פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 37

[Speaker B] אני אומרת שהיתרון של הפרויקט פשוט שאפשר לתרגם את המילים תוך כדי, ואפשר להקליק על מילה והוא מתרגם אותה אם לא מבינים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, יש שם גם מילונים, אפשר להיעזר במילונים למיניהם. כן.

[Speaker B] אבל ממש אפשר תוך כדי שקוראים להקליק על המילה, ואז היתרון יותר גדול שאנחנו עושים את זה שם.

[הרב מיכאל אברהם] ויש את זה שזה גם מציק, זאת אומרת אני מנסה לשים את הקרסור על איזושהי מילה סתם כדי להיות בה, והוא מיד מוציא לי ריבוע עם פירושים. אני בסך הכל רוצה להעביר את הקרסור ממקום למקום והוא לא נותן לעבוד. אבל בסדר, זה רק סתם מטרד קטן. אוקיי. טוב, בואו נתחיל. בשיעור הקודם התחלתי את הברייתא הזאת של ארבעת הרשויות בשבת, ובסופו של דבר אני רק מסכם את שלוש התפיסות שראינו לגבי רשות היחיד. היום נגמור רשות היחיד ונעבור גם לרשות הרבים. הרמב"ם אומר שרק ארבע מחיצות מגדירות רשות היחיד, מדאורייתא כבר, זה לא עניין דרבנני, ומדרבנן אז יש מקום לדון לחומרה שיהיה משהו כרשות היחיד עם פחות. לשיטתו התיקון של מבוי או חצר, כן, לחי, קורה ופסי חצר, זה בעצם אולי להפוך אותם ממקום פטור לרשות היחיד, זאת אומרת שיש מבוי שיש לו שלוש דפנות ומוסיפים לו לחי או קורה, בעצם הופך אותו לרשות היחיד מדאורייתא, זה לא רק פונקציה במישור הדרבנני לפי הרמב"ם. עוד רגע אני אעיר על זה עוד משהו. שיטת רוב הראשונים זה ששלוש או שתיים ולחי זה גם רשות היחיד מדאורייתא, ולכן לשיטתם תיקון המבוי והחצר זה רק מסיבות דרבנניות. זאת אומרת באופן עקרוני מדאורייתא זה רשות היחיד, אבל רבנן בכל זאת אמרו להחמיר ולא לטלטל בלי תיקון, תיקון ועירוב, עירוב בשביל להוציא ותיקון בשביל לטלטל, אבל זה רק חומרה דרבננית. אז התיקון של המבוי ושל החצר משחק רק במגרש הדרבנני. לפי הט"ז והמגן אברהם, הט"ז בשיטת הטור, המגיד משנה, סליחה, לא המגן אברהם, והמגיד משנה, הם טוענים שבאופן עקרוני שלוש או שתיים ולחי זה דאורייתא, רשות היחיד דאורייתא, אבל אם זה פתוח לרשות הרבים, אז רשות הרבים, בקיעת הרבים או רשות הרבים בעצם מבטלת מזה שם רשות היחיד, ולכן גם לשיטות שחולקות על הרמב"ם ואומרות ששלוש דפנות הן כן דאורייתא רשות היחיד, אם זה פתוח לרשות הרבים אז לא. ואז יוצא שגם לשיטות האלה, כמו הטור למשל שחולק על הרמב"ם, עדיין התיקון של המבוי או של החצר יש לו תפקיד בדאורייתא, כי בעצם הוא הופך את זה מרשות הרבים לרשות היחיד. היה, אני לא מאה אחוז בטוח לפי הט"ז שתי הערות אני אעיר שלא אמרתי בפעם הקודמת. הערה ראשונה, הט"ז נדמה לי לפחות לא כותב במפורש שאם זה פתוח לרשות הרבים זה הופך להיות רשות הרבים, הוא רק טוען שזה מפסיק להיות רשות היחיד, זאת אומרת יכול להיות שזה מבטל מזה שם רשות היחיד וזה חוזר להיות איזה מקום פטור או כרמלית או משהו כזה. ואז יוצא שלפי הט"ז והמגיד משנה התוספת של הלחי או הקורה לא משחקת במישור דאורייתא, כי אין פה משהו שהוא רשות הרבים שהופך לרשות היחיד. לכן בעניין הזה אז יש קצת מקום להתלבט. זה משחק במישור דאורייתא במובן הזה שהופכת אותו ממקום פטור לרשות היחיד, נגיד לעניין להכניס מרשות הרבים לתוך זה, אז תהיה השלכה גם דאורייתא, כי בלי הלחי אז מדובר פה בעצם במקום שאתה פטור לגביו כי זה או כרמלית או רשות הרבים, ואז מרשות הרבים לשם לא עשית כלום בדאורייתא, אולי בדרבנן כן. אם שמת לחי או קורה הפכת את זה ממש לרשות היחיד, ואז להכניס מרשות הרבים לשם זה ממש איסור דאורייתא. יש לזה איזושהי השלכה דאורייתא, בסדר, אבל זה לא באופן מלא. זאת הערה ראשונה. הערה שנייה, זה לא אמרתי בפעם הקודמת והראשונים פה קצת מזכירים את זה, אז חשבתי שמן הראוי להבהיר, יש דיון בגמרא בסוגיות שונות בעירובין לגבי לחי וקורה. האם איך זה עובד הלחי והקורה? כשאני מוסיף לחי או קורה למבוי או פסים לחצר, השאלה היא איך זה עובד, האם זה עובד משום היכר או משום מחיצה? מה זאת אומרת? כאשר אני מוסיף, נגיד מבוי זה משהו עם שלוש דפנות ואני מוסיף עוד לחי. אם אני שם קורה, גם כן, יש צד שהקורה היא משום מחיצה, ואז בעצם יש פה מקום של ארבע דפנות, או שזה משום לחי, משום הכר, סליחה. ואז זה אומר אין פה ארבע דפנות, יש פה שלוש, רק שגם שלוש זה בסדר והלחי והקורה זה רק להכר כדי שלא תבוא להתבלבל, אבל זה לא באמת מוסיף פה מחיצה. שאלה איך תופסים את התיקון הזה של לחי או קורה. עכשיו זה קשור ישירות כמובן לנידון שלנו, כי אם אנחנו…

[Speaker C] רש"י אומר שזה הכר. מה? רש"י אומר שבשיטת רבי יהודה זה הכר.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, יכול להיות, אבל אני לא נכנס כרגע ל…

[Speaker D] שנייה, יש לי שאלה עקרונית. אם זה רק הכר, איך זה יכול לשחק תפקיד דאורייתא? אם יכול להיות שהכר כבר הופך את זה לרשות דאורייתא?

[Speaker C] לא, הלא רבי יהודה סובר שרק שתי מחיצות זה

[הרב מיכאל אברהם] כבר דאורייתא.

[Speaker D] שנייה, שנייה, אני שואל על הלחי, על השיטה הזאת שזה יכול להיות רק הכר ולא ממש מחיצה.

[הרב מיכאל אברהם] תיקוני מבואות וחצרות זה בלי קשר לרבי יהודה. רבי יהודה רוצה לטעון שאפשר לעשות את זה גם ברשות הרבים כשיש שני בתים משני הצדדים.

[Speaker D] לא, אבל בכלל, אם אנחנו יכולים להגיד שהשיטה הזאת שזה רק הכר יכול להפוך את הרשות, נגיד שזה רבים, ליחיד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא בדרגה דאורייתא, רק במישור דרבנן.

[Speaker E] רגע, אבל הכר לא הופך את זה ללבוד? מה? הכר לא הופך את זה ללבוד?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אבל אם זה הכר וזה לא נחשב מחיצה, אז זה לא יכול להוסיף ארבע מחיצות.

[Speaker D] זה

[Speaker E] רק

[הרב מיכאל אברהם] להתיר איסור דרבנן, שאם שלוש מחיצות גם זה בסדר, רק יש מדרבנן חוששים, שים הכר וזה יסדר את העניין. אבל זה לא מוסיף מחיצה, אז אם יש פה בעיה דאורייתא שחסרה מחיצה, פה זה לא יעזור.

[Speaker D] אז יצא שרמב"ם לא חושב שזה הכר בלבד, אלא שזה מחיצה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, חייב להיות, נכון? כי אחרת לפי הרמב"ם המבוי זה שלוש דפנות שזה בעצם רשות הרבים, והלחי שאני מוסיף, אם זה היה רק הכר, אז זה לא היה יכול לעזור, זה היה עדיין נשאר לא רשות היחיד מדאורייתא.

[Speaker B] ודאי, אבל אם הולכים לפי השיטה של הט"ז, ששלוש מחיצות וכשזה פתוח לרשות הרבים ברגע ששמים הכר זה למעשה קצת מבטל את המקום את העניין הזה שפתוח לרשות הרבים, כי כשהוא אומר פתוח לרשות הרבים הוא מדבר על זה שזה כאילו כמו צידי רשות הרבים, כי הרבים יכולים לעבור שם, אבל כשאתה שם הכר, המטרה של זה למנוע מרשות הרבים לעבור שם, ואולי כאן זה יש לזה משמעות.

[הרב מיכאל אברהם] לכן אמרתי, לפי הט"ז והטור זאת לא שאלה, כי לפי הט"ז והטור גם שלוש דפנות זה רשות היחיד.

[Speaker B] לא לפי זה שזה פתוח לרשות הרבים. שלוש דפנות שפתוחות לרשות הרבים הם אומרים שזה לא רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהיה הערה הקודמת שלי, שכשזה פתוח לרשות הרבים עדיין יש מקום לדון מה הם אומרים. האם הם מתכוונים שגם בתוך הדבר הזה זה רשות הרבים, או שהם מתכוונים שבתוך הדבר הזה זה כבר לא רשות היחיד, אבל אולי זה כרמלית או מקום פטור אבל זה לא רשות הרבים. וזה יהיה תלוי בזה. כי אם אני מבין שזה ממש רשות הרבים שם, אז לא יעזור לשים הכר. למה? כי הכר פועל במישור דרבנן. אם תשימי מחיצה, סגרת את זה מרשות הרבים.

[Speaker B] אבל הם הגדירו את זה, הם הגדירו את זה כהופך לרשות הרבים, יש להם תנאי שזה צריך להיות פתוח לרשות הרבים. וכשאני שמה הכר, אני מבטלת את התנאי הזה של הפתוח לרשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, את שמה מחיצה. זה בדיוק מה שנקרא מחיצה להבדיל מהכר. הכר פירושו שלא שמת מחיצה, זה עדיין פתוח לרשות הרבים, רק אני שמה הכר כדי להתיר לטלטל. אבל הם אמרו…

[Speaker B] למה? זה כמו סייג, זה סוג של… למה כשזה פתוח לרשות הרבים זה מבטל את רשות היחיד ויכול להיות שזה הופך לרשות הרבים? בגלל שרבים עוברים שם. אבל יכול להיות שאם אני אשים הכר, אז הרבים יפסיקו לעבור בגלל ש…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, הכר לא אמור לעצור את הרבים. הכר כשמו כן הוא. הכר מיועד לעשות הכר למי שנמצא בפנים שיזכור מה טיבה של הרשות הזאת. זה הכל. אחרת את מדברת על לחי משום מחיצה, לא על לחי משום הכר.

[Speaker C] אז ההכר, הרב, ההכר או המחיצה זה תלוי בכוונת האדם שמתקין את זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, חכמים קבעו. לחי…

[Speaker C] ככה הרמב"ם אמר שזה הכר.

[הרב מיכאל אברהם] זה

[Speaker F] תלוי בשאלה מה התפקיד של הלחי הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] יש פה דיון הלכתי מה… איך עובדת הלחי והקורה האלה שחכמים קבעו. האם זה משום הכר או משום מחיצה. הנה אני אראה לכם פה הלכה ברמב"ם. בעצם זה דיונים בגמרא שלא… לא רוצה להיכנס אליהם כרגע, עם לחי וגם לגבי קורה. תראו פה הלכה ברמב"ם. בפרק י"ז הלכה ט'. זה אומר כך. כן, מבוי שאין ברוחבו שלושה טפחים, אינו צריך לא לחי ולא קורה ומותר לטלטל בכולו. אוקיי, זה הוא קטן, שכל פחות משלושה הרי הוא כלבוד. מבוי שהכשירו בקורה, כן, מבוי שמכשיר אותו עם קורה, אף על פי שמותר לטלטל בכולו כרשות היחיד, הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו פטור. למה? שהקורה משום היכר היא עשויה. מה זה אומר?

