פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 41
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלים לעשרה
- ביאור הלכה: ספק אם התוך רשות היחיד מן התורה
- רש״י: חסר שיעור מחיצה עשרה מבפנים
- רבנו חננאל והר״ן: חלל שאינו ראוי לדירה מבטל את המחיצות
- עקרון מרכזי: מחיצות כלפי חוץ או כלפי פנים
- פסיקת ההלכה בשולחן ערוך ומשנה ברורה
- קשר לסוגיה בדף ז׳ ע״א: “ותופסת עד עשרה” ותוספות מול רש״י
- גג הבולט מן הבית: “אין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג”
- המשכיות לנושאים קודמים ולסוגיית חקיקה הבאה
סיכום
סקירה כללית
השיעור מדלג קדימה ומתמקד בבית שאין תוכו עשרה טפחים, עם שני דיונים רצופים: מימרת רב על בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלים לעשרה, ובהמשך סוגיית חקיקה שבתוך הבית. המסגרת המאחדת היא השאלה כיצד מגדירים מחיצות של רשות היחיד: האם המחיצות נבחנות כלפי מי שמחוץ לרשות או כלפי מי שנמצא בתוכה. מתוך כך נבחנות שיטות רש״י, רבנו חננאל, הר״ן ותוספות, לצד הסתפקות הביאור הלכה, ונבחנת גם השלכה לסוגיית גג הבולט מן הבית ולדיונים קודמים על מחיצות הנראות לעומד בפנים.
בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלים לעשרה
הרב מסביר ש“גופא” פותח דיון ממוקד במימרא שהובאה קודם אגב אורחא. רב גידל בשם רב חייא בר יוסף בשם רב קובע שבית שאין תוכו עשרה טפחים וקירויו משלים לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו ובתוכו אין מטלטלין אלא בארבע אמות. הרב מפרש שהיתר הטלטול על הגג מעיד שהגג נידון כרשות היחיד, בעוד שבתוך הבית אין זה רשות הרבים ולכן נשארת האפשרות של כרמלית, שמשמעותה שביסוד הדין מן התורה זה מקום פטור, ורק מדרבנן נאסר הטלטול ביותר מד׳ אמות.
הרב מדגיש שהקירות עצמם יוצרים כפילות: אותם קירות נחשבים מחיצות ביחס לגג ולכן עושים אותו רשות היחיד, אך אינם נחשבים מחיצות ביחס לחלל הפנימי ולכן התוך אינו רשות היחיד. הרב מוסיף שהמקרה מניח קיום שיעור שטח מתאים, ושאיסור טלטול ד׳ אמות בתוכו מורה שהמקום אינו קטן, ושגם המשך הסוגיה על חקיקה מניח ששטח הבית מאפשר חקיקת ד׳ על ד׳.
ביאור הלכה: ספק אם התוך רשות היחיד מן התורה
הרב מביא את הביאור הלכה (שמ״ה סעיף ט״ו) שמסתפק אם מן התורה התוך הוא רשות היחיד, ורק מדרבנן גזרו עליו דיני כרמלית “לחומרא” שלא יטלטלו בו אלא בד׳ אמות, ושאסור להוציא ממנו דרך ארובת הגג לגג או לרשות היחיד סמוכה. הביאור הלכה מסביר שלשון “תוכו כרמלית” באה ללמד שגם הוצאה ממנו לרשות היחיד אסורה, ולא רק העברת ד׳ אמות בתוכו. הרב מציין שהאחרונים דוחים את האפשרות הזאת כדחוקה, משום שבדרך כלל כרמלית אינה רשות היחיד מן התורה מלבד חריגים כמו קרפף.
