ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 29 – הרב מיכאל אברהם
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- אי-התאמת עקרונות סטטיסטיים לפעולות אנושיות והחריגים
- הרמב״ם בהלכות תשובה פרק ו׳, ברית בין הבתרים, וקושיית הראב״ד
- חוק המספרים הגדולים כאנלוגיה לקולקטיב מול פרט
- פרסום, פייסבוק, ומניפולציה קולקטיבית מול חופש פרטי
- דטרמיניזם של קובייה והסתברות כתיאור אי-ידע, וקוונטים כאירוע מקרי
- פסיכולוגיה, סטטיסטיקה, ומגבלת הניבוי על אדם פרטי
- הטיה הסתברותית, אי-תלות, והכבדת לב פרעה כהזזת “משקולות”
- המודל הטופוגרפי: השפעות כמתווה והבחירה כעמידה מול הכוח
- ליברטניזם מול דטרמיניזם, איש הקש של “אדם בוואקום”, ותכלית במקום סיבה
- משמעות הסתברות ביחס לפרט: בחירה אקראית מתוך קבוצה מול אדם נתון
- בחירה חופשית ואחריות פלילית, דחף לאו בר כיבוש, ומתח עם דטרמיניזם
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציב הבחנה בין שימוש בהסתברות בתהליכים “אקראיים” לבין פעולות אנושיות הנובעות מהכרעה, ואז טוען שבכל זאת אפשר לנבא התנהגות אנושית במישור הקולקטיבי באופן הסתברותי בלי לבטל בחירה חופשית במישור הפרטי. הוא נשען על דברי הרמב״ם בהלכות תשובה פרק ו׳ על גזרת שעבוד מצרים כגזרה על הכלל תוך אחריות של כל פרט, מתמודד עם קושיית הראב״ד, ומציע להבין את המנגנון דרך אנלוגיה לחוק המספרים הגדולים. בהמשך הוא מחיל את הרעיון על פרסום, פסיכולוגיה, והוויכוח דטרמיניזם מול ליברטניזם באמצעות “המודל הטופוגרפי”, ומציע שהשפעות וגנטיקה “משפיעות” אך אינן “קובעות”, כאשר פעולה תכליתית אינה זהה לפעולה סיבתית.
אי-התאמת עקרונות סטטיסטיים לפעולות אנושיות והחריגים
הטקסט קובע שבפעולות אנושיות אי אפשר לדון לפי עקרונות סטטיסטיים מפני שהן תוצאה של הכרעה ושיקול דעת, בעוד שהתפלגויות הסתברותיות קובעות תוצאה בעיקר במקום שמדובר בתהליכים אקראיים ולא בתהליכים יזומים ומודעים. הטקסט מציג חריג שבו כן משתמשים בהסתברות ביחס לפעולות אנושיות כאשר עוסקים ברמת הקולקטיב ולא ברמת הפרט, ומתאר מתח בין חופש הפרט לבין ידיעה או ניבוי ברמת הכלל.
הרמב״ם בהלכות תשובה פרק ו׳, ברית בין הבתרים, וקושיית הראב״ד
הרמב״ם בהלכות תשובה פרק ו׳ אומר שלמרות שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שמצרים ישתעבדו בישראל, עדיין יש תביעה ועונש על המצרים מפני שלכל מצרי ומצרי הייתה בחירה אם להשתעבד או לא, והגזירה הייתה על כלל המצרים. הראב״ד מקשה שהרמב״ם עצמו כבר כתב בפרק קודם שידיעת הקדוש ברוך הוא מראש אינה שוללת בחירה חופשית, ולכן אינו ברור מה הטריד את הרמב״ם, ובהמשך מקשה שגם אם הגזירה היא על הקולקטיב הרי קולקטיב מורכב מפרטים ואם כולם יבחרו לא להשתעבד ייווצר כביכול כשל בידיעה. הטקסט מציע שמה שהטריד את הרמב״ם הוא שהידיעה נמסרה לאברהם אבינו ולכן היא “ידיעה שנמסרה לבן אדם” שעלולה להכתיב תוצאה באופן שונה מידיעה אלוקית.
חוק המספרים הגדולים כאנלוגיה לקולקטיב מול פרט
הטקסט מציע להבין את תשובת הרמב״ם דרך מנגנון דמוי חוק המספרים הגדולים: בניסוי של הטלת קובייה הוגנת אפשר לנבא מראש את ההתפלגות הכוללת במספר גדול של הטלות אך אי אפשר לנבא את ההטלה הפרטית. הטקסט מדגיש שהיכולת לנבא את המישור הקולקטיבי קיימת לא למרות שלכל אירוע פרטי יש חופש אלא בגלל אי-תלות בין האירועים, ושדווקא אי-תלות מאפשרת את חוק המספרים הגדולים. הטקסט מיישם זאת על מצרים בכך שברמת הכלל “יהיו מצרים שישתעבדו”, בעוד שלכל פרט יש חופש לבחור, ובכל זאת מתקבלת תוצאה קולקטיבית שניתנת לניבוי.
פרסום, פייסבוק, ומניפולציה קולקטיבית מול חופש פרטי
הטקסט מביא דוגמה מתוך “טור חמש מאות שלושים ותשע” על נקודת מבט “ממרומי האולימפוס” של פייסבוק שבה אפשר להפעיל קמפיין ממוקד ולצפות מראש עלייה מדויקת בצריכת קוטג׳ במלבורן, והתחושה היא שהאנושות מתנהגת “כנמלים” ושאפשר “לסובב כפתור” ולקבוע תוצאות. הטקסט עונה שהתחזית היא על ההתנהגות הקולקטיבית בעוד שכל אדם פרטי עדיין בוחר אם לקנות או לא, ומביא גם דוגמת שוק מחנה יהודה שמוצף ביום חמישי בערב אף שהאנשים מתחלפים. הטקסט מצטט בשם הרב וייטמן על אפקטיביות פרסומת לקוטג׳ ועל עלייה במכירות אחרי קמפיין, ומוסיף סיפור על עיירה בארצות הברית ששימשה כחוות ניסויים לפרסום באמצעות מעקב אחרי רכישות כדי למדוד פידבק בזמן אמת.
דטרמיניזם של קובייה והסתברות כתיאור אי-ידע, וקוונטים כאירוע מקרי
הטקסט טוען שגם הטלת קובייה אינה אירוע מקרי אלא תהליך דטרמיניסטי של חוקי ניוטון, אלא שהחישוב המדויק מסובך ולכן משתמשים בכלים סטטיסטיים. הטקסט מוסיף שגם תנועת היד עצמה כפופה לחוקים מכאניים ולכן אין “מקריות” בקובייה, ומכאן שההסתברות בדרך כלל אינה מתארת אירועים מקריים אלא אירועים דטרמיניסטיים שאין לנו ידע מלא לגביהם, עם הנחה של רגישות לתנאי התחלה וארגודיות. הטקסט מציין שהמקום היחיד כמעט שבו מכירים אירועים שהם באמת מקריים הוא תורת הקוונטים לפי פרשנויות מקובלות, ושדווקא שם ההסתברות “מבלבלת” ולא טבעית.
פסיכולוגיה, סטטיסטיקה, ומגבלת הניבוי על אדם פרטי
הטקסט אומר שכל הפסיכולוגיה בנויה על תיאור סטטיסטי של התנהגות בני אדם כולל תגובות יזומות ושקולות ולא רק אינסטינקטיביות, ושאפשר לגזור התפלגויות גם על הכרעות. הטקסט מבחין בין מחקר סטטיסטי פסיכולוגי שיכול להיות “מדע” לבין טיפול באדם פרטי שאינו הליך מדעי אלא יותר אומנות, וטוען שהצלחת טיפול מושפעת מאוד מהקשר בין מטפל למטופל יותר מאשר מהשיטה. הטקסט משווה את תחום הפסיכולוגיה לרפואה אלטרנטיבית במובן של מדידה מועטה של הצלחות, ומציין ש-CBT נחשב תחום שבו מודדים יותר.
הטיה הסתברותית, אי-תלות, והכבדת לב פרעה כהזזת “משקולות”
הטקסט מציג מטבע מוטה של 80/20 ומדגיש שחוק המספרים הגדולים עובד גם בהתפלגות מוטה כל עוד יש אי-תלות בין ההטלות. הטקסט טוען שגם כאשר ההסתברות היא 99/1 עדיין יש לאדם חופש לבחור באפשרות של “האחד”, ומביא דימוי של “99 כדורים אדומים וכדור אחד שחור” שבו אדם יכול לבחור את השחור אם ירצה. הטקסט מציג הסבר של ראשונים על “הקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו של פרעה” כהתערבות שמשנה את המשקולות ההדדיות בין האפשרויות, למשל מ-98/2 ל-50/50 או להפך, בלי לשלול את האפשרות שפרעה יבחר אחרת, אלא רק להקטין את הסיכוי לכך.
המודל הטופוגרפי: השפעות כמתווה והבחירה כעמידה מול הכוח
הטקסט מתאר “מתווה טופוגרפי” של הרים וגאיות כמשל להשפעות של נייצ׳ר ונרצ׳ר, וטוען שכדורון או מים יזרמו לפי המתווה בעוד שאדם יכול לבחור לטפס נגד הכוח ולפעול בניגוד לשיפוע. הטקסט אומר שבקבוצה גדולה יותר אנשים ירדו מאשר יעלו ולכן נוצרת סטטיסטיקה קולקטיבית, אך כל אדם פרטי יכול לבחור אחרת ולכן אי אפשר לנבא פרט. הטקסט מחיל זאת על פרעה ועל בחירה בכלל, ומבהיר שהוא אינו טוען שבכל מצב יש בחירה אלא שיש חריגים כמו חוסר אפשרות פיזית או פעולה ללא תשומת לב.
ליברטניזם מול דטרמיניזם, איש הקש של “אדם בוואקום”, ותכלית במקום סיבה
הטקסט מציג ביקורת על מתקפה דטרמיניסטית שלפיה אם הגנטיקה והסביבה משפיעות אז אין בחירה חופשית, וקובע שהמתקפה מניחה בטעות שליברטניות פירושה פעולה בוואקום. הטקסט מנסח את ההבדל כך שהדטרמיניסט אומר שהשפעות “קובעות” בעוד שהליברטן אומר שהן “משפיעות”, וגם אם תהיה “מפה מלאה” של כל ההשפעות עדיין לא ניתן לנבא הכרעה חופשית. הטקסט מתמודד עם טיעון פילוסופי של “או שיש סיבה או שאין סיבה” ומציג טענה שליברטנית שלפיה כאשר אין סיבה אין בהכרח אקראיות, אלא יכולה להיות פעולה “לשם תכלית”, ומדגים זאת בפעולות כמו פעולה אלטרואיסטית או פעולה “למען” ולא “מפני”.
משמעות הסתברות ביחס לפרט: בחירה אקראית מתוך קבוצה מול אדם נתון
הטקסט מבחין בין שתי משמעויות לאמירה הסתברותית על התנהגות: משמעות אחת שבה אותו אדם לפעמים עושה כך ולפעמים כך, ומשמעות אחרת שבה יש טיפוסים קבועים וכל ההסתברות היא רק תוצאה של אי-ידיעה איזה טיפוס עומד לפניך. הטקסט משתמש בדימוי של בחירה עיוורת מתוך קבוצה של בני אדם ובדימוי של “תשעים ותשע תמונות של היטלר ותמונה אחת של הרב קוק” כדי להראות שכאשר יודעים מי האדם והעדפותיו אין טעם לנסח זאת כהסתברות. הטקסט קושר זאת גם לטענה שטיפול פסיכולוגי יכול לכל היותר לנבא סטטיסטית הצלחה בקבוצה אך לא לקבוע מה יקרה לאדם המסוים.
