נושאים במסכת מכות פרק ג – שיעור 5 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] בואו נתחיל.

[Speaker A] בשיעור

[הרב מיכאל אברהם] הקודם אני עוד רוצה להשלים רגע משהו. בשיעור הקודם ראינו את שיטת רש\"י שהודאה פוטרת מעונשי בית דין, גם בית דין של מטה. בסופו של דבר המסקנה שלי, מה שהצעתי כדי ליישב אותו עם הסוגיה שלנו, שבסוגיה שלנו רואים שזה לא מועיל, רק לבית דין של מעלה, לא לבית דין של מטה. הטענה היא שהתשובה לא מועילה. הטענה היא שאצלנו בסוגיה מדובר כשהוא עשה תשובה אחרי פסק הדין. למה? איך אני יודע את זה? כי הרי זה מה שהגמרא אומרת, איך דנים אותו, הרי לך תדע אולי הוא יעשה תשובה ואז הוא יפטר מהכרת. זאת אומרת, כרגע כשאנחנו דנים אותו הוא עוד לא עשה תשובה. רק יש אפשרות שהוא אחר כך יעשה תשובה ואז הוא יפטר מן הכרת. אוקיי? אז הסוגיה שלנו שאומרת שהתשובה לא מועילה מדברת על תשובה אחרי שכבר נגזר עליו העונש. כן? כשאני גוזר עליו נגיד עונש מלקות, ואתם אומרים \"אתה לא יכול לגזור עליו מלקות כי יכול להיות שהוא יהיה חייב גם עוד משהו\". לא לא, כיוון שיכול להיות שהוא יעשה זאת אומרת כן, הוא יהיה חייב גם כרת. לא, כיוון שיכול להיות שיעשה תשובה ויפטר מהכרת, אז זה לא פוטר את המלקות הכרת. בסדר? זאת אומרת רואים שהתשובה שהוא יעשה מדובר במצב שיעשה אותה אחרי שכבר נגזרו עליו המלקות. אוקיי? השאלה היא האם אני יכול עכשיו לגזור עליו מלקות אם יכול להיות שבעתיד הוא יעשה תשובה? זאת אומרת מדובר על תשובה שנעשית אחרי שנגזר עליו הדין. לכן שם אומרת הגמרא שהתשובה לא מועילה כדי לפטור מעונשי בית דין, מעונשי בית דין של מעלה כן, מעונשי בית דין של מטה לא. אבל באופן עקרוני, אם הוא עושה תשובה לפני גזר הדין, אז יכול להיות שזה יועיל. היה מקום אגב להגיד יותר מזה, מה קורה אם נגזר דינו נגיד למיתה? בידי אדם, במיתת בית דין. ואחרי זה הוא עשה תשובה, כן? לפני שהרגו אותו. אחרי שהרגו אותו כבר קצת מסובך לעשות תשובה, אבל הוא עשה תשובה לפני שהרגו אותו. אוקיי? אז פה הוא עשה את התשובה לפני שהרגו אותו אבל אחרי שכבר נגמר פסק הדין. זאת אומרת הוא כבר יצא עליו פסק הדין. יש מקום להתלבט האם יהרגו אחד כזה? אולי אפילו בזה לא. אולי אפילו בזה לא, למרות שזה כבר אחרי גזר הדין, כי בסוף בסוף כשמבצעים את העניין הזה אז הוא כבר נקי, הוא כבר עשה תשובה. במלקות מה שקורה זה שבמלקות הוא יכול ללקות ולעשות תשובה גם אחרי שהוא לקה. במיתה זה לא רלוונטי, אחרי שהוא מת הוא מת, אבל במלקות אפשר להלקות אותו והוא עושה תשובה אחר כך. ואז טוב, אז זה כבר לא רלוונטי, כבר הלקו אותו. בסדר. בסדר, אבל בפשטות הכוונה לפני גזר דין ואחרי גזר דין, בלי קשר לשאלה מתי מבצעים את גזר הדין. והטענה בעצם הייתה שכאשר בן אדם מודה, אז ההודאה הזאת כשהוא בא ומודה ביוזמתו, זה בעצם סוג של עשיית תשובה. ולכן מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור, ולפי רש\"י בעצם מודה בכל עונש. אם אחר כך יבואו עדים הוא יהיה פטור. אוקיי? ולכן ההסבר שהצעתי זה שההודאה הזאת היא עשיית תשובה. כן, ואז השאלה איך זה מתיישב עם הגמרא מכות, אז זה אחרי גמר דין, לפני גמר דין, מה שדיברתי קודם. נדמה לי שהערתי על עוד אפשרות או שמישהו מהאנשים העיר, אני כבר לא זוכר. יכול להיות שאנחנו רוצים מטרתו של העונש זה לדרבן אותו לעשות תשובה. אם הוא עשה תשובה אין טעם להטיל עליו את העונש. זאת אומרת זאת אומרת או מטרתו להודות, בלי קשר לתשובה בעצם, מטרתו של העונש זה לאלץ אותו להודות או להביא את האמת לבית דין, ולכן אם הוא כבר הודה אז אין טעם להטיל עליו את העונש. כל הרעיון של העונש זה שהוא מנסה לאלץ את הבן אדם להודות. אולי אפשרות אולי גם, אני לא יודע. בכל אופן מה שאני רוצה רק להשלים לגבי השיעור הקודם זה שיטת בעל בית שערים. התחלתי עם זה בפעם הקודמת, אמרתי שהוא בעצם מציע על השולחן את זה שתשובה מועילה גם מעונשי בית דין. אוקיי? הוא אומר את זה גם להלכה, ונקרא רגע את. על גבי זה יש לדון בדבר החדש, דהנודע ביהודה כמו האור החיים אשר ראינו הקשה בכל חייבי מיתות בית דין אמאי אם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלים להם? כיוון שעשה תשובה וסר עוונו וחטאתו תכופר, וכתיב ונקי וצדיק אל תהרוג. והוכיח מזה דעיקר התשובה הוא עזיבת החטא ווידוי דברים וחרטה. ואם כן אם תועיל תשובה יתבטלו כל עונשי בית דין, שכל אחד יאמר חטאתי והנני שב. והתורה אמרה למען ישמעו וייראו, ואם יועיל תשובה ליכא ישמעו וייראו, שכל אחד יעשה כנ\"ל. אבל אם נאמר שתשובת המשקל הוא עיקר התשובה, כגון הייסורים, לא רק החרטה הקבלה להבא ווידוי דברים אלא הייסורים זה מה שהוא קורא פה תשובת המשקל. אם כן וודאי נאמר למשה מסיני לכל עוון ומשקל תשובתה. אם כן וודאי נאמר למשה מסיני, זאת אומרת הוא לא יודע שזה נאמר אבל ברור שזה נאמר, זה קצת משפט מוזר, אם וודאי נאמר אז איפה זה? למה אתה לא יודע? לכל עוון ומשקל תשובתה, אם כן אמאי לא יועיל תשובה להציל ממיתת בית דין? ומכל מקום לא יתבטלו עונשי בית דין וישמעו וייראו, דהרי הוא דבר שאפשר לעמוד על בירור הדברים אם עשה תשובת המשקל. ראינו את הנודע ביהודה הזה. הנודע ביהודה הזה בעצם אומר ככה, הוא דן בשאלה מה זה תשובה, אם תשובה זה התהליך הנפשי, לחזור בתשובה, להתחרט, לקבל להבא וכדומה, או שתשובה זה גם הייסורים ומה שהוא קורא תשובת המשקל. אז הוא אומר אם התשובה הייתה רק העניין הנפשי, אז למעשה כל אחד, סליחה, אם התשובה הייתה תשובת ה… כן, אם התשובה… הוא מוכיח שתשובה עיקרה זה התשובה הנפשית, לא תשובת המשקל. ואז מה? ואז ברור שתשובה כזאת לא יכולה לפטור מעונשי בית דין. למה לא? כי כל אחד יכול לבוא ולהגיד שעשה תשובה בליבו, ואז בעצם לא יהיו שום עונשי בית דין. אז כל התפקיד המרתיע של עונשי בית דין מתפוגג. הם לא ירתיעו אף אחד, הרי אני תמיד יכול להגיד עשיתי תשובה ואני לא איענש. אין פה את המימד המרתיע. לכן זה לא מועיל לפטור מעונשי בית דין. אבל אם תשובה הייתה תשובת המשקל, אז באופן עקרוני זה היה אמור לפטור גם מעונשי בית דין. למה? כי אתה לא יכול להגיד שעשית תשובת המשקל, אנחנו רואים. זאת אומרת אם אתה עושה תשובת המשקל אתה מתגלגל בשלג או אני לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. אז זה דבר פומבי, זה לא משהו שנעשה בנפשך פנימה. אז כל אחד יכול לראות. אז אין את החשש שכל אחד יגיד עשיתי תשובת המשקל וייפטר מהעונש. אם אתה לא עשית, לא ראינו שעשית תשובת המשקל, אתה תחטוף עונש. אם עשית, אי הכי נמי, אתה באמת תיפטר. אבל זה לא מטריד אותי, אין לי עניין להעניש אותך. נכון? אני רק רוצה לוודא שאתה לא תיפטר מעונש בלי סיבה. אבל כשיש סיבה לפטור אותך, בסדר גמור אז תיפטר, אין שום בעיה. וזאת ההוכחה של הנודע ביהודה לזה שתשובה זאת התשובה הנפשית ולא תשובת המשקל. בסדר? ואז אומר ולפי הנ\"ל דתשובה בלא ייסורים אינו מכפר, שפיר יש לומר דבעינן תשובת המשקל, ואם עשה כן באמת בית דין של מטה מוחלים לו. והא דאמרינן דאם עשה תשובה אין בית דין של מטה מוחלים לו, היינו רק אם עשה תשובה רק בעזיבת החטא ווידוי דברים וחרטה, כיוון שזה דבר שאי אפשר לעמוד עליו. אבל אם עשה תשובת המשקל מוחלים לו. מה זאת אומרת? למה לא מקבל מכות? מה? זאת אומרת הוא בעצם אומר, הוא לוקח את האבחנה שעושה הנודע ביהודה והופך את המסקנה שיוצאת ממנה. הנודע ביהודה מניח שתשובה לא מועילה בעונשי בית דין, אז חייב