כללי המלאכות – שיעור 4
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- אבות ותולדות בשבת ותולדות לימודיות
- רוקק, זורה, זורק ורוח מסייעתו
- צד שווה לעומת הבניה מושגית
- מקבילה בנזיקין: אבנו סכינו ומשאו והרוח
- חשמל בשבת, צורך במקור והביקורת על איסור “לא ייתכן”
- בל תוסיף, אגרות משה ושעון שבת
- מועמדים לאיסור חשמל והבחנה בין שיטות פסיקה
- מאורי האש, החזון איש והגדרת בונה כיצירת אורגניזם פונקציונלי
- רבי איסר זלמן, תולדות בונה והצעה תיאורטית חלופית
- חשמל כתולדה של בונה ורמת ההפשטה ביחס אב–תולדה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מבקש לסיים מבוא על שבת, אבות ותולדות, ולהדגים את היחס המורכב ביניהם דרך שתי דוגמאות: זורה ורוח מסייעתו עם הירושלמי על רוקק, ובונה ותולדותיו דרך דיון בחשמל בשבת. הטענה המרכזית היא שתולדות שבת הן תולדות לימודיות, אך המנגנון שבו לומדים אותן איננו בהכרח “צד שווה” אלא לעיתים “הבניה מושגית” שמחברת רכיבים מושגיים משני אבות בלי מאפיין משותף אחד. בהמשך נטענת ביקורת חריפה על נטייה הלכתית לאסור חשמל מטעמים של “לא ייתכן” או מכוח איסורי דרבנן מומצאים, לצד ניסיון להצדיק את גישת החזון איש שחיבור חשמל הוא תולדה של בונה מתוך הגדרה מופשטת של בונה כיצירת מבנה פונקציונלי-אורגני.
אבות ותולדות בשבת ותולדות לימודיות
הטקסט קובע שתולדות שבת הן תולדות לימודיות ולא תולדות של גרימה, בניגוד לתולדות של טומאה שהן תולדות של גרימה, ומזכיר שבנזיקין המסקנה היא שתולדות הן לימודיות חוץ מצרורות שהן תולדות של גרימה. הטקסט מציב מחלוקת בהבנת אבות שבת: לפי רש״י יש איסור כללי של יצירה והאבות הם אופנים שונים של יצירה, ולפי תוספות רי״ד יש ל״ט איסורים נפרדים שאין קשר מהותי ביניהם ורק נמנים יחד כלאו אחד. הטקסט טוען שמצד ציפייה ל“צד שווה” אפשר היה לצפות לתולדה שהיא תולדה של שני אבות בשבת כפי שקיים בנזיקין, והיעדר תופעה כזו נראה כראיה לתוספות רי״ד נגד רש״י, אך מובאת דוגמה חריגה מהירושלמי.
רוקק, זורה, זורק ורוח מסייעתו
הטקסט מציג את הירושלמי על “רוקק בשבת חייב” עם גרסאות שונות האם החיוב “משום זורה” או “משום זורק”, ומסביר שהבנה של “משום זורה” נראית לא סבירה מפני שזורה היא מלאכת ברירה וברוקק אין הפרדה בין אוכל לפסולת. הטקסט מבאר את האפשרות שזו תולדה של זורק, כאשר הרוח מסייעת להגיע לד׳ אמות ברשות הרבים, ומביא בשם רבי מנשה מאיליה ש“מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי” מפני שזה תלוי בזורק לגבי עצם העברת ד׳ אמות ובזורה כדי ללמד שעזרת הרוח אינה פוטרת. הטקסט מצטט תפיסה המיוחסת לרש״י בבבא קמא דף ס׳ שמלאכת מחשבת לחומרא ולכן “על גרמא חייבים” בהקשר של מלאכה הנעשית בעזרת הרוח, ומביא את טענת הרא״ש שהחיוב בעזרת הרוח הוא רק במקום שזה האופן הרגיל. הטקסט מדגיש שבסופו של דבר מתרים ברוקק משום זורק ולא משום זורה, וזורה משמשת רק כהנחת יסוד לכך שמעורבות רוח אינה פוטרת.
צד שווה לעומת הבניה מושגית
הטקסט מסביר באופן סכמטי את לוגיקת “צד שווה” כמנגנון של אלימינציה של תכונות ייחודיות בשני מלמדים כדי להגיע למאפיין משותף שמחיל דין על הנלמד, ומדגים זאת דרך אנלוגיה לגרביטציה. הטקסט טוען שבמקרה של רוקק אין באמת מאפיין משותף לזורה ולזורק שיכול לשמש “צד שווה”, ולכן הניסיון לנסח זאת פורמלית כצד שווה הוא שגוי. הטקסט מגדיר את המנגנון הנכון כ“הבניה מושגית” שבה לא מחפשים חיתוך של מאפיינים אלא עושים איחוד, כלומר לוקחים רכיב אחד מאב אחד ורכיב אחר מאב שני ומדביקים אותם לתולדה. הטקסט מציע שבגלל זה גם כשנראה שיש “תולדה משני אבות” בשבת, אין זו תולדה של צד שווה אלא של הבניה מושגית, ומסביר שבשבת ממילא כמעט תמיד ניתן לשייך תולדה לאב אחד בגלל “שאלת הרזולוציה” של ל״ט קטגוריות מצומצמות. הטקסט מוסיף אפשרות נוספת שלפיה הדמיון בין אב לתולדה בשבת הוא רחב ורעיוני ולכן תמיד ניתן למצוא אב “קונספטואלי” לכל תולדה בלי להזדקק לצד שווה.
מקבילה בנזיקין: אבנו סכינו ומשאו והרוח
הטקסט מציין שיש ראשונים בנזיקין, ובראשם הרא״ש, שמפרשים גם את סוגיית התולדה של “אבנו סכינו ומשאו שהיו בראש הגג ובאו ברוח” לא כצד שווה אלא כהבניה מושגית. הטקסט מתאר מחלוקת כיצד ייראו פטורים בתולדה הנלמדת מבור ואש, כולל אפשרות שתהיה עם כל הפטורים של שני האבות, אפשרות שלא יהיה בה שום פטור, ודעת הרא״ש שלתולדה יהיו דיני בור. הטקסט מסביר שלפי הרא״ש מדובר למעשה במזיק של בור, ואש נחוצה רק ללמד שמעורבות רוח ביצירת התקלה אינה פוטרת, בדומה לרוקק בשבת שבו זורה נחוצה רק כדי ללמד שעזרת רוח אינה פוטרת אף שהמלאכה היא זורק.
חשמל בשבת, צורך במקור והביקורת על איסור “לא ייתכן”
הטקסט מתאר את סוגיית חשמל בשבת כ“עגומה ועמומה” וטוען שהיה ברור לרבים שצריך לאסור אך לא היה ברור כיצד לאסור במסגרת אבות ותולדות. הטקסט מבקר את הגישה המיוחסת לרב יעקב אריאל שלפיה “צריך לאסור את הכל” מפני ש“לא ייתכן” ששבת תיראה כחול, וקובע שבהלכה כדי לאסור צריך מקור ולא כדי להתיר, בדומה לעקרון החוקיות במשפט. הטקסט טוען שאין היום סמכות לחדש איסורי דרבנן בהיעדר סנהדרין, ומבקר פוסקים שאומרים “אם לא דאורייתא אז דרבנן” בלי תקנה מוסמכת. הטקסט מביא שהחזון איש התייחס לקושי וטען טענה של האצלת סמכות מסוג “שליחותייהו” לחכמי הדורות המאוחרים לקבוע איסורים לפי מה שייראה להם, והטקסט מציג זאת כטענה מפקפקת ואף כ“המצאה” שנועדה לשמר מסגרת.
בל תוסיף, אגרות משה ושעון שבת
הטקסט מגדיר חידוש איסורים ללא מקור כ“רפורמיות אוסרת” וכבל תוסיף, וטוען שגם הוספת איסורים דומה לבל תגרע בכך ששניהם שינוי ההלכה. הטקסט מביא את דברי הרמב״ם שבית דין שגוזר חייב לציין שזה דרבנן כדי לא לעבור על בל תוסיף, ומסיק שמי שאין לו סמכות ומוסיף איסורים “מדיליה” פועל בלי בסיס. הטקסט מביא ציטוט מאגרות משה על שעון שבת: “פשוט שאסור להתיר זה… ואין לך זלזול גדול לשבת מזה… וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרים זה”, ומציג קושי עקרוני בטענה “אם חז״ל היו חיים היום”. הטקסט מציע קריאה אפשרית של הטיעון כמתיישבת עם שיטה שלישית שנזכרה קודם על ל״ט אבות כמיון “מלאכות חשובות” בעולם, אך לאחר מכן קובע שכנראה באגרות משה הכוונה לאיסור דרבנן בדמיון לאמירה לעכו״ם. הטקסט מצטט מהמשך אגרות משה שהוא נסוג מן האפשרות לאסור מדין כזה וקובע “אין לזה איסור ממש” מפני שלא נאסר בזמן חז״ל, אך עדיין כותב “כיוון שהוא דבר הראוי ליאסר אין להתיר” ומעלה טעם של “זילותא דשבת” שהטקסט מציג כמונח עמום וקשה להגדרה.
מועמדים לאיסור חשמל והבחנה בין שיטות פסיקה
הטקסט מתאר כיצד פוסקים חיפשו “במה להיתלות” כדי לאסור חשמל, כאשר “מבעיר” מתאים בעיקר לנורת להט וגם שם יש מקום לדון אם יש הבערה במתכת, ואילו במכשירים אלקטרוניים ובנורות חדשות המודל הזה מתקשה. הטקסט מציג את “מוליד” כאיסור דרבנן מרכזי שמיוחס לבית יצחק, אך טוען שהמקור התלמודי על מוליד ריח בביצה לא נפסק בטור, בשולחן ערוך או ברמב״ם והאיסור “חזר לחיים” במאה ה-19 כדי לספק עוגן. הטקסט מבחין בין “פוסקים מסדר שני” שמלקטים דעות ומחשיבים גם את החזון איש, לבין “פוסקים מסדר ראשון” שפוסקים בעצמם וברובם מתעלמים מהחזון איש כי “אטו בונה מה זה קשור לבונה בכלל”. הטקסט מצהיר ששינה את עמדתו לאחר דיונים על פוזיטיביזם, וכעת הוא סבור שהחזון איש “לגמרי צודק” וחשמל אסור משום בונה לא כתירוץ בדיעבד אלא כשיטה לכתחילה.
מאורי האש, החזון איש והגדרת בונה כיצירת אורגניזם פונקציונלי
הטקסט מציג את ספר מאורי האש של ר׳ שלמה זלמן אויערבך כחיבור מרכזי על חשמל בשבת, ומתאר שבמהדורה המקורית הוסר פרק שנועד להסביר “למה אין בונה בחשמל” מפני שנראה מיותר, ולאחר פרסום החזון איש שהגדיר חשמל כבונה הוחזר החומר במהדורה חדשה כחלק שלם המתמודד עם החזון איש ומביא גם התכתבות עמו. הטקסט מצטט מהחזון איש ניסוחים כגון “מעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות” ו“קרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי”, ומסביר שהחזון איש רואה זאת כבונה גם בבית המחובר וגם בכלים, מפני שחשמל נחשב “תקוע” ומעמיד את הכלי על תכונתו. הטקסט מתאר שהחזון איש מבדיל בין חימום ברזל שהוא “חום השוכן לפי שעה” לבין חיבור זרם שמפעיל “כוח חשמלי המוטבע בחוט עצמו” ויוצר “תיקון החוט עצמו ממוות לחיים”, ומטעים שהשימוש תדירי והזרם מחבר את החלקים “בבחינת התקעה”. הטקסט דוחה הבנה פשטנית כאילו עצם סגירת מעגל היא הבניה, ומציג את התזה שהחזון איש מתכוון להפיכת הגולם הדומם למכשיר מתפקד, ולכן ההשוואה לפתיחת ברז אינה נכונה מפני שצינור עם מים נשאר צינור בעוד חוט עם זרם נעשה “מכשיר חשמלי” ו“פנים חדשות באו לכאן”.
רבי איסר זלמן, תולדות בונה והצעה תיאורטית חלופית
הטקסט מביא מאמר של ר׳ איסר זלמן (האבן האזל) ובאריכות בקהילות יעקב סימן ל״ז שלפיו מהרמב״ם יוצא שיש שני סוגי תולדות לבונה: עושה אוהל קבע ומגבן, וטוען בשמו ששני אלו תולדות אף שאין ביניהם דמיון מפני שהאב כולל שני מאפיינים: קיבוץ חלקים ויצירת חלל פונקציונלי, ותולדה יכולה לכלול אחד מהם בלבד. הטקסט מבקר את המהלך הזה כבעייתי מפני שהוא יוצר קושי לוגי בהגדרת מהו המאפיין המהותי של בונה, וטוען שאם שני המאפיינים מהותיים אז התולדות אינן אמורות להיות אסורות מן התורה ואם רק אחד מהותי אז רק אחת מהתולדות תתקבל. הטקסט מציע הגדרה אחרת של בונה כ“יצירת אורגניזם”, כלומר יצירת ישות פונקציונלית שבה השלם הוא יותר מסכום חלקיו, ומביא מושגים של הרוגאצ׳ובר על “הרכבה שכונתית” מול “הרכבה מזגית” כדי לתאר מעבר מאוסף פרטים לישות חדשה. הטקסט מדגים באמצעות גוף חי וגופה, “הספינה של תזאוס”, “אמרגנטיות” ותכונות שאינן קיימות בפרטים אלא במכלול, ומיישם זאת בבניין ובגבינה כמצבים שבהם נוצר “גוש” או “חלל פונקציונלי” שמקבל שם ומהות חדשים. הטקסט מנסח שבאוהל קבע יש גם קיבוץ חלקים כאשר הקיבוץ הוא של “חלקי החלל” המוגדרים על ידי התחימה, ומביא דוגמה ממחלוקת רשב״ם ותוספות בבבא בתרא האם “בור” הוא החלל או הדפנות כדי לחזק שהבנייה מכוננת ישות של חלל פונקציונלי.
