ספק וסטטיסטיקה – שיעור 20
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] ספינת ליברפול והדחיפה למים
- [2:02] מרצבך – טענה על הגרלה טבעית
- [3:22] דוגמת כל דאלים גבר
- [5:03] ביקורת על פירוש כל דאלים גבר
- [8:08] הגרלות למען פתרון הוגן
- [10:29] חצר ללא דין חלוקה והגרלה
- [16:02] הגרלה כהתגלות רצון השם
- [17:24] סיפור אנטבה והגרלה
- [24:56] אנלוגיית החבל ותלות
- [25:57] מקרה הלב בתאומי סיאם
- [29:40] הגרלה על הלב – חצי סיכוי לכל
- [30:40] הספר חסידים והאיסור על הגרלת נפשות
- [32:00] איסור 'לא תנחשו' והקשר להגרלות
- [34:23] חלוקת סיכויים במקום חלוקת נכסים
- [35:23] העיתוי של ההגרלה – לפני או אחרי?
- [39:49] תפקיד האינטואיציה במחלוקת ההגיונית
- [44:27] זהות אישית – הגנטיקה כחלק מהאדם
- [53:31] הסירה והגרלת המצב הפיזי
- [56:27] הגרלת שמות – ריש נגד שין
סיכום
סקירה כללית
השיעור חוזר למקרה “הספינה מליברפול” שבו אדם דחף אחרים למים כדי להציל את הנותרים, ומנסח את טענת ההגנה כאילו מדובר ב“הגרלה” טבעית שבה מי שחזק יותר זכה להינצל. הדובר דוחה את הניסיון להצדיק כוחנות כהגרלה לגיטימית, מבדיל בין סוגי הגרלות בהלכה ובמוסר, ומתעקש שהאינטואיציה המוסרית נגד “הגרלה גנטית” ראויה לכבוד אך מחייבת ניסוח עקרוני שמסביר למה היא פסולה. הוא מתקדם לפתרון שלפיו הבעיה המרכזית היא “הגרלה אד הוק” שמותאמת בדיעבד לתוצאה הרצויה, ולכן אינה מחלקת סיכויים באופן הוגן באמת, ומסיים בהבחנות בין פעולת הצלה לבין פעולת הריגה ובהשלכות למקרים מקבילים כמו קיתון מים, תאומי סיאם, והסגרת יחידים להצלת רבים.
הספינה מליברפול ותאומי סיאם
הדובר מציג מצב שבו בסירות הצלה אין מקום לכולם, אדם דוחף אחרים למים, והדוחף טוען שאחרת כולם היו טובעים ולכן מותו של מיעוט מציל את הרוב. הוא משווה זאת לניתוח הפרדה בתאומי סיאם שבו אחד ימות והשני יינצל, ואומר שלדעתו ניתוח כזה אינו רק מותר אלא חובה משום שהאחד “היה מת בין כה וכה” אם לא ינותחו. הוא מציג את טענת הנגד שלפיה גם אם חייבים לבחור מי ימות, אי אפשר לבחור שרירותית ולכן צריך “הגרלה הוגנת” ולא החלטה של החזק או של מי שמציל את עצמו.
טענת “הגרלה גנטית” וביקורתה
אלי מרצבך מובא כמי שמציע שההגרלה כבר נעשתה בטבע, משום שמי שחזק יותר “הוגרל” להיות חזק, ולכן דחיפה למים אינה אלא מימוש של הגרלה טבעית. הדובר מתאר שהטענה הזו מקוממת אינטואיטיבית אך קשה להסביר מיד מה פגום בה, ומציב זאת כשאלה המרכזית: למה “הגרלה טבעית” אינה תחליף להגרלה מלאכותית כמו מטבע או קוביות. הוא מחדד שהסכמת הצדדים אינה תנאי הכרחי להגרלה הוגנת במצב הצלה, משום שגם אם אחד מסרב להגרלה הוגנת אין זה מחייב את האחר למות יחד איתו.
“כל דאלים גבר” בבבא בתרא והפרשנות של הרא״ש
הדובר מביא את גמרא בבבא בתרא דף ל"ד על סכסוך בעלות על ספינה בנהר והכלל “כל דאלים גבר”, ומציג את מרצבך כמי שרואה בכך מקור לכך שכוחנות היא “הגרלה טבעית”. הוא טוען שאם כוחנות הייתה תחליף הלכתי להגרלות, היה צריך להחליף בה את כל ההגרלות שבהלכה, כמו חלוקת הארץ, פייס הכהנים, או חלוקת חצר בין שותפים, דבר שנראה אבסורדי. הוא מביא את פירוש הרא״ש שלפיו “כל דאלים גבר” נועד לברר מי הבעלים האמיתי, כי מי שבאמת שלו ייאבק חזק יותר, ולכן זו פרוצדורה לברור אמת ולא מנגנון לחלוקת סיכויים, וממילא אין להשוות אותה למקרי הצלה שבהם אין “בעלים אמיתי” לחיים.
שני סוגי הגרלות: חושפת לעומת מכריעה
הדובר מבחין בין “הגרלה חושפת” שמטרתה לברר אמת קיימת אחת, לבין “הגרלה מכריעה” שמטרתה להגיע לפתרון הוגן כשאין תשובה נכונה והדבר אינו ניתן לחלוקה. הוא מדגים זאת בחצר שאין בה דין חלוקה שבה אין טעם לחלק את הקרקע, ולכן מחלקים את הסיכויים לזכות בנכס, ומגדיר את הסיכוי כנכס בפני עצמו בדומה לרכישת כרטיס הגרלה. הוא מתנגד ליישום רעיון של “הגרלה מגלה רצון השם” על הגרלות מכריעות, וטוען שאם כל תוצאה היא רצון השם ממילא אין טעם לדרוש הגרלה הוגנת או להעדיף מטבע הוגן על לא-הוגן.
ביקורת על תפיסת “רצון השם” בהגרלות והחוות יאיר
הדובר מצביע על קושי בטענה שהגרלות הן “מטה בידו של הקדוש ברוך הוא” ומזכיר את החוות יאיר שמתעקש שהמטבע חייב להיות הוגן, ושואל מדוע הוגנות נדרשת אם הקדוש ברוך הוא יכול להטות כל תוצאה. הוא מביא “ווארט” של הרב שך על מבצע אנטבה: התנגדות מבוססת על סיכוי קטן אינה נסתרת מכך שהמבצע הצליח, כי גם עשרה אחוז “מתממש” בחלק מן המקרים, ולכן הצלחה אינה הוכחה. הוא משתמש בכך כדי לטעון שמטבע לא הוגן שנופל על הצד הנדיר אינו “נס גלוי”, ומסיק שאין היגיון לדרוש הוגנות מטבע אם ההגרלה נתפסת כהכוונה שמימית ישירה.
“כל דאלים גבר” כהסתלקות ולא כדין
הדובר מציג חקירת אחרונים האם “כל דאלים גבר” הוא פסק בית דין או הסתלקות של בית הדין מחוסר יכולת להכריע, ומסביר נפקא מינה של יציבות הזכייה: אם זה פסק אין לצד השני זכות לחזור ולתפוס, ואם זו הסתלקות המריבה יכולה להימשך. הוא טוען שגם אם אין הולכים עם הרא״ש, עדיין אין להבין זאת כהגרלה גנטית אלא כביטוי לכך שבית הדין אינו אומר מה לעשות, ואף “תריבו” הוא מטאפורה שמשאירה לצדדים אפשרויות שונות כמו חלוקה, מכירה, או הגרלה.
דוגמאות קיצון: חבל, צנחנים, מטפסי הרים ותאומי סיאם סימטריים
הדובר מביא דוגמה קומיקסאית שבה אחד מחזיק חבל והשני תלוי, ומצב שבו לא ניתן לעשות הגרלה כי העליון אינו יכול “לבחור” את עצמו למוות במקום האחר. הוא מוסיף סיפור מפילדלפיה בשנת 76 על תאומי סיאם אצל יהודים דתיים, שבה ההורים פנו לרב משה פיינשטיין והרופאים לכומר, ומתאר שהשיקולים והאנלוגיות של שניהם דומים, כולל צנחנים ומטפסי הרים ששני אנשים תלויים על אמצעי הצלה שאינו יכול לשאת את שניהם. הוא מדגיש שמעניינת אותו דווקא סימטריה שבה אין בעלות טבעית ברורה על האיבר המשותף, וטוען שבסימטריה הפתרון המתבקש הוא הגרלה שמחלקת סיכויים לחיים במקום “לחלק” דבר שאינו ניתן לחלוקה.
ספר חסידים, “לא תנחשו”, והטעות בשיוך איסור להגרלה על נפשות
הדובר מתאר טענה שנשלפה נגדו בשם ספר חסידים שאוסר לעשות הגרלה על נפשות, ומציין שניתן להראות שזה לא מה שכתוב שם. הוא מנתח שהקישור לאיסור “לא תנחשו” שייך, אם בכלל, להגרלות חושפות שמנסות לברר אמת דרך אקראיות ומטפיזיקה, ולא להגרלות מכריעות שמטרתן חלוקה הוגנת של סיכויים כשאין פתרון אחר. הוא טוען שהחלת “לא תנחשו” על הגרלה מכריעה היא “דברי הבל” שמבוססים על טעות כאילו גם הגרלות מכריעות באות לגלות רצון השם.
מתודולוגיה: אינטואיציה מוסרית מול טיעון רציונלי
הדובר מתאר דילמה בין אינטואיציה שמרגישה שכוחנות אינה הגרלה הוגנת לבין אנלוגיה רציונלית שטוענת שאין הבדל בין סוגי הגרלה. הוא דוחה שתי תגובות פשטניות, גם זריקת האינטואיציה וגם זריקת הנימוק, ובוחר לתת לאינטואיציה “כבוד” כטריגר לחיפוש הסבר שמקשר אותה לאינטואיציות אחרות ויוצר קוהרנטיות. הוא מודה שגם הסבר מוסרי נשען בסופו של דבר על אינטואיציות, אך טוען שיש ערך לניסוח שמחזק מארג של שיקולים.
ניסיונות הסבר: עיתוי, זהות אישית, ומקריות חיצונית
הדובר מציע תחילה הסבר של “עיתוי” שלפיו הגרלה צריכה להיעשות אחרי שמתעורר הצורך ולא בלידה, אך דוחה זאת באמצעות דוגמה של הגרלה לפני העלייה לספינה כשידוע מראש שמספר סירות ההצלה אינו מספיק. הוא בוחן הסבר של זהות אישית שלפיו הגנטיקה היא האדם עצמו ולכן אינה “אמצעי” להגרלה בין אנשים, ומשווה זאת לדיון “הולדה בעוולה” שבו אדם אינו יכול לתבוע על עצם קיומו כי ללא המעשה לא היה קיים כתובע. הוא מראה שהסבר זה אינו מספק לבדו משום שאפשר לנסח מקרים דומים של “מזל” חיצוני, כמו מיקום בסירה, שגם בהם עדיין יש תחושת אי-הוגנות כלפי הכרעה בכוח.
הבחנה בין כוח כמימוש תוצאה לבין כוח כפרמטר ההכרעה
הדובר מציג דוגמה שבה הכרעה נעשית לפי אותיות השם, ומבהיר שכוח יכול להיות לגיטימי כאשר הוא רק אמצעי לאכוף תוצאה של הגרלה הוגנת, כמו לדחוף למים מי שהפסיד בהטלת מטבע. הוא טוען שהבעיה בספינה מליברפול היא שהכוח אינו רק אכיפה של תוצאה אלא הופך לפרמטר עצמו שמחליף את ההגרלה. הוא מדגיש שהפעלת כוח אחרי הגרלה הוגנת שונה מהגדרה של הכוח עצמו כהגרלה.
“הגרלה אד הוק” כהסבר המרכזי לפסילת “הגרלה גנטית”
הדובר מתקדם לטענה שהכרעה על בסיס גנטיקה או כוח היא “הגרלה אד הוק” משום שניתן היה באותה מידה לקבוע כלל הפוך שבו דווקא החלשים נשארים והחזקים מושלכים, והבחירה בכלל נעשית לפי מי שמרוויח ממנו. הוא טוען שכאשר הצד החזק בוחר את הקריטריון שמצדיק את הישרדותו לאחר שכבר ידוע מי ירוויח, לא הייתה כאן חלוקת סיכויים אמיתית אלא התאמת מנגנון לתוצאה, ולכן זו אינה הגרלה. הוא מצהיר שהנקודה הזו הופכת את טענת “הגרלה גנטית” לטעות מושגית, ומודיע שיפתח זאת יותר בשיעור הבא.
