם אין לנו קשר בינינו, אז אם אני אחליט להיות שותק, אני לוקח סיכון שהוא יחליט להלשין. ואז אני אחטוף חמש עשרה. לכן אני אחליט להלשין למרות שזה לא התוצאה, לא יביא לתוצאה הכי טובה לשנינו. אז שנינו נחליט להלשין כדי לא להידפק לגמרי. זאת אומרת שאם אנחנו מגבשים אסטרטגיה ביחד, אנחנו יכולים להגיע לתוצאה יותר טובה מאשר אם כל אחד מאיתנו מנסה למקסם את הרווח האישי שלו. נכון? עכשיו, יותר מזה אני אגיד לכם. מה קורה כשיש לנו שיח? אנחנו יכולים לגבש אסטרטגיה ביחד. ואחרי שגיבשנו את האסטרטגיה ביחד והחלטנו ששנינו שותקים, יכול הרי אחד מהם להיכנס אחרי זה לחדרו של החוקר ולהלשין. זה שהוא הסכים איתי לשתוק, אז הוא הסכים. אז מה? ואז מה? הוא יוצא ברווח מושלם, הוא יוצא עם אפס, אני חוטף חמש עשרה. נכון? זאת אומרת גם אם סיכמנו בינינו על אסטרטגיה, אין שום אפשרות לוודא שכל אחד מאיתנו יעמוד בסיכום. ולכן גם כאשר יש לנו קשר בינינו וגם אם אין לנו קשר בינינו, אם אין לנו אמון אחד בשני, לא נוכל לבצע אסטרטגיה משותפת ואנחנו נדונים לקבל חמש חמש ולא אחד אחד. האמון שיש בינינו, אם יש לנו אמון, אז אנחנו שנינו נשתוק ונקבל אחד אחד אפילו אם לא דיברנו אחד עם השני. כי כל אחד יעשה את החשבון בעצמו והוא יבין שאם אנחנו רוצים להגיע לתוצאה הכי טובה כדאי שכל אחד מאיתנו ישתוק. לא צריך בשביל זה לדבר. נכון? וגם אם נדבר, אותו דבר. כל השאלה זה אם יש בינינו אמון או לא, האם אנחנו אנשים טובים או לא אנשים טובים. אנשים טובים מגיעים ביחד לתוצאה יותר טובה מאשר אנשים רעים למרות שכל האנשים הרעים מנסים למקסם בצורה הכי טובה את הבנפיט שלהם, את התועלת שלהם. שזו תוצאה מרתקת של דילמת האסיר. עכשיו, אני רוצה להראות לכם איפה מופיע הדף הזה? איפה מופיע הדף הזה? זה טור מאה עשרים ושתיים באתר שלי. אוקיי, בסדר. על דילמת האסיר אתה יכול גם לחפש באינטרנט, זה לא אני המצאתי אותה. עכשיו, מה שאני רוצה לטעון, וזה באתר שלי, ואגב גם את זה ראיתי מישהו מזכיר באיזשהו מקום אבל אני לא חושב שבאמת עלו על זה במלוא העוצמה. הצו הקטגורי של קאנט זה פשוט דילמת האסיר. נגיד שאני שוקל האם להעלים מס. אוקיי? אני לא אומר לאף אחד שום דבר שאני מעלים מס, אבל אני יודע שכל אחד לחוד עושה לעצמו גם את החשבון הזה, נכון? וגם הוא אומר, אני גם לא אומר לאף אחד שום דבר, אז אני אעלים את המאתיים שקל שלי, הוא יעלים את המאתיים שקל שלו, וכולנו נעלים. מה תהיה התוצאה? על הפרצוף. אוצר המדינה יהיה ריק, חוץ מהמתנות מהאמריקאים. כן, אוצר המדינה יהיה ריק. לעומת זאת, אם כל אחד מאיתנו לא ינסה למקסם את הרווח האישי שלו, אלא יחשוב על טובת הכלל באופן אלטרואיסטי, אנחנו נרוויח כולנו יותר כשאנחנו לא ממקסמים את הרווח האישי שלנו. הדרך היחידה להגיע לתוצאה של אוצר