נושאים במסכת מכות פרק ג' – שיעור 8 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] לכמה מעשים הוא עשה? לאיזה מהתפיסות זה דומה או מתאים? ויש שתי תפיסות לגבי חיוב חטאת. האם חיוב חטאת הוא על ההעלם, רק שיש תנאי שיהיה מעשה, או חיוב חטאת הוא על המעשה, רק שיש תנאי שיהיה העלם? העלם? נכון, חד משמעית. זאת אומרת, אם אני מבין שמספר החטאות הוא כמספר ההעלמות, אז הכי מתבקש לומר שבעצם חיוב החטאת מובא על ההעלם, לא על המעשה. נכון, צריך שהוא יתממש, אבל בעצם אתה מביא על ההעלם. והנה הנפקא מינה, אם יש לי כמה העלמות שכולם באו לידי ביטוי במעשה אחד, מישהו בא על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו. בסדר? יש לו שלושה העלמות, נעלם ממנו איסור אחותו, איסור אחות אביו ואיסור אחות אמו. אוקיי? אבל המעשה שהוא עשה היה מעשה אחד. כמה חטאות הוא חייב להביא? אז תלוי. אם אני מביא את החטאת על המעשה, אז הוא יביא רק חטאת אחת. יש תנאי שזה נעלם ממנו, התנאי התקיים, אבל תכלס מספר החטאות הוא כמספר המעשים, ומעשה היה פה רק מעשה אחד. אבל אם אני מבין שאת החטאת אני מביא על ההעלמות, אז פה היו שלושה העלמות, אז צריך שלוש חטאות. אה, תגיד לי, אבל זה רק העלמות כאלה שהביאו לידי מעשה? זה הביא לידי מעשה. נכון, זה מעשה אחד, אבל מה אכפת לי? אני לא מביא את החטאות על המעשים, המעשה רק נדרש כדי שיהיה ביטוי מעשי להעלמות. אז לכן לא אכפת לי שהביטוי המעשי לשלושת ההעלמות הוא ביטוי מעשי אחד, רק ביאה אחת עשיתי פה. תכלס, לשלושת ההעלמות היה ביטוי מעשי, לכן לשלושתם אני חייב חטאת. לכן לדעתי הדין הזה של אחותו, אחות אביו ואחות אמו הוא אינדיקציה מאוד ברורה לזה שחיוב החטאת הוא על ההעלמות ולא על הגופים. מסכימים? מה? או, אז מה קורה כשיש גופים מחולקים? או גם מה ההיררכיה? מה מחלק יותר? אני הייתי אומר מה זאת אומרת? ברור שמה שמחלק יותר זה ההעלמות. אם שלושה העלמות, אז ברור שאני צריך להביא שלוש, כי הרי אני מביא על ההעלמות. האם יש העלם אחד עם שלושה גופים, אז מה אכפת לי שזה בא לידי ביטוי שלוש פעמים? הרי זה העלם אחד, לכאורה אני צריך להביא רק חטאת אחת. אתה יכול להגיד לי אולי ששלושה גופים זה כמו שלוש העלמות, זה נעלם לגבי זה, נעלם, טוב, זה קצת דחוק. עכשיו נשאלת עוד שאלה, מה ההיררכיה ביניהם? מה יותר סביר שיחלק? הגופים או השמות? אז ברור שהשמות, נכון? ברור שהשמות. גם אם אני מוכן לקבל שגופים מחלקים ומביאים שלוש חטאות על שלושה גופים, אבל אין ספק שאם זה כך, אז ברור שבשלושה שמות אני אביא שלוש חטאות, נכון? זה ברור. פה אני צריך הסברים דחוקים בשביל להסביר למה בכלל מביאים פה שלוש חטאות, אבל בשלושה העלמות של שלושה שמות שונים, ברור שאני צריך להביא שלוש חטאות. זאת אומרת הקל וחומר הראשוני שמובא אצלנו בסוגיה הוא מתבקש, הוא חייב להיות, נכון? אם התפיסה היא שחיוב החטאת הוא על ההעלמות, נכון? אבל הרי למסקנת הגמרא הקל וחומר הזה נפל, כי אומרים לי לא, פה יש שלושה גופים, אז אולי אין, ולכן אין קל וחומר. ועכשיו השני גם אומר נכון, גם אני מסכים שאין קל וחומר ולומד משהו אחר. אז לכן לכאורה למסקנה יוצא הפוך, נכון? יוצא שהמעשים בעצם מחייבים ולא השמות. גברא שוגג, בכל זאת שוגג פה. אבל ההבדל בכלל, במזיד אתה צריך להתייחס לגופות. כמובן, נכון. כל הדיון שלנו הוא רק על שוגג. כן כן. אבל אני רוצה לומר זה לא מדויק. למה זה לא מדויק? כי הגמרא רואה בגופים סברה שהיא יותר מאשר השמות, ורואה גם בשמות סברה שהיא יותר מהגופים. נגיד שיש יתרון לכל אחד מהם. אתם מבינים שגם אז אין קל וחומר, נכון? כשאתה אומר שאין קל וחומר, זה לא אומר שמבחינתך ההיררכיה היא שהגופים מחלקים יותר מהשמות. יכול להיות שיש שיקול מסוים שמבחינתו הגופים מחלקים יותר, ויש שיקול הפוך שהשמות מחלקים יותר, וכיוון שכך אתה לא יכול לעשות קל וחומר משום כיוון, משום כיוון. יש פירכא לכל אחד מהצדדים. כשדחינו קל וחומר שיש קל וחומר, אז ההיררכיה ברורה. כשאין קל וחומר, זה לא אומר שההיררכיה היא הפוכה. זה אומר שאין היררכיה ברורה. יכול להיות שזה לפה ויכול להיות שזה לשם. לכן אי אפשר להסיק מהגמרא הזאת שלמסקנה החיוב חטאת בא על המעשים ולא על ההעלמות, נכון? גם למסקנה זה לא נכון. יכול להיות שזה גופא הספק של השני צדדים בגמרא, אבל גם למסקנה הספק הזה לפחות לא הוכרע. אני יכול עדיין להישאר עם התפיסה שההעלמות הם באמת המחייבים בחטאת. אוקיי? עכשיו, למה אני אומר את זה? כי לשם אני רוצה באמת לחתור. אני רוצה לטעון שההעלמות הם המחייבים בחטאת, והדבר עוד פעם, ההסבר הכי מתבקש זה פשוט אנחנו רואים במשנה במסכת שבת, שמספר החטאות הוא כמספר ההעלמות, זה הכל. אז מה לכאורה זו נפקא מינה פשוטה, מי שרוצה להגיד אחרת זה פלפולים. אם אתה רוצה להגיד שמביאים את החטאות על המעשה, ההעלמות הם תנאי, אז מה אכפת לי שהיו חמש ההעלמות? למה אני צריך להביא המעשה אחד? למה אני צריך להביא כמה חטאות? למה אני צריך להביא חטאת אחת, סליחה. טוב. אז אני רוצה להביא באפיקי ים, אפיקי ים זה גיסו של רב חיים עוזר. גיסו של רב חיים עוזר. אז הוא חוקר בעצם לכאורה בחקירה הזאת. בוא נראה. בהא דקיימא לן דאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת, יש לי לחקור בטעם הדבר. אם הטעם משום דחיובא דחטאת אשגגה הוא, וכיוון שלא נודע לו בינתיים הרי חד אשגגה היא, ואף דאכל זה שחרית וזה בין הערביים, מכל מקום כולה חד אשגגה היא ואינו חייב אלא אחת, וכאילו אכלן בבת אחת ממש. דאפילו לרבי אליעזר דסבירא ליה דאעברה עליה משום דבאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים, היינו דווקא באכלן שלא בבת אחת, משום דהוו תרתי חייב שתים אע\"ג דחד שגגה היא. אבל באוכלן בבת אחת ממש גם לדידיה אינו חייב אלא אחת, וכמבואר שם דקצר וקצר חייב שתים, וקצר שתי גרוגרות בבת אחת אינו חייב אלא אחת. והרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר סבירא ליה דאע\"ג דהוו תרתי מכל מקום כיוון דשגגה אחת היא הווי ליה כאילו עשאם בבת אחת מגזירת הכתוב ואינו חייב אלא אחת. עד כאן זה צד אחד בחקירה שלו. מה הוא אומר? החיוב של החטאת הוא חיוב על השגגה, נכון? צד שני בעצם הצד שהצגתי לכאורה זה הצד שהבאתי קודם, נכון? זו אפשרות אחת. האפשרות השנייה שמגיעה בפסקה הבאה, ויש מקום לומר דגם לרבנן דפליגי אליעזר סבירא ליה, אני מדבר פה למטה, דגם לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר סבירא ליה דכיוון דהוו תרתי באמת מחויב תרתי מן הדין, ורק דגזירת הכתוב הוא דכל שלא נודע לו על חטאו ולא נתחייב בקורבן, מיפטר בקורבן אחד על שניהם. וכמו דהדין ביולדת דכל שלא יצאה לשעה הראויה להביא קורבן מביאה קורבן אחד על לידות הרבה. אבל בנודע לו בינתיים בין אכילה לאכילה, כיוון דחלה באכילה זו להביא קורבן, שוב לא שייך דיפטר בקורבן זה על מה דיאכל אחר כך. נפקא מינה מכל זה יבואר לפנינו. זה הצד השני. מה הצד השני? שההעלמות קובעות, אבל המעשים קובעים. המעשים קובעים. הצד השני זה שהמעשים קובעים, רק יש גזירת הכתוב שאם זה בהעלם אחד זה נחשב כאילו