פרק הכונס – שיעור 4

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בואו נתחיל. בשיעור הקודם התחלנו להתעסק ברמת השמירה שנדרשת מבן אדם שבא לשמור להיפטר מניזקי ממונו. ראינו מחלוקת תנאים משולשת בדף מ"ה, מ"ו. רבי מאיר סובר שגם בתם וגם במועד צריך שמירה מעולה. רבי יהודה אומר שבתם צריך מעולה ובמועד פחותה. ורבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין, והסברתי שזה רק במועד, בתם כנראה שמירה מעולה. ורבי אליעזר בן יעקב אומר שבשניהם מספיקה שמירה פחותה, זה דעה שמופיעה שם בגמרא ולא במשנה. לפני שאני ממשיך וקצת ניכנס להסביר את הדעות השונות, שנייה אחת, רק רגע. אז אני רוצה להזכיר את שתי האפשרויות שראינו לגבי חיוב נזיקי בכלל. אמרתי שיש הרבה אחרונים מדברים על זה, שיש שתי אפשרויות להבין את החיוב הנזיקי. אפשרות אחת זה לראות ברשלנות בשמירה את עילת התביעה, אדם שהתרשל בשמירה הזאת סיבה לתבוע ממנו תשלום על מה שקרה בעקבות זה, והדרישה שהמזיק יהיה ממונו זה בגלל הדבר שהוא לא ממונו הוא לא צריך לשמור עליו. והדעה השנייה אומרת שזאת אחריות על מה שממונו מעולל, כאשר הרשלנות בשמירה הזאת טענה פוטרת. זאת אומרת אם שמרתי כמו שצריך, אז אני יכול להיפטר מהתשלום. דיברנו קצת על הנפקא מינות, אמרתי שלדעתי יש מעט מאוד אם בכלל. הנפקא מינה העיקרית הייתה חובת הראיה בין הפני יהושע והחזון איש, וניסיתי להראות שגם זה כנראה לא כל כך נפקא מינה, לפחות לכיוון אחד. ואני מזכיר עוד משהו שראינו שמה, שאדם ששיסה, אחת הראיות שלי לזה שזאת לא מחלוקת דיכוטומית זה הבאתי שגם הפני יהושע וגם החזון איש מדברים על אדם ששיסה את הכלב של עצמו, שבמצב כזה הטענה היא שהוא פטור כמו במשיסה כלב של חברו. ואמרתי שהדרך היחידה להסביר את זה זה אם אני מבין שאני מגלגל את החיוב של הכלב עצמו על הבעלים. וכן, הבעיה הייתה שאם אני רק מתרשל בשמירה אז אני חייב, אז פה לא כששיסיתי, פה לא כשהתרשלתי בשמירה, אני הייתי הגורם הפוזיטיבי לנזק. אז במצב כזה איך יכול להיות שאני אהיה פטור? הטענה שלי הייתה שאם התרשלתי בשמירה אז יש חובה על הכלב, חיוב על הכלב לשלם. וכיוון שהכלב הוא לא בר הכי, לא עומד לדין, אז מגלגלים את החיוב הזה לבעלים של הכלב. אבל אם אני שיסיתי את הכלב, אז ברור שהאשמה שלי אשמה מלאה, לכן אם היה חיוב על הכלב היו ודאי מגלגלים אותו אליי, אלא שעל הכלב עצמו אין חיוב, כי הכלב עצמו לא הזיק אלא מישהו שיסה אותו, ולכן הכלב בעצמו פטור, ממילא אין את מה להעביר אליי. למה אני מזכיר את זה? כי אני עוד רגע אעיר על זה משהו, אבל אני רוצה להוסיף עוד אפשרות אולי אפילו פשוטה יותר בצד הזה שזאת אחריות על ממוני המזיק. אני הסברתי שבעצם זה חיוב על ממוני שהזיק ומגלגלים את החיוב אליי. אבל ההסבר הפשוט יותר זה הסבר שנתלה באיזשהו סוג של אחריות, אפשר לקרוא לה ביטוחית. זאת אומרת אני כבעל הכלב או בעל השור, לא משנה שהזיק, אני אחראי כמו חברת ביטוח לפצות את מי שנזק. חברת הביטוח לא משלמת כי היא אשמה. בחברת הביטוח אנחנו לא דנים אם היא שמרה כמו שצריך, אם היא פשעה או לא פשעה, כל זה לא רלוונטי. היא אחראית כי היא התחייבה לתת ביטוח על אירועים כאלה ואחרים. במקרה של ממון המזיק התורה בעצם קובעת שיש על הבעלים, לפי התפיסה הזאת, שיש על הבעלים אחריות ביטוחית, וברגע שהממון שלי הזיק אני חייב לשלם. זאת אפשרות אחרת להבין. את החיוב של האדם מעצם העובדה שממונו הזיק, לא בגלל הרשלנות בשמירה. לפי התפיסה הזאת עולה שאלה במובן מסוים הפוכה. למה באמת אם שמרתי כמו שצריך אני פטור? אני פשוט אחראי על נזקי ממוני, זה לא שאלה של אשמה. אז מה זה משנה אם שמרתי כמו שצריך? למה זה רלוונטי? במקרה שבהבנה הקודמת שאמרתי שמגלגלים את הנזקים שהממון שלי עשה עליי, ואם שמרתי כמו שצריך אז הוא בעצם פעל נגד מה שניסיתי לעשות. אני ניסיתי לעצור אותו והוא יצא בכל זאת. במצב כזה לא מגלגלים את החיובים שלו עליי. אבל לפי התפיסה הביטוחית, אז השאלה היא למה למה פוטרים אותי מלשלם אם שמרתי כמו שצריך? חברת הביטוח לא צריכה לשמור, וגם אם היא תשמור זה לא משנה שום דבר. זה לא יפתור אותה מלשלם, כל עוד הפוליסה מחייבת אותה לשלם על מקרה מסוים אז היא תצטרך לשלם. למה הרשלנות בשמירה היא בכלל רלוונטית לדיון? אז הטענה היא שכנראה אנחנו רואים בהיזק מהסוג הזה איזשהו כמו כוח עליון. שוב פעם נמשיך במונחים של חברת ביטוח. חברת ביטוח שהתחייבה לבטח רכב, אוקיי, והרכב נשרף. אם הרכב נשרף, אני עוד פעם לא בקי בדיוק, אבל לפחות בחלק גדול מהמקרים הרכב לא מבוטח. זה כוח עליון. לא יודע, יצא ברק מהשמיים ושרף את הרכב. זה כוח עליון לא נכלל בביטוח. במובן הזה יכול להיות שזה גם הכוונה אצלנו. כאשר שמרתי את השור כמו שצריך, אז העובדה שהוא הזיק זה איזשהו סוג של כוח עליון. על כוח עליון אין ביטוח. זאת אומרת אני לא חייב באחריות של משהו שהוא כוח עליון. אולי אפילו בניסוח אחר אפשר לומר שברגע שאני שמרתי כמו שצריך והשור או הכלב הזיקו, זה אומר שבעצם היה פה משהו אחר שמעורב פה, אחרת איך זה קרה? הרי שמרתי כמו שצריך. איך קרה הנזק? משהו היה מעורב פה. זאת אומרת יש פה איזשהו גורם חיצוני כלשהו שהוא בעצם גרם לתוצאה הזאת. וכיוון שכך האחריות הביטוחית לא מוטלת עליי, כמו הכוח עליון מה שאמרתי קודם. כנראה שכך צריך להבין את הפטור של אדם ששמר כמו שצריך לפי התפיסה הזאת.

[Speaker B] אפשר להציע עוד הסבר? כן כן. גם לפי התפיסה הביטוחית אפשר לשאול כמובן מה הטעם שבדיוק הבעלים האומלל אמור להיות חברת ביטוח לכולם עבור הממון שלו? ואני חושב שהתשובה פשוטה, גם אם התפיסה היא ביטוחית טעם החיוב הוא התביעה על הבעלים לשמור ולכן במקום שהוא לא שמר אז מגלגלים עליו את התביעה באמת בפורמט הביטוחי. זה באמת מצמצם את הנפקא מינות למינימום.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אז מה בדיוק ההבדל בין זה לבין הרשלנות בשמירה? אין הבדל.

[Speaker B] לדעתי אין הבדל אבל זה אני. החקירה מפוקפקת בעיניי בדיוק מהסיבה הזאת. כן.

[הרב מיכאל אברהם] חזרנו חזרה לשם. אני אומר עוד פעם, אבל אם אני בכל זאת מציג פה שתי אפשרויות אין טעם להביא את האפשרות הזאת סתם.

[Speaker B] לא, אבל אני אומר זה טענה מהותית, אני לא אומר את זה לחומר הקושיה. אני באמת לא מבין למה לחייב מישהו בחברת ביטוח אם הוא לא באמת אשם.

[הרב מיכאל אברהם] זה בעיניי פשוט לגמרי. ברגע שהממון למה אדם מועד לעולם? הוא לא אשם, מה אתה רוצה ממנו?

[Speaker B] לא, אז זה באמת מחלוקת ראשונים. יש כאלה שאומרים שתמיד צריך איזה מרכיב של אשמה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל לפי אלו שאומרים שזה גם באונס.

[Speaker B] אז אני מבין שזה משהו פורמלי. היות שאי אפשר לברר תמיד את האשמה שלך אז מטילים את זה בצורה של ביטוח.

[הרב מיכאל אברהם] בטח בטח שאפשר לברר, כמו בכל דבר. כמו בכל פטור של אונס תגיד אי אפשר לברר. מה זאת אומרת? בטח אפשר לברר אם זה היה אונס או לא.

[Speaker B] לא, האונס כאן, האונס של אדם המזיק הוא הרבה יותר מהאונס של שומר חינם. זה יש דרגות בעניין, כי אפילו אם הבנאדם הלך לישון ליד כלים אומרים שזה נקרא שהוא לא אנוס מפני שהוא יכול היה לדעת את זה. שומר חינם אני לא חושב שזה לא אותה דרגה. בקיצור הטענה שלי היא שייתכן

[הרב מיכאל אברהם] שזה לא אותה קודם כל מי אמר שזה לא אותה דרגה? וב' אני גם לא מסכים אפילו אם זה לא אותה דרגה, אני לא רואה מה פתאום להגיד את זה שאי אפשר לבדוק. אפשר לבדוק!

[Speaker B] לא, כי עם כל אשמה הכי קטנה, הטענה שלי היא פשוטה, אם כל אשמה הכי קטנה גורמת לך להתחייב על נזקי הגוף שלך אז ההיגיון אומר שהברירת מחדל זה שאתה חייב.

[הרב מיכאל אברהם] זו ברירת מחדל, אבל אם אני אביא ראייה?

[Speaker B] איך אפשר להוכיח כזה דבר? מה הבעיה להוכיח?

[הרב מיכאל אברהם] היו עדים הם ראו שזה היה אונס גמור.

[Speaker B] אז באמת יש ראשונים שאומרים ש אני

[הרב מיכאל אברהם] לא מדבר על הראשונים האלה אתה מחזיר אותי שוב פעם אליהם. אני מדבר על לפי ראשונים שגם באונס גמור זה ככה. אוקיי, יכול להיות שזה לא סביר. הנקודה אני חושב שגם לא צריך להידחק לכל זה. זו סברה ממש פשוטה אני לא רואה מה הבעיה. בנאדם אחראי למה שהוא עושה וכנ"ל למה שממונו עושה בגלל שזה שלו הוא צריך לשאת בתוצאות. אני אתן אשאל שאלה הפוכה, שאלתי את זה גם באחת השיעורים הקודמים, הניזק כן אשם? למה אתה מגלגל את זה עליו?

[Speaker B] לא מגלגל את זה עליו.

[הרב מיכאל אברהם] זה כן מגלגל את זה עליו, זה עובדה שהנזק התרחש. אני לא גלגלתי את הנזק. לא, ברור עובדה, אבל ברגע שאתה לא מפצה אותו, בסופו של דבר דה-פקטו גלגלת את זה עליו.

[Speaker B] כן, אבל צריך טעם בשביל התערבות שיפוטית. פה אני אומר אני לא עושה כלום.

[הרב מיכאל אברהם] אבל השאלה היא מה זה נקרא להתערב.

[Speaker B] להתערב זה לחייב מישהו לשלם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, זה בדיוק הנקודה, כמו שגם הסברתי בחזון אי"ש. לא נכון, להתערב זה לפטור, כי בסופו של דבר ברגע שהממון שלי הזיק קודם כל אני אחראי לשאת בתוצאות ולנקות את הניזק.