הרב מציע שלשיטת הביאור הלכה עשויה לצאת נפקא מינה ביחס להוצאה מן התוך לכרמלית רגילה, משום שבמקרים אחרים נמצאו היתרים מיוחדים בין סוגי כרמלית, וכאן אין מקור להיתר כזה. בתוך כך עולה ביקורת על עצם ההסתפקות, משום שפשט הגמרא והרבה ראשונים תופסים את התוך ככרמלית רגילה ולא כרשות היחיד שנאסרה בגזירה נקודתית.
רש״י: חסר שיעור מחיצה עשרה מבפנים
הרב מביא את פירוש רש״י שהטעם לתוך הבית הוא “כיוון דלא גבוה המחיצה עשרה הוי כרמלית”, ומסביר שהקריאה הפשוטה היא שאין בתוך הבית מחיצות בגובה עשרה ולכן אינו רשות היחיד, וממילא נעשה כרמלית מדרבנן. הרב מעיר שלשון רש״י יכולה להישמע כמי שמסביר ישירות את דין הכרמלית, אך הקריאה הרגילה היא שרש״י מסביר מדוע אין כאן רשות היחיד, וזה עומד נגד כיוון הביאור הלכה שמבקש לראות את התוך כרשות היחיד מן התורה.
הרב קושר זאת לדין הכללי ששיעור מחיצה עשרה טפחים נלמד בסוכה כסוג של *halakha leMoshe miSinai* במסגרת “שיעורין חציצין ומחיצין”, ומבאר את האפשרות שהשיעור שייך או ל“מחיצין” או ל“שיעורין”. מסקנת הקריאה ברש״י היא שההכרעה בתוך הבית תלויה בשאלה כיצד מודדים את גובה המחיצה: מבחינת הנמצא בפנים המחיצה אינה מגיעה לעשרה כי הגג מפחית את הגובה.
רבנו חננאל והר״ן: חלל שאינו ראוי לדירה מבטל את המחיצות
הרב מציג את רבנו חננאל שכותב שכיוון שהחלל “לא חזי לדירה” המחיצות אינן מועילות “כמו שאין שם מחיצות דמי”, ומדגיש שזה אינו תולה את הפסול בחסרון שיעור מחיצה אלא בחסרון חלל ראוי לדירה. הרב משווה זאת למושג “דירה סרוחה” בסוכה, ומפרט את דברי הגמרא בסוכה על סוכה שגובהה עשרה והוצין יורדים לתוך עשרה, שרבא פוסל משום “דירה סרוחה” אף כשיש דפנות, כדי להראות שהבעיה יכולה להיות בחלל ולא במחיצות.
הרב דוחה הוכחה פשוטה מסוכה לרשות היחיד בשבת לפי רש״י, משום שבסוכה יש דרישה של “תשבו כעין תדורו” והפסול יכול להיות ספציפי למצוות סוכה גם אם המחיצות כשרות, בעוד שבת שבת ההגדרות פיזיות. עם זאת הרב מסביר שרבנו חננאל והר״ן מוכנים לראות את הבית כדומה לדירה סרוחה, ולכן טוענים שהמחיצות אינן מחיצות כשאין חלל ראוי, אף שהם מנסחים זאת דרך ביטול המחיצות ולא דרך קריטריון עצמאי של “ראוי לדירה” לרשות היחיד.
עקרון מרכזי: מחיצות כלפי חוץ או כלפי פנים
הרב מנסח את מחלוקת רש״י ורבנו חננאל כך: רש״י תולה את הפסול בכך שמבפנים אין מחיצות עשרה, ורבנו חננאל תולה את הפסול בכך שמבחוץ יש מחיצות אך החלל אינו “חזי לדירה”, ולכן אין למחיצות תוקף כלפי הרשות הפנימית. הרב מציג זאת כחלק מתמה רחבה החוזרת גם בדיון הבא על חקיקה, ושקיימת גם במחלוקות קודמות בין תוספות לרמב״ן ולריטב״א בביאור הלכה, בשאלת מחיצות שאינן ניכרות לעומד בפנים.