שאלות סיום: הנדסה גנטית, אינסטינקט הצלה, קום עשה ושב ואל תעשה, וקיתון מים
הדובר נשאל על “הולדה בעוולה” גם במקרה של הנדסה גנטית מכוונת, ומשיב שהילד עדיין אינו יכול להיות תובע נזיקי כי בלעדי המעשה לא היה אותו אדם, אך ייתכנו טענות מוסריות או מסלול פלילי מצד המדינה. הוא מבחין בין מעשה אינסטינקטיבי שאולי אינו בר-תביעה לבין דיון עקרוני על אחריות, ומדגיש הבדל בין הצלת עצמי בחוכמה או במיקום לבין דחיפה אקטיבית שמוגדרת כרצח. הוא מביא בשם החזון איש הבחנה בין פעולה שמוגדרת במהותה כפעולת הצלה לבין פעולה שמוגדרת כפעולת הריגה, ומשווה זאת לשאלה על קיתון מים שבו תפיסת הקיתון להצלה עצמית נתפסת כפעולת הצלה ולא כהרג. הוא מסיים בהתייחסות לשאלה של הסגרת יחידים להצלת רבים ומציין את רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה ה' ממקור ירושלמי תרומות, ומציג שם את האיסור כמבוסס על חילול השם אף שמבחינת הצלת נפשות היה מקום לחשוב אחרת.
תמלול מלא
התחלנו בפעם הקודמת את הבעיה של הספינה מליברפול, כן, ספינה אמריקאית הפליגה מליברפול, נתקלה באיזה קרחון, נשברה, והאנשים ירדו לסירות ההצלה. עכשיו, כיוון שהיו יותר מדי אנשים על הסירות, זאת אומרת לא היה מספיק מקום לכולם בסירות, היה מישהו שדחף כמה אנשים למים, הם מתו, והשאר ניצלו. ואז בסוף ה… זאת אומרת, כשהם הגיעו לחוף, אז תבעו את הברנש הזה למשפט. אמרו לו "למה דחפת אותם?". אז הוא אומר "כי אחרת כולנו היינו טובעים, מה, עדיף שכולנו נטבע? אלה שטבעו בין כה וכה טבעו, אבל לפחות האחרים ניצלו". הבאתי לזה את הדוגמה של תאומי סיאם, כן, שאני עושה ניתוח הפרדה ושולח אחד מהם למות ואת האיבר המשותף אני נותן לשני כדי שהוא יחיה. ופוסקים בדרך כלל אוסרים את זה, הזכרתי, ואני חושב שהדבר הזה הוא לא רק מותר אלא חובה לעשות אותו, ניתוח הפרדה, בגלל שאותו אחד שאני שולח אותו למות היה מת בין כה וכה. זאת אומרת אם לא הייתי עושה את זה שניהם היו מתים, אז לפחות ככה אני שולח אחד למות אבל השני יינצל. אבל אז טענו נגדו, נגד הבן אדם ההוא, "בסדר גמור, אבל למה אתה דוחף אותם? תעשה הגרלה הוגנת בין כולם, ומי שייצא אז אפשר לדחוף אותו. אבל אתה לא יכול להחליט בעצמך לדחוף את האחר ולשאר את עצמך שמה". בדיוק כמו שבתאומי סיאם אני לא יכול להחליט לעשות ניתוח הפרדה, לתת את הלב לזה ולהשאיר את השני למות, אני צריך לעשות הגרלה בין שניהם וזה יקבע למי יילך הלב ומי הולך למות, כי צריכה להיות פה איזושהי הגינות. ולכן התביעה כלפי הבן אדם הזה שם בספינה הייתה "למה לא עשית הגרלה?". עכשיו אחד ההסברים שאלי מרצבך מביא בספר שלו למה לא צריך לעשות פה הגרלה, הטענה שלו זה שבעצם נעשתה פה הגרלה. הגנטיקה היא ההגרלה. זאת אומרת אני יצאתי יותר חזק מהם שדחפתי אותם למים, אז הגנטיקה הזאת שהגרלתי להיות חזק יותר היא בעצם גם סוג של הגרלה. מה זה משנה למה הגרלה צריכה להיות דווקא על ידי קוביות? אני יכול לעשות הגרלה על סמך כל פרמטר אחר, במקרה הזה הפרמטר של מי יותר חזק. ולכן הטענה שלו הייתה "בעצם עשיתי הגרלה, מה אתם רוצים ממני?". אבל התחושה הבסיסית כששומעים טענה כזאת זה מקומם. משהו פה לא נראה סביר, לא נראה ראוי, לא נראה אתי. אבל כשחושבים קצת איך להסביר את זה, זאת אומרת מה בעצם הבעיה פה, בסדר, הייתה פה הגרלה שלא עשינו אותה ככה עם הקוביות אלא זה קרה באיזשהו תהליך טבעי אחר, אז מה? מה זה משנה? אז לא כל כך פשוט להסביר. זאת אומרת מה לא בסדר בעצם בטיעון הזה שמדבר על הגרלה טבעית? אז זה מה שהסברתי בפעם הקודמת, זאת בעצם השאלה שבה אני רוצה לעסוק. עכשיו אחת הדוגמאות שעלתה שם בשיחה, כן, זאת השיחה בין יוזביץ' למרצבך, אחת הדוגמאות שעלתה שם בשיחה הייתה "כל דאלים גבר". מה קורה? אני רואה יש ספינה ששטה בנהר, זאת אומרת צפה בנהר, שני אנשים על החוף מתווכחים למי שייכת הספינה, כל אחד אומר שהספינה שייכת לו. הכלל הוא, גמרא בבבא בתרא בדף ל"ד, הכלל הוא "כל דאלים גבר". שיריבו, מי שמנצח שייקח את הספינה. אומר אלי מרצבך "הנה לנו דוגמה. מה פתאום, מה זה הכוחניות הזאת?". אז הוא אומר "ההסבר הוא שבעצם מדובר פה בסוג של הגרלה, רק זאת הגרלה טבעית. מי שהגריל את הגנים החזקים יותר הוא הוגרל להיות בעל הספינה, ולכן בעצם מה שעשינו פה זאת הגרלה". אז הנה מקור מהגמרא לזה שהגרלה טבעית היא תחליף טוב להגרלה מלאכותית, כן, הגרלה עם קוביות או מטבע או משהו כזה. אז הרב, שייך לומר הגרלה כשהיא נעשית לפני כבר שנים רבות בעת הולדתם של האנשים, שייך לומר עליה שהיא הגרלה גם על הזמן הזה? אני אגיע לזה עוד מעט. הערה שאני אדבר עליה, בסדר? רק אני רוצה קודם כל לסיים את העניין של ה"כל דאלים גבר". בעצם הפרשנות הזאת לכלל של "כל דאלים גבר" בעיניי מאוד בעייתית, בעצם. אני אביא כמה סיבות או כמה נימוקים. א', אם באמת מבחינת ההלכה הכוחניות היא הגרלה לגיטימית, זאת אומרת היא תחליף להגרלה בקוביות או בהטלת מטבע, אז הייתי מצפה שכל דאלים גבר יחליף את כל ההגרלות בהלכה. נגיד שותפים שרוצים לחלוק בחצר שהם ירשו מאבא שלהם, מחלקים אותה חצי חצי והולכים מכות. זאת אומרת מה הבעיה? למה צריך לעשות הגרלה עם קלפי או הטלת מטבע או מין משהו כזה? בעצם הגרלה טבעית, הכל בסדר. הנה כל דאלים גבר בעצם אומר לי שהגרלה טבעית זה כמו הגרלה רגילה. חלוקת הארץ הייתה יכולה להיעשות על ידי ללכת מכות, פייס של ה-לא יודע מה-בין הצעירים גם כן היו עושים פייס או בין הכהנים על תפקידים שונים בבית המקדש. בעצם בכל המקומות שההלכה מגדירה פרוצדורה של הגרלה, עולה השאלה בעצם בשביל מה צריך את זה? למה לא נסתמך על ההגרלה הטבעית? פשוט החזק יותר יזכה. זה דבר ראשון. דבר שני, זאת אומרת זה סיבה ראשונה למה אני לא מקבל את הפרשנות הזאת לכל דאלים גבר. כל דאלים גבר הוא לא הגרלה טבעית. דבר שני, הראש מציע הסבר לכל דאלים גבר, דברים ידועים, והוא בעצם טוען שם שמי שהסירה שייכת לו מטבע הדברים ייאבק חזק יותר. ולכן כל דאלים גבר הוא בעצם פרוצדורה שתעזור לנו להחליט מי צודק, מי הבעלים האמיתי של הספינה. כך טוען הראש. עכשיו, אם באמת זה ההסבר, אז זה כמובן לא מתיישב עם הטענה שמדובר פה בהגרלה הטבעית, להיפך. מדובר פה בפרוצדורה שתפקידה לברר מי הבעלים האמיתי של הספינה. אני אגיד לכם יותר מזה. הרי המטרה של כל דאלים גבר לפי הראש לפחות, המטרה של כל דאלים גבר היא בעצם לברר מי הבעלים האמיתי. יש תשובה אמיתית אחת, שני אנשים מתווכחים מה היא התשובה האמיתית, האם אני הבעלים או אתה הבעלים, והפרוצדורה ההלכתית תפקידה לנסות ולברר מי משניהם צודק, מי הוא הבעלים האמיתי. במקרה של הספינה בליברפול למשל, הרי אין פה צודק וטועה. אין פה מישהו שמגיע לו להינצל ומישהו שהיה צריך למות. אנחנו צריכים לעשות הגרלה כי אי אפשר שכולם יינצלו, אבל זאת לא הגרלה שתפקידה לברר מי צודק. זאת הגרלה שתפקידה לחלק את הסיכויים. ולכן אין בכלל מקום להשוות את זה לכל דאלים גבר, לפי פירוש הראש לפחות. כל דאלים גבר לפי הראש זה בעצם פרוצדורה שבאה לגלות לנו מה היא התשובה הנכונה. ההגרלות שאני מדבר עליהן, כמו בספינה בליברפול או הגרלה בין שני אחים או הגרלה של חלוקת הארץ או כל מיני דברים מן הסוג הזה, אלה לא הגרלות שבאות לגלות מה היא התשובה הנכונה. אין תשובה נכונה. אין מישהו שמגיע לו להינצל ומישהו שלא מגיע לו להינצל. אבל מה לעשות? אנחנו לא יכולים להציל את כולם, אז צריך איכשהו להחליט מי יינצל ומי לא. זאת הגרלה מסוג אחר לחלוטין. זאת לא הגרלה שתפקידה לברר מי צודק, זאת הגרלה שתפקידה לקבוע מי יזכה. נגיד אם בספינה למשל זה בכלל לא היה מגיע לאף אחד, אבל שניהם רוצים אותה ולשניהם יש שימוש בספינה, אבל אף אחד מהם לא טוען שהיא הייתה שלו, שם היה מקום לעשות הגרלה כדי לקבוע למי ניתן את הספינה, כי שם אין מישהו שהוא הבעלים האמיתי של הספינה. אני רוצה לתת אותה לאחד מהם, אי אפשר לתת אותה לשניהם, אז אני אעשה הגרלה ביניהם ומי שיזכה יקבל. שם ההגרלה תפקידה למצוא פתרון במקום שאין לי פתרון הוגן או פתרון מתבקש. אבל במקרה של כל דאלים גבר יש פה בעלים אמיתי. המטרה של הפסק הזה זה לגלות מי הוא, אז איך אפשר לדבר על הגרלה? הגרלה לא מבררת מי הבעלים האמיתי. זה נקודה שעוד אני אחזור אליה בחלק הבא של הסדרה, זאת אומרת אחרי שנגמור את העניין הזה של הספינה מליברפול, כי ישנה טענה בראשונים ובאחרונים שהגרלות בעצם זה כלי לגלות מה רצון השם. כשאתה עושה הגרלה, כמו אצל עכן נגיד או משהו כזה, זה כלי לגלות מה בעצם הקדוש ברוך הוא מתכוון, או הגרלה של יונה בספינה לדעת בשל מי באה הרעה הגדולה הזאת, את מי הקדוש ברוך הוא מחפש. אז אני עושה הגרלה כדי כי אני. אני מניח שהקדוש ברוך הוא דרך האקראיות יכוון אותנו לתשובה הנכונה. בסדר? אבל זה הכל בהגרלות מהסוג שבאות לברר מהי התשובה הנכונה. אבל יש סוג אחר של הגרלות ואגב רוב ההגרלות ההלכתיות הן לא כאלה, מהסוג השני. סוג שאומר אני בכלל אין פה תשובה נכונה. ההגרלה לא באה להגיד מהי התשובה הנכונה. ההגרלה באה למצוא פתרון במקום שאין לי פתרון אחר. הזכרתי אני חושב בפעם הקודמת שבחצר למשל שלא ניתנת לחלוקה בין שותפים או יורשים, ירשו חצר שאין בה ארבע על ארבע אמות. חצר