[Speaker C] שהיא לא מחיצה. אז זה לא הופך את זה לרשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זה לא הופך את זה לרשות היחיד. אוקיי, אז זה לא הופך את זה לגמרי לרשות היחיד. וזה כמובן לשיטת הרמב"ם שרשות היחיד זה רק שש ארבע דפנות, ואם קורה היא משום היכר ולא משום לחי, אז הוספת קורה לא הופכת את זה לרשות היחיד. ואז הוא אומר, אבל אם הכשירו בלחי, הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו חייב, שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית. הרמב"ם פוסק כמו השיטה בגמרא שלחי זה משום מחיצה וקורה זה משום היכר. והנה פה ממש אנחנו רואים את מה שאמרתי קודם, שאם הרמב"ם רוצה ארבע מחיצות, אז רק אם לחי זה משום מחיצה זה יכול להפוך את זה לרשות היחיד. קורה שהיא לא משום מחיצה, גם אם היא משום היכר, זה לא יעזור. לשאר הראשונים אין בעיה כי מראש לא צריך ארבע מחיצות. כל הבעיה היא רק בעיה דרבננית, אז לשים היכר זה גם בסדר. אוקיי, ובאמת זה מה שהראב"ד

[Speaker B] פה מאיר, אתה אומר שהקורה היא פותרת בעצם בעיה דרבננית והלחי פותרת בעיה דאורייתא לפי הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, בדיוק. וזה מה שהראב"ד פה מאיר, מבוי שהכשירו וכולי, אמר אברהם אמילתא קשיא טובא. זה קשה לי מאוד מה שכותב הרמב"ם, כיוון שמותר לטלטל בכולו, אלמא במבוי שיש לו שלוש מחיצות קאמר, וקיימא לן דג' מחיצות דאורייתא, הרי אנחנו יודעים ששלוש מחיצות זה רשות היחיד מדאורייתא, אז מה הבעיה? אם כן הכשירו בקורה מאי פטור? וכי באו חכמים להקל בשלושה ולהטעינו קורה? כמובן הוא מניח את ההנחה ששלוש דפנות זה רשות היחיד. על זה גופא הרמב"ם חולק. הרמב"ם טוען שלא נכון, ההנחה שלך לא נכונה. הראב"ד הוא כמו רוב הראשונים שהם מניחים כאילו שזה מובן מאליו, אבל הם לא יודעים שהרמב"ם לא מקבל את זה. הרמב"ם טוען שצריך ארבע מחיצות ולא שלוש. אז זה דוגמה למה שאמרתי קודם שהדיון למשל אם אתן זוכרות אני הזכרתי וגם הפוסקים פה מביאים את המחלוקת בין הרמב"ם לשאר השיטות, אז הם אומרים שלפי הרמב"ם צריך ארבע מחיצות ולפי שאר הראשונים צריך או שלוש או שתיים וטפח. שתיים ולחי. אוקיי? לא כל כך פשוט. שתיים ולחי זה רק אם לחי משום מחיצה. כי אם לחי משום מחיצה אז שתיים ולחי זה שלוש מחיצות. אבל אם לחי זה משום היכר אז לאותם ראשונים שלוש דפנות יהיה רשות היחיד, ושתיים ולחי לא יהיה רשות היחיד. כי שתיים ולחי זה שתיים פלוס היכר. לפי רבי יהודה זה משהו אחר, כי לפי רבי יהודה גם שתיים זה רשות היחיד. אז אם תוסיפו לחי, הלחי רק עושה היכר. אז אם הוא עושה היכר זה בסדר כי גם שתיים לבד מדאורייתא זה רשות היחיד. אבל אנחנו לא פוסקים הלכה כרבי יהודה. אז להלכה שצריך או שלוש או ארבע, אז פה צריך לשים לב טוב האם לחי או קורה זה משום היכר או משום מחיצה. בסדר? ויש לזה השלכה לגבי כל הדיונים שלנו.

[Speaker E] יש לזה סליחה, כשאנחנו ככה מדמיינים את הלחי והמחיצות וכולי, אז האם אוהל שהוא באמת בצורת משולש, זאת אומרת שתי דפנות ולחי, זאת אומרת הוא רשות יחיד לכל הדעות, לא?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן. אוהל נחשב עם ארבע דפנות.

[Speaker E] גם אם זה ויגום כזה אוהל אינדיאני כזה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, הוא לא משנה שהוא עשוי בצורה משולשת כל עוד הוא סגור מכל הצדדים זה נקרא ארבע דפנות. זה בסוגיה במסכת סוכה למשל יש סוכה עשויה כמין צריף נדמה לי קוראים לזה, זה סוכה שנשענת על קיר.

[Speaker C] אה, אוקיי, המשולשת.

[הרב מיכאל אברהם] אז רואים את הדבר הנשען הזה כמשהו שהוא חלק מחיצה וחלק סכך. זה עשוי מחומר…

[Speaker C] כמו תל, כמו תל משופע. מה?

[Speaker F] כמו תל המתלקט.

[הרב מיכאל אברהם] כן, תל המתלקט, נכון. אז אוקיי, אז בעצם, אוקיי, זאת… אלה הערות לגבי הדיון שעשינו אתמול. עכשיו אני רוצה לעבור להמשך הגמרא, ובהמשך הגמרא מתעוררות קצת בעיות. אנחנו רוצים לקרוא את ההמשך של הגמרא לפי כל אחת מהשיטות. אמר מר, זוהי רשות היחיד, למיעוטי מאי? כן, הרי הגמרא הברייתא מביאה אחרי שמביאה את הדוגמאות, חריץ וגדר וכולי, זוהי רשות היחיד גמורה.

[Speaker C] לא, אז ההתחלה גם קובעת פה כי כבר אמרת את זה אז מה אתה צריך לסכם זוהי רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] לכן שואלים פה מה זה בא למעט? כן, נכון. ואז הגמרא שואלת למעוטי מאי? אז אומרת הגמרא למעוטי הא דרבי יהודה, דתניא יתר על כן אמר רבי יהודה, מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים, עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע. אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך. אז מחלוקת רבי יהודה וחכמים, מה שרש"י מסביר, מה שכולם מסבירים, זה שלפי רבי יהודה שתי דפנות גם הן רשות היחיד. שזה אנחנו לא פוסקים להלכה. חכמים חולקים על רבי יהודה והם סוברים ששתי דפנות זה לא רשות היחיד, זה רשות הרבים. ממילא אי אפשר לתקן את זה בלחי או בקורה כי רשות הרבים לא מתוקנות על ידי לחי וקורה. אבל הוויכוח בעצם הוא במישור הדאורייתא. רבי יהודה טוען ששתי דפנות זה רשות היחיד דאורייתא, ממילא מה נשאר בפנים? יש רק חששות דרבנן. חששות דרבנן תשים לחי וקורה.

[Speaker B] אבל זה כשאנחנו קוראים את זה לפי הראשונים, לא לפי הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע רגע, אנחנו קוראים את זה לפי מה שכתוב בגמרא. אחרי זה ננסה לראות אם זה מסתדר לפי הרמב"ם או לפי הראשונים האחרים.

[Speaker B] אבל אתה פירשת את הגמרא. נכון. אתה לא רק קראת. אתה אמרת שלפי רבי יהודה שניים זה נחשב רשות היחיד, וזה לא כתוב בשום מקום.

[Speaker C] בואי

[הרב מיכאל אברהם] תקראי את זה אחרת חני, קדימה.

[Speaker B] מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים, עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן. זאת אומרת שאם אין שום פתרונות זה לא רשות היחיד. לא הבנתי. למה אם יש רק שתי דפנות זה הופך את זה לרשות היחיד? אני לא קראתי את זה בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] מה אומרים חכמים? מה ההלכה שהוא מביא? מה חכמים אמרו?

[Speaker B] חכמים אמרו שהקורה והלחי הם לא הופכות את זה לרשות היחיד. בדיוק. זאת אומרת שבלי הקורה והלחי קל וחומר שזה לא רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] לא. חכמים טוענים כנגד רבי יהודה איך אתה עושה דבר כזה, הרי לרשות הרבים אי אפשר לערב. אז מה רבי יהודה חושב? שאפשר. שזה לא רשות הרבים, שזה רשות היחיד, ולכן אפשר.

[Speaker E] רגע שאלה, מכאן זה אומר שהדופן של הבית, המחיצה של הבית פלוס לחי, רגע תכף נדבר על הצד השני, מבחינתו של רבי יהודה זה כבר הופך את זה להיות רשות היחיד? כן. כלומר יש פה כאילו דופן וחצי אפילו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שתיים. שני בתים משני צדדים.

[Speaker E] לא הבנתי,

[Speaker B] למה אבל חכמים אומרים אין מערבין בכך, זאת אומרת באופן שרבי יהודה אומר שיש שתי קורות…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אין מערבין בשום צורה. לא בלחי ולא בקורה אין עוד צורה לערב.

[Speaker B] לא, הכוונה אני לא ייחסתי את המילה בכך ללחי והקורה, אני ייחסתי את המילה בכך לזה שיש שני בתים ורשות הרבים עוברת ביניהם, אי אפשר לערב את זה. נכון. אין לזה פתרון, רק אם שמים ממש מחיצות גמורות.

[הרב מיכאל אברהם] ולמה אין לזה פתרון? כי זה רשות הרבים. אין מערבין רשות הרבים בכך, נכון? אז רבי יהודה שאומר שכן אפשר לעשות פתרון מה הוא סובר? אבל

[Speaker C] הרגע… הוא סובר שלחי וקורה הם פתרונות.

[Speaker B] למצב כזה? לרשות הרבים? כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז הוויכוח הוא בשאלה אם מערבים או לא מערבים רשות הרבים בכך? לא כתוב שום דבר כזה בגמרא.

[Speaker D] בגמרא כתוב אי אפשר לערב רשות הרבים בכלל. אפשר לערב רק רשות היחיד או כרמלית.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, אולי יש אפשרות לקרוא ככה, מה שכתוב בפשטות בגמרא זה שחכמים טוענים כנגד רבי יהודה מה אתה עושה, הרי ברשות הרבים אין עירובין, עירובין פותרים בעיות דרבנניות, הם לא יכולים לפתור בעיות דאורייתא. עכשיו רבי יהודה לא חולק על זה, לא מצאנו בשום מקום שעירובין עובדים עבור עבודה דאורייתא. לכן ההנחה הפשוטה וכך גם רש"י כותב שרבי יהודה סובר הוא חולק על חכמים בזה, הוא טוען שזה רשות היחיד לא רשות הרבים, ממילא אפשר לערב את זה בכך.

[Speaker C] אבל הרב, אם

[הרב מיכאל אברהם] מבחינה

[Speaker C] מילולית אם הכוונה של החכמים שאי אפשר לערב רשות הרבים הם לא היו צריכים להוסיף את המילה בכך, אלא אין מערבין רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] זו הכוונה, לא חושב שיש פה משהו אחר.

[Speaker C] למה אולי יש דרך אחרת?

[הרב מיכאל אברהם] איזה עוד צורה?

[Speaker C] בכך לא, אבל בדרך אחרת כן.

[הרב מיכאל אברהם] איזה דרך?

[Speaker C] אני לא יודעת להגיד לך אבל זה הלשון של זה.

[הרב מיכאל אברהם] אין דרך אחרת.

[Speaker E] אלא אם הופכים את רשות הרבים לכרמלית או משהו, אם אנחנו נעשה…

[Speaker D] מחיצות למשל, באמת הכל בסדר כמובן.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי.

[Speaker B] אבל למה יצאת מתוך נקודת הנחה שקורה ולחי פוטרים דרבנן? הרי מקודם הבאת את הרמב"ם שקורה ולחי פוטרים דאורייתא, לא דרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, בגמרא עצמה הדברים האלה הרי יש דיון אם לחי וקורה הם משום היכר או משום מחיצה, נכון?

[Speaker B] איפה מופיע בגמרא הדיון הזה?

[הרב מיכאל אברהם] ודאי שמופיע. לא בגמרא שלנו, בגמרות אחרות.

[Speaker B] בגמרות אחרות. אבל אני קוראת את הגמרא הזאת רגע בעיניים שלי כשאני קראתי אותה שאני לא ידעתי שקורה שלא מערבים ברשות הרבים בקורה ולחי והם פוטרים רק בדרבנן. להפך, אני גם ידעתי שאצל הרמב"ם זה יכול לפטור גם בדאורייתא. אני קראתי את זה שהמקרה הזה של שני בתים הוא מקרה מיוחד. למה? בגלל שדרך הרבים עוברת בו, הרבה אנשים עוברים בו, ולכן יש לו שאלה אם בכלל יש לו פתרון. ואני בכלל לא יצאתי מנקודת הנחה שהוא רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה הסטטוס שלו חני? מה זה יש לו פתרון? מה הבעיה?

[Speaker B] הסטטוס שלו שהוא רשות הרבים בטוח גם לפי רבי יהודה.

[הרב מיכאל אברהם] ולפי רבי יהודה לחי וקורה מועיל להפוך רשות הרבים לרשות היחיד.

[Speaker B] נכון, כמו הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] אין דבר כזה. אצל הרמב"ם זה שאלה אחרת. אצל הרמב"ם קודם כל בכלל לא הופכת רשות הרבים למשהו אחר. זה הופך מקום פטור לרשות היחיד. לא רשות הרבים. יש לך שלוש מחיצות, אז זה מקום פטור ואז אני שם עוד לחי או עוד קורה, זה הופך לרשות היחיד. את רשות הרבים להפוך עם לחי וקורה בפשטות אי אפשר לרשות היחיד. במיוחד שבסוגיות מקבילות יש דיון על לחי וקורה אם זה משום היכר או משום מחיצה. עכשיו, אם זה משום היכר אז זה בעליל עניין דרבנני. עכשיו, בשום מקום אנחנו לא מוצאים שתולים בזה מחלוקת רבי יהודה וחכמים. ולכאורה לפי רבי יהודה אנחנו רואים שלחי וקורה ברור שהם משום מחיצה ולא משום היכר אם הם מצליחים לפתור בעיה של רשות הרבים. אני אומר עוד פעם את כל הטענות האלה כי בסוף אני כן ארצה לטעון נגד זה. אני רק מנסה להראות למה פשט הגמרא לא אומר את זה. אני קורא רגע את הגמרא לפי פשוטה, אוקיי? אז זה מה שכתוב בגמרא. ואז בעצם יוצא ככה, שהוויכוח בין התנאים הוא בעצם על המבנה כן שיש שתי מחיצות ברשות הרבים, אז לפי רבי יהודה זה רשות היחיד ולפי רבנן זה רשות הרבים. והנפקא מינה היא אם אפשר לתקן את זה על ידי לחי וקורה. עכשיו בואו נעשה את החשבון רגע, מה הדין בשלוש מחיצות?

[Speaker C] אין

[Speaker B] הבדל.