[Speaker B] אז זה השאלה שלי, מאיפה האחריות הזאת נובעת? בלי הדיון של אשמה זה לא מספיק.

[הרב מיכאל אברהם] בלי אשמה, בלי אשמה, עצם העובדה שזה ממוני, אחריות עלי לכל מה שהדבר הזה עושה, מה זאת אומרת? למה?

[Speaker B] לא, צריכים הסבר לזה, אני לא מקבל את זה סתם כתורה מן השמים. למה?

[הרב מיכאל אברהם] סברה פשוטה בעיניי, לא יודע.

[Speaker B] זה שזה ממון שלי זה מחייב אותי לגמרי בנזקים שלו?

[הרב מיכאל אברהם] לגמרי. זה הזכרתי שהצפנת פענח אפילו מביא לגבי שביתת בהמתו, אומר זו אותה סברה, ברגע שבהמתי מחללת שבת אני עברתי איסור. למה? כי היא בהמתו.

[Speaker B] אבל זה כתוב בתורה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה קשור? אבל למה התורה כותבת את זה?

[Speaker B] כי אותו דבר, כי אתה היחיד שיכול לדאוג לזה שהיא לא תעבוד בשבת. לא, למה?

[הרב מיכאל אברהם] למה אני צריך לדאוג לזה בכלל? מה אכפת לי שהיא תחלל שבת?

[Speaker B] כי אין מישהו אחר שידאג.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא צריך לדאוג,

[Speaker B] אבל התורה רוצה שהיא לא תעבוד בשבת. למה היא רוצה? טוב, למה היא רוצה שאני לא אעבוד בשבת? כנראה שזה נראה לה שבת לא יפה כשבהמות עובדות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בהמות של יהודי.

[Speaker B] נכון, אבל למה אני המסכן שחייב לדאוג לזה? זה בגלל שאני הכי יכול לעשות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה הולך הפוך, הרי זו בדיוק הנקודה, למה התורה רוצה שהבהמה לא תעבוד בשבת? כי כשהבהמה עובדת בשבת זה כאילו שאני עבדתי. הפריפריה שלי.

[Speaker B] לא, או שזה לא יפה בשבת שבהמות עובדות.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה לא יפה? זה ניסוחים משונים. ברור שזה חלק מהשביתה של האדם עצמו. כאשר הפריפריה שלו לא שובתת, יש פה באיזשהו מובן חוסר שביתה שלו. הממון הוא איזשהו פריפריה שלי, כשהוא עושה משהו זה כאילו שאני עשיתי משהו. זאת הטענה גם על ממונו המזיק, אותו רעיון, אני חושב שזה סברה פשוטה, אני לא יודע, טוב, כל אחד יבחר לעצמו. אוקיי. בכל אופן, רק אני אעיר עוד משהו, שלפי התפיסה הביטוחית הזאת, נדמה לי שאי אפשר להסביר את הפני יהושע והחזון אי"ש שהבאתי שם דף כ"ג, על משסה כלב של עצמו. כי אם אני שיסיתי כלב של עצמי, לפי התפיסה הביטוחית ודאי שאני אהיה חייב. הדרך היחידה להסביר את מי שאומר שזה פטור, זה אני חושב לפחות זה רק באופן שהסברתי בפעם הקודמת, שבעצם על הכלב עצמו אין חיוב ומגלגלים את החיובים של הכלב על הבעלים. אבל לפי התפיסה פה שזה פשוט חברת ביטוח, אז במקום שזה כוח עליון אז פוטרים את חברת הביטוח, אבל פה כשהכוח העליון, כן מנהל חברת הביטוח עצמו, יבוא ויפתח את הדלת של הרכב שלי ואז הרכב ייגנב, ואז החברה תגיד לי לא לא זה כוח עליון, הגנב מצא הרכב פתוח, אני לא אחראי. אם מנהל חברת הביטוח עשה את זה אז אל תספר לי סיפורים. ושוב פעם, לא שאלה של אשמה, אתה חייב חיוב ביטוחי, זו חיוב נזיקי, אך לא פוטרים אותך מהחיוב הנזיקי כי הדבר הזה לא נחשב כוח עליון, אתה בעצמך עשית את זה, אז אין לך טענת פטור, לא שזה שאתה עשית את זה זה המחייב, זה לא המחייב. אז אני חושב שאותו דבר גם כאן, ולכן בדין הזה של המשסה כלב של עצמו נדמה לי שלפי התפיסה הביטוחית אי אפשר להסביר את זה. זאת אומרת הפני יהושע והחזון אי"ש שם אני עדיין עומד בהסבר שנתתי שם הוא ההסבר היחיד האפשרי. אוקיי, זה רק תזכורת עם תוספת קלה לגבי הניסוח הביטוחי, ועכשיו אני רוצה לחזור להערה שהערתי גם בשיעור הקודם לגבי הסברה של רבי יהודה. רבי יהודה אומר שעל שור תם צריך שמירה מעולה ועל שור מועד מספיקה שמירה פחותה. ושאלתי הרי זה הפוך להיגיון, זה הפוך להיגיון בגלל ששור תם הוא בחזקת שימור להלכה שפלגא נזקא קנסא, אז שור תם הוא בחזקת שימור, אז דווקא שמה אתה צריך שמירה מעולה, ובשור מועד שכשמו כן הוא מועד להזיק, דווקא שמה מספיקה שמירה פחותה. לכאורה זה הפך ההיגיון. הערתי שם שברבי יהודה עצמו זה אילוץ שיוצא מהפסוקים, זאת אומרת באמת תפיסתו הראשונית של רבי יהודה היא לא כזאת, תפיסתו הראשונית של רבי יהודה הייתה שבעצם שור מועד לא יכול להיות יותר חמור משור תם, אבל בגלל ש יש שמה גזירה שווה והריבוי אחר הריבוי וכולי, אז זה בא למעט ובסוף זה שמירה פחותה. לכן השאלה ברבי יהודה עולה רק אחרי שגומרים את כל המיעוטים והריבויים של התורה, בסוף בסוף זה יוצא הדין והדין הזה עצמו איכשהו יוצא טעון הסבר. אמרתי שזה שזה יוצא מפסוקים זה לא פוטר אותנו מהסבר, מאחורי דין שכתוב בפסוקים גם צריך להיות איזושהי הבנה, איזשהו הסבר. אולי לא תמיד אפשר להבין אותו אבל לחפש בוודאי כדאי. מעבר לזה אמרתי שאם זה יוצא מדרשה, אז בדרשה אפילו סביר שאפשר להבין את זה כי הדרשן בעצמו השתמש בסברה הזאת כדי להגיע למסקנה שלו. דרשה אף פעם לא מביאה אותך למטרה אם לא מעורבת פה איזושהי סברה. לכן כל השאלה של דרשינן טעמא דקרא לא רלוונטית בדרשות, רק בפשטי הכתובים. בכל אופן אז זה רבי יהודה. אבל ברבי אליעזר זה עוד הרבה יותר חזק, כי לפי רבי אלעזר בן יעקב, סליחה, כי רבי אלעזר בן יעקב אומר שבמועד מעיקר הדין היה צריך להיות שבתם יש שמירה מעולה ובמועד יהיה מספיק שמירה פחותה. אלא שלומדים גזירה שווה מועד מתם. רגע. כן, סליחה. לומדים מגזירה שווה תם ממועד, שכמו שבמועד שמירה פחותה גם בתם שמירה פחותה. זאת אומרת לולא הגזירה שווה הייתי חושב שבמועד שמירה פחותה ובתם שמירה מעולה. ושוב פעם עולה אותה שאלה שנשאלת על רבי יהודה למסקנה עולה לרבי אלעזר בן יעקב לפני הגזירה שווה בהווה אמינא. כן? למה צריך את הגזירה שווה? כי לולא הגזירה שווה היינו חושבים שבתם צריך שמירה מעולה ובמועד מספיקה שמירה פחותה, אז עושים גזירה שווה שגם בתם מספיקה שמירה פחותה. והשאלה היא למה? למה באמת היינו חושבים בלי הגזירה שווה שבתם צריך שמירה יותר חזקה ממועד? עכשיו יש פה, אני אשתף אולי את הקובץ, יש פה במאירי, תראו את הקטע הזה: ורבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור, שהמועד הואיל והכתוב תלה עניינו בחסרון שמירה שנאמר ולא ישמרנו בעליו, הורה שבשמירה כלשהי דיו. ויראה לי הטעם הואיל וקול יש לו אף הבריות ראויות להישמר ממנו. כן, אז הוא מסביר את דעת רבי יהודה והוא אומר המועד כתוב ולא ישמרנו בעליו. ראינו שזה הפסוק כתוב במועד. אז רואים מהפסוק שבשמירה כלשהי מספיק. ולא ישמרנו בעליו כאילו אם לא ישמרנו בכלל, משמע שאפילו שמירה פחותה מספיקה לגבי שור מועד. אבל זה כתוב על שור מועד. בשור תם זה נשאר בעינו שצריך שמירה מעולה. אבל זה כמובן רק דיוק מהפסוק. הייתי אומר אוקיי, אחרי שדייקת את זה מהפסוק, למה לא תגיד שגם בשור תם תוריד אותו לדרגה של מועד כי הרי לא ייתכן ששור תם יהיה יותר משור מועד? אז הוא אומר ויראה לי הטעם הואיל וקול יש לו, לו הכוונה כנראה למועד, כלומר שור מועד שכבר נגח יש לו קול האנשים יודעים שמדובר פה בשור מועד, אף הבריות ראויות להישמר ממנו. כן, אז בעצם אנשים יודעים שמהשור הזה צריך להיזהר ולכן בעצם דווקא בשור מועד מספיקה שמירה פחותה. שור תם שאנשים לא יודעים להיזהר אז צריך שמירה מעולה. עכשיו פה יש שני דברים שלכאורה שתי סיבות או שני נימוקים בעצם שהוא מציע. זה לא מוצג כשני נימוקים אלא כמקור וטעם. אבל שימו לב, הואיל והכתוב תלה עניינו בחסרון שמירה שנאמר ולא ישמרנו בעליו הורה שבשמירה כלשהי דיו. היה מקום לומר שההבדל בין שור תם לשור מועד זה שבשור מועד החיוב הוא בגלל רשלנות בשמירה ובגלל שלא שמרת. כן, ולכן זה מה שהוא אומר שהמועד הואיל והכתוב תלה עניינו בחסרון שמירה. אז היסוד המחייב הוא חסרון שמירה. ברגע ששמרתי שמירה פחותה אי אפשר להגיד שלא שמרתי. אז הרעיון שעומד מאחורי זה שבשור מועד… החיוב מבוסס על הרשלנות בשמירה, שהבאתי קודם את התזכורת בשתי האפשרויות. בשור תם זה לא כך, כי הרי שור תם סתם שוורים בחזקת שימור. אני לא צריך לשמור, וזה שלא שמרתי זאת לא סיבה לחייב אותי. נכון? אלא מה? יש פה חיוב של אחריות, אחריות ביטוחית, תקראו לזה משהו כזה, למרות שזה קנס, אז עוד מעט אני אעיר על זה, אבל אחריות כלשהי. זה התשלום בשור תם וזה לא חיוב בגלל רשלנות בשמירה אלא חיוב של אחריות ביטוחית או אחריות. וכיוון שכך, אז בשביל לומר שאתה יצאת ידי חובת האחריות שלך, צריך שמירה מעולה. ואם הרשלנות בשמירה היא העילה המחייבת, מספיק שמירה פחותה כדי שכבר אני לא אצטרך להתחייב. אבל בשור תם האחריות היא המחייבת. רק אם שמרתי כמו שצריך אני איפטר. בשביל להיפטר צריך… ברגע שהשמירה היא הטענה הפוטרת, אז צריך שמירה טובה. לא מספיק שמירה כלשהי, כי בסיסית אתה חייב. אתה צריך לעמוד בסטנדרט גבוה יותר כדי להיפטר. ככה נראה לפחות מהמאירי להבין את לשונו בהתחלה. ואז אבל ההמשך לא באמת מובן, מה זה ויהיה לי הטעם הואיל וכל יש לו? אז לא צריך להגיע לזה, אלא בגלל שבשור מועד החיוב הוא רשלנות בשמירה ובשור תם זה חיוב אחריות, לכן פה מספיקה שמירה פחותה ופה צריך שמירה מעולה. אז למה צריך את הטעם הזה שכל יש לו וגם הבריות ראויות להישמר ממנו? אז נראה לי שאפשר להגיד את זה בכמה צורות. קודם כל, אפשר היה להבין שבחלק הראשון הוא מדבר רק על לשון הפסוק. אומר הואיל והמועד, הואיל והכתוב תלה עניינו בחסרון שמירה, שנאמר ולא ישמרנו בעליו, הורה שבשמירה כלשהי דיו. זה לא נימוק, זה מקור. הוא לא הסביר למה. הוא רק אומר כיוון שהכתוב אומר ולא ישמרנו בעליו, זאת אומרת הכתוב תולה את החיוב בזה שהבעלים לא שמר. מה פירוש לא שמר? לא שמר כנראה לא שמר בכלל. זאת אומרת אז אפילו שמירה פחותה מספיקה כדי לפטור. זה המקור. ההסבר זה כי כל יש לו ולכן הבריות יכולות להישמר ממנו. אוקיי? אז זה מקור והסבר, זה לא שני הסברים. ואז באמת הואיל והכתוב תלה עניינו בחסרון שמירה, זה לא בא להגיד שעילת התביעה זה הרשלנות בשמירה, ככה הזדקקות לחקירה הזאת של האחרונים, אלא לא. זה פשוט פירוש של המילים בפסוק ולא ישמרנו בעליו. הוא מדייק את זה מהמילים בפסוק. עכשיו פה עוד נקודה שצריך לשים לב אליה, זה שהסברה הזאת היא סברה בעייתית. שזה שהבריות ראויות להישמר ממנו ולכן בשור מועד מספיקה שמירה פחותה, הרי אעיר שתי הערות. א', גם הבעלים אם ככה בשור מועד יותר אשם. הבעלים גם צריך לדעת שצריך לשמור פה וגם הניזקים צריכים לדעת שהם צריכים להישמר פה. למה הוא לוקח דווקא את הצד של הניזקים בתור סיבה להקל ולא את הצד מצד הבעלים שזה דווקא סיבה להחמיר? כי זה שור מועד. אתה צריך להבין ששור כזה צריך לשמור. דבר שני, ואולי זה רק המשך של הדבר הראשון, אז למה לא רואים את זה לגבי החיוב התשלומים? אם בשור מועד הבריות צריכות להישמר ממנו, אז שתשלם חצי נזק בשור מועד. אתה באמת לא כל כך אשם כי הרי הניזק היה צריך להבין שעליו להישמר. בתשלומים לא רואים את זה. רק בשמירה רואים את זה. בתשלומים להיפך, שור מועד משלם נזק שלם. שור תם לא משלם כלום באופן עקרוני מן הדין, רק חצי בתור קנס. למה? הרי אם באמת בשור מועד הניזק יש לו אשם תורם, אז הייתי מצפה שדווקא בשור מועד ישלמו פחות. לכן הסברה הזאת קצת קשה בעיניי. אז מצד אחד פשוטו של הלשון של המאירי נראה כמו האפשרות הראשונה שהעליתי. שהחלק הראשון של דבריו הוא לא הסבר אלא מקור. הוא מדייק את זה מהפסוק לגבי שור מועד ואחרי זה הוא מציע איזשהו סוג של הסבר, הסבר בעייתי. אבל יכול להיות בגלל הקשיים האלה, יכול להיות שהוא אומר ככה. בתם, הרי אנשים לא יודעים שצריך להיזהר ממנו. נכון? אבל גם הבעלים לא יודע את זה. נכון? גם הוא לא יודע שהשור הזה הוא נגחן כי הוא עוד לא נגח בינתיים. זאת אומרת יש פה צד להקל מצד הבעלים ויש צד להחמיר מצד הניזקים. אוקיי? אז מה לעשות עכשיו? זה קצת חוזר למה שאמרתי לבנימין קודם. אז מה לעשות עכשיו? הרי גם הניזק לא אשם. אז על מי להשית את הנטל? אז הגמרא אומרת, לפחות את הפלגא נזקא קנסא באופן עקרוני אתה לא צריך לשלם, אבל פלגא נזקא קנסא כן מטילים עליך כדי לעודד אותך בכל זאת לשמור. או בעצם חוצים את התוצאות בין המזיק לבין הניזק. אז סביר מאוד שאם התפיסה היא כזאת, אין פה הסיבה המחייבת היא לא רשלנות בשמירה. פה ברור שהמחייב זו אחריות. ביטוח אם תרצו. אז אני בעצם אומר לך, דע לך, אם השור שלך יזיק אתה תשלם חצי נזק. לא בגלל שאתה אשם ולא בגלל שהתרשלת בשמירה, אלא אני מטיל עליך איזשהו סוג של אחריות, כי היכי דלינטריה לתוריה. לא משנה, אבל אני מטיל עליך איזשהו סוג של אחריות. אז זה אומר שהתשלומים בשור תם הם תשלומי אחריות. לעומת זאת בשור מועד, מה התורה אומרת? ולא ישמרנו בעליו. הרי אתה עצמך צריך לדעת שהשור המועד, שהשור המועד הוא שור נגחן. ולכן היית צריך לשמור. אז בשור מועד החובה עליך לשלם היא חובה כתוצאה מרשלנות בשמירה. זו לא חובת אחריות. פה אתה ידעת שאתה צריך לשמור והתביעה אליך זה למה לא שמרת. עכשיו נכון שגם אומר המאירי, נכון שגם הצד השני אבל היה אמור לדעת שהוא צריך להישמר כי זה שור מועד. אז לכן דורשים ממך שמירה פחותה. אבל עדיין החיוב שמוטל עליך הוא חיוב למה לא שמרת. רק שהרף של מה נקרא לשמור, זאת אומרת מה יפטור אותך מהחיוב הזה, זו שמירה פחותה בגלל העניין הזה שגם הצד השני היה אמור להיזהר. אבל אם זה לא קרה, תשלם נזק שלם, כי אתה היית צריך לדעת שהשור הזה הוא שור מועד ולכן אתה צריך לשמור עליו. אם אפילו שמירה פחותה לא שמרת, אז אתה צריך לשלם את מלוא הנזק. ואז אם אני מבין את זה כך, אז אני בעצם מחבר את שני ההסברים ביחד. אני בעצם קורא את תחילת המאירי לא בתור רק הסבר של הפסוק אלא באמת בתור הסבר, והטעם זה רק המשך. הוא אומר שהחלק הראשון אומר תלה עניינו בחיסרון שמירה של המועד, כי כתוב ולא ישמרנו. ובשור תם העילה הנזיקית זאת האחריות. זה לא הרשלנות בשמירה. ולמה מספיקה שמירה פחותה בשור מועד? בסדר, יכולה להיות רשלנות בשמירה היא העילה הנזיקית, אבל ידרשו ממך שמירה מעולה. למה שמירה פחותה? אומר לא, שמירה פחותה מספיקה כי גם האנשים האחרים יודעים שהם צריכים להיזהר מהשור הזה. אז רק המשך של מה שהוא אמר בחלק הראשון. בניסוח שלישי, שאולי הוא לא סותר בהכרח את הניסוח הקודם, בניסוח שלישי הייתי אומר זה מה שאמרתי בפעם הקודמת בקצרה, שהרי בשור תם, בשור תם בעצם אני פטור מן הדין. מחייבים אותי פלגא נזקא כי היכי דלינטריה לתוריה, כמין קנס של חצי נזק כדי לתמרץ אותי לשמור על השור. בשור מועד החיוב הוא מן הדין, זאת אומרת בגלל שאני חייב לשלם לו לפצות אותו מעיקר הדין. וזהו חיוב של נזק שלם. אז אמרתי בשיעור הקודם שכדי להיפטר מחיוב קטן צריך לשמור שמירה יותר מעולה. הרי אתה רוצה שאפילו חצי נזק לא נחייב אותך. בוא תראה שאתה צדיק מושלם. כי בסך הכל הלכנו כבר לקראתך בגלל שזה שור תם, עובדה שאתה משלם רק חצי, לא נזק שלם. מה אתה רוצה להרוויח פעמיים מזה שזה שור תם? אז הרווחת כבר, אתה משלם חצי נזק. בשביל להראות שאפילו את החצי אתה לא צריך לשלם, תראה לי ששמרת למהדרין. היית צדיק מושלם. כי בשביל להיפטר מחיוב קטן צריך לעשות מאמץ גדול. כי בסך הכל מדובר בחיוב קטן. בשביל לא להטיל עליך חיוב קטן אתה צריך להראות שאין שמץ אשמה בך, שלא מצדיק אפילו חיוב קטן. לכן אתה צריך שמירה מעולה. בשור מועד שאתה משלם נזק שלם, בשביל להראות שאתה פטור מספיקה שמירה פחותה. כי בשביל להטיל עליך נזק שלם אני צריך להראות שאתה פושע רציני. עכשיו אם שמרת שמירה פחותה, אז אולי אתה לא צדיק גמור אבל פושע רציני אתה לא. אז הוא ישלם חצי? אז הוא ישלם חצי בשור מועד? הזכרתי בשיעור הקודם שלפי המאירי השאלה במקומה עומדת ובסוגיה שם בדיוק עולה הדיון. צד תמות במקומה עומדת גם בסוגיה הזאת של השמירה בדף מ"ו.