שאין בה ארבע על ארבע אמות, אז לחלק אותה לשני חלקים זה אין טעם, אתה תקבל חתיכת קרקע מאוד קטנה, אין מה לעשות איתה. זאת נקראת חצר שאין בה דין חלוקה. מה שעושים במצב כזה, עושים הגרלה. בסדר, נגיד נגיד שעושים הגרלה, גוד או איגוד או עושים הגרלה, מי יקבל את החצר. למה מה נעזוב כרגע את הגוד או איגוד, נגיד שאנחנו עושים הגרלה על מי מקבל את החצר, פשוט יותר קל לי להסביר שם למרות שגוד או איגוד זה אותו רעיון. עושים הגרלה מי יקבל את החצר. מה משמעותה של ההגרלה הזאת? מה פתאום לעשות הגרלה על מי יקבל את החצר? אז עוד פעם יש כאלה שמסבירים כי זה יגלה מה רצון השם. שהשם יגלגל את ההגרלה כך שמי שיקבל את החצר זה מי שבאמת מגיע לו. הנה זה מגיע לו מאיזה סיבות, הרי הוא לא הבעלים האמיתי, אין פה בעלים אמיתי. מגיע לו כי הוא צדיק והקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו לו חיים טובים מסיבות כאלו ואחרות. ועוד פעם הרציונל שעומד מאחורי זה או המקורות שעומדים מאחורי הקביעה המופרכת הזאת, זה מקורות שמדברים על הגרלה שתפקידה ללבן מהי האמת. והגרלות שתפקידן לברר מהי האמת, שם יש אולי מקום להגיד שהקדוש, אני לא חושב ככה הרי אתם יודעים דעתי על השגחה היא אחרת, אבל שם הטענות שהקדוש ברוך הוא מסובב את ההגרלה באופן כזה שהיא תגלה לנו באמת מהי האמת. אבל יש סוג אחר של הגרלות שבכלל לא באות לברר מהי האמת. למה להניח שהתוצאה של ההגרלה זה רצון השם? התוצאה של ההגרלה זה מה שיוצא בגורל המקרי. אבל יש בזה הגינות למרות שרק אחד מקבל את הקרקע והשני לא, יש בזה הגינות למה? כי הרי את החלוקה של הקרקע אי אפשר לעשות. אז מה הפתרון הכי הגון שאפשר לעשות אם אי אפשר לחלק את הקרקע? הפתרון הוא לחלק את הסיכויים לזכות בקרקע. בואו נחלק בשווה, כן שוויון הזדמנויות בדיוק. אנחנו מחלקים בשווה את הסיכוי לזכות בקרקע וזה הדבר היחידי שאנחנו יכולים לחלק, לכל אחד יש סיכוי שווה לזכות בכל הקרקע. עכשיו בסוף בסוף הקרקע הולכת לאחד מהם, השני יוצא במצב פחות טוב, אבל הסיכויים הראשוניים היו אותם סיכויים. כמו לשלם כסף על רכישת כרטיס הגרלה. הכסף אתה משלם לא בשביל לזכות בהגרלה בסוף אלא כדי לקבל את הסיכוי לזכות. כשאתה רוכש כרטיס הגרלה אתה משלם על סיכוי לזכות בהגרלה, לא על הכסף שתקבל בסוף, רוב הסיכויים שלא תקבל, אבל על הסיכוי לזכות בהגרלה על זה אתה משלם את הכסף. לכן הסיכוי לזכות הוא בעצם גם כן סוג של נכס. ואם אי אפשר לזכות בנכס לחלק את הנכס עצמו אני מחלק את הסיכויים לזכות בנכס, זאת החלוקה הכי הוגנת שאפשר לעשות אם אי אפשר לחלק את הנכס עצמו. אבל חלוקה מהסוג הזה זאת חלוקה שתפקידה להביא לפתרון הגון, לא לפתרון צודק, צודק במובן של קולע לאמת. אין פה שום אמת. אני מחפש פתרון הכי הגון שאפשר כדי לתת לשני אנשים סיכוי שווה או חלק שווה, נתח שווה במנה המתחלקת. לכן אין שום סיבה בעולם ליישם את הרעיונות שמדברים על זה שהקדוש ברוך הוא עובד דרך ההגרלות מראה לנו מה הוא מתכוון על הסוג הזה של ההגרלות, שהוא סוג של הגרלות שתפקידן לחלק סיכויים ולא לגלות אמת. אין שום סיבה ליישם את זה שם למרות שעוד פעם יש כאלה שכותבים את זה שמה ויש הרבה שחושבים שזה ככה כי הם חושבים שכל מה שקורה בעולם זה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, יש להם איזה שהיא תפיסה כזאת שהכל בעצם מגולגל על ידו. אבל אז עזבו את ההגרלה, אז כל מה שקורה בעצם מגולגל על ידו. אז בשביל מה לעשות הגרלה? בוא אני ארביץ לך מכות אקח את הקרקע אליי ומטבע הדברים אם זה קרה כנראה זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה, הכל בסדר. למה לעשות הגרלה? תפיסה מופרכת. בסופו של דבר אני חושב. אז להבחנה הזאת בין שני סוגי ההגרלות נגיע בהמשך. אני מציג אותה כאן כי אני ארצה להשתמש בה. ובמקרה שלנו באמת הטענה היא, ובכל דאלים גבר, שבכל דאלים גבר אם היינו עושים הגרלה זאת באמת הייתה הגרלה שתפקידה לגלות מיהו הבעלים האמיתי. נקרא לזה זאת הגרלה חושפת, זאת לא הגרלה מכריעה. יש הגרלה שחושפת מה היא האמת ויש הגרלה שתפקידה להכריע, זאת אומרת להגיע לפתרון כשאין לי פתרון אחר. אז בכל דאלים גבר אם היינו עושים הגרלה, ולא עושים שם הגרלה, אבל אם היינו עושים שם הגרלה זאת הייתה הגרלה מהסוג המברר. יש פה בעלים אמיתי, תפקידו של הבית דין זה לבדוק מיהו הבעלים האמיתי ומי משקר פה. לכן אם היו עושים שם הגרלה זאת הייתה באמת הגרלה מבררת. אבל הנה עיניכם הרואות שבדיוק לא עושים שם הגרלה, כיוון שהגרלות מבררות כביכול שהקדוש ברוך הוא יגלה לנו על ידן מה היא האמת, הגרלות כאלו לא עושים. אגב החוות יאיר שמדבר על זה שהגרלות מגלות את רצון השם, גם מתעקש בצורה מאוד תקיפה לזה שאנחנו צריכים לעשות את ההגרלה בצורה הוגנת. כשאנחנו מטילים מטבע המטבע צריכה להיות הוגנת עם סיכוי חמישים חמישים לעץ ולפאלי. עכשיו למה? אם ההגרלה היא בסך הכל מטה בידו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יפיל את המטבע לכיוון שהוא רוצה להפיל, אז למה צריך להיות הוגן? מה אכפת לי? תעשה איזה הגרלה, תעשה מה שאתה רוצה, אל תעשה הגרלה, תעשה מה שאתה רוצה, מה שייצא בסופו של דבר זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה. כל הסיפור הזה הוא סיפור מופרך לתפיסה המוזרה הזאת. בכל אופן לגבי כל דאלים גבר, זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה כאשר אתה נותן לו את כל ההזדמנויות לעשות את זה. לא הבנתי. זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה כשאתה נותן לו את האופציות, את כל האפשרויות לעשות מה שהוא רוצה. אם אתה נותן לו את האופציות בשישים ארבעים אז הוא לא יכול לעשות את זה על ארבעים אם הוא רוצה? מה הבעיה? הוא לא יכול להפיל את המטבע על עץ ולא על פאלי למרות שהסיכוי לעץ הוא רק ארבעים אחוז או עשרה אחוז? מה הבעיה? היפלא מהשם דבר? אם אבל מכירים בזה שזה לא כזה לעשות נס גלוי כאילו. לא זה לא נס גלוי. עשרה אחוז פירושו שזה קורה, נכון? זה הזדמנות טובה להציג את הווארט היפה של הרב שך. הרב שך באחת האגרות שלו הוא מספר שמה, אגרות או מאמרים אולי בעצם, הוא מספר שמה על זה שלפני מבצע אנטבה היה דיון כזה מה עושים, השבויים היו באנטבה במטוס, החטופים לא השבויים, והרב שך טען שאסור לעשות מבצע כזה. הוא התנגד לעשיית המבצע הזה כי זה מסכן חיילים והסיכוי להצליח הוא קטן, ולכן לדעתו היה אסור לעשות מבצע כזה. עכשיו עשו את המבצע והוא הצליח, המבצע הצליח. אז באו לרב שך חזרה אמרו לו נו הרב אתה רואה הצליחו? אז הרב שך אומר אני אמרתי שלא יצליחו? אני אמרתי שהסיכוי להצליח הוא קטן, וכשהסיכוי להצליח קטן אסור לעשות מבצע כזה, אבל כשאומרים שהסיכוי להצליח קטן פירוש הדבר שיש סיכוי מסוים שזה באמת יצליח. אז זה שהצליח בסוף מה זה מוכיח? זה מוכיח שהעשרה אחוז התממש. עשרה אחוז גם מתממש בעשרה אחוז מהמקרים, לא? זאת אומרת מה זה מוכיח? זה לא מוכיח שום דבר. לכן במקרה שלנו ברגע שיש עשרה אחוז עץ תשעים אחוז פאלי, מטבע לא הוגנת, אם ייפול על עץ אנחנו נחשוב שזה נס גלוי? מה פתאום. זה נפל על עשרה אחוז, בעשרה אחוז מהמקרים זה קורה, מה הבעיה. לכן אני לא רואה שום היגיון בלהתעקש על הגרלה הוגנת אם אתה באמת תופס שכל ההגרלות האלה הן בסך הכל מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. זה כמובן רק אחד הקשיים, יש פה מיליוני קשיים, אבל זה הכל מין תפיסות מוזרות כאלה שיסודן באותה תפיסה שכל מה שקורה בעולם בעצם הוא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, תפיסה שקורתת את הענף עליו היא עצמה יושבת כמובן. אז החוות יאיר חטא בשניות מחשבתית? מה? לא הבנתי. החוות יאיר חטא בשניות מחשבתית. אני לטובתו רוצה להגיד שכן. אם הוא באמת האמין בזה אז זה הרבה יותר גרוע. אני רוצה להאמין שבתוכו פנימה גם הוא עצמו הבין שזה לא נכון, אבל לא יודע. טוב, בכל אופן אז לגבי כל דאלים גבר. דבר נוסף, נגיד שלא מקבלים את ההסבר של הראש. זאת אומרת הראש הרי טוען שכל דאלים גבר זאת פרוצדורה שתגלה לנו מיהו הבעלים האמיתי. עכשיו בראש עצמו יש סתירות בעניין הזה בין התשובות לפסקים, לא משנה כרגע, זה דברים עתיקים כל האחרונים מדברים על זה בבתרא שמה. אבל נגיד לפי השיטה שהיא לא הראש, אז השיטה הזאת אומרת לא. זה פשוט פתרון שמצאנו במצב שבו אנחנו לא יודעים להכריע בראיות של מי הספינה. אז זה לא שזאת פרוצדורה שמגלה לי מיהו הבעלים האמיתי. האם לפי השיטה הזאת, לא של הרא"ש, כן אפשר להבין שמדובר פה בהגרלה טבעית, הגרלה גנטית, כמו שמרצבאך רוצה לטעון? אז תשובתי היא שלא. א', כמו שאמרתי קודם, כי אם זה היה ככה, אז בכל ההגרלות בהלכה הייתי אומר עזבו את כל הפיס והגורלות והכל, תעשו הגרלה גנטית, מי שחזק שיזכה וזהו. לכן אני חושב שזה בכל מקרה לא קשור. אבל בעצם אני חושב שבתפיסות לא של הרא"ש, ההסבר היותר פשוט הוא שאין בכלל דין של כל דאלים גבר. כל דאלים גבר, זה החקירות של האחרונים, כן? כל דאלים גבר זה לא דין, זה הסתלקות. האחרונים דנים בשאלה אם כל דאלים גבר זה פסק, בית הדין פוסק כל דאלים גבר, או שכל דאלים גבר הכוונה לנו אין מה להגיד, תעשו מה שאתם רוצים. תריבו, לא יודע