אמונה ומשמעותה – שיעור 24

[הרב מיכאל אברהם] טוב, קודם כל בואו נתמקם. עשיתי הקדמה, אני מסכם עכשיו את כל השנה, זאת אומרת בתחילת הסמסטר הראשון, השני סליחה, עשיתי איזה שהוא סיכום על הראשון. אבל אני רוצה רגע, לא לסכם את כל השנה אלא רק למקם את עצמנו במהלך. התחלתי עם הקדמה מה זאת אמונה, היחס בין אמונה וידיעה, למה אפשר לצפות מהוכחות, האם בכלל מותר לעסוק בשאלות כאלה של הוכחות וכדומה. אחר כך עברתי לטיעונים שונים לקיומו של אלוהים. דיברנו בעצם על המפה הכללית, חילקתי את זה אני חושב למשהו כמו שישה ערוצים או שישה סוגי טיעונים, אולי אפילו שבעה. אחד מהם זה אינטואיציה ראשונית, השני מסורת, זאת אומרת אבותינו פגשו אותו וסיפרו לנו. השלושה הבאים זה של קאנט, ראיה אונטולוגית, ראיה קוסמולוגית, ראיה פיזיקו-תיאולוגית. השישי שהוא בעצם עוד פעם זה משפחה של טיעונים, אבל המשפחה הזאת זה מה שקראתי טיעונים חושפים או טיעונים תיאולוגיים במירכאות, כן? זה טיעונים שבעצם מגלים לאדם שהוא כבר מאמין, לא משכנעים אותו להאמין. דיברתי על ראיה מן המוסר, ראיה מן האפיסטמולוגיה, אבל שתיהן מבוססות על אותו דפוס. אני מסכם רגע את כל מה שעשינו עד עכשיו, בעצם ניסיתי להראות שיש אלוקים. זאת אומרת, יש אלוקים באיזה שהוא מובן מאוד מאוד כללי ולא אחיד. דיברנו על זה שכל אחד מהטיעונים מניח הגדרה שונה לקיומו של אלוקים ולכן אנחנו אפילו לא בהכרח הוכחנו את קיומו של אותו אותה ישות. אוקיי, רגע שנייה אחת. יוסף דהן פה? כן,

[Speaker B] כן, אני פה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זהו, אז אתה היית חסר לי. בסדר. אז הוכחנו את קיומו של איזה שהוא גורם טרנסצנדנטי כזה או אחר. אפשר היה לדבר עכשיו, עכשיו כל אחד יכול להחליט על כל אחד מהטיעונים או סוגי הטיעונים מה הוא מקבל ומה הוא לא מקבל. מה המסקנה שיוצאת מכל התמונה הזאת? שאתה יכול לקבל את קיומו של אלוקים מתוך כל אחד מהטיעונים, ואם אתה חושב שיש כמה מהם שהם טובים מבחינתך, אז אולי אתה תקבל את קיומם של כמה ישים. יסודו של המוסר, היש המושלם או היש שברא את העולם או תכנן את העולם. אוקיי, או נתן לנו את האפיסטמולוגיה, כן את היכולת להכיר את העולם, וכן הלאה. עכשיו, ואז אפשר להגיע בעצם לפוליתאיזם, כן לאמונה באלוהויות רבות. אבל אפשר לומר שאפילו לפי עקרון התער של אוקאם, שאם אני מניח ש… או הגעתי למסקנה שקיימים כמה ישים טרנסצנדנטיים, אם יש לי אפשרות לזהות את כולם ולראות בכולם פנים שונות של אותו אותו יש, אז זה עדיף. זאת אומרת, זה אותו אלוקים, זה זה שברא את העולם וזה שכונן את התוקף של חוקי המוסר וזה שנתן לנו יכולת להכיר את העולם וזה שהוא היש המושלם וכן הלאה. ואז אני מזהה את כל הישים האלה שהוכחתי את קיומם אחד עם השני. בעצם זה יש אחד, כל פעם נגעתי בפן אחר של אותו יש, בתכונה אחרת או בהיבט אחר של אותו יש. ולכן נדמה לי שעד כאן עסקתי בלהוכיח את קיומו של אלוהים, ועכשיו תחליטו אתם אם זה אחד או יותר. זה כבר שאלה שאפשר לדון עליה.

[Speaker C] אם לכאורה התער של אוקאם יעמוד בפני קושיה, אז הרב יכול לקבל שיש שני אלוקים, נניח? למה לא? למה לא? מה? למשל אדם יכול היה להגיד לך העולם בנוי בצורה מאוד לא צודקת, מאוד מלאת סבל וכולי וכולי. אוקיי. וזה… אבל זה אלוקים של ההוכחה הפיזיקו-תיאולוגית, אבל יש אחר כך אלוקים אחר שבא לתקן את העולם, את כל הסבל וזה… אלוקי מוסר, הטוב, זה נראה מאוד הגיוני, כמעט מתבקש כשמסתכלים על העולם כפי שהוא. אז כמעט נדרש, זה לא סתם קושיה לא כאן.

[הרב מיכאל אברהם] בעיניי זה לא נדרש בכלל, אבל למה? כי למה כן?

[Speaker C] כי העולם, הרב מבין את העולם?

[הרב מיכאל אברהם] לא מבין, אבל זה שאני לא מבין זה אומר שיש…

[Speaker C] לא, אבל זה קושיה, לא, הרב, לעמוד מול סבל בהיקפים שאנחנו צופים אותם, אפילו לא אצל בני אדם, אצל בעלי חיים, ובעצם בני אדם על אחת כמה וכמה. זו קושיה גדולה. כל אדם אחד שסובל זו קושיה. אז להכפיל את זה בארבעה עשר מיליארד ומיליוני שנים.

[הרב מיכאל אברהם] זו קושיה שאומרת שבעצם אלוהי המוסר כונן את המוסר והאלוהים שברא את העולם זה מישהו אחר והוא לא אכפת לו ממוסר.

[Speaker C] זה בעצם מה שאתה טוען, זאת האלטרנטיבה שאתה מציע. לא, לכאורה הבריאה של העולם היא בעייתית מבחינת הסבל שהיא גורמת. בא אלוהי הטוב ומנסה למתק את הסבל. זה מייקס סנס. ואם הרב אומר שזה לא סותר את כל המערכת הוכחות, אז לכאורה זה מתבקש.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם אני שואל שאלה ואתה לא ענית לי. אני שואל האם מה שאתה טוען זה שהאלטרנטיבה הטובה יותר זה להגיד שיש אלוהים שברא את העולם ולא אכפת לו ממוסר ויש אלוהים שנתן תוקף לחוקי המוסר?

[Speaker C] כן, זה לכאורה מה שעולה

[הרב מיכאל אברהם] מהסתכלות

[Speaker C] פשוטה אינטואיטיבית.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאמרתי קודם, אז לזה מה ששאלתי. אז אתה אומר שבעצם זה עדיף. עכשיו שאלה שאתה צריך להחליט עליה, כל אחד צריך להחליט עליה, האם באמת השאלה מהסוג הזה דוחה או יותר חזקה מהתער של אוקאם? כי לשאלה מהטיפוס הזה יש לי תשובות, ולכן זה לא שהיא שאלה מכרעת. יש תשובות ואתה צריך להחליט לגביהן האם אתה מקבל אותן או לא מקבל אותן. אבל זאת תהיה שאלה של מה גובר על מה מבחינת התער של אוקאם. החלטה של כל אחד. אם אתה חושב שזה גובר והתשובות שאני מספק, לא נתתי אותן פה כי זה לא העניין, אבל התשובות שאני מספק הן לא טובות מבחינתך או אתה מעדיף לוותר על התער של אוקאם, בסדר גמור. אז זאת המסקנה.

[Speaker C] לא, מה שאני חותר אליו זה לא… אני חותר אליו שכנראה המונותאיזם, הרעיון של מונותאיזם זה לא רק בגלל התער של אוקאם איזשהו מן שיקול פילוסופי כזה, אלא אלא שיש פה משהו מאוד מהותי לכל הסיפור, שזה דווקא אותו אלוהים שברא את כל המעשי דברים הנוראיים בעולם הוא גם זה שברא את המוסר וזה לא במקרה, זה לא רק…

[הרב מיכאל אברהם] אז מה המשהו המהותי? איך אתה מגיע לזה?

[Speaker C] לא יודע, כך התחושה האינטואיטיבית שלי בגלל…

[הרב מיכאל אברהם] על מה האינטואיציה הזאת מבוססת? אני לא יודע.

[Speaker C] אם כל הבשורה של אברהם אבינו זה התער של אוקאם, נו, זה לא נשמע כזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שזאת הבשורה… זה הבשורה של אברהם אבינו? לא, זאת לא הבשורה של אברהם אבינו. הבשורה של אברהם אבינו הפילוסופית זה שהוא הגיע למסקנה שיש אלוהים וזה יכול להיות מבוסס על תער של אוקאם. אחרי זה הוא נפגש איתו.

[Speaker C] הוא ראה

[הרב מיכאל אברהם] אותו, הוא אמר לו מה הוא רוצה ממנו.

[Speaker C] זה החידוש של אברהם אבינו.

[הרב מיכאל אברהם] החידוש של אברהם

[Speaker C] אבינו לא היה חידוש פילוסופי. כן, לא, אבל הייתה אלילות והייתה לפניו, זה לא שלא חשבו שיש משהו שיצר, שהיה לו כוחות, אני לא יודע מה זה אומר.

[הרב מיכאל אברהם] עוד יותר, עוד יותר אתה מחזק את מה שאני אומר.

[Speaker C] אבל אברהם אומר זה אחד. זה לא הרבה.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם אני אומר שאתה מחזק את מה שאני אומר. אז הוא לא חידש חידוש פילוסופי.

[Speaker C] לא, הוא חידש שזה אחד. זה שהיו אלוהים לפני זה היו, אבל כשהוא אמר זה לא פוליתאיזם זה מונותאיזם…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא חידש את זה שאלוהים רוצה מאיתנו כך וכך דברים. זה בעיניי החידוש שלו, שפגשתי אותו וזה מה שהוא רוצה. אחד, שתיים, בתוך המדרש מה שמקובל

