2019-04-22 – בין מדרש ללוגיקה – שיעור 16

מה שאני רוצה לעשות היום, נראה עד איפה נגיע, אני רוצה לסיים את הסוגיה של קידושין, ובעצם כבר הנחנו את היסודות בפעם הקודמת, רק לסיים את הצגת ההמשך של הסוגיה באופן הנכון הפעם, לא כמו שעשיתי את זה בפעם הקודמת. הרב שאל על מה שהיה בקודם בהפסקה או שזה גם מה שאמרת שיהיה לו תועלת? ספק רב. אני קצת מסתמך על מה שדיברנו. אחרי שאני אגמור את הסוגיה, אני ארצה להקדים קצת את המאוחר ואני אדון בכלל במשמעות של המודל הזה. מה הוא בעצם אומר? מה המשמעות הפילוסופית יותר שלו? מה המשמעות הכללית יותר שלו? ואחר כך בפעמים הבאות אולי טיפה נחזור לעוד כמה אנקדוטות או עוד כמה יישומים שונים של המודל הזה. אני מקדים את המאוחר, היה ראוי לעשות את זה בסוף, בגלל שאני רוצה להשתמש בסוגיה הזאת פשוט, וכאן אנחנו גומרים עם הסוגיה הזאת אז אני רוצה להראות על הסוגיה הזאת בעצם את המשמעות של המודל הזה. אז תראו. פעם קודמת דיברנו על זה על פירכות במישור המיקרוסקופי. והטענה הייתה שבדרך כלל את הפירכה אנחנו מציגים כעוד עמודה או עוד שורה, שהנתונים שלה לא מתיישרים לפי ההיררכיה הצפויה, ולכן בעצם זה פורך את ההיסק. אבל ראינו שמה, הדגמתי את זה על לימוד של צד שווה, שיש מצבים לפעמים שבהם הפירכה באה לידי ביטוי דרך אילוץ מיקרוסקופי. כן, אולי אני אכתוב את זה עוד פעם על הלוח כדי להזכיר לכם במה מדובר. הטבלה בעצם הייתה הטבלה הזאת. אוקיי, זה בעצם צד שווה, נכון? זאת בסך הכול טבלת צד שווה פשוט, לא הגדול עדיין, שכסף וביאה מלמדים על חופה. נכון? אז כסף מלמד על חופה בקל וחומר, זה הרביעייה הזאת. כנגד הרביעייה הזאת יש פירכה מפדיון, שכסף מצריך פדיון וחופה לא מצריכה פדיון. אחרי זה אמרנו ביאה מלמדת על חופה בבנין אב. פה זה השוואה, זה לא קל וחומר. וגם על הבניין אב הזה יש פירכה, ביאה קונה ביבמה, פה יש פירכה, זה שתי המשבצות האלה הן פירכה על הבנין אב. והטענה היא שעכשיו מה שעושה הצד שווה הוא מחבר את כל הנתונים, לא מוסיף שום נתון נוסף. ברגע שאנחנו משתמשים בשני המלמדים ביחד, עם אותה טבלה עצמה, התוצאה פה תהיה אחת, למרות שעם כל אחד לחוד בעצם הוא נפרך. כל אחד לחוד נפרך, ובכל זאת הצד שווה כולו עובד, שהסוגים השונים של הצד שווה שראינו זה אחד אחד, אפס אפס, או אפס ואחד. עכשיו השלב הבא שהופיע בסוגיה והצגתי אותו בהתחלה כעוד עמודה זה היה שבכסף ובביאה יש הנאה ובחופה אין הנאה. בהתחלה הצגתי את זה כעוד עמודה, כן? עמודה כזאת. שיש הנאה בביאה ובכסף ואין הנאה בחופה. אינטואיטיבית אנחנו מבינים למה זאת פירכה. זאת פירכה בגלל שיש צד שווה לשני אלה שהוא לא משותף עם זה. ולכן אני לא יכול לדעת האם מה שפועל פה על האירוסין זה הצד המשותף לשלושתם, או זה בעצם הצד הזה שקיים רק בשניהם, ואם אני אניח שגם הוא פועל על האירוסין, אז גם באירוסין התוצאה פה יכולה להיות אפס. ולכן בעצם זאת פירכה. אבל בניתוח הנוסף ראינו שהנאה לא נכון לכתוב אותה כעוד עמודה שמוסיפה עוד נתון או עוד תוצאה. פרמטר מיקרוסקופי. בדיוק, ההנאה היא למעשה סוג של פרמטר מיקרוסקופי ולכן למעשה אני טוען שצריך להיות איזשהו פרמטר. נגיד נקרא לו גמא, שהוא נמצא פה ופה, ופה לא. וזה אין לו גמא. בעצם מה שאני אעשה עכשיו, אני לוקח את הטבלה הזאת של צד שוה רגיל, פותר אותה רגיל כמו שעושים צד שוה, אבל עם אילוץ, שאחד הפרמטרים המיקרוסקופיים חייב להימצא בזה ובזה, אבל לא בזה. ברגע שאני פותר את זה עם אילוץ, זה אמור לשבור את הצד השוה. אבל אם הייתי פותר את הצד השוה בלי האילוץ, אז היה יוצא לנו שהמילוי אחד הוא מילוי עדיף. זה המשמעות של צד שוה, ועשינו את זה, ראינו את זה. עכשיו הטענה היא שאם יש אילוץ, האילוץ יראה לנו שזה מילוי שהוא לא עדיף. בסדר? כך בעצם זה אמור לעבוד. אז בואו נעשה את זה לשם התרגיל. אז תראו, מה שבעצם הדיאגרמות שאותן אני מצייר זה בעצם דיאגרמות של צד שוה, אין שום הבדל, נכון? הטבלה היא טבלת צד שוה. האילוץ יבוא אחר כך כשאני אחפש את הפתרון. אוקיי? אבל הדיאגרמות הן דיאגרמות של צד שוה. אז יש פה וואי, פה איי, ופה פי. זה מילוי אחד. בסדר? בדיוק מה שעשיתי בפעם הקודמת. עכשיו מה זה אומר שזאת בעצם דיאגרמה של צד שוה ומילוי אחד. כשאני מדבר על מילוי אפס, אז הדיאגרמה היא זאת. פה זה אפס, פה זה איי, ופה זה פי. אני בסך הכל מעתיק את הדיאגרמה של צד שוה, לא צריך לעשות שום דבר נוסף, רק להעתיק אותה. איפה יהיה ההבדל? ההבדל יהיה כשאני אבוא לפתור אותה. בסדר? כשאני אבוא לפתור אותה, בניגוד למה שעשיתי קודם, כאן אני צריך לפתור אותה באילוץ. אוקיי? נגיד מה שהיה קודם אנחנו כבר יכולים לזכור, צד שוה, נגיד אם לא היו אילוצים, אז ברור שזה פחות טוב כי יש לו שני שינויי כיוון. מבחינת כל שאר הדברים זה אותו דבר. אוקיי? יש לו שני שינויי כיוון ולכן בעצם מילוי אחד הוא עדיף. עכשיו כדי שזה יישבר אני צריך בעצם שהאילוץ ייתן איזשהו יתרון לדיאגרמה הזאת. האילוץ לא משנה את הטופולוגיה של הדיאגרמה. שינויי כיוון לא ישתנו, מספר הנקודות לא ישתנה, וקשירות לא תשתנה, נכון? הדבר היחיד שיכול לבוא פה לידי ביטוי באילוץ הזה זה שכנראה מספר הפרמטרים שנדרש כדי לפתור את זה עם האילוץ יותר גדול מאשר מספר הפרמטרים שנדרש לפתור את זה עם האילוץ. זה היחיד שיכול להיות. הפתרון היחיד שיכול באמת לעבור, נכון? אז אם באמת נצליח להראות שהאילוץ מוביל אותי פה לשלושה פרמטרים במקום שניים שהיו קודם, אז הראינו ששני המילויים הם שקולים ולכן זאת פירכא. אז לכן האילוץ יעשה את אותה עבודה כמו תוספת עמודה. אוקיי? אז בואו נראה איך הדבר הזה עובד. יש פה בעיה טיפה מורכבת כי לפתור את זה עם אילוץ אז אני צריך לעשות את זה