אמונה – שיעור 19
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] המעבר לראיה הפיזיקו-תאולוגית
- [2:15] מדרש תמורה והקשר לטיעון
- [10:25] דוגמת השעון של הכומר פיילי
- [13:32] הטעות של הויל לפי פרד הויל
- [17:27] הנחות יסוד ופתרון הרגרסיה האינסופית
- [21:39] הדוגמה המשפטית של לקס ספציאליס
- [28:00] הגדרת מורכבות באמצעות אנטרופיה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט ממשיך מן הראיה הקוסמולוגית אל הטיעון הפיזיקו-תאולוגי (בלשון קאנט), וטוען שלא די בעצם קיומו של משהו אלא יש להסיק אל יוצר המציאות מתוך האופי המיוחד של מה שקיים, ובעיקר מתוך מורכבות, תכנון ותיאום. המחבר מציב דוגמאות מדרשיות ומודרניות (רבי עקיבא, פיילי, פרד הויל) כדי לנסח מבנה טיעון: יקום מורכב אינו נוצר ספונטנית ולכן יש מרכיב שאותו מכנים אלוקים, תוך התמודדות עם שאלת הרגרסיה האינסופית באמצעות החרגה מינימלית של ישות שאינה נבראת. בהמשך הוא מגדיר מורכבות באופן אובייקטיבי באמצעות אנטרופיה ומכניקה סטטיסטית, ומקשר את ההנחה המרכזית לחוק השני של התרמודינמיקה, כולל דיון בשדון של מקסוול ובטענה שחוקי הטבע עצמם דומים למנגנון מכוון המגלם מידע.
מעבר מן הראיה הקוסמולוגית לטיעון הפיזיקו-תאולוגי
הראיה הקוסמולוגית מבוססת על עצם קיומם של דברים ועל העיקרון שלכל דבר מן הסוג שבניסיוננו צריכה להיות סיבה, ולכן אם קיימים דברים יש סיבה שיצרה אותם והיא אלוהים כעילת המציאות ויוצר המציאות והבורא. הטיעון הפיזיקו-תאולוגי אינו יוצא מעצם הקיום אלא מן האופי המיוחד של מה שקיים, והוא מופיע כטיעון מן המורכבות, מן התכנון ומן ההתאמה כגוונים של אותו מבנה. הטקסט מדגיש שהטיעון החדש דומה לקוסמולוגי אך שונה בהנחה הפילוסופית שלו, ושחלק מן ההפרכות והערעורים מן הדיון הקודם חוזרים גם כאן ולכן אינם נידונים מחדש.
מדרש תמורה ורבי עקיבא מול המין
הטקסט מצטט מאוצר המדרשים של אייזנשטיין, מדרש תמורה, שבו מין דורש מרבי עקיבא הוכחה ברורה לכך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. רבי עקיבא משיב באמצעות דוגמת הבגד ושואל מי עשאו, וכאשר המין אומר “האורג” ורבי עקיבא מקביל זאת לבריאת העולם, המין מסתלק ותלמידי רבי עקיבא שואלים מהו “הדבר הברור”. רבי עקיבא עונה: “כשם שהבית מעיד על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו.”
הבהרת מבנה התשובה: “מילון אנגלי-אנגלי” מול “מילון אנגלי-עברי”
הטקסט טוען שתשובת רבי עקיבא למין אינה מנמקת את ההיקש אלא מציגה חוסר עקביות אצל המין שמקבל יצירה אנושית בלי לשאול “למה”, ולכן אינו יכול לדרוש הסבר אחר ביחס לעולם. הטקסט מתאר זאת באמצעות ההבחנה האהובה עליו בין מילון אנגלי-עברי שמסביר מילה לא ברורה במילים מוכרות, לבין מילון אנגלי-אנגלי שמסביר מילה לא ברורה במילים לא פחות לא ברורות. הטקסט קובע שתלמידי רבי עקיבא מציבים את השאלה המהותית: אם אפשר לשאול “מי אמר שהבגד מעיד על האורג,” אז הדימוי אינו פתרון אלא דורש נימוק לשני הצדדים.
הטיעון מן המורכבות כבסיס לתשובת רבי עקיבא
הטקסט מסביר שהחידוש בדברי רבי עקיבא לתלמידים הוא הטענה שיש “משהו בעולם עצמו” שמעיד על בוראו, והמשהו הזה הוא המבנה המורכב, המתואם והמתוכנן. הטענה היא שדבר מורכב אינו נוצר מעצמו ושנדרשת “יד מכוונת” כדי ליצור מורכבות, ולכן העולם מעיד על בוראו כמו שהבגד מעיד על האורג, ואף בקל וחומר משום שהעולם מורכב מן הבגד. הטקסט מציג כדוגמה נוספת את הרמב"ם בהלכות עבודה, תחילת הלכות עבודה זרה, המתאר את אברהם אבינו המתבונן בשמים ואומר: “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה,” על רקע עולם מתפקד ומתואם.
ניסוחים מודרניים: השעון של פיילי ומטוס הגרוטאות של פרד הויל
הטקסט מציג את גרסת הכומר פיילי על אדם המוצא שעון בחוף הים ומסיק מתיאום חלקיו ומן התכנון שמדובר ביצירה של שען ולא בתוצר מקרי, ומסיק שביחס ליקום המורכב לא פחות יש להסיק יוצר. הטקסט אומר שאתאיסטים מרבים ללעוג לראיה זו אך הוא מחשיב אותה ראיה טובה מאוד, תוך ציון שיהיו ערעורים ותשובות בהמשך. הטקסט מביא ניסוח נוסף של פרד הויל שלפיו ההסתברות שהחיים ייווצרו במקרה נמוכה מן ההסתברות שטורנדו במגרש גרוטאות ירכיב מטוס מתפקד, וטוען שהויל צודק ושמבקריו הם המתבלבלים, בעוד שבאתרים אתאיסטיים הדבר מכונה “הטעות של הויל.”
מבנה הטיעון הפיזיקו-תאולוגי והגדרת אלוקים כמהנדס
הטקסט מסכם מבנה משותף: יש יקום בעל מבנה מיוחד ומורכב; דבר מורכב אינו נוצר ספונטנית או שרירותית; לכן יש משהו שיצר אותו, ואת המשהו מכנים אלוהים. הטקסט מחדד שהשוני מן הראיה הקוסמולוגית הוא בהסתמכות על תכונות מיוחדות של מה שקיים ולא על עצם קיומו, ושכאן ההנחה הפילוסופית היא “לדבר מורכב צריך להיות מרכיב” ולא עיקרון סיבתיות כללי. הטקסט מדגיש שהאלוקים של הטיעון הזה הוא “המהנדס” המתוחכם שמהנדס מורכבות העולם, בעוד שבקוסמולוגי הוא “בורא” היוצר יש מאין בלי תלות במורכבות.
שאלת “מי יצר את אלוקים” והרגרסיה האינסופית
הטקסט מעלה את השאלה החוזרת: אם אלוקים יצר עולם מורכב אז גם הוא מורכב, ומי יצר אותו, והאם מתקבלת רגרסיה אינסופית של “אלוקים פריים” ו“אלוקים דאבל פריים.” הטקסט קובע שרגרסיה אינסופית היא כשל ולכן חייב להיות בשרשרת משהו שאין מי שיצר אותו, ומציג את הצורך להחריג מן העיקרון “דבר מורכב דורש מרכיב” סוג מצומצם של ישויות או עצם אחד. הטקסט טוען שהעולם אינו מועמד סביר להחרגה משום שהוא מן הדברים שבניסיוננו ושאינם נוצרים ספונטנית, ואף משום שידוע שהעולם “נוצר” ואינו קיים תמיד, עם ציון אומדן של “14 מיליארד שנה או משהו כזה.”
עיקרון ההחרגה והאנלוגיה המשפטית של לקס ספציאליס
הטקסט מציג סתירה בין שני שיקולים שנראים נכונים: מצד אחד, לכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב; מצד שני, אימוץ גורף של עיקרון זה מוביל לרגרסיה אינסופית. הטקסט מביא דוגמה משפטית של לקס ספציאליס, “העדפה של הספציפי,” באמצעות הסתירה בין “לא תרצח” לבין “מחלליה מות יומת,” וטוען שהעיקרון הספציפי גובר כדי שלא לרוקן את הדין המיוחד מתוכן. הטקסט מיישם זאת וקובע שיש להחריג מן העיקרון הכללי את המינימום הנדרש, כלומר עצם אחד שפותח את השרשרת ואינו נוצר, וכך לשמר גם את האינטואיציה שדברים מורכבים דורשים מרכיב וגם את דחיית הרגרסיה האינסופית.
מורכבות כאובייקטיבית: אנטרופיה ומכניקה סטטיסטית
הטקסט טוען שהתקפות רבות נגד הטיעון נשענות על הטענה שמורכבות היא “בעיני המתבונן,” ושקשה להגדיר סף מורכבות אובייקטיבי, והוא מציב מענה באמצעות מושג האנטרופיה. הטקסט מציג דוגמת גז אידיאלי במכל: כאשר מולקולות מרוכזות בפינה ומשחררים אותן הן מתפזרות בכל המיכל, אך מולקולות מפוזרות אינן מתקבצות מעצמן לפינה אחת, ומכאן עולה חידת אי-ההפיכות של התרמודינמיקה מול הפיכות חוקי המכניקה המיקרוסקופית. הטקסט מסביר הבחנה בין מצבים מקרוסקופיים למיקרוסקופיים באמצעות דוגמה של חלקיקים בתאים, וטוען שמצב “מסודר” הוא מצב נדיר בעל מעט מיקרו-מצבים מתאימים ולכן הוא בעל הרבה מידע, בעוד מצב “מפוזר” הוא בעל הרבה מיקרו-מצבים מתאימים ולכן הוא סביר יותר ובעל פחות מידע.
