עין אי＂ה – שיעור 26

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני מתחיל. אני קודם כל משתף את הגמרא. הגמרא בברכות בדף י' עמוד א'. דיברנו שמה על הפגישה בין ישעיהו וחזקיהו שנגזרה עליה גזירה עם הבנים ורוח הקודש וכל העניינים האלה ומסקנה בסוף שאפילו חרב חדה מונחת, כן, זה מה שאומר לו חזקיהו בסוף. אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. איתמר נמי, בעצם פה נגמר הסיפור. איתמר נמי זה כבר כמובן תוספת שהגמרא מוסיפה. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו, שניהם אומרים, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר הן יקטלני לא איחל. אל ימנע עצמו מן הרחמים, בפשטות הכוונה רחמי, רחמי זה תפילה. זאת אומרת, למרות שחרב חדה מונחת על צווארו של אדם, לא צריך להפסיק להתפלל, ולכן אפילו שנגזרה גזירה, אז אומר חזקיהו בעצם עוד יש מקום לתפילה. ואז הגמרא עוברת הלאה, זה בעצם הקטע שאנחנו עוסקים בו היום. אמר רבי חנן, אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת, זאת אומרת, אומר לאדם שמחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים. זאת אומרת, אם בא אליו הודעה בחלום, בעל החלומות מפרשים פה הכוונה למלאך או לשר שמוסר לאדם את החלום, הביטוי הזה מופיע גם גמרא בסנהדרין, נגיע אליה אולי בהמשך. אז אם בכל זאת הבעל החלום, כן, מי שמוסר לו את המסר דרך החלומות אומר לאדם למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים. לכאורה רבי חנן בסך הכל זאת עוד מימרא שחוזרת על המימרא הקודמת. המימרא הקודמת דיברה על זה שאפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים. כאן כתוב שאפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים, אבל יש בכל זאת הבדל, עוד רגע נראה, שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלוהים ירא. אז זה הפסוק שמביאים, פסוק מקהלת שממנו לומדים שבכל זאת, למרות שאומרים לך שמחר אתה מת, אל תמנע עצמך מן הרחמים. מיד ויסב חזקיהו, זה פתאום חוזרים לחזקיהו. עד עכשיו היה איזה פסק זמן עם מימרות אמוראיות, ועכשיו הסיפור נגמר, כאילו פסק זמן איתמר נמי הביאו עוד מימרות אמוראיות ואז חוזרים לסיפור. מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש, מקירות ליבו וכולי. אז הגמרא מפרשת עכשיו את ההמשך, מה זה אל הקיר, ועושים שמה כל מיני דרשות על העניין הזה וזהו. ואולי, אולי לא מדויק מה שאמרתי שזה חוזר לסיפור, אלא זה חוזר למהלך של מה שהיה עם חזקיהו. זה כבר לא הפגישה עם ישעיהו, ישעיהו כבר יצא כנראה אחרי שחזקיהו אומר לו לצאת, אבל עכשיו כתוב מיד. מיד זו מילה שאומרת לי שזה בעצם המשך של מה שתואר קודם. מיד חזקיהו מסב פניו אל הקיר, אז גמרנו את ההערה של עורך הסוגיה שהביא עוד מימרות שתומכות במה שחזקיהו אמר, והוא חוזר לתאר את מה שהיה עם חזקיהו. אני בכוונה מביא את זה כי תראו עוד מעט, ההקשר פה הוא הקשר מעניין. אז כך, יש כמה אחרונים שדנים בשאלה מה מוסיף רבי חנן. היתה מימרא של רבי יוחנן ושל רבי אלעזר, כן, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, כן, זה, שנאמר הן יקטלני לא איחל. ואז בא רבי חנן, אומר לא על חרב חדה מונחת על צווארו, אלא בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת, גם כן אל ימנע עצמו מן הרחמים, ועל זה מובא פסוק אחר. אמרתי כבר כמה אחרונים דנים פה מה בעצם הוא בא להוסיף, הגר"א והמהר"ץ חיות ועוד. האמת שבהסתכלות פשוטה על הגמרא זה בכלל לא חופף למימרא הקודמת. זה מימרא אחרת לחלוטין, היא אומרת דברים שונים, אין קשר בכלל. אני לא כל כך מבין למה הם מתחבטים האחרונים האלה מה רבי חנן בא להוסיף. המימרא הראשונה אומרת שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם לא להתייאש מן הרחמים, אל ימנע עצמו מן הרחמים. זאת אומרת אל תתייאש, תתפלל, יש לך אולי איזשהו סיכוי להינצל. מה שכתוב פה זה שאם אתה רואה בחלום שמחר אתה מת, אל תמנע עצמך מן הרחמים. לכאורה כך קוראים את זה האחרונים, עוד פעם זה בעצם איזשהו סוג של איום ועדיין קוראים לך לא להתייאש, יש לך עוד מה לעשות, תתפלל. אבל תראו את הפסוק שמביא, כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלוהים ירא. ומה זה אומר? בפשטות הכוונה שהחלום הזה הוא לא רציני, יש בו דברים בטלים. לכן אתה בעצם לא צריך להתרגש ממנו. זה מה שכתוב פה, אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת, רוב חלומות הבלים דברים הרבה, את האלוהים ירא, אל תדאג, העניינים בידי הקדוש ברוך הוא, החלומות האלה שווא ידברו. זאת אומרת אין בזה שום דבר. אם זה באמת כך, אז זאת אמירה לחלוטין שונה מהאמירה הקודמת. אמירה הקודמת אומרת לבן אדם לא להתייאש. זאת אומרת יש לו חרב חדה זו סכנה מוחשית, אין פה פקפוק ברמת הסכנה. אבל אומרים לו בסדר, אבל אם תתפלל יכול להיות שבכל זאת תינצל. פה הטענה היא שהחלום בכלל הוא לא ביטוי לסכנה אמיתית, דברים בטלים, רוב חלומות הבלים דברים הרבה. או לפחות יש סיכוי גדול שזה דברים בטלים. ולכן בעצם מה שאומרים לך, למעשה אני הייתי אומר אפילו יותר מזה, אל ימנע עצמו מן הרחמים זה בעצם שיגרא דלישנא. אין הכוונה שאתה צריך להתפלל כדי להינצל מזה, אלא אין ממה להינצל. אל ימנע עצמך מן הרחמים הכוונה אל תתייאש, זאת אומרת מי אמר שיקרה לך משהו בכלל? אין חלום, אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים כמו שכתוב בכמה מקומות, נראה אותם גם עוד מעט. אז בעצם זאת אמירה לחלוטין שונה. אלא מאי? שבהמשך כתוב מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. אז כן נראה שהמסקנה היא שיש פה סכנה אמיתית, רק שאפשר להתפלל ויש סיכוי שהתפילה תעזור. זה קצת סותר את מה שאמרתי כאן. אני רק לא בטוח שזה הכרחי. כי צריך לזכור באמת שכל המימרות האמוראיות, שתי המימרות האמוראיות שמובאות כאן זה סוגריים. זאת אומרת, מה שחזקיהו מיד מסב פניו אל הקיר, המיד הזה מוסב לא על המימרא של רבי חנן כמובן, זה אמורא שחי מאות שנים אחרי זה. אלא מדובר על סוף הסיפור עם ישעיהו. זאת אומרת חזקיהו מסב את פניו אל הקיר בעקבות המימרא הראשונה, שאומרת לו אל תתייאש. המימרא השנייה הופיעה רק בדרך אסוציאציה, אם כבר דיברנו על זה שלא להתייאש אז גם בחלומות בעצם אומרים לך אותו דבר אל תמנע עצמך מן הרחמים אבל זה לא באמת קשור לעניין. מה שחזקיהו עשה זה לא תוצאה של ההוראה של רבי חנן, אלא זה השלכה של מה שאמר לישעיהו. שאמר לו מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. ואז מיד ויסב חזקיהו אל הקיר ויתפלל. וגם המימרא של רבי יוחנן שתומכת במה שחזקיהו אמר, גם היא קשורה. המימרא הזו שרבי חנן זה משהו אחר, על דרך האסוציאציה זה כבר מובא אחרי רבי יוחנן. אבל בעצם זה לא קשור לפה, זאת אמירה אחרת לגמרי. זאת אמירה שאומרת שחלומות שווא ידברו. לכן גם אם נגזר עליך בחלום אל תתרגש מזה. זה מוזר קצת כי זה מובא בהקשר של הסיפור שבכל זאת מתחיל עם איזשהו מחזה שחזקיהו רואה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו בן רשע, לא צדיק. בהקשר הזה היה אפשר לקחת את רבי חנן לשם ולהגיד לו תשמע זה שראית משהו, חלומות שווא ידברו. אבל אני לא חושב שזה מובא בהקשר הזה כי שם מדובר על ראייה ברוח הקודש, לא על חלום. זה משהו אחר. ראייה ברוח הקודש לוקחים את זה ברצינות, גם ישעיהו לוקח את זה ברצינות גם חזקיהו לוקח את זה ברצינות. השאלה אם צריך להתייאש או שאפשר לבטל את רוע הגזירה נשארת, בסופו של דבר המסקנה היא שאפשר לבטל את רוע הגזירה. אבל זה לא שאין גזירה, או שזה לא שלא מתייחסים ברצינות למה שחזקיהו ראה. לעומת זאת… פה, בבעל החלומות, נראה שבאמת יש פה איזה חלומות, דברים בטלים והבלים ודברים הרבה. בקיצור, אין לך ממה להתרגש, זה לא שאתה יכול להינצל. אין ממה להינצל, או לפחות בכלל לא בטוח שיש ממה להינצל. ועל הצד שיש ממה להינצל, אז בסדר, אז אולי אולי זה יהיה תלוי בתפילה, אבל הפסוק שמובא זה פסוק שבעצם אומר אין לך בכלל אין לך בכלל למה להתייחס. אולי נסתכל רגע ברב קוק ואחרי זה אני אחזור לדיון הזה על החלומות ומעמדם. אז אני עובר עכשיו לדברי הרב קוק, אני משתף את עין איה.

