פוזיטיביזם בהלכה ובכלל שיעור 10

ומראים שעוד פעם, לא, אני רק שמעתי, זה היה כזה כתבה מצולמת, שהוא הגיע לאיזה קיבוץ ולא מתייחסים אליו ולא כאילו לא משלנו מה שנקרא. אבל האמת שזה כל פעם הורג אותי מחדש העניין הזה. זאת אומרת, אנשים פשוט טועים בדברים כל כך פשוטים. אני לא רואה שום קשר לגזענות ולשד העדתי. קיבוצניקים נמצאים במלחמה עם הקשת הדמוקרטית המזרחית. צודקים, לא צודקים, אפשר להתווכח. אבל מה זה קשור למזרחיות? זאת אומרת, האיש היה פעיל נגד הקיבוצים. אז מה אתה רוצה שהקיבוצים יאהבו אותו ויצביעו בשבילו? ואם הוא היה פולני היו מתייחסים אליו אותו דבר אני מניח. זה נגד האינטרס שלהם. עכשיו אפשר להגיד שהם לא צודקים או שהם כן צודקים, זה דיון אחר, אבל מה זה קשור לשד העדתי? כל כך השטחיות הזאת, עושים כתבת עומק על השד העדתי כשאלף-בית פשוט טעות, טעות לוגית. זה לא ייאמן. זה בתחום הפסיכולוגיה. הבעיה היא הפסיכולוגיה של הכתב, אתה מבין? אם זה היה פסיכולוגיה אצל הציבור יש בזה עניין ציבורי, לעשות כתבה על גזענות שבאה מהפסיכולוגיה של האנשים. לפעמים גזענות זה מהפסיכולוגיה ולא מהחשיבה. זה בסדר, זה נושא לגיטימי לכתבה, סך הכל תופעה חברתית שמעניין לדבר עליה. אבל פה לא, זה הבעיה הפסיכולוגית של הכתב, במציאות עצמה לא היה שום שד עדתי. בזמנו בגין דיבר על הקיבוצניקים ממנרה, עכשיו שרתי מילואים עם קצינים ממנרה, המג"ד שלי היה ממנרה. זה קיבוץ ששמונים אחוז מחבריו הם יוצאי עדות המזרח. בגין צדק בהקשר לתופעה, צדק בהקשר לתופעה של הקיבוצים, אבל לא מנרה זה הדוגמה. אין בדיוק לו. מוזר הדבר הזה. אתמול שמעתי מעורך דין אחד שאומר שבקבלה למשרדי עורכי דין אז הם כמעט לא מביאים אנשים ממכללות. כלומר רק אם אתה אוניברסיטה. ואז הוא אומר כנראה שזה בגלל שחזקה שאם הוא ממכללה אז הוא ברמה פחותה יותר. אז אני אומר אם מישהו היה עושה את ההכללה הזאת שחזקה שמישהו מעדה מסוימת הוא ברמה פחותה יותר אז אנשים היו משתגעים מזה. כן, אבל במכללות זה על השולחן, זאת אומרת מי שמתקבל לאוניברסיטה הולך ללמוד באוניברסיטה, לא במכללה. יש שמה סינון טבעי. אני אומר לך, למעט חרדים נגיד, חרדים שלא רוצים ללכת לאוניברסיטה כי זה נורא ודברים כאלה, אז זה משהו אחר, אבל הציבור הרגיל, מי שמתקבל לאוניברסיטה הולך לאוניברסיטה. כן, אבל למה שלא תיתן שוויון הזדמנויות לכאורה בין אנשים שהלכו לאוניברסיטה ומכללה ותגיד אוקיי בוא נשמע נראה את הרמה שלו באופן אינדיבידואלי? רואים את זה בתוצאות, רואים את זה במבחן לשכת עורכי הדין, בוודאי. מבחן לשכת עורכי הדין זה חד משמעית האוניברסיטאות למעלה וכל המכללות למטה. ודבר שני, אני אומר לך כאחד שהשיג גם מאוניברסיטה וגם מהמכללות, ובחוסר ברירה מהמכללות כי כבר לא היו אנשים באוניברסיטה, הרמה היא אחרת לגמרי. חשב ששמונה עשר אחוז באונו עברו את המבחן של הלשכה במשפטים. עכשיו זה היה משהו כמו חמישים אחוז שמעתי. לא, באונו כאילו, לא מדבר בכלל. אה מכללות? כן, אונו. מישהו חנה עם טויוטה קורולה בחסימת בניין? טויוטה קורולה אפורה? לאף אחד מאיתנו אין. תודה. הם ברמה יותר נמוכה, הם יותר עוסקים תמיד בנושא הפרקטי, צר ביותר. מכינים את החבר'ה למבחנים, לא מלמדים אותם משפטים. אבל גם סטטיסטית אנשים מעדות המזרח הם ברמה יותר נמוכה נכון? אז אפשר האם כשאני אבוא ואגיד טוב אין לי זמן לסנן, אז אני מראש אקח מועמד שיש לו שם כמו קוזמן או כמו וייסנקופף? אבל זה כבר זמן. מי שאין לו זמן לסנן יכול ללכת לפי סטריאוטיפים, זה לגיטימי. נגיד שאתה עושה לא יודע אפילו מבדקים לצבא, גבי יש קב"א, בקב"א המקום שממנו אתה מגיע הוא משתקלל בקב"א. הילדים שלי, הם תושבי לוד. ירד להם הקב"א בגלל ירוחם? תושבי לוד? באמת? כן, כשהם הגיעו לצבא יש להם קב"א נמוך. נמוך? לא יודע, מוריד להם את הנקודות שזה מוריד בקב"א. ככה זה. לא האמנתי כששמעתי את זה. זה הסוג ככה של ניסיון מעשי, שאנשים באו להתקבל לעבודה וכשאמרו שקוראים להם אבוטבול לא קיבלו אותם וכשיצחקביץ' אז כן. אתה צריך להסתמך גם על חזקה. אתה אומר יש לי פה ספקות אז הוא יותר סיכוי שהוא. כן, אבל למשל מי שגמר אוניברסיטה, לא משנה אם קוראים לו אבוטבול או רבינוביץ'. אם הוא גמר אוניברסיטה אז הם עקרונית באותה רמה. אין פה. וזה נכון שבסך הכל אני חושב שבעדות המזרח נגיד הרמת השכלה נמוכה יותר בשקלול על כל האוכלוסייה. אבל זה בדרך כלל לא הנקודה. אתה מזמין שני בוגרי אוניברסיטה למקום ואתה צריך. נכון, כי זה נקבע, יש איזה סטנדרט שאתה צריך לעבור אותו והקטע נגמר. תסתכל היום מי זה אלוף פיקוד צפון. אוקיי, בסדר. בצבא אגב מזמן אני חושב המצב הוא הכי טוב. בצבא כבר הרבה זמן אין הפליה. נכון. הצבא זה המקום אולי הראשון שמחק את ההפליות האלה. נכון, ממש. והיחידות המובחרות בוודאי, אמנם אנחנו רואים את התוצאה. האם באמת, איך קוראים לו, כי הצבא הוא לא אכפת לו לקחת סיכונים. הוא אומר אני אקח סיכון מקסימלי, זה לא יוצא לי מהכיס, אבל חברה פרטית היא אומרת אם אני מעסיקה מישהו שהוא לא טוב אז אני משלמת על זה. אבל השיקולים האלה עולים להם כסף, כי הם מפסידים אנשים טובים. לצבא? למי, לצבא? לא, החברות הפרטיות. אה, מפסידים אנשים טובים. הרי בן אדם שגמר אוניברסיטה אני לא חושב מה זה משנה אם הוא אשכנזי או ספרדי. זאת אומרת, אתה יכול לעשות שקלול על כלל הציבור, אז אני אומר עוד פעם, אז יכול להיות שיש פער עדיין. אתה מבין? אבל אם הוא כבר גמר את אותו מסלול עם אותו ציון, אז זה סתם דעה קדומה. עצם העובדה שהוא התקבל, זה שהוא גמר את הפסיכומטרי, זה סתם דעה קדומה. ואז סתם אתה מפסיד אנשים טובים. עכשיו מה, אתה רואה למשל איך שבמקומות פרטיים לא מקבלים אנשים מבוגרים לעבודה. למרות שגם הצעירים בהייטק נגיד, גם הצעירים באים לכמה שנים והולכים, הולכים שנה שנתיים שלוש והולכים. אז למה שלא תקבל בן אדם בן חמישים שיש לו כבר הרבה ניסיון? עכשיו, יש דברים שאתה צריך ללמוד דברים חדשים ולהיות דינמי וזה, יכול להיות שבאמת מבוגרים פחות יכולים לעשות את זה, אבל יש הרבה מקומות שבהם יש ערך מוסף אדיר לניסיון ובכל זאת קשה להשיג עבודה לאנשים מבוגרים. לקח לצה"ל הרבה זמן עד שהוא התבגר. מה? לקח לצה"ל הרבה שנים עד שהוא התבגר. אם אתה בודק את הגילאים של גנרלים במלחמת העולם השנייה, כולם היו זקנים. כן, נכון. וגם בחוץ לארץ, הגילאים בצה"ל עדיין צעירים יותר ממה שמקובל במקומות אחרים אני חושב. בטח כשיגאל אלון וכן משה דיין, הם היו ילדים. אפילו רמטכ"לים, הם היו ילדים. בסדר, אבל זה יותר בגלל שזה, כן, ברור, זאת הייתה חברה צעירה, הקמת המדינה. לא, וזו חברה צעירה, לא היו מבוגרים רלוונטיים אני חושב. שם היה תהליך טבעי. וכל העסק מוזר. אתה כבר מכין כתבת עומק על משהו, זה לא איזה טעות אתה יודע בן אדם מפספס. הוא כותב משהו ארוך ונפלה טעות במקום זה או אחר, אוקיי, זה יכול לקרות. א-ב, תשקיע איזה מחשבה מינימלית במה שאתה מדווח עליו. אתה הולך לסקור נושא וזה הנושא שלך. כל כך הזכרת לי בזה מה שביקשתי ממך, לא יודע איפה זה באמת, שכתבתי פעם על מישהו שכתב אחרי הבחירות שהוא לא מבין, לא דווקא ספרדים אשכנזים אבל זה גם כן איזה סוג של טעות לוגית דומה. הוא לא מבין למה השכבות החלשות תומכות בימין והשכבות החזקות תומכות בשמאל. הרב מדבר על תא"ג? על הספר של הרב על אמת ויציב, שם הוא מדבר על תא"ג, ת-א-ג, אדם שיש לו תא"ג. וואלה, אז זה שם. אני חיפשתי את זה היום, שאלתי אותו אולי הוא יכול לעזור לי למצוא את זה באתר, אז זה באמת באמת ויציב. זהו, כי אני הסתכלתי מתי היו הבחירות האחרונות, זה מרץ 2015, זה חצי שנה לפני שהתחלנו את האתר, ולכן בסוף הגעתי למסקנה שכנראה לא באתר ולא היה לי מושג איפה זה. זאת אומרת זה באמת באמת ויציב, אני אבדוק את זה שם. ושם הוא כותב שהוא לא מבין למה עניים מצביעים עבור מפלגות ימין. מה עם המונים? זה החיפוש הכי טוב. אז הרב רצה לשאול אותו, אז איך הוא מבין שהעשירים מצביעים עבור מפלגה סוציאליסטית? כן. זאת אומרת, היו לו קושיות רק על העניים למה הם תומכים בימין. אין לו קושיות על העשירים למה הם תומכים בשמאל. מי שמחלק את הכסף שלך למה אתה תומך בו, כמו שמי שלא נותן לך למה אתה תומך בו, מה ההבדל בין הקושיה הזאת לקושיה