בינה מלאכותית – שיעור 16 – הרב מיכאל אברהם

אוקיי,

[הרב מיכאל אברהם] טוב, שלום, אחרי החגים שמח לכולם. אנחנו קצת אחרי הפסקה ארוכה, אז אני אנסה להקדיש כמה דקות כדי להיכנס להיכנס שוב לעניין. אנחנו עוסקים ב בבינה מלאכותית, ואולי גם בבינה לא מלאכותית, זאת אומרת מתוך המלאכותית אפשר ללמוד משהו על הלא מלאכותית. אז החלקים הראשונים של הסדרה דיברתי קצת על האדם, על חשיבה, על סוגי חשיבה שונים, יצירתיות, האם, מה עם חושבים? דיברנו על החדר הסיני של ג'ון סרל, הדוגמה של החדר הסיני שאנחנו עוד נחזור אליה. ואחרי ההקדמה של של מה זה אדם ומה זאת חשיבה, אנליטית, סינתטית, אינטואיציה וכולי, התחלתי לדבר על על מכונות חושבות, ובהתחלה דיברנו על מחשב, מחשב אנלוגי. הראיתי דרך מעגלים חשמליים איך איך אפשר לייצר חשיבה, כן, במרכאות, במערכת שהיא לגמרי פיזיקלית, זאת אומרת שאין לה מימד מנטלי ולא כמובן נשמה ודברים כאלה. ונדמה לי שאפילו ההוזים שמייחסים כל מיני תהליכים מנטליים ל-AI, לא לא עושים את זה, כן? לא עושים את זה ביחס למעגל חשמלי שמדליק נורה. זאת אומרת, שמה אני עוד לא ראיתי מישהו שטוען שגם אצלו יש לו תהליכים מנטליים. אחרי זה דיברנו על מחשב אנלוגי, שזה בעצם מחשב שעושה איזשהו סוג של חישוב על ידי חיקוי. נגיד מחשב שגוזר או שעושה אינטגרציה, פשוט שמים שמה רכיב אלקטרוני שהיחס בין המתח לבין הזרם הוא יחס של נגזרת. נגיד שהזרם הוא נגזרת של המתח, עם קבל או סליל, שהזרם הוא נגזרת של המתח או שהזרם הוא אינטגרל של המתח. ואם אני מכניס פונקציה מסוימת בתור זרם ומודד את הפונקציה של המתח, אני בעצם יכול לקבל את התוצאה של האינטגרל או של הנגזרת. עוד פעם, לא לא חשוב כרגע בכלל ההבנה של משמעותן של הפעולות המתמטיות האלה, אלא אני מנסה רק להסביר את הרעיון. הרעיון הוא שבסך הכול מחשב אנלוגי עושה איזשהו סוג של חיקוי. אחרי זה אבל אמרתי שמחשב אנלוגי בעצם זה מחשב שמבצע פעולה מסוימת אחת. מצאתי מנגנון פיזי, כן, פיזיקלי, שמחקה סוג מסוים של פעולה, ולכן אני יכול להשתמש בחיקוי הזה כדי לבצע את הפעולה הזאת. לסכם שני מספרים, לעשות נגזרת או כל מיני דברים כאלה. אבל אם אנחנו רוצים מחשב שיידע לעשות הרבה פעולות, זאת אומרת שאותו גולם עצמו יידע לעשות הרבה פעולות, אנחנו צריכים לעבור למחשב ספרתי, דיגיטלי. וזה בעצם מחשב שבנוי על חומרה נתונה, כל מיני שערים לוגיים וכולי, דיברנו על זה קצת, ובחומרה הזאת יש את הכלים שעושים את הפעולות הלוגיות הבסיסיות: AND, OR, גרירה, לא משנה, כל מיני דברים כאלה, שלילה, ובאמצעות תכנות, כאילו כתיבת תוכניות, אני יכול לגרום לאותו גולם לעשות פעולות שונות. התוכנית בעצם אומרת לו איזה חלקים בתוך הגולם להפעיל ובאיזה סדר. וכל סוג של בעיה בעצם דורש תוכנית שאומרת איך פותרים את הבעיה הזאת. ואם אני רוצה לפתור בעיה אחרת, אני משתמש באותו גולם עצמו אבל כותב תוכנית אחרת. בשביל לפתור את הבעיה הזאת תפעיל קודם את החלק הזה, ואז את החלק ההוא, תסכם את התוצאות, תעשה ככה, בסוף תוציא לי את התוצאה. כשכתבתי את סדר הפעולות הזה, בעצם הסברתי לו איך עושים נגזרת, או איך מחברים שני מספרים. עכשיו אני רוצה שאותו גולם יעשה גם פעולה אחרת, כפל, בסדר? אז אני כותב תוכנית אחרת, ובתוכנית ההיא אני אומר לו פעולות אחרות: קח את הדבר הזה תעשה אותו ככה, קח את הדבר ההוא תעשה ככה. וכשאתה כותב את התוכנית הזאת ואומר לו מה להפעיל ובאיזה סדר, אתה דואג לזה שהתוצאה שיוצאת היא בעצם כפל בין שני מספרים. וכך יוצא שבאמצעות תוכנות, זה המשמעות של תוכנות, תוכנות זה בעצם אומר קח את אותו גולם עצמו, ואתה יכול לפתור באמצעותו אותו גולם הרבה מאוד בעיות. כל בעיה כזאת נפתרת על ידי תוכנית משלה. התוכנית זה מה שמשנה את הפיתרון של בעיה א' מהפיתרון של בעיה ב', אבל הגולם שמבצע את זה, הוא אותו גולם, פשוט כל פעם הוא מקבל הוראות אחרות, אוקיי? זה זה, עכשיו זה לגבי מחשב ספרתי. אמרתי שלמחשב הספרתי הזה יש שתי תכונות בעצם. תכונה אחת, למחשב בכלל, אבל למחשב ספרתי גם, תכונה אחת זה שהוא לא באמת פותר את הבעיה שאנחנו אומרים שהוא פותר. נגיד, הוא לא זה שכופל שני מספרים, הוא מריץ אלקטרונים ועושה כל מיני פעולות, אנחנו אלה שטבעו את ה את ה את סדר הפעולות הזה, ואנחנו אלה שנותנים להם את הפשר שהפעולות האלה זה בעצם חיבור של מספרים או כפל של מספרים. המחשב עצמו לא מחבר מספרים, לא מכפיל מספרים, הוא פשוט מריץ אלקטרונים בכל מיני מקומות לפי ההוראות שהוא מקבל. אז לכן המאפיין הראשון של מחשב זה שהפיתרון של הבעיה לא נעשה על ידי המחשב, הוא נעשה על ידי המתכנת. המתכנת שכתב את התוכנית הוא זה שפתר את הבעיה, לא המחשב. המחשב בסך הכל עוקב אחרי ההוראות של התוכנית, זה הכל. אז שם ברור, אף אחד לא מעלה בדעתו לומר שהמחשב בעצמו חושב. יש כמה משוגעים שכן, אבל זה באמת אז קוטב מאוד מאוד הזוי של של האנשים שעוסקים בתחום הזה. אז שמה די ברור היה לאנשים שזה לא, המחשב לא פותר שום בעיות, המחשב לא חושב, המחשב לא עושה שום דבר, כי המתכנת הוא זה שהכניס לתוכו את האופן איך פותרים את הבעיה. לכן מי שפתר את הבעיה היה המתכנת, ולא ה ולא המחשב. נקודה נוספת שמייחדת את המחשב זה שהמחשב בעצם עוסק בסינטקס ולא בסמנטיקה. זאת אומרת, המחשב לא באמת מפעיל פעילות מנטלית שאנחנו קוראים לה חשיבה. הוא פשוט מריץ דברים ובסוף יוצאת איזושהי תוצאה שאנחנו נותנים לה את הפשר שיצא פה 14, נגיד שעשה שבע כפול שתיים יצא פה 14, אוקיי? אז אנחנו נותנים את הפשר למה שנכנס אליו שזה שבע כפול שתיים, וגם למה שיוצא שזה 14. אנחנו בונים את זה באופן כזה שתצא תוצאה שהפשר שלה הוא 14, אוקיי? אז יש פה באותו באותו תיאור שנתתי כאן יש שני מאפיינים של המחשב, וזה חשוב להבחין ביניהם. עוד מעט נראה למה זה חשוב. זה חשוב להבחין ביניהם. המאפיין הראשון הוא שלא המחשב פתר את הבעיה אלא האדם, כי האדם קבע את סדר הפעולות. אבל מעבר לזה, אפילו אם המחשב עצמו היה קובע את סדר הפעולות ולא האדם, המחשב בסך הכל קובע סדר פעולות, איפה האלקטרונים ירוצו ומה מה יפעל ומה לא יפעל, אבל הוא לא חושב. המחשב לא מודע לזה שהוא עכשיו עושה תרגיל ששתיים כפול שבע שווה 14. במובן הזה המחשב הוא כמו המים. כן? זוכרים שדיברנו על המים, שהמים פותרים את משוואות נאוויר-סטוקס, כן? בינתיים מישהו אולי כבר זה כבר הזכרתי את זה, כן? שה-ChatGPT נדמה לי פתר איזה משוואת נאוויר-סטוקס, מצא פיתרון סינגולרי למשוואת נאוויר-סטוקס, זה בדיוק הדוגמה שהשתמשתי בה בשיעורים ההם. בכל אופן, אז אז לכן אין פה גם את המימד הקוגניטיבי שאנחנו מייחסים אליו את החשיבה. במוח זורמים כל מיני זרמים חשמליים, אבל כמו שהסברתי בשיעורי המבוא, המוח לא חושב. השכל חושב באמצעות המוח. כמו שהאדם הולך באמצעות הרגליים, לא הרגליים הולכות, האדם הולך באמצעות הרגליים. באותה מידה השכל חושב באמצעות המוח. המוח לא חושב, המוח זה האיבר שבו משתמשים כדי לחשוב, אבל הגורם שמשתמש במוח הוא זה שחושב, לא המוח. ולכן דיברנו שהמים לא חושבים וכולי, כי המים אין להם את ה את המימד הזה, המים רק עושים את הפעולות הטכניות, הסינטקטיות. ולכן בדיוק אותו דבר גם קורה במחשב. המחשב עושה בסך הכל כל מיני פעולות צורניות, אבל אין לו את המימד הקוגניטיבי שמלווה את הפעולות האלה. הוא לא מחליט על הפעולות האלה, אבל הוא גם לא זה זה ההיבט הראשון, וההיבט השני זה שהוא גם לא מבין שום דבר בפעולות האלה, הוא פשוט עושה אותם. במובן הזה הוא כמו מים, כמו ציפורים שיודעות לנווט כן, אז הציפורים לא מנווטות, הן פשוט הן פשוט עפות וזה מוטמע בהן באיזשהו אופן להגיע למקום הנכון. אבל לא נכון לומר שלציפורים יש יכולת ניווט. לא, אין להן יכולת ניווט. מי שנתן להן את יכולת הניווט זה מי שתכנת אותן, מי שיצר אותן באיזשהו מובן, אוקיי? המבנה שלהן הוא זה שמנווט, לא הן. אין שם איזשהו סובייקט מסוים שמקבל החלטות וההחלטות האלה גורמות לניווט יותר או פחות טוב. אז במובן הזה המחשב הוא בדיוק כמו מים או ציפורים או או או מה שלא יהיה. אז אלה שני המאפיינים שמייחדים את המחשב להבדיל מאדם, אוקיי? עכשיו, זה חשוב בגלל שכשנגיע לבינה מלאכותית, בינה מלאכותית במובן המודרני, כן? רשתות נוירונים ומודלי שפה, אז אנחנו נראה שאחד המאפיינים רק קיים שם, לא לא שניים. ולכן שמה מתחיל הבלבול להתגבר. אבל לפני שאני מגיע לשם, אני אחזור על ההקדמה שנתתי בפעמים הקודמות על על רשת נוירונים ובינה מלאכותית. הבנתי שזה היה קצת קצת מהיר מדי או השימוש במושגים. ושוב פעם, אני לא זה לא קורס על בינה מלאכותית, אני גם לא בר הכי לתת קורס על בינה מלאכותית, אבל אני כן רוצה להסביר מה מה בעצם קורה שם, מה זה הדבר הזה. אז התחלנו עם זה שבעצם הבינה המלאכותית המודרנית, נגיד במסוף המאה העשרים והמשך במאה העשרים ואחת, בעצם מתבצעת על ידי רשתות נוירונים ולא מחשב ספרתי במובן ה עם תוכנות, במובן הקלאסי. עוד פעם, רשת נוירונים גם היא חיה בתוך מחשב ספרתי, זה תוכנה, רשת נוירונים. אבל התוכנה לא פותרת בעיות, התוכנה רק מפעילה רשת נוירונים, רשת הנוירונים פותרת את הבעיות. אז עוד רגע אני אסביר את זה. על כל פנים, אז רשת הנוירונים זה בעצם אוסף של נוירונים, שזה בעצם במוח שלנו, כן? ההשראה לקוחה מאופן העבודה של המוח שלנו. במוח שלנו יש תאי עצב, כל אחד מהם נקרא נוירון, אוקיי? זה תא, בעצם תא תא כמו כל תא בגוף, אבל זה תאי עצב, כן? העצבים בנויים מתאי עצב. והתאים האלה יש להם תכונה שהם דיגיטליים. זאת אומרת, הם יכולים להיות במצב אחד או במצב אפס, או עם מתח מסוים, לא משנה כמה, עם מתח אפס ומתח של וולט אחד, סתם אני זורק. אז אז הם יכולים להיות במצב דיגיטלי. עכשיו יש רשת של כאלה נוירונים שכל אחד מהם יכול להיות במצב אחד או אפס, ויש קשרים ש קשרים שמחברים את הנוירונים, כך בנוי המוח שלנו, כן? קשרים שמחברים את הנוירונים האלה. עכשיו הקשרים האלה בעצם, על כל אחד מהם יושב משקל. משקל הכוונה מספר, כלשהו. מה זה עושה המספר הזה? נגיד שיש נוירון מסוים שנכנסים אליו קשרים משלושה נוירונים אחרים. אז השלושה נוירונים האחרים, נגיד שניים מתוכם דולקים, נוירון אחד ונוירון שתיים דולקים, נוירון שלוש כבוי, אוקיי? והם כולם נכנסים לתוך נוירון ארבע, זאת אומרת יש להם קשרים שנכנסים לתוך נוירון ארבע. אז נוירון אחד ונוירון שתיים מכניסים לתוך נוירון ארבע, כי שניהם דולקים, כן? אז הם מכניסים לתוך נוירון ארבע את המספרים שיושבים על הקשר ביניהם לבין הנוירון ארבע. נגיד המספר שיושב על הקשר בין נוירון אחד לארבע הוא שלוש, והמספר שיושב על הקשר בין נוירון שתיים לנוירון ארבע, המספר הוא מספר ארבע, אוקיי? אז מה שנכנס בעצם לנוירון ארבע זה המספר שלוש שמגיע מנוירון אחד והמספר ארבע שמגיע מנוירון שתיים. עכשיו אני מחבר אותם, אז שלוש ועוד ארבע יוצא שבע. נוירון שלוש הוא מכובה, אז הוא לא שולח שום דבר לנוירון ארבע, בסדר? רק נוירונים דולקים שולחים מידע לנוירון ארבע, נוירון מכובה לא שולח מידע. הוא מקבל מידע, אבל הוא לא שולח מידע. עכשיו מה שקורה בנוירון ארבע, נגיד שנוירון ארבע היה מכובה, לאור המידע שהוא מקבל, הוא עכשיו בעצם יש בתוכו איזושהי פונקציה שמתוך המידע הזה מחליטה האם להידלק, האם הנוירון הזה נדלק או שהוא נשאר מכובה. יש שם איזושהי פונקציה שעושה את העבודה הזאת. מתוך כל האינפוטים שנכנסים, כל המידעים האלה שהוא מקבל מנוירונים אחרים, הוא עושה איזשהו חישוב ומגיע למסקנה האם אני צריך להידלק או לא להידלק. זה הכל, כך בנויה רשת נוירונים במוח שלנו. ומה שעושה רשת נוירונים מלאכותית, בינה מלאכותית, זה בעצם איזשהו סוג של חיקוי של המוח שלנו. אנחנו נדבר עוד בהמשך שזה חיקוי לא לא שלם, אבל זה חיקוי, ההשראה לקוחה ממבנה המוח שלנו. וגם ברשת הנוירונים המלאכותית אנחנו בעצם בונים תוכנה שבתוכה יש כל מיני מקומות, נוירונים שיכולים להיות במצב 0 או במצב 1, ביניהם יש קשרים, על כל קשר יש מספר, וכל נוירון מקבל מידע מהנוירונים שנכנסים אליו, והמידע הזה דרך איזשהו חישוב מחליט אם להדליק את הנוירון או לכבות את הנוירון. וכך קורה לכל הנוירונים במערכת. הם כולם נכנסים אליהם כמה נוירונים, הם עצמם מוציאים מידע שהולך לנוירונים אחרים וכן הלאה, והרשת הזאת קושרת את כל הנוירונים אחד לשני. ולכן בעצם יש פה תהליך מאוד מאוד מורכב, שבו יש לנו בעצם השפעה של הנוירונים, שנוירון כבוי פתאום יכול להידלק בגלל המידעים שמגיעים אליו, או להפך, אם הוא דולק יכול להחליט פתאום שהוא נכבה, או שהוא נשאר דולק. המידעים שנכנסים אליו בעצם אחרי חישוב מסוים יקבעו מה יהיה מצבו, האם הוא יישאר דולק, האם הוא יכבה, האם הוא יידלק, וכן הלאה, אוקיי? ככה בעצם זה המכניזם הבסיסי שפועל בתוך רשת נוירונים. עכשיו, מה שקורה, שנייה אחת, נסביר לכם.