[Speaker B] לא היה יותר פשוט לכתוב חלומות שוא ידברו ולהביא את הפסוק שחלומות שוא ידברו?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, לא יודע. לא, כי

[Speaker B] יכול להיות שיש משמעות בפסוק פה שזה יותר מעבר בגלל שזה הבל. שכאילו לכאורה יש סיבה כן להיות מודאג. ממה?

[הרב מיכאל אברהם] דברים הרבה והבלים, אז מה זה מה שכתוב בפסוק לכאורה. אתה צודק שבסוף זה מסתיים באת האלוהים ירא.

[Speaker B] נו, אם זה כמו שהרב אומר אז מה זה קשור לאת האלוהים ירא?

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה אומר

[Speaker B] שכל זה הבל זה לא קשור לאלוהים ירא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה כן קשור. הכוונה אין לך מה להתרגש מהחלומות האלה, גורלך מסור בידי הקדוש ברוך הוא, לא בידי חלומות. חלומות שוא ידברו. כמובן, אלה האחרונים שהקשו את זה קראו את זה אחרת. הם קראו את האלוהים ירא, הכוונה תתפלל וזה יסתדר. ולכן הם שואלים מה זה מוסיף על המימרא הקודמת של רבי יוחנן. אני רק אומר שבפשטות הפסוק הזה אומר משהו אחר. בואו נראה את הרב קוק רגע. על ההקשר הזה אני חושב שיהיה מעניין לקרוא את הרב קוק. אני עוד אחזור אליו. החלום הרע הוא מהרס כוחות הנפש ברוב בהלה. ומתוך הפחד ושיעמום הרעיון, הדבר הרע מוכן חלילה לבוא. וצריך לקדם להסיר ההכנה. קודם כל הרב קוק פותח בפתיחה די מפתיעה. הוא אומר חלום רע זה משהו שהורס את כוחות הנפש כי הוא גורם לי לבהלה. לא הבנתי. על זה מדובר? מדובר על זה שעכשיו החלום אומר לי שאני הולך למות מחר. הבעיה שלי זה שחלום רע יהרוס לי, יגרום לי לבהלה וירערער את הנפש שלי? זה הדיון פה? הדיון פה הוא בשאלה האם מחר אני הולך למות או שהתפילה תציל אותי. הרב קוק מניח שבכלל לא על זה מדובר. לדעתי הוא קרא את הגמרא כמוני. הוא לא אומר את זה במפורש אבל כמעט, נראה בהמשך. הוא קרא את הגמרא כמוני. הוא בעצם אומר שכל החלום הזה זה שטויות, אין לך מה להתייחס אליו, זה דברים בטלים. אלא מה, החלום, אפילו חלום שוא, חלום מן כזה של דברים בטלים, יכול לערער את הנפש, כי אנחנו יודעים, אנשים מתעוררים מחלומות רעים, אז זה מזעזע אותם, הם יוצאים מעורערים. אז יש תענית חלום וכל הדברים האלה כדי לתקן את מה שהחלום מקלקל. אבל שימו לב, כל המוקד של הרב קוק זה בשאלה מה עצם החלימה עשתה לנפש, ולא המוות שצפוי לי מחר כי כך בעל החלום אמר לי. אלא מה, יש פחד ושיעמום הרעיון והדבר הרע מוכן חלילה לבוא וצריך לקדם להסיר ההכנה. יש פה עוד נקודה מעניינת, כי הוא בעצם מדבר על התופעה של איך קוראים לזה? חלומות שמגשימים את עצמם. הוא בעצם אומר החשש הוא שכתוצאה מהערעור שקורה לבן אדם בעקבות החלום, החלום הזה גם יתממש. זאת אומרת הוא בסוף ימות, אבל הוא ימות לא בגלל שהחלום חזה את מה שהולך לקרות, אלא בגלל שהחלום יצר את זה. זאת אומרת הוא ערער לו את הנפש, הוא בסוף יהיה בטוח שהוא הולך למות, ובן אדם מעורער שבטוח שהוא הולך למות, יכול להיות שבסוף הוא ימות. אגב תופעה פסיכולוגית ידועה, נכתב עליה הרבה מאוד, אפקט פיגמליון ועוד כל מיני דברים כאלה שמדברים על חלומות שמגשימים את עצמם או זה לא חלומות, נו איך קוראים לזה? יש לי את זה בראש. נבואות. לא לא

[Speaker C] נבואות. נבואות שמגשימות את עצמן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא נבואות, לא יודע, משום מה ברח לי המונח, כי היום כשהסתכלתי על הרב קוק אז חיפשתי את זה, יש על זה ערך בוויקיפדיה. אבל זה לא חלומות, רגע, זה דברים שמגשימים את עצמם, איך זה, ביטוי ידוע. נבואה שמגשימה את עצמה?

[Speaker D] נבואה שמגשימה את עצמה.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, יכול להיות שאני מבולבל, אבל אני רגע, בוא נראה רגע אם אני מוצא את הערך.

[Speaker E] נבואה שמגשימה את עצמה.