חשמל כתולדה של בונה ורמת ההפשטה ביחס אב–תולדה
הטקסט מסכם שלפי ההגדרה המוצעת, הפעלת מכשיר חשמלי משנה אותו מ“אוסף של פלסטיקים וברזלים” ל“מאוורר, רדיו, טלוויזיה, מחשב” כמכלול פונקציונלי, ולכן היא בונה ממש ולא אילן להיתלות בו. הטקסט מדגיש שהשייכות לבונה דורשת רמת הפשטה גבוהה ביחס לדמיון בין אב לתולדה מפני שבניין נעשה באבנים וקרשים ואילו כאן “בסך הכל מפעיל מתג”, אך ברמה המושגית נוצרת אותה תופעה של כינון ישות פונקציונלית חדשה. הטקסט קושר זאת לטענה הכללית שבשבת הדמיון בין אב לתולדה יכול להיות רחב וקונספטואלי, ולכן פחות סביר שתידרש תבנית של צד שווה, ומסתיים בקביעה שחשמל “אסור משום בונה” תוך דחיית ההתמקדות במבעיר או בהבדלים טכניים כמו נורת להט.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, מה שאני רוצה לעשות היום, אני מקווה זה לגמור את המבוא הכללי הזה על שבת, אבות ותולדות וכולי, ואז להיכנס לנושאים מהפעם הבאה להתחיל כבר להיכנס ללא מתכוון, מלאכה שאינה צריכה לגופה ולכללי המלאכות ממש. ואני רוצה היום טיפה, אולי אפילו אם זה יותר להדגים, את היחס המורכב שיש בין אבות לתולדות. דיברנו על המקורות של האבות, איך יוצרים את רשימת האבות, על זה שהתולדות הן תולדות לימודיות ולא תולדות של גרימה. בתחילת בבא קמא שם מול תולדות של טומאה שהן תולדות של גרימה, התולדות של שבת הן תולדות לימודיות. והגמרא שמה לגבי תולדות בנזיקין מתלבטת, בסוף המסקנה היא שהן לימודיות חוץ מצרורות, כן שצרורות זה תולדות של גרימה. אז אני רוצה טיפה לדבר קצת על העניין הזה של תולדות לימודיות כי זה משהו שהוא מאוד כללי כזה. אוקיי, אז התולדה דומה לאב ולכן בעצם אנחנו מכריזים עליה כתולדה. אבל מה בדיוק הדבר הזה אומר? אז אני אעשה את זה דרך שתי הדגמות, אחת מהן פגשנו בקצרה אבל אני אנסה טיפה להראות בצורה יותר מפורטת מה היא אומרת, וזה הזורה ורוח מסייעתו או הרוקק, הירושלמי על הרוקק דיברנו על זה. והדוגמה השנייה זה יהיה בונה ותולדותיו, בפרט ליישום לעניין חשמל בשבת. כי הדוגמה הזאת היא דוגמה טובה כדי להראות איך אנחנו עוברים מהאב אל התולדות שלו, כשהתולדות בעליל לא היו לא במשכן ולא בתקופת חז"ל אלא משהו לגמרי חדש, כן חשמל. אז זה אני חמשב מקרה בוחן טוב כדי לבדוק איך אנחנו עובדים עם הלוגיקה הזאת של אבות ותולדות. אז אני אתחיל קצת עם הזורה ורוח מסייעתו. אז דיברתי על זה שיש מחלוקת רש"י ותוספות רי"ד בשאלה איך אנחנו מתייחסים לאבות השונים בשבת. לפי רש"י נראה שיש איזשהו איסור כללי של שבת, האיסור ליצור, והאבות השונים הם פשוט אופנים שונים ליצור, יישומים שונים של האיסור ליצור. לפי התוספות רי"ד נראה שיש 39 איסורים שונים, אין קשר ביניהם, הם כולם יוצאים מפסוק אחד "לא תעשה כל מלאכה", לכן אנחנו מונים אותם במניין המצוות כלאו אחד, אבל בעצם מבחינת ההגדרה המהותית זה 39 איסורים שונים. ואמרתי שזה מה ש, עוד פעם, זה לא בטוח שזה רש"י אבל זה מה שתולים ברש"י, הערנו על זה. אבל אמרתי שיש השלכה אפשרית לגבי צד שווה. נכון? מה זאת אומרת? אנחנו יודעים שבתורה יש מידה כזאת בניין אב משני כתובים, שזה בעצם צד שווה. יש לי שני מלמדים, אני רואה מה בעצם משותף לשני המלמדים, נקרא להם האבות, ואני אומר אני יכול ללמוד תולדה משני האבות כי הדבר המשותף לשני האבות קיים גם בתולדה, לכן היא תולדה של שני האבות במובן הזה. אז אנחנו מוצאים תולדות מהסוג הזה בנזיקין למשל. וזה אומר שתולדות וכנראה תולדות לימודיות הייתי מצפה שבמקום שבו היחס בין אב לתולדה הוא יחס לימודי, אז יכולה להיות תולדה שהיא תולדה של שני אבות, לא של אחד. מתי זה יקרה? במקום שבו אב אחד לבד לא יספיק כדי ללמד על התולדה, יש הבדלים מהותיים בין האב לבין התולדה ואי אפשר ללמוד אותה מהאב ה-A וגם לא מהאב B, אבל מהצירוף של שניהם ביחד אני כן מצליח, זה המבנה של הצד השווה. אבל איכשהו מתברר שבנזיקין זה אמנם קיים אבל בשבת לא. מה? מה זאת אומרת? מה יש בפרק הכונס? לא, אז רגע לא, אתה מדבר על זורה ורוח מסייעתו, עוד רגע נראה. אבל בתחילת בבא קמא, לא בפרק הכונס, אנחנו רואים שבנזיקין זה קיים, בדף ו'. אבל בשבת אנחנו לא מוצאים בשום מקום.
[Speaker B] למה? הדוגמאות הן בנזיקין?
[הרב מיכאל אברהם] אבנו סכינו ומשאו שהיו בראש הגג ובאו ברוח.
[Speaker B] אז אבנו סכינו ומשאו זה לא צד שווה, זה מחלוקת. מה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מחלוקת רב ושמואל, לא תולדה של מזיק. לא לא, זה צד שווה של שני אבות, רק תלוי, זה יכול להיות שזה הולך רק לפי רב ולא לפי שמואל כי תלוי אם בור זה רק ברשות הרבים או לא, זה עניין צדדי. אבל הגמרא שמה. אומרת שזה יוצא בסופו של דבר זה תולדה של שני אבות בור ואש. אז איפה הייתי? כן, בשבת אנחנו לא מוצאים דוגמה כזאת לכאורה. לא מוצאים שום דוגמה כזאת בספרות חז"ל ובשום מקור. מה זה אומר? לכאורה הדבר הזה הוא ראיה לתוספות רי"ד. נכון? כי לפי רש"י הייתי מצפה, הרי יש תשתית משותפת לכל האבות כמו בנזיקין שחב ושמירתם עליך, אז גם באבות של שבת כולם זה דרכי יצירה שונות. אז אם אני יכול ללמוד איזושהי תולדה שהיא גם יצירתית משני אבות, אז הייתי מצפה שזה יהיה פה. ואם אני לא מוצא תולדה של שני אבות בצד שווה, לכאורה זה ראיה לתוספות רי"ד נגד רש"י, כי זה אומר שאין באמת צד שווה, אין באמת דבר משותף לאבות השונים, שני איסורים שונים, מה יש לעשות פה צד שווה משני איסורים? אבל כשאנחנו מסתכלים, זאת אומרת יש דוגמה שהיא חריגה. והדוגמה הזאת ראינו אותה, זה הירושלמי שמדבר על רוקק. ויש שמה גרסאות שונות אם זה משום זורה או משום זורק. רוקק, רוקק בשבת חייב. לא כתוב מאיפה לאיפה, כתוב רוקק. בסדר? עכשיו השאלה היא על מה מדובר. אז יש גרסאות שונות ולאורן פרשנויות שונות למה הירושלמי מתכוון. יש כאלה שאומרים שזה תולדה של זורה ויש כאלה שאומרים שזה תולדה של זורק. זה גרסאות. עכשיו אם זה זורה, אז כן, אנחנו יודעים זורה ורוח מסייעתו, אז הכוונה אני עושה פעולה בעזרת הרוח אז לכן גם פה אתה חייב. אבל על זה כבר מקשים הרבה, אין לזה שחר. וזורה זה פעולה של הפרדה בין אוכל לפסולת. נכון? ברוקק אני לא מפריד כלום, אני משתמש ברוח אבל אין פה הפרדה, מה זה שייך לתולדה של זורה? אז מה? אז באמת יש כאלה שאומרים לא, זה תולדה של זורק. מה זאת אומרת? זורק הכוונה ארבע אמות ברשות הרבים. אם אני זורק ארבע אמות ברשות הרבים זה תולדה של הוצאה ואני חייב. זה גמרות. עכשיו אומר הירושלמי אם אתה רוקק אז זה גם כן כמו זה, חייב משום זורק. עכשיו למה זה משום זורק? זה לא זורק באמת. זורק עם הפה? מה הבעיה? לא, זה לא זורק עם הפה. אם זה היה סתם זורק עם הפה אז סתם זורק, מה זה משנה? אלא מדובר פה ברוקק שהרוח לוקחת את זה ד' אמות. בזורק רגיל הכוח שלי מעיף את זה ד' אמות. פה הרקיקה כשלעצמה לא עושה את העבודה, רק בעזרתה האדיבה של הרוח. אוקיי? ואז זה מגיע לד' אמות. אז זה תולדה של זורק אבל זה לא ממש זורק. אומר רבי מנשה מאיליה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. זה תולדה של זורק וזורה ביחד. למה? כי הרי ברור שזה לא תולדה של זורה במובן הזה שאין פה מלאכת הפרדה, נכון? זה לא רלוונטי. אלא מה? ברור שהמלאכה שיש פה המלאכה היא זורק, זה העברה ד' אמות ברשות הרבים. אלא מה? אתה צריך את זורה כדי ללמד אותך שהעובדה שנעזרת ברוח לא פוטרת אותך. את זה אני לומד מזורה. אז בעצם אם תשאל אותי מצד מה אני חייב, מצד זורק, לא מצד זורה. מלאכת זורה נחוצה פה ללמד אותי שגם אם זרקתי בעזרת הרוח עדיין עברתי על מלאכת זורק, כמו שבזורה אם עשיתי את זה בעזרת הרוח עדיין אני חייב משום זורה. אבל בסוף בסוף זה רוקק, זה לא זורק. אוקיי? אז הוא בעצם אומר יש פה צד שווה מזורה וזורק ביחד שאני לומד את זה על רוקק. אז לכאורה חזרנו חזרה, אם יש צד שווה לזורה ולזורק אז הנה חזרנו לרש"י, קודם היה לנו ראיה לתוספות רי"ד מזה שאין צד שווה, עכשיו יש צד שווה. אם יש צד שווה אז זה מה זה ראיה? השאלה אם זאת הכוונה בירושלמי, אבל אם זאת הכוונה בירושלמי אז זה מתאים לשיטת רש"י. שמה? שבעזרת הרוח אתה מתכוון זורה. כן, רש"י אומר את זה במפורש בבבא קמא בדף ס', שבמלאכות שבת בגלל שמלאכת מחשבת אסרה תורה, בהקשר הזה הבאתי את הרש"י, שמלאכת מחשבת לחומרא. וכיוון שמלאכת מחשבת אסרה תורה אז על גרמא חייבים. זאת אומרת כל מלאכה שתעשה בעזרת הרוח אתה חייב. והראש טוען שזה רק בזורה כי זה האופן הרגיל לעשות את זה אבל לא במלאכות, הראש לא יכול לחלוק. כן, אם זה הדבר הרגיל לעשות את זה אז גם בעזרת הרוח אתה חייב. אז לכאורה יש פה, חזרנו לרש"י בעצם. אז יש צד שווה בהלכות שבת אבל זה לא נכון. אם תסתכלו על זה טוב אז תראו שהלימוד הזה הוא לא לימוד של צד שווה, הוא לימוד לימוד שאני קורא לו הבניה מושגית, לא צד שווה. מה זאת אומרת? צד שווה זה לימוד שבו יש דבר, יש מאפיין משותף לשני המלמדים. והמאפיין המשותף הזה קיים גם בלמד. וכיוון שכך, אז אני אומר טוב, משני המלמדים אני מבין שגם הלמד חייב. אוקיי? זה צד שווה. אולי אני אראה את זה בסרטוט. מה? איפה העכבר? כן, זה לא בדיוק שטח כי אני מדבר על מאפיינים, אבל הנה. תראו את הסרטוט הזה. זה בעצם סרטוט סכמטי של הלוגיקה של הצד השווה. יש לי שני אבות למעלה, ומשניהם ביחד אני לומד איזה שהוא דין לתולדה. כן, האבות זה איי ובי, והתולדה זה סי. עכשיו הדין הוא נגיד חיוב לשלם כמו בנזיקין. אוקיי? אז פי, זה מה שאני מנסה ללמוד. אז איך בנוי צד שווה? בואו תסתכלו על הסרטוט ואני אתאר את זה מילולית. אני מתחיל, אני מנסה ללמוד את סי מאיי. אוקיי? מה אני אומר? כמו בסי ובאיי בשניהם וואי גג, יש מאפיין איקס, וואי וזד זה מאפיינים. איקס גג זה אומר שאין לו את המאפיין איקס, וואי גג זה אומר שאין לו את המאפיין וואי, זד גג זה אין לו את המאפיין זד. אם זה זד בלי גג, אז יש לו את המאפיין זד. בסדר? זה המשמעות של הסימונים. עכשיו אני מנסה ללמוד מאיי לסי. אני אומר לא, מה לאיי שכן איקס? יש לו מאפיין איקס. אתם רואים שבסי זה איקס גג, אין לו את המאפיין איקס. נכון? אז אי אפשר ללמוד מאיי. אז אני אומר בי יוכיח. מה לבי, סליחה, כן, בי, מה לבי שאני אומר אז מבי אלמד לסי. למה? כי בבי אתם רואים גם כן אין את