[Speaker D] אבל זה נאמר לגבי בגופו, לא? מה? זה נאמר לגבי דין מגופו, צד תמות

[הרב מיכאל אברהם] שחצי מהתשלום משתלם מגופו, מה זה משנה?

[Speaker D] זה אותו דבר. נכון, אבל פה השאלה אם הוא חייב חצי ואם הוא שמר שמירה פחותה, אותו דבר, מה ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] אם נגיד שצד תמות במקומה עומדת אני אגיד את זה גם על ההשלכה הזאת, מה ההבדל? הרי ולא ישמרנו, ולא ישמרנו זה על חיוב של המועד, כל מה שנוסף מעבר לתם. החיוב של התם נשאר בעינו. נכון,

[Speaker D] אבל השאלה היא לכאורה קודם, ולא ישמרנו זה על כל הנזק שלם שחצי ממנו זה צד תמות ועליו כאילו כתוב ששמירה פחותה מספיק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוך. השמירה פחותה מספיקה כדי לפטור אותך מהחצי הנוסף. מהחצי הראשון תסתכל בגדרי שור תם, ובשור תם צריך שמירה מעולה, גם פה אותו דבר.

[Speaker D] עכשיו עוד נקודה אחת, לכאורה זו אולי ראיה למאירי, אבל אנחנו מסתכלים על שור או שהוא כולו תם או שהוא כולו מועד. בפועל אנחנו יודעים שיש שור שהוא מועד למשהו מסוים, לימים מסוימים ולא למשהו אחר. אז זה לכאורה מכריח את המאירי שיש כאן גם אשם מצד הניזקים, זאת אומרת שהבעלים שלא שומר בשור המועד שלו ובסוף קרה נזק לבהמה שהוא לא מועד אליה, אז הוא שור תם.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? איך

[Speaker D] שור תם? אבל הוא לא שמר, הוא שור מועד.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, אם השור הזה הוא תם בימים האי זוגיים אז כל ההגדרות של שור תם חלות עליו רק בימים הזוגיים.

[Speaker D] בימים זה יותר קשה, בימים זה יותר קשה. אבל אם נגיד שהוא מועד למין מסוים, אז בעלים שלא שומר על השור שלו, הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא שומר עליו כנגד חמורים אבל הוא שומר עליו כנגד שוורים, מה זה משנה?

[Speaker D] אבל הוא לא שמר אותו פעם אחת. אז זה מכריח שגם הניזק יש לו חלק פה, ובאותו מין שהוא מועד

[הרב מיכאל אברהם] אליו הניזק ידע שהרי אתה מדבר עכשיו על זה שהוא נגח משהו שהוא לא מועד אליו.

[Speaker D] נכון. נו, מה?

[הרב מיכאל אברהם] אז הניזק יודע שהוא לא מועד אליו.

[Speaker D] ולכן יש עליו טענה כי מצד אי השמירה זה אותה תביעה. אני מכריח את המאירי שחייב להיות כאן אשם תורם.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, הבעלים לא קשור בכלל למועדות לסירוגין, למה זה נוגע?

[Speaker D] כי בעלים ברגע שהוא לא שמר על השור שלו, מה זה משנה מה הוא נגח? הוא חייב.

[הרב מיכאל אברהם] עוד משנה, הוא שמר, הוא לא שמר כי הוא ידע שיש רק חמורים בסביבה, לכן הוא לא שמר, לחמורים הוא לא מועד.

[Speaker D] אבל אם יש גם וגם?