פסיקת ההלכה בשולחן ערוך ומשנה ברורה
הרב מציין שהרי״ף והרא״ש פוסקים את דין הבית, הרמב״ם משמיטו, והביאור הלכה מעיר על ההשמטה. השולחן ערוך כותב: “בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלימו לעשרה, יש בו ארבע על ארבע, תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד”, והרב מדגיש שהמונח “כרמלית” בתוך הבית הוא פרשנות ופיסוק הלכתי, בעוד שבגמרא עצמה נאמר רק שאין מטלטלין אלא בד׳ אמות. המשנה ברורה מסביר “תוכו כרמלית” מפני “דמבפנים אין המחיצות גבוהות י׳”, והרב מבאר שהמשנה ברורה נוקט כיוון רש״י ומנסח מפורשות את תלות הדין במה שנראה מבפנים.
קשר לסוגיה בדף ז׳ ע״א: “ותופסת עד עשרה” ותוספות מול רש״י
הרב מביא את הסוגיה בדף ז׳ ע״א על דברי רב ששת “ותופסת עד עשרה”, שבה עולה הווה אמינא שכרמלית תלויה במחיצות עשרה, והגמרא דוחה זאת באמצעות מימרת רב גידל. הרב מסביר שלפי רש״י שם, ההוכחה מן המימרא היא שכרמלית קיימת גם בלי מחיצות עשרה, בעוד שתוספות מפרשים שהדיון הוא על “אוויר הראוי למחיצות עשרה” ולא על קיום מחיצות בפועל, וההוכחה היא שכרמלית יכולה להיות בפחות מעשרה.
הרב מציג טענה של אחרונים שלפיה אם מקבלים את הסבר רבנו חננאל שיש בבית מחיצות עשרה ורק החלל חסר, קשה להשתמש בו כהוכחה שאין כרמלית טעונה מחיצות, ולכן יש להתאים את רבנו חננאל לקריאת תוספות בדף ז׳. הרב מציע שאין הכרח לקשור כך, משום שייתכן שקריטריוני “מחיצה” שונים בין הגדרת רשות היחיד לבין הווה אמינא על כרמלית, ולכן כל אחד מן הפירושים בסוגייתנו יכול להשתלב עם כל אחד מן הפירושים שם.
גג הבולט מן הבית: “אין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג”
הרב מביא את השולחן ערוך (שמ״ה סעיף ט״ז) שפוסק שגג הבולט על מחיצות הבית באופן שהמחיצות אינן ניכרות לעומד על הגג נידון ככרמלית, אף שהוא גבוה ורחב. הרב מסביר שבפשטות זה תומך בכיוון שרשות היחיד נבחנת לפי מה שניכר לעומד בפנים, משום שמבחוץ עדיין נראית מחיצה גבוהה. הביאור הלכה מביא בשם המגן אברהם את דעת התוספות שדין כרמלית בגג הבולט תלוי אם הבליטה היא בשיעור ד׳ טפחים, שאז יש על הבליטה כרמלית והיא גורמת שכל הגג ייאסר משום “נפרץ במלואו למקום האסור”, אבל בפחות מד׳ טפחים מותר.
הרב מסיק מדעת התוספות שכשאין ד׳ טפחים, אף שהמחיצות אינן ניכרות לעומד על הגג עדיין נחשב הגג רשות היחיד, והאיסור נובע רק מן היקף כרמלית טכני שנוצר כשיש בליטה ד׳. הביאור הלכה מביא גם את דעת הגר״א ואליהו רבא “דמתירין בכל גווני”, והרב מסביר שזו הרחבה של הקו הרואה את הגג כרשות היחיד גם כשיש בליטה משמעותית, בניגוד לקריאת השולחן ערוך שמעמידה את הצורך בניכרות המחיצות לעומד על הגג עצמו.
