נושאים במסכת מכות פרק ג' – שיעור 7 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] בשיעור קודם התחלנו לדבר על לאו ועשה, ואמרתי שבהגדרות המקובלות לאו ועשה נבדלים זה מזה במישור הביצועי. זאת אומרת עשה זאת חובה שמוטלת עליי לעשות משהו, ולאו זאת חובה שמטילה עליי לחדול, כאילו לא לעשות. ולכן את עשה מקיימים בקום עשה ועוברים בשב ואל תעשה, ואת הלאו מקיימים בשב ואל תעשה ועוברים בקום עשה. אוקיי? זה ההגדרה המקובלת. ראינו שהדבר הזה לא עומד במבחן העובדות ההלכתיות. למשל הרמב\"ם בשורש השישי, כשהוא מדבר על כפילות בין לאו לבין עשה, אז ברגע שאתה מדבר על כפילות בין לאו לבין עשה, בזה אמרת שההגדרה הביצועית לא יכולה להיות נכונה. כי לפי ההגדרה הביצועית לא ייתכן שיש מצוות עשה ולאו שמטילים עליי את אותה חובה. נגיד עשה ולאו שמטילים עליי חובה לשבות בשבת, לא לעשות מלאכה. אוקיי? אז החובה מבחינה ביצועית זאת חובת לאו, לא לעשות מלאכה. אוקיי? אז איך יכולה להיות מצוות עשה עם אותו תוכן? זאת אומרת אם ההגדרה היא הגדרה ביצועית, אז לא יכולה להיות מצוות עשה שמטילה עליי חובה לחדול. ולהיפך, כן, אם יש נגיד מעקה, אז יש לא תשים דמים בביתך זה הלאו, ועשית מעקה לגגך זה העשה. עכשיו בתוכן של המצווה זה להקים מעקה, מצווה שמטילה עליי חובה לעשות משהו, הפוך משבת. אז כאן ברגע שיש גם לאו וגם עשה על אותו עניין, זה מחלוקת ראשונים, אבל לפחות לפי חלק מהראשונים זה לאו ועשה על אותו עניין. אז זה בעצם אומר שהלאו שלא תשים דמים בביתך מתקיים אם אני מקים מעקה. הוא מתקיים בקום עשה, לא בשב ואל תעשה, עוברים עליו בשב ואל תעשה. דיברנו גם על לא תעמוד על דם רעך למשל, אז גם שמה הלאו מתקיים בזה שאני מציל את החבר שלי וכן הלאה, יש דוגמאות נוספות. בסופו של דבר הטענה שלי הייתה שההבחנה בין לאו לבין עשה זאת הבחנה לא קשורה לאופן שבו אנחנו מבצעים את המצווה או עוברים עליה, אלא על השאלה מה התורה מתכוונת כשהיא מצווה. האם היא מסמנת לי מצב חיובי, מצב שבו אני צריך להיות, או שהיא מסמנת לי מצב שלילי, כלומר מצב שבו אני לא צריך להיות, צריך לא להיות. אוקיי? זה בעצם לאו. עכשיו המצב, כשאני מדבר פה על מצב, זה מצב שיכול להיות כרוך בעשייה או במחדל, באי עשייה. לא משנה. מצב חיובי יכול להיות מצב של עשייה שהוא חיובי, יכול להיות מצב של מחדל שהוא חיובי. מצב שלילי גרוע, יכול להיות מצב של עשייה שהיא שלילית, יכול להיות מצב של מחדל שהוא שלילי. אוקיי? אז לכן אין קשר בעצם לאופי הביצוע או המעבר. השאלה אם התורה מגדירה פה איך להיות צדיק או איך לא להיות רשע, כן בשפה יותר פשוטה. אז כשהתורה אומרת לי מצוות עשה נגיד להניח תפילין, אז היא אומרת לי שהמצב שבו אני מניח תפילין הוא מצב חיובי. לעומת זאת אם היא הייתה אוסרת עליי בלאו להיות בלי תפילין, יש לאו להיות בלי תפילין, אז הימצאות עם תפילין היא לא מצב חיובי, היא רק הימלטות ממצב בלי תפילין שהוא מצב שלילי. אוקיי? לכן יש הבדל בין לומר לי תניח תפילין לבין לומר לי יש לאו להיות בלי תפילין. למרות שלכאורה זה שקול, זה לא, זה לא שקול. ודיברנו על זה כבר שגם ברמה הלוגית, הרי שאלתי את השאלה גם ברמה הלוגית, איך יכול להיות ששני משפטים שהם שקולים לוגית מהווים מצוות שונות? כן? אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין, זה אותו דבר כמו אני רוצה שתהיה עם תפילין, לא? אז אם השני הוא עשה, אז גם הראשון היה צריך להיות עשה. אבל הראשון כתוב אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין, לא, השמר פן ואל ולא, זה לאוין. אוקיי? איך זה יכול להיות? אז אמרתי שהמשפטים האלה הם לא שקולים, זאת טעות לחשוב שהם שקולים לוגית. כשאני אומר לך אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין זה לא אותו דבר כמו להגיד לך אני רוצה שתהיה עם

[Speaker B] תפילין.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא בגלל האף פעם, נגיד אף פעם, אפילו אם אני אומר אף פעם. אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין שום רגע, ולעומת זאת אני רוצה שתהיה עם תפילין בכל רגע. אוקיי? אז הטענה שלי זה שזה לא שקול. זה לא משפטים שקולים לוגית. אני אומר אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין, זה אומר שהמצב בלי תפילין הוא מצב שלילי, אל תהיה בו. במה כן? או להיות עם תפילין או אם אני אצליח למצוא איזושהי סיטואציה שהיא לא זה ולא זה. בסדר? תיאורטית, כן? אז זה גם בסדר, אני לא חייב להיות עם תפילין. ההימצאות עם תפילין היא רק כדי שאני לא אהיה בלי תפילין. זה הכל, אבל אין לזה ערך חיובי, יש לזה רק הימנעות מערך שלילי, בסדר, אם אני מנסח את זה ככה. לכן שני המשפטים האלה לא שקולים לוגית, פשוט לא נכון.

[Speaker C] ובאמת גם קרקפתא דלא מנח תפילין?

[הרב מיכאל אברהם] למה, מה זה קשור?

[Speaker C] אם זה לכל היום?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא משנה, השאלה של כל היום ולא כל היום לא קשורה לפה בכלל, לכן אני קודם ניסחתי את זה רק כדי להוריד את ההערה שלו. לא קשורה לעניין. גם קרקפתא דלא מנח תפילין זה לא מושג הלכתי. אתה לא יכול ללמוד משמה מתי זה נקרא שביטלת עשה או עברת עליו, זה איזשהו רעיון רוחני, לא יודע, משהו אחר.

[Speaker D] אז אני אתן

[הרב מיכאל אברהם] לך דוגמה, נגיד שאני אומר לך אני לא רוצה שהבית שלך יהיה בלי מעקה, זה לאו, נכון? ואם אני אומר לך אני רוצה שתקים מעקה, אז זה עשה. אוקיי? עכשיו נניח שנאנסתי ולא הקמתי מעקה, בסדר? אז אם זה היה לאו, אני לא רוצה שתהיה בלי מעקה, בסדר? אז לא עברתי על הלאו, עברתי על הלאו אבל באונס, בסדר? אז זה לא נקרא מעבר על הלאו. אבל אם זאת מצוות עשה, אז אונס לאו כמאן דעבד. תעשה לא קיימתי. נכון שלא באשמתי, אבל תכלס לא קיימתי תעשה. אוקיי? אז בשפה הקודמת אני אגיד, אם תשאל אם אני רשע? לא, אני לא רשע. כי את הלאו עברתי באונס, אני לא אשם בזה, זו לא רשעות שעברתי על הלאו. אתה שואל אם אני צדיק? לא, אני לא צדיק. כי את המצווה לא קיימתי, נכון שבאונס, אבל תכלס לא קיימתי את המצווה, אונס לאו כמאן דעבד. אוקיי? אז אתה לא יכול להגיד שאני צדיק, אני יכול להגיד שלא נכון שאני רשע. זה בעצם אותו, אותה הנגדה כמו בין עשה לבין לאו, זה בעצם הנגדה בין צדיק לרשע. כשאני אומר שמישהו הוא לא צדיק, לא אמרתי בזה שהוא רשע. יכול להיות שהוא בינוני, נכון? יכול להיות שהוא לא רשע, אבל מי אמר שהוא צדיק? מה, כל מי שלא רשע הוא צדיק? יש גם מצב ביניים, נכון? דיברתי על, אני חושב שדיברתי, נכון, על מושגי השלילה? אור וחושך או קור וחום? לא דיברתי על זה? בסדר, כבר בפילוסופיה אריסטוטלית מחלקים בין שני סוגי שלילה. יש שלילה ניגודית או מנגדת, ושלילה מאיינת. מאיינת בא', מאיינת בא', מלשון אין, לאיין משהו זה להעלים אותו. אוקיי? נגיד כשאני אומר שההיפך מאור זה חושך, כן? אז מה, איזה סוג של היפך זה? זה היפך מנגד או היפך מאיין? זאת אומרת הטענה היא שחושך זה העדר אור או שחושך זה משהו שהוא ההיפך מאור?

[Speaker E] מבינים את ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת נגיד בשפה מספרית אני אומר ההיפך המנגד של אחד זה מינוס אחד, ההיפך המאיין של אחד זה אפס. העדר של אחד. מינוס אחד זה לא רק העדר של אחד, זה משהו עם תכונות הפוכות, משהו פוזיטיבי אבל הפוך בתכונותיו. אוקיי? זה אני חושב שזה מודל טוב להיפוך מנגד והיפוך מאיין. אז נגיד היחס בין אור לבין חושך, האם זה היפוך מנגד או היפוך מאיין? מה אתם אומרים?

[Speaker E] חושך העדר אור.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מנגד או מאיין? מאיין. לא מנגד, זה מאיין אתה אומר. מסכימים? ומה עם קור וחום?

[Speaker F] קור וחום…

[הרב מיכאל אברהם] מנגד או מאיין?

[Speaker G] זה כבר תלוי אם זה רופא או פיזיקאי.

[הרב מיכאל אברהם] אפילו איש פשוט, נו איש פשוט, עזוב פיזיקאי. פיזיקאי בכלל אין כזה דבר קור, זה רק רמות חום שונות. לא לא, אני מדבר על התחושה שלנו של קור וחום, לא על המדד הפיזיקלי של טמפרטורה. מאיין. בוא נניח פה קור וחום. תראו, המדד הוא נורא פשוט, נתתי לכם את המודל המספרי. אם תוסיפו קור לחום מה תקבלו? פושר, נכון? הם מקזזים אחד את השני. אם תוסיפו חושך לאור מה תקבלו? אור. ואין קיזוז. אז זה אומר שחושך הוא היעדר אור. זה היפוך מעין. קור וחום זה היפוך מנגד. וזה אחד ומינוס אחד, לכן הם מקזזים אחד את השני. אוקיי? אז זה מדד שיכול לעזור להחליט על ניגודים שונים, האם הם מעיינים או מנגדים. בסדר? עכשיו, מה שאני בעצם רוצה לטעון, זה שכשאתה אומר, כשאנחנו מצווים במצוות עשה, אז מצוות עשה אומרת לנו: תהיו במצב אחד, מצב חיובי. מצוות לא תעשה אומרת לנו: אל תהיו במצב מינוס אחד, במצב שלילי. אבל באמצע יכול להיות מצב אפס. נכון? לא כל מה שהוא לא מינוס אחד, הוא אחד. גם אפס הוא לא מינוס אחד. או גם לא כל מה שהוא לא אחד, זה מינוס אחד. גם אפס הוא לא אחד. אוקיי? כשאני שולל את האחד, לא בהכרח אני מקבל את השני באחד ובמינוס אחד. כי אם דבר במצב חיובי ובמצב שלילי, מצב שלילי זה הפוך מנגד ממצב חיובי, לא הפוך מעין. הפוך מעין ממצב חיובי הוא מצב ניטרלי. נכון? אז כשאני אומר שיש מצווה להניח תפילין, אם הייתי במצב ניטרלי, לא קיימתי את המצווה, כי לא הייתי במצב אחד, הייתי במצב אפס. נכון? אבל אם היה לאו על היות בלי תפילין, ואני בלי תפילין, אז עברתי על הלאו. גם אם עשיתי את זה באונס, עברתי על הלאו, רק באונס. אוקיי? זאת אומרת, מצב האפס הוא בעצם איזה שהוא קיר שחוצץ בין הצדיק לרשע, או בין החיובי לשלילי. מצב האפס חוצץ בין החיובי לשלילי, זה מבחינה מתמטית זה ככה, נכון? אז הטענה היא שקיומו של מצב האפס הוא בדיוק זה שעושה את ההבדל. כי ברגע שאתה שולל את אחד אתה לא יכול להגיד שאתה נמצא במינוס אחד, אולי אתה באפס. אוקיי? ולהיפך, אם אתה שולל את מינוס אחד, אתה לא יכול להגיד שאתה נמצא באחד, כי אולי אתה באפס. זאת אומרת, שלהגיד שאני לא רוצה שתהיה במינוס אחד ולהגיד שאני רוצה שתהיה באחד זה לא אותו דבר. להגיד שאני רוצה שתהיה באחד, זה אומר דווקא אחד, לא אפס. להגיד שאני לא רוצה שתהיה במינוס אחד, אין לי בעיה, תהיה או באפס או באחד, העיקר שלא תהיה במינוס אחד. נכון? זאת אומרת יש הבדל. לכן אמרתי שמתוך זה גם אפשר לגזור את כל ההבדלים ההלכתיים שיש בין עשה לבין לאו. למה? על מצוות עשה מקבלים שכר, נכון? על הימנעות מלאו לא מקבלים שכר. כן, זה מזכיר לי, תמיד אני נזכר כשאני מדבר על זה, על הספר גדי בבני ברק, שהייתי שמה והיה כתוב על הקיר: כל מי שנמצא כאן יכוון לקיים חמש מצוות, כוונה לקיים חמש מצוות. מה זה המצוות? המצוות זה ביומו תיתן שכרו, כן, לא תלין וכו', תשלם לו בזמן, ולא תקיפו פאת ראשכם, לא זוכר כבר היה שם עוד כמה. עכשיו, לא תקיפו פאת ראשכם זה לאו. מה זה נקרא לכוון לקיים לאו? אני לא מקיים… אין דבר כזה לקיים לאו. אפשר לא לעבור על לאו. אבל בשביל לא לעבור אני לא צריך כוונות. אם לא עברתי, אז לא עברתי. במצוות עשה, בשביל שהמצווה תהיה מצווה, אתה צריך כוונה. מצוות צריכות כוונות, אם לא גם כן צריך לכתחילה כוונה, זה רק לא מעכב. אבל אתה צריך כוונה. מה זה אומר? שגם אם עשית את זה, אם עשית את זה בלי כוונה, אין לך מצוות עשה. המצוות לא תעשה לא שייך לדרוש כוונות. מצוות לא תעשה, אם לא עברת, אז לא עברת. מה זה משנה אם לא עברת בכוונה או לא עברת בלי כוונה? זה מעניין.

