ספק וסטטיסטיקה – שיעור 23

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו בענייני ספק וסטטיסטיקה ודיברנו בפעם הקודמת דיברנו קצת על אבחון של ניסים ואמרתי שהרבה פעמים או ברוב הפעמים לדעתי האבחון הזה מבוסס על טעויות סטטיסטיות. ואחת הסיבות, ודיברתי בעצם על המעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם, דיברנו על שני סוגי הגרלות והנחות שבבסיס ההבחנה בין שני הסוגים ושעל הקדוש ברוך הוא בעצם לא מעורב בטבע באופן שוטף. יש פרמטרים מסוימים או מנגנונים מסוימים שבהם אנחנו אולי יכולים לגרום לו להיות מעורב וזה מה שנקרא גורל להבדיל מהגרלה. ואז נכנסתי קצת לשאלת המעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם ואמרתי שהרבה מאוד אנשים, בדרך כלל זאת תפיסה מקובלת בעולם הדתי, שהקדוש ברוך הוא מעורב בעולם במידה כזו או אחרת, החל מהתפיסה של הרמב"ן בסוף פרשת בא שמדבר על זה שכל מקרינו אינם אלא ניסים, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא בעצם עושה כל מה שקורה כאן, ובהמשך בתפיסות קצת יותר מתונות שמדברות על זה שהוא מעורב במובנים של שכר עונש, הוא עוזר למי שמגיע, לא עוזר למי שלא מגיע, נותן שכר, נותן עונש, אבל לא בהכרח שכל מה שקורה בעולם קורה מידיו. ובכל מקרה, בין לפי התפיסה הזאת ובין לפי התפיסה הזאת, נדמה לי שכאשר אנחנו מדברים על הגרלות קשה מאוד להניח, זאת אומרת לפי שתי התפיסות האלו אפשר להגיע למסקנה שגם כשמדברים על הגרלות בעצם התוצאה היא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, ואני אמרתי שאני חושב שההבחנה בין גורלות לבין הגרלות מצביעה על זה שזה לא נכון. הגרלות זה דרכו של עולם, גורלות זה משהו אחר. והגרלות מתנהלות על פי חוקי הטבע והמטרה של ההגרלה היא לא לגלות, בדרך כלל היא לא לגלות איזושהי תשובה אמיתית שההגרלה היא בעצם האמצעי שמאפשר לקדוש ברוך הוא לגלות לנו את התשובה האמיתית, אלא המטרה היא לחלק את הסיכויים במקום שאנחנו לא יכולים לחלק את הדבר עצמו מהספינה שמה בליברפול, המשך בשדה של שותפים, שדה קטנה של שותפים שלא ניתנת לחלוקה, והמשך בכל מיני דוגמאות שדיברנו עליהן. ובמקרה הזה כל מה שאני צריך זה שההגרלה תהיה הוגנת כדי שבאופן טבעי יינתן סיכוי שווה לכל אחד משני המשתתפים. למה אנשים מגיעים למסקנות שהכל בידי הקדוש ברוך הוא? קודם כל יש לזה מקורות בתורה וכולי, זה לא שאנשים ממציאים את זה, אבל איכשהו בעקבות התפיסות האלה אנשים באמת מצליחים להבחין במעורבות של הקדוש ברוך הוא, במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא בכל אירוע שקורה להם בעולם. לכן אנשים, לא יודע מה קורה, מישהו נהרג בפיגוע, נפצע בפיגוע, מיד אומרים הקדוש ברוך הוא יודע את חשבונו של עולם, יש לו את החשבונות שלו שאנחנו לא מצליחים להבין. יש כאלה שמנסים כן להסביר למה זה קרה, לא משנה, אבל אלה ואלה מניחים שמה שקרה קרה מידיו של הקדוש ברוך הוא, בעוד שאם מדובר על התנהלות טבעית בלי מעורבות אלוקית, אז לא צריך להגיע להסברים וגם לא צריך להגיד שהקדוש ברוך הוא עושה חשבונות שאנחנו לא מבינים. הוא פשוט, זה לא חשבון שלו, זה משהו שקרה בגלל שזה מה שהטבע בסופו של דבר יצר. בהקשר הזה לא נכנסתי יותר מדי לסוגיה הזאת של מעורבות אלוקית כי זה באמת לא הנושא שלנו, אבל בהקשר הזה אני רק אוסיף אולי שזה לא הזכרתי, את הר"ח בחגיגה. הגמרא אומרת שמה יש נספה בלא משפט. נספה בלא משפט, אז אומרת הגמרא, אומר הר"ח, כגון אדם שהרג את חברו. זה נקרא נספה בלא משפט. מה הוא מתכוון לומר? נספה בלא משפט הכוונה מישהו שמת למרות שלא מגיע לו למות, לא שהקדוש ברוך הוא החליט שהוא ימות אלא הוא מת במקרה. אז מה זה הנספה בלא משפט? אז הר"ח אומר אדם שהרג את חברו. מה הוא מתכוון לומר? מתכוון לומר כנראה, אם אני מבין נכון, שאם יש פה מוות טבעי, המוות הטבעי הוא בידי הקדוש ברוך הוא כי את הטבע הוא מסובב, אבל אם זאת החלטה של אדם להרוג אדם אחר זאת בחירה חופשית, ואם אני בחרתי. להרוג מישהו, אני יכול להצליח להרוג אותו גם אם לא היה מגיע לו למות מבחינת החשבונות של הקדוש ברוך הוא. וזה נקרא נספה בלא משפט, זאת אומרת כל דבר שהוא תוצר של בחירה של בני אדם הוא לא בידי שמיים. זה בעצם מה שאומר הרב או מה שאומרת הגמרא לפי הרב. אני מוסיף על זה שלדעתי גם הדברים שקורים לא בידי אדם אלא בידי הטבע גם הם לא בידי שמיים בדרך כלל. עוד פעם, יכולים להיות מקרים פה ושם שאי אפשר לדעת, אבל בדרך כלל זה לא המצב אלא מדובר בתהליכים טבעיים וזה הדוגמה של ההגרלה בעצם מבהירה את זה. עכשיו מה שמביא אנשים למסקנות איך הם רואים את יד השם בכל מיני מקומות זה בגלל מה שהזכרתי את זה בפעם הקודמת, חוק המספרים הקטנים. כן זה מונח של כהנמן. כהנמן אומר שחוק המספרים הגדולים אומר שאם דברים קורים באופן מקרי, כן בלי מעורבות חיצונית, אז הם יתפלגו לפי ההתפלגות האפריורית. עכשיו קובייה הוגנת אז הסיכוי על כל פאה זה שישית. אם נטיל לא יודע מה, עשר הטלות, עשרים הטלות, זה לא יתחלק באמת שישית שישית שישית. אבל אם נטיל עשרה מיליארד הטלות אז זה יתחלק שישית שישית שישית. זאת אומרת במספרים גדולים העסק הזה מתכנס לקראת הסיכוי האפריורי, ההתפלגות של התוצאות מתכנסת להתפלגות האפריורית. זה חוק המספרים הגדולים. וחוק המספרים הקטנים אומר שמה שנכון במספרים גדולים נכון גם במספרים קטנים. זה כמובן שטות אבל ככה אנשים הרבה פעמים מתייחסים לאירועים שקורים להם. הם מסיקים מהם מסקנות כאילו שהם עשו איזושהי בחירה או בחינה על מדגם רחב, בחינה שיטתית מבוקרת וכולי, למרות שמדובר בעצם בשתי דוגמאות או כמה דוגמאות בודדות שהם פגשו. הרבה פעמים מדובר בבחירה סלקטיבית של תוצאות, כן או חוסר שימת לב לזה שבעצם אתה מסתכל על תוצאות מאוד מאוד מסוימות וזה לא איזה מדגם מייצג. ומזה אתה מסיק כל מיני מסקנות. הבאתי לזה כל מיני דוגמאות על הנסים בגוש קטיף וספר תהילים בכיס, כן שמציל את החייל מפגיעה או דברים מהסוג הזה, שזה בעצם הכל ביטויים לחוק המספרים הקטנים. אני רוצה קצת להיכנס יותר בפירוט לעניין הזה.

[Speaker B] ברוך פג'נר, מה? כן, אעשה פה מיוט.