להיות שתשובה זה לא תשובת המשקל אלא התשובה הנפשית, נכון? אומר למה? תגיד הפוך. מה אתה אומר? שאם תשובת המשקל היא הייתה התשובה האמיתית, אז היה אמור לפטור מעונשי בית דין. זה מה שמניח הנודע ביהודה. אומר הבית שערים הן הכי נמי, אם תעשה תשובת המשקל זה באמת יפתור אותך. וכל מה שכתוב שתשובת המשקל לא פותרת, שתשובה לא פותרת אותך מעונשי בית דין, זה רק אם לא עשית תשובת המשקל אלא רק התשובה הנפשית. אז הוא לוקח את החלוקה של הנודע ביהודה אבל המסקנה הפוכה. הנודע ביהודה מניח שתשובה מכל סוג שהוא לא מועילה לפטור מעונשי בית דין. כך הוא לומד את הסוגיה שלנו. לכן הוא אומר, אתם חייבים להגיד שהתשובה זה לא תשובת המשקל אלא התשובה הנפשית. אבל הוא אומר לא, למה אתה מניח הנחה הזאת על הסוגיה שלנו? הפוך. מה אתה, הנודע ביהודה, אומר? שאם התשובה הייתה תשובת המשקל אז היא הייתה אמורה לפטור מעונשי בית דין? אומר הן הכי נמי, לא הייתה אמורה, היא באמת פוטרת. אם עשית תשובת המשקל זה באמת פוטר אותך. וכל מה שהסוגיה שלנו אומרת שתשובה לא פוטרת אותך, זה רק שאתה עשית את התשובה הנפשית, לא את תשובת המשקל. אבל אם עשית תשובת המשקל באמת אתה תיפטר. וזה מה שהוא אומר, ומכל מקום אינו בכלל מלקות ארבעים, דמלקות ותשובת המשקל הוו שתי רשויות, ומלקות קיל מתשובת המשקל של מחויבי מיתת בית דין. אבל חייבי כריתות שעשה תשובה בלב, בית דין… בלב, בית דין של מעלה מוחלין, ותשובת המשקל או ייסורים מידי שמיים שצריך אחר כך, קיל ממלקות, לכן ישנו בכלל מלקות ארבעים. כך הוא מסביר את הגמרא שלנו, למה בכריתות הוא נפטר אבל בחייבי מיתה הוא לא נפטר. אז לענייננו בעצם, אבל מה שהוא אומר, הוא לוקח את החלוקה של הנודע ביהודה והופך אותה. הוא בעצם אומר נכון, בסוגיה במכות כשכתוב שתשובה לא פותרת מעונשי בית דין, זה רק התשובה הנפשית. אם עשית תשובת המשקל זה באמת פוטר אותך. מה? מכל עונשי בית דין? כן, מכל עונשי בית דין תשובה פוטרת אותך. הנקודה היא שמה שאני אמרתי קודם, מה שאני הצעתי קודם כדי ליישב את רש\"י, זו לא ההצעה הזאת. זו הצעה אחרת. אני רציתי לטעון שתשובה זה כמו שהנודע ביהודה אמר, התשובה הנפשית, ובכל זאת זה פוטר אותך מעונשי בית דין. גם תשובה נפשית, לא רק תשובת המשקל כמו שאומר הבית שערים. תשובה נפשית גם פוטרת אותך מעונשי בית דין. אז מה כתוב בגמרא אצלנו? אצלנו כתוב שזה לא פוטר. אמרתי כי אצלנו מדובר אחרי הגזר דין. התשובה פוטרת אותך כשעשית אותה לפני הגזר דין. אם אתה עושה את זה אחרי הגזר דין, זה לא פוטר אותך. אפשר גם להבין למה. א', זה לא פוטר אותך כי כבר התחייבת, זה ברמה הפורמלית. אבל ברמה המהותית זה לא פוטר אותך, כי אחרי שקיבלת את הגזר דין, אז ברור שתעשה תשובה בשביל להיפטר מהגזר דין, אבל זו לא תשובה אמיתית. יש לנו חשש שאתה סתם עושה את זה כדי לא להיענש. אוקיי? זה לא חוכמה. אם באת ועשית תשובה ביוזמתך ועשית לפני גזר דין, או אפילו ובעיקר אם באת ביוזמתך והודית, לא רק אחרי שהגישו אותך כבר לבית דין, אז ודאי שבאת לתשובה אמיתית וזה פוטר אותך מהעונש. אבל אחרי גזר דין אם תעשה תשובה זה כבר לא רציני, זה לא פוטר אותך, ואז לא צריך להגיע לבית שערים. זאת אומרת, הוא עושה חלוקה, הוא אומר תשובה נפשית ודאי לא פוטרת אותך, תשובת המשקל כן. אני אומר לא, גם תשובה נפשית פוטרת אותך. כל עוד היא נעשתה לפני הגזר דין וביוזמתך. אם היא נעשתה לפני גזר דין וביוזמתך, אז זה באמת… זה באמת פוטר אותך. אוקיי? מה? אמרתי שבית דין יודע למדוד את זה, כי הבאתי לזה ראיות בשיעור הראשון או השני, לא זוכר. כשבית דין הרי דן למשל להחזיר אותו לכשרות בעדות. אם הוא עושה תשובה הוא חוזר לכשרותו, איך בית דין יודע? אמרתי רואים את ההתנהלות שלו, לא יודע, משתכנעים מהכנות שלו, מהאותנטיות שלו. נכון, תמיד אפשר לטעות, אבל בכל דבר שבית דין עושה יכול להיות שיש טעות. בסדר, הם עושים את מיטב שהם יכולים, ומה שהם מגיעים אליו זאת המסקנה שלהם עד שלא יוכח אחרת. ותמיד יש חשש שטעינו, אוקיי, אנחנו בני אדם, תמיד יכול להיות שטעינו. מה עם מיתה? יש בית דין שפסק מיתה? ואם הוא יחזור בתשובה לפני הגזר דין? כן, כן, זאת הטענה. ראינו את זה ברש\"י. אני רק טוען שכל האחרונים שהבאתי, החיד\"א והנודע ביהודה, כל האחרונים האלה שהבאתי, או המהר\"ל, הם כולם הרי בעצם מתלבטים באותה שאלה: למה שלא יועיל? הרי בעל תשובה אומרים לי שזדונות נעשות לו כזכויות, הכל נמחק, הקדוש ברוך הוא סולח לו, נכון? הכל בסדר. אז למה להעניש אותו בעונשי בית דין? זאת הייתה נקודת המוצא של כל הדיון. אלא מאי? הייתה לנו גמרא במכות שאומרת שלא, זה לא פוטר. טוב, אז היו כל מיני הסברים כאלה, הסברים אחרים. אף אחד מהם לא באמת משכנע. ואז אני אומר רגע רגע, בוא נחזור לנקודת המוצא. הן הכי נמי, הוא נקי וזה באמת פוטר אותו. הכל בסדר. זה כן, זה פוטר אותו גם. גם עונשי בית דין. אז למה כתוב בגמרא אצלנו שלא? הבית שערים אומר כי זה תשובה בלב ולא תשובה, תשובת המשקל, ואני טוען שזה בגלל שזה תשובה אחרי ביצוע, אחרי גזר הדין ולא לפני גזר הדין. לפני גזר הדין זה פוטר אותו. כשבא לפני בית הדין מישהו שהוא כבר בעל תשובה, בית הדין לא יגזור עליו מיתה. הוא בעל תשובה, הוא נקי, למה שיגזור עליו? אחרי שהוא גזר מיתה פתאום בא ההוא ועושה תשובה. בסדר, אתה עושה תשובה כי אתה לא רוצה למות. זה לא, זה לא, זה לא כן, זה לא אותנטי. אז לכן שם זה לא יפתור אותך, זה הכל. וצריך להבין, זה נשמע נורא מחודש, כי כמעט אף אחד לא מקבל את זה, אבל האמת שזה הדבר הכי פשוט שיש. תשובה באמת מועילה, למה שהיא לא תועיל? רק אנחנו נורא רגילים שלא, כי עונשי בית דין לא. אבל לא, לא נכון, זה רק הגמרא שלנו במכות ואת הגמרא הזאת אפשר ליישב. ולכן אין סיבה לסטות מהתפיסה הפשוטה. אוקיי, אז זה לגבי הבית שערים. עכשיו אני רוצה להמשיך הלאה. יש גמרא בבבא קמא דף ע\"ה, והגמרא אומרת שאם יש הודאה שלא חייבה אותך בשום דבר, אז היא גם לא פוטרת. בשביל שההודאה תפטור אותך, כמודה בקנס פטור, בשביל שההודאה תפטור אותך ולפי רש\"י זה כל העונשים, לא רק הקנס, בשביל שההודאה תפטור אותך צריך להיות שההודאה הזאת חייבה אותך במשהו. איפה רואים את זה? הגמרא שם בדף ע\"ה אומרת ככה: אמר רב המנונא, מסתברא מילתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב, פטור, שהרי חייב עצמו בקרן. אבל אמר לא גנבתי, ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר, חייב, שהרי פטר עצמו מכלום. זאת אומרת אם בא בן אדם ואומר גנבתי, הוא מודה, בסדר? מה זה אומר? שהוא בעצם חייב את עצמו בקרן ובכפל. גנב חייב כפל, נכון? הקרן זה ממון, הכפל זה קנס. אוקיי? אז אומר רב המנונא במצב כזה ההודעה שלו הרי חייבה אותו בקרן, נכון? חייב עצמו בקרן. בגלל שהוא חייב עצמו בקרן, אז אם הוא הודה לגבי הכפל הוא נפטר, כך שאפילו אם יבואו עדים אחר כך ויגידו שהוא טבח, אז הוא יהיה פטור, כי מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. אבל אם הוא אומר לא גנבתי, ובאו עדים ואומרים גנבת. בסדר? עכשיו הוא כן גנב, ועכשיו הוא בא ביוזמתו ואומר גם טבחתי ומכרתי. וזה העדים לא יודעים. נכון? הם אמרו שהוא גנב. הוא אומר כן אני מודה בעצמי טבחתי ומכרתי. במצב כזה ההודעה שלך לא תפתור אותך. מה זאת אומרת לא תפתור אותך? אנחנו לא נחייב אותך אם אתה אומר שטבחת ומכרת, אבל אם עכשיו יבואו עדים על זה שטבחת ומכרת, אז זה שהודית קודם זה לא יפתור אותך. או