מדינה לא מדולדל, שיש בו כסף, זה אך ורק אם כולנו מצייתים לצו הקטגורי וסומכים אחד על השני שגם האחרים יצייתו לצו הקטגורי. כי תבינו, אם אני אעשה את החשבון של הצו הקטגורי ואני לא אעלים את המס, אני רק אצא אידיוט. כי כל האחרים יעלימו את המס, לא מעניין אותם הצו הקטגורי, אז אני דאגתי לאוצר המדינה ואוצר המדינה יהיה מאתיים שקל שיתחלק בין עשרה מיליון תושבים. המאתיים שקל שלי. נכון? אין בזה שום היגיון להתנהג כך. זה רק בגלל, רק יכול לעבוד אם… א' לכולנו יש אמון אחד בשני, ואנחנו גם מבינים שכל אחד מאיתנו יעשה את המיטב כדי שהמצב הכללי יהיה הכי טוב שאפשר. ושימו לב, זה נקודה מעניינת, כי מה שיוצא זה שהאלטרואיזם, או התפיסה שאומרת בוא נעשה את הדבר שהכי טוב לקבוצה, באמת מביאה לתוצאה שהיא יותר טובה לכל חברי הקבוצה מאשר הניסיון למקסם את הרווחים האישיים שלי לחוד. למרות שלכאורה בדרך כלל אנחנו חושבים שהרשעים מרוויחים, ברמה האינטרסנטית. הם רשעים, אבל ברמה האינטרסנטית הם מרוויחים. לא. חברה שהיא כולה רשעים זאת חברה גרועה מאוד, זאת חברה שנמצאת במצב קשה. חברה של צדיקים בדרך כלל היא חברה שתשגשג. וזה תוצאה אבולוציונית מעניינת. ואני חושב שזה אחת הסיבות שכך מסבירים חוקרי אבולוציה את היווצרות האלטרואיזם. איך נוצר לנו איך נוצרה בנו הנטייה האלטרואיסטית, כי יש איזה ערך שרידותי. אנחנו מרוויחים מזה לטווח הארוך. אז בסוף בסוף, מה שיוצא מפה זה דבר נורא מוזר. שכשאתה עושה את החשבון האישי, אז ברור לגמרי מה אתה צריך לעשות: להעלים מס, לא ללכת להצביע בבחירות ולא כלום. אבל תבינו שכולם בעצם אמורים, אנשים רציונליים כולם אמורים לעשות את החשבון הזה. איזה חברה תצא ממצב כזה? חברה בלי אוצר מדינה, בלי כנסת, בלי שלטון ובלי כלום, אנרכיה. אנרכיה ועוני. זה מה שיוצא מחשבון כזה. אז תגידו אבל מה זה יעזור שאני אהיה אדם צדיק ואני לא אעלים את המאתיים שקל שלי, האחרים ימשיכו לדפוק את העניין. אם זה באמת כך, אז אכלנו אותה. אבל אם הרבה אנשים מבינים את זה, אז למרות שכל אחד לחוד כשיעשה את חשבון נפשו יעדיף לו להעלים, הוא יהיה צדיק והוא לא יעלים, ואז המצב של כולנו יהיה יותר טוב. יוצא פה דבר ממש אבסורדי, וזה הרבה אנשים לא שמים לב, שהשיקול הלא תוצאתי של קאנט הוא הדרך היחידה להגיע לתוצאות המיטביות, להיות שיקול כן תוצאתי. מבינים את הקטש? ודווקא אם אני אעשה את השיקול הלא תוצאתי, אנחנו נגיע לתוצאות הטובות ביותר, בהנחה שכולנו עושים את השיקול הלא תוצאתי, או שמספיק רבים מאיתנו עושים את השיקול הלא תוצאתי. זאת אומרת, דווקא ההתנהלות הלא תוצאתית היא זו שמביאה את התוצאות. מי שיתנהל תוצאתית יעלים מס, ואז מה תהיינה התוצאות? הוא אישית ירוויח יותר. הוא אישית ירוויח. לא. כי הוא צריך את אוצר המדינה גם. יהיה