פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 26

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו בסוגיית טרסקל. הגמרא, כן, ההקשר הוא שאנחנו מחפשים הסבר לדין המשנה למה היד של בעל הבית נחשבת בתור רשות היחיד, הרי יש הנחה ברשות היחיד, הרי יש פה חוסר במקום ד' על ד', אז מחפשים תנא שהוא המקור לתפיסה שלא צריך הנחה ועקירה על מקום ד' על ד', מצאנו הצעות שונות שנדחו ועכשיו אנחנו מציעים את אחרים. כן, אז אני משתף פה את הקובץ. אלא אמר רב זירא: הא מני? אחרים היא. דתניא: אחרים אומרים: עמד במקומו וקיבל חייב, עקר ממקומו וקיבל פטור. עמד במקומו וקיבל חייב? והא בעינן הנחה על גבי מקום ארבע וליכא, כן, ואין את זה? אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבע. אז רואים שאחרים, אחרים זה רבי מאיר, מכנים אותו אחרים בגלל כל מיני מתחים, כן, סביב הרבי שלו רבי אלישע בן אבויה שהתפקר, כן, יצא לתרבות רעה, ורבי מאיר המשיך ללמוד ממנו ותוכו אכל קליפתו זרק, כן, אבל בכל זאת לא התנתק ממנו לגמרי, אז איכשהו קיבל איזה הערת אזהרה מה שנקרא, השמיטו את השם שלו מהמשניות. בכל אופן, אז אחרים אומר ש, זאת אומרת אחרים הוא מקור לתפיסה שלא צריך מקום ד' על ד'. אומרת הגמרא כמו שהיא דחתה גם באפשרויות הקודמות: ודילמא הנחה הוא דלא בעינן, הא עקירה בעינן? והנחה נמי, פה עוד יותר גרוע, יכול להיות שאפילו את ההנחה אתה לא יכול להוכיח שלא צריך ארבע על ארבע, דילמא דפשיט כנפי וקיבלה, דאיכא נמי הנחה. יכול להיות שהוא קיבל את זה עם החולצה שלו או משהו כזה, הוא החזיק את זה במקום ד' על ד' והיה פה מקום ד' על ד' גם בהנחה, כך שבעצם אין לנו ראיה מדברי אחרים. אז אומרת הגמרא: אמר רבי אבא: מתניתין כגון שעקרה מטרסקל, אני כבר שם פה את גרסת הב"ח, כגון שעקרה מטרסקל והניח על גבי טרסקל דאיכא נמי הנחה. זאת אומרת מדובר כאן על אדם כשהמשנה שהיד של בעל הבית נחשבת כרשות כמקום ד' על ד', זה בגלל שהיה מונח שם טרסקל ולהניח על טרסקל זאת הנחה. והא ידו קתני? הרי שנינו שזאת ידו? תני טרסקל שבידו. זאת אומרת הכוונה היד שלו החזיקה טרסקל, והטרסקל זה כמובן סל כזה שיש לו דפנות ויש לו שטח ארבע על ארבע והיד מחזיקה את הטרסקל הזה ולכן בעצם יש פה מקום ד' על ד'. אז הגמרא שואלת: התינח טרסקל ברשות היחיד, אלא טרסקל שברשות הרבים רשות היחיד הוא? זאת אומרת, הרי אם אתה אומר שבמשנה כשמדובר על יד מדובר על יד שמחזיקה טרסקל, אז הטרסקל ברשות היחיד פתרת לי את הבעיה. למה? כי זה מבחינת הרשות זה רשות היחיד ומבחינת המקום זה מקום ד' על ד', אז התקיימו שני התנאים. אבל כשאדם מחזיק ביד שלו טרסקל ברשות הרבים, במצב כזה אומנם הטרסקל הוא מקום ד' על ד' ובעיית המקום פתרת, אבל בעצם זאת בכלל לא הנחה ברשות הרבים כי הטרסקל חולק רשות לעצמו. כשהטרסקל נמצא ברשות הרבים בעצם יש לו סטטוס של רשות היחיד, אז פתרת את בעיית מקום ד' על ד' אבל יצרת בעיה של רשות. פתרת את בעיית המקום, יצרת בעיית רשות כי בעצם מה שקורה פה זה שהעברנו מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת, ואז מה אכפת לי אם יש ברשות היחיד האחרת בטרסקל מקום ד' על ד', אין פה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. תוספות כאן מאיר, כן, הרי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים זה מושיט ויכול להיות שכן יהיה פה איסור, אז יש כל מיני תירוצים. אבל כאן הגמרא מניחה שבמצב כזה לא יהיה איסור. אומרת הגמרא: לימא דלא כרבי יוסי…

[Speaker B] סליחה, הרב מיכי, גם רשות היחיד של מישהו אחר זה גם כן בעיה מרשות היחיד. שלי לרשות יחיד של מישהו אחר? לא.

[הרב מיכאל אברהם] לא? לא. הבעלויות פה לא קובעות. השאלה מה אופי הרשות.

[Speaker B] כי לא יודעת, ככה הבנתי בדף ק"א, אבל יכול להיות שלא. בסדר, טוב.

[הרב מיכאל אברהם] באופן אז אומרת הגמרא, לימא דלא כרבי יוסי ברבי יהודה. דתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר, נעץ קנה ברשות הרבים, ובראשו טרסקל, זרק ונח על גביו, חייב. אז רבי יוסי ברבי יהודה אומר, אם מישהו נעץ קנה, איזשהו עמוד קטן ברשות הרבים, ועל גביו שם סל כזה, טרסקל, ומישהו זרק חפץ והוא נח בטרסקל שעל גבי העמוד, אז הוא חייב. אז מה רואים? שהטרסקל הזה כשהוא מונח על משהו ברשות הרבים, הוא עצמו חולק רשות לעצמו, הוא נחשב רשות היחיד, כן, זה אקסטריטוריה בתוך רשות הרבים, והוא בעצם במעמד של רשות היחיד. אז אם ככה גם אצלנו, אם תעמיד שביד הוא מחזיק טרסקל, לא פתרת את הבעיה, בגלל שברשות הרבים לא הייתה פה הנחה ברשות הרבים, גם אם הייתה פה הנחה על מקום ד' על ד'. דאי כרבי יוסי ברבי יהודה פשט בעל הבית את ידו לחוץ, כן, מה התוספת הזאת של הגמרא באה לעשות? היה מקום להגיד בסדר, אז אנחנו נעשה במשנה פיצול. כשמדובר על ידו של בעל הבית בפנים או ידו של העני בפנים לא משנה, אז הכוונה שהיד מחזיקה טרסקל. ואם מדובר ביד שנמצאת ברשות הרבים אז זאת היד עצמה, זה לא טרסקל. נכון שהמשנה מתייחסת גם לזה כיד וגם לזה כיד, אבל בסדר, כי ברשות היחיד שיש לנו בעיה אנחנו פותרים את זה עם טרסקל למרות שזה בעצם יד בשביל לפתור את בעיית מקום ד' על ד'. ברשות הרבים מדובר בלי טרסקל. על זה באה הגמרא ואומרת זה לא יעזור לך, כי במשנה יש גם דינים שנוגעים ליד שעומדת ברשות הרבים. ואם שמה לא תעמיד בטרסקל, אז אין שם מקום ד' על ד'. ואם כן תעמיד בטרסקל, אז זה רשות היחיד. אז תכלס אתה לא תצליח להגיע ברשות הרבים ליד שגם תחשב רשות הרבים וגם תחשב מקום ד' על ד', לא תצליח. אם תפתור את בעיית המקום נוצרת בעיית רשות. תפתור את בעיית הרשות נוצרת בעיית מקום. וזה מה שהגמרא מוסיפה כאן, דאי כרבי יוסי ברבי יהודה, פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, אמאי חייב? מרשות היחיד לרשות היחיד קא מפיק? הוא מוציא את זה מרשות היחיד שלו, בעל הבית, אל הטרסקל שעל היד של העני שהוא בעצמו גם רשות היחיד. בסדר? אז לכאורה זה לא עובד. אי אפשר להעמיד בטרסקל. אומרת הגמרא, אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה, התם למעלה מעשרה והכא למטה מעשרה. זאת אומרת, הטרסקל ברשות הרבים הוא רשות היחיד אם הוא נמצא למעלה מעשרה. אבל כשהטרסקל נמצא למטה מעשרה, אז הוא רשות הרבים. ולכן אומרת הגמרא, אצלנו מדובר שזה היה למטה מעשרה בכל מקרה כי זה רשות הרבים, וכיוון שכך אפשר להעמיד שהעני שם שעומד בחוץ מחזיק את זה בטרסקל. וכשבעל הבית שם את זה לתוך ידו פתרת את בעיית המקום כי בטרסקל יש ד' על ד' ואין בעיה של הרשות כי מתחת לעשרה טפחים גם טרסקל נחשב רשות הרבים. אוקיי, אז פתרת את הבעיה. בסוף הגמרא דוחה את זה, היא אומרת קשיא ליה לרבי אבהו, מי קתני טרסקל שבידו? והא ידו קתני. מה שכתוב במשנה זה שהוא שם בידו, לא כתוב שהוא שם בטרסקל שבידו. אז לכן הוא אומר לשונית זה לא סביר לפרש את זה במשנה. זה מעניין המבנה פה, כי תשימו לב למעלה כבר ראינו את זה. הרי אמר רבי אבא מתניתין כגון שעקר מטרסקל והניח על גבי טרסקל דאיכא נמי הנחה. שואלת הגמרא והא ידו קתני? מה הכוונה? במשנה הרי כתוב שהוא שם את זה בידו, לא בטרסקל, אז איך אתה רוצה להסביר שמדובר ביד שאוחזת טרסקל? אומרת הגמרא הכוונה טרסקל שבידו. עכשיו פתאום גמרנו את הסיפור, הסברנו הכל, חוזרים לאותה שאלה.

[Speaker C] אפשר לשאול משהו?

[הרב מיכאל אברהם] שנייה אחת, רק אני משלים את המשפט. קשיא ליה לרבי אבהו, מי קתני טרסקל שבידו? והא ידו קתני. נו, אבל שאלנו את זה כבר למעלה. שאלנו את זה כבר למעלה, אמרנו כן, טרסקל שבידו. מה זה טרסקל שבידו? אבל כתוב ידו. מין איזה התעקשות כזאת ולא פתרת לי את השאלה של למעלה. אם אתה חושב שלא פתרתי את השאלה של למעלה, היית צריך לקחת את השורה שסימנתי פה ולשים אותה כאן, אחרי זה, כן, היית צריך לכתוב ככה והא ידו קתני, תני טרסקל שבידו. ואז אחרי זה. קח את השורה הזאת, תדלג על כל הבירור הזה שנעשה כאן, לא צריך את זה, מיד כאן תכתוב, אני מוסיף כאן, רואים? קשיא ליה לרבי אבהו, מי קתני טרסקל שבידו? והא ידו קתני, ותגמור ת'סיפור. למה למה אתה צריך את כל הבירור איך לסדר את עניין הטרסקל בסוף לחזור חזרה לשאלה הראשונה ולהגיד כן אבל כל הסיפור הזה הוא חרטא? זה לא עוזר לנו בכלום. אז אם זה לא עוזר לנו בכלום תגיד את זה מראש ואל תיכנס לכל הבירור הזה. נדמה לי שמה שהגמרא רוצה פה להגיד זה שהגמרא רוצה להשמיע לי את דין הטרסקל. ובאופן מתודי הגמרא יודעת כבר שזה לא יכול להיות פירוש במשנה. אבל זה לא יכול להיות פירוש במשנה בגלל שיקול לשוני, כי במשנה כתוב ידו ולא כתוב טרסקל שבידו. אבל מבחינת הדין זה כן יכול לתת פשר למשנה. והגמרא רוצה ללמד אותנו את הדינים. היא רוצה להגיד לנו שרבי יוסי ברבי יהודה שדיבר על טרסקל בתור רשות היחיד, זה רק כאשר הטרסקל גבוה. אבל אם הטרסקל נמוך, אז זה לא רשות היחיד זה רשות הרבים. כדי להשמיע לי את הדין הזה אז פשוט באופן נגיד שיקול ספרותי, אז מה שאנחנו עושים זה אנחנו מציגים את זה כאילו כהצעה לפרש את המשנה. למרות שאנחנו כבר יודעים מראש ההצעה הזאת לא תעמוד. כי את השאלה איך זה נכנס במשנה כבר שאלו למעלה ועוד רגע השאלה הזאת תצוץ חזרה ויעיפו את הפירוש הזה לכל הרוחות. אז למה בכלל מתעקשים להגיד את הפירוש הזה אם מראש אנחנו יודעים שהוא לא יעבור? כי אנחנו רוצים להגיד את הדינים שנמצאים בפירוש הזה. זה לא אנחנו לא באים לפרש את המשנה, לפרש את המשנה זה משחק מכור, עורך הסוגיה ידע מראש שהפירוש הזה לא יעזור לפרש את המשנה. הוא רצה אבל להשמיע לי את הדין של הטרסקל כי הדין של הטרסקל באמת לא מופיע בשום מקום. רבי יוסי ברבי יהודה שאומר שטרסקל הוא רשות היחיד לא כותב שזה רק למעלה מעשרה ולא למטה מעשרה. והמשנה פה רוצה להגיד שזה למטה ובין למטה ובין למעלה מעשרה. אחת ההשלכות של העניין היא מה קורה עכשיו? נגיד לא הצלחנו לפרש את המשנה בטרסקל. האם החילוק הזה בין טרסקל שלמעלה מעשרה ולמטה מעשרה נשאר להלכה או לא? לכאורה כל החילוק הזה נאמר רק כדי שנצליח לפרש את זה במשנה. הרי אין לזה מקור לחילוק הזה. החילוק הזה בפשטות הוא נאמר רק בגלל שהיינו פה במצוקה. הייתה קושיה איך לפרש את המשנה, הרי רבי יוסי ברבי יהודה אומר שטרסקל ברשות הרבים נחשב בעצמו כרשות היחיד. אומרת הגמרא צריך לומר שרבי יוסי ברבי יהודה דיבר על טרסקל גבוה, ובמשנה שלנו מדובר על טרסקל נמוך. אבל למסקנה זה לא הפירוש במשנה. הפירוש במשנה מביאים בהמשך, שנייה אחת, אנחנו מביאים בהמשך פירוש אחר של המשנה, פירוש הזה לא עובד במשנה. אם זה כך אין סיבה עכשיו להגיד שרבי יוסי ברבי יהודה דיבר רק על טרסקל גבוה ולא על טרסקל נמוך. אנחנו לא צריכים את החילוק הזה כי במשנה זה כבר לא יהיה הפירוש. אז לכאורה כל החילוק שהגמרא פה מציעה נופל גם להלכה. לא רק כפירוש במשנה, אלא זה גם לא חילוק נכון להלכה. אז פה נדמה לי שהדיוק הסגנוני הזה אומר משהו אחר. וזה הדגמה למה חשוב לשים לב לניואנסים סגנוניים של הסוגיה. יש לזה השלכות הלכתיות.