[Speaker B] לא הבנתי?

[הרב מיכאל אברהם] יהיו מזיד או שוגג. לא, לא חשוב, אבל זה עדיין עבירה.

[Speaker D] נכון, עובדה. זאת אומרת שיש לך פיתוי ואתה לא עובר, אז אתה מקבל שכר.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. תשאל את הקדוש ברוך הוא, אין לי מושג, לא שאלתי אותו אף פעם.

[Speaker D] יש משנה שאדם יושב

[הרב מיכאל אברהם] ונמנע, חשב לעשות עבירה ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב לא זוכר משהו כזה. או לא, זה חשב לעשות מצווה ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. לא, אבל יש גם איזה מדרש מקביל על לאו. מי שהיה ב… לא זוכר כבר. עזבו, זה וורטים. בסופו של דבר אני מדבר עכשיו על הלכה, לא וורטים. לא, זה לא הלכה. מה זה הלכה? הלכה זה כלום. אתה מקבל שכר, תשאל את הקדוש ברוך הוא אם מקבל שכר או לא, לא יודע. מבחינה הלכתית אין לזה שום משמעות שאתה עמדת בפני פיתוי ולא נכנעת לו, לא קיימת שום מצווה. לא קרה כלום, רק לא נכשלת, זה הכל. יכול להיות שהתאמצת יותר כדי לא להיכשל, אולי הקדוש ברוך הוא ייתן לך על זה שכר. אבל בהגדרה ההלכתית כל מה שאני יכול להגיד זה בסך הכל שלא נכשלת, זה הכל. אז לכן ההבחנה בין לאו לבין עשה, ההבחנה שתיארתי קודם, מצב חיובי ומצב שלילי, מסבירה את ההבדלים ההלכתיים שיש ביניהם. למשל, שבעשה יש כוונה ובלאו לא. אז זה מאוד ברור. בשביל להיות צדיק, אם אתה עושה את זה בכוונה אתה צדיק. בשביל לא להיות רשע, אם לא עשית את העבירה אתה לא רשע. מה זה משנה אם התכוונת או לא התכוונת. זה למה יש שכר על מצוות עשה ואין שכר על הימנעות מלאו. הרבה שכר אם אתה צדיק, אתה לא מקבל שכר על זה שאתה לא רשע. אתה לא מקבל עונש, כי ההיפוכו זה העונש. למה יש עונש רק על לאו ואין עונש על עשה? על ביטול עשה? עונש בית דין. למה אין עונש על ביטול עשה? כי אין לך עונש על זה שאתה לא צדיק. אתה לא תקבל שכר. אבל אם אתה רשע מגיע לך עונש. אני חושב שכל הדברים האלה נופלים מאוד באופן טבעי למקום אחרי שאנחנו מבינים את ההבדל בין לאו לבין עשה. למה צריך להוציא את כל ממוני כדי לא לעבור על לאו אבל רק חומש מממוני כדי לקיים עשה? זאת אומרת כי בשביל להיות צדיק זאת מעלה גדולה, זאת לא חובה בסיסית. אתה יכול לבזבז את כל כספי בשביל להיות צדיק, אבל לא להיות רשע זאת דרישה בסיסית. זאת אומרת, על זה תוציא את כל ממונך ובלבד שלא תהיה רשע. אני חושב שברגע שתבינו שאם הייתם תולים את כל זה בהבדל הביצועי בין לאו לבין עשה, זה לא עובד כל כך. מה זה משנה אם אתה עושה את זה בקום עשה או בשב אל תעשה? לכן שכר לא למה זה משנה? מה זה מעניין אם זה נעשה במעשה או במחדל? אתם צריכים להגיע לכל מיני דברים עקומים כאלה של עבירה במעשה יותר חמורה מאשר עבירה בלי מעשה, כי זה איזשהו מרד יותר בוטה נגד רצון השם או מין משהו כזה. לפי איך שאני מציג את זה כאן, לא קשור בכלל לשלב הביצועי אם זה במעשה או במחדל. כל השאלה זה אם אתה רשע או צדיק. זה הכל. אם ביטלת עשה אתה לא צדיק. אם עברת על לאו אתה רשע. אם נמנעת מלעבור על לאו אז אתה בינוני. אם קיימת עשה אז אתה צדיק. האפס זה מה שאני קורא פה בינוני. אז זה בעצם כל ההשלכות האלה הן בעצם פועל יוצא של ההבחנה הזאת בין לאו לבין עשה. עכשיו נראה את הרמב\"ן. הרמב\"ן על עשרת הדיברות בפרשת יתרו אומר ככה. באמת הוא גם כן כי מצוות זכור רמזו במצוות עשה, זכור את יום השבת לקדשו ושמור את יום השבת לקדשו. זאת אומרת זכור רמזו במצוות עשה, והוא היוצא ממידת האהבה והוא למידת הרחמים, כי העושה מצוות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו. מידת שמור במצוות לא תעשה, והוא למידת הדין ויוצא ממידת היראה. עכשיו שימו לב, הוא מדבר פה על זכור ושמור ששניהם זה לגבי שמירת שבת. זאת אומרת מדובר פה על עשה ולאו שהם כפולים, שיש בהם את אותו תוכן. שניהם מצווים עליי לשמור שבת. לכן דווקא פה הרמב\"ן מוצא לנכון לבאר, מה אז למה באמת יש הבדל ביניהם? מה ההבדל בין זכור ושמור? שניהם מטילים עליי את אותה חובה. דווקא בגלל שאנחנו מדברים על כפילות בין לאו לבין עשה, זה המקום שבו הרמב\"ן צריך להסביר אז רגע אז בעצם מה ההבדל בין לאו לעשה? הרי שניהם מצווים עליי את אותו דבר. אז למה זה עשה וזה לאו? אז הוא אומר ככה, הוא אומר שמצוות עשה זה יוצא ממידת האהבה, רחמים, כי מי שעושה את מצוות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו. או בתרגום לשפה שלי, הוא צדיק. מי שעושה מצוות עשה הוא צדיק. ומידת שמור זה מצוות לא תעשה והוא למידת הדין ויוצא ממידת היראה. מה זאת אומרת? אם אתה נשמר מלעבור על מצוות לא תעשה, אז יש לך מידת היראה. מה זאת אומרת? אתה לא רוצה להיות רשע. לכן אתה עושה את זה. כשאתה מקיים עשה אתה רוצה להיות צדיק. כשאתה נמנע ממצוות לא תעשה אתה רק לא רוצה להיות רשע. לכן זה נקרא מידת היראה. אתה מפחד מלהיות רשע. זה לא יראת העונש, זה גם יראת העונש יש פה אבל זה יותר מזה, זה פשוט יראה מלהיות רשע. אני בסדר, אני אדם טוב, אני לא רוצה להיות רשע. אני לא רוצה להיות צדיק, זאת אומרת אני לא במעלה כזאת, אבל אני בינוני כזה. רשע אני לא רוצה להיות. אז יראת העונש זה ביטוי של זה בהקשר של עונש אבל יש מאחורי זה משהו יותר עמוק. זה יראה ממצב שלילי. יראת שמים, זה יראה אמיתית, לא בגלל שאני אחטוף עונש. אני לא רוצה להיות רשע, לא רוצה להיות רשע לפני המקום. אבל צדיק זה לא בשבילי, לא, לא במעלה שלי, בסדר? זה מזכיר לי סיפור על הרב מבריסק, שראו אותו פעם שותה מים מחוץ לסוכה. ראו אותו שותה מים מחוץ לסוכה. עכשיו בשולחן ערוך כתוב שירא שמים לא ישתה אפילו מים מחוץ לסוכה. אמרו לו אתה שמחמיר גדול, מה ראית על כך לשתות מים מחוץ לסוכה? אתה מחמיר כמו כל דעה בראשונים ובאחרונים ופה אתה שותה מים מחוץ לסוכה, איפה כל החומרות שלך? ואני מחמיר? אני לא מחמיר בשום דבר, מה אתם מדברים? הוא אומר כאילו זאת אומרת, אם יש ראשון שיגיד שאם עשיתי ככה לא יצאתי ידי חובה, אז ברור שאני אחשוש לזה, אני לא רוצה לא לצאת ידי חובה. או לעבור אם יש פה לאו לפי אחד הראשונים, אני אזהר מזה כדי לא לעבור על לאו. אבל אם יש מעשה שלכל הדעות הוא לא מצווה ולא עבירה, ויש איזה עניינצ'יק כזה מעלה רוחנית, אני לא במדרגה הזאת. זה לא קשור לחומרה. כשאני מדבר על חומרה, ההחמרות של הרב מבריסק זה החמרות כדי לצאת ידי חובת הלכה, לא לעבור על לאו ולקיים את העשה לכל השיטות. שלא תהיה שום שיטה שלפיה אני ביטלתי את העשה או עברתי על הלאו. אוקיי? אבל פה מדובר במשהו שהוא מידת חסידות במהותו, הוא בכלל זה לא חומרה באותו מובן כמו החומרות האלה. פה זה משהו של בני אנשי המעלה, אני לא במדרגה הזאת. וזה חסידי, חסידי, כן בדיוק. אוקיי, אז זה קצת קצת ביטוי לעניין הזה. בכל אופן אני חושב שמה שכתוב פה ברמב\"ן, שהוא מדבר על המצווה של לשמור שבת, זכור ושמור, וכאן בדיוק הוא מוצא לנכון להסביר את ההבדל בין לאו לבין עשה, וההסבר שלו נדמה לי במילים שלו, נדמה לי שמתכוון למה שאני אמרתי. זה בעצם מצוות עשה זה להיות צדיק, לאהוב את הקדוש ברוך הוא, להיות צדיק, להיות אהוב על ידו. מצוות לא תעשה זה לא להיות רשע. אוקיי? זה אהבה וזה יראה וכן הלאה. כי הנשמר מעשות דבר רע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצוות עשה גדולה ממצוות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו, הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו. ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה. זה ההבדל בין העושה לבין הלא עושה. הנשמר מלעשות עבירה, כן. בסדר, אז בעצם מה הוא אומר? מצוות עשה יותר גדולה ממצוות לא תעשה. למה? כי אם אני מקיים את מצוות העשה אז אני עושה את רצון אדוני, אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, אני צדיק, בשפה שלי, אוקיי? אם אני נשמר מלעשות עבירה זו יראה, אז אני לא רשע. אז ברור שצדיק זה יותר מאשר לא רשע, יותר מאשר בינוני, אוקיי? ולכן מצוות עשה גדולה ממצוות לא תעשה. עד כאן הכל בסדר. רק החמישה חמש מילים האחרונות אני לא מבין, או שבע: ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה. איך המסקנה הזאת יוצאת ממה שהוא הסביר עד עכשיו? יעשה יותר חמור מלא תעשה, נכון? יותר חשוב.