איקס. זה איקס בר, נכון? איקס גג, אין את איקס. אז הכל בסדר? לא. מה לבי שכן וואי? בבי יש את וואי ושימו לב לסי, גם וואי הוא גג. לסי אין את וואי גם, נכון? אז אי אפשר ללמוד גם מבי. ואז פתאום קורה הוקוס פוקוס וחזר הדין. איי ובי לשניהם ביחד, מה לצד השווה שבהם שכן זד? תאמר בסי שגם לו יש זד ואתם רואים זד מופיע בלי גג בסי, נכון? מה זה אומר? זה בעצם אומר ככה. אני מנסה ללמוד את הדין מאיי לסי ואז אני אומר מה לאיי שכן איקס? מה זה אומר מה לאיי שכן איקס? שהדין פי, החיוב לשלם, אולי הוא תלוי במאפיין איקס, בגלל זה הדין הזה קיים באב איי. אבל אם זה ככה, אז בסי הוא לא יהיה קיים. כי בסי אין את המאפיין איקס, נכון? אמרתי טוב, אז אני אלמד מבי. ואתה אומר לי שמה בי מראה לי? בי מראה לי שאיקס הוא לא רלוונטי כי עובדה שהדין פי קיים גם באב בי ואין לו את המאפיין איקס. אתה רואה שלא נכון שאיקס הוא הגורם לתכונה פי, לדין פי. אמרתי טוב, אז אם זה ככה אז הכל בסדר, בוא נלמד מבי לסי. אבל לא לא, כי אולי בבי, מה לבי שכן וואי? יכול להיות שמה שגורם לתכונה פי באב בי (אם הייתי ערבי אז לא הייתי יכול להגיד לכם את המשפט הזה), אז מה שגורם אולי זה התכונה וואי. נכון? והתכונה וואי לא קיימת בסי, אז גם מבי אי אפשר ללמוד את זה. ואז אני אומר כן, אז שים לב עכשיו למה שיצא אם אתה מסתכל על איי ובי ביחד. הרי התכונה פי, החיוב לשלם נגיד אם זה שני האבות זה אש ובור ושניהם חייבים לשלם. אמרתי טוב, יכול להיות שהתכונה המיוחדת של אש גורמת, אמרתי לא, עובדה שגם בבור חייבים לשלם. אולי התכונה המיוחדת של בור? לא לא, עובדה שגם באש חייבים לשלם. אז כנראה שזה לא איקס ולא וואי, זה לא התכונות המיוחדות. אז מה כן? כנראה אותה תכונה משותפת שקיימת גם באיי וגם בבי, זה אלימינציה מדעית ממש. אוקיי? אז אני אומר זה כנראה התכונה המשותפת שיש גם לאיי וגם לבי, מי זאת? זה זד. אה, מי הגורמת לדין פי? נו, אז מה הבעיה? לסי יש גם את התכונה זד. אז אני לוקח את הצד השווה שיש באיי ובבי ומזה אני לומד על התולדה סי. תחשבו על חוק הגרביטציה, תמיד אני משתמש בדוגמה הזאת. נגיד אני עוזב את זה, זה נופל למטה, נכון? אחרי זה אני אומר טוב, מה לזה שכן הוא יש לו זכוכית? בסדר, אני לוקח את זה, זורק אותו גם למטה. וגם הוא נופל, אין לו זכוכית. אז כנראה שלא הזכוכית היא הגורם, נכון? אמרתי כן, אבל מה לזה שכן יש לו ידית? בסדר, לזה אין ידית. בסדר, וחזר הדין, אתה רואה שבעצם לא הידית גורמת כי זה גם נופל, לא הזכוכית גורמת כי זה גם נופל. אז מה גורם? זה שיש לשניהם מסה. ולכן בעצם עצם בעל מסה ייפול לכדור הארץ. זה בדיוק הכללה המדעית, זה פשוט אלימינציה של תכונות. אני אומר תכונות מסוימות לא יכולות לגרום כי עובדה שגם דברים אחרים שאין להם את התכונה הזאת מקיימים את התכונה את ה את הדין או את התופעה הפיזיקלית. אוקיי? אז אני בעצם מנסה להבין מה הם המאפיינים של האבות שמחוללים את הדין שקיים בשני האבות. אני עושה אלימינציה ואני אומר זה לא איקס וזה לא וואי, אז כנראה שזה זי. אם זה זי, אז אין בעיה, אז גם לסי חייבים לשלם, גם בסי יש את התכונה פי, כי גם לו יש את הזי. אוקיי? זה נקרא צד שווה. צד שווה פירושו אני בעצם מסלק את המאפיינים הייחודיים לכל אחד משני המלמדים, מוצא את המאפיין המשותף, מה שנקרא הצד השווה, עם מאפייני הצדדים הלא שווים, משאיר את הצד השווה, ועכשיו אם הדין שייך אם הדין מתחולל על ידי הצד השווה, אז לכל דבר שיש את הצד השווה הזה, את זי, אז יהיה שם הדין פי. אוקיי? זה זה הלוגיקה של צד שווה. אפשר גם עליה לדון הרבה, אבל לא לא משנה כרגע. האם זה מה שקורה במקרה של זורה ורוח מסייעתו? או רוקק, תעזבו זורה, רוקק. האם זה האם זה האם זה מה שקיים ברוקק? ברור שלא. למה? תחשבו על זה מה ההבדל מה הצד השווה לזורה ולזורק. בואו ננסח את הצד ב נשתמש בניסוח של צד שווה כדי ללמוד את רוקק. אז אני מתחיל ללמוד את רוקק מזורה. ומה אני אומר? כמו שבזורה חייבים, אז גם רוקק הוא חייב. מה לזורה שכן הוא מלאכת ברירה, שאתה בורר את הגרגרים מהמוץ? רוקק לא בורר שום דבר. אז אני אומר זורק יוכיח. שזורק אין בו ברירה ובכל זאת חייבים. ומה לזורק שכן אין שם מעורבות של הרוח? אז אני אומר טוב, זורה יוכיח ששמה יש מעורבות של רוח וחזר הדין, שניהם ביחד מלמדים אותי את רוקק. זה הניסוח באופן פורמלי של צד שווה. אבל תבינו, זה רק סתם פורמלי. זה לא באמת נכון. למה? אין באמת צד שווה בין זורה לזורק. מה מה המאפיין זי המשותף לשניהם? כלום. מה מאפיין לזורק ולזורה? מה משותף? שום דבר. הרוח זה בזורה, ובזורק? מה? לא משנה, נגיד לפי תוספות רי"ד. נגיד לפי תוספות רי"ד. אין שום דבר משותף ביניהם.
[Speaker D] משהו שעובר באוויר? מה? משהו שעובר באוויר.
[הרב מיכאל אברהם] כן, זה לא… ברור שלא. כל דבר שעובר באוויר חייבים בשבת? אף אחד לא מנסה לטעון טענה כזאת. אז זה נראה כמו צד שווה, אבל זה לא. זה הבניה מושגית. ואני יכול להראות לכם בש"ס בכל מיני מקומות שאנשים מסתבכים עם קושיות, ראשונים ואחרונים מסתבכים עם קושיות, כי הם מאבחנים שמדובר פה בצד שווה וזאת טעות. זאת הבניה מושגית. זה לא צד שווה. זה ניסוח מאוד מאוד דומה, אני יכול לעשות את הניסוח ככה, תראו, אני אראה לכם את השרטוט של הבניה מושגית, אתם תראו הוא דומה אבל לא זהה. הנה. רואים? זה הבניה מושגית. תראו, מאוד מאוד דומה, יש הבדל אחד. אין זי. נכון? זאת אומרת עוד פעם, לאיי יש את המאפיין איקס, אין את המאפיין וואי, לבי אין את המאפיין איקס, יש את המאפיין וואי, ולסי אין לא את איקס ולא את וואי. אבל זי לא קיים פה. אז איך איך עובדת הלוגיקה? הלוגיקה עובדת בצורה מאוד פשוטה. אני לא עושה חיתוך, אני עושה איחוד. צד שווה זה חיתוך. כן? מה החיתוך מה המשותף לשני המלמדים? איקס ווואי לא משותפים, זי הוא המשותף. פה אני עושה איחוד, לא חיתוך. אני לוקח מאפיין מסוים של אב אחד, מאפיין אחר של אב אחר, מדביק אותם ביחד ומייצר תולדה. זאת אומרת, אני לוקח מאפיין אחד מזורק וזה העברת ד' אמות. אין בזה ברירה, כן זה לא בורר אוכל מתוך פסולת, העברת ד' אמות ברשות הרבים. בסדר? עכשיו אני לוקח אבל חסר לי פה משהו כי אין פה עזרה של רוח. אני לוקח מאפיין מזורה ששמה אני רואה עזרה של רוח לא מפריעה. מדביק את זה ועכשיו אני אומר העברת ד' אמות בעזרה. עזרת הרוח היא תהיה תולדה של שניהם. אתם שמים לב, זה לא צד שווה. אני לוקח, זה חיבור של איקס ווואי או של לא איקס ולא וואי. אתם רואים? אני לוקח את לא איקס מ-B, את לא וואי מ-A ואני מיישם את התוצאה על C כי אני רואה שלא היעדר של וואי ולא היעדר של איקס מפריעים לי. כן, היעדר של הפעולה, יש עזרת הרוח אז יש פה היעדר של פעולה אנושית, לא מפריע לי. יש פה היעדר של ברירה, לא ביררת שום דבר, גם לא מפריע לי. אני לוקח את שני הדברים האלה ביחד ואני בעצם אומר התולדה היא גם היא חייבת. זה בעצם איחוד, לא חיתוך. זה איחוד של A ו-B, לא חיתוך של A ו-B. נכון? תאחדו את המאפיינים של A ו-B, מה תקבלו? איחוד של איקס עם לא איקס זה איקס, איחוד של וואי עם לא וואי זה וואי. אז האיחוד הכללי זה איקס ווואי, נכון? או שתסתכלו על תמונת ראי, זה לא איקס ולא וואי. אוקיי, הנקודה היא שאין פה באמת צד שווה. לזורה ולזורק אין משהו משותף. אז לכן גם אם אנחנו מוצאים פה צד שווה, זה לא באמת צד שווה. ועכשיו אני רוצה לטעון שאם זה ככה, אז גם באמת, אני חושב שגם לפי רש"י, לפי התוספות רי"ד כל המלאכות זה ככה, אבל גם לפי רש"י לא באמת עשו פה צד שווה. ולכן לא באמת מוצאים דוגמה לצד שווה במלאכות שבת. מה שעשו פה זה הבניה מושגית. ואז חוזרת השאלה למה באמת לא עושים צד שווה? הרי לפי תוספות רי"ד זה ברור, לא עושים צד שווה כי אין צד שווה לכל מלאכות שבת, אבל לפי רש"י למה לא עושים? אז דיברנו על זה, אמרתי שיש אחת משתי אפשרויות. אפשרות אחת זה להגיד ש… אפשרות אחת אמרתי, לא שתיים. אפשרות אחת שאותה אמרתי זה שאלת הרזולוציה. זאת אומרת, באבות נזיקין יש ארבעה אבות נזיקין, או שלוש עשרה בברייתות, עשרים וארבע בברייתות המאוחרות, במשנה יש ארבעה אבות נזיקין. ארבעה אבות נזיקין זה אומר שכל אחד מהם תופס פלח די רחב מתוך צורות הנזק. זה מחולק בסך הכל לארבע קטגוריות. בשבת זה מחולק לשלושים ותשע קטגוריות. אז כל קטגוריה תהיה די מצומצמת. אוקיי? לכן בעצם, אני ברוב התולדות שתחפשו הם בסך הכל יהיו שייכות באופן טבעי לאחד מהאבות. יש לכם המון אופציות כי הרזולוציה יותר גבוהה. אז אנחנו פחות סביר שנצטרך משהו שתהיה תולדה שנצטרך בשבילה שני אבות ולא נוכל לשייך אותה באופן מובהק לאב אחד. בנזיקין כיוון שהאבות הם יותר רחבים ופחות חדים, פחות מוגדרים בצורה ברורה, אז יכול להיות שיש תולדות שיפלו בין האבות ונצטרך שניים מהם כדי ללמוד את התולדה. אז זה רק שאלה טכנית, לא שאלה מהותית. כאן אני רוצה להגיד עוד משהו וזה מעביר אותי לחלק השני של השיעור. אני רוצה לטעון שיכול להיות שהדמיון שאנחנו עושים בין אב לתולדה בשבת הוא דמיון מאוד רחב. זאת אומרת, זה דמיון רעיוני ולא כל כך קונקרטי. וכיוון שכך, כל תולדה אנחנו נמצא ברמה הרעיונית את האב שאפשר לשים אותה תחתיו. כי הדרישות הן דרישות הרבה פחות חד-משמעיות מאשר במקומות אחרים. ואת זה אני ארצה להדגים היום. אוקיי? דרך מלאכת בונה ושבת וכדומה. אז עד כאן החלק הראשון. קודם כל, יוצא
[Speaker C] שאתה בעצם רוצה שאין כל כך מקרה שהיינו אומרים צד השווה שעכשיו אנחנו לא יכולים להגיד, כי המקרה שלך הוא עוד יותר טוב מצד… הוא עוד יותר חזק מצד… הטכניקה שאתה אמרת היא עוד יותר חזקה מצד השווה, כי אתה יכול לעשות אותה בכל מקום שאתה יכול לעשות
[הרב מיכאל אברהם] צד השווה ועוד.
[Speaker C] אז מה השאלה? אני אומר, אז אין בעצם סיבה להגיד שלא יהיה צד
[הרב מיכאל אברהם] שווה בשבת, זה רק מחזק. הבניה מושגית, לא צד שווה. הבניה מושגית.
[Speaker C] נכון, באמת יש, הנה אוקיי, אני אומר, זה רק
[הרב מיכאל אברהם] מחזק, צריך להיות יותר נפוץ. לא, יותר נפוץ זה לא יקרה כי כמו שאמרתי קודם אתה תמיד תמצא איזשהו אב שזה מתאים לו. נכון, כן. שאלה שנייה
[Speaker C] זה לכאורה בנזיקין מאוד הגיוני להגיד גם את אותו רעיון. שמה? שזה לא צד שווה, שזה הבניה מושגית.
