פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] נקליט את הדבר הזה. הקלטות נמצאות במודל אמרתי לכם אפשר לשמוע אותן שם מי שרוצה, וגם סיכומים אני שולח אז אני גם אעלה את זה למודל וגם אשלח את זה בקבוצת ה… לרשימת התפוצה במייל. אוקיי? טוב, אז קודם כל רק תרשו לי כמה דקות, זאת פעם ראשונה לסכם, לראות מה להפיק לקחים ראשוניים. קודם כל לגבי הטכנולוגיה, נעזוב כרגע את הלימוד ואת הדף עצמו. יש איזשהן בעיות שהיו? לקחים? מישהי ניסתה לעבור מחדר לחדר או לשלוח צ'אט ולא הצליחה? היה משהו כזה? אני!

[Speaker B] זהו אני ניסיתי לעבור מחדר לחדר. נראה לי שאני לא הצלחתי. גם בצ'אטים שלי שאני כותבת גם לא

[הרב מיכאל אברהם] ראיתי את כולם זה כאילו רק אני, אני לא…

[Speaker B] לא שומעים אותך יסכה. לא שומעים אותי? עכשיו שומעים. הצ'אטים שלי שאני כותבת גם לא ראיתי את כולם זה כאילו רק אני, אני לא… החדר שלי והצ'אט שלי כאילו לא מחובר, אני כותבת צ'אט וזה מגיע רק… אני רואה רק אותי כתוב מה שאני כתבתי, אני לא רואה את כולם.

[הרב מיכאל אברהם] מה סימנת? לאן הצ'אט נשלח? כשאת מסמנת את הצ'אט האם הצ'אט הוא לכולם, הצ'אט הוא למישהו כזה, הצ'אט הוא להוסט?

[Speaker D] תראי אין אפשרות.

[Speaker C] דרך אגב כבוד הרב לא היו אפשרויות שם, אני בדקתי, היה אפשר לשלוח רק לאבריוואן, לכולם.

[הרב מיכאל אברהם] אה כן? אוקיי אני אנסה לבדוק איך עושים את זה.

[Speaker C] זה תלוי בהגדרות כנראה.

[הרב מיכאל אברהם] כן אני אנסה לבדוק איך מגדירים את הדבר הזה, איך עושים את זה, אז זה כנראה אני צריך להגדיר את זה איכשהו. מבחינת מעברים וכולי היו איזה שהן בעיות? עשיתם בכלל מעברים? זאת אומרת היה איזה שיח בין חברותות?

[Speaker B] לא לא כל כך, אני פחדתי שאני…

[הרב מיכאל אברהם] מישהי ניסתה ולא הצליחה או שפשוט לא הייתן צריכות לא רציתן?

[Speaker E] לא היה צורך.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי טוב בקשר לטכנולוגיה בקיצור אני כמו שאמרתי לכן גם בפגישת הפתיחה אני מצפה להערות שלכן, לא שאני כזה אני טכנופוב ידוע אבל אני יכול לפחות לנסות ולבדוק איך עושים דברים אם צריך לעשות. אז אני מחכה לשמוע מכן אם יש הצעות, הערות, בקשות או כל מיני דברים כאלה בהקשר גם בהקשרים הטכנולוגיים וכמובן גם בהקשרים הלימודיים. אז גם אם כרגע לא עולה אתן יכולות לשלוח לי במייל, בוואטסאפ או לטלפן או מה שלא יהיה, אני אשמח מאוד לשמוע פידבקים. ובכל אופן כמו שאמרתי לכן גם במייל לפני כמה ימים מי שלא עשתה את זה כדאי לעשות עדכון גרסה לזום. זה לא מסובך לעשות את זה, במייל ששלחתי תיארתי איך עושים את זה כי זה מאפשר למשל את המעבר בין החדרים וכולי שלא מתאפשר בגרסאות קודמות פה זה כן מתאפשר. הגרסאות האלה כל פעם מאפשרות עוד אופציות לכן כדאי לעדכן גרסאות מדי פעם. זה לגבי הטכנולוגיה. לגבי ההודעות ששלחתי קיבלתן?

[Speaker F] הודעות ששלחתי לחדרים?

[הרב מיכאל אברהם] למשל את ההודעה שעוד שבע דקות אני אסגור את החדרים.

[Speaker G] לא אנחנו לא קיבלנו.

[Speaker F] לא, וזהו סגירה את… מין בועה כזאת עם הודעה בראש החלון אבל אני לא ראיתי אותה אז…

[הרב מיכאל אברהם] וגם זה נעלם, זה גם עניין של זמן,

[Speaker F] זה נעלם מהר.

[הרב מיכאל אברהם] כשאני פותח את הברייקאאוט רומס האלה… רגע… כשאני פותח את הברייקאאוט רומס האלה אז הוא מאפשר לי לשלוח הודעה לכל החדרים. רגע… כן הנה, ברודקאסט מסג' טו אול.

[Speaker D] וצ'אט, ראינו את ההודעות של הרב בצ'אט?

[הרב מיכאל אברהם] גם מה שאמרתי שעוד שבע דקות נסגרים החדרים?

[Speaker G] לא, את זה לא ראינו.

[Speaker D] אנחנו ראינו את זה. אני ראיתי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] כי יש אפשרות לשלוח בצ'אט לכולם שזה כנראה אתם קיבלתם אבל אני פה יש איזה ברודקאסט הודעה לכל החדרים, זה אני לא בדיוק יודע למה לא ראיתם. טוב אני אבדוק את זה.

[Speaker H] זה עובר פשוט מאוד מהר למעלה. זה מגיע אבל זה פשוט עובר מאוד מהר וזה לא כמו צ'אט.

[Speaker C] אה אז מה זה אומר עובר למעלה? מה זאת אומרת עובר למעלה? מין הודעה ולא צ'אט כן.

[Speaker H] מין הודעה כזאת שבכותרת מופיעה לכמה שניות ומהבהבת כן

[Speaker B] היא נעלמת מאוד מהר וגם בהודעה האחרונה רק צד אחד בחדר ראה. כאילו זה הגיע כנראה לחדר, אחד מכל חדר ראה, אני לא ראיתי והשנייה ראתה.

[הרב מיכאל אברהם] בכל מקרה אז אני אשלח הודעות בצ'אט, פשוט זה כנראה יותר יעיל לכולם, ואני צריך לבדוק כמובן איך עושים צ'אטים באופן שגם אתם תוכלו לשלוח. צ'אטים למי שתירצו, אני אבדוק את העניין הזה גם. טוב, זה בקשר לטכנולוגיה. לגבי הלימוד עצמו עוד פעם לפני שנכנסים, היו איזה שהן בעיות? הסתדרתם פחות או יותר עם הדף? לא הסתדרתם? תגידו בלי להתבייש כי אלה שמתחילות אני מניח שיכולים היו להיות קשיים, לפחות לאלה שמתחילות. אז.

[Speaker F] הסתדרנו פחות או יותר אבל אני חושבת ש, אמרתי את זה עם סופי, אני חושבת שהארמית הייתה קצת, לא היה מזיק אם היה תרגום פה ושם. זה היה יותר מדי, היה לי קשה.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, זה די צפוי שיקרה. השתמשנו במילון. לא כל כך יודע איך לטפל בזה. כן, לגבי תרגום של הארמית עברית זה אפשר למצוא מילון ברשת אבל אני לא יודע עד כמה זה מעשי. יש גוגל טרנסלייט לארמית? אני לא יודע, יעשה לכם את כל הקטע. באמת ששאלה טובה, אני לא יודע, אולי יש.

[Speaker I] רגע, יש משהו כזה.

[Speaker B] יש משהו כזה.

[Speaker I] אתה הולך למילון.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן פה זה באמת יהיה קשה. תראו, הנקודה היא כזאת, הלימוד של היום לא מייצג. קודם כל צריך לדעת, הוא לא מייצג בגלל שדיברנו על דברים מלמעלה, זה לא נמצא באותה סוגיה. כשאנחנו עוסקים בסוגיה אחת מסוימת ואני נותן מקורות שעוסקים באותו עניין, אז גם יותר קל להבין אותם אחד אחרי השני, כי הם מתייחסים אחד לשני, עוסקים באותו עניין. היום זה היה משהו פחות מייצג, אבל עדיין תהיה בעיה כזאת מסוימת ולכן לפחות בכמה שבועות הראשונים מאוד חשוב לי העזרה של המתקדמת יותר למתחילה יותר. אוקיי? אני מקווה שאחרי כמה שבועות העסק ישתפר, למרות שכן, אני צריך באמת לחשוב קצת, בטח אחרי שתיפרדו כבר או אם תיפרדו, אז צריך לחשוב איך בכל זאת מנגישים טקסטים יותר בעייתיים למתחילות כי אני אגיד לכם, המדיניות הבסיסית שלי היא שהשיעור ניתן ברמה מתקדמת. זאת אומרת, גם למתחילות, שההנחה שלי היא שלמתחילות יש בעיה עם הארמית, עם מושגי יסוד, אבל אין בעיות חשיבה. זאת אומרת, להבין את מה שקורה פה, ההנחה שלי היא שההבנה של מה שאני אומר לא צריכה להיות בעיה גם למתחילה, רמת היכולת העיונית שלכן אני מניח שהיא טובה בלי קשר לרמת המיומנות שלכן בלימוד גמרא. לכן השיעור אני מקווה גם יהיה מובן, אני מקווה שיהיה מובן לכולן. יש יתרון למיומנות אבל הוא אמור להיות מובן לכולן והוא יהיה ברמה טובה. הקשר בין השיעור לבין המקורות הוא בעצם החלק היותר בעייתי אצל המתחילות כי למתחילות יהיה יותר קשה לפענח את המקורות. אז בעניין הזה בשבועות הראשונים תיעזרו בחברותא המתקדמת יותר. גם בהמשך אני כמו שאמרתי קודם אשתדל להיות נגיש, אם יש בעיה אל תהססו לפנות, חבל להיתקע. הרי להיתקע כדאי להיתקע כשחושבים על משהו אבל לא להיתקע סתם כשלא מבינים ארמית, זה חבל על הזמן, זה סתם בזבוז זמן. אז או שמחפשים איזה מילון אינטרנטי, או שאם זה גמרא אז אין בעיה כי יש גמרות מבוארות, יש טקסטים, יש גמרות מבוארות שאפשר להיעזר בהן, אבל בראשונים ובאחרונים זה יותר קשה. כמו שעידית הזכירה לגבי תוספות, יש ספר שנקרא מי מנוחות שהוא ספר שעוזר לפרש את התוספותים, הוא פשוט עוזר למתחילים לקרוא תוספותים. אז לגבי תוספות זה יכול לעזור. שאר הראשונים והאחרונים באמת קצת יותר קשה, וכאן אני אומר נצטרך להתקדם לאט לאט, זה המגבלה של המסגרת שמערבת מתחילות עם מתקדמות כי החלוקה השנה כמו שאמרתי היא שונה. אז אנחנו נצטרך איכשהו להתמודד עם העניין, ושוב פעם אני מחכה לפידבקים כל הזמן ותיעזרו בלי להתבייש גם בחברותות אחרות, תעברו לחדר אחר של יותר מתקדמות שיעזרו לכן, לשאול שאלה קצרה מה זה אומר, מה בעצם הכוונה פה, אפילו פירוש מילה אם לא עולים על זה, או לשאול אותי. בסדר?

[Speaker I] אפשר רגע לומר משהו? כן, כן. אני אומרת שאני משתמשת במילון ארמי עברי של פורטל הדף היומי וזה פשוט אתר נהדר.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז כדאי להמליץ, אני לא מכיר, כדאי להמליץ לכולן.

[Speaker I] נהדר, אז אני אומרת.

[הרב מיכאל אברהם] איך מגיעים לזה?

[Speaker I] פשוט לרשום, אני רשמתי באינטרנט ועכשיו זה שמור אצלי במייל וכל פעם אני פותחת אותו. זה נקרא מילון ארמי עברי של פורטל הדף היומי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז בסדר גמור. זה, אבל זה כמובן המילון עומד כמילון, לא מפרש את הגמרא שבה מדובר.

[Speaker I] לא לא, כמילון.

[הרב מיכאל אברהם] אני רושמת את המילה או

[Speaker I] מעתיקה ואז הוא נותן לי וריאציות או מה האפשרויות, הוא נותן גם אפשרות לטקסט.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז בקיצור יש, אני מניח שיש עוד מילונים גם ברשת. תנסו להיעזר בזה, תעזרו בי, תעזרו בחברותות מקבילות. למתחילות לא תהיה ברירה, בכמה שבועות הראשונים תעזרו בחברותא שלכן, אבל גם גם אחר כך אל תתביישו להיעזר. אין מה לעשות, אלה מגבלות הפורמט. אנחנו קבוצה שמעורבת ברמות מיומנות שונות ונצטרך איכשהו להתמודד עם זה. אוקיי, טוב, בואו נתחיל.

[Speaker J] אני יכולה רגע גם להגיד משהו? אני מרגישה שבגלל שהלמידה היא מרחוק, אז כל הנושא הזה של הטכנולוגיה, העזרויות, היא מאוד מאוד מגבילה אותי, כי אני לא יכולה לגשת רגע למישהי ולשאול. וכרגע אני יכולה להגיד לך שאני בלימוד עמדתי כדי להגיע למקום של ההבנה, הייתי צריכה להתגבר על הרבה מאוד מכשולים. זה לוקח זמן גם לתרגם את הארמית, גם כל הראשי תיבות, גם כל מי שמביאים, אני לא יודעת תמיד מי זה, למשל לא הצלחתי לפענח וזה המהרש"א, איפה הם נמצאים בדף הגמרא. היה לי הרבה מאוד מכשולים שלוקחים הרבה מאוד זמן, ועם הטכנולוגיה אני אפילו לא פניתי לחדר לשאול כי גם זה היה לוקח לי זמן להשיג מישהו, זה כן עובד, זה לא עובד, לחזור בחזרה לחדר. זה לא שאני נמצאת ליד מישהו. ולכן מה שרציתי להגיד, לפחות בחוויה שלי עכשיו, אני הרגשתי שזה יותר מדי במקום להגיע ולענות על התשובות ובאמת להבין, בהתחלה הבנתי והיה בסדר, ואז בשלב מסוים הרגשתי שאו שאני מסיימת את הדף בלי להבין או שאני פשוט לא אספיק חצי ממנו. אני הרגשתי שזה היה לי טו מאץ'.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני אגיד כמה דברים. אלף, כיוון שאנחנו בהתחלת הדרך, לא להירתע מלהשקיע בזמן בטכנולוגיה, גם על חשבון ההספק, כי בסוף בסוף זה יניב פירות כשתהיי יותר מיומנת בטכנולוגיה, זה יחסוך לך בעתיד הרבה זמן. שווה להשקיע עכשיו קצת זמן בטכנולוגיה, לשאול, לברר ולהשתלט לפחות על האספקט הזה. זה נקודה ראשונה.