בחירה חופשית ואחריות פלילית, דחף לאו בר כיבוש, ומתח עם דטרמיניזם
הטקסט טוען שדווקא הדטרמיניסט מתקשה להצדיק הבחנות משפטיות כמו פטור מאחריות פלילית בשל דחף לאו בר כיבוש, מפני שאם הכול דטרמיניסטי אז במובן מסוים כל פעולה היא תוצאה של דחף שאינו בר כיבוש. הטקסט מתאר שהגישה המשפטית המקובלת פוטרת מעונש כאשר אין אשמה ולא רק לפי תועלת עתידית, וטוען שעקרון ההצדקה לענישה מחייב אשמה ולא מסתפק ביעילות. הטקסט דוחה את הטענה שאי ידיעת החוק סותרת בחירה חופשית ומנסח אחריות דרך רשלנות ואפשרות לברר, ומסיים בברכת “מזל טוב” על אירוסי הבת.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, רק נשים את עצמנו בקונטקסט, בפעם הלפני אחרונה או בעצם גם בפעם האחרונה השלמתי את זה, דיברנו על הסבר לדין קבוע שמבוסס על זה שבפעולות אנושיות אי אפשר לדון לפי עקרונות סטטיסטיים, כי פעולות אנושיות הן תוצאה של הכרעה של טעם של הבנאדם, ולכן ההתפלגויות לא קובעות את התוצאה, ההתפלגויות ההסתברותיות קובעות את התוצאה במקום שבו מדובר בתהליכים אקראיים, לא בתהליכים יזומים, מכוונים, מודעים, תוצאות של שיקול דעת והכרעות אנושיות. בסוף הפעם הקודמת התחלתי לדבר על מצבים שבהם אנחנו כן משתמשים בהסתברות ביחס לפעולות אנושיות, הבאתי את דברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות תשובה, שהרמב"ם אומר שמה שלמרות שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שפרעה ומצרים ישתעבדו בהם, עדיין יש תביעה כלפי המצרים, הם נענשו, למרות שבסך הכל הרי לכאורה זה לא היה בידיהם, הקדוש ברוך הוא כבר ארבע מאות שנה קודם אמר שהם ישתעבדו בישראל, אז מה רוצים מהם? אז הרמב"ם אמר שלכל מצרי ומצרי הייתה בחירה חופשית אם כן להשתעבד או לא להשתעבד, הגזירה הייתה על כלל המצרים. ובמצב כזה בעצם כל מצרי לחוד יכול להשתעבד בישראל ומצד אחד, זאת אומרת לכל אחד יש את החופש, ולכן אם הוא השתעבד בישראל מגיע לו העונש, מצד שני אפשר כן לדבר על קביעה מראש כי הקביעה היא על הקולקטיב, קביעה היא כללית. והראב"ד כבר מעיר על זה, מה הרמב"ם צועק? קודם כל הרי בפרק הקודם הוא אמר שאם הקדוש, גם אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש, זה לא אומר שלנו אין בחירה חופשית, אז מה בכלל מטריד את הרמב"ם? אז על זה אמרתי שמה שמטריד את הרמב"ם זה שהידיעה הזאת בברית בין הבתרים נמסרה לאברהם אבינו, היא לא נשארה אצל הקדוש ברוך הוא, ולכן ידיעה שנמסרה לבן אדם כן מכתיבה את התוצאה, זה לא כמו ידיעה של הקדוש ברוך הוא, כאילו נגיד שהידיעה של הקדוש ברוך הוא מכתיבה את התוצאה. אבל עדיין שואל הראב"ד, בסדר, אז הבנתי שזה הטריד את הרמב"ם, אבל מה התשובה של הרמב"ם עוזרת? מה שהרמב"ם מדבר על הקולקטיב, קולקטיב מורכב מפרטים. זאת אומרת, אם אתה אומר שהקולקטיב ישתעבד בישראל, זה בעצם אומר שגזרת על הפרטים להשתעבד בישראל, מה זאת אומרת? נגיד שיש לנו מאה מצרים, ותשעים ותשעה בחרו לא להשתעבד בישראל, אז למצרי המאה אין בחירה, כי אם הוא יחליט גם כן לא להשתעבד בישראל, אז יוצא שמה שהקדוש ברוך הוא ידע היה שגוי, וזה לא יכול להיות. לכן אומר הראב"ד, כן, זה כמעט דברי נערות, כן, איך הרמב"ם מדבר שטויות כאלה? זאת אומרת זה לא תירוץ. אז מה כן? ידיעת הקדוש ברוך הוא לא מכתיבה את התוצאה, מה שהוא בעצם העיר גם בפרק ה'. ואז אמרתי שהרמב"ם בעצם מדבר על סוג מסוים של מכניזם כמו חוק המספרים הגדולים. מה זאת אומרת? כשאני מטיל קובייה, נגיד שהקובייה היא הוגנת, אז אם אני עושה מספר גדול של הטלות, אז אני יודע שההתפלגות של התוצאות תהיה שישית על כל פאה של הקובייה, קובייה הוגנת, אוקיי? עכשיו אני יכול זאת אומרת לנבא מראש מה תהיה תוצאת הניסוי, אם אני אטיל את הקובייה הרבה מאוד פעמים, אני יכול להגיד לכם מראש מה תהיה התוצאה, אבל כמובן הידיעה הזאת היא ידיעה על כלל התוצאות, נגיד שהטלתי שישה מיליארד הטלות, אני יודע שתהיה מיליארד הטלות על אחד, מיליארד על שתיים, מיליארד על שלוש, כמיליארד על כל תוצאה, אבל אני לא יכול בשום צורה לדעת מה תהיה התוצאה של ההטלה ה-532,421,000. אין לי שום דרך לדעת על זה, הסיכוי שישית לכל פאה, אבל אין לי דרך לנבא מה תהיה התוצאה של ההטלה, ולכן בעצם יוצא שלמרות ש… האירוע הספציפי, האירוע הפרטי הוא אירוע חופשי, כל תוצאה יכולה להיות, במצב הקולקטיבי אני יכול להגיד לכם בדיוק מה יצא. זאת אומרת יש לי איזושהי נבואה על הקולקטיב שאני יודע מראש מה יקרה שם, למרות שלכל פרט מתוך הקולקטיב הזה יש חופש גמור. ואחרי זה הוספתי שזה לא למרות שלכל פרט יש חופש גמור, אלא בגלל שלכל פרט יש חופש גמור. זאת אומרת אם ההטלות היו תלויות זו בזו, אז לא יכולתי להגיד מראש ששישית מההטלות יפלו על כל פאה. התוצאה הזאת של חוק המספרים הגדולים קיימת במקום שבו יש אי-תלות בין ההטלות. או אין תלות בין ההטלות, כן, יש אי-תלות, אין תלות בין ההטלות. אז לכן זה לא רק למרות שבכל הטלה יש חופש גמור ויכולה לצאת כל תוצאה, אלא בגלל שבכל הטלה יש חופש גמור. וזה כמובן מעמיק את האבסורד הזה שאומר שלמרות שבמישור הפרטי יש חופש גמור, אתה יכול, יכולה לצאת כל תוצאה שאתה רוצה, ובמישור הקולקטיבי אני יודע בדיוק מראש מה יקרה. אני יכול לנבא בצורה מדויקת מה יקרה. כמובן ככל שמספר ההטלות יותר גדול אני יכול לנבא את זה לנבא את זה בצורה יותר מדויקת. אבל נגיד מספר הטלות מאוד מאוד גדול אני יכול לנבא לגמרי במדויק את מה שיקרה בסקאלות הגדולות ברמה הקולקטיבית, ובו-זמנית לכל פרט יש חופש. בדיוק מה שהרמב"ם אומר, כל מצרי יכול היה להשתעבד בישראל או לא להשתעבד בישראל, היה לו חופש. איך זה מתיישב עם זה שהקדוש ברוך הוא קבע? חוק המספרים הגדולים. בעצם מה שיוצא זה שהוא אמר שכלל המצרים, יהיו מצרים שישתעבדו בישראל. מי זה המצרים? לכל אחד יש את דרגת החופש. כל אחד יכול להחליט אם כן או לא. אבל תכלס יהיו שלושים אחוז שישתעבדו בישראל או משהו כזה.
[Speaker B] רגע, אבל הקפיצה הזו מקובייה לבחירה חופשית היא ממה? הרי הקובייה היא בוודאי דטרמיניסטית לחלוטין.
[הרב מיכאל אברהם] אני אדבר על זה, לשם אני חותר. זאת אומרת אני הרי הבאתי את זה בתור דוגמה לשימוש בסטטיסטיקה על הכרעות אנושיות, לא על קוביות. ואני ארצה לדון בזה מול מה שדיברנו בשיעור הקודם. אז אני מגיע. אז הטענה בעצם של הרמב"ם שאתה יכול להפעיל את חוק המספרים הגדולים על התנהגויות אנושיות, ולכן ברמה הקולקטיבית אתה יכול לנבא מראש מה יקרה, בעוד שברמה הפרטיקולרית, הפרטית, האינדיבידואלית, לכל פרט יש חופש לנהוג כמו שהוא מבין ממש כמו הטלות של קובייה. עכשיו, בעצם מה הדבר הזה בעצם אומר? הדבר הזה בעצם אומר שאני משתמש בכלי כמו חוק המספרים הגדולים שהוא בסך הכל כלי הסתברותי כאשר התופעה שבה אני עוסק היא תופעה של הכרעות של בני אדם. המצרים החליטו כל אחד מהם אם להשתעבד בישראל, לא להשתעבד בישראל, אז אם יש הכרעות של בני אדם, הרי ראינו ששיקולים הסתברותיים לא רלוונטיים לגביהם. אז למה פה כן? או כמו ששמואל העיר קודם, מילא הטלות קובייה שזה עניין מקרי, אבל פה זה הכרעות של בני אדם, איך אני עושה בכלל את ההשוואה בין חוק המספרים הגדולים בהטלות קובייה לבין חוק המספרים הגדולים ביחס להתנהגות של בני אדם? יש בהקשר הזה, יש גם כן כתבתי בטור באתר, טור חמש מאות שלושים ותשע. תודה רבה, נגיד שמטעמו של
[Speaker C] השר ניר ברקת נמסר בתגובה השר עובד למען הציבור והשירות.
[הרב מיכאל אברהם] אז דיברתי שמה, היה הבן שלי הגיע הוא עבד בפייסבוק. ויום בהיר אחד הוא מגיע אליי אומר תשמע זה ממש מתסכל מה שאני רואה שם ממרומי האולימפוס שם בפייסבוק. מה זאת אומרת? אני יכול להגיד לך מראש שבמלבורן בשעה אחת עשרה צריכת הקוטג' תעלה בחמישה עשר אחוז. זאת אומרת מה זה להגיד? אני יכול לקבוע שזה מה שיקרה. זאת אומרת אם אני אפעיל איזשהו קמפיין מסוים מסוג מסוים ואכוון אותו לתושבי מלבורן ואני אדאג לזה שזה יפעל לקראת יום שני בשעה אחת עשרה בבוקר, אז אני כבר עכשיו אומר לך יום שני באחת עשרה בבוקר צריכת הקוטג' במלבורן תעלה בחמישה עשר אחוז. זאת אומרת שאתה מסתכל מנקודת המבט מהגג של פייסבוק, אתה מסתכל על העולם, בעצם דרך המחשבים כמובן, אתה מסתכל על העולם אז אתה בעצם רואה שהאנושות היא בסך הכל כנמלים. זאת אומרת אתה איזושהי התנהגות קולקטיבית שאתה בעצם יכול לתמרן אותה, אתה מסובב כפתור והתוצאות נקבעות בצורה ממש מדויקת. זאת אומרת מישהו… מי שיודע לנהל את העסק הזה, ואתה עובד על מספרים מספיק גדולים, אז התוצאה יוצאת ממש מדויקת. זה בעצם אומר שבני אדם חיים באיזושהי תחושה מאוד חזקה של חופש, כשכל אחד מאיתנו מרגיש שהוא חופשי והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה וכולי, כשבעצם אנחנו עבדי עבדים. זאת אומרת, בעצם בסופו של דבר בפייסבוק עם הכפתור שולטים בנו כמו קן של נמלים. ואמר לי כי איך זה מתיישב עם תפיסה של בחירה חופשית, של חופש וכל מיני דברים כאלה? אז מה שעניתי לו זה את מה שאמרתי קודם בשיטת הרמב"ם. זאת אומרת, כאשר אתה חוזה באופן קולקטיבי מה יקרה במקום מסוים, התחזית הזאת עוסקת בהתנהגות הקולקטיבית, איך יתנהגו כל תושבי מלבורן, לא יודע כמה אנשים יש שמה, אבל כל תושב ותושב של מלבורן יש לו בחירה חופשית האם לקנות קוטג' או לא לקנות קוטג'. אבל תכלס אני יודע שבסך הכל אצל כל תושבי מלבורן, אחרי שאני אפעיל את הקמפיין הרלוונטי, חמש עשרה אחוז תהיה העלייה בקניית הקוטג'. או דוגמה אחרת הוא אומר, תמיד בשוק מחנה יהודה תמיד ביום חמישי בערב הוא מוצף באנשים, בניגוד לערבים אחרים ששמה זה לא קורה. עכשיו, אם תבדוק, אני מניח שתראה שזה לא אותם אנשים כל פעם. יש הרבה מאוד אנשים שפעם באים פעם לא באים, אבל תכלס תמיד יוצא שביום חמישי בערב השוק מוצף, למרות שזה כל פעם אנשים אחרים. אז מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שהאנשים הפרטיים פועלים באופן לגמרי חופשי, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל כשאתה מסתכל על התופעה הקולקטיבית אני יכול להגיד לך בדיוק מראש מה יקרה. כל יום חמישי בערב השוק יהיה מוצף. מי יהיה שם, מי אותם אנשים שיבחרו להגיע לשוק ביום חמישי בערב, כל פעם זה יהיה מישהו אחר, או לפחות חלק יהיו אחרים. לכן ברמה הפרטית יש חופש גמור למרות שברמה הקולקטיבית אני יודע בדיוק להגיד לך מה יקרה. ואם אני אפעיל שמה עוד משהו בשוק, אז אני אומר לך שיהיו עוד עשרה אחוז של אנשים ביום חמישי הבא כי אני אפעיל איזה קמפיין בפייסבוק שקורא לאנשים להגיע שמה לשוק או משהו כזה. ושוב, כל בן אדם לחוד יש לו בחירה חופשית, כן יגיע לא יגיע, זה בכלל לא חייב להיות שזה יהיה אותם בני אדם כמו קודם רק עוד עשרה אחוז. לא, יכול להיות שחלק שהיו בשבוע שעבר בכלל לא היו, אבל תכלס כשתסתכל על כלל האנשים יהיו שמה עשרה אחוז יותר. והוא יודע את זה מראש, מתוך הניסיון הוא כבר יודע איך דברים כאלה עובדים. כן, אחד הדברים המדהימים ששמעתי פעם בשם הרב וייטמן, הוא הרב של תנובה, הוא גיסו של הרב בלומנצווייג שהיה ראש ישיבת ירוחם, אז הוא סיפר לי בעניין בשם הרב וייטמן, שהרב וייטמן אומר אתה לא תאמין איזה אפקטיביות יש לפרסומת על קוטג', לכן נזכרתי בקוטג'. איזה אפקטיביות יש לפרסומת על קוטג'. עכשיו זה לא יאומן, באמת אין אדם בישראל שלא מכיר היטב את המוצר הזה. כן, זה מוצר ישראלי הרי קוטג'. אין אדם בישראל שלא מכיר היטב את המוצר הזה של קוטג'. אז למה זה בכלל משנה שפתאום תנובה יוצאת בקמפיין על קוטג'ים? מה מתוך הקמפיין הזה גורם לי לקנות יותר קוטג'? אני מכיר קוטג', אני מכיר את עצמי, אם אני אוהב קוטג' אני אקנה, אם אני לא אוהב קוטג' אני לא אקנה. למה זה שהם עושים קמפיין בכלל ישפיע עליי כשהמוצר הוא מוצר לגמרי מוכר, זאת אומרת אין פה שום דבר שום דבר חדש? חוץ מזה שקוטג' מרענן והוא מעין עולם הבא, או לא יודע מה איזה שיר עליז בשבחי הקוטג', אוקיי? אבל זה לא חידש לך כלום. זאת אומרת, זה לא כן אתה לא באמת חושב שזה מעין עולם הבא, אתה או שאתה אוהב קוטג' או שאתה לא אוהב קוטג', אבל זה לא למה זה ישפיע? עכשיו הוא אומר אתה לא מאמין כמה זה משפיע. הוא אומר הוא נמצא שמה בתנובה, הוא אומר אני יודע מכיר את הנתונים, אתה לא מאמין כמה זה משפיע. הם יוצאים לקמפיין על קוטג', אחרי שלושה ימים המכירות עולות פלאים.
[Speaker D] אבל זה בכל מקום ככה, זה לא רק קוטג', כל פרסומת חודרת לתת מודע של בן אדם.
[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל אני אומר שאני השתמשתי בקוטג' כדוגמה, ברור לי שזה לא רק בקוטג'.
[Speaker D] לא, אבל כל הציבור הוא נוהג כצאן, אז על מה שאתה תיתן לו אז הם יאכלו את זה וזה הכל. זה גם סוני או קוטג' או כל דבר כזה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, לא טענתי על קוטג', קוטג' הוא דוגמה, אני לא התכוונתי שזה קורה רק בקוטג'. באופן כללי שהדברים האלה קורים. יש לי חבר שסיפר לי פעם, הוא עסק היה פעם בעסקי פרסום, אז הוא סיפר לי לפני הרבה שנים שיש בארצות הברית הייתה באותו זמן לפחות אני לא יודע אם זה עדיין קיים, הייתה עיירה ששילמו לכל התושבים שלה כסף והצמידו להם לאיזשהו מונה או מכשיר מדידה שעוקב אחריהם ומתעד כל מה שהם קונים כל הזמן, כל בני כל האנשים של העיירה. כולם. עיירה שלמה שהיא חוות ניסויים של חברות פרסום. ואז הם היו עושים ניסיונות, נגיד אנחנו עושים עכשיו פרסומת לקוטג', מיד אני רואה כי יש תיעוד, כל אחד שקנה קוטג' מיד מתועד. אני מיד רואה את האפקטיביות של הפרסומת. זאת אומרת, הוא אומר, אתה יכול פשוט להזיז שמה את האנשים ממש כמו מריונטות בתיאטרון בובות כזה. ואתה פשוט יכול לשלוט בהתנהגות של האנשים, ואתה מיד רואה את הפידבק. ואתה לומד משם איזה פרסומת עובדת, איזה פרסומת לא עובדת, אתה משנה קצת, אתה בודק אם צריכת הקוטג' עלתה. זאת אומרת, זה ממש מגרש משחקים כזה שאנשי הפרסום יכולים לבדוק עליו בזמן אמת איך עובדים קמפיינים שונים של פרסום. בכל אופן אני חוזר לענייננו, בעצם מה שאני רוצה לטעון זה שהתמונה המזעזעת הזאת, והיא באמת מזעזעת, היא לא סותרת בשום צורה את הטענה שהאנשים הם חופשיים. לא רק שהם חופשיים תיאורטית, אפשר היה להגיד, הם חופשיים אבל הם בוחרים לא לעשות שימוש בחופש שלהם. לא, לא, הם גם עושים שימוש בחופש שלהם. הם חופשיים והם נוהגים באופן חופשי. ואת הראייה. מה?