[Speaker C] להגיד על אברהם זה לא שהוא רק חקר…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע מה מקובל, אני יכול להגיד לך מה אני חושב. מדרשים אפשר למצוא המון דברים. מה שאני חושב זה שחידוש אלוהים הוא אחד אפשר היה להגיע אליו גם באמצעות התער של אוקאם. ואפשר שלא, זה לא הכרחי. ולכן זה שגם אברהם אבינו הגיע למסקנה הזאת זה עדיין לא עוזר לי, כי אם הוא הגיע למסקנה הזאת מכוח התער של אוקאם אני אתווכח איתו כמו שאני מתווכח עם עצמי. אז מה אם הוא הגיע לתער של אוקאם? אז בגלל זה התער של אוקאם נהיה נכון? השאלה אם אתה מקבל את התער של אוקאם או לא, זה מה אכפת לי מאברהם אבינו. עכשיו אני חושב שאברהם אבינו החידוש שלו היה המפגש עם אלוהים, המעבר לאלוהים דתי מהמישור הפילוסופי, זה כבר השלב הבא. טוב, אבל בוא נעצור כאן. אז הטענה בסופו של דבר זה שאם אני רוצה להגיע למחויבות דתית אז אני צריך לעבור עוד כמה שלבים. זאת אומרת, עד עכשיו דיברתי על קיומו של אלוהים, אבל זה רק החוליה הראשונה בשרשרת. החוליה השנייה צריכה להיות שהאלוהים הזה התגלה, או לא הזה, אבל יש אלוהים שהתגלה. סביר להניח שאם כבר יש אז זה כנראה אותו אחד, עוד פעם התער של אוקאם, אבל אבל שהוא גם התגלה. ב', שבהתגלות הזאת הוא נתן לנו מצוות. וג' או ד' אפילו, שאם אלוהים נותן לנו מצוות יש חובה לקיים אותן. זאת אומרת בשביל להגיע למחויבות דתית אנחנו צריכים לעבור את ארבעת השלבים האלה. להגיד שיש אלוהים, להגיד שהוא התגלה, להגיד שבהתגלות הוא נתן מצוות, זאת אומרת תוכן ההתגלות, ולהגיד שאם הוא נתן מצוות אז צריך לקיים אותן. עכשיו כל אחד שלא מחויב את המחויבות הדתית, כאן לא מחויב למצוות, הוא יכול לערער על כל אחת מארבעת ההנחות. כמובן אם אין אלוהים. אוקיי? שאחד בנוי על השני, אבל אתה יכול לערער על הראשון ולזרוק את כולם, אתה יכול לערער על השני ולזרוק את שלושת האחרונים, אתה יכול לערער על השלישי ולזרוק את שני האחרונים או על הרביעי. זאת אומרת מי שלא מחויב למצוות בעצם יכול לתקוף או לא לקבל כל אחד מהחוליות בשרשרת הזאת. מצד שני כדי לתקף את המחויבות במצוות צריך לתקף כל אחת מהחוליות, את כל ארבעת החוליות. ולכן מה שאני ארצה לעשות בשני מפגשים שנשארו לנו, קצת מהר, אבל אני אנסה לטפל בשלושת האחרונות, כי בראשונה זה מה שעשינו עד עכשיו. ואני רוצה לטפל בשלושת הבאות. עכשיו כדי לטפל בשלושת הבאות אני צריך קודם כל להגדיר. להגדיר מה זה בכלל מחויבות דתית, מה זה תאיזם? כן, אני רוצה לעבור מדאיזם, שזה אמונה פילוסופית באלוהים, או אמונה באלוהים פילוסופית אם תרצו, לתאיזם, שזה אמונה באלוהים דתי. אוקיי? מה זה אלוהים דתי? אז בדרך כלל כשתקראו בוויקיפדיה וזה, אפילו לא פתחתי אבל זה די ברור לי, אתם תגלו שאלוהים דתי זה אלוהים שמתערב בעולם. להבדיל מאלוהים שברא את העולם ונמצא אי-שם בערפילי הרקיע השביעי. מבחינה לפחות בתפיסה יהודית זה לא מספיק. וזה שהוא מעורב בעולם זה אפילו לא הדבר העיקרי בעיניי, אם בכלל, אלא, אלא זה שהוא מצווה. זה שהוא מצווה ומצפה מאיתנו לדברים. להבדיל מהאלוהים הפילוסופי שהוא איזשהו אבן בקונסטרוקציה הפילוסופית של המציאות, אבל אין לו שום רלוונטיות לחיים שלי. אוקיי? זה המעבר מלהיות פילוסוף ללהיות אדם דתי. זה, מכירים את הסיפור של הרמן כהן, שכן, פילוסוף נאו-קאנטיאני יהודי שבסוף ימיו התקרב ליהדות, זאת אומרת ליהדות במובן הדתי, לא במובן התרבותי רק. והוא מספר שהוא הלך ברחוב פעם והוא פגש איזה יהודי והוא הרצה לפניו בהתלהבות את כל משנתו על האלוהים והפילוסופיה וכל העניינים האלה. הוא אומר ואז היהודי שאל אותו תגיד, אבל איפה הקדוש ברוך הוא בכל הסיפור הזה? ואז ככה הוא מספר שזה ממש טלטל אותו, כאילו זה היה אולי אחת מהתחנות על ציר הזמן שבהן הוא הבין שהוא צריך לעשות שינוי, שהוא מתחיל להתקרב לאלוהים במובנו הדתי. כי מה ההבדל? מה זה הקדוש ברוך הוא לעומת האלוהים שהוא דיבר עליו? זה בדיוק האלוהים הפילוסופי מול האלוהים הדתי. כן, כשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא אנחנו לא מדברים על בורא העולם. הוא גם ברא את העולם אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא זה איזשהו אלוהים שדורש מאיתנו דברים ומצפה שגם נקיים אותם. הוא גם ברא את העולם וגם עשה עוד כל מיני דברים, אבל זה לא התורף של אלוהים במובנו הדתי, של המחויבות הדתית. לכן כשאני שואל מישהו אם הוא דתי או לא דתי, זה שאלה למה אני מתכוון. זאת אומרת יש כאלה שמדברים האם אתה מאמין באלוהים. להאמין באלוהים יש הרבה אנשים חילוניים לחלוטין שמאמינים באלוהים, לגמרי. ולכן כל הסקרים האלה שמדברים על השאלה איזה אחוז מהאנשים מאמינים באלוהים לא אומרים לי הרבה. כי זה שאתה מאמין באלוהים אבל אין לו שום קשר לחייך ולא מצוות ולא מחויבויות ולא כלום, אתה מאמין באלוהים אבל זה לא, אין בזה שום היבט דתי. זאת אומרת זה שום דבר. פשוט בתפיסה הפילוסופית שלך יש גם אלוהים. אוקיי, בסדר, זה לא. אז לכן צריך להיות איזשהו מעבר או התקדמות לחוליה הבאה, שהאלוהים הפילוסופי הזה גם הופך להיות אלוהים דתי, מחייב, שאנחנו מחויבים למה שהוא אומר. אז במעברים האלה אני רוצה לגעת כאן. עכשיו מה זה אומר להיות דתי? אז על זה אולי דיברתי במבוא בתחילת סמסטר ראשון, אני אגיד את זה פה ממש בקצרה ושוב פעם אני חוזר לקאנט. קאנט כשהוא הסתכל על היהדות, על הדת היהודית, הוא כתב שהדת היהודית היא בכלל לא דת, זה איזשהו תקנון חברתי. מה זאת אומרת? אוסף של כללים של עשה ולא תעשה, זאת אומרת זה תקנון. מה זה קשור לדת? למה זה לא קשור לדת? כי הוא כשהוא תפס את המושג דת, הוא בעצם הבין שדת פירושו רגש רליגיוזי, להיות אדם מוסרי, לחוות איזשהו קשר לאלוקים או משהו כזה. והכללים הטכניים האלה של נת בר נת דחד יומא ובורר ואני לא יודע מה, וראשון ושני לטומאה, מה זה קשור לדת או לדתיות? כן? זה לא המושג דתיות במובן שבו משתמשים בעולם שלנו. דתיות בדרך כלל מתייחס לרגש רליגיוזי, לחוויה, לתחושה, לעמידה מול הקדוש ברוך הוא. ובאמת צאצאיו הרוחניים של קאנט, כן היהודים, והיו לא מעט כאלה, שהיו תלמידיו, ידידיו ותלמידי תלמידיו, טרחו הרבה כדי להסביר איפה הוא טועה ולמה היהדות היא כן דת וזה לא נכון שזה רק תקנון וכולי. עכשיו לדעתי הוא צדק הרבה יותר מהם. הוא תפס את היהדות יותר טוב מהם, שכל החוויות הרליגיוזיות וכל הדברים, גם המוסר וכל הדברים האלה, זאת לא מהותה של יהדות. זה לא באמת המגדיר מי יהודי ומי יהודי דתי ומי לא יהודי דתי. מה שמגדיר את היהדות אני חושב שכולנו יכולים להסכים על זה, זה מחויבות למצוות. זאת אומרת אדם מה שאנחנו קוראים דתי בז'רגון שלנו, בתוך הקהילה הדתית או בארץ או לא יודע איך לקרוא לזה, זה מי שמקיים מצוות, מי שמחויב למצוות, לא מי שיש לו רגשות רליגיוזיים. בעולם הרחב זה לא כך. כששואלים מישהו אם הוא דתי, בדרך כלל השאלה הזאת מתפרשת כהאם יש לו רגשות רליגיוזיים, האם הוא מאמין באלוהים. בסדר? אצלנו דיברתי על זה שדת בשפת המקרא דת זה חוק, והדת ניתנה בשושן הבירה. ולכן המושג דתי במובן שלנו הוא לא באמת תרגום של religious. religious באנגלית זה באמת מישהו שיש לו חוויה דתית. אבל כשאני מתרגם את זה לעברית אני אומר הוא דתי, ואנחנו רגילים לתרגם את זה שזה התרגום של religious, אבל זה לא נכון. דתי פירושו מחויב למצוות. לא קשור לחוויות שלו. גם אם אין לו טיפת חוויה, איש צנון יבש נטול כל חוויות. זה לא משנה כלום, הוא יהודי כשר לגמרי, הכל מצוין, כל עוד הוא מחויב למצוות. יהיו כאלה שיגידו, לא כמוני אגב, אבל יהיו כאלה שיגידו שאם יש לו גם חוויות ורגשות וכולי זה אולי מעלה, זה עוד יותר טוב. אבל נדמה לי שמעט מאוד מהאנשים יגידו שזה תנאי שבלי זה הוא לא נחשב יהודי דתי, כן הוא לא בא בקהל. אוקיי? לעומת זאת בלי מצוות זה א ב, זה ברור. ולכן צריך להתרגל לזה שכשאנחנו מדברים, לפחות בהקשר היהודי, כשאנחנו מדברים על דת יהודית כן או על אלוהים דתי במובנו היהודי, אנחנו בעצם מדברים על מצוות. ובהקשר הזה אני רק אוסיף כמה נקודות חשובות. אני רוצה לדבר טיפה על המשמעות של הציווי בעבודת השם, ואני חושב שדיברתי על זה באחת, דיברתי על זה פעם. רגע. זה נקרא רמב"ם, פה מתוך הספר שלי המצוי ראשון. הרמב"ם בסוף פרק ח' מהלכות מלכים כותב כך: כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרח הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם. יש גרסה של ולא אבל הגרסה ולא

[Speaker B] כן זהו

[הרב מיכאל אברהם] לא הגרסה הנכונה יותר זה אלא. מה שהרמב"ם בעצם אומר זה ככה, הוא מדבר על גר תושב על גוי, שהוא קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח והוא נזהר לעשות אותם. אז הוא מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, זה מה שנקרא בעברית צחה גר תושב. אבל הרמב"ם מוסיף תנאי, שזה רק אם הוא עושה אותם בגלל שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. וזה אפילו לא בגלל שכתוב בתורה שנוח הצטווה, לא, זה בגלל שכתוב בתורה שהתורה ניתנה מסיני ובתוך התורה כתוב שמה שהצטוו בני נח מחייב אותנו. מה שאנחנו עושים את זה בסוף זה בגלל הציווי בהר סיני, וגם הגויים צריכים לעשות את זה בגלל הציווי בהר סיני. כנגד זה מה האנטיתזה? מה לא נחשב גר תושב? אבל אם עשאן מפני הכרח הדעת, כן גר תושב שעושה דברים כי זה נשמע לו מוסרי, סביר, הגיוני, ראוי, לא יודע איך תקראו לזה, אז הוא לא גר תושב והוא לא מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם. מה הכוונה? מה שהוא עושה זה מעשה נכון. הוא אדם מוסרי, הוא אדם טוב, הוא אדם שנוהג כמו שצריך לנהוג, אבל בתרגום לשפה שלנו אני אגיד, למעשים שלו יש ערך אנושי מוסרי, אין להם ערך דתי. הוא לא מחסידי אומות העולם, חסידי אומות העולם הכוונה הוא לא מהאנשים המחויבים הדתיים של אומות העולם. אוקיי? הוא מחכמיהם, זאת אומרת הוא עושה את הדברים הנכונים המוסריים הטובים, אבל אין לדברים האלה ערך דתי. זה פחות או יותר מה שהרמב"ם התכוון לומר. זאת אומרת שלמעשה מה שהרמב"ם אומר כאן זה שמצווה זה אך ורק דבר שנעשה מתוך מחויבות לציווי, לציווי על ידי הקדוש ברוך הוא בסיני. אם אני לא מאמין בציווי או מאמין בציווי אבל לא מחויב אליו, ואני, שימו לב, אני מאמין בקדוש ברוך הוא, אני מאמין שהוא התגלה, אני מאמין שהוא נתן מצוות, אבל אני לא חושב שהמצוות מחייבות. אז מה אם הוא נתן? איזו ג'סטה, אז הוא נתן, אז מה? אבל מה, אני עושה את זה. למה אני עושה את זה? כי זה נשמע לי הגיוני. אז א' זה לא מצווה מה שעשיתי וב' אין לזה ערך דתי, זאת אומרת אני מחכמי אומות העולם אבל לא מחסידיהם. אוקיי? למרות שכל שלושת החוליות הראשונות בשרשרת של ארבע החוליות שתיארתי מתקיימות, רק הרביעית חסרה. אין לזה ערך דתי. וודאי וודאי אם אתה לא מאמין שניתנו מצוות, וודאי וודאי אם אתה לא מאמין שהייתה התגלות, וודאי וודאי אם אתה לא מאמין שיש אלוקים. אחד העם למשל שאמר שיותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת על ישראל, זה לא מדרש חז"ל זה אחד העם, והוא קרא בעצם לקיים את המצוות כאיזושהי תרבות או פולקלור לאומי, אבל לא מתוך מחויבות דתית או ציווי או משהו כזה. ובוא נניח לצורך הדיון שאחד העם קיים את כל הסעיפים הקטנים של המשנה ברורה בדקדוקיהם. הוא לא שמר שבת מימיו. בגלל שהוא עושה את זה כי זה פולקלור לאומי או תרבותי או מה שלא יהיה ולא בגלל המחויבות לציווי של הקדוש ברוך הוא בסיני. אז הוא לא שמר מצוות מימיו. וכך דיברתי פעם על הנחת תפילין של החב"דניקים, עם הוויכוח של רבי יצחק הוטנר עם הרבי מלובביץ'. שרבי יצחק הוטנר טען, ואני הקטן טענתי את זה עוד לפני ששמעתי שהוא טען, שזה חסר ערך בדרך כלל. כשאתה עוצר איזשהו אתאיסט או לא אתאיסט אלא סתם מישהו שלא מחויב במצוות ואתה מניח לו תפילין ברחוב, הוא לא קיים מצווה. הוא לא הניח תפילין באמת. אם הוא יחזור בתשובה בצהריים ויקבל על עצמו עול מצוות, דבר ראשון הוא צריך לעשות להניח תפילין, כי הוא לא הניח תפילין היום. למרות שבבוקר הניחו לו שני חב"דניקים תפילין. למה? כי כל עוד הוא לא עושה את זה מתוך מחויבות לציווי של הקדוש ברוך הוא, אז זה לא מצווה, הוא לא קיים מצוות תפילין.

[Speaker B] אבל הרב, המלל הוא קרקפתא דלא מנח תפילין. יש ממש משמעות לגולגולת עצמה שיש עליה תפילין.

[הרב מיכאל אברהם] קרקפתא הזאת שלא עשתה מצוות תפילין.

[Speaker B] טוב, זה פרשנות, אבל אני חושב שנראה

[הרב מיכאל אברהם] לי מקום בטקסט במלל עצמו לפרשנות.

[Speaker B] זו פרשנות שאני מציע, הרבי מלובביץ' חשב אחרת כנראה. נכון, ויש נראה לי מקום בטקסט במלל עצמו לפרשנות.