[Speaker D] כן, נבואה שמגשימה את עצמה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה כמובן לא מדבר על נבואה במובן ה, כן, כן, נבואה שמגשימה את עצמה, נכון, זה נבואה. אוקיי, יש פה ערך בוויקיפדיה לעניין הזה, שהוא מתחיל בזה שזה אוסף של אפקטים, זה הביטוי, הביטוי של הליימן, כן? זה לא ביטוי מקצועי, אבל זה ביטוי שתחתיו חוסות כל מיני תופעות פסיכולוגיות שבעצם הוא חלק מהפסיכולוגיה החברתית, שברגע שבן אדם מתייחס לעצמו באופן מסוים, גם החברה מתייחסת אליו באותו אופן, ואיכשהו זה גם בסוף מתממש. כן, שזה ניסויים ידועים מאוד מעניינים, שאומרים למורים על התלמידים שלהם, כן, ניסוי מאוד מפורסם, שאומרים למישהו, נכנס מורה חדש לכיתה, בא המורה משנה שעברה אומר לו: תראה, החבר'ה האלה א', ב', ג' ו-ד' חלשים מאוד, אין לך סיכוי להצליח איתם, וזה וזה וזה מצוינים, כדאי לך להשקיע בהם. ולמרות שהם בדיוק אותו דבר, וזה בסופו של דבר מה שיתממש. זאת אומרת, בסופו של דבר זה גם קרה כי ברגע שהמורה מיואש מהחבר'ה האלה הוא גם לא משקיע בהם, כשהוא משדר אליהם את היחס הזה, אז בסופו של דבר גם הם תופסים את עצמם ככאלה, ואז גם זה בסוף מתממש. הנקודה המעניינת היא, וזה פחות מופיע פה בוויקיפדיה אבל יש במקומות אחרים, שזה לא רק אפקט בפסיכולוגיה חברתית. זה אפקט גם בפסיכולוגיה אינדיבידואלית. זאת אומרת, יש דברים שבן אדם תופס את עצמו, לא החברה תופסת אותו. וכשהוא תופס את עצמו באופן מסוים, זה מתממש. בן אדם הרבה פעמים שם לעצמו רגליים והוא נופל. הוא בטוח שהוא ייפול, מרוב חשש שהוא ייפול הוא שם לעצמו רגליים ובגלל זה הוא נופל. כן, בלי קשר לחברה, זה לא פסיכולוגיה חברתית, זה הפסיכולוגיה של האדם עצמו. וכאן אני חושב שזה מה שהרב קוק בעצם מתכוון אליו, כשהוא אומר שכן, הוא אומר שמרוב בהלה או מתוך הפחד ושיעמום הרעיונות, הדבר הרע מוכן חלילה לבוא. זאת אומרת, הדבר הרע הזה, בעצם כל החלום הזה הוא דברים בטלים, אמרתי לכם, הוא קורא לזה כמוני, החלום הזה דברים בטלים, זה לא שהחלום הזה באמת אומר לי מה יקרה מחר, אלא מה, הוא מערער אותי, אני נכנס לוויברציות בגלל הבעיה הזאת, וכתוצאה מזה בסוף זה גם יכול לקרות. ואז הוא אומר, צריך לקדם להסיר ההכנה. זאת אומרת, ברגע שנוצר אצלי מצב כזה, זה מכין אותי לכך שבסוף זה באמת יקרה. הדרך לטפל בזה זה להסיר את ההכנה, זאת אומרת, לתקן את הערעור הזה כדי שבסופו של דבר הוא לא יממש את עצמו. ואז הוא אומר ככה: והיה מקום לטעות, כן אני קורא פה, והיה מקום לטעות כי תפילה על ביטול החלום תחזק יותר הרשם של החלום בנפש. כן, היית חושב שבמצב כזה לא כדאי להתפלל. למה? כי ברגע שאתה מתפלל, אז אתה עוד יותר משדר גם לעצמך איזשהו פחד ממה שהולך לקרות לך. התפילה הזאת יכולה להטמיע בך עוד יותר חזק את הערעור, את הפחד הזה מפני המוות שיקרה מחר, הנה אתה עכשיו מתגונן, אתה מתפלל לקדוש ברוך הוא שיציל אותך, אתה מכניס את עצמך לעוד יותר לחץ, ואז יש עוד יותר סיכוי שהדבר הזה יתממש. ולכן הייתה איזושהי הווה אמינא דווקא לא להתפלל על חלום כזה. ואז הוא אומר, אומר הרב קוק: אמר שאין הדבר כן. ולכן זה החידוש של הגמרא, היא באה להוציא מההווה אמינא הזאת, היית חושב שלא צריך להתפלל על דבר כזה, לא כדאי להתפלל על דבר כזה, אמר שאין הדבר כן, כי התפילה ממנה יימשך הביטחון והעוז בהשם יתברך, עד שבכוחה תחזק את הנפש ותסיר גם כן רוע הגזירה מצד תכונתה וסגולתה ברצון השם יתברך. ואין לדאוג כלל על הגדלת הרושם בנפש, כי יראת השם תוסיף ימים ולא יוסיף עצב עימה. אוקיי? אז הוא בעצם אומר, כל החידוש של הגמרא זה שהיית חושב שאין מה להתפלל על זה, להפך התפילה רק תזיק, אומר לך אל תדאג. תפילה לא מזיקה. בסופו של דבר התפילה תחזק אותך, תתקן את הערעור הזה שאותו עברת, הביטחון והעוז בהשם כמובן יהפוך אותך גם לבוטח ועז לא רק בקדוש ברוך הוא במובן האמוני, אלא גם במובן הפסיכולוגי, הערעור יעבור וממילא זה גם לא יתממש. עכשיו תראו, כל הסיפור של הרב קוק סיפור נורא מוזר שקוראים אותו אם לא הייתי נותן את ההקדמה על הגמרא. זה זה ממש דבר מוזר להגיד על זה פה. מה הגמרא, הגמרא בכלל מדברת על זה? זה החידוש של הגמרא? החידוש של הגמרא הוא שכשיש עליך חלום שמחר אתה הולך למות, דע לך שזה לא בטוח זה יקרה, תתפלל, יש סיכוי שתשנה את זה, בדיוק כמו שחזקיהו עשה, בדיוק כמו עם החרב החדה במימרא הקודמת של רבי יוחנן, זה ההקשר של הגמרא. איך הוא הגיע פתאום לטבל עוד ערעורים סובייקטיביים ונבואה שמגשימה את עצמה? פה מדובר על השאלה אם החלום מנבא לי משהו מחר, האם זה בהכרח יקרה או שתפילה יכולה לשנות את זה, להציל אותי. הרב קוק לא אפילו לא טורח להגיד שזה לא ככה. הוא פשוט קורא את הגמרא, ברור זה לא ככה, הוא ישר מתחיל, מתחיל לדבר כאילו שזה ברור שהחלום הזה הוא סתם דברים בטלים ואין מה להתרגש. להפך, אז מה החידוש פה בכלל? זה ברור. החידוש הוא שהיית חושב ועל כאן אני חוזר למה שאתה אהרון, נכון? מה שאתה שאלת קודם, אז מה זה את האלוהים ירא בסוף עם התפילה? אז אומר הרב עכשיו תראו, הוא מסביר לך את מה שאני הייתי אמור לענות לך לשיטתי. כי אתה שאלת לשיטתי אם כל מה שהפסוק הזה אומר שכל החלום זה סך הכל דברים בטלים, אין לך מה להתרגש, אז מה זה הסוף שאת האלוהים ירא? למה לא הביאו את הפסוק אי אפשר לחלום בלא, את המימרא הזאת, אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים שמובא במקומות אחרים בגמרא, או חלומות שווא ידברו, כן הפסוק. למה לא הביאו את זה? הרב קוק עכשיו מסביר, זה משלים את מה שאמרתי קודם. הוא בעצם אומר כי פה רצו ללמד אותך שהייתה הוה אמינא שלא להתפלל, זה כל כך שטויות שבעצם אתה צריך רק להתגבר על זה וזה הכל. ואם אתה תתחיל להתפלל ותיכנס מזה ללחץ זה רק יעמיק את הבעיה. לכן הייתה הוה אמינא בכלל לא להתפלל ועל זה אומר הפסוק את האלוהים ירא. הכוונה אל תחשוש אתה יכול להתפלל, התפילה לא תפריע פה אלא תעזור, היא תחזק אותך, הכל בכלל לא, זה לא כדי להינצל, התפילה זה לא כדי להינצל מהגזרה שנגזרה עליך למות מחר. התפילה זה כדי לחזק אותך כדי שאתה לא תממש בעצמך גזרה שלא נגזרה מעולם. זה לא יקרה לבד. זאת אומרת אז אם לא הייתי נותן את ההקדמה הזאת מהגמרא אז הדברים של הרב קוק נראים נורא מוזרים. אני כשהתחלתי לקרוא אותו זה היה נשמע לי, לא הבנתי מה הוא רוצה בכלל, איך זה קשור לגמרא? אז חזרתי לגמרא הסתכלתי, פתאום ראיתי שבעצם צריך לקרוא את הגמרא אחרת. הגמרא בכלל לא מדברת על השאלה אם יש לך סיכוי לשנות, אם יש את מה לשנות בכלל, רק הרב קוק לוקח את זה עוד צעד אחד הלאה ואומר שגם דברים ששווא ידברו ואין בהם כלום יכולים לערער אותך ובסופו של דבר יכולים לקרות לך, הנה הדברים יכולים לקרות לך, זאת נבואה שמגשימה את עצמה. ואז הוא אומר החידוש הוא שאין לך מה לדאוג והכל יהיה בסדר כי יראת השם בסופו של דבר תמיד מחזקת אותך והכל יהיה בסדר, זה לא יערער אותך. גם אין לומר, אני אמשיך לקרוא את דבריו, גם אין לומר שעניין חלום הוא דבר חלוש ויש בו דברים בטלים שאין ראוי עבור זה להתפלל. הוא ממשיך עם אותו כיוון ומציע עוד תשובה לשאלה הקודמת שלך, מה זה את האלוהים ירא בסוף. מה הוא אומר? אומר תראה החלום זה שטויות אז הוא לא יערער אותי, החלום לא יערער אותי, אז בעצם לא צפוי לי למות מחר כי החלום הזה זה דברים בטלים, אני לא מעורער, אין פה בעיה של נבואה שמגשימה את עצמה, אז בשביל מה צריך להתפלל על זה? להפך, להתפלל על זה זה מן איזה שהוא סוג של מעשה תמהוני. בשביל מה אתה מתפלל? מה זה השטויות האלה? לא צפוי לך כלום, הכל בסדר, לך אכול בשמחה לחמך, זה מה שיש לך להתפלל? זאת הייתה הוה אמינא. ועל זה ביאר שאין הדבר כן, שהכל מוכן לעשות רצון השם יתברך להשלים את האדם. תתפלל אפילו שאין ממש בעניין, כי התפילה בסופו של דבר תקדם אותך, תנצל את ההזדמנות למרות שלא צריך להתפלל, אין על מה להתפלל. אבל לכן הייתה הוה אמינא לא להתפלל, לא כי זה מזיק כמו המהלך הקודם שלו, אלא פה יש הוה אמינא אחרת, אין ממה לדאוג אז בשביל מה להתפלל? אומר הרב קוק והלוואי יתפללו כל היום, זאת אומרת אז תתפלל, הביאו לך סיטואציה כזאת, הסיטואציה הזאת בעצם זימנו לך עוד אפשרות להתפלל, תנצל אותה, וזה מה שכתוב את האלוהים ירא בסוף. זאת אומרת שהייתה הוה אמינא שלא צריך להתפלל ואין טעם. תתפלל, אומר לא לא, תתפלל. גם כששולחים לך חלום שאין בו ממש, אולי שלחו לך אותו בשביל זה, כדי לייצר לך הזדמנות להתפלל, למרות שעוד פעם לא צפויה לך באמת סכנה. אוקיי?