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה אמור להיות גם בשלוש מחיצות אותו דבר, נכון? אז למה רבי יהודה הולך לשתי מחיצות? בוא נתווכח על שלוש. נו, אם בשתי

[Speaker C] מחיצות בוודאי ששלוש.

[הרב מיכאל אברהם] נראה מהגמרא שאם היו פה שלוש מחיצות לכולי עלמא זה היה רשות היחיד. כן.

[Speaker C] כל

[הרב מיכאל אברהם] הוויכוח הוא האם מסכימים עם רבי יהודה שאפילו שתיים זה רשות היחיד. רבנן אומרים שלא, אבל על שלוש אין ויכוח. בשלוש כולם יסכימו שזה רשות היחיד. וזה נגד הרמב"ם. נכון? אחרת לפי הרמב"ם הוויכוח לא היה אמור להתנהל על שתי מחיצות אלא על שלוש. הרי בשלוש זה גם לא רשות היחיד לפי חכמים. אז תביא לי את החידוש של רבי יהודה ששלוש זה רשות היחיד, למה אתה הולך עד שתיים? או לחילופין למה לפי רבנן תביא לי את החידוש ששלוש זה לא רשות היחיד, לא ששתיים זה לא רשות היחיד. שתיים פשוט שזה לא רשות היחיד, הרי אפילו שלוש זה לא רשות היחיד, תביא את החידוש הזה. לכאורה בגמרא פה נראה לא כמו הרמב"ם, שבאמת הדיון הוא בשאלה האם שתיים או שלוש ולא האם שלוש או ארבע.

[Speaker D] אבל הרמב"ם חושב שלחי זה כמו מחיצה שלישית.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז מה?

[Speaker C] אז זה לא יכול להיות רשות הרבים עם שלוש מחיצות?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם יש פה שתי מחיצות שלמות והוספת לחי זה משהו אחר, אבל פה הוספת שתי לחיים.

[Speaker D] זהו, זה השאלה, זה מה שאני לא הבנתי. הרי לפי הרמב"ם היה צריך להיות מסכים עם רבי יהודה כי מבחינתו לחי זה מחיצה, והנה יש לך ארבע מחיצות. הכל בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] נגיע בהמשך, זה שתי לחיים, אין דבר כזה שתי לחיים.

[Speaker D] אה, לחי מכאן

[הרב מיכאל אברהם] ולחי מכאן, מה המשמעות?

[Speaker D] זה שתי לחיים

[הרב מיכאל אברהם] על

[Speaker C] אותו קיר.

[Speaker D] על אותו כיוון?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא לא לא, זה שני הכיוונים. לפי רבי יהודה שתי הלחיים מוסיפות שתי מחיצות.

[Speaker D] נו, אז לפי הרמב"ם זה ארבע מחיצות?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אנחנו לא פוסקים כמו רבי יהודה. להלכה לא מוצאים בשום מקום שאפשר לעשות מבנה שיש בו שתי מחיצות מלחיים.

[Speaker D] יש, הכל צריך להיות שלוש מחיצות ולחי, כמו בסוכה שתיים וטפח.

[הרב מיכאל אברהם] לא עושים טפח על כל אחת מהדפנות, צריכות להיות

[Speaker C] שתי דפנות רגילות והשלישית טפח.

[הרב מיכאל אברהם] זה בסיס לכולם, לכל עלמא.

[Speaker C] כשומרים

[Speaker D] שתי

[Speaker C] מחיצות הכוונה שהן סמוכות זו לזו?

[הרב מיכאל אברהם] לא, ראינו בשיעור הקודם, אם זה כמין ג"ם או שהן מקבילות זה לא משנה.

[Speaker D] אז יוצא שלפי הרמב"ם הוויכוח בדיוק על זה אם יכול להיות עוד לחי בתפקיד מחיצה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה עוד פעם, אנחנו הכל זה אנחנו מקדימים את המאוחר. אני אגיע לזה עוד מעט. אני קורא את הגמרא כמו רש"י. אז כמו רש"י הוויכוח הוא בשאלה האם צריך שתי דפנות או ששתי דפנות זה לא רשות היחיד, נכון? עכשיו אני שואל לפי הרמב"ם שאומר שגם שלוש דפנות הן לא רשות היחיד, אז קשה להבין את הגמרא. כיוון שלפי הרמב"ם הרי רבנן שכמותם אנחנו פוסקים להלכה הם לא טוענים ששתי מחיצות זה לא רשות היחיד, הם הרי טוענים שגם שלוש זה לא רשות היחיד. אז מה אתה מביא לי את המקרה הפשוט? תביא לי את המקרה היותר מחודש, שאפילו שלוש לא מספיק. מה אתה מתווכח על שתיים? תתווכח על שלוש. לכאורה נראה פה מהגמרא שבשלוש אין ויכוח. בשלוש זה ברור רשות היחיד וכל הוויכוח זה מה קורה בשתיים, שזה ממש כמו הראשונים שחולקים על הרמב"ם.

[Speaker B] אבל אולי הכוונה היא שרבי יהודה לא אומר שזה רשות היחיד שתי מחיצות אלא שזה מקום פטור? לא הבנתי. אנחנו קראנו את הגמרא שרבי יהודה טוען ששתי מחיצות זה רשות היחיד. כן. אולי זה מקום פטור?

[הרב מיכאל אברהם] וזה באמצע רשות הרבים, איך זה נהיה מקום פטור? אם זה לא חצוץ מרשות הרבים אז זה רשות הרבים. אם זה כן חצוץ אז זה רשות היחיד.

[Speaker B] אבל זה בדיוק העניין שהרמב"ם אומר ששלוש מחיצות או שתיים וחצי זה מקום פטור, נכון? אז גם רבי יהודה אומר ששתי מחיצות זה מקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום.

[Speaker C] אם זה חלק מרשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה ברשות הרבים אז זה

[Speaker C] רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה לא ברשות הרבים, אז תלוי. אם יש לזה ארבע מחיצות זה רשות היחיד, ואם יש לזה שתיים וטפח אז זה מקום פטור.

[Speaker B] או שלוש. אבל זה כבר הבנו שזה כבר הט"ז מחלק.

[הרב מיכאל אברהם] הט"ז

[Speaker B] מחלק אם זה פתוח לרשות הרבים או לא.

[הרב מיכאל אברהם] הט"ז טוען כשזה פתוח לרשות הרבים זה מבטל מזה שם רשות היחיד. אבל פה אני אומר, זה במקום שהדפנות מצד עצמן יוצרות רשות היחיד. ואז אומר הט"ז, אם זה פתוח לרשות הרבים זה לא יבטל את השם של רשות היחיד. אבל לפי הרמב"ם שלוש דפנות לא יוצרות גם במקום אחר רשות היחיד. אז אם תשימי שלוש דפנות ברשות הרבים זה וודאי הופך לרשות הרבים. לא הופך אלא נשאר רשות הרבים. בסדר? זאת אומרת, בשביל להוציא שטח מסוים ששייך לרשות הרבים, להגביל אותו ולהגדיר אותו כשטח נפרד, צריך ארבע מחיצות. אם תעשי פחות מזה זה לא מקום פטור, אם תעשי פחות מזה זה רשות הרבים.

[Speaker B] אז מתי זה כן מקום פטור?

[הרב מיכאל אברהם] לא ברשות הרבים. השדה, על הים, מה שאת רוצה. שזה מעל גובה עשרה טפחים.

[Speaker B] אבל זה תמיד מקום פטור. אז מה זה משנה אם אני שמה שם מחיצות או לא? זה בכל מקרה מקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום. אם יש לזה שטח של ארבע על ארבע זה רשות היחיד. דבר שמעל רשות הרבים, תל שמעל רשות הרבים שהוא גבוה עשרה טפחים, הגג שלו הוא רשות היחיד, הוא לא מקום פטור.

[Speaker B] אני שואלת את עצמי, משהו פה לא מסתדר לי. מתי שלוש מחיצות הופכות משהו למקום פטור? באיזה סיטואציה?

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, כשאת נמצאת בשדה.

[Speaker B] כן. השדה מה נחשב? כשאני בשדה בלי מחיצות למה נחשב השדה? כרמלית. כרמלית זה מקום פטור מדאורייתא, נכון? מדאורייתא.

[Speaker C] אבל לא מדרבנן.

[Speaker B] אז מה זה משנה אם אני שמה לו מחיצות והופכת אותו למקום פטור, גם בלי המחיצות, גם בלי שלוש מחיצות?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, באמת זה לא משנה.

[Speaker B] אז בכלל לא צריך מחיצות. אני לא מבינה את ה…

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר עוד פעם, אם יש לך שדה ושמת שם ארבע מחיצות זה רשות היחיד. אבל ארבע מחיצות גם ברשות הרבים אם תשימי זה רשות היחיד. פחות מארבע מחיצות אין לזה משמעות לפי הרמב"ם.

[Speaker B] אבל אנחנו אמרנו שהרמב"ם אומר ששלוש מחיצות הופכות משהו למקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] לא הופך אותו למקום פטור, משאיר אותו מקום פטור, לא הופך אותו למקום פטור. ברשות הרבים זה ישאיר אותו רשות הרבים. בשדה או כרמלית או מה שלא יהיה זה יישאר שדה או כרמלית שזה מקום פטור.

[Speaker B] ברמב"ם אין דיוק. הוא לא משנה את הסטטוס.

[הרב מיכאל אברהם] הוא

[Speaker F] לא יוצר משהו באופן פוזיטיבי. זה פשוט לא מספיק כדי להיות רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] אז למה הדיוק?

[Speaker B] אז למה מביאים את השלוש ואת השניים וחצי? גם שניים וחצי לא צריך.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אין כלום. לפי הרמב"ם אין דיוק.

[Speaker C] ולפי הרמבם זה לא משנה את הסטטוס של המקום חוצה מה, רק שלוש מחיצות.

[הרב מיכאל אברהם] רק ארבע מחיצות. כי ארבע מחיצות תוחמות את השטח שבתוכן ממה שמסביב, או ממה שהוא היה קודם. אם יש פחות מארבע מחיצות, אז זה נשאר מה שזה היה. בסדר. אז בעצם מה שאני שואל זה למה במשנה שם של מחלוקת רבי יהודה וחכמים מביאים מחלוקת דווקא על שתי דפנות? משמע שבשלוש דפנות אין מחלוקת, אחרת תביא לי חידוש יותר גדול, שאפילו שלוש דפנות זה לא רשות היחיד. מה החידוש שבשתיים הם לא רשות היחיד? לכן נראה לכאורה שבשלוש דפנות אין ויכוח ולכל הדעות זה רשות היחיד, וזה נגד הרמב"ם. זה קושי אחד על הרמב"ם. עכשיו, כמובן, מי אמר באמת שלא הביאו בברייתא את ה… או סליחה, לא שלא הביאו בברייתא. מה הדוגמאות שמופיעות בברייתא בתור רשות היחיד? חריץ וגדר. חריץ וגדר שניהם כמה מחיצות יש? ארבע. ארבע. ארבע, נכון? אז עכשיו פה קורה משהו מוזר. כי מהדוגמאות שבהתחלת הברייתא דווקא משמע כן כמו הרמב"ם. עובדה שהדוגמאות שהביאו לרשות היחיד הן דוגמאות כאלה שיש להן ארבע מחיצות, לא הביאו דוגמה של שלוש.

[Speaker C] זה רשות היחיד גמורה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל רגע, את הגמורה עוד לא קראנו, תכף נגיע. אז הדוגמאות שהביאו לרשות היחיד הן רשות היחיד של הרמב"ם. ומשם דווקא הייתי לומד ששלוש דפנות זה לא רשות היחיד, כי עובדה שהדוגמאות שהביאו הן דוגמאות של ארבע. אבל בהמשך הגמרא, כשהגמרא אומרת זו היא רשות היחיד וזה בא להוציא מרבי יהודה, זה מוזר מאוד. כי להוציא מרבי יהודה אתה בא להוכיח ששתי דפנות זה לא רשות היחיד. בשביל להוכיח ששתי דפנות זה לא רשות היחיד היית צריך להביא דוגמאות ששלוש דפנות הן רשות היחיד. למה אתה מביא דוגמה של ארבע? דוגמה של ארבע היא חלשה מדי. תביא דוגמה יותר טובה. זה עוד יותר מחזק את השאלה למה בדוגמאות של רשות היחיד לא הביאו דוגמה של שלוש מחיצות. הרי אם כל המטרה שלך זה להוציא מדעת רבי יהודה שרבי יהודה אומר ששתי דפנות זה רשות היחיד, הדוגמה שהייתי מצפה לה זו דוגמה של שלוש דפנות, ועל זה תגיד לי זה רשות היחיד, משמע ששתיים לא. אבל אם אתה אומר לי שארבע זה רשות היחיד, אלו הדוגמאות שאתה מביא, אז אתה מלמד אותי עוד הרבה יותר חזק, לא רק שרבי יהודה זה לא רשות היחיד שתיים, גם שלוש זה לא רשות היחיד, רק ארבע זה רשות היחיד גמורה.

[Speaker F] כנראה שיש מצבי ביניים, כי ראינו שגם אצל רבי יהודה יש מחיצות מעליותא ויש שהן פגומות.

[הרב מיכאל אברהם] לזה עוד מעט נגיע פשוט עם הגמרא. איפה?

[Speaker E] מאיפה מעבר לדוגמה שרבי יהודה נתן ששני בתים מצדי הרחוב? איך ראינו שזה מסקנה שלנו? אבל איפה ראינו שרבי יהודה אומר ששתי מחיצות זה מספיק?

[הרב מיכאל אברהם] זו הגמרא אומרת, זו המשנה שמובאת בגמרא אצלנו, במסכת

[Speaker C] עירובין עם

[הרב מיכאל אברהם] פסי

[Speaker C] ביראות.