אנטרופיה, הסתברות, וחץ הזמן
הטקסט מזהה אנטרופיה עם מדד סטטיסטי הקשור להסתברות ולמידע, וטוען שמצב עם אנטרופיה נמוכה הוא מסודר, מתואם, מורכב ובלתי סביר, בעוד מצב עם אנטרופיה גבוהה הוא מפוזר וסביר. הטקסט משתמש בדוגמת עציץ הנופל ומתנפץ כדי להמחיש שתהליך הפוך של שברים ההופכים לעציץ שלם הוא אפשרי עקרונית אך בלתי סביר מאוד, ומייחס את אי-ההפיכות הנצפית לסטטיסטיקה ולא לאי-אפשרות מכנית. הטקסט מזכיר את משפט פואנקרה ואת ההסתייגות בדבר ארגודיות במרחב הפאזה, ומקשר את כיווניות הזמן שחווים בני אדם לעניין התרמודינמי תוך ציון שהסבר כזה עצמו עלול להיות “מילון אנגלי-אנגלי” אם אינו מפורט.
החוק השני של התרמודינמיקה כהנחה המדעית של הטיעון
הטקסט מציג את החוק השני של התרמודינמיקה כקביעה סטטיסטית שלפיה במערכת מבודדת האנטרופיה אינה קטנה, כלומר מערכת אינה נעשית מסודרת יותר מעצמה ללא התערבות חיצונית. הטקסט טוען שזהו הניסוח הפיזיקלי של ההנחה “דבר מורכב לא נוצר ללא מרכיב,” ומסביר שכאשר רואים ירידת אנטרופיה או עליית סדר יש להסיק שהמערכת אינה מבודדת ושיש גורם חיצוני או התערבות מבחוץ. הטקסט מיישם זאת לעולם וטוען שאם מן המפץ הגדול מגיעים לבני אדם, חיות וצמחים בעלי אנטרופיה נמוכה ומורכבות גבוהה, אז המערכת של “העולם” אינה מבודדת ויש “מישהו מחוץ לעולם” שמוביל ליצירת סדר.
שדון של מקסוול, מידע וחוקי הטבע כ”מנגנון מכוון”
הטקסט מביא את פרדוקס השדון של מקסוול: שדון הפותח דלת לכדורונים בכיוון אחד יכול לכאורה ליצור ריכוז וסדר בתוך מערכת סגורה. הטקסט מציג את ההסבר המקובל שלפיו השדון מגלם מידע ומדיניות פעולה, ושבתורת האינפורמציה מודדים מידע במונחי אנטרופיה כך שהמידע מפצה על סדר מקומי והסך הכולל אינו מפר את החוק השני. הטקסט טוען שאם חוקי הטבע “מנתבים” את העולם ליצירת סדר, אז חוקי הטבע מתפקדים כשדון של מקסוול, ולכן נדרש מי שתכנת והטמיע את המדיניות והמידע שבחוקים, והפנייה לחוקי הטבע אינה פותרת את בעיית המקור של הסדר אלא מעבירה אותה למקור החוקים.
הערות סיום ושאלות מן הקהל
הטקסט מסיים בהכרזה שבפעם הבאה יידונו ערעורים שונים על הטיעון ויינתנו להם תשובות. הטקסט מתייחס לשאלת המזגן שמקטין אנטרופיה בחדר וטוען שיש התערבות חיצונית ושמישהו בנה את המזגן שהוא בבחינת “השדון של מקסוול,” תוך ציון שהיחס בין “בפנים” ל“בחוץ” יידון בהמשך. הטקסט מבהיר בתשובה לשאלה נוספת שאנטרופיה היא עניין של הסתברות ולא של אי-אפשרות, ושגם טענת “אם תחכה הרבה זמן זה יקרה” תטופל במסגרת הערעורים העתידיים.
תמלול מלא
פעם קודמת סיימנו את הראיה הקוסמולוגית, שזאת ראיה שמבוססת על קיומם של דברים באופן כללי בלי להניח משהו ספציפי על האופי של הדברים האלה שקיימים. הטענה הייתה שלכל דבר, לפחות מהסוג שבניסיוננו, צריכה להיות סיבה, ולכן אם קיימים דברים אז יש סיבה שיצרה אותם וזה אלוהים, ואמרתי שההגדרה של אלוהים לעניין הטיעון הקוסמולוגי זה מי שיצר את המציאות, עילת המציאות או יוצר המציאות, הבורא, נקרא לזה ככה. הטיעון הבא שאני רוצה להתחיל היום זה הטיעון הפיזיקו-תאולוגי, המינוח הוא של קאנט. הטיעון הפיזיקו-תאולוגי הוא לא טיעון מעצם זה שקיים משהו אלא טיעון מתוך האופי המיוחד של מה שקיים. מה זה האופי המיוחד הזה? יש פה כמה גוונים, יש טיעון מן המורכבות, יש טיעון מן התכנון, התאמה, זה הכל גוונים שונים של אותו סוג של טיעון, וזה בעצם אומר שאם קיים משהו מורכב, מתוכנן, מתואם, משהו כזה, אז הוא לא נוצר מעצמו, משהו צריך לייצר אותו. מאוד דומה לטיעון הקוסמולוגי, אבל כמו שאנחנו נראה יש ביניהם הבדלים שמעוררים הרבה דיונים אחרים. הטיעון הקוסמולוגי הוא חשוב גם בגלל שהוא משלים את הטיעון הזה, כי הלוגיקה הבסיסית בעצם אפשר היה לבנות אותה עליו. הוא יותר פשוט הטיעון הקוסמולוגי, ואת הלוגיקה הבסיסית, ההבנה למה רגרסיה אינסופית היא כשל, למה אז מה הסיבה של אלוהים, וכל הפרכות והערעורים שפגשנו בטיעון הקודם עולות גם בטיעון הזה. מה שכבר עניתי עליו בטיעון הקודם אני לא אחזור עליו כאן. מה שאני ארצה לדון בהקשר הזה זה את הדברים המיוחדים לטיעון הזה, יש פה עוד אספקטים שעולים דווקא ביחס לטיעון הזה ובהם אני ארצה להתמקד. אז אולי נחמד להתחיל במדרש מאוצר המדרשים של אייזנשטיין, נקרא מדרש תמורה. מעשה שבא מין ואמר לרבי עקיבא: העולם הזה מי בראו? אמר לו: הקדוש ברוך הוא. אמר לו: הראני דבר ברור. אמר לו: למחר תבוא אצלי. למחר בא אצלו, אמר לו רבי עקיבא: מה אתה לובש? אמר לו: בגד. אמר לו: מי עשאו? אמר לו: האורג. אמר לו: איני מאמין לך, הראני דבר ברור. אמר לו: ומה אעשה ואין אתה יודע שהאורג עשאו? כך עונה לו אותו מין. אז עונה לו רבי עקיבא: ואתה אין לך יודע שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו? נפטר אותו מין, אמרו לו תלמידיו: מהו הדבר הברור? אמר להם: מה, לא פירטת, מה זאת אומרת העולם מעיד על מי שברא אותו, למה? למה הוא מעיד? באיזה מובן? אמר להם: בני, כשם שהבית מעיד על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו. יש כאן איזשהו מבנה שמזכיר גם כשלהוט חיטיך בקש ולנו מה אתה אומר, כמו שתלמידי רבי יוחנן אומרים לו. כל מיני ויכוחים עם מינים שאיכשהו הם ויכוחים שקצת סותמים דברים ואז באים התלמידים ואומרים רגע תפתח לנו יותר, מה בעצם, מה לא טוב בטענה שלו ומה ענית לו, דחית אותו בקש הרי, מה ענית לו? אני חושב שמה שהם בעצם רוצים לומר לו, וזה ממש מזכיר דיאלוגים מודרניים על אלוהים, הם רוצים לומר לו, הזכרתי כבר יותר מפעם אחת אני חושב את ההבדל החביב עלי בין מילון אנגלי-אנגלי למילון אנגלי-עברי. במילון אנגלי-עברי לוקחים מילה לא ברורה ומסבירים אותה עם עשר מילים אחרות שאותן אנחנו מכירים. במילון אנגלי-אנגלי לוקחים מילה לא ברורה ומסבירים אותה עם עשר מילים שאותן אנחנו עוד פחות יודעים. אז הרבה פעמים מישהו שואל אותך שאלה, אתה מסביר את זה באמצעות עיקרון אחר אבל העיקרון האחר ההוא לא יותר ברור מהשאלה שאותה שאלו אותך. הרי שאלו אותך מאיפה אתה יודע שמישהו ברא את העולם? אז רבי עקיבא חוזר ושואל אותו תגיד ומאיפה אתה יודע שמישהו ארג את הבגד שאתה לובש? וכאן נסתתמו טענותיו של אותו מין, אמר לו: כמו הבגד ככה העולם. שואלים התלמידים: רגע, רגע, שאלת שאלה מצוינת, באמת גם על הבגד מי אמר? זאת לא תשובה, זה מילון אנגלי-אנגלי. אתה מסביר שאלה אחת שאותה אנחנו לא יודעים, איך העולם מעיד על בוראו, בשאלה אחרת שכאילו יש לנו אשליה שאנחנו יודעים אבל בעצם אפשר לשאול גם אותה. מי אמר שהבגד מעיד על האורג? גם שמה אני אשאל, אולי הוא נוצר מעצמו? אוקיי, אכן התלמידים של רבי עקיבא שואלים אותו בעצם, נדמה לי שמה שהם שואלים אותו בעצם: אם כל הכבוד דחית אותו בקש, אבל בעצם יש פה שאלה טובה, והשאלה היא גם על הבגד וגם על העולם. מה אתה עונה על זה? אלא שאם באמת זה היה מהלך הדברים, אז לא כל כך ברור מה שרבי עקיבא