[הרב מיכאל אברהם] שגם קרקפתא דלא מנח תפילין זה לא ביטוי הלכתי. אתה שואל את השאלה אם הוא עשה מצווה או לא עשה מצווה, זה לא בהכרח קשור לשאלה אם הוא נחשב קרקפתא דלא מנח תפילין. שתי שאלות שונות או יכולות להיות שונות. מה שבעצם אני רוצה לומר זה שזה לא תלוי בשאלה אם מצוות צריכות כוונה. יש מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה או לא. מדובר בכוונה לצאת ידי חובה. כן, לא בכוונת האר"י. מדובר שמי שעושה מצווה מתוך כוונה לצאת ידי חובה. אז זה מחלוקת, כולם מסכימים שצריך כוונה, השאלה האם חוסר כוונה מעכב את המצווה או לא, זאת המחלוקת. אוקיי? עכשיו שם נגיד שמאן דאמר מצוות לא צריכות כוונה. האם הוא חולק על הרמב"ם שהבאתי קודם? זאת אומרת האם לשיטתו מי שמקיים מצווה בגלל הכרע הדעת יצא ידי חובה? זאת אומרת זאת מצווה? אני טוען שלא. דברי הרמב"ם לא תלויים בשאלה אם מצוות צריכות כוונה או לא צריכות כוונה. למה? כי מצוות צריכות כוונה זה שאלה מה אמור להיות בתודעתך בעת קיום המצווה. האם אתה צריך לחשוב שאתה עושה את זה לשם מצווה או כדי לצאת ידי חובה או שאתה לא צריך לחשוב את זה. אתה לא צריך לחשוב את זה כי בהקשר די ברור שאתה עושה את זה בגלל זה. אחרת למה אתה מניח תפילין? הרי אתה יהודי שמחויב לתורה ומצוות. למה אתה עושה את זה? אז גם אם כרגע לא חשבת על זה באופן אקטיבי, באופן מודע, זה די ברור. זאת בעצם המוטיבציה שלך להניח תפילין. אבל מישהו שלא מאמין באלוהים או לא מחויב למצוות, אז זה לא נכון. הוא לא הניח תפילין בגלל שהוא מחויב במצוות. הוא הניח תפילין כי החב"דניקים, הוא רצה לנפנף את החב"דניקים שלא יבלבלו לו את המוח. בסדר? או סתם כי זה עורר בו נוסטלגיה לסבא שלו שהוא ראה אותו עם תפילין. אני לא יודע בדיוק למה. מכל מיני סיבות בלתי רלוונטיות. אז הדבר הזה הוא לא קיום מצווה גם למאן דאמר מצוות לא צריכות כוונה. ואני טוען שלכל הדעות מצוות צריכות אמונה. לא אני טוען, אני חושב שזה מה שכתוב ברמב"ם. לכל הדעות מצוות צריכות אמונה, גם לשיטה שמצוות לא צריכות כוונה.

[Speaker B] אוקיי. מי שנותן צדקה, אז מבחינתנו הוא לא קיים את המצווה כי הוא לא מאמין, הוא עשה את זה רק בגלל שהוא אדם טוב.

[הרב מיכאל אברהם] חד משמעית. חד משמעית. הוא אדם טוב, הוא אדם שעשה מעשה טוב, מעשה מוסרי, הוא מחכמי אומות העולם אבל לא מחסידיהם. זאת אומרת, זו לא מצווה. שוב פעם, אם אתה מאמין באלוהים ואתה לא חשבת שאתה עושה את זה מתוך המצווה, זה עדיין יהיה מצווה. זה אולי יהיה תלוי בשאלה אם מצוות צריכות כוונה או לא, אבל בצדקה זה שאלה אם זה קיים או לא קיים, לא משנה כרגע. אבל זה הכל אם בהקשר אתה כן אדם שמחויב למצוות. אפשר להגיד שאתה עושה את הצדקה גם אם לא חשבת על זה, די ברור שאתה עושה את זה גם כי זאת מצווה. אוקיי? אבל מישהו שלא מאמין באלוהים או לא מחויב לציוויו או לא משנה מה, אז הוא אדם טוב, הוא נתן צדקה, הוא אדם טוב, הוא עוזר לזולת, הכל מצוין, הוא ראוי לכל הערכה, אבל מעשה מצווה אין כאן. אוקיי? צריך להבחין בין השאלה אם אתה אדם טוב לבין השאלה אם עשית מצווה. כן, ברחוב כשאומרים עשית מצווה, הכוונה עשית מעשה טוב, נכון? היית אדם מוסרי. אני מדבר על מעשה מצווה במובן הפורמלי, מתי יצאת ידי חובת מצוות עשה. האם כשאמרת קודם לשם ייחוד, אמרת לשם ייחוד לבטלה לפני שנתת את הצדקה? יכול להגיד לשם ייחוד לתת את הצדקה ולשם ייחוד שלך היה לשם ייחוד לבטלה. לא שיש איסור כזה, אבל סתם אני אומר. או אם אתה מברך ברכה למשל. מי שמברך ברכה, ברכת המצוות, כן? יש רשב"א למה לא מברכים על מתן צדקה, אבל מצווה שכן מברכים עליה, בסדר? לישב בסוכה. עכשיו הוא ישב בסוכה כי זה פולקלור נחמד, הוא תלמיד של אחד העם. בסדר? הוא בירך לישב בסוכה בדבקות וישב בסוכה. הברכה שלו כמובן לבטלה. בסדר? עוד פעם, גם ברכתו לבטלה אני לא יודע מה המשמעות כי הוא בכלל לא במשחק, אבל זה דיון אחר. טוב, בכל אופן לענייננו, אז מה שאני רק רוצה לומר זה שכשאני מדבר על מחויבות דתית או על אלוהים במובנו הדתי ולא רק במובנו הפילוסופי, אני מדבר על אלוהים כנותן המצוות וכמחייב במצוות. זאת המשמעות של אלוהים הדתי. זאת ההגדרה שעליה אני מדבר. חשוב לשים את האבן הזאת על הלוח ועל זה אני מדבר. ולכן כשאני מחפש איך אני עובר מאלוהים פילוסופי לאלוהים דתי, בעצם מה שאני שואל זה איך אני עובר מאמונה באלוהים במובן הפילוסופי שיש איזושהי ישות טרנסצנדנטית כזאת, לבין מחויבות למצוותיו. באופן יותר קונקרטי לזה אני מתכוון ושם אני רוצה להגיע. אוקיי. עכשיו השאלה איך אני מגיע לזה? יש להאריך בזה טובא, אבל אני פה אעשה את זה בקצרה. אז בהקשר הזה אני כמו שאמרתי קודם, כדי להגיע למחויבות דתית אני קודם כל צריך להשתכנע, אחרי שהגעתי למסקנה שיש אלוהים, אני צריך להשתכנע שאלוהים התגלה, שבהתגלות הזאת ניתנו מצוות ושהמצוות האלה מחייבות. נכון? אלו זאת השרשרת שבעצם אני צריך להעמיד כאן כדי ליצור מחויבות דתית, כדי להגיע למחויבות דתית. עכשיו למה ההתגלות היא הכרחית? אולי לא? למה אני שם גם את זה בשרשרת? יכול לבוא מישהו ולומר, אלוהים רוצה שאני אקיים מצוות, אני יודע את זה גם בלי התגלות. לא יודע, השתת השם ליראה, אינטואיציות, לא יודע בדיוק מה. כמו אברהם אבינו, ששתי כליותיו נעשו לו כשני רבנים. אוקיי? ככה אומרים חז"ל במדרש. בסדר? אז גם הגעתי לזה. הרמב"ם אומר לא, רק אם ציווה הקדוש ברוך הוא למשה בסיני. זה תנאי. למה הדבר הזה הוא תנאי? למה לא מספיק שאני חושב שזה מה שאלוהים רוצה? אז זאת שאלה טובה, אני לא באמת יודע. יש הרב של קיבוץ עלומים, הרב עמית קולא, אני חושב שהוא עדיין, אני לא בטוח בעצם, אבל הוא היה עד לפני כמה שנים לפחות, הרב עמית קולא, הוא כתב פעם ספר שנקרא הוויה או לא היה. הוויה או לא היה הכוונה מה… בתוך האמונה היהודית מחייב קבלה של טענות עובדה. האם, האם אמונה יהודית דורשת ממני לקבל איזושהי טענת עובדה? והוא בספר, מקדיש את הספר שלו כדי להגיע למסקנה שלו, ולטעון שלא. אפשר להיות יהודי מחויב, כשר למהדרין, בלי להאמין לשום עובדה שהיא שגוי לא מאמין בה. אוקיי? עכשיו, מבחינתי, כתבתי לו גם כתבתי סקירה על הספר לבקשת תלמידיו, אבל אחרי זה גם התכתבתי איתו על העניין. אמרתי לו שיש שתי עובדות שנדמה לי שהוא לא יוכל להתחמק מהן, או לפחות בעיניי אי אפשר להתחמק מהן. עובדה אחת זה קיומו של אלוקים. זאת אומרת, אם אתה עושה את כל המצוות כמו אחד העם, אז אתה לא יהודי כשר מבחינתי, אתה אתאיסט גמור. לא מצטרף למניין ואין לי מה לעשות איתך, אתה עציץ מבחינתי בבית הכנסת. קיומו של אלוקים, והעובדה השנייה זה מתן תורה. זאת אומרת התגלות שמעבירה לנו את המצוות. אז הוא עונה לי על השאלה השנייה, לא זוכר מה קרה עם הראשונה, בשאלה השנייה הוא אומר לי שהוא חושב שלא צריך. אמרתי לו, על בסיס מה אדם יגיע למסקנה שהוא מחויב למצוות האלה? אז הוא אומר על בסיס לא יודע מה, הבנה, אינטואיציה, או קרא לזה מתן תורה מזרזף. זאת אומרת, כל מיני נביאים יכולים לחדש כל מיני מצווה כזאת מצווה אחרת, והבן אדם מרגיש שבאמת יש פה איזשהו דבר השם, משהו שמחייב אותו. אז קודם כל הוא עדיין מאמין בהתגלות לפי זה, רק התגלות מזרזפת ולא התגלות אחת שנתנה לנו את כל המידע בבת אחת. כי אני חושב שבלי התגלות בכלל אני לא רואה איך בן אדם מגיע למסקנה שהוא צריך לקיים מצוות, ואני גם לא רואה איך הוא מגיע למסקנה שהוא מחויב בזה, זאת אומרת שזה ציווי דתי. ואלה תנאים, זאת אומרת בלי זה המעשה שלו הוא לא מצווה. אתה יכול להגיע למסקנה אינטואיטיבית אולי שכך ראוי לנהוג, לא יודע, מישהו יחשוב שפדיון פטר חמור זה סברה. זאת אומרת כך ראוי לעשות גם אם אין מצווה ואין התגלות ואין תורה ואין כלום. לא יודע, אני רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב, אבל לא יודע יכול לבוא מישהו ולהגיד את זה. עדיין אני שואל, איך אתה יודע שמחויבים בזה? זאת אומרת איך אתה יודע שהקדוש ברוך הוא מצווה. עכשיו פה זה כבר יותר טריקי, כי למשל לגבי המוסר, לגבי המוסר אני לא חושב שדרושה התגלות ואני עדיין חושב שהקדוש ברוך הוא מצפה ממני להיות מוסרי. לכן אני לא שולל על הסף את האפשרות שבן אדם יגיד, תראה, אינטואיטיבית נראה לי צריך לפדות פטר חמור, ואני גם אינטואיטיבית חושב שהקדוש ברוך הוא מצפה ממני לעשות את זה וזה מחייב אותי למרות שזה לא נכתב בשום מקום, לא התגלות ולא שום דבר. אם זה קיים אז יכול להיות שהוא צודק. אני רק לא רואה איך דבר כזה יכול להיות קיים. יבוא אליי עמית קולא היום ויגיד לי, תראה, פדיון פטר חמור נהיה לי פתאום מחויב. אין לי ספק שהוא לקח את זה מהתורה. שלא יספר לי שהתגלה לו באיזה אינטואיציה כזאת או איזה נביא סיפר לו והוא השתכנע שהנביא הזה זה פתאום, כן, שהקדוש ברוך הוא מדבר מתוך פיו. זאת אומרת, זה לא נשמע לי סביר, אבל עוד פעם פה זה כבר באמת שאלה של סבירות זה לא של המושגית. אם יבוא מישהו ויגיד מבחינתי זה כמו מוסר, ברור לי שאלוקים מצפה ממני ושזה מחייב אותי, אין לי מה להגיד לו חוץ מזה שאני לא מאמין לו, אבל אין לי מה להגיד לו. זאת אומרת זו גישה אפשרית. כן, אני מזכיר שהרס"ג בהקדמת אמונות ודעות שלו, הוא אומר שבעצם מסברה אפשר להגיע לכל המצוות. באופן עקרוני מתן תורה הוא מיותר. השאלה היא למה בכל זאת היה צריך את זה? אפשר לתת לזה שתי תשובות. או בשביל אלה שלא מצליחים להגיע לזה לבד, אני לא יודע מה הוא עונה, אני כבר לא זוכר, אני זה תשובות שאני מציע. או כדי להסביר שיש לזה גם ערך דתי, כי אחרת היית עושה את זה כי אתה חושב שכך נכון אבל זה לא יהפוך את זה למצווה כי זה הכרחי הדעת של הרמב"ם שראינו. בשביל להפוך את זה למצווה אתה צריך ציווי של הקדוש ברוך הוא, ואת זה אני לא רואה איך אתה מגיע אליו בלי התגלות. לגבי מוסר באמת אין ציווי. מוסר זה לא חיוב, מוסר זה ציפייה של הקדוש ברוך הוא ומי שלא עושה את זה לא עמד בציפיותיו, אבל אי אפשר להגיד שיש לנו ציווי על מוסר, אין ציווי על מוסר. אפילו במקום שהתורה מביאה ציווי שנראה כמו ציווי מוסרי כמו ועשית הישר והטוב, מוני המצוות לא מונים את זה כי הם מבינים שדבר כזה לא יכול להיות ציווי. טוב, זה כבר נושא להרצאה אחרת אני לא אכנס לזה כאן למה. שברקע בשביל להגיע למצוות צריכה להיות התגלות. אבל התגלות כשלעצמה גם היא לא מספיקה. צריך שההתגלות תיתן לי את המצוות. למה? כי אם מתוך ההתגלות אין מצוות, אז באיזה מובן אני נשאר דתי במשמעות היהודית של העניין, לא במשמעות הנוצרית? המשמעות הנוצרית, אינהינמי. המשמעות הנוצרית באמת אתה נשאר ריליג'ס, כי אתה עובד את הקדוש ברוך הוא, אתה חווה אותו, אתה עומד מולו, יש לך חוויות דתיות וכדומה. אבל במובן של מחויבות למצוות כצו מחייב וכדומה, אז את זה בלי התגלות ותוכן של מצוות שניתן בהתגלות הזאת, אני לא רואה איך מייצרים. עכשיו בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות כרגע זה להראות אז איך אנחנו מבינים שהייתה התגלות ואיך התוכן של ההתגלות הגיע אלינו. אז קודם כל לגבי עצם ההתגלות. לגבי עצם ההתגלות אני רוצה לטעון קודם כל טענה אפריורית. וכדי להקדים למה היא חשובה, אז אני אביא את הטיעון קנקן התה השמימי שהזכרתי אותו כבר גם אני חושב בעבר, ברטראנד ראסל, כן, אחד מהאתאיסטים הידועים של המאה העשרים, פילוסוף, מתמטיקאי ידוע. הוא אמר שאם בא אליו מישהו ואומר שאלוקים התגלה אליו ואמר לו שצריך לאכול מלחם הקודש, אז הוא יגיד לו ואליי התגלתה טינקרבל ונפנפה שלוש פעמים בכנפיים ואמרה לי להגיד אברה קדברה כל ערב. אל תבלבל לי את המוח, בקיצור. מה זאת אומרת? הוא אומר זה משל לדבר, אם מישהו בא אליי ואומר לי תראה, יש סביב הכוכב צדק מסתובב קנקן תה קטן. אני שואל אותו רגע, אני לא רואה אותו. בטח כי הוא קטן, אתה לא יכול לראות אותו. אז האם אני עכשיו, בסדר, כך אמר לי אותו פלוני. האם אני נמצא עכשיו במצב של ספק, חמישים חמישים, או שיש קנקן כזה או שאין? אין לי דרך לדעת שאין והבחור הזה אומר שיש. אז אומר ברטראנד ראסל מה פתאום? ברור לי שאין. אז הוא אומר שיש. מה הוא שקרן? למה, יש לו חזקת כשרות? אין לי שום אינדיקציה, שום סיבה לחשוב שיש, אין דררא דממונא, כן, אין שום סיבה לחשוב שיש ולכן אין. לא כל פעם שאני לא יודע זה חמישים חמישים. לא כל פעם שאני לא יודע יש פה ספק. צריך בסיס. גם כדי ליצור ספק צריך בסיס. אם הבן אדם היה טס לכוכב צדק וחוזר ואומר לי ראיתי שם קנקן תה קטן, אז יכול להיות שהייתי מקבל את זה או לפחות יוצר אצלי ספק. כי עדיין זה נשמע לי מוזר איך הגיע לשם קנקן תה. אבל שמע, הוא אומר לי ראיתי. בסדר? אז נוצר אצלי ספק. אבל הבן אדם נמצא פה על הארץ, הוא יכול לדעת מזה כמו שאני יכול לדעת מזה? מאיפה הוא יודע שיש שם קנקן תה? אין לי שום סיבה להניח שהבחור לא הוזה. וכיוון שכך, גם אם הוא אמר ואני לא יכול לקבוע בוודאות שהוא שקרן או אפילו לא בוודאות, יש לו חזקת כשרות, ברור שאני אפילו לא בספק. אין שם קנקן תה, אל תבלבל לי את המוח. כן, זה הרב קוק הידוע בעין איה שבת דף ל', כן, שבאים לרבי ואומרים לו אמך אשתי ואתה בני. כאילו אתה ממזר, אני באתי על אמא שלך ואתה הממזר שלי. אז רבי אומר לו רצונך שתשתה כוס יין שתה ופקה. אל תבלבל לי את המוח בקיצור. מה זאת אומרת? בא אליך עד אחד ואומר לך שאתה ממזר, הוא בא על אמא שלך. עכשיו יש מקרים כאלה בחיים, זה לא שזה מקרה שלא יכול להיות, גמל מעופף. יש דברים כאלה, אנשים לפעמים נואפים, יש ממזרים בעולם. אז איך הוא יכול לנפנף אותו ככה ואפילו לא להיות במצב של ספק? כמו שספק ממזר מעיקר הדין הוא לא ממזר, אבל בסדר, ויש דינים מה לעשות ביוחסין, מדרבנן צריך לחשוש. למה הוא לא חושש? אין לו שום סיבה שמעוררת בו את הספק הזה. בשביל להסתפק צריך סיבה. עכשיו אומר ברטראנד ראסל, אם זה ככה, אז גם כשמישהו בא ומדווח לי על התגלות או על נס או על משהו אחר, זה לא שאני אומר טוב, אולי כן אולי לא, אני לא יודע, אני בספק. לא לא, זה כמו קנקן תה שמימי. אין שטויות. זה כמו טינקרבל. זה טיעון קנקן התה. עכשיו מה שאני רוצה לטעון זה שכאן ישנה חשיבות לכל המהלך שעשינו עד עכשיו. למה? הרבה פעמים אנשים אומרים טוב הוכחת לי שיש אלוקים ברמה הפילוסופית. איך זה קשור להנחת תפילין? אז הוא ברא את העולם, אז מה? בסדר? צריך לעבור להתגלות, מצוות, מחויבות למצוות, כל השרשרת, נכון? אז איך זה קשור? מה הרלוונטיות של הדיון הפילוסופי? כן רוב האנשים היום שתשאל אותם יגידו לך הדיון הפילוסופי לא רלוונטי לעניין. גם אם תשכנע אותי, זה לא רלוונטי, כי… אתה מדבר איתי על אלוהים דתי, מה אכפת לי מאלוהים פילוסופי? זה לא רלוונטי. אני רוצה לטעון שאמנם גם אם הוכחתי שיש אלוהים פילוסופי, זה עוד לא אומר שאתה צריך להניח תפילין, אבל זה כן מקדם אותי צעד בכיוון. יש פער עדיין, אבל זה לא שזה לחלוטין בלתי רלוונטי. ולמה? כי זה מסלק את טענת קנקן התה השמימי. מה הכוונה? ברטראנד ראסל אומר תראה, אני אומר לך תראה אלוקים התגלה אלי בסיני ואמר לי להניח תפילין כל בוקר, ואלי התגלתה תה גרבר. אל תבלבל לי את המוח. רגע, אתה הרי מסכים שיש אלוהים, נכון? זה יש לי הוכחה פילוסופית, נגיד ששכנעתי אותו. אתה מסכים שיש אלוהים במובנו הפילוסופי. כל מה שאני רק אומר לך עכשיו, שאותו אלוהים התגלה אלי ואמר לי צריך להניח תפילין. אולי זה נכון, אולי זה לא נכון, אבל אתה לא יכול לדחות את זה על הסף. זאת אומרת אם אתה אומר אין לי בכלל שום אינדיקציה לזה שאלוקים קיים, אתה עכשיו ממציא לי ישות שאין לי סיבה להניח שהיא קיימת ואתה גם אומר לי שהיא אמרה משהו, זה קנקן תה שמימי. אבל אם אני אומר לא, את השלב הפילוסופי צלחנו, הגעתי למסקנה שיש אלוהים, הוכחתי את זה כבר, אני כבר את זה יודע. עכשיו השאלה, בסדר, השאלה אם הוא אמר את זה או לא אמר את זה, אם זה אמין זה לא אמין, אפשר לדון, אבל זה כבר ספק. אתה כבר לא יכול לדחות את זה על הסף ולהגיד שאין פה אפילו ספק. משל, תמיד אני נזכר במשל הזה כשאני מדבר על העניין.

