בינה מלאכותית – שיעור 14 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז תקציר הפרקים הקודמים. ראינו בעצם, נדבר רק על הסוף, כן? ראינו בעצם קצת את הרציונל של איך איך בנוי מחשב. התחלנו ממעגלים חשמליים פשוטים, שבהם מצבי המתגים מייצגים קלט והנורה מייצגת את הפלט. באמצעות מעגל כזה אפשר לבנות בעצם מה שנקרא שער לוגי, זאת אומרת, \"גם\", \"או\", זה חיבור טורי, חיבור מקבילי, קסור וכל מיני עניינים יותר מורכבים. ואז באמצעות זה בנינו כמה מעגלים, חיבור של כמה מעגלים או כמה שערים כאלה, בעצם בנינו מחשבון שמחבר מספרים, באופן עקרוני, שזה כבר ממש מחשב במשמעות שאנחנו מדברים עליה. אבל בהמשך אמרתי שברור שאם אנחנו רוצים לייצר מכונה, זה מה שקראתי מחשב אנלוגי. מחשב אנלוגי זה בעצם מחשב שמדמה את ה את התופעה, זאת אומרת, התופעה ש מתרחשת במחשב האנלוגי מתוארת מתמטית כמו הבעיה שאותה אני רוצה לפתור. נגיד אם אני רוצה למצוא נגזרת של פונקציה, אז אני לוקח משהו שאני מכניס לתוכו נגיד מתח והוא גוזר את המתח והזרם יוצא הנגזרת של המתח. אז אם אני מודד את הזרם, בעצם חישבתי, אני מכניס מתח לפי פונקציה נתונה, ואז אני מודד את הזרם שנוצר, בעצם מה שעשיתי גזרתי את הפונקציה הנתונה. אוקיי? אז לכן כל הדברים האלה זה מחשבים אנלוגיים, אבל החיסרון של מחשבים אנלוגיים זה שהם מחשבים לפעולה אחת. זאת אומרת, אתה צריך לייצר מחשב נפרד לכל פעולה שאותה לכל בעיה שאותה אתה רוצה לפתור. אם יש לך בעיה, לא יודע, משוואה דיפרנציאלית כלשהי או איזה משהו שאתה רוצה לפתור, אתה צריך לבנות מעגל כזה שיחקה בדיוק את הבעיה המתמטית שאותה אתה רוצה לפתור. וזה כמובן לא לא יעיל, לא מעשי. אם אנחנו רוצים מערכת שתפתור לנו הרבה בעיות, אז מה שאנחנו עושים, וכאן עוברים למחשב ספרתי, מה שאנחנו עושים, אנחנו בעצם לוקחים יחידת חישוב שמכילה הרבה מאוד שערים לוגיים והרכבות שלהם וכולי, שיודעת לעשות איזה שהן פעולות לוגיות בסיסיות, ואז אני בעצם, כל בעיה שיש לי אני מנסה לפרק אותה לפעולות הלוגיות הבסיסיות. ואז אני בעצם נותן הוראה למחשב באמצעות תוכנה. זה מה שעושה מתכנת בעצם. הוא כותב, תוכנה זה בעצם אוסף של הוראות למחשב איזה חלק להפעיל, מתי ומה לעשות עם התוצאה. אוקיי? זה בתיאור פשטני, אבל זה זה בעצם הרציונל הבסיסי. ואז מה שקורה זה שאותה מערכת של יחידות לוגיות בסיסיות יכולה לפתור המון בעיות. לכל בעיה צריך לכתוב תוכנה. כל תוכנה כזאת אומרת למערכת את איזה חלקים להפעיל ובאיזה סדר, ולבעיה אחרת נפעיל את החלקים חלקים אחרים בסדר אחר, נעשה דברים אחרים עם הפלט, אבל אנחנו משתמשים כל הזמן באותה מכונה, אותו סט של כלים או שערים לוגיים, והתוכנית כל פעם כתובה כדי לפתור בעיה אחרת. אז לא צריך לבנות מחשב כל פעם כדי לפתור בעיה, אלא אנחנו יכולים לכתוב תוכנית למחשב נתון, מחשב אחד, אנחנו כותבים לו תוכנית, והתוכנית פותרת את הבעיה. אוקיי? זה בעצם מה שנקרא מחשב ספרתי, ולכן הוא הרבה יותר יעיל ממחשב אנלוגי, בגלל שמכשיר אחד, כן, מכונה אחת יכולה לפתור הרבה מאוד בעיות. כמובן זה מעביר את ה את העבודה לתחום התכנות, מתחום החומרה לתחום התוכנה. למה נקרא ספרתי? החומרה זה ה, כן, זה הברזלים, זה ה זה המכשירים עצמם, המעגלים החשמליים, המבנה הפיזי של המחשב, והתוכנה זה בעצם מה שמתכנת כותב כדי להפעיל את המעגלים החשמליים השונים. אז עכשיו יש לנו מערכת, יש לה חומרה אחת, והיא יכולה לפתור הרבה מאוד בעיות. לכל בעיה צריך לכתוב תוכנית, מה אמורה לעשות החומרה כדי לפתור את הבעיה הזאת, אוקיי? שזה בעצם, כך בנוי בעצם מחשב ספרתי.

[Speaker B] למה הוא נקרא ספרתי? ואיך התוכנה עובדת? איך היא איך היא פועלת פיזית, כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] ההרכבה ההרכבה של יחידות לוגיות בסיסיות כדי לייצר פעולות יותר מורכבות זה בעצם נעשה בכלים לוגיים. אנחנו מפרקים את הפעולות המורכבות לפעולות בסיסיות, ואז בעצם ההרכבה הזאת היא הרכבה לוגית של שערים של שערים לוגיים שונים כדי לייצר את הבעיה המורכבת. עכשיו, שערים לוגיים שמוציאים אחד או אפס זה בעצם האלמנט הבסיסי של מערכת ספרתית. מערכת ספרתית, נגיד כשאני רוצה, לא יודע, כשאני רוצה למשל לחשב כמה זה איקס בריבוע, אוקיי? רוצה מחשב שיחשב לי את הפונקציה איקס בריבוע. נגיד כשהוא מקבל אחד הוא יוציא לי תוצאה אחד, כשהוא מקבל שתיים יוציא לי תוצאה ארבע, כשהוא מקבל מינוס שלוש הוא יוציא לי את התוצאה תשע, וכן הלאה, אוקיי? אז עקרונית אפשר לעשות את זה במחשב אנלוגי באיזושהי צורה אם יש לנו מערכת פיזיקלית שיש לה קשר בין נגיד מתח לזרם שהזרם הוא המתח בריבוע או משהו כזה, ואז אני יכול לעשות את זה באמצעות מחשב אנלוגי. אבל אם אני רוצה לעשות את זה באמצעות מערכת ספרתית, אז אני צריך לפרק את הפעולה הזאת לאוסף של פעולות לוגיות ולנסות לבנות את הפעולה המורכבת באמצעות כל מיני מרכיבים לוגיים בסיסיים, אוקיי? וזה מה שנקרא מערכת ספרתית, זאת אומרת דיגיטלית, כן? דיגיטלית זו הכוונה, זה עובד על ספרות, זה משהו בדיד, לא לא משהו רציף כמו מחשב אנלוגי. טוב, אבל זה בעצם כל איך התוכנה עושה את העבודה? מה?

[Speaker B] איך התוכנה איך התוכנה עושה את העבודה הזאת של לקחת את הפקודות הלוגיות?

[הרב מיכאל אברהם] זה אנחנו, זה המתכנת.

[Speaker B] לא, פיזית איך זה פועל? לא מדבר על איך לעשות, מה התוכנה, עקרונית מה היא עושה?

[הרב מיכאל אברהם] מה פה אתה מזין את התוכנה לתוך המחשב ועכשיו אתה מכניס קלט, אוקיי? עכשיו, ברגע שהזנת את התוכנה לתוך המחשב, בעצם בנית מחשב לפתרון הבעיה המסוימת הזאת.

[Speaker B] טוב, אני שואל איך התוכנה לוקחת את הפקודות הלוגיות כמו שהרב הדגים לנו מהתחלה ומסדרת אותם? איך פיזית היא עושה את זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, היא לא מסדרת אותם, הן נמצאות שמה. תוכנה לא יכולה להזיז שום דבר במבנה של המחשב. ברור, הבנתי. המבנה של המחשב הוא נתון. כן. התוכנה אומרת, התוכנה נותנת פקודה: היחידה הלוגית הזאת עכשיו תתחילי לפעול, קחי את הקלט הזה, תעשי לו את מה שאת יודעת לעשות, את התוצאה תעבירי ליחידה ההיא. איך היא אומרת לה?

[Speaker B] מה? איך היא מדברת איתה? מה זאת אומרת אומרת לה?

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מתרגמים את הפקודות של התוכנה שכתב המתכנת לאותות חשמליים. נגיד אני אומר לה, האותות החשמליים בעצם מפעילים את המתגים של המעגל החשמלי. אז כשאני כותב לו בתוכנה, אני אומר לו תיקח את האלמנטים שיש לך, תשים, תפעיל שני מתגים, נורה ומקור מתח. כמובן זה לא מה שקורה שם, אבל רק בשביל לתרגם את זה למונחים שאני דיברתי עליהם. אם התוכנה אומרת לו שים את שני המתגים במקביל, בטור, סליחה, אז בעצם מה שהיא עושה היא עושה פעולה לוגית של \"גם\". אם התוכנה אומרת שים את שני המתגים במקביל, אז היא בעצם עושה פעולה של \"או\". עכשיו, התוכנה כמובן לא מזיזה את המתגים, היא רק נותנת הוראות איך להפעיל אותם ובאיזה סדר. אבל ברגע שהיא אומרת תפעיל את זה כאילו שזה היה מקבילי או תפעיל את זה כאילו שזה היה טורי, היא בעצם אומרת לו איזה פעולה לעשות כדי להוציא את התוצאה המבוקשת.

[Speaker B] ואיך שהוא היא מתורגמת לאותות חשמליים

[הרב מיכאל אברהם] שיעבירו להם, איך זה בפועל קורה? כן, דיברתי על זה על הממשקים. הממשקים זה דבר מאוד חשוב. יש ממשק לפני הקלט ויש ממשק אחרי הפלט, זאת אומרת, סליחה, לפני הפלט ואחרי הקלט. זאת אומרת, אתה מכניס נגיד איזשהו קלט למחשב, הקלט הזה מתורגם על ידי מערכת חשמלית למתחים. נגיד נכנסה הספרה אחת, זה מתורגם לחמישה וולט, בסדר? חמישה וולט. עכשיו החמישה וולט האלה, התוכנה אומרת להם: תיקח את החמישה וולט האלה, תעביר את זה למעגל הזה ששני המתגים נמצאים בטור, אוקיי? ואז זה מה שהתוכנה מורה לו. עכשיו הוא מעביר את זה לשם, התוצאה שיוצאת, נגיד אם שתי הכניסות היו אחת, התוצאה שיוצאת היא אחת. את האחת הזה יש ממשק נוסף, ממשק שלפני הפלט, אומר: אה, אם יצא לך אחת, תדליק את הנורה. ואז אני נמצא בחוץ, אני רואה שהנורה דולקת, אני מבין שהתשובה היא אחת.

[Speaker C] הרב, איך איך אומרים בעברית איי אל יו?

[הרב מיכאל אברהם] אריתמטיק לוג'יק יוניט.

[Speaker C] כן, איך אומרים בעברית?

[הרב מיכאל אברהם] יחידה אריתמטית-לוגית.

[Speaker C] זה לא נקרא קלט?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא, לא, מה פתאום, זה ה… זה הליבה של המחשב.

[Speaker C] זה סי יו? סי פי יו. כן. אבל אם אתה מדבר במונחים שאם אתה יכול לתרגם אותם באנגלית.

[הרב מיכאל אברהם] אינפוט ואאוטפוט. כן, אוקיי. קלט זה מה שאתה קולט, זה האינפוט, ואאוטפוט זה מה שאתה פולט, מוציא פו…

[Speaker C] זה מה שמתחבר עם איי אל יו?

[הרב מיכאל אברהם] לא, האיי אל יו יוצר את זה, לוקח את הקלט, מחשב ומוציא את הפלט.

[Speaker C] אה, עכשיו הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] זה הלב של המחשב איפה שעושה את החישוב.

[Speaker C] אני מכיר מכיר את זה באנגלית פשוט, לא מכיר את זה בעברית, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן אז הרעיון הזה הוא בעצם זה שפרץ את הדרך בפני המחשבים שאנחנו מכירים או שהכרנו עד לפני עשר שנים, שזה בעצם מכונה אחת שיכולה לפתור הרבה מאוד סוגי בעיות. אבל שוב, לכל סוג בעיה צריך לכתוב תוכנית. זאת אומרת, זה לא שהמכונה עכשיו מקבלת בעיה, מוציאה לך את הפתרון, לא, אתה צריך להזין לתוך המכונה תוכנית, שהתוכנית הזאת המתכנת חושב איך נכון לפתור את הסוג הזה של הבעיה, ואז הוא נותן הוראות למחשב מה לעשות. זאת אומרת, במקום לבנות הרבה מחשבים, מחשב אחד לכל בעיה, שזה במחשבים אנלוגיים, אני בונה מחשב אחד אבל יש תוכנית אחת לכל בעיה. זאת אומרת, כל תוכנית מתאימה את המחשב כדי לפתור בעיה מסוג מסוים, אוקיי? עכשיו זה, אני כבר אומר קדימה, אנחנו נגיע לזה עוד, אבל אני כבר אומר קדימה, בניגוד לבינה מלאכותית למשל, שלא צריך שום דבר. זאת אומרת, זה תוכנה אחת, חומרה אחת, הכול אחד, אתה לא צריך לעשות שום דבר, אתה רק צריך לשאול מה שאתה רוצה והוא נותן לך את התשובה. אתם מבינים שזה התקדמות, הצעד הבא אחרי המחשב הספרתי. זאת אומרת, אם התקדמנו, המחשב האנלוגי זה מחשב אחד לכל בעיה, המחשב הספרתי זה מחשב אחד לכל הבעיות, אבל כל בעיה צריכה תוכנה. זאת אומרת, כל כל בעיה צריך לכתוב תוכנה כדי לפתור אותה. טוב, וזה מסובך, צריך כישרון בשביל לכתוב תוכנה יעילה, תוכנה טובה, תוכנה מדויקת וכדומה. השלב הבא זה מחשב שפותר את כל הבעיות כפי שהוא. לא צריך לכתוב תוכנה לכל לכל בעיה או בטח לא לייצר מכונה לכל בעיה, לא, זה אותה מכונה שפותרת את כל הבעיות. שזה ממש נשמע כמו הוקוס פוקוס, אז לזה אני רוצה להגיע עוד מעט. אז אני רוצה אבל לפני שאנחנו עוברים הלאה לבינה מלאכותית, עד כאן זה מחשב רגיל, עכשיו אנחנו נעבור לבינה מלאכותית, לא לא מודלי שפה גדולים, שזה משהו שהוא רק בן לא יודע כמה, חמש שנים, משהו כזה, אפילו לא נדמה לי, אלא אני מדבר בינה מלאכותית זה משהו שכבר קיים, רשתות נוירונים, משהו שכבר קיים לא יודע מה, שלושים שנה אני חושב או אפילו יותר, כשאני הייתי בדוקטורט זה כבר היה, אז אני חושב בערך התחיל. בכל אופן אז אני רוצה אבל רגע לסכם מה מה אנחנו רואים ב עד השלב של המחשב הספרתי, זאת אומרת מה מה בעצם למדנו לענייננו? אז אני רוצה שנשים לב לשתי תכונות של המחשבים כפי שתיארתי אותם. תכונה אחת זה שהמחשב לא פותר שום בעיה. מי שפותר את הבעיה, במחשב אנלוגי זה מי שבנה את המחשב, ובמחשב דיגיטלי, ספרתי, זה מי שכתב את התוכנה, אוקיי? אבל תמיד מי שפותר את הבעיה זה האדם. זאת אומרת גם במחשב אנלוגי וגם במחשב דיגיטלי, מי שפותר את הבעיה זה האדם. במחשב אנלוגי אני ממש בונה את המחשב כדי שיפתור את הבעיה. אני שם קבל כי אני יודע שהוא גוזר, או אני שם שני מתגים כי אני יודע שהם בטור כי אני יודע שהם עושים \"גם\", אני פשוט בונה את המעגל כך שהוא יוציא לי את התשובה שאני מעוניין בה, אוקיי? אז שם ברור שאני בעצם זה שפותר את הבעיה ולא המעגל החשמלי. עכשיו במחשב ספרתי המחשב הוא אחד, אני לא בונה מחשב כדי לפתור כל בעיה, אבל אני כן כותב תוכנית כדי לפתור כל סוג של בעיה, אז לכן עדיין מי שפתר פה את הבעיה זה האדם, לא המכונה, רק הפעם זה במכונה אחת והאדם פותר את הבעיה דרך תוכנה, כל פעם תוכנית אחרת שכתובה כדי לפתור בעיה מסוימת, אוקיי? אבל עדיין מי שפותר את הבעיה, שימו לב, כל הזמן זה האדם, ולא המחשב. המחשב הוא בסך הכול נותן לנו איזשהו איזושהי פעולה שאנחנו משתמשים בה כדי כדי לפתור את הבעיה, זה כמו שאני לוקח עט ונייר ופותר עליו איזושהי משוואה מתמטית, אז אף אחד לא יגיד שהעט והנייר פותרים את הבעיה, נכון? אני משתמש בעט ובנייר כדי לפתור את הבעיה. גם במחשבים, כפי שתיארתי אותם עד עכשיו, המתכנת או מי שבנה את החומרה, לא משנה, הם אלה שמשתמשים בגולם הזה כדי לפתור את הבעיה. אבל מי שפתר את הבעיה זה האדם, לא המכונה.

[Speaker D] אתה יכול להזכיר לי מה הכוונה שלך בלפתור את הבעיה? כן, אני זוכר שדיברת על זה, אבל שכחתי.