במילים אחרות במצב כזה יש בהודעה רק את הדין הראשון ולא את הדין השני. זוכרים שאמרנו שהודעה בקנס יש בה נאמרו בה שני חידושים: חידוש אחד זה שהיא לא קבילה, כאין אדם משים עצמו רשע, שאתה לא יכול להרשיע בן אדם על בסיס ההודעה שלו עצמו. הדין השני זה שזה לא רק שזה לא קביל, זה פוטר אותך. מה נפקא מינה? אם באו עדים אחר כך, אז אם זה לא קביל, בסדר, באו עדים אחרי זה אז אני ארשיע על פי העדים, לא על פי הודעתו. ההודעה לא קבילה אבל העדים כן. אבל אם אתה אומר שזה ממש פוטר, אז אני כבר פטור, מה אכפת לי שיבואו עדים? אני מאמין לך שטבחת ומכרת אבל באו העדים וחייבו אותך. אם אתה אומר שאם באים העדים ומחייבים אותך אתה עדיין פטור, אז אומר שלא רק שההודעה שלך היא לא קבילה אלא היא גם פוטרת. נכון? זה בעצם מה שאמרנו. זה שני דינים בהודאה. אומרת הגמרא, אומר רב המנונא בגמרא, הדין הראשון שההודאה לא קבילה כאין אדם משים עצמו רשע זה קיים תמיד. אי אפשר להרשיע בן אדם על סמך הודעתו. הדין השני שההודאה גם פוטרת, לא רק לא קבילה, זה קיים אך ורק אם ההודעה הבסיסית חייבה אותו במשהו. אם היא לא חייבה אותו בשום דבר, אז היא אומנם עדיין לא קבילה, אבל היא גם לא פוטרת. זאת אומרת אם ההודעה הראשונה לא חייבה אותי על הגנבה כי לא הודיתי בכלל, באו עדים. אוקיי? אז אני חייב על הגנבה לא מכוח הודעתי, אני חייב על הגנבה כי יש עדים על זה שגנבתי. ועכשיו אני מודה שטבחתי ומכרתי, זה חייב ארבעה וחמישה, מחייב את עצמי בארבעה וחמישה. אז לכאורה הייתי… הייתי צריך להיות פטור, ואז אפילו אם יבואו עדים אחר כך, אני פטור, כי מודה בקנס פטור. אומר רב המנונא: לא. מודה בקנס פטור רק אם ההודאה חייבה אותו במשהו. אבל פה הוא הרי על הגניבה לא התחייב בגלל הודאתו, הוא התחייב בגלל שהיו עדים. אז ההודאה שלו כל מה שהיא עושה זה רק לפטור אותו מהקנס. הודאה כזאת לא פוטרת. בסדר? אם אתה שילמת מחיר על ההודאה הזאת, אם זה חייב אותך במשהו, זאת הודאה משמעותית, אנחנו נותנים לה כוח לפטור אותך. אבל אם זה לא חייב אותך שום דבר, כל הנפקא מינא של ההודאה זה רק שתהיה פטור מהעונשים, תודה רבה, גם אני הייתי מודה. זה פוטר אותי מהעונשים, זה לא מחייב אותי שום דבר. אוקיי? זה כמובן מאוד מחזק את התפיסה שאומרת שההודאה פוטרת אותך כי אתה בעל תשובה. כלומר, אם אתה, איך אני יודע שאתה בעל תשובה? אם ההודאה חייבה אותך במשהו, שילמת מחיר על זה שהודית. אם אתה סתם מודה וההשלכה היחידה היא שאתה פשוט לא תיענש, זה לא בעל תשובה. כמו שאמרנו קודם, אחרי גזר הדין שאתה בא ומודה מה זה עוזר לי? אתה לא בעל תשובה. אתה רוצה כדי להיפטר מהעונש אתה עושה את זה. אז זה מאוד מחזק את התפיסה הזאת שאמרתי שההודאה פוטרת אותך בגלל שאנחנו רואים בה אקט של תשובה. אבל זה הכל במקום שבאמת יש מחיר להודאה הזאת. אם אין מחיר להודאה הזאת אז זו לא תשובה. אין שום תשובה בהודאה הזאת, אז לכן זה גם לא יפטור אותך. אמר רבא, רבא חולק על רב המנונא: אמר רבא: קיפחתי לסבא דבי רב, דהא רבן גמליאל פוטר עצמו מכלום הוה. רבן גמליאל אמר שהוא הוציא שן לטבי עבדו, כן? ויציאה בשן ועין זה קנס, אוקיי? אז כיוון שהוא הודה, אז הוא פטר את עצמו. אפילו אם יבואו עדים הוא בעצם פטור. וקאמר ליה רב חסדא לרב הונא ולא קמשני ליה, ולא אמרו רגע, אבל הוא לא חייב את עצמו בכלום. רואים שגם אם הוא לא מחייב את עצמו בכלום, ההודאה בקנס פטור. לא כמו רב המנונא, שרב המנונא אמר איזה הודאה פוטרת? רק הודאה שחייבה אותי במשהו, אבל לא הודאה שלא חייבה אותי בכלום. רבא אומר לא. גם הודאה שלא חייבה אותי בכלום, יש בה גם את הדין הראשון שהיא לא קבילה, וגם את הדין השני שהיא פוטרת, לא רק שהיא לא קבילה. ואין חלוקה אם ההודאה כן חייבה אותי או לא חייבה אותי. איתמר נמי אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גנבתי ובאו עדים שגנב, פטור שהרי חייב עצמו בקרן. אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר, חייב שהרי פטר עצמו מכלום. כן, אמר רב אשי מתניתין וברייתא נמי דייקא. זאת אומרת, הוא מדייק כמו רב המנונא. להלכה פוסקים כמו רב המנונא. הברייתא הזאת היא כמו רב המנונא, להלכה פוסקים כרב המנונא. אוקיי. עכשיו, בואו נסתכל רגע על מה שאומר רב המנונא. מצד אחד יש בדבריו חיזוק לתזה הבסיסית שלי, נכון? שאומרת שאם הבן אדם הודה, למה אני פוטר אותו אפילו אם באו עדים אחר כך? לא למה זה לא קביל, אלא למה זה פוטר? כן, אני מדבר על הדין השני. למה זה פוטר? זה פוטר בגלל שאנחנו רואים בו בעל תשובה. אם הוא עשה תשובה, אין טעם להעניש אותו, וקנס הרי זה עונש. ולפי רש\"י זה לא רק קנס, אלא כל העונשים. אוקיי, אבל אולי זה מניעה לאנשים שיבואו ויודו בסיטונאות כדי להיפטר מכל מיני דברים חייבים. אותו רעיון, זאת אומרת, הם בעצם מודים לא מכוח, לא בשביל לעשות תשובה. אז אם הם רוצים להיפטר, זה אומר שהם לא מודים בשביל לעשות תשובה, הם מודים בשביל להיפטר מהעונש. בדיוק. נכון. ובמובן הזה, זה בדיוק הטענה. אז אני אומר שהדין הזה של רב המנונא על פניו תומך בטענה הזאת שההודאה נתפסת אצלנו כתשובה ולכן היא פוטרת. ואז הוא אומר, כמו שאמרתי קודם, אם עשית את זה לפני גזר דין זה תשובה, אם עשית את זה אחרי גזר דין זה לא תשובה, אתה פשוט רוצה להיפטר מהעונש. זה בדיוק בעצם מה שהוא אומר. זאת אומרת, אם אתה לא משלם מחיר, אז אי אפשר לראות בך בעל תשובה, אתה עושה את זה כדי להיפטר מהעונש. אז אנחנו לא נפטור אותך מהעונש. אוקיי? אגב זה כמובן מעורר פה לולאה. נכון? אני לא פוטר אותו מהעונש. אז עכשיו אם הוא יבוא להודות, אז אני כן צריך לפטור אותו מהעונש. כי קבעתי עכשיו שההודאה הזאת לא פוטרת אותו מהעונש, עכשיו הוא בא ומודה. עכשיו כבר אי אפשר להגיד שהוא מודה רק בשביל להיפטר מהעונש כי הרי ההלכה היא שהוא לא נפטר מהעונש אם הוא מודה, נכון? אז הוא בעל תשובה אמיתי. נו, אז אם הוא בעל תשובה אמיתי אז צריך לפטור אותו מהעונש. וחוזר חלילה. נכון? יש פה איזה לולאה, כמובן. יש הרבה דברים כאלה, כמו במיגו, כן? אם תאמר שיש מיגו אז הטענה החלשה היא כבר לא חלשה, היא חזקה, אז אין מיגו. או כן, פסיק רישיה דלא ניחא ליה, כל מיני לולאות כאלה. אם פסיק רישיה דלא ניחא ליה אתה לא נפטר, נו אם אתה לא נפטר אז באמת לא ניחא לך. זאת אומרת, כן. טוב. בכל אופן אז הזה, זה כיוון אחד. אבל זה מאשש את הכיוון העקרוני, אבל בשורה התחתונה זה לא מסתדר עם מה שאני אומר, מה שאומר רב המנונא. למה? כי רב המנונא בעצם טוען שהודאה רגילה זו לא הודאה שאנחנו רואים בה עשיית תשובה. רק אם ההודאה הזאת חייבה אותו במשהו. עכשיו רוב המקרים שאנחנו מכירים, בוודאי ובוודאי לפי רש\"י שמרחיב את זה לכל העונשים, נגיד בא מישהו ואומר אכלתי חזיר, אוקיי? ואחרי זה באו שני עדים שהוא אכל חזיר. אז זה שאכלת חזיר, אין אדם משים עצמו רשע, אז זה לא קביל. אבל עדיין לכן לא מלקים אותך. אבל עכשיו באו עדים, רוצים להלקות אותך על פי העדים. לא, ההודאה לא רק שהיא לא קבילה היא גם פוטרת. למה? כי אם באת ביוזמתך ואמרת אכלתי חזיר, אתה בעל תשובה, אתה בעל תשובה אני לא מלקה אותך, אתה נקי. ונקי וצדיק אל תהרוג, אוקיי? אז לכן אתה בעל תשובה ואנחנו לא מלקים אותך. עכשיו במה הוא חייב את עצמו כשהוא אמר אכלתי חזיר? הוא בא והודה אכלתי חזיר, בכלום. אז למה זה מועיל? אין אדם משים עצמו רשע, אין אדם משים עצמו רשע זה חוסר קבילות. אני שואל למה זה פוטר? מה קורה אם באו