דוגמטיקה – שיעור 17

[הרב מיכאל אברהם] היינו ב אנחנו עוברים עכשיו על העיקרים של הרמב"ם, והיינו בעצם בעיקר העשירי שמדבר על ההשגחה, ודיברנו שמה אמרתי שאני לא לגמרי בטוח אם הרמב"ם, נראה שהרמב"ם לא הכניס שמה השגחה אקטיבית אלא רק השגחה פסיבית, למרות שבלשונו אפשר היה גם לדחוף השגחה אקטיבית, כי הוא כותב שהוא יתעלה יודע מעשה בני האדם ולא הזניחם. מה הכוונה, מה זה התוספת הזאת של ולא הזניחם? יכול להיות שהוא יודע זה השגחה פסיבית, וחוץ מזה ולא הזניחם, הוא לא עזב את הארץ, הוא עדיין מעורב במה שקורה פה. אבל אני חושב שהתפיסה הפשוטה, אני חושב שהקריאה הפשוטה של העיקר הזה זה שזה רק השגחה פסיבית, ולא כדעת האומר עזב השם את הארץ, אלא כמו שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם. זאת אומרת רואים שהאלטרנטיבה שהרמב"ם מדבר עליה זה שהקדוש ברוך הוא עיניו פקוחות על דרכנו, אבל לאו דווקא שהוא מעורב, אלא שהוא משגיח. ואמרתי שאפשר להסביר את ההשמטה הזאת, כן את ההתמקדות בהשגחה פסיבית ולא אקטיבית, בשתי צורות. צורה אחת זה להגיד שהרמב"ם לא רואה בהשגחה אקטיבית עיקר, השגחה פסיבית כן אבל השגחה אקטיבית לא. ולכן זה לא שהוא לא מקבל את ההשגחה האקטיבית, אלא הוא לא רואה בה עיקר, ולכן זה לא נכנס אצלו לשלושה עשר העיקרים. ואני חושב שהרעיון מאחורי זה הוא שבהשגחה פסיבית, למרות שהיא כאילו אמירה יותר מינורית, אבל יש בה בעצם יסוד יותר מהותי לתפיסת העולם היהודית או לתשתית של ההלכה של עבודת השם, בגלל שאם הקדוש ברוך הוא משגיח עלינו פסיבית פירוש הדבר שאכפת לו ממה שאנחנו עושים. ולכן בעצם העיקר הזה הוא לא עיקר שמדבר על מה עושה הקדוש ברוך הוא, אלא זה עיקר שמדבר אלינו, והוא אומר לנו מה שאתם עושים הוא משמעותי. זאת אומרת זה לא דברים ניטרליים, זה לא דברים לא מעניינים, זה דברים שיש להם חשיבות, מה שאתם חייבים לעשות או אסור לעשות או מותר לעשות, אלה דברים שיש להם משמעות. לעומת זאת בהשגחה אקטיבית זאת אמירה על מה עושה הקדוש ברוך הוא בעולם. הקדוש ברוך הוא מעורב פה, אולי נענה לתפילות או כל מיני דברים מן הסוג הזה, ולכן בעצם זה לא צובע באור יותר מדי משמעותי את כל מה שאנחנו עושים, למעט אולי נושא התפילות שאליו אני עוד הערתי עליו, אני עוד אגיע אליו, אבל זה בעצם לא נוגע לתשתית של התפיסה התורנית או של עבודת השם. אז זה לגבי האפשרות שההשגחה האקטיבית הושמטה כי היא לא עיקר. האפשרות השנייה הייתה שההשגחה האקטיבית הושמטה כי היא לא נכונה, לא כי היא לא עיקר, זאת אומרת כי הרמב"ם לא מקבל אותה. עכשיו פה על זה קצת דיברתי כי זה מגיע לדברים שאני חושב שהם נכונים. אין לי מושג מה הרמב"ם חושב עליהם, אמרתי שקשה מאוד להגיד משהו על תפיסת הרמב"ם בנושאים האלה בגלל שיש סתירות בדבריו בכל מיני מקומות, ולכן אני לא לגמרי בטוח שאפשר לחלץ ממנו איזה תמונה קוהרנטית בעניין. זאת אומרת מכל כתביו ומכל התבטאויותיו יש בזה כל מיני סתירות, אבל לפחות איך שאני רואה את הדברים אז ניסיתי להסביר למה אני חושב שאין מעורבות, לפחות לא בשוטף, אין מעורבות אלוקית לפחות לא בשוטף, אם כי אי אפשר לשלול מעורבות ספורדית, כן בנקודות מסוימות בזמן ובמקום יכול להיות שהקדוש ברוך הוא כן מעורב. ולכן אם זה מה שבאמת הרמב"ם חושב, אז אפשר להגיד שהוא השמיט את ההשגחה האקטיבית בגלל שהיא לא נכונה, לא בגלל שהיא לא עיקר, לפחות במובן המקובל שאומר שכל דבר שמתחולל כאן. מכוחו של הקדוש ברוך הוא. אני רוצה רק לפני שאנחנו עוברים לעיקר הבא, יש לי כמה השלמות לשתי האפשרויות שדיברנו עליהן, הן לאפשרות שזה לא עיקר והן לאפשרות שזה לא נכון. אני אתחיל עם השלמות לאפשרות שזה לא עיקר. אמרתי שההסבר האפשרי למה זה לא עיקר, גם אם זה נכון שיש השגחה אקטיבית אבל זה פחות חשוב מאשר השגחה פסיבית, שהשגחה פסיבית זה בעצם לא טענה מטאפיזית על מה עושה הקדוש ברוך הוא או מדיניותו של הקדוש ברוך הוא, אלא זאת טענה על משמעות המעשים והפעולות שלנו בעולם. שהמעשים והפעולות שלנו בעולם יש להם משמעות, הקדוש ברוך הוא משגיח בגלל שיש פה טוב ורע, יש פה נכון ולא נכון, ולכן מעשינו הם מעשים משמעותיים. לעומת זאת בהשגחה אקטיבית זאת טענה על הקדוש ברוך הוא, אם הוא כן מעורב או לא מעורב, אז אולי זה נכון ואולי זה לא נכון אבל זה לא דבר כל כך יסודי בתפיסת העולם הדתית, ולכן זה לא עיקר. אני רוצה לחדד אולי קצת יותר מה בעצם הדבר הזה אומר. לפעמים כשאנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא, אז כן, יצא לי לא מעט לדבר עם אנשים על זה, להישאל על זה, גם באתר וגם מחוץ לאתר, אז הרבה מאוד אנשים אומרים אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא בגלל שיש פה שכר ועונש. זאת אומרת בגלל שיש תוצאות למעשים שלנו אנחנו יכולים להרוויח או להפסיד אם נעשה את הדברים הנכונים והלא נכונים, ולכן כדאי לעשות את הדברים הנכונים. והטענה שגם של הרמב"ם ואני אנוכי הקטן מצטרף אליו בעניין הזה, זה שזאת לא אמורה להיות המוטיבציה הבסיסית לעבודת השם. מוטיבציה לעבודת השם, כמו שהרמב"ם כותב בתחילת פרק עשירי מהלכות תשובה, הרמב"ם כותב שלא עובדים את השם על הדרך הזאת, כן, על הדרך של שכר ועונש. אולי נסתכל על זה רגע בפנים. תשובה. הנה זה פרק י' מהלכות תשובה. אל יאמר אדם, כן, הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחוכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה התורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. והרמב"ם אומר לא נכון לעבוד את השם בשביל לקבל שכר או עונש בעולם הבא, או כדי לקבל את הברכות או להימנע מהקללות בעולם הזה, כן, והיה אם שמוע תשמעו ואם לא תשמעו וכן הלאה, אז יש לזה תוצאות גם בעולם הבא וגם בעולם הזה. אז הרמב"ם אומר אמנם יש לזה תוצאות, אבל אין ראוי לעבוד את השם על הדרך הזאת. זאת אומרת זאת לא אמורה להיות הסיבה למה אתה עובד את השם. שהעובד על דרך זו הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. כן, ואין עובדים את השם על דרך זו אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, כן, סליחה מהנשים שיושבות פה, שמחנכים אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. אז הרמב"ם אומר גם אם זה נכון, זאת לא אמורה להיות הסיבה שבגללה אני עובד את הקדוש ברוך הוא. אז מה כן? זה כתוב בהלכה ב', העובד מאהבה, זאת אומרת זה עבודה מיראה, מה שראוי זה עבודה מאהבה. ומה זה אומר? עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא בגללה. זאת אומרת הדרך לעבוד את הקדוש ברוך הוא נכון, הסיבה הנכונה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, זה לא כדי לקבל משהו או להימנע ממצוקות מסנקציות, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אז מה כן? עבודה מאהבה. מה זה עבודה מאהבה? לעשות האמת מפני שהוא אמת. הוא אומר וסוף הטובה לבוא בגללה, לא בגלל שזה לא נכון שאנחנו מקבלים שכר. בעולם הבא, בעולם הזה, אלא בגלל שלא בגלל זה אנחנו אמורים לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אתם רואים, זה בדיוק המהלך שדיברתי עליו בשורש העשירי, בעיקר העשירי, שהוא אומר, גם אם זה נכון שהקדוש ברוך הוא מעורב אקטיבית, אבל זאת לא אמורה להיות הסיבה שבגללה אני עובד אותו. זה נכון שהוא מעורב. ולכן יכול להיות, אז מה כן הסיבה? הסיבה היא לעשות את האמת מפני שהוא אמת. מה זאת אומרת? בגלל שמה שאנחנו עושים זה באמת הדברים בעלי המשמעות שאותם צריך לעשות או מהם צריך להימנע. וזה בדיוק מה שמשקפת ההשגחה הפסיבית. ההשגחה הפסיבית בעצם אומרת שהמעשים שלנו הם אמורים להיעשות כך ולא אחרת כי זאת האמת. לא בגלל שיש השגחה אקטיבית שאז יש גם תגובות למה שאנחנו עושים, שזאת עבודה לא לשמה. אלא בגלל שהקדוש ברוך הוא משגיח ורואה כי הוא חשוב לו שאנחנו נפעל כך ולא