ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 27 – הרב מיכאל אברהם

טוב, אנחנו בסוגיית קבוע. דיברנו על שני הסברים לעניין של קבוע, לא אחזור עליהם שוב פעם. אני רוצה להגיע לשני הסברים נוספים. הסבר ראשון שאני אציע, זה מבוסס על דברים שכבר קצת ראינו בתחילת הסדרה. הבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים בעצם זה השאלה מה ההיגיון בקבוע לא ללכת אחרי הרוב. זה בעצם השאלה, כי לכאורה הייתי מצפה שכן, תשאל כל אדם ברחוב, אז הוא יגיד לך מה זה משנה קבוע או לא קבוע. סטטיסטיקה אומרת ש-90 אחוז שחתיכת הבשר כשרה, אז מה זה משנה אם היא בתוך החנות או שהיא פרשה מהחנות? בסופו של דבר 90 אחוז, 90 אחוז, סטטיסטיקה זה סטטיסטיקה. ולכן כל המאמץ שלנו עד עכשיו בעצם היה מוקדש לשאלה אז למה בכל זאת בקבוע לא ללכת אחרי הרוב. אבל אני רוצה להעלות זווית הפוכה ולשאול לאור דברים שכבר ראינו, למה בכלל בפריש כן ללכת אחרי הרוב? את השאלה שאותה ניסיתי לבדוק זה למה בקבוע לא הולכים אחרי הרוב, הרי בפריש כן. כאילו פריש זה המובן, וקבוע זה טעון הסבר. ועכשיו אני רוצה להציב את השאלה הפוך. ויכול להיות שבעצם ב-ואנחנו מדברים על רוב דאיתא קמן, כי ההבדל בין קבוע לבין פריש הוא רק ברוב דאיתא קמן, הזכרתי את זה. ואז אני אומר ברוב דאיתא קמן, אז דווקא ההיגיון אומר לא ללכת אחרי הרוב, כמו בקבוע. ומה שטעון הסבר זה למה בפריש כן הולכים אחרי הרוב. עכשיו בשביל זה אנחנו צריכים לחזור קצת לדברים שדיברנו די מזמן כבר בתחילת הסדרה, ולחזור חזרה רגע לנסות להבין מה זה בכלל רוב דאיתא קמן. האם רוב דאיתא קמן זה שיקול סטטיסטי? אם אתם זוכרים, הטענה שאמרתי, הסברתי שהחינוך מסביר שבבית דין הולכים אחרי הרוב בגלל שרוב הסיכויים שהרוב צודק ולא המיעוט. ואז רב שמעון שקופ שואל עליו, אם זה ככה, אז הרוב בבית דין הוא רוב דליתא קמן, לא רוב דאיתא קמן. כי אנחנו לא מדברים על שלושת הדיינים שאחד מתוכם זה המיעוט והשניים זה הרוב, אלא אנחנו מדברים על רוב ההרכבים שנחלקו בין שניים לאחד, והטענה היא שברוב המקרים השניים צדקו ולא האחד. ואז זה למעשה רוב דליתא קמן, כמו רוב נשים לא איילוניות, או כל מיני דברים כאלה, כי אין פה איזושהי קבוצה מוגדרת אלא יש פה איזושהי תופעת טבע בעולם שאנחנו יודעים שבטבע העולם כשיש מחלוקת בין שניים לאחד, ברוב המקרים השניים צודקים ולא האחד. כך הסביר את זה החינוך. ואם זה ככה, זה רוב דליתא קמן ולא רוב דאיתא קמן. אז אמרתי שאם מבינים טוב את ההבדל בין רוב דאיתא קמן ורוב דליתא קמן, או לפחות לפי ההסבר שאני הצעתי לזה, אז זה לא נכון. אז השאלה של רב שמעון שקופ לא מתעוררת. למה? כי רוב דליתא קמן, הסברתי שהוא בעצם הכללה על בסיס מדגם. אנחנו בודקים מספר מקרים מסוים, רואים בהם איזשהו סוג של מדגם מייצג, ואז עושים הכללה שאם ההתפלגות במ מדגם הזה הייתה נגיד 80:20, אז כנראה גם בכל המקרים כולם, בכל העולם, ההתפלגות היא 80:20. למשל נשים איילוניות. אז אני אומר, אני מכיר נגיד מסביבי 100 נשים, נגיד שמתוכן יש 10 איילוניות ו-90 לא. אז אני אומר, כיוון שאין לי סיבה להניח שה-100 נשים שסביבי הן מיוחדות, כנראה שזה מה שקורה גם אצל שאר הנשים בעולם. זאת אומרת אני מניח שהמדגם שאני מכיר הוא מדגם מייצג, אז ההנחה שלי אם זה ככה, שהתפלגות של 90:10 היא לא מיוחדת דווקא למדגם הזה אלא היא כנראה נכונה לכל הנשים. ילדים ולאלה אין ילדים ומזה אני מסיק איזושהי מסקנה על קבוצה הרבה יותר רחבה שלגביה אין לי מידע חוץ מההנחה שלי שמה שאני מכיר זה מדגם מייצג. אוקיי, זה איך בנוי רוב דליתא קמן. רוב דליתא קמן הוא בעצם איזשהו חוק טבע כמו הכללה מדעית, שגם הכללה מדעית מתבססת על מספר תצפיות מסוים, ואז אני אומר אני מניח שהתצפיות האלה משקפות איזשהו חוק כללי, ואז אני עושה הכללה מהתצפיות האלה לחוק הכללי. אוקיי, זה איך בנוי רוב דליתא קמן, הוא בעצם הכללה מדעית. עכשיו ברוב דאיתא קמן אי אפשר באמת לעשות את התהליך הזה. אם אני ארצה עכשיו לבדוק על מדגם כלשהו לעשות בדיקה, ניסוי, תצפית כדי לראות האם החתיכה שרובצת ברחוב היא כשרה או לא כשרה ואני רוצה למדוד האם זה באמת תשעים אחוז. עכשיו איך עושים ניסוי כזה? אין דרך לעשות ניסוי כזה. מה אני אמור לעשות? אני אמור לאבד חתיכות באופן יזום ואז לשאול את עצמי מאיזו חנות זה בא. אם אני מאבד אז זה לא יזום, אין דבר כזה לאבד באופן יזום. אז לכן אני אומר ברמת התיאורטית אפשר אולי היה לעשות את הניסוי הזה. איך? הייתי מסמן את כל חתיכות הבשר בכל החנויות בסימון נסתר, בדיו נסתרת, לאיזו חנות זה שייך. עכשיו בני אדם היו קונים את הבשר הזה, מתוכם יש פה ושם כאלה שמאבדים את החתיכה שהם קנו. עכשיו מישהו מצא את זה, ברגע שהוא מצא את זה הולך למשטרה או לבית הדין, ובבית הדין יודעים לבדוק את הסימון הנסתר הזה והם יכולים לגלות לאיזו חנות זה שייך. ואז אפשר לבדוק האם באמת תשעים אחוז מהחתיכות שאבדו הן באות מהחנויות הכשרות. אז תיאורטית אפשר היה לעשות ניסוי ולבדוק האם באמת זה תשעים אחוז, אבל בפועל האמירה שלנו שזה תשעים אחוז לא בנויה על ניסוי כי לא עשינו ניסוי כזה. מאוד קשה גם לעשות ניסוי כזה, לך תדע מי מאבד, מתי מאבדים, מי אמר שיש לך מדגם של מאבדים, מדגם מספיק של מאבדים? אתה צריך אם יש עשר חנויות בעיר אתה צריך אני לא יודע מה כמה, חמישים, מאה מאבדים לפחות, כדי שיהיה לתוצאות האלה איזושהי משמעות. מאה חתיכות בשר שאנשים איבדו ואנחנו נמצא ונבדוק אפשר לחכות עכשיו מאתיים שנה. וזה גם לא אותם חתיכות שאנחנו תמיד מסמנים, זה כבר מזמן התחלפו. אין דרך אמיתית לעשות ניסוי כזה. ולכן בעצם אז על מה, אז על מה בנויה ההנחה שאם מצאתי חתיכת בשר יש תשעים אחוז שהיא באה מחנות כשרה? זה לא סטטיסטיקה או הכללה על בסיס מדגם, אז למה כן? ההיגיון שלי אומר ככה, נכון? ההיגיון שלי בעצם אומר שאם יש תשע חנויות כשרות ואחת טרפה, אז יש תשעים אחוז שזה בא מהחנויות הכשרות. לא יכול לבדוק את זה, אין שום ניסוי שיכול לעשות תצפיות שיאששו את הטענה הזאת, אבל ההיגיון שלי אומר שזה ככה. זאת אומרת שרוב דאיתא קמן הוא בעצם לא מבוסס על הכללה מדעית או על מדגם, הוא בסך הכל מבוסס על סברה אפריורית, איזשהו סוג של סברה לפני בדיקה, בלי בדיקה, פשוט זאת הסברה שלי. אוקיי? ולכן רוב דאיתא קמן הוא רוב שונה מרוב דליתא קמן, ולפי הרמב"ם הוא אפילו יותר חלש, דיברנו על זה, כי בעצם ההכללה הראשונה היא הכללה מדעית, ההכללה השנייה היא סתם סברה. בדרך כלל מדע נתפס אצלנו ככלי חזק יותר, אמין יותר. אוקיי, ופה יש לנו איזושהי סברה, אולי היא נכונה אולי לא נכונה. דיברתי על זה שיכול להיות שהשקיות בחנות מסוימת נקרעות יותר בקלות, אז לכן חתיכות הבשר שנאבדות דווקא נאבדות בעיקר מהחנות ההיא, ולעומת זאת בחנויות אחרות השקיות יותר עמידות אז החתיכות בשר לא נאבדות לאנשים סתם כשהם קונים שמה. לא משנה, יכולות להיות אלף סיבות או הדרך שאנחנו עוברים מהחנות ההיא היא דרך יותר קשה ויש יותר סיכוי שחתיכת הבשר תיפול כשאני חוזר מהחנות ההיא, לעומת זאת מהחנויות האחרות הדרך היא פשוטה ואין סיבה להסתבך שהחתיכות ייפלו. יכולים להיות המון הבדלים בין החנויות, אבל הטענה בסופו של דבר זה שהסברה שלי אומרת שאם אין לי איזשהו נתון, אם אני יודע משהו מוגדר היטב אז אני יודע, אבל אם אין לי שום מידע קונקרטי אחר אז אני מניח שזה תשעים אחוז בא מהחנות הכשרה וזאת הנחה, זאת סברה אפריורית. שאלה, למה אי אפשר לומר שכאילו להרחיב את ה ההגדרה מבשר שנאבד מחנויות למשהו יותר כללי, כמו שאם משהו כל דפריש מרובא פריש? ועל זה יש לדעתי המציאות מספקת אינסוף הוכחות לזה, כמו למשל יש יותר כלבים בעיר מאשר אריות, ואנחנו רואים יותר כלבים מאשר אריות, מה שאומר שכל דפריש מרובא פריש. אנחנו רואים פה יותר ישראלים מאמריקאים, מה שאומר שכל דפריש מרובא פריש. יש לזה המון הוכחות בתוך החיים עצמם. קודם כל ברגע שאתה, לפני שאני חושב על התשובה, ברגע שאתה מציג את זה ככה זה הופך לרוב דאיתא קמן. שאתה בעצם אומר אני עושה הכללה על בסיס הניסיון שלי. אני רואה שהאנשים שאני פוגש בדרך כלל הם ישראלים ולא אמריקאים. אז אתה מבין שזה בעצם הופך לרוב דאיתא קמן, לא רובא דליתא קמן. זה א', וב' לעצם העניין אני באמת צריך לחשוב. התחושה שלי היא שיש איזשהו הבדל גם לעצם העניין. כשאני, נגיד על האמריקאים והישראלים, אז אני חושב שהתהליך הוא לא תהליך של פרישה מקרית, פרישה אקראית מתוך קבוצה. זה לא כמו חתיכות בשר שיוצאות מחנויות. אנשים מסתובבים בעיר וכל אחד בוחר לאן להסתובב, ולכן לכן אני לא בטוח שאפשר להסיק מכאן מסקנה לגבי חתיכות בשר שנאבדות איכשהו פורשות מהחנות ונאבדות. אני מאמין שאפשר למצוא דוגמאות שזה כן דוגמה של פריש, כמו למשל אם אני אמצא בבריכה, לא יודע באיזשהו מקום שהוא לא חלק מהעיר, אני אמצא שם יותר פעמים את מי ששייך לקבוצת הרוב של העיר נניח. כן, אבל אני אומר עוד פעם, אין פה שום דבר מקרי, אין פה תהליך של פרישה מקרית. אין פה פרישה. זה לא פרישה. פרישה זה אומר שמשהו יוצא מתוך הקבוצה באופן מקרי, ובוא נראה מאיזו קבוצה