[Speaker B] הקשרים בין הנוירונים הם קבועים או שהם משתנים?

[הרב מיכאל אברהם] הם משתנים, עוד רגע נדבר על זה, אוקיי? עכשיו, הרשת הזאת, אתם רואים למשל פה את הרשת הזאת שציירתי, רשת מאוד פשוטה, יש פה שלושה נוירונים, פה יש ארבעה נוירונים, ופה יש שני נוירונים. בין הנוירונים אתם רואים יש קשרים, זה החיצים האלה, אוקיי? תחשבו שעל כל חץ יושב מספר. עכשיו נגיד שנכנס אינפוט, נכנס קלט, למשל המספר 1 0 0, המספר 100, אז פה 1 זה דולק, זה מכובה, זה מכובה, אוקיי? עכשיו, כיוון שזה דולק, אז עכשיו הוא שולח מסרים לנוירון הזה, הזה, הזה, והזה. אלה מכובים, אז הם לא תורמים שום דבר. הוא שולח לפי המשקלים השונים מסרים לארבעת הנוירונים האלה, והם מחליטים לפי המסרים האלה האם להידלק או לא להידלק. נגיד שזה מחליט להידלק, זה יידלק, זה לא יידלק, וזה לא יידלק. עכשיו, זה עובר הלאה. ברגע ששני אלה לא נדלקים ושני אלה דולקים, אז הם מעבירים עכשיו עם החיצים האלה את המסר הלאה ומחליטים האם זה יידלק והאם זה יידלק. אז נגיד שהתוצאה בסוף זה שזה כבוי וזה דולק. אז קיבלנו אינפוט הוא 1 0 0, 100, והאאוטפוט הוא 0 1, האאוטפוט הוא 1, בסדר? אז זה למשל רשת שאולי למשל יכולה לעשות חלוקה ב-100, אוקיי? היא מקבלת 100, מחלקת ב-100, התוצאה היא 1. אז הנה לכם רשת שעושה חלוקה ב-100. סתם אני אומר, כמובן רק על הדוגמה הזאת זה עובד, זה לא יעבוד על כל מספר, אבל רק בשביל להמחיש את העניין הזה, אוקיי? אז עכשיו מה שאנחנו בעצם רוצים זה לבנות רשת נוירונים שתצליח לבצע פעולה כלשהי, למשל חלוקה ב-100 או חיבור של מספרים או מה שלא יהיה. איך אנחנו עושים דבר כזה? אנחנו עושים את זה באמצעות אימון, טריינינג, אוקיי? מה זה האימון הזה? נגיד שאנחנו רוצים שהוא יחבר שני מספרים, בסדר? מספר אחד ייכנס פה ומספר אחד ייכנס פה, בסדר? ופה זה כלום, זה אולי שארית אם תרצו, לא משנה, תתעלמו מהשלישי, אוקיי? אז נגיד שהוא צריך לחבר את 0 ועוד 0, אז התוצאה צריכה להיות 0. אם הוא מחבר את 0 ו-1, התוצאה צריכה להיות 1, 1 ו-0 גם התוצאה היא 1, ו-1 ו-1 התוצאה היא 0 עם שארית 1, לא משנה כרגע. דיברנו על זה כשדיברנו על half adder ו-full adder, כאילו מחבר חלקי ומחבר מלא. ומה שאני רוצה לעשות בעצם זה לייצר את אוסף המשקולות על החיצים האלה, כך שכל פעם שאני אכניס מספר מסוים זה ידאג לזה שפה יידלק המספר שהוא באמת הסכום הנכון של שני המספרים שהכנסתי. עכשיו, אני יש לי שליטה על המשקולות, אין לי שליטה על הנוירונים. הנוירונים מופעלים לפי המידעים, אוקיי? נכנס אינפוט, יש משקולות, הם קובעים איזה נוירון יידלק, איזה נוירון ייכבה בשכבה האמצעית, ואז השכבה האמצעית קובעת בשכבה החוץ חיצונית איזה נוירון יידלק ואיזה נוירון ייכבה, אוקיי? אז לכן מצב הנוירונים הוא לא בידיי, אבל המשקולות הם בידיי, אני יכול לקבוע את המשקולות כרצוני. המטרה שלי זה לקבוע סט של משקולות כזה שידאג לכך שכל שני מספרים שייכנסו פה, פה ייצא בדיוק הסכום שלהם. טוב, זה נקרא לאמן את הרשת. עכשיו מה אני עושה? אני בעצם אומר ככה, נגיד שאני מכניס לה את המספרים 0 ו-0, ונגיד שהתוצאה, יש משקולות מסוימים פה שלא אני קבעתי, נגיד מצב ראשוני, יש פה אוסף של משקולות כלשהו, התוצאה יוצאת 1. אומר לו: יש לך טעות. לא, כי 0 ועוד 0 צריך להיות 0, לא 1. מה אני עושה? אני אני אמור לתקן את המשקולות האלה כדי לוודא שהתוצאה באמת תהיה אפס. אז אני מתקן את המשקולות האלה, יש אלגוריתם שעוזר לנו לתקן את המשקולות כפידבק, כתוצאה מהפידבק שאני מקבל. נגיד עשית חישוב, אומר לך החישוב לא נכון. אוקיי, אני חוזר, מתקן את המשקולות כדי שתצא התוצאה הנכונה של החישוב. עכשיו אני מכניס לו עוד דוגמה, עכשיו אפס ועוד אחד, לא אפס ועוד אפס. הוא אומר התוצאה אחד. תוצאה אחד, מצוין, אני לא נוגע. עכשיו אני מכניס לו אחד ועוד אפס, תוצאה שגויה. תוצאה שגויה, אני חוזר, מתקן את המשקולות כדי שגם כאן התוצאה תצא אחד. ואותו דבר עם אחד ועוד אחד, וככה בעצם נתתי לו את ארבעת הדוגמאות וקבעתי את ערכי המשקולות של כל החצים האלה, כך שעבור כל ארבעת הדוגמאות תצא התוצאה הנכונה. אוקיי? עכשיו, זה כמובן אימון בנאלי. למה זה אימון בנאלי? כי הכנסתי לו את כל השאלות ואת התשובות הנכונות, וידאתי במו ידיי שהוא יוציא את התשובות הנכונות עבור כל השאלות שיש בה שאפשר לשאול, יש רק ארבע שאלות: או אפס ועוד אפס, אפס ועוד אחד, אחד ועוד אפס, אחד ועוד אחד. אין יותר שאלות. כמובן, אבל זה לא מעניין. מה שמעניין זה לאמן רשת לענות על הרבה שאלות. עכשיו, מה שאני עושה כדי לאמן את הרשת לענות על הרבה שאלות, אני צריך נגיד שאני רוצה ללמד את הרשת לזהות חתולים, בסדר? תמונות, אני נותן לה תמונה ואני רוצה שאם זה חתול תצא תצא תוצאה אחד, ואם זה משהו אחר תצא תוצאה אפס. ואני כבר נותן את הפרשנות, אם יצא אחד אז זה אומר חתול, אם יצא אפס, לא חתול. בסדר? זה כבר הפרשנות שאני נותן. אמרנו הפרשנות לתשובות זה הפרשנות של המשתמש. הוא בסך הכל רק דואג להוציא אחד או אפס במקומות הנכונים. או אני דואג לזה שהוא יוציא את האחד ואפס במקומות הנכונים, אוקיי? עכשיו מה אני עושה? הרי יש אינספור תמונות אפשריות של חתולים, יש המון חתולים. כל חתול כזה יכול להצטלם מהמון זוויות, בהמון צורות תאורה, בהמון הקשרים או נסיבות, בסביבות שונות, יש אינסוף תמונות של חתולים. אני לא יכול לאמן אותו על כל התמונות. מה אני רוצה לעשות? אני בעצם רוצה, אין לי גם מספיק משתנים בשביל לאמן אותו על כל התמונות, כי צריך אינסוף משתנים בשביל שהוא יהיה צודק באינסוף לאינסוף שאלות. אז מה ש מה שבעצם אני רוצה לעשות, אני רוצה לקחת נגיד מאה תמונות של חתולים, מאה תמונות נגיד לא של חתולים. עכשיו אני אכניס לו את מאה התמונות של החתולים, אחד אחרי השני, הוא יוציא לי תוצאה. אם הוא הוציא אחד אני אני מאשר, אם הוא מוציא אפס אני מתקן את המשקולות כדי שהוא יוציא אחד, וכן הלאה, אני עובר על כל המאה תמונות האלה. אחרי זה אני מכניס מאה תמונות של דברים שהם לא חתולים. אם הוא מוציא אפס אני לא נוגע, כי הוא צריך לזהות שזה לא חתול. אם הוא מוציא אחד אז הוא טעה, אני אומר לו: טעית, לתקן את המשקולות. אוקיי? ואתה נותן לו גם מה שנקרא פולס פוזיטיב, גם פולס נגטיב. זאת אומרת, אני סליחה, אני נותן לו תמונות גם של חתולים וגם לא של חתולים, ואני מתקן את שני סוגי השגיאה. זה נקרא פולס פוזיטיב ופולס נגטיב. פולס פוזיטיב זה כשהוא זיהה חתול אבל זה לא נכון, פולס נגטיב כשהוא זיהה לא חתול אבל זה אבל זה לא נכון, כי זה כן היה חתול, אוקיי? אז זה זה שני סוגי השגיאות, ואני מתקן את המשקולות על מאתיים הדוגמאות האלה, ואז יש לי רשת עם איזשהם משקולות שעוצבו על ידי מאתיים הדוגמאות האלה, בסדר? זה נקרא סופרווייזד לרנינג, טריינינג. זאת אומרת, זה אני אני בעצם עושה אימון מבוקר, על ידי בקרה אני נותן לו דוגמאות מתוייגות: זה כן חתול, זה לא חתול, ולפי זה מארגן את המשקולות בתוכו. ועכשיו אני רוצה שהוא ייקח תמונה אחרת, לא מהמאתיים שהוא ראה, וגם אותה הוא ידע להגיד לי אם זה חתול או לא חתול. זה המטרה החשובה. כי אם אני מאמן אותו על כל השאלות האפשריות, טוב, אז זה לא חוכמה, אני הכנסתי לו את התשובות בידיים. אני רוצה לאמן אותו באופן כזה שהוא ידע לענות לשאלות שאותן הוא לא פגש באימון, שהוא ידע לזהות תמונות של חתולים גם לא מתוך המאתיים תמונות שהוא פגש באימון. עכשיו, מתברר שאם אני עושה אימון על מספיק דוגמאות, אז מערכת המשקולות מסתדרת כך שהוא ידע לזהות, בהסתברות גבוהה, הוא ידע לזהות חתולים גם בדוגמאות שהוא לא פגש, והוא ידע להגיד שזה לא חתול על תמונות שהוא לא פגש, שהם לא חתול, אוקיי? זאת אומרת, אימון מתברר שאימון של רשת נוירונים מכניס לתוכה באיזשהו אופן שהוא תעלומה קצת, יכולות לפתור בעיות, אבל לפתור את הבעיות גם במקומות, גם על בעיות שהוא לא פגש. ניקח את האנלוגיה האנושית, כן? כשאנחנו לומדים נגיד איך לחבר מספרים בכיתה, המורה מלמד אותנו איך לחבר מספרים. עכשיו הוא פותר איתנו כמה דוגמאות על הלוח. הדוגמאות האלה הן בעצם אימון של המוח שלנו, כן, טריינינג, אוקיי? מתוך הדוגמאות האלה הציפייה היא שאנחנו נדע לפתור את הבעיות בשיעורי הבית. הבעיות בשיעורי הבית אלה תרגילים שאותם לא פגשנו בכיתה. אבל ההנחה היא שאם התאמנו טוב על התרגילים בכיתה, אנחנו נדע לפתור את הבעיות שקיבלנו לשיעורי בית, למרות שהן בעיות שאותם לא פגשנו. למה? כי בתוכנו איכשהו נוצרה היכולת לחבר מספרים, באיזושהי צורה. עכשיו כמובן אצלנו זה עובר דרך הקוגניציה שלנו. זאת לא רק פעולה מכנית, אלא אנחנו גם מבינים מה פירוש לחבר. יש איזשהו תהליך קוגניטיבי שמתלווה לפעולות המכניות שאותן אנחנו עושים, הפעולות החשמליות במוח, הפעולות המכניות שאנחנו עושים עם העט על הנייר, לא משנה, כן? אז מתלווה לזה איזשהו מימד קוגניטיבי, הבנה, אירועים מנטליים. עכשיו כאן כנראה זה לא קיים, אוקיי? אין פה את המימד הקוגניטיבי, אבל מתברר שהוא כן לומד, באותו מובן שבנאדם לומד, בלי שיש לו את המימד הקוגניטיבי. מה זאת אומרת? אני נותן לו דוגמאות בכיתה, כן, אז זה הטריינינג, זה האימון, והוא יודע לפתור שיעורי בית. זאת אומרת, הוא ידע לפתור שאלות שהוא לא פגש באימון. ובמובן הזה זה נראה ממש כמו ללמד בני אדם. זאת אומרת, אנחנו מלמדים את הרשת הזאת באופן שהוא מאוד דומה לאיך שאנחנו מלמדים בני אדם.