[Speaker C] רב, אני לא הבנתי אף פעם את הברטראנד ראסל הזה. הרי ברור שיש הבדל מהותי בין שתי הטענות. כשאדם טוען שיש קנקן תה שמימי, הרי אני יודע שהוא לא יודע, שהוא בעצמו לא מאמין בזה. הרי לא היה לו שום סיבה לחשוב את זה. כשאדם אומר אני מאמין באלוקים לפני שהגענו להוכחות, הרי הוא מאמין בכל לבו ומוכן להקריב על זה את נפשו. אז זה ממש לא דומה, איך הוא משווה בין השניים?

[הרב מיכאל אברהם] ודאי שבעל הקנקן היה מוכן להקריב את נפשו

[Speaker C] אם זה, אבל הרי אנחנו יודעים שזה לא, יודעים שזה לא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ואם יבוא אליך מישהו שמוכן להקריב את נפשו על זה שיש קנקן תה שמרחף בכוכב צדק?

[Speaker C] אז אבל לא על זה הוא מדבר, הברטראנד ראסל הרי.

[הרב מיכאל אברהם] אני שואל על זה, אבל אני שואל אותך עכשיו את השאלה הזאת.

[Speaker C] אם באמת יש לי, הרי צריך למצוא, אני לא מצליח למצוא את הדרך שהוא הגיע לאמונה הזאת,

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם היית מוצא את הדרך. בסדר, חלומות. גם אני לא מצליח, אבל זה מה שהוא טוען. ברטראנד ראסל אומר אני לא מצליח להבין את הדרך שהבן אדם הגיע למסקנה שיש אלוהים, זה בדיוק אותו דבר.

[Speaker C] לא, אבל כשאני, אבל אני יודע הרי בוודאות שהוא לא מאמין בזה שיש קנקן תה שמימי, הרי זה הגיחוך פה במשפט שלו.

[הרב מיכאל אברהם] נו, בדיוק. בוא אליך, אתה יודע בכמה דברים מוזרים אנשים היום מאמינים? העולם שלנו מלא בכל מיני מאמינים בני מאמינים, בכל מיני דברים שונים ומשונים. אנשים מתאבדים על האמונות האלה בכל מיני כתות. מה הבעיה? אני יכול למצוא לך מאמיני קנקן תה אלף בקילו.

[Speaker C] באלף שקל כמובן.