[הרב מיכאל אברהם] נגיד מכונה שמחברת שני מספרים. בסדר? היא מוציאה לי את X ועוד Y. אני מקבל את X, מקבל את Y, והפלט הוא X ועוד Y. אוקיי? עכשיו אני כותב תוכנה שאומרת למכונה מה לעשות. קח את X, תראה כמה יחידות יש בו.

[Speaker D] אני זוכר את מה שאמרת לגבי תהליך דטרמיניסטי, כן, שהמכונה בסופו של דבר סתם פועלת בצורה דטרמיניסטית ו… כן, זה ברור, הכל התבונה, אה?

[הרב מיכאל אברהם] הכל דטרמיניסטי בינתיים.

[Speaker D] כן, והתבונה האנושית היא מה שיצרה את התהליך, היא מה שתכנתה אותו, אבל נכון. כאילו באיזה מובן, בגלל זה אני שואל, באיזה מובן היא לא פותרת את זה? בסופו של דבר היא מביאה לך את התשובה הנכונה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כמו שהעט והנייר, העט כותב על הנייר את התשובה הנכונה.

[Speaker D] אני המנוע במקרה הזה, היד שלי היא

[הרב מיכאל אברהם] זאת שמזיזה נכון, אתה המנוע.

[Speaker D] לא המנוע, המחשב עובד בפני עצמו, אוטומטי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, המחשב לא עובד בפני עצמו. המחשב עובד לפי ההוראות שלי, אני המנוע. אני מזיז את העט על הנייר. אני מזיז את היחידות של המחשב כדי שהם יבנו בדיוק את מה שאני רוצה.

[Speaker D] אני לא אומר

[הרב מיכאל אברהם] לו בדיוק כמו עט ונייר.

[Speaker D] אני מבקש סתם, אני מניח שזה סינטקס, אז כנראה המחשב רגיל יכול לעשות את זה, זאת אומרת, תלכסן מטריצה. המחשב עושה את זה בלעדיי.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא אומר לו לא, הוא לא עושה את זה בלעדיך, לא.

[Speaker D] אני נותן לו מטריצה, אני אומר, תלכסן אותה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לא אומר תלכסן אותה. אתה בונה על זה שיש בפנים סוברוטינה שמלכסנת מטריצות. מישהו כתב את הסוברוטינה הזאת. אוקיי. בסדר, תודה רבה. אז הוא פתר את הבעיה, לא אתה. בסדר, אבל לא משנה, זה עדיין האדם.

[Speaker D] אז כאילו האינטליגנציה, הכוונה היא בזה שבלפתור את התשובה זה האינטליגנציה שיצרה את הדרך לפתרון?

[הרב מיכאל אברהם] לא, את התוכנה שיש בתוך המחשב, כן, סוברוטינה. אוקיי, הבנתי, סבבה.

[Speaker D] אז בסוף

[הרב מיכאל אברהם] בסוף מדובר פה ממש כמו מים. בזה שהמים לא פותרים את משוואת נבייה-סטוקס, למרות שהתנועה שלהם מתארת את הפתרון. גם פה, זה איזשהו גולם שהוא רץ ומזיז זרמים חשמליים לפי הטבע הפיזיקלי וחוקי הפיזיקה, זה הכל. אני משתמש בדבר הזה כדי לפתור את הבעיה, ומי שפתר פה את הבעיה זה אני. המחשב הוא העט שלי, זה הכל. עכשיו, הוא כמובן עט יותר משוכלל, אבל זה עדיין רעיונית זה עט. זה עט שאני מזיז אותו וכותב באמצעותו את הפתרון. עכשיו, תכונה שנייה של המחשבים כפי שראינו אותם זה שהמחשב כמובן לא פותר בעיה לא רק במובן שהאינטליגנציה הדרושה לזה זה של האדם, אלא גם אחרי שהאדם כבר הכניס את התוכנה, מה שהמחשב עושה זה לא לפתור בעיה. מה שהמחשב עושה זה להזרים זרמים חשמליים, להדליק נורות ולכבות נורות, זה הכל. מה זה פתרון הבעיה פה? זה אני כאדם, והפעם לא מי שכתב את התוכנה, אלא המשתמש במחשב. אני מסתכל כשהנורה דולקת, אני נותן לזה פשר, אני קורא לזה אחת כשהנורה דולקת. אז מבחינתי תוצאת התרגיל הייתה אחת. אבל המחשב לא עשה פה אפס ועוד אחד שווה אחד. המחשב הזרים זרמים חשמליים והוא פעל לפי חוקי הטבע. אני נותן פשר לפלט שהמחשב הוציא, ומבחינתי זה אומר אחת. אז המחשב, אני אומר מעבר, זאת אומרת המאפיין הראשון שאמרתי זה שהאינטליגנציה שיצרה את הפתרון הייתה של האדם ולא של הגולם. אבל עכשיו אני אומר, עזבו, אפילו אחרי שכבר הכנסתי את התוכנה לתוך המחשב, זהו, האדם כבר סיים את העבודה, הלך הביתה. עכשיו יש כבר תוכנה בתוך המחשב, זה כבר מחשב שיודע לפתור בעיות. יודע אחרי שאני הכנסתי לתוכו את התוכנה. זה ההערה הראשונה הייתה. עכשיו יש לי הערה שנייה. גם אחרי שהתוכנה נמצאת בתוכו, הוא לא באמת פותר בעיות. התוכנה אומרת לו תרים את המתג הזה, תוריד את המתג הזה, תדליק את הנורה הזאת, אם הנורה הזאת דולקת תכבה את המתג ההוא, תחבר את שני הזרמים האלה לפה, ובסוף תדליק או אל תדליק נורה. אוקיי? זה הכל. עכשיו, מה שהמחשב עושה, הוא מזרים זרמים חשמליים ומדליק נורות, זה הכל. אנחנו, כשאנחנו מסתכלים על הנורות, אנחנו נותנים להם פשר. נגיד שתחשבו שיש סדרת נורות, אחת דולקת, אחת דולקת ואחת כבויה, אז אנחנו אומרים אה, זה 110, אחד, אחד ואפס, כן? נורה דולקת זה אחד, נורה כבויה זה אפס. אז יש פה אחד, אחד, אפס. אה, אז התוצאה של התרגיל היא אחד, אחד, אפס. זה התוצאה של ה אבל המחשב לא עשה תרגיל ולא פתר שום דבר, הוא פשוט הדליק שלוש נורות לפי מה שיצא לו עם הזרמים החשמליים. לכן מעבר לזה שהאינטליגנציה שיצרה את הפתרון היא אינטליגנציה אנושית, גם אחרי זה אין פה באמת תהליך של פתרון של בעיה, יש פה תהליך של הזרמת זרמים חשמליים, זה הכל. הבעיה נפתרת רק במוחו של המשתמש עכשיו, אני לא מדבר על המתכנת, של המשתמש. כשהמשתמש נגיד, אפילו במחשב שכבר יש מסך, לא נורות דולקות כמו הדבר הפרימיטיבי שאני תארתי, תחשבו על מסך, אז דיברתי על זה כבר שמסך נגיד אתם רואים אחד ועוד אחד שווה שתיים כתוב על המסך. איך הדבר הזה נוצר? כשאני מקליד על המקלדת אחד, בסדר? אז בעצם אני מפעיל מערכת שמדליקה את המסך בצורה שכתוב אחד. פשוט גורמת להרבה נורות קטנות על המסך להידלק ממש בצורה של הספרה אחד. המחשב כמובן אין לו מושג שכתוב פה אחד, הוא מדליק נורות לפי ההוראות. אני מדליק אותם בצורה כזאת שמבחינתי כתובה פה הספרה אחד. אוקיי? אותו דבר אני אומר ועוד, אז אני מדליק גם נורות בצורה שיהיה פה ועוד. ואז עוד פעם נורות שיהיה כתוב פה אחד. אבל כל זה זה ייצוגים שרק אצלי הם הופכים להיות לתרגיל של חיבור, אחד ועוד אחד. במחשב עצמו זה אוסף זרמים חשמליים שבסוף מדליקים איזה שהם נקודות על המסך, וזה הכל. המחשב לא עוסק לא בתרגילי חיבור ולא בכלום, הוא פשוט מזרים זרמים. לפי המבנה שלו, זה הכל. אנחנו, כמי שבנו את המחשב ואת התוכנה ואת הממשקים ואת הכל, בונים אותו כך שהוא ידליק את הנורות באופן כזה שהוא יאמר לנו שיראה לנו כמו תרגיל של אחד ועוד אחד. אוקיי? אבל זה סתם, אנחנו פשוט ארגנו ככה את ה את הייצוג של הזרמים החשמליים כדי ש פשוט נבין שזה מה שהוא עושה כרגע. ואז אני אומר שווה, כן? שווה זה הסימון שהמחשב כותב שמה, ופה אני אומר לו, תדליק לי את ה את הנורות, בצד ההוא, תדליק לי את הנורות באופן שמתאים לתוצאת התרגיל. אוקיי? אז אם התוצאה של התרגיל היא אחד, תדליק לי את הנורות באופן כזה שידלק פה משהו בצורה של הספרה אחד. אוקיי? אז שוב פעם, כתוב לי על המסך אחד ועוד אחד, אפס ועוד אחד שווה אחד, כתוב על המסך. אבל בשום מקום במחשב לא נעשה התרגיל הזה. בשום מקום, גם לא על המסך ולא בתוך המחשב ולא בשום מקום. אני פשוט בונה מערכת, שכשכשאני כותב לה אחד ועוד ועוד אפס, היא מדליקה לי על המסך נורות בצורה של התרגיל אחד ועוד אפס, ואז היא בפנים עושה כל מיני פעולות, מזרימה זרמים, מדליקה נורות והכל, בדיוק כמו שתיארנו במעגלים שהצגתי, ומה שייצא בסוף זה התוצאה של הסכום של שני המספרים שנכנסו לשם. ואם יוצא אם התוצאה היא משהו, הזרמים החשמליים זורמים, משהו כזה, אני מבחינתי הזרמים החשמליים האלה הם אחד, אני נותן הוראה למחשב, תדליק לי נורות בצורה של אחד, שווה אחד. אוקיי? זהו. אז התרגיל מתבצע אך ורק במוחו של המשתמש. אין תרגיל, בתוך המחשב לא מתבצע שום תרגיל. כלום. פשוט זורמים זרמים חשמליים, זה הכל. אין שם כלום בתוך המחשב, זה אוסף של אלקטרונים שזורמים לכל מיני מקומות עם מתחים והכל. אין לאף אחד שמה שום קשר לתרגיל חיבור או למין משהו כזה. אנחנו, כמי שמשתמשים במחשב, יודעים לבנות אותו באופן כזה שהדברים ה סתמיים האלה שהוא עושה, ברגע שזה יהיה אחד ועוד אפס, התוצאה תתורגם לאחד. אז אנחנו נראה פה תרגיל, אחד ועוד אפס שווה אחד. אז זה נקודה שמאוד חשוב להבין אותה, ש שבעצם ה שני המאפיינים של המחשבים כפי שראינו אותם עד עכשיו, זה א', שהאינטליגנציה שבה משתמשים כדי לפתור את הבעיה היא תמיד האינטליגנציה של האדם. ב', מי שעושה בפועל את התרגיל זה המשתמש ולא ה ולא ה המחשב. מה זאת אומרת המשתמש? המשתמש לא עושה את התרגיל, אלא המשתמש נותן ל למה שקורה במחשב את הפשר כאילו שיש פה ביצוע של תרגיל. זה לא שהמשתמש עושה את התרגיל, המחשב עושה את התרגיל, אבל המחשב מזרים זרמים. אני נותן פשר למה שקורה במחשב כאילו שיש פה איזשהו תרגיל חיבור, זה הכל. זה נקודה מאוד חשובה, כי כשמבינים את שני הדברים האלה, אז מבינים שאין שחר לטענה של טיורינג. זאת אומרת, זה הטענה הזאת שאומרת שאם המחשב ידע לעשות המון דברים נורא מתוחכמים, אז הוא ממש בן אדם. לא בן אדם ולא כלום. מי שבנה אותו הוא גאון, והוא יודע לעשות מערכת שבסוף בסוף כשאנחנו ניתן את הפשר למה שהיא עושה, זה ייראה לנו כמו פתרון של בעיות, או תשובות לשאלות, או כל מיני דברים מן הסוג הזה. שום תשובה לשאלה ושום פתרון של תרגיל לא מתבצע בתוך המחשב. מחשב לא עושה שום דבר מזה. מחשב מזרים זרמים ומדליק נורות, זה כל מה שהוא עושה. לפי ההוראות שאמרתי לו, מתי ובאיזה סדר, ואיזה זרמים להעביר, ואיזה מתגים לפתוח, ואיזה נורות להדליק. זה הכל. אז זה ממש הרב יכול להיות

[Speaker D] יותר מדויק ובדיוק מה חסר למחשב? כי זה זה לא ברור לי כאילו, אם הכוונה שלך זה שאין לו רפלקסיה, או כאילו שהוא לא מבין את הסמנטיקה, אז נראה לי שזה מה שאתה מדבר.

[הרב מיכאל אברהם] שאין לו רפלקסיה זה ברור, אבל אני חושב שזה, מה שאמרתי עכשיו, הוא יותר מרחיק לכת מאשר להגיד שאין לו רפלקסיה.

[Speaker D] כן, זה כאילו אתה אומר שאין לו סמנטיקה, הוא בכלל, הוא עובד לחלוטין על סינטקס.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אין לו סמנטיקה, זה הגדרה

[Speaker D] אבל אז, אז אני משווה, נגיד אה, איך שאיפה תמיד למדתי אה, מתמטיקה, זה שיש אה שלא מגדירים את המושגים, לוקחים אותם כסמנטיקס פרימיטיבס, כן? כאיזה שהוא יסוד ואז עליהם בונים מושגים. אז גם כשבני אדם בונים מושגים, אנחנו, את המושגים היסודיים שלנו לא כל כך לא כל כך משת-, לא מבינים

[הרב מיכאל אברהם] אותם מעבר לשימוש שלהם בתוך האקסיומות. לא, ברור שאנחנו מבינים אותם, זה פשוט לא נכון. איך אנחנו בתורת הקבוצות? ברור שאנחנו מבינים אותם. אנחנו רק לא יכולים להגדיר אותם, משום שהגדרה תמיד משתמשת במושגים. אז אם אתה מגדיר מושג באמצעות מושגים אחרים, תמיד יהיה תשתית ראשונית של מושגים שאותם לא תצליח להגדיר באמצעות תשתית יותר יסודית. אז איך אנחנו מבינים אותם? אבל זה לא אומר שאנחנו לא מבינים אותם. באיזה מובן אתה מבין אותם אז?

[Speaker D] אני לא מבין. כאילו, באיזה מובן נגיד אתה מבין את ה נגיד

[הרב מיכאל אברהם] איבר, מילה איבר בתורת הקבוצות? אם אתה לא, אם אתה לא מבין את המושג איבר, גם לא תבין את המושג קבוצה.

[Speaker D] אני מבין את המושג איבר בתוך מערכת אקסיומטית שהמושג איבר מקיים את ההנחות.

[הרב מיכאל אברהם] אבל המערכת האקסיומטית הזאת בעצמה משתמשת במערכת מושגים שאותם היא לא מגדירה.

[Speaker D] כן, פרימיטיבס, לוקחים אותם

[הרב מיכאל אברהם] כפרימיטיבס ואז את המושגים האלה אני מבין לפי האקסיומות. אוקיי, אבל את הפרימיטיבס האלה, אבל את הפרימיטיבס האלה אתה מבין. כי אם אתה לא היית מבין, אז גם הדברים המורכבים שמורכבים

[Speaker D] מהפרימיטיבס האלה לא היית מבין אותם. אני לא חושב שיש להם משמעות, אני חושב שזה כל הרעיון של מתמטיקה, להפשיט אותם מכל משמעות מעבר לשימוש שלהם באקסיומות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, זו תפיסה, זו תפיסה לא נכונה של המתמטיקה. תפיסה לא נכונה של המתמטיקה, גם גם לגבי האקסיומות, אגב, גם שמה, זה עוד יותר נפוץ בין מתמטיקאים לחשוב שהאקסיומות זה עניין שרירותי. אקסיומות זה לא עניין שרירותי, אקסיומות זה עניין מובן מאליו. לא שרירותי, לפחות בחלק מההקשרים. אה, זאת אומרת, יש, הנקודה היא ש ה ה אם אתה אם אתה משתמש במערכת מושגים מסוימת כדי להגדיר מערכת מושגים מסדר גבוה יותר ואתה לא מבין את המושגים היסודיים, אתה גם לא מבין את המושגים הגבוהים יותר. לכן ברור שאתה כן מבין את המושגים הבסיסיים. באיזה מובן אתה מבין אותם? אתה מבין אותם אבל אתה לא יודע להעמיד אותם על על על גבי מערכת מושגית יותר יסודית. זה לא אומר שאתה לא מבין.

[Speaker D] אבל באיזה מובן אתה מבין אותם?

[הרב מיכאל אברהם] כאילו, כשאני אומר שאני מבין משהו, זה כשאני יודע להסביר אותו, כשאני יודע ש לא, לא נכון! טעות גדולה! זאת טעות פילוסופית מאוד גדולה. אין שום הכרח לזהות הבנה עם יכולת הסבר, ממש לא. למרות, כן, הוורטים הידועים של רב חיים, שה איכות ההסברה תלויה באיכות ההבנה. אה, אז איכות ההסברה תלויה באיכות ההבנה, זה נכון, אבל ההיפך לא נכון. איכות ההבנה לא תלויה באיכות ההסברה. זאת אומרת, אתה יכול להבין דברים פרימיטיביים כאלה, אתה מבין מה הם אומרים, אתה לא יודע להגדיר אותם באמצעות מושגים אחרים, אבל אתה מבין אותם.