[Speaker J] אבל הטכנולוגיה לוקחת זמן גם כשאני אהיה מיומנת בה בגלל שאנשים לא לידי, אז הזום הזה זה דברים שלוקחים זמן, אז זה עוד מכשול. והכול אני, זה יותר, הדף הזה היה ארוך מדי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז רגע, אני אגיע, אני אגיע עוד רגע.

[Speaker J] מבחינת היקף הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע עוד רגע, רק אני רוצה להשלים. אין מה לעשות, עוברים לחדר אחר בזום או שולחים צ'אט או משהו כזה ומחכים את השניות שצריך, אין מה לעשות. צריך להשקיע את הזמן בלי להתייאש ולא לפחד מזה שקצת זמן הולך, הטכנולוגיה כנראה כרגע לפחות הולכת ללוות אותנו זמן. אנחנו נצטרך לעבוד איתה. זאת נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אפשר גם לצלצל או לשלוח וואטסאפ אליי, במקרה אני אשתדל להיות נגיש, אני לא מבטיח שתמיד אני אהיה, אבל אני אשתדל. אפשר בהחלט לנסות את זה אם זה יותר מהיר ויותר יעיל, בשמחה. דבר שלישי וזה אלו שמכירות משנים שעברו כבר יודעות, לא חייבים לגמור את הדף. זאת אומרת מבחינתי אני לא אניח שגמרתם את הדף. זה יעזור אם גמרתם, אני לא מניח את זה. כשאני מתחיל בשיעור אתן תראו בשיעור אנחנו נראה את המקורות, אנחנו נחשוב, אנחנו נעבור על הדברים בסדר שהם כתובים בדף. מה שלא הספקתם תשמעו בשיעור. ואם אחרי זה כמו שאמרתי לכן תשקיעו זמן מסוים בסדר הבא קצת לחזור על מה שהיה בשיעור עוד יותר טוב. אני מאוד בעד חזרות. ואז גם תוכלו לראות את זה בדף עצמו לאור מה שלמדנו בשיעור. אז לא להיבהל אם לא גומרים. לכן למשל עכשיו כתבתי הרבה פעמים לרפרף, זה לא היה כדי שתגמרו את הדף אלא באמת בשביל שלא הייתי צריך את המקורות בפרטים, כל מה שהייתי צריך זה רק תמונה. אבל להבא אם אני לא כותב לרפרף אל תעבדו בצורה כזו שתכוון אתכן לגמור את הדף. תשקיעו את הזמן שאתן צריכות בכל מקור שאתן עובדות עליו. כמה שתגיעו תגיעו, בסדר? כמדיניות. אז זה בסדר לא להיבהל אם לא גומרים את הדף, להיפך, מי שלוקח לה יותר זמן מצוין שתשקיע את הזמן הזה כי רק כך זה ישתפר ואז בהמשך זה גם ילך יותר מהר. אוקיי? לא להירתע. והערה אחרונה, המתחילות יצטרכו קצת לחשוק שיניים. זאת אומרת אין מה לעשות, אלה מגבלות הפורמט. מניסיוני בשנים הקודמות זה משתפר עם הזמן, לא להיבהל. זאת אומרת העיקרון הוא לא להתייאש בהתחלה, בהתחלה קשה יותר. לא להתייאש, זה ישתפר. תמיד תמיד תאירו לי אם אני יכול להאיר או להקל משהו או לעשות משהו שיכול לעזור כמובן, אני אשמח לשמוע כל הערה וכל בקשה או פידבק, אבל ככלל אני אומר מעבר לדברים האלה לא להיבהל, הדברים ישתפרו עם הזמן. אוקיי? אז לא חייבים לגמור את הדף, זה מה שאמרתי קודם. בסדר. הנה יעל שלחה פה בצ'אט את הלינק למילון, אז מי שרוצה יכולה לקחת את זה מהצ'אט. אוקיי, אז בואו נתחיל.

[Speaker I] רגע, אני שולחת עוד אתר של ראשי תיבות. אפשר לכתוב כל ראשי תיבות ובאמת למצוא שם וריאציות שונות ולמצוא מה מתאים לנו, מה נכון בהתאמה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אוקיי, ועוד פעם אני אומר, יש בעיה, שולחים שאלה בצ'אט, עוברים, אם זה רק ראשי תיבות, שלחו בצ'אט. מי יודע מה ראשי תיבות האלה? ולנסות לשים לב, לעזור. אנחנו חייבים קצת להיעזר אחד בשני או בשנייה, כי אחרת יש חלק מאיתנו שהם בבעיה, אלה שמתחילות, לפחות החלק.

[Speaker K] במיוחד לא כל ראשי תיבות שם יש במילון.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אוקיי, בסדר. אז בואו נשתדל עדיין לעבוד ביחד, לפחות בשבועות הראשונים, לשים לב מסביב אם מישהי צריכה עזרה ולהיעתר או לעזור. אוקיי, טוב, בואו. כל ההתחלות האלה זה פשוט רק כדי להתניע את התהליך. בפעמים הבאות אנחנו נעסוק בלימוד, לא נעסוק בכל הטכנולוגיה והטכניקה שמסביב, אבל אני רוצה בהתחלה בכל זאת שניכנס לעניין הזה בצורה יותר חלקה. אוקיי, אנחנו מתחילים את פרק ראשון של שבת. מבחינת המלאכות של שבת, הפרק הזה עוסק בעיקר במלאכת הוצאה ונגזרותיה, עוד נדבר, כשמשתלבים בו כל מיני שאלות צדדיות, שניים שעשאוה, הדבקת פת בתנור או כל מיני דברים אחרים שהם מביאים אותנו לנושאי רוחב. אבל הציר שחורז את רובו של הפרק זה בעצם עיסוק במלאכת הוצאה. לכן לפני שאנחנו נכנסים לפרק עצמו ולסוגיה עצמה, אני רוצה לתת איזשהו מבוא שישים אותנו בקונטקסט כללי. המבוא הזה מורכב משני חלקים. החלק הראשון ייתן לנו איזשהו מבט על הלכות שבת בכלל, אחרי זה אנחנו ניכנס מבין המלאכות למלאכת הוצאה, שזאת אחת מל"ט אבות המלאכה, ואני אדבר קצת על מלאכת הוצאה בכלל, מה היא אומרת, ואז נוכל להתחיל להיכנס לפרק וזה כבר לא יהיה היום. אוקיי? אז זה מה שאני מתכנן לעשות בעצם היום, לתת איזשהו מבוא כללי כדי להכניס אותנו למסגרת המושגית והעקרונית. טוב. הלכות שבת מורכבות מכמה מרכיבים. יש את איסורי המלאכה, זאת בעצם ההלכה אפשר לומר העיקרית בשבת וגם החמורה ביותר, זה איסור מלאכה, וזה מופיע בתורה לא מעט פעמים. איסור המלאכה הוא האיסור החמור ביותר, ומי שעובר עליו במזיד חייב סקילה, במזיד עם התראה ושמתקיימים כל התנאים, מי שעובר עליו במזיד בלי התראה חייב כרת, ומי שעובר עליו בשוגג חייב חטאת. זאת הסקאלה הכי גבוהה של הענישה בהלכה. זאת אומרת, איסור שבת הוא איסור מהאיסורים החמורים ביותר שיש. זה איסור המלאכה. עכשיו, איסור המלאכה בשבת מופיע בשתי צורות בתורה. צורה אחת זה לאו, מצוות לא תעשה, והצורה השנייה זה עשה, מצוות עשה. יש מצוות עשה לשבות בשבת ויש מצוות לא תעשה שלא לעשות מלאכה בשבת. לכאורה אלה בסך הכל שתי צורות שמנסחות אחרת את אותו תוכן. מה זה משנה אם אומרים לי לשבות שזה לא לעשות מלאכה או שאוסרים עליי לעשות מלאכה? מה ההבדל בין להגיד לי תאכל איקס לבין להגיד אני לא רוצה שלא תאכל איקס? השלילה כפולה מתקזזת. מה זה משנה? אבל העובדה היא שכאשר יש לנו לאו ועשה שיש להם תוכן חופף, אנחנו עדיין מתייחסים לזה כשתי מצוות שונות. הרמב"ם בפתיחה לספר המצוות שלו, יש לו ארבעה עשר שורשים. שורשים זה עקרונות שבהם הוא מסביר איך הוא החליט מה נכלל בתרי"ג מצוות ומה לא נכלל בתרי"ג מצוות. בשורש התשיעי מהשורשים שלו, הרמב"ם כותב שאם התורה כותבת כמה פעמים את אותה מצווה, במניין המצוות זה יופיע פעם אחת. אחת הדוגמאות שהוא מביא, יש שתים עשרה פעמים שהתורה מצווה לשבות בשבת. כמה מצוות מופיעות במניין המצוות לשבות בשבת, כמה מצוות עשה? אחת. למה? כי זה שהתורה חוזרת שתים עשרה פעמים זה כדי לחזק את העניין או להוסיף אספקטים, יש שם מחלוקת בין רמב"ם לרמב"ן, אבל מבחינתנו מבחינת מניין המצוות זאת מצווה אחת שהתורה חוזרת עליה כמה פעמים מסיבות שונות. אבל זה בקשר אם יש כפילות בין מצוות עשה או כפילות בין מצוות לא תעשה. בשורש השישי, זה השורש התשיעי, בשורש השישי הרמב"ם מדבר מה קורה כשיש כפילות בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה. לא שלחתי אתכם לשם כדי שלא. כשיש כפילות בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה, אומר הרמב"ם, מונים את שתי המצוות, את העשה עם עשהים ואת הלאו עם הלאוים. אולי אני אראה לכם את הרמב"ם הזה. אני משתף לכם את פרויקט השו"ת כאן. רגע, זה לא פה, זה בספר המצוות, ספר המצוות לרמב"ם. עוד שאלה שלא שאלתי אתכם, מה קורה מבחינת מאגרי מידע. אז אולי אתן השתמשתן באיזשהו מאגר מידע? מישהי ניסתה ולא הצליחה?

[Speaker I] לא, אני, עוד פעם, אני משתמשת במאגרי מידע של הפורטל של השו"ת, וזה מאוד נגיש ומאוד נוח.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אוצר החכמה או פרויקט השו"ת? טוב, לא הייתן צריכות היום אוצר החכמה, אבל אתן יודעות איך לגשת למאגרים האלה מבחינת האוניברסיטה? היא מאפשרת לכולם לגשת.

[Speaker I] נכנסים לספרייה ומשמה מבקשים לפי א"ב, נכנסים לפ' פרויקט השו"ת, ואז זה נפתח. אוקיי, את צריכה כמובן סיסמה.

[הרב מיכאל אברהם] כולן יודעות איך לעשות את זה? מי שלא יודעת איך לעשות את זה, אז אני מציע עכשיו או שתשאלו את יעל או שמי שרוצה ממש הסבר, יש את סיסי גרמן הספרנית, הזמינה כל אחת שרוצה. אפשר גם להביא אותה לכאן אגב לתת איזשהו הסבר. אני יכול לבקש ממנה לבוא לפה לתת איזשהו הסבר, כי להבא אני כן ארצה שתעשו שימוש במאגרי מידע. הפעם זה רק הרמב"ם היה, אבל באופן עקרוני אני כן רוצה שנעשה שימוש במאגרי מידע, ולו רק בשביל להתאמן על הדברים האלה כדי להתמקצע בשימוש בהם.

[Speaker L] רציתי לשאול אם לשומעות חופשיות גם יש אפשרות לגשת? אמת שיש לי מאגרי מידע שלי, יש לי תקליטור תורני, זה לא פרויקט השו"ת.

[הרב מיכאל אברהם] למי שיש פרויקט השו"ת זה בדרך כלל יספיק. אוצר החכמה זה נדיר.

[Speaker L] יש תקליטור תורני, לפעמים יכול להיות משהו שיש בפרויקט השו"ת שאין לי, אבל זה נדיר.

[הרב מיכאל אברהם] אם יש משהו שלא יהיה בפרויקט השו"ת אז אני מניח שאני בכל מקרה אצלם אותו מאוצר החכמה. נראה עוד. באופן עקרוני פרויקט השו"ת אמור להספיק.

[Speaker M] שלחתי שמה קישור גם יש את ספריא, שזה מאוד נוח, כאילו זה נגיש לכולם בלי קשר.

[Speaker L] ספריא, יש שם המון דברים.

[הרב מיכאל אברהם] תקחו לכם אם יש פה בצ'אטים קישורים, תקחו את זה עכשיו שלא תשכחו.

[Speaker M] בסדר. גם שלחתי את המאגרי מידע של האוניברסיטה שמשם אפשר להיכנס לפרויקט השו"ת.