[הרב מיכאל אברהם] אם יש גם וגם, אז יכול להיות שזה תחילתו בפשיעה וסופו באונס. זו הסוגיה בדף נ' שמה על כיסוי בור שמועד לגמלים ועומד בפני גמלים ונפלו לתוכו חמורים. כן, זה הכיסוי. נכון, זה אותו רעיון. תחילתו בפשיעה וסופו באונס יהיה שם. אולי אני אביא דוגמה לדבר כדי לחדד את זה, הרמב"ן בפרשת יתרו כשהוא מדבר על זכור את יום השבת לקדשו, אז המאירי, אז הרמב"ן עושה שם הבחנה בין הלאו לבין העשה, בין הזכור לבין השמור כמו בלוחות הראשונים והלוחות השניים. והוא עושה שם הבחנה שזה מצוות עשה וזה מצוות לא תעשה. ואז הוא מסביר מה ההבדל בין מצוות עשה לבין מצוות לא תעשה, אז הוא אומר שמצוות עשה זה אהבה ומצוות לא תעשה זה יראה. מה זה אומר? יש לזה כל מיני השלכות. הוא אומר שמצוות עשה יותר חשובה ממצוות לא תעשה, זאת אומרת הוא בעצם מתחיל באיזושהי קושיה. הוא אומר הרי על מצוות עשה צריך להוציא עד חומש מממונו, בשביל לא לעבור על מצוות לא תעשה צריך להוציא את כל ממונו, אז יוצא שלא תעשה יותר חמור. מצד שני עשה דוחה לא תעשה, אז יוצא שעשה יותר חמור מאשר לא תעשה. ואז הוא מסביר את זה לאור ההבחנה שלו של אהבה ויראה, שמצוות עשה זה אהבה ומצוות לא תעשה זה יראה, ולכן כל הנפקא מינות האלה הכל בסדר. אז השדי חמד שואל שם ובצדק, אני באמת לא הבנתי את הרמב"ן הזה אף פעם, איך העסק הזה בעצם מסביר את הניגוד הזה, תכל'ס או שעשה יותר חמור או שלא תעשה יותר חמור, עדיין יש פה איזושהי סתירה. אז אומר השדי חמד, צריך עוד להסביר עוד דברים שם אבל אני לא אכנס לכל הפרטים, אבל אומר השדי חמד ככה, וזו נקודה חשובה בלוגיקה, לא תמיד אנחנו שמים לב אליה. הוא אומר שבצד הקיום מצוות עשה יותר גבוהה ממצוות לא תעשה. זה ברור, לקיים מצוות עשה זה אדם יותר צדיק מאשר מי שנשמר לא להיכשל במצוות לא תעשה. נכון? אבל בצד הביטול… ברור שלעבור על לא תעשה זה הרבה יותר חמור מאשר לבטל עשה. ואין שום סתירה, להפך, זה אחד תוצאה של השני, זה שני צדדים של אותה מטבע. דווקא בגלל שמצוות העשה היא יותר גבוהה, אז לא לעשות אותה זאת עבירה קטנה יותר. ודווקא בגלל שמצוות הלא תעשה היא כל כך בסיסית, שלעבור עליה זה כל כך חמור, אז לקיים אותה, זאת אומרת להישמר לא לעבור עליה, זה דבר בסיסי, זה דבר מינורי. זה לא כמו לקיים מצוות עשה. זאת אומרת יש שני צדדים למטבע, צד הקיום העשה הרבה יותר גבוה, ובצד הביטול הלא תעשה הרבה יותר חמור. בצד השלילי הלא תעשה יותר חמור, בצד החיובי העשה הרבה יותר גבוה. וכעין זה בעצם אני רוצה לטעון גם כאן, זאת אומרת כדי לחייב בשור תם מספיק רף נמוך. בעצם אפילו שור שהוא בחזקת שימור, עדיין מחייבים אותי לשלם. הרף הוא נמוך. בשביל להיפטר צריך צריך לעמוד ברף מאוד גבוה, צריך שמירה מעולה. כי בשביל להיפטר מדבר נמוך צריך שמירה מאוד חזקה. צריך להיות צדיק גמור בשביל שלא יחייבו אותי אפילו בפלגא נזקא קנסא. זה אותם שני צדדים. כשיש משהו שהוא מינורי, אז בשביל להיפטר ממנו, זאת אומרת אם אתה אם אתה רוצה להיפטר ממנו, אתה צריך לעשות דברים מאוד משמעותיים. אם יש לך חיוב גדול, אז מספיק שאתה לא רשע מוחלט כדי שלא נטיל עליך את החיוב הגדול, סוף סוף חיוב גדול לא מגיע לך. אוקיי? עכשיו בסופו של דבר מה שיוצא זה שבשור מועד, להלכה אגב פוסקים כרבי יהודה, בשור מועד השמירה שנדרשת היא שמירה פחותה, ובשור תם היא שמירה שמירה מעולה. אוקיי? עכשיו יש תוספות בדף כ"ג עמוד א', רק קורא שורה אחת אז לא לא צריך להיכנס לתוכו, ונראה מכאן לדקדק דיותר יש לאדם להיזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק. עכשיו זה נקודה מעניינת כי הקריטריון לשמירה פחותה זה כדנטרי אינשי. זה רוח מצויה כדנטרי אינשי, זאת אומרת זה הסטנדרט הרגיל. אבל פה הוא אומר שאדם צריך להיזהר שלא יזיק לאחרים ברמה יותר גבוהה מאשר שלא יוזק. עכשיו זה מתאים יותר לשור תם, כי בשור תם צריך שמירה מעולה כדי להיפטר. בשור מועד מספיקה מספיקה שמירה פחותה. אוקיי? אז עכשיו השאלה היא עוד פעם, לפחות לפי מה שאנחנו רואים כאן, אני חומשב שלפחות בשור מועד, ואולי זה גם בנזקים האחרים כמו שאנחנו נראה בהמשך, לא נכון להגיד שיותר צריך להיזהר שלא יזיק מאשר שלא יוזק. כשאני מדבר על שלא יוזק כמובן בפשטות הכוונה היא לשומר שצריך לשמור שהממון שהופקד אצלו לא יוזק. אלא אם כן הוא מתכוון לומר שלא יוזק הכוונה כמו אדם ששומר על הממון שלו, ואז אנחנו חוזרים לסברא שאמרתי קודם, האשם התורם הזה של הניזק. שנכון יש אשם תורם של הניזק, אבל תכל'ס בסופו של דבר האחריות הבסיסית היא אחריות על המזיק. אנחנו מאפשרים לו לצאת ידי חובה בשמירה פחותה כיוון שגם הניזק צריך איכשהו לשמור על עצמו. אבל יותר צריך אדם לשמור שלא יזיק מאשר שאחרים שומרים שהם לא יוזקו. טוב זה אוקיי, עכשיו אני רוצה לעבור לשיטת רבי אליעזר. אולי אנחנו נעשה עכשיו הפסקה של שלוש ארבע דקות, ישטפו פנים, שתו כוס קפה, ונחזור, בסדר? נחזור לרבי אליעזר. הייתי רוצה פשוט להגיד איזה משהו מאוד חשוב. בשנה שעברה, כשרק התחלנו את כל העסק הזה של הוידיאו והמדיה וכל הדברים האלו, הייתי מאוד סקפטי. חשבתי לעצמי מי יקשיב לזה, מי יראה את זה, והנה ברוך השם אנחנו רואים שהתורה מגיעה לכל מקום. יש יהודים שיושבים בבית בבידוד או במקומות רחוקים ופתאום הם מרגישים חלק מהקהילה. זה כוחה של התורה. התורה לא מוגבלת למקום אחד, היא לא מוגבלת לבית מדרש אחד. זה משהו שפורץ גבולות. היום אנחנו נלמד את דברי הגמרא במסכת סוכה, שם הגמרא דנה בעניין של מצווה הבאה בעבירה. אומרת הגמרא מהו המקור לכך שקרבן גזול פסול וכיצד זה מתקשר למהות של עבודת השם בלב שלם. מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו, לא קרינו את שמע. אמר להם, אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלים ליום אחד, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. הגמרא פותחת בשאלה, תנא היכא קאי דקתני מאימתי? זאת אומרת, על מה התנא סומך כשהוא שואל מאימתי, מתי הזמן, הרי הוא עוד לא אמר לנו בכלל שחייבים לקרוא קריאת שמע. עונה הגמרא, תנא אקרא קאי, התנא סומך על הפסוק בתורה. דכתיב, בשכבך ובקומך. והכי קתני, זמן קריאת שמע דשכיבה אימת? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. ואם תאמר, למה פתח בערבית ברישא? למה לא התחיל בקריאת שמע של שחרית שהיא המצווה הראשונה ביום? תנא ברישא בערבית משום דכתיב בבריאת העולם, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. התורה מקדימה את הערב לבוקר, ולכן גם המשנה מקדימה את קריאת שמע של ערבית לקריאת שמע של שחרית. עוד הסבר בגמרא, שקריאת שמע של ערבית היא המצווה הראשונה שחלה על האדם עם כניסת היום, שהרי ביהדות היום מתחיל מהלילה. המשנה מזכירה את זמן כניסת הכהנים לאכול בתרומתן, שזהו זמן צאת הכוכבים. כהן שנטמא וטבל ביום, צריך להמתין להערב שמש כדי לאכול בתרומה, וזהו הזמן שבו יוצאים הכוכבים ומתחיל הלילה. אוקיי, אנחנו חוזרים. כולם פה? בנימין? והאמת שחשבתי תוך כדי ההפסקה פה, בנימין אני רואה עוד לא הגיע אבל יש איזשהו ניסוח אחר שיכול להיות שאני כן יכול לקבל לגבי אחריות של אדם על ממונו מעצם העובדה שזה ממונו. שומע בנימין? יש איזשהו ניסוח אחר שחשבתי שאולי כן אני יותר מוכן לקבל מה שאתה הצגת קודם, וזה שמטילים עליך את האחריות על ממונך לא כי דורשים ממך לשמור, אלא כי אתה היחיד שיש לו את האפשרות לשמור ואז להיפטר מהחיוב. עדיין החיוב הוא חיוב של אחריות ביטוחית, זאת אומרת לא דורשים ממך לשמור, רק יותר פייר להטיל את זה עליך כי לך יש לפחות את האופציה להשתדל יותר לשמור ואז אתה לא תצטרך לשלם.

[Speaker E] אבל גם לניזק יש אפשרות לשמור. מה? לא, רגע, גם לניזק יש אפשרות

[הרב מיכאל אברהם] לשמור על הממון

[Speaker E] שלו שלא יוזק.

[הרב מיכאל אברהם] פחות סביר. אם כל אחד ישמור על השור שלו נדמה לי שזה הרבה יותר הגיוני מאשר שהניזק יתחיל להישמר מפני כל מה שזז, אחרת הוא לא יצא מהבית. אז יש פה הנקודה היא זה כמו כמו מה שאומרים בשומרים. למה שומר חייב שבועה? אז ההסבר המקובל הוא שלא בגלל שהוא אשם כמובן, והוא לא יותר אשם מהבעלים, ואם הוא אומר יש לו חזקת כשרות למה להניח שהוא לא אומר את האמת? אלא שבשומר הוא היחיד שהיה יכול לדעת, שיכול לדעת מה קרה. אי אפשר להשביע את המפקיד כי מטבע הדברים אם קרה משהו הוא קרה בבית של השומר. מי שיכול היה לדעת על זה זה רק השומר. אז אנחנו לא משביעים אותו בגלל שהוא אשם אלא בגלל שהוא היחיד שיכול באמת לספק לי את הסחורה הזאת שאני דורש ממנו, להישבע על מה שקרה. ולכן אותו דבר אגב גם הוא היחיד שהיה יכול לשמור כמו שצריך כדי שזה לא יקרה. אפשר גם להוסיף את זה, להוסיף גם את זה. לא רק שהוא יודע על מה להישבע, אלא הוא גם זה שאצלו נמצא הממון ולכן הוא יכול לשמור כמו שצריך כדי שבסוף לא יקרה משהו שיאלץ אותו להישבע. אם תאלץ את המפקיד להישבע, גם הוא לא יודע מה שקרה וגם זה לא בידיו, הוא לא היה יכול לשמור, השומר היה יכול לשמור. אז לכן למרות שזה המוציא מחברו עליו הראיה, הרי המפקיד דורש כסף מהשומר, בכל זאת אנחנו מחייבים את השומר להישבע בגלל שהוא זה שיכול לספק לנו את הסחורה. אז אולי ניסוח כזה אני כן, ניסוח כזה יותר קרוב לי לפחות.