[Speaker B] יש פה עוד חידוש של הרב קוק שתפילה היא בעצם מדיטציה, סוג של מדיטציה.

[הרב מיכאל אברהם] במהל הראשון. במשנת הרב קוק.

[Speaker B] שהתפילה מגיעה לסוג של הרגעה כאילו, סוג של איזה משהו שהוא לא…

[הרב מיכאל אברהם] וזה עוד פעם, זה לא, אבל זה מדיטציה קוגניטיבית, לא פסיכולוגית. כי ברגע שאתה מתפלל ואתה שם את יהבך על הקדוש ברוך הוא, אז בצדק אתה מקבל ביטחון. זאת אומרת זאת מסקנה, זה לא שאתה עושה לעצמך איזו סוגסטיה, אלא הטענה היא שברגע שאתה באמת בוטח בקדוש ברוך הוא אז אתה אמור להיות באמת יותר ביטחון. אז זה ההבדל בין הקוגניטיבי… כן, זה לא שאתה עושה לעצמך איזו סוגסטיה, אלא הטענה היא שברגע שאתה באמת בוטח בקדוש ברוך הוא אז אתה אמור להיות באמת יותר ביטחון. אז זה…

[Speaker E] אני חושבת שיש פה לרב קוק עוד חידוש לגבי עצמו ביחס לדברים שהוא עצמו אמר. זאת אומרת הוא תמיד ב, למשל אני נזכרת באורות התשובה, הוא מדבר על זה שלא להתעסק בחטא עצמו. שעזוב כאילו, תתקן, תלך למקום יותר טוב, אני לא… אין לי כרגע המילים שלו. ואני מרגישה שפה הוא קצת מדבר על זה של אל תפחד להתפלל על החלום הרע ובכך אתה כאילו תחזק את עניינו של החלום הרע בתוכך ותגביר את הפחד, את החרדה וכל זה. לא. תפילה זה עניין אחר, יש לה את המעלות שלה.

[הרב מיכאל אברהם] תמנף את החלום הרע הזה כדי להתקדם בלי קשר לחלום. לכי עם הכיוון החיובי לאיפה שאתה מתקדם, עזוב את מה שהביא אותך לעשות את זה. להפך, תמנף את כל הדברים שקורים לך לכיוון שבו אתה יכול לעשות שימוש, להתקדם, לצמוח.

[Speaker E] אז זה שונה פשוט ממה שהוא אומר אל תתעסק עם זה, תתעסק בדברים של תיקון. אל תחזור ותחטט בחטאים שלך. כמו שכאן הוא יכול היה לומר אל תחטט בחלומות שלך, אל תתחיל עכשיו לבקש תשובה ועניינים על החלום, עזוב, לך למקום אחר. ופה הוא אומר לא, כן יש עניין להתפלל על זה. אני שומעת כאילו את ההווא אמינא הקטנה הזו שאני מכירה מאורות התשובה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, למרות שלהתפלל על זה זה לא נקרא לעסוק בחלום. אני חושב שזה מתאים למה שאת מתארת מאורות התשובה. להתפלל על זה הכוונה אני הרי יודע שאין בזה ממש, הייתה לי הווא אמינא בכלל לא להתפלל, אומר למה? תתפלל. לא בגלל שיש לך מה להתעסק עם החלום הזה, אלא כי זה יביא אותך לצמוח הלאה, לצמוח קדימה. חושב שזה יכול להתאים למה שכתוב שם, זה לא סותר. אגב יש פה רק במאמר מוסגר, מה בדיוק הבנאדם אמור להתפלל? הרי אם אני באמת מבין את התובנה הזאת שהרב קוק אומר כאן שהחלום הזה זה דברים בטלים, הוא לא עושה לי שום דבר, הוא גם לא עורר אותי ואני גם לא מאמין לזה שמחר באמת צפוי לי משהו. אז אני עכשיו רוצה להתפלל, לקיים את ההוראה של הרב קוק, מה אני אמור לעשות? לשפוך צקון שיח לפני הקדוש ברוך הוא על מה? אני בכלל לא חושש מכלום, אז מה אני אמור לעשות? תציל אותי שאני לא אמות מחר? לא יודע, אולי הוא מתכוון סתם תגיד תהילים, תתפלל על התקדמות רוחנית, לא יודע. אבל אז באמת זה כבר בכלל לא קשור לחלום, אלא מה… אז אולי הוא מתכוון להגיד שרק החלום הוא איזשהו רמז לזה שבא לעורר אותך, אבל הוא לא מדבר על להתפלל על החלום או להתפלל להינצל ממה שהחלום אמר, אלא קח את זה כטריגר כדי להתפלל על דברים שאתה רוצה להתפלל עליהם, לא… בכלל בלי קשר לחלום. ואז זה עוד יותר בכיוון שאת אמרת קודם חיותה, זה בכלל לא עיסוק בחלום עצמו ובתוכן החלום. לא יודע, כי אחרת באמת קשה.

[Speaker E] זה לא סביר, כי חלום כזה, אדם שחלם חלום רע בלילה הוא קם עם איזו חרדה, עם עוגמת נפש, הוא צריך איזו הרגעה. ובתפילה יש את ההרגעה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה המהלך הראשון שלו, זה ברור. אבל במהלך השני הוא בא להגיד משהו אחר. אומר עזוב, אפילו אם לא התעוררת ואין לך שום אמון, החלום הזה לא מטריד אותך כקליפת השום, אתה לא מאמין לו. אז הייתה הווא אמינא אז בשביל מה להתפלל? אין צורך להתפלל, תפילת שווא. אז הוא אומר לא, מה פתאום? וגם תשתמש בהזדמנות הזאת בשביל להתפלל. טוב, לא יודע. זה לא להתפלל על החלום בכלל, אז אני לא יודע בדיוק עד כמה באמת אפשר להכניס את זה פה לגמרא או לפסוק, לא ברור לי. אז זה באר שאין הדבר כן, שהכל מוכן לעשות רצון השם יתברך להשלים את האדם. גם רעיוני רוח והבלים שאין בהם ממש, הנה פה הוא כותב דברים מפורשים, כי הרי זה הפסוק שהובא בגמרא, אי אפשר להתעלם מזה. מעצם זה רעיוני רוח והבלים שאין בהם ממש החלום הזה. אבל אפילו שהחלום הזה הוא הבלים שאין בהם ממש ורעיוני רוח, מכל מקום, כיוון שמכניסים באדם יראה בלב, והוא מתוך זה בא ליראת שמיים יען רך לבבו.