מעשה אחד. נכון? לא שזה נחשב כאילו מעשה אחד. שהחטאת על המעשה הראשון עולה לי גם למעשה השני. כי זה נעשה בהעלם אחד. אבל בעצם יש לי שני מחייבי חטאת. האם החקירה שלו זו החקירה שאני דיברתי עליה למעלה? שאלה תרגיל בפרשנות. בעצם מה שהוא שואל אתכם, אומרים, זה האם חטאת מובאת על ההעלמות או שחטאת מובאת על המעשים. נכון? ואז בעצם אני אומר ככה: אם חטאת מובאת על ההעלמות אז ברור למה מי שעשה אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד מביא חטאת אחת, כי יש פה רק העלם אחד, מה אכפת לי שהוא אכל שני זיתים? נכון? אבל אם החטאת מובאת על המעשים, אז למה באמת מי שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד מביא חטאת אחת? גזירת הכתוב שאם הוא מביא חטאת על הכזית הראשון זה עולה לו גם לכזית השני. אוקיי? זה הצד השני שלו. אבל לא שזה מובא על ההעלמות, זה מובא על המעשים. יש גזירת הכתוב שהחטאת על המעשה הראשון מועילה גם למעשה השני. זה מה שהוא טוען. אוקיי? זאת אומרת הדין השני שהוא מדבר עליו זה דין בדיני חטאות. שחטאת אחת יכולה להועיל גם למעשה נוסף שמחייב חטאת. בעצם אני חייב שתי חטאות אם אכלתי שני זיתי חלב. כי הרי המעשה הוא המחייב. אני חייב שתי חטאות. אבל יש דין כזה שאם שני החיובים של החטאת אין ביניהם הפרש של… זאת אומרת זה באותו העלם, לא נזכרתי באמצע. אם זה באותו העלם אז החטאת הראשונה עולה לי גם על המעשה השני. סתם זה דין באיך חטאת מכפרת, זה הכל. זה לא קשור לשאלה כמה עבירות עשיתי וכמה חטאות אני חייב. אני חייב שתי חטאות. אבל החטאת הראשונה עולה לי גם במקום השנייה. והאפשרות הראשונה שלו מה היא? שלא, אני חייב רק חטאת אחת. זה הטענה שלו. אבל עכשיו בוא נקרא אותו יותר בזהירות ותראו שזה לא נכון. בהא דקיימא לן דאוכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד דאינו חייב אלא אחת, יש לי לחקור בטעם הדבר, אם הטעם משום דחיובא דחטאת אשגגה הוא, עד כאן נראה שזה ממש מה שאני אמרתי, נכון? וכיוון שלא נודע לו בינתיים הרי חד אשגגה היא. ואף דאכל זה שחרית וזה בין הערביים, מכל מקום כולה חד אשגגה היא ואינו חייב אלא אחת. למה? איך הייתם מסבירים למה הוא חייב אחת? כי זה העלם אחד, ולכן מה? לכן זה רק העלם אחד. אבל תראו מה הוא כותב: ואינו חייב אלא אחת וכאילו אכלן בבת אחת ממש. ואם זה לא כאילו אכלן בבת אחת ממש אז מה? ויש העלם, הוא העלם אחד. גם הצד הראשון של האפיקי ים אומר החיוב הוא על המעשים, לא על השגגות. רק אם זה נעשה באותו העלם, אז המעשה של האכילה של שני הזיתים נחשב כמעשה אחד, אז אתה חייב רק חטאת אחת, אבל לא בגלל שהחטאת מובאת על המה? על ההעלם. החטאת מובאת על המעשה, רק שני מעשים שונים שנעשים בהעלם אחד נחשבים כמעשה אחד, אז אתה חייב רק חטאת אחת. הצד השני אומר שלא, אתה חייב שתי חטאות. למה? כי זה שני מעשים, והרי החטאת מובאת על המעשים. איי, אז למה מספיק חטאת אחת כשאתה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד? כי יש גזירת הכתוב שהחטאת הראשונה עולה לו גם בשביל השנייה אבל הוא חייב שתיים באופן עקרוני. זאת אומרת במילים אחרות הוא מניח בשני הצדדים של החקירה שלו שחיוב החטאת הוא על המעשה. הוא לא מעלה בדעתו בכלל את האפשרות שחיוב החטאת הוא על ההעלם. חיוב החטאת הוא על המעשה. כל השאלה זה אם שני מעשים נעשים בהעלם אחד שזה בדיוק מה שקשה על השיטה הזאת, נכון? אם שני מעשים נעשים בהעלם אחד והחיוב הוא על המעשה, אז למה אתה חייב רק חטאת אחת? אני הייתי אומר פשוט, כי ההעלם הוא אחד, החטאת היא על ההעלמות לא על המעשים. הוא לא מעלה בדעתו את הכיוון הזה בכלל, שני הצדדים שלו זה לא זה. אצלו ברור שהחיוב הוא על המעשה ולכן הוא באמת מוטרד מהשאלה, אז למה אתה חייב חטאת אחת אם זה שני מעשים בהעלם אחד? אז יש שני הסברים, אבל זה עדיין לפי התפיסה הזאת שהחיוב הוא על המעשה. ההסבר הראשון אומר כי זה מעשה אחד. זה מעשה אכילה אחת, כאילו אכלן בבת אחת. לכן הוא חייב חטאת אחת לא כי ההעלם הוא אחד, אלא כי המעשה שעליו הוא עבר הוא אחד. זה שזה בהעלם אחד רק מחבר את המעשים, כיוון שהמעשים זה מעשה אחד, לכן אתה חייב חטאת אחת. ההסבר השני אומר לא, אתה חייב שתי חטאות. רק למרות שאתה חייב שתי חטאות הבאת החטאת הראשונה עולה לך גם לכפר על השנייה. יש דין בדיני חטאות כזה, זה הכל. אבל אתם רואים ששני הצדדים תולים את חיוב החטאת במעשה לא בהעלם. הוא לא מעלה בדעתו בכלל שחיוב החטאת הוא על ההעלם, לא על המעשה. אוקיי? עכשיו הוא מביא, הוא חוזר על זה עוד פעם, כן? זה מה שהוא אומר מכל מקום, בואו נראה פה: מכל מקום כיוון דשגגה אחת היא הוה ליה כאילו עשאן בבת אחת מגזירת הכתוב ואינו חייב אלא אחת. רואים? זאת אומרת זה נחשב כאכילה אחת מגזירת הכתוב. יש גזירת הכתוב כזאת שאומרת שאם לא היה, אם זה היה באותו העלם הוא לא נזכר באמצע, אז כל האכילה נחשבת אכילה אחת. לפי איך שאני אומר לא צריך להגיע לגזירת הכתוב, יש פה סברה פשוטה, יש פה העלם אחד אתה חייב חטאת אחת. למה צריך גזירת הכתוב פה? חיוב חטאת הוא על ההעלם, היה פה העלם אחד אתה חייב חטאת אחת. לכל אורך הדרך ברור שלכאורה נראה שהוא עושה את החקירה שלי אבל לא. הוא בחר צד. לפי שני הצדדים בחקירה שלו החיוב הוא על המעשה, לא על ההעלם. עכשיו הוא מביא את רש\"י בשבת: וכן ייראה מלשון רש\"י ז\"ל, וזה לשונו: ולא דמי לידיעות שבין אכילת חלב לאכילת חלב שמחלקות לדברי הכל דהתם חיובי אשגגות הוא וכיוון שיש ידיעה בינתיים הוו להו שתי שגגות. מה הייתם אומרים על רש\"י הזה, מה הוא סובר? שגגות. נכון, ממש כמו שאני אומר. אוקיי, הוא מביא את הרש\"י הזה כראיה לאפשרות הראשונה שלו, שהיא לא האפשרות שאני מדבר עליה. תראו מה הוא כותב: וכן יהיה לשון הש\"ס דהעלמות מחלקות, אך אלו כחדא, מוכח מזה דעתם דאינו חייב אלא אחת, משום דהוה חד שגגה וחיובא אשגגה הוא. אבל זה מבחינתו נימוק לצד הראשון בחקירה שלו, שבעצם החיוב הוא על המעשה, רק זה מעשה מתמשך אחד. שגגה אחת רק הופכת את כל המעשים למעשה אחד, ולכן חיוב החטאת שלך הוא רק חיוב אחד. כי יש פה רק מעשה אחד. אבל ברור שפשט רש\"י הוא לא כזה. פשט רש\"י הוא מה שאני אומר. שהחטאת מובאת על השגגה. אם יש לך שגגה אחת, אז אתה חייב חטאת אחת. למה צריך גזירת הכתוב פה? לא צריך שום גזירת הכתוב. מספר החטאות הוא כמספר השגגות, כי החטאת מובאת על השגגה. זה הכל. אוקיי? עכשיו תראו. עכשיו הוא פושט את החקירה שלו מהר\"ן. קיצור, אז מה שיוצא בינתיים, אפיקי ים לא לוקח בחשבון בכלל את האפשרות שהחטאת מובאת על ההעלם. וזה מה שאמרתי לכם בהתחלה, האינטואיציה הראשונית של כל מי שתשאלו אותו, יגיד לכם החטאת מובאת על המעשה, לא על ההעלם. נכון שבהעלם אחד חייבים אחת, אפיקי ים אומר שתי אפשרויות, אבל אף אחד לא מעלה בדעתו בכלל את האפשרות שחיוב החטאת מובא על ההעלם בכלל, לא על המעשים. המעשה זה רק תנאי כדי שההעלם יתממש. אבל החטאת מובאת על ההעלם. אוקיי? עכשיו הוא מביא ראיה מהר\"ן. אז אמרתי, זה אפיקי ים וודאי מניח כך. רש\"י לדעתי אומר לא כך. רש\"י אומר כמו השיטה שאני מדבר עליה.