נפעל אחרת כי זאת האמת. ופה אנחנו ממש רואים את ההבחנה הזאת שהרמב"ם עושה בין השאלה אם זה נכון לבין השאלה אם זה חשוב. זאת אומרת, העובדה שיש לנו שכר בעולם הבא ועונש, שכר ועונש בעולם הבא, יכולה להיות נכונה, היא נכונה. אבל היא לא אמורה להיות משמעותית מבחינת מה אנחנו עושים בעולם הזה, למה אנחנו עובדים את השם. ולכן גם אם זה נכון, אולי לכן, זאת הצעה שלי, שגם אם זה נכון אבל זה לא עיקר. אז מה כן העיקר? עצם העובדה שזאת אמת להתנהג כך, שאת זה משקפת ההשגחה הפסיבית. כי השגחה פסיבית בעצם אומרת הקדוש ברוך הוא מוודא שאנחנו באמת עובדים כך ולא אחרת, שאנחנו עובדים נכון, בלי קשר לשאלה מה הוא עושה לנו כתוצאה מזה. ולכן הדבר הראשון, ההשגחה הפסיבית היא באמת עיקר, וההשגחה האקטיבית, גם אם היא נכונה, אבל היא לא עיקר. זאת אומרת, יכול להיות, זאת בעצם הטענה. וזה מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את השם אלוהיך. ובזמן שיאהב אדם את השם אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה. אז בעצם כן, הרמב"ם הזה כבר בסדרות האלה דיברתי עליו יותר מפעם אחת, גם הלכה שלישית יש נקודות מאוד מעניינות. אבל לענייננו כאן ההבחנה החשובה זה ההבחנה בין הלכה א' להלכה ב'. כי בעצם מה שהדבר הזה אומר, שגם אם יש תוצאות למעשיי, אני לא עובד את הקדוש ברוך הוא בגלל התוצאות האלה. ולכן בעצם העובדה שיש תוצאות למעשיי יכול להיות שהיא לא עיקרון מספיק חשוב כדי להיכנס לעיקרים. מה שכן חשוב זה שמעשיי הם משמעותיים, שזאת האמת, שכך צריך להתנהג. ואם שואלים אותי למה אני בעצם עושה את זה, התשובה אמורה להיות לא כדי לקבל שכר בעולם הבא או בעולם הזה ולא כדי להימנע מעונש, אלא כי זאת האמת. כי כך הקדוש ברוך הוא רוצה. ואם הקדוש ברוך הוא זה מה שהוא רוצה וזאת האמת, זאת הסיבה שבגללה אני אמור לעשות ככה, וסוף הטובה לבוא. זאת אומרת, לא כי הטובה לא תבוא בעקבות מה שאני עושה, אלא זה שהטובה תבוא לא אמורה להיות הסיבה שבגללה אני עובד את הקדוש ברוך הוא. העבודה לא אמורה להיות שיקול אינטרסנטי או לא יודע איך לקרוא לזה אגואיסטי, אלא שיקול של שיקול ערכי בגלל שכך נכון לנהוג. על זה אפשר להאריך טובא וגם על זה דיברתי לא פעם, עם הרמב"ם בהלכות עבודה זרה של הקבלה באלוהה. כן, שהרמב"ם שמה כותב בהלכות עבודה זרה בפרק ג' הלכה ו', הרמב"ם כותב שמי שעובד עבודה זרה מאהבה או מיראה פטור. זה מחלוקת אביי ורבא בגמרא, והרמב"ם פוסק כרבא שמי שעובד עבודה זרה מאהבה או מיראה פטור. וההסבר אני חושב זה שעבודה דתית, גם לקדוש ברוך הוא וגם עבודה זרה, זאת עבודה שצריכה להיעשות לא מתוך כל שיקול אחר אלא בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה, שקיבלתי אותו עליי באלוהה וממילא רצונו זאת האמת, זה מה שמחייב. ואם הוא אמר, אז זה מה שאני עושה. ולכן המוטיבציה לעבודה, למרות שאהבה ויראת השם זה מצוות, זאת אומרת זה לא דברים שליליים, זה לא דברים לא נכונים. להיפך, יש מצווה לאהוב את השם ולירא ממנו, שנשאלתי על זה באתר לא מזמן. אמרו לי איך זה יכול להיות שיש מצווה אהבת השם ויראת השם אבל לא נכון לעבוד את השם מאהבה או מיראה, או מיראה לפחות. נשאלתי, מאהבה כן כתוב שצריך לעבוד במה שהמשכנו שקראנו עכשיו. והתשובה היא שנכון שיש מצווה לירא מהקדוש ברוך הוא, אבל בו בזמן לא נכון שהיראה הזאת תהיה הסיבה שבגללה. אני עובד אותו. לגבי האהבה, אז זה גם כן, לכאורה יש פה סתירה, כי הרמב"ם בפרק שקראנו עכשיו אומר, אז כן צריך לעבוד את השם מאהבה, לא מיראה אבל כן מאהבה. ובהלכות עבודה זרה הרמב"ם כותב, העובד עבודה זרה מאהבה או מיראה פטור. זאת אומרת ששתי המוטיבציות האלה הן לא מוטיבציות נכונות לעבודה דתית. גם אהבה, לא רק היראה. אבל כשמסתכלים אז רואים שהמושג אהבה ברמב"ם מתפרש בכמה אפשרויות, בכמה מובנים. בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מדבר על אהבת השם במובן שצריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא. בהלכות תשובה, מה שקראנו עכשיו, הרמב"ם מדבר על עבודה מאהבה, פירושו לעשות האמת מפני שהוא אמת. לא עניין אמוציונלי, זה לא עניין של איזשהו יחס נפשי לקדוש ברוך הוא, אלא זאת מוטיבציה אינטלקטואלית פילוסופית למה אני צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אני צריך לעבוד את זה כי זאת, לעבוד אותו או לעשות מצוותיו כי זאת האמת. וזה מבחינת הרמב"ם נקרא עבודה מאהבה. זאת אומרת, אהבת השם כמצווה ועבודה מאהבה, המושג אהבה בשניהם הוא לא אותו מושג. אהבת השם כמצווה זה יחס נפשי לקדוש ברוך הוא, וגם שם יש לדון אם זה רגש או לא רגש, אבל עבודה מאהבה בהלכות תשובה, הכוונה לעשות האמת מפני שהוא אמת. זה נקרא עבודה מאהבה, זה לאפוקי מיראה וזה לאפוקי גם מאהבה במובן של הלכות יסודי התורה. כל יחס נפשי לקדוש ברוך הוא לא אמור להיות הסיבה למה אנחנו עובדים אותו. אנחנו אמורים לעבוד אותו כי זאת האמת. וזה עבודה קרה כזאת אינטלקטואלית, מוטיבציה, סליחה, קרה ואינטלקטואלית לעבודת השם ולא האהבה והיראה כלפיו למרות שיש מצוות לאהוב ולירא. זה לא שלא צריך לאהוב ולירא ממנו, אבל לא אלה צריכות להיות המוטיבציות לעבוד אותו. ולכן אם אני חוזר לעיקר העשירי, אז יכול להיות שבגלל זה ההשגחה הפסיבית היא עיקר וההשגחה האקטיבית היא לא עיקר. היא לא נוטלת חלק בשיקול, לא אמורה ליטול חלק בשיקולים שלנו למה לעבוד את הקדוש ברוך הוא. עדיין זה קיים, השכר והעונש, למרות שזאת לא אמורה להיות המוטיבציה לעבודה, ואפילו הקטנים והטיפשים ולא יודע מה וגם נשים, כן, אצל הרמב"ם, עובדים את השם כן מתוך המוטיבציה הזאת. אולי זאת הסיבה למה זה קיים, כי יש אנשים שלא יעבדו את השם רק בגלל שזאת האמת, אלא הם צריכים איזה שהם בונוסים, איזה שהם, כן, כמו שמחנכים ילד, אז הוא עושה מעשה טוב, אנחנו נותנים לו סוכריה. למה? כדי שיעשה את המעשה הטוב. אבל בעצם במובן מסוים זה קצת הרסני החינוך הזה, כי איכשהו אנחנו גורמים לו לעשות את המעשה הטוב כדי לקבל סוכריה ולא לעשות את המעשה הטוב בגלל שזה המעשה הטוב. כן, יש איזה, יש איזה ניסוי שתמיד מדברים עליו, אין לי איזה רפרנס מסוים אבל אני יודע שתמיד מזכירים את זה, איזה ניסוי שעשו על קופים, כן, שהיו משחקים בכלוב שלהם בגלגלים והיו מסובבים גלגלים בתור משחק כזה. באיזשהו שלב התחילו לתת להם איזה שהם בונוסים. מי שמסובב גלגל קיבל בננה. בסדר, אז הוא כל פעם סובב את הגלגל קיבל בננה כשהוא סובב את הגלגל. באיזשהו שלב אחרי כמה זמן שהם התרגלו ככה לעניין הזה הפסיקו לתת להם בננות. ברגע שהפסיקו לתת להם בננות הם הפסיקו לסובב את הגלגלים. זאת אומרת, למרות שהנטייה הטבעית שלהם הייתה לשחק עם סיבובי הגלגל, אבל ברגע שהם התרגלו שהם מסובבים גלגלים בשביל לקבל איזה שהן תועלות, כן, איזה בונוס, אז ברגע שמפסיקים הבונוסים אתה כבר לא מסובב את הגלגל. זאת אומרת זה הורס לך את החינוך. אז גם פה אם אתה מתרגל לזה שאתה מקבל שכר עבור המעשים שלך וזה נועד כדי שתתרגל לעשות את המעשים האלה, בסוף בסוף יש פה משהו שגם הורס, כיוון שבסוף אתה נכנס לתוך סיטואציה, לתוך תודעה כזאת שאתה עושה את המעשים רק בשביל השכר שאותו אתה מקבל ואתה בעצם לא עושה אותם כי זאת האמת. אז במובן מסוים יכול להיות שבמקום שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אפילו בן אדם שהיה עובד לשמה אתה מרגיל אותו לעבוד שלא לשמה ותוקע אותו שם. עכשיו נכון שאם השכר הוא בעולם הבא, אז זה לא, זה לא יעבוד כמו אצל הקופים. כי זה לא שכל פעם שעשית מעשה הרגשת, כן, שקיבלת איזשהו בונוס חיובי וזה יכול להתנות אצלך את העשייה בקבלת הבונוס. אתה לא באמת מקבל אותו עכשיו, אתה רק יודע שצפון לך מתישהו השכר הזה. אז זה לא עושה אצלך איזושהי התניה הרסנית כמו שקורית אצל הקופים. מה עם שכר בעולם הזה? הרמב"ם הרי מדבר