[הרב מיכאל אברהם] הכניסה, אני נכנסתי לנושא הזה בגלל שדנתי במעורבות של הקדוש ברוך הוא אבל זה בעצם חלק מתוכנן מהסדרה. אנחנו מדברים על ספק וסטטיסטיקה אז אני רוצה לדבר על כשלים סטטיסטיים. אז המעורבות של הקדוש ברוך הוא זה בסך הכל רק הקישור שאני עושה כדי להגיע לפרק הזה בסדרה, הפרק של הכשלים בהסקה סטטיסטית. העניין הזה טיפלתי פה בכמה טורים באתר. הטור העיקרי שמוקדש לנושא הזה זה טור 38 והוא נקרא מה לשוברים שתיקה ולרפואה אלטרנטיבית. כן, יש משהו שאני מזהה משותף בין שתי התופעות האלה ואני חושב שמאחורי זה באמת נמצא חוק המספרים הקטנים. אז אני רוצה אולי לעקוב אחרי מה שכתבתי שם בטור. התופעה של שוברים שתיקה היא תמיד תופעה שריתקה אותי. בהתחלה כן מאוד מקומם אבל אחר כך ככה כשאני שומע יותר את האנשים אם אני פוגש אותם מקרוב זה עוד יותר אני מתרשם כך. לא מדובר באנשים רשעים שזוממים להרע לצה"ל או למדינת ישראל. מדובר באנשים שבאמת ובתמים משוכנעים שאנחנו רשעים. הם באמת ובתמים משוכנעים שצה"ל פועל בצורה נוראית, הכיבוש משחית והאנשים אכזריים וכולי וכולי וכולי. וחלקם אנשים שהם אנשים טובים מאוד, ציונים טובים מאוד, הכל טוב והם באמת ובתמים מאמינים בעניין הזה. עכשיו מצד זה מצד אחד, מצד שני התרשמות שלי, ועוד פעם גם אני רק בן אדם אחד וגם אני לא עשיתי סטטיסטיקות אבל התרשמות שלי שהמצב הוא לא כזה. גם משירות שלי עצמי בצבא ובמילואים וגם ממה שאני קצת שומע מסביב אני ממש מתרשם שזה לא נכון. לא שאין חריגות, כמובן שיש חריגות אבל בסך הכל העסק כן מתנהל עם איזה שהם. סטנדרטים מוסריים, לא יודע אם אנחנו הצבא הכי מוסרי בעולם, אבל נדמה לי שאנחנו בהחלט מתנהגים, בדרך כלל מתנהגים כראוי. וזה מעורר אצלי את הדיסוננס הזה או את השאלה, אז איך זה קורה? איך אם אני צודק, אם ההתרשמות שלי היא לא שגויה בעליל, אז מה שהם אומרים טעון הסבר. זאת אומרת, אלא אם כן הם רשעים וזה הכל מזימות של האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל. אבל אני לא קונה את האמירות האלו. לא שהאיחוד האירופי לא מממן אותם או הקרן החדשה מממנים אותם, אבל זה לא, מממנים אותם זה נכון, אבל זה לא נשמע לי כמו סוכנים מרושעים ומזידים שבאים להזיק ולהשמיץ. אלא הם באמת ובתמים משוכנעים שזה המצב, והמימון שהם משיגים זה המימון מהמקורות שכמובן מעוניינים לקדם את העניין הזה. אבל באנשים מדובר, באנשים שיש להם, חלק גדול מהם, אני לא יודע, לא בדקתי, אבל אלה שאני פגשתי, אלה שאני שמעתי, נשמעים מאנשים שבאמת ובתמים משוכנעים שזה המצב. שהם באמת ובתמים מתריעים על בעיות אמיתיות ומשוכנעים שזה המצב. אז איך זה מתיישב עם ההתרשמות שלי שהיא אחרת לגמרי? זו בעצם השאלה שהטרידה אותי. אז עוד פעם, אני לא מסתכל על התלונות האלה ולא, אני לא בא לברר כרגע אם אנחנו מוסריים או לא. אני משתמש בדוגמה הזאת כדי להעלות שאלה שהיא שאלה בסטטיסטיקה. אז זה לא בלי להיכנס עכשיו לוויכוחים על שוברי שתיקה ועד כמה הם צודקים ואם הם צודקים וכולי. אני חושב שהם לא צודקים בהרבה מאוד מישורים, גם במישור העובדתי-סטטיסטי, אבל מעבר לזה גם בחוסר או בהתעלמות מהרקע לעניין. זאת אומרת, כאילו שאנחנו חיים בשוויץ ואיך זה יכול להיות שאנחנו לא נותנים יחס שווה לכל התושבים. אפילו אם אנחנו לא נותנים יחס שווה לכל התושבים, אנחנו לא בשוויץ. כיוון שאנחנו לא בשוויץ, אז אפשר בהחלט להבין, גם אם לא לקבל, אבל להבין מאיפה בא העניין הזה של יחס לא שוויוני לכל האוכלוסיות. יש פה מלחמה של יותר ממאה שנה ואי אפשר להתעלם מהעניין הזה. זאת אומרת, ההתעלמות הזאת נשמעת לי ממש הזויה. אז לכן אני לא מתכוון פה לטעון, רק כדי למנוע ויכוחים מיותרים, אני לא מתכוון פה לטעון לטובת שוברי שתיקה ולא לומר שהם צודקים. אני להיפך, אני מניח שהם לא צודקים, אני מניח שהם מוטים, אבל אני שואל למה. למה אנשים טובים מוטים בצורה כזאת, בהנחה שאני צודק והם מוטים. בהנחה שההתרשמות שלי היא לא זו שמוטה, אלא ההתרשמות שלי היא מה שאני רואה, אני באמת חושב שהוא נכון. ואם זה ככה, אני עצמי צריך לתת לעצמי דין וחשבון מה קרה להם. וכאן נדמה לי שאני נכנס לעניין הזה של חוק המספרים הקטנים. דניאל כהנמן, כן, היה פסיכולוג ישראלי מהמכון לרציונליות באוניברסיטה העברית, היה שמה לא מעט שנים, יחד עם עמוס טברסקי שאת רוב העבודה הם עשו ביחד. באיזה שהוא שלב הוא עקר לארצות הברית, חי עד היום ופועל בארצות הברית, דניאל כהנמן. זכה בפרס נובל כבר כשהיה אמריקאי, אבל אנחנו, אתם יודעים, אנחנו מחשיבים אותו בתור אחד מהישראלים שזכו בפרס נובל, יש מידה של צדק גם בעניין הזה, אבל לא משנה כרגע. מכל מקום, אז הוא איש ידוע, חתן פרס נובל, בן אדם אינטליגנט. והוא עיקר הפרנסה שלו, ואגב של המכון לרציונליות בכלל, היא על כשלים בחשיבה באופן כללי ובפרט כשלים בחשיבה סטטיסטית. ועל זה, מזה הוא עשה את כל פרנסתו, על זה הוא קיבל פרס נובל. חלק מהממצאים שלו מתוארים בספר שהוא ספר פופולרי יותר שנקרא לחשוב מהר, לחשוב לאט. שמה הוא מתאר כל מיני תופעות וכשלים בחשיבה סטטיסטית, ואני חושב שזה בהחלט ספר מועיל וחשוב למי שרוצה לשפר את החשיבה הסטטיסטית שלו, חשיבה בכלל והחשיבה הסטטיסטית בפרט. הוא מתייחס בין היתר לכשל שהוא קורא לו משזמי, כן, מה שרואים זה מה שיש, ראשי תיבות משזמי. הכוונה: אני ראיתי משהו, מזה בניתי את התמונה, אני מתעלם מזה שזה רק מה שאני ראיתי ויכול להיות שיש עוד הרבה דברים אחרים שאותם לא ראיתי ואולי הם אחרים. ומה שאני ראיתי זה מה שיש. זאת אומרת, אני מתייחס לזה ומזה אני מסיק את המסקנות למרות שהמידע הזה הוא כמובן חלקי וסלקטיבי ואולי גם מגמתי וכולי. אבל את זה אני פגשתי, וכיוון שאת זה אני פגשתי אני מסיק מזה מסקנות מאוד ברורות. ושוב פעם אני אומר, גם אני ככה. המסקנה שאני אמרתי קודם… המסקנה שאני אמרתי קודם שאני חושב ששוברים שתיקה טועים, גם היא לא מבוססת על עובדות ומחשבה סטטיסטית או סקר סטטיסטי מקיף שערכתי, אלא על התרשמות. ולכן בהחלט ייתכן שגם אני טועה פה, אבל עדיין אחד משני הצדדים פה ברור שלא צודק. והשאלה היא איך נסביר את הצד הלא צודק, שאני נוטה לחשוב שזה הם כמובן. הוא טוען כהנמן שהביטחון של אנשים במסקנות שלהם בדרך כלל לא בנוי על האיכות או על הכמות של המדגם ועל הראיות, אלא על איכות הסיפור שנבנה על הדוגמאות האלה שפגשנו. יש תכונה מרתקת למספר קטן של דוגמאות. התכונה הזאת בעצם אומרת שכאשר יש לי מדגם קטן של דוגמאות, מספר קטן של דוגמאות, הוא מצליח לייצר תמונה יותר קוהרנטית מתמונות שמתקבלות על בסיס מדגמים גדולים. במדגם גדול יקרו המון המון דברים, במדגם קטן יכול להיות שיקרו רק דברים מסוג מסוים. ואז אני יכול להסיק מזה בקלות מסקנה שזה בעצם תופעת הטבע, זה מה שקורה תמיד. לכן ככל שמספר הדוגמאות שפגשנו הוא קטן יותר, המסקנות יהיו מצד אחד קיצוניות יותר ומצד שני אמינות וקוהרנטיות יותר. עכשיו צריך לשים לב טוב, זה שתי תופעות שמכות באופן אנוש את היכולת שלנו להסיק מסקנות. העקביות איכשהו חשובה לנו יותר מהאמינות, ובמדגמים קטנים קל להגיע לממצאים עקביים. אז בוא אני אביא כמה דוגמאות.

[Speaker C] דוגמה ראשונה, ויש גם את הקונפירמיישן באייס שאנשים ממש מחפשים כל הזמן את הדוגמאות שיתנו להם את האישוש למה שהם כבר מאמינים בו.

