פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 38

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו עוסקים באיסי בן יהודה בגלל שזאת הזדמנות לפתוח שאלות רוחב, גם באופן כללי ביחס להלכה וגם ביחס להלכות שבת עצמן. זאת אומרת, האמירה של איסי בן יהודה מציבה את כל המערכת של אבות ותולדות בשבת באיזושהי פוזיציה אחרת ממה שהיינו רגילים אליה, וזה קצת מפתיע שלא רואים טביעות אצבע של העניין בפוסקים וכולי. זה שאלתי אתכם גם בדף, אז נדבר על הדברים האלה היום. אוקיי, אז הברייתא שמגדירה את ארבעת הרשויות שבה אנחנו עוסקים בשיעורים האחרונים, מוזכר שם אחרי שמגדירים את רשות היחיד ורשות הרבים, מוזכר שם הדין שאם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת ונסקל. אוקיי, ככה בתוך הדברים. ועל זה שואלת הגמרא אצלנו בו' עמוד ב', אמר מר: אם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת ונסקל. בשוגג חייב חטאת? פשיטא! אז אומרת הגמרא: במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא ליה. זאת אומרת, נכון החטאת זה פשיטא, אבל ענוש כרת ונסקל זה מה שהיה צריך. שאלה מעניינת למה, למה הכרת והסקילה, הגמרא באה אחרי זה זה נדחה גם, אבל בהווא אמינא הגמרא רואה בזה חידוש יותר גדול מאשר חיוב החטאת. להפך, אני חושב שבמובן מסוים בחיוב החטאת יש יותר חידוש מאשר בכרת ובסקילה, כי בחיוב החטאת תמיד עולה השאלה של חלוקה לחטאות שעולה גם פה בסוגיה, ובכרת ובסקילה זה לא עולה, אתה חייב מיתה אתה חייב מיתה פעם אחת, אין שתי מיתות על שני, אז דווקא בחטאת היה יותר מקום לראות איזשהו סוג של חידוש. אבל הגמרא מיד דוחה את זה, היא אומרת: הא נמי פשיטא. בקיצור זה לא תירוץ, בקיצור גם זה פשיטא. השאלה מה הייתה בכלל ההווא אמינא וזה מה שהגמרא אומרת, אז בקיצור אין בזה שום חידוש. ואז אומרת הגמרא: הכא קמשמע לן כדרב דאמר רב, רב אני מזכיר לכם מבחינת למקם אותו היסטורית, אז רב, נכון רב הוא דור ראשון של אמוראי בבל שהוא בעצם נחשב גם חצי תנא,

[Speaker B] רב תנא ופליג.

[הרב מיכאל אברהם] אז לפעמים כשרב חולק על תנאים הגמרא אומרת לא נורא, רב הוא גם בדור התפר בין תנאים לבין אמוראים, יש לו איזשהו סטטוס שמאפשר לו גם לחלוק על תנאים.

[Speaker B] אנחנו בזום. כן

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בזום. טוב שיש גם זום. לא רק שיש גם זום אלא הכיתה לא מותאמת, דיברנו על זה קודם, הכיתה לא מותאמת, אז גם מי שיושב פה בעצם לומד איתי בזום, כל העסק חסר טעם. בסדר, אבל כל עוד אתה לא יכול, לא מחייבים את כולם, אז יהיה גם זום, זה לא אין מה לעשות פה. טוב בכל אופן נחזור אלינו, אז רב בעצם ממוקם היסטורית, רב עוד ישב בבית הדין של רבי, רבי יהודה הנשיא, ודודו רבי חייא גם, ואז הוא ירד לבבל. בן אחי ירד לבבל, הגמרא בסנהדרין ידועה, כשרב יורד לבבל בעצם מתחילה השושלת של אמוראי בבל. אוקיי, אז רב ושמואל זה הראשונים שבהם. רב היה דור ראשון של אמוראי בבל שיש לו עוד סטטוס של מישהו שיכול גם לחלוק על תנאים, רב תנא ופליג. למה זה חשוב? כי ההיתר לכתוב את תורה שבעל פה נעשה על ידי רבי, רבי יהודה הנשיא, שזה בעצם נגיד דור אחד לפני רב, רב עוד פגש אותו. אוקיי, עכשיו מגילת סתרים הזאת שמוצאים אותה בי רבי חייא, רבי חייא זה דודו של רב, והיא מביאה מימרא של איסי בן יהודה, שהוא בעצמו תנא דור חמישי, זאת אומרת לפני עוד לפני רבי, לפני ההיתר של כתיבת תורה שבעל פה, ושמה כתוב שאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב אלא אחת. אוקיי, אז מה מה פשר העניין הזה? זאת אומרת הייתה איזושהי הווא אמינא שמי שיעשה אפילו את כל המלאכות כולן בשוגג בשבת יתחייב חטאת אחת. אוקיי, עכשיו מי ששכח ששבת היום אז באמת חייב חטאת אחת בלי קשר לחילוק חטאות, כי זה שגגה אחת, על שגגה אחת מביאים חטאת אחת. אני בכוונה לא הכנסתי אתכם לעניין חטאות פה כי זה סיבוך בפני עצמו.

[Speaker B] ואז שואלים איזו מלאכה הוא צריך לעשות. מה זה חשוב, מה זה חשוב איזו מלאכה הוא עשה? עצם העובדה שיש שבת, אם הוא

[הרב מיכאל אברהם] עשה שתיים

[Speaker B] או עשה מאה מה זה חשוב?

[הרב מיכאל אברהם] כמה חטאות הוא מביא?

[Speaker B] לא, אבל שבת אחת. אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] אז למה מונים את המלאכות? לא רגע אני רוצה… אם אני אם אכלתי חזיר ואחרי זה

[Speaker B] גם אכלתי חלב, עשיתי איסור, עשיתי שני איסורים, על כל

[הרב מיכאל אברהם] איסור יש עונש, אז אם יש שני איסורים אז שני עונשים.

[Speaker B] למה לפי שבת?

[הרב מיכאל אברהם] נגיד שיש רק אב מלאכה אחד בשבת, בסדר? נגיד רק הוצאה. שעשיתי הוצאה בבוקר ועשיתי עוד פעם הוצאה אחר הצהריים. כמה עונשים מגיעים לי? שבת אחת, אבל עשיתי פעמיים, עשיתי שני איסורים. עשיתי שני איסורים, מגיעים לי שני עונשים.

[Speaker C] יעל, האיסור הוא לא על השבת אלא על האדם.

[הרב מיכאל אברהם] הנה החיסרון של הפורמט. רגע, יעל, גמרת?

[Speaker D] אני אומרת, השבת כבר מחוללת.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? מה זה מחוללת? יש איסור אחד, אם אכלתי פעם חזיר מותר לי אחרי זה לאכול עוד פעם חזיר?

[Speaker D] יום

[Speaker B] כיפור, מישהו שהוא לא צם

[הרב מיכאל אברהם] ביום כיפור, הוא כבר לא צם. לא, לא נכון. גם ביום כיפור, אם הוא יאכל בבוקר ויאכל אחר הצהריים הוא עבר שני איסורים.

[Speaker D] אבל אם זה היה כל כך פשוט, לא היו דנים על זה בהמשך שם בכלל גדול, ששם בדיוק חולקים.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, היא שואלת עוד לפני הדיון בכלל על מה הדיון. עזוב את החלוקה לחטאות והכול. יש פה שבת אחת אז זה איסור אחד. זה לא יכול להיות. עכשיו השאלה היא אז מה

[Speaker C] כן.

[הרב מיכאל אברהם] רציתי לומר, כאשר אדם לא יודע ששבת היום, אז גם אם הוא עושה כמה מלאכות באותה שגגה הוא חייב חטאת אחת. למה? כיוון שמספר החטאות הוא כמספר השגגות. ואם אתה שגגת בזה שהיום שבת ומכוח זה עשית כמה עבירות, החטאת שאותה אתה מביא היא אחת, בגלל שמספר השגגות שלך הוא אחד. אבל אנחנו מדברים לא, אני יודע ששבת היום, שכחתי שאסור לצוד ושכחתי שאסור לברור.

[Speaker D] את זה שהם פירשו, הם מפרשים את זה במשנה.

[הרב מיכאל אברהם] במשנה בכלל גדול, בסדר, אבל עכשיו השאלה היא מה הברייתא מחדשת. משנה בכלל גדול ודאי שצריך להגיד את זה.

[Speaker C] אני חושבת שחשוב אולי להבחין שהשבת היא לא הנושא פה. הנושא פה זה האדם. כמו שיש לי ילד קטן, הוא יכול לחלל שבת, או גוי יכול לחלל שבת. העניין הוא על האדם היהודי הבוגר, הוא נאסר בחילול שבת כמו שהוא נאסר באכילה ביום כיפור. אז אני לא מסתכלת על השבת, אני מסתכלת על הבנאדם.

[הרב מיכאל אברהם] אם הבנאדם עשה כמה עבירות אז מגיע לו…

[Speaker C] בדיוק, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז הטענה היא בעצם שכיוון שאיסי בן יהודה אומר שאם אתה עושה שלושים ותשע אבות מלאכה אבל בשלושים ותשע שגגות, לא בשגגה אחת. זאת אומרת, אתה יודע ששבת היום אבל שכחת שאסור לכתוב ושכחת שאסור לצוד ושכחת שאסור לברור וכן הלאה, ואת כל העבירות האלה עשית, לא משנה איזה, גם אפשר לדבר רק על שתיים, אבל מדברים על שלושים ותשע בשביל להראות את המגוון הכי רחב, אז היית חושב שאתה מביא שלושים ותשע חטאות, כי יש פה שלושים ותשע שגגות. שלושים ותשע מלאכות שאותן כל אחת מהן שכחת. אומר איסי בן יהודה אינו חייב אלא אחת. למרות שהוא עשה בעצם שלושים ותשע מלאכות בשלושים ותשע שגגות, הוא חייב חטאת אחת. זה בעצם בשפה התלמודית ההלכתית נקרא שאין חילוק מלאכות. מה הכוונה אין חילוק מלאכות? המלאכות לא חלוקות זו מזו ולא מהוות איסורים נפרדים. זה בסך הכל אותו איסור. וכיוון שכך אז אין פה שלושים ותשע שגגות, יש פה שגגה אחת שאסור לך לעשות.

[Speaker E] אבל לא בטוח שזו הסיבה. עוד פעם? לא בטוח שהסיבה כאן היא בגלל שאין חילוק מלאכות. זאת אופציה שזו יכולה להיות הסיבה אבל יכולה להיות סיבה אחרת למה חייבים חטאת אחת. שמה? למה אני חושבת שחייבים חטאת אחת? אני לא כל כך יודעת, לפי מה שהבנתי בהמשך שיכול להיות שבכלל כל החטאות הם בספק.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, רגע שנייה, אתה… זה נדחה ואז אנחנו הגענו לסיפור אחר.

[Speaker E] כן כן, אבל כשאומרים אין חילוק מלאכות זה פשוט אופציה.

[הרב מיכאל אברהם] לא אופציה, כרגע בגמרא מה שכתוב זה שאין חילוק מלאכות.

[Speaker E] אה, טוב, בסדר, אחרי זה פירוש אחר נדבר.

[הרב מיכאל אברהם] כרגע בגמרא אין חילוק מלאכות. זה מה שאומרים פה. מה זה אומר אין חילוק מלאכות? אין חילוק מלאכות פירוש הדבר, נגיד אם אני שכחתי שאסור, רגע, אם אני שכחתי שאסור לצוד, אוקיי? והלכתי לצוד בבוקר ואז צדתי גם אחרי הצהריים. אחד הלך לצוד, אחד הלך לתפוס אותו, כן, זה הולך שם הסיפור. אז הלכתי לצוד גם אחרי הצהריים באותה שגגה, לא נזכרתי באמצע באיסור הצידה, כן? באותה שגגה. שם אני מביא חטאת אחת, נכון? כי זאת שגגה, מה שגגתי? באיסור צידה בשבת. עכשיו בבוקר צדתי ואחרי הצהריים בררתי. אז פה זה יהיה תלוי. אם יש חילוק מלאכות, אז פירוש הדבר שצידה ובורר הן שני איסורים שונים. ואם כך, אז לשכוח שאסור לצוד ולשכוח שאסור לברור אלה שתי שגגות והן מחייבות שתי חטאות. אם כל איסורי המלאכה בעצם זה איסור אחד, לא משנה שפעם אחת צדתי ופעם אחת בררתי, זה כמו שצדתי ואחרי הצהריים עוד פעם צדתי. כי לצוד ולברור זה בסך הכל מימושים שונים של איסור אחד, איסור מלאכה, איסור כללי.