הוא בא. אני לא רואה פה משהו מקרי, פשוט כל אחד מסתובב וברור שיש פה יותר אנשים ישראלים מאשר אמריקאים בעיר. אוקיי, זה אני יודע. אבל כשאני מדבר על… אחי, לא ממש הבנתי את ההבדל. מה למשל כן יכול להיחשב כפרישה? זה מה שאני אומר, אתה לא תצליח למצוא הבדל, אתה לא תצליח למצוא דוגמה לזה, כי כל דוגמה שתמצא היא תהיה רוב דאיתא קמן. ברגע שהרוב הוא רוב דאיתא קמן, אין לך דרך לבדוק אותו. זה כל הרעיון. זאת אומרת כל דבר שאתה תצליח לבדוק אותו הוא בעצם יהיה רוב דאיתא קמן. ורוב דליתא קמן הוא תמיד הנחה, הוא לא משהו שאפשר לבדוק. הדגמתי את זה למשל גם על כרגע דיברתי על חתיכות בשר, עכשיו אני מדגים את זה על דיינים. אוקיי? מה קורה בדיינים? נגיד שאני הולך עם ההסבר של החינוך, שאני אומר שבעצם בדרך כלל רוב הדיינים צודקים ולא המיעוט. עכשיו אני רוצה לבדוק את זה, לעשות תצפית על מדגם. איך אני עושה את זה? אין לי שום דרך לעשות את זה. נגיד שאני אקח מאה מקרים שבהם הייתה התפלגות דעות בין הדיינים, שניים נגד אחד, בכל מיני בתי דין לא משנה, או בבית דין הזה לא חשוב, אני עושה התפלגות ואני מנסה לבדוק באיזה אחוז מהמקרים השניים צדקו ובאיזה אחוז מהמקרים האחד צדק. נכון? זה בעצם מה שאני צריך לבדוק לפי החינוך. אין דרך לבדוק את זה. אפשר אולי לבדוק את זה כמו בניסוי השור שהעלו על במה בטד, אני לא זוכר מי עשה את זה, כשבעצם לוקחים את הדעת את הדעה של הרוב, ככל שיש יותר אנשים הם מצליחים יותר לקלוע על האמת. טוב, אתה מדבר על חוכמת ההמונים, זה משהו אחר. כן, חוכמת ההמונים זה משהו אחר, זה בגלל חוק המספרים הגדולים. זה דבר פשוט. פה זה לא קשור לעניין. ובדיינים זה לא עובד. אתה לא יכול לבדוק את העניין הזה מהסיבה הפשוטה שנגיד שאני אקח את המדגם של המאה מקרים האלו. שנייה אחת אני מסלק את הגברת הזאת מפה. נגיד שאני רוצה לקחת… הרב אני לא הבנתי, לא הבנתי כשהוא דיבר על רוב האמריקאים, שם זה בוודאות, אני יודע מה יש ברוב בעולם, זה לא שאני כמו עם האיילוניות שאני מעריך… בוא ניקח עכשיו בן אדם שאתה פוגש. אני מניח שמה שאני אגלה זה שרוב האנשים שאותם פגשתי כל אחד לחוד יהיו ישראלים. אז זה בעצם דרך לבדוק את רוב דאיתא קמן. אז אני אומר עוד פעם שם הבעיה שהפרישה היא לא אקראית אבל אני צריך עוד לחשוב באמת. שאלה טובה. צריך עוד לחשוב. אבל לגבי הדיינים, אני חוזר לדיינים, אז בדיינים אין לי דרך לבדוק את זה כי אין לי שום… נגיד שאני מסתכל על מקרה מסוים שהיו שני דיינים שאמרו שראובן חייב ודיין אחד פטר את ראובן. עכשיו אני רוצה לבדוק האם השניים צדקו. איך אני אבדוק את זה? איך אני אדע אם באמת ראובן חייב או לא? כל מה שאני יכול לעשות זה ללכת עם הראיות. אבל הראיות היו גם לנגד עיני הדיינים. אין לי פידבק בלתי תלוי שיגיד לי אם הדיינים פה צדקו או שהדיינים טעו. אפשר לדעתי לעשות ניסויים גם על זה, זאת אומרת אם להרחיב את ההגדרה ל… אם נניח יש רוב אנשים שטוענים טיעון מסוים וחלק מהאנשים מתנגדים אליו, מי צודק? ואני חושב שאפשר לבדוק מה נכון בעיקר בתחום של ה… לא יודע, העולם השטוח, החיסונים, הקורונה, ה… אתה רואה פה את הוויכוח. ברגע שתבדוק את הדברים האלה, ברגע שתבדוק את הדברים האלה, א' הם יהפכו לרוב דאיתא קמן, וב' אתה בודק הדיוטות, וזה לא מעניין. אבל ברגע שתבדוק מומחים, אין לך דרך… אין לך דרך לבדוק את זה. כי ברגע שיש מחלוקת… ברגע שיש מחלוקת בין מומחים, אז כנראה שאין דרך פשוטה לדעת מי צודק, כי אחרת לא הייתה מחלוקת. הדיוטות יכולים לטעות. ולכן כשאתה תבדוק דיינים, אין לך דרך לדעת מי צודק. אלא אם כן יש לך איזשהו מידע בלתי אמצעי, אתה יודע שראובן לווה את הכסף מאיזושהי סיבה, אתה יודע אישית. אבל… אבל בעצם באופן כללי אתה לא יכול לבדוק את המדגם שלך ולראות מי צדק שם, הרוב או המיעוט. אני מבין אבל אני חושב שכן יש דרך לבדוק גם אנשים מקצועיים דרך כלים אובייקטיביים. כמו למשל הפיזיקאים שחושבים שחייזרים באמת נחתו, לא יודע, או שהעולם שטוח או שאולי הייתה נחיתה על הירח או הרופאים שחושבים… אין פיזיקאים שחושבים את זה. יש. ויש גם את הרופאים שחושבים שהחיסון לקורונה גורם שאנשים ימותו יותר מאשר… מאשר אנשים שלא התחסנו. אפשר לבדוק את זה מאוד בפשטות. לא, אי אפשר… ממש לא, ממש לא, ממש לא אפשר לבדוק את זה בפשטות. זה בדיוק הוויכוח, אי אפשר לבדוק את זה. אפשר לבדוק קבוצת אוכלוסייה שהתחסנה מול קבוצת אוכלוסייה שלא התחסנה. אין, אתה לא יכול לבדוק את זה. אני אומר לך שאנשים עבדו על זה, קשה מאוד לבדוק את זה. זה לא… זה בכלל לא דבר פשוט. השאלה היא אלה שלא התחסנו השאלה מאיזו סיבה, מה היו סיבות… סיבות הרקע שלהם, האם הם זהירים בהיבטים אחרים, מאיזו סיבה הם מתו. יש מיליון דברים. אם היה אפשר לבדוק את זה בצורה כל כך פשוטה, אז לא הייתה מחלוקת בין רופאים. הדיוטות תמיד יש. אבל בין רופאים לא הייתה מחלוקת, עוד פעם, למעט אנשים מוזרים. אבל… לכן אני אומר אני חושב שבבאופן כללי מחלוקת בין מומחים אתה לא תוכל לבדוק, ובין דיינים בוודאי ובוודאי שאתה לא יכול לבדוק, כי מילא לגבי קורונה עוד יש לך איזה שהם אמצעי מדידה, אתה בודק אם הבן אדם היה חולה קורונה והאם הוא מת, ואתה גם צריך לדעת האם הוא מת מהקורונה כי גם זאת שאלה. אבל… אבל לגבי דיינים אין לך דרך לדעת אם הם צדקו או לא, כי אין לך שום דרך בלתי אמצעית להגיע לתשובה הנכונה, רק דרך הראיות. ולכן בעצם את המדגם… את המדגם שיש לנו, שנייה אחת, את המדגם שיש לנו אין לנו דרך לבדוק. ולכן מה שהחינוך אומר שבדרך כלל רוב הדיינים הוא זה שצודק ולא המיעוט, זה בעצם סברא אפריורית ולא תוצאה של הכללה ממדגם. אני אגיד יותר מזה, אפילו אם הייתה דרך לבדוק את זה, אבל העובדה היא שלא בדקנו. הרי לא באמת בדקנו. הרי מה שהחינוך כתב את זה, זה לא בגלל שהוא עשה קודם איזושהי בדיקה שיטתית של איזשהו מדגם מייצג ואז הגיע למסקנה הזאת. הוא כתב את זה כי זאת הייתה סברתו. אז אפילו אם תאורטית הייתה איזושהי דרך לבדוק את זה, ואני יכול אגב לחשוב על איזושהי דרך לבדוק, לעשות משפטים מבוימים, לעשות במקרים שבהם אני יודע מה תהיה האמת אבל הדיינים לא יודעים, ועכשיו אני מציג בפניהם דברים ואני יכול תאורטית לבדוק את זה. אז גם אם תאורטית אני אמצא אפשרות לבדוק את זה, בפועל כאשר אנחנו מגיעים למסקנה ש… שאנחנו הולכים אחרי הרוב בדיינים, זה לא נעשה על בסיס הבדיקה, גם אם קיימת בדיקה כזאת. ולכן בעצם זה באמת רוב דאיתא קמן ולא דליתא קמן. וזה מה שהגמרא בחולין אומרת שרוב דיינים זה באמת רוב דאיתא קמן. רוב דאיתא קמן ולא רוב דליתא קמן. וזה נכון גם לפי החינוך. עכשיו מה שזה בעצם אומר שרוב דאיתא קמן בניגוד לרוב דליתא קמן הוא לא באמת סטטיסטיקה, הוא לא באמת הסתברות, אלא מה הוא סברה א-פריורית. מה זאת אומרת סברה? נראה לי הגיוני שאם יש תשע חנויות כשרות ואחת טרפה אז חתיכת הבשר הזאת כנראה הגיעה מחנות כשרה. או אם הרוב של הדיינים אומר ככה והמיעוט אומר ככה, רוב הסיכויים שהרוב צודק ולא המיעוט. אבל כל אלה הם סברות א-פריוריות. ובסברות א-פריוריות זה תמיד סיפור בעייתי, כי יש לנו כל מיני הטיות ויש כל מיני צורות לחשוב כך ולחשוב אחרת ואין לנו באמת דרך לבדוק את זה. לכן גם רוב דאיתא קמן הוא רוב חלש יותר מאשר רוב דליתא קמן. כי רוב דליתא קמן אפשר להעמיד אותו למבחן, כן תיאוריה מדעית שהיא תוצאה של הכללה אפשר להעמיד אותה למבחן הפרכה. אבל סברה א-פריורית זה סברה א-פריורית. זאת אומרת אתה לא גם אם היפותטית אני יכול לחשוב על איזה שהוא מבחן הפרכה שאני יכול להעמיד אותם אני לא עושה את זה, זאת אומרת אני לא באמת בודק את המעמיד אותם למבחן הפרכה את הטענות האלה. ולכן רוב דאיתא קמן הוא למעשה בכלל לא סטטיסטיקה, הוא סברה א-פריורית. ולכן למעשה עכשיו ברגע שאני אומר את זה ברגע שאני מבין את זה כך, אז עכשיו בעצם יכול להיות שהמצב מתהפך. במקום שאני אצטרך להסביר למה קבוע זה לא הולכים אחרי הרוב, אני בעצם צריך להסביר הפוך למה בפריש כן הולכים אחרי הרוב. הרי אין פה סטטיסטיקה אז למה ללכת אחרי הרוב. אז יש חידוש של התורה שאם זה פריש אז כל דפריש מרובא פריש והולכים אחרי הרוב. יכול להיות שהחידוש הזה נאמר על פריש ולא על קבוע. זה עדיין כמובן אחרי שהחידוש נאמר על פריש אנחנו עדיין צריכים לשאול את עצמנו למה לסייג אותו, למה להגיד שזה רק בפריש ולא בקבוע. בסדר אנחנו נצטרך לבדוק את זה, אבל אני אומר שתשימו לב שאני יכול עכשיו פתאום להפוך את התמונה. במקום לחפש הסברים למה בקבוע לא הולכים אחרי הרוב אני בעצם צריך לחפש הסברים למה בפריש כן הולכים אחרי הרוב. עכשיו פה יש את הטענה של רבי שמעון שקופ אני רוצה להראות לכם. סליחה רב, למה אתה חוזר בך ממה שאמרת לפני דקה שרוב דאיתא קמן זה לא סטטיסטיקה נכון כי אי אפשר ליישם אבל זאת סברה? זאת סברה. נו אז לא הבנתי. לא למה אתה אומר שזה פתאום זה חידוש, רוב דאיתא קמן זה חידוש זה סברה. מה זאת הסברה? אבל זה באמת רוב הסיכויים שזה כשר? כן. איך אתה יודע? לא כי שאמרת יש תשע חנויות כשרות. אז יש סברות אבל סברות זה דבר יפה אבל זה לא באמת