[Speaker C] איך זה קורה? אם נניח אם נניח היינו עושים את זה וזה לא היה לא היה הוא היה יודע לפתור רק את מה שפתרנו ודברים שהוא לא פתר זה הרי הרי שינוי המשקולות, האימון, לא היה עוזר. הרב הרב היה מופתע מזה? היו אומרים 'איך זה יכול להיות?', עכשיו אמרו 'זה הגיוני לגמרי'.

[הרב מיכאל אברהם] אני מופתע מזה שזה כן מצליח.

[Speaker C] זהו, אז איך זה קורה? למה שזה יקרה?

[הרב מיכאל אברהם] זאת תעלומה אמיתית. יש לזה כל מיני הסברים יוריסטיים, אבל למעשה באמת באמת להבין למה רשת נוירונים נותנת תוצאה, אף אחד לא באמת מבין. זאת אומרת, בטח ברשתות במודלים של שפה, כן? שזה עוד עוד רגע אני מגיע. אבל גם ברשת נוירונים עצמה, טוב, זה צריך זה דווקא זה דווקא בא מפיזיקה, ההבנה, הוא מגיע לאיזשהו מינימום של של פונקציה, לא משנה, הוא לומד על ידי זה שהוא מגיע הוא הוא הוא הוא מגיע לאיזשהו נקודת מינימום של פונקציה, זאת אומרת באיזושהי צורה. יש לזה תיאור מתמטי, אבל זה באמת קשה מאוד לקשור את מה שקורה בתוך הרשת לפשר שאני נותן לתוצאה. זאת אומרת, איך היא מצליחה לתת לי את התוצאה הנכונה ובפרט כשאין פה שום מימד מנטלי שמתלווה לתהליך הזה. אצל בני אדם ההנחה היא שהדוגמאות מעוררות אצלי את ההבנה. אחרי שיש לי את ההבנה, אני יודע ליישם את זה גם על דוגמאות שלא פגשתי. עכשיו ההנחה, בעיניי היא פשוטה אם כי יש ויכוחים עליה, זה שלרשת נוירונים מהסוג הזה אין את המימד של ההבנה. ומתברר שהוא יודע לעבור מהדוגמאות לשיעורי הבית למרות שאין לו את המימד של ההבנה. אין פה את הקוגניציה שמלווה את התהליך הזה. התהליך המכני עצמו מצליח לחקות תהליך של למידה שקורה אצלנו כבני אדם, למרות שאת כל המימד הסובייקטיבי, המנטלי, שיש לבני אדם, כנראה שלרשת הזאת אין. זה הפלא הגדול של רשת נוירונים. עכשיו ברשת נוירונים כזאת זה עוד מילא, אבל השלב הבא, ברשת הנוירונים הזאת שימו לב, בעצם גם פה קיימת את אותה בעיה שיש במחשבים. מה זאת אומרת? זאת רשת לפתור בעיה מסוימת אחת, אוקיי? אני מאמן אותה על זיהוי חתולים, אז היא יודעת לזהות חתולים. אם אני אשאל אותה עכשיו 'תנסי לזהות לא יודע מה, כיסאות', היא לא תדע לזהות כיסאות. זה משימה אחרת, צריך לאמן אותה על המשימה הזאת. אבל כמובן אם אני אאמן אותה על זיהוי כיסאות, אז המשקולות ישתנו, כי צריך משקולות אחרים כדי לזהות נכון כיסאות, ואז היא כבר תשכח לזהות חתולים, הרשת. נכון? כי המשקולות הקודמות היו מאורגנות כך שהיא תדע לזהות חתולים. ברגע שאימנתי אותה לזהות כיסאות, אז עכשיו זה משקולות אחרים ברשת, זאת רשת אחרת. זאת רשת שמואמנת לזהות כיסאות, לא חתולים. אז בעצם יוצא שכל שכל רשת כזאת מאומנת לפתור בעיה מסוג אחד, רשת נוירונים. אוקיי? מישהו שאל קודם משהו?

[Speaker D] רציתי, לא, לא לא שמעתי מישהו ששאל אבל רציתי לשאול משהו, בלי שום קשר, אבל לגבי מה שאמרת מקודם ש ומוטיב שבכל השיעורים ש אין כאן באמת חשיבה, אני מסכים עם זה, אבל לייצג את הצד השני ש זה מרגיש ש גם כשבני אדם מתעסקים במושגים יותר מורכבים מחיבור ואז נראה כאילו יש אנלוגיה.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים, אני, או מסכים חלקית. זאת אומרת, נגיד שיש בעיה מאוד מאוד, נגיד לפתור משוואה ריבועית, בסדר? בפתרון משוואה ריבועית, בעיה שכל תלמיד תיכון מכיר אותה, במשוואה ריבועית התלמיד לא באמת יודע למה הנוסחה הזאת פותרת את המשוואה. כן, מינוס B פלוס מינוס שורש B בריבוע מינוס 4ac חלקי 2a, אוקיי? זה הנוסחה לפתרון משוואה ריבועית. התלמידים יודעים את הנוסחה, הם לא, הם לא באמת מבינים למה התוצרים של הנוסחה הזאת הם השורשים של הביטוי הריבועי, שהם פותרים את המשוואה הריבועית, אוקיי? אז לזה כנראה אתה מתכוון כשאתה אומר שגם אנחנו בעצם עושים רק סינטקס, אנחנו עושים רק פעולות בלי הבנה, אבל זה לא נכון.

[Speaker D] במקרה הזה, במקרה הזה אני לא חושב שזה אנלוגיה מלאה, כי כאן זה פשוט עניין של חינוך מאוד גרוע, כי זה יחסית קל להבין מדוע את ההוכחה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא חשוב אם זה קל, אבל בוא נלך על מישהו שלא מבין. איך אנחנו מתייחסים לאחד כזה? בסדר? אז אם אנחנו מתייחסים לאחד כזה, לכאורה זה מה שאתה תיארת קודם, זאת אומרת, אז הוא בעצם רשת נוירונים, כי אין לו את הממד המנטלי, אבל זה לא נכון. כיוון שהרי מה שמתלווה לזה, הוא בעצמו, כשהוא חושב הוא אומר: אני לוקח את הערך של a מציב פה, לוקח את הערך של b מציב פה, הוא חושב את הדברים האלה. הוא חושב את הדברים האלה ומבצע אותם. הוא רק לא יודע למה כל הדברים האלה מובילים בסוף לשורשים של הביטוי הריבועי, אבל בעשיית הפעולות כן מתלווה להם מימד קוגניטיבי. מה

[Speaker D] זאת אומרת,

[הרב מיכאל אברהם] זה לא רשת נוירונים.

[Speaker D] מה זאת אומרת מימד קוגניטיבי? אתה מדבר כאילו אני לא מצליח להבין מדוע זה בהכרח מספק את התנאים שאתה מדבר עליהם כשאתה מתכוון לחשיבה, כי זה נראה שצריך חשיבה, הוא יודע, הבן אדם, ספציפית תהליך מודע.

[הרב מיכאל אברהם] הבן אדם מודע לזה שהוא לוקח את הערך של a מתוך המשוואה ומציב את זה בביטוי של הפתרון, אוקיי?

[Speaker D] הוא לא מודע שזה שזה באמת פתרון נכון, זה עניין דוגמטי אצלו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור שלא, אבל הוא יודע שהוא עכשיו לוקח את הערך של a ומציב אותו שם, נכון? זה הוא יודע.

[Speaker D] הוא מודע לאיזשהו מקיים אלגוריתם מסוים כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] יפה, זאת אומרת שפה יש כבר איזשהו מימד קוגניטיבי שמתלווה לפעולות הסינטקטיות שהוא עושה. אצל רשת נוירונים את זה אין. רשת הנוירונים היא לא מודעת שהיא עושה דברים.

[Speaker C] הרב, הרב, הרב, אבל, זה מודעות, זה המילה של מודעות. רגע, רגע, אחד, אבל בבני, הרב, אבל בבני אדם זה גם, אדם לומד לשחק טניס, או אדם לשחק ביליארד, או אדם לומד, תינוק לומד ללכת, הוא לא עושה שום נוסחאות, הוא לא מפעיל שום חשיבה ושום קוגניציה, הוא פשוט מאמן את הנוירונים שלו, ולאט לאט הם יוצרות משקלים שהוא יודע ללכת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, לא אמרתי שבן אדם תמיד מפעיל את המימד הקוגניטיבי. יש את ה, עוד פעם, זה קצת שאלה של הגדרה, אבל יש את מערכת 1 ומערכת 2 של כהנמן, דיברנו עליהם, ובמערכת 1 הבן אדם עובד על טייס אוטומטי, הוא לא, הוא לא מפעיל, כמו בללמוד בהליכה או נסיעה על אופניים או משהו כזה, בסדר גמור, אז הוא באמת עובד כמו רשת נוירונים. אני לא טוען שבן אדם תמיד עובד כך, אני טוען שבן אדם לפעמים עובד כך, רשת נוירונים אף פעם לא. אוקיי? זה הנקודה. גם גם לגבי בחירה, אם לבן אדם יש בחירה, זה לא אומר שכל פעולה של הבן אדם היא תוצאה של בחירה, לא, רוב הפעולות שלנו הם לא תוצאה של בחירה. אבל יש לנו את היכולת הזאת לבחור, אז זה גם פה, יש לנו את המימד הקוגניטיבי, זה לא אומר שתמיד הוא פועל, אבל זה כן אומר שלנו יש את זה, ולרשת נוירונים, לדעתי לפחות, אין את זה, אוקיי? אז זה זה זה זה זה

[Speaker E] הבדל בין להיות מודע שאתה חושב ללא להיות מודע שאתה חושב?

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא רק להיות מודע, אתה גם, זה יותר מזה, אתה גם מחליט מה אתה עושה. אתה מחליט עכשיו לקחת את הערך של a ולהציב אותו פה. נכון שאתה מחליט את זה כי למדת, אבל יש את המימד הקוגניטיבי של ההחלטה ושל הביצוע, של ההחלטה שמלווה את הביצוע. ברשת נוירונים אין את זה, היא לא למדה, והיא לא מיישמת, ולא כלום, היא פשוט מריצה אלקטרונים, זה מה שהיא עושה.

[Speaker D] אבל כל זה, גם גם פה אני לא חושב שזה מדויק, כי נגיד שאתה, עוד פעם, אתה מוכיח משפט, משהו שהוא יותר מורכב מסתם להציב מספרים, שבהתחלה של ההוכחה עולה לך איזשהו אינסטינקט מסוים, כזה לא סתם מעניין, ואתה עוקב אחריו, זה לא, זה לא מה זה עולה לך? לא הבנתי. נגיד, עוד פעם, לא, עולה לך, אז ברור, אני מסכים

[הרב מיכאל אברהם] לגמרי, אבל אז מה זה אומר?

[Speaker D] האינסטינקט עצמו אתה לא בחרת את התוכן שלו, הוא עולה לך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל לא דיברתי על בחירה.

[Speaker D] אתה, אני לא מדבר על בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] דיברת עכשיו על בחירה, לא? או שלא הבנתי. בחירה הייתה דוגמה, שגם בבחירה אני אומר שלבן אדם יש בחירה, אבל לא תמיד הוא משתמש בה, גם כאן אני אומר, לבן אדם יש מודעות, אבל לא תמיד הוא משתמש בה, זה רק הייתה דוגמה, זה לא

[Speaker D] חשבתי שאתה מתכוון שבחירה זה חלק מתהליך החשיבה, לא?

[הרב מיכאל אברהם] זה משהו אחר שדיברנו עליו בשיעורי המבוא, אבל זה כאן השתמשתי בבחירה בתור דוגמה בלבד. הבנתי. אוקיי, אז רשת נוירונים, בקיצור, מה שהיא עושה, גם היא בעצם פותרת בעיה אחת, אותה בעיה שהיא אומנה לפתור. עכשיו, מה שקורה אם אנחנו רוצים… אבל מיכי, כן.

[Speaker F] אבל רשת נוירונים היא גם כן מתלמדת לבד מתוך הפונקציה שלה. למשל ב-reCAPTCHA של גוגל, כן, כשאתה למשל, גוגל מבקש ממך לזהות שאתה לא רובוט, כן, הם מעמידים תמונות למיניהם, כן, עכשיו המערכת לא יודעת איזה תמונות זה. זה נופל אוטומטי מתוך הרצף של תמונות שגוגל בוחר, אוקיי, וכשבן אדם בוחר למשל הידרנט או או רמזור או משהו כזה, אוטובוסים, כן, אז זה משווה כביכול עם כל התמונות של אנשים אחרים, ואם זה מסתדר, אז על ידי זה כביכול זה מזהה שזה אדם ולא רובוט.

[הרב מיכאל אברהם] מה מה אתה רוצה לטעון? לא לא הבנתי.

[Speaker F] לא, כאילו אתה אומר שאנחנו מלמדים אותה, אבל יש מציאות שהיא מתלמדת לבד.