[Speaker E] ובמקרה כזה

[הרב מיכאל אברהם] הייתי חייב חטאת אחת, כי זאת שגגה אחת.

[Speaker E] אבל אם צדתי, כאילו שכחתי שאסור לצוד, צדתי, ואחרי הצהריים עוד פעם שכחתי שאסור לצוד וצדתי, אז אני כבר מביא שניים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כי יש לך שתי שגגות. אז חילוק החטאות, חילוק מלאכה או חילוק לחטאות תמיד מדבר מה קורה כאשר אני עושה את זה בעצם בכמה שגגות. אם אני עושה את זה בשגגה אחת, אז בכל מקרה זה חטאת אחת, לא משנה אם יש חילוק מלאכות או אין חילוק מלאכות. כי זאת שגגה אחת, שכחתי ששבת היום. וזה מה שהשגגה שעומדת בבסיס כל העבירות שאותן עשיתי. אבל אם אני יודע ששבת היום, אני רק שכחתי שאסור לצוד בשבת. אז אם צדתי בבוקר וצדתי אחרי הצהריים באותה שגגה, לא נזכרתי באמצע, עדיין אני מביא חטאת אחת כי זאת שגגה אחת. מה קורה אם צדתי בבוקר ובררתי אחרי הצהריים? כאן זה יהיה תלוי. למה? כי אם יש חילוק לחטאות, חילוק מלאכות, אז זה אומר שבעצם כל מלאכה היא איסור נפרד. ואם כל מלאכה היא איסור נפרד, אז בעצם עשיתי פה שתי שגגות, שכחתי את האיסור א' ושכחתי את האיסור ב', איסור צד ואיסור בורר. אז אם ככה אני צריך להביא שתי חטאות. אם אין חילוק מלאכות, אז התפיסה היא שבעצם האיסור בשבת זה איסור מלאכה, אסור לעשות מלאכה. מה זאת מלאכה? צידה, ברירה, קוצר, מה שאתן רוצות, אבל זה לא משנה, זה מימושים שונים של אותו איסור. אז בעצם לשכוח שאסור לצוד זה אותו דבר כמו לשכוח שאסור לברור. פשוט לשכוח שיש איסור מלאכה בשבת. אז לכן זה חטאת אחת. זה השאלה אם יש חילוק לחטאות או אין, ובבא הומינא הגמרא אומרת שדברי איסי בן יהודה בעצם אומרים שאין חילוק מלאכות לחטאות. בסדר? אין חילוק חטאות בין מלאכות בשבת. זאת הייתה ההוא אמינא. אומרת הגמרא, רגע אני לא שיתפתי את הקובץ. הגמרא דוחה את זה. ומה אומרת? איני? והתנן: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. זה משנה בפרק כלל גדול. והווינן בה: מניינא למה לי? כן? שואלים שם בגמרא בדף ע"ג עמוד ב', שואלים שמה: מניינא למה לי? למה צריך להגיד ארבעים חסר אחת? אתה מונה את כולן, אני גם יודע לספור, למה אתה סופר לי אותם ואתה אומר לי שיש שלושים ותשע? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. אוקיי? אז בעצם הוא עשה את כולם, אז הוא חייב על כל אחת, זאת אומרת שיש חילוק חטאות. המספר במשנה בא ללמד שיש חילוק חטאות. אם כך, אומרת הגמרא, לא יכול להיות שאיסי בן יהודה בא לומר שאין חילוק חטאות, כי הרי יש משנה מפורשת שיש חילוק חטאות, זה מדויק במשנה.

[Speaker D] עכשיו אבל הוא תנא, לא יכול לחלוק על משנה?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. שפה עולה כמובן השאלה, הרי איסי בן יהודה היה תנא. אגב, תנא שמקורו בבלי, זה מאוד נדיר. לכן הוא היה יצור מוזר האיסי בן יהודה הזה. הוא בא מעיר בבלית, הוצל נדמה לי, ועלה לארץ ישראל ובעצם תפקד כתנא. זאת לפני עולם התורה הבבלי, לכן בשביל ללמוד הוא היה צריך כנראה להגיע לארץ ישראל. אבל הוא חכם שמקורו בבלי. מה? כמו הלל? נכון, הלל זה הרבה קודם, זה עוד לפני גלות אדום, זה עוד יכול להיות שאריות של חכמים שהיו שם בבית ראשון, החרש והמסגר. אוקיי, אז בסדר. כן, בכל אופן, אז הוא היה תנא, זה מה שאומרת הגמרא. מה?

[Speaker D] איסי בן יהודה? כן, כן.

[הרב מיכאל אברהם] לפי עוד מקורות נתתי לכם לינק, אתן יכולות להסתכל בלינק שמה מופיעות עוד מימרות שלו. אני אזכיר אולי טיפה, כי באמת הוא היה איש מעניין. הוא עסק בכמה נקודות מאוד רגישות של ההלכה. זאת אומרת באיך לקרוא את התורה, למשל פיסוק לא מוכרע, יש לו שם איזה מימרא. הוא ככה נגע בנקודות מאוד רגישות. וגם פה במובן מסוים. אבל עוד רגע.

[Speaker B] בכל אופן הגמרא אולי השם שלו מאיסיים?

[הרב מיכאל אברהם] למה איסיים? אה מהאיסיים, לא הנשיאים. אה לא לא זה השם שלו, נכון. איסי ההנחה המקובלת היא שזה בעצם הטיה בבלית לשם יוסי. אוקיי, בכל אופן, אז הגמרא בעצם אומרת שזה לא יכול להיות שהוא חולק על המשנה. והשאלה שבאמת עולה פה זה למה, הרי הוא תנא. תנא יכול לחלוק על משנה.

[Speaker B] אז פה אני מדלג והעובדה שגם הוא מונה את ה

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז תראו את התוספות. תוספות ואמר רבי יוחנן. רואות? אין צריך לפרש דפריך דמסתמא לא פליג. על איסי עלה. אלא מדברי איסי נמי יש לדקדק כן, מדקתני מניינא, כדדייק לקמן בכלל גדול. אומר התוספות, הלא אין צריך להגיד שבהכרח איסי, יש פה הנחה שאיסי לא חולק על המשנה. לא צריך להניח את ההנחה הזאת, כי אותו דיוק שאנחנו עושים במשנה אפשר לעשות גם בדבריו של איסי עצמו. הרי איסי עצמו מדבר על שלושים ותשע אבות מלאכה.

[Speaker D] אז לא היה צריך למנות אותן אם הוא לא חושב שכולן…

[הרב מיכאל אברהם] נכון. לכן גם באיסי עצמו אפשר לעשות את אותו דיוק שיש חילוק לחטאות. השאלה המעניינת היא, אם זה כך, אז למה הגמרא מביאה דווקא את המשנה שתדייק את זה? תדייק את זה באיסי עצמו. הרי אם מהמשנה אין ראיה, כי על המשנה הרי הוא יכול לחלוק, הוא תנא, והקושיא היא בעצם בגלל דיוק בלשונו שלו. נו, אז למה אתה לא מביא את לשונו שלו? בשביל מה אתה נזקק למשנה ששמה יכול להיות שהוא חולק עליה?

[Speaker E] רגע, מה הדיוק בלשון שלו? אני לא הצלחתי להבין מה הדיוק אצלו בלשון שיש חילוק חטאות.

[הרב מיכאל אברהם] המימרא של איסי: מצאתי מגילת סתרים, אני משחיר עוד פעם, את רואה? מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר, זה הלשון של איסי בן יהודה: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב אלא אחת. אז גם פה כתוב אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, וגם פה אפשר לדייק בשביל מה אתה משמיע לי את כל הסיפור הזה. רגע, אבל

[Speaker E] הוא אומר שאינו חייב אלא אחת, זאת אומרת שאין חילוק חטאות. נכון. אבל הגמרא טוענת שהוא לא חולק.

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא מקשה, עוד פעם. הגמרא הניחה שאיסי בן יהודה אומר שאין חילוק חטאות. אומרת הגמרא, זה לא יכול להיות. למה? אז היא מביאה את המשנה בפרק כלל גדול. אבל בשביל להוכיח שזה לא יכול להיות, לא צריך להגיע למשנה. תוכיחי שזה לא יכול להיות מלשונו של איסי עצמו.

[Speaker B] אבל הזה שהיא מביאה את כלל גדול, היא מראה שם המחלוקת, שלא נחשוב שיש מחלוקת בין איסי בן יהודה לרבי יוחנן.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו לא צריכים לחשוב, להיפך. ברגע שתראי לי שאצל איסי בן יהודה עצמו מדויק כך, ממילא גם לא נחשוב שיש מחלוקת. זה ברור.

[Speaker E] אבל כן יש מחלוקת, כי לפי איסי יש חילוק חטאות ולרבי יוחנן אין.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הגמרא מקשה על זה. הגמרא חשבה שלפי איסי בן יהודה אין חילוק חטאות. אומרת הגמרא, זה לא יכול להיות כי הרי רבי יוחנן אומר שיש. אז יש פה איזושהי הנחה שאיסי לא חולק על רבי יוחנן בקושיה של הגמרא. בסדר? אז אני… תראו, צריך לקרוא את הגמרא אחרת. הגמרא אומרת, וזה הרבה פעמים בגמרא, הגמרא מתכוונת כמו שתוספות מסביר להוכיח את זה מדברי איסי, לא מהמשנה. רק מה ההוכחה? עושים דיוק בלשונו של איסי. הרי כתוב ארבעים חסר אחת, מניינא למה לי? אומרת הגמרא, אותו דיוק שעשו בדף ע"ג עמוד ב', הרי שמה הגמרא אמרה את אותו לשון. והוינן בה, הרי שמה הקשינו מה למה צריך את המניינא. תיישם את זה על פה. אחרת הגמרא לא הייתה צריכה להגיד את כל והוינן בה. הגמרא מה הייתה צריכה להגיד? והאמר רבי יוחנן חייב על כל אחת ואחת. למה היא מביאה את כל המשא ומתן הזה? מביאה את כל המשא ומתן הזה כדי להגיד לי ההוכחה שלי היא מאיסי, זה לא מהמשנה. רק את אותו דיוק שרבי יוחנן עושה במשנה ומגיע למסקנה שלו שם, אני עושה על איסי כאן. זה ברור. לכן הפירוש של תוספות צודק לגמרי. זה לא דוחק, זה ברור שזה מה שהגמרא מביאה פה. אחרת לא היה צריך את כל… בהרבה מקומות הגמרא בהרבה מקומות אומרת: והרי ראינו בכך וכך ושאלנו על זה כך וכך, תיישם את כל המשא ומתן שעשית שם, תיישם פה. אחרת לא היה צריך להגיד את כל הדרך איך הגענו למסקנה. תביא את רבי יוחנן שאומר שחייבים על כל אחת ואחת ותוכיח שאיסי לא יכול להגיד שאין חילוק מלאכות אם אתה מניח שהוא לא חולק על רבי יוחנן. זה לא הנקודה. אין פה הנחה שהוא לא חולק על רבי יוחנן, זה מה שמעיר תוספות וזה פשוט. אין פה הנחה שהוא לא חולק על רבי יוחנן, אלא מלשונו שלו אנחנו עושים את אותו דיוק שרבי יוחנן עשה מהמשנה שם. אוקיי? אוקיי, עכשיו זה, זה אז לכן דחינו את זה. ואז מגיעים לזה שיש מלאכה אחת שעליה לא חייבים, זה המסקנה עוד רגע נגיע לזה. פסק זמן שנייה. לגבי חילוק, חילוק לחטאות, חילוק מלאכות לחטאות. מה בעצם הנקודה? יש הגמרא בעצמה מתלבטת בנושא הזה. למה? כי בתורה מה כתוב? לא תעשה כל מלאכה. זה מה שכתוב. יש איסור על עשיית מלאכה. בפשטות, אם כתוב דבר כזה ואני רואה במשנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, או את רשימת אבות המלאכה, המסקנה המתבקשת היא שאין חילוק לחטאות. כי הרי בשביל לחייב חטאת צריך שזה יהיה לאו בפני עצמו. עכשיו, כמה לאווים כתובים בתורה על מלאכה בשבת? אחד. לא תעשה כל מלאכה. כל המלאכות, האבות מלאכות השונות, זה בסך הכל מימושים שונים של עשיית מלאכה. מה זה עשיית מלאכה? זה לצוד, זה לבור, זה ל. לקצור, זה לחרוש.

[Speaker B] אבל כתוב לא תעשה כל, הכל בא לחלק.