[Speaker I] אין פה חובה להיות צדיק.

[הרב מיכאל אברהם] חובה להיות צדיק? לא, אין חובה להיות צדיק. מה זה חובה? אתה צריך להיות צדיק אבל זו חובה יותר רכה מאשר חובה לא להיות רשע, היא יותר בסיסית. אז זה בדיוק הנקודה. תראו, הוא אומר שמכאן יוצא שאתי עשה ודחי לא תעשה. על פניו לא נכון. בוא ננסה לעשות חשבון רגע, כי זה נדמה לנו בשפה פשוטה זה נדמה שזה מה שיוצא, כי אתה אומר עשה יותר חשוב מלא תעשה, נכון? לכן עשה דוחה לא תעשה. לא, זה המסקנה המתבקשת.

[Speaker C] זה לא אחד נגד השני כמו פה.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. הרי כשהוא משווה שעשה יותר גדול מלא תעשה, הוא מתכוון שקיום העשה יותר גדול מהימנעות מהלא תעשה. נכון? אבל בעשה דוחה לא תעשה, קיום העשה דורש ממך לעבור על הלאו. אתה לא משווה בין עשה לבין הימנעות מלאו, אלא אתה מבצע את העשה במחיר של מעבר על הלאו. את זה מנין הוצאת? או במילים אחרות אני אגיד כך, השדה חמד מסביר את הרמב\"ן הזה. והוא אומר שיש שהשדה חמד, הוא אומר שמין אנציקלופדיה הלכתית כזאת, היה רבי חזקיהו מדיני, היה חי בחברון בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 משהו כזה. בכל אופן הוא אומר שיש פה מטבע שיש לה שני צדדים שהם לכאורה נראים הפוכים אבל האמת. אז הוא אומר שיש פה מטבע שיש לה שני צדדים שהם לכאורה נראים הפוכים, אבל האמת היא שהם לא הפוכים. למשל, הוא אומר הרי אפילו הרמב\"ן נדמה לי אומר את זה בהמשך. אתם רואים, בוא נקרא רגע את הרמב\"ן בהמשך ואז נחזור. ומפני זה, תראו את השורה התחתונה כן, ומפני זה יהיה העונש במצוות לא תעשה גדול ועושים בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושים בו דין במצוות עשה כלל, אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו. אגב, פה רואים שזה סנהדרין רק, מחלוקת השואב והנתיבות בסימן ג', האם כופים אותו עד שתצא נפשו זה רק בית דין או שזה כל אדם? פה ברמב\"ן כתוב שזה רק בית דין, שזה כמו הנתיבות, רק פה הקצות. בכל אופן, אבל לענייננו, מה הוא אומר בעצם? הוא אומר לכן מענישים על לאו ולא מענישים על עשה? הרי עשה יותר חמור, לא? עשה יותר חשוב. אז למה מענישים על לאו ולא מענישים על עשה? זה לא הפוך ממה שאמרנו מקודם?

[Speaker J] זה לא הפוך שלהם. אה? מי שעובר עליו.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. כשאתה משווה את הקיום, הקיום של עשה אתה צדיק. הקיום של לאו, הכוונה הימנעות מלהיכשל בלאו, אתה בינוני. ברור שצדיק יותר חשוב מבינוני, נכון? זה צד הקיום. בוא נסתכל על צד הביטול. בצד הביטול, כשאתה מבטל את הלאו, אתה עובר על הלאו, אז אתה רשע. כשאתה מבטל את העשה, אתה בינוני. אז מי יותר גרוע? מי שעובר על הלאו, נכון? זאת אומרת, יש פה שני צדדים לכאורה הפוכים, אבל זה רק לכאורה, זה בעצם שני צדדים של אותה מטבע. אם העשה בצד הקיום יותר גדול מאשר צד הקיום של הלאו, אז בצד הביטול היחס התהפך. הביטול של הלאו יהיה יותר חמור מאשר הביטול של העשה. ולכן אומר הרמב\"ן שהעשה יותר גבוה מהלאו, ולכן מענישים על הלאו ולא על העשה. על פניו זה הפוך. אם עשה יותר חשוב מהלאו, אז למה מענישים על הלאו? תשובה לא. כיוון שהעשה יותר חשוב מהלאו, לכן אם אתה עובר על הלאו, אתה יותר גרוע מאשר אם אתה לא מקיים את העשה, אתה מבטל את העשה. ולכן מענישים על לאו ולא מענישים על עשה. או במילים אחרות, מה שאמרתי קודם, לקיים עשה אתה צדיק, לעבור על לאו אתה רשע. בסדר? ולא לקיים את העשה אתה בינוני, לא לעבור על הלאו, סליחה, אתה גם בינוני. אוקיי? הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה,

[Speaker K] אם לא אמרו עשה ולא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, זה שני עשים. בעצם זה שני עשים.

[Speaker K] נכון.

[Speaker C] הרב, אם אפשר להגיד שעשה דוחה לא תעשה זה לא כוח של מצוות עשה ולא תעשה, זה בעצם דרכי לימוד התורה. אם בתורה כתוב עשה וכתוב לא תעשה מה?

[הרב מיכאל אברהם] עוד שנייה אני מגיע לעשה דוחה לא תעשה ואז נחזור להערה שלך, בסדר? אני רק רוצה לסיים פה את ההקדמה ואז אני מגיע לשם. אז בעצם מה שהוא אומר זה ככה, יש לנו למעשה שני צדדים הפוכים של אותה מטבע. עשה יותר חשוב מהלאו בצד הקיום, בצד הביטול הלאו יותר חמור מביטול העשה. לעניין עונש, אז אין בעיה. מענישים על לאו כי מי שעבר על לאו הוא רשע. רשע מענישים אותו. מי שביטל עשה הוא לא צדיק. מי שלא צדיק שכר הוא לא יקבל, אבל עונש לא מגיע לו. אתה רק לא צדיק, אתה לא רשע. אז אם ככה, מסקנה נכונה. ועכשיו אני חוזר לעשה דוחה לא תעשה. לכאורה המסקנה שעשה דוחה לא תעשה היא מתבקשת ממה שאמר למעלה, שהעשה יותר חשוב מהלאו. אז לכן עשה דוחה לא תעשה. וזה לא נכון. כי דיברנו על זה עכשיו. בצד הקיום העשה יותר חשוב מקיום הלאו, מאי-היכשלות בלאו. אבל בצד הביטול הלאו יותר חמור מביטול עשה. אז בוא נעשה עכשיו חשבון. נגיד שאני צריך לאכול מצה ויש לי רק תבואה מן החדש לפני העומר, אוקיי? כי יום הנף זה יום אחרי פסח. אני רוצה לאכול מצה בליל פסח ואין לי תבואה ישנה, יש לי רק תבואה מן החדש. אסור לאכול את זה, זה לאו. אוקיי? עכשיו השאלה מה לעשות? אין לי מצה אחרת. יש לי מצוות עשה לאכול מצה בלילה הראשון זה מצווה חיובית. אוקיי? עשה דוחה לא תעשה. אז אתה בעצם צריך לקחת מצה מן החדש, לאפות אותה ולאכול מצה. כי עשה דוחה לא תעשה, זה הכלל. אוקיי? עכשיו בוא נעשה את החשבון רגע. הוא אומר שעשה דוחה לא תעשה זה בגלל שעשה יותר חשוב מלא תעשה.

[Speaker I] אבל עכשיו

[הרב מיכאל אברהם] תסתכלו, אני בעצם צריך להשוות בין שתי אופציות, לא בין עשה ללאו. זה צורה לא נכונה להציב את העניין. האם לאפות מצה מחדש, לאכול מצה מחדש או לא לאכול מצה בכלל? נכון? אלה שתי האופציות שלי, ואני צריך להחליט עכשיו מי יותר טוב. עכשיו אם אני מחליט לאכול מצה מן החדש, מה המחירים? קיימתי מצוות עשה ועברתי על לאו. נכון?

[Speaker C] אחד,

[הרב מיכאל אברהם] הרווחתי אחד, ועברתי על לאו מינוס אחד. אז תכל'ס אני נמצא באפס.

[Speaker C] נגיד שיש

[Speaker D] פה הנחה שהם שווים, העשה והלאו, נגיד.

[הרב מיכאל אברהם] כמעט כמו תמצית של…

[Speaker C] וזה לא כרת, ומצוות עשה זה לא… רגע, תכף. שניה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] ההערה כן נכונה, אבל בלי כרת. אז זה דבר אחד. דבר שני, אפשרות שנייה לא לאכול כלום. מה קורה כשאני לא אוכל כלום? מצווה לא קיימתי, נכון? אפס. אבל גם לאו לא עברתי, גם אפס. אז מה התוצאה? אפס. משני הצדדים יש לי אפס. אז למה עשה דוחה לא תעשה? עשה דוחה לא תעשה פירושו שאני צריך להעדיף את אכילת המצה במחיר של אכילת חדש, על פני לא לאכול מצה בכלל. אבל כשאני עושה את החשבון, גם מצד הקיום וגם מצד הביטול, כי הרי אני צריך לשקלל את שני הצדדים. בכל צד כזה יש או עבירת הלאו וקיום מצוות עשה, או ביטול עשה והימנעות מלאו. נכון? אלו שני הצדדים. אז צריך לסכם את שתי התועלות בכל אחד משני הצדדים.

[Speaker D] אתה עובר על מצוות לא תעשה, אתה רשע, נכון? נכון. ואם אתה לא מבטל עשה, אז אתה באפס? לא נכון, לא נכון, לא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] כשאתה אוכל… בוא נראה. כשאתה אוכל את המצה מן החדש, אז קיימת מצוות עשה של אכילת מצה? זה אחד, נכון? רגע, עברת על לאו של חדש, זה מינוס אחד, נכון? אז תכל'ס כמה הרווחת? אפס. מבטל עשה, לא מקיים עשה. מבטל עשה, מקיים עשה זה לא חמור בכלל, זה טוב. טוב, טוב. אז מבטל עשה זה אפס, ולעבור על לאו זה מינוס אחד, נכון? זה יותר חמור. עכשיו אני אומר, אבל אני לא מבטל את העשה, אני מקיים את העשה. אני מקיים את העשה ועובר על הלאו. אז מקיים עשה ועובר על הלאו, אחת ועוד מינוס אחת, אני באפס, נכון? הצד השני זה לא לאכול בכלל מצה. אז אני לא עובר על הלאו, אפס, אבל גם לא מקיים את המצווה, שוב אפס. אז הסכום הוא עדיין אפס. אז למה האפס הזה יותר טוב מהאפס הזה? איך אתה מגיע למסקנה שעשה דוחה לא תעשה מתוך החשבון של הרמב\"ן? וכאן אנחנו נכנסים למשהו שיעורר לנו בעיה בהמשך, אבל התשובה מאוד פשוטה. כשאתה נמנע מלעבור על לאו, זה באמת אפס, אתה רק לא רשע. אבל כשאתה מבטל עשה זה לא אפס. זה מינוס חצי. ביטול עשה הוא עבירה. עבירה קלה, זאת לא עבירת לאו, זאת עבירה קלה, נכון? ביטול עשה זה לא משהו ניטרלי. לא לעבור על לאו זה מעשה ניטרלי. ביטול עשה, כשאני מדבר על עשה חיובי, אז ביטול העשה הוא עבירה, עבירה יותר קלה. נצטרך בהמשך להבין למה, כי בסכמה שתיארתי עד עכשיו זה לא ברור. אבל אני אומר, קודם כל עובדתית זה בוודאי כך, נכון? אז אם ככה זה כן נכון. כי אם אני עכשיו אוכל את המצה אז אני באפס, נכון? יש לי מצווה אחת, יש לי עבירה מינוס אחת, תכל'ס אפס. אם אני לא אוכל כלום, אז מבחינת העבירה יש לי אפס, לא עברתי את העבירה, לא אכלתי חדש. אבל לא קיימתי את המצווה אז יש לי מינוס חצי. אפס עדיף על מינוס חצי. לכן עשה דוחה לא תעשה. זאת שאלה מעניינת למשל, מה יקרה בעשה קיומי? לפי ההסבר הזה, עשה קיומי לא ידחה לאו, נכון? כי עשה קיומי אם אתה מבטל אותו זאת לא עבירה בכלל. אני מדבר על עשה חיובי כשאני אומר שזאת עבירה קלה, אבל לבטל עשה קיומי זאת לא עבירה בכלל. הראב\"ד למשל בתחילת הספרא, הראב\"ד טוען שגם עשה קיומי דוחה לא תעשה. אז זה לא מסתדר עם המודל שתיארתי כאן. אבל ברמב\"ן לדעתי זה מה שכתוב. כי אחרת אי אפשר להבין איך הוא גוזר ממה שהוא אמר למעלה את זה שעשה דוחה לא תעשה. איך אתה גוזר את זה? לכן הטענה היא אני חושב, שאתה צריך לעשות את החשבון גם על צד הקיום וגם על צד הביטול, והסך הכל צריך להיות יותר גדול בצד שאתה אוכל את המצה ממה שבצד שאתה לא אוכל את המצה. וזה קורה אך ורק אם אתה לוקח בחשבון את זה שביטול עשה הוא גם עבירה. עבירה קלה, אבל גם עבירה. הוא לא מינוס אחת, הוא מינוס רבע, מינוס חצי, לא יודע. בסדר?