[Speaker B] ומה כבר אכפת לך להגיד עד הסוף כאילו ש…

[הרב מיכאל אברהם] שמה? שהוא חייב לשמור? אין לי בעיה להגיד עד הסוף רק חזרת לצד הראשון. אמרתי את זה. רק אמרתי את זה בתור הצד הראשון. אני מחפש משהו ש…

[Speaker B] הצורה בה ניסחת את זה אבל זה נראה לי שקול. מה זה משנה אם הוא חייב לשמור או…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה הבדל מאוד גדול. מה זאת אומרת? הטענה היא שהעילה כלפיו היא עילה ביטוחית ולא עילה של רשלנות בשמירה. הנפקא מינה תהיה למשל על מי חובת הראיה.

[Speaker B] אני לא בטוח שזה…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא בא אליו בטענה על זה שהוא לא שמר. אני, יש לו אחריות. אני לא בא אליו בטענה שהוא לא שמר ולכן חובת הראיה תהיה על המוציא. רק נכון שזה למה הטלתי עליו את האחריות? בגלל שהוא זה שיכול לשמור ולהיפטר מהאחריות. בסדר, אז זה…

[Speaker B] לגבי חובת הראיה אתה בעצמך אמרת שאפשר לנתק את זה מהשאלה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הבאתי את זה, אבל בכל זאת הבאתי את זה כי זה ממחיש את ה…

[Speaker B] לא לא זה לא מטעה.

[הרב מיכאל אברהם] יש דברים, זה לא לגמרי בלתי תלוי. אפשר לדחות את זה, זה לא… יש, לא להגזים.

[Speaker B] אפשר וצריך לדחות את זה. אני חושב שזה לא אומר כלום.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני לא נחרץ כמוך. אמרתי שאפשר לדחות את זה, אבל זה לא נכון. יש פה צד שכן חובת הראייה כן היא איזושהי אינדיקציה. אתה צריך הסברים למה חובת הראייה היא לא נפקא מינא. ויש הסברים כאלה. לא משנה, אבל באופן בסיסי זאת נפקא מינא שכן מחדדת את ההבדל בין שתי האפשרויות, וזה מבחינתי מספיק. לא אכפת לי כרגע בפועל. אתה יכול להגיד שבכלל כל החקירה הזאת אין לה נפקא מינא ובשביל מה לעשות אותה?

[Speaker B] זה התחושה שלי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז אמרתי, אמרתי את זה גם שם, למרות שאני לא בטוח. למשל במשסה לדעתי אין מוצא. משסה זאת נפקא מינא חד משמעית. נפקא מינא במובן הזה שמי שתופס את זה רק כחובה מכוח רשלנות, לא יוכל להסביר את משסה. למה לא?

[Speaker B] אני יכול להגיד שזה רשלנות, אבל החובה שהרשלנות מטילה עליי היא רק חובה בטיחותית, לא מעבר לזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה? שאני שיסיתי את הכלב?

[Speaker B] לא לא לא, במשסה… אה, אתה מתכוון שמשסה זה ראיה שיש אפשרות לחייב את הכלב בעצמו. זה אני מסכים. נו, אז זו הנפקא מינא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה קשור…

[Speaker B] זה הולך לחייב את האדם המזיק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם החיוב הוא רשלנות בשמירה, אי אפשר להסביר את הכלב.

[Speaker B] לא, רק

[הרב מיכאל אברהם] אם החיוב הוא ממונו שהזיק, אחריות על ממונו שהזיק, אוקיי אז הבנתי נכון את החקירה של החיוב של הכלב.

[Speaker B] זה לא תלוי אחד בשני. אני יכול להגיד, זה אני מסכים שיש חיה כזאת לחייב את הממון המזיק בעצמו, ואז זה שאלה אם הבעלים נכנס במקומו או לא. זה בסדר. חוץ מזה יש שאלה כשאדם לא שמר האם הוא חייב באופן של אחריות בטיחותית או שהוא חייב על רשלנות בשמירה? ועל החקירה הזאת אני מתלבט.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה אותו דבר. כשאני אומר הרי בכלב, הרי כל הרעיון בכלב היה אם מה שלא שמרתי מחייב אותי, האי שמירה היא המחייבת אותי, אז בכלב ודאי שאני אהיה פפור. איך אפשר להסביר שבכלב אני פטור לפי התפיסה הזאת? אי אפשר להסביר את זה.

[Speaker B] לא, כי שם לא באים אליך מצד זה, אומרים שם שם באים להאשים את הכלב.

[הרב מיכאל אברהם] למה? כי זה לא הרשלנות בשמירה מחייבת אלא אחריות. רק הסברתי מה זה האחריות, אחריות פירושו לגלגל עליך את החיובים של הכלב. זה רק הסבר בצד השני של החקירה. זה לא דבר אחר.

[Speaker B] אוקיי, טוב, לגבי יש לי הסבר לזה, אבל זה נראה לי כבר חורג מ…

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז בואו נמשיך. בכל אופן אז אני עובר לרבי אליעזר. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. כמו שאמרתי בפשטות הכוונה שהיסוד של החיוב במועד זה אחריות, אפילו הייתי אומר אחריות בטיחותית לגמרי, לא יעזור לך שום דבר. זאת אומרת, אפילו אם שאלתי קודם למה שמירה כראוי פוטרת אותך מאחריות בטיחותית, דיברתי על כוח עליון וכל מיני דברים כאלה, לפי רבי אליעזר זה בדיוק הנקודה. אין לו שמירה אלא סכין, למה? כי זאת אחריות בטיחותית. נקודה. שום שמירה כראוי לא תעזור לך כי זה חברת ביטוח. אני לא בא אליך בטענות אם שמרת או לא שמרת. אתה אחראי למה שהכלב עשה או למה שהשור עשה. זה הכל. לכן לא רלוונטי לדון באיזו רמת שמירה שמרת אותו. זה לא משנה, אתה לא אשם והכל בסדר, אבל דע לך שאתה אחראי לכל מה שקרה. זה בעצם הטענה. ובפשטות נראה שרבי אליעזר הוא באמת הביטוי הכי מזוקק לתפיסה הבטיחותית, תפיסה שאומרת אני אחראי למה שהשור שלי עשה בלי שום קשר לאשמה שלי ולשמירה שלי ולא משנה מה עשיתי או מה לא עשיתי. ולפי התפיסה הזאת אין לו שמירה אלא סכין, הכוונה שלא בהכרח שאתה חייב לשחוט אותו אלא שכל עוד לא שחטת אותו, צפה פגיעה. זאת אומרת דע לך אתה לא יכול להיות רגוע רק אם שחטת את השור. אתה לא רוצה אין בעיה, אבל דע לך שאתה לוקח סיכון. ואז… זאת אומרת נגיד אחרת, אפשר היה אולי לדחות את זה כמו מה שדחיתי את רבי דוד פוברסקי בשיעור השני. אמרתי שם שיכול להיות שיש עליי איסור בעצם המעשה של בהמתי. זאת אומרת זה לא הבעיה היא לא זה שלא שמרתי, אלא זה שבהמתי הזיקה, זה בעצמו האיסור כביכול שאותו אני עשיתי. אבל אני חושב שבהקשר הזה אנחנו לא מדברים על איסורים אלא אנחנו מדברים על המחייב, ואז בסך הכל אני אומר שהבהמה שלי הזיקה, זה מחייב אותי לשלם. אוקיי אחריות בטיחותית או שמגלגלים עליך את החיוב של הבהמה, שני הניסוחים שאמרתי קודם. זאת אומרת, כי צריך להבין שאם הוא… אם הוא שמר באופן מושלם, לא סכין, אבל באופן מושלם לגמרי, שמר הכי טוב שיש, ובכל זאת הדבר הזה קרה באונס הכי גמור, לפי רבי אליעזר הוא חייב. עכשיו כאן, באופן ברור, הרי לא יכול להיות שהוא עשה איסור, נכון? הרי הוא שמר הכי טוב שיכול להיות, אז איסור אין כאן. אז זה ראיה לכאורה נגד השאילתות שראינו, שגוזרת חיוב התשלום מהאיסור, או גוזרת האיסור מחיוב התשלום, כי אומר שחיוב התשלום מעיד על כך שהיה פה איסור. כאן אנחנו רואים שזה מאוד לא סביר בדעת רבי אליעזר, כי לפי רבי אליעזר אפילו שהוא שמר הכי טוב שיש עלי אדמות, ואז לכאורה איסור אין כאן, זה ממש אונס, בכל זאת חיוב תשלום יש. אז רואים שחיוב התשלום הוא לא פועל יוצא של האיסור, וכאן התכוונתי לומר את מה שאמרתי קודם, אולי אפשר היה לומר שעצם המעשה של הבהמה נחשב האיסור, לא אי השמירה, מה שאמרתי גם כנגד רב דוד פוברסקי. באופן תיאורטי אפשר היה גם להגיד מה שנדמה לי שגם בנימין אמר בשיעור הקודם, שמה זאת אומרת, כל עוד לא שחטת אותו אתה לא אנוס, לפחות אם זה שור מועד, כן, אני מדבר על שור מועד. אז לפחות אם זה שור מועד דע לך שאם לא שחטת אותו אתה לא אנוס, ולכן עדיין אפשר לבוא אליך בטענות ועילת התביעה הנזיקית היא בגלל שיש לי טענה כלפיך שלא שמרת כמו שצריך. כי שמירה כמו שצריך על שור מועד זה רק לשחוט אותו. עוד פעם, אולי אתה לא חייב לעשות את זה, אבל עדיין העילה של התביעה היא על מה שלא שמרת, לכן אתה צריך לשלם. אוקיי. עכשיו יש פה במאירי, עוד פעם אני אשתף פה את המסך, המאירי וכן גם תוספות עוד מעט נראה, אומר ככה. ורבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין, ופירשו בגמרא שלא בא רבי אליעזר לחייבו אם שמרו שמירה מעולה, שאין אחר שמירה מעולה כלום בין לתם בין למועד. זאת אומרת עוד פעם הוא מניח את מה שאמרתי קודם, שאם שמרת שמירה מעולה איך זה יכול להיות שבאים אליך בטענות? אי אפשר לבוא בטענות לבן אדם ששמר שמירה מעולה. אך הוא ממשיך ואומר, ואם אי אפשר לבוא אליך בטענות אז ברור שגם לא תהיה חייב לשלם. כן, אלא שאינו יוצא ידי שמים עד שיבערהו מן העולם. ולעניין תשלומין הלכה כרבי יהודה, ולעניין לצאת ידי שמים הלכה כרבי אליעזר. אז מה הוא אומר? הוא בעצם אומר למעשה רבי אליעזר הולך בשיטת רבי יהודה, ששור מועד, לא סליחה בשיטת רבי מאיר, ששור מועד צריך שמירה מעולה. אבל בשמירה מעולה תהיה פטור מהתשלומים, ומה שהוא אומר אין לו שמירה אלא סכין זה רק לצאת ידי שמים. אם אתה רוצה להיות נקי, לצאת ידי שמים, זה רק שחיטה. אבל מבחינת התשלום אתה תהיה פטור גם בשמירה מעולה. במובן הזה רבי אליעזר הוא כמו רבי מאיר. אוקיי. עכשיו צריך להבין קצת את העניין הזה, כי יוצא פה דבר שהוא מאוד מוזר. יוצא פה שהוא מניח, אני קודם אמרתי שאיך זה יכול להיות שיש איסור כאשר הוא שומר שמירה מעולה, ואמרתי הנה זאת הסברה שרואים במאירי, אבל שימו לב, במאירי רואים הפוך. במאירי רואים להיפך, אם שמרת שמירה מעולה איסור יש כאן, חיוב תשלום לא יהיה. זאת אומרת אם שמרת שמירה מעולה אז ברור שלא יהיה חיוב תשלום, אחר שמירה מעולה אין כלום, אבל איסור לצאת ידי שמים זה נשאר. זאת אומרת ברמה האיסורית גם שמירה מעולה לא מספיקה. עכשיו זה ממש מוזר. אני הייתי מבין אם הוא היה אומר הפוך. זאת אומרת איסור אין כי אתה עשית את כל מה שאתה יכול, מבחינת התשלום אחריות ביטוחית, כמו שאמרתי למעלה, אז כל מה שהבהמה שלך עשתה אתה אחראי, אתה חברת הביטוח, אז נכון שאתה לא אשם בכלום, אבל תשלם גם בשמירה מעולה, רק סכין יכולה לפטור אותך. אבל לגבי איסור, אם שמרת שמירה מעולה אתה אנוס, למה שיהיה איסור? אבל המאירי אומר בדיוק הפוך. והוא אומר לגבי התשלום שמירה מעולה פוטרת, אבל איסור יהיה גם בשמירה מעולה, כן לצאת ידי שמים אתה חייב גם בשמירה מעולה, שזה דבר מוזר. למה הכיוון הזה מוזר? נראה בהמשך שזה מעוגן בגמרא עצמה, אבל אני אומר בסברה זה מוזר. עכשיו יש פה כנראה שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה שמה שמתכוון לצאת ידי שמים אין פירושו איסור. יש מאירי מפורסם שאנחנו נראה אותו בדף הבא, נ"ו עמוד א', הוא אומר ככה, כל שכתבנו עליו כאן שהוא חייב בדיני שמים, פירושו שהוא חייב בו בהישבון, הא לעניין איסור אף מה שהוא פטור בו מדיני שמים איסור מיהא יש בו, אלא שלעניין חשבון נאמרה. ומכאן כתבו גדולי הדורות, זה בעל ההשלמה, שכל שנאמר עליו חייב בדיני שמים פסול הוא לעדות עד שישיב, והדברים נראים שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזילה. חלה עליו עד שישיב. אומר, אנחנו מדברים פה על דברים שהעושה אותם פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים, זה הסוגיה הבאה שלנו, מזיק בגרמא באופן כללי. אז הוא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים. מה הכוונה חייב בדיני שמיים? בדרך כלל מבינים חייב בדיני שמיים הכוונה חייב עונש. כשיגיע לבית דין של מעלה הוא יקבל עונש, אבל לשלם הוא לא צריך. אומר המאירי לא, חייב בדיני שמיים הכוונה חייב לשלם, רק לא בדיני אדם אלא בדיני שמיים. לא חייב עונש, הוא חייב לשלם לניזק, רק לא מוציא משום מה לא מוציאים את זה בבית דין כי זה חיוב בדיני שמיים. אבל כל עוד לא שילמת אתה גזלן ואתה נפסל לעדות בתור גזלן עד כדי כך. ובכל זאת זה לא יוצא בבית דין אלא זה חיוב לצאת ידי שמיים, הוא חייב בדיני שמיים. עכשיו כאן הוא כמובן אומר שאיסור בכל מקרה יש, זאת אומרת האיסור מבחינתו יותר חמור מאשר החיוב לצאת ידי שמיים, אבל עצם הניתוק שהוא עשה במושג לצאת ידי שמיים או בדיני שמיים בין חיוב התשלום לבין האיסור, אפשר אולי להשתמש בו גם כאן. והטענה היא שאם שמרת שמירה מעולה אז אתה לא חייב לשלם. אבל אתה חייב בדיני שמיים לשלם, לא שיש פה איסור, אלא בדיני שמיים מצפים ממך לקחת אחריות על מה שהבהמה שלך עשתה. זו לא שאלה של איסור. זאת אומרת יכול להיות שאיסור באמת אין כי אתה אנוס, שמרת שמירה מעולה, מה אתה עוד יכול לעשות? אבל עדיין, כמו שאמרתי קודם, גם הניזק לא עשה שום דבר, מה אתה רוצה ממנו? לכן בדיני שמיים כיוון שהבהמה שלך הזיקה, מצפים ממך בכל זאת לקחת אחריות ולשלם, לא בדיני שמיים במובן של עונש על איסור כי לא עשית איסור. זו חובת אחריות ביטוחית לצאת ידי שמיים, זה בעצם הכוונה. ואז לא קשה מה שאמרתי קודם. קודם שאלתי, הרי אם שמרת שמירה מעולה איסור וודאי אין, אולי חובת תשלום יש כי זה ביטוח, אבל איסור אין, אז איך המאירי אומר הפוך שדווקא איסור יש וחובת תשלום אין? מה שאני אומר לא, הוא לא אומר שאיסור יש. הוא אומר שיש חובת תשלום אבל רק בדיני שמיים ולא בדיני אדם, כי בדיני אדם גובים ממך על הרשלנות בשמירה, ואם שמרת שמירה מעולה לא התרשלת. בסדר?