[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה אחרת, אני חושב שהערתי… לא זוכר אם הערתי על זה, אם תרצו אני אשלח לכם, אני חושב שזה מחלוקת ראשונים. יש ראשונים גם בנזיקין, הראש למשל, שאומר ששמה זה לא צד שווה אלא הבניה מושגית, וככה עוד פעם הרבה קושיות שעולות עליו נופלות. זה הראש והגדולים, מי שמכיר שמה בדף ו' מחלוקת מאוד ידועה. השאלה היא כשאתה לומד מבור ואש, אבנו סכינו ומשאו שהוא בראש הגג נפלו והזיקו אחרי שנחו, כן? אז אתה לומד את זה מבור ואש. עכשיו השאלה היא איזה פטורים יהיו לתולדה? בור פטור על כלים, כן? שור ולא אדם, חמור ולא כלים. איזה מהפטורים האלה יהיה לתולדה? אז זה מחלוקת בראש, הראש מביא לכאורה שתי דעות, לדעתי יש שם שלוש. דעה אחת אומרת יהיו את כל הפטורים, זה הכי הגיוני, נכון? אם אתה צריך את שני המלמדים, כל מקום שבו אחד מהם פטור, אין לך שני מלמדים, ברור שהכי הגיוני זה שכל הפטורים של שני המלמדים יהיו בתולדה. הדעה השנייה, זה דעת הראש או סליחה, דעה אחת שהראש מופיעה שם בעקיפין, זאת דעה שלא יהיה אף פטור. לא יהיה אף פטור ואני חושב שמה שעומד מאחורי זה, זה ממש התפיסה ההפוכה שאומרת יש פה צד שווה אחד גדול, שאמר לך כל דבר שהוא ממונך ושמירתו עליך אתה חייב לשלם. אם הוא דומה מאוד לאחד מהאבות, יהיה לו את הפטורים של אחד מהאבות. התולדה שלא דומה לגמרי לאף אחד משני האבות, לא יהיה לה שום פטור. יהיה לה את החיוב, אבל שום פטור לא נוכל ללמוד לגביה. זה הדעה השנייה, והראש עצמו טוען שכל דיני בור להם. ככה בדרך כלל נוהגים לפסוק להלכה. דיני בור, יהיה פטור על כלים אבל לא יהיה פטור על טמון. למה לא? לפי הראש ברור שזה לא צד שווה, נכון? ברור שזה לא צד שווה לפי הראש. אלא מה כן? צד שווה יכול להתפרש באחד משני הכיוונים הקודמים, אבל לא הראש. מה הראש אומר בעצם? אחרי שהאבנו סכינו ומשאו שנפלו למטה והזיקו, הרי ברור שזה בור, אין בזה שום אש ושום בטיח, זה סתם בור, משהו שמונח ברשות הרבים ואתה נכשל בו והבנאדם ניזק. למה הייתי צריך את אש? כי הייתה פה מעורבות של הרוח בהפלה של זה מהגג, לא אני חפרתי את הבור, הרוח חפרה את הבור. נכון? היא לקחה את אבנו סכינו ומשאו. אז זה רק אומר זה בדיוק כמו בשבת, כמו ברוקד בשבת. אני צריך את האש כדי ללמד שמעורבות של רוח לא פוטרת. אבל תכלס בסוף, המזיק הוא מזיק של בור. בדיוק כמו ברוקד אם תשאל אותי על מה עברת, איזה מהאבות עברת, משום מה מתרים ברוקד? מתרים בו משום זורק, לא משום זורה. אני צריך את זורה רק כדי להגיד שגם אם יש מעורבות של רוח אתה לא פטור, אבל אין פה מלאכת זורה, המלאכה היא מלאכת זורק. זה מה שעשית. אותו דבר בראש, כן? זה מחלוקת ראשונים. טוב, אז זה החלק הראשון. החלק השני אני רוצה לעבור לחשמל בשבת ולגדרי מלאכת בונה. ושם אני אנסה להדגים את המרווח המחשבתי שיש כשאני עושה את הדימיון בין התולדה לבין האב. שמה שתראו שזה לא סתם עניין טכני. יש פה משהו הרבה יותר מופשט, רחב, קונספטואלי, וממילא די ברור שלא יהיה צורך בצד שווה. אני תמיד אמצא אב קונספטואלי לכל סוג מלאכה שאני אחפש. אוקיי? עוד מעט תראו שאני באמת מחפש, כי ככה בנוי המנגנון. אז אני אתחיל קודם כל לגבי חשמל בשבת. חשמל בשבת זו סוגיה עגומה ועמומה. כן? לכולם היה ברור, כמעט לכולם היה ברור שצריך לאסור. היה הרבה פחות ברור איך אפשר, איך אפשר לאסור. זאת אומרת, תולדה של מה זה יהיה או מאיזה טעם אני אסור? אני לא יכול לאסור סתם ככה דברים. יש שהבאתי פעם באתר שלי איזה מאמר של הרב אריאל על בית חכם, הרב יעקב אריאל על בית חכם. אומר צריך לאסור את הכל, זה ברור כי לא ייתכן שדבר כזה יהיה מותר. אה? בחשמל אתה מדבר?
[Speaker E] לא לא, הבית חכם לא פה.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, לא יודע אם אף אחד לא חושב, הרב אריאל אמר שמה שצריך לאסור. זה ברור לא ייתכן כי זה הופך את השבת לחול וכולי. ואני ככה זה הרגיז אותי הדבר הזה. הרגיז אותי לא התוצאה, הרגיז אותי ההנמקה. זאת אומרת, מה זאת אומרת לא ייתכן? לא ייתכן אז לא ייתכן, אבל תכלס אם לא מצאת מקור אז זה מותר. זאת אומרת, בשביל לאסור משהו אתה צריך מקור.
[Speaker C] סבור שכך באמת השבת הוא אומר את האמת, כנראה סבור שכך באמת השבת נאסרה, החשמל בשבת נאסר מלכתחילה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת נאסר? יש ל"ט אבות מלאכה ותולדות. אז אתה לא צריך לחפש איזה אב ואיזה תולדה? אתה יכול לאסור סתם כי זה לא נראה לך?
[Speaker C] מה? מסתכל היסטורית ואומר את האמת.
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מה זה היסטורית ואמת. אני מדבר שיקול הלכתי, אני לא חוקר אקדמי, אני איש הלכה. אני רוצה להבין אם הדבר הזה אסור או מותר. בשביל להגיד אם הדבר הזה אסור או מותר צריך מקור. זה כמו שמי שהזכרתי פעם את הרבי מקלוזנבורג אמר פעם שאם לא היה כתוב שמותר לבצוע חלה בשבת או לחתוך חלה בשבת הוא היה אוסר גם לחתוך חלה בשבת. זאת אומרת, בשביל להתיר משהו צריך מקור. שזה הבל גמור כמובן, בשביל לאסור צריך מקור. כל דבר שאין לך מקור הוא מותר. יש אנשים שקצת איבדו את הצפון ביחס לדבר הזה, אבל ברור שבהלכה בשביל לאסור צריך מקור, לא בשביל להתיר. נכון? זה כמו בחוק. זאת אומרת, עקרון החוקיות בעולם המשפט. מה זה עקרון החוקיות? כל דבר שהחוק לא אסר מותר לך. נכון? לא צריך סיבות להראות שזה מותר, צריך להביא מקור שזה אסור. לגבי רשויות השלטון זה עובד הפוך. הפוך. שמה, כל דבר שהחוק לא התיר להם אסור, כי הם כמובן פוגעות בזכויות של האזרח, ובשביל לפגוע בזכויות של האזרח אתה צריך מקור שייתן לך את הזכות לעשות את זה. אבל אצלי, אם אתה רוצה לאסור עליי לעשות משהו תביא מקור. כל עוד שאין מקור, אז מותר לי. נכון? אותו דבר בהלכה. אז גם פה, כן, אז בשבת בחשמל. אז אני, כל טוב, אני מבין למה אתה רוצה לאסור, אבל הרצון לאסור זה לא מספיק. זאת אומרת השאלה היא מה המקור? זאת אומרת אתה צריך… אם היית סנהדרין יכולת לגזור לא יודע מה גזירה דרבנן משלך ולהגיד אוקיי אני לא יכול להתיר דבר כזה אני טוען שצריך לאסור את זה מדרבנן. אין סנהדרין, אין לאף אחד סמכות היום לחדש איסורים. אתה בשביל לאסור צריך למצוא מקור. להגיד זה איסור דרבנן כזה, איסור דאורייתא כזה, לא יודע אב כזה, תולדה כזאת, אבל אתה צריך למצוא מקור. אתה לא יכול לאסור דברים בלי מקור. זה, אגב הרבה פוסקים נכשלים בדבר הזה. תחשבו על פוסקים שמסתכלים ממש אומרים תראה זה לא נכנס לגדרי דאורייתא, אבל לא יכול להיות שזה מותר, זה אסור מדרבנן. אז אסור מדרבנן? אתה מצאת איזה תקנה של בית דין מוסמך סנהדרין שקבעה שזה אסור? מה אתה ממציא איסורי דרבנן? שאיסור דרבנן צריכה להיות ישיבה של בית דין שקובע על הדבר הזה איסור. איסור דרבנן זה לא המצאה. גם אם יכול להיות שראוי לאסור, יכול להיות שאתה צודק. אבל אם אתה לא סנהדרין איך תאסור? אתה צריך סמכות לזה. כן, זהו. זה כל מיני פוסקים, אתה יודע, כל מיני פוסקים שאומרים לא אומרים הלל ביום העצמאות כי אין לנו סמכות לחדש חידושים. אבל את החידושים לגבי איסורי דרבנן זה על כל צעד ושעל הם מחדשים. זה אסור מדרבנן, ההוא אסור, מה איסור מדרבנן? מי זה הבית דין שקבע את האיסור דרבנן הזה? אז החזון איש לפחות היה יהודי ישר. הוא התייחס לשאלה הזאת. והוא טען טענה קצת מפקפקת, אבל זה מה שהוא טען. הוא טען שהחכמים הקדמונים בעצם האצילו סמכות, סוג של שליחותייהו כזה, האצילו סמכות על חכמי הדורות המאוחרים שמה שייראה להם שאסור אנחנו אוסרים על דעתכם. סוג של שליחותייהו כזה. אוקיי, לא יודע מאיפה המציאו את הדבר הזה. כן, בדיוק. מי שמקבל את זה שיקבל, ומי שלא מקבל לא מקבל. טוב. יש כל מיני המצאות של החזון איש כזה שברור שהן לא מחזיקות מים וספק אם הוא עצמו האמין בהן, אבל הוא הבין שצריך להגיד את זה. כן, כן. היה צריך… ברור שהוא אמר דברים רק כדי להשאיר את המסגרת ושלא ייכנסו לו פה כל מיני רפורמים. טוב. לענייננו, אז אני שואל אז למה לאסור חשמל בשבת? עכשיו הטיעון הכי קרוב לרפורמיות הזאת, רפורמיות האוסרת, במקרה הזה זה בדרך כלל לא קורה אצל הרפורמים, אבל פה זה רפורמיות אוסרת, הם מחדשים איסורים. זה בל תוסיף, זה לא בל תגרע. את הרפורמים בדרך כלל מאשימים בבל תגרע, אבל גם בל תוסיף זה רפורמיות. באותה מידה. זאת אומרת אסור לשנות את ההלכה לא שאסור לגרוע או להוסיף עליה, זאת אומרת אסור לשנות. או אתה לא יכול לשנות, לא אסור, תשנה אבל אסור, זאת המצאה. הרי הרמב"ם אומר שאפילו בית דין שקבע תקנה או גזירה הוא צריך להגיד שזה דין דרבנן כי אחרת הוא עובר על בל תוסיף. כי אנשים יחשבו שזה דין דאורייתא ואז הוא הוסיף על איסורי תורה. ואפילו בית דין שיש לו סמכות להוסיף איסורים, אם הוא לא מציין שזה איסור דרבנן הוא עובר על בל תוסיף. שלא לדבר על מישהו שאין לו שום סמכות להוסיף והוא מוסיף איסורים מדיליה, דרבנן או דאורייתא, לא יודע, אז זה סתם… לא יודע אם הוא עובר על בל תוסיף הוא סתם מדבר שטויות, זאת אומרת אין דבר כזה, אין איסור כזה, מאיפה המצאת אותו? בכל אופן הדוגמה הכי מובהקת שמצאתי לעניין הזה זה אגרות משה. הוא מדבר על הפעלת דברים באמצעות שעון שבת. כן, הנה זה בדיוק בטור הזה שכתבתי על הדברים של הרב אריאל. הבאתי גם את החזון איש הזה שמה. אז הנה, הטיעון באגרות משה, יש פה, כן באורח חיים ד', הוא אומר הנה לעניות דעתי פשוט, רגע, נזכה גם את הצופים בהקלטות. הנה לעניות דעתי פשוט שאסור להתיר זה. דהרי על ידי מורה שעות כזה, כן שעון שבת, יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת, ואין לך זלזול גדול לשבת מזה. וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרים זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה וכדומה. מה הוא אומר? הרי אם חז"ל היו חיים היום, אז ברור שהם היו אוסרים את זה. בסדר, הם לא חיים היום.
[Speaker E] הרי הם יוצאים מתוך הנחה שהם היו… הוא לא חושב אחרת?
[הרב מיכאל אברהם] אני שואל שאלה, בסדר, אם הם היו חיים, אבל הם לא חיים היום. אז אתה עכשיו מינית את עצמך לחז"ל? מה? לא הבנתי. מכוח מה אתה אוסר את זה? מכוח זה שאם חז"ל היו חיים היום היו אוסרים? יש לך מקור לזה? זה רפורמיות למהדרין. נגיד, זה המכילתא, דיברנו על המכילתא הזאת.
[Speaker D] ואתה כאילו גרמת שיהיה שיהיה את האיסור בגלל שיסור ב…
[הרב מיכאל אברהם] נו. אוקיי, לכן מה?
[Speaker D] אפשר להגיד שזה בגלל שלא שלא יראה כחול, זה העניין. הרב הזכיר שאמירה לעכו"ם גורמת גזירת כחול.
[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר שמה שאסרו אמירה לנוכרי זה כדי שלא יראה כחול, כי אחרת אתה יכול לעשות כל דבר על ידי הנוכרי. זה אותו שיקול שאתה אומר, רק זה מה שנקרא שהשבת הופכת לחול. אתה בעצם מבטל דה-פקטו את כל איסורי שבת. אוקיי, ואז הוא אומר אותו דבר קיים גם בשעון שבת. אז הטענה שלו בעצם לכאורה, מה שכתוב פה, במבט שני אני לא בטוח בכלל, אבל מה שלכאורה מה שכתוב פה זה בעצם הדבר הבא. אני אתרגם את זה עכשיו. ראינו שלוש אפשרויות להבין איך אנחנו בונים את רשימת ל"ט אבות מלאכה. נכון? אפשרות אחת הייתה שזה המלאכות החשובות בלי קשר למשכן. המשכן אולי קשור לתולדות באיזה שהיא צורה, אבל השיטה השלישית שדיברנו עליה, המלאכות החשובות. אתה מסתכל על כל המלאכות שיש בעולם, אתה ממיין אותם, מזקק מתוכן את ה-39 החשובות. חשובות בשני המובנים: גם במובן של המייחד וגם במובן של מידת היצירתיות, אם אנחנו הולכים עם רש"י, וזה רשימת 39 האבות. אוקיי? עכשיו לפי ההיגיון הזה, אז באמת לכאורה צודק איגוס משה. כי מה הוא אומר? הוא אומר הרי אם חז"ל היו חיים היום, והיום היינו עכשיו עוברים על כל המלאכות הקיימות בעולם וממיינים מתוכן את 39 המלאכות החשובות, אז ברור שאת זורה, בורר, ומרקד היינו הופכים משלוש לשתיים, ואת חשמל היינו מכניסים במקום זה. נכון? כי ברור שזורה, בורר, ומרקד זה אותו דבר. הגמרא עצמה אומרת היינו זורה, היינו בורר, היינו מרקד, רק אתה מכניס את זה כדי שיהיה 39. נכון? אתה מפצל אותם. עכשיו יש לי היום מלאכה והיא ברור שהיא חשובה. והרי המלאכות החשובות זה בסך הכל מה שחכמים הבינו מתוך הסתכלות על העולם שסביבם. זה לא איזה מסורת הלכה למשה מסיני למה התורה התכוונה. מדבר לפי השיטה השלישית, אם זה לא משכן, כן? לפי שיטה שלישית, אז בעצם היא אומרת, התורה אסרה את המלאכות החשובות. זה מה שהתורה אסרה. אנחנו יודעים שצריכים להיות 39 כי כתוב 39 פעמים מלאכה מלאכת בתורה, גמרא בשבת. נכון? ואז איך אנחנו מוצאים את ה-39? אנחנו עוברים על כל המלאכות שיש ביקום ואנחנו מנסים לזקק מתוכן את ה-39 החשובות. אוקיי? מה הקדושה של זמן חז"ל? נסתכל היום על המלאכות החשובות, הרשימה קצת תשתנה, נכון? למה? למה? זה המצאה אחרת של החזון איש. המצאה אחרת של החזון איש, כן? 2000 שנות תורה, הוא המציא בדיוק את העניין הזה, עוד המצאה. זאת אומרת אין שום היגיון. בסופו של דבר התורה אומרת קח את ה-39 המלאכות החשובות בזמנך, כל אחד בזמנו. בזמנם של חז"ל הם אספו את ה-39 האלה. בזמננו שלנו יש את החשמל, הוא הרבה יותר חשוב מאשר מלאכות אחרות. נכון? נו, אז כשהיא אמרה, היא אמרה תסתכל על ה-39 המלאכות החשובות, היא לא אמרה תסתכל על ה-39 המלאכות החשובות בזמנו של רב אשי. נכון? לא לזה היא התכוונה. לא, אבל זה לא בזמנו של משה רבנו, בזמנם של תנאים עשו את הרשימה. אבל זה מה שהם… אבל למה? מי אמר שהם עשו את זה על פי משה רבנו? הם עשו את זה על פי זמנם שלהם, מה. יכול להיות שהם גם כן… אבל הוא רוצה לאסור
[Speaker C] את החשמל, זאת אומרת הוא לא רוצה לאסור אותו מאב מלאכה.