מה שתעשו. לא ששולחים את האנשים דווקא לריב ובואו תריבו ונראה מי צודק, לא. אנחנו הולכים הביתה, אין לנו מה להגיד על המקרה הזה. מקרה שאין לנו מה להגיד עליו, מה אתם רוצים שנעשה? אז לכן תעשו מה שאתם רוצים. זה נקרא כל דאלים גבר. אם זה ככה, אז בכלל אין מה לדבר פה על הגרלה גנטית. זה לא שאלה של הגרלה בכלל, אלא פשוט בית הדין הולך. אם הם יחליטו לריב בסוף, או לחלק את הספינה, למכור אותה ואחרי זה לחלק את הכסף, הכוונה משאירים להם את ההחלטה. כל דאלים גבר הוא ביטוי מטאפורי, לא באמת אומרים להם לכו תריבו. אלא הכוונה אפילו אם תריבו, זאת אומרת, לא יודע, לי אין מה להגיד בעניין הזה. תעשו מה שאתם רוצים. תריבו, תחלקו, תגרילו, תעשו מה שאתם רוצים. זה לא שיש פה באמת אמירה שהמריבה היא בעצמה הגרלה גנטית, גם לפי התפיסה שחולקת על הרא"ש. אחד הדברים אגב שמבחינים ביניהם, האחרונים שדנים בשאלה אם זה הסתלקות או הכרעה או פסק, אומרים שלפי הרא"ש זה פסק, כי זה בעצם מכשיר כדי לדעת מיהו הבעלים האמיתי. ולכן הנפקא מינה היא שאחרי שאני זכיתי בספינה הוא לא יכול אחרי זה לחזור ולריב איתי שוב ולקחת אותה ממני בחזרה. כי נפסק שזה שלי, מאחר שבית הדין פסק שזה שלי, אז זה שלי וזהו. לעומת זאת לפי התפיסה שזו הסתלקות, אז נגיד שאנחנו רבנו ואני זכיתי בספינה. יכול אחרי זה השני לבוא לזרוק אותי מהספינה ולתפוס אותה בחזרה ממני. בית הדין הסתלק, הוא לא אמר כלום למי זה שייך ומה לעשות. תעשו מה שאתם רוצים. אז המריבה הזאת יכולה להימשך לנצח. אז זה אחת ההשלכות, אפשר להתווכח כמובן לשני הצדדים, לא חשוב כרגע, אבל זה רק כדי לחדד את החקירה הזאת, כן, האם זה הסתלקות או פסיקה. טוב, בכל אופן, אז יש כל דאלים גבר בקיצור הוא לא הגרלה גנטית או הגרלה רוחנית אם תרצו, מה שלא מהווה הסבר לענייננו, אלא להפך, אפשר עכשיו לשאול למה שם לא באמת מסתכלים על כל דאלים גבר בתור הגרלה רוחנית, הגרלה גנטית. אותה שאלה ששאלנו על הספינה בליברפול, אפשר גם לשאול על ההיא ארבא, על הספינה בבבל, כן, של ההיא ארבא, כן, של כל דאלים גבר, או על כל ההגרלות שבהלכה. למה בהגרלות שבהלכה לא באמת אומרים כל דאלים גבר בכל המקומות האלה? שאלה היא שאלה טובה. זה לא מה שהצעתי פה, זה לא תשובה, מה שהצעתי פה זה פשוט הרחבה של השאלה גם להלכה ולא רק לשאלות אתיות כלליות. הרב, המשמעות של השאלה על קיומה של הגרלה גנטית זה בעצם האם יש לה לגיטימציה? האם יש לה תוקף כלשהו? כן, כמו הגרלה רגילה, מה זאת אומרת אם יש לה תוקף? במקום לעשות הגרלה, תן לכוח לדבר. כמו בליברפול. הבנאדם אומר אני עשיתי הגרלה, זרקתי אותם לים, רבנו, אני הייתי יותר חזק, הם נפלו לים ומתו. למה אתם תובעים אותי לדין? על מה? עשינו הגרלה. הרי הגרלה גם אתם מסכימים שהיה מותר לעשות שם, שלא יכולנו כולנו להינצל. אז עשינו. מה אתם רוצים? אוקיי? זאת בעצם הטענה. אולי כדי להרחיב קצת את העניין, אז דיברנו שם בשיחה של מרצבאך עם יוזביץ', הוא מדבר שם על איזה קומיקס צרפתי, אני לא יודע, לא מכיר את העניין הזה, עם טינטין משהו, לא משנה, אחד מחזיק בחבל את השני והם תלויים שם מה… אתה מכיר את זה אני רואה אליהו. אני לא יודע אני לא מכיר, בכל אופן אחד מחזיק חבל והשני תלוי בחבל למטה, עכשיו החבל יקרע אם שנינו תלויים עליו, השאלה אם לעליון מותר לחתוך את החבל ולשלוח את התחתון למותו או לא. במקרה ההוא כמובן אי אפשר לעשות הגרלה כי העליון לא יכול לחתוך את עצמו ולהשאיר את התחתון לחיות, התחתון תלוי בעליון. לכן זה מצב ללא הגרלה. אבל מה יקרה במצב שבו לא אחד תלוי על השני אלא שנינו תלויים על החבל. עכשיו האם אני יכול לבעוט אותך הצידה ולהישאר תלוי על החבל כדי להינצל? כי בטענה הרי לכאורה בעצם ההגינות אומרת שהיינו צריכים לעשות הגרלה, אבל אני אומר הבעיטה היא ההגרלה. אני הייתי יותר חזק, עוד פעם הגרלה, הגרלה גנטית. כן זה מזכיר גם הזכרתי קודם את המאמר שלי על תאומי סיאם, אז היה מקרה כזה בפילדלפיה בשנת 76, היה מקרה כזה שנולדו תאומי סיאם ליהודים דתיים, והייתה התלבטות גדולה אם לעשות ניתוח הפרדה או לא, נדמה לי שהיה להם לב משותף, הייתה התלבטות אם לעשות להם ניתוח הפרדה. אז ההורים הלכו לשאול את רב משה פיינשטיין, והרופאים בבית החולים הלכו לשאול את הכומר. עכשיו מה שמרתק בסיפור הזה, אגב לא מופיע בתשובות של אגרות משה זה מופיע במאמר בפילדלפיה אינקוויירר מאותה שנה, והתיאור שהם מביאים שם זה השיקול שעשה רב משה פיינשטיין והשיקול שעשה הכומר הם פשוט קופי אחד של השני, זה מדהים. זאת אומרת רב משה פיינשטיין אני לא זוכר מי מהם אמר מה אבל אלו שתי הדוגמאות שעלו אצל שניהם. את אחד מהם דיבר על שני צנחנים שצונחים ואחד מהם נקרע לו המצנח, הוא מצליח לתפוס ברגע האחרון ברגל של השני, ועכשיו שניהם תלויים על המצנח של השני. האם לשני מותר לבעוט ושניהם יתרסקו, זאת אומרת המצנח לא יכול להחזיק את שניהם, האם מותר לשני לבעוט את התחתון אל מותו כדי להינצל? אז זאת בעצם האנלוגיה שעשה רב משה פיינשטיין והכומר לא זוכר, והשני דיבר על מטפסי הרים, שניהם תלויים על איזה יתד שתקועה בהר, יתד אחת נעקרה ואני תופס את השני ועכשיו שנינו תלויים על היתד שלו, האם מותר לו לבעוט אותי למטה? ממש אנלוגיה, אותה אנלוגיה עצמה שניהם עשו. בכל מקרה לענייננו אני מתעניין בשאלה אחרת כי שמה אין שאלה של הגרלה. אין פה מה לדבר, זה נגיד במקרה שזה מקביל למצב שבו בתאומי הסיאם יש למישהו מהם לב שהוא באופן טבעי שייך לו והשני מתעלק לו על הלב ומנסה לחיות גם הוא מהלב של הראשון. עכשיו אם ההנחה היא שהלב הזה לא יכול להחיות את שניהם אז שם הטענה היא שצריך את הטפיל לשלוח למותו ולהשאיר את הלב אצל בעליו הטבעי. אבל אני שואל את השאלה מה קורה כשאין בעלים טבעי? הלב נמצא באיזשהו מצב שאי אפשר באופן טבעי לשייך אותו לאחד מהם. זה איפשהו באמצע מחובר בין שניהם ושניהם בעלי אותה זיקה אל הלב. מה עושים במצב כזה? אז הטענה של רב משה פיינשטיין הייתה וכל הפוסקים כמו שהזכרתי, הטענה שלהם הייתה שבמצב כזה צריך להשאיר את שניהם למות. אסור להתערב ולעשות ניתוח הפרדה כי בניתוח הזה בעצם אנחנו הורגים את האחד כדי להציל את השני. אני אמרתי קודם שזה נשמע לי לא סביר כי אני הורג את האחד שבכל מקרה אני משאיר אותו למות אז למה לא להרוג אותו לפחות שהשני יישאר בחיים, אין בזה שום היגיון. אבל פה באמת השאלה את מי להרוג ואת מי להציל. כל אחד זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה, כן אפשר, אתה בא להרוג את זה למה לא תהרוג את השני, אתה בא להרוג את השני למה לא תהרוג את זה. הפתרון המתבקש הוא לעשות הגרלה. במצב הסימטרי צריך לעשות הגרלה ושוב פעם זה כמו חצר שלא ניתנת לחלוקה. כיוון שאת הלב הזה אי אפשר לחלק בין שניהם כי הוא לא מספיק לשניהם שניהם ימותו, זה כמו חצר שאין בה דין חלוקה. אז אי אפשר לחלק את הלב, מה מחלקים? מחלקים את הסיכוי לזכות בלב. כל אחד מקבל חמישים אחוז סיכויים לזכות בלב ואז אנחנו נעשה הגרלה ומי שיזכה יזכה בלב והשני יישלח למותו מה לעשות. אבל כל עוד היה לשניהם סיכוי הוגן מראש זה מה שצריך לעשות, לחלק את הסיכויים במקום לחלק את הלב. את הדבר עצמו. עכשיו שוב פעם השאלה יכולה לעלות, כי אם הם סיאמיים התאומים האלה, האם אני יכול בכוח לקחת לעצמי את הלב, את היתד, את המצנח, לא משנה מה, ולזרוק את השני למותו? ההנחה היא שהגנטיקה היא גם סוג של הגרלה. הכוח שיש לי הוא סוג של הגרלה, הגרלתי כוח חזק. אז זה בעצם הגרלה לגיטימית ולכן לא צריך לעשות הגרלה אלא הכוח הכוח ידבר. אז השאלה היא מה לעשות במצב כזה. יש אגב בספר חסידים, שאני כתבתי את המאמר ככה לקראת המאמר היו לי ויכוחים עם כל מיני יהודים, אז אז הביאו לי מהספר חסידים שאוסר לעשות הגרלה על נפשות. ולכן בעצם הטענה שלהם הייתה שמה שאני מציע הוא אסור, אסור לעשות הגרלה על נפשות. כן, אחרי שמסתתמות הטענות לגבי ההיגיון והשיקולים ההלכתיים, שולפים מהכובע איזשהו משהו שלא ברור מהו, איזשהו עיקרון כזה שאסור לעשות הגרלה על נפשות מהספר חסידים. מאיפה זה יוצא לו? עד היום לא יודעים. אבל הייתה שם טענה כזאת. אז האמת שאולי נדבר על זה בחלק הבא, בספר חסידים עצמו אפשר להראות שזה לא נכון, זה לא מה שכתוב שמה, אבל בכל מקרה גם אם מדברים על איסור לעשות הגרלה על נפשות, זה כאשר אתה מדבר על השאלה מי צודק, לעשות הגרלה כמו "לא תנחשו". אפשר לדבר על איסור לעשות הגרלה מצד "לא תנחשו", אוקיי? וגם צריך להניח שזה דוחה פיקוח נפש, אולי בגלל שזה אביזרייהו דעבודה זרה, לא יודע בדיוק מה, כי אחרת גם אם יש איסור, בסדר, אני אעבור על האיסור הזה כדי להציל חיים של אחד משני האנשים. אז יש פה כל מיני הנחות שהן הנחות מאוד בעייתיות. אבל בכל מקרה גם אם זה נכון, האיסור, מה זה האיסור "לא תנחשו"? האיסור "לא תנחשו" אומר, כן, אני רואה חתול שחור ואני מחליט שיהיה לי היום מזל רע אז אני לא אעשה את מה שחשבתי לעשות. זה "לא תנחשו". למה? כיוון שזה שיקול לא רציונלי. אתה צריך להשתמש בשיקולים רציונליים לברר את האמת על פי השיקולים הרציונליים ולא להיתלות בכל מיני מטפיזיקות. עכשיו אתם מבינים שאיסור מהסוג הזה יכול להיות קיים רק על הגרלות