[הרב מיכאל אברהם] יופי, מצוין, תודה. אוקיי, אז בואו נעבור לשורש השישי של הרמב"ם. רואים? ספר המצוות לרמב"ם שורש שישי. זה בתוך ספר המצוות של הרמב"ם מפרויקט השו"ת. השורש השישי, שהמצווה שיהיה בה עשה ולא תעשה, ראוי למנות עשה שבה עם מצוות עשה ולאו שבה עם מצוות לא תעשה. ואז הוא אומר למשל אחת הדוגמאות זה בשבת, שבשבת יש מצוות עשה על שביתה ומצוות לא תעשה על עשיית מלאכה. אוקיי? והרמב"ם טוען שבמקרה כזה זה לא מיישמים את העיקרון של השורש התשיעי אלא כאן, אם הכפילות היא בין עשה לבין לא תעשה, אז מבחינתנו אלה שתי מצוות שונות. חידוש ראשון. חידוש שני, שמצוות העשה נמנית עם עשהים ומצוות הלא תעשה עם הלאוים. עכשיו, לא בכדי אני אומר שאלה שני חידושים שונים. זה לא אותו חידוש. למה? כי אפשר היה להגיד שמצוות עשה, נגיד למשל ניקח את שבת, יש לי מצוות עשה לשבות בשבת ויש מצוות לא תעשה, כן, לא תעשה כל מלאכה, עשיית מלאכה בשבת, איסור על עשיית מלאכה בשבת. אפשר היה להגיד שכיוון שהתורה מתנסחת בצורה של עשה ולא תעשה, בצורה חיובית ושלילית, אז מונים את זה כשתי מצוות. אבל כשאני שואל את עצמי מה טיבן של שתי המצוות האלה, אז בהחלט היה מקום להגיד שהרי בסך הכל נראה ששתי המצוות האלה הן מצוות לא תעשה. כי המצווה לשבות מה בעצם היא אומרת לי? לא לעשות מלאכה. אז יוצא שגם אם אני מונה פה שתי מצוות, זה לא טריוויאלי שמצוות עשה תימנה בין העשהים ומצוות הלא תעשה תימנה בין הלאוים. היה אפשר להגיד, אומנם יש פה שתי מצוות, אבל שתיהן בעצם מצוות לא תעשה, הן אומרות לי לא לעשות מלאכה, רק פעם אמרו את זה בשפה חיובית ופעם בשפה שלילית. הרמב"ם אומר לא כך. הרמב"ם אומר א', זה שתי מצוות, חידוש ראשון, הנה תראו זה השורה הראשונה שקראתי עכשיו, כן? א', זה שתי מצוות, ב', את העשה מונים בין עשהים ואת הלאו מונים בין הלאוים. מה הרעיון מאחורי זה?

[Speaker G] אולי גם המצוות עשה היא יותר מרחיבה מהלא תעשה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אם יש פה… לא, לא. אם היא יותר מרחיבה אז היא לא הנושא של השורש. הנושא של השורש זה מתי שיש כפילות. אם אין חפיפה בתוכן בין שתי המצוות אז אין דיון, אז ברור שזה שתי מצוות שונות. אנחנו מדברים כשיש חפיפה. ולכן זה מבחינתנו לא נכנס לדיון. יש חפיפה, אומר הרמב"ם, למרות שיש חפיפה בתוכן, כיוון שמצווה אחת היא מצוות עשה והמצווה השנייה היא מצוות לא תעשה, הן נמנות כשתי מצוות. השאלה היא למה. מה הרעיון? אז קודם כל תובנה ראשונה. כשאני הייתי שואל אותכם, אתכם, מה ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה? אז התשובה הפשוטה שאני מניח שהייתי מקבל זה שמצוות עשה מצפה ממני לעשייה כלשהי, לעשות פעולה כלשהי, להניח תפילין, לא יודע מה, לפדות פטר חמור, לא משנה לעשות כל מיני פעולות, לברך ברכת המזון, לעשות איזה שהן פעולות. ומצוות לא תעשה מצפה ממני למחדל, לאי עשייה, להימנע מעשייה. אוקיי? ואז לפי ההגדרה הזאת, אז מצוות עשה זאת מצווה שמטילה עליי חובה לפעול, ומצוות לא תעשה זה מצווה שמטילה עליי חובה לחדול או לא לפעול. אוקיי? בלשון משפטית זה נקרא מעשה או מחדל. כן, השאלה אם המצווה היא על המעשה או המצווה היא על מחדל. אבל זה לא יכול להיות נכון. תסתכלו למשל על שתי המצוות האלה בשבת. מצוות העשה לשבות בשבת. מבחינת התוכן שלה מה היא מטילה עליי? התוכן מחדל. לא עשייה, נכון? כדי לקיים את המצווה הזאת אני אמור לא לעשות מלאכה. זאת אומרת שהמצווה הזאת בעצם מטילה עליי חובה לחדול, לא חובה לעשות. אז למה זאת מצוות עשה? חובה לחדול זו הגדרה של מצוות לא תעשה. למה הדבר הזה הוא מצוות עשה? או לחילופין מה מגדיר אותה כמצוות עשה, באיזה מובן זאת מצוות עשה? אותו דבר אגב במצוות לא תעשה, לא במקרה של שבת. למשל יש מצוות לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך. לא תעמוד על דם רעך פירושו נגיד אני רואה חבר שלי או לא חבר שלי אלא מישהו טובע בנהר, אז אני צריך להציל אותו עד כמה שאני יכול. אוקיי? פה זה לאו. לא תעמוד על דם רעך. מי שנמנע ולא מציל עובר על לאו. באיזה מובן זה לאו? מה התוכן המעשי של המצווה הזאת? המצווה הזאת דורשת ממני עשייה, לא מחדל. נכון? היא דורשת ממני לעשות פעולה להציל את החבר שלי. זאת אומרת שזאת מצווה לכאורה מצוות עשה מבחינת התוכן. אבל הניסוח הוא לא תעמוד על דם רעך, זאת אומרת זה לאו, מצוות לא תעשה. כך מונים כל מוני המצוות, זה מצוות לא תעשה. נמצאנו למדים שיש מצוות עשה שמצפות ממני לעשייה ויש מצוות עשה שמצפות ממני למחדל. יש מצוות לא תעשה שמצפות ממני למחדל, זה הרגיל, אבל יש גם מצוות לא תעשה שמצפות ממני לעשייה. וזה כמובן מחדד את השאלה אז מה בכל זאת ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה אם זה לא ההבדל?

[Speaker E] אבל איך יודעים שהוא לא, שומעים אותי? כן, כן. שלום. איך יודעים שהוא לא מתכוון למצוות של קידוש השבת? כל המצוות כאילו יש מצוות עשה בשבת.

[הרב מיכאל אברהם] זאת איריס מדברת?

[Speaker E] כן, זאת איריס.

[הרב מיכאל אברהם] שימי שמה אולי ריניים או משהו כזה. אין את המצלמה? מצלמה לא עובדת?

[Speaker E] אני מול המצלמה, לא יודע למה זה לא קולט פתאום.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני מבקש אם אין איזה מגבלה מיוחדת אנא תדליקו מצלמות שנראה עם מי אני מדבר. עוד פעם, אם יש בעיה כלשהי בסדר, אבל עקרונית אנחנו אמורים להיות עם מצלמות פתוחות.

[Speaker E] היא דלוקה, אני לא יודע משהו בקליטה פתאום.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לא אבל יש פה עוד אני רואה בלי מצלמות. אז מי שיכולה אני אומר עוד פעם אנא תדליקו פשוט שיהיה לנו איזה קשר עין. טוב, בכל אופן אז חז"ל למדו שמדובר על הימנעות ממלאכה, שביתה ממלאכה. לא על הדלקת נרות ולא על קידוש או דברים כאלה, לזה נגיע בהמשך.

[Speaker E] לא, אז איך ובמה איך זה ייקרא? מה? כל המצוות שקשורות בשבת שהן כן מצוות של עשייה. מצוות עשה. הן לא קשורות לשביתה בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, מצוות אחרות, לא קשור לשביתה. להדליק נרות זה לא לשבות, לעשות קידוש זה לא לשבות. הבנתי.

[Speaker G] אז אולי הדרישה, הדרישה שהיא חיובית דורשת או לא דורשת מעשה, אבל הדרישה עצמה היא חיובית. תשבתו זה לשון חיוב.

[הרב מיכאל אברהם] הדרישה היא חיובית אבל התוכן דורש ממני מחדל.

[Speaker G] נכון, אבל אולי ההגדרה היא לפי איך שמגדירים את הדרישה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל איך מסבירים את הדרישה?

[Speaker G] מה ההסבר לדרישה?

[הרב מיכאל אברהם] הדרישה דורשת ממני לחדול.

[Speaker G] רק מתנסח בשפה חיובית. לחדול מפעולה כדי שתהיה שביתה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין שום פעולה. אני צריך לא לעשות מלאכה, זה הכל. לא נדרשת ממני שום פעולה. נגיד עכשיו רואים איריס, איך זה בשביתה?

[Speaker G] הא? נגיד שביתת כלים. זה באמת לא לעשות מלאכה. נכון? זה כן קשור לשביתה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז עכשיו אני שואל, למה זה מצוות עשה?

[Speaker G] כי מקיימת את השביתה, שזה משהו.

[Speaker N] אני אתן לכם אולי,

[הרב מיכאל אברהם] אני אתן לכם אולי, כן? כן.

[Speaker N] עניין של איזושהי תמצית תוכן, זה לא רק לא לעשות מלאכה ולשבת ולא לעשות כלום, אלא שיש עניין מהותי חיובי בשביתה של, אם ניקח את זה לכיוונים אחרים, כמו לעשות מדיטציה. זה לא לשבת ולא לעשות שום דבר אלא בצורה מכוונת לנשום, בצורה מכוונת לפתוח את הדעת. אז גם כאן בשביתה של בצורה מכוונת להתנתק.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אומר פרקטית? נגיד אני אמור לא לבשל. מה אני אמור לעשות? לעשות משהו פרקטי אקטיבי?

[Speaker N] לא, זהו, כי לכן לשבות זה לא לא לבשל באופן ספציפי, אלא זה להתנתק מעשיית החול ככללותה, כמהות, כמעשה.

[הרב מיכאל אברהם] פרקטית יש לזה השלכה?

[Speaker N] אולי הכוונה גם קובעת.

[הרב מיכאל אברהם] כוונה. רגע רגע, אחת אחת.

[Speaker E] נגיד שמישהו היה אומר אתה חייב לנוח. זה נקרא עשייה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה נקרא מחדל.

[Speaker E] למי אתה עונה?

[הרב מיכאל אברהם] לך. זה נקרא מחדל.

[Speaker E] שכאילו אם הייתי אומרת שבן אדם חייב עכשיו לשכב על המיטה ולנוח. לשכב זאת פעולה.

[הרב מיכאל אברהם] אם את אומרת לו להישכב זאת פעולה. אם את אומרת לו לא להיות עומד, אז זה מחדל.

[Speaker E] אני לא אמרתי, אמרתי לנוח. לנוח זאת גם פעולה? תנוח.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לנוח זה לא פעולה. לנוח זה אי עשיית פעולה.

[Speaker E] לשונית זאת פעולה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה "ועניתם את נפשותיכם"? לא לשונית, נדבר על התוכן. הלשון ברור שזאת פעולה.

[Speaker G] אולי הכוונה גם קובעת.

[הרב מיכאל אברהם] אז נדרשת כוונה? בשביתה בשבת נדרשת כוונה כדי לקיים את המצווה? אני לא מכיר שום דעה כזאת שצריך לשבות עם כוונה. אין דעה כזאת בהלכה. למעט ההלכה שכל המצוות צריכות כוונה.

[Speaker O] דיברנו על זה באחת השנים הקודמות שיש הבדל מבחינת הדגשה שלנו כמקיימי המצווה על הציווי של הקדוש ברוך הוא אם אנחנו הולכים חזיתית נגד או לא עושים משהו שהוא אמר.

[הרב מיכאל אברהם] כלומר, אז בואו אני אסביר את זה. באמת דיברתי על זה באחת השנים הקודמות. אני אסביר את זה בקצרה. תראו. קודם כל אני מסביר ברמת התוכן מה נדרש ממני, לא יכול להיות הבדל. כי אם היה הבדל, אז כל הדיון של הרמב"ם לא היה מתחיל. הוא שואל כשיש כפילות בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה, האם מונים את זה כמצווה אחת או כשתיים. אם יש להם הבדל תוכני, אז זאת לא כפילות. כל ההנחה של הדיון היא שיש פה כפילות אמיתית במובן של מה שזה מטיל עליי. זה מטיל עליי את אותו דבר. ועדיין אומר הרמב"ם אלו שתי מצוות שונות. וזה השאלה, יש פה, צריך לרקוד על שתי החתונות. זאת אומרת מצד אחד אין הבדל תוכני, יש כפילות. מצד שני אומר הרמב"ם זה לא כמו כפילות בין שתי מצוות עשה או מצוות לא תעשה, כאן זה שתי מצוות שונות. אז אני אסביר בקצרה מה לדעתי, יש על זה מאמר ארוך שכתבתי, אם תרצו תוכלו לקרוא, אני אפנה אתכם בדף הסיכום, המאמר על השורש השישי בספר שלנו על השורשים. הטענה היא הבאה. תחשבו, יש פילוסוף של המשפט בשם רוברט נוזיק. והוא שאל פעם מה ההבדל בין פיתוי לסחיטה. פיתוי מותר בחוק, סחיטה אסורה. זאת אומרת אני אומר לבן אדם תראה, אם תעשה משהו תקבל מאה שקל. אם לא תעשה את זה לא תקבל. זה פיתוי. אני מפתה אותו לעשות משהו על ידי מתן תגמול כלשהו. זה כמובן מותר, נכון? כל חוזה בין שני אנשים, חוזה העסקה או משהו כזה, הוא פיתוי במובן הזה, זה לגמרי מותר. סחיטה לכאורה היא אותו דבר אבל היא אסורה. מה אני אומר לו בסחיטה? אם אתה תעשה את זה אז הכל יהיה בסדר. אם לא תעשה את זה אני אקח לך מאה שקל.

[Speaker G] אבל אין בחירה בסחיטה.

[הרב מיכאל אברהם] למה? יש בחירה, יכול לעשות, יכול שלא לעשות.

[Speaker G] למה? הוא מפסיד משהו, בראשון הוא רק לא מרוויח.