עדים אחרי זה? כן? אני מודה שאכלתי חזיר ואז באו שני עדים ואומרים שאכלתי חזיר. במצב כזה לפי רש\"י אני פטור מהמלכות, נכון? אז אם אני פטור מהמלכות למה? כי ההודאה הראשונית הייתה עשיית תשובה. אבל אנחנו ראינו פה ברב המנונא שעשיית תשובה, ההודעה נחשבת עשיית תשובה רק במקום שהיא חייבה אותי במשהו, שיש מחיר להודעה הזאת, שלקחתי סיכון. פה אנחנו רואים שלא, אוקיי? אז רב המנונא מחזק את הכיוון העקרוני שאמרתי, שההודאה נתפסת כעשיית תשובה ולכן היא פוטרת. אבל בשורה התחתונה לדינא זה לא כמו הרש\"י שראינו, כיוון שלדינא הוא אומר נכון, הודאה פוטרת אותך כשאנחנו רואים בה תשובה, אבל מתי זה קורה? רק מתי שההודאה חייבה אותך במשהו. אבל במקרה הרגיל בדרך כלל שאתה בא ומודה בחיוב עונש, אתה לא התחייבת בשום דבר, נפטרו אותך מהעונש וזה כל מה שיש. צריכים לזכור שגניבה זה דין מיוחד, כי בגניבה יש שכבה אחת שזה החיוב הממוני, את הקרן אחת אתה חייב, ואחרי זה יש את השכבות של הקנס, הכפל וארבעה וחמישה, זה הקנס. אז בגניבה יש שני דיונים, על החיוב בממון ועל החיוב בקנס. את החיוב כשאני הודיתי לכאורה אני בא לחייב את עצמי בשני הדברים. אז את הממון אני באמת אתחייב, הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, אבל אין אדם משים עצמו רשע אז לגבי הקנס לא. כיוון שאת הממון אני הודיתי וחייבתי את עצמי, לכן את ההודאה על הקנס היא תפטור אותי, כי אותה הודעה עצמה גם חייבה אותי במשהו. אבל במקרה הרגיל סתם אני מודה שעשיתי עבירה שחייבים עליה מיתה או מלכות, לא חייבתי את עצמי בכלום, יפטרו אותי מהעונש, אז לא חייבתי את עצמי בכלום, אז בעצם זה לא נקרא הודאה של עשיית תשובה. תראה לי שיש מחיר, אין מחיר. נכון? אז למה באמת במקרה ההוא רש\"י אומר שגם זה פוטר אותך? זה נגד רב המנונא. מבינים מה שאני שואל? עדים זוממים לגבי הקנס זה גם נגד רב המנונא. עוד פעם. עדים זוממים לגבי הקנס שזה קנס, מה הם התחייבו בזה שהם אומרים ששיקרו? קודם כל בעדים זוממים אני חושב שיש לא בדיוק כמו רב המנונא, כי הפסול שלהם לעדות זה השלכה שיש בכל מקרה. השאלה אם עושים להם כאשר זמם זה הרובד הנוסף. אוקיי. אז בקיצור אז הכיוון מתחזק, כיוון המחשבה מתחזק מהדין הזה של רב המנונא, אבל לדינא בסוף זה חל במקרים מאוד מאוד מאוד מסוימים. אי אפשר להגיד באופן כללי עכשיו שכל אחד שיודה בחיוב עונש הוא יפטר. רק הודאה כזאת שגם היא הייתה צריכה לחייב אותו במשהו, רק זאת תפטור אותו. נכון שאנחנו רואים בהודאה עשיית תשובה וזה פוטר אותך מעונש, אבל זה נאמר רק בסוגי הודאות מאוד מסוימים שיש בהם שילמתי עליהם מחיר. ולכן זה בעצם זו שטרא ושוברו בצדו, זה תומך בשיטת רש\"י העקרונית, אבל זה כמעט מרוקן אותה מתוכן, כי זה בעצם אומר שברוב המקרים זה לא רלוונטי. עכשיו. תכלס אם רש\"י אומר את זה אז סתם קשה על רש\"י מרב המנונא, עזבו את הוורטים שלי. קשה על רש\"י מרב המנונא, הרי רש\"י בעצם אומר שהודאה פוטרת אותך מהכל, גם אם היא לא חייבה אותך בכלום. ולהלכה פוסקים כרב המנונא. אז סתם קשה על רש\"י, בלי קשר עכשיו למהלכים שלי. אוקיי? הרמב\"ם באמת כותב ככה. כיצד? הודה בבית דין שגנב, ואחר כך רועד. היום הוא יותר ליברלי איתי. יותר ליברלי איתי, הוא מפחד שאני אקום עליו. רועד מפחד פשוט. אל יתהלל חוגר כמפתח. טוב. כיצד הודה בבית דין שגנב ואחר כך באו עדים שגנב, פטור מן הכפל, שהחייב עצמו בקרן קודם שיבואו עדים. אבל אם אמר לא גנבתי, שפטר עצמו מן הכל, ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בבית דין טבחתי ומכרתי, אם באו עדים אחר כך שטבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמישה לפי שפטר עצמו תחילה מכלום עד שבאו העדים. בסדר? הוא פוסק כרב המנונא. טוב, אז הרמב\"ם לא חייב כלום לרש\"י. בסדר? הרמב\"ם באמת כנראה יסבור שהודאה בקנס או בעונש לא פוטרת מהעונש. אבל רש\"י קשה על רב המנונא. אוקיי? מה? רב המנונא קשה על רש\"י. כן, בדיוק. אז זה רק הרמב\"ם באמת אולי לא מסכים איתו. אז האמת שבמקרה של רב המנונא, שימו לב איך מדובר. מדובר שהוא אומר לא גנבתי, ואז באים עדים ואומרים שהוא גנב. אז הוא התחייב על הגניבה. ועכשיו הוא בא ומודה שהוא טבח ומכר. נכון? עכשיו פה, ברגע שיש לך עדים על הגניבה ואתה עכשיו בא ומודה על הטביחה ומכירה, יכול להיות ששם באמת אנחנו נצטרך שתחייב את עצמך במשהו. למה? כי אם היית, אפשר להסביר את זה בכמה צורות, אבל אם היית בעל תשובה אמיתי היית מודה כבר על הגניבה עצמה. למה בגניבה עצמה אמרת לא גנבתי? היו צריכים לבוא עדים ולהרשיע אותך שגנבת ואתה עצמך לא הודית. אז אתה לא בעל תשובה באמת. עכשיו אתה בא ואומר טבחתי ומכרתי, בהחלט יכול להיות שאתה חושש שכמו שהיו עדים על הגניבה, העדים האלה גם יעידו שטבחת ומכרת או עדים אחרים. אולי כן ואולי לא, אבל אולי לא מספיק כדי לפטור אותו מעונש. זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת, תמיד יכול להיות אולי הוא גם עשה תשובה גם אם הוא לא חייב את עצמו בכלום. אנחנו צריכים אינדיקציה פוזיטיבית לזה שההודאה שלו יש בה מימד של תשובה, אוקיי? וברגע שיש לך חשש אולי כן אולי לא, זה כבר לא מספיק כדי לפטור אותו. אז כל מה שרב המנונא מדבר זה במקום שבו יש כבר עדים על החלק הראשון. יש לנו סיבה טובה לחשוד שאם אתה עכשיו הודית בטביחה ומכירה אתה לא עושה את זה בתור בעל תשובה אמיתי, כי אם היית בעל תשובה אמיתי כבר היית מודה על הגניבה מראש. למה שמה הכחשת עד שבאו העדים? כן התעקשת. פתאום עכשיו אתה נהיה צדיק שאתה מודה על הטביחה ועל המכירה, על הטבח ומכר, כן על הטביחה ומכירה. שמה יש לנו חשדות, וכיוון שיש לנו חשדות שההודאה לא כנה היא לא תפטור. יפטור אותך. אבל במקרה הרגיל למה שיהיו חשדות? בא בן אדם ועושה תשובה ומודה שהוא היה עבריין, מודה שהוא אכל חזיר, אוקיי? במקום כזה הוא באמת בעל תשובה. הרי שמה גם יותר מזה, הרי העדים כבר אומרים שהוא גנב, נכון? אז בעצם העדים גילו לנו שהוא גנב, לא הוא מספר לנו שהוא עבריין, נכון? הוא רק בא להיפטר מהטביחה ומכירה, זה ההודאה שלו. אז ברור שלא נפטור אותו. בסדר? ולכן אני חושב שגם רש\"י לא קשה מרב המנונא. אז הוא פטור. ברור. מה זאת אומרת עדים על טביחה ומכירה? אם הוא הודה מראש רק על הגניבה ומה עם טביחה ומכירה? ואחר כך באו עדים, רגע, מה הוא אמר על טביחה ומכירה בשלב הראשון? שהוא לא טבח ומכר. אוקיי. ואז באו עדים שהוא טבח ומכר. אז הוא יהיה חייב? כן. ברור. למה שיהיה פטור? הוא לא עשה תשובה על הטביחה ומכירה. כן, אבל פה אין את העדים באמצע ש… אז מה? יש את העדים שמחייבים אותו על הטביחה ומכירה ואין סיבה לפטור אותו. למה אתה רוצה לפטור אותו? הרי הוא לא הודה שם. הוא לא הודה בכלל. לא רק שהוא הודה ובאו עדים, הוא בכלל לא הודה על הטביחה ומכירה, למה שיהיה פטור? אין מה שיפטור אותו. רצית להסביר את ההבדל שבאו עדים על הגניבה, ובגלל זה אמרת אולי רש\"י ורב המנונא. בוא נוציא את העדים. בוא נוציא את העדים מהמשחק. אם תוציא את העדים אז… אז זה אותו דבר? לא, בוא נמצא מצב שבו הוא מודה בהתחלה ואחר כך בלי… ואחר כך אין לך חשש שהוא עשה את זה לא כשר. הוא באמת… הודאה על הגניבה עצמה? כן. בעל תשובה גם הוא על הגניבה עצמה. אבל מה עם הטביחה ומכירה? הרי הוא הכחיש את הטביחה ומכירה, על זה הוא לא עשה תשובה. הוא עשה תשובה על הגניבה, לא על הטביחה ומכירה. אז מהגניבה הוא באמת ייפטר, אבל מהטביחה ומכירה