[Speaker D] גם אם זה לא להלכה? לכאורה מסקנת הסוגיה שמעל עשרה רשות היחיד מתחת רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] בואו את כבר חוזרת למה שאני אמרתי, אני עוד לפני זה. זה מה שאני אגיד בסוף עוד רגע. קודם כל אני אומר כשקוראים את הגמרא כפשוטה, בלי הרגישות הסגנונית הזאת שהצבעתי עליה קודם. אז מה שכתוב בגמרא יש לנו תני טרסקל שבידו. אז יש לנו הצעה איך לפרש את המשנה. אומרת הגמרא מילא טרסקל ברשות היחיד אבל טרסקל ברשות הרבים לא עובד כי רבי יוסי ברבי יהודה אומר שטרסקל ברשות הרבים הוא רשות היחיד ואז מה? אז קשה לי על המשנה כי במשנה הרי מתייחסים לזה כרשות הרבים. אין ברירה, כנראה צריך להגיד שדינו של רבי יוסי ברבי יהודה הוא רק על טרסקל גבוה לא על טרסקל נמוך. נכון? יפה. עכשיו אנחנו מגיעים בסדר, אבל קשיא ליה לרבי אבהו. כן? במשנה זה לא נכנס. טוב, אז ירדנו מזה מחפשים פירוש אחר למשנה. אם זה כך, אז אין לי קושיה על רבי יוסי ברבי יהודה מהמשנה. אז גם החילוק בין למעלה מעשרה ולמטה מעשרה כבר לא נצרך. הרי כל החילוק הזה המצאתי אותו כדי ליישב את המשנה. אבל אם אני בכול וכול לא מצליח ליישב כך את המשנה, זה ירד לגמרי. נשארתי עם מימרא של רבי יוסי ברבי יהודה על טרסקל ברשות הרבים שהוא בעצמו נחשב רשות היחיד. אין לי שום קושיה על זה ושום אילוץ, אין סיבה לחלק בין למעלה מעשרה ולמטה מעשרה, ולכן בעצם החילוק הזה נופל להלכה. אין כל החילוק הזה הומצא רק כדי שנצליח. כדי ליישב את המשנה מול רבי יוסי ברבי יהודה, אבל אם אנחנו בין כה וכה לא מיישבים ככה את המשנה כי זה בין כה וכה לא עובד שם, אז גם החילוק ההלכתי כבר מי אמר שהוא נכון?

[Speaker D] זה לא, אבל אף אחד גם לא אמר שהוא לא נכון. זה דיון שעומד בפני עצמו שלא קשור למשנה.

[הרב מיכאל אברהם] הו, אבל עובדה שהיה…

[Speaker E] לא, זה מין אוקימתא כזאת.

[Speaker D] חני. אבל מאיפה הם הביאו את החילוק הזה? הם לא המציאו סתם מעל עשרה ומתחת לעשרה, זאת אומרת יש פה איזושהי הויא אמינא כן לחילוק בטרסקל.

[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר שוב פעם חני, תראי…

[Speaker D] לא, את כל המהלך אני הבנתי את העניין הזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, תקראי… אני אסביר לך במהלך הגמרא למה את לא צודקת. כי הגמרא כשהיא שאלה, הגמרא הסבירה על המשנה שמדובר בטרסקל. עכשיו שואלת הגמרא אבל רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלא. עכשיו אני אומר מה הקושיא? כי הגמרא הניחה בקושיא שאצל רבי יוסי ברבי יהודה לא משנה באיזה גובה, נכון? אחרת מה הקושיא? בתירוץ הגמרא אמרה לא, הוא דיבר רק כשהטרסקל גבוה ולא כשהטרסקל נמוך. זאת אומרת נקודת המוצא כשאנחנו קוראים את רבי יוסי ברבי יהודה אנחנו לא עושים חילוקי גובה. הוא אמר משהו והוא לא חילק את זה. למה לחלק? בגלל שהייתה לנו קושיא מהמשנה יצרנו חילוק. זאת אומרת שקריאה פשוטה של רבי יוסי ברבי יהודה לולא האילוץ מהמשנה לא הייתה מחלקת בין גבוה לנמוך. נו אז עכשיו אחרי שירד האילוץ מהמשנה למה להישאר עם החילוק הזה?

[Speaker D] בגלל שזה לא מסתדר, אם אנחנו הולכים בלי החילוק יש לנו בעיה, כי אז למה הוא חייב אם הוא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, ויש לנו בעיה כשחשבנו שככה מסבירים את המשנה, אבל הרי למסקנה המשנה לא מוסברת עם טרסקל.

[Speaker D] בסדר, אבל אם הייתי עכשיו בונה משנה אחרת שכן היה בה טרסקל?

[הרב מיכאל אברהם] אז היית כותבת שיהיה פטור באמת כי זה רשות היחיד גם למטה. המשנה זה על יד לא על טרסקל, בטרסקל הוא באמת רשות היחיד גם למטה. מה הבעיה?

[Speaker C] אפשר לשאול שאלה? הבנתי. כן. אולי זאת שאלת תם כי לא הצלחתי להיכנס בתחילת השיעור, אולי כבר אמרתם את זה, אבל לא נשמע לי הגיוני שטרסקל למטה רשות רבים. למה הוא לא נשאר עדיין ברשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה רק נחזק את מה שאני הערתי כאן. אני טענתי שמה שהגמרא מחלקת בין טרסקל גבוה לטרסקל נמוך זה באמת נגד הסברה הפשוטה של הגמרא, רק כדי ליישב את המשנה עם רבי יוסי ברבי יהודה, ולכן בדיוק אני טוען שאחרי שאנחנו כבר מבינים שזה לא המשנה, אי אפשר להסביר את המשנה עם טרסקל, אין לנו שום אילוץ לעשות את זה, אז אין סיבה לעשות חילוקים בדברי רבי יוסי ברבי יהודה בין טרסקל גבוה ונמוך. הוא דיבר באופן כללי על טרסקל. למה להניח שהוא דיבר רק על טרסקל גבוה? זה בדיוק הנקודה שאני טוען. אוקיי. אז לכאורה לפי הקריאה הזאת הייתי מצפה שלא יהיה חילוק בין טרסקל גבוה לטרסקל נמוך. נכון.

[Speaker C] אוקיי? בעצם המהות של הטרסקל היא השאלה, לא המיקום שלו. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] וגם אני רוצה בכל זאת להסביר למה אני חושב שזה לא נכון. מבחינת מהלך הגמרא, עזבו את הסברות, מבחינת מהלך הגמרא. אני טוען שאם זאת הייתה האמת, כל הקטע הזה בגמרא מיותר. פשוט מיותר. היה צריך להגיד, הרי העלית פה אפשרות שהיא בעצם לא נכונה ואז היא נפלה, נכון? אז בשביל מה להעלות את זה בכלל אם מה שהיא נפלה זה מכוח קושיא שכבר הוצגה קודם. הרי הקושיא שהפילה את האפשרות הזאת כבר מופיעה בקטע הקודם. אז אתה עושה איזה מין משחק מכור כזה ואז אתה חוזר חזרה ואתה אומר רגע, רגע, בעצם עזוב פוס, כל הסיפור הזה לא רלוונטי כי במשנה זה בין כה וכה לא נכנס. אם במשנה זה לא נכנס אז בשביל מה עשית את כל הבירור ביניים הזה? אני טוען שעריכת הסוגיה מלמדת אותנו שהבירור הזה הוכנס פה למרות שידעו מראש שזה לא יהיה פירוש במשנה. ולמה? דווקא כדי להגיד לי שזה כשלעצמו גם נכון. זה לא רק אילוץ כדי להסביר את המשנה, אלא החילוק הזה בין טרסקל גבוה וטרסקל נמוך הוא גם חילוק נכון בדעת רבי יוסי ברבי יהודה והנפקא מינא היא שהוא נשאר להלכה גם אם אנחנו מסיקים שהמשנה לא מתפרשת ככה. לכן עריכת הסוגיה מלמדת אותי בעצם את ההלכה. וזה נקודה מעניינת כי תשימו לב, כל הדיון הזה הוא בסך הכל דיון של עריכה סגנונית. מה זה משנה, בסדר, זה קושיא פה, קושיא אחר כך, אבל אני חיושב שכשמפעילים קצת את החושים ורואים שיש פה משהו שהוא קצת לא הגיוני בעריכה הזאת, אז ברור התשובה לדעתי מתבקשת, שהחילוק בין טרסקל גבוה וטרסקל נמוך הוא חילוק נכון, ולכן הגמרא התעקשה להביא אותו פשוט כדי ללמד אותנו את החילוק הזה. היא ידעה כבר שבמשנה זה לא יעזור, כי הקושיא שהסבירה לנו למה במשנה זה לא עוזר כבר עלתה עוד קודם בסוגיה. לא המציאו פה קושיא חדשה, רק היא עשתה את התרגיל הזה פשוט כדידקטית היה נוח לה להראות לי את החילוק בין טרסקל גבוה לטרסקל נמוך בדרך של קושיא ותירוץ. זה פשוט החלטה דידקטית איך ללמד אותי את ההלכה הזאת, אבל זה לא באמת ניסיון לפרש את המשנה. הניסיון לפרש את המשנה. הניסיון לפרש את המשנה נועד לכישלון מראש. זה כרוניקה של כישלון ידוע מראש. ולכן נדמה לי שזאת, אם אני הייתי צריך להסיק מסקנה מהסוגיה הזאת, והיו שואלים אותי להלכה: יש הבדל בין טרסקל גבוה לטרסקל נמוך? תשובתי הייתה שכן. כי ממבנה הסוגיה נראה שהסוגיה רוצה להגיד לי שזה נשאר להלכה.

[Speaker D] אני חייבת להגיד שגם אני הייתי אומרת את זה ולא הייתי מסתבכת עם ההנחה הראשונה שאתה העלית. כי כשאני קראתי את זה, זה היה ברור לי. בסדר, הביאו פה דיון, הם ידעו מה הם אומרים, זה להלכה, ויש עוד מישהו שאומר סליחה, לא מקובל עליי בגלל שלא מדובר על הידוע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא עוד מישהו. הסוגיה עצמה מסיקה שכל העסק הזה לא נכון.

[Speaker D] זה לא עוד מישהו, זה לא מחלוקת. לא, זה כאילו דיון בתוך בית המדרש, אבל הם לא הקריצו, אני לא חושבת שהם הקריצו את הסיפור של הטרסקל, הם ידעו את ההלכה הזאת ובגלל זה הם דנו בה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אז אני אומר עוד פעם, אז תסבירי לי את מבנה הסוגיה.

[Speaker D] לגמרי ראיתי שמבנה הסוגיה הוא בעייתי, אבל זה כאילו אני אומרת יש פה איזה הקלטה, לא יודעת, הקלטה של הדיון, אז שמו את זה במקום הלא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שנקרא הוכחה בדרך השלילה. אם לשיטתך מבנה הסוגיה הוא בעייתי ואין לך תשובה, זאת הראיה ששיטתי היא הנכונה. מה זאת אומרת? את לא יכולה להגיד לא אני חושבת אחרת למרות שיש בעיה בדבריי אבל אני חושבת אחרת על סמך מה? הרי אם יש בעיה במה שאת אומרת כנראה שזה לא נכון. אלא אם כן אין אופציה אחרת. בסדר, אבל אני מציע לך אופציה אחרת שזה בסדר. למה?