ככה, תראו. אני מתחיל מאלפא. עכשיו אני אומר ככה, אני הרי רוצה שיהיה פרמטר גמא שנמצא בכסף ובביאה, נכון? בואו נראה במי עוד הפרמטר הזה אמור להימצא. זאת אומרת, ברור, רגע, ברור שבוואי ובפי חייב להיות גמא, נכון? מסכימים? כי אם בי ואם מצליחים להכיל את וואי ואת פי, בסדר? אבל האייץ' לא מצליח להכיל לא את וואי ולא את פי, אז זה אומר שהפרמטר הזה גמא הוא זה שאחראי על ההבדל, על הפירכות. הפירכות זה בדיוק ההבדלים, נכון? אז לכן אני, זה ניחוש, כי אין לי עוד אלגוריתם מסודר. אפשר במחשב לעשות את זה אבל אין לי אלגוריתם מסודר לעשות את זה. אז אני עושה ניחוש אינטליגנטי. אני אומר ברור שבוואי ובפי צריך להיות הפרמטר גמא שאותו אני מחפש. אוקיי? אז אני מתחיל מפה. עכשיו פה אני כותב אלפא, כי כך תמיד מתחילים. אוקיי? מה קורה פה? אז פה אני אעשה אלפא וגם איזשהו תטא, אני עוד לא יודע מה הוא. זה נעלם מבחינתי. בסדר? פה יש גמא וגם תטא וגם אלפא, נכון? כדי שזה יתקיים. גמא חייב להיות אבל צריך להיות עוד. בסדר? מה קורה פה? פה יש גמא אבל ברור שחייב להיות גם אלפא, נכון? כדי שזה יכיל אותו. אבל אם יש פה גמא ואלפא, שימו לב, נוצר פה איזשהו יחס, נכון? לכן חייב להיות פה. גם איזשהו אומגה, נכון? כאשר אומגה ותטא אלה משתנים. מה אני יודע על האומגה? אותם אני צריך לקבוע עכשיו, נכון? זה בעצם. קיימתי את האילוץ. זה פותר את הבעיה. עכשיו אני רק צריך למצוא את האומגה ואת התטא. בסדר? מה הם צריכים לקיים אומגה ותטא? קודם כל הם צריכים להיות שונים מאפס. נכון? צריך להיות משהו שמה, אומגה ותטא. עכשיו, אומגה גם לא יכול להיות שווה לתטא, כי אחרת עוד פעם אני מזהה את שני אלה, נכון? אז אומגה גם שונה מתטא. אוקיי. מה עוד אני יודע? שאין ביניהם היררכיה. מה? שאין ביניהם גם שום היררכיה. אנחנו לא יודעים מה יותר גדול מהשני, כי אז יהיה לנו יחס ביניהם או בלתי תלוי. כן, נכון. אוקיי, נכון. וגם אני צריך שיהיו בלתי תלויים, שתטא יהיה שונה מגמא. שתטא יהיה שונה מגמא. אם תטא יהיה שווה לגמא, אם תטא יהיה שווה לגמא, יהיה לנו יחס ביניהם. אז קודם כל יהיה יחס, יהיה יחס כזה, נכון? תטא שווה לגמא, הייתי יכול גם להוציא את זה מתוך האילוץ. כי אם תטא שווה לגמא אז ה-M היה מצליח לעשות אותו כנראה, את הניסויים. אז תטא שונה מגמא. עכשיו תחת האילוצים האלה, מה שבעצם יכול לצאת לי זה שאומגה שווה גמא ותטא שווה לאלפא. תטא יכול להיות אלפא, אז למה לי להוסיף עוד פרמטר, נכון? אני לא מוסיף עוד פרמטר אם לא צריך. אז תטא שווה לאלפא ואז יוצא פה בעצם שני אלפא, ופה זה גמא וגם שני אלפא, נכון? ואני מזהה את תטא עם אלפא. שני אלפא, שני אלפא, גמא ושני אלפא, נכון? ופה יש לי אומגה גמא ואלפא, כשאומגה לא יכול להיות תטא, הוא לא יכול להיות אלפא. אוקיי, אז בואו נגיד שאומגה זה גמא. אני הרי לא רוצה להוסיף פרמטרים, אני רוצה את המודל הכי פשוט, אז אני מנסה להסתפק כאן בשני פרמטרים, אלפא וגמא. נכון? אז אם יש לי רק שני פרמטרים אלפא וגמא, כאשר תטא לא יכול להיות גמא, אז אני אומר שתטא חייב להיות אלפא, נכון? מה עוד נשאר? אלא אם כן אני אהיה חייב להוסיף פה עוד בטא. אבל אם לא, אז אני אומר תטא הוא אלפא. ברגע שתטא הוא אלפא, אז יש לי פה אלפא, שני אלפא, גמא ושני אלפא, ופה יש לי אומגה גמא ואלפא, כשאומגה שני גמא, כשאומגה לא יכול להיות אלפא כמובן כי הוא לא יכול להיות שווה לתטא. הוא יכול להיות אולי שווה לגמא ואז פה יש שני גמא וגם אלפא, אבל זה לא חוקי. למה? כי העלינו את הדרגה גם באלפא וגם בגמא, צריך או זה או זה. ולכן אין לי ברירה אלא להגדיר את זה כבטא ואז נוסף פה עוד פרמטר. והנה אתם רואים איך האילוץ הזה עובד. הנה, נוסף פה פרמטר שלישי בגלל האילוץ. בלי האילוץ זה לא היה קורה. מה קורה כאן בפתרון הזה? עושים את אותו אותו תרגיל, אבל זה הרבה יותר פשוט. גמא לשני גמא. רואים? זה פותר הכל, זה מקיים את התנאי שפה יהיה גמא וגם פה יהיה גמא ולא צריך להוסיף עוד פרמטר בטא. נכון? מה זה אומר בעצם? שהאילוץ גרם לזה שהממד פה עלה לשלוש, עלה משניים לשלוש, וזה בדיוק הפירכא. בגלל שפה יש ממד שלוש ופה יש שני שינויי כיוון, אז אם ככה לכל אחד מהמילויים יש חיסרון, אז הם שקולים, לכן זה פירכא. אוקיי, אז זו בעצם ההוכחה לזה שאם אני עושה אילוץ על הפתרונות זה עושה את אותו אפקט כמו להוסיף עמודה. גם זה פירכא. בסדר? מה שצריך לעשות עכשיו, עוד פעם אפשר להמשיך ולטחון את הדבר הזה, אבל אין טעם, זה מיותר. זה בדיוק באותה צורה עושים את זה, רק האילוצים מתחילים להסתבך, ייקח לנו כמובן משמעותית יותר זמן. בשורה התחתונה אנחנו חוזרים בסופו של דבר לדיאגרמה הסופית של אותו כל הטבלה הזאת בלי ה-H, את ה-H אנחנו מוחקים ומטילים את ה-H בתור אילוץ. רק צריך לזכור שהאילוץ של הנאה, כשאני אומר שיש אילוץ של הנאה מה זה אומר? שבכסף ובביאה יש הנאה, נכון? אבל בטבלה הסופית יש גם שטר. נכון? ובשטר אין הנאה גם כן. אז צריך לזכור שהאילוץ עכשיו הוא על כסף וביאה בניגוד לחופה ושטר. וכל השאר כרגיל. פותרים את הבעיה עם האילוץ הזה, הכל עובד. בסדר? אני לא הולך לעשות את כל זה על הלוח, אולי רק את האחרון אני אכתוב כי אני ארצה להשתמש בו. אז בואו נעשה את זה ככה, תראו. נכתוב את האחרון. רגע. וואי, ג'י זה גירושין ובעל כורחה. אז מה שיש לי פה זה אפס, אפס, אפס, אחת. אפס, אפס, אחת, אחת. זאת הטבלה האחרונה אחרי הכל שתיקנתי את הפירכא כבר, זה סוף הסוגיא. בסדר? אז זאת הטבלה. ועכשיו שזאת הטבלה אז אנחנו עושים את הדיאגרמות. פה כבר הדיאגרמה לא תהיה אחת הדיאגרמות שעשינו בעבר, בניגוד להצד השווה, שיש פה שכשמורידים את הטבלה של האייץ' לא נשאר משהו שכבר פגשנו קודם. אז צריך