גם על הברכות והקללות שכתובות לגבי דברים בעולם הזה, ובכוונה לא מדבר על שכר. שכר ועונש בעולם הזה, הוא מדבר על הברכות והקללות. כי שכר מצווה בהאי עלמא ליכא. אבל הברכות והקללות שכתובות בתורה, כתובות בתורה על העולם הזה. וגם שם אבל נדמה לי שאין כל כך את ההתניה כמו אצל הקופים, גם בעולם הזה. למה? כי אנחנו לא באמת רואים גם בעולם הזה את השכר שאנחנו מקבלים. כן? לא חושב שמישהו באמת יכול להגיד שהוא חש בצורה ברורה בקורלציה בין ההתנהלות שלו לבין מה שקורה לו. כך שגם אם יש תגובה אלוקית למה שקורה לו, השגחה אקטיבית מה שקראתי, אני לא חושב שזה כמו אצל הקופים, שאתה רואה, אה, עכשיו התפללתי אז מחר ירד גשם. אז ממילא ברגע שאתה לא צריך גשם לא תתפלל, או כשאתה רואה שלא ניתן לך גשם למרות שהתפללת אז תפסיק להתפלל. גם כשאתה מתפלל ויורד גשם אתה לא באמת רואה שהגשם הוא בגלל התפילה. ולכן קשה מאוד לקבוע בצורה סטטיסטית מובהקת שאכן ישנה תגובה אלוקית או היענות אלוקית לתפילה שלך או למעשים הטובים שלך וכדומה. ולכן אפילו בשכר של העולם הזה, לא רק בשכר של העולם הבא, קשה לראות איך הדבר הזה עושה את העבודה. זאת אומרת, או להפך, זאת אומרת איך הדבר הזה מקלקל את המוטיבציה של עבודת השם שלנו. להפך, במובן מסוים התחושה שלי היא שאנשים שבאמת מאמינים בהיענות אלוקית, אז הם מאמינים בזה בלי שום קשר לעובדות. זאת אומרת גם אם העובדות לא מראות בשום צורה היענות אלוקית הם עדיין בטוחים שתפילותיהם או מעשיהם נענו. ולכן בכל המקומות שבהם ישנו הסבר לגמרי טבעי למה שקרה, אנשים עדיין מתעקשים לראות בדבר הזה איזושהי היענות אלוקית למעשים שלהם, לתפילה שלהם וכדומה, מה שמראה שהעמימות בעניין הזה היא כל כך גדולה, כך שגם אם ההשגחה האקטיבית קיימת היא לא באמת יש לה את הפעולה ההרסנית שיש בשכר שנותנים כמו אצל הקופים. מצד שני אבל זה עדיין דרכם של קטנים וטיפשים וכדומה, כיוון שלא באמת ראוי לעבוד את השם על הדרך הזה ולכן הקטנים מתחילים על הדרך הזה כדי כשגדלו ויתחנכו אז יבינו שכך צריך לעשות לא בשביל השכר שמקבלים אלא כי זאת האמת. כך שגם אם זה לא עושה את הפעולה ההרסנית אבל עדיין כמובן זה עוד לא המצב האידיאלי. זאת אומרת זה שלב ביניים שאמור להוביל אותך להיות מבוגר, להפסיק להיות קטן ולפעול באמת בגלל שזאת האמת. ולכן כך או כך בין אם יש השגחה אקטיבית ובין אם אין, זה לא אמור ליטול חלק בשיקולים שלי למסקנה אחרי שכבר גדלתי, שעברתי את שלב החינוך. ולכן יכול להיות שהרמב"ם לא רואה בזה עיקר. זו השלמה לדרך הראשונה, למה הרמב"ם משמיט את ההשגחה האקטיבית, כי זה לא עיקר, לא כי זה לא נכון. עכשיו עוד השלמה לדרך השנייה. הדרך השנייה שאמרתי שאולי הרמב"ם משמיט את זה בגלל שהוא לא חושב שזה נכון. זאת אומרת הוא לא חושב שבאמת מה שקורה בעולם ויש מקומות ברמב"ם שהרמב"ם אומר את הדברים האלה בצורה ברורה, אמרתי לכם קשה להוציא מהרמב"ם איזה משנה סדורה בעניין הזה, שבעצם הקדוש ברוך הוא לא באמת נענה לפחות לא באופן שוטף לתפילות שלנו או לא באמת מעורב בעולם בהתאם למעשים שלנו. ואז אם באמת זה ככה, אז זה לא נכנס לעיקרים כי זה לא נכון, לא כי זה לא עיקר. וזה הסברתי באריכות בפעם הקודמת, ואני רק צריך לעשות עוד כמה השלמות. דיברתי על זה שההתנהלות הטבעית על פי חוקי הטבע בעצם מניחה שחוקי הטבע הם תנאי מספיק למה שקורה. נכון? ההתייחסות המדעית לחוקי הטבע רואה בחוקים תנאי מספיק לתופעות. אז ממילא אם זה תנאי מספיק, אז זה סותר את התפיסה שהדברים מתחוללים על ידי הקדוש ברוך הוא בהתאם למעשינו. זאת אומרת אם זה נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא לפי חוקי הטבע הקבועים, זה יכול להיות, אבל זה לא מה שנקרא מעורבות אלוקית. זאת אומרת אפשר להגיד מה שהרמב"ן בסוף פרשת בא אומר, שאין לאדם חלק בתורת משה אם הוא לא מאמין שכל מקרינו אינם אלא ניסים. עכשיו הרמב"ן בעצמו מסכים שיש חוקי טבע. זאת אומרת ברור שהטבע מתנהל בצורה סדורה, כשגוף בעל מסה הוא נופל לכדור הארץ, כן, כשמישהו מדליק פנס אז יש אור, זאת אומרת זה לא יש חוקי. חוקי טבע. רק יש כאלה שרוצים לטעון, או יש פרשנים שרוצים להגיד שלזה התכוון הרמב"ן, שהחוקי טבע האלה הם לא איזה שהם גורמים עצמאיים עיוורים והקדוש ברוך הוא עזב את הארץ וכרגע העסק מתנהל באופן טבעי, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו בעצם מחולל את כל התופעות האלה, רק שהוא עושה את זה לפי סדירויות קבועות. אבל חוקי הטבע זה בסך הכל תיאור של איך הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. עכשיו אם זאת הטענה אין שום בעיה עם זה, זה לא מעניין אותי, זה לא מה שנקרא מעורבות אלוקית. מעורבות אלוקית פירושו זה שזה לא עובד לפי חוקי הטבע. כיוון שאם באמת אלה היו חוקי הטבע, זה מה שנקרא מעורבות אלוקית, אז היענות לתפילות או למעשים טובים היא לא חלק מהעניין. זאת פיזיקה אדישה לתפילות שלי ולמעשים הטובים שלי. אז אם המעורבות האלוקית היא דרך הפיזיקה, גם אם זה באמת מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא בכל רגע, זה לא משנה, כי בסופו של דבר בסדר, אבל בכל רגע הוא דואג לזה שהמסות יימשכו זו לזו בכוח שפרופורציונלי לאחד חלקי אר בריבוע, לא בגלל שהייתה פה תפילה או לא הייתה פה תפילה, כן, כמו ניוטון והתפוח. אז לכן כשאני מדבר על מעורבות אלוקית או השלילה של מעורבות אלוקית, הכוונה שלי היא שהסדירויות לא נכונות. זאת אומרת אין באמת חוקי טבע, חוקי הטבע הם איזה שהוא סוג של דמיון. אוקיי, זאת בעצם הטענה ואמרתי שמעורבות במסגרת חוקי הטבע זה סתם בלבול קטגוריאלי, אין דבר כזה. זאת אומרת זה לא, זה פשוט טעות, כל מי שמדברים על מעורבויות מן הסוג הזה, כיוון שמעורבות אלוקית היא בעצם כשאני מבקש נגיד מהקדוש ברוך הוא שירפא אותי. אז ההנחה שלי שבדרך הטבעית אני לא אתרפא, ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה כך שאני בכל זאת אתרפא. ולכן בעצם יש פה איזה שהיא חריגה מהסדירות הטבעית הרגילה. זה המשמעות. עכשיו, נכון שלפעמים בדרך כלל ברפואה בניגוד לפיזיקה, זה לא מדע מדויק. ולכן ישנם מחלות שבהן יש לך סיכוי להתרפא אני לא יודע מה עשרים אחוז וסיכוי לא להתרפא שמונים אחוז. אוקיי? אז זה שהתרפאתי לכאורה זה יכול היה להיעשות במסגרת חוקי הטבע. אז אמרתי, חושב שעל זה דיברתי, אמרתי שזה לא נכון. בגלל שאם באמת זה קרה במסגרת חוקי הטבע שעשרים אחוז מהאנשים מתרפאים אז שוב פעם זאת לא היענות של הקדוש ברוך הוא, אלא זה מה שחוקי הטבע עשו. רק נכון, חוקי הטבע עצמם לעשרים אחוז מהאנשים קורה שהם מתרפאים בצורה טבעית לגמרי, בלי קשר לתפילות וליענות לתפילות או למעשיו הטובים של האדם וכדומה. לכן כאשר אני פונה לקדוש ברוך הוא ואני רואה בריפוי שלי היענות של הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת הוא נענה לי וריפא אותי, פירוש הדבר שהקדוש ברוך הוא גרם לי למרות שהייתי שייך לשמונים אחוז שלא היו אמורים להתרפא, הקדוש ברוך הוא גרם לזה שאני אהיה מהעשרים אחוז שכן מתרפאים. ולכן הוא מבחינת הפיזיולוגיה שלי הוא כן התערב. הוא כן שינה את המהלך הטבעי של מה שהיה אמור לקרות פה. ולכן לכל היותר אתה יכול להגיד שריפוי ממחלה זה נס נסתר. כי אם זה קרה לי אני אף פעם לא אוכל לדעת אם זה מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא או שאני הייתי שייך לעשרים אחוז שמתרפאים ממחלה כזאת גם ככה. אז אני לא רואה שהיה פה נס, אבל בהנחה שהייתה פה מעורבות אלוקית נסתרת שלא ראיתי אותה, המעורבות הזאת היא חריגה מחוקי הטבע. זאת אומרת במובן הזה אי אפשר להגיד שזאת מעורבות בתוך חוקי הטבע. אפשר להגיד שזה נס נסתר. זה כן אפשר להגיד. לכן מעורבות במסגרת חוקי הטבע ונס נסתר זה לא מילים נרדפות. זה שני דברים שונים. עכשיו שתי השלמות שרציתי לתת לתמונה הזאת.