לו מאתיים שקל, אבל לא יהיה לו חינוך, לא משטרה, לא ביטחון ולא שום דבר אחר, כי אוצר המדינה ריק. אז עם המאתיים שקל האלה לא יהיה לו מה לקנות, כי המסטיק בזוקה לא יישאר בחנות, ישדדו אותו, אין משטרה. אז לכן בסופו של דבר יוצא פה דבר שהוא די אבסורדי. כל אחד מאיתנו נדרש לעשות שיקול לא תוצאתי, לא להתעלם מהתוצאות, אבל כל אחד אחרי שכל אחד מאיתנו יעשה את זה, נגיע לתוצאה המיטבית ברמה הקולקטיבית, ברמת המקרו של כל העולם. כך שבסוף בסוף הצו הקטגורי גם עושה עבודה תוצאתית, אבל זו עבודה תוצאתית עקיפה, זו עבודה תוצאתית לכל החברה. כי אתם תבינו, אנחנו יכולים להמשיך הרי את הדיון הזה, הוויכוח שלי עם הבן שלי לא נגמר לעולם, שעכשיו אני אומר נכון, הוא מבין שזה ככה, אבל עדיין למה לא להעלים מס עכשיו מאתיים שקל? כי כולם יעשו את השיקול הזה או שהם יעשו או שלא, אין לי שליטה. אם הם יעשו אכלנו אותה, אם הם לא יעשו אני הרווחתי מאתיים שקל. אז עדיין כדאי לי להעלים מס הכנסה מאתיים שקל. גם אחרי כל הפלפולים של הצו הקטגורי ודילמת האסיר. בסוף בסוף אני ארוויח את המאתיים שקל שלי, כי האחרים מה שהם יחליטו לעשות הם כבר החליטו, לא תלוי במה שאני אחליט. אז מה שעל הכף כשאני עושה את ההחלטה זה רק המאתיים שקל שלי, אז למה לא להעלים? תבינו שזה פלונטר שאי אפשר לצאת ממנו. כשאתה מסתכל על זה תוצאתית, בסוף בסוף אם השיקול שלך הוא רק תוצאתי, אתה תרוויח מאתיים שקל ותגיע לתוצאות על הפנים. ורק אם השיקול שלך הוא לא תוצאתי, הוא אמיתית לא תוצאתי, רק אז תגיע לתוצאות הטובות ביותר. זה ממש אבסורד, זו לולאה. רק חשיבה לא תוצאתית מביאה תוצאות, וחשיבה תוצאתית תמיד מביאה את התוצאות הגרועות ביותר. עכשיו זה כמובן יכול להחזיר אותנו חזרה לשאלה של. אוקיי, אז איפה אלוקים פה במשחק? מה זאת אומרת? שאלתי קודם אם באמת אני לא מעלים מס הכנסה לא בגלל תוצאות, אלא כי אסור להעלים מס הכנסה כי זה צו המוסר. אז אני מבין למה לעשות את זה כנראה בגלל שאני מחויב לאלוקים שהוא דורש ממני. בלעדיו אני לא רואה למה שבן אדם יהיה מחויב למין חוק כזה שאין לו תוצאות. ועכשיו פתאום אנחנו מגלים שלחוק הזה יש תוצאות. חשיבה היא לא תוצאתית אבל בסוף בסוף אוסף של חשיבות לא תוצאתיות מביאות אותם לתוצאה המיטבית. אז יש פה תוצאות. אז בעצם יש היגיון לנהוג באופן כזה גם אם אני חושב תוצאתית ולא צריך מקור, כן לא צריך מקור שאלוקים שייתן תוקף לצו הזה. אני חושב שהראיה בתוקפה. למה? כי בסוף כמו שאמרתי קודם, כמו שהבן שלי ממשיך כל הזמן להגיד, בסדר אבל למה שאני לא אעלים מס עכשיו 200 שקל? הרי מה שכולם עושים כולם עושים. אם הם מאמינים באלוקים ואנשים מוסריים מצוין, אז אוצר המדינה יהיה מלא ואני ארוויח 200 שקל שלי. אם לא, אז אוצר המדינה יהיה מדולדל עם ובלי