[הרב מיכאל אברהם] הערה נכונה, לכן הערתי קודם שאני אסייג את זה עוד מעט. אתה צודק. אז לכאורה, אני בהתחלה כשראיתי אותו, אז חשבתי שמה שכתוב פה בעצם ספציפית לגבי מלאכות שבת דווקא כן אפשר להגיד את זה. כי ספצי… שנייה אחת, כי ספציפית לגבי מלאכות שבת יכולתי לומר שבאמת אני צריך לאסוף את 39 המלאכות החשובות, ולכן למעשה אם היום אני רואה שחשמל בשבת הוא מלאכה חשובה, אז ברור שהוא צריך להיכלל באבות. אם חז"ל היו חיים היום הוא היה נכנס לרשימה. זה שהם לא חיים היום זה סתם מקרה. מה זה משנה? אז אני אעשה את העבודה. לכן היה מקום לומר שבעצם ספציפית לשבת לכאורה לא צריך לחפש מקור לאסור את זה. להפך, יש לי מקור לא תעשה כל מלאכה, רק המלאכה הזאת אם היא חשובה אז היא נכללת באיסור שלא תעשה כל מלאכה. אז ספציפית לשבת לכאורה היה אפשר להגיד דבר כזה, אבל כמו שאמרת בצדק אני חושב, נדמה לי שלא לזה הוא מתכוון. הוא התכוון לאסור את זה מדרבנן כמו אמירה לנוכרי. הוא לא התכוון לומר שעכשיו חשמל יהיה אחד מאבות מלאכה. הוא התכוון לומר כמו שחז"ל אסרו מדרבנן גם לפי שתי השיטות הראשונות, לא לפי השיטה השלישית שכל מלאכה חשובה היא אב מלאכה, גם לפי השיטות הראשונות. אז עזוב, יש לי כבר את המלאכות, את האבות ואת התולדות. אבל חז"ל הוסיפו מדרבנן גם אמירה לנוכרי. למה? כי הם לא רוצים שהשבת תהפוך לחול. אומר, גם בשעון שבת יש בדיוק את אותו שיקול, ועל זה הוא אומר שאם חז"ל היו חיים היום ברור שהם היו אוסרים גם את זה מדרבנן, לא שהם היו מכניסים את זה כאב מלאכה. אגב, למסקנתו הוא באמת אומר, אבל אף אם נימא שאין לאסור אלא מה שתיקנו חכמים ואין למיאלף מזה לאסור גם מה שבסברא הוא חמור, כיוון שעל כל פנים לא אסרו, אף שהיה זה מחמת שלא היה עניין זה בימי חז"ל, אין לזה איסור ממש. פה הוא חוזר בו, מה שאני טענתי כנגד מה שכתב הרב אריאל, רוצה לאסור את זה מן התורה לא מדרבנן, ככה לפחות מהתיאור הקצר, זה תיאור עיתונאי, לא שמעתי את השיעור עצמו, אבל אני אומר, הרב משה פיינשטיין אם אני צודק במה שהערתי בסוף, שהערתי קודם, אז הוא רוצה רק להגיד שזה אסור מדרבנן כמו אמירה לנוכרי, לא שזה אחד מאבות המלאכה, אבל גם מזה הוא יורד. גם את זה אי אפשר לאסור כי זה לא היה בזמן חז"ל. אוקיי? זה שהם היו חיים היום, בסדר, אבל הם לא חיים היום. אז לכן הוא יורד מזה. אז הוא אומר כיוון שהוא דבר הראוי ליאסר אין להתיר. מה הוא מתכוון פה? זאת שאלה מעניינת. הוא בהמשך אומר, יש טעם גדול לאסור מטעם אחר, זילותא דשבת. כן, זה המונח ששולפים מהשרוול, אין לי מושג איך קובעים מה זה זילותא דשבת ומה זה עובדין דחול. כן, נסיעה באופניים זה עובדין דחול. למה? כי בשבת אסור לנסוע לכן נוסעים רק בחול. אז לכן בשבת אסור לנסוע כי זה עובדין דחול. זאת אומרת, אם תתיר את זה בשבת אז לא יהיה עובדין דחול. מין כביש עוקף כזה שלא ברור איך מגדירים אותו. טוב, בכל מקרה אבל זה פחות חשוב לענייננו. אותי מעניין באמת ההתייחסות לאבות ותולדות של שבת. אז הוא אומר אין להתיר, אולי הוא מתכוון לומר לא להגיד שזה מותר. כאילו, האמת שזה מותר אבל אל תגיד, כי זה דבר שראוי ליאסר. נאסור אותו, כן, ממשהו כזה אולי, לא יודע. תשקר בנחת. בכל אופן, הטיעון כשלעצמו אבל עכשיו אני עוזב את הרב משה פיינשטיין, הטיעון כשלעצמו הוא באמת טיעון שצריך לדון בו. זאת אומרת, יש פה מלאכה, חשמל, חז"ל לא חיו היום, ונגיד שאני לא, זה לא יוצא באופן פשוט מאחד האבות או התולדות, מה אני עושה עם דבר כזה? והוא ראוי ליאסר כמו כל הדיונים של הרב משה פיינשטיין שקיימים באופן כללי לא רק לשעון שבת אלא בכלל לגבי חשמל, אוקיי? עוד הרבה יותר. הרב משה פיינשטיין? לא זוכר כבר. הרי לשבת יש גדר האיסורים.
[Speaker D] לא, מה לפני שבת?
[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על בשבת, למה לפני? אני מדבר על שבת, למה לפני שבת? לא לא, זה דיון אחר. אני מדבר עכשיו על הפעלת חשמל בשבת. עזבתי את שעון שבת. אני רוצה להפעיל מעגל חשמלי בשבת, להדליק את האור בשבת, בסדר? האם זה מותר או אסור? אז הפוסקים במאה ה-19 כשהעסק הזה נהיה רלוונטי עמדו מול העניין הזה והתחושה הברורה היא שהיה ברור להם שזה אסור ועכשיו הם רק מחפשים מאיפה. אוקיי? אז החזון איש ידוע משום בונה, ואחרים משום מבעיר, מוליד, כי הוא כמו מוליד ריח בביצה שמה או משהו כזה, אבל זה ברור שזה איזשהו משחק כזה שהיה ברור מראש שצריך לאסור ועכשיו אנחנו מחפשים במה להיתלות. במה להיתלות, נכון? זה די ברור שזה מין משחק מכור כזה. עכשיו, בקשר לשבת כמו שאמרתי קודם זה לא לגמרי מופרך משחק מכור כזה, כי אם באמת אנחנו תופסים לפחות בשיטה השלישית, או לפי רש"י נגיד, שהאיסור הוא איסור על יצירה משמעותית, ועכשיו אנחנו צריכים רק אופנים שונים של יצירה משמעותית, זה ברור שיצירה כזאת היא יצירה משמעותית בשבת, אז בעצם זה אמור להיות אסור. אז יש לי רק בעיה טכנית על מה להיתלות ואני מחפש אפילו אולי בדוחק להיתלות במשהו, אבל האיסור ברור שצריך להיות אסור. לפי התוספות רי"ד זה יותר קשה, כי לפי התוספות רי"ד באמת זה ל"ט איסורים שנאסרו סתם כי הם היו במשכן, זה הכל. לא יצירתיות ולא שום, אין שום סיבה בעולם לאסור חשמל אלא אם כן זה באמת מצאת דמיון אמיתי לאחד האבות שהיו במשכן. נכון? אחרת אין סיבה לאסור. לפי רש"י אתה אומר לי כל יצירה בעצם אסורה, ל"ט אבות זה רק צורות שונות ליצור, אז פה ברור שזה צריך להיאסר באיזשהי צורה. ועכשיו אני רק מחפש במה להיתלות, אז החזון איש החליט על בונה, זה החליט על מבעיר, אבל זה ברור שזה בא אחרי. קודם כל זה אסור, עכשיו בוא נראה במה אני נתלה. אוקיי? אז זה ההסתכלות. על הראש של הפוסק כשהוא מגיע. ועכשיו אני רוצה להסתכל על ה… מה? הכי נמי, אני אומר. נכון. אני אומר, בסופו של דבר, בענייני שבת יש מקום לצורת חשיבה מה ספציפית לגבי שבת. יש מקום לצורת חשיבה כזאת אם אתה הולך לפי השיטה השלישית שאף אחד לא מסכים לה כמובן, אם אתה הולך לפי השיטה השלישית שמצאנו שמה בתחילת בבא קמא, שהאבות מלאכה הן המלאכות החשובות. עכשיו אז אני רוצה להסתכל קצת על אז באמת, אז למה בשבת אנחנו אנחנו אוסרים? חשמל. למה חשמל אנחנו אוסרים? אז תראו, כידוע, אני אשלח אני אשלח לכם בסיכומים גם את התורים האלה שאני משתמש בהם כאן, לינקים. כשאנחנו מסתכלים על איסור של חשמל בשבת, אז מאיפה בעצם מאיפה אפשר לשאוב אותו? כי עוד פעם, הנחה תמיד שזה מין משחק מכור. ברור לנו שאנחנו צריכים לאסור, עכשיו השאלה היא במה להיתלות. אז המועמד המתבקש אצל רוב הפוסקים זה מבעיר. אבל מבעיר זה רק דברים מסוימים בשבת. יש נורת להט וגם שם אפשר לדון אם יש מבעיר במתכת, זה לא כל כך פשוט. אבל אבל אבל זה כשיש נורת להט נגיד, אז אפשר לדבר אולי על מבעיר. במקומות אחרים זה כבר יותר מסובך. מכשירים אלקטרוניים או אפילו הנורות של היום שכבר אין נורות להט. מכירים את ה… גם על זה כתבתי פעם, שאסרו את הנורות להט בגלל הבזבזנות האנרגטית, כן, אז יש הנורות החסכוניות. אז המחותן שלי הראה לי איזה אתר, מישהו מגרמניה נדמה לי, שהוא היה אסור למכור נורות להט, והוא היה סוחר של נורות להט. אז הוא מכר, כי זה נורות בנצילות נמוכה, נכון? הנצילות, האור עולה במחיר אנרגטי גדול שהולך לבזבוז. מה? כן, כן, זה אור בנצילות נמוכה. אז הוא לא מכר נורות שמייצרות אור בנצילות נמוכה, הוא מכר נורות שמייצרות חום בנצילות גבוהה. הוא מוכר תנורים. נכון, חלק מהחשמל מתבזבז על אור, אבל זה חלק מזערי. ובסך הכל אני מוכר לך תנור. מותר למכור תנורים, לא? והתנור זה תמיד עם נורת להט. אז הוא מכר תנורים, ויש לו אתר נפלא פשוט, אני מתתי מצחוק כשקראתי את זה. זה אמיתי אגב, הוא מכר נורות, אמיתית, אבל הוא צחק על החוק ועל הכל בריש גלי, באתר עצמו, הוא אומר מה פתאום, זה מותר. באמת, הטור שבו כתבתי את זה היה טור שעסק בשאלה למה אי אפשר לפתור בעיות טופ דאון, לפתור בעיות מלמעלה. אתה חושב שעם איזה חקיקה אתה תפתור את הבעיה, השוק תמיד יותר חכם ממך. זאת אומרת, היה עוד דוגמה ששמעתי פעם, דוגמה ששמעתי ממנו, על החותן שלו. הוא סיפר לי, היה לו בית עסק באנגליה. ובאנגליה היה בלונדון חוק שאסור לפתוח חנויות אלא אם כן הן חנויות אוכל ביום ראשון. והוא היה יהודי דתי, אז בשבת הוא לא פתח, אבל יום ראשון היה אסור לפתוח. אז הוא היה צריך לסגור יומיים. עכשיו היה לו עסק לרהיטים. עכשיו אי אפשר לפתוח את זה ביום ראשון. אז הוא פתח חנות ירקות, והוא אמר מי שקונה קילו עגבניות יקבל ספה באלף שטרלינג. זאת אומרת, מבצע. מבצע, מי שזה אותו דבר כמו הנורות, זה אותו רעיון בדיוק. זאת אומרת, זה אותו כן. אז בקיצור, לא תצליח לפתור בעיות עם חקיקה. זה העיקרון. אצל פוזיטיביסטים בטוח לא. כשהמחוקקים עלו על זה, אז הם הפסיקו להיות פוזיטיביסטים ואסרו דברים למרות שאתה יכול להסתדר עם החוק, כי בעצם הם אוסרים וזהו. בדיוק כמו שעושים פה. זאת אומרת, אתה יכול להתיר את החשמל אם אתה תלך על ההסקה הפוזיטיביסטית, על הלוגיקה, אבל ברור שזה צריך להיות אסור ולכן אנחנו נאסור את זה. זה אין ברירה. מי שחושב שאפשר להיות פוזיטיביסט הוא נאיבי. טוב, בכל אופן אז לענייננו, אז המבעיר לא באמת עושה את העבודה. נכון? הוא יכול לאסור אולי נורות להט, אבל דברים אחרים, מכשירים אלקטרוניים, זה לא ייאסר משום מבעיר. אז מה כן? אז עוברים לאיסורי דרבנן בדרך כלל. יש איסורי דרבנן, יש מוליד, זה בעצם האיסור דרבנן הכי בולט, זה הבית יצחק, שיטת הבית יצחק הוא בעצם הראשון שניסח את זה. המקור זה איזה גמרא בביצה על מוליד ריח וכל מיני מוליד וכולי. למרות שהגמרא הזאת לא נפסקה בשום פוסק, לא בטור, לא בשולחן ערוך, לא ברמב"ם, לא בשום מקום. אבל הנה, האיסור מוליד חזר לחיים במאה התשע עשרה, כי יש מוליד. אולי יש משהו אבל לא על מוליד ריח ולא על המולידים שדומים לזה, אוקיי? מוליד קרח זה מוליד משהו משיש, זאת אומרת חפץ. אולי משנה ברורה אבל לא, הזכרתי טור, שולחן ערוך, רמב"ם, אין את זה. בכל אופן אז זה זה האיסור וככה הוא התקבע ולכולנו ברור שזה בעצם צריך להיות אסור ורק תלו על מוליד אבל זה צריך להיות אסור גם ככה. לא, לא, יש הרבה פוסקים שבהחלט אומרים שזה איסור דרבנן. אלא מה? צריך להבחין, תראו. היה היה יש עוד נקודה. החזון איש תלה את זה כמובן בבונה, כן? והוא לא מבחין בין חוט להט וכולי, מעגל