[Speaker B] אולי אפשר לשאול למה הם ראו לנכון להכניס את זה דווקא בסוגיה הזאת כאן ולא במקום אחר איפה שדיברו באמת על…

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי דידקטית הם חשבו שזה יותר טוב ללמד את זה דרך קושיא ותירוץ, דרך כאן. הרבה פעמים דרכה של הגמרא זה אתם יודעים, זה כמו בליל הסדר, שלעשות דברים בדרך של קושיא ותירוץ. הבן שואל וההורים עונים, זה דרך של קושיא ותירוץ כי ככה דידקטית יותר טוב ללמד. אז גם הגמרא בעצם הרי לא מלמדת אותנו הלכות, היא מביאה לנו משא ומתן, יש קושיא ותירוצים ואנחנו את ההלכות מוציאים מתוך זה. אז יש לגמרא כנראה איזושהי הנחה שדידקטיקה של משא ומתן עדיפה על דידקטיקה של קביעות נחרצות עם סימני קריאה. אוקיי? לכן היא בחרה ללמד אותנו באופן הזה. אבל נדמה לי שזאת המסקנה המתבקשת, שהחלוקה הזאת בין טרסקל גבוה לנמוך היא חלוקה נכונה גם להלכה. טוב, זה רק הערה על סגנון הגמרא. ההערות האלה אני מנסה להראות לכם שהרבה פעמים אפשר להסיק מסקנות הלכתיות משאלות שהן נראות סתם שאלות פרוזאיות ופשוטות של איך ערכו את הסוגיה, בסדר, אז ערכו כך, ערכו אחרת, אבל לפעמים זה יכול לתת רמזים. ההלכות הרבה פעמים טמונות בין הקפלים של הסוגיה, הן לא כתובות בה וצריך ככה לקרוא בנחישות וברגישות כדי להוציא אותן, לחשוף אותן מבין הקפלים. אוקיי, בואו נעבור לדף ק"א, הסוגיה המקבילה. אמר רב הונא, הני בציאתא דמישן, טוב אני לא איכנס לכל הפרטים פה, אבל יש שמה איזה ספינות שלא מטלטלין, ספינות כאלה שיש להן שפיץ למטה, כן, הן שתי דפנות כאלה שמתחברות למטה בשפיץ, משולש כזה. בסדר? אין מטלטלין בהן אלא בארבעה, ולא אמרן אלא שאין בפחות משלושה ארבעה, אבל יש בפחות משלושה ארבעה לית לן בה, ואי מלינהו קני ואורבני לית לן בה. כן, השאלה צריך להיות למטה קרקעית של ארבע על ארבע והשאלה אם הרוחב של ארבע על ארבע נוצר בגובה של מעל שלושה טפחים או מתחת לשלושה טפחים. כן, השאלה היא אם השיפוע פה, הטנגנס של השיפוע צריך להיות אפס נקודה שבעים וחמש. אוקיי? כי הגובה שלושה טפחים יוצר מרחק ארבעה טפחים, סליחה, אחד וחצי, כי זה שני טפחים לכל צד. זאת השאלה של מה צריכה להיות זווית השיפוע של הספינה. בכל מקרה…

[Speaker G] אבל גם אני חשבתי ככה בהתחלה אבל הריטב"א שהפנה אותי שמדובר לא רק על השיפוע, גם על השטח התחתון בפועל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, השטח התחתון הוא אפס.

[Speaker G] אפס, מתחבר לגמרי, זה ככה. אהא, אז שיפוע, כן, אז יכול להיות שזה הרבה יותר מארבע, נכון? כמו שחשבתי בהתחלה. גובה יותר מארבע, שמונה למשל או משהו כזה?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות כל גובה שאתם רוצים, תלוי מה השיפוע.

[Speaker G] סבבה, בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יש פה, תראו, יש פה…

[Speaker B] יקרא רשות יחיד רק

[הרב מיכאל אברהם] אם זה יהיה בתוך השלושה. בסדר. עכשיו, פה בשלב מסוים יש פה רוחב של ארבעה טפחים. בסדר? השאלה מה הגובה שבו נוצר הרוחב ארבעה טפחים הזה, האם הגובה הזה הוא שלוש, שלושה טפחים או פחות. בסדר? אז אם זה שלושה טפחים ופה זה ארבע אז… אז מפה לפה זה שניים, אז הטנגנס זה שלוש חלקי שתיים, כן? הזווית הזאת, הטנגנס שלה הוא אחד וחצי. בסדר, לא משנה, אז זה השאלה של הגמרא פה, ואם זה ממולא באורבני, כן, ממולא בענפים, זה בעצם ממולא פה בכל מיני ענפים, אז אין בעיה כמובן, כי אז זה כמו שיש רצפה לספינה. בסדר? טוב, אבל זה פחות חשוב לענייננו, אני כרגע מתעניין בהקשר של הטרסקל בסוגיה, לא בהקשר של הספינה, זה רק ההקשר. אוקיי, מתקיף לה רב נחמן, ולימא גוד אחית מחיצתא. למה לא נגיד פה גוד אחית, כן? שהדפנות שלמעלה ירדו למטה וישלימו את הדפנות כך שהדפנות האלה יהיו כמו דפנות שלמות מהרצפה ועד למעלה. יש פה סיפור מוזר של גוד אחית, כי בעצם, כן, יופי זה עוד נשמר הציור. גוד אחית הכוונה הרי זה בעצם הדופן של הספינה, נכון? החלק הזה. אז הוא אומר בוא תשליך אותו למטה בגוד אחית. ואז יש לך דופן זה הדופן, אוקיי? כל זה זה הדופן ופה יש את הדופן הזאת, ואז יש לך ספינה הכל בסדר, כי אומרים גוד אחית. השאלה היא למה כשיש לך דופן כזאת, למה להשליך אותה ככה לרצפה ולא ככה? נכון? הרי לכאורה מתבקש אם אני ממשיך את הדופן עד למטה, אז צריך להמשיך אותה לפי הקו שלה. אבל הגמרא פה מציעה שאם הדופן בנויה ככה אנחנו נשליך אותה ככה.

[Speaker D] אבל זה לא אומר שהיא בנויה ככה, יכולה להיות גם בנויה אחרת. אתה ציירת את זה שהכל משופע. יכול להיות שאחרי שלושה טפחים היא מתחילה להתיישר.

[הרב מיכאל אברהם] ואם היא מתחילה להתיישר אז לא צריך גוד אחית, אז הספינה בנויה כמו שצריך.

[Speaker D] לא, בגובה שלה מעל שלושה טפחים היא עד השלושה טפחים היא אין ד' על ד' ואחרי זה למעלה יש ד' על ד' רק לא באלכסונים.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שזה בנוי ככה.

[Speaker D] ככה? כן. ואז יורד למטה.

[הרב מיכאל אברהם] הצעה מעניינת, יכול להיות, למרות שצריך להכיר את הספינות שם ולראות האם באמת כך.

[Speaker D] אני חושבת שככה הם היו בנויות.

[הרב מיכאל אברהם] האמת שיכול להיות שאת באמת צודקת, כי באמת ספינה, ספינה באמת בנויה כך. זה אמנם רחב כזה, זה לא שפיץ, אבל עדיין ספינה באמת בנויה ככה. כן. טוב, מעניין, לא חשבתי על זה, יכול להיות.

[Speaker C] יש להם שפיץ לספינות, אבל הם קודם כל כמו ביצה ואז נכנסות פנימה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל יש להן דפנות שבאמת עולות ישר למעלה, לא, זה לא ממשיך הכל הצידה.

[Speaker C] זה לא הצידה, אבל הן מתעגלות.

[הרב מיכאל אברהם] עיגול כזה שמתיישר. נכון. בסדר, בכל מקרה לענייננו זה פחות חשוב, זה רק אז הוא מציע שיהיה פה גוד אחית. שגוד אחית עוד פעם מה זה גוד אחית זה ההפך מגוד אסיק. גוד אחית פירושו שיש לי איזושהי מחיצה שנמצאת מעל הקרקע, אז אני ממשיך אותה כלפי מטה, גוד זה כותל, אחית זה יורד, נוחת. אז הכותל נוחת עד הרצפה, עכשיו כמובן לא נוחת אלא מתמשך. הכותל עצמו נשאר איפה שהוא עומד, נשאר איפה שהוא עומד ואני ממשיך אותו עד לרצפה, אוקיי? לא שהכותל עצמו יורד למטה. זה נקרא גוד אחית. זה להבדיל מגוד אסיק, שזה גם כן כותל שעולה, שממריא. זה כותל שנמצא כאן ואני בעצם רואה אותו כמתמשך עד למעלה. אז גוד אחית וגוד אסיק זה שתי הלכות שהן הלכות למשה מסיני על דיני מחיצות. מי שלמדה אצלנו סוכה לפני כמה שנים למדנו סוכה, אז שמה עסקנו בזה לא מעט. אז במחיצות שבת ובסוכה מדברים לפעמים על גוד אחית וגוד אסיק וזה יכול להשלים את הגודל של המחיצות הדרושות. אז רב נחמן אומר כאן למה לא נאמר גוד אחית מחיצתא? נגיד שהמחיצה יורדת עד למטה ואז בעצם יש לנו פה רשות פשוטה וזה לא תלוי בפחות משלושה או ביותר משלושה, הכל בסדר. אז הוא אומר מי לא תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל וזרק ונח על גבו חייב. אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא, הכא נמי נימא גוד אחית מחיצתא. פה נכנס לנו שחקן חדש ששולף שפן מהכובע. כשקראנו את רבי יוסי ברבי יהודה אצלנו בסוגיה לא היה רמז לזה שמדובר בגוד אחית. מדובר בסל שיש לו דפנות והדבר הזה נחשב רשות היחיד. מי הזכיר גוד אחית, שום דבר, פשוט הסל הזה בעצמו נחשב רשות היחיד. פה פתאום עולה פרמטר נוסף. כל מה שרבי יוסי ברבי יהודה אומר שהסל הזה כשהוא מונח ברשות הרבים נחשב כרשות היחיד, זה רק בגלל שלדעתו יש פה דין גוד אחית. נחזור חזרה ל… כן, בעצם מה שרבי יוסי ברבי יהודה אומר זה ככה. יש לנו קנה, על גביו מונח סל כזה, זה הטרסקל, ומה שמונח פה נחשב כמונח ברשות היחיד. נכון? יש משהו מונח בתוך הסל. זה אפילו יותר גרוע מהציורים שאני עושה ביד כי פה אני עושה עם העכבר, אבל זה לפחות יש לי תירוץ, עדיף שלא תראו איך אני מצייר ביד. כל אופן, הגמרא בעצם אומרת שפה כיוון שיש לנו דופן כזאת חלקית, אז אני מוריד את הדופן למטה בגוד אחית, מוריד גם פה את הדופן למטה בגוד אחית, ולכן בעצם מה שמונח פה, אתן רוצות? תעשו איזה סלסילה כזאת ישרה, יותר נוח לראות את זה ככה. אז מה שאתן רואות פה כרשות היחיד זה בגלל לא בגלל הדופן של הסל, אלא זה הדופן של הסל שעוד ממשיכה עד למטה וכל זה ביחד הוא עשרה טפחים. וזה בעצם הדופן של רשות היחיד, כולל הגוד אחית. ברור? בסדר? אז זה בעצם הטענה של הגמרא פה, והאמת שלכאורה אין מוצא. למה? כי הרי אם לא היינו אומרים את זה, אז אם באמת הסיפור היה כזה, פה יש טרסקל שמונח על קנה, אם זה היה נחשב רשות היחיד פה, אז הייתי שואל איפה הרי רשות היחיד צריך דפנות בגובה עשרה טפחים, זה הכלל. זה נחשב רשות היחיד לפי רבי יוסי ברבי יהודה, איפה הדפנות עשרה טפחים שלו? הרי לסל עצמו הגודל של הדופן הוא לא עשרה טפחים, נכון? פה הגודל הוא שני טפחים, לא יודע כמה, משהו קטן, אוקיי? איך, אז איך יש לרשות היחיד הזאת גובה, דפנות בגובה עשרה טפחים? אנחנו חייבים לומר שהסיטואציה היא לא זאת אלא היא זאת. כן? שיש פה סל, אבל הדפנות זה כולל הגוד אחית שיורד למטה. זה לא רק הדופן של הסל, אלא זה גם ההמשך שיורד למטה וכל זה ביחד זה הדופן עשרה טפחים של הטרסקל. ולפי זה בעצם כשאנחנו מדברים על טרסקל פחות משלושה טפחים, פחות מעשרה טפחים ויותר מעשרה טפחים אצלנו בסוגיה, זוכרות? הגמרא אצלנו הרי חילקה בין טרסקל גבוה לבין נמוך ואמרתי שזה גם נשאר להלכה. מה הכוונה פחות ויותר מעשרה טפחים? הכוונה לגובה הזה? עד פה עד התחתית של הטרסקל? אני חושב שהכוונה לגובה הזה,

[Speaker C] לגובה העליון.

[הרב מיכאל אברהם] לגובה העליון, למה?