לעשות את זה מחדש, אבל זה לא מסובך מדי, כבר עשינו דברים כאלה. אז יש לנו עכשיו ככה: במילוי אפס, אז זה נראה ככה. בואו נכתוב ג'י נכנס לקיי, נכנס לאיי, לוואי, לאן, ופה יש פי. אוקיי? זה במילוי אפס. ובמילוי אחת, יש לי פה ג'י נכנס לקיי, נכנס לאיי, וואי גם הוא נכנס לפה, זה נכנס לאם, אן נכנס לאיי, ופי גם נכנס לאיי. בסדר? בעצם החץ מאן לאיי נעלם ברגע שהמילוי הוא אפס או אחת. בואו נראה פה את הרשימה: אפס, אחת, אפס, אפס, אחת, אחת. אוקיי, זה בעצם ה… בסדר, עכשיו אני לא עושה עוד פעם את הטטא והאומגה וכל האילוצים, אני ישר כותב את הפתרון. אז תראו, כיוון שאני גם אומר לכם כבר עכשיו שהפתרון העדיף הוא אחת, אז אני כבר אעשה רק את אחת גם, כי אני כבר יודע שזה הפתרון הנכון, הוא עדיף על ג'י, על המילוי של אפס, בסדר? אז אני כותב את הפתרון של אחת, וזה יעשה ככה: אלפא, שני אלפא, שלושה אלפא. פה יש אלפא וגם בטא, ופה יש שני אלפא וגם בטא וגם גמא. ופה יש אלפא, גמא, דלתא, זה כבר ארבעה ממדים, ממד ארבע. בסדר? זה הפתרון שיוצא כאן. עכשיו יש גם את הפתרון ההוא אבל זה לא חשוב, כיוון שזה עדיף, אז מבחינתי זה סיכום הסוגיא. עכשיו למה אני עושה את זה? כי תשימו לב עכשיו מה יוצא. בעצם עכשיו הגעתי למסקנה הסופית של הסוגיא, התחשבתי בכל הנתונים שהסוגיא הזאת מעלה, והצעתי את התיאוריה שמסבירה את כל הנתונים האלו. שהתיאוריה הזאת בעצם אומרת לי, אולי אני גם אוסיף למטה: כסף זה הווקטור הזה, אחת, אפס, אחת, אחת. חופה זה אחת, אחת, אפס, אפס. ביאה זה שתיים, אחת, אחת, אפס. ושטר זה שלוש, אפס, אפס, אפס. אוקיי? זה בעצם הפתרון לסוגיא הזאת. מה יש לי עכשיו ביד? עכשיו אני רוצה להתחיל לדון בשאלה מה זה בעצם אומר מה שמצאתי עכשיו. אז תראו, בעצם מה שהדבר הזה אומר, אז אני אמחק רגע את זה, זה לא חשוב, זה כבר פחות… פתרון הפחות טוב אז אני מוחק אותו. מה שבעצם הדבר הזה אומר זה שאחרי שאני לוקח בחשבון את כל הנתונים שיש בבעיה, הצלחתי לפענח באיזשהי צורה מופשטת מה המרכיבים שיש בכל אחת מן הפעולות ומה נדרש כדי להחיל את כל אחת מן התוצאות, נכון? אז למשל בכסף ובביאה יש הנאה, באייץ' ובכסף ובביאה יש הנאה. אוקיי, ובשני אלה אין. אז מי זה הפרמטר של ההנאה פה? השלישי. נכון, כי הוא הפרמטר שישנו רק בשני אלה ואין אותו בשני אלה. אז גמא הוא בעצם הנאה, נכון? עכשיו פה זה כמובן לא חכמה. למה? כי הכנסתי את זה בידיים. אני קבעתי את גמא להיות הנאה, ישר רשמתי פה גמא ופה גמא ואז התחלתי לרוץ. אז אני בידיים הכנסתי את הגמא להיות ההנאה. זה לא חכמה, הסוגיה עצמה אמרה לי שפה ופה יש הנאה. אבל תשימו לב, זה בעצם נותן לנו מכשיר מאוד מעניין כדי לנסות ולפענח גם את השאר. כי עכשיו אני יכול לנסות ולשאול את עצמי סתם בלי קשר לסוגיה, מי זה הפרמטר שנמצא אותו דבר בכסף ובחופה, פי שתיים בביאה ופי שלוש בשטר? או מי זה הפרמטר שישנו בחופה ובביאה אבל לא קיים בכסף ובשטר? או מי זה הפרמטר שיש אותו רק בכסף? וזה בעצם ייתן לי רמז לזיהוי הפרמטרים אלפא, ביתא, גמא, דלתא, נכון? פה זה יצא לי במתמטיקה. אני יודע מתוך הנתונים האלה, אני יודע שקיימים איזה שהם פרמטרים מיקרוסקופיים אלפא, ביתא, גמא, דלתא. אני יודע שצריכים להיות ארבעה כאלה. ואני גם יודע בתוך כל איזה פעולה נמצא מי ובאיזה עוצמה, ואני גם יודע בתוך איזה תוצאה נדרש כל אחד מהפרמטרים האלה ובאיזה עוצמה. עכשיו מאיפה כדאי לי להתחיל? ברור שכדאי לי להתחיל, לכן כתבתי את זה, מהפעולות. למה? כי כשאני שואל את עצמי מה משמעותם של הפרמטרים האלה, אם אני אעשה את זה על זה, אני לא אגיע לשום מקום. אם אני יודע על פרמטר מסוים שהוא נדרש כדי להחיל אירוסין, נישואין, אבל הוא לא מועיל לפדיון, מה זה אומר לי עליו? אני יודע משהו עליו? לא יודע כלום. כי זה פעולות הלכתיות. אני הרי לא יודע מה ההלכה דורשת כדי להחיל אירוסין או נישואין או פדיון או מה שלא יהיה, נכון? אבל כסף, שטר, ביאה וחופה אלו פעולות שלא ההלכה מגדירה, אלו פעולות שאני מכיר אותן. אני יכול לראות מה יש בהן בפעולות האלו. ולכן חשוב מאוד לסיים את הפתרון הזה בפתרון עבור הפעולות ואז כשאני מתחיל, אני רוצה לזהות את הפרמטרים מי זה אלפא, מי זה ביתא, גמא או דלתא, אני הולך דרך הפעולות. ואחרי שזיהיתי את הפרמטרים מי הם, אני הולך לפה ואני אומר, אם ככה אז גם פענחתי מה התורה דורשת כדי להחיל אירוסין או פדיון או נישואין. אתם מבינים? אז למעשה התקדמתי פה צעד שאף פעם בעולם אף אחד לא עשה אותו. אף אחד בעולם לא כתב כלל מה נדרש כדי להחיל נישואין. איזה רעיון, לא איזה פעולה. הפעולות זו ההלכה. אבל מה הרעיון? מה משותף לפעולות האלה? למה אלה מחילות נישואין ואחרות לא? או מה המשותף לנישואין ולפדיון? למה שניהם עובדים באותה צורה לפחות חלקית ובצורה אחרת לא? אף אחד לא שואל שאלות כאלה בכלל בעולם הלמדני או ההלכתי. למה? כי אין לנו את הכלים. זה מין נראה כמו תורה דקרא, אבל הנה, פה יש לנו כלי לגמרי מסודר לפצח את הרעיונות המטה-הלכתיים. אני יכול עכשיו להבין למה נישואין, מה נישואין דורשים כדי שיוכלו, מה אירוסין דורשים, מה פדיון ומה כולם. עכשיו יש לי כלי להתקדם ברמה התיאורטית העיונית ולהבין מה ההלכה רוצה. אז תראו, בואו נעשה תרגיל לדוגמה, בסדר? בואו נבדוק. אני עכשיו רוצה לדעת מה זה דלתא. אוקיי? אני רוצה לזהות מי הוא דלתא. מה אתם אומרים? מה זה דלתא? ניחוש אינטליגנטי. הרי המתמטיקה נותנת לי רק פרמטרים, אני לא יודע מה הם. אני רק יודע שיש ארבעה בלתי תלויים כאלה. אבל לא יודע מי הם. עכשיו אני שואל מי זה דלתא? הוא נמצא רק בכסף. מה זה אומר? פרמטר של קניין? אולי הייתי אומר שווי? פיזי אולי? כן, ערך. בעצם זה מה שמייחד את