[הרב מיכאל אברהם] זה חלק מהעניין שמתווסף, אבל לזה אני אגיע עוד בהמשך, הטיית האישוש מה שנקרא בעברית. כהנמן בפרק העשירי בספר שלו הוא מביא איזה מחקר שבחן את שיעור התמותה מסרטן כליה במחוזות שונים בארצות הברית. עכשיו היו שם שלושת אלפים מאה ארבעים ואחת מחוזות. מחוזות הכוונה אזורים, לא דווקא בלי להתחייב כרגע לגודל. בשלושת אלפים מאה ארבעים ואחת אזורים או מקומות נבחנו ובדקו את שיעור התמותה מסרטן כליה בכל המקומות האלה כדי לנסות לראות האם אנחנו יכולים למצוא פרמטרים שמשפיעים. התברר שהמחוזות שבהם התחלואה מסרטן כליה הייתה הנמוכה ביותר, הכי בריאים, זה מחוזות כפריים שהאוכלוסייה שלהם דלילה, הם ממוקמים במערב התיכון, בדרום ובמערב ארצות הברית, ויש בהם מסורת תמיכה במפלגה הרפובליקנית. זה מה שמצאו, אלה העובדות. עכשיו השאלה היא מה אנחנו יכולים ללמוד מכאן. אז בוא ננסה לעשות סינון ראשוני של הפרמטרים, כי אנחנו מדברים על מחוזות כפריים עם אוכלוסייה דלילה, המיקום זה במערב התיכון, יש בהם תמיכה במפלגה הרפובליקנית והם מקומות מאוד מסורתיים. אוקיי, אלו כל המאפיינים. מי מהמאפיינים האלה אחראי על התמותה הנמוכה? אז נדמה לי שתמיכה במפלגה הרפובליקנית זה לא הפרמטר שהייתי בוחר בו ראשון, גם אם הייתי תומך טראמפ מובהק, לא חושב שהייתי תולה בזה את הבריאות של האנשים או את ההימנעות מסרטן כליה. מה כן? אז המסקנה המתבקשת הייתה וזה מה שהיה שם, הוא מתאר את זה, ששורש העניין הוא חיי הכפר, במקום שאתה לא בעיר, חיי כפר, יש מרחבים, יש אוויר טוב, אתה אוכל אוכל בריא וטרי, אתה שותה מים לא מזוהמים, אתה חי בשלווה לא עם הנוירוטיות העירונית, אז אתה איכשהו מקבל גוף בריא יותר, מערכת חיסון טובה יותר, לא יודע בדיוק מה, אתה פחות נדבק, ולכן בגלל זה יש פחות סרטן כליה. זו הטענה. טוב, נשמע לנו הגיוני וסביר. אוקיי, לי לפחות. שלב הבא, אם אנחנו רוצים לעשות עבודה רצינית ולא סתם להישאר בהשערות, בוא נבדוק את המחוזות שבהם התמותה מסרטן הכליה היא הגבוהה ביותר. אוקיי? מה מתברר? אז מתברר שמדובר במחוזות כפריים שאוכלוסייתם דלילה, שהם ממוקמים במערב התיכון, דרום ומערב ארצות הברית, וכמובן נטיות רפובליקניות, תמיכה בטראמפ וכדומה. כן, בדיוק אותם מחוזות. את המחוזות. איך קורה הנס הזה? מתברר שחיי הכפר הם כנראה לא ערובה בטוחה לחסינות מסרטן כליה וגם לא אוכל בריא וטרי, לפחות מהמחקר הזה זה לא מה שעולה. אז מה כן? טוב, אפשר להסיק מסקנה. יש שם עוני, חוסר השכלה, חוסר נגישות למרכזים רפואיים, צריכת אלכוהול מרובה. אז כנראה הדברים האלה גורמים לתמותה מסרטן כליה. גם לזה, גם לממצאים של המחקר השני יש לנו הסבר בסך הכל מאוד משכנע. אלא מאי ששני המחקרים האלה לא מתיישבים אחד עם השני. כיוון שאותם מחוזות דלילי אוכלוסייה במערב התיכון של ארצות הברית שמסורתיים ותומכי המפלגה הרפובליקנית, הם גם אוכלים אוכל בריא ואוויר ושלווה וכדומה, ובאמת לכאורה זה מה שגורם לבריאות יתר, אבל הם גם עוני וחוסר נגישות למרכזים רפואיים וכולי וזה מה שגורם לתמותת יתר. אז לא הבנתי, אז המחוזות האלה, הפרמטרים שמאפיינים אותם גורמים לתמותת חסר או לתמותת יתר? מה נכון פה? והיינו מצפים לאיזו תשובה, טוב, התשובה היא כנראה איפשהו באמצע. האמת היא איפשהו באמצע. לא, היא לא באמצע. מדובר בשתי מסקנות סותרות והאמת היא בכלל במקום אחר, לא באמצע. מה שקורה כנראה שבין המחוזות השונים יש הרי שלושת אלפים מאה ארבעים ואחד מחוזות. מביניהם יש כמה מחוזות שהם צפופי אוכלוסייה, ערים גדולות, שהם מיליוני תושבים, צפופי אוכלוסייה וכולי. ויש מחוזות שבהם יש מאה תושבים, אלף תושבים אפילו, אני לא יודע בדיוק מה, על אותו שטח. בגלל שזה שטח כפרי, יש חוות גדולות וכדומה. עכשיו רוב המחוזות מתוך שלושת אלפים מאה ארבעים ואחד היו מחוזות קטנים. כך זה היה מחולק שם וזה גם מטבע הדברים כך, אין כל כך הרבה מחוזות עם מיליוני תושבים. אז אם אתה רוצה כל כך הרבה מחוזות, אתה מחלק את השטח בשווה, רוב המחוזות יהיו מחוזות דלילי אוכלוסייה. עכשיו במחוזות דלילי אוכלוסייה מדובר בעצם בקבוצות, במדגם של קבוצות קטנות. נגיד בוא נניח שבמחוז כזה יש מאה תושבים, בסדר? ויש מחוז מולו שיש מיליון תושבים. עכשיו במיליון תושבים אחוז התמותה מסרטן כליה יהיה פחות או יותר דומה, זה חוק המספרים הגדולים, יהיה פחות או יותר כאחוזם באוכלוסייה הכללית, כי זה מדגם מאוד גדול. אלא אם כן עוד פעם חיי עיר נותנים פה איזושהי השפעה, אבל אם אני מתעלם כרגע מזה, ברור שבמיליון תושבים ההתפלגות תהיה קרובה לסיכוי הא-פריורי. לעומת זאת, ואני יכול להגיד פחות או יותר כמה ימותו שם. אם יש לי נתונים כלל עולמיים, אז אני אומר לכם בניו יורק, בשיקגו, בערים הגדולות, אני אגיד לכם פחות או יותר כמה מתים יהיו שם. במקומות קטנים שיש מאה תושבים או אלף תושבים אפילו שזה עדיין מקום קטן, אז אחוז התמותה מאוד ישתנה ממחוז למחוז. יהיה מחוז שבו, נגיד שאחוז התמותה הממוצע הוא לא יודע מה שני אחוז, סתם רק בשביל אני זורק משהו, אז במחוז אחד זה יהיה שלושה אחוז, במחוז אחד זה יהיה אחוז אחד, במחוז אחד אולי אפילו יהיה חמישה אחוז. בסך הכל בכל אלף אנשים שניקח, אחוזי התמותה יהיו שונים. במספרים מאוד מאוד גדולים זה יתמקד כבר וזה יהיה תמיד שני אחוז, כמעט תמיד שני אחוז פלוס מינוס קצת. אבל במדגמים קטנים אז אחוזי התמותה יכולים להיות מאוד גדולים או מאוד סוטים מהממוצע מעלה או מאוד סוטים מהממוצע מטה. ולכן אם אני אשרטט את כל המחוזות באיזו גאוסיאן כזה שמתפלג סביב הממוצע, נגיד הממוצע הוא שני אחוז, אז הגאוסיאן הולך בין לא יודע מה חצי אחוז לארבעה אחוז או לשלושה וחצי אחוז כשהממוצע הוא שניים. אוקיי? אז הממוצע שניים, מי שישב באמצע הגאוסיאן זה הערים הגדולות. יש שם מספר גדול של אנשים. למספר גדול של אנשים ההתפלגות תהיה פחות או יותר אותו דבר. אין הבדל בין, כשתטילו מיליארד הטלות קובייה ואחרי זה תטילו עוד פעם מיליארד הטלות קובייה לא יהיה הבדל בין התוצאות. ההבדל מהתוצאות יהיה מזערי. התוצאות יהיו אותם תוצאות כל פעם. אבל אם תטילו קובייה עשר פעמים, אז פעם אחת יצא לכם התפלגות אחת ופעם שנייה יצא לכם התפלגות אחרת לגמרי, לגמרי. לא קשור בכלל לשישית שישית כמובן, אבל מעבר לזה שזה לא קשור לשישית שישית, זה יכול לצאת לגמרי שונה. אז בואו נחשוב על הטלת קובייה, אנחנו מטילים קובייה עשר פעמים. אוקיי? או שתים עשרה פעמים כי יש לנו שש פאות, שתים עשרה פעמים. אז הרי אף פעם לא ייצא לי שתיים שתיים שתיים שתיים, נכון? פעמיים אחד, פעמיים שתיים, פעמיים שלוש, לא ייצא אף פעם. מה ייצא אבל? יהיה פעם אחת שייצא חמש פעמים אחד ולא יודע מה והשאר מתחלק אחרת. פעם אחרת ייצא עשר פעמים שלוש ועוד שתיים מתחלקים אחרת, ופעם אחרת ייצא ארבע פעמים זה וארבע פעמים זה ועוד ארבע פעמים בין כל השאר. יהיה שונות מאוד גדולה כאשר מספר ההטלות הוא קטן, השונות היא מאוד גדולה. ובין היתר יש לי בהחלט סיכויים למצוא מקרים שבהם עשר, שתים עשרה הטלות כולם נפלו על אחד. אם אני אעשה הרבה פעמים שתים עשרה הטלות, אתם מבינים שיהיו שתים עשריות כאלה, כן? תריסרים כאלה, שהוא מחולקים שבאמת שתיים שתיים שתיים או כל השתים עשרה נפלו על מספר אחד. גם זה יכול לקרות. אז אם אני אחפש את התוצאות הקיצוניות, אני תמיד אמצא אותם במדגמים הקטנים. זאת אומרת, אם אני שואל איפה יהיה מצב שבו כל התוצאות נפלו על אחד? במדגמים קטנים כמובן, נכון? במדגמים גדולים זה לא יקרה. במדגמים קטנים זה יקרה. כמובן לא בכל המדגמים הקטנים, להפך, במספר מאוד קטן של מדגמים קטנים, אבל בהם זה יקרה. וכמובן גם ההפך יקרה, גם שתיים שתיים שתיים שתיים, התפלגות אחידה, גם זה יקרה במדגמים הקטנים. אוקיי, ולכן בעצם במדגמים הקטנים אני תמיד אמצא את התוצאות הקיצוניות. או במילים אחרות, אם החולים מפולגים איכשהו על פני ארצות הברית, אז יהיו מחוזות של מאה אנשים שבהם כל האנשים יהיו חולי סרטן כליה. יהיו הרבה מאוד מחוזות אחרים שבהם לא יהיה אף חולה בסרטן כליה. אז יהיו מחוזות שיהיה מאה אחוז חולים, אני מגזים, עשרה אחוז חולים בסרטן כליה, יהיו מחוזות שבהם יהיו אפס חולים בסרטן כליה. ולכן אם אני מסתכל מבין המחוזות, המחוזות הקיצוניים תמיד יהיו המחוזות הקטנים, קטנים מבחינת מספר האנשים. מחוזות דלילי אוכלוסייה במערב התיכון. ולכן גם המקומות שבהם התמותה מסרטן כליה היא הגדולה ביותר וגם המקומות שהתמותה מסרטן כליה היא הקטנה ביותר נמצאים בדרום, במיד-ווסט של ארצות הברית, אצל תומכי טראמפ. זה במקרה פשוט הם גם תומכי טראמפ, אין לזה שום קשר לעניין כנראה. אוקיי? אז תבינו שכשאנחנו עושים סקר כזה ובודקים איפה יש את התמותה הכי קטנה, אתם יכולים לקרוא בעיתון. רואים שחיי הכפר זה גם מראיינים מישהו שהגיע לגיל מאה ועשר. שואלים אותו איך הצלחת? כי אכלתי שני מסטיקים כל יום. אז יש לנו עכשיו ידיעה בעיתון: אכילת שני מסטיקים כל יום היא ערובה לכך שאנחנו נאריך ימים. זה כמובן שטויות במיץ עגבניות. הרי ברור, כל בן אדם שהגיע לגיל מאה ועשר עשה משהו. זה לא אומר שבגלל המשהו הזה הוא הגיע לגיל מאה ועשר. הוא הגיע לגיל מאה ועשר וחוץ מזה הוא גם עשה משהו. אם אנחנו נצמיד את המשהו שהוא עשה ונראה בזה את הסיבה לאורך החיים שלו, לא נגיע רחוק. איך צריך לבדוק את זה באמת? צריך לבדוק את כל אלה שהגיעו לגיל מאה ועשר ולראות האם כולם אכלו מסטיק פעמיים ביום. או לבדוק את כל אלה שאוכלים מסטיק פעמיים ביום ולראות האם באמת תוחלת החיים שלהם גדולה יותר מאלה שלא אוכלים מסטיק פעמיים ביום. זה יכול לקרב אותנו יותר לממצאים בני תוקף. אבל לקחת איזשהו מקרה או מדגם קטן ולראות מה קורה בו ולהסיק מזה מסקנות, זה ערובה לטעות. ולכן אנשים עשו מחקר על התמותה מסרטן כליה, ומחקרים שונים הגיעו למסקנות הפוכות בתכלית. מחקר אחד הגיע למסקנה שחיי כפר הם ערובה לחסינות בפני סרטן כליה, ומחקר אחר הגיע לתוצאה שחיי כפר זה ערובה לחלות בסרטן כליה, ולכל אחד מהמחקרים האלה היה סיפור ברקע. זה מה שיפה בכל העניין. קל, ברגע שהתוצאות שלנו הן תוצאות מובהקות, אנחנו רואים בצורה מאוד ברורה, יש לנו מדגם קטן. מדגם קטן, יש לנו סיכוי שהוא יהיה מאוד קוהרנטי. זאת אומרת, תקרה בו משהו שהוא מאוד מובהק. כי במדגם גדול תמיד קורים המון דברים. במדגם קטן יכול להיות שתפסת את שלושת המקרים שבהם קורה בדיוק אותו דבר ולכן זה נורא קוהרנטי. זה מאוד מפתה אותנו לפתח סיפור סביב העניין. הסיפור של חיי כפר, שלווה, אוכל בריא וטרי והכל משלים מצוין את זה שיש שמה בריאות טובה. הסיפור של בערות ועוני וחוסר נגישות למרכזים רפואיים מסביר לנו נהדר את התמותה הגבוהה. אבל שני הסיפורים האלה הם סיפורי אגדות האחים גרים. הם סיפורים שאנחנו מפתחים אותם על בסיס מדגם קטן שבמקרה יצא קוהרנטי. במדגם קטן יש לנו סיכוי לא רע שיצא קוהרנטי. אם נעשה הרבה מדגמים קטנים, אז ודאי שנמצא בתוכם גם מדגמים קטנים כאלה שהם קוהרנטיים.

[Speaker C] זה גם מראה שלא למדנו כלום. באנו כבר עם הסיפור מלכתחילה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, לא באנו מלכתחילה. עוד פעם, לא.

[Speaker C] כי הלבשנו, הלבשנו על הצד הזה והלבשנו על הצד הזה כבר את המחשבות שכבר באנו איתם מראש.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי התובנות, את הממצאים מצאנו במחקר. אבל אבל יש לנו כמובן איזה שהן תובנות אפריוריות שהן יוצרות אצלנו סיפור, ויכול להיות שיש בהם ממש אגב. בסך הכל אוכל בריא וטרי נדמה לי שהוא מועיל לבריאות. זה, לזה יש אני חושב ממצאים מעודכנים שתומכים בזה. אבל התובנות האלה עוזרות לנו לבנות סיפור על המדגם הקטן באופן שישכנע אותנו שחוק המספרים הגדולים חל גם על מספרים קטנים. כי זה נורא הגיוני, זה מתאים לנו למה שאנחנו חושבים. ולכן כשאנחנו רואים תופעה שהיא קונסיסטנטית חיצונית, חיצונית הכוונה קוהרנטית, שהכל קורה באותו כיוון, באותה אותה צורה, כולם שם חולים בסרטן ריאה. נו אז ברור שיש פה סרטן כליה סליחה. אז ברור שיש פה משהו במקום הזה שעומד בבסיס הדברים. הרי זה לא יכול להיות מקרה שכל מאה התושבים פה חולים בסרטן כליה. התשובה היא שזה כן יכול להיות. אם יש לך 3141 מחוזות, אז יהיה אחד מהם שבו יהיו עשרות אחוזים של חולים בסרטן כליה. זה פשוט קרה סטטיסטית בלי שום קשר. אל תחפש שם את המקור לעניין הזה, זה לא לא צריך להיות מקור לדברים האלה.

[Speaker D] אבל לא כל כך הבנתי. הרי אם אנחנו באים לבדוק נניח אזורים כפריים עם תזונה מתאימה, אז אם ניקח כמות מספקת של כפרים כאלה, עשרים אלף שיכילו עשרים מיליון תושבים, זה כבר ואז נוכל לשפוט, לא?