[Speaker B] איך אפשר להגיד את זה? הרי עם כל פייסבוק וכל המערכות הדומות, הרשתות האחרות, התגייסו כולם משום מה ביום אחד ויחליטו שאת כל המשאבים שלהם, את כל הטריליונים שלהם, הם ישקיעו בקוטג' ביום שני הקרוב, אז הנקודת בחירה תישאר מאוד מאוד דלה בסוף.
[הרב מיכאל אברהם] כן, היא תישאר דלה, בדיוק זו הנקודה.
[Speaker B] לא, אבל איזו בחירה זו אם אתה אחד ממיליארד יכול לבחור, זה סתם אשליה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני אגיע לזה עוד רגע.
[Speaker B] אני אביא לרב דוגמה, היום היה אצלי חולה במרפאה. הוא בא עם ג'ינס קרוע ומוכתם בכל מיני כתמים. היה לי ברור שהוא קנה את זה ככה, אבל בכל זאת גיחכתי אמרתי לו אתה יודע אתה צריך לתקן את זה, שים לב שזה התלכלך לך פה הרבה. אמר לי מה קרה לך אני הזמנתי את זה, עלה לי הרבה מאוד כסף להזמין את זה, לא זוכר מאיזה ארץ. עכשיו, אני כמובן ידעתי את זה מראש, אבל שאלתי את עצמי אם הוא היה בא לפני איזה שלושים שנה או ארבעים שנה עם הג'ינס הזה, הייתי שואל אותו מה אתה מרגיש כלפי זה? הוא היה אומר זה ממש תוצאה
[הרב מיכאל אברהם] של סביבה, תוצאה של אופנה, של טרנדים וכדומה.
[Speaker B] זה לא רק באופנה, זה בעצם בחינוך, בהכתבות, נדבר על זה.
[הרב מיכאל אברהם] יש אתה מזכיר לי אתה יודע שכשאתה קונה משהו בלי סוכר אתה משלם עליו יותר. כשאתה קונה ג'ינס עם פחות בד אתה גם כן משלם עליו יותר. זאת אומרת, בעולם שלנו ככל שאתה מקבל פחות סחורה ככה אתה משלם עליה יותר. כמה דברים שמורידים לך מתוך העניין זה רק מעלה לך את המחיר. אתה קונה חלב נטול לקטוז, אני לא יודע מה, אתה משלם יותר כי חסר הלקטוז. זה עולם שבו כשיש לך חורים בג'ינס הוא עולה יותר למרות שיש פחות בד. אני כבר לא מדבר על שמלות של נשים, שככל שיש פחות בד זה עולה יותר. החיסכון בבד הוא ממש תופעה מרתקת בעולם האופנה הנשית. בכל אופן, וזה לא חיסכון
[Speaker D] בכסף, זאת אומרת החיסכון בבד הוא
[הרב מיכאל אברהם] עומד ביחס הפוך לחיסכון בכסף. בכל אופן אבל הטענה שאני רוצה לטעון אבל זה שבמישור הפרטי יכול להיות חופש בעוד שבמישור הקולקטיבי אני יכול להגיד לך מראש מה יקרה. ההתנהגות היא כמו עדר דטרמיניסטי. שזה ממש שיקוף של חוק המספרים הגדולים, אבל הפעם זה חוק המספרים הגדולים שעוסק בהתנהלות של אנשים. זאת אומרת בהכרעות של אנשים, ולא בהטלת קובייה. אני רק לפני שאני ממשיך, אני רק אעיר עוד הערה. גם כשאני מדבר על הטלות של קובייה ועל זה דיברנו ממש בתחילת הסדרה נדמה לי, גם כשאני מדבר על הטלות של קובייה, למעשה הטלה של קובייה היא לא אירוע מקרי. אין שם שום דבר מקרי, זה חוקי ניוטון. זאת אומרת אתה זורק את הקובייה, מפעיל עליה כוח, היא עפה, יש אפשר לעשות את החישוב, באופן עקרוני זה חישוב מאוד מסובך, אבל באופן עקרוני אפשר לעשות את החישוב הזה, ואני אגיד לך על איזה פאה הקובייה תיפול. אין שם שום דבר מקרי. לכן התחושה הזאת כאילו שהסתברות מתארת אך ורק אירועים מקריים היא טעות. להפך, ההסתברות לעולם לא מתארת אירועים מקריים. זה בכלל לא קורה. כשהאירועים הם אירועים כשאנחנו מתארים אירועים דרך הסתברות, כמו קובייה או הטלת מטבע או כל מיני דברים מהסוג הזה, זה תמיד אירועים דטרמיניסטיים. אלא שאנחנו לא יודעים לעשות חישוב מדויק של איפה על איזה פאה תיפול. תיפול הקובייה או על איזה צד תיפול המטבע, אז אני משתמש בכלים סטטיסטיים, כי אני לא יודע לעשות את החישוב, החישוב הוא מסובך, אבל ברמה העקרונית יש חישוב כזה, זאת אומרת אפשר היה לעשות את החישוב הזה, זה בכלל לא שום אין פה שום דבר מקרי. ואם תגידו שזה תלוי בעוצמה שאני מפעיל על הקובייה והזווית שהקובייה יוצאת ממנה, שזה לכאורה לא חוקי ניוטון זה איך שהאצבע שלי מוציאה את הקובייה לדרך, נגיד לכם כן, אבל גם היד שלי כשהיא זזה זה תוצאה של חוקי ניוטון, אז תלכו צעד אחד אחורה, אבל בסוף בסוף התהליכים הם תהליכים מכאניים דטרמיניסטיים.
[Speaker B] והנמשל והבחירה של אדם היא גם כן ממש אחד לאחד. אם היינו מסוגלים להיכנס לרזולוציה של השפעות משחר נעוריו והגנטיקה וכל השילוב שלהם, אם היינו מסוגלים לעשות את זה, אז היינו יודעים בוודאות גמורה מה הוא יבחר.
[הרב מיכאל אברהם] כביכול. אז גם לזה אנחנו נגיע עוד מעט, ואני טוען שלא. אז הטענה בסופו של דבר שאני רוצה לומר זה שזה שהשימוש שלנו בהסתברות בעצם בפועל לא נעשה אף פעם על אירועים מקריים. אני שאלתי כאילו מילא אירועים מקריים, אבל למה לחופש בני אדם, אבל צריך לזכור שגם כשאני מדבר על אירועים מקריים כמו הטלת מטבע או קובייה זה לא באמת אירועים מקריים. אין שום דבר מקרי. אלא מאי יש פה תלות מאוד רגישה בתנאי התחלה או דברים כאלה, ולכן ההנחה היא שזה מה שנקרא במתמטיקה ארגודי, זאת אומרת שאפשר להשתמש בזה בכלים הסתברותיים כדי לתאר את העניין הזה. אבל זה זה רק הערה בסוגריים. עדיין, כן, המקום היחידי שבו אנחנו מכירים אירועים שהם באמת מקריים ולא רק מסובכים ולא ניתנים לחישוב זה אולי תורת הקוונטים, לפחות לפי הפרשנויות המקובלות. אבל דווקא בתורת הקוונטים השימוש בהסתברות הוא מאוד מבלבל ומאוד נראה לאנשים לא טבעי. אנחנו לא מבינים את תורת הקוונטים. למה אנחנו לא מבינים? בהטלת קובייה אנחנו מבינים מצוין את השימוש בהסתברות. מה הבעיה? מה כל כך מסובך בקוונטים? מה שמסובך בקוונטים זה שקוונטים זה באמת אירוע מקרי. זה לא אירוע שמסובך לחשב אותו. בניגוד לקובייה או למטבע ששמה זה רק קשה לחשב אבל אין שם שום דבר שהוא מקרי. זאת אומרת דווקא כאשר אנחנו משתמשים בהסתברות על אירועים מקריים דווקא שם זה לא המצב הטבעי, זה מצב שדורש הסבר, והאמת שזה לא באמת הסתברות בתורת הקוונטים אבל לזה אני לא אכנס. המושג הסתברות שאנחנו משתמשים בו בדרך כלל זה על אירועים אירועים דטרמיניסטיים שאין לי ידע לגביהם ויש איזה שהם תנאים מסוימים ואני מפעיל עליהם כלים הסתברותיים. אז זה רק אני אומר בסוגריים. אז אז עכשיו בעצם הטענה שאני ממש מה שאני בעצם רוצה לטעון זה שההתנהגות האנושית גם היא יכולה להיות מתוארת על ידי כלים הסתברותיים. כמו שאמרתי קודם בפעם קודמת זאת אומרת כל הפסיכולוגיה בעצם בנויה על זה. פסיכולוגיה מנסה לתאר באופן סטטיסטי איך בני אדם מתנהגים כולל תגובות שקולות שלהם, תגובות יזומות שלהם, לא רק תגובות שנעשות בלי מחשבה או בלי תהליך של הכרעה, אינסטינקטיביות כאלה. לא, גם תגובות שאדם מכריע להגיב גם זה מתואר על ידי איזשהם התפלגויות סטטיסטיות, איזשהם עקרונות סטטיסטיים. אז זה בעצם אומר שהתנהגות אנושית כן יכולה להיות מתוארת על ידי התפלגות סטטיסטית. עכשיו אני רוצה להסביר קצת יותר את הנקודה הזאת ולהתחיל להגיע לנקודות ששי העלה קודם. נגיד עכשיו שאני מי שהבאתי את הדוגמה הזאת נגיד עכשיו שאני בונה קובייה מוטה או מטבע מטבע מוטה. אבל מטבע מוטה בעצם יש שמונים אחוז סיכוי שהוא ייפול על עץ ועשרים אחוז שהוא ייפול על פלי, לא חצי חצי כן זה לא מטבע הוגנת. אז כשאני אעשה את הטלת מטבע אחת אני לא יכול לדעת מה יצא, יכול להיות שזה ייפול על עץ יכול להיות שזה ייפול על פלי. כמובן יש יותר סיכוי שזה ייפול על עץ כי המטבע היא לא הוגנת אבל עדיין זה יכול גם ליפול על פלי. אבל אם אני אטיל את זה מיליארד פעמים אז אני יכול להגיד לכם שמונה מאות מיליון פעמים זה ייפול על עץ מאתיים מיליון פעמים זה ייפול על פלי. זאת אומרת גם כשההתפלגות היא לא התפלגות מאוזנת אלא גם כשההתפלגות היא מוטה זאת אומרת אני יכול לשנות את העניין גם אז בסופו של דבר פועל חוק המספרים הגדולים. זאת אומרת תשליכו הרבה פעמים את הקובייה או תעשו הרבה פעמים את הניסוי אתם תגלו שהתוצאות. בעצם משקפות את התוחלת, את הממוצע. אוקיי, אם הממוצע הוא שישית לכל פאה של קובייה, אז אם תטילו מספיק פעמים, באמת שישית מהפעמים זה יפול על כל פאה. וחוק המספרים הגדולים עובד גם כאשר המצבים הם מוטים, שהקובייה לא הוגנת או המטבע לא הוגנת, גם אז זה עובד. רק שאז התוצאות לא יהיו שישית שישית שישית או חצי חצי במטבע, אלא שמונים עשרים, שמונים אחוז עשרים אחוז במטבע. בסדר, אבל עדיין זה יכול לנבא בצורה טובה מאוד מה יקרה במישור הקולקטיבי. עכשיו שימו לב שגם כשאני עושה הטיה של הסיכויים של המטבע, עדיין כל הטלה היא לא תלויה בהטלה האחרת. יש אי-תלות בין ההטלות השונות, כל הטלה זה הטלה לעצמה וההסתברות היא שמונים עשרים. אבל מה שקרה בהטלה הקודמת לא משפיע על ההטלה הבאה. ואת האי-תלות קיימת גם במצב הזה. ואת האי-תלות לא מייחדת רק מצבים שזה הסתברות שטוחה, כן, שקולה לשני הכיוונים. האי-תלות קיימת גם במקום שההסתברות היא לא שקולה, גם כשזה שמונים עשרים. וגם שם האי-תלות היא תנאי לזה שחוק המספרים הגדולים יעבוד. בלי זה חוק המספרים הגדולים לא עובד. ולכן הטענה שלי עכשיו, וזה כבר תשובה לאחת ההערות של שמענו מקודם, גם כאשר ההסתברות היא שמונים עשרים וגם כאשר ההסתברות היא תשעים ותשע אחד, עדיין אני טוען שלאדם החופשי יש חופש בחירה. יש לו חופש בחירה כי הוא יכול להחליט על התשעים ותשע ויכול להחליט על האחד, ואני אגיד לכם יותר מזה. כשלבן אדם יש בחירה חופשית, אז זה בעצם אומר כמו עם המיכל של הכדורים, שיש תשעים ותשעה כדורים אדומים וכדור אחד שחור. כשלבן אדם יש בחירה חופשית, בסופו של דבר זה שיש תשעים ותשעה כדורים זה לא אומר, אם הוא יחליט הוא ירים את השחור, כי זה מה שהוא רוצה. לכן כשאתה מדבר על פעולות של בן אדם, העובדה שמדובר בתשעים ותשע מול אחד זה לא אומר שאין לו חופש בחירה, יש לו חופש בחירה. רק שחופש הבחירה הזה קיים במישור הפרטי, במישור הקולקטיבי אני אומר לך תשעים ותשע אחוז מהתוצאות יצאו ככה. במישור הפרטי יש לך אפשרות לבחור באפשרות של האחוז האחד או באפשרות של התשעים ותשעה אחוזים. כן? הראשונים למשל דנים על, התורה אומרת שהקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו של פרעה. אז ראשונים כבר שואלים, אם הקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו אז לא הייתה לו בחירה חופשית, אז למה הענישו אותו? יש כל מיני הסברים, כי זה היה מגיע לו מקודם וכולי, זה לא עוזר הרבה ההסבר הזה אבל יש כאלה שמסבירים כך. אבל אחרים בעצם טוענים שהקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו פירוש הדבר הוא בעצם שינה את המשקולות ההדדיות. זאת אומרת אם נגיד במצב הרגיל הסיכוי של המצרים שיחליטו לשעבד את ישראל היה שני אחוז. למה שיעשו דבר כל כך מרושע? בסדר, שני אחוז. והקדוש ברוך הוא, או שלא ישחררו את ישראל היה סיכוי של שני אחוז. בסדר, כי הכבדת הלב לא הייתה על המכות, היא הייתה על אי שחרור. אז נגיד שהסיכוי של המצרים בלי התערבות של הקדוש ברוך הוא שהם היו משחררים את עם ישראל נגיד שהוא תשעים ושמונה אחוז, עם שני אחוז שהם לא ישחררו את ישראל. עכשיו הקדוש ברוך הוא מתערב והוא משנה את המשקולות ועכשיו הוא הופך את זה לחמישים חמישים. עכשיו עדיין המצרים יכולים להחליט לשחרר את ישראל או לא לשחרר את ישראל.
[Speaker D] זה לא תלות מצרים, זה תלות פרעה בלבד.
[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי?
[Speaker D] זה לא תלות מצרים, זה תלות פרעה בלבד.
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה לי, אז פרעה, לא אכפת לי
[Speaker D] כרגע, פרעה.