ה-200 שקל שלי. אז בכל מקרה אני אעלים מס הכנסה 200 שקל. זאת אומרת לאדם שהוא לא מאמין אין שום סיבה לא להעלים מס הכנסה. אין שום סיבה בעולם. אם הוא לא מעלים מס הכנסה הוא אידיוט. בגלל שזה הוא מרוויח ואף אחד אחר לא מפסיד. ההפסד נגרם בגלל שכל אחד מאיתנו מתנהג כך. זה נכון, אבל אני כשאני עושה את השיקול שלי, מה שאני אעשה לא משפיע על כל האחרים. מה שהם יחליטו יחליטו. אז זה לא נכון להציג את זה כשיקול תוצאתי. יש לו תוצאות אבל השיקול לא תוצאתי. ובשביל שיקול לא תוצאתי צריך את אלוקים כדי לתת תוקף להתנהגות כזאת, כדי לגרום לי להתנהג באופן כזה. כי אחרת למה שאני אעשה את זה אם אין לזה תוצאות? והתוצאות הן דווקא מזה שאני מעלים מס או שאני לא הולך להצביע בבחירות, ושאני לא הולך לממ"ד להסתתר. אותו דבר. העובדה שאנשים לא נפגעים היא תוצאה של זה שכל אחד מאיתנו הוא מספיק אידיוט כדי להשתכנע מהטיעונים המופרכים של פיקוד העורף. כולם בהיסטריה שזה נורא מסוכן כי הממ"ד מציל חיים וכולי, ולכן נכנסים לממ"ד. ובגלל שכולנו אידיוטים שנכנסים לממ"ד כי מאמינים לפיקוד העורף שזה מסוכן, לכן באמת ניצלים חיים. אבל זה כשאני עושה את השיקול האישי שלי האם להיכנס לממ"ד, אז אם אני נכנס אני אידיוט. כי זה לא יעזור. יש הבדל בין תשלום מס לבין להיכנס לממ"ד מכיוון שכאן יש לך עוד גורם של החוקים של המדינה או של המקום הכפוי. למה שאני אציית לחוקי המדינה? למה שאני אציית לחוקי המדינה? לא תציית לחוקי המדינה אז מה? יתפסו אותי? המשטרה. אל קפונה, אל קפונה רצח עשרות אנשים וישב בבית סוהר על העלמת מס. שניה, זה חלק מאותה תעמולה שאני מצפה מאנשים חכמים לא לקנות. למה? אם אני לא נכנס לממ"ד אף אחד לא תופס אותי. אבל זאת עובדה שאי אפשר להתווכח עליה. עובדה שאי אפשר להתווכח עליה שאל קפונה תפסו. ועובדה שאי אפשר להתווכח עליה שבדרך כלל פשע הוא משתלם אם עושים אותו נכון ובקנה מידה קטן. טוב. זה שמישהו תפסו את מישהו אז מה? זה בדיוק. גם נפגעים מדי פעם אנשים שלא נכנסים לממ"ד. זה כל השיקול שעושה אדם אינטליגנט שלא מתחשב בכל מיני סיכויים נורא קטנים למרות שמנפנפים לו את זה מול העיניים ואומרים לו זה פיקוח נפש. טוב. אוקיי. אז הנקודה היא כזאת, זה או שאוסף אידיוטים או שאוסף אנשים מאוד מוסריים שנכנסים לממ"ד בגלל הצו הקטגורי לא בגלל הסכנה. אני נוטה לאפשרות הראשונה דרך אגב. אני חושב שאנחנו בחיים בזכות זה שיש לנו מספיק אידיוטים בינינו שנכנסים לממ"ד כי הם באמת פוחדים. אחת האינדיקציות אתה באמת פוחד? כל האנשים שבאמת פוחדים זה המאזן של האידיוטים. והאנשים שנכנסים לממ"ד כי צריך למרות שהם לא פוחדים זה האנשים המוסריים. וכיוון שבעולם שלנו יש המון אידיוטים אז בזכותם אנחנו כאן. העולם קיים על המשוגעים כמו שנאמר. אוקיי, אז זה