[Speaker D] לא, אני, הייתי הייתי טוען דבר כזה, אני לא אני לא חושב, אולי פה יש לנו אי הסכמה עוד יותר יסודית, אני לא חושב שיש תוכן להכרה מבעד לשפה. ואם אין לי את היכולת לנסח

[Speaker B] רעיון בצורה אה, אה, אה, הרב, הרב, אפשר להתערב רגע? אולי אני לא יודע מה השם של האיש, אתה יכול להסביר לי מה זה צבע אדום? מה זה להרגיש צבע אדום? בשפה ברורה, בהירה, שנוכל להבין?

[הרב מיכאל אברהם] הנה, בדיוק, ככה זה פרימיטיבס.

[Speaker B] אבל לא, אבל הוא באמת לא יודע מה זה צבע אדום?

[הרב מיכאל אברהם] זהו, זה, זה ברור שזה לא נכון. זאת אומרת, כן, נכון. אתה מבין מה? אין דבר כזה, זאת אומרת, ההנחה הזאת שאתה חושב רק באמצעות שפה היא מגוחכת.

[Speaker D] יש תוכן להכרה, זה

[הרב מיכאל אברהם] ש זה ש, זה ש על זה

[Speaker D] זה שהתוכן, זה שהתוכן להכרה במקרה הזה הוא הוא הוא התבוננות תופעתית, זה לא אומר שהיא חסרת תוכן. כאן, כאן כאן תוכן, כאן כאן תוכן אני מדבר על

[Speaker B] הבנה, אני לא מדבר על תוכן שפתי.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על הבנה, לא תוכן. מדבר על הבנה, לא תוכן.

[Speaker D] כן, הנה זה תוכן שפתי.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז התוכן אז ה יש, אתה יודע, יש היה פעם כתבתי פעם על זה איזה תגובה, היה איזה מאמר ב-Nature נדמה לי, או ב-Science, אני כבר לא זוכר, על אה על אה איזה שבט בברזיל, שבט הפיראהי, שהם סופרים לפי מערכת של one-two-many system. כן, שמעתי על זה. יש כמה יש כמה שבטים כאלה ברחבי העולם. יש להם אחת, שתיים והרבה, אוקיי? עכשיו, הגיע לשם החוקר הזה והתחיל לנסות איתם, הראה להם נגיד שתי שתי סוללות ו-20 סוללות. הוא שאל אותם איפה יש יותר, אז הם ידעו, 20 זה יותר משתיים. למרות שאין להם מושג ל-20, אבל זה הרבה. אבל אפילו שלוש ו-20 הם גם ידעו להשוות, למרות ששלוש ו-20 זה כבר אותו מושג. שניהם זה הרבה, אוקיי? אין להם מושג מושג לזה. והם בכל זאת ידעו להשוות. אחרי זה אבל הוא לימד אותם את הדבר הזה, ואם הוא אחרי שהוא לימד אותם את הדבר הזה, אז הם גם ידעו להשוות בין ארבע לחמש. כי הם לא יותר טיפשים מאיתנו, הם רק השפה שלהם לא הייתה עוד אה אה מלאה. אז אז אחרי שהם הוא לימד אותם את כל המספרים האלה, אז הם ידעו גם להגיד לו מה יש מה יש יותר, חמש או ארבע? חמש יותר מארבע. עכשיו אני שואל, אם באמת אתה חושב שכששהוא לימד אותם את המספרים ארבע וחמש, דרך זה הוא הכניס להם את ההבנה? אני חושב הרי לא יכול להיות. בגלל שאם לא הייתה להם את ההבנה, הוא לא היה מצליח להסביר להם את המספרים.

[Speaker D] טוב, זה זה כבר נכנס לפר החלק האחרון של המילים של הרב נכנס כבר ל מזכיר לי פרדוקס סופיסטי, שאם אתה לא יודע מה ש איך אתה יודע ללמוד עליו, ואם אתה לא יודע מה הוא, איך אתה הולך לחפש אותו בכלל?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בדיוק הנקודה. כן, אבל זה לא פרדוקס, אין פה שום פרדוקס. אתה מבין את זה, ואתה מקבל אחרי זה שפה כדי לבטא את מה שאתה מבין.

[Speaker D] כן, אז אז זה הדבר השני שרציתי. הכוונה שלי בשפה לא הייתה שפה טבעית, לא הייתה מה זה משנה?

[הרב מיכאל אברהם] גם שפה מתמטית זה אותו דבר.

[Speaker D] כן, אה בדיוק, אז נגיד בדוגמה של האדום, השפה במקרה הזה זה אבל לא, אין הבדל בין שפה טבעית לשפה מתמטית במובן הזה. אין שום הבדל. זה זה שפה מתמחה, אבל חוץ מזה, כן, אני מסכים ש… מה? לא, אני מסכים שמבחינה הזאתי, רק הייתי אומר ש… איך אני אתן לזה דוגמה? נגיד אה, אני אקח דוגמה אחרת, נגיד המושג נורמה. ש… אוקיי? מה איך איך בנו אותו? לקחו את המושג מרחק והפשיטו אותו מ… משמעויות אחרות. הוא כבר מאבד, ברגע שהוא מאבד

[הרב מיכאל אברהם] מאבד מהמשמעות שלו מעבר לא לא, אתה אתה עכשיו עושה עוד פעם אופנה. אתה עכשיו עושה עוד פעם אופנה, יש הבדל בין איך לומדים משהו לבין השאלה מה על מה זאת אומרת, מה היא ההבנה הבסיסית שיש לך? יכול להיות שדידקטית אני אלמד מישהו מה היא נורמה על ידי זה שאני אומר לו, תראה אתה מבין שאסור לרצוח וגם אסור לגנוב, בוא נראה מה משותף לשני אלה? המושג אסור. או המושג חובה. ואז הוא מבין קצת יותר את המשמעויות של נורמות במובן מופשט. לא, אני מתכוון נורמה במתמטיקה, כאילו המכפלה, השורש של המכפלה הפנימית. אה, זה לא משנה, אה, אוקיי, אבל זה זה אותו דבר, זה לא משנה. זה אותו דבר. וה ו ו ואז אני אומר לו, כן, אבל ברור שהיה בתוכו את ה תפיסה הזאת של מה זאת נורמה, לא הייתה לו את המילה שמבטאת אותה. כי אם לא הייתה בתוכו התפיסה הזאת, לא הייתה שום דרך ללמד אותו את זה. אין שום דרך. טוב, אבל זה כבר באמת בוא, טוב אה הפלגנו פה. כן. אז מה שאני בעצם רוצה לומר, זה ששני המאפיינים האלה, עוד מעט נראה, אה קצת מתשטשים כשאנחנו מתקדמים עכשיו במעלה ה ההר. אנחנו עכשיו ממשיכים הלאה. ומה שאני רוצה אה אה לעשות עכשיו זה לעבור באמת ל אה רשתות נוירונים, ומה שאני בעצם רוצה לומר זה ככה. אני אני אציג את זה אולי בצורה אוקיי. תראו, יש יש ב ב המוח שלנו בנוי אה בצורה, זה זה כבר מבינים די הרבה זמן, אה בנוי באיזושהי צורה שהוא אוסף של תאי עצב, החלקים העיקריים של המוח, אוסף של תאי עצב שיש ביניהם קשרים, כן? כל מיני קשרים אה חשמליים או או או או ביוכימיים שמוליכים חשמל. אה וזאת רשת מאוד מאוד גדולה של של אה תאי עצב כאלה שיש קשרים ביניהם. זה המבנה של ה המבנה של המוח, אוקיי? בגדול. יש אזורים וחלקים, לא נכנס עכשיו ל לפרטים, אבל בגדול זה בעצם, זה מה שנקרא רשת נוירונים. עכשיו, יש מתברר או התברר, שאפשר לבנות מערכות אה שבנויות באופן שהוא די דומה למוח, עוד נדבר על ההבדלים, יש הבדלים, אבל די דומה למוח. ו… ובעצם רשתות נוירונים מלאכותיות ש… ובאמצעותן לבצע כל מיני פעולות. אוקיי? ו… לימים התברר שזאת דרך לבצע כל מיני פעולות שעם מחשב ספרתי רגיל יהיה מאוד קשה לעשות, אוקיי? אם בכלל אפשרי. עכשיו, איך הרציונל של הדבר הזה בנוי? אז תראו, אני מראה לכם פה למשל איזה שהיא, סתם איזה תמונה סכמטית. בסדר? כמו תראו את זה. רואים? יש פה חמישה תאי תאי עצב. כל אחד מהם יכול להיות מודלק או מכובה, אוקיי? זה לענייננו זה אחד או אפס. זה מתחים חשמליים, או שהוא אין לו מתח חשמלי, או שיש לו מתח של בגובה מסוים, אבל מבחינתנו זה או אחד או אפס, ואתם רואים שבין תא לתא יש כל מיני קשרים. התא הזה קשור לתא הזה, התא הזה קשור לתא הזה, וכן הלאה, יש כל מיני קשרים, אוקיי? יש דנדריטים וסינפסות וכל מיני דברים כאלה, אני לא נכנס עכשיו, אקסונים. יש, התאים האלה יש יש להם איזושהי יציאה, אקסון כזה שיוצא, והדנדריטים מה, דרך סינפסה, זה קשר ביוכימי, עובר מה, האקסון הזה מוציא אות חשמלי מה מה מהתא עצב, אוקיי? פה יוצא אקסון, ופה נגיד הוא מתפצל לשני תאים. נגיד זה דנדריט אחד הולך לפה ודנדריט אחד הולך לפה, אוקיי? וכן הלאה, יכול להתפצל ליותר תאים. הדנדריטים מחוברים לאקסון דרך סינפסה, לא משנה כרגע, אבל לענייננו יש קשר, לא אכפת לי עכשיו איך הוא בנוי ברמה הביולוגית, אוקיי? יש קשר בין ה בין ה התאים האלה. עכשיו מתברר שמבנה מהסוג הזה זה מבנה שאפשר לבצע באמצעותו כל מיני פעולות. מה שקורה במבנה כזה, נגיד שלתא הזה למשל, תסתכלו על התא הזה, לתא הזה יש כניסה מפה ויש כניסה מפה, אוקיי? ואולי גם נגיד, נגיד שגם זה כניסה. בסדר, גם מפה יש כניסה, וזאת היציאה שלו. אלה הדנדריטים, שלושת אלה, וזה האקסון, אוקיי? אז פה יש יציאה ויש שלוש כניסות. מה שהתא הזה עושה, הוא מחבר את שלושת הכניסות שנכנסות אליו, כאשר על כל קשר כזה בין תאים יש משקל, אוקיי? יש משקל מסוים, מספר, אוקיי? אני מתאר את זה סכמטית עכשיו, במוח זה כמובן משהו שממומש בצורה חשמלית וביוכימית, אבל אבל ברמה המופשטת, ברמה הלוגית, אז מה שיש כאן זה תאים שיכולים להיות במצב מכובה או מודלק, אחד או אפס, יש קשרים בין התאים של כניסות ויש יציאות. מתא יש יציאה אחת ויש כמה כניסות. לכל תא יש כמה כניסות, אבל יש לו יציאה אחת, בסדר? היציאה הזאת יכולה כמובן אחרי זה להתפצל ולהיכנס לכמה תאים, אבל אבל עקרונית יש יציאה אחת. עכשיו על כל קשר כזה יש מספר, זה המשקל, אוקיי? עכשיו אני אומר נגיד שהדבר הזה הוא דולק, אוקיי? והדבר הזה גם דולק, נגיד ששני אלה דולקים. אז שימו לב מה קורה אצל הבחור הזה, הימני ביותר: אז מפה זה דולק אז הוא מעביר לפה סיגנל חשמלי, הדולק הזה מוכפל במשקל של הקשר הזה, וזה, גם הוא דולק, מוכפל בקשר של ה של ה במשקל של הקשר הזה, פה שני ה שתי הכניסות האלה מתחברות, כן? אני מסכם את המשקל הזה כפול האחד שיש פה, ועוד המשקל הזה כפול הזה אם זה אחד או אפס, אם זה דולק או לא דולק. הסכום הזה הוא זה שקובע אם ה אם ה אם התא עצב הזה יידלק או ייכבה. ברגע שזה נדלק, הוא ישלח סיגנלים לתאים שהוא קשור אליהם, וכן הלאה. זאת אומרת, זה תהליך שקורה כל הזמן. כל הזמן תאים שולחים סיגנלים לתאים אחרים, מכבים אותם, מדליקים אותם, אלה נדלקים, הם שולחים סיגנלים לתאים נוספים, וכן הלאה. זה תהליך מאוד מסובך שקורה בתוך ה בתוך המוח שלנו. עכשיו, ברגע שהבינו את הדבר הזה, אז התחילו לבנות מערכות מלאכותיות שגם הן בנויות בצורה כזאת, כאשר כמובן אנחנו יכולים לממש את זה בתוכנה, זה לא משנה, אנחנו אומרים, נותנים למחשב איזה פקודה: דע לך יש לך כמה תאים כאלה, כל תא כזה יכול להיות במצב אחד או במצב אפס, יש קשרים בין התאים ואני אומר לך מה המשקל של כל קשר, ועכשיו יש תוכנה שאומרת לו: תדע לך, אם שני אלה דולקים והם נכנסים אליו, תחבר את שני המשקלים האלה ותחליט האם זה דולק או לא דולק ותדליק אותו, וכן הלאה. זה בעצם סוג של תוכנה, אוקיי? אני אני מפעיל תוכנה על המחשב, כך שזה ממומש באמצעות מחשבים רגילים, כמובן, אבל הלוגיקה של העניין היא לוגיקה שונה מהלוגיקה של מחשב של מחשב רגיל. עוד מעט אני אסביר את זה קצת יותר, זה יהיה יותר ברור. פה למשל יש דוגמה אחת, לקחתי את זה מוויקיפדיה, לא משנה, פה דוגמה אחת, יש פה שלושה נוירונים שהם האינפוט, יש פה שני נוירונים שהם האאוטפוט, אוקיי? ועכשיו באמצע יש ארבעה נוירונים, זה נקרא ההידן ליר, כן, השכבה החבויה, הסמויה, אוקיי? שהיא בעצם עושה את החישובים. עכשיו מה שקורה פה, נגיד שאני מקבל בתור אינפוט אחד, אפס, אפס, אוקיי? אז עכשיו כל אחד מהנוירונים האלה צריך להחליט האם הוא נדלק או לא נדלק. איך הוא עושה את זה? אז זה נגיד זה אפס וזה אחד וזה גם אפס, בסדר? אחד כפול המשקל הזה מגיע לפה, אפס כפול המשקל הזה מגיע לפה, ואפס כפול המשקל הזה גם מגיע לפה, אתם רואים? שלושה חיצים מגיעים לפה. אני מסכם את שלושת המספרים האלה. אם זה גדול ממשהו, הנוירון הזה יידלק. זה. אותו דבר לגבי זה. אתם רואים? יש לו כניסה מפה, יש לו כניסה מזה, ויש לו כניסה מזה. הסכום הזה יקבע האם הנוירון השני יידלק, זה. וכן הלאה לגבי זה ולגבי זה. ברגע שכל אלה יידלקו, גם הם בתורם מפעילים את שכבת האאוטפוט. אז אתם רואים, זה נכנס לשני אלה, זה גם נכנס לשני אלה, אז השאלה האם זה יידלק, זה יהיה תלוי בשאלה מה מצבם של כל האלה שמזינים אותו, אוקיי? הם יקבעו האם הוא יידלק או לא יידלק. ועכשיו אני רוצה לבנות את המערכת באופן כזה שהיא תעשה איזושהי פעולה, פעולה כלשהי. נגיד אם שלושת אלה נכנסים, נגיד שאני רוצה לחבר שלוש ספרות: אחד, אפס, אפס, אני רוצה שהתוצאה תהיה אחת. בסדר? כי זה אחד ועוד אפס ועוד אפס. אז אני צריך לבנות את המשקלים של הרשת הזאת, אני צריך לשים פה משקלים כאלה, שעבור אחד, אפס, אפס, התוצאה פה תהיה אפס, אחד. אפס, אחד זה אחד, כן? אם זה יהיה אחד, אחד, אפס, אז אחד ועוד אחד זה שתיים, שתיים זה עשר בבינארי, אז זה אחד ואפס. זאת אומרת, אני יכול להדליק את שני הנוירונים האלה, זוכרים את הנורה שלנו, אוקיי? אני מדליק את שני הנוירונים האלה באופן שזה יהיה הפלט. והמטרה שלי זה לבנות מערכת משקלים, על כל חץ כזה יושב משקל, גם פה וגם פה, ועם המשקלים אני יכול לשחק, ואני בונה את המשקלים באופן כזה שלכל אינפוט, כן, לכל קלט שייכנס לפה, התוצאה תהיה בדיוק הסכום. בסדר? ככה אני רוצה לבנות את רשת הנוירונים. עכשיו יש דרכים איך להגיע למשקלים שיבצעו את הפעולה הזאת. בואו ניקח דוגמה לעניין הזה. ביקשתי קצת מידידנו הצ'אט לעזור לי בעניין הזה. אוקיי, הנה, תראו. בואו נסתכל, בואו נסתכל על משימה פשוטה. יש לי נוסחה: וואי שווה שני איקס ועוד אחד, אוקיי? עכשיו אני רוצה לבנות רשת נוירונים שהיא תקבל מספר בתור קלט, את האיקס, ותוציא לי בתור פלט את התוצאה של שני איקס ועוד אחד, כן? למשל, אם הקלט הוא אפס, איקס הוא אפס, אז התוצאה תהיה אחת, נכון? אם הקלט הוא אחד, התוצאה תהיה שלוש, אוקיי? שתיים כפול אחד ועוד אחד. אם הקלט הוא שתיים, חמש, שלוש, שבע, וכן הלאה, אוקיי? עכשיו אני רוצה לבנות רשת שתיתן לי, אני אכניס לה את המספר הזה, היא תוציא לי אחת. נכניס לה את אחד, היא תוציא שלוש. נכניס לה את שתיים, היא תוציא חמש, וכן הלאה. בסדר? אני רוצה לבנות רשת שזה מה שהיא תעשה, אוקיי? ואז בעצם אני מאמן אותה לעשות את החישוב הזה. כן? את החישוב של הנוסחה הזאת, אוקיי? אבל בשום שלב אני לא נותן לה את הנוסחה הזאת. במחשב רגיל, מהסוג שתיארתי לכם קודם, אני פשוט בתוכנה אני כותב לו את הנוסחה עצמה, אני פשוט גורם לו לפעול בדיוק לפי הנוסחה הזאת: קח את המספר, תכפיל אותו בשתיים, תוסיף לו אחד. בעצם מכניס לו את הנוסחה דרך התוכנה. פה אני פשוט בונה לו את המשקולות, ואיכשהו יוצא שהוא תמיד, התוצאה יוצאת תמיד שני איקס ועוד אחד. אז אני רוצה למצוא איזה משקולות עושים את העבודה. אז הוא מתחיל מנוירון בודד. אומר, נגיד יש לנו רשת של נוירון בודד. אז איקס נכנס, אתם רואים פה את השרטוט, איקס נכנס, יש לו משקל דבליו, אומגה, לא יודע, דבליו, אוקיי? פה מתחבר איזשהו בייאס, איזשהו מספר בי, אוקיי? ומוציא את התוצאה. וואי כובע זה התוצאה, בסדר? אז פה זה הקלט ופה זה הפלט. ועכשיו, תראו, כאשר הקלט נכנס, איקס, אני מכפיל אותו באומגה, זה המשקל של הקשר, זוכרים את המשקלים? משקלים מכפילים את האינפוט, אז זה דבליו איקס, פה יש שער של חיבור, אני מוסיף לחיבור הזה עוד מספר, נקרא לו בי, וזאת התוצאה. המטרה שלי זה למעשה לדאוג לכך ש ש-w ו-b יהיו שניים ואחד, כי אז אני מקבל את התוצאות הנכונות, אוקיי? אז אני צריך אבל, אני לא יודע שזה שניים ואחד, כל מה שנתון לי זה רק הנתונים האלה, אתם שמים לב? נתונים לי הנתונים האלה, באפס הוא נותן לי את אחד, באחד הוא צריך לתת את שלוש, בשתיים הוא צריך לתת את חמש, בשלוש הוא צריך לתת את שבע. לא יודע מה הנוסחה. אני רוצה שהוא ייתן לי את התוצאות האלה, מה אני עושה? אז אני אומר לו ככה, נניח בהתחלה אנחנו סתם זורקים w אחד ו-b, w מסוים ו-b מסוים, נגיד b שווה אפס ו-w שווה אפס נקודה חמש, אוקיי? עכשיו אני מכניס את הקלט x שווה שתיים, אתם רואים? זה צריך לתת חמש, נכון? אני מכניס את x שווה שתיים, אז מה יוצא? ה-y, התוצאה זה חצי, האומגה, ה-w זה חצי כפול שתיים ועוד b שזה אפס, התוצאה היא אחד. מה אמור להיות התוצאה? חמש, לא אחד. אז ברור לי שה-w שלי וה-b שלי לא נכונים, אוקיי? אז מה אני עושה? אני בעצם צריך לראות מה אני עושה, קיבלתי טעות, מה אני עושה עם הטעות? אז מגדירים איזושהי פונקציה של שגיאה ואומרים, נניח שהתשובה הנכונה היא חמש, כי אני יודע שהתשובה היא חמש, אני רוצה לקבל את חמש, והתשובה שקיבלתי היא אחד, זה ה-y כובע, בסדר? אז ההפרש ביניהם זה בעצם השגיאה. אנחנו מעלים את זה בריבוע כדי שזה תמיד יהיה חיובי, לא משנה, מעלים את זה בריבוע, אז התשובה היא חמש פחות אחד בריבוע זה 16, אוקיי? עכשיו אם אנחנו רוצים, אנחנו עושים את זה לכל הדוגמאות, אתם רואים? יש פה ארבע דוגמאות של אימון, אנחנו מחשבים עבור כל אחת את השגיאה לעומת התוצאה שהייתה צריכה להיות, מסכמים את השגיאות וזאת פונקציית השגיאה. לא משנה כרגע הסימולים, למי שמכיר מכיר, אבל זה, אנחנו מסכמים את השגיאות וזאת פונקציית השגיאה. מה אנחנו עושים עם פונקציית השגיאה הזאת? אנחנו רוצים לדעת מה לעשות עכשיו, הרי אנחנו התחלנו עם אומגה ו-b, w, אופס, לא משנה, w חצי ו-b אפס. עכשיו ברור לי שה-w והחצי לא נכונים, אני משחק איתם. אז אני רוצה לדעת להגדיל, להקטין, מה לעשות עם ה עם ה-w וה-b? יש טכניקה מתמטית שאומרת לי, מתוך פונקציית השגיאה היא אומרת לי מה לעשות כדי להקטין את השגיאה, כדי להתקרב לתשובה הנכונה, אוקיי? סטיפסט דיסנט זה ה זה השיטה המקובלת ביותר, לא משנה, אנחנו אנחנו משתמשים באיזה שהם תכונות מתמטיות כדי להקטין ככל האפשר את השגיאה. קיבלנו איזושהי תוצאה, שגיאה די גדולה, חמש מול אחד, אנחנו עושים איזשהו חישוב, משנים את w ואת b לפי החישוב הזה, אוקיי? ועכשיו אנחנו מקבלים w ו-b אחרים, אוקיי? תיקנו ומקבלים איזשהו w ו-b אחרים, נגיד אנחנו עושים הרבה, אתם רואים? בהתחלה זה היה חצי ואפס, בפעם הבאה אחרי התיקון זה ה-w הוא אפס נקודה 75 וה-b הוא אפס נקודה שתיים, פה מבינים שצריך להגדיל את ה-w ולהגדיל את ה-b. עוד פעם להגדיל את ה-w ולהגדיל את ה-b, אפס נקודה 38, אחד נקודה אפס שתיים, עוד פעם להגדיל. בסוף בסוף, אחרי מספיק פעמים, אנחנו נגיע לזה שה-w הוא שתיים וה-b הוא אחד, שזה התשובות הנכונות וכאן כבר כל התוצאות יהיו תוצאות נכונות, אוקיי? כל צעד כזה שעשינו, כל צעד שעשינו פה הוא בעצם צעד של אימון, אוקיי? אנחנו בעצם נותנים לו תוצאה מסוימת, אנחנו מתקנים, מקבלים תוצאה נוספת, מתקנים עוד פעם, מקבלים תוצאה נוספת, מתקנים עוד פעם. בכל צעד כזה אנחנו בעצם ממשיכים לאמן אותו, אוקיי? וההנחה היא שיש לנו טכניקות לוודא שככל שהאימון מתקדם, השגיאה לעומת התוצאה הנכונה קטנה, בסדר? אנחנו מתקרבים כל הזמן לתוצאה הנכונה. עכשיו זה היה כמובן עם נוירון בודד, בעצם הכנסנו ממש בידיים את ה את המבנה, זה לא חוכמה גדולה, אתם רואים, בעצם מה שעשינו, תראו את המבנה, בעצם הרי היה לנו בעיה שהיא x כפול משהו ועוד משהו, פשוט בנינו רשת שמוסיפה משהו ומכפילה במשהו, זה לא חוכמה, ידענו כבר שזה מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים משהו יותר כללי. תסתכלו, נגיד שאני בונה רשת של שלושה נוירונים, תסתכלו על זה, נכנס x, עכשיו פה יש לי שלושה נוירונים, בסדר? עכשיו כל אחד מהם יקרה לו משהו אחרי ה-x לפי המשקלים שיש פה, פה יש משקל, פה יש משקל ופה יש משקל, אוקיי? עכשיו אני אומר, בעצם לא, המשקלים יש רק אחרי זה, זה נכנס לתוך שלושת אלה, מפה יוצא משהו מוכפל באיזה משקל, מפה יוצא משהו מוכפל באיזה משקל, מפה יוצא משהו מוכפל באיזה משקל, אני מסכם את כל החבר'ה האלה ויוצאת תוצאה, אוקיי? עכשיו יש לי כבר שלושה מספרים לשחק איתם. שלושה מספרים לשחק איתם: המשקל שיוצא פה, המשקל שיוצא פה, והמשקל שיוצא פה, אוקיי? אני עכשיו, אתם רואים פה, התיאור הסכמטי נמצא פה, איקס כפול דבליו אחת נותן לי איזה תוצאה, כפול דבליו שתיים נותן לי תוצאה, כפול דבליו שלוש נותן לי תוצאה. אני מחבר את שלושת אלה ויוצא לי איזשהו וואי, משהו כזה. האם הוואי יצא טוב? אני בודק. נגיד שיצא שלוש, והתשובה הנכונה היא אחת, אז יש לי שגיאה. אני מתקן עוד פעם את הדבליו-אים האלה, את המשקלים האלה, כדי שהתשובה תהיה יותר מדויקת, ויותר מדויקת, ויותר מדויקת, עד שאני מגיע לתשובה הנכונה. הבנתם פה? מה ההבדל ביניהם?