[הרב מיכאל אברהם] גם שמה הוא מפסיד, אם הוא לא יעשה את העבודה הוא לא יקבל את המאה שקל. יש פער של מאה שקל בין שתי האפשרויות בשתי הסיטואציות. עכשיו הבן אדם יכול להחליט באיזה אופציה הוא בוחר, כמובן שייקח בחשבון את המחירים שמתלווים. טוב, אני אקצר את הדרך. תראו, הנקודה היא, מה? יש פחד. הנקודה היא כזאת. הפסיכולוגיה הזאת של הפחד שעושה הבדל בין הפסד לבין חוסר רווח, על זה כבר דיברו רבים.

[Speaker J] השאלה היא מה ברירת המחדל, האם ברירת המחדל שלי בשבת זה לא לעשות מלאכה או שברירת המחדל שלי היא לעשות ובכלל לעשות?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, רגע רגע רגע נגיע עוד רגע נגיע לשבת, אני קודם כל במשל.

[Speaker J] זה אותו דבר פה. האם ברירת המחדל שלי תמיד לא לעשות משהו וכדי לקבל את המאה שקל אני צריכה להתאמץ או שהברירת מחדל שלי תמיד לעשות ואז גם ככה אני אקבל את זה?

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, זה משנה מה

[Speaker J] ברירת המחדל הטבעי.

[הרב מיכאל אברהם] הייתי מנסח את זה קצת אחרת והייתי אומר ככה, כאשר אני עוסק בפיתוי, שתי האופציות לא פוגעות בזכויותיו של השני. אני יכול לא לתת לו וזה מותר לי לא לתת לו ואני יכול כן לתת לו. אוקיי? שתי האפשרויות הן לגיטימיות, הן לא פוגעות בזכויותיו של השני. כאשר אני עוסק בסחיטה, אז אם הוא יעשה את הדבר ואני לא אעשה לו כלום לא פגעתי בזכויותיו. אבל על הצד שהוא לא יעשה ואני אקח לו מאה שקל, אסור לי לקחת לו מאה שקל, הם שלו. פגעתי בזכויותיו. או במילים אחרות, מה שקובע את האסור והמותר במקרה הזה בחוק הוא לא רק הפער בין שתי האפשרויות, הגרדיאנט, כן ההבדל של המאה שקל. מה שקובע זה גם הרמה המוחלטת שלהם. זאת אומרת שיש איזשהו אפס מוחלט שהוא רמת הזכויות שיש לבן אדם. להוסיף על זכויותיו מותר לי, להוריד מזכויותיו אסור לי. אוקיי? אז לכן במקרה הזה אם אני מציע לו שתי אפשרויות שאחת מהן היא לא לגיטימית הפעולה היא לא חוקית. אחת מהן פוגעת בזכויותיו. אפילו אם השנייה לא. כי הרי תמיד הוא יכול לעשות את המלאכה ואז אני לא אקח לו כסף. אז מה הבעיה? הוא לא בהכרח זכויותיו נפגעות, הוא יכול להחליט שהוא יעשה את מה שאני דורש ממנו ואז אני לא אקח לו כסף. לא משנה. כיוון שהנעתי אותו לפעולה באמצעי לא לגיטימי, כי אמרתי לו שאם לא תעשה את זה אני אפגע בזכויותיך ואת זה אסור לי לעשות. או במילים אחרות, מה שעומד מאחורי זה זה איזשהו סולם מוחלט ואני יכול להציע לבן אדם ברירה בין האפס המוחלט לבין אופציה חיובית, אני לא יכול להציע לבן אדם ברירה בין האפס המוחלט לבין אופציה שלילית. וכעין זה, אני משתמש בזה כמשל, כעין זה אני רוצה לומר גם במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. ההנחה היא, וזה אני חושב חותר למה שחני הציעה קודם אבל בניסוח טיפה שונה, יש איזשהו מצב אפס. הבן אדם הוא בן אדם נקרא לזה בינוני. בן אדם סביר. לא צדיק לא רשע. אמור להתנהל בצורה מסוימת. אוקיי? לעשות דברים, לא לעשות דברים, מה שאדם סביר איך שאדם סביר מתנהל. עכשיו, מכאן ואילך, אם הוא עושה משהו מעבר למה שעושה אדם הסביר הוא צדיק. הוא מגיע למצב חיובי, לא למצב נייטרלי. אם הוא עושה משהו שאדם סביר לא עושה, זאת אומרת אם הוא נמצא במצב שלילי אז הוא רשע. עכשיו, להימצא במצב אין פירושו בהכרח לעשות פעולה. אני יכול להימצא במצב של עשייה או להימצא במצב של מחדל. למשל, כאשר התורה אומרת לא תעמוד על דם רעך, אז זה מצוות לא תעשה על מישהו שעובר ליד הנהר רואה את חברו עומד לטבוע ולא מציל אותו. למה זה מצוות לא תעשה? התורה אומרת לי כי מה שאני מצפה ממך זה לא שאם אתה תציל אתה צדיק, אלא שאם אתה לא מציל אתה רשע. ההצלה זה ברירת המחדל. ההצלה זאת תביעה אלמנטרית מכל אדם סביר. ולמרות שזאת עשייה ההצלה, אבל זאת עשייה שמצופה מכל אדם סביר להציל את חברו שטובע בנהר. ואם אתה לא מציל זה מחדל, זה נכון. אבל המחדל הזה הוא מצב שהוא לא מצב נייטרלי, הוא מצב שלילי. אתה נמצא במצב יותר גרוע מאשר התנהלותו של האדם הסביר. כאשר התורה אומרת לי, מצביעה לי על מצב שלילי, מצב של רשע, מי שנמצא במצב הזה הוא רשע, זה מצוות לא תעשה. כאשר התורה מצביעה על מצב חיובי, מי שנמצא במצב הזה הוא צדיק, אז זה מצוות עשה. זאת ההגדרה. כאשר ההצבעה על המצב שעליו התורה מצביעה יכול להיות מצב שכרוך בעשייה ויכול להיות מצב שכרוך במחדל, זה בכלל לא משנה. בדרך כלל או הרבה פעמים המצב החיובי הוא עשייה והמצב הניטרלי הוא אי עשייה. בסדר? העשייה היא, יש עשייה שלילית ועשייה חיובית ואי העשייה זה המצב הניטרלי. אבל זה לא בהכרח כך. ישנם מצבים שבהם העשייה זה דבר כל כך אלמנטרי שאי אפשר להגיד שהמצב שבו אתה עושה משהו הוא מצב של אדם צדיק, שהוא עושה דברים ראויים להערכה. לא, זה א' ב'. ברור, כל אחד צריך להציל את חברו אם הוא יכול. לכן אי ההצלה היא מצב שלילי. לכן זה נקרא לאו, מצוות לא תעשה. אוקיי, זאת ההגדרה. עכשיו תשימו לב, זה לא הבדל מעשי, זה הבדל רעיוני. כי ברמה המעשית יש חפיפה בין הלאו, נגיד בשבת, כשהתורה אומרת לי לא תעשה כל מלאכה, היא בעצם אומרת לי הימצאות במצב של עשיית מלאכה זה הימצאות במצב שלילי. אם אתה לא תעשה מלאכה, אתה תשבות, אתה לא צדיק, אתה בסך הכל שומר על רמה של התנהלות סבירה, אתה אדם בינוני. זה אם היה פה רק לאו. הלאו היה אוסר עלי לעשות מלאכה. מה הייתי מבין? הייתי מבין שעשיית מלאכה זה רשע, ולא לעשות כלום זה ניטרלי, זה האדם הסביר. אוקיי. התורה אומרת כן, אבל יש גם מצוות עשה לשבות. מה זה אומר? שמי שעושה מלאכה הוא במצב ניטרלי. מי שלא עושה מלאכה הוא צדיק. לא שהוא רק לא רשע, הוא צדיק, הוא נמצא במצב חיובי. כשהתורה אומרת שיש גם לאו וגם עשה על עשיית מלאכה, מה שהיא בעצם אומרת זה שאין מצב אפס. אם אתה עושה מלאכה, אז אתה רשע, ואם אתה לא עושה מלאכה, אז אתה צדיק. אין מצב של בינוני בהקשר של הלכות שבת. הדרך של התורה לומר את זה, זה להטיל לאו ועשה על אותו עניין. זה הרעיון של לאו ועשה עם תוכן חופף. אוקיי? במקומות שבהם יש רק לאו או רק עשה, אז התורה אומרת אני מצביעה על מצב שלילי, לא תהיה שם. אתה לא צדיק מבחינתי, רק נמנעת מהרשע, נמנעת מלהיות רשע. אוקיי? כך למשל אם אני נגיד אם אנסו אותי לעשות מלאכה בשבת באונס, אוקיי? אז נכון שאני לא רשע כי אנסו אותי, אבל אי אפשר להגיד שאני צדיק, נכון? כי סוף סוף לא שבתתי. אתם רואות את ההבדל בין עשה לבין הלא תעשה? זאת אומרת, את הלא תעשה עברתי באונס, אז אי אפשר להגיד שאני רשע, שעשיתי משהו שלילי כי אנסו אותי לעשות את זה, אוקיי? אז אני לא רשע. אז מבחינת מצוות הלא תעשה אני ניטרלי. אבל גם מבחינת מצוות העשה אני ניטרלי, כי אי אפשר להגיד שקיימתי את מצוות העשה, הרי סוף סוף לא שבתתי, עשיתי מלאכה בשבת הזאת. זה איזושהי אסימטריה בין מצוות עשה לבין מצוות לא תעשה, וזה לא בגלל שמדובר בעשייה ואי עשייה, אלא זה בגלל האסימטריה בין מצב שלילי למצב חיובי, או בין צדיק לרשע.

[Speaker G] אז אנוס אף פעם לא יכול להיות צדיק? מה? אנוס הוא אף פעם לא צדיק?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. צדיק, עוד פעם, צדיק במובנים אחרים אני לא מדבר, אני מדבר כרגע כמטאפורה למי שמקיים מצוות. בסדר? יכול להיות שהוא צדיק יסוד עולם, אבל בהגדרה ההלכתית הוא לא קיים מצווה. עזבו אותי צדיק עכשיו, הוא לא קיים את מצוות העשה. בסדר? אונסא בלשון הגמרא, אונסא לאו כמאן דעביד. זאת אומרת אם מישהו עבר עבירה באונס הוא פטור, אבל מישהו לא עשה את המצווה באונס, אז הוא אמנם פטור מהביטול עשה, אבל זה לא נקרא שהוא עשה את המצווה. סוף סוף הוא בפועל לא עשה אותה. אנסו אותי לא לקרוא קריאת שמע, האם זה נקרא שקראתי קריאת שמע? אני לא איענש על זה שלא קראתי, אבל אי אפשר להגיד שקיימתי את מצוות העשה של לקרוא. אונסא לאו כמאן דעביד. אם מישהו אנוס זה לא נחשב שהוא עשה בפועל. מה שהוא עשה לא נזקף לחובתו, אבל מה שהוא לא עשה לא נחשב כאילו שהוא כן עשה אותה. אוקיי? יש פה אסימטריה בין שני הצדדים. טוב, זה באמת בקצרה, מי שרוצה יכולה לקרוא במאמר שם לשורש השישי. לענייננו, יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה על עשיית מלאכה בשבת. אוקיי? מה שבעצם הדבר הזה אומר, שיש שני צדדים לחובה לשמור שבת. לשמור שבת הכוונה לא לעשות מלאכה. צד אחד זה שעשיית מלאכה זה מצב שלילי. לעשות את השבת כחול זה דבר בעייתי. ומבחינת הצד הזה השביתה בשבת מטרתה רק לא לעשות את השבת כחול, לא להיות רשע. מבחינת מצוות העשה, זאת תמונת הראי. מבחינת מצוות העשה, מטרת השביתה זה לא להימנע ממלאכה. השביתה היא ערך מצד עצמו היא מצב חיובי. להפך, ההימנעות ממלאכה היא אמצעי כדי לא להפר את חובת השביתה מבחינת מצוות העשה. אוקיי? זה פשוט שני צדדים של המטבע. אז לענייננו בשבת בעצם יש לנו שני צדדים. א', לעשות אותה לשבות בה, כן, להפוך אותה למשהו מיוחד. ב', לא לעשות אותה כמו ימי החול. לשבות ממה שעושים בדרך כלל בימי החול. עוד פעם, פרקטית.

[Speaker G] אז זה נראה שלמצוות השביתה יש עליונות על מצוות איסור מלאכה.

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה גדולה מי יותר חשוב, העשה והלאו, תסתכלו שם באותו מאמר שלי, הארכתי שם בעניין הזה. יש איזה שני צדדים הפוכים. בקיום, העשה יותר גבוה. בעבירה, במעבר, הלאו יותר נמוך, יותר שלילי. לעבור על לאו זה יותר חמור מאשר לבטל עשה. אבל לקיים עשה זה יותר חשוב מאשר להימנע מלאו. אתה יותר צדיק אם אתה מקיים עשה מאשר אם אתה נמנע מלאו. כי האחרונים מתלבטים בזה ורואים סתירות, יש סתירות, עשה דוחה לא תעשה, אז עשה יותר חשוב, נכון? מצד שני, אבל לאו הרי הוא יותר חמור. לוקים עליו, על עשה לא לוקים. על לאו אדם מוציא את כל ממונו כדי לא לעבור על לאו, ולקיים מצוות עשה לא צריך להוציא את כל ממונו. אז השדי חמד מסביר ברמב"ן בפרשת יתרו, השדי חמד מסביר אותו שזה באמת שני הצדדים האלה. מצד הקיום, העשה יותר גבוה, עשה יותר משמעותי מאשר לא להיכשל בלאו. אבל מבחינת הביטול, העבירה של מעבר הלאו היא כמובן יותר שלילית, יותר חמורה מאשר אי-קיום מצוות עשה. בסדר? אבל זה רק בסוגריים.