רק הערות לגבי הצו הקטגורי. אני רוצה רק לסיים וכאן אני מסיים את כל הראיות לקיומו של אלוקים, אבל אני רוצה לסיים את הראיה מן המוסר בכמה הרהורים. נשארו לנו עוד כמה דקות אז אני אעשה את זה. תראו, יש… יש הרהורים שונים על הראיה מן המוסר. אז קודם כל אני אעשה את זה ממש בקצרה כי אני רוצה עם זה לסיים את העניין. הרהור ראשון אומר אבל תראה הנה יש הרבה אנשים שלא מאמינים באלוקים ומתנהגים באופן מוסרי. נכון. דיברנו על זה, נכון? אמרתי שהדבר הזה לא מוכיח כלום. זה רק מוכיח שהם לא עקביים או אידיוטים או מה שלא יהיה. או שהם סתם עושים מה שבא להם כי מחמם להם את הבטן. זה לא מוכיח שום דבר. והשאלה היא אם האנשים באמת חושבים שהמוסר הוא תקף, לא שהם מתנהגים בצורה מוסרית, שעושים מעשים טובים. וגם אם הם חושבים שהמוסר הוא תקף בהחלט יכול להיות שהם פשוט מאמינים סמויים. הם חושבים שהם אתאיסטים כי הם פשוט פספסו שלא יכול להיות שאתה גם אתאיסט וגם חושב שיש מוסר תקף. אז יש לך טעות פילוסופית. אתה פשוט חי בסתירה. ולכן העובדה שיש אנשים אתאיסטים שהם מוסריים היא לא מהווה ראיה כנגד הטיעון הזה. זה דיברתי כבר. אחרי זה הרהור נוסף שעולה זה כמובן גם דיברתי עליו השיפוט כאינסטינקט. של למה אתה שופט מישהו אחר שמתנהג בצורה לא מוסרית? אתה עושה ככה כי נעים לך ככה, הוא עושה אחרת כי נעים לו אחרת. אז הוא יגיד אני שופט אותו כי נעים לי גם לשפוט. בגלל זה אני גם שופט. אין איזה הצדקה פילוסופית לשיפוט הזה. אין תוקף לחוקי המוסר. רק כמו שנעים לי לעשות טוב נעים לי מאוד לשפוט אנשים שלא עושים טוב. אז אני מוכן לקבל את הטענה הזאת וזה בסדר, זה מצדיק את העובדה שאתה שופט. צריך לזכור זה לא שיפוט. כי שיפוט פירושו לקבוע שמישהו אחר התנהג לא נכון. אתה סתם עושה פעולה פסיכולוגית כדי לרצות צרכים שלך וזה לא שיפוט. שיפוט במובן הפילוסופי זה לקבוע שמישהו התנהג לא נכון. אוקיי? לכן זה דמוי שיפוט אבל זה לא באמת שיפוט. עכשיו נכון, אם אתה באמת זה המשמעות של השיפוט שלך אז הראיה הזאת לא יכולה לדבר אליך. אבל אם אתה באמת שופט אם אתה באמת חושב שהשני לא בסדר, לא רק שנעים לך לחשוב שלא בסדר אתה באמת חושב שלא בסדר, אז אתה צריך להניח שיש איזה שהוא מחוקק ברקע. זה לגבי שיפוט כאינסטינקט. דבר נוסף או תחושות הגועל, כן זה אותו דבר. למה אני עושה את זה? כי תחושת הגועל. אני מגעיל אותי שמישהו עושה רע. מגעיל אותך? אז תיקח כדור. זה גם כן לא מוכיח שום דבר. יש טענות שאומרות נכון יש מקור חיצוני למוסר והמוסר הוא תקף אבל זה לא הקדוש ברוך הוא, יש איזה שהוא גורם חיצוני והגורם הזה הוא החברה. החברה. אני כעזרח של החברה אמור לציית למה שהחברה קובעת ולכן לא צריך את הקדוש ברוך הוא כדי לתת תוקף לכללי המוסר. יש את האמנה החברתית יש את ההסכמה