מהסוג החושף. הגרלות מהסוג החושף זה הגרלות שבעצם אמורות להגיד לי "אם אתה יצאת בהגרלה כנראה אתה זה שצודק". כן, הטענות מהסוג הזה. פה אפשר לומר זה "לא תנחשו". ואז שימו לב יוצא בדיוק הפוך ממה שאמרו כל המפרשים והפוסקים שהבאתי קודם, שהם מדברים על זה שכל ההגרלות חושפות את רצון השם. אם זה היה ככה זה היה איסור "לא תנחשו". ואז על הגרלות מהסוג החושף אפשר אולי לטעון שיש איסור של "לא תנחשו". אבל על ההגרלות מהסוג של חלוקה הוגנת של הסיכויים, מה זה קשור ל"לא תנחשו"? אני מנסה להגיע לאיזושהי תשובה נכונה באמצעים עקומים? אני לא מנסה בכלל להגיע לתשובה. אני מנסה למצוא פתרון כשאין לי פתרון אחר. פתרון שלי זה לחלק את הסיכויים. אני לא טוען שמי שיוצא בחיים סימן שזה מה שהקדוש ברוך הוא רצה, הקדוש ברוך הוא רצה שהוא יצא בחיים. זה אתה יכול להגיד זה "לא תנחשו". אבל אם אני לא טוען, כמו "כל נחש שאינו כאליעזר בן אברהם אינו נחש", כמו שהגמרא אומרת והרמב"ם פוסק את זה להלכה בהלכות עבודה זרה. מה אליעזר עבד אברהם אומר? שהאישה שתגיע לשם ותגיד לי שתה וגם לגמליך אשאב, אני יודע שאותה הוכיח הקדוש ברוך הוא לאדוני. זאת אומרת הוא משתמש בסוג כזה של אינדיקציה, זו לא הגרלה אבל זאת אינדיקציה כדי לגלות תשובה אמיתית, מי האישה שמיועדת לאדונו? שם אפשר לדבר על ניחוש. אבל לעשות הגרלה בין שתי אפשרויות כי אתה לא יכול לחלק את הנכס אז אתה מחלק את הסיכויים לזכות בו, מה זה קשור ל"לא תנחשו"? איזה איסור יכול להיות על עשיית הגרלה מהסוג הזה? פשוט דברי הבל. אבל הם נובעים עוד פעם מאותה נקודה. הם נובעים מזה שאנשים חושבים שגם הגרלה מהסוג הזה בעצם באה לברר מה רצון השם. אבל זה לא נכון. הגרלה מהסוג הזה באה לחלק את הסיכויים באופן הוגן. זה הכל. במקום לחלק את הנכס מחלקים את הסיכויים. במקום לחלק את היתד, את הלב, את קיטון המים אם תרצו, מה שלא יהיה, אז מחלקים את הסיכויים לזכות בו. אז לכן האיסור הזה של הגרלות גם הוא נובע מאותה טעות. עכשיו אז לכן נקודת המוצא שלי היא שבמצב כזה ברור שמותר וצריך לעשות הגרלה. זרקתי הצידה את כל האופציות שהעליתי עד עכשיו. לא על הפרק. מותר וצריך לעשות הגרלה בסיטואציות האלה. השאלה היא, למה צריך לעשות הגרלה בקלפי או במטבע ולא להתייחס לגנטיקה בתור הגרלה, הגרלה טבעית. אז פה אני רוצה להתחיל לסקור כמה אפשרויות שאיכשהו עולות כשחושבים על השאלה הזאת. אפשר לחשוב על כמה אפשרויות. אפשרות ראשונה, זה כבר עלה קודם שאליהב אמר, העיתוי של ההגרלה. בעצם הטענה היא שהגנטיקה זאת הגרלה שנעשתה כשנולדתי, לפני שנולדתי. אוקיי? ולכן בעצם אנחנו הגענו אל הספינה, כן אחרי שהאונייה נשברה מהקרחון, הגענו אל הספינה וההגרלה כבר נעשתה מזמן. הגרלה צריכה להיעשות אחרי שמתעורר הצורך להחליט. לא משתמשים בהגרלה שנעשתה בעבר, מזמן. זה הסבר אפשרי אחד שאפשר אולי לנסות להציע אותו. אבל אני לא חושב שזה נכון. אמרתי לך אליהב שאני אגיע לטענה שלך. תחשבו למשל על מצב שהנוסעים לפני שהם עלו לספינה, הם יודעים שיש רק שתי סירות הצלה וצריך שלוש. אוקיי? ובשלושים נוסעים, אז יש עשרה יכולים לעלות בכל סירת הצלה. אז צריך להגריל עשרה שהם לא יינצלו. זאת אומרת אם הספינה תישבר הם יצטרכו למות והעשרים האחרים יינצלו. יש איזושהי בעיה לעשות את ההגרלה הזאת לפני שאנחנו עולים על האונייה? אנחנו עושים הגרלה שאם יהיה משהו לספינה, לאונייה, כיוון שאנחנו יודעים שיש רק שתי סירות הצלה, אנחנו עושים הגרלה מראש מי העשרים שיינצלו ומי העשרה שיישארו למותם. ועשינו את זה הרבה לפני שעלינו לאונייה. יש בזה איזושהי בעיה? אני לא רואה מה ההבדל בין זה לבין לעשות את ההגרלה אחרי שהיינו צריכים, נכנסנו למצב הזה. לא חושב שהפרמטר של הזמן הוא פרמטר חשוב בעניין הזה. ההבדל הוא שכאן גם אם זה לפני העלייה לספינה, אתה עושה את ההגרלה בכוונה לכך שאם יש בעיה בספינה אז ההגרלה הזאת תהיה רלוונטית. מצוות צריכות כוונה. מה? מצוות הגרלה צריך להתכוון? לא, הגרלות לא צריכות כוונה, אבל כשההגרלה הגנטית לא נעשתה לתפקיד הזה. אני מסכים, אבל אז מה? אז מה אם היא לא נעשתה? מישהו מציע פה הסכמה, מנחם. מציע פה הסכמה, אולי את ההסכמה לכללים אני אגיע לזה עוד מעט. בסדר? אני חושב שיש בזה משהו אבל צריך קצת לעדן את הניסוח. אני אגיע לזה עוד מעט. אז הטיעון הראשון של העיתוי, כן, ציר הזמן, נדמה לי שלא מחזיק מים. הוא לא יכול להיות ההסבר. אגב, שימו לב רק למתודולוגיה, כן. אני נמצא פה בעצם באיזושהי דילמה, סוג של פרדוקס. כבר כמה פעמים כבר נקלענו לסיטואציה כזאת. מצד אחד ישנה אינטואיציה שההגרלה הגנטית זה לא הוגן. מצד שני יש איזשהו טיעון השוואתי, כן, אנלוגיה, מה אכפת לך איך נעשתה ההגרלה? זאת הגרלה ככל הגרלה אחרת. עכשיו, מה עושים במצב כזה? אז אפשר לשאול את השאלה הזאת, שאלנו שאלה דומה בחלקים קודמים של הסדרה, על הראיות הסטטיסטיות נדמה לי ששם דיברנו על זה. אפשר לשאול שאלה מתודולוגית, מה עושים במצב כזה? יש לי אינטואיציה מצד אחד ויש לי הסבר מצד שני. אז תזרוק את האינטואיציה לפח, הנה ההסבר מראה לך שהאינטואיציה מטעטעת בך וזה הכל, זה באמת הגרלה טובה, הכל בסדר. למה אנחנו מחפשים הסברים? אנחנו מחפשים הסברים כי אנחנו מניחים שמאחורי האינטואיציה הזאת כנראה יש איזשהו סוג של היגיון. זה לא סתם אשליה. נכון שאני כרגע לפחות לא יודע להסביר אותו. אבל איכשהו יש לי תחושה מאוד חזקה ואני נותן לה קרדיט לתחושה הזאת, שההגרלה הגנטית, כן הכוחנית, היא לא הגונה. למרות שלכאורה בהסבר הפשוט אפשר להציע הסבר מאוד משכנע שבעצם הכל בסדר. כמו שאמרתי, מרצבך נטה ממש לקבל את ההסבר הזה כהסבר נכון. ולא הייתה לו בעיה עקרונית עם זה שלא יעשו הגרלה כי הגנטיקה היא עצמה הגרלה. אבל איכשהו האינטואיציה האתית, כן המוסרית שלנו מתקוממת. והשאלה איך להתייחס לדבר הזה. אני חוזר לזה כי זה נקודה שכן נקודה מרכזית אצלי. אינטואיציה זה לא דבר שאני מזלזל בו. גם אם אני לא יודע לנסח את הנימוק, מה ההיגיון מאחורי האינטואיציה, אינטואיציה זה דבר מאוד חשוב, בעיקר בשאלות כאלה. מוסריות, כי בשאלות מוסריות הרבה פעמים מוכרעות על סמך אינטואיציה. אינטואיציה שלי זה פאסט נישט, דבר כזה לא עושים. למה לא עושים? יש טיעונים נורא טובים למה לעשות את זה. לא יודע, לא עושים. טוב, אז יכול להיות צד שני למטבע. הצד השני למטבע אומר: אוקיי, אז יש לי אינטואיציה, אני נותן לה אמון, אז אני זורק את האנלוגיה לפח. אז לא, אז זה לא הגרלה נכונה וגמרנו, יש לי אינטואיציה טובה שזה פאסט נישט, ולכן לא עושים את זה וזה הכל, למה לחפש הסברים? אומר, יש לי שתי דרכים ראשוניות ששתיהן זה לא לחפש הסבר. האחת מהן להגיד: תראה, יש לך הסבר רציונלי, זרוק את האינטואיציה לפח אם הטעתה אותך. אופציה שנייה: אתה נותן אמון באינטואיציה? אז למה אתה צריך לחפש לה הסברים? האינטואיציה טובה, גמרנו, קבל אותה, זרוק את ההסבר הרציונלי לפח. אני בוחר לא בזה ולא בזה. אני נותן כבוד לאינטואיציה, אבל הכבוד שאני נותן לאינטואיציה הוא סיבה בשבילי לחפש הסבר. הוא לא עומד לעצמו. כשאני מחפש הסבר, אם אני אמצא הסבר, מבחינתי זה ירגיע אותי ואז באמת אני אלך עם האינטואיציה נגד הטיעון המנוסח. אבל אם אני לא אמצא הסבר, אז אני לא בטוח שאני אלך עם האינטואיציה. לא יודע. זה שאלה לא פשוטה, לכן אני אומר, יש הרבה פעמים כשאני כל הזמן מדבר על החשיבות של האינטואיציה ועל זה שאי אפשר לברוח מאינטואיציה, אז אנשים מבינים שברגע שיש לי אינטואיציה נסתתמו כל הטענות, הבעיה פתורה, אפשר להמשיך הלאה. לא. אני נותן כבוד לאינטואיציה במובן הזה שאני לא מזלזל בה גם אם אין לי הסבר. אבל זה טריגר כדי לחפש הסבר. לא שהאינטואיציה כשלעצמה, ברגע שהיא קיימת, אז גמרנו. לא, אינטואיציה יכולה גם להטעות. אינטואיציה זה לא דבר בטוח. אבל אינטואיציה זה מכשיר רב חשיבות שיכול לסמן לך, לאותת לך לכיוון הנכון. הדרך לנסות לבדוק את זה זה לחפש האם אני יכול להמציא, לנסח הסבר שעומד בבסיס האינטואיציה. אוקיי, זה בעצם הסיבה למה אני בכלל יוצא לדרך הזאת. יוצא לדרך הזאת כי אני לא מקבל את שתי ההכרעות הפשטניות לשני הכיוונים. לא את הטיעון המנוסח שאומר שהאינטואיציה היא סתם אשליה, ולא את האינטואיציה כאיזשהו קלף מנצח באופן בלתי תלוי וגורף. גם לא נכון. אבל אני כן, האינטואיציה נותנת לי כיוון, צריך לחפש, כי יש לי תחושה מאוד חזקה שמשהו פה לא הגון. בוא ננסה לחפש האם אני מצליח לנסח את זה, ואז זה ירגיע אותי שאני יכול באמת ללכת אחרי האינטואיציה. אז ניסוח ראשון שהצעתי זה ציר הזמן. אבל זה אמרתי לא מחזיק מים. ציר הזמן לא נראה כמו הסבר מספק. אולי זה תלוי במי הפועל של ההגרלה. כאילו בהגרלה הטבעית, אולי זה תלוי במי עשה את ההגרלה. בהגרלה הטבעית אני לא עשיתי את ההגרלה הזאת, אני נולדתי ככה. מה זה משנה? זה משנה שזה לא נקרא הגרלה, ויש סיכוי לכל אחד מהצדדים, מה הבעיה? מה זה משנה מי עושה את זה? המשנה שעשאוה? הרב, כשהרב אומר שהאינטואיציה היא חשובה אבל היא לא יכולה להיות הבסיס להסבר הרציונלי, אבל הרי תמיד במוסר הבסיס הוא לגמרי של האדם, אינטואיטיבי, אין לזה הסבר רציונלי. אני מסכים באופן עקרוני, ברור