הכסף. כסף זה ערך צרוף, ערך טהור. כל חפץ אחר זה חפץ שיש בו גם ערך אולי, אבל זה לא ערך טהור. אז דלתא זה שווי טהור, נקרא לו ככה. אוקיי? בעצם כשאני עכשיו מזהה דלתא ככה, אז אני אומר: דלתא הוא שווי טהור. אחרי זה אני אראה איפה צריך את דלתא. למשל בשביל לעשות פדיון, צריך שיהיה שווי. אין פדיון בלי שווי. למי שאין שווי לא יצליח לעשות פדיון. זה בדיוק הנקודה, נכון? אבל לעומת זאת, אני לא יודע מה, אירוסין אפשר לעשות גם בלי שווי. אולי גם דברים עם שווי יכולים לעשות את זה, אבל השווי לא נדרש. מה הראיה? כי יש דברים שאין להם שווי והם מצליחים לעשות את האירוסין, כמו ביאה. נכון? אז לכן זה אומר בעצם שמה שנדרש בשביל פדיון הוא שווי טהור. זה המשמעות של פדיון. אוקיי. עכשיו אני ממשיך הלאה. מה זה גמא? אז את גמא אני כבר יודע, נכון? גמא זה הנאה. קבעתי את זה מראש. אז גם את זה סימנתי וזה באמת נמצא בכסף ובביאה, אבל לא בחופה ולא בשטר. אוקיי, אני עובר הלאה. מה זה בטא? נמצא בחופה ובביאה. בוא ננסה לחשוב מה משותף לחופה ולביאה שאין אותו בשטר ובכסף. אירוסין? חופה? נכון. אני אולי אפילו הייתי קורא לזה חיבור. נכון? חופה זה להכניס את האישה יחד, להיכנס יחד עם האישה לתוך חופה. להיות ביחד במקום אחד. ביאה זה גם כן סוג של חיבור פיזי. נכון? כסף ושטר זה פעולות פורמליות. הם לא עושות שום חיבור. אולי התוצאה שלהם היא איזשהו חיבור, אבל בהם עצמן אין משמעות של חיבור. אז אני הייתי מזהה את בטא כחיבור. עוד פעם, זה ספקולציה. יכול לבוא מישהו ולהציע פרשנות אחרת, אבל זאת פרשנות סבירה בהחלט. אוקיי, עכשיו כשאני שואל את עצמי מה עושה נישואין, שימו לב. חיבור ואלפא. חייב להיות פה חיבור. אלפא עוד לא זיהינו, אבל חייב להיות פה חיבור בשביל שיווצרו נישואין. משהו שאין בו אלמנט מחבר לא יכול לעשות נישואין. אוקיי? לעומת זאת אירוסין לא צריך חיבור. אם אנחנו חוזרים לכל החקירות הישיבתיות, מה היחס בין אירוסין לבין נישואין, אני חושב שזה בדיוק מה שאומרים שמה. אירוסין זה איזשהו מעשה פורמלי שאולי אוסר אותה על העולם, אבל עוד לא יוצר את החיבור שלה אליי. מתי היא נהיית שאר בשרי, שארו זאת אשתו? מתי היא נהיית חלק ממני? נוצר החיבור רק בנישואין. אז גם המחויבויות ההדדיות של הכתובה והכל. נכון? אז גם היא מותרת בביאה מדרבנן. לא הייתה מותרת גם קודם, אבל מדרבנן רק אחרי נישואין מותרת ביאה כי זה השלב של החיבור. אז אנחנו לא מתפלאים לראות שנישואין דורשים חיבור למרות שאירוסין לא. אוקיי? עכשיו כמובן השאלה הקשה פה, מה זה אלפא? יכול להיות רצון? אלפא נמצא בכל אחד מהפעולות האלה, אבל ברמות שונות. בביאה ובשטר זה הכי חזק. בכסף ובחופה זה חלש יותר. אני אין לי תשובה טובה לזה, אבל אני אזכיר לכם משהו באחד התרגילים שעשיתי בפעם הקודמת. אתם זוכרים את הדוגמאות האלה? כן. ומה היה לנו שמה? היה לנו בעצם שמה שני פרמטרים שצובעים, נכון? זוכרים? בטא וגם אלפא, וזה בטא וגם שני אלפא וכן הלאה. ופה, רגע אני אעשה את זה הפוך. ופה היה נגיד גמא ושני אלפא, גמא ואלפא, ופה נגיד אלפא. אוקיי? אז מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר, או נקרא לזה אתם יודעים מה, פה בשביל הסדר הטוב נעשה פה שניים ופה אחד, בסדר? מה בעצם זה אומר? זה בעצם אומר שאלפא מייצג את העוצמה המופשטת, הלא צבועה, שאפשר לצבוע אותה בבטא ואפשר לצבוע אותה בגמא. השאלה היא כמה יש מזה, זה מיוצג על ידי איזה עוצמת אלפא יש פה. ובעצם אלפא זה הפרמטר שאומר שכל הדברים האלה מצליחים להחיל חלויות כלשהן או לעשות פעולות הלכתיות מהותיות. הא? עוצמת חלות, חיוב או חלות, להחיל חלות או מין משהו מהסוג הזה, ברמה הלגמרי מופשטת שמשותפת לכל אלה. זאת אומרת לא משהו ספציפי, לא חיבור. החיבור יבוא עם הבטא. זאת אומרת שאנחנו נעשה בטא וגם אלפא זה אומר שיש פה חיבור בעוצמה של שלושה אלפא, או בעוצמה של שני אלפא או משהו כזה. בדיוק כמו שמה. אז אלפא זה בעצם הכמות המופשטת שנצמדת לשלושת האיכויות האלה. פה יש איכויות שונות ופה זה בעצם פרמטר הכמות. עכשיו זה לא מפתיע אותי לגלות שיש פרמטר אחד שרץ, כי הרי מראש הגדרתי אותו ככזה. לכן גם אהבתי שרק פרמטר אחד יכול לעלות באלקיו שלו, כי זה הפרמטר שמייצג את הציר שעליו מתנהל הכל, כי אם אין ציר משותף לכל הדבר הזה אז אי אפשר בכלל להסיק מסקנות מהטבלה הזאת. אי אפשר לחבר ג'אז עם ספרות יפה, נכון? זה דברים שלא מדברים אחד עם השני. חייב להיות שהם שייכים לאיזשהי משפחה מופשטת משותפת. אלפא מייצגת את זה. אז אלו שהן פעולות שיש להן יכולת ליצור חלויות הלכתיות או ליצור תוצאות הלכתיות, ואלפא זה העוצמה. עכשיו, אני לא יודע למה זה יוצא, אבל ככה זה יוצא, שהעוצמה הגדולה ביותר של אלפא יש לשטר דווקא. לביאה יש פחות, ולכסף ולחופה יש עוד פחות. כי השטר הוא נטו בעצם, שטר פה מייצג ממנו נגיד גירושין, זה נטו. אין לו שום תכונה אחרת, יש לו רק את היכולת לייצר, כן. בשטר אני באמת יותר יכול להבין את זה, ובאחרים זה קצת פחות ברור. שטר זה באמת פעולה הלכתית פורמלית טהורה. אז הייתי מצפה שמי שיאפיין אותה זה יהיה פרמטר טהור. אין לו שום דבר, זאת הגדרה שרירותית. יכולנו להגדיר במקום שטר לעמוד על רגל אחת, הרי זה סתם פעולה. לעומת זאת ביאה זה חיבור, אי אפשר להגדיר מה שרוצים. מה שמחבר מחבר ומה שלא לא. ולכן שטר זאת פעולה פורמלית. אבל יש בזה גדרים. אבל יש בזה גדרים פורמליים שכנראה יכול להיות פחותים בכמות משטר ולכן יש בו רק את זה. אלו הגדרים הפורמליים שיש לך. מה במה? אני מדבר, אולי האלפא מייצגת כמות של גדרים פורמליים ואז זה גם מסתדר, כלומר בשלוש, שתיים, אחת ו… לא, הכוח לייצר תוצאות הלכתיות או תוצאות משפטיות, זה