חשמלי זה בונה, ובזה נתעסק עוד מעט. אבל יש שני סוגי פוסקים. יש פוסקים מה שאני קורא פוסקים מסדר שני, שמבחינתם כשאתה שואל אם זה מותר או אסור אז הם אומרים לשיטת החזון איש זה אסור, לשיטת הזה זה מותר ולכן זה אסור או משהו כזה. הם לא אומרים מה הם חושבים, הם פשוט אוספים את הדעות של הפוסקים האחרים ואומרים לך. עכשיו הפוסקים האלה בדרך כלל מתחשבים גם בשיטת החזון איש כי גם הוא פוסק חשוב והוא אמר בונה. פוסקים מסדר ראשון הם פוסקים שפוסקים בעצמם, לא אנציקלופדיות להלכה, אז הם ברובם מתעלמים מהחזון איש. מתעלמים מהחזון איש כי זאת שיטה תמוהה, אטו בונה מה זה קשור לבונה בכלל? ולכן אני הרבה שנים חשבתי שהחזון איש הוא באמת דוגמה לשיקול כמו של הרב אריאל כזה, זאת אומרת אתה בעצם מחפש אילן להיתלות בו ומצאת בונה זה הכי פחות גרוע אז אתה נתלה על בונה. אין לך משהו אחר. אבל גם הוא לא באמת האמין שזה דומה לבונה כי באמת זה לא שייך. ולפני לא זוכר כמה שנים זה היה, שנתיים שלוש לא זוכר, נתתי פה איזה סדרה עם הרב שבתי על פוזיטיביזם ושמה הוא העלה את הרעיון הזה ואחרי זה אני ככה התלהבתי מזה אז הרחבתי את זה יותר ואני השתכנעתי שהוא שזה באמת נכון והיום אני חושב שחשמל אסור משום בונה, החזון איש לגמרי צודק. זאת השיטה הכי מרווחת, לכתחילה, לא בתור תירוץ בדיעבד. ואני אנסה להסביר, נסביר עוד מעט למה. אני רק עוד הקדמה. הגעתי לזה בדיעבד, כן? יש אני אתן לזה אולי עוד איזה הקדמה מעניינת שמחדדת את העניין. החיבור המרכזי מה? אולי יש גם שבותים, אבל קודם כל יש איסור תורה של בונה. יש הספר המרכזי שעוסק בחשמל בשבת זה מאורי האש, של רב שלמה זלמן. רב שלמה זלמן עצמו, אם תסתכלו יש מהדורה חדשה של הספר הזה שהיא בשניים או שלושה כרכים, לא זוכר כמה כרכים, שניים אני חושב. ובכרך השני כולו מוקדש להשלמה שלא הופיעה במהדורה המקורית. המהדורה המקורית הבן שלו רב שמואל אויערבך אומר שבמהדורה המקורית אבא שלו כתב גם קטע, פרק, לא זוכר משהו כזה, שבא להסביר למה אין בונה בחשמל בשבת. ואז החברה שם צחקו עליו כאילו גם אין בזה משום סורג. מה? מי יחשוב בכלל שיש בזה בונה? אתה נלחם באיש קש כאילו מה פתאום להקדיש פרק להראות שזה לא חייב משום בונה? אין פה בונה, זה לא שייך לבונה. מה זה קשור לבונה? גם אין בזה משום צד או משום אכילת חזיר. מה מה זה קשור? אז הוא הוריד את הפרק הזה, הוא השתכנע שזה סתם שטות. ומיד אחרי שהספר שלו יצא, יצא החזון איש על עירובין שאומר שזה אסור משום בונה. ואז ההשלמה של אותו פרק שהוא הוריד היא החלק השני במהדורה החדשה, וזה מוקדש בעיקר לזה, זאת אומרת להתמודדות עם החזון איש. בין היתר יש שם התכתבות בין רב שלמה זלמן לחזון איש, וההתכתבות הזאת היא המקור העיקרי אני חושב, יותר מאשר אפילו בספרי החזון איש עצמם שגם שם זה מופיע בכמה מקומות, שזה המקור העיקרי שממנו אפשר ללמוד איך חשב החזון איש לעניין, למרות שזה חיבור של רב שלמה זלמן, אבל בהתכתבויות הוא מביא את המכתבים של החזון איש וגם את התשובות שלו, וזה מקור עיקרי שממנו אפשר לראות מה בעצם היה הלך המחשבה של החזון איש. ואני רוצה קצת להסתכל על הדברים האלה. אז תראו, אז קודם כל אני אביא מהחזון איש מספר החזון איש עצמו, לא מהספר של רב שלמה זלמן. ושם תראו קטע אחד אני מביא, הוא מופיע בכמה מקומות, הוא אומר עוד יש בזה, עוד יש בזה משום תיקון מנא, שכן כיוון שמעמידו על תכונתו לז לזרום את זרם החשמל בתמידות, וקרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי. וכל שכן כאן שכל החוטים מחוברים לבית, והוי ליה כבונה במחובר, ואין כאן משום אין בניין בכלים, אלא דינו כמחובר דיש בו משום בניין וסתירה. אבל הכא אין נפקותא בזה, דאפילו בכלים כהאי גוונא חשיב בונה. הקדמה קצרה, מלאכת בונה בדרך כלל עוסקת בבניינים שמחוברים לקרקע. כשאתה בונה בניין זה בניין שמחובר לקרקע, אוקיי? השאלה היא אם יש בניין בכלים, בפשטות בגמרא כתוב שאין. אין בניין בכלים. אבל הראשונים כבר מעירים, הרבה ראשונים, שבכמה מקומות בגמרא נראה שגם בכלים הגמרא רואה את זה כאיסור בונה. ואז הם עושים כל מיני חילוקים. חלק כמה מהראשונים אומרים, בונה כלי מתחילתו זה כן בונה. לבנות משהו בכלי זה אין בזה בונה, אבל בונה כלי מתחילתו זה כן בונה, או תוקע זה בונה, יש כל מיני חילוקים שהראשונים עושים, ולכן בעצם לענייננו בנסיבות מסוימות יש בניין גם בכלים. עכשיו לגבי חשמל, אם אנחנו דנים בזה משום בונה וככה חזון איש רואה את זה, אפשר לדון על חשמל שאתה מפעיל בבית, שאז זה מחובר לבית, זה מחובר, זה לא בניין בכלים. או חשמל בכלים, זאת אומרת להפעיל מאוורר או לא יודע מה, רדיו. מה? רגע, תכף נראה. אז אפשר לדון על בונה במעגל חשמלי שהוא כן חשמל של בניין, ואפשר לדון בבונה בחשמל של כלי. עכשיו לכאורה, אין בניין בכלים, אז אם אתה אומר שחשמל אסור משום בונה אז זה לא רלוונטי לכלים מיטלטלים, זה רק לחשמל בבית. אז הוא אומר אצלנו הדיון הוא על חשמל בבית, אז אפשר לדון בזה משום בונה. אבל אחרי זה הוא מוסיף, אבל לענייננו גם חשמל בכלים בעצם צריך להיות אסור. למה? כי זה בעצם דומה לבונה כלי מתחילתו ולכן דינו כמו מחובר ויש פה בניין. כעושה כלי, כן מה שהוא אומר, כאילו כמו מי שעושה כלי מתחילתו, לכן גם אם זה לא מחובר דינו כמחובר ויש פה, יש פה בונה וזה מה, זו הטענה שלו, שחשמל זה משום בונה גם בבית וגם בכלים, אוקיי? אבל עדיין זה רק אמירה, מה ההסבר? מה הבונה פה? אז הוא אומר כי העמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות. מה זה אומר? מה, למה הדבר הזה הוא הסבר לזה שהפעלת מעגל חשמלי זה בונה?
[Speaker C] מקודם היה מנותק ועכשיו… בונה כלי, משלים בניין של בית בזה שזה מחובר…
[Speaker D] רגע
[הרב מיכאל אברהם] הוא מעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות.
[Speaker C] זאת אומרת מה זה תכונתו? מה, מה תכונתו פה בזה?
[הרב מיכאל אברהם] המאפיין המהותי שלו, ה… כגון בית שיהיה חם… כן, זה אותו דבר, המאפיין המהותי של הבית, המאפיין
[Speaker C] המהותי של ההפעלה…
[הרב מיכאל אברהם] תראו, יש כאלה שהבינו מהחזון איש ויש פוסקים שהסיקו מזה מסקנות שלפי החזון איש אסור להזיז מתג אפילו כשחשמל לא מחובר, כי אתה בונה את המעגל, זאת אומרת לא משנה אם החשמל… ברור שזה לא נכון, זה ברור שזה לא נכון. כסוגר דלת
[Speaker D] בונה, אתה סוגר את המעגל…
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אותו דבר, שאלות מצוינות נגיע אליהם עוד מעט. אז אני קודם כל אני רוצה להבין מה החזון איש אומר. אוקיי? אז מה שהוא אומר בעצם, זה לא, הוא לא מדבר על הבניין של המעגל שסוגר את המעגל ובנית אותו, ברור שהוא מדבר על זה שגרמת לזרם לזרום בתמידות ואתה מעמיד את החוט על, על תכונתו ומעמיד את המכשיר על תכונתו. תראו אני אביא לכם עוד כמה ניסוחים, הוא בפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בחוטים חשיב לעולם כתקוע. כי לכן בבניין בכלים אם אתה תוקע אז לפי כמה ראשונים זה גם בניין. אומר זה נקרא תקוע. למה זה נקרא, מה אתה תוקע את הזרם בתוך החוט? ולכן זה חיבור של הזרם עם החוט, זה החיבור שעליו מדובר כאן, ואתה תוקע את זה באיזה מובן זה תקוע, מה, למה זה תקוע. או ניסוח אחר הוא אומר שמה למשל, כן, תיקון צורה להגשם, לא הבאתי פה את המקור אבל תיקון, הוא עושה תיקון צורה להגשם. יש פה גוף דומם ואתה מתקן לו צורה חדשה, מופיעה פה איזושהי צורה חדשה של הדבר. או יש פה ניסוח אחרון אני אביא רביעי, זה כבר במאורי אש, אומר והעניין תלוי בשיקול הדעת. חימום ברזל אינו מחדש טבע חדש בברזל, אלא החום שוכן לפי שעה בתוך הברזל. כן, שאלו אותו מה ההבדל בין להכניס זרם לתוך הברזל לבין לחמם את הברזל, הכנסת חום לתוך הברזל, מה ההבדל? אז הוא אומר זה לא אותו דבר, כי אם אתה מחמם את הברזל אז זה ברזל שהוא חם, לא, זה לא משהו חדש. אבל אם הכנסת חשמל בתוך הברזל, אבל חיבור חוט החשמל מעורר את כוח החשמלי המוטבע בחוט עצמו, והוא מההרכבה המזגית שבשורש יצירתם. ושימוש זה תדירי, והעמידו על מתכונתו על ידי החיבור, שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל, חוששים בו משום בונה. א', משום הרכבת פרקים זה עם זה, כן, ולא מועיל כאן הרכב רפוי, כיוון דזרם החשמל מחברם, שהוא בבחינת התקעה. דזרם החשמל מחבר את כל חלקי החוט, שימו לב, זה כבר לא חיבור של החשמל לחוט, אלא זה תקיעת כל חלקי החוט אחד בשני. למה? כי זורם דרכם זרם, אז הם נחשבים תקועים. ממש משהו כזה לא לגמרי ברור. והשני זה שתיקון החוט עצמו ממוות לחיים, הרי בונה. החוט היה מת, כן, גולם גוף דומם, ופתאום הוא נהיה משהו חי. אז לכן זה בונה. יש פה כל מיני ניסוחים, אבל חוש הריח אומר שיש פה משהו משותף לכל הניסוחים האלה, זה לא באמת ניסוחים אחרים לגמרי. עוד מעט, אתה שואל שאלות טובות, לכולם אני אענה. אבל זה כולם אותה שאלה. אז גם החזון איש עצמו ענה לזה. אני כבר… מה? החימום, אתה בסך הכל אומר בתוך החוט יש חום. אבל פה, הוא אומר אתה לוקח חלקיקים שיש בחוט עצמו, הם חלק מהחוט, אתה מזרים אותם, אז נתת צורה שונה לחוט עצמו. עכשיו החוט הוא כבר יש לו שם אחר, זה כבר לא סתם חוט. משהו אחר. זה מה שהוא אומר, שתיקון החוט עצמו ממוות לחיים. חימום זה חימום של חוט. חוט עם זרם זה כבר לא חוט. זה מאוורר, זה מכשיר פונקציונלי. אוקיי? זה משהו אחר. אולי זה גם כבר אענה לך פה, זה מה שהוא עונה פה על ההבדל בין החימום. אז שאלו שמה לגבי הדיון של המגן אברהם ואבן העוזר, מי שמכיר, על ריחיים של מים וכולי. אז בהקשר ההוא שאלו שמה, מה קורה כשאתה פותח ברז? זה לא אותו דבר בעצם? אתה יוצר מעגל של זרימת מים. וזה לא נכון. למה לא? כי כשזורם זרם בחוט, החוט בעצמו מקבל שם אחר. זה משהו שונה, זה כבר לא חוט חשמל, זה מכשיר. לא גולם פלסטיק או חוט חשמל. כן, יש פה מכשיר, זה משהו אחר, פנים חדשות באו לכאן. כשאתה פותח ברז, זה עדיין צינור, ברז, רק עכשיו הזרם זורם, סך הכל פתחת את הסוגר והמים זורמים. העברת את המים ממקום למקום, לא הפכת את הצינור למשהו אחר. צינור שבו זורמים מים הוא עדיין צינור, רק זורמים בו מים. אבל חוט שזורם בתוכו זרם חשמלי, זה מכשיר חשמלי, זה לא חוט. עד עכשיו הוא היה חוט, עכשיו זה מכשיר חשמלי. יש לו פונקציה, גם הוא עושה דברים, וזה משהו אחר לגמרי, אתה שינית