כתובות פרק 2 שיעור 36

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני אעשה את זה באופן יחסית ממוקד כדי שנעבור באמת על הקווים העקרוניים של הסוגיה בלי כל ההתחשבנויות לפי כל שיטה על כל מקרה, רק להבין מה קורה פה בסוגיה. תראו, נקודת…

[Speaker A] הייתה לי שאלה, שאלה ככה שטוב היו הרבה שאלות בתוך גיטין, אבל חמש עשרה צרות יש? יש כאילו חמש עשרה סוגיות של צרות? לא בבת אחת, זה לא באיש אחד.

[הרב מיכאל אברהם] יש חמש עשרה עריות, יש חמש עשרה עריות שלכל אחת מהן יש מקרה של צרת ערווה. זאת אומרת, יש חמש עשרה קרובות שיכולות להיכנס לבעיה ואז גם הצרה שלהן נכנסת לצרות, או בעצם דווקא לא נכנסת לצרות כי פטורה מיבום, אז הכל בסדר. טוב, בכל אופן, בואו אז בואו נתמקד. אנחנו בעצם מלווה אותנו המחלוקת של רש"י ובעל המאור בסוגיה שלנו. השאלה היא אם כשיש תרי ותרי על הדיין במקרה שלנו, האם מעמידים אותו על חזקתו או לא מעמידים אותו על חזקתו? אמרתי שבעצם זה אחד משני דיונים שעולים בהקשר של תרי ותרי. דיון אחד זה בשאלה מה דינם של העדים וזה טיפלנו בשיעור הקודם, רב הונא ורב חסדא. הדיון השני זה בשאלה מה דינו של המקרה שעליו שתי הכתות מתווכחות, שזה בעצם מה שעסקו בו רש"י ובעל המאור אצלנו בסוגיה, ובזה עוסקת הסוגיה ביבמות שבה ניגע היום. היא לא עוסקת בדין העדים, אלא היא עוסקת בדינו של המקרה עצמו. אבל לפני כן, אני אתן איזושהי הקדמה קטנה לגבי חזקה, כי זה בעצם מה שעומד פה בתשתית העניין. גמרא בחולין בדף י', בכוונה לא שלחתי אתכם לשם, הגמרא לומדת את הדין של חזקה דמעיקרא. יש מושגי החזקה בהלכה יש כל מיני חזקות, המון סוגים, מינים וכולי. אנחנו מדברים כרגע על מה שנקרא חזקה דמעיקרא. חזקה דמעיקרא פירושה ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה, כל עוד לא הוכח שזה השתנה. אז הגמרא אומרת, מנא הני מילי דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקה? מאיפה אנחנו לומדים את מה שחכמים אומרים שכאשר יש לנו ספק צריך להעמיד את הדבר על חזקתו, להשאיר אותו בחזקה שבה הוא היה קודם? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אמר קרא: ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים. מדובר בנגעי בתים. בית שחשוד להיות מצורע, אז הכהן בודק אותו, ואם יש מקום לחשד והוא לא יכול להכריע, הוא סוגר את הבית וחוזר אליו אחרי שבוע. ואז הוא יוצא החוצה, סוגר את הדלת, אומר אוקיי, הבית הזה מעכשיו סגור, אף אחד לא נכנס אליו, נבוא עוד שבוע לבדוק האם הנגע קטן, הנגע גדל, ולפי זה מחליטים מה דינו של הבית.

[Speaker C] בידוד קורונה.

[הרב מיכאל אברהם] שואלת הגמרא, דילמא עד דנפיק ואתא בציר ליה שיעורא? יכול להיות שעד שהוא עוזב את החדר שבו הוא ראה את הנגע ויוצא אל מחוץ לדלת הראשית ונועל אותה, בינתיים כבר הנגע עצמו קטן, וברגע שהוא משיעור קטן יותר מאיזשהו שיעור מינימלי, אז כבר לא צריך לסגור את הבית. אז איך אתה יכול בשעה שאתה סוגר את הדלת החיצונית לבנות על זה שגודל הנגע הוא כמו שהיה כשראית אותו? אולי זה השתנה? אומרת הגמרא: אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה. הנחת העבודה היא שהנגע נשאר בגודלו שהיה עד שלא הוכח אחרת. עוד שבוע נבוא לבדוק את זה, אם זה קטן אז קטן, לא קטן אז ההנחה היא שזה באותו גודל, ומכאן בעצם לומדים את הדין של חזקה. היה מקום לפלפל בזה לא מעט במקור הזה, כי על פניו אפשר להבין שפה החזקה היא סברא. בסדר, תוך דקה אחת לא סביר שגודל הנגע משתנה. גם אם הוא משתנה, זה יכול לקרות, אבל זה לא קורה בכמה שניות שעוברות בין עזיבת החדר שבו היה נגע לבין היציאה מחוץ לדלת הראשית של הדירה, או של הבית. ולכן פה אפילו יש מקום לומר שיש סברא ללכת אחרי חזקה. אני מניח שגם במערכות משפטיות או בסתם בחיי היומיום שלנו שראינו משהו, ההנחה שלנו שהוא עדיין כזה גם כמה שניות אחרי שראינו אותו. אנחנו באים ומספרים למישהו, תשמע, שם בבית ראיתי כך וכך. איך אתה יודע? אולי כבר עכשיו זה לא? ההנחה היא שבכמה שניות האלה זה לא השתנה. זאת אומרת יש פה משהו. משהו שהוא הגיוני. את המושג סברה, את המושג חזקה דמעיקרא בהלכה מרחיבים הרבה הרבה מעבר להקשר ההגיוני הזה. זאת אומרת בהלכה המושג הזה הופך להיות איזשהו כלל גורף לטיפול במצבי ספק. תמיד כשאנחנו נמצאים במצב של ספק, אנחנו מניחים שהמצב האחרון שהיה ידוע לנו עדיין מתקיים עד עכשיו אלא אם כן הוכח אחרת. היה מקווה עם ארבעים סאה, מישהו אחרי יום טבל בו. איך תדע אולי בינתיים כבר התאדו מים וחסר? לא יודע. אתמול ראיתי שהיה ארבעים סאה, לא הוכח שהשתנה, ההנחה היא שזה עדיין היה עם ארבעים סאה ואפשר לטבול במקווה והאיש או האישה טהורים.

[Speaker C] אז יש הבדל בין חזקות, נקרא לזה נטרליות, לבין חזקות בהתנהגות בני אדם?

[הרב מיכאל אברהם] חזקות של התנהגות בני אדם זה לא חזקה דמעיקרא.

[Speaker C] נגיד ראיתי בריטב"א על ה- יש כהן שאנחנו מניחים שהוא כשר והוא בטוח לא התחתן עם פסולה בשביל לחלל את זרעו. אוקיי. בשביל זה אנחנו משאירים אותו באיזשהי חזקה של כשרות כי אנחנו סומכים עליו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה

[Speaker C] חזקת

[הרב מיכאל אברהם] כשרות, זה לא חזקה להתנהגות של בני אדם. אנחנו לא- החזקה היא לא שהוא לא עשה שום דבר. החזקה היא שזה הסטטוס שלו. אנחנו דנים בסטטוס, במישור ההלכתי. אנחנו לא דנים בשאלה מה הוא יעשה. העובדה שמישהו לא עשה דברים עד עכשיו היא לא מהווה חזקה לזה שהוא לא יעשה את זה מחר בבוקר. התנהגות של בני אדם זאת החלטה של בני אדם בכל רגע שהם יכולים, ברגע שהם רוצים, יכולים להחליט אחרת. אבל הסטטוס ההלכתי לא משתנה עד שיש לנו ראיה שהוא השתנה. אוקיי?

[Speaker A] יש לאיריס שאלה בצ'אט. מה? יש לאיריס שאלה בצ'אט.

[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי. מה זה? בכל טווח זמן. איריס שואלת באיזה טווח זמן זה משתנה, בכל טווח זמן. עד שזה לא השתנה אנחנו מניחים, עד שאין לנו ראיה שזה השתנה אנחנו מניחים שזה לא השתנה, גם חמש מאות שנה. זאת ההנחה כי זאת הנחה משפטית. ולכן אמרתי שמעבר לסברה שבסברה כמובן יש טווחי זמן הגיוניים בכל הקשר, בהלכה אנחנו הופכים את זה לכלל פורמלי. והכלל הפורמלי אומר שבשביל לטעון שמצב השתנה צריך להביא ראיות. ואם אנחנו במצב של ספק, אין לנו ראיות לכאן או לכאן, אז אי אפשר להניח שהמצב השתנה, אנחנו מניחים לפחות משפטית שהמצב עומד בעינו.

[Speaker D] רציתי לשאול אם הכלל המשפטי הזה תקף גם במקרים שאנחנו יודעים בטוח שהמצב הוא לא יציב, הוא עלול להשתנות. אז זה חזקה

[הרב מיכאל אברהם] שעומדת להשתנות, חזקה דעבידא לאשתנויי, זה עומדת להשתנות. יש דיונים שלמים בגמרא. באופן עקרוני, אם ידוע מראש שזה עומד להשתנות, אז אין חזקה דמעיקרא. אז אנחנו נמצאים במצב של ספק. כלומר אם היה ברור מראש שזה דבר שנגיד קטנה, בסדר? יש לנו ספק אם היא הביאה שתי שערות או לא הביאה שתי שערות. עכשיו, כל קטנה בסוף גדלה, כמעט, חוץ מהאיילונית וזה, אבל כל קטנה בסוף גדלה. לכן אם יש לנו ספק אם היא הביאה שתי שערות או לא הביאה שתי שערות, שם כנראה לא נעמיד אותה על חזקתה. כי לא צריך ראיות מיוחדות כדי להניח שהמצב השתנה, המצב מראש היה ברור שבאיזשהו שלב הוא ישתנה, כל השאלה זה רק מתי. אז על זה בפשטות לא נאמרה חזקה דמעיקרא. אוקיי? עכשיו, במובן הרחב הזה, חזקה דמעיקרא היא לא חזקה סברתית, אלא מה שנקרא בלשון האחרונים, בישיבות, זה נקרא חזקת הנהגה, להבדיל מחזקת בירור. יש חזקות בירור, למשל חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו, זאת אומדנה הגיונית. בן אדם ישמור את הכסף כמה זמן שהוא יכול. אין סיבה להניח שהוא פרע אם הוא לא היה חייב לפרוע. זה חזקה במובן אחר לגמרי מהחזקה שאנחנו מדברים עליה כאן. חזקה אין אדם פורע תוך זמנו זאת השערה הגיונית או אומדנה הגיונית למצב העניינים בעולם. חזקה דמעיקרא זאת לא אומדנה הגיונית, זה כלל משפטי. ולכן בישיבות או בעולם האחרונים קוראים לזה כלל הנהגה. כלל הנהגה פירוש הדבר הוא אומר לנו איך להתנהג, הוא לא אומר לנו מה תהיה המציאות. חזקה אין אדם פורע תוך זמנו זאת חזקה שאומרת לנו מה היא המציאות. בדרך כלל, אלא אם כן הוכח אחרת, אנשים לא פורעים בתוך הזמן. זאת הערכה לגבי המציאות, זה חוק טבע, זאת טענה על העולם. אוקיי? לעומת זאת חזקה דמעיקרא זאת חזקה משפטית. כי ברמה המשפטית מוטל עלינו להתנהג כאילו שהסטטוס המשפטי לא השתנה עד שהוכח שהוא השתנה. בסדר? אז זה נקרא. זה נקרא חזקת הנהגה. אבל יש ראשונים ואחרונים שמהם נראה שחזקה דמעיקרא יש בה גם איזשהו אלמנט בירורי. למשל ראינו בגמרא בקידושין, והיא חוזרת פה גם בסוגיה כאן, מה בקידושין בדף ס"ו, אם אתן זוכרות לגבי ינאי המלך. שם ראינו אשתו נשבתה, היו שם זה תרי ותרי, שניים אומרים שנשבתה, שניים אומרים שהיא לא נשבתה. ותוספות שמה מעיר שלינאי המלך אין חזקה. לאמא שלו הייתה חזקה, אבל ינאי נולד כבר לתוך מצב הספק. לכן לגבי ינאי לא היה מצב שהייתה לו חזקת כשרות ואז התעורר ספק, הספק מתעורר מרגע לידתו. עכשיו יש מחלוקת בין האחרונים, לא ניכנס לזה עכשיו, ראשונים ואחרונים, האם חזקת האם מועילה לבן? או לבת, או לבן. זה בעיקר אגב בגמרא בכתובות אצלנו בדף כ"ו, כנראה לא נגיע לזה כבר אבל זה עוד חמישה דפים. ושם יש דעה שאומרת שחזקת האם מועילה לבן או לבת. זאת אומרת, אם אנחנו נגיד יש תרי ותרי על האמא, ונניח שבתרי ותרי נלך אחרי חזקה, אז משאירים את האמא בחזקת כשרות. עכשיו נולד ינאי. הטענה היא שגם ינאי ייחשב כשר לפי התפיסה הזאת. למה? בגלל שאם האמא נחשבת כחזקתו, כיוון שלא, אין לו