[הרב מיכאל אברהם] לא חשוב, הוא לומד באיזושהי צורה. המציאות לא מלמדת אותו שום דבר לבד, זה הכל אנחנו מלמדים אותו. אבל אנחנו מלמדים אותו לפעמים בעקיפין, לא משנה, בסדר. אבל עדיין, בסדר, יש את תהליך הטריינינג הזה, לא משנה כרגע איך הוא מתבצע. אז אני אומר, פה אנחנו כבר מתחילים לראות דמיון לאיך שבן אדם עובד, יותר מאשר מחשב ספרתי כבר ברשת נוירונים אחת. ברשת נוירונים פשוטה, כבר שם שימו לב, אנחנו בעצם הוא יודע לעשות שיעורי בית. בסדר? המחשב הספרתי, זה לא קורה שם. מחשב ספרתי הוא לא עושה שום דבר שהמתכנת לא הכניס לתוכו בידיים, באופן דטרמיניסטי. אין שום דבר שהמחשב הספרתי מוסיף מעבר למה שהוכנס לתוכו. ברשת נוירונים הכי פשוטה שלא תהיה, שמטפלת באיזושהי בעיה הכי פשוטה שלא תהיה, יש בה משהו שהוא כבר מעבר למחשב ספרתי, כי אני מכניס לתוכה דוגמאות ולא את הפתרון, ואיכשהו זה מתארגן בתוכו, והוא מצליח לקלוט את האופן שבו, כאילו את האופן שבו פותרים, או להוציא את התוצאה הנכונה, לקלוט את האופן שבו פותרים זה לא נכון, אבל הוא מצליח להוציא את התוצאה הנכונה גם במקרים אחרים. הוא מצליח גם לעשות שיעורי בית. זה לא קורה במחשב ספרתי. מחשב ספרתי לא עושה שיעורי בית. מחשב ספרתי רק פותר תרגילים בכיתה, זה הכל. אז פה זה כבר התקדמות מאוד חשובה. זה בעצם הצעד המהותי שמעביר אותנו ממחשב לרשת נוירונים.

[Speaker C] אבל אני לא מצליח להבין איך את אותה רשת נוירונים, גדולה ככל שתהיה, אתה מאמן אותה על לזהות כיסאות, לזהות חתולים, ללמוד סוגיה בגמרא, ואתה יוצר משקלים שהם זוכרים את כל הבעיות השונות.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, רגע רגע רגע, עוד לא הגעתי לשם, אתה מקדים את המאוחר. אני בינתיים מדבר על רשת נוירונים שפותרת בעיה אחת, היא מזהה כיסאות. בסדר? בדיוק כמו, תשימו לב, זה ממש אנלוגי למה שקרה במחשבים. מחשב אנלוגי זה מחשב שפותר בעיה אחת. מה עשינו כדי לפתור הרבה בעיות עם אותו גולם, עם אותו מחשב? כתבנו תוכנות, נכון? עכשיו, מה שאנחנו אנחנו עושים את אותו תהליך בתוך העולם של רשתות נוירונים. מה קורה ברשת נוירונים? רשת נוירונים פשוטה פותרת בעיה אחת. אתה מאמן אותה והיא פותרת את הבעיה שהיא אומנה עליה. אבל עכשיו אני רוצה לייצר רשת נוירונים אחת שתפתור הרבה בעיות, רצוי את כל הבעיות, בסדר? אז איך איך אני עושה דבר כזה? אז פה זה באמת הגיע איזשהו רעיון שאומר שלמעשה פתרון של בעיות יכול תמיד להיות מתורגם ליחס בין אינפוט לאאוטפוט, לטקסט שנכנס וטקסט שיוצא. אתה מכניס טקסט של שאלה, והוא מוציא לך טקסט של תשובה. ולכן בעצם היכולת לדבר משמעותה יכולת לפתור את כל הבעיות בעולם. אני מאוד מפשט כמובן, אבל עקרונית. היכולת לדבר, אם אני אצליח ללמד אותו לדבר נכון, מה זה נקרא לדבר נכון? לענות נכון לכל שאלה, זאת אומרת להוציא את המשפט הנכון עבור כל משפט של שאלה, אם אני אצליח לייצר מערכת שעבור כל משפט של שאלה היא תוציא את המשפט הנכון בתור תשובה, בעצם אתם מבינים שיצרתי מערכת שיודעת לפתור את כל בעיות העולם. כי כל בעיה כל בעיה בעולם היא בעצם סוג של שאלה והפתרון זאת התשובה. אז הרעיון המבריק הזה של לעבור למודל שפה הוא בעצם הרעיון שמעביר אותי לרשת שאמורה לפתור את כל סוגי הבעיות באותה רשת. הרשת הפרימיטיבית פותרת בעיה אחת, היא מאומנת על זה, אבל עכשיו אם אנחנו נאמן את הרשת לדבר נכון או להתייחס נכון, לנהל שיחה באופן נכון, בעצם אימנו אותה לפתור את כל בעיות היקום. השאלה היא אם אפשר לעשות את זה, אבל אבל זה היה בעצם הרעיון הבסיסי. עכשיו אני רוצה, מאוד חשוב להבין, זה לגמרי אנלוגי לחדר הסיני של ג'ון סרל. זוכרים את החדר הסיני? יושב בן אדם בתוך חדר, חלון כניסה שמכניסים לו שאלות בסינית, חלון יציאה הוא מרכיב מאותיות סיניות ומוציא תשובה דרך חלון הפלט, תשובה בסינית. הוא לא יודע סינית, אבל הוא מקבל זצים כל פעם שהתשובה שלו לא נכונה. לאט לאט הוא לומד להתאים תשובות כך שהוא לא יקבל זצים לשאלות. הוא עדיין לא יודע סינית. הוא לא מבין לא את השאלות ולא את התשובות, אבל הוא יודע ששאלות מהסוג הזה צריך לענות עליהם תשובות כאלה וכאלה כדי לא לקבל זצים. אוקיי? ובסוף בסוף, אם אתה לא יודע מי יושב בתוך החדר, אתה יכול להכניס לו שאלות, אתה מקבל תשובות ואתה בטוח שאתה בעצם מדבר עם דובר סינית שוטפת. אוקיי? זה בעצם הניסוי המחשבתי הזה של ג'ון סרל של החדר הסיני. אתם צריכים להבין שזה בדיוק רשת נוירונים, או מודל שפה בעצם. זה בדיוק מודל שפה. כמובן ג'ון סרל הציע את הניסוי הזה הרבה לפני שחלמו על מודלי שפה, אוקיי? אז במובן הזה יש פה באמת נבואה מדהימה. ומודל שפה בעצם עושה את אותו דבר. בתוך החדר, אגב, לא יושב אף אחד, יושבת מכונה, אוקיי? אבל המכונה הזאת מאומנת כך שלכל טקסט של שאלה היא תוציא את הטקסט הרלוונטי של התשובה, התשובה הנכונה. המכונה עצמה לא צריכה להבין לא מה אמרה השאלה ולא מה אמרה התשובה, היא רק צריכה להיזהר לא לקבל זצים. עכשיו, הזצים זה הפידבק שדיברתי עליו ברשת הנוירונים. אם אתה מוציא תשובה לא נכונה, תקבל זץ. מה הכוונה זץ? תקבל איתות, שים לב, התשובה שלך לא נכונה, תעדכן את המשקולות. אוקיי? זה הזץ, בסדר? האדם בחדר הסיני, בעצם זה מה שקורה אצלו. כשהוא מקבל את הזץ, הוא בעצם מעדכן את המשקולות. זה מה שהוא עושה, ולכן בלי להבין בכלל לא את השאלות ולא את התשובות, אבל הזצים זה מנגנון פידבק שגורם לו לעדכן את המשקולות שלו בתוך המוח, ולכן בסוף בסוף הוא יוציא את התשובות הנכונות. אחרי אינסוף זמן, אינסוף דוגמאות, הוא יוציא את התשובות הרלוונטיות לכל שאלה.

[Speaker E] אבל לעדכן את המשקולות זה רק על ידי המשוב שאנחנו נותנים כל הזמן. נכון. לא כל הזמן, בתהליך האימון.

[הרב מיכאל אברהם] עוד מעט אני מגיע.

[Speaker E] יש מצב שהוא כבר בעצמו יודע לאמן את עצמו?

[הרב מיכאל אברהם] ברור, ברור, מה זה יש מצב? זה מה שקורה אצלך כל יום ב-ChatGPT. עוד רגע. אז הטענה, שאם אנחנו נצליח לאמן רשת על משימות לשוניות, זאת אומרת שהיא תקבל שאלה ותצליח להוציא את התשובה הרלוונטית, אז בעצם מצאנו את המכונה האולטימטיבית שפותרת את כל סוגי הבעיות ביקום, אוקיי? זה בעצם הרעיון. ושוב פעם, זה פשטני קצת, אבל זה הרעיון בגדול. עכשיו, איך עושים דבר כזה? אז בעצם מה שאנחנו צריכים זה ללמד את המכונה לדבר, לענות תשובות רלוונטיות לשאלות. הרעיון הבא היה, אוקיי, אז בוא נאמן את הרשת על טקסטים. ניקח אוסף של המון המון טקסטים, את כל האינטרנט, את כל מה שאנחנו מצליחים להניח עליו את ידינו, אוקיי? וניתן לרשת את הטקסטים האלה בפורמט של אימון. מה זאת אומרת? נגיד שאני מכניס לו משפט מסוים: החתול רדף אחרי הכלב כי הוא רצה לנשוך אותו, בסדר? אני מכניס לו משפט כזה. עכשיו אני אומר, אני מכניס את המילים: החתול רדף אחרי, עכשיו תשלים לי את המשפט הבא. אם הוא יגיד שזה כלב, מצוין. אם הוא יגיד שזה כיסא, אומר לו, טעות, תעדכן את המשקולות, זה כלב. אוקיי? ועכשיו אני אומר לו, החתול רדף אחרי הכלב כי הוא, עכשיו הוא שואל: מה המשפט הבא? אז הוא יגיד: רצה. והוא בוחר לי מילה. לא נכון או כן נכון, אני מעדכן את המשקולות אם זה לא נכון, ואם זה כן נכון ממשיכים. באיזה מובן זה נכון או לא נכון? מה?

[Speaker C] באיזה מובן

[הרב מיכאל אברהם] ההמשך נכון או לא נכון? במשפט המסוים הזה. אני פשוט לקחתי משפט מהאינטרנט, וזאת מבחינתי התשובה הנכונה. אבל בהקשר למה? סתם אמירה? שום הקשר, כן, שום הקשר. אני לוקח משפטים מהאינטרנט ופשוט מלמד אותו משפטים, אינספור משפטים, מיליארדי מיליארדי מיליארדים של משפטים. טוב, אבל המשפטים כוללים הקשר. ועל כל חלק כזה הוא עובר תהליך של אימון, אוקיי? ובתהליך האימון הזה מתעדכנות המשקולות שלו, כך שהוא בעצם לומד להשלים כל מיני סוגי משפטים. עכשיו, כמובן יש משמעות להקשר, ולכן הוא לומד גם את ההקשרים, כי השאלה בסוף בסוף מגיעה מתוך הקשר. אז גם במודל כשאתה שואל אותו יש הקשר לשאלה, אבל לא משנה, ברמה העקרונית כל ההקשר כולו זה חלק מהטקסט שהוא האינפוט שנכנס למודל. ואז כל ההקשר הזה זה האינפוט שנכנס למודל, ועליו הוא צריך לענות, אוקיי? אני מפשט מאוד כמובן, אבל אבל העיקרון הוא העיקרון הזה. עכשיו מתברר למרבה התדהמה, שאחרי שמאמנים מודל עם המון המון קשרים, כי אני צריך המון משתנים בשביל לאמן אותו על כל כך הרבה דוגמאות, הרי אני רוצה שהמשקולות יתארגנו כך שהוא ידע להשלים את כל המשפטים ביקום, אוקיי? עכשיו בשביל זה אתה צריך המון המון משקולות, בסדר? אז הרבה נוירונים, כן, יש לא מעט שכבות גם באמצע, השכבות זה הקווים האלה של הנוירונים שראינו, היה שם שלושה קווים, זה קו הכניסה, קו היציאה וקו ה-hidden, החבוי, כן, הקו החבוי, אז יש הרבה קווים חבויים, בסדר? בארכיטקטורות שמשתמשים בהם היום יש המון המון קווים חבויים, כל אחד מהקווים האלה זה אלפי נוירונים או המון המון, מיליוני נוירונים, ויש קשרים, המון קשרים בין הנוירונים האלה, כי אתה צריך מערכת מאוד מאוד גדולה כדי שיהיה לך מספיק דרגות חופש לאמן את המשקולות, ואז אתה מכניס פשוט טקסטים לתוך המערכת, מכניס טקסט אחרי טקסט אחרי טקסט, וכל פעם הוא צריך לקבל זצים כשהוא לא משלים את המילה הנכונה. שימו לב שלפעמים החתול רדף אחרי הכלב כי הוא רצה לנשוך אותו, החתול רדף אחרי הכלב כי הוא רצה לנשק אותו, שניהם משפטים לגיטימיים בשפה, אני מאמן אותו על שניהם.

[Speaker C] לא הבנתי, הרב. הרי עוד פעם, יש החתול רדף אחרי הכלב והחתול לא רדף אחרי הכלב, אז מה הוא ילמד? יש פה דבר והיפוכו, זה חייב להיות תלוי הקשר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז עוד פעם, הטקסט עצמו, כשאתה מכניס לו טקסט, אתה לא מכניס לו משפט אחד, אתה מכניס לו טקסט שלם, מאמר שלם. יש לו גם הקשר, ואם אתה, באופן כללי אתה גם יכול לתת לו קונטקסט, מעבר למאמר אפילו. אבל אני מתאר פה רק את הסכמה, לא את כל הדרך.

[Speaker C] אבל מאמר יכול, אם זה סתם מאמר, אז יכול להיות מאמר הפוך, שאומר בדיוק את הטענות ההפוכות, אז הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא ילמד כלום, אז איך המשקלים… לא, הוא ילמד, הוא ילמד, לא, הוא ילמד, זה בדיוק הנקודה, הנס שקורה פה זה בדיוק זה. אז ההקשר חשוב.