[הרב מיכאל אברהם] בקיצור, הנקודה היא כזאת, תראו. זה כמו הדוגמה שעליה התחלתי לדבר. תחשבו שלפני שלושים שנה היה מגיע אליכם מישהו ואומר תראו, לארצות הברית יש נשיא שחור, קוראים לו ברק אובמה והוא העביר את האובמה-קר, את הרפורמת הבריאות כן של אובמה. מה שאני הייתי עושה אם מישהו היה בא ואומר לי דבר כזה ב-1995 זה כמובן מיד שולח אותו לאבחון. אבחון, ספק אשפוז ישר גם בלי אבחון. בסדר? הוא פשוט מביא לי קנקני תה. זאת אומרת הוא נשיא שחור לארצות הברית, זאת אומרת עד שאתה מדבר איתי על נשיא שחור קודם כל שיהיה שם שוויון. אתה מדבר איתי על נשיא? עכשיו זה היה המצב ב-95. זה היה המצב שנה לפני שאובמה נבחר, לא רק ב-95. לא זוכר כבר באיזה שנה הוא נבחר. אבל אחרי שאובמה נבחר והגעתי ל, יש לי את המידע כבר, יש לארצות הברית נשיא שחור. עכשיו בא אלי מישהו אומר לי אתה יודע קוראים לו ברק אובמה והוא העביר את רפורמת הבריאות. טוב, יכול להיות שכן יכול להיות שלא, לא יודע, אבל לפחות ספק ודאי שיש כאן, נכון? זאת אומרת אם מישהו היה בא אלי ב-95 הייתי אומר לו זה קנקן תה שמימי, אל תבלבל לי את המוח, רץ ותשתה כוס יין ותתנפנף מכאן. אוקיי? אם הוא בא אלי אחרי זה, אני כבר יודע שיש נשיא שחור לארצות הברית. אז קוראים לו ברק אובמה, איזשהו שם יש לו, נכון? וזה השם שלו והוא העביר את רפורמת הבריאות. בסדר, נשיאים מעבירים חוקים מדי פעם. אז יכול להיות שאתה צודק יכול להיות שאתה לא צודק, אבל אני לא יכול לדחות אותך על הסף. עכשיו גם פה אותו דבר. אם הגעתי למסקנה שקיימת ישות טרנסצנדנטית, כן? ברא את העולם, לא יודע כל אחד והדרך שהוא הגיע אליה. עכשיו בא מישהו ואומר תראה אני נפגשתי עם הישות הטרנסצנדנטית הזאת והיא אמרה לי צריך להניח תפילין. יכול להיות שכן יכול להיות שלא, ואתה כבר לא יכול לדחות את זה על הסף. נכון? זאת אומרת יש וזה מאוד חשוב, יש קשר בין השלבים של ההוכחה של קיומו של אלוהים פילוסופי לבין המסקנה הדתית. קשר אין פירושו שסיימתי את העבודה, אין פירושו שברגע שהוכחתי שיש אלוקים מיד צריך להניח תפילין. זה טעות של הרבה אנשים מהכיוון ההפוך. אנשים חושבים שאם הוכחתי שיש אלוקים אז הם צריכים להיות דתיים. לא. אני יכול להוכיח שיש אלוקים ולהישאר דאיסט, כן, מאמין באלוהים במובן הפילוסופי, ולא לקבל שיש מצוות או שהן מחייבות אותי או דברים כאלה. אבל זה כן עושה צעד בכיוון הזה. במובן הזה אני חושב שזה מאוד חשוב, ההוכחות לקיומו של אלוהים הם אנדר-רייטד. והן אנדר-רייטד כי אנשים אומרים עזוב, זה לא רלוונטי לדיון הדתי, מה אכפת לי עכשיו השאלה הפילוסופית הזאת. לא, זה חשוב מאוד. כי אם הגעתי למסקנה שיש אלוהים, עכשיו כשתגיע לי עדות שהוא התגלה ואמר כך וכך, אני כבר לא יכול לדחות את זה על הסף. זה לא אומר שאני אקבל, צריך לדון, כן, לא, אבל אני כבר לא דוחה את זה על הסף. והרבה פעמים אני חושב שרוב האנשים שמתייחסים לעדויות כאלה על המסורת, הם מתייחסים לזה בזלזול כמו בובקס. למשל כשאתה מדבר, כן, טיעון העד, אני אגיע לזה בהמשך. הטיעון הזה שאומר שהמסורת עברה מדור לדור וימינה, ואם אומרים לנו שצריך להניח תפילין, אז כנראה שאלוהים אמר שצריך להניח תפילין. אוקיי, זה בעצם הטענה הזאת. אנשים אומרים מה זאת אומרת, אבל יכול להיות שזו מזימה של הכוהנים שהיה חשוב להם למכור עורות של בהמות טהורות כי זה מה שהם גידלו, ולכן הם קידמו את מצוות תפילין. בסדר, כל מיני היפותזות לא רחוק, לא רחוק מכל השטויות של החוקרים בכיוונים האלה. אין לי הרבה אמון בספקולציות שלהם, פה ושם יש גם דברים בעלי ערך, אבל יש שם כל כך הרבה ספקולציות שפשוט השערות סומרות. ומאמרים נכתבים שמה על כל צעד ושעל. בכל אופן, אז עכשיו תראו, אם אין לי שום סיבה להניח שיש אלוהים ושהוא התגלה ושנתן מצוות, אז כל היפותזה שלא תהיה אני אהיה מוכן לקבל אותה, נכון? אז אם זה מזימה של הכוהנים שרצו לקדם את מכירת עורות הבהמה, הנה, יש לי הסבר מצוין למה כולם חושבים שצריך להניח תפילין, אז אני גם אקבל את זה. למרות שזה ספקולטיבי לחלוטין, אין לך שום בסיס לזה. בסדר, אבל זה הסבר הגיוני ואין לי הסבר אחר. כי הרי אלוהים זה לא לעניין, אין, דבר כזה אין. אז מה נשאר? זה צריך להיות מזימה או של הכוהנים או של הלויים, מה עוד יכול להיות. בסדר, נכון, אז זאת נקודת המבט של חוקרים. לכן הם מפרסמים מאמר על כל שטות ספקולטיבית שעולה בדעתם הקודחת כל בוקר. זה מה שקורה שמה באותם תחומים. לא כולם כאלה, אבל הרבה כאלה. אוקיי, למה? כי בבסיס ברור להם שזה בובקס. זאת אומרת, אלוהים זאת לא אופציה, זה ברור, או מתן תורה, זאת לא אופציה. נו, אז איך זה קרה? יש איזה שהוא הסבר תרבותי, היסטורי, איך הדבר הזה קרה. לכן כל ספקולציה היא מועמדת טובה, מה עוד יכול להיות. אבל אם אני מגיע למסקנה שיש אלוהים, עכשיו אתה אומר לי תראה, אני חושב הגיעה אלי מסורת ואומרת לי שצריך להניח תפילין. עכשיו בא מישהו אומר לי כן, אבל זה גם יכול להיות ספקולציה של הכוהנים, מזימה של הכוהנים. ואוקיי, זה יכול להיות, אבל יש לי מסורת כזאת ואלוהים הרי קיים. זה לא שהוא לא קיים. אז אני כבר, אתם מבינים, שאני בטח לא אאמץ את הספקולציה אוטומטית, ואני אפילו לא בטוח שאני אתייחס אליה כשקולה לאפשרות של המסורת. אבל לפחות זה רק יהיה ספק ולא הסבר. מאמר כזה לא יתקבל בכתב העת שלי. בסדר? זה נקודה מאוד חשובה, כי אתם רואים את הממשק בין הנחות תאולוגיות ומטפיזיות לבין מחקר אקדמי שלכאורה אמור להיות נטול הנחות כאלה. אוקיי? בכל אופן אז לענייננו, מה שאני רוצה לומר זה שהמסקנה שאליה אם הגענו למסקנה הזאת שיש אלוהים במובן הפילוסופי, זאת מסקנה מאוד משמעותית גם לדיון התאולוגי, גם לדיון התאיסטי. היא לא עושה את כל הדרך, אבל היא תנאי הכרחי וזה תנאי שמקדם אותנו באותו כיוון. אנחנו כבר לא, זה כבר לא ספקולציה שאפשר לזרוק אותה, כן? זה כבר לא, לא כל ספקולציה תירש את מקומה של התזה של המסורת כמקובל בדיונים היום. וזה מה שהרבה מאוד אנשים לא מבינים. כל מיני אנשים מציעים ספקולציה כזאת, ספקולציה אחרת, קצת יש לה בסיס, אין לה בכלל בסיס, לא משנה. כל דבר כזה יכול לעלות על שולחן מלכים, החוקרים. למה? כי ברור שאין אלטרנטיבה אחרת, איזשהו הסבר היסטורי צריך להיות. אם יש לי הסבר אחר, אז אני מוכן לקבל אלטרנטיבה, אני לא דוגמטי, אבל תראה לי איזשהו בסיס סביר כדי שאני אהיה מוכן להתייחס אליה. בלי שום בסיס למה שאני אתייחס לזה בכלל? לכן זה מאוד חשוב העניין הזה. דבר נוסף, יש עוד קשר שמוביל אותי מהאלוהים הפילוסופי הלאה לחוליות הבאות בשרשרת. אני שואל את עצמי עכשיו שאלה אפריורית, אני שואל את עצמי אם אלוהים ברא את העולם, אז אני מניח, לא שואל את עצמי, אלא אני מניח שהוא כנראה עשה את זה מסיבה כלשהי. הוא לא עשה את זה סתם. כי אפילו אנשים או כל יצור אחר לא עושה דברים סתם. הנה יש אפילו בדיני מוקצה כתוב שהר"ן ואחריו כמה אחרונים מדייקים מהגמרא בפרק כל כתבי הקודש כדאמרן בגמרא, מדייקים שאפילו כלי שמלאכתו להיתר אסור לטלטל שלא לצורך כלל. מותר מחמה לצל, מה שאסור בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל שלא לצורך כלל אסור. אז הערוך השולחן שואל מה זה שלא לצורך כלל? אז למה הוא עושה את זה? הוא מטלטל לאיזושהי סיבה, מה זה שלא לצורך כלל? בן אדם לא עושה מעשים שלא לצורך כלל, אלא אם כן הוא מתעסק, הוא עושה את זה מבלי משים. אבל אם זה ככה זה באמת לא אסור, מתעסק זה מותר. אז איפה יש איסור? דבר שאתה עושה שלא לצורך כלל והוא לא מתעסק, איך יש סיטואציה כזאת? אז ההסבר המקובל הוא שזה שלא לצורך השבת. עושה את זה לאיזשהו צורך, אבל לצורך אחר, לא לצורך השבת. בסדר, אז רק מביא את זה כדוגמה לזה שכשבן אדם עושה משהו או כל מישהו אחר שהוא עושה משהו, ההנחה הפשוטה היא שהוא עושה את זה לסיבה כלשהי, למטרה כלשהי. הוא לא סתם עושה את זה. ואני טוען שבהיעדר מידע אחר, נכון שאני לא יודע להגיד שום דבר על אלוהים באופן פוזיטיבי מתוך מידע שיש לי עליו, אבל בהחלט הנחה סבירה בעיניי הרבה יותר סבירה מהיפוכה, שאם הוא ברא את העולם הוא כנראה ברא אותו למטרה כלשהי. לא עשה את זה סתם. עכשיו אפשר לדון מה היא המטרה. אז אני אומר, בוא ננסה לחשוב בינתיים אפריורי. אפריורי יכול להיות מועמד אחר למטרה הזאת, זה המוסר. אולי הוא ברא אותנו כדי שנקיים את ציוויי המוסר? מה היתרון של האלטרנטיבה הזאת? שפה לא צריך התגלות. אנחנו רואים שאנשים לא מאמינים, ובטח לא בהתגלות, עדיין מחויבים למוסר. הם מבינים מה זה מוסרי ומה זה לא מוסרי וגם מתנהגים כך. זאת אומרת שפה אתה לא תוכל להוכיח לי שהייתה התגלות מהעובדה שיש מטרה לקדוש ברוך הוא בבריאה. כי בעצם לאן אני חותר? אני חותר לזה שאם יש לו מטרה הוא צריך להעביר לי אותה באיזושהי צורה, צריך להגיד לי מה הוא רוצה. אבל לא, אם המטרה היא המוסר אז לא צריך, כי אני מבין לבד מה מוטל עליי גם בלי התגלות. אז מי אמר שנדרשת התגלות? נכון, עדיין להגיד כן, יש לי מסורת שאומרת לי, אולי לא נדרשת אבל הייתה. המסורת אומרת. ושימו לב, זה עוד פעם קצת קאנטייני. כי אם אני לא מצפה שתהיה התגלות, עכשיו בא מישהו אומר לי הייתה התגלות, נו, עם הרהורים כאלה ואחרים אני אהיה מוכן לדחות את זה. אבל אם יש לי טיעון טוב אפריורי שאמורה להיות התגלות, והייתי מצפה שתהיה התגלות גם אלולא הייתה מגיעה אליי מסורת על ההתגלות הזאת שקרתה, אתם מבינים שזה מאוד מחזק את זה. נכון? עכשיו אני ארצה לטעון שאכן יש טיעון אפריורי כזה. אני הייתי מצפה שתהיה התגלות גם אלולא הייתה מגיעה אליי מסורת על ההתגלות הזאת שקרתה. למה? כי המוסר בעיניי, שהוא האלטרנטיבה, הוא לא אלטרנטיבה באמת. למה לא? כי לתפיסתי לפחות, אני חוכב שזה מה שאני קורא מוסר, זה אפילו הגדרה, מוסר זה משהו שתפקידו לדאוג לכך שהחברה תתנהל בצורה תקינה. עכשיו אתה לא יכול להגיד לי שבראו את החברה כדי שהיא תתנהל בצורה תקינה. אל תברא אותה ולא צריך שהיא תתנהל בצורה תקינה. לא יכול להיות שמשהו נברא בשביל המשהו הזה שנברא. אם הוא נברא בשביל משהו, אז המשהו הזה כנראה נמצא מעבר לדבר הזה שנברא. אוקיי? אז אם המוסר משרת את קיומה של חברה תקינה, אז נדמה לי שהוא לא יכול להוות הסבר למה בכלל נבראה החברה הזאת, האנושות, כן. ולכן.

[Speaker B] פה יכול להיות שיש מטרה לקדוש ברוך הוא, שהוא רואה שיש אנשים שיש להם יצר להתנהג בצורה לא מוסרית ועדיין מתגברים על היצר ומתנהגים בצורה מוסרית בלי קשר למצוות. למה זה לא מטרה?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, לא שמעתי אותך טוב.

[Speaker B] אני שואל, עכשיו הרב שומע טוב?

[הרב מיכאל אברהם] בוא ננסה.

[Speaker B] אני שואל, למה זה מופרך לטעון שאלוהים ברא עולם שיש בו בני אדם שקשה להם להתגבר על היצר לעשות דברים לא מוסריים, ועדיין עושים דברים מוסריים ומתגברים על זה, וזה עושה נחת רוח לפניו כמו מצוות רק בלי שיש התגלות ובלי שיש מצוות? המוסר הוא המטרה. מאה אחוז.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר עוד פעם, אבל עדיין אתה אומר שצריכה להיות מטרה שהיא מעבר לעצם התקינות של החברה. נכון? זה ודאי. רק אתה אומר שהמטרה הזאת יכולה להיות ההתגברות על היצר בעשיית המעשים המוסריים עצמם, לא צריך עוד מעשים אחרים. נכון, ולכן לא צריך התגלות. אבל עדיין שים לב שהמטרה היא מטרה דתית שהיא מעבר למוסר, ההתגברות.

[Speaker B] כן אבל אני מסכים אני טוען אבל שעדיין אנחנו לא נצטרך התגלות בשביל דבר כזה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע שנייה אני מבין מה שאתה אומר אני אומר אני מחדד את זה. מה שאתה אומר זה שבכל מקרה עדיין צריך להיות משהו שהוא מעבר למוסר. כי ההתגברות כשלעצמה היא לא הדבר החשוב. העשייה היא לא הדבר החשוב. העשייה זה רק אמצעי כדי שהחברה תהיה תקינה. ההתגברות זה מה שעושה את העבודה, נכון? אוקיי. אבל עכשיו שים לב אני טוען שקודם כל הגענו למסקנה שצריכה להיות איזושהי מטרה שהיא מעבר למוסר עצמו. מעבר למעשים המוסריים.

[Speaker D] במקורות יש משהו שאין מלך בלא עם.

[הרב מיכאל אברהם] לא אני לא מעניין אותי ציטוטים. הדיון שלי עכשיו הוא דיון אפריורי. אם תביא לי מקורות הם לא יעזרו לי כלום. אתה מביא לי טיעונים.

[Speaker D] אבל זה לא רק אפריורי זה למעשה נותן איזושהי סיבה כלשהי לסיפור הזה

[הרב מיכאל אברהם] שהקדוש ברוך הוא צריך אותנו כדי להיחשב מלך. בדיוק. אז זה בסדר גמור. זאת אומרת צריכה להיות עוד מטרה. צריכה להיות עוד מטרה חוץ מהמוסר. אתה יכול להגיד שזה בשביל להיחשב מלך אוקיי אבל זה עדיין אותו דבר. עכשיו אלא מה. עכשיו אני רוצה לטעון.