[Speaker C] כי הוא מהות המחיצה.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה פחות, בדיוק, אם זה פחות מעשרה טפחים בגובה העליון שלו, טוב, זה הטרסקל, פשוט לא מוחק את הציורים האחרים כי אני לא יודע אחרי המחיקה אני לא יודע איך להחזיר מצב של עיפרון שבו אפשר לצייר. זה תעלומה בעיניי העניין הזה, אז לכן אני לא מוחק, סליחה על כל הבלגן פה. בכל אופן אם הציור היה כזה, בסדר? וזה היה עשרה טפחים, סליחה, וזה היה פחות מעשרה טפחים, נגיד שזה היה שמונה טפחים, אז פה אם יש פה עוד שניים, אז סך הכל יש פה גובה עשר מחיצות, למה שזה לא יהיה רשות היחיד? לכן למעלה מעשרה ולמטה מעשרה כנראה הכוונה לגובה הזה, סליחה, הכוונה לגובה מפה עד למטה. והפחות מעשרה ויותר מעשרה זה זה. את החלק העליון של דופן הטרסקל צריך להיות מעל עשרה טפחים אז זה רשות היחיד כי יש לה דופן עשרה טפחים, ואם זה מתחת לעשרה טפחים אז גם כולל הגוד אחית עדיין הדופן היא לא עשרה טפחים, לכן זה לא רשות היחיד. וזה אגב מה שעונה על השאלה של יעל מקודם, שהיא אומרת מה זה משנה אם הטרסקל למעלה או למטה, הרי אם בתוכו זה נחשב מחויץ כלפי חוץ, זאת אומרת זה נפרד מכל מה שקורה בחוץ וזה נחשב רשות היחיד, אז מה זה משנה מה הגובה החיצוני שלו? עכשיו התשובה מאוד ברורה, נכון? כי הטרסקל כשלעצמו הוא לא רשות היחיד. הטרסקל הזה הוא לא רשות היחיד, רק ביחד עם הגוד אחית הזה שאנחנו עושים לו משני הצדדים הוא רשות היחיד. אז זה אומר שיש חשיבות לגובה כי אני צריך פה מחיצה סך הכל של עשרה טפחים. אוקיי? ולכן עכשיו גם ברור למה החילוק בין עשרה למעלה מעשרה טפחים ולמטה מעשרה טפחים אצלנו בסוגיה הוא חילוק נכון גם להלכה. עכשיו גם זה ברור שזה לא סתם חילוק כדי ליישב את המשנה אלא מתוך הבנה של דיני. של רבי יוסי ברבי יהודה זה גם מתבקש שזה יהיה ההבדל. ואם זה כך, אז גם למסקנה כשאנחנו לא מסבירים את המשנה עם רבי יוסי ברבי יהודה, החילוק הזה יישאר, כי זה חילוק שנכון מתוך עצם הדין של רבי יוסי ברבי יהודה, זה לא רק נאמר כתירוץ כדי להסביר את המשנה. אוקיי?

[Speaker C] רגע, ואם אם ככה הטרסקאל כשלעצמו הוא לא רשות היחיד ולא רשות הרבים, נכון? יש לו יש לו מעמד הלכתי של כלי? הוא נחשב כלי?

[הרב מיכאל אברהם] הוא כלי. רק אם תשימי אותו באופן כזה שיחד עם הגוד אחית יהיה לו דפנות של עשרה טפחים, אז הוא יהיה רשות היחיד.

[Speaker C] בכל כלי מדובר ככה על ההיגיון הזה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כלי שיש לו שטח של ד' על ד' ויש לו איזשהם דפנות.

[Speaker H] רגע, אבל ברשות הרבים, אתם שומעים אותי? ברשות הרבים מעל עשרה טפחים זה בעצם מקום פטור, נכון? כן. אז אם היה שם מין טרסקאל כזה עם דפנות שמספיקות ולא יודעת איך שהוא תלוי באוויר או על חוט, זה לא היה רשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] מה, אם הוא לא היה מונח על עמוד שעל הקרקע? כן. לא, זה היה אותו דבר לכאורה. מה ההבדל? יש ראשונים פה שרוצים לטעון שבגלל העמוד, אולי אני אגיע לזה בהמשך, אבל ברמה העקרונית. לא, מה שאני

[Speaker H] שואלת זה אם חייבים להגיד שיש פה גוד אחית בשביל להגיד שזה רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהגמרא אומרת. אחרת לטרסקאל אין דפנות של עשרה טפחים. איך הוא יהיה רשות היחיד?

[Speaker H] ונגיד שיש לו? נגיד שיש לו עוד, נגיד שיש לו כלפי מעלה דפנות מספיק?

[הרב מיכאל אברהם] אז הוא יהיה רשות היחיד גם בלי זה אולי.

[Speaker H] אבל הוא באוויר.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? לא, ואז

[Speaker H] אז הוא לא צריך את אז הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא צריך את הגוד אחית. האוויר מעל רשות הרבים הוא מקום פטור. אבל אין כלל שרשות היחיד לא יכולה להיות באוויר. אם יש מטוס טס באוויר, אין לו עמוד שמחזיק אותו למטה, ויש לו שטח ד' על ד' ויש לו דפנות של עשרה טפחים, אז הוא יהיה רשות היחיד.

[Speaker H] אז בעצם רק בגלל העמוד אנחנו אומרים שזה גוד אחית.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. יכול להיות שגם במטוס אנחנו נגיד גוד אחית. הדפנות של המטוס יורדות עד למטה, עד לרצפה למטה.

[Speaker H] אז למה אבל זאת השאלה, למה צריך את זה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? מה, לא צריך את זה אבל אנחנו נאמר.

[Speaker H] אם במטוס כשלעצמו למה צריך את הגוד אחית אם אפשר לתלות את זה ברשות היחיד בפני עצמה?

[הרב מיכאל אברהם] אם במטוס כשלעצמו הדפנות הן לא עשרה טפחים, נגיד הגובה של המטוס הוא רק שמונה טפחים לצורך הדיון, אוקיי? אז פה בלי הגוד אחית הוא לא יהיה רשות היחיד, נכון? אז אנחנו אומרים גוד אחית. עכשיו נגיד שהדפנות של המטוס הם כן עשרה טפחים, אז נכון שלא צריך את הגוד אחית, אבל יש גוד אחית. אומרים גם שם. נכון שגם בלי זה זה היה עובד, בסדר, אבל עדיין יש גוד אחית במצב כזה.

[Speaker B] אז אם ככה הרב מיכי, אז אם ככה אז בעל הבית נגיד או העני שמוציאים וזה מחוץ, מוציאים נגיד מרשות היחיד לרשות הרבים, אז באמת אז אם ככה אז לא צריך ארבע על ארבע, זה משלים את זה כי הסל. לא הפוך, לטרסקאל יש בו ארבע על ארבע.

[הרב מיכאל אברהם] מה? הטרסקאל יש בו ארבע על ארבע.

[Speaker B] אבל הוא לא רשות היחיד בכל אופן כי אין לו עשר טפחים, אז אי אפשר להסיק מפה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה תלוי. אם הוא נמצא מתחת לעשרה טפחים, אז הוא באמת נחשב רשות הרבים כי אין לו דפנות. אבל אם הוא נמצא מעל עשרה טפחים, אז סך הכל הדפנות כולל הגוד אחית יש בהם עשרה טפחים ואז הוא יהיה רשות היחיד. ואז באמת אם בעל הבית ייתן לעני, וביד של העני יש טרסקאל, והטרסקאל הזה, הקצה העליון שלו הוא מעל עשרה טפחים, בעל הבית יהיה

[Speaker B] פטור, כי הוא

[הרב מיכאל אברהם] מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד. אבל אם הטרסקאל נמצא למטה, אז הוא הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ובעל הבית יהיה חייב. במשנה זה לא נכנס כי במשנה כתוב שזה יד ולא טרסקאל, אבל הדין הוא דין נכון.

[Speaker C] רגע, עדיין יש לי בעיה עם העניין של טרסקאל מתחת לעשר אמות. עשרה טפחים. אם אם בעל הבית נתן בטרסקאל של העני, כן? את החפץ שהוא רוצה, הטרסקאל נמצא מתחת לעשרה טפחים, למה למה זה נחשב רשות הרבים אם העני נמצא גם כן ברשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, העני הוא ברשות הרבים, מה זאת אומרת?

[Speaker C] לא, זה בסדר. אבל אם העני נמצא, אם שניהם ברשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] אם שניהם ברשות היחיד אז זה רשות היחיד, אנחנו מדברים על

[Speaker C] הוצאה לרשות הרבים. הבנתי. זה מה

[הרב מיכאל אברהם] שהגמרא עצמה אומרת, בעודו ברשות היחיד גם אם יש שם טרסקאל יש לו דין של רשות היחיד. אבל ברשות הרבים זה תלוי אם זה בגובה עשרה או מתחת לעשרה.

[Speaker C] עכשיו הבנתי, בסדר, תודה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז זה מה שהגמרא, אז בקיצור רב נחמן שואל. למה לא נגיד גוד אחית מחיצתא? אז אומרת הגמרא, מתקיף לה רב יוסף, רגע, אני מחזיר את הקובץ. מתקיף לה רב יוסף, ולא שמיע להו להא דאמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משמיה דרבי חייא ותני עלה וחכמים פוטרין? עוד חידוש שעולה בסוגיה שם, וזה תמיד מלמד אתכם שכשאתם רואות איזה שהיא מימרא, ברייתא, משנה, לא יודע מה שמובאת בסוגיה, כדאי להסתכל במקבילות. בסוגיות המקבילות שעוסקות באותה מימרא או משנה, יתגלו לכם דברים שלפעמים לא עולים בסוגיה שלנו. במקרה הזה למשל גילינו א' שהדין של רשות היחיד של רבי יוסי ברבי יהודה מבוסס על דין גוד אחית, אצלנו בסוגיה אין לזה רמז. ב' אנחנו מגלים פה שיש תנא שחולק עליו. במשנה בסוגיה שלנו זה לא מופיע. בסוגיה שם מופיע שרבי יוסי ברבי יהודה זאת מימרא אחת, וחכמים חולקים עליו, ויותר מזה, אם זה חכמים נגד רבי יוסי ברבי יהודה, הכלל, כן, אתן כבר בוודאי מכירות אותו, שהלכה כחכמים. תמיד הרי שיש ברייתא או משנה שיש שם של תנא ודעה אחת מופיעה באופן אנונימי, אז הדעה האנונימית זאת ההלכה, כי עורך המשנה הציג אותה כדעתם של רבים, חכמים אומרים, למרות שהחכמים הזה יכול להיות אדם ספציפי, אבל זה מוצג בתור חכמים אומרים כדי ללמד אותי שכך ההלכה. לכן מציגים את זה בלשון כאילו שהיתה פה דעה של רבים. אוקיי? אז תכלס יוצא אבל שההלכה היא לא כרבי יוסי ברבי יהודה. זאת אומרת הטרסקל הזה הוא לא רשות היחיד. עכשיו, לא רשות היחיד איפה? למטה או למעלה? למעלה. למעלה, נכון? כי הרי למטה אין דיון. גם רבי יוסי ברבי יהודה אומר זה לא רשות היחיד. כל האמירה של רבי יוסי ברבי יהודה שטרסקל הוא רשות היחיד זה כשהטרסקל הוא למעלה. את זה אנחנו יודעים מהסוגיה שלנו, זה לא מופיע פה. מהסוגיה שלנו אנחנו יודעים את זה. אז בוא נשלים את שתי הסוגיות. שתי הסוגיות ביחד מה בעצם כתוב בהן? שטרסקל יש לגביו מחלוקת מעל עשרה טפחים. רבי יוסי ברבי יהודה אומר, אני מדבר על טרסקל ברשות היחיד הוא רשות היחיד, זה לא משנה כי גם מסביבו זה רשות היחיד. טרסקל ברשות הרבים זה תלוי. אם הוא מתחת לעשרה טפחים אז יש לו דין רשות הרבים לכל הדעות. אם הוא למעלה מעשרה טפחים אז מחלוקת. רבי יוסי ברבי יהודה אומר זה רשות היחיד, חכמים אומרים זה רשות הרבים ולהלכה אנחנו פוסקים שזה רשות הרבים. אוקיי? ואם זה כך, ואם זה כך אני חוזר לדיון שעשיתי בסוגיה שלנו. הדיון בסוגיה שלנו בסופו של דבר הוא לא להלכה. המטוטלת מתנדנדת בפעם השלישית, כיוון שכל הדיון בסוגיה שלנו זה מה נשאר להלכה בדעת רבי יוסי ברבי יהודה, אבל בסוגיה פה פתאום מתברר שבכלל דעת רבי יוסי ברבי יהודה לא נפסקה להלכה, אנחנו פוסקים להלכה כמו חכמים. אז נכון שלמסקנה רבי יוסי ברבי יהודה אמר את דבריו רק למעלה ולא למטה, אבל כל דברי רבי יוסי ברבי יהודה הם לא להלכה. אוקיי? אז פה אתן רואות עוד הדגמה למה חשוב לצרף מידע שעולה מסוגיות שונות על איזה שהיא מימרא או ברייתא או דעה כזו או אחרת, כדאי תמיד לראות את המקבילות כשאנחנו מסתכלים על סוגיה. בסדר? טוב, ואז מקשים עמוד ברשות הרבים, בקצר שלו, לא נכנס לכל הסוגיה המסובכת הזאת, ובקיעת גדיים וכל הדברים האלה. לענייננו זה מה שחשוב, אנחנו מבחינתנו מה שחשוב זה דין הטרסקל. אז סיכמתי עכשיו את ההלכות של הטרסקל ובעצם יוצא שבסוגיה שלנו, בסוגיה שלנו שוב פעם בעצם מנסים להעמיד את המשנה לא כהלכתא. וכבר ראינו, גם רבי עקיבא זה היה כך, ועם רבי זה היה כך. כל הדעות שהובאו עד עכשיו הן דעות שהיו שנויות במחלוקת. ואנחנו מנסים להעמיד את המשנה כדעה שהיא לא להלכה. וכבר הערתי בתחילת הסדרה שעוסקת בסוגיה הזאת שכל הסיפור הזה הוא מוזר, כי אתה לוקח סתם משנה ואתה מעמיד אותה על דעה שלא נפסקה להלכה.