[Speaker C] אבל זה לא מסתדר עם המאירי, עם דברי המאירי. המאירי אומר, המאירי אומר אל עניין איסור, אף מה שהוא פטור בו מדיני שמיים איסור מיהא יש בו. גם מה שהוא פטור. אז בטח מה שחייב בדיני שמיים יש בו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שאמרתי, הערתי את זה קודם בתחילת דבריי. אמרתי שההמאירי פה עושה היררכיה הפוכה. הוא אומר בעצם שהאיסור יותר רחב מאשר חיוב התשלום, אפילו חיוב התשלום בדיני שמיים. אבל אני יכול להשתמש בעצם ההבחנה המושגית שלו, שכשאומרים לך חייב לשלם בדיני שמיים זה לא בהכרח מדבר על האיסור, יכול להיות שזה מדבר על חיוב תשלום לצאת ידי שמיים. ואצלנו אני אכן מיישם את זה הפוך. אני רוצה לטעון שיכול להיות שאיסור באמת לא יהיה כי הוא אנוס, אין אחר שמירה מעולה כלום כמו שאומר המאירי. אז למה הוא צריך בכל זאת, אז מה זה חייב בדיני שמיים? חייב בדיני שמיים פירושו אתה לא, הרי למה אין אחר שמירה מעולה כלום? כי אם אתה שמרת שמירה מעולה אי אפשר לבוא אליך בטענות על רשלנות בשמירה. נכון? אז עילת התביעה בעצם לפי רבי אליעזר אליבא דהמאירי זה דווקא רשלנות בשמירה. והוא אומר, אם שמרת שמירה מעולה אי אפשר לבוא אליך בטענות על רשלנות בשמירה. אומר המאירי כן, אבל בדיני שמיים מצפים ממך גם להיות חברת ביטוח. בדיני שמיים מצפים ממך לקחת אחריות אם ממונך הזיק, תשלם. ולכן בדיני שמיים לא שיש פה איסור, המאירי לא מדבר פה על האיסור אלא הוא מדבר פה על החובה לשלם אבל בדיני שמיים. ואני גם אומר את ההבדל, שבדיני שמיים מצפים ממך להיות חברת ביטוח. בדיני בית דין מה שמצפים ממך זה אם אתה לא שמרת כמו שצריך בית הדין יחייב אותך לשלם. זה תפקידו של בית הדין. אבל בדיני שמיים מצפים ממך להיות אחראי על כל מה שממונך עושה, וגם אם אתה לא אשם, כי סוף סוף זה ממונך. ואז יכול להיות שאין קושי כל כך גדול בדברי המאירי. אפשרות שנייה להסביר את המאירי זה באמת להגיד שקיים פה איסור אפילו אם שמרת שמירה מעולה כי האיסור כמו שאמר רב דוד פוברסקי זה מעצם העובדה שממוני הזיק, הנזק שעשה ממוני הוא גופו האיסור שאותו אני עושה. יש פה לדון בשאלה אם יש עליך חיוב להרוג את השור, ברגע שהשור התייעד נהיה שור מועד, האם אני באמת חייב להרוג אותו? או שזה רק מותר לי לקחת את הסיכון רק דע לך שאתה לוקח סיכון. וזה רק אחריות אבל גם אם זאת אחריות איסורית וגם אם זאת אחריות תשלום, אפשר עדיין לדבר אולי על אחריות איסורית. איפה אנחנו רואים דבר כזה למשל? בדיני ספקות, יש רבי שמעון שקופ מדבר על זה בשער א'. הוא מדבר על בדיני ספקות, הוא מדבר על השאלה מה זה האיסור ספק דאורייתא לחומרא? מה זה האיסור הזה? האם יש איסור בעצם הכניסה לבית הספק? לאכול משהו שהוא ספק איסור, זה בעצמו אסור? או שרק אם יתברר שהדבר הזה היה איסור, אני הרי לא יודע בעת שאכלתי, אני בספק. אם יתברר שהדבר הזה היה איסור, אני לא יכול להגיד שהייתי אנוס או שוגג. יש עליי אחריות, כי הזהירו אותי שיש פה ספק, ובספק צריך להיזהר. עכשיו פה אתם רואים שזה אחריות איסורית. בעצם הפעולה שאותה עשיתי, מה זה משנה מה מתברר בסוף? מה שמתברר בסוף לא תלוי בי. מה שאני עשיתי אני כבר עשיתי. מה שמתברר בסוף זה שאלה של המציאות. למה האיסור מוטל עליי רק אם יתברר בסוף שמה שאכלתי באמת היה איסור? כי מה, הספק דאורייתא לחומרא זה אחריות איסורית. זאת אומרת, אתה יכול לקחת סיכון, אבל דע לך שאם בסוף יתברר שהדבר הזה הוא איסור, אתה לא יכול להיות אנוס או שוגג. אתה לא תיחשב אנוס או שוגג, כי אנחנו הזהרנו אותך. אוקיי? אז כעין זה אני אומר לך פה, אתה לא חייב אולי לשחוט את הבהמה, אבל דע לך שאם אתה לא שוחט אותה, אז יש לך אחריות איסורית או אחריות על תשלום, כל מה שאמרתי קודם במאירי. יש עוד דוגמה לזה, יש גמרא בשבועות בדף י"ח. הרשב"א מחדד את זה יותר, אבל זה פשט הגמרא, שהגמרא אומרת שמה שמי שבא אל אשתו סמוך לווסת, אז ווסתות זה דרבנן להלכה. אז כששומעים שאוסרים יחסי אישות בין בעל לאישה סמוך לווסת, זה איסור דרבנן. עכשיו הבן אדם חיפף באיסור דרבנן, או שניהם, חיפפו באיסור דרבנן וקיימו יחסי אישות. תוך כדי היחסי אישות האישה ראתה דם. זה כבר איסור דאורייתא, הוא משמש עם נידה. אוקיי? אז עכשיו השאלה האם הוא אנוס. מהגמרא יוצא שהוא לא אנוס אלא שוגג. למה? הרי איסור של סמוך לווסת הוא רק איסור דרבנן. את האיסור דרבנן הוא כמובן עבר, זה ברור. וכאן גם ברור שהוא עבר את האיסור אפילו אם היא לא תראה דם. האיסור הוא עצם ההתקרבות בזמן סמוך לווסת, לא תלוי בשאלה מה יקרה בפועל. אבל אם בפועל קרה בסוף, ממש יצא דם, עברת על איסור דאורייתא. עברת איסור דאורייתא, זה נקרא שוגג ולא מזיד כי לא ידעת שיהיה דם, אבל אתה לא יכול להגיד שהיית אנוס, זאת בעצם הטענה. למרות שהאיסור שהזהירו אותך זה רק איסור דרבנן. אבל סוף סוף הזהירו אותך, כל האיסור דרבנן זה איסור בגלל שהזהירו אותך אולי היא תראה דם באותו זמן. אז אתה לא יכול להגיד תשמעו לא ידעתי שהיא תראה דם, אני אנוס. לא, אתה לא אנוס, אתה שוגג. אז עוד פעם, הסמוך לווסת בעצם זה איסור דרבנן שהוא מהווה גם איזשהו סוג של התליית אחריות על איסור דאורייתא. אחריות תלויה. זאת אומרת, אם יקרה משהו בסוף, דע לך שאתה לוקח סיכון ויכול להיות שזה יהיה איסור דאורייתא, יהיה חייב חטאת. אז כעין זה אפשר גם להגיד כאן. עכשיו יש תוספות בדף מ"ו עמוד א' שאומר דבר דומה למאירי גם. הגמרא, או לפני תוספות, הגמרא בדף מ"ו אומרת כך, מאיפה המקור של דברי רבי אליעזר? רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. אמר רבה מאי טעמא דרבי אליעזר? דאמר קרא ולא ישמרנו, שוב אין לו שמירה לזה. שום רמת שמירה לא תעזור לך, אין שמירה לבחורצ'יק הזה. אוקיי? כך הוא לומד מהפסוק. שואלת הגמרא אמר ליה אביי אלא מעתה דכתיב ולא יכסנו על בור, כן?