ענה לו. אמר להם: בניי, כשם שהבית מעיד על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר, ככה העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו. מה נוסף פה על מה שהיה קודם? זה סך הכל חוזר, הוא לא מסביר באמת. אומר: העולם מעיד על הבורא. והם שאלו אותו: למה הוא מעיד? מי אמר שהוא מעיד? כמו שהבגד, מי אמר שהוא מעיד על האורג? אז רבי עקיבא סך הכל חוזר עוד פעם על מה שהוא אמר לאותו המין. אז מה הרווחנו מכל הדו-שיח הזה? היינו צריכים להבין שיש פה שאלה טובה של התלמידים, אבל אם ככה לא ברור מה היא התשובה הלא כל כך טובה שנותן להם רבי עקיבא. אז תשימו לב, יש הבדל מסוים בניסוח בין מה שרבי עקיבא אמר למין לבין מה שרבי עקיבא אומר לתלמידים. כשרבי עקיבא דיבר עם המין, הוא בכלל לא הסביר לו שהעולם מעיד על בוראו ושבגד מעיד על אורגו. הוא רק אמר לו: תראה לשיטתך גם אתה מקבל דברים בלי הסבר, כי עובדה שהבגד שאתה לובש אתה לא שואל מי ארג אותו, ברור לך שהאורג ארג אותו, בלי להיכנס כרגע לשאלה למה. אז מה אתה רוצה מהעולם? אתה לשיטתך לא יכול לשאול את השאלה הזאת. הוא אפילו לא אמר לו שהבגד מעיד על האורג והעולם מעיד על הבורא. זה לא מופיע בדו-שיח בין רבי עקיבא לבין המין הזה. כל מה שמופיע שם זה שהמין בעצמו לא שואל את השאלות לגבי הבגד, אז מה אתה שואל את השאלות לגבי העולם. אבל לא כתוב שם שהבגד מעיד על האורג ושעולם מעיד על הבורא. אין, אין את זה בדו-שיח ביניהם. הוא רק אומר לו: אתה לא יודע שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו? אתה הרי יודע את זה. מה זאת אומרת, מאיפה הוא יודע את זה? העולם מעיד על זה שיש מישהו שברא אותו? זה לא כתוב בדו-שיח בין רבי עקיבא למין. זה מופיע בתשובה של רבי עקיבא לתלמידים שלו. שמה הוא אומר: העולם מעיד על הבורא שלו כמו שהבגד מעיד על האורג והדלת על הנגר. יש משהו בעולם עצמו שמעיד על זה שיש מישהו שברא אותו. זה באמת נקודה שלא הופיעה בדו-שיח בין רבי עקיבא לבין המין. מה זה הדבר הזה? מה באמת בעולם מעיד על זה שמישהו ברא אותו? או בבגד שמישהו ארג אותו? אז כנראה המבנה המורכב שלהם, או במילים אחרות, זה בדיוק הטענה הפיזיקו-תאולוגית שאומרת שדבר מורכב כנראה מישהו יצר אותו. דבר מורכב לא נוצר מעצמו. צריך איזושהי יד מכוונת שתיצור את הדבר המורכב. זה בעצם מה שרבי עקיבא עונה לתלמידים שלו. זאת התשובה שעמדה בבסיס התשובה שהוא נתן לאותו מין. זאת אומרת, יש פה טיעון הגיוני, הוא לא סתם אומר: לשיטתך אתה לא שואל את השאלות לגבי הבגד, אז אל תשאל את השאלות גם לגבי העולם. בסדר, אז המין הזה היה אמור לענות לרבי עקיבא: אתה צודק, עכשיו אני שואל את השאלה גם על הבגד. זה מה שענו בעצם תלמידיו של רבי עקיבא במקום המין הזה. עכשיו מה אתה עונה לי? עכשיו כבר עברנו למילון אנגלי-עברי, גמרנו עם המילון אנגלי-אנגלי, עכשיו תסביר לי את שתי התופעות, גם את המילים, גם את המילה המוסברת וגם את המילים המסבירות, עכשיו תסביר לי הכל. אז על זה אומר רבי עקיבא: מה זאת אומרת, תסתכלו על העולם, הוא מורכב. כמו שהבגד מורכב, אז העולם עוד הרבה יותר מורכב. אז דבר מורכב הרי לא נוצר מעצמו סתם כך. לכן ברור שהעולם מעיד על בוראו כמו שהבגד מעיד על האורג. זה אפילו קל וחומר, כי המורכבות של הבגד היא הרבה פחות מהמורכבות של העולם, לכן ברור שהעולם מעיד על בוראו אפילו עוד יותר. בתמונה יש עוד דוגמאות שמופיעות נגיד ברמב"ם בהלכות עבודה, תחילת הלכות עבודה זרה. הוא מביא את מדרש חז"ל על אברהם אבינו. שאברהם אבינו נשא עיניו השמימה ואמר: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. יש פה איזה עולם שלם מתפקד, מתואם, כוכבים במסילותם זזים, וכולי. מה זה סתם? סתם ככה קיים? זה סתם ככה נוצר? מישהו ברא את זה. אבל שם זה לא ממוקד במורכבות, למרות שאפשר היה לפרש את זה על רקע המורכבות. פה, במדרש הזה, אני חושב שזה ממש ממש הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, במובן לגמרי מפורש. זה לא איזה פרשנות כזו או אחרת, אלא זה בדיוק מה שרבי עקיבא עונה. בניסוחים יותר מודרניים של הטיעון הזה, כן, יש… האתאיסטים תמיד מצטטים את זה בשם הכומר פיילי. זה כומר אמריקאי מסוף המאה ה-19, והוא בעצם מביא גרסה של הטיעון הזה, הוא אומר, נגיד שאתם הולכים, אני יודע מה, לטיול על חוף הים. אתם רואים שמה זרוק על הרצפה שעון. אתם מרימים את השעון ואתם שואלים את עצמכם: איך הוא הגיע לפה? איך הוא נוצר? מי אחראי לשעון הזה? נוצר מעצמו, מה הבעיה? הורכב באיזשהו מנגנון מקרי. זאת לא תשובה שתקבלו. למה לא? כי שעון זה דבר מורכב ומתואם ויש לו חלקים, ניכר בו התכנון, כי מישהו הרי יצר אותו כדי שהוא יפעל ויראה את השעה. לכן ברור שהיה פה איזשהו שען שבנה אותו. אז אומר פיילי: אם על השעון אתה אומר את זה, שהוא המורכבות שלו הרבה פחותה מהמורכבות של העולם שלנו כולו, היקום שלנו כולו, אז ברור שלגבי היקום, הוא לא יותר גרוע משעון. אם הוא קיים פה, אז מישהו יצר אותו. בסדר? האתאיסטים מרבים ללעוג לראיה של פיילי מן השעון, וזה בדרך כלל עובד ככה שכשיש לך תשובות אתה לועג. אבל הראיה הזאת היא ראיה טובה מאוד בעיניי. אנחנו עוד נצטרך לעבור דרך כדי לראות את זה, יש ערעורים ופירכות ותשובות, אבל אני כרגע רק מציב את הטיעון עצמו. ואני אסיים את זה בעוד ניסוח, וזה בכלל מוציא את האתאיסטים מדעתם. סליחה שאני תמיד מדבר על שם האתאיסטים האנונימיים האלה, פשוט פגשתי כבר כל כך הרבה אתרים ואנשים שחוזרים על הטענות האלו שאני כבר אפילו אין לי שמות בשבילם. זה בכל מקום אותו דבר. הניסוח השלישי, למה הוא מוציא את כולם מדעתם? כי זה ניסוח שהתנסח על ידי פיזיקאי מאוד מאוד ידוע בשם פרד הויל, אסטרופיזיקאי. וכשזה בא מהחצר הפרטית שלנו, זה כבר ממש מרגיז. החצר האתאיסטית, כן? המדע נתפס אצלם כנחלתם הפרטית של האתאיסטים. אסור לערב שמה עניינים של אמונה, מדע זה עניין לאתאיסטים. אגב, עם העניין הזה משום מה משתפים פעולה גם המאמינים, המאמינים הפונדמנטליסטים, שאומרים שכן, מדע זה נחלתם של האתאיסטים. בכל אופן, אז פרד הויל, כן, הדוגמה המפורסמת של המטוס של פרד הויל. פרד הויל אומר שהסיכוי שחיים ייווצרו במקרה הוא הרבה פחות מהסיכוי שרוח טורנדו שעוברת מעל מגרש גרוטאות תגרום לכך שהגרוטאות האלה יסתדרו בצורה של מטוס מתפקד. זאת אומרת, הרוח תעיף את כל החלקים והם איכשהו יתחברו אחד לשני וייווצר מטוס מתפקד. אז הוא אומר, זה הרי מישהו היה אומר לך דבר כזה היית מאשפז אותו. עכשיו כשאתה אומר שהעולם נוצר במקרה, או החיים נוצרו במקרה, הסיכוי לזה הוא עוד הרבה פחות. ומשום מה זה נתפס כעמדה רציונלית. כך אומר פרד הויל. וזה באתרים האתאיסטים, בהרבה מאוד מקומות, זה נקרא "הטעות של הויל". שאפילו לא טורחים להתווכח איתו, כאילו זה כבר ידוע וברור שזאת טעות. פרד הויל התבלבל פה, זאת טעות. טוב, אז אני אנסה לטעון שזה ממש לא טעות. פרד