[Speaker G] מצווה הבאה בעבירה, זאת אומרת סוכה גזולה או משהו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, מצווה הבאה בעבירה זה משהו אחר. מצווה הבאה בעבירה שמה אומרים לי אל תעשה את המצווה אם היא באה בעבירה. אבל עשה דוחה לא תעשה זה כלל אחר. מה היחס ביניהם? עוד פעם, דיון ארוך בראשונים ובאחרונים. טוב, אז בכל אופן, יש פה ל"ט אבות מלאכה. ולאבות, כמו שהגמרא בבבא קמא אומרת, אם יש אבות, מתוך זה אפשר להבין שיש להם גם תולדות, אחרת הם לא היו נקראים אבות. עכשיו מה היחס בין אבות לבין תולדות? בגמרא בבבא קמא יש ניסוח מעורפל ויש שם כל מיני גרסאות, הפניתי אתכם לגמרא שם. בגמרא שם תולים את זה בשני פרמטרים. פרמטר אחד זה החשיבות של המלאכה, והפרמטר השני זה הימצאותה במשכן. כיוון שמלאכת שבת נסמכה לפרשת המשכן, אז חז"ל לומדים, עושים איזה שהוא היקש בין שבת לבין המשכן. אחד התוצרים של ההיקש הזה זה שהמלאכות שבוצעו במשכן באופן שוטף, לא דווקא בשבת, המלאכות שהיו מבוצעות במשכן, הן המלאכות שנאסרו לעשות אותן בשבת. מתוך זה שהתורה הסמיכה את שתי הפרשיות זו לזו, אנחנו לומדים מהמשכן לשבת. ולכן יש כללים של מלאכת מחשבת, במשכן עשו מלאכות שנקראות מלאכת מחשבת, גם בשבת המלאכות שנאסרו הן מלאכת מחשבת. אוקיי? זה הקריטריון האחד. אבל בגמרא בבבא קמא מופיע עוד קריטריון, הקריטריון של החשיבות. המלאכה צריכה להיות חשובה כדי להיחשב אב מלאכה. במשכן גם הלכו. אם אסור ללכת בשבת? לא. למה? כנראה בגלל שהמלאכה הזאת לא חשובה. אני אדבר עוד רגע מה זה חשובה. אוקיי? אז הימצאות במשכן לא יכולה להיות קריטריון בלעדי. הימצאות במשכן לא יכולה להיות קריטריון בלעדי. יש פה גם איזה שהוא קריטריון תוכני למלאכה הזאת. מה היחס בין שני הקריטריונים האלה? עוד פעם נושא לדיון ארוך. פה אני רק באופן טלגרפי עובר על זה. יש כמה שיטות. שאלה?

[Speaker E] כן. רק מהפסוק שהסמיך את שני העניינים לומדים את זה? כן.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת

[Speaker E] לא היה שום תורה שבעל פה, זאת אומרת זה לא עבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זאת תורה שבעל פה. תורה שבעל פה לומדת את הסמיכות של המשכן לשבת. היא לומדת את זה.

[Speaker E] וזה המקור היחיד? כאילו אין שום ראיה אחרת לזה?

[הרב מיכאל אברהם] איזה עוד מקור את רוצה?

[Speaker E] הייתי רוצה שזה כמו דבר שלמדנו אז על מחיצות וזה, שזה כאילו דברים הלכה למשה מסיני.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הלכות

[Speaker E] שבת הם לא הלכה למשה מסיני?

[הרב מיכאל אברהם] לא. המשנה בחגיגה אומרת שזה הררין התלויים בשערה. בתורה עצמה מופיע פסוק אחד לא תעשה כל מלאכה, כמו שהבן שלי נוהג לשאול אותי, ממה שמעתי גם בראיונות לכמה מכם. כן, הבן שלי נוהג לשאול אותי כתוב בתורה לא תעשה כל מלאכה, מאיפה יצאה השמירת שבת? והשערה הזאת, איך לומדים ממנה את כל ההררים? פרשנות, כלי דרש וחלק זה מסורת שבעל פה. אבל אין שום יתרון למסורת שבעל פה על פני דרש, זה לא משנה כלום. הדרש זה הלכה דאורייתא לרוב הדעות, לכל דבר ועניין. אוקיי?

[Speaker E] אבל אולי, אולי אפשר ללמוד דברים אחרים מהמשכן? לא הבנתי. אמרתי, אולי אולי אפשר ללמוד מזה בכלל משהו אחר מזה שהפסוקים סמוכים אחד לשני?

[הרב מיכאל אברהם] אולי. וחז"ל למדו את זה, או גם את זה. הם למדו עוד דברים, אבל גם את זה. עוד פעם, ברקע תשימו לב מה שזה בעצם הדבר הזה אומר, שאין בעצם סט נתון של מלאכות שבת. יותר מזה, לא רק שאין סט נתון, אלא הם לא כתובות בתורה בכלל.

[Speaker G] מלבד מלאכת הוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] מלאכת הוצאה, מלאכת הבערה ובחריש ובקציר תשבות גם כתוב, אבל הגמרא במועד קטן מסבה את זה לשביעית, בחריש ובקציר תשבות. למרות שבפשטות בפסוק זה מדבר על שבת. אז מבחינת המלאכות בעצם מה שכתוב זה בעיקר הוצאה והבערה. זהו, שאר המלאכות לא כתובות. חז"ל הוציאו רשימה של ל"ט אבות מלאכה מתוך ההסתכלות מה היה במשכן. ועוד פעם, הקריטריון של החשיבות, שימוש בקריטריון החשיבות. למה הבערה והוצאה כתובות בתורה אם כל המלאכות האחרות לא? אז לגבי הבערה יש מחלוקת תנאים, לא נכנס לזה עכשיו, למה התורה כתבה את מלאכת הבערה. יש דעה אחת שאומרת בגלל שהבערה יותר קלה, הבערה ללאו יצאת, זה רק לאו רגיל שלוקים עליו, זה לא סקילה, זה לא מלאכה. זו דעה אחת, היא לא נפסקה להלכה. הדעה השנייה זה הבערה לחלק יצאת, שבא ללמד איזשהו כלל בדיני העונשין בתורה. לא חשוב. אבל יש סיבה, יש סיבה למה הבערה, מלאכת הבערה מופיעה בתורה. לולי זה היא לא הייתה מופיעה כי לא צריך שהמלאכות יופיעו בתורה. שאלת הוצאה.

[Speaker E] זה לא מפחיד? זה לא מפחיד אף אחד מהמפרשים הקדומים? שכאילו זה שכל כך הרבה הלכות תלויות רק בפסוק אחד ובגם כן איזשהו הקשר לא יודע מה, אולי אסוציאטיבי אפילו?

[הרב מיכאל אברהם] מפחיד או לא מפחיד זו שאלה פסיכולוגית. המשנה אומרת שזה הררים התלויים בשערה. אם זה מפחיד למישהו יש כדורים, אבל זה ההנחה היא שככה התורה עובדת. אם זה אמור להפחיד או לא לא יודע, כל אחד וטעמו אצלו, אבל ההלכה עובדת כך. אוקיי, לא מפחיד אותי בכלל אם ההלכות יוצאות בדרשות כאלו או אחרות ויכולות להיות המון הלכות. בעצם ההלכות שמסורות בידינו שהם לא יצאו באמצעים פרשניים או באמצעי דרש זה מיעוט מבוטל מתוך כלל ההלכה. מדבר על הלכות דאורייתא, עזבי דרבנן שברור שלא יוצא מפסוקים. זה מיעוט מבוטל מכלל ההלכות. הלכות שכתובות בתורה זה מה שהגמרא קוראת לזה הלכות שהצדוקים מודים בהם. אלה הלכות שכתובות במפורש בתורה, אפילו הצדוקים מודים. כמה כאלה יש? בודדות. אפילו הלכות הכי בסיסיות, הכי מוכרות, הכי מוסכמות, רובן לא כתובות בכלל בתורה אלא צריך לפרש דברים בתורה, צריך לדרוש את התורה בכל מיני צורות, אנחנו מוציאים כל מיני הלכות. אוקיי, הוצאה למה היא כתובה בתורה? בגלל שהיא מלאכה גרועה. מה?

[Speaker G] מלאכה גרועה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז המוצא שכמה ראשונים מציעים, שהוצאה היה צריך לכתוב בפירוש כי אחרת לא הייתי לומד. למה לא הייתי לומד? כי הוצאה, בגלל זה ככה, הוצאה היא לא חשובה וכאן נכנס קריטריון החשיבות. לא מספיק שהוצאה הייתה במשכן. במשכן גם הלכו, אז מה? גם במשכן גם לבשו בגדים, אז אסור ללבוש בגדים בשבת? במשכן עשו הרבה דברים, גם נשמו. אז מה זה אומר? ההימצאות במשכן לא יכולה להיות קריטריון יחיד. צריך להיות עוד איזשהו קריטריון תוכני שבשם באופן כללי קוראים לו חשיבות, קריטריון החשיבות. ולכן גם הוצאה בגלל שהיא מלאכה גרועה, לפחות לפי חלק מהראשונים, לכן התורה הייתה צריכה לכתוב אותה כי לולי זה מעצם ההימצאות במשכן לא היינו לומדים שהוצאה אסורה. היינו חושבים זה כמו ללכת. ללכת מפינה לפינה לא אסור, אז גם ללכת מחדר להחוצה גם כן לא אסור. מה ההבדל? גם את זה עשו במשכן וגם את זה עשו במשכן. זה לא משמעותי, זה לא חשוב. וכאן זה מכניס אותנו לסוגיית ההוצאה מלאכה גרועה. אז אני אעשה את זה ממש בקצרה כי הזמן שלנו מתקצר ואני אומר ככה: האינטרפליי בין שני הפרמטרים האלה, הפרמטר של החשיבות והפרמטר של ההימצאות במשכן, אם ראיתם שם בתוספות ובמהרש"א ובמהר"ם, יש כמה שיטות, לפחות שלוש אם לא למעלה מכך, מה איך הם משחקות ביניהם. רק אני מסב את תשומת ליבכם לשיטה אחת שכדאי לזכור אותה שמופיעה במהר"ם. מהר"ם מסביר את זה בתוספות. שהחשיבות לבדה יכולה לקבוע את היותו של הדבר אב אף גם אם הוא לא היה במשכן. לא צריך בכלל את המשכן באופן עקרוני. אם הדבר הוא חשוב, אז הוא אז הוא אב מלאכה. מה עושה המשכן שם? זה רק קריטריון למה נקרא חשוב אולי או משהו כזה, תלוי שם איך מבינים שם את העניין, אני לא נכנס לפרטים. למה אני אומר את זה? כי תשימו לב, יש לדברים האלה השלכות. למשל, דנים היום על איסור להדליק נגיד לסגור מעגל חשמלי בשבת. והפוסקים מחפשים איפה להכניס את זה מבעיר, בונה, מוליד זרם, דרבנן, או השאלה איך לאסור את זה. קודם כל כולם מניחים שזה אסור, אחרי זה רק מחפשים אוקיי, על איזה מלאכה אב מלאכה להתלות. תשימו לב שלפי התפיסה של המהר"ם, אולי לא צריך בכלל לעשות את כל הפטנטים הדחוקים האלה. כי בעצם מה שהמהר"ם אומר, אם משהו הוא מספיק חשוב משמעותי, אז הוא אב, הוא לא צריך להיות במשכן. אם חז"ל היו חיים היום, אז חז"ל יכול להיות שהיו אומרים סגירת מעגל חשמלי בשבת זה אחד מל"ט אבות מלאכה. ואם אתם רוצות להוציא משהו במקומו יש לי בשבילכם כמה מועמדים. למשל הגמרא בפרק כלל גדול אומרת, זורה בורר ומרקד הם שלושתם בעצם אותה מלאכה, כי זה כולם הפרדת אוכל מפסולת. למה הם נמנו בתור שלוש? כי שלושתם היו במשכן. בסדר, אז אם יש לי חשמל, אז את שני שלושת אלה אני אעשה מלאכה אחת. אין לי בעיה, אני אסתדר

[Speaker G] עם הוצאה והכנסה עשו אחת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הוצאה והכנסה עשו אחת, וגם שאלה הראשונים שואלים למה? בגלל מלאכה גרועה אולי. אוקיי, אז אני אומר יש פה הרבה דרגות חופש ויש להם השלכות. למשל האיגרות משה, רב משה פיינשטיין, שואל על שעון שבת. האם אסור להפעיל דברים על ידי שעון שבת, מה שהיום אנחנו רגילים לעשות, להפעיל את השעון, לכונן את השעון מערב שבת וזה יפעיל לי דברים בשבת, להדליק אור או משהו כזה. היה לו צד שם בתשובה, בסוף הוא דוחה את זה, אבל היה לו צד בתשובה לאסור את זה, כי אם חז"ל היו חיים היום הם היו אוסרים את זה, למרות שאין לו מאיפה להכניס את זה, אין לו איזה אב מלאכה שהוא יכול להכניס את זה תחתיו. אבל בעצם מה שעומד מאחורי התפיסה שלו זה אותה תפיסה שיש במהר"ם. התפיסה הזאת שאומרת שברגע שמלאכה נראית לנו מספיק משמעותית היא אמורה להיאסר בשבת בלי קשר לשאלה אם היא הייתה במשכן או לא. ועם הרשימות נסתדר כבר. למה יש דווקא ל"ט אבות מלאכה? אז את זה לומדים מל"ט פעמים שמופיעה מלאכה מלאכת בתורה. יש סוגיות מקבילות, אני לא נכנס לכל הפרטים פה, ושמה גם כן נראה שזה לא קשור בכלל למשכן. בקיצור, יש פה הרבה דרגות חופש והרבה שיטות בראשונים ובאחרונים איך בדיוק המשחק הזה בין קריטריון החשיבות לבין קריטריון ההימצאות במשכן. מבחינתי זה מספיק לצורך המבוא, אני לא אכנס יותר מדי, אולי בשיעור הבא אני קצת אגע בזה יותר לגבי הוצאה והכנסה. רק עוד הערה אחת, מה זה חשיבות של מלאכה? מה זה קריטריון החשיבות? יש פה באופן עקרוני שני סוגי שיקולים. סוג שיקולים אחד זה עד כמה היצירה הזאת היא משמעותית. אוקיי? עד כמה הפכת משהו לדבר חדש לעומת מה שהוא היה קודם, עד כמה יש פה יצירה משמעותית. הסוג שיקול השני זה עד כמה זה שונה מהמלאכות האחרות. למה שני הפרמטרים האלה חשובים?

