פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 35

אני רוצה פה לסיים את הדיון על מהלך כעומד. היו לנו שתי פגישות קצרות אז זה פחות או יותר מה שיסיים לנו את ה… פגישה אחת רגילה ועוד שתיים קצרות. אז זה פחות או יותר אני מקווה מה שיסיים לנו את הסוגיה הזאת. ראינו את מחלוקת הראשונים בדעת בן עזאי, בן עזאי שאומר שמהלך כעומד, שעוד פעם לרוב הדעות אין הלכה כמותו אבל המחלוקת היא בדעתו שלו. הרי"ף שפוסק הלכה כמותו ומסביר שרבי יוחנן כנראה סובר כמוהו, ורוב הראשונים האחרים שאומרים שאין הלכה כמותו והראיה שלהם זה בדיוק מזה שזה לא מסתדר עם רבי יוחנן בסוגיה הקודמת, ובאמת עלתה שאלה איך מה הרי"ף עושה עם זה. איך הרי"ף מאמץ את ההנחה שרבי יוחנן סובר כמו בן עזאי כשבסוגיה הקודמת נראה שלא. ואז אמרתי שבעצם הרי"ף כנראה מבין שכאשר בן עזאי אומר שמהלך כעומד עדיין זה לא אומר שזה ממש נקרא כמו עומד. למשל אם הוא עקר ואחרי זה הלך, ההליכה גם אם הוא נחשב כעומד מבחינת בן עזאי לא תבטל את העקירה הראשונית. אוקיי? וממילא אין סתירה מהסוגיה הקודמת כי בסוגיה הקודמת מהלך לא מבטל את העקירה הראשונית ובן עזאי לא חולק על זה. אצלנו רק טוען שמהלך כעומד אבל זה לא אומר שזה יבטל את העקירה הראשונית. הראשונים שחולקים על הרי"ף ופוסקים לא כמו בן עזאי הם כנראה לא מוכנים לעשות את החילוק הזה. הם כנראה מבינים שאם מהלך כעומד אז זה ממש עומד, זה כאילו מישהו שממש עמד, עמד לפוש אפילו כמו שנדבר היום ולכן זה אמור גם לפי בן עזאי זה אמור גם לבטל את העקירה הראשונית. ואם בסוגיה הקודמת רואים שהליכה לא מבטלת את העקירה הראשונית כנראה שהיא לא הולכת עם בן עזאי. רק שאלה קטנה אולי אני הסתבכתי. בסוגיה שלנו שהוא הולך דרך סטיו, גם אם שם אנחנו נגיד שההליכה שלו לא מבטלת את העקירה הראשונית שלו בבית, אז למה הוא יהיה פטור? לא כי זה אמרתי זה בגלל שזה רשות אחרת. כשהוא נמצא בסטיו, הסטיו עצמו לא הייתה עקירה. אז אני שואל את עצמי האם בסטיו הוא עמד התשובה היא כן. האם ברשות היחיד הוא עמד? לא. כי ברשות היחיד העקירה הראשונית היא זו שקובעת וההליכה שבאה אחריה בטלה אליה. אבל כשעברנו לרשות אחרת זה כבר משהו שונה. כן וממילא לפי כולם מסכים גם בן עזאי. כן, אז זאת אני אומר עוד פעם אין לי דרך אחרת ליישב את הרי"ף. עובדה שהר"ן והרא"ש באמת דוחים את דעת הרי"ף בדיוק מכוח הקושיה הזאת, ולא מצאתי מישהו שמיישב את הרי"ף, אולי יכול להיות שיש לא מספיק חיפשתי, אבל נדמה לי שזאת דרך היישוב המתבקשת. ויותר מזה, אני אפילו הבאתי ראיה לטובת הרי"ף, לא רק יישוב לדעתו. אלא יש סיבות טובות לאמץ דווקא את דעתו. זאת אומרת הוא נמלט מקשיים ששאר הראשונים לא נמלטים מהם ובמובן הזה זה אפילו לא סתם תירוץ אלא זאת דעה מתבקשת. וזה מביא אותי לשתי השאלות שבהן סיימתי את הפעם הקודמת. השאלה האחת זה מה שהראשונים והירושלמי שואלים איך מעביר ד' אמות ברשות הרבים מתחייב? הרי כל צעד שהוא עושה בין תחילת הדרך לסוף הדרך נחשב כמו עמידה לפי בן עזאי. ואז יוצא שבעצם הוא כל פעם מעביר אפסילון ברשות הרבים, עוצר, עוד אפסילון, עוצר, עוד אפסילון, עוצר, אז בעצם הוא הולך פחות פחות מד' אמות. לא אפסילון, צעד. לא, לפי רש"י בכתובות זה צעד אבל אליו עוד לא הגענו. בשלב זה נראה שההליכה בעצמה היא עמידה. אז כל רגע ורגע שאתה הולך זה נחשב כאילו שאתה נעמד. מתגלגל, רולר, רולר בליידס, מתגלגל. אז זה מה שאני אומר, נגיע לרש"י בהמשך שהוא אומר שבאמת כל צעד וצעד זה ההנחה, אבל על פניו זה גם הראשונים מדמים את זה אם אתם זוכרים לקלוטה כמי שהונחה. נכון, זה אחד ההסברים האפשריים ולכן למשל הראשונים מדמים את זה לקלוטה כמי שהונחה. קלוטה כמי שהונחה זה משהו שעף, אין שם צעדים. נראה עוד, אבל אני אומר כרגע ההנחה בבן עזאי זה שההליכה בעצמה נחשבת כמו עמידה, לא כל צעד וצעד. ואז באמת יוצא שאתה פשוט מעביר פחות פחות מד' אמות, אתה אמור להיות פטור. זה מה שכולם שואלים איך לפי בן עזאי בכלל יכול להיות שבן אדם עובר על העברת ד' אמות ברשות הרבים. השאלה האחת, ובשאלה הזאת אמרתי שהרי"ף למשל לשיטתו שזה בכלל לא עולה. בגלל שלפי הרי"ף הטענה היא שגם אם הוא נחשב עומד בכל צעד וצעד שהוא עושה בין שניהם, אז זה לא מבטל את העקירה שהייתה בהתחלה. לכן זה בן עזאי אף פעם לא אמר. שזה בונוס עצום כי הראשונים נדחקים, הלכה למשה מסיני, גזירת הכתוב, כל מיני דברים כאלו, ואז הרי"ף מה פתאום? הרי"ף אצלו זה דבר פשוט, להפך. יכול להיות שזה המקור לשיטת הרי"ף, מזה שיש מושג כזה של מעביר ד' אמות ברשות הרבים וכנראה גם בן עזאי לא חולק על זה. מכאן בדיוק למד הרי"ף את היסוד שלו, שגם אם מהלך כעומד זה לא אומר שהוא מבטל את העקירה הראשונית. כך שבמובן הזה זה ממש שיקול חזק לטובת הרי"ף. הראשונים האחרים נדחקים, אנחנו עוד נדבר על זה היום. זאת שאלה לטובת הרי"ף או לטובת בן עזאי? מה? לטובת הרי"ף או לטובת בן עזאי? לא, כי גם שאר הראשונים הודו לבן עזאי. אני שואל אותך מה אומר בן עזאי. אז בוא נחלק בין רי"ף לשאר הראשונים. הפירוש של הרי"ף בבן עזאי מקבל סיוע מהשיקול הזה. עכשיו לגבי השאלה השנייה, זה בעצם על לגבי, זו שאלה שעולה באחרונים יותר. מה, הרי הגמרא למעלה אומרת שיש הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. עכשיו אומרים האחרונים, שלחתי לכם היום את הברכת אברהם שתראו את זה, פשוט מסכם, יש עוד אחרונים, אבל הטענה היא שלא מצאנו בשום מקום שבן עזאי חולק על ההבחנה הזאת בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. הגמרא מביאה את זה כדבר מוסכם. היא לא מעירה שזה תלוי במחלוקת חכמים ובן עזאי. עכשיו איך יכול להיות שבן עזאי מקבל דבר כזה? הרי בן עזאי אומר שאפילו אם אתה הולך זה נחשב כאילו שאתה עומד. אז כשאתה עומד רק לכתף זה לא נקרא שאתה עומד? זה יותר עומד מאשר מישהו שסתם הולך. אז הרי לא יעלה על הדעת שבן עזאי אומר שמי שהולך נחשב עומד, אבל מי שעומד לכתף הוא לא עומד, הוא הולך. איך יכול להיות? אז כמובן המוצא המתבקש כאן, וזה קצת מוזר לי שדוחים את זה כל כך בקלות, שבאמת בן עזאי לא מקבל את ההבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. בן עזאי לא מקבל את זה. וכל ההבחנה, שימו לב איפה עלתה ההבחנה הזאת. ההבחנה הזאת עלתה בסוגיה בה' עמוד ב' למעלה, נכון? לגבי מפנה חפצים מזווית לזווית, השאלה מה קורה אם הוא עמד באמצע לפני שהוא נמלך והחליט להוציא את זה החוצה. זאת אומרת שכל הדיון שמה עולה באותה סוגיה של רבי יוחנן. והרי לפי רוב הראשונים רבי יוחנן הולך