דוגמטיקה – שיעור 16

טוב, בוא נתחיל. בפעם הקודמת עסקנו ביסוד התשיעי, בעיקר התשיעי, שזה נצחיות התורה מה שנקרא. ועכשיו אנחנו עוברים ליסוד העשירי. היסוד העשירי, והיסוד העשירי שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא יזניחם, ולא כדעת האומר עזב השם את הארץ, אלא כמו שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, ואמר וירא השם כי רבה רעת האדם בארץ, ואמר זעקת סדום ועמורה כי רבה, הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה. בעצם היסוד הזה מדבר על האינטראקציה שיש בין הקדוש ברוך הוא לבין העולם. והטענה של הרמב"ם זה שטועים אלו שאומרים עזב השם את הארץ, אלא הקדוש ברוך הוא עדיין יודע מעשה בני אדם ולא יזניחם וכדומה. עכשיו פה יש קצת מקום להתלבט, כי מה שכן, אני מניח שלפחות חלק גדול מכם יודעים מה השקפתי על העניינים האלה, ואני תוהה כשאני קורא את הרמב"ם, האם נראה על פניו שהוא השמיט את שאלת ההשגחה האקטיבית? זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על השגחה, אנחנו מדברים עליה בשני מישורים. מישור אחד זה השגחה פסיבית, זאת אומרת הקדוש ברוך הוא עוקב אחרי מה שקורה, לא יודע, מתעד, נותן לנו נקודות זכות ונקודות חובה לכל אחד, כי מעניין אותו מה שקורה פה, זאת אומרת אנחנו נבראנו פה כדי לבצע משהו. וזה השגחה פסיבית. השגחה אקטיבית זאת טענה שאומרת שהקדוש ברוך הוא מעורב בעולם, זאת אומרת פועל בעולם, משנה דברים בעולם, זאת טענה אחרת, טענה יותר רדיקלית, זאת אומרת לא רק שהוא עוקב באופן פסיבי אחרי מה שקורה אלא הוא בעצם מעורב במה שקורה. יש כאלה שיגידו אולי הוא מחולל את כל מה שקורה, וזה נקרא לצורך הדיון עכשיו השגחה אקטיבית, שהקדוש ברוך הוא פועל בעולם. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על הנוסח של הרמב"ם, של העיקר הזה של הרמב"ם, על פניו נראה שהוא השמיט את ההשגחה האקטיבית, הוא מדבר על השגחה פסיבית. היסוד העשירי שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא יזניחם, ולא כדעת האומר עזב השם את הארץ, שזה יכול להתפרש לשני הכיוונים, אלא כמו שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, עוד פעם, עיניך פקוחות, אתה עוקב אחרי מה שקורה, ואמר וירא השם כי רבה רעת האדם בארץ, ואמר זעקת סדום ועמורה כי רבה, הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה. עכשיו אני לא יודע אם הרמב"ם- הוא התערב פה. סליחה הרב, הפסוקים שהרמב"ם מביא פה זה מראה בעליל שהקדוש ברוך הוא כן התערב, כן נהיה אקטיבי. לא, אז הטענה שהקדוש ברוך הוא מעורב אני לא צריך את הרמב"ם בשביל זה, ברור שיש פסוקים שמראים את זה, התורה מלאה במעורבויות של הקדוש ברוך הוא בעולם, אבל העובדה שהרמב"ם מביא את הפסוקים האלה כדי לאשש לכאורה, כדי לאשש רק את הטענה הפסיבית ולא את הטענה האקטיבית. אני לא מדבר כרגע על השאלה מה מוכח מהתורה, אני מדבר כרגע על השאלה מה הרמב"ם מנסה להוכיח. לא ברור שבתורה רואים הרבה פעמים שהקדוש ברוך הוא התערב כמובן, אבל אם הרמב"ם בחר בפסוקים האלה כדי לאשש את שיטתו לגבי ההשגחה. אלה פסוקים שמדברים גם על השגחה פסיבית, מה זאת אומרת? איזה פסוקים הוא יביא אחרת? הם פסוקים שמראים שהוא רואה ולא מתערב בהכרח? לא, לא, הפסוקים להפך, הפסוקים בעקבותיהם באה התערבות, מה זה עם המבול? רבה רעת האדם בארץ או זעקת סדום ועמורה, כל אלה זה פסוקים שבעקבותיהם באה מעורבות. כן כן זה מה שאני אומר, כן. נכון, אבל אני אומר אבל מה שהרמב"ם מביא מהפסוקים האלה, כתוב שם את שני הדברים, גם את הפסיבי וגם את האקטיבי, אבל בניסוח של הרמב"ם נראה שהעיקר שלו… הוא רק העיקר הפסיבי, וכשהוא מביא את הפסוקים, הוא מביא אותם כדי לתמוך בעיקר הפסיבי. בפסוקים עצמם כתוב גם העניין האקטיבי, אבל אני שואל מה הרמב"ם רוצה לעשות עם זה. ולכאורה נראה מהניסוח שלו שהוא מדבר רק על ההיבט הפסיבי. עכשיו, אני לא לגמרי בטוח כי תשימו לב מה זה נקרא יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם. יכול להיות שהוא מתכוון לומר יודע מעשה בני אדם זה הפסיבי, ולא הזניחם זה האקטיבי, זאת אומרת הוא לא הזניח אותם, הוא עדיין פה, הוא עדיין מעורב. לא יודע, זה אפשר לפרש ככה איכשהו, אבל זה קצת מינורי מדי, זאת אומרת עיקר חסר מן הספר. ועזב השם את הארץ כמובן יכול להתפרש בשתי הצורות, אבל עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, גם זה נראה רק הפסיבי, לא האקטיבי. ואפילו בפסוקים שהוא מביא אחר כך, וירא השם כי רבה רעת האדם בארץ ואמר זעקת סדום ועמורה כי רבה, הוא מביא רק את הפסוקים האלה, רק את החלק בפסוקים שמדבר על המימד הפסיבי. אחרי שהוא ראה את רבת רעת האדם בארץ הוא גם המטיר מבול, אבל הרמב"ם לא מביא את הפסוקים שהוא המטיר מבול. הוא הביא רק את הפסוקים הפותחים שאומרים שהקדוש ברוך הוא ראה שרבת רעת האדם בארץ. אותו דבר עם זעקת סדום ועמורה. אז איך שהוא נראה, אני אומר, אפשר היה לדחוק אחרת, אני לא מאה אחוז בטוח בזה, אבל על פניו נראה שהרמב"ם מתמקד דווקא בשאלה הפסיבית ולא מכניס פה את העניין האקטיבי. וזה באמת אומר דרשני, אם זה נכון זה באמת אומר דרשני, כי תסתכלו היסוד האחד עשר כתוב משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה מעניש מי שעובר ושגמולו הגדול הוא העולם הבא ועונשו החמור הכרת וכולי, זאת אומרת זה כבר מדבר על העולם הבא. הרב, אבל מה המשמעות של ולא הזניחם? אני אומר, אפשר היה להגיד שולא הזניחם זה העניין האקטיבי, אבל על פניו אני לא הייתי קורא ככה. יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, הוא עדיין שם כדי לראות מה הם עושים. זה נראה שאם גם ולא הזניחם הוא פסיבי, אז למה הוא כתוב? לא צריך אותו. יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, הוא לא הפסיק. יודע מעשה בני אדם זה היה מספיק בשביל להבין שהוא פסיבי, למה להוסיף ולא הזניחם? אני לא דורש ו' יתירה בנוסח הרמב"ם. זאת אומרת זה לא, האומר עזב השם את הארץ, הכוונה הקדוש ברוך הוא היה בארץ ועכשיו הוא עזב. אומר הרמב"ם לא, הוא לא הזניח. זאת אומרת הוא יודע את מעשה בני אדם ולא נכון שהוא הזניח אותם, הוא ממשיך לדעת את מעשה בני אדם עד היום, הוא לא הזניח את זה. לדעתי זה ההסבר הפשוט. כי אם הוא היה מתכוון לומר גם את העניין האקטיבי, הוא היה צריך להגיד משהו הרבה יותר ברור. יודע מעשה בני אדם וגם מפעיל את כל מה שקורה פה. הוא לא אומר כלום. ולא הזניחם זה מן איזה ביטוי כזה שאתה לך תדע מה הוא בדיוק אומר. ולא הזניחם זה על הבני אדם או על המעשים? לא יודע, מעשה בני אדם, לא הבנתי מה ההבדל. ולא הזניחם הכוונה שלא כדת האומר עזב השם את הארץ, שהכוונה שהקדוש ברוך הוא הזניח. לא, הוא לא הזניח. הוא עדיין יודע את מעשה בני אדם. אני חושב שאם היה מדובר כאן על ההשגחה האקטיבית זה היה צריך להיות יותר מפורש. יותר מפורט. צריך להיות יותר ברור. צריך לנסח מה אתה מתכוון. וגם בהמשך, אני אומר עוד פעם, הפסוקים שהוא מביא גם על המבול וגם על סדום ועמורה הוא מביא רק את הפתיח שמדבר על זה שהקדוש ברוך הוא יודע. הוא לא מביא את ההמשך. ההמשך מופיע שם, המעורבות שלו, אבל את זה הוא לא מביא, הרמב"ם. כן, כביכול הוא היה יכול לבחור מלא פסוקים מהתורה שדווקא הוא אקטיבי. ברור. וימטר השם מבול על הארץ, מכות מצרים, מה חסרים דברים בתורה שהקדוש ברוך הוא עשה? איך שהוא נראה שהרמב"ם מתמקד, עוד פעם, אני טוען טענה על הרמב"ם, לא על התורה. זאת אומרת, בתורה אפשר כמובן לראות גם את הפסיבי וגם את האקטיבי. ברמב"ם התחושה שלי זה שהוא בחר להתמקד דווקא בעניין הפסיבי. הרב, אפשר לומר שכשהוא החלק הראשון שהוא העלה יודע מעשה בני אדם זה כנגד האומרים שיש אלוהים אבל אלוהים שהוא בורא ומעולם לא היה מעורב, ולא הזניחם למאן דאמר שיש אלוהים והוא היה מעורב והיום הוא כבר לא יודע וכאילו נטש את זה. כלומר… אמרתי שה'ולא הזניחם' לדעתי הפירוש הפשוט זה לא על השגחה אקטיבית, אלא הכוונה שהוא ממשיך לדעת את מעשה בני אדם, לא כמו מי שאומר "עזב השם את הארץ", אלא הוא עדיין ממשיך באותו מצב שהיה קודם, שהוא יודע מעשה בני אדם, אבל זה הכל על הפסיבי. כן, אני דייקתי שאולי החלק הראשון "יודע מעשה בני אדם", זה כנגד האומרים שמראש מעולם אלוהים, מי שיצר את היקום, לא התעניין במעשה בני אדם. וה"ולא הזניחם" זה למי שאומר שאלוהים יצר את העולם וכן התעניין בשלב מסוים במעשה בני אדם, ולאחר מכן הוא כבר נטש וכבר לא מעוניין. אתה מחלק את זה לשלבים כרונולוגיים, בסדר. אבל תכל'ס הטענה היא שזה הכל על העניין הפסיבי. זה גם מה שאתה אומר. כן. איך הרב מבין פה את העמדה של, משתלב פה העמדה של הרמב"ם במורה נבוכים על ההשגחה הכללית והפרטית, שלכאורה תואמת מה שהרב אומר במידה רבה? תראה, אני לא מספיק בקיא במורה נבוכים, לכן אני לא יודע לענות. אני כן יודע שברמב"ם יש כל מיני אמירות שסותרות אחת את השנייה, ולכן להגיד משהו על מה הרמב"ם חשב בנושא הזה, זה נשמע לי משהו שקצת, לפחות לי קשה לעשות. זאת אומרת, יש מקומות ברמב"ם שנראה שהקדוש ברוך הוא לא מתערב בכלום. הוא לא עושה שום דבר, וגם הנסים שהיו בעבר לא נעשו על ידי הקדוש ברוך הוא, אלא הטענה שהוא התנה תנאי במעשה בראשית, כן, הרמב"ם כותב את זה, שהוא התנה תנאי במעשה בראשית בעת הבריאה וזה קרה בסופו של דבר באופן אוטומטי. זאת אומרת, זה היה טבוע בבריאה, אבל הקדוש ברוך הוא לא מעורב מרגע הבריאה והלאה, לא היה מעורב מעולם, כך כתוב במקומות מסוימים ברמב"ם. במקומות אחרים כתובים דברים קצת אחרים, אז אני לא יודע. יש בזה כל מיני סתירות ואני לא באמת לא הולך פה להציג איזושהי משנה סדורה על תפיסת הרמב"ם. אנחנו לומדים את העיקרים שלו. אז בניסוח המאוד מינורי וקצר הזה נדמה לי ש, לא יודע, אני לפחות מבין ועוד פעם אני אומר אני לא מאה אחוז בטוח, אבל נדמה לי שזה הרוח שעולה מהדברים, זה הפירוש הפשוט, שהוא באמת מדבר רק על העניין הפסיבי ולא על העניין האקטיבי. פה יש, אז אנחנו שאלנו את עצמנו א' מאיפה הוא לוקח את זה, אז זה פשוט, הוא הביא פה פסוקים ואפשר להביא עוד הרבה פסוקים אחרים. שאלה שנייה שאנחנו תמיד שואלים בהקשר של העיקרים, זה למה הוא רואה בדבר הזה עיקר, למה זה יסוד כל כך חשוב שצריך להיכנס לשלוש עשרה העיקרים או שלוש עשרה היסודות. עכשיו, לגבי ההשגחה הפסיבית, לגבי הידיעה, אז הדבר הזה הוא מאוד חשוב כנראה בגלל שבגלל שמבחינת עבודת השם שלנו בעצם מניחה שהמטלות שהוטלו עלינו, המשימות שהוטלו עלינו הן עדיין רלוונטיות. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כדי שנבצע כל מיני דברים, כי בלי זה כמובן אין שום משמעות דתית לקיום שלנו, גם אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. זאת אומרת זה לא אומר שום דבר מבחינתנו, זה כמו שדיברנו על אותם מאמינים באלוהים פילוסופי שלא מתרגמים את זה למחויבות דתית, מה שנקרא דאיזם מול תאיזם. אז הרמב"ם רוצה לומר פה, לא, זה לא טענה פילוסופית אלא יש פה גם איזושהי אמירה דתית. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מעניין אותו מה אנחנו עושים, חלק מהסיבה, או לא חלק אלא הסיבה שהוא ברא אותנו זה כדי, כיוון שהוא רצה שאנחנו נעשה כל מיני דברים, וממילא זה מעניין אותו. זאת אומרת אז חשוב היה לרמב"ם להגיד שהדבר הזה מעניין את הקדוש ברוך הוא, שהמעשים שלנו הם לא עניין נייטרלי מבחינתו, זאת אומרת הוא, זה חשוב מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא עושים. אז הדבר הזה הוא אני חושב שהוא בהחלט תשתית חשובה. לגבי שאלת ההשגחה האקטיבית, אז פה יש קצת מקום לדון כי גם אם נניח שיש השגחה אקטיבית עדיין ניתן לשאול את השאלה מה זה אומר מבחינתנו. כן, אנחנו מגיעים לכל התזות בעיניי ההזויות של ההשתדלות, כן, של החובה להשתדל למרות שבעצם אנחנו לא באמת משפיעים על מה שקורה. ואז אם אתה חי את הדיכוטומיה המופרכת הזאת, מה שאני חושב שרוב האנשים הדתיים חיים. יכול להיות שמבחינתי זה לא אומר הרבה. זה לא אומר הרבה בגלל שבסופו של דבר אני צריך לקדם את העניינים אותם אני מקדם בדרך הנורמלית והטבעית והרגילה. זה שהקדוש ברוך הוא גם כן מעורב פה לא בהכרח נוגע לחיי היום יום שלי. אולי בבקשות, בתפילה קצת, או דברים מהסוג הזה, אבל ספק עד כמה באמת הדבר הזה הוא עיקר כל כך חשוב. במובן הזה ההשגחה הפסיבית היא הרבה יותר יסודית בעיניי מאשר ההשגחה האקטיבית. זאת הנחה יותר חלשה, אבל חשיבותה לדעתי הרבה יותר חזקה. כי ההשגחה הפסיבית בעצם אומרת שמעשינו חשובים. הקדוש ברוך הוא מתעניין מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא עושים. זה דבר חשוב, בשביל זה אנחנו כאן. לעומת זאת ההשגחה האקטיבית, אני לא בטוח עד כמה באמת הדבר הזה, גם אם הוא נכון, השאלה אם הוא עיקר. זאת אומרת עד כמה זה באמת משמעותי. הרב, אני חושב שהנחה פסיבית היא תנאי הכרחי בכלל לכל סוג של אמונה, בעוד שההנחה האקטיבית לא בהכרח. לא יודע אם לאמונה אבל למחויבות דתית. למחויבות דתית, כן. זה הפסיבית. זה מה שאמרתי, זה ההבדל בין תאיזם לדיאיזם. התשתית של תאיזם צריכה להיות שהקדוש ברוך הוא מעניין אותו מה אנחנו עושים, אחרת למה לעשות את זה? זאת אומרת זה ברור שההנחה שיש פה טוב ורע, שיש מה שצריך לעשות ומה שאסור לעשות, זה בעצם תרגום של העיקר הזה שאומר הקדוש ברוך הוא מתעניין, הוא בודק, חשוב לו מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא עושים. לכן בעיניי, למרות שההנחה הזאת היא הנחה שנתפסת אצלנו כחלשה יותר של ההשגחה הפסיבית, אני חושב שאם אנחנו בודקים מה עיקרי יותר, זה הרבה יותר עיקרי מאשר ההשגחה האקטיבית. השגחה אקטיבית זה תיאולוגית יכול להיות שיש לאנשים תחושה שזה חשוב, אבל ברמה הפרקטית זה לא אמור להשפיע בצורה מאוד מהותית על מה שאנחנו עושים. אולי בשוליים פה ושם מתפללים להקדוש ברוך הוא אם אנחנו מיואשים ואין לנו דרך לקדם את הדברים בצורה טבעית. אבל זה לא באמת משפיע על היומיום שלנו, זה לא תשתית מאוד יסודית לאופן שבו אנחנו פועלים. וזה אומר בעצם, פותח אפשרות להסביר את ההיעדר של השגחה אקטיבית מדברי הרמב"ם. כי אז הרי אם אני צודק בזה שהרמב"ם מדבר פה רק על השגחה פסיבית ולא על השגחה אקטיבית, אפשר להסביר את זה בשתי צורות. אפשר להסביר הרמב"ם לא חושב שיש השגחה אקטיבית, אפשרות אחת. אפשרות שנייה הרמב"ם חושב שיש השגחה אקטיבית אבל זה לא עיקר. זאת אומרת זה לא דבר חשוב. אז לכן כשהוא מונה את העיקרים, בעיקרים הוא מכניס רק את ההשגחה הפסיבית כי זה עיקר. הרב אבל מה המשמעות של השגחה פסיבית? מה זה אומר להשגיח בצורה פסיבית? לעקוב אחרי מה שקורה. נו ובמה זה השגחה? זאת אומרת להשגיח על מישהו זה לעקוב. לעקוב, לעקוב אחרי מה שקורה בצורה פסיבית זה אני לא משגיח כשאני עושה את זה. שאני בייביסיטר אני לא משגיח על הילד? בסדר, ואני משגיח על הילד בצורה פסיבית? לא, אבל רגע הרב, אבל אני משגיח על הילד באמת כבייביסיטר, אם קורה לו משהו אני הופך לאקטיבי. לא, בסדר, זה סוג מסוים של בייביסיטר, לא בטוח שהקדוש ברוך הוא בייביסיטר מהסוג הזה. המושג השגחה יכול להתפרש גם במובן הזה. השגחה היא השגחה. העיקר השני מדבר, העיקר הבא, עיקר אחד עשרה מדבר על השכר בעולם הבא. אז יכול להיות שגם יש לזה תרגום לשכר ולעונש בעולם הבא. בסדר, זה תוצאות אולי מעשיות של ההשגחה אבל בעולם הבא, לא פה. לא, אבל שוב, אבל המשמעות של המילה השגחה היא אומרת שבעצם אם קורה איזה משהו, אם צריך להתערב אני מתערב, בזה אני משגיח, כאילו… אולי אולי נחדד, המילה השגחה לא מופיעה ברמב"ם, אני הכנסתי אותה. הרמב"ם אומר שהוא יודע את מעשה בני אדם, זה מה שהרמב"ם כותב. אני קורא לזה השגחה פסיבית. לא, זה אז אין פה, לפי מה שאני מבין אין פה השגחה, יש פה ידיעה, הוא יודע. מילים, מה אכפת לך, תקרא לזה איך שאתה רוצה, תקרא לזה קומפוט. לא, כי השגחה פסיבית זה נשמע לי כמו נונסנס כזה, זה כאילו מתנגד אחד עם השני. אז עוד פעם, אם אתה לא אוהב את המילה השגחה לי אין שום בעיה עם זה. אם אתה לא אוהב אל תהיה קומפוט, מה זה משנה. אולי המילה באנגלית זה אובזרב. מה? אולי המילה באנגלית היא אובזרב. כן, נכון בדיוק. שזה שזה לא נונסנס. לא, ברור שלא, אני אומר הדגם האנגלי נותן זה ממלא. זה ממלא את החיים שלו במובן מסוים. עוד פעם, אני רוצה, אני חושב שהוויכוח הוא סמנטי, אז בשביל מה להתווכח אותו? זאת אומרת, תקראו לזה איך שאתם רוצים. ברמב"ם המונח השגחה לא מופיע. אז מה זה משנה? למה צריך להתווכח על זה? זאת אומרת, אם ברמב"ם היה מופיע המונח השגחה, אפשר היה לדון מה המשמעות של המילה השגחה כדי להבין למה הרמב"ם מתכוון. לא, אבל החשיבות של המילה השגחה, הרב, החשיבות של המילה… כן, הרב, אבל נראה לי שהחשיבות של המילה השגחה לא נובעת מהרמב"ם, נובעת מזה שאנחנו משתמשים בה, השגחה אקטיבית, השגחה פרטית וכל הדברים האלה. זה מושג שמופיע. תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני שואל מה כתוב ברמב"ם. אם אתה רוצה להגיד… אז אתה רוצה להציע לי שאני לא אשתמש במונח השגחה פסיבית, אלא אני אשתמש במילה צפייה. בסדר, אז אני אשתמש בזה, בסדר? הכל בסדר. אז הסתדרנו? סתם ויכוח… מה זה מעניין? זה ויכוח סמנטי, סליחה, לא פסיבי. מה זה מעניין? מה זה משנה? בסדר, אוקיי. אוקיי. הרב, הרב… הרב, לא ברור לי מה זה אומר להגיד שלאלוהים אין השגחה פסיבית. זה נשמע לי כל כך הגשמה אבל ממש היסטרית, כלומר, יש אינפורמציה על מה שקורה בעולם. אלוהים אומר, שמע, אין לי מספיק הארד דיסק להקשיב לזה, ואין לי תשומת לב, ואני לא רוצה, אני עסוק… אמירה, אמירה שאי אפשר להגיד אותה לאלוהים. יש אינפורמציה בעולם ואלוהים לא יודע? זה לא עניין של זיכרון, אין לי עניין. אבל מה זה נקרא שאלוהים לא יודע? יש אינפורמציה, אלוהים, מה זה נקרא אלוהים מודע לזה? בכלל, זה כל כך הגשמה שלא מתאימה, זה לא אפשרי. אני לא מבין את האומרים עזב השם את הארץ. מה זה נקרא להגיד שיש אינפורמציה בעולם ואלוהים לא יודע אותה? מה הכוונה? יש מרכז במוח שהוא לא קיבל את המידע הזה? כן. במוח האלוהי? זו לא הגשמה היסטרית? לא, לא. כל הדיבורים שלנו על אלוהים הם דיבורים של פרסוניפיקציה, כן, האנשה. ככה אנחנו מדברים עליו. אז גם בהקשר הזה אנחנו מדברים עליו בצורה של האנשה. מה הבעיה? וגם להגיד שהוא יודע זה האנשה. נכון, בדיוק. בסדר, אבל אי אפשר להפריד בין היודע לידיעה, והרמב"ם הרי אומר זאת על אלוהים. לא, לא, עוד פעם אני אומר, האומרים עזב השם את הארץ, את