אלפא לדעתי. הכוח לייצר תוצאות משפטיות. ששטר הוא הכי חזק פה כי בעצם שטר הוא הוא זה. בדיוק, הוא פשוט זה. זה מה שיש בו, אין בו שום דבר חוץ מזה. הוא לא צבוע בשום צבע. בשטר אפשר לעשות הרי מה שעושים, אפשר לעשות חוזים, אפשר לעשות קידושין, אפשר לעשות גירושין. מה שאתה כותב בשטר זה מה שעשית בו. זאת אומרת אין לו שום צבע מצד עצמו. אז דווקא לא מפתיע אותי בשטר שהוא באמת נצמד לאלפא. אבל פחות אני מבין לגבי ביאה, חופה וכסף. בסדר? אז רק אני מביא פה דוגמה, בהחלט ייתכן גם אפשרות אחרת. עוד מעט נראה למה זה גם לא כל כך מטריד אותי אם אני לא מוצא פשר. עוד מעט אני אסביר את זה. בכל אופן שימו לב מה קורה פה. למעשה אנחנו מתחילים עם אוסף של נתונים הלכתיים. יש לנו אוסף, זוכרים את הנתונים המיקרוסקופיים כמו שבזה ובזה יש שנה או זה שנה לנזק, תחילת עשייה או לסוף נזק, זה הכל נתונים מיקרוסקופיים. אינם פה בטבלה. מי שמופיע בטבלה אלה עובדות הלכתיות. אני עכשיו לוקח את העובדות ההלכתיות הידועות, מציע להן הסבר תיאורטי, מוצא תיאוריה. התיאוריה הזאת מסבירה לי גם מה יש בכל אחת מן הפעולות וגם מה נדרש בכל אחת מן התוצאות, שזה היותר חשוב כמובן. הפעולות כיוון שהן מוכרות לי, אני משתמש במידע שיש לי עליהן כדי לזהות את הפרמטרים. אחרי שזיהיתי את הפרמטרים אני חוזר לתוצאות ההלכתיות והצלחתי לפצח אותן. זאת אומרת שהמכשיר הזה, המכשיר האלגוריתמי הזה שהגדרנו פה פועל לשני כיוונים שונים, אולי מנוגדים. בכיוון אחד הוא עוזר לי להגדיר מה היא התוצאה הנכונה במשבצת. האם זה אחד או אפס. זה פשוט מכשיר כדי לבצע היסק. אוקיי? במובן הזה לא חשוב לי לזהות את אלפא, בטא, גמא ודלתא, מה זה משנה. העיקר שיש כאלה, אני עושה את החשבון, אני מגיע למסקנה מי זאת התשובה הנכונה. בסדר? אבל כאן יש יתרון נוסף. כיוון שמאחורי, כמו שראינו גם בקל וחומר, שמאחורי זה מתחבאת תיאוריה. אז אני בעצם עכשיו יכול ללמוד גם לכיוון ההפוך. לא רק שאני יודע להסביר מהו המילוי הנכון. אפילו אם הייתי יודע את כל המילויים היה טעם לבנות את התיאוריה, כי אז יש לה ערך עיוני. אני רוצה להבין מה עומד מאחורי הרעיונות של התורה. למה נישואין זה נעשה על ידי זה וזה וזה ולא על ידי זה וזה וזה. למה אירוסין נעשה על ידי כולם, למה וכן הלאה. אז אם אני רוצה להבין מה עומד מאחורי הקביעות של התורה, אני משתמש באותו מכשיר עצמו, כשהמטרה שלי זה לא לדעת מה למלא פה, אלא המטרה שלי זה להבין את הפעולות ואת התוצאות במונחי תיאוריה. כשאנחנו מסבירים בתיאוריה מדעית, מה אנחנו עושים? בדיוק אותו דבר. מה אנחנו עושים? אנחנו רואים אוסף של עובדות. אנחנו רואים גאות ושפל, אנחנו רואים שעצמים נופלים לכדור הארץ, ואנחנו רואים את מסלולי הכוכבים בשמיים. אלה עובדות. עכשיו אני לוקח את העובדות האלה ומנסה למצוא הסבר תיאורטי. ההסבר התיאורטי הזה במקרה הזה זאת גרביטציה. ההסבר התיאורטי מכיל ישים… מה? עשרים וחמש שנה לוקח למצוא כאלו תיאוריות. לא משנה, אבל עדיין הנקודה היא שאני מחפש איזשהו הסבר תיאורטי לאוסף של עובדות. העובדות אני רואה בעיניים. בסדר? עכשיו אני מחפש הסבר תיאורטי. ההסבר התיאורטי הזה בנוי מכל מיני מושגים וישים תיאורטיים שאף אחד מעולם לא ראה אותם. את כוח הגרביטציה אף אחד מעולם לא ראה. אי אפשר. אי אפשר לראות, נכון? זה בעצם יש שאני בעצם המצאתי אותו במסגרת ההסבר התיאורטי. אז אני לוקח כן, לא משנה, כן נכון, כל שדה, כל כוח, כל יש, פונקציית גל קוונטית, הכל, לא משנה. כל יש תיאורטי זה בעצם לא דבר שבו צפיתי. אני צופה בעובדות. במקרה של פיזיקה בעובדות המדעיות. בשביל להסביר אותם אני בונה איזושהי תיאוריה שתסביר את העובדות האלה, שהתיאוריה הזאת מכילה בתוכה ישים תיאורטיים. תיאורטיים ובמושגים תיאורטיים וכללים ועקרונות וקשרים ביניהם. זה בדיוק מה שאני עושה כאן. אני לוקח את העובדות ההלכתיות וזה אני יודע כתוב בתורה – עובדות. זה פדיון, זה לא עושה פדיון, זה כן עושה, הכל כתוב בתורה. עכשיו אני שואל את עצמי מה היא התיאוריה שמסבירה את העובדות האלה. התיאוריה הזאת מכילה ישים תיאורטיים. את אלה. אלה ישים תיאורטיים אף אחד כאילו לא רואה אותם בתורה, אתה לא תראה אותם בתורה, הם נמצאים מאחורי זה, אני הם חלק מההכללה שאני עושה כדי להסביר את העובדות שבתורה. אז בעצם מה שאני עושה כאן זה בסך הכל הליך מדעי. אני לוקח את העובדות שכתובות בתורה ומציע תיאוריה שמסבירה אותן. בסדר? אז בעצם האלגוריתם הזה נותן לנו שני דברים: הוא נותן לנו א' את האפשרות למלא משבצת חסרה, להוסיף מידע, התחלנו עם זה שזה אלגוריתם שמטרתו לוגיקה של הוספת מידע, נכון? והמשמעות השנייה של המכשיר הזה זה שהוא מאפשר לי להבין את המידע, הוא מציע לי תיאוריה שמסבירה את המידע. עכשיו אני אומר יותר מזה, בפילוסופיה של המדע בדרך כלל מחלקים בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק. כשאנחנו צופים באוסף של עובדות אפשר להכליל אותן בהמון צורות ובעצם שום הכללה היא לא יוצאת באופן טריוויאלי מהעובדות, דורש איזושהי מידה של יצירתיות, השראה. בסדר? בא בן אדם פתאום קופץ ואומר יש חוק גרביטציה והוא אחראי על הגאות והשפל, על נפילה של גופים לכדור הארץ ועל מסלולי הכוכבים, תופעות שנראות לא קשורות בעליל אחת לשנייה. לפני שמישהו חשב שיש גרביטציה בעולם אף אחד לא היה מעלה בדעתו שיש קשר בין התופעות האלה. בסדר? אבל מישהו הצליח להמציא רעיון מבריק שהוא קושר את כל התופעות האלה להסבר אחד. איך הוא עושה את זה? אין לזה הסבר, למעשה בפילוסופיה המקובלת של המדע מתייחסים לדבר הזה כסוג של נבואה. הפילוסופיה של המדע לא עוסקת בהקשר הגילוי. הקשר הגילוי יכול לבוא אליך מגילוי אליהו או