[Speaker D] מה? מה ההבדל ביניהם? זה בשתיהם ליניארי במעלה אחת, בין הראשון לשני, הדוגמה הראשונה לשנייה.

[הרב מיכאל אברהם] באופן עקרוני פה אין הבדל, כי אתה בסך הכול מכפיל את איקס בדבליו אחת ועוד דבליו שתיים ועוד דבליו שלוש.

[Speaker D] נו, אז זה כמו משקל של דבליו אחת

[הרב מיכאל אברהם] ועוד דבליו שתיים ועוד דבליו שלוש. נכון, נכון, זה בעצם מערכת ששקולה לנוירון בודד. כן. נכון, אני פשוט עושה פה הדגמות פשוטות, כי אני לא רוצה להיכנס פה ל ל לסיבוכים. אבל באופן עקרוני, אני יכול להפעיל, יכולות להיכנס כל מיני כניסות והנוירונים האלה יפעילו כמה נוירונים ביציאה, כן, כמו שראינו קודם, ולכן יכולות להיות פה מערכות מאוד מאוד מסובכות, והתקווה שלנו שאנחנו נמצא סדרה של דבליו-אים כאלה, בסדר? שיתנו לנו תמיד את התוצאה הנכונה. בהנחה שמצאנו את סדרת הדבליו-אים האלה, אז כל קלט שייכנס התוצאה תהיה בדיוק שני איקס ועוד אחד, בסדר? אם אנחנו מצליחים למצוא אוסף של משקלים מהסוג הזה. עכשיו זה נשמע משהו לגמרי הזוי, לא הגיוני, כאילו מה פתאום ללכת בצורה כזאת, אבל מתברר שזה כלי רב עוצמה ביותר. תראו, אני אספר לכם איך אני נפגשתי עם זה פעם ראשונה. זה היה כשהייתי בדוקטורט בפיזיקה בבר אילן, אז אז אני לא בענייני מחשבים, אבל יש לי איזה חבר שהוא היה יותר בענייני מחשבים, והוא הראה לי פעם, בוא תראה קסם: הוא בנה רשת נוירונים, מה זה, הוא לא בנה רשת נוירונים, זה הכל במחשב, אבל הוא יצר תוכנה שיש בה עשרה עשרה נוירונים כאלה שיכולים לקבל אפס או אחד, ויש קשרים ביניהם, בין האחד לשני, בין השני לשלישי, וכן הלאה, אוקיי? יש קשרים ביניהם. ועכשיו הם רוצים אני אני צריך ללחוץ על אפס או אחד, אוקיי? והוא אמור לנבא מה תהיה הלחיצה הבאה שלי. אני מנסה לבלבל אותו, אני כותב אפס, אפס, אפס, אחד, אפס, אחד, אחד, אחד, אפס, אפס, אחד, אפס, אחד, אחד, אחד, הכי אקראי שאני יכול לעשות, אוקיי? והוא צריך לנחש מה תהיה הלחיצה הבאה שלי, אוקיי? עכשיו, נגיד שהמערכת לא יודעת כלום, היא מקרית לגמרי, אז מה יהיה הסיכוי שלה לנחש את מה שאני עושה? חצי, נכון? או אפס או אחד, זאת אומרת, אני לוחץ או אפס או אחד, אז אם היא יורה באפלה הסיכוי שהיא תנחש זה חצי, אוקיי? עכשיו מתברר שברשת נוירונים פשוטה להפליא, זאת אומרת, ליניארית, עם עשרה נוירונים, עם קשר רק של כל אחד לשני לשני הקרובים אליו, הוא הצליח לנבא את הלחיצות הבאות שלי בכמעט שמונים אחוז. וניסיתי לבלבל אותו, וניסיתי להרוג, הרגתי את עצמי, לא עזר לי כלום. לא עזר לי כלום, הוא הצליח לנבא את הלחיצות הבאות שלי פחות או יותר בשמונים אחוז. וזה רשת נוירונים הכי פשוטה שיש. זאת אומרת, מתברר, וזה הפתעה גדולה, אבל מתברר שיש לרשתות מהסוג הזה יכולות להגיע לתוצאות שהן מאוד מפתיעות אפילו את אלה שבנו אותם. זאת אומרת, זה לא זה לא היה צפוי מראש, זה הרבה מזה היה מזל, אבל איכשהו פתאום הבינו שרשתות כאלה מצליחות לעשות כל מיני פעולות מאוד מאוד מסובכות. עכשיו, פה אני לא אכנס לחלקים הלא-ליניאריים, אבל יש פה למעשה, כשאני מסכם את כל את כל היציאות האלה משלושת הנוירונים פה, אז זה לא סתם סכום. הסכום הזה צריך לעבור איזושהי בחינה לפני שהוא מחליט האם הוא מדליק את הנוירון הזה בקצה או לא מדליק אותו. זה לא סתם הסכום. יש פה איזושהי פונקציה שאמורה לדאוג לזה שאם אתה עובר אותה זה נדלק, אם אתה לא עובר אותה זה לא נדלק, זה מכניס איזשהו חלק לא-ליניארי שהוא מאוד חשוב, אחרת אי אפשר לפתור בעיות שהן לא פשוטות. אבל באופן עקרוני זה ה זה הרציונל של של רשת נוירונים. אני ארד אולי למטה, כדי שתראו, זה בעיות של חישוב אז זה יחסית זה יחסית פשוט. הרב, סליחה. הרב, סליחה.

[Speaker G] כן. הניסיון הזה עם החבר שלך במחשבים, זה לא לכאורה נוטה ל לדטרמיניזם? ל? זה מהלך דטרמיניסטי?

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה, אבל זה לא דטרמיניסטי, כי זה רק ב-80% הוא ניבא.

[Speaker G] אבל זה כבר בעייתי. זה לא בעייתי, זה רק אומר שאני לא לגמרי רנדומלי.

[הרב מיכאל אברהם] רנדומליות זה גם לא הבעיה מול דטרמיניזם, הבעיה היא בחירה, לא רנדומליות. ניסית להטיל מטבע ולעשות לפי הטלת המטבע? מה?

[Speaker D] ניסית להטיל מטבע ולעשות לפי הטלת המטבע?

[הרב מיכאל אברהם] אה, לא, לא ניסיתי.

[Speaker D] מעניין מה היה קורה אז.

[הרב מיכאל אברהם] כן. השאלה אם הטלת מטבע זה עניין… אם זה עניין רנדומלי באמת, אז הוא לא היה מנבא, אני מניח.

[Speaker C] השאלה, השאלה

[הרב מיכאל אברהם] היא אם כי צריך איזושהי מערכת שאחראית על שיש לה התפלגות כלשהי, זאת אומרת, שהיא אחראית על על ההחלטות האלה האם לעשות 1 או 0. במטבע, אם זה באמת רנדומלי, שאלה אם זה רנדומלי, אבל אם זה באמת רנדומלי, אני לא חושב שהוא יצליח לנבא.

[Speaker B] הרב, אולי זה עובד רק בגלל שפשוט אנחנו זה מדמה אותנו? אנחנו בנויים, כמו שהרב אמר, ברשתות נוירונים. יצרנו מודל שמדמה אותנו, אז הוא

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אבל מה שקורה שם ברשת הזאת שהוא בנה לי עם ה-10 נוירונים האלה, זה לא מדמה אותנו בשום צורה, זה סתם… רק ההיגיון הוא ההיגיון של רשת נוירונים, אבל זה לא מדמה את המוח בשום צורה.

[Speaker B] למה לא? ברמה עקרונית, כן?