[Speaker C] הקשר למציאות חשוב, האמיתיות של הטענות חשוב לו?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר לך, אתה לא מאמן אותו על משפטי נונסנס. יש שאלה איזה משפטים אתה לוקח כדי לאמן אותו, איזה ערך אתה נותן למשפטים האלה, לא כל משפט מקבל את אותו ערך, משפט של מומחה מקבל יותר ערך מאשר משפט של הדיוט, אם בכלל. יכול להיות שאמירות של הדיוטות בתחומים מדעיים בכלל לא יכניסו לו לאימון, אני לא יודע בדיוק מה המדיניות שלהם. יש יש גם איזושהי בקרה על האימון, אני מתאר כרגע רק את הסכמה. אבל מתברר באופן מדהים ומאוד מפתיע ולא מובן לחלוטין, שאם אתה מאמן אותו על המון המון המון טקסטים, על כל האינטרנט, צריך להבין איזה, אנחנו לא קולטים איזה כמות איזה כמות חומר יש כאן, כן, לאמן אותו על כל הטקסטים של האינטרנט, ועוד, אפילו דברים שלא באינטרנט, והיום כבר מאמנים אותו על טקסטים שהמודלים בעצמם יוצרים, טקסטים מלאכותיים, כי כבר נגמרו הטקסטים, אין כבר טקסטים לאמן אותם, אז אנחנו מייצרים עוד טקסטים על ידי מודלים ומאמנים את המודלים על טקסטים שנוצרים באופן מלאכותי. מתברר שזה משפר את המצב, זה באמת תעלומה בעיניי למה, אבל מתברר שגם זה משפר את המצב. בכל אופן, אז מתברר שבסופו של דבר הברנש לומד לדבר, זאת אומרת, אתה שואל אותו שאלה, אתה מקבל תשובה עניינית לשאלה. זה די מדהים, שאחרי כל הברדק הזה שאתה מכניס לתוכו, עם דבר והיפוכו והכול הכול, יש לו את כל החומר הזה, אתה מארגן לו איכשהו את כל המיליארדי מיליארדי המשקולות שיש לו, אוקיי? בסוף בסוף נוצר נוצרת רשת מאוד מסובכת עם המון המון משקולות, אבל הרשת הזאת יכולה לדבר איתך מבחן טיורינג למהדרין. החדר הסיני בטהרתו. כל שאלה שהיא תקבל היא תענה לך תשובה רלוונטית, נכונה גם הרבה פעמים, אבל בטח רלוונטית, אוקיי? ויכול להיות שהיא תגיד לך שיש שתי אפשרויות למשל, זה גם תשובה אפשרית. יש כאלה שאומרים ככה, יש כאלה שאומרים ככה, זה גם תשובה אפשרית שאתה יכול לקבל ממנה, ולכן אם נניח,

[Speaker C] אם נניח כל כל המשתמשים באינטרנט יחליטו לשקר יחד, כולם יגידו שנתניהו גדול המנהיגים שהיה אי פעם ביקום, בהיסטוריה האנושית, כולם יגידו את זה…

[הרב מיכאל אברהם] לא מצליח להיפטר מזה, אה?

[Speaker C] אז אז יש מצב שהוא יחשוב ויגיד: שנייה, אני אני לא נראה לי שאתם מדברים בהגיון, תסתכלו על המציאות, תראו מה קורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא. אם יש לו נתונים אחרים על המציאות, אז יש מצב שהוא יגיד את זה, אבל אם כל המציאות מבחינתו נראית ככה, אז זה מה שהוא ידע.

[Speaker C] זה מה שאנשים אומרים, לא אמרתי המציאות, המציאות

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו יודעים מה היא המציאות. זה מה שאנשים כותבים, כן. חומר האימון שלו, זה המציאות מבחינתו. אין לו גישה למציאות, יש לו גישה למציאות בתיווך של חומר האימון, של טקסטים שמתארים את המציאות, שמתייחסים למציאות. אז נגיע לכל הדברים האלה, אנחנו עוד נגיע, לכן זה מאוד חשוב לי שתבינו את ה איך העסק הזה עובד, כי כי כשמבינים איך עסק הזה עובד, רוב השאלות הפילוסופיות מתפוגגות. זאת אומרת זה לא, כל המיסטיקה סביב העניין הזה, יש פה מיסטיקה באיך זה עובד, לגמרי. אבל כל המיסטיקות והמטאפיזיקות שמתלוות לעניין הזה, נדמה לי שמתפוגגות מיד כשמבינים את המנגנונים. בכל אופן אז מאמנים את הדבר הזה, ואז מה שקורה זה שאחרי המון המון חומר שהוא קלט, יושב לפניך מערך, יושבת לפניך מערכת עם כל המשקולות שבתוכה. אתה יכול לדבר איתה ואתה לא תעלה בדעתך שזה לא בן אדם. אתה שואל אותה שאלה, עונה לך תשובה. עכשיו כן, יש ברמות פי אייץ' די כבר בכל התחומים, כבר ברמות מעבר לפי אייץ' די בהרבה מאוד תחומים מדעיים, הוא כבר עונה לך, פותר לך בעיות, עונה לך לשאלות ברמה הכי גבוהה שיש בכל התחומים. זאת אומרת זה לא ייאמן הדבר הזה, איך שאנחנו מצליחים להגיע ליכולות האלה. אף אחד לא באמת, עד כמה שאני מבין לפחות, אף אחד לא באמת מבין איך זה קורה. האנשים שמייצרים את הדבר הזה בעצמם לא מבינים איך זה קורה, אבל העובדה היא שזה קורה.

[Speaker G] עכשיו, בפעם הקודמת, רגע, אבל הרב, יש גם את המודלים עצמם שמפתחים, החוכמה היא במודל עצמו שיודע לתת את המשקלים ההתחלתיים, לא? לא, זה האימון, האימון קובע

[הרב מיכאל אברהם] את המשקולות.

[Speaker G] לא, אבל לפני שאתה מאמן את המודל הזה, יש לך מודלים, מישהו

[הרב מיכאל אברהם] מפתח, כשאני מאמן את המודל אין כלום. אני מאמן ואז הוא מתפתח.

[Speaker G] לא, אבל יש מישהו שמפתח משהו שהוא מודל,

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם.

[Speaker G] שעליו מתחילים לאמן.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו כרגע מדברים על אימון פרום סקראץ'. נכון שהיום כבר לא עושים את זה, לוקחים מודל פשוט בתור נקודת התחלה ומאמנים עליו, שזה יותר טוב, בסדר, אבל אנחנו מדברים על המודל הראשון, בסדר? המודל הראשון אומן מסקראץ'.

[Speaker G] אבל גם המודל הראשון מישהו עשה איזה משהו, לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא עשה כלום, הוא קבע את הארכיטקטורה, אבל המשקולות נקבעו באימון. זהו, רק האימון קובע את המשקולות, את הארכיטקטורה הוא קבע. עכשיו, בפעם הקודמת דיברתי קצת על הארכיטקטורה של רשתות נוירונים, אבל אני חושב שאת המסגרת שנתתי עכשיו לא נתתי אולי באופן מספיק בהיר, ולכן,

[Speaker G] רגע, אבל במודל שדיברנו על חתולים נניח, זה שמזהה חתולים, אז זה כן מודל שהיה מיועד לזיהוי חתולים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל הוא עבר אימון לזהות חתולים.

[Speaker G] כן, אבל המודל ההתחלתי שהתחיל לעבוד, המודל

[הרב מיכאל אברהם] ההתחלתי לא ידע שום דבר מחתולים, הוא יכול גם לזהות כיסאות, רק תאמן אותו לזהות כיסאות.

[Speaker G] אבל המודל עצמו הוא לא אותו מודל של השפה.

[הרב מיכאל אברהם] אותו מודל.

[Speaker G] אותו מודל של שפה?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, לא! רשת נוירונים שמזהה חתולים ורשת נוירונים שמזהה כיסאות זה בדיוק אותה ארכיטקטורה. הם עברו אימון שונה, ולכן המשקולות בתוכם מותאמות לזיהוי חתולים או לזיהוי כיסאות. זה כאילו תוכנות שונות על אותה חומרה.

[Speaker G] אבל יש איזה לבל של מודל שממנו מתחילים, יש איזה הבדל ביניהם. לא, לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] לא? אני אומר, היום, שכבר אנחנו נמצאים באמצע התהליך, אז שלוקחים מודל ורוצים לאמן אותו להיות יותר טוב, אז לא מתחילים מסקראץ'. מתחילים כבר ממודל קיים ומנסים לשפר אותו, זה כמובן חוסך לך המון חומר אימון, כי כבר הוא עבר על הרבה חומר, למה לעבור עוד פעם על כל החומר הזה? אבל אני אומר כשאני התחלתי עם המודל הראשון, שום דבר, יש לי את הארכיטקטורה. האימון הוא אימון מסקראץ', זאת אומרת כל המשקולות שיש על הקשרים זה משקולות שנוצרו באימון. זה הכל, אתה מתחיל ממשקולות שסתם הגרלת, זה הכל, שום דבר, כלום.

[Speaker D] עכשיו, לגבי מה שאמרת לגבי אימון עצמי, זה כבר כאילו ברמה של האנלוגיה האנושית, זה כבר עוד צעד שנראה לי מקרב אותו לאדם, כאשר הוא מסוגל לאמן את עצמו, אם הוא מייצר את המטריאל בשביל עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בסדר, עוד נדבר על האנלוגיה לאדם, אבל כן.

[Speaker D] מה, אני לא מבין את הפשר של הבסדר, כאילו אני מנסה לומר ש איפה אתה מותח את הגבול? זה אפשרי מבחינתך שבן אדם ייצר מכונה שחושבת כמו בן אדם?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, כשנגיע להשוואה אז נדבר על הגבול, קודם כל אני צריך להגיע להשוואה, אני עכשיו כרגע מתאר מה זה רשת נוירונים. צריך להגיד תפילה שנגיע מהר. לא, אנחנו לא נגיע היום, זה עוד ייקח זמן עד שנגיע. לא, אני כל הזמן מעיר על זה, אבל כרגע אני עוסק במה זה רשת נוירונים ומה זה מודל שפה. עכשיו, בפעם הקודמת דיברתי קצת עם כמה מונחים מקצועיים ולכן זה כנראה טיפה היה יותר קשה לעקוב אולי לחלק מכם. עוד פעם, אל תחשבו שאני כזה מומחה גדול, זה לא, פשוט קצת אני מכיר, אז אני אומר לכם את מה שאני מכיר.

[Speaker H] מה זה אומר אימון של טקסט? כלומר, בחתול הבנתי, יש את הטסט, אני אומר לו כן חתול, לא חתול, מתקן אותו וכן הלאה. מה בטקסט קורה כשאני שופך לו המון טקסט? מה שם אני עושה?

[הרב מיכאל אברהם] אתה נותן לו משפט, הוא צריך להשלים את המילה הבאה, אם הוא צדק בסדר, אם הוא לא צדק אתה מעדכן את המשקולות. מה זה אומר צדק פה?

[Speaker H] יש לזה כאילו, החליטו מראש מה מה ה מילה הבאה כאילו? מה זה אומר?

[הרב מיכאל אברהם] לוקח, לוקח את המאמר של סיינטיפיק אמריקן בגיליון זה וזה, המאמר הראשון, בסדר? עכשיו אני מאמן על המאמר הזה, אז אני לוקח את המשפט הראשון ואני מתחיל להכניס את זה לתוכו טוקן אחרי טוקן, כן? מילה אחרי מילה. הוא אומר מה המילה הבאה. אם הוא צודק טוב, לא צודק אני מתקן את המשקולות. ועובר על כל המאמר ככה, כל פעם. ואז אני מכניס את המאמר הבא, ועוד פעם את המאמר הבא. זאת אומרת, מה שנקרא הגראונד טרות', כן? האמת שמולה אתה משווה את התוצאות של המודל, זה פשוט המאמר שבו בחרת. זה לא קשור לשאלה אם הוא אמיתי או לא אמיתי.

[Speaker H] לא, זה קפיצה זה זה קפיצה ממש רצינית ביחס לחתול. חתול אני מצפה שהוא יזהה פשוט חתול, פה אני רוצה כאילו מילה הבאה זה כבר משהו שהוא…

[הרב מיכאל אברהם] נכון. המודל שפה זאת קפיצה ענקית מול חתול, ברור, חד משמעית. עכשיו, אבל מתברר שזה עובד. עובדתית, אמפירית, מתברר שזה עובד. והשתמשתי בכמה מושגים שהם באמת לא לגמרי חשובים, אני פשוט אכניס אותם סתם רק כדי להשלים את התמונה לפעם הקודמת, כדי שאני מקווה שעכשיו זה ייצא יותר יותר בהיר. אז בעצם אנחנו מכניסים לתוך, אחרי שהמודל מאומן, בסדר? אנחנו מכניסים לתוכו עכשיו שאלה חדשה, והוא צריך להוציא לי תשובה. עכשיו, הוא אומן על כל הטקסטים האלה, ואתם מכירים בעצמכם כבר, אני מניח שכולכם שוחחתם עם מודלים כאלה, קלוד או צ'אט ג'י פי טי, או לא משנה, כל אחד אחר, לא חשוב איזה, גרוק, מי שלא יהיה, ואתם רואים, הוא עונה לכם לעניין. זאת אומרת, הצליחו באמצעות האימון הזה לייצר מערכת שמקבלת שאלה כלשהי, שיעורי בית, לא שאלה שהוא שמע קודם. השאלות שאתם שואלים הם לאו דווקא שאלות שהוא פגש באימון. אולי חלקן כן, אבל יש גם שאלות שלא, שלא פגש אותם באימון, בטח לא בצורה המדויקת שאתם שואלים, ועדיין אתם מקבלים תשובה שהיא תשובה עניינית, נכונה, זאת אומרת תשובה ברמה גבוהה. אוקיי? אז קודם כול זה עובד. עכשיו, מה שקורה מבחינת המבנה הפנימי שמה, אני אגיד רק באמת שלדי לגמרי, ושוב, גם אני לא מבין גדול, אז אני אומר שלדי לגמרי, אז אני אומר, בעצם מה שקורה בתוך המערכת הזאת זה יש לנו מה שנקרא טרנספורמר. טרנספורמר זה איזושהי מערכת, רשת נוירונים כזאת שהיא יודעת לקחת אוסף של מילים, טוקנים, זה לא משנה, זה מילים, כן? טקסט שנכנס, לתת לו איזושהי פרשנות, דיברנו על אטנשן, אבל אני לא רוצה להסתבך עם כל המושגים האלה, לתת לו איזשהו סוג של פרשנות ולנבא או לחשב מה אמורה להיות המילה הבאה. התשובה שהוא נותן לכם, צריך להבין, כשאתם מכניסים שאלה למודל, אתם מכניסים שאלה למודל, התשובה שהוא נותן לכם אינה אלא ניבוי של המילה הבאה. זה כאילו שהוא נכנס, הטקסט של השאלה נכנס והוא מנבא מה אמורה להיות המילה הבאה. ואחרי שהוא מביא את המילה הבאה, הוא מנבא מה אמורה להיות המילה שאחריה, ואחרי זה מה המילה שאחריה, ובסוף הוא מוציא לכם את המשפט שיצא לו, זאת התשובה שהוא נותן. התשובה שהוא מוציא לכם אינה אלא ניבוי של מילה ועוד מילה ועוד מילה, עד שאתם מגיעים לאיזשהו משפט והוא מוציא לכם את התשובה, אוקיי? עכשיו, מה שיש בפנים, אבל יש כמה נקודות שכן חשוב להבין, הטרנספורמר בעצם, כל מילה מיוצגת על ידי סדרה ארוכה מאוד של מספרים, וקטור, בסדר? זה מה שנקרא תהליך של אמבדינג, הטמעה, או לא יודע בדיוק איך, כל מילה מיוצגת על ידי וקטור, אוסף מאוד ארוך של מספרים, אוקיי? עכשיו, דמיון בין מילים או קשר בין מילים זאת פעולה מתמטית בין שני וקטורים. שני וקטורים שמצביעים כמעט באותו כיוון, כן? וקטור יש לו כיוון, למי שמכיר, לא משנה, אבל שני וקטורים שמצביעים כמעט באותו כיוון, הם בעצם וקטורים שהם קרובים מאוד אחד לשני, אוקיי? עכשיו, מה שקורה זה שלכל מילה יש איזשהו סוג של וקטור, והטרנספורמר בעצם לוקח את השאלה, נותן איזשהו מספר לשאלה כולה, לא רק למילה אחת, הוא לוקח את כל המילים של השאלה, עושה איזשהו חישוב, יוצר וקטור שלם שמייצג את השאלה. ועכשיו אני אומר, איזה מהמילים היא המילה הבאה שצריכה להמשיך את הווקטור הזה של השאלה? זה מה שהטרנספורמר שואל את עצמו. ואז הוא אומר, הוא עובר על כל המילים שיש לו במילון, ויש לו מילון עם מילים, מילון סגור עם מילים, לכל מילה יש וקטור של מספרים, הוא פשוט בודק את הקירבה בין ה וקטור של השאלה לבין כל וקטורי המילים שיש לו במילון. כל אחד מהם הוא בודק את מידת הקירבה, זה קובע את הסיכוי שזאת המילה הבאה. לכל מילה יש סיכוי. טוב, זה לא יוצא בדיוק סיכוי, לא משנה, מנרמלים את זה כדי שזה יהיה הסתברות, זאת אומרת כדי שיצא סיכוי. אבל לא חשוב, אז יוצא איזשהו סוג של סיכוי. ועכשיו זה בעצם אומר, יכולנו לבחור אלגוריתם כזה שמוציא תמיד את המילה שצריכה להופיע בסיכוי הכי גבוה. אבל מתברר למרבה הפלא שזה לא נותן תוצאות טובות, כי זה מדי קשיח. מדי קשיח. לפעמים החתול רודף אחרי הכלב, לפעמים החתול רודף אחרי העכבר. זאת אומרת, אתה צריך לתת לו איזושהי דרגת חופש, קוראים לזה טמפרטורה, מסיבות של פיזיקה, זה לקוח מפיזיקה בעצם, אבל קוראים לזה טמפרטורה. ומה שעושה הטמפרטורה זה הדבר הבא: כשהטמפרטורה היא אפס, אז זה אומר שהוא בוחר את המילה המסתברת ביותר, זו המילה שהוא יוציא, באופן דטרמיניסטי. עקרונית זה דטרמיניסטי בטמפרטורה אפס. כשהטמפרטורה עולה קצת, אז הוא מתחיל להוציא גם מילים שההסתברות שלהן גבוהה אבל לא הכי גבוהה. לפעמים הוא יוציא את המילים האלה, לפעמים הוא יוציא את המילים האלה, לפעמים הוא יוציא את ה… ברוב בחלק גדול מהמקרים הוא