[Speaker B] השלמה, הרב אפשר לשאול שאלה בינתיים? כן. אם אני חוזר לנושא של אהבה ויראה, אם באמת אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו באמת היום כבר לא רואים את המעורבות של השם בצורה אקטיבית, וגם אנחנו לא כל כך יודעים מה יהיה בעולם הבא, זאת אומרת שכר ועונש בעולם הבא אני לא חושב שמישהו יכול להגיד מה זה ואיך מרגישים שם ומה זה בדיוק. אז איך בעצם אפשר לקבל איזה שהוא משהו שדומה לרגש של אהבה ויראה אם אנחנו גם פה וגם שם לא יודעים מה זה הקדוש ברוך הוא בעצם, חוץ מזה שאנחנו מבינים שצריך ליישם את מה שהוא מבקש ובפועל עושים את זה למה כי הוא ביקש? לא מרגישים אותו בשום צורה, אז איך אפשר לאהוב או לירא דבר כזה?

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם בעצם. הרמב"ם בעצמו עונה על זה בהלכות יסודי התורה.

[Speaker B] מה? מה התשובה?

[הרב מיכאל אברהם] והיאך הדרך לאהבתו וליראתו, רגע, כבר מוצא לך את זה. הלכות יסודי התורה. הנה. בשני מקומות בהלכות יסודי התורה הוא מתייחס לזה. הנה. הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכה ב'. כן, אולי הלכה א' קודם כל. האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאוהבו וליראה אותו, שנאמר ואהבת את השם אלוקיך ונאמר את השם אלוקיך תירא. והיאך הדרך לאהבתו וליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חוכמתו שאין לה ערוך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלוקים לקל חי. וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, זה האהבה, ועכשיו זה היראה. נרתע לאחוריו ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו. ולפי דברים האלו אני מבאר דרכים גדולים ממעשה ריבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין האהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. ואז בהלכה ג' ואחרי זה עוד שני פרקים נוספים בפרק ג' פרק ד' בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מדבר על המטאפיזיקה בעצם, פיזיקה ומטאפיזיקה גלגלים ומלאכים ושכלים נבדלים וכל מיני עניינים אריסטוטליים שמבחינתו ההכרה הזאת של העולם היא הבסיס לייצר את האהבה והיראה מהקדוש ברוך הוא. אתה לא צריך לראות את מעשיו כן החריגים, אתה צריך לראות את ההתנהלות שלו בהתנהלות הרגילה שלו בעולם, לא את ההחרגות שלו. תראה פשוט איך בנוי העולם וזה מה שאמור לעשות לך. אותו דבר גם בפרק ד' הלכה י"ב לקראת סוף הפרקים האלה. אתם רואים פה בהלכה י"ג הוא אומר וענייני ארבעה פרקים אלו, כוונה זה ארבעת הפרקים הראשונים בהלכות יסודי התורה. אנחנו בפרק ד'. כל אלה זה בעצם הדרכים לאהוב את הקדוש ברוך הוא. איך זה מסתיים? בזמן שאדם מתבונן בדברים האלה, כן שם היינו בפרק ב' כשמתחיל כל הסיפור. פה אנחנו אחרי שהרמב"ם גמר לתאר את כל הפיזיקה והמטאפיזיקה האריסטוטליות הוא חוזר לנקודה והוא אומר בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר את כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים ובכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא. וירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים וכל שכן לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגלמים שלא נתחברו בגולם כלל. וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר. כן זה בעצם הדרך לאהוב את הקדוש ברוך הוא ולירא ממנו וזה מבחינת הרמב"ם ההסתכלות האינטלקטואלית הזאת בעצם יכולה ליצור רגשות. לאהבה ויראה, למרות שכמו שהזכרתי קודם, אני לא נכנס לזה כאן, לא בטוח שהרגש הוא באמת המטרה. הרגש הוא אולי איזשהו סוג של ביטוי לזה שאתה נמצא ביחס הנכון לקדוש ברוך הוא, אבל הוא לא המטרה. בכל מקרה אבל יכול להיווצר, אבל דווקא הוא פותח בהלכה א' שזו מצווה לאהוב ולירא, זאת אומרת שזה כן מטרה. כן, אבל השאלה מה זה הלאהוב ולירא הזה? האם הלאהוב ולירא הזה זה אותו רגש שאנחנו קוראים אהבה ויראה? או שזה המצב הנפשי שביטויו הרגשי זה רגש האהבה והיראה? זה שאלה אחרת, אבל אני לא נכנס לזה כאן, כי זה מוקש בפני עצמו. אבל לענייננו, שאלת איך אם אנחנו לא רואים, אין לנו איזושהי אינטראקציה מובהקת מול הקדוש ברוך הוא שאנחנו רואים אותה בעיניים, איך אפשר לאהוב ולירא? הפוך, זאת אומרת, אלה שחושבים שהקשר שלנו לקדוש ברוך הוא צריך להיעשות על ידי החריגות מהטבע, על ידי ניסים, על ידי איזושהי התייחסות שלו אלינו פרטנית, מה פתאום? אדם בוגר אמור לראות בדיוק שהמצב הוא הפוך, זאת אומרת, ההתנהלות השוטפת של העולם היא זו שצריכה להביא אותנו לאהבה ויראה, לא החריגות מההתנהלות השוטפת. אני אגיד יותר מזה, הרבה פעמים אנשים חושבים שכדי לראות כמה הקדוש ברוך הוא גדול אז צריך ניסים, הניסים מגלים לנו כמה הקדוש ברוך הוא גדול כי הוא שולט בטבע והוא מסדר את מערכות הטבע וכולי, זו טעות גדולה, זאת אומרת הניסים מראים שהוא קטן, לא שהוא גדול, זאת אומרת הניסים מראים שהקדוש ברוך הוא כנראה לא מצליח לעשות את כל מה שהוא רוצה דרך חוקי טבע קבועים. כדי שיקרה מה שהוא רוצה, הוא חייב לפעמים לעצור, לחרוג מחוקי הטבע ולדאוג לזה שיתבצע מה שהוא רוצה שיתבצע. אם הוא היה כביכול, אם הוא היה באמת גדול, אז הוא היה יכול לקבוע את החוקים באופן כזה שהוא לא יצטרך להתערב, החוקים כבר יעשו את כל מה שהוא צריך שייעשה. כן, אבל זה רק אם לבני אדם

[Speaker B] לא היה רצון חופשי, רק אם המשפט האחרון שאמרת. לא לא, אני מבין, אני כבר מגיע, כי הסבל והכאב בעולם יכול

[הרב מיכאל אברהם] להיגרם על ידי בני אדם ולא על ידי הקדוש ברוך הוא. לזה אני מגיע עוד רגע, אני רק אומר שבאופן עקרוני ככל שהקדוש ברוך הוא פחות נזקק לניסים יוצא שהוא בעצם גדול יותר, וזה אומר שהוא יכול לקבוע את חוקי הטבע שבאופן שוטף ובלי מעורבות שלו יעשו בדיוק את מה שצריך להיעשות. וזה שהקדוש ברוך הוא נזקק לפעמים לחרוג מהטבע, לייצר נס, זה בעצם אומר שדווקא יש עליו מגבלות, שהוא לא כל כך גדול, כי עובדה שהוא לא הצליח לעשות חוקי טבע סדירים שיעשו את העבודה בלי שהוא מדי פעם עוצר אותם רגע ומתערב. ובמובן הזה אומר הרמב"ם, דווקא כשאתה מסתכל בברואיו ובמעשיו הרגילים, הטבעיים, זה הסיבה לראות את גדלותו ואת אפסותנו ולייצר אהבה ויראה כלפיו, ולא הניסים. זאת אומרת, במובן הזה זה פשוט טעות תפיסתית, הניסים להפך, הניסים הם קושיה. אם הקדוש ברוך הוא כל יכול, אז למה הוא צריך ניסים? שיעשה חוקי טבע שיבצעו את כל מה שצריך להתבצע בלי שהוא יצטרך להתערב כל פעם וכן לתת בקרות או תיקונים כדי שיקרה מה שצריך לקרות. אם הוא כזה כל יכול, אז אדרבה, שיעשה חוקי טבע כאלה שלא צריך בכלל להתערב, שהם יעשו כבר את העבודה לגמרי. ולכן במובן הזה דווקא כמו שהרמב"ם אומר במקומות האלה שראינו בהלכות יסודי התורה, מה שהרמב"ם אומר שם זה דווקא השוטף מוכיח את גדלותו ולא המעורבות האקטיבית שלו בעולם, אלא חוסר המעורבות הוא דווקא הבסיס שמראה את גדלותו. השלמות של הבריאה כביכול. כן, בדיוק. שהוא הצליח לעשות בריאה כל כך מושלמת שהיא עושה בדיוק את מה שצריך לעשות בלי שהוא צריך להתערב בכלל. אבל יכול להיות שהוא עושה מדי פעם ניסים בדיוק בגלל הסיבה הזו שאנשים ליבם כבר גס בהם בשוטף, הם כבר התרגלו לזה, נניח בקיעת ים סוף, כן? הרי אפשר היה להגיד למה הוא לא צפה שהמצרים ירדפו וחוקי הטבע היו מזיזים את הים? אבל כשהוא רוצה להראות את גדלותו ואנשים כבר התרגלו לשוטף, אז הוא מראה להם את הנס. נכון, זאת אומרת אני חושב שכבהמשך למה שהרמב"ם כתב בפרק י' מהלכות תשובה, הוא בעצם אומר הקטנים והטיפשים שלא מבינים שגדלותו של הקדוש ברוך הוא ניכרת דווקא מההתנהלות. השוטפת והטבעית של העולם, הם אלה שמצריכים את הקדוש ברוך הוא אולי לעשות נס, כי מבחינתם זה הביטוי היותר מוחשי לזה שהקדוש ברוך הוא הוא גדול. אז להפך, דווקא במובן הזה, נכון שאצל בני אדם לפעמים זה ככה עובד ועינינו הרואות. אנשים מתפעלים מניסים, לא מההתנהלות השוטפת. אבל האמת אומר הרמב"ם שזה בעצם תכונה של הקטנים והטיפשים. זאת אומרת, בסופו של דבר, אדם חכם ובוגר היה אמור להתפעל דווקא מהשוטף, לא מהניסים. וזה קשור לוויכוחים, אני הולך לכל מיני דברים שבעצם לא תכננתי, אבל זה ממש אותו עניין. יש כל מיני דיונים סביב אמונה ואבולוציה. והטענה היא שלא צריך להאמין בקדוש ברוך הוא כי יש לנו הסבר אבולוציוני להיווצרות החיים, להתנהלות המתרחש פה, יש לנו הסברים טבעיים. אנחנו לא צריכים להניח את קיומו של הקדוש ברוך הוא. מה זה בעצם אומר? שלהניח את קיומו של הקדוש ברוך הוא זה רק במקום שבו אין לנו הסבר על פי הניסים, מה שנקרא גוד אוף גאפס. עכשיו זה נורא מוזר, כי בדרך כלל האתאיסטים כאשר בא בן אדם מאמין ואומר הנה את זה המדע לא יכול להסביר לכן יש אלוקים, אז לאתאיסטים כבר יש תשובה מוכנה לעניין הזה, זה גוד אוף גאפס. אתה מנסה להוכיח את קיומו של אלוקים מתוך גאפ, פער בהבנה המדעית. וזו טעות, כי בסדר, נעשה עוד מחקר ונבין גם את הדבר הזה, בינתיים אנחנו לא מבינים, פעם גם לא הבינו את מה שאנחנו מבינים היום, לעתיד נבין גם את השאר. אז אל תבנה את קיומו של אלוקים על הנס. מצד שני, אותם אתאיסטים עצמם מסבירים שלא צריך להגיע לאמונה באלוקים כי הרי יש לנו הסברים טבעיים להכול. זאת אומרת, הם בעצמם מניחים את מה שהבריאתנים מניחים, שבשביל אלוקים צריך איזשהו משהו שהטבע לא יכול להסביר. רק שהם אומרים כן, אבל אם הטבע לא יכול להסביר זאת עוד לא אומר כי הוא יסביר בהמשך, אנחנו נדע בעתיד. אבל ברמה העקרונית, שני הצדדים בוויכוח הזה מקבלים שהשוטף הוא באמת תחליף לאלוקים. אם השוטף מתנהל כמו שצריך, אז אין צורך באלוקים. ושניהם טועים בזה. בגלל שדווקא השוטף מראה שיש אלוקים. דווקא העובדה… סתם כקוריוז, הרב חפיין, נכון? כן, במקור. כן, אז יש שם בית ספר יבנה היה שם והיה שם מנהל בית ספר רב הון, לא יודע אם שמעת עליו. למדתי שם. אוקיי, גם אני. אני הייתי בחטיבת ביניים אצל באנדל. אני בתיכון. אבל הוא היה כל יום שישי לוקח ספר מדעי ומקריא לנו איך עובד גוף האדם, כל פרט ופרט בגוף האדם, ואז הוא היה אומר לנו מי שמייצר את הדבר השוטף הזה, מוכרחים להאמין בו. בדיוק. ואני חושב שהאבולוציה וחוקי הטבע זו ההוכחה הכי גדולה לקיומו של אלוקים, לא רק שזה לא פירכה. זה ההוכחה הכי גדולה. זאת אומרת, אתה רואה שהוא יכול לעשות משהו שאתה יכול להסביר אותו בדרך לגמרי טבעית, זאת אומרת חוקי הטבע עושים את כל העבודה. אז מי חוקק את חוקי הטבע? מי גרם לזה שחוקי הטבע יהיו כאלה שהצליחו לעשות את כל העבודה בלי שנזדקק למעורבות אלוקית? כל הסיפור הזה הולך בצורה שוטפת וטבעית לגמרי. זאת אומרת, גם אם זה נכון שאפשר להסביר הכול באופן טבעי, אז זה עוד יותר מהאדיר את הקדוש ברוך הוא ועוד יותר מצריך את ההנחה בדבר קיומו. הוא היה המחוקק של החוקים המדהימים האלו. ולכן ההתייחסות הזאת שאומרת שבשביל לראות את הקדוש ברוך הוא ולהתפעל ממנו ומגדלותו צריך שיהיה פה נס, שצריכה להיות מעורבות, חריגה מהטבע, זה דרכם של הקטנים והטיפשים. זאת אומרת, האנשים החכמים והאינטליגנטים יותר אמורים לראות את ידו של הקדוש ברוך הוא דווקא בהתנהלות השוטפת. הניסים זה דווקא פחיתות. זאת אומרת, זה רק אומר שכנראה הוא לא הצליח לייצר חוקים מושלמים ולכן מדי פעם הוא חייב לחרוג מהם, להקפיא אותם, כדי שהעסק יעבוד כמו שצריך. עכשיו פה, אמרתי שיש לי שתי תוספות. תוספת אחת, או אולי אני צריך לעשות עוד השלמה. אז למה באמת נעשים ניסים? אז עזרא הציע קודם, הניסים נעשים כי טבע האנושי הוא כזה שדווקא הנס מעורר אותם לאהבה או להכרה בגדולתו של הקדוש ברוך הוא ולא השוטף. אני חושב שזה לא רק זה, או אולי אם בכלל זה זה, אבל זה בטח לא רק זה. למה? כי הטענה שלי שיש מצבים, וכאן אני חוזר למה שחגי אמר קודם נדמה לי, שישנם מצבים שחוקי הטבע לא יכולים להגיב להם. פשוט זה בלתי אפשרי. למה? כי בסוף בסוף הקדוש ברוך הוא גם נתן לבני אדם בחירה. וברגע שלבני אדם יש בחירה, אז זה אומר. שבמצב נתון מסוים בן אדם יכול לבחור כך ויכול לבחור אחרת. עכשיו אם הקדוש ברוך הוא רוצה שלאותו אדם יהיה רע אז הוא חייב להתערב כי זה לא יכול להיות תגובה טבעית כי התגובה הטבעית אומרת אם זה המצב הנתון אז התוצאה הבאה זה מה שחוקי הטבע קובעים מה זה משנה במה בחרת? אם אתה רוצה שתהיה תגובה למה שבני אדם בוחרים אז אתה חייב לחרוג מחוקי הטבע אין פה ברירה. אתה לא יכול להשאיר את זה בצורה לפעול בצורה טבעית לחלוטין. מעבר לזה אני חושב שגם במובן הטבעי אפילו בלי בחירה של בני אדם יכול להיות שישנם מצבים שבהם מה שצריך להתרחש משיקולים של הקדוש ברוך הוא זה לא