[Speaker C] חזקה, חזקת אימא הכוונה.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, אבל מה הרעיון מאחורי זה? אז יש מחלוקות, אבל אחד הכיוונים זה שכיוון שהחזקה פשטה שאמא שלו היא כשרה, אז איך זה יכול להיות שהבן לא כשר אם האמא כשרה? לכן ברור שגם הבן כשר. זאת אומרת הסיבה למה חזקה של האמא מועילה לבן זה בגלל שאנחנו רואים את המצב של האמא כאילו שהוא נפשט. זאת אומרת החזקה אומרת שהאמא כשרה. טוב, אם האמא כשרה אז ברור שהבן כשר. אם אנחנו מבינים את החזקה כחזקת הנהגה, אז מה שאומרים לנו האמא לא כשרה, אבל ההנהגה שלנו, ההלכה אומרת לנו להתנהג כאילו שהיא כשרה. אבל זה לגבי האמא כי יש לה חזקה. לגבי ינאי אין לנו חזקה, וכיוון שהמצב לא נפשט, אז לגבי ינאי אנחנו נתייחס כספק. אבל אם אנחנו מבינים שהחזקה היא חזקה מבררת, אז לגבי האמא זה לא רק שאנחנו מצווים להתנהג כאילו שהיא טהורה, אלא אנחנו אומרים שהיא טהורה, הובהר או בורר שהיא טהורה. טוב, אם האמא טהורה אז ודאי שגם ינאי טהור. אז כשאומרים שחזקת האם מועילה לבן או לבת, יש דעות שאומרות שזה בגלל שרואים את החזקה כעיקרון מברר ולא כעיקרון הנהגה. איך זה יכול להיות? הרי ברור שזה לא מברר. על זה שהאישה הייתה בחזקת לא שבויה, ועכשיו יש שני עדים שאומרים שנשבתה ושני עדים שאומרים שלא נשבתה, מה יש סברה שאומרת אז כנראה שהיא לא נשבתה? ברור שלא, ספק. או שאלה אומרים נכון או שאלה אומרים נכון. מה זה משנה מה היא הייתה קודם? זה חזקת הנהגה זה ברור. הטענה היא אבל כשהתורה מלמדת אותנו ללכת אחרי חזקה דמעיקרא היא אומרת לנו תניחו כאילו שזה גם בירר את הספק. זה לא שזה באמת בירר את הספק, אלא השאלה מה ההגדרה של התורה כשהיא אומרת לנו ללכת אחרי החזקה. האם היא אומרת לנו אני אומרת לכם הספק לא בורר אבל אתם תתנהגו כאילו שהמצב ממשיך, או שהתורה אומרת לנו תתייחסו לזה כאילו שהמצב בורר, הספק עצמו בורר. לא רק זה לא רק הנהגה. אבל זה הכל כאילו, זאת אומרת זה לא שבאמת מישהו רוצה לטעון שחזקה דמעיקרא באמת פושטת את הספק, אין שום סברה בזה. אבל עדיין זה חשוב וזה יהיה חשוב לנו גם להמשך לדעת שיש דעות שרואות את החזקה כעיקרון מברר ולא רק כעיקרון הנהגה. למרות שברור שבמהותו זה עיקרון הנהגה. אבל כל השאלה זה מה ההנהגה שהתורה אמרה לנו להתנהג. האם להתנהג כאילו שהספק בורר או להתנהג כאילו שלמרות שהספק לא בורר אבל המצב המשפטי ממשיך? אחת ההשלכות זה לגבי הילד. בסדר?

[Speaker C] זה כמו בדין ביטול ברוב, מה המעמד של המיעוט? האם הוא הפך להיות רוב?

[הרב מיכאל אברהם] אפשר, כן, אפשר לראות דמיון גם שם. יש תשובה של העונג יום טוב על זה, כן. אוקיי, בכל אופן אז יש מצבי ספק מסוימים שבהם אנחנו יש לפחות זה תלוי בדעות ובמחלוקות ראשונים ואחרונים וחלק זה בגמרא עצמה, שלא הולכים אחרי חזקה במצבי יש כל מיני מצבי ספק. למשל יש דעות שרוצות לומר שבספיקא דדינא לא הולכים אחרי חזקה. מה זאת אומרת? אם יש לנו מצב שהספק שלנו הוא לא מה היה במציאות, אלא הספק שלנו איזה דין חל על המצב הזה. הספק שהוא ספק בעולם ההלכתי, לא ספק בעולם העובדתי. קוראים לזה ספיקא דדינא לעומת ספק במציאות. במצב כזה יש דעות בין האחרונים שלא הולכים אחרי חזקה דמעיקרא. למה? כי החזקה דמעיקרא אומרת לנו תניח שהמציאות לא השתנתה. אבל כאן השאלה שלי זה לא אם המציאות השתנתה או לא, אלא מה הדין. אז מה זה קשור לחזקה דמעיקרא? אוקיי? זאת אומרת יש למשל במצב כזה יש דעות שאומרות שלא הולכים אחרי חזקה דמעיקרא. אגב, זה בעיקר אם אנחנו מבינים את החזקה… מה?

[Speaker A] אמרנו שחזקה דמעיקרא לא בוחנת את המציאות. מה? אמרנו שהיא לא מתייחסת למציאות כמו…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון, זה ההערה הבאה שלי. את זה סביר לומר לפי התפיסה שחזקה דמעיקרא כן מבררת. עוד פעם, הלכתית או משפטית היא לא באמת מבררת המציאות, אבל מבחינת ההלכה אנחנו רואים כאילו שהמציאות עצמה התבררה. אז זה הכל במקום שהספק שלנו באמת על המציאות. אבל אם הספק שלנו הוא בדין, אז זה לא רלוונטי להתייחס לזה שהמציאות התבררה. אם אנחנו מבינים את החזקה ככלל הנהגה ולא ככלל מברר, לכאורה לא אמור להיות הבדל בין ספק במציאות לבין ספק בדין. אם אני בספק ואני לא יודע מה לעשות, תניח שהסטטוס ממשיך. אוקיי? זה בעצם ההערה שלי מקודם. עכשיו יש עוד עוד דוגמאות. למשל הדוגמה שאליה אני חותר כמובן זה הדוגמה שלנו בתרי ותרי. אז בתרי ותרי יש דעות הרי שלא הולכים אחרי החזקה, דעת רש"י אצלנו בסוגיה, השיטה שתרי ותרי ספיקא דאורייתא במסכת יבמות, בסוגיית יבמות, שלא הולכים אחרי חזקה בתרי ותרי. למה? הרי אם החזקה אומרת לנו מה לעשות במצב של ספק, תרי ותרי אנחנו במצב של ספק, נו אז ההלכה אומרת לנו שאם אתם במצב של ספק תלכו אחרי החזקה. למה בתרי ותרי לא הולכים אחרי החזקה? אז פה אפשר יש כמה ניסוחים אפשריים, אחד הניסוחים הוא שתרי ותרי זה לא מצב של ספק, אלא זה מצב של שני ודאיים. בגלל המעמד של שני עדים בהלכה שיש להם איזשהו מעמד של ראיה אולטימטיבית. אי אפשר לפרוך שני עדים, כי זאת ראיה מוחצת, מבחינה הלכתית כמובן, תמיד שני עדים יש תמיד איזשהו ספק אולי הם בכל זאת משקרים, אבל מבחינה הלכתית אנחנו מתייחסים לשני עדים כראיה מוחלטת. עכשיו אם באה ראיה מוחלטת נגד ראיה מוחלטת מה עושים? אי אפשר להגיד שהעדים הם מסופקים כי שני עדים הם משהו שמעל כל ספק. אז אין ברירה אלא לומר שיש לנו פה ודאי מול ודאי. לא ספק. בוודאי מול ודאי זה לא נחשב מצב מסופק שעל זה ההלכה אומרת לי לך אחרי חזקה דמעיקרא. כי אני לא בספק, אני יודע שזה נכון ואני יודע שגם היפוכו נכון. כמובן אי אפשר להגיד דבר כזה, אבל משפטית אני…

[Speaker A] אבל הידיעה הזאת מביאה ספק בהחלטה של הדין.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל הספק הוא לא… המצב לא מוגדר כמצב של ספק, המצב מוגדר כמצב של שני ודאיים מנוגדים. אוקיי? יש לזה כל מיני דוגמאות, אני לא רציתי פה להיכנס לסוגיות צדדיות… מה?

[Speaker A] איפה שקראנו הזאת מכחישה וזאת מכחישה אז לא מתייחסים. היה באיזשהו מקום…

[הרב מיכאל אברהם] לא זוכר. בכל אופן אז הנקודה היא שבמצב… אני אביא אולי דוגמה פיזיקלית, כן? תחשבו על נגיד על איזשהו הר, בסדר? ועל על פסגת ההר יושב כדור. אוקיי? עכשיו נניח שהוא יושב בדיוק באמצע אז הוא לא יזוז נגיד ואין רוח אין כלום אז הוא יישאר לעד שם, נכון? זה מה שנקרא שיווי משקל לא יציב. שקול הכוחות עליו הוא אפס, אין כוח שפועל עליו לא ימינה ולא שמאלה, אבל הוא לא זז כי אין לו לאן לזוז זאת אומרת הוא לא… הוא נשאר במקום. יש מצב הפוך, יש מצב שבו הכדור עומד פה באמצע ופועלים עליו שני כוחות, אחד דוחף אותו ימינה אחד דוחף אותו שמאלה והם מאזנים אחד את השני. שיווי משקל אקטיבי לא פסיבי. אוקיי? במצב כזה הוא גם נשאר במקום. אבל יש הבדל בין שני המצבים. המצב הראשון זה ספק, אין כוח לא לפה ולא לשם. המצב השני הוא שני ודאיים, יש כוח לפה וכוח שמאזן אותו לשם. וכעין זה זאת ההבחנה שאני עושה כאן. כאשר אני בספק כי אני לא יודע מה תהיה המציאות זה כמו הדוגמה הראשונה, שיווי משקל לא יציב. בסדר? כאשר אני אומר יש לי תרי ותרי, שני עדים לפה ושני עדים לשם, זה מקביל לשיווי משקל יציב, כי אני יודע את האמת לפה ואני יודע גם את האמת ההפוכה. ואז יש פה איזושהי התנגשות שאני לא יכול להכריע אותה, אבל זה לא מוגדר כמצב של ספק, כי לא ייתכן שיש לי ספק על עדים, עדים זאת ראיה מוחלטת. אלא אם כן הם הוזמו ואז כמובן… לא שווים כלום, אבל ספק לא יכול להיות דבר כזה בעדים, בשני עדים. ולכן במצב כזה יכול להיות שלא נאמר העיקרון של חזקה. אוקיי? חזקה דמעיקרא. טוב. עכשיו אנחנו מתחילים את הסוגיות, זה הקדמות. אז נתחיל בסוגיה בגיטין, המשנה שם אומרת ככה: הייתה עומדת ברשות הרבים, וזרקו לה, הוא זורק את הגט לאישה שעומדת ברשות הרבים. קרוב לה, מגורשת. אם הגט נפל קרוב אליה, אז היא מגורשת כי הוא נתן לה את הגט. קרוב לו, בעצם הגט לא יצא ממנו, לא הגיע לרשות האישה, אז הוא לא נתן את הגט, אינה מגורשת. מחצה על מחצה, איך שהוא באותה קרבה לבעל ולאישה, מגורשת ואינה מגורשת. אמרנו בפשטות, ספק. אוקיי? וכן לעניין קידושין וכן לעניין החוב. כן, אם הוא זורק לה את שטר הקידושין או את כסף הקידושין אז זה אותו ספק. וכן לעניין החוב, אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו. קרוב למלווה, זכה המלווה. קרוב ללווה, הלווה חייב. מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו. כן, אני זורק לו את הכסף שאני חייב לו. אז אם הכסף נשאר לידי אז לא פרעתי לו את החוב ואני עדיין חייב לו. אם זה קרוב אליו אז זה כאילו שמסרתי לו את החוב בחזרה, פרעתי את החוב. אם זה מחצה על מחצה, אז יחלוקו. אז במצב כזה יש פה מצב של מחצה על מחצה שיוצר ספק בקידושין ובגירושין. מה זה המצב הזה? אז אומרת הגמרא ככה: היכי דמי קרוב לה והיכי דמי קרוב לו? אמר רב: ארבע אמות שלה זהו קרוב לה, ארבע אמות שלו זהו קרוב לו. בסדר? ארבע אמותיו של אדם ברשות הרבים קונות לו, כמו בקניין חצר. אומנם מדרבנן כנראה, אבל זה כמו קניין חצר. ולכן בארבע אמות שלה זה נקרא קרוב לה, בארבע אמות שלו זה נקרא קרוב לו. היכי דמי מחצה על מחצה? מה זה באמצע בדיוק? הרי אם זה בארבע אמות שלה זה בסדר. אמר רב שמואל בר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בארבע אמות. כן, זה עמד ב… הגט נפל והוא נמצא בתוך הארבע אמות שלו ובתוך הארבע אמות שלה של שניהם.