[הרב מיכאל אברהם] זה דרך טובה לעשות את המחקר, אבל מה שהם

[Speaker D] עשו זה משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה לבדוק איזה מחוזות הם המחוזות עם התמותה הנמוכה ביותר, זאת השאלה שהם שאלו. הם עברו על 3141 מחוזות והם גילו ששלושת התחתונים ביותר הם כולם אזורים במערב התיכון וכולי וכולי. זה מה שהם מצאו. עכשיו תשאל את עצמך למה? כנראה שחיי הכפר הם מאוד בריאים. אותו דבר שאלו במחקר ההפוך. מה הם המחוזות שבהם אחוז התמותה הוא הגבוה ביותר? מי השלושה או החמישה עם אחוז התמותה הגבוה ביותר? ושוב פעם מצאו שזה במיד-ווסט. ואז זה מתלבש על איזשהו סיפור ומיד אתה בונה מזה איזושהי תאוריה, וזה הכל מסתדר נהדר. ואנחנו עוד לפני הטיית האישוש וכולי וכולי. אנחנו מדברים עוד פשוט כשל סטטיסטי. כשל סטטיסטי שבעצם אומר ברגע שיש לי תופעות קוהרנטיות אני מחפש סיפור שיסביר אותן. מצאתי סיפור שיסביר אותן אז מבחינתי חל פה חוק המספרים הגדולים. אז זה מדגם מייצג, יש לי תאוריה, אני נחרץ מאוד לגביה, הכל מסתדר לי היטב. זאת אומרת, הנקודה, כן, כהנמן מנסח את זה כך. הוא אומר יש משפט, תשמעו את המשפט הבא. מדגמים גדולים מדויקים יותר ממדגמים קטנים, אמינים יותר ממדגמים קטנים. זה נשמע סביר לכולנו, נכון? זה בעצם חוק המספרים הגדולים. עכשיו תסתכלו על המשפט הבא. מדגמים קטנים מניבים תוצאות קיצוניות וגם קוהרנטיות יותר וגם פחות נכונות לעיתים תכופות יותר מאשר במדגמים גדולים. המשפט השני שקול למשפט הראשון. המשפט הראשון נראה לנו מובן מאליו. המשפט השני מעט מאוד אנשים חושבים עליו למרות שהוא שקול לגמרי למשפט הראשון. והמשפט השני הוא זה שבעצם עומד בבסיס הטעויות האלה של המדגמים הקטנים. תראו למשל עוד סיפור דומה. הנה אני עושה לכם גם כן מדגם קטן. הנה לקחתי מחקר, שני מחקרים על תמותה מסרטן כליה, עכשיו אני לוקח עוד סיפור. מהסיפורים האלה אני עכשיו בונה סיפור ואני מוכר לכם עכשיו גם סיפור. בסך הכל הראיתי לכם שלוש דוגמאות. גם פה אתם יכולים לחשוד שאולי אני עושה פה סיפור. זה עסק מאוד טריקי הסקת המסקנות הסטטיסטית. אבל בואו תשמעו את הסיפור השני לפני שאתם תוקפים אותי. יש קרן גייטס, זה הקרן הפילנתרופית של ביל גייטס ואשתו, שהם שמיועדת לקידום החינוך. הקרן השקיעה 1.7 מיליארד דולר במעקב אחרי מאפיינים של בתי ספר מוצלחים. הם רצו לחפש מה הוא המרשם לבתי ספר מוצלחים. גם דוגמה שכהנמן מביא, אוקיי? אז הם עברו בכל בתי הספר ובדקו מה בתי הספר עם התוצאות הטובות ביותר, והם גילו שמדובר בדרך כלל בבתי ספר קטנים. בתי ספר קטנים מיד מה הסיפור? בבתי ספר קטנים יש יחס אישי, מכירים כל תלמיד, אפשר להתייחס. לכל אחד, עוקבים אחרי התלמידים, זה לא בית חרושת המוני. כן? כיתות קטנות, זוכרים את הסיפור של כיתות קטנות? אז לכן ברור שבתי ספר קטנים זה מרשם טוב, או מנגנון טוב, לשפר את ההישגים של התלמידים. קרן גייטס השקיעה מיליארדים להקטין את בתי הספר, לפצל בתי ספר, להקטין אותם, לייצר בתי ספר קטנים, עד שבא איזה חוכמולוג אחד ואומר להם, רגע, בוא נבדוק מה קורה עם בתי ספר קטנים, סליחה, מי הם בתי הספר הפחות מוצלחים. מתברר, שוב פעם, זה בתי ספר קטנים. בתי ספר הכי פחות מוצלחים הם בתי ספר קטנים. טוב, בתי ספר קטנים, עניים, שולחים לשם, אין להם כסף לשלם, שולחים שם מורים ברמה נמוכה, יש לנו עוד פעם סיפור. אנחנו יכולים למצוא סיפור על העניין הזה. אין אגב אופציות בבתי ספר קטנים, אין מגמות שונות, אתה לא יכול לחלק את התלמידים, יש פחות אפשרות לקדם תלמידים בכיוונים שמתאימים להם כי ההיצע יותר קטן, ולכן יש לנו הסבר נורא טוב למה בתי הספר הקטנים הם דווקא פחות מוצלחים. אלא מה? עוד פעם אותו פלונטר. אז מה קורה? אז בתי ספר קטנים זה מרשם להצלחה או מרשם לכישלון? התשובה היא שזה לא מרשם לשום דבר. בתי ספר קטנים תמיד יימצאו בקצוות הגאוסיאן, גם בקצה הימני של הגאוסיאן וגם בקצה השמאלי של הגאוסיאן. תמצאו גם הרבה בתי ספר קטנים שנמצאים באמצע, עם הישגים באמצע, הישגים טובים, הישגים רעים, הישגים באמצע. כי בתי הספר הקטנים הם, תחשבו על בית ספר שיש בו שלושה תלמידים. זה קיצוני, כן? אבל נניח. אז אתם מבינים שבבית ספר של שלושה תלמידים, נגיד המון בתי ספר של שלושה תלמידים, אתם מבינים שיהיו מהם כאלה שיהיו שלושה עם ממוצע מאה בבגרות, ויהיו בתי ספר שכל תלמידיו עם ממוצע מאה בבגרות. ויהיו בתי ספר אחרים שבהם כל התלמידים נכשלו, כל השלושה, נכשלו בבגרות, בכל מקצועות הבגרות, אוקיי? למה? כי שלושה תלמידים, אם יש לך במקרה שלושה תלמידים לא מוצלחים אז כולם נכשלו. יש לך שלושה תלמידים מאוד מוצלחים אז כולם הצליחו. אבל בבית ספר שיש עשרת אלפים תלמידים, לא יקרה שכולם ייכשלו ולא יקרה שכולם יצליחו. זה יתפלג איכשהו כמו שמתפלגות ההצלחות באופן כללי באוכלוסייה. זאת אומרת, זאת אותה תופעה כמו עם סרטן הכליה בבתי הספר. ושימו לב, מדובר פה באנשים שאין חולק על תבונתם. ביל גייטס הוא לא אידיוט, ואני מניח שאלה שמנהלים את הקרן שלו גם הם לא אידיוטים, והם השקיעו על זה מיליארדים על הממצאים של המחקר הזה, עד שהתברר שזה הכל קשקוש. אגב, כהנמן עצמו טוען שאיזה מחקר יותר מבוסס, לא יודע בדיוק מאיפה הוא לוקח את זה אבל ככה הוא טוען, הטענה שבתי ספר גדולים יותר טובים. בתי ספר גדולים יותר טובים כי הם משאירים לך יותר אופציות. יש יותר מורים, יותר מגמות, יותר אפשרויות, אז תלמידים יכולים להתמקם במסלול שמתאים להם יותר, ולכן יש להם יותר סיכוי להצליח בבתי ספר גדולים. יש להם יותר סיכוי גם למצוא חברים כלבבם, להרגיש טוב בבית הספר. בכיתה קטנה אתה יכול פתאום למצוא שאתה לא מתאים, אין לך חברים כי אף אחד לא רוצה להיות חבר שלך. בבית ספר גדול תמיד תמצא איזושהי קבוצה שיותר מתאימה לך, יהיו חברים שלך, תרגיש בהם יותר טוב, תרגיש שם יותר טוב וכולי. לא משנה, יכול להיות שהוא צודק, יכול להיות שלא, אני לא נכנס בכלל לעניין הזה, כי השאלה שאני מטפל בה זה לא איך מצליחים בבגרות וגם לא איך ניצלים מסרטן כליה, אלא מנסה להראות דרך הדוגמאות האלה את התופעה של חוק המספרים הקטנים. כשאני מסתכל על כמה תופעות שאותן אני פוגש ויש לי סיפור טוב שעומד מאחוריהם, אני משוכנע שזאת האמת לאמיתה וזה בתמצית חוק המספרים הקטנים. אוקיי, כן, בית ספר קטן אז תלמידים איך אפשר לשלם, יש סיפור לכל תוצאה. מה בעצם, מה בעצם זה אומר? אני רוצה, לא שומע? מישהו העיר משהו? לא.

[Speaker E] לשאול, אז איך אפשר לחקור? איך אפשר לחקור בעצם את אותם בתי ספר קטנים? כלומר, אם רוצים כן להגיע לאיזשהן מסקנות שהן נכונות?