את החוט עצמו, לא שהעברת דרכו זרם, אלא החוט בעצמו נהיה משהו אחר. זאת הטענה קודם כל, עוד מעט נראה מה זה אומר, אבל זאת בעצם הטענה. עכשיו אני רוצה קצת לפרט את העניין הזה ולהסביר למה לדעתי הוא צודק. מה הקשר בין כל הניסוחים האלה? תראו, אני אתחיל, אני חוזר חזרה להגדיר את מלאכת בונה. איך מגדירים את מלאכת בונה? יש מאמר של רבי איסר זלמן, האבן האזל, מאמר בכתב עת, מופיע בקצרה גם באבן האזל על זמנים על הלכות שבת, ויותר בארוכה בקהלות יעקב בסימן ל"ז על שבת. ובעצם המהלך הולך ככה, הוא אומר שם שמהרמב"ם יוצא שיש שני סוגי תולדות למלאכת בונה. עושה אוהל קבע, זו תולדה אחת, ומגבן. זו תולדה שנייה, מייצר גבינה. כן, מגבש את הגבינה. אז זו התולדה השנייה. הוא שואל, למה שני אלה זו תולדה של בונה? מה משותף ליצירת אוהל ולגיבון? התשובה המפתיעה של רבי איסר זלמן היא שאין משותף, שום דבר. ובכל זאת הם שניהם תולדה של בונה. למה? אז הוא אומר ככה, כשאתה בונה בניין, אז אתה בעצם מקבץ חלקים שונים, אבנים, קרשים, מלט, מחבר אותם לאיזשהו מבנה פונקציונלי, נכון? יוצר חלל פונקציונלי שבתוכו גרים או עובדים או משתמשים בחלל, אבל הבניין הוא זה שיצר את המבנה הפונקציונלי הזה. אז קיבצת חלקים כדי לייצר חלל פונקציונלי. זה נקרא לבנות. אוקיי? עכשיו מה קורה אם אתה מקבץ חלקים שלא יוצרים חלל פונקציונלי, אבל יש פה קיבוץ חלקים? זה מגבן. לכן זה תולדה של בונה. מה קורה אם אתה יוצר חלל פונקציונלי אבל לא בדרך של קיבוץ חלקים? זה גם תולדה של בונה. זה אוהל. אז הוא אומר ככה, יוצא פה דבר מאוד מעניין, יכולות להיות שתי תולדות של אותו אב, שאין שום דבר דומה ביניהם. הדמיון הוא לא טרנזיטיבי. זאת אומרת, א' דומה לב', ב' דומה לג', וא' לא דומה לג'. איך זה קורה? כי לב' יש שתי תכונות. הוא דומה לא' בתכונה A, והוא דומה לג' בתכונה B. אז גם ג' וגם א' דומים לב'. אבל בין א' לג' אין שום דמיון. זה אומר שדמיון יכול להיות לא טרנזיטיבי. נכון? דמיון מאספקטים שונים. ולכן זה מה שהוא טוען. הוא טוען, האב של בונה זה כאשר יש את שני המאפיינים, קיבוץ חלקים שיוצר חלל פונקציונלי. כאשר חסר אחד מהם זה תולדה. יכולות להיות שתי סוגי תולדות באופן עקרוני, שיש את מאפיין A או שיש את מאפיין B. שתיהן דומות חלקית לאב ולכן הן תולדה, אבל הן עדיין דומות לאב למרות שביניהן אין שום דמיון. זה עדיין קצת בעייתי ההסבר הזה. הוא נשמע חביב, אבל זה בעייתי. כי בוא ננסה לחשוב מה באמת מגדיר את המלאכה של בונה במהות. בוא, איך אני מתייחס לשני המאפיינים? קיבוץ החלקים ויצירת החלל. שניהם מהותיים בשביל להגדיר את מלאכת בונה? אז אם ככה, שתי התולדות לא יכולות להיות אסורות מן התורה בכלל. הן לא תולדות של בונה, כי חסר להם מאפיין מהותי. אלא מה תגיד? לא, אחד מהם מהותי והשני רק תנאי. נגיד קיבוץ החלקים הוא תנאי ויצירת החלל הפונקציונלי זה המהותי. אבל אם זה ככה, אז אוהל היה צריך להיות תולדה, אין לו את התנאי אבל יש לו את המאפיין המהותי, אבל מגבן לא היה צריך להיות בכלל אסור. ולהיפך כמובן על מגבן אם אנחנו אומרים שהקיבוץ החלקים הוא המהותי והחלל הפונקציונלי הוא התנאי. עכשיו אם אתה רוצה ששניהם יהיו תולדות זה בעצם יוצר הגדרה נורא מוזרה. זה אגב קשור להבניה מושגית ולצד שווה שעשינו בהתחלה, זה בעצם אומר שיש שני מאפיינים לבונה, כל אחד מהם לחוד מספיק כדי להגדיר את המלאכה כמשמעותית. אבל זה גם כן נורא מוזר, כי אז זה היה אומר שבעצם הייתי צריך להגדיר שני אבות שונים, את מגבן ואת אוהל. והבונה היה תולדה של שניהם. אבל, אבל, אבל הרי יש פה שני אבות שאין שום קשר ביניהם וכל אחד מהם לחוד מספיק כדי להיחשב אב מלאכה? אז המבנה הזה לא הגיוני בשום צורה. לכן הלוגיקה הזאת של האבני נזר ושל הקהילות יעקב היא לוגיקה בעייתית אם חושבים על היחס בין אבות לתולדות. לוגית זה עובד, אבל כשאתה מסתכל על ההגדרה של אבות ותולדות, משהו פה לא הגיוני. אם זה לא יכול להיות ששני המאפיינים מהותיים, כי אם זה היה ככה שתי התולדות היו אמורות להיות מותרות מן התורה. לא יכול להיות שאחד מהם מהותי והשני הוא תנאי, בגלל שאז רק אחת מהתולדות הייתה צריכה להיות תולדה והשנייה לא. ואם שניהם לא לא לא מהותיים, אז מה כן? זה ודאי לא יכול להיות. אז מה קורה? זאת אומרת, לא יכול להיות שום הגדרה שנותנת לי איזה שהיא סכימה קונסיסטנטית על מה ההגדרה של מלאכת בונה. אז אני אגיד לכם מה לדעתי צריך לומר. אני רוצה לטעון שההגדרה של מלאכת בונה זה יצירת אורגניזם. זה מלאכת בונה. מה זה אורגניזם? ננסה להבין מה זה אורגניזם. אורגניזם נגיד בהקשר הביולוגי, ננסה להרחיב את זה גם לדומם, אבל קודם כל ביולוגית. מה מבחין גוף אורגני, כן גוף של בעל חיים או של בן אדם, אני לא מדבר כרגע על נשמות והכל, עזבו אותי, זה ביולוגיה נטו. בסדר? מה מגדיר את הגוף החי כישות אחת? זה סך הכל אוסף של תאים או איברים, תלוי באיזה רזולוציה אתם מסתכלים, או חלקיקים. מה מגדיר את זה כישות אחת? הקיברנטיקה של העניין, זאת אומרת העובדה שזה פועל פה בצורה סימביוטית וכל הסיפור הזה מתפקד כגוף אחד גדול. נכון שיש חלוקת משימות ויש התאמה בין החלקים? או במילים אחרות, יש במכלול משהו שלא קיים באף אחד מהמרכיבים. במצב כזה אני מתייחס למכלול כישות בפני עצמה ולא רק כאוסף של מרכיבים. לזה קוראים אורגניזם. נכון יש למשל ויכוחים, הוויכוחים הפילוסופיים, המטאפיזיים, בין פשיסטים לאינדיבידואליסטים. הפשיסטים רואים את הקולקטיב כישות קיימת והאינדיבידואלים הם רק איברים שלה. נכון? בעצם ולכן הם משועבדים לאינטרסים של הקולקטיב, וזה אומר של השליט של הקולקטיב. האינדיבידואליסטים אומרים הפוך, הקולקטיב זאת פיקציה, מה שקיים זה רק הישויות הפרטיות, רק הקולקטיב הוא פיקציה נוחה, אתה מגדיר עם, אתה מגדיר קהילה, אתה מגדיר קבוצה, כי או תאגיד משפטי, לא משנה, לצרכים שונים, אז נוח להגדיר את זה. זאת פיקציה. אוקיי? אבל בעצם מי שקיים זה האינדיבידואל. אומר שעם זה דבר קיים, פתאום קם אדם ומחליט שהוא עם. כן? אז העם לא קיים. העם זאת הגדרה פיקטיבית. מה שקיים זה בני אדם. בסדר, את זה אני רואה. אבל על השאלה על התזה הזאת אפשר להמשיך ולשאול למה האדם הוא קיים? גם הוא ישות קולקטיבית. הוא אוסף של איברים, של תאים, של חלקיקים, של תת-חלקיקים כן, של קווארקים, לא משנה באיזה רמה רמת אינטגרציה שתסתכלו על זה. למה אתה חושב שהאדם הוא כן קיים? גם האדם הוא ישות קולקטיבית. כי לכולם ברור שהאדם הוא ישות קיימת בגלל שהוא אורגניזם. בגלל שהחלקים שמרכיבים אותו זה לא סתם הדבקה של אוסף חלקיקים והכנסתם לתחום אחד, אלא הם מתפקדים ביחד בצורה סימביוטית. אוקיי? ולכן נוצר פה בעצם משהו שאני מכיר בו כישות קיימת מעבר לחלקים שמרכיבים אותו. זה לא סתם הרכבה שכונתית. בלשון הרוגאצ'ובר מפחידים בין הרכבה שכונתית להרכבה מזגית, או הרכבה פיזיקלית והרכבה כימית. כן? זה בעצם השאלה אם אני אם אני שם את הדברים אחד ליד השני ורק אורז אותם יחד, זו הרכבה שכונתית, או שבאמת מתחברים והופכים לישות אחת חדשה. זו הרכבה מזגית. הם מתמזגים אחד בשני והופכים להרכבה מזגית. אוקיי? זו הגדרה של הרוגאצ'ובר והוא עושה עם זה הרבה צימעס בסוגיות שונות בגמרא. על כל הרכבה הוא דן אם זה הרכבה שכונתית או הרכבה מזגית, ויש לזה כל מיני נפקא מינות. חציה שפחה וחציה בת חורין וכן כל מיני דברים כאלו. אז גם בהקשר שלנו, כשאתה רואה שההרכבה היא הרכבה מזגית, זה אומר שהדברים המורכבים התמזגו ונהיו ישות חדשה. הרכבה שכונתית זה רק אומר שקיבצת את כולם בתוך איזושהי תחום אחד, כן? אזור גיאוגרפי אחד או מרחבי אחד. זו הרכבה שכונתית. במקום שאתה מחבר את הדברים בהרכבה מזגית, אתה מתייחס לדבר המזוג כישות חדשה. יש לה ישות שהיא קיימת. אוקיי? עכשיו ליצור את הדבר המזוג הזה מתוך אוסף המרכיבים זה מלאכת בונה. זו הטענה שלי. מזגית. אתה ממזג את הדברים או שהם רק שכנים אחד של השני. בסדר? אז הטענה שלי, אני רוצה להציע את ההגדרה הזאת למלאכת בונה. מלאכת בונה זה לייצר גופים אורגניים. וכמובן אני צריך להרחיב את זה מעבר לגוף החי. הדגמתי את זה על הגוף החי, את הרעיון. אבל עכשיו בואו נלך לגופים דוממים. אתם מבינים שבעצם הקמת בית זה משהו, או לפני הקמת בית, תחשבו רגע על גופה. גופה ששוכבת פה על הרצפה. אתם מבינים שזה אוסף תאים. זה סתם אוסף תאים, מחוברים אחד לשני פיזית, אבל זה סתם זו הרכבה שכונתית. נכון? זה אוסף של תאים. זה לא גוף. אני לא מתייחס לזה כישות אחת, אלא רק בגלל האינרציה כי אני יודע שזה היה בן אדם, אבל למעשה זה סתם. אוקיי? אם הייתי מפיח רוח חיים באפו, באפה של הגופה הזאת, כן, הגולם מפראג, אז היה הופך לגוף חי. מה זה אומר? שאוסף התאים שהיו בהרכבה שכונתית פתאום התמזגו ונהיו גוף פונקציונלי אחד גדול. נכון? זה מלאכת בונה. זה מלאכת בונה, זו ההגדרה שלה. עכשיו בוא נסתכל על בניין. גם בבניין יש בעצם את אותו דבר. אתם מכירים את הספינה של תזאוס. דוגמה ידועה, כן? תזאוס, מצביא יווני, מלך מצביא יווני, הייתה לו ספינה והוא היה כן נלחם בימים וכל פעם היו סערות והם היו הוא היה מגיע למספנה והיו מחליפים את הקרשים של הספינה והוא היה יוצא עוד פעם ועוד פעם. החליפו קרשים ועוד פעם החליפו קרשים. האם מתי זה מפסיק להיות הספינה של תזאוס? בסוף כבר אין שום קרש מהספינה המקורית. הכול הוחלף. האם זו עדיין הספינה של תזאוס? או מתי זה מפסיק להיות הספינה של תזאוס? עכשיו אני חושב שהתפיסה המקובלת היא אם אנחנו לא מתעקשים על פורמליסטיקה, שזה תמיד נשאר הספינה של תזאוס. גם התאים בגוף שלנו מתחלפים כל הזמן, נכון? וזה לא משנה. אנחנו עדיין אני. אף אחד לא מוטרד פילוסופית מהשאלה אם אני עדיין אותו אדם. למה לא? אם תשאלו מטריאליסטים הם קצת יסתבכו עם זה. אבל בעצם כולנו מתייחסים כך לאדם. למה? כיוון שהישות הפונקציונלית זו אוסף החלקים ולא אכפת לי אם בסוף תחליף את כל החלקים. נגיד, כן, הרקליטוס. אז הטענה היא שגם בגופים דוממים אפשר להגדיר יחס דומה למה שאנחנו מכירים בגוף החי. אם אני יוצא לוקח חלקים ולא מחבר אותם אחד אני עושה אוסף גולות. אוסף גולות זה הרכבה שכונתית. אבל אם אני לוקח את אוסף החלקים ומייצר מהם מבנה פונקציונלי, אז בעצם בניתי פה אורגניזם. לא אורגניזם חי במובן הביולוגי, אבל זה אורגניזם במובן הזה שהחלקים זה כבר לא