הזאת? לשיטתו העשירים זה אלה שהסתדרו טוב עם המערכת והמגבלות שלה והצרות שלה והחכמות שלה וההתחכמויות שלה, לכן הוא הצליח להגיע להון הזה. ולמה הוא תומך במי שייקח לו עכשיו את הכסף ויחלק אותו לעניים? לא הסוציאליזם של העבודה. בסדר, גם לא הימין של הזה, אף אחד הוא לא באמת בקוטב. אבל אמרנו זה לא סוציאליסטים ולא קפיטליסטים אלא… שתי הקושיות אגב הן לא קושיות. שתי הקושיות הן לא קושיות, כי האיש הזה מניח באופן מופרך לחלוטין שהבן אדם מצביע אך ורק לפי האינטרס האישי שלו. וזה ממש לא נכון. דפוסי ההצבעה בישראל הם. שם אתה מצביע בשם מי שמייצג את האינטרס הישיר שלך. למרות שגם שם אני חושב שזה לא רק זה. אבל במקומות אחרים זה ממש לא קשור לאינטרס, הצבעה לחלוטין לא אינטרסנטית. הצבעה במה שאתה מאמין. זאת אומרת, אתה איש ימני, אז מה אם תסבול מזה כי אתה עני? אז בגלל זה אתה תהפוך להיות שמאלני? להיפך, מי שיהפוך להיות שמאלני בגלל שהוא עני, בעיניי לא ראוי לכבוד. זאת אומרת, להיפך, בן אדם שמביע עמדה למרות שהיא נוגדת את האינטרס הישיר שלו, האישי שלו, הוא ראוי לכבוד. אדם רציונלי, אדם שמאמין בערכים מסוימים ולפי זה הוא מצביע. והוא נורא מתפלא, זה מין הנחות כאלה שנכנסות ואתה כותב מאמר שלם על הנושא הזה כשהכול מבוסס על פשוט טעות. טעות בסיסית, זה לא איזה משהו מדי מתוחכם. וזה מוזר כל כך הדבר הזה. אגב, אותו דבר כמובן גם לעשירים. עשירים שמצביעים בשם מפלגת העבודה. אנשים שראויים להערכה. זאת אומרת, אם הם חושבים שמפלגה סוציאליסטית תיקח להם את הכסף ותחלק לעניים, ובכל זאת הם תומכים בה, אז זה יפה מאוד. למה זה קושיה עליהם? אבל עדיין העניים שמצביעים לימין, אז יש הרבה דברים שהם מצביעים מתוך בורות, שהם לא יודעים שבאמת הם נפגעים. אם אתה לוקח את מתווה הגז, היית יכול לחלק את כל הכספים האלה להטבת מצב העניים. הם לא יודעים את זה אפילו. לא, אני לא קונה את הבורות סביב מתווה הגז. זה תלוי את מי אתה שואל. במקומות אחרים בחוץ לארץ אני קורא, עוד פעם לא בדקתי את זה לעומק, לא לוקחים יותר מחברות הגז במקומות אחרים, בשדות גז אחרים ברחבי העולם. אנחנו לוקחים הרבה מאוד כסף מחברות הגז לטובת המדינה. ואנחנו משלמים הכי הרבה כסף, ככה הבנתי. אפילו התעריף שאנחנו משלמים למטר מעוקב הוא מקום טוב באמצע עד נמוך. עכשיו לפני כמה ימים קראתי את זה. וכל הלווייתן וכל הזה מתעכב בגלל שהסוציאליסטים לא נותנים לכרות את הגז כי הם דואגים לעניים, ואז אף אחד כמובן לא מרוויח כי לא כורים את הגז. אין כסף לא לעניים, לא לעשירים ולא קורה שום דבר. אבל טוב, אני אומר זה כבר עניין ספציפי. יש שם כל מיני פרויקטים מהסוג הזה שאנשים לא מבינים. זה לא תמיד בורות. זה הרבה פעמים הם לא קונים, הם לא קונים את הטיעונים והרבה פעמים זה בצדק. כי הטיעונים האלה, אתה יודע, אפשר להציג אותם הרי בהרבה צורות, ובן אדם בוחר איך להציג את זה. אתה עושה השוואות, הרי כל ההשוואות האלה הן אף פעם לא נכונות. זאת אומרת השוואות לתל"ג בסקנדינביה ולכמה נותנים לכל אדם. ברור לגמרי שלגבי עיירות הפיתוח, ברור לגמרי שאם לא היו משקיעים הון תועפות בהתנחלויות, הם היו מקבלים את הכסף הזה. הם היו מקבלים את הכסף הזה. ממש לא ברור לי. למה שהם היו מקבלים את הכסף הזה? מאיפה הביטחון? כביש שש, כל אוהלי המחאה לאורך כביש שש, בעיקר קיבוצניקים, הם כולם אנשים מהשקפת עולם של שמאל. עכשיו היום אני נוסע לבן שלי בירוחם בשעה וחצי ברוטו כשאני לא עובר את המהירות המותרת. ופעם זה היה לוקח… זה ממש הטיה מגמתית. מי הצביע נגדו? מה? ממש הטיה מגמתית. חסר לך תקציב, הרשעים האלה לקחו לך את כל התקציב. אפשר לעשות את זה על הכול. חסר תקציב הביטחון, השמאלנים הקיבוצניקים לקחו לך את כל התקציב. ברור, עוגת התקציב היא אחת. כשמשקיעים תקציב במקום אחד, הוא חסר בהרבה מקומות אחרים. אותך מעניין מקום מסוים ואתה מחליט שהמקום ההוא לקח את התקציב הספציפי הזה שחסר לך. אין לזה שום בסיס. ההתנחלויות באותה מידה לקחו את התקציב של הבתי חולים, ובאותה מידה החינוך לוקח את התקציב של הבתי חולים, והחינוך לוקח את התקציב של הצבא והצבא לוקח את התקציב של החינוך. אפשר להסתכל על כל שני דברים לבחור אותם ולהגיד זה לוקח את התקציב של ההוא. הרי בכל מקום חסר תקציב. עוד פעם, בלי לא שבדקתי את הדברים לעומק, זה בדיוק דוגמה נהדרת לסוג של שיח שהוא תלוי בתפיסת העולם שלך. אתה מציג את הדברים לפי תפיסת עולם ואני חושב שהאנשים שלא קונים את זה, הם לא אנשים טיפשים כל כך. הם לא בדקו את זה והם לא יודעים אולי לסכם את כל המספרים וגם אני לא יודע, לא בדקתי את זה גם. אבל יש להם איזשהו חוש שאומר חברה, השמאלנים האלה מציגים את הדברים בצורה מאוד מגמתית. אני חושב שצריך לנתח תקציב בצורה באמת מקצועית עם אנשים מקצועיים ואז אתה תראה את זה. אני לא יודע בעצמי בדיוק איך לנתח את התקציב, הרי עוגת התקציב, יש אנשים שעובדים למשל באגף התקציבים. לא, אבל גם הם לא יודעים. גם הם לא יכולים לדעת. כי השאלה מה בא על חשבון מה זו שאלה שרירותית לחלוטין. יש עוגת תקציב מסוימת, בסדר? עכשיו אני אומר יש תקציב מסוים שהולך להתנחלויות, תקציב לביטחון, לרפואה, לפריפריה, לכל מיני דברים כאלה. אוקיי? עכשיו אני… על סמך מה אתה מחליט שזה בא על חשבון ההוא? למה זה לא בא על חשבון ההוא? זה לא החלטה מקצועית. אתה צריך להחליט מה אתה בוחר. הצעת תקציב באופן עקרוני אמורה לכלול את כל הסעיפים. אתה לא יכול להגיד אני בעד להגדיל את הסעיף, את התקציב. רציתי להסתכל מה היו הצרכים בתחומים מסוימים והאם הגענו למצב שהצרכים האלה פשוט לא מתממשים. אבל צרכים זה שאלה של ערכים עזרא. מה? צרכים זה שאלה של ערכים. מה אתה מגדיר כצורך? בריאות זה שאלה של ערכים. בוודאי, בוודאי, כיוון שיש מול זה צרכים בהתנחלויות שאנשים יגידו לך זה צרכים ביטחוניים, אולי אתה לא חושב כך, בסדר, יכול להיות שאתה גם צודק. אבל, אבל צרכים זה פונקציה של ערכים. מה שאתה מאמין בו קובע מה הצרכים ובמה צריך להשקיע. אין, זה לא עניין של אגף התקציבים, זה לא עניין מקצועי בכלל. אין פה שום דבר מקצועי, זה שאלה של ערכים. אגב, גם זה בדיוק הנקודה. הוויכוח בין שמאל וימין גם הוא הרבה פעמים מוצג כוויכוח מקצועי. זה לא ויכוח מקצועי, זה ויכוח ערכי. השאלה היא לא איך נגיע למצב כלכלי טוב יותר, השאלה מה נקרא מצב כלכלי טוב יותר. האם מצב כלכלי טוב יותר פירושו שהתמ"ג יותר גדול? איש שמאל יגיד לך שלא, כיוון שאם הוא לא מחולק בשווה בין כל שכבות האוכלוסייה, זה לא מצב כלכלי טוב יותר, למרות שהתמ"ג הכללי שלנו גדול יותר. לעומת זאת, איש ימין מודד את זה על פי התמ"ג הכללי, גם אם הוא לא מחולק בשווה בין כל העשירונים. לכן גם ההחלטות הכביכול מקצועיות הן החלטות שרוויות בערכים. אין דרך מקצועית להכריע פה. את הכל אתה מציג כאילו בצורה מקצועית, אבל בעצם בבסיס יושבים כמעט תמיד ערכים. מעט מאוד דברים אתה יכול לקבוע באיזושהי צורה אובייקטיבית שכולם יצטרכו להסכים להם. אין, כמעט אין דבר כזה. אולי זה עיוורון של השמאל לממד הקולקטיבי של הקבוצה? כלומר שאתה אומר שתמיד יש שני כובעים, יש כובע אינדיבידואלי וכובע קולקטיבי. אז אולי פשוט השמאל הוא עיוור לכובע הקולקטיבי של כל אחד ואז זה מוחק לו איזשהו סט של ערכים שהימין כן רואה אותו? כלומר זה לא עניין של… הוא לא עיוור, הוא לא מקבל את זה, זה לא שאלה של עיוורון. זה ויכוח, בסדר. אמרתי כבר שוויכוחים ערכיים הרבה פעמים מניחים בתשתיתם ויכוחים אונטיים, זאת אומרת האם אתה רואה את הקולקטיב כיש קיים או לא. אבל אגב, בעניין הזה תלוי איזה שמאל אתה מדבר. יש שמאל ישן קומוניסטי ויש את השמאל החדש הליברלי הפוסט-מודרני. הקומוניסטי כבר כמעט לא קיים. לא משנה, סוציאליסטי. גם שמאל סוציאליסטי זה לא זה, כי שמאל סוציאליסטי כן מדבר קולקטיביזם. זאת אומרת השמאל הליברלי, השמאל החברתי לא הכלכלי, הוא שמאל שבעצם לא מכיר בקולקטיביזם, הוא מתעלם מקולקטיביזם. אבל השמאל הסוציאליסטי להפך, הוא דואג לקולקטיב, הוא מדבר בשפה קולקטיביסטית כל הזמן. דיברנו על זה פעם כשדיברנו על שמאל וימין, אחד הנושאים הראשונים שדיברתי עליהם. אוקיי. זה ממש מתסכל. אותי זה ממש מתסכל העניין הזה. אתה לא יכול