[הרב מיכאל אברהם] אז את עושה דרשות. אני אומר לפני, לפני הדרשות, הגמרא לא עושה את הדרשה הזאת, אבל אני אומר, עזבי את הדרשות כרגע, מה הרקע? הרקע הוא שיש לאו אחד. ברגע שיש לאו אחד, זה איסור אחד. אין לי מקור ל-39 איסורים. עכשיו אי אפשר לחייב לא סקילה ולא חטאת ולא עונש אם אין פסוק בתורה שאוסר את זה. לא עונשים אלא אם כן מזהירים. אוקיי? אז בעצם בתורה כתוב לאו אחד. אז אם אני הייתי בורר, הייתי חייב חטאת או סקילה. זה ברור. אבל הייתי חייב כיוון שבורר זה לעשות מלאכה. איפה ההשלכה כן תהיה? אם אני בורר וצד. כי אם אני בורר וצד בתפיסה הפשוטה, זה בעצם פשוט פעמיים לעבור על איסור מלאכה בשבת. זה כמו לצוד ולצוד. נכון? משא ומתן יש מתן ומתן, כמו שפרס אמר פעם. אז לצוד ולבורור אפשר גם לצוד ולצוד. אוקיי? זה אין הבדל. כי בעצם זה כמו לצוד פעמיים. אתה פשוט עשית פעמיים מלאכה בשבת, כי האיסור הוא עשיית מלאכה. לא אכפת לי כרגע אם ביררת או צדת. פשוט יש הרבה מלאכות. זה כמו הדוגמה שעולה לי בהקשר הזה תמיד, נגיד יש איסור על נדר, נכון בתורה? לא יחל דברו. אז אם אני נודר לא לאכול לחם, אז עברתי על איסור לא יחל דברו. ואם אני נודר לא לשבת על כיסא, אז עברתי על לא יחל דברו. אז יש שני איסורים עכשיו? איסור לשבת על כיסא אם אתה נודר לא לשבת על כיסא ואיסור לאכול לחם אם אתה נודר לא לאכול לחם? לא, זה אותו איסור. האיסור הוא לא יחל דברו. מה שהדיבור שלך אומר, על זה יחול האיסור לא יחל דברו. לכן ברור שאין פה חילוק לחטאות. נכון? כי זה אותו איסור. לא יחייבו אותי פעמיים חטאת אלא אם כן פעמיים שגגתי. בסדר, כי אז זה באותו איסור עצמו.

[Speaker B] ואם זה שני נדרים שונים ועדיין יהיה חטאת אחת?

[הרב מיכאל אברהם] אם זה יהיה בשגגה, תלוי בכמה שגגות. או, התייאשה. אנחנו מדברים בסיטואציה שאמור להיות חילוק לחטאות. זה כאשר מדובר בשני איסורים שונים. ברור שאם עברתי על אותו איסור פעמיים בשתי שגגות, גם אני אביא שתי חטאות. זה לא נקרא חילוק לחטאות. בסדר? אז אני אומר, אז ברמה העקרונית, מבחינת האופן שבו הדבר מופיע בתורה, זה איסור אחד. זה מימושים שונים של איסור אחד. וזה שאת מביאה רשימת מלאכות, זה לא מעניין אף אחד. את בסך הכל רק רוצה להגדיר לי מה זה נקרא אותה מלאכה שהתורה אוסרת. אז אומרים לי: תראה, זה הרשימה הזאת ותולדותיהם. זה הכל. כשאומרים לי שיש חילוק לחטאות, אומרים דבר מהפכני. אומרים שה-39 המלאכות האלה זה לא מימושים של איסור אחד, זה כאילו שבתורה כתובים 39 פסוקים שאוסרים מלאכה. אחד מהם אוסר צידה, השני אוסר ברירה, השלישי אוסר לקצור, הרביעי לחרוש, וכן הלאה. 39 פסוקים. זה לא אותו דבר כמו להגיד שזה מימושים שונים של אותה מלאכה. ההשלכה זה כמה חטאות אני אתחייב, האם יש חילוק לחטאות.

[Speaker B] אפשר להגיד אבל שאם אני עושה שגגה של ברירה ושגגה של צידה נניח, אני חייב כי יש שתי שגגות ולא מעצם זה שיש אזהרות שונות בתורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אבל מספר השגגות הוא מספר הפסוקים אותם שכחת. זה נקרא מספר השגגות. אז כשאת שוכחת שאסור לברור וכשאת שוכחת שאסור לצוד, בעצם שכחת שאסור לעשות מלאכה. זה מבחינת התורה. כי זה מה שכתוב פה. ברור שבפרקטיקה שכחת שני פרטי מידע שונים. אבל זה לא מעניין, כי בסיווג ההלכתי זה מוגדר כאותו פריט מידע. זה מלאכה בשבת. שכחת שאסור לעשות מלאכה בשבת.

[Speaker B] אבל אני יכולה או לשכוח שאסור לעשות מלאכה בשבת או שאני יכולה לשכוח שברירה זאת מלאכה.

[הרב מיכאל אברהם] לשכוח שברירה זאת מלאכה זו לא שכחה. כי זאת מלאכה אסורה. זה בסך הכל פרשנות של חכמים, זה לא לשכוח פסוק. חכמים אומרים לך מה זה מלאכה, מלאכה זה ברירה. זה לא נקרא לשכוח. לשכוח פירושו לשכוח משהו שהקדוש ברוך הוא ציווה עליי. מבינה? עוד פעם, זה כניסה לסיבוכים של הלכות שגגות, אז לא כדאי להיכנס לזה, אבל זה בגדול, בקווים כלליים זאת התשובה. בסדר?

[Speaker C] אפשר לחזור רגע, מה הנפקא מינה? לא הבנתי לעניין חטאות מה ההבדל ביניהם?

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, אם אמרנו שאין

[Speaker C] חילוק מלאכות, אז זה אומר שמביאים חטאת אחת?

[הרב מיכאל אברהם] כן. בסדר? עכשיו לא, ברור שאם שוכחים ששבת היום, אז גם אם יש חילוק חטאות זה רק חטאת אחת. אני מדבר שיודעים ששבת היום.

[Speaker C] לא, אבל אם שכחתי שאסור גם לברור וגם לצוד?

[הרב מיכאל אברהם] חטאת אחת. למה? רק בגלל שלמדנו חילוק לחטאות, אז יוצא שזה שתי חטאות. אה, את מדברת על חילוק? חילוק חטאות.

[Speaker B] זה אותו דבר, חילוק מלאכות הכוונה שמביאים חטאת לכל אחת.

[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר, חילוק לחטאות וחילוק מלאכות זה אותו דבר. חילוק לעניין חטאת, כן? המלאכה. המלאכות חלוקות זו מזו לעניין חטאת. זה חילוק לחטאות, לא חילוק חטאות, זה חילוק מלאכות או חילוק לחטאות, זה פשוט חילוק המלאכות לגבי עניין חטאות. אוקיי. עכשיו המקורות שמובאים לחילוק חטאות, מה הדיוק מהמשנה הוא לא מקור. כן, זה נקודה חשובה, אז שימו לב. הדיוק מהמשנה הוא לא מקור, הוא רק ראיה שכך חז"ל חשבו. אני עדיין יכול לשאול אבל מאיפה זה יוצא, הרי בתורה כתוב רק פסוק אחד, לא תעשה כל מלאכה. מאיפה זה יוצא? אז רותי הוציאה מההקשר. אוקיי, אבל הגמרא עושה דרשות אחרות.

[Speaker B] הגמרא, אבל זה נכון מבחינה לשונית.

[הרב מיכאל אברהם] אולי, לא יודע, צריך לחשוב על זה. הגמרא אבל אומרת, מביאה שני מקורות לזה. מקור אחד זה הבערה. אני, תראו את הגמרא בסנהדרין, לא הפניתי אתכם כי לא רציתי שתסתכלו בענייני החטאות. הגמרא בסנהדרין בדף סב ע"ב, יש עוד מקומות אבל זה אחד המקומות. דתניא, מובאת שם ברייתא. הבערה ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. ורבי נתן אומר לחלק יצאת. מה זאת אומרת? בתורה כתוב לא תעשה כל מלאכה ולא מוזכרות אבל המלאכות עצמן. לומדים אותם מהמשכן, לומדים אותם ממה חשוב ומה לא חשוב, מה יצירתי ומה לא יצירתי, אז זה יש הרבה מאוד דיון. אבל לא כתוב בתורה מה הם המלאכות שנאסרו. כתוב לא לעשות מלאכה. אוקיי, יש כמה מלאכות שכן מוזכרות. כבר הזכרתי את זה בקשר להוצאה מלאכה גרועה. מה מוזכר? הוצאה מוזכרת, אל יצא איש ממקומו ביום השבת. הבערה מוזכרת, נכון? לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. בחריש ובקציר תשבות. זה שאלה מעניינת. בפשטות זה על שבת, הגמרא דורשת את זה על שביעית. הגמרא במועד קטן. אבל גם זה בפשט התורה זה על שבת. בסדר?

[Speaker E] המקושש גם הוזכר. לא שומע? המקושש גם הוזכר.

[הרב מיכאל אברהם] המקושש לא ברור מה הוא עשה.

[Speaker E] בסדר, אבל בכל מקרה יש זה שלא ברור מה, אבל כן מדובר שם שלקושש אסור בשבת. לא ברור מה במקושש היה לא בסדר, אבל זה גם משהו שהוא הוזכר.

[הרב מיכאל אברהם] ואיזו תוצאה? והוצאה כבר בין כה וכה מוזכרת.

[Speaker E] נכון, אנחנו לא אז אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו כן יודעים שזה מוזכר וזה מתכוון למשהו.

[הרב מיכאל אברהם] מבינה, אבל כשאני מדברת על רשימה שלושים ותשע המלאכות, מתוכן מה אני יודע בוודאות שמוזכר? הוצאה, הבערה, ואולי חריש וקציר אם נלך לפי הפשט. אוקיי. עכשיו לגבי הוצאה מסבירים הראשונים שהוצאה מוזכרת כי מלאכה גרועה. מה?

[Speaker B] איך מוזכרת?

[הרב מיכאל אברהם] אל יצא איש ממקומו ביום השבת. אז לגבי הוצאה מזכירים אומרים הראשונים בגלל שהיא מלאכה גרועה, לכן זה מוזכר. לגבי הבערה זה כבר מחלוקת תנאים למה היא מוזכרת. כי כל מלאכה כזאת שמזכירים צריך הסבר למה מזכירים, כי עובדה שמלאכות אחרות לא הוזכרו ואנחנו יודעים אותם גם בלי שהם הוזכרו. אז המלאכות שכן הוזכרו צריך להסביר למה. אז בהוצאה הסברת למה כי אולי אותה לא הייתי יודע אם לא הייתה מוזכרת כי מלאכה גרועה. מה עם הבערה? אז פה יש שתי דעות. לפי רבי יוסי הבערה הוזכרה כי באמת מלאכה חריגה. היא רק לאו רגיל, לא חייבים עליה סקילה חטאת וכרת. זה לאו רגיל כמו שביתת בהמתך וחמורך או שבות בשבת למי שאומר שזה איסור דאורייתא וכן הלאה. יש איסורי שבת שהם רק בגדר לאו רגיל, לאו שאין עליו סקילה. מה?

[Speaker B] כי הבערה יכולה לגרום לנזקים גם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא קשור. הבערה אני מדליק גפרור אצלי בבית, לא מאיים על שום דבר.

[Speaker E] אז אין חובת סקילה אבל חטאת כן?

[הרב מיכאל אברהם] לא שומע?

[Speaker E] על הבערה לפי מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, לאו רגיל. לא חטאת, לא סקילה ולא כרת. לאו רגיל, מלקות. בסדר?

[Speaker C] מעניין איך התקבל שהבערת אש זה המלאכה שמייצגת את שבת, את איסורי שבת.

[הרב מיכאל אברהם] לא תמיד הדבר שמוזכר הוא הדבר החשוב והדבר המייצג. יש הבדל בין מייצג לבין חשוב. זה מה? כמו חזיר.

[Speaker E] כן, בדיוק.

[Speaker C] כמו חזיר.

[הרב מיכאל אברהם] כמו כיפה. מה זה כיפה? זה מנהג ללכת עם כיפה. אבל היום זה המדד לגבי גברים, כן? זה המדד אם אתה דתי או לא דתי, אתה הולך עם כיפה. זה סתם עניין שולי. או בגיור, אתם לא מכירות את זה? מי שרוצח זה לא מאיים על הגדרתו כיהודי, אבל אם הוא אוכל חזיר אז הוא לא שומר מצוות, הוא לא יהודי, זה לא גיור. אוקיי. מה זה אומר שלאכול חזיר זה יותר חמור מאשר לרצוח? לא. זה רק אומר שלאכול חזיר זה יותר מאפיין יהודי מאשר האיסור לרצוח. איסור לרצוח מקובל על כל באי עולם. אוקיי וכן הלאה. קיצור. אז בסדר לא. מקובל עליהם כאיסור, לא כולם מקיימים את זה, גם יהודים לא כולם מקיימים את זה.