[Speaker C] יוציא את המילה עם

[הרב מיכאל אברהם] ההסתברות הכי גבוהה, אבל לא תמיד. וזה מתברר שהדבר הזה נותן לו איזשהו חופש שמאפשר לו לשוחח בצורה יותר אינטליגנטית מאשר אם אתה מכתיב לו באופן דטרמיניסטי איזה מילה להוציא. ולכן יש פה כאילו קצת שיקול דעת או משהו כזה, שדומה לשיקול דעת, באיזה מילה לבחור. אבל השיקול דעת הזה הוא הגרלה. הוא הגרלה שההתפלגות שלה זה אוסף הסיכויים שנוצרים על ידי הטרנספורמר. אוקיי? אז מה קובעת הטמפרטורה? הטמפרטורה קובעת את רוחב ההגרלה. זאת אומרת, טמפרטורה מאוד גבוהה נותנת סיכוי שווה לכל המילים, לא משנה מה מה ההסתברות שלהם. טמפרטורה מאוד נמוכה, טמפרטורה אפס, תגיד שאתה תמיד תוציא את המילה עם ההסתברות הכי גבוהה. עכשיו, הטמפרטורה משחקת בין המצב הזה לבין המצב הזה. אם אתה רוצה שזה יהיה צמוד סביב סביב המילה עם ההסתברות הכי גבוהה, שים טמפרטורה נמוכה. אתה רוצה להרחיב את זה קצת יותר, שים טמפרטורה קצת יותר גבוהה, וכן הלאה. אוקיי? זה זה בעצם התפקיד של הטמפרטורה. אבל לא יוצא…

[Speaker D] לא יוצא לפי הדבר הזה שהוא בחיים לא יצליח לענות על כל טענה בעולם? כאילו, אם יש כאן מרכיב…

[הרב מיכאל אברהם] זה יוצא שכנראה לא נגיע למודל שעונה על כל שאלה את התשובה הנכונה באופן ודאי. נכון. אם אתם אם אתם יודעים שמעתם על ההזיות של מודלים? ההזיות של המודלים, בין היתר, הם תוצאה של המנגנון הזה. כי אתה מגריל תשובה, והתשובה היא לא תמיד התשובה עם ההסתברות הכי גבוהה, לפעמים אגב התשובה עם ההסתברות הכי גבוהה היא לא התשובה הנכונה. אוקיי? אבל ולכן בעצם נוצר נוצרות הזיות. לפעמים אתם מקבלים תשובה שהיא פשוט איזה שטות יכולה להיות. עכשיו, עובדים מאוד קשה על הנמכת כמות ההזיות, כן? למנוע את עניין ההזיות, אבל הזיות זה בדרך כלל ציטוט של של שהוא לא היה ולא נברא. טעות זה לא נקרא הזיה, טעות סטטיסטית, אני אולי לא לא השתמשתי במילה הנכונה. הזיה זה לצטט משהו שלא היה ולא נברא, כן? אבל יש לו טעויות, הוא עונה תשובה לא נכונה. בסדר? תשובה לא נכונה… איך זה אפשרי בכלל? שהרי זה…

[Speaker D] זה לא נשמע לי דבר שהוא אפשרי, כי מהניסיון שלי יצא לי נגיד לשלוח לו שאלה ואחרי זה לבקש ממנו נגיד הוכחה שהיא הוכחה שהיא הדוקה לוגית, כן? שאין בה ספק שמדובר פה בטעות. וכל פעם, ואם אני מבקש ממנו משהו, נגיד מבקש ממנו להראות לי שיש טעות בשאלה, הוא בסוף תמיד מוצא דרך, עושה כמה שגיאות לוגיות, ותמיד מוצא דרך לשקר. אז אם יאמנו אותו על טקסט נגיד, אם תמיד מאמנים אותו על טקסטים ש… נגיד, בין השאר יש בהם דרישות כאלה, יצא שתמיד יהיה בו איזושהי טעות מסוימת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אנחנו נגיע לכמה דוגמאות, אני אראה לכם, כמה דוגמאות בדיוק של התופעות האלה. אוקיי? זאת אומרת, אני רק אני רק אני רק רוצה לציין… אבל השאלה, האם הצלבה לא תעזור פה?

[Speaker H] ביחס לטעויות או שזה לא…? לא הבנתי. אם אנחנו מצליבים נגיד בין תשובות או תן לו לקבוע מספר תשובות ומתוך זה ניקח את ה… אלה שיש להם מכנה משותף. כאילו, הרי הזיה מתפזרת לכמה כיוונים. אז אנחנו אומרים: אם אנחנו נצליב בין התשובות, אז כנראה אלה שחוזרות על עצמן…

[הרב מיכאל אברהם] אם אם תשאל שני מודלים, במקום שהם לא מסכימים, אתה מבין שלפחות אחד מהם טועה. אם שאלת מודל אחד, אתה לא יודע אם זה טעות או לא טעות. אוקיי? אז לכן, למשל, יש מנגנונים של ווטינג. זאת אומרת, אתה שואל כמה מודלים או שואל כמה פעמים את אותו מודל, גם זה יכול להיות, ואתה ואתה עושה איזושהי הצבעה והולך אחרי הרוב. זה יכול לשפר את התוצאה. אוקיי? יש כל מיני מנגנונים איך משפרים את התוצאות האלה, אבל כל הנקודה, וזה חשוב מאוד להבין גם לצורך ההמשך, שמודל החישוב שנעשה בתוך הרשת הוא חישוב דטרמיניסטי לחלוטין. התוצאה יוצאת משהו מאוד מוגדר, אבל התוצאה היא כמובן יוצאת אוסף של הרבה תוצאות שכל אחד מהם יש לו סיכוי מסוים. עכשיו יש את הדיקודינג, שבעצם אומר: אוקיי, עכשיו אני עושה איזושהי הגרלה, ואני מחליט איזה מילה להוציא אל היוזר, איזה איזה מילה לבחור בתשובה. זה כבר תהליך שהוא לא דטרמיניסטי. פה כבר נכנס תהליך סטטיסטי, אוקיי? ולכן כאן כבר יכולות להיכנס כל מיני שגיאות והזיות, וכל מיני דברים כאלה. עכשיו צריך להבין שהמכונות שאנחנו מתשאלים היום, שאנחנו משתמשים בהם היום, הם לא הם לא באמת מודל שפה. זה כבר מזמן לא רק מודל שפה. סביב המודל שפה יש המון אמצעי עזר, טולס, כן, כלים, סוכנים שונים, וכל מיני כלים שונים ומשונים שעוזרים לו לטפל בכל מיני בעיות בדרך כלל באופן דטרמיניסטי, או הרבה פעמים באופן דטרמיניסטי. למשל, אנחנו נדבר על זה עוד, אבל למשל מודלי שפה הם חלשים מאוד בחיבור מספרים. זה מדהים. אתם יודעים לענות על כל שאלה הכי מטורפת שאתם תשאלו אותם, אבל חיבור מספרים זה עקב אכילס של מודלי שפה. שאלת שאלת חיבור פשוטה: 1032 ועוד ועוד 2011, אוקיי?

[Speaker D] מעל הטבעיים או מעל שדה אחר?

[הרב מיכאל אברהם] מעל מה שאתה רוצה. מה שקורה היום זה כשאתם מקבלים תשובה נכונה, זה שמודל השפה שולח את השאלה לטול, הוא מפעיל מחשבון. וכשהוא רואה שהוא מקבל שאלת חיבור, הוא מבין שזה לא שאלה שהוא יודע לענות עליה טוב, אבל הוא מבין שזה סוג השאלה. אה, אם זה סוג השאלה, הוא לוקח כלי, מחשבון, ואומר למחשבון: אלה שני המספרים, תן לי תן לי את התשובה. ואז הוא נותן לך בחזרה את התשובה. הוא לא עושה את החישוב, רשת הנוירונים לא עושה את החיבור, רשת הנוירונים מחליטה באיזה כלי להשתמש.

[Speaker F] רגע, הרב מיקי, ומה קורה כשהצ'אט GPT או ג'מיני, לא משנה מי, פתאום מחליף שפה או עונה בכמה שפות?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת פתאום? מה, באופן לא נשלט?

[Speaker F] כן, כן, ממש לחלוטין.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מכיר את התופעה הזאת.

[Speaker D] זה גם קרה לי לפעמים שהוא פתאום מחליף מילה מעברית לערבית.

[Speaker F] לא, עברית לערבית זה לפעמים כשהוא לא מכיר את המושג, זה כן, זה אני מכיר דווקא היטב, בפרט כשמדברים על משהו בעברית וכולי, אבל אני משתמש, אני אישית משתמש בג'מיני, אני שם לו מטלות בטלפון, כן? אני פשוט מדבר והוא שם, כן? עכשיו, אתמול אני נתתי לו איזושהי מטלה להזכיר לי, להכניס את זה בלוח, בטאסק, בגוגל טאסק וכולי, והוא ענה לי תשובה בהונגרית.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, זה לא הזיה, לדעתי זה תקלה.

[Speaker I] טוב, אני חושב שזה פשוט, אני חושב שפשוט לפעמים קורה, ממלא סיבות, שהטוקן הבא שהוא חוזה זה פשוט בשפה אחרת. כמו מה שאמרת, שלפעמים יש טוקנים, זה קורה לפעמים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני חושב, עוד פעם, אני לא מומחה ולכן פה אני לא הולך על קרקע בטוחה, אבל עד כמה שאני מבין, אם הוא מדבר איתך עברית, הוא הולך למילון של עברית. זאת אומרת, הוא עושה הוא עושה את ההסתברויות רק למילים מתוך המילון העברי.

[Speaker I] אני לא חושב, כי אני יודע שהטוקנייזר שלו, זה איפה שהוא מחזיק את כל האוצר מילים, הוא באורך ממש ממש ארוך, הרבה יותר מכל מכל האוסף של כל השפות, כאילו הוא מכיל הרבה מאוד שפות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם, ברור שיש בתוכו את כל השפות, כי עובדה שהוא עונה לך בכל השפות, אבל כשאתה בוחר לדבר איתו עברית, נדמה לי שמה שהוא עושה זה את הסיכוי של כל המילים מתוך המילון העברי להופיע.