הויל צודק, ומי שהתבלבל זה מבקריו. אבל נראה את זה בהמשך. בכל מקרה, אם אני מסכם רגע את כל הטיעונים האלה שבעצם הם בעלי מבנה משותף, הנקודה היא כזו: יש יקום עם מבנה מסוים, מיוחד, מורכב, מתוכנן, מתואם, לא משנה יש ניסוחים שונים. זאת הנחה א', קודם כל שקיים, הנחה עובדתית. יש יקום והוא מורכב. הנחה ב': דבר בעל מבנה מורכב לא נוצר באופן ספונטני, לא נוצר סתמית, שרירותית, מעצמו. מסקנה: כנראה משהו יצר אותו. אם זה לא ספונטני אז יש משהו שיצר את הדבר המורכב הזה. את המשהו הזה אנחנו מכנים אלוהים. בסדר? המבנה, אתם רואים, זה מאוד דומה לראיה הקוסמולוגית, אלא שכאן אנחנו לא מניחים סתם שקיים משהו ולכן צריך משהו שיבנה אותו, שיברא אותו, אלא אנחנו מניחים שקיים משהו מורכב. אנחנו נזקקים לאופי של הדבר שקיים ולא לעצם זה שהוא קיים. עצם זה שהוא קיים זו הראיה הקוסמולוגית. כאן אני מניח תכונות מיוחדות או מאפיינים. מאפיינים מיוחדים של הדבר הזה שקיים ועליהם אני בונה את הטיעון. אם יוצא שמה שאנחנו קוראים את האנתרופיק פרינסיפל, שיש כמה קבועים ש… נגיע. נגיע, נגיע. הפיין טיונינג, כן. אנחנו נגיע לדברים האלה. אנתרופיק פרינסיפל זה תלוי את מי אתה שואל. אנתרופיק פרינסיפל של הדתיים זה מה שאני אמרתי עכשיו. והאנתרופיק פרינסיפל של האתאיסטים זה מה שאני אדבר בהמשך. גם הם קוראים לערעור שלהם אנתרופיק פרינסיפל. טוב, בכל אופן, אז הטענה בעצם בסופו של דבר נדמה לי, או לפני הטענה, עולה פה אותה קושיה שראינו בטיעון הקוסמולוגי עולה גם כאן. לכן אני לא אחזור שוב על כל מה שדיברתי שם אלא רק על הדברים שמתחדשים. מה למשל? מיד שואלים, כן, אז מי יצר את אלוקים? אם אלוקים יצר את העולם והוא כל כך מתוחכם ומורכב והוא יכול לייצר עולם כזה, אז גם הוא דבר מורכב. אז אם גם הוא דבר מורכב אז מי יצר אותו? ובעצם אומרים לך שאתה נכנס לשרשרת, לרגרסיה אינסופית. על זה דיברתי באריכות בראיה הקודמת. הטענה היא ש-אוקיי, מי שברא אותו זה אלוקים פריים. ומי שברא אותו זה אלוקים דאבל פריים. וכן הלאה. בסוף בסוף אנחנו נשארים עם רגרסיה אינסופית. ואז מה זה אומר? אם אנחנו נשארים עם רגרסיה אינסופית, אז בעצם זה אומר שרגרסיה אינסופית היא כשל, כמו שראינו שמה. ולכן אנחנו צריכים להניח שאיפשהו בשרשרת הזאת קיים משהו שאותו אין משהו אחר שיצר, כי אחרת זה רגרסיה אינסופית. אבל הרי כל דבר מורכב, לפי ההנחה שלנו, צריך משהו שייצור אותו. אז זה בדיוק אותו מהלך כמו שעשיתי שמה, לכן אני עושה את זה פה בקיצור. מה שאני ארצה לטעון שצריך להחריג מהעיקרון הזה דברים מסוימים. דברים מורכבים מהטיפוס שאנחנו מכירים, כנראה יש משהו שיצר אותם. אבל אם יש דבר שלא נוצר אף פעם, או שזה לא מהסוג שאותו אנחנו מכירים, אז לגביו יכול להיות שלא צריך להניח שמשהו יצר אותו. ואני אומר זה לא, אני לא אומר רק יכול להיות איזושהי אפשרות, זה חייב להיות. כי אחרת האלטרנטיבה זה רגרסיה אינסופית. אוקיי? לכן אני טוען שאני מוכיח את קיומו של משהו כזה שאין משהו שיצר אותו. לא שאני אומר לא, יש אפשרות שקיים דבר כזה. לא לא, חייב להיות קיים דבר כזה, כי אחרת אנחנו ברגרסיה אינסופית. אז למה לא נגיד שהעולם עצמו הוא כזה? העולם עצמו קיים בלי, הוא מורכב אבל אף אחד לא יצר אותו. כי העולם זה מסוג הדברים שיש לנו ניסיון לגביהם, ואנחנו נראה עוד בהמשך את העניין הזה יותר בפירוט, ולגבי הדברים האלה אנחנו יודעים שהם לא נוצרים באופן ספונטני. יותר מזה, אנחנו גם יודעים שהעולם נוצר. הוא לא היה קיים תמיד. 14 מיליארד שנה או משהו כזה היום מעריכים את זה. אז אם ככה עולה השאלה אז מי יצר אותו? לגבי אלוקים אנחנו לא יודעים, לא מכירים, לכן יכול להיות ומה שהראיתי קודם, חייב להיות משהו שיתחיל את השרשרת הזאת, משהו שהוא בעצמו לא נוצר, אין משהו שיצר אותו. והדבר הזה בעצם נקרא אלוקים. עכשיו הנקודה הזאת שונה מהטיעון הקוסמולוגי… אני רק אחדד קצת, היא שונה מהטיעון הקוסמולוגי בזה שבטיעון הקוסמולוגי אנחנו מניחים שלכל דבר צריכה להיות סיבה. לקיומו של כל דבר בלי קשר לאופי שלו צריכה להיות סיבה. ואז סייגתי את זה ואמרתי שזה רק לדברים שבניסיוננו, מהסוג של הדברים המוכרים לנו, אוקיי? כי אחרת זה רגרסיה אינסופית. כאן המהלך הוא דומה אבל ההנחה השנייה בטיעון היא הנחה שונה. שמה ההנחה הראשונה: קיים עולם, לכל דבר שקיים צריכה להיות סיבה, מסקנה יש אלוקים. כאן המבנה הוא קיים עולם מורכב, הנחה עובדתית שונה קצת. והנחה הלא עובדתית, המטה-עובדתית, הפילוסופית נקרא לה, גם היא שונה. שמה ההנחה היא עיקרון הסיבתיות במובן שלכל דבר שקיים צריכה להיות סיבה. כאן ההנחה היא שלדבר מורכב צריך להיות מרכיב. אוקיי? זה מקביל אבל זה לא אותו דבר. מסקנה יש אלוקים. ואתם שמים לב שהאלוקים עליו מדובר כאן זה האלוקים שהוא אמור להיות מספיק מתוחכם, המהנדס המספיק מתוחכם שהנדס את העולם, שיצר את המורכבות שלו. להבדיל מהאלוקים בראיה הקוסמולוגית, ששם הוא אולי כל יכול או לפחות עם יכולות מאוד גדולות, הוא יצר את העולם יש מאין, בלי קשר למורכבויות. שם זה לא מהנדס, שם זה בורא. פה זה המהנדס. אוקיי? אז כל, אמרנו כבר שכל טיעון מניח איזושהי הגדרה למושג אלוקים שבאה לידי ביטוי בהנחה. אוקיי, עכשיו, למה באמת אני מחריג את הקדוש ברוך הוא עצמו מתוך ההנחה הזאת שדבר מורכב לא נוצר או לא קיים סתם ככה בלי שיש לו מרכיב? אז פה אנחנו נצטרך להיכנס למשהו שבעצם יכולתי להיכנס אליו גם בטיעון הקוסמולוגי, אבל היה לי יותר נוח להדגים אותו כאן. יש לנו בעצם שני עקרונות. עיקרון אחד אומר שדבר מורכב לא נוצר באופן ספונטני, משהו יצר אותו. העיקרון השני אומר שאם מאמצים את הדבר הזה כפשוטו, אז מגיעים לרגרסיה אינסופית, וזה לא יכול להיות נכון. אז בעצם, הסתירה הזאת דורשת בעצם איזה שהוא פתרון. יש לנו שני שיקולים סותרים: מצד אחד, לכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב, אנחנו נראה את זה בהמשך, זה אפילו עיקרון סטטיסטי. מצד שני, אנחנו מגיעים לכשל פילוסופי, זאת אומרת, אם אנחנו מניחים את זה, אז אנחנו מגיעים לרגרסיה אינסופית. או בהקשר של הראיה הקוסמולוגית, לכל דבר צריכה להיות סיבה, אבל אם אנחנו מניחים את זה, אז אנחנו מגיעים לרגרסיה אינסופית, לכן לא יכול להיות שלכל דבר יש סיבה. דבר והיפוכו, סתירה. אני אביא אולי דוגמה משפטית. יש אצל משפטנים עיקרון שנקרא לקס ספציאליס, ההעדפה של הספציפי. מה זאת אומרת? אם נגיד התורה אוסרת לרצוח, כן? לא תרצח. איסור רצח הוא איסור מאוד חמור. מצד שני, התורה אומרת שמחלליה מות יומת, מחלל שבת חייב מיתה. לכאורה, זה שני עקרונות שסותרים. אסור לרצוח בן אדם, אז איך אנחנו מחייבים מישהו מיתה? מה עושים? בא לפנינו מחלל שבת. מצד אחד יש איסור לא תרצח, אסור להרוג אותו. מצד שני התורה אומרת צריך להרוג מחללי שבת. יש לנו שני עקרונות סותרים. מה אנחנו עושים? אז משפטנים קוראים לזה העדפת הספציפי, לקס