[Speaker E] ארבע אמות הם של שניהם יחד באותה אמה?

[הרב מיכאל אברהם] איפה שהגט נח על הרצפה זה נמצא גם בארבע אמות שלי וגם בארבע אמות שלה.

[Speaker C] הארבע אמות של שניהם הם זהים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הם לא זהים, הם לא יכולים לעמוד באותו מקום.

[Speaker C] לא, זה חופף.

[הרב מיכאל אברהם] הם לא יכולים לעמוד באותו מקום.

[Speaker C] חולקים ביניהם את אותה חצר כביכול, מה פתאום?

[הרב מיכאל אברהם] מדובר ברשות הרבים, זה לא חצר. ארבע אמות שסביבי ברשות הרבים. בסדר? עכשיו הם לא עומדים באותו מקום, הם עומדים בשני מקומות שונים, אבל יש תחום מסוים שנמצא גם בתוך הארבע אמות של הבעל וגם בתוך הארבע אמות של האישה ושם נפל הגט. אוקיי, חופף. שואלת הגמרא: ולחזי האי מינייהו קדים? מי מהם היה הראשון שתפס את הארבע אמות האלה, זה נחשב שלו. וכי תימא דאתו תרווייהו בהדי הדדי, מה תגיד שניהם הגיעו ביחד? והא אי אפשר לצמצם. אף פעם זה לא קורה ביחד, תמיד מישהו מהם הגיע קודם. אז דחו את האוקימתא הזאת. אלא אמר רב כהנא: הכא בשמונה אמות מצומצמות עסקינן וגט יוצא מארבע אמות שלו לארבע אמות שלה. בסדר? המרחק ביניהם הוא בדיוק שמונה אמות. עכשיו הגט, אמצע הגט נמצא על קו הגבול. חצי מהגט נמצא בשטח שלי, חצי מהגט נמצא בשטח שלה. שואלת הגמרא: והא אגיד גביה? כל עוד הגט לא עזב את הרשות שלו זה לא עוזר שהוא הגיע לרשות שלה. הגט בשביל להיחשב כגט שניתן צריך לעזוב את הרשות שלי, לא רק להגיע אליה.

[Speaker E] הוא עדיין עומד בחזקתו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז לכן זה לא יכול להיות. אלא רבא ורב יוסף דאמרי תרווייהו, אני מסמן, הכא בשתי כיתי עדים עסקינן. אחת אומרת קרוב לו, ואחת אומרת קרוב לה. זאת אומרת שתי האפשרויות הראשונות נדחו. עכשיו תירוץ ראשון שנשאר זה רבא ורב יוסף, תרי ותרי. שני עדים אומרים שזה היה קרוב לו, שני עדים אומרים שזה היה קרוב לה. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה, רבי יוחנן אומר: קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה, וקרוב לו שנינו אפילו מאה אמה. היכי דמי מחצה… זאת אומרת לא ארבע אמות אלא מה שיותר קרוב לא אכפת לי כמה, אפילו אם זה קילומטר ממנו ושני קילומטר ממנה אז זה מה שנקרא קרוב לו.

[Speaker F] בסדר? בכל מקרה מודדים שטח ורואים מה יותר קרוב.

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא קשור כבר לקניין. הבנתי, אוקיי. היכי דמי מחצה על

[Speaker F] מחצה?

[הרב מיכאל אברהם] אז הוא יכול לשמור והיא לא יכולה לשמור, נעזוב את זה, זה פחות חשוב לענייננו. מה שחשוב לענייננו זה שרבי יוחנן רוצה תירוץ אחר מזה של רבא ורב יוסף. בסדר? לא מה הוא כן אומר, לא אכפת לי. כי מבחינתנו אנחנו עוסקים בסוגיית תרי ותרי. אז רבה ורב יוסף בעצם מעמידים את הספק במשנה בגיטין שיש פה תרי ותרי, ורבי יוחנן לא מקבל את האוקימתא הזאת. זה מה שחשוב. מה הוא עושה, זה לא מעניין. אז יש לנו ויכוח, בסדר? מה הוויכוח בעצם? במשנה עצמה כתוב מה הדין באינה מגורשת, סליחה, מה הדין במחצה על מחצה? אני מסמן את המשנה. מגורשת ואינה מגורשת, נכון? נגדיל קצת את המסך אולי. אוקיי, מגורשת ואינה מגורשת, ספק. מה עם החזקה? הרי האישה הייתה בחזקת מקודשת, נכון? עכשיו הוא זרק לה גט וספק האם מסר לה את הגט או לא מסר לה את הגט, לכאורה צריך להשאיר אותה בחזקת אשת איש, בחזקת נשואה. למה אומרים שם המצב הוא ספק? היה צריך להגיד אינה מגורשת. רואים שלא הולכים אחר חזקה דמעיקרא, נכון? יותר מזה אני אגיד, שימו לב ללשון המעניינת שהמשנה נוקטת בה. מה זה נקרא מגורשת ואינה מגורשת? למה לא אומרים ספק?

[Speaker A] למה

[הרב מיכאל אברהם] לא אומרים ספק?

[Speaker A] למה? אבל האם זה רק במקרה של גירושין או בכל המקרים של מחצה על מחצה?

[הרב מיכאל אברהם] על זה אנחנו עוד נדבר ביבמות. באופן עקרוני זה בכל המקרים. אוקיי. אז למה נוקטים בלשון מגורשת ואינה מגורשת? נדמה לי שהפירוש המתבקש הוא בדיוק מה שאמרתי לכן למעלה. הרי הוא אומר פה בעצם שלא הולכים אחר חזקה דמעיקרא, נכון? האישה ספק מגורשת, אבל היא הייתה קודם אשת איש, אז למה לא נשאיר אותה בחזקת אשת איש? יש לנו ספק, אין לנו ראיה שהיא יצאה מחזקת אשת איש. אז למה אנחנו משאירים את זה בכל זאת במצב של ספק ולא פוסקים שזה ודאי אשת איש וזהו? בגלל שהיא מגורשת ואינה מגורשת. זה בדיוק המקרה של תרי ותרי. ברגע שיש תרי ותרי, אז אני לא אומר שזה ספק, היא ודאי מגורשת וגם ודאי לא מגורשת. וכיוון שכך, לא הולכים אחר חזקה דמעיקרא. המשנה מסבירה לי למה לא הולכים אחר חזקה דמעיקרא, הרי לכאורה זה מצב של ספק, כמו שאמרתי למעלה, מה ההסבר? כי תרי ותרי מבחינתי זה לא מצב של ספק, זה מצב של שני ודאיים מנוגדים. אז אם יש לי שני עדים שאמרו שהיא מגורשת ושני עדים שאומרים שהיא לא מגורשת, אז המצב הזה הוא לא ספק מגורשת. המצב הזה הוא ודאי מגורשת וודאי לא מגורשת.

[Speaker A] וכיוון שאין לי ספק, וגם וגם, כן.

[הרב מיכאל אברהם] וכיוון שאין לי ספק,

[Speaker A] אז היה פה שני

[הרב מיכאל אברהם] ודאיים, מה?

[Speaker A] אז יש לי פה מצב של שני ודאיים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה מה שאני אומר. הסברתי הרי למה, מה הצד לומר שב-תרי ותרי לא הולכים אחר חזקה? כי אולי אנחנו רואים את המצב של תרי ותרי כמצב של שני ודאיים. מה שאני מנסה להראות זה שבמשנה בגיטין, שבאמת אומרת שב-תרי ותרי לא הולכים אחר חזקה, לפי הפירוש של רבה ורב יוסף זה תרי ותרי, על פי הפירוש שלהם המשנה אומרת שלא הולכים אחר חזקה ואיך היא אומרת את זה? מגורשת ואינה מגורשת, שזה ממש מריח כמו ההסבר שאמרתי קודם. זאת אומרת, לא הולכים אחר חזקה כי יש לי ודאי שהיא מגורשת וגם ודאי שהיא לא מגורשת כי יש לי שני עדים לכל כיוון. ובדיוק זה ההסבר למה אנחנו לא הולכים אחר החזקה. בסדר? עכשיו אני עובר לסוגיה ביבמות. אוקיי. אז הגמרא ביבמות, נתתי לכם כבר את הרקע, אתמול הזכרתי שלא הכנסתי את הרקע בדף, עידית גם אמרה שכדאי לתת איזה רקע. אז שלחתי לכם במייל, אני מקווה שהספקתם לראות. העיקרון הוא שאישה שמת בעלה ואין להם צאצאים, חייבת או חליצה או ייבום. שנייה אחת. אז היא חייבת או חליצה או ייבום. עכשיו, אם האישה היא ערווה על האח המייבם, הייבום זה של האח, כן? היא ערווה על האח המייבם, למשל היא אחות אשתו. נגיד שני אחים נשואים לשתי אחיות, ראובן ושמעון נשואים לרחל ולאה. אוקיי? ראובן, בעלה של רחל, מת. עכשיו שמעון צריך לייבם את רחל, אבל רחל היא אחות אשתו, היא אחות של לאה, והוא נשוי ללאה. אז הוא לא יכול לייבם את אחות אשתו, היא ערווה עליו. אוקיי? אז היא פטורה מייבום ומחליצה והיא יכולה ללכת ולהתחתן. לא צריכה לא ייבום ולא חליצה.

[Speaker A] גם חליצה היא פטורה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. היא לא צריכה כלום. עכשיו, מה קורה אם יש לראובן עוד אישה חוץ מרחל? יש לו. גם את זלפה. אוקיי? רחל נשואה לו וזלפה נשואה לו. עכשיו ראובן מת בלי בנים. אז גם רחל וגם זלפה צריכות ייבום אצל שמעון. עכשיו רחל לא יכולה להתייבם אצל שמעון כי היא ערווה עליו, נכון? זלפה אין לה בעיה, היא יכולה להתחתן עם שמעון. היא לא ערווה עליו, היא לא אחות אשתו, אבל כיוון שצרתה נפטרה מייבום בתור ערווה, גם היא עצמה נפטרה מייבום. זה הכלל, העריות פוטרות את צרותיהן מן הייבום. בסדר? זה הדין הבסיסי. רק ברקע צריך לזכור שהמושג ייבום בעצמו כולל בתוכו היתר של איסור ערווה, כי כששמעון יישא את אשתו של אח שלו של ראובן, היא אסורה עליו הרי גיסתו, היא אשת אחיו. אבל דין ייבום מתיר את האיסור הזה. אז אם יש חובת ייבום, אז היא תתחתן עם האח. אם אין חובת ייבום, אז לא רק שהיא לא חייבת להתחתן, אסור לה להתחתן איתו, היא ערווה עליו. צריך להבין. לכן כל פעם שיש לנו איזה שהוא ספק, אנחנו לא יכולים לעשות ייבום, כי יש פה את הבעיה שהיא אסורה עליו בתור אשת אחיו. וזה בדיוק המקרה הבא.

[Speaker A] רגע רגע רגע, מה? נכון שאמרת, לא הבנתי, אמרת שיש איזה כלל שהעריות פוטרות צרותיהן מחליצה. אבל לא הבנתי כל כך, זה לא כל כך חשוב אולי לדיון שלנו של תרי ותרי, אבל למה למשל זלפה, על סמך מה היא פטורה מחליצה?

[הרב מיכאל אברהם] כי היא הייתה צרתה של רחל. הרי היא ורחל שתיהן היו נשואות לראובן, נכון? זלפה ורחל היו נשואות לראובן. אז זלפה היא צרתה של רחל. נכון? צרתה הכוונה נשואה יחד איתה לאותו בן אדם.

[Speaker A] כל צרה היא גם כן פטורה מחליצה, כעיקרון? זאת אומרת, אם לא כל צרה.

[הרב מיכאל אברהם] לא כל צרה, אם האישה היא ערווה על האח המייבם ולכן הוא לא יכול לייבם אותה, אז הוא לא מייבם גם את צרתה. זה הכלל.

[Speaker C] האישה הראשונה מזכה את כל האחרות לפטור. כן.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר? עכשיו, מה קורה אם רחל הייתה ספק מקודשת לראובן וזלפה אשתו לגמרי? עכשיו ראובן מת.