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה לי, זה לא הנקודה, אז פרעה. לא משנה לי, זה לא הנקודה. אז הטענה שאני לא מדבר עכשיו על חוק המספרים הגדולים, אני מדבר עכשיו על משהו אחר. אני בעצם רוצה לטעון שנגיד שלפרעה בבחירתו החופשית אם לא הייתה מעורבות אלוקית, אז הוא בעצם היה בוחר לשחרר את ישראל. אוקיי? עכשיו בא הקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו ולכן הוא לא שחרר את ישראל. שואלים אז למה מענישים את פרעה? הרי הקדוש ברוך הוא בעצם הכריח אותו לעשות את זה? התשובה היא לא, הקדוש ברוך הוא לא הכריח אותו לעשות את זה, הוא רק שינה את המשקולות ההדדיות בין שתי האופציות לשחרר ולא לשחרר את ישראל. עכשיו זה לא שתיים מול תשעים ושמונה אלא חמישים מול חמישים. עדיין פרעה יכול היה להחליט לשחרר את ישראל. אבל ברגע ששינו את המשקולות, אז הסיכוי שזה יקרה הוא קטן. ואם שינו את המשקולות לתשעים ושמונה שתיים, אז הסיכוי הוא עוד יותר קטן שזה יקרה. אבל עדיין הוא היה יכול להחליט להתגבר וללכת לכיוון של השני אחוז ואז הוא היה משחרר את ישראל למרות הכבדת הלב. זאת אומרת הטענה שלי זה שזה לא אומר בשום צורה שאין לו בחירה חופשית, יש לו בחירה חופשית. אם הוא היה מחליט לעשות אחרת הוא היה עושה אחרת. אלא מה? שכיוון ששינו את המשקולות ההדדיות, אני יכול להגיד לך מראש רוב הסיכויים שהוא לא ישחרר את ישראל כי הכבדתי את ליבו אבל יש לו בחירה חופשית. עכשיו אני ארצה יש לחלק מכם מכירים את המודל הטופוגרפי שלי לבחירה חופשית, אני רוצה קצת להסביר את העניין הזה כי הוא זה שעומד מאחורי מה שאני מתאר כאן. יש מבוכה מאוד גדולה מסוג המבוכות שתיארתי קודם אצל הבן שלי, יש מבוכה מאוד גדולה סביב השאלה אם לבן אדם יש בחירה חופשית, הרי בסופו של דבר הדברים נקבעים על ידי הגנטיקה או הסביבה או החינוך או בית ההורים או מה שלא יהיה. ולכן בסוף בסוף אתה לא יכול להגיד לי שהבן אדם בוחר באופן חופשי. הנסיבות, כולל הגנים, לא משנה, הנסיבות, נייצ'ר ונרצ'ר ביחד, זה הכל נסיבות, קובעים את מה שהוא יעשה. וזה שאני לא יכול לדעת מראש מה הוא יעשה זה כי החישוב מסובך, נכון כמו הקובייה, הטלת הקובייה, אוקיי? זה רק בגלל שהחישוב מסובך, אבל בסופו של דבר יש חישוב כזה. אם יש חישוב כזה, אז הדבר הזה אומר למעשה שמדובר פה בתהליך דטרמיניסטי. בעצם בסופו של דבר מה שהבן אדם עושה, חושב, מידות הנפש שלו, לא משנה מה, זה בעצם תהליך דטרמיניסטי, השפעה של הנייצ'ר והנרצ'ר ששניהם ביחד, הדילמות הנצחיות האלה של נייצ'ר אור נרצ'ר, זה תמיד אף פעם לא מוגדר אבל לא משנה, אוהבים מאוד להשתעשע בזה. בכל אופן, אז ולכן בעצם רואים בתוצאות של הגנטיקה, בתוצאות של מחקרים פסיכולוגיים או של מדעי המוח, אנשים רואים מתקפה על התפיסה של רצון חופשי, כי זה בעצם אומר שאנחנו מופעלים על ידי הגנום שלנו, המוח שלנו, הסביבה שלנו, לא משנה מה, ואנחנו מופעלים, אנחנו לא בוחרים באופן חופשי. ולכן הממצאים המדעיים החדשים האלה לכאורה תוקפים את התפיסה של בחירה חופשית. עכשיו כן, תמיד אומרים תראו תסתכלו את הסטטיסטיקה של כמה דתיים יש מבין אלה שנולדו בבית דתי וכמה דתיים יש מבין אלה שנולדו בבית חילוני, אז זה אומר שבעצם הבית קבע מה אתה תהיה, לא אתה מחליט מה אתה תהיה. נכון, יש גם לפעמים כאלה שיוצאים חילוניים מבית דתי או דתיים שיוצאים מבית חילוני, אז יש השפעות אחרות שעשו את זה, אבל תכלס בסוף בסוף מה שיוצא זה תוצאה של מכלול השפעות, זאת בעצם הטענה. עכשיו מה שאני בעצם רוצה לומר כאן זה שהטענה הזאת מניחה הנחה אבסורדית לגבי התפיסה הליברטנית, התפיסה שיש לאדם בחירה חופשית, שהאדם מכריע באופן חופשי. התפיסה, המתקפה הזאת על הליברטניות בעצם מניחה שליברטניות שוללת את עובדת ההשפעה של הגנטיקה על האדם, ואם יש השפעה של הגנטיקה על האדם סימן שהעולם הוא דטרמיניסטי ולא ליברטני. אוקיי? זאת אומרת אם אתה מעלה טיעון מהסוג הזה אתה בעצם אומר אני תופס את התפיסה הליברטנית כתפיסה שבה אדם פועל בוואקום, וברגע שאתה מראה לי שהוא לא פועל בוואקום אלא השפעות מסוימות גורמות לו להתנהג כך או להתנהג אחרת, אז זה אומר שהליברטן לא צודק. אבל זה לא נכון, אתה בנית פה איש קש ותקפת אותו. זה לא נכון, התפיסה הליברטנית לא אומרת שאדם פועל בוואקום. הליברטן גם הוא מסכים שהגנטיקה משפיעה עלינו, על תכונות הנפש שלנו, על ההחלטות שלנו, על התחושות שלנו, על ההתנהגות שלנו. זה ברור, אף אחד לא מתכחש לזה. אז מה ההבדל בכל זאת בין ליברטן לבין דטרמיניסט? אז כדי להסביר את זה יותר אז אני אשתמש במשל של מתווה הטופוגרפי. בעצם הטענה היא כזאת, תדמיינו מצב שיש איזה שהוא מתווה טופוגרפי כזה, הרים, גאיות, אוכפים, גבעות, כן, כל מיני מתווה טופוגרפי, כל מיני מתווה שטח. אוקיי? עכשיו אם אני שם כדורון מסוים באיזשהו מקום על המתווה הטופוגרפי הזה אני יכול לדעת לאיפה הוא יגיע, נכון? אני יכול לחשב את המסלול שלו דרך הכוחות שפועלים עליו, אנרגיה פוטנציאלית או לא משנה מה, אבל בסופו של דבר אני יכול להגיד לכם איך ינוע הכדורון הזה, או אם אני מעביר שם איזה שהוא זרם מים. אוקיי? אז אני יכול להגיד לכם מתווה השטח מראה לנו לאיפה יזרמו המים, נכון? הוא מכתיב לאיפה יזרמו המים. עכשיו אני אומר בוא נשים על המתווה הטופוגרפי הזה בן אדם, לא כדורון ולא זרם מים, בן אדם. האם אני יכול להגיד לאיפה הבן אדם ילך? לא. למרות שהבן אדם הוא יצור פיזיקלי והמתווה הטופוגרפי מפעיל עליו כוחות כמו שהוא מפעיל על הכדורון או על המים, נכון? חוקי ניוטון פועלים גם על בני אדם. אם אני עומד באיזשהו מקום שיש נגיד הר לפה, נגיד אני עומד כאן, יש הר לפה ויש עמק לפה, בסדר? כשאני עומד פה ברור שיש פועל עלי כוח גרוויטציה כלפי מטה, נכון? מנסה לדחוף אותי למטה. במובן הזה אני בדיוק כמו הכדורון או זרם המים, זאת אומרת פועל עלי כוח פיזיקלי כי אני אובייקט פיזיקלי, אוקיי? אבל העובדה היא שבניגוד לכדורון או לזרם מים, אני לא בהכרח ארד למטה. אני יכול לבחור לעלות ואני אטפס על ההר למרות שזה נגד הכוח שפועל עלי. מה ההבדל? ההבדל הוא לא במישור הזה של איזה כוחות פועלים עלי, אני יצור פיזיקלי, הכוחות שפועלים עלי זה אותם כוחות שפועלים על מים או על כדורון. ההבדל הוא בשאלה מה אני עושה עם הכוחות האלה. המים והכדורון, הכוחות האלה קובעים להם את ההתנהגות שלהם, את המסלול שלהם, מה שהם יעשו. מה שקורה אצל בן אדם זה שהכוחות האלה משפיעים על מה שהוא יעשה, אבל לא קובעים את מה שהוא יעשה. זאת אומרת, אם תשימו מאה בני אדם בנקודה הזאת, אני מניח שמספר אלה שיחליטו לטפס ומספר אלה שיחליטו לרדת לא יהיה חמישים-חמישים. יהיו יותר שירדו מאשר שיעלו. אבל עדיין לכל אדם לחוד יש החלטה חופשית אם לעלות או לא לעלות. אתם רואים איך זה מתקשר למה שאמרתי קודם. זאת אומרת, המתווה הטופוגרפי הזה בסך הכל זאת הכבדת לב פרעה. הכבדת לב פרעה בעצם אומרת תראה, נגיד שהמצב הרגיל היה כזה ואני עומד כאן, אז אני יכול להחליט ללכת ימינה ואני יכול להחליט ללכת שמאלה בסיכוי שווה, בסדר? נגיד לצורך הדיון, כי המתווה לא מפעיל עלי שום כוח, לא ימינה ולא שמאלה כי אני עומד על משטח ישר, אוקיי? עכשיו מה שעושה הקדוש ברוך הוא לפרעה, הוא מעמיד אותו על משטח כזה. עכשיו פרעה יכול להחליט לטפס, כי הוא בן אדם הוא לא כדורון, הוא יכול להחליט לטפס והוא יכול כמובן גם להידרדר כלפי מטה, לתת לכוחות למשוך אותו כלפי מטה. החלטה שלו, אוקיי? עכשיו אני אומר, אם אני אשים את פרעה מאה פעמים במצב כזה, אז אני מניח שמספר הפעמים שהוא יחליט לרדת למטה יהיה גדול יותר מאשר מספר הפעמים שהוא יחליט לטפס למעלה. בניגוד למצב שאם הוא היה עומד כאן, אני מניח שחצי מהפעמים הוא היה הולך ימינה חצי מהפעמים הוא היה הולך שמאלה. ואם זה ככה, אז נגיד זה יהיה שבעים-שלושים, אוקיי? אבל עדיין בכל אחת מההכרעות שלו זאת הכרעה חופשית, הוא יכול להחליט אם הוא עולה על ההר או שהוא יורד אל העמק, הכרעה חופשית. ובכל זאת אני יכול להגיד לכם באופן סטטיסטי שאם תשימו הרבה בני אדם בסיטואציה הזאת, שבעים אחוז מהם ירדו לעמק ורק שלושים אחוז יעלו להר, ואם תשימו אותם בסיטואציה כזאת, אז חצי ילכו לפה וחצי ילכו לפה.
[Speaker D] מה זה אומר? הנחה בלבד. מה? זה הנחה בלבד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא הנחה, לא, זה הנחה…
[Speaker D] יש כזה פתגם, הרב יש כזה פתגם ששום לוגיקה לא עומדת מול טיפשות אנושית.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, פתגם זה דבר יפה, פתגם זה דבר יפה אבל פסיכולוגים עושים סטטיסטיקה.
[Speaker D] כן, אבל אי אפשר לנבא. סטטיסטיקה עובדת, סטטיסטיקה עובדת.
[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק הנקודה. כאשר אתה בא לחזות התנהגות של בן אדם פרטי הפסיכולוג לא יכול לעשות את זה, כי לאדם פרטי יש בחירה חופשית. אבל אם הפסיכולוג תשאל אותו מה יקרה לקבוצה גדולה של בני אדם שיהיו במצב הזה, הוא יכול להגיד לך ששישים אחוז יעשו ככה וארבעים אחוז יעשו ככה.
[Speaker D] ואם אלו יהיו קוסמופוליטנים? נו אז מה? אז קוסמופוליטנים, אז מה זה משנה?
[הרב מיכאל אברהם] אז יש סטטיסטיקה קוסמופוליטנית.
[Speaker D] אבל יש להם הם לא הולכים לפי הכלל.
[הרב מיכאל אברהם] הם כן הולכים לפי הכלל, יש להם את הכלל שלהם, מה זה משנה? יש פסיכולוגיה של קוסמופוליטנים, אז בסדר, אז תשאל את הפסיכולוג הוא יגיד לך מה הסטטיסטיקה אומרת על התנהגות של קוסמופוליטנים. בסדר, זה הכל, אז מה זה משנה? בסופו של דבר כשאתה לוקח קבוצה גדולה מאותו טיפוס לצורך הדיון, אז הפסיכולוג יודע להגיד מה יקרה בקבוצה הגדולה. איפה הפסיכולוג נכשל? הוא נכשל כאשר הוא מנסה לחזות התנהגות של אדם בודד. כי אדם בודד יכול להחליט לעלות על ההר או לרדת לעמק. זה שהמשטח הוא כזה זה לא אומר שאתה יכול לדעת שהאדם ירד למטה, לא, הוא יכול להחליט לטפס. אני כן יכול להגיד את זה על מספר גדול של בני אדם.
[Speaker B] הרב, אבל זה עוד פעם בדיוק כמו עם הקובייה. הרי אם היינו מוסיפים למפה הטופוגרפית לא רק את ההרים והגבעות והקשיים הפיזיים אלא
[הרב מיכאל אברהם] מוסיפים
[Speaker B] לזה
[הרב מיכאל אברהם] את כל עולם הערכים, החינוך והתרבות והאמונה ומה הוא רוצה…
[Speaker B] אני אגיע לזה.