ספציאליס. מה זאת אומרת? העיקרון הספציפי תמיד עדיף על העיקרון הכללי. זאת אומרת, העיקרון הזה שצריך להרוג מחללי שבת נוגע ספציפית לאנשים שחיללו שבת, בעדים והתראה. העיקרון של לא תרצח נוגע לכל בן אדם באשר הוא, הוא עיקרון כללי יותר. העיקרון הספציפי תמיד גובר. לכן בעצם צריך להרוג אותו ולעבור על לא תרצח. למה באמת זה כך? כי אם אנחנו נעדיף את העיקרון הכללי שאסור להרוג וניישם אותו גם כאן, אז ההוראה להרוג מחללי שבת מתרוקנת מתוכן, היא לא ישימה בשום מצב. והיא כתובה בתורה. אז משהו פה לא יכול להיות. לעומת זאת, אם אני מעדיף אותה, ההוראה של לא תרצח לא מתרוקנת מתוכן. בכל מצב אחר אסור לרצוח, חוץ ממחללי שבת שאני מחריג אותם, ההוראה הכללית לא חלה לגביהם. אתם רואים את הדמיון אלינו. זאת אומרת שאם יש לי שני עקרונות ששניהם נראים נכונים, אני לא יכול לוותר על אף אחד מהם. אני לא מוכן לוותר על זה שרגרסיה אינסופית היא כשל, ואני לא מוכן לוותר על זה שדבר מורכב לא נוצר מעצמו. אבל שני העקרונות האלה סותרים אחד את השני. מה אני עושה? אני צריך לבחור מוצא שישאיר את המקסימום משניהם בחיים, או בתוקף. להחריג את אחד מהם באופן הכי מינימלי שאני יכול כדי להשאיר עדיין את שניהם בני תוקף. ולכן מה אני בעצם אומר? מה אני צריך להוציא מהעיקרון שלכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב כדי לא לסתור את הרגרסיה האינסופית? אני יכול לזרוק לפח לגמרי את ההנחה הזאת שלכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב, אבל זה לא סביר, אנחנו מקבלים את ההנחה הזאת, זאת הנחה נכונה, הנחה סבירה. לכן ההיגיון אומר להחריג ממנה את המינימום שצריך כדי לפתור את הסתירה. מה זה המינימום שצריך? עצם אחד, מספיק. מספיק שיש עצם אחד שמתחיל את השרשרת הסיבתית ולגביו אני לא מניח שהוא צריך משהו אחר שיצר אותו, וזה פותר לי את כל הבעיה. אני יכול להישאר עם העיקרון שלכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב חוץ מהעצם הזה או חוץ מסוג מסוים של עצמים, אבל באופן כללי, חוץ מהחרגות, זה נכון. והרגרסיה האינסופית לא נוצרת, פתרתי אותה. ולכן הפתרון המקובל זה בעצם להחריג את המינימום האפשרי מהעיקרון האחד כדי שלא יסתור את העיקרון האחר. וזה מה שעשיתי כאן. אז עכשיו במקום להניח שכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב, אני אסייג את זה קצת. ואני אומר לכל דבר, כמעט לכל דבר מורכב שנוצר והוא מהטיפוס של הדברים שאנחנו מכירים מהניסיון שלנו, צריך להיות מרכיב. אז החרגתי סוג מסוים כנראה מאוד קטן ונדיר של דברים שלגביו אני לא מניח את זה, כי אחרת זו רגרסיה אינסופית. ועכשיו אני חוזר על הטיעון שלי ואני אומר כך: לכל דבר מורכב מניסיוננו ושנוצר מתישהו צריך להיות מרכיב. זאת ההנחה הפילוסופית. ההנחה העובדתית: קיים עולם והוא מורכב. מסקנה: לעולם יש מרכיב. עכשיו אפשר לשאול והמרכיב ההוא מהו? הוא שייך לדברים האלה שלגביהם צריך להיות מרכיב? אולי כן אולי לא. אם כן, אז גם לו יש מרכיב – מרכיב פריים. אוקיי? אם לא, אז גמרנו את העניין. אם יש לו מרכיב פריים, מה עם המרכיב פריים? הוא מהאופי של הדברים שצריכים מרכיב או לא? בסוף בסוף, כי אחרת זו רגרסיה אינסופית, ברור שיגיע איזשהו שלב שבו אני אומר בעצם שהוא לא צריך מרכיב. העצם הזה זה אלוקים. בסדר? וזה קיים לפי ההנחה שלי. יש עצמים כאלה, אז זו לא סתירה. ההנחה שלי לא אומרת שלכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב, אלא לכל דבר מסוג הדברים המוכרים לי או שבניסיוני צריך להיות מרכיב. אז עכשיו הכל בסדר והטיעון הזה זה בעצם הניסוח המעודכן של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית וכמו שאמרתי, זה ניסוח, יש לזה ניסוחים קדומים, אבל בסופו של דבר נדמה לי שזה הניסוח המשוכלל ביותר. עכשיו אני רוצה להסביר קצת יותר מה פשר העניין הזה של מורכב, מה זה מורכב ולמה לכל דבר מורכב צריך להיות מרכיב. ולמה אני, למה זה טעון הסבר? לכאורה זה מובן אינטואיטיבית, אבל למה זה טעון הסבר? כי את הנקודה הזאת הרבה פעמים תוקפים בוויכוחים על הראיה הזאת. יש כאלה שאומרים מה זאת אומרת מורכבות, יש הרבה סוגי מורכבויות. העיקרון האנתרופי אבל הפעם של האתאיסטים, נגיע לזה. אבל את זה הרבה פעמים תוקפים. יש הרבה סוגי מורכבויות ובסדר, יכולים להיות מצבים שבהם כל המורכבות היא בעיני המתבונן. בעיניך משהו מסוים נראה מורכב, בעיני מישהו אחר זה לא יהיה מורכב אלא משהו אחר יהיה מורכב. עניין של טעם, כמו יופי, כמו לא יודע מה. מורכבות זה לא משהו אובייקטיבי, זה משהו שאתה בוחר להסתכל עליו. אז אם אתה רוצה להוכיח את קיומו של אלוקים, אז אתה מניח שהעולם הוא מורכב ודבר כזה לא יכול להיווצר מעצמו. לא יודע מה, שולחן הוא גם מורכב ובול עץ הוא גם מורכב. לא, אתה אומר שלא. למה לא? איפה עובר סף המורכבות? מה זה מורכב בכלל? אפשר להגדיר המון סוגי מורכב. אפשר להשתמש בסטטיסטיקה או משהו. נכון, בדיוק זה מה שאני מתכוון לעשות, ומה שאני בעצם משתמש בו זה בעצם במושג שנקרא אנטרופיה. זה סטטיסטיקה לפיזיקאים. זאת אומרת, אנטרופיה בעצם זה המושג הבא. אני רוצה לטעון שמושג המורכבות, בניגוד למה שתמצאו עוד פעם בהרבה מאוד אתרים וויכוחים, מושג המורכבות הוא מושג אובייקטיבי. הוא לא בעיני המתבונן. אגב, לא דיברנו פה פעם על התער של אוקאם. אחת הביקורות על התער של אוקאם, התער של אוקאם אומר אני מעדיף הסבר פשוט על פני הסבר מורכב. אחד הערעורים על התער אומר מה זה פשוט ומה זה מורכב, זה בעיני המתבונן. למה משהו מסוים הוא יותר פשוט ממשהו אחר? כי אתה החלטת, כי זה הטעם שלך, או כי ככה המוח שלך בנוי, סתם עניין שרירותי. איך אתה יכול מזה להסיק מסקנות ולבחור תיאוריה מדעית על העולם? זה סתם מבנה מוחי שלך. כן, אז בהרבה מקומות עולה הטענה הזאת שמורכבות זה עניין של בעיני המתבונן, כל אחד ומה שהוא מגדיר כמרכב. אז אני רוצה לטעון לא כך. אני רוצה לטעון שיש הגדרה אובייקטיבית למורכבות, היא סטטיסטית, ולדבר הזה השם המקובל לדבר הזה בעולם המדעי, בפיזיקה, בביולוגיה, זה אנטרופיה. וכדי להסביר את הדבר הזה בואו ניקח דוגמה. כן, אנטרופיה זה אחד ממושגי היסוד של מה שנקרא תרמודינמיקה או מכניקה סטטיסטית בפיזיקה, ואחת הדוגמה שעליה נדמה לי העסק הזה נוצר, כל התמונה הזאת של מכניקה סטטיסטית, זה מה שנקרא גז אידיאלי. בואו ניקח גז שיש לו אוסף מולקולות חופשיות, אין קשר חזק ביניהם, זה גז, זה במצב צבירה גזי. עכשיו אני מכניס את זה לתוך מכל את הגז הזה, אז המולקולות משוטטות במכל באופן חופשי ככה. עכשיו בוא נניח שהצלחתי לקבץ את כל המולקולות לצד אחד של המיכל, סגרתי אותם עם איזשהו ניילון. בסדר? ועכשיו הם נמצאים בפינה השמאלית העליונה של המיכל. עכשיו קרעתי את הניילון ושחררתי את המולקולות. מה יקרה? הם יתפזרו בכל המיכל. נכון? זאת אומרת שמולקולות שמקובצות בפינה מסוימת של המיכל אם אני