[הרב מיכאל אברהם] אתה רוצה לדעת אם בית ספר קטן מועיל או לא מועיל? אתה צריך לבדוק הרבה בתי ספר קטנים ולראות איך התפלגות ההצלחות בתוך בתי הספר הקטנים, ולא לקחת מכלל בתי הספר את השלושה הכי פחות מוצלחים ולגלות שהם במקרה היו בתי ספר קטנים. ברור שהם יהיו קטנים. ויש דרכים בצורה נכונה, בשביל זה לא צריך להיות סטטיסטיקאי מבריק, זה שכל ישר. רק להיות מודע לזה שצריך לעבוד בשכל ישר, זה הכל. אם אתה רוצה לדעת אם בית ספר קטן מצליח יותר ממה שבבית ספר גדול, קח הרבה בתי ספר קטנים, קח הרבה בתי ספר גדולים, תעשה ממוצע על הבתי ספר. בבתי הספר הקטנים עם סטיית תקן, כנ"ל בבתי הספר הגדולים ותעשה השוואה בין התוצאות. ולקחת את כלל בתי הספר ולשאול מי החמישה הכי פחות מוצלחים או מי החמישה הכי מוצלחים ולהסיק מזה מסקנות זו טעות סטטיסטית. אז אני לא אומר אני לא בא לייאש אותנו מחשיבה סטטיסטית ולהגיד שאין שום סיכוי להסיק מסקנות נכונות, הפוך. אני רוצה לומר שאם אנחנו נהיה מודעים לחשיבות של החשיבה סטטיסטית מסודרת נוכל להסיק מסקנות טובות יותר ולא ניכשל בכל מיני כשלים שנכשלים בהם במחקרים מן הסוג הזה. אגב גם גם גם אנשים גם חוקרים נכשלים בדברים האלה. זה לא רק ליימנס, זאת אומרת אנשים אנשים רציניים בתחומם גם אנשים אינטליגנטיים לפעמים יכולים להיכשל בדברים האלה בצורה מאוד לפעמים מחפירה. מסתכל על זה אתה אומר זה ממש ליקוי מאורות. אבל כיוון הסיפור זה הנקודה החשובה שכהנמן מוסיף כי הוא פסיכולוג, לא רק סטטיסטיקאי. סטטיסטיקאים יכולים להגיד חוק המספרים הקטנים, מספר קטן ייתן לך כל תוצאה, אבל הוא פסיכולוג. וכפסיכולוג הוא אומר לנו חבר'ה שימו לב, הסיפור חשוב פה. יש לי מספר קטן של בתי יש לי מספר של בתי ספר קטנים שהם מאוד מוצלחים. זה מיד מתלבש לי על סיפור, בית ספר קטן משקיעים המון בכל אחד, הורים עשירים שיכולים לשלם על בית ספר קטן ולכן הם מצליחים. מיד אני מוצא סיפור מתאים. וברגע שיש לי סיפור מתאים זה קלף מנצח, וכנ"ל כמובן לבתי ספר קטנים שנכשלים. אותו דבר עם סרטן הכליה. הסיפור פה הוא מאוד מאוד חשוב. עכשיו ביחד עם הסיפור אנחנו נגיע עוד מעט, מעבר לסיפור יש גם את הטיית האישוש וכל הדברים האלה, אנחנו נגיע לזה בהמשך. אבל קודם כל אני רוצה שתשימו לב לעצם התופעה. תופעה הזאת של חוק המספרים הקטנים, תופעה מאוד מסוכנת. אני חושב או חושד שזאת זאת התופעה שעומדת בבסיס התופעה הזאת של שוברים שתיקה. מה שקורה מה שקורה שם, חלקם נגיד חיילים שחוו בעצמם איזשהו אירוע בעייתי שהתנהגו בצורה לא לא יפה לאוכלוסייה המקומית ולא מוצדקת. אגב לפעמים מתייחסים בצורה לא יפה אבל כן מוצדקת, אבל עדיין מי שיש לו רגישות כלשהי הוא מתקומם כנגד ההתייחסות הזאת. קשה לעמוד בסיטואציות כאלה, אני הייתי בסיטואציות כאלה ובאמת קשה לעמוד בסיטואציה הזאת גם כשזה מוצדק. קשה לעמוד, אתה רואה אתה רואה משפחה אתה נכנס באמצע הלילה למשפחה, אתה רואה ילדים בוכים שמה ואתה לוקח את האבא. זה לא קל לעמוד בסיטואציה כזאת. תבינו איש השב"כ אמר לך תהיה האבא הזה הוא מחבל. לא פעם ולא פעמיים קרה לי בעצמי במילואים, אני ליוויתי אנשי שב"כ במעצרים. כן היה צריך אבטחה של חיילים אז ליווינו אותם. מאוד קשה לראות את זה. בקלות אני יכול לראות את עצמי אחרי זה יוצא לשוברים שתיקה למסע כלל עולמי שאומר שאנחנו בעצם נאצים שחוטפים את האנשים מבתיהם וממשפחתם לנגד עיני ילדיהם הבוכים באמצע הלילה. ברור שנעשה את זה באמצע הלילה, ביום אני לא אתפוס אותו הוא מתחבא. אתם מבינים? זה גם כשהתופעה היא מוצדקת יש שם משהו שקשה לעיכול לבן אדם שיש לו רגישות מוסרית סבירה, ואני חושב שרוב החיילים הם כאלה. ובטח ובטח אם זה אם זה לא מוצדק ואתה עושה דברים שהם לא מוצדקים אז עוד יותר קשה לעכל דבר כזה וגם זה קורה. וברגע שאתה חווה תופעה כזאת, ראית שלושה מקרים כאלה, מבחינתך הכיבוש משחית. הסיפור של הכיבוש משחית הוא הסיפור שמתלבש על חוק המספרים הקטנים, זה הפרשנות שאני מציע לתופעה. או שגם אני מוטה אמרתי קודם, אבל זאת הפרשנות שאני מציע לתופעה. אנשים שחוו או ששמעו מכלי ראשון לא משנה על מקרים בעייתיים או על מקרים קשים למרות שהם לא בעייתיים אבל הם קשים כי קשה לקבל יחס כזה לאנשים. ומיד זה מתלבש להם על על העניין הזה של הכיבוש משחית. יש להם סיפור טוב, תשמע יש לנו כוח אתה יודע כוח זה זה לא ערובה להתנהגות עדינה, זה תופעה שנשמעת לנו מאוד הגיונית. ולכן מיד אתה מגיע למסקנה שכל הצבא בעצם מתנהג כך או חלק משמעותי מהצבא מתנהג כך, וזה מיד המסקנה שלך היא שהצבא שלנו צבא אכזרי ונוראי. וזה בדיוק אותו דבר כמו בתי הספר הקטנים וסרטן הכליה והכול, זה ממש אותו דבר או לפחות יכול להיות אותו דבר. עוד פעם יכול להיות שאני הטועה פה, יכול להיות שאני זה שחושב שהצבא מתנהג בסדר זה בגלל המדגם הקטן שאותו אני חוויתי. אולי לא יודע. אבל אחד משני הצדדים פה פועל עם חוק המספרים הקטנים והסיפור שמתלבש על הדבר הזה רק מחזק את ההיצמדות שלנו למסקנה. הרי כשאני שואל את עצמי, כשאני אומר הכיבוש משחית, יש לי ראיות, אני ראיתי שירו פה ושיוציאו אנשים באמצע הלילה ובמחסומים התייחסו בצורה מאוד לא יפה ולא סבלנית וכולי וכולי. וזה נכון, מקרים שקורים, ומקרים בהחלט קורים. מצד שני החיילים בעצמם מטורטרים לא מעט ויש מחבלים שמאיימים עליהם והם עושים משמרות, וכל הסיפור הזה הרי בסך הכל הוא בגלל הערבים, אף אחד מאיתנו לא נהנה לעשות את זה, ולכן יש כעס מאוד טבעי ומאוד מובן על האוכלוסיה הערבית באופן כללי. גם לי יש כזה כעס, לא רק לאנשים אחרים, אני מוצא את זה גם בתוך עצמי. והכעס הזה יכול להוביל לכל מיני תוצאות ואני מבין, תוצאות אלה קורות, לפעמים מוצדקות לפעמים לא מוצדקות, כן זה יכול לקרות. עכשיו כשאני אומר שהכיבוש משחית, מה זה אומר שהכיבוש משחית? כשאני רוצה להגיד שאנחנו כחיילים אלימים יותר, מה זה נקרא אלימים יותר ביחס למי? ביחס לצבא הבריטי? ביחס לאזרחים שלווים שחיים בביתם בתל אביב, פתח תקווה או מטולה או אני לא יודע בקיבוץ כלשהו? ברור שכן, או לא יודע ברור, סביר שכן. צבא זה מקום שמפעילים בו אלימות, מה לעשות, זה התפקיד שלו. התפקיד של הצבא זה להפעיל את האלימות כדי שהאזרחים האחרים יחיו בשלווה. זה לא אומר שהכיבוש משחית, זה אומר שמי שצריך לעשות את הפעולות האלימות זה החייל. כשאתה היית חייל אתה עשית את זה, כשאני חייל אני עושה את זה, ואז כשאתה תשב בבית אתה תהיה פחות אלים ממני, כשאתה תהיה חייל ואני אהיה בבית, אתה תהיה יותר אלים ממני. זה חלוקת התפקידים. זה אומר שהחיילים הם אלימים יותר מאשר מישהו אחר? בשביל לעשות את הדבר הזה אתה צריך להשוות, לא יודע מה, חיילים כאלה לחיילים במצב אחר ולראות האם האלימות גוברת או האלימות הלא מוצדקת גוברת. אתה צריך לראות את ההקשר כדי להבין מה גורם לאלימות הזאת, האם יש גורמים מוצדקים, אז זה לא נכון שהכיבוש משחית. הכיבוש מכניס אותנו לסיטואציות שמחייבות אותנו לנהוג יותר באלימות, אבל באמת צריך שם יותר אלימות מאשר בלי כיבוש, זה נכון. זה לא בגלל שהכיבוש משחית. זאת אומרת יש פה, עכשיו אני לא אומר, אני לא יודע, יכול להיות שהכיבוש הוא משחית, אני לא יודע. התורה עצמה אומרת ונתן לך רחמים וריחמך, כן, בעלי המוסר אומרים על עיר הנידחת. למה התורה אומרת ונתן לך רחמים וריחמך? כי מי שעושה מעשה כזה, זה יכול לטעת בו אכזריות. כן, זה יכול לקרות בהחלט, תופעה שאני מוכן לשמוע אותה. הרגש, הרגישות מתקהה כשאתה פוגש מקרים כאלו. הסיפור הוא סיפור שגם יכול להיות נכון, אבל הסיפור הנכון הזה מתלבש לדעתי על חוק המספרים הקטנים ומייצר תופעה שנראית למי שחווה את המספר הקטן של התופעות האלו כתופעה כללית. וזה ההסבר, זה המצב הכללי, וכאן יש כשל. ואני חושב שכשאנחנו פתאום מסתכלים על זה במבט הזה, אז כל התופעות הסטטיסטיות ההזויות האלו שאנחנו אולי יכולים לצחוק עליהן, פתאום מתגלות כמשהו שנמצא אצלנו בבית פנימה. אנחנו עצמנו כל הזמן נכשלים בדברים האלו וכל הזמן לא שמים לב לעניין הזה. ואנחנו מאשימים את שוברים שתיקה על זה שהם אנטישמיים והקרן החדשה וכל הדברים האלו, והם לא, אבל יכול להיות שהם טועים בחוק המספרים הקטנים כשגם אנחנו יכולים לטעות באותו דבר בהקשרים אחרים. למה? כי הם אוהבים את הסיפור של הכיבוש משחית והוא מתלבש להם על הנתונים הקטנים שלהם, ואני אוהב את הסיפור של בתי ספר קטנים שהם נורא מוצלחים וזה מתלבש לי על הסיפור הזה. כל אחד והסיפורים שלו והמדגמים. צריך איזשהו שילוב בין מדגם קטן וקוהרנטי שפגשת, קוהרנטי בגלל הקוטן שלו, יחד עם סיפור שנראה לך מאוד מתבקש ומאוד הגיוני שמתלבש על המדגם הקטן הזה, וזה יוצר אצלך איזושהי תפיסה תמונה כללית. וכולנו נופלים בעניין הזה. בעניין הזה אני חושב שכמעט אף אחד לא יוצא נקי, צריך באמת להיות א' מאוד מיומן וב' מאוד מודע. לבדוק את עצמך כל הזמן עם המסקנות שלך אם אתה לא נופל פה באחד הכשלים. ולכן חשוב להכיר את הכשלים האלה למרות שהם לא מאוד מתוחכמים, כל ילד יכול להבין אותם, לא צריך בשביל זה מתמטיקה גבוהה. אבל אתה כן צריך להיות מודע לכשלים האלה ולהיות ער לזה שאתה עצמך יכול ליפול, כל הזמן לבדוק את עצמך, כי אחרת אין מי שלא נופל, אין. והרבה פעמים אנחנו כשאנחנו נמצאים בצד השני ומישהו אחר נופל, מיד אנחנו מאשימים אותו שהוא אנטישמי והוא כזה והוא רשע כזה והוא רשע אחר. הוא כמובן מאשים אותנו שאנחנו רשעים ואנחנו אנטישמיים וכולי או שוביניסטים וכולי וכולי. וכל ההאשמות האלה בעצם יסודן בטעויות, טעויות סטטיסטיות, לפעמים, לא תמיד, לפעמים. ולכן אני חושב מאוד מאוד חשוב להכיר את הכשלים הסטטיסטיים האלו ולהתרגל לפעול נכון.

[Speaker D] רב, רב, אפשר להגיד משהו? כן, כן. אולי אפשר להגיד לזכותם במירכאות של שוברי שתיקה, שכשמכניסים לעניין גורם אנושי, אז זה כבר קצת שונה מהסיפור של הסרטן ושל בתי הספר. מכיוון שאיך אומרים על אירוע של חילול השם? למה זה כל כך חמור? זה הרי לא מייצג סטטיסטית כלום וזה, למה זה כל כך? לא, אבל זה זו התחלה שיכולה להוביל להרבה מאוד ואם זה נגרם ממשהו, צריך לטפל בו.

[הרב מיכאל אברהם] ואותו דבר,

[Speaker D] אני רוצה לומר,

[הרב מיכאל אברהם] יש הרבה טענות של שוברי שתיקה שהן טענות מוצדקות. אין לי ספק בזה. אין לי ספק. אין לי ספק שיש להם טענות מוצדקות לא רק על אירועים שקרו, אלא על זה שהצבא לא טיפל בהם כמו שצריך. ברור. יש דברים שהתפרסמו גם, נבדקו והתברר שזה באמת נכון. אז אין לי ספק, ולכן וזה שצריך לטפל בזה וצריך לצאת ולהתריע על הדבר הזה, לא יודע אם בחוץ לארץ, אולי אפילו בחוץ לארץ אם הם רואים שפה אנחנו לא עושים את זה כמו שצריך, הכל יכול להיות. אני מדבר רק על אספקט אחד. השאלה אם זו תופעה כללית. אם היית אומר לי לא, זאת לא תופעה כללית אבל עדיין חשוב לטפל בזה וזה חילול השם ולא מטפלים בזה, בסדר גמור, זה צריך לדון לגופו. כל מקרה צריך להיבדק ויכול להיות שאתה צודק. אני מדבר על אספקט מאוד מאוד מסוים. האספקט שאומר שמציגים את הדבר הזה כתופעה או תמונה כללית. זה לדעתי לא נכון.