[Speaker C] אסור לה להתייבם, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ראובן מת. אז לגבי רחל אין שום בעיה. למה? בגלל שעל הצד שהיא הייתה נשואה לראובן, נכון? הרי היא ערווה על שמעון והיא פטורה מן הייבום. על הצד שהיא לא הייתה נשואה לראובן, אז שוב פעם היא פטורה מן הייבום כי לא הייתה נשואה לו. אז ממה נפשך רחל אין שום בעיה. הבעיה שמתעוררת זה מה עם זלפה? כי על הצד שרחל לא הייתה נשואה לראובן, אז זלפה היא לא צרתה, כי רק זלפה נשואה לראובן, רחל בכלל לא אשתו. ואז זלפה חייבת ייבום אם ראובן מת. אבל אם רחל כן הייתה אשתו של ראובן, אז זלפה נפטרת מן הייבום בתור צרתה של רחל. את איתי? או שזה, זה הסיבוכים של מסכת יבמות. אוקיי.

[Speaker G] ובמקרה הזה היא פטורה מייבום בכל אופן וגם מחליצה או צריכה חליצה?

[הרב מיכאל אברהם] או, אז זה השאלה. עכשיו, זה מה שהמשנה אומרת. אז המשנה אומרת כך, וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק, כן? אני קורא את המשנה ביבמות, הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות. זאת אומרת, רחל אמרנו לא צריכה לא ייבום ולא חליצה, היא לא צריכה כלום, נכון? הצרות הן חולצות ולא מתייבמות.

[Speaker E] לא מתייבמות למה רגע רב? במצב כזה של שרחל היא ספק וזלפה היא ודאית, למה שהוא לא ייבם?

[הרב מיכאל אברהם] כי יש ספק, יש ספק האם היא צרת ערווה. עכשיו ברגע שהיא צרת ערווה, אם רחל הייתה נשואה לראובן, אז זלפה היא צרת ערווה. עכשיו אני לא יודע אם רחל הייתה נשואה לראובן, זה הספק. אז זלפה היא ספק צרת ערווה. עכשיו על הצד שהיא צרת ערווה והיא פטורה מן הייבום, אסור לשאת אותה, כי אשת אחיו. הרי אסור לשמעון להתחתן עם אשתו של ראובן. רק אם היא חייבת בייבום זה מתיר את האיסור הזה. ולכן אסור לה להתייבם, זה לא רק שהיא לא חייבת, אסור לה להתייבם, כי יש פה ספק איסור עריות שהוא איסור מאוד חמור. מה עושים? אבל כיוון שיש ספק אולי בכל זאת חייבת ייבום, אז עושים לה חליצה במקום. אז היא חולצת ולא מתייבמת. אוקיי.

[Speaker C] גם רחל חולצת, נכון? לא.

[הרב מיכאל אברהם] רחל לא צריכה בכלל, כי ממה נפשך, אם

[Speaker C] על הצד שהיא הייתה נשואה לו,

[הרב מיכאל אברהם] על הצד שהיא הייתה נשואה אז היא ערווה והיא פטורה מן

[Speaker C] הייבום, היא פטורה גם מחליצה, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] ועל הצד שהיא לא נשואה לו, אז היא בכלל לא צריכה ייבום כי לא הייתה אשתו. לכן אמרתי, לרחל אין שום בעיה. כל הבעיה מתעוררת על זילפה, כי על הצד שרחל הייתה נשואה זילפה פטורה. אבל על הצד שרחל לא הייתה נשואה, אז סתם זילפה היא סתם יבמה רגילה, היא צריכה להתייבם. אוקיי, עכשיו שואלת הגמרא, כיצד המשנה, סליחה, זה עדיין המשנה. כיצד ספק קידושין? כן, מה זה שהיה לה ספק קידושין או ספק גירושין? זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, זהו ספק קידושין. בדיוק כמו שראינו בספק גירושין במשנה בגיטין. אבל פה יש הפתעה, ספק גירושין, מה זה נקרא ספק גירושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, זהו ספק גירושין.

[Speaker E] טוב הבעיה היא בגט, לא המרחק ולא…

[הרב מיכאל אברהם] למה הוא לא ממשיך באותו סיפור כמו ספק קידושין? תגיד על ספק גירושין. גם בספק גירושין תגיד זרק את הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה, מה עוד שראינו את זה במשנה בגיטין? אז למה המשנה פה ביבמות בוחרת סיטואציה אחרת של ספק גירושין?

[Speaker A] כי יש פה הרחבה שאנחנו דיברנו על זה באיזשהו שלב שאם הוא לא כתב זמן בגט אז…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אבל למה נכנסים לזה? אני שואל, למה לא אומרים שהספק בגירושין זה אותו ציור כמו ספק בקידושין? זרק לה את הגט, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, זה הספק. מה הבעיה?

[Speaker E] אבל במצב הזה של הגירושין, אז בדיעבד היא תהיה מגורשת. למה?

[הרב מיכאל אברהם] ספק, כמו שראינו במשנה בגיטין. ידוע, הייתי

[Speaker E] באיזה מקום שמסבירים את זה ככה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מה מסבירים, הגמרא, המשנה בגיטין אומרת שזה ספק.

[Speaker E] תראה שיש פה הרחבה על הספק ועל הגט, אבל בסופו של דבר הוא לא גט מוכר, אבל בסופו של דבר…

[Speaker C] אי אפשר להגיד פה על פה את המקרה של רבה ורב יוסף על תרי ותרי?

[הרב מיכאל אברהם] למה לא?

[Speaker A] כי

[Speaker C] מדברים פה על השטר עצמו. אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני מדבר על תרי ותרי. למה לא העמידו פה בתרי ותרי כמו שרבה ורב יוסף העמידו שם? מה הבעיה?

[Speaker A] האם יש פה שאלה של חזקה במקרה של…

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהגמרא בהמשך נכנסת אליו. אבל כרגע אנחנו קוראים את המשנה. אז במשנה מתבקשת השאלה, למה את הציור של ספק קידושין עושים כמו שהגמרא בגיטין עשתה על הגט? ואת הספק גירושין, שזה ממש היה אמור להיות אותו דבר כמו שם, את זה אנחנו אומרים בכלל מקרה אחר, שאגב הוא בכלל לא מקרה של ספק. רק רבנן אמרו להתייחס לזה כספק, אבל בעצם זה לא מקרה של ספק בכלל. אבל זה אני לא אכנס. אז אומרת הגמרא ככה, הגמרא עצמה שואלת את זה ביבמות: ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני. למה? למה לא עשה שם את הספק גירושין גם כן באותו ציור? זרק את הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה. אמר רבה: אישה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, ומספק אתה בא לאוסרה? אל תאסרנה מספק. מה זאת אומרת? רחל הייתה נשואה לראובן. עכשיו ראובן זרק לה גט, ספק קרוב לו ספק קרוב לה. מה הסטטוס שלה המקורי? היא הייתה מקודשת לראובן, נכון? ואם זה ככה, אז ברור היא ערווה. כיוון שהיא ערווה, אז היא פטורה מן הייבום. אוקיי, עכשיו מה עם צרתה זילפה? גם פטורה מן הייבום. עכשיו נוצר ספק על הגירושין. יש חזקה ששתיהן פטורות מן הייבום, הן בהיתר לשוק, לא צריך לייבם. עכשיו נוצר ספק? משאירים את המצב על חזקתו. זה הכל. לכן לא העמידו פה במקרה של ספק. זה כמובן מתנגש חזיתית עם הגמרא בגיטין, כי הגמרא בגיטין אומרת שלא מעמידים בחזקה במצב כזה, נכון? אבל ככה אומרת הגמרא כאן. אני ממשיך, אז אביי מקשה, זה פחות חשוב לענייננו, אם גם בקידושין תגיד שהאישה בחזקת היתר ליבם עומדת וכולי. מביאים פה איזשהו איסור דרבנן. נפל עליו אביי. הלאה. אני מדלג קצת בגמרא שם ביבמות, שזה נושאים קצת צדדיים. וגבי גירושין מי לא תנן? מה אתה רוצה להגיד לי שבגירושין במצב כזה הולכים אחרי חזקה? הרי שנינו במשנה בגיטין: המשנה שראינו למעלה, הייתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה: קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת, מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. ואמרינן למאי הלכתא? דאי כהן הוא אסורה ליה. ואי ערווה היא צרתה בעיא חליצה. ולא אמרינן דאם אתה אומר חולצת מתייבם. זה הדין דרבנן שהופיע שמה למעלה בסוגיה. אז אומרת הגמרא, יש סתירה בין שתי הסוגיות. הסוגיה שם, כן? הסוגיה שם אומרת שלא הולכים אחר חזקה, גם לעניין חליצה וייבום. והסוגיה פה אומרת שלעניין חליצה וייבום הולכים אחר חזקה. אז יש סתירה בין הסוגיות. עונה הגמרא ביבמות, רגע, הא איתמר עלה, רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן. מביאים את הגמרא בגיטין. הרי למדנו בגמרא בגיטין איך הגמרא הסבירה את המשנה שם. רבה ורב יוסף הסבירו שמדובר בתרי ותרי. שתי כיתי עדים. אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו, דהוה ליה ספקא דאורייתא. ומתניתין דהכא בכת אחת, דהוה ליה ספקא דרבנן. זה הקטע העיקרי לענייננו. מה זאת אומרת? הגמרא אומרת, שם בגיטין מדובר בתרי ותרי. אצלנו מדובר בכת אחת. אוקיי? בכת אחת הולכים אחר חזקה. בתרי ותרי לא הולכים אחר חזקה. למה? המינוח שהגמרא משתמשת, כי תרי ותרי זה ספקא דאורייתא. כת אחת זה ספקא דרבנן. את המינוח הזה עוד נצטרך להבין. אבל לענייננו, מה שהוא אומר זה שבתרי ותרי לא הולכים אחר חזקה. בכת אחת, מה זה כת אחת? הכוונה כת אחת שלא ידעה אם זה נפל קרוב לו או קרוב לה. ויש לנו שני עדים, לא שניים ושניים. זה לא וודאי מול וודאי. זה כת אחת מסופקת. אוקיי? אז במצב כזה הולכים אחר חזקה, כי זה ספקא דרבנן. שואלת הגמרא: וממאי דמתניתין דהכא בכת אחת? למה אתה מעמיד את המשנה שלנו בכת אחת? תעמיד את זה בשתי כתות כמו בגיטין והכל יהיה בסדר? אומרת הגמרא: דומיא דקידושין. מה קידושין בכת אחת, אף גירושין בכת אחת. הרי אצלנו במשנה ביבמות מדובר לא רק בגיטין, המשנה עוסקת בספק גירושין. ביבמות המשנה עוסקת גם בספק קידושין וגם בספק גירושין. כיוון שבספק קידושין מדובר בספק של כת אחת, אז גם בספק גירושין מדובר בספק של כת אחת. שואלת הגמרא: וקידושין גופיה וממאי דבכת אחת? דילמא בבית כיתי עדים? גם בקידושין איך אתה יודע שמדובר בכת אחת? אולי זה שתי כתות עדים ואז גם בגירושין אתה יכול להעמיד בשתי כתות עדים ממש כמו הסוגיה בגיטין? אומרת הגמרא: אי בב' כיתי עדים, תתייבם ואין בכך כלום. כי בשתי כיתי עדים היא יכולה להתייבם. כי בספק קידושין זה אומר שהיא הייתה בחזקת פנויה. בחזקת פנויה אז היא בעצם פנויה ויכולה להתייבם. קיימי עדים וקאמרי קרוב לה ואת אמרת תתייבם ואין בכך כלום? איך אתה יכול להגיד יש פה שני עדים שאומרים שזה היה קרוב לה, סליחה, קרוב לה והיא לא מקודשת, ואז אתה אומר תתייבם? אז אומרת הגמרא: ותו, וזה הנקודה החשובה לענייננו, בשתי כיתי עדים נמי ספקא דרבנן היא. אתה הנחת בתירוץ למעלה שבתרי ותרי זה ספקא דאורייתא ולא מעמידים אחר החזקה. בכת אחת זה ספקא דרבנן ומעמידים אחר החזקה. אבל אני אומר לא מבין, הרי בתרי ותרי זה גם ספקא דרבנן, ולכן יכולת להעמיד פה בתרי ותרי וללכת אחר חזקה. מה הבעיה? כי תרי ותרי ספקא דרבנן. איך אני יודע את זה? זה נגד רבה ורב יוסף בגיטין כמובן, נכון? כי הם אומרים שתרי ותרי לא הולכים אחר חזקה, או בשפה של הסוגיה ביבמות הם אומרים שתרי ותרי ספקא דאורייתא, נכון? הגמרא פה אומרת מה פתאום, תרי ותרי ספקא דרבנן, יש לי ראיה אפילו. מה הראיה? ותו, אני קורא עכשיו את סוף הגמרא ביבמות, ותו בשתי כיתי עדים נמי ספקא דרבנן היא, דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואישה אוקמה אחזקה. כן מעמידים בחזקה, תרי ותרי ספקא דרבנן. מאיפה אני יודע? מידי דהוה אנכסי דבר שטיא, שזה אגב סוגיה שמופיעה גם אצלנו בדף כ', דילגנו עליה. בדף כ', דבר שטיא זבין נכסי. בר שטיא היה יהודי. שהוא היה לפעמים שוטה ולפעמים פיקח, זאת אומרת היה שיגעון זמני למקטעין. לפעמים היה קצת משוגע ולפעמים היה לפעמים עיתים שוטה עיתים חלים. חלים הכוונה בריא, אוקיי. אתו בי תרי ואמרי כשהוא חלים זבין. כן, הוא קנה את הקרקע כשהוא היה בריא. ואתו בי תרי ואמרי כשהוא שוטה זבין. מכר סליחה לא קנה. כשהוא שוטה מכר את הקרקע. ואמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי וארעא אוקמה בחזקת בר שטיא. כיוון דבר שטיא היה מרא קמא, הוא היה ידוע בתור הקרקע בעל הקרקע. יש ספק האם כשהוא מכר את זה הוא היה שפוי ואז המכירה חלה, או שהוא היה שוטה ואז הוא לא יכול למכור, אין לו ישות משפטית הוא לא יכול למכור. כיוון שכך מעמידין את הקרקע בחזקתו כי יש לנו ספק. עכשיו זה ספק של תרי ותרי. מעמידים על חזקה בספק של תרי ותרי? רואים שכן. סימן שתרי ותרי ספיקא דרבנן. ואם זה כך אומרת הגמרא אז אפשר היה להעמיד גם את המשנה ביבמות בספק גירושין בתרי ותרי וגם את הגמרא את הספק בקידושין בתרי ותרי וללכת אחרי החזקות והכל היה בסדר. בקיצור התירוץ הזה ירד. אי אפשר להעמיד פה בתרי ותרי ואז מחפשים תירוצים אחרים ופה כבר אמרתי לכם לעצור כי הגמרא חוזרת אחרי זה לדון אז במה בכל זאת עוסקת המשנה ביבמות. זה לא חשוב לענייננו. מה שחשוב לענייננו זה מה הגמרא אומרת לגבי מקרים של תרי ותרי. מה יוצא מהגמרא כאן? נסכם. מה שיוצא מהגמרא כאן זה שבהוה אמינה היה לנו הוה אמינה שתרי ותרי ספיקא דאורייתא, כלומר לא הולכים אחרי חזקה, חזקה דמעיקרא. למסקנה תרי ותרי ספיקא דרבנן, כן הולכים אחרי חזקה. מה הראיה לזה? מבר שטיא ששם רואים שהולכים אחרי חזקה. אז למסקנת הגמרא ביבמות מה יוצא? תרי ותרי ספיקא דרבנן, נכון? הייתה הוה אמינה שלא אבל למסקנה כן. אבל הוה אמינה הרי הביאה את רבה ורב יוסף, ורבה ורב יוסף בגיטין אומרים במפורש שלא הולכים אחרי חזקה. זאת אומרת שתרי ותרי ספיקא דאורייתא. יש סתירה בין הסוגיות. הגמרא בגיטין מניחה תרי ותרי ספיקא דאורייתא, הגמרא ביבמות מסיקה בסוף הוה אמינה לא אבל למסקנה תרי ותרי ספיקא דרבנן, הולכים אחרי החזקה. מה עושים? אז כך. לכן לא בכדי הזכרתי לכם כשקראנו את הסוגיה בגיטין שיש שם תירוץ נוסף של רבי יוחנן. למה רבי יוחנן נזקק לתירוץ נוסף? הרי יש את רבה ורב יוסף שאומרים, רבה ורב יוסף שאומרים שהולכים פה רבה ורב יוסף שאומרים שתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולכן לא הולכים שם אחרי חזקה. למה רבי יוחנן היה צריך תירוץ אחר? אולי בגלל שהוא סבר שתרי ותרי ספיקא דרבנן? ולכן הוא לא קיבל את התירוץ של רבה ורב יוסף. זה בדיוק נקודת המחלוקת שלו איתם. אם זה כך אז אפשר ליישב את שתי הסוגיות. הסוגיה ביבמות בהתחלה הביאה את רבה ורב יוסף בתור הוה אמינה. למסקנה היא הביאה את נכסי דבר שטיא שאנחנו פוסקים כמו רבי יוחנן ולכן תרי ותרי למסקנה הוא ספיקא דרבנן, וההלכה לא נפסקה כמו רבה ורב יוסף. נכון שהם סוברים תרי ותרי ספיקא דאורייתא אבל אין הלכה כמותם. זאת מחלוקת אמוראים בין רבה ורב יוסף לבין רבי יוחנן. בגמרא בגיטין זה נשאר לא מוכרע, הגמרא ביבמות מכריעה את זה בגלל בר שטיא. רואים מכאן שההלכה היא כמו רבי יוחנן שתרי ותרי ספיקא דרבנן. אוקיי, זאת אפשרות לכאורה מתבקשת. תוספות ביבמות, אמרתי לכם לקרוא אותו, תוספות ביבמות אומר כך: שתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן אומר התוספות. שואל התוספות ואם תאמר, וכיוון דמסקינן, כן? הרי המסקנה היא דבשתי כיתי עדים הוי ספיקא דרבנן, למה דחקו רבה ורב יוסף לאוקמי ההוא דגיטין בשתי כיתי עדים? מה הוא שואל? הרי כיוון שמסקנת הסוגיה ביבמות שתרי ותרי ספיקא דרבנן אז למה רבה ורב יוסף במסכת גיטין העמידו את זה בתרי ותרי? הרי תרי ותרי ספיקא דרבנן. הם הרי מניחים.