[Speaker H] ובמצה זה באמת כרת אם אנחנו לא אוכלים.

[הרב מיכאל אברהם] שום דבר, לא משנה, ביטול עשה הוא תמיד עבירה, זה שזה כרת זה

[Speaker H] עוד יותר חמור, לא משנה, אבל

[הרב מיכאל אברהם] ביטול עשה הוא תמיד עבירה. ביטול עשה זו לא עבירה? בוודאי שזה עבירה. מה? עבירה גמורה, ביטלת עשה, מה זאת אומרת? יש מצוות עשה לאכול מצה בערב פסח. בליל פסח אני מדבר, לא בכל החג. כמו אכילה בסוכה בלילה הראשון. זה מצווה גמורה, אם לא אכלת את זה זה ביטול עשה. אז נראה לי שזה מה שכותב הרמב\"ן ועם ככה אז באמת בעשרת הדיברות כשהוא מדבר על המצווה של שבת ששמה יש את הכפילות בין עשה לבין לאו, זה עולה השאלה. שם בדיוק הרמב\"ן מוצא לנכון להסביר את זה, וההסבר שהוא מציע שזה אהבה מול יראה, אני מתרגם את זה לצדיק מול רשע, זה בדיוק מה שדיברנו קודם. ומכאן הוא גוזר באמת את כל הנגזרות שדיברנו, לכן מענישים על לאו ולא על עשה. נותנים שכר על עשה, לא נותנים שכר על לאו. מוסיף עוד שגם עשה דוחה לא תעשה. גם זה נגזר מהתמונה הזאת. אבל בשביל שזה ייגזר מהתמונה הזאת, עכשיו נוסף לנו עוד שחקן על הלוח. שביטול עשה זה לא דבר ניטרלי, ביטול עשה הוא סוג של עבירה. אוקיי, וזאת שאלה גדולה למה. כי אם באמת מצוות העשה בהגדרתה זה מצווה שמסמנת לי מצב חיובי, אז אני לא הייתי במצב החיובי. למה זה נקרא שלילי? אני לא הייתי במצב החיובי, נכון, כך הגדרנו את זה. שלילי זה כשיש לאו, שאתה נמצא במצב שלילי, אז כמובן יש לאוין יותר חמורים ופחות חמורים. אני קראתי לזה מינוס אחד, אבל לא, יש מינוס אחד, מינוס שתיים, מינוס שלוש. יש לאו שבמיתת בית דין, יש לאו שבכרת, יש לאו של מיתה בידי שמיים, יש לאו של מלקות, יש לאו שאפילו מלקות אין. יש רמות חומרה שונות של לאוין, זה בסדר, אבל ברור שזה לא סתם מינוס אחד וזהו. יש פה מינוס אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, כמה שאתם רוצים. אבל עדיין זה צריך להיות מצב שלילי, והמצב השלילי זה לאו. ביטול עשה זה רק לא להימצא במצב החיובי לפי הגדרתי, אז למה יש לו איזשהו ערך שלילי קטן? זו בעצם השאלה. וצריך לזכור שכמעט כל העשין שאנחנו מכירים בהלכה הם עשין חיוביים, אין כמעט עשין קיומיים. לכן השאלה הזאת היא לא שאלה צדדית שעולה על איזושהי מצוות עשה מיוחדת כזו או אחרת, לא, כמעט כל מצוות העשה הן מצוות חיוביות, ומצוות חיוביות פירושו שאם אתה לא מקיים אותן אז עברת עבירה, עבירה של ביטול עשה. מצווה קיומית אם אתה לא מקיים אותה אז לא קרה כלום.

[Speaker M] כמו חילול שבת? ברור. ואתה לא שומר. ברור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מחלל זה כבר עליו. ואם אתה לא שומר? כן, אז זה מצווה קיומית. מצווה קיומית זה אומר שבעצם עברת עבירה אם אתה לא שמרת, חוץ מהלאו, עברת גם על הלאו, אבל גם מצד ביטול העשה עברת פה עבירה. והשאלה איך להסביר את זה? תראו, יש לי איזשהו ניסוח אבל זה באמת נראה קצת אד-הוקי, אני לא לגמרי שלם עם זה. אני רוצה לטעון שיש במצוות עשה חיוביות, נכון שמסמנים לי מצב חיובי, אבל יש דרישה להיות במצב החיובי. זה לא וולונטרי, תהיה שם תהיה צדיק, לא, יש אספקטים מסוימים שהתורה מצפה מאיתנו להיות צדיקים. לא מספיק שתהיו בינוניים, לא, זאת דרישה בסיסית. אני רוצה שתהיו צדיקים, לא רק ועמך כולם צדיקים, אוקיי? לא רק בינוניים. במצוות עשה קיומיות התורה לא דורשת שנהיה צדיקים. אם נעשה את זה אנחנו צדיקים, אבל זה וולונטרי. זה בדרך כלל מה שנתפס כצדיק סתם בשפת היומיום, שאם הוא היה צדיק פירוש הדבר שמי שלא כזה הוא לא אדם רע, הוא לא צדיק, אבל אין ציפייה, אין דרישה ממך להיות צדיק, נכון? יש דרישה ממך לא להיות רשע, זו ודאי דרישה. אין דרישה ממך להיות צדיק. אני אומר שמצוות עשה חיוביות ההלכה בעצם דורשת מאיתנו להיות במצב החיובי, להיות צדיקים. זו דרישה. ואם לא קיימנו את זה, אז אני לא יודע אם זה נקרא שאנחנו נמצאים במצב שלילי, אבל זה איזשהו סוג של עבירה, כי פה יש דרישה להיות צדיק, לא שאם אתה עושה את זה אתה צדיק. קדושים תהיו? קדושים תהיו זו לא מצווה מנויה, לכן קשה להכניס אותה לדיון הלכתי.

[Speaker C] לא, זאת אומרת שאם אתה נטמא, אז אתה עושה מעשה כדי לא להיות צדיק. אם אתה נטמא ואתה

[הרב מיכאל אברהם] כהן, כי ישראל מותר לו להיטמא. אם אתה כהן עברת עבירה, אבל לא קדושים תהיו, עברת עבירה, אסור להיטמא. כי אם לשארו הקרוב אליו, תחילת פרשת אמור.

[Speaker L] מה הוא אומר? מה המנגנון? מה זה אומר? כמו מרד, מלקין אותו על שהוא מורד בחברה.

[הרב מיכאל אברהם] מי מורד? לא הבנתי. מורד, אם אתה לא מקיים אתה מורד.

[Speaker L] כן, אבל

[הרב מיכאל אברהם] זה הכל אם אתה מצווה,

[Speaker L] ולכן

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר יש דרישה להיות צדיק. קצת ניסוח קצת בעייתי, כי צדיק בדרך כלל אצלנו עוד פעם, אם תעשה את זה אנחנו נסתכל עליך בהערצה, תקבל תעודת הוקרה מהרמטכ\"ל, אבל אם לא עשית את זה לא קרה כלום, אתה חייל טוב, הכל בסדר, בסדר, אתה לא מתנדב מצטיין, לא נורא. פה הטענה היא שבאים אליך בטענות גם על אי עשיית פעולה חיובית, לא רק על עשיית פעולה שלילית. אוקיי? זה בערך הניסוח שאני מצליח לנסח, אני לא יודע, זה ניסוח.

[Speaker D] זה הבעיה של כל היהדות שלנו בקיצור. מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, ביהדות יש מצוות עשה, ואם אנחנו לא עושים אותם, אז אנחנו מורדים במלכות?

[Speaker D] נכון.

[Speaker G] נו,

[הרב מיכאל אברהם] אז

[Speaker D] ברור שזה שלילי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל השאלה איך זה… ברור שזה שלילי, זה בדיוק השאלה שלי. הרי ברור שזה שלילי, אז איך זה משתלב עם התמונה שתיארתי קודם שביטול עשה זה רק לא להיות צדיק? זאת השאלה שלי. בגלל שברור שזה שלילי, פה אתה אומר שזה צדיק במקסימום וזה כאילו… אוקיי, אתה מבין שיש פה אבל עדיין בעיה עם התמונה שתיארתי קודם. זה בעצם אומר שלא להימצא במצב החיובי זה בעצמו איזשהו סוג של מצב שלילי. אוקיי? אז נשאר עוד הבדל בין עשה לבין לאו? זאת אומרת, לכן אני מעדיף את הניסוח של יש דרישה להיות במצב החיובי. זה לא שאתה נמצא במצב שלילי, אבל לא קיימת את הדרישה להיות במצב החיובי. מצווה קיומית זה רק שרטוט של מצב חיובי שאם תהיה בו אתה תהיה צדיק, אם לא, אז לא, אין דרישה.

[Speaker C] אולי להחליף את המילה צדיק בנאמן, ואז זה ישתפר? כי כשאתה לא מקיים אתה לא לגמרי נאמן למי שציווה אותך, אבל אם אתה עושה כנגד אתה וודאי לא נאמן, אבל זה לא באותה רמה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אם זה יותר נוח סמנטית אז בסדר, זה רק מינוח. אני אולי אחדד קצת. אתם יודעים, יש מצוות עשה, אנשים לא כל כך שמים לב, אבל מצוות עשה יש מכמה וכמה סוגים. יש מצווה חיובית. מה זה מצווה חיובית? לאכול מצה בליל פסח, זה מצווה חיובית. מה זה אומר? אם אכלתי את המצה אז קיימתי מצווה, ואם לא אכלתי אותה בלילה הראשון של פסח אז עברתי עבירה, ביטלתי עשה. זאת עבירה של ביטול עשה. אוקיי, זה מצווה חיובית. מה זה מצווה קיומית? אז ככה, מצווה קיומית זו מצווה שאם מקיימים אותה יש לך מצוות עשה, אבל אם לא קיימת אותה לא קרה.