[Speaker B] כי יפתח איש בור או כי

[הרב מיכאל אברהם] יכרה איש בור ולא יכסנו. אוקיי? אז מה זה ולא יכסנו? אז גם שמה תדרוש נמי שוב אין לו כיסוי לזה? אז תחייב גם בור בכל מצב אפילו אם הבן אדם כיסה, שוב אין לו כיסוי לבור. ברגע שעשית בור אין לו כיסוי. וכי תימא הכי נמי? יכול להיות שרבי אליעזר באמת אומר את זה. והתנן כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור? רואים שבבור מועיל כיסוי כראוי. ועוד פעם ההנחה היא שגם רבי אליעזר מסכים לזה. כי רבי אליעזר הוא תנא, צריך להבין, אז הוא היה יכול לחלוק על זה. מי אמר שהמשנה הזאת היא נגדו? מניחים פה שאם רבי אליעזר לא חולק שם כנראה גם הוא מקבל את הלימוד הזה ולכן בבור הוא לא דורש את אותה דרשה. אלא אמר אביי היינו טעמיה דרבי אליעזר כדתניא, רבי נתן אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך. לכן רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. מה זה? מה המקור של רבי נתן עוזר לי פה? אסור לאדם לגדל כלב רע בתוך ביתו, סולם רעוע בתוך ביתו, שור נגחן בתוך ביתו, הכל בסדר, אסור. אוקיי, איך זה קשור לשאלה מה רמת השמירה שמדובר עליה כאן? לכאורה, מהגמרא פה עולה שהדיון ברבי אליעזר, כמו שראינו במאירי למעלה, הדיון ברבי אליעזר הוא באמת לא דיון ממוני אלא דיון איסורי. נכון? כי המקור שאותו מביאים זה זה מקור איסורי שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו. אבל הדיון, הרי המחלוקת במשנה, רבי אליעזר הרי חולק על רבי מאיר ועל רבי יהודה. המחלוקת שם במשנה היא מחלוקת על חיוב התשלום, לא על איסור. מהגמרא פה, מהמקור שהגמרא פה מביאה, לכאורה יוצא שרבי אליעזר בכלל לא בא לחלוק על התנאים האחרים ברמת השמירה הנדרשת. שם הוא מסכים עם רבי מאיר, שמירה מעולה מספיק טוב. חולק על רבי יהודה אבל מסכים עם רבי מאיר. שמירה מעולה זה טוב. הוא בא להוסיף נדבך איסורי. הוא בא להגיד אבל דע לך, באופן כללי, אם יש לך שור מועד בבית, אתה עובר על האיסור של מגדל כלב רע בתוך ביתו, בלי קשר לחיוב התשלום. חיוב התשלום אתה פטור. אתה פטור אם שמרת שמירה מעולה. אבל אם לא שחטת אותו, עברת על איסור של גדל כלב רע בתוך ביתו. אגב, מכאן גם יוצא באמת שיש חובה לשחוט אותו. קודם שאלתי אם יש חובה לשחוט אותו או שזה רק אחריות, אחריות איסורית. בפשטות, איסור לגדל כלב רע זה איסור איסור לגמרי, אסור לגדל אותו. אז לכאורה באמת יוצא מכאן אפילו יותר ממה שראינו במאירי. במאירי אמרתי עוד אפשר להבין שזו חובת תשלום לצאת ידי שמיים. פה ממש כתוב שזה איסור. אבל פה נחלקים הראשונים בגמרא פה. בתוספות על המקום אומר, אלא טעמא דרבי אליעזר כדתניא, תימא, מהאי טעמא נמי לא תסגי בור בכיסוי, כן? מה ענית על הבור? אז גם בבור אותו דבר תגיד, כמו שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, לא יעשה אדם בור אפילו אם הוא מכוסה. משום דרבי נתן. ויש לומר דבור אית ליה תקנתא טפי כשמכסהו כראוי משור נגחן. זה יש איזה אפשרות טובה יותר לשמור על בור אם אתה מכסה אותו כמו שצריך מאשר על שור שאף פעם אתה לא יכול לדעת מאיפה הוא יבוא לך. ועוד יש לומר דמעיקרא ודאי סלקא דעתך דרבי אליעזר לעניין תשלומים קאמר. רבי אליעזר מדבר על עניין התשלומים. אבל השתא דמסקינן טעמא כדרבי נתן, לאו לעניין תשלומין איירי, אלא לגבי איסור בעלמא דאסור לקיימו. ואז הוא ממשיך לגבי בור. אז מה הוא אומר? לומד הגמרא כפשוטה. בהתחלה באמת חשבנו שרבי אליעזר בא לחדש דין בדיני חיוב התשלום. אומרת הגמרא לא לא, רבי אליעזר מדבר רק על האיסור. עכשיו פה תשימו לב, זה יותר מאשר במאירי. במאירי עוד יכולתי לומר שזה חיוב תשלום לצאת ידי שמיים, לא איסור. בתוספות כתוב שזה איסור. בתוספות משתמע שצריך לשחוט את השור הזה. אם יש לך שור מועד אחרי שלוש פעמים, אתה חייב לשחוט אותו. אוקיי? ברש"י לא משמע כך. ברש"י משמע שמדובר פה על חיוב התשלום. וגם הרשב"א מביא פה שתי דעות. הראשונים פה דנים בזה הרבה, אני לא אכנס לכל הראשונים כאן. עוד כמה ראשונים מדברים על זה. איך הם איך הם יבינו את זה? הראשונים שאומרים שמדובר פה על חיוב התשלום, וזה פשט המשנה והגמרא. למרות שבגמרא פה נראה לא ככה, אבל מתוך ההקשר ברור שרבי אליעזר מדבר על התשלום, הוא לא מדבר על איסור. צריך לומר לכאורה זאת ראיה טובה לשאילתות, שהשאילתות קושר את חובת התשלום לאיסור. ואם אנחנו רואים שיש איסור לגדל אותו, מכאן לגמרא איכשהו מובן מאליו שאם הוא הזיק כנראה גם צריך לשלם. עד כדי כך שאני מתפלא שלא מביאים את המקור הזה בתור מקור לאיסור. לא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, זה המקור לאיסור להזיק. וכולם מחפשים את המקור לאיסור להזיק והשאילתות אומר המקור לאיסור להזיק הוא מזה שיש חיוב תשלום. למה? הוא מניח שכנראה אין חיוב תשלום בלי שיש תשתית איסורית ברקע. ועל זה אמרתי שכל הראשונים האחרים לא מקבלים את זה כי איסור לחוד ותשלומים לחוד. אבל פה בגמרא לא רק שרואים שהאיסור קשור לתשלום, אלא גם רואים שהשאילתות לא היה צריך לדייק שיש איסור מזה שיש חובת תשלום, יש פסוק לאיסור.

[Speaker C] לפי זה אפילו שמירה מעולה לא תפתור אותו. לגבי האיסור.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. נכון. לגבי האיסור, לגבי התשלום כן.

[Speaker C] למה לגבי התשלום כן? למה לגבי התשלום כן? הרי אם התשלום נגזר מהאיסור, אז אם אסור לו בכלל לגדל לגדל את זה בביתו.

[הרב מיכאל אברהם] ואז באמת יוצא שבסוגיה כאן ממש אפשר לראות את המחלוקת בראשונים לגבי הקשר בין האיסור לבין חובת התשלום. אוקיי. עכשיו אצלנו בסוגיה, אני פשוט רוצה לסיים היום, אז אצלנו בסוגיה הגמרא מביאה, שנייה אחת אני פשוט אכניס את הגמרא פה כדי שתראו על מה מדובר, תנו רבנן, אחרי המשנה, כן, איזהו כראוי ואיזהו שלא כראוי, דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי, שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זהו שלא כראוי. אמר רב מני בר פטיש, מאן תנא מועד דסגי ליה בשמירה פחותה? רבי יהודה היא. דתנן, קשרו בעליו במוסרה ונעל לפניו כראוי ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, תם חייב מועד פטור, שנאמר ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. זה המשנה שראינו בדף מ"ה. אז למה זה רבי יהודה? אז בפשטות הכוונה זה לא הולך לא עם רבי מאיר ולא עם רבי אליעזר, נכון? זה הולך לפי רבי יהודה בשור מועד, נכון? עכשיו בשור מועד לכאורה זה היה יכול ללכת גם עם רבי אליעזר, לא? אם רבי אליעזר מדבר רק על האיסור ולא על הממון, אז לא יודע, לגבי הממון יכול להיות שהוא מסכים גם כן לממשנה. מי אמר שזה לא ילך עם רבי אליעזר אלא רק עם רבי יהודה? נראה שהגמרא מניחה שלפי רבי אליעזר גם אם הוא מדבר רק על האיסור אבל גם בממון הוא לא מסכים לרבי יהודה. לשיטתו ודאי שמירה מעולה צריך, לא מספיקה שמירה פחותה. רק נכון שלא צריך סכין, אבל בשביל להיפטר מתשלום מספיקה שמירה מעולה וכך כותבים כמה ראשונים בצורה מפורשת, אבל זה מה שלכאורה יוצא מהגמרא כאן. לפי רש"י וסיעתו שם בדף מ"ו זה כפשוטו, רבי אליעזר באמת מדבר על הממון לא על האיסור ולכן זה באמת לא הולך לפי רבי אליעזר כי לפי רבי אליעזר אין שמירה אלא סכין ופה כתוב ששמירה פחותה היא מספיקה. אז לכן בגמרא פה בפשטות נראה שמדובר שרבי אליעזר מדבר על הממון. לפי אותם לפי המאירי ותוספות שאומרים שהוא מדבר על האיסור, אין ברירה אלא להגיד שגם לגבי הממון הוא לא מקבל שבמועד נפטרים בשמירה פחותה. הוא סובר כמו רבי מאיר שבמועד צריך שמירה מעולה, אבל שמירה מעולה באמת באמת נפטרים. ולכן הגמרא פה אומרת שהמשנה הולכת כרבי יהודה ולא כרבי אליעזר ולא כרבי מאיר. עכשיו לגבי הזיהוי של רמות השמירה, אז ראינו בהתחלתי לדבר על זה בתחילת השיעור הראשון, שהגמרא פה אומרת שמועד מספיק לו שמירה פחותה. מה זאת אומרת מספיק לו שמירה פחותה? במשנה כתוב הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי. רואים? נעל בפניה כראוי. הגמרא מזהה את כראוי עם שמירה פחותה, נכון? ואחר כך אומרים מה זה כראוי? שיכולה לעמוד ברוח מצויה. זאת אומרת כראוי, שמירה פחותה, רוח מצויה, כל אלה בעצם מזהים את השמירה שאותה צריך לספק. אגב כך ההלכה, הלכה כרבי יהודה. אז זה מה שבעצם קובע את רמת השמירה שצריך כדי להיפטר. אוקיי? עכשיו אומרת הגמרא למה אתה מניח שהמשנה היא כרבי יהודה? יכול להיות שהמשנה מסתפקת בשמירה פחותה היא כרבי אליעזר? אולי זה רבי אליעזר בן יעקב, סליחה, בין תם בין מועד? כן. מאן תנא מועד בשמירה פחותה? סליחה. אז תוספות, תוספות בדיבור המתחיל מאן תנא אצלנו בסוגיה מתקשה בזה. הגמרא מביאה. הגמרא מניחה שמדובר בשור מועד ולכן היא אומרת אין ברירה אלא להגיד שהמשנה שלנו זה רבי יהודה שמסתפק בשמירה פחותה. אבל אפשר היה להגיד שמדובר בין בשור תם בין בשור מועד ואז זה דווקא הולך עם רבי אליעזר בן יעקב, שבין במועד בין בתם מסתפק בשמירה פחותה. שואל התוספות לא בא למימר דמתניתין בין בתם בין במועד וכדרבי אליעזר בן יעקב? דמשמע ליה דמתניתין במועד לחודיה איירי, מדנקט צאן, דאין רגילות להיות בהן קרן אלא שן ורגל, שאין רגילות שיתכוונו להזיק. דהכי דייק בסמוך וסבירא ליה לגמרא השתא דמועד דשן ורגל כמועד דקרן. ולהכי קאמר רבי יהודה היא, דלרבי מאיר כי היכי דבעי שמירה מעולה במועד דקרן, הכי נמי בעי בשן ורגל, אף על גב דבקרן קראי כתיבי נלמד סתום מן המפורש. זאת אומרת בשלב הזה של הגמרא, הגמרא הניחה שכל שור מועד מדובר בשור מועד. למה? כי המשנה עוסקת בצאן. צאן אין להם קרן, צאן יש להם שן ורגל. שן ורגל זה מועדים מתחילתם. ולכן כל הדיון פה של הכראוי ולא כראוי כנראה מדבר על מועד ולא על תם. ולכן המסקנה היא שזה דווקא רבי יהודה ולא רבי אליעזר בן יעקב. אוקיי? ומעיר התוספות, הוא רומז לזה שבגמרא עצמה בהמשך, ופשוט גומר פה את הגמרא רק כדי שבפעם הבאה כבר נוכל להמשיך הלאה. בגמרא עצמה בהמשך אחרי זה יורדים מזה, כי הגמרא אומרת אפילו תימא רבי מאיר, שאני שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן. דאמר רבי אלעזר ואמרי לה במתניתא תנא ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן ורגל. בור דכתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו, הא כיסהו פטור. אש דכתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה עד דעביד כעין מבעיר. כמו ולא ישמרנו של המועד, הא ולא יכסנו זה כמו ולא ישמרנו, ראינו כבר שזה אותו דבר. אש דכתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה, שן דכתיב וביער בשדה אחר עד דעביד כעין וביער. רגל דכתיב ושילח עד דעביד כעין ושילח. ותניא ושילח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור וכולי. בסדר? בקיצור התורה מיעטה בשמירתם של כל אילו ולכן מה? ולכן זה יכול ללכת גם כרבי מאיר. ומה עם שור מועד?