לשמוע חדשות, אתה לא יכול לשמוע כתבה בעיתון, לקרוא כתבה בעיתון או באינטרנט, אין, כולם טועים. זה פשוט, אבל זה טעויות בסיסיות. זה לא שאני יכול להתווכח איתו, הוא חושב כך אני חושב אחרת, בסדר גמור, צריך להביע דעות וכו'. יש דברים שהם לא דעות, זה פשוט טעות, סתם טעות. כשלים, כשלי חשיבה כל כך בסיסיים. אני כבר הרבה זמן חושב על איזשהו מיזם איך לעשות מזה משהו. זאת אומרת לקחת יום אחד של חדשות, אנחנו פה קצת מפליגים, יום אחד של חדשות, כל כתבי העת, העיתונים, האינטרנט, הכל, יום אחד, לכסות את הכל ולכתוב ביקורת רצחנית על כל כתבה וכתבה להוציא ספר עב כרס על יום אחד בחיי התקשורת הישראלית ולהראות שאין שם משפט שמחזיק מים. בת דודה שלי שלמדה פקידות, מה? בת דודה שלי שלא עשתה את הסקר ולמדה פקידות, הכינה שיעורי בית שהיא הראתה לי לדוגמה בזמנו כשהייתי תלמיד תיכון, זוכר זה לפני שנים, היה לה השוואות בין כל העיתונים היומיים, כתבות, למשל על תאונת דרכים או תאונה, דבר שהוא כאילו לא טעון רגשי. ואתה יכול לראות למשל, נגיד התאונה הזאת בכביש הערבה שבה הג'יפ עלה על מכונית פרטית או הסיפור עם המיניבוס שהתנגש במשאית. קודם כל אתה רואה את הסרטון, שום התאמה בין מה שאתה רואה בעיניים בסרטון שבביוטיוב לבין מה שתואר בעיתונים, עד כדי כך. וזה לא משהו טעון כאילו רגשי. ואתה רואה את הג'יפ הזה שברור לחלוטין שהחליפו לו את הגלגלים, זה לא הגלגלים המקוריים, זה גלגלים ענקיים, זאת אומרת שאין לו שליטה טובה ברכב כי היצרן לא תכנן את זה. שום דבר מזה לא בא לידי ביטוי בכתבות על התאונה. קל וחומר על איך לחלק את הכסף, האם לקחת אותו מההתנחלויות, מהישיבות. אמור לי את מי אתה לא אוהב, אני אומר לך מאיפה תשיג את התקציב מיד. זה נכון. לכל הכיוונים כמובן, אבל אני אומר שזה הכל הטיות ערכיות ואידיאולוגיות. אין פה, כן, אבל זה לא התקשורת, אי אפשר את הכל לזרוק על התקשורת. התקשורת מבטאת את הדעות של האנשים ואת ההתנהגויות שלהם. התקשורת לא מבטאת את דעתי. התקשורת מבטאת את דעתם של אלה שכותבים בה. ודעתם של אלה שכותבים בה, אלה שכותבים בה הם עיתונאים. עיתונאים ולא יודע, מיליה שכותב בעיתון. כן, אבל לא על חדשות, על פובליציסטיקה, בסדר. גם בחדשות. בחדשות מי שמציג את הכתבה הזאת על הג'יפ, אני לא ראיתי את זה, אני לא יודע מה זה, אבל מי שמציג את זה זה הכתב. מה זאת אומרת? הוא לא מביא את דעתי, הוא מביא את דעתו. לא לא, זה לא אינטרס, זה לא אינטרס, סתם, הוא לא התרשם נכון. זה רשלנות או חוסר מקצועיות או חוסר השקעת זמן. וזה יוצא, העסק הזה יוצא, ותפיסות עולם מעוצבות דרך תמונות שאתה מקבל מהתקשורת כשכל העסק הזה הוא פשוט, לא יודע, זה אוסף דברים שם פשוט, שום דבר לא מחזיק מים, אין משפט. זה פשוט, זה ממש מתסכל. אין משפט. תגיד, וכשהנציגים שלך בכנסת מדברים אתה כן מבין מה שהם אומרים? גם לא, איכא דאמרי, איכא דאמרי. העברית שלהם בטח מה? העברית שלהם גרועה. יש שמה שיתוף פעולה נהדר, אלה מראיינים את אלה, אלה מתראיינים אצל אלה, וכולם חבורת שוטים שצריך לארוז אותם בשק ולזרוק אותם לים. נכון, וזה אתה צודק, אני מסכים עם זה שאנחנו בתקופה שהשכל הישר איבד את המקום שלו. הוא לא נמצא. אולי בגלל זה עברנו להצבעה לפרסונות ולא למפלגות, כי אין לך דרך להעריך את הדעה, אתה פשוט מסתכל על הבן אדם, הוא נראה לי חכם אז אני אלך איתו. חכם אני לא יודע, נחמד, חתיך, לא יודע, אהוד, קצת. כן, טוב, לא יודע, באמת, זה מאוד מתסכל. אני חושב שצריך, יש קצת פה ושם דברים, יש נגיד אתרים כאלה שבודקים נתונים שהעיתונות מביאה ונותנים בראש לכל מי שכאילו לא, זאת אומרת יש כבר ניצנים ראשונים, יש כבר איזה ניצנים ראשונים של ביקורת תקשורת שיטתית, אפילו יותר מניצנים ראשונים. אבל באמת אני חושב שצריך פה לא לדבר על נתונים, לדבר על טיעונים. על נתונים נורא קל. נתונים אתה יכול להראות, הנה. בטיעונים אתה צריך להסביר וזה, אבל באמת יש דברים, כל כך הרבה דברים שהם פשוט טעות. זה לא שאלה של אני חושב אחרת ממך או למה אתה לא מייצג את כל הדעות, נניח, אתה לא מייצג את כל, בסדר, לא תמיד אפשר לייצג את כל הדעות. אבל זה סתם טעות, זה סתם טיעון לא נכון. זה לא עניין של ויכוח. טוב. אין מחקר שמדווחים עליו שהוא לא שטויות. באמת, אין, כלום, אני לא מכיר, לא זוכר דוגמה למחקר שכשמדווחים עליו הוא נראה לי שטויות מוחלטות. אגב, אני בשלב כלשהו הייתי קצת פזיז וכתבתי או הבעתי דעה על המחקרים לאור מה שתואר בעיתונות, אמרתי איזה מין שוטה החוקר הזה, הוא לא מבין שזה פשוט קשקוש. ואז אמרו לי תשמע, תסתכל במקור, הוא לא היה כזה שוטה גדול, מי שמדווח עליו הוא השוטה. אבל באמת ברמת הדיווח זה נורא, זה נורא פשוט, וגם הרבה פעמים אנשי אקדמיה עושים שימוש בשוטים האלה מהתקשורת. אני עוד זוכר כשהייתי בבר-אילן, כל מיני אנשים שכתבו איזה מאמר מדעי, לא יודע, בתחום כזה או אחר, התחילו לייצר ממנו איזשהו משהו שמעניין את ההמונים כי רצו לייצר רייטינג. איך אפשר לעקוף באמצעות אלומות אור, איך אפשר לעקוף פינות? היה איזה מחקר כזה בבר-אילן בתקופה שאני הייתי שם. ואז תלו לנו על לוח מודעות כתבה בעיתון, לא יודע איזה, ידיעות, מעריב, משהו כזה, על שני חוקרים בבר-אילן שמצליחים עם אלומות אור לעקוף פינות ולראות כאילו לראות בזווית. לא דובים ולא יער, אתה לא רואה לא זווית ולא כלום. יש עקיפה, תופעות עקיפה, בסדר, אנחנו יודעים את הדברים האלה. אתה מאכיל את הכותרת הזאת את הכתב המדעי, הוא לא מבין מהחיים שלו, וזה נראה לו סנסציה, ומביא לו פרופסורים שמסבירים לו שגילינו את אמריקה, אז הוא כותב על זה מאמר, והוא אפילו לא ממש יכול לדעת, כי זה באמת דורש ידע מקצועי בפיזיקה. אז פה אני אפילו לא יכול כל כך לבוא אליו בטענות, אני רק צחקתי על הפרופסורים שעשו את זה שמחפשים רייטינג. וזה אגב זה מאוד נפוץ. זאת אומרת, אם כותבים עליך בעיתון יומי, אז אתה כוכב. כשאתה מפרסם מאמר מדעי, בסדר, כולם מפרסמים מאמרים מדעיים. אתה מגיע לעיתונות יומית פירושו של דבר שאתה יש לך משהו משמעותי להגיד לכלל הציבור. זאת אומרת, מבין כל המדענים האנונימיים שעוסקים בדברים מקצועיים, אתה האיש שבעצם יש לו מה להגיד. ולכן הרבה פעמים מעמד של איש מדע נקבע לפי השאלה כמה הוא מופיע בעיתונות הפופולרית, לא בעיתונות המקצועית. והרבה פעמים אתה רואה שזה לא באמת. זאת אומרת, בן אדם, אתה יודע, יש אנשים, אפילו הוקינג שנפטר לא מזמן. אני לא יודע, זה לא התחום שלי, קשה לי לשפוט אותו עד כמה הוא, אבל אני בכלל לא בטוח שהוא היה כזה מבריק כמו שעשו ממנו. מה שאני קראתי ממנו היה רחוק מלהיות מבריק בתחומים שאני כן מבין, זאת אומרת בפילוסופיה. פשוט בלתי נתפס. אבל בסדר, אבל זה כמו הרב כדורי זקן המקובלים. אין לי מושג מה הוא שווה מבחינת הידע והיכולות שלו. לא יודע, לא מכיר. אבל זה שהכתירו אותו בעיתון כזקן המקובלים, ראש שני עסקנים שהיה להם אינטרס לקדם אותו כי הוא לא יודע מה קידם את ענייניהם, אז הפך אותו לזקן המקובלים. ומשם ככה הוא נקרא. זהו, והעולם כולו בטוח שהוא זקן המקובלים, אולי זה גם נכון, אני לא יודע. לא בדקתי, אני לא מכיר אותו. אני לא חושב שמישהו מאיתנו שמע אותו אומר משהו. לא, זה מה שאני אומר. עף עם איזה הליקופטר באיזה שהוא מקום, בירך כל מיני מקומות, אני לא יודע בדיוק מה, זה הזוי. גם הרב אלישיב נגיד, שהוא זקן הפוסקים או משהו כזה. דווקא הרב אלישיב באמת תלמיד חכם גדול, את זה אני גם קצת מכיר. אבל איך כולם יודעים את זה? כי בעיתון הכתירו אותו כזקן הפוסקים או כגדול הפוסקים. זה לא בהכרח משקף את המעמד האמיתי שלו ולפעמים זה ממש ההיפך. מי שמדבר בשפה שלך, אז אתה יכול לפרסם עליו דברים, ואז הוא נהיה זקן הפיזיקאים, כי הוא מישהו שמי שכתב מעריב יודע מה הוא אומר. הפיזיקאים אחרים אתה לא מבין מה הם אומרים בכלל, אז מה תכתוב עליהם? צילך בעקבי הצאן. צילך בעקבי הצאן אומרים. צילך בעקבי הצאן ותלכי בכיוון ההפוך. העצה היא עצה כדי להגיע למטרה שלך. טוב, זה הסיפור המפורסם על שיינפלד הסופר, משה שיינפלד, שהוא בא, הוא היה פובליציסט חרדי כזה מאוד מרכזי. אז בא פעם לרב מבריסק, הרב מבריסק שואל אותו, משה, איך אתה מצליח תמיד לקלוע לדעת תורה? בכל זאת בעל