[Speaker D] למה? אבל אם טרסקל הוא נקרא רשות הרבים אז אין לנו בעיה, אנחנו מסתדרים עם המשנה. יש בו מקום ד' על ד'. צריך מקום ד' על ד'. ואיך אנחנו פותרים את המשנה? למה הוא חייב? בגלל שהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] ואז אפשר להעמיד את המשנה כמו חכמים. כן. עוד יותר גרוע. אז למה הגמרא רוצה להעמיד את זה כמו רבי יוסי ברבי יהודה? אז כמו…

[Speaker D] אז זה מה שאני אומרת, כמו רבי יוסי ברבי יהודה זה לא מסתדר, אבל כחכמים זה כן מסתדר.

[הרב מיכאל אברהם] אני גם מסכימה. אבל אני אומרת, זה רק מחדד עוד יותר את הקושי ששאלתי. כי אני שואלת, הגמרא מנסה להעמיד את המשנה שלנו דלא כהלכתא, היא מביאה את דעת רבי יוסי ברבי יהודה בתור בסיס למשנה, כשרבי יוסי ברבי יהודה הוא בכלל לא להלכה. אבל ואת מוסיפה יותר מזה, הגמרא גם לא הייתה צריכה לרדת מזה, להיפך, היה לה אופציה הרבה יותר טובה, הייתה יכולה להעמיד את המשנה כמו חכמים ולהישאר עם זה שזאת באמת ההלכה, מדובר בטרסקל. נכון? עכשיו נכון שאי אפשר בסוף להישאר עם זה, כי בסוף בסוף הגענו הרי למסקנה לשונית שבמשנה אנחנו לא מוכנים להעמיד את זה בטרסקל כי כתוב יד, לא כתוב טרסקל. ברמה הלשונית בסוף זה ירד. אבל בשלב הראשון כשמנסים להעמיד את זה כרבי יוסי ברבי יהודה ונכנסים לחילוק, למעלה מעשרה, למטה מעשרה, בשביל מה כל הסיפור? תעמיד כדעת חכמים, זה גם נפסק להלכה כך, גם אין חילוק בין למטה לבין למעלה, זה פותר את כל הבעיות ולא צריך תירוצים והכל בסדר. אחרי זה תדחה את זה ותגיד נכון, אבל כתוב יד ולא טרסקל.

[Speaker D] אז למה הגמרא באמת הביאה את כל הדיון הזה?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. לכאורה זה מרמז על זה שהסוגיה שלנו לא בהכרח מסכימה לסוגיה שם. יכול להיות שהסוגיה שלנו הבינה אחרת את רבי יוסי ברבי יהודה והיא לא ידעה או לא חשבה שיש תנא שחולק עליו. הרי מי שמביא פה את התנא החולק זה אמורא, זה רב. יכול להיות שהאמוראים בסוגיה שלנו לא חשבו שיש דעה חולקת ולכן הם נזקקו. אבל אם זה באמת כך, זה מעמיד בסימן שאלה גדול את כל הצירופים שעשיתי בין הסוגיות. כי יכול להיות שהסוגיה שלנו שעושה חלוקה בין למטה לבין למעלה לא מקובלת על הסוגיה שם. יכול להיות שהסוגיה שם אומרת שרבי יוסי ברבי יהודה אומר שזה רשות היחיד בין למעלה בין למטה וחכמים חולקים עליו. זאת אומרת עכשיו השאלה היא כמובן עד איפה הולכת המחלוקת בין הסוגיות. אם זה שתי סוגיות שלא למדו אותו דבר את דברי רבי יוסי ברבי יהודה, אז כבר אי אפשר לדעת מה מותר לי לחבר בין הסוגיות ומה לא. כי למשל כל הרי למדתי שני דברים בסוגיה, הסוגיה כולה בעצם נוצרת משלוש עובדות. אחת מהן למדתי בסוגיה שלנו ושתיים למדתי בסוגיה שם. בסוגיה שלנו למדתי שיש חילוק בין למעלה ולמטה בדעת רבי יוסי ברבי יהודה, נכון? בין למעלה מעשרה ולמטה מעשרה. בסוגיה שם למדתי שני חידושים, שיש תנא שחולק על רבי יוסי ברבי יהודה ואפילו הלכה כמותו, הן חכמים, ולמדתי עוד שהדין של רבי יוסי ברבי יהודה תלוי בגוד אסיק, בגוד אחית, שזה לא מופיע בסוגיה שלנו. בסוגיה שלנו זה מוצג כאילו שהטרסקל הוא רשות היחיד נקודה. אוקיי? אז עכשיו השאלה, ברגע שאני כבר מגיע למסקנה שהסוגיות חלוקות, ויש לזה בסיס טוב להגיע למסקנה הזאת, כי אחרת לא ברור למה הגמרא שלנו לא ניסתה להסתמך על חכמים, למה היא בחרה את רבי יוסי ברבי יהודה שהוא גם בעייתי וגם לא להלכה? קח את דעת חכמים שגם נפסקה להלכה וגם לא מחלקים בין למטה ולמעלה מעשרה ותעמיד את המשנה כמותם, הרבה יותר נוח, למה אתה לא עושה את זה? כנראה בגלל שאתה לא חושב שיש דעה כזאת, בניגוד לגמרא בדף ק"א. זאת אומרת הסוגיות תפסו אחרת את דברי רבי יוסי ברבי יהודה, אולי לא ידעו על קיומה של דעה אחרת, אולי לא חשבו שזה נכון שיש דעה אחרת, לא משנה, אבל הסוגיה שלנו למדה את הסיפור אחרת. ואם זה ככה, אולי אסור לי בכלל לחבר את הסוגיות. יכול להיות שבסוגיה שלנו לא מוזכר גוד אחית כי באמת הסוגיה שלנו לא תלתה את זה בגוד אחית. ושמה לא מוזכר החילוק בין למעלה מעשרה ולמטה מעשרה כי אולי הסוגיה שם לא חושבת שיש הבדל בין למעלה ולמטה מעשרה.

[Speaker D] אבל איך אפשר לפתור את זה בלי גוד אחית? איך נחשב רשות היחיד הסל בלי גוד אחית? אין פתרון.

[הרב מיכאל אברהם] אז קודם כל יכול להיות שאני עושה אני מתייחס לטרסקל כרשות היחיד גם מכוח הדפנות שלו לעצמו, גם אם אין לו דפנות עשרה. אבל אני אגיד יותר מזה, יכול להיות שהטרסקל אצלנו בסוגיה אולי הוא עצמו בגובה עשרה טפחים. הדפנות שלו בעצמם הם בגובה עשרה טפחים. ואז מה שקורה, למשל כשאנחנו אומרים למטה מעשרה ולמעלה מעשרה, מה הכוונה? הכוונה לגובה הטרסקל. גובה הטרסקל. גובה הטרסקל, והטרסקל שיש לו דפנות שהם פחות מעשרה והוא מונח ברשות הרבים, על רשות הרבים ממש, לא משנה, הוא לא יהיה רשות היחיד. אבל טרסקל שהגובה של הדפנות שלו בעצמם הוא עשרה טפחים, גם אם הוא מונח על הרצפה הוא יהיה רשות היחיד, כיוון שיש לו דפנות עשרה טפחים. אז כל הקריאה של הסוגיה של למטה מעשרה ולמעלה מעשרה יכול להיות שבכלל מדבר על גובה הטרסקל או על גובה הדפנות של הטרסקל. ואז באמת ברור למה לא צריך להגיע לגוד אחית, כי אין שום צורך, הדפנות בעצמן הן עשרה טפחים גם בלי הגוד אחית. ואין באמת גוד אחית אצלנו, ואם אין גוד אחית אצלנו, אז הגמרא שלנו אין פלא שהיא לא חושבת שחכמים חולקים על רבי יוסי. אז אם לא תלו את זה בגוד אחית, אז מי אמר שחכמים חולקים על זה? אז לכן הסוגיה שלנו גם חושבת שחכמים לא חולקים על זה. אוקיי? אז תראו איך כל התמונה משתנה אם אנחנו באמת מבינים שהסוגיות חולקות. ואז אני לא חושב שאפשר ללמוד משהו משם לפה. יכול להיות שבאמת גובה הדפנות של הטרסקל הוא עשרה טפחים. אם ראיתם את המאירי, ראיתם את המאירי שהבאתי לכם מהסוגיה שם, המאירי מביא דעה כזאת בראשונים, שהגובה של הדפנות של הטרסקל היה עשרה טפחים. עכשיו זה לכאורה לא מסתדר עם הסוגיה שלנו בשום צורה, כי אם הגובה של הדפנות של הטרסקל היה עשרה טפחים, אז הטרסקל שנמצא למטה, לא הייתה עולה שאלה. אוקיי, הטרסקל שנמצא פחות מעשרה טפחים למה הוא לא רשות היחיד? יש לו דפנות של עשרה טפחים בעצמו, הוא לא צריך את הגוד אחית. אז איך אפשר לחלק אצלנו בסוגיה בין למטה מעשרה טפחים לבין למעלה מעשרה טפחים? על כורחנו שבסוגיה שלנו צריך לומר שהגובה של הדפנות הוא עשרה טפחים והחילוק בין למעלה ולמטה מעשרה הוא חילוק בגובה הדפנות, לא בגובה שמונח הטרסקל, אלא באיזה גובה של דפנות יש לו. בסדר? דממה. אתם איתי? אני הבנתי. כן כן, מובן, תודה רבה.

[Speaker H] אני מושתקת.

[Speaker D] כן, לא

[Speaker C] בגובה הדפנות שיש לו אלא עד איזה גובה הדפנות מגיעות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל מרצפת הטרסקל לא מרצפת רשות הרבים. מה הגובה של הדופן של הטרסקל עצמה?

[Speaker C] כן, אוקיי, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר. אוקיי. עכשיו, יש בעניין הזה של הטרסקל, אם אני אומר גוד אחית בדף ק"א, אם אני אומר גוד אחית בפשטות, הטרסקל שם כמובן גובה הדפנות שלו הוא לא עשרה טפחים. הוא שני טפחים נגיד. ועוד יש לי גוד אחית של שמונה טפחים, ביחד זה נותן לי עשרה טפחים דפנות. תשימו לב, החפץ מונח בתוך הטרסקל, סביב ה… כשהחפץ הזה יסתכל סביבו הוא יראה דפנות של שני טפחים, לא של עשרה, נכון? כי מבחינתו הוא נמצא על קרקעית שהיא בגובה שמונה טפחים מרשות הרבים, הקרקעית של הסל עצמו. וסביבו יש את הדפנות של הטרסקל שהם שני טפחים. האם זה שהטרסקל גבוה זה מספיק כדי להגדיר אותו רשות היחיד? הדפנות שלו הן באמת עשרה טפחים לענייני רשות היחיד? לכאורה בגמרא רואים שכן. מה זה אומר? זה אומר שיכול להיות ש… או שכנראה ההגדרה של מחיצה לעניין רשות היחיד זה לא מה שאני רואה מסביבי כשאני מסתכל ואני נמצא בפנים, אלא זה השאלה מה חוצץ ביני לבין רשות הרבים. אתם מבינות שזה לא אותה שאלה? זאת אומרת, תחשבו למשל על עמוד, אתן יודעות מה…

[Speaker B] כאילו זה לא לפי טווח הראייה אם זה חוצץ את הראייה מרשות יחיד לרבים אלא מה… אם איך… אתה

[Speaker D] יכול לפתוח דף חדש? בבקשה.

[הרב מיכאל אברהם] הנה עשיתי קליר אול דרואינג, אוקיי. אז אז אגב, איפה פותחים פה דף חדש? מהקודם בדרך כלל.

[Speaker G] אני

[הרב מיכאל אברהם] לא רואה איפה פותחים פה דף חדש.

[Speaker G] טוב, לא משנה, בכל אופן תראו.

[הרב מיכאל אברהם] אני בעצם… תחשבו רגע על עמוד ממש, בסדר? נגיד שיש לי עמוד כזה שיש לו גובה שמונה טפחים. עליו מונח סל של עוד שני טפחים. בסדר? זה שני טפחים וזה שמונה. עכשיו, אם יש חפץ שמונח פה, אז הוא מונח ברשות היחיד לפי רבי יוסי ברבי יהודה לפחות, נכון? אז זה אומר שהדבר הזה נחשב כדופן עשרה טפחים. אבל תשימו לב, זה דופן עשרה טפחים רק שמסתכלים על זה מהצד הזה. נכון? אז אני רואה מולי דופן עשרה… מישהו שעומד בחוץ, יש פה בנאדם שעומד ברשות הרבים ומסתכל על הדבר הזה. אז הוא רואה מולו דופן של עשרה טפחים, נכון? אבל החפץ הזה שנמצא פה, כשהוא מסתכל הצידה ושואל את עצמו מה גובה הדופן שלי, הוא רואה רק שני טפחים. ורואים בגמרא שלפחות לפי רבי יוסי ברבי יהודה הדבר הזה הוא מחיצה. זה הופך את זה לרשות היחיד. זאת אומרת שהגדרת המחיצה מבחינתו זה מה שקורה פה, מה שרואים מבחוץ, לא מה שרואים מבפנים. אתם איתי? זה אומר שבעצם ההגדרה של מחיצה… זה לא מה שעוטף אותי אלא זה מה שחוצץ ביני לבין רשות הרבים. זה מה שמגדיר את המחיצה. זה בעצם הטענה. עכשיו חכמים שחולקים על רבי יוסי ברבי יהודה גם הם לא חולקים על זה. על מה הם חולקים? האם אומרים גוד אחית או לא, נכון? הם בעצם טוענים שהחלק התחתון לא קיים כי הם לא מקבלים את דין גוד אחית. ואז מבחינתם יש רק דופן של שני טפחים. אבל אין להם ויכוח עם רבי יוסי ברבי יהודה בשאלה האם הדופן צריכה להימדד מבחוץ או מבפנים. כי אם זה היה הוויכוח ביניהם, אז הם היו יכולים להגיד אנחנו מסכימים שעושים גוד אחית ועדיין דבר כזה הוא לא דופן עשרה טפחים. הם לא אומרים את זה, נכון? זאת אומרת אין להם בעיה עקרונית עם האמירה של רבי יוסי ברבי יהודה שדבר כזה נקרא דופן. אלא מה? הם פשוט טוענים שהחלק התחתון לא קיים כי אנחנו לא עושים גוד אחית. אתם איתי?