[Speaker E] על פסי ביראות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא פסי ביראות, לא. שני בתים מצדי רשות הרבים.

[Speaker C] הוא אומר קורה,

[Speaker E] הוא אומר לחי מפה ולחי מפה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה מה שהסביר רש"י וככה לומדים כל הראשונים שהלחי מועילה רק בגלל ששתי דפנות הן רשות היחיד, כי ברשות הרבים לא מועיל לחי.

[Speaker E] אבל זו מסקנה שלנו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זו לא מסקנה שלנו, זה מה שכתוב בגמרא לפי פירוש הראשונים. כי העובדה שהלחי מועילה אומרת שבלי הלחי זה לא היה רשות הרבים, כי אחרת לחי לא היה מועיל, אלא זה רשות היחיד.

[Speaker E] מדובר פה על שניים.

[Speaker C] כן, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא על אחד.

[Speaker E] שניים. לא כלומר אם זה היה רק שתיים אז אין לי בכלל דיון של רשות יחיד גם לא ברבי יהודה ללא הלחי ללא הלחי.

[הרב מיכאל אברהם] לא רבי יהודה אומר ששתיים זה רשות היחיד בלי לחי. יש משנה במסכת ולכן מועיל לשים לחי כדי להתיר שם טלטול כי גם בלי הלחי זה רשות היחיד.

[Speaker E] אבל גם בלי הלחי יהיה לי מותר לטלטל?

[הרב מיכאל אברהם] לא מדרבנן יש בעיה כי זה דומה לרשות הרבים ורבנן בכל זאת אסרו לכן אומר רבי יהודה בשביל לפתור את הבעיה דרבנן הזאת תשים לחי. אבל כל זה יכול להיאמר רק בגלל שמדאורייתא זה באמת רשות היחיד לשיטתו אם מדאורייתא זה היה רשות הרבים זה מה שטוענים נגדו רבנן אם מדאורייתא זה היה רשות הרבים מה יועיל לחי לרשות הרבים? כן. נכון זה המקור המקור הוא פה שרבי יהודה אומר ששתי דפנות מספיק. בקיצור.

[Speaker B] רגע אבל אם אנחנו אומרים שלחי זה מחיצה אז זה כן מועיל כי אנחנו יצרנו עכשיו ארבע מחיצות גמורות.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הגמרא אומרת שלחי לא יכולה להוות מחיצה ברשות הרבים. ברשות הרבים צריכה מחיצה גמורה אין מערבים בכך רשות הרבים.

[Speaker B] זאת אומרת וכשהרמב"ם אומר שהלחי מחיצה הוא מתכוון שהיא לא מחיצה גמורה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת לא

[Speaker B] מחיצה גמורה?

[הרב מיכאל אברהם] הרי

[Speaker C] אמרנו שהרמב"ם

[Speaker B] אומר שקורה היא סימן הכר ולחי היא מחיצה למה הוא מתכוון שלחי היא מחיצה? שאם

[הרב מיכאל אברהם] את שמה במבוי יש שלוש דפנות ואת שמה לחי אז זה הופך לארבע המבוי הוא לא רשות הרבים. אבל המבוי

[Speaker B] פתוח לרשות הרבים?

[Speaker C] אז מה אבל הוא לא רשות הרבים את זה

[הרב מיכאל אברהם] לא מעניין אותו אם זה פתוח לרשות הרבים המבוי מבחינתו זה מקום פטור או מה שלא יהיה.

[Speaker B] אז אז הוא אומר את הלחי שהיא מחיצה רק לעניין מבוי.

[הרב מיכאל אברהם] כן אין מערבים רשות הרבים בכך זה הנקודה. אם הייתי אומר ששלוש דפנות ברשות הרבים חוצץ והופך את זה למקום פטור היה מקום להגיד שלחי יועיל שם אבל בפשטות זה לא קורה לפי הרמב"ם זה יישאר רשות הרבים. וזה מה שחכמים אומרים לרבי יהודה אין מערבים רשות הרבים בכך רבנן לא היו מקבלים גם לחי אחד לא רק שניים. אין ברשות הרבים אי אפשר לשים לחיים לחיים הם לא מחיצות ברשות הרבים. ברשות הרבים צריך מחיצה שממש עוצרת את האנשים בשביל שתיחשב מחיצה. אז עכשיו הנקודה היא בקיצור שהקריאה של הברייתא היא קריאה בעייתית מצד אחד באים להוציא מרבי יהודה ורוצים ללמד אותי ששתי דפנות זה לא רשות היחיד אבל כל הדוגמאות שמביאים כדי ללמד את זה זה דוגמאות של ארבע.

[Speaker C] אם אתה

[הרב מיכאל אברהם] רוצה ללמד אותי ששתיים זה לא רשות היחיד תביא דוגמה של שלוש לא של ארבע. אז בקיצור יש פה איזושהי בעיה בקריאת הברייתא פה צריך כמובן לחזור לתירוצים שאמרנו בשיעור הקודם למה באמת לא מובאת רשות היחיד הפשוטה בתור דוגמה כן השטח שמוקף במחיצות.

[Speaker C] הפני יהושע הסביר שזה מובא בפרק.

[הרב מיכאל אברהם] נכון אז הפני יהושע אומר שיש שני פירושים פירוש אחד שהביאו רק את החידושים. והגר"א אומר? רשות היחיד פשוטה היא לא חידוש אוקיי והתירוץ השני אומר שברשות היחיד של מחיצות היה מספיק גם שלוש מחיצות לא צריך ארבע. אוקיי עכשיו זה בעצם עוד יותר מוזר לפי הפני יהושע הקושיה הזאת עוד יותר מוזרה כי אם לא הביאו את הרשות היחיד בגלל שמספיק שם שלוש מחיצות זה אבסורד גמור להפך אם אתה רוצה להוציא מרבי יהודה היית צריך להביא דווקא את זה היית צריך להביא שטח שמוקף בשלוש מחיצות ולא חריץ או גדר אלא שטח שמוקף בשלוש מחיצות והיית אומר וזה רשות היחיד גמורה זה בא להוציא מרבי יהודה שאומר שגם שתיים מספיק אומרים לך לא צריך שלוש. אז לכן התירוץ הזה של הפני יהושע בכלל לא מתחיל לפי התירוץ הזה של הפני יהושע זה תירוץ שלפיו הייתי מצפה שדווקא יביאו את הדוגמה של גדר ולא של חריץ או תל כי אתה בא הרי ללמד אותי ששתי דפנות זה לא רשות היחיד הדוגמה הכי טובה שתעשה את העבודה שתלמד אותי את זה זה הדוגמה עם שלוש דפנות לא עם ארבע. זאת סיבה דווקא להביא את זה ויותר מזה שלוש דפנות הרי גם יש בזה חידוש זה גם לא פשוט. את אומרת לי שרשות היחיד הרגילה זה פשוט רצו להביא את החידושים יש בזה חידוש להפך בחריץ ובטל אין חידוש כי יש ארבע דפנות מסביב תביא לי את השטח שמוקף בשלוש דפנות והחידוש הוא שמספיק שלוש ולא צריך ארבע זה חידוש גדול.

[Speaker B] אבל אני יכולה להגיד אם אני הולכת… הנימוק הראשון של הפני יהושע, שהוא אומר שזה פשוט ברור מה שזה ברור לכולם, אז יכולתי להגיד שבאמת בגלל זה הגמרא לא מביאה שלוש דפנות. היא גם לא הביאה את הארבע מחיצות, הביאה גדר וחריץ מסיבות אחרות, ואחר כך היא עוסקת ברבי יהודה על השניים כי פה היה שאלה, אבל על השלוש והארבע אין בכלל שאלה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הוא שואל שאלה, הרי אם הגמרא מסבירה שכל הדוגמאות האלה הובאו כדי להוציא מרבי יהודה, כן? וזה מה שכתוב וזו היא רשות היחיד גמורה, נכון? כדי להוציא מרבי יהודה. זאת אומרת המטרה שלך זה ללמד אותי ששתי דפנות היא לא רשות היחיד, נכון? זה המטרה. איזה דוגמאות הבאת כדי ללמד אותי את זה? דווקא דוגמאות של חריץ ותל שיש להם ארבע דפנות. הרי אם ולהיפך אני אומר, לפי שיטות שהם לא הרמב"ם, השיטות שאומרות שגם שלוש דפנות זה רשות היחיד, אז הייתי מצפה שזה מה שיובא בברייתא, כי זה בדיוק הדרך ללמד אותי שצריך שלוש ושתיים זה לא רשות היחיד. אבל חריץ ותל לא מלמד אותי את זה, כי חריץ ותל זה שניהם מבנים עם ארבע דפנות. שמה הייתי חושב שתיים זה ודאי לא, אבל אפילו שלוש זה לא.

[Speaker B] אבל יכול להיות שהביאו את החריץ והתל מסיבות אחרות?

[הרב מיכאל אברהם] חידוש

[Speaker C] מסוג אחר, לא חידוש מסוג של מספר הדפנות.

[הרב מיכאל אברהם] והגמרא פה מסבירה שהביאו כדי ללמד נגד רבי יהודה.

[Speaker C] אז אולי בגלל זה הגמרא אמרה הוסיפה את המילה גמורה?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, את גמורה עוד מעט אנחנו נראה.

[Speaker C] לא, אבל זו הסיבה.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, עוד מעט אנחנו נראה. אז אני אומר לפי הפני יהושע זה מתחדד יותר, לפי הרמב"ם הכל נשאר בסדר. למה? כי הרמב"ם באמת לא הביאו את הדוגמה של שטח שמגודר בגלל שהוא פשוט. והרי להביא שטח מגודר על ידי שלוש דפנות אי אפשר, כי זה לא רשות היחיד לפי הרמב"ם. אז לכן אין שאלה למה לא הביאו שטח מגודר בשביל להוציא מדעת רבי יהודה. לפי הרמב"ם זה ברור. לפי הראשונים האחרים זה לא ברור שיביאו שטח מגודר עם שלוש דפנות. א' יש בזה חידוש, זה לא דבר שהוא פשיטא, כי עובדה שמספיק שלוש ולא צריך ארבע. ב' זאת הדוגמה הכי טובה ללמד אותי שבאים להוציא מרבי יהודה, ששתיים זה לא טוב. הנה, תביא דוגמה של שלוש ותגיד לי שלוש זה כן טוב, שתיים לא. אל תביא דוגמאות של ארבע. מצד שני אבל עדיין גם לפי הרמב"ם צריך להבין, אם באמת לפי הרמב"ם ארבע דפנות זה טוב, רק ארבע דפנות זה טוב, אז מה פירוש להוציא מרבי יהודה? זה גם להוציא מהתפיסות של שלוש זה טוב.

[Speaker B] לפי הרמב"ם רבי יהודה לא היה צריך להביא את הדוגמה של השני בתים, היה צריך להביא נגיד שלוש מחיצות ואז לשאול על זה את השאלה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, על זה היה צריך להתווכח, כי הרי הוויכוח האמיתי הוא על זה, בשתיים זה קל וחומר. אוקיי. יכול להיות שצריך להגיד ככה: אם אנחנו מדברים בתוך נגיד, אם היה לנו שלוש דפנות ולחי, לפי הרמב"ם זה רשות היחיד,

[Speaker C] נכון?

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אם זה ברשות הרבים, אז יש פה בעיה נוספת, כי לחיים לא יכולות לעבוד ברשות הרבים. ואז יכול להיות, אני אומר אולי בלשון אפשר, יכול להיות שצריך לקרוא את הברייתא ככה: יש לי בעצם שני בתים משני צידי רשות הרבים. במצב כזה השטח הבסיסי בפנים הוא רשות הרבים, לא מקום פטור. במצב כזה אם היית שם לחי אחת, זאת אומרת דופן אחת ולחי אחת, אולי גם הרמבם היה מסכים שזה היה הופך להיות אולי לא רשות היחיד אבל כרמלית, או משהו באמצע. מדרבנן היה עדיין איזשהו דין.

[Speaker E] אם אני שמה דופן אני הופכת את זה לשלוש ולחי. מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם אני שמה דופן, אם את שמה דופן, אבל זה מה שחכמים אומרים, אבל את לא שמה דופן, את שמה שני לחיים.

[Speaker E] שני

[הרב מיכאל אברהם] לחיים, אבל

[Speaker B] זה נמצא בתוך רשות הרבים, אבל איך זה מסתדר לפי הרמב"ם?

[Speaker E] לפי

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם אני עכשיו מציע הצעה כדי ליישב את הקשיים האלה, ומה שאני אומר זה ככה: באופן עקרוני שתי לחיים לא יכולות לעבוד. עכשיו יכול להיות שגם ברשות הרבים אם הייתה פה לחי אחת ושלוש דפנות זה היה עושה את העבודה. העבודה לא במובן שהשטח היה הופך לרשות היחיד,

[Speaker C] אלא

[הרב מיכאל אברהם] הוא כבר היה מפסיק להיות רשות הרבים.

[Speaker E] זה היה כרמלית. כן, נגיד, משהו כזה.