שגם אם אני אמצא הסבר, ההסבר הזה גם הוא ישב על איזה שהן אינטואיציות. זה ברור. אבל עדיין יש ערך להסבר הזה, כי הוא קושר את האינטואיציה הזאת שפה משהו לא בסדר לאינטואיציות אחרות שיש לי, והקוהרנטיות הזאת בין האינטואיציות מחזקת את כולן, המארג הזה שנוצר מהשילוב של האינטואיציות מחזק אותן. אתה צודק שאי אפשר לברוח מהאינטואיציה. בסוף בסוף בבסיס כל הסבר תשב אינטואיציה. זה אני מסכים. אז בוא נראה, בוא נמשיך לחפש ונראה אם נמצא או לא. ניסוח שני שעולה בהקשר הזה, אני קורא לו טיעון של זהות אישית. העובדה שלראובן יש גנטיקה חזקה ולשמעון יש גנטיקה פחות חזקה, זאת אומרת מבחינת כוח פיזי, הגנטיקה של הבן אדם היא חלק ממנו עצמו. הבן אדם זה בין היתר הגנטיקה שלו. גם אם אני דואליסט ואני חושב שיש באדם גם חלק רוחני ולא הכל פיזיולוגיה או גנטיקה, עדיין ברור שהגנטיקה היא חלק מהעניין. וכשאני שולח בן אדם למיתה, אני לא שולח את הנשמה למיתה, אני שולח את הגוף למיתה. אוקיי, זאת אומרת או לא את הגוף, אלא את הקשר בין הנשמה לבין הגוף. כבר הזכרתי את זה פעם שיש שלוש עבירות עליהן יהרג ואל. עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה זה חטא במישור השכלי, האינטלקטואלי, הרוחני. גילוי עריות זה חטא בחומר הגשמי, כן, בהנאה הגשמית. ושפיכות דמים זה חטא במקף, המקף שמחבר בין החומר לבין הרוח. כשאני הורג מישהו הגוף פה וגם הנשמה כנראה לא כלתה. מה קורה במוות? במוות מה שקורה זה ההיפרדות של הנשמה מהגוף. זאת אומרת, הם נפרדים. המקף שמחבר את הנשמה עם הגוף בעצם הוא זה שנעלם ברצח, לא הגוף ולא הנשמה. אז במובן מסוים שלושת העבירות החמורות בעצם כל אחת מהן פונה לחלק אחר של המפה: לגוף, לנפש או למקף שמחבר ביניהן. טוב, זה רק וורטים לשבע ברכות. עכשיו אני חוזר למהלך שלנו. לשבע ברכות מדברים על גילוי עריות ורצח? כן. אצלך זה טרי, אתה זוכר עוד, אני כבר לא זוכר. טוב, אז אני רוצה לטעון טענה כזאת. כאשר אנחנו עושים הגרלה בין שני אנשים אז יש לי בעצם שני אנשים, ואני עושה הגרלה הוגנת כדי שלכל אחד יהיה חמישים אחוז סיכויים לזכות בדבר שבו רוצים לזכות, בחיים, בחצר, ביתד, לא משנה במה שאנחנו רוצים לזכות. אוקיי? אבל אם, אבל הגנטיקה היא לא אמצעי לעשות הגרלה בין אנשים, הגנטיקה זה האנשים עצמם. אם יש לי שני אנשים שביניהם אני עושה הגרלה, אז אני מטיל מטבע וזה נותן חמישים אחוז סיכוי לראובן, חמישים אחוז סיכוי לשמעון. אבל יש לי ראובן, יש לי שמעון ואני עושה הגרלה ביניהם. הגנטיקה היא ראובן ושמעון עצמם. זאת אומרת, זה לא שראובן הגריל גנטיקה חזקה. הגנטיקה היא ראובן, אם הוא לא היה מגריל גנטיקה חזקה זה לא היה ראובן, הוא היה מישהו אחר. בן אדם עם גנטיקה אחרת זה לא אותו בן אדם רק עם גנטיקה אחרת, זה בן אדם שונה, בן אדם אחר. לכן קשה להתייחס לדבר הזה כהגרלה בין שני אנשים. זו לא הגרלה בין שני אנשים, האנשים הם הגנטיקה. אוקיי? אז זה לא, זה בעצם להגיד אני רוצה את ראובן. זה לא עשיתי הגרלה בין ראובן לבין שמעון, אני רוצה את ראובן, זה הכל. לכן היה מקום לומר שאין פה באמת תהליך של הגרלה. זה לא נקרא תהליך של הגרלה הגנטית. אני מערער על האנלוגיה בין ההגרלה בקוביות לבין ההגרלה הגנטית. זה קצת מזכיר את מה שדיברתי עליו בעבר, לפני הרבה זמן, על הולדה בעוולה. כן, שיש בעולם המשפטי סוגיה שעוסקת בשאלה האם ילד שנולד נגיד במצב רפואי קשה, הוא סובל מאוד וכולי, נכות היא אי אפשר לטפל בזה, אלו יהיו חייו, האם הוא יכול לתבוע את ההורים שלו על זה שהם לא עשו הפלה? תביעה נזיקית. אז ברוב מערכות המשפט בעולם אי אפשר. אגב בישראל כנראה אפשר, זה לא חוק אבל יש פסק דין של בית המשפט העליון. אבל ברוב המערכות בעולם אי אפשר. ואחד הנימוקים למה אי אפשר זה שכאשר ראובן בא לתבוע את שמעון אז ההנחה היא שקיים ראובן, קיים שמעון, וראובן תובע את שמעון על משהו שהוא עשה לו. אבל ראובן לא יכול לתבוע את שמעון על עצם זה שהוא קיים, שראובן קיים, התובע. כי אם הוא לא היה קיים אז לא היה פה מי שיתבע. זאת אומרת, אתה תובע את ההורים שלך על זה שאתה בכלל יכול לעמוד פה בבית המשפט ולתבוע אותם. אם הם היו עושים הפלה לא היית פה. או לחילופין אני יכול לשאול במי הם פגעו? אתה תובע אותם כי הם פגעו בך? הם לא פגעו בך. אתה פשוט קיים בגלל שהם לא עשו הפלה. אם הם היו עושים הפלה זה לא שהיית פה רק במצב שלם יותר, במצב לא פגוע, פשוט לא היית אם הם לא היו עושים הפלה. אז תביעה כזאת לא יכולה להיות ברמה הלוגית פילוסופית. אי אפשר לתבוע תביעה כזאת. אפשר לנסח את זה דרך השומה, כן? השומה זה כאשר אני תובע אותך אז איך נקבע כמה אתה צריך לשלם לי? אנחנו נשום, נעשה השוואה או הפרש בין שני מצבים: אני בלי, נגיד הורדת לי יד, כמה אני שווה עם היד, כמה אני שווה. בלי היד, את ההפרש תצטרך לשלם לי. בסדר? ההפרש זה בעצם השומה. אבל במקרה של ההפלה אי אפשר לעשות שומה כזאת, כי אם הם היו עושים הפלה בכלל לא הייתי פה. ואם הם לא עושים הפלה, אז אני פה עם כל הסבל שנגזר עלי. אז איך אפשר לעשות השוואה? אין מצב שלי כשאני שלם בלי הסבל ושלי עם הסבל, ואז אני יכול לעשות השוואה מה הנזק שנגרם לי. לא, בלי הסבל לא הייתי פה. או במילים אחרות, הסבל זה אני. זה לא סבל שנגרם לי. הסבל הוא חלק מההגדרה שלי עצמי, כי הוא עצם הגנטיקה שלי. אם הגנטיקה שלי הייתה אחרת, פשוט לא הייתי אני. זה לא שאני לא הייתי סובל, זה היה מישהו אחר, לא אני. כעין הטענה הזאת אני רוצה לומר גם כאן. כשאני טוען שהגנטיקה היא הגרלה, זו טענה מוזרה ברמה הפילוסופית. כי הגרלה מניחה שיש פה את ראובן ואת שמעון, אנחנו מטילים מטבע, והמטבע נותן חמישים אחוז סיכוי לראובן לזכות לפני שהטלנו אותה. יש חמישים אחוז סיכוי לראובן, חמישים אחוז סיכוי לשמעון, ולכן הגרלה היא הוגנת. עכשיו תתארו לי את אותו דבר על ההגרלה הגנטית. לפני שראובן קיבל את הגנטיקה שלו, אז היה לו סיכוי חמישים אחוז להיות חזק או להיות חלש לעומת שמעון, כן? והנה הוא הגריל את הסיכוי והוא נהיה חזק, לכן ההגרלה היא הוגנת. אתם מבינים שזה שטויות. לפני שהוא הגריל את הגנטיקה שלו, זה לא הוא לא היה. הגנטיקה שלו זה הוא. הוא לא היה פה מישהו שחיכה ובוא נראה איזה גנטיקה אני אגריל. מי שחיכה לא חיכה אף אחד, עד שאין גנטיקה אני לא קיים. הגנטיקה זו ההגדרה של מי אני. לכן אי אפשר לדבר פה על הגרלה גנטית. זה טיעון שאפשר להבין למה באמת הוא שולל את ההגרלה הגנטית, אבל אני לא לגמרי בטוח שהטיעון הזה מספק. אני מתלבט קצת. אולי כשנגיע לטיעון הסופי תראו שבעצם יכול להיות שהוא מתחבא גם מאחורי הטיעון הזה, אבל בינתיים איך שהצגתי אותו כרגע, אני לא בטוח שאני מקבל אותו. כי בסדר, אז פורמלית אי אפשר להגיד שיש פה שני אנשים שקיבלו סיכוי של חמישים אחוז. אבל תכלס הגנטיקה זה באמת תהליך טבעי. אז זה שאני יצאתי יותר חזק, למה שלא נתייחס לדבר הזה כהגרלה? זה שאי אפשר להגדיר שהיו פה ראובן ושמעון שחיקו לסוג של הגרלה שנתן לכל אחד חמישים אחוז, נכון, התיאור הזה כלשונו לא מתאים להגרלה גנטית. בסדר, אבל עדיין יש פה הגרלה בגנטיקה. הגנטיקה היא מקרית. לך יצאה גנטיקה כזאת ולהוא יצאה גנטיקה אחרת, הגנטיקה הזאת יותר חזקה. יש פה, אפשר לראות דבר כזה כהגרלה. נכון, היא לא הגרלה בין ראובן לשמעון, אבל עדיין זאת הגרלה. אז בסדר, אז ההגרלה הזאת תחליט מי יזכה. אז אני מתלבט קצת עד כמה הניסוח הזה הוא ניסוח מספק. אני אביא לכם אולי דוגמה אחרת. נגיד שראובן ושמעון נמצאים בסירה והסירה יכולה לשאת רק את אחד מהם. עכשיו ראובן נמצא בחרטום ושמעון נמצא במרכז הסירה. עכשיו הם רבים ביניהם, ושמעון דוחף את ראובן למים, כי הרבה יותר קל לדחוף אותו למים, הוא נמצא בקצה, בחרטום. אני במרכז הסירה, הוא לא יצליח להפיל אותי למים, הוא צריך להזיז אותי בשביל זה, הוא לא יצליח. אז למרות שלא הייתי יותר חזק ממנו, פשוט הייתי בפוזיציה יותר נוחה בסירה, לכן הצלחתי להפיל אותו. האם גם דבר כזה יכול להיחשב הגרלה? שאלה אם זה נובע מבחירה חופשית או מסיבות פיזיקליות. כן, אבל פה יש הגרלה שבאופן עקרוני לא תוצאה של בחירה חופשית. אני נמצא בסירה פה, אתה נמצא בסירה שם. זה קרה, זה לא שמישהו בחר באופן חופשי להיות כך או להיות אחרת, למרות שגם בחירה אולי היא בסדר פה, אבל נעזוב את זה כרגע את הבחירה החופשית. אז בסופו של דבר מה יוצא? שהמיקום בסירה הוא זה שקבע. והמיקום בסירה זה עניין מקרי, אז זאת הגרלה. פה שימו לב התשובה שהצגתי קודם לא תעזור. כי אי אפשר להגיד שהמיקום שלי בסירה זה אני. הגנטיקה זה באמת אני, אבל המיקום שלי בסירה זה עניין לגמרי חיצוני ומקרי. אי אפשר בשום צורה להגיד ש. שהמיקום שלי או שלך בסירה הוא מגדיר מי אני? לא. אני ואתה עמדנו לפני הירידה לסירה, לשנינו היה סיכוי חמישים אחוז להגיע לאמצע הסירה או לחרטום. הייתה הגרלה שאני, הגרלה כביכול, כן, הגרלה מבלי משים שהביאה אותי למרכז הספינה ואותך על החרטום, ואז הצלחתי לדחוף אותך למים. עכשיו כבר זה לגמרי הגרלה. פה כבר אין טענה שהמיקום שלי בספינה הוא ההגדרה של מי אני. הטיעון הקודם לא יעזור פה. אבל מצד שני התחושה שזה לא הוגן נמצאת גם כאן. עוד פעם אני חוזר למרכזיות