[Speaker C] מה שיתרחש על ידי חוקי הטבע כי אין חוקי טבע שיכולים לעשות את העבודה במובן הזה. וכאן אני רוצה טיפה להרחיב את היריעה

[הרב מיכאל אברהם] ואני רוצה לומר בעצם יש שאלה לגבי הרוע בעולם.

[Speaker C] למה בעצם יש רוע בעולם?

[הרב מיכאל אברהם] שזה במובן מסוים זה המשך של מה שדיברנו קודם. אם יש רוע בעולם אז הקדוש ברוך הוא הוא לא שלם. כי עובדה אם הוא היה מושלם כל יכול אז הוא היה בורא את העולם באופן כזה שלא היה בו רוע. אז פה אני אומר צריך להבחין בין שני סוגי רוע. יש רוע אנושי ויש רוע טבעי. רוע טבעי זה לא באמת רוע כי דבר רע זה רק תוצאה של מישהו שבחר לעשות משהו רע. אם מישהו עשה משהו רע מתוך שינה או כי ככה הטבע שלו אז אין לו אחריות פלילית נכון? דחף לאו בר כיבוש זה לא באמת נקרא רוע. אני קורא לזה רוע במובן הזה סבל אנושי צונאמי מגפה או משהו כזה. זאת אומרת התוצאות הן תוצאות רעות אבל זה לא רוע במובן שיש פה מישהו אולי חוץ מהקדוש ברוך הוא שגרם לזה אבל לא בני אדם. אז יש רוע אנושי ורוע טבעי. עכשיו הרוע האנושי למה קיים בעולם? זאת שאלה פשוטה. אם הקדוש ברוך הוא לא היה מאפשר רוע אנושי אז בסופו של דבר היה יוצא שאין לנו בחירה. כיוון שבחירה פירושה שאנחנו יכולים לעשות או טוב או רע. אבל אם כל פעם שהיינו רוצים לעשות משהו רע הקדוש ברוך הוא היה מתערב ולא נותן לנו לעשות את זה אז בעצם היה יוצא שדה פקטו אין לנו בחירה. עכשיו אם הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נפעל מתוך בחירה וכנראה זה מה שהוא רוצה כי הוא נתן לנו את היכולת לבחור

[Speaker B] הוא חייב לאפשר לנו לעשות רע.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן העובדה למה יש רוע אנושי היא לא קשה בכלל. הקדוש ברוך הוא גם כן היה

[Speaker D] באתר לא מזמן הטענה היא שהקדוש ברוך הוא המטרות של הקדוש ברוך הוא מהעולם זה לא אוסף של שורות תחתונות. זה לא רק מה הקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה אלא הוא רוצה שזה יקרה מתוך בחירה שלנו. לא די שזה יקרה אלא שזה יקרה מתוך בחירה שלנו אחרת הוא לא היה צריך לתת לנו בחירה אלא היה צריך לתכנת אותנו לעשות את מה שהוא רוצה שייעשה.

[הרב מיכאל אברהם] לשמור שבת לאכול כשר לא משנה כל הדברים האלה. למה הוא נתן לנו בחירה שמאפשרת לנו לעבור על המצוות האלה ושלא יקרה את מה שהוא רוצה שיקרה? כי לא פחות חשוב לו שהדבר ייעשה מתוך בחירה מאשר שעצם העובדה שהדבר ייעשה. נכון? זה היסק פשוט. כיוון שכך אז בהכרח הוא חייב לאפשר שיקרו דברים למרות שהם רעים בעיניו. זאת אומרת שיקרו דברים שהוא לא רוצה שיקרו. אם אדם בוחר לחלל שבת זה לא אומר שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יחלל שבת כמו שאומרים כל מיני טיפשים כאלו שמאמינים בזה שכל מה שקורה פה זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה. זה שטויות. הקדוש ברוך הוא רוצה שתהיה לנו בחירה הוא לא רוצה שנחלל שבת. אך אם הוא רוצה שתהיה לנו בחירה אין מנוס הוא חייב לאפשר לנו גם לחלל שבת או לשמור שבת זאת משמעותה של הבחירה. ולכן אם אנחנו בוחרים לחלל שבת וודאי שלא קרה פה משהו שהקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה. קרה פה משהו שהוא רוצה שאנחנו נבחר אבל במה בחרנו אם בחרנו ברע זה וודאי שזה לא מה שהוא רוצה. אבל אם הוא היה מונע כל פעם שאנחנו נבחר ברע אז זה בעצם אומר שהוא שולל מאיתנו את הבחירה. ולכן למשל יש בחגיגה הגמרא אומרת בחגיגה בדף ה' יש נספה בלא משפט. זאת אומרת שאדם יכול למות למרות שלא מגיע לו למות. למה? אז אומר הר"ח ופירוש ופשר יש נספה בלא משפט כגון אדם שהרג חברו. אם מישהו מחליט להרוג את השני אז השני ימות למרות שלא מגיע לו למות. למה? כי לראשון זה שרצח אותו יש לו בחירה חופשית. אם הקדוש ברוך הוא לא היה נותן לו לעשות כל פעם שהוא היה בוחר ברע אז דה פקטו הוא שלל ממנו את הבחירה. ולכן יוצא שיש פה תוצאות שיכולות לקרות נגד רצונו של הקדוש ברוך הוא. זה המשמעות של רוע אנושי לכן רוע אנושי הוא לא קושיה תאולוגית למה יש רוע. רוע אנושי יש בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בחירה, ובחירה פירושה גם אפשרות לעשות את הרע, לא רק אפשרות לעשות טוב. כן, אז איפה הקדוש ברוך הוא היה בשואה? כמו שהסיפור שהרב עמיטל מספר שהוא נפגש פעם עם הפוליטרוק הזה של הפלמ"ח, איך קוראים לו, אבא קובנר, אבא קובנר.

[Speaker D] אז הוא אומר, אבא קובנר אומר שהוא נטש את אמונתו כי הוא שואל

[הרב מיכאל אברהם] איפה היה אלוהים בשואה.