לא בשיטת בן עזאי. אז שם זה מובא כדבר מוסכם שיש הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. אבל שם יש הבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים, אין לנו… לא, זה כבר תירוצים. אני כרגע עוד נגיע עוד לתירוצים האפשריים, אבל קודם כל אני שואל האם בכלל יש שאלה. אז על פניו נראה ככה, אם אמרתי השאלה איך עוברים על ד' אמות ברשות הרבים, הרי"ף אומר השאלה בכלל לא עולה. שאר הראשונים הם מתרצים, ראיתם ברא"ש, ראיתם בתוספות, עוד נגיע לזה, שאר הראשונים מתרצים את זה בפירוש. יש עוד שאלה שהיא שאלה של האחרונים, כן? מה, איך יכול להיות שאתה אומר לי שעומד לכתף לא נקרא עומד, רק עומד לפוש? ועומד לכתף זה לא עומד? הולך זה כן עומד. הולך זה פחות עומד מאשר מישהו שעומד לכתף. כן, לפי בן עזאי. אז עכשיו הטענה הכי פשוטה זה שפשוט בן עזאי באמת לא מקבל את זה. בן עזאי שאומר שמהלך הוא כעומד, ברור שגם עומד לכתף הוא כעומד. זה קל וחומר. אה, אז למה הגמרא למעלה לא מביאה שבן עזאי, החילוק בין עומד לכתף לבין עומד לפוש לא נאמר בדעת בן עזאי, הוא תלוי במחלוקת תנאים? מאוד פשוט. לפי הראשונים האחרים, לא הרי"ף, הרי הגמרא למעלה בעליל הולכת לא כמו שיטת בן עזאי. הרי זה כל מה שהראשונים מעירים, שרבי יוחנן שם במפנה חפצים מזווית לזווית לא מסתדר עם בן עזאי. כי לפי בן עזאי אפילו כשהוא הולך בעצם הוא יעבור, כי גם הליכה היא עמידה. אז בעומד לכתף ברור שהוא יעבור. כל הסיפור הזה עולה בשיטת רבי יוחנן שלא אומר כבן עזאי. ברור. הרי כל הדיון שמה הולך בשיטת רבי יוחנן שלא פוסק כמו בן עזאי. אז שמה אנחנו הולכים בשיטה שמהלך לאו כעומד. בשיטה הזאת זה באמת מוסכם שזה רק עומד לפוש ולא עומד לכתף. אבל בן עזאי שאומר שאפילו מי שהולך נחשב כעומד, אז ברור שמי שעומד לכתף הוא עומד ומי שעומד לפוש הוא כמובן עומד. אז כולם זה עומדים. אז אין שאלה למה לא הביאו שבן עזאי חולק. כל הסוגיה שם לא הולכת. לפי הריף עוד רגע נגיע. לא, לפי שאר הראשונים. אבל הברכת אברהם שהפניתי אתכם טוען שזה לא תשובה אפשרית בשיטת שאר הראשונים. למה זאת לא תשובה אפשרית? הוא מביא לזה בעצם שלוש ראיות. ראיה ראשונה זה הריב"א בתוספות דיבור המתחיל בשלמא, שהריב"א הרי מסתפק במי שמעביר ד' אמות ברשות הרבים ועמד באמצע לפוש. נכון? בסוף התוספות בשלמא. ראיתם את התוספות היום. אז בסוף התוספות הוא מסתפק מה קורה לפי בן עזאי שמהלך כעומד, מה קורה אם מישהו מעביר ד' אמות ברשות הרבים ועומד באמצע לפוש. אחרי שהוא אמר שיש הלכה למשה מסיני שבמעביר ד' אמות ברשות הרבים כן עובר, למרות שמהלך כעומד, זה המוצא של שאר הראשונים, אומר כן, אבל עדיין אני מסתפק אם ההליכה באמצע היא לא פוטרת אותך כשאתה מעביר ד' אמות ברשות הרבים, אז אולי גם עמידה לא תפטור אותך. נכון? עכשיו מעניין שהוא מציין שזה הוא מסתפק לגבי עומד לפוש. ומה עם עומד לכתף? יותר קרוב למהלך. נו, אבל מה? אבל גם יכול להיות שזה ברור לו. שזה ברור שזה כמו מהלך, אבל עומד לפוש לא. אז מה רואים? שגם בדעת בן עזאי עושים חלוקה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. כי הקושיה היא על בן עזאי. הוא מסתפק הריב"א לפי בן עזאי. בן עזאי שאומר שמהלך כעומד, מה קורה אם מישהו מעביר ד' אמות ברשות הרבים ובאמצע הד' אמות הוא עומד לפוש? הלכה למשה מסיני למה זה קורה? בדיוק. אבל זה הכל בדעת בן עזאי. כן כן. אבל בדעת בן עזאי הוא מסתפק בעומד לפוש. מה עם עומד לכתף? בעומד לכתף ברור לו שזה לא חוצץ כי זה כמו מהלך. זאת אומרת שהריב"א. הרב אני באתי איתך לגמרי. אני חייבת רגע, זה בסדר שאני עוצרת אותך רגע? כן בטח. הברכת אברהם קודם כל הוא לא מסכים לטענה שבן עזאי טוען שמכתף גם נקרא עומד. למה את? לא שומעים אותך ברור. לא שומעים אותי? בואי תהיי יותר קרובה למיקרופון. רגע, עכשיו שומעים אותי? כן. אוקיי, אני רגע מההתחלה לא הבנתי. ברכת אברהם עם איזה טענה הוא לא מסכים? הוא לא מסכים לטענה שאומרת שבן עזאי טוען שמכתף זה בדיוק כמו הולך כעומד. אוקיי. ועכשיו איזה ראיות הוא מביא לזה שהוא לא מסכים עם זה? אמרתי שלוש ראיות הוא מביא, את הראשונה כבר הבאתי. את הראשונה אתה יכול לחזור? הראיה הראשונה זה הספק של ריב"א בתוספות. הריב"א בתוספות מסתפק לפי דעת בן עזאי שמהלך כעומד, אז יש הלכה למשה מסיני שאומרת שההליכה באמצע, מי שמעביר ד' אמות ברשות הרבים לכאורה הרי עולה השאלה מה קורה עם ההליכה שלו באמצע? הרי הוא עמד באמצע, מהלך כעומד לפי בן עזאי. יש הלכה למשה מסיני שלא. שבמעביר אין פטור אם הוא הולך באמצע. מסתפק הריב"א מה קורה אם הוא נעמד באמצע. הרי אם אתה אומר לי שהעמידות באמצע לא פוטרות, כי הליכה הרי היא כעמידה, אולי גם עמידה ממש לא תפטור. אבל שימו לב. אבל לא הבנתי איך הוא מביא את זה, הרי הגמרא בפירוש מביאה לנו את זה בעמוד ה' שמי שהוא עומד אז הוא פטור. לפי בן עזאי לא. כי בן עזאי הרי אומר שמהלך לפי השיטה להלכה לא כמו בן עזאי אין בעיה כי המהלך הוא לא כעומד. אם המהלך הוא לא כעומד אז במעביר ד' אמות ברשות הרבים זה שהוא חייב לא צריך חידושים ולא צריך הלכה למשה מסיני. ברור שהוא חייב. לפי בן עזאי שמהלך נחשב כעומד עולה השאלה אז איך מעביר ד' אמות ברשות הרבים חייב? הרי הוא הלך באמצע זה כאילו שהוא נעמד בכל סנטימטר וסנטימטר. אלא מה צריך לומר לפי בן עזאי שיש הלכה למשה מסיני שפה העמידות באמצע לא פוטרות. עכשיו מסתפק הריב"א האם זה נאמר רק על עמידות מהסוג של הליכה שמהלך כעומד או אפילו על עמידה ממש. נכון? זאת אומרת מה קורה אם הוא יעמוד ממש באמצע הד' אמות. זה הספק של ריב"א. וזה הכל לפי בן עזאי. אבל מה ההבדל בין לעמוד ממש לבין מהלך כעומד? זה מה שהוא מסתפק. לא, מה הספק שלו נדבר, אבל הוא מסתפק בזה. זאת אומרת הוא מסתפק בשאלה האם מהלך אומנם כעומד אבל זה לא ממש כמו עומד. אז ההלכה למשה מסיני ברשות הרבים שמחייבת במעביר ד' אמות ברשות הרבים, זאת אומרת שההליכה לא פוטרת אותך, השאלה היא אם היא גם אומרת את זה על עמידה באמצע או לא. זה הספק של ריב"א. אוקיי? אבל כשהוא מנסח את הספק שלו הריב"א, אז הוא מנסח את זה כמי שעמד לפוש. והשאלה היא למה הוא מציין שזה דווקא לפוש. תסתפק גם על מי שעמד לכתף. מה ההבדל? כי הוא אומר שבלהכתף זה לא נקרא הנחה. לפוש זה ודאי הנחה, אבל זאת אומרת שבעמידה לכתף הוא לא מסתפק? לא. לא? אפשר להגיד, אפשר אולי להגיד הולך כעומד לכתף גם. אוקיי, אבל אז אני אומר שאם בעמידה לכתף הוא לא מסתפק ובעמידה לפוש הוא כן מסתפק, אז לפחות לאחד הצדדים בספק יש הבדל בין