של האינטואיציה. התחושה שזה לא הוגן נמצאת גם כאן. אם זה נכון, אם גם אתם מרגישים את התחושה הזאת, האינטואיציה הזאת, אז זה אומר שההסבר שנתלה בזה שהגנטיקה מגדירה אותי עצמי, כנראה לא הוא שעומד בבסיס האינטואיציה הזאת. כי עובדה שהיא קיימת גם במקרים שבהם ההסבר הזה לא נכון. ואם אני צודק, אז אנחנו עדיין לא הגענו להסבר שעומד בבסיס האינטואיציה. צריך להמשיך לחפש. עכשיו בוא ננסה להציע הגדרה אחרת. או נתחיל לפני הגדרה אחרת. בואו ננסה לחשוב על סיטואציה אחרת. ראובן ושמעון נמצאים בסירה. ראובן אומר, תראה, אני השם שלי מתחיל באות ריש, והשם שלך מתחיל באות שין. אז אני קודם לך, לכן אני דוחף אותך מהספינה ואתה טובע. שוב פעם נדמה לי שהשם, לא ניכנס למיסטיקות של החסידים, השם זה לא המהות של הבנאדם. השם זה עניין מקרי לחלוטין, ולכן ההסבר הגנטי פה לא יעבוד. אבל יש פה נקודה חשובה אחרת שאני רוצה להבהיר אותה. נקודה מאוד חשובה לענייננו. כאשר אני משתמש בכוח כדי לדחוף אותך מהספינה, פה במקרה הזה לא מדובר על הגרלה גנטית. אני לא טוען ליתרון שלי בגלל שאני יותר חזק. אני טוען ליתרון שלי בגלל שהאות ריש קודמת לאות שין. הגרלנו שמות, אני הגרלתי שם עם אות קודמת, אתה הגרלת שם עם אות מאוחרת, אז ההגרלה, וזה לא המהות שלנו ולא כלום, הייתה פה הגרלה, הכל בסדר. אלא מאי? אומר בסדר, אבל הפעלת כוח כדי לדחוף אותי למים. בסדר, בסוף מי שיוצא בהגרלה תמיד צריך איכשהו לדחוף אותו למים. בניגוד לטענה של אלי מרצבך, פה הכוח לא היה פרמטר ההגרלה עצמה. זה לא שבגלל שאני יותר חזק, זה עצמו מהווה את ההגרלה. הגנטיקה החזקה היא הפרמטר שלפיו התבצעה הגרלה פה? לא. האות של השם זה הפרמטר של ההגרלה. הכוח משמש אותי רק כדי ליישם את תוצאות ההגרלה. תחשבו למשל על מצב שבו עשינו הגרלה במטבע. ראובן ושמעון יושבים בסירה, עשינו הגרלה באמצעות מטבע, ושמעון יצא. עכשיו שמעון לא רוצה ליפול למים. מותר לראובן לדחוף אותו בכוח? ברור שכן. הסכמתם, הייתה הגרלה הוגנת, כל אחד מכם התחייב לתוצאות. זה שאתה לא עומד בזה, אני אפעיל כוח כדי לממש את תוצאות ההגרלה. פה הכוח הוא לא הפרמטר שעליו עשיתי את ההגרלה. זה לא הגרלה גנטית. זאת הגרלה הוגנת, הטלנו מטבע. הכוח הוא רק האמצעי שאני משתמש בו כדי לבצע את תוצאות ההגרלה. עכשיו בריש ובשין זה בעצם אותו דבר. בריש ובשין ההגרלה הייתה על האות של השם, והכוח זה רק האופן שבו דאגתי לזה שתוצאות ההגרלה יתממשו. בדיוק כמו עם מטבע. אז אם הגרלה במטבע זה בסדר, למה הגרלה של השם היא לא בסדר? אתם יודעים, זה מזכיר לי, הרי בסופו של דבר תמיד צריך להיזקק לכוח כדי לממש את תוצאות ההגרלה. בסופו של דבר כל ההצעות שלא תעלו, כל הגרלה שלא תעשו, בסוף בסוף יצטרכו להפעיל כוח כדי לממש אותה. לכן זה שמשתמשים בכוח לא פוסל את הצעד הזה. אם השימוש בכוח בא אחרי הגרלה הוגנת, לא שהכוח הוא בעצמו הפרמטר של ההגרלה, כי אני יותר חזק אז לכן סימן שהוגרלתי לחיים. לא. הכוח זה רק האמצעי שאיתו אני מממש את תוצאות ההגרלה. זה בסדר גמור. כל עוד ההגרלה בעצמה הייתה הגרלה הוגנת. מה שמטריד במעשה של הספינה בליברפול, זה ששם הכוח היה הפרמטר של ההגרלה עצמה. הוא לא מימש הגרלה הוגנת, הוא עצמו… הוא לא מימש הגרלה הוגנת. הוא עצמו היה הגרלה. ושמה התחושה היא שזאת הגרלה לא הוגנת. ואני מחפש הסבר למה, כן? זה בעצם השאלה. אז בוא נחזור ל-ר' ול-ש', לכאורה ה-ר' וה-ש' זה בדיוק אותו דבר כמו המטבע. מה הבעיה? הכוח זה רק האמצעי לממש את התוצאות, אבל עשינו הגרלה, השמות ניתנו לנו מזמן, אבל כבר דיברנו שציר הזמן הוא לא חשוב, ולכן הכל בסדר. אבל שמעון הסכים להגרלה הזאת על פי השם? לא. אז לא צריך שכולם יסכימו לזה? לא צריך שיסכימו. אם מה יקרה, למשל אתן לך דוגמה, נגיד שאנחנו יושבים בתוך סירה, תמיד הדוגמאות, הדוגמאות הן מראות, מובילות את האינטואיציה שלנו. אנחנו, אנחנו יושבים בסירה, יש שני אנשים, ואני מציע, הסירה לא יכולה לספוג את שנינו. אני מציע לשמעון לעשות הגרלה. מטבע, הגרלה הוגנת. שמעון לא מסכים. לא רוצה לעשות הגרלה, הוא רוצה ששנינו נטבע. האם מותר לי לעשות הגרלה ואם שמעון יצא למות אז אני אדחוף אותו בכוח למות? שמעון לא הסכים להגרלה. מה אתם אומרים? אני חושב שמותר. אני לא צריך למות בגלל שהטמבל הזה עקשן. ובלבד שעשיתי הגרלה הוגנת. זה שהוא עקשן זה לא אומר שמגיע לו למות. אני עושה הגרלה שיש בה חמישים אחוז לי, חמישים אחוז לו, ואם הוא לא מסכים, בעיה שלו. מותר לי לעשות הגרלה? מה פתאום? מה אם הוא לא מסכים? אם הוא לא מסכים בגלל שהוא חושב שהגרלה לא הוגנת, זה דיון אחר. אני מדבר על לעשות הגרלה הוגנת. הגרלה על פי השם, הרב, זה לא הוגן. למה זה לא הוגן? מה הבעיה? מה אני קבעתי את השם? ההורים שלי בחרו בשם, לא ידעו שנהיה על הסירה. כן, אבל הקריטריון של ההגרלה כבר מתחילה אומרת שזה שמעון שיהיה כאילו הנדחף כאילו. בסדר, ככה יצא, מה לעשות? ההורים שלי יכלו לקרוא לי שמעון, זה שיצא ככה זה מקרה, זה הגרלה. אבל ההגרלה היא לא על קביעת השם, ההגרלה היא לקבוע שקביעת השם קובעת. אתה מבין מה אני רוצה? מה זה משנה? ואם אני רוצה שהמטבע תקבע? והוא רוצה להטיל קובייה ואני רוצה להטיל מטבע. אבל המטבע נותנת חמישים חמישים לכולם, ועל פי השם לא נותן חמישים מהתחלה. גם בשם חמישים חמישים לכולם, היה, יש לך חמישים אחוז שהשם שלך יצא עם אות ש' לפני השם שלי. ההורים בחרו בשם הזה וההורים שלי בחרו בשם הזה. מקרי לגמרי. אבל למה לא נבחר נניח שהשם היותר מאוחר, האות היותר מאוחרת היא תהיה זו. אוקיי, זאת טענה מעניינת, זאת הטענה שאנחנו מתחילים להתקרב לפתרון שבעיניי הוא הפתרון הנכון. איזו טענה? שלי או שלו? לא, של שמואל נדמה לי שדיבר קודם. אני חושב שהנקודה היא כזאת, הרי אותו אחד עם השם המאוחר, שמעון, סליחה, שמעון גם יכול להגיד: תראה, השם המאוחר הוא זה שיישאר על הספינה והשם המוקדם ה-ר' צריך להיזרק למוות. למה קבעת שהשם המוקדם הוא זה שיישאר על הספינה? אבל זה לא מספיק לטעון את הטענה הזאת. כי אם היינו קובעים את זה שהשם המוקדם יישאר על הספינה ואז עושים את ואז מחלקים את השמות, זה כן היה בסדר. משהו בציר הזמן בכל זאת כן משחק. זה מה שאני אומר, התוצאות כבר נקבעו, זה מה שאמרתי, התוצאות כבר קבועות מראש. לא, הנקודה היא כזאת, תראו, זה יותר עדין, הנקודה היא כזאת: הרי יכולנו לעשות הגרלה ולקבוע את התוצאות על פי האות המוקדמת יותר, יכולנו לעשות את התוצאות על פי האות המאוחרת יותר, נכון? עכשיו אתה בוחר את האות המוקדמת כי זה מה שמשאיר אותך בחיים, אני באותה מידה יכולתי לבחור את האות המאוחרת כי זה מה שישאיר אותי בחיים. זה לא נקרא הגרלה. זה נקרא פעולה אד הוק. הגרלה צריכה להיעשות מראש, שימו לב, לא בציר הזמן, ציר הזמן שללתי קודם וזה לא נכון, אבל יש כן קשר כלשהו לזמן. לא סתם קפץ לנו בראש ההסבר הראשון שנתלה בציר הזמן. יש פה משהו, אתה לא יכול לבחור הגרלה אד הוק. בוא אני אקח כרטיס פיס, בסדר? עכשיו אני אגיד: אוקיי, המספר שכתוב על הכרטיס שלי הוא זוכה. יכולתי לבחור כל מספר אחר, בחרתי את זה. מה יכול להיות? ברור, בחרתי את זה כי זה הכרטיס שלי. זו לא בחירה מקרית. זו לא בחירה שנתנה סיכוי חמישים אחוז לכל אחד מהצדדים. נכון שהיה לכל אחד מאיתנו סיכוי מראש לצאת עם שם של אות יותר מוקדמת. אבל אז אתה היית בוחר טכניקה אחרת של הגרלה. אם לך הייתה אות יותר מאוחרת, אז אתה היית אומר שהאות המאוחרת היא הקובעת. ולא, אתה מחליט שהאות המוקדמת היא הקובעת כי זה מה שמשאיר אותך בחיים. אז אל תספר לי על הגרלות. בסוף בסוף אתה מצליח בגלל שאתה זורק אותי לים כי אתה יותר חזק. ולכן הכוח הוא כן הפרמטר של ההגרלה במקרה של הגרלות אד הוק. זה לא רק האופן לבצע את התוצאה, אלא במקרה הזה הכוח הוא האופן לבצע את ההגרלה עצמה. ואז מה? ולמה כוח הוא לא הגרלה? הרי זה גנטיקה. הגרלה גנטית. תשובה: כי זאת הגרלה אד הוק. למה שלא החלש יותר יישאר והחזק יותר ימות? הגרלות אד הוק הכוונה, זה הגרלות שאני מתאים אותן מראש לתוצאה שבה אני מעוניין. אני בוחר טכניקה שבה אני מעוניין. אני אסביר את זה יותר בשיעור הבא כי הזמן שלנו כבר קצת נגמר ואני צריך קצת זמן. אני אסביר את זה יותר, אבל רק רציתי פשוט להשלים את המהלך. הטענה שלי זה שהגרלה על בסיס גנטיקה היא בעייתית, היא זאת הגרלה אד הוק. לא באמת הייתה פה הגרלה. כי הרי יכולנו לקבוע מאה אלף צורות הגרלה שהן באמת כולן מקריות. אין בעיה, נכון? אבל הרי על סמך מה ראובן בוחר את ההגרלה של האות המוקדמת יותר? כי הוא בעל האות המוקדמת יותר והוא רוצה להישאר בחיים. אז מה אכפת לי שבחירת השמות נעשתה באופן מקרי? בחירת השמות נעשתה באופן מקרי, אבל בחירת השמות לא הייתה הגרלה. הגרלה הייתה ההחלטה איזה בחירה של שמות תקבע. וזה לא נעשה בהגרלה. את זה ראובן כפה על שמעון. לכן לשמעון לא היה בשום שלב סיכוי להישאר בחיים חמישים אחוז. אם שמעון היה מקבל את השם ראובן בלידתו וראובן היה מקבל את השם שמעון בלידתו, מי היה מת? שמעון, שהוא נקרא עכשיו ראובן. הוא היה מת. למה? כיוון שהבריון יותר היה מחליט שהאות המאוחרת צריכה להישאר בחיים והאות המוקדמת תמות. אז זה שאנחנו