[Speaker G] מה זה המלאכות האחרות? שלא היו במשכן?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, שהיו. נגיד אני רוצה לדעת, יש לי רשימה של ל"ח אבות מלאכה, אספתי את הל"ח, עכשיו אני דן בל"ט. בסדר? מבשל. אוקיי? עכשיו אני שואל האם מבשל יהיה מלאכה ל"ט או לא. אז אני אשאל את עצמי שתי שאלות. א', האם זאת יצירה מספיק משמעותית? ב', האם זה לא נכנס לתוך אחת מהמלאכות האחרות בתור תולדה שלהן? האם זה מספיק ייחודי כדי להוות אב מלאכה נפרד? יש הבדל בין קריטריון הייחודיות לקריטריון החשיבות. קריטריון החשיבות קובע את חומרת האיסור, ואם זה מספיק חשוב זה אומר שזה מאוד אסור לעשות את זה בשבת. זה אסור דאורייתא. אם זו לא יצירה משמעותית, אז אולי זה רק אסור מדרבנן. לא משמעותי. קריטריון הייחודיות לא בהכרח קשור. יכול להיות שמלאכה היא מאוד מאוד משמעותית, אבל היא דומה למלאכת כותב. אז אין טעם לעשות את זה כאב נפרד. אבל זה לא סיבה להקל בה. היא לא פחות אסורה, רק מבחינת המיון להוות מלאכה שונה אני לא אעשה מזה אב נפרד כי זה נכנס לתוך אב קיים. לכן הקריטריון של הייחודיות והקריטריון של המשמעותיות הם שניהם חשובים ליצירת הרשימה של ל"ט אבות המלאכה. אבל הם משחקים תפקיד שונה. הייחודיות חשובה רק למיון. המשמעותיות חשובה לעצם הסטטוס של המלאכה הזאת, האם היא מספיק משמעותית. כדי להיאסר או לא, לא רק למיון האם זה אב נפרד או שזה כלול באחד האבות האחרים. אוקיי?

[Speaker J] אפשר רגע לשאול שאלה שנייה? כן. כן. אם לוקחים את הקריטריון של מה שלא היה במשכן אלא החשיבות שלו, כמו נגיד יש כאלה שאוסרים היום חשמל, אז לכאורה יש הרבה יותר מל"ט אבות מלאכה, כי אני יכולה היום למצוא מלאכה אחרת, ואז איך אפשר לעצור את זה?

[הרב מיכאל אברהם] זה מחזיר אותנו לשאלה של איך מגיעים לרשימת הל"ט. אני לא נכנס אליה כאן כי צריך ללמוד את הסוגיה. ובהחלט ייתכן שרשימת הל"ט, המספר ל"ט מחייב, ואם אני מחליט להכניס משהו אחד אני צריך להוציא משהו אחר. לסדר מחדש את החשיבות של המלאכות, שלושים ותשע החשובות ביותר והייחודיות מספיק כדי להוות אבות שונים, הם יהיו האבות החדשים. ובאופן עקרוני, כל לכאורה בכל דור היה אפשר לעשות את העבודה הזאת מחדש כשמתחדשות טכנולוגיות או מתחדשים לא יודע מתחדשים דברים אחרים במציאות. באופן עקרוני. אני אומר אף פוסק שתשאלי אותו לא יגיד לך את זה.

[Speaker J] אז לכאורה אם טוענים שחשמל זה מלאכה חשובה, אז לכאורה אי אפשר להחליט היום שאסור להשתמש ב… לסגור מעגל חשמלי בגלל שהיא לא נמצאת בל"ט? רגע, רגע.

[הרב מיכאל אברהם] עקרונית אני יכול להכניס את זה לל"ט ולהחליט שבורר, זורה, בורר ומרקד הם מלאכה אחת, כי הם בעצם דומים.

[Speaker J] אבל אף אחד לא עושה את זה, וכל עוד לא

[הרב מיכאל אברהם] עושים את זה, זה בעיה

[Speaker J] להכניס משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, אף אחד מהפוסקים לא עושה את זה. זה דיון אחר פרקטי. אני לא דן כרגע בשאלה איך פוסקים הלכה. אני אומר באופן עקרוני, נגיד שהסנהדרין הייתה יושבת עכשיו על המדוכה, בלי להיכנס לשאלות הסמכות, אני מדבר על שאלות המהות. אם הסנהדרין הייתה יושבת על המדוכה, באופן עקרוני זה מה שהיא הייתה אמורה לעשות. שאלת הסמכות, שאלה אחרת, גם עליה יש לי הרבה מה להגיד אבל לא נכנס לזה כאן. טוב, בכל אופן אז לענייננו…

[Speaker O] אבל לפי מה שהמהר"ם אומר, העניין החשיבות הוא מה שהיה בזמן המשכן דווקא, ולא מה שבזמן…

[הרב מיכאל אברהם] אולי. ואני אומר שמה שחשוב זה מה שחשוב, מה אכפת לי מה היה בזמן המשכן. חזרנו לשאלת הסמכות, האם מותר לי להגיד דברים שאני חולק על המהר"ם. לא רואה למה לא, אבל לא ניכנס לעניין הזה עכשיו. טוב, בכל אופן אז לענייננו, אני עוד פעם, זה באמת מבוא ראשוני, צריך להיכנס שם לסוגיה בבבא קמא ולכל הגרסאות ולראות השלכות. אני לא עושה את כל זה, זה מבוא רק כדי לתת קונטקסט על התמונה, תמונה כללית. אז לכן תרשו לי לא להיכנס לכל הפרטים האלה פה. אוקיי, אז אני רואה את עצמי פטור מלהיכנס עוד לכל המהרש"א ומהר"ם שם. באופן עקרוני חוץ ממלאכות יש גם, אני התחלתי במניית החלקים של הלכות שבת בהלכה, איזה קטגוריות יש. אז עד עכשיו עסקתי בקטגוריה הראשונה. הקטגוריה הזאת היא איסורי המלאכה, שזה כולל מלאכות, אבות מלאכה, ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם. לענייננו, אם ראיתם בגמרא בבבא קמא אז ראיתם, אבל זה לא חשוב, לענייננו אין משמעות עקרונית לשאלה מהו אב ומהי תולדה. שניהם זה איסורי דאורייתא, שניהם חייבים סקילה, בשוגג חטאת, אין הבדל בין אב לבין תולדה באופן עקרוני. יש איזשהו הבדל בניואנס וגם זה מחלוקת תנאים, אבל לא ניכנס לזה. מבחינתנו כשאני אומר שזאת מלאכה בשבת כוונתי או אב או תולדה. לא משנה לי. בסדר? אז זה קטגוריה ראשונה. מה עוד יש בהלכות שבת חוץ מאיסורי המלאכה? יש איסורי דאורייתא על עשיית דברים בשבת שלא נקראים איסורי מלאכה, למשל מחמר ושביתת בהמתו. אסור לי לעשות מלאכה באמצעות הבהמה ואסור לבהמה לעשות מלאכות שאסורות עליי. זה מחמר ושביתת בהמתו, ועוד פעם אני אומר את זה ממש טלגרפית רק בשביל לתת תמונה, לא חשוב לי כרגע הפרטים. אוקיי? למה אני קורא לזה לא איסורי מלאכה? זה אוסר עליי לעשות דברים. בגלל שאלה לא שייכים לאיסור של לא תעשה כל מלאכה. אין על זה חיוב סקילה, אין על זה חטאת, לכן זה לא בקטגוריה של איסורי המלאכה. זה איסורי דאורייתא שהם לא מאיסורי המלאכה. בפשטות זה כנראה בכלל רק מצוות עשה ולא לאו. שביתת בהמתו וכל מיני דברים כאלה. אבל לענייננו זה לא נכלל באיסורי המלאכה מבחינת המינוח ההלכתי המקובל למרות שזה אוסר עליי לעשות מלאכות בשבת. זאת הקטגוריה השנייה. מעבר לזה יש איסורי דרבנן. איסורי… עד כאן דיברתי הכל איסורי דאורייתא. איסורי דרבנן מחולקים גם הם לכמה איסורים. יש איסורי מלאכה מדרבנן. מה זה? זה פעולות שהם לא מספיק דומות לאחד האבות… אחד מאבות המלאכה או תולדותיהם כדי להיחשב איסור דאורייתא. ואז לפעמים זה מותר לגמרי, כי זה בכלל לא קשור, אבל אם זה דומה אבל לא דומה מספיק, אז זה יכול להיות איסור דרבנן, קוראים לדבר הזה איסור שבות. שבות בשבת במינוח ההלכתי זה איסור דרבנן של עשיית מלאכה שלא נכנס לגדרי איסור המלאכה. למה לא? כי זה לא מספיק חשוב או לא מספיק דומה. אוקיי? זה נקרא איסור שבות. בסוגריים אני אומר, יש רמב"ן בפרשת אמור וגם ברמב"ם יש כאלו שלומדים כך וריטב"א במסכת ראש השנה ועוד, יש כמה ראשונים שאומרים שיש איסורי שבות גם מדאורייתא. אבל עוד פעם, התפיסה הפשוטה היא שאיסורי שבות הם דרבנן, אני לא נכנס לזה כאן במסגרת המבוא הכללי הזה. חוץ מזה יש גם חובות ואיסורים מדברי קבלה. כבוד שבת, עונג שבת, לדבר דברי חול בשבת. זה לומדים מפסוקים בספר ישעיהו, גם זה איסורים, קוראים לזה מדברי קבלה. במינוח ההלכתי דברי קבלה הכוונה דברים מהנ"ך. לא קבלת תורת הנסתר, אלא דברים מהנ"ך. זה נקרא איסור מדברי קבלה שיש לו איזשהו מעמד בין דאורייתא לבין דרבנן, יש על זה ויכוחים קצת, אבל זה לא איסור דאורייתא במובן הרגיל. אוקיי? אלה איסורים לעשות עונג שבת, לאכול שלוש סעודות, לגבי הדלקת נר גם יש מקום לדון בהקשר הזה, לגבי דיבור דיבורי חול בשבת או הכנה משבת לחול, כל הדברים האלה של לשמור על הצביון של שבת, על כבוד השבת וכולי. רגע, אז זה הקטגוריה הבאה. באיסורי השבות, איסורי דרבנן של שבות, האחרונים מחלקים אותם לשני סוגים או שתי קטגוריות. קטגוריה אחת זה מלאכות דרבנן שאוסרים אותם בגלל שאתה עלול להגיע לעשות מלאכה דאורייתא. סייגים. סייגים. קטגוריה שנייה זאת הרחבה של המלאכה דאורייתא. אני אביא שתי דוגמאות. למשל, מלאכת בורר, זה אחד מאבות המלאכה. אסור לי לברור אוכל מפסולת. אוקיי? משהו שאני מעוניין בו זה נקרא אוכל, משהו שאני לא מעוניין בו זה נקרא פסולת. לברור את הפסולת מהאוכל זה מלאכת בורר דאורייתא. להוציא את הפסולת ולהשאיר את האוכל. אם אני מוציא את האוכל ומשאיר את הפסולת, זה לא דאורייתא באופן עקרוני. עוד פעם, יש ויכוחים, לא ניכנס, אולי יש עוד תנאים, אבל כרגע אני מתעלם מהפרטים. למה בכל זאת אסרו את זה חז"ל? זה אסור מדרבנן. כי זה מאוד דומה לבורר פסולת מאוכל. עכשיו פה אפשר היה להבין את זה בשתי צורות. אם זה מאוד דומה, אז בעצם גם בזה יש משהו בעייתי. זה לא מספיק בעייתי עד שזה יהיה אסור מן התורה, זה לא עובר את הרף של האיסור דאורייתא, אבל חכמים הורידו את הרף. הם אומרים גם בעייתיות נמוכה אנחנו רוצים לאסור לשמור את צביון השבת בצורה יותר מלאה. אפשרות אחת להבין את זה. אפשרות אחרת להבין את זה, לא, זה רק סייג. אין שום בעיה בלברור אוכל מתוך פסולת. אלא מה? אם ירשו לי לברור אוכל מתוך פסולת, אז אני עלול להתבלבל ולברור פסולת מתוך אוכל. ולכן חכמים אומרים אתה יודע מה אל תברור גם אוכל מפסולת, למרות שזה בעצמו לא בעייתי בכלל. קודם הנחתי זה בעייתי רק לא מספיק, עכשיו אני אומר לא, זה בכלל לא בעייתי. אבל אני עלול להגיע לאיסור דאורייתא ולכן אסרו גם את זה. זה שתי תפיסות אפשריות באיסור השבות הזה למשל. עכשיו אני אביא לכם דוגמה שבה יש רק תפיסה אחת אפשרית. יש איסור שבות על לרכוב על בהמה בשבת. מי שרוכב על סוס, אסור. למה אסור? בגלל שהוא עלול לתלוש ענף. דף. ענף. דרכם של הרוכבים כשהם רוכבים עוברים ליד עץ תולשים לעצמם ענף. אוקיי? הבנאדם בהיסח הדעת אם הוא ירכב על סוס הוא יכול לתלוש ענף. אז זה אסור מדרבנן לרכוב על סוס. אם תלשתי ענף זה כמובן עברתי על איסור דאורייתא, לא של רכיבה על סוס אלא של קוצר. זה מלאכת קוצר. אבל אני מדבר על מי שרוכב על סוס ולא תולש ענף, הוא עבר על איסור דרבנן. למה? רבנן אסרו את הרכיבה על סוס שמא כשהוא יתלוש ענף אז הוא יעבור על איסור דאורייתא של קוצר. עכשיו אני שואל האם באיסור הזה יש גם שתי אפשרויות להבין אותו?

[Speaker I] למשל האם ברכיבה על סוס אין פה גם מחמר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, צריך לעשות מלאכה באמצעות הסוס בשביל שזה יהיה מחמר. פה אני רק רוכב עליו.