[Speaker B] זה מתאים למהלך הראשון.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הוא כן קצת חוזר למהלך הראשון, כי בכל זאת זה מכניס לי יראה בלב. זאת אומרת אני כן קצת מתעורר מזה. אז מה הוא אמר? אז בעצם צריך לחשוב עכשיו עוד פעם, אז מה זה המהלך השני בכל זאת, במה הוא שונה מהראשון? פה הוא מתכוון לומר, אני הייתי אומר למשל. אם היו שואלים אותי, קח כדור או תתגבר על עצמך, תערער אותך, תסביר לעצמך הרי אתה יודע שזה שטויות, ותצא מזה, זה הכל. מה אתה צריך פה להתפלל? אין פה שום, אין פה שום סכנות ושום דבר, אתה לא צריך עזרה מאף אחד. אתה צריך פשוט להיות אדם רציונלי ולהתעלם מכל השטויות הפסיכולוגיות האלה. אז הרב קוק אומר לא. זאת אומרת נכנסה בך יראה. אם נכנסה בך יראה, זו סיבה טובה להתפלל, למרות שאתה צודק קוגניטיבית שליראה הזאת אין בסיס. זאת אומרת זה לא שבאמת יש פה ממה לירוא. אבל העצה שהוא נותן זה לא העצה שאני הייתי נותן. הוא אומר בסדר, תתפלל. נכנסה בך יראה, אולי הוא רואה בזה אפילו איזה שהוא פעולה מכוונת מלמעלה, שהכניסו בך את היראה הזאת כדי לגרום לך להתפלל. לא שזה קרה במקרה ועכשיו יש לך יראה. כן, אז עוד פעם, יכול להיות שהוא לשיטתו ואני לשיטתי גם. כן, אני לא חושב שמכניסים בי דברים כאלה מלמעלה. אבל, אבל הוא כנראה כן מכניס פה בכל זאת איזה שהוא מימד של ערעור שאני עובר. אוקיי? רק ההוה אמינות הן הוה אמינות שונות. ובשני המהלכים שלו מדובר על זה שאני התערערתי. רק בהוה אמינא הראשונה הוא אומר שלא הייתה אמינא שלא כדאי להתפלל כי זה יערער אותך עוד יותר. אז עזוב אל תתפלל, קא משמע לן תתפלל, התפילה לא תזיק. ההוה אמינא השנייה הייתה שתשכנע את עצמך רציונלית שאין בזה ממש, ממילא לא יהיה צורך להתפלל. העצה היעוצה להתמודד עם דבר כזה, זה להיות רציונלי. זה הכל. זה ההוה אמינא. אז אומר הרב קוק לא. לא נכון. אם כבר נכנסה בך יראה בלב, זאת הזדמנות טובה לנצל את זה כדי להתפלל, אז תתפלל. אוקיי, אז זה שני מהלכים, הם באמת שניהם כן מדברים על זה שאני מתערער מהחלום הזה. זה לא שהמהלך השני אני שליו לחלוטין ויש פה, יש פה ערעור שנמצא גם במהלך השני. כן, ומתוך זה בא ליראת שמיים, יען רך לבבו. אם כן הכל מוכן בהשגחה להרבות יראת השם בעולם. זה הרמז אני חושב למה שאמרתי קודם, הוא מניח שהחלום הזה הגיע אלי בכוונה. לא כדי להגיד לי שאני אמות מחר, זה דברים בטלים. אבל הוא הגיע אלי כדי לעורר אותי להתפלל. עדיין הוא רואה בחלום משהו מכוון. לא משהו שקורה לי סתם ככה ועכשיו אני מוצא את עצמי במצב. לא, הוא טוען שזה מהלך מכוון, שלחו לי את החלום הזה כדי לערער אותי כדי שאני אתפלל. למרות שאין באמת סכנה שאני אמות מחר, זאת לא נבואה. זה חלום שהוא טריגר לתפילה. על כן ראוי להשתמש בזה לפי טבע האנושי ולהתפלל. אז תלך כבר עם הטבע שלך, התערערת, יש לך הזדמנות, אז תתפלל, זה הזדמנות טובה להתפלל, אז תתפלל. לך עם זה. למרות שזה באמת רק טבע אנושי. עוד פעם, זה הוא מתעקש. זה לא שבאמת יש לך סכנה אמיתית. אבל כיוון שהטבע האנושי הוא שזה מערער אותך, אז לך על זה. זה כמו שאני קצת בהקשרים אחרים, אני בספר, בטרילוגיה, אני מדבר על ה… כיוון שהתזה שלי זה שכמעט או בכלל אין מעורבות אלוקית בעולם. ואז השאלה מה מקום לתפילות מהסוג של הודיות. קרה לי איזה נס, כן, ניצלתי מאיזה משהו, ממחלה, מתאונה, ממה שהיה עלי, ניצלתי, אז אני צריך לברך או להודות לקדוש ברוך הוא על מה ש… על מה שקרה לי. עכשיו אם באמת זה לא היה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, אז מה מקום ההודיות האלה? אז הטענה שלי הייתה שסוף סוף ברור שבן אדם שעובר משהו כזה, מתערער. נכון, האינסטינקט הראשון הוא כן להגיד אוקיי, הקדוש ברוך הוא הציל אותי, אז בוא נתפלל ונגיד לו תודה. עכשיו אני כאדם רציונלי חושב ש… אני חושב שזה הרציונליות, לא משנה, אבל אני כאדם רציונליסטי, נקרא לזה כך, חושב שזה לא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. אלא דרכו של עולם. אבל בדיוק זאת הטענה. כיוון שסוף סוף את הערעור גם אני עובר, עם כל הכבוד לרציונליות, אבל בתוך כולנו יש כל מיני מימדים נוספים בנפש שלנו. אנחנו עוברים ערעור כשאנחנו נקלעים לצרה ויוצאים ממנה. אז בעצם הטענה שלי הייתה בספר, שזאת ההזדמנות להודות לקדוש ברוך הוא על מה? לא על ההצלה פה, אלא על בריאת העולם, על חוקי הטבע, שבזכותם כמובן גם ניצלתי כאן. הטבע הוא זה שעשה את זה. אז מתישהו אני צריך לחפש הזדמנות כדי להודות לקדוש ברוך הוא על מה שהוא עשה, על העולם שהוא ברא. מודה אני לפניך בבוקר שהחזרת בי נשמתי. אני מודה לקדוש ברוך הוא בהזדמנות זו על זה שבטבע אדם ישן ואחרי זה נשמתו חוזרת. לא על זה שהוא החליט כרגע בבוקר להחזיר לי את הנשמה ולא להשאיר אותה למעלה. אבל עדיין ההזדמנויות הפסיכולוגיות האלה שהבן אדם נמצא במצב מעורער, זה בהחלט יכול לשמש כמנוף לתפילה. או להודעה על דברים אחרים, על עצם בריאת העולם, לאו דווקא על האירוע המסוים הזה. אז אני חושב שבמובן הזה אצל הרב קוק כן יש מהלך די די דומה. הוא בעצם אומר אין לך מה להתפלל כי אין לך פה בכלל צרה. אבל אם אתה כבר נמצא בסיטואציה שאתה מרגיש צורך להתפלל על זה, אז תמנף את זה, אז תתפלל למרות שאין בזה באמת משום תפילה כדי להינצל כבקשת הגנה מהקדוש ברוך הוא.

[Speaker B] אולי אבל אפשר לקחת מהכיוון הזה המשך לתזה של הרב על תפילה שגם יש אפשרות להתפלל על משהו רע שקורה בתחנונים לא בגלל שזה יעזור לי להינצל, אלא כי זה עכשיו גורם לי, עכשיו אני יש לי עת צרה אז אני מרגיש את החיסרון בבריאה, יודע שיש משהו לא מושלם ואני פונה לקדוש ברוך הוא ב אם זה עובד או לא עובד זה עוד דבר.

[הרב מיכאל אברהם] כי הרי אתה צודק רק שאז יש את הקושי שאמרתי קודם על מה אני אתפלל? אני אבקש ממנו להציל אותי מהצרה? תכלס, מה יהיה תוכן התפילה שלי? אני מבקש להציל אותי מהצרה הרי אני לא חושב שזה מה שקורה.