מסבתא שלך שהתגלתה אליך בחלום, זה לא מעניין אף אחד. אנחנו עכשיו רוצים בדיוק, או תפוח שנופל לך על הראש. אנחנו רוצים בסך הכל אחרי שאתה מביא לנו את התיאוריה שסבתא שלך אמרה לך בלילה אנחנו נבדוק אותה במעבדה, זה הקשר הצידוק. ואנחנו ננסה למצוא פרדיקציות. למשל, אם התיאוריה הזאת אומרת שפה יהיה אחד, מה ההקשר שלנו? אני הולך לתורה אני מחפש, אולי אני אמצא שזה באמת אחד, זה יאשר לי את התיאוריה. למשל, אם אין לי את זה בתורה אז אין לי, אז אני אומר לעצמי שזה אחד, אבל זאת למשל אפשרות לאשר. אחת האפשרויות לדוגמה זה להגיד בוא ניקח עכשיו נתון אחד חסר, נעיף אותו החוצה. בסדר? ואני שואל את עצמי עכשיו אני אפעיל את התיאוריה שלי, אני אמלא את המשבצת הזאת, אם יצא לי אפס אז זה בדיוק יוצא מתאים למה שכתוב בתורה, אישרתי את התיאוריה שלי. אם לא אני צריך לשפץ את התיאוריה שלי. אוקיי? אז זה בעצם הליך שהוא לגמרי מקביל, שנייה אחת, לגמרי מקביל להליך המדעי. אבל היתרון הגדול פה שימו לב והערך החשוב של זה זה שכאן אנחנו מציעים בעצם צורה מכנית לחלוטין להסביר את הקשר הגילוי. אני מראה לכם איך אנחנו מגיעים מהעובדות לתיאוריה, מה שנתפס בדרך כלל כמיסטיקה בפילוסופיה של המדע. זאת מיסטיקה, איך אתה יכול להגיע מהעובדה לתיאוריה שמכלילה אותה? הנה יש לנו פה דרך לגמרי סיסטמטית להראות יש לנו עובדות אני מצליח לייצר מתוכן תיאוריה בתהליך לוגי מכני לגמרי. ההבדל ברור בין זה לבין מה שאמרת קודם על הכוכבים וכן הלאה שפה יש לך בעצם את רשימת העובדות הרלוונטיות. גם שם אתה צריך לקשר איכשהו בין הנתונים, פה הרשימה כבר מקושרת. פה אני צריך לקשר, יש המון עובדות בתורה ולא את כולן הכנסתי לטבלה הזאת. אני בחרתי את הנתונים שנראו לי רלוונטיים. כלומר הדף גמרא בחר. הדף גמרא בחר או אני אבחר אם אני אעשה בזה שימוש, לא משנה. אבל כן, האדם עושה את זה, זה לא שבתורה עצמה אין לה אינדיקציות מה רלוונטי ומה לא רלוונטי. אבל זה לא הטיעון שלהם היה איזה שהוא מבנה לגלות את זה. הם גם כן הביאו נתונים וכל פעם ניסו לשחק איתם. לא ברור, מה אמוראים אתה מדבר? כן, אמוראים. בוודאי. אז אני עושה, לא האמוראים. לא, בסופו של דבר אי אפשר, כלומר מה ההנחה? נגיד המודל הזה התקבל בכל מוסדות העולם אז מהיום לאנשים תהיה שיטה לוגית איך להגיע מהעובדות לתיאוריה. מה שנחשב כמיסטיקה בעצם כהשראה, כמה שהפילוסופיה בכלל לא נוגעת בו, אני מציע לך אלגוריתם לוגי קשיח שמבצע את הפעולה. האלגוריתם שלך, אבל ברור, א' זה בהנחה שאנחנו יודעים את הפרמטרים פחות או יותר שאיתם אנחנו אמורים לשחק. לא, אני לא יודע כלום, הפרמטרים יוצאים מתוך החשבון. לא, את העובדות. את העובדות שאיתם אני מתחיל לייצר את הפרמטרים. נכון, עדיין. לא, אתה כן צודק, זה זאת הנקודה הכאובה פה. הנקודה הכאובה פה שאתה צריך כמובן להחליט מי העובדות הרלוונטיות, את מי אתה מכניס לטבלה. יש אינסוף נתונים שכתובים בתורה. נכון, אבל האלמנט המיסטי מהפילוסופיה של המדע, בהקשר של גילוי, עדיין קיים. הוא תורגם פה לאיך אתה בוחר פעולות ותוצאות רלוונטיות שמהן אתה יכול להסיק את המסקנה שמעניינת אותך. מה, מה רלוונטי? איזה מהם קשור? ג'אז וספרות יפה למשל לא יהיה קשור, אני לא מכניס את זה לטבלה. אולי אפילו האלפא הוא עדיין מיסטי. מה? האלפא שלנו הוא עדיין מיסטי. נו, בסדר, אז במקרה הזה כי לא הצלחתי לזהות אותו או שאני באמת חושב אולי שזאת איזושהי השראה. והשאלה היא מה היחס בין הגדרת הפרמטר המיקרוסקופי לבין הבנת התיאוריה. כלומר כשאני אומר שיש גרביטציה, מה זה אומר? זה אומר שאני יודע להסביר איזושהי… הפרמטר המיקרוסקופי בגרביטציה זה המסה. אני אראה לכם למשל צד שווה שנעשה במדע. תראו, אני רואה, נדמה לי שדיברנו על זה פעם, כן? אני כשאני לוקח ספר, אני עוזב אותו, הוא נופל לכדור הארץ, נכון? עכשיו אני שואל האם גם הטוש הזה ייפול? לא יודע, מה לספר שכן הוא מרובע. בסדר. טוב, כדור יוכיח. אני עוזב את הכדור, הוא נופל לכדור הארץ. אבל מה לכדור שכן הוא עגול? העיפרון הזה הוא לא… הטוש הזה הוא לא עגול. וחזר הדין, לא הרי ספר כהרי הכדור ולא הרי הכדור כהרי הספר. הצד השווה לשניהם שלשניהם יש מסה, וגם לטוש הזה יש מסה, ואם הם נופלים לכדור הארץ גם הטוש הזה נופל לכדור הארץ. בסדר, לכולם יש אלפא שווה, לכולם יש גמא שווה, ופה עוד פעם ייכנס בדיוק הרלוונטיות, אבל אני אומר ההכללה המדעית היא בדיוק צד שווה. צד שווה שאנחנו עושים פה זה בדיוק הכללה מדעית, אין פה שום דבר מעבר לזה. בסדר? זה בסך הכול הכללה שאנחנו לוקחים עובדות ואנחנו מוצאים תיאוריה. עכשיו מי זה הפרמטר המיקרוסקופי? שאני אעשה ניתוח לצד השווה המדעי הזה ואני אחפש פרמטר מיקרוסקופי, מה אני אגלה? האלפא שלי זה יהיה המסה. להיות בעל מסה. ואולי הכדור למשל שנופל מהר יותר יהיה שני אלפא, כי יש לו מסה גדולה יותר מאשר הטוש. בסדר? אז יש שני אלפא, שלושה אלפא, ארבעה אלפא, זה אומר שהמסה יכולה גם לקבל ערכים שונים. בסדר? למעשה הדבר הזה הוא בדיוק תהליך של הכללה מדעית. והרעיון היפה פה זה שאתה… שמצליחים למקם את התהליך שנחשב תמיד כמיסטיקה, התהליך של הכללה מדעית. כל השאלות של יום, שהוא אומר מה, מה, איך אתה יכול לסמוך על ההכללות האלה, ההכללות האלה הן לגמרי נראות שרירותיות. פה יש לוגיקה שיטתית של צבירת מידע מצד אחד, של צבירת מידע הכוונה מילוי משבצת ריקה, זה צבירת מידע, ומצד שני לוגיקה של תהליך ההכללה. תהליך ההכללה הוא כבר לא מיסטיקה, יש דרך שיטתית לעשות אותו. המיסטיקה עדיין יכולה להיות בבחירת העובדות. היא מתחילה בהחלט כן, והקטע הזה בהחלט נשאר לא… מחוץ ללוגיקה. כן, מה שנשאר בחוץ נשאר בחוץ, אין מה לעשות. כן. יש לי שאלה קצת