הבית, יכול להיות שהוא יודע ללמוד, אני לא יודע, לא מכיר אותו, אבל בעל הבית, זאת אומרת עיתונאי. אז אומר לו, אני תמיד הלכתי לרחוב, שמעתי מה אנשים אומרים וכתבתי ההיפך. וזה יצא דעת תורה? וזה יצא דעת תורה? דעת תורה לפי דעתו. זה ממנו יצא. זה אסמ"ע בעצם הוא המקור לזה. אסמ"ע בסימן ג' כותב, שלא בדיוק דעת בעל הבית היפך דעת תורה, יש שם משפט, אבל זה ממש אותו משפט. אוקיי. טוב, אני רוצה לסיים את עניין הפוזיטיביזם בכמה נקודות. אני אתחיל אולי עם כמה הערות כלליות על החשיבה הפוזיטיביסטית. בעצם דיברנו על החשיבה הלוגית כאיזושהי תשתית לפוזיטיביזם. אתה מציג את המערכת כאיזשהו סט של הנחות שמהן אתה גוזר מסקנות, ואתה בונה איזשהו מבנה לוגי קוהרנטי. וחריגות מפוזיטיביזם זה תמיד במקום שבו הלוגיקה לא, הלוגיקה נתקעת, הלוגיקה לא עובדת. ואז אתה צריך, דיברנו על לצאת מחוץ למערכת כמו במשפט גדל. זאת אומרת להסתכל מבחוץ. עוד דיברנו על הלולאות האלה של סתירות בין עקרונות הלכתיים, שאם אתה רוצה להכריע אתה צריך לצאת אל מחוץ לעקרונות האלה, למשקל אותם אחד מול השני ולקבוע מי מהם גובר על מי. יש עוד חריגות מחשיבה פוזיטיביסטית, עוד סוגי חריגות מחשיבה פוזיטיביסטית. אחד מהם זה היציאה מחוץ לדיכוטומיה. בדרך כלל חשיבה פוזיטיביסטית זאת חשיבה שעובדת בצורה דיכוטומית. למשל ניתוחים של ר' חיים כאלה ישיבתיים, זה ניתוחים שבמהותם הם פוזיטיביסטיים. כי הם בעצם מעמידים כל עמדה על איזשהו סט של כללים. יש כמה סטים של כללים. הרשב"א ככה, הרמב"ם ככה, הראב"ד ככה. אבל מעמידים כל עמדה על איזשהו סט של כללים וההשלכות הן השלכות שיוצאות או נגזרות מהכללים האלה. ובמקום שבו הדיכוטומיה נשברת בעצם אנחנו מגיעים למחוזות לא פוזיטיביסטיים. איך דיכוטומיה נשברת? אז היא יכולה להישבר בכמה צורות. דרך אחת לשבור דיכוטומיה זה בעצם לחשוף את העובדה שבדרך כלל חשיבה דיכוטומית מדברת על אחת משתי אפשרויות, ואם אתה מצליח לחשוף את העובדה שיש גם אפשרות שלישית, שברת את הדיכוטומיה. אוקיי? עכשיו, לזה יש אפילו דרכים די סיסטמטיות לעשות את זה, כי כשאתה מציב שתי אפשרויות זו מול זו, בדרך כלל יש להן איזושהי תשתית משותפת. נגיד. שמשהו מסוים הוא הפך ממשהו אחר, זה אומר שהם נמצאים על אותו ציר. נכון? יונים זה לא ההפך ממים. אולי יונים זה הפך מדגים, באיזשהו מובן, כי אלה עפים ואלה שוחים, או לא יודע. אבל הם צריכים להיות באיזשהו מובן מאותו סוג כדי להיחשב אחד ההפך מהשני. ואז ברגע שאתה חושף מה משותף לשני ההפכים, אתה מבין לאיפה אתה צריך להתקדם כדי להציג דרך שלישית, שהיא לא אף אחד משני ההפכים. אתה פשוט צריך להתווכח עם התשתית המשותפת לשניהם. ותמיד ככה, כמעט תמיד זה ככה. כשיש איזשהו ויכוח, יש איזושהי תשתית משותפת לשני הצדדים לוויכוח, ואז אתה חושב, רגע, מי אמר שהתשתית הזאת נכונה? ואז פתאום אתה מגלה שיש דרך שלישית, ואולי גם רביעית וחמישית. אבל אתה פתאום מגלה שהתמונה הדיכוטומית שמציגים בפניך היא בעצם לא תמונה מלאה. לכן הרבה פעמים אומרים לך, אני יודע מה אתה, ציוני דתי או חרדי? תחליט. או זה או זה, מה יכול להיות? או שאתה דתי לא ציוני או שאתה דתי כן ציוני. מה יכול להיות עוד? לכאורה זה נכון, לא? אז לא. יש דרך שלישית. הדרך השלישית אומרת, אני לא רואה שום קשר בין ציונות לבין דתיות. לא קשר חיובי ולא קשר שלילי. אני רואה את שני הדברים האלה כמנותקים. אצל הציוני דתי, הציונות שלו היא דתית והדתיות שלו היא ציונית. יש מקף, כמו שאמר בורג. כן, העיקר בציונות דתית זה המקף. בצדק, אגב, זה לא חידוש, זה אמיתי. וחרדיות יש אנטי-מקף. זאת אומרת, הם בעיניהם הציונות סותרת את הדתיות, או הדתיות סותרת את הציונות. אבל אם אתה אומר שאין קשר, אין מקף וגם לא סתירה, אין קשר. אתה יכול להיות דתי ולא דתי, אתה יכול להיות ציוני ולא ציוני, אין שום קשר בין שני הדברים. זאת דרך שלישית, למשל. אני רק סתם בתור דוגמה. בהרבה מאוד מקרים אפשר לראות שוויכוחים, אני יודע מה, בנושא האבולוציה. כן? אז בנושא האבולוציה, אז יש התכתשות בלתי פוסקת בין ניאו-דרוויניסטים שהם אתאיסטים לבין בריאתנים שמאמינים בבריאה ולכן דוחים את הניאו-דרוויניזם. וגם שם יש איזושהי תשתית משותפת לשני הצדדים לוויכוח הזה, שאם אתה תוקף אותה, או לא מסכים איתה, אתה פתאום מגלה שיש גם דרך שלישית. אתה יכול להיות ניאו-דרוויניסט וגם מאמין. אין סתירה. זה לא חייב. זאת אומרת פה שני הצדדים מסכימים שזה לא הולך ביחד, עכשיו השאלה רק לאן לקחת את זה. אני אומר לא, אני חולק על זה גופא. זה לא חייב ללכת ביחד. יש פה אי-תלות בין שני הרעיונות האלה. לכן הרבה פעמים כשרואים דיכוטומיה, שתי אפשרויות, גם בחקירות ישיבתיות. חקירה ישיבתית, אתה שואל את עצמך, האם הדין הוא דין כזה או דין כזה? דין בחפצא או דין בגברא? או דין בתוצאה או דין בפעולה? סימן או סיבה? או כל הצמדים האלה שעוסקים בהם בחקירות ישיבתיות. גם שם הרבה פעמים כשחושבים על הצמדים האלה יותר, אז מגלים שזה לא בהכרח דיכוטומיה. יכול להיות שיש אופציה שלישית. יכול להיות שזה שני הצדדים ביחד כי הם לא סותרים. יכולים להיות כל מיני דברים. או שזה אף אחד מהם זה האופציה השלישית, או שיש שניהם ביחד כי הם לא סותרים. יכולים להיות הרבה דברים כאלה. כמו שפעם דיברנו על החיוב בתשלומים בממון המזיק. ואמרתי ששמה בדרך כלל האחרונים דנים, האם זה בגלל שעצם העובדה שממוני הזיק מחייבת אותי, או בגלל הרשלנות שלי בשמירה? הנה. ואז הראיתי שגם בחזון איש וגם בפני יהושע שהם תמיד מובאים בתור אלה שחולקים בעניין הזה כי הם דנים בשאלה על פי חובת הראיה. וזה הנפקא מינה הקלאסית לוויכוח הזה. כי אם מה שמחייב אותי זה עצם העובדה שממוני הזיק, אז אם אני טוען ששמרתי כמו שצריך ובכל זאת הוא הזיק, אני בא להיפטר, אז חובת הראיה היא עליי ששמרתי כמו שצריך. אבל אם מה שמחייב אותי בתשלום זה הרשלנות בשמירה, לא עצם העובדה שממוני הזיק, אלא הרשלנות בשמירה מחייבת אותי, אז אם אני טוען שלא התרשלתי, מי שרוצה להוציא ממני חובת הראיה היא עליו, תוכיח שהתרשלתי כי אחרת אין לך בכלל עילת תביעה. אז גם שמה זה הרבה פעמים מוצג, ותמיד כמעט מוצג כאיזושהי דיכוטומיה. או זה, או הרשלנות בשמירה, או העצם העובדה שממוני הזיק. אבל כמו שהראיתי שם גם הפני יהושע וגם בחזון איש, נדמה לי שגם אפשר להראות שזה שניהם ביחד, באיזשהו שקלול כלשהו. זה לא דיכוטומיה. זה לא או זה או זה. אז זה דרך אחת לצאת מחוץ לדיכוטומיה. פשוט להגיד שהתמונה הדיכוטומית היא חלקית. זה לא אין רק שתי אפשרויות, יש יותר. או שיש אפשרות שלישית, או ששתי האפשרויות האלה לא בהכרח מוציאות אחת מהשנייה. זאת אומרת, יכול להיות שהן יכולות ללכת ביחד, איזושהי הרכבה כלשהי ביניהן או משהו כזה. אפשרות אחרת זה פשרה. פשרה, אני חצי כזה וחצי כזה. מן איזה. סוג כזה של דברים. אני חושב שבאופן יותר שיטתי אפשר להציג את הפשרה דרך כן פרדוקס הערמה שכבר תיארתי אותו לא פעם כאן, שבעצם אומר שבכל מושג, מושגים יומיומיים לפחות, לא נכון להסתכל עליו בצורה דיכוטומית של שחור או לבן, של כן או לא, אלא יש רצף שלם של רמות שבהן המושג הזה מופיע. ואז הטענה היא שהרבה פעמים אתה נתקע, אתה תקוע בחשיבה, וזו החשיבה הפוזיטיביסטית, הרבה פעמים נתקעת, הפרדוקסים נולדו מהלוג'יקל פוזיטיביזם כמו שראינו בתחילת הסדרה הזאת, אתה נתקע בגלל שאתה מתעלם מהעובדה שאין פה רק שחור לבן, יש פה גם אפור. כן, הדוגמה, דוגמה קלאסית לעניין הזה זה כל מיני טיעוני דילמה, מה שקוראים בלוגיקה. כן, אין טעם לעשות מבחן כי החרוצים הרי לומדים גם בלי מבחן והעצלנים לא ילמדו גם עם מבחן, אז בשביל מה לעשות מבחן? וההנחה בסאבטקסט פה שהעולם מחולק לחרוצים פתולוגיים ועצלנים פתולוגיים. זאת אומרת, אלה ואלה לא מושפעים מקיומו של מבחן, או ממשיכים להיות חרוצים או ממשיכים להיות עצלנים. אבל בעולם יש גם כאלה שהם קצת חרוצים וקצת עצלנים והם משהו באמצע על הספקטרום. ואז אדם כזה, אם תשים לו מבחן, יכול להיות שזה ידרבן אותו ללמוד יותר. בסדר, אז הטיעוני דילמה האלה בדרך כלל אומרים זה או זה או זה, אבל הרי זה לא יכול להיות, זה טיעוני ממה נפשך, בארמית טיעון דילמה נקרא ממה נפשך. כן, ממה נפשך זה לא יכול להיות