בוחרים בהגרלה מקרית את השמות, זה לא באמת אומר שהיה פה סיכוי חמישים אחוז לכל אחד מהצדדים. נחזור לספינה בליברפול. ההוא היה בריון, דחף את האנשים למים וככה הם מתו. עכשיו הוא אומר הייתה הגרלה גנטית. אבל באותה מידה בהגרלה הגנטית יכולתי להגיד החלשים יישארו על הספינה והחזקים ייזרקו למים וימותו. למה לא בחרת את הפרמטר הזה? למה בחרת דווקא את הפרמטר של הכוח? כי אתה יותר חזק ורצית להישאר בחיים. זה בדיוק כמו הרי"ש והשי"ן של ראובן ושמעון. זאת לא הגרלה. עכשיו תבינו, זה ברור שזאת התשובה הנכונה. אחרי שאני מנסח את זה ככה, אי אפשר להתווכח על זה. מי שטוען אחרת פשוט לא יודע מה הוא סח. זו סתם טעות. זו לא שאלה של תפיסות עולם, השקפות, זו סתם טעות. לא הייתה פה שום הגרלה. הגרלה אד הוק היא לא הגרלה. זה כמו, טוב, אני אדבר על זה פעם הבאה, אבל אני אדבר על זה פעם הבאה. אני אסביר את זה קצת יותר פעם הבאה כי אני צריך קצת זמן בשביל זה. אוקיי, אז נעצור כאן. אם מישהו רוצה להעיר או לשאול. אולי סברה אחרת הרב, שהגרלה מה זה נקרא הגרלה? הגרלה זה נקרא כאשר כל השחקנים של ההגרלה נמצאים באותו מקום באותו זמן. למה? הגרלה אתה נותן לכולם אופציה שווה להצליח. למה? אם אני נמצא בהגרלת הפיס, נעשית בנוכחות כמה אנשים שקנו כרטיסים יושבים בקהל והאחרים נשארים בבית. אז הגרלה של הפיס לא הוגנת בגלל זה? מה זה משנה המיקום של האנשים? כל עוד ההגרלה היא הוגנת. עוד הערות או שאלות? הרב, אפשר לשאול משהו על הנושא הזה של הולדה בעוולה? שהרב הביא טיעון בעצם זה שאתה נמצא, הגעת, אתה בא וטוען למה הבאתם אותי כהורים כפגום, בעצם זה שאתה ככה. ואתה לא יכול לתבוע על עצם מהותך, נכון? זה בעצם הטיעון. אז נניח בוא ניקח דוגמה שההורים עשו, זה אפשרי ממש אולי אפילו היום בימינו, אם לא אז בתקופה, אפשר לעשות את זה גם היום. ההורים ישבו לפני עשו איי וי אף ועשו הנדסה גנטית על הזרעון או על הביצית ועשו מניפולציה גנטית על הגנים וגרמו ידעו מראש שהחומר הגנטי של הביצית או של הזרעון יהיה של תינוק גידם עיוור או כולם ביחד. ואחר כך יצרו את ההפריה באיי וי אף במבחנה והוא נולד. והוא בא וטוען למה הבאתם אותי עיוור חרש וגידם? אומרים לו אתה לא יכול לתבוע על עצם זה שזה מה שאתה, אתה כשהיית זרעון או ביצית זה לא היית אתה. אז היית רק מרגע שהייתה הפרייה. זה הרי ברור שזה באינטואיציה לא צודק. לא מסכים, בעיניי זה בדיוק אותו דבר. אני חושב שהאינטואיציה שלך מכוונת למקום אחר. אם יהיה מצב כזה יכול להיות שאנחנו נבוא בטענה כלפי ההורים על זה שהם אנשים לא מוסריים. אבל מי יתבע אותם? מי יהיה התובע? מי הניזוק? אולי המדינה, תביעה פלילית, זה לא יהיה אזרחי. אין פה נזיקין בתביעה אזרחית. ואתה בתור בן אדם תובע אתה לא יכול לתבוע כי אתה אם הם היו בוחרים מישהו אחר זה לא היית אתה. אז אתה לא יכול לתבוע. המדינה יכול להיות שהיא תתבע אותם על זה שהם רשעים בתביעה פלילית, אבל אתה בתביעה נזיקית לא יכול לתבוע אותם, גם במקרה הזה. אגב באופן עקרוני המדינה יכולה לתבוע אותם על זה שהם רשעים גם על זה שהם לא עשו הפלה אם הם יודעים שלילד היו מומים מולדים או שהוא נולד לחיי סבל הם יכלו לעשות הפלה. באופן עקרוני מדינה גם יכולה לתבוע אותם על זה. כך שאין הבדל עקרוני בין איי וי אף לבין סתם סינון פיזי, כן? הפלה. אבל טענה תביעה פלילית דורשת שיהיה חוק קודם, עצם זה שאין. אני מדבר ברמה העקרונית, ברור. אז אם מדינה יכולה לחוקק חוק כזה ולתבוע מכוחו. עוד שאלות? הרב, האם הבן אדם הזה על הספינה באמת צריך לחשוב על כל השיקולים שאנחנו מעלים כאן? ברור, מה זאת אומרת? הוא צריך להבין שאין לו פריבילגיה לזרוק את האנשים, זה שהוא יותר בריון זה לא אומר שמותר לו לזרוק אותם. אבל בסיטואציה כזאת אף אחד לא חושב וזה אינסטינקט, כאילו לדעתי לא שייך בכלל לדבר על הגרלה, זה לא שהוא חשב בוא נעשה הגרלה לפי הכוח ואני אנצח. לא לא, ברור שהוא לא עשה הגרלה לפי הכוח. אנחנו תובעים אותו על זה שהוא רצח אנשים. רק הוא טוען להגנתו שהוא עשה הגרלה גנטית, אז אני אומר לו הגרלה גנטית היא לא הגרלה. עכשיו אתה יכול להגיד שיש פה איזושהי פעולה אינסטינקטיבית וזה בכלל לא היה תוצאה של בחירה. אם באמת הוא יוכיח את זה יכול להיות שאין מקום לתבוע אותו, זאת כבר שאלה טכנית, זה לא חשוב לדיון שלי. כבר ברמה העקרונית יש מקום לתביעה מהסוג הזה. יכול להיות שבן אדם במצב כזה בכלל לא חושב ואי אפשר לדרוש ממנו בכלל שיעצור לחשוב. בסדר, זה עניין צדדי. ברמה העקרונית יש מקום לתביעה כזאת. הרב, העוול שלו זה בעצם בגלל שהוא בקום עשה דחף אותם למים? כלומר אני מנסה לכוון לסיטואציה נגיד שהוא בזכות החוכמה האינטלקטואלית שלו נגיד שזה משהו גנטי, הוא ידע איפה לעמוד בדיוק בספינה במקום שהוא יהיה האחרון שישרוד. זה בסדר בעיניי. לא בגלל השב ואל תעשה. זה לא שב ואל תעשה, הוא גם לא הרג אותם בשב ואל תעשה, הוא פשוט הציל את עצמו. בן אדם יכול להציל את עצמו, ואם האחרים לא הצליחו להציל את עצמם בסדר מה לעשות. זה בסדר. אבל במקום שבו הוא דוחף אותם למים אז הוא לא מציל את עצמו, הוא הורג אותם וממילא הוא ניצל. יש חזון איש דומה לזה, היה מקרה כזה שהגיע גם לבית המשפט על זה היה מקרה בבני ברק על איזה מישהי שנהגה נדמה לי ועבר איזה חתול לפני הרכב והיא סטתה ודרסה בן אדם על המדרכה והרגה אותו. אינסטינקט. רגע, לא, זה לא היה זה. זה היה מקרה בבית המשפט עם אהרן ברק, והיה סיפור אחר עם החזון איש. נדמה לי כן, לא, עבר בן אדם, עבר בן אדם לפני המכונית וסטיתי עם המכונית והיא פגעה בבן אדם אחר והוא נהרג, נדמה לי שזה היה הסיפור, אז החזון איש אומר שזאת לא פעולה של רצח באונס או בלי משים או אינו מתכוון או משהו כזה, זאת פעולת הצלה בכלל, זאת לא פעולת רצח. אין בסיס לתביעה. היא הייתה עסוקה או הוא היה עסוק בלהציל את זה שלפניו, לא בלהרוג את ההוא, נכון שההוא מת בסוף, אבל בכלל זאת אי אפשר לקרוא לפעולה זאת פעולת הריגה, זאת פעולת הצלה. פעולת הצלה שבסוף הביאה להריגתו של מישהו. זה לא פעולת הריגה שנעשתה באונס, הפעולה במהותה מוגדרת כפעולת הצלה. גם פה אני אומר כעין זה, בן אדם הולך למקום הכי טוב להינצל, זה אם הוא חכם והוא יודע לעשות את זה, בסדר, אז הוא מציל את עצמו. זה בסדר. אבל והאחרים, אם יהיו מספיק חכמים, אולי גם הם ידעו להינצל. מה לעשות שהם לא היו מספיק חכמים, אני לא עשיתי להם כלום, אני הצלתי את עצמי. אז זה כן יושב על הקום עשה, לא? שבאל תעשה. אני חושב שזה, אמרתי, אני חושב שזה יותר חזק מקום עשה. כי להרוג מישהו בשב ואל תעשה, אז יכול להיות שאני יושב על מישהו ואני לא קם. מישהו הושיב אותי על מישהו אחר ולא קמתי. אז הרגתי אותו בשב ואל תעשה, נכון? נגיד שמעכתי אותו למוות. אבל זה באמת הרגתי אותו, רק בשב ואל תעשה. פה בכלל לא הרגתי אותו, זה לא שב ואל תעשה. אני הצלתי את עצמי, הוא ממילא מת, אבל זה משהו אחר לגמרי. לכן אני חושב שזה משהו יותר חלש משב ואל תעשה, זה עוד יותר מותר. אבל נניח בשניים שהיו מהלכין במדבר, ונניח שאחד מהם הוא הקיתון לא היה בידיו של אחד מהם אלא היה מונח, עכשיו החזק הוא זה ש… המהיר יותר ישיג את הקיתון ואז לפי רבי עקיבא הוא זה שישתה אותו עד תומו והשני ימות בצמא. זה גם בסוף יוצא כמעט אותו דבר. זה קצת דומה למקרה של לעמוד על המקום בספינה שלא תטבע, מה שמנחם אמר קודם. יש פה תחושה שזה שונה. אני פה הייתי אומר באינטואיטיבי שמותר לו לרוץ ולתפוס את הקיתון לעצמו. הוא לא חייב לעשות הגרלה עם מישהו אחר בגלל שהקיתון הזה הוא קיתון הפקר. ועכשיו אם אני זוכה בו, אז עכשיו הקיתון הזה הוא שלי, וממילא ברגע שהקיתון הוא שלי אני כבר לא חייב להתחלק עם מישהו אחר. זאת אומרת אני לא הרגתי אותו, אני הצלתי את עצמי. השאלה היא למה זה שונה מספינה שלא יכולה להציל את שנינו ואני דוחף אותך הצידה ואז תובעים אותי למה אני לא עשיתי הגרלה. האינטואיציה אומרת שזה שונה. כשדחפתי אותך הצידה, אז לא שלקחתי את הספינה לעצמי אלא הרגתי אותך. בקיתון אני לקחתי את הקיתון לעצמי כי רציתי להינצל. מה לעשות שזה לא משאיר קיתון אחר לך כדי להציל אותך. בסדר, אבל אני לא עשיתי… עשיתי משהו לגמרי לגיטימי. עשיתי פעולה שתועיל להציל אותי. פעולת הצלה, זה לא פעולת הריגה כמו במינוח של החזון איש. לכן אני חושב שזה שונה ממישהו שדוחף אדם מהסירה. נראה לי שאותו דבר גם בשואה כששאלו את נראה לי הרב שפירא מקובנה על דרשו להסגיר או שיהרגו את כל הגטו, או שיסגירו את הילדים או את הקשישים. אז אני חושב שהשאלה אותה שאלה אם להסגיר זה כבר יותר. נכון, אבל שמה אני הייתי אומר שבאופן עקרוני צריך לעשות הגרלה. צריך לעשות הגרלה, כי אם האלטרנטיבה היא שכולנו נמות בכה וכה, אז לפחות תסגיר אותם ואתה תינצל. רק ששם יש את ההלכה של הרמב"ם שמקורה בירושלמי תרומות, רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה ה', שהוא אומר שאסור לעשות את זה, הגמרא אומרת שאסור לעשות את זה, אבל שמה זה בעיה של חילול השם, לא בעיה של… זאת אומרת מבחינת דיני שמירת הנפש זה מה שצריך לעשות, רק חילול השם בכל זאת לא לעשות את זה. אוקיי, שיהיה שבת שלום, להתראות. שבת שלום, תודה.