לא. בסדר? כן, טוב, יש פה מקום להתלבט קצת כי הרי בשביל… אני לא יודע, צריך להסתכל בגמרא אני לא זוכר כרגע אם הגמרא אומרת במפורש משהו על זה. כי בשביל לחייב אותו על הטביחה ומכירה אתה צריך לדעת שהוא גנב. נכון? עכשיו אם כל מה שאתה יודע שהוא גנב זה רק מהודאת פיו, אז אתה למעשה לא יודע שהוא גנב כי אין אדם משים עצמו רשע. אז אם אתה לא יודע שהוא גנב מה זה עוזר עדות על זה שהוא טבח ומכר? אבל זה רק עניין טכני פשוט, זה לא… נגיד אם באו עדים אחרי זה על הגניבה. בסדר? הוא הודה שהוא גנב, אחרי זה באו עדים גם על הגניבה, לא רק על הטביחה ומכירה. אז עכשיו אני כבר כן יודע שהוא גנב, נכון? זה לא מהודאת פיו אלא מהעדים. אז עכשיו אני כן יכול לחייב אותו על טביחה ומכירה כי על הטביחה ומכירה הוא לא הודה בכלל. בסדר? אז זה אני חושב חילוק מתבקש בין רש\"י לבין רב המנונא. ואז באמת יוצא שרב המנונא לא סותר את התזה הכללית הזאת של רש\"י. בעצם גם רב המנונא מסכים שמי שעושה תשובה זה פוטר אותו מכל עונש. ספציפית פה, בגלל שההודאה שלו היא הודאה חשודה, כי הוא עושה את זה רק אחרי שבאו עדים… את העדים הוא הכחיש, ורק אחרי שבאו עדים רק אז הוא פתאום רץ ומודה, אז אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. כי זו לא תשובה אמיתית. אוקיי? ואז אין סתירה לרש\"י. אה כן, זה אבן האזל. אבן האזל אומר לרמב\"ם הלכות גניבה, הוא אומר למה הגמרא מעמידה במי שאמר לא גנבתי ואז באו עדים ואומרים שהוא כן גנב? למה? עזוב את מה שהוא כן, לא אמר שהוא לא גנב. הוא בסך הכל באו עדים ואומרים שהוא גנב. מה, למה, מה זה משנה מה הוא אמר? בא מישהו ובאו עדים ואמרו שהוא גנב, זה הכל, מחייבים אותו. למה צריך את ההכחשה הראשונית שלו? אז אתם מבינים שזה מחזק יותר את מה שאמרתי קודם. בעצם אומר לכן רב המנונא לא מקבל את ההודאה בקנס שלו. כי הרי בהתחלה אתה הכחשת, לא רק בגלל שבאו העדים. מאוד חשוב זה שאמרת לא גנבתי. כי זה שאמרת לא גנבתי, זה אומר שאתה לא באמת בעל תשובה אמיתי. עכשיו אתה פתאום רץ ואתה אומר לי כן טבחתי או מכרתי? זה חשוד. אם סתם באו עדים והרשיעו אותו על הגניבה והוא עוד לא הספיק אפילו להגיד כן גנבתי לא גנבתי, לא יודע, באו עדים, אז גם שם ההודאה שלו לא חייבה אותו בכלום כי היו עדים, אבל שם יכול להיות שהוא לא יהיה חשוד. אפילו במצב כזה יכול להיות שהוא יהיה פטור מטביחה ומכירה. לא בכדי דנים, כן, תראו את לשון הרמב\"ם, הרי ראינו, גם לשון הגמרא, זה לא רק הרמב\"ם. כן בדיוק, הוא מתחיל בזה שהוא מכחיש. כן, כיצד ההודאה וזה? אבל אם אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל, ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בבית דין טבחתי או מכרתי? נעשה כלים פחות רדיקליים קודם כל. בקיצור, כן, אז הוא אומר, אם הוא אומר שלא, אם הוא אומר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל ואז באו עדים, אז הוא כבר לא בעל תשובה. זה שאתה רץ אחרי זה ואתה מודה בטביחה ומכירה לא שכנעת אותי. אבל אם סתם אני בא ואני אומר אכלתי חזיר, בא ואומר אכלתי חזיר, אין עדים ואין כלום ולא חייבתי את עצמי בשום דבר. בסדר? לא חייבתי את עצמי בשום דבר, אבל אין סיבה לפקפק בזה שאני בעל תשובה, עובדה שבאתי ביוזמתי ואמרתי שאכלתי חזיר. לכן זה לא, לא בהכרח סותר את דברי רש\"י. אבל יש פה במאירי, המאירי ככה אומר ככה: אף על פי שבבית דין מקום בית דין לא אמרו בגניבה שהוא פטור אלא בהודאה שחייב בה עצמו באיזה דבר, כגון שבא לפניהם ואמר גנבתי, שהרי מכל מקום עכשיו מחייב עצמו בקרן. הואיל וחייב עצמו בכלום, אם באו עדים אחר כך פטור אף מן הכפל, אחר שכבר חייב עצמו בקרן קודם ביאת העדים. אבל אם תבעוהו בגניבה וכפר בה, ובאו עליה עדים, ואחר כך הודה מפי עצמו שטבח, שהוא פטור על תשלומי הטביחה, ואחר כך באו עדים על הטביחה, חייב בתשלומיה. לא הודה בטביחה אלא מפני שנתיירא שיבואו עדים ועכשיו הוא חושב לפטור עצמו בה מכלום. כאן זה כבר יותר מפורש נכון? הוא אומר למה אני לא פוטר אותו לפי רב המנונא? כי אני לא מאמין להודאה שלו. זה שרצת להודות אתה מתיירא שיבואו עדים. ראינו כבר את הדין שראה עדים ממשמשים ובאים, אז שם כשהוא רץ להודות אז ההודאה בקנס לא תפטור אותו. אוקיי? כי הוא ראה עדים ממשמשים ובאים. נכון? בעצם המאירי טוען שהעדים שהיו על הגניבה זה כמו לראות עדים ממשמשים ובאים, זה אותו דין. זה מאותו דין מה שההודאה שלו לא פוטרת אותו, כי ההודאה לא אותנטית, יכול להיות שהוא עושה את זה כדי להיפטר מהעונש. כך שזה ממש מפורש פה במאירי. עכשיו הוא ממשיך, כבר ביארנו שיציאת העבד בראשי איברים קנס הוא. מעתה מי שבא בבית דין והודה שסימא עין עבדו, לא יצא לחירות, כי להוציא את העבד לחירות זה קנס, ואם אני מודה אז לא קנסו אותי. ואם באו עדים אחר כך יצא. כן יוצא. למה? הרי מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור? אומר שהרי פטר עצמו בהודאתו מכלום. כי ההודאה הראשונית לא חייבה אותו בשום דבר, כמו רב המנונא. אוקיי? זה כמו רבן גמליאל וטבי, זה בעצם יוצא משם. ואז ויש… ויש חולקין בזו, אומר המאירי, שלא לומר טעם זה אלא בגנבה. הטעם הזה של רב המנונא נאמר רק בגנבה. למה? מה מיוחד בגנבה? מה יש בגנבה שאין בדברים אחרים? שבגנבה יש את המימד הראשוני של הממון, או של הכפל אם תרצו גם של הקנס. הדיון על הגנבה עצמה הוא דיון שלגביו הכחשת ואז באו עדים. שמה רב המנונא אומר שאם ההודאה שלך לא חייבה אותך בכלום היא לא פוטרת אותך. אבל זה רק בגנבה. בכל הודאה אחרת בקנס שאין את המימד הממוני, יש רק את הקנס. מי שמודה בפלגא נזקא קנסא, מי שמודה ששורו תם נגח, או מי שמודה באונס ומפתה חמישים כסף, או מי שמודה בל' של עבד. כל הדברים האלה אין בכלל ממון, יש רק קנס. במקום כזה אם אתה בא ומודה, לא חייבת את עצמך בכלום. אבל גם רב המנונא יסכים שההודאה הזאת פוטרת אותך מהקנס, למרות שלא חייבת את עצמך בכלום. כי כל מה שהוא אמר זה רק בגנבה. בסדר? וההסבר הוא כנראה מה שאמרתי קודם שבגנבה היא חריגה. ולמדו ממה שלא השיבו כן במה שהקשו על רבא ממעשה הנזכר ברבן גמליאל וכולי. תראו גם את לשונו למעלה, ככה מתחיל המאירי: אף בפני בית דין ובמקום בית דין לא אמרו בגנבה שהוא פטור אלא בהודאה שחייב עצמו באיזה דבר. לא אמרו בגנבה שהוא פטור אלא בהודאה שחייב עצמו בדבר. הוא לא מביא את זה כאיזשהו כלל גורף שהודאה שפוטרת זה רק הודאה שחייבה אותו בדבר. בגנבה לא אמרו שההודאה פוטרת אותו מדבר אלא אם כן היא מחייבת, וזה רק בגנבה. בסדר? זאת אומרת הוא אומר את זה כנראה גם לפי ההסבר הראשון ולא רק לפי ההסבר השני. מכל מקום, ואי דלא העמידו רש\"י שמה דף קודם, אז רש\"י אומר: אי דלא העמידו העבד לרבו בדין קודם שבאת כת ראשונה להעיד, הכת כולה דמי עבד בעי לשלומי, דהא כולה בעי אפסודי מיניה, דהכת גברא לא מחייב, דאי הוה בעי הוה אתי לבי דינא ומודה ומיפטר, דמודה בקנס פטור וחירות דשן ועין קנסא הוא. עכשיו, אבל הוא לא חייב את עצמו בכלום, למה הוא פטור בשן ועין? כי זה נאמר על גנבה ולא על שן ועין. רק על גנבה אתה צריך לחייב את עצמך במשהו. וזה שיטת רש\"י לשיטתו שראינו כבר, שרש\"י לשיטתו בכל העונשים כשאתה מודה אתה פטור, למרות שבכל העונשים ההודאה לא חייבה אותך בכלום. אוקיי? אז לכל אורך הדרך רואים שזאת התפיסה. ותלמידי רבנו פרץ שם על הרש\"י ההוא, וכן כתבו תלמידי רבנו פרץ וזה לשונם: דהכת גברא לא יחייב כולי האי משום דאי הוה בעי הוה אתי לבי