החברתית שצריך לציית לחוקי המוסר וזה מספיק טוב. לא צריך איזה שהוא גורם על אנושי כזה מטאפיזי שייתן תוקף לחוקים האלה. אבל זה לא יכול להיות נכון. למה? כי תחשבו מה זה לא יכול להיות נכון. מישהו יכול לבוא ולהגיד זה נכון אבל הוא לא מדבר על מוסר. מה קורה בחברה הנאצית? החברה הנאצית חוקקה שצריך להרוג יהודים. אז אם ככה להרוג יהודים זה מוסרי? לא. למה לא? כי החברה חוקקה חוק שהוא לא מוסרי. לא הבנת? אם המוסריות של החוק היא תוצר של העובדה שהחברה חוקקה אותו אז אי אפשר להגיד שהחברה חוקקה חוק לא מוסרי. זה כמו משולש עגול. לכן ברור שצריך להיות איזה שהוא קנה מידה חיצוני שקובע מה זה חוק מוסרי ומה לא. ואחרי זה החברה יכולה לחוקק את זה ואני אגיד שהיא חוקקה חוק מוסרי או חוקקה חוק לא מוסרי. אם היא חוקקה חוק לא מוסרי אני לא אציית. ושוב פעם חזרנו אוקיי, אז מי קובע איזה חוק הוא מוסרי ואיזה לא? אז זה לא החקיקה של החברה. אז מה כן? חייב להיות איזה שהוא גורם שהוא במהותו טוב, הוא לא יכול לחוקק משהו אחר והוא נותן תוקף לחוקי המוסר. לכן החברה גם היא לא אלטרנטיבה. זה גם לא הרהור. הרהור נוסף, כן תחשבו על משפטי נירנברג. מה היה במשפטי נירנברג? שפטו את הנאצים על מה שהם עשו. הטיעון הכי רווח, טיעון ההגנה הכי רווח במשפטי נירנברג היה קיימתי פקודות, נכון? זה היה החוק, קיבלתי פקודות או זה מה שהחוק קבע, אזרח צריך לציית לחוק. אחת הקונסטרוקציות הכי מרחיקות לכת שנוצרו במשפטי נירנברג הייתה פקודה בלתי חוקית בעליל. מה זאת אומרת? שאתה יכול לשפוט אדם על זה שהוא ציית לחוק. זה היה נשמע אוקסימורוני. מכוח איזה חוק אתה שופט אותו? הרי כשאתה שופט מישהו אתה צריך לשפוט אותו מכוח מערכת חוק מסוימת. יש מערכת חוק כזאת, אתה מחויב לה, אם עברת על זה, אנחנו שופטים אותך, תקבל עונש. אוקיי? איזה מערכת חוק היא המערכת שמכוחה שפטו את הנאצים במשפטי נירנברג? הרי החוק שתקף לגביהם, החוק הגרמני. החוק הגרמני אמר לפי הכללים הגרמניים, הוא קבע שצריך להרוג יהודים. איך אפשר לשפוט אותם על זה? אז שמה דיברו על זה שיש איזה שהם חוקים כלל אנושיים, אוניברסליים, שלא תלויים בחקיקה של חברה מסוימת כזו או אחרת. זאת חקיקה של האנושות כולה. כן, אבל האנושות כולה כמובן לא חוקקה שום דבר כזה. לא זכורה לי אספה של האנושות שבה ישבו וחוקקו סט של חוקים. וגם לא זכור לי שאני הצבעתי בבחירות לטובת האספה המכוננת של כלל האנושות. אז למה זה מחייב אותי? זה סתם מילים. בסוף בסוף אי אפשר לברוח מזה. אנחנו צריכים להכיר בקיומו של איזה שהוא מחוקק אובייקטיבי, אוניברסלי, ומכוחו אפשר לשפוט אנשים שלא שומעים בקולו. אם הוא לא קיים, אין שום אפשרות לעשות את זה. משפטי נירנברג לא היו יכולים להיות קיימים אם אין אלוקים. כי אין מקור שמכוחו אתה יכול