הרמב"ם אל תכניס לי, כי הרמב"ם באמת שולל את העמדה הזאת. ואתה אומר, איזה עמדה הוא שולל? הוא שולל את העמדה של עזב השם את הארץ. העמדה הזאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לא מעניין אותו מה שקורה פה. האם הוא יודע או לא יודע ברמה הפילוסופית כלשהי? לא מעניין אותו מה שקורה פה. זה הכוונה לא יודע. אגב, יודע, כן, כמו והאדם ידע את חוה אשתו, יודע זה איזה סוג של חיבור. זה לאו דווקא ידיעה במובן של לדעת. זאת אומרת, אלא לדעת זה כנראה גם שזה מעניין אותו, זאת אומרת שזה רלוונטי מבחינתו. זה כנראה המשמעות של שהקדוש ברוך הוא יודע בהקשר הזה. השאלה אם זה מעניין אותו או לא. כביכול הוא יצר אותנו בשביל השעשוע, ואחרי זה הלך לו להפליג למחוזות אחרים. הפליג למחוזות אחרים, לא מעניין אותו. זה התפיסה של עזב השם את הארץ. הרמב"ם בא להוציא מהתפיסה הזאת. אוקיי? זה הטענה. ועכשיו פה, זה באמת, אז כמו שאמרתי קודם, א', אני לא מאה אחוז בטוח שהרמב"ם מדבר רק על העניין הפסיבי. יכול להיות שיש פה גם את העניין האקטיבי, למרות שאני נוטה לחשוב שלא. יש פה יותר מדי אינדיקציות או פחות מדי אינדיקציות לעניין האקטיבי בשביל להגיד שהרמב"ם מתכוון גם לזה. את הטענה הזאת עצמה אפשר לפרש בשתי צורות. או שהרמב"ם אומר אין השגחה אקטיבית, אלא רק פסיבית, או שאני אמשיך להשתמש בהשגחה ברשותכם, כן? או שהרמב"ם אומר לא, יש גם השגחה אקטיבית, אבל זה לא עיקר, לכן אני לא מונה את זה בי"ג העיקרים. זאת אומרת, העיקר זה ההשגחה הפסיבית, ושוב פעם, גם ההשגחה הפסיבית, אני לא חושב שהכוונה היא אם הקדוש ברוך הוא מסתכל. אני יכול להתלבש אפילו על מה ששמואל העיר קודם, ואני לא שואל אם המידע נמצא אצלו במוח. במוח, בשווה ערך של המוח שנמצא אצלו. זה לא השאלה אם המידע נמצא אצלו, השאלה אם המידע רלוונטי מבחינתו. או במילים אחרות, האם יש טוב ורע? זאת בעצם השאלה. זאת אומרת, אם מבחינת הקדוש ברוך הוא מעניין מה שאנחנו עושים, פירוש הדבר שמה שאנחנו עושים הוא לא נייטרלי. יש פה טוב ויש פה רע. זה הנקודה החשובה. זאת אומרת, הטענה היא שיש לנו תפקיד בעולם, זה הנקודה. זה שהקדוש ברוך הוא צופה בנו או לא צופה בנו, יודע או לא יודע, זה צורה מטאפורית להגיד את זה. כמו שאני מאמץ את מה ששמואל אמר, הוא מן הסתם יודע את כל מה שקורה, זאת אומרת, זה לא הנקודה. השאלה לא אם המידע נמצא אצלו, אלא אם הוא מתעניין בזה, אם זה רלוונטי. ולמה זה משנה אם זה רלוונטי? זה לא אמירה עליו, זה אמירה על העולם שלנו. זאת אומרת, השאלה אם המעשים שאנחנו עושים יש שמה טוב ורע. יש דברים שאותם מותר, חייבים, או אסור לעשות, או שבעצם תעשה מה שאתה רוצה, הקדוש ברוך הוא כבר לא בעניין, זה לא מעניין אותו, הוא ברא אותך פה והלך לדרכו. אז במובן הזה… במובן הזה נדמה לי שבכלל הסיפור הזה לא מדבר על הקדוש ברוך הוא, מדבר עלינו. וזה מחדד עוד יותר את ההבחנה שאותה אני עושה בין ההשגחה הפסיבית והאקטיבית. כי אם אני מסביר את זה ככה, אז המוקד הוא בכלל לא ההשגחה. המוקד פה הוא לא זה שהקדוש ברוך הוא מסתכל עלינו, והשאלה אם הוא מסתכל ומעורב או רק מסתכל. זה גם לא מעניין שהוא מסתכל. לא זאת הנקודה. הנקודה שיש במה להסתכל. העיקר מדבר עלינו, זאת אומרת שיש פה מעשים שאנחנו נדרשים לעשות או לא לעשות, והעולם הוא עולם עם ערכים, זאת אומרת שיש פה טוב ורע. זה לא שאתה יכול לעשות מה בראש שלך. זה הנקודה. והצורה המטאפורית להגיד את זה שהקדוש ברוך הוא מתעניין במה שאנחנו עושים, זאת אומרת זה לא מעשים נייטרלים, זה מעשים שיש להם משמעות לטוב או למוטב. ברגע שאני מפרש את זה ככה, אז באמת במובן של ההשגחה האקטיבית היא בכלל אין פה מקומה, זה בכלל לא רלוונטי. זה אם זה היה צריך להיות זה היה צריך להיות עיקר אחר בכלל. העיקר הזה מדבר על שהעולם הזה הוא לא עולם נייטרלי, הוא לא עולם סתמי, אלא יש פה משימות, יש פה דברים שחשוב לעשות או שאסור לעשות. השגחה אקטיבית זה איזושהי אמירה של איך היחסות של הקדוש ברוך הוא לעולם, האם הוא מעורב פה, לא מעורב פה, מה זה קשור? גם אם הוא נכון זה עיקר אחר. אוקיי? אז אם אני באמת מסתכל על זה כך, אז זה אפילו יותר מאשר שתי האפשרויות שאמרתי קודם. גם אם הקדוש ברוך הוא חושב שהעיקר של ההשגחה האקטיבית הוא נכון, ואפילו אם הוא חושב שהוא עיקרי, לא רק שהוא נכון, עדיין זה היה צריך להופיע בתור העיקר הארבעה עשר, לא כחלק מהעיקר העשירי. זה לא מופיע ולכן אנחנו צריכים להסיק את המסקנות. אבל אני אומר, יש פה עוד צעד אחד הלאה מעבר למה שאמרתי קודם. זה בעצם משהו אחר לגמרי מהעיקר שעליו אנחנו מדברים כאן. ובמובן הזה עכשיו אפשר לדון האם הדבר האחר לגמרי ההוא גם הוא עיקר או שלא עיקר, גם הוא נכון או שהוא לא נכון, והשאלה היא למה הוא לא מופיע אם הוא נכון ואם הוא עיקר. לכן או שהוא לא נכון או שהוא לא עיקר. המסקנות שאמרתי קודם עדיין בעינן, רק אני עכשיו מחדד את זה עוד יותר, כי אני בעצם טוען שאם הוא היה גם נכון וגם עיקר הוא היה צריך להופיע לחוד ולא במסגרת היסוד העשירי או העיקר העשירי, זאת בעצם הטענה. עכשיו אני רוצה באמת קצת להיכנס לעצם הדברים. עד כאן קראתי את הרמב"ם, ניסיתי להבין מה הוא אומר ומה המשמעות של מה שהוא אומר. באמת מה עומד מאחורי הדברים? אז אני ככה, כן, יש לי בטן מלאה על העניינים האלה, אז נדבר קצת על העניינים האלה של ההשגחה האקטיבית והפסיבית. אז תראו, כמו שאמרתי קודם, הדיון שעשיתי עד עכשיו זה היה דיון על הרמב"ם, לא על התורה. בתורה ברור שהקדוש ברוך הוא מעורב. לא רק שיש את התיאור של המעשים שהקדוש ברוך הוא מעורב, אלא כתוב והיה אם שמוע תשמעו וכולי ונתתי גשמיכם בעתם. זאת אומרת זה אפילו יותר מאשר סתם הוא הוריד פה מבול כי היה שם איזה משהו או הוא הפך את סדום ועמורה כי היה שם איזה מעשה. יש פה איזושהי טענה שבאופן שוטף המעשים שלנו קובעים, שוטף תרתי משמע, המעשים שלנו קובעים האם ישטוף אותנו מטר או לא. האם ירד פה מטר או לא ירד פה מטר. אם כבר אז הייתי צריך להביא את, הרמב"ם היה צריך להביא את הפסוקים האלה. אלה פסוקים שאומרים איך הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בשוטף, לא שהוא התערב פעם כי היה שם איזה התעורר איזשהו צורך מקומי בזמן ובמקום מסוים למעורבות של הקדוש ברוך הוא. בוא תראה לי שהקדוש ברוך הוא מעורב כל הזמן. אם אתם עושים ככה יהיה גשם, לא עושים ככה לא יהיה גשם, חורבן הבית, כל מיני דברים שהקדוש ברוך הוא עושה כתגובה שוטפת למה שאנחנו איך שאנחנו מתנהגים. אם אתה רוצה השגחה אקטיבית תביא את הדברים האלה. אז לכן בתורה עצמה ברור שיש אינדיקציות חזקות מאוד גם למעורבות אקטיבית. כל מה שדיברתי קודם זה למה ברמב"ם זה לא מופיע. אבל עכשיו אני רוצה לדבר גם על התורה, לא רק על הרמב"ם. קשה להתכחש לזה שלפחות מבחינת התיאור של התורה הקדוש ברוך הוא גם מעורב אקטיבי ולא רק פסיבי. זה מצד אחד. מצד שני, לפחות לי מאוד קשה להתכחש לזה שלא רואים את זה. לא רואים. אני לא רואה בשום מקום את המעורבות הזאת. גם לא בדיעבד? מה זאת אומרת? בדיעבד. עברו שנתיים שלוש נזכרת באיזה מאורע שהיה, גם אז לא אתה לא? אוקיי. לא רואה הבדל בין בדיעבד לכתחילה. לא, לפעמים זה זמן עיכול, בסדר, אבל זה עניין טכני. זאת אומרת אני בהסתכלות על העולם קדימה אחורה, אני לא רואה אינדיקציה למעורבות אלוקית. עכשיו יש כל מיני אנשים… שכן רואים, הרבה אני חושב אנשים שטוענים לפחות שהם רואים. אני תולה את זה כפרי של חינוך או של אינדוקטרינציה, איך שלא תקראו לזה, הם בעצם מחויבים לראות את זה ככה כי מבחינתם אפילו נקרא לזה יש עיקר אמונה שהקדוש ברוך הוא מעורב. היינו עכשיו ברמב"ם שאני לא בטוח שהם צודקים שיש עיקר אמונה כזה, לפחות לא ברמב"ם. אבל ברור שזה חלק מאוד יסודי בחינוך הדתי של כולנו, מי שקיבל, כן? אז ההרגל של האנשים להסתכל על העולם במשקפיים האלה הוא כל כך חזק שאין לי ספק שהתמונה שהם רואים היא מוטה. והעובדה שכל מיני אנשים שקיבלו חינוך דתי רואים את ניסי הקדוש ברוך הוא בכל מיני מקומות, ואנשים שקיבלו חינוך לא דתי, כל הניסים האלה לא מזיזים אותם כקליפת השום. יש להם הסברים טבעיים או לפחות זה נראה להם מתיישב עם עולם טבעי לחלוטין ולא גורם להם להרהר שוב בתפיסתם התיאולוגית. אז לכן יש פה איזשהו סוג של אינדיקציה לזה שהראייה שלנו את העולם, אגב גם הראייה האתאיסטית, לא רק הראייה המאמינה, היא ראייה מוטה. היא מוטה על ידי החינוך שאותו קיבלנו. זה נתון לשני הכיוונים. עכשיו תשאל אותי אוקיי, אז נעזוב רגע את ההטיות, ננסה לנקות עד כמה שאנחנו יכולים את ההטיות ולראות מה אנחנו רואים בפועל. נדמה לי שקשה לי מאוד לראות מצב שבו מישהו יצביע על הדבר הזה והוא יגיד לי פה רואים מעורבות אלוקית, אובייקטיבית, לא בגלל שאני יודע שאלוקים מעורב אז אני אומר טוב, אז אם זה קרה כנראה שהקדוש ברוך הוא עשה את זה. כן, אז הדוגמה החביבה עליי ביותר, התאונה בגדרה, שבטח כבר חלקכם שמעתם את זה ממני. כשגרנו בירוחם אז נסעתי עם כל המשפחה לאיזושהי שמחה משפחתית, היה בכפר חב"ד נדמה לי. חזרנו חזרה לירוחם באחת בלילה עם האוטו עם שישה ילדים, שנינו ושישה ילדים. לא, אז היה רק חמישה, אולי הבת שלי עוד לא נולדה, אני כבר לא זוכר, לא משנה חמישה-שישה