נכון, כי אם תניח את זה זה לא נכון ואם תניח את ההפך זה גם לא נכון, סימן שזה לא נכון בכל מקרה. אבל לפעמים יש משהו בין זה לבין ההפך שלו, יש משהו שהוא באמצע, ושם זה כבר לא יהיה, שם זה כבר יכול להיות כן נכון. זאת אומרת, לכן טיעונים כאלה הם טיעונים שבדרך כלל מניחים דילמה. אביא אולי דוגמה או שתיים. יש למשל שינוי, אז כשעושים מלאכה בשבת בשינוי אז אסור מדרבנן. מלאכות צריך לעשות כדרך עשייתן, אם עושים אותן בשינוי אז אסור מדרבנן. עכשיו, יש מקומות שבהם רואים, ומכאן אני לא בדקתי כרגע דוגמה קונקרטית, אבל זה מופיע בכמה וכמה מקומות, רואים ששינוי הוא מותר. זאת אומרת, שעושים משהו בשינוי וזה פתאום נהיה מותר. ואז יש אחרונים ששואלים רגע, אבל שינוי הוא אסור מדרבנן, אז למה בגלל שאתה עושה פה בשינוי אז הדבר הזה הוא מותר? והתשובה היא שתלוי כמה שינוי. זאת אומרת, אם הרי כשאני אני נגיד שאני בורר, בסדר? אז בורר פסולת מאוכל עם כלי לאחר זמן, בסדר? זה הבורר האולטימטיבי. עכשיו, כל אחד מאלה אם אתה תוריד אותו, אז הוא מוריד כבר פרמטר אחד בהגדרת מלאכת בורר. אז זה בורר חלקי או משהו כזה. עכשיו, אם אני אמשיך ללכת הלאה ואני אגיד אם אני בכלל רק מזיז דבר ממקום למקום, זה גם קצת דומה לבורר. נכון שאני לא משאיר פה סוג אחר, אני רק לוקח את הסוג האחד שיש פה מזיז אותו לפה, אבל גם בבורר זה מה שעושים, רק שבבורר נשאר פה גם סוג אחר, אז גם זה דומה לבורר. אז מה נגיד שזה אסור כבורר מדרבנן? אין פה בכלל שני מינים. אז בסדר, זה שינוי אבל זה שינוי שהוא כבר הופך להיות משהו אחר. זה שינוי מספיק גדול בשביל שזה כבר יהיה באמת דבר אחר. בשינוי כזה זה יהיה מותר לגמרי. עכשיו, מי שלא מודע לעניין הזה, אז מבחינתו אומר רגע, זה מלאכה בשינוי, אז למה זה לא אסור מדרבנן? התשובה היא כי זה שינוי גדול, אז זה כבר לא המלאכה הזאת, זו מלאכה אחרת. המושג שינוי הוא מושג שיש לו רצף של רמות, הוא לא אחד או אפס. זאת אומרת, או שיש שינוי או שאין שינוי. שינוי יש המון רמות. גם עמידה על רגל אחת זה לעוף בשינוי. יש איזשהו דמיון בין עמידה על רגל אחת לבין לעוף, אפשר להציג את זה בצורה של מטמורפוזה. אבל ברור שאין שום דמיון, אין קשר. אז אפשר להציג כל דבר בדרך כמטמורפוזה כזאת, כשינוי קטן ועוד שינוי ועוד שינוי ובסוף אני אגיע לפעולה האחרת. כן, תראו לאשר לעשות שני דברים שונים בשני הצדדים, הוא יראה לכם איזושהי מטמורפוזה שלוקחת אותכם מציפור לדג. מה הקשר בין ציפור לדג? אין קשר, אבל הוא עושה מטמורפוזה שמעבירה אותכם מציפור לדג. אז הטענה היא שמי שלא מודע לזה שבמושגים יומיומיים וגם מושגים הלכתיים יש רצף של רמות, אז הוא ייתקע בחשיבה דיכוטומית, זאת אומרת או שיש שינוי או שאין שינוי אז זה אסור מדרבנן. לא, יש דוגמה יפה לדבר הזה אני חושב, יש גמרא בפרק תולין בשבת, הגמרא אומרת שם איזשהו עיקרון שאין מחלוקת מן הקצה אל הקצה. זאת אומרת, אין מחלוקת בהלכות שבת שבה תנא אחד אומר. אז הגמרא מביאה שמה לגבי עיר של זהב, שזה סוג של תכשיט מסוים, שאישה יוצאת בעיר של זהב, אז יש מחלוקת תנאים. אחד אומר חייב חטאת מי שיוצא בעיר של זהב, ואחד אומר מותר, ואחד אומר אסור מדרבנן. והגמרא אומרת, הנה רואים שיש פה שני תנאים שחולקים מן הקצה אל הקצה, זה אומר איסור דאורייתא, זה אומר מותר. אז עונה הגמרא, לא לא, יש פה תנא שאומר שזה אסור מדרבנן. ולכן זה לא קשה. מה זה משנה אם יש תנא שאומר זה אסור מדרבנן? שני התנאים משני הצדדים חולקים מחלוקת מן הקצה אל הקצה. ברור שמה שמונח מאחורי זה, וזה מאמר בגיליון הראשון של בדד נדמה לי, של אחד שם דניאל וייל, זה פיזיקאי שהוא אמר שמאחורי זה יש לוגיקה קוונטית, טוב זה נשמע סתם משחקים. אבל הוא שם את האצבע על נקודה נכונה בלי קשר לפורמליזציה הלוגית שהוא נתן לעניין הזה. שמאחורי התפיסה הזאת בעצם עומד, וזה כבר שפת אמת שם במקום מעיר, מאחורי האמירה הזאת בעצם עומדת הנחה שאיסור דרבנן זה מצב ביניים בין המותר לבין החייב חטאת. כי בדרך כלל התפיסה היא לא כזאת. בדרך כלל התפיסה היא שאיסור מדרבנן זה בעצם מותר, רק חכמים אסרו את זה מדרבנן, אבל אם אתה מסתכל על זה במשקפיים של דאורייתא זה מותר. עכשיו אם זה באמת היה כך, אז אין שום משמעות לזה שמישהו אוסר מדרבנן, מה זה מעניין? יש פה מחלוקת מן הקצה אל הקצה, זה שניים שאומרים זה מותר ואחד אומר שחייב חטאת, מה זה משנה שאחד מהם גם אוסר מדרבנן? זה לא נוגע למישור דאורייתא. אם אתה רואה את ההוא שאומר שזה אסור מדרבנן כממצע בין מי שאומר שחייב חטאת לבין מי שאומר שמותר, בעצם מה שאתה אומר זה שאיסור דרבנן נמצא איפה שהוא באמצע הדרך בין המותר לבין האסור. או במילים אחרות, בעצם מה שזה אומר שכאשר אוסרים מדרבנן משהו בהלכות שבת, או לפחות חלק מהדברים, יש כמה סוגי איסורי דרבנן, אז זה בעצם היה ראוי לאסור אותו מדאורייתא בעוצמה נמוכה. אבל הרף של הדאורייתא עובר מעל זה, לכן מדאורייתא זה לא נאסר. רבנן הורידו את הרף ולכן הם בכל זאת אוסרים. אבל יש פה משהו מסוג האיסור של הדאורייתא, רק בכמות נמוכה יותר, איכות נמוכה יותר, לא משנה, אבל משהו מתוך האיסור דאורייתא קיים גם באיסור דרבנן. ובאמת הרבה אחרונים עמדו על זה שיש שני סוגי שבות בשבת. יש שבות שנאסרה מחשש שמא תבוא לעבור על איסור דאורייתא, ויש שבות שנאסרה בגלל שהיא דומה לאיסור דאורייתא. וזה לא אותו דבר. למשל, דוגמה שתמיד מביאים בהקשר הזה, זה רוכב על סוס. כן? שאוסרים את רכיבה על סוס שמא יבוא לתלוש זמורה. עכשיו ברור שרכיבה על סוס היא לא קוצר מדרבנן, נכון? אם תתלוש זמורה זה מלאכת קוצר, אבל רכיבה על סוס, סתם רוכב על סוס, אתה לא עושה שום דבר. רק חוששים שמא תבוא לתלוש זמורה תוך כדי הרכיבה, אתה תולש איזה שהיא זמורה, אז לכן אוסרים את זה מדרבנן. אז מה? עכשיו תגיד שרכיבה על סוס זה קוצר מדרבנן? אין פה שום צורה של קוצר. יש חשש שאתה תגיע לעשות מלאכת קוצר, אז זה סוג האיסור הראשון. שהאיסור עצמו אין בו בעצם שום דבר מן האיסור דאורייתא, אבל יש חשש שאתה תגיע לעשות איסור דאורייתא אז אסרו אותו. בסדר? זה באמת אפס, זאת אומרת מבחינת המותר או האסור זה מותר במישור דאורייתא, זה לא חצי אסור, זה מותר. אבל למשל בורר אוכל מפסולת במקום פסולת מאוכל. אז זה אסור מדרבנן. למה זה אסור מדרבנן? כי זה דומה לבורר פסולת מאוכל, אבל שונה, אוכל מפסולת. אוקיי? עכשיו למה אסרו את זה? יש כאלה שרוצים לטעון שאסרו את זה שמא תבוא לברור פסולת מאוכל. אבל יש אחרונים שטוענים לא, אסרו את זה בגלל שזה בורר. גם פה יש ברירה, רק זאת ברירה פחות משמעותית או פחות דומה למשכן, לא משנה כרגע מה הפרמטר, אבל פחות ברירה, או שזה רק חצי ברירה באיכויות, בפרמטרים של הדאורייתא. אז מבחינת הרף של הדאורייתא זה לא עובר את הרף, אבל רבנן הורידו את הרף ולכן אסרו את זה. אבל הם אסרו את זה לא כי אתה תבוא לברור פסולת מאוכל, הם אסרו את זה עצמו, כי גם זה עצמו חילול שבת, רק זה חילול שבת רך, חילול שבת קטן, לא משמעותי כל כך. אז התורה לא אוסרת את זה, חכמים מחמירים יותר. זה נדמה לי כמו חצי שיעור אם אני לא טועה. כן, בדיוק, חצי שיעור אסור מן התורה. זאת אומרת, כל האיסורי דרבנן הם כמו חצי שיעור, כן. אומרים שבחצי שיעור למשל, חצי שיעור אין חצי שיעור באיכות, כמו שאומרים בתחילת מסכת שבת, יש את הראש והשפת אמת שמה על כשאתה עושה הנחה בלי עקירה. אז אסור מדרבנן. אז שואל שמה השפת אמת למה זה לא חצי שיעור? אפילו הראש אם הוא מזכיר אולי את זה אני לא זוכר כבר, השפת אמת וודאי שואל את זה, למה זה לא חצי שיעור? הוא אומר כי זה חצי שיעור באיכות. מה זאת אומרת? אתה עושה חצי מהפעולה. חסר הנחה. זה לא שעשית הנחה קלושה ועקירה קלושה. זה היה חצי כמותי. פה זה חצי, חסר לך חצי מהפעולה, זה בכלל לא נחשב הוצאה כי בלי שאם רק עקרת ולא הנחת, אז זה לא נקרא להוציא בכלל. לא חצי הוצאה. זה לא הוצאה בכלל. הוצאה זה רק שני הדברים ביחד. אם תעשה את זה בשינוי או משהו כזה, אז תהיה הוצאה קלושה. אבל אם אתה עושה את זה… עכשיו פה בעניין הזה באמת יש מקום לאיסורי דרבנן. כל האיסורי דרבנן בעצם לפי התפיסה הזאת זה חצי שיעור באיכות. כי חצי שיעור בכמות הוא אסור מן התורה. נכון? זה ה… אבל איסור של שבות… האיסור