[Speaker B] כאילו בתיאוריה זה נכון רק פשוט אין לנו דרך לעשות את זה

[הרב מיכאל אברהם] כי לא, יש דרך לעשות את זה. אז אני אמור להגיד תהילים, להידבק בקדוש ברוך הוא, לא יודע בדיוק להגיד, לעשות כל מיני דברים אחרים. אבל מה שבמקורות מה שכתוב שצריך להתפלל כדי להינצל מהצרה, זה לא. אז לכן אני לא חושב שזה יכול להיות פירוש למה שהתכוונו חז"ל. זה יכול להיות תזה שעומדת לעצמה, זאת אומרת שגם אם אתה חושב שזה לא משהו שהקדוש ברוך הוא עכשיו יש לך מקום לפנות לקדוש ברוך הוא שיציל אותך, אבל בהחלט יש מקום לנצל את הערעור שאותו עברת כדי להתקרב לקדוש ברוך הוא. בסדר, זה כן אפשרי, אני רק לא חושב שזה פירוש סביר בדברי חז"ל. זאת אומרת לזה הם לא התכוונו, הם התכוונו שתתפלל כדי שהוא יציל אותך.

[Speaker B] אבל על ההמשך של מה שחזרנו שפשפש במעשיו, על זה כן אולי אפשר להגיד, לא מצד התפילה, שלחזור בתשובה בעת צרה יש לזה, זה כן מסתדר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, ויש גם את זה שכתבתי שם, כן. פשפש במעשיו זה פשוט הזדמנות. כמו בראש השנה, על זה כתבתי על ראש השנה כן, ראש השנה זה יום הדין. עכשיו אני לא בטוח עד כמה זה יום הדין ומה בדיוק קורה שם למעלה ביום הראשון ובטח לא ביום השני שהוא רק מספקא דיומא, שאין בכלל ספקא דיומא, זכר לספקא דיומא שהיה פעם. מסבירים לנו שיש דין של יום ראשון ודין של יום שני לעולם הזה ולעולם הבא והגר"א וכל הוורטים האלה שאין לי בהם שום אימון. זה המצאות שאני לא יודע מאיפה הן יצאו. זה ספקא דיומא, זה הכל. עושים את ראש השנה עוד פעם כי אתה בספק, וגם זה לא נכון זה רק זכר לספקא דיומא. שיטת הרי"ף הר"ן שבאמת בארץ ישראל לא צריך לעשות יומיים ראש השנה גם היום. בכל אופן אז אמרתי כן נכון אבל זאת הזדמנות לעשות חשבון נפש. סוף סוף פעם בשנה אתה כן צריך לתת לעצמך דין וחשבון איפה אתה עומד, מה אתה צריך לשפר. זה ודאי דבר שחשוב לעשות. אז מה אכפת לי עכשיו אם יושבים מאזניים למעלה או לא יושבות מאזניים למעלה. אז הסיפורים של הגננת בסך הכל, הגננת וחז"ל, בסך הכל אמורים לעורר אותי לעשות חשבון נפש. זה בסדר גמור, יום לחשבון נפש זה יום חשוב מאוד גם אם כל המטפיזיקה שעוטפת אותו והדברים שמספרים לי סביבו הם לא בדיוק, אני לא בדיוק מאמין בכולם. אוקיי, אבל עדיין זאת הזדמנות טובה לעשות חשבון נפש. אז זה ודאי נכון והתפילה הלא היא מוסיפה שלמות ויראת השם, אם כן גם מההבלים יצא חפץ השם להשלמת האדם. למרות שזה הבלים, הוא כל הזמן חוזר לזה. הוא קרא את הגמרא בבירור כמוני. זאת אומרת שהמימרא של רבי חנן לא באה, היא לא כפולה עם המימרות של רבי יוחנן. המימרא של רבי יוחנן זה אל תתייאש תתפלל זה יכול להשתנות. המימרא של רבי חנן זה הכל שטויות אין לך על מה להתפלל. זה המימרא של רבי חנן והרב קוק בכל זאת מסביר למה בכל זאת יש טעם לתפילה. תאמר מינה שלא להתפלל זה בסדר, אבל הכיוון הוא הכיוון שאמרתי בגמרא. הוא רק מוסיף את ההיבט הזה למה בכל זאת יש את האלוהים ירא בסוף. למה בכל זאת מגיעים איכשהו לתפילה כי לשיטתי היה צריך להגיד לזה אוקיי אז הבנתי שזה הכל שטויות אין מה להתפלל לא להתרגש ללכת לדרכי זה הכל. אז הוא אומר לא, יש בסוף כמו שאהרון שאל קודם אבל בסוף כתוב בסוף הפסוק את האלוהים אחרי שזה הבלים ודברי רוח והכל אבל את האלוהים ירא כתוב בסוף. אז כן מדובר על תפילה בסוף, אז זה הרב קוק מסבירו. לכן אני חושב שלמרות שהוא לא מעיר את זה על הגמרא ולא מציב את הקושי ותירוצים וזה, ברקע של כל הקטע הזה בעצם היה מונח מה שאמרתי בהתחלה והוא מתחיל משם. משם הוא מתחיל, רגע רגע אז בכלל בשביל מה להתפלל? בדיוק השאלה של אהרון. זה מה שהוא שאל. כל הקטע הזה בא לענות על השאלה הזאת. אחרי שאתה מנתח את הגמרא כמו שאני ניתחתי אותה למעלה עולה באמת השאלה אז למה הביאו את זה ולא את החלומות שווא ידברו? ולמה כתוב בסוף את האלוהים ירא? אז אומר הרב קוק זה כדי ללמד אותך שגם. גם במצב כזה כדאי וצריך להתפלל. זה הסיפור. אוקיי, עכשיו אני רוצה קצת לדבר באמת על העניין של החלומות, חלומות שווא ידברו וזה כי יש פה כמה נקודות מעניינות. האסוציאציה שעלתה לי, פעם כתבתי על זה איזשהו מאמר, אבל האסוציאציה שעלתה לי היא גמרא במסכת סנהדרין. מה, מסכת סנהדרין דף ל', המושג בעל החלום, אז זה מופיע פה. תנו רבנן: אמר להן אחד, רואים? תנו רבנן: אמר להם אחד, אני ראיתי אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, ואמר של פלוני הן, של מעשר שני הן, בבית לא אמר כלום, בסדר זה עניין אחר, רגע, מתחיל פה. הרי שהיה מצטער, זה הקטע שחשוב לענייננו. זה מובא בתוך הקשר, אבל ההקשר פחות חשוב. הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו. כן? אבא שלו נפטר, השאיר לו מעות והוא לא מוצא אותם. הוא יודע, יש לו מטמון של לא יודע מה, עשרת אלפים שקל, איפה שהוא זה אמור להימצא, אין לו מושג איפה זה. ובא בעל החלום, הנה הביטוי שלנו, ובא בעל החלום, תראו את רש"י למטה, מה זה בעל החלום? בעל החלום שר המראה חלומות בלילה. בדיוק הביטוי שאצלנו בגמרא. אוקיי? זאת אומרת, מלאך שאחראי להעביר לבני אדם את המסרים האלה. בא בעל החלום ואמר לו: כך וכך הם. מה הכוונה? זה עשרת אלפים שקל. ובמקום פלוני הן. אומר לו איפה המקום. של מעשר שני הן, זה בכלל מעות של מעשר שני שאתה צריך לאכול אותם בירושלים. זה היה מעשה, ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. זה פלא, הגמרא הזאת היא גמרא נהדרת. אז בא בעל החלום, כן? אני חולם חלום בלילה. מגיע אליי מישהו, ואני יודע, אבא שלי השאיר לי כסף. אין לי מושג כמה ואיפה וזה, אבל אני יודע שהוא השאיר לי כסף ואני לא מוצא. מגיע אליי בעל החלום ואומר לי: תראה, זה עשרת אלפים שקל, זה נמצא בבלטה השלישית מימין לתנור במטבח. תרים את הבלטה השלישית. ודע לך שאלה מעות מעשר שני. אני הולך לשם, מרים את הבלטה, באותו מקום שהוא אמר מוצא עשרת אלפים שקל שזה הסכום שהוא אמר. דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. הכל שטויות. בקיצור, זה לא מעשר שני, אתה יכול לקחת את זה, לך אכול בשמחה לחמך, לאו דווקא בירושלים, אתה יכול לאכול את זה איפה שאתה רוצה, זה לא מעשר שני, זה מעות של חולין. הרי פלא פלאים הדבר הזה. זה פלא פלאים למה? כי עם כל הכבוד לזה שהחלומות שווא ידברו, אבל החלום הזה, יש אינדיקציות אובייקטיביות לזה שהוא לא שווא ידברו. הרי הוא נתן לך פרטים מוכמנים, מה שנקרא בחקירות משטרתיות, כן? הוא נתן לך פרטים מוכמנים. הוא נתן לך כמה, אתה לא ידעת כמה כסף, אתה לא ידעת איפה זה. הוא אמר לך בדיוק כמה כסף זה, הוא אמר לך איפה זה. אז איך אתה יכול להגיד שזה חלום שווא ידברו? והגמרא אומרת לא מעלין ולא מורידין. האמת שרוב המפרשים בגמרא פה טוענים שהחלומות שווא ידברו, אגב לא מופיע פה החלומות שווא ידברו, כתוב בדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, עוד רגע אני אחזור לזה. אבל הם מביאים את החלומות שווא ידברו, והטענה שלהם והטענה שלהם זה שבחלום תמיד מעורב דברים נכונים ודברים לא נכונים. חלום זה מדיום מסוכן. גם אם יש לו מקור אמין, זאת אומרת שהוא נותן לך פרטים שאתה יכול לבדוק אותם ולראות שזה נכון, אבל יכול להיות בהחלט שמעורבבים שם עוד פרטים שהם לא נכונים. במקרה הזה הסכום התברר כנכון, המקום התברר כנכון, אבל זה שזה מעשר שני, אולי זה לא נכון. אולי הפרט הזה לא נכון.