[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע לזה אמרתי, אני הולך להגיע לזה. אני לא מסכים, אני הולך להגיע לזה אני אסביר למה אני לא מסכים. אז בעצם הטענה שלי אומרת ככה שאם אתה שם שם כדורון או זרם מים, אז המתווה הטופוגרפי קובע את מה שיעשו, אפשר לחשב את מה שיעשו. אם אתה שם שם בן אדם. הוא יכול להחליט גם להתנגד להם. בדרך כלל פחות אנשים יתנגדו לכוחות שפועלים עליהם מאשר אנשים שילכו עם הכוחות שפועלים עליהם. לכן סטטיסטיקה תהיה פה. לכן נגיד מבחינתי למשל יש הבדל מאוד גדול כשכתבתי על זה, יש לי איזה טור או יותר אפילו על האם פסיכולוגיה היא מדע. והטענה שלי שמה הייתה, כן, קרל פופר הרי אמר שפסיכואנליזה זה לא מדע. אני מדבר אבל לא על פסיכואנליזה, אני מדבר על פסיכולוגיה. פסיכואנליזה זה ברור שזה לא מדע, זה אפילו לא נכון לא רק שזה לא מדע, אבל אני מדבר על פסיכואנליזה, פסיכולוגיה סליחה. הפסיכולוגיה מה שאני טוען זה שתלוי על מה מדברים. אם אתה מדבר על הכללים הסטטיסטיים הפסיכולוגיים, אז בהחלט יכול להיות מדע, אתה קובע איזושהי סטטיסטיקה, אתה מעמיד את זה למבחן ואתה יכול לבדוק במבחן הפרכה, אתה יכול לבדוק אם זה עובד או לא עובד. אוקיי, אבל אם אתה מדבר על דרך הטיפול באדם מסוים זה לא מדע. כי דרך הטיפול באדם מסוים אתה לא יכול באמת לדעת אם הטיפול יעבוד או לא יעבוד. אתה יכול לדעת מה קורה לקבוצה גדולה ולנסות, אולי זה יעבוד גם על האדם הבודד ואולי לא. ולכן פה אני חיושב שזה יותר אומנות מאשר מדע, והידע של הסטטיסטיקות יכול לעזור לך בטיפול לאדם בודד, אבל זה לא יכול להיות כל הסיפור. זאת אומרת חלק מהסיפור הוא כנראה איזשהו סוג של אינטואיציה טיפולית, איזשהו כישרון לקרוא את הבנאדם שמולך, לחשוב איך מטפלים. ולכן טיפול ספציפי בניגוד למחקר סטטיסטי פסיכולוגי סטטיסטי, טיפול באדם פרטי זה לא הליך מדעי. זה לא דבר מדעי. זאת יותר אומנות מאשר מדע. יש נתונים מדעיים שיכולים לעזור לך כשאתה עושה דבר כזה, הסטטיסטיקות, אבל בסוף בסוף השימוש בהם ולכן יש אסכולות שונות וכל מיני דברים כאלה כי זה בעצם אומר שכל אחד עושה מה שהוא חושב. אין פה באמת, אני מאמין קטן מאוד בפסיכולוגיה באופן כללי, אבל אני חושב שגם כשטיפול מצליח הוא לא מצליח בגלל שאתה מצוין בדיסציפלינה הפסיכולוגית, אלא פשוט בגלל שאתה מוכשר בקריאת אנשים ובהבנת אנשים ובהכוונת אנשים. הידע הכללי עוזר, זאת אומרת יכול לעזור לך הרקע הכללי, אבל בסוף בסוף הטיפול עצמו הוא טיפול שיותר אומנות מאשר מדע. ולא יודע כמה פעמים הצלחה, כמעט לא כמעט לא מודדים את זה כידוע, את ההצלחות בפסיכולוגיה, חוץ מסי בי טי אולי שזה נחשב תחום שאותו יותר, את ההצלחות שמה יותר מודדים. אבל במקומות אחרים פסיכולוגיה זה כמו רפואה אלטרנטיבית. זאת אומרת הפסיכולוגים מתפרנסים מזה שאנשים אומרים שזה עזר להם, אבל אף אחד לא עשה סטטיסטיקה כדי לבדוק איזה אחוז מהאנשים זה עזר להם. זאת אומרת כי זה בדיוק כמו רפואה אלטרנטיבית או כמו הבאבות, זה אותו דבר,
[Speaker D] רוב האנשים צריכים שמישהו יקשיב להם פשוט וזהו.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי בדיוק, אז אם אתה עושה מחקר רציני במה האם הפסיכולוגיה עוזרת אתה צריך כמובן לנטרל פלצבו, אתה צריך לנטרל ריפוי ספונטני, אז אתה צריך לנטרל אמון שיש לך באדם שמולך. כי למשל תשווה את זה לטיפול של רבנים, טיפול פסיכולוגי של רבנים, שגם מי שמגיע אליהם יש לו איזשהו אמון ביכולות שלהם, בכוחות שלהם, ואתה תראה שכנראה הם יצליחו יותר מאשר סתם בן אדם פשוט. אבל לא בגלל שהם יודעים יותר פסיכולוגיה, אלא כי הבנאדם שבא אליהם מאמין בהם יותר ויש לזה השפעה בהצלחת הטיפול. וכשעושים מחקר מדעי צריך לנטרל את ההשפעות האלה. אז עושים מחקר ביקורתי וכפול סמיות וכל הכל הכללים המדעיים שנועדו לנטרל את השפעת הפלצבו והריפוי הספונטני וכל הכל הכל הדברים האחרים. ומחקרים כאלה כמעט לא נעשים על הצלחה של פסיכולוגיה. כמעט לא נעשים.
[Speaker F] יש מחקרים כאלה.
[הרב מיכאל אברהם] יש אבל מעט. אני ראיתי. כן, גם אני ראיתי. יש מעט, בסי בי טי יש יותר, שמה מנסים לעשות את זה בצורה יותר שיטתית ויותר סטטיסטית וגם שמה אני מאוד מאוד מפקפק, בטח בהשלכה כשאתה הולך לטפל באדם פרטי. כשאתה מדבר על סטטיסטיקות או על התמונה הגדולה אז זה משהו אחר.
[Speaker F] אגב היום אחד הקורסים הראשונים בפסיכולוגיה זה הסתברות וסטטיסטיקה, כל מי שלומד פסיכולוגיה זה אחד הקורסים הראשונים.
[הרב מיכאל אברהם] על זה אין לי אלא להביא את מה שאחותי סיפרה לי כשהיא למדה קרימינולוגיה, אז היא אמרה לי שכמעט כל קורס שלהם התחיל בהגדרה מהו מדע, בדיון על השאלה מהו מדע. אמרתי לה תראי, אני למדתי פיזיקה ובשום קורס לא עסקו בזה. והתחושה כמובן הייתה שכיוון שהם קורסים לא מדעיים הם נמצאים בעמדה אפולוגטית, אז הם כל הזמן מנסים להסביר לך למה גם הם מדע. בן אדם שמלמד פיזיקה הוא לא צריך להתנצל בפני אף אחד, הוא לא מחפש להסביר לך למה זה מדע, כולם מבינים שזה מדע. זאת אומרת במובנים מסוימים התחושה שלי זה שהמה שמלמדים את הפסיכולוגים סטטיסטיקה זה לא עוזר להם בשום צורה, לפסיכולוגים המטפלים אני מדבר, לא החוקרים פסיכולוגיה, המטפלים. אוקיי? אבל זה נותן לך תחושה מדעית, זאת אומרת אז לכן זה עוזר. כמובן חלק מההכשרה שלך להיות חוקר, חוקר כן צריך לדעת סטטיסטיקה. חוקר שמדבר על סטטיסטיקות, על החוקים הגדולים, זה משהו אחר, שם כן צריך לדעת סטטיסטיקה. אבל היישום לטיפול באדם פרטי זה אומנות, זה לא מדע.
[Speaker B] הרב,
[Speaker F] תיאורטית
[Speaker B] אפשר
[הרב מיכאל אברהם] לטפל
[Speaker F] גם רק בעזרת סטטיסטיקה, כי אני לוקח את מה שבדרך כלל עובד בשבעים אחוז ואני משתמש איתו, יעזור יעזור, לא יעזור לא יעזור.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שעושים.
[Speaker F] נכון, זה מה שעושים. אז בסוף כן, בסוף אפשר כן להשתמש עם המתודות ועם הטבלאות כאילו.
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שהידע המדעי יכול לעזור למטפל הפרטי, למטפל באדם הפרטי. הטיפול עצמו הוא לא הליך מדעי, אתה מבין? זה משהו אחר לגמרי. הידע המדעי יכול לעזור לו כי הוא יכול לבחור כיוונים שאיכשהו בדרך כלל עובדים. אבל בסוף בסוף העבודה פה היא לא עבודה מדעית, זו אומנות, זה לא מדע.
[Speaker F] יש נתונים אגב שהדבר שהכי משפיע על הצלחה של טיפול או כמעט הכי משפיע זה הקשר והקליק שנוצר בין המטפל למטופל ולא הדרך שבה הוא מטפל.
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאמרתי, זה יותר אומנות מאשר מדע. ועכשיו אני אומר, יכול להיות שיש אנשים שהם אומנים גדולים ואולי הם מצליחים לטפל. אין לי מושג, אמרתי יש לי אמון קטן, אבל בסדר, זה יכול להיות, אני לא יכול לשלול את זה, אבל זאת אומנות, זה לא מדע.
[Speaker D] בסוף מגיעים לפסיכיאטר ומקבלים כדור.
[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן, אז הטענה, הטענה שאני רוצה לטעון זה שכאשר אתה מסתכל על המתווה הטופוגרפי, על המודל הזה של המתווה הטופוגרפי, זה עוזר מאוד להמחיש את העובדה שהאדם הוא לא כדורון. עכשיו אני אסביר למה אני מתכוון. בוא נגיד עכשיו שהמתווה הטופוגרפי הזה, מה ששמואל העיר קודם. בוא נגיד שאני מכניס לתוך המתווה הטופוגרפי הזה את כל ההשפעות הקיימות על האדם. כן? זה לא באמת הרים וגבעות, זה רק מטאפורות, אלא כל הדחפים וההשפעות, כל מה שנוצר מהגנטיקה, מהנייצ'ר, מהנרצ'ר, מכל הסביבה, מהכל, כל ההשפעות שפועלות על האדם. הדטרמיניסט יאמר שברגע שהמפה הזאת תהיה מפה מלאה, זאת אומרת שהיא כוללת את כל ההשפעות, אז האדם הוא כדורון. זאת אומרת האדם, אני יכול להגיד לך בדיוק מה הוא יעשה, בדיוק כמו כדורון או זרם מים. הליברטן טוען שגם אם תעשה מפה מלאה מוחלטת שכוללת את כל ההשפעות ואתה תבין את כל ההשפעות עד הסוף במובן הסטטיסטי, מה משפיע על מה, אוקיי? ותבנה מפה מדויקת של האדם המסוים שבפניך לגמרי, כל ההשפעות שלום, תתעד את כל הביוגרפיה שלו, כמובן זה מדע בדיוני, אבל נגיד לצורך הדיון.
[Speaker B] כולל סולם הערכים שלו, כולל האמונות שלו ומה הוא חושב שזה הערכים.
[הרב מיכאל אברהם] כולל מה שאתה רוצה, כולל מה שאתה רוצה, אני טוען שלא תוכל לנבא מה הוא עושה. זה הטענה שלי ואני טוען שזה ה, לא טוען, אלא זאת המשמעות של תפיסה ליברטנית. ואפשר להתווכח על זה. מי שמתווכח על זה הוא דטרמיניסט. בסדר, זה הוויכוח בין ליברטנים לבין דטרמיניסטים.
[Speaker B] אבל האדם הזה מסתובב במפה הטופוגרפית הזו כשהערכים שלו מצויים בה, כל האמונות שלו מצויות בתוך ההרים והגבעות האלו, מתורגמים להרים וגבעות.
[הרב מיכאל אברהם] ואם הוא החליט לשנות ערך? אבל מתוך מה?
[Speaker B] הוא חזר בתשובה. אבל מתוך מה? מה יש שם?
[הרב מיכאל אברהם] מתוך כלום, כי ככה הוא החליט.
[Speaker B] אבל למה? מה הניע אותו? ככה, שום דבר. אז יוצא שזה שוב הופך להיות אקראי. לא אקראי. לא עומד מאחורי זה שום דבר? ממש לא. עולם הערכים, האמונות, מה שהוא דבק בו, מה שהוא רוצה בו, מה שהוא חושב שחשוב, מה שזה אמיתי.
[הרב מיכאל אברהם] אני אעיר על זה, אני אעיר על זה בקצרה כדי להסביר.
[Speaker B] כולל האמונה וכל הכל. ובסוף הוא מכריע משהו אחר. אני שואל אותו למה, סתם.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא סתם. אז אני אסביר. יש הטענה, זו טענה מאוד נפוצה לטובת הדטרמיניזם. הטענה הולכת כך. אני פעם תליתי את זה בפיטר ואן אינווגן אבל התברר לי שזה לא הוא בעל הטענה הזאת, הוא רק מתייחס אליה. אבל הטענה טענה מאוד נפוצה, אפשר לראות את זה בכל דיון על דטרמיניזם. הטענה הולכת ככה. כל אירוע שקורה או שיש לו סיבה או שאין לו סיבה. סיבה זה תנאי מספיק, כן? זאת אומרת אם הסיבה קרתה, אז יקרה המסובב בהכרח. אוקיי? אז עכשיו מה שאני בעצם אומר זה שלאירע או שיש סיבה או שאין סיבה. אין אפשרות שלישית. עכשיו אם יש לאירוע סיבה, אז כשהוא קרה זה אירוע דטרמיניסטי. הסיבה בעצם קבעה את מה שיקרה, נכון? אם אין לו סיבה, אז מה שקורה… הוא סתם דבר מקרי. וכיוון שאין אפשרות שלישית, או שיש סיבה או שאין סיבה, זה אומר שאין לאדם בחירה חופשית. כי או שהוא פועל באופן דטרמיניסטי, או שהוא פועל באופן סתמי, שרירותי. אין אפשרות שלישית. לכן, הטענה הזאת בעצם אומרת שאין לאדם בחירה חופשית, כי מושגית אין מושג כזה של בחירה חופשית. אין מושג שלישי מעבר לדטרמיניזם או אקראיות, כן זה בעצם הטענה. זה לא טענה אמפירית. זו טענה פילוסופית. אוקיי? טענה מושגית. איפה הטעות בטענה הזאת? אני טוען שיש טעות. איפה הטעות בטענה הזאת? הטעות בטענה הזאת זה לא שאו שיש בחירה או שאין, זה כלל לוגי פשוט, כן? חוק השלישי הנמנע. או שיש בחירה או שאין… יש סיבה או שאין סיבה. זה ברור לאירוע שלך. הטעות היא בשאלה מה קורה כשאין סיבה. הטיעון הזה מניח שכשאין סיבה אז זה אומר שהפעולה הייתה פעולה מקרית. ואני טוען שזה לא נכון. העובדה שאין סיבה פותחת שתי אפשרויות ולא אחת. אפשרות אחת שהפעולה היא פעולה מקרית, סתם. אפשרות שנייה לפעולה אין סיבה אבל יש תכלית. אין לה סיבה, לכן זה עדיין נכנס תחת הכותרת של פעולה ללא סיבה. אבל הפעולה הזאת נעשית לשם תכלית. נגיד כשאני בוחר, לא יודע מה, בערך מסוים, מחויבות לערך מסוים, אני לא עושה את זה מפני שמשהו גרם לי, זאת טענתי הליברטנית, אפשר להתווכח, אבל זה הליברטניות. אוקיי? אני לא עושה את זה בגלל משהו שגרם לי אלא אני עושה את זה כדי. כדי לייצר עולם טוב יותר או משהו. אני רוצה להרים טלפון כדי לקבוע פגישה עם חבר שלי מחר בבוקר, אז אני מרים עכשיו טלפון והסיבה למה הרמתי את הטלפון היא התכלית שהיא הפגישה מחר בבוקר ולא סיבה שקרתה קודם. בהנחה שזאת בחירה חופשית להרים את הטלפון הזה. זאת הטענה הליברטנית. עכשיו מי שדטרמיניסט כמו שמואל, אז הוא יגיד לא, זה טעות, אין דבר כזה, יש רק או סיבתיות.
[Speaker B] לא, אני לא אומר שגם הניסוח היפה הזה של תכלית או טעם הוא בסופו של דבר הוא הרי אני נמצא בנקודה A. אם נקודה A מושלמת מבחינתי ולא צריך לעשות כלום אז אני לא הייתי עושה כלום. אני חושב שנקודה A לא טובה בעיניי, משהו חסר, משהו צריך להשתנות במציאות B ולכן אני עושה משהו כדי להגיע לנקודה B שבה לא הייתה חסרה כשהייתי בנקודה A. אז הניסוח הבחירה במילה הזו של תכלית לא פותרת את הבעיה.
[הרב מיכאל אברהם] שמואל, אז בדיוק פירטת את מה שאמרתי קודם רק לא הבנתי למה התחלת בלא נכון. זאת אומרת מה שאמרת עכשיו זה בדיוק מה שאני אמרתי שתגיד. כי מה שאמרת בעצם זה שלכל דבר צריכה להיות סיבה.
[Speaker B] לא, אני אומר ההמצאה הוורבלית הזו הסמנטית של תכלית לא פותרת את הבעיה.