[Speaker C] הרב לפי קאנט המטרה של המוסר היא לדאוג לתקן את החברה? ברור שלא.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא אכנס לזה כאן כי זה מצריך אותי להיכנס לצו הקטגורי. לדעתי כן. הצו הקטגורי בסוף בסוף הוא גם האפשרות היחידה שלנו לתקן את החברה.

[Speaker C] זה ביי פרודקט אבל זה לא המטרה.

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה. המטרה של הקדוש ברוך הוא זה כן. המוטיבציה שלי זה משהו אחר. אבל בוא נעזוב את זה כי לא תסתכל במאמר הראשון דיברתי על זה. בכל אופן אז הטענה שאני רוצה לטעון זה שצריכה להיות פה מטרה שהיא מעבר למוסר. עכשיו מטרה כזאת בהחלט סביר שנצטרך התגלות כדי להבהיר לנו מהי כי האינטואיציה שלנו אומרת לנו שצריך להיות מוסרי. האינטואיציה שלנו לא אומרת לנו עוד דברים. אוקיי? לכן הייתי מצפה שתהיה התגלות שתגיד לי מה זה העוד דברים האלה שהם בעצם המטרה האמיתית. עוד שנייה אני מגיע להערה שלך ידידיה רק שנייה אחת. אז מה שאני בעצם רוצה לומר זה שצריכה להיות איזושהי מטרה דתית שהיא בעצם המטרה שלשמה נבראנו וכמובן אנחנו גם צריכים להיות מוסריים כדי שהחברה תתפקד כמו שצריך ותוכל לממש את מטרותיה הדתיות. אבל המוסר הוא אמצעי ולא יכול להוות המטרה. עכשיו ידידיה מציע כן אבל יכול להיות שהמוסר יעשה שני התפקידים. הוא גם יהיה האמצעי לחברה תקינה והוא גם יהיה המטרה הדתית. ההתגברות על היצר ועשיית המעשה המוסרי היא גם תממש את המטרה הדתית. אבל פה שים לב אולי אתה צודק ואולי לא אבל כבר יש רגליים לדבר שצריך התגלות. אתה מציע אלטרנטיבה שאולי בכל זאת לא. אתה מבין שזה כבר התהפך נטל הראיה כבר התהפך. זה מספיק לי. אני לא בונה פה ודאות. אני רק מנסה להראות איך אני מחזק בכל פעם בעוד פרוסה את האמינות של ההתגלות. אוקיי? לכן זה מספיק לי. זאת אומרת גם אם יש אלטרנטיבה שלא אלטרנטיבה אבל האלטרנטיבה הזאת נטל הראיה הוא עליה. אוקיי? עכשיו אני אומר אם זה כך אז הגעתי למסקנה שכשהקדוש ברוך הוא אם הוא ברא את העולם וזאת המסקנה הפילוסופית שלי אז כנראה שהוא רוצה מאיתנו משהו. מסקנה שנייה המשהו הזה הוא לא המוסר. אז מה הוא כן? הרי אין שום דבר שאני מוצא בתוכי מעבר למוסר שאני מבין שבשביל זה נוצרתי או שזה מה שמוטל עליי זאת המשימה שלי. אין ברירה אלא להגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא צריך להעביר לי את זה באיזושהי צורה כי זה לא נמצא בתוכי. המוסר נמצא בתוכי גם בלי התגלות אבל זה לא נמצא בתוכי. אז שיעביר לי את זה. איך הוא יכול להעביר לי את זה? דרושה התגלות. עוד פעם התגלות כשם כללי היא יכולה להיות התגלות טרנסצנדנטית עם קול גדול ולא יסף כן מראשי ההרים יכולה להיות התגלות ללב של כל אחד מאיתנו לחוד יכולה להיות כל מיני דברים יכולים להיות. אבל צריכה להיות התגלות. לא נכנס עכשיו לפרטים איך היא תהיה ומה זה התגלות ואיך זה קורה בדיוק ואם היה שם דיבור או רק קולות ואנשים הבינו לא אכפת לי אבל צריכה להיות התגלות. עכשיו שימו לב שהגעתי מהטיעון הפילוסופי שיש אלוקים לכך שצריכה להיות התגלות שתיתן לנו מצוות. עשינו הרבה צעדים קדימה. כאן זה נעצר. הדיון האפריורי נעצר כאן כי אין לי שום דרך לדעת מהן אותן המצוות. שיתגלו באותה התגלות או שיתגלו. אין לי טיעון אפריורי שיכול לגלות לי מה הן אותן המצוות. הטיעון האפריורי מביא אותי מקיומו של אלוקים לכך שצריכה להיות התגלות שבה יינתנו לנו מצוות, של לא מוסר. אולי כן מוסר, אבל כמצוות אני צריך לקיים אותם, אוקיי? ולא מהשיקול המוסרי. זהו, כאן נעצר הטיעון קדימה. עכשיו אני הולך בטיעון אחורה. ואני אומר, אוקיי, אלינו הגיעה מסורת שהקדוש ברוך הוא התגלה בהר סיני, נתן תורה, והתורה אומרת כך וכך. אוקיי, בצורה מאוד כללית. זאת המסורת שהתגלתה אלינו. המסורת הזאת כשלעצמה, יש בה כל מיני חולשות, פערים, הצעות אלטרנטיביות איך לפרש את היווצרות המסורת וכל מיני דברים, נכון? זה לא משהו שאפשר לבנות עליו כשלעצמו. אבל עכשיו אני מחבר את שני המהלכים. יש מהלך קדימה שמביא אותי עד המצב שבו צריכה להיות התגלות וצריכות להינתן מצוות בהתגלות הזאת. ויש לי הליכה אחורה מהזמן שלי, כן, מקיומו של אלוקים אל הר סיני. עכשיו יש לי הליכה אחורה ממני חזרה להר סיני. המסורת מחזירה אותי אחורה ואומרת לי, תראה, הוא התגלה שם והוא נתן כך וכך. החיבור הזה שאני עושה בין שני המהלכים יוצר פה מבנה שיותר חזק מאשר כל אחד משניהם לחוד. כי העובדה שהגיעה אלי מסורת על ההתגלות מחזקת את הטיעון האפריורי שאומר שצפויה התגלות, כי צפויה, אבל יכול להיות שטעיתי, אולי הקדוש ברוך הוא כן עושה דברים סתם, או התגברות על המוסר כמו שידידיה אמר קודם, שזה גם אלטרנטיבה, כל מיני דברים, זה לא ודאי. אומר כן, אבל הגיעה אלי מסורת שאומרת שהוא התגלה ונתן לנו תורה ומצוות. אז זה מחזק את הטענה שצריכה להיות התגלות. וההפך גם הוא נכון. יש לי עירעורים על המסורת. אולי זה המצאות, אולי לא זה מה שהוא אמר, כל מיני דברים, לך תדע, אולי בכלל הוא לא אמר שום דבר, זה רק נוצר לאורך ההיסטוריה, תרבותית. אז אני אומר לא, אבל יש לי טיעון קדימה, הטיעון האפריורי שאומר לא, צריכה להיות התגלות וצריכות להינתן שם מצוות. לא יודע אם דווקא אלה, אבל אתם מבינים שאם המסורת אומרת לי שהם התגלו, אז למה להניח שזה לא אלה? הרי אני מצפה שתהיה התגלות ושיינתנו מצוות. מגיעה אלי מסורת, אכן הייתה התגלות וניתנו שם המצוות האלה והאלה. למה להניח שהייתה התגלות אבל ניתנו מצוות אחרות ולא אלה? אין סיבה. ברגע שאני מסתכל על התמונה הכוללת, מה שאני רוצה לומר זה שאנחנו רגילים בדיונים האלה לבחון כל אספקט לחוד. מסתכלים בטיעון העד על המסורת. זה הגיוני, זה לא הגיוני, זה אמין, זה לא אמין, אולי יש אפשרות אחרת? ארכיאולוגים מציעים לנו ככה, היסטוריונים מציעים לנו אחרת, זה השפעה של אלה, זה השפעה של אלו, זה נולד לצורך כזה, זה נולד… כן, אפשר להסביר את היווצרות המסורת הדתית ההלכתית בכל מיני צורות, אוקיי? זה עירעורים על המסורת. והאפולוגטיקנים הדתיים המקובלים, אני קורא להם אפולוגטיקנים לא כשם גנאי, אלא אלה שמגנים על המסורת, כן? הם בעצם מנסים להראות שהמחקר טועה או פחות סביר או משהו כזה. אני אומר עזוב, יכול להיות שאם הייתי מסתכל רק על המסורת ועל שיקולים מחקריים לפה ולשם, לא בטוח שהייתי בונה על זה את המחויבות הדתית שלי. וכנ"ל הטיעון קדימה שאמרתי קודם, שאפשר להתווכח על הראיות לקיומו של אלוקים, ראינו המון פירכות וכל אחד יכול עכשיו להחליט אם הוא כן מסכים או לא מסכים. ועל הצורך בהתגלות, גם כן עשיתי פה איזשהו סוג של האנשה בא', שאם הוא עשה את זה אז יש לו סיבה, כמו שאני חושב שזה לאו דווקא מאפיין בני אדם, זאת הנחה סבירה לגבי כל אחד, כן? יכול לבוא מישהו ולהגיד כן, אבל אלוקים לא. אולי לא, לא יודע. יש כל מיני אולי לאים כאלה שיכולים לעלות על כל צעד. אבל כשאתם מסתכלים על החיבור של המהלך קדימה עם המהלך אחורה, נוצר פה איזשהו פאזל שחלקיו מחזיקים אחד את השני. ולכן לא נכון לנהל את הדיון על כל חתיכה של הפאזל לחוד. כי אם החתיכות מתאימות זו לזו, זה מחזק את אופייה של כל, את אמינותה של כל חתיכה לחוד גם. ולא נכון לדון על כל חתיכה לחוד בטיעונים לפה ולשם וזהו. אפשר לדון גם על זה, אבל אחרי זה צריך גם להסתכל על כל המכלול ולחזור שוב פעם לשאול מה דעתנו על כל חתיכה לחוד. והמכלול יוצר משהו שהחתיכות כל אחת לחוד לא מצליחות לעשות.

[Speaker E] עכשיו, לאותם יוונים שיש להם התגלות מהאלים שלהם, אנחנו נקבל את ההתגלות הזאת גם מאותה סיבה? כאילו יש להם מסורת מצד אחד שאלים התגלו אליהם, מצד שני הגיוני שיש משהו שיצר את העולם?

[הרב מיכאל אברהם] אז לא אמרתי שום דבר על תפילין. אוקיי, כן, נכון, אני מבין. כאילו אמרתי כן, יש עוד מסורות, אז מי אמר שדווקא המסורת שלנו? בסדר, שאלה טובה, אני מקווה להגיע בה, אבל כרגע אני… בונה את זה שלב שלב. זאת אומרת קודם כל צריכה להיות איזושהי מסורת דתית, ואכן הגיעו אלינו מסורות דתיות. אז מתבקש לחבר אותן. טוב, אתה אומר ויש כמה מסורות דתיות, עכשיו השאלה את מי מהן לחבר למהלך הזה? שאלה טובה.

[Speaker E] אוקיי, וגם אולי הייתי מצפה שאלוקים ייתן לי את ההתגלות הרבה יותר מוקדם מאשר האמונה הדתית יהודית שבהר סיני כי יכול להיות