[Speaker I] אז אני לא חושב שהוא עושה את זה, ופשוט אפשר גם לבדוק את זה, כי נניח אם בערבית הוא עונה לך, לא יודע, הוא משלים איזה מילה באמצע, אתה יכול לבדוק את המילה שהוא משלים והיא ממש ממש דומה לבדיוק מה שחסר שם.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, הרי ברור, למשל, אתה יכול לבקש ממנו תרגום, נכון? אתה יכול לבקש ממנו תרגום, זאת שאלה לגיטימית. אתה נותן לו טקסט באנגלית, אתה אומר לו: תרגם לי את זה לעברית. הוא מוציא לך תרגום לעברית, נכון? זאת אומרת, ברור שיש לו גם מנגנונים שעוברים בין שפות, זה ברור, אוקיי? עכשיו, יכול להיות שההזיה שקרתה שם, או הטעות שקרתה שם, זה שהוא חשב שהוא צריך לעבור שפה. זה מה שהיה הטעות. אבל עקרונית, כשהוא מדבר איתך בעברית הוא מחפש תשובות, אני חושב, במילון העברי. יכול להיות שהוא פשוט הבין שפה דרוש תרגום כלשהו, ולכן הוא בעצם, בטעות הוא הבין את זה, כי הרי יש טעויות סטטיסטיות, ואז איכשהו הוא הלך להאמבדינג הערבי ולא העברי. לא יודע, אולי. אבל זה באמת שאלה למומחים, אני לא לא…

[Speaker F] לא, אני הבנתי אני הבנתי שאם שואלים, למשל אני הכנסתי מילה בדנית, בדנית, משהו שקשור ל… בנייה, שהוא צריך להכניס את זה בטאסק, כן? אבל לא יודע אם הוא זיהה את זה דנית או לא, אבל התשובה שלו ממש הוא חזר אליי בהונגרית. כאילו, הוא שאל אותי בהונגרית.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יכול להיות. יכול להיות שקרה מה שתיארתי קודם, אני לא יודע. אבל זה כדאי לשאול מישהו שיותר מתמצא ממני באיך הדברים האלה עובדים. בטח כשהיום רשת נוירונים זה כבר עם המון המון מעטפת, זה לא רק רשת הנוירונים עצמה. את רשת הנוירונים עצמה אני עוד יכול איכשהו להבין מה מה יכול לקרות שם, אבל כשיש מסביב את כל המעטפת שאני פחות מכיר, אז כדאי לשאול אנשים שמתמצאים יותר. אני לא לא יודע לענות. בכל אופן, אז מה שאני מה שאני רק רציתי להגיע היום זה זה מבחינתנו מה שנקרא מודל שפה. יש מסביבו, אמרתי, גם סוכנים וכלים וכל מיני דברים כאלה, אבל הליבה זה בעצם רשת נוירונים ענקית של מודל שפה, שמחליט, בין היתר, באיזה באיזה כלי להשתמש. זאת אומרת, לא את כל הפעולות הוא עושה בעצמו. ההחלטות שהוא מקבל זה לפעמים החלטות להשתמש בכלי מסוים, אוקיי? ומשם והלאה, הכלי הזה הוא יכול להיות כלי של תוכנה קלאסית, לא רשת נוירונים. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, לא משנה, אבל זה גם יכול להיות כלי לגמרי דטרמיניסטי, בסדר? אז כמובן שרשת הנוירונים זאת הליבה, אבל כשאתם מדברים כבר על המכשירים האלה של קלוד או של צ'ט ג'י פי טי או של של ג'י פי טי, כן, הצ'אט זה כבר הצ'אט, אבל המכשירים האלה הם כבר הם כבר מכילים הרבה הרבה מאוד דברים מעבר לרשת הנוירונים שהיא הליבה של העניין הזה. טוב, אנחנו עוד אחרי שאני מקווה שהתמונה יצאה עכשיו קצת יותר ברור, ואז נוכל להמשיך הלאה.

[Speaker C] הרב, הרב, יכול להיות שנוכל להסביר את כל מה שהרב אמר וגם את הבעייתיות שלו עם אריתמטיקה, עם חיבור מספרים, שבעצם האימון פה הוא לא על המציאות, הוא בכלל לא בודק את המציאות הרי, הוא בודק את מה את השפה, ובטח הוא בודק רגע רגע רגע רגע רגע, מה שהוא בודק זה לא את המציאות וגם לא באמת את השפה, אלא את מה אנחנו מרגישים, מה בני אדם מרגישים. לכן בעצם יש לו מושא אחד של בדיקה, ולכן זה בעצם מודל בסופו של דבר אחד על מה בני אדם באנושות מרגישים והרגישו מאז שהתחילו לכתוב או או לדבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מודל על מה שאנשים מה שאנשים כתבו, זה לא קשור לרגשות. אם שהם יחברו לא, על ידי זה זה

[Speaker C] הוכחה, זה הוכחה שכל מה שהם כתבו במשמעותית זה רק מה שהם הרגישו, כי אריתמטיקה על

[הרב מיכאל אברהם] מספרים גדולים זה באמת לא רגש. לא, בכתיבה בכתיבה אתה לא תמצא טעויות בחשבון. הוא לא אומן על תרגילים שגויים בחשבון, זה לא מה שגרם לו לטעות. לא, כי לא התפתחה אצלו היכולת של חיבור מספרים, כי היכולת של חיבור מספרים היא לא יכולת לשונית, זה בדיוק הנקודה. זהו, אז אני אומר, הוא מנבא הוא מנבא טוקן, הוא מנבא את המילה הבאה. לנבא את המילה הבאה זה נותן לך תשובה טקסטואלית, אבל חיבור מספרים זה לא דבר שכלי של ניבוי המילה הבאה למה לא? לכאורה זה מילים.

[Speaker C] יקדם לגביו. לכאורה זה מילים. אתה אומר, חמש ועוד שבע עשרה, זה מילים, אבל בגלל שאין באמת רגש

[הרב מיכאל אברהם] כלפי אם יש מילים אם יש מילים שהוא פגש באימון, אז כן. אבל אם יש תרגיל שהוא לא פגש באימון, שמה הוא ייכשל. מה, הטעות שלו כאילו נוצרת בגלל ה… לא צריך לא צריך מספרים מאוד גדולים כדי שהוא ייכשל. עוד פעם, היום המוקד שלי שרציתי להגיד אבל רשת נוירונים כשלעצמה יכולה להיכשל בחיבור של אלפים.

[Speaker C] לא, המוקד שרציתי להגיד זה לא על האריתמטיקה, אלא על שאלנו איך יכול להיות שאתה מאמן על דברים נושאים שונים ו ואתה מצליח ליצור משקלים שיתאימו לכולם? כי אנחנו לא בודקים לא את המציאות וגם לא את המילים, אלא אנחנו בודקים מה אנשים מרגישים, ובסופו של דבר כנראה שבני אדם בסופו של דבר מרגישים בסך הכל בערך אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא לא יודע, לא אפילו לא מבין מה שאמרת, לא רק שאני לא יודע אם אני מסכים או לא מסכים.

[Speaker C] טוב, זה קשור למחלוקות בינינו על…

[הרב מיכאל אברהם] זה זה נשמע לי קצת קשור, אבל כאן אני אפילו לא מבין.

[Speaker C] ממש…

[Speaker G] לא, עזוב את זה.

[הרב מיכאל אברהם] מה שהם כותבים זה מה שהם כותבים, אני לא יודע מה זה מה הם מרגישים. טוב, בכל אופן, אני אני סיימתי.

[Speaker E] אפשר לשאול?

[הרב מיכאל אברהם] כן.

[Speaker E] שאלה בנושא אחר? אוקיי. אם הרב החליט באיזה מסגרת לבחור והוא מוכן לשתף? רציתי לשאול את זה וואו.

[הרב מיכאל אברהם] שואלים אותי באתר כל כל כמה שעות. אמרתי שאני אכתוב על זה טור. הרב משנה דעתו כל כמה שעות. כבר נראה כאילו שהטור הזה הולך לגלות את אמריקה. אני בסך הכל אכתוב מה דעתי. בסדר, לא… יש איזה מין ציפייה כאילו שאני לא יודע מה.

[Speaker D] יש אה יש יש מבחר אופציות מצומצם?

[הרב מיכאל אברהם] מצומצם מאוד אני חושב, אבל כן, אני אדבר, אני א… מצומצם למי? אצא בהקדם. האם… תן

[Speaker D] איזה מספר חיובי כלשהו.

[הרב מיכאל אברהם] יש יש הסתברות לכל מפלגה, ואני הטמפרטורה

[Speaker D] אתה על טמפרטורה אפס עכשיו?

[הרב מיכאל אברהם] אני על טמפרטורה אפס לגמרי. אם אתה עצבני, אז תהיה הטמפרטורה זה אחד חלקי הטמפרטורה בחוץ. מכיוון שבחוץ כל כך חם, אז הטמפרטורה אצלי הוא אפס. טוב.

[Speaker C] טוב, תודה רבה, תודה רבה.

[Speaker D] רציתי לשאול, אפשר לשאול על עוד דברים? כן. רציתי לשאול לגבי שיעור קודם שאלתי אותך לגבי האמונה באחדות האל, ואמרת לי שאצלך זה אפשרי שהאל הוא מורכב, כאילו אתה לא רואה בזה עניין סתירתי. אתה גם אמרת אם אני מבין אותך נכון? לא, לא ברור לי עד כמה

[הרב מיכאל אברהם] זה מוגדר בכלל הטענה הזאת.

[Speaker D] של עצם אחד? אז חשבתי על חשבתי על זה וחשבתי אולי זה נראה זה זה היה נראה לי כמו קפיצה, אבל לא הצלחתי למצוא בעצמי בעיה עם זה. כאילו אפשר להגדיר את זה סוג של כמו בתורת הקבוצות של עצם, באחדות אנחנו מתכוונים לקבוצה עם עוצמה של אחד, כאילו וזה יש פה אנלוגיה, זה לא אתה

[הרב מיכאל אברהם] בסך הכל אומר את אותו דבר בשפה אחרת. כן. זה לא זה לא עוזר לי בכלום. כי כשאתה רוצה לתרגם את זה לקבוצות, אתה צריך להחליט מה זה נקרא עצם אחד ואז אתה תתאר את זה על ידי קבוצה עם אובייקט אחד. אבל אבל הבעיה לא נמצאת בקבוצות, הבעיה נמצאת בתרגום אל השפה של הקבוצות.

[Speaker D] אבל אני מניח שאתה מקבל את העובדה שצריך איזה שהם פרימיטיבים סמנטיים אם אנחנו רוצים שהכל יהיה מוגדר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם זה

[Speaker D] פרימיטיב סמנטי,

[הרב מיכאל אברהם] אז אז תחליט מה שאתה רוצה, מה הפרימיטיב הסמנטי שלך. אז מה אתה אז מה אתה שואל אותי?

[Speaker D] אז במקרה הזה הרעיון של אחדות אני חושב שהוא, לפחות לרובו או לרובם המוחלט של בני אדם אני מניח שהמושג הזה הוא ישר בדרך כלל מובן להם, כאילו קדמו, היה… שיהיה להם לבריאות, אבל מה אתה רוצה ממני?

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה אני רוצה אני לא מצליח להבין מדוע הוא לא מובן, כאילו מה… כי אני אומר, אני לא יודע מה זה דבר אחד. מה זה אחד? מה, אובייקט אובייקט כמו גוף האדם, זה אובייקט אחד או הרבה אובייקטים?

[Speaker D] ברור שלא, כי ניתן לחלק אותו…

[הרב מיכאל אברהם] ומה אם ניתן לחלק? מה מה זה? אז מה? מה זה ניתן לחלק? ניתן לחלק אותו שפה יהיה יד, פה יהיה רגל, פה יהיה אצבע, פה יהיה שערה, אבל עדיין כל ה כל המנגנון הקיברנטי הזה הוא אורגניזם. וכי אורגניזם הוא דבר אחד.

[Speaker D] זה מזכיר לי כמו שאני מרגיש בצ כמו מקובל שאומר שכל המספרים בנויים מהמספר אחד ואז וכאילו התשובה הקלאסית שאפשר לחלק…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל מספרים מספרים הם לא בנויים משום דבר כי הם לא ישויות. ולכן אין אין זה סתם מילים.

[Speaker D] אבל אני לא חושב שזה אנלוגי, כי במקרה הזה אפשר לחשוב על עצם שאי אפשר לפרק, שכש אם אתה מפרק אותו, אתה לא מקבל כלום, כאילו אי אפשר פשוט לפרק אותו לעוד חתיכות.

[הרב מיכאל אברהם] זה אני מבחינתי זה לא יצא מגדר מילים, זאת אומרת, אני לא לא לא המילים האלה לא עוזרות לי בשום צורה.

[Speaker D] מה זאת אומרת? מדוע? מדוע הן לא עוזרות? כאילו, קח את גוף האדם, ניתן לחלק, לא יודע מה, ראש, ידיים…

[הרב מיכאל אברהם] רצונו, הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נשמור שבת וגם רוצה שאנחנו לא נאכל חזיר. זה זה אומר שיש ריבוי בתוכו או לא?

[Speaker D] אני נוטה לחשוב שכנראה שכן, כן.

[הרב מיכאל אברהם] ואני נוטה לחשוב שלא בהכרח. אבל אתה מבין? זה עניין של הגדרה, אני לא אתה לא לא לא אני לא חושב שאתה תוכל להגדיר את זה באופן שיציג פה שאלה שאפשר לענות עליה. מה? ל…

[Speaker D] אני לא מצליח אבל להבין למה, מה הבעיה בהגדרה הזאתי שהבאתי, כאילו היא הרי

[הרב מיכאל אברהם] מובנת היא מספיק בשביל להבין… אוקיי, אז אם ככה, אז לפי ההגדרה שלך, זה הפרימיטיב הסמנטי שלך, אז יש ריבוי בקדוש ברוך הוא, גמרנו. אז היא פתרנו את הבעיה, לא? זהו. הנה, עניתי בשבילך.

[Speaker D] כן, אבל אתה לא מסכים עם המסקנה בסופו של דבר. למה אני לא מסכים? אמרת שאתה לא מסכים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני כן מסכים. אם זה הפרימיטיב הסמנטי שלך, שיהיה לך לבריאות.

[Speaker D] מה, זהו? עכשיו אתה לא מאמין בתורה יותר? מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] למה? אני כן מאמין. למה לא מאמין?

[Speaker D] אז, אבל אתה, בתורה כן יש את הרצון הרי, וכאילו כל מתחיל אצלי ויכוח של של הרמב\"ם כאילו לגבי אחדות האל וכולי. לדעתך זה פשוט ויכוח חסר כל פשר? אין אמונה באחדות השם וכולי? נכון. אז למה יש מצווה להאמין באל אחד?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, תשאל את מי שאומר שיש.

[Speaker D] והתורה אומרת, לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא. ה' אלוקינו ה' אחד, מה זה נקרא אחד? הכוונה לא האלילים האחרים.

[Speaker F] זה תומך בתורה, כי כתוב \"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני\".

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה. גל אור זה אחד או לא אחד? גל אור, יש פה אור שיוצא מהמנורה פה, אז הגל, השדה האלקטרומגנטי הזה שסביבי, זה אחד או זה לא אחד?

[Speaker D] אם הוא קיים בחלל, אני חושב שכמעט מיידית אפשר לומר שהוא לא אחד.

[Speaker F] טוב, הוא ודאי לא אחד, תלוי באלקטרונים ש…

[הרב מיכאל אברהם] יש לו תחום, בהגדרה המתמטית שלו… זה פונקציה סינוס של איקס וטי. סינוס קיי איקס מינוס אומגה טי.

[Speaker D] למה כל כך למה כל כך אכפת

[Speaker C] לכם אם הוא אחד או אם אפשר לחצות אותו לשתיים?

[הרב מיכאל אברהם] למה זה למה זה משנה?

[Speaker D] למה זה חשוב? זה מאוד מעניין, מטפיזית.

[Speaker C] למה זה מעניין בכלל? למה? אני

[Speaker D] חושב אני אני מאוד נגיד אוהב אישית את שפינוזה וזה כל המטפיזיקה והאפיסטמולוגיה שלו, בסופו של דבר, בנויים בדיוק על הרעיון הזה.