[הרב מיכאל אברהם] ואז מה שקורה זה ככה: רבי יהודה בא ואומר שתי דפנות ושתי לחיים יכול לעבוד, כי זה כמו שלוש ולחי ברשות הרבים. אומרים לו חכמים: שלוש ולחי ברשות הרבים אולי היה יכול לפתור את הבעיה דאורייתאית, אבל שתיים ושתי לחיים לא יכול לעשות את זה, כי אין שתי לחיים. וזה מה שנקרא, אולי זה גם מסביר את ה"בכך", אין מערבין רשות הרבים בכך, הכוונה בשתי לחיים. אחת אולי כן, אבל לא בשתיים. בסדר? ואז בעצם יוצא ככה: הוויכוח בין רבי יהודה לבין רבנן הוא רק במקום שהוא רשות הרבים. במקום שהוא רשות הרבים, במקום שהוא רשות הרבים, אז אני באמת יכול לומר שרבי יהודה שטוען שאפשר לפתור את הבעיה עם שתי לחיים, באים רבנן ואומרים לו אי אפשר לעשות את זה. עכשיו כשהגמרא שלנו מביאה את הדוגמאות שבאות להוציא מדעת רבי יהודה, הרי הגדר והחריץ הם נמצאים כנראה ברשות הרבים. כי הרי אתה בא להוציא מרבי יהודה, אז אתה מראה לי שברשות הרבים צריך ארבע דפנות, כי ברשות הרבים באמת צריך ארבע דפנות. מה קורה בשלוש וטפח? בשלוש וטפח יכול להיות שזה יפתור את הבעיה דאורייתא וישאיר בעיה דרבננית, אולי. ולכן בעצם הדוגמאות שהובאו לא הביאו דוגמה של שלוש דפנות. שלוש דפנות, אם זה לא היה ברשות הרבים, אולי זה מה שהיו מביאים. ברשות הרבים זה לא היה עוזר. אבל כמובן, זה דורש כל מיני הנחות. האם מה קורה לרשות הרבים כשאני שם לחיים? לפי הרמב"ם, שלוש דפנות ולחי ברשות הרבים, מה הסטטוס שלה? לא יודע, אני לא יודע.

[Speaker B] אבל זה קצת קשה להגיד את זה כי לכאורה זה נראה שהגמרא היא לא עוסקת פה בדאורייתא, היא עוסקת פה בתכלס בדרבנן. כי אם, כי השאלה היא, הוא אומר רבי יהודה שמותר לטלטל בפנים, נכון? הוא נושא ונותן בפנים. זאת אומרת, הם פה תכלס אומרים מדרבנן, לא כתוב פה חייב, פטור. הם לא עוסקים בשאלה הזאתי של דאורייתא. זה ברור שהם עוסקים בסופו של דבר בשאלה של דרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] למה? לא הבנתי למה.

[Speaker B] בגלל שאז אולי לא היו… רבי יהודה לא היה אומר שמותר לטלטל שם.

[הרב מיכאל אברהם] נו, ודאי שכן. רבי יהודה אומר שמותר וחכמים אומרים שזה איסור דאורייתא.

[Speaker B] אבל חכמים, אם אתה הולך לפי השיטה של שלוש ולחי גם כשזה ברשות הרבים זה הופך את זה למקום פטור, אז עדיין היה אסור לטלטל שם?

[הרב מיכאל אברהם] נו, אוקיי. כאילו אני חושבת

[Speaker B] שצריך ללכת עם זה, אם השיטה הזאת צריך ללכת איתה עד הסוף, האם הדיון פה הוא מדאורייתא או מדרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, בואו, אתם יודעים מה, בואו נקרא רגע את הקטע הבא בגמרא. כי הקטע הבא בגמרא שולל את האפשרות שמדובר בדיון דרבנני לכאורה. מה אומר הקטע הבא בגמרא? ואמאי קרו לה גמורה? מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רשות היחיד, הני מילי לטלטל, אבל לזרוק מודו ליה, קמשמע לן. למה כתוב רשות היחיד גמורה? אומרת הגמרא: כי לולי היה כתוב גמורה הייתי חושב שכל הוויכוח בין רבנן לבין רבי יהודה הוא במישור דרבנן. גם רבנן מסכימים שזה בעצם רשות היחיד, רק הם טוענים שיש איסור דרבנן לטלטל בה בכל זאת. באים להגיד לא, רבנן אומרים שאיסור דאורייתא, לא איסור דרבנן. זה רשות היחיד גמורה ורבנן אומרים שזה לא רשות היחיד בכלל. רבי יהודה? רבנן. לא, רבי

[Speaker C] יהודה אומר שהיא גמורה ורבנן אומרים שזה לא.

[הרב מיכאל אברהם] ורבנן אומרים שזה אסור מדאורייתא, לא מדרבנן. ולכן הביאו את המקרים של ארבע דפנות, החריץ והתל, כדי להגיד לי שזה בא להוציא מרבי יהודה. כי מה שהם רוצים להגיד זה שאם יש לך שתי דפנות זה בכלל לא רשות היחיד, לא שיש פה איזה בעיה דרבננית. לא, זה לא רשות היחיד, זה רשות הרבים, זה איסור דאורייתא.

[Speaker B] אז למה כתוב גמורה? אז לא הבנתי למה כתוב גמורה.

[הרב מיכאל אברהם] אם לא היה כתוב גמורה הייתי לומד "וזו היא רשות היחיד", מה הכוונה? אתה צודק רבי יהודה ששתי דפנות זה רשות היחיד, אבל זה לא פותר את הבעיה, עדיין יש איסור דרבנן לטלטל. מתי גם איסור דרבנן אין? כשיש ארבע דפנות בחריץ ובתל, או ארבע דפנות מסביב, לא שם מחיצות גבוהות. אוקיי? ככה הייתי חושב. אבל הברייתא אומרת "זו היא רשות היחיד גמורה". מה זאת אומרת "זו היא רשות היחיד גמורה"? באים להגיד שבעצם רק ארבע דפנות זה רשות היחיד, פחות מארבע דפנות זה לא רשות היחיד בכלל, לא שיש איסור דרבנן למרות שזה רשות היחיד.

[Speaker B] אז למה צריך את המילה גמורה?

[הרב מיכאל אברהם] ללמד אותי את זה. אין באמצע.

[Speaker B] או שיש או שאין ואין על זה מחלוקת.

[הרב מיכאל אברהם] אם לא היה כתוב גמורה, אז הייתי אומר כל הוויכוח בין רבנן לבין רבי יהודה הוא רק במישור דרבנן, גם הם מסכימים ששתי דפנות זה רשות היחיד. והגמרא באה לומר נכון, אבל יש איסור דרבנן, אם יש ארבע דפנות אז אין איסור דרבנן, אז זה רשות היחיד. ככה הייתי חושב אם לא היה כתוב את המילה גמורה. המילה גמורה באה לומר לא לא, אנחנו מדברים פה ממש על עיקר דין רשות היחיד, לא על בעיה דרבננית. בלי ארבע דפנות זה לא רשות היחיד בכלל, לא שזה רשות היחיד רק יש איסור דרבנן לטלטל בתוכה. עכשיו זה כמובן מעורר את הקושי שמעלים פה הראשונים, תוספות והרשב"א ופני יהושע וכל הראשונים האלה, שהם שואלים הרי זה מבחינת הלשון זה עובד הפוך. זוהי רשות היחיד גמורה הכוונה הדוגמאות עם הארבע דפנות זה רשות היחיד גמורה. משמע שפחות מזה זה רשות היחיד רק לא גמורה, נכון?

[Speaker C] ואז

[הרב מיכאל אברהם] זה בעצם בדיוק אומרת מה שהגמרא רצתה לשלול. נכון? הרי הגמרא רצתה לשלול את האפשרות שלפי רבנן שתי דפנות זה גם רשות היחיד רק לא גמורה, כי יש איסור דרבנן לטלטל בה. היא רצתה להגיד להראות לנו שלפי רבנן זה ממש לא רשות היחיד מדאורייתא. אבל לכאורה המילה גמורה זה הדיוק הוא הפוך. הדוגמאות שמובאות בברייתא עם ארבע דפנות, זו רשות היחיד גמורה. זאת אומרת לגמרי, אין שום חשש ושום כלום. מה שאין בו ארבע דפנות, שתיים או שלוש או משהו כזה מה שרבי יהודה אומר, זה רשות היחיד לא גמורה. מה זאת אומרת? זה רשות היחיד מעיקר הדין אבל מדרבנן עדיין אוסרים לטלטל, זה לא לגמרי רשות היחיד. זה פשט הלשון. ולכן אומר התוספות אז הגמרא כותבת הפוך. הדיוק מהגמרא הוא דיוק לא נכון.

[Speaker B] אני לא הבנתי את התוספות ואת כל השאר, אני רק לא הבנתי את הגמרא עצמה. מה אני לא צריכה להבין אותך כשאמרת מה הכוונה למילה גמורה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אסביר שוב, אבל בלי לערבב את הקושי של

[Speaker B] תוספות ושל הראשונים, כי זה בדיוק…

[הרב מיכאל אברהם] את הראשונים אותם ואת הפני יהושע אני הבנתי, אותו לא, את הגמרא עצמה לא הבנתי. אז אני אסביר. הגמרא אמרה זוהי רשות היחיד גמורה, הברייתא אמרה. מה פירוש? אז היא אומרת ככה: אם לא היה כתוב זוהי רשות היחיד גמורה, היה כתוב רק זוהי רשות היחיד אבל לא גמורה, מה הייתי מבין? הייתי מבין שרבנן ורבי יהודה חולקים רק במישור דרבנני, לא במישור דאורייתא. רבנן מסכימים ששתי דפנות זה רשות היחיד גם, רק היא לא גמורה. ורשות היחיד עם ארבע דפנות זה רשות היחיד גמורה. בסדר? ככה הייתי מבין. אבל כתוב וזוהי רשות היחיד גמורה, משמע שהוויכוח בין רבנן לבין רבי יהודה הוא בעצם היותה רשות היחיד, לא אם היא גמורה או לא. זה הגמרא. עוד פעם, קשה להסביר את זה כי התוספות והרשב"א בעצמם מאירים את ההערה שאומרת זה לא נכון, לא זה הדיוק שיוצא מהגמרא. הלשון של הגמרא אומרת הפוך. זוהי רשות היחיד גמורה הכוונה הדוגמאות עם הארבע מחיצות שמובאות בברייתא, זאת רשות היחיד גמורה. משמע שפחות מארבע דפנות, שתיים או שלוש או משהו כזה

[Speaker C] מה שרבי יהודה אומר, זה רשות היחיד רק לא גמורה.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה דווקא כן אומר שהמחלוקת בין רבנן לבין רבי יהודה היא במישור הדרבנני. אוקיי? עכשיו מה שאני רוצה לטעון יכול להיות זה הטענה הבאה: הגמרא הביאה הרי הברייתא הביאה בהתחלה שתי דוגמאות של ארבע דפנות. ועל זה היא אמרה וזוהי רשות היחיד גמורה. למה היא, שאלו קודם למה היא הביאה ארבע ולא שלוש כדי להוציא מרבי יהודה ששתיים בדיוק בגלל זה. ארבע דפנות זה רשות היחיד גמורה, ושלוש דפנות זה רשות היחיד אבל לא גמורה. ושתי דפנות זה לא רשות היחיד בכלל, זה רשות הרבים. ואז אפשר לקרוא את הברייתא פשוט, זה מיישב את כל מה שאמרתי קודם. כי קודם שאלתי למה הברייתא מביאה דוגמאות של ארבע דפנות כדי להראות ששתיים זה לא רשות היחיד. הרבה יותר הגיוני שתביא דוגמה של שלוש דפנות. לחילופין אם ארבע דפנות זה רשות היחיד, אז גם שלוש דפנות זה לא רשות היחיד לא רק שתיים, גם שלוש לא. מה שאני אומר עכשיו זה בדיוק הנקודה. הברייתא הביאה דוגמאות שהן רשות היחיד גמורה, וזה רק בארבע דפנות. אגב זה גם לפי שאר הראשונים, לא רק לפי הרמב"ם. רק ארבע דפנות זה רשות היחיד גמורה. שלוש דפנות כמו במבוי זה גם רשות היחיד מדאורייתא, אבל היא לא גמורה, היא צריכה תיקון. אוקיי? שלוש דפנות צריכה תיקון?

[Speaker C] לא לא, אחת אחת, יעל.

[Speaker E] אמרתי זה מה שקראנו בתוספות קודם רשות יחיד קצת.

[הרב מיכאל אברהם] איפה קראנו בתוספות?

[Speaker C] בתוספות היה כתוב. כן.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. איזה תוספות?

[Speaker C] אמאי קרי לה גמורה? מה? אמאי קרי לה גמורה? מה זה? ואחר כך ממשיך, אבל היא רשות היחיד קצת.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, עוד לא קראנו את התוספות. קראתם בסדר. מה שקראתם בסדר, לא קראתי, רגע, שנייה, אני אגיע עוד רגע.

[Speaker C] אני רק רוצה להגיד משהו אחר. נו מה? זה שאמרת הדיוק של גמורה, אז יש אחרת שהיא לא גמורה לגמרי והיא צריכה תיקון, נכון? ואז הם חושבים ששתיים לא יכולה לקבל תיקון.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שאני אומר, ואז זה מיישבת כל הקשיים. שאלתי הרי למה הביאו דוגמה של ארבע כדי להוציא מרבי יהודה. להוציא מרבי יהודה צריך דוגמה של שלוש. לחילופין אם הביאו ארבע, משמע שגם שלוש זה רשות היחיד כמו הרמב"ם, לא רק שתיים.

[Speaker D] רגע רגע, אני לא הבנתי, מה שלא גמורה חשבת שזה דרבנן, לא?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי, עוד פעם.

[Speaker D] אני חשבתי מה שהרב קודם אמר, שהיא לא ממש גמורה, רשות היחיד אבל לא גמורה, זאת אומרת היא דרבנן לא רשות היחיד אבל דאורייתא כן. נכון, נכון, סבבה.