[הרב מיכאל אברהם] שוב למה אתה מתחיל בלא? אתה חוזר על מה שאני אומר.
[Speaker B] לא, כי המילה תכלית היא גם סיבה.
[הרב מיכאל אברהם] הנה, עכשיו אתה אומר מה שאני אומר. אתה אומר בעצם שכשאני מציב תכלית אני בעצם מונע על סמך סיבה.
[Speaker B] לא, זה נקרא תמיד תכלית זה גם, המילה עצמה זה סיבה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, תכלית היא לא סיבה, תכלית היא מהעתיד. אתה טוען שיש סיבה למה אני בוחר בתכלית הזאת ולכן בעצם יש סיבה שהניעה אותי לפעול. אין אופציה של תכלית, יש אופציה או סיבה או כלום.
[Speaker B] אבל המושג תכלית אומר שהמצב הנוכחי לא טוב בעיניי. בדיוק!
[הרב מיכאל אברהם] ולכן יש סיבה! נו, אז בדיוק, אבל זה מה שאני אומר.
[Speaker B] אז איך הרב רוצה להגיד שגב הרב הרי אומר שסיבה זה לא תכלית.
[הרב מיכאל אברהם] זה שני עולמות שונים. ברור, אני חולק עליך! רק אני אומר, אמרתי מראש מה אתה תגיד ואמרת שאני חולק עליך ואתה חוזר על מה שאמרתי שתגיד. נכון, זה מה שתגיד, אני יודע ואני לא מסכים איתך. ואני טוען שיש פעולה לשם תכלית והיא לא נעשית משום סיבה. לא חסר לי כלום. פעולה אלטרואיסטית. כן, אני עושה את זה כי זה טוב. נקודה. אני עושה את זה למען, לא מפני. אוקיי? זה הטענה שלי. עכשיו דטרמיניסטים לא יקבלו את זה. שמואל הוא דטרמיניסט, הוא לא מקבל את זה. בסדר.
[Speaker D] אני מציג פה את התפיסה הליברטנית.
[הרב מיכאל אברהם] שנייה אחת אני רוצה להבהיר את הנקודה.
[Speaker E] למען זה גם בסוף.
[הרב מיכאל אברהם] מה שאני רוצה לומר, רגע שנייה אחת, מה שאני רוצה לומר זה שהליברטן טוען שיש שלוש אופציות ולא שתיים. כאשר אתה אומר שאין סיבה זה כותרת שתחתיה חוסות שתי אפשרויות לא אחת. אפשרות אחת זה אקראיות והאפשרות השנייה זה פעולה למען תכלית. לא מתוך סיבה. בלי סיבה. פעולה למען תכלית כי אני החלטתי שאני רוצה להגיע לתכלית הזאת. זהו. למה החלטתי ככה? כי אני רוצה את התכלית ההיא. בסדר? אז עכשיו לא אני עושה את זה כי אני רוצה. השאלה למה אני רוצה? לזה אין סיבה. לזה יש תכלית. אוקיי? אז זאת הטענה הליברטנית. עכשיו נחזור למתקפה. רגע, מי שדטרמיניסט… שאם אין סיבה אז בוודאי שזה סתם מקרי. אבל הליברטן זה גופא מה שהוא טוען, לא, גם אם אין סיבה, זה עוד לא אומר שהפעולה היא פעולה מקרית או אקראית. הפעולה נעשית לשם תכלית. ולכן, אתה יכול להסכים ואתה יכול שלא להסכים עם הליברטן, אבל המתקפה הזאת היא מתקפה שלא שווה כלום, היא סתם מניחה את המבוקש. זה הטענה שלי. אני גם ליברטן, אבל אני אומר, הטיעון שאני מעלה כאן הוא לא טיעון לטובת הליברטניזם. אתה יכול להיות דטרמיניסט, ואז יש לנו ויכוח. אבל כשאתה מעלה את הטענה הזאת נגד הליברטניות, זאת טעות לוגית, כי הטענה הזאת מניחה דטרמיניזם. אז ברור שהיא תתקוף את הליברטניות. הליברטן לא מתרגש מהטענה הזאת, כי הטענה הזאת לא נכונה לשיטתו. כן, זה כמו האבן שהקדוש ברוך הוא לא יכול להרים, כן, זה גם, אתה תוקף מישהו על סמך ההנחות שלך. זה לא חוכמה, אתה צריך לתקוף אותו על סמך ההנחות שלו. ולכן הטענה שלי, הטענה הליברטנית בעצם אומרת, שכאשר אני דן בפעולה שהאדם עושה, הפעולה הזאת מורכבת משני מרכיבים. מרכיב אחד זה אוסף ההשפעות, מה שקראתי המתווה הטופוגרפי. המרכיב השני זה ההחלטה החופשית של האדם, מה לעשות עם אוסף ההשפעות. אוקיי? זה המרכיב השני. ולכן, עכשיו כאשר הפסיכולוגיה תעשה סטטיסטיקה על הרבה בני אדם שנמצאים נגיד באותו מצב, אז היא לכל היותר תייצר איזושהי סטטיסטיקה מה עושים בני אדם במצבים כאלו. היא תגלה איך פועלות ההשפעות של המתווה הטופוגרפי. אבל היא לעולם לא יכולה לגלות מה אני אעשה בהינתן המתווה הטופוגרפי, כי זה המרכיב השני, שהוא הבחירה החופשית, ההחלטה התכליתית, כן, האם אני מחליט לטפס על ההר כי אני רוצה לראות את הנוף, או שאני מחליט להיכנע לכוח הפיזיקלי ולהידרדר לעמק. ההחלטה הזאת אי אפשר להסביר אותה באמצעות סטטיסטיקה פסיכולוגית, כי זאת החלטה חופשית. היא לא תוצאה של סטטיסטיקה פסיכולוגית. ועדיין, ועדיין, אם תשים מאה מחליטים חופשיים על מתווה כזה, יהיו שבעים אחוז שירדו למטה ושלושים אחוז שיעלו למעלה. לכל אחד יש בחירה חופשית. לכל אחד הפסיכולוג לא יוכל לנבא מה הוא יעשה. אבל הסטטיסטיקה בפסיכולוגיה תגיד ששבעים אחוז ירדו למטה ושלושים אחוז יעלו למעלה. ולכן כשאני אשאל על אדם פרטי מה הסיכוי, אז אני אגיד שבעים אחוז שהוא ירד למטה ושלושים אחוז שהוא יעלה למעלה. מבחינת ההתפלגות, גם לאדם פרטי אני איישם את אותה התפלגות. אבל מה יקרה בפועל? זה תלוי בבחירה שלו. אוקיי, זה בעצם הנקודה. כלומר, אפשר לנסח את זה ככה: כאשר יש מאה בני אדם, שבעים מתוכם בוחרים לרדת למטה, שלושים מתוכם בוחרים לעלות למעלה. ועכשיו אני בוחר בן אדם אחד מתוך המאה באופן אקראי. מה הסיכוי שבחרתי אדם שיורד למטה? חמישים-חמישים? לא, שבעים. לא? כן. למה? כי אני בחרתי באופן אקראי בן אדם.
[Speaker D] לא, אבל עכשיו לפני זה…
[הרב מיכאל אברהם] כן, אני בחרתי באופן אקראי בן אדם מתוך מאה האנשים האלו, יש שבעים אנשים שיורדים למטה ושלושים אנשים שעולים למעלה.
[Speaker D] כן, אבל מתוך מאה, בן אדם פרטי זה אותו דבר כמו יד בתוך קופסה עם כדורים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא אותו דבר. זה בדיוק הנקודה, לא אותו דבר.
[Speaker D] למה לא?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אסביר. אם אני יודע מה כל בן אדם, האם הוא מאלו שעולים או מאלו שיורדים, ואני בוחר באופן מודע לפי הטעם שלי, אם אני אוהב את אלו שעולים או את אלו שיורדים, אתה צודק. אז זה חמישים-חמישים, כי אם אני אוהב את אלו שעולים, אני אבחר אותם למרות שהם רק שלושים אחוז מהמאה. אבל פה אני מדבר לא, אני שולח יד עיוורת לתוך הצבר של בני האדם האלו, יש שבעים אחוז שיורדים למטה אדומים ושלושים אחוז שחורים, כן, אלו שעולים למעלה. אז אם אני שולח יד ואני בוחר אדם באופן חופשי, שבעים אחוז שבחרתי אדם שיורד למטה, נכון? ולכן כשאני מנסח את זה ביחס לאדם פרטי, בא אליי בן אדם לטיפול, ואני פסיכולוג. אז אני אומר שבעים אחוז שהטיפול הפסיכולוגי הזה יעזור לו, ושלושים אחוז שלא. אני יכול להגיד את זה. זאת אמירה מדעית. אבל זאת אמירה שאומרת שאם היו לפניי מאה בני אדם, מה הסיכוי שבחרתי בן אדם שהטיפול הזה יעזור לו. במובן הזה, זאת אמירה נכונה. אבל כשאני דן על האדם המסוים הפרטי הזה, ואני שואל האם הטיפול יעזור לו, אולי אני יכול להגיד שבעים אחוז שהוא יעזור, אבל תכלס אני לא יכול לנבא מה יקרה. כי זה תלוי בהחלטות שלו, זה תלוי בבחירה שלו, כן, מעבר למתווה הטופוגרפי שלו. ולכן אנשים חושבים שחוקים פסיכולוגיים הם לא מדויקים כי זה נורא מסובך. והסאבטקסט בעצם אומר שאחרי… אפתור את כל הסיבוכים והכל, אז החוקים יהיו מדויקים לגמרי, נכון? רק היום עוד אין לנו את הידע המספיק. ואני טוען טענה אחרת, אני אומר גם אחרי שיהיה לנו את כל הידע הפסיכולוגי, כל הידע הפסיכולוגי מה שהוא יאפשר לנו זה לשרטט מפה טופוגרפית עבור כל בן אדם נתון. תן לי את המפה הטופוגרפית, כמו מפת הגנום שלו, אוקיי? תן לי את המפה הטופוגרפית של הבן אדם הזה ונגיד הפסיכולוגיה המושלמת אחרי שגמרנו את כל המחקרים ואנחנו יודעים את כל המדע הפסיכולוגי, אוקיי? אז החוקים הם מדויקים לגמרי, אבל הם מדויקים לגמרי במובן הסטטיסטי. החוקים אומרים ששבעים אחוז שהוא ירד למטה ושלושים אחוז שהוא יעלה למעלה. אבל שום חוק לא יכול להגיד לי מה הוא יעשה בפועל. מה הוא יעשה בפועל זה תלוי בבחירה שלו. ולכן אני אומר, שכשאני אומר ששבעים אחוז שהטיפול הזה יעזור או ששבעים אחוז שהאדם בסיטואציה כזאת יתנהג כך ושלושים אחוז שהוא יתנהג כך, זאת אמירה סטטיסטית. זה לא ניבוי על מה יעשה אדם המסוים הזה. זה לכל היותר יכול לנבא אם יש לי מאה בני אדם ובחרתי אחד באופן אקראי מה הסיכוי שהוא יהיה מאלה שיורדים למטה ולא מאלה שעולים למעלה. אבל כשאני מדבר על אדם פרטי, לא על בחירה מקרית של אדם מתוך מאה, אז יש פה איזושהי הנחה שהשבעים-שלושים משחק גם לגביו, ויש שבעים אחוז שזה יצליח ושלושים אחוז שזה לא יצליח. זאת הנחה מאוד בעייתית. וזה כבר דומה, הרב, הרב, שנייה אחת, זה כבר דומה לשאלה האם האדם יבחר למעלה או למטה. אם הוא מאלה שנאבקים, אז הוא מאה אחוז יבחר למעלה. מאה אחוז הוא יבחר למעלה כי הוא מאלה שנאבקים,
[Speaker B] נכון?
[Speaker D] אלא
[הרב מיכאל אברהם] מה, יש רק שלושים אחוז אנשים כאלה שמאה אחוז הם יעלו למעלה. אבל הבן אדם שבא לפניי הוא אדם מסוים. האדם המסוים הזה, זה כבר באמת כמו להכניס יד לכלי ולבחור את הכדור שאני אוהב. ושמה, אם אני אוהב שחור, אני בטוח אבחר שחור. לא באחוז אחד מתוך מאה, נכון?
[Speaker E] מה גורם בגוף שמקבל החלטות? לא הבנתי. מה הגורם בגוף שמקבל את ההחלטה? אם לבחור כך או כך?
[הרב מיכאל אברהם] לא גורם בגוף, זה הנפש.
[Speaker E] הנפש? המוח? השכל? הלב?
[הרב מיכאל אברהם] לא מוח, הנפש. המוח זה איבר, האיבר לא מקבל החלטות. הרגליים לא הולכות, האדם הולך באמצעות הרגליים. האדם הולך באמצעות הרגליים וחושב באמצעות המוח. רגע רגע, יש פה רעשים. מה זה?
[Speaker B] הרב, הרב, אם נניח אדם יכול לטפס על ההר במפה טופוגרפית, וההר הוא איזה גבעה כזו מתונה, אז באמת אנחנו לא, יש איזה אחוז מסוים. אבל אם ההר הזה יתחיל ויגבה ויגבה ויגבה ויהפוך להיות אוורסט ויכפיל את האוורסט, אז
[הרב מיכאל אברהם] אין לו בחירה.
[Speaker B] הרב יודע שככל שזה, לא, תיאורטית הוא יכול לעלות, עדיין הוא יכול. אם הוא יחליט לעלות על האוורסט. פיזית הוא יכול? לא, זה ברור, אני לא מתווכח שפיזית הוא לא יכול. פיזית הוא יכול, אבל זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה. והרב יסכים איתי שככל שההר מכפיל את עצמו, הבחירה שלו הולכת ומצטמצמת והופכת לאט לאט באינסוף להיות אפס. אותו דבר פה, אם היינו יודעים על האדם את כל עולמו, הבחירה שלו הולכת ומצטמצמת עד כמעט לכלום, אם בכלל.
[הרב מיכאל אברהם] כשאתה מדבר על הולכת ומצטמצמת, אז זה תלוי בהגדרה. אבל אם אתה רוצה לטעון שכשאידע את, זה מה שטענת קודם, שאם אני אדע את המתווה הטופוגרפי במלואו, אז אין בחירה. זה לא שהיא מצטמצמת, אין. המתווה קובע את מה שהוא יעשה. זה לא בחירה מצטמצמת, אתה טוען שאין בחירה. זאת תפיסה דטרמיניסטית.
[Speaker B] אני עכשיו מסתפק במועט.
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר מוכן לשאוף לאינסוף.