ילדים. והגענו לגדרה בדרך חזרה לירוחם. איזה בחורה יצאה מאיזה כביש צדדי, הבחור שלפני בלם, נכנסתי בו, האוטו שבת. עוד לפני שהספקתי לשים לב שהאוטו שבת, עוצר לידי מכונית גדולה, ריקה, של שכן שלי מירוחם. אנחנו בגדרה. עוד לא הספקתי אפילו לחשוב אוי אברוך, כן מה אני עושה עכשיו עם שבעה אנשים, שמונה אנשים שנתקעים בגדרה וצריכים להגיע לירוחם? מה להזמין שתי מוניות של ארבעה מקומות, לשלם את כל הדבר הזה? אני לא יודע, זה המון כסף באחת בלילה שזה תעריף לילה גם כן. עוד לא הספקתי אפילו לחשוב על זה כי רק הבנתי שהייתה פה תאונה, נעצר לידי שכן שלנו, כן בית לידנו, עם אוטו גדול ריק. אסף את כולנו, השארנו את המפתח באוטו ככה ואמרנו לקיוסק שליד שאנחנו נשלח לשם גרר, ונסענו, הפלגנו לנו לירוחם להנאתנו. טוב, ביום שישי שאחרי זה, זה היה באמצע שבוע מתי שלא, לא זוכר כבר. ביום שישי עשיתי טיש לתלמידים שם בישיבה ואמרתי להם טוב הנה כן סיפורי ניסים יהיה לכם מה לכתוב אחרי זה בהספדים על הניסים הגלויים שאירעו לי לרוב צדקותי. אבל אני קצת רוצה לנקב חור בבלון הזה או במפרש הזה. והטענה בעצם היא שאני לא תולה את זה בנס. אני לא תולה את זה בנס בגלל שכדי לקבוע שהדבר הזה הוא נס הייתי צריך לעשות סטטיסטיקה של כמה אנשים נתקעו במצבים כאלה ומתוך המקרים האלה לכמה אנשים קרה הדבר הזה. עכשיו אם זה קרה לא יודע מה עשרת אלפים פעמים ופעם אחת היה באמת השכן הזה שעצר שם עם אוטו גדול שמכיל שבעה אנשים, כן אז זה לא נס, הסטטיסטיקה אומרת שאחד לעשרת אלפים זה יכול לקרות. אם הייתי מגיע למסקנה שקרו רק חמישה מקרים כאלה ובאחד מהם זה קרה זה כבר הרבה יותר מובהק. אז אפשר להתחיל לדבר על איזושהי מובהקות סטטיסטית. אגיד לכם יותר מזה, מדובר שמה כן באחת בלילה, שמונה אנשים שכמובן מונית רגילה לא מכילה אותם, אוטו רגיל של שכן לא היה יכול לאסוף אותנו, זה היה צריך להיות אוטו גדול. לא רק אוטו גדול אלא אוטו גדול וריק, למה אתה נוסע עם אוטו גדול אם אתה ריק? דבר שלישי הבנאדם היה פוליטיקאי שנסע כל שני וחמישי מירוחם לירושלים וחזרה. באותו לילה הוא סיפר לי שהוא פספס את הפנייה בלטרון. אחרת הוא לא היה מגיע לגדרה בכלל. הוא היה מגיע למסמיה. זאת אומרת, הוא פספס את הפנייה בלטרון, הגיע איכשהו לרמלה, הוא אומר הוא לא ידע איפה הוא נמצא ואיכשהו בסוף הגיעו לגדרה, עוד לא היה ווייז עוד לא היה שום דבר כזה. הוא לא הוא לא ידע איפה הוא נמצא בכלל. הגיעו לגדרה, לא רק זה הוא גם הוא בכלל לא שם לב שאנחנו שמה, התאונה רק קרתה. זאת אומרת זה עוד לא הוא עוד לא שם לב אפילו. אשתו אומרת רגע רגע, תעצור רגע, משפחת אברהם פה. ברגע האחרון הוא עצר הוא אמר טוב אז מה אז משפחת אברהם פה אז מה. הם עוד לא ראו שהייתה תאונה בכלל. אז הוא עצר אסף אותנו והלך זאת אומרת צירופי המקרים פה הם מאוד דרמטיים, כן. אם תחשבו את ההסתברויות, לא יודע איך מחשבים את זה אבל הסבירות הולכת ויורדת. אוקיי? ועדיין כדי לקבוע שהדבר הזה הוא נס אתה צריך לעשות איזשהו מבחן סטטיסטי רחב. זה צריך להיות כמה מקרים כאלה היו ומתוכם בכמה מצבים בכמה מקרים קרה משהו כזה. ולראות האם יש פה מובהקות סטטיסטית או לא. כל עוד לא עשיתי את זה בהחלט ייתכן שזה זה המקרה הסטטיסטי שבו זה כן קרה מתוך עשרת אלפים אחרים שבהם זה לא קרה. אוקיי? שאלת משהו. הרב אני רק לא הבנתי למה סטטיסטית אם זה קורה יותר זה יותר סביר שזה נס ולא הפוך. לא הבנתי. לא הבנתי למה סטטיסטית הרב אומר שאם זה קורה יותר וזה קורה ביותר מקרים אז זה נס ולא הפוך. אם קרו הרבה מקרים כאלה, נגיד עשרת אלפים בסדר? עכשיו ונגיד שההסתברות שבמקרה כזה יעצור לידי שכן עם מכונית גדולה וכל העניינים האלה זה אחד לעשרת אלפים. אז אם קרו עשרת אלפים מקרים אז במקרה אחד יקרה הנס סואו קולד הזה נכון? אז שאני אהיה המקרה הזה בסדר מישהו צריך להיות במקרה הזה לא? אז אני המקרה הזה. אבל אם היה רק חמישה אירועים כאלה בכל העולם בכל ההיסטוריה סתם אני אומר והסיכוי שיקרה דבר כזה הוא אחד לעשרת אלפים זה כבר יותר בעייתי. עדיין אתה יכול להגיד כמובן שזה אחד לעשרת אלפים לכן בעשרת אלפים פחות חמש המקרים הבאים זה באמת לא יקרה. הרי לא נאמר מתי באיזה אירוע בסדרה הדבר הזה יקרה. הוא יקרה באחד מעשרת אלפים האירועים. יכול להיות שזה יקרה בחמישי מתוכם בסדר אבל עדיין אם קרו רק חמישה דברים זה כבר מתחיל להיות יותר מובהק. אם קרו עשרת אלפים מקרים כאלה אז לא. אתה מבין שאם אני רואה הטלת קוביה ואני רואה שיצא לי מאה פעמים רצופות על שש נס נכון בקוביה הוגנת? ממש נס. אבל אם מתברר לך אחרי זה שאתה הטלת אני לא יודע מספר אינסופי של מאיות כאלה של הטלות ובמאיה אחת קרה שהיו מאה פעמים שש. אז זה לא פשוט נס זה פשוט סטטיסטיקה. אוקיי? צריך כמובן המון המון הטלות אבל זה יכול לקרות. אז לכן השאלה כמה פעמים הדבר הזה קרה היא מאוד חשובה. או כל הניסים האלה שמספרים על הטילים שלא פוגעים וכל מיני איך הקדוש ברוך הוא הציל אותנו מהטילים ומה לא יודע מה מעזה וכל מיני שטויות מהסוג הזה או הטילים מעיראק או אני לא יודע מלחמת המפרץ וכל מיני הבלים מהסוג הזה. אין שום מבדק סטטיסטי בסיסי בעיניי שום שם זה אפילו לא מריח כמו נס. סתם סטטיסטיקה פשוטה מה הסיכוי להיפגע מטיל כזה? אפס. בסדר אז באמת לא נפגעו כמעט. אז מה קרה איזה נס היה פה. כשהיה עכשיו את ההתקפה מאיראן ולא היה מת אחד חוץ מפלסטינאי אחד שיצא מעזה. אוקיי? מה זה? שום דבר. מה זה? אז היו כמה טילים שנפלו פה ולא היה מת אחד כשכולם היו בתוך ממ"דים והכל. איזה נס היה פה לא הבנתי. אפשר לבדוק את זה הרב. אתה יכול היה לבקש מהאיראני לזרוק עלינו עוד שלוש מאות טילים כדי לעשות את הדבר הזה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה משהו אחר זה משהו אחר. למה הם לא זרקו עוד טילים אפשר לדון אבל פה אין כבר סטטיסטיקה. אני אומר עפו פה כמה טילים את חלק גדול מהם יירטו כי יש לנו אמצעים טכנולוגיים שמיירטים אותם. היו כמה שפגעו כולם יושבים בממ"דים כי יש הוראות פיקוד העורף ונכון אף אחד לא נפגע חוץ מהערבייה ההיא מהפזורה. איך אתה רואה פה נס? מישהו עשה פה פעם איזשהו חישוב סטטיסטי שמראה מה ההסתברות? לי זה נראה לגמרי סביר וטבעי אגב בניגוד לגדרה ששם זה באמת אירוע נדיר מאוד ושם אני צריך לחשוב אולי היו עוד הרבה מאוד מקרים כאלה ולכן אולי זה לא נס. פה אני אפילו לא צריך את ההיפותזה הזאת זה סתם נראה לי משהו טבעי. אבל לגבי גדרה שזה פעם ראשונה אבל לגבי גדרה בכלל צריך לשאול שאלות אחרות שעל מה הפוקוס פה? על זה שחסכת שתי מוניות? על זה הפוקוס? על זה שהגיע שכן ולקח אותך? אז למה מלכתחילה זה כאילו אותו כשמספרים לנו ש… שהישמעאלים הביאו באותו יום כשלקחו את יוסף, במקום נפט הביאו בשמים, אז אני כל פעם חושב: רגע, אבל הוא הלך עכשיו עשרים שנה לכלא. איפה הפרופורציות פה? איפה הפרופורציה? אוקיי, אז זה קושיות אחרות, כן? כל אלה שיש להם נס שהתראפו מהמחלה, אבל זה שהם חטפו את המחלה זה לא נס. זאת אומרת זה… למה? וזה קרה גם לגבי גדרה, למה מלכתחילה הייתה תאונה? לא, לכן עזוב, אני לכן אני לא מדבר על טובו של הקדוש ברוך הוא. אתה תוקף את השאלה, את הדיון, את הסוגיה במישור של האם זה מוכיח את טובו של הקדוש ברוך הוא. אני לא מדבר על זה בכלל. אני מדבר על שאלה אם הוא מעורב, גם לרע וגם לטוב. אז פה אתה רק צריך לבדוק את המובהקות הסטטיסטית, זה לא משנה כרגע אם זה עשה לי טוב או כמה טוב זה עשה לי. השאלה אם דבר כזה יש מובהקות סטטיסטית לטענה שזה לא יכול להיות טבעי. ואני אומר שלא. השאלה אם הדבר הזה אני גם צריך להודות לקדוש ברוך הוא כי הוא הטיב איתי – זאת עוד שאלה. זאת אומרת, יכול להיות שמישהו יגיד לי: תדע לך, יש פה מובהקות סטטיסטית, בדקתי, האירוע הזה קרה שלוש פעמים בהיסטוריה ואתה אחד מהם והנה קרה לך הנס וזה אחד לעשרת אלפים. אז זה מובהק סטטיסטית. עדיין אני יכול להגיד אוקיי, אבל להגיד תודה לקדוש ברוך הוא אני לא אומר. למה? כי הוא דפק אותי עם התאונה, אחרי זה הוא גם הציל אותי. אז מה בגלל זה אני צריך להודות לו? זאת אומרת זה דיון אחר, אתה מבין? אתה מדבר על שאלת טובו, אני לא מדבר על השאלה הזאת. אני מדבר על שאלה עובדתית האם הוא מעורב. האם יש פה איזושהי אינדיקציה לזה שזה דבר לא טבעי? אין. אני חושב שאין. זה מישור דיון שונה. אני מסכים עם ההערה שלך, רק אני אומר שזה עוסק במישור אחר. אז הטענה היא שאני חוזר למהלך הדיון, הטענה היא שקשה מאוד, קשה לי מאוד לדמיין מצב שבו בראייה בלתי משוחדת, אם לא היינו מצוידים מראש בתיאולוגיה הזאת שהקדוש ברוך הוא מעורב ועושה כל מיני דברים, אני באמת רואה פה משהו שאין לו הסבר טבעי, זה חייב להיות נס. אפילו חזרת עם ישראל לארצו, אגב. חזרת עם ישראל לארצו הרבה פעמים מוצג כמשהו על-טבעי, לא יכול לקרות, לא קרה אף פעם או כל מיני דברים מן הסוג הזה. אני לא מתרשם מזה. לא מתרשם מזה מכמה סיבות. א', זה דבר שיכול לקרות, זאת אומרת אני לא רואה פה חריגה מגדר הטבע. הסיכוי הוא אחד לכמה, ונכון, במקרה אחד זה קרה. א'. ב', יכול להיות שזה קרה דווקא לנו בגלל התרבות שלתוכה גדלנו, של הגעגועים לארץ ישראל, של קדושת ארץ ישראל, של הסנטימנטים לארץ ישראל, של כן, שכל, של