[Speaker C] למה אולי זה מקרה יחיד אשת איש החמירו יותר?

[הרב מיכאל אברהם] אז רגע, תכף נראה זה יכול להיות תירוץ אבל כרגע אני מדבר על הקושיא. בגלל שהרי הם סברו שתרי ותרי ספיקא דאורייתא. הגמרא פה למסקנה הבינה שתרי ותרי ספיקא דרבנן כרבי יוחנן. רואים שתוספות למד לא כך. תוספות הבין שאין מחלוקת בין רבה ורב יוסף לבין רבי יוחנן. ולכן יש סתירה בין הסוגיות. אבל יותר מזה, תשימו לב וזאת נקודה חשובה, איך הוא שואל את השאלה? הוא לא שואל סתירה בין הסוגיות. הוא לא שואל, הרי מה הוא היה צריך לשאול? הוא היה צריך לשאול מה עוזרת האוקימתא של רבה ורב יוסף שמדובר בתרי ותרי? הרי הם באו להסביר למה המשנה שם לא מעמידה על חזקה, נכון? בספק גירושין, למה המשנה לא מעמידה על חזקה? אמרו אם מדובר בתרי ותרי. מה תוספות היה צריך לשאול? זה לא עוזר להעמיד בתרי ותרי, כי גם בתרי ותרי מעמידים על חזקה, כי תרי ותרי ספיקא דרבנן, נכון? זה מה שתוספות היה צריך לשאול, אבל הוא לא שאל את זה. מה שהוא שאל אותם למה הייתם צריכים להגיע לתרי ותרי? יכולתם להסביר אותו דבר בכת אחת. לא הבנתי, בכת אחת הולכים אחרי חזקה או לא? כן, נכון, תרי ותרי ספיקא דרבנן. ובשתי כתות עדים? כן, זה ספיקא דרבנן גם הולכים אחרי חזקה, נכון? אז זה אומר ששם אי אפשר היה להעמיד לא בכת אחת ולא בשתי כתות, כי הרי המשנה שם אומרת שלא הולכים אחרי חזקה. המשנה שם אומרת מגורשת ואינה מגורשת, זה מצב ספק, לא הולכים אחרי חזקה. אז לפי איזה שיטה אפשר להסביר את זה? תרי ותרי ספיקא דרבנן או תרי ותרי ספיקא דאורייתא? רק אם תרי ותרי ספיקא דאורייתא.

[Speaker D] זה לא משנה!

[הרב מיכאל אברהם] לא, רק אם תרי ותרי ספיקא דאורייתא. אם תרי ותרי ספיקא דרבנן הולכים אחרי חזקה, אז זה לא מסתדר עם המשנה שם.

[Speaker D] אבל אם יש רק זוג אחד?

[הרב מיכאל אברהם] עוד יותר גרוע! גם לא יסתדר. זה לא הולך בכלל עם ספקות של עדים, זה בכלל לא יכול להיות מוסבר עם ספקות של עדים. אבל תוספות לא את זה שואל. תוספות שואל למה אתם לא מעמידים… למה אתם מעמידים בתרי ותרי? תעמידו בכת אחת. איך שהוא לפי תוספות נראה ששתי האופציות האלה יכולות להסביר את המשנה בגיטין. ואז הוא באמת מסביר, אז למה בחרו דווקא את תרי ותרי? כי הלשון מחצה על מחצה משתמעת יותר תרי ותרי, סתם שאלה לשונית. אבל ברמה העקרונית אפשר היה להסביר את זה בין בכת אחת בין בשתי כתות.

[Speaker D] אבל בכת אחת איך מסביר אותה?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, איך זה יכול להיות? מה זה משנה כת אחת או שתי כתות? בשני המקרים הולכים אחרי חזקה, אתה אומר שתרי ותרי ספיקא דרבנן.

[Speaker D] אבל פה יש לי ספק.

[הרב מיכאל אברהם] אז איך אומרים? איך מסבירים את המשנה בגיטין שאומרת שלא הולכים אחרי חזקה? רואים שתוספות הבין שלמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן לא הולכים אחרי חזקה. גם למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן לא הולכים אחרי חזקה, זה נגד רש"י. רק לא הולכים אחרי דחזקה מדרבנן ולא מדאורייתא.

[Speaker D] הבנתי, סליחה כבוד הרב. כן. אני לא הבנתי, אבל שמה אם מדובר על כת אחת אז הספק הוא במציאות, נכון? איפה נפל הגט?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. בכל מקרה הספק הוא במציאות.

[Speaker D] כן, אבל מה קרה בדיוק. ויש פה ספק, וזה ספק דרבנן. דרבנן. נכון. ואנחנו לא הולכים אחרי החזקה במקרה כזה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] כך תוספות מבין. כי עובדה שתוספות אומר, תוספות אומר שרבה ורב יוסף יכלו להסביר את המשנה שם בין בכת אחת בין בשתי כתות, כי אנחנו פוסקים שבשתי כתות תרי ותרי ספיקא דרבנן, ולכן בשתי האפשרויות האלה הם יכלו להסביר את המשנה. הם בחרו את האופציה של שתי כתות רק משיקול לשוני, אבל מבחינת הדין של המשנה שני ההסברים אפשריים. עכשיו על פניו אם לומדים כמו רש"י שני ההסברים לא אפשריים. לא ששניהם אפשריים, שניהם לא אפשריים. כי אם תרי ותרי ספיקא דרבנן אז כן מעמידים על חזקה, ובכת אחת זה ודאי ספיקא דרבנן שמעמידים על חזקה. אז איך תסביר ככה את המשנה בגיטין שאומרת שלא הולכים אחרי חזקה? הואיל שתוספות לא למד את המחלוקת פה כמו רש"י. רש"י הבין את המחלוקת האם תרי ותרי ספיקא דרבנן והולכים אחרי חזקה או תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא הולכים אחרי חזקה. תוספות הבין בכל מקרה בתרי ותרי לא הולכים אחרי חזקה. השאלה אם מדרבנן לא הולכים אחרי חזקה או מדאורייתא לא הולכים אחרי חזקה. אבל בכל מקרה לא הולכים אחרי חזקה, ולכן אין בעיה בתרי ותרי אתה יכול להסביר את המשנה בגיטין גם למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן. כי לא הולכים אחר חזקה רק מדרבנן ולא מדאורייתא. אתם איתי?

[Speaker D] יש פה אינדיקציה לדרך הזאת, הולכים או לא הולכים אחרי חזקה להחלטה אם זה דאורייתא או דרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה שתי דברים, זה רש"י וזה תוספות, את מערבבת.

[Speaker D] לפי רש"י הוויכוח הוא אם הולכים אחר חזקה.

[הרב מיכאל אברהם] לפי תוספות אין ויכוח, לא הולכים אחר חזקה. כל השאלה היא אם לא הולכים אחר חזקה מדרבנן או לא הולכים אחר חזקה מדאורייתא. האם זה רק חומרא דרבנן לא ללכת אחר חזקה?

[Speaker D] מה? לפי תוספות לא אכפת לי אם זה דרבנן או דאורייתא, לא הולכים אחר חזקה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני לא יודע אם זה דרבנן או דאורייתא, תרי ותרי.