[Speaker E] אבל כאילו… מה? אפיקי ים אומר כאילו הוא לא מתכוון לזה, אבל כאילו, הדמיה, אבל הוא מתכוון בעצם ל…

[הרב מיכאל אברהם] וכי הוא צריך להגיד את זה שזה גזירת הכתוב ושזה כאילו אכילה בבת אחת, יש שגגה אחת ולכן חייב חטאת אחת. זה הכל.

[Speaker F] זה כמו בשבת, בשבת שב… הרי הוא הביא את הפרק של שבת. הוא עשה כמה והביא חטאת אחת. על כל אחד ואחד הוא צריך? לא. חטאת אחת.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא ידע ששבת. אם הוא לא ידע היום שבת. אם הוא ידע יש לו כמה העלמות, לכן הוא מביא כמה חטאות. הוא ידע ששבת היום, רק הוא לא ידע שאסור לברור בשבת, הוא לא ידע שאסור להעביר בשבת, אז כל אי ידיעה כזאת זה העלם. כן, בדיוק.

[Speaker F] אז יש לו גם העלם.

[הרב מיכאל אברהם] לכן זה… להיפך, משם הראיה למה שאני אומר, שהחטאות מובאות על ההעלמות. ולכן מספר ההעלמות הוא קובע את מספר החטאות. ועתה ניתנה ראש ונשובה אל מה שכתבנו לעיל, דיש מקום לומר דעתם באוכל שתי זיתי חלב דאינו חייב אלא אחת, משום דהוי כחדא אכילה וכאוכל בבת אחת. אתם רואים את הניסוח? זה הצד הראשון שלו, לא השני. זה ברור שזה לא מה שאני אומר. והנראה לעניות דעתנו דכמו דעת הר\"ן ז\"ל בנדרים דף י\"ז, אמר וזה לשונו: הילכך, עכשיו זה ציטוט מהר\"ן: מי שתלה נזירותו באם אוכל על כל כזית וכזית שבו תלה נזירותו, וכי אכל טובא, כלומר זיתים הרבה, ומתרין בו בין כל זית וזית לומר שאם יאכלנו יתחייב עליו נזירות אחת, חייב על כל אכילה ואכילה. מישהו אומר \"אם אני אוכל כזית משהו, אני מקבל עליי נזירות שלושים יום\". עכשיו הוא אכל שלושה זיתים, אז הוא חייב נזירות תשעים יום. בסדר? אם התרו בו בין אכילה לאכילה. בסדר? אם אחרי האכילה הראשונה אמרו לו \"אתה זוכר שעל כל אכילה שאתה אוכל אתה חייב נזירות?\" ואז הוא אכל עוד אחד. ואז \"אתה זוכר ש…\", ואז הוא אכל עוד אחד. בסדר? אם יש התראה שמחלקת באמצע, אז הוא חייב נזירות על כל אחד ואחד. אם לא, אז הוא חייב נזירות אחת. אוקיי? דומה מאוד להעלם בחיוב חטאת בהעלמות. כן? רק תשימו לב, פה זה לא איסור ולא עונש ולא שום דבר. זה חיוב נזירות, הוא נדר. \"אם אני אוכל, אני חייב נזירות\". זה לא עונש ולא עבירה ולא כלום. אוקיי? עכשיו הוא אומר: ונראה בעיני, זה הר\"ן, ונראה בעיני דלא הכי בעינן דליתרו ביה בין כל כזית וכזית, משום דלא עדיפי אכילות הללו להתחייב עליהם נזירות כתלאו בהן מלהתחייב עליהם קרבן ומלקות כשנשבע שלא יאכל כיכר זו. כשם דלהתחייב קרבן ומלקות בעינן חילוק בין כל זית וזית, אי למלקות בהתראה ואי לקרבן בשתי העלמות, הכי נמי כתלא נזירות בהם בעינן שיהיו התראות מחלקות. דבוודאי נהי דאמרינן דמי שנשבע שלא יאכל כיכר זו, על כל זית וזית נשבע, אפילו הכי אם לא התרו בו אלא התראה אחת, אינו לוקה אלא אחת. ובכל איסורין שבתורה על כל זית וזית שבהן הוא חייב, ואפילו הכי אינו לוקה שתיים אלא בהתראות חלוקות, ולקרבן נמי אינו חייב אלא אחת אלא בשתי העלמות, הכא נמי כי תלה נזירות באכילת כיכר צריך שיהיו התראות מחלקות בין כל זית וזית שבו, דאי לא לא מיקרי אלא אכילה אחת ולא מיחייב עלה אלא חד נזירות. קודם כל מה הר\"ן אומר? אם לא התרו בו בין אכילה לאכילה, אז זה נקראת אכילה אחת, נכון? והוא אומר מה הדוגמה שהר\"ן מביא? כמו בחילוק לחטאות. שלמה צריך להיזכר באמצע כדי להתחייב עוד חטאת? כי אם אתה לא נזכר באמצע וזה הכל נעשה בהעלם אחד, אז זה כאילו עבירה, פעולת עבירה אחת, אכילה אחת. שזה ממש, לא, פה צודק האפיקי ים. מהר\"ן יוצא כמו הצד הראשון באפיקי ים, לא כמו הצד שלי שההעלמה קובעת, אלא כמו הצד הראשון באפיקי ים, שברגע שזה העלמה אחת אז הפעולה נחשבת פעולה אחת. כי הרי הנזירויות וודאי לא באות על ההעלמות, שמה אני לא אחלוק על האפיקי ים. נזירויות לא באות על ההעלמות, הרי הוא אמר על מה באה נזירות. אם הוא יאכל כזית הוא מקבל על עצמו נזירות. אז במה תלויה הנזירות? בזה שהוא יאכל, נכון? זה הכל. זה לא שייך ל… פה אין צד שהוא חייב בנזירות בגלל שנעלם ממנו. לא ההעלמה מחייבת אותו בנזירות אלא פעולת האכילה. שם ברור שמדובר רק על הפעולה, נכון? אז איך הוא מדמה את זה לחיוב חטאת, הר\"ן? כי גם בחיוב חטאת זה תלוי רק על פעולת האכילה ולא על ההעלמה. אם זה היה תלוי בהעלמות אז מה המקום לדמות את זה לזה? בחיוב חטאת ברור שצריך להיזכר באמצע כדי להתחייב עוד חטאת, כי אחרת זאת העלמה אחת אתה חייב חטאת אחת, אם נזכרת באמצע יש לך שתי העלמות אתה חייב שתי חטאות. מה זה קשור לנזיר? איך אתה מביא ראיות מחיוב חטאת לחיוב נזירות? בחיוב נזירות אתה אומר כמה שאכלתי זה מה שמחייב אותי נזירות. למה צריך התראה באמצע? מה זה קשור לחטאת? מה, מספר הנזירויות זה כמספר ההעלמות? לא, כמספר הזיתים שאני אוכל. זה לא קשור בכלל לשאלת החטאות. יש חידוש, שאפילו שזה לא קשור לשאלת החטאות, עדיין אם זה בהעלם אחד בכל זאת התחייב רק נזירות אחת. למה? אז אומר הר\"ן כיוון שאם הוא לא יודע באמצע, אז כל האכילות האלה נחשבות אכילה אחת. כמו שאכלת שלושה זיתים, ואכילה אחת מחייבת נזירות אחת. וזה כנראה אותו דבר כמו שהר\"ן לומד את החיוב לחטאות, שבהעלם אחד זה נחשב פעולה אחת או אכילה אחת, ולכן הוא חייב חטאת אחת. לא בגלל שהוא חייב על ההעלם אלא כי ההעלם מצרף את האכילות. לכן הר\"ן חד משמעית הולך כמו הכיוון הראשון של אפיקי ים ולא כמוני. בסדר? אבל הרש\"י שהבאנו למעלה, לדעתי זה כמוני. במילים אחרות, רש\"י והר\"ן חלוקים בשאלה איך מבינים את חיוב חטאת. לפי רש\"י את חיוב חטאת אני מבין על ההעלמות, וצריך התממשות כתנאי, כי אחרת לא חייבים על ההעלם חטאת, והר\"ן מבין שאת חיוב החטאת מביאים על המעשה, אך אם זה בהעלם אחד כל המעשים שאותם עשית נחשבים מעשה אחד. אוקיי? זה קשה, הר\"ן הזה דרך אגב, הוא קשה, סברא קשה. כי תחשבו שמישהו בורר וצד ומעמר באותה שבת. הוא לא ידע ששבת היום, נכון? אז העלם אחד. האם זה אומר שהוא עשה פעולה אחת? הרי זה שלוש פעולות שונות, הוא מעמר, הוא צד, אז שלושתם מתחברות להיות פעולה אחת? למה? אם זה פעולות מאותו סוג, אכלתי כזית ואז אכלתי עוד כזית ואז אכלתי עוד כזית, יכול להגיד לי עשית פעולת אכילה אחת, רק את הפעולה הזאת אכלת שלושה זיתים, לא אחד. הבנתי. אז ההעלם האחד מחבר את שלושת הפעולות להיות פעולה אחת. אבל בחילולי שבת עם מלאכות שונות שאני לא יודע ששבת היום, זה העלם אחד. למה זה מחבר אותם לפעולה אחת? או… זה אומר שזה בעצם לא מה שהר\"ן אומר אלא מה שאני אומר ורש\"י. שהחטאת באה על ההעלם ולכן לא אכפת לי שזה שלוש פעולות שונות, ההעלם היה אחד ועליו אתה מביא את החטאת. אבל אז אין מקום לדמות את זה לנזירות, כי בנזירות ודאי שהפעולות הם הקובעות. ומעצם זה שהר\"ן מדמה נזירות לחטאות, ברור שהוא הבין בחטאות כמו אפיקי ים בצד הראשון ולא כמוני, לא כמו רש\"י. אוקיי? אז לכן לפי הר\"ן המחייב בחטאת זה באמת הפעולה שהוא עשה וההעלמות זה רק קובע כמה פעולות עשית, ולפי רש\"י המחייב בחטאת זה ההעלם, ולדעתי זה ההסבר הפשוט. המחייב בחטאת זה ההעלם ולכן מספר ההעלמות קובע את מספר החטאות. כמו ש… בגמרא רואים שהיו שני צדדים בגמרא, נכון? האם חילוק גופים יותר מחלק מחילוק שמות או פחות. אם אני מבין שמביאים על ההעלמות אז חילוק שמות ודאי יותר משמעותי. ואם אני מבין שהפעולות קובעות, עשית שלוש פעולות, זה הרבה יותר משמעותי מאשר פעולה אחת שיש בה שלושה לאווין, נכון? לכן ברור שהגופים יותר מחלקים. עכשיו, למסקנת הגמרא לכאורה צודק הר\"ן, שהפעולות קובעות. כמו שאמרתי קודם לא נכון. הגמרא דוחה את הקל וחומר, היא לא מכריעה לטובת הצד השני, אלא אומרת שיש גם צד שני, ולכן אתה לא יכול ללמוד קל וחומר. אבל עדיין יש מקום לשיטת רש\"י שהחטאת מובאת על ההעלם, זה לא נדחה, רק יש גם עוד צד ולכן קל וחומר אי אפשר לעשות, זה הכל. לכן גם מהגמרא שלנו יש עדיין אפשרות ללכת בשתי התפיסות האלה. יש משנה במכות בדף כ\"א עמוד ב' בהמשך הפרק שלנו, המשנה אומרת: יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאווין. כן? תראו את המודגש פה. רואים. הופ. יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאווין. החורש בשור וחמור זה כלאיים, נכון? והם מוקדשים, את החמור זה לבדק הבית, השור זה לקרבן, עוד שתי עבירות, זה שלוש, נכון? כלאיים בכרם הוא חורש שמה וזה יוצא כלאי הכרם ארבע. בשביעית חמש, וזה גם יום טוב שש. וחוץ מזה הוא היה כהן שהוא גם נזיר וכל זה קרה בבית הטומאה הנה עוד שניים זה שמונה עבירות. בסדר? אז בעצם הוא חורש תלם אחד ועובר עליו משום שמונה לאווין. עכשיו מה זה? נכון פה יש אין גופים מחולקים, זאת אותה פעולה עצמה. אבל בפעולה הזאת הבחור המוכשר הזה מצליח לעשות לעבור על שמונה עבירות שונות באותה פעולה. כעין דגש כן? הוא נסע בלי רישיון על המדרכה נגד הכיוון ונכנס בקיוסק. בסדר, מה אתה רוצה ממני אדוני השוטר? בסדר, נסעתי נגד הכיוון על המדרכה בלי רישיון ונכנסתי בקיוסק, אז מה? אז גם פה, כן, הבחור הזה הצליח לעשות בפעולה אחת שמונה עבירות. איך זה מתקשר למה שדיברנו למעלה? אז זהו, שזה לא מתקשר. כי מה פה מדובר על השאלה כמה לאווין אתה עובר? ואם נגיד כל זה יהיה בהעלם כמה חטאות הוא יביא? שורת הדין לא יודע. אפשר להגיד שיביא אחת ואפשר להגיד שיביא שמונה. נכון? לא על הכל יש חטאת פה, לא משנה, אבל נניח לו יצויר שהיה. כן? כמו מי שבא על אחות אמו, אחות אביו ואחותו. אישה אחת שהיא שלוש עבירות. שם הוא מביא שלוש חטאות. בסדר? גם פה באופן עקרוני הוא יביא שמונה חטאות. אבל פה מדובר לגבי כמה עבירות הוא עשה לא כמה חטאות הוא מביא, לכן זאת לא ראיה לשיטתי, זה רק מראה לכם את צורת המחשבה, העובדה שאת כל העבירות עשיתי במעשה אחד אז מה? עדיין עשיתי שמונה עבירות. נכון, זה לא קשור, עשיתי פה שמונה עבירות. אז מה אם זה במעשה אחד? גם חיללתי את יום טוב, גם עברתי על שביעית, גם עשיתי כלאיים, אלה אספקטים שונים, אבל אלה אספקטים שונים שכל אחד מהם הוא עבירה בפני עצמה. כן, תחשבו, כבר הזכרתי את זה, יש בתחילת פרק איזהו נשך המשנה, כן זה פרק חמישי בבבא מציעא. המשנה אומרת שמה שיש איסור נשך ואיסור תרבית.

[Speaker E] אין הבדל ביניהם בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] המשנה אומרת תמיד שעוברים על נשך עוברים על תרבית, ועוברים על תרבית עוברים על נשך. רש\"י מסביר שמה מה ההבדל, לעבור עליו בשני לאווין אומרת הגמרא, אבל בעצם אין הבדל ביניהם. הרמב\"ם זה מאוד מעניין, הרמב\"ם מונה לאו אחד, הוא לא מונה נשך ותרבית כשני לאווין, אבל בתוך ההלכות הוא כותב שעובר על שני לאווין. במנין המצוות הוא מביא לאו אחד, אבל ברור שיש פה שני לאווין, מבחינת כללי המנין זה נחשב כלאו אחד כי זה אותו תוכן, זה לאווין חופפים, קשור קצת לשורש התשיעי שדיברנו עליו. עכשיו מה קורה שמה בין נשך ותרבית? אז רש\"י מסביר שם, כשאני לוקח ממך ריבית אז אני נושך את ממונך, נכון? אז בעצם זה עבירה שעשיתי כלפיך, נשכתי ממך ממון שלך, זה עבירת נשך. עבירת תרבית זה שהרביתי את הממון שלי בעקבות זה. עכשיו תבינו, אני עושה את אותה פעולה, אבל לפעולה הזאת יש שני אספקטים וכל אחד מהאספקטים באמת משקף בעיה שונה למרות שעשיתי פעולה אחת. אבל הפעולה הזאת יש בה בעייתיות משני סוגים, אז מה אכפת לי שזאת פעולה אחת? עשיתי בעצם משהו שיש בו שני סוגי בעייתיות. אוקיי, נגיד אני קטפתי בשבת תאנה מהעץ שלך, אז גם גנבתי וגם חיללתי שבת. מה בבבא קמא בדף ע', הקוץ תאנה מתאנותיי ותיקן אליך, אז עשיתי שתי עבירות, גם גניבה וגם חילול שבת. זה שעשיתי את זה בפעולה אחת אז מה? היא כמאן דאמר מינה מבחינת העונשים וזה, אבל אין בעיה עקרונית בזה שפעולה אחת תיחשב כמה עבירות. אם באמת יש כמה אספקטים, אז יש פה כמה עבירות, אין שום בעיה. ולכן אם אתה עושה את זה בהעלם אתה לא יודע את זה, אתה תביא שמונה חטאות כי עשית פה שמונה עבירות בשוגג, יש לך שמונה העלמות, תביא שמונה חטאות. גם למי שאומר שצריך מעשים שונים כדי להתחייב, לדעתי מפה לא יהיה קשה עליו. גם פה הוא יוכל להגיד שיש פה שמונה חטאות. למה? הוא עשה באמת שמונה מעשים שונים. הוא גם חרש בכלאיים, הוא גם חרש ביום טוב, הוא גם חרש בשביעית, הוא גם היה כהן ונזיר בבית הטומאה, והוא גם עשה המון דברים. נכון שאת הכל הוא עשה תוך כדי פעולה אחת, והוא באמת עשה שמונה דברים שונים מבחינה הלכתית. יש פה שמונה סוגי בעייתיות שונים, הוא עבר על שמונה לאווים.

[Speaker C] בנשך ותרבית כשהוא עושה פעולה אחת הנשך באותו זמן הוא עושה גם את התרבית. גם פה. ופה זה בלתי נמנע. גם פה. זה לא זאת אומרת זה לא שתי פעולות אלא פעולה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] גם פה זה ככה.