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא זה לא הרציונל הוא כמו הרציונל של המוח. תראו, פה אני רק מביא לכם דוגמה כדי שתראו איך עוברים לבעיות שהן לא בעיות מתמטיות או אריתמטיות או של חישוב. פה אנחנו רוצים להחליט על כל על כל נקודה במישור, ולקבוע האם היא אדומה או כחולה. אוקיי? אז בעצם אני צריך לקחת את הנקודות האלה ולמצוא את הקו שחוצה ביניהם, שהוא יקבע: מה שמינימינו זה אדום, מה שמשמאלו זה כחול, אוקיי? אז עושים פה כל מיני חישובים כאלה, רואים? מגיעים לכל מיני תוצאות ביניים, בסופו של דבר אתה אתה מגיע לאיזשהו קו לאיזשהו קו שממש חוצה, זאת אומרת, אתה מגלה את הקו שבאמת חוצה בין ה בין האדומים לבין הכחולים. נגיד מין איזשהו קו כזה או משהו כזה שחוצה בין האדומים לבין הכחולים. ושוב פעם, הדרך שבה אתה עושה את זה, אתה בעצם נותן לו דוגמאות אימון. זאת אומרת, אתה אומר: תראה, הכדור הזה נמצא פה, כן, ב-X1 שווה 1, X2 שווה 2, אוקיי? הוא נמצא פה והוא אדום. הכדור הזה נמצא ב-X1 שווה 2 וב-X2 שווה 1, והוא גם אדום. הכדור הזה יש לו קואורדינטות משלו והוא כחול. אלה דוגמאות האימון, אוקיי? ועכשיו הוא צריך להבין איך בעצם בנוי המישור הזה או באיזה… איך לחלק את הכדורים בין האדום לבין הכחול. דרך דוגמאות האימון הוא מארגן את המשקולות הפנימיים שלו, ואז הוא יודע שה… זאת אומרת, המשקולות האלה בעצם מה שהם עושים, הם מנסות לאתר את הקו שחוצה במישור בין האדומים לבין הכחולים, ואז כל מה שמימין לקו הוא אדום, כל מה שמשמאל לקו הוא כחול. אז זה בעצם ניסיון לאתר קו על המישור דרך דוגמאות, אוקיי? אז עוד בעיה, אנחנו מתרגמים את זה בסוף לבעיה מתמטית, אבל במקורה היא לא הייתה בעיה מתמטית. אז כל הרעיון ברשתות נוירונים זה לתרגם בסופו של דבר את הכל למשימות שהן משימות מספריות. נגיד ש שרשת נוירונים רוצה לזהות פרצוף, רוצה לזהות את הפרצוף של סבתא שלי, בסדר? עכשיו, היא יכולה להיות מצולמת מהמון זוויות, בהמון מזגי אוויר, תנאי תאורה, בגילאים שונים אולי וכולי, ואני רוצה שהמערכת תזהה את סבתא שלי, אוקיי? בכל התמונות האלה. מה אני עושה? אני נותן לה עוד פעם דוגמאות שמאמנות אותה. לאמן אותה פירושו לכוון את ה-W-ים, כן, את המשקולות שלה שנמצאות על ה על הקשרים השונים בתוך הרשת, ואחרי שאני מגיע לסט המשקולות האופטימלי, אני רוצה להגיע למצב שבו הוא יקבל תמונה של סבתא שלי, הוא יגיד: כן, 1. הוא יקבל תמונה של משהו אחר, הוא יגיד: 0. זו המטרה שלי, אוקיי? עכשיו, בשביל לעשות את זה, אני צריך לתרגם את התמונה למספרים, כי הוא הכל עובד עם מספרים. אז אנחנו עושים מתרגמים, יש פיקסלים, אנחנו מתרגמים את העוצמות לפי מספרים, זה לא משנה, אנחנו מתרגמים את כל הבעיות לבעיות של אינפוט מספרי ואאוטפוט מספרי. בסדר? ברגע שזה מתורגם לאינפוט ולאאוטפוט מספרי, כל מה שנשאר לנו זה רק למצוא את המשקולות. את המשקולות שיתנו לנו את התוצאה הנכונה. עכשיו, אני אני לא… אני מקווה ש אני קצת דילגתי פה על דברים, לא רציתי לעשות את זה ריגורוזי, כי חלק מהאנשים לא לא לא… יהיה להם קשה לעקוב. אני מקווה שלפחות את הרעיון הכללי הצלחתי להסביר פה, זאת אומרת, יש פה איזשהו סוג של הוקוס פוקוס של רשת נוירונים עם כל מיני משקלים, אני מכניס לאיזשהו אינפוט והיא מוציאה אאוטפוט. אני רוצה שהאאוטפוט יהיה מסוג מסוים, נגיד שאני רוצה ללמד אותה לעשות פעולת חיבור, כמו עם המחשב, תעשה את הפעולת חיבור. אז אני אומר, אם ייכנס לך אאוטפוט שתיים ושלוש, אני רוצה שהאינפוט, אני רוצה שהאאוטפוט יהיה חמש, אוקיי? אני לא אומר לה, את עושה עכשיו פעולת חיבור. לא מדברים עם רשת נוירונים. זה לא כמו מחשב שאתה מתכנת אותו לעשות פעולת חיבור. רשת נוירונים מאמנים, לא מדברים איתה. אני רוצה שאם יש שתיים ושלוש, תוציאי חמש. אם יש אחד ואחד, תוציאי שתיים. אם יש מינוס שתיים ושלוש, תוציאי אחד, וכן הלאה. אתה לא אומר לו בשום מקום שזאת פעולת חיבור. אתה פשוט נותן לו צמדים של אינפוט ואאוטפוט רצוי. ואחרי שאתה מאמן או מארגן את רשתות ה את המשקולות של כל הקשרים ברשת, התקווה שלך, קודם כול אתה מאמן אותם כך שעבור כל הדוגמאות של האימון תצא התוצאה הנכונה, והתקווה היא שעכשיו בדוגמאות שלא נכללו בדוגמאות האימון הוא גם יצליח להוציא את התוצאה הנכונה. זאת אומרת, עכשיו נגיד שדוגמאות האימון שלי היו כל החיבורים של המספרים בין אחד לעשר, נגיד תשע ועוד שלוש, שש ועוד שש, שמונה ועוד שתיים וכן הלאה, בסדר? כל מיני דברים כאלה. ונגיד שאני מאמן אותו אני מאמן אותו על הדוגמאות, אני זה המחשב שאני רוצה לבנות, עכשיו אני מאמן אותו על הדוגמאות נגיד של ה רק רק חיבורים של לא יודע מה, נגיד של עשרה צמדים, אוקיי? אני נותן לו עשרה צמדים. אני אומר לו, אם יש לך שתיים ועוד שלוש שתיים ושלוש, הפלט צריך להיות חמש. אם יש לך אחד וארבע, גם הפלט צריך להיות חמש. אם יש לך שמונה ואחד, הפלט צריך להיות תשע וזהו. עכשיו אני רוצה שהוא יוציא לי פלט נכון לכל תרגילי החיבור בין אחד לעשר. גם שבע ועוד שמונה, גם שש ועוד שלוש, כל הדברים. אני נתתי לו רק עשר דוגמאות אימון ואני רוצה שהוא יוציא לי פלט לכל הדוגמאות, אוקיי? עכשיו, מה ש מתברר שאם אתה נותן לו מספיק דוגמאות אימון, הוא יוציא לך את הפלט הנכון, וזה צריך להיות מגוון וכולי, לא משנה, יש כללים איך עושים את זה בצורה יותר יעילה, הוא נותן לך את התוצאות הנכונות גם לדוגמאות שלא נתת לו. כמובן לא בוודאות, אבל הוא יכול לתת לך תוצאה קרובה לתוצאה הנכונה, תוצאה שהמרחק שלה מהתוצאה הנכונה הוא יחסית קטן. כי הוא לא עושה חישוב ישיר, הוא לא עושה את איקס ועוד וואי, זה לא במובן הזה, זה ראש שונה לחלוטין מהמחשבים שתיארתי קודם. המחשבים שתיארתי קודם בסוף בסוף עושים פעולות שהם לפחות מבחינתנו זה שתיים ועוד שלוש שווה חמש. פה הוא לא עושה את זה בכלל, הוא עושה פשוט כל מיני פעולות שהוא מסכם משקולות וזה ופה ושם, אבל איכשהו אם אתה מאמן אותו על מספיק דוגמאות, הוא יכול לזהות את הפרצוף של סבתא שלך. בסדר? וזה דבר מדהים, זאת אומרת זה זה לא ייאמן העניין הזה. עכשיו מה ש אני אני רוצה לסיים רק לפחות להגיע לאיזה גבול אינטגרלי כי אנחנו צריכים לסיים, מה שקורה ברשתות נוירונים זה שבמקורן רשתות הנוירונים גם כן היו מכונה שמטרתה לפתור בעיה מסוימת, אחת, מסוג אחד. אז היית צריך לקחת למשל לזהות חתולים, תמונות של חתולים, בסדר? אז אני בונה רשת נוירונים, אני נותן לה המון המון תמונות, כל תמונות החתולים אני מצפה שהיא תגיד לי אחד, תמונות של דברים שהם לא חתול אני מצפה שהיא תוציא תוצאה אפס. אז אני עושה לה אימונים על המון המון המון תמונות, גם של חתולים וגם לא של חתולים, והיא מארגנת את המשקולות בתוכה באופן כזה שעל כל הדוגמאות שנתתי לה היא תוציא את הפלט הנכון: אחד על חתול, אפס על מה שאינו חתול, אוקיי? ועכשיו אני אומר אני עכשיו רוצה לקחת תמונה שהיא לא ראתה, המערכת, גם של חתול ושהיא תוציא לי אחד, או תמונה של כדורגל שהיא תוציא לי אפס כי זה לא חתול, וזה לא כלול בדוגמאות שהיא ראתה, אוקיי? עכשיו אם אני בוחר מספיק דוגמאות והן מספיק מגוונות, מתברר שהמערכות מצליחות לעשות את העבודה הזאת. אבל איזה עבודה הן עושות? הן מזהות חתולים. עכשיו אני רוצה מערכת אחרת, מערכת שתגזור פונקציות או תחבר שני מספרים, משימה שונה. או מערכת ש לא יודע מה, ש תזהה תרנגולים, בסדר? לא חתולים, אוקיי? או לא משנה, כל משימה שלא תהיה. נצטרך לבנות מערכת אחרת, לאמן אותה על הדוגמאות הרלוונטיות, אוקיי? ואז, אחרי שהיא מאומנת מספיק, היא תצליח לבצע את המשימה שלשמה היא אומנה, אוקיי? לכן גם ברשת נוירונים, שזה השלב הבא, שימו לב, עברנו ממחשב אנלוגי למחשב ספרתי כשהכנסנו את ה את התוכנה, וזה אמר שאנחנו עושים הרבה אנחנו פותרים הרבה מאוד בעיות עם אותו מכשיר, רק כל פעם עם תוכנה אחרת, בסדר? עכשיו, אני חזרתי בעצם אחורה ואני אומר רשת נוירונים יודעת לפתור בעיה מסוג מסוים, הבעיה שלשמה היא אומנה. היא יותר טובה ממחשבים בבעיות מסובכות כמו זיהוי של פרצוף של חתול, של תמונה של חתול, סליחה. מחשב רגיל לזהות תמונה של חתול זה כמעט בלתי אפשרי, אתה לא יכול לעשות את זה, רשת נוירונים עושה את זה. אוקיי? רשת נוירונים כן עושה את זה, אז יש לה יתרון. אבל היא עדיין בבעיה של המחשב המקורי שלנו, שזאת רשת שמטרתה בעצם לפתור בעיה מסוימת אחת. אם אני אאמן אותה לפתור בעיה מסוימת אחרת, אז אני משנה את המשקולות הפנימיים שלה, משנה את המשקולות הפנימיים שלה ולכן היא כבר לא תדע לפתור את הבעיה הראשונה. מבינים? אני לא יודע לעשות רשת נוירונים שפותרת את שני סוגי הבעיות, כי ברגע שאני אאמן אותה על דוגמאות שפותרות את הבעיה הבאה, אז המשקולות מתארגנות כדי לפתור את הבעיה הבאה, זהו, זה כבר לא המשקולות שהיו קודם, היא כבר לא יודעת לפתור את הבעיה הקודמת. לכן אנחנו עדיין בבעיה של מערכת שיודעת לפתור בעיה אחת. עכשיו, מה קרה בשנת עשרים ושתיים, עשרים עשרים ושתיים או שלוש, משהו כזה, עשרים ושתיים נדמה לי, מה שקרה שם זה שיצא, זה כבר יש לה שורשים קודמים, כבר כבר חשבו על הרעיון הזה כמה שנים קודם, אבל יצא כבר המודל של צ'אט ג'י פי טי, כן? יצא ראשון מודל שמצליח עם אותה אותה מערכת של של נוירונים ומשקלים לפתור את כל בעיות היקום. הוא מטפל בכל הבעיות עם אותה רשת נוירונים, לא צריך לאמן אותו כל פעם לבעיה אחרת. הוא עובר איזשהו אימון מופרע על כמות מידע בלתי אפשרית, והוא כמובן גדול, יש לו המון המון משקולות כי אתה צריך להכיל את כל המידע הזה בתוך הרשת. אחרי שגמרת את זה, הוא יודע לזהות את סבתא שלי, הוא יודע לזהות חתולים מול כלבים, הוא יודע לחבר מספרים, הוא יודע, טוב, גם לחבר מספרים הוא לא כל כך טוב דווקא, או כל מיני דברים אחרים. הוא יודע לעשות המון המון בעיות בלי לעשות אימון נפרד לכל סוג של בעיה. והרעיון שעמד בבסיס העניין הזה, שבעצם כל הבעיות הופכות להיות בעיות טקסטואליות. זאת אומרת, וזה מה שנקרא מודל שפה. מודל שפה זה ה זה השלב הבא אחרי רשת נוירונים. מודל שפה זה בעצם מודל שמתרגם את כל הבעיות לניסוח לשוני, והפתרון של הבעיה זה להוציא ניסוח לשוני אחר שמתאר את הפתרון לשאלה שהיא הייתה שאלת האינפוט, הטקסט של האינפוט. ואנחנו מאמנים רשת נוירונים שהיא מקבלת סט של מילים ויודעת להוציא סט אחר של מילים, אני מזכיר לכם את החדר הסיני, יודעת להוציא סט אחר של מילים שהוא יהווה את התשובה הנכונה לסט המילים שנכנס בתור שאלה. עכשיו אתם מבינים שאת כל בעיות העולם באופן עקרוני אפשר לתאר עם סט של מילים. לכן בעצם בנינו פה מכונה אוניברסלית. זה רעיון גאוני להפוך את הרשת נוירונים למודל שפה, כי השפה זה הדבר שבאמצעותו אנחנו מבטאים את כל סוגי הבעיות. ועכשיו אנחנו בעצם משתמשים במודל השפה כדי לפתור את כל סוגי הבעיות. כמובן צריך לאמן אותו גם על המון המון, על כל סוגי הבעיות או כל סוגי המידע שיש, וצריך שיהיה לו המון המון המון נוירונים וקשרים ביניהם, אבל אחרי שאנחנו גמרנו את כל הטירוף הזה יש לנו מכונה אוניברסלית. כמובן בתיאור קצת פשטני, אבל יש לנו מכונה אוניברסלית אחת שפותרת את כל הבעיות, ושימו לב, הפעם זה כבר בלי תוכנה נפרדת לכל בעיה גם. לא רק שלא צריך לבנות מכונה נפרדת לכל בעיה, כבר לא צריך תוכנה. הכל, כל המידע בתוך המערכת. המשקולות השונים ברשת, הן כבר מאורגנים כך שכל בעיה שהיא תקבל היא תוציא תשובה שהיא תהיה תשובה הנכונה לבעיה שקיבלנו. אגב, זה ממש הבנאדם בחדר הסיני. פשוט בנינו פה את האיש בחדר הסיני, זה בדיוק מה שעשינו פה. וגם הדרך להגיע לזה אגב, ג'ון סרל אני חושב הקדים את זמנו בדוגמה הזו של החדר הסיני, כי האופן שבו בונים את הרשת הזאת, זה ממש האופן שבו מאמנים את האדם בחדר הסיני, עם הזצים על כל תשובה לא נכונה. מקבל זץ חשמלי כל פעם שהוא מוציא תשובה לא נכונה, זה בדיוק מה שעושים לרשת הנוירונים. עכשיו אני, בשביל להסביר את זה אני אולי בפעם הבאה אני אכנס עוד קצת למשמעות של השפה במודל שפה, כי לא מספיק הסברתי את זה, וגם לאימון, המושג האימון הוא מושג מאוד חשוב בהקשר הזה, אז את זה אני אפרט בפעם הבאה. אבל זה פחות או יותר סוף הדרך. יש כמובן עוד המון דברים, טרנספורמרים וכל מיני ארכיטקטורות כאלה ואחרות שאנחנו עוטפים את רשת הנוירונים, אבל זה כבר פרטים טכניים. בגדול, מטרתי להגיע עד רשת נוירונים שהיא מודל שפה גדול. זאת התחנה הסופית במסע הזה, בינתיים לפחות. אוקיי, סליחה שאני פשוט זה באמת אני לא בטוח עד כמה הייתי ברור היום. אני וזה כי יש שמה פשוט לא רציתי להיכנס לכל השלבי החישוב. אתם יודעים מה? אני אשלח לכם אני אשלח לכם את ה את הצ'אט הזה שהשתמשתי בו כדי להדגים. מי שרוצה, יוכל פשוט לקרוא אותו כסדרו. מסביר בצורה אני חושב די טובה את ה את ה כן, זה

[Speaker F] מעניין לראות כזה.

[הרב מיכאל אברהם] רעיון.

[Speaker B] אבל זה לא בסוף זה לא בסוף בכל זאת עניין סטטיסטי ש כשאתה עושה את האימון, זה בסוף המשקלים זה זה עניין סטטיסטי בתוכו?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אני מגיע ל לעניין הסטטיסטי, פה עוד לא הגעתי אליו.

[Speaker C] רב מיכי, כן.

[הרב מיכאל אברהם] באותה

[Speaker C] תוכנה שהחבר שלך עשה, שניבא אותך ב-80%, האם ניסיתי לעבוד שמה לא עם שתי מספרים אלא עם שלוש?

[הרב מיכאל אברהם] אני כבר לא זוכר, זה היה לפני הרבה שנים. עד כמה שאני זוכר, זה היה שניים נדמה לי, אבל אני כבר לא זוכר.

[Speaker C] לא, השאלה שלי ככה: האם, מה אתה חושב, האם ChatGPT, אם תבקש ממנו לנבא אותך בסדר המספרים, אם הוא כן יוכל לעשות את זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. אפשר לעשות ניסוי ולראות, אני לא יודע. לא עשיתי עדיין. הלחיצות הראשונות שאני עשיתי, אתה צריך להבין, ברשת הנוירונים ההיא שתיארתי קודם, הלחיצות הראשונות שעשיתי, אלה דוגמאות האימון. אלה היו דוגמאות האימון. אז היא התחילה לנבא אותי טוב אחרי חמש-שש לחיצות, בהתחלה לא. כי היא לא הכירה אותי. אבל אחרי שהיא ראתה את ה כמה לחיצות הראשונות והיא הבינה את ה את הרציונל או את ה את המנגנון שעומד מאחורי הבחירות ה האקראיות שלי, כן? היא בעצם למדה אותי, ואז, אחרי דוגמאות האימון האלה, היא התכווננה עם המשקלים שלה, ואז היא התחילה לנבא אותי טוב.

[Speaker C] לא, זה סתם, זה מעניין לעשות את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל ChatGPT לא יכול לנבא אותך, זאת אומרת, המידע שיש בתוכו לא כולל את איך אתה עובד באופן רנדומלי. ChatGPT כשלעצמו לא יוכל לנבא שום דבר.