[Speaker D] כן, אבא קובנר היה פרטיזן. והרב עמיטל ענה לו שהשאלה שמטרידה אותו זה איפה האדם היה בשואה, לא איפה הקדוש ברוך הוא היה בשואה. וזה היפוך מאוד מעניין, כי דווקא האפיקורס שואל איפה הקדוש ברוך הוא היה בשואה, והיהודי המאמין שואל לא איפה הקדוש ברוך הוא היה אלא איפה האדם היה בשואה. ומה הרעיון מאחורי זה? הגירסה בספר שלך זה הוא הפסיק להאמין, הוא אומר לו שהוא הפסיק להאמין באדם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, כן. הטענה היא שכאשר אדם מחליט לעשות רע, הקדוש ברוך הוא לא מתערב, כי אם הוא היה מתערב זאת הייתה שלילה של הבחירה מהאדם. ולכן אם קורה משהו רע בעולם וזה רוע אנושי, הקושיה היא קושיה על מי שעשה את זה, לא על הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הוא איפשר לנו את הבחירה אבל הוא מצפה מאיתנו להשתמש בזה לדברים טובים. אם אנחנו משתמשים בזה לדברים רעים, אז המקור של הרוע פה זה אנחנו, לא הקדוש ברוך הוא. לכן הקושיה היא איפה היה האדם, לא איפה היה הקדוש ברוך הוא. ואז לגבי רוע אנושי. מה לגבי רוע טבעי? זאת שאלה יותר קשה. כי באמת כשהגמרא אומרת שמה יש נספה בלא משפט, אז הר"ח מסביר כגון אדם שהרג את חברו. לא בכדי הוא מסביר דווקא את זה. כי כשאדם הורג את חברו, אז האדם בוחר לרצוח. אז זה רוע אנושי. רוע אנושי יכול באמת לגרום לדברים שיקרו למרות שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שהם יקרו. זה הבחירה. מה קורה עם רוע טבעי? ורוע טבעי זה הצונאמי, לא יודע, מגפות וכל מיני דברים כאלה. אז פה יש כאלה שיגידו, טוב, רוע טבעי הוא באמת זה כן הכל בחשבון. זאת אומרת, אם מישהו מת וזה עניין טבעי, לא בחירה של בני אדם, אז הטבע הרג אותו. אם הטבע הרג אותו, אז כנראה היה מגיע לו למות. כל מה שהגמרא אמרה יש נספה בלא משפט זה כאשר הרוע הוא רוע אנושי, מה שאומר הר"ח, כגון אדם שהרג חברו. הוא בא להוציא ממצב של רוע טבעי שיכול לעשות משהו שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שיקרה. זה לא. כי הטבע הוא בידיו של הקדוש ברוך הוא, את חוקי הטבע הקדוש ברוך הוא קבע. אז מה שהם עושים זה כנראה מה שבאמת צריך לקרות. ובזה, הרב, אבל למה הרב קורא לזה רוע טבעי? זאת אומרת, זה בעצם אני חושב ההגדרה הנכונה זה כל מה שהוא לא רוע אנושי. גם בן אדם שמת מ… כבר אמרתי שרוע טבעי זה באמת הגדרה לא טובה, כי מי אמר שזה רע? זה מה שצריך לקרות לפי התפיסה הזאת. כן, ואז לא צריך להגיע למקרים קיצוניים כמו צונאמי ודברים כאלה. כל מוות שהוא לא נובע מרוע אנושי. כן, זה הטענה. זה כאילו כביכול המוות שהוא בעיתו ובזמנו כביכול. לא, אני מבין, אבל אני הבאתי את הצונאמי בכוונה כי אני לא מקבל את התזה הזאת. עוד רגע נראה. אבל הטענה היא שאצל חז"ל כנראה, או לפחות במקומות מסוימים, יש בזה סתירות גם בחז"ל, אבל במקומות מסוימים נראה שגם אם יש חריגה, קורה משהו שלא הקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה, זה רע אך ורק תוצאה של בחירות של בני אדם. כי זאת משמעותה של הבחירה שנתן לנו. אבל אם קורה משהו שלא קשור לבחירות של בני אדם, משהו טבעי, אז ברור שזה מה שהקדוש ברוך הוא רצה שיקרה. כן, שמה אין חריגות מרצונו של הקדוש ברוך הוא. ולכן למשל הגמרא במכות בדף י', דיברתי על זה ממש בקצרה בשיעור האחרון ביום ראשון. במכות בדף י' הגמרא אומרת שהיכי דמי רוצח בשגגה, כגון זה רצח במזיד התחייב מיתה, זה רצח בשוגג התחייב גלות. הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד, אותו שחייב גלות למעלה ואותו שחייב מיתה למטה, ואז נופל הברזל מן העץ של ההוא למעלה, נופל על מי שלמטה והורג אותו. אז הוא קיבל את מה שמגיע לו, הוא נהרג, וההוא שלמעלה רוצח בשגגה ואנחנו מגלים אותו, וגם הוא קיבל את מה שמגיע לו. כן, ההוא היה חייב גלות והוא קיבל את העונש שמגיע לו. ואז בעצם יוצא מהגמרא פה שבאמת גם כאשר אדם מת, זה בעצם מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא או בחשבון של הקדוש ברוך הוא. אדם לא מת סתם ככה. וזה לכאורה סותר את הגמרא בחגיגה. קודם כל יש גם סתירות בין סוגיות, זה לא נורא. אבל אני חושב שפה אין סתירה, כיוון שפה הרוצח בשוגג לא בחר להרוג את מי שמתחתיו. זה לא תוצאה של בחירה אנושית. זה בעצם אירוע טבעי, כי הברזל נפל מהעץ. אז נכון שהוא לא היה אנוס, הוא היה שוגג, הוא לא נזהר מספיק, אבל זה ברור שהוא לא בחר לרצוח. ואם בן אדם מת, אז כאן אומרת הגמרא זה כן נעשה אך ורק עם הקדוש ברוך הוא החליט שבאמת מגיע לו למות. כל מה שהגמרא בחגיגה אומרת שיכול לקרות נספה בלא משפט, זה כאשר ההריגה נעשתה מתוך החלטה או בחירה של הרוצח. אז יכול לקרות מה שהקדוש ברוך הוא לא רוצה. כן, אבל מה זה מגיע לו למות? זה לא עונש, כאילו זה הזמן שלו. לא לא, מגיע לו למות הוא חייב מיתה הגמרא אומרת. הבן אדם שמת בגלל השוגג? כן. אז הוא מת כעונש? כן, זה מה שהגמרא אומרת. ההוא היה חייב, ההוא שלמטה היה חייב מיתה, ההוא שלמעלה היה חייב גלות. עכשיו ההוא שלמעלה נפל לו הברזל על ההוא שלמטה והרג אותו, אז ההוא שלמטה חטף את מה שמגיע לו, וההוא שלמעלה עכשיו גולה וחוטף גם הוא את מה שמגיע לו. והבן אדם שמת ממחלה ממארת בגיל צעיר מה זה? זה עונש? כן, כנראה כך לפי התפיסה הזאת זה מה שיוצא, שדברים שקורים בדרך טבעית שהם לא בחירה של אדם, אז הם כן בחשבון של הקדוש ברוך הוא. ככה בדרך כלל התפיסה. אני נוטה לא לקבל את זה, ואני לא חושב אני חושב שגם רוע טבעי הוא לא תמיד מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, ואולי אפילו בדרך כלל לא. ולכן הזכרתי את הצונמי ואת המגפות, כי בצונמי ובמגפות קשה לי לקבל את התזה הספקולטיבית הזאת שכל המיליונים או המאות אלפים שנהרגו שם זה בדיוק אותם אלה שהצטבר להם חיוב מיתה והקדוש ברוך הוא זימן את כל המיליונים האלה לאותו מקום, עשה עליהם איזה צונמי ענק, אבל כל מי שמת שם זה בדיוק מי שהיה מגיע לו למות, ובדיוק שם היה איזה שהוא ריכוז נוראי של מאות אלפי אנשים שהיו חייבים מיתה, בהרבה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. תשמע לי אתה מדבר על זה שהם היו שחלקם היו תינוקות בני שנה. כן. אז לכן נשמע לי מאוד מפוקפק התזה הזאת, ולכן אני נוטה לחשוב שגם שם מתו אנשים שלא היה מגיע להם למות, למרות שזו תוצאה של רוע טבעי ולא רוע אנושי. איך להסביר את זה? הרי הטבע הוא כן בחשבון של הקדוש ברוך הוא, זה לא בחירות של בני אדם. אז כאן אני חוזר למה שאמרתי קודם. הטענה שלי היא שכאשר מישהו בא בטענות למה יש רוע טבעי בעולם, הרי אם הקדוש ברוך הוא הוא כל יכול, אז היה צריך לדאוג לזה שלא יהיה רוע טבעי בעולם. אז לגבי בחירות של בני אדם אמרנו, לא יכול להיות כי הוא רוצה לאפשר לנו בחירה, ולשלול מאיתנו את האפשרות לעשות רע זה בעצם לשלול מאיתנו את הבחירה. אבל מה עם רוע טבעי? הטענה שלי היא שמי שטוען טענה כזאת, בעצם מניח או אני קודם כל הנחה, הנחה ראשונה הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו חוקי טבע בעולם. זה ברור, אנחנו רואים, העולם מתנהג בצורה עם סדירויות מאוד ברורות.

[Speaker E] גופים עם מסה נופלים לכדור הארץ, אקמול מוריד חום, זאת אומרת יש יש חוקי טבע שכנראה הקדוש