[Speaker D] טוב, אני אם נניח הייתי טוען שהכיבוש יכול להוציא ממך את הדבר הגרוע ביותר ואגב יכול להוציא ממך את הדבר הטוב ביותר, יש שם אנשים הכי טובים שעוזרים ויש כאלה שעושים את הדברים הכי גרועים כתוצאה מאותו גורם.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, לזה אני יכול להסכים, אבל את זה אני יודע אפריורי, אני לא צריך את הדוגמאות של שוברי שתיקה בשביל זה. זה ברור. הוויכוח הוא לא בשאלה אם הכיבוש מוציא ממך את הגרוע ביותר, אלא אם הוא נחוץ. וזה משום מה אנשי שוברי שתיקה קצת מתעלמים, כך לדעתי. ואם אני צריך לכבוש כי אין לי מוצא אחר, אז נכון, זה מוציא ממני את הדבר הגרוע ביותר אבל מה לעשות, אין לי אופציה אחרת טובה יותר. אבל אני מקבל את הטענה שהכיבוש מוציא ממני דברים רעים, כי כשנותנים כוח לבן אדם זה מוציא, יכול להוציא ממנו דברים רעים, אני מסכים לגמרי. נכון. מצד שני, זה לא אומר שזה קורה אצל כולם, זה לא אומר שזו תופעה כללית. ומצד שלישי, זה לא אומר שזה בר מניעה. אולי אין לנו ברירה, מה לעשות. אני לא רוצה להיות כובש אבל אין לי הרבה ברירה. שחררו אותם אלו שרוצים להיות כובשים, אבל יש הרבה מאוד מהציבור שלא רוצים להיות כובשים. הם חושבים שאין לנו ברירה. אז מה זה יעזור לי תגיד לי שהכיבוש משחית עד מוח העצמות? בסדר, משחית, מה אני אעשה? יכול לנסות להשתדל שהוא לא ישחית. שהצבא בסך הכל מנסה שהוא לא ישחית, מנסה לעשות נורמות, סטנדרטים, לבדוק את הדברים. עוד פעם, זאת מערכת גדולה ובסך הכל לא לשכוח זה צה"ל. כולנו יודעים איך צה"ל מתפקד. בסדר, אבל במגבלות האלה, זה מה לעשות. אנשים מנסים לעשות את המיטב בנסיבות. השאלה אם הנסיבות האלה כפויות עלינו או לא, אפשר להתווכח על זה. אני חושב שכן. נראה לי שאין לנו אופציה בינתיים לפחות בלי כיבוש. אז לכן זה לא יעזור לי גם אם תשכנע אותי שכיבוש משחית, אבל עוד פעם, זה באמת זה דיון אחר. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הפוליטי או המוסרי הזה, אלא אני מדבר רק על ההיבט הסטטיסטי. על ההיבט הסטטיסטי. ברגע שאתה מציג את זה כתמונה, אני דיברתי עם אנשים משוברי שתיקה. והם אומרים מה זאת אומרת, מעשים שבכל יום אנשים לוקחים מקלע בחברון ופשוט יורים לתוך אוכלוסייה בלי פרובוקציה. לא שהם לא מכוונים בדיוק לפרובוקטור ובמקרה פוגעים במישהו, לא לא, סתם בשביל הספורט. עכשיו אני לא יודע. דבר כזה אולי קרה פעם, אני כמעט אני לא מצליח להעלות בדעתי שדבר כזה יכול לקרות. אני לא יודע. אני כשעשיתי במילואים בחיים זה לא היה יכול לקרות. בחיים לא. אני לא יודע, יכול להיות שיש איזה יחידות פרועות במיוחד או כיתה עם מ"כ בעייתי או מ"מ בעייתי, אני לא יודע, יכול להיות. להגיד שזו התופעה הרגילה, שזה מה שקורה תמיד, זה אני שמעתי במו אוזניי שהם אומרים את זה. זה מה שקורה, זה הסטנדרט. לא, זה לא איזה מקרה שהוא ראה. לא יכול להיות, אני לא יודע. אני לא יכול להיות. לא מקבל את זה. מהניסיון שלי ממה שאני מדבר, זה פשוט לא יכול להיות. אני לא מוכן לקבל את זה עובדתית. אני כן מבין שיכול להיות שיש מקרה שהוא ראה. וגם את זה אני לא יודע איך הוא פירש ומה בדיוק היה שם, אבל אולי. צריך לטפל במקרה הזה. אבל השאלה אם אני יכול להסיק מכאן תמונה כללית. ברגע שאתה מתלבש על זה עם הסיפור של הכיבוש משחית, אז זה אבוד. זאת אומרת הקוהרנטיות של התמונה פלוס הסיפור זה חסר סיכוי. זה הרפואה האלטרנטיבית שהזכרתי בהקשר, כי הכותרת הייתה מה לשוברי שתיקה ולרפואה אלטרנטיבית. רפואה אלטרנטיבית רובה ככולה בנויה על השטויות האלה בדיוק. בדיוק. כן יש ספר של סיימון סינג, סודות ההצפנה והמפץ הגדול וכולי. כן הוא סופר מאוד ידוע הודי-בריטי, מאוד ידוע, פיזיקאי בעצם. והוא כתב כמה ספרים, ספר פחות ידוע שלו נקרא ריפוי או פיתוי, גם תורגם לעברית. הוא עוסק ברפואה אלטרנטיבית. והוא כתב את זה אגב עם פרופסור לרפואה אלטרנטיבית, אני לא כל כך מבין איך הפרופסור הזה הוא פרופסור לרפואה אלטרנטיבית אם הוא יורד על התחום הזה בצורה כזאת. לא ברור לי. אולי הוא עשה, הוא היה פרופסור על זה והבין שאין בזה שום דבר ואז הלך לא יודע מה לסרוג גרביים. אבל לפי מה שהוא מציג את זה אין לו תחום, אז אני לא יודע במה הוא עוסק במחקר. אולי הוא עוסק בהפרכה? יכול להיות שהוא עוסק בהפרכת התחום. לי פעם היה לי מחשבה כשלמדתי פיזיקה בבר אילן, מחלקה מאוד קטנה פיזיקה. אז היה לי מחשבה לרוץ לאגודת הסטודנטים, לגייס את כל המחלקה לפיזיקה שזה היה בערך עשרים חברה מהתארים המתקדמים. סך הכל עשרים חברה יכולים להביא אותי לראשות אגודת הסטודנטים כי הרי מי הולך להצביע בבחירות המטופשות האלה? אז עם עשרים חברה אני כובש את אגודת הסטודנטים ומכריז על הפיזור שלו, ובזה אנחנו מסיימים את… כמובן שלא עשיתי את זה כי ברגע שפתרתי את הבעיה באופן תיאורטי אין לי שום סיבה להשקיע בזה גרם של אנרגיה. אבל אולי הפרופסור הזה עושה אותו דבר. כן הוא למד רפואה אלטרנטיבית כדי להפריך ולפזר את התחום. טוב, בכל אופן מה שבספר הזה הם עושים הם עוברים טכניקה טכניקה ברפואה אלטרנטיבית, פשוט פרק, כל פרק מוקדש לטכניקה אחרת ברפואה אלטרנטיבית. עוברים על כל המחקרים, לפחות מה שהם מצאו שהתנהלו בצורה שיטתית, מבוקרת, כפולת סמיות, כן כל מה שצריך במחקר מדעי והם מראים שאין מחקר מובהק, אין מחקר אחד שמראה תוצאה מובהקת לאף אחת מהטכניקות של רפואה אלטרנטיבית. זה מה שכתוב בספר שם. לא בדקתי בעצמי, אולי יש מחקרים אחרים שהם לא הביאו או מחקרים שקרו אחרי הספר, אבל זה מה שהם כותבים בספר שם. וזה אומר בעצם שכל הרפואה האלטרנטיבית ומי שקצת שומע מאנשים אז יכול… אני כשהייתי עוד היה לי עוד מרץ והתווכחתי עם אנשים פה בלוח אג"ר בלוד, כל מיני אנשים פרסמו על רפואה אלטרנטיבית שמחוללת נפלאות, אני כל פעם מחדש הזהרתי את האנשים לא להשקיע גרוש בדבר הזה. והיו לי ויכוחים מרים עם כל מיני אנשים, אגב חלקם עם תארים מתקדמים במדעים שמסבירים לי שסבתא שלהם כל הרופאים שלה התייאשו ממנה והיא לקחה טיפות באך ואחרי יומיים היא עפה באוויר כמו ברבור. אז אתה לא יודע מה לעשות עם החברה האלה. זאת אומרת זה חוק המספרים הקטנים בהתגלמותו. זאת אומרת אנשים יש להם סיפורים כאלה או אחרים של בן אדם שהתרפא מטכניקה כזאת או טכניקה אחרת. אגב על זה תמיד ברפואה אלטרנטיבית מלבישים סיפור. אני פעם הלכתי למישהו, היה לי מחלה לא פשוטה תקופות, תקופה ארוכה שבאמת לא הצלחנו להתקדם איתה ברפואה הרגילה. הצליחו לגרור אותי, הייתי מאוד צעיר, הצליחו לגרור אותי לכל מיני מכשפים מהסוג הזה, לא הרבה אבל שניים שלושה ואחד מהם התחיל לספר לי סיפורים על… הוא עשה, לא זוכר כבר מה הוא עשה בדיוק, על מרידיאנים וכל מיני… לא המרידיאנים הסינים, יש לו מרידיאנים אחרים, קווי אנרגיה וכל מיני עניינים מהסוג הזה. עכשיו אני כבר הייתי בתואר שני בפיזיקה באותה תקופה, אמרתי לו עזוב תחסוך לי את העניין של קווי אנרגיה ומרידיאנים, תעשה מה שאתה רוצה ובוא נראה אם זה יעזור. זה הכל. זאת אומרת מה שקורה זה לחברה האלה יש תמיד סיפור. גם ברפואה אלטרנטיבית תמיד יש להם תיאוריה, מה לומדים במכללות לרפואה אלטרנטיבית? לומדים את התיאוריה. עכשיו אין תיאוריה, זה הכל בולשיט. אבל מה, יש לו איזשהו איזה שהם תופעות שהוא משום מה צפה בהם, כנראה זה בדרך כלל חוק המספרים הקטנים ועל הדבר הזה הוא מלביש איזה שהיא תיאוריה שיש קווי אנרגיה שעוברים מהרגל אל אוזן שמאל ומאוזן שמאל אל העין ימין ואם אתה לוחץ פה ויוצא שם אז זה יכול להשפיע ואתה תתרפא מהסרטן או מההצטננות. אוקיי? ואחד למאה זה אפילו קורה. זאת אומרת כן, אז אחד למאה זה אפילו קורה וזה מאשש בצורה חד משמעית את הסיפור שלו והסיפור הזה מתלבש על התופעות של המספרים הקטנים וזה נהיה תיאוריה וקמות על זה מכללות ואנשים מוציאים על זה מיליארדים, השוק הזה מגלגל מיליארדים וזה נכנס כבר לתוך הקופות חולים כיוון שברגע שיש דרישה אז קופת החולים מספקת את השירות הזה שזה בעיני חוסר אחריות אבל ככה זה מה שעושים. עכשיו אני אומר עוד פעם, לא בדקתי, יכול להיות שיש טכניקות כאלה שכן עומדות במבחן סטטיסטי ועברו מחקרים רציניים, אולי, לא יודע, סיימון סינג לא מציין כאלה, אולי יש כאלה. לא, אני לא מתרשם בכל אופן שיש כי אני יודע ש אם זה יעבור מחקר סטטיסטי מובהק, אז רפואה הקונבנציונלית תתעניין בזה גם. או שתמצא לזה הסבר או שלא, אבל משתמשים בטכניקות מובהקות גם אם אין להן הסבר. כל עוד זה מובהק סטטיסטי, כל עוד זה נבדק בצורה רצינית. ולכן למיטב הבנתי רפואה אלטרנטיבית בהגדרה זו רפואה שלא עובדת. אם היא הייתה עובדת, זה היה מאומץ ברפואה הקונבנציונלית. אז רפואה אלטרנטיבית זה רפואה שלא עובדת. זו הגדרה שם נרדף בעיניי, כי אחרת היא לא הייתה אלטרנטיבית. ועוד פעם, אני לא אומר שהרפואה הקונבנציונלית חפה מאינטרסים וחברות התרופות, הכל יכול להיות נכון. אבל עדיין, אני לא יודע, בלי מחקר מסודר, אין לי יכולת לתת אמון בממצאים שלך. חוק המספרים הקטנים תמיד עובד. זה הסיפור הזה של חוק המספרים הקטנים, אני אביא אולי כמה דוגמאות שיבהירו את זה קצת יותר. תראו את המקובל האלוקי אורן זריף למשל. אוקיי? זה איזה מכשף מבני ברק, לא משנה. לא דתי כנראה, עם איזה קוקו כזה ככה שהוא בסדר, הוא מקובל אלוקי. והולכים אליו כל מיני אנשים משלמים מיליונים, ויש ניסים ונפלאות על הסיפורים שלו. הניסים והנפלאות בעיקר יוצאים ממנו, אבל יש גם פה ושם כמה אנשים שמספרים עליו ניסים ונפלאות. אפילו באוזניי שמעתי פעם מישהו. אוקיי? ואז ניסיתי קצת לבדוק מה בדיוק היה ניסים ונפלאות והתברר לי שלא היה שם כלום. אבל