אעזוב אותם אם אני אשחרר אותם הם יחזרו להיות מפוזרות בכל החלל של המיכל. אוקיי? אבל ההפך לא יקרה. מולקולות שמפוזרות בכל החלל של המיכל אף פעם לא מתקבצות להיות כולן בפינה אחת. והחידה הגדולה של התרמודינמיקה זה למה. כי על פניו זה סותר את העקרונות היסודיים של הפיזיקה או של המכניקה כי כל החוקים הבסיסיים של המכניקה, היום כבר אומרים כמעט כולם, הם רוורסיביליים בזמן. נגיד אם תראו סרט על אירוע מכני שקרה ואני אקרין לכם אותו הפוך אין לכם דרך לדעת איזה מההקרנות היא הישר ואיזה מההקרנות זה ההפוך. שני התהליכים הם תהליכים לגיטימיים מבחינת חוקי המכניקה. אוקיי, תחשבו על כדורי ביליארד על שולחן. מישהו מעיף כדור ביליארד והוא מעיף שני כדורים אחרים שפוגעים בעוד כדורים וכן הלאה. עכשיו אני אסריט לכם את הסרט הפוך. כשאני מסריט לכם את הסרט הפוך הוא לגיטימי לחלוטין מבחינה מכנית. אם כל הכדורים שעפו בסוף היו עפים ככה והיו פוגעים בכדורים האלה שממשיכים לעוף ככה והיו עפים אחורה הם היו מעיפים את הכדור הראשוני אחורה. המסלול הוא לגמרי רוורסיבילי. אז מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שבחוקי המכניקה המיקרוסקופית כאן אני מתעלם מחיכוך וכדומה כמובן, אבל אם חוקי המכניקה המיקרוסקופית הם סימטריים אז המקרוסקופית כן התרמודינמיקה היא לא רוורסיבילית היא לא הפיכה בזמן כי עובדה שאוסף מולקולות שנמצאות בקצה של המיכל מתפזרות בכולו אבל מולקולות שמפוזרות בכולו לא מתמקמות להן פתאום כולן יחד בפינה אחת. או לחילופין אם תרצו אם עציץ נופל מראש הגג אז הוא נופל למטה ומתנפץ. אבל לא ראיתי אף פעם אוסף של שברים שנופל מראש הגג ונהיה עציץ למטה. נהיה עציץ בנוי שלם. אוקיי? התהליך הוא לא רוורסיבילי הוא לא הפיך. יש תהליכים בכיוון אחד שהם חוקיים מבחינת הפיזיקה אבל תסריטו את הסרט הפוך זה בלתי סביר זה לא יכול לקרות. אוקיי? עכשיו איך זה קורה? איך יכול להיות שכל חלקיק התנועה שלו היא הפיכה בזמן אבל כשאתה מדבר על מערכות גדולות פתאום נוצרת אי הפיכות? זו החידה הגדולה של אי הפיכות של הזמן. אגב מזה נוצר כך מאמינים בדרך כלל מזה נוצרת הכיווניות שכולנו חווים בה דרכה את ציר הזמן. ציר הזמן הרי זורם תמיד קדימה נכון? מה העדיפות של קדימה על פני אחורה? למה אנחנו לא חוזרים ונהיים צעירים יותר? מאיפה נוצר הכיווניות של ציר הזמן? במרחב למשל אין כיווניות נכון? כמו שאני הולך ימינה אני יכול ללכת שמאלה הולך למעלה למטה קדימה אחורה זה סימטרי לגמרי. אוקיי? בזמן אני לא יכול ללכת אחורה רק קדימה. אז זה אומר שהזמן באיזשהו מקום איבד את הסימטריה שלו הוא זורם כל הזמן קדימה. הטענה היא שזה בגלל התרמודינמיקה. אבל כמו שאמרתי זה מילון אנגלי אנגלי מה זה בגלל התרמודינמיקה? ובתרמודינמיקה עצמה מאיפה זה יוצא? איך זה יכול להיות? ההסבר לעניין הזה ההסבר המקובל היום כן ההסבר של המכניקה הסטטיסטית לתרמודינמיקה ההסבר המקובל לזה היום הוא ההסבר הבא. בואו נניח בוא נראה אם אני אראה את זה. רואים את השרשרת הזאת? תחשבו על זה אני לוקח מרחב כלשהו כמו התיבה של הגז שבתוכו הגז כלוא. אבל כמו פיזיקאים אתם יודעים אנחנו מתחילים עם משהו חד ממדי ולא נקודות מרחב אלא קוביות מרחב או ריבועי מרחב בסדר? אז יש פה עשרה ריבועים בשורה בממד אחד. יש לנו חלל עם עשרה מקומות, עשרה מקומות. אוקיי? רק כדי להדגים את העניין. עכשיו יש לנו חלקיק שמצויר כאן. אתם רואים את החלקיק הזה. בסדר? זה החלקיק. החלקיק יכול להיות בכל אחד מעשרה המקומות. אוקיי? עכשיו נגיד שיש לנו שלושה חלקיקים או שניים, נגיד שניים. בסדר? אז כמה אם יש לי חלקיק אחד כמה מצבים יכולים להיות? עשרה, נכון? או שהוא נמצא פה, או שהוא נמצא פה, או שהוא נמצא פה, פה, עשר אפשרויות יש. חלקיק אחד בשרשרת עם עשרה תאים יש עשר אפשרויות. מה קורה אם יש שני חלקיקים? נגיד חלקיקים לא זהים לצורך העניין. בסדר? חלקיקים לא זהים אז את הראשון אני יכול לבחור עשרה מקומות איפה לשים אותו ואת השני בתשעה שנותרו, אז זה תשעים אפשרויות. אם הם זהים אז זה 45 כי צריך לחלק בשתיים. אוקיי? אז אז זה 45 מקומות נגיד אם מדברים על חלקיקים זהים. 45 אפשרויות. אגב, זה פעם דיברתי על זה אני חושב, על עמוס עוז שאומר שככל שהיהדות מתקדמת מהר סיני אלינו זה כמו, הוא מדמה את זה לאיזשהו חדר שמתמלא יותר ויותר ברהיטים ובסוף אין מקום לזוז. היצירתיות נגמרת, מתאבן לגמרי, אי אפשר לפרש, אי אפשר לזוז. ואני כתבתי לו פעם וגם אמרתי לו פעם שיש לו טעות מתמטית כי ככל שיש יותר רהיטים בחדר יש יותר אפשרות ליצירתיות ולפרשנות, לא פחות. תחשבו על חדר בצורה של לוח שחמט, שמונה על שמונה משבצות, אוקיי? ויש לכם כיסא שתופס משבצת. בדיוק כמו הבעיה שאמרתי עכשיו, יש כיסא שתופס משבצת. כמה אפשרויות יש לסדר את הכיסא הזה בחדר? 64, נכון? שמונה על שמונה, אפשר לשים אותו בכל אחת מהמשבצות. אם יש שני כיסאות זהים כרגע נניח, כמה אפשרויות יש? 64 כפול 63 חלקי 2. זה פי 30 יותר בערך, נכון? אם יש שלושה כיסאות? 64 כפול 63 כפול 62 חלקי 3 עצרת, אוקיי? חלקי 6. הרבה יותר בקיצור. עוד פעם כפול 25 נגיד, לא משנה מה. זאת אומרת ככל שאתם מוסיפים יותר כיסאות לתוך החדר בחלל הנתון או בשטח הנתון במקרה הזה מספר האפשרויות לסדר אותם גדל או היצירתיות הפרשנית נדרשת יותר וגדלה או באה לידי ביטוי יותר ככל שיש יותר עקרונות שלהם אני מחויב. שיש יותר רהיטים בחדר יש יותר אפשרויות יצירתיות לסדר אותם ולא פחות. החלל קטן, אבל חלל ריק זה לא מאפשר שום יצירתיות, בחלל ריק אי אפשר לייצר כלום. ריק זה ריק. יצירתיות זה מה לעשות עם דברים שנמצאים בתוך החלל. המשמעות של יצירתיות. אז גם פה ככל שיש יותר חלקיקים יש יותר אפשרויות סידור בתוך השרשרת ולא פחות. אוקיי, אני חוזר אל השרשרת שלנו. אוקיי, אז עכשיו ככל שיש לי נגיד אם יש לי שני חלקיקים אז זה 10 כפול 9 חלקי 2, 45 אפשרויות. אם יש לי שלושה חלקיקים 10 כפול 9 כפול 8 חלקי 3 עצרת אפשרויות. אוקיי, אז זה כבר הרבה יותר. זה בערך מאה ומשהו, 120 או משהו כזה אפשרויות. אז יש פה יש פה עלייה של מספר האפשרויות ככל שמספר החלקיקים גדל, ככל שהחדר יותר מאוכלס יש יותר אפשרויות. עכשיו בואו נסתכל על ההגדרה הבאה. נניח שיש לי שלושה חלקיקים ואני יודע, נלך לציור. תראו את הציור פה למטה. רואים? יש לי שלושה חלקיקים בתוך השרשרת הזאת, מיקמתי אותם במקום 4, 7 ו-10. בסדר? לצורך הדיון. זה המצב, יש לי חלקיק במקום 4, חלקיק במקום 7, חלקיק במקום 10. כמה אפשרויות מתאימות לסיטואציה הזאת? כמובן פה יכול להיות חלקיק מספר אחד או שתיים או שלוש, גם פה יכול להיות חלקיק אחד, שתיים או שלוש וגם פה. בעצם יש פה שש אפשרויות, נכון? פה אחד משלושה חלקיקים כפול פה אחד משני הנותרים והשלישי פה. יש שש אפשרויות. מה יקרה אם שלושת החלקיקים נמצאים בצד ימין? אחת, נכון? כל החלקיקים נמצאים בצד ימין. ההבחנה הזאת שעשיתי כאן קרויה הבחנה בין