[Speaker D] לא, אבל זה חשוב. זה חשוב אם זה דרבנן או דאורייתא. מה יקרה אם… אבל אני לא יכול לדעת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון. ולכן אומר תוספות שאתה יכולת להעמיד את המשנה בגיטין בכל אחת משתי האפשרויות, בין בכת אחת בין בשתי כתות.

[Speaker C] לפי תוספות יש מצב שבו כן הולכים אחר חזקה או לעולם לא?

[הרב מיכאל אברהם] בספקות שהם לא של עדים, או לא בספקות של ערווה שהם חמורות, או זה תלוי בתירוצים שונים עוד מעט נגיע. אוקיי? אבל לענייננו מה שחשוב…

[Speaker C] מה? אבל לפי רש"י כשיש לי תרי ותרי מדרבנן כן הולכים?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הולכים אחר חזקה, כן. בעצם מה שיוצא זה ככה: יש לנו שתי שיטות ראשונים איך להבין את המחלוקת אם תרי ותרי ספיקא דאורייתא או תרי ותרי ספיקא דרבנן. שיטת רש"י, המחלוקת היא בשאלה אם הולכים או לא הולכים אחר חזקה. ואז המונח ספיקא דרבנן או ספיקא דאורייתא הוא לא מובן. מה זה קשור לדאורייתא או דרבנן? אתה שואל אם הולכים אחר חזקה או לא הולכים, אז תגיד, תרי ותרי הולכים אחר חזקה או תרי ותרי לא הולכים אחר חזקה. מה זה הביטוי הזה תרי ותרי ספיקא דרבנן או תרי ותרי ספיקא דאורייתא? לפי תוספות הוויכוח הוא לא בשאלה אם הולכים או לא הולכים אחר חזקה. כולם מסכימים שלא הולכים אחר חזקה. השאלה אם לא הולכים מדאורייתא או לא הולכים מדרבנן, ואז המינוח ברור. תרי ותרי ספיקא דרבנן הפירוש הוא תרי ותרי קודם כל הוא ספיקא. מה זאת אומרת ספיקא? לא הולכים אחר חזקה. אלא מה? נוהגים דיני ספקות. השאלה אם זה שזה ספיקא זה מדרבנן, או שזה שזה ספיקא זה מדאורייתא. הדרבנן והדאורייתא זה לא על איכות הספק, אלא האם זה שאני מצווה להיות פה בספק ולא ללכת אחר החזקה זה ציווי של חכמים או שזה דין התורה. ואז המינוח ספיקא דרבנן או ספיקא דאורייתא הוא ברור פה לפי תוספות. לפי רש"י המינוח לא ברור. נדמה לי שמה שצריך לומר לפי רש"י זה שהמינוח ספיקא דרבנן או ספיקא דאורייתא הכוונה עוצמת הספק. תרי ותרי ספיקא דאורייתא הכוונה זה ספק חזק וכיוון שזה ספק חזק אי אפשר ללכת אחר חזקה. תרי ותרי ספיקא דרבנן פירושו זה ספק קל ובספק קל, ספק רגיל, כן הולכים אחר חזקה. זאת אומרת הדאורייתא ודרבנן מתייחס לסוג הספק, לא לשאלה מאיזה טעם לא הולכים אחר חזקה. זה שלא הולכים או כן הולכים אחר חזקה זה התוצאה. ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן השאלה מה עוצמתו של הספק. האם זה וודאי מול וודאי או ספק מול ספק וההשלכה היא שהולכים אחר חזקה או לא הולכים אחר חזקה, מה שדיברתי קודם, כן, גירושין ואינם גירושין, מגורשת ואינה מגורשת. אז זה כנראה ההבדל בין רש"י לבין תוספות. עכשיו בוא נכנסתי לסוגיה בקידושין בדף ס"ו וזה בעצם ראינו כבר בשיעור הקודם אז אני חוסך לעצמנו את העניין הזה. עכשיו בואו נעבור להסבר המחלוקת. אני עושה את זה באמת סכמטית כדי שנגמור את הסוגיה הזאת היום. נקרא את קובץ שיעורים. קובץ שיעורים בבבא בתרא, זה סוגיה בדף ל"ב שגם שמה עולה העניין של תרי ותרי. הגמרא אומרת, הקובץ שיעורים אומר ככה: ושם מדובר במצב שיש שני עדים מול שני עדים ויצא קול. יצא קול נגיד השאלה אם האישה מגורשת או לא מגורשת ויצא עליה קול שהיא מגורשת. השאלה אם הקול יעזור להכריע ספק של שני עדים מול שני עדים. בסדר? אז אומר אומר רב אלחנן ככה: והא דלא מהני קלא לפוסלו כמו קודם שבאו העדים, כי הקול לא יועיל ברגע שיש תרי ותרי הקול לא מועיל. פירש רבנו יונה דקלא לא עדיף משני עדים והיינו כמו שכתוב בתוספות לעניין מיגו דתרי כמאה. מה זאת אומרת? הוא אומר ככה, ראינו כבר פעם את הסברא הזאת, כאשר יש לי שני עדים מול שני עדים ולטובת אחת הכתות יש מיגו, האם זה מועיל? לא. אז אומר תוספות זה לא מועיל. למה לא? נחשוב תחשבו שהמיגו הזה תחשבו שהמיגו הזה היה שני עדים. אז מה יש פה? ארבעה עדים נגד שניים. אבל תרי כמאה. אין יתרון לארבעה עדים על שניים. עכשיו מיגו הוא עוד יותר חלש משני עדים. אז מיגו פלוס שני עדים יתגבר על שני עדים?

[Speaker D] לא מהני לא אמרינן. לא,

[הרב מיכאל אברהם] זה לא מיגו במקום עדים. לא לא, זה לא שייך למיגו במקום עדים. אין פה, יש גם יחד עם המיגו יש עדים. יש פה מיגו ועדים כנגד עדים. אלא אומר התוספות, אפילו אם המיגו הזה היה ממש כמו שני עדים זה לא היה מועיל, כי היה ארבעה עדים נגד שניים. אז המיגו שהוא אפילו יותר חלש משני עדים, אז מיגו פלוס שני עדים וודאי לא יועיל נגד שני עדים. ואותו דבר עם קול, כך מסביר הרבנו יונה, שאם יש קול פלוס שני עדים, זה לא מועיל נגד שני עדים, כי קול זה וודאי לא משהו שיותר חזק משני עדים, ואפילו שני עדים לא יועיל להכריע תרי ותרי. אז גם קול לא מועיל. עכשיו הנקודה החשובה לענייננו, ממשיך הקובץ שיעורים. אבל חזקה, מהניא גם בתרי ותרי. מה הוא אומר? בניגוד למיגו ולקול, חזקה מועילה גם בתרי ותרי. איך הוא הולך פה? תרי ותרי ספיקא דרבנן, נכון? הרי הוא אומר שבתרי ותרי הולכים אחרי חזקה. אז הוא מסביר פה כרגע את השיטה שתרי ותרי ספיקא דרבנן. נכון? אז אומר איך זה יכול להיות? הרי מיגו וקול לא מועיל, אז למה חזקה כן מועילה להכריע ספק של תרי ותרי? אז אומר דאין חזקה מתורת עדות. בגלל שחזקה היא לא ראיה, היא לא מתורת עדות. וכוונתו, דחזקה אינה מבררת המעשה, אלא דמספיקא אין מוציאין הדבר מחזקתו. וזה שייך גם בספיקא דתרי ותרי. מה הוא אומר? הוא אומר ככה, קול ומיגו הם ראיות. כשיש לך קול או מיגו פלוס שני עדים, נגד שני עדים אחרים, זה לא יכול להכריע, זה שקול, כי זה לא יותר טוב מאשר ארבעה עדים נגד שניים. קול או מיגו הם לא ראיה יותר חזקה משני עדים. אז הם לא יכולים להכריע שני עדים שעומדים מולם. אבל חזקה זה לא ראיה בכלל, חזקה היא הנהגה. זוכרים את ההקדמה שנתתי? חזקה היא כלל הנהגה. מה אומר הכלל הזה? אם אתה לא יודע מה לעשות, לך אחרי החזקה. בתרי ותרי אתה יודע מה לעשות? לא. לא, אז לך אחרי החזקה. זה לא שהחזקה מצטרפת לשני עדים ומכריעה את שני העדים האחרים. החזקה לא משחקת בכלל על המגרש הראייתי. על המגרש הראייתי יש לי שני עדים מול שניים. עכשיו אני לא יודע מה לעשות. אה, אני לא יודע מה לעשות? אני הולך למגרש אחר. המגרש של כללי ההנהגה. שמה אני מחפש הנחיה מהתורה, מה לעשות כשאני לא יודע מה לעשות, כשאין לי ראיות לאף צד. אחד הכללים זה חזקה. החזקה אומרת לך, אם אתה לא יודע מה לעשות, תשאיר את המצב על כנו. תלך אחרי חזקה דמעיקרא. ולכן חזקה כן מצליחה להכריע ספק של תרי ותרי. שלא כמו מיגו ושלא כמו קול, כי חזקה היא לא בירור. שום בירור לא יכול להכריע כאשר יש לי ספק של שניים מול שניים, כי שום בירור לא יכול להיות יותר חזק משני עדים. אבל אם החזקה לא עובדת במישור של הבירורים, חזקה היא כלל הנהגה. אז מה הבעיה? גם בתרי ותרי אני לא יודע מה לעשות. בכל פעם שאני לא יודע מה לעשות, ההנהגה אומרת לי תתנהג אחרי החזקה דמעיקרא. אומר רב אלחנן, אני ממשיך, והיינו ללישנא דתרי ותרי ספיקא דרבנן. זה רק לפי הלשון שתרי ותרי ספיקא דרבנן שהולכים אחרי חזקה. אבל ללישנא תרי ותרי ספיקא דאורייתא, סובר דגם בחזקה אמרינן דלא עדיף משני עדים במקום תרי ותרי דתרי כמאה. זאת אומרת המאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא מה הוא סובר? שחזקה זה כלל מברר ולא כלל הנהגה. והקדמתי בהקדמה שכמובן הוא לא מתכוון שחזקה באמת מבררת את המציאות, בסברה אין פה שום בירור. אלא שההנהגה אומרת לי תתייחס לחזקה כאילו היא הייתה כלל מברר. טוב, אז בוא נתייחס לחזקה כאילו היא כלל מברר, כאילו שהיא הייתה איזה מיגו למשל או משהו כזה. מה קורה במצב כזה? ברור שהיא לא יכולה להכריע ספק של תרי ותרי, כי שום ראיה שתתווסף לשני עדים לא יכולה לעזור להם להכריע שני עדים שעומדים מולם. ואם אני רואה את החזקה כן במישור הראייתי, אז היא לא יכולה לעזור בתרי ותרי. זאת

[Speaker D] אומרת היא מצטרפת לסל של עדויות וראיות. נכון. אבל הוויכוח האם תרי ותרי

[הרב מיכאל אברהם] ספיקא דרבנן או תרי ותרי ספיקא דאורייתא. הוא בעצם וויכוח בשאלה מה טיבה של החזקה. האם החזקה היא כלל הנהגה או שהחזקה היא כלל מברר. אם זה כלל הנהגה, אז עובד גם על תרי ותרי. אם זה כלל מברר, אז לא עובד על תרי ותרי.

[Speaker D] אוקיי. עכשיו, ההסבר הזה אגב חוזר גם בשו"ת רבי עקיבא איגר שהפניתי אתכם אליו. רבי עקיבא איגר אומר דבר דומה, אני לא אקרא עכשיו את לשונו, אבל למשל רבי עקיבא איגר. אני אולי פספסתי פה משהו, אני ממש מצטערת, כי אני אחרי לא ישנתי הרבה, אחרי חתונה. מה הקשר שבין אם זה דאורייתא, אז חזקה היא כלל מברר?

[הרב מיכאל אברהם] לא פספסת שום דבר, את חדת כתער. אין קשר. זה באמת קשה על מה שאומר הקובץ שיעורים. הלשון מאוד קשה. כי בלשון אנחנו רואים שהשאלה היא אם תרי ותרי ספיקא דרבנן או ספיקא דאורייתא. לפי רב אלחנן זה בכלל לא שאלה על הספק של תרי ותרי. השאלה היא איך אנחנו תופסים חזקה. היית צריך להסביר לי שהאם חזקה זה דרבנן או חזקה זה דאורייתא, הייתי אולי מבין. אבל איך זה נכנס בלשון תרי ותרי ספיקא דרבנן ותרי ותרי ספיקא דאורייתא? בסדר. מאוד קשה בלשון ההסבר הזה. בסברא אפשר להבין, אבל בלשון מאוד קשה. רק אני אוסיף, מה שרבי עקיבא איגר מוסיף לעניין הזה, מה יקרה אם יש לי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ותרי ותרי. אדם טוען שהוא פרע, וחזקה שאין אדם פורע תוך זמנו. עכשיו באים, שהוא פרע בתוך הזמן הוא טוען, יש חזקה נגדו. עכשיו יש שני עדים שאומרים שהוא פרע בתוך הזמן, ושני עדים שאומרים שהוא לא פרע. אבל זה כלל מברר כרגע. חזקה שאדם לא פורע תוך זמנו

[Speaker D] לכל הדעות זה כלל מברר.