[Speaker B] אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שהמידע שהיה לו על המעות לא הגיע מהחלום, זאת אומרת שחז"ל יגידו לא יכול להיות שהוא באמת ידע, את מה שהוא כן ידע הוא לא ידע מהחלום.

[הרב מיכאל אברהם] למה? אבל זה אומר, זה הסיפור הוא שזה בדיוק מה שהיה. הוא היה מצטער על מעות שהניח לו אביו. הוא ידע שהיו מעות, הוא לא ידע כמה, איפה. ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם, אומר לו כמה כסף זה, במקום פלוני הם, באיזה מקום הם. זה היה מעשה, אומרת הגמרא, ככה היה מעשה. ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. עכשיו יש אינדיקציות אובייקטיביות, אז אומרים הראשונים כבר דנים. הטענה שלהם היא שבחלום תמיד מעורבבים, כשם, הרי הגמרא אומרת, כשם שאי אפשר לתבן בלא בר, לבר בלא תבן, לא זוכר בדיוק איך, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. הטענה היא שחלומות זה דבר מעורבב. אין לך דרך לדעת מה בחלום נכון ומה לא. אז גם אם היו כמה פרטים שהם נכונים, זה רק אומר שבעל החלום יודע פרטים מסוימים והעביר לך אותם. זה לא נותן ערובה ששאר הפרטים גם הם נכונים. ולכן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. הדבר הזה הוא קשה. הדבר הזה הוא קשה בגלל שעוד פעם, אני לא נכנס פה לכל הפרטים. מי שרוצה, אני יכול לשלוח לו מאמר, תשלחו לי מייל מי שרוצה, אני אשלח לו את המאמר, או שיש גם באתר מאמר לפרשת מקץ במידה טובה תשס"ז. הטענה היא שבדיני ממונות נגיד, הרי אם הוא אומר לך, יש גרסאות פה נדמה לי, בואו נראה פה בסיפור הקודם כתוב ואמר של פלוני הם. רואים פה? ואמר של פלוני הם, של מעשר שני הם. פה כתוב במקום פלוני הם של מעשר שני הם. מה עם של פלוני? זאת אומרת אם בעל החלום אומר לי המעות האלה זה עשרת אלפים שקל בבלטה השלישית ליד התנור וזה של ראובן. אז פה אתה יכול להגיד יש פה ספק, ומספק לא מוציאים ממון מחזקתו. הממון נמצא אצלי בבית, הוא בחזקתי. ראובן רוצה לתבוע ממני את המעות. חובת הראיה היא עליו. למה? כי בחלום הזה, כיוון שיכולים להיות דברים בטלים, אז אני בספק האם המידע הזה שזה של ראובן הוא מהדברים הבטלים האלה או לא. חובת הראיה היא על ראובן, המוציא מחברו עליו הראיה. אז בדיני ממונות אני מבין. אבל פה כתוב של מעשר שני הם. מעשר שני זה לא דיני ממונות, זה איסורים. באיסורים אם אני בספק, מה הדין? ספק דאורייתא לחומרא. יש לי ספק אם המעות האלה הם מעשר שני, כי בחלום יש גם יכולים להיות גם דברים בטלים. אוקיי? אולי כן, אני לא יודע מי הם הדברים הבטלים ואם יש דברים בטלים, אז אני בספק. אז מה אני אומר? השאלה אם זה מעשר שני או לא היא בספק, אני לא יודע. טוב, אבל אם זה בספק, יש פה איסור דאורייתא, ספיקא דאורייתא לחומרא. אז איך אומרים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין? אז באמת יש מהראשונים ומהפוסקים שמשמיטים את זה, והם טוענים שזה מספק. אבל תראו עכשיו את לשון הרמב"ם. רגע, מה עשיתי פה? תראו את לשון הרמב"ם. מה עשיתי פה. רואים

[Speaker D] את הרמב"ם? וכן אם בא… רגע אחד. זהו משנה, הלכה י"ז.

[הרב מיכאל אברהם] זה המקרה הקודם בגמרא, הנה. הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ולא ידע היכן הכמינם, ואמרו לו בחלום כך וכך הם במקום פלוני הם של פלוני הם של מעשר שני הם. אתם רואים ברמב"ם? ברמב"ם הגרסה היא של פלוני הם ושל מעשר שני הם. אצלנו בגמרא זה לא מופיע. זאת אומרת הרמב"ם אומר יש פה גם דיני ממונות וגם איסורים. של פלוני הם זה השאלה למי שייכים המעות, של מעשר שני הם זה שאלה בסטטוס ההלכתי שלהם. ומצאו במקום פלוני שנאמר לו ובמניין שנאמר לו, זה היה מעשה, ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. הרמב"ם אומר פה במפורש זה אפילו לא ספק, אין לך מה לחשוש, זה שלך נקודה. לא רק על דיני ממונות, גם על האיסורים. וזה מחלוקת ראשונים. הטור כותב אחרת, התשב"ץ משמיט. יש פה כל מיני ראשונים שבהם משתמע אחרת. אבל ברמב"ם זה מאוד ברור. הרמב"ם אומר תתעלם. מה זאת אומרת תתעלם? הרי ספק יש פה, איך אתה יכול להתעלם? אגב, הרמב"ם הזה חוזר על זה בעוד מקום. הרמב"ם הזה בהלכות זכייה ומתנה, וגם הרמב"ם בהלכות מעשר שני. אני אקרא לכם מפה. אמרו לו בחלום מעשר שני של אביך. כן, אז פה הוא כותב בצורה עוד יותר מפורשת. אינו מעשר. דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. והאמת שלשון הגמרא משתמעת כמו הרמב"ם. להגיד שיש פה ספק, זה לא נכון, לא נכון להגיד את זה, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. היית צריך להגיד כשם שאי אפשר לבר בלי תבן אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים. זה מימרא של חז"ל, את זה היו צריכים להביא פה. שאומרים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין הכוונה אין מה להתייחס לזה, אין לזה משמעות. זה לא מעשר שני. נקודה. לא שזה ספק מעשר שני. אבל השאלה איך להסביר דבר כזה? וכאן טוב יש פה הרבה להאריך, אני רק אגיד בשתי מילים. הטענה אני חושב, מה?

[Speaker B] אני עדיין רק קצת מתקשה למה אי אפשר להגיד שזה בלוף, זאת אומרת שאנחנו מתכוונים לומר שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין כי אנחנו לא סומכים עליו שהוא באמת ראה בחלום ובאמת ראה שזה המקום.

[הרב מיכאל אברהם] הוא הגיע לבלאטה

[Speaker B] כי הוא ידע כי הוא ראה את האבא מטמין.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא ידע זה החלום.