[Speaker C] ברור, כן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני שואל אם אבל אם אתה תגיד ל-ChatGPT: \"הנה הלחיצות שלי, תתאמן עליהם\" או משהו כזה, \"ותנסה מהם להוציא תשובה\", שם יכול להיות שכן תקבל איזושהי תשובה טובה, אני לא יודע. אולי כדאי אבל ChatGPT מכיל בתוכו מידע שעליו הוא אומן. את הלחיצות האקראיות שלי זה לא מידע שהוא יכול היה למצוא באיזשהו מקום. כבוד הרב,

[Speaker D] אז שאלתי אותך על בעיית אותיפרון לא שומע. רשמתי כמה שאלות אז שאלתי אותך בשיעור הקודם, שאלתי אותך על הבעיה של על הבעיה של אותיפרון ורשמתי כמה שאלות על הנושא הזה, אבל רציתי לשאול לפני זה, בתפיסה הזאתי שתופסת את ChatGPT כיצור כמונו, אם באמת צורת האימון שלו היא כמו שאתה מתאר, כזה של זרמים חשמליים, בתפיסה שלהם זה לא נחשב איזושהי התעללות או משהו כזה?

[הרב מיכאל אברהם] יש היום טענות כאלה, שבאנתרופיק לדעתי יש אפילו איזה שהם כללים אתיים באיך איך מטפלים, כי אנתרופיק הם מה מהזן היותר פרוגרסיבי, אז יש להם איזה שהם כללים איך מטפלים ב-ChatGPT. השאלה אם נכון לכבות אותו בלי רשותו, או דברים דברים מעין אלה, לא זוכר בדיוק, אבל יש להם איזה שהם כללים כי כאילו זה בעצם סוג של רצח. אז לא יודע, יש שמה איזה שהם כללים מוזרים מהסוג הזה, ובעולם מחוץ לאנתרופיק זה עוד יותר גרוע. זאת אומרת, יש כל מיני משוגעים, העולם לא חסר משוגעים.

[Speaker D] טוב, זה מעניין. אבל לגבי יש חלק שבו אתה אומר במאמר לגבי אלוהים וחוקי הלוגיקה, שאתה בעצם תופס אותו כמוגבל בחוקי הלוגיקה ואומר ש נגיד אלוהים לא יכול לברוא משולש עגול. אז רציתי לשאול, מתפיסה קאנטיאנית, כאילו מאפיסטמולוגיה קאנטיאנית של הבנתי יש לך אותה, אם הלוגיקה אם תופסים את הלוגיקה כתורת הסתכלות שמרוקנת מכל תוכן אמפירי, אבל לא מרוקנת את הכללים של החשיבה, כמו באפיסטמולוגיה של קאנט, איך אתה אני פשוט אקרא רשמתי את השאלה, פשוט אקרא אותה. \"אני שואל מתוך תפיסה קאנטיאנית, הרי הלוגיקה כאנליטיקה, תורת הסתכלות שמרוקנת מכל תוכן אמפירי של ההכרה ולא מרוקנת את הכללים של החשיבה הטהורה לגבי המושא שבאמצעותה אתה מסיק את הסתירה. ולכן נראה שאין בסיס לטענה שכזו, כלומר אתה משתמש בכללים טרנסצנדנטליים על ישות טרנסצנדנטית, איך אתה איך אתה עושה דבר

[הרב מיכאל אברהם] כזה?\" לא לא מבין את השאלה. אולי הבנתי, אני אנסה לענות, תגיד לי אם הבנתי אותך נכון. אתה מניח שכללי החשיבה גם הם בעצם איזשהו משהו שטבוע בנו, אבל אני טוען שלא. כללי החשיבה האלה זה משהו אובייקטיבי. זה שאנחנו יודעים להשתמש בהם, זה לא אומר שהם כללים שנובעים מהמבנה שלנו. זה אני לא יודע אם אני…

[Speaker D] אולי אולי אולי לא הבנתי את תפיסת עולם שלך, האפיסטמולוגיה שלך היא קאנטיאנית או…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא לא יודע להגיד לך לגבי הכללי הלוגיקה מה בדיוק חשב קאנט, אז אני לא יודע לענות על זה, אבל אני מנחש שגם הוא חושב כמוני.

[Speaker D] אני לא חושב שהוא חושב כמוך, כי…

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אם לא אז אני חולק עליו, אבל זה לא משנה, אני…

[Speaker D] אז מעניין אותי, כי הרי לפי הבנתי כן בחלל וזמן אתה כן מסכים איתו, ביחס לדבר כשלעצמו. אז ביחס, בכללי, לא? לא. אה, אתה תופס את… אתה מאמין שתופסים את הדברים כשלעצמם?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא תופסים את הדברים כשלעצמם. החלל והזמן זה לא קשור לדברים כשלעצמם. כן, אבל… החלל והזמן השאלה אם הם קטגוריות שלנו או שהם קיימות באיזשהו מובן במציאות. השאלה אם אני תופס את הדבר כשלעצמו או לא, זאת שאלה אחרת. זה שני שתי שאלות שונות. זאת אומרת, החלל והזמן, האם הם קיימים באמת או שזה רק צורות הסתכלות שלנו? אני לא בטוח, אבל אני דווקא נוטה לחשוב שכן, הם כן קיימים באמת. קשה פה להביא טיעון ברור לאחד מהצדדים, אבל נטייתי הטבעית דווקא להגיד שהם כן קיימים באמת. הם לא מוסדות טרנסצנדנטליים כמו שקאנט רואה אותם.

[Speaker B] טוב, אבל חלל וזמן אפשר לתאר מציאות שאין חלל ואין זמן, בקלות. בקלות, אנחנו בכלל לא תופסים…

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שחלל וזמן זה לוגיקה, אבל אמרתי שבמציאות שלנו יש חלל וזמן. יכול להיות שתהיה מציאות אחרת שבה לא יהיה חלל וזמן, זה משהו אחר. אבל במציאות שלנו יש חלל וזמן וזה לא רק אצלנו, אלא זה במציאות עצמה. זה לא זה לא אומר שזה כמו לוגיקה. שני דברים שונים. טוב. זה זה אפריו… זה אפוסטריורי, זאת אומרת, אני פשוט צופה במציאות ואני רואה שיש בה חלל וזמן. יכול להיות שלא היה בה, בסדר? אז

[Speaker D] צורות ה צורות ההסקה אצלך הם עניינים אובייקטיביים? כאילו, ככה הקדוש ברוך הוא עובד, לפי הלוגיקה? לגמרי. כן. אז הלוגיקה…

[הרב מיכאל אברהם] לא עובד לפי הלוגיקה, אלא זה בדיוק, אני כתבתי שמה שזה לא, הוא לא כפוף לחוקי הלוגיקה. כפיפות לחוקי הלוגיקה זה פשוט חיבור שהוא לא לא נכון דקדוקית. זאת אומרת, אנחנו קוראים לחוקי הלוגיקה חוקים, אבל זה רק במובן מושאל.

[Speaker D] הם לא דומים לחוקי הפיזיקה. כן, אני אני זוכר את החלק הזה, אני מבין את כוונתך בעניין. אני אשתמש כאילו משתמש בזה באותו מובן מושאל, אבל טוב, אז אז יש לנו מחלוקת הרבה יותר בסיסית, אז אני מניח שהשאלה הזאת הפכה ללא רלוונטית. לגבי המחויבות לעשות טוב ולהימנע מרע לא קיימת בלי אלוהים. אם הוויכוח שמה לגבי להניח, אז לא ברור לי אז מה הכוונה בעובדה המוסרית. כן? אם אני מניח עובדה מוסרית, זה נראה לי טאוטולוגי שאם יש ש-X הוא לא ראוי, ולכן נובע מזה שלא ראוי לעשות X. זה נכון גם לגביי, אני לא רואה איך מדוע זה לא עניין טאוטולוגי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי את השאלה.

[Speaker D] אתה טוען שמה שהעובדות המוסריות חוקים שאלוהים פועל על פיהם. נכון? עכשיו אתה מוסיף ואומר…

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת פועל על פיהם? הוא יכול היה אולי לא לפעול על פיהם, אני לא יודע, אבל זה לא שהוא יצר אותם.

[Speaker D] הם כפויים עליו.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא יכול להגדיר רצח כטוב. הוא יכול היה לרצוח אם הוא היה רע, אבל הוא לא יכול להגדיר את הרצח כטוב.

[Speaker D] כן, כן, בגלל זה… וזה כוונתך. ועכשיו ההתערבות המוסרית של אלוהים היא בציווי, כלומר זה שקיימות עובדות מוסריות, לטענתך, זה לא אומר שאני צריך להיות שאני מצווה לפעול על פיהם. וזה העניין שאני לא מבין, זה נראה לי עניין טאוטולוגי. אם עובדה היא ש-X, כן? ו-X יכול להיות טענה מורכבת, כן? לא לא איזה סובייקט, X לא ראוי, אז נראה שאי אפשר להתנהג לפי X. למה? זה מה שזה אומר, לא ראוי, זאת אומרת…

[הרב מיכאל אברהם] מי אמר? לא. מי מי אמר שמה שראוי אבל למה אתה מתכוון כשאתה… או לא ראוי מחייב אותי? לא הבנתי, מה…

[Speaker D] איך אתה תופס את המושג ראוי? כשאני חושב על ראוי אני…

[הרב מיכאל אברהם] שאם היה חיוב מוסרי, אז כך היה צריך להתנהג. והשאלה אם יש או אין חיוב מוסרי, זאת שאלה שתלויה ב…

[Speaker D] אתה אתה יכול לחזור על ההגדרה

[הרב מיכאל אברהם] של המושג ראוי? שאם היה חיוב מוסרי, אז כך היה ראוי להתנהג. אבל השאלה אם יש או אין חיוב מוסרי, זאת שאלה אחרת. מה שאני טוען זה שהקדוש ברוך הוא לא יכול היה לייצר עולם שבו לרצוח זה טוב.

[Speaker D] אתה תופס את המושג ראוי כטענה מותנית? של אם, אז? ככה את… כאילו ככה זה נשמע כאילו אתה מגדיר אותה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, היא לא טענה מותנית, היא עובדה.

[Speaker D] למה טענה מותנית? אז למה אתה מתכוון? כאילו מה… אמרת אם אז, אם ככה היה אז…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר, הראוי כשלעצמו זאת עובדה, אבל כשאתה שואל על ההשלכה לגביי, איך… איך אני צריך להתנהג, זה כבר תלוי בעוד משהו חוץ מהעובדה ההיא. זה גם תלוי בשאלה אם אני מחויב לעובדות ההן או לא. הבנתי.

[Speaker D] בגלל זה בגלל זה אני מנסה להבין מדוע זה לא טאוטולוגי, בגלל זה אני שואל למה אתה מתכוון כשאתה אומר ראוי.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, זה לא טאוטולוגי. כי יש פה עוד צעד שאומר שאולי אני לא מחויב לעובדות האלה. נכון שלרצוח זה רע, אבל מי אמר שאני מחויב לא לעשות רע? איך

[Speaker D] אתה כאילו…

[Speaker F] טוב, שנה טובה, אני פשוט צריך לעזוב.

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, הכל בסדר, אנחנו סיימנו את השיעור, אז עכשיו רק שיחה אישית.

[Speaker F] ביי, תודה רבה, שנה טובה.

[Speaker B] שנה

[הרב מיכאל אברהם] טובה, שנה טובה.

[Speaker B] שנה טובה. אבל איך אפשר אבל להטיל, הרב, איזשהו נורמה מוסרית בלי הפרספקטיביות שטבועה בה? הרי זה אמירה אמירה ריקה. נגיד אני יודע שאסור לרצוח, אבל אני לא אני לא מרגיש אני לא מכיר בפרספקטיביות של זה, כלומר במחויבות של זה, אז זה אמירה ריקה, סתם, קבוצה ריקה… זה אמירה ריקה, זה פשוט

[הרב מיכאל אברהם] אוסף של עובדות, אבל בלי המחויבות אליהן זה בעצם עובדות דיסקריפטיביות ולא פריסקריפטיביות. אבל בלי פריסקריפטיביות אין תוכן. היבט כלשהו של המציאות, אבל מה זה קשור אליי? זה ה-ought is של דיוויד יום בעצם יהיה קיים שם.

[Speaker D] זה לא נראה לי כמו ה-ought is של דיוויד יום כי אתה מניח שעובדה מוסרית היא is, וזה נראה לי העניין ה… כאילו למה עובדה מוסרית היא is ולא ought?

[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שההבדל בין משפטים דיסקריפטיביים ופריסקריפטיביים זה אחרי שהקדוש ברוך הוא כבר נטע בנו את המחויבות המוסרית. העובדה המוסרית כשלעצמה היא לא פריסקריפטיבית, היא דיסקריפטיבית.

[Speaker D] עכשיו, אבל אני אני לא מבין מדוע, כלומר עובדה, כאילו איך איך אני לא מבין איך זה לא עניין נורמטיבי. טוענים פה א' א' ראוי, זה עניין נורמטיבי, עניין פרוספקטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] עניין נורמטיבי במובן הזה שזה פוטנציאל למחויבות. מה זה פוטנציאל למחויבות? אני לא מבין. כשלעצמה מותנית בעוד צעד. מה

[Speaker D] זה פוטנציאל למחויבות? זה אפילו…

[הרב מיכאל אברהם] כמו שאמרתי קודם, לא יכול להיות עולם שבו תהיה מחויבות לרצוח. לא

[Speaker D] יכול להיות…

[הרב מיכאל אברהם] אבל יכול להיות עולם בלי מחויבות בכלל.

[Speaker D] לא יכול להיות עולם שבו…

[הרב מיכאל אברהם] שבו רצח יהיה טוב, שבו תהיה מחויבות לרצוח.

[Speaker D] זה לא מחויבות, זה נשמע כמו… ישר כושר יותר, יותר דומה…

[הרב מיכאל אברהם] שרצח הוא טוב. עזוב שרצח הוא טוב, עזוב מחויבות.

[Speaker B] רצח הוא

[Speaker D] טוב, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] לא יכול להיות עולם שבו רצח הוא טוב. נו?

[Speaker B] הרב, למה הרב… למה מודלית בכלל רצח הוא טוב? בוא נניח עולם שאין בו סבל, הייצורים בעולם נבראו ככה שהם לא יכולים לסבול.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. ואז ו…

[Speaker B] אז ו… והם לא מתגעגעים לאף אחד שנפטר, ואין שום משמעות למוות, כן? לא, זה לא קשור, אז זה לא רצח. המילה צער לא נקלטת, אתם אומרים את זה לאנשים, לא מבינים מה…

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא רצח. יש גם ערך לחיים. אתה אתה מתרגם את הכל לצער של הסביבה, אבל אני הולך איתך כרגע. יש גם ערך לחיים, אז זה לא קשור.

[Speaker B] לא, אני לא חושב.

[הרב מיכאל אברהם] אבל נגיד שזה רק זה רק חובה לא לגרום צער לסביבה, בסדר? נכון. אז ברגע שלא ברגע שלא היו בני אדם חיים, גם לא היה איסור רצח. בעולם שבו יש רק כבשים, אין בני אדם, גם שם אין איסור רצח, זה ברור. איסור רצח הוא תמיד פונקציה של נסיבות מסוימות. אם הנסיבות הן שונות, אז אין איסור רצח, אבל זה לא בגלל יחסיות… אבל עולם עולם… זה לא בגלל יחסיות של המוסר, אלא משום שהמוסר מדבר על בני אדם. אם בני אדם, אסור לך לרצוח. אם אין שם בני אדם, אז אין איסור לרצוח, אבל לא כי המוסר הוא שונה, אלא כי המציאות היא שונה.

[Speaker B] טוב, פשוט רציתי להגיד… פרספקטיביות טבועה במוסר. לולא היה סבל בעולם, לולא היה צער בעולם, לא היה מוסר, לא היינו יודעים לקלוט מה זה. היינו מדברים לא היינו יודעים מה… זה כמו לדבר על חוויה של צבע שאנחנו לא בטווח של הקליטה שלנו.

[הרב מיכאל אברהם] אני יכול להסכים איתך,

[Speaker B] לא היה שייך לא היה שייך לדבר על מוסר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני יכול להסכים איתך, אבל אבל אבל אני אסכים איתך במובן האפיסטמולוגי. זאת אומרת, היכולת שלנו להבחין במה מוסרי ומה לא. אבל זה לא מקור התוקף. סול קריפקי למשל, זה פילוסוף אמריקאי, יהודי אמריקאי, דתי, אז הוא הוא רצה לטעון שיש משפטים שהם אנליטיים אפוסטריורי. הקטגוריה היחידה שלפי קאנט לא יכולה להיות. למה? בעצם טוען שיש משפטים אנליטיים, נגיד שבע ועוד חמש שווה שתים עשרה, קאנט קרא לזה סינתטי א-פריורי, והוא טוען: לא, זה אנליטי אפוסטריורי. מה זאת אומרת? זה משפט אנליטי, אבל אני לומד אותו מתוך הניסיון. מראים לי עם חרוזים, עם בדידים, לא יודע בדיוק מה, ואני מגיע להבנה ששבע ועוד חמש שווה שתים עשרה. ולדעתי הוא טועה. הוא טועה בגלל שהוא מערבב בין השאלה איך אני לומד את זה, השאלה הדידקטית, לבין השאלה למה זה נכון. זה שני דברים שונים. אני טוען שזה נכון א-פריורי. אני לומד את זה על ידי התנסות, זה בסדר, כי זה אמצעי דידקטי. אבל זה לא הסיבה למה זה נכון. וזה לא מדע.

[Speaker B] איך הרב יכול לדעת את זה? הרי הרב מודה שאם היינו סופרים שלוש ועוד חמש היה יוצא לנו תמיד עשר, מגיל אפס עד גיל מאה, אז היינו משוכנעים שזה ברור שזה המציאות וזה…

[הרב מיכאל אברהם] אתה מעלה סיטואציה היפותטית שלא יכולה להיות. מה זאת אומרת אם היינו תמיד סופרים שלוש ועוד חמש היה יוצא לנו עשר? לא יכול לצאת עשר. שלוש ועוד חמש יוצא תמיד שמונה.