דינא ומודה ומיפטר כמאן דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. וקשה, שואלים תלמידי רבנו פרץ, דמסקינן לקמן דבקנס דשן ועין מודו כולי עלמא דמודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב משום דפוטר עצמו בלא כלום. ואם כן סוגיא דתלמודא דהכא הוי שלא כהלכתא. אמרתי זה דף קודם, זה דף ע\"ד בבבא קמא, והסוגיה היא בדף ע\"ה. לומר הסוגיה הזאת הולכת לא כהלכתא, כי הרי לפי רב המנונא אם בא מישהו ומודה בשן ועין של עבדו הוא לא פטור, כי הוא לא חייב את עצמו בכלום, אז זה לא פוטר אותו. רש\"י אבל הקפיד להגיד לא ככה. למה? אין סתירה. כי כל מה שרב המנונא אמר זה רק בגנבה. אבל בשן ועין של עבד שם גם הודאה שלא חייבה אותו בכלום פוטרת, כי שם אין חשש שזאת לא תשובה אמיתית. וזה מה שהוא אומר, לכך נראה דהיינו טעמא דכל כמה דלא עמד בדין לא חשבינן ליה לגברא בר חיובא אף על גב דלא הוה מיפטר בהודאתו כשבאו עדים. זאת אומרת, הוא עצמו לא מקבל את החילוק, הוא חושב שהסוגיות באמת חלוקות ולכן למסקנה גם בשן ועין של עבד אתה צריך לחייב את עצמו במשהו כדי להיפטר ושם אתה לא מחייב את עצמך אז אתה באמת לא תיפטר. הוא לא מקבל את החילוק הזה ברב המנונא. אבל רש\"י כן מקבל את החילוק הזה. למה? הוא חייב לקבל את החילוק הזה. כי לרש\"י ראינו ששיטתו שהודאה בכל העונשים פוטרת אותך, נכון? אז רב המנונא לא מסתדר עם זה. אז הוא חייב להגיד שרב המנונא דיבר רק בגנבה. אבל רבנו פרץ שכנראה הולך כמו השיטה המקובלת שהודאה לא פוטרת אותך מכל העונשים, זה רק דין שנאמר בקנס ספציפי, אז כל המהלך הוא לא מהלך של תשובה או. עונשים לא חמורים, רק קנס, לא ממיתה וממלכות. בכל מקרה, הרבנו פרץ כנראה הולך בשיטה המקובלת, והוא באמת לא צריך ליישב בין שאר הש\"ס לבין רב המנונא, כי בסדר, באמת ההודאה לא פוטרת. עכשיו, אז אם ככה לענייננו יוצא שבהחלט אפשר, זאת לא השיטה המקובלת, אבל אפשר בהחלט להעמיד שיטה שתשובה או הודאה, הודאה בתור תשובה פוטרת מכל עונשי בית דין, גם בית דין של מטה. וכל מה שכתוב אצלנו בגמרא זה אולי אחרי גזר דין, או אולי תשובת המשקל כמו שאומר ה… לא תשובת המשקל, סליחה, כמו שאומר הבית שערים, אבל זה… זה באופן כללי התשובה כן… כן פוטרת מעונש, ולא קשה מרב המנונא ולא קשה משום מקום אחר. וזאת כנראה שיטת רש\"י. כן. עכשיו, זה מחזיר אותנו לפולמוס הסמיכה. פולמוס הסמיכה. סמיכת צמר. הזכרתי את זה כבר, פולמוס הסמיכה, אבל זה כל הדיון הזה מחזיר אותנו לשם. למה? פולמוס הסמיכה, יש קונטרס הסמיכה בסוף שו\"ת מהרלב\"ח. הסימן האחרון זה קונטרס הסמיכה. ושמה זה המקור שממנו אנחנו לומדים על כל השיטות. המהרלב\"ח עמד בראש המתנגדים, חכמי ירושלים. חכמי צפת רצו לסמוך את המהרי בירב, כולל השולחן ערוך, כן כולל רבי יוסף קארו כולם, הם סמכו את רבי יעקב בירב. ואחרי שרבי יעקב בירב היה סמוך, אז הוא יכול גם לסמוך אחרים, כמו שסמוך סומך אחרים. הוא סמך חמישה מתלמידיו כולל רבי יוסף קארו. רבי יוסף קארו עצמו היה סמוך. והמהרלב\"ח התנגד עם חכמי ירושלים. מה שמעניין זה, שבסופו של דבר זה לא התקבל. ועד חכמי צפת נסוגו. והראיה היפה לזה שלא תמצאו בשולחן ערוך שום דבר על סמוכים. הלכות שלא שייכות בזמן הזה לא מופיעות בשולחן ערוך. עכשיו, אם הוא עצמו היה סמוך, אז זה שייך בזמן הזה ההלכות האלה, נכון? היה צריך לכתוב אותם בשולחן ערוך. לא מופיע. בבית יוסף הוא אפילו כותב באחד המקומות, לפחות במקום אחד, והאידנא שאין סמוכים אז לא נוהגים דינים כאלה וכאלה. הוא עצמו היה סמוך, מה זאת אומרת האידנא אין סמוכים? זאת אומרת נראה די ברור שאחרי שהם התווכחו עם חכמי ירושלים בסוף בסוף הם כנראה נסוגו. זאת אומרת לא… זה לקח אגב איזה שהוא דור, זאת אומרת זה לקח זמן עד שהיו עוד סמוכים שהמשיכו לפעול אחרי דור או שניים עדיין בצפת. אבל רבי יוסף קארו בעצמו כנראה כבר קיבל את זה עוד בדורו שלו שהוא לא סמוך והוא נסוג מזה. עכשיו פה המהרלב\"ח מביא קודם כל את מה שאמרו חכמי צפת, אלה שרצו לחדש את הסמיכה ואחרי זה הוא מתנגד. אז תראו, טופס כתב רבני צפת והסכמתם: שלוח אלינו חתום משמותם ומטוב שלמתם וענוותנותם כה שוו כולנא לקיומי יתי משמעתנא בחתימות ידנא. כן, בענוותנותם של חכמי צפת הגדולים, הם רצו שגם אנחנו נחתום איתם על כתב הסמיכה הזה למרות שאנחנו קטנים כמובן קטננו עבה ממותנינו, ביטויי ענווה כאלה. בכל זאת הם רצו שנחתום גם. אוקיי? הן עם ה', עם אחד עם ה', אלה ממלכת כהנים וגוי קדוש, נסך הראש מקדמי ארץ אליו גויים ידרושו וכולי, כל הפיוטים האלה של תחילת הזה. אין שר וגיבור ואיש מלחמה במלחמתה של תורה, ספו תמו חכם חרשים ונבון לחש נמוקו בעוונותינו כי רבו ועם ה' אלה מפוזר ומפורד כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ועוונותינו רבו למעלה ראש מידי יום ביומו נפלה עטרת ראשינו חולל לארץ נזרנו ואין עוד נביא מורה צדק ואין איתנו דן דיני קנסות ומוכיח לרשע ממו והיה בקרוב איש לבוא אל ה' ויאמר בליבו למה זה הבל איגע מה בצע כי אצום וכי אלך קדורנית ואלקה מלכות ארבעים ולא יוסיף ולא יתן ולא יעצור כוח לפטור אותי מידי כרתי וחטאתי נגדי תמיד ולא תימחה חרפתי. כן, אין לנו סמוכים, אין מושל, אין שר, אין כלום, אין לנו בעצם מוסדות שלטוניים ובין היתר אין דיינים סמוכים. ואז מה? כל זה זה כתב של חכמי צפת, זה לא המהרלב\"ח. הוא מביא את דברי חכמי צפת. הוא אומר אז אם ככה בעצם ננעלה דלת התשובה בפני אנשים, מה טעם לעשות תשובה הם אומרים לעצמם? הרי גם אם אני אעשה תשובה זה לא יעזור החטא לא מתכפר בלי מלקות. אז מה הטעם שאני אעשה תשובה? ולכן אומרים חכמי צפת כדי לפתוח… לפתור את הבעיה הזאת, אנחנו רוצים להחזיר את הסמיכה ולהלקות אנשים בבית דין. בית דין סמוכים יכולים להלקות אנשים. מלקות, סתם שאתה מקבל מלקות זה לא יעזור. אם אתה לוקה על ידי בית דין סמוכים, אז קיבלת ארבעים מלקות, ארבעים מלקות האלה פוטרים אותך, כן, חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. אוקיי? אז זה פוטר אותך בעצם. נכון. מה? כן. ואז, כן, זה בעקבות האנוסים, כי אנחנו מדברים על המאה השש עשרה. בסדר, האנוסים זה סוף המאה החמש עשרה. אז בעקבות האנוסים שהמירו דת וזה, והיה פה חשש שאולי זה כרת וכל מיני דברים כאלה, אז הוא אומר אנחנו צריכים לאפשר להם דרך לתשובה. הם לא יכולים לעשות תשובה, אין להם מוטיבציה לעשות תשובה, לא שהם לא יכולים לעשות תשובה, אין להם מוטיבציה לעשות תשובה כי התשובה לא תועיל להם בלי המלקות. צריך את המלקות. זאת הייתה באמנו לנגף ולאבן נגף ולצור מכשול ובלתי שוב אל השם ולאחוז בסכלות ובדרך שובבה ולנעול דלתי התשובה. ומי הוא זה ואיזה הוא אשר בשם ישראל יכונה ועל אלוהי ישראל יסמוך לאמור להשם אני אשר יתאפק על הדבר הזה ולא תרד עיניו דמעה כי ירד לשערים עם השם. ועתה כמעט רגע הייתה תחנה מאת השם אלוהינו להשאיר לנו פליטה ולהחיותנו כיום הזה ויעלנו מבור שאון גלויות והשמדות אשר השתרגו על צווארנו בארצות עמים ויביאנו אל המקום הזה אשר בחר בו ואל העיר אשר נקרא שמו עליה וייתן לנו יתד במקום קודשו. על כן, על כל דברי האיגרת הזאת קמנו ונתעודד אנחנו צעירי הצאן אשר על אדמת הקודש לקנא על כבוד השם כי איך יחל, כן, אין קורא בצדק ושב אל השם בכל לבבו. אף אחד לא עושה תשובה, כן? ואין משפט באמונה ונאמר איש אל אחיו חזק ונתחזק באדמתנו אדרת אלוהינו ונרים נס התורה אשר הושלך ארצה זה כמה והיה למרמס חוצות. ולכן בררנו