דבר מבוסס. השאלה אם ללכת נגיד אם לא היה פסוק, אוקיי נגיד שלא היה פסוק שאומר לי אחרי רבים להטות שממנו לומדים את הדין הזה של רוב דאיתא קמן, האם הייתי הולך אחרי הרוב הזה? בכלל לא בטוח. בכלל לא בטוח כי אם אני הולך אחרי רוב דליתא קמן אז רוב דליתא קמן זה כמו להגיד האם אני סומך על המדע. אוקיי אז אני סומך על המדע. אבל מכאן להסיק את המסקנה שאני אלך אחרי הסברה של רוב דאיתא קמן זה בסך הכל סברה. זאת אומרת מי אמר שאת הסברה הזאת אני מרשה לעצמי לסמוך עליה להלכה, לקבוע דין על פי הסברה הזאת גם אם היא נכונה בעיניי, אפילו אם היא נכונה בעיניי לא בטוח שזה מספיק כדי להרשיע מישהו בדין למשל, כדי להטריף בשר או כדי אני לא יודע מה כל מיני דברים מן הסוג הזה. לכן אפילו אם הסברה הזאת נכונה אז עדיין יכול להיות שאני אצטרך פסוק שיגיד לי להשתמש בה. אבל אפילו במישור היותר יסודי, סברה זו סברה אבל אני לא יודע עד כמה באמת מותר לי לסמוך עליה ואני צריך להכניס אותה לתוך איזשהו דפוס שיכול להיות שיהיה דפוס משפטי ולא סטטיסטי. וזה מה שאני רוצה להראות לכם ואז זה יפתח פתח להראות למה בקבוע זה לא קיים ההסבר הזה. לפי מה שאמרת בשיעורים הקודמים שיש טריגר כזה, יש גם סברה לבד לא היה מספיק אבל מכיוון שיש דרשה אז כאילו זה הטריגר ומחזק את הסברה. אחרי שיש לי דרשה כאן וזה מחזק את הסברה למה שלא נשתמש בסברה הזאת גם בקבוע? כי ברגע שהמקור שלך עוסק ברוב דליתא קמן נגיד אם המקור שלך היה עוסק ברוב דאיתא קמן אבל בפריש. אז בפריש ולא בקבוע, אז בסדר, אז בפריש אומרים לי שזה להשתמש בדבר הזה. אבל אני לא בטוח שאפשר להשתמש בזה בקבוע כי עובדה שבלי הפסוק הרי הסברה כשלעצמה לא הייתי משתמש בה. אז עכשיו השאלה אם הפסוק נאמר גם על קבוע ולא רק על פריש. אבל אני לא כל כך מבין מה שאמרת. הסברה הזו הרי היא לא מנותקת מהמציאות, מההתנסות שלנו עם ההסתברות של המציאות. בחיים שלנו, אם זה לא מציאות ניסית, שכל הזמן אם המציאות היתה ניסית, אז באמת היינו מרגישים הרבה חוסר ביטחון בהתנהלות. אבל כיוון שאנחנו לא במציאות ניסית אלא במציאות סטטיסטית אקראית כזו, אז אנחנו יודעים שאם היו מיליון חנויות, נניח שאנחנו יודעים שיש מיליון חנויות שחוץ מאחת כולן טרפה ואחת כשרה, אנחנו לא מבינים שאנחנו מרגישים באופן בלתי אמצעי מתוך ההתנסות ההסתברותית עם המציאות שזה טרפה? אני לא חושב שאתה יכול לקרוא לדבר הזה התנסות. הקשר בין המסקנה הזאת לבין התצפיות עליהן אתה מתבסס הוא מאוד מאוד רחוק. זה קצת מזכיר את הטענות האלה שאינטואיציה היא למעשה איזשהו סוג של ניסיון מצטבר. אבל זה לא ניסיון מצטבר כמו מדידות מדעיות ישירות. מדידות מדעיות ישירות אני עושה ניסוי ועליו אני בונה את התיאוריה המדעית. האינטואיציה בנויה על המון התנסויות שהן בעצם מאוד רחוקות, כמו לאמן רשת נוירונים, כן? אתה מאמן אותה על כל מיני דוגמאות עד שבסוף אתה מניח שזה מתארגן לך נכון ועכשיו אתה חושב נכון וממילא גם על המקרה החדש מה שאתה חושב כנראה יהיה נכון. אבל זה רחוק מאוד מלצאת ישירות מתוך הניסיון המצטבר שלי. יש את התיווך של מה הניסיון עושה למוח בדרך. ולכן פה יש מקום לדון האם זה נכון רק בפריש, כי הפסוק מדבר איתי על פריש ואולי בקבוע לא. עכשיו עוד פעם, אני צריך להראות את זה. אני בינתיים רק עשיתי הקדמה. אני עוד מעט אנסה להראות לכם איזושהי צורת הסתכלות על מה בכל זאת יושב דין רוב דאיתא קמן, ואז להסביר למה בקבוע זה לא נכון. בינתיים אני רק פתחתי אפשרות, אני אומר כיוון שזה לא הסתברות, אז אם זה לא הסתברות וזאת רק סברה, אז פה יש מקום להתלבט כבר. כי אם זה לא הסתברות, יכול להיות שהסברה תהיה קיימת בפריש ולא תהיה קיימת בקבוע. ואז בעצם הבעיה היא, כן, אני מצאתי אולי הצדקה למה ללכת אחרי הרוב בפריש, אבל מי אמר שאפשר לעשות את זה גם בקבוע? ולכן אני לא צריך הסבר למה בקבוע אין ללכת אחרי הרוב. אני צריך הסבר למה הסברה שאומרת לי בפריש כן ללכת אחרי הרוב היא לא קיימת בקבוע. ממילא זה יישאר שם שאין לי את החידוש שהולכים אחרי הרוב. בסדר? הפכתי את התמונה. עכשיו אני אנסה להסביר את המנגנון. זאת אומרת, למה באמת, מה עומד מאחורי הרעיון הזה של רוב דאיתא קמן. רק שנייה. ואז להראות את ההבדל בין קבוע לבין פריש. אז אני מביא לכם פה קטע מרבי שמעון שקופ, כן, בשער ג', אומר ככה: ובאמת כשנבוא לשפוט בתשע חנויות להכריע שהבשר הנפרש הוא מתשע חנויות שהן מוכרות בשר שחוטה מחמת שהרוב מצוי יותר שיקרה בהם מקרה זו, בירור זה אינו אמת. דעל כל חנות מעשרה חנויות אלו נוכל להחליט דלא נפרש ממנה, דאיכא תשע אחרות נגדה. ועל כל פנים נפרש רק מאחת מהם, ובמציאות של הפרישה אין חילוק בין שחוטה ובין נבלה. וממילא בטל מזה כל עניין הבירור וההכרעה. וכיוון דליכא בירור המציאות על עצם פרישת הבשר, ממילא ליכא שום בירור על כשרות הבשר. מה הוא בעצם אומר? כבר אמרתי, אני חושב שדיברנו על זה באחד השיעורים הראשונים ואמרתי שאני לא מסכים איתו. אני מסכים למסקנה אבל לא להנמקה. הוא בעצם רוצה לטעון את הטענה הבאה: כשאנחנו רוצים לבדוק מאיזו חנות הבשר פרש, כל חנות שאני אחליט עליה שהבשר פרש ממנה, יש לי הרי תשע חנויות אחרות שיותר סביר שהוא פרש מהן. החלוקה היא לא דווקא לכשרות ולא כשרות, אלא באופן כללי. כל חנות מתוך העשר שאני ארצה לומר שהחתיכה פרשה ממנה זה לא סביר, כי יש תשע חנויות אחרות שיותר סביר שהחתיכה פרשה מהן. כיוון שכך, אומר רבי שמעון שקופ, הטענה שרוב דאיתא קמן שהחתיכה פרשה מחנות כשרה היא לא טענה הסתברותית. אין כאן הכרעה ולא בירור של המציאות. זה מה שהוא טוען. טוב, הוא כמובן טועה. אני מסכים שאין כאן הכרעה ובירור של המציאות, אבל מהסיבה שאמרתי קודם, ולא מהסיבה שהוא אומר. למה? בגלל שנכון שאם הייתי בא להכריע על חנות מסוימת, נגיד אני טוען שהוא בא מחנות מספר שלוש, אז ברור שזה נכון, זה רק עשרה אחוז, יש תשעים אחוז שלא. אבל אם אני אומר מה הסיכוי שהוא בא מאחת מתשע החנויות הכשרות, אז כנגד האמירה הזאת יש רק חנות אחת שהיא אלטרנטיבה. אין תשע חנויות אחרות. הרי לא אכפת לי מאיזו מהחנויות הכשרות הבשר פירש. כל מה שאני רוצה לדעת זה אם הוא פירש מאחת מתשע הכשרות. אז בעצם שני האירועים שאני צריך למדוד את ההסתברויות שלהם זה האם הוא פירש מתשע הכשרות או האם הוא פירש מהאחת הטרפה. וכאן יש תשע כנגד אחד. לכן זה כן הסתברות בהסתכלות שלו. אני טענתי שזה לא הסתברות בגלל שאין לנו דרך לבדוק שזה באמת מתפלג אחיד, זאת אומרת שזה באמת הפרישות נעשות באותו סיכוי מכל החנויות. ולכן אתה לא באמת יכול לדעת. אבל הוא אומר שאפילו אם זה קורה באופן בסיכוי אחיד לכל אחת מהחנויות, עדיין אתה לא יכול להכריע שהחתיכה היא כשרה. זה לא נכון. לכן הוא אומר, בהמשך הוא אומר ככה: כמו כן הדין הנולד מרוב חנויות כנגד המיעוט הוא דין שעלינו להתנהג כן, אף שבמציאות ליכא כאן בירור כלל. ועל פי כלל זה אמרו בגמרא דרובא דאיתא קמן ילפינן מקרא דאחרי רבים להטות. אז זה לא נכון, כמו שאמרתי קודם. אבל תראו מה הוא מציע בתור הסבר, וכאן אני כבר כן מוכן לקבל את העניין הזה. ושם הוא אומר ככה: כן, ראינו שהוא אומר שרוב דאיתא קמן הוא לא הסתברותי, כן, הוא לא מברר, הוא לא מכריע, אז מה כן? אז איך בכל זאת זה עובד? הרי למדנו, יש לנו פסוק שאומר לנו שאנחנו כן הולכים אחרי רוב דאיתא קמן, אחרי רבים להטות. אוקיי, אז הפסוק בכל זאת אומר לנו ללכת. למה? מה כתוב שם? מה הגדר שהתחדש בפסוק הזה אם אין פה סברה הסתברותית? אז מה כן? אז הוא אומר ככה: אלא נראה שהעניין בתשע חנויות הוא כעניין דין הרוב המכריע בדיינים. והוא, דכיוון שהבשר בעל כורחו נפרש מאחת מהעשר חנויות, כל חנות וחנות גורמת דין על הבשר לספק את הדין על הבשר. ונמצא דעל הבשר איכא תשעה צדדים הגורמין צד היתר, וצד אחד הגורם צד איסור. והתורה אמרה אחרי רבים להטות, דכן הוא הדין בדיינים שאמרה תורה שהדין היוצא מהרוב עלינו לעשות כן. כמו כן הדין הנולד מרוב חנויות נגד המיעוט הוא דין שעלינו להתנהג כן, אף שבמציאות ליכא כאן בירור כלל. ועל פי כלל זה אמרו בגמרא דרובא דאיתא קמן ילפינן מקרא דאחרי רבים להטות. ועל זה לא פליג רבי מאיר, לא משנה וכולי. מה הוא אומר בעצם? הוא אומר, אם יש לי עשר חנויות, אין הסתברות, זה הוא אמר למעלה, אין פה שיקול הסתברותי. אני אומר עוד פעם, אני לא בטוח שאין פה שיקול הסתברותי, אבל זה נכון שאין לי דרך לקבוע את ההתפלגות. אוקיי? למרות שהסברה כן אומרת שיש פה משהו הסתברותי, אבל אין לי דרך לקבוע את ההתפלגות, זאת אומרת זה לא הסתברות במובן המדעי. אתה לא יכול לקבוע מדעית שההתפלגות היא תשעים עשר. זו רק סברה שאומרת את זה. אבל הוא אומר שבכלל זה לא הסתברות. אוקיי? אז מה כן? אז הוא אומר ככה: ברגע שיש לי עשר חנויות בעיר, תשע מהן כשרות ואחת טרפה, עכשיו יש לי חתיכת בשר שפרשה. עכשיו אני שואל את עצמי מה הצדדים של החתיכה הזאת להיות כשרה או להיות טרפה? אם היא באה מחנות מספר אחד, אז היא כשרה. אם היא באה מחנות מספר שתיים, היא כשרה, שלוש גם, ארבע גם, עד תשע. אם היא באה מחנות עשר, אז היא טרפה, נכון? זה בעצם