מצבים מקרוסקופיים ומיקרוסקופיים. מה זאת אומרת? מקרוסקופית אני אומר לכם תראו, יש פה חלקיק אחד במקום ארבע, חלקיק אחד במקום שבע, חלקיק אחד במקום עשר. זה התיאור של המצב בכללותו. אם אני רוצה לדעת מיקרוסקופית, אז בעצם התיאור המקרוסקופי מחביא תחתיו כמה וכמה מצבים. למשל חלקיק אחד פה, חלקיק שתיים פה, חלקיק שלוש פה, או חלקיק שתיים פה, חלקיק אחד פה וחלקיק שלוש פה, או וכן הלאה, יש כמה וכמה מצבים כאלה, שישה. יש שישה מצבים כאלה. אז זאת אומרת שעל מצב מקרוסקופי אחד יש שישה מצבים מיקרוסקופיים שמתאימים לו. בסדר? מה קורה פה? פה המצב המקרוסקופי הוא אחד, כמה מצבים מיקרוסקופיים מתאימים לו? אחד. אין יותר, כל החלקיקים נמצאים בנקודה הימנית ביותר, בתא מספר עשר. לכן מצב אחד. זה אומר שבמצב הזה יש יותר מידע מאשר במצב הזה. זאת אומרת אם תתנו לי פה את המצב המקרוסקופי אני אגיד לכם גם מהו המצב המיקרוסקופי. יש לי מידע מלא. אם תתנו לי פה את המצב המקרוסקופי ואני אשאל אתכם רגע אבל במיקרו מה קורה, איפה נמצא כל חלקיק, לא ברור. המידע לא מלא, יש לי שש אפשרויות. המידע לא… יש לי מידע מסוים, אני יודע שהחלקיקים לא נמצאים פה, פה, פה ופה. בסדר, שללתי הרבה אפשרויות. אבל עדיין יש דרגת חופש, המידע הוא לא מידע מלא. אוקיי? עכשיו כשאני מסתכל, תחשבו חזרה על הגז שלנו שנמצא בתוך המיכל, ונגיד שהחלקיקים מסתובבים להם באופן חופשי בכל המרחב. אוקיי? המצב שבו כל החלקיקים נמצאים בצד ימין של המיכל הוא מצב הרבה פחות סביר מאשר המצב שבו הם מפוזרים על פני כל המיכל, נכון? למה? כי אם אני אומר לכם שהם מפוזרים על פני כל המיכל עדיין יש פה מעט מאוד מידע. יכול להיות שחלקיק אחד נמצא פה, שתיים פה, שלוש פה, ארבע פה, חמש פה. יכול להיות שחלקיק חמש פה, ארבע פה, שלוש פה, שתיים פה ואחד פה. יכולות להיות המון המון אפשרויות. אז אם החלקיקים מסתובבים באופן חופשי וכל חלקיק נע באופן בלתי תלוי מכל החלקיקים האחרים, ברוב מוחלט של הזמן כשאנחנו נסתכל על המיכל אנחנו נראה שהוא מלא בכל החלל שלו באופן שווה. הזמנים שבהם כל החלקיקים מקובצים בצד ימין של המיכל זה כמעט לא קורה, זה מצב כל כך נדיר שהוא כמעט לא קורה. לכן בפיזיקה אנחנו מזהים את כמות המידע עם הסיכוי של המצב, ההסתברות של המצב וזה מה שנקרא אנטרופיה. מצב עם אנטרופיה נמוכה זה מצב שבו יש לי הרבה מידע. מצב נדיר, מצב מסודר, יש לי הרבה מידע. כל החלקיקים נמצאים בצד ימין, זה מצב לא סביר. אוקיי? מצב שיש לי פחות מידע הוא מצב יותר סביר וזה נקרא מצב עם יותר אנטרופיה. אנטרופיה היא מינוס המידע, בסדר, זה הולך בפרופורציה הפוכה, מינוס לוג של המידע למעשה. אבל זה הולך עם מינוס המידע, ככל שיש יותר מידע יש פחות אנטרופיה. אוקיי? או לוג של אחד חלקי המידע. הטענה בעצם זה שיש פה הגדרה אובייקטיבית למה נקרא מצב מסודר או מורכב ומה נקרא מצב פשוט או לא מסודר. והטענה שעציץ מנופץ זה מצב לא מסודר. עציץ מורכב הוא מקביל לסיטואציה שבה כל החלקיקים במיכל נמצאים באותה נקודה או באותו חלק. לכן הוא מצב פחות סביר ולכן בדרך כלל כשנזרוק הרבה מאוד עציצים מהגג אז הם כמעט תמיד יתנפצו. מקרה מאוד נדיר שהוא לא יתנפץ, אבל בדרך כלל הוא יתנפץ. אם נזרוק חלקיקים מהגג יהיה מקרה מאוד מאוד נדיר שכל החלקיקים יפלו ואיכשהו יפלו בצורה של עציץ שלם. אבל הסיכוי הזה הוא כל כך קטן שזה פשוט לא יקרה, אנחנו לא נראה את זה. לכן המצב הפיזיקה היא רוורסיבילית, היא סימטרית בשני הכיוונים של התהליכים האלה. אבל הסטטיסטיקה לא מאפשרת לנו לראות את זה. מה שיוצר את האי-רברסביליות זו הסטטיסטיקה. רק להדגיש שזה נדיר אבל זה אפשרי. קיים משפט של פואנקרה שזה תמיד יקרה. אולי זה טריליוני שנים, אבל נכון. מה זה תמיד יקרה? בהנחה שהתהליך הוא ארגודי על מרחב הפאזה, זאת אומרת כשזה עובר את כל המצבים, כי אם זה לא מגיע למצבים האלה זה לא יקרה. אבל אם המערכת יכולה להגיע לכל המצבים אז היא גם תגיע אם תחכה מספיק זמן. בכל אופן, אז מה שאני בסך הכל בשיעור הקצר הזה באמת בפיזיקה אלמנטרית או במתמטיקה בעצם, זה רק נועד להראות לכם מה המשמעות של הגדרת המורכבות. המורכבות היא לא בעיני המתבונן. למורכבות יש הגדרה אובייקטיבית וההגדרה היא מינוס האנטרופיה. כשאנטרופיה היא קטנה זה אומר שהמצב הוא מורכב, הוא מתואם, הוא מיוחד, יש בו הרבה מידע, הוא לא סביר. כשהאנטרופיה גבוהה, כשהאנטרופיה נמוכה זה אומר שבעצם המצב מפוזר, החלקיקים נמצאים על פני כל המיכל וכולי. בשפה הזאת, כשאתם מסתכלים על גוף חי, גוף חי זה גוף שיש לו אנטרופיה מאוד נמוכה כי הוא גוף מתואם, מסודר, מורכב, מאוד מיוחד. אם תיקחו את כל החלקיקים שמרכיבים אדם ותגרילו את הסידור שלהם באופן אקראי, מספר הפעמים שיצא לכם גוף מתפקד הוא אפסי. מבינים? רואים את האנלוגיה? ולכן זה בעצם אומר שגוף חי או מערכת ביולוגית זאת מערכת עם אנטרופיה נמוכה. והיווצרות של מערכות עם אנטרופיה נמוכה מתוך איזשהו מצב ראשוני שהוא נגיד לא מסודר, סתם, סתמי, מקרי, זה תהליך שהוא בעצם בלתי סביר מבחינה סטטיסטית. אוקיי? זאת בעצם הטענה של המורכבות. ועכשיו אני עובר לחוק השני של התרמודינמיקה, אחרי שהבנו מה זה תרמודינמיקה, עכשיו החוק השני. החוק השני בעצם אומר כך, ושימו לב זה חוק מדעי או סטטיסטי מדעי, זה בכלל לא קשור לא לאמונות ולא לפילוסופיות. אוקיי? זה קשור לחשבונות סטטיסטיים. ומה שהחוק הזה בעצם אומר זה שמערכת לא עוברת מאנטרופיה גבוהה לאנטרופיה נמוכה מעצמה. במילים אחרות מערכת לא מסתדרת בסדר גבוה יותר לבד. מערכת, קוראים לזה מערכת מבודדת. זה מערכת שאף אחד אחר לא מעורב בה מבחוץ אלא היא נעה בכוחות עצמה, אז האנטרופיה לעולם לא תקטן. או תגדל או תישאר אותו דבר, אבל לעולם לא תקטן. לא ייווצר איזשהו סדר סתם ככה מעצמו. תחזרו לעציץ. כן, כשהעציץ נופל ברוח ואין פה איזשהו מישהו שתכנן את הנפילה של העציץ כיוון אותה, אין לזה יד מכוונת, אלא זה מערכת שפועלת באופן אוטונומי, שום דבר מבחוץ לא מפריע, רמת הסדר רק תקטן, או רמת האנטרופיה רק תגדל. כי אף פעם לא ייווצר יותר סדר באופן סתמי. בדיוק כמו הגז במיכל. כאשר הגז מסודר בצד אחד ועזבנו אותו, אז עכשיו אין יד מעורבת, הוא יתפזר בכל המיכל. אם אנחנו רוצים להחזיר אותו לצד אחד של המיכל זה ידרוש מעורבות של מישהו. הגז לבד לא יעשה את זה. כשהמערכת היא מבודדת היא סגורה, זה לא יקרה מעצמו. צריך מעורבות של מישהו מבחוץ שיעשה את זה, ורק אז באמת יכול להיווצר תהליך של סדר. אוקיי? וזאת בעצם הטענה הפיזיקלית או הסטטיסטית שעומדת בבסיס ההנחה של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. ההנחה של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בעצם אומרת דבר מורכב לא נוצר ללא מרכיב, שזה אינו אלא החוק השני של התרמודינמיקה. החוק השני של התרמודינמיקה בעצם אומר, יש מצב שבו מערכת היא מבודדת, שום דבר מבחוץ לא מעורב בה, היא נמצאת במצב