[הרב מיכאל אברהם] שהשאלות של ה"הייתי מצפה" הם תמיד שאלות שאני לא מתרגש מהן. אגיד לך למה. זה המשל של השעון המקולקל. זאת אומרת, אתה מכיר את משל השעון, אולי הזכרתי את זה, אני לא זוכר כבר, של פיילי, כן, הכומר פיילי האמריקאי, הוא מוכיח את קיומו של אלוקים בטיעון פיזיקו-תאולוגי, אומר נניח שאתה רואה שעון שזרוק ברחוב, השעון הזה מאוד מורכב, אתה אומר הוא לא נוצר פה לבד, היה שען שבנה אותו, נכון? כל אחד יסכים שזה טיעון סביר. אותו דבר העולם. יש פה עולם שהוא הרבה יותר מורכב משעון, אז ברור שהיה מישהו שיצר אותו. אוקיי, אומרים כן, אבל נגיד שמצאתי שעון מפגר. השעון מפגר ברבע שעה. האם השען הזה, אם השען הזה הוא כל יכול, הייתי מצפה שהוא יעשה שעון מדויק ולא שעון מפגר, נכון? אז זה קושיה, אז אולי אין שען? בוא נבדוק את שתי האלטרנטיבות. אז יש לי אפשרות אחת שאין שען וזה נוצר במקרה. בלתי סביר לחלוטין, זה הרי סופר מורכב, גם שעון שמפגר ברבע שעה הוא מאוד מורכב, נכון? אפשרות שנייה, היה פה שען. נכון, הייתי מצפה שיעשה שעון מושלם, אז אני לא מבין את הראש של השען הזה. הראש שלו בנוי אחרת מהראש שלי. איזה משתי האפשרויות יותר סבירה? בעיניי הרבה יותר השנייה, נכון? זאת אומרת, אם הטיעונים לטובת קיומו של שען הם חזקים, אז העובדה שהוא מתנהג באופן שלא הייתי מצפה בסך הכל אומרת נכון, אין פלא שאני לא מבין את כל מה שהשען הכל יכול וכל יודע הזה עושה. זה כל הרעיון, שהוא משהו שהוא הרבה יותר חכם וחזק ממני, ואז אני לא מבין דברים. אז זה שאני לא מבין דברים זאת קושיה די חלשה. אוקיי? עכשיו אם עוד פעם, אם לא היו לי טיעונים לטובת קיומו, אז כן, הקושיה החלשה הזאת גם יכולה להכריע, והייתי אומר לא סביר שיש פה שען כי השעון מפגר. אם השעון היה דבר נורא פשוט שיכול להיווצר גם מעצמו. אבל אם השעון הוא מספיק מורכב בשביל שמאוד לא סביר שהוא נוצר מעצמו, אז העובדה שהוא מפגר לא מפריעה לי. לא מפריעה לי, היא מפריעה לי כי אני רוצה שעון מדויק, אבל היא לא מפריעה לי לעניין זה שהמסקנה היא עדיין שיש פה שען. רק שהשען הזה יש לו ראש אחר קצת משלי, הוא מעדיף שעונים מפגרים, לא יודע למה. אוקיי? אותו דבר פה. לכן כל מיני קושיות מהנהגת הקדוש ברוך הוא בעולם, קושיית הרוע, קושיית הלא יודע מה שאתם רק רוצים. הוא לא מתנהג נכון, למה הוא לא מתגלה בצורה ודאית שכולם ידעו? למה הוא נתן לנו בחירה ולא תכנת אותנו לעשות בדיוק את מה שהוא רוצה? כל מיני קושיות כאלה, שאו שיש תשובות עליהן או שאין תשובות עליהן, לא חשוב כרגע. אני טוען שלא צריך תשובות עליהן. לא צריך תשובות עליהן כי הם לא מפילות את התזה. מעניין לי לחשוב על תשובות עליהן, בסדר, כי זה כן מציק, אני לא אומר שלא, אני רק אומר לעניין הדיון אם יש אלוקים ואם הוא נתן תורה זה לא רלוונטי, כי זה רק אומר שהשעון קצת מקולקל, אבל עדיין שעון דורש שען. בסדר? לכן הרבה מאוד מהטיעונים שאתם תפגשו בכל מקום, בכל שדה דיון כזה, אתם תראו שאני בעצם בלוגיקה שאני מציג כאן, זה מנטרל כמעט את כל הטיעונים שעולים. זה לא אומר שעכשיו מגיעים למסקנה ודאית שיש אלוקים. אני רק אומר הטיעונים שנראים כל כך מוחצים הופכים להיות שוליים לגמרי. עדיין יכול לבוא מישהו ולהגיד תראה ויש כל כך הרבה טיעונים שגם אם כל אחד מהם הוא שולי, זה לא עובר את רף הוודאות שאני מציב לעצמי. בסדר? ואז הוא יכול להישאר אתאיסט או לא מאמין או לא מחויב או מה שלא יהיה. אני לא טוען שהדרך שאני מתווה פה אמורה לשכנע כל אדם רציונלי לאמץ את המסקנה. אני כל מה שאני כן טוען שטיעוני הנגד קצת מאבדים מעוקצם. זאת אומרת אתה אל תתרגש, אל תתרשם יותר מדי מטיעוני הנגד האלה שתמיד מוצגים כאיזה קלף מנצח ודאי ומוחלט וכל מי שלא מקבל אותו הוא טמבל חשוך ופרימיטיבי. אוקיי? אז זה ממש לא נכון. אני גם חושב שאפילו הדרך הזאת הרבה יותר סבירה מהשנייה. אוקיי, אבל כל אחד ישים את רף הסבירות איפה שהוא שם אותו. לכן צריך פה מצד אחד להבין מה השגנו ומצד שני להבין מה לא השגנו. זאת אומרת להבין להיות בטוח עד כמה שאפשר, אבל לא פחות ממה שאפשר. בסדר? לא צריך להיות עם פחות מדי ביטחון בדרך הזאת. נכון, יש ספקות, יש קשיים, אבל כמו בכל תחום בחיים אנחנו מקבלים החלטות בתנאי אי-ודאות. דיברתי כבר שאמונה לא צריכה להיות ודאית, לא יכולה להיות גם ודאית. אוקיי? אז אני לא מחפש ודאות, אני מחפש סבירות, אני מחפש להראות שמי שמתבסס על טיעון מהסוג הזה הוא אדם רציונלי למהדרין, בעיניי יותר רציונלי ממי שמתנגד, אבל זה כבר עניין של הערכה. וכיוון שכך, אני ממש לא נבהל מכל טיעוני המתקפה הפרועה הפרוחה. עכשיו אני רוצה להגיע ללב העניין הזה של טיעון העד. אמרתי שכאשר אנחנו בוחנים את המוקד של הדיון, אז אמרתי, עברנו את קיומו של אלוקים וניסיתי להראות שנוצר פה פאזל שלם שמביא אותנו עד מתן המצוות. עוד לא דיברתי על החוליה האחרונה, אם ניתנו המצוות למה זה מחייב אותי? זה כבר שאלה פילוסופית. כרגע אני עוסק בשאלות עובדתיות. האם יש אלוקים, האם הייתה התגלות ומה ניתן באותה התגלות. כל זה זה שאלות עובדתיות בלבד. בסוף נשארת לנו השאלה הנורמטיבית, הפילוסופית, אוקיי, נניח שהכל נכון, למה זה מחייב אותי? בסדר, זאת כבר שאלה נורמטיבית. אני עוסק כרגע רק במישורים העובדתיים, שזה שלושת החוליות הראשונות של השרשרת: קיומו של אלוקים, מתן תורה והתוכן של מתן תורה, המצוות. אוקיי? אז הדיון במישור העובדתי, מעבר לפילוסופיה אם יש או אין אלוקים, הדיון במישור העובדתי בדרך כלל נסוב סביב טיעון העד. וטיעון העד זה הטיעון שהרבה פעמים תולים בכוזרי, למרות שאצלו זה בסך הכל משפט וחצי, כן? שאבא לא משקר לבנו, שמסורת שעוברת בחזית רחבה, ההורים לא משקרים לבניהם ולכן ברור שזה אמיתי, מה שהגיע אליהם. ועל זה יש מתקפות ופרכות ופרכות נגד וכולי. זה נקרא טיעון העד, יש על זה גם ערכים בוויקיפדיה ובעוד אפשר לקרוא על זה גם בספר שלי "המוצא הראשון" ועוד. הדיון סביב טיעון העד, קודם כל אני רוצה לחזור ולהזכיר את המסקנה שאליה הגענו קודם. טיעון העד, אני אבחן אותו עכשיו לגופו, אבל תמיד ברקע יהיה הדיון המסגרתי שעשיתי קודם. שטיעון העד הוא בסך הכל חתיכה אחת מתוך פאזל שלם, וכשהפאזל הזה חלקיו משתלבים זה עם זה, זה מחזק כל אחד מהחלקים. אז נגיד שהגעתי למסקנה שהמסורת באמת סובלת מפגמים ואני בספק לגביה. המתקפות על טיעון העד נגיד שכנעו אותי לפחות ברמה שאני עכשיו מסופק. אוקיי? עדיין יכול לבוא מישהו ולומר כן, אבל יש חזקה. אני בספק אבל יש חזקה. למה? כי הטיעון קדימה מביא אותי למסקנה שהייתה התגלות וניתנו בה מצוות. עכשיו נכון שאם טיעון העד היה עומד לעצמו יכול להיות שלא הייתי משתכנע, אבל הוא משתלב עם הטיעון קדימה, הטיעון אחורה. אז אפילו אם הטיעון הזה הוא מסופק, עדיין יש חשיבות להסתכלות על המסגרת כולה. זו המסגרת. עכשיו אני ארצה להיכנס לטיעונים עצמם, על טיעון העד עצמו. נעזוב רגע את המסגרת ובוא נראה מה עוצמת טיעוני ההפרכה על טיעון העד. טיעון העד בעצם אומר ככה: אם מגיעה אליי מסורת מאבא שלי או מההורים שלנו, כן? שהם קיבלו מהוריהם וכן הלאה, שהיה מעמד הר סיני וניתנה שם תורה וכולי, אז זה כנראה נכון. הורים לא משקרים לבניהם וכולי וכולי. אוקיי? בעניין הזה יש כמובן כמה הנחות. הנחה אחת זה שאותם, אותו דור ראשון שעמד בהר סיני אכן חווה התגלות. ואז הנחה שנייה זה שגם מה שעבר אליי הוא אמין. השרשרת משם עד אלינו, וזה שהם תפסו את זה כהתגלות זה אכן הייתה התגלות. הנחה שנייה זה שכשקיבלתי מידע על זה שהם חוו התגלות, המידע הזה לא הומצא באמצע אלא הוא עבר בשרשרת אמינה מהם אליי. וישנן מתקפות על החלק הראשון וישנן מתקפות על החלק השני. המתקפות על החלק הראשון בעצם מדברות על השאלה: יכול להיות שהם ראו שם כל מיני דברים אבל אולי זה היה הזיה קולקטיבית, אולי זה היה שקר אינטרסנטי, אולי זה בכלל היה המצאה שנוצרה מאוחר יותר ובדו איזושהי התגלות המונית שהייתה בעבר אבל זה כבר קרה אחר כך. כל מיני טענות מן הסוג הזה. ויש מתקפות שתוקפות את החלק השני: אפילו אם נגיד שהייתה התגלות וזה אני לא יודע, אבל אני אומר כן, אני לא יודע, אבל הגיעה אליי מסורת והיא מספרת לי שהייתה התגלות. לא, לא, את המסורת אני יכול לתקוף. מי אמר שהמסורת הזאת אמינה? מסורת זאת יש לה חורים וסדקים והמצאות וזה, היא יכולה להיות גם המצאה של אנשים מסיבות שונות או שקר או באופן תמים נוצר מיתוס בצורה כזו או אחרת וכן הלאה. פה זה כל מיני מתקפות על החלק השני, על המעבר. מהאירוע המכונן הראשוני אלינו, אוקיי? זה בעצם שני מישורי הדיון. אני עושה את זה די בקצרה כי אני רוצה לסיים את זה בפעם הבאה. מפורט יותר בספר כבר מצוי הראשון. אז תראו, בחלק הראשון כמובן אם אני, אם אני אצליח לשכנע שהמסורת היא מסורת אמינה, אז זה כמובן גם יאמר לי שהייתה שלפחות, לפחות הדור הראשון סבר שיש התגלות. יכול להיות שזה היה בדמי, כאילו דמיין שהייתה התגלות, אבל זה באמת מה שמבחינתו היה שם. ואז נשאר לי רק השאלה האם מה שהם חוו אכן היה, אוקיי? זאת אומרת, אם אני מצליח להתמודד עם טיעון העד במובן של אמינות המסורת, אז נשאר לי רק שם. אז אני קודם כל אפתור את השאלה השנייה דווקא. ואני אומר, יכול להיות שמה שהם חוו זה סתם היה הזיה או משהו כזה. אבל בעניין הזה אני רוצה להביא דוגמה. נגיד אברהם אבינו מקבל ציווי מהקדוש ברוך הוא לעקוד את בנו. וישכם אברהם בבוקר ויחבש את חמורו, כן, הולך, והמאכלת והופ, עוד טוטו הורג את בנו. אז שואלים, הרבה שואלים, גם כמובן קירקגור בחיל ורעדה, אבל גם זה מופיע בפרשנים יהודיים, למה הוא האמין לציווי האלוהי הזה? למה הוא לא העלה בדעתו שאולי זה סתם הזיה? השד המטעה של דקארט? לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. דיבוק שנכנס בו. הרי זה לא הגיוני בעליל הציווי הזה. זה לא הגיוני כי זה לא מוסרי והקדוש ברוך הוא רוצה שנהיה מוסריים, אז איך זה יכול להיות שהוא מצווה עלינו משהו לא מוסרי בלי סיבה? וב' זה לא, זה לא הגיוני כי זה נוגד את הלוגיקה, לא רק את המוסר. יש שהקדוש ברוך הוא אמר כי ביצחק יקרא לך זרע. איך יקרא לי זרע אם אני עכשיו הורג אותו? אז יש לי הוכחות מוחצות לזה שהתגלות שחוויתי היא סתם בדיון, הזיה, לא יודע מה. ולמרות כל זאת אברהם אבינו חובש את חמורו ויוצא לעקוד את יצחק. איך זה יכול להיות? אז יש באמת מפרשים, אבי רביצקי מביא את זה באחד מהמאמרים שלו, בעיקר ספרדים שטענו שאברהם נכשל בניסיון העקדה. הוא באמת היה צריך להתנגד ונכשל. בזה שהוא ציית הוא נכשל. אני לא יודע איך אפשר להכניס את זה לטקסט המקראי, לפרשנות המטעה של המקרא פתרוני. בעיניי זה לא נכנס, הבל ורעות רוח. הבל פרשני, לא הבל תוכני. אז זה לא יכול להיות מבחינה פרשנית. הקדוש ברוך הוא מבטיח לו ומחזק את ידו, עתה ידעתי, מה זאת אומרת? זה ברור שהוא הצליח בניסיון שם מהמקרא, זה ברור. אז מה הנקודה? הנקודה היא שכשאני שואל את אברהם אבינו, רגע, למה לא חשבת שזה שד מטעה? זה כמו מישהו עיוור שישאל אדם רואה, תגיד, למה כשאתה חושב שיש פה ספרים, למה אתה כל כך משוכנע? אולי העיניים מטעות אותך? נכון, יכול להיות, הרי לפעמים יש טעויות, פאטה מורגנה. מה אני עונה לאותו עיוור? אין לי מה לענות לך, אבל ברור לי שאם העיניים מראות לי זה כנראה ככה. נכון? אין לי מה לענות לו. יכול להיות שהוא צודק, יכול להיות, אבל הוא לא צודק. כי אני חוויתי את הראייה באופן בלתי אמצעי וברור לי שהראייה היא דבר אמיתי. נכון? זה ברור. עכשיו אם זה כך, אז אני רוצה לטעון שכיוון שאנחנו והמפרשים הללו לא היינו אף פעם נביאים, אף פעם לא חווינו התגלות של הקדוש ברוך הוא שמדבר אלינו, אז אנחנו לא יכולים לבקר את אברהם אבינו ולהגיד לו תגיד מאיפה אתה יודע שההתגלות הזאת אמינה? אולי זה שד מטעה? אנחנו לעניין זה עיוורים. כי לא חווינו אף פעם את העניין הזה. אז מי שלא חווה את העניין הזה תמיד יכול להעלות ספקולציות, אולי זאת פאטה מורגנה, אולי זה שד מטעה, אולי כל מיני דברים כאלו ואחרים. הכל יכול להיות. אם לא חווית את זה, אז דה סקיי איז דה לימיט, זאת אומרת אתה יכול להעלות איזה אפשרות שאתה רוצה. אבל מה יענה לך אברהם? את מה שהפיקח עונה לעיוור. עזוב, אני נביא ואני אומר לך שכשקדוש ברוך הוא התגלה ברור היה לי שאכן הוא מדבר אליי. רואים את זה, לא רואים אלא חווים את זה בצורה בלתי אמצעית. נביא יודע כשהקדוש ברוך הוא מדבר אליו, בין אם זה בחלום ובין אם זה בהקיץ. אנחנו מהצד שלא חווינו את זה אף פעם, כמו העיוור, היינו תמיד לשאול אותו ברמה אינטלקטואלית כן אבל אולי לא? אולי זאת אשליה? אולי זה לא נכון? בסדר, השאלה נשמעת הגיונית, אבל מצד שני אברהם אבינו אומר לי תשמע אני חוויתי את זה באופן בלתי אמצעי, זה פשוט כך. ואם העיוור שומע את הפיקח, אז הפיקח יגיד לו תשמע אתה צודק ברמה אינטלקטואלית. המופשטת, ואני אומר לך שאם היית חווה מה זאת ראייה, היית מבין שזה אמת, גם אתה היית מקבל את זה.