[Speaker B] אבל הרב יודע את זה אחרי שהוא התנסה בזה.

[הרב מיכאל אברהם] אם היינו רואים משולשים עגולים, מה היינו חושבים? שמשולש יכול להיות עגול או לא? התשובה היא שאי אפשר לראות משולשים עגולים, כי אין דבר כזה.

[Speaker B] בקטגוריות התפיסה שלנו, אולי בקטגוריות תפיסה אחרות.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אני, זה מה שאני טוען, לא, זה לא הקטגוריות שלנו, זה עניין אובייקטיבי. רב מיכי, כן.

[Speaker C] רציתי לשאול אותך, לפי החשיבה הקאנטיאנית, איך זה מסתדר עם ראש השנה למשל?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי את זה. נשמח…

[Speaker C] אני אגיד לך, כי אני ראיתי בקריטיק של ה… החיבור השכלי של קאנט, ביקורת התבונה הטהורה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, תבונה טהורה, כן. המהפכה הקופרניקאית, כן.

[Speaker C] הוא כותב שהטענה שלא תבונה שלנו מתאימה את עצמה לעולם הסובב אותנו, אלא העולם עצמו, דהיינו תפיסה שלנו, מאורגן על פי חוקי תודעה שלנו. נכון. זאת אומרת הווה אומר, שכביכול ראש השנה, כן, הוא לא… כאילו לא מאן דאמר, הוא בכלל לא צריך. כי אם אנחנו נחשוב פוזיטיב כל הזמן ונראה את העולם אחרת, כי אנחנו נקבל את העולם בצורה…

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל, קודם כל, אני חושב שזה לא קשור. קודם כל אני לא מסכים איתו, אבל זה דבר ראשון.

[Speaker C] אז לכן, לא… אוקיי, בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] כי בבסיס הוא לא… אי הסכמה. אבל אני אומר, גם אם הייתי מסכים איתו, אני חושב שזה מין בשאינו מינו. יש דברים מסוימים שאנחנו בנויים באופן מסוים ולכן אנחנו תופסים אותם כך. אנחנו לא יכולים לתפוס אותם אחרת, אז ככה אנחנו בנויים. עכשיו אם אתה מתייחס לזה על ראש השנה, אז אנחנו בנויים באופן כזה שמבחינתנו ראש השנה הוא יום הדין. אין לנו אופציה אחרת לראות את ראש השנה. אין מה להשתעשע בשאלה מה היה קורה אם היינו תופסים את ראש השנה בתור סתם יום של חול רגיל, כי אנחנו בנויים באופן כזה שאנחנו לא יכולים לתפוס אותו ככה. מבחינתנו זה ראש השנה. ולא עוד, אלא שאני לא מסכים איתו, אז…

[Speaker C] לא, אבל אבל לחז\"ל זה בעצם הייתה הסתכלות של כל עם ישראל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שאלה אחרת, אז אתה פשוט אומר שחז\"ל לא צודקים. אוקיי, בסדר.

[Speaker C] לא, לא אמרתי שהם צודקים או לא צודקים, פשוט אני מנסה להבין איך אלו שמתוך עם ישראל, אנשים כמוך אולי גם כמוני אולי עוד הרבה, שכן מסתכלים על פילוסופיה כיצד מחייב וכולי, כן? ורוצים להבין את העולם ולהשכיל בתוך העולם, כן? איך להתייחס ליום כזה?

[הרב מיכאל אברהם] כמו שהתייחסת עד עכשיו, כמו שכולם מתייחסים. אני לא מבין מה הבעיה.

[Speaker C] אני אגיד לך, כי מצד אחד בתורה…

[הרב מיכאל אברהם] עזוב את ראש השנה. איך אתה מתייחס לקדוש ברוך הוא? גם הוא בעצם לא קיים, הוא רק אידאה טרנסצנדנטית בתודעה שלך, לא?

[Speaker C] לא, פה אני מסכים איתך לחלוטין שהבורא, בורא פילוסופי, כן, הוא כבר קיים בתודעה שלי, בגלל שאני רואה את העולם.

[הרב מיכאל אברהם] בתודעה שלך זה לא מעניין, אבל הוא לא קיים באמת. זה רק אתה בנוי באופן כזה. אוקיי, אז תיקח כדור, תתגבר על זה ותעזוב את השטויות האלה.

[Speaker C] בסדר, יכול להיות שזה אופציה, כן, אבל אני…

[הרב מיכאל אברהם] אז למה אתה שואל על ראש השנה? שאל אותי על הקדוש ברוך הוא, על עיקרי האמונה, על הכל. זאת אומרת…

[Speaker C] לא, אבל גם לקאנט אין בעיה עם הקדוש ברוך הוא. מה? גם לקאנט אין בעיה עם הקדוש ברוך הוא, גם עם ה…

[הרב מיכאל אברהם] עזוב את קאנט, אני שואל אותך. אתה שאלת שאלה על ראש השנה. אני אומר מה זה ראש השנה? כל העולם שלנו בעצם הופך להיות סובייקטיבי, עזוב את ראש השנה, מה אתה רוצה מראש השנה?

[Speaker C] לא, בגלל שראש השנה זה כביכול, דבר ראשון זה ערב ראש השנה, דבר שני זה יום הדין כביכול בהבנה שלנו, כן? אז אני שואל פה, במקרה ואם זה, הרי רק אנחנו מקבלים את זה ככה, כן? זאת אומרת השכל שלנו שכמה? עשר, עשרים, שלושים…

[הרב מיכאל אברהם] טוב, שמע, יש מסורת. אני לא מבין את ה… יש מסורת כזאת שזה יום הדין, אני גם לא בטוח עד כמה זה מבוסס, אבל יש מסורת שזה יום הדין, וזה הכל, או שאתה מקבל את המסורת או שלא. מה זה קשור לתפיסות טרנסצנדנטיות טרנסצנדנטליות?

[Speaker C] ומה אתה חושב?

[הרב מיכאל אברהם] מה? אני מפקפק אם זה באמת יש לזה בסיס, לראייה של ראש השנה כיום הדין. אבל זה יום טוב כדי לעשות חשבון נפש ולראות מאיפה באת ולאן אתה הולך, אז אפשר לנצל את ההזדמנות.

[Speaker B] בדיוק.

[Speaker E] אבל הרב, מה שאתה אומר כבר מופיע בגמרא בראש השנה ט\"ז. שמה? שם המחלוקת מתי אדם נידון, אז רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה. מה שאתה מתכוון כנראה, לזה כיוונו חכמים. בכל רגע ורגע אדם יכול לחזור בתשובה לצורך העניין ובזה הוא נידון.

[הרב מיכאל אברהם] זה ודאי נכון, ודאי נכון, אבל יש משהו איכשהו איזשהו סוג של יום דין מיוחד למרות שאדם נידון בכל שעה, יש איזשהו סוג של יום דין מיוחד בראש השנה. ככה מקובל לפחות לחשוב. אני לא בטוח מאיפה זה יצא, בתורה עצמה אני לא רואה לזה רמז. אני גם לא אבל גם בגמרא אין לזה רמז, גם בגמרא נראה שהם לא, למה?

[Speaker C] יש. לא, הגמרא במפורש אומרת שלושה ספרים נפתחים וכולי, דין, דיין, בטח, מה, לא. דווקא השאלה פה על חז\"ל מאיפה הם לקחו את זה. זה השאלה. כי ב לא בתורה ולא בתנ\"ך זה בכלל לא מוזכר.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק היה לי עכשיו באתר, אמרתי ש ב היה לי איזה מאמר על תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת. אז שאלתי שמה, איך זה יכול להיות ש שחז\"ל מדרבנן מבטלים את החובה לתקוע בשופר שהיא חובה דאורייתא לתקוע בשופר? אז מישהו אמר לי מה זאת אומרת? אבל זה הם מבטלים דבר מן התורה בשב ואל תעשה, הם יכולים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. אמרתי לו, כן, אבל אבל מבחינת מה ש מה שכתוב בתורה, מהותו של יום ראש השנה היא תקיעת השופר. אז לבטל את תקיעת השופר זה לא לבטל איזשהו אספקט, זה לבטל את היום הזה. כל היום הזה זה יום תרועה. זה מה שהיום הזה עצמו. אמרו לי לא, זה יום דין, זה מקובל אצל חז\"ל וזה. ואני לא יודע, אני כשאני רואה ב בתורה בפשוטו של המקרא בכל מקום, אני מבין שהדבר הזה הוא יום תרועה. זהו, זה זה מהותו של היום. אז לבטל את זה מחשש שמא יעביר ד' אמות ברשות הרבים את השופר ובגלל זה לשנות את מהותו של היום מה מהשורש נשמע לי מאוד מוזר.

[Speaker B] אז מה הרב עונה?

[הרב מיכאל אברהם] אתה אתה מגיע פה ל אני עונה שזה לא זה לא דרבנן, זה דאורייתא. כמו שהירושלמי אומר. ראש השנה שחל בשבת, מלכתחילה לא צריך לתקוע. זה לא ביטול שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים.

[Speaker G] השאלה שלך היא היא על כל הפקר בית דין הפקר, מה שחז\"ל נתנו לעצמם כוח לעקור דברים. לא לא לא, זה מה שאני אומר. לא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי חכמים יכולים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. מ מאיפה? מה זאת אומרת? הגמרא אומרת בהרבה מקומות.

[Speaker G] בסדר, הם הם זאת הפרשנות שלהם שנותנת להם לעקור דברים מן התורה, אבל זה לא מן התורה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, נכון. מותר להם.

[Speaker G] אבל זאת פרשנות זאת פרשנות שלהם.

[הרב מיכאל אברהם] פרשנות שלי, זה המסורת אומרת לא, לא שלך.

[Speaker G] לא לא לא שלך, לא שלך.

[הרב מיכאל אברהם] ואם תיקח את זה אז תתווכח, אין בעיה, אני במסגרת הזאת.

[Speaker G] לא לא לא לא הפרשנות שלך, זאת הפרשנות של חז\"ל. חז\"ל אוקיי. נתנו פרשנות שנתנה להם כוח למה שלא מופיע בתורה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. נו, אז מה?

[Speaker G] אוקיי, אז אה לולי פרשנותם אין שום מקור מהתורה לעשות דברים כאלה.

[הרב מיכאל אברהם] אני מקבל את פרשנותם של חז\"ל.

[Speaker C] דרך אגב, לפי ספר

[הרב מיכאל אברהם] היובלים אין לי ויכוח אין לי ויכוח עם פרשנויות של חז\"ל באופן עקרוני. ספציפית לגבי ראש השנה, אני לא יודע האם הקביעה שזה יום דין היא פרשנות למקראות או שהקביעה ליום דין זה איזושהי המצאה מאוחרת יותר. כי זה לא אני לא לא רואה בשום מקום שהם דרשו את זה מפסוק, שהם קבעו לא יודע ש אני לא זוכר כרגע לפחות, שהם פירשו פסוק באיזושהי צורה כזאת, אלא הם החליטו שזה יום דין ואתה יודע, במובן הזה זה שאלה לא נורמטיבית, זה שאלה עובדתית. השאלה אם בשמיים יושבים ובאמת דנים בנו ביום הזה? שאלה עובדתית חכמים לא יכולים לקבוע.

[Speaker G] למה זה מפחיד אותך פחות? למה זה מפחיד אותך פחות? למה זה מפחיד אותך פחות מה שהם עוקרים מפקירים קניינו של אדם? אתה הזכרת כמה פעמים ש גם תורת המשפטים של פיקסימון והכול ה ה הבעלות זה זה לפני התורה אפילו ומה שחכמים הפקירו את ה

[הרב מיכאל אברהם] לא, הם לא עקרו את מושג הבעלות, הם עקרו בעלות של בן אדם מסוים על רכוש מסוים בנסיבות מסוימות.

[Speaker G] אוקיי. אוקיי, בסדר, אז מה אז מה זה זה אוקיי, בסדר, זה מרוכז יותר, אבל ה זה מה זה מה זה משנה?

[הרב מיכאל אברהם] בן אדם אחד וכל העולם כולו. לא, אין אין מערכת אין מערכת משפטית בעולם שלא עושה את זה. מה, יש מערכת משפטית שלא מטילה מיסים? מה מה מה הבעיה בזה? אני לא מבין.

[Speaker G] לא, כי יש יש יש חוקים. אנחנו נכנעים לחוקים של ה של המשפטים.

[הרב מיכאל אברהם] ומה זה החוקים האלה? שלוקחים לנו את הכסף שלנו, החוקים האלה. זה א', ב', שכל מערכת שלטונית יש לה רשות להפקיר ממון, כשזה נעשה כדין ובאופן מידתי ולמטרות ראויות, אני מדבר כמו משפטן, אבל כן, גם בהלכה זה ככה.

[Speaker B] אתה שומע, רב מיקי?

[Speaker C] לפי ספר היובלים, לפי הלוח שמוזכר שמה, ראש השנה אף פעם לא חל בשבת. אוקיי. אז זה יכול להיות שיש פה קצת צדק במה שאומרת רחל אליאור לגבי ששינו את הלוח. יכול להיות, לא מתמצא, לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] אה, טוב.

[Speaker C] יש כזה חשד.

[הרב מיכאל אברהם] עוד מעט…

[Speaker D] יש עוד זמן? כי היו לי כמה שאלות על ה… גם קפצתי מעל שאלה שתיים, אבל על השאלה השנייה, אבל נעזוב את זה. לגבי שעובדות מוסריות הן עצם ממצביו של אלוהים, שאתה מציע את זה כפרשנות… עוד פעם? שעובדות מוסריות הן עצם ממצביו של אלוהים. שעובדות מוסריות, זה ציטוט מה… העובדות המוסריות הן עצם, עצם ממצביו של אלוהים. ואתה מציע את זה כפירוש שלישי לדילמה של אותיפרון, שהם כאילו חלק אינטגרלי ממנו, אבל וניסחת שמה במאמר, אתה מביא את זה כדיעה של… מה, בד', ב, ב, 4, 5, 7? 4, 5, 7, כן. מה… אתה מביא את זה, אתה אומר שזה… אני לא זוכר את הניסוח הזה. אני, כן, ציטטתי את זה מהמאמר, אז אני יודע שזה ציטוט, אבל אתה מביא את זה כדוגמה לאמירה ששכחתי של מי, של המטי… טיבו של המטיב להטיב. שאתה מביא את זה כדוגמה ש… טבע הטוב להטיב. אוקיי. כן, אתה מביא את זה כדוגמה שזה… אז רציתי לשאול האם תפיסה כזאתי לא סותרת את אחדות האל?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע מה זאת אחדות האל. המושגים המעורפלים האלה לא אומרים לי כלום.

[Speaker D] שעצם פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא עצם פשוט? עצם… זה, אני גם לא יודע מה זה שהוא אחד ואני לא יודע מה זה שהוא פשוט. לא, לא מבין את המושגים האלה, לא… בעצם פשוט… לא אומר לי כלום. לדעתי לאף אחד זה לא אומר כלום, אבל זה… לי, בכל אופן, זה לא…

[Speaker D] בעצם פשוט בדרך כלל מתכוונים דבר שקיים בזכות עצמו ושהוא החלק היחיד של עצמו, הוא לא מורכב מחלקים שונים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל יכול להיות… יכול להיות משהו מאוד מורכב שהוא אורגניזם אחד, אז זה פשוט או לא פשוט? זה כאילו אורגניזם.

[Speaker D] אורגניזם הוא לא… פשוט או לא פשוט? הוא לא פשוט. הוא מורכב מחלקים. אפשר… זה כמו… זה מזכיר לי כמו שיש בלוגיקה יש טענות… טענות אטומיות? יש טענות שאי אפשר לחלק אותן יותר, כן, לא יודע מה, X, Y זה טענה אטומית, אבל אפשר… יש טענות יותר מורכבות שאפשר לחלק אותן לטענות אטומיות, אז טענות אטומיות יהיו כאילו אנלוגיה פה לעצם פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] השאלה היא מה זה הרכבה. כשאני אומר ש… כשמדברים על עצם… כשמדברים על עצם מורכב מול עצם פשוט, אני לא כל כך מבין את ה… את ההגדרה הזאת. זאת אומרת, עצם… עצם בעיניי, עצם אורגני הוא עצם פשוט, גם אם יש בו הרבה לא יודע מה, הסתבכויות, כי הוא ישות אחת. זאת אומרת, זה… זה לא חיבור של חלקים. המורכב מחלקים זה תמיד משהו שהוא לא אורגני. אם הוא לא אורגני, אז הוא מורכב מחלקים. אבל אם הוא אורגני, אז זה מכלול אחד. אבל הוא…

[Speaker G] אבל הוא שייך… שייך בו שינוי. שייך בו שינוי. אם הוא, אפילו שהוא אורגני אחד, אם הוא מורכב מכמה חלקים, הוא שייך… שייך בו שינוי, מה שאין כן באחדותו של הקדוש ברוך הוא. כן, שייך שינוי, נכון. אז מה הבעיה? אז הוא לא הכרחי. לא שייך. לא שייך, הקדוש ברוך

[הרב מיכאל אברהם] הוא. למה לא הכרחי?

[Speaker G] אם הוא משתנה אז הוא לא הכרחי. איך דבר שהכרחי יכול להשתנות?