[Speaker C] פעולה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] הוא עושה פעולה אחת, חורש, וכל הדברים האלה קורים.

[Speaker C] נכון, אבל שם הוא אמר שבעצם היסוד, אתה לא יכול להגיד שפעולה שיש לה פירוש משמעי שהיא גם נשך וגם תרבית יכולים להיות דברים שונים. למה? כי זאת אותה פעולה.

[הרב מיכאל אברהם] ומה זאת אותה פעולה? גם פה זאת אותה פעולה וזה שמונה עבירות. זאת פעולה אחת שיש לה שני אספקטים בעייתיים, אספקט הנשך ואספקט התרבית.

[Speaker C] נכון, הוא עשה אותם ביחד.

[הרב מיכאל אברהם] בנשך ובתרבית גם זה שתי עבירות שונות שהוא עשה אותם ביחד. גם פה, מה ההבדל? גם הנשך והתרבית זה שתי עבירות שונות שהוא עשה אותם ביחד בפעולה אחת. מה מפריע לך להגיד את זה?

[Speaker C] ההגדרה של שתי פעולות עם עצם ההגדרה זה שאני תמיד אעשה את שניהם ביחד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז מה? תמיד תעשה שניהם ביחד אז מה? נכון שפה זה תמיד ושם זה רק מקרה שקרה במקרה, אבל עדיין אז מה אם זה תמיד? עדיין יכול להיות שתמיד אתה עובר על שני לאווים.

[Speaker C] לא, אבל אני לא יכול לקרוא להם שיהיו שני איסורים, כי אני יכול להגיד שבעצם אחד גורר את השני אז זה לא שני איסורים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה נעשה בבת אחת, הם לא גוררים אחד את השני. זה מה שאני אומר, זה נעשה בבת אחת.

[Speaker C] אז מה? ההבדל הוא בעצם ההגדרה או בעצם המעשה?

[הרב מיכאל אברהם] נגיד למשל אם אני אומר לך תראה, אני מלווה לך מאה שקל, וכשאתה מחזיר לי אתה צריך לתת לי מאה שקל ולזרוק עוד חמישים שקל לים. בסדר? עכשיו לכאורה זה ריבית קצוצה, קצצתי את זה מראש. למה שאמרתי לך תיתן חמישים, זרוק חמישים שקל לים, לא התרבה ממוני. איך להבין דבר כזה? אז אפשר כמובן להגיד שהתרבה ממוני ואמרתי לך תזרוק את ממוני לים, כי אם אני דורש את זה תמורת הממון שלי, בעצם אני דורש עבורי חמישים שקל. ואני אומר לך במקום להביא לי את זה תזרוק את זה לים, ואז זה סתם ריבית רגילה. אבל היה מקום לחלק בין שתי התוצאות האלה ולהגיד שהן לא קשורות אינהרנטית. אבל גם אם כן, זה לא משנה, אז זה שתי עבירות שנעשות בבת אחת. טוב, בכל אופן אז זה הנקודה. אני רוצה אם נספיק פה, אני רוצה להגיד לדבר על המשמעות של העניין, לפרט קצת יותר בפעם הבאה. בעצם אני רוצה לטעון שעבירה בשוגג שמחייבת חטאת, אני אני סובר כמו רש\"י, זאת אומרת לדעתי רש\"י צודק במחלוקת הזאת, וזה התפיסה הפשוטה, שהחטאת מובאת על ההעלם. אוקיי? מה זה בעצם אומר? ולא על המעשה. צריך שזה יתממש בפועל אבל אתה לא מביא את זה על המעשה. זה אומר שחיוב חטאת הוא חיוב בגברא ולא בחפצא. כשאתה דן בשאלה אם הייתה פה עבירה, אתה שואל אם קרה פה משהו, זה דיון בחפצא, אם קרה. חיוב חטאת הוא לא לא שואל את השאלה אם הייתה פה עבירה אלא אם היה פה העלם. נכון שההעלם צריך להתממש גם במעשה כדי להתחייב עליו, אבל בעצם אתה חייב את זה על ההעלם. אז מה? כשאתה מעניש בן אדם אתה מעניש אותו, רגע, ההתנהגות שלו. אז החטאת באה על השכחה, כן? על הגברא. זה חטאת. האשם. בא, זה קורבן אשם, שזה עבירות אחרות, בא על תוצאה, לא על הכוונה של הגברא.

[Speaker B] בא על התוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] אני אדגים את זה בפעם הבאה, אבל זאת בעצם, זאת בעצם המסקנה. שיש הבדל בין סוגי הקורבנות האלה. החטאת באה על הרשלנות אולי שבשכחה, על ההעלם, והאשם מגיע על התוצאה. אוקיי? עכשיו, העונש, עונש במזיד, הוא מגיע על פעולת העבירה. ברגע שעשית את פעולת העבירה, הפעולה בפועל, לא הכוונה. כן, פעולה בפועל שעשית, זה בעצם אומר שעברת על הלאו, מגיע לך עונש. אלו בעצם שלושה אספקטים: אספקט אחד זה ההחלטה לעשות עבירה, או ההעלם שמביא לעבירה הזאת ששוגג, כן? האספקט השני זה הפעולה שמממשת את אותה החלטה, או מביאה לידי ביטוי את אותו העלם. והאספקט השלישי זה התוצאה, מה שקרה כתוצאה מהפעולה שלי. הטענה שלי זה שזה האבחנה בין חטאת, אשם ועונש, עונש במזיד. עבירה במזיד, מה שנדרש פה זה כמובן נדרש כתנאי שתהיה מזיד, אבל בעצם את העונש אתה מקבל על הפעולה שאתה עשית. בסדר? בחטאת את הקורבן אתה מביא על השכחה שהביאה לפעולה הזאת, ובלבד שהביאה למימוש מעשי. ובאשם זה לא זה ולא זה. באשם זה מגיע על התוצאה. אם קרתה תוצאה ממה שעשית, בלי קשר גם אם אין בזה עבירה בכלל, אתה מביא אשם. אוקיי, זה בעצם החלוקה שאני רוצה לעשות בין שלושת הדברים האלה. את החלוקה הזאת אני אחדד יותר ב… מה? כן, כן. אני אדבר על זה בשיעור הבא. אני אראה את זה, זה כל האשמות, עד האחרון. ומה הרעיון מאחורי זה? הרעיון מאחורי זה, שאם אתה פועל בלי כוונה, אם אתה שוגג, אז אי אפשר להעניש אותך על המעשה שאותו עשית. המעשה הזה קרה לך, לא אתה עשית אותו. בפילוסופיה קוראים לזה שאתה לא אייג'נט, אתה לא סוכן, כן? אתה לא פועל. האדם שונה מבהמה וממשהו אחר בזה שהפעולות שלו הן פעולות שהוא החליט עליהן, הכריע וביצע את ההכרעה שלו. ואז האדם פועל כישות משפטית, כסוכן, כמישהו שאתה מתייחס אליו כסובייקט. אוקיי? אז זה פעולה מהותית של בן אדם. כשאדם עשה פעולה בשוגג, אז הוא לא פועל כאייג'נט. הוא לא באמת החליט על הפעולה הזאת. ושמה אתה יכול לתבוע אותו על ההעלם. התרשלת בזה שלא ידעת, נכון? כי אם זה קרוב לאונס, אז הוא באמת לא מביא חטאת. חטאת מביאים רק על שגגה שיש בה רשלנות, לא השגגה שקרוב לאונס. בסדר? אתה נתבע על הרשלנות הזאת שההעלם הביא אותך לעשות את הפעולה, אבל התביעה היא על הרשלנות. אוקיי? אוקיי. והאשם זה על התוצאה. עוד פעם, לא קשור לאייג'נט בכלל. בין אם אתה מזיד, בין אם אתה שוגג, זה לא משנה. אשם מובא בכל מקרה כל עוד קרתה התוצאה. אוקיי? זה בעצם הרעיון שעומד מאחורי זה. אשם לא יכול להיכנס לענישה על המעשה, כי את המעשה לא עשיתי מתוך כוונה. אז איך אתה יכול להעניש אותי על מעשה שעשיתי אותו בלי כוונה? אני בכלל לא החלטתי על עשיית המעשה הזה. זה כמו כבשה שעשתה את המעשה הזה. אוקיי, זה בעצם הנקודה. ויש אולי אני אביא רק דוגמה לעניין הזה כדי לחדד. הערוך בחגיגה בדף ה', הערוך כותב שם, הגמרא אומרת, יש נספה בלא משפט. מה? יש נספה בלא משפט. אדם יכול למות למרות שלא מגיע לו למות. למה? אז אומר הערוך, יש נספה בלא משפט כגון אדם שהרג את חברו. אם אני מחליט לרצוח אותך, אז יכול להיות שאתה תמות למרות שבשמיים לא החליטו שאתה תמות, לא מגיע לך למות. אבל אם אני החלטתי לרצוח אותך אני יכול להצליח. זאת אומרת, יכול להיות שאתה תמות למרות שלא מגיע לך למות. בסדר? כך אומר הערוך. זה נקרא יש נספה בלא משפט. זה מצד אחד. באמת נראה שאדם יכול למות גם בלי שהקדוש ברוך הוא מחליט שהוא ימות. אוקיי? יש לזה לקחים מהרבה מאוד עניינים בחיים שלנו. ובמכות בדף י', הגמרא אומרת שם, שלושה דפים לפני הגמרא שלנו, היכי דמי רוצח בשוגג? ראובן רצח בשוגג, שמעון רצח במזיד, הקדוש ברוך הוא מזמנם לפונדק אחד. שמעון למעלה בסולם וראובן למטה, ואז נשל הברזל מן העץ, ראובן הורג את שמעון. ראובן גולה כי הוא רצח בשוגג, אז מגיע לו גלות, הנה הוא חוטף גלות, ושמעון במזיד, הנה הוא מת, מגיע לו מיתה על זה שהוא רצח במזיד. זה הכל מסודר. עכשיו איך זה מסתדר עם הערוך? הרי יש נספה בלא משפט, זאת אומרת הנספה הוא בגלל שהבן אדם הרג אותי, לא בגלל שהקדוש ברוך הוא החליט. פה בגמרא נראה שכל מה שקורה לנו זה רק תוצאה של החלטה של הקדוש ברוך הוא. כן, זה מחויב, מכוון מהקדוש ברוך הוא. אז איך זה מתיישב עם הר\"ח?

[Speaker G] כמו הרמב\"ם במורה נבוכים, ההשגחה הפרטית…

[הרב מיכאל אברהם] תנסח את זה איך שאתה רוצה, עם הרמב\"ם או בלי הרמב\"ם, אני שואל קושיה מהגמרא. יש פה סתירה בין שתי הסוגיות האלה, או לפחות לפי איך שהר\"ח מבין את הסוגיה בחגיגה. אז לא, אין סתירה, כי הר\"ח מדבר על רוצח במזיד. אם אני החלטתי לרצוח מישהו, יש לי בחירה חופשית. הקדוש ברוך הוא נתן לי בחירה חופשית, נכון? אם אני החלטתי לרצוח אותו, יכול להיות שאני אצליח למרות שלא מגיע לו למות. זה המשמעות של בחירה. אם הקדוש ברוך הוא מונע ממני לרצוח מישהו שלא מגיע לו למות, אין לי בחירה, כי הוא קובע מה אני אעשה, לא אני. אבל בגמרא במכות מדובר על משהו שקורה מאליו. לא החלטתי להרוג אותו, נשל הברזל מן העץ, לא החלטתי להרוג את מי שלמטה. אז שם למה זה קרה לו? הרי זה לא תוצאה של בחירה שלי. למה זה קרה? כי הקדוש ברוך הוא החליט שזה יקרה לו. אז ההבדל בין שני המקרים האלה הוא בשאלה האם האדם קיבל החלטה כ-אייג'נט, ואז באמת זו פעולה של שלו והוא מחליט ולא הקדוש ברוך הוא, זה הגמרא בחגיגה. או שהאדם פועל באופן בשוגג, ואז בעצם האדם זה כמו קרדום בידיו של הקדוש ברוך הוא. זה לא החלטה שלו, הוא לא החליט להרוג את מי שלמטה. זה קרה לו. במצב כזה באמת זה לא פעולה של אייג'נט. לכל היותר אתה יכול להאשים אותו על הרשלנות של השגגה, והוא גולה משום שזו רשלנות שזה כמו איזה חטא, הגלות. כי בשגגה הוא לא פועל בתור אייג'נט. כשאתה לא פועל בתור אייג'נט, אז הקדוש ברוך הוא החליט על העניין הזה. כשאתה פועל בתור אייג'נט במזיד, אז אתה נענש על הפעולה, כי הפעולה היא פעולה של תוצאה של ההחלטה שלך. בסדר? אוקיי. איך זה מסתדר עם ההתראות?