[הרב מיכאל אברהם] ברוך הוא רוצה שהעולם

[Speaker E] יתנהג באופן

[הרב מיכאל אברהם] טבעי על פי חוקים קשיחים. זה נתון ראשון. נתון שני שאם אתה רוצה או טענה שנייה, אם אתה רוצה לטעון שהקדוש ברוך הוא לא מושלם כי עובדה שיש רוע עובדה שיש רוע טבעי, אתה בעצם אומר לי שישנה מערכת חוקים אחרת שהייתה יכולה לעשות את כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בלי חריגות ובלי רוע, בלי שאנשים יסבלו סתם אם לא מגיע להם לסבול. אוקיי? מי אמר שיש מערכת חוקים כזאת? זאת אומרת שאתה בעצם אומר שזה הטוב שבעולמות מה שלייבניץ אמר. הטוב שבעולמות שמתנהל עם חוקים קשיחים. זאת אומרת, אם אתה אומר שיש עולמות בלי חוקים קשיחים אין בעיה, כל פעם שאמור לקרות משהו רע למישהו שלא מגיע לו הקדוש ברוך הוא יתערב וידאג לזה שזה לא יקרה. זה בסדר, אבל אם אתה אומר לי לא ההנחה הראשונית של הקדוש ברוך הוא אני רוצה עולם עם חוקים קשיחים, עם זאת וזה כנראה באמת רצונו, אנחנו יודעים את זה. עכשיו אם זה מה שהוא רוצה, אז הטענה שלך עכשיו אם אתה מקשה קושיות על הקדוש ברוך הוא, שים לב שיש לך איזו שהיא הנחה די מרחיקת לכת. אתה רוצה לטעון שיכולה להיות מערכת חוקים קשיחה, לא מערכת בלי חוקים, מערכת של חוקים קשיחים שתעשה את כל מה שמערכת החוקים בעולם שלנו עושה, חוץ מאשר אותם מקומות שקורים דברים טובים, דברים רעים לאנשים טובים. מי אמר שיש מערכת חוקים כזאת? זאת אומרת אתה זה מה שנקרא במתמטיקה אי רציפות סליקה. זאת אומרת באותם מקומות שיקרה מעשים שיקרה משהו רע לבן אדם טוב. שמה זה יתנהג אחרת. כל שאר המקומות זה יתנהג כמו שזה צריך להתנהג היום. מי אמר שיש בכלל? אדרבה, אני אין לי הוכחה מתמטית, אבל נטייתי הפשוטה האינטואיטיבית אומרת שאין מערכת חוקים כזאת. אין מערכת חוקים קשיחה שתעשה את העבודה בצורה כזאת. שתעשה את כל ההתנהלות כמו שמתנהל העולם שלנו ובכל מקום שקורה משהו למישהו משהו רע למישהו טוב, יקרה משהו אחר. אז אין מערכת חוקים כזאת. בכל מקרה אני רוצה לטעון שמי שמקשה את הקושיה על הקדוש ברוך הוא, נטל הראיה הוא עליו. מי אמר לך שיש מערכת חוקים כזאת? אם הייתה, אז באמת יש שאלה למה הקדוש ברוך הוא לא עשה אותה. אבל אין, אולי. או לפחות אתה שאתה טוען כנגד הקדוש ברוך הוא, נטל הראיה הוא עליך להראות שיש מערכת כזאת. וזה אומר בעצם שישנן פעולות או ישנם מצבים שהם פשוט בלתי אפשריים. אז זה שהקדוש ברוך הוא לא עשה אותם זה לא בגלל פחיתות בכל יכולתו, הוא פשוט זה פשוט בלתי אפשרי לעשות את זה. זה כמו למה הוא לא יכול לעשות משולש עגול? כי אין דבר כזה משולש עגול, זאת סתירה. או למה הוא לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? הוא לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים כי אין אבן כזאת. אבן שהכל יכול לא יכול להרים זה אוקסימורון. אבל אתה בעצם אומר, אתה בעצם אומר שצונאמי זה כמו חוק הגרביטציה. נכון. זה מה שאתה אומר? נכון. זו תוצאה של חוקי הטבע, בזה לא אני אומר, זה דבר פשוט. זו תוצאה של חוקי הטבע. הצונאמי הוא תוצאה של חוקי הטבע. אם אתה רוצה שלא יהיה צונאמי, אתה צריך לשנות את חוקי הטבע. היית משנה את חוקי הטבע, יכול להיות שבמקומות אחרים ייווצר לך משהו אחר בעייתי. השאלה אם אתה יכול לשנות את חוקי הטבע באופן כזה שכל הדברים הרגילים יקרו כפי שהם קורים היום ורק הדברים הבעייתיים לאנשים הטובים הם יימנעו. מי אמר שיש סט חוקים כזה? זאת בעצם הטענה. ואם אין סט חוקים כזה, אז לא יכולה להיות לך טענה לקדוש ברוך הוא למה לא בראת את העולם באופן הזה? אין עולם כזה. זה כמו לשאול למה לא עשית משולש עגול? ולכן אני טוען שגם הרוע הטבעי הוא לא בהכרח פרכה על טובו של הקדוש ברוך הוא או על כל יכולתו של הקדוש ברוך הוא. אתם מבינים הרי יש פה שילוב של שתי הנחות שהוא גם טוב והוא גם כל יכול. כי אם אחת משתי ההנחות לא קיימת אז אין פרכה. אבל אם אתה מניח גם שהוא טוב וגם שהוא כל יכול, אז עולה השאלה אז למה קורים דברים רעים? הרי הוא רוצה שלא יהיו, הוא טוב. אבל אם יש לנו, יש לנו את הלוקסוס הזה בגלל, לוקסוס במרכאות, בגלל שצונאמי אנחנו חווינו אותו פעם בלא יודע עשרים שלושים שנה, אבל מה עם מצב היפותטי שכל חצי שנה חצי מהעולם היה שוקע לים? גם היית מסוגל להגיד את המשפט הזה? גם היית יכול להגיד את זה? למה לא? לא יודע, אבל יכול להיות שזה היה המצב האופטימלי, אין לי מושג. אני לא יודע לעשות סימולציות עם כל מערכות החוקים עלי אדמות ולראות מי מהן היא האופטימלית. אבל אני אומר שמי שמקשה קושיות על הקדוש ברוך הוא צריך להראות שיש מערכת יותר טובה מהמערכת הקיימת. ואם המערכת הקיימת הייתה יותר גרועה ממה שאני מכיר היום, הייתי יכול לחשוב שזאת המערכת הכי טובה שיש. מה לעשות? אני לא יודע. אז זה… אבל איך הרב מתייחס להסבר הזה או לתירוץ הזה כשאומרים שבאמת כשקורה אסון כזה דרך הטבע, או אפילו לא, גם כשזה אירוע אנושי ולא, לא בלי אירוע אנושי, אירוע טבעי והתירוץ הזה שאומר שבעצם אי אפשר להיכנס לחשבונות של הקדוש ברוך הוא ויכול להיות שזה בעצם גלגולים וזה… לא, זה אני טוען שאין צורך, לא. גלגולים או לא זה שאלה אחרת, אבל אין צורך לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא או להגיד, תמיד מנחמים, אנחנו לא יודעים את דרכיו ואת שיקוליו ולך תדע, ובטוח שההנחה כמובן בסאבטקסט היא שבטוח שהיה פה חשבון. והיה, והבן אדם מת בגלל שהקדוש ברוך הוא החליט שהוא ימות, רק אנחנו לא מבינים למה כי הוא צדיק, אז למה שהוא ימות? לא, זאת טעות. הקדוש ברוך הוא לא החליט שהוא ימות, הוא מת בגלל שזה מה שיצא, מה לעשות? זה זה בדיוק הנקודה. אני לא מקבל את כל התזות האלה של אנחנו לא, גם את התזות שאנחנו לא מבינים כי התזות שאנחנו לא מבינים עדיין טוענות שיש הסבר, רק אנחנו לא יכולים להבין אותו. אני אומר לא, אין הסבר. זה לא חשבון של הקדוש ברוך הוא, יש נספה בלא משפט. מה זה, אז מה, אז מה, אז זה במקרה? כן, במקרה. זאת הטענה. זה הגמרא אומרת, יש נספה בלא משפט. איפה אמרת, אמרת שהגמרא אומרת את זה? רגע אחד אחד, כן. לא, לא כשהזכרת יש נספה בלא משפט, נתת את הפירוש של הרבינו חננאל שזה רק בהקשר הבחירה של הבן אדם מתערבת. רבנו חננאל מגביל את זה. הטיב, עד כאן, אתה הכי עדכני כאן, כן. לא ברור, אמרתי. אני לא, אני לא מקבל. אני טוען שגם ברוע טבעי יכול להיות נספה בלא משפט. עכשיו לגבי שאלת הגלגולים זו שאלה אחרת, כי גם אם יש נספה בלא משפט ואולי בעיקרון. עיקר, אם יש נספה בלא משפט, עדיין עולה שאלת הצדק. אז מישהו שמת למרות שלא היה מגיע לו למות, איפה הפיצוי? הקדוש ברוך הוא בכל זאת משלם. ואז זה יכול לבוא מישהו ולהגיד יש גלגולים, עולם הבא, לא יודע בדיוק מה, שמה הכל בכל זאת מסתדר. לא, אבל שוב, אבל אבל אבל הרב מתחיל את ההנחה שלו בלהגיד מישהו מת למרות שלא היה מגיע לו למות, אבל אפשר לשנות את ההנחה הזאת, אפשר להגיד שאין בן אדם שמת בלי שיגיע לו למות. אפשר להגיד, נכון, אני רק לא מסכים לזה. אמרתי, זאת התפיסה המקובלת. אז כן, אז ההנחה הראשונית שהיא… אני חושב שהיא לא נכונה. אני רק אומר שזה לא קשור לנושא הגלגולים, הפוך. דווקא בגלל מה שאני אומר כאן, שמבחינת המיתה כאן זה לא היה מוצדק, או הסבל כאן זה לא היה מוצדק, דווקא זאת מוטיבציה להגיד אולי יש גלגולים, אולי יש עולם הבא, ושמה כבר הכל בכל זאת מסתדר. אוקיי? זה הטענה. אבל זה נדבר בעיקר הבא, נדבר על העולם הבא, אז נדבר על זה שם. הרב, זה לא הכוונה כשהגמרא אומרת "בשעת שניתן רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע"? זה הטענה שלך, זה הטענה שלך בעצם. אני יכול להביא עוד הרבה גמרות על זה. הגמרות יש בהן סתירות בעניינים האלה. זאת אומרת, יש מקומות שכתוב כך, יש מקומות שכתוב כך. יש מאמר של הרב שמואל אריאלי, אם מישהו רוצה לחפש, גם כן, הוא מדבר על הרוע בעולם והוא מביא שמה הרבה מאוד גמרות וראשונים שמראים שלא, יכולים להיות דברים שהם תוצאה של לא בחשבון של הקדוש ברוך הוא. לא הקדוש ברוך הוא עושה אותם. אז יש בזה כן, מצד שני כתוב "על כל עשב עומד מלאך ואומר לו גדל". אפשר להביא ציטוטים לפה ולשם, לכן לא תצליחו לראות מתוך הסוגיות איזושהי תמונה קוהרנטית לדעתי. אני חושב שבאופן ההסתכלות הפילוסופית שלי נדמה לי שגם רוע טבעי וגם רוע אנושי יכולים לקרות והתוצאות יכולות להיות נגד רצונו של הקדוש ברוך הוא. למה? אני בכל זאת רוצה לסיים פה, אז תרשו לי עוד כמה דקות. למה אצל חז"ל אבל בהרבה מאוד מקומות רואים שרוע טבעי זה לא… רוע אנושי כן, יש נספה בלא משפט. רוע טבעי זה כמו הגמרא במכות, ששמה זה כן בחשבון של הקדוש ברוך הוא. אני חושב שאצל חז"ל באמת הייתה איזושהי תפיסה שהטבע עצמו מאפשר לקדוש ברוך הוא להיות מעורב. זה לא חריגה מהטבע. ולכן, אז אין סיבה שיקרה רוע טבעי כי במסגרת הטבע הקדוש ברוך הוא יכול לתמרן כך שבאופן טבעי יקרה מה שצריך לקרות. רק הבחירה האנושית לא בידיו, אבל הטבע כן. וזה התייחסות טבעית. ככה חז"ל לפחות ראו את זה וזה מביא אותי לסוגיה שהערתי עליה פעם קודמת של מעורבות במסגרת הטבע ואמרתי שזאת טעות. זאת טעות בתפיסה שמבינה שחוקי הטבע הם לא דטרמיניסטיים, אבל היום אנחנו יודעים שזה לא נכון. חוקי הטבע הם דטרמיניסטיים. עוד פעם, אני עוזב כרגע את קוונטים, למרות שהם לא באמת משנים פה גם, אבל חוקי הטבע לפחות בטבע שמוכר לנו, המקרוסקופי היומיומי, הוא דטרמיניסטי. איפה אנחנו רואים שחז"ל לא ראו את זה כך? זה מביא אותי לתפילה לשעבר. המשנה בברכות, בפרק האחרון של ברכות, המשנה אומרת "מי שרואה שריפה בעיר ואומר יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי, הרי זו תפילת שוא". ובמפרשים גם רואים שזה אסור, לא רק שזה תפילה מיותרת. אסור להתפלל על דבר כזה. עכשיו השאלה היא למה. או "יהי רצון שתלד אשתי זכר". הייתה אשתו מעוברת ואומר "יהי רצון שתלד אשתי זכר", זה תפילת שוא. והגמרא אומרת שזה רק אחרי ארבעים יום. לפני ארבעים יום מיצירת הוולד אפשר עוד להתפלל על זה, אבל אחרי לא. למה באמת אסור? אני חושב שבדרך כלל אנשים חושבים שאסור להתפלל לנס גלוי, מותר להתפלל לנס נסתר. זה כאילו הטענה. אבל זה לא נכון, כיוון שהעובר אחרי ארבעים יום זה גם כן נס נסתר. העובר נמצא ברחם האישה. עכשיו המין שלו כבר קבוע אחרי ארבעים יום. נגיד שהוא נקבה. ואני מתפלל שהוא יהיה זכר. זה נס נסתר, לא היה אולטרסאונד, הם לא ידעו אם הוא זכר או נקבה. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שיהפוך אותו לנקבה, נס נסתר והכל בסדר. אז למה אסור להתפלל אחרי ארבעים יום? זה גם נס נסתר. אז ברור שהחילוק בין לפני ארבעים יום לבין אחרי ארבעים יום זה שחז"ל חשבו שלפני ארבעים יום כשהקדוש ברוך הוא יהפוך את זה מנקבה לזכר זה לא חריגה מהטבע. זה נס נסתר, אבל זה לא נס נסתר, זה לא נס בכלל. זה לא חריגה מהטבע. ואחרי ארבעים יום זה חריגה מהטבע וחריגה מהטבע אפילו אם היא נסתרת אסור להתפלל אליה. זה החילוק לפי חז"ל. עכשיו אנחנו היום יודעים שזה לא נכון. גם לפני ארבעים יום המין כבר קבוע. אז מה… כי הטבע הוא טבע דטרמיניסטי, אין שום דבר שהוא מקרי בטבע. הטבע הוא דטרמיניסטי. אז לכן ברור מכאן שחז"ל כנראה תפסו שהטבע הוא לא סגור, הוא לא דטרמיניסטי ולכן יש יכולה להיות מעורבות. מעורבות אלוקית במסגרת הטבע. ולכן הם אומרים טוב, אז על זה מותר לך להתפלל, אבל לא על נס. אסור להתפלל על נס, כולל נס נסתר. אבל היום אנחנו מבינים אין דבר כזה, כל תפילה היא בעצם תפילה לנס נסתר. ואז השאלה הגדולה האם בכלל מותר להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא דברים. זה דיון בפני עצמו. אבל לענייננו, מה שאני רק רוצה ללמוד מכאן זה שמבחינת חז"ל לא כל תפילה היא תפילה לחריגה מחוקי הטבע. הם הבינו שישנן תפילות שיכולות להיענות במסגרת חוקי הטבע. ומתוך כך גם אפשר להבין למה בחז"ל אפשר למצוא את מה שראינו קודם שרוע אנושי באמת יכול לחרוג מהרצון האלוקי, אבל רוע טבעי לא. למה לא? כי אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה, אז במסגרת הטבע הוא ישנה את זה כך שיקרה מה שצריך שיקרה. כי התפיסה היא שיש מקום למעורבות אלוקית במסגרת הטבע. הטבע הוא לא דטרמיניסטי. לכן מבחינת חז"ל ברוע טבעי לא יכול להיות משהו שהוא נגד רצון השם, רק ברוע אנושי. אבל היום אנחנו יודעים שהטבע הוא דטרמיניסטי, ולכן כמו שאמרתי קודם, לדעתי גם ברוע טבעי יכול לקרות משהו שהוא נגד רצון השם, ואם תרצו יש גם חז"לים כאלה, כן, במקום שניתנה רשות למשחית להשחית וכולי. אבל אני אומר בתפיסה, התפיסה שאני מציג כאן נובעת מאיזשהו ידע מדעי יותר מעודכן. אנחנו מבינים שהעולם הוא דטרמיניסטי ואין דבר כזה מעורבות במסגרת הטבע. אז אם אין דבר כזה מעורבות במסגרת הטבע צריך להבין שבשביל שלא יקרה שום דבר שלא צריך לקרות, צריך שהטבע יהיה אחר, לא שהקדוש ברוך הוא יהיה מעורב. אבל מי אמר שיש מערכת חוקי טבע שיכולה לעשות את זה אחרת יותר טוב מהמערכת הקיימת? זה בכלל לא בטוח. מי שטוען את הטענה הזאת בעצם נטל הראיה שיש מערכת כזאת הוא עליו. אוקיי, אז הרב אומר כל הזמן שהטבע הוא דטרמיניסטי. מה? הרב אומר כל הזמן שהטבע רואים שהטבע הוא דטרמיניסטי. הרי אותה טענה אפשר להגיד על בחירה ואנחנו מסתדרים, זה הרב פותר את זה בצורה של הטופוגרפיה והדברים האלו, אפשר לדבר על זה אותן תשובות נגיד בבחירה בין חז"ל מה זאת אומרת? אנחנו רואים שיש בחירה. כן אני מבין, אבל אנחנו רואים דטרמיניזם אז אנחנו מסתדרים עם שתי הראיות. קודם כל כי אנחנו רואים את זה ורואים את זה, אז אני מקבל את כל מה שאני רואה. מעורבות אלוקית אני לא רואה. הבנתי, אבל כלומר זה שהטבע דטרמיניסטי לא שולל את הפער הזה שיכול להיווצר בתוך ההתערבות האלוקית כמו שאנחנו לא