[Speaker B] מה שיש יוצא מן הכלל,

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מדברים לא השאלה היא

[Speaker B] מה חושבים שאסור, לא מה הבנאדם עושה. פעם בשבת היינו במלון והיו שם הנחיות ברורות ללכת.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא איסור רצח רותי, אם הוא לא ללכת עם מסכות. בסדר, אוקיי. זה לא איסור רצח אבל זה גם לא לא תרצח וזה התנהגות לא ראויה. אוקיי. טוב, בואו נתקדם הלאה. יש הבדל בין שוטה לבין רוצח, זאת אומרת שבכל זאת יש.

[Speaker E] אז אמרנו ש-א' זה יצא כי לא חייב סקילה אלא בלאו רגיל. והמחשבה השנייה?

[הרב מיכאל אברהם] אז רבי יוסי אומר הבערה ללאו יצאת, היא מוזכרת כדי להגיד שזאת מלאכה חריגה. רבי נתן אומר לחלק יצאת. הבערה היא מלאכה רגילה, חייבים עליה סקילה, חטאת וכרת כמו כל מלאכה אחרת. אז למה היא כתובה? כדי ללמד אותי את חילוק לחטאות. את הרעיון הזה של חילוק לחטאות. אז כתבו מלאכה אחת לחוד כדי ללמד אותי שעל כל מלאכה ומלאכה חייבים לחוד עונש ויש חילוק לחטאות. מכאן לומד רבי נתן את חילוק לחטאות. עכשיו השאלה היא לפי רבי יוסי יש גם חילוק לחטאות? התשובה היא כן. זה לא נלמד מכאן, אבל הוא מסכים לעיקרון של חילוק לחטאות. הגמרא שם מיד בהמשך מביאה את המקור. המקור הוא אחת מהנה, יש שמה דרשה מסובכת לא אכנס שם לקרוא את זה. הגמרא דורשת מאחת מהנה, אחת הדרשות, יש שישה דברים שדורשים משם, אחד הדברים זה חילוק לחטאות. אז הוויכוח בין רבי יוסי לבין רבי נתן זה רק בשאלה מאיפה לומדים חילוק לחטאות,

[Speaker B] אבל

[הרב מיכאל אברהם] שניהם מסכימים שיש חילוק לחטאות.

[Speaker B] פה

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא מעלה אפשרות שאיסי חולק על שניהם. הוא טוען הוא לא מקבל את שני המקורות, לא את אחת מהנה ולא את הבערה של לחלק יצאת. אבל הגמרא דוחה, היא אומרת זה לא יכול להיות כי במשנה ובדברי איסי עצמו מה שראינו קודם ברור שיש דבר כזה שנקרא חילוק לחטאות. ולכן הגמרא אני מזכיר את זה כי בהמשך אני עוד אזדקק קצת למחלוקת הזאת של רבי יוסי ורבי נתן. ואז הגמרא אומרת אלא אימא, אני עובר עכשיו למסקנת הגמרא. אלא אימא אינו חייב על אחת מהן. אז המסקנה שאיסי לא בא להגיד שאין חילוק לחטאות, שאם הוא עושה שלושים ותשע מלאכות הוא חייב רק אחד, אלא שיש אחת מהמלאכות בלי להיכנס למי, הוא לא אומר מי, לפחות לא מוזכר במגילת סתרים הזאת, אבל יש אחת מהמלאכות שלגביה לא חייב, שהיא ללאו יצאת. אוקיי? מעניין שאחת המלאכות אולי זה מתקשר לרבי יוסי שאומר הבערה ללאו יצאת, כי המלאכה הזאת שיצאה ללאו שלא חייבים עליה יכולה להיות ממש הבערה.

[Speaker E] לא ראיתי מישהו שמקשר

[הרב מיכאל אברהם] באופן עקרוני זאת אפשרות.

[Speaker B] איסי או רבי יוסי?

[הרב מיכאל אברהם] הם היו חברים. אה, הגמרא אומרת שאיסי היה חבר של בנו של רבי יוסי. הוא הסתובב עם בנו של רבי יוסי בציפורי. אה, וואלה, זה מעניין. אז זה ממש, אז משם הוא בעצם שאב את, זה נורא מעניין. ואז הבערה ללאו יצאת ואם ככה אז הבערה היא בדיוק הדבר.

[Speaker D] קראנו את איסי אבל לא יודעים מה המלאכה.

[הרב מיכאל אברהם] ברש"י זה ודאי לא נכון.

[Speaker D] איך אני יודע?

[הרב מיכאל אברהם] רש"י ותוספות, איך אני יודע שזה לא נכון לפי רש"י ותוספות?

[Speaker D] כי הם אומרים

[הרב מיכאל אברהם] שהוא לא חייב סקילה אבל הוא חייב חטאת, נכון? והר"ן גם מוסיף שהוא חייב גם את הכרת כי כרת תמיד הולך עם חטאת, נכון? עכשיו אם הבערה ללאו יצאת, לאו פירושו שגם אין חטאת וכרת. זה לאו של מלקות.

[Speaker D] אוקיי? מצד שני נראה שם שנראה שהוא לא מזכיר את המלאכה, שהוא לא יודע מה המלאכה שלו,

[הרב מיכאל אברהם] או שהוא לא הזכיר, אני לא יודע. המסקנה של מגילת סתרים שעברה אלינו, איסי כבר לא פה, אין לי מושג. יכול להיות שעברו גלגולים, שיבושים.

[Speaker D] שהוא התכוון למלאכה מסוימת אבל לא זוכרים, כן, ישמעת.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לפי רבנו תם שאומר שגם יש פטור מחטאת, ראיתם בספר הישר? שאומר שיש פטור מחטאת, יכול להיות, עכשיו אני חושב על זה, יכול להיות שהבערה היא המלאכה שאותה איסי. הגמרא עצמה אומרת שלגבי השאר אבל יש ספק. הגמרא בצ"ב. אם אני צודק אז אין ספק, אז זה הבערה. זאת אומרת שבגמרא כבר רואים שאין את הזהות הזאת בין דברי רבי יוסי שהבערה ללאו יצאת לבין איסי. זה מעניין למה. לכאורה זה היה מוצא ממש מתבקש, בפרט שהוא חבר של בנו של רבי יוסי. לא יודע. בכל אופן רבי יוסי?

[Speaker B] לא, רבי

[הרב מיכאל אברהם] יוסי הגלילי נדמה לי שזה מישהו אחר, זה לא רבי יוסי.

[Speaker B] הגלילי אני חושב,

[הרב מיכאל אברהם] למרות שגם הוא היה גלילי, הוא היה מציפורי. אבל אני לא חושב. רבי יוסי הגלילי נקרא רבי יוסי הגלילי. נקרא רבי יוסי, לא רבי

[Speaker D] יוסי.

[הרב מיכאל אברהם] שניהם נקראים רבי יוסי כנראה איך שנוהגים להגיד, אין לי מושג איך יודעים את זה דרך אגב, אם זה יוסי ולא יוסף, אני לא יודע.

[Speaker E] מתורה שבעל פה, עבר במסורת.

[הרב מיכאל אברהם] כמו מגילת סתרים.

[Speaker E] יש לא רק תורה שבכתב, הניקוד הוא עבר לנו בעל פה.

[הרב מיכאל אברהם] במסורת במסורת שבעל פה שאני קיבלתי זה רבי יוסי. חוקרים וככה אנשים יותר מודרניים מקפידים להגיד רבי יוסיי, אולי ספרדים גם נדמה לי. אומרים רבי יוסיי. אבל לא יודע, אצלנו בישיבות בכל מקום זה היה רבי יוסי. אוקיי. לא יודע, אין לי מושג איך הגיעו לזה, צריך לשאול את החוקרים.

[Speaker B] בכל אופן, זה בעיה כי אז בעצם יש מלאכה אחת שהיא בעצם לא מסכימים עליה בתחילה?

[Speaker D] למה זה בעיה?

[Speaker B] כי אז בית דין בא לידי מכשול?

[הרב מיכאל אברהם] ספק, נכון. נגיע לזה, נגיע לזה. זה מעורר ספק, שם בספק את כל המלאכות האחרות, ברור. זאת שאלה חשובה פה, תכף נדבר על זה. אומרת הגמרא והא קמשמע לן הא מהנך דלא מספקן. אחרי שלמדנו מה איסי אומר, אנחנו חוזרים הרי למה הבאנו את איסי? כדי להסביר מה החידוש בברייתא, מה החידוש בברייתא? שהוצאה היא לא מהמלאכות שלגביהן אנחנו מסופקים.

[Speaker B] אוקיי?

[הרב מיכאל אברהם] הפניתי אתכן בדף, אמרתי לכן שימו לב ללשון. היא לא מהמלאכה… היא שייכת למלאכות שלגביהן אנחנו לא מסופקים.

[Speaker E] זאת

[הרב מיכאל אברהם] אומרת נראה שיש כמה מלאכות כאלה, לא אחת. שהוצאה שייכת גם היא לקבוצת המלאכות שבהן אנחנו לא מסופקים.

[Speaker E] אלה שברור שחייבים חטאת.

[Speaker B] בדיוק. רגע אחת אחת. שאין עליהם ספק שיש עליהם ספק.

[הרב מיכאל אברהם] הרי איסי אמר שיש מלאכה אחת שעליה לא חייבים. הוא לא אמר מי. עכשיו כל ל"ט המלאכות יש ספק, אולי כל אחת מהן אולי היא המלאכה שעליה איסי דיבר. אז הגמרא אומרת הברייתא באה לומר שהוצאה היא לא המלאכה שעליה איסי דיבר. נשארו עוד ל"ח. אבל בלשון של הגמרא נראה שיש עוד כאלה שהן לא מסופקות כי הוצאה היא אחת מאלה שלגביהן אנחנו לא מסופקים.

[Speaker B] שעליהם איסי ודאי לא דיבר.

[הרב מיכאל אברהם] כן. שעליהם הוא לא דיבר. כן. שאין עליהם ספק שחייבים.

[Speaker B] בסדר, אבל ממילא אין ספק.

[הרב מיכאל אברהם] כל השאר יש לנו ספק האם הוא דיבר עליהם או לא. יש מלאכות שלהן ברור לנו שהוא לא דיבר עליהן.

[Speaker B] לא, אותן המלאכות שהוא לא דיבר עליהן זה מלאכות שברור שחייבים עליהן. נכון, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז זה מה שהגמרא בעצם אומרת. עכשיו לגבי הערה ראשונה, שהזמן עובר לי. הערה ראשונה לגבי הבנת איסור מלאכה בשבת באופן כללי. אז פה עוד פעם בלי להיכנס למקורות כי לא רציתי לסבך אתכם, אבל לגבי הגדרת איסור מלאכה יש שתי הצעות בראשונים. מקובל לתלות את זה בתוספות רי"ד ורש"י בקל"ח תוספות רי"ד ורש"י בפרק כלל גדול, אבל ההגדרות הן הבאות. לפי תוספות רי"ד ל"ט אבות מלאכה זה ל"ט איסורים שונים. זה כאילו שכתובים ל"ט פסוקים. נכון שזה יוצא מדרשה או אבל אחרי זה בשורה התחתונה כתובים פה ל"ט איסורים שונים. זה הכל, זה ממש איסורים שלא מדברים אחד עם השני.

[Speaker C] איפה זה התוספות רי"ד? איפה הוא נמצא?