[Speaker D] מה

[הרב מיכאל אברהם] הבעיה עם ההתראות?

[— חצי שני / part 2 of 2 —]

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בעצם ממשיכים ממשיכים בגמרא בדף י\"ד, אמרתי שכל קטע בגמרא מניב איזשהו דיון אחר, הקודם מניב דיון על עשה ולא תעשה ועכשיו אנחנו עוברים לרבי יצחק, זה היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ששניהם אומרים שיש מלקות גם כשחייבים כרת. רבי יצחק חולק עליהם ואומר שאין חיוב מלקות, כשיש כרת אז אין מלקות ולומדים את זה מאחותו שנאמר כרת והוא למד שאין מלקות אלא רק כרת, זאת אומרת נאמר כרת באחותו כדי ללמד שבאחותו יש רק כרת ולא מלקות וזה בנין אב לכל מקום, שבכל מקום שיש כרת אז זה רק כרת ולא מלקות. הגמרא ממשיכה לדון בשאלה מה רבי עקיבא ורבי ישמעאל עושים עם הפסוק הזה שרבי יצחק. ורבנן, רבנן זה רבי עקיבא ורבי ישמעאל, כרת באחותו למה לי? אומרת הגמרא לחלק וכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, כן, זאת אומרת אם הוא עשה את כל העבירות כל העריות אם תרצו בהעלם אחד אז הוא חייב למרות שזה רק בהעלם אחד הוא חייב חטאת על כל אחת ואחת. כמובן לגבי חיוב מיתה לא שייך לדבר על זה, הוא לא חייב מיתה על כל אחת ואחת כי מתים רק פעם אחת, פחדנים מתים כמה פעמים אבל אנשים רגילים מתים פעם אחת ולכן אם אנחנו מדברים על חלוקה זה רק חלוקה לגבי חטאת, גם כרת אגב אותו דבר, אין טעם לדבר על חלוקה לכרת כי אם אתה נכרת אז נכרתת במובן הזה זה כמו מיתה ולכן כשמדובר פה שעשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת הכוונה חייב חטאת על כל אחת ואחת. ורבי יצחק לחלק מנא ליה? איפה רבי יצחק יודע שעל כל אחד מהם חייבים לחוד? שימו לב מדובר בהעלם אחד, כן? נפקא ליה מ'ואל אישה בנידת טומאתה' לחייב על כל אישה ואישה. 'ואל אישה בנידת טומאתה' כל אישה אתה בעצם חייב. ורבנן נמי תיפוק ליה מהא? אז למה הם צריכים את אחותו אם זה מדובר בפסוק הזה? הכי נמי. ואלא כרת דאחותו למה לי? לחייבו על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו. כן, לחייבו אם הוא בא על אחותו, אחות אביו ואחות אמו הוא חייב שלוש פעמים. שואלת הגמרא פשיטא, הרי גופים מוחלקים, הרי שמות מוחלקים, זאת אומרת כשהוא בא על שלוש נשים כאלה זה א' זה שלוש נשים, שלושה מעשי ביאה נפרדים וב' זה שלושה שמות נפרדים, זאת אומרת איסורים שונים, אחותו, אחות אביו ואחות אמו זה איסורים נפרדים, אז מה מה אתה צריך להגיד לי שהוא חייב על כל אחת ואחת? ברור שהוא חייב על כל אחת ואחת. אז אומרת הגמרא אלא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, זה ציור נהדר, גמרא ביבמות בשביל זה נולדה מסכת יבמות, כן, שיש מישהי שהיא גם אחותו גם אחות אביו וגם אחות אמו. מעניין איך זה קורה? אומרת הגמרא היכי משכחת לה? ברשיעא בר רשיעא, רשע בן רשע, מה הכוונה? אז הנה רש\"י מאיר את עינינו, הבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא הבן על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו. אז היא גם אחות אמו, גם אחות אביו וגם אחותו שלו. אוקיי? זאת אומרת נגיד ראובן בא נגיד נדבר על ראובן בא על לאה נכון? ראובן בא ללאה נולדו לו שתי בנות. אוקיי? עכשיו ראובן עצמו בא על אחת מהבנות בסדר? בחור ססגוני, נמרץ ונולד לו בן. עכשיו אותו בן בא אתם זוכרים שיש לו את אמא ואחותה ששניהם זה בעצם האחיות של אבא שלהם. אוקיי? אז הוא בא על אחת מהן, האחות הזאת האחת מהן הזאת היא אחות אמו, היא אחות אביו אבל היא גם אחותו כי הבת של אבא שלו, היא אחותו מהאב, היא גם הבת של אבא שלו. אוקיי? אז היא בעצם גם אחותו גם אחות אביו וגם אחות אמו, קשה להחזיק מעמד אני רואה.

[Speaker B] זה מזכיר לי שלימדתי ב…

[הרב מיכאל אברהם] במדרשה פה של בית מדרש לדוקטורנטיות, אז לקח קצת, לימדתי אותם גמרא בעיון, ולקח קצת זמן להשתחרר מהפרצופים האלה. זאת אומרת, כאילו, הוא יכול למסור את בתו למוכי שחין ולכן זה ככה? מה, אבא יכול למסור את בתו למוכי שחין? אומר כן, מה, מה הבעיה? זאת אומרת, לא נראה לכם מוסרית? גם לי לא, אבל יש לו את הזכות ההלכתית לעשות את זה. אני לא שופט את זה כרגע מוסרית, אנחנו עוסקים בשאלה ההלכתית. השאלה ההלכתית לא קשורה לשיפוט המוסרי. אוקיי, אז גם פה אותו דבר. הבחור הזה היה בחור ססגוני, לא היה ולא נברא, אנחנו ממציאים אותו רק כדי שיהיה לנו פה ציור לדון בו. ועכשיו יש לנו מישהו שהוא בא על אחותו, אחות אביו ואחות אמו בביאה אחת. הוא לא בא על שלושתן, הוא בא על אישה אחת שהאישה הזאת היא גם אחותו, גם אחות אביו וגם אחות אמו. אוקיי? בביאה אחת הוא הצליח לעשות את שלושת האיסורים האלה וזה בא ללמד אותנו שהוא חייב על שלוש הביאות האלה, שלוש חטאות בקיצור. בחור לא רק רשע בן רשע, הוא גם טיפש. הוא לא מבין שהיא אחותו, אחות אביו, אחות אמו. הוא שוגג הרי. למה הוא מביא חטאת? כי הוא שוגג. ושגג במה? הוא לא ידע שהיא אחותו, אחות אביו, אחות אמו. הוא לא ידע שאסור לבוא על אחותו, אחות אביו, אחות אמו. לא משנה. בכל אופן, אז הוא חייב שלוש חטאות. רבי יצחק מנא ליה? מאיפה רבי יצחק יודע את הדין הזה? הרי הוא לא יכול לחיות בלי הדין הזה, זה ברור. גם הוא צריך לדעת הרי שמי שבא על אחותו, אחות אביו ואחות אמו חייב שלוש. מאיפה הוא יודע את זה? נפקא ליה מקל וחומר. דתניא: אמר רבי עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליס של אמאוס, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל. הבא על אחותו, כן, הם הלכו לקנות בהמה למשתה, והבחור הזה אומר רגע, אם יש את אחותו, רשע בן רשע, עם אחותו, אחות אביו, אחות אמו, כמה חטאות הוא בא עליהם? אני הולך לקנות עכשיו איזה עגל לחתונה, מה אתה מבלבל לי את המוח? מזכיר לי גם סיפור שיש גמרא בנדרים, נדמה לי דף נ' או משהו כזה, באזור הנ', אני חושב. יש שמה חתונה של בת של רבי. אז בינה, יש חתונה וכל כמובן כל גדולי ועשירי העם נמצאים שם, רבי, רבי יהודה הנשיא. ומגיע שם בר קפרא ועושה התערבות עם החבר'ה. הוא אומר: אני אשגע את רבי עכשיו באמצע החתונה. הולך לרבי, הוא שואל אותו: מהי תועבה? שואל אותו שאלה בתורה, כאילו שכתוב מהי תועבה? וכך וכך, מתחילים להתווכח שמה וזה. ולא זוכר כבר בסוף מה, הוא שיגע אותו לגמרי. הוא עזב את החתונה והתחילו להתפלפל שם בעניין מהי תועבה. ניצח בהתערבות. אז רב שמואל אוזובסקי מביא את הסיפור הזה בשיחות שלו, אומר שזה שיכר פון תורה. זאת אומרת, רבי יהודה הנשיא כל כך אהב תורה, באמצע החתונה של הבת שלו, כל חשובי העולם נמצאים שם, הבחור לא יודע, שואלים אותו מה זה תועבה, הוא שוכח מכל העולם ומתחיל להתפלפל בשאלה מהי תועבה. כן, זה בן אדם שהוא בעצם כולו בתורה, כל העניינים האחרים הם לא משחקים בעולם שלכם. אז גם הם, הם הולכים לקנות בהמה בשוק של אמאוס, והוא שואל אותם תגידו מה עם מישהו שבא על בתו ובת בתו וכל הדברים האלה? בקיצור, אמר, אינו חייב על כולן אלא אחת, או סליחה, אינו חייב על כולן אלא אחת או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו, זו לא שמענו, אבל שמענו הבא על חמש נשים נידות בהעלם אחד שחייב על כל אחת ואחת. כן, אם הוא בא, יש העלם, הוא לא יודע שאסור לבוא על נידה, הוא לא יודע שיש איסור כזה, אבל הוא בא על חמש נשים נידות, גם כן בחור נמרץ. בסדר? ובאותו העלם, הוא לא נזכר בינתיים שיש איסור נידה, אז כמה חטאות הוא חייב? אז הוא חייב על כל אחת ואחת. ונראים דברים מקל וחומר. ומה נידה שהיא שם אחד חייב על כל אחת ואחת, כאן ששלושה שמות לא כל שכן? הרי בנידה זה שם אחד, הכוונה זה אותו איסור, כל פעם הוא בא על נידה. פה אצלנו הוא עובר על שלושה איסורים שונים, אחותו, אחות אביו ואחות אמו. בנידה זה אותו איסור עצמו, רק הגופים מחולקים. אצלנו זה גוף אחד עם שלושה שמות מחולקים. אז אומר זה קל וחומר. אם בשלושה גופים הוא חייב שלוש, בשלושה שמות ודאי שהוא חייב שלוש. מעניין הקל וחומר הזה. למה זה קל וחומר? שימו לב, הוא עושה ביאה אחת על שלושה שמות, וזה יותר פשוט שהוא חייב שלוש מאשר שלוש ביאות שונות עם אותו שם רק גופים מחולקים, ששמה יש יותר צד שהוא יהיה חייב אחת. על שלוש ביאות שונות. זה מוזר קצת, נכון? אז הגמרא אומרת: ואידך, קל וחומר פריכא הוא. מה לנידה שכן גופים מוחלקין? בנידה יש לך שלושה מעשי ביאה. ובאחותו ואחות אביו ואחות אמו זה ביאה אחת. אבל יש לה שלושה כובעים לגברת הזאת, אבל זה ביאה אחת. אז לכן יש צדדים לכאן ולכאן. ולאידך נמי היי ודאי קל וחומר פריכא הוא, בעצם גם השני מסכים ששלושה גופים מוחלקין זה יותר, אלא נפקא ליה מאחותו דסיפא. ואידך אחותו דסיפא למה לי לכתוב אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין. ואידך אי בעית אימא גמר עונש מאזהרה. החלק הבא אנחנו נלמד בשיעורים הבאים את השאין עונשין מן הדין ואת הדברים האלה. אני רוצה להתמקד רגע בחלק הראשון. אז תראו, קודם כל אולי איזשהו מבוא כללי. יש משנה בשבת בפרק כלל גדול. המשנה אומרת כלל גדול אמרו בשבת, כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. השוכח עיקר שבת הכוונה הוא לא יודע בכלל שיש שבת בתורה. שבת זה יום ז', יש א' יום ב' יום ג' יום ז' אומרת יש אותו דבר כמו כל שאר ימי החול. הוא לא יודע בכלל שיש ייחוד ליום השבת. הוא עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, זאת אומרת הוא עבר בכל שבת על כמה וכמה אבות מלאכה שונים, הוא חייב רק חטאת אחת. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. איך מדובר כאן? הוא יודע שיש דין שבת בתורה, מה הוא לא יודע? זאת אומרת הוא לא מכיר את המלאכות השונות שיש בשבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. ומה עם כל מלאכה ומלאכה?