קשורה פחות לעניין הלוגי יותר לגמרא עצמה. למה הגמרא כן מכניסה דברים של הנאה ולא מכניסה עניין של שווי או דברים דומים? כי לא יהיה פירכא. היא הכניסה את זה בתור פירכא. כשאתה רוצה ללמוד מביאה ומכסף לחופה, ביאה וכסף בשניהם יש הנאה. כל הפרמטרים האחרים חוץ מגמא, זאת אומרת אלפא, ביתא ודלתא לא תצליח לייצר מהם פירכא מיקרוסקופית, הם בשום שלב לא יהוו פירכא. אתה לא תוכל להגיד מה לחופה ולביאה שכן יש בהם חיבור. זה לא יפרוך אף אחד מהשלבים בסוגיה. וזה בגלל העובדה הזו שהם מתנגדים ל… לא, הם זיהו רק את הנאה בגלל שפשוט בגלל שזה היה להם הפירכא, זה השתלב להם כפירכא. כי הנאה בדיוק מסתדרת פה מול כסף וביאה, אז היא מהווה פירכא על הצד השווה שמופיע פה. אז הם כותבים מה להנאה שכן יש בהם הנאה. במקום אחר הם היו אולי חושפים את ביתא דווקא, לא את גמא. בסדר? זה מקרה, מקרה מוצלח מבחינתי כי זה עזר לי לזהות את אחד הפרמטרים. אבל באופן עקרוני יכול להיות שאף אחד מהם לא יזוהה. אם אנחנו נעבוד רק במישור של התוצאות ההלכתיות ולא במישור המיקרוסקופי, אז את כל הזיהוי אני אצטרך לעשות לבד. פה במקרה הזה את אחד הזיהויים כבר הגמרא עשתה לי. אוקיי? הלוגיקה שלנו היא בעצם שלב הביניים בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק? החיבור שלהם? חלק מהקשר הגילוי. חלק מהקשר הגילוי בעצם הופך פה להיות משהו לוגי קשיח. עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה, אני חושב, וזה כמובן השערה, אמרתי את זה גם בכנס ניצוצות. נדמה לי, או לפחות יש לי איזו תחושה כזאת, שאם אנחנו ניקח… יכול להיות שלא צריך בכלל להשאיר שום דבר להשראה. זאת אומרת יכול להיות שיש דרך ממש מכנית לחלוטין לעשות את כל ההכללות האלה, את כל הבניית התיאוריות האלה. איך? אם אני לוקח עכשיו אני בונה טבלה באופן תיאורטי. עם כל הנתונים שיש בתורה, הכול, אינסוף נתונים, לא משנה מיליארד עמודות, מיליארד, בדיוק. ואני אבנה עכשיו ויש איזה נתון אחד שהוא חסר לנו. ואני אומר לא יודע מי רלוונטי למי לא רלוונטי, אני רושם את כולם. כי אני לא יודע מי רלוונטי ומי לא, אני רושם את כולם. אם אני צודק שיש פה איזשהו מבנה קשיח, קוהרנטי, אז יכול להיות שאני לא אצטרך לנחש שום דבר. זה ייתן את התוצאה הנכונה. וזה כמובן היפותטי לגמרי, כי מי יכול לרשום את כל הנתונים? ואם תרשמו את כל הנתונים מי יכול לפתור את זה? אז הטבלאות אתם רואים מה צריך פה בשביל טבלה של ארבע על כמה, שש, עם אילוץ. אז בטבלאות של לא יודע מה, מאה על אלף, שזה כלום לעומת סך הכול הנתונים שיש בהלכה, זה משהו בלתי אפשרי לפתרון. אבל ברמה העקרונית אני אומר, בהחלט ייתכן, יש לי איזשהו חשד כזה שלמעשה כל החלק של הקשר הגילוי ניתן למיכון. זאת אומרת, אין שום חלק שהוא השראה. החלק של ההשראה נובע אך ורק מזה שאני רוצה לטפל בלו רנק מטריקס, במטריצה קטנה יחסית. בסדר? ואז אני רוצה לנפות המון שורות ועמודות שלא רלוונטיות מסברה. שם נכנסת ההשראה. אבל אם אני לא אעשה את הבירור הזה, זה בעצם מה שיקרה גם בהליך מכני לחלוטין. בעצם מה שיקרה זה בעצם שאני אנפה פשוט בצורה מכנית ולא בצורה השראתית את כל העמודות, את הכול. תראה שיש פה פרמטרים שהם לא רלוונטיים כדי להחיל אילוצים. בסדר, אבל אתה לא תדע, אתה תפתור את כל המטריצה. בסופו של דבר נגיע לזה, מה? בסופו של דבר נגיע לזה ששאר העמודות הן באמת לא רלוונטיות. אם תשמיט אותן זה לא ישנה את התוצאה. כן, נכון. וזה דורש פה משפטים כמובן, מה זה אומר אי-תלות בין עמודות ובעצם קשור כנראה לקשירות גם של הגרפים איכשהו. אם הם לא קשירים, אז זה אומר שיש שמה כנראה חוסר השפעה בין שני החלקים של הגרף. בכל אופן, אז מה שבעצם האלגוריתם הזה נותן לנו, זה גם את היכולת לצבור מידע וגם את היכולת לבנות את התיאוריה המדעית. אם אני צודק בהשערה שלי, אז יכול להיות שלא צריך פה בכלל השראה. וכל, ניקח את כל הנתונים עד הסוף, תעבוד כמו טמבל כזה, תיקח את כל הנתונים, מה שאתה רוצה, תפתור את כל המטריצה, אם חסר לך איזשהו נתון, מה שייצא לך זו התשובה הנכונה. הרי יכול להיות שבמספר אחד יש יותר שינויי כיוון ובשני יש יותר פרמטרים מיקרוסקופיים ואתה לא תדע לחשב את זה. ואז לא, אז זה פירכא. ופירכא מה אומרת? שאפס או אחד, אתה לא יכול למלא. שאין מילוי אמיתי או שאני לא יכול? שאין מילוי אמיתי, שאם אתה לוקח את מכלול התוצאות זה אומר שאין מילוי אמיתי. מאיפה האינטואיציה הזאת יוצאת לי? כי הרי דיברנו על זה כשדיברנו על הצד השווה. בצד השווה הרי תמיד הייתה לנו אפשרות, אם אני אזכיר לכם, הצד השווה בעצם היה לימוד משני מלמדים למשהו שלישי. ואמרתי שבעצם יכול להיות שהאיקס שיש בזה והוואי שיש בזה גורמים לדין, ובזה הרי אין לא את איקס ולא את וואי. אבל מצד שני העדפתי לומר שבפרמטר המשותף לשניהם, שהוא קיים גם פה, הוא זה שיוצר את התוצאה. בדיוק. מה זה אומר בעצם? ההנחה שלי היא שלכל הלכה יש רק גורם אחד. לא ייתכן שיש שני גורמים שונים לאותה הלכה, או איקס או וואי. אם יש פה את אותה הלכה בשני המלמדים, זה אומר שיש גורם מסוים, הצד השווה, גורם מסוים שהוא הגורם שמחולל את ההלכה הזאת. זה הופך את כל הלמדנות ל… שנייה אחת, שנייה אחת, אני רק רוצה לסיים. מה שזה בעצם אומר, זה שאם באמת ישנו איזשהו יחס מתאם כזה חד-חד-ערכי בין הגורמים לבין התוצאות ההלכתיות, אז זה באמת אומר לדעתי שאני לא צריך שום השראה פה. כי אז זה אומר שאם אני אקח את כל הנתונים שיש לי בתורה, הכול, ואני אפתור את זה כמו דוך, כמו מחשב על כזה, בסדר? אני אפתור את הכול, אני אגיע לתוצאה הנכונה בגלל שאין דרגת חופש. זאת אומרת, יש פתרון אחד. לכל תוצאה יש גורם אחד, אם מצאת את הגורם הזה אז