עצמו הוא דרבנן, שמא יבוא לידי… לא שמא יבוא. שמא יבוא זה רק הסוג הראשון. הסוג השני זה לא בגלל שמא יבוא. רבנן אומרים גם זה חילול שבת. ברירת אוכל מפסולת גם היא חילול שבת. גם אם אני לא… לא הגעתי לאיסור דאורייתא למרות שעברתי את האיסור. נכון. אז האיסור הזה הוא גם איסור דאורייתא? לא. הוא איסור דרבנן. אז זה מה שאני אומר. אבל לא בגלל שמא תבוא לעבור על איסור דאורייתא. גם הוא עצמו נעשה. זה לא סייג שמא תבוא להגיע לאיסור דאורייתא. אבל זה הסיבה, לא? לא לא. הסיבה היא בגלל שזה עצמו ראוי לאסור. רק זה לא מספיק אסור בשביל שהתורה תאסור את זה, כדי שחובת האיסור תהיה דאורייתא. זה לא… זה לא הטעם בשבות. למה? זה מה שהאחרונים האלה טוענים שכן. יש שני סוגי שבות. אז שבות זה לא סייג? לא. זה לא אותו דבר. לא. שבות זה איסורי דרבנן בשבת. עכשיו יש אחרונים שתופסים שכל האיסורי דרבנן זה מחשש שתבוא לאיסור דאורייתא, ואז הם באמת מבינים שאיסור דרבנן באופן מהותי זה דבר מותר. רק אוסרים אותו שמא תבוא לאיסור דאורייתא. אבל יש מהאחרונים שאומרים שלא. יש אחרונים שטוענים שלפחות חלק מהשבותים הם אסורים מצד עצמם, לא מחשש שאתה תבוא לאיסור דאורייתא. כי בהם עצמם יש בעיה דאורייתאית רק בעוצמה נמוכה יותר. בסדר? כאילו זה לדקדק יותר בשמירת שבת. זה לא חשש שמא תבוא. יש אגב צדדים לכאן ולכאן מי יותר חמור. כי יש מהאחרונים שרוצים לטעון, גם מבין האחרונים שמחלקים בין שני האיסורים האלה, יש דיונים או יש מקומות שונים שבהם אתה רואה שכל פעם סוג אחר הוא יותר חמור דווקא. כי איסור דרבנן שהוא חצי דאורייתא הוא פחות חמור, כי סוף סוף זה רק איסור דרבנן, ובאיסור דרבנן שמא תבוא לדאורייתא אתה יכול להגיע לאיסור דאורייתא ממש. אז זה יותר חמור. מצד שני, אם לא הגעת לאיסור דאורייתא, אז באיסור דרבנן עשית דבר שאין בו שום בעיה בכלל. לעומת זאת באיסור שהוא חצי דאורייתא, עשית משהו שהוא בעייתי, לא בבעייתיות של דאורייתא, אבל משהו בעייתי. אז זה שאלה איך מסתכלים על זה. לפעמים אפשר לראות את זה כיותר חמור, לפעמים אפשר לראות את זה כיותר חמור. אבל בכל מקרה מה שאנחנו רואים כאן זה שההסתכלות על החלוקה הזאת בין דאורייתא לבין דרבנן היא באמת לא חלוקה דיכוטומית. זאת אומרת זה לא אסור ומותר. יש רצף של רמות בין החייב לבין המותר. סליחה, אסור זה ביטוי דרבנן. בין חייב לבין מותר יש רצף של רמות. רצף של רמות איסור וחכמים שמים את הרף באיזשהו מקום באמצע. ויש רצף של רמות. וזה בדיוק הנקודה עוד פעם אותו עניין שאנחנו לא מסתכלים על זה דיכוטומית. מי שמסתכל דיכוטומית שואל את הקושיה הזאת. הרי הגמרא בפרק תולין, מה אכפת לי שיש באמצע מישהו שעושה מדרבנן? יש אחד שמחייב חטאת, יש אחד שאומר מותר. זה מחלוקת מן הקצה אל הקצה. מי שחושב דיכוטומית נתקע עם השאלה הזאת. וזו… זו עוד ראיה לזה שלא נכון לחשוב דיכוטומית. שפוזיטיביזם לא נכון. כשמסתכלים על זה בהלכה טועים, לא רק בהלכה, גם בחיים, גם במשפט, בכל מקום. מדברים כל הזמן על מידתיות נגיד בעולם המשפטי. מה זה מידתיות? בכל מקום שאין לך נימוקים אתה אומר זה לא מידתי, זה כן מידתי. אבל יש בזה אמת. אין מה לעשות. כי יש דברים שנכון, יש בזה את המימד שהחוק אוסר, אבל לא בעוצמה מספיק גדולה. או שהחוק מתיר, אבל לא בעוצמה מספיקה. ולכן אתה אומר מידתיות, אין לך דרך לכמת את זה, אבל אתה אומר זה נראה לי כבר מעבר לרף הסביר. שזה בדיוק אותה אמירה בעצם, שחכמים אומרים זה ברירה באופן כבר לא מידתי. את זה אנחנו אוסרים. ברירה מידתית בסדר זה יהיה מותר. אבל כשהברירה היא כבר מספיק דומה לבורר מדאורייתא, זה כבר יש בזה מידה גדולה של ברירה, אז הם כבר אוסרים את זה מדרבנן. אוקיי? מה עם איסור מוקצה? זה איסור של שמא או של דמיון למלאכה אחרת? זו שאלה מה הטעמים של איסור מוקצה, בזה נשתברו הרבה קולמוסים. הרמב"ם והראב"ד והמון. תלוי, תלוי איך אתה מבין את זה. הרבה מסבירים את זה כגדר להוצאה. ואז זה ממש חשש שמא תבוא להוציא. גדר ל… להוצאה. אבל ברמב"ם יש… יש ביטויים שונים ברמב"ם. ברמב"ם במקום אחד לפחות הוא כותב שזה בגלל שבות, כמו השבות של הרמב"ן. הרי הרמב"ן על פרשת אמור כותב, וגם יש ריטב"א בראש השנה בל"ד, נדמה לי. שהוא אומר ששבות זה דבר שפוגע בצביון של שבת והוא אסור מדאורייתא. יש שבות מדאורייתא לשיטת הרמב"ן ותלמידיו. משהו שנגיד לפתוח חנויות בשבת זה תמיד הדוגמה שמביאים, לעשות מסחר בשבת, זה אסור מדאורייתא למרות שאין בזה שום אב מלאכה. כי זה נחשב גשפט. זאת אומרת, זה לא עושים, זה לא צביון של שבת. עכשיו הטענה של הרמב"ם זה שמוקצה הוא מהסוג הזה, הוא מסורבנן, אבל הוא מהסוג הזה. שהוא פוגע בצביון של שבת. זה לא הבעיה שאתה תבוא לעשות הוצאה, אלא זה בעצמו הופך את השבת לחול. ששבת תהיה לחול בעיניך. אם אתה בעצם תבוא לעשות את כל התיקונים ואתה תבוא לעשות כמו שהרמב"ם כותב שמה, אז זה בעצם אומר שאנחנו אוסרים את זה מצד עצמו, לא מחשש שאתה תבוא לעבור על איסור תורה. אז תלוי מה הנימוק שיהיה לך. למה לא להגיד שזה כאילו חצי והכינו את אשר יביאו? אז בנגיד ביום טוב זה דאורייתא ובשבת זה דרבנן, כלומר כי זה לא מספיק. רגע, ביום טוב דאורייתא? מוקצה? מוקצה דרבנן. רק שיטת רש"י בביצה ובפסחים, שזה מוקצה הוא דאורייתא. שיטת רבא בפסחים, רש"י בביצה בדף ב' מביא את זה, אבל בדרך כלל מקובל לחשוב שמוקצה הוא דרבנן. גם דין הכנה ודין מוקצה זה שני דינים שונים, וזה מאוד מבלבל. דין הכנה זה ביצה שנולדה ביום טוב שאחר השבת, זה דין הכנה. מוקצה זה כאשר יש חפץ שמיועד לשימוש ואתה לא, אתה מקצה את דעתך ממנו, וזה איסור דרבנן. איסור הכנה הוא איסור דאורייתא. עכשיו אם יש מוקצה בשבת וביום טוב זה גם ויכוח בין פוסקים, אבל זה הכל דרבנן. דוגמה נוספת למשל זה כוח כוחו. גם שמה יש כל מיני התלבטויות בפרק שני של בבא קמא, כוחו כגופו. אם כוחו כגופו, אז איך יכול להיות שכוח כוחו יהיה מותר? כוחו כגופו, וכוח כוחו הוא ככוחו. נו, אז זה טרנזיטיבי, זאת אומרת שכוח כוחו גם הוא כגופו. איפה זה נעצר? גם כוח שלישי, כוח רביעי, כוח עשירי, למה משנה? ועוד פעם התשובה היא שכשאתה אומר כוחו כגופו, אין פירושו שכוחו ממש כגופו, אלא כוחו מספיק כגופו כדי לאסור. נגיד הוא אפס נקודה שבע גופו. בסדר? עכשיו כוח כוחו זה כבר אפס נקודה ארבעים ותשע מגופו. זה פחות מחמישים אחוז, אז זה כבר מותר. לפחות יש אפשרות להגיד שכוח כוחו מותר. יש סבך שמה ומחלוקות. אז עוד פעם אותה חשיבה שאומרת או אחד או אפס, או שחור או לבן, זאת חשיבה שמכשילה אותנו כל הזמן בפלונטרים כאלה. טוב, אולי דוגמה אחרונה גם כן נוגעת לדרבנן ודאורייתא, זה הרמב"ם שגם עליו דיברנו כבר לגבי הלכות הנלמדות מדרשות. הלכות הנלמדות מדרשות לשיטת הרמב"ם בשורש השני שהן אסורות מדברי סופרים. ויש ויכוחים גדולים למה בדיוק הוא מתכוון. רוב המפרשים טוענים שהוא מתכוון לדאורייתא וקורא להם דברי סופרים רק כי חכמים הם אלה שיצרו את ההלכות האלה, אבל הם יצרו את זה מתוך הפסוקים באמצעות כלי הדרשה לכן זה דאורייתא. אני חומב שזה לא נכון, לדעתי בפשטות הרמב"ם מתכוון לדברי סופרים באמת, דרבנן. אבל הרמב"ם, המושג דברי סופרים אצלו זה רצף של רמות בין המותר לבין האיסור דאורייתא. ויש אפילו אפשר להצביע על כמה שנתות מובחנות על הסולם הזה, שהן כל מיני סוגי איסור מדברי סופרים שיש להם הגדרות שונות. נגיד הלכה למשה מסיני זה גם לפי הרמב"ם דברי סופרים בכמה מקומות הוא כותב את זה, ושם אפילו רואים בכמה מקומות שספיקא לקולא. שני מקומות לפחות ברמב"ם שספיקא לקולא. לעומת זאת בהלכה שנלמדת מדרשה, שגם לה הוא קורא דברי סופרים, ספיקא לחומרא. למרות ששניהם דברי סופרים, אז ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא, אז מה עם ספק מדברי סופרים? אצל הרמב"ם תלוי איזה דברי סופרים זה. יש רצף של רמות של דברי סופרים ועל כל אחת מהן צריך לדון לגופה, זה לא עסקת חבילה. וזה עוד פעם דוגמה לזה שאנחנו חיים בעולם שבו יש דרבנן ויש דאורייתא, ואנחנו אומרים רגע, אם זה דרבנן אז זה לא דאורייתא, דאורייתא זה לא דרבנן ואתה נתקע עם כל מיני בעיות. אבל האמת היא שיש רצף של רמות בין מותר לבין דאורייתא, גם ברצף של רמות דרבנניות ולכן צריך להיזהר