המשכיות לנושאים קודמים ולסוגיית חקיקה הבאה
הרב קושר את הדיון לעיקרון שכבר הופיע בשיעור הקודם במחלוקת תוספות והרמב״ן והריטב״א שהובאה בביאור הלכה, בשאלת מחיצות שאינן נראות לעומד בפנים כאשר המרחק גדול. הרב מסיים שהמחלוקת על “מבט מבפנים” מול “מבט מבחוץ” שוזרת מחלוקות ראשונים רבות, והוא מציג שסוגיית החקיקה שתילמד בפעם הבאה ממשיכה באותה תמה של הגדרת מחיצות רשות היחיד.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] בסוגיה אנחנו קצת מדלגים קדימה כי בסך הכל דברים קצת חוזרים על עצמם ואני רוצה לגעת בסוגיות העיקריות. אז לכן אני כבר לא עובר ממש קטע קטע או שורה שורה. והיום אני רוצה לדבר על בית שאין תוכו עשרה, שזה מחולק לשני דיונים. דיון אחד זה המימרא הראשונה שעליה רציתי שתעברו היום ועל זה נדבר היום. ומיד אחר כך מתחילה שאלת החקיקה, מה קורה כשהוא חקק בתוכה. אביי והמשך, זה עוד לא ראיתם אני מניח, אז את זה אנחנו נראה בפעם הבאה. אבל שתי הסוגיות האלו עוסקות בעצם נדמה לי לפחות בשאלה איך אנחנו מגדירים את המחיצות של רשות היחיד. האם המחיצות של רשות היחיד מוגדרות כלפי מי שבחוץ, רשות הרבים נגיד, או כלפי מי שבפנים. וזה יחזור, כן, זה התמה שחוזרת בעצם גם במה שנראה היום וגם במה שנראה בפעם הבאה. וזאת בעצם, זה בעצם כבר התחיל בשיעור הקודם, בקטע שאותו לא הספקתי להגיע בשיעור, הוא הופיע בסיכום לגבי הביאור הלכה שמה, מחלוקת התוספות והרמב"ן, הריטב"א, אז אולי אני אגע גם בזה היום כי זה בעצם מצטרף לנושא שלנו כאן. הרב?
[Speaker B] כן. אם הנושא שאין תוכו עשרה, אז זה מראה שההסתכלות היא מתוכו?
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, לא הבנתי.
[Speaker B] הנושא הוא בית שאין תוכו עשרה. כן. אז האם ההסתכלות היא מתוכו?
[הרב מיכאל אברהם] בית שאין תוכו עשרה פירוש הדבר שכשאת מסתכלת מתוכו אין עשרה.
[Speaker B] לא, אני אומרת שזה כבר מראה על הכיוון.
[הרב מיכאל אברהם] תכף נראה, תכף נראה, בשביל זה הסוגיה כאן, אז אנחנו נראה את זה. אני רק מקדים כדי לתת מסגרת לדיון, שתראו בעצם שיש פה איזשהו סוג של המשכיות שהתחילה בשיעור הקודם, עוד פעם בקטע שלא הספקנו להגיע אליו, ותמשיך היום ותמשיך גם בסוגיה הבאה של חקיקה, שהיא המשך בעצם של הדיון הזה שבכל המקומות האלה אחת השאלות העיקריות היא בעצם איך להגדיר את המחיצות של רשות היחיד. אז בואו נתחיל עם המימרא אצלנו בגמרא, אני משתף את הקובץ. אוקיי. גופא, גופא, אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב, למה כתוב גופא?