לגדול שבנו בחוכמה ובמניין. איך הוא גדול במניין אני לא יודע. הוא גדול בחוכמה. לשתי רגליים. הוא גדול, הוא מבוגר יותר במניין שנים. אוקיי. כן, הוא היה רבם. זה נכון שהוא היה יותר מבוגר במניין. טוב, החכם השלם הרב הגדול מהר\"י בירב שיסמוך וראש ישיבה ורב יתקרי והוא יושיב מהיותר חכמים שבנו אצלו ורבנים יתקרו ויהיו סמוכים לעד לעולם עושים באמת וישר משפטי התורה לדין עד שתקיף והיה אם בין הכות הרשע ובא לפניהם ויקו על פי התורה כאשר יוכל שיתו וייפטר מידי כרתו. וזה יפתור אותו מהכרת שלו ויתקרב אל אל אלו עולם כנראה צריך להיות, וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וזה כל חכמי צפת זה מה שהם אומרים. הם בעצם רוצים להחזיר את הסמיכה כדי שאפשר יהיה להלקות אנשים ולעזור להם להיפטר מהכרת. כן, הוא מתלהב שזה מאוד חשוב וכולי. ואז הוא אומר: טופס קונטרס הראשון, הוא בא לספר בשבח התעוררותם ואיך היא רצויה כוונתם. כן, כוונתכם רצויה, באמת דברים נפלאים כתבתם, אומנם לעניין מעשה לא טובה עצתם. זה המהרלב\"ח כבר. לא טובה עצתם ואין כוח לפי הדין להעמיד סברתם. ראיתי את הרשום בכתב החכמים השלמים רבני צפת וכלל דבריהם הוא כי למען זכות הרבים הנמצאים בדור בעוונות של סיבת הצרות והשמדות עברו ברית חלפו חוק ולרפות שברם על נקלה לאמור שלום שלום לרחוק, כן לעזור להם לעשות תשובה, שלום שלום לרחוק ולקרוב, הסכימו לעשות מעשה על פי אותה הוראה שחידש הרמב\"ם ז\"ל וכתבה בפירוש המשנה בפרק א' דסנהדרין. כן, שאפשר לחדש את הסמיכה יש מאין. זה החידוש של הרמב\"ם. שמעת? כל חכמי ארץ ישראל. אז בעצם הוא טוען בהמשך הוא טוען בעצם, אז מה עשו כל הדורות? מה עשו כל הדורות? כל חייבי כריתות שהיו בכל הדורות, ההנחה המקובלת בעם ישראל שצריך לעשות תשובה, נכון? וההנחה היא כנראה שאם עשית תשובה זה מתכפר לך. עכשיו פתאום באים חכמי צפת ואומרים לא, אין טעם לעשות תשובה כי הרי בלי שאתה לוקה לא תיפטר מהכרת. אז מה, אז כל חייבי כריתות לאורך הדורות נכרתו וזהו? לא יעזור להם שהם עשו תשובה? כי הם לא לקו. חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. הם למדו את זה מהגמרא, מהמשנה. אז ה… ואז בעצם אבל המהרלב\"ח אומר, רגע, משהו פה לא סביר, עזוב את המקורות רגע, משהו פה לא סביר. לא יכול להיות שלאורך כל הדורות אנשים בעצם נשארו חייבי כרת וזהו, הם נכרתו, זהו, יותר אין. למה? כי טכנית לא היה בית דין שילקה אותם, אפילו אם הם עשו תשובה, לא רק שהם לא עשו תשובה. בסדר, אבל זה לא מועיל בלי מלקות, זה לא מועיל לך להתכפר בלי מלקות. אז מה זה? תעשה מה שאתה יכול, אז תיכרת בעל תשובה ועדיין תיכרת. בסדר, זה מה שהוא אומר, לא סביר. כל עם ישראל עד היום נכרתו, הם בעצם לא איתנו יותר, זהו. כל חייבי הכריתות בעם ישראל. כן, לא סביר. משהו פה לא הגיוני. בית דין סמוכים לא יכולים לתת עונש חוץ ממלקות? מה? הם לא יכולים לתת עונש מעבר למלקות? הבנתי. הם לא יכולים לתת עונש מעבר למלקות? אולי גם, לא משנה כרגע, אבל עדיין עונש מיתה אי אפשר כי צריך סנהדרין בלשכת הגזית בשביל לתת עונש מיתה, אבל עונש מלקות כן. אז לכן המהרלב\"ח טוען לא יכול להיות, חייב להיות שתשובה מועילה. אבל אם תשובה מועילה אז עולה הקושי ההפוך. אז כשהיו כבר סמוכים, למה ילקו? שיעשו תשובה והכל בסדר. נכון? הרי תשובה לבד גם מועילה, לא צריך את המלקות כדי להתכפר. נו, אז כשהיו סמוכים, שיעשו תשובה, למה ילקו? בשביל מה צריך את המלקות? יותר מזה הרי המלקות לא מועילות בלי תשובה. הרי אדם שיוצא ללקות הוא צריך לעשות תשובה כדי להתכפר. אז המלקות לא מועילות בלי תשובה, אבל אומר המהרלב\"ח אבל תשובה כן מועילה בלי מלקות, כי עובדה שבזמן הזה כשאין מלקות התשובה לבד פותרת את הבעיה. נו, אז מה קרה אז כשהיו סמוכים? גם אז התשובה כנראה פתרה את הבעיה. אז למה להלקות? אתם מבינים שזה מחזיר אותנו לדיון שלנו? אולי באמת לא להלקות? יכול להיות שמי שעשה תשובה באמת לא הלקו אותו. זה כל הנקודה, זאת הרי שיטת רש\"י, נכון? שאם בן אדם עושה תשובה הוא נפטר מעונש בית דין. אז הנה חינמי, כל מה שהילקו בעבר זה רק את אותם אנשים שלא עשו תשובה, אבל אנשים שכן עשו תשובה, הנה חינמי, באמת לא הילקו אותם. לפחות לפני גמר דין, זאת אומרת אחרי גמר דין יכול להיות שזה לא מועיל, אבל לפני גמר דין הנה חינמי, באמת לא הילקו. הילקו רק את מי שלא עשה תשובה. לפי המהרלב\"ח זה חייב להיות, כי הרי המהרלב\"ח טוען כנגד חכמי צפת שמה אתם רוצים, למה צריך לחדש את הסמיכה ולהלקות אנשים? שיעשו תשובה, זה גם טוב. נו, אז בזמן הסמוכים למה זה לא היה מספיק טוב שיעשו תשובה? למה אז כן הילקו? על כורחנו שבאמת לא הילקו אם מישהו עשה תשובה. הילקו רק את מי שלא עשה תשובה, זה הכל. אבל אם הוא עשה תשובה הנה חינמי. אלא מאי? אז בעצם יוצא שלפי המהרלב\"ח חייב להיות שרש\"י צודק, שאם מישהו עשה תשובה אז הוא באמת נפטר מעונש, מהכרת, מהמלקות, הוא לא צריך שום דבר. את מי הילקו? רק את מי שלא עשה תשובה. אגב, אם הוא לא עשה תשובה והילקו אותו, האם הוא נפטר מהכרת? יכול להיות שכן. פשט המשנה יכול להיות שכן. חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, לא כתוב שאם הם עשו תשובה. נפטרו מהכרת. אולי לא נפטרו לגמרי, יכול להיות שיש להם עדיין איזשהו עונש, אבל כרת כבר אין להם כי הם לקו. אוקיי? בשביל לנקות את עצמם לגמרי צריך אולי גם תשובה, בסדר, אבל אז יוצא שבאמת להיפטר מכרת אתה יכול או תשובה או מלקות, כל אחד לחוד. לא שניהם ביחד, או תשובה או מלקות, כל אחד לחוד. וחכמי צפת כנראה מבינים שצריך את שניהם, גם תשובה וגם מלקות. זה בא בתשובה גם בתנאי מלקות שבית הדין אומר לו לחזור בתשובה? לא, כתוב חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. ברמב\"ם זה כתוב, אני לא זוכר שיש גמרא כזאת, אולי כן, לא זוכר, לא חושב שיש. לא מהמשנה הזאת של חייבי כריתות, במשנה הזאת זה לא מופיע. חייבי מיתות זה משניות בסנהדרין, זה משהו אחר. חייבי מיתות זה משניות בסנהדרין ושמה גם כן אני לא בטוח, לא זוכר כרגע. אז למעשה בעצם יוצא שלפי המהרלב\"ח באמת מי שעשה תשובה נפטר מעונש כשיטת רש\"י, כשיטות שראינו, בית שערים וכולי, אז גם המהרלב\"ח זה ככה. עכשיו אני אגיד יותר מזה, למסקנה, מה יצא למסקנה בסוגיית הסמיכה? הרי הודו חכמי צפת הודו למהרלב\"ח, נכון? בסוף הם ויתרו על הסמיכה. אז אם אני רוצה להסיק מכאן מסקנות לענייננו. אז בעצם יוצא שנמנו וגמרו שהמהרלב\"ח צודק. מה זה אומר שהמהרלב\"ח צודק? שגם רש\"י צודק. זאת אומרת שבאמת תשובה מועילה לפטור מעונש של בית דין. הוא טען שאי אפשר ליישם את הרמב\"ם מכל מיני סיבות. או שאין הלכה כמו הרמב\"ם כי יש חולקים עליו, או שהיום זה לא שייך, כל מיני דברים כאלה. אבל אז לכאורה יוצא, אם אנחנו מסתכלים על המחלוקת הזאת לגבי חידוש הסמיכה, לכאורה משם אפשר להסיק מסקנה שגם להלכה הפוסקים הסיקו בסופו של דבר כמו רש\"י. כי עובדה שהם אומרים שתשובה לבדה מועילה, לא צריך ללקות בשביל זה. עכשיו אם לא צריך ללקות בשביל זה, אז כנראה גם לא ילקו. בשביל מה להלקות? הרי הוא נפטר גם על ידי תשובה בלבד. אז גם כשהיו סמוכים והיה אפשר להלקות, גם אז אם מישהו עשה תשובה באמת לא ילקו אותו. רק אם מישהו לא עשה תשובה אז הוא לקה. אבל זה לא הכרחי כי יש פה עוד לופ לוגי מעניין. פעם אספתי כמה דוגמאות לדבר הזה. יש כמה דוגמאות בהלכה שעצם קיומה של דעה חולקת משנה את הדין. לא כי