לשפוט את האנשים האלה. המקור החוקי מבחינתם זה החוק הגרמני, והם קיימו את החוק הגרמני. אבל הוא לא חוקי. מה? שהוא לא חוקי. כן, ומה זה נקרא לא חוקי? לא חוקי לפי איזה חוק הוא לא חוקי? הרי יש את החוק הקוסמופוליטי, הכללי. כן, אבל החוק הזה אף אחד לא קבע אותו אף פעם. זה השופטים בנירנברג החליטו עליו כביכול. לא, הם לא החליטו עליו. הם טוענים שיש חוק כזה והוא מחייב את כל באי עולם, בין אם הוא חוקק ובין אם לא, זה לא משנה. למה? בלי להגיד את זה, בלי לשים את זה על השולחן, כי הוא חוקק, כי הקדוש ברוך הוא חוקק אותו כבורא העולם, וזהו, וזה מחייב את כולם. ואתה לא יכול לחוקק חוקים משלך שסותרים את חוק הקדוש ברוך הוא, את חוקו של הקדוש ברוך הוא. זה נקודה מעניינת. כן. האירוע האחרון שאני רוצה לגעת בו, זה האירוע מן האבולוציה. האירוע מן האבולוציה בעצם אומר, מה שדיברתי קודם. בעצם למה אני מתנהג באופן אלטרואיסטי? כי האלטרואיזם הזה יש לו ערך שרידותי ותהליכים אבולוציוניים הטמיעו בי את הנטייה להתנהג באופן אלטרואיסטי. דיברנו על זה קודם, כן, כמו דילמת האסיר. זאת אומרת, חברה שמתנהגת באופן אלטרואיסטי היא חברה משגשגת יותר, מצליחה יותר, שרידה יותר. אז ברור שיש מנגנונים אבולוציוניים שמטמיעים בתוכנו את ההתנהגות האלטרואיסטית. זה הוטבע בנו. ולכן אני לא צריך את אלוקים כמחוקק כדי להסביר למה אני מחויב לחוק האלטרואיסטי, לחוק המוסר. כי כללי המוסר פשוט הוטמעו בי על ידי תהליכים אבולוציוניים. זאת הטענה. עכשיו כאן, זה נקודה עדינה אבל שימו לב, היא נקודה נכונה. עדינה אבל נכונה. ההסבר האבולוציוני בסך הכל מסביר למה נוצרה אצלי התחושה או הנטייה להתנהג באופן אלטרואיסטי. אבל אני לא שואל את השאלה הזאת. אני שואל למה אני חייב להתנהג באופן אלטרואיסטי. לא למה יש נטייה לעשות את זה. למה יש לי נטייה לעשות את זה זאת שאלה מדעית. אפשר לתת לה הסברים מדעיים, אבולוציה. הסבר טוב יכול להסביר למה זה נוצר. אבל כשאני שואל מה התוקף של החוק הזה, האבולוציה לא יכולה לתת תוקף לחוקים. האבולוציה זה פשוט הטבע, תהליכי טבע. הם לא יכולים לתת תוקף לחוקים. אם מישהו האבולוציה יצרה אותו אחרת, אין לו נטייה לאלטרואיזם, יש לי טענה כלפיו? לא, יש לו נטייה אחרת, הוא פועל אחרת. לכן העובדה שהאבולוציה יצרה את הנטייה האלטרואיסטית זה תיאור מדעי. אבל תיאור מדעי לא יכול לתת הסבר נורמטיבי לתוקף של החוקים האלה. זה הכשל הנטורליסטי שדיברנו עליו, שעובדות לא יכולות להסביר ערכים או נורמות. העובדה שהאלטרואיזם נוצר בתהליכים אבולוציוניים לא אומרת שהאלטרואיזם הוא תקף. אני יכול להגיד נוצר בתוכי אלטרואיזם בתהליכים אבולוציוניים, אבל אני מחליט לצפצף עליו. אתה יכול להגיד לי שאני לא בסדר? מה זה לא בסדר? מה, אסור לי ללכת נגד דברים