[Speaker E] הרב, אבל פה אני דווקא לא מרגיש שזה מאוד משכנע, כי גם מי שחווה פאטה מורגנה וראה משהו שהוא לא באמת קיים, יכול להיות שהוא יגיד לך אני ראיתי את זה, באמת, אני לא יכול להסביר לך, פשוט ראיתי.

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל אני לא מסכים עובדתית. אני חושב שמי שחווה פאטה מורגנה בדרך כלל לא חווה משהו ברור. הוא חווה משהו שנראה כמו מעיין או משהו כזה, ברור גם ההקשר למה הוא חווה את זה כי הוא צמא. אנחנו מכירים את התופעה הפסיכולוגית, זה קורה להרבה אנשים באותו מצב, אז יש לזה אפילו הסבר. ובי"ת, אחרי שהוא מגיע לשמה הוא מבין שהוא חווה את זה לשקר. הוא עצמו מבין שמה שהוא חווה שמה היה הזיה. לכן אני לא מקבל את טענת פאטה מורגנה כטענה פורכת. אני מקבל אותה כטענה שהיא קצת מערערת. לפעמים גם אם אני חושב שאני רואה משהו, לא בטוח שזה נכון. אבל צריך להבין שכל הדוגמאות שאנחנו מכירים הם דוגמאות שהם לא באמת ראייה חד משמעית ברורה, לא חושב שזה ככה. ואנחנו עצמנו משתכנעים שטעינו אחר כך. זה לא מה שקרה פה. וכשהעם אומר לי תראה אנחנו כולנו כאיש אחד, מיליון אנשים, מיליוני אנשים, הקדוש ברוך הוא דיבר איתנו, שתי הדיברות הראשונות לפחות. הקדוש ברוך הוא דיבר איתנו. אז אם כל האנשים האלו אומרים את זה, אומרים רגע אבל אולי זה היה שד מתעתע? בסדר, אולי, אבל הם אומרים לך שלא. אז יכול להיות שכולם שקרנים, כולם הוזים הזיות, כולם זה. אני חושב שנטל הראיה הוא על מי שאומר שכן, שזה הזיה. אולי כן, לא יודע, יכול להיות, פסיכוזה המונית. אני חושב שמי שטוען לפסיכוזה המונית נטל הראיה הוא עליו. ברור שזה נכון אם אני אאמת את זה על ידי ביסוס של אמינות השרשרת, שהדיווח על מה שהיה שם הוא דיווח אמין. אבל כמובן אני צריך בשביל זה לבדוק את אמינות השרשרת, כי אחרת פשוט לא היו ולא נבראו, גם ההזיה לא הייתה, סתם המציאו את זה. אז כל הדיון הזה עשיתי בהנחה שהשתכנעתי שהשרשרת אכן אמינה, אבל בזה אני צריך עוד לשכנע אתכם. אז כאן אני רק אתחיל כי אנחנו מגיעים כבר לסוף השיעור. הבעיה הגדולה בטיעון העד וכל מיני אתאיסטים נורא מתלהבים מהעניין הזה וסופרלטיביים ואומרים יום, כן דייויד יום, ריסק את טיעון העד, אין לו תקומה יותר. כל אדם רציונלי מבין שזה פשוט הבל הבלים, זה נגמר. אחרי יום זה נגמר. מה יום אמר? אז בואו נקרא את זה בפנים. אני אראה לכם את זה רגע, אנו נדרשים לבחון ספר שנכתב כמעט בוודאות הרבה אחרי מסכת האירועים המתוארת, שאין לו שום סימוכין מעדות בת הזמן, והנושא דמיון רב לאירועים הפלאיים שכל אומה מתארת בהם את ראשיתה. יניח כל איש את היד על הלב ויאמר, הנה בדילוגים קצת, האם הוא חושב ששקריותו של ספר כזה הנתמך בראיות כאלו היא עניין מיוחד ופלאי יותר מכל הניסים המתוארים בו? יש פה טיעון שהוא טיעון פילוסופי על פניו מבריק, למרות שזה נשמע כמו סתם הטפה אתאיסטית. לא, יש פה טיעון פילוסופי מבריק. בעצם דייויד יום אמר כך, תראו, יש לנו שתי אפשרויות. מגיעה אלינו מסורת שהיה התגלות, ניסים, עשן וקול יוצא מהשמיים וכל מיני דברים כאלה, עוף לא צייץ וכל מיני עניינים. בסדר? שתי אפשרויות לפרש את המסורת הזאת. אפשרות אחת, אכן זה היה, המסורת מעבירה אלי את זה באופן אמין והכל בסדר. שימו לב, בלי להיכנס לביקורת המקרא ולכל הדברים האלו, אני דיון פילוסופי לגמרי. אז אפשרות אחת, אכן המסורת העבירה לי את האירועים כהווייתם, כך היה. כמובן שמדובר פה באירועים שהם פלאיים, לא טבעיים, ניסים גלויים. לא סביר שהיו אירועים מן הסוג הזה, זו הטענה כשלעצמה היא טענה לא סבירה, נכון? טענה לא סבירה. אנחנו לא פגשנו בניסיון החיים שלנו אירועים מן הסוג הזה, ניסים או התגלות אלוהית או משהו כזה, אז הטענה כשלעצמה לא סבירה. אבל בסדר, זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה היא. המסורת לא אמינה. התיאור הזה בעצם הוא המצאה של מיתוס שנוצר לאורך ההיסטוריה, לאורך הדורות. עכשיו תגידו לי, בסדר, גם זה לא אמין. שעם שלם ימציא מיתוס וכולי? אז הוא אומר, תראו, מה שאנחנו צריכים כדי להחליט זה לשקול איזה משתי האפשרויות היא פחות בלתי אמינה. שתיהן לא אמינות, אבל איזה משתיהן היא פחות בלתי אמינה? נכון, זה בעצם מה שאנחנו צריכים. כמו ששרלוק הולמס אומר, כן, בחותם הארבעה, אחרי ששללנו את הבלתי אפשרי, מה שנשאר, עד כמה שהוא בלתי סביר, זה כנראה האמת. גם אם האלטרנטיבה היא בלתי סבירה בעליל, הרי אם האלטרנטיבה שכנגדה היא בלתי אפשרית, אז כנראה שזאת האמת, למרות שזה בלתי סביר, נכון? יש שתי אפשרויות בלתי סבירות, בוא נראה איזה משתיהן פחות בלתי סבירה. אז הוא אומר, תראו, המצאה של מיתוסים לאורך ההיסטוריה הייתה מדי פעם. זה לא נס. זה לא נס. בוא נגיד שזה בלתי סביר, זה שמונים אחוז, זה תשעים אחוז, לא יודע מה. ניסים, זה אפס אחוז. ניסים זה בלתי סביר לחלוטין. מה, מישהו שיבוא ויגיד לי עכשיו אני ראיתי חפץ שנשאר עומד באוויר? אני אעלה בדעתי בכלל לקבל את העדות הזאת? עצם בעל מסה שנשאר לעמוד באוויר. זה נגד חוקי הטבע, נגד כל הניסיון שלנו, ולכן ברור שזה לא נכון. אז אם אתה שואל את עצמך מה פחות בלתי סביר, זה שיש מיתוס שנוצר לאורך ההיסטוריה? מה, חסרים מיתוסים? המיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה הפרסית, המיתולוגיה, כל מיליוני מיתוסים שנוצרו לאורך ההיסטוריה, ודברים כאלה קורים. עכשיו נכון, רוב הסיפורים הם כן סיפורים אמיתיים. המיתוסים הם מיעוט מתוך כלל הסיפורים שיש. אוקיי? אבל יש מיתוסים. זה לא דבר בלתי אפשרי. אז כמה זה? עשרה אחוז לצורך הדיון? אבל ניסים לא ראיתי אחד בחיים שלי. אז זה אפס. אז בעצם הוא אומר, זה כמו בחינת השערות בסטטיסטיקה, יש אייץ' אפס ואייץ' אחד. היפותזה אפס, היפותזה אחד. מה אני צריך לעשות כדי להחליט איזה מהן נכונה? להצמיד הסתברות לכל אחת מהן ולבחור את זאת שהיא יותר מסתברת, נכון? זה לא משנה אם זאת שיותר מסתברת היא מאוד לא הגיונית, זה לא חשוב. כל עוד היא יותר הגיונית מהשנייה. אתם מכירים את זה ששני החבר'ה מסתובבים להם בשטח, פתאום מגיע אריה. אז אחד מתחיל לרוץ והשני מתחיל ללבוש נעלי התעמלות, נעלי ספורט. אז ההוא שרץ אומר לו, תגיד, מה אתה משוגע? יש לך זמן ללבוש נעליים? רוץ מהר! גם עם נעלי ספורט לא תרוץ יותר מהר מהאריה. אז הוא אומר לו, אני לא צריך לרוץ יותר מהר מהאריה, אני צריך לרוץ יותר מהר ממך. אוקיי? זאת אומרת, האפשרות לא נבחנת בשאלה אם היא סבירה או בלתי סבירה, אלא השאלה היא אם היא יותר סבירה מהאפשרות האחרת. אוקיי? זה הכל. ואז אומר דייוויד יום, נו, אז בואו תגידו לי אתם. אם יש לי שתי אפשרויות, בא מישהו ואומר לכם תראו, התרחש לי נס גלוי, ובדרך כלל הבנאדם הזה אומר אמת, זה לא שהוא משקר, הוא לא אדם שקרן. מצד שני ניסים לא מתרחשים. יש לך שתי אפשרויות: או להניח שהוא שיקר למרות שהוא בדרך כלל דובר אמת, עשרה אחוז, או שקרה פה משהו בלתי אפשרי, אפס אחוז. מה אנחנו נבחר? עשרה אחוז. לכן הוא אומר, בשיקול לוגי צרוף, עזבו את ביקורת המקרא, עזבו הכל, שיקול לוגי סטטיסטי צרוף לחלוטין. אם יש לך שתי אפשרויות פרשנות לגבי המסורת הזאת, ברור שהפרשנות העדיפה היא שהמסורת הזאת היא המצאה. מסורת שמעבירה אליי ניסים ואירועים חריגים ועל-טבעיים, כן? ברור שהאירועים לא היו והמסורת היא המצאה. כי האלטרנטיבה שהאירועים כן היו והמסורת אמינה היא אפשרות עם סיכוי אפס. האפשרות השנייה היא אפשרות עם סיכוי שני אחוז. שני אחוז יותר טוב מאפס. אוקיי? זה הטיעון של יום ואיתו צריך להתמודד. אגב, תסתכלו בטיעון העד בוויקיפדיה או בכל מקום שלא יהיה, גם אצלי בספר, אתם תראו, יש מלא פילוסופים מאז שזה נוסח בצורה כזאת שעלו על זה שיש אצל יום איזה טיעון לוגי סטטיסטי ברור שהם אומרים, זה מכת מוות לכל העמדות הדתיות. אין, אף אחד לא יכול היום להציג טיעון עד בצורה שיום לא יפיל אותה. אין דבר כזה. מי שמחזיק בטיעון עד היום הוא אידיוט. זה לא שאלה של עמדות, זה לא, אין, זה חטף נוקאאוט. אוקיי? זאת הטענה. עם הטענה הזאת אני אנסה להתמודד בתחילת השיעור הבא. אז השיעור הבא יוקדש להתמודדות עם טיעון העד מצד אחד, ואחרי שגמרנו את זה, הגענו לחוליה הרביעית בשרשרת, אם היה ציווי למה זה מחייב אותי, העניין הנורמטיבי. בסדר? ובזה אנחנו נגמור. עד כאן.

[Speaker B] תודה רבה הרב. תודה רבה.

[Speaker C] הרב רואה את החשיבות בהתגלות בתוכן או בעצם…

[הרב מיכאל אברהם] יותר מסובך, אני אדבר על זה בפעם הבאה, גרעין של התוכן לפחות.

[Speaker C] אם המטרה היא אז מה והבסיס הוא יותר מה ההוכחה האמונית בזה או?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני אסביר, אני מקווה שאני אסביר את זה, אני אגיע לזה.

[Speaker C] אוקיי, טוב, תודה, להתראות.