[Speaker C] אה, במקרה הזה למה הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא חייב על כל מלאכה ומלאכה? למה רק על כל שבת? כי הוא לא מכיר את המלאכות. או, אז זה לא שהוא לא יודע את המלאכות, הוא יודע את המלאכות, הוא רק לא יודע שעכשיו שבת. אז יש לו העלם אחד שאחראי על כל המלאכות שהוא עבר באותה שבת. שבת הבאה זה העלם נוסף, הוא לא יודע שהשבת הבאה היא שבת גם כן. לכן מספר החטאות שלו הוא כמספר השבתות, לא קשור לכמה מלאכות הוא עשה. אוקיי. המקרה השלישי, היודע שהוא שבת ובוודאי מהגדר הזאת אנחנו מבינים שהקודם זה לא ידע שהוא שבת. והוא יודע עיקר שבת, הוא גם יודע ששבת היום, אבל הוא לא יודע את המלאכות, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. אבל לא על כל שבת. כל אב מלאכה, לא משנה כמה שבתות הוא עבר, חטאת אחת. בסדר? העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, וזה לא משנה. מה אנחנו רואים כאן במשנה? אז ככה, יש לנו בעצם באיסורים שונים שחייב על זדונם כרת אז על שגגתם חייב חטאת. ואנחנו בדרך כלל מבינים שכשאתה עושה עבירה בשוגג אז אתה חייב, אתה בעצם עשית עבירה, כן, אבל האשמה שלך היא פחותה, לא מגיע לך עונש בית דין, במקום זה אתה מביא חטאת. בסדר? אבל בעצם עשית עבירה כי סך הכל חיללת שבת, אבל האשמה פחותה או משהו כזה. אם זה היה, אם זאת הייתה הסיטואציה, אז למה אם יש לו נגיד שהוא לא יודע ששבת היום והוא עשה כמה אבות מלאכה הוא חייב חטאת אחת? נכון? למה? הרי עשה כמה עבירות, נכון? עבירות חלוקות והוא גם יודע, אז זה כמה עבירות שהוא יודע את ההבדל, זה בורר, זה צד, זה מעמר, תופר וכן הלאה. הוא מכיר את כל אבות המלאכה, הוא רק לא ידע ששבת היום.

[Speaker D] אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא ידע אז לכן הוא שוגג, הבנתי, אבל למה השגגה הזאת מביאה חטאת אחת ולא 17? עשה 17 אבות מלאכה בשבת הזאת.

[Speaker D] האם

[הרב מיכאל אברהם] התפיסה היא שהפעולות עצמן הן פעולות עבירה רק אתה לא חייב עליהן עונש כי היית שוגג? בסדר? אוקיי, אז תביא 17 חטאות. למה חטאת אחת? בגלל שהייתה פה רק שגגה אחת. אז מספר החטאות משקף את מספר השגגות. זה הכלל. בסדר? מספר החטאות משקף את מספר השגגות. כמה שגגות היו לו כשהוא עשה את כל המלאכות האלה באותה שבת? שגגה אחת, הוא לא ידע שהיום שבת. לכן הוא מביא חטאת אחת. זאת אומרת שמספר החטאות, סליחה, לא נקבע לפי מספר מעשי העבירה שהוא עשה אלא לפי מספר השגגות. בסדר? זה בעצם הכלל שיוצא מהמשנה. עכשיו כשתחזרו אל המשנה בשלושת המקרים אתם תראו שזה הכל מתאים. תראו כמה שגגות יש לו, זה מספר החטאות שהוא מביא. אם הוא לא יודע את עיקר שבת, אז כל המלאכות בכל השבתות שהוא עשה, הכל נבע משגגה אחת, פשוט לא יודע שיש איסורי שבת בתורה. אז הוא מביא רק חטאת אחת. אם הוא לא יודע ששבת היום, אבל הוא עשה כמה אבות מלאכה ובשבת הבאה אותו דבר, אז יש לו שתי שגגות על השבת הזאת ועל השבת הבאה, נכון? והמלאכות הן באותה שגגה, אז הוא מביא שתי חטאות. אוקיי. אם הוא לא יודע ששבת היום וגם לא יודע שמלאכות אסורות, או נגיד הוא לא יודע שהמלאכות האלה, זאת אומרת הוא לא יודע שהמלאכות האלה אסורות, אבל הוא יודע ששבת היום, אז הוא יביא כמספר המלאכות שהוא עשה, נכון? זאת אומרת, הכל נקבע לפי מספר השגגות. מספר השגגות קובע את מספר החטאות. בסדר, זה הכלל. מה זה בעצם אומר? עכשיו אנחנו צריכים לספור איך סופרים שגגות. כמה שגגות יש לו? אוקיי? אז על פניו אני הייתי אומר, בוא נראה כמה פריטי מידע חסרים לו. אם חסרים לו שני פריטי מידע, זה שתי שגגות, שתי חטאות. אם חסרים לו שלושים פריטי מידע, זה שלושים חטאות. בסדר? אבל בגמרא מדברים על גופים מוחלקים ושמות מוחלקים, אצלנו בגמרא שלנו. מה הכוונה גופים מוחלקים? נגיד שהוא בא על אישה נידה, ואחרי זה בא על עוד נידה ועל עוד נידה והכל בהעלם אחד. זאת אומרת הוא לא ידע שאסור לבוא על נידה. בסדר? כי אם על כל אחת מהן הוא לא ידע שהיא נידה, אז שמה ברור שזה שלוש חטאות, נכון? וזה שלוש שגגות שונות. אבל אם הוא לא יודע שיש נידה בעולם והוא בא על שלוש נשים נידות, אוקיי? אז לכאורה צריך היה להביא חטאת אחת. אבל הגמרא אומרת יש גופים מוחלקים. אם זה שלוש נשים, אז הוא מביא שלוש חטאות למרות שזה בהעלם אחד. וזה משהו בעייתי. אז אם מספר ההעלמות קובע את מספר השגגות, אז מספר ההעלמות פה היה העלם אחד. הוא לא ידע שאסור לבוא על נידה. אוקיי? אז למה הוא…

[Speaker E] מה? אם היה בא על אותה אישה כמה פעמים?