[הרב מיכאל אברהם] קל"ח. תראו בסיכום בסיכום זה יופיע אני פשוט לא רוצה להיכנס שמה להסתבך עם זה. לפי רש"י זה איסור אחד והמלאכות זה כמו גופים מחולקים. לא משנה עוד פעם חילוק לחטאות זה פרט טכני בחילוק לחטאות אבל זה איסור אחד. החילוק לחטאות לא נובע מזה שזה איסורים נפרדים אלא יש עוד כללים בחילוק לחטאות, גם דבר שזה אותו איסור אבל הגופים מחולקים גם זה עושה חילוק לחטאות. בסדר? אז רש"י אומר שהמלאכות השונות זה כמו גופים מחולקים. מה זאת אומרת? שזה בעצם איסור אחד. לכן מקובל באחרונים לומר וזה סתם להשכלה כללית כדאי לדעת לכן החלטתי להתעכב בסוגיה הזאת כי זה אוסף הערות שכדאי לדעת אותן להשכלה הכללית. מקובל לומר שבין רש"י לבין תוספות רי"ד יש מחלוקת איך להבין הל"ט אבות מלאכה בשבת. לפי התוספות רי"ד יש ל"ט איסורים שונים. מה זה אומר בעצם? זה אומר נגיד שאנחנו לומדים את המלאכות מהמשכן. אם אנחנו לומדים את המלאכות מהמשכן זה אומר שהימצאות של מלאכה במשכן זה אינדיקציה לזה שאסור לעשות אותה בשבת. זה לא אומר שיש להם משהו משותף אלא זאת פשוט הדרך שבה התורה מלמדת אותנו שאסור לעשות את ל"ט הדברים האלה. למה? כל אחד מסיבה אחרת, לא קשור, אין להם משהו משותף. ברש"י ההסבר המתבקש הוא שבעצם מה שאסור זה ליצור בשבת. ליצור בשבת. עכשיו אלה ל"ט האבות של דרכי היצירה היסודיות. אוקיי? ואז זה אומר שיש פה רעיון אחד. יש לו רק מימושים שונים בדיוק מה שאמרתי בתחילת השיעור אבל יש פה רעיון אחד. איפה ההשלכה? אם אתן זוכרות שדיברנו על הוצאה מלאכה גרועה. שאלתי למה הוצאה מלאכה גרועה. אפשרות אחת הייתה שאין שם יצירה משמעותית. אתה רק לוקח משהו מעביר אותו ממקום למקום. לא יצרת שום דבר. זה נכון לפי רש"י. כי לפי רש"י… היסוד של איסורי שבת זה האיסור ליצור. ואם הוצאה לא יוצרת אז זאת מלאכה גרועה. לפי התוספות רי"ד צריך להבין למה הוצאה היא מלאכה גרועה, אף על פי שאין פה יסוד של יצירה. יש שלושים ותשעה דברים שאותם אסור לעשות, אלה שהיו במשכן, אסור לעשות אותם. במקרה זה בדיוק אלה שהיו במשכן, לא יודע למה, אבל אין להם איזשהו משהו משותף שבעצם אפשר להגדיר אותו כאיסור כללי, שאלה רק מימושים שלו. ואם זה כך אין סיבה א-פריורי להניח שהוצאה היא מלאכה גרועה דווקא. ואז צריך להיכנס לכל מה שהראשונים אומרים, כי יש בה גדרים בעייתיים, כי מותר לטלטל כמה שאתה רוצה בתוך רשות היחיד ואסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. זאת אומרת, יש איזה סתירות פנימיות כאילו בהגדרות המלאכה. זה לא הבעיה שאין פה יצירה, אלא יש פה סיבות אחרות למה היא מלאכה גרועה. אוקיי? זה בדיוק שתי האפשרויות שראינו שם מתקשרות גם לפה. אבל עדיין בתוספות רי"ד מה הוא אומר, שזה שרירותי מה שהחליטו? כי גם הלכו במשכן. הוא לא אומר כלום, הוא אומר שזה שלושים ותשעה איסורים שונים, כמו חלב ודם, כמו שני איסורים שונים לגמרי. עכשיו אני שואל את עצמי מה זה אומר. אז אני אומר ברש"י די ברור שיש יסוד משותף וזה יצירה, והמלאכות שנעשו במשכן זה מלאכת מחשבת, זה בצלאל שהוא ידע ליצור, הוא היה יוצר. אז לכן האיסור בשבת הוא ליצור, וממילא גם ברור שהוצאה היא מלאכה גרועה כי היא לא יוצרת. בתוספות רי"ד נפתחת לפחות האפשרות ונדמה לי שהיא אפילו אולי מתבקשת, שבאמת אין דבר משותף. זה שלושים ותשעה איסורים שונים. אין להם שום דבר משותף. המשכן הוא רק האינדיקציה, הוא רק הדרך שהתורה מעבירה לנו מה אסור לעשות בשבת. תסתכל מה היה במשכן, זה מה שאני אוסרת לעשות בשבת. זה הכל, זה רק דרך להגיד לנו את זה. זה לא באמת הסיבה למה זה אסור, זה לא איזה שיש להם איזה מכנה משותף. לכן הוצאה מלאכה גרועה זה לא בגלל שהיא לא יצירתית, כי אין עניין של יצירתיות. היא מלאכה גרועה בגלל סיבות טכניות אחרות שדיברנו עליהן שם. איפה למשל יכולה להיות השלכה לעניין הזה? יש תופעה מוזרה שעליה גם כתבתי בעבר בכמה מקומות. אתם יודעים באבות נזיקין למשל אנחנו לומדים מהצד השווה. יש תולדה שנלמדת מאב ויש תולדה שנלמדת משני אבות ביחד, וקוראים לזה הצד השווה. מה זאת אומרת הצד השווה? נגיד שאני לומד מבור ומאש ביחד איזושהי תולדה. בור ואש זה אבות נזיקין, אוקיי? אז אני מסתכל מה הצד השווה לבור ולאש, מה משותף לשניהם? שהוא ממונך ושמירתן עליך, אז גם התולדה היא אם היא ממונך ושמירתו עליך, למרות שהיא לא דומה לחוד לבור ולחוד לאש, היא דומה רק לצד השווה שמשותף לשניהם, אז גם היא אסורה או גם היא מחייבת בתשלום. אוקיי? עכשיו במלאכות שבת משום מה, ולא ראיתי אף אחד שעמד על זה, שאלתי כמה תלמידי חכמים גדולים, אף אחד לא עמד על זה וגם לא מצאתי הסבר טוב לעניין הזה, לא שמעתי הסבר טוב לעניין הזה, אין צד שווה בשום מקום בכל כתבי חז"ל, בראשונים, באחרונים, לא תמצאו תולדה במלאכות שבת שהיא תולדה של שני אבות שונים. זה תמיד תולדה היא תולדה של אב אחד, לא של שניים. זה יכול להיות שיש אב שיש לו יותר מתולדה אחת, אבל אף פעם אין תולדה שהיא של שני אבות ביחד. וזה יכול להיות שזה מחזק את השיטה של תוספות רי"ד? נכון. אני חושב שתוספות רי"ד יכול בהחלט להוות בסיס לתופעה הזאת. כי אם יש פה מימד של יצירתיות, אז יש צד שווה לכל שתי מלאכות שהן יצירתיות. אז תולדה שהיא יצירתית אבל לא דומה לגמרי לאף אחד מהאבות גם היא תהיה אסורה, כי למדתי מהצד השווה של האבות שדבר שהוא מספיק יצירתי הוא יהיה אסור. למשל חשמל. אנחנו לא יודעים למה לדמות את זה היום, יש ויכוחים אם לדמות, למה לדמות. אם אני רואה ששימוש בחשמל הוא יצירתי לא פחות מכל המלאכות שמוזכרות במשנה, יכול להיות שאני לא צריך לחפש אב שזה יהיה תולדה שלו. לפי רש"י. כן, זה הצד השווה שלהם שזה מספיק יצירתי. עכשיו לפני חז"ל לא היה חשמל, כי לא היה אצלם דבר כזה. אצלנו יש ואני רואה שזה מספיק יצירתי אז זה אסור, בלי להגיד אם זה תולדה של בונה, של מבעיר או של אני לא יודע מה. זה לא משנה, זה לא תולדה של אף אחד. אבל זה מספיק יצירתי. לפי התוספות רי"ד לא שייך לעשות דבר כזה, כי לפי התוספות רי"ד יש שלושים ותשעה דברים שנאסרו, שלושים ותשעה איסורים שונים. אם אתה לא תוכל לתלות את זה באחד מהשלושים ותשעה האלה, מאיפה ללמוד לאסור את זה? אני יכולה להגיד לגמרי הפוך, כי כמו במלאכות בבור ובנזיקין הייתי יכול למצוא פה ושם צד שווה, ופה יש רק צד אחד שווה לכולם ובגלל זה אני לא יכול למצוא את הצד השווה בין… למה אבל בין שניים? למה שלא יהיה צד שווה בין שניים? לפחות בין שניים אם לא בין כל השלושים ותשעה? בגלל שיש צד שווה בין כל המלאכות אז אין אפשרות… למה? למה לא? לכולם יש את אותו… לא, אבל אתה רואה יצירתיות של מלאכה שיצירתיות בה היא יצירה של ברירה פלוס חרישה, יש בה מימד של ברירה ומימד של חרישה, ואתה מבין שזה מספיק יצירתי. אתה יכול ללמוד על זה מצד השווה גם בנזיקין הצד השווה לארבע אבות. בנזיקין, הצד השווה לארבעה אבות נזיקין זה שממונך ושמירתן עליך. ועושים צד שווה משניים, לא מארבע, משור ומבור ומאש. רק צד השווה של שתי מלאכות, יאללה. נכון. אבל זה סוגים שונים של יצירתיות, נכון שהשורש הוא יצירתיות, אבל יש סוגים שונים של יצירתיות, וזה שורש אחד לבד זה לא נכנס להגדרה של יצירתיות. אגב יש יוצא דופן אחד, אמרתי לך זה ביחד. כן, הצד השווה, לא, הצד השווה, זה הנקודה. כי את עושה סינתזה, אני מדבר על חיתוך, לא על איחוד. את מדברת על איחוד, כי איחוד אחד מצאתי בתולדות בשבת, לפי שיטת רב מנשה מאיליא, שמובאת במשנה באוהלות, מי שרוקק בשבת, יורק ארבע אמות ברשות הרבים בשבת, בסדר? זה תולדה של זורה ומעביר ד' אמות ברשות הרבים. זורה וזה. וואו. לא, הוא לא מזכיר כלום, אין שם צמחים. מה שהוא העביר ד' אמות אז זה בעצם זורק ד' אמות ברשות הרבים, אבל כשהרוח לקחה את זה, אז זה לא מכוחי, אז אני צריך זורה שילמד אותי שגם משהו שנעשה בעזרת הרוח, אה זה דיברנו בעצם. כן. אז הזכרת בעצם את כל הסיפור הזה, גם את הרב מנשה מאיליא זה הזכרת. לא, את זה לא הזכרת, לא. אוקיי, מה הבעיה להגיד שיש מכנה משותף? זה לא צד שווה. שימו לב, זה לא צד שווה, זה סינתזה, זה איחוד, זה לא חיתוך. אני לוקח מרכיב מזורה, זה שהרוח מעורבת, ומרכיב מזורק כשאני אומר שזה עובר ד' אמות ברשות הרבים, מחבר אותם ביחד, עושה סינתזה ויוצר פה מלאכה חדשה. צד שווה זה משהו אחר, אם היה משהו משותף לזורה ולזורק, ואילו פה אני לוקח את הצדדים השונים ומחבר אותם, אבל כשאני עושה חיתוך, הצד השווה מגלה שזה וזה יצירתיות. בדיוק, בסדר? טוב, אבל זה באמת הערה. למה הצד של שור זה לא ממונך ושמירתן עליך? עוד פעם. למה שור? למה לא יוצא מאש ומבור? כי צריך בדיוק זה הנקודה, ממונך ושמירתו עליך, אבל מאיזה סוג? יש סוגים של ממונך ושמירתן עליך, ונפקא מינה רק להלכותיהם, לפטורים. נפקא מינה רק לפטורים. את עצם החיוב אפשר היה ללמוד מכולם. זה להלכותיהם הגמרא בדף ה' בבבא קמא. הנפקא מינה של לאיזה אב אתה משייך זה רק להלכותיהם, פטור. אם אתה לומד את זה מבור אז יהיה פטור על כלים, אם אתה לומד את זה מאש יהיה פטור על טמון. את עצם החיוב אתה יכול ללמוד מכולם. אוקיי, אז זה לגבי הבנת האיסור בשבת, ולכן זה מאיר באור שונה את החילוק לחטאות. החילוק לחטאות בעצם השאלה אם אני רואה את זה כ-39 איסורים שונים, ככה נראה לפי התוספות רי"ד, או שזה איזשהו סוג של חילוק טכני רק לעניין דיני חטאת כמו רש"י, אבל בעצם