עמידה לפוש לבין עמידה לכתף אפילו לדעת בן עזאי. כי ברור, היה שם ברכת אברהם, כי ברור שבעמידה לפוש הוא עשה הנחה, אבל זה רק היה לצורך, לא בגלל שרצה להניח את החפץ שם אלא הוא רצה בעצם להמשיך אבל… לא, אני לא מחפש את הסברות, הסברות ברורות לי. ברור לי למה עומד לכתף יכול להיות דומה למהלך ולא דומה לעומד לפוש. אני אבל מוכיח מכאן שריב"א מוכן לקבל את ההבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש גם בדעת בן עזאי. כי הרי אם הוא מציג ספק, אז מה יצא בספק הזה? יכול להיות שההלכה תהיה שעומד לפוש כן פוטר לפי בן עזאי, נכון? אחד הצדדים בספק זה שזה כן יפתור. אבל בעומד לכתף ברור לו שזה לא פוטר. אז לפי אחד מהצדדים, הצד הזה בספק יוצא שעומד לפוש ועומד לכתף הם שונים גם בשיטת בן עזאי. נכון. אז גם הוא מקבל את ההבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. ולכן באמת עולה השאלה, אז למה הגמרא למעלה לא מציינת את זה? לא, אבל אמרת שהגמרא למעלה היא לפי רבי יוחנן ולא לפי בן עזאי. לא הבנתי? הרי אמרת שהגמרא למעלה היא לפי רבי יוחנן. לא אמרתי. לא אמרתי. אמרתי שלהיפך, הרי אם אתה מקבל… אפשרות אחת הייתה להגיד שהגמרא למעלה פשוט לא הולכת כמו בן עזאי. אבל אם הגמרא למעלה לא הולכת כמו בן עזאי זה אומר שההנחה היא שבן עזאי לא עושה הבחנה בין עומד לכתף לעומד לפוש. אבל פה אנחנו, ריב"א אומר שכן. אז לכן זה לא… ושימו לב, התוספות אצלנו בסוגיה הוא מאלה שחולקים על הרי"ף, נכון? תוספות אצלנו טוען שברבי יוחנן למעלה רואים שזה לא כמו בן עזאי. כותב את זה בפירוש. זאת אומרת תוספות שייך לראשונים שחולקים על הרי"ף. מה זה שייך? כל הראשונים חולקים על הרי"ף. רק הרי"ף עומד בוא נגיד נגד הראשונים האחרים. אז ובכל זאת הוא מוכן לקבל את ההבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש אפילו בדעת בן עזאי. זאת לכאורה ראיה טובה. אבל הייתי, אפשר לדחות אותה. כי הטענה היא שמה שתוספות רוצה, הוא מסתפק גם בעומד לכתף וגם בעומד לפוש, ריב"א. הוא רוצה אבל להציג את הספק בצורה היותר מחודשת שלו, היותר קיצונית שלו. אז הוא אומר אני מסתפק שיכול להיות שאפילו עומד לפוש לא יפטור אותך. אבל על הצד שעומד לפוש פוטר, יכול להיות שגם עומד לכתף פוטר. לא בטוח שהוא עושה את ההבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. זה שהוא מנסח פה את הספק שלו לגבי עומד לפוש כי שם באמת זה יותר מחודש. אם אתה תגיד לי שאפילו בעומד לפוש הבן אדם יהיה חייב במעביר ד' אמות ברשות הרבים, זה חידוש גדול. אז לכן כשהוא מנסח את הספק שלו בדעת בן עזאי, הוא בוחר לנסח את זה על מי שעומד לפוש, לא על מי שעומד לכתף. אבל האמת שהספק הוא בין עומד לכתף בין עומד לפוש. ובאמת בן עזאי לא מקבל את ההבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. לכן הראיה הזאת בעיניי היא לא ראיה מוכרחת. הראיה השנייה שהוא מביא זה מהריטב"א כאן. אני אשתף אתכם את הקובץ. לכן הבאתי את הברכת אברהם כי הוא כבר הביא הכל, אבל תראו את הריטב"א בפנים. הריטב"א אומר כך: ואמרינן בשלמא בן עזאי כסבר מהלך כעומד דמי, פירוש, כעומד לפוש דמי. מה זה כעומד לפוש? לפי בן עזאי אין הבדל בין עומד לפוש לבין עומד לכתף. אז מה זה פירוש? זה כבר יותר קשה. כי ברור שבגמרא, אני לא זוכרת בדיוק, אבל קראנו שהוא אומר מה זאת אומרת עומד? עומד זה עומד לפוש. זאת אומרת, אין פה התייחסות של עמידה לעומד לכתף אלא… נו, אבל השאלה אם בן עזאי מקבל את ההבחנה הזאת. הטענה היא שבן עזאי לא מקבל את זה. הוא אומר שגם עומד לכתף הוא כמו עמידה. כי הרי מבחינתו אפילו הולך זה כמו עמידה. בדיוק, כי כל דבר שם זה עומד. בדיוק. נו, אז מה מקום לחלק לפי בן עזאי בין עומד לכתף לבין עומד לפוש? אבל הריטב"א מביא כן. הרי אמרינן, תראו את הריטב"א עוד פעם, אמרינן בשלמא בן עזאי כסבר מהלך כעומד דמי, פירוש, כעומד לפוש דמי. מה זה לפוש? הרי לפי בן עזאי אין הבדל לפוש ולכתף. לא, אבל לא בדעת בן עזאי, בדעת רבי יוחנן. לא, בסדר, אבל כאילו הוא מסביר שבן עזאי כשהוא מתכוון לעומד מבחינתו הריטב"א אומר אם בגמרא כתוב עומד זה לפוש אז לא לכתף. אז קרוב לוודאי שבן עזאי מתכוון לפוש. ולכתף מה? ומה הדין של עומד לכתף? אז הוא פטור? מה? ברוך שהוא חייב. לכתף זה כמו הולך ומה? אבל הולך הוא עומד. גבי אחריני יגידו. אבל מה שאני חושב שמה שאולי מה שאת מתכוונת להגיד יעל זה מה שאמרתי קודם על התוספות. אני באמת חושב שגם זאת לא ראיה הכרחית. למה? כי מה שהוא רוצה להגיד עוד פעם עד איפה הדברים הולכים, כשבן עזאי אומר מהלך כעומד היית יכול לחשוב שזה כמו עומד לכתף אולי, שזה נפקא מינא. אומר לא לא, זה עומד ממש, זאת אומרת עומד לפוש. ואז כמובן הכל הוא כמו עומד לפוש. גם הולך זה כמו עומד לפוש, גם עומד לכתף זה כמו עומד לפוש, כולם זה כמו עומד לפוש. שהריטב"א רק רוצה לחדד מה החידוש של בן עזאי. שיש משהו בעניין של אם חושבים על זה בעומד לכתף הוא כן עומד לפוש, הוא בכל זאת מסדר את המשא כי הוא צריך איכשהו. לא, בסדר, זה כבר הסברא למה. בוא נדון בשאלה מה הוא אומר, אחרי זה נחשוב מה הסברא מאחורי זה. אז לכן אני חושב שגם בריטב"א זאת לא ראיה. כי מה שהריטב"א אומר שפירוש שמי שמהלך זה כעומד לפוש, אל תחשוב שבן עזאי אומר שמהלך זה כמו עומד לכתף. אלא בן עזאי אומר שמהלך זה ממש עומד, עומד לכל דבר ועניין. כמובן שגם עומד לכתף יהיה אותו דבר. אם מהלך זה ככה אז עומד לכתף זה ודאי ככה. לא, אבל למה זה סתירה? מה? למה אמרנו שברכת אברהם לא מסכים לזה שבן עזאי טוען שמכתף גם נקרא כעומד? אז הריטב"א לא סותר את זה. הריטב"א גם טוען שהמכתף הוא גם כמו עומד, זה ממש כמו עומד לפוש. מה הסתירה בראיה? מה הראיה הזאת סותרת את הטענה? למה אני חולק על הברכת אברהם? לא לא, אנחנו אמרנו שהברכת אברהם מביא שלוש ראיות נגד הטענה שבן עזאי אומר שמכתף הוא גם נקרא עומד. הראיה השנייה היא פה הריטב"א. הריטב"א אומר שמכתף לא שמכתף נקרא עומד, אלא שלפי בן עזאי אין הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. אין לו בכלל עומד לכתף. אין לו בכלל עומד, הולך זה גם עומד. אבל זה מצדיק את הטענה, זה מצדיק את הטענה של בן עזאי שטוען שמכתף גם נקרא עומד. זה דווקא מצדיק את הטענה, זה לא ראיה נגד. אז למה הריטב"א מציין כעומד לפוש? כי כתוב בגמרא שמה פירוש עומד, עומד זה עומד לפוש. אבל לא בבן עזאי, זה בשיטה שהיא לא בן עזאי. רגע, יש פה עניין. למה הריטב"א צריך לציין שהמהלך הוא כמו עומד לפוש? לפי בן עזאי אין את האבחנה הזאת בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. אז אני אומר שזאת לא ראיה, למה? כי הוא מתכוון לומר, בן עזאי מתכוון מהלך כעומד לגמרי לכל דבר ועניין, זאת הכוונה כעומד לפוש. כמובן גם עומד לכתף יהיה אותו דבר, לכן זה לא ראיה. אני לא הבנתי מה הריטב"א טוען. הריטב"א מסביר את דעת בן עזאי, כשבן עזאי אומר מהלך כעומד פירוש כעומד לגמרי, כעומד לפוש. מוכיח מכאן הברכת אברהם שהריטב"א הבין שהאבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש קיימת גם בדעת בן עזאי, כי אחרת למה הוא צריך לציין שהמהלך הוא כמו עומד לפוש? הוא כמו עומד, אין הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש לפי הבן עזאי. רואים בריטב"א שהריטב"א חושב שגם לפי בן עזאי יש הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. לא הבנתי, אבל אם עומד הוא עומד לפוש, קל וחומר עומד לכתף הוא עומד לפוש. זאת השאלה, את חוזרת על השאלה. כאילו אני לא מבינה את הטענה של הריטב"א למה, אני לא מבינה למה ברכת אברהם אומר שהריטב"א נגד הטענה. את מערבבת את הסברא עם ההוכחה. אנחנו מוכיחים שלפי הריטב"א יש הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש גם בדעת בן עזאי, וזה לא הצלחתי להבין, כי הרי הריטב"א פה מציין שעומד, שמהלך פירושו כמו עומד לפוש. זאת אומרת הוא בא לחדד שזה כמו עומד כזה ולא עומד כזה. אז רואים שלפי בן עזאי גם יש הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. עכשיו לאור זה עולה השאלה של הברכת אברהם, למה? הרי איך זה יכול להיות שמהלך ממש הוא כמו עומד, אבל עומד לכתף הוא לא כמו עומד? עומד לכתף זה רק הוא יותר עומד מאשר מי שהולך. אז את לוקחת את השאלה של הברכת אברהם ולא מבינה את הראיה מהריטב"א, זה מה שהוא שואל. אחרי שהוא מביא את הראיה מהריטב"א הוא אומר אנחנו רואים פה דבר אבסורדי, רואים פה שגם… בן עזאי מקבל את ההבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. והשאלה מסברא, מה שאת שואלת בדיוק, למה זה? איך זה יכול להיות? הרי אפילו מהלך ממש הוא כמו עומד. אז עומד לכתף לא יהיה עומד? בסדר? והראיה השלישית זה הרמב"ן, שבעצם זה אותו דבר כמו הריטב"א, ושוב פעם אני הולך… רגע, רגע, זה מהר לי מדי. אוקיי. עוד לא הגעתי לרמב"ן. טוב, הרמב"ן זה כמו הריטב"א, אין פה עוד משהו. הרמב"ן זה כמו הריטב"א? כמעט אותה לשון, הריטב"א לוקח מהרמב"ן. אבל ברור שעומד לפוש ועומד לכתף הם לא אותו דבר. עוד פעם? ברור שעומד לכתף ועומד לפוש הם לא אותו דבר. למה? למה ברור? כי צריך להתייחס גם למה שעומד מאחורי העמידות שלהם. לא הבנתי. מי שעומד לפוש, מי שעומד לפוש ברור שהוא עושה הנחה. רותי, אנחנו לא עסוקים פה בסברות. לפי בן עזאי גם מי שהולך ממש הוא עומד. אז מה יש לחלק פה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש? אפילו מי שממש הולך נחשב עומד. אז עומד לכתף לא יהיה עומד? בסדר, אז גם ברמב"ן יש את אותה לשון. עוד פעם, לא ניכנס לעניין הזה, אבל כל הראשונים האלה, גם הריטב"א, גם הרמב"ן, כולם זה כמובן ראשונים שחולקים על הרי"ף. ברמב"ן כתוב במפורש: לית ליה הא דאמר רבי יוחנן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן. כן, הוא חולק על רבי יוחנן בן עזאי. גם הרמב"ן אומר את זה, גם הריטב"א, הרשב"א, כולם, כל הראשונים. אוקיי. הראש, הר"ן, כולם, חוץ מהרי"ף. אוקיי? אז זה הראיות שלו, ואמרתי, הראיות לא הכרחיות, ולכן באופן עקרוני דווקא את הקושיה הזאת יכולתי ליישב לפי הראשונים. הקושיה מה ההבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש, התשובה היא אין באמת הבדל. כשהגמרא הביאה את ההבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש, הגמרא עסקה בשיטת רבי יוחנן, ובאמת הסוגיה שם לא הולכת עם בן עזאי. בן עזאי באמת לא יקבל שיש הבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש. נכון. לא בין עומד לכתף לעומד לפוש, הוא לא יקבל שבין הולך כעומד להולך לכתף, בזה אין הבדל. אותו דבר, אותו דבר, כי גם הולך ממש זה כמו עומד לפוש. אז עומד לכתף גם הוא כמו עומד לפוש, כולם אותו דבר. אז ברשות הרבים לפי בן עזאי אתה תמיד תהיה פטור? זה השאלה שאותה שואלים. עכשיו צריך לראות מה התירוץ. ואז הם שואלים את השאלה: אז איך מעביר ד' אמות ברשות הרבים לפי בן עזאי חייב? בסדר? עכשיו לפי… לפי הרי"ף, אז אמרנו, בואו נדבר עכשיו לשיטת הרי"ף ושיטת שאר הראשונים. לפי הרי"ף את הקושיה איך מעביר ד' אמות ברשות הרבים חייב פטרנו, היא בכלל לא עולה. מה עם האבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש? אני מזכיר לכם שלפי הרי"ף הסוגיה שלמעלה של רבי יוחנן במפנה חפצים מזוית לזוית, שגם עושה את האבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש, הולכת גם היא בשיטת בן עזאי. אז גם שמה אין משמעות ל… העקירה הראשונית היא הקובעת. למה? להיפך. אז האבחנה שהגמרא אומרת בין עומד לכתף לבין עומד לפוש בעצם נאמרה גם בשיטת בן עזאי לפי הרי"ף. כי הרי הסוגיה שלמעלה הולכת גם היא עם בן עזאי לפי הרי"ף, נכון? אז עכשיו השאלה, אז לפי הרי"ף מה אנחנו עושים? איך זה יכול להיות? לפי הרי"ף זה עוד יותר קשה. אגב, זאת עוד ראיה שהברכת אברהם מביא. לפי הרי"ף זה עוד יותר קשה. כי לפי הרי"ף יוצא ככה: בן עזאי מקבל את האבחנה בין עומד לכתף ועומד לפוש, ומצד שני אומר שמהלך הוא כעומד. אז מהלך הוא כעומד ועומד לכתף הוא לא עומד לפי הרי"ף? והתשובה היא מה אתם אומרות? אבל יש פה… בן עזאי אומר את זה רק כשיש שלוש רשויות. אוקיי, ומה שאמרתי על השאלה הראשונה בדעת הרי"ף, מה שיעל אומרת, נכון. זה אני אגיד גם על השאלה השנייה. מה זאת אומרת? מתי מהלך הוא כעומד? כאשר הוא ברשות בפני עצמה, סטטוס. אבל אם זה באותה רשות שבה הייתה כבר קודם העקירה, אז כבר ראינו שההליכה לא מבטלת את העקירה הראשונית, גם העמידה לכתף לא מבטלת את העקירה הראשונית, אבל העמידה לפוש כן. כל מה שאמרנו בתירוץ הקושיה הראשונה יתרץ גם את הקושיה הזאת ברי"ף, כיוון שהאבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש באיזה הקשר היא מובאת בסוגיה הקודמת? כשזה מעביר מהראשונה לרשות היחיד. לקחתי חפץ, רציתי להעביר אותו לזווית אחרת ברשות היחיד, ונמלכתי, נכון? עכשיו, מה קורה כשנמלכתי? אז אומרים, אם נעמדתי, ואז נמלכתי, בסדר? או לא משנה, אבל כשנמלכתי אז כבר זאת עקירה חדשה, אז אני באמת כן חייב, לא אכפת שהעקירה הראשונה לא נעשתה כדי להוציא, העקירה השנייה ברגע שנמלכתי ועמדתי כן נעשתה. אומר אביי, אבל זה רק בעומד לפוש, לא בעומד לחטף. למה? לא בגלל שעומד לחטף יותר גרוע ממהלך, גם מהלך במצב כזה לא היה עוזר. עומד לחטף משמרת את העקירה הראשונה. בדיוק. זאת אומרת, כמו שמהלך לא מבטלת את העקירה הראשונה, גם עומד לחטף לא מבטלת את העקירה הראשונה. לכן באמת נכון, אין, עומד לחטף הוא לא פחות עומד מאשר מישהו שהולך, ממש. מה שנגיד במהלך נגיד גם בעומד לחטף. רק בסוגיה שלפניך, מזווית לזווית, גם מהלך הוא לא כעומד. כי הרי הוא לא עוקר את ה-, הוא לא מבטל את העקירה הראשונה, אז גם עומד לחטף לא מבטל את העקירה הראשונה. על הריף לא קשה כלום, מה שמתרצים על הקושיה הראשונה מתרצים גם על הקושיה השנייה, בסדר? ולכן זו עוד ראיה לשיטת הריף, שתי הקושיות. מה קורה לשאר הראשונים? אז בשאר הראשונים הם עצמם שואלים על עצמם את השאלה הראשונה. איך מעביר ד' אמות ברשות הרבים חייב לפי בן עזאי? ולשיטתם זה כן קשה, כי זה כן מבטל את העקירה הראשונה, כך הם תופסים. אני שואל עליהם את השאלה השנייה, מה שהברכת אברהם שואל. איך זה יכול להיות שלפי בן עזאי עושים הבחנה בין עומד לחטף לבין עומד לפוש? רק שעל זה בהחלט אפשר להגיד את מה שאמרתי קודם, שההבחנה הזאת באמת לא נאמרת בשיטת בן עזאי, בן עזאי חולק עליה, כל הסוגיה למעלה היא לא בשיטת בן עזאי. לכן הקושיה השנייה לא קשה על שאר הראשונים, ואין פלא שהם לא מביאים אותה. הקושיה הראשונה כן קשה, ועוד רגע נראה מה הם מיישבים. אז צריך להבין שאם אני לא מקבל את כל הראיות של הברכת אברהם, אז אפשר לחזור לתירוץ המתבקש, והקושיה השנייה לא קשה גם על שאר הראשונים, לא רק על הריף. הרב, שאר הראשונים הם טוענים שהליכה מבטלת את העקירה? לדעת בן עזאי שמהלך כעומד, אז למה משנה אם עקרתי קודם לא על מנת להוציא? ברגע שההליכה אחר כך היא כדי להוציא, אז ההליכה אחר כך נחשבת עקירה חדשה, היא מבטלת את העקירה הראשונית לשיטתם. אבל זה הכל, כן? אז איך עכשיו זה מסביר את הקושיה הראשונה? את הקושיה של ד' אמות ברשות הרבים. זה אנחנו נגיע עוד מעט, זה ראשונים עצמם שואלים. אוקיי, ולגבי הקושיה של עומד לחטף? אמרתי, לגבי הקושיה של עומד לחטף זה פותר את הבעיה. למה? כי לפי בן עזאי גם מהלך פה הוא לא כעומד, כי הוא לא מבטל את העקירה הראשונה, אז גם עומד לחטף לא מבטל את העקירה הראשונה, נכון מאוד. אבל עומד לפוש כן, כי בעומד לפוש זה עומד ממש, ואז זה עקירה חדשה, העקירה הקודמת בטלה. לכן גם לפי שאר הראשונים לא קשה על בן עזאי. אין מקום שבו עומד לחטף הוא יותר גרוע מאשר מישהו שהולך. במקום שהמהלך זאת עמידה, גם עומד לחטף זאת עמידה. אוקיי, רק שבשניהם זה עמידה, רק זה לא מבטל את העקירה הראשונה? בדיוק, כי לא מבטלת את העקירה. עמידה זה לפוש? נכון. לא, הוא אומר שהיא כן מבטלת. לא, היא לא מבטלת, רק באותה רשות היא לא מבטלת. לפי הראשונים, אה, לפי הראשונים היא מבטלת. אוקיי, ואז הקושיה של, ואז גם עומד לחטף מבטל, נכון? אוקיי, אז שניהם מבטלים, גם עומד לחטף וגם הולך כעומד, שניהם מבטלים את העקירה הראשונה. אז למה הסוגיה למעלה אמרה שעומד לחטף לא מבטל? כי היא לא לפי בן עזאי. אה. בסוגיה שבעמוד ה', שאומרים שעומד לחטף לא מבטל, זה פשוט לא לפי בן עזאי. נכון. שאר הראשונים שאומרים שבן עזאי סובר שהליכה מבטלת את העקירה הראשונה, אז ברור שגם עומד לחטף מבטל את העקירה הראשונה. אז למה כתוב בסוגיה למעלה שלא? כי סוגיה למעלה לא הולכת בשיטת בן עזאי, הרי זה מה שהם אומרים הראשונים האלה. אוקיי, אז לכן הקושיה הזאת לא קשה. ולפי הריף זה לא קשה, בגלל שאם אתה אומר לי שהסוגיה הולכת כמו בן עזאי, אתה חייב גם להגיד יחד עם זה שהמהלך שם והעומד לחטף שם, גם לפי בן עזאי… בן עזאי הוא לא נחשב עומד, כי הוא לא מבטל את העקירה הראשונה. אז שוב פעם לא קשה כלום. בסדר? אז לכן השאלה של ד' אמות עדיין נשאלת. מה? כן. מה שנשאר לנו זה רק הקושיה הראשונה, ואין פלא שבאמת הראשונים כשהם מקשים אז הם מקשים את הקושיה הראשונה, לא את השנייה. כי הקושיה השנייה באמת לא קשה, לכן הברכת אברהם לדעתי סתם מסתבך פה. אין, לא קשה כלום, ואין ראיה לא מהרמב"ן, לא מהריטב"א, ולא מהריב"א בתוספות, כן. אוקיי. אז בואו ניכנס למה אומרים הראשונים עצמם. הרשב"א בכתובות הוא באמת שואל את השאלה הראשונה. אלא הא מני בן עזאי, דאמר מהלך כעומד דמי. ואם תאמר, כן אני קורא, שנייה אני אסמן פה. ואם תאמר לבן עזאי מעביר ד' אמות ברשות הרבים דחייב, היכי משכחת לה? דהוה ליה מוליך פחות פחות מד' אמות, כן, הקושיה הראשונה, איך יכול להיות שמעביר חייב? עכשיו, אוקיי, והוא כמובן לא מקבל את ההבדל בין הסוגיות מה שהרי"ף אמר, אין ביטול של ה… זאת אומרת אם מהלך כעומד אז זה גם מבטל את העקירה הראשונה, ולכן באמת הקושיה לשיטתו של הרשב"א קשה, כי הוא לא הולך עם הרי"ף. יש לומר תירוץ ראשון דהלכתא גמירי לה. הלכה למשה מסיני. באופן עקרוני זה באמת היה צריך לבטל. שימו לב, לפי התירוץ הזה מהלך כעומד גם ברשות הרבים. רק יש הלכה למשה מסיני שלגבי מעביר ד' אמות ברשות הרבים בכל זאת אתה חייב. נכון? אבל אין הבדל עקרוני בין רשות היחיד לרשות הרבים כמו שיגיע בתירוץ הבא, תירוץ של הראב"ד. כרגע אנחנו לא עושים הבדל. יש הלכה נגיד למשל כאשר אני מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל ברשות הרבים המשכתי ללכת. לא הנחתי. מה יהיה הדין לפי בן עזאי? בכל מקום שתניח אתה חייב, נכון? כי ההליכה שאני עושה ברשות הרבים נחשבת כמו עמידה. אז אני חייב. רק במעביר ד' אמות ברשות הרבים, זה שאני הולך לא נחשבת כעמידה. יש הלכה למשה מסיני שבכל זאת אני חייב, אבל אין פה איזה שהיא חלוקה מהותית בין רשות היחיד לרשות הרבים כמו שעולה בראב"ד בתירוץ הבא. יש הבדל בין התירוצים, זה מה שאני רוצה לחדד. בסדר? אבל רואים את זה גם מהגמרא בדף ה' כי היא מביאה את הדוגמה של המכתף והיא מדברת על העברה מיחיד לרבים אבל מביאה דווקא את הדוגמה מד' אמות. היא מביאה מד' אמות לרשות היחיד. לא, שהיה הוצאה. נכון, היא מביאה את הדוגמה הזאת, זאת אומרת היא לא עושה חלוקה בין הרשויות. נכון. עכשיו, כן. יש להם לפרש שני תירוצים לא קשורים, ומה תהיה הנפקא מינה? יכול להיות שזה אותו תירוץ רק שזה כאילו האסמכתא אם זה הלכה למשה מסיני אז היא אומרת שיש הבדל… לא, לא, כי הראשונים עצמם בתוספות עצמו מעיר את זה וכותב, אנחנו נראה את זה עוד מעט, אז למה לא לומדים משם? הוא שואל, נכון? אז למה לא לומדים מההלכה למשה מסיני הזאת שבאמת ברשות הרבים לא אומרים מהלך כעומד? אז הוא מסביר למה לא. זאת אומרת הוא מתכוון דווקא למעביר, לא לחלוקה בין רשות הרבים לרשות אחרת. זה דין מיוחד במעביר, ובעקרון הוא בכל מקום… כן, בדיוק. ובתירוץ השני לא. עוד רגע נראה. אבל גם משהו ששמואל אמר, שאומרים המעביר בתוך ההלכה הזאת של המעביר ד' אמות ברשות הרבים, שמה אני אגיד שהולך הוא לא כעומד? אני לא אגיד שהולך לא כעומד אלא אפילו שהוא כעומד זה לא פוטר. זאת אומרת מי ש… ננסח את זה כך, הרי אם באמת במשכן העבירו ד' אמות מרשות היחיד לרשות הרבים, אז רואים שזאת מלאכה שנעשתה במשכן. ממילא אם אני עושה את זה כאן, אז עשיתי משהו שנעשה במשכן. לכן אני חייב בלי קשר לשאלה האם ההליכה באמצע נחשבת כמו עמידה. גם אם היא נחשבת כמו עמידה אבל עדיין כך בדיוק עשו את זה במשכן, אז למה שאני אהיה פטור? בסדר? אז לכן בעצם ההלכה למשה מסיני אומרת שלמרות שמהלך כעומד גם ברשות הרבים, ספציפית לגבי מעביר ד' אמות ברשות הרבים זה לא פוטר. הלכה מיוחדת למעביר ד' אמות ברשות הרבים. אי נמי יש לומר תירוץ שני, דלא אמר בן עזאי אלא במהלך ברשות היחיד, אי נמי במקום פטור. תדע לך דלא מייתי לה אלא אהא דמי שהגביה ברשות היחיד וכולי, לא משנה, אבל במעביר ברשות הרבים לא אמר בן עזאי דלא עדיף מעומד לכתף, כן, תירץ הראב"ד. מה הוא אומר? הוא אומר שרק זה קורה, מהלך כעומד דמי, רק כשהוא מעביר מרשות היחיד לרשות הרבים או ממקום פטור. אבל ברשות הרבים, אבל אם הוא רק ברשות הרבים שם הוא לא סובר שמהלך כעומד? המהלך הוא לא כעומד כי אפילו עומד לכתף הוא לא כעומד. כלומר שהוא מחייב גם בעומד לכתף. מה? לא שומע. כלומר שהוא מחייב גם בעומד לכתף. נכון. זו הכוונה. נכון. שלא עדיף מעומד לכתף. כן. אז אם הוא מחייב בעומד לכתף ברשות הרבים, ודאי שהוא יחייב במהלך ברשות הרבים. נכון. זאת אומרת שבעצם הטענה היא שברשות הרבים לא נאמרה ההלכה הזאת של מהלך כעומד, כי אפילו עומד לכתף הוא לא כעומד, בדיוק מכוח הקל וחומר של הקושיה השנייה. אוקיי? אגב, לא הבנתי את השוני ביניהם, בין שני התירוצים. התירוץ הראשון אומר זה הלכה למשה מסיני. המעביר ד' אמות ברשות הרבים שם אין פטור של מהלך, מהלך הוא לא כעומד. התירוץ הזה אומר שברשות הרבים באופן כללי בן עזאי לא אמר שמהלך כעומד. ולמה הוא לא אמר את זה? מאיזו סיבה? אז הוא אומר, הוא לא כותב. הוא לא מסביר הראב"ד. הוא רק מוכיח. הוא אומר שאם בעומד לכתף אתה לא נפטר, זאת אומרת הוא לא נחשב כעומד, אז הולך ודאי לא נחשב כעומד. אבל למה באמת לא? למה באמת לא? מה ההבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים הוא לא הסביר. מה הסברא? בייחוד שאם הוא אומר שמי שכתף הוא לא נקרא כעומד ברשות הרבים, אז זאת אומרת שהוא כן מתייחס לזה ובגמרא ראינו שהעומד לכתף הוא מתייחס גם בין יחיד לרבים וגם בתוך רשות הרבים. אז איך בן עזאי כאילו לוקח את הגמרא בעמוד ה' ולוקח רק חלק ממנה? הוא מסכים שמי שעומד לכתף לא נקרא עומד, מצד שני הוא כן מחלק בין הרשויות? לא, הוא אומר שברשות הרבים המהלך והעומד לכתף לא נחשבים כעומדים. ברשות היחיד המהלך והעומד לכתף נחשבים כעומדים. כן, אבל בגמרא בדף ה' זה לא ככה. בגמרא בדף ה' גם ברשות הרבים מי שמהלך כעומד זה נחשב שהוא לא עומד. אין מהלך כעומד. וגם מי שמכתף. אז זה סותר את הגמרא. לא, זה לא סותר את הגמרא, כי הגמרא בדף ה' עמוד ב' לא הולכת בשיטת בן עזאי לפי הרשב"א והראב"ד. אז זהו, זה מה שאני אומרת. זאת אומרת בן עזאי לא הולך לפי הגמרא בדף ה', זה לא השיטה של בן עזאי. באיזה חלק בגמרא? אז זה מה שאני אומרת, שרק חלק אחד. נכון, אבל זה לא משנה, אין סתירה. יש הגמרא עצמה לא הולכת עם בן עזאי. הלכה אחת מתוך השתיים גם בן עזאי מסכים לה. לא קשור, הסוגיה לא הולכת איתו. אבל ההלכה הזאת שבעומד לכתף כשהוא מעביר באמצע העברת ד' אמות ברשות הרבים והוא עומד לכתף, אז זה לא פוטר אותו, זה גם בן עזאי מסכים. ההלכה הזאת שגם ברשות היחיד עומד לכתף הוא לא כעומד, זה לא נאמר על דעת בן עזאי. לא סותר, הסוגיה לא הולכת עם בן עזאי, במקרה אחת ההלכות שם גם מתאימה לבן עזאי, בסדר. אוקיי? עכשיו אגב, אני חושב שמפה, מפה המרכבת אברהם יכול היה להביא ראיה יותר טובה. כי פה באמת נראה שמניחים שההבדל בין עומד לכתף לבין עומד לפוש קיים גם לפי בן עזאי. כי הוא אומר שבמעביר ד' אמות ברשות הרבים אם אתה עומד לפוש, באמצע העברת ד' אמות ברשות הרבים עמדת לפוש. אתה פטור או חייב? חייב. לפוש? פטור. פטור מד' אמות. אבל בעומד לכתף הוא אומר שאתה חייב, במעביר ד' אמות ברשות הרבים. נכון? זאת אומרת שהוא כן מקבל את ההבחנה של בין עומד לכתף לעומד לפוש גם בדעת בן עזאי. נכון שזה רק ברשות הרבים, אני לא יודע מה קורה ברשות היחיד, אבל לפחות לגבי רשות הרבים יש לכאורה ראיה מהרשב"א או מהראב"ד הזה שההבחנה בין עומד לכתף לבין עומד לפוש נאמרה גם בדעת בן עזאי. אוקיי? עכשיו כמו שאמרתי, הנפקא מינה בין שני התירוצים זה מה קורה לפי בן עזאי עם מישהו מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אבל ברשות הרבים הוא לא נעמד, הוא ממשיך לטייל. אז לפי התירוץ הראשון, הדין יהיה שלפי בן עזאי הוא חייב. כי מהלך כעומד לגבי מעביר ד' אמות ברשות הרבים נאמר שלא מפריע לי שאתה המהלך לא נחשב כעומד. אבל אין כלל ש… לעומת זאת, לפי התירוץ השני, לפי התירוץ השני ברשות הרבים לא נאמר הדין של מהלך כעומד. זה לא הלכה למשה מסיני מיוחדת על מעביר. זה הבדל בין רשויות. נכון. אז אם ברשות הרבים לא נאמר מהלך כעומד, אז גם לעניין מוציא הוא יהיה פטור. זה הנפקא מינה בין שני התירוצים. נכון. אבל זה נשמע, אז זה נשמע לא הגיוני שבמוציא הוא יהיה פטור. למה? הוא לא הניח. אם הוא לא הניח. אבל אם הוא, הוא הלך. אם הוא לא הניח ובכל זאת הוא עבר ארבע אמות ברשות הרבים. לא לא, הוא לא עבר ארבע אמות. הוא הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, וברשות הרבים הוא לא הניח. לא, הוא לא הניח, הוא לא נעמד, הוא ממשיך לטייל שמה. לא ארבע אמות. הוא מטייל אמה לפה אמה לפה אבל הוא לא נח. אוקיי. בסדר? או שמיד הגיע מוצאי שבת וזה לא משנה, ציור כזה. אז לפי, לפי התירוץ הראשון הוא יהיה חייב. נכון. כי מהלך כעומד לפי בן עזאי גם ברשות הרבים. ספציפית לעניין מעביר ד' אמות יש חידוש ששמה לא. לפי התירוץ השני ברשות הרבים לא נאמר הדין שמהלך כעומד. לא רק לגבי מעביר, גם לגבי מוציא. אוקיי? כי זה עניין של רשות, לא עניין של איזה פעולה אתה עושה. עכשיו למה באמת, רגע, שאלה. אם, האם העניין של המוציא הוא לא בכל מקרה חייב גם אם לא עבר ארבע אמות? לא, הוא צריך להניח ברשות הרבים. אם אין הנחה. עכשיו מה באמת ההבדל ביניהם? מה, למה שברשות הרבים לפי התירוץ השני, למה שברשות הרבים יהיה שונה ושמה המהלך לא יהיה כעומד? כי ברשות היחיד יש לו בעלות על המקום הזה. יכול להיות שבאמת ההבנה היא כזאת. ברשות היחיד גם אם אני הולך, אפשר להגיד שהחפץ נמצא ברשות היחיד. נכון, הוא לא מונח שם אבל הוא נמצא שם. ולכן בעצם יכול להיות שמה שבן עזאי אומר מהלך כעומד, פירוש הדבר פשוט לא צריך הנחה. מה שצריך זה שהחפץ יימצא ברשות היחיד. דיברנו כבר על ההבדל בין להניח לבין להימצא. אוקיי? אז מה שבן עזאי אומר כשהוא אומר מהלך כעומד ושאלתי אתכם בדף, כשהוא אומר מהלך כעומד הוא לא בהכרח מתכוון לומר שההליכה נחשבת כמו עמידה. אלא שלא צריך עמידה. אם אתה נמצא ברשות היחיד זה בסדר. עכשיו ברשות הרבים אין דבר כזה שאתה נמצא ברשות הרבים, רשות הרבים זה לא מקום. לכן ברשות הרבים אתה חייב לעמוד או להניח כדי שאני אגיד שהחפץ הונח ברשות הרבים. להימצא ברשות הרבים זה לא מוגדר. אז לכן מהלך לא כעומד לפי בן עזאי ברשות הרבים. אין שם מופת מוגדרת? כן, זה לא מקום מוגדר שאתה יכול להגיד החפץ נמצא ברשות הרבים. רשות הרבים זה מרחב. לא, כן בדיוק. אז אתה לא יכול להגיד החפץ נמצא ברשות הרבים. אז שם גם בן עזאי מסכים שדרושה ממש הנחה או עמידה. שמה ההליכה לא תספיק. הטענה, מה שיוצא מכאן שזה לפי ההסבר הזה ברשות היחיד כשבן עזאי אומר מהלך כעומד, הכוונה לא שהוא באמת כעומד, אלא שזה נמצא ברשות היחיד ומספיק לי שהוא נמצא, לא צריך שהוא יהיה מונח. אוקיי? לכן שימו לב גם ברור למה לפי השיטה הזאת, חנה כעומד, הוכחת קלוטה? קלוטה כמי שהונחה. גם שם אמרנו את אותם שני צדדים. נכון, נכון. לכן גם מחברים את זה לדין קלוטה כמי שהונחה בתוספות אצלנו. כי זה נמצא שם, מה אכפת לי אם אתה הולך או שזה עף או מה שלא יהיה. העיקר שזה נמצא ברשות היחיד. אבל לא ברשות הרבים. כי ברשות הרבים זאת לא רשות תחומה ומוגדרת שאתה יכול להגיד אתה נמצא בחלל רשות הרבים. רשות הרבים זה העדר. זה לא רשות היחיד, זה מה שנקרא רשות הרבים. אוקיי? אתה לא יכול להגיד אתה נמצא ברשות הרבים עד שזה הונח ממש, או שנמדת ממש. עכשיו תשימו לב לכל ההשלכות. אני כבר מתקרב לסיום אז אני אנסה להכניס פה את כל ההמשכים. ההשלכה בעצם זה שעכשיו ברור למה לפי הראשונים האלה, אם בן עזאי אומר מהלך כעומד זה גם מבטל את העקירה הראשונית. למה זה מבטל את העקירה הראשונית? כי סוף סוף אני נמצא ברשות היחיד. נכון? אתה יכול להגיד שלא נמצאתי ברשות היחיד ברגע שהחלטתי לעבור לרשות הרבים? אני נמצאתי שם. אני לא צריך לבטל את העקירה הראשונית כי לא צריך בכלל עקירה. מה שצריך זה שתימצא ברשות היחיד ותעביר את זה לרשות הרבים. לכן אותם ראשונים אומרים בניגוד לרי"ף, כיוון שהם תופסים שבן עזאי כשהוא אומר מהלך כעומד פירוש הדבר מהלך גם הוא נמצא, לא שהמהלך ממש נחשב עומד. אלא המהלך הוא נמצא ברשות היחיד וזה הכל רק ברשות היחיד ולא ברשות הרבים. זה השלכה ראשונה. השלכה שנייה, שברשות היחיד אם הוא כבר נמצא לא אכפת לי שקודם הוא עקר את זה, עקירה שלא הייתה כוונתה להוציא לרשות הרבים. כיוון שסוף סוף גם אחרי זה כשהוא נמלך. הוא נמצא ברשות היחיד. אז אם הוא נמצא ברשות היחיד אתה לא יכול להגיד שהוא לא נמצא ברשות היחיד לפני שהוא עבר לרשות הרבים. רגע עקירה הוא לא חשוב, כי לא צריך עקירה. מה שצריך זה שתמצא. נמצאת? גמרנו, אתה חייב. לעומת זאת לפי הרי"ף, שנייה אחת, לעומת זאת לפי הרי"ף, זה בדיוק הנקודה שבה הרי"ף חולק. כי הרי"ף טוען שמהלך כעומד הכוונה שהמהלך הוא ממש נחשב עומד. לא שלא צריך לעמוד, אלא הוא נחשב עומד. לכן אומר הרי"ף, הכל טוב, אבל זה לא מבטל את העקירה הראשונה. כי מתי אתה נחשב שעמדת ואז יצאת לדרך? בהתחלה. אחרי זה כל השלבים שבהם אתה הולך, גם אם כל רגע ורגע זה נחשב כאילו שאתה עומד, אבל העמידה הקובעת זאת העמידה הראשונית. כי לפי הרי"ף המהלך נחשב כמו עומד, וצריך עמידה. לא שזה נמצא ולא צריך עמידה. וזה שורש המחלוקת בין הרי"ף לשאר הראשונים. והמחלוקת הזאת בעצם חוזרת גם בשני התירוצי התוספות פה, וגם בשני התירוצי התוספות אצלנו בסוגיה, בשבת. שאלתי אתכם גם על זה וגם על זה מה הנקודה שבה חולקים התירוצים. אני כבר רואה שאני פשוט לא מספיק להגיע לזה אז אני מנסה להכניס את זה פה. תוספות בכתובות למשל שואל את השאלה הזאת מהלך כעומד דמי? וגם בראש השנה. מה? בכתובות וגם בראש השנה. כן, רגע תיכף נראה. זה המחלוקת בין הירושלמי לבין התירוץ של תוספות. תראו. מהלך כעומד דמי, זה תוספות בכתובות, ומעביר ד' אמות דחייב ברשות הרבים, הלכתא גמירא לה, כדאמרינן בהזורק, ולא ילפינן מינה דהתם מקום חיובא. אבל בן עזאי מיירי במהלך מחנות לפלטיה דרך סטיו, שהוא מקום פטור. בסדר? אז הוא בעצם מה הוא אומר? זה הלכתא גמירא לה דאמרינן בהזורק, ולא ילפינן מינה. מה הכוונה ולא ילפינן מינה? זה מה שעניתי לאחד מכם קודם. היה מקום להגיד יש הלכה למשה מסיני במעביר ד' אמות ברשות הרבים, בוא נלמד מההלכה הזאת שכנראה מהלך הוא לא כעומד, או לפחות ברשות הרבים הוא לא כעומד. אבל לא, לא לומדים, כי זה מקום חיובא. אוקיי, אז לא לומדים. רגע, רגע, מקום חיובא זה לא הסבר? לא הבנתי. חשבתי שהמשך זה הסבר של הסברה, שזה דעה שנייה. נכון. לא. מה זאת אומרת? זה הלכה למשה מסיני, זה לא סברה. אבל למה להסביר את זה הלכה למשה מסיני? למה להסביר שזה מקום חיובא? כי אחרת השאלה היא למה מהלכה למשה מסיני הזאת לא לומדים לשאר ההקשרים. אה, זה חילוק. בדיוק. פה זה מקום חיובא, זה משהו אחר. רק למקום פטור אפשר, אבל לא למקום חיובא. זאת שאלה למה מקום חיובא אי אפשר ללמוד. לכאורה הרי התוספות מכניס פה את הפטור של חציצה בכלל. אתם זוכרות בסוגיה של חציצה היה הבדל בין אם זה מקום חיובא אז זה לא חוצץ, אם זה לא מקום חיובא זה כן חוצץ. הוא מכניס את זה לפטור הזה של מהלך כעומד, לא לפטור של חציצה, אבל זה… אני כבר לא אגיע לזה. כן. ובן עזאי על מה מדבר? במהלך מחנות לפלטיה דרך סטיו, שזה מקום פטור. בסדר? אז במקום פטור באמת זה משהו אחר, שמה כן מהלך כעומד. עכשיו התוספות פה מחברת שני התירוצים. הוא מתחיל עם הלכה למשה מסיני ואז הוא מסביר שמשם לומדים לכל מקום שהוא מקום חיובא. זאת אומרת מה יהיה עכשיו בדברים אחרים ברשות הרבים לא מעביר? מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. מהלך יהיה כעומד או לא? לפי בן עזאי? ברשות הרבים הוא לא יהיה כעומד. ברשות הרבים הוא לא יהיה כעומד, למה? כי לגבי רשות הרבים אפשר ללמוד את זה מהלכה למשה מסיני. כי הרי רשות הרבים היא מקום חיובא. למה אי אפשר ללמוד מהלכה למשה מסיני? למקום פטור. רק בסטיו בן עזאי אומר שמהלך הוא כעומד. וזה אי אפשר ללמוד מהלכה למשה מסיני. יוצא שהוא מתחיל עם הלכה למשה מסיני אבל מסיים בפטור כללי על רשות הרבים. זאת אומרת ברשות הרבים מהלך לא כעומד. הוא מחבר את שני הכיוונים של הרשב"א והראב"ד. כי הוא מתחיל עם הלכה למשה מסיני אבל אומר מהלכה למשה מסיני נלמד לכל רשות הרבים. לרשות הרבים אפשר ללמוד, אבל לא למקום פטור, רק למקום חיובא אפשר ללמוד. אוקיי? מי זה בן עזאי? אגב אני חושב שמקום חיובא הכוונה זה מה שמתכוון לומר, שזה הסברה שאמרתי למעלה, שרשות הרבים זה לא מקום. ולכן מחייבים על מעביר ד' אמות ברשות הרבים למרות שאתה כאילו עומד באמצע. אם זה לא מקום אז גם לגבי מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, המהלך לא יהיה פה כעומד. אוקיי? בעצם זאת הסברה שאמרתי בהסבר הראב"ד, רק הוא ממשיך עם זה את הגישה של הלכה למשה מסיני. עכשיו אחרי זה הוא מביא את הירושלמי. יכול להיות הסבר משנייה? כן, אז הירושלמי אומר, ובירושלמי פריך לבן עזאי. עונה במקופץ. מה הכוונה במקופץ? קודם כל מה הנקודה. זה פחות משהייה, רק קפיצה אחת. כן, אבל קודם כל מה מניח הירושלמי? שגם ברשות הרבים מהלך כעומד, אחרת הוא לא צריך להגיע לזה, נכון? עוד פעם, הוא חולק על התירוץ הראשון שמובא בתוספות, אותם שתי גישות מלוות אותנו בכל המקומות. הירושלמי טוען, גם ברשות הרבים מהלך הוא כעומד, ולכן אין ברירה אלא להסביר, אז איך מעביר ד' אמות ברשות הרבים חייב? הוא לא מקבל הלכה למשה מסיני, סברות וכולי. אומר, אז מדובר רק בקופץ. אבל אם הוא באמת היה הולך, אם הוא באמת היה הולך, אז באמת מעביר ד' אמות יהיה פטור. אז הוא עושה אוקימתא למעביר. רגע, סליחה על השאלה הקצת… אני דמיינתי משהו אחר על הקפיצה. מה זה אומר קופץ? זאת אומרת הוא קופץ, אפשר לקפוץ ד' אמות ברשות הרבים? כמו איזה בולט כזה, זאת אומרת כאילו… את מתכוונת שהוא איך יכול להיות שהוא קופץ ארבע אמות? או שהוא אומר את זה, אני… אני… יש שתי אפשרויות בירושלמי שחשבתי עליהן. הוא קופץ שתי אמות, מעל הפטור שהפטור מאוד צר… לא לא, מדובר על מעביר, אין פטור, מדובר על מעביר ד' אמות ברשות הרבים. לא, כאילו קופץ מרשות היחיד מעל… לא לא, הכל ברשות הרבים. הכל, זהו. מדובר על מעביר ד' אמות ברשות הרבים. כן, אפשר לקפוץ. לקפוץ שני מטרים? יכול להיות, אני לא יודע. אבל אני לא בטוח… יכול להיות, אני אומר יש אחת משתיים. בעצם מה שמונח פה זה אחת משתי אפשרויות אני חושב. או שבאמת מדובר שהוא קפץ שני מטרים, מין קנגורו כזה, אוקיי? בלי ללכת בכלל. ואז מה הירושלמי מניח? שימו לב, שמהלך כעומד זה כמו הרי"ף. מהלך כעומד פירושו שההליכה זה לא הימצאות, אלא ההליכה זה ממש נחשב עמידה. הפניתי אתכם לרש"י בכתובות שאומר שהנחת הרגל בהליכה היא נחשבת העמדות. ועל זה אומר הירושלמי, כן, אבל אם הוא קופץ, אז אין הנחת רגל. סליחה, הרי"ף הכיר את הירושלמי? זה יש על זה מאמר מאוד מעניין של החותן של רבי חצק'ל אברמסקי, הרב ירושלמיסקי. האם הרי"ף הכיר את הירושלמי? מאמר ארוך באיזה… אני יכול לשלוח לך אם אתה רוצה. הוא דן בזה ויש על זה… לא ברור לגמרי, כן. ואם כן הכיר, יכול להיות שהוא לקח משם? אולי, לא יודע. בכל מקרה אבל זה מתאים. גם אם הוא לא לקח את זה מהירושלמי, זאת שיטה מתאימה. הירושלמי זה תלמוד? כי הוא אמר הכיר אותו, לא הכיר אותו… זה אפשרות אחת. יש אולי אפשרות שנייה. יש אולי אפשרות שנייה. יכול להיות שמה שהירושלמי מתכוון לומר זה מישהו שרץ. אתם יודעים מה ההגדרה בספורט להבדל בין רץ לבין הולך? שאין שתי רגליים ביחד על הקרקע בשום שלב. זה נקרא ריצה. בהליכה, כשאתם מניחים את הרגל הקדמית, הרגל האחורית עדיין על הקרקע. בריצה, אתם מרימים את הראשונה ורק אז מניחים את השנייה, והלאה. זאת אומרת, אף פעם אין שתי רגליים ביחד על הקרקע. ויכול להיות שמה שהירושלמי מתכוון זה שקופץ הכוונה רץ. זאת אומרת, שאף פעם אין שתי רגליים על הקרקע, ואז באמת אנחנו אומרים שמהלך הוא לא כעומד. בשביל שמהלך יהיה כעומד צריך ששתי רגליים יהיו על הקרקע. אלה שתי אפשרויות להבין בירושלמי. בכל מקרה אבל פה אני מסיים, מה שרואים בירושלמי, שהוא כנראה הולך בכיוון של הרי"ף. כי הוא בעצם… כן כן. כי הוא בעצם אומר שמהלך כעומד זה לא הימצאות, כמו שהסברתי בשיטת הראשונים החולקים על הרי"ף, אלא שהליכה בעצמה נחשבת העמדות. ולכן גם ברור שההעמדות לא עוקרת את העקירה הראשונה, מה שהסברתי למעלה. ואז אומר הירושלמי, כן, אבל אם זה ככה אז גם ברשות הרבים, אם אתה הולך זה כמו העמדות, מה אכפת לי, ברשות הרבים היא לא מקום. ההבדל בין רשות הרבים לרשות היחיד זה רק אם אתה מדבר על הימצאות. אבל אם אתה מדבר על שהליכה בעיניך היא ממש העמדות, זה אמור להיות נכון גם ברשות הרבים. וזה בדיוק מה שמניח הירושלמי. לכן הירושלמי אמר צריך להגיד שהוא קופץ. מה קורה כשהוא קופץ? כשהוא קופץ, יש רק עקירה אחת. בדיוק, אז לא היתה בכלל העמדות באמצע. בסדר? הפניתי אתכם לכמה נפקא מינות, מה קורה אם הוא עובר דרך הסטיו בלי להניח בתוך הסטיו רגל? האם בן עזאי גם שם יגיד מהלך כעומד? אם הוא חושב שקלוטה כמי שהונחה אז כן. לפי הירושלמי לא, נכון? לפי הירושלמי ורש"י בכתובות יוצא שמהלך כעומד זה כי כשאני מניח את הרגל בהליכה זה נחשב שעמדתי. אבל בסטיו לא הנחתי את הרגל, אז גם בן עזאי לא יגיד שאני פטור. נכון, זה נפקא מינה. אוקיי. מושיט עם היד ומוציא לרשות הרבים או מעביר ד' אמות ברשות הרבים עם היד אבל לא הולך, האם זה ייחשב שעמדתי באמצע? לא. כי רק הנחת הרגל נחשבת העמדות. זה לא קלוטה כמי שהונחה. ולכן לפי הרי"ף למשל בניגוד לתוספות שלנו, אין מה להשוות את מהלך כעומד לדין קלוטה כמי שהונחה. אין קשר. קלוטה כמי שהונחה זה הימצאות, אבל הליכה זה ממש העמדות, אני נעמד. הטענה שכשאני מניח את הרגל אני נעמד. אבל אם הוא כל הזמן הולך ומהר? זה שאלה מעניינת האם עמידה דינמית גם היא עמידה? אני לא יודע, אפשר לבדוק. זה משהו אחר. כלומר יש פה כל הסוגיה הזו התייחסות לשני גורמים? נכון, אבל אתה לא סטטי. כן. אוקיי, אני אעצור כאן. אני מציע שתראו את הסיכום שלי כי עשיתי דברים טיפה מהר והשמטתי קצת פרטים, אבל אני כבר לא רוצה לחזור עוד לסוגיה הזאת. אז אני אשלח לכם את הסיכום, תראו את זה שמה, אני מקווה שזה יהיה ברור אחרי ההסברים שנתתי כאן. תודה רבה, חג שמח. תודה רבה, חג שמח. תודה רבה, חג שמח. ניפגש פעם הבאה ביום שלישי הבא.