[הרב מיכאל אברהם] במצב כזה לא לפי רבי עקיבא איגר והקובץ שיעורים לא יהיה וויכוח. כולם יסכימו שלא הולכים אחר החזקה. שתרי ותרי ספיקא דאורייתא בהקשר הזה. זאת אומרת שלא הולכים אחרי החזקה, נכון? זה מה שמסביר רבי עקיבא איגר.

[Speaker D] אפשר להסביר שתרי ותרי מתנהל בצורה שונה במקרים שונים בהקשר לחזקה. כאשר יש חזקה מסוג אחד אנחנו מתייחסים אליו כאילו תרי ותרי זה דאורייתא, וכאשר יש חזקה כלל מברר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אני אומר הלשון היא קשה. כי היה צריך לנסח את המחלוקת לא בזה תרי ותרי זה ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן, אלא השאלה אם חזקה דמעיקרא היא דאורייתא או דרבנן. עכשיו בעצם יכול להיות שמה שאפשר אולי להסביר בדומה לזה, לא בדיוק אותו דבר בדומה לזה, זה ככה. אם אני מבין כמו שאמרתי קודם שתרי ותרי זה ספק חזק כי זה וודאי לכל צד, לא כמו ספק לכל צד אלא שיווי משקל יציב, לא שיווי משקל לא יציב. מה שדייקנו בגמרא במשנה בגיטין מגורשת ואינה מגורשת. אוקיי? אז אני בעצם אומר תרי ותרי ספיקא דאורייתא הפירוש הוא זה ספק חזק. יש לי שני עדים לכל כיוון. ולכן לא הולכים אחרי חזקה. למה?

[Speaker D] כי היא לא מוסיפה

[הרב מיכאל אברהם] שום דבר כי אין מה שיכול להוסיף על שני עדים. ואז ההנחה היא שחזקה זה כלל מברר. אבל כיוון שתרי ותרי הוא ספיקא דאורייתא, אז הכלל המברר לא יועיל לי. אבל אם תרי ותרי ספיקא דרבנן, אז מה אני אומר בעצם? שני עדים מבטלים או מקזזים את השני עדים שכנגדם. מבחינתי אני לא רואה את זה כוודאי מול וודאי אלא זה חזר להיות ספק רגיל, ולכן קוראים לזה תרי ותרי ספיקא דרבנן, ואז החזקה יכולה להכריע את העניין. אלא שאם אני צודק בהסבר הזה, שהוא כן נכנס בלשון, אז ההנחה היא שחזקה היא כלל מברר לשתי השיטות. בין לתרי ותרי ספיקא דרבנן בין לתרי ותרי ספיקא דאורייתא חזקה היא כלל מברר. הוויכוח הוא רק בשאלה מה טיבו של הספק של תרי ותרי. האם תרי ותרי זה שני עדים נגד שני עדים, או שאחרי שהם מתנגשים אז זה כאילו שאין פה עדים לא לפה ולא לשם. ואז החזקה יכולה לבוא ולברר הכל. מה שנקרא בלשון האחרונים אנחנו כבר לזה לא נספיק להיכנס, אבל מה שנקרא בלשון האחרונים תרי ותרי כמאן דאיתא או כמאן דליתא. האם שני עדים מול שני עדים זה כאילו שניהם ניצבים, ממשיכים להיות מוצבים אחד מול השני, ואז החזקה לא יכולה להועיל כלום ככלל מברר, או ששני עדים מול שני עדים זה אומר שמתקזזים אז אין שני עדים לשום כיוון. ואז תבוא החזקה ותכריע. בסדר? אבל שימו לב, גם ההסבר הזה שהוא כבר קצת יותר קרוב לרבי עקיבא איגר ולקובץ שיעורים, הוא לא ממש מה שהם אומרים. כי הם טוענים שהמחלוקת היא מה טיבה של החזקה, ואני טוען שהמחלוקת היא מה טיבו של הספק של תרי ותרי. החזקה היא בכל מקרה מבררת. השאלה היא מה טיבו של הספק של תרי ותרי, זה השאלה. אוקיי. עכשיו, כמו שאמרתי קודם, לפי תוספות זה, אז יש לנו שני הסברים לפי רש"י. שרש"י מסביר האם תרי ותרי ספיקא דאורייתא או תרי ותרי ספיקא דרבנן, רש"י מסביר שהמחלוקת היא בשאלה אם הולכים אחר החזקה או לא הולכים אחר החזקה. נכון? על זה ראינו שני הסברים. אחד של הקובץ שיעורים ורבי עקיבא איגר, שהמחלוקת היא בשאלה אם חזקה מבררת או חזקה היא הנהגה. אמרתי זה לא סביר בלשון הגמרא, אבל זה הסבר אפשרי הגיונית, אבל הוא לא סביר במינוח של הגמרא. לא קוראים לזה ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן. הצעתי הסבר אחר בשיטת רש"י שלכל הדעות חזקה היא כלל מברר והוויכוח הוא בשאלה מה טיבו של הספק של תרי ותרי, כמאן דאיתא או כמאן דליתא. ספק דאורייתא זה ספק חזק, זה כמאן דאיתא. ספק דרבנן זה כמאן דליתא, זה ספק חלש. אוקיי. וזה הכל ברש"י. בשיטת התוספות זה הסבר שלישי. תוספות טוען שתרי ותרי זה ספק ולא הולכים אחר החזקה. ספק חזק, לא הולכים אחר החזקה. רק השאלה האם זה דין דאורייתא או דין דרבנן. זה שלא הולכים אחר החזקה. זאת אומרת כשיש לי תרי ותרי באופן עקרוני הייתי אמור ללכת אחר החזקה והחזקה הייתה פושטת את הספק. אומרת הגמרא לא, תרי ותרי ספיקא. מה זאת אומרת ספיקא? זה לא הולכים אחר חזקה הוא נשאר ספק. רק השאלה אם מה שהוא נשאר ספק זה מדאורייתא או מדרבנן. זה הכוונה ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן. בסדר?

[Speaker C] אתה יכול רגע לחזור? יש לנו שאלה מה טיב החזקה, מה טיב הספק ומה הדבר השלישי?

[הרב מיכאל אברהם] השאלה היא אם זה דרבנן או דאורייתא. הכלל שלא הולכים אחר חזקה, האם זה כלל דאורייתא או כלל דרבנן. עכשיו, אם זה כלל דאורייתא אז אפשר להסביר אותו לפי ההסברים הקודמים. למה לא הולכים אחר החזקה מדאורייתא? כי תרי ותרי כמאן דאיתא, יש פה שני עדים מול שני עדים, חזקה היא מבררת ולכן אי אפשר ללכת אחרי חזקה. אבל למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן, גם הוא מסכים שלא הולכים אחר החזקה. רק הוא טוען שזה רק תקנת דרבנן לא ללכת אחר החזקה. זאת אומרת יחולו פה דיני ספקות, לא הולכים אחר החזקה, אבל זה רק מדרבנן. מדאורייתא החזקה… הוא תופס שהחזקה היא כלל הנהגה, לא כלל מברר. ולכן מדאורייתא באופן עקרוני היינו צריכים ללכת אחר החזקה גם בתרי ותרי. אבל רבנן החמירו בכל זאת לא ללכת אחר החזקה. בסדר? החמירו בעניין גיטין וענייני אישות? רגע.

[Speaker D] עכשיו

[הרב מיכאל אברהם] אני מגיע, זה המשמעות תרי ותרי ספיקא דרבנן. עכשיו נראה איפה מיישמים את זה. אז תראו, לגבי פסק ההלכה, במסקנה של סוגיית יבמות נראה שלהלכה תרי ותרי ספיקא דרבנן. נכון? ראינו את זה. לומדים את זה מבר שטיא. אבל יותר מזה, הרי בבר שטיא גם רואים שתרי ותרי ספיקא דרבנן הפירוש הוא שלא הולכים אחר חזקה. זה נגד תוספות. לא רק פסק ההלכה. פסק ההלכה הוא שתרי ותרי ספיקא דרבנן, זה רואים בגמרא ביבמות. בגמרא בגיטין יש מקום להתלבט אמרתי, אולי רבא ורב יוסף סוברים תרי ותרי ספיקא דאורייתא, אולי גם הם אומרים דרבנן לפי תוספות. בסדר? אבל לפי תוספות יכול להיות שאני יכול ליישב את שתי הקושיות, אבל זה לא יסתדר בגמרא ביבמות. כי הגמרא ביבמות איך היא מסבירה תרי ותרי ספיקא דרבנן? היא מוכיחה מבר שטיא שמה? שהולכים אחר החזקה. אבל הרי תוספות אמר שתרי ותרי ספיקא דרבנן גם לא הולכים אחר חזקה. רק מדרבנן לא הולכים אחר חזקה, אבל תכל'ס לא הולכים. אז איך הגמרא שמה אומרת שכן?

[Speaker D] אולי כן זה הבדל בין דיני ממונות לדיני אישות? או.