זה הגורם, אין גורם אחר. בסדר? לכן יש לי איזשהו חשד שבהחלט ייתכן שאפילו האלמנט הזה עוד נשאר, נגיד בהקשר הפיזיקלי לדוגמה, אם אני טוען שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם באותה רמת אילוץ כמו שהוא כתב את התורה. חז"ל הרי עושים איזושהי השוואה ביניהם, עשרה מאמרות ועשר הדיברות. עשרה מאמרות זה היסודות של העולם, על מה העולם הפיזי קיים, ועשר הדיברות זה היסודות של התורה. וההנחה היא בעצם שהמבנה של שני הדברים האלה הוא דומה באיזשהו מובן, הוא בנוי על אותה לוגיקה דומה. יש איזושהי אנלוגיה. אנלוגיה בין איך שהתורה בנויה לבין איך שהעולם בנוי, כן? אסתכל באורייתא וברא עלמא, תמיד אומרים בהקשר הזה וכולי. אז גם בהקשר הזה, אם באמת אני צודק פה לגבי התורה והצד השווה הרי עובד גם במדע, כמו שראינו קודם עם הגרביטציה, זה אומר שגם במדע לא צריך שום השראה. תן לי את אוסף כל העובדות המדעיות בעולם, כתוב אותם בטבלה, כן, כל העובדות, תיאורטית כמובן, את כל העובדות המדעיות כתוב אותם בטבלה גדולה, תפתור את הטבלה הזאת, יצא לך הביולוגיה, הכימיה, הפיזיקה, מה שאתם רק רוצים. הכל יצא. אה? זה דטרמיניסטי משהו. לא, לא דטרמיניסטי. התהליך של ההבנה המדעית הוא דטרמיניסטי, לא העולם. העולם יכול להיות לא דטרמיניסטי. זה לא עושה לנו את כל פסיקת ההלכה מכנית לחלוטין? כלומר אם הייתי יכול לעשות את זה, אם היה כזה, לא היה יותר מממד של בחירה בפסיקת הלכה. נכון. פסיקת הלכה או אני לא בטוח, כי בפסיקת הלכה יש עוד משהו חוץ מאשר לצבור מידע. אתה צריך גם לנתח אותו, אתה צריך ליישם אותו, ויכול להיות שהמקרה שבא לפניך דורש איזשהו ניתוח, והניתוח הזה לא קשור לטבלה פה. הטבלה פה רק אומרת לך מה כל ההלכות שהתורה אומרת. אבל את ההלכות צריך ליישם על המקרה. זה מכניס לנו עוד פרמטר מסוים, כלומר משהו בסגנון… לא, הוא אומר, פה במקרה הזה בעצם צריך חיבור, או זה דומה לפדיון, או זה דומה לזה, ואז אני, אוקיי, ועכשיו אני אשתמש בנתונים האלה. פה זה רק מוציא לי את כל ההלכות שהתורה נותנת לי. אבל מהספר ההלכתי ועד פסיקת ההלכה על מקרה, זה דורש עוד מעורבות של פוסק. זאת אומרת, איזה ניתוח של סיטואציה. יכולה להיות שלא צריכה להיות מחלוקת על גזירה שווה? מה? יכולה להיות שלא צריכה להיות מחלוקת. נכון, ברמה התיאורטית לא צריכה להיות מחלוקת אם אני צודק. המחלוקת נוצרת בגלל שאנשים לוקחים רק חלקי, לא בצד שווה, הצד השווה, לא גזירה שווה. על לימודים הגיוניים, רק בגלל שאנשים לוקחים תת-טבלאות, טבלאות חלקיות. אחרת באמת לא הייתה אמורה להיות מחלוקת. נראה לי שזה מה שאסור לנו ללמוד כאילו צד שווה מ… אה? הצד השווה? לא, גזירה שווה, צד שווה אפשר. מותר ללמוד צד שווה גם לדברים שלא קיבל מרבו? כן. רק גזירה שווה אדם רק אם קיבל מרבו. בוא נגיד, זה מחלוקת רש"י ותוספות בעצם. קל וחומר אדם עושה מעצמו, גזירה שווה אדם עושה רק אם קיבל מרבו. שאר אחת עשרה המידות זה מחלוקת רש"י ותוספות בסוכה, האם הם כמו קל וחומר או כמו גזירה שווה. אבל רוב השיטות זה שזה כמו קל וחומר. יש שמה, אני לא זוכר כבר מי זה רש"י או תוספות, אחד מהם אומר שזה הכל כמו גזירה שווה דווקא. אבל זה שיטה יחידאית והיא לא סבירה. מה עוד שגם בגזירה שווה עצמה יש מעורבות של האדם. זה לא נכון שזה נכנס אלינו ישר מסיני כמו שאנחנו לומדים את זה, כבר הראשונים מדברים על זה, הרמב"ן ועוד. שאלה אם זה משהו שהיה תמיד ידוע מראש, כאילו מה שדווקא מה שהם… לא, לא ידוע מראש, הם יצרו את ההלכות האלה. הם יצרו את ההלכות האלה, הם לא ידעו את זה מראש. לא, עניין שהם יצרו, אבל רק להם מותר ליצור בגלל שלהם יש את הידע… אם יש להם את הידע ולנו אין, אז זה סתם לא אחראי. יכול להיות שיש צד שווה שזה נכון, אבל זה לא נכון לגבי התורה. אז אני אומר, אם אנחנו לא אין לנו את הידע לעשות את זה, אז זה לא יהיה אחראי לעשות את זה, לא בגלל שאסור או מותר. ברגע שהשתכנעתי שהכלים האלה, יש לי את המיומנות, אני מבין איך הם עובדים, אז מותר לי להשתמש בהם. אבל אי אפשר לעשות, אי אפשר לעשות טבלה גדולה ענקית כזאת וללמוד לבד. מה זה לעשות? אני אמרתי ברמה העקרונית, נדבר על חז"ל עכשיו, לא עלי. על חז"ל. באופן עקרוני הם יכלו לעשות טבלה ענקית עם כל הנתונים של התורה ולהוציא את מה שהם רוצים. עכשיו, האם אני גם יודע לעשות את זה או לא? אני היום נוטה לחשוב שאני יודע לעשות את זה. ושאלה אם נכון מה שהם עשו. אולי לא נכון מה שהם עשו. מה שהם עשו אנחנו מאמינים שנכון. למה? למה? כי הם חשבו שזה נכון, אז גם אני חושב שמה שאני עושה זה נכון. אז מה? תמיד יכולה להיות אפשרות שאולי אתה טועה. למה לא עונשין מן הדין? לרוב הראשונים זה על קל וחומר, לפי הרמב"ם זה על כל מידות הדרש. למה לא עונשין? אז יש אחרונים שאומרים שמא יש פירכא. שמא יש פירכא, נכון? אמוראים עשו את זה, אז איך זה יכול להיות שיש פירכא? גם אם אמוראים עשו, יכול להיות שיש פירכא, אבל אין מה לעשות, אלה הכלים שלנו ואנחנו משתמשים בהם הכי טוב שאנחנו יכולים. תמיד יש אפשרות שאולי אנחנו טועים. אבל מי שתמיד חושש מטעות לא יעשה אף פעם שום דבר. אם זה נכון, זה נכון לגבי כל המדע. נכון, אני חושב שזה נכון ואני גם דיברנו על זה בשיעורים הראשונים עד כמה יש באמת מגבלות על מי שרוצה לדרוש בי"ג מידות. אני לא חושב שיש מגבלות כאלה, אין שום מגבלה. לא צריך סמוך, לא צריך סנהדרין, לא צריך שום דבר. זה כללי פרשנות שקיבלנו ומותר לנו להשתמש בהם. כל עוד אנחנו יודעים. אנחנו לא יודעים, זה סתם לא אחראי. צריך לראות שאנחנו באמת יודעים איך זה עובד. טוב, נקודה נוספת שרציתי לדבר עליה כאן, אני רואה שאני כבר לא אספיק. טוב, נמשיך עם זה בפעם הבאה.