השיקול. אז הוא בעצם אומר ככה: כל חנות מטילה צד לספק על חתיכת הבשר. הצדדים האלה הם אלה שיוצרים את הספק. כן, מה הצדדים? האם זה בא מחנות אחת, מחנות שתיים, מחנות שלוש, עד חנות עשר? כל אחד מהאפשרויות האלה זה צד בספק. עכשיו, אם יש לי תשעה צדדים בספק לטובת זה שהבשר הוא כשר, זה בא מחנויות כשרות, ויש לי צד אחד לטובת זה שהבשר לא כשר, התורה אומרת אחרי רבים להטות. הולכים אחרי רוב הצדדים. שימו לב זה לא שיקול הסתברותי. הוא לא מתאר פה שיקול הסתברותי. הוא לא מניח שההסתברות לבוא מכל החנויות היא אותה הסתברות, אין שום הנחה כזאת אצלו. כל מה שהוא אומר זה כמה צדדים. יש לי לטובת המסקנה שהבשר הוא כשר, וכמה צדדים יש לי לטובת המסקנה שהבשר הוא טרף. אם יש לי תשע לטובת הצד הראשון ואחד לטובת הצד השני, אז אחרי רבים להטות פירושו אני הולך אחרי רוב הצדדים. וזה לא שיקול הסתברותי. זאת אומרת הטענה שלו זה שלמרות שאין פה שיקול של בירור הסתברותי או הכרעה הסתברותית, יש חידוש גזירת הכתוב של התורה שאנחנו הולכים אחרי רוב הצדדים. זאת הטענה שלו. הוא טוען שאותו דבר קיים בבית דין. אגב זה כבר לא זה ודאי לא מסתדר עם ההסבר של החינוך באחרי רבים להטות. הוא טוען שגם אחרי רבים להטות זה כך. מה זאת אומרת? יש לי דין שעומד לפניי. עכשיו אני שואל האם ראובן חייב או פטור. זה המקרה. כן. עכשיו אני אומר בוא נראה מה הצדדים. יש לי שלושה דיינים: ישכר, זבולון ובנימין. בסדר? אז ישכר אומר שראובן חייב, זבולון אומר שראובן חייב, ובנימין אומר שראובן פטור. כל אחד מהדיינים מטיל צד על המקרה, צד ספק. אם זבולון צודק אז ראובן חייב. אם ישכר צודק ראובן חייב. אבל אם בנימין צודק אז ראובן פטור. זאת אומרת שיש לנו שני צדדים לטובת לחייב את ראובן וצד אחד נגד לחייב את ראובן. שימו לב כל זה בגלל שאין לנו הסתברות. אז אם אין הסתברות אנחנו סופרים צדדים. ברגע שאנחנו סופרים צדדים הולכים אחרי רוב הצדדים. לכן לומדים מאחרי רבים להטות לומדים את הרוב בדיינים לומדים את הרוב בחנויות. כי בעצם בשני המקרים זה לא הסתברות אלא בסך הכל צדדים. והחידוש של התורה באחרי רבים להטות זה שאני סופר צדדים הולך אחרי רוב הצדדים למרות שאין לי הכרעה הסתברותית. אני אביא אולי דוגמה שתחדד את זה יותר. עדיין למה אתה תופס את ההרשאה שזה לא הסתברות? נניח יש לי אינסוף חנויות כשרות, אינסוף זה שואף לאינסוף, ואני יודע שיש רק אחת שהיא טריפה. שמואל, אני מסכים לסברא. לא, אבל אין לזה קשר להסתברות. מיליון. אני מסכים לסברא אבל זו סברא. זה לא חישוב הסתברותי. זה לא מבוסס מדעית. אני לא יכול להעמיד את זה לניסוי. אז השאלה היא עד כמה להתייחס לסברא כזאת. העובדה היא שצריך פסוק כי הסברא לבדה לא מספיקה. לרוב דלית קמן אין פסוק. רש"י אומר זה סברא. או הלכה למשה מסיני לא משנה, אבל אין פסוק. למה? כי זה סברא. זאת אומרת עובדה שרוב דאיתא קמן צריך פסוק. אז זה אומר שגם, מי אמר שהמדד לשיקול הסתברותי זה יכולת בדיקה מדעית? מי אמר? אולי הימור? אם מישהו היה מהמר על זה בלאס וגאס היה מוכן להשקיע, אז זה ברור שהוא עושה שיקול הסתברותי. הטענה שלי זה שהגמרא אמרה. זאת אומרת אני מנסה להבין כרגע את הגמרא. הגמרא אומרת, אם אני צודק בהסבר, אז הגמרא היא זו שאמרה את זה. אבל אני חושב שהגמרא לומדת אחרי רבים להטות מדיינים. הרי ברור שאם היה מדובר על רעל, אם מישהו חושב שהקבלה חושבת שאם אתה אוכל טריפה אז אתה פוגע בנפש שבו, אז יכול להיות שמה אכפת לי שתשע, אפילו סיכוי הכי קטן אני לא רוצה להסתכן ולפגוע בנפש שבו או לבלוע רעל. ברוב דלית קמן כן. כי שמה יש לי הערכה מדעית. אני יודע על כל הנשים ש… הנה אתה בעצמך אומר שהערכה מדעית יותר טובה. הנה ענית לעצמך. בסדר, זה תלוי לאיזה עניין, לאיזו מטרה. לא משנה לאיזה עניין. העובדה היא שהערכה מדעית אתה מוכן לסמוך עליה בלי פסוק, והערכה לא מדעית או סברא אתה צריך פסוק כדי לסמוך עליה. לא, גם למה להערכה מדעית אני לא צריך פסוק? למה? ברוב דלית קמן איך הולכים אחריו בלי פסוק? איך יכול להיות? למה באמת? הנה זה רש"י אומר, כן. מסקנת הגמרא אין פסוק על רוב דלית קמן. ראינו את הסוגיה בחולין. ראינו את זה. הגמרא חיפשה פסוק. חיפשה אבל לא מצאה בסוף, ורש"י אומר עזוב מה יש לך לחפש זה סברא. האם אין מקום לחלק בין הסתברות לסטטיסטיקה במובן שנכון אין לי סטטיסטיקה לגבי מה קורה אם אני מוצא חתיכת בשר מאיפה זה הגיע, כאילו מאיפה זה הגיע, אבל כן יש לי הסתברות. זאת אומרת אתה יכול לקרוא לזה ככה. ברור שיש מקום לחלק. זאת החלוקה שאני עושה. אתה יכול לקרוא לסברא האפריורית הזאת הסתברות. לבריאות. אבל כל עוד אין סטטיסטיקה ביסודה, הטענה של רב שמעון זה שזה יותר חלש. לא של רב שמעון, שלי. זה יותר חלש. מה שאני מנסה להגיע אליו זה שכן יש סטטיסטיקות מעולות שמראות שהסתברות עובדת. לא, לא, לא, את זה אתה לא יכול להראות. ההסתברות עובדת, ברור שהיא עובדת, אבל אתה צריך להחליט מה ההתפלגות. ופה אתה מחליט על ההתפלגות מסברה. עכשיו אני את זה הסברתי באחד השיעורים הקודמים, זאת אומרת כל דבר בסוף הוא הסתברות. זאת אומרת אחרי שהחלטת שזאת ההתפלגות, אתה יכול לעשות חישוב הסתברותי ולחשב מה ההסתברות לכל אירוע. החוכמה היא איך לתקף את ההתפלגות. וכאן אין לך שום, זאת סברה. הסברה שלי אומרת שההתפלגות היא תשע עשר. יש לך מקומות אחרים שבהם ההתפלגות היא תשע עשר אבל על בסיס סברה אחרת, אז זה לא יאושש את הסברה הזאת. אני חושב שבהטלת מטבע ההסתברות היא אפריורית, וזה לא קשור למה שאני קובע לה מה ההסתברות. ההסתברות להגיע לחמישים חמישים כאילו אם אני אטיל מספיק פעמים אני אגיע לאזור של חמישים חמישים, זו הסתברות אפריורית ועדיין הסטטיסטיקה מראה שהיא תקפה. לא נכון, בדיוק, תבדוק את זה ותראה, זה לא אפריורי בכלל. לא, מתמטית זה לא נכון. בתוצאה של ניסוי, הטלת מטבע שיקול של חמישים חמישים הטלת מטבע, זה ממצא ידוע, התפרסם לפני כמה זמן שזה לא שקול. זה יוצא לטובת אחד הצדדים גם במטבעות בכל המטבעות. אבל לא משנה. אבל הטלת מטבע יש לי שתי אופציות, מה שאומר שגם אם אני מנקה את עצמי מכל ידע קודם או מכל החלטה סובייקטיבית… הו, רגע רגע, את זה תשאיר, אני אחזור לזה עוד רגע. לזה אני אגיע עוד מעט. במטבע רגילה יש לי אני לא מנקה את עצמי, יש לי ידע. אני יודע שזאת מטבע הוגנת, זאת אומרת שהיא שקולה, או קובייה הוגנת או מה שלא יהיה. יש הבדל בין זה לבין קובייה שאני לא יודע עליה כלום. על זה אני אגיע עוד רגע. למה אני לא יכול לקחת את הפסוק "אחרי רבים להטות" לראות בו כלל מינהלי, כלל שאומר איך אני מתייחס למקרים כאלה בלי להיכנס עכשיו לא לסברות, לא להסתברויות? הגמרא לומדת מזה את הדין רוב בחנויות. אז זה אומר שהיא הבינה שיש פה איזשהו עיקרון והוא גם דומה, בין דיינים לחנויות. את הפסוק עצמו אפשר לקרוא ככלל מינהלי, ברור. אבל הגמרא לא קראה את זה ככה, אנחנו לומדים את הגמרא עכשיו. הטענה בקיצור מה שאני בעצם רוצה לומר זה שלפי… לא, אבל תראה לאיזה מקומות אנחנו מסתבכים והולכים רק בגלל שהגמרא לא רוצה לראות בזה כלל מינהלי. לא, ואני אגיד יותר מזה, לכאורה, למה אני באמת צריך לחפש עכשיו סברה לפסוק? למה? הפסוק אמר לי איך להתייחס לדברים, למה אני בכלל צריך להפריד בין תחומים? כדי לדעת אם אני יכול ללמוד מזה עוד דברים, מה זאת אומרת? זה מאוד מקל עליי בהכרעות, כי אני רואה בעצמי… אנחנו רואים… זה לא נכון, לא מקל. ואם באמת יש מאחורי זה עיקרון, אם יש עיקרון, אז יכול להיות שאפשר ליישם אותו בהקשרים אחרים. עכשיו הגמרא כנראה הבינה שיש מאחורי זה עיקרון, עובדה שהיא מיישמת את זה על חנויות, שעל פניו לא הייתי רואה קשר בין חנויות לבין דיינים. כמו שאמרתי, דיינים אולי זה כלל מינהלי. נכון. זהו, אבל הגמרא אנחנו לומדים את הגמרא, הגמרא כנראה הבינה שיש פה איזשהו רעיון רחב יותר, לא סתם כלל משפטי או מינהלי. יש פה רעיון רחב יותר שיש פה הליכה אחר הרוב שבא לידי ביטוי גם באיסורים, גם בחתיכת בשר. אז רב שמעון מציע מנגנון, זאת אומרת איך הגמרא הבינה את התורה. למה הגמרא הבינה ככה? דיון אחר, אני לא יודע. אבל ככה הגמרא הבינה את התורה. אוקיי, אנחנו כרגע לומדים את זה. אז בעצם הטענה היא שאתה סופר צדדים. אוקיי? עכשיו אם זה כך, ואני עכשיו מתקדם לכיוון הדין של קבוע, כן, אז בדין של קבוע אנחנו ניגשים בעצם לחתיכת הבשר בתוך החנות. נכון? היא לא פירשה. אוקיי. אז הוא אומר רב שמעון שקופ אומר שמה… רגע… נדמה לי שזה בהמשך הקטע הזה… אה, לא, אין לי את זה פה אבל אני חושב שרב שמעון שקופ אומר את זה שם בהמשך, בעצם הטענה שלו זה ש… הטענה שלו זה שברגע שאני מדבר על מצב של קבוע, זאת אומרת החתיכה לא פירשה, אז בעצם החתיכה נמצאת במקומה בתוך החנות. אז אין לי… כשהחתיכה פירשה אז עשר החנויות נמצאות במקומן וכל אחת מהן מטילה… תחשבו עליה שהיא יורה חץ אל החתיכה, כן? היא מטילה צד בספק לגבי החתיכה. אבל זה הכל אם החתיכה פירשה. אם החתיכה פירשה אני שואל מאיפה היא באה, וכל אפשרות שהיא באה מחנות א', מחנות ב', מחנות ג' זה חץ. יש לי עשרה חיצים. כל חנות אומרת ממני