[Speaker C] כי יש זה מתחיל
[הרב מיכאל אברהם] כיוון שהמימרא הזאת מופיעה בגמרא הקודמת, רק בגמרא הקודמת זה מופיע אגב אורחא. תוך כדי הדיון איכשהו מביאים גם את המימרא הזאת. אנחנו נראה את זה עוד מעט, הפניתי אתכן לשם. והרבה פעמים בגמרא אחרי שמשהו מובא תוך כדי המשא ומתן, באיזשהו שלב הגמרא מחליטה אוקיי, בוא ניקח עכשיו את הדבר הזה בעצמו ונערוך ישירות את הדיון עליו. וזה מתחיל תמיד עם גופא. זאת אומרת שתמיד גופא מתחיל בקטע שהופיע בסוגיה הקודמת, אבל שמה הוא רק שימש לצרכי המשא ומתן שם, ועכשיו אנחנו רוצים להתמקד בו עצמו. אנחנו נראה עוד מעט מה זה עשה בסוגיה הקודמת והאם זה קשור למה שאנחנו נראה בסוגיה הזאת. אבל אני דווקא מתחיל מפה, כי פה זה בעצם הדיון על המימרא עצמה, היא הנושא שלנו. אז מה בעצם אומר רב גידל? אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב, בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלימו לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. זאת אומרת שיש פה שני דינים במקרה הזה. על הגג של הבית כתוב מותר לטלטל בכולו. זה בעצם קוד שאומר לנו שזאת רשות היחיד. שזאת רשות היחיד, נכון? למרות שבאופן עקרוני זה גם יכול היה להיות מקום פטור. גם במקום פטור מותר לטלטל בכולו, אבל פה ברור שהכוונה לרשות היחיד. בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. עכשיו, ברור שזה לא רשות הרבים בתוכו. אז יש לנו פה, מה נשאר? רשות היחיד זה לא, ברשות היחיד מותר לטלטל כמה שרוצים. מקום פטור או כרמלית? אני אומר, מקום פטור גם לא, כי במקום פטור אפשר לטלטל
[Speaker F] גם
[Speaker D] יותר מארבע אמות
[הרב מיכאל אברהם] באופן עקרוני, אם יש היכי תמצי כזה. מקום פטור בדרך כלל הוא קטן. נכון, נכון. אבל באופן עקרוני אפשר לטלטל בו. אלא מה ש… אלא מה שנשאר זה כרמלית. אומר שבסופו של דבר מה שיוצא ששלמעלה זה רשות היחיד ולמטה זאת כרמלית. אבל מה פירוש שלמטה זה כרמלית? למטה זה כרמלית פירוש הדבר שמדאורייתא זה מקום פטור. כי רק ראינו רק בכרפף של בית סאתיים, הכרמלית במקורה, בדאורייתא היתה רשות היחיד. הכרמליות רגילות בדאורייתא זה מקומות פטור. ולכן פה בעצם מה שכתוב שעל גג הבית זה רשות היחיד ובתוך הבית זה מקום פטור מדאורייתא שהוא כרמלית מדרבנן. רגע, רגע, לא מובן, למה זה לא יכול להיות רשות היחיד שמדרבנן זה כרמלית? אין כזה דבר. חוץ מ… חוץ מכרפף אין דבר כזה. כל הכרמליות הם מקום פטור במקור. הפניתי אתכם לביאור הלכה, הביאור הלכה כן מעלה אפשרות כזאת גם פה, אבל האחרונים דוחים את זה, הם טוענים שזה דחוק, לא ברור למה בכלל הוא מעלה את האפשרות הזאת. עוד רגע אני אעיר על זה. אז אלה שני הדינים ואנחנו נצטרך ללבן את שניהם. למה למעלה זה רשות היחיד ולמה למטה