יש פה איזשהו איסור כללי אחד של עשיית מלאכה או של יצירה או משהו כזה. אוקיי. עכשיו, יש פה ברקע את האיסור של כתיבת תורה שבעל פה. הגמרא בגיטין בדף ס' עמוד ב' מביאה שמה שכמו שאסור לומר בעל פה דברים שבכתב, אסור לכתוב את התורה שבעל פה. אוקיי? ופה אנחנו מוצאים מגילת סתרים, הזכרתי קודם את הרקע ההיסטורי, מגילת סתרים מהתקופה שעוד לפני שהותר לכתוב את תורה שבעל פה. והשאלה איך העסק הזה עובד? אז רש"י כאן כותב שזו כתב כזה שהוא לא ישכח, יש פה רש"י כותב את זה. במהר"ץ חיות, הפניתי אתכם למהר"ץ חיות, נכון? מהר"ץ חיות פה מאריך קצת יותר בעניין הזה והוא מראה שאנשים בעצם כתבו דברים גם בתקופה הקודמת כדי לא לשכוח, הוא מביא לזה כל מיני ראיות. אבל רש"י כותב שזה דעת יחיד שלא שמענו אותו קודם. יש הרגשה שמה שהם כתבו מחשש שזה לא דעת המוסכמת. לא קיבלו חותם. לא, אם אתה שומע משהו, אם אתה שומע משהו שהוא לא כולם יודעים אותו, הוא דעה יחידה, לא בהכרח דעה לא מוסכמת, דעה יחידה שלא יודעים אותה, אז אתה כותב לעצמך כדי שלא תשכח. אה, כי מה שאנחנו למדנו מהגננת זה לא נשכח. מה שכולם יודעים אז אם את שוכחת יגידו לך, אבל אם יש משהו פתאום הגיעה אליו איזושהי מסורת מיוחדת שאף אחד לא יודע עליה, אז אני מיד רושם לא לשכוח. או פירוש. כן, זה לא אומר שזה לא להלכה. כן. אוקיי, יכול להיות שיש פה תערובת של שני הסברים, כי כל הכלל הזה הוא ידוע כמשהו בפני עצמו, וכל הנושא הזה שמגילת סתרים זה הרבה פעמים הלכות שהיו מסתירים מהעמי הארצות או פחד מאלימות. בהקשר של מגילת סתרים לא מוזכר, יש הלכה ואין מורין כן. לא, לא מוזכר בהקשר של מגילת סתרים. אולי מגילת יוחסין, נדמה לי בקידושין שהוא הזכיר את זה המהר"ץ חיות נדמה לי. מגילת יוחסין זה משהו אחר, אני מדבר לכתוב דברי… אז האיסור הזה לכתוב, האיסור הזה לכתוב עוד לפני שרבי התיר אותו, מתברר שלפחות איסי ואני חושב שמצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא. נראה שזה היה תופעה, זה לא היה איזה מישהו אחד שהתיר לעצמו את הדבר הזה. מה איך הוא התיר לעצמו לכתוב תורה שבעל פה? עוד לפני ההיתר של רבי, אפילו בשביל לשכוח, הרי לכאורה אסור היה. מה? כתבו כל הזמן? לא, מה פתאום כתבו? לא כתבו. איפה? לא, לא סגרו את המשנה, לא לא כמו הגמרא. לא לא, לא כתבו. מסורת שעברה בעל פה. מסורת שעברה בעל פה, לא כתבו. לפנינו זה כתוב כי רבי החליט לכתוב את זה. לא כתוב, זה עבר בעל פה. אבל כל הזמן שהם לא לעצמם כן כתבו? מי אמר? אסור! לכאורה אסור. זה לכאורה. אוקיי, אבל לכאורה בגלל מה שאנחנו לומדים עכשיו, אבל על פניו אסור לכתוב. רגע, אחת אחת אחת שנייה. בתורה של רבי מאיר מצאו את זה כתוב, כאילו עשה להם כתונות עור עם עין, או אור עם אלף, לא, שמצאו את זה כתוב. אוקיי. מה את אומרת רותי? כל הזמן שזה תורה של יחיד שכאילו לא נאמרה בשטח המדרש… נכון, אני חושב באמת מה שרותי מציעה כאן, מה שרותי מציעה כאן, אני חושב שזה באמת השורש של העניין. בעצם הרב מבריסק על תמורה מאריך בעניין הזה, אמנם בהגדרות בריסקאיות כאלה בלי להסביר. אני חושב שמה שעומד מאחורי מה שהוא אומר זה שיש איזשהו עיקרון לא לכתוב את תורה שבעל פה, בגלל שברגע שכותבים משהו, אז הוא מקבל איזשהו מעמד מקובע, קאנוני, שאי אפשר לחלוק עליו, אי אפשר לפרש אותו, מין זה משהו שקשה לעבוד איתו. אתה לא יכול ליישם אותו בנסיבות שונות, אנשים שונים, זה הופך להיות תורה שבכתב. ולכן היה עניין לא לכתוב את תורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה צריכה להישאר גמישה, הפרה ורבה מה שהגמרא אומרת, ומיושמת בנסיבות שונות באופן שמתאים כל פעם לנסיבות הרלוונטיות. מה זה אומר? זה אומר בעצם שמה שאסור זה לעשות ספרי תורה שבעל פה. לא שאסור לכתוב הלכה כלשהי אם אתה רוצה לזכור, אלא לעשות כמו שיש לנו היום גמרות, ספרי תורה שבעל פה, את זה אסור היה לעשות. עכשיו תראו. אולי בגלל שהתורה שבעל פה נכתבה בסוף תקופת התנאים, אולי בגלל זה לאמוראים אסור לכתוב? כי אתה אומר שזה קשור לקאנוניזציה. אגב, באמת היה מחלוקת גדולה סביב הרמב"ם וסביב השולחן ערוך, מה שנקרא פולמוס הקודיפיקציה והקאנוניזציה. שהרמב"ם והשולחן ערוך ניסו ליצור איזה קודקס קאנוני שכל אחד שרוצה לדעת מה ההלכה יסתכל שם וידע מה ההלכה. ויצאו נגדם רוב החכמים של תקופתם, יצאו נגדם. אין, אנחנו לא מאמינים בקודקסים ובטקסטים קאנוניים. תמיד זה מאבקים, הקאנוניזציה. שמעתי את זה גם על השמירת שבת כהלכתה. כל הזמן היה ככה, מישהו רוצה לעשות פיקסציה, מישהו רוצה לעשות משהו, קמה עליו. לא יכול להיות בגלל איזה חידוש? לא, אבל פה יש ויכוח עקרוני, זה לא סתם בגלל שזה חידוש. אני בכוונה מעלה את זה כי הוויכוח העקרוני הזה על האסור לכתוב או כן להדפיס או לא, כל מיני דברים שהיו לאורך… לכן אני אומר, אבל צריך להיזהר כי צריך להיזהר מהכללות. אני מסכים שישנה איזושהי אינסטינקט שמרני בחשיבה ההלכתית, בחברה הדתית וכולי. זה לא אומר שתמיד כשמתעורר ויכוח זה רק זה. לפעמים מתעורר ויכוח בגלל סיבות אמיתיות. במקרה המסוים הזה למשל, אם אני הייתי צריך לחוות את דעתי הייתי בעד אלה שנגד כתיבה, זאת אומרת הייתי מתנגד לכתיבה. כי אני חושב שהכתיבה עשתה נזק עצום. עוד פעם, אני לא יודע לשפוט מה היינו שוכחים בלי זה, אולי לא היה נשאר כלום, אבל אני מבין למה אסור לכתוב. זאת אומרת, זה איסור שיש מאחוריו הרבה היגיון. תראו מה קורה פה עם איסי. איסי כתב את המגילת סתרים, הנה בוא נדבר עליו עצמו. הוא כתב מגילת סתרים. מה אנחנו קוראים? אה, אז כנראה אין חילוק לחטאות. וואלה, זה מבלבל את ה… רגע, אבל יש מקומות אחרים שבהם רואים שיש חילוק לחטאות. אה, אז הוא מתכוון להגיד שיש מלאכה אחת שבה עליה לא חייבים. מי זאת המלאכה הזאת? יש לי ספקות עכשיו, יש לי עכשיו איזה תורה שבכתב, אני לא יכול לכפור בה, לא יודע מה לעשות איתה. מתחילות פרשנויות, עזוב, תן לי את הדברים בצורתם, אני אבין מה נכון מה לא נכון ואני אדון. גם בתורה שבעל פה יש הרבה מחלוקות. לא הבנתי? יש בעיה, אבל אני דן בהם בצורה חופשית. אני לא מקובע לטקסטים, אני לא צריך להתחיל לעשות פולמוסים בגלל כל מיני דברים שהשתבשו בטקסטים שהתקלקלו לי ככה או התקלקלו לי אחרת. בסדר, מעבירים את החומר ואנשים לומדים אותו. זה אנחנו רואים בעינינו הרי, היום הכל כותבים. וזה שהכל כותבים אנחנו רואים את הנזק… עוד פעם, יש בזה תועלות, אני לא יודע מה היה קורה. מה? אז אתה בעד שיכתבו? אני אומר אני בעד שיכתבו היום כי זה כבר נתון, אין מה לעשות, אבל באותו ויכוח עקרוני, האם לכתוב או לא לכתוב, לולא החשש של השכחה, ברור לגמרי למה לא לכתוב. זה לא איזה גזירת הכתוב או סתם שמרנות, יש פה שיקול רציני מאוד למה לא לכתוב. עכשיו למה אני אומר את זה? אוקיי, לכן בסוף התירו כן לכתוב, בגלל השכחה, אבל יש לזה מחיר, צריך להבין. לזה שכתבו יש לזה מחיר כבד. אנחנו משלמים אותו היום. פתאום אנשים הופכים את הגמרא לקדושה. מה קדוש בגמרא? אם תרגמו אותה לאנגלית אז זה פחות קדוש? למה? מה, יש קדושה של הנוסח פתאום? עכשיו מקובלים מתחילים לעשות דילוגי אותיות בגמרא. על מה הדילוגי אותיות בגמרא? זה איזה נוסח שמישהו החליט לכתוב אותו בארמית מדוברת, זה הכל. זה בדיוק מה שקורה כאשר אתה הופך משהו לקאנון. והנקודה היא תראו מה זה אומר בעצם. נכון. ברור, זה בדיוק, על זה היה הפולמוס. אבל כל הדברים האלה גם נוספו למפתחי מחשבה. אם הוא היה אומר את זה בעל פה, זה היה מפתח עוד יותר את המחשבה. זה שהוא כתב את זה, זה מגביל. זה צמצם, נו. זה כמו ששואלים אותך קראת ספר? אתה אומר ראיתי את הסרט. אוקיי, קראת את המגילת סתרים של איסי בר יהודה? לא, לא, ראיתי את הסרט. טוב, בכל אופן, אז מה שיוצא בעצם מהעניין הזה זה שהאיסור הוא איסור לכתוב ספרים שיפכו לקאנון. אבל אם אתה כותב לעצמך תזכורת על איזושהי הלכה או איזושהי סברה כדי שלא תשכח, אין עם זה שום בעיה. עכשיו תראו את לשון הגמרא. דרש רבי יהודה בר נחמני בגיטין. אני אשתף את זה רגע. דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כתיב "כתוב לך את הדברים האלה" וכתיב "על פי הדברים האלה", כן? כתוב ועל פה. הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. מה זה לאומרן בכתב? אתה לא רשאי לכתוב. לאומרן בכתב. אתה מדבר על טקסט שבא לומר, על טקסט שפונה לרשות הרבים, על טקסט שהוא בעצמו עכשיו הופך להיות חפצא של תורה. אם אתה כותב לעצמך צטלה, הוא לא אומר כלום הצטלה הזה. אתה לא תדייק בו, אתה לא תיתן לו חשיבות לטקסט הזה כי הוא כתוב, אתה יודע, אתה עצמך כתבת את זה, לא תהפוך את זה לקאנון. כשאתה כותב לעצמך תזכורת. ולכן ההיגיון הפשוט אומר שברור שאנשים כתבו לעצמם תזכורות. זה לא איסור לכתוב, זה איסור לומר בכתב, זה איסור להפוך ספר לקאנון. תראו את הרמב"ם, הבאתי פה רמב"ם: "דברים שבכתב אמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרן לישראל על פה, ואותו דבר הפוך, למוסרן לישראל בכתב על דברים שבעל פה". אוקיי, תראו את הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה: ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים בתורה שבעל פה, אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו דור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה ברבים. כתוב במפורש