[Speaker B] כן, שלא מתקיים פה גוד אחית לדעתם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, מעצם זה שהגמרא מסבירה את רבנן בזה שהם חולקים על רבי יוסי ברבי יהודה בגלל שאין להם גוד אחית, אני מסיק מכאן שעצם דבריו של רבי יוסי ברבי יהודה אילו היה פה גוד אחית זה לא מפריע לחכמים. זאת אומרת גם חכמים מסכימים שההסתכלות היא מפה ולא מפה. רק הם טוענים שגם כשמסתכלים מפה אין עשרה טפחים כי הדופן הזאת לא קיימת כי אין גוד אחית. אז בעצם יוצא שזה לא רק בדעת רבי יוסי ברבי יהודה, אלא זאת ההגדרה של מחיצה לעניין רשות היחיד. ההגדרה היא מה חוצץ בין מי שבפנים לבין רשות הרבים. ואם יש כותל עשרה שחוצץ, לא אכפת לי שההוא שבפנים רואה רק שני טפחים. זאת אומרת הכותל שעוטף אותו הוא רק שני טפחים אבל החציצה בינו לבין רשות הרבים היא עשרה טפחים. זאת אומרת בשביל לעבור מרשות הרבים אליו צריך לטפס עשרה טפחים ולהיכנס לפה. אז מבחינתנו זאת מחיצה. אז זה אומר לי בעצם משהו על הגדרת מחיצה ברשות היחיד. מחיצה ברשות היחיד זה לא מה שעוטף את רשות היחיד אלא זה מה שחוצץ בינה לבין רשות הרבים, או מה שמפריע לאנשי רשות הרבים להיכנס לרשות היחיד. ומה שמפריע לאנשי רשות הרבים זה כל הגובה הזה, זה כל העשרה טפחים. ולכן יש פה מחיצה. ועכשיו תראו גם בהמשך הסוגיה למה הגמרא אומרת שלפי רבנן של רבי יוסי ברבי יהודה לא אומרים גוד אחית, כי גדיים בוקעים, נכון? מה זה אומר שהגדיים בוקעים? שהיצורים האלה שמסתובבים פה יכולים להיכנס לחדור את המחיצה הזאת פנימה. נכון? זה בדיוק משלים את מה שאמרתי עכשיו. זה אומר שההגדרה של מחיצה זה משהו שעוצר את אנשי רשות הרבים מלהיכנס לרשות היחיד. ולכן כשזה לא עוצר, כשיש בקיעת גדיים, אז זאת לא מחיצה. אז עוד פעם זה עוד יותר מחזק את מה שאמרתי קודם שהגדרת מחיצה זה לא מה שרואים מבפנים אלא זה מה שעוצר את האנשים שבאים מבחוץ ורוצים להיכנס פנימה. והבחורצ'יק הזה שרוצה להיכנס פנימה יצטרך לטפס פה שמונה טפחים ועוד שני טפחים ואז להיכנס פנימה. אז זה אומר שצריך לטפס עשרה טפחים. אם הוא צריך לטפס עשרה טפחים, אז לרשות הזאת יש מחיצת עשרה טפחים.

[Speaker C] אבל למה באופן וירטואלי כל זמן אומרים את

[הרב מיכאל אברהם] העניין של גוד אחית?

[Speaker C] כלומר בכל מקרה היא מחיצה אווירית, היא לא מחיצה אמיתית. השאלה אם זה מפריע לי.

[הרב מיכאל אברהם] רבי יוסי ברבי יהודה טוען שגם מחיצה הלכתית שהיא לא מחיצה אמיתית נחשבת מחיצה. נגיד זה נמדד דרך זה שאם הייתה פה מחיצה אמיתית זה היה מציב מכשול של עשרה טפחים בפני הבחורצ'יק הזה אם הוא היה רוצה להיכנס, אז ההלכה אומרת לי שמחיצה כזאת וירטואלית גם היא כמו מחיצה אמיתית. אז מבחינת רבי יוסי ברבי יהודה זה בסדר. רבנן שחולקים עליו אומרים לא לא, אנחנו צריכים מחיצה שבאמת עוצרת את מי שרוצה להיכנס, ולכן גוד אחית לא יעזור לנו כי יש פה בקיאת גדיים.

[Speaker B] איזה דוגמה קונקרטית יש לזה בעניין מדרגות כאילו או על עמודים? למה? לגוד אחית שמתקיים כאילו שנקראת ככה ויוצרת כאילו משהו שעוצר אנשים מלהיכנס.

[הרב מיכאל אברהם] אז הגמרא שם מדברת על עמוד למשל במצב כזה שהחלק התחתון הוא איזשהו עמוד כזה ויש בו רוחב מספיק פה, אז הגמרא אומרת שזה למרות שפה אני עושה גוד אחית וזה אוויר אבל הגדיים צריכים להצטופף פה ולכן אין בקיאת גדיים. הגמרא שם מדברת על הסיטואציות השונות שם או הספינה כן כל הדברים האלה.

[Speaker B] בקיאת דגים זו לא בקיאה?

[הרב מיכאל אברהם] בקיאת דגים זה לא בקיאה, זה לגבי הספינה, ובעמוד אין בקיאת גדיים, לכן גם הספינה וגם העמוד הם לא כמו טרסקל. אלה הדוגמאות. כמו שחיפשת בדיוק. טוב, בכל אופן אז מה שאנחנו מגלים פה זה שהדרישה של מחיצה זה שהיא תעצור את אנשי רשות הרבים שרוצים להיכנס, לא שהיא תעצור את אנשי רשות היחיד שרוצים לצאת. זה לא מה שעוטף את רשות היחיד אלא זה מה שחוסם את אנשי רשות הרבים מלהיכנס לרשות היחיד. ופה ההשלכה. עכשיו בסוף הדף הפניתי אתכם לאיזה תוספות בסוכה שהוא דן שם בהרבה שאלות דומות. גידוד חמישה ומחיצה חמישה, הגמרא מלאה בכל מיני שאלות כאלה, מחיצה שמורכבת מתל שעל גביו יש איזה דופן, שמבחוץ רואים עשרה טפחים, מבפנים לא רואים עשרה טפחים. כל מיני סיטואציות כאלה ושמה אפשר לבדוק את העניין אבל כבר לא נגיע לזה. אבל יש אפשרות אחרת להבין את זה. והאפשרות האחרת אומרת, בוא נחזור עוד פעם לתל.

[Speaker C] המונח תל הוא אכן כמו שאנחנו מבינים היום, תל.

[הרב מיכאל אברהם] אז הטענה שלי שיכולה להיות גם תפיסה אחרת. הגדרת מחיצה יכולה להיות גם, המחיצה זה מה שעוטף את רשות היחיד, לא מה שעוצר את אנשי רשות הרבים. אז איך במצב כזה הדבר הזה נקרא רשות היחיד? כי יש פה גוד אסיק. וגם פה כמובן.

[Speaker B] זה אומר עד השמיים?

[הרב מיכאל אברהם] כן. זאת אומרת הטענה שלי זה שברגע שיש פה שני טפחים אנחנו אומרים גוד אחית לפה, מוסיפים עוד שמונה טפחים. עד עכשיו יש פה עשרה, נכון? אחרי שיש פה עשרה טפחים הכלל הוא שדופן של עשרה טפחים עולה בגוד אסיק עד למעלה. ועכשיו כשתסתכלו מנקודת המבט של החפץ פה כשהוא מסתכל הצידה, הוא רואה דופן של עשרה טפחים, לא של שניים. או של יותר מעשרה, אינסוף טפחים.

[Speaker D] הכלל של גוד אסיק זה שחייב להיות מתחת עשרה טפחים? נכון. אי אפשר פחות, אחרת כל סל יהיה רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. ובגוד אחית אגב, וזה החידוש של הסוגיה פה, שבגוד אחית אין דרישה כזאת. כי עובדה שכשאנחנו עושים גוד אחית מהטרסקל, לדופן של הטרסקל הפיזית יש רק שני טפחים נגיד, וזה מספיק לי בשביל להוריד את זה עד למטה ולעשות מזה גוד אחית. בגוד אסיק במצב כזה לא היינו עושים. למשל אם על הרצפה, נגיד שיש לי פה זאת הרצפה, אוקיי, עכשיו על הרצפה הזאת יש לי דופן של שני טפחים. שניים. במצב כזה לא אומרים עכשיו שהגוד אסיק הזה זה עולה עד למעלה. הדבר הזה חייב להיות עשרה טפחים, הוא בעצמו חייב להיות קודם כל דופן ורק אז אנחנו מעלים אותו עד למעלה. זה הכלל בגוד אסיק. בגוד אחית אצלנו בסוגיה רואים לא כך. כי רואים שהטרסקל הזה שמונח פה שיש לו רק שני טפחים, אנחנו מורידים אותו בגוד אחית למטה ומוסיפים לו עוד שמונה. למרות שהוא כשלעצמו אין בו עשרה טפחים. ורק אחרי שנוצרו פה עשרה טפחים האלה, אפשר לדבר על זה שיהיה פה גוד אסיק כלפי מעלה. ואז גם מי שיגדיר את הדופן של רשות היחיד כדופן שעוטפת את החפץ ולא חוסמת את רשות הרבים, יש לו פה דופן עשרה שעוטפת, נכון? כי יחד עם הגוד אסיק יש פה כבר עשרה טפחים. ולכן זה רשות היחיד.

[Speaker F] ואז מצרפים גוד אחית וגוד אסיק ביחד?

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה כן, לפי התפיסה הזאת צריך להיות שכן. בגמרא במסכת סוכה יש בזה מחלוקת בין תוספות לר"ן בשאלה האם אומרים הלכה על גבי הלכה. זאת אומרת האם אנחנו עושים הלכה של גוד אחית, כאילו דופן פיקטיבית, ועל גבי זה מוסיפים עוד פיקציה שאנחנו מעלים אותה עד למעלה. פיקציה שבנויה על גבי פיקציה זה מחלוקת בין הר"ן לבין תוספות אם אנחנו אומרים דבר כזה או לא. אבל אני אומר לפי הצד שכן אומרים דבר כזה, אז בהחלט אפשר לראות, אי אפשר להכריח מהסוגיה כאן שהגדרת מחיצה זה מה שרואים מבחוץ. יכול להיות שהגדרת מחיצה זה מה שרואים מבפנים, ופה יש מחיצת עשרה גם כשמסתכלים מבפנים, אם אני מתחשב גם בגוד אסיק.

[Speaker D] אבל אז יהיה לנו קשה עם הסיפור של העמוד שהוא בלי הסל, בלי הטרסקל.

[הרב מיכאל אברהם] חכה רגע, נגיע. בדיוק לזה הפניתי אתכם לשם. יעל? יעל? היא שאלה משהו לא?

[Speaker B] הנה אני רציתי לשאול משהו אבל אני רואה שבדיוק חני אומרת את ה… בסדר אני כבר אחכה לשמוע את התשובה, תודה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז עכשיו זה בעצם שתי האפשרויות להבין למה בתוך הטרסקל זאת רשות היחיד, וגם לפי חכמים אם היה גוד אחית הם היו תופסים שזאת רשות היחיד. רק הם טוענים שאין גוד אחית. בסדר? אז לכן באופן עקרוני לכאורה יוצא מכאן שההסתכלות הקובעת היא הסתכלות מבחוץ. אבל אמרתי שזה לא הכרחי כי אם אני אגיד אחרי הגוד אחית הזה אני אעשה עוד גוד אסיק, אז גם בהסתכלות מבפנים יש לי דופן עשרה טפחים. ולכן אי אפשר להכריח מהסוגיה כאן שזה הגדרת מחיצה זה מה שאנחנו רואים מבחוץ. כי יש פה גוד אסיק. וזה תלוי בשאלה אם אנחנו עושים גוד אסיק או לא. עכשיו לצורך זה באמת שלחתי אתכם לסוגיה לגבי עמוד בדף צ"ט. הגמרא בדף צ"ט מביאה איבעיא של רב מרדכי. כתוב שם ככה: בעי מיניה רב מרדכי מרבה, עמוד ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחב ארבעה, ארבעה על ארבעה כמובן. וזרק ונח על גבו מהו? יש עמוד ברשות הרבים. שימו לב העמוד עצמו זה לא קנה שעליו טרסקאל, זה עמוד שכל כולו הרוחב הוא ארבעה על ארבעה. אין פה לא צריך פה גוד אחית ולא שום דבר. כל העמוד הזה הוא בגובה עשרה טפחים, יש לו רוחב ארבעה על ארבעה, עמוד, מין תל כזה. ומישהו זורק חפץ והחפץ נח על גבי העמוד. מהו? מי אמרינן הרי עקירה באיסור הרי הנחה באיסור, או דילמא כיוון דממקום פטור קאתיא לא? לכאורה מה הספק פה? הרי אני זרקתי וזה נח על גבי מקום ארבעה על ארבעה ברשות היחיד, אבל הוא