[הרב מיכאל אברהם] נדמה לי, לא בדקתי אבל נדמה לי שכן. כי אם הידיעה היא שהוא לא יודע את איסור נידה, לא שהוא לא יודע שהיא נידה. כן, אם הוא לא יודע שהיא נידה, אז זה העלם אחד. אבל אם הוא לא יודע שיש איסור נידה, אז זה משהו אחר. כי הגופים מחלקים. זאת אומרת, כשיש גופים מוחלקים, אז מבחינתנו זה כאילו שיש לו בעצם שלושה פריטי מידע חסרים. יש לו איסור לבוא עליה, יש לו איסור לבוא עליה ויש לו איסור לבוא עליה. כשהגופים הם גופים מוחלקים, אז בעצם זה נחשב כמו שלוש שגגות. עכשיו תראו אצלנו למשל מישהו שבא על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו. עכשיו פה אין גופים מוחלקים, זו אותה אישה. נכון? אבל כמה העלמות יש? תלוי מה הוא לא ידע. אם הוא לא ידע על שלושת האיסורים האלה, הוא לא ידע שאסור לו לבוא על אחותו, על אחות אביו ועל אחות אמו, אז זה שלושה העלמות. נכון? זה שלושה העלמות. אז אם יש שלושה העלמות הוא צריך להביא שלוש חטאות למרות שהייתה פה פעולה אחת. זה מה שנקרא שמות מחלקים. שמות האיסור הם שמות מחלקים, הכוונה זה איסורים שונים. בסדר? גופים מוחלקים הכוונה אותו איסור באותו העלם, אבל עשית את זה בגופים שונים. אוקיי? עכשיו אנחנו רוצים לבדוק מה פשר העניין הזה של החלוקה של הגופים. בגמרא, בגמרא בעצם מדברים על זה שהוא חייב על כל אחת ואחת. אז פה ברור, זה שמות מוחלקים, זה גופים מוחלקים, לכן ברור שחייב על כל אחת ואחת. נכון, בהתחלה כן דיברו על זה. תראו בגמרא הזאת. דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. מה זאת אומרת? הוא בא על העריות, כן? אז הוא חייב על כל ערווה וערווה. למה? גם הגופים מחלקים וגם השמות מחלקים, נכון? עריות שונות זה גם איסורים שונים וגם הגופים מוחלקים, זה נשים שונות. אוקיי? עכשיו רבי יצחק מחלק ורבנן נמי, אז רבנן אומרים, כרתה אחותו למה לי? לחייבו על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו. אחותו, אחות אביו ואחות אמו, שוב פעם זה בעצם שלושה גופים ושלושה שמות, נכון? אז פשיטא, הרי גופים. הרי גופים מוחלקים, הרי שמות מוחלקים. יש פה גם חלוקה של גופים וגם חלוקה של שמות, אז ברור שהוא חייב שלוש, זה נקרא שלוש. אז הוא אומר אלא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו. פה מדובר על גוף אחד ושלושה שמות. נכון? גוף אחד ושלושה שמות. עכשיו השאלה היא כמה הוא חייב? אז כתוב פה חייב שלוש. זאת אומרת שמספיקה חלוקה של שמות ולא צריך חלוקה גם של גופים וגם של שמות כמו שראינו למעלה. זה החידוש. כן, לפי רבי יצחק באחותו, שלא צריך גם גופים וגם שמות מחלקים, מספיק בגוף אחד עם השמות מחלקים גם חייב שלוש. אוקיי? ואז הגמרא שואלת, מאיפה רבי יצחק מאיפה הוא יודע את זה? זה נלמד מקל וחומר. בסדר? שרבי עקיבא שואל את רבן גמליאל, המס קל וחומר מנידות. מה קורה בנידות? בנידות זה אין שמות מחלקים רק גופים. זה חמש נשים אבל כולם זה איסור נידה. נכון? אז אם כולם זה איסור נידה, אז בעצם רק הגופים מחלקים, לא השמות. ושמה גם חייב חמש. אז אם כשהגופים מחלקים וזה אותו שם חייב חמש, אז כשהגוף הוא אותו גוף אבל השמות מחלקים קל וחומר שחייב. בסדר? אז ירדנו ממצב שבו גם הגופים וגם השמות מחלקים, למצב שבו רק הגופים מחלקים או רק השמות מחלקים. או או. כן. ועכשיו כל השאלה עכשיו בכל חייב חמש. הכל בסדר, או שלוש. עכשיו נשארת רק שאלה יותר קטנה, מי מהם יותר פשוט? האם אפשר לעשות קל וחומר מגופים מחלקים לשמות מחלקים, או שאין קל וחומר כזה? נכון, זה בעצם השאלה בגמרא. אוקיי? אז כיוון דעלו בקל וחומר הם הניחו, שגופים מחלק אם גופים מחלקים, השמות ודאי מחלקים. מה הרעיון מאחורי זה? הרי בשמות מחלקים פירוש הדבר עשיתי ביאה אחת. ויותר פשוט ששמה אני חייב שלוש חטאות מאשר שעשיתי שלוש ביאות שונות. ובאמת כן, ככה נראה מהגמרא. למה? כי את החטאות אני מביא על מה שנעלם ממני. פה נעלמו ממני שלושה איסורים ואני חייב שלוש חטאות. בנידות נעלם ממני איסור נידה. מה אכפת לי שזה שלוש נשים שונות? הגופים מחלקים, אז מה? אבל מבחינת ההלם יש רק הלם של נידה, אז מה אם הגופים מחלקים? עוד פעם, זאת אינדיקציה לזה שהחטאת מובא על ההלם, נכון? מספר השגגות הוא קובע את מספר החטאות. אבל אז הגמרא אומרת לא, מה פתאום? הרי פה הגופים מחלקים. ופתאום הגמרא נסוגה והיא אומרת רגע לא לא, אין קל וחומר כזה, שאם הגופים מחייבים כמה חטאות, אז השמות ודאי יחייבו כמה חטאות. לא. כי פה סך הכל יש חילוק גופים ופה הוא עשה ביאה אחת ופה שלוש ביאות. ואז באמת הוא מסכים שיש קל וחומר כזה ולומד מזה משהו אחר. עכשיו זה שהוא הסכים לדחייה הזאת, האם זה משאיר אותנו עם מסקנה מי מהם יותר חמור? חלוקה של גופים או חלוקה של שמות. מי יותר חמור למסקנה? אין? אז למה הוא מקבל את זה שקל וחומר נפל? אומר לכאורה הגופים מחולקים, זאת המסקנה, לא? שהגופים מחלקים יותר מאשר השמות. כי שאתה רוצה ללמוד קל וחומר מגופים לשמות, בסוף בסוף כל החכמים מסכימים שאי אפשר ללמוד את הקל וחומר הזה. כי יכול להיות שגופים חייבים שלוש אבל בשמות אולי לא. אז גופים יותר מחלקים משמות. אתם מבינים מה מה עומד מאחורי הדברים האלה. מה שעומד מאחורי הדברים האלה זה השאלה האם בעצם אתה מביא את החטאת על העבירה שעשית, המעשה עבירה שעשית. רק כיוון שזה שוגג אתה עושה זה חטאת ולא עונש כרת. אוקיי? אבל את החטאת על מה אתה מביא? על המעשה. ולכן אם יש פה שלושה גופים, אז ברור שתביא שלוש חטאות, יש פה שלושה מעשי עבירה. אבל כשאתה בא על אחת שיש לה שלושה שמות של איסור, עשית מעשה עבירה אחד. אז תביא רק חטאת אחת, כי החטאת באה על המעשים. לעומת זאת הקל וחומר שהניחו בהתחלה, מה הוא מניח? שהחטאת באה על ההעלמות, לא על המעשים. וכשהוא בא שלוש נידות בהעלם אחד, אז היה פה רק העלם אחד. לעומת זאת אם הוא בא על אחותו, אחות אביו ואחות אמו, יש לו שלושה העלמות, שלושה איסורים שונים שהוא לא ידע אותם. לכן הוא צריך להביא שלוש חטאות. אבל הדילמה בגמרא היא בשאלה על מה מביאים חטאת. האם חטאת מביאים על מעשה עבירה שאותו עשיתי, רק יש תנאי שאני אהיה שוגג כי במזיד אני חייב את העונש ולא חטאת? אבל בעצם החטאת זה על המעשה. או שהחטאת באה על ההעלם ולא על המעשה. ואז כמובן אם יש לי שלושה העלמות, גם אם זה מעשה אחד אני מביא שלוש חטאות. אני אעדן את זה יותר. אף אחד לא טוען שזה המעשה או ההעלם וזהו, כמו כל חקירה למדנית, זה ניסוחים פשטניים שאף פעם לא מחזיקים. השאלה היא, ברור שצריך את שניהם, צריך מעשה והעלם. השאלה האם החטאת מובאת על ההעלם, אבל רק העלם שבא לידי ביטוי במעשה מביאים עליו חטאת? נגיד אם נעלם ממני איסור נידה, אבל לא באתי על אף אחד, סתם, לא למדתי את הסוגיה, לא יודע. אני חייב חטאת? לא, נכון? וגם מי שאומר שאת החטאת מביאים על ההעלם, הוא לא יגיד שאם יש העלם אני חייב חטאת. ההעלם צריך לבוא לידי ביטוי במעשה, נכון? ורק אז אני מביא חטאת, אבל את החטאת אני מביא על ההעלם. המעשה הוא רק תנאי. אם ההעלם בא לידי ביטוי בכישלון מעשי, העלם כזה מחייב אותי חטאת. והחטאת באה על ההעלם, אבל ודאי שיש תנאי שזה יתממש במעשה. אוקיי? זה צד אחד. צד שני הוא כבר מתחיל להיות מאוד דומה, אבל עדיין לא אותו דבר. מה זאת אומרת? צד שני אומר לו לא לא החטאת באה על המעשה, אבל אם הייתי מזיד זה כרת, זה לא חטאת. אם אני שוגג אז זה תנאי לכך שאני אתחייב חטאת. אבל על מה אני מתחייב את החטאת? על המעשה. לא על השגגה, אוקיי? השגגה היא תנאי שזה לא יהיה עונש, תנאי מקל, שזה לא יהיה עונש אלא חטאת. אבל על מה מובאת החטאת? לא על השגגה, היא מובאת על המעשה. אוקיי? שימו לב, התחלנו עם השאלה אם החטאת מובאת על ההעלם או על המעשה, ועכשיו זה יותר עדין. משני הצדדים צריך גם העלם וגם מעשה. נכון? כל השאלה זה רק מי הוא המחייב ומי הוא התנאי. האם המחייב הוא ההעלם רק שיש תנאי שזה יתממש במעשה, או שהמחייב הוא המעשה רק שיש תנאי שזה יהיה בהעלם. אוקיי? זה בעצם וזה נדמה לי שזאת הדילמה בגמרא. של מי מי יותר חמור ממי? חילוק לגופים או חילוק לשמות. זה בעצם הדיון. הדיון הוא בשאלה האם מביאים את זה על ההעלם רק המעשה הוא תנאי או מביאים את זה על המעשה רק ההעלם הוא תנאי. אוקיי? זה בעצם הנפקא מינא. זה לא נפקא מינא, זה רק שאלה משמעות דורשין, שאלה אם אפשר ללמוד את זה מקל וחומר למקום אחר. בסוף בסוף אין פה נפקא מינא כי גם גופים מחלקים וגם שמות מחלקים. רק אני אומר, השאלה מי מהם יותר חמור לעניין הדרשה הקל וחומר הזה היא בעצם משקפת איזשהו ויכוח מאוד יסודי על מה זה קרבן חטאת? על מה מובא קרבן חטאת? אני אחדד את זה אולי קצת יותר. נדמה שחשב לאכול בשר, הגמרא אומרת, מי שחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אז הוא צריך כפרה. בסדר? מי שחשב לאכול טלה ועלה בידו חזיר, מה זה? שוגג. נכון? ואז זה שוגג אז פה אין חטאת כי זה לא כרת, חזיר זה סתם מלקות. אבל עקרונית הוא שוגג. בכל עבירה עבר בשוגג. אבל מי שחשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה, מה איתו? מה הסטטוס שלו? ברור שהוא פטור. שניהם פטורים. אבל מה, זה אותו סטטוס כמו חשב לאכול טלה ועלה בידו חזיר? שימו לב, מי שחשב טלה ועלה בידו חזיר הוא עשה מעשה עבירה, הוא אכל חזיר. הוא לא אשם כי הוא היה שוגג, או לא לגמרי אשם כי הוא היה שוגג. אוקיי? מי שחשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה הוא לא עשה בכלל פעולת עבירה, הוא לא אכל חזיר. נכון? הוא חשב. אוקיי, לחשוב זה דבר יפה, אבל מה מה זה קשור לעבירות? והגמרא אומרת שהוא צריך על זה כפרה. מה הכוונה צריך כפרה? בפשטות זה עניין כזה, זאת אומרת זה לא באמת אין פה עבירה, גם לא עבירה בשוגג. הוא לא אכל חזיר, איזה עבירה יש לו? על איזה סעיף הוא עבר? בשביל להגיד שמישהו עבר עבירה תגיד לי על איזה סעיף הוא עבר? על אכילת חזיר? הוא לא אכל חזיר. עבירה על מחשבות רעות? אין עבירה על מחשבות רעות. הא? לא תתור, אוקיי, הערה מעניינת, למרות שלא תתור בפשטות זה רק על עריות ועל כפירה. מה? יש באמת לאו כזה להלכה? אין במונה המצוות לא. כן, לא, מה רע בזה אני לא צריך הסברים, זה ברור מה רע בזה. רק אני אומר, הגמרא עצמה אומרת שצריך כפרה. מה הכוונה צריך כפרה, אבל בפשטות אין הכוונה שהוא עבר על לאו, שוגג או משהו כזה. לא, אין פה לאו, הוא לא אכל חזיר. אוקיי? עכשיו הרב מבריסק רוצה לטעון טענה מאוד מעניינת. הוא רוצה לטעון זה לאו ממש. מי שחשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה, הוא עבר עבירה של אכילת חזיר. מה הקשר? זה. גזירת הכתוב שלא לוקים על זה. זה כמו

[Speaker H] שאישה שבעלה הפר לה והיא לא ידעה והשם יסלח לה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. רש\"י בתחילת פרשת מטות, זה מאותו מקום בגמרא. אז הרב מבריסק רוצה לטעון שהוא בעצם עבר עבירה לכל דבר רק הוא לא נענש. עכשיו צריך לחשוב רגע, תראו, יש היגיון רב במה שהוא אומר, למרות שאינטואיטיבית זה נראה לנו לא נכון לא הגיוני, זה הכי הגיוני שבעולם. מישהו חשב לאכול חזיר, לקח חתיכת בשר ואכל אותה. עכשיו התברר שהוא לא רק רשע הוא גם שלומזל, ואפילו לחטוא הוא לא יודע. זאת אומרת הוא לקח טלה במקום חזיר. הוא הרי לא פחות רשע מאחד שהתכוון לאכול חזיר ואכל חזיר, נכון? אם תשאל אותי עד כמה הוא רשע, עד כמה הוא לא עובד את השם, עד כמה הוא עבריין. הוא עבריין באותה מידה, נכון? רק מה, לא הצליח לו. לא הצליח לו זה לא קשור לא בגלל שהוא היה יותר צדיק, הוא היה רשע באותה מידה. לכן ברמה הרעיונית מאוד הגיוני מה שהרב מבריסק אומר.

[Speaker F] טוב, יש

[Speaker I] לי מחשבה, אני רוצה ללכת לים בשבת לנסוע לים, מה?

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו לא יודעים את זה. אם נדע אז כן, נכון.

[Speaker I] אז מה, אני בגלל זה אני?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה לקחת את זה צעד אחד רחוק מדי, עוד רגע אני אגיע לזה. אז מה שאני רוצה לומר זה שהדברים של הרב מבריסק מאוד הגיוניים, מאוד הגיוניים. אני מאוד תמהתי על כל מערכת המשפט בעולם וגם מערכת המשפט הישראלית, למה הם עושים אבחנה בין ניסיון לרצח לבין רצח? מה ההבדל? מישהו עשה ניסיון לרצח, הוא נכשל, הוא לא קלע, או היה לו נוקר שבור, אז לא יצא כדור. הוא רשע באותה מידה כמו הרוצח. הוא נכשל מאיזושהי סיבה טכנית הוא לא הצליח לו. אז מה, בגלל זה הוא פחות רשע? בסדר, אבל אני אומר, אני שואל אותך בהיגיון, הוא פחות רשע? הוא רשע באותה מידה. אז מה אכפת לי מהמעשה? הוא רשע באותה מידה. מה אני מעניש אותו על המעשה? מה זה קשור המעשה? אני מעניש אותו על זה שהוא רשע שעשה פעולה מרושעת. על זה מענישים. הוא עשה פעולה מרושעת באותה מידה. תחשבו על כל העסקאות עם המחבלים. אלה עם דם על הידיים, אלה לא עם דם על הידיים. אני פשוט מורט שערות כל פעם מחדש. מה זה משנה אם יש להם דם על הידיים? הרי אותו אחד שאין לו דם על הידיים הוא בעצם ניסה להרוג, רק לא הצליח. אז מה, הוא יותר צדיק מאחד שכן ניסה להרוג וגם הצליח? הוא רק שלומזל יותר, זה הכל. יש לו בדיוק את אותם כוונות, הוא רשע באותה מידה. בפעם הבאה שהוא ינסה הוא גם יצליח כנראה. מה ההבדל בין אם יש לו דם על הידיים לבין לא? אנחנו כל כך עם קיבעון מחשבתי בעניין הזה שלכולנו זה נראה מובן מאליו. כי בטח, זה ניסיון לרצח, זה לא רצח, או ההוא אין לו דם על הידיים, ההוא יש לו. מה ההבדל? זה בכלל לא משנה. זה בכלל לא תלוי בו, זה לא מעיד על שום דבר לגבי מידת הרשעות שלו. הבעיה היא טכנית, לא הצליח לו, זה הכל. אבל המעשה שהוא עשה זה אותו מעשה עצמו. אני תמיד צריך להעניש על ניסיון לרצח בדיוק כמו רצח, אין שום הבדל. אותו דבר, מה ההבדל? עכשיו שנייה אחת, עכשיו אני אגיע הלאה לשאלה שלך. טוב, אז אם זה ככה, מה קורה אם חשבתי לאכול חזיר ולא אכלתי כלום? רק חשבתי לאכול חזיר. לא היה לי חזיר, או שלא לא יודע לא בא לי ללכת לחפש, אבל אם היה פה הייתי אוכל. מה עם זה?