[— חצי שני / part 2 of 2 —]

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מקיים הרווחת מצווה. לא קיימת, אז לא, לא חייבים. זה מצווה קיומית. למעשה לא ברור שיש בכלל מצוות קיומיות בהלכה במובן המלא. הזכרתי לפני כמה זמן, לא זוכר כבר איפה. מה? לא, לא, ציצית זה לא מצווה קיומית. המצווה הקיומית היחידה שאני מכיר זה לפי רבי משה פיינשטיין עלייה לארץ. משה פיינשטיין טוען, הוא נשאר בחוץ לארץ שאלו אותו תמיד מה עם מצוות יישוב הארץ, אז הוא אמר שמצוות יישוב הארץ היא מצווה קיומית. ואם אתה עושה אותה יש לך מצווה, ואם לא עשית אותה לא קרה כלום, אין עליך תביעה. והרב אברהם שפירא יצא חוצץ נגד העניין הזה, והטענה שלו הייתה שאין דבר כזה מצווה קיומית. לא ספציפית על מצוות יישוב הארץ, הוא אומר אין דבר כזה מצווה קיומית, מה מצווה קיומית? אם אתה חייב לקיים ולא קיימת אז אתה לא בסדר. איזה מין מצווה זאת שאתה צריך לקיים אבל אם לא קיימת לא קרה שום דבר? וזה פספוס, ברור שיש דבר כזה. מצווה קיומית זה באמת אתה לא חייב לקיים, רק שאם קיימת אז יש לך מעלה, אתה צדיק. ונכון, אתה באמת לא חייב לקיים, וזה לא מצוות עשה שאתה חייב לקיים. הוא כבר מניח שכל מצוות עשה היא חיובית ואתה חייב לקיים, ואז ברור שאם אתה חייב ולא קיימת לא, לא כל מצוות עשה אתה חייב לקיים. מצוות עשה זאת הגדרה, הגדרה של מצב חיובי. אם אתה שם אתה במצב חיובי. ובמצווה קיומית אנחנו נשארים בהגדרה. אם עשית את זה אתה במצב חיובי, לא עשית לא קרה כלום. ובמצווה חיובית יש דרישה להיות במצב החיובי, זה לא רק שאני מסמן מצב חיובי אלא אני גם בועט אותך לשמה כלפי מעלה שתהיה בו, אוקיי? ואם לא תהיה בו אתה לא בסדר. רגע שנייה, אז לכן הטענה היא שקודם כל המושג הוא מושג מוגדר. אין בעיה עם הגדרת המושג כי הרב אברהם שפירא הטענה היא שזה מושג לא מוגדר, סתם אוקסימורון. אם אתה חייב לקיים את זה אז אם לא קיימת ברור שאתה לא בסדר, איך יכול להיות משהו שאתה חייב לקיים אבל אם לא קיימת לא קרה שום דבר? לא שאתה חייב לקיים, אלא שאם קיימת יש לך מצווה, לא קיימת לא קרה כלום, זה כל הרעיון שמצווה זו לא בהכרח משהו שאתה חייב לקיים. כי המושג מצווה זה באמת מלשון שאנחנו מצווים, נכון? יש פה חידוש. הטענה היא שהמושג מצווה הוא יותר רחב מאשר דברים שאנחנו מצווים בהם, אלא זה הגדרה וזה מאוד מתאים למה שאמרתי קודם, זה סימון של מצב חיובי. אם אתה תהיה שמה אז אתה צדיק, אתה במצב חיובי, ואם לא אז לא. אם יש דרישה להיות במצב החיובי אז כבר זה באמת מצווה חיובית, אוקיי? אז זה ההבדל. אז יש לנו כבר מצווה חיובית שאם אתה מקיים יש לך מצווה ואם לא קיימת יש לך עבירת ביטול עשה. אם יש לך מצווה קיומית שאם קיימת יש לך מצווה, אם לא קיימת לא קרה כלום וזאת לא עבירה. שאלת דוגמאות למצוות קיומיות, יש מצוות קיומיות שהן לא מלאות אלא יש סף מסוים שממנו והלאה זה קיומי. למשל לתת צדקה, אז הרמב\"ם אומר שליש השקל בשנה זה חובה. אם אתה לא מצאת עני תלך לחפש, זאת אומרת אתה חייב לתת לפחות שליש השקל בשנה. מעבר לזה, עד מעשר נגיד או עד חומש אם תרצו, אם יש לך עני והזדמן פה תיתן לו, ואם לא, אתה לא חייב לרוץ אחריו, לא קרה כלום, אוקיי? נכון, אבל שמה זה יותר עדין כי אם בא עני ומבקש אז אתה כנראה צריך לתת לו. אתה לא חייב לחפש עניים אבל אם בא עני ומבקש אתה חייב לתת לו עד מעשר או עד חומש. לא תקפוץ ידך? לא, זה השאלה אם במצוות עשה יש שני הדברים הרי, פתוח תפתח ולא תקפוץ, אז השאלה אם גם מצד מצוות עשה זה קיים. אז זה או לימוד תורה. לימוד תורה זה פרק בבוקר, פרק בערב, קריאת שמע בבוקר קריאת שמע בערב, רבי שמעון בר יוחאי אומר זה מספיק, יצאת תלמוד תורה. מה עם השאר? כל שאר היום? אם למדת יש לך מצווה, אם לא למדת לא קרה כלום. מצווה קיומית תלמוד תורה. אוקיי? שאלו אז מה זה ביטול תורה? באים בטענה לבן אדם על ביטול תורה. אתה לא חייב, מה, קריאת שמע בבוקר וערב קראתי, מה הבעיה? לא, המושג ביטול תורה הוא לא מושג הלכתי. יש ציפייה מיוחדת ללמוד תורה כמה שאתה יכול כל הזמן, אבל המצווה היא מצווה קיומית. הציפייה היא ציפייה חוץ הלכתית, מצפים ממך כעבודת השם אתה צריך ללמוד כמה שאתה יכול. אבל מבחינת הגדרת המצווה זאת מצווה קיומית מעבר לפרק בבוקר ובערב, מהסף ומעלה.

[Speaker D] והגית בו יומם ולילה, זה אותו דבר. לא, זה ביהושע, לא בתורה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה משנה?

[Speaker D] והגית בו

[הרב מיכאל אברהם] יומם ולילה, בדיוק, לכן אני אומר שזה לא חיוב הלכתי. ביטול תורה מבוסס על והגית בו יומם ולילה שזה בכלל הגמרא במנחות הרי אומרת שזאת הבטחה בכלל ולא. ציווי. אבל לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. אבל לא משנה לענייננו זה לא חלק מהגדרת מצוות תלמוד תורה. תלמוד תורה…

[Speaker E] ולימדתם אותם את בניכם, אז זה ללמד את הבנים.

[הרב מיכאל אברהם] והבנים זה תלמוד תורה לכם. ושיננתם לבניך… איפה הרמב\"ם, איזה פסוק הרמב\"ם מביא על תלמוד תורה? אני לא זוכר.

[Speaker E] לא לא לא לא, זאת מצווה, זה לא מכשיר מצווה.

[הרב מיכאל אברהם] תלמוד תורה זה מצווה, זה לא מכשיר מצווה.

[Speaker E] לגבי הנחת תפילין, יש טענה מסוימת שבתקופה לא קטנה שהניחו רק תלמידי חכמים. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מכיר? שמעתי, אבל אין לי מושג אם זה נכון.

[Speaker E] גם רבנו תם. מה רבנו תם?

[הרב מיכאל אברהם] רבנו תם ורש\"י.

[Speaker E] יש שם איזה… טוב, אולי. יש

[הרב מיכאל אברהם] טענה גם שפעם לא הניחו בכלל תפילין, גם לא תלמידי חכמים, שתפילין זה איזו יצירה מאוחרת יותר. יש הרבה טענות כאלה. טוב, לא יודע. בכל זאת נכון, אני לא שולל, לא חשוב לי גם. המסורת בסופו של דבר קבעה את מה שקבעה וזה מה שמחייב הלכתית. מה היה לפני שלושת אלפי שנה? אין לי מושג. טוב, בכל אופן לענייננו, אז התחלתי כן אז יש מצווה חיובית שמקיימים ומבטלים, יש מצווה קיומית שמקיימים אבל לא מבטלים. קומבינטורית יש עוד שני סוגים של מצוות, נכון? מצווה שמבטלים אבל לא מקיימים, ומצווה שלא מבטלים ולא מקיימים. מה זה מצווה שמבטלים אבל לא מקיימים? מצוות עשה. מצוות עשה שאם אתה עובר עליה יש לך עבירה של ביטול עשה, ואם קיימת אותה אין לך מצווה. הפוך ממצווה קיומית, כן? שיש רק את צד הביטול, מצווה קיומית יש רק את צד הקיום. לאו הבא מכלל עשה. לאו הבא מכלל עשה, זה בדיוק זה. לאו הבא מכלל עשה זה כתוב בתורה בשפה של עשה, לכן גם הגמרא אומרת לאו הבא מכלל עשה עשה. והסטטוס ההלכתי שלו זה מצוות עשה, זה לא לאו. כשאתה מסתכל מה זה אומר הלכתית, זה אוסר עליך לעשות משהו. נגיד, והיה לכם פירות הארץ לאכלה ולא לסחורה. לאכלה, דורשים מזה ולא לסחורה. זה לאו הבא מכלל עשה. כי מי שאוכל פירות שביעית לא קיים מצווה. אבל מי שסוחר בפירות שביעית עשה עבירה. איזה עבירה? לא לאו. זה ביטול מצוות עשה של והיה לכם פירות הארץ לאכלה. אבל מצוות עשה של והיה לכם פירות הארץ לאכלה לא צריך לאכול בכלל. רק צריך לדאוג לזה שלא לא תאכל. רואים בדיוק את הלוגיקה שאני מדבר עליה. כלומר, אתה אם אתה סחרת אתה נתבע על זה שלא אכלת, כי אחרת זה היה לאו. הלאו היה אוסר עליך לסחור. אבל לא אין לך לאו על לסחור. אלא שאם סחרת אז לא אכלת. נכון? ואתה נתבע על זה, לא על זה שסחרת, אתה נתבע על זה שלא אכלת. אבל למעשה אם אכלת אין לך מצווה. רק אם לא אכלת אתה נתבע. בסדר? זאת אומרת, לאו הבא מכלל עשה זאת מצוות עשה שאפשר לבטל אותה אבל אי אפשר לקיים אותה. אי אפשר לקיים את העשה הזה. אם תאכל את הפירות לא קיימת את העשה… הטענות הן שלפי הרמב\"ן כן יש מצווה לאכול פירות שביעית, אני חושב שזה לא נכון. גם לפי הרמב\"ן אין. אבל בכל מקרה לפי השיטות המקובלות אין מצווה לאכול פירות שביעית. אבל ברור שיש איסור לעשות בהם סחורה. יש הרבה לאווים הבאים מכלל עשה. לבדוק בסימני חיות ועופות למשל. בסדר? אז אם אכלת ולא בדקת אז אתה עברת על זה, אבל זה לא אומר שאם בדקת יש לך מצווה. מצוות בדיקה. זה דיונים סביב הרמב\"ם, הרמב\"ם מונה את זה. ועוד יש הרבה, הרבה לאווים הבאים מכלל עשה. זה עכשיו נשאר לנו רק הסוג האחרון. מצוות עשה אז ראינו מצוות עשה שיש לה קיום ויש לה ביטול, זה עשה חיובי. ראינו מצוות עשה שיש לה קיום ואין לה ביטול, זה עשה קיומי. ראינו מצוות עשה שיש לה ביטול ואין לה קיום, זה לאו הבא מכלל עשה. מה שנשאר זה מצוות עשה שאין לה לא קיום ולא ביטול. אי אפשר לא לקיים אותה ולא לבטל אותה. יש גם כאלה. הרמב\"ם במצוות עשה צה, ואחר כך גם בצדיק ו, הוא אומר במפורש. מצוות צה זה מצוות הפרת נדרים, שהבעל יפר את נדרי אשתו. אומר הרמב\"ם כשאתה קורא אותי אל תחשוב שיש חובה להפר נדרים או שיש איסור לא להפר אותם. אין כלום. זאת הגדרה. אם אתה מפר את הנדרים כדין, אז הנדר מופר. ואם לא הפרת אותו אז הוא לא מופר. סתם הגדרה. אבל אין חובה להפר, אין איסור להפר, אין איסור לא להפר. אין כלום. זה לא מטיל עליך שום חובה הדבר הזה, זה רק הגדרה הלכתית. מה? נכון, זה ככה. הלכתית של איך מפרים נדרים. כך מפרים נדרים, ולא

[Speaker C] אחרת. אוקיי?

[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר בטומאה. כשאתה נוגע בשרץ, אתה נטמא. אם אתה ישראל, אין איסור להיטמא. נכון? אז זה לא מטיל שום חובה או שום איסור ושום כלום. אז למה זה מצוות עשה? זאת הגדרה שמי שנוגע בשרץ הוא נחשב טמא. לזה יש הרבה השלכות הלכתיות. טמא אסור לו להיכנס למקדש, לא יכול לאכול תרומה, ודברים כאלה. אבל זאת הגדרה. כי לא להיכנס, טמא שלא ייכנס למקדש זאת מצווה בפני עצמה. וטמא שלא יאכל תרומה גם זאת מצווה בפני עצמה. אני לא צריך את המצווה שקובעת שהוא טמא. המצווה שקובעת שהוא טמא זה רק ההגדרה מתי אתה טמא. כל ההשלכות ההלכתיות של המצב הזה שאתה טמא, הן מצוות מנויות בפני עצמן. אז ההגדרה הזאת של מי שטמא ובכל מצוות הטומאה זה ככה, גם על זה הרמב\"ם אומר שזאת מצווה הגדרתית. זאת לא מצווה שמטילה שום חובה ושום איסור. היא מצווה הגדרתית. מה זה אומר? זאת מצוות עשה שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. זה הסוג הרביעי.