מחשיבות דיכוטומיות. טוב, זו הייתה הערה לגבי מה שקראתי קודם פשרה. הדרך למצוא לחרוג מחשיבה דיכוטומית באופן של פשרה. אז לעשות לדבר על רמות ביניים של ההופעה של הכתבים. אני רוצה לסיים את הנושא הזה ביסוד מאוד מעניין של רב שמעון שקופ, שגם הוא בעצם חריגה מחשיבה לוגית, בעצם הייתי צריך לעשות את זה כבר. תחילת הסדרה. דיברנו על פרדוקסים ועל לולאות לוגיות בהתחלה, ודיברנו על יציאה מחוץ למערכת כדי לשפוט את העקרונות האלה. יש תוספות, הגמרא בגיטין דף פ"ג, הגמרא מדברת על מי שנתן גט לאשתו על מנת שלא תינשאי לפלוני. ואם היא נישאת לפלוני אז הגט בטל. נענה רבי עקיבא ואמר, הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתאלמנה או נתגרשה, ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו, לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים? בעצם נגיד היא, ראובן גירש את אשתו בתנאי שהיא לא תינשא ללוי. בסדר? אז היא הלכה ונישאה לשמעון, יש להם ילדים. ואז היא התגרשה משמעון והלכה ונישאה ללוי. אבל כי נישאה ללוי היא עברה על תנאי של הגירושין הראשונים, ואז הגירושין הראשונים בטלו, ואז נישואיה לשמעון לא היו נישואים בגלל שהיא הייתה עוד אשתו של ראובן. אוקיי? ואז ילדיה משמעון הם ממזרים, אשת איש. בסדר? ככה אומר רבי עקיבא. שואל על זה תוספות, ואם תאמר, והלא אין נישואים חלים, שהרי אסורה עליו משום אשת איש. בוא נמשיך את הלולאה הלאה. מה אתה אומר, שהגט התבטל? אם הגט התבטל אז היא לא הייתה אשתו של שמעון והלדים שלה ממנו הם ממזרים, נכון? ועכשיו היא הלכה ונישאה ללוי, אבל גם נישואיה ללוי הם לא נישואים, שהרי אשתו של ראובן, אשת איש. איך היא יכולה להינשא ללוי? ואז יצא שגם נישואיה ללוי לא תקפים. ואם נישואיה ללוי לא תקפים, אז היא לא עברה על התנאי, כי הרי התנאי היה שלא תינשא ללוי, לא תתקדש ללוי. אז הקידושין ללוי לא תקפים, אז היא לא עברה על התנאי. אבל אם היא לא עברה על התנאי, אז הגט כן חל, אז היא הייתה אשתו של שמעון והילדים לא ממזרים, ואז נישואיה ללוי תקפים. אבל אם הם תקפים אז היא עברה על התנאי וחוזר חלילה. אוקיי, זה בעצם הקושיה של תוספות. אז על זה אומר רבי שמעון בשערי יושר, הוא בעצם מתקשה, זאת אומרת תוספות בעצם עוצר כאן. תוספות אומר ואם תאמר והלא אין נישואים חלים שהרי אסורה עליו משום אשת איש. ואז מה? ואז בעצם יוצא שכאן הוא עוצר. ואז בעצם יוצא שהנישואים של הלוי לא חלו, ואז התנאי לא נעבר. אז התנאי לא חל. מה? הוא לא רלוונטי בכלל. למה? לא, היא נישאה ללוי, אבל הנישואים ללוי לא חלים בגלל שהיא הרי אשתו של ראובן כי הגט בטל. וזהו, ואז היא לא נישאת ללוי וזהו. אז שואל רבי שמעון שקופ למה אתה עוצר כאן? בוא נמשיך הלאה. אם היא לא נישאת ללוי, אז הגט כן חל כי היא לא עברה על התנאי. אבל אם הגט חל, אז הנישואים של הלוי כן תקפים, כי היא כבר לא אשת איש. אבל אם הנישואים תקפים, אז התנאי מבטל את הגט, אז זה לא חל וכן הלאה. זאת אומרת למה תוספות עוצר שם? זה מה שרבי שמעון שואל. אז רבי שמעון טוען כך, משום דנישואים אלו אי אפשר שיחולו, נישואים ללוי, שאם יחולו יתבטלו למפרע מחמת התנאי, וכן דבר שאין מציאות לחלותו אינו חל כלל. ומשום הכי הגט קיים והנישואים בטלים. הוא מסביר למה תוספות עוצר שם, הרי תוספות עוצר שם, אומר נישואי הלוי לא חלים וזהו. זאת אומרת הגט באמת נשאר תקף, נישואי הלוי לא חלים וגמרנו. למה אתה לא ממשיך? אם נישואי הלוי לא חלים אז הגט כן תקף. למה אתה אומר שהוא לא תקף? כי הרי לא עברה על התנאי. למה אתה לא ממשיך את הלולאה? אומר לא, הלולאה נעצרת כאן. זה בישיבות קוראים לכלל הזה, כל דבר שאם הוא חל אז הוא לא חל, אז הוא לא חל. ככה אומרים את זה בישיבות. מה הכוונה? רבי שמעון טוען ככה, אם עכשיו היא הולכת ונישאת ללוי, קודם כל ברמה הלוגית הצרופה אין פתרון לדבר הזה. פרדוקס לולאה לוגית, אין דרך לפתור את זה. אתה תמשיך להסתובב סביב הזנב שלך. זה דומה לאותו פרדוקס השקרן, לכל הפרדוקסים שדיברנו עליהם שלכאורה צריך לצאת מחוץ למערכת כדי לנסות ולעצור אותם או לפתור אותם. עכשיו מה שרבי שמעון עושה פה הוא מציע פתרון לא במישור הלוגי, הוא מציע עיקרון הלכתי, לא עיקרון לוגי, כי הלוגיקה לא אומרת את זה. ומה הוא טוען? הוא אומר ככה, אם עכשיו האישה הולכת ו- ונישאת ללוי. אם ברגע שהנישואין יחולו הם עצמם יעקרו את עצמם, נישואין כאלה לא חלים. יש כלל כזה בהלכה, שאם אתה מנסה להחיל חלות מסוימת והחלת החלות תיצור מצב שיעקור אותה עצמה, זאת אומרת אתה כורת את הענף שעליו אתה מנסה להתיישב, אי אפשר להתיישב על הענף הזה. זה הכלל. ואז הוא אומר ככה, כשאתה, כשהיא באה ומנסה להינשא ללוי, הרי אם הנישואין ללוי יחולו, אז הם יתבטלו, כי זה יבטל את הגט, ואז היא תהיה אשתו של ראובן, ואז זה יגרום לזה שהנישואין לא יחולו, נכון? אז נישואין כאלה לא חלים. כל דבר שאם הוא חל, אז הוא לא חל, זאת אומרת אז הוא יתבטל, אז הוא לא חל. זאת אומרת חלות כזאת אי אפשר להחיל. זאת הטענה שלו. עכשיו, זאת לא טענה לוגית, זה חידוש הלכתי. הוא טוען שיש כלל הלכתי כזה שאומר, שאם אתה מנסה להחיל חלות מסוימת שהחלתה תעקור אותה עצמה, חלות כזאת אי אפשר להחיל. זאת הטענה שלו. מה לגבי נתינת גט שאומרים שאתה נותן גט לאישה, אז אתה כאילו אין לה יד, ואם יש לה יד, בבת אחת שם? כן, אז בבת אחת. זה סותר הכל. אבל למה אתה לא אומר, אתה רוצה להחיל את הכלל של רב שמעון שקופ, שאתה אומר אתה נותן לה את הגט, אז כאילו אתה רוצה להחיל חלות, אבל שהיא בעצמה כורתת את הענף שעליה היא יושבת, לכן אי אפשר לתת גט? זו הקושיה של הגמרא. לכן היא נזקקת להגיד שבאין כאחד. בגלל הקושיה הזאת, זאת קושיה, ועל זה מתרצים באין כאחד. אבל פה אי אפשר לתרץ באין כאחד, כי זה קורה הרבה אחרי הגט. הנישואין ללוי, אין פה באין כאחד. גם לא יכול לבוא כאחד, זה סותר אחד את השני, זאת אומרת אם היא נשואה ללוי אז אין גירושין, ואם אין גירושין אז היא לא נשואה. זאת הלולאה, זה לא בעיה של קדימה מי קודם למי. יש פה סתירה בין אחד לשני, אתה לא יכול לקבל את שניהם ביחד. אבל הקושיה היא אותה קושיה באמת, אני חמשב. אז הטענה של רב שמעון היא בעצם טענה הלכתית, שאם אתה מחיל חלות שהחלתה תעקור אותה עצמה, אז חלות כזאת אי אפשר להחיל. זאת הטענה שלו. ואז הוא אומר ככה, אולי אני כבר אקדים את המאוחר. זה לא מספיק להגיד את מה שהוא אומר, כי אז אני יכול להגיד, טוב, וגם הגירושין לא יכולים לחול, כי החלתם תעקור אותם עצמם. למה על הגירושין אתה לא אומר את זה? הגירושין מהראשון. למה רק על הנישואין מהשני? הרי הלולאה הזאת ממשיכה. אתה שאלת על תוספות למה אתה לא ממשיך את הלולאה. מה תירצת? גם לשיטתך, בוא נמשיך, אז הקידושין ללוי לא חלו. מצוין. אז אם הם לא חלו, אז עכשיו הגט הוא תקף, נכון? אז אם הגט הוא תקף, אז מה הבעיה? עכשיו היא יכולה להתחתן ללוי. איך עצרת את זה? אולי כי זה הורדת חלות וזה החלת חלות? שמה? שזה להסיר חלות וזה להחיל חלות. כאילו, לתת גט זה אומר אתה מוריד ממנה את החלות של אשת איש, אבל שם עליה חלות גרושה. השאלה איך אתה מסתכל על זה, אתה גם שם עליה חלות גרושה, נגיד לכהן היא אסורה וכולי. טוב, לא יודע, צריך לחשוב. כי אני חושב שהנקודה היא שרב שמעון מניח עוד הנחה שהוא לא אומר אותה, אבל זה ברור שזה נמצא ברקע. שאנחנו מסתכלים בעצם, וזה אולי יהיה אחד הנושאים הבאים שחשבתי לדבר עליהם, אני לא זוכר אולי פעם דיברנו על זה, אני צריך להסתכל במחשב אני כבר לא זוכר, ברירה ותנאים וזה, דיברנו פעם? עוד איזה משהו כזה. לא זוכר, נבדוק. בכל אופן רב שמעון בעצם טוען פה את הטענה הבאה. הרי בעצם ההנחה שלנו היא שהכל קורה הרי באותו רגע. נכון? זאת אומרת אם היא נישאת ללוי, אז הגט מתבטל כבר אז. לא שהוא מתבטל עכשיו, עד עכשיו היא הייתה גרושה ופתאום עכשיו היא הופכת להיות אשת איש, אלא התברר שהיא אף פעם לא הייתה גרושה. זאת אומרת הכל חוזר אחורה לרגע מתן הגט. נכון? בעצם הכל קורה בו-זמנית, רק אנחנו מנתחים את זה שלב אחרי שלב. זה הגט והיא גרושה ואז היא נישאת לשמעון וללוי ואז מתבטל הגט ואנחנו ממשיכים. אבל כל העסק הזה בעצם קורה ברגע אחד של זמן, כי אנחנו חוזרים אחורה בזמן בגלל