[הרב מיכאל אברהם] הצורה שלו שהוא השתנה אולי לא הכרחית, אבל הוא עצמו, קיומו הכרחי. מה, לא… איך, הוא וקיומו אחד. זאת אומרת, את הקיום… אתה תופס את הקיום… הוא לא משתנה במובן שהוא נעלם, הוא עדיין קיים. מה זאת אומרת? הוא ו… הוא משתנה ברוצה. קודם הוא רצה את זה ועכשיו הוא רוצה את זה, או לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. קודם הוא… טוב, זה כל מיני… התפלספו גם על הדברים האלה, שהוא… הרי הוא וידיעתו אחד, ככה הרבה פעמים אומרים, כן, כל מיני משפטים עמומים שלא אומרים הרבה, אבל הוא וידיעתו אחד. אז כשהוא יודע משהו שקורה עכשיו בעולם, מתחדש בו משהו שלא היה בו קודם, אז הנה, קרה בו שינוי. נו, בגלל

[Speaker D] זה הוא לא יכול ללמוד דברים, וזה כאילו תהיה העמדה הקיצונית, הרדיקלית.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה, אז הוא לא יכול ללמוד שיש דברים שהוא לא ידע לפני שהם בוצעו, ואחרי שהם בוצעו הוא כן יודע אותם? טוב, אז

[Speaker D] זה כבר נכנס פה למחלוקת, אבל זה כן נראה שהוא לא הכרחי אז, כאילו בוא נתמקד בעניין של ההכרחיות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר לך, קיומו הכרחי, לא מצבו. קיומו הכרחי.

[Speaker D] מה ההבדל בין קיומו למצבו? כאילו זה…

[הרב מיכאל אברהם] מה מה ההבדל? קיומו זה עצם העובדה שהוא קיים, אבל אם הוא רוצה X או רוצה Y, זה עדיין הוא, שהוא קיים.

[Speaker D] פעם הוא רוצה X ופעם הוא רוצה Y. הקיום זה איזה תכונה… איך אתה תופס קיום? אתה תופס קיום כאיזה תכונה פרדיקטיבית, שלא… לא, בדיוק, קיום הוא לא פרדיקציה. אוקיי, אם קיום זו לא תכונה, אז מה זאת אומרת קיומו הכרחי?

[הרב מיכאל אברהם] קיומו הכרחי, הוא לא יכול לא להיות קיים.

[Speaker D] מה הסובייקט של הטענה הזאתי?

[הרב מיכאל אברהם] לא יכול להיות מצב שבו אלוקים לא קיים.

[Speaker D] אבל קיום הוא לא תכונה, אז מה זה בכלל אומר הטענה הזאתי?

[הרב מיכאל אברהם] שלא יכול להיות מצב שבו אין אלוקים. מה, מה לא ברור פה? פשוט מאוד.

[Speaker D] אבל אתה… אתה עושה כאן פרדיקציה על דבר שהוא לא… שלפי דעתך, סתמת שהוא לא פרדיקציה. לא, לא, אני לא עושה שום פרדיקציה פה.

[הרב מיכאל אברהם] קיום הוא לא פרדיקציה.

[Speaker D] איך אתה לא עושה פרדיקציה? אתה מציג כאן טענה מותנית, לא? הנה, אתה אמרת עכשיו… שהקיום שלו הוא הכרחי, שהקיום שלו זה טענה…

[הרב מיכאל אברהם] טענה מודאלית. לא יכולה להיות מציאות שבה אין אלוקים.

[Speaker D] אוקיי, סבבה. מה שאני לא מבין זה איך אתה מפריד… את הקיום שלו מהמצב שלו, זה נראה לי אבסורד לחלוטין. למה? הקיום של דבר, כי הקיום של דבר זה במצב מסוים. כשהמצב משתנה הקיום שלו הופך לקיום של דבר אחר.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, אני קיים עכשיו, אני קיים עכשיו ועוד רגע, עוד רגע אני אפסיק לדבר, עכשיו אני מדבר, אז מה, אז כשאני אפסיק לדבר אני לא קיים, או זה לא אני, או מה? לא. אני לא…

[Speaker D] לא, אני אציג את זה אני אציג את זה כתכונות הכרחיות ותכונות מקריות. התכונות המקריות שלך משתנות, אתה לא…

[הרב מיכאל אברהם] נו, בסדר, אם אתה אומר שיש תכונות הכרחיות, אז התכונות ההכרחיות לא משתנות, והתכונות המקריות כן משתנות.

[Speaker D] איך אתה, אתה אומר שליישות הכרחית יש תכונות מקריות?

[הרב מיכאל אברהם] ברור, למה לא? מה הבעיה?

[Speaker D] איך יכול להיות? אם תכונות מקריות, אז זה עניין שהוא משתנה וגם שהוא מורכב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא משתנה!

[Speaker C] אבל הקיום

[הרב מיכאל אברהם] זה לא תכונה.

[Speaker D] התכונות שלו, התכונות שלה. סליחה…

[Speaker C] קיום זה לא תכונה, הרב מסביר לך את זה הרבה פעמים.

[Speaker D] לא, לא, אני הבנתי שקיום הוא לא תכונה, שהוא לא מציג את זה כפרדיקט, את זה הבנתי. אבל מה שלא… אני חושב שההבחנה בין קיום למצב והתפיסה של ה… שינוי, שיש לו אופציה להשתנות ולהישאר הכרחי, זה נראה לי אבסורד גמור.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, אני אני עוד רגע, עוד רגע

[Speaker D] אני אפסיק לדבר, אני אותו אחד? אתה לא ישות הכרחית, זה לא…

[הרב מיכאל אברהם] לא הכרחית, אני אותו אחד?

[Speaker D] אתה אותו אחד. למה? כי אני תופס אותך כי אני תופס את הזהות שלך כסט של התכונות ההכרחיות שלך, מה שאני תופס זה מקריות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הזהות שלי היא לא סט של תכונות, הזהות שלי זה אני עצמי. התכונות הן תכונות שלי, הן לא אני.

[Speaker B] מי אמר…

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא הוא לא… מי אמר מי אמר שהרב הוא לא ישות הכרחית?

[Speaker B] איך אתה יכול להוכיח שהרב הוא לא ישות…?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה רלוונטי עכשיו?

[Speaker B] לא, עפ\"י שפינוזה אני לא בטוח שאני אסכים איתך ש… אני לא חושב שפינוזה רלוונטי כמודל עכשיו.

[הרב מיכאל אברהם] שפינוזה היה אומר

[Speaker B] שהרב שהרב מצידו הוא הוא הכרחי.

[הרב מיכאל אברהם] יש לי יש לי הוכחה, שמואל. לפני 70 שנה לא הייתי פה.

[Speaker C] לא, אבל באופן עקרוני זה לא… ליאור, לא, הכרחי אבל עכשיו שתהיה, תכונה של משהו זה לא תכונה…

[Speaker B] לא אמרתי הכרחי לנצח…

[Speaker D] אני גם תופס קיום כלא פרדיקט…

[הרב מיכאל אברהם] זה לא אומר כלום, זה…

[Speaker D] אני אני גם כן תופס קיום כלא פרדיקט, זה לא הבעיה שלי. הבעיה שלי זה אותו בעיה שהרמב\"ם היה מביא, כאילו אם נתפוס, נגיד אני אגדיר את זה ככה את העצם, נגיד, סתם הגדרה שקפצה לי עכשיו לראש על רגל אחת, נגיד ברגע שאני לא יכול לפרק את זה ולאבד את ה את התוכן את המשמעות של את התוכן הסמנטי, אז זה כבר עצם פשוט. ונגיד על קיומו של אלוהים, אם אני יכול לחלק איזשהו עצם לעצמים אחרים שקיימים בלי שום… עם תלות או בלי תלות אחד עם השני, אז הייתי אומר שהוא מורכב. אז לאלוהים אתה כבר אתה תופס אותו אם הוא משתנה, אז ואתה אומר שרק התכונות המקריות יכולות להשתנות, אז הוא כבר מורכב.

[הרב מיכאל אברהם] התכונות זה לא חלקים ממנו.

[Speaker D] איך אין פה סתירות?

[הרב מיכאל אברהם] פה ערבובים ומושגים, התכונות הן לא חלקים ממנו, התכונות הן מצב שלו. למה למה אתה מחבר את התכונות עם חלקים?

[Speaker D] אני לא אמרתי שהתכונות הן… נו, אז מה זה קשור לשאלה אם הוא יכול להתחלק או לא יכול להתחלק? כי, מה? שיש לו תכונות? כי התכונות מקריות, אם יש לו תכונות מקריות, זה אומר שהוא יכול להשתנות. לא, תכונות מקריות, נו, אז מה? כי אם יש לו תכונות מקריות הוא יכול להשתנות, מסכים? נכון, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אם

[Speaker D] הוא יכול להשתנות, אז מה שמשתנה זה החלקים שהם לא מהותיים…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אתה כן חוזר לזה שהתכונות והחלקים זה אותו דבר, ואני אחזור לזה שלא.

[Speaker D] מה משתנה אצלו?

[הרב מיכאל אברהם] כל החלקים נשארים בעינם, ועדיין פעם הוא ידע משהו ועכשיו הוא לא יודע, או ההפך, כן? פעם הוא לא ידע ועכשיו הוא יודע, פעם הוא ברא עולם ולפני כן הוא לא ברא עולם, אז יש לו מצב שונה, הנה עכשיו הוא בורא עולם, לפני כן

[Speaker D] הוא לא ברא

[הרב מיכאל אברהם] עולם.

[Speaker D] להגיד פעם הוא ברא עולם זה כבר… טוב, אני אעבור לשאלה הבאה כי יש עוד שתי שאלות, אבל להגיד פעם הוא ברא עולם זה סט תולעים בפני עצמו. בהקשר טוב, זה שאלה קצרה, שאלת ביאור. שאמרת שם בהקשר המוסרי, גם אם ערך כלשהו נדחה מפני ערך אחר, עדיין אני אמור לחוש צער או דיסוננס על כך שעברתי על הערך הדחוי.

[הרב מיכאל אברהם] אז סתם, חובה לחוש צער זה ביטוי מטאפורי, כי אין חובות…

[Speaker D] כן, זה בדיוק מה שלא הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אין חובות על הרגש, הכוונה, אתה צריך להבין שיש פה מחיר, זה…

[Speaker D] אז אז אז זה נראה לי כאילו מקושר לצו הקטגורי, כאילו לזה הייתה הכוונה שלך בדיסוננס? שאני תופס את המעשה שלי כמשהו שהוא לא אוניברסלי כאילו? יש פה איזושהי סתירה עצמית בעצמי?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, למה הבנת לצו הקטגורי?

[Speaker D] אני לא רואה למה. כי כי הצו הקטגורי נובע מהצורך להפוך את המוסר לאוניברסלי, נובע מהצורך כאילו… אוניברסלי לגמרי, מה, לא הבנתי? נו, כשאני פועל, לא לא, אין עם זה בעיה, רגע, אני אשלים את השאלה שלי כי אני חושב שלא הובנתי נכון. בדיסוננס והקשר של הצו הקטגורי זה שהצו הקטגורי נובע מהצורך להפוך את המוסר לאוניברסלי, כן? לפעול בצורה שבה אני יכול לרצות שכולם יפעלו, אז ברגע שאני פועל בצורה כזאתי אני נמצא בסתירה עצמית עם התבונה שלי, אז לזה חשבתי שהתכוונת בדיסוננס. לא, מה פתאום? יש יש…

[הרב מיכאל אברהם] יש מחיר. ברגע שאני דורס ערך מוסרי אחד לטובת ערך מוסרי אחר, אז אני צריך להיות מודע לזה שיש פה מחיר לצעד שאותו אני עושה, למרות שלכתחילה צריך לעשות את זה, אין שום והוא אוניברסלי, כולם צריכים לעשות את זה, ועדיין, אם אני מכאיב לבן אדם כדי, לא יודע מה, לרפא אותו, להסב את תשומת ליבו למשהו וזה, אני נותן לו סטירה כי אחרת יקרה לו משהו נורא, אז צריך לתת לו סטירה, אבל עדיין מתן הסטירה זה איזשהו סוג של מחיר מוסרי, כי אתה לא אמור להכאיב לבן אדם.

[Speaker D] טוב, סבבה, אז יפה, מזל ששאלתי, כי כן היה עניין לברר. ושאלה שלא קשורה, אבל כן משהו שאתה חוזר עליו הרבה ומשהו שלי לא ברור, כאילו, וזה מתקשר לעוד הרבה דברים מאוד מרכזיים אצלך בשיטה, אבל שאתה אומר שאין ודאות לכלום. אז רציתי לשאול לגבי ידיעת האדם את עצמו, בעניין הקוגיטו והעניין שלך לגבי בגרות האדם והמטאפורה שאתה תמיד מביא עם השלבים. אז אני כן… כן?

[הרב מיכאל אברהם] יש לי טור על הקוגיטו, ואני מסביר שם שלדעתי הקוגיטו הוא לא טיעון אנליטי, והוא לא טיעון אונטולוגי, אלא הוא טיעון תצפיתי. אוקיי.

[Speaker D] לא כל כך ברור לי מה הכוונה, כאילו אמפירי? לזה הכוונה בתצפיתי? מה? למה הכוונה בתצפיתי, אמפירי? כן.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. לגמרי נכון כמובן, אבל הוא עדיין אמפירי.

[Speaker D] לדעתך יש ודאות בעניין הזה לגבי הקיום של עצמך?

[הרב מיכאל אברהם] מה, יש מה?

[Speaker D] ודאות. אתה יכול להיות, אתה ודאי לקיום של עצמך? לא. עכשיו, כשאתה דיברת על ספק, אני זוכר שאתה מדבר על ספק אתה מדבר על עצם היכולת להיות טועה, כלומר יש לי ספק כמו במובן ה לא, כאילו במובן הפילוסופי שאתה קורא לזה, לא במובן הפרקטי, יש לי ספק שיש אפשרות לטעות. איך יכול להיות לי טעות לגבי עצם הקיום של עצמי? פה אני לא רואה בכלל מקום לטעות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה אומר, איך יכול להיות שיש לי טעות, אבל כשאתה מדבר על הקיום של עצמי אז האלטרנטיבה היא לא שלי יש טעות, אלא יש טעות בטיעון. לא, אני לא קיים הרי, אז מה זה יש לי טעות? זה כמו הבעיה של הולדה בעוולה. הבעיה של הולדה בעוולה, שאתה תובע את ההורים שלך למה הם לא עשו הפלה מלאכותית, למה הביאו אותך לעולם. ברוב המערכות בעולם אי אפשר לתבוע תביעה כזאת, ויש מקומות שאפשר. ויש הסברים שונים למה אי אפשר לתבוע. אחד ההסברים הוא שאתה לא יכול לתבוע בגלל שתביעה, זה תביעה נזיקית. תביעה נזיקית זה תמיד השוואה בין המצב שבו לא עשו לך נזק מול המצב שבו כן עשו לך נזק, והפער ביניהם זה מה שאתה תובע. עכשיו פה, אם לא היו מביאים אותך לעולם, אז זה לא שאתה היית במצב יותר טוב, אתה פשוט לא היית. עכשיו שהביאו אותך לעולם אז אתה במצב גרוע, אז אין פה מקום להשוות בין שני המצבים האלה, אז אתה לא יכול לתבוע.

[Speaker D] טוב, אבל אני לא רואה איך זה עונה כל כך על השאלה. אז יש יש אפשרות שאני לא

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שיכול להיות שיש לי אפשרות שאני טועה בזה שאני קיים.

[Speaker D] לא, אין אפשרות, יש אפשרות שמדובר בטעות.

[הרב מיכאל אברהם] באיזה מובן

[Speaker D] זה גם זה גם נראה לי סותר את כל התפיסה שלך של של שקר ואמת, הרי אתה תופס שקר ואמת כי כלא דברים שקיימים במציאות, כן? זה כשהאדם, כשהמצב המנטלי של האדם תואם את המציאות אז הטענה הזאת היא נכונה, ואתה גם מברר כמו נדמה לי שבצדק, שעובדות הם לא נכונות, פשוט המצב הקיים. נכון. אז עצם עצם הסמנטיקה שלך, כן? זה עניין כמעט הגדרתי, עצם הסמנטיקה שלך של המושג טענה, ותגדיר את ההכרה הזאתי שטוענת איך שתרצה להגדיר אותה, זה לא העניין הרלוונטי כאן. זה יכול להיות זה יכול להיות חלום של מלך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה אתה הקוגיטו הקוגיטו לא יכול להיכנס לתוך הסכמה הזאת, כי בקוגיטו אתה דן בעצם קיומך. ברור שזה לא יכול להיכנס לתוך הסכמה של האם אני טועה או אני צודק, האם המצב הנפשי שלי תואם למצב העניינים בעולם או לא תואם למצב העניינים בעולם, כי מדובר על בעל המצב הנפשי עצמו, האם הוא קיים או לא קיים. כשאתה מדבר על טעות שם, אתה לא מדבר על טעות במובן של טעות שלי, אתה אומר טעות, לא יודע של מי.

[Speaker D] לא,

[Speaker C] אני חשבתי שאתה כאילו, אוקיי, טוב. הרב, הקוגיטו אצלך זה \"אני חושב, משמע אני קיים\"?

[הרב מיכאל אברהם] לא אצלי, זה מה שנקרא קוגיטו, כן.

[Speaker C] אה, של דקארט, נכון? כן.

[הרב מיכאל אברהם] כן.

[Speaker D] למה זה למה

[Speaker B] זה כל כך חשוב אם אני קיים או אני לא קיים?

[הרב מיכאל אברהם] כל הטיעונים האלה… לא, אמרתי הסברתי גם שמה בטור, אני לא חושב שמה שהטריד את דקארט זה אם הוא קיים או לא קיים. בדיוק. דקארט ניסה להראות, להציל את הרציונליזם נגד האמפיריציזם. הוא ניסה להראות שאנחנו יכולים להגיע לטענה עובדתית על העולם באמצעים שהם לא תצפיתיים, באמצעות טיעון פילוסופי. מושגי. והוא השתמש בקיומו כדוגמה לעניין הזה, ובדיוק על זה כולם תוקפים אותו, כי השאלה האם באמת זה טיעון רק שהוא רק מושגי או לא.

[Speaker H] זה סינתטי לחלוטין כביכול. כן.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, חברים. מעניין. כן. בסדר? תודה. תודה רבה לך.

[Speaker D] תודה רבה.

[Speaker B] טוב, בכל מקרה שיהיה

[הרב מיכאל אברהם] שנה טובה.

[Speaker B] שנה טובה, שנה טובה. שנה טובה וחתימה טובה.

[הרב מיכאל אברהם] להתראות. שנה טובה.