שהאבולוציה הטמיעה בי? האבולוציה גם הטמיעה בי תענוג מלדבר לשון הרע. עכשיו אני מחליט ללכת נגד האבולוציה, אני לא בסדר? כל מה שהאבולוציה מטמיעה בנו הוא בסדר אוטומטית כי האבולוציה הטמיעה? ברור שלא. אז למה לא? מה קובע איזה חוקים שהאבולוציה הטמיעה הם בסדר ואיזה חוקים הם לא בסדר? זוכרים, זה כמו החקיקה של החברה. צריך להיות קנה מידה חיצוני שהוא זה שקובע מה טוב ומה רע. אחרי שהאבולוציה תטמיע בי משהו טוב, אני אחליט לציית לו לא כי האבולוציה הטמיעה בי, אלא כי אני מבין שזה טוב. במקרה האבולוציה גם הטמיעה בי את זה או שלא במקרה. אבל אם האבולוציה תטמיע בי משהו רע, אני אמור לא לפעול כך למרות שהאבולוציה הטמיעה את זה בתוכי. למה? כי זה רע. זאת אומרת שההגדרה של טוב ורע היא לא תוצר של תהליכים אבולוציוניים, כי אם זה היה כך אז כל מה שבתוכי הוא בהגדרה טוב. גם היצר לדבר לשון הרע. אתם רואים שכל הערעורים האלה הם בעצם מפספסים את הרעיון של המוסר. לכן הקדמתי לרעיון הזה דיון ארוך על מה זה מוסר. מוסר זה לא להתנהג איך שבא לי, זה לא להתנהג כמו מה שמוטמע בי, זה לא להתנהג כמו שהחברה מצפה ממני, אלא זה לעשות את מה שנכון, צו קטגורי. וכל האלטרנטיבות האלה הן כולן לא צו קטגורי. הן כולן מסבירות אתה עושה את זה כי החברה החליטה, כי האנושות החליטה, כי בא לך, כי האבולוציה הטמיעה את זה בך, כי זה מביא לך תועלת כזו או אחרת. כל אלה זה לא לעשות כי זה נכון. כשאני מדבר על אדם מוסרי, אני מדבר על אדם שחושב שצריך לעשות את החוק הזה כי הוא נכון, ואז אני שואל אותו מה קובע שהחוק הזה הוא נכון או מי? ואתה חייב להגיע לאלוקים בשביל לומר שכך נכון לנהוג. אין דבר כזה נכון ולא נכון או טוב ורע בלי שיש איזשהו גורם שנותן תוקף למושגים האלה. זאת הטענה. טוב, אז זאת הראיה מן המוסר. פה אני עוצר ובעצם פה סיימנו את כל המהלך של כל השנה שדיברנו על ארבעה מסלולים איך להוכיח את קיומו של אלוקים. מה שאני ארצה לעשות, נדמה לי שנשארו עוד שתי פגישות אני חושב עד סוף הסמסטר. בשתי הפגישות שנשארו אני ארצה לעבור מאלוקים הפילוסופי לאלוקים הדתי. עד עכשיו רק הוכחתי את קיומה של ישות כלשהי. למשל ישות שהיא מחוקקת של המוסר, או ישות שהיא אחראית לזה שאנחנו נתפוס את העולם נכון, או ישות כזאת שבראה את העולם, או הישות המושלמת. לא חשוב, כל טיעון מניח אלוקים משלו. אבל עד כאן רק הוכחנו את קיומו של אלוהים או של אלוהימים, כל מיני. אוקיי? עכשיו השאלה היא איך זה קשור להנחת תפילין ושמירת שבת? בסדר? אז על זה אנחנו נדבר בשתי הפגישות האחרונות. שיתקיימו בקמפוס אני מקווה. נראה, אנחנו מחכים להוראות, אנחנו בצו הקטגורי, אנחנו עובדים לפי הוראות למרות שאין שום סכנה. אוקיי, יישר כוח, יישר כוח, תודה רבה. להתראות. תודה רבה. תודה רב. תודה רב.