התנאי, נכון? רב שמעון טוען עוד טענה, חוץ מהטענה הזאת על החלות שאי אפשר להחיל, שלמרות שכל זה מתבצע ברגע אחד של זמן אנחנו פורסים את הציר הסיבתי כאילו הוא היה ציר של זמן. זאת אומרת מבחינתנו קודם האישה התגרשה ואחרי זה היא נישאה לשמעון ואחרי זה היא נישאה ללוי ואחרי זה, לא לפני זה, אחרי זה מתבטל הגט שנתן ראובן ואחרי זה לא חלים החלות של לוי וכן הלאה. זאת אומרת הכל מתפרס על פני ציר של זמן. להתקדם קדימה, אנחנו לא חוזרים אחורה. אנחנו הולכים עם הציר הסיבתי כל הזמן קדימה. כרונולוגית הציר הסיבתי הזה בעצם חי על מעגל מבחינת ציר הזמן. אבל אם מסתכלים במבט הסיבתי, אז אפשר ללכת כל הזמן קדימה. הרי אם אני יוצר את הציר הסיבתי ואני עכשיו רוצה לנתח איזה שהוא אירוע שקרה בתוך הציר. בדיוק. זה מה שרב שמעון עושה. אבל אתה יודע כבר שבסוף בסוף. לא אני לא יודע. עכשיו תראה. עכשיו אני מצרף עכשיו את שני העקרונות. א', שהציר הסיבתי נפרס כאילו שהוא ציר זמן, שהאירועים עליו הם עוקבים אחד אחרי השני ולא קורים בבת אחת. וב', העיקרון שרב שמעון אומר שכל חלות שהיא עוקרת את עצמה אז היא לא, אי אפשר להחיל אותה. עכשיו שניהם ביחד פותרים את הבעיה. למה? אני עכשיו, ראובן נותן גט לאישה. הגט הזה כשלעצמו לא עוקר את עצמו, היא יכולה לא להינשא ללוי והכל בסדר, נכון? אין שום בעיה. אז לכן הגט חל, אין שום בעיה להחיל את הגט הזה. אז עכשיו היא פנויה. היא נישאת לשמעון, אין בעיה היא אשתו והילדים הם כשרים. עכשיו שמעון גירש אותה, גם אין שום בעיה, זה לא פותר. עכשיו היא באה להינשא ללוי. עכשיו מה זה עכשיו? זה הכל קורה ברגע אחד, אבל זה עכשיו על פני הציר הסיבתי. אוקיי? עכשיו נוצרת בעיה. ברגע שהיא תינשא ללוי, הנישואין שלה ללוי יעקרו, כי כל הסיבות כבר קרו. הסיבות שיפקיעו, כי התנאי שנלווה לגט הראשון בעצם הוא זה שעושה את הבעיה. לכן כרגע כשהיא תחיל את הנישואין ללוי, קידושי לוי, כשלוי יקדש אותה, זה יפקיע את הקידושין. הקידושין לא הצליחו לחול. אומר רב שמעון, אם ככה הקידושין האלה לא חלים, כי זה קידושין שאי אפשר להחיל אותם. כל מה שקרה עד עכשיו נשאר. ואז מה יוצא? שהיא בעצם גרושה מראובן, נכון? והקידושין שלה ללוי לא חלו. נכון, למרות שאם היא גרושה אז למה שלא יחולו? בדיוק. הרי היא לא אשת איש. הם לא יחולו לא בגלל שהיא אשת איש, הם לא יחולו בגלל שהחלתם עוקרת אותם עצמם. ויש כלל בהלכה שחלות כזאת שאם מחילים אותה עוקרת את עצמה, חלות כזאת אי אפשר להחיל. זה כלל אחר, לא בגלל שהיא אשת איש היא לא נשואה. היא לא נשואה בגלל שאת הנישואין האלה אי אפשר להחיל. היא לא אשת איש, היא פנויה. הכל בסדר. אוקיי? אז יש פה זאת אומרת אתה צריך את הצירוף של שתי ההנחות של רב שמעון כדי לפתור את הלולאה הזאת של תוספות. גם את זה שאתה כל שלב אתה בודק אותו לגופו, אם הגירושין חלים אז אני כבר לא חוזר אליהם יותר, הם חלו. נקודה. אחרי זה הנישואין לשמעון, אין שום בעיה. אחרי זה הנישואין ללוי, פה אני בבעיה. למה? כי אם הם יחולו אז הם יתבטלו. אז זה חלות שמבחינת ההלכה אי אפשר להחיל ולכן היא לא חלה. אבל למה התחלת דווקא מהשלב הזה בלולאה? יכולת להתחיל משלב אחר. באיזה שלב? כי אתה התחלת מהשלב שהוא נותן גט. כי זה היה הראשון בזמן. אני מתחיל לפעול בציר הזמן ואז מגיע תנאי שקובע סיבתיות. הרי התנאי מחולל את הסיבתיות, נכון? ועכשיו אני ממשיך כאילו ללכת על ציר הזמן. האמת שזה גם ציר זמן אמיתי כי היא נישאה ללוי בזמן אחר כך, רק התנאי מחזיר אותי אחורה. אבל אני הולך על ציר הזמן האמיתי. רק אני לא חוזר אחורה למרות שיש תנאי, אלא אני מסתכל על זה כאילו שאני ממשיך קדימה למרות שהתנאי מחזיר אותי אחורה. כי הביטול של הגירושין בגלל שהיא נישאת ללוי הוא כאילו חזר אחורה, אבל מבחינתי זה משהו שקורה בשלב הבא, לא בשלב אחורה. כי זה תוצאה מבחינה סיבתית, למרות שזה חוזר בציר הכרונולוגי זה חוזר אחורה, בציר הסיבתי זאת תוצאה, לכן זה קורה אחר כך. אבל יבוא הבעל ויגיד מהרגע שנישאת ללוי. היא לא נישאת ללוי. לא, היא לא נישאת ללוי. הקידושין לא חלו, כי קידושין כאלה שאם הם חלים הם לא חלים, אי אפשר להחיל אותם. אז היא לא נישאת ללוי. אז תשאל, אבל למה היא לא נישאת ללוי, הרי היא גרושה מראובן, היא לא אשת איש, למה שלא תינשא ללוי? הנה עכשיו אני יודע שהם לא יחולו. בדיוק. זאת אומרת זה לא בגלל שיש אשת איש של ראובן. תוספות הרי אומר שהנישואין ללוי לא תופסים. אומר רב שמעון, מה שהנישואין ללוי לא תופסים זה לא בגלל שיש אשת איש של ראובן. היא לא אשת איש של ראובן, הגט חל, אלא בגלל שזה סוג של חלות שאם היא חלה אז היא לא חלה, חלות כזאת אי אפשר להחיל. עכשיו שני העקרונות האלה ביחד פותרים את כל הלולאות שאני מצליח לחשוב עליהן. אתם עוצרים את הלולאה. כן, אתה פשוט אתה הולך על סדר האירועים, ממשיך עם הסדר הסיבתי, במקום שבו אתה נתקע אתה עוצר, כל מה שקרה עד עכשיו קרה. אתה לא חוזר אחורה. ואז אני אתן לכם דוגמאות לעוד לולאות, אספנו פה הרבה לולאות בספר, הספר החמישי בסדרה שלנו. אתן לכם למשל דוגמא אחרת. ראובן גירש את אשתו על מנת שתנשא לשמעון, שכן תנשא, לא כמו בגמרא, בסדר? והלכה אישה ונישאה ללוי, ואחר כך עזבה את לוי בלי גט ונישאה לשמעון. בלי גט ונישאה לשמעון. אז מה הדין במקרה כזה? אם היא נישאה לשמעון אז התקיים התנאי של ראובן, נכון? אז בעצם היא מגורשת מראובן, ממילא הנישואין של ללוי תקיפים. אבל הוא גירש אותה בלי גט, אז היא עדיין אשתו של לוי. עכשיו היא הולכת ונישאת לשמעון, היא לא יכולה להינשא לשמעון כי הרי היא אשתו של לוי. אבל אם היא לא נישאה לשמעון, אז היא לא קיימה את התנאי, אז היא לא מגורשת, אז היא לא אשתו של לוי. אם היא לא אשתו של לוי היא לא צריכה גט ממנו בשביל להתחתן עם שמעון. עוד פעם אותה לולאה. עוד דוגמה אחרת, יש למשל כן, מי שמגרש את אשתו בתנאי של מעכשיו ולאחר ל'. בסדר? ובמשך ה-ל' יום האלה היא צריכה להיזהר מלאכול דבר איסור. אם היא תיזהר שלושים יום מדבר איסור אז זה יהיה גט. ואם היא תטעם דבר איסור אז זה לא יהיה גט. עכשיו בתוך השלושים יום היא נדרה קונם על כיכר שהיא לא תאכל. בסדר? בעלה, זה שגירש אותה, הפר לה ביום שומעו. אוקיי? עכשיו היא אכלה את הכיכר על פי ההפרה שלו, הוא הפר לה. עכשיו השאלה אם היא מגורשת או לא. הרי אם הוא הפר לה אז הכיכר לא אסורה עליה, נכון? אז אין בעיה, היא לא אכלה דבר איסור. אם היא לא אכלה דבר איסור אז היא מגורשת. אבל אם היא מגורשת אז הוא לא בעלה, רק בעלה יכול להפר לה. אז היא עברה איסור. אז אם היא עברה איסור אז הגט לא חל, וכן הלאה. בסדר, אז זה דוגמה לזה. יש המון, אספנו פה כמה וכמה, יש עוד, לא הכל הבאנו פה. יש עשרות כאלה בגמרות משעשעות. גט נכתב לא לשמה ובשבת העביר עליו קולמוס לשמה. בסדר? בשבת אני מעביר על הכתב של הגט קולמוס וזה נכתב לשמה, במזיד. עכשיו הכותב גט במזיד בשבת זה מומר. כותב בשבת עובר על איסור מלאכה בשבת, אז זה לא גט. אבל אם זה לא גט אז הוא לא מומר, כיוון שהכתב כבר היה כתוב. רק אם אתה הופך אותו לגט אז לכתוב על כתב שכבר כתוב אתה עובר על מלאכת כותב. כי מה שאתה חוזר על כתב שכבר קיים זה לא מלאכת כותב, רק אם אתה הופך אותו לגט לשמה, זאת אומרת אתה הופך אותו לגט כשר, זה נקרא שאתה כותב. אבל אם אתה הופך אותו לגט כשר אז אתה מומר, אז הגט הוא לא כשר. אם הגט הוא לא כשר, לא הפכת אותו לגט כשר, לא עברת על כותב, אז אתה לא מומר, וכן הלאה. בקיצור יש הרבה דוגמאות כאלה. בכל אחת מהן, אני כבר לא אעשה את זה כאן, אבל בכל אחת מהן אפשר ללכת עם שני העקרונות של רבי שמעון שקופ וזה פותר את כל הלולאות האלה מכל הסוגים. ובמנחת חינוך יש כמה וכמה כאלה. מה שמעניין זה שבתנאי הזה של הנדרים שבעלה הפר לה, שמה לדעתי, אני לא מאה אחוז בטוח אבל לדעתי, מספיק העיקרון השני של רבי שמעון, לא צריך את הראשון בשביל לפתור אותו. מספיק שאנחנו הולכים על הסדר בלי להזדקק לעיקרון הזה שכל חלות שאם מחילים אותה היא מבטלת את עצמה אי אפשר להחיל אותה. גם בלי זה אנחנו פותרים את הבעיה. זה מאוד מעניין, רק העיקרון שאותו רבי שמעון לא כותב אלא מניח במובלע הוא מספיק בשביל לפתור את הבעיה הזאת. טוב, זה כבר שייך ללולאות אחרות, לא חשוב.