זה… זה כרמלית? ותשימו לב שבעצם כשאני אומר שלמעלה זה רשות היחיד, אני אומר שביחס ללמעלה יש פה מחיצות. וכשאני אומר שלמטה זה כרמלית, אז אמרתי שביחס ללמטה אין פה מחיצות. אז יש פה בעצם כפל פנים כאשר אנחנו בעצם מתייחסים לאותם מחיצות. הרי הקירות של הבית זה המחיצות. מתברר שהם נחשבות מחיצה ביחס לגג, ולכן הם הופכות אותו לרשות היחיד, אבל הם לא נחשבות מחיצה ביחס לחלל, ולכן שמה זה נשאר מקום פטור ולא רשות היחיד. אפרופו הביאור הלכה שהזכרתי קודם, הביאור הלכה שהזכרתי קודם בעצם אומר רגע, אם זה מחיצות שהם רשות היחיד, אז גם למטה זה רשות היחיד. כי אם זה מחיצות זה מחיצות, הרי מדובר על אותם קירות של בית. זה לא מחיצות אחרות. אוקיי, אבל זאת רק ההערה שלו. עכשיו לגבי הגג, יש לי שאלה. כן. אני אומרת, אני מודה שלא הבנתי למה החלק העליון הוא רשות יחיד. כלומר מה, בגלל שהוא מתחת לעשרה? בגלל שהוא… לא, הפוך. הוא עשרה. הפוך, בגלל שהוא למעלה מעשרה. אבל אמרנו שלמעלה מעשרה, אה לא, למעלה מעשרים אמרנו רשות מקום פטור, נכון? לא, לא, לא, זה תלוי בשטח. זה תלוי בשטח ובגובה. מעל רשות הרבים, רשות הרבים מגיעה עד עשרה טפחים. מעל עשרה טפחים זה מקום פטור. אבל אם יש למשל תל או גדר שמונחת ברשות הרבים ויש לה שטח של ארבע על ארבע, אז היא לא תהיה מקום פטור, היא רשות היחיד. למה היא רשות היחיד? כי המחיצות שסביבה נחשבות כמחיצות גם למי שעומד על גבה. אוקיי, אז מי שעומד על הגג, אבל אם אני עומדת על הגג, מעבר לזה שאני עושה גוד אסיק… זאת אומרת רק בתנאי שאני עושה גוד אסיק זה הופך ל… וכבר דיברנו כבר, השאלה אם צריך גוד אסיק או לא זאת מחלוקת. אבל באופן עקרוני, באופן עקרוני המחיצות שלמטה שהם לכאורה מתחתייך נחשבות כמחיצות לעניין זה. איפה רואים את זה? רואים את זה בברייתא שבה מתחיל כל הדיון שלנו. הרי הברייתא אומרת מה זה רשות היחיד? הגמרא אומרת בקעה… לא בקעה, מה זה שמה… תל, ים? לא, לא, לא ים. גדר, וחריץ. וחריץ, כן, בדיוק. אוקיי. אז אמרנו מה זה גדר? לפחות איך שרש"י הסביר, הגר"א שמה הוציא משהו אחר. מה שרש"י הסביר, גדר פירוש הדבר כמו תל. זאת אומרת משהו שהוא גבוה ויש לו שטח של ארבע על ארבע על גביו, הדפנות שעוטפות אותו מכל הכיוונים, למרות שאני עומד על הגג, נחשבות כדפנות. או בגלל גוד אסיק או בלי גוד אסיק, כבר הערתי על זה, אבל ברמה העקרונית הם נחשבות כדפנות ולכן זה אחת האפשרויות של רשות היחיד. זה בדיוק מה שקורה כאן, הגג של הבית הוא בעצם כמו הגדר ששם. לכן הקירות של הבית שאמנם נמצאות מתחתיי כשאני עומד על הגג, אבל הם נחשבות ארבע דפנות של רשות היחיד, הגג הוא רשות היחיד בגלל זה. כל זה כל עוד אני מתחת לעשרים אמה. לא, לא, למה מתחת לעשרים אמה? עשרה. לא, למה? למה מעשרים? אבל אמרנו שמעל עשרים