היא באה, ממני היא באה, ממני היא באה, יש לי תשעה חיצים לחנויות כשרות. השאלה היא לא מאיזה חנות היא באה, אני יודע, היא באה מהחנות הזאת. אני רק לא יודע אם החנות הזאת כשרה או לא כשרה. עכשיו פה יש לי שני צדדים, או שהחנות כשרה או שהיא לא כשרה, אז זה כמחצה על מחצה. זאת פה אין לי כבר עשרה צדדים שאני סופר תשעה מפה ואחד מפה, יש לי שני צדדים. ברגע שיש לנו שני צדדים, אז ושוב פעם זה לא הסתברות, אלא אנחנו סופרים צדדים, אני ממשיך עם רב שמעון. אז אם אנחנו סופרים צדדים, בהקשר של קבוע אין לנו עשרה צדדים אלא רק שניים. ברגע שיש לנו רק שניים, אז זה או כשר או טרפה, זה חצי חצי. לכן בקבוע זה כמחצה על מחצה ולא הולכים אחרי הרוב. יש פה אולי זה משחקי מילים הרב, הוא יודע שזאת אותה הסתברות בדיוק, לולא הגורם האנושי שזה נראה לי העיקר. אם ננטרל את הגורם האנושי אמרתי קודם, לא רק שהוא לא יודע שזאת אותה הסתברות, אפילו בפריש הוא לא יודע שזאת אותה הסתברות. בסדר, אולי הבדל מהותי, זה סתם תיאור של הסיפור בצורה שהוא ניסח אותה והוא בחר בה. ברגע שזאת לא הסתברות, אז בעצם הפסוק אומר לי כלל הכרעה הלכתי. כלל ההכרעה ההלכתי, לא הסברה שלך, כלל ההכרעה ההלכתי. כלל ההכרעה ההלכתי לפי איך שרב שמעון שקופ מציע זה ספירת צדדים. אנחנו לא הולכים פה אחרי הסתברויות, אנחנו סופרים צדדים. אם זה כך, אז בהחלט אפשר להבין למה בקבוע יש לנו צד אחד לפה, צד אחד לשם, אז זה כמחצה על מחצה. אבל ברור שיש פה סברה, והוא גם מבין שיש פה סברה. הוא לא מדבר על סברה, אבל סברה לבדה לא מספיקה. זה מה שאני אומר, לכן הקדמתי את כל ההקדמה. הסברה לבדה אנחנו לא הולכים אחריה, כי עובדה שצריך את הפסוק שאומר לי אחרי רבים להטות. אז אומר רב שמעון, מה הפסוק חידש? הפסוק חידש, תראה, הסתברות אבל אני לא, אני באמת לא מבין. הרי הפסוק הוא חיוני, אם היה מדובר בהסברה קיימת בוודאות, שכולנו מסכימים. עכשיו השאלה אם אנחנו פוסקים על זה להלכה זה תלוי. אם העולם היה נחרב על מה שנאכל את החתיכה הזאת או לא, אז ברור שהיינו אוסרים. אבל כיוון שהתורה החליטה שהעולם לא יחרב, אז לכן היא התירה וחידשה שבמקרים כאלו הולכים אחרי רוב. אבל מה זאת אומרת ללכת אחרי הרוב? השאלה היא מה היא אמרה. שהסברה הזאת תקפה ונפסוק לפיה. אז אני אומר, אתה מציע שהיא אמרה מין איזשהו אותה סברה שיש לכם זה בסדר, תלכו איתה, אוקיי? ורב שמעון שקופ אומר לא, כיוון שהוא לא מקבל בכלל את הסברה הזאת, הוא אומר לא, התורה הגדירה שאנחנו הולכים אחרי רוב הצדדים, זה כלל הלכתי, זה לא כלל הסתברותי, זה כלל, ואפילו לא סברתי, זה כלל הלכתי שבמקום שאין הסתברות מדעית, סופרים צדדים. זאת הטענה. אבל בקבוע גם יכול להיות למה לא לנסח את זה ולהגיד שגם כאן סופרים צדדים שאני נכנסתי בחנות אחת, אני לא זוכר באיזה חנות, ובין כל העשרה חנויות יש תשע שאומרות אצלי נכנסת, יש תשעה צדדים שנכנסתי באחת החנויות הכשרות ורק צד אחד שנכנסתי בחנות הטרפה. זאת שאלה טובה, רגע, זה ניסוח, הרב אויה, ניסוח אחר והכל בסדר. לא, זה לא ניסוח אחר. הוא שואל שאלה אחרת משלך. לזה התכוונתי בדיוק. אם נמצא את הדרך לנסח, נוכל לנסח. לא התכוונת לזה, אני אסביר לך למה התכוונת. אתה התכוונת לשאול שאלה באמת ההסתברות אומרת שזה כשר. הוא שואל שאלה אחרת, הוא אומר יכול להיות שההסתברות לא אומרת שזה כשר, הכלל הוא באמת שסופרים צדדים, לא הסתברות, אבל גם פה יש עשרה צדדים. זה מה שהוא שואל. לא שהוא אומר בוא נלך אחרי הסברה, אלא הוא אומר בוא נלך איתך עם מה שרב שמעון שקופ אמר, אבל מה שרב שמעון שקופ אמר קיים גם בקבוע ולא רק בפריש. התכוונתי לשני הדברים, לשני הדברים התכוונתי. אמרתי שזה עניין של ניסוח, אחרי שנקבל את מה שנקבל על החידוש של הפסוק. לא התכוונת לזה, מה ששאלת זה לא זה, שאלת משהו אחר. בסדר, לא משנה. פה אני עוד רגע אגיע להסבר נוסף לדין קבוע והוא בעצם יהיה דרוש כדי להשלים גם את ההסבר הזה בגלל השאלה שלך. אוקיי? אמרתי שיש פה שני הסברים שנשארו לנו. אז בוא רגע נשאיר את זה, עוד רגע אני מגיע להסבר הבא. אז בעצם הטענה היא כזאת, שאם זה קבוע אז יש לי שני צדדים, ברגע שיש לי שני צדדים אני הולך כמחצה על מחצה. עכשיו שני הצדדים האלה לא שוקלים אותו דבר. יש פה תשע חנויות ויש אחת. בסדר, אבל מבחינת שאני סופר צדדים יש פה רק שניים, כי השאלה שלי היא אם זה כשר או פסול ולא השאלה מאיזה חנות זה בא. זה לא בא, זה נמצא באותה חנות שהוא היה, לכן יש פה רק שני צדדים, ואם זה שני צדדים אז זה כמחצה על מחצה. במובן הזה. מה שמישהו העיר פה קודם, אני כבר לא זוכר מי, אפשר אולי לדמות את זה לדוגמה שנתתי פעם לגבי מטבע. אם אני מטיל מטבע ויש לי מידע מבוסס, בדקתי, שהמטבע בנויה בצורה סימטרית. בסדר? אז אני מניח שהסיכוי שלה ליפול על עץ או על פאלי זה חמישים-חמישים. אוקיי? עכשיו אם יש לי מטבע אחרת, אין לי מושג איך היא בנויה. אין לי מושג. יכול להיות שהיא לחלוטין לא סימטרית. יש צד אחד שהוא הרבה יותר כבד ותמיד היא תיפול עליו, זאת אומרת עליו בפנים, זאת אומרת הצד השני יהיה למעלה. כן, היא תמיד תיפול עליו. אבל אני לא יודע, לא בדקתי את המטבע, ויכול להיות כל דבר שם, אולי הוגנת אולי לא הוגנת אולי לא הוגנת לטובת העץ אולי לא הוגנת לטובת הפאלי. ועכשיו אומרים לי תתערב מה יצא. צריך להתערב. אני עדיין מתערב על חצי-חצי, נכון? למה? אתם יודעים למה? כי אני סופר צדדים. מה יכול להיות? או שהיא נפלה על עץ או שהיא על פאלי. עכשיו כיוון שאין לי שום מידע, אז מבחינתי אני סופר צדדים. עכשיו תשימו לב כשאני סופר צדדים פה, אני לא באמת יכול להגיד שיש חמישים אחוז שזה ייפול על עץ ועל פאלי, זה שטויות, אין לי שום מידע, אין פה התפלגות. אם אני יודע שהמטבע הוגנת אז יש לי התפלגות, זה חמישים-חמישים. אז אם אני מתערב עכשיו עם מישהו על מה תיפול המטבע, הגיוני מאוד להשתמש בהתפלגות הזאת ולהגיד שזה כנראה יהיה חמישים-חמישים. אבל אם אין לי שום מידע, שימו לב אני אעשה את אותו דבר. אני עדיין אתערב חמישים-חמישים, אין לי שום מידע, מה אני אעשה? אבל איך הגעתי לחמישים-חמישים אם אין לי שום מידע? אז למה חמישים-חמישים? אולי שלושים-שבעים? בגלל שיש לי שני צדדים, אני סופר צדדים. או שזה ייפול על עץ או שזה ייפול על פאלי. וכיוון שאין לי דרך להעדיף את העץ על הפאלי או את הפאלי על העץ, אז אני עדיין אתערב שזה חמישים-חמישים. אותו דבר עם קובייה, כן, אם אני יודע שהקובייה הוגנת אז זה הסתברות שישית שזה ייפול על שתיים, נכון? אם אין לי שום מידע על הקובייה, אולי היא לא הוגנת, יכול להיות שהיא תמיד נופלת על אחת או תמיד על שש או אני לא יודע מה או בשלושת רבעי מהפעמים על חמש. אין לי מושג, הכל יכול להיות. ואומרים לי אתה חייב להתערב מה הסיכוי שזה ייפול על שתיים? שישית. למה שישית? אין לך שום מידע, אתה לא יודע כלום. כי יש לי שישה צדדים. הצדדים זה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש ושש ואני סופר צדדים. אם יש לי צד אחד כנגד חמישה אז אני מתערב אחד כנגד חמישה. עכשיו זה אני חושב מאוד מקרב לשכל לא למה אין שם הסתברות, זה הסברתי קודם, אלא למה כשלא יודעים מה ההסתברות או כשאין לנו הסתברות אנחנו סופרים צדדים. ואתם רואים שאנחנו עושים את זה גם בחיים. ובמובן הזה ההוראה של התורה היא בסך הכל הוראה שקרובה לאיך שאנחנו מתנהלים גם בחיים שלנו. אנחנו סופרים צדדים. עכשיו כמובן שעדיין יש פה מימד פורמלי כי כמו שאתה אמרת קודם, אתה יכול להגיד אבל גם שהחתיכה נמצאת בתוך החנות יש עשרה צדדים, עדיין נספור צדדים, אבל גם שם יש תשעה צדדים כשר ואחד לא. אז זה אמרתי אני עוד רגע אנסה לענות על זה. אבל ברמה העקרונית אני מנסה להראות לכם שנייה אחת, אני מנסה להראות לכם למה לספור צדדים זה לא דבר כל כך מופרך. זאת אומרת אם אין לי מידע אז אני סופר צדדים גם בחיים לא רק בהלכה. ופה הטענה שאין לי באמת מידע לא במובן המדעי. אני לא יכול לצבור פה מידע מדעי על מה תהיה ההתפלגות. ואומרת לנו התורה לפי ההצעה של רבי שמעון שקופ שאם אין לי מידע מדעי זה נחשב מצב של ללא מידע ואם אתה ללא מידע אתה סופר צדדים. אבל הכלל הזה שאנחנו מדברים עליו שמובא בגמרא בחולין שאנחנו גם משקיפים את זה על החכמים, זה העניין הוא ככה שאנחנו כל הזמן מדברים על עשר כנגד תשע כנגד אחת, תשע כנגד אחת, אבל הכלל הזה הוא גם קיים כששניים כנגד אחד. זאת אומרת אם יש לי שתי חנויות שזה טרפה וחנות אחת שהיא כשרה או הפוך שתי כשרות ואחת טרפה, זאת אומרת אני מיידית קופץ מעשרה אחוז לשלושים ושלושה אחוז. ופה אני סופר צדדים כן וזה לא משנה לא צריך להגיע לאינסוף, זאת אומרת גם בסברה כזו אני עדיין לא יכול לבדוק. ברור ברור לא קשור לשאלה אם זה תשעים-עשר או שישים ושש-שלושים ושלוש. לא זה לא משנה אבל באופן עקרוני יש מציאות כזו שגם במצבים של טרפה וכשר אני יכול להגיע לחמישים-חמישים. לא הבנתי. נכון אז אם תגיע לחמישים-חמישים אז יהיה חמישים-חמישים. מה טיב פסק ההלכה במקרה הזה? ספק. דיני ספקות מה הבעיה? ספק דאורייתא לחומרא. רוב זה כאשר זה לא חמישים-חמישים אלא