[Speaker B] עבר דרך מקום

[הרב מיכאל אברהם] פטור אז הוא הגיע ממקום פטור

[Speaker B] ליחיד אז זה כבר לא…

[הרב מיכאל אברהם] ואז פשוט זרקתי מרשות הרבים לרשות היחיד, אז מה הספק? מסביר רש"י, הספק הוא בשאלה הרי כשזרקתי אז כשזה נחת על העמוד זה בא הרי מלמעלה, נכון לא מלמטה. זה לא יכול לנחות מלמטה על העמוד. אז אם זה בא מלמעלה זה אומר שבמעופו החפץ הזה עבר את גובה עשרה טפחים. אבל מעל עשרה טפחים ברשות הרבים זה מקום פטור. ואז יוצא שאני זרקתי את החפץ, הוא עבר דרך מקום פטור ורק אז הגיע לרשות היחיד. והשאלה האם במצב כזה זה נקרא העברה מרשות הרבים לרשות היחיד, או שזה נקרא מרשות הרבים למקום פטור וממקום פטור לרשות היחיד? ואז פטור. זה הספק לפי רש"י. אבל הרמב"ן מקשה עליו מכמה מקומות, ובין היתר מהסוגיה שלנו. ועוד מקשה על רש"י, אמאי לא פשטה אם זאת האיבעיא של רב מרדכי כמו שאתה רש"י מציב, אפשר היה לפשוט את זה מהגמרא שלנו בדף ה' עמוד א'. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקאל וזרק ונח על גבו חייב. ואוקימנא למעלה מעשרה. הרי העמדנו את זה שזה למעלה מעשרה. נו אז רואים שחייב, מה הספק של רב מרדכי? זה אותו דבר. ועוד מהדתניא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד', זה דף ק"א, כן זה הסוגיה שם. ואז הוא מציע כל מיני תירוצים לא משנה, בסוף הוא אומר: ונראה לי לתרץ דרב מרדכי פשיטא ליה דכל דאתי ממקום פטור למקום חיוב ונח במקום חיוב ובאוויר של חיוב בזורק חייב. וכי קמיבעיא ליה כגון דהשתא נמי ברשות אוויר פטור קא מנח, כגון כלי של עמוד זה שכל גופו במקום פטור קאי, כלומר למעלה מעשרה, אלא שהוא מונח על גבי עשרה. וכיוון דגופו למעלה אפילו לאחר שנח דילמא פטור, דחיובא ממקום פטור קאתיה ליה שהרשות הזה מכל מקום אוויר פטור הוא כמו שפירש רש"י ז"ל וכו'. מה הוא אומר? הוא בעצם טוען את הטענה הבאה, נחזור לאיור הישן.

[Speaker B] הוא מחלק בעצם בין עמוד לכאילו קנה עמוד דק לעמוד שיש לו רוחב של ארבעה על ארבעה.

[הרב מיכאל אברהם] אומר בוא נסתכל כאן על מצב כזה. העמוד יש לו גובה עשר ועליו מונח איזה שהוא כלי. עכשיו אני זרקתי משהו והוא הגיע לפה והוא נח פה. אומר הרמב"ן הדבר הזה יושב במקום פטור. יושב במקום פטור למה? כיוון שהכלי הזה מונח כולו על עמוד שהעמוד הזה מגיע עד למעלה מעשרה. הוא אומר התחתית של העמוד עצמו זה ייחשב רשות היחיד. אבל זה יהיה מקום פטור. ואם יש חפץ שמונח פה, החפץ הזה נחשב כמונח במקום פטור גם אם הוא למעלה. אז הוא אומר ככה, נמשיך לקרוא. דאינו אוויר רשות הרבים, ואוויר רשות היחיד נמי לא הוי. דכי אמרינן רשות היחיד עולה עד לרקיע, דילמא באוויר חצר, אבל בעמוד לא. זאת אומרת עמוד שעומד ברשות הרבים, הגג שלו הוא רשות היחיד, גם הרמב"ן מסכים. אבל אנחנו לא אומרים שהרשות הזאת עולה עד לרקיע. רק רשות שמוקפת במחיצות, נגיד שיש ברשות הרבים עמוד חלול, כן, יש בו שטח ד' על ד', מין סוכה כזאת, שיש בה שטח ד' על ד' עם ארבע דפנות מסביב. אז בפנים זה רשות היחיד וזה עולה עד לרקיע. אומר הרמב"ן אבל אם כל הדבר הזה הוא מלא, זה עמוד, והוא בגובה עשרה טפחים, אז גגו של העמוד הוא רשות היחיד. אבל חפץ שיהיה מונח על העמוד הזה, אז החפץ עצמו, רק התחתית שלו נוגעת ברשות היחיד. הגוף של החפץ נמצא באוויר, והאוויר שמעל העמוד זה כבר לא רשות היחיד, זה מקום פטור. או במילים אחרות, רשות היחיד הכלל הוא שהיא עולה עד לרקיע רק אם זאת רשות היחיד מהסוג של מחיצות מסביב. אבל רשות היחיד שבנויה על עמוד היא לא עולה עד לרקיע. זה רק הגג של העמוד עצמו נקרא רשות היחיד.

[Speaker D] למה אבל אם אומרים שיש גוד אסיק? מה? גוד אחית, אז אז זה כן יש דפנות!

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא עוזר לו הגוד אחית פה לא משנה כלום. אנחנו מדברים על גוד אסיק.

[Speaker D] למה?

[Speaker E] יש זה עולה עד הרקיע.

[הרב מיכאל אברהם] מה עוזר הגוד אחית? הגוד אחית רק אומר לי שיש דפנות למטה. דפנות למטה אני מסכים, אבל החפץ עצמו נמצא מעל זה. עכשיו תראו. ודרבי יוסי ברבי יהודה דטרסקל, בוא נמשיך לקרוא את הרמב"ן. ודרבי יוסי ברבי יהודה הוא טרסקל לרב מרדכי, שיש לו דפנות לטרסקל שנמצא מונח ברשות היחיד. וכן הא דתניא עמוד גבוה עשרה ורחב ארבע נמי באמיתות כגון שיש לו דפנות. מה הוא אומר? אומר ככה. אני לא חזק בענייני ציורים.

[Speaker H] אבל אם זה רשות

[הרב מיכאל אברהם] היחיד, סליחה, הבעיה של רב מרדכי היא הבעיה הזאת. ופה מונח חפץ. בסדר? זאת אומרת, זה רשות היחיד, אבל פה האוויר, האוויר הזה הוא מקום פטור, כי פה רשות היחיד לא עולה עד לרקיע. רשות היחיד עולה עד לרקיע רק שהיא בנויה מדפנות כאלה והחפץ מונח פה. אז פה אומרים גוד אסיק. אבל פה אין גוד אסיק. לא אומרים גוד אסיק בעמוד, זה החידוש של הרמב"ן. עכשיו פה אומר מה הראיה מהטרסקל? מה הקושיה מהטרסקל? בטרסקל שימו לב, לטרסקל יש דפנות משל עצמו. נכון? רק שני טפחים, לא יותר. אבל החפץ שנמצא פה הוא נמצא בתוך הדפנות של העשרה טפחים. לא צריך את הגוד אסיק בשביל זה, נכון? נכון. ולכן זה רשות היחיד. זה מה שאומר רבי יוסי ברבי יהודה.

[Speaker D] אבל הטרסקל מונח על קנה. הוא לא מונח על עמוד.

[הרב מיכאל אברהם] קנה יש גוד אחית.

[Speaker D] לא, אבל אמרנו שבקנה יש לנו בעיה להגיד גוד אחית, רק בעמוד שבאמת יש דפנות.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, אני מדבר לפי רבי יוסי ברבי יהודה לא לפי חכמים. רבי יוסי ברבי יהודה אומר כשחפץ נמצא פה על טרסקל, אז אני עושה פה גוד אחית ועושה גם פה גוד אחית ועכשיו יש לי מחיצה כזאת שהיא עשרה טפחים. נכון? זה דעת רבי יוסי ברבי יהודה, לא דעת חכמים. ואז אני אומר, אומר הרמב"ן, במצב כזה כשחפץ נמצא פה, הרי הוא לא, זה לא כמו על העמוד. כשהוא נמצא על העמוד הוא מעל הגובה של הדפנות, אז הוא נמצא באוויר של מקום פטור. אבל כשהוא נמצא פה בתוך הסל, אז נכון שהוא רק שני טפחים בתוך העניין, אבל אין לי בעיה כי כל הדופן הזאת של העשרה טפחים עד פה זה רשות היחיד והחפץ הזה נמצא מתחת לזה, הוא נמצא בתוך הדפנות. זה באמת רשות היחיד. לכן לא קשה מרבי יוסי ברבי יהודה על האיבעיא של רב מרדכי לגבי עמוד.

[Speaker E] ויש איזשהו מינימום לדפנות של הטרסקל?

[הרב מיכאל אברהם] לא. כל עוד החפץ שמונח בתוך הטרסקל לא עובר בגובה שלו את הגובה של הדפנות של הטרסקל. אוקיי.

[Speaker E] עד גובה החפץ.

[הרב מיכאל אברהם] אז

[Speaker B] בעצם הרמב"ן אומר שבקנה כן יהיה גוד אסיק ובעמוד שיש לו רוחב ארבע על ארבע אז אין שמה. אי אפשר לעשות גוד אסיק זה נחשב כמקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] זאת שאלה מעניינת שאת מעלה כאן אני לא בטוח מה התשובה, יכול להיות.

[Speaker B] ככה אני הבנתי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אפשרות, אבל אני לא בטוח, כי אני אגיד לך למה. הרי מה הרמב"ן בעצם טוען? הרמב"ן טוען בעצם שגוד אסיק זה להמשיך את המחיצות למעלה. עכשיו פה הוא אומר המחיצות האלה זה מחיצות שנראות מפה. נכון? זה לא מחיצות שנראות מכאן. מחיצות כאלה אני לא יכול להמשיך למעלה כי כשאני ממשיך למעלה אני יוצר פה מחיצה שהיא מחיצה שנראית מכאן. אי אפשר, אבל מבחינת מה שנראה מכאן אין כלום, אין גובה של מחיצה, אז אין את מה להמשיך. מה שקובע לעניין גוד אסיק זה מה שרואים מבפנים ולא מה שרואים מבחוץ. כך טוען הרמב"ן. לכן פה כן יהיה גוד אסיק כי פה כשאני מסתכל מבפנים אני רואה דופן עשרה. בסדר? זאת אומרת בהמשך למה שאמרתי קודם הרמב"ן לא עושה חלוקה בין מה שרואים מבפנים למה שרואים מבחוץ לגבי הגדרת מחיצה. הגדרת מחיצה גם הרמב"ן מסכים שזה נקבע לפי מה שרואים מבחוץ. אבל לגבי גוד אסיק אומר הרמב"ן לזה קובע מה שרואים מבפנים. מבינות את ההבדל? כן. גוד אסיק אני לא אעשה אלא אם כן יש לי מחיצה של עשרה שאני רואה אותה מבפנים ולא מבחוץ. אחרת אין גוד אסיק. ואם אין גוד אסיק אז מה יוצא? שמה שמונח ממש על הקרקעית הזאת זה אולי יכול להיחשב רשות היחיד למרות שהמחיצה היא מפה ומבפנים לא רואים מחיצה. הרמב"ן מסכים זה מחיצה. אבל לעניין מה שמונח פה שהוא באוויר רשות הרבים אני צריך שתהיה פה מחיצה כדי שהוא יהיה רשות היחיד. ופה אין מחיצה כי לא אומרים גוד אסיק. לכן זה נקרא מקום פטור. אז מבחינת הרמב"ן בעצם העמוד הוא אמנם רשות היחיד אבל זה לא עולה לרקיע כי העלייה של רשות היחיד לרקיע היא יסודה בדין גוד אסיק ופה לא אומרים גוד אסיק.

[Speaker D] אז למה עמוד הוא רשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] כי הגג שלו רק הגג שלו הוא רשות היחיד. לא סנטימטר מעל הגג.

[Speaker D] אז כשהחפץ מונח ממש לא זרוק באוויר הוא מונח על רשות היחיד או על מקום פטור?

[הרב מיכאל אברהם] אין לו שום גובה. לא הבנתי

[Speaker D] כשאנחנו זורקים חפץ ברגע שהוא באוויר מעל עמוד לא בתוך סל מעל עמוד עדיין כשהוא באוויר הוא נהיה במקום פטור כי לא אומרים שזה הרקיע זה עולה עד הרקיע. אבל ברגע שהוא נוחת על העמוד שמה הוא כבר לכאורה לא במקום פטור ואז הבעיה זה פותר את האיבעיה כי בעצם מה שקרה זה שהוא עבר דרך מקום פטור ואז הגיע למקום חייב.

[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה אחת את מעלה לי אפשרות שלא חשבתי עליה. רק רגע.

[Speaker D] זה מה שאני הבנתי בהתחלה בכלל מכל הסיפור הזה.

[הרב מיכאל אברהם] בואי נקרא את לשון הרמב"ן עוד פעם.