[Speaker B] לנו בא לספר שזה החלום. לנו אומר שזה החלום. אנחנו מניחים, אמרתי דברי חלומות

[הרב מיכאל אברהם] לא היית צריך להגיד דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין היית צריך להגיד האיש לא יודע מה הוא סח. דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין הכוונה ראית את החלום אבל זה לא מעלה ולא מוריד.

[Speaker B] שזה פירוש, אולי אני עונה כאן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אני אומר כי גם אם כי גם אם ראית איזה בחלום זה לא מעניין אותי. אבל אתה באמת לא ראית את זה כי אני יודע שזה שטויות.

[הרב מיכאל אברהם] אז למה למה להניח דבר כזה? אם אתה אומר שגם אם ראיתי בחלום זה לא מעניין, אז בשביל מה אתה צריך את התוספת הזאת שבעצם גם לא ראית? אז אולי הוא ראה, כי

[Speaker B] איך זה באמת היה שם? כי איך זה באמת היה במקום? לא הבנתי. איך זה באמת היה במקום, חייב להיות שהיה לו איזה גילוי אחר שזה המקום לא מהחלום.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אז הוא ראה את החלום, זה הכל. למה להניח משהו אחר?

[Speaker B] והחלום באמת גילה לו את המקום? כן. לשיטת הרב יוצא שהחלום גילה לו איפה זה היה. בטח, ברור. אני רוצה להגיד שהחלום לא גילה לו את זה ומבין שזה פירוש דחוק מאוד בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] בגמרא לא כתוב כך. בגמרא כתוב שהחלום גילה לו את זה. הוא היה מצטער, בא בן אדם ואמר הייתי מצטער כל ימי והחלום גילה לי. אל תתייחס אליו כי הוא טמבל. זה מה שהיה צריך לכתוב אבל לא כתוב את זה. זה תיאור עובדתי. בא אליו חלום. אנחנו יודעים. עדיין דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. לא כי אנחנו לא מאמינים לך שראית את זה בחלום, אלא כי לא מתייחסים לחלומות. וזה הטענה שלי במאמר שם זה שלפחות לפי הרמב"ם, הראשונים האחרים כנראה לא סוברים כך ולכן הם נדחקים, אבל אני חושב שפשט הפשוט בגמרא זה הרמב"ם. הטענה היא שאפילו אם החלום צודק הם לא מעלין ולא מורידין את הדברים. אני לא מסיק מסקנות הלכתיות מחלומות באופן קטגורי. לא כי החלום לא צודק. החלום אמר לי זה מעשר שני, יכול להיות שזה מעשר שני באמת. לא כתוב פה שזה בר ותבן, כתוב פה שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. הכוונה גם אם החלום צודק, אנחנו בהלכה לא מתייחסים לחלומות. בהלכה אנחנו עובדים עם דיני ראיות, עם שיקולים רגילים, מטאפיזיקות לא משחקות תפקיד בהלכה. לא בגלל שאני לא מאמין, יכול להיות שזה נכון, להיפך פה יש אינדיקציות מאוד חזקות לזה שזה נכון. אבל זה לא משנה, כשזה בא בחלום זה לא קביל כראיה. מין סוג פירות העץ המורעל, זאת אומרת אפילו זאת ראייה טובה, השמעת לי הקלטה, הראייה הזאת פסולה. לא כי היא לא נכונה, היא פסולה, היא לא קבילה. זה הטענה של הרמב"ם ואני אביא לזה כל מיני דוגמאות לעקרונות הלכתיים שהם חיים רק במימד הסובייקטיבי. בחלום עצמו אגב אני מראה באותו מאמר יש סוגיה אחרת בנדרים בדף ח', הגמרא אומרת שמה שאם נידוהו בחלום הוא צריך התרה. הגמרא מתייחסת ברצינות לחלום. והרשב"א שמה, הר"ן מביא רשב"א שמה על הגמרא שהוא אומר שאם מישהו אם הוא עצמו נודר בחלום הוא צריך ללכת לחכם שיתיר לו. זה נקרא נדר. אחרת אסור לו לאכול את מה שהוא נדר ממנו. יש התייחסות רצינית לחלומות והטענה שלי יש לזה התייחסות רצינית כאשר זה נוגע רק אליך. אבל אם זה משהו שהוא פומבי, זה משהו שהוא קשור להלכה ואגב מעשר שני למרות שזה גם כן נוגע בעצם אליי, אבל למעשר שני שיש השלכות גם לאנשים אחרים. זה סטטוס של המעות האלה. יש לזה הקרנה גם על אנשים אחרים. אז אין לזה משמעות, דברים שבחלום לא מקרינים על. המשפט ההלכתי, על מה שקורה במימד הפומבי החברתי. במישור האישי, אם התגלה לך משהו בחלום, בהחלט יתכן שזה אומר לך דברים ואתה צריך להסיק מזה מסקנות, זה מחלוקת ראשונים אגב, אבל יש חלק מהראשונים לפחות שכן. אבל זה במישור האישי הסובייקטיבי. לחלום יכול להיות שיש מעמד הלכתי כל עוד אנחנו מדברים בספירה הסובייקטיבית. בספירה האובייקטיבית שזה נוגע לחברה או יש לזה השלכות לאנשים אחרים, אין לזה מעמד. דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים. לא כי הם לא צודקים, אלא כי אין להם מעמד, הם לא קבילים. ולכן לא הביאו פה את החלומות שווא ידברו, אלא הביאו פה דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים. בהקשר של הגמרא שלנו כמובן אנחנו מדברים על חלומות א לא בהקשר הלכתי, אבל מעבר לזה אנחנו גם מדברים על חלומות שהם נוגעים לאדם עצמו. חלומות שנוגעים לאדם עצמו בהחלט יכול להיות שיש להם כן איזה שהוא מעמד, ולכן זה לא נוגע לדברים שכאן. מה שאמרתי כאן זאת קטגוריה אחרת, זה חלומות בהלכה. לא חלומות בתורה או חלומות בתפיסה התורנית, אלא זה חלומות בהלכה. והטענה היא שלחלומות אין מעמד הלכתי במישור הפומבי. יש חלק מהראשונים שאומרים שיש לחלומות מעמד הלכתי במישור הסובייקטיבי האישי. וזה פרשיה בפני עצמה, פרשיה אחרת.

[Speaker B] טוב, אני פשוט הבנתי מהפשט של הגמרא שהוא בא בעל החלום ואמר לו, שכאילו שמישהו אחר בא ואמר לו את זה, ורש"י על המקום אומר שזה השר הממונה על החלום וגם הרמב"ם עצמו אומר ובאו ואמרו לו בחלום, אני לרגע חשבתי שהכוונה שהוא חלם.

[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום, קודם כל הסברתי, בעל החלום הכוונה השר שאחראי להביא לך את החלום הזה, כן. כן כן. זה מסר מלמעלה, זאת הטענה. יש את הגר"א, הגר"א כותב, ואני לא זוכר כבר באיזה הקשר, שהיה היה אני ח think שהוא דיבר על הרמח"ל, שלרמח"ל היה איזה מגיד והגר"א טען שאסור להאמין לשום דבר מה שהמגיד אמר לו. אז שאלו את הגר"א הרי לרבי יוסף קארו גם היה מגיד, מגיד מישרים, הספר מגיד מישרים. אז הגר"א אומר שבארץ ישראל זה משהו אחר. בארץ ישראל המגידים אומרים את הם אמינים. בחוץ לארץ משתרבבים לתוך המגידים האלה כל מיני דברים אחרים ממקורות אחרים. פה הטענה היא לא קשורה לארץ ישראל וחוץ לארץ, כל חלום יש בו גם דברים בטלים, אבל הרמב"ם טוען יותר מזה שאני אפילו הדברים בטלים, זה שיש בחלום דברים בטלים רק יכול לגרום לי לספק. הרמב"ם אומר לא, זה ודאי. לא מעלים ולא מורידים, לחלום אין שום מעמד הלכתי. לכן אפילו במצב של ספק אני לא נמצא. אוקיי, עד כאן. זהו, אם מישהו רוצה להעיר או לשאול אז אפשר, זה בינתיים השיעור האחרון לעונה. אלא אם כן יהיו איזה שהן הודעות אחרות אבל נראה לי שבינתיים לפחות אנחנו מסיימים כאן. עוד מישהו רוצה לשאול או להעיר?

[Speaker D] תודה.

[Speaker B] עשיתי די מספיק בשיעור, תודה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, להתראות, כל טוב.

[Speaker B] תודה רבה.