[הרב מיכאל אברהם] ואז אני אומר ככה, ארבע דפנות הביאו כי זאת רשות היחיד גמורה. ושלוש דפנות זה אולי רשות היחיד לפי הראשונים, זה אולי רשות היחיד אבל לא גמורה, וצריכה תיקון. איסור דרבנן עדיין יש, לכן לפי הראשונים למבוי צריך להוסיף לחי לתקן אותו. נכון שמעיקר הדין זה רשות היחיד, אבל זאת רשות היחיד לא גמורה. וכל זה בא להוציא מרבי יהודה שמדבר על שתי דפנות, ששם זה לא רשות היחיד בכלל, ואז לכן לא מועיל לתקן את זה עם לחיים. אוקיי? ואז באמת כך אפשר לקרוא את זה לפי שאר הראשונים, כי שאר הראשונים אומרים שגם שלוש דפנות זה רשות היחיד מדאורייתא. לפי הרמב"ם אי אפשר להגיד את זה, נכון? כי לפי הרמב"ם שלוש דפנות זה גם רשות היחיד בעצם מדאורייתא, סליחה, זה לא רשות היחיד מדאורייתא. אי אפשר להגיד ששלוש דפנות זה רשות היחיד אבל לא גמורה, לפי הרמב"ם שלוש דפנות זה לא רשות היחיד בכלל.

[Speaker C] לא רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון? ואז לפי הרמב"ם יכול להיות שמה שצריך לומר זה למקם את כל זה ברשות הרבים. ולהגיד ברשות הרבים עצמה יכול להיות ששתי דפנות ושתי לחיים, כמו שרבי יהודה אומר, באופן תיאורטי זה היה יכול להיות רשות היחיד כי יש פה ארבע דפנות רק לא גמורה. כשזה ממוקם ברשות הרבים, זה לא יכול לעשות את העבודה. וזה מה שהרבנן אומרים לרבי יהודה, אם הייתי שם שתי דפנות ושתי לחיים במקום פטור, אז יכול להיות שזה הופך לרשות היחיד גם לפי החכמים. אבל חכמים מתווכחים עם רבי יהודה מה קורה כשכל זה נעשה ברשות הרבים, זה מה שהם אומרים לו, הרי אין מערבין רשות הרבים בכך. וברשות הרבים דבר כזה לא מועיל.

[Speaker D] הרב, למה אנחנו לא נוכל לפי הרמב"ם להגיד שהוא גם יחשוב שדרבנן זה יעבוד אפילו שתי לחיים, אבל זה לא גמורה בגלל שפסקנו שככה לא דרבנן, אבל דאורייתא אולי זה כן יהיה גם ברשות הרבים רשות היחיד? מה?

[הרב מיכאל אברהם] ומה שאומרים לו אין מערבין רשות הרבים בכך הכוונה שזה איסור דרבנן רק?

[Speaker D] כן, במקביל למה שאנחנו הסברנו עכשיו, כמו שהרב הסביר עכשיו את הלא גמורה בגלל שתיאורטית מבחינת הרמב"ם זה

[הרב מיכאל אברהם] רשות היחיד בגלל שיש פה ארבע מחיצות, אז רשות היחיד זה כן רשות היחיד לפי הרמב"ם אך יש איסור דרבנן. יכול להיות שזה גם אופציה, לא חשבתי על זה, יכול להיות שזה גם אופציה, שכל מה שלא מועיל שתי לחיים ברשות הרבים זה רק דין דרבנן, לא דין דאורייתא. אוקיי. בכל מקרה בראשונים פה הם באמת כשהם שואלים את השאלה הזאת, אז יש את הרש"י, תוספות אומר, תראו את הלשון של תוספות. ואמאי קרי לה גמורה? אדרבה, איפכא מסתברא, זו היא רשות היחיד גמורה, אבל זו אינה רשות היחיד גמורה אלא היא רשות היחיד קצת. ורש"י יישב בדוחק, כן, זה הקושיה שלו, והוא נשאר בצריך עיון תוספות. אוקיי? הרשב"א פה, רגע לא פה, הרשב"א הבא. ואמאי קרי לה גמורה? איכא למידק, אדרבה, מדקתני גמורה משמע דזו היא גמורה ויש לך אחרת שאינה גמורה אלא הוי קצת כרשות היחיד. ונראה שלפיכך פירש רש"י ז"ל זו שנגמר מניין מחיצותיה מכל צד. פירוש לפירושו. דגמורה לא קאי אהרשות אלא אהמחיצות. כלומר זוהי רשות היחיד שנגמרו מחיצותיה. הרשות אחרת שאינה גמורה במחיצות, שאין לה אלא שתי מחיצות כגון האי דרבי יהודה, אינה רשות היחיד כלל, ואפילו להתחייב הזורק מרשות הרבים

[Speaker C] לתוכה. כלומר אי אפשר לחייב אותו.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת הוא בעצם טוען, הרי הרשב"א הוא הולך בשיטת הראשונים נגד הרמב"ם. מבחינתו גם שלוש מחיצות או שתיים ולחי זה גם רשות היחיד. אז מה הוא בעצם אומר? זוהי רשות היחיד גמורה, הכוונה זאת רשות היחיד שנגמרו כל מחיצותיה, שיש לה ארבע מחיצות. זאת רשות היחיד גמורה. רשות היחיד של שלוש מחיצות היא גם רשות היחיד, רק רשות היחיד לא גמורה. מאותה סיבה ברשות הרבים עם שתי לחיים אי אפשר לתקן את זה, כי שתי מחיצות ולחי זה לא רשות היחיד גמורה. ממילא הלחי הרביעית לא יכולה לתקן את זה.

[Speaker C] לא, הוא אומר שאם שתי מחיצות אינה רשות היחיד כלל.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, ואז מה? אז אם תוסיף לזה לחי, הרי אם תוסיף לזה לחי זה כן רשות היחיד לפי הרשב"א. כי שתי מחיצות ולחי זה כמו שלוש. אבל כיוון שתי מחיצות לבד זה לא רשות היחיד כלל, אז שתי מחיצות ולחי זה לכל היותר רשות היחיד לא גמורה. ממילא אם תוסיף עכשיו עוד לחי זה לא יעזור, כי ברשות הרבים להוסיף עוד, לפחות ברשות הרבים, להוסיף עוד לחי זה לא יעזור. אם יש לך מבוי של שלוש מחיצות אפשר להוסיף לו לחי בדופן הרביעית. אבל אם יש לך שתי מחיצות ולחי, אי אפשר להוסיף לחי בדופן הרביעית. בסדר? גם לפי הראשונים שאומרים ששתי מחיצות ולחי זה רשות היחיד, אבל זה עדיין רשות היחיד כזאת שמבחינה דרבננית אנחנו לא נאפשר להוסיף עוד לחי ולפתור את כל הבעיות, כי יש פה, יוצא שיש פה מבנה עם שתי מחיצות שהם לחיים. בסדר?

[Speaker F] ואם עושים את אותו מבנה במקום פטור?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני לא… אני מתלבט, אני לא יודע. השאלה אם הוא אומר את זה רק על רשות הרבים בגלל שזה ברשות הרבים, או שהוא אומר את זה על כל מבנה עם שתי לחיים. לא יעזור מבנה עם שתי לחיים, כי בפשטות אני חושב שבאופן הפשוט כשאת נמצאת במקום פטור ואת שמה שם שתי דפנות ולחי, אם לחי הוא משום מחיצה אז יש לך שלוש דפנות. נכון.

[Speaker C] אז השלוש

[הרב מיכאל אברהם] דפנות האלה, השלוש דפנות האלה הן בעצם רשות היחיד. נכון. אז למה צריך עכשיו עוד לחי?

[Speaker C] היא לפחות לא גרועה אם היא לא מועילה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, לכן אני אומר, אז לא צריך עוד לחי, לא שלא תועיל עוד לחי, לא צריך. נכון. מה שקורה במבוי, זה נכון שיש לו שלוש מחיצות, אבל יש רבים שעוברים שם ומשתמשים בו ובעלים עליו. ולכן למרות שזה רשות היחיד לפי הרשב"א וסיעתו והטור וכולי, עדיין מדרבנן דורשים להוסיף עוד לחי רביעית.

[Speaker F] כי נכנס פה קריטריון אחר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל במקום שהוא לא בבעלות של רבים, היה פה שלוש דפנות שהיא בבעלות של אדם אחד, אז ודאי שזה היה רשות היחיד גמורה ולא היה צריך להוסיף לחי ולא כלום. בסדר? סתם רשות היחיד שיש בה שלוש דפנות או שתיים ולחי זה מספיק של עצמו, לא צריך להוסיף לחי רביעית.

[Speaker B] לחי

[הרב מיכאל אברהם] רביעית צריך להוסיף או ברשות הרבים במבנה כמו רבי יהודה, שצריך פה שתי לחיים ושתי מחיצות, זה אומרים רבנן זה לא מועיל, או במבוי, שבו השלוש דפנות הן שלוש שלמות, לא אחת מהם היא לחי, זה שלוש דפנות שלמות. אבל כיוון שהמבוי הוא שייך לרבים ונמצא בשימוש הרבים, אז מדרבנן דרשו שתוסיף עוד לחי לפני שיתירו לך לטלטל בתוכו. אבל זה רק בפתולוגיה של מבוי, בגלל שהוא בבעלות של רבים.

[Speaker C] אבל ההשתלטות הזאת של היחיד על ידי שני לחיים על רשות הרבים זה נראה לי…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה השאלה אם באמת שתי לחיים לא מועיל בכלל, או שדווקא בגלל שזה רשות הרבים חכמים אומרים ששתי לחיים לא יועיל.

[Speaker B] למה בכלל לפי רבי יהודה השני בתים זה רשות היחיד? מאיפה הוא מביא את זה? הרי רשות הרבים עוברת שם באמצע. למה בכלל הוא סובר את זה?

[Speaker C] הוא

[הרב מיכאל אברהם] טוען ששתי דפנות או כמין ג' או זו מול זו, בעצם תוחמות שטח. ברגע שהשטח הוא תחום, אז הוא כבר שטח בפני עצמו. הרי אם הייתי שם שם ארבע מחיצות היית מסכימה שזה רשות היחיד, נכון? עכשיו תחשבי שבעצם יש פה ארבע מחיצות. מבחינת ההיכרא אנחנו, אם הייתי אומר לך להשלים את הגבולות של השטח התחום, זה חד ערכי. את תדעי איפה להשלים את זה, נכון? מקצה של דופן אחת לקצה של דופן אחת, מהקצה השני לקצה השני. אין דופן בפועל, אבל זה מגדיר היטב את השטח מארבעה צדדים. לפי. לפי רבי יהודה מספיקה הגדרה של השטח, לא צריך אטימה של השטח. אם יש שטח שהוא מוגדר כשטח ספציפי, זה מספיק בשביל להפוך אותו לרשות היחיד. המטרה של המחיצות זה לא לעצור את האנשים, במילים אחרות, אלא זה לסמן חד ערכית את השטח.

[Speaker C] זה לאפשר לי להשתמש בו כרשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] אני יכול להגיד לאנשים תראו עד כאן מגיעה הרשות שלי, עד כאן ועד כאן, ולכל אחד זה ברור. לא שזה יעצור פיזית את העוברים שם. זה כמו תחשבו על צורת הפתח או לחי, זה הרי הכל סימונים. הקורה שאת שמה למעלה היא תעצור את האנשים? היא גם לא תעצור את האנשים, יכולים לעבור מתחתיה. אבל זה מסמן. אז אומר רבי יהודה, בשביל לסמן לא צריך את הקורה, שימי שתי דפנות אחת מול השנייה, זה מסמן שטח חד ערכי, השטח מסומן. אז מבחינתו גם זה רשות היחיד, רק מדאורייתא. מדרבנן אמרו לך תשימי עוד שתי לחיים. בסדר? אני עובר לחלק של רשות הרבים כי אני רוצה עוד לגמור גם את זה היום. אז לגבי רשות הרבים יש מהלך שהוא נראה מקביל לגמרי למה שקורה ברשות היחיד. אומרת הגמרא: ואיזו היא רשות הרבים? סתם מילה מיותרת השתרבבה פה. ואיזו היא רשות הרבים? סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשים, זו היא רשות הרבים גמורה. ואין מוציאין מרשות היחיד זו לרשות הרבים ומכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד, ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת ונסקל. זה חלק מהברייתא. זה הגדרה של רשות הרבים בברייתא. סרטיא ופלטיא כן זה דרכים בין עירוניות או שווקים או רחוב גדול בתוך העיר, ומבואות המפולשים דיברנו על זה, זה בעצם המבנה שכמו המבנה של רבי יהודה. מבואות המפולשים, נכון? זה ממש המבנה של רבי יהודה, יש פה שתי דפנות ובשני הצדדים זה הולך לרשות הרבים. אוקיי? עכשיו הגמרא בהמשך אומרת כך, אמר מר: זו היא רשות הרבים, למעוטי מאי? מה זה בא למעט? שוב כמו ששאלנו למעלה. למעוטי אידך דרבי יהודה. יש עוד מחלוקת של רבי יהודה וחכמים. דתנן: רבי יהודה אומר אם הייתה דרך רשות הרבים מפסקתן, יסלקנה לצדדים, וחכמים אומרים אינו צריך.

[Speaker C] כלומר לפי רבי יהודה אם עוברים שם רבים זה יבטל את היכולת להיות רשות.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מדברים בעצם כמו שכתבתי לכן בדף, או על פסי ביראות כן, או על הזוויות האלה שאנחנו שמים ברשות הרבים כדי להגדיר את השטח שתחום על ידי הזוויות האלה כרשות היחיד. ושוב פעם אתן רואות אגב שמספיק סימון, לא צריך אטימה.