[Speaker B] הרב יסכים איתי
[הרב מיכאל אברהם] שהשאיפה הזאת לאינסוף קיימת בכל
[Speaker B] אדם, בכל בחירה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה מעלה טענה אחרת עכשיו. אני לא מסכים גם אליה, אבל אתה מעלה טענה אחרת. אתה אומר שהיא מצטמצמת ואני טוען לא, הבחירה לא מצטמצמת. מה שמצטמצם זה הסיכוי שהוא יעשה שימוש בבחירה הזאת, אבל עוד פעם, הסיכוי במובן שדיברתי עליו קודם, במובן של אם אני לוקח באופן עיוור בן אדם אחד מתוך מאה בני אדם, מה הסיכוי שבחרתי את הבן אדם שיעלה למעלה. הסיכוי הוא אחוז אחד. אבל אם עכשיו בא לפניי בן אדם, לא בחרתי אותו באופן אקראי, בא לפניי בן אדם, יכול להיות שזה הבן אדם שעולה למעלה תמיד. אז לגביו כשאני אשאל אם הוא יעלה למעלה, מאה אחוז כן, הוא יעלה למעלה. רק מה, אני לא יודע אם הוא הבן אדם הזה או שהוא שייך לתשעים ותשעה בני האדם האחרים. אתה מבין זה הבדל מאוד גדול. וכאן לא נכון לדבר בהסתברויות, זה טעות. זה בדיוק, לכן כאן אנחנו חוזרים ומתחברים לחילוק, שנייה אחת, לחילוק שעשיתי בפעם הקודמת לבן אדם ששולח יד לתוך הכלי. בן אדם ששולח יד לתוך הכלי ומרים באופן עיוור, ויש תשעים ותשעה אדום ואחד שחור, אז רוב הסיכויים שיביא אדום. בן אדם שפקוח עיניים והטעם שלו זה או שחור או אדום, אני לא יודע, אם הוא אוהב שחור הוא יוציא במאה אחוז כדור שחור למרות שיש רק כדור שחור אחד מתוך המאה. אלא מה. שנגיד שבני אדם מתחלקים בין אוהבי שחור ואוהבי אדום, ואני לא יודע מי הבן אדם שבפניי, אז אני לא יודע שהוא אוהב שחור, אבל בהנחה שיש בפניי בן אדם מסוים, אז יכול להיות שהבן אדם המסוים הזה הוא בן אדם שאוהב שחור. אם הוא אוהב שחור, אז מאה אחוז שיוציא שחור.
[Speaker B] בא אליי אדם, ואני אומר לו תשמע, יש לך פה מאה תמונות, תצלומים במסגרת, אתה מתחייב לתלות אותם על הסלון שלך השנה. יש… אתה יכול לבחור באופן חופשי את התמונה שאתה רוצה, ויש תשעים ותשע תמונות של היטלר, ויש תמונה אחת של הרב קוק. בבקשה תבחר. והוא יהודי שומר תורה ומצוות. מה הבחירה שלו לבחור את התמונה של היטלר ולתלות אותה בסלון ולעשות את זה?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, רגע,
[Speaker B] אבל לא הבנתי את הדוגמה. זה דוגמה לבחירה בכדור שהיא לא באמת בחירה.
[הרב מיכאל אברהם] זה דוגמה למצב שבו אתה יודע את מצבו של האדם, אתה פשוט יודע מי עומד בפניך.
[Speaker B] אבל יש לו בחירה חופשית! מה הבחירה החופשית שלו בפועל? הוא יכול לבחור, הוא יכול להחליט אני אתעקש לתלות את היטלר.
[הרב מיכאל אברהם] אם עומד בפניך בן אדם, אתה לא יודע אם הוא נאצי או יהודי. בסדר? אתה לא יודע.
[Speaker B] אה, אז בגלל שאנחנו לא יודעים פשוט את הפסיכולוגיה שלו.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, עוד פעם. נגיד שיש בעולם תשעים אחוז יהודים ועשרה אחוז נאצים. בסדר? בא לפניך בן אדם. עכשיו אתה לא יודע אם הוא נאצי או בן אדם, אבל אתה יודע שיהודי יבחר ברב קוק ונאצי יבחר בהיטלר. אוקיי? אז אתה יכול להגיד לי שעשרה אחוז שהוא יבחר בהיטלר ותשעים אחוז שהוא יבחר ברב קוק. אבל זאת אמירה סטטיסטית על מאה בני אדם. אם בא לפניך בן אדם מסוים אחד, לא שאתה בחרת אותו באופן אקראי, אם אתה בחרת אדם באופן אקראי, אז יש עשרה אחוז שהוא שייך לקבוצה שבוחרת בהיטלר, תשעים אחוז שהוא שייך לקבוצה שבוחרת ברב קוק. אבל אם בא לפניך בן אדם, אז המצב שלו הוא מצב נתון. אתה לא יודע אותו, אבל המצב הוא מצב נתון. אז אם הוא מהנאצים, אז הוא מאה אחוז יבחר בהיטלר. נכון. רק אם אתה לא יודע, אז אתה לא יודע, אז מה? עשרה אחוז שהוא יבחר בהיטלר? נכון. אז לכן אני אומר שיש שתי משמעויות לאמירה שיש אחוז מסוים שהאדם ינהג באופן מסוים. משמעות אחת אומרת, אותו אדם עצמו לפעמים יכול לנהוג כך ולפעמים יכול לנהוג כך. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה אומרת, לא, בהתפלגות של מאה בני אדם, תשעים מתוכם התנהגו כך, עשרה מהם התנהגו כך תמיד. כל אחד תמיד כך או תמיד כך. אוקיי? עכשיו אני בחרתי באופן אקראי אחד מתוך מאה בני האדם. אז שתשאל אותי מה הסיכוי שהוא יעלה למעלה, אני אומר שלושים אחוז, כי אני לא יודע מי הבן אדם שבפניי. אבל האמת היא שזאת אמירה מטופשת, כי הבן אדם שלפניי אם באמת הוא בן אדם מאלה שעולים למעלה, אז מאה אחוז שהוא יעלה למעלה. הסיכוי הוא רק בשאלה מי הוא האדם שבפניי. אבל בהינתן האדם, בהסתברות המותנית, בהינתן שזה האדם מה הסיכוי שיעלה למעלה? מאה. מאה אחוז. ולכן זה… צריך להבין, זאת אמירה מאוד חשובה, בגלל שיש משמעות להסתברות ולסטטיסטיקה בהקשרים הפסיכולוגיים במובן הראשון, אבל לא במובן השני, או לא בהכרח במובן השני. במובן הראשון…
[Speaker B] הרב, במקרה של הקבוע, נניח אדם חרדי, דתי, המקפיד בקלה כבחמורה, והוא נכנס לאיזה שהיא חנות ועכשיו הוא לא יודע לאיזה חנות הוא נכנס ולקחת חתיכת בשר. אוקיי? אבל הוא ידע כשהוא נכנס הוא ידע אם החנות היא כשרה או לא כשרה.
[הרב מיכאל אברהם] מה הסיכוי שהוא נכנס לחנות אחת היחידה…
[Speaker B] אני אומר, אם אני מכיר אותו
[הרב מיכאל אברהם] שהוא יהודי אז אני יודע שהוא קונה כשר.
[Speaker B] מה זאת אומרת?
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק! ברור, אז מה?
[Speaker B] כי הוא בחר להיכנס לכשר.
[הרב מיכאל אברהם] אני יודע פשוט מה הוא בחר, הוא כבר בחר. למרות שהוא לא… הוא לא זוכר, אני באמת לא זוכר כרגע לאיפה נכנסתי. לא, לא משנה, הוא לא זוכר, מה זה מעניין? אם אני יודע שהוא יהודי, אז אני יודע שהוא בחר בדרך שאוכלת כשר. אני פשוט יודע מה הוא בחר. אבל זה לא אומר שהוא לא בחר, הוא בחר,
[Speaker B] רק אני יודע מה הוא בחר. כשאני לא יודע מה הוא בחר, אני דיברתי קודם על מקרים שבהם אני לא יודע מה הוא בחר, אז אני אומר אם אני לא יודע מה הוא בחר, אז תלוי באיזה מובן אני מדבר סטטיסטיקה. הרב, מעבר לזה, הקושי מעבר לסיבתיות שדיברנו שהרב דיבר, יש גם את העניין של אם האדם הזה בחר סתם, אאוט אוף דה בלו, בלא שום… מעבר לכל העולם הערכים והגנטיקה והשפעות, אז בכלל איך אפשר לקשור את זה אליו? באיזה מובן זה אני? הייתה איזה תופעה פתאום מופיעה בטבע איזה שהיא תופעה של הכרעה, היא לא מאפיינת אותי בשום מובן, היא לא משקפת אותי כי אני…
[הרב מיכאל אברהם] הבנתי, אבל מה שאתה אומר, אתה אומר שהבן אדם בוחר לפי הערכים שלו, אבל את הערכים איך הוא בחר?
[Speaker B] לא, אז זה… בסדר, אז נלך אחורה ונראה איפה הוא רכש אותם.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, והולך אחורה. איך?
[Speaker B] הוא נולד בחינוך… חינוך, גנטיקה והשפעות.
[הרב מיכאל אברהם] והוא מאמין שהם נכונים? אם זה חינוך אז הוא לא בחר.
[Speaker B] לא, מה זה חינוך זה לא בחר? לא, אנחנו… כל הדברים שאנחנו מאמינים בהם, אנחנו באמת בחרנו אותם? בוודאי שכן! מה, הרב שקל שיקול מאוד מעמיק ואובייקטיבי אם להיות נוצרי או הינדי?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני בחרתי את דרכי, וודאי שכן. ודרכי לא הדרך שבה גדלתי. היא לא?
[Speaker B] לא אמרתי שזה אחד לאחד גדלנו והפכנו…
[הרב מיכאל אברהם] זה קרה כי בחרתי.
[Speaker B] אבל זה שילוב של השפעות ומה שחווינו.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בסדר, זו התפיסה הדטרמיניסטית. אני טוען שלא. אני טוען שיש לאדם בחירה. לא, הוא לא תבנית נוף מולדתו. תבנית נוף מולדתו משפיעה עליו, אבל לא קובעת את מה שהוא יעשה. זה הבדל מאוד גדול. ותפיסה ליברטנית בעצם אומרת, שימו לב, מה שאני בעצם רוצה לומר, שביחס לסטטיסטיקה של בני אדם, יש משמעות לסטטיסטיקה, גם בהתנהגויות של הכרעה של בני אדם, יש משמעות לסטטיסטיקה. אבל הסטטיסטיקה יש לה משמעות קולקטיבית. האדם הפרטי יש לו בחירה מה לעשות. בדיוק כמו חוק המספרים הגדולים. וכאן אני סוגר את המעגל. מה שרציתי להראות בכל הדיון הזה, זה איך בהקשר הפסיכולוגי, או בהקשר… לא פסיכולוגי, סליחה, פסיכולוגיה זה מתאר את המתווה. בהקשר שמעבר לפסיכולוגיה. בהקשר של ההכרעות האנושיות, אפשר לעשות התפלגויות סטטיסטיות, למרות שלכל אדם יש בחירה חופשית. ובמובן הזה זה בדיוק כמו חוק המספרים הגדולים בתהליכים אקראיים, או בקוביה, שלא תהליכים אקראיים בדיוק. אוקיי? זה בעצם הטענה שלי. זאת אומרת למרבה הפלא וזה באמת מפתיע, לא הייתי מצפה שזה יקרה, אבל מתברר שהסטטיסטיקה או ההסתברות עובדות גם על התנהגויות של בני אדם, ואני רוצה לטעון שזה לא אומר שהבן אדם חי בעולם דטרמיניסטי. זה יכול להיות תוצאה כמו חוק המספרים הגדולים. חוק המספרים הגדולים אומר הסטטיסטיקה עובדת, אבל כל אדם פרטי יש לו בחירה חופשית ואני אומר יותר מזה: דווקא בגלל שלכל אדם פרטי יש בחירה חופשית, אז הסטטיסטיקה הקולקטיבית עובדת טוב לפי חוק המספרים הגדולים. בדיוק כמו שבהטלת קוביה, דווקא בגלל שכל הטלה נעשית באופן חופשי ואין לה תלות בהטלה אחרת, דווקא בגלל זה חוק המספרים הגדולים עובד. לכן אני טוען שיש אנלוגיה בין תהליכים כמו הטלת קוביה לבין התנהגויות של בני אדם. אפשר לעשות סטטיסטיקה על שני הדברים. והסטטיסטיקה אבל מתארת אצל בני אדם, היא מתארת מה יקרה כשאני בוחר באופן אקראי בן אדם מתוך קבוצה. אבל היא לא אומרת מה יתנהג הבן אדם המסוים שלפניי. כי הבן אדם המסוים שלפניי או שהוא כזה או שהוא כזה. אם הוא כזה הוא יעשה ככה, אם הוא כזה הוא יעשה ככה. או שיבחר חופשית, לא אכפת לי, אבל זה לא סטטיסטי. אוקיי? זה בעצם הטענה שלי. אבל
[Speaker E] אם יש שבעים אחוז…
[הרב מיכאל אברהם] מה? לא שומע.
[Speaker E] אם יש שבעים אחוז שהוא יעשה אחרת אולי זה בגלל שיש סיבה? זאת אומרת, אולי יש דברים שגורמים ומשפיעים עליו להיות ככה?
[הרב מיכאל אברהם] זה אומר שזה דטרמיניסטי, נכון?
[Speaker E] לא תלוי בבחירה שלו. הוא אמור להידרדר שבעים אחוז
[הרב מיכאל אברהם] כי ישנם כוחות שיפעלו עליו. הבנתי. אולי, נכון. זה הדטרמיניזם. אני לא מסכים לדטרמיניזם, אז אני מציג תפיסה ליברטנית. לא הוכחתי את התפיסה, אני טוען אותה. אני מציג אותה. מי שטוען דטרמיניזם, אז הוא לא מסכים איתי. בסדר גמור, גם אני לא מסכים איתו. איך ההסתברות… זאת אומרת הבחירה אם להיות ליברטנים או דטרמיניסטים, נכון?
[Speaker E] כן, אבל אני אומר שזה שיש שבעים אחוז שהוא ינהג אחרת זה בגלל שיש סיבה. זאת אומרת, יש משהו שגורם לזה. זה לא סתם שיש שבעים אחוז.
[הרב מיכאל אברהם] הבנתי, אתה דטרמיניסט. כוח מופעל. הבנתי שאתה דטרמיניסט, אמרתי.
[Speaker E] אני לא כזה, אני רק שואל.
[הרב מיכאל אברהם] אני באמת שואל. אז אני אומר ואני עונה: לא, לא נכון. אבל לא בכל האנשים… ייתכן. נכון, ייתכן, אבל אני לא מסכים. אני לא חושב שזה נכון. זה ייתכן. זה לא שהתפיסה הדטרמיניסטית לא תיתכן. אני טוען שהיא לא נכונה, אני לא מאמין בה.
[Speaker D] אבל זה לא קשור לאיזה ציבור אתה מדבר? מה זאת אומרת? אני אסביר מאוד פשוט. איך אתה חושב האם לציבור חרדי ישיבתי, למשל, יש חופש הבחירה?
[הרב מיכאל אברהם] ברור שכן. אוקיי, גם המתווה הטופוגרפי שלהם הוא כזה, שאם תעשה סטטיסטיקה על הציבור, אתה תראה שתשעים אחוז ילכו לכיוון של העדר, כי שמה השיפוע מאוד מאוד חזק, ועשרה אחוז ילכו נגד העדר. ויש חרדים שהולכים נגד העדר?
[Speaker D] מה? אבל זה מציאות שזה לא קורה.
[הרב מיכאל אברהם] בטח שיש חרדים שהולכים נגד העדר. מה?
[Speaker D] הם כבר לא חרדים.
[הרב מיכאל אברהם] כי הם החליטו לא להיות חרדים. זהו. זה מה שאני אומר. כל מי שחרדי הוא חרדי. בטאוטולוגיה הזאת אני מסכים.
[Speaker D] כן, אבל אתה רוצה לבנות מודל, כן?
[הרב מיכאל אברהם] זה כמו להגיד אין דתי גנב, כי אם הוא גנב אז הוא לא דתי.
[Speaker D] מה? זה כמו להגיד אין דתי גנב, כי אם הוא גנב אז הוא לא דתי. לא, לא על זה אני מדבר. לא על זה. באופן עקרוני, באופן עקרוני, כן, הנה לסתם, פשוט התייחסתי למה שקורה לאחרונה, כן?