ברמב"ם שאנשים היו כותבים בתקופה ההיא. ויותר מזה, שנייה אחת, יותר מזה גם כתוב שהאיסור הוא לא לכתוב חיבור שמלמדים בו לרבים, זה האיסור, לא לכתוב לעצמך תזכורת. להפך, ומתזכורות אנשים היו כותבים. רגע, וזה שקראו בתורה, עזרא הסופר קרא, נכון? זה תורה שבכתב, והם קראו. אז מה החלק הראשון? למה אסור לומר בעל פה דברים שבכתב? עוד פעם. אז למה אסור להגיד בעל פה דברים שבכתב? זה מחלוקת ראשונים, יש בטור בסימן מ"ה נדמה לי, הוא מביא שמה, הוא דן שמה בשאלה איך אנחנו אומרים קורבנות בעל פה כל בוקר בתפילה. "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה". אז יש שמה שתי דעות. דעה אחת זה בגלל שמא תשכח, שמא תתבלבל, לא תגיד את זה נכון. אז בדברים שהם שגורים על פינו ואין חשש שנתבלבל, אז אפשר גם להגיד בעל פה. יש שם עוד דעה, אני לא זוכר, יש שם שתי דעות בעניין הזה. אוקיי. וגם אם כן וגם אם לא. מה עוד פעם? כן, בסדר, אמרת לכן, בסדר, זה משהו. לא, בקטע של הרמב"ם בסוף, במידות. אוקיי, כן, הכל. הוא קרא לי את כל הת"פים בתוך ח"תים. לקחתי את זה מטקסט לא מוקלד. דאורייתא, מה הוא? בפשטות לומדים את זה מפסוקים, אז זה כנראה דאורייתא. למרות שזה לא מופיע במניין המצוות, האיסור הזה. זה איזשהו עיקרון דאורייתא, זה לא איסור, כמו חצי שיעור, גם הוא לא מופיע במניין המצוות. יש פה עקרונות רוחב דאורייתאיים כאלה. הם לא נמנים במניין המצוות. הוא נסיא הסנהדרין, אני מניח שזה… אבל תשימו לב שבאמת הנקודה היא, אם זה היה איסור לכתוב את תורה שבעל פה סתם, איסור כתיבה, הייתי מצפה שזה יהיה לאו מנוי. כמו שאנחנו רואים גם לפי ההגדרה שאני נותן פה, זה לא, זה רק הצורה איך להתייחס לתורה. אין פה מה לכתוב לאו, זה לא לאו ספציפי, זה לא שאסור לכתוב, אלא הנקודה, אומרים לך את התורה שבעל פה תשאיר בעל פה, ככה צריכה להיראות תורה שבעל פה. לכן זה לא לאו, אין פה הגדרות טכניות מתי אתה עובר על הלאו ומתי אתה לא עובר על הלאו, אלא זו הנחיה כללית שאומרת איך אתה אמור להתייחס לתורה. וזה לא בשביל האחרים אלא זה בשביל עצמך. למשל הרב סולובייצ'יק אף פעם לא היה מלמד אותה מסכת באותה צורה כמו שלימד בשנה אחרת. אפילו את עצמך אתה יכול לשנות. כן, אבל לגבי עצמך אפילו אם אתה כותב את הסיכום של עצמך, אני למשל כותב את הסיכום של עצמי, ועדיין אין שיעור שאני נותן אותו דבר כמו שנתתי פעם קודמת, כי אתה לא מייחס למה שאתה עצמך כתבת קנוניזציה. אז גם אם כתבת אתה לא מרגיש משועבד למה שכתבת, לכן אין את החשש, זה לא משנה כל עוד זה דברים שאתה כותב. לכן נראה לי פשוט כל הפלפולים האלו הם מיותרים, זה נראה לי די ברור שהאיסור לכתוב זה לא איסור טכני לכתוב, זה לא לאו על כתיבת תורה שבעל פה, אלא זה איסור ליצור ספרי תורה שבעל פה. אולי הרעיון של התורה שבעל פה רצתה שאנשים ילמדו אחד מהשני בצורה של תחושה והרגשה כללית. זה המחיר. כמו המחיר של תפילות קבועות, כמו המחיר של הרבה דברים. ואפשר ללמוד מהספר עצמו איזה דקויות שהוא כתב ודיבר עליהן. אז את אומרת עדיף לכתוב לא בהיר. רבי יצחק הוטנר כותב שכל האוקימתות והחיסורי מחסרא של המשנה, למה זה ככה? מה, רבי לא ידע להתנסח כמו בן אדם? כדי שעדיין תצטרך מישהו שילמד אותך את המשנה ולא תלמד מהמשנה עצמה כדי שלא יהיה לגמרי תורה שבכתב. לכן אולי ההבדל בין הרב שטיינזלץ לשוטנשטיין, שהוא ממש מכניס לך לראש את זה והרב שטיינזלץ משאיר את זה פתוח. אוקיי, כן, זה אותו רעיון. טוב, עוד פעם, זאת הטענה. אוקיי, לענייננו, לגבי השאלה באותה מלאכה שעליה איסי מדבר, ממה בא הפטור? אז רש"י כותב רק מסקילה, נכון? וגם תוספות מפרט ומביא לזה ראיות שזה רק פטור מסקילה, אבל חטאת חייבים. למען האמת בגמרא עצמה, או אולי לפני כן, הר"ן בחידושים פה, הפניתי אתכם לר"ן נכון? הר"ן בחידושים פה כותב שזה גם כרת, פטור מכרת. זאת אומרת הפטור הוא רק מסקילה, חטאת אין פטור וגם כרת אין פטור, כי כרת וחטאת תמיד הולכים ביחד. זאת הטענה שלו. לא כל כך פשוט, כי רבנו תם בספר הישר אומר שפוטר גם כרת וגם חטאת. אז בעצם הוא פוטר את שניהם, כרת וסקילה. הוא אומר על חיוב חטאת לא מצינו, כרת וסקילה. הוא מחבר אותם אולי בשל דמיון שגם זה וגם זה עונש חמור. לא יודע למה הוא… השאלה היא איך יכול להיות חטאת בלי כרת? זה לא כל כך נורא בעיניי, אני לא מתרגש כל כך מהקושיא הזאת. אני חושבת שראינו בתחילת השנה, שנייה נחמה פה באמצע, בדף שיש אפשרות נכון, שיש אפשרות למזיד אבל לא לחטאת אם הוא נזכר באמצע. הבנתי. שדיברנו על רודה את הפת אם הוא נזכר באמצע, אז אם זה היה בשוגג אין חטאת אבל אם זה היה במזיד יש סקילה. על זה שהוא לא רדה אולי? כן כן, כי חטאת לא יהיה בגלל שהוא היה מזיד, לא בגלל שהוא לא עבר את העבירה, אלא מביאים חטאת רק על שוגג ולא על מזיד. לא, אם הוא בהתחלה שגג ואחר כך נזכר. בסדר, אבל אם הוא אחר כך נזכר אז יש כלל בדיני חטאות שאתה צריך להביא את החטאת כשאתה היית שוגג עד הסוף. אלו השיטות השונות ממה בעצם הוא פטור. אוקיי, עכשיו הנקודה היא שבדף יש עוד, זה רבנו תם אומר שפטור גם על הכרת, נכון? עכשיו ה… הר"ח בדף צ"ז עמוד ב' מגילת סתרים ומה הוא אומר? שפטור גם מהחטאת, נכון? ככה יוצא מהר"ח. רואה אתה את הר"ח? הדגשתי אותו פה, מגילת סתרים שהיה כתוב באבות מלאכות מ' חסרה אחת אם עשאן כולם בהעלם אחת אינו חייב אלא על אחת מהן, כלומר אינו חייב אלא ל"ח חטאות שיש אחת בהן שהוא פטור עליה. מה הוא מניח? שהפטור הוא גם מהחטאת, שיטה שלישית. רבנו תם אומר שהפטור הוא גם מהסקילה וגם מהכרת אבל חטאת נשאר. תוספות ורש"י זה רק מהסקילה והר"ן אומר שלא מהכרת. והר"ח זאת שיטה שלישית שאומר שהפטור הוא אפילו מהחטאת. והאמת שכשמסתכלים בגמרא עצמה, בגמרא עצמה בהתחלה, ברור שאיסי דיבר על חטאות. שכתוב חייב אחת, חייב מה? חטאת או סקילה? ברור שחטאת. למה? כי אם פעם… בדיוק, גם רש"י וגם תוספות מאירים את זה, רש"י בצ"ב ותוספות אצלנו, אין שתי סקילות לכן אין מה לדבר על זה שאתה חייב רק סקילה אחת. לכן בהתחלה כשהבנו את איסי היה ברור שאיסי מדבר על חיוב חטאת לא על משהו אחר. לכן לכאורה הייתי מצפה שגם למסקנה ששינית את הפירוש באיסי ועכשיו אתה אומר שזה לגבי החילוק, סליחה שאיסי מדבר על חילוק לחטאות ויש לך, סליחה לא חילוק לחטאות שהוא מדבר על על על אחת שאתה לא חייב, כן? אז גם שמה לכאורה הייתי מצפה שידבר על החטאת אם מה שכתוב חייב זה מה שכתוב חייב, על מה הוא מדבר על חטאת או על סקילה? לפי שאר הראשונים חוץ מהר"ח בהתחלה חייב הכוונה חייב חטאת למסקנה הסופית החייב פירושו חייב סקילה שיש אחת שלא חייב עליה סקילה. לפי הר"ח זה בסדר גמור בהתחלה מדובר על חטאת וגם בסוף מדובר על חטאת. במובן הזה הר"ח יותר טוב מהם, אלא שיש את כל הראיות שתוספות מביא שבאמת הם קשות על שיטת הר"ח שהראיות שתוספות מביא מראות, ואין זמן להיכנס אליהם כרגע, אבל הם מראות שהפטור הוא באמת מסקילה אבל בחטאת זה עדיין נשאר, כרת לא נכנס עכשיו. אבל רגע אז תוספות ורש"י הפטור הוא רק מסקילה ולפי הר"ן? לפי הר"ן הוא גם מכרת. סליחה, לא, הוא אומר שחטאת וכרת תמיד הולכים ביחד. רגע סליחה רגע שנייה אחת, לא, לפי הר"ן, לפי הר"ן זה רק מסקילה והר"ן מסביר את רש"י ותוספות, רש"י ותוספות כותבים מסקילה הר"ן אומר רק מסקילה כי כרת הולך עם חטאת, חטאת הולכת תמיד עם כרת. למרות שלכאורה הייתי יכולה להגיד שתוספות ורש"י אומרים גם כרת וגם סקילה כמו שמופיע בגמרא אבל הר"ן מסביר אותם לא כך והסברה שלו זה שכרת הולכת תמיד עם חטאת, חטאת הולכת תמיד עם כרת. אבל אבל מגיע עכשיו רבנו תם ואומר לא, גם מהכרת אתה פטור, רק חטאת. ועכשיו אפשר לחזור לרש"י ולתוספות ולהגיד אולי הם לומדים כמו רבנו תם אז כבר אין הכרח שהם לומדים כמו הר"ן כי אצלם לא כתוב במפורש, אוקיי? רבנו תם או הר"ח? לא שומע. הר"ח או רבנו תם? רבנו תם. רבנו תם אומר שיש פטור גם מסקילה וגם מכרת, לא מחטאת אבל גם מסקילה וגם מכרת. הוא חולק על הר"ן בזה שהחטאת תמיד מגיעה עם כרת. אוקיי? עכשיו אחרי שיש שיטת רבנו תם כזאת והוא כנראה גם יודע להסתדר עם הגמרות אז אפשר לחשוב שגם רש"י ותוספות למדו כך. הם דיברו על הסקילה לא יודע מה הם אמרו על הכרת. הר"ן אומר מסברה ברור שעל הכרת הם לא דיברו אבל רבנו תם לפי רבנו תם יכול להיות שהם כן דיברו על הכרת אז אני לא יודע. אז שתי השיטות אפשר לקרוא להם הר"ן ורבנו תם, עזבו את רש"י ותוספות שיכולים ללכת כמו כל אחד מהם. שיטה שלישית זה הר"ח שהוא אומר שגם מהחטאת אתה פטור. אוקיי? ואז זה באמת אומר לפי הר"ח מה שאמרתי קודם יש בהחלט, היה בהחלט מקום לזהות את זה עם רבי יוסי הבערה ללאו יצאת, כי אז באמת אין חטאת לא סקילה ולא כרת, אותה מלאכה שעליה איסי דיבר זה הבערה. אוקיי? עכשיו, עכשיו מה שקורה פה זה מה קורה להלכה. בפשטות בגמרא שלנו נראה שזה מובא להלכה בלי חולק דברי איסי. מה הנפקא מינה? יש נפקא מינות גדולות. אבל להלכה אם זה איזה חידוש של יחיד שלא נשנו ואף אחד לא חולק עליהם והברייתא באה לומר אותם הברייתא גם היא מתייחסת אליהם זאת אומרת נראה שבסתמא דגמרא וכל התנאים מתייחסים לזה או לפחות לא חולקים על זה. אז גם אם יש דעת יחיד אבל לא מצאנו אף אחד שחולק עליו אז זה לא דעת יחיד וזאת ההלכה שהרבה הלכות מצאנו דעת יחיד ואף אחד לא חולק. על איזה הלכה מדובר? על איזה הלכה אתה מתכוון