[הרב מיכאל אברהם] אז הוויכוח שלנו מתחיל שם. כי בעיניי הוא קשקשן. אה? בעיניי הוא קשקשן. שפינוזה? כן. למה? סתם, משחק במילים. לא אומר כלום. טוב. לא, אז זה אותו ויכוח, אני לא אומר זה סתם. שם זה מתחיל. הוא לא אומר כלום מהסיבות האלה. כשאתה מדבר על האחד והעצם והאופנויות וכל הדברים האלה, הוא לא אומר כלום, זה בדיוק הנקודה. טוב, אבל זה… זה דיון אחר. טוב.

[Speaker F] בסדר, יש הרבה שקיבלו אותו בגלל שהוא כפר בכל העקרונות של הקהילה באותו שנים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יש לו יש לו חיבורים אחרים, לא ה\"אתיקה\", יש לו חיבורים אחרים ששמה בסדר, יש דברים נחמדים, אתה יכול לקבל, אתה יכול לא לקבל, אבל הם טוענים טיעונים.

[Speaker D] גם ה\"אתיקה\" זה יצירה גאונית כאילו…

[הרב מיכאל אברהם] ה\"אתיקה\" ה\"אתיקה\" בעיניי זה קשקוש.

[Speaker D] אני אני אתה חושב ש\"אתיקה\" זה קשקוש, אבל ספר נגיד ח' ד' ואחד, זה לא קשקוש? מה ההבדל ביניהם? הם בנויים באותה צורה. כאילו, אתה אומר ש…

[הרב מיכאל אברהם] זו התדמית זו התדמית שזו אותה צורה.

[Speaker D] מה מה התדמית פה?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה ויכוח אחר, לא ננהל אותו כאן. טוב.

[Speaker F] יש לך

[Speaker D] מאמר בנושא, אולי? לא. טוב. הרב

[Speaker F] מיכי? כן. שאלה קצת לא לא קשורה בכלל לבינה מלאכותית, אם כבר דיברו פה תורנית קצת וכולי. מה דעתך באופן עקרוני על החשמל בשבת?

[הרב מיכאל אברהם] זה יש לי טור, אתה יכול לקרוא באתר.

[Speaker F] קראתי, אני לא אני לא פעם קראתי את זה וגם אני מכיר את הגישה שלך של אתה מאוד מתלהב מחזון איש…

[הרב מיכאל אברהם] אז אם אתה מכיר את ה… שאלת אותי מה דעתי, אז אתה מכיר את הגישה שלי. יכול לא להסכים, זה בסדר, אבל… לא. שאלת מה דעתי, אז אתה יודע מה דעתי. אז מה ש… מה אתה שואל?

[Speaker F] אני שואל למה למה אנחנו לא משתמשים באמת?

[הרב מיכאל אברהם] אז הסברתי שמה מה דעתי. אתה יכול לא להסכים, עוד פעם, לא מבין את השאלה. לא,

[Speaker F] תכונות של החשמל, כן, הם כביכול תכונות העצמיות של ה… של שדה אלקטרומגנטי. כן, כל ה… כל הנושא הזה של…

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי את השאלה. מה, אני לא מבין את המשפטים האלה. מה מה, מה זאת אומרת תכונות עצמיות?

[Speaker F] טוב, אני אכתוב לך את זה בפרטי אחר כך, לא משנה, זה זה מידי הרבה זמן. טוב.

[Speaker D] זה מזכיר לי, הרב לגבי ה… עוד פעם לגבי הבחירות. ראיתי שפרופסור שלום צדיק, שניהלת איתו דיון, העלה סרטון מדוע הוא מצביע לבן גביר. אוקיי. מה ד… כאילו…

[Speaker G] לא לא, אבל הוא גם באותו כיוון או ש… ממש לא. זה ליגה אחרת, עזוב, אל תשווה.

[Speaker D] ליגה אחרת או ש…

[Speaker G] הוא חמוד שלום צדיק, אבל זה לא… אוקיי.

[Speaker D] מה הדעה שלך ב… מעניין אותי לדעת כי אני לא…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אני אכתוב אכתוב על זה, אין טעם זה…

[Speaker G] כן, אז זה לא…

[הרב מיכאל אברהם] זה זה קצת קצת לא נעים לי ה ה הפרומואים האלה, כאילו שאנשים מצפים כאילו שאני אני לא יודע, אני הולך לכתוב סתם, מה ש… מה דעתי, זה הכל, לא לא איזה כאילו איזה סודות נסתרים.

[Speaker D] כי אנשים לא בטוחים למי להצביע, אני חושב

[הרב מיכאל אברהם] שזה למה, גם אני אישית לא בטוח. בסדר, אני אכתוב את דעתי, ומי ש יקבל יקבל, ומי שלא לא, הכל בסדר.

[Speaker G] הרב הרב הרב, אפשר שאלה אחת קצרה? הרב. למה? היה פה מישהו שמצביע לנתניהו, הוא אמר.

[הרב מיכאל אברהם] הרב, אפשר רק שאלה קצרה?

[Speaker D] הרב.

[Speaker E] אני לא חושב שאני אצביע לבן גביר אישית כאילו. לא, בפעם הקודמת הרב כתב שהוא יצביע לרע\"ם, אם אני לא טועה.

[הרב מיכאל אברהם] שקלתי ברצינות, כן. רע\"ם?

[Speaker G] וואו, רציני אחי?

[Speaker E] לרע\"ם? ובסוף? ובסוף זה היה רע\"ם? לא. לא, לא הצבעתי בסוף.

[Speaker C] הרב, אפשר שאלה קצרה?

[הרב מיכאל אברהם] שמה יש בעיה, אחרי מנסור עבאס יש כל מיני זנבות שפחות מוצאים חן בעיניי. אם זה היה מנסור עבאס וסגלוביץ', יכול להיות שהייתי מצביע להם.

[Speaker E] אשכרה אתה

[Speaker D] חשבת להצביע לרע\"ם?

[הרב מיכאל אברהם] כן.

[Speaker C] כן, כן, למה לא? מה קרה? מה, הם לא יספיקו? כמה ה…

[הרב מיכאל אברהם] כמה הישגים, הכל עבר למדינה הזאת. כי זה המפלגה היחידה המפלגה היחידה שמבטיחה לעשות משהו מועיל ואולי גם תעשה אותו. זהו, מה?

[Speaker E] וכל הטענות שמעבירות כסף לעמותות של חמאס הן טענות שקריות?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אמרתי, יש מאחורי מנסור עבאס יש זנב שפחות מוצא חן בעיניי, ולכן באמת בסוף לא הצבעתי לו.

[Speaker C] הרב, שאלה עקרונית בעניין, הרב. כן. הייתי בליל הושענא רבה באיזשהו מפגש כזה של לימוד תורה עם רבנים חשובים, לא נגיד שמות, כולל רבנים ראשיים של ראשי ישיבות וכל מיני. כולם דיברו כרגיל על המצב…

[הרב מיכאל אברהם] רבנים ראשיים או רבנים חשובים? אתה צריך להחליט, אני לא… שמעתי פה איזה אמירה אוקסימורונית.

[Speaker C] למה? מה מה?

[הרב מיכאל אברהם] אני שואל אם זה רבנים חשובים או רבנים ראשיים, אתה לא יכול להגיד את שניהם.

[Speaker C] נכון, נכון, נכון, נכון, זה זה אחד הדברים המצחיקים. עכשיו, הערב הלילה התנהל אני הסתכלתי על זה, היה לי תחושה שכאילו חיים בעולם אחר, כבר ברור שהם חזרו על אותם וורטים ודרשות שאנחנו שמענו מתמיד, כשהרבה אנשים חושבים, כמו אני חושב ואולי רבים אחרים חושבים שאנחנו בשעה מאוד קשה, מאוד מסוכנת במדינת ישראל ולציונות בכלל. ואין אף מילה בנושא. עכשיו, אני מבין למה הם לא רוצים, כי לדבר על פוליטיקה זה נשמע ירוד, קטן ולא ומעורר רגשות שלא קשורים לתורה. אז יוצא שהתורה שלנו היא רלוונטית לדרשות לסעודה שלישית או לשבע ברכות, לכמה דיונים הלכתיים על בשר בחלב ונידה, אבל כשבאים לחיים עצמם, בחיים עצמם אין לתורה מה להגיד. אין לתורה מה להגיד כי הם לא יגידו כלום. זה נשמע מוזר ברמות, לי.

[הרב מיכאל אברהם] אני, אתה יודע שאני לא נמנע מלהתבטא בפוליטיקה, אבל אני מבין גם את אלה שכן נמנעים בגלל שהשאלה היא לא אם זה לא רק אם זה חשוב, אלא השאלה היא אם תהיה תועלת מההתבטאות שלך. זאת אומרת, אם אתה מעריך שהקהל מולך לא יקבל אלא רק אלה שכבר בלאו הכי חושבים כמוך, אז אולי באמת אין טעם להגיד את זה. זה לא שאלה להעריך את הערך של האמירה הזאת בלי קשר לשאלה אם היא

[Speaker C] חשובה, שאלה מה היא תועלתה. לא חשובה העמדה שהוא יגיד. פשוט הוא יביא מטען מתורת ישראל, תורת חיים. נכון, אבל אני שואל, איך הגענו למצב שהתורה לא רלוונטית לחיים שלנו? אוי, היא רלוונטית מאוד. לא, איך היא רלוונטית? כשאנחנו באים לדון על על על על הפוליטיקה שזה החיים האמיתיים, אנחנו לא לוקחים את הכלים שלנו.

[הרב מיכאל אברהם] אוי, היא רלוונטית מאוד, רק לא כולם יקבלו את התורה

[Speaker C] של הרב לא אמרתי שיקבלו, אני לא רוצה שיקבלו, אני רוצה שרק להגיד אני, למה נהייתי רב ראשי? שהקדשתי את חיי לתורה מבוקר עד ערב עשרות שנים. אני בא עם מטען מסוים, עם סוג מסוים של טיעונים ואני אומר, התורה שלי אומרת שצריך א'. עכשיו תבחנו את הטיעונים, תשקלו, תחליטו בעצמכם, אני לא, אנשים לא בוחנים את

[הרב מיכאל אברהם] הטיעונים, זה לא אשמת

[Speaker C] התורה אז אז נורא ש- אז איך הגענו למצב כזה שהתורה לא רלוונטית?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אבל? זה אנשים, לא התורה. אנשים לא בוחנים. לא מאשימים את התורה, נכון, זה ברור. אנשים לא בוחנים טיעונים גם מחוץ לציבור התורני. אין, אנשים לא אנשים מצביעים במידה רבה מהבטן, הרבה מהם, לא כולם, אבל הרבה מהם.

[Speaker D] זה גם בעצם מתמיד שאנשים לא בחנו טיעונים, זה כאילו התלונה של הפילוסופים מסוקרטס. אבל אני מאוד מופתע שאתה חשבת

[Speaker C] להצביע לרע\"ם, מדוע?

[הרב מיכאל אברהם] נדמה לי שאפילו כתבתי על זה פעם. נדמה לי שלפני הבחירות הקודמות כתבתי על זה. נדמה לי, תחפש באתר. מה אומרים באמת, הנה עשה את העבודה. יש סיכוי שהוא ישפר קצת את ההתערות של ערביי ישראל במדינה. יש לו גישה בעיניי מאוד חיובית בעניין הזה, וזה נושא משמעותי, ובענייני מלחמה ושלום ממילא אין הבדל בין אף אחד לאף אחד, אז כיוון שכך לפחות נטפל בנושא משמעותי שאפשר הרב, כבוד הרב,

[Speaker D] קרס לי האינטרנט

[Speaker C] בדיוק כששאלתי את השאלה, אתה יכול לחזור? הרב, כל מילה בסלע, באמת.

[Speaker D] כבוד, קרס לי האינטרנט בדיוק כששאלתי את השאלה, לא שמעתי את ה-

[הרב מיכאל אברהם] לא, אמרתי שמנסור עבאס, יש לו גישה שבעיניי לפחות מעוררת בי אמון, של שיפור ההתערות של ערביי ישראל במדינה. ההזדהות שלהם עם המדינה, מצבם, המצב המשילות או הביטחון האישי וכדומה, שזה אני חושב בעיה של כולנו ולא רק שלהם. אבל גם אם זה בעיה רק שלהם, בעיניי זו בעיה של המדינה, ואם הוא אם הוא אם הוא באמת יצליח לקדם את הנושא הזה, זו סיבה להצביע לו, גם אם כל הנושאים האחרים לא משנים, כי בלאו הכי בנושאים האחרים לא יקרה כלום.

[Speaker D] כולם עושים אותו דבר. לקדם ציונות בחברה הערבית? מה? לקדם ציונות בחברה הערבית, זה הנושא, אם שמעתי נכון.

[הרב מיכאל אברהם] מה הנושא שהופך את ה- לקדם את ההתערות של החברה הערבית בישראל, במדינה. מה זאת אומרת התערות? אני לא התערות, הכוונה בכלכלה, זה שהמדינה לא תהיה גזענית כמו שהיא היום. בחברה, ב- בפשע, מבחינת היעדר פשע, וכן הלאה. לא, לא ציונות ולא הלל, לא.

[Speaker C] סתם דמוקרטיה, פחות גזענות, פשוט. מה למה זה מסובך?

[Speaker D] זה לא, זה מאוד אה, זה ואי אפשר להתעלם מזה שהאינסטינקט זה אזרחים סוג ב' בכל מובן אפשרי. האינסטינקט ה- האינסטינקט הראשוני שלי כחילוני, שזה כמעט אקט של בגידה במדינה. אוקיי.

[Speaker C] זה גזענות שהתחילה באמת מתחילת הציונות.

[Speaker J] מה מה עם מה עם האקטים של ה מה עם האקטים של הבגידה מה עם האקטים של הבגידה של החרדים? איך אתה מתייחס לזה בשוויון נפש, מה שקורה פה בשלושה הימים האחרונים? רק אל מנסור עבאס אתה בא? מה אתה עושה עם כל ה- ערב רב החרדי? תראה, גם החרדים יש לי

[הרב מיכאל אברהם] בעיה, מה זה קשור? נראה לי שה- נראה לי שה- הדיון מתחיל להגיע ל מתחיל להגיע לאותם מחוזות שבגללם אותם רבנים ש- יש לכך תשובה, פלסטין. אז אני מציע שנעצור כאן את הדיון.

[Speaker J] דווקא שתקתי המון זמן.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, עזרא, הכל בסדר. מותר לך להגיד כמו שלכולנו מותר, אבל אני מרגיש שזה לא.

[Speaker J] אז אנחנו נחכה, נחכה בסבלנות למה שתכתוב. כן, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה.

[Speaker D] אני אחכה בסבלנות, אבל אין לי ברירה. תודה.

[הרב מיכאל אברהם] תהיו בריאים, שבת שלום.

[Speaker D] שבת

[Speaker J] שלום, להתראות.