[Speaker G] סייגו על הרמב\"ם בזה, נכון? הרמב\"ן…

[הרב מיכאל אברהם] הרמב\"ן אני לא זוכר שהשיג על זה, אולי בנושא כלים אחרים, אני חושב… לא זכור לי שהרמב\"ן השיג על זה. אולי שיש לו…

[Speaker G] יכול להיות שאין לו ברירה.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן… מישהו… כבר אנחנו במבוא הכללי הזה… אתה הזכרת את ציצית. למה ציצית זה לא מצווה קיומית? בדרך כלל הרבה אנשים אומרים, כולל יש אחרונים שכותבים את זה, שמצוות עשה… שמצוות ציצית זה מצוות עשה קיומית. למה? כי אתה יכול לא לשים בגד של ארבע כנפות ולא לעשות ציצית ואף אחד לא יבוא אליך בטענות. נכון? אם יש לך בגד של ארבע כנפות, אז אתה צריך לשים ציצית. אז לכן זה נחשב כמצוות עשה קיומית. למה אני חושב שזה לא נכון? איך הגדרנו מצוות עשה קיומית? אם אתה עושה, שאפשר לקיים ואי אפשר לבטל, נכון? לא מוגדר המושג ביטול עשה במצוות עשה קיומית, נכון? האם בציצית מוגדר המושג ביטול עשה? בטח. אם יש לי בגד של ארבע כנפות ולא הטלתי עליו ציצית, אז ביטלתי את עשה של ציצית. אז זה לא מצווה קיומית. מצווה קיומית זה מצווה שאי אפשר לבטל אותה, רק לקיים אותה. זאת מצווה חיובית מותנית. היא מותנית בזה שיש לך בגד של ארבע כנפות. אבל אם התקיימו התנאים, אז אתה חייב, זה מצווה