סיפורים כאלה קורים. עכשיו ממה זה בא? זה בא מזה שבן אדם מגיע, עושה לך כל מיני אליבאבא וארבעים השודדים, מכשף כל מיני כישופים וכל מיני דברים כאלה. שלושה אנשים מתוך האלף שהגיעו אליו לא היו חולים בכלל, רק דמיינו שהם חולים. שלושה אנשים הפלצבו ריפא אותם. עוד שלושה אנשים ריפוי ספונטני שהיה קורה גם בלי אורן זריף. אז עשרה התרפאו מתוך האלף. העשרה אלה מספרים ניסים ונפלאות על כישרונותיו של אורן זריף שהצליח במקום שהרופאים נכשלו. שאר התשע מאות תשעים הולכים לביתם אבלים וחפויי ראש, אף אחד לא שומע מה קרה להם או מה לא קרה להם. והנה לך סיפורים על המכשף הכל יכול שמצליח לרפא כל מחלה. ככה נוצרים הסיפורים האלה. עכשיו אולי יש כאלה שיש להם כוחות אמיתיים, אני לא שולל את זה, יכול להיות, לא בדקתי. אבל יש הרבה מאוד מהאנשים שמתהדרים בכוחות כאלה שהמקור הוא זה. משם זה בא, מהכשל הסטטיסטי הזה, חוק המספרים הקטנים. וזה בדיוק מה שמנסים לעשות במחקר ברפואה קונבנציונלית או בכלל מחקר מדעי. מנסים לנטרל את כל האספקטים האלה כי יש אספקטים כאלה שנבדקו בניסוי. פלצבו זו תופעה בדוקה. ריפוי שנובע מזה שאתה מאמין שניתנה לך תרופה. לא בגלל שהתרופה עובדת, אלא האמונה הזאת בעצמה, או האמונה באדם שמטפל בך יכולה לרפא אותך בעצמה, לרפא אותך ממחלה אמיתית, לרפא אותך אמיתית מהמחלה. לא בטעות, לא אשליות, לא סוגסטיה. סוגסטיה יש לה מדדים פיזיולוגיים שאפשר למדוד אחר כך. אז זאת תופעה מוכרת ברפואה. אבל זה אתם מבינים שזה גם אני יכול לעשות, גם כמו אורן זריף כמו כל אחד אחר. הרבה מהפסיכולוגיה לדעתי בנוי על זה גם, בפירוש שלי לאיזו הערה כפרנית. אבל הנקודה היא שחוק המספרים הקטנים עם הסיפור שמתלבש עליו זה דבר רב עוצמה. זה דבר שמוציאים עליו מיליארדים שאנשים נשבעים בשמו ושמים את ראשם על העניין הזה. וזה לא יאומן כמה אנשים, חלקם מאוד אינטליגנטים, מאוד משכילים, הולכים אחרי השטויות האלה. ועוד פעם אני אומר, אני לא מהרציונליסטים הפנאטיים, חושב שאני לא, שכופרים אפריורי בכל התופעות האלה. אם תשכנע אותי שזה קיים ואני אבדוק את זה סטטיסטית ואני אראה שבאמת באופן מובהק אתה מצליח מעבר לפלצבו ומעבר לכל הדברים האחרים, אני פשוט אעשה עליך מחקר מבוקר וכפול סמיות. אין בעיה, אני מוכן לקבל את זה שיש לך כוחות, לא שולל את זה על הסף. אבל בדרך כלל כשנכנסים לסיפורים האלה ובודקים, מגלים שאין בהם כלום. זה הכל שטויות. וזה עולם שלם, זה עולם שלם של אנשים מדענים ומכללות שמלמדות את זה וכספים מיליארדים וקופות החולים הולכות עם זה, לא יאומן כי יסופר. לא יאומן. ועוד פעם אני אומר, אולי יש פה ושם גם דברים אמיתיים, לא בדקתי בעצמי את התחום הזה ויכול להיות שיש פה ושם טכניקות שגם נבדקו בניסוי. לא יודע. אני נוטה לחשוב שלא כי עוד פעם, זה היה עובר לרפואה הרגילה אני מאמין. אבל אולי כן, לא יודע. אבל יש הרבה מאוד שלא. הרבה מאוד שלא. מה שאני בדקתי מהדברים האלה שום דבר לא עבד אצלי, אבל כלום. הייתי אצל שלושה כאלה שניסו עליי כל מיני דברים, כלום לא עבד. וכמובן לא היה לי גם שום אמון בזה, אז יכול להיות שיגידו לי בגלל שלא היה לי אמון. נכון, פלצבו לא עבד אצלי כי לא האמנתי להם. יכול להיות שיש אנשים שמאמינים להם אז הפלצבו יעבוד, אבל זה רק פלצבו. ככה לפחות כל עוד לא יראו לי באמת מקרים מיוחדים אחרים. דוגמה נוספת, כן, נדמה שהזכרתי אותה באחת הסדנאות הקודמות אולי, ספר מותחן כזה, שהוא מתחיל בזה שבן אדם מקבל מעטפה עם מכתב, והמכתב מספר לו שהשולח של המכתב אומר לו תראה אני אדם עם כוחות על, אני יכול לנחש דברים שאתה חושב, אם אתה תאמין בי אני אעשה אותך מיליונר. טוב כדי לבדוק אותי, תסתכל יש מעטפה קטנה בתוך המעטפה הגדולה, בתוך המעטפה הגדולה היה מכתב ומעטפה קטנה. יש מעטפה קטנה, בסדר. תבחר מספר בין אחד לאלף, תפתח את המעטפה הקטנה אתה תראה שיש שם פתק ובו כתוב המספר שאותו בחרת. אם אני צדקתי וניחשתי מראש את מה שבחרת, שלח לי עשרת אלפים דולר אני עושה אותך מיליונר. טוב, הבן אדם ניחש לא יודע מה שבע מאות שבעים ושתיים, פתח את המעטפה הקטנה, לא ייאמן שבע מאות שבעים ושתיים. מיד שלח עשרת אלפים דולר, ועד היום הוא לא שמע מהשולח שום דבר. מה מתברר בסוף הספר? השולח הזה שלח עשרת אלפים מעטפות לעשרת אלפים אנשים. בתוך כל מעטפה כזאת הייתה מעטפה קטנה עם מספר בין אחד לאלף. כן, היו עשר מעטפות עם המספר אחד, עשר מעטפות עם המספר שתיים, עד אלף, אוקיי? עכשיו בהנחה שבן אדם בוחר מספר אקראי בין אחד לאלף באופן אקראי, אז בממוצע צפויים להיות עשרה אנשים שימצאו במעטפה הקטנה את המספר שהם ניחשו, נכון? זה הממוצע, נגיד שבוחרים באקראי מספר בין אחד לאלף, יש עשרת אלפים אנשים, אז אם יש עשרה אנשים שלגביהם אני אנחש נכון את המספר שלהם. אותם עשרה אנשים ישלחו לי עשרת אלפים דולר כי הוא בטוח שהוא היחידי וניחשתי את המספר שהוא חשב עליו. אז קיבלתי מאה אלף דולר, אני אקנה לעצמי איזה דירה קטנה בירוחם, והכל בסדר הכל מצוין. זה סוד העניין. עכשיו תחשבו על עצמכם כשאתם נמצאים במצב כזה, קיבלתם מכתב, ניחשתם שבע מאות שבעים ושתיים, פתחתם את המעטפה הקטנה כתוב שם שבע מאות שבעים ושתיים, הרי אתם נופלים במקום. ברור לכם שהבן אדם ששלח את זה זה עלי באבא וארבעים האורן זריפים. ומה? כל הסיפור סטטיסטיקה, חוק המספרים הקטנים. אוקיי? זה דוגמה נהדרת לתופעה הזאת של הסטטיסטיקה, לחוק המספרים הקטנים. הדוגמה הבאה וזה כבר משכו אותי בפעם הקודמת, אמרתי שאני אגיע אליה, איך אפשר בלי הסיפור של הנס בגדרה, הנס שלי, בדידי הוה עובדא, חזרנו משמחה בכפר חב"ד, כן לא תאמינו יש לנו קרובים שהיו בכפר חב"ד, והיינו שמה באיזה שמחה משפחתית. חזרנו עם כל המשפחה לירוחם, אוטו גדול עם שמונה חבר'ה, שישה ילדים ואשתי ואני. חזרנו מכפר חב"ד באמצע הלילה, אחת בלילה משהו כזה. מגיעים לגדרה, פתאום מצד הכביש יוצאת איזה בחורה צעירה שהיה לה שלט עצור אבל היא לא עצרה היא יצאה, הרכב שלפניי בלם אני נכנסתי בו, האוטו שבת חיים לכל חי, האוטו שלי. אחרי כמה דקות התברר לי שמדובר בבחורה צעירה שקיבלה בדיוק את הרישיון באותו יום, לא עצרה בעצור וכולי וכולי. לא משנה זה הגיע גם אפילו לבית משפט אחר כך, לא חשוב. אבל כל זה זה התברר אחר כך. אני מתאר לכם דברים כהווייתם, ברגע ההתנגשות, שנייה אחרי שהתנגשות קרתה, נעצר לידנו אוטו גדול, ריק, עם שכן שלי מירוחם. זה היה בגדרה. אני עוד לא הספקתי להתייאש ממה אני עושה עכשיו עם משפחה של שמונה אנשים בגדרה, איך מגיעים לירוחם ומשאירים שמה את הרכב לגרר או אני לא יודע בדיוק מה עושים באחת בלילה, עוד לא הספקתי בכלל אפילו לחשוב את כל זה כי נעצר לידי רכב גדול. רק של שכן שלי מירוחם. אמר: יש בעיה? אמרנו: כן, אליהו הנביא, ברוך הבא בשם השם. עלינו אליו לרכב, נסענו כולנו הביתה, עם רכב גדול שמכיל שמונה אנשים, לא פרייבט כזה של חמישה עם ארבעה ונהג, אוקיי, וריק. רכב גדול וריק באותו שנייה של ההתנגשות, חמש שניות אחרי, אוקיי. אנחנו נכנסים לתוך הרכב, אשתו יושבת גם ברכב והיא אומרת לעצמה האמת מדובר בפוליטיקאי ירוחמי, הוא נסע, הוא היה נוסע קבוע לירושלים, וחוזר מירושלים, הוא אומר: שמע, פספסתי את צומת לטרון, ובלטרון פונים לדרום, הוא פספס את צומת לטרון והגיע איכשהו לרמלה וזה גדרה, אמר לא יודע לא הכרתי שום דבר אנחנו נוסעים פה ואני כאילו עומד לעבור לידכם אפילו לא ראיתי אתכם כי ההתנגשות רק קרתה, זה ממש, אשתו אומרת רגע רגע זה משפחת אברהם חכה תעצור יכול להיות שהם צריכים משהו. אומר טוב משפחת אברהם אז מה? הם עוד לא ראו שום דבר עוד לא קרה כלום. אמרת קרה אבל עוד לא, עוד לא יצאנו מהרכב עוד לא היה שמה משהו שאפשר היה לראות ש… לא לא תעצור יכול להיות שהם צריכים משהו, ואכן היינו צריכים. הוא עצר עלינו על הרכב נסענו לירוחם. ושבת שאחרי זה יום שישי בלילה אחרי זה עשיתי טיש לחברה מהישיבה תלמידים שלי ורציתי לספר בנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא. אז אמרתי להם בואו נחזיר אתכם קצת בתשובה, סיפרתי להם על הניסים והנפלאות שקרו לי ושאלתי אותם מה לדעתכם המסקנה המתבקשת מההרפתקה המופלאה הזאת אלף לילה ולילה. טוב אז כן נס גלוי הקדוש ברוך הוא הושיע אותך וכולי וכולי. אמרתי להם תראו האמת אני לא יודע זה באמת צירוף מקרים מרתק ומפתיע, הרבה מאוד נקודות בסיפור הזה הן נקודות שקשה להסביר, הוא פספס את לטרון למרות שהוא נוסע קבוע לירושלים, הוא הגיע שמה הוא בכלל לא ראה אותנו אשתו בכל זאת אומרת לעצור, ברכב גדול של שכן שלי והרכב ריק ובדיוק ברגע הנכון. כל הסיפור הזה נשמע מדע בדיוני. זה נכון באופן עקרוני אבל מצד שני לא בדקתי כמה אנשים נתקעו באמצע הלילה ולא נעצר לידם אף אחד. עכשיו בהנחה שהסיכוי שדבר כזה יקרה הוא אני לא יודע מה סתם אחד למיליון סתם רק לצורך הסיפור אוקיי יכול להיות שהיו מיליון מקרים אחרים שבהם לא עצר אף אחד לידך ולא לקח אותך לשום מקום. האם זה אומר שהיה פה נס? לא בהכרח, אולי לא יודע אבל לא בהכרח אין לי אינדיקציה ברורה. אם יש סיכוי של אחד למיליון והיו מיליון מקרים אז באחד מהמקרים זה יקרה כמו עם המבחר מספר, אז אני נבחרתי להיות המקרה המוצלח כמו ההוא עם שבע מאות שבעים ושתיים שהוא הניחוש המוצלח הסטטיסטיקה עושה את שלה. לכן אין לי שום דרך לדעת אם זה יד השם אם זה היה נס או לא היה נס, לא יודע לא יודע היו לי הרבה מקרים אחרים שבהם זה לא קרה לי ונתקעתי ונשארתי תקוע, אולי הייתי צדיק במיוחד באותו יום לזה שנסעתי לכפר חב"ד אז בזכות הרבי ניצלתי אני לא יודע בדיוק מה אבל אין לי שום אינדיקציה לזה שהיה פה שהיה פה נס.