זה הופך למקום פטור? לא, מה פתאום. מעל עשרה טפחים כשאת נמצאת ברשות הרבים ואין תל, אז זה מקום פטור. אבל אם יש תל והגובה שלו הוא עשרה טפחים, או 12 טפחים כי מעל עשרה טפחים, אז זה רשות היחיד. כי הוא מוקף מארבעה צדדיה במחיצות. ממקום שאני דורכת עליו? מהבסיס שאני דורכת עליו? כן. אה, אז אמרנו… אוקיי. קומה שנייה. בסדר, אוקיי, הבנתי. רשות היחיד עולה עד לרקיע. רשות הרבים מגיעה עד גובה עשרה טפחים. בסדר. כי ברשות הרבים אם אני שם באמצע איזהו טל שיש לו שטח ארבע על ארבע ויש לו ארבע מחיצות, הוא הופך לרשות היחיד, ואז משם והלאה עד לרקיע זה זה רשות היחיד. כן. בסדר. אוקיי. תודה. אז בגמרא פה בעצם כתוב שלמעלה זה רשות היחיד, בפנים זה כרמלית, שכנראה במקורה זה מקום פטור אם לא מקבלים את הביאור הלכה. אוקיי. עכשיו, בשטח כמובן מדובר ששטח הבית יש בו ארבעה על ארבעה טפחים. כי אם לא, אז זה לא יכול להיות רשות היחיד בכלל, זה לא רלוונטי, נכון? וגם על הגג לא יהיה שטח ארבע על ארבע טפחים. אמנם יש מקום ארבע על ארבע אמות. אה? לא שומע. זה ארבע על ארבע אמות. לא, טפחים. טפחים? כן. בשטח? בגובה זה טפחים, לא? מה? כשמדובר על גובה זה טפחים, כשמדובר על שטח זה לא אמות? לא. רגע. יודעת מה? עכשיו גם אני… כן, אם מדובר על ארבע אמות. כן, כן. רגע, התבלבלתי. שנייה. זה באמות. בוודאי שאומרים ארבע על ארבע ולא ארבע על ארבע. נדמה לי שזה טפחים, כי לא, אמות. בוודאי שאומרים ארבע על ארבע ולא ארבע על ארבע. טפחים, טפחים. ארבעה על ארבעה. אוקיי, אז באמת בהרבה מקומות שטח השטח המינימלי שמקובל להרבה הקשרים בהלכה זה ארבע על ארבע אמות, אז ככה לרגע באמת איבדתי. אבל לא לא, זה טפחים. בקיצור, אז מדובר שיש בו שטח של ארבעה טפחים, זה ברור. למה? כי אחרת על הגג זה לא יכול היה להיות רשות היחיד. אמנם יכול להיות מצב שעל הגג יש ארבעה על ארבעה טפחים, אבל עובי הדפנות גורם לזה שהשטח בתוך החלל הוא פחות מארבעה על ארבעה טפחים. אבל אנחנו רואים שהדין הוא הרי שלא מטלטלים בו אלא בארבע אמות. זאת אומרת שברגע שמדברים על איסור טלטול מעל ארבע אמות, זאת אומרת שיש בפנים שטח מספיק גדול. נכון? זה ברור שמדובר שהשטח בפנים הוא מספיק גדול. אז לכן ובבוודאי לא ארבעה טפחים. כן, לא. ארבע אמות זה הרבה יותר מארבעה טפחים. אז לכן הגודל של הבית הוא כמובן גדול. זאת אומרת, מה זה גדול? ארבע אמות זה גם שני מטר, זה לא משהו מאוד גדול, אבל הכוונה זה שיש בו שיעור מספיק. עכשיו, יותר מזה גם בהמשך הרי שחוקקים בו ארבע על ארבע, זה הגמרא מדברת בהמשך מה קורה כשאין בו גובה עשרה טפחים, אלא תשעה טפחים, אז חפרתי בור של טפח. אז ביחד נוצר חלל של עשרה. נכון? מתחתית הבור עד הגג נוצר חלל של עשרה. אבל אם הבור הוא בגודל של ארבע על ארבע, אז ברור