[Speaker J] החי נושא את עצמו, זה מה שראיתי ברמב"ם, במקרה נתקלתי בהלכה הזאת שהחי נושא את עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא לא, אל תכניסו אותנו לסוגיית חי נושא את עצמו, זה מוקש בפני עצמו, לא קשור אלינו. סוס, אני רוכב על הסוס, בסדר? ולא תלשתי ענף. הדבר הזה הוא איסור דרבנן. עכשיו אני שואל, הרי זה בא למנוע את מלאכת קוצר, נכון? אם אני אתלוש ענף, אני אעבור על מלאכת קוצר. האם אפשר להגיד שמי שרוכב על סוס הוא קוצר חלש? זאת הרחבה של מלאכת קוצר, ברור שלא.

[Speaker G] לא, הוא עבר

[הרב מיכאל אברהם] על דברי

[Speaker G] דרבנן, הוא עבר על איסור דרבנן שהוא דבר בפני עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, בסדר, אבל פה אני אומר, אי אפשר להתייחס לרכיבה על סוס כהרחבה של מלאכת קוצר. זה לא רלוונטי. אם אני בורר אוכל מפסולת, זה דומה לבורר פסולת מאוכל, אז אפשר להגיד אולי זאת הרחבה של המלאכה דאורייתא כי היא דומה לה. אבל קוצר, רוכב על סוס לא דומה לקוצר. כל הבעיה זה שאולי אתה תגיע לקצור. כאן יש רק את הפרשנות של הסייג, אין את הפרשנות של ההרחבה של מלאכה דאורייתא. בסדר? ברור מה שאני אומר? אז זה שני סוגי השבותים. עכשיו, מעבר… אפשר לשאול שאלה? כן, כן. מי רצתה?

[Speaker E] אנחנו נתקלנו, אני חושבת שזה היה ברמב"ם, שיש עונש כרת. אבל גם מה שאתה הזכרת וגם מה שאני מכירה זה שהאיסור הוא בעצם אם זה בשוגג אז חטאת, ואם זה במזיד עם עדים והתראה אז חייב סקילה. אבל האם העונש כרת הוא עדיין קיים על חילול שבת? עונש כרת?

[הרב מיכאל אברהם] עונש כרת זה מי שעובר במזיד בלי התראה. כן, עונש כרת זה מי שעובר במזיד בלי התראה, אז לא הורגים אותו, אבל כרת יהיה לו.

[Speaker E] טוב, אבל לכאורה רוב האנשים היום הם כרת, זאת אומרת מי ש…

[הרב מיכאל אברהם] לא רוב האנשים, על מה שיש כרת.

[Speaker E] רגע, אני לא שומעת.

[הרב מיכאל אברהם] כל הרעיון לחדש את הסמיכה במאה ה-16 בצפת

[Speaker F] היה

[הרב מיכאל אברהם] כדי לפטור את האנשים מעונש כרת. כי אם מלקין אותם בבית דין, אז חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. זאת אומרת, אם אתה מקבל את העונש בבית דין, בטל לך הכרת. זאת הייתה המוטיבציה שלהם לחדש את הסמיכה כדי לאפשר להעניש אנשים ולפטור אותם מהכרת.

[Speaker G] בגלל האנוסים, נכון? בגלל האנוסים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל בואו נחזור לענייננו כי אלה באמת שאלות צדדיות. עוד פעם, אני ממשיך בסקירה, מה עוד יש לנו בהלכות שבת? יש לנו כמו שאמרתי קודם הדלקת נר, קידוש, הבדלה, צביונו של היום, האווירה של היום, אלה אולי מצוות עשה, אולי דרבנן, אני לא נכנס עכשיו, אבל הם פרשיה בפני עצמה. אוקיי? אז זה פחות או יותר נדמה לי הלכות שבת. עכשיו, ברמב"ם מבחינת המבנה, אם עברתם, רפרפתם קצת על הרמב"ם, ברמב"ם זה מחולק באופן שבהתחלה הוא מתחיל עם כללי המלאכות. הפרק הראשון וקצת מהפרק השני עוסק בכללי המלאכות. מה הכוונה כללי המלאכות? כל זה חשוב להכיר אז אני עובר על זה. כללי המלאכות פירוש הדבר יש צורות שונות איך עושים את המלאכה, האם עוברים על זה איסור דאורייתא או לא. למשל, אם עושים את המלאכה בשינוי, אז זה לא איסור דאורייתא, זה רק איסור דרבנן. אם עושים את המלאכה שניים ביחד, שניים שעשאוה, זה ממש הסוגיה שלנו, אז גם כן זה לא איסור דאורייתא. השאלה אם זה קשור לשינוי או לא, נדבר על זה. מה קורה אם עושים את המלאכה בלי כוונה, אינו מתכוון או מתעסק או מלאכה שאינה צריכה לגופה? אני עושה את המלאכה למטרה שהיא לא הייתה המטרה המקורית. כל אלה עוד פעם בלי להיכנס בכלל לפרטים, כל אלה זה כללי המלאכות. זאת אומרת יש אופנים שונים וזה דיון מאוד מסועף ומורכב מאוד מבחינה למדנית, מה איך בדיוק אדם צריך לעשות את המלאכה כדי להתחייב בעונש המלא, כדי לעבור את האיסור דאורייתא במלואו. זה הפרק הראשון ברמב"ם. בסדר? התחלת בעצם הדברים, אחרי זה יש קצת את פיקוח נפש, קצת את הכניסה לשבת, איך נכנסים לשבת, מלאכות שמתחילות מערב שבת וממשיכות, נגיד הדלקתי מכונת כביסה והיא ממשיכה לכבס בתוך שבת, האם עברתי איסור או לא? אז זה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, להלכה לא עברתי איסור, אולי דרבנן אם זה לא אוושא מילתא, אם זה אוושא מילתא, לא משנה. אבל עקרונית מעיקר הדין אין בזה איסור להלכה, אבל זה כל הדיונים של הרמב"ם בשלושת הפרקים הבאים. אחרי זה הוא נכנס כבר למלאכות, אני עובר על זה מהר, כי לא ישב אדם אצל הספר סמוך למנחה, איך נכנסים לשבת זה פשוט על סדר היממה. לכן זה מתחיל את הלכות שבת כי זה מתחיל בעצם את הסדר של היממה עם כניסת השבת איך מתכוננים לשבת, כל מיני דברים כאלה. אחר כך בפרק ז' הוא מתחיל את המלאכות, ל"ט מלאכות. ותולדותיהם. המלאכות דאורייתא. מאמצע פרק י"ב, שימו לב לנפח, עד פרק כ', זה הכל על מלאכת הוצאה. תשימו לב, המלאכה הגרועה הזאת לכאורה שולית תופסת נפח אדיר ברמב"ם וגם בגמרא. זאת המלאכה נדמה לי עם הנפח הכי גדול ללא השוואה בכלל.

[Speaker G] אולי דווקא בגלל שהיא מלאכה גרועה?

[הרב מיכאל אברהם] אולי. אבל צריך לשים לב, זאת מלאכה שתופסת נפח ענק מבחינת הלכות שבת, גם ברמב"ם, גם בגמרא, גם בכלל בדיונים. זה נפח ענק ואני אדבר עוד בהמשך מה בדיוק כלול בדיונים האלה. אחרי זה בפרק כ', כ"א, הוא מתחיל לדבר על השבותים, על איסורי דרבנן. עוד פעם עובר על אבות המלאכה וכל איסורי הדרבנן ואחרי זה מגיע כבר לכל הדברים האחרים. הדלקת נרות וכל הכבוד שבת ועונג שבת וכל הדברים האלה. אמירה לנוכרי כמובן זה חלק מכללי השבת ועוד. אוקיי? אז זה בסך הכל המבנה של ההלכות ברמב"ם והמפה הכללית של ההלכות בהלכות שבת. עכשיו, אני נשארו לי כמה דקות. זה לקח לי יותר זמן ממה שחשבתי. אני רוצה בכל זאת לדבר על מלאכת הוצאה, להתחיל את המבוא של מלאכת הוצאה. מלאכת הוצאה בעצם ביסודה כרוכה בהעברת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת. אבל לא מכל רשות לכל רשות, אלא רק מרשות היחיד לרשות הרבים, שזה מה שנקרא הוצאה, או מרשות הרבים לרשות היחיד שזה נקרא הכנסה. תחשבו על רשות היחיד בתור בית ורשות הרבים בתור רחוב, אז הכנסה זה הכנסה מהרחוב הביתה, הוצאה זה הוצאה מהבית אל הרחוב. אוקיי? אז זה, זה מלאכת הוצאה וזה אחד מאבות המלאכה. כמו שאמרתי כתוב במפורש בתורה פסוק אחד או שני פסוקים, זה מחלוקת ראשונים אצלנו, האם צריך שני פסוקים או פסוק אחד. אבל זה כתוב במפורש בתורה, אולי בגלל שזה מלאכה גרועה לכן צריך לכתוב את זה. אבל תכלס אחרי שזה כתוב זה אחת מאבות המלאכה, חייבים על זה סקילה ובשוגג חטאת כמו כל המלאכות האחרות. כדי להגדיר את הרשויות שביניהן מוגדר איסור המלאכה, אנחנו מגדירים ארבעה סוגי רשות. רשות היחיד, רשות הרבים, מקום פטור וכרמלית. אלה ארבעת הסוגים ועוד פעם אנחנו לכל זה ניכנס, אני רק נותן מפה כללית. בשיעור הבא אני כבר אתן לכם לקרוא מבוא יותר מפורט על הרשויות. ארבע רשויות. מה שנחוץ לענייננו בעצם להגדיר את האיסור זה רשות היחיד ורשות הרבים, כאשר מקום פטור זה הפטנט שדרכו אפשר לעקוף את האיסור של ההוצאה וההכנסה. נגיע לזה גם. זה איזשהו סוג מיוחד של רשות שהוא מרשות היחיד אליו או מרשות הרבים אליו אין בעיה, אפשר לעשות. ולכן אם אני עושה מרשות היחיד אל מקום פטור וממקום פטור אל רשות הרבים עקפתי את איסור ההוצאה או ההכנסה. אוקיי? הרשות שנקראת כרמלית היא בעצם אין לה שום מעמד מדאורייתא. זה רשות שמוגדרת על ידי חכמים. זה רשות שהיא דרבננית בעצם. שלושת הרשויות הראשונות הן דאורייתא. מבחינת דאורייתא כרמלית היא כמו מקום פטור או כמו רשות היחיד, נראה עוד אולי. אבל הרבנן מגדירים אותה כרשות לעצמה ולעניינים מסוימים היא נחשבת כמו רשות הרבים אבל רק מדרבנן. עכשיו תראו. כמו שאמרתי, לכן חלק מהדיון במלאכת הוצאה זה דיון בהגדרת הרשויות, מה מוגדר כרשות היחיד, מה מוגדר כרשות הרבים וכולי. החלק השני של הדיון זה איך מוגדרת פעולת ההוצאה בין הרשויות. אחרי שאני יודע מה היא כל רשות, אני צריך להגדיר איך נגדרת פעולת ההוצאה בין הרשויות. בשביל זה צריך שתהיה הנחה, צריך שתהיה עקירה, צריך שתהיה העברה וצריך שתהיה הנחה. זה בעצם המשנה הראשונה שלנו שבה נעסוק קצת בשיעור הבא כבר. אז זה ההגדרה של פעולת ההוצאה. אבל לפעולת ההוצאה מעבר להוצאה ולהכנסה, שזה שני אבות או אב ותולדה או כעין אב, מחלוקות ראשונים לא ניכנס לזה כרגע, נדבר על זה אבל לא עכשיו, יש תולדות של מלאכת הוצאה. והתולדות האלה זה למשל העברת ארבע אמות ברשות הרבים. רק רשות הרבים מעורבת פה, אין פה העברה בין רשויות שונות. אבל אם אני לוקח חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, העברתי את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים, זה תולדה של מלאכת הוצאה. עברתי איסור דאורייתא, חייב סקילה, חטאת בשוגג וכולי, כמו כל מלאכה אחרת. זה נקרא העברה. בנוסף יש זריקה, לזרוק. אם… או לזרוק את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים, זה בעצם הרחבה של מלאכת העברה. העברה זה לקחת אותו ביד לעבור ארבע אמות. זריקה זה לזרוק אותו ברשות הרבים. אוקיי, זה זריקה. יש הושטה מרשות היחיד לרשות היחיד כשרשות הרבים באמצע. גם זה תולדה של מלאכת הוצאה וחייבים עליה סקילה. אז כל הדברים האלה זה אופנים שונים לעבור על מלאכת הוצאה. אוקיי? אז אם אני מסכם עכשיו, חני אמרת משהו כי את מושתקת.

[Speaker J] כן, לא הבנתי, הרי אנחנו הגדרנו תולדות כמעשים שאו שזה לא היה במשכן וזה חשוב, או שזה חשוב ולא היה במשכן. מה זה תולדה של מאב מלאכה? זה מה שלא הבנתי. הגדרת את זה, העברה של ארבע אמות ברשות הרבים, למה היא תולדה של משהו? היא אסורה משום שבות או שהיא תולדה מדאורייתא? לא לא לא, תולדה מדאורייתא.

[הרב מיכאל אברהם] כשאני אומר תולדה זה איסור דאורייתא.

[Speaker J] אבל לא הגדרנו ככה תולדה.

[הרב מיכאל אברהם] זה דומה נגיד לענייננו, זה דומה להוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.

[Speaker J] אבל לא הגדרנו תולדה כמשהו דומה. משהו דומה הגדרנו כמשהו שהוא איסור דרבנן שחכמים אסרו

[הרב מיכאל אברהם] אותו, וזה איסור משום שבות.

[Speaker J] לא, מה שדומה

[הרב מיכאל אברהם] לתולדה, מה שדומה לאב הוא תולדה. מה שדומה קצת, לא מספיק דומה, זה שבות דרבנן.