[Speaker D] מחשבה ואינה מצטרפת, מחשבה ומעשה אין בו.

[הרב מיכאל אברהם] אז תראו, ברמה העקרונית, אם אני מנסח את זה באופן קיצוני, נגיד שהבן אדם הגיע למצב שבו אם היה פה חזיר הוא היה אוכל, רק פשוט לא הסתדר לו כי לא היה פה חזיר. אז זה ממש כמו ניסיון לרצח, נכון? אז ברמה הרעיונית זה אותו דבר, אלא מה, אני חושב שבדיני אדם, זה כבר קשור לסדרה הראשונה שלנו בסמסטר, קשה לשפוט את זה. אתה לא יודע מה המצב הנפשי שלו. איך תדע האם הוא החליט או סתם חשב או בכלל אתה לא יודע שהוא חשב? אז לכן על דבר כזה וודאי שלא נדון אותו, נכון? לא משנה כרגע אם הוא לא מספיק רשע או שלנו אין מספיק דרך כדי לגלות את זה. אבל תכל'ס על זה וודאי לא נדון אותו, אוקיי? מה זה, מה? או, מה זה אומר? שגם כאשר אני רואה במחשבה את הדבר המרושע, והרי ברור שהמחשבה היא הדבר המרושע או ההחלטה, ההחלטה הזאת צריכה להתממש כדי שאני אעניש עליה, נכון? אבל זה לא בגלל שאני מעניש על המעשה, אני מעניש על הכוונה הרעה שיש לך. אבל כוונה רעה שאתה גם היית מוכן לממש אותה, ובמימוש אתה לא רק היית מוכן, גם מימשת, רק מה לעשות? פספסת, זה היה טלה ולא חזיר. אוקיי? אז אתה תיענש, אז העבירה לכל דבר, גזירת הכתוב שאתה לא נענש, לא משנה, אבל זאת עבירה לכל דבר. אבל זה רק אם המחשבה שלך התממשה. עוד פעם, לא התממשה במובן שאכלת חזיר, אכלת טלה, לא חזיר. אבל אתה עשית את הפעולה המעשית שהייתה אמורה לממש את המחשבה שלך. לא הלך לך מסיבות שלא קשורות אליך, ברגע שאתה עצמך עשית גם פעולה על בסיס ההכרעה הזאת, זוהי. זאת הכרעה שעליה חייבים. אז תשימו… מה? מי אמר? לא אמרתי, אני רואה. לא, להעניש לא מענישים, אבל לא מענישים כי זה גזירת הכתוב. יש פה לאו, בטח שיש פה לאו. לאו של אכילת חזיר, מה זאת אומרת? וודאי, לאו של אכילת חזיר. אני לא מבין למה לא מענישים.

[Speaker C] יש שליטה על המחשבות.

[הרב מיכאל אברהם] היה צריך להעניש אותו. לא, מה זאת אומרת שליטה על המחשבות? הוא אכל, הוא לקח חתיכת בשר ואכל.

[Speaker I] אתה מדבר לפני שהוא אכל.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מדבר לפני, אני מדבר אחרי, זה בדיוק הנקודה. לא, אבל לפני זה בדיוק הנקודה, לא מענישים על מחשבה. מענישים על המחשבה, רגע, מענישים על המחשבה רק אם מימשתי אותה במעשה. אבל עדיין אני אומר שגם אם מימשתי אותה במעשה, העונש הוא על המחשבה. אבל על איזה מחשבה מענישים? מחשבה כזאת שהתממשה במעשה. והנה העובדה שצריך מעשה כדי להעניש,

[Speaker G] לא אכלת טלה, לא אכלת חזיר.

[הרב מיכאל אברהם] העובדה שצריך מעשה כדי להעניש לא אומרת שאני מעניש על המעשה, היא אומרת שמחשבה כזאת שלא התממשה במעשה, אני לא מעניש עליה. אבל מחשבה שכן התממשה במעשה, אני כן מעניש, אבל אני מעניש על המחשבה, לא על המעשה. כי זאת מחשבה שעברה עובר לעשייתן, זאת אומרת היית גם מוכן לפעול על פי זה, זה לא סתם מחשבה שעלתה לך בראש. אין שליטה, לכל אחד יש מחשבות כל מיני מחשבות שונות. ההחלטה בלב, לא המחשבה בלב, על זה מענישים. והחלטה זה משהו שהתממש במעשה.

[Speaker G] סתם אדם שסתם חשב להרוג מישהו אבל סתם עלה לו לשנייה לראש כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] פירושו של דבר, אין בזה שום עבירה. אין לך גם שליטה על המחשבות, זה שום דבר. אם החלטת להרוג, רק הנוקר היה שבור, אז אתה בעצם רוצח. בסדר? ברמה הרעיונית, אתה מבחינת רמת הרשעות, אתה רוצח לכל דבר. אוקיי?

[Speaker E] זה בעיה טכנית.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אז אני מביא את זה כדי, טוב, אולי עוד הערה בסוגריים אם כבר נכנסנו לעניין הזה, על תורת הענישה. כן, אמרתי בתורת הענישה אני לא מבין למה צריך מעשה. צריך התממשות במעשה אבל לא צריך שהמעשה… נגיד אם אתה לחצת על ההדק, זה מבחינתי התממשות. גם אם הנוקר היה שבור והכדור לא יצא ולא רצחת אף אחד. כי ברור היה שאתה כבר עשית פעולת רציחה, זאת אומרת המחשבה התממשה מבחינתך, היא באה לידי ביטוי מעשי. זה שזה לא קרה בסוף, זה לא קשור אליך.

[Speaker G] לא התוצאה שאליה כיוונת, רק את המעשה.

[הרב מיכאל אברהם] צריך את המעשה, לא את התוצאה, כן בדיוק. אם זה התממש במעשה, אז על זה. נכון. אז קודם כל אני אומר שניסיון ומעשה צריך להעניש אותו דבר. אני אלך לכם יותר מזה, גם רמת העונש, לדעתי לפחות, זה כרגע בסוגריים שלא קשורה אלינו אבל אם כבר מדברים זה בל תשקצו. אז בבחינת רמת העונש לדעתי גם לא קשורה להיות לא צריכה להיות קשורה לחומרת המעשה. נגיד מישהו התעלל באשתו אבל לא התעללות קשה, הוא רק הרביץ לה קצת, הוא לא הרג אותה, בסדר? רק הרביץ לה קצת. אז בסדר, הוא ייכנס נגיד לשנה מאסר, לא למאסר עולם. אוקיי? אחרי שנה הוא ייצא והוא שוב ירביץ לה. מה היגיון? מה היגיון לשחרר אותו אחרי שנה? אין שום היגיון. אני טוען שאורך הכלא לא חומרת העבירה אלא משך הכליאה הוא צריך להיות פונקציה של הסיכון העתידי, בכלל לא של חומרת המעשה. כל תורת הענישה לדעתי משובשת אצלנו. הוא לא צריך להיות בכלל פונקציה של חומרת המעשה אלא צריך להיות פונקציה של הסיכון שנשקף ממך. נגיד מישהו גנב שקל, לדעתי הוא צריך להיכנס למאסר עולם ולא לראות אור יום עד סוף ימיו. למה? כי אם אני, שנייה אחת, כי אם אני אשחרר אותו הוא ימשיך לגנוב שקל. אז כל פעם אני אכניס אותו לשבוע מאסר, הוא יגנוב עוד שקל, אני אכניס אותו לשבוע

[Speaker B] מאסר, הוא יגנוב עוד שקל. מה פתאום? כל עוד יש חשש שיגנוב שקל, תמנע

[הרב מיכאל אברהם] את זה

[Speaker B] מראש, תכניס אותו למאסר מראש.

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו דין רודף. אני הורג אותו במקום לחכות שהוא יהרוג את ההוא ואז אני אעניש אותו על זה שהוא רוצח. אני כבר הורג אותו עכשיו ולא נותן לו לרצוח. אוקיי? זה עונש מניעתי. נכון, נכון. מה זה לא נכון? זה ענישה, זה לא… אתה טוען, אני טוען שעונש צריך להיות מניעה. אני טוען שעונש, לא צריך מניעה אלא צריך להיות קודם כל מניעה. הענישה דבר נוסף. זאת אומרת, יכול להיות שאם מבחינת המניעה כבר לא צריך להעניש אותו, עדיין הייתי מעניש אותו בתור גמול, בסדר? בתור גמול על מה שהוא עשה. אבל זה וודאי תנאי הכרחי גם אם לא מספיק. זאת אומרת, כל עוד נשקף ממנו סיכון, הוא צריך להיות בכלא. זה לא משנה אם זה סיכון לגניבת שקל, סיכון למכה למישהו או סיכון לרצח. מה זה משנה? כל דבר שהוא עבירה ואתה תעניש עליו אם הוא התבצע, אז אם יש חשש שהוא יתבצע, הוא נשאר בכלא עד שישכנע את ועדת השחרורים שהוא השתקם ואין ממנו סכנה וכולי. כמובן אתה אף פעם לא יכול לדעת אבל אנחנו עושים הערכה מיטבית. בסדר? היית

[Speaker J] נותן להם מאסר עולם על כל עבירה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, נכון. ברור. אבל יכול להיות שהוא ייצא עוד שבוע אם הוא כבר עשה את זה באופן… לא, אז הסיכוי שהוא יעשה עוד… באמת פעולה שתמנע ממנו מלעשות את זה שוב, אם יש חשש שיעשה את זה שוב. אבל שוגג בדרך כלל זה לא משהו שחוזר. ומזיד זה משהו שחוזר, כי אתה עושה את זה כי החלטת לעשות את זה. אבל אני אומר, באופן עקרוני, גם נכון. זאת אומרת, כל עוד נשקפת ממנו סכנה, זה כמו זה דין רודף בעצם. כל מי שנשקפת ממנו סכנה, יש לו דין רודף. זה הכל. טוב, סגרתי את הסוגריים, רק להשלים את הביקורת על תורת הענישה שלנו. בכל אופן, לענייננו, מה שאנחנו רואים כאן, למה הבאתי את כל הדוגמאות האלה? כי אתם רואים את הרעיון שאנחנו רואים גם כאן. ואת העונש הוא למעשה עונש על מה שקרה אצלך במחשבה. נכון שצריך התממשות במעשה, כי רק אם זה התממש במעשה אנחנו נעניש אותך על האקט המחשבתי שלך. סתם אקט מחשבתי לא מענישים, רק אם הוא התממש במעשה. אותו דבר בשוגג. בשוגג אני אומר, אמרתי שני צדדים, או שאני מעניש על המעשה, והמעשה הוא בעצם עבירה, אך כיוון שהיית שוגג, אז זה לא עונש רגיל, רק מביא חטאת. או שלא, אני מעניש על השגגה שבדבר, על ההעלם. על זה אני מעניש, או מחייב חטאת, מעניש זו שאלה מעניינת. אבל מחייב חטאת. אלא מאי? אני מחייב חטאת לא סתם על העלם. שכחתי שאסור לברור בשבת, מיד אני חייב חטאת? לא. אם שכחתי שאסור לברור בשבת וכתוצאה מזה גם בררתי, אז אני חייב חטאת. אבל העובדה שאני צריך מעשה לא אומרת שאני מעניש על המעשה. אני מעניש על ההעלם, אך רק העלם כזה שהתממש במעשה מענישים עליו ומחייבים עליו חטאת. בדיוק אותו דבר כמו שאמרתי על חשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה. עכשיו, אז אם ככה יש לנו בעצם שתי אפשרויות להבין את החיוב של החטאת. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם נפקא מינות. תראו, אנחנו יודעים שאם בן אדם שגג, ראינו במשנה במסכת שבת, אז מספר החטאות שהוא מביא

[Speaker C] זה כמספר ההעלמות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון?