פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 36

[הרב מיכאל אברהם] טוב אנחנו לאורך הלימוד שלנו כבר מתחילת השנה עוסקים בהוצאה בהעברה בכל מיני צורות וסוגים וברקע כמובן תמיד עומדות הגדרות לרשויות השונות שביניהן אסור לעשות את זה מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד העברה ברשות הרבים עצמה אבל מושגי הרשויות השונות הם בעצם אלה שעומדים ברקע כל הדיונים שלנו. וכדרכה של הגמרא הגמרא מי שהזכרתי זה כבר יותר מפעם אחת הגמרא לא בנויה בצורה שיטתית. אם הגמרא הייתה בנויה בצורה שיטתית הייתי מצפה שתתחיל מהגדרת הרשויות ואז היא תגיד מה אסור ומה מותר לעשות מכל אחת לכל אחת שזה ממש הברייתא שלנו שמגדירה את הרשויות ואומרת מה מותר ומה אסור. ואז תתחיל לפרט כל מיני פתולוגיות הוא זרק לפה וטיפס לשם והמים נזלו ושני כוחות באדם אחד ועומד כהולך וקלוטה כמי שהונחה וכל הבלאגנים הגדולים. אנחנו מתחילים מהבלאגנים בלי שעשינו בעצם את ההגדרות הבסיסיות שעליהן כל העסק הזה בנוי. יותר מזה בברייתא הזאת עצמה אצלנו בסוגיה כשהיא כבר כן עושה את העבודה אין שם באמת הגדרות מסודרות לרשויות. אם תשימו לב אין שם הגדרות לא כתוב שם בשום מקום כמה דפנות צריך להיות רשות היחיד לא במפורש. לא כתוב מה בדיוק ההגדרה של רשות הרבים מקורה לא מקורה צריכים לעבור בה שש מאות אלף לא צריכים לעבור בה שש מאות אלף. יש רוחב ט"ז אמה דוגמאות של איסרטיא ופלטיא ומבואות מפולשים וכל מיני דברים כאלה אבל לא נותנים את ההגדרה נותנים דוגמאות נותנים קצת מאפיינים פה ושם ועוברים הלאה. נדמה לי שזה ביטוי מאוד ברור לאיזושהי תפיסה עקרונית של הגמרא ועוד פעם דיברתי על זה אני חושב אם לא אז בשנים שעברו בוודאי תפיסה עקרונית של הגמרא שהגמרא מתנגדת לשיטתיות. זאת אומרת הגמרא לא מוכנה לעבוד באופן שיטתי זה אידיאולוגיה זה לא פאשלה או חשיבה פרימיטיבית אלא זה איזושהי אידיאולוגיה שלא מאמינה בשיטתיות. היא לא מאמינה בשיטתיות בגלל שברגע שאתה מציע איזושהי הגדרה מסודרת אתה מיד מסתבך עם כל מיני יוצאי דופן. ואם אני נותן לך כמה דוגמאות ואני אומר לך מהן כבר תלמד הלאה למרות שזה לכאורה יותר פתוח ויותר אמורפי בסופו של דבר זה תופס יותר טוב את המושג שאותו אתה רוצה לתאר. יש בעולם המשפטי כמה מילים פשוט כי בסוגיה פה זה ביטוי מאוד מובהק לתופעה הזאת בעולם המשפטי מבחינים בין גישה פוזיטיביסטית לגישות לא פוזיטיביסטיות. גישה פוזיטיביסטית זאת גישה שבעיקר רווחת בהגות המשפטית הגרמנית גם שמה זה כבר מתערער אבל שמה זה היה המעוז של הפוזיטיביזם וזאת גישה שאומרת שמבחינתנו מערכת המשפט זה סט של עקרונות שההלכות למקרים הפרטיים נגזרים מהם באופן דדוקטיבי. הם מקרים פרטיים של העקרונות הכלליים של חוקי העל הכלליים ולכן בעצם השופט זה איזשהו סוג של מכונה לוגית מחשב שגוזר מסקנות מתוך הנחות כמו מבנה של גיאומטריה שיש אקסיומות ומהן אנחנו גוזרים את המשפטים הנגזרים. זה התפיסה הפוזיטיביסטית. לעומת זאת יש תפיסה לא פוזיטיביסטית נקרא לה קזואיסטית שרווחת בעיקר בבריטניה המשפט המקובל והיא בעצם בנויה על תקדימים. אין חוקים כלליים מה שיש זה מקרים וכל מקרה חדש שמגיע אני מנסה לראות לאיזה מהמקרים הוא דומה ולאיזה לא ועד כמה הוא דומה ובאיזה היבט הוא דומה ולאור זה מנסה להסיק את המסקנות על המקרה החדש לגבי המקרה החדש מתוך המקרים הקודמים. בלי להגדיר חוקים אני בנה על אנלוגיה ולא על דדוקציה בעצם.

[Speaker B] רב חיים הוא פוזיטיביסט?

[הרב מיכאל אברהם] לא שומע. רב

[Speaker B] חיים הלוי?

[הרב מיכאל אברהם] מה? הוא שייך לפוזי?

[Speaker B] אני שואלת אם רב חיים.

[הרב מיכאל אברהם] רב חיים. רב חיים נוטה לחשיבה פוזיטיביסטית כן.

[Speaker C] ובאמת הגמרא זה בכוונת מכוון כל הסיפור הזה? כי לי זה נראה שאם הנימוק הוא שככה זה יותר נכון אז צר לי להגיד זה ממש הם מסתבכים בלי סוף בכלל לא משנה אם הם תכננו לא להסתבך הם לא השיגו את המטרה.

[הרב מיכאל אברהם] את יודעת שתמיד צריך להשוות בין אלטרנטיבות זה כשל ידוע זה קשר ידוע. כמו שהיום בישראל אומרים: הנה, אתם רואים, נכשלתם, לא הבאתם את השלום. אף אחד מצד שמאל עדיין לא עשה את הניסיונות להביא את השלום, כשנראה ששמה זה כן יעבוד. כן, אומרים לימין. השאלה אם האלטרנטיבה תהיה טובה יותר, זאת שאלה היפותטית, כי לא ניסו אותה. אם היית מנסה לנסח את העקרונות של הגמרא בצורה פוזיטיביסטית והיית מראה שזה עובד טוב יותר, אז היה מקום לטענה הזאת.

[Speaker C] אבל אני אשאל אותך, קודם כל המשנה היא גם פוזי… היא גם לא פוזיטיביסטית.

[הרב מיכאל אברהם] קזואיסטית. מה היא? קזואיסטית בצורה ברורה. והתורה? התורה אפילו זה לא. בתורה זה סתם איזה אמירות מאוד מאוד כלליות, אי אפשר להוציא מהם כלום. המשנה לא, במשנה אין כללים, במשנה יש מקרים וויכוחים לגביהם. זה ממש קזואיסטי מלשון קייס. זה מבוסס על מקרים, לא על כללים. אף אחד לא אומר מה הכלל, אומרים לך: במקרה כזה הדין כך, במקרה כזה הדין כך. אצלנו בגמרא למשל, בסוגיות שראינו, לפעמים עוברים לניסוח בצורה של כללים: קלוטה כמי שהונחה, או הולך כעומד, שזה כבר ניסיון להגדיר כלל.

[Speaker C] זאת אומרת שהגישה הזאת היא בעצם, היא נובעת מזה שכבר התורה היא לא מסודרת, ועל זה המשנה ועל זה הגמרא. זה לא שמי שערך את הגמרא החליט שזה דווקא יהיה ככה. הגמרא הרי מבוססת על המשנה.

[Speaker D] אני

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מי קיבל את ההחלטה ואני אפילו לא יודע אם זה היה במודע.

[Speaker C] זה מה שאני שואלת, כי במודע זה לא נראה לי שזה זה. כי אם זה במודע ויש פה מטרה לא להסתבך, אז לא הצליחו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא נכון, לא מסכים איתך. עוד פעם אני אחזור ואני אענה לך את אותה תשובה.

[Speaker C] לא מקרי שהרמב"ם אחרי זה בא ואמר: יש פה בלאגן מטורף ואני אעשה סדר.

[הרב מיכאל אברהם] יפה, ואז תראה מה קרה לרמב"ם. הנה העובדה לנגדך. מה קרה לרמב"ם? למה? הרי זאת הבדיחה הכי גדולה בעולם הישיבות. הרמב"ם בהקדמה כותב שהוא כותב את הספר שלו כדי לחסוך לנו שלא נסתבך עם הסוגיות בגמרא, שנדע שורה תחתונה. מה עושים היום בישיבות?

[Speaker C] אבל זו החלטה של הישיבות לחפור בזה.

[הרב מיכאל אברהם] פלפולים ארוכים ומפורטים כדי ליישב סתירות ברמב"ם, להסביר את הרמב"ם. הפכו את הרמב"ם לגמרא.

[Speaker C] אבל הרמב"ם לא חיבר את זה לבני הישיבות, הוא חיבר את זה לציבור. ובסופו של דבר הציבור שיש לו שאלה…

[הרב מיכאל אברהם] חני, אם יש מישהו שנכשל זה הרמב"ם. גדול הנכשלים. האיש לא הצליח בחיים שלו לעשות משהו פחות טוב ממה שהוא עשה ביד החזקה. זה כישלון קולוסאלי.

[Speaker C] לא, אני פשוט חושבת שזה מסיבה אחרת. ביד החזקה הבעיה היא שהוא לא הביא את הנימוקים והוא לא, אין לו מראה מקומות

[הרב מיכאל אברהם] ולכן זאת הבעיה.

[Speaker C] אבל אם הוא היה עושה את כל ההערות האלה, מבחינתי כשאני רוצה לדעת…

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם הוא היה עושה את ההערות האלה הוא היה כותב גמרא ולא יד חזקה. זה בדיוק הנקודה. כי אז הוא היה צריך להסביר נימוק ואז הייתי מקשה עליו קושיה ואז הוא היה אומר: רגע, אבל שמה זה אחרת, והוא היה אומר לי תירוצים. זה בדיוק ההבדל. כשאתה מנסה לתת כללים או שורות תחתונות אתה תיכשל. לגבי התורה

[Speaker B] בכל זאת

[Speaker C] אני רוצה להגיד, יש כאילו איזשהו היגיון בשיגעון והתחושה היא שבגמרא אין את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר שהגמרא מציגה את הדברים כהווייתם. התפקיד של הפרשנים זה לנסות ולחלץ מתוך הבוקה ומבולקה הזאת בגמרא איזשהם עקרונות, וגם לזה צריך להתייחס בערבון מאוד מאוד מוגבל. בגלל שהעקרונות זה תיאור מאוד פרימיטיבי של המציאות. תנסי לחשוב על, תנסי לחשוב על שפה. דיברנו על זה נדמה לי, אני לא זוכר כבר. תנסי לחשוב על שפה. כשאת תנסי לתאר את החוקים ששולטים על דיבור בשפה מה שלומדים באולפן, מה שלומדים דקדוק, נכון? לשון. אוקיי? האם זה באמת יעזור לך? מעט מאוד. יש כל כך הרבה יוצאי דופן, כל כך הרבה ניואנסים שלא תצליחי להכניס לתוך הכללים שספק רב עד כמה יש ערך בכלל בכללים האלה, ואם לא יותר נכון ללמד כמו שמלמדים ילד בבית של ההורים שלו, שבסביבה שלו הוא פשוט מתחיל לדבר. ואחרי שהוא מתחיל לדבר הוא מבין איך העסק הזה עובד והוא יודע לדבר בכל מיני הקשרים גם שהוא לא למד. ובסופו של דבר זה עובד יותר טוב מאשר לנסות ולהצמיד אותו לאיזשהו סט של כללים כי שמה הוא לא יבין את היוצאי דופן, הוא לא יבין את הניואנסים. זה בדיוק הנקודה. המחשבה המודרנית הרגילה אותנו לחשוב שאם יש לנו פתרון מתמטי או תיאור מתמטי זה נהדר, זה התיאור המושלם. זה היה יכול להיות התיאור המושלם אם זה היה התיאור הנכון. השאלה אם יש תיאור נכון מתמטי, וגם אם יש, השאלה אם התיאור המתמטי שאליו הגענו הוא אכן התיאור הנכון. ובדרך כלל לא.

[Speaker B] אני רוצה להגיד…

[Speaker F] כבוד הרב, רציתי בכל זאת הערה. רציתי לשאול בכל זאת אנחנו כל הזמן רואים בגמרא שהיא שואפת להגדיר את הכללים. כמו רב אמר או במאי מיפלגי.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים חוץ ממה שכל הזמן. חוץ מזה. חוץ מהמילים כל הזמן. זה פשוט לא נכון. הגמרא בדרך כלל לא מערבת כללים בכלל.

[Speaker F] מאי טעמא, מאי טעמא דרבי יוסי, מאי טעמא דרבי שמעון, מאי טעמא זה לא…

[הרב מיכאל אברהם] אבל המאי טעמא התשובות שמביאים למאי טעמא זה כמעט אף פעם לא כללים.

[Speaker F] הכללים שהצגת קודם, לפעמים הם מראים איפה לומדים את זה דרך פירוש

[הרב מיכאל אברהם] מהתורה או שמביאים מהפסוק, או שמביאים משנה או ברייתא או דוגמה אחרת, בדרך כלל התשובה למאי טעמא הוא לא כלל.

[Speaker F] נכון, אבל במאי קמיפלגי למשל, במאי קמיפלגי

[הרב מיכאל אברהם] גם שם תחפשי סתירות, לא תמיד התשובות הן במונחי כללים.

[Speaker F] לא תמיד, אני מסכימה, לא תמיד, אבל הרבה פעמים זה אחת מהנקודות.

[הרב מיכאל אברהם] יש מקומות שכמו בדקדוק,

[Speaker F] גם

[הרב מיכאל אברהם] בדקדוק יש לנו כללים.

[Speaker F] אני לקחתי את השפה ומצאתי כמה כללים והשאר זה לא בכללים.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. והכללים זה איזשהו ניסיון לעשות סדר חלקי בתוך הבלגן. אבל מי שחושב שהכללים זה הדבר האמיתי הוא ייפול על הפרצוף. זו טעות גדולה. הכללים זה איזשהו קירוב חלקי שמנסה לעשות סדר כלשהו בבלגן ויחד עם הכללים האלה תמיד יש יוצא דופן. כל מה שאנחנו עושים בשיעורים פה זה לנסות ולהראות למה הכללים לא סותרים אחד את השני ואיפה נאמר הכלל הזה ואיפה הוא לא נאמר. ומרוב חילוקים והסתייגויות ויציאות דופן מהכלל, השאלה מה נשאר מהכלל הזה בכלל.

[Speaker B] אני רוצה להגיד עוד הערה שלגבי אולי אתה יכול להגיד את זה על המשנה ועל הגמרא, על התורה אתה לא יכול להגיד שאין סדר, אתה יכול להגיד שאנחנו לא מבינים את הסדר.

[הרב מיכאל אברהם] למה אני לא יכול להגיד? בטח שאני יכול להגיד.

[Speaker B] התורה נאמרה מפי השכינה, זה לא יכול להיות שאתה תגיד שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בלגן. לא, זה אי אפשר.

[הרב מיכאל אברהם] אני מצטער לשחק את תפקיד הכופר, ואני טוען שזה אולטרה בלגן.

[Speaker C] רש"י הראשון, למה הוא פתח בבראשית? אם כבר סדר בוא נתחיל מסדר המצוות ולא התחלנו ככה. יש לנו חומש ורבע עד שמגיעים…

[Speaker B] ואז הוא מסביר לך אבל למה.

[הרב מיכאל אברהם] התורה זה הבלגן הכי גדול.

[Speaker B] הוא בדיוק מסביר לך שיש סדר אף על פי שנראה לך שאין. למה בלגן זה רע?

[Speaker F] תיאורטית בלגן זה לא רע. תורה יודעת שככה אנשים לומדים יותר טוב, בגלל

[הרב מיכאל אברהם] זה היא לא נותנת לנו כללים. ויותר מזה, הרבה יותר מזה, נחמה נתנה רק תשובה חלקית. אני טוען, הרי רותי בעצם מניחה שיש איזשהו סדר שיטתי מתמטי מושלם. לא אמרתי מתמטי… אז למה, ואז עולה השאלה, אז למה להציג בלגן ולא לתת לי את הסדר האמיתי? אני כופר בזה. מי אמר שבכלל יש סט של כללים שמתאר את האמת? זה א. ב יש את התשובה של נחמה, זאת התשובה השנייה. אפילו אם יש סדר אולטימטיבי מושלם כזה, לא בטוח שהדרך הדידקטית הטובה ביותר ללמד אותנו זה להציג לפנינו את הסדר. אתם יודעים כשמלמדים בן אדם… זו שאלה דידקטית מעניינת, פדגוגית מעניינת. כשאנחנו מלמדים מתמטיקה או פיזיקה, האם להתחיל מהחוק הכללי ואז להדגים אותו או להתחיל מדוגמאות ודרכן לנסות ולנסח חוק כללי? בדרך כלל לרוב האנשים הדרך השנייה היא הנכונה ולא הראשונה. כל עוד לא ראית את הדוגמאות אתה לא

[Speaker G] מבין את הכלל.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן אפילו אם יש סדר, אני אומר פעמיים, א אני בכלל לא יודע אם יש סדר שיטתי מלא. כי מי אמר שבכלל יש סט של כללים שבאמת מכסה את כל העניין? אני בכלל לא בטוח, זאת הנחה מאוד מסוימת, מי אמר שהיא נכונה? ב אני רוצה לטעון שאפילו אם יש סדר כזה, לא בטוח שהדרך הנכונה לטפל במערכת היא באמצעות הסדר הזה ולא דרך דוגמאות. כי אנחנו באופן שבו אנחנו בנויים, הדרך הנכונה יותר זה לטפל בזה דרך דוגמאות. יש בהגות המשפטית למשל יש דוגמה מפורסמת של הארט, שהארט מדבר על נגיד מישהו רוצה לאסור כניסת כלי רכב לגן ציבורי. זו הדוגמה שהוא מביא. תמיד מביאים את זה במאמרים של משפטנים. איך אתה כותב את זה? אז אתה אומר לכאורה תכתוב את החוק הכללי, אין להכניס כלי רכב לגינה, לגן הציבורי הזה.

[Speaker B] ואז אתה מיד

[הרב מיכאל אברהם] שואל את עצמך רגע מה זה כלי רכב? בימבה זה כלי רכב? או טנק מושבת ששמים אותו על כן גבוה זכר למלחמה כלשהי, זה כלי רכב? אופנוע, אופניים, איפה איך תגדיר את זה? אז הדרך האלטרנטיבית, ואני חושב שזאת מערכת מידות כלל ופרט בתורה, כתבתי על זה ספר על מידות כלל ופרט ושם ניסיתי לטעון את הטענה הזאת, שמידות כלל ופרט בתורה בעצם מה שהן עושות הן פותרות את הבעיה של הארט. ומה שהן אומרות זה ככה, אין להכניס כלי רכב לגינה הציבורית כגון מכונית, אופנוע, לא יודע מה טרקטור, מה שלא יהיה, וכל כיוצא בזה. מבנה של משפט כזה תשימו לב איך הוא בנוי. אין להכניס כלי רכב. הכלל ופרט וכלל בעצם אומר לי תראה, קח את הכלל הזה, אבל הכלל הזה הוא כמובן צריך פרשנות. קח את הדוגמאות ותכליל את מה שדומה לדוגמאות במובנים הרלוונטיים. עכשיו אף אחד לא כותב מה הם המובנים הרלוונטיים. אני צריך להחליט מה משותף לדוגמאות האלה ואיך לקבוע את ההגדרות של הכלל. אבל זאת עדיין דרך יותר נכונה ובסופו של דבר גם יותר מדויקת מאשר לנסות ולהגדיר כלל שממנו אפשר לגזור את כל המקרים הפרטיים. ככה זה עובד. או כי אין כלל, או כי אנחנו בנויים באופן שלא קשה לו יותר לעבוד עם כללים. אז מצד אחד אנחנו כמי שרגילים לחשיבה מתמטית ושיטתית ומודרנית מאוד מאוד מחזיקים מחשיבה של כללים, חשיבה לוגית, ואני האחרון שאזלזל בזה, אני עוסק בזה לא מעט. אבל, אבל צריך להיות תמיד מודעים למוגבלות של צורת החשיבה הזאת. ואני חושב, אני חושד, שהגמרא הייתה מודעת לדבר הזה. זאת אומרת, היה פה משהו שנעשה גם במודע, ושהגמרא בכוונה כמעט לא ניסחה כללים. וגם כשהיא מגיעה לכללים, אז הראשונים והאחרונים מיד מראים לנו שהכללים האלה הם לא כללים, ופה זה כן ושם זה לא ומחלוקת הסוגיות, והכלל הזה בעצם חל כאן אבל לא חל כאן, אז עזוב את כל הכלל הזה, הוא רק בלבל אותנו בסוף. אז זה לא נכון שהוא רק בלבל אותנו, הוא עזר, אבל רק אם לקחנו אותו בערבון מוגבל. צריך איכשהו לרקוד על שתי החתונות. לנסות ולשחק עם הכללים, אבל יחד עם זה להיות מודעים לזה שהכללים זה לא באמת הדבר האמיתי. זה בסך הכל כלי עזר שעוזר לנו להתמצא בתוך כל הבלאגן. ואני חושב שזה המשמעות של המבנה המבולגן הזה שיש לתלמוד, אוקיי? שזה מבולגן במירכאות, בעיניי זה לשבחו של התלמוד, לא לגנותו. אוקיי, טוב, אז זה רק באמת הערה, יותר מדי זמן עסקנו בזה. אז זאת הערה שהיא פשוט קופצת כשאנחנו רואים את הסוגיה הזאת. פתאום פה בדף ו' עמוד ב', עמוד א', פתאום נזכרים להגדיר לנו את ארבעת הרשויות. מתחילים עם סיפור, העני עומד פה ובעל הבית עומד שם. אפילו שם תגדיר, מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד עובר על מלאכת הוצאה. בשום מקום לא תמצאו הגדרה כזאת.

[Speaker C] חנוך ושטיינזלץ פשוט שניהם משלימים לנו את זה יפה. בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] מה שתמצאו זה איפה עומד העני ואיפה עומד העשיר ומי לוקח ממי ומי מוציא ממי וכל מיני מקרים, זה הכל קייסים. זה מקרים. עכשיו, שטיינזלץ ושותנשטיין והראשונים והאחרונים מנסים לכלול מתוך זה כללים. אבל לדברים האלה יש מחיר, כי הכללים האלה לא באמת עומדים במבחן המציאות. אף אחד מהכללים האלה הוא לא מדויק. תמיד יש יוצאי דופן וזה לא מסתדר, וצידי רשות הרבים, ומי שהוציא ככה ומי שהלך ומי שעף ומי שאני לא יודע מה עשה. התהפך באוויר. אוקיי. זה, אתה לא יכול להגדיר את זה דרך כללים, ולכן הרבה יותר לגמרא יש הרבה יותר אמון בניסיון לתת לך את האינסייט, את התחושה הטבעית של איך העסק הזה נכון, מה מותר ומה אסור. והתקווה היא שמתוך זה אתה תבין לבד, או תביני לבד, מה מותר ומה אסור. וזה ייצא יותר טוב מאשר לנסות ולהגדיר לך כללים. עכשיו כמובן אנחנו לא יכולים בלי כללים, כי כל חשיבה שאנחנו עושים היא חשיבה שמשתמשת בכללים. מנסה להבין מה עומד מאחורי המקרה, במה הוא דומה או שונה ממקרה אחר, ואז אני כמובן נזקק להגדרות כלליות. אז אין ברירה, אני חייב להשתמש בכללים כדי לנתח. אבל כל הזמן צריך להיות לי ברקע הערת אזהרה כזאת, שהכללים שאני מנסח כאן, קח אותם בערבון מוגבל. גם הם עצמם יכול להיות שיתבררו כלא מדויקים ויש להם יוצאי דופן ופה זה כן ושם זה לא, אז אני עושה מין משחק, אני מגדיר כלל ואז מסייג אותו ומוסיף עוד כלל ומסייג גם אותו ומכניס כלל שלישי וזורק את שלושתם ומרביץ רביעי, ובסוף בסוף איכשהו נוצרת אצלי הבנה. זה הנקודה. וההבנה היא לא אוסף הכללים שאליהם הגעתי. ההבנה זה ההבנה שנוצרה בשימוש בכללים וזריקתם. כמו הסולם של הברון מינכהאוזן. כן, שהוא השתמש בסולם כדי לעלות מהבור או לעלות לעץ ואז זרק אותו. הכללים הם הסולם לעשות סדר בבלאגן ולהפנים או להבין מה הולך פה. אחרי שהצלחתי איכשהו להתמצא ולהבין מה קורה, לזרוק את הכללים. לעזוב אותם. לא להשתמש בהם. אז לכן זה עסק עדין, כי אנחנו כן עובדים עם הכללים האלה. אבל תמיד תמיד צריך לזכור שזה הגדרות בערבון מוגבל ואנחנו נראה אפילו פה, אנחנו נראה קצת מהתופעה הזאת. אוקיי. אז כמו שאמרתי הגמרא פה מביאה את הדין של ארבעת הרשויות. אנחנו נתמקד בעיקר בהגדרת רשות היחיד ורשות הרבים כי יש פה מחלוקות שגם נוגעות למעשה וגם. זה המקום ללבן אותם או אחד המקומות המרכזיים ללבן אותם, אז הנה אני משתף פה את הגמרא. תנו רבנן: ארבע רשויות לשבת. רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. ממש ניסוח יפה, יש כלל מסודר שמונה את ארבעת הרשויות. נהדר. ואיזו היא רשות היחיד? מה הייתם מצפים עכשיו?

[Speaker B] איזה שטח מוגדר

[הרב מיכאל אברהם] מוקף ארבע דפנות והשטח שלו ארבע על ארבע?

[Speaker B] הגמרא

[הרב מיכאל אברהם] אומרת לו: חריץ, גדר, גבוה זה. דוגמאות. מה דוגמאות? תגיד לי הגדרה של רשות היחיד, למה דוגמאות?

[Speaker B] זה גם דוגמאות יוצאות דופן קצת. לא שומע. החריץ זה דוגמה קצת יוצאת דופן, למה להתחיל בזה?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, וגם על זה עוד נאיר. הראיתי לכם גם בדף, לא הביאו את הדוגמה הכי מתבקשת שהיא כמו בית, זאת אומרת שטח של ארבע על ארבע שסביבו יש ארבע דפנות. אחרי זה תגיד גם חריץ וגם גדר וגם אני לא יודע מה. אבל את הדוגמה הכי בסיסית, את ההגדרה היסודית אתה לא מביא. זאת אומרת אפילו באותו מקום שנראה הכי פוזיטיביסטי בגמרא, שמגדירים את הרשויות בצורה מסודרת ברשימה מאורגנת, אפילו שם לא תמצאו הגדרה מסודרת. תמצאו דוגמאות ודיונים ולא ממש הגדרה ברחל בתך הקטנה. וכן גדר, כן, רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה, זוהי רשות היחיד גמורה. ואיזו היא רשות הרבים? סרטיא ופלטיא גדולה, כן רחובות ושווקים, רחובות נגיד בין-עירוניים ופלטיא זה שווקים או רחובות גדולים באמצע העיר שאנשים עוברים שם, גדולה, ומבואות המפולשים. זאת אומרת מבוי זה בין שני בתים או שני קירות אבל זה מפולש משני הצדדים לרשות הרבים, זה פתוח משני הצדדים לרשות הרבים. זוהי רשות הרבים גמורה. זה לא מה שאנחנו קוראים מבוי, זה נקרא מבוי מפולש. מבוי מפולש זה רשות הרבים. מה שנקרא מבוי בסתם בכל הגמרא, מה שנקרא מבוי זה לא זה, זה מקום שאליו פתוחות חצרות ועוד רגע נגיע. ואין, עכשיו זה ההגדרה של הרשויות, מה הדין של הרשויות האלה? אין מוציאים מרשות היחיד זו לרשות הרבים זו ואין מכניסים מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו. ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת ונסקל. עד כאן זה תמצית התיאור של רשות הרבים ורשות היחיד. אבל ים ובקעה ואסטוונית והכרמלית אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, ואין נושאים ונותנים בתוכה, ואם נשא ונתן בתוכה פטור. למה פטור?

[Speaker B] כי זה מדרבנן. כי זה מדרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] הרשות של הכרמלית היא חריגה מבין הארבע, שאר שלוש הרשויות הן רשויות שמוגדרות מדאורייתא, הכרמלית מוגדרת מדרבנן. אבל תשימו לב, הברייתא אומרת שהכרמלית אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד. למה היא לא? היה מקום להגיד שהיא לא כי היא רק דרבנן, היא רשות הרבים מדרבנן. נכון? אבל שאלתי אתכם בדף האם זה באמת הגדרה נכונה? התשובה היא לא, בגלל העובדה

[Speaker B] שאסור להכניס מכרמלית לרשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] אם כרמלית הייתה רשות הרבים מדרבנן, אז מה הבעיה? אז היה צריך להיות מותר לגמרי, אפילו לא איסור דרבנן. אז רואים שכרמלית גם לא נכון להגדיר אותה כרשות הרבים מדרבנן אלא זאת באמת רשות נפרדת. אמנם מדרבנן, אבל זה לא שיש רשות הרבים דאורייתא ורשות הרבים דרבנן, לא, כרמלית זה לא רשות הרבים מדרבנן, זה רשות רביעית. ואין נושאים ונותנים בתוכה, ואם נשא ונתן בתוכה פטור, ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים, מישהי שאלה אותי באחד השיעורים הקודמים, לא זוכר חני אולי, לא זוכר כבר מי זה היה, מי זאת הייתה, אז פה כתוב, אין מוציאין מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה. כן הספק שלי שם בדיוק היה זה, האם כרמלית היא רשות הרבים מדרבנן ואז ברור שאי אפשר מרשות היחיד להוציא לתוכה בגלל שזה איסור דרבנן, אבל מצד שני ממנה להעביר לרשות הרבים לכאורה לא אמורה להיות בעיה. פה כתוב שזה אסור. הלאה, ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה ולא מתוכה לרשות היחיד.

[Speaker G] סליחה, זה אסור מדאורייתא או מדרבנן?

[הרב מיכאל אברהם] מדרבנן. מדרבנן. ואם הוציא והכניס פטור. עוד רגע נראה למה זה מדרבנן, כי זה לא רשות היחיד מדאורייתא, זה מקום פטור מדאורייתא. אז בעצם מה שקורה כאן הגדירו את, עד כאן את שלושת הרשויות, רשות הרבים, שלוש הרשויות, רשות הרבים, רשות היחיד וכרמלית. בהמשך האסטוונית וה, האסטוונית זה הסטיו שראינו, כן? אז זה מוגדר בהמשך האיסקופה זה בעצם מקום פטור. אוקיי? האיסקופה. אז זה ההגדרה של ארבעת הרשויות. עכשיו באמת ההנחה המקובלת. שכרמלית היא הגדרה מדרבנן. מה המעמד שלה מדאורייתא? מקום פטור.

[Speaker B] מקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] לא רשות היחיד, אלא מקום פטור. אוקיי? לכן באמת אם תשימו לב, נגיד שאני במחשבה הרגילה, אם אני הייתי לוקח חפץ מכרמלית ומוציא אותו לרשות הרבים. אז כשאני מסתכל על זה במישור דאורייתא מה עשיתי? זה לא, זה לא הוצאה. זה ממקום פטור לרשות הרבים, מותר לגמרי. אין איסור דאורייתא, נכון? מותר לגמרי. בהסתכלות, במשקפיים של דאורייתא, עשיתי הוצאה ממקום פטור לרשות הרבים. במשקפיים של דרבנן, לקחתי מרשות הרבים לרשות הרבים. שוב פעם לא עשיתי כלום. נגיד שלא העברתי ארבע אמות, אוקיי? אז בעצם שוב פעם לא עשיתי כלום. אז לכאורה, בעצם, אם כרמלית הייתה רשות הרבים מדרבנן, אז הוצאה ממנה לרשות הרבים הייתה צריכה להיות מותרת לגמרי, אפילו לא אסורה מדרבנן.

[Speaker E] אבל אין פה, אין פה גבול של שתי רשות רבים אלא אם כן זה ארבע אמות. לא הבנתי? אם הכרמלית נקראת רשות רבים מדרבנן,

[הרב מיכאל אברהם] ואז

[Speaker E] אני לכאורה מוציא לרשות הרבים, אין פה הוצאה, רק הליכה בארבע אמות.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. לכן אני אומר, אם לא עברתי ארבע אמות, אז בעצם לא עשיתי לא איסור דאורייתא ולא איסור דרבנן. זה היה אמור להיות מותר לגמרי. אבל הברייתא אומרת שזה לא מותר, להוציא מכרמלית לרשות הרבים זה איסור דרבנן, שפטור אבל אסור. זה הרמז לכך שכרמלית היא באמת רשות רביעית. היא לא אותו דבר כמו רשות הרבים רק מדרבנן. כי אז היה מקום לומר שיש רק שלוש רשויות בשבת. יש רשות היחיד, רשות הרבים ומקום פטור. רק שיש חלק ממקומות הפטור שמדרבנן אמרו תתייחס אליהם כרשות הרבים, אבל זה לא תוספת של רשות מסוג רביעית. הדין הזה של הכנסה מכרמלית לרשות הרבים, הוצאה מכרמלית לרשות הרבים, בעצם אומר לי שכרמלית היא רשות רביעית. היא לא רשות שלישית מדרבנן, היא רשות ששונה במהות שלה מהאחרות.

[Speaker E] אם כן? אבל דרבנן בעצם לא משנים לגביה איזה שהם כללים ביחס לרשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] למה כן משנים? יש פה רשות מסוימת שיש איסור גם מרשות היחיד

[Speaker B] אליה וגם ממנה לרשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] אין דבר כזה בדאורייתא.

[Speaker B] לפי חכמים, אם מסתכלים מכיוון רשות היחיד צריך להתייחס אליה כרשות הרבים, ואם מסתכלים מרשות הרבים צריך להתייחס אליה כאילו היא רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. מדרבנן.

[Speaker B] בעצם

[הרב מיכאל אברהם] מה שיש כאן זה רשות שהיא אולי רשות היחיד, אולי רשות הרבים, לכל צד לחומרא. מדרבנן. ולכן זה באמת רשות רביעית. כמובן זה עדיין, טוב עוד רגע נראה, בהמשך עוד רגע אני אחזור לזה. בהמשך מובאת התייחסות לחצרות ולמבואות. עכשיו פה זה מבואות שאינם מפולשים וזה מה שנקרא מבוי בדרך כלל בלשון הגמרא. מה זה? אז הסברתי לכם בדף, בעצם, גם שלחתי אתכם לויקיפדיה, בעצם מדובר פה בסמטה, מבוי זה סמטה, שהיא סגורה מכל הצדדים שלה אבל פתוחה מצד אחד לרשות הרבים. כדרך ללא מוצא. כשמסביב לדרך ללא מוצא הזאת יושבות חצרות. כל חצר זה בעצם שטח שאליו פתוחות, יש פתחים של כמה בתים מסביב לחצר. וכל מבנה כזה של חצר עם כמה בתים סביבה, יש פתח של החצר למבוי, כן לסמטה הזאת. וככה יש כמה חצרות סביב הסמטה הזאת. אז הסמטה נקראת מבוי והחצרות זה כל אחד זה חצר. אז הבתים פתוחים לחצרות והחצרות פתוחות למבוי והמבוי לוקח אותך לרשות הרבים. זה המבנה שעליו מדברת הגמרא. אוקיי? ולכן פה מבוי הוא מבוי לא מפולש. מפולש הכוונה פתוח. הוא לא פתוח, הוא פתוח מצד אחד לרשות הרבים אבל לא מפולש משני הצדדים. מפולש משני הצדדים זה מבנה דומה אבל הוא פתוח משני הצדדים לרשות הרבים. לא דרך ללא מוצא, זה דרך עם מוצא. אוקיי? אז מבוי, כשאנחנו מדברים על מבוי ועל חצר, שיתופי מבואות וכדומה, מדובר על מבוי לא מפולש. למעט רבי יהודה וזה שמובא בהמשך, זה נראה.

[Speaker D] אז

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא אומרת כך, הברייתא, סליחה. חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשים, עירבו מותרים. לא עירבו, אסורים. עכשיו פה מדובר יש שני פרמטרים וזה עוד פעם להשכלה כללית, יש לחצר ולמבוי יש, מקובל לחשוב שהמעמד שלהם מדאורייתא זה רשות היחיד. לא מקום פטור, זה רשות היחיד. גם המבוי וגם החצר. אלא מה ש… גם יש בעלות משותפת לכמה אנשים ויש גם שימוש של כמה וכמה אנשים. זה לא הרבים בוקעים שם, לכן זה לא רשות הרבים, אוקיי? אבל זה רשות היחיד כי היא שייכת לכמה אנשים קונקרטיים, זה לא כמו נגיד כרמלית שבה כל בן אדם יכול לעבור, רק בדרך כלל לא הרבה אנשים עוברים שם, זה לא דרך שמיועדת להרבה אנשים, אבל היא לא סגורה בפני חלק מהאנשים, היא לא שייכת לקבוצה מסוימת או לאדם מסוים. זה כרמלית. מבוי וחצר זה בעצם רשות יחיד כשהיחיד שהוא הבעלים שלהם זה אוסף של כמה אנשים. אבל זה אוסף מסוים.

[Speaker B] במובן הזה יש שני סוגי רשות היחיד. לא שומע? יש שני סוגי רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. תלוי מי זה היחיד פשוט. אצלנו למשל דרך ללא מוצא, אצלנו זה לא בדיוק מבוי. כי דרך ללא מוצא בפשטות זה כרמלית. נכון? כי זה בעצם פנוי לכל מי שרוצה, לא רק ליושבי אותו מקום. יש מקום לדון בזה קצת, אבל זה הנגיד בתפיסה הפשוטה. אז עכשיו מה קורה עם מקומות כאלה? מדאורייתא הם רשות היחיד. ולכן אפשר להוציא מהבתים אליהם ומהחצר למבוי ואין שום בעיה וכמובן גם לטלטל ארבע אמות בתוכם. זה רשות היחיד לכל דבר. מדרבנן אמרו אבל יש פה איזושהי בעיה, כי זה בסך הכל כן דומה לרשות הרבים. ולכן מה שהם אומרים, אתה קודם כל צריך לעשות תיקון של חצרות ומבואות. תיקון פירושו בחצר לשים פסי חצר מה שנקרא, שזה אומר לשים שמה איזשהו עמוד ברוחב שלושה טפחים וקרוב לארבעה טפחים, סליחה, וקרוב לצד של הפתח כדי שהחצר לא תהיה פתוחה לגמרי למבוי ויהיה לה איזשהו מראית עין של רשות יחיד. ובמבוי צריך לשים לחי או קורה. לחי זה עמוד שעומד בצד הפתח לרשות הרבים, קורה זה קורה שוכבת בין שני הכתלים שמגיעים עד רשות הרבים. זה ברור? עכשיו התיקונים האלה של החצר והמבוי הם תיקונים שהופכים את החצר ואת המבוי לרשות היחיד לגבי השאלה האם מותר לטלטל בהם

[Speaker B] ארבע אמות.

[הרב מיכאל אברהם] אחרי שעשית את התיקונים האלה, זאת אומרת או לחי או קורה למבוי ופסי חצר לחצר, מותר לטלטל ארבע אמות בתוך המבוי בתוך החצר. בלי זה, יש איסור דרבנן לטלטל ארבע אמות כמו כרמלית. אוקיי? אבל זה לא מספיק. כי עדיין חכמים אסרו אפילו אם יש תיקוני חצר ומבוי, חכמים אסרו להוציא מהבתים אל החצר ואל המבוי. כי לעניין זה זה עדיין נראה כמו הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. מה עושים כדי לפתור את זה? זה מה שנקרא שיתופי מבואות ועירובי חצרות. מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו לוקחים אוכל מכל האנשים שרלוונטיים למבוי או לחצר, משתתפים כולם באוכל הזה, שמים אותו באחד הבתים, ואז זה כאילו שבעצם כל הבעלויות מתלכדות וזה נהיה בעצם מקום בבעלותו של אדם אחד. ואז מדרבנן מותר גם להוציא מרשות היחיד מאחד הבתים לחצרות ולמבוי. כמובן כל הבעיה היא דרבנן, אבל מדרבנן אסור להוציא אלא אם כן עשית שיתופי מבואות או עירובי חצרות. יש מחלוקת ראשונים אגב בשאלה האם כשעשית שיתוף מבוי אתה צריך עדיין לעשות עירוב לחצר או ששיתוף המבוי פוטר גם את הבעיה של החצרות. ברמב"ם משמע שלא, שאר ראשונים נראה שכן, אבל לא משנה, זה כבר באמת פרטים שפחות חשובים לענייננו.

[Speaker C] אז למה זה לא רשות בפני עצמה? הרי הדין פה הוא קצת שונה מכרמלית. אז לכאורה אם אמרנו שיש ארבע רשויות והכרמלית שהיא הרשות הרביעית מה ששונה בה זה הדינים, אז גם פה מבוי וחצר הם לא באמת כרמלית, הם משהו אחר.

[Speaker D] למה הם לא באמת כרמלית?

[הרב מיכאל אברהם] אם את מדברת אחרי השיתוף, אם את מדברת אחרי השיתוף והעירוב והתיקון, אז זה סתם רשות היחיד. אם את מדברת לפני, אז זה כמו כרמלית.

[Speaker C] למה כמו כרמלית? אמרת שאפשר לעשות לטלטל בתוכו רק להוציא ולהכניס אסור אם סוגרים את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לטלטל בתוכו זה רק אם יש תיקוני חצר ותיקוני מבוי בלי עירוב.

[Speaker C] נכון, אז אם אני מתקנת את זה בלי עירוב, אז זה כבר לא כמו כרמלית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז לטלטל מותר אבל להוציא אליו אסור.

[Speaker C] אז זה כבר כאילו הנה רשות חמישית. וגם עוד משהו שמיוחד בה שבניגוד לכרמלית שאמרנו שזה מגיע ממקום פטור, פה זה מגיע מרשות היחיד. אז יש פה שני דברים שהם שונים, אז למה אני פשוט ראיתי את זה בהמשך על הקרפף אז אני שואלת את עצמי למה כבר פה מבוי וחצר לא הגדירו אותם כרשות בפני עצמה.

[הרב מיכאל אברהם] אני מגיע לזה עוד רגע לגבי זה השאלה שעולה לגבי קרפף, אני אעיר על זה. לא בטוח שיש לי תשובה טובה לזה אבל אני אעיר על זה. בכל אופן, אז זה מה שהגמרא אומרת, ובסוף מביאים את האיסקופה, כן? זה המקום פטור, אדם עומד על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו, ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית, ואם נטל ונתן שלושתם פטורים. אחרים אומרים איסקופה משמשת לשתי רשויות. בסדר, זה ויכוח על האיסקופה מה בדיוק מעמדה אם זה פטור. אוקיי. בעצם מה שיש כאן זה ארבע, מה שהברייתא מגדירה זה ארבע רשויות. תוספות פה במקום, תוספות דיבור המתחיל ארבע, שואל ככה, השחרתי את זה בדף. ארבע רשויות לשבת, קשה לרשב"א, ושוב פעם הרשב"א זה לא הרשב"א הספרדי זה הרשב"א הצרפתי, ר"ש מקינון. אז הוא אומר קשה לרשב"א, ליתני ה' רשויות, שיהיו חמש רשויות ולא ארבע, דהא כרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, הזורק מרשות הרבים לתוכו או איפכא חייב, ואין מטלטלים בו אלא בד' אמות. אז לכאורה כרפף הזה הוא שונה מכרמלית, הוא שונה מכרמלית רגילה, כי זאת כרמלית שבמקורה היתה רשות היחיד, לא מקום פטור. אז הוא אומר ויש לומר דהאי רשות היחיד גמור, אלא לעניין דאין מטלטלים בו אלא בד' אמות עשוה ככרמלית, והרי כבר שנה רשות היחיד וכרמלית. ולהכי נמי לא תני חצר שלא עירבו, זה השאלה של חני. חצר שלא עירבו מאותה סיבה לא הגדירו אותה כרשות כי היא בסך הכל מתמפה על אחת מהרשויות הקיימות רק מדרבנן.

[Speaker C] אבל זה לא אותו דבר, כרפף חוץ מלטלטל גם אסור להכניס ולהוציא.

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה, הרי

[Speaker C] הוא ממש הדין שלו הוא ממש דין של כרמלית

[הרב מיכאל אברהם] בניגוד

[Speaker C] למבוי וחצר.

[הרב מיכאל אברהם] לא בטוח, בתוספות למשל אומר ויש לומר דהאי רשות היחיד גמור אלא לעניין דאין מטלטלים בו אלא בד' אמות עשוה ככרמלית. מתוספות משמע שלהכניס ולהוציא מתוכו אין איסור, רק לגבי העברה ד' אמות זה כרמלית. זה נראה שיטת התוספות.

[Speaker C] זאת אומרת הוא אומר שזה לא רשות נפרדת והוא מוכיח את זה מהחצר.

[הרב מיכאל אברהם] למרות שיש פה באמת משהו שהוא אפילו לא כרמלית. למה? כי בסופו של דבר בכל אחד מהצדדים שתתייחסי את תמצאי את אחת הרשויות האחרות, אין פה רשות שהיא במהותה משהו שונה, זה רק שילוב של הרשויות הקיימות. אלא שאם זה כך כמו שאני שאלתי קודם אז גם כרמלית זה ככה. אז למה כרמלית היא אחת מארבע רשויות? אז צריך להיות שלוש. הרי בכרמלית מה הסברתי קודם? אמרתי בכרמלית אפשר היה להגיד שכרמלית היא רשות נפרדת כי מצד אחד היא כמו רשות הרבים לעניין זה שאי אפשר להעביר בה ד' אמות ואי אפשר להוציא אליה ולהכניס ממנה. מצד שני אבל ממנה לרשות הרבים גם אי אפשר להכניס. במובן הזה היא לא רשות הרבים אפילו מדרבנן. ואז זה לכאורה לא דומה לאף אחת מהרשויות. אבל לפי מה שתוספות אומר כאן מספיק שזה כל אחד מהצדדים של הכרמלית דומה לאחת הרשויות בשביל לא להגדיר אותה כרשות עצמאית. וזה מעורר את השאלה הזו למה כרמלית נחשבת כן כרשות עצמאית? וזה נופל ההסבר שאני הצעתי קודם. כי תוספות בעצם אומר ברגע שאף אחד מהדינים הוא לא מחודש למרות שהקומבינציה היא כן קומבינציה חדשה, אבל אף אחד מהדינים לחוד זה לא דין שלא מצאנו אותו, אם יש משהו שאתה יכול להגדיר אותו כקומבינציה של הרשויות הקיימות אז הוא לא ניתן להגדיר אותו כרשות בפני עצמה. ואז חוזרת השאלה אז למה כרמלית כן נחשבת כרשות בפני עצמה?

[Speaker B] אבל בכל זאת הכרמלית היא בגלל דרבנן ולא מדאורייתא.

[הרב מיכאל אברהם] אין מנוס אלא לומר שכרמלית מעבר לייחוד שיש בה שהוא קומבינציה, כל הסיפור הזה הוא קומבינציה דרבננית. והיה צריך לפחות באחת מהרשויות להגדיר אותה כרשות עצמאית כדי ללמד אותנו שיש דבר כזה שנקרא רשות שהיא אחת משלוש הרשויות דאורייתא אבל שהיא מוגדרת כך רק מדרבנן. אחרי שהגדירו את זה לגבי כרמלית אין טעם עכשיו להוסיף את הכרפף או את החצר שלא עירבו בתור רשות חמישית, כי זה בסך הכל רק הגדרה אחרת מדרבנן אבל קומבינציה אחרת אבל עדיין זה קומבינציה של הרשויות האלו מדרבנן. אבל פעם אחת כן היה צריך לומר לנו שישנן רשויות שרבנן עשו אותם כמו אחת מהרשויות או קומבינציה של הרשויות דאורייתא אבל רק מדרבנן ולכן הכרמלית נכנסה וכל השאר לא. זה האפשרות היחידה שאני מצליח למצוא כדי להסביר לפי התוספות הזה למה כרמלית כן מוגדרת כרשות עצמאית. אוקיי. הלאה. עכשיו הגמרא נכנסת להגדרת רשות ה-, כשהברייתא נכנסת להגדרת רשות היחיד, אז אני חוזר, זה הקטע שהשחרתי עכשיו, זה קטע מתוך הברייתא, היא מביאה שני מצבים: או חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה. כי מה זה עמוק עשרה? כדי שהדפנות שמסביבו יהיו בגובה עשרה טפחים, נכון? והשטח שלו צריך להיות ארבע על ארבע. וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה, שזה בעצם, לפי ההסבר של רש"י, כמו מה? עמוד.

[Speaker B] נכון,

[הרב מיכאל אברהם] גדר זה כותל שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה, הוי רשות היחיד, או זה עמוד או תל או משהו כזה שהוא בעצם ההיפך מחריץ, כן? תמונת הראי של חריץ. אז שתי הדוגמאות האלו הן לא הדוגמאות הקלאסיות של רשות היחיד. דווקא שתי הדוגמאות שהביאו, שזו רשות היחיד גמורה, אלו לא הדוגמאות שהייתי מצפה להן. הדוגמה שהייתי מצפה להן זה קודם כל כמו בית. שטח כזה שיש סביבו ארבע דפנות. אמנם גג לא צריך, לבית בדרך כלל יש גג, ולרשות היחיד לא צריך גג. זה אחד ההבדלים בין רשות היחיד בשבת לבין סוכה, שהרבה לגבי הרבה הקשרים אנחנו מדמים אותם אחד לשני, אבל אחד ההבדלים הבולטים זה שבסוכה הסכך הוא בעצם הדבר העיקרי שמגדיר אותה, וברשות היחיד אין דרישה בכלל שיהיה גג. הדרישה היא רק למחיצות. אז בעניין הזה, אבל מעבר לשאלת הגג, גם לחריץ אין גג, אז מעבר לשאלת הגג, בעצם למה לא הביאו את הרשות היחיד הקלאסית, הטיפוסית ביותר?

[Speaker B] הפני יהושע מסביר את זה. נכון. אז הפני יהושע טוען שרק הביאו את החידושים פה. שומע? שפה הביאו רק את החידושים. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] שבעצם זה הדבר הפשוט, רשות היחיד זה בעצם בית. עכשיו רצו להגיד לך שגם שני אלה הם רשות היחיד גמורה, זאת אומרת, זה רשות היחיד לכל דבר ועניין, למרות שזה רק הפשטה של המושג בית. כי אני רואה פה באופן קצת מופשט איזה שטח של ארבע על ארבע שסביבו ארבע דפנות, זה לא כמו בית במובן המלא, אבל אם תסתכל על זה ברמה התיאורטית המופשטת, בעצם תראה שיש פה את כל הפרמטרים שצריך ולכן גם אלה הם רשות היחיד גמורה.

[Speaker C] אבל הוא מביא עוד סיבה. אוקיי. הפני יהושע לפי מה שראינו. הוא אומר שאם הוא היה מביא את הארבע דפנות, אז רגע, מה עם השלוש ומה עם השתיים ולחי? ששם זה כבר מחלוקת ולא ברור אם כן או לא, גמורה או לא גמורה, שהגמורה היא גם מדאורייתא וגם מדרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה הפסקה השנייה בפני יהושע, ועוד נראה לי, דלא מצי למתני מקום מוקף ד' מחיצות, דהא לקושטא דמילתא אפילו בג' מחיצות הוי רשות היחיד לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו. ואפילו בשתי מחיצות ולחי קיימא לן בעירובין שהזורק לתוכו חייב. אוקיי, וזה מכניס אותנו לדיון שעוד רגע נגיע אליו, בשאלה באמת מה ההגדרה של רשות היחיד מדאורייתא, כמה מחיצות צריך. ובעצם מה שהוא אומר פה, שאם היו אומרים מקום מוקף ארבע מחיצות, זאת לא הגדרה טובה. כי אולי מספיק גם שלוש או שתיים ולחי, ולכן לא רצו להביא את הדוגמה הזאת אלא רק את החריץ ואת התל. כי בחריץ ובתל אין מצב שיש לך רק שלוש דפנות ולא ארבע. זה פשוט מעצם ההגדרה הפיזית זה ארבע דפנות. למרות שבאופן…

[Speaker C] זה בדיוק למה לא להביא את הכלל אלא להביא את הדוגמאות. בדיוק כמו תחילת השיעור. אם הם היו מביאים את הכלל, אז כבר הייתה לנו בעיה. עדיף להביא את הדוגמאות וללמוד מהן על הכללים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. הכל זה בעצם ביטויים שונים של ההקדמה שנתתי פה. אתם רואים כשכשאנחנו מנסים להגדיר, פתאום אנחנו רואים שההגדרות האלו לא באמת מצליחות להחזיק. למה זה ארבע רשויות ולא חמש ולא שלוש, מה כן מוגדר כרשות ומה לא, אתה מתחיל להסתבך עם זה. לכן בעצם יש הסתייגות בכלל מהגדרות כלליות. עכשיו אנחנו נחזור לנקודה הזאת עוד מעט, כי למשל לפי הרמב"ם שרשות היחיד רגילה היא ארבע דפנות ושלוש דפנות או שתיים ולחי זה לא רשות היחיד מדאורייתא, בניגוד למה שהפני יהושע מניח כאן. אוקיי? אז לפי הרמב"ם כמובן ההסבר השני של הפני יהושע לא עובד. רק ההסבר הראשון.

[Speaker C] אני לא ראיתי שהרמב"ם אומר שזה לא רשות היחיד מדאורייתא. הוא אומר שזה כרמלית.

[הרב מיכאל אברהם] הפניתי אתכם למגן אברהם. הרמב"ם אומר את זה בפרק י"ד, אבל הפניתי אתכם למגן אברהם ולביאור הלכה ששמה הם מביאים את זה.

[Speaker C] הרמב"ם אומר ששלוש דפנות זה לא רשות היחיד. אני יכולה לשאול רגע שאלה? היה לנו דיון בחברותא על סוכה. הרי סוכה מספיק בה שתיים ולחי. עכשיו מה קורה בסוכה בשבת במקום שאין עירוב? לכאורה…

[הרב מיכאל אברהם] זה גמרא בסוכה בדף ז' עמוד א'. הגמרא אומרת שאם את נמצאת בשבת של סוכות, אז

[Speaker D] מיגו דהוי

[Speaker C] דופן ברגע שזו סוכה,

[הרב מיכאל אברהם] יש לך מיגו דהוי

[Speaker D] דופן כשרה לסוכה היא גם כשרה לשבת.

[הרב מיכאל אברהם] בגלל שהיא כשרה לסוכה זה גם מהווה רשות היחיד.

[Speaker C] הבנתי, בגלל ההגדרה המיוחדת של סוכה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כי

[Speaker C] זה מאוד מאוד

[הרב מיכאל אברהם] מעניין מה הרעיון של המיגו, אבל על זה דיברנו כשלומדנו סוכה.

[Speaker E] אבל

[Speaker C] כן, אבל השאלה היא, כי מאוד התפלאתי כי אני אף פעם לא חשבתי שיש בעיה עם סוכה שהיא שלוש דפנות כאילו בשבת כאילו ברור שאפשר להיות שם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי, מה זאת אומרת שיש בעיה שזה לא רשות היחיד?

[Speaker C] לא שאין בעיה, לא חשבתי שיש בעיה, מאוד התפלאתי שקראתי את הפני יהושע שהוא אומר שזה מדרבנן אסור, אז שאלתי את עצמי אז מה עושים בסוכות? זה לא הגיוני, כי אנחנו יודעים שבסוכות כן אפשר גם בשבת להיות בסוכה של שלוש דפנות.

[Speaker E] אז נשארים עם ההגדרה

[הרב מיכאל אברהם] של סוכה, אבל עוד פעם, אני לא מבין כל כך מה זה נקרא מה הבעיה. זאת נחשבת רשות היחיד, אני לא יודע מה זה נקרא בעיה או לא בעיה.

[Speaker E] כי קראנו, קראנו ששלוש דפנות או שתי דפנות ולחי הם אינם רשות יחיד ואסור לטלטל בהם ארבע על ארבע, ואז עלה לנו העניין של אבל סוכה זה כן רשות יחיד, אז אנחנו כן יכולים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בשבת של סוכות, רק בשבת של סוכות יש לזה גם דין של רשות היחיד.

[Speaker B] אולי זה בגלל הגג, הסכך?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, לא קשור לגג, אלא בגלל ההגדרה של סוכה.

[Speaker E] רגע, היות שהדבר הזה הוא סוכה,

[הרב מיכאל אברהם] אז הוא גם נחשב רשות היחיד בשבת של סוכות, שבת אחרי זה כבר לא.

[Speaker E] אבל שאלה אחרת, אם זה לא סוכה למטרת חג הסוכות ואם זה לא שבת של סוכות, אז זה נגמר? אז לא. אז זה רשות רבים או כרמלית ואסור לטלטל ארבע על ארבע.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא רשות יחיד. מה זה כן? מקום פטור, כרמלית, תלוי איך מגדירים.

[Speaker C] אין בזה גוד אסיק אם יש סכך?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי.

[Speaker C] סוכה שיש בה סכך, יש לנו גוד אחית.

[הרב מיכאל אברהם] זאת שאלה, גוד אסיק, שאלה קשה, הפניתי אתכם לרב חיים שקצת מדבר על זה, לא ניכנס לזה כאן. בכל אופן בואו נתקדם רגע הלאה. אז השולחן ערוך בסימן שמה סעיף ב', איזו היא רשות היחיד? מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים, שזה הרשות היחיד הקלאסית שלא מובאת בברייתא, ויש בו ארבעה על ארבעה טפחים או יותר, וכן חריץ וכן תל. אלה שתי הדוגמאות שמובאות בברייתא, נכון?

[Speaker B] ארבע על ארבע זה… מה? ארבע על ארבע, השטח שבין הדפנות.

[הרב מיכאל אברהם] כן כן. אז אני אומר, אז זה הדוגמה הראשונה שמביא השולחן ערוך זה הדוגמה הרגילה, זה בית, אוקיי? ואחרי זה הוא מביא את החריץ והתל שזה שתי הדוגמאות שמובאות בברייתא. אז הוא כן מביא שלוש דוגמאות פה, והנושאי כלים מעירים שמאיפה השולחן ערוך לוקח את זה, הרי בברייתא הדוגמה הראשונה לא מוזכרת ולכאורה התחילו לדון האם השולחן ערוך למד את הברייתא אחרת מרש"י או לא. בעיניי זה לא, זה ממש לא דקדוק רחוק מלהיות הגיוני.

[Speaker B] הוא למד אחרת, הוא למד אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] לא שלא למד אחרת.

[Speaker B] רש"י למד

[הרב מיכאל אברהם] אחרת, כי הוא

[Speaker B] הבין שמדובר על עמוד והוא הבין…

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שלמד ממש כמו רש"י, רק שולחן ערוך הוא ספר הלכה, הוא לא ספר פרשנות לגמרא. ובהלכה כשאתה רוצה להגדיר מהי רשות היחיד, אז אתה מביא גם את הדוגמה הרגילה ואחרי זה את שתי הדוגמאות מהברייתא.

[Speaker C] השולחן ערוך הוא לא פרשן של הגמרא,

[הרב מיכאל אברהם] הוא בא

[Speaker C] ללמד אותי הלכה, וכשאתה בא ללמד הלכה

[הרב מיכאל אברהם] יש היגיון רב להביא את שלושת הדוגמאות גם את הדוגמה הרגילה, אתה רוצה לסכם את הנושא תסכם אותו כמו שצריך. לכן הדיוקים האלה בשולחן ערוך ממש לא נראים לי. אבל למה הוא מביא תל וגדר? אתה שומע? תל זה לא גדר. למה הוא מביא תל ולא גדר? לא, תל זה כמו גדר. טוב, יש הרבה דוגמאות בגמרא, אנחנו לא ניכנס לכל העניין, תל הכוונה מקום מוגבה שיש לו מחיצות מסביבו והוא בגובה ושטח ארבע על ארבע, שזה גם הגדר גם העמוד גם כל מה שאתם רק רוצים, אוקיי? אז כי אחרת הוא היה צריך להביא פה רשימה מאוד ארוכה, אין טעם, הוא מביא את המבנים העקרוניים, אוקיי? אז לכן אני חושב שהדיוק בשולחן ערוך הוא ממש לא דיוק. בביאור הגר"א, הפניתי אתכם לביאור הגר"א, אני משחיר את זה פה, מקום, מקום המוקף, כן זה נסוב על השולחן ערוך, פשוט בכמה מקומות ועיקרה, מאיפה המקור העיקרי לזה? בברייתא שם גדר דלא כפירוש רש"י שם. אה, עכשיו יש לנו דיון, דיון.

[Speaker E] אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] מה לא הבנתי?

[Speaker E] כן, אני אומרת שכרגע היה לנו דיון מה התכוון רש"י ומה… מה זה מקום?

[הרב מיכאל אברהם] לא, מקום זה מילה שלקוחה מהשולחן ערוך. זה פשוט המציין על מה מתייחסת הברכה הזאת.

[Speaker E] כן, זה מה שאמרה חני, כן.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אומר? המקום, אז זה הקטע בשולחן ערוך שמדבר על שטח שמוקף במחיצות. אז אומר השולחן ערוך, אומר הגר"א, מאיפה השולחן ערוך הוציא שגם זה רשות היחיד? הרי בברייתא כתוב רק תל וחריץ. אז הוא אומר זה בכמה מקומות. אבל אחרי זה הוא מוסיף, ועיקרה, המקום העיקרי, זה בברייתא שלנו. איפה? הרי בברייתא שלנו זה לא מוזכר? אז הוא אומר לא, זה כן מוזכר. מה שכתוב גדר בברייתא שלנו, השולחן ערוך הבין שזה המקרה הזה של בית מוקף בארבע דפנות, וזה לא כמו פירוש רש"י לגדר.

[Speaker B] מה רש"י אמר?

[Speaker C] מה ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] רש"י מדבר על הכותל, שהשטח של הכותל עצמו הוא ארבע על ארבע. והגר"א מבין שמה שכתוב פה גדר הכוונה שיש ארבעה גדרות מסביב לשטח של ארבע על ארבע.

[Speaker B] נכון, אז הם לא הבינו אותו דבר בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא כמו רש"י.

[Speaker B] נכון, רש"י זה שטח וזה…

[Speaker C] וואי, לא הבנתי את זה בכלל.

[Speaker B] הגר"א… וזה שטח… הגר"א הכוונה לשטח הכותל מלמעלה.

[Speaker E] על זה אמרנו מוקף חני.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק.

[Speaker B] הגר"א

[הרב מיכאל אברהם] הבין שכשכתוב גדר ארבע על ארבע בברייתא, הכוונה שהשטח הוא ארבע על ארבע שמוקף בגדרות.

[Speaker B] זאת אומרת בית.

[הרב מיכאל אברהם] לא גדר, לא שרוחב

[Speaker B] הגדר הוא ארבע.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי? ואז כמובן אפשר היה להעיר, אז מאיפה השולחן ערוך הוציא תל? כי אז היה כתוב גדר וחריץ. לפי הגר"א תל לא מופיע בברייתא.

[Speaker B] אבל אני אגיד לך למה, כי לפי הלשון פה, כן, גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבע, הרחב גם מתייחס לגדר ולא לשטח.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל הגר"א למד… אני מסכים איתך, לכן רש"י פירש כך, אבל הגר"א למד לא כך. הגר"א למד שגדר זה הכוונה גדר שמקיפה שטח של ארבע על ארבע. גדר הכוונה, נקרא לזה כך בשפה שלנו, גדר הכוונה גדרה. גדרה זה מקום שמגודר ששטחו ארבע על ארבע. בסדר. ואז הגר"א בעצם מבין ששתי הדוגמאות שמופיעות בברייתא זה מקום מגודר וחריץ. נכון?

[Speaker B] חריץ הוא גם מקום מגודר בעצם. כן, אבל זה בניגוד לעמוד. לא בניגוד לעמוד, כי זה שוקע.

[הרב מיכאל אברהם] אבל תל לא מופיע בברייתא לפי הגר"א, נכון? אז יש מקום להעיר, אם השולחן ערוך לקח את זה מהברייתא, אז מה הוא מכניס פה תל? ואם אתה כבר אומר שהוא מכניס פה דוגמאות שהם לא מהברייתא, אז למה לשנות את הפירוש של רש"י? תישאר עם הפירוש של רש"י ותגיד שמה שהוא הכניס זה את הדוגמה הרגילה, וחריץ ותל הוא מפרש בברייתא כמו רש"י.

[Speaker C] אבל אפשר לומר שהוא לקח את התל ממקום אחר. מה? הוא לקח את התל ממקום אחר, לא מפה.

[הרב מיכאל אברהם] ממקום אחר, אבל אני אומר אם הוא כבר… אם את מסכימה שהשולחן ערוך לקח פה דוגמאות שהם לא מהברייתא, כמו התל, אז מה אכפת לי להישאר עם הפירוש של רש"י ולהגיד שאת הדוגמה הראשונה של השולחן ערוך הוא לקח ממקום אחר. כי פשט הברייתא הוא כמו רש"י, לא כמו הגר"א.

[Speaker B] אבל לפי הפירוש של הגר"א, לחריץ ולבית הרגיל, לשטח הגדר הרגילה, יש משותף שאין לעמוד, כי העמוד הוא לא מוקף.

[Speaker E] אין לו מקיף חיצוני.

[הרב מיכאל אברהם] העמוד לא מוקף חיצונית, אבל הוא מוקף.

[Speaker E] הוא מוקף מהחלק הפנימי מוקף ומטה.

[Speaker B] ממנו ולמטה, אבל לא ממנו ולמעלה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מוקף, עדיין זה מוקף. זה מוקף באופן אחר.

[Speaker B] אבל כשאתה יושב בתוכו אתה לא מוקף כשאתה יושב על ראש העמוד. לא הבנתי. אם אתה יושב על ראש העמוד אתה לא מוקף.

[הרב מיכאל אברהם] אתה רואה שאתה מוקף, אתה מוקף אבל אתה לא רואה. פה זה כמובן מכניס אותנו לדיון על גוד אסיק. ולכן הפניתי אתכם לרב חיים, עוד פעם, לא צריך להיכנס ממש לכולו, אנחנו דיברנו עליו בשיעור עשרים ושש. אבל רב חיים בעצם רוצה לטעון טענה שרשות היחיד שמוקפת במחיצות, הרי רשות היחיד עולה עד לרקיע. נכון. ואם היא מוקפת במחיצות, אז המחיצות בגוד אסיק עולות עד לרקיע. אבל הוא מעלה שם אפשרות שיכול להיות שאם אתה מדבר על תל או על הגדר כמו שרש"י מפרש אצלנו, אז אומנם למעלה זה יהיה רשות היחיד אבל היא לא עולה עד לרקיע. זה רשות היחיד רק על הגג של התל.

[Speaker E] למה? כי זה השטח עצמו, כי זה השטח עצמו במהות.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא מחיצה שמושכת אותם כלפי מעלה, ולכן שם לא נאמר הדין של גוד אסיק והרשות היחיד לא תעלה שם עד לרקיע.

[Speaker B] ואז אם הוא עומד וזורק משהו לרשות הרבים אין בזה בעיה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, כי זה עובר דרך מקום פטור אולי, זה כבר מתחיל דיונים שלמים. בסדר לא, עוד פעם, לא רוצה להיכנס לכל זה. אני רק רוצה להגיד שלאור הרב חיים הזה, אפשר היה להגיד שמה שאומרים וזוהי רשות היחיד גמורה.

[Speaker E] רגע, יש לי שאלה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה אחת, שנייה. אני רוצה להגיד שרשות היחיד, זה רשות היחיד, לפי הגר"א, אז שתי הדוגמאות שמובאות בברייתא זה שתיהן רשות היחיד שיש לה דפנות מסביב. נכון? ואז מה שכתוב פה וזוהי רשות היחיד גמורה, הכוונה זאת רשות היחיד רגילה שעולה עד הרקיע. ותל המובא בברייתא הוא רשות היחיד לא גמורה. למה? כי היא לא עולה עד הרקיע. היא לא רשות היחיד הרגילה.

[Speaker B] כלומר המילה גמורה באה ללמד אותנו שיש דברים אחרים שלא עולים עד הרקיע.

[הרב מיכאל אברהם] רשות היחיד קלאסית שנאמר עליה שהיא עולה עד הרקיע זה רק שתי הדוגמאות האלה. אבל את זה כמובן אפשר להגיד רק לפי הגר"א.

[Speaker G] עד לאיפה היא עולה אז?

[הרב מיכאל אברהם] רק על פני השטח. אבל

[Speaker G] אז למדנו בסוכה שאפשר לשים סוכה על עמוד בלי דפנות.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker G] היה קטע כזה שאפשר לבנות סוכה על עמוד בלי דפנות.

[הרב מיכאל אברהם] יש שאלה אם צריך מחיצות ניכרות או לא מחיצות ניכרות, אם אומרים גוד אסיק או לא, ושמה הרב חיים בדיוק עוסק בזה, ביחס בין סוכה לבין שבת. יש הבדל בין סוכה לבין שבת.

[Speaker G] אבל אם זה לא, אז יכול להיות

[הרב מיכאל אברהם] שזה, בשבת צריך מחיצות ניכרות, לכן בשבת אין גוד אסיק. ברגע שאין גוד אסיק זה לא עולה לרקיע. בסוכה שלא צריך מחיצות ניכרות זה בנוי על גוד אסיק.

[Speaker E] יש דיון שלם

[הרב מיכאל אברהם] שם ברב חיים.

[Speaker E] יש לי שאלה. באיזה מצב אמרנו שמעל עשרה טפחים זה הופך להיות לרשות הרבים או מקום פטור?

[הרב מיכאל אברהם] נכון אמרנו שרשות הרבים, אוויר העולם על רשות הרבים בגובה שמעל עשרה טפחים, מה שמעל עשרה טפחים נקרא מקום פטור.

[Speaker E] אבל

[הרב מיכאל אברהם] ברשות היחיד לא משנה באיזה גובה מעליה עד הרקיע זה רשות היחיד.

[Speaker E] אוקיי, אז בזורק, אם אני זורקת ובעצם אין לי פה מצב של קלוטה כמי שהונחה, כשאני זורקת מעל עשרה טפחים ברשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] כשאת זורקת מעל עשרה טפחים אז זה עובר דרך מקום פטור כשזה מעל רשות הרבים. אוקיי, ואז באמת עולה השאלה למה זה לא נקרא, מי שסובר קלוטה כמי שהונחה, למה, ודיברנו על זה, למה זה לא נחשב כמי שמונח במקום פטור ואז עובר רשות הרבים, מי שזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לכאורה אמור להיות פטור לפי רבי עקיבא. כי קלוטה כמי שהונחה אז הקלוטה היא קלוטה למעלה ברשות היחיד, במקום פטור, ואז נוחתת לרשות הרבים.

[Speaker B] ואם תזרקי מעל חריץ אז זה רשות היחיד. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי.

[Speaker C] אבל לפי רש"י יש גוד אסיק בעצם בכותל. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ולפי הגר"א אין.

[Speaker C] נכון. הם מפרשים שניהם אחרת את הברייתא.

[Speaker G] אם הולכים לפי הפירוש הזה שלמעלה זה לא רשות היחיד, אחרת לא חייבים לפרש ככה.

[הרב מיכאל אברהם] תראו את רש"י. בואו, רש"י אומר את זה במפורש. תראו רש"י דיבור המתחיל לפניכן נדמה לי. רש"י דיבור המתחיל קמשמע לן גמורה, רואות? כלומר, זו שנגמרו מניין מחיצות שלה, שיש לה מחיצות מכל צד, כגון חריץ וכן גדר, שתיהן זה רשות היחיד גמורה. למה? דאמרינן מארבעה צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו. ונמצא ראשו מוקף מארבעה צדדים וחללו ארבעה. רש"י מסביר בפירוש שעמוד כזה שהוא רשות היחיד יש גוד אסיק של ארבע דפנות מסביבו. בסדר, הרב חיים דן בשיטת הרמב"ם, ברש"י זה ודאי לא ככה. טוב, בואו נמשיך. הרי הגר"א עצמו מפנה אותנו לסעיף ג' בשולחן ערוך. אז לפניכן, כתלים המקיפים רשות היחיד על גביהם רשות היחיד אפילו אינם רחבים ד'. זה בעצם המקרה של תל. סליחה, זה לא המקרה של תל, זה המקרה הרגיל של ארבע דפנות מסביב לשטח. ושימו לב, הוא מוסיף השולחן ערוך שעל גבי הדפנות עצמן זה גם רשות היחיד, למרות ששטח הדופן עצמה, הכותל עצמו, השטח שעל גביו הוא לא ארבע על ארבע. למה? אז המשנה ברורה שם מבאר שבגלל שהדפנות האלה מהוות דפנות לגבי השטח שבפנים,

[Speaker B] אז

[הרב מיכאל אברהם] גם השטח שעל גבי הכותל גם הוא בעצם מצטרף ונחשב רשות היחיד, למרות שבו עצמו אין ארבע על ארבע. זה קצת אומר שבעצם הדופן שעליה אני מדבר היא רק החלק החיצוני של הכותל, לא כל הכותל. נכון? כי הגג של הכותל בעצמו נחשב כחלק מהשטח שכלו בין הדפנות.

[Speaker B] זה מה שאני אומר.

[הרב מיכאל אברהם] מכאן יוצא בפשטות שהשטח של הכותל עצמו יכול בהחלט להצטרף לד' על ד' של השטח הפנימי. נכון. לא צריך שיהיה ד' על ד' נטו בלי הכותל, כי עובדה שהכותל עצמו בעצם נחשב גם הוא חלק מהשטח. ואז יוצא שהדופן… אבל אז זה אומר שיש גוד אסיק.

[Speaker C] לא, לא בטוח.

[הרב מיכאל אברהם] רגע,

[Speaker B] אבל

[Speaker C] אם הדופן היא רק הדופן החיצונית, אז איך החלק העליון של הכותל הוא ממש בתוך רשות היחיד? כי אני רואה את הדפנות החיצוניות, החלק החיצוני של הדופן עולה כלפי מעלה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, גם בלי זה. מספיק שיש כותל, שיש צד חיצוני של עשרה טפחים ביחס לרשות הרבים, לא משנה שאני עצמי נמצא בחלק העליון, אבל עדיין יש חוצץ ביני לבין רשות הרבים בגובה עשרה טפחים, אז אפילו בלי גוד אסיק יש מקום להגיד שזה יהיה רשות היחיד.

[Speaker B] אבל אם הכותל עצמו, אם הקיר החיצוני שלו נחשב, מצטרף

[הרב מיכאל אברהם] לשטח הפנימי, נחשב

[Speaker B] לרשות היחיד, אז למה כשהכותל נופל בין שני שכנים שניהם חייבים?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה קשור?

[Speaker B] זה קשור, כי למה אם זה רשות היחיד עד הקיר החיצוני אז הכל שלו, של היחיד הזה.

[הרב מיכאל אברהם] איזה יחיד? אבל יכול להיות שהם שותפים בזה. מה זה קשור? הבעלויות לעניין חושן משפט לא קשורות לשאלה אם זאת רשות היחיד או לא. זאת רשות היחיד לעניין שבת, אבל הבעלים שלה זה שניהם ביחד. אוקיי, אז זה רק הערה. הלאה. עכשיו המגן אברהם כותב ככה: משמע בדברי הפוסקים דכשני מחיצות ולחי הוי רשות היחיד דאורייתא, כדאיתא בעירובין דף י"ב דלחי משום מחיצה, ככה היינו גם בפני יהושע, וכן כתב הרא"ש פרק קמא דסוכה על הסוגיה הזאת בסוכה שדיברנו, ועיין סעיף שס"ג וכולי. ודעת הרמב"ם דג' מחיצות הוי כרמלית, עיין שם. זאת אומרת, הוא מביא שיש מחלוקת ראשונים. שיטת הרמב"ם היא שארבע מחיצות דרושות לרשות היחיד מדאורייתא. מי שאין לו ארבע מחיצות, שלוש מחיצות או שתיים ולחי, זה לא רשות היחיד מדאורייתא.

[Speaker C] אבל את זה ממש אי אפשר להבין מהמשפט הזה בלי לראות את הרמב"ם המקורי, כי אם הרמב"ם אומר שזה כרמלית, אז מדאורייתא זה רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מדאורייתא זה מקום פטור. כרמלית זה תמיד משהו שמדאורייתא הוא מקום פטור. אוקיי. אז לכן ברור שבעצם מדאורייתא זה לא רשות היחיד עד שיש לו ארבע דפנות. שאר הראשונים נגד הרמב"ם סוברים לא, שתיים וטפח או שלוש זה רשות היחיד מדאורייתא. מה שדרוש ארבע דפנות זה רק מדרבנן, אבל מדאורייתא זה רשות היחיד גם בלי זה. אז מחלוקת ראשונים.

[Speaker B] זה

[Speaker E] נורא מעניין מכיוון שאיזה גוף הגדיר, אני אומר זה נורא מעניין מכיוון שהרי רק דרבנן הגדירו את העניין של שלושה, שלוש מחיצות או שתיים וטפח או שתיים ולחי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שטוענים הראשונים האלה, לא נכון. זה בדיוק החידוש. הראשונים האלה טוענים ששתי מחיצות וטפח או שלוש מחיצות זה רשות היחיד כבר מדאורייתא.

[Speaker E] אבל, אבל זה רשום בדאורייתא? רשום שלוש?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה רשום? זה לא כתוב בתורה, אבל זה בדיוק…

[Speaker E] זה מה שאני אומרת, מישהו הגדיר את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אבל זה מוגדר כדין דאורייתא. הרבה פעמים חכמים הם אלה שמגדירים מהו הדין דאורייתא. אוקיי, אז… מבחינת התוקף שלו זה דין דאורייתא.

[Speaker E] אוקיי, אבל הם תמיד לומדים מאיזה פסוק את העניין.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לאו דווקא. כל המושג רשות היחיד לא מופיע בתורה, אז מה… בלי קשר למספר המחיצות. אוקיי. אז… הכל הגדרות של חכמים, אבל עדיין זה מוגדר כדין דאורייתא. זאת אומרת, זה עובד ככה: לפי הרמב"ם יש בעצם רק ארבע… רק ארבע דפנות זה רשות היחיד מדאורייתא. שתיים וטפח או שלוש זה מקום פטור. באים חכמים ומחמירים, ואומרים שאם יש שתיים וטפח או שלוש, מדרבנן אנחנו מחמירים על זה, ורואים גם בזה רשות היחיד, אבל זה רק מדרבנן.

[Speaker B] זה הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] שאר הראשונים אומרים הפוך: שתיים וטפח או שלוש זה מדאורייתא רשות היחיד. באים חכמים ומקלים… הם בעצם אומרים, או מה זה מקלים, הם בעצם אומרים רק ארבע דפנות זה רשות היחיד מבחינתנו מדרבנן. בסדר? כן. אז זה מחלוקת בין הרמב"ם לבין שאר הראשונים. אני מחזיר אתכם לפני יהושע. הפני יהושע הניח את שיטת שאר הראשונים, ולכן כשהוא…

[Speaker C] רגע רגע, אבל אני רואה פה שלוש שיטות במה שהוא הביא. שיטה אחת אומרת שרק ארבע מחיצות זה מדאורייתא. השיטה השנייה שגם שלוש וגם שניים טפח, זה הרא"ש, אומרים שזה דאורייתא. והשיטה השלישית ששל הרמב"ם, ששלוש זה כרמלית, כלומר שלוש מדאורייתא זה מקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] זאת לא שיטה שלישית, זאת השיטה הראשונה. השיטה הראשונה אומרת שארבע דפנות זה רשות היחיד מדאורייתא. מה עם שלוש? מקום פטור. אוקיי? אבל מדרבנן זה ככרמלית. זה לא, זה לא עוד שיטה, זאת שיטת הרמב"ם. כשאת אומרת ששלוש מחיצות זה כרמלית, מה שאמרת פה שבעצם מדאורייתא זה מקום פטור ולא רשות היחיד,

[Speaker D] ולכן זה שיטת הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי? אז הטענה היא בעצם שיש פה מחלוקת ראשונים במישור דאורייתא. האם במישור דאורייתא רשות היחיד דורשת ארבע דפנות, כך סובר הרמב"ם, או מספיק שתיים וטפח או שלוש, זה שאר הראשונים. מה קורה מדרבנן? אז זה עובד הפוך. לפי שאר הראשונים מדרבנן ארבע דפנות זה רשות היחיד מלאה, גמורה. לפי הרמב"ם, שתיים וטפח מדרבנן מועדף לחומרא כרשות היחיד גם כן, למרות שמדאורייתא זה לא רשות היחיד. אוקיי. עכשיו בסימן שסג המחבר כותב ככה: מקום שיש לו ג' מחיצות אסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה שום תיקון ברביעית. אז מה זה, מה זה מדאורייתא השלוש מחיצות האלה לפני שחכמים אסרו לטלטל בו? היה מותר לטלטל בו. למה היה מותר?

[Speaker B] מקום פטור?

[הרב מיכאל אברהם] כי זה מקום פטור או כי זה רשות היחיד? רשות היחיד. אפשר להגיד כך

[Speaker B] אפשר להגיד כך,

[הרב מיכאל אברהם] אבל נראה קצת שהכוונה לרשות היחיד. כי בעצם מקום שהוא שלוש מחיצות אסרו חכמים לטלטל בו, זה לא הדין של כרמלית. אם זה היה דין של כרמלית לא היה צריך להגיד כלום. מה זה אסרו חכמים לטלטל בו? זה כרמלית. נראה שזה לא כרמלית, זה רשות היחיד, אך חכמים אסרו לטלטל בו למרות שזה רשות היחיד עד שיעשה שום תיקון ברביעית. נראה מהשולחן ערוך פה שהוא הולך לא כמו הרמב"ם. שמקום של שלוש מחיצות זה רשות היחיד, רק מדרבנן בכל זאת אסרו לטלטל בו, אם הוא יעשה שום תיקון ברביעית אז יש פה כבר ארבע מחיצות ואז גם חכמים מתירים לטלטל בו. באמת הט"ז שם כותב ככה: מקום שיש לו שלוש מחיצות, בטור כתוב כאן שהוא רשות היחיד גמור מן התורה, כמו שאמרנו. והקשה בית יוסף. בית יוסף זה הפירוש של השולחן ערוך על הטור, כן? אז הוא אומר דהא בסימן שמה כתב הטור דמבואות שיש להם ג' מחיצות ואין לחי וקורה ברוח רביעית דהווי כרמלית מדרבנן.

[Speaker C] מה הקושיא? דכרמלית זה צריך להיות מקום פטור מדאורייתא, לא?

[הרב מיכאל אברהם] כרמלית מדאורייתא זה מקום פטור, ופה הטור כותב שמדאורייתא זה רשות היחיד. עכשיו זאת לא קושיא מאוד חזקה כי אפשר היה להגיד שזה כמו קרפף. זה באמת כרמלית, אבל זאת כרמלית שמדאורייתא היא רשות היחיד ולא מקום פטור, כי הרי יש דוגמא כזאת, קרפף למשל הוא דוגמא כזאת. אבל ההנחה של הראשונים ושל האחרונים בדרך כלל היא שרק קרפף הוא הדוגמא. שכל דוגמא אחרת שאתה אומר שהיא כרמלית משמע שמדאורייתא זה היה מקום פטור, למעט קרפף. אומר ברמה העקרונית בטור אפשר היה ליישב שהטור רואה את המבוי גם כמו קרפף, שמדאורייתא זה רשות היחיד אבל חכמים אסרו לטלטל בו כמו כרמלית עד שיעשה בו תיקון ברוח הרביעית. אבל הבית יוסף לא הבין ככה, ולכן הוא מקשה על הטור. תבינו שאם הוא מקשה על הטור באופן כזה הבית יוסף, כשאני קורא דבריו שלו עצמו בשולחן ערוך, אז אני גם צריך לקרוא אותם כך, נכון? כשהבית יוסף, כשהשולחן ערוך כותב מקום שיש לו שלוש מחיצות אסרו חכמים לטלטל בו, מה הכוונה?

[Speaker E] שהוא

[Speaker B] כרמלית.

[Speaker D] שהוא כרמלית.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שהוא לא כרמלית. אסרו חכמים לטלטל בו משמע שבלי זה זה רשות היחיד.

[Speaker D] כן, למרות שזה רשות

[הרב מיכאל אברהם] היחיד, אז לא צריך להגיד אסרו חכמים לטלטל בו, זה כרמלית, ברור. לא, אוקיי. אז דווקא נראה בשולחן ערוך כמו שאמרתי קודם, שמקום של שלוש מחיצות זה לא כמו הרמב"ם. שלוש מחיצות זה רשות היחיד, ואסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה בדופן הרביעית תיקון. השולחן ערוך עצמו הרי הוא בגישה שדבר שהוא כרמלית במקור הוא מקום פטור, לא רשות היחיד. בסדר? אז בכל אופן זה הט"ז אומר, הט"ז מביא שהבית יוסף מקשה ותרץ, אני חוזר לפה להט"ז, כן? ותרץ, דהא דאמר כאן רשות היחיד גמור לאו לחייב הזורק לתוכו מרשות הרבים, אלא להתיר הטלטול בתוכה וכולי. אלא שכך דין כרמלית מן התורה. והוא דחוק, דהא רשות היחיד גמור אמר כאן, זה לא כרמלית, זה רשות היחיד. רק רשות היחיד שאסור לטלטל בה. כשהוא אומר שכך דין כרמלית מן התורה, הוא מתכוון לומר שבעצם זה לא באמת רשות היחיד אלא הכוונה זה לא רשות הרבים. זה הכוונה, לא הכוונה זה רשות היחיד, אלא זה לא רשות הרבים. מה זה כן? כרמלית. אבל זה דוחק. הט"ז עצמו מיישב את זה אחרת, ולעניות דעתי נראה לתרץ, דבסימן שמ"ה מיירי מדובר שהרוח הרביעית היא לרשות הרבים, שכן כתב שם וקרן זוויות הסמוכות לרשות הרבים כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות וכולי, וזה המבוי זמנין דחקי בו רבים להיכנס שם כשיש ברשות הרבים הרבה בני אדם כי דאיתא בגמרא פרק קמא דשבת. הלכך, אף על פי שהוא מצד עצמו הוי רשות היחיד גמור, מכל מקום הרשות הרבים מפסידו מלהיות רשות היחיד אלא בטל אצל רשות הרבים ונקרא צידי רשות הרבים והוי כרמלית. מה הוא אומר?

[Speaker B] הוא בעצם אומר ככה: הוא היה רשות היחיד, אבל בגלל שהרבים נדחקים לתוכו, אז הם מפקיעים אותו מלהיות רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] הוא מיישב את הקושיה על הטור אחרת מהבית יוסף. באמת מה שהטור כותב זה ששלוש דפנות זה רשות היחיד, הכוונה רשות היחיד, לא רק שזה לא רשות הרבים. שלוש דפנות זה רשות היחיד מדאורייתא נגד הרמב"ם. למה אצלנו בסוגיה כתוב שמבוי הוא לא רשות היחיד? כי במבוי אומנם יש לו שלוש דפנות, אבל הפתח הרביעי הרי פתוח לרשות הרבים. הוא אומר אם יש שלוש דפנות אבל השטח פתוח באופן מפולש לרשות הרבים, אז זה כבר לא רשות היחיד. זה מפקיע ממנו שם רשות היחיד. ולכן זה בעצם קיבל דין כרמלית. מה?

[Speaker C] אבל בגמרא המבוי לא מובא לנו ככרמלית בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] בברייתא פה המבוי לא מובא ככרמלית. הוא מובא כמקום שאמרנו שהוא היה קודם רשות היחיד. כרמלית המקור שלו זה מקום פטור.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל רבנן קבעו שיש איסור לטלטל בו, נכון? אז הוא שואל למה יש איסור לטלטל? הרי לכאורה זה רשות היחיד, ורשות היחיד לא הופכת לכרמלית, רק מקום פטור הופך לכרמלית. אז הוא אומר לא, בגלל שהרשות היחיד הזאת פתוחה לרשות הרבים, אז היא בעצם מקום פטור שהופך לכרמלית. זאת אומרת המבוי, הוא מגדיר אחרת מבוי, הוא אומר

[Speaker C] שמבוי זה לא רשות היחיד אלא זה מקום פטור. הגדרה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] מקום פטור שהופך לכרמלית. שלוש דפנות רגילות שלא פתוחות לרשות הרבים זה רשות היחיד גמורה מדאורייתא. אבל אם בדופן הרביעית זה פתוח לרשות הרבים, לא לסתם איזה מקום רגיל, אז השלוש דפנות האלה לא מגדירות רשות היחיד. אז מה זה כן? בעצם זה מקום פטור. רשות הרבים מבטלת מזה שם רשות היחיד, הופכת את זה למקום פטור שמדרבנן זה כמובן ככרמלית.

[Speaker B] כלומר מבחינה בסיסית זה כן רשות היחיד, אבל בגלל שרשות הרבים משתמשים בו ונדחקים לתוכו זה הופך להיות…

[הרב מיכאל אברהם] זה מבטל ממנו שם רשות היחיד. עכשיו זה לא הופך לגמרי רשות הרבים, זה כמו צידי רשות הרבים. ואז מה הסטטוס שלו? מדאורייתא זה מקום פטור ומדרבנן זה כרמלית.

[Speaker G] ומה אם רשות היחיד גמורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא שומע.

[Speaker C] אז זה כמו הרמב"ם בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא כמו הרמב"ם, להיפך. הוא רוצה להסביר שהטור הוא לא כמו הרמב"ם. הטור בעצם אומר ששלוש דפנות זה רשות היחיד גמורה, לא כמו הרמב"ם. רק פה ספציפית כיוון שזה פתוח לרשות הרבים, אז זה יוצא שזה מקום פטור. הוא בא להרוויח שהטור לא יהיה כמו הרמב"ם, להיפך. כי פה ספציפית הטור מסכים לרמבם. למה? כי פה השלוש דפנות האלה פתוחות לרשות הרבים. אבל זה לא אומר שסתם שלוש דפנות הם לא רשות היחיד. במובן הזה הטור הוא נגד הרמב"ם.

[Speaker G] ואם יש לי רשות היחיד שלוש דפנות שפתוחה לרשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא, אז זה לא רשות היחיד. וזה מבוי.

[Speaker G] ולפי הרמב"ם זה לא רשות היחיד, כן.

[הרב מיכאל אברהם] שלוש דפנות, אבל זה לא מאותה סיבה.

[Speaker D] לא,

[Speaker G] אבל הטענה של מבוי שיש בו שלוש דפנות שפתוח לרשות הרבים שזה רשות היחיד גמורה, רק בגלל שזה פתוח לרשות הרבים זה הופך להיות כרמלית.

[הרב מיכאל אברהם] מקום פטור.

[Speaker G] מקום פטור. אבל אם יש לי רשות היחיד גמורה, כן, זה לא מבוי שיש בו כניסה ל… אז זה לא רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] לא. אבל זה הוא אומר בשיטת הטור שהוא לא הולך עם הרמב"ם, ששלוש דפנות שלא פתוחות לרשות הרבים, סתם שלוש דפנות בשדה, זה רשות היחיד גמורה. ובזה הוא חולק על הרמב"ם. אבל לא קשה מפה. למה? כיוון שפה מה שהוא אומר שזה כרמלית, זה בגלל שפה זה פתוח לרשות הרבים. כשזה פתוח לרשות הרבים גם אני אומר זה לא רשות היחיד, אומר הטור.

[Speaker G] אבל הוא אומר את זה רק במבוי, לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא. לפי הט"ז לא. לפי הט"ז כל דבר שפתוח לרשות הרבים גם אם יש לו שלוש דפנות לא יהיה רשות היחיד. בפרט מבוי. הוא אומר, וחילוק זה מצאתי במגיד משנה, פרק י"ז. המגיד משנה על הרמב"ם כבר כותב את זה. המגיד משנה זה אחד הראשונים, לכן הוא נתלה בו. וזה לשונו: יש מחלקים בין פתוח לרשות הרבים ובין פתוח לכרמלית. עד כאן לשונו. בסדר? אז הוא מצא את החילוק הזה כבר במגיד משנה. אבל עדיין כל המטרה שלו זה להגיד שהטור לא דומה לרמב"ם, חולק על הרמב"ם.

[Speaker G] אבל שוב פעם הוא מדבר על מבוי, לא סתם על…

[הרב מיכאל אברהם] הוא מדבר על מבוי כי הסתירה שהוא שאל על הטור הייתה ממבוי. אבל התירוץ שלו מסביר שזה דין כללי לאו דווקא במבוי.

[Speaker G] אבל אפשר להבין את זה שגם במבוי יש יש משהו מיוחד מאשר רשות היחיד שסגורה בשלושה דפנות, שגם ככה עוברים בה רבים ולא רק אחד, מבוי.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? אבל זה רשות היחיד מדאורייתא.

[Speaker G] הרבים שזה מין חפיפה כזאת לרשות הרבים לעומת רשות היחיד שפתוחה לרשות שזה רק שלי נניח, בניתי.

[הרב מיכאל אברהם] פתיחה לרשות הרבים מבטלת מזה שם רשות היחיד. זה לא קשור למבוי. הקושיה הייתה ממבוי, אבל אחרי שהוא אמר את התירוץ, התירוץ לא נאמר רק על מבוי.

[Speaker C] אבל הדעה המקובלת היא שמבוי הוא מדאורייתא כן רשות היחיד. זו הדעה המקובלת, עם זה פתחת את השיעור.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. נכון, זו הדעה המקובלת. והט"ז טוען שלא. בסדר? עכשיו, כל הרעיון שמבוי הוא רשות היחיד בנוי על זה שלמבוי יש שלוש דפנות. לפי הרמב"ם זה לא מתחיל בלי קשר לשאלה אם זה פתוח לרשות הרבים, כי שלוש דפנות לא מספיק כדי להגדיר רשות היחיד מדאורייתא. לכן לפי הרמב"ם לא שייך להגיד את זה בכלל לגבי מבוי. מבוי הוא לא רשות היחיד מדאורייתא. אומר הט"ז, גם לפי הטור מבוי הוא לא רשות היחיד מדאורייתא, כי זה פתוח לרשות הרבים. מהט"ז אבל יוצא יותר מזה, אפילו סתם שלוש דפנות שפתוחות לרשות הרבים נראה שהם לא יהיו רשות היחיד. ברמב"ם זה ברור, הוא אומר את זה גם לפי הטור. בעצם מה שזה אומר זה שלפי הרמב"ם התפיסה המקובלת לגבי מבוי לא נכונה. מבוי הוא לא רשות היחיד. לפי הט"ז אז אפילו בשיטות שחולקות על הרמב"ם, שיטת הטור, גם שם מבוי הוא לא רשות היחיד מדאורייתא. וזה חידוש גדול. מה שמקובל זה שמבוי הוא רשות היחיד מדאורייתא. אבל אני אומר ברמב"ם זה לא יכול להיות והט"ז אומר שגם בטור זה לא ככה. אוקיי? אנחנו נגיע בסוף לסוגיה שלנו ובסוגיה שלנו אנחנו באמת נצטרך לקרוא את הסוגיה לפי הטור ולפי הרמב"ם ולפי שאר הראשונים. עכשיו זה כמובן יהיה קצת תלוי בשאלה על איזה מבוי מדובר. מדובר על מבוי מתוקן או מבוי לא מתוקן. אם מדובר על מבוי מתוקן,

[Speaker E] זה כבר סיפור אחר, מתוקן זה רשות

[Speaker G] היחיד, לא?

[הרב מיכאל אברהם] אז בדיוק. אז שם יכול להיות שכבר מדאורייתא זה רשות היחיד. התיקון עושה עבודה.

[Speaker G] אם הוא מתוקן ופתוח לרשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] הוא פתוח לרשות הרבים עם תיקון או בלי תיקון.

[Speaker B] רגע, ואם עם תיקון אז מה לפי הרמב"ם? זה לא נחשב.

[הרב מיכאל אברהם] זאת השאלה. האם התיקון הזה עושה רק עבודה דרבננית או שהתיקון הזה גם עושה עבודה דאורייתאית? זאת השאלה. יכול להיות שאחרי שעושים תיקון. אז גם במישור דאורייתא מבחינת הרמב"ם זה ארבע דפנות וזה דאורייתא רשות היחיד. וכל מה שאני אומר שזה לא רשות היחיד זה בלי תיקון.

[Speaker E] אבל מבחינת דאורייתא אין לי בעיה כי הם מקבלים את העניין של שלוש דפנות.

[Speaker D] לא, שלוש ולחי.

[Speaker E] שלוש, לא, שלוש. לא, זה הרמב"ם לא. הרמב"ם לא, אבל בדאורייתא הם כן מקבלים ששלוש דפנות זה רשות יחיד.

[הרב מיכאל אברהם] אלא אם כן זה פתוח, אלא אם כן זה פתוח לרשות הרבים שאז לא. אז בקיצור מה שאני רוצה לטעון זה ככה, כל ההקדמות האלה בעצם יחזירו אותנו בסוף לסוגיה שלנו. כי בסוגיה שלנו אנחנו נצטרך לקרוא אותה לפי כל אחת מהשיטות ואנחנו נצטרך לראות מה המעמד של מבוי מדאורייתא ומה המעמד של מבוי מדרבנן. אבל כל אחת מהשאלות האלה מדאורייתא ומדרבנן צריך לשאול אותם על מבוי לא מתוקן ועל מבוי

[Speaker D] כן מתוקן.

[הרב מיכאל אברהם] כי יכול להיות שמבוי מתוקן נחשב כרשות היחיד מדאורייתא, ואז זה בסדר מה שמקובל לחשוב. כי מה שמקובל לחשוב זה שמבוי מדאורייתא הוא רשות היחיד, רק מדרבנן החמירו. אבל לפי הרמב"ם זה לא יכול להיות, כי מדאורייתא מבוי לא יכול להיות רשות היחיד כי אין לו שלוש דפנות. נכון, אבל אם הוא מתוקן, אז יכול להיות שמדאורייתא הוא גם רשות היחיד. וכל מה שהרמב"ם יגיד שמבוי הוא לא רשות היחיד זה מבוי לא מתוקן, כי יש לו רק שלוש דפנות. כלומר אם הוא יראה את התיקון כדופן רביעית, אז זה בסדר.

[Speaker G] ואיך באמת התיקון, התיקון זה לא דופן רביעית?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה באמת? זה הדיון שלנו. לא יודע מה האמת, עכשיו אנחנו דנים על זה.

[Speaker G] לא, איזה פונקציה זה משמש התיקון?

[הרב מיכאל אברהם] על זה אנחנו דנים.

[Speaker G] אם זה עושה את זה דופן, זה עושה את

[הרב מיכאל אברהם] זה איזשהו, על זה אנחנו דנים.

[Speaker E] לא, אבל כל המשמעות של התיקון היא כדי להפוך את זה לרשות יחיד, לא? נכון. בסדר, אז הנה זאת התשובה, לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זאת תשובה אפשרית. אפשר להגיד שהתיקון מוסיף דופן רביעית ובכך זה הופך לרשות היחיד מדאורייתא וזהו ולכן מותר לטלטל. ואפשר להגיד לא, בעצם זה היה רשות היחיד גם קודם, רק הייתה היה איסור דרבנן לטלטל למרות שזה רשות היחיד. התיקון פוטר את האיסור דרבנן הזה. אוקיי, נפקא מינה להבדל. האם התיקון עושה עבודה דאורייתאית או שהוא רק בא לפתור בעיה דרבננית. עד איפה הגעתם בדף?

[Speaker D] עוד לא חזרנו לתוך הסוגיה.

[Speaker E] לא שומע. שאלה אחרונה, לא, שתי שאלות אחרונות לא פתרנו, לא הגענו.

[Speaker C] עוד לא כאילו חזרנו על הסוגיה שוב בעיניים של הרמב"ם בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] בואו נראה את הביאור הלכה רגע. יאללה,

[Speaker G] אבל אם התיקון פותר בעיה דרבנן יכול להיות שזה לא בגלל שזה עוד דופן?

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור. לא צריך עוד דופן, כי בעצם גם שלוש דפנות זה רשות היחיד. רק למרות שזה רשות היחיד, כמו שהסברתי קודם, רק למרות שזה רשות היחיד חכמים בכל זאת אסרו לטלטל שם בגלל שזה דומה לרשות הרבים. אם את עושה תיקון אז התירו.

[Speaker G] אז התיקון מה? זה רק סמל?

[הרב מיכאל אברהם] זה איזשהו, כן, זה כאילו דופן אבל דופן רביעית אבל רק מדרבנן.

[Speaker D] ואז זה איזשהו סייג כדי להזהיר אותנו. מה? זה איזשהו סייג בשביל להזהיר אותנו, זה לא שזה נדרש בשביל הגדרת הדפנות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, שהרעיון מאחורי זה שזה כמו דופן רביעית.

[Speaker D] כן, אבל זה מזכיר לנו, זה לא כמו שהרמב"ם אומר שבלי זה זה לא יהיה דפנות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. עכשיו אני אומר יותר מזה, לפי הט"ז גם בשיטת הטור אפשר להגיד שהתיקון הזה הוא דופן רביעית. כי נכון שלפי הטור שלוש דפנות הן רשות היחיד, אבל זה רק אם זה לא פתוח לרשות הרבים. אבל אם זה פתוח לרשות הרבים, אז כבר מדאורייתא זה לא רשות היחיד. ואם זה ככה, אז גם בשיטת הטור שחולק על הרמב"ם, התיקון של הלחי הזאת בעצם הופך את זה לרשות היחיד מדאורייתא, לא רק מתיר איסור דרבנן.

[Speaker D] אבל זה רק במבוי, זה לא ברשות הרבים שיש לה שלוש דפנות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, באופן עקרוני לפי זה זה צריך לצאת בכל רשות, לא רק במבוי. זה נאמר על מבוי כי במבוי זה שכיח.

[Speaker D] כי זה לפי

[הרב מיכאל אברהם] הטור, לפי הט"ז בטור, זה בעצם יוצא שכל שלוש דפנות אם הן פתוחות לרשות הרבים הן לא רשות היחיד. ואז יוצא שהתיקון שמתיר טלטול בעצם עושה עבודה דאורייתאית, לא רק עבודה דרבננית, גם בשיטות החולקות על הרמב"ם. בשיטה של הרמב"ם זה ברור, אבל בשיטות החולקות על הרמב"ם לפי הט"ז זה גם ככה. ולולי הט"ז אז לא. לולי הט"ז אז יוצא ששלוש דפנות זה רשות היחיד. אתם איתי? כן כן. אז לכן אני עושה את כל ההקדמות האלה, כי בסוף בסוף צריך לחזור לקרוא את הסוגיה שלנו. בוא נראה את הביאור הלכה ובזה נסיים: אסרו חכמים ולעניין אם יקרא רשות היחיד מן התורה לחייב הזורק מתוכו לרשות הרבים יש פלוגתא בזה בין הראשונים, דלדעת הרמב"ם פרק י"ד לא מיקרי רשות היחיד מן התורה אלא בארבע מחיצות, או על כל פנים בג' מחיצות שלמות ולחי בכותל הרביעית דחשיב כמחיצה. שוב פעם, מה הוא כותב? שהלחי בדופן הרביעית לפי הרמב"ם עושה עבודה דאורייתא, לא עבודה דרבנן. וכן מוכח דעת ר"ח בפירושו בדף י"ב, אכן לדעת רוב הפוסקים, היינו רש"י בעירובין ותוספות בכמה מקומות והרא"ש והרשב"א בעבודת הקודש והריטב"א בשלושה מקומות, או בשתי מחיצות ולחי, רשות היחיד גמור הוא מן התורה. ואז מה? ואז במבוי הלחי ששמים בדופן הרביעית לא עושה עבודה מדאורייתא, כי מדאורייתא זה רשות היחיד גם בלי זה, היא רק באה להתיר איסור דרבנן. וכאן אני מסייג ואני אומר, אבל לפי הט"ז, גם בשיטת הטור שחולק על הרמב"ם, הלחי הרביעי עושה עבודה מדאורייתא. בסדר? זה לא מוזכר בביאור הלכה כי הוא לא מתייחס לט"ז, הוא מתייחס לראשונים, אבל בעצם לפי הט"ז יוצא שגם לפי החולקים על הרמב"ם הלחי עושה עבודה דאורייתא. ודע דאין נפקא מינה לדעה זו אם שתי המחיצות היו כמין גם. יודעות מה זה כמין גם? לא. הכוונה רי"ש. שתי המחיצות הם בזווית של תשעים מעלות זו מול זו או שתי המחיצות היו זו כנגד זו שהן מקבילות, דגם בזה מיקרי רשות היחיד מן התורה כיוון שיש לו עוד לחי. אכן אם רשות הרבים מהלכת בין המחיצות, מוכח בשבת דף ו' בסוגיה שלנו, דלכולי עלמא לא מהני בזה הלחי לשוויה רשות היחיד, כיוון דרבים בוקעים בין המחיצות. כמובן לפי רבנן, לפי רבי יהודה כן, מדבר על ההלכה שקיימא לן כרבנן. בסדר? ועיין בעירובין וכולי דמשמע לכאורה בהיפך מדברינו וכולי. ודע עוד דיש קצת מן הראשונים דעושים הכרעה בין השיטות, ומובא בט"ז דהיכא שפתוח המבוי או החצר הזה לרשות הרבים כיוון דזימנין דחקי ביה רבים ועיילי לגוויה ונכנסים לתוכה, אין עליהם מן התורה שם רשות היחיד. ומתיישב בזה הסוגיה בעירובין צ"ד וכולי, ועיין בריטב"א וברב המגיד פרק י"ז מהלכות שבת זה המגיד משנה שהט"ז הביא. אז זה התיאור המלא של התמונה. יש ראשונים שחולקים על הרמב"ם ואומרים שלוש דפנות זה רשות היחיד גם אם זה פתוח לרשות הרבים, ולשיטתם הלחי הרביעית עושה רק עבודה דרבנן, מתירה איסור דרבנן. לפי הרמב"ם ולפי הט"ז גם בראשונים שעושים פשרה ואומרים שכששלוש הדפנות פתוחות לרשות הרבים זה לא רשות היחיד, אז הלחי הרביעית עושה עבודה דאורייתא, לא עבודה דרבנן. אוקיי? ועכשיו אנחנו צריכים להגיע לקריאת הסוגיה שלנו, זה כבר אנחנו נעשה בשיעור הבא.

[Speaker B] תודה רבה, תודה רבה.

[Speaker E] רגע, עכשיו בדקתי מה זה כמין גם, זה פשוט גמא, לא ידעתי.

[הרב מיכאל אברהם] גמא, גמא יוונית, האות עצמה, הצורה.

[Speaker E] תודה, יום טוב,

[הרב מיכאל אברהם] להתראות.