[Speaker C] ארבעה

[הרב מיכאל אברהם] פסים כאלה זה רק סימון, הרי בין הפסים יש מרווח, אנשים יכולים לעבור. אבל אם זה מסומן היטב מבחינתנו זה מספיק. לכן זה אומר שגם רבי יהודה הוא לא מופרך כל כך. אוקיי? בכל מקרה, אז הגמרא אומרת מה קורה כאשר יש דרך לגבי עולי רגלים. אז מה שקורה יש שם בור שהוא נחשב רשות היחיד. אם תשאב מים מהבור לרשות הרבים הוצאת מרשות היחיד לרשות הרבים. אז מה אומרים? תשים פסים מסביב. השטח שכלוא בפסים הוא רשות היחיד ואז מותר לך להוציא מים אליו. עכשיו נכון שלכתחילה אומרים לך לא לעשות את זה כי זה בכל זאת כמו מבוי כזה, רבים עוברים שם. מדאורייתא זה בסדר, מדרבנן לא. לעולי רגלים התירו, בגלל הצורך של העולי רגלים ביטלו את האיסור דרבנן הזה. אז התירו רק לצורך עולי רגלים, אבל כמובן זה רק בגלל שכל הבעיה היא דרבננית. זאת אומרת מדאורייתא זה רשות היחיד לגמרי והכל בסדר. עכשיו השאלה שעולה כאן זה מה קורה כאשר עוברת איזה שהיא דרך של רבים ועוברת בין שני פסים פה ואחרי זה חוצה עוד שני פסים? לא משנה אם היא מתעקלת אז זה שתי דפנות כמין גם, אם היא הולכת ישר אז זה שתי דפנות אחת מול השנייה, אבל היא חוצה, היא חוצה את הדפנות האלה. אז אומר רבי יהודה זה מבטל את שם רשות היחיד מהמקום.

[Speaker C] כאילו סותר את עצמו? נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם סותר את עצמו, זה מבטל כן זה מבטל את לכאורה. וחכמים אומרים לא, אין לנו בעיה עם זה. אוקיי?

[Speaker C] שגם הם סותרים את עצמם.

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה יש פה סתירה בין רבי יהודה ובין חכמים, יש סתירה בין הברייתא הזאת בין המשנה הזאת לבין המשנה

[Speaker C] הקודמת, רבי יהודה על רבי יהודה

[Speaker E] וחכמים על חכמים.

[הרב מיכאל אברהם] אז באמת הגמרא בעירובין כבר שואלת את הסתירה הזאת.

[Speaker E] מה? רבי יהודה אולי רבי יהודה רוצה נקודת התחלה של שתי מחיצות?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? לא הבנתי.

[Speaker E] כלומר במקום של רשות הרבים ואני צריכה לשים פסי ביראות, בירורות? אני לא יודעת. אבל אולי זה לא מספיק לרבי יהודה כי הוא רוצה איזה שהיא נקודת התחלה, איזה שהיא מחיצה כלשהי שעליה להסתמך? לא,

[הרב מיכאל אברהם] אז הגמרא בעירובין אומרת במפורש את התירוץ, לא צריך להעלות השערות. הגמרא בעירובין הרי שואלת סתירה ברבי יהודה וסתירה ברבנן.

[Speaker E] כן, בסדר, אבל אוקיי. הגמרא אומרת שהרי מה הסתירה?

[הרב מיכאל אברהם] לפי רבי יהודה בדוגמה הקודמת, שני בתים משני צידי רשות הרבים, זה נקרא רשות היחיד. נכון? ולא מפריע לו שיש דרך של רבים בין שתי הדפנות האלה. ופה פתאום זה כן מפריע לו. מה התירוץ?

[Speaker C] שם יש מחיצות, כאן אצלנו… מה זאת אומרת שם?

[הרב מיכאל אברהם] שם שתי המחיצות הן מחיצות שלמות, או שתי המחיצות שלא נחצות על ידי הרבים גם הן לא מחיצות שלמות. זה לא מספיק לפי רבי יהודה. אתן רואות עוד פעם שהדיון פה הוא בשאלה עד כמה הסימון צריך להיות חד משמעי. זה ברור שזה לא חסום בפני הרבים פיזית, ועדיין צריך איזושהי רמת סימון משמעותית. בסדר, זה תירוץ לרבי יהודה. ולפי רבנן, למה פה זה כן מפריע להם? למה פה זה…

[Speaker C] שם היו ארבע מחיצות ושם יש רק שתיים.

[הרב מיכאל אברהם] שם יש רק שתיים מחיצות ופה יש ארבע, כי הרי פה מדובר על פסים שיש להם אמה לכל אחד מהצדדים, זה זווית. אז יש בעצם ארבע מחיצות. במקרה שיש ארבע מחיצות לא מפריע לרבנן.

[Speaker C] ויש עוד סיבה, כי אצלנו זה רק להיכרא ושם זה למחיצה. עוד פעם? אצלנו הלחי והלחי זה רק להיכרא ובעירובין…

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא מדברת עוד לפני לחי. עצם המקרה של שני הבתים עוד לפני הלחי. זה רשות הרבים לפי רבנן, נכון? עכשיו פה, זה לא רשות הרבים, לא מפריע לרבנן שהדרך עוברת ביניהם. למה לא? כי פה יש ארבע מחיצות ושם שתיים.

[Speaker C] אז אני אומרת, אבל לחכמים אצלנו בסוגיה הלחי והלחי זה רק להיכרא ובעירובין הפסים הם ממש כמחיצות, הם לא להיכרא.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא קשור, רותי. כשאנחנו מדברים על המחלוקת הקודמת של רבי יהודה ורבנן, אנחנו מדברים מה הסטטוס של שטח שיש שני בתים משני צדדיו בלי לחיים וקורות. הרי שם מתחיל הדיון. לפי רבי יהודה זה עצמו רשות היחיד בלי לחיים וקורות. ולפי רבנן זה לא רשות היחיד. עכשיו כיוון שזה רשות הרבים, רבנן גם אומרים שלא יועיל לחי וקורה. אבל הדיון הוא בשאלה מה קורה בלי הלחי וקורה. ולכן אני עכשיו משווה את המחלוקות בלי לחי וקורה.

[Speaker C] מה, אז הרמב"ם מתאים פה לשיטת רבנן בעירובין.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] אמר ארבע מחיצות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בסדר, כי ארבע מחיצות ודאי לכל הדעות צריך ארבע מחיצות ברשות הרבים. גם רבי יהודה אומר שצריך ארבע מחיצות, רק שהוא חושב ששתי לחיים עושות את העבודה גם. מדרבנן לפחות צריך שם ארבע מחיצות לכל הדעות גם לרבי יהודה. אז מה שקורה פה בקיצור, אין סתירה בין רבי יהודה פה לרבי יהודה שם, ובין רבנן פה לרבנן שם. אוקיי? עכשיו אומרת הגמרא, אז בעצם אצלנו מה זה רשות הרבים גמורה? זה בא להגיד שאצלנו זה רשות הרבים גמורה להוציא משם שזה לא רשות הרבים גמורה. בסדר, זה בא להוציא מדעת רבי יהודה.

[Speaker B] לא לא, רגע, לא הבנתי. להוציא ממה? שאומרים רשות הרבים גמורה.

[הרב מיכאל אברהם] רבי יהודה אומר שאם דרך רשות הרבים עוברת דרך פסי ביראות, אז זה רשות הרבים. היא מבטלת מזה את שם רשות היחיד. הגמרא שלנו באה לומר שזה לא נכון.

[Speaker C] אבל

[Speaker B] הגמרא עצמה לא מסבירה ככה את המילה גמורה על רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] למה? זה מה שהיא מסבירה. לא, למה

[Speaker C] לא גמורה?

[הרב מיכאל אברהם] זוהי רשות הרבים, בלי גמורה. מה באים להשמיע לי במילים זו רשות הרבים? זה בא להוציא מדעת רבי יהודה.

[Speaker B] כן, אבל זה לא קשור למילה גמורה בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא קשור, זה אחר כך. זוהי רשות הרבים, זה בא להוציא מדעת רבי יהודה, שמה שrבי יהודה אומר זה לא רשות הרבים, כי שם יש ארבע דפנות. בסדר? גם זוהי רשות הרבים גמורה זה סרטיא ופלטיה ומבואות המפולשים. זה רשות הרבים ולא מה שרבי יהודה אומר. נכון. עכשיו עוברים לגמורה.

[Speaker C] כלומר יש פה שני דיוקים, קודם כל זוהי רשות הרבים, ושנית גמורה. כן. כל אחד מלמד…

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו הגמורה, אומרת הגמרא, ואמאי קרו לה גמורה? איידי דתנא רישא גמורה תנא נמי סיפא גמורה.

[Speaker C] מה אומרת הגמרא? סגנונית.

[הרב מיכאל אברהם] שבגלל שהשתמשו קודם בגמורה אז גם השתמשו פה. עכשיו זה מוזר. למה לא אמרו כמו למעלה? כי אם לא היו אומרים גמורה אז הייתי חושב שמחלוקת רבי יהודה ורבנן לגבי פסי ביראות היא רק במישור דרבנן ולא במישור דאורייתא, בדיוק כמו שאמרו למעלה. למה פה לא אמרו את זה?

[Speaker C] באמת רש"י חושב שיש הבדל וזה לא סתם שינוי לשוני.

[הרב מיכאל אברהם] הבנתי.

[Speaker C] רש"י חושב שזה לא רק דבר לשוני בגלל סגנוני אלא שיש בזה משמעות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוך, רש"י מסביר את זה בדיוק. תראו, בואו נקרא את רש"י. ומאי גמורה, אומר רש"י, הכא ליכא למימר מהו דתימא כדלעיל. כאן אי אפשר להסביר את המילה גמורה באופן מהותי כמו שעשו למעלה. מוכרחים להסביר את זה רק סגנונית. למה אי אפשר להסביר את זה כמו למעלה? דעיקר עשייתן משום לטלטל בתוכו, וכאמרי רבנן אינו צריך דרשות היחיד אפילו לטלטל, וכל שכן דהזורק לתוכה מרשות הרבים חייב. אומר רש"י, אצלנו ברור שהוויכוח הוא לא במישור דרבנן אלא במישור דאורייתא. רבנן כשהם אומרים אינו צריך, הם מתכוונים אינו צריך לגמרי, מותר לטלטל, זה רשות היחיד גמורה לגמרי. אין אופציה לפרש פה שזה רק מחלוקת במישור דרבנן. פה זה ברור מחלוקת במישור דאורייתא. ולכן את המילה גמורה אין דרך להסביר פה. אז קצת מוזר, כי רש"י

[Speaker B] לא פירש תחת המילה גמורה בכלל בהתחלה. הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל רש"י לא עקבי, כי

[Speaker B] הוא בהתחלה פירש את המילה גמורה בכלל בעניין של מחלוקת דרבנן דאורייתא. הוא פירש את המילה גמורה שזה ארבע מחיצות גמורות. הבנתי. למה רש"י בהתחלה כשהוא כותב מילה גמורה הוא מפרש שגמורה זה קשור לארבע מחיצות גמורות? המילה גמורה מתייחסת לא לדינים אלא למחיצות.

[הרב מיכאל אברהם] אבל עדיין מה שכתוב, לא רגע,

[Speaker C] לא אמר לא לדינים, זאת הערה טובה.

[הרב מיכאל אברהם] בגמרא שם מה שהיה כתוב רשות היחיד גמורה, הכוונה גמורה אפילו בדרבנן, זה נקרא גמורה. את צודקת שהראשונים התקשו שלכאורה הדיוק הוא דיוק הפוך, ואז רש"י כתב שמה שנגמרו מחיצותיה זו המילה גמורה. הערה שלך הערה יפה, לא שמתי לב אליה. ברש"י פה רואים נגד הרשב"א שם. שהרשב"א שם כשהוא הסביר את רש"י לא צדק. אם הוא היה צודק, אז זה באמת מה הקשר? שם מדובר שנגמרו כל מחיצותיה. פה, פה אין אופציה להסביר ככה, רש"י לא היה צריך להאריך בלשונו פה בכלל. זה לא אופציה שעולה כאן. לכן ברור שרש"י מסביר שם גמורה זה גמורה הלכתית, לא גמורה שנגמרו מחיצותיה. הערה נכונה, אני מקבל את זה. בסדר? זה לא הכרחי ברש"י שם, זה ככה רשב"א הבין. אוקיי, הלאה. עכשיו הגמרא אומרת, ולחשוב נמי מדבר. למה לא הביאו בברייתא גם את הדוגמה של מדבר? זה גם רשות הרבים. דתניא, דשנינו בברייתא, איזו היא רשות הרבים? סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשים והמדבר. כן, שלוש הדוגמאות הראשונות מובאות אצלנו, אבל שם בברייתא מביאים גם עוד דוגמה, המדבר. למה אצלנו לא מובאת הדוגמה הזאת? אמר אביי, לא קשיא. כאן בזמן שישראל שרויים במדבר, כאן בזמן הזה. כשישראל היו במדבר, אז היה רשות הרבים כי היו המון אנשים, והיום שהמדבר הוא שומם, אז זה לא רשות הרבים. בסדר?

[Speaker E] אז רגע, איך את המדבר היום? איך מגדירים את המדבר היום?

[Speaker C] מקום פטור. מקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] כרמלית. כן, כרמלית בברייתא שכרמלית דרבנן.

[Speaker C] עכשיו בתוספות אומרים שבזמן שישראל היו במדבר זה היה כרמלית. הבנתי? בתוספות הם אומרים שבזמן שישראל היו שרויים במדבר משמע קצת שאינה רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוך. רשות הרבים ממש, צריך שש מאות אלף ואז זה רשות הרבים. אז בקיצור מה שבעצם כתוב פה, מה יוצא למסקנה? שהמדבר כאשר נמצאים בו אנשים הוא רשות הרבים, כשלא נמצאים בו אנשים זה מקום פטור או כרמלית. נכון? זה המסקנה. עכשיו אני

[Speaker C] רוצה להביא את הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם כותב ככה, ארבע רשויות לשבת, רשות היחיד, הרבים וכרמלית ומקום פטור. איזו היא רשות הרבים? מדברות ויערים ושווקות שווקים ודרכים וכולי. מה שחשוב לי זה מדברות ויערים. מה רואים ברמב"ם?