כשאתה אומר הלכה? אבל איזה שחייבים רק רגע עכשיו אני שואל מה, מה פירוש הלכה כמהו או לא כמהו מה הנפקא מינה? הרי איסי בסך הכל אומר שיש אחת המלאכות שלגביהם לא חייבים סקילה או כרת או חטאת, כל מה שדיברנו קודם. אז בדיוק, הנפקא מינא היא מה קורה לגבי כל המלאכות. בגלל שאנחנו לא יודעים הרי איזו מלאכה זאת, אז אם עשיתי מלאכת בורר אי אפשר לסקול אותי עכשיו לפי איסי. לך תדע, אולי זאת המלאכה שעליה כתוב שאין סקילה. ולפי הר"ח, אפילו חטאת אני לא יכול להביא בגלל שכל מי… לך תדע אולי זאת המלאכה שאין עליה חטאת. עכשיו לגבי חטאת, יכול להיות שאני אביא מספק את החטאת. וזה שאלה ספק חולין בעזרה, אפשר לדון. כי החטאת באה לכפר עליי, זה לא עונש. אני רוצה להתכפר, אז מצד ספק אני אביא חטאת. והשאלה אם אפשר להביא ספק חטאת על ספק. לא, אשם מביאים על ספק איסור. פה יש וודאי איסור רק יש ספק אם אני חייב עליו חטאת, וזאת שאלה גדולה אם שייך להביא חטאת כזאת. אבל יכול להיות שכן. אבל לגבי סקילה, הרי ברור שאם יש ספק אם אני חייב סקילה או לא, לא סוקלים אותו. כל ספק הכי קטן פוטרים אותו. התראת ספק בכלל, יש גם התראת ספק. יבואו שני עדים יתרו בי תשמע אתה עושה עבירה אתה תתחייב עליה סקילה. מה מי אמר לכם אולי זאת המלאכה של איסי שאין עליה סקילה? התראת ספק. אבל זה בטוח שזה לא הגיוני התשובה הזאת, כי הרי אנחנו למדנו בעצמנו בגמרא שיש אפשרויות של סקילה. אם הדבר הזה היה נכון, אז אף פעם לא היו סוקלים בשבת. אז בשביל מה התעסקנו בסוגיה של רדיית הפת אם הוא צריך לסקול אותו או לא? הרי זה ספק, ולכן לא סוקלים. בסדר, אז אני דן. ולכן זה בטוח שההלכה היא לא זאת לגבי הסקילה. נכון, יכול להיות שעקרונית אני דן בחיוב הסקילה כשלעצמו, אחרי זה רק יש לי ספק האם יש חיוב סקילה באותה מלאכה. זה דיון אחר, אז אני לא איישם את זה. אבל יש בהחלט מקום לעצם הדיון ההלכתי. למה לא? הוא לא יישומי בגלל… כמו היום. היום אין לי בית דין שסוקל, נכון? עובדה שאני לומד היום סוגיות שעוסקות בהלכות סקילה, אני לא יכול ליישם את זה. אין בית דין שעושה את זה. לא משנה, דרוש וקבל שכר. אני לומד את הסוגיה. אז גם שם אותו דבר. את צודקת שהייתי מצפה מפוסקים, בפרט הרמב"ם, להביא להלכה שבעצם סקילה זה עניין היפותטי. לא סוקלים על מלאכות שבת. בעצם מצד הספק בפרקטיקה לא סוקלים. עכשיו שולחן ערוך, רי"ף, כל הפוסקים האחרונים זה לא קושיה, כי הם לא דנים במה עשו בזמן שהיה בית דין. הם דנים בהלכות שנוגעות לזמן הזה, ובזמן הזה בלאו הכי לא סוקלים. אבל הרמב"ם פוסק הלכות מכל סוג שהוא. גם הלכתא למשיחא, גם הלכות שנהגו בזמן הבית, הלכות קודשים וקורבנות והלכות סקילות ושריפות והכל. הרמבם הייתי מצפה שיביא את זה. הרמב"ם לא מביא, הוא כותב כדבר פשוט שעל כל מלאכה אם עבר עליה במזיד חייב סקילה, נקודה. הוא לא מעיר הערה אבל יש לנו ספק ולכן בפועל לא סוקלים. משם זאת באמת ראיה. כי הרמב"ם הוא ספר הלכה והוא פוסק הלכה, הוא היה אמור להביא את זה. זאת ראיה שהרמב"ם לא פוסק את זה להלכה. והשאלה היא למה. למה הוא לא פוסק את זה להלכה? הרי זו דעה מוסכמת, אף אחד לא חולק על זה. לא יודע, לא מצאתי מקור אחר. למה המקור בגמרא? איזה מקור? מה שאתה הבאת עכשיו. מה? אה, בסנהדרין, תכף לאט לאט. אז לכאורה לא ברור למה הרמב"ם לא פוסק את זה להלכה. בעצם חוץ מ… לא נכנסתי לגמרא בצ"ב אבל ראיתם אותה. יש שמה מעמר ומעביר ד' אמות ברשות הרבים, ומה השלישי שם? תולש. תולש, כן. אז אלה שלושת המלאכות שגם לגביהם יכול להיות שאין ספק, כל אמורא לשיטתו. אבל תשימו לב, גם עליהם יש מחלוקת אמוראים. אז אנחנו עדיין בספק, גם לגביהם אנחנו בספק. המלאכה היחידה שהיא ממש לא בספק בשורה תחתונה זה רק הוצאה. כי זה כתוב אצלנו שזה לא מסופק. נכון? כי שלושת המלאכות האלה, נכון שיש אמורא שאומר שאחת מהן לא מסופקת, אבל שני האחרים אומרים לא ככה. אז תכלס אני בשורה תחתונה עדיין מסופק. זה מעניין כי כשהגמרא אצלנו אומרת שהוצאה היא מאלה שעליהם אנחנו לא מסופקים, משמע שיש קבוצה כזאת. בפועל בשורה תחתונה אין קבוצה כזאת, רק הוצאה היא… אבל ד' אמות ברשות הרבים זה לא כמו הוצאה? מה? לא הבנתי. לא, זו תולדה מסוימת של הוצאה. אז לגביה אין שאלה. ועל הוצאה כן. בסדר? אז אני אומר הנקודה היא שבמעשה זה רק הוצאה בעצם נמצאת בקבוצה שלגביה אין שום ספק. שאר המלאכות אז תלוי, שלושת אלה שהוזכרו בדף צ"ב אז יש דעה אמוראית אחת על כל אחת מהן שהיא לא מסופקת, אבל אם לא הכרענו במחלוקת בין שלושת האמוראים האלה אז מבחינתנו גם השלושה האלה מסופקות. ואז יוצא שרק על הוצאה אפשר לסקול בעצם. כל זה לא מוזכר ברמב"ם. הו, אז זה לא לא לא מוכר לי. לא מוזכר. עכשיו הגמרא, אני כבר לא נכנס לצ"ג, אנחנו הזמן שלנו עומד להיגמר, אז יש באמת את הגמרא, הגמרא בסנהדרין. המשנה שם אומרת המחלל את השבת בדבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. זה מונים שמה את כל אלה שחייבים סקילה, זה הנושא של המשניות שם בסנהדרין, ואחר כך המשניות מפרטות, כן? זה משנה בנ"ג. ושם מביאים את כל הנסקלים. ובמשנה הזאת, זה פירוט על המחלל שבת בדבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אז הגמרא שם מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוה ואין חייבים לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת. בדיוק, נכון. המחלל את השבת בדבר הזה. משמע שיש גם חילול שבת שהוא לא דבר כזה. מי זה? אומרת הגמרא או תחומין לפי רבי עקיבא או הבערה לפי רבי יוסי. מה עם איסי בן יהודה? יש עוד מלאכה כזאת. היא לא נחשבת באחד מהם. אז זה לכאורה ראיה שהגמרא פה פוסקת לא כמו איסי. או שהמשנה אפילו הולכת לא כמו איסי. וזה יכול להיות מקור לרמב"ם שלא פוסק. כי תוספות פה על המקום הרי מתייחס לזה, נכון? תוספות פה אומר לא הביאו את איסי. אבל יכול להיות שהוא הולך כמו הר"ח. רגע, שנייה, אני עוד שנייה אעיר על הר"ח. כן? אז הוא אומר, דאי איסי לאו למימר דכל שחייב על שגגתו חטאת חייב על זדונו מיתה. דאיסי דאמר בפרק קמא דשבת אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. זה התוספות, כן? תוספות שם בסנהדרין. והתוספות תופס שהגמרא שמה לא חולקת על איסי. נכון? כי הוא מתקשה למה לא הביאו את איסי. אז הוא אומר לא, כי אצל איסי זה רק פטור מסקילה. רואים שהוא למד אגב כמו הר"ן. זה רק פטור מסקילה. בסדר? ואנחנו מחפשים משהו שפטור גם מכרת וגם מסקילה. אז הטענה היא שהתוספות באמת לא רואה פה סתירה מול איסי. אבל לפי הר"ח, הר"ח ברור שיש פה סתירה. כי לפי איסי יש משהו שברור שלא חייבים על שגגתו חטאת ולא על זדונו מיתה. אם אני אפרש שאיסי הוא אומר שזה פטור מחטאת, אז בעצם אני אומרת שהוא כן סובר שיש חילוק במלאכות, והפשוט הסיבה של הפטור היא בגלל הספק של החטאות ולכן הוא מביא רק אחת. לא הבנתי, עוד פעם, לא הבנתי. אנחנו אמרנו בהתחלה שלפי איסי אנחנו יכולים לטעון שהוא אומר שאין חילוק במלאכות, לכן מביא רק חטאת אחת. וזה נדחה. וזה נדחה. אבל אני יכולה גם להגיד שבגלל, אם הוא טוען שיש מלאכה אחת שיש עליה פטור מחטאת, זה הסיבה שבגללה מביאים רק חטאת אחת, בגלל שכל החטאות הן למעשה בספק ולכן צריך, הוא חייב להביא רק אחת. כי יש הרי, ואז בגלל שכולם בספק ולכן בעצם הוא אומר שיש חילוק. לא, אבל אם את עושה את כל המלאכות שלושים ותשע, היית צריכה להביא שלושים ושמונה חטאות, לא אחת. אבל יש לי שלושים ושמונה בספק. לא, לא, כולם בספק. אם עשית את כל השלושים ותשע, אז אחת מתוכן שאת לא יודעת מי היא, לא חייבת בחטאת. ולכן כולם בספק, כי בגלל שאני לא יודעת מי זאת כולם בספק כי כולם לא בטוח חייבות חטאת. לא, לא, אם עשית את כולם יחד אין שום ספק. אם עשית כל אחת מהאחרות לחוד, יש לך ספק, כי אולי היא האחת שאיסי דיבר. אבל אם עשית את כל השלושים ותשע, אז ברור שאת חייבת שלושים ושמונה חטאות. מה אכפת לי מי מהן זו זאת שפטורה? כן. לכן זה לא, אין פה שום ספק אם עשית את כל המלאכות. אי אפשר לחבר את שני הפירושים בגמרא. מכל מקום לענייננו, אז הפרי מגדים, הפניתי אתכם לפרי מגדים שם בפתיחה הכוללת, הוא מסביר את הרמב"ם שהרמב"ם פוסק לא כמו איסי בגלל הסוגיה הזאת בסנהדרין. בין היתר. כי הסוגיה הזאת בסנהדרין זה המקור שחולק על איסי. אוקיי? ואז באמת יוצא שאיסי הוא לא להלכה ואין לנו ספק על כל המלאכות והכל בסדר. עוד פעם אני אומר, אם אני מחבר את איסי עם רבי יוסי שהבערה ללאו יצאת, אז למעשה גם השאלה הזאת מסנהדרין לא עולה. כי הביאו את רבי יוסי, שזה בדיוק איסי. אז אין שאלה למה לא הביאו את איסי. אין ספק, אין ספק. כן, אבל עדיין גם בלי הר"ח את עדיין יכולה להגיד שהיו צריכים להעיר על איסי. זה לא קושיה כל כך חזקה, אבל זה עדיין היה מקום להגיד שאולי רואים בסתמא שהגמרא חולקת. אוקיי, עוצר כאן. טוב, תודה רבה. להתראות. אז אני עד כאן. לא, יום חמישי בכל מקרה זה בזום. כי רק ימי שלישי מדובר. וגם לגבי יום שלישי הבא אני עוד אעשה פה איזה בירור לראות מה קורה כי זה לא כל כך לדעתי עוד סביר שנגיע. כן. עוד פעם, אלה שלא יכולות לא יכולות. אלה שלא יכולות לא יכולות. אבל מי שיכולה אמורה להגיע בימי שלישי. עכשיו ברגע שיש כאלה שלא יכולות. אז זה יצטרך להיות גם בזום. לכן כל הסיפור הזה פה, רפואית או משהו, אני יודע? אוקיי. טוב, אוקיי, אז להתראות.