חמישים ואחד. לא, כי רוב מתייחס לדיני ספקות כי ברוב דאיכא קמן, כן? זאת אומרת שאנחנו זה לאו דווקא צריך להגיע להרבה, זה גם יכול להיות בקצת, ואז יוצא שבאמת חוץ מכלל תורני שאחרי רבים להטות אין לנו שום סברה. כלום, בכלל אתה לא יכול להחליט. למה אין שום סברה? אם אני צריך להחליט אם זה ה-51 או ה-49, נכון שזה הפרש קטן, עדיין אני אחליט לטובת ה-51. זה ברור, כן. אבל יוצא מפה שבאמת הכלל הזה הוא לא אי אפשר לבדוק, אי אפשר וזאת אומרת שזה באמת כמו ששמואל אמר, כן? שזה כלל כאילו זה מנהלי, זה הכרעה וכולי, זאת אומרת אתה אין לך שום סברה בזה. לא, זה לא כלל מנהלי. עוד פעם, אני אומר, את הפסוק אפשר לקרוא ככלל מנהלי, אבל הגמרא ודאי לא קראה אותו ככה, כי עובדה שהגמרא מיישמת אותו בכלל. לא, ברור. הגמרא הרי מחפשת ולא מוצאת, זה כל העניין. לא, היא כן מוצאת! היא אומרת, היא מדמה את זה לחנויות והכל בסדר. אין לה בעיה, היא לא נשארת בצריך עיון הגמרא. זה ככה היא למדה את זה. וזה בדיוק הנקודה. אפשר לקרוא את הפסוק אחרת, אני לא מתווכח עכשיו אם הגמרא צודקת. אני סך הכל מנסה להבין מה הגמרא אומרת, מה ההיגיון שלה. אחרי זה אפשר להתווכח אם היא צודקת, אם אפשר לקרוא אחרת, למה היא קראה ככה, אבל אני מדבר במישור אחר. ועכשיו בסוף ניסיתי להראות שספירת צדדים זה לא דבר כל כך מופרך. גם בחיים שלנו כשאין לנו מידע, מה שאנחנו עושים אנחנו סופרים צדדים, זה הכל. הטענה רק שברוב דאיכא קמן נחשב כמצב, ועל זה הוויכוח פה, נחשב כמצב שאין לנו מידע. ועל זה אפשר להתווכח, כי שמואל אומר יש לנו סברה. אז למה אין לנו מידע? הסברה גם היא… אז יכול להיות שאני אומר לא, מידע זה הכוונה משהו שאפשר לצבור אותו באופן מדעי. בסדר? שאלה אחרת היא, אז למה זה לא תשעה צדדים כנגד אחד גם בקבוע? ואז עזוב את הסברה, נכון, אין פה סברה, סופרים צדדים, אבל עדיין גם בקבוע יש תשעה צדדים מול אחד, אז זה עוד רגע אני אדבר על זה. אז זה הסבר נוסף לדין קבוע. הסבר אחר זה אורן הציע לי באתר, אורן זה העורך של האתר, הוא הציע לי פעם את ה… רגע, יש לי את זה פה… הוא הציע לי את ההסבר הזה, מישהו בשיעור הקודם או לפני הקודם הזכיר לי את המאמר של אומן בעניין הזה. אני קראתי אותו לפני הרבה שנים אז לא זכרתי. המאמר של אומן מציע בעצם את ההסבר הזה. זאת אומרת, ההסבר של אורן זה ההסבר של אומן, זה אותו הסבר. ובעצם הטענה היא הטענה הבאה, ואמרתי כמו שאמרתי, זה משלים את ההסבר הקודם כנגד השאלה שלך. מה זאת אומרת? הוא אומר אתם זוכרים את המיכל עם הכדורים של משה קופל? כן, נגיד שיש לי מיכל שיש בו 99 כדורים לבנים וכדור אחד אדום. איפה שהכנסת יד, שולח יד לתוך המיכל ככה בעיניים עצומות, מוציא כדור. מה הסיכוי שייצא כדור לבן? 99, נכון? אדום אחוז אחד. עכשיו אני אומר משהו אחר. אני מסתכל פנימה לתוך התיבה ובוחר לי כדור. בסדר? עכשיו אני שואל מה הסיכוי שייצא כדור לבן? 50. 50? למה 50? כי אתה בוחר. ברור! כי אם אני אוהב כדור לבן אני אקח לבן, אם אני אוהב אדום, אז יש רק אדום אחד, אבל אם אני אוהב את האדום אני אקח אותו. אני לא אקח לבן. הבחירה היא לא בחירה אקראית. ברגע שמדובר במעשה של אדם, לא בתהליך אקראי, אז אי אפשר ליישם את הכללים הסטטיסטיים. זה לא נקבע לפי הסתברויות. אני בוחר לפי מה שאני רוצה, לא באופן אקראי. אם זה לא אקראי, אז אין מה לדבר על הסתברות. ולכן הטענה היא שבזמן שאתה עוסק במעשה של בן אדם, אז אי אפשר להפעיל כללים הסתברותיים. זה הנקודה. עכשיו אני ארחיב בזה עוד מעט, אבל… עוד מעט כבר, אבל אחרי זה אני ארחיב בזה, אבל לענייננו מה שהוא בעצם רוצה לומר זה ככה, אם אני נכנסתי לחנות ולקחתי חתיכה מתוך החנות, עכשיו אני הולך הביתה ואני מסתפק באיזה חנות הייתי, כן? מאיפה באתי עם החתיכה הזאת? למה זה לא כמו פריש? אז הטענה היא כי פריש זה חתיכה שנאבדה והאובדן של החתיכה הוא תהליך אקראי. אין לנו… זה לא החלטה של בן אדם לאבד חתיכה או לאבד חתיכה מחנות כזאת או מחנות אחרת. זה קרה לו. זה תהליך אקראי. כיוון שזה תהליך אקראי אני יכול להפעיל הסתברויות או סטטיסטיקה. אוקיי? אבל אם מדובר בהחלטה של בן אדם, הוא נכנס לחנות ולקח משם. אם הוא רוצה חתיכת בשר, זה לא נכון להגיד שיש רק עשרה אחוז הוא נכנס לחנות הטרפה. אם הוא אוהב את החנות הזאת, אז הוא היה נכנס אליה במאה אחוז. אם הוא רוצה חתיכת טרפה, אם הוא רוצה בשר כשר, אז במאה אחוז הוא ייכנס לחנויות הכשרות, לא בתשעים אחוז, במאה אחוז, כי הוא רוצה בשר כשר. אז לכן כשהספק מתחיל מפעולה שהיא הכרעה של אדם, שהוא בוחר חנות שאליה הוא נכנס כדי לקחת את החתיכה, אי אפשר להפעיל סטטיסטיקה. אם הבן אדם היה נופל על חנות מהחללית, היו זורקים אותו, הוא היה מוצא את עצמו בחנות בשר ולוקח משם חתיכה, אז זה היה באמת אפשר להפעיל כללי הסתברותיים. אבל כשהבן אדם בוחר חנות ומחליט שהוא הולך להיכנס אליה ולקחת חתיכת בשר, אי אפשר לדון על זה לפי כללים סטטיסטיים. זה לא, אין פה הגרלה, אתה לא מגריל חנות, אתה בוחר אותה. אז זה לא איכא קמן, זה ליכא קמן כבר יוצא. לא, זה איתא קמן. למה? למה לא? כי אני הולך לאיזשהו מקום מסוים, ואני מהמקום הזה מסוים, זאת אומרת אני לא צריך לבחור כל מיני, זה לא, אין בשבילי, לא קיים בכלל, אין פה רובא בשבילי. לא, אז זה אולטרה איתא קמן, אז זה עוד יותר איתא קמן מאיתא קמן הרגיל. גם בפריש זה איתא קמן. מה שאתה אומר שבקבוע זה עוד יותר איתא קמן. אין בעיה, בסדר גמור, אבל זה לא ליתא קמן, זה איתא קמן אולטרה. נכון, כאילו זה איכא איכא, כן, בדיוק, פעמיים, כן. אם זה ככה אז מצוין, כי אם זה איכא איכא, אז עוד יותר ברור שאין פה הסתברויות. כי אפילו באיתא קמן רגיל אמרתי זה לא הסתברות, פה עוד פחות אפשר להחיל הסתברויות. ולכן אני אומר, אני לא יודע, אני לא זוכר, אם הייתי זוכר מה היו השיקולים שלי כשבחרתי חנות, אז כמובן הספק לא היה מתעורר. הייתי אומר תראו, אני בחרתי חנות כשרה כי אני אוכל כשר. בסדר, הספק לא מתעורר. אני אומר אני לא יודע איזה קריזה הייתה לי, לא יודע איך לצייר את הציור, אבל אני לא יודע איזה חנות בחרתי. אבל אני, או אתם יודעים מה, העכבר נכנס לציבורים של חמץ ושל מצה, כן, כמו הגמרא בפסחים. אז העכבר כשהוא בחר ערימה של אוכל, זה לא בחירה אקראית, הוא בוחר את האוכל שהוא אוהב. אז אם הוא אוהב חמץ הוא ייקח חמץ, למרות שיש תשעה ציבורים של מצות. אם העכבר אוהב חמץ הוא יבחר חמץ. אז כשאני מסתפק בשאלה כשהעכבר הביא לי את הדבר הזה, ואני שואל אם זה חמץ או מצה, חמישים חמישים, כי אני לא יודע אם העכבר אוהב חמץ או אוהב מצה. אז זה חמישים חמישים, ושם זה באמת לא בשביל לספור צדדים כמו רבי שמעון שקופ, זה באמת לא מתפלג כמו תשעים עשר, אמיתית לא. כי אני בוחר פה, זה פעולה של בחירה, ובחירה זה תלוי בהעדפות שלי. ברגע שאני מדבר על העדפות שלי, אין הסתברויות. הסתברויות זה כשאין העדפות. אני עושה תהליך עיוור אקראי והשאלה מה יצא. אז זה מתפלג לפי כמה מקרים כאלה יש מול כמה מקרים כאלה יש. אבל אם אני עושה פעולה, פעולת בחירה, אז אין מה לדבר על הסתברויות בכלל. לכן בחנויות לפחות אפשר להבין שכשאני נכנסתי לחנות, עשיתי איזה שהיא פעולת החלטה שאני רוצה להיכנס לחנות הזאת. כרגע אני לא זוכר לאיזה חנות העדפתי להיכנס. אוקיי? אבל אני העדפתי לזאת. אתם יודעים מה, לא ידעתי מי כשרה ומי לא, כי אחרת אין ספק. אם אני אוכל כשר אז ברור שנכנסתי לחנות כשרה. אבל נגיד שלא ידעתי שיש פה חנות טרפה, חשבתי שכולם כשרות. בסדר? אבל אני בחרתי את החנות הזאת כי היה בה מזגן נהדר, או נוח מאוד לקנות שם, או המחירים זולים, או לא יודע מה. מאיזה סיבה יש לי העדפה לחנות הזאת. עכשיו כרגע אני לא זוכר איזה חנות העדפתי. אתם מבינים שאין מה לדון פה על תשעים עשר, זה לא רלוונטי. השאלה היא מה אני אוהב, איזה חנויות אני אוהב, אז מה הטעם לדון על תשעים עשר, זה לא רלוונטי בכלל. לכן במצב כזה אין מה ללכת אחר הרוב. זה מאוד הגיוני אגב. אלא מה שכשאתם עוברים למקרים אחרים של קבוע, בחנויות הסברתי את זה עכשיו, כשאתם עוברים למקרים אחרים של קבוע, זה כבר מתחיל יותר לצלוע. כי למשל, סליחה הרב, סליחה אני קוטע, סליחה. אני מבין את ההסבר שאתה הנדבך הנוסף שמסביר מה שאתה אומר, אבל לפי רבי שמעון שהוא שולל כבר ברוב דאיתא קמן את ההסתברות, אז אין לומר שבקבוע שיש את האקראיות אי אפשר להפעיל את ההסתברויות, כי אי אפשר בכלל להפעיל הסתברות. נכון, נכון, אז אבל זה כבר לא מחלק אצל לפי רבי שמעון אין את החילוק. הבנתי, אני לא מסכים עם רבי שמעון שקופ ואני הולך עם שמואל. יש לנו סברא אפריורית שיש עדיפות לחנויות, אז אני מוכן לקבל את הסברא הזאת. השאלה היא למה הפסוק אחרי רבים להטות לא אומר לי תשתמש בסברא הזאת? התשובה היא שהסברא הזאת לא רלוונטית כשאני הולך אל החנות, ועכשיו זה חילוק מאוד הגיוני. עכשיו השאלה היא מה קורה בדיינים? גם דיינים זה רוב דאיתא קמן ש… אבל מה קורה בדיינים? יש מרדכי בפרק ראשון של חולין, הוא שואל למה בדיינים הולכים אחרי הרוב, הרי זה דין קבוע והדיינים יושבים במקומם. והתירוץ שלו זה