בית זה לא אוסף. בית זה מבנה פונקציונלי, הוא מורכב מאוסף של קרשים. אבל זה מבנה פונקציונלי. לייצר מאוסף של חלקים מבנה פונקציונלי זה מלאכת בונה. זאת הטענה. נכון, השלם במובן האורגני, לא שלם במובן שסתם הדבקת אותם אחד לשני. כן, בדיוק ככה. יש בו משהו, זה מה שנקרא בפילוסופיה עכשווית אמרגנטיות, אימרג'נס. ואמרגנטיות פירושו ישנן תכונות מסוימות שמופיעות רק כאשר אתה מסתכל על המכלול. בפרטים שמרכיבים את המכלול לא תראו שום דבר מהתכונות האלה. הדוגמה הכי בנאלית, נגיד תסתכלו על נוזל. מולקולה של מים היא לא נוזלית, לא מוצקה ולא גז. אין, התכונות האלה לא רלוונטיות ברמה של מולקולה בודדת. התכונות האלה רלוונטיות רק אם אתה מדבר על צבר של מולקולות, רק כשאתה מדבר על קולקטיב, אוסף של מולקולות. אז הנה לכם דוגמה לתכונה אמרגנטית. תכונה אמרגנטית זאת תכונה שמופיעה כשאתה מסתכל על המכלול וברמה של הפרטים אין לה בכלל משמעות. אתם מסתכלים על המחשב, אתם שואלים את עצכם מה במחשב עושה את החישוב. האלקטרון הזה מהווה מחשב? האלקטרון הבודד? לא, זה סתם אלקטרון. המכלול כולו כשאתם מסתכלים על הפעולה המתואמת שלו זה מחשב. הוא עושה חישובים. אגב, גם הוא לא מחשב. הוא מחשב רק בגלל שאני משתמש בו. זאת אומרת, הפעולה שהוא עושה היא לא אחד ועוד שתיים שווה שלוש. הפעולה שהוא עושה זה הזזת אלקטרונים ויצירת תמונות על המסך. זה מה שהוא עושה. הוא לא מבין שום דבר ואין לזה שום משמעות. את המשמעות אני נותן לזה. כשאני, זו דוגמה של ליבוביץ', כשאני מסתכל על המחשב אני רואה שכתוב עליו אחד ועוד שתיים שווה שלוש. מבחינתי הוא עשה פעולת חישוב שחישבה כמה זה אחד ועוד שתיים והוא נתן לי שהתשובה היא שלוש. הוא מבחינתו יש אלקטרונים, יש שדות וחלקיקים, זה מה שיש שם. אין שם כלום חוץ מזה, סתם גולם. אז בסוף בסוף המבנה הפונקציונלי הוא תכונה של אוסף החלקיקים שמתפקדים ביחד בסימביוזה. לכן אני רוצה לטעון שיש אורגניזמים דוממים, לא רק אורגניזמים בעולם החי, בעולם של הביולוגיה, מדעי החיים, אלא אני רוצה לטעון שיש, מה זה רוצה לטעון? אני רוצה להגדיר שיש מושגים אורגניים גם בעולם הדומם. הספינה של תזאוס, בניין, כל דבר שלא יהיה. בונה זה בעצם יצירת מבנה פונקציונלי. זה נקרא בונה. לקחת פרטים ונתת להם איזושהי משמעות של משהו אחר לגמרי שמופיע כאן. עכשיו זה בניין, זה לא אוסף של קרשים. אין קרשים, אני כבר לא רואה קרשים בכלל. אני פשוט רואה חלל פונקציונלי. הם נעלמו הקרשים, הם כבר לא פה בכלל. הם פה פיזית, אבל זה כבר לא אוסף קרשים, אני לא קורא להם ככה בכלל. זה שם אחר. אוקיי? זה נקרא בונה. הופעת הפנים החדשות האלה, עכשיו תבינו כל הניסוחים של החזון איש כולם מתכוונים לזה. תסתכלו עכשיו על כל הניסוחים שהבאתי. הוא יוצר, נותן חיים בחוט, תוקע לחשמל באלחוטי, מחבר את כל חלקי המכשיר דרך הזרם שזורם בתוך המכשיר. כל הדברים האלה מכוונים לכאן. זה ניסוחים שונים של אותו דבר בדיוק. ומה שאני בונה פה, אין טעם להפעיל את המתג ואני בונה את המעגל. זה לא שאני בונה את המעגל, אני יוצר פה מכלול חי פונקציונלי. חי במובן של מתפקד, כן? פונקציונלי, לא אורגני במובן, לא ביולוגיה. אבל מאוורר זה לא אוסף של פלסטיקים וברזלים. מאוורר זה מכלול פונקציונלי שנותן לי שירות כלשהו, אני עושה בו שימוש. לכן לכן גם בניית כלי מתחילתה יש בזה משום בונה. בניית כלי מתחילתה זה בעצם יצירת מכלול פונקציונלי חדש. זה בונה לכל דבר, מה זה משנה אם זה מטלטל או לא? לעומת זאת אוהל שהוא לא אוהל קבע זה לא אסור מדאורייתא. למה? כי כשאתה שם את השמיכה אבל זה נייד, כן? אוהל רצוץ מה שנקרא, הוא זז. זה לא אסור מדאורייתא, כי לא באמת יצרת פה חלל פונקציונלי. איזה חלל פונקציונלי? פעם זה זה ופעם זה זה, לא חיברת פה שום דבר, לא יצרת פה אוסף של דברים שמקבלים משמעות של חלל פונקציונלי.
[Speaker D] אבל המאוורר מופעל על ידי מתג, והמתג זה רק ההפעלה של.
[הרב מיכאל אברהם] המתג הופך אותו למאוורר. לא לא, דלת לא הופכת את זה לחדר. המתג הופך את זה למאוורר. כשאנחנו קוראים לזה מאוורר, כי אם אני אפעיל אותו על ידי המתג הוא יהפוך להיות מאוורר. אז בקיצור אני אומר יש לי מאוורר. יש לי מכשיר שאם אתה תדליק אותו עם המתג הוא יהיה לך מאוורר. אתה רוצה לקנות מכשיר כזה? אז קנית, בקיצור אני אומר קנית מאוורר. אבל הטענה פה הטענה ההלכתית, עוד פעם זה סתם סמנטיקה, אבל הטענה ההלכתית היא שהוא נהיה מאוורר רק שהוא מתפקד כמאוורר. לפני זה זה סתם אוסף של פלסטיקים.
[Speaker C] זה כמו הגופה. הגופה של האדם שרובצת פה על הרצפה זה לא אדם, זה אוסף של תאים. אוקיי? אבל מה שאתה אומר שכל דבר של זרם זה מחייב שכל פעם ש…
[הרב מיכאל אברהם] זה אני כבר לא בטוח שאני אספיק להגיע לזה, אבל בלינק שאני שולח אתם תוכלו לראות, הוא חופר גומה בקרקע למשל, או דברים כאלה, גם כן זה חייב משום בונה. עוד שנייה אני, זאת אומרת, לא עוד שנייה, תסתכל בלינק, כי אני צריך עוד כמה דברים כדי להסביר את זה. טוב, אני אנסח את זה עכשיו אחרת, כדי לפתור גם את בעיית הטרנזיטיביות של רבי זלמן, לדעתי לא באמת פתר אותה. אני רוצה לטעון מה אנחנו מחברים כשאנחנו מקבצים את החלקים? בדרך כלל התפיסה היא שאנחנו מחברים את העצים, האבנים, המלט, כן, זה הדברים שאנחנו מחברים. מה אני מחבר, כן, מה מה הפונקציונליות עושה? אני רוצה לטעון שהפונקציונליות מחברת את חלקי החלל. לא את האוויר, לא את הקרשים ואת המלט ואת האבנים. הקרשים, המלט והאבנים זה המסגרת שעוזרת לי לתחום חלל פונקציונלי. ועכשיו בעצם היה לי אוסף של נקודות מרחביות, ועכשיו פתאום הם הפכו להיות גוש אחד, כמו מגבן. כן, הם הפכו להיות גוש אחד פונקציונלי, אני יכול לעשות בו שימוש. אגב, יש מחלוקת רשב"ם ותוספות בבבא בתרא בשאלה מה קורה אם מישהו מודר הנאה מבור. אז ברור שאסור לו להשתמש בחלל של הבור, השאלה אם אסור לו להשתמש גם בדפנות של הבור. כן, האם זה הבייגלה זה החורים שבאמצע או הבייגלה זה הבצק? אז מה בעצם הטענה? הטענה היא שבור זה החלל, בור זה לא המה שתוחם אותו. אבל בלי שיש משהו שתוחם אותו, החלל לא מוגדר להיות ישות מובחנת. אז אתה צריך את מה שתוחם אותו, אבל התחימה הזאת מה שהיא עושה זה לא הקיבוץ של החלקים התוחמים, אלא ברגע שתחמת אז בעצם חיברת את כל החלל הזה ויצרת ממנו חלל פונקציונלי. בדיוק כמו המגבן. כן, אוסף של חלקיקי גבינה, בסך הכל חיברתי אותם. למה זה לא ישות סכומית? כי זה לא באמת גבינה עד שאתה לא הופך את זה לחריץ גבינה, למשהו שהוא גוש של גבינה. אז פה החיבור הטכני, של בסך הכל לחבר אותם אחד לשני, הוא בעצם מהותי, הוא משנה את השם של הדבר הזה. עד אז היה חלב עם חלקים קטנים בתוכו, פה זה גבינה, זה משהו אחר. גם חלל פונקציונלי, כל החלל היה פה, אבל אם לא שמת סביבו את המבנה, אז החלל הזה הוא סתם אוסף של נקודות מרחביות. עכשיו אתה יוצר מהנקודות האלה מבנה, וזה כמובן גם התחימה, גם מה שמסביב וגם חלל הנקודות חלל עצמם. ואם זה ככה, אז תשימו לב שעכשיו אני כבר לא צריך את המבנה של רבי זלמן. מלאכת בונה זה קיבוץ חלקים לכלל ישות פונקציונלית. הגדרה אחת, לא שתיים. הוא אומר יש פה שני מאפיינים: קיבוץ חלקים ויצירת חלל פונקציונלי. מגבן זה רק קיבוץ חלקים, אוהל זה רק חלל פונקציונלי בלי קיבוץ חלקים. אני אומר לא, גם באוהל יש קיבוץ חלקים. אוהל קבוע, לא אוהל רצוף. מה אני מקבץ? את חלקי החלל שמתחתיו, שהוא תוחם האוהל. זה מה שאני מקבץ. לכן בונה זה תמיד מקבץ חלקים, אין שני פרמטרים, יש אחד, זה קיבוץ חלקים. רק אם האוהל הוא רצוף, או כלי, או משהו שאתה לא באמת יצרת פה ישות פונקציונלית חדשה אלא אם כן עשית את זה מלכתחילה, זה מלאכת בונה. ואם זה ככה, אז ברור למה מגבן ואוהל הם שניהם תולדה של בונה, ולא נוצרת הבעיה של הטרנזיטיביות, הם כן דומים אחד לשני. הם דומים אחד לשני בשניהם יש קיבוץ חלקים למכלול פונקציונלי, אוקיי? ולכן אין שום בעיה, לא צריך להיות מוטרד מהשאלה מי עיקרי ומי טפל ומי כל הדברים האלה. עדיין הם תולדות ולא אבות בגלל שזה נעשה בצורה קצת שונה ממה שזה נעשה בבניין. למה אני אומר? השוני באופן שבו זה נעשה הופך את זה לתולדה, אבל התכונה המהותית שקיימת באב צריכה להיות גם בתולדה, אחרת למה לאסור את זה? לא יכול להיות שהשוני יהיה בתכונה המהותית. אוקיי? אז הטענה. יפה, עכשיו אני חוזר לחזון איש. יפה, עכשיו אני חוזר לחזון איש, בעצם כבר אמרתי, אני עושה את זה די בקצרה כי אין לי זמן לזה, אבל החזון איש בעצם זה מה שהוא אומר. כאשר אתה מפעיל מכשיר חשמלי, אתה בעצם הופך אותו מאוסף של פלסטיקים וברזלים למאוורר, או רדיו, טלוויזיה, או מחשב, או מה שלא יהיה. אז זה בעצם יצרת פה מכלול פונקציונלי, זה בונה לגמרי, זה ממש בונה. זה לא ווארט, זה מה שאתה עושה כשאתה בונה בניין, בדיוק זה. ולכן בעיניי זה הכי משכנע שיש, המלאכת בונה זה לא איזה משהו אד הוקי כזה כמו שתמיד חושבים שהחזון איש חיפש משהו מתחת לשרוול, כן מאיפה להוציא איזה שהוא אב שייתן כיסוי לאיסור על חשמל. לא, זה באמת זה. אבל שימו לב לרמת ההפשטה שצריך כדי להגדיר את הדבר הזה כתולדה של בונה. כי צריך פה איזושהי הפשטה מאוד מאוד רחבה, כי הצורה שבה אתה עושה את זה היא שונה לחלוטין. אתה בונה בניין, אתה שם אבן וזה וקרשים ומלט, פה אתה בסך הכל מפעיל מתג. זה לא דומה בכלל באופן שבו אתה עושה את זה, אבל כשאתה מסתכל על. מה? מסכים לגמרי. כן, אני חושב שהוא צודק לגמרי, זה אסור משום בונה. אפשר לדון, יכול להיות ששמה זה לא יהיה, בסדר, צריך לדון. לא בעיה, זו המסקנה.
[Speaker C] לא, לא, אני סתם שאלתי, כי זה נשמע
[הרב מיכאל אברהם] שאתה יודע פתאום נצטרך כל מיני… לא, זהו, אני לא אצטרך כלום. מה שיהיה יהיה ומה שלא לא.
[Speaker C] מה לגבי היום שחשמל בלי אלקטרונים ימציאו? מה?
[הרב מיכאל אברהם] חשמל בלי אלקטרונים ימציאו? מי המציא חשמל בלי אלקטרונים? אתה מתכוון בלי נורת להט. נו, אז מה? אתה יוצר חלל פונקציונלי, אתה יוצר קולקטיב פונקציונלי, מבנה פונקציונלי. זה בכלל לא קשור לשאלה, אני לא מדבר מצד מבעיר. אתה מדבר מצד מבעיר, אני מדבר מצד בונה.
[Speaker D] אם מישהו רוצה צ'ולנט שימציא חשמל בלי, חשמל. אתה לא יודע? רק יהודים ימצאו כזה דבר, יחפשו למצוא דרך לעשות חשמל בשבת בלי אלקטרונים. סיים
[הרב מיכאל אברהם] את הסיפור על.