[הרב מיכאל אברהם] וזה לא נכון. אתה מתייחס לא נכון. למה? בגלל שאני אומר לך עוד פעם, החרדים מאופיינים בזה שהמישור עליו הם עומדים הוא בשיפוע מאוד חזק.
[Speaker D] אני חושב שהוא תשעים מעלות.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, תשעים מעלות, ויעלו למעלה. אז… לא, לא תשעים מעלות, שמונים מעלות, כן? זאת אומרת משהו כמעט תשעים מעלות. אז זה אומר שבאמת רוב האנשים בוחרים. מה זה רוב? אבל אנחנו מדברים על סטטיסטיקה, ואני לא יודע על איזה שמונים אחוז אתה מדבר.
[Speaker D] אני מדבר על השמונים אחוז האחרים.
[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה. בשמונים אחוז האחרים יש מאה אחוז שהם כמו השמונים אחוז האחרים.
[Speaker D] אבל הם מזדנבים, לא, אבל הם מזדנבים, הם פשוט לא נחשבים. פה בהסתברות זה לא קיים.
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, הם לא נחשבים כי הם החליטו אחרת. אז ברור, אם אתה אומר לי שכל מי שמחליט אחרת לא נחשב חרדי, אז בהגדרה חרדים תמיד לא מחליטים אחרת. אבל זה סתם תעלול מושגי. זה משחק ריק. זה טאוטולוגיה. זה כמו, כמו שבדיוק שאמרתי קודם, אין דתי גנב, כי אם הוא גנב אז הוא לא דתי. נהדר. האם זאת אמירה בשבחם של הדתיים? לא. כי יכול להיות שיש להם אחוז גנבים יותר גדול מאשר החילונים. רק מה? כל מי שגנב אתה לא מגדיר אותו כדתי, אז הכל מצוין. סטטיסטיקה מעולה יש לך. אבל זה לא אומר כלום.
[Speaker D] יש דברים שנעשים מתוך אינסטינקט. איך אתה מגדיר את זה? סיבתי או מקריות?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני הארכתי בעניין הזה, כתבתי ספר על הדברים האלה. יש כמה וכמה חריגות מהתמונה הזאת של בחירה אנושית. למשל, אם ההר כל כך גבוה שפיזית אני לא יכול לטפס עליו. אז מאה אחוז שאני ארד למטה. אין לי בחירה בהקשר הזה. אם למשל אני, זאת פעולה שאני עושה בכלל לא מתוך הכרעה, אני עושה את זה סתם בלי תשומת לב. אז בעצם אני מתנהג כמו כדורון, או כמו מים. ושוב פעם אני כמובן אפול למטה, בדיוק כמו שכדורון ומים ייפלו למטה. אני לא טוען שתמיד בכל מצב הבן אדם בוחר. אני טוען שישנם מצבים שבהם הבן אדם בוחר. ויש גם מצבים שלא. דחף לאו בר כיבוש זה מצב שבו האדם לא יכול היה לבחור אחרת. ולכן הוא פטור מאחריות פלילית. בסדר, יש מצבים כאלה. גם הליברטן טוען שיש מצבים כאלה. אני טוען הפוך, אני כתבתי את זה במאמר, שאני טוען הפוך, שדווקא הדטרמיניסט לא יכול להכיר במצבים כאלה. כי מבחינת הדטרמיניסט כל המצבים הם כאלה.
[Speaker D] בסדר, שם צריך להיות סיבה.
[הרב מיכאל אברהם] איך אתה פוטר מאחריות בן אדם שיש לו דחף לאו בר כיבוש אם אתה דטרמיניסט? כל מה שהוא עשה זה תמיד תוצאה של דחף לאו בר כיבוש אם אתה דטרמיניסט. אז מה זה? איך מוגדר המצב שבו אין לבן אדם אחריות פלילית? אין, אי אפשר להגדיר את זה. בעולם הדטרמיניסטי צריך למחוק את המצב הזה מספר החוקים.
[Speaker B] למה? למה? ככה.
[הרב מיכאל אברהם] כי כל פעולה שאתה עושה זה דחף לאו בר כיבוש. לא, אבל
[Speaker B] אנחנו הרי רוצים לחנך אותך, אנחנו רוצים למנוע את האירוע הבא. מאה אחוז.
[הרב מיכאל אברהם] אז תחנך אותו גם אם היה לו דחף לאו בר כיבוש, תשים אותו בכלא כדי שפעם הבאה לא יהיה לו דחף כזה. לא, אבל
[Speaker B] הוא, אנחנו מדברים על אחד שזה לא יושפע מהדברים. אם הוא כן יושפע, אז אנחנו באמת נעניש אותו.
[הרב מיכאל אברהם] הוא יושפע בעתיד, אבל פה לא היתה לו בחירה לא לעשות את הפשע. אתה מעניש אותו או לא? כן. אז בתפיסה המשפטית המקובלת לא, הוא פטור מעונש. אולי נאשפז אותו, נשלח אותו לטיפול.
[Speaker B] אבל אני לא מעניש אותו
[הרב מיכאל אברהם] בתור נקמה.
[Speaker B] אני לא מעניש אותו בתור נקמה. אני מעניש אותו בתור כדי שהחברה תוכל לתפקד.
[הרב מיכאל אברהם] במשפט הפלילי לא מענישים אותו. לא מענישים אותו. אתה תעניש אותו כשאתה תהיה המחוקק, אבל במשפט הפלילי לא מענישים אותו. נקודה.
[Speaker F] לא מענישים אותו, לא
[Speaker B] מענישים אותו בדחף לאו בר כיבוש מכיוון שזה לא המקרה שיפגום את…
[הרב מיכאל אברהם] ודאי שכן. מה זאת אומרת? אם תעניש אותו, אז פעם הבאה דחף בר כיבוש אצלו, אצל אחרים, לא יתעורר. או פחות יתעורר. מה הבעיה? אתה מתקן אותו. בתור דטרמיניסט ענישה תפקידה לתקן את הבן אדם. זה הכל. אז מה אכפת לי כמה הוא אשם ואם זה דחף בר כיבוש או לא בר כיבוש. תקן אותו.
[Speaker B] אם זה באמת יתקן אותו אני עושה את זה ודאי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה… אני אומר לך שלא. במשפט, בגישה המקובלת של המשפט זה לא ככה. אתה חושב אחרת, בסדר. אבל בגישה המקובלת של המשפט כולל על הרבה דטרמיניסטים שדיברתי איתם, הם טוענים שדחף לאו בר כיבוש פוטר אותך מאחריות.
[Speaker F] על פניו דחף לאו בר כיבוש ההגדרה היא שגם פחד מכלא לא יעצור אותו. אם פחד מכלא היה עוצר אותו אז המוסר
[הרב מיכאל אברהם] היה אמור לעצור אותו לפני כן. אם היה לו פחד מכלא, אז הדחף לא יתעורר. עוד פעם, זה הכל דטרמיניסטי הרי. אבל הדחף מתעורר בגלל שיש איזה סיבות מסוימות. אחרי שאתה מעניש אותו אתה משנה את הנסיבות ויש סיכוי שהדחף לא יתעורר.
[Speaker D] אבל זה אי שפיות שם.
[Speaker F] על פניו דחף שלא היה מתעורר אם היה לו את הפחד מכלא, אז יכניסו אותו בכלל לכלא?
[הרב מיכאל אברהם] לא נכון. לא נכון. לא, דחף לאו בר כיבוש… זה נכון אם אתה ליברטן. אבל אם אתה דטרמיניסט אז כל המצבים הם כאלה.
[Speaker D] מה, אצל דטרמיניסטים הכל אי שפיות?
[הרב מיכאל אברהם] ברור. מה זה אי שפיות? אין דבר כזה אי שפיות. כל אחד איך המוח שלו בנוי, זה מה שהוא עושה. תקרא לזה שפוי, לא שפוי, זה לא מעניין. מה שהמוח שלו בנוי זה מה שהוא עושה.
[Speaker D] לא, זה הגדרה משפטית. זה הגדרה משפטית, זה לא הגדרה שלי.
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, אבל אצל דטרמיניסט…
[Speaker F] אני חושב שיש פה קוהרנטיות מאוד ברורה. אף אחד לא מנסה לעשות פה צדק או צדק פואטי או לא משנה מה. מנסים למנוע את האסון הבא. אם הדחף הוא מה שנקרא דחף בר כיבוש, דחף לאו בר כיבוש. למרות ש…
[הרב מיכאל אברהם] אתה מציג תפיסה דטרמיניסטית עקבית. הדטרמיניסטים המתוחכמים יענו את זה. אבל אני שואל בתפיסה המשפטית המקובלת. בתפיסה המשפטית המקובלת לא מענישים אדם אם הוא לא אשם, אם הוא חטף דחף לאו בר כיבוש. לא בגלל שזה לא יתקן אותו, אלא בגלל שהוא לא אחראי למעשיו, לא מגיע לו סנקציה. אני טוען שהתפיסה הזאת לא עקבית או לא קומפטבילית עם דטרמיניזם. זה הכל.
[Speaker F] זה נכון, זה נכון, אבל בסוף זה עניין של סמנטיקה כי בסוף כן אפשר להתנהג באותה פרקטיקה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא סמנטיקה. כשיש דחף לאו בר כיבוש יש הרבה פעמים מצב שיוגדר כדחף לאו בר כיבוש כי אתה לא אשם ולא תעניש אותו, אבל העונש כן היה יכול להועיל. ואתה בכל זאת לא תעניש אותו כי לא מגיע לו עונש. תבין שבמקום שבו אתה מטיל עונש כדי שהוא יועיל, אתה עדיין צריך שיהיה מגיע העונש. הרי אם אני אהרוג את כל בני האדם, אף אחד לא ירצח אותי, נכון? אז העונש מאוד מועיל, אני אהרוג את כולם. למה אני לא עושה את זה? כי לא מגיע להם למות, למרות שהעונש יועיל. זאת אומרת, בתורת הענישה לא מספיק שהעונש יעזור כדי לתקן את העתיד, צריך שגם תהיה הצדקה להטלת העונש, שהבן אדם יהיה אשם. אחרת אתה פוגע בבן אדם אחד כדי להרוויח לבן אדם אחר. מה הצדקה לעשות את זה? מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?
[Speaker F] כי בסוף מנסים למצוא איזשהו איזון. אגב, אם באמת המציאות היא שדחף לאו בר כיבוש נחשב כזה גם אם הפחד מהמעצר לא היה עוצר אותה, אז באמת זה לא קוהרנטי לגמרי. אבל אם כן מנסים ללכת לפי ההגדרה הזאת אז זה המצב.
[Speaker B] דה פקטו זה המצב.
[הרב מיכאל אברהם] יש בזה המון היגיון. וכמו שאמרתי, גם דטרמיניסט לא יגיד שצריך להרוג את כל בני האדם כדי שלא יהרגו אותי.
[Speaker F] כי בסוף לא, הדטרמיניסט יגיד את זה לא כי יש לו בעיה עם אי הושבת בכלא אדם לא אשם, אלא כי בסוף הוא מנסה למצוא את האיזון, את הנקודה הנכונה.
[הרב מיכאל אברהם] אשם במה למה? הרי זה מועיל, אז למה לא לעשות את זה?
[Speaker F] נכון, אבל בסוף זה לא מוסרי, אני לא מבין.
[הרב מיכאל אברהם] הרב, מעבר להצדקות,
[Speaker F] זה לא מוסרי.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. גם בעולם שלו יש תלות בהצדקות, לא רק בתועלת. ואני מדבר על השאלה של ההצדקה. למה דחף לאו בר כיבוש לא מוצדק להעניש? ולמה דחף אחר כן מוצדק להעניש? אין דבר כזה מוצדק ולא מוצדק בעולם הדטרמיניסטי.
[Speaker B] עוד פעם הרב, אם מדובר
[Speaker F] על ענישה שלא באמת תעזור ובוא נניח במצבי מלחמה יעשו פרופיילינג וגם הדטרמיניסט יסכים שצריך לעצור, לגרש או לא יודע מה, להטיל מצור גם על אנשים שבוודאות חפים מפשע.
[הרב מיכאל אברהם] שוב פעם אני אומר, כל הדטרמיניסטים שאני מכיר לא מענישים גם אם זה מועיל כל עוד אין הצדקה. ואני שואל איך יכולה להיות הצדקה בעולמו של הדטרמיניסט? לא יכולה להיות. זהו.
[Speaker F] כן, אני מבין שהם באמת טועים. אבל האם לא יכולה להיות גישה דטרמיניסטית
[הרב מיכאל אברהם] קוהרנטית שתסתדר עם שכר ועונש? כן, יכולה להיות. הנה הצעתי גישה דטרמיניסטית קוהרנטית, אמרתי לך. כן, בהחלט כן.
[Speaker E] כן, אבל המערכת המשפטית גם לא מסתדרת ממש עם הדעה שאוחזת עם הליברטריאנים, האלה שדוגלים בבחירה, בגלל שלמשל מה קורה בחיסרון ידיעה? אי ידיעת החוק לא פוטרת מהעונש.
[הרב מיכאל אברהם] לא קשור. זה רק במקום שיש רשלנות. ודאי שכן. קומפטבילי לגמרי עם ליברטריאניות. אגב, לזה מסכימים גם הדטרמיניסטים. לא הבנתי, מה לגבי אי ידיעת החוק? כולם מבינים שמערכת החוק מניחה ליברטריאניות. זה מודים בזה כל הדטרמיניסטים. הם רק טוענים שהיא לא עקבית, שזה לא בסדר.
[Speaker E] לא הצלחתי להבין לגבי אי ידיעת החוק לא פוטרת מהעונש.
[הרב מיכאל אברהם] רק במקום שאתה אשם באי ידיעה. כמו שוגג בהלכה.
[Speaker E] לא ידעתי את החוק.
[הרב מיכאל אברהם] לא ידעת אבל יכולת לדעת.
[Speaker E] יכולתי לדעת? לעבור על כל ספר החוקים? אין מישהו שיודע את כל ספר החוקים.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה, לא קשור. אתה לא יודע את כל ספר החוקים, סבבה אחריות. או שתקרא את כל ספר החוקים.
[Speaker E] אז זה אומר שמענישים בן אדם למרות שהוא לא אשם? מה?
[הרב מיכאל אברהם] לא נכון, הוא אשם. אתה אחראי למה שקרה פה כי לא קראת את כל ספר החוקים. לקחת סיכון. לא רצית לבזבז את הזמן לקרוא את כל ספר החוקים, לקחת סיכון. בסדר גמור, שא בתוצאות.
[Speaker E] אבל אין
[הרב מיכאל אברהם] מישהו שיודע את כל ספר החוקים. לא צריך לדעת את כל ספר החוקים. הוא צריך לקחת סיכונים באופן מחושב. המקום שבו אני לא יודע את החוק, אני אשאל משפטן, הוא יגיד לי מה החוק. לא צריך ללמוד משפטים בשביל זה. לא ביררת? ספגת תוצאה. אבל אם לא יכולת לברר, לא יכולת לדעת, החוק עבר אתמול ואתה התעוררת רק עכשיו. בסדר? לא יכולת לדעת, אז לא, לא תיענש. טוב, חברים, אנחנו מסיימים כאן. לילה טוב.
[Speaker E] אני רוצה לאחל מזל טוב אם אפשר עוד.
[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה, כן, תמיד אפשר. בנחת. מה קרה? תודה רבה. מה?
[Speaker D] הבת שלי התארסה. מזל טוב, בנחת, מזל טוב. תודה תודה.
[הרב מיכאל אברהם] היא
[Speaker E] התארסה
[Speaker D] אתמול.
[Speaker E] מזל טוב. תודה רבה.