שהקול שלהם פורש. הקול שלהם יוצא מה… שזה מן טיעון מוזר, פעם הסברתי אותו, אבל לא משנה, לא אכנס לזה כאן. מה, זה מקובל? מה? זה מקובל המרדכי הזה? מה זה מקובל? זה מה שהמרדכי אומר, אני יודע מה מקובל לא מקובל. לא, השאלה אם התייחסו להלכה בזה. הוא עונה על קושיה, אז מה זה להלכה? אין הלכה, ההלכה היא שזה רוב דאיתא קמן והולכים אחרי הרוב. יש לו קושיה למה זה לא קבוע. ברור שזה לא קבוע להלכה, זאת אומרת, אין שאלה. השאלה היא מה ההסבר למה זה לא קבוע. אז מה זה נקרא להלכה? להלכה זה הולכים אחרי הרוב. השאלה היא למה זה לא קבוע, זו קושיה. השאלה איך עונים על קושיה, כל אחד יענה עליה איך שהוא רוצה. אבל זה לא ברור לי, למה למה זה קבוע? מה פתאום שיהיו דיינים קבוע? הם יושבים במקומם הדיינים. אבל אנחנו לא מעניין אותנו הישיבה שלהם, מעניין אותנו מה הם אומרים. נכון, בדיוק. לכן המרדכי הזה מוזר, המרדכי הזה מוזר, אבל עדיין כשאני עכשיו מסתכל על הדיינים, אוקיי? אז למה באמת המקרה של הדיינים דומה יותר לפורש מאשר לקבוע? עכשיו עזבו את זה שהם יושבים במקומם. לפי ההסבר שאני נתתי קודם, למה זה יותר דומה למקרה של פורש מאשר למקרה של קבוע? כי הרי בדיינים הולכים אחרי הרוב. נניח שכל העשר חנויות היו זהות, זהות לגמרי. אין מבחינת האדם שבחר. כן. אז גם פה לא היה שייך לדבר על קבוע. השיקולים של הקבוע… אז בדיינים זה בדיוק אותו דבר. איך זה קשור לקבוע בכלל? לא, בוא ננסה להבין מה קורה בדיינים. בדיינים אני בעצם אומר ש… אני ממשיך עם רב שמעון שקופ. הדיינים מטילים צדדים על המקרה. אוקיי, מטילים צדדים על המקרה. אבל לפי ההסבר של אורן או של אומן, הטענה היא שבכל דפריש מרובא פריש יש הסתברות. אך בקבוע אין מה להפעיל הסתברות כי זה פעולה אנושית. בסדר? עכשיו השאלה היא איך להפעיל את ההסתברות בדיינים. זה כמו החינוך שבעצם ברוב המקרים שיש מחלוקת שרוב נגד מיעוט אז הרוב צדק ולא המיעוט? זה כאילו הסברא שיש לנו לגבי דיינים? או שזה נוגע לשלושת הדיינים עצמם? הרוב זה שני דיינים כנגד אחד שהוא המיעוט? כי מה שקורה שם שהדיין מגבש עמדה זה לא הגרלה. וכשאני שואל מה היא ההלכה האמיתית, זה לא הגרלה כשאני שואל את עצמי האם הגרלתי דיין א', ב' או ג'. זה הכרעה של שיקול דעת. עכשיו אם יש דיין אחד שעשה שיקול דעת נכון ושני אחרים עשו שיקול דעת לא נכון, אז הוא צודק והם טועים. אין פה עניין אקראי שאתה יכול לשאול את עצמך אוקיי, אז מה ההסתברות שהשניים צודקים? כי ההסתברות שהם צודקים או טועים זה לא עניין אקראי, זאת הרי מה שהם עושים זה שיקול אולטרה-הגיוני. זאת אומרת, עוד הרבה יותר מאשר בן אדם שבוחר חנות. בן אדם שבוחר חנות זה לפי העדפות כאלה ואחרות. הדיינים ממש עושים שיקול דעת ומגיעים למסקנה מנומקת. אז סתם קשה קצת… מה? אז סוכמים את הצדדים גם בדיינים? לא, אבל מה זאת אומרת… נגיד שגם… כן, אבל איזה צדדים יש? מה שראובן חייב או שראובן פטור. כן, מה שהם מטילים על הנידון. עוד פעם, לפי רב שמעון שקופ אתה צודק. כי לפי רב שמעון שקופ הם מטילים צדדים. אבל עכשיו אנחנו אומרים עזוב לא צדדים, אנחנו מדברים סטטיסטיקה. אך אם זו פעולה אנושית אז אי אפשר להפעיל סטטיסטיקה. זה ההסבר הקודם מה שאתה אומר. אני מדבר על ההסבר הנוכחי. אוקיי, אז אנחנו לא מפעילים סטטיסטיקה כשהפעולה היא פעולה אנושית. על דיינים נכון להפעיל סטטיסטיקה? לא. לא. הרי מה שהם עושים זה שיקול הגיוני, מושכל, הם תלמידי חכמים, מיומנים. עכשיו כמובן, גם הם יכולים לטעות. אבל אני לא רואה למה הסטטיסטיקה פה תעבוד. אלא אם כן תלך לסטטיסטיקה של החינוך, שברוב המקרים הרוב צודק ולא המיעוט, אבל אז עוד פעם חזרנו לכל הדיונים הקודמים. אבל אם הבסיס הוא… אם הבסיס של רב שמעון שקופ זה צדדים, אז זה בכלל לא… לא, עוד פעם, לפי רב שמעון שקופ אני כן מבין את זה. הסברתי את זה קודם. לא לא, אני רוצה להגיד שהתזה של אומן לא רלוונטית כאן, כי התזה של אומן מדברת כשיש סטטיסטיקה. נכון. אבל פה אין סטטיסטיקה. נכון. בדיוק את זה אני מסביר. לא, לא, אני רוצה להגיד שהתזה של אומן לא רלוונטית כאן, כי התזה של אומן מדברת כשיש סטטיסטיקה, אבל פה אין סטטיסטיקה, מה שרב שמעון שקופ אומר. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אני מסביר. לא, זה אותו דבר, אתם כולכם אומרים. זה תירוץ אלטרנטיבי, עוד פעם, ההסבר הקודם של רב שמעון שקופ זה הסבר אחד, לפי ההסבר הזה אני מבין את הדיינים. אני מדבר עכשיו על ההסבר של אומן שלא מדבר על לספור צדדים. הוא אומר רוב דאיתא קמן הוא הסתברותי, הוא מתעלם מכל מה שאמרנו קודם, הוא הסתברותי. אבל כשיש פעולה אנושית, לא נכון להפעיל הסתברות. עכשיו אני שואל לפי אומן, לא לפי רב שמעון שקופ, לפי אומן, האם דיינין שייך דומה לקבוע או דומה לפריש? על פניו נראה לי דומה לקבוע, לא בגלל מה שמרדכי אומר כי הם יושבים במקום. לא, רגע, זה פעולה אנושית, והשאלה היא לא שאלה מקרית. כשאתה שואל מי צודק, זה שאלה של שיקול דעת, זה לא שאלה של הגרלות. אבל למה זה דומה לקבוע? הא? למה זה דומה לקבוע? זה דומה לקבוע במובן הזה שיש פה פעולה אנושית מושכלת, ואתה לא יכול להפעיל עליה הסתברויות. שנייה, שנייה, שנייה, הרב, הרב, בוא, אני הלכתי לחנות, בחרתי בשר, יצאתי, לא זוכר איזה חנות. אני הולך עם הבשר הזה לחכמים, אני נכנס לבית דין, שואל רבותיי מה אני עושה? אומרים לי תשמע, איפה זה? מדובר על החנות, אז זה קבוע. עכשיו הם קובעים לי איזשהו הלכה. ההלכה הזו אחרי רבים, אחרי רבים, לא משנה מה. אבל אני, כמו ששמואל אמר, מה אכפת לי איפה הם יושבים? הם דנים על המקרה שלי. עוד פעם, אני מסביר שוב, אתה שואל אם הסיטואציה היא סיטואציה של קבוע, אני מדבר על השאלה אם ההיגיון הוא היגיון של קבוע. ההיגיון של קבוע לפי אומן לא קשור לשאלה אם אתה במקום או לא במקום. לא, אני הבנתי, זה תלוי האם יש לך פעולה אנושית או פעולה אקראית, האם זה שיקול דעת או פעולה אקראית, זה מה ש… שיקול דעת זה קבוע, פעולה אקראית זה פריש. בסדר, הבנתי, עכשיו הבנתי. אז פה אני אומר, אז בבית דין די קשה להבין למה בעצם הולכים אחר הרוב, למה זה פריש? אבל אני לא מבין למה אתה מוכן להחיל את אומן כאן? אתה בעצמך אומר שהתזה של אומן מדברת שהדיינים הולכים לפי סטטיסטיקה בעיקרון, אבל לפי התזה של אומן אי אפשר להפעיל פה את הסטטיסטיקה משום שכל אחד בחר לעצמו את הדברים שהוא בחר. אוקיי. אני לא מקבל שסטטיסטיקה עובדת אצל הדיינים, היא לא עובדת לפי דיינים. הסטטיסטיקה לא עובדת, רק התזה, רק התזה של שמעון שקופ. אם שלושת הדיינים הם תלמידי חכמים, ושניים מהם הגיעו למסקנה שראובן חייב, ואחד הגיע למסקנה שראובן פטור, בהחלט יש מקום לסברה שרוב הסיכויים שהוא חייב. למה לא? זה הסטטיסטיקה בדיוק. לא. כמו הסברה של החנויות, מה הבעיה? רוב הסיכויים שראובן חייב. אתה נצמד לכלל, אתה נצמד לכלל שהולכים אחרי הרוב. לא הכלל, עכשיו אני מדבר על היגיון. אותו תשאל בן אדם ברחוב, אז הוא יגיד לך רוב הסיכויים שהרוב צודק. מה זאת אומרת? זה סברה פשוטה של בני אדם, כמו שהם יגידו לך על רוב החנויות, שרוב הסיכויים שזה בא מהחנויות הכשרות, אותו דבר. אה, זה באמת לא, באמת לא הגיוני, באמת לא הגיוני לגמרי. הרוב צודק? במציאות אנחנו רואים שהרוב טועה ובענק טועה בכל העניינים של החיים שלנו, להפך. דיברנו על רוב הסיכויים. לא, לא, רוב הסיכויים ההפך, בדרך כלל הרוב טועה, אז יש לי תזה על העניין הזה ובסוף חזרתי בי לאור הערה של ארי שדצקי. כן, שזה לא נכון. ברוב הסיכויים שהרוב צודק. גם אני, אני גם מסכים עם שמואל, נכון להיום יש כל כך הרבה דברים שהרוב עושה והרוב… לא, אתה מדבר על רוב של מומחים, עוד פעם, אני לא מדבר על רוב של שוטים כנגד מעט מומחים. זה החינוך בעצמו כשהוא מדבר על זה אז הוא אומר שאם יש תלמיד חכם גדול הוא מכריע שניים שפחות חכמים ממנו. נכון, כי הרוב נאמר כשרמת החוכמה היא פחות או יותר דומה. ככה הרמב"ם במורה גם מביא את זה, כן. אוקיי. טוב, אז זה רק אני אסיים, אה, אני חייב לך עוד תשובה, אני אסיים, השאלה על רב שמעון שקופ כמו שאתה אמרת שאם אני נכנס לתוך החנות עדיין יש תשעה צדדים שזה כשר ואחד זה טרף, יש תשע חנויות כאלה. אז אני אומר לא, כי כשאני נכנסתי לחנות אז אני לא ב… אין פה, תהליך הפרישה הוא התהליך האקראי. משהו פרש, זה קרה, אז אני מתחיל לדבר על צדדים. אבל כשאני נכנס לחנות, אני משתמש בתירוץ של אומן כדי להציל את רב שמעון שקופ. כשאני נכנס לחנות, או שבחרתי בחנות כשרה או בחנות טרפה, יש רק שני צדדים. אז לא אכפת לי שיש תשע חנויות כשרות, כי אם אני רוצה חנות כשרה אני אבחר בה, אם אני רוצה חנות טרפה גם אם יש אחד מול מאה אני אלך לטרפה, כי אני בחרתי בה. אז אני אומר התירוץ הרביעי יכול להציל גם את התירוץ השלישי של רב שמעון. בסדר? טוב, עד כאן. אם יש הערות או שאלות? הרב לא מרגיש שהרוב מאוד לא קובע? מה אני יודע? למה? הנה אני אומר עוד פעם, רוב המקרים, רוב הרבנים במועצת הרבנות הראשית מתנגדים להסמכת רבנות לנשים. הרב אברהם השבוע היה עם… אבל זה ויכוח ערכי, זה לא ויכוח של שיקול דעת של