[הרב מיכאל אברהם] אז פה עכשיו אנחנו צריכים להיכנס לכל מיני חילוקים. בגמרא בקידושין למשל על ינאי המלך יש כל מיני סתירות, אני לא נכנס לזה שוב, יש הרבה מקומות בש"ס שצריך לבדוק. אבל פה אני עוסק רק בקווי המתאר של הסוגיה. אוקיי? אז יש מצב שיש שיטות בראשונים, תראו את המאירי, הפניתי אתכם למאירי לא יודע אם הספקתם לראות, המאירי אומר כך: ולמדנו… מכל מקום יש פוסקים שהוא ספק תורה, שזה רבא ורב חסדא במסכת גיטין. ויש ראשונים שפוסקים להלכה תרי ותרי ספיקא דאורייתא. ונכסי דבר שטיא ממונא הוא, וממון שאני. אבל לעניין איסור עבדינן לחומרא, ובין בכת אחת, בין בשתי כיתי עדים, חולצת. מה הוא אומר כאן? הוא אומר יש כאלה שפוסקים שתרי ותרי ספיקא דאורייתא. זאת אומרת שלא הולכים אחר חזקה. אגב, לפי תוספות, גם תרי ותרי ספיקא דרבנן לא הולכים אחר חזקה, רק מדרבנן. כך שהיישוב של המאירי יכול ליישב גם את תוספות. הוא בא ליישב את אלו שפוסקים להלכה תרי ותרי ספיקא דאורייתא. אז למה אצל בר שטיא הולכים אחר חזקה? אבל אני שאלתי שאלה דומה על תוספות. למרות שפוסקים תרי ותרי ספיקא דרבנן, הרי לפי תוספות תרי ותרי ספיקא דרבנן זה גם כן שלא הולכים אחר חזקה. רק מדרבנן לא הולכים אחר חזקה. אז אני שואל, אז למה אצל בר שטיא כן? אז הוא אומר ככה: יש הבדל בין איסור לממון. למה? באיסור, תראו למשל לפי תוספות. בתוספות זה הכי חזק. תוספות אומר שזאת בעצם חומרא דרבנן, נכון? מדאורייתא היינו צריכים ללכת אחר החזקה. רבנן החמירו להשאיר את זה כאילו היה פה ספק. לא הולכים אחר החזקה. ספיקא דרבנן. נכון? בממונות שייך להחמיר דבר כזה? הרי בממונות חומרא לנתבע זה קולא לתובע ולהפך. בממונות אין קולא וחומרא. איך אפשר להגדיר קולא וחומרא? באיסורים יש קולא וחומרא. אפשר להחמיר עלי שאני אנהג בדיני ספקות, לא אשמוך על החזקה, כי שמה זה רק עסק שלי. אבל בממונות זה תובע מול נתבע. אם אתה תסמוך על החזקה, אז זה קולא לנתבע וחומרא לתובע. אם לא תסמוך על החזקה, אז זה חומרא לנתבע וקולא לתובע. תכלס אין פה דרך להחמיר או להקל. יש פה שני צדדים. לכן שם משאירים את הדין על חזקתו. משאירים את הדין על דין תורה. אין את החומרא דרבנן הזאת של להחמיר ולא ללכת אחר החזקה. זה התירוץ בתוספות. ומה שתוספות בעצם אומר זה ככה: תרי ותרי ספיקא דרבנן. ולכן בגמרא בגיטין, גם למאן דאמר שלא מעמידים על חזקה, רבא ורב חסדא ורב יוסף, אפשר היה להסביר שהם סוברים תרי ותרי ספיקא דרבנן. כי גם לשיטה שתרי ותרי ספיקא דרבנן לא הולכים אחר חזקה, רק לא הולכים אחר חזקה מדרבנן, ולכן אין בעיה. ואז הסוגיה בגיטין מתיישבת עם הסוגיה ביבמות. שתי הסוגיות סוברות תרי ותרי ספיקא דרבנן. תשאלו אותי, אז למה ביבמות אחרי שמגיעים למסקנה שתרי ותרי ספיקא דרבנן כן הולכים אחר חזקה? בר שטיא. בגלל שזה ממון. בממון לא נאמרה החומרא דרבנן הזאת לא לסמוך על החזקה, כי אין מה להחמיר, זה גם קולא וגם חומרא. אין טעם להחמיר בממונות. כל החומרא הזאת שתרי ותרי ספיקא דרבנן נאמרה רק על איסורים. בממונות אם אני אומר תרי ותרי ספיקא דרבנן, אז זה חוזר להיות כמו רש"י. מה רש"י אומר? תרי ותרי ספיקא דרבנן הפירוש הוא: הולכים אחר החזקה. נכון? גם תוספות יסכים בממונות עם מה שאומר רש"י. אתם איתי? יפה. אז בעצם יוצא ככה: נסכם את שיטת רש"י ושיטת תוספות כדי שישב לנו מסודר. שיטת רש"י היא שהמחלוקת תרי ותרי ספיקא דרבנן או ספיקא דאורייתא היא מחלוקת בשאלה אם הולכים או לא הולכים אחר חזקה. למאן דאמר ספיקא דרבנן, הולכים אחר חזקה. למאן דאמר ספיקא דאורייתא, לא הולכים אחר חזקה. איך מיישבים את מה המסקנה בסוגיית יבמות? תרי ותרי ספיקא דרבנן והולכים אחר חזקה. גם בממונות, גם באיסורים, והגמרא מביאה ראיה מבר שטיא לייבום. זאת אומרת איסורים ממונות אותו דבר. למה הגמרא בגיטין מתייחסת לתרי ותרי כספיקא דאורייתא שלא מעמידים על חזקה? כי זה מחלוקת אמוראים. רבא ורב חסדא ורב יוסף סוברים כך, אבל רבי יוחנן חולק עליהם ואנחנו פוסקים הלכה כרבי יוחנן. כך לומד רש"י את שתי הסוגיות. מה ההסבר במחלוקת? ראינו את קובץ שיעורים ואת ר' אלחנן הסבר אחד, אני הצעתי הסבר אחר, האם זה כמאן דאיתא או כמאן דליתא. זה הכל בשיטת רש"י. גמרנו את רש"י. שיטת התוספות. שימו לב, תוספות לא כל כך רחוק מרש"י, כי תוספות גם הוא מסכים שלמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא, אז לא הולכים אחר חזקה, אלא שמדאורייתא. מדאורייתא לא הולכים אחרי חזקה. תרי ותרי ספיקא דרבנן הולכים אחרי חזקה מדאורייתא, אבל באופן הזה הוא כמו רש"י, הולכים אחרי חזקה למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן. רק הוא אומר, כן, אבל באיסורים אנחנו מוסיפים חומרה מיוחדת, בכל זאת לא ללכת אחרי חזקה. בממונות אנחנו משאירים את זה כפי שהיה, הולכים אחרי חזקה בתרי ותרי ספיקא דרבנן. וזה הנכסי דבר שטיא. אוקיי? זה הסיכום לפי תוספות. הערה אחרונה, עדיין יש הערה איך תוספות למד את הסוגיה ביבמות. למה? כי הרי בסוגיה ביבמות, בוא אני אזכיר לכם איך היא מסתיימת עם הבר שטיא הזה. הרי הגמרא מביאה את בר שטיא כראיה לזה שתרי ותרי ספיקא דרבנן. נכון? תראו פה, ובשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן, דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואישה אוקמה אחזקה, תעמידו את האישה על חזקתה, מידי דהוה אנכסי דבר שטיא. נכון? כמו שבנכסי דבר שטיא. לא הבנתי, אבל הרי לפי תוספות אני מבין את נכסי דבר שטיא כי זה בממון, אבל איך אתה מביא מזה ראיה לאישה ששם מדובר באיסור? הרי לפי תוספות כל מה שמעמידים בחזקה אצל בר שטיא זה בגלל שמדובר בממון. איך הגמרא מביאה מזה ראיה שגם את האישה באיסורים מעמידים על חזקה? לפי תוספות הרי זה דין שנאמר רק על ממונות לא לאיסורים. נכון. צריך להגיד שהגמרא הביאה מפה ראיה לזה שתרי ותרי ספיקא דרבנן, כי אם זה היה דאורייתא אז גם בממון לא היינו הולכים אחרי החזקה. נכון? אז זה הראיה שתרי ותרי ספיקא דרבנן. עכשיו נכון שבאיסורים הדין לפי תרי ותרי ספיקא דרבנן שונה מאשר בממונות, לא משנה. אבל את הראיה מממונות לזה שתרי ותרי ספיקא דרבנן אני יכול להביא. נכון? אם בממונות אני הולך אחרי החזקה, מה זה מוכיח? שתרי ותרי ספיקא דרבנן, כי אם זה היה דאורייתא גם בממונות לא הייתי הולך אחרי חזקה. נכון? אז אם בממונות אני הולך אחרי חזקה כמו שרואים אצל בר שטיא, אז תרי ותרי ספיקא דרבנן. טוב, עכשיו עזבנו את הממונות, אנחנו יודעים שתרי ותרי ספיקא דרבנן. כשאנחנו מגיעים לאיסורים, באמת ניישם את זה לפי הכללים של האיסור, שמדרבנן בכל זאת לא נלך אחרי החזקה. אבל מדאורייתא באמת הולכים אחרי החזקה כי תרי ותרי ספיקא דרבנן. אז אפשר להביא ראיה מממונות לאיסורים, לא לעצם הדין. זה לא ראיה לזה שהולכים אחרי חזקה, אלא זה ראיה לזה שתרי ותרי ספיקא דרבנן. וזה שלא הולכים אחרי החזקה זה רק דין דרבנן ולא דין דאורייתא. לזה הביאו את הראיה מבר שטיא. אתם איתי או שקצת איבדתם אותי? מרגיש שקצת… זה בסדר? תראו את זה בסיכומים. תראו את זה בסיכומים, בסיכומים אני מקווה שזה יצא יותר ברור. טוב, האמת שזה עיקר דבריי, אני צריך לחשוב מה אנחנו עושים בפעם הבאה, אם כבר נמשיך הלאה או שעוד נחזור לעוד איזה שיעור על גם לחזור על הסוגיה, כי הרי אני עולם מזכיר לכם, רש"י ובעל המאור אצלנו בסוגיה. מה אנחנו יודעים להגיד עכשיו? רש"י סובר שתרי ותרי ספיקא דאורייתא, ובעל המאור פוסק שתרי ותרי ספיקא דרבנן. נכון? כי רש"י אומר שלא הולכים אחרי חזקה, ובעל המאור אומר שהולכים אחרי חזקה. אם כי לפי תוספות זה לא חייב להיות, כי לפי תוספות גם למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן לא הולכים אחרי חזקה באיסורים, רק בממונות.

[Speaker D] עכשיו השאלה אם מדאורייתא הולכים אחרי חזקה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, בדאורייתא לא. תרי ותרי ספיקא דאורייתא ודאי לא הולכים אחרי חזקה. בתרי ותרי ספיקא דרבנן לשיטת רש"י הולכים אחרי חזקה, לשיטת התוספות עקרונית הולכים אבל דרבנן החמירו לא ללכת.

[Speaker D] עכשיו השאלה מה המקרה אצלנו בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] מה? בעל המאור הולכים אחרי חזקה בדאורייתא? לפי בעל המאור אצלנו בסוגיה, בעל המאור אומר שאם זה יהיה תרי ותרי נלך אחרי חזקה של הדיין, הוא יישאר כשר. למה? כי תרי ותרי ספיקא דרבנן. נכון? רש"י חולק עליו. רש"י אומר ברגע שיש תרי ותרי הדיין איבד את חזקתו. למה? כי תרי ותרי, סליחה, הדיין, כן, כי תרי ותרי ספיקא דאורייתא. ואין אחרי, לא הולכים אחרי חזקה בתרי ותרי. זה בעצם מה שמונח מאחורי מחלוקת רש"י ובעל המאור. אוקיי? ואם זה כך, אז עכשיו השאלה מה קורה לפי תוספות. הרי לפי תוספות בתרי ותרי ספיקא דרבנן גם… לא הולכים אחרי חזקה. נכון. אז תוספות בכל מקרה יצטרך ללמוד פה כמו רש"י ולא כמו בעל המאור, כי תוספות גם אם נגיד תרי ותרי ספיקא דאורייתא, גם אם נגיד תרי ותרי ספיקא דרבנן, פה לא נלך אחרי חזקה. נכון? אלא אם כן, אלא אם כן אנחנו נגדיר את המצב הזה כדיון על דיני ממונות. אנחנו דנים הרי כשרותו של הדיין, אבל לענייננו למאי נפקא מינה? הם דנים לשטר הלוואה. זה דיני ממונות. יכול להיות שבדיני ממונות תוספות יגיד שבתרי ותרי אנחנו נלך אחרי חזקה, כי פה לא החמירו חכמים בממונות, הם לא החמירו כמו אצל בר שטיא. אוקיי? אז פה אמרתי בקצרה כבר את ההשלכות לגבי הסוגיה שלנו, אולי זה יספיק לנו. נראה, אני עוד אחשוב קצת איך לבנות את הפעם הבאה. יעל, לא שומעים אותך, את מושתקת.

[Speaker A] אני חושבת שהיא יצאה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יעל אלקיים.

[Speaker A] אני אומרת, התרי ותרי בעניין ממונות שעכשיו אמרת, זה לעניין הדיין, לא לעניין השטר.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר לעניין הדיין, אבל השאלה אם הדיון על הדיין, התרי ותרי שיש על הדיין, זה תרי ותרי בממונות או באיסורים? לכאורה אנחנו עוסקים בסטטוס של הדיין, נכון? האם הוא גזלן או לא גזלן, שזה לא ממונות, זה איסורים. זאת אומרת, הסטטוס זה מעמד אישי. מצד שני, אבל הדיין פה הרי הולך לדון בקיום שטר של הלוואה, אז בעצם ההשלכה של פסלותו של הדיין היא השלכה לממונות, ואז אולי יש מקום להגיד שאנחנו כן נלך אחרי חזקה אם תרי ותרי ספיקא דרבנן כי זה ממונות. אז פה יש מקום להתלבט. טוב. אוקיי. תודה רבה. עוצרים כאן. להתראות, שבת שלום.

[Speaker C] תודה רבה, שבת שלום. שבת שלום. פרק ב' בבאור מדת הזהירות חלקי הזהירות והדרכים לקנותה. הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו, כלומר מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו אם טובים הם או לא, לבלתי יעזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כסומא בארובה. והנה זה דבר שהשכל מחייבו. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך יתכן שיסכים להעלים עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה. והנה העושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם ולברוח ולהמלט מכל מה שנראה להם מזיק להם. וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הרי הוא כסומא המהלך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה לבוא ממנה. כי הנה אין הטבע והמקרה שישמרהו בעת שלא ישמור הוא את עצמו. ואמר שלמה המלך עליו השלום ברוח קדשו "פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו", ואומר "אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע". וכבר מצינו בנביא שהיה צווח על אנשי דורו "כי אין איש ניחם על רעתו לאמור מה עשיתי". והנה הם היו הולכים ומרוצצים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם להתבונן על המעשים והדרכים, ובזה היו נופלים ברעה מבלי לראותה. והנה זה ממש אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו על בני האדם באופן שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאילולי היו משגיחים על דרכיהם אפילו מעט, מיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים את החטא לגמרי. והנה זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר", שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל כדי שלא יתנו לב או ישימו עצה נגדו. כן הוא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה. המידה הזאת של הזהירות היא המפתח לכל שאר המידות כפי שכותב הרמח"ל בהמשך דבריו. בלי הזהירות אדם אינו יכול להתחיל אפילו את המסלול של העבודה הרוחנית שלו. הוא חייב לעצור ולחשוב על כל צעד ושעל. הרי החיים עוברים מהר, ואם אדם לא עוצר להתבונן הוא עלול למצוא את עצמו בסוף הדרך בלי שהשיג את המטרה שלשמה הוא הגיע לעולם הזה. לכן החובה הראשונה היא פקיחת העיניים, התבוננות פנימית, ובחינת המעשים במידת הדין ובמידת האמת. שנזכה בעזרת השם לקנות את מידת הזהירות וללכת בדרכי ישרים. אמן.