[Speaker G] אבל מרמב"ן הבנתי שבהוצאה התולדות נלמדות גם מהמשכן.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז זה בגלל

[Speaker G] שזאת

[הרב מיכאל אברהם] מלאכה גרועה, על זה עוד נדבר. בגלל שזה מלאכה גרועה יכול להיות שפה אני צריך שגם התולדות יהיו במשכן, על זה הראשונים חלוקים. בסדר? אבל ברמה העקרונית ביחס לתולדות ואבות כן מדובר על דמיון. זה הקריטריון. עכשיו, אז בעצם הדיון על מלאכת הוצאה מתפרס לכמה אגפים. א', הגדרת הרשויות השונות. מה מוגדר כרשות זאת, מה מוגדר כרשות זאת. דיונים ענפים וארוכים. בסדר? יש המסכתות שמוקדשות לזה אגב הן מסכת שבת ומסכת עירובין. זה שתי מסכתות. ומעבר לזה יש דיון באופני ההוצאה. איזה פעולות אסורות. יש הוצאה, יש העברה, יש הושטה, יש זריקה, הכנסה. כל הדברים האלה הם בעצם סוגי מלאכות אבות ותולדות שהם כולם בפרשה של מלאכת הוצאה, או אבות או תולדות של הוצאה. חוץ מזה, יש את האופן שבו אנחנו עושים את זה. צריך עקירה, העברה והנחה. אוקיי? זה האופן שבו אנחנו עושים את הפעולה. כל אלה הם דיונים שנערכים בפרוטרוט בסוגיות השונות בראשונים ובאחרונים ובפוסקים בהקשר של מלאכת הוצאה. לכן זאת מלאכה כל כך מורכבת ומסועפת. המשנה שלנו עוסקת בנושא השלישי. איך אנחנו עושים את הפעולה של ההוצאה. צריך עקירה, צריך הנחה, בנאדם אחד, שני בני אדם, מרשות היחיד לרשות הרבים, מרשות הרבים לרשות היחיד. אז זה עוסק רק בהוצאה והכנסה, לא הושטה, לא זריקה, לא העברה, לא כל הדברים האלה. רק הוצאה והכנסה. והדיון הספציפי הוא בשאלה איך צריך לעשות את הפעולה עצמה. מרשות היחיד לרשות הרבים, אני ובעל הבית וכל הדברים האלה. אוקיי? זה בעצם הנושא של הסוגיה שלנו. עכשיו, כמו שהזכרתי כבר, ההוצאה, הראשונים אומרים שהיא מלאכה גרועה. באיזה מובן היא מלאכה גרועה? אז קודם כל לומדים את זה בתורה מזה שהתורה נזקקה לכתוב את מלאכת הוצאה. כל שאר המלאכות לא מופיעות בתורה בכלל. התורה כתבה את זה, כי אחרת לא היינו חושבים שנכון שזה היה במשכן, אז מה? אבל גם הלכו במשכן, כמו שאמרתי קודם. זאת מלאכה גרועה. אז לכן התורה צריכה לכתוב את זה 'אל יצא איש ממקומו ביום השבת' או משהו כזה, ולכן אנחנו, היא מלמדת אותנו שגם הוצאה היא אב מלאכה, למרות שהיא מלאכה גרועה. מה זה אומר שהיא מלאכה גרועה? אני פה באמת לא נכנס למקורות שנתתי לכם בדף כי אני רואה שאני לא מספיק. חשובה לי יותר התמונה הכללית. יש ראשונים שמנסחים את זה באופן כמו האור זרוע. אם אתם זוכרות, ראיתם את האור זרוע? האור זרוע אומר, מעיקרא חפץ והשתא חפץ. זה מלאכה גרועה למה? כי לחפץ לא קרה שום דבר, הוא לא השתנה. החפץ תסתכלו עליו, הוא בדיוק כמו שהוא היה קודם, רק מקומו השתנה. הוא היה ברשות היחיד, עכשיו הוא ברשות הרבים או להיפך. בחפץ עצמו לא קרה כלום. אם אתם מסתכלים על מלאכת מבשל, אז התבשיל קרה לו משהו בעקבות התבשיל. עשיתי תיקון בחפץ עצמו. זה מלאכה משמעותית. אבל מלאכה שהיא רק מזיזה חפץ ממקום למקום, זאת מלאכה לא משמעותית. לכן זה מלאכה גרועה לפי האור זרוע. לעומת זאת בתוספות, יש רמב"ן ורשב"א וכולי, יש ניסוחים אחרים. שם נראה שהניסוח הוא יותר של מה זה משנה אם אתה לוקח את זה מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות היחיד לרשות היחיד זה מותר? למה? אין אין שום היגיון, או שתאסור הכל או שתתיר הכל. מה אכפת לי אם זה מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות היחיד לרשות היחיד? כאן ישנה איזושהי אמירה שונה לגבי הגריעות של המלאכה. הגריעות של המלאכה פה זה לא בגלל שהיא לא מספיק משמעותית, כי מבחינת התוספות אם היו אוסרים לעשות את זה מרשות היחיד לרשות היחיד גם אז היה בסדר גמור. כל הבעיה שלו זה שהוא לא מבין למה דווקא מרשות היחיד לרשות הרבים ולא מרשות היחיד לרשות היחיד. מה שמפריע לתוספות זה לא שהמלאכה היא לא יצירתית, אלא מה שמפריע לתוספות זה שההגדרות של המלאכה לא מובנות. אין לכאורה לא אמור להיות הבדל בין הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד לבין הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. אבל יש הבדל, זה לא מובן. לכן יש פה איזושהי סתירה פנימית או חוסר מובנות בהגדרה של המלאכה, לא בגלל שהיא לא מספיק יצירתית. אולי זה גם נכון לפי תוספות, אבל לא זאת הנקודה שבגללה תוספות אומר שזאת מלאכה גרועה. זה הבדל תפיסתי. אם שמתם לב הרמב"ן…

[Speaker P] אבל אולי אני הבנתי שהכוונה למלאכה באיזושהי פעולה, פעולת עבודה, ועבודה יש בה משהו ציבורי ואז בגלל זה יש הפרדה בין היחיד לציבור?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אין הפרדה, כמו מרשות הרבים לרשות היחיד, כך גם מרשות היחיד לרשות הרבים.

[Speaker P] אבל לא מיחיד ליחיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, וגם לא מרבים לרבים באופן עקרוני. אז זה לא, זה רק צריך לשנות את הסטטוס של הרשות. אני אגיע, אני כבר רואה שאני לא מגיע לזה היום, אני אנסה להציע איזשהו הסבר לרעיון שמאחורי זה. אבל אני רק רוצה לסיים את המבוא הזה על הוצאה ולהגיד שיש הבדל, נגיד הרמב"ן כשהוא מביא את שיטת התוספות במלאכה גרועה, אז הרמב"ן אומר שאפילו אם הוא יסחוב משא מאוד מאוד כבד, נכון? כך הוא מנסח את זה. בתוספות זה לא מופיע. אבל הרמב"ן אומר אפילו אם הוא ישא משא מאוד מאוד כבד מרשות היחיד לרשות היחיד אין בעיה, ומרשות היחיד לרשות הרבים אפילו אם זה משא קל. למה זה חשוב אם זה משא כבד או משא קל? מה זה מעניין? נראה בניסוח של הרמב"ן נראה שיש איזשהו יסוד במלאכות שבת שהוא יסוד של טרחה, נכון? ולכן מה תוספות אמר? פה במלאכת הוצאה רואים שהטרחה לא קובעת, כי עובדה שגם משא כבד אם אתה עושה את זה מרשות היחיד לרשות היחיד זה לא משנה, וגם משא קל מרשות היחיד לרשות הרבים כן אסור. אז רואים שהטרחה לא חשובה, אז זה לא מובן, זה מלאכה גרועה. זאת אומרת נראה שמבחינתו ההגדרה הבסיסית של מלאכה בשבת זה מלאכה שיש בה טרחה. וכיוון שהטרחה זה לא הפרמטר החשוב במלאכת הוצאה, אז לכן זאת מלאכה גרועה. זאת לא התפיסה שאנחנו רגילים אליה, בדרך כלל לא שומעים אותה, כי תמיד להפך, תמיד אומרים לנו שבשבת העיקר זה היצירה לא הטרחה. ויותר מזה, כשתסתכלו על המלאכות, איזה טרחה יש בבישול? שמים את זה על האש וזה מתבשל.

[Speaker G] לא לא לא, יש טרחה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, את מדברת על…

[Speaker G] מי שמבשל יודע שיש טרחה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא יודע כלום, אני מבשל ואין טרחה. אין טרחה בגלל שכשאת מדברת על לבשל את מדברת על החיתוך, על ההכנה, על הכל. אני לא מדבר על זה. מלאכת בישול בשבת זה להניח את הסיר…

[Speaker F] ביצים, ביצים! שמתי ביצים והן מתבשלות.

[Speaker G] להרתיח, אפילו להרתיח מים במיחם שאני לא עושה כלום.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, אז אין כלום, אני שם את זה על האש, איזה טרחה יש בזה? אני חושב שהנקודה של הטרחה, גם הרמב"ן שמדבר על טרחה, הוא מדבר על טרחה במובן האינטלקטואלי, זאת אומרת מלאכת מחשבת, אני חושב על משהו, זה גם נקרא לטרוח, לאו דווקא הוצאת אנרגיה במובן של המאמץ. אגב באמת טרחה אינטלקטואלית גם מוציאה אנרגיה, תשאלו שחקני שח…

[Speaker G] שחקני שח שיושבים

[הרב מיכאל אברהם] שעות אז הם יגידו לכם שהם יוצאים סחוטים ומזיעים אחרי משחק.

[Speaker G] דווקא בשבת יש טרחה אינטלקטואלית אינסופית.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, יכול להיות, אבל המלאכות האלה, טרחה לגבי המלאכות אסורה. אני חושב שגם הרמב"ן כשהוא מדבר על הטרחה הוא מדבר לא רק על טרחה במובן של הכובד, ולכן זה לא כל כך רחוק מההגדרות שראינו באור זרוע. בסוף בסוף איכשהו נראה שבכל זאת אנחנו מגיעים למימד היצירה. מה בכל זאת ההבדל בין הרמב"ן לבין האור זרוע? שהרמב"ן שם את הדגש על האדם. כשהאדם יוצר אז הוא לא נח, כי הוא משקיע אנרגיה אינטלקטואלית בדבר וזה מה שאסור. כי מה שחובה עליי זה לשבות, ואם אתה משקיע אנרגיה אינטלקטואלית אתה לא שובת. לפי האור זרוע הדגש הוא על החפץ, לא האדם, שנוצר פה משהו חדש בעולם, לא שהאדם השקיע טרחה אינטלקטואלית בדבר, אלא זאת רק האינדיקציה. בסוף בסוף מה שקובע זה אם נוצר בעולם משהו חדש. ולכן מבחינת הרמב"ן הוצאה היא מלאכה גרועה כי אני לא משקיע. אנרגיה אינטלקטואלית. ומבחינת האור זרוע זה מלאכה גרועה ושלא נוצר פה שום דבר חדש. היה חפץ והוא נראה כמו שהוא היה קודם, הוא לא השתנה בשום צורה, רק המקום שלו השתנה. לכן זאת מלאכה גרועה. אז יש הבדלים בניסוח, הם לא כל כך רחוקים כמו שהם נראים במבט ראשון, אבל עדיין יש פה באמת הבדלים. ובהמשך, אני כבר לא מספיק להגיע לזה, בשיעור הבא אני אמשיך עדיין את המבוא להוצאה וכבר אחרי זה ניכנס למשנה, אז אני אשלח לכם עוד דף גם.

[Speaker G] זו המלאכה היחידה שמגדירים שם רשויות. עוד פעם? זו המלאכה היחידה שמגדירים רשויות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. לכן אמרתי שזה חלק מהדיון במלאכת הוצאה.

[Speaker O] וזה גם באמת נראה מה שמפריע לתוספות דווקא, לא כמו שהרמב"ן אומר, זאת אומרת, כאילו אותה מלאכה אבל במקום אחר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. לכן לתוספות דומה יותר לאור זרוע במובן הזה. כי תוספות אומר רגע, לא התחדש פה כלום. רק מה שמפריע יותר לתוספות, זה לא רק שלא התחדש, אלא שאפילו אם תגיד שזה כן מתחדש, זה מתחדש באותה מידה מרשות היחיד לרשות היחיד, אז למה שם זה לא יהיה?

[Speaker O] המקום הוא זה שחשוב ולא המלאכה עצמה. עוד פעם? המקום הוא זה שחשוב ולא המלאכה עצמה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שיוצא בהוצאה, ולכן היא מלאכה גרועה. כי בהגדרה הבסיסית של שבת לא היה אמור לשנות המקום, מה שחשוב זה אם השתנה משהו בחפץ. אז על זה אני אנסה עוד לדבר קצת, זה קשור קצת למושגים אגב פיזיקליים, אני אתן לכם רמזים, מושגים של אנטרופיה. אבל אני אגיע לזה בשיעור הבא. רק עוד שאלה שבה אני מסיים, איפה אתן עומדות מבחינת דף ההכנה? מי לא גמרה אותו, או עד איפה הגעתם רק כדי להתרשם? מי כן גמרה? הבנתי שמרים ומלי, כנראה מרים ומלי אני יודע שגמרו. מי עוד?

[Speaker Q] אנחנו סיימנו, אני לא יכולה להגיד שהבנתי את כל הדברים, אבל עברנו על הכל.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. והשאר? אנחנו עברנו ופחות או יותר היינו.

[Speaker L] אנחנו סיימנו, רק שלא עברנו על

[הרב מיכאל אברהם] כל המקורות, אנחנו יכולות להעמיק בזה. בקיצור, בפעם הבאה אני כבר נותן לכם דף שנכנס לתוך הסוגיה שלנו, אבל בשיעור אני עוד אמשיך טיפה גם את המבוא ורק אחרי זה איכנס לסוגיה. בסדר? אוקיי, אז תודה רבה וניכנס לסוגיה

[Speaker G] בצורה יותר חלקה בעזרת השם. להתראות. תודה רבה.

[Speaker N] שבת שלום.