פרשנות מקורות. אלו ערכים שמרניים מבחינה ערכית, בסדר? הרב, היכולת להפריד בין ערכים לפרשנות מקורות זה ממש לא טריוויאלי, הרב. אוקיי, לא טריוויאלי, אבל עדיין יש הבדל כזה. המציאות הפוכה לגמרי. אני לא חשוד להיות מישהו שאומר שהרוב בדרך כלל צודק, אבל אני חושב שאם יש לי רשימת מומחים ואין לי שום מידע על הסיטואציה, והמומחים אומרים לי, תשעה מומחים אומרים לי שראובן חייב ואחד אומר לי שראובן פטור, ההנחה, אם אני צריך להמר, אני מהמר שהוא חייב. בוא ניקח דוגמה הפוכה. לפני אלף שנה כל המומחים טענו שהארץ שטוחה. אז הם טעו, זה הכל. אז אם הרב היה חי אז, היה אומר "עשיתי את הרוב צודק"? נכון, והייתי גם צודק, בגלל שבסופו של דבר אם אין לך מידע אתה הולך אחרי הרוב. זה לא אומר שתמיד תצדק, זה אומר שברוב המקרים אתה תצדק. אז אל תביא לי דוגמאות שבהן הרוב טעה, ברור שיש. השאלה היא מה רוב הדוגמאות אומר, ורוב הדוגמאות הרוב צודק. זאת הטענה. בכל התחומים ההבנות שלנו משתנות, בכל התחומים. האיגרת של הרב שך שחביבה עליי טובא, הוא מדבר על מבצע אנטבה. כן, אז הוא כידוע התנגד שיצאו למבצע אנטבה כי הוא אמר תשמעו, אתם מסכנים חיילים והסיכוי להצליח מאוד קטן, ולא שווה לשלם מחיר של חיי חיילים בשביל סיכוי קטן להציל את החטופים. זאת הטענה. עכשיו עשו את המבצע והמבצע הצליח. יוני כן נהרג, אבל סך הכל זאת הייתה הצלחה גדולה. אוקיי, אז באו אל הרב שך אחרי זה, אמרו לו, זו איגרת ב נדמה לי באחד מספרי האיגרות שלו, אז באו אליו אמרו נו הרב, אתה רואה, טעית? המבצע הצליח. עכשיו מה? זה לא ראיה לכלום. זאת אומרת, אני טענתי שבנתונים שהיו לי אז רוב הסיכויים שהמבצע ייכשל. כשאני אומר שרוב הסיכויים שהמבצע ייכשל זה לא אומר שלא יכול להיות שהוא יצליח. אז כן, קרה מקרה ממוזל שהוא הצליח. זה פורך את מה שאמרתי? שזה רק מקרה ממוזל. זאת אומרת, אני אומר שבנתונים שהיו לנו רוב הסיכויים שזה ייכשל, ובזה אני עומד בדעתי גם היום. אותו דבר פה, אני טוען שברוב המקרים הרוב צודק. נכון, יש מקרים שבהם אתה תמצא שהרוב טעה, אבל השאלה החשובה היא כמה מקרים כאלה יש מול המקרים ההפוכים, לא אם יש מקרים כאלה. בטח שיש מקרים שהרוב טעה. אבל כשאני מגבש כלל משפטי גורף, אז אני צריך להיות עיוור, מה שנקרא מסך הבערות. אני אומר, אני מסתכל על זה בעיוורון גמור, נגיד שאני לא יודע כלום, אין לי עמדה משלי ולא כלום. אני צריך לקבוע. יש רוב בבית הדין שאומר איקס ויש מיעוט שאומר וואי. אוקיי? עכשיו אני לא יודע על זה כלום, אין לי עמדה משלי ולא כלום. על מה אני מהמר? אני חושב שכל אדם סביר היה מהמר על איקס, למרות שיוכל להיות מקרים שהוא יטעה, נכון. אבל אם אני צריך להמר ולקבוע כלל גורף, הכלל הגורף הגיוני לקבוע אותו על איקס ולא על וואי. מאוד הגיוני, לא רואה בזה שום בעיה. אז אולי זה התשובה גם על הדיינים ששאלנו. אנחנו לא מדברים מה המציאות נכונה אלא מה הנכון לפסוק בנתונים שמוצגים לפני השופטים. אז במצב הזה הרוב קובע לא בגלל שהמציאות היא כזו, אלא בגלל ואז ממילא השיקול האנושי כבר לא כל כך חשוב. אנחנו עושים רפלקציה עליו מבחוץ ואומרים זה מה שאנחנו אנחנו מנטרלים את הגורם האנושי כי אנחנו לא מדברים מה המציאות הנכונה. אבל אז הפכת את זה לכלל משפטי, לכלל מינהלי, מה שהציעו קודם. אבל אז אין מה ללמוד מזה על חנויות. הרי בסדרי משפט אנחנו הולכים אחרי הרוב כי זה נותן ודאות משפטית או זה נותן סדר או זה אני לא יודע, יש בזה הרבה היגיון. אבל מה זה קשור לחנויות? הגמרא כשלמדה מזה על חנויות היא כנראה הבינה שיש פה איזשהו עיקרון שהוא לא קשור דווקא לעולם המשפט, שהולכים אחרי הרוב דאיתא קמן. באים לדיינים והם פוסקים שהחתיכה כשרה. אנחנו לא יודעים במציאות אם היא כשרה, אבל הרוב פסקו שהיא כשרה ואנחנו אם זה חידוש גדול שמותר לסמוך על זה ולמרות שלכאורה זה יפגע בנפש, לוקחים את הסיכון ואנחנו אוכלים את זה לתיאבון. ואז ממילא אומרים למה לא לעשות מזה היקש וגזירה שווה גם לחנויות? ואז הגורם האנושי לא מעניין אותנו כי פה לא… לא לא מנהלי במובן של ניהול בתי דין, אלא במובן הזה שכשאנחנו באים לקיים את מצוות התורה, לכאורה יכלנו להתייחס לזה כרעל אם אתא על כל עבירה וממילא להחמיר בכל ספק שבעולם ולא ללכת אחרי הרוב, כי פה זה רעל, ומחדשים את המנהלי במובן הרחב של כל ניהול חיי אדם. וזה חוזר לנו לכל הניהול. אז אז אתה אומר בסדר, אז התחדש באחרי רבים להטות, התחדש שהולכים אחרי הרוב ולא חוששים למיעוט, אבל זה התחדש רק בפריש ולא בקבוע. בקבוע ודאי בקבוע יש גורם אנושי, השאלה היא בכלל אחרת. אז יש גורם אנושי, וברגע שיש גורם אנושי גם אצל דיינים יש גורם אנושי. לא, אבל השאלה השאלה אצל דיינים הגורם האנושי הוא בשאלה האם באמת הוא רצח או לא רצח, אבל זה לא השאלה. שאלה היא מה נכון לעשות? לא אם הוא רצח, לא לא, אני מדבר על השיקול שעושה הדיין, לא השיקול שעושה הרוצח. השיקול שעושה הדיין. הדיין עושה שיקול מושכל, הוא לא עושה הגרלה. כן, אבל אבל אני הרי לא מהמר מה מה, אני שואל את עצמי מה אני עושה עם רוב של תשעה דיינים מול אחד או שניים מול אחד, אז אני לא ואני לא חוקר מה אמת במציאות הייתה, אלא מה אני צריך לעשות ביניהם ולכן פה. הוא טוען שצריך לחקור את האמת במציאות. הוא טוען שבחנויות האמת המציאותית היא שהבשר כשר, רק ב רק כשהבשר נמצא בתוך החנות בקבוע זה לא נכון כי זאת פעולה אנושית ולכן אי אפשר להפעיל פה הסתברויות. ואז אני מעיר, אז אם ככה לכאורה גם בדיינים זה ככה. טוב, אומן מציע הצעה אחרת, בסדר, הוא מדבר על הקטע של אומן. לא, כי השאלה של אני מסכים עם הרעיון של אומן, הרי כבר דיברנו על זה עוד לפני שהוא דיבר על זה, שהשאלה היא בכלל שם על גורם אנושי ולא על מה החתיכה. אבל פה בדיינים אנחנו יודעים, יש מציאות, פסק דין כתוב, תשע פסיקות של של של חייב ואחת פטור. אבל כל אחד מהם עשה שיקול דעת והגיע למסקנה שלו, הוא לא עושה הגרלה, נכון? אז מי אמר שפה זה דומה לפריש, אולי זה דומה לקבוע כי זה פעולות של שיקול דעת, זה לא דברים מקריים. אבל זה כשאני הייתי צריך לבחור מביניהם, אז הייתי אומר אבל אני. לא יודע, אני השאלה של האמת לא מעניינת אותי פה, השאלה של האמת לא מעניינת אותי כי אני תראה, אני אגיד לך קודם הרי אתה אמרת וגם אני אומר אותו דבר, אני מסכים בעניין הזה, גם בחנויות אני הייתי אומר שזה כשר. אם אתה שואל מה הסברה, מה הייתי אומר מסברה, עם כל הכבוד לסברות של אומן ולחילוקים שלו, אני הייתי אומר זה כשר, אם רוב החנויות כשרות אז זה כשר. אז אם אתה כבר מקבל את זה שבכל זאת למרות שהסברה אומרת ככה אבל יש את הדפוס הזה, יש את הדפוס הזה של מה? בקבוע הרב מתכוון? כן. לא, מה פתאום, למה לא? אם אדם בא, אדם ש מה אדם כשאדם בא ובוחר ויש לו את השיקולים של הכשרות, אז אני יכול להגיד בגלל שיש תשע חנויות טרפה אז אני אגיד. שאל בן אדם, שאל בן אדם רגיל ברחוב, בן אדם חכם, שאל אותו ברחוב. בן אדם נכנס לחנות בעיר, בסדר, כל שהיא ואנחנו לא זוכרים איזה חנות, יש תשע, אתה יודע, תשע מאות תשעים ותשע חנויות כשרות ואחת טרפה, בסדר? האם אין יותר סיכויים שהוא נכנס לכשרה? אין לך שום מידע נוסף. הוא יגיד לך שכן, הוא כנראה נכנס לכשרה. ההיגיון האפריורי הזה, הסברה האפריורית הזאת קיימת גם פה, ואם אתה בכל זאת אומר כן אבל אם זאת פעולה אנושית אני לא מסתפק בזה פה אני לא מיישם את הכללים האלה, אז אם ככה אז גם בדיינים אותו דבר. גם שמה ההיגיון אומר שהרוב צודק כמו שבחנויות, אבל אם אנחנו הולכים עם הדפוסים ההלכתיים האלה שזאת פעולה אנושית לא מיישמים הסתברות, אז אני חושב שגם בדיינים זה ככה. טוב, יש מקום לחשוב על העניין הזה. אוקיי. הרב? כן. רציתי לשאול שאלה בכלל לא קשורה להלכה, אני שמעתי שאתה אמרת ששמעון הצדיק לא נפגש עם אלכסנדר מוקדון בגלל שהוא לא היה בארץ ישראל. אבל אלכסנדר מוקדון פעמיים היה בארץ ישראל, ובאותם שנים שיש ויכוח בין מדע לבין תורה תמיד יש כמה שנים שהם חופפים ביניהם. הוא ירד מהמלחמה בסוריה נגד הזה למצרים לבנות אלכסנדריה, ואחר כך חזר למלחמה בטורקיה עד שהוא עלה להודו ושם נהרג, פעמיים הוא עבר בארץ ישראל. אני לא מצוי בעניין הזה, אני לא יודע, יכול להיות שאתה צודק, מה שאני קראתי זה שהוא לא היה בארץ ישראל. לא לא זה אני רציתי להגיד לך זה שמעתי. ואני טועה, צריך לבדוק את זה. לא כי שאלת למה למה חכמים ביוונית. טוב, בכל מקרה הם גם לא היו באותה תקופה. או, זה מה שאני. לפי המדע ולפי התורה יש כמה שנים שנאבדו. זה ידוע. כל האקדמיה מדברת על זה שיש הבדל בשנים, דווקא בין שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון יש כמה שנים שהם חופפים, ויכול להיות שבשנים האלו הם נפגשו. אז יכול להיות שאני חושב שטעיתי, אני לא יודע. אני זה מה שקראתי, אבל לא התעמקתי בזה. לא לא, אני שמעתי, אני פספסתי את השיעור של יום שלישי, כששמעתי אותו באינטרנט פתאום אמרתי וואו, אני בדיוק הלכתי בדקתי את זה. אוקיי, טוב. היה לי בזה בהיסטוריה, אז כדאי לבדוק, כי אמרת משהו אז. טוב בכל אופן תודה רבה. להתראות, שבת שלום. שבת שלום. תודה.