[Speaker F] חיובית להטיל את הציצית. אגב, גם התכלת. מה? מה אומר שהתכלת לא… המשנה, התכלת לא מעכב את הלבן והלבן לא מעכב את התכלת. אז אנשים חושבים שהתכלת זה התנדבות. מה פתאום? תכלת זה מצוות עשה חיובית. רק אם אתה לא שם את התכלת, זה לא מעכב את הלבן, ויצאת ידי חובת מצוות לבן. אבל את מצוות תכלת ביטלת. זה לא וולונטרי, מצוות תכלת. זה מצוות עשה חיובית. גם שמה כל מיני אחרונים בטעות סתם מתבלבלים. זה לא… זה לא מצווה קיומית, זה מצווה חיובית גמורה. מה קורה אם הנחתי תפילין? גם חיובי. מה? חיובי. ומה עם ברכת המזון? אם אתה אוכל כדי שביעה אתה חייב ברכת המזון, נכון? גם ברכת המזון זה כמו ציצית, אתה צריך להבין. כולם ישר שולפים את ציצית. יש הרבה מצוות שהן כאלה תלויות בזמן מסוים או באירוע מסוים. אה, רק בסוכות אני צריך לשבת בסוכה, אז זה מצווה קיומית? לא, אם סוכות נמצא פה אני חייב לשבת בסוכה. זה לא מצווה קיומית. אם התקיימו הנסיבות שמחייבות את המצווה הזאת, אז אני חייב בה. וזה לא… נכון שזה מותנה בהתקיימות של נסיבות, אבל רוב המצוות מותנות בהתקיימות של נסיבות. רוב המצוות זה אני חייב רק בנסיבות מסוימות. נסיבות של זמן, נסיבות של מקום, נסיבות אחרות, לא משנה. נכון? רוב המצוות זה ככה. לכן עשה חיובי מותנה זה לא עשה קיומי, זה לא עוד סוג. זה עשה חיובי, חיובי מותנה. בסדר, זה עשה חיובי. טוב, נחזור לענייננו. אז בעצם מה שאני רוצה לומר זה שאחרי שהגדרתי את מצוות העשה כסימון של מצב חיובי והסברתי שזה בעצם התיאור הזה מתאים בעיקר למצוות עשה קיומית, שזה מצווה שאם קיימת אותה יש לך מצווה ואם לא אז לא קרה כלום, שזה ממש מה שיוצא מהתיאור שלי. מצוות עשה חיובית טעונה הגדרה נוספת, כי מצוות עשה חיובית אם לא הייתי במצב החיובי יש טענה כלפיי, ביטלתי עשה, זאת עבירת ביטול עשה. אז אמרתי ששמה יש דרישה, יש דרישה להיות במצב החיובי. בסדר? מה עם לאו הבא מכלל עשה? לאו הבא מכלל עשה זה אם לא עשיתי את זה יש לי עבירה, נכון? עבירת ביטול עשה. ואם עשיתי את זה לא קרה כלום. זה כבר לגמרי מרוקן את המושג מצוות עשה מתוכן, כי זה בעצם אומר שזה בכלל לא מצב חיובי. אם אתה נמצא שמה זה בכלל לא חיובי. אבל אם אתה לא… נמצא שמה יש לך בעיה. ועדיין הבעיה היא שאתה לא נמצא שם, לא הבעיה היא שאתה נמצא פה, כי אם הבעיה הייתה שאתה נמצא פה זה היה לאו. לאו הבא מכלל עשה, אז כשאתה נמצא פה זה בעיה, אבל הבעיה היא לא שאתה פה אלא שאתה לא שם. זה הבעיה. עכשיו תתרגם עכשיו את כל סוגי מצוות העשה לאור התמונה שתארתי. נגיד מצווה שהיא לא חיובית ולא קיומית, מצווה הגדרתית מה שקראנו, מצווה הגדרתית, כן השחיטה גם אומרים הרבה פעמים שזה תת מצווה קיומית. אתה רוצה לאכול תשחט, אתה לא רוצה אל תאכל. זה לא נכון, זה מצווה חיובית מותנית. אם אתה רוצה לאכול אתה צריך לשחוט. אתה לא רוצה לאכול, הכל בסדר. זה מותנה. אבל וואנס אם אכלת בלי לשחוט אז ביטלת את העשה. חוץ מזה שגם עברת על הלאו, אבל גם ביטלת את העשה של וזבחת. אוקיי? אז הגדרנו את המצווה שהיא מצווה הגדרתית שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. שמה בכלל אין טענות אליך. אז זה כנראה בכלל לא קשור למפה הזאת שתארתי של מצב חיובי, מצב שלילי. לא קשור. זה בסך הכל הגדרה. הגדרה הזאת אחרי זה יש לה השלכות הלכתיות חיוביות, שליליות, כל מיני. אבל עצם קביעת ההגדרה אצל הרמב\"ם ממופה כמצוות עשה. זה לא נכנס לסכמה שלי. אין שם את הסימון של מצב. כל השאר כן נכנסים. אבל המצוות האלה לא נכנסות לסכמה שלי. זה קרוי מצוות עשה כי אצל הרמב\"ם יש או עשה או לאו, אז מה תעשה? תגדיר את זה כלאו? זה לא, אתה מגדיר את זה כמצוות עשה. וזה הכל. באמת תהיתי למה, זאת השאלה שגם אני שואל, למה יש עשה קיומי ואין לאו קיומי. מה זה בכלל לאו קיומי? אתם רואים שכנכנסים להגדרות מופשטות בלי סוגיות ובלי כלום עולות כל מיני שאלות שאתם לא חושבים עליהם כשאתם מתעסקים עם החומר ההלכתי הרגיל. זה היתרון של ניתוח מושגי. מה בכלל נחשב לאו קיומי? זה לא סותר את עצם הגדרת הלאו? בואו קודם כל ננסה לראות מה זה צריך להיות, אחרי זה נראה אם זה סותר את הגדרת הלאו. מה זה עשה קיומי? עשה קיומי זה עשה שאם אתה מקיים אותו יש לך מצווה ואם אתה לא מקיים אותו לא קרה כלום, נכון? מה זה לאו קיומי? אם אתה, אז מה כן יש בלאו הזה? מה נשאר? הרי אם אתה נמנע ממנו אז מה? הרי אם אתה נמנע ממנו זאת לא מצווה, נכון? אז מה נשאר? לכן לא יכול להיות לאו קיומי. בעשה קיומי יכול להיות כי יש עשה חיובי, אבל בלאו אין, לאו הוא כולו קיומי, הוא תמיד קיומי. אם עברת אז עברת ואם לא עברת אז לא קרה כלום, אז זאת לא מצווה. אפשר לומר במובן מסוים שכל הלאווים הם קיומיים. לא חשוב, אי אפשר להבחין פה בין שני סוגי לאווים, זאת הטענה. אוקיי? טוב. אני אגיד אולי עוד משהו. היה לי פעם דיון על זה כשכתבתי את המאמר על העניין הזה של מצוות עשה ולאו, זה מאמר על השורש השישי של הרמב\"ם. אה לא, זה היה ספר, ספר על העשה ולאווים. אז הלכתי לדבר עם איזה משפטן באוניברסיטה העברית, אלון הראל. הוא עוסק בפילוסופיה של המשפט, ודיברנו על כל מיני דברים. בין היתר הוא הביא לי את הדוגמה של נוזיק על ההבדל בין פיתוי לסחיטה שהבאתי בשיעור הקודם. זה להבחין בין לאו לבין עשה. אז זאת דוגמה ששמעתי ממנו. אבל שאלתי אותו שאלה, אמרתי לו תגיד בחוק הישראלי יש גם מצוות עשה או רק לאווים? או בחוק בכלל, לא דווקא הישראלי. במערכות חוק מודרניות. יש גם מצוות עשה או רק לאווים? מה אתם אומרים? לא תעמוד על דם רעך, בוא נשאיר את זה רגע בצד, אבל מעבר לזה, זה חוק חנה פורת. עכשיו בוא נדבר על האזרחים רגע, כי יש את עקרון החוקיות. עקרון החוקיות אומר שלשלטון אסור לעשות הכל אלא אם כן החוק מתיר לו. ולאזרח מותר לעשות הכל אלא אם כן החוק אוסר עליו. זה עובד הפוך, אבל זה היה צריך להיות המצב. אוקיי? אז בוא נדבר על האזרחים רגע, לא על הממשלה. יש מצוות עשה על האזרחים או רק לאווים? לשלם ארנונה, לשלם מיסים באופן כללי, ארנונה זה רק סוג של מס. אוקיי, לשלם מיסים. להתגייס לצבא ודברים כאלה. המלצות כגון זה, כן? יש חוגים שבהם המלצות האלה לא מתקבלות. שתי ההמלצות האלה לא מתקבלות. אסור להעלים מיסים? כמה עוברי עבירה? אז הוא אמר לי מה זאת אומרת? ברור שלשלם מיסים, להתגייס לצבא, משהו כזה, זה מצוות עשה. אז אמרתי לו שלדעתי זה לא מצוות עשה, זה לאוין. אחת האינדיקציות זה שמי שעושה את זה אף אחד לא מסתכל עליו כצדיק, נכון? אתה משלם מיסים או מתגייס לצבא, לא פראייר זה דיון אחר, אבל אזרח נורמטיבי זה הכל, נכון? לא תקבל צל\"ש אצל הרמטכ\"ל או אצל הנשיא אם אתה משלם מיסים כדין או מתגייס לצבא. למה? כי זה לא מצוות עשה. זה מנוסח בשפה אקטיבית, אבל אנחנו כבר ראינו שמצוות לא תעשה לפעמים מנוסחות בשפה אקטיבית. מה זה משנה? עדיין הרעיון הוא בעצם שאם אתה לא משלם מיסים אתה לא בסדר. זה הנקודה. מה עם העצור של הרמזור? כשמישהו עובר את העצור הוא עבריין. חובה לעצור בעצור. בדיוק. ההגדרה, בהגדרה הביצועית יש מצוות עשה בחוק. אבל כבר ראינו שההבדל בין עשה לבין לאו הוא לא הבדל ביצועי. אז גם אם החוק מטיל עליי חובה לעשות משהו זה לא אומר שזאת מצוות עשה. אני צריך לבדוק האם העשייה פה היא בגלל שהעשייה היא חיובית או בגלל שאי העשייה היא שלילית. ועכשיו האינדיקציות, כל האינדיקציות מראות שזה לאוין וזה לא מצוות עשה. כי עובדה שמענישים את מי שלא מתגייס אלא אם כן הוא לבוש שחורים ועושה מה שליבו חפץ. או שמי שלא משלם מיסים מענישים אותו, נכון? אבל לא נותנים שכר או מציינים לשבח את מי שכן מתגייס ואת מי שכן משלם מיסים. זה לא, זה התנהגות נורמטיבית, זה א-ב, נכון? זה מה שמצופה מכל אחד. אז אתם מבינים שבעצם ברעיון זה אומר ששני הדברים האלה הם לאוין, הם לא עשה. זה מנוסח בשפה של מצוות עשה במובן הביצועי, זאת אומרת נדרש ממך לעשות משהו. אבל בעצם הטענה היא שאם לא עשית יבואו אליך בטענות. זה הנקודה. אתם יודעים שהחוק, הכלל אומר שאין חוק בלי עונש. כל חוק צריך להיות עליו עונש. נכון? למה? כי הרעיון של חוק זה שזה הכל מצוות לא תעשה. חוק הוא תמיד מצוות לא תעשה. לכן אין חוק בלי עונש. כי חוק הוא תמיד מצוות לא תעשה, לא משנה אם הוא מטיל עליך חובת עשייה או חובת מחדל. זה לא משנה. ברעיון זה מצוות לא תעשה. וזה באמת מעורר את השאלה של לא תעמוד על דם רעך. החוק שחנן פורת רצה להעביר, והעביר, כן. חוק השומרוני הטוב קוראים לזה לפעמים. הכוונה שאם אתה רואה מישהו במצוקה אתה צריך להציל אותו. אם לא הצלת? אז עכשיו השאלה זה לאו או עשה? תראו, כשאתם מסתכלים בוויכוח שנערך בוועדה, בוועדת חוקה חוק ומשפט, הרי היה המון התנגדות לחוק הזה. חלק מההתנגדות הייתה פשוט ריאקציה להתלהבות של חנן פורת, כי למה הוא העביר את החוק? הוא באמת רצה שמישהו יציל מישהו? שטויות. הוא העביר את החוק כדי להכניס עוד פסוק לספר החוקים, זה הכל. רצה שיהיה עוד משהו יהדות, נכון? לא שהייתה הוא הרגיש שיש איזושהי בעיה שאנשים לא מצילים אנשים אחרים וצריך לפתור את זה עם איזושהי חקיקה חדשה. ממש לא. תסתכלו כמה הוא רקד אחרי שהחוק עבר ותבינו שהוא לא רקד לעילוי נשמתם של כל אלה שניצלו. הוא רקד בגלל שהוא הצליח להכניס עוד משהו יהודי לתוך ספר החוקים. ואגב זאת הייתה הסיבה שהרבה מאוד אנשים, אחת הסיבות, שהרבה מאוד אנשים התנגדו לחוק הזה. הם אמרו אנחנו מסכימים שצריך להציל אנשים אבל עזוב, אתה מכניס לנו דוסית, הדתה, כן? לתוך ספר החוקים ולכן התנגדו הרבה מאוד אנשים התנגדו בגלל זה. אבל זאת לא הייתה הסיבה היחידה. הסיבה היותר יסודית של ההתנגדות הייתה שהם טענו שאין מקום לחוק כזה בספר החוקים. וזה ויכוח בכל העולם. יש מדינות שיש בהן חוק השומרוני הטוב, אבל רוב המדינות לא. והטענה היא שזאת מצוות עשה בשפה שלי. מה הכוונה? אם אתה מציל קבל צל\"ש אצל הנשיא. אתה באמת צדיק. מי שלא הציל הוא לא עשה שום דבר רע. מה אתה רוצה ממנו? הוא לא הציל, אני לא הטבעתי אותך. מה אני חייב לך משהו? בסדר, לא יפה, נעשה לך נו נו נו, אבל אי אפשר לאסור את זה בחוק. כשאתה אוסר את זה, יותר מזה אמרתי קודם כשאתה אוסר את זה בחוק הרי צריך להיות גם עונש. נכון? אין חוק, אין עבירה פלילית בלי עונש. נכון? עכשיו כשאתה מטיל על זה עונש מה אתה בעצם אומר? שאם לא הצלת אתה רשע, לא שאתה לא צדיק. לזה אנשים התנגדו בכנסת. אנשים טענו לא, הם היו בעד שתציל אנשים אחרים, אין מי שמתנגד לזה, נכון? הם רק טענו שזה לא אמור להיות במסגרת החוק. זאת אומרת החוק לא יכול לחייב אותך להציל. יש מצב שאתה לא אשם במה שקרה לו. אם אתה אשם אז כן, אז אתה צריך להציל, יש חובה, יש חובה. ואם אתה לא אשם… מה? יש את החוק של \"לא תעמוד\"? כן, בכנסת, ובכביש זה התחיל הסיפור. בכביש אגב יש חוק, לדעתי אפילו לפני חנן פורת היה חוק של \"לא תעמוד על דם רעך\" גם בכביש. ספציפית בכביש. יש משהו שונה מזה, אני לא זוכר כבר בדיוק. כן. שאתה אפילו אם אתה לא קשור ולא אשם אתה אסור לך להשאיר אותו שם נדמה לי. אם נקלעת לתאונה אסור לך. אבל בהקשרים אחרים אתה רואה מישהו טובע, לא הייתה חובה להציל אותו, חובה חוקית, הייתה חובה מוסרית אבל לא הייתה חובה חוקית להציל אותו, וחנן פורת אחרי החוק של חנן פורת יש חובה חוקית. וההתנגדות הייתה על זה. אתה לא יכול לקבוע חובה כזאת בספר החוקים. עכשיו לא היה להם את ה… את המילים הנכונות איך לנסח את זה אני חושב, אבל אם היו שואלים אותי הייתי מנסח את זה כי בספר החוקים מופיעים רק לאווין והדבר הזה הוא עשה. הוא עשה אמיתי, לא… לא כי הוא מטיל עליך חובת עשייה ברמה הביצועית, גם מיסים וצבא זה מטיל עליך חובת עשייה. הטענה היא שפה זה גם עשה רעיוני. לא רק… לא רק עשה ביצועי, והטענה היא אני רוצה שתציל לא שזה לא בסדר לא להציל. ובתורה זה כן \"לא תעשה\". בדיוק. הטענה הנוספת שלי כנגד המהלך של חנן פורת הייתה, וכתבתי פעם במאמר, שאתה חשבת שאתה מכניס יהדות לתוך ספר החוקים, אתה הוצאת את היהדות מספר החוקים כשחקקת את החוק הזה. למה? כי עד שהחוק הזה חוקק, אז החוק הישראלי ממש התאים לתורה. נכון? מה כתוב בתורה? \"לא תעמוד על דם רעך\". אם לא הצלתי מה קרה? לא מגיע לי עונש, זה לאו שאין בו מעשה. נכון? אני לא מקבל עונש. אם הצלתי אז אני בסדר, אבל אם לא הצלתי לא קיבלתי עונש. זה היה המצב בחוק הישראלי עד החוק של חנן פורת. שהגיע החוק של חנן פורת עכשיו החוק הישראלי כבר לא דומה להלכה. למה? כי עכשיו אם לא הצלת אתה גם תענש. ובהלכה לא נענשים אם אתה לא מציל. זה שימש אותי כדוגמה במאמר שכתבתי שכל המדיניות הזאת של משפט עברי להכניס עוד ועוד הלכות לתוך החוק הישראלי היא אבסורדית, היא מופרכת. כי הרבה פעמים הניסיונות להכניס את ה… את העקרונות ההלכתיים לתוך ספר החוקים דווקא מביאים לזה שזה לא יהיה דומה להלכה כי יש איזשהו קונטקסט שהוא שונה לגמרי. סתם לקחת הלכה מפה ולשתול אותה בספר החוקים זה לא באמת אומר שאתה מקיים פה יהדות. אתה צריך לראות את ההקשר. נגיד כשאתה רוצה לקחת את ה… את דיני שומרים מההלכה, לכאורה משהו