ציווי התורה להתיישב בארץ ישראל וכדומה, והגלות כמובן שלא הפסיקה להציק לנו אבל עדיין לא הטמיעה אותנו בעמים כי אנחנו נשארים מובחנים כיהודים, עוד פעם בגלל התרבות ובגלל ההלכה והתורה שמלוות אותנו, ולכן דווקא לנו באמת זה גרם לחזור חזרה לארץ ישראל. ובמובנים מסוימים זאת נבואה שהגשימה את עצמה. זאת אומרת זה שהתורה אומרת שנחזור לארץ ישראל או לא משנה, הנביא או מי שלא יהיה, בסדר, זאת נבואה שמגשימה את עצמה, לכן אני לא מתרשם אפילו מזה במישור הסטטיסטי. עכשיו, אתם כולם מסתכלים על טיעונים מן הסוג הזה ואומרים: טוב נו, זה אפיקורס. זאת אומרת כן, כבר שמעתי את זה לא פעם, גם בכתב. בסדר, אז אני אפיקורס, מה לעשות? אני מנסה לבדוק את העובדות. כשאני מנסה לבדוק את העובדות במבט לא משוחד, לנסות ולנקות את רעשי הרקע, את החינוך שגם אני קיבלתי כמו כל היהודים הדתיים האחרים, אז אם אני מנקה את זה ומנסה להסתכל באופן לא משוחד, אני לא רואה אינדיקציות למעורבות כזאת. לא רואה. אבל אתה מפריד, הרב, אתה מפריד בין נס לבין נס שנעשה באמצעים גשמיים. נכון? מה זה נס שנעשה באמצעים גשמיים? נו, כאילו אתה בעצם אומר – זה לא מובהק סטטיסטית ובגלל זה זה לא נס. נכון? זה הטענה. אוקיי, בסדר. לא, אם אתה מתכוון לנס במסגרת הטבע, אני מטפל בזה עוד רגע. כן, לזה אני מתכוון. אוקיי. אז זאת נקודת המוצא. עכשיו תראה, אם אומרים לי: בסדר, זאת נקודת המוצא, אבל כן, אם תלכו עמי בקרי, אף אני אלך עמכם בחמת קרי, מה שהרמב"ם כותב בהלכות תעניות, שמי שאומר שהכל מקרה וזה, זה מידת האכזריות, וזה שהכל מהקדוש ברוך הוא. אגב, הנה עוד רמב"ם שמדבר על מעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם, שאומר שאם אנחנו תולים את הכל במקרה, זו מידת האכזריות, זו כפירה בקדוש ברוך הוא. איך זה מתיישב עם רמב"מים אחרים שאומרים שהקדוש ברוך הוא לא מעורב בשום צורה? השד יודע. אבל אמרתי שאני לא מתיימר פה להציג עמדה של הרמב"ם. בכל אופן, הטענה היא שאם הייתי… אני יכול במבט לא משוחד להגיד אין אינדיקציות לזה, ועדיין להגיד… מקובלנו במסורת, הקדוש ברוך הוא מסר לנו שהוא מעורב. ואם קורה לך משהו, כנראה שהקדוש ברוך הוא עשה את זה. וגם אז הייתי אומר אוקיי, בסדר, אז אם קבלה נקבל, אבל עדיין אני צריך לשאול את עצמי, אבל איפה? בשביל לדעת שאת זה דווקא הקדוש ברוך הוא עשה ולא את זה, אני צריך להבין, זה כנראה משהו שהוא מיוחד, הוא לא סטטיסטית, הוא לא מסתדר. אבל אין, כמו שאמרתי קודם, אין לי חישוב סטטיסטי כזה. אז אפילו אם אני הייתי מקבל את המעורבות של הקדוש ברוך הוא, אני לא רואה עם איזה כלים אני אשתמש כדי לייחס אותה למקרה כזה ולא למקרה אחר. בשביל זה אני עדיין צריך את הכלים הסטטיסטיים, אפילו אם אני מקבל את זה כהנחה שהקדוש ברוך הוא מעורב. מעבר לזה, אני רוצה לטעון, כיוון שאני חושב שהדבר הזה הוא לא אין לו שום אינדיקציה, ולכן קשה לי לקבל את הטענה הזאת, מצד שני אני כן מאמין בתיאורים של התורה או של הנביאים, ואני חושב ששם פשוט היו נביאים שאמרו לעם שהייתה מעורבות אלוקית. מי שיש לו מידע והוא אומר לי שתהיה פה מעורבות אלוקית, אם היה פה נביא שאני מכיר בו כנביא, עשה את הבדיקות את כל מה שצריך והוא אומר לי תראה, זאת מעורבות אלוקית, פה הקדוש ברוך הוא פעל, כמו במגילת אסתר נגיד, גם שמה זה היה בדרך הטבע, נכון? אבל אומרים לנו אנשים שיש להם רוח הקודש, כן, אבל פה הקדוש ברוך הוא היה מאחורי הקלעים. אוקיי, אם הוא אומר אני מקבל, אבל היום אין לי נביאים. אני לא, אז לפי מה אני אחליט? אז אין לי שום אינדיקציה לדבר הזה. ומה שאני רוצה בעצם, אולי לפני השורה התחתונה, אני אוסיף עוד כמה אינדיקציות או עוד כמה הערות, סליחה. ישנה טענה שמעורבות אלוקית לא זוקקת חריגה מחוקי הטבע. זה נס גלוי כשאתה מדבר על חריגה מחוקי הטבע, אבל יש נסים נסתרים. נסים נסתרים זה נסים שנעשים במסגרת חוקי הטבע. העסק נראה טבעי לגמרי ועדיין בעצם ידו של הקדוש ברוך הוא בוחשת בקדרה הזאת. זאת בעצם הטענה, הרבה מאוד מחזיקים בטענה הזאת, כי זה מיישב נורא טוב את המסורת שיש מעורבות אלוקית עם ההסתכלות הרציונלית, ההגיונית, המדעית, לא יודע איך תקראו לזה, אנחנו לא רואים את זה. טוב, אז הקדוש ברוך הוא מסתתר. אז זה נסים במסגרת הטבע. אבל זאת שטות. זו פשוט שטות, מי שאומר את זה, פשוט זה בלבול. למה? אין מעורבות אלוקית שהיא במסגרת הטבע. מה זה מעורבות אלוקית? מעורבות אלוקית פירושו שעל פי הטבע היה צריך לקרות איקס, נגיד שאני הייתי צריך למות ממחלה. עכשיו אני התפללתי לקדוש ברוך הוא שיציל אותי. הקדוש ברוך הוא עשה נס והציל אותי. עכשיו מה פירוש? יש כמה כאלה שמתרפאים גם מהמחלה הזאת. זאת אומרת יש אופציה טבעית להתרפא. זה לא עוזר. למה זה לא עוזר? כי אם אני הייתי מתרפא על פי הטבע, אז לא הקדוש ברוך הוא עשה את זה, זה קרה על פי הטבע. כשאני פונה לקדוש ברוך הוא אני אומר לו תראה, יש עשרים אחוז להתרפא ושמונים אחוז למות, אנא תדאג לזה שאני אהיה מהמתרפאים. מה הוא אמור לעשות עכשיו? אם הייתי בין כה וכה יוצא מהעשרים אחוז המתרפאים, אז הוא לא עשה כלום, הטבע עשה את זה. אם אני הייתי צריך להיות מהשמונים אחוז והוא התערב וגרם לזה שאני בכל זאת אתרפא, נו, אז הוא כן שינה משהו במהלך הטבעי, אז כן הייתה פה חריגה מההתנהלות הטבעית של חוקי הטבע. אין דבר כזה מעורבות אלוקית במסגרת הטבע. זה בלבול קטגוריאלי. אין דבר כזה. תמיד כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא מעורב, פירוש הדבר שעל פי הטבע היה צריך לקרות איקס והקדוש ברוך הוא גרם לזה שיקרה וואי. אנשים מבלבלים בין זה לבין השאלה האם בטבע תמיד קורה איקס. לא, ישנם מצבים, בעיקר ברפואה, בפיזיקה זה יותר דטרמיניסטי, אבל ברפואה ישנם מצבים שבהם יש אחוז מסוים של אנשים שקורה להם ככה ואחוז אחר של אנשים שקורה להם אחרת, זה ברור. ועדיין כשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא להתרפא ממחלה כזאת, אני מבקש ממנו להפר את חוקי הטבע. אי אפשר לברוח מזה. כי אם אני הייתי מהעשרים אחוז המתרפאים אז אני לא צריך אותו, הטבע היה מרפא אותי. אם אני רוצה שהוא יתערב וירפא אותי אני בעצם מבקש ממנו תראה, אם אני מהשמונים אחוז תעשה משהו, תשנה את זה. אז בעצם אצלי הוא התערב, הוא לא שינה את חוקי הטבע במובן שזה עדיין עשרים-שמונים, אבל ברור שאיפשהו במיקרו, בהשתלשלות של הדברים אצלי, בפיזיולוגיה שלי, משהו שם קרה לא בדרך הטבע, הקדוש ברוך הוא אני מצפה ממנו שישנה את זה ויוביל אותי לתוצאה אחרת ממה שהיה צפוי לי באופן הטבעי. לכן הטענה שישנה מעורבות במסגרת חוקי הטבע היא טענה שנבעה מחוסר הבנה. בלבול. אין דבר כזה. כל מעורבות אלוקית היא חריגה מחוקי הטבע. אין מעורבות במסגרת חוקי הטבע, אלא מה? יש מעורבות נסתרת, יש נס נסתר. מה זה נס נסתר? זה נס שכשאני רואה אותו אני לא יודע שהיה פה נס. אם למשל מישהו התרפא, ויש עשרים אחוז מהאנשים שמתרפאים מהמחלה הזאת. והוא אבל התרפא בגלל שהקדוש ברוך הוא התערב. זאת אומרת הוא בעצם היה צריך להיות מאלה שמתים אבל הקדוש ברוך הוא התערב והוא התרפא. זה נקרא נס נסתר כי אני לא יודע שפה זה בגלל הקדוש ברוך הוא, אני אומר טוב אולי הוא מהעשרים אחוז שהיו מתרפאים גם ככה. עכשיו האמת היא שהקדוש ברוך הוא היה מעורב, הייתה פה חריגה מחוקי הטבע, רק אני לא רואה את זה. אז מה זה אומר? שההבדל בין נס נסתר לנס גלוי זה לא בשאלה אם הופרו חוקי הטבע. בשניהם הופרו חוקי הטבע. השאלה היא רק בגברא, לא בחפצא. האם אני רואה שהם הופרו או לא רואה שהם הופרו. אם אני רואה שהם הופרו זה נס גלוי. אם אני לא רואה שהם הופרו, הם עדיין הופרו אבל לא רואה, זה נס נסתר. זאת בעצם, זה בעצם ההבדל. ולכן לא נכון לתלות בהבדל בין נס גלוי לנס נסתר השאלה אם יש חריגה מחוקי הטבע או אין חריגה מחוקי הטבע. זה פשוט שתי שאלות שונות לגמרי, אין קשר ביניהם. תמיד זה חריגה מחוקי הטבע. כמובן ההנחה בבסיס העניין היא שחוקי הטבע הם דטרמיניסטיים. זאת שאם בנתן, השד של לפלס, בנתן שהמצב הטבעי הוא נתון, יש לי את כל הנתונים כמחשב על עם אינסוף זיכרון, כוח חישוב אינסופי, תן לי את כל הנתונים, אני יכול להגיד לך מה יקרה על פי חוקי הטבע. אוקיי? ואם הקדוש ברוך הוא שינה את זה אז הוא חרג מחוקי הטבע. אבל חוקי הטבע בעצם קובעים בצורה דטרמיניסטית מה תהיה התוצאה. אין מצב שבו על פי חוקי הטבע יכולות להיות שתי תוצאות אפשריות. אין מצב כזה. יש מצב כזה לפי פרשנויות מסוימות לפחות בתורת הקוונטים. אבל במישור המאקרוסקופי, בחיי היומיום שלנו אין דבר כזה. וכשאנחנו מדברים על ניסים אנחנו לא מדברים על ניסים קוונטיים. ניסים שקורים במישור הקוונטי יתכזזו, יש דיפייזינג. זאת אומרת לסקלות הגדולות. אז זה לא מה שאנחנו מדברים עליו. אנחנו מדברים על משהו שקורה במישור המאקרוסקופי. במישור המאקרוסקופי הטבע הוא דטרמיניסטי לגמרי. אני גם לא משנה, אני יכול לטעון גם יותר מזה, כן, למרות הכיפה של נורטון, הסברתי שם גם למה. אני רוצה לטעון יותר מזה, אני טוען שגם בתורת הקוונטים זה לא משנה, כי גם בתורת הקוונטים אם, נכון שישנן שתי אפשרויות, אבל עדיין אם הקדוש ברוך הוא ידאג לזה שאני אלך לאפשרות הזאת אז הוא עדיין התערב. כי אם זה היה תורת