היא צודקת, אלא עצם זה שהיא קיימת משנה את הדין. זאת אחת הדוגמאות. המהרלב\"ח טוען כנגד חכמי צפת: נגיד שאתם צודקים. בסדר? נניח שאתם צודקים ואפשר לחדש את הסמיכה. אבל אני הרי לא מסכים, נכון? אנחנו חכמי ירושלים לא מסכימים. ואתם לשיטתכם גם מסתמכים הרי על הרמב\"ם שאומר שצריך את הסכמת כל חכמי ארץ ישראל. נו, אין לכם את הסכמת כל חכמי ארץ ישראל, וגם לשיטתכם אתם לא יכולים לחדש את הסמיכה. לא כי אתם לא צודקים. גם אם אתם נשארים בדעתכם שאתם כן צודקים, אבל עצם העובדה שלא השגתם את הסכמת כל חכמי ארץ ישראל, גם לשיטתכם לא מאפשרת לכם להחזיר את הסמיכה. עכשיו אם זאת הסיבה שבגללה הם נסוגו, אז זה לא אומר שלמסקנה הם קיבלו את הטענות של מהרלב\"ח. נכון? בעצם מי שחולק על רש\"י נגד רבינו פנחס או מי שראינו, אולי פשוט הרמבום. הרמב\"ם שאומר שצריך לחדש את הסמיכה, זה מתאים לשיטתו, כן? אז יכול להיות שבאמת יישארו עם זה שעקרונית אפשר לחדש את הסמיכה וכדאי לחדש את הסמיכה. מה לעשות? לא הצלחנו, חכמי ירושלים לא הסכימו איתנו. אבל זה לא שחזרנו להודות להם, אנחנו לא מודים להם. אנחנו רק אומרים בסדר, אבל עצם זה שהם חולקים מונע מאיתנו לחדש את הסמיכה כי אין את הסכמת כל חכמי ארץ ישראל. יש שם דיון גם אם רובו ככולו, האם מספיקה הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל? כי רוב חכמי ארץ ישראל היו בצפת. גם הוא אומר, מהר\"י בי רב, המהרלב\"ח סליחה, גם הוא אומר שאנחנו המיעוט, זאת אומרת שהם הרוב. ומה עם אלף חמש מאות שלושים ושמונה? מי מלך? טורקים? טורקים כן. טורקים פה. אני חושב שכן, אבל למה מה זה משנה? והרמב\"ם בפרק א' מהלכות תשובה כותב ככה. כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר איש או אישה כי יעשו והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים. וידוי זה מצוות עשה, כיצד מתוודים וכולי. וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאים קורבנותיהם על שגגתם או על זדונם אין מתכפר להם בקורבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים שנאמר והתוודה אשר חטא עליה. וכן כל מחויבי מיתות בית דין ומחויבי מלקות, לא רק בשגגות גם במזיד, אין מתכפר להם במיתתם או בלקיחתן עד שיעשו תשובה ויתוודו. וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר מכל חטאות האדם. עכשיו פה אגב הוא מדבר על תשובה, לא דווקא תשובת המשקל, פה הוא מדבר על תשובה נפשית, התוודו את חטאתם, וידוי, חרטה, התשובה הנפשית, לא תשובת המשקל. חזרה לענייננו, מה שהוא אומר זה שלא יעזור המלקות נגיד לא פוטרות אותך מכרת בלי התשובה איתה. כנראה כן חייב מלקות כי הרמב\"ם כנראה לא מקבל את רש\"י, עוד פעם לשיטתו. הרמב\"ם כנראה טוען שהתשובה לא פוטרת אותך מהמלקות, בשביל להיפטר אתה צריך את שניהם. ולכן חכמי צפת שהלכו בשיטת הרמב\"ם גם רצו להחזיר את הסמיכה שגם זה שיטת הרמב\"ם. רצו להחזיר את הסמיכה למה? כדי שיוכלו להלקות כי תשובה לבד לא מספיק, צריך תשובה ומלקות. המהרלב\"ח אבל טוען כשיטת רש\"י שאומר או תשובה. או מלכות. ותשובה לבד גם מספיקה, ולכן אין סיבה להחזיר את הסמיכה, גם לא נכון להחזיר את הסמיכה וגם אין סיבה, וגם המוטיבציה להחזיר את הסמיכה היא מיותרת, כי אפשר להתכפר גם בלי זה. אוקיי, אז כל אחד בעצם הולך לשיטתו. כן, ואז אומר המהרלב\"ח בקונטרס הלאה: \"ועוד אני צריך להאריך לבאר זה יותר בשלמות, וראשונה ראיתי לחקור בפירוש דבר אחד, והוא בפירוש המשנה הזאת דקאמרן דנפטרו מידי כריתתן, חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. ייתכן פירושה לומר דנפטרו במלכות אף על גב דלא עשו תשובה, או דווקא מיירי כשעשו תשובה ונפטרו עם התשובה\". כן, חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, זה מלכות לבד או מלכות ותשובה? בסדר? אתם מבינים שזה בעצם שורש הוויכוח. אומר: \"שהנה מצינו בהרב רבנו משה בן מיימון חילוק כפי הנראה בין מה שכתב בפסק על זה למה שכתב בפירוש המשנה, שבפירוש המשנה כתב שמבואר בריש פרק הנזכר ובסופו דדווקא עם התשובה נפטר מכרת\". בסדר? גם תשובה וגם כרת. בסדר? וגם מלכות, סליחה. \"והכי איתא בגמרא בהדיא בריש ההוא פירקא אליבא דרבי עקיבא. ובפסק בפרק י\"ז מהלכות סנהדרין לא הזכיר תשובה כלל, וזה לשונו: כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו, שנאמר ונקלה אחיך לעיניך\". עכשיו, עוד פעם, הרמב\"ם כמובן, בדיוק, הרי הסתירה הזאת ברמב\"ם היא סתירה מדומה. כשאתה מדבר על השאלה אם הוא חוזר לכשרותו, זה דיון בהלכות עדות. בהלכות עדות כבר ראינו שבית הדין מתחשב בתשובה. אוקיי? אז אם הוא עשה תשובה הוא חוזר לכשרותו. השאלה אם התשובה גם נדרשת כדי… רגע, סליחה, לא, זה הפוך. בהלכות סנהדרין הוא לא מזכיר תשובה, \"כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו\". אבל לגבי לפטור מעונש, שמה הרמב\"ם אומר שצריך תשובה ומלכות, שצריך את שניהם, כמו שראינו כבר, נכון? גם בהלכות תשובה ראינו שצריך את שניהם, ולכן הרמב\"ם גם ראינו בהלכות תשובה שהרמב\"ם כותב שלגבי כדי להתכפר אתה צריך גם תשובה וגם עונש. אוקיי? ובהלכות סנהדרין כשהוא מדבר על חזרה לכשרות בעדות, שמה הוא אומר אם הוא לקה אז הוא חזר לכשרותו. בסדר? אז זאת אומרת המשנה במכות שאומרת שחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, זה לא מונע שהרמב\"ם מפרש שזה כרת פלוס תשובה, וזה מה שהוא מפרש בפירוש המשנה למשנה הזאת, ואין סתירה לגבי מה שהוא אומר בהלכות סנהדרין. אז זה לא קשור למה שאמרתי קודם שלגבי חזרה לכשרות, זאת אומרת לגבי חזרה לכשרות גם תשובה מועילה, לא רק המלכות. אבל גם מלכות לחוד מועיל וגם תשובה לבד מועיל. המלכות לחוד מועיל כיוון ש\"ונקלה אחיך לעיניך\" הוא חזר לכשרותו. התשובה לבד מועילה כי בית הדין יכול לקבוע שהבן אדם עשה תשובה, יש לו הערכה אם הבן אדם עשה תשובה או לא, ולעניין חזרה לכשרות זה בסדר, זה מספיק טוב. אבל לגבי הכפרה או הפטור מעונש, מהכרת למשל או משהו כזה, שמה אתה צריך את שניהם, גם את המלכות וגם את התשובה. ואם זה ככה, אז טוב, זה לגבי כרת. כן, לגבי מיתות בית דין ממש, אז זה כבר שאלה אם זה מועיל לגבי מיתות בית דין. בהמשך הוא דן לגבי ייסורים ומלכות, שזה בעצם נכנס לדיון של הבית שערים, אבל נראה לי שלפרשייה הזאת אני כבר לא אכנס פה, זה אריכות גדולה שהיא פחות חשובה לענייננו. אז אם אני מסכם רגע, אז בסופו של דבר יוצא ככה: אנחנו ראינו עד עכשיו שתשובה מועילה לעונשי שמיים, אבל לא מועילה לעונשי בית דין, כך התפיסה הפשוטה במכות. ראינו שלושה הסברים או ארבעה אפילו למה זה ככה: החיד\"א, נודע ביהודה, שני הסברים של המהר\"ל. ראינו שתי אפשרויות למה זה לא נכון, תשובה כן מועילה גם להיפטר מעונשי בית דין: או הבית שערים שאומר שצריך תשובת המשקל, ומה שכתוב שתשובה לא מועילה זה רק תשובה נפשית, אבל תשובת המשקל מועילה; אפשרות שנייה זה שיטת רש\"י שראינו באופן עקבי, שהוא אומר שגם תשובה לבדה, תשובה נפשית בלי תשובת המשקל, גם היא מועילה, וכל מה שכתוב בגמרא שתשובה לא מועילה זה רק אם התשובה באה אחרי הפסק דין. ראינו ברב המנונא שזה רק אחרי פסק הדין, אבל בכלל… בכל מקום שהתשובה לא מעוררת בנו אמון, שההודאה לא מעוררת בנו אמון שמדובר פה בעשיית תשובה, שמה זה באמת באמת לא יפתור. במקום שיש לנו את האמון, אז אינה הכי נמי, באמת זה כן יועיל. טוב, אנחנו נעצור כאן, עד כאן סיימנו את העניין של ה… של ה…