[Speaker C] שאין את הקריטריון הזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא רק בזמן שישראל במדבר אלא סתם מדבר כאשר שוהים בו הרבה אנשים. כבר מעירים עליו המגיד משנה והכסף משנה שזה נגד הגמרא. בגמרא אצלנו כתוב שהמדבר הוא רשות הרבים רק כאשר שוהים שמה אנשים, והרמב"ם הביא זה כפשוטו, סתם בלי בלי הסתייגות. אז המגיד משנה באמת נשאר בצריך עיון, וזה נגד הסוגייה וכך גם המאירי נשאר בצריך עיון. אבל הכסף משנה מסביר לא. כתב הרב המגיד וכולי הוא דבר מתמיה. כתב הרב רבי אברהם בנו של רבנו, רבי אברהם בן הרמב"ם, שיש מפרשים, הוא הופך את הגמרא. בזמן שישראל חונים במדבר והיו מחנותיהם סדורים, בו היה לגבן כמו בקעה ושדה. ומי דדמו ובזמן הזה שאין ישראל דרים בו אלא כל מי שירצה הולך ועובר בתוכו הוא רשות הרבים. וטעמא דמסתברא הוא. הוא הופך את הגמרא. אומר, מתי שישראל היו שם, אז זה דווקא לא היה רשות הרבים, זה היה כרמלית. למה? כי זה היה בעצם מקום מגורים, זה היה שכונת מגורים, זה לא היה מקום שבו אנשים עוברים, זה לא היה מדבר בכלל, זה היה ארץ נושבת.

[Speaker E] אבל זה רק בתנאי שהם חנו, אבל אם הם לא חנו ורק הלכו?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז אני אומר, במקום שישראל חנו, אז זה לא היה רשות הרבים, בגלל שזה בעצם היה איזה שהוא סוג של שכונה. עכשיו, גם אם הם עוברים ממקום למקום, זה כבר אפשר לדון ולפלפל, אין לי דרך לדעת מה הקריטריון בדיוק. עקרונית זו שכונת מגורים, רק אנשים משנים מדי פעם את המקום, אז באופן כללי לא רואים את זה כרשות הרבים.

[Speaker B] אז למה את ירושלים כן רואים כרשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] רשות הרבים אנשים עוברים שם בירושלים.

[Speaker B] ולכן באמת. ובמדבר לא עברו אנשים?

[הרב מיכאל אברהם] בירושלים זה רק שדלתותיה פתוחות, אם דלתותיה נעולות אז לא. אז אם זה סגור באמת אז לא.

[Speaker B] אז פשוט לא עברו שם?

[הרב מיכאל אברהם] כן, במדבר לא עברו אנשים אלא מי שגר שם, אז הולך שם, בסדר, אבל זה לא מעבר.

[Speaker B] אבל מצד שני בני ישראל לא רק חנו במדבר הם גם עברו שם.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה ששאלו קודם. אז אמרתי, הם לא עברו, הם שינו את מקום המגורים.

[Speaker D] אבל ליד איפה שבנו…

[הרב מיכאל אברהם] פשוט אתה עובר דירה כל הזמן, אז זה עדיין…

[Speaker F] גם כשאתה הולך לשוק בירושלים, זה

[הרב מיכאל אברהם] משהו דינמי.

[Speaker D] רגע, אבל אנחנו לומדים מלאכת הוצאה ממדבר, כן?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי.

[Speaker F] מהמשכן, לא מהמדבר.

[Speaker D] מלאכת רשות הרבים כביכול.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אני אומר, לפי הכסף משנה צריך לומר, שהיה מדובר על המדבר שמחוץ למחנה שלהם. במחנה שלהם עצמו זה לא רשות הרבים.

[Speaker D] זאת אומרת, איפה שהמשכן למשל, זה לא היה רשות הרבים שהם מתאספים שמה?

[הרב מיכאל אברהם] המשכן הוא מקום מסוים, אבל מסביב למחנה היה שטח שהוא מדבר נטו בלי אנשים. במצב כזה יכול להיות שאפשר לראות בו גם לפי הרמב"ם רשות הרבים. אבל המדבר שבו האנשים נמצאים, השטח שבו הם נמצאים, הוא שכונת מגורים.

[Speaker E] האם היום שהבדואים למשל נמצאים במדבר? עוד פעם? הבדואים שנמצאים במדבר.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שהם קובעים שרשות

[Speaker E] יחיד, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אם יש מקום שבו באופן מובהק יושבים קבוצה גדולה של אנשים, אז כן, אז לפי הכסף משנה זה לא יהיה רשות הרבים. כן.

[Speaker C] אבל הרב, מה שנחמה אומרת,

[הרב מיכאל אברהם] שבין

[Speaker C] מקום המגורים שלהם למקום המשכן, שם היה רשות הרבים. ולכן לומדים הוצאה שהם הביאו מהבתים שלהם אל המשכן.

[הרב מיכאל אברהם] אבל השאלה דרך איפה הם עברו מהבתים שלהם למשכן?

[Speaker C] הם עברו, היה כנראה רווח בין הבתים שלהם למחנה לוויה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זה מה שאני אומר, מחוץ לבתים שלהם זה רשות הרבים.

[Speaker B] אז עכשיו לא הבנתי את הכסף משנה.

[הרב מיכאל אברהם] למה?

[Speaker B] כי גם כשבני ישראל חנו במדבר הייתה שם רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] מסביב, אבל זה לא המדבר שבו הם חנו.

[Speaker B] המדבר מסביב הוא

[Speaker E] רשות הרבים.

[Speaker B] אז איך יכול להיות שלומדים מהמשכן את רשות

[הרב מיכאל אברהם] הרבים? הפוך! לא, מההבאה למשכן בגלל שהם עברו דרך שטח מדברי, זה רשות הרבים.

[Speaker B] אבל המשכן היה במרכז המחנה,

[Speaker C] הוא היה מחולק למחנות, במרכז היה מחנה לוויה. היה הפסק בינו למחנה ישראל?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כשהם עברו מהמגורים למשכן היה גם שטח שהוא לא של מגורים בדרך. מחנה לוויה…

[Speaker B] מחנה לוויה

[הרב מיכאל אברהם] זה בטוח שזה מדבר.

[Speaker C] זאת אומרת

[Speaker B] שהמדבר הוא רשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שהוא אומר. זה מה שהרמב"ם אומר. מקום המגורים שלהם זה שכונת מגורים, מדבר כשלעצמו הוא רשות הרבים. עכשיו שימו לב מה כתוב פה בעצם וכאן כבר לא נשאר לי זמן, אני אעשה את זה בקצרה. מה שכתוב פה בעצם, הרי לפי הרמב"ם זה משנה את כל התמונה, כי הרמב"ם תופס שמדבר נקרא רשות הרבים, מדבר שממה נקרא רשות הרבים. למה? אין שם, לא מסתובבים שם אנשים. כי הוא נגיש לאנשים, לא בגלל שבפועל אנשים נמצאים אלא בגלל שהוא נגיש לאנשים. למה אני אומר את זה? כי דילגתי פה על הקטע, תראו את זה אחר כך אולי בסיכום, דילגתי פה על הקטע שהרי לפי רש"י שייך לאותם ראשונים וגאונים שטוענים שבשביל שדבר יוגדר כרשות הרבים צריך שיהיו בו 600,000 איש.

[Speaker C] אבל הרמב"ם אומר שבפוטנציאל זה… רגע, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] בהגדרות הפיזיות זה ט"ז אמה ושלא יהיה מקורה. אבל לפי חלק מהראשונים, רש"י ועוד כמה גאונים, צריך גם שיעברו שם 600,000 איש. לפי רוב הראשונים לא. הפניתי אתכם למגיד משנה שמביא את המחלוקת הזאת, הוא אומר אין לזה בכלל מקור, זאת המצאה, באמת רוב הפוסקים לא חושבים כך. אבל זאת שיטת רש"י וזאת שיטת כמה גאונים. עכשיו שואלים אצלנו בגמרא מה זה נקרא כשהם שכיחים, כשישראל שרויים במדבר? אז רש"י אומר שהם שכיחים שם. כן, הרש"י מסביר, בזמן הזה אינו מקום הילוך לרבים, דהולכי מדברות לא שכיחי. למה צריך להגיע לזה? בגלל שאין שם 600,000 איש. גם אם היו שם הולכי מדבריות, אבל 600,000 איש בטח לא עוברים שמה. אז זאת שיטת רש"י שצריך 600,000 איש.

[Speaker C] אז מה הרמב"ם אומר על שיטת אביי? מה? מה הרמב"ם יגיד על אביי?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, מה הוא צריך להגיד על אביי?

[Speaker C] אביי אומר לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויים

[הרב מיכאל אברהם] במדבר, נכון, הוא אומר הפוך. כשישראל שרויים זה לא רשות הרבים, וכשישראל לא שרויים זה רשות הרבים. זה הרמב"ם. אני מדבר על רש"י. רש"י מסביר את הגמרא שבזמן הזה זה לא מקום הילוך רבים, לכן זה לא רשות הרבים. למה? כי הולכי מדבריות לא שכיחי. עזבו את הרמב"ם, הרמב"ם קורא הפוך. אבל אני מדבר על הקריאה של רש"י. עכשיו רש"י אומר כי הולכי מדבריות לא שכיחי, משמע שאם הולכי מדבריות היו שכיחים, זה כן היה רשות הרבים. איפה 600,000? מה, 600,000 איש עוברים במדבר? עוברים שם אנשים מדי פעם.

[Speaker C] אולי תהיה עוד יציאת מצרים?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. אני

[Speaker C] אומרת אולי בעתיד תהיה עוד יציאת מצרים שיעברו שם שישים ריבוא.

[הרב מיכאל אברהם] אולי יהיה, אני מדבר עכשיו, אם ההולכים שכיחים במדבר, אז זה רשות הרבים, אומר רש"י, אבל צריך 600,000. אז תוספות באמת כותב וזה דוחק. תוספות כותב כאן בזמן שישראל שרויים במדבר משמע קצת דאינה רשות הרבים אלא אם כן מצויים שם שישים ריבוא כמו במדבר. אבל רש"י ודאי לא כותב כך. אומר לא שכיחים. הקריטריון זה אם שכיחים או לא שכיחים, לא אם יש 600,000. אני רוצה לטעון שהקריטריון של 600,000 של רש"י, או לפחות יכול להיות, כי ברש"י בעירובין לא ממש משמע כך, אבל הקריטריון הוא שזה יהיה נגיש ל-600,000, לא שיהיו שם בפועל 600,000.

[Speaker C] ואז הוא כמו הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] אם נמצאים באזור 600,000 איש שעשויים להשתמש בשטח הזה, אז הוא רשות הרבים. זה שטח שמיועד לשימושם, לא צריך שיעשו את זה בפועל.

[Speaker F] הפוטנציאל. כמו הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא כמו הרמב"ם בהכרח, דומה לרמב"ם. ברמב"ם אולי אפילו זה לא צריך, מה שצריך זה שיהיה נגיש לרבים, לא יודע אם הוא רוצה 600,000. אבל לפי רש"י, גם כשהוא רוצה 600,000, הכוונה נגישות ל-600,000, לא צריך שיהיו שם בפועל שם. ואז תראו הרא"ה, הפניתי אתכם לר"ן, משהו שהוא מביא בשם הרא"ה. כאן בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר, פירוש הרא"ה ז"ל, דאפשר דאתא למימר, או בא לומר, דבזמן שישראל שרויים במדבר היה מקום שהיה בו רשות הרבים אף על גב דלאו מקום קבוע, שפעמים היו כאן ופעמים כאן. אי נמי אפשר דבאותו זמן אפילו שאר מדבריות שהיה להם דרך לשם לאותו מדבר הוו רשות הרבים. אם בני ישראל חנו שם, אז גם המדבר שהם לא עברו בו נחשב רשות הרבים. למה?

[Speaker C] כי הם היו יכולים גם להגיע לשם.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, כי זה מקום שהוא נגיש פוטנציאלית לשימושם. אם יש שם אוכלוסייה של 600,000 איש והמקום הזה נגיש לשימושם, לא צריך שזה יקרה בפועל, אז הוא רשות הרבים. ואז באמת זה כבר מתקרב מאוד להגדרה של הרמב"ם, כי לא צריך שיהיו שם בפועל אנשים, צריך שיהיה מקום פתוח לשימושם של אנשים. וזה מיישב הרבה מאוד קשיים. אני אומר עוד פעם, ברש"י בעירובין לא משמע שזה מה שהוא מתכוון. אולי בזה אני אסיים.

[Speaker B] אנחנו, אני אישית לא הגעתי בכלל לכל החלק הזה, אז אני

[Speaker E] מרגישה

[Speaker B] שאני תלושה פה מכל הדיון.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, טוב, אז תראו, הגענו רק לדף י"א.

[Speaker B] כן, פשוט אני מרגישה שאני מפספסת פה הכל.

[הרב מיכאל אברהם] אני מציע דבר כזה, כיוון שאין טעם להקדיש לזה עוד שיעור, אז מה שאני מציע, אני שולח לכם את הסיכום, בסיכום כל זה כתוב. תקדישו זמן מסוים לפחות אחרי שעברתם על הגמרא לעבור על הסיכום. את הסיכום כדי שהשיעור הזה יהיה מאחורינו. בסדר?

[Speaker C] אני

[הרב מיכאל אברהם] לא חושב שיש, זה לא מצדיק עוד שיעור, עוד פגישה, עוד סדר. זה לא. אוקיי, אז שבת שלום.

[Speaker C] תודה רבה. תודה רבה, שבת שלום.

[Speaker E] להתראות.