[Speaker C] שור מועד הוא אומר שצריך שמירה מעולה, אבל שן ורגל מספיקה שמירה פחותה.

[הרב מיכאל אברהם] אז במשנה שלנו מדובר רק על שן ורגל, נכון? רק על שן ורגל ולא על קרן בכלל. כי הרי אנחנו מדברים פה אליבא דרבי מאיר, ולפי רבי מאיר בקרן בין תמה בין מועדת צריך שמירה מעולה, נכון? ופה התורה מיעטה בשמירתן. מה קורה לפי רבי יהודה? לפי רבי יהודה בתם צריך שמירה מעולה במועד שמירה פחותה. כי בדיוק ולא יכסנו של בור רבי יהודה דורש את אותו דבר על ולא ישמרנו של שור מועד. והא שמור הוא זה, כן? שמירה פחותה הוא שמור. ולא ישמרנו הכוונה ולא ישמרנו בכלל. משמע ששמירה פחותה גם היא פוטרת לפי רבי יהודה. לכן לפי רבי יהודה בכלל לא היה צריך את כל הלימודים האלה. לפי רבי יהודה אם בשור מועד התורה מיעטה בשמירתו אז בכל המועדים זה יהיה אותו דבר.

[Speaker D] אבל לפי המאירי זה לא שייך. מה? אבל לפי המאירי זה לא שייך, כי פה הבהמה נכנסת לחצר הניזק ואוכלת שם פירות, אז איזה אשם תורם יש לניזק פה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי.

[Speaker D] לפי המאירי שרבי יהודה אומר שמועד צריך שמירה פחותה, למה? כי אני סומך גם שיש קול והניזק בעצם צריך גם להיזהר ולהישמר. בשן ורגל זה לא שייך, שזה בחצר הניזק ואוכלים…

[הרב מיכאל אברהם] לא, עדיין, עדיין אתה צריך לשים לב שלא יכנסו לך בהמות לחצר שלך.

[Speaker D] לחצר שלו עצמו?

[הרב מיכאל אברהם] כן, סגור אותה כמו שצריך. אין ברירה, בשן ורגל אתה חייב להגיד את זה, רק הכל מה שאתה חייב זה רק בחצר הניזק.

[Speaker D] לא אני חייב להגיד מצד המזיק, אבל לא להגיד שיש אשם תורם לניזק, אלא אם כן נגיד את המאירי. זה מה ששמירה פחותה…

[הרב מיכאל אברהם] זה אני מדבר על המאירי. אז למה שמירה פחותה?

[Speaker D] אז זה החידוש של התורה, שגם ברבי יהודה מודה שהתורה מיעטה בשמירתן, באמת זה למסקנה חידוש גם ברבי יהודה.

[הרב מיכאל אברהם] אה, אתה אומר שהיה צריך את הלימוד לפי המאירי, היה צריך את הלימוד הזה גם ברבי יהודה, כי בשן ורגל אין את הסברא של המאירי ובקרן יש אותה.

[Speaker D] בהווא אמינא של הגמרא לא יודע, אבל נגיד שהמאירי דיבר למסקנה.

[הרב מיכאל אברהם] אז לפי זה גם בקרן בחצר הניזק היה צריך את זה, כי קרן הרי חייבת גם בחצר הניזק. מחדד את מה שאמרתי קודם שאני חושב שהמאירי הזה זה רק הסבר לפסוק. אבל הוא מתחיל מהפסוק של ולא ישמרנו. הוא מבין שהחיוב הוא חיוב על רשלנות בשמירה. זה ההבדל בין תם לבין מועד. אחרת באמת כמו שאתה אומר עכשיו באמת זה מאוד קשה. מה עם קרן בחצר הניזק? תגיד שהוא צריך לסגור את החצר יותר טוב? לא יודע. טוב בכל מקרה יש פה ראשונים שאומרים שלפי רבי יהודה לא צריך את כל הלימודים האלה, אגב כולם מסכימים ככל שאני ראיתי שגם רבי יהודה מסכים שהתורה מיעטה בשמירתן של כל אלה. יותר מזה רבי יהודה לא רק שהוא מסכים אלא בכלל לא צריך לזה מקור. פה לפי רבי מאיר שבשור מועד צריך שמירה מעולה, באלה התורה מיעטה בשמירתן צריך פסוק. ואז רבה אומר מתניתין נמי דיקא דקתני צאן, מכדי בשור עסקינן ליתני שור, למה אומרים פה צאן ולא שור? הרי כל המשניות הקודמות עסקו בשור, אלא בשביל ללמד אותי שזה שן ורגל והתורה מיעטה בשמירתן שמספיק שנעל בפניהם כראוי. ואז יוצא שהמשנה שלנו יכולה ללכת גם עם רבי מאיר, אמנם להלכה בגמרא עצמה זה נשאר כך, להלכה אנחנו פוסקים כמו רבי יהודה, אז אין חובה להעמיד את המשנה הזאת גם כרבי מאיר. אבל עדיין זה עומד גם כרבי מאיר ולענייננו מבחינת ההלכה, רמת השמירה שהתורה דורשת בכל המועדים היא רמה נמוכה. עכשיו אני מדבר על רבי יהודה כי זה להלכה. התורה דורשת רמת שמירה נמוכה בכל המועדים ומכאן ואילך בעצם זה מה שנניח גם בהמשך הסוגיות, זאת אומרת רמת השמירה הנדרשת זאת רמת שמרהו כראוי, כן, שמירה פחותה. אוקיי, עכשיו פה אולי עוד כמה משפטים, זוכרים את הראיה של הקהילות יעקב. הראיה של הקהילות יעקב היתה שהוא הביא אחת הראיות שחיוב תשלומין הוא לא בגלל הרשלנות בשמירה. הוא אומר בגלל שבשן ורגל הרי רגע הרי מותר לך, כן, הרי מותר לך ללכת עם בהמה ברשות הרבים, נכון? לכן בשן ורגל אתה פטור, זה מה שהרי"ף, הרא"ש והרמב"ם כותבים. למה בשן ורגל ברשות הרבים פטור? כי אתה יכול ללכת איתה ברשות הרבים, לזה היא מיועדת. שואל הקהילות יעקב אז למה בקרן אתה חייב? הרי מותר לך ללכת איתה ברשות הרבים. אלא רואים שלמרות שאין איסור זה חיוב מה שקראתי היום חיוב אחריות ולא הרשלנות בשמירה. הוא אומר שגם אין איסור, הוא מוכיח מכאן שלא צריך איסור בשביל חיוב התשלום כי ברשות הרבים ודאי אין איסור. אז אני דחיתי את דבריו ואמרתי שזה לא הכרחי כי בשור תם יכול להיות שבאמת בשור תם מותר לי ללכת ברשות הרבים והכי נמי אני באמת פטור, הפלגא נזקא זה קנס זה לא ממון. ובשור מועד מי אמר שמותר ללכת ברשות הרבים? לפי רבי אליעזר אפילו צריך לשחוט אותו, ואתם זוכרים שהתוספות אמר להלכה קיימא לן כרבי אליעזר באיסור שאיסורים צריך לשחוט ממש את השור, אז איך אפשר להגיד שמותר ללכת איתו ברשות הרבים בשור מועד? לכן זאת לא ראיה. לעומת מה שאמרתי היום אפשר לדחות את זה בעוד צורה, אולי זה המשך של אותו עניין. כי בשור תם, לפחות בשור תם, החיוב הוא חיוב שהוא תוצאה של אחריות לא של רשלנות בשמירה. אז לכן בחיוב אחריות ברור שלא מדובר כאן בשאר המזיקים שבהם החיוב הוא בגלל הרשלנות בשמירה, שם אתה יכול להתחיל לדון אם יש איסור או אין איסור אם יש חובה לשמור אין חובה לשמור, אבל חיוב של קרן תמה ברשות הרבים זה פשוט חיוב אחריות, זה לא מוכיח שום דבר לגבי שאר החיובים שהם לא נובעים מאיסור או מחובת שמירה כי זה חיוב אחריות, זה חיוב בעל אופי שונה. אוקיי, יש אחרונים שמקשים קושיה למה לא נחייב בשן ורגל ברשות הרבים מדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. הרי כשהוא הולך עם השור ברשות הרבים אז בעצם יש לו פשיעה כנגד קרן. אז עכשיו הוא הזיק בשן ורגל, בסדר, אבל כיוון שתחילתו בפשיעה לגבי קרן תחייב אותו על הסוף בשן ורגל מדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. לפי איך שאני אומר זה כמובן לא מתחיל כי מותר לו ללכת ברשות הרבים עם השור. החיוב בקרן זה חיוב אחריות זה לא פשיעה, אז אי אפשר להגיד שהיתה פה תחילתו בפשיעה. תחילתו בחיוב אחריות וסופו באונס, אין דבר כזה, אחריות זה על מה שיש. ויש יש. אם אתה מדבר אלי כפושע, אז תחילתו בפשיעה וסופו באונס גם זה נחשב פשיעה. אבל פה לא הייתה תחילתו בפשיעה, תחילתו באונס וסופו באונס. רק על האונס הראשון יש לי חיוב אחריות, מה זה קשור לאונס השני?

[Speaker C] אז לפי זה יוצא ששור מועד, שור שהוא מועד שלוש פעמים נגח, שיש איסור ללכת איתו ברשות הרבים, נכון? מסתמא שאסור ללכת איתו ברשות הרבים, אז יוצא שאם הוא יזיק בשן ורגל הוא יהיה חייב גם ברשות הרבים, ככה יוצא לפי זה.

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה אתה צודק, אני לא זוכר מקור שאומר את זה, אבל לכאורה אתה צודק. אני טענתי קודם ששור מועד אתה צריך לשחוט אותו, כך אמר התוספות. אתה חייב לשחוט אותו. ואני טענתי עוד לפני שראיתי את התוספות שאסור ללכת איתו ברשות הרבים. כך שזה לא מרחיק לכת מאוד להגיד שהנה חינמי, עכשיו כשהלכת איתו ברשות הרבים אפילו אם הוא הזיק בשן ורגל, כיוון שהלכת איתו והוא מועד, הוא יועד כבר מבחינת קרן הוא היה שור מועד, אז גם על שן ורגל תהיה חייב. זה קצת יהיה תלוי בניסוחים, כי יש ברי"ף וברמב"ם וברא"ש ניסוחים קצת שונים. יש כאלה שפוטרים שן ורגל ברשות הרבים בגלל שהניזק היה צריך להיזהר, לא היה צריך להניח את זה ברשות הרבים. ואז יכול להיות שהיה מקום להגיד שפה עדיין הניזק היה צריך להיזהר ואני פטור. יש מקום, אבל אז השאלה היא כמובן מעיקרא דלייתא, זאת אומרת מה אתה מחייב אותי על תחילתו בפשיעה וסופו באונס? הפטור הוא בגלל שהוא לא נזהר, מה זה קשור אלי, אני פשעתי אבל הוא לא נזהר. אז האחרונים ששואלים את השאלה הזאת כנראה מניחים לא כך. אוקיי, טוב, אנחנו נעצור כאן. מישהו רוצה להעיר, לשאול?

[Speaker C] פעם הבאה על מה מדברים? על פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים?

[הרב מיכאל אברהם] כן. ארבעה דברים העושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים, זו הסוגיה הבאה. אני מזכיר עוד פעם לגבי סדרים, מי שיש לו יחידות סדר צריך לעשות את זה באתר של בית המדרש בזום. אוקיי, זה רק ביקשו להזכיר את העניין הזה למי שלא היה מודע. אוקיי, להתראות.