בעל סדר נתון, מדד סדר נתון, אנטרופיה זה המדד לסדר, הסדר לא יגדל או האנטרופיה לא תקטן. זה לא יקרה אם המערכת היא מבודדת. אם היא פתוחה להשפעות חיצוניות זה יכול לקרות. מישהו מבחוץ יעשה את זה. כן יש כל מיני חידות, השדון של מקסוול למשל. אני אאריך בזה כי זה ממש לא סתם דוגמאות, זה מבהיר את הראיה. מקסוול אני חושב שזה היה הוא שהציע את הפרדוקס הזה כנגד החוק השני של התרמודינמיקה, הוא אומר בוא נגיד שיש… כדורונים כאלה שעפים במכל גז אידיאלי, ונתייחס לחלקיקים ככדורונים כאלה שעפים במהירויות שונות בכיוונים שונים בתוך המכל. בסדר? אתם שמים בתוך המכל הזה דלת וליד הדלת הזאת נשים שדון. והשדון הזה פותח את הדלת כל פעם שמגיע כדור מצד שמאל לצד ימין. הדלת היא באמצע המכל, חוצה אותו לשניים. כל פעם שמגיע כדור מצד שמאל ופוגע בדלת ורוצה לעבור לצד ימין הוא פותח את הדלת. מיד אחרי זה הוא סוגר אותה. לאט לאט אתם מבינים שכל הכדורונים יעברו מצד שמאל לצד ימין. עכשיו המערכת היא סגורה, יש שדון פלוס כדורונים פלוס מכל. כל זה זה מערכת סגורה. אתם מבינים שאחרי זמן היא תהפוך להיות יותר מסודרת. למה? כי הכדורונים יתקבצו בחלל הימני של המכל. ואמרנו שכשהם מקובצים במקום אחד זה יותר מסודר. איך זה יכול להיות? זה הפרדוקס של השדון של מקסוול. ההסבר המקובל לבעיה הזאת, וזה באמת עניין פילוסופי קצת, אבל ההסבר המקובל לבעיה הזאת זה שמישהו השקיע פה מידע. אינפורמציה. והאינפורמציה אגב בתורת האינפורמציה ממש מודדים אינפורמציה במונחי אנטרופיה. כי האינפורמציה מפצה על אנטרופיה. מה זאת אומרת? השדון הזה יש לו מדיניות, מתי לפתוח את הדלת ומתי לסגור. מי שתכנת את השדון הזה, יכול להיות גם מחשב, כן, מי שתכנת את השדון הזה בעצם הכניס שם מערכת מכוונת והטמיע בתוכה מידע שקובע לה איך לפעול ומתי. אם אתה מכניס מידע לתוך המערכת זה יכול לסדר אותה. זאת בעצם הטענה. אגב המידע הזה הופך להיות פחות ופחות ישים ככל שהזמן חולף כי כשהכדורים כולם יעברו לצד ימין השדון הופך להיות חסר פעילות, נכון? כי אף כדור לא מגיע מצד שמאל. אז אומר שהמידע הפסיק לעבוד, המידע ירד והסדר עלה. לכן הסך הכל של האנטרופיה נשאר קבוע. הטענה היא שצריך להכניס גם את המידע או את המידע האפקטיבי לתוך החשבון ואז אתם תראו שעדיין האנטרופיה לא יורדת. ובשביל שהיא תרד צריך מישהו מחוץ למכל שיתערב ויעשה שם סדר עם הכדורונים. ורק אז יכול להיות שייוצר פתאום סדר גבוה יותר. בלי התערבות של מישהו חיצוני או מידע שהוא הכניס לתוך איזושהי מערכת שבתוך המכל, אבל מישהו חיצוני עשה את זה, אוקיי? זה לא יכול לקרות. וזה משפט בפיזיקה. חוק פיזיקלי. עכשיו הטענה היא, עוד פעם, יש על זה עירעורים ועוד נדבר על זה, אני רק רוצה להציג את התזה. והטענה היא שבעצם זו משמעותה של ההנחה השנייה בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. דבר מורכב, מורכב פירושו מסודר עם הרבה מידע, הווה אומר פחות עם הסתברות נמוכה יותר, עם סיכוי פחות להיווצר, דבר כזה לא נוצר מעצמו. מה זה מעצמו? כשהמערכת היא מבודדת, אין מעורבות של גורם חיצוני, המערכת לא תהפוך להיות יותר מסודרת. זה לא יקרה. אם אתם רואים מערכת שהופכת להיות יותר מסודרת, עם אנטרופיה יותר נמוכה, זה אומר שהיא לא מבודדת. שהיא לא סגורה. יש משהו מבחוץ שמעורב במערכת וגורם לאנטרופיה לרדת. זה לא קורה לבד. אם אתם רואים עציץ, שברי עציץ שנופלים מהגג וכשהם מגיעים למטה הם מסתדרים בצורה של עציץ שלם, אתם מבינים שמישהו תכנן את התהליך הזה, זה לא משהו שקרה בעצמו באופן ספונטני. יש גורם חיצוני שהיה מעורב בעניין הזה. זאת בעצם הטענה. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על העולם, בעולם יש מורכבות ומטען וכולי. זה אומר שאם התחלנו מנקודה של מפץ גדול, משהו שהוא לגמרי אין לו איזשהו מבנה פנימי מאוד מאוד ברור, ופתאום אנחנו רואים סביבנו בני אדם וחיות וצמחים וכל מיני דברים עם אנטרופיה מאוד נמוכה או עם המון מורכבות, המון מידע, הכל מילים נרדפות, אז זה אומר שהמערכת הזאת לא מבודדת. מישהו מחוץ לעולם גרם לכך, העולם זה המכל, כן? מישהו מחוץ לעולם גרם לכך שהעולם הזה ייווצר פה איזשהו סוג של סדר בתוכו. זה לא יכול לקרות בלי שיש מעורבות של יד חיצונית. עכשיו המעורבות של היד החיצונית הזאת יכולה להתרחש דרך חוקי הטבע. חוקי הטבע הם בסך הכל ניתבו את המערכת כך שהיא מתנהגת מהנקודה של המפץ הגדול אל הספארי שאנחנו רואים סביבנו היום. אז חוקי הטבע אחראים לזה. אבל שימו לב, חוקי הטבע זה השדון של מקסוול. חוקי הטבע זאת מערכת עם חוקים, עם איזושהי מדיניות שפועלת. על המציאות בעולם כך שהאנטרופיה שלה יורדת. מה זה אומר? שמישהו בנה את השדון הזה ומיקם אותו ליד הדלת כדי שיאפשר לכדורים לעבור לפי המדיניות שלו. חייב להיות מישהו שתכנת את השדון, שהכניס לתוכו את המידע שמאפשר לו לעשות פה סדר. או באנלוגיה אלינו, אם חוקי הטבע עושים פה סדר, זה אומר שמישהו תכנת את חוקי הטבע כדי שהם יעשו את זה. כי לבד זה לא קורה. חוקי הטבע הם השדון של מקסוול. ולכן גם אם תגיד לי שחוקי הטבע עושים את העניין הזה, כמו שתמיד טוענים בהקשר הזה, זה לא פותר את הבעיה. זה כמו שהשדון של מקסוול לא מפר את החוק השני של התרמודינמיקה. אז פה הקדמתי כמובן את המאוחר, עוד נגיע לזה, אני רק רוצה שתראו קודם כל את התמונה. זאת התמונה, זה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בניסוח מודרני יותר. ובעצם זה הטיעון שיש במדרש ושל פיילי, של פרד הויל וכולי. עכשיו אנחנו, לא עכשיו אלא בפעם הבאה, נתחיל לראות כל מיני ערעורים שעולים ביחס לטיעון הזה, ואני אנסה לטפל בהם, כל אחד לפי הכבוד המגיע לו. אוקיי. מישהו רוצה להעיר או לשאול? לכאורה מזגן אוויר מקרר, מקטין לי את האנטרופיה בחדר, אבל כמובן שיש פה התערבות חיצונית, אני מגדיל את האנטרופיה בחוץ, זה מקטין אותה בתוך החדר. הבחוץ והבפנים זאת עוד פרשייה שאליה אני עוד אגיע, אבל כרגע אני אסתפק בזה שמישהו בנה את המזגן הזה, הוא לא נוצר מעצמו. המזגן זה השדון של מקסוול. ומישהו בנה אותו באופן שהוא ידאג לזה שהאנטרופיה פה תקטן. אוקיי? אז מבחינתי המזגן הוא השדון. נכון שזה בא על חשבון אנטרופיה מבחוץ, ועל זה עוד נדבר. זה חלק מהערעורים. אבל על זה עוד נדבר. כן, הרב. כן כן. אנטרופיה נמוכה, גבוהה, כל זה זה משפיע על ההסתברות או שגם לא מאפשר לדבר להיות? לא, זה לא עניין של אי אפשרות. הכל זה עניין של הסתברות. זה לא משפיע. מה זה הסתברות? אנטרופיה זה ההסתברות, או מינוס ההסתברות. אבל אנחנו לא אומרים שאין אפשרות. יכול להיות ש… לא אומרים שאין אפשרות. הסיכוי הוא קטן. לא, יש אפשרות. הסיכוי הוא קטן. אוקיי. נגיע. גם על זה מטפלים, גם על זה מעלים ערעורים. טוב, אז אם תחכה הרבה זמן זה יקרה למרות שהסיכוי הוא קטן. נטפל עוד בכל הערעורים האלה. בסדר? אוקיי, תודה. עוד מישהו? שבת שלום. אוקיי, שבת שלום, להתראות.