הקוונטים נטו אז הייתה קורית הגרלה ואו שהייתי מגיע לשם או שהייתי מגיע לשם. אם הקדוש ברוך הוא דאג לזה שאני אגיע לשם פירוש הדבר שהוא עדיין התערב. לכן גם תורת הקוונטים פה לא תעזור. אבל בוודאי ובוודאי במאקרו, פיזיקה קלאסית, ששמה הכל דטרמיניסטי. כן, כולל הכיפה של נורטון. אז הוא אולי הוא מתערב בניסים נסתרים? מה? אולי הוא מתערב באמת בניסים נסתרים. יכול להיות, כרגע יכול להיות, אבל אני אומר צריך להבחין בין השאלה אם זה נס נסתר או נס גלוי לבין השאלה אם הופרו חוקי הטבע או לא הופרו. אם הייתה מעורבות אלוקית חוקי הטבע הופרו נקודה. יכול להיות שאני לא רואה שהם הופרו אז זה נס נסתר. בבקיעת ים סוף כולם ראו שהם הופרו אז היה נס גלוי. אוקיי. ואז אנשים טוענים יכול להיות שהניסים הגלויים פסקו לאורך הדורות, היום כבר אין ניסים גלויים, אבל הניסים הנסתרים עדיין קיימים. כן, הרמב"ן בסוף פרשת בא שאין לאדם חלק בתורת משה אם הוא לא מבין שכל מקרינו אינם אלא ניסים. כן? לניסים נסתרים הוא מתכוון. אז זאת טענה רווחת, אבל שימו לב עדיין גם נס נסתר זאת הפרה של חוקי הטבע. ועכשיו אני שואל את השאלה, כן, בהסתכלות רציונלית של אדם נאור שחי היום ומכיר את תמונת העולם המדעית, עד כמה סביר שיש ניסים נסתרים? כאשר אני עוד פעם מזכיר, נס נסתר זאת הפרה של חוקי הטבע. זז פה אלקטרון בלי שפעל עליו כוח. כן? זה היה שם איפשהו. לא ראינו, זה נס נסתר אבל היה. האם עד כמה אני מוכן לקבל ברצינות את האפשרות שאלקטרונים זזים מדי פעם בלי שפועל עליהם כוח? קורה משהו בלי שהייתה סיבה פיזיקלית שגרמה לו להתרחש. הרב רגע, אבל הרב הביא דוגמה של שמונים עשרים. אבל מה קורה בדוגמה שאין פה שמונים עשרים? יש מאה או אפס. הבנאדם צריך למות בסבירות מלאה, אוקיי, אבל הוא יוצא מזה. אוקיי, אז מה זה? נס, ברור. אז זה נס גלוי מעל חוקי הטבע? ראית אי פעם מקרה כזה? אני לא יודע אם היה או לא היה. לא יודע. אבל אין מאה אחוז בכלום. רפואה זה כמו שמונים עשרים, אין מאה אחוז בכלום. מה זאת אומרת ברפואה אין מאה אחוז? בנאדם שיש לו סרטן סופני זה לא מאה אחוז? לא, מה פתאום, אין מאה אחוז בכלום. אנשים התרפאו מכל דבר. אין מאה אחוז על שום דבר. אולי היה יש דוגמה, אבל זה לא משנה, אבל זה אותו דבר, זה כמו שמונים עשרים. לא, זה לא אותו דבר. לא, זה לא אותו דבר. המאה אפס, אם יקרה משהו שהוא לכיוון האפס, אז אני יודע שזה נס. רק אני לא חושב שיש מצבים שהם מאה מול אפס. זה נס גלוי כביכול. כן. יש אולי, רופאים טוענים שאחרי מוות מוחי אדם לא חוזר חזרה. זה מצב בלתי הפיך. ולכן מדי פעם הייתה עדות נגיד בדנמרק לפני כמה שנים, איזושהי עדות על מישהו שחזר ממוות מוחי. והטענה היא שזה לא יכול להיות, זאת אומרת הרופאים לא היו מוכנים לקבל דבר כזה. בסוף נדמה לי שהם מצאו איזשהם הסברים כאלה ואחרים. זה אולי, לא יודע, אולי הדבר כמעט היחיד שאני, עוד פעם אני לא רופא, אני לא מבין בזה, אבל מתוך מה שאני מכיר זה אולי הדבר היחיד שאני שומע מרופאים שזה מאה אחוז. זאת אומרת ממוות מוחי לא חוזרים. ולכן אנשים טוענים שאפשר לקצור איברים, בין המוות המוחי למוות הלבבי אפשר לקצור איברים כי מוות מוחי הוא בלתי הפיך. זאת אומרת לא חוזרים, אין שום סיכוי שאתה חוזר. אני אגב גם בזה הייתי מטיל ספק. אני חושב שברפואה אין מאה אחוז בכלום. אבל לא יודע, אני אומר, אני כמובן לא איש מקצוע, זאת אומרת התרשמות כללית. אני אגיד יותר מזה וזה אני יודע גם על עצמי, אבל ברור לי שזה נכון גם לגבי רופאים ולגבי כל מיני הדיסציפלינות האלה, אם יקרה משהו כזה, יחפשו סיבות מתחת לאדמה שיסבירו למה מראש זה לא היה מוות מוחי ולכן הוא חזר. אז זה מראש תיאוריה שלא ניתנת להפרכה. זאת אומרת כל דוגמה נגדית שאתה תביא, יניחו שהיה איזשהו הסבר גם אם לא מצאנו אותו כי זה הרי לא יכול להיות. אבל זה כנראה כן יכול להיות. זאת אומרת בקיצור זאת שאלה היפותטית בלבד. אבל היפותטית אני מסכים, אם יקרה משהו שהוא אפס אחוז אז זה נס גלוי, כן זה ברור. טוב, בכל אופן לענייננו, מה שאני בעצם רוצה לומר זה שאם אתה מקבל את תמונת העולם המדעית אז למעשה קשה מאוד לקבל שיש מעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם. גם נסתר, לא רק גלוי. כי כל מעורבות היא חריגה מתמונת העולם המדעית. כל מעורבות, גם אם אני לא שם לב לזה. אז יכול להיות שהקדוש ברוך הוא משחק איתי מחבואים והוא מעורב באיזשהו אופן נסתר בלי שאני שם לב, אבל כשאני רואה העולם שבו אני צופה הוא תמיד מתנהל על פי חוקי הטבע. חוקי ניוטון עובדים תמיד. אוקיי, אבל במצבים שבהם אני לא שם לב לזה הקדוש ברוך הוא איכשהו מגיח, עושה משהו ובורח חזרה לשמיים. אוקיי? משחק איתי מחבואים. זאת אומרת יכול להיות. אין לי דרך לשלול את האופציה הזאת, אבל אני אומר ככלל באופן בסיסי אני נוטה לחשוב שדבר כזה לא קורה. אני לא יכול לשלול שבאופן ספורדי בזמן או במקום כזה או אחר זה כן קורה, מעורבות אקטיבית של הקדוש ברוך הוא. אבל ככלל אני לא מקבל אלא אם כן תהיה פה איזושהי אינדיקציה מאוד חד משמעית. כמו שאמרתי קודם, הנס בהגדרה שבדקתי שלא היו מקרים כאלה נוספים או מן משהו כזה. זה כמעט היפותטי, זאת אומרת זה כמעט לא יכול לקרות. אז זאת אומרת הרב, אתה גם שולל את המושג של סיעתא דשמיא. כל הביטויים בעזרת השם, אם ירצה השם, זה שטויות כל הדברים האלה? לא יודע אם זה שטויות אבל אני לא מאמין בהם, כן. אני אומר ספורדית יכול להיות שכן. ולכן שואלים אותי לפי זה אז למה אתה מתפלל? אני אומר תלוי באיזה חלק בתפילה. יש חלקים בתפילה שהם שבח, יש הודאה ויש בקשה. אוקיי, אז שבח אין לי בעיה. שבח אני משבח את הקדוש ברוך הוא על זה שהוא ברא את העולם כולל חוקיו, וגם אם האירועים שמתרחשים פה הם תוצרים של חוקי הטבע, עדיין אני משבח את הקדוש ברוך הוא על זה שהוא יצר את חוקי הטבע האלה. אז השבח הוא לא נורא מבחינתי. גם ההודאה שזה נראה יותר בעייתית, מה זה הודאה? הוא הרי לא הקדוש ברוך הוא עשה את זה, זה קרה באופן טבעי, אז על מה אתה מודה? אז אני אומר גם שם אני יכול להסביר, או מה זה להסביר, לא בטוח שחז"ל התכוונו לזה, אבל אני יכול לתת לזה פשר גם בתמונת העולם העכשווית שלי גם אם חז"ל לא התכוונו לזה מראש, וברור שהם לא התכוונו לזה מראש. אני יכול לתת לזה פשר סביר. אני בעצם אומר הרי צריך להודות לקדוש ברוך הוא על מה שקורה בעולם, שהחזיר בי את נשמתי כל בוקר. לא שבאמת כל בוקר קורה נס. בני אדם מתעוררים כל בוקר, זאת אומרת זה לא נס, זה חלק מהטבע. נכון? אז למה אני מודה לו? כי זה רגע מסוים שבבחינה פסיכולוגית יכול לעורר אותנו להודות לקדוש ברוך הוא. על מה אני מודה לו? על זה שהטבע גורם לי ללכת לישון ולהתעורר למחרת בבוקר. אבל ברגע הזה יש בי איזשהו, מתעוררת בי איזושהי תחושה יותר אני יותר בשל או יותר קל לקלוט את או להתחבר לתחושה הזאת של ההודאה לקדוש ברוך הוא. אם קורה לי סו קולד נס אז אני יודע. אם קורה לי סו קולד נס, אז אני אדם רציונלי, זה לא נס. אבל סוף סוף הייתה לי מצוקה, יצאתי מהמצוקה הזאת. זה הזדמנות טובה, בוא ננצל את ההזדמנות להודות לקדוש ברוך הוא. על מה? לא על זה שהוא הציל אותי, לא הוא הציל אותי. זה קרה באופן טבעי. אלא על זה שהוא ברא את העולם, שבו אני יכול לתפקד, אני יכול להתנהל, ובמקרה הזה גם יצאתי ממצוקה כלשהי. אז זה בעצם הטענה היא טענה פסיכולוגית. אני מודה לקדוש ברוך הוא על הטבע ועל חוקיו השוטפים. כי אני לא יכול להודות לו על כל דבר, אנחנו לא בנויים כך. אנחנו חיים את היום-יום. היום-יום הוא פרוזה, הוא לא שירה. כן? ישנם איזה שהם רגעים שבהם, למרות שזה טעות, שום דבר שם לא על-טבעי, אבל יש רגעים שבהם הנפש מתעוררת. אז חז"ל אומרים לנו ברגעים האלה תנצלו את ההתעוררות הזאת כדי להודות לקדוש ברוך הוא. על מה להודות לו? על העולם, על ההתנהלות הטבעית שלו. לכן גם השבח וגם ההודעה לא מעוררים אצלי בעיה קשה. לגבי הבקשה זה הרבה יותר קשה. כי לבקש מהקדוש ברוך הוא רפואה, פרנסה וכדומה, אם הוא לא מעורב, אז הכל טבעי, מה יש לי לבקש? והבקשות האלה לא מעלות ולא מורידות. אז באיזה מובן, איזה משמעות יש לבקשות? אז כאן באמת, האמת שאני באמת בבעיה עם הדבר הזה. אני אומר לעצמי יש תקנה של חכמים. ולתקנה הזאת יש סמכות. והסמכות הזאת, סמכות פורמלית, זאת אומרת, אם בגמרא נקבע משהו או בסנהדרין נקבע משהו זה מחייב. אלא מהי, אם הייתי משוכנע שבאמת הבקשות האלה לא נענות, אז גם אם התקנה הזאת הייתה מחייבת, אני לא יכול להתפלל. אשר אביטל היה נוהג לצטט את הגמרא במסכת יומא נדמה לי, על כן, שאלה שהורידו את שבחיו של הקדוש ברוך הוא בא דניאל והעמיד על אחת, כן, צדיק באמונתו יחיה, זאת אומרת או לא, לא העמיד על אחת אלא האל הגדול הגיבור והנורא. האל הגדול הגיבור והנורא הורידו את השבחים. איין נוראותיו? כן, שועלים מהלכים בהיכלו, איין נוראותיו? אי אפשר להגיד הנורא. ולא הגיבור ולא הגדול ולא כלום הורידו את כל השבחים. והגמרא שואלת איך אתה מוריד את השבחים שתיקן משה רבינו בתורה? כן, אתה משנה את הנוסח של התורה? אז הוא אומר כי הקדוש ברוך הוא חותמו אמת והוא שונא שמכזבים בו. אתה לא יכול להגיד דברים שברור לך בפנים שהם שקר. אני לא מערער על הסמכות של חכמים שקבעו שצריך