[Speaker D] זה מה שהבנתי מלשון רש"י בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא יכול להיות שאת צודקת אני אגיד לך למה. כי לפי זה בדין טרסקל גם צריך להיות פטור לפי רבי יוסי ברבי יהודה. כי כשזרקתי את זה לתוך הטרסקל עדיין הוא עבר הרי באוויר שמעל הטרסקל. אז הוא עבר במקום פטור ושמה הרי הוא כן חייב לפי רבי יוסי ברבי יהודה. לרגע חשבתי שאני כבר לא הבנתי נכון פה. אבל לא זה כן נכון מה שאמרתי. מבינה מה שאני אומר לך חני? כן. אז לכן בעצם הטענה של הרמב"ן לא יודע אם תניחו איזה דף נייר על העמוד אז יכול להיות שהנחתם ברשות היחיד נגיד הגובה שלו אפס

[Speaker C] או

[הרב מיכאל אברהם] דף דק קטן בעמוד בעובי של שני מילימטר ושמתם שם דף נייר אז הנחתם ברשות היחיד. אבל כשהחפץ שאתם מניחים שם בולט לאוויר אז הוא מונח במקום פטור ולכן זה לא נקרא שהנחתם ברשות היחיד. אוקיי? אז כך טוען הרמב"ן. ואז התפיסה שלו לגבי דין טרסקל היא תפיסה מאוד מעניינת. הוא בעצם אומר לפי רש"י אז בטרסקל הרי גם אומרים גוד אסיק נכון? לפי הרמב"ן לא. לפי רש"י גם בטרסקל אומרים גוד אסיק. ואז בעצם יוצא ככה. זה הציור של טרסקל ולפי רבי יוסי ברבי יהודה יש פה גם גוד אחית למטה. אוקיי? עכשיו החפץ מונח פה. עכשיו לפי רש"י יש גוד אסיק גם במצב כזה נכון? כי לפי רש"י לא צריך את הראייה מבחוץ גם בעמוד עושים גוד אסיק אז גם בטרסקל למה שלא יעשו גם בטרסקל אותו דבר כמו עמוד. כן. ואז יוצא שלפי רש"י אפשר להגיד את מה שאמרתי קודם שהמחיצה היא לא רק הגוד אחית כלפי מטה אלא גם גוד אסיק שממשיך אחרי זה כלפי מעלה. לפי הרמב"ן לא. כי לפי הרמב"ן יש פה דופן של עשרה. אותו דבר, ולפי רבי יוסי בר רבי יהודה אנחנו ממשיכים בגוד אחית כלפי מטה, ועכשיו יש לנו בעצם עמוד. נכון? אבל לעמוד לא עושים גוד אסיק, הרמב"ן אומר. לכן פה הרמב"ן לא יקבל שיש המשך של גוד אחית, גוד אסיק. ומבחינת הרמב"ן חייב להיות שמחיצה נקבעת לפי השאלה איך אני מסתכל מבחוץ. כי מי שמסתכל מבפנים לא רואה מחיצה של עשרה טפחים, רואה רק שני טפחים. לפי רש"י, שיכול להיות גוד אסיק כלפי מעלה, אי אפשר להכריח שההסתכלות מבפנים לא קובעת, כי פה גם ההסתכלות מבפנים נותנת עשרה טפחים.

[Speaker C] אמרנו שהרמב"ן חושב שההסתכלות מבפנים.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני אומר, הרמב"ן אומר את זה לגבי גוד אסיק. הרמב"ן אומר שמה שקובע לגבי עשיית גוד אסיק זה ההסתכלות מבפנים. אוקיי.

[Speaker C] אבל

[הרב מיכאל אברהם] עצם הגדרת מחיצה לא צריכה להיות דווקא מבפנים. והרמב"ן מסכים שבעמוד כזה שגובה עשרה הוא רשות היחיד עליו. למה? הרי פה אתה לא רואה מחיצה עשרה, כי מבחוץ אני מסתכל אני רואה מחיצה עשרה. זה מספיק בשביל להגדיר את הגג של העמוד כרשות היחיד. זאת אומרת דווקא הרמב"ן אומר שההסתכלות מבחוץ קובעת אם זה רשות היחיד או לא. אבל לעניין גוד אסיק, מה שקובע זה ההסתכלות מבפנים. בסדר? גוד אסיק אני לא עושה פה. ואבל למרות שאני לא עושה פה, הרי פה זה רשות היחיד, אז רואים שהמחיצה, הגדרת מחיצה זה מה שרואים מבחוץ, לא מה שרואים מבפנים. לעניין גוד אסיק, מה שרואים מבחוץ לא מספיק. זו הטענה של הרמב"ן.

[Speaker D] אני לכאורה חושבת שתמיד זה יעבור במקום פטור כשזורקים לתוך משהו שמונח מעל עשרה טפחים, כי פשוט הרי יש מצב שהאבן היא חייבת קודם לעבור במקום פטור, לא משנה אם זה סל או שזה עמוד.

[הרב מיכאל אברהם] כך רש"י מסביר.

[Speaker D] ולכן תמיד זה יהיה גם, לכן תמיד הוא יהיה, לא יוכל להיות חייב.

[הרב מיכאל אברהם] כך רש"י מסביר. אבל עדיין, גם לפי רש"י, עובדה שמה שרבי מרדכי אומר זה רק איבעיא, הוא לא אומר את זה כדין פשוט. כי גם רבי מרדכי בעצמו לא בטוח שהעובדה שזה עבר באמצע במקום פטור זה פוטר אותך, כי סך הכל לא הנחת את זה במקום פטור ואחרי זה עקרת את זה והעברת את זה לרשות היחיד. אלא זה עבר דרך כמו קלוטה כמי שהונחה כזה, אז זה כאילו עמד, כאילו זה עף במקום פטור. האם זה נקרא שהחפץ עבר במקום פטור או לא? אז רבי מרדכי מתלבט בזה גם לפי רש"י. הרמב"ן טוען שעל דבר כזה אין מקום להתלבט, ברור שיהיה חייב. לכן הלא, ההתלבטות היא לא זו. זה שהוא עובר במקום פטור זה לא פוטר. זה שהוא מונח על מקום פטור ואז אני אקח אותו לרשות היחיד, זה יהיה מעשה פטור. אבל לא כשאני זורק והוא עובר באוויר שנקרא מקום פטור. לא הנחתי את זה שם. לא אכפת לי שהוא עבר במקום פטור. זו הטענה של הרמב"ן נגד רש"י בדיוק. לכן הוא לא מסכים לקבל את מה שרש"י אומר, שהפטור הוא בגלל שהוא עבר במקום פטור. לעבור במקום פטור זה לא פוטר. לכן הוא אומר לא, הוא הונח עכשיו במקום פטור, לכן אני פטור. כי כשהוא הונח על העמוד, החפץ עצמו נמצא עכשיו במקום פטור. לכן אני פטור, לא כי הוא עבר במקום פטור. כך טוען הרמב"ן. בסדר? עכשיו יסוד המחלוקת, אם עושים גוד אסיק בעמוד או לא. אגב, ברש"י פה בדף ו' עמוד ב' הפניתי אתכם לרש"י. רש"י פה אומר בפירוש, שהוא הולך לשיטתו כמובן. אומר בפירוש שעושים גוד אסיק גם בעמוד. נכון? אומר, וכן גדר דאמרן מארבעה צדדים גוד אסיק פני מחיצה על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מארבעה צדדים וחללו ארבעה. זאת אומרת רש"י אומר שגם בעמוד או גדר, לא משנה מין כזה זה כמו עמוד, מקיפים אותו מארבעה צדדים בגוד אסיק. וזה בדיוק רש"י שראינו גם בסוגיה ההיא. ומקור הדברים, זה הפניתי אתכם לרב חיים אבל אני כבר רואה שאני לא מספיק להגיע לזה, מקור הדברים הוא בעצם בסוגיה בדף ד'. בסוכה. סוגיה בדף ד' בסוכה אומרת ככה: היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה, הסוכה כן, היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה היא פסולה, כי סוכה שהיא גבוהה מדי פסולה. ובנה בה עמוד גבוה עשרה ויש בו הכשר סוכה. חזרנו לאומנות הציור. יש פה סוכה גבוהה עשרים אמה. זה עשרים אמה. אוקיי? עכשיו באמצע אני בונה עשרה טפחים. עמוד. עמוד של עשרה טפחים. לא אמות, טפחים. אז הגובה מכאן עד כאן זה פחות מעשרים אמה, נכון? עשרים אמה פחות עשרה טפחים. אוקיי? אז אם זה שמונה עשרה אמות זה כשר. אז אני אגיד שהסוכה זה הדבר הזה, זה הרצפה של הסוכה, זה הסכך של הסוכה והגובה הוא פחות מעשרים אמה. השאלה הגדולה זה איפה הדפנות של הסוכה? אז פה אנחנו אומרים יש גוד אסיק פה וגוד אסיק פה ואלה הדפנות. אוקיי? כן. זאת אומרת הגמרא עכשיו אני חוזר לגמרא, אומרת הגמרא ככה: היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה ויש בה הכשר סוכה, שטח של העמוד הוא מספיק, סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא. נעשה גוד אסיק ונכשיר את העמוד הזה שבאמצע. יש לו דפנות גם, הכל בסדר. שימו לב, עוד שנייה, אמר ליה רבא: בעינן מחיצות הניכרות וליכא. זה לא מועיל. למה זה לא מועיל? כי צריך בסוכה צריך מחיצות ניכרות וגוד אסיק הוא לא מחיצות ניכרות. כן? אין לך באמת מחיצות שאתה חי על גבי העמוד, שזאת הסוכה שלך. אתה רואה מעליך סכך, אתה מסתכל מסביב אתה לא רואה מחיצות. איי, לעניין שבת הרי זה כן מחיצה דבר כזה, נכון ראינו קודם? כי כשמסתכלים מבחוץ יש פה מחיצה, רק כשמסתכלים מבפנים אין מחיצה. את איתי?

[Speaker D] כן. לעניין שבת יש גוד אסיק ולעניין סוכה אי אפשר?

[הרב מיכאל אברהם] פה למעלה זה יהיה רשות היחיד, נכון? כי כשמסתכלים מבחוץ יש פה מחיצה עשרה. אבל לעניין סוכה אנחנו רואים פה שזה לא מספיק, כי בסוכה צריך מחיצות ניכרות ולכן גם אם תעשה פה גוד אסיק למעלה, גוד אסיק הוא לא מחיצה ניכרת. אם תעשה גוד אסיק בסוכה כזאת, זה כן טוב. כי פה כשאני עומד על הסוכה למטה, אז יש מחיצות ניכרות של עשרה טפחים ואחרי זה זה עוד עולה בגוד אסיק למעלה, אבל יש פה מחיצות ניכרות. אבל כאן כשאני עומד פה, אני לא רואה סביבי בכלל מחיצות כי החלק הניכר נמצא פה והחלק הלא ניכר זה גוד אסיק אז הוא לא ניכר. אז אין לי מחיצות ניכרות ובסוכה להבדיל משבת צריך מחיצות ניכרות, ככה אומרת הגמרא. מוכיח רב חיים, וזה הראיתי לכם גם בראשונים שמה, המאירי ובעל העיטור, הם למדו את זה אחרת. הם טענו שהבעיה שעליה מדבר רבא זה לא שגוד אסיק הוא לא מחיצה ניכרת, אלא שהדפנות שלמטה הם לא מחיצות ניכרות ולכן לא עושים מהם גוד אסיק. מבינות מה אני אומר? כן. האמירה של רבא היא לא שיש פה באמת גוד אסיק אבל גוד אסיק זה מחיצה וירטואלית ובסוכה אני צריך מחיצה אמיתית. כך לומדים בדרך כלל את הגמרא. אבל המאירי ובעל העיטור וגם הרמב"ן שלנו, בשביל זה אני מביא את זה, למדו לא כך. התשובה של רבא לאביי היא לא שיש פה מחיצות גוד אסיק אבל זה לא ניכר, אלא שבעמוד לא עושים גוד אסיק, לא בשבת ולא בסוכה. כי העמוד המחיצות שלו הם לא ניכרות, לא ניכרות כלפי פנים, הם ניכרות כלפי חוץ. ובמחיצות כאלה לא עושים גוד אסיק. זה המקור לשיטת הרמב"ן אצלנו. כך הרמב"ן למד את הסוגיה שם ומשם הוא למד את הרעיון שבעמוד לא עושים גוד אסיק. מה שרבא אומר לאביי: בעינן מחיצות ניכרות וליכא, זה לא דין בהלכות סוכה שבסוכה צריך מחיצות, זה דין בהלכות גוד אסיק, שגוד אסיק לא עושים אלא אם כן יש לך כבר מחיצה ניכרת שאתה ממשיך אותה. אבל אם המחיצה שיש לך היא לא ניכרת אז אתה לא עושה עליה גוד אסיק, לא בסוכה ולא בשבת.

[Speaker C] רגע, זה אומר שתמיד אני צריכה לעשות גוד אסיק רק אם אני רואה מבפנים?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. וזה בדיוק מכאן המקור למה שאומר הרמב"ן בדף צ"ט. וממילא גם לגבי דין טרסקל, שגם בטרסקל לפי הרמב"ן לא יהיה גוד אסיק למעלה, ולפי רש"י יכול להיות שיש גוד אסיק למעלה.

[Speaker C] אוקיי? טוב,

[הרב מיכאל אברהם] היום קצת השתעשענו בציורים אבל אני מקווה שלפחות הדברים ברורים. דברים שלא הספקתי תראו בסיכום, ננסה להכניס את זה שוב.

[Speaker C] לא, זה בסדר, המחש ממחיש, זה ממחיש, כן. ההמחשה היא טובה, היא דרך לימוד.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז להתראות, שבת שלום.

[Speaker C] תודה רבה רבה רבה, שבת שלום. שבת

[Speaker B] שלום, חודש טוב, נתראה בבוקר.

[Speaker C] חודש טוב.