נייטרלי לגמרי לא קשור לדת ולא קשור לכלום. יש דיני שומרים בחוק? לא, לא חושב. לא ידוע לי בכל אופן, לא נראה לי. למה לא? אני אומר תראה, אם אתה שואב את דיני חוקים, את דיני שומרים, בין היתר בדיני שומרים השומר צריך להישבע. נכון? עכשיו זה חלק בלתי נפרד מהמערכת. זאת אומרת כל הדינים האלה הם מבוססים על זה שיש לי איזשהו מנוף כנגד השומר כי אני יכול להשביע אותו וזה מרתיע אותו מלהישבע לשקר וזה ולכן אני גם מאמין לו אם הוא אומר את זה ואני פוטר אותו מלשלם אם הוא אמר שזה נגנב אם הוא שומר חינם ואמר שזה נגנב או משהו כזה, כי תמיד יש ברקע את השבועה. עכשיו בחוק אין שבועה. עכשיו ברגע שאין שבועה אז גם אם תיקח את כל החוקים הרלוונטיים מדיני שומרים לא העתקת את זה כמו שצריך, זה דמי ניהו וניהו ואיהו כבאטרא. זאת אומרת אתה לוקח את זה משם מעביר את זה לפה אבל פה זה… זה נראה אחרת. ההקשר הוא שונה, הנסיבות הן שונות. אז בכלל לא לקחת… לא העתקת באמת את הדבר הנכון. כל הרעיון המופרך האובססיבי הזה לקחת דברים מתוך ההלכה ולהכניס כמה שיותר מהם לתוך החוק הוא רעיון מופרך, הוא רעיון מופרך משובש מכל כך הרבה בחינות. זה גם לא יקיים את ההלכה אבל זה גם ישבש את החוק. כי יש איזשהו היגיון פנימי בתוך המערכת ההלכתית. מערכת… ולא תמיד אתה שם לב, מערכת הלכתית יש לכל מערכת משפטית אבל גם למערכת ההלכתית פרטים יכולים להקרין על פרטים אחרים ואתה לא תמיד שם לב. כשאתה תשנה את זה יכול להיות שמשהו אחר ישתבש. יש איזשהו היגיון בתוך המערכת שהתקווה היא שאנחנו מצליחים להפוך אותה לאיזושהי מערכת אורגנית שמתפקדת בצורה סימביוטית. אוקיי? עכשיו שאתה תיקח סתם חוק אחד משם ותשתול אותו פה, לא בדקת את ההשלכות רגע ומה זה אומר שם וזה קונסיסטנטי בכלל עם התפיסה כולה? אתה מביא דברים ממקומות שניזונים מהנחות יסוד שונות לגמרי. זה הנחות יסוד דתיות, זה דברים שנקבעו לפני המון שנים במציאות אחרת לגמרי. אז קוראים לזה תורה וזה כתוב בכתב רש\"י אז מה? בגלל זה זה צריך להופיע בספר החוקים הישראלי? וזה סתם ישבש את ספר החוקים, וזה גם לא יועיל לקיום התורה. מה… מה זה עוזר שאנשים חילוניים יקיימו את ההלכה על כורחם כי כפו אותם? אז… אז הם מקיימים מצוות בזה? איזה מצווה אתה מקיים בזה? אתה לא מקיים שום מצווה. בקיצור זה סתם חסר… הטיעון היחיד שנשאר זה עמיחי, משפטים פה, איך קוראים לו? רדזינר. עמיחי רדזינר כתב מאמר תגובה למאמר שלי. הדבר היחיד שנשאר מהמאמר ההוא שיש לזה איזשהו ערך תרבותי. הוא רוצה שם בכל זאת לשדר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, להביא פסוקים, לחנך את הציבור ככה שיישארו קשורים למורשת. בסדר, לא מזלזל, אני לא אומר את זה בציניות. זה הדבר היחיד, זאת אומרת, כל השאר זה משובש פה. מה, זה לא. תרצה, תקשט את ספר החוקים עם פסוקים פה ושם, אין בעיה. עזוב את החוקים עצם, זאת אומרת, עזוב אותם למנוחה. זה לא, אם אם יש פתרון בעולם הדתי שהוא באמת פתרון אופטימלי גם לבעיה המשפטית שבפנינו, ודאי שהם ייקחו אותו. כי למה לא? זה פותר לנו את הבעיה בצורה הכי טובה. מה אתה רוצה? אתה רוצה שגם כשהפתרון הזה הוא לא מתאים והוא לא אופטימלי, גם אז ניקח אותו כי הוא נמצא תחת פסוק. למה? בשביל מה אני צריך לשבש את ספר החוקים רק כדי לדחוף לתוכו פסוקים? תכתוב פסוקים למעלה אם אתה רוצה, תקשט את הספר עם כל מיני פסוקים. יש פה משהו לגמרי משובש. טוב, נצא מכל זה. אז הנקודה שאני רוצה לומר בסופו של דבר, שבחוק באופן מהותי יש רק מצוות לא תעשה, אין מצוות עשה. בתורה יש מצוות עשה, גם מצוות עשה. אוקיי? כן, זה הבדל מהותי בין החוק לבין התורה. אבל כל זה זה אך ורק אם אני מבין שההבדל בין עשה לבין לאו הוא לא הבדל ביצועי, אלא הבדל של סימני המצבים, כן? ה\"צדיק\" וה\"רשע\". זה הנקודה. החוק רק קובע, אוסר עליך להיות רשע. החוק לא אומר לך להיות צדיק, זה לא עניינו אם אני צדיק או לא. ויהיה טוב אם תהיה צדיק, אנחנו שמחים אם יש מישהו צדיק, הוא יקבל מהנשיא את אות הצדיק. בסדר, זה בסדר, אבל מבחינת החוק זה לא תפקידו של החוק. אנחנו נעודד אותו בכל מיני אמצעים חברתיים, תרבותיים, אבל זה לא תפקידו של החוק, זו לא התפיסה המקובלת. לכן כל הוויכוח על \"לא תעמוד על דם רעך\" היה בעצם ויכוח שנסוב סביב העניין הזה, האם אפשר להכניס לספר החוקים מצוות עשה? והמתנגדים טענו שלא. נכנס? כן, זה עבר. עבר אבל אף אחד לא, אף אחד לא מיישם אותו למעשה. אולי פה ושם, לא חושב. ובכלל, גם אם ירשיעו אותך על משהו בטח תקבל איזה קנס שקל, משהו סמלי כזה. אני לא חושב שירשיעו על זה כמדומני. יש אפילו אצל מרגלית הר שפי נדמה לי, יגאל עמיר, שמה הרשיעו אותה על איזה סעיף נדיר, זה לא היה זה? שידעה שהוא מתכנן והיא לא גילתה, שהוא מתכנן להרוג את רבין, והיא לא גילתה, והרשיעו אותה וזה פעם ראשונה נדמה לי בהיסטוריה של מדינת ישראל שהרשיעו אותה על הסעיף ההוא. אני לא זוכר אם זה \"לא תעמוד על דם רעך\" או משהו אחר דומה, זאת אומרת שהיא לא הצילה בעצם, היה מישהו שנמצא בסכנה והיא לא הצילה אותו, ועל זה בעצם תבעו אותה. שזה נדיר מאוד. אבל הרעיון אותו רעיון. למה יש התנגדות לתבוע על דבר כזה? כי אין לך חובה להציל מישהו, אתה לא רצחת אותו. מה זה עסק שלך? יהיה יפה אם תציל אותו, אבל זה מצוות עשה, זה לא לאו. אם אתה דורס מישהו… לא, אם אתה דורס זה משהו אחר, בגלל שאתה אשם. דיון אחר. זה כדי לתקן את העוול שעשית. אתה אשם בזה, אתה עשית את זה, אז חלק מהתיקון זה פשוט לתקן את מה שעשית. אבל אם אתה רואה סתם פצוע שלא אתה גרמת לזה, למה אתה צריך להציל אותו? כי אתה עלול להיפגע בו… טוב, אלה כבר שאלות טכניות, אבל… אוקיי, אני רוצה בקצת זמן שעוד נשאר לנו, יש תוספות בקידושין, תוספות ורמב\"ן בקידושין. ננסה להספיק את זה עוד. הגמרא בקידושין בדף ל\"ד, הגמרא מביאה כל מיני מצוות עשה שהזמן גרמא ושלא הזמן גרמא. אוקיי, מצוות שהזמן גרמא: סוכה ולולב, שופר וציצית ותפילין. מצווה שלא הזמן גרמא: מזוזה, מעקה, אבידה ושילוח הקן. עכשיו הראשונים שם במקום, כמה ראשונים, תוספות ורמב\"ן ועוד כמה וכמה ראשונים מעירים שהמצוות שלא הזמן גרמא, תסתכלו איזה מצוות מדובר. מדובר על מזוזה, שזה חריג נגיד, אבל מעקה, אבידה ושילוח הקן. שלושת המצוות האלה יש בצדן גם לאו. גם מעקה, גם אבידה וגם שילוח הקן. כן? \"ולא תשים דמים בביתך\" ועל המעקה, ועל האבידה \"לא תוכל להתעלם\", ושילוח הקן כן, גם כן, \"לא תקח האם על הבנים\", בדיוק. אז… אז יש לך תמיד לאו לצד העשה הזה. אז שואלים הראשונים, אז למה אתה מציין שהעשה הזה זה שהוא לא זמן גרמא ולכן בעצם נשים חייבות? נשים היו חייבות גם אם זה כן היה זמן גרמא, כי הרי מצד הלא תעשה שבזה, ליד כל עשה כזה יש גם לא תעשה. וזה מוזר כי שלוש מתוך ארבע הדוגמאות שהגמרא הביאה הן דוגמאות כאלה, דווקא דוגמאות בעייתיות. זו לא אחת מתוך הארבע שבמקרה השתרבבה, שלוש מתוך הארבע הן כאלה. הן דוגמאות לא מוצלחות לומר שזה לא זמן גרמא לכן נשים חייבות. הן היו חייבות גם אם זה כן היה זמן גרמא. אז הראשונים דנים בעניין הזה. הרמב\"ן טוען שלא, אם זה היה זמן גרמא, הוא מעמיד פה שאם זה היה זמן גרמא נשים היו פטורות אפילו שיש שם לאו. למה? בגלל שהלאו בא לתמוך בעשה. כל עניינו של הלאו זה לתמוך בעשה. למשל הוא מדבר על מעקה, אז לא תשים דמים בביתך זה לאו שכל עניינו זה לחזק את העשה של ועשית מעקה לגגך. אז מה? יש אחרונים שהבינו שהלאו יש לו גם כן גדר כמו העשה. אם הלאו תומך בעשה אז בעצם הלאו יש לו גם כן מעמד של עשה. מה הרעיון מאחורי זה? הרעיון מאחורי זה הוא בעצם הרעיון הביצועי. כי לא תשים דמים בביתך למרות שזה לאו, מה הוא מטיל עלי? להקים מעקה, נכון? הוא מחזק את המצווה להקים מעקה. אז בעצם במהות הביצועית שלו זה מצוות עשה, זה לא לאו. ולכן הם אומרים שלאו כזה הוא בעצם עשה. ולכן אם זה היה תלוי בזמן נשים באמת היו פטורות למרות שיש פה לאו, כי זה בעצם לא באמת לאו, זה עשה. אבל זאת לא הכוונה לדעתי. הכוונה היא שכל עניינו של העשה זה לתמוך בלאו, של הלאו זה לתמוך בעשה. ואם העשה היה תלוי בזמן, כן? אז נשים היו פטורות מהעשה, נכון? אתם מבינים שגם מהלאו הם היו פטורות. כי הרי כל עניינו של הלאו זה לוודא שתקיים את העשה שאתה חייב בו, אבל אם אתה לא חייב בעשה הזה, אז אין טעם להטיל עליך גם את הלאו. לא בגלל שהלאו יש לו גדר של עשה. לא שהלאו יונק את אופיו מתוך העשה, אלא ברגע שאתה לא חייב בעשה וכל עניינו של הלאו זה לתמוך בעשה, אם אתה לא חייב בעשה למה שיטילו עליך את הלאו? הרי כל עניינו זה לוודא שתקיים את העשה, אבל אני כאישה לא צריכה לקיים את העשה. אוקיי? לכן, לכן אומר הרמב\"ן שהיה צריך להגיד פה שזאת מצווה שלא הזמן גרמא, כי אם הזמן היה גרמא נשים היו פטורות. זה שיש לאו ליד זה אז מה? עדיין נשים היו פטורות. זה הטעם שלו. עכשיו האחרונים עושים מזה כל מיני שימושים בדברים האלה. למשל המהרי\"ל דיסקין שואל בשו\"ת שלו, למה לצדקה אדם לא צריך להוציא יותר מחומש? הרי בצדקה יש גם לאו וגם עשה. לא תקפוץ את ידך, לא תאמץ את לבבך, נכון? אז למה עד חומש? המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. למה? הרי בשביל לא לעבור על הלאו אני צריך להוציא את כל ממוני. אז אומרים, הוא מיישב, המהרי\"ל דיסקין מיישב את זה לפי הרמב\"ן. אומר כל הלאו שבצדקה זה לאו שבא לתמוך בעשה. ואם בעשה אתה לא צריך מעבר לחומש להוציא מממונך, אז ברור שגם הלאו לא יוטל עליך כי כל עניינו של הלאו זה לוודא שתקיים את העשה. בדיוק כמו הפטור של נשים שדיברנו עליו קודם. פה יש פפור בגלל שזה מעבר לחומש ואני לא צריך להוציא יותר מחומש. וואנס אני פטור לא משנה מאיזה סיבה, אז אין סיבה להטיל עלי את הלאו, כי כל עניינו של הלאו זה לחזק את העשה, לוודא שאני מקיים את העשה. כנ\"ל לגבי יום כיפור גם, למה מותר לתת לקטנים לאכול? המגן אברהם שואל, למה מותר לתת לקטנים לאכול ביום כיפור? יש \"לא תאכלום לא תאכילום\". המגן אברהם אומר שבעשה הם אין את האיסור הזה. אסור לספות לקטן איסור בידיים. אוקיי? כאילו קטן שלא הגיע לחינוך. אם אתה סופה לו בידיים, לא לפני עיוור שהוא אוכל ואתה לא מונע אותו או שאתה מכשיל אותו, אם אתה סופה לו בידיים זה אסור אפילו תינוק בן שנה. אסור לתת לתינוק בן שנה מאכלי חזיר לאכול, לשתות. אוקיי? אז המגן אברהם אומר, כיוון שביום כיפור זה מצוות עשה, \"ועניתם את נפשותיכם\", אז נשים, אז הקטנים בעצם אין איסור להאכיל אותם כי במצוות עשה אין איסור, רק בלאווים יש איסור להאכיל אותם, לספות להם איסור. שם הם שואלים הרי יש גם לאו. אוקיי, \"כל הנפש אשר לא תעונה\" זה עונש והשאלה איפה לאו? הלאו לא כתוב בכלל בתורה. ובגמרא ביומא שואלים, עונש שמענו אזהרה מניין? מאיפה האזהרה? וריש לקיש שם עושה פלפול שלם איך אנחנו מצליחים להוציא מפה אזהרה. יש באמת מונה מצוות שלא מונים לאו ביום כיפור, רק עשה. הרמב\"ם מונה גם לאו. שואלים, לפי הרמב\"ם יש גם לאו, אז מה אכפת לי שהמגן אברהם אומר שיש פה עשה? ובעשה אין איסור לספות לקטן בידיים, אבל פה יש גם לאו. לפי הרמב\"ן הזה, הרמב\"ן דברי יחזקאל כותב את זה. אז לפי הרמב\"ן הזה אני אומר, הלאו בא לתמוך בעשה. אם אתה לא צריך, אם אתה לא עובר על העשה, אז ברור שגם לא תעבור על הלאו. אוקיי. מה זה בעצם אומר לענייננו? חכה, אני רוצה לסיים. מה זה אומר שהלאו תומך בעשה? מה פירוש תומך בעשה? באיזה מובן הוא תומך? בדרך כלל התפיסה המקובלת היא כי הלאו לוקים עליו. עשה אין דרבון גדול לקיים אותו כי אין עונש אם אתה לא מקיים. אם זה לאו ואתה לא תעשה את זה יש עונש, נכון? אז לכן מביאים לאו לתמוך בעשה. אבל זה לא מחזיק מים ההסבר הזה. כי למשל במעקה, אם אתה לא עשית מעקה אתה לא לוקה, אין עונש. \"לא תשים דמים בביתך\" זה לאו, וזה לאו שאין בו מעשה. אתה לא לוקה. נו, אז למה להוסיף את הלאו של \"לא תשים דמים בביתך\" על עשה של מעקה? כמו לאו קיומי כזה? זה כמו לאו קיומי. בדיוק. לא, זה כמו עשה חיובי. הלאו הופך את העשה לחיובי. מה זאת אומרת? הטענה היא שאם היה רק עשה, אז הייתי יכול להרשות לעצמי לא להקים את המעקה, אני לא אהיה צדיק, לא נורא. אבל לא, אם אתה לא תקים מעקה אתה גם תהיה רשע, לא שלא תהיה צדיק. אתם מבינים שהדבר הזה מחזק את העשה? לא בגלל העונש שבדבר. העונש רק מבטא את זה. כל הזמן אמרתי, העונש מבטא את העובדה שאתה רשע. אבל העובדה שאתה נרתע מלאו, אתה לא מקיים את הלאו אמרתי אתה לא צדיק אתה בינוני. אתה בינוני למה? כי אתה רק לא רוצה להיות רשע, לא שאתה לא רוצה את העונש. אתה לא רוצה להיות רשע. גם פה אותו דבר. נגיד אם היה רק מצוות עשה, הבינוניים לא היו מקימים מעקה. הם לא רוצים להיות צדיקים, הם לא רשעים. הכל בסדר, אז אני לא אקים מעקה. עכשיו הלאו אומר לא לא, תדע לך אם אתה לא תקים את המעקה אתה רשע, לא שאתה בינוני. ורשע אתה לא רוצה להיות. ולכן אתה תקים את המעקה. ואז הלאו תומך בעשה לא בגלל המלקות שיש בלאו, אלא בגלל הרעיון של הלאו, בגלל שהלאו אומר שאתה רשע אם אתה לא עושה את זה.