לבקש כל יום שלוש פעמים ב-18. אבל אני לא יכול לבקש אם אני לא מאמין בזה. זה פשוט האפשרות לעשות את זה נעולה בפניי. אני לא מתווכח עם הסמכות של חכמים. אני הייתי נורא רוצה לעשות את זה, פשוט בלתי אפשרי, אני לא יכול לעשות את זה. אני יכול להגיד את המילים. אבל לבקש זה לא להגיד מילים. המילים מבטאות בקשה. אבל אם אין בתוכי בקשה כי אני לא מאמין בזה, אז לבטא את המילים זה לא התקנה של חז"ל. התקנה של חז"ל זה לבקש. המילים מבטאות את העובדה שאני מבקש. לכן אם הייתי משוכנע בזה לא הייתי יכול להגיד את הבקשות. עם כל זה שאין סמכות לחלוק על התקנה של אנשי כנסת הגדולה או של סנהדראות, של הגמרא וכדומה. אבל כמו שאמרתי קודם, אני לא יכול לשלול שבאופן ספורדי, במקרה כזה או ברגע מסוים כזה או אחר הקדוש ברוך הוא כן מעורב. לא יכול לשלול את זה קטגורית. לכן אין לי את הביטחון המלא שאומר לי לא, אני לא יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא שום דבר, כי זה פשוט לא יקרה. אני כן חושב שבדרך כלל זה לא קורה, או כמעט תמיד זה לא קורה, אבל במקרה ספורדי אם זה כן יכול לקרות, יש לזה בכל זאת איזושהי נפקא מינא. מה הנפקא מינא? שתפילת הקבע אני אגיד, כולל הבקשות. אבל בקשות מעבר לזה אני לא רואה שום סיבה להגיד. זאת אומרת, אלא אם כן ברור לי שכלו כל הקיצין. זאת אומרת אין לי שום פתרון טבעי, אז אולי זה יהיה אחד המקרים הספורדיים שהקדוש ברוך הוא יואיל בטובו להתערב, אז אני מתפלל. מה יכול להיות? אם לא יועיל לא יזיק. הקדוש ברוך הוא יכול… התפיסה הזאת שאומרת שצריך לבקש כל הזמן וכמה שיותר תבקש יותר טוב, זה אני חושב בלתי אפשרי מבחינת מי שמאמץ את התפיסה שתיארתי כאן. זה פשוט לא הגיוני. אוקיי, ומה זה לבקש מעבר לקבע? כל דבר. מה זאת אומרת? המשגיחים כל הזמן אומרים לך שלהפך, תבקש על כל דבר, תתפלל מעבר לקבע, תבקש כל דבר שאתה צריך, תערב את הקדוש ברוך הוא. המשגיחים לא מפסיקים לדבר על העניין הזה. לא, אבל מה הבעייתיות בזה? נגיד הייתי אומר בזבוז זמן? לא אין בעייתיות בזה. אני אומר כיוון שאני לא מאמין שדברים נענים, או אני מאמין שבדרך כלל אם יש פתרון טבעי אז אני אשתמש בפתרון הטבעי ואני אפתור את הבעיה. ובמקומות שבהם כלו כל הקיצין, אז יכול להיות שאני אבקש מהקדוש ברוך הוא, אולי הוא בכל זאת יתערב פה. לבקש באופן שוטף זה לא באמת מתיישב עם התפיסה, עם התמונה שתיארתי כאן. לא חשבתי שהנפקא מינה של הרב שבתפילות הקבע, בגלל שיש שם ברכות, אז אם אני לא מאמין בזה זה אפילו ספק של ברכה לבטלה אולי. הכי נמי, נכון. אבל מה שמעבר לקבע זה לא עם ברכות. לא, וזאת הבעיה, זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית אין טעם לבקשה גם בלי ברכה. זה סתם להניע שפתיים. כן, סוג של בזבוז זמן. כן, זאת אומרת לא, זה חוסר כנות גם, זה זלזול בקדוש ברוך הוא, כמו שהגמרא אומרת, הקדוש ברוך הוא חותמו אמת, הוא שונא שמכזבים בו. אם אתה לא מאמין שהוא נורא, אל תגיד שהוא נורא. כשאתה אומר שהוא נורא, אתה בעצם מבטא משהו שאתה באמת חושב, אבל להגיד את המילים באופן שלא מבטא משהו שאתה באמת חושב, אל תגיד אותם. זה להיפך, זה כזב לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא שונא את זה. לא בגלל שאתה לא חייב, כמו שאנשי כנסת הגדולה לא יכלו לשנות את מה שקבע משה רבנו, ואני לא יכול לשנות את מה שקבעה סנהדרין. נכון, זה לא שינוי, אני פשוט לא יכול לקיים את ההלכה הזאת כי אני לא מאמין בזה. מה אני אעשה? אני יכול רק להגיד את המילים. אז על כן אני אומר שיש לזה איזושהי השלכה רק במובן הזה שמעבר לתפילות הקבע, במקרים בשוטף, ולא במקרה של מאוד מאוד קיצוני שאין שום פתרון טבעי, אני לא רואה סיבה לבקש בקשות. אבל תפילות הקבע וזה, אני לא מספיק בטוח שבאופן קטגורי אין מעורבות בשביל להגיד אוקיי, אני בכלל לא יכול להגיד את תפילות הקבע. כאילו זה לא זה לא אופציה מבחינתי. עכשיו פה בהקשר הזה אולי יש לי כמה תוספות. לקח לי יותר זמן ממה שתכננתי. קודם כל שתי תוספות אני עוד רוצה להספיק. תוספת אחת זה אז איך מתייחסים לניסים שקרו במקרא, כן, במסורת שלנו? קריאת ים סוף, עשרת המכות, לא משנה, אפילו מעמד הר סיני. מפגש עם הקדוש ברוך הוא זה גם איזשהו סוג של אירוע על-טבעי. אז פה נדמה לי שאם אני כן נוטה להאמין לפחות לחלק מהדברים, לא כל פרט בפירוטכניקה של מעמד הר סיני זה תיאור עובדתי, אבל אני כן נוטה להאמין שהיו שם ניסים, היו נביאים שהעידו על מעורבות של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת אני מקבל את העדויות של הנביאים על זה שהקדוש ברוך הוא היה מעורב. אני רק טוען שהוא כנראה שינה מדיניות. בעבר הוא היה מעורב, ועם השנים המעורבות שלו הולכת ופוחתת. עכשיו, התזה הזאת, לתזה הזאת כולם מסכימים. זו לא תזה שלי. למשל ניסים גלויים כולם מסכימים שכבר אין היום, נכון? כולם מסכימים שנבואה הייתה פעם וכבר אין היום. על זה אין ויכוח. כל מה שאני רוצה לטעון שאותו דבר קורה גם בניסים הנסתרים. זו תוספת שלי. אבל עצם הטענה שהקדוש ברוך הוא המדיניות שלו זה להיות פחות ופחות מעורב לאורך ההיסטוריה, זו טענה שקשה להתווכח עליה. כולם מסכימים לה. אני עם הטענות הרדיקליות שלי, אני גם חושב שגם בניסים הנסתרים הוא נהיה פחות מעורב, אם בכלל. אבל אף אחד לא יכול להכחיש את זה שיש תהליך כזה. האם יישמו את זה על הניסים הנסתרים או לא, שאלה אחרת. אז לכן אני אומר, עכשיו אני גם אנסה להציע לזה פשר. מה זאת אומרת? בדרך כלל אנשים תופסים את זה כאיזושהי הסתלקות של הקדוש ברוך הוא מהעולם, זה הסתר פנים, זה סוג של עונש, העולם יורד, מידרדר, כן, הקדוש ברוך הוא פחות מופיע בו. בעיניי זה הפוך, זו עליית הדורות הדבר הזה. הטענה היא שכמו שהורים מגדלים את הילד שלהם, אז כשהוא קטן הם עושים עבורו הכל. כשהוא גדל קצת הם נותנים לו יד ומלווים אותו בכל צעד שהוא עושה. הוא גדל עוד יותר אז הוא מקבל יותר חבל, הוא יותר עושה דברים בעצמו, עדיין ההורים מסתכלים מבחוץ, כן, בהשגחה פסיבית, כן. כשהוא גדל כשהוא כבר נהיה ממש גדול, נו אז הוא על רגליו שלו, ההורים משאירים אותו עכשיו, הוא חי את חייו, כי הוא יכול להסתדר, הוא קיבל את הכלים, הוא חי את חייו, עכשיו הוא יכול להסתדר. אני טוען שאותו דבר זה היחס של הקדוש ברוך הוא אלינו, לבני האדם. יהודים, בני אדם בכלל, לא משנה. בהתחלה האנושות עוד הייתה במצב ילדותי, לא ידעה להסתדר, לא היה עוד מדע כמובן, לא ידעו להסתדר, היה צריך שהקדוש ברוך הוא ילווה אותם על כל צעד ושעל. לאט לאט האנושות מתקדמת, לאט לאט אנחנו עומדים יותר ויותר על רגלינו שלנו, ואז הקדוש ברוך הוא אומר אוקיי, אתם כבר ילדים גדולים, אני לאט לאט מתרחק, כי בסך הכל בסוף בסוף ותשלך אמת ארצה, כן, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל שאנחנו נתפקד בו, לא כדי שהוא יעשה את הכל עבורנו. אז בהתחלה כדי שאנחנו נגדל ונתפתח ונתחנך ונקבל כלים הוא ליווה אותנו. לאט לאט אנחנו נהיה ילדים גדולים, אומר להם אוקיי, מעכשיו השמים שמים להשם והארץ נתן לבני אדם, מעכשיו אתם צריכים להתנהל לבד. ולכן הסתר הפנים פנים הזה דווקא מבטא איזשהו סוג של אחריות או אמון שהוא נותן בנו, כמו הורים לילד. זה לא הסתר פנים במובן של עונש, זה הסתר פנים במובן של אתם ילדים גדולים כבר, אתם לא צריכים שאני אעשה את הכל עבורכם. עכשיו תתנהלו כמו שאתם מבינים, תפעילו את הראש שלכם. ובמובן הזה בעיניי זה דווקא מבט אופטימי על תהליך ההסתתרות של הקדוש ברוך הוא, לא מבט פסימי. זאת מדיניות שהייתה מתוכננת מראש, זה לא עונש על חטאים. אוקיי? רגע, אבל הרב אומר אנושות ולא עם ישראל, כי הוא חושב שזה תהליך כאילו אוניברסלי כביכול? כן, כן, זה קורה גם לנו וזה קורה לכל העולם. כן, אבל הרב, בתקופת המקרא ההתערבות שלו… רגע, אחד אחד. ההתערבות שלו הייתה כל כך מובהקת על כל העולם כביכול, זה מה שהרב טוען, גם בתקופת התורה, ההתערבות לא הייתה… לא יודע אם כל כך מובהקת, הייתה יותר, יותר מעורבת. תשמע, בתקופת האבות מתואר שם הקדוש ברוך הוא מתגלה גם לאבימלך, לא רק לאברהם. הקדוש ברוך הוא מדבר עם אנשים, ולאו דווקא עם יהודים, לאו דווקא עם אברהם, יצחק ויעקב. זה הקדוש ברוך הוא נוכח בחיים של אנשים. הוא מעורב שם, הוא מחולל דברים, הוא עושה מבול, הוא אומר לנוח, הוא שם. הקדוש ברוך הוא שולח שליחים לפרעה, עושה להם עשר מכות, מעמד הר סיני לפחות בתיאור החז"לי, כל העולם ראה את זה באיזושהי צורה, לא רק עם ישראל. עוד פעם, לא יודע עד כמה האגדות האלה הן באמת תיאור, אבל ההסתכלות הפשוטה היא שהקדוש ברוך הוא נוכח בעולם, לא רק לעם ישראל דווקא. אולי יותר אצל עם ישראל, לא יודע. אבל הוא נוכח בעולם. גם לנוצרים יש להם מסורת על ניסים שקרו להם, או שזה נכון או שלא, אבל גם הם בעצם מאמצים תמונת עולם כזאת שהקדוש ברוך הוא היה מעורב יותר פעם. ואני טוען שזאת מדיניות מכוונת, זה לא עונש או הסתר פנים או הידרדרות או משהו כזה, להפך. זאת הייתה התוכנית מראש. גדלנו, עכשיו תסתדרו. ובמובן הזה יכול להיות שהמעורבות, מה שקראתי השגחה אקטיבית, המעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם הולכת ומתרחקת לא כי הוא לא היה אף פעם, כן? אני לא טוען שבגלל חוקי הטבע הקדוש ברוך הוא לא יכול להיות מעורב. ברור שהוא יכול, זה לא שאלה של יכולת שלו. השאלה מה המדיניות שלו, האם הוא רוצה להתערב. אם הוא רוצה הוא יתערב. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הוא ברא את חוקי הטבע, ואם הוא ברא את חוקי הטבע הוא יכול גם כמובן להקפיא אותם או לשנות אותם או לחרוג מהם. אוקיי? זה לא שאלה של היכולת שלו. השאלה אבל מה המדיניות שלו, האם הוא רוצה לעשות את זה? ואני ממה שאני רואה מסביב נדמה לי שהוא לא רוצה. אני לא רואה אינדיקציות לזה שהוא מעורב. פעם הוא כן רצה והיום כנראה רוצה פחות. זאת הטענה. עכשיו, האם… הרב, אז אם אני מבין את הרב נכון, הרב כשהוא יוצא כנגד אלה שרואים נס בכל גלגול בכל מקום, הרב לא רק אומר שהסתכלתי כמדען וראיתי שזה לא קורה. יש לי ביקורת נגדכם בגלל שאתם עושים נגד רצון השם, המדיניות של השם שלא תהיו בתודעה שהוא מתערב ושהוא אבא שכל הזמן מטפל בילד הקטן, אלא קחו אחריות על עצמכם ואתם עדיין חיים באיזה היסטוריציזם שרואה את האלוקים בהיסטוריה ומנהל את הכל, ואז אתם… כן, הזכרתי קודם את התזה של ההשתדלוס, התנועה הליטאית. זאת אומרת התזה של ההשתדלוס בעצם אומרת אני רוצה לרקוד על שתי החתונות. הקדוש ברוך הוא עושה הכל, אבל אותי זה לא פוטר, אני צריך לעשות את המעשים שצריך כדי להשיג את התוצאות. עכשיו זה כמובן הבל הבלים. אבל אין מי שלא אומר את זה, זאת אומרת מגדולי ישראל ועד קטנם, זאת אומרת אין מי שלא אומר את השטות הזאת, ולדעתי גם אין מי שמאמין בה. אף אחד לא מאמין בה באמת. עוד פעם, אנשים הרבה פעמים אני לא טוען שמשקרים, אלא הם עצמם לא יבחנו את עצמם באמת פנימה הם יראו שהם לא מאמינים בזה, אבל הם כל כך רגילים לחיות את זה שהבן אדם חי בשניות. הוא מדקלם את זה באופן אותנטי, אני לא טוען שהוא מרמה. הוא באמת חושב ככה במובן המודע. אבל כשתסתכל פנימה, ברור שאתה לא באמת מאמין בזה. אתה רץ אחרי הרופא הכי… בבני ברק רצים באופן היסטרי אחרי הרופא הכי גדול שיכול להיות לכל איזה שטות שאתה חולה בה. עכשיו אם זה רק חובת ההשתדלות, קשה קצת לקבל דבר כזה, נכון? בסדר, תלך לרופא כי יש חובת השתדלות, אבל בעצם כל מה שאתה צריך זה רק לשבת בכולל. תשלח את אשתך לאיזשהו רופא שתמצא, שתעשה הגרלה כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות. זה לא באמת מחזיק מים. זאת אומרת תורה מגנא ומצלא וכל מיני דברים, אתה אומר תאונת דרכים, אתה הולך אנשים מנחמים מישהו שנהרג לו קרוב בתאונת דרכים, אתה יודע אנחנו לא מבינים את דרכי הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יש לו את השיקולים שלו וכולי. מה ההנחה? ההנחה היא שהקדוש ברוך הוא עשה את זה, כן? זה ברור, רק אנחנו לא מבינים. אבל בו בזמן אתה אומר רגע, רגע, צריך ועדת חקירה, צריך… המישהו הבא שיהיה חייב מיתה אז הוא לא ימות אם תעשה ועדת חקירה, אז הוא ימות מגלגל שמאל או מגלגל ימין. אז מה? אתם מבינים שזה דיבור בשפה של שניויות. זאת אומרת, בני אדם חיים באופן שהם לא באמת מאמינים בו. לא באמת מאמינים בו. ולכן, ואני עוד פעם אומר, הם לא משקרים, זה לא שקר. הם משקרים לעצמם. זאת אומרת, בתוכם פנימה הם לא באמת מאמינים בזה, אבל בהצהרות בטח, הצהרות נורא נחרצות שהכל בידי הקדוש ברוך הוא וכולי וכולי. אבל אנשים לא באמת מאמינים בזה. ואני אישית נותן אמון יותר באינטואיציות הפנימיות של בני אדם ולא בתפיסות המודעות שלהם. בתפיסות המודעות כן, אני חסיד של מערכת A של דניאל כהנמן, לא של מערכת B. זאת אומרת, מה שעובד אצלנו באופן לא מודע אני יותר נותן בו אמון מאשר במערכת המודעת. במערכת המודעת יש הרבה מאוד הטיות. טוב, אני אעצור כאן, אולי אני עוד אעשה השלמות בפעם הבאה, אבל. יש שאלה, הרב. אתה אמרת שאתה חושב שזה מדיניות כביכול של הקדוש ברוך הוא. זאת הצעה. אני לא, אין לי מקור לזה, אבל נדמה לי שזה פשר סביר. לא יודע, כי מסתכלים על ה-200 שנה האחרונות, אנחנו רואים שזה להפך. העולם להפך, אנחנו זקוקים לקדוש ברוך הוא הרבה יותר נראה לי ממה שהיו זקוקים לו לפני 500 שנה במובן התיאולוגי. לא, זה ממש לא נכון. זאת אומרת, אני חושב שברור שבעידן הטכנולוגי והמדעי יש לנו יותר כוח להזיק, אבל הנזק הוא שלנו. והקדוש ברוך הוא אומר לנו חברים, אתם כבר ילדים גדולים, יש לכם את כל האמצעים. אם אתם מחליטים להתאבד ולהרוג אחד את השני, זה גם נקרא להתאבד, כי אני טוען שכל האנושות עומדת מול הקדוש ברוך הוא, לא כל אחד לחוד. אז אני זה שהוא מאיים עליי, זה לא אומר רגע, הקדוש ברוך הוא תציל אותי. האנושות אמורה לתפקד מול הקדוש ברוך הוא כישות בוגרת. זאת אומרת, תנהלו את החיים, יש לכם כבר דרכים להתמודד. זה שאתם הורגים אחד את השני, אני מצפה מכם להפסיק את זה, לנהל את זה כמו שצריך. מבחינת הטבע, הטבע פחות מאיים עלינו היום, אנחנו יודעים להסתדר איתו. באיום התכוונתי תיאולוגי, אבל לא חשוב. זה היום הרבה יותר איום תיאולוגי ממה שהיה לפני 200 ו-300 שנה, אז אני לא מבין את המדיניות הזאת. להפך, הוא צריך להיות איתנו יותר ולא פחות. למה זה נקרא איום תיאולוגי? לא הבנתי. אני חושב שה-200 שנה האחרונות, שבהן תפיסת עולם סופר מטריאליסטית מעמידה את האדם המאמין באתגרים שלא היו לפני 200 או 300 שנה. אתגרים אינטלקטואליים אתה מתכוון? כן. בסדר, אבל בשביל זה אנחנו יש לנו ראש ועם האתגרים האינטלקטואליים אנחנו יכולים להתמודד. עם מחלות, אם אין לנו ידע ברפואה אין לנו דרך להתמודד. אנחנו יכולים לבקש מהקדוש ברוך הוא שירפא אותנו. עם אתגרים אינטלקטואליים יש קיבלנו יכולות בשביל להתמודד איתם. ואם אנחנו לא מצליחים להתמודד איתם, זה פשע שלנו. זאת אומרת, תתמודדו יותר טוב. אבל הכשל הגדול נראה לי לפי מה שאני מבין, זה שהמודעות בקיום הקדוש ברוך הוא בניגוד לגרסה שנתת עם הילד והתבגרות הילד אז ההורים יכולים להסתלק. פה שהקדוש ברוך הוא הסתלק כביכול, אז אנחנו כבר לא, אין יותר ודאות מוחלטת כמו שהיה אז על העיקר. טוב, אז צריך להתמודד בתנאי אי-ודאות. ודווקא בהמשך למה שדידי אמר עכשיו, נראה לי שברגע שאנחנו חיים במציאות כזאת שיש אי-ודאות באמת ואנחנו לא מרגישים את השם, ולמרות זאת אנחנו מקיימים תורה ומצוות, זה נראה לי שזה נותן לנו כביכול יותר שכר. אולי, אני לא יודע. אני לא עוסק בענייני שכר. כי אין פה שכר ועונש מיידי, נגיד במדבר כשדיברו לשון הרע זה ישר הייתה צרעת. נכון. אז מי היה מדבר לשון הרע? זה מפחיד לדבר לשון הרע. לייבוביץ כבר אמר שניסים גלויים לא החזירו אף אחד בתשובה. במעמד הר סיני הם עבדו לעגל אחרי כל הפירוטכניקה. אבל בסדר, אין הכי נמי. אני לא מתווכח עם הדברים האלה, יכול להיות, זה לא. אולי אפילו חזק יותר, שמשה רבנו פונה לקדוש ברוך הוא ושואל אותו במה אדע כי אתה שלחתני, ואלוהים יודע שאדם ברמה שמשה רבנו לא אמור להתפעל מכל הפירוטכניקה, ואז הוא אומר לו בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה. תעבדון את האלוהים על ההר הזה. השינוי במנטליות של עם של עבדים לעם של עובדי השם הוא דבר שמשה רבנו אמור להתפעל ממנו. לא מ… לא, סתם דגש על התעבדון את האלוהים, פשט הפסוק זה הדגש הוא על ההר הזה, שזה סימן. זאת אומרת אם אתם תגיעו לאותו הר, זה סימן לזה שבעצם זה באמת שליחות שלי. ואתה אומר התעבדון את האלוקים זה המוקד, כי אם אתם תשנו מנטליות… כל אחד ממכם רואה סרט, כל אחד ממכם רואה סרט, אתם כבר פה שעתיים ומשהו ליד המחשב, חאלס. שווה להבחין אבל בין האם יש הוכחה אמפירית לקיומה של ההשגחה האלוקית היום לבין זה שאם אנחנו רואים מציאות אחרת. כלומר אנחנו במצב של תיקו כזה. כלומר אפשר לטעון אפריורי שיש השגחה אלוקית אבל אין לנו הוכחה לזה מהטבע ולכן זה… כן, יכול להיות שהקדוש ברוך הוא משחק איתנו מחבואים. יכול להיות. וכלומר זו הטענה הרווחת גם, זאת אומרת צריך להתחיל משם. נכון, טענה רווחת ובעיני לא משכנעת. היא לא מבוססת אמפירית, זה אני מסכים, אבל היא לא מתיימרת להיות מבוססת אמפירית, היא במובן מסוים… יכול להיות שהקדוש ברוך הוא משחק איתנו מחבואים. אני רק טוען וזה כן טענה אפשר לומר אמפירית שהאנשים עצמם לא באמת חושבים כך. הם עצמם, שלא ימכרו לי לוקשים, הם עצמם לא פועלים תחת ההנחה הזאת. אולי הם טועים, אולי הקדוש ברוך הוא מעורב בהכל, אבל האנשים עצמם כולל אלה שהכי צדיקים והכי מנפנפים בזה לא באמת פועלים כך ולא באמת מאמינים בזה. מבחינה פסיכולוגית כן, לא מבחינה מעשית. כלומר שמפלס הדאגה שלהם אולי נמוך יותר בדרך כלל, אפשר לראות את זה שם, לא דיברתי מהמעשית. מפלס הדאגה זה אנחנו אתה יודע, אדם הוא יצור מורכב, אז הפסיכולוגיה שלנו פועלת בכל מיני צורות. כשאתה בודק בשורש איך הבנאדם מתנהל, לאן הוא רץ ראשון כשהוא חולה, לבית המדרש או לרופא? הוא רץ לרופא. אז אל תגיד לי שבית המדרש הוא הקובע ורק יש חובת השתדלוס. ועוד פעם, זה לא טענה שזה נכון, אני שואל רק מה הוא מאמין לפני השאלה האם הוא צודק או לא צודק. אז העובדה שרוב האנשים חושבים כך לא מרשימה אותי. ברור, כי עברנו כולנו עברנו ת'אינדוקטרינציה הזאת. היה אפשר להגיד פיקוח נפש אבל גם דברים שלא פיקוח נפש, למעשה אם יש לו שריפה בבית הוא יזמין מכבי אש ולא יגיד פרק תהילים, זה ברור. בדיוק. אוקיי. טוב. להתראות, לילה טוב.