[Speaker C] כשזה קרה לך לא חשבת שזה נס? הרגשת ישר רציונלית זה סטטיסטי אין לי שום…

[הרב מיכאל אברהם] אז הייתי אפיקורוס כן הייתה תקופה מספיק מאוחרת בשביל שאני כבר הייתי אפיקורוס זה באמת עוד פעם יכול להיות נס אני לא יודע אבל אין לי אינדיקציה לזה אני לא יכול לדעת אי אפשר לדעת. יש גם

[Speaker E] מושגים שלמדנו בשיעורים הקודמים אז לא אני לא מבין למה זה לא נחשב תופעה שהיא מיוחדת דיברנו על תופעה חריגה ותופעה נדירה.

[הרב מיכאל אברהם] תופעה מיוחדת אם היא קורית צריך לבדוק מה ההסתברות שהיא קורית וכמה פעמים היא קרתה מתוך כמה פעמים שהיא לא קרתה אין לי בעיה זה מיוחד וזה קרה זה גם נדיר וגם חריג. זה נכון אבל גם אם זה נדיר וחריג אז זה שזה חריג זה אומר שצריך לבדוק פה את העניין כי אם זה לא חריג אז הנדירות לא אומרת כלום. אבל אם זה חריג אז אני בודק אם זה נדיר עקרונית זה נדיר אבל נדיר ביחס למה? אם הסיכוי הוא אחד למיליון זה נדיר לא יודע אם יש מיליון אנשים שנתקעו וזה לא קרה להם אז לא זה לא נדיר אם אני היחידי שזה קרה לו אז זה כן נדיר. קחו למשל דוגמה אחרת העיקרון האנתרופי כן מה שהוקינג הוקינג מביא בספר של קיצור תולדות הזמן אומר נגיד שיש כיתת יורים מיומנים שעומדים ויורים על הנידון למוות עשרה יורים מיומנים כן וכולם מפספסים נשאר בחיים האם זה אומר שהיה פה נס? הוא אומר לא. יש איזה שהוא סיכוי שגם יורה מיומן יפספס. לא יודע מה, נגיד אחוז אחד. בסדר? אז עשרה, עשרה יורים, אז זה עשר במינוס עשרים. סיכוי מאוד מאוד קטן. אבל כמה הוצאות להורג היו בעולם? ככל שהיו הוצאות להורג עם כיתות יורים מיומנות ברחבי העולם ותמיד קלעו, בפעם אחת מפספסים. אז זאת הפעם שבה פספסו. זה העיקרון האנתרופי האתאיסטי, יש את העיקרון האנתרופי של המאמינים, אבל זה הגרסה האתאיסטית של העיקרון האנתרופי. כך טוען הוקינג. אני חושב ששמה זה לא נכון למשל. אני חושב ששמה קודם כל נדמה לי שמספר ההוצאות להורג לא מגיע לרמת הנדירות הזאת, וב' זו צריכה להיות כנראה אותה כיתת יורים שתעשה מיליארד הוצאות להורג. כיתות יורים שונות זה כבר יותר מסובך, אני לא יודע. שמה זה הרבה יותר מפוקפק לדעתי. אבל עדיין, זה טיעון שצריך לבדוק אותו. ואת העובדה שקרה לך משהו שהוא גם נדיר וגם חריג היא כבר עובדה ששווה בדיקה. אבל היא שווה בדיקה. מסקנה של הבדיקה עוד לא ברורה. צריך לבדוק את זה. אוקיי?

[Speaker C] לכן אז גם המקרה שלך צריך למצוא סיטואציה שהיא ממש דומה. משפחה גדולה, אוטו גדול, כל המורכבות של הסיפור הזה, איך תמצא שוב משהו מקביל שתריץ את אותו…

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אני לא יודע איך עושים את הניסוי הזה. אבל לא יודע. כמה תופעות כאלו היו מאז בריאת המכונית ועד ימינו? כמה פעמים עצר ליד מישהו במקרה שהוביל אותם הביתה? לא יודע איך עושים בדיקה כזאת, לא חושב שאפשר.

[Speaker C] אבל אתה יכול לשער שסיפור דומה כזה זה היה ממש שואף לאפס.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא ממש לא. זה לא צריך להיות דומה באותם פרמטרים. למה שזה יהיה דומה? הפרמטרים הם פרמטרים מקריים. מה, למה זה דומה? אם הוא לא נעצר בגדרה אלא בלא יודע בקנטקי אז מה? מה מה זה משנה?

[Speaker C] לא, זה משפחה גדולה וזה שהוא לא לקח את הפנייה הנכונה ושכן של…

[הרב מיכאל אברהם] כל הטעות והטעות של אוטו גדול שיצא מלטרון שפספס את לטרון, גם זה יכול לקרות. זה לא דבר בלתי אפשרי. נכון, זה יכול לקרות. בסדר, אז תשווה את זה מול כמה מקרים בכל העולם יש, לא יודע. ועוד פעם אני אומר, אני בלי להיכנס עכשיו לשאלה אם זה כן נס או לא, אני מנסה להראות למה לא הכרחי שזה היה נס. עכשיו כל אחד יחשוב לעצמו אם הוא כן מסכים לזה לא מסכים לזה. כמה מקרים כאלו היו להערכתכם, לא יודע, אין לי הערכה. אבל לעשות את השיקול הזה המטרה שלי זה שתעשו את השיקול הזה לפני שאתם מגיעים למסקנה. ואז תגיעו למסקנה שאתם מגיעים, לא אכפת לי, אבל תזכרו שצריך לעשות את השיקול הזה.

[Speaker F] הרב, הרב, הרב, זה שוב בנוי על מה שהרב התחיל היום את השיעור על זה שאנחנו חולקים על הרמב"ן, כן? מבחינת ההתייחסות לנס. כאילו אם זה מציית לחוקים הסטטיסטיים אז אין פה שוב נס ואין לנו שום סיבה להודות לו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה רוצה, אתה רוצה להראות את יד השם. אם אתה מגיע למסקנה… עוד פעם, אם מישהו יגיד לי תשמע אני מאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא מעורב בהכל, ואם זה קרה לי כנראה שהוא עשה לי את זה, בסדר גמור. אגב הוא גם עשה לך את התאונה כמובן. והוא גם עשה את מה שהוא עשה לכל מי שלא נעצר ליד הרכב הזה. בסדר גמור, אבל אז זאת ההנחה שלך ואתה מפרש לפיה את המציאות. אין בעיה. אבל בדרך כלל כשאתה מביא מקרה כזה, אתה מביא אותו בתור ראיה לזה שהקדוש ברוך הוא מעורב. אתה מנסה לשכנע אותי שאני חושב שהוא לא מעורב, הנה תראה, במקרה הזה מוכח שהוא כן מעורב. ראיה כזאת אין. זה מה שאני רוצה לטעון. אם אתה חושב כמו הרמב"ן ואתה מיישם את זה כאן, בסדר גמור, רק תיישם את זה כמובן באופן עקבי גם ברע וגם בטוב.

[Speaker F] כן, אני אומר רק הגישה הזו שאומרת כביכול הקדוש ברוך הוא… הרי עוד פעם הרב ודאי יסכים שהקדוש ברוך הוא יכול להיות… אם הוא היה רוצה הוא היה יכול לעשות את מה שמופיע ברמב"ן. הוא היה יכול להשגיח על כל תולעת שהרב קוק אומר נתקע בין שני עלים, כן? הסיפור הידוע. אז הרב אומר לא, אבל הוא החליט לעצום עיניו ולתת לחוקי הטבע להתגלגל כפי שהם בדרך כלל. אבל הוא עשה את זה, הוא לקח על זה אחריות. מבחינתי זה כמו אדם שנסע ועצם עיניים והתנגש והרג מישהו. הוא אומר אני לא אחראי, אני לא רציתי, אני לא חשבתי עליך. זה לא כל כך משנה. אם הקדוש ברוך הוא יכול היה לדעת שהרכב יתקע אחרי ארבעה עשר מיליון. שמונה ילדים ויכול היה לעצום את העיניים או לא לעצום את העיניים זה לא משנה העובדה היא שזה קרה.

[הרב מיכאל אברהם] את זה קשה לי לקבל, שהוא עשה את זה מראש קשה לי לקבל כי יש בדרך כל מיני בחירות אנושיות ובבחירות הוא לא יכול לדעת מראש, אבל זה מכניס אותנו כבר לסוגיות תאולוגיות אחרות. בסדר אני עוד פעם בלי להיכנס לוויכוח בכלל על הדוגמאות האלה, כל אחד שיעשה איתם מה שהוא רוצה. מה שאני כן רוצה לטעון עזבו רגע את התאולוגיה, נדבר על סטטיסטיקה. סטטיסטיקה אומרת שכשאתם מסיקים מסקנה סטטיסטית דעו לכם שזה סיפור מסובך. צריך לבדוק את כל הכשלים האלה ועוד אחרים לפני שאנחנו מגיעים למסקנה. חוק המספרים הקטנים הוא חוק רב עוצמה וצריך להיזהר ממנו, כשל רב עוצמה כמובן לא חוק רב עוצמה, צריך להיזהר ממנו. אוקיי אני אעצור כאן ואנחנו עוד נמשיך קצת.

[Speaker G] רק הערה קטנה, המושג נס במושגית הוא מורכב בגלל שאם היינו מוצאים שזה באמת קורה הרבה אז זה לא היה נס, אז מה אמרנו פה? אם נגיד התיאור הזה שאתה מספר על הרכב שנעצר בלילה בירוחם, היינו עושים בדיקה ומוצאים שהרבה פעמים זה קורה אז היינו אומרים אוקיי זה כנראה טבעי זה כנראה לא כזה נס לא כזה מוזר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם זה היה קורה הרבה פעמים עדיין הייתי חושב שזה נס בגלל שהנסיבות מראות שזה נס. זה לא שאלה תצפיתית, אני יודע כמה אנשים מתבלבלים ואני יודע כמה אנשים נוסעים ברכב גדול ואני יודע כמה אנשים לא עוצרים או כן עוצרים כשהם לא רואים שום דבר חשוד. אז אם זה קורה הרבה אז יש הרבה ניסים, זה לא ישנה את העובדה כי הניתוח שלי הוא לא בגלל שזה לא קרה הרבה אלא הניתוח שלי הוא בגלל ההבנה שסיטואציה כזאת היא סיטואציה לא סבירה.

[Speaker G] זה הבנה שחוק טבעי שאנחנו מפקיעים אותו מלהיות נס רק בעובדה שהוא קורה הרבה, אין לנו שום הבדל בין זה

[הרב מיכאל אברהם] לבין נס אלא מה, זה קורה הרבה. לא, אבל אני מסביר לך שזה חוק, אם תגיע למסקנה שיש פה איזשהו חוק אדרבה תסביר לי את החוק יכול להיות שאני אקבל, אבל בינתיים החוק שלי אומר שאם בן אדם מתבלבל בלטרון אין חוק שאומר שהוא מתבלבל תמיד כשאני נתקע במכונית. אם זה תמיד יקרה ואני אמצא איזשהו חוק שכן אומר שתמיד כשאני נתקע פה הוא יתבלבל בלטרון שם בסדר אתה צודק, אבל זה שזה קרה הרבה בלי שאני רואה איזושהי זיקה בין הדברים אז אני אגיד שהיו הרבה ניסים. זה קצת קשור לסדרה הקודמת שעשיתי, סדרה על הסקה מהניסיון, שם דיברתי על חזקות שלוש פעמים בגמרא כן בווסתות או בשור מועד כל הדברים האלה ושם דיברנו היה את המקור חיים שמדבר על מה מה קורה כשיש שלושה מקרים שאין לך חוק ששוזר אותם, אין לך היגיון שעומד מאחוריהם, אז במקרה כזה אתה באמת לא מסיק מסקנה שיש חזקה. הוא מדבר שם על חמץ בפסח מקור חיים בהלכות פסח, כותב שם מה קורה אם מצאתי חיטה בתוך איזשהו תבשיל או משהו כזה. הרי אם אין חוק שאומר, רואים את זה מאישה

[Speaker G] קטלנית שלא אומרים גבר קטלני. מה? רואים את זה מאישה קטלנית שאין חזקה גבר קטלני.

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא עצמה מדברת אם המעיין גורם או, בגמרא עצמה בעצם זה,

[Speaker G] כן צריך להגיע לאיזשהו סיפור כן איזה אבזר.

[הרב מיכאל אברהם] טוב זו מחלוקת אמוראים שם, לכאורה יש מחלוקת אמוראים בשאלה אם צריך סיפור רקע, אבל המקור חיים טוען שאין מחלוקת אפילו כל האמוראים צריכים סיפור רקע רק האמורא ששם מקבל את זה בלי סיפור זה בגלל שמזל מבחינתו זה גם סיפור. טוב ועל זה דיברנו בסדרה הקודמת וזה קשור מאוד לפה אמרתי שהסדרה הזאת תהיה המשך של הסדרה הקודמת. אוקיי אנחנו נעצור כאן כבר מאוחר. תודה.

[Speaker B] לילה טוב לילה טוב תודה רבה.