[Speaker B] אמרתי שהקדוש ברוך הוא לא יכול

[הרב מיכאל אברהם] להתערב, ודאי שהוא יכול להתערב. רק שכשהוא יתערב זה יהיה חריגה מהטבע, זה הכל. הוא יכול להתערב. עכשיו השאלה אם הוא עושה את זה, לא השאלה אם הוא יכול. אני לא רואה שהוא עושה את זה. זו הטענה. אני לא רואה. יכול להיות שהוא עושה את זה פה ושם ואני לא רואה.

[Speaker B] כן.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר שזה הגיוני גם להניח שהכמות התערבות שלו היא זהה לכמות הבחירות החופשיות שיש בעולם הזה בערך.

[Speaker D] את זה אני לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] אני בכלל לא יודע אם יש התערבות. אז הוא מכיר את הטופוגרפיה, לא מתאמץ כאילו בזה, זה הנקודה? לא, כי הוא רוצה את חוקי הטבע. הוא רוצה התנהלות טבעית. עובדה שהוא ברא את העולם עם חוקי טבע. אנחנו לא רואים שום מקום מעורבות אלוקית שהיא נגד חוקי הטבע. אנחנו לא רואים, אולי יש, אנחנו לא רואים. בחירה אנושית אנחנו חווים באופן בלתי אמצעי. אז שמה ברור לי שאני מחריג את הדטרמיניזם. אבל במעורבות אלוקית אני פשוט לא רואה אינדיקציה לזה. אבל הרב, זה היה בעיה לקדוש ברוך הוא לייצר חוקי טבע שהם מושלמים במובן הזה שרק מי שמגיע לו למות מת? אני טוען שכן. מה כן? אין חוקים כאלה. מה אין חוקים? כאילו הוא לא יצר אותם? לא, לא, לא. אין מערכת חוקים מתמטית כזאת. לא שהוא לא יצר. אין לרשותו בארגז הכלים שלו, אין לו מערכת חוקים כזאת. אין כזאת. זה כמו משולש עגול. זה סתירה לוגית. אין חוקים מתמטיים כאלה. ממילא אי אפשר לברוא עולם שאלה חוקיו.

[Speaker C] לא רק זה, אתה גם אומר שחובת ההוכחה על מי שאומר ש

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא יודע שאין חוקים כאלה. אני טוען אבל שמי שמקשה על הקדוש ברוך הוא נטל הראיה שיש מערכת חוקים כזאת הוא עליו,

[Speaker C] כי אני יכול תמיד להגיד אולי אין מערכת כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה אין פה נטל ראיה שהוא עלי.

[Speaker B] אני לא צריך להוכיח שום דבר שכאילו שמשהו קיים

[הרב מיכאל אברהם] שהוא יכול להיות קיים או לא, זה הכל פה בתיאוריה, אין פה שום דבר קונקרטי.

[Speaker E] לא, אבל אתה טוען טענות כנגד הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] אתה אומר הרי אתה לא פועל בצורה מושלמת או בצורה טובה. ומי אמר לך?

[Speaker B] אתה יודע שיש מערכת חוקים טובה יותר?

[הרב מיכאל אברהם] מי שמקשה

[Speaker B] קושיות נטל הראיה הוא עליו.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו אומרים יש ליישב בדוחק, לא יש להקשות בדוחק.

[Speaker E] מצד אחד אנחנו צריכים

[הרב מיכאל אברהם] להתפלל על כמה העולם מושלם וכמה הבריאה מושלמת, מצד שני אנחנו מבינים שהוא לא מושלם כי אין מה לעשות, יש כאלה שמתים למרות שלא מגיע להם. אז הבריאה היא טובה, אבל היא לא מושלמת. הבריאה היא טובה. תשמע, בכל זאת העסק מתנהל בצורה מאוד מרשימה. נכון, יש מקומות שבהם קורים דברים עצובים. אוקיי. ועדיין מהשוטף אפשר בהחלט להתפעל. זה הטענה. כן, כן. טוב, עד כאן סיימנו את העיקר העשירי, אז לא הספקתי הלאה אבל לפחות את זה גמרתי. עוד הערה או שאלה? יש לי עוד שאלה הרב. כשאתה מדבר על שמונים ועשרים אחוז, שמונים אחוז ועשרים אחוז, צריך אולי לחדד את זה. זה לא שזה כזה משחק, כי כשאדם מתפלל זה לא משחק סכום אפס. זה אולי הכוונה שזה יהיה שבעים

[Speaker F] ותשע עשרים ואחד, לא שמונים עשרים.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זה מה

[Speaker F] שאני

[הרב מיכאל אברהם] טוען, שאם

[Speaker F] הריפוי הוא שמונים עשרים,

[הרב מיכאל אברהם] אז אנשים חושבים שאם זה כך, אז אפשר להתפלל לקדוש ברוך הוא וזה לא

[Speaker F] ידרוש ממנו חריגה מחוקי הטבע.

[הרב מיכאל אברהם] לא נכון. גם אם הריפוי הוא שמונים עשרים,

[Speaker B] לאדם ספציפי

[הרב מיכאל אברהם] אם הייתי יודע את מצבו באופן שלם, אני יודע אם הוא שייך לשמונים או לעשרים, כי הטבע הוא דטרמיניסטי.

[Speaker B] החלוקה בין השמונים לעשרים זה

[הרב מיכאל אברהם] פשוט בגלל חוסר

[Speaker B] ידע שלי, אבל העולם הוא דטרמיניסטי. לכן אם אני מבקש מהקדוש ברוך

[הרב מיכאל אברהם] הוא שירפא אותי, אז זה אולי יהיה נס נסתר, כי אנשים לא יבינו האם

[Speaker C] אני הייתי בין העשרים אחוז

[הרב מיכאל אברהם] בין כה וכה, או שהקדוש ברוך הוא עשה פה נס. אז זה נס נסתר, אבל אם הוא היה מעורב זה עדיין

[Speaker C] נס, כי זה בעצם הפך להיות

[הרב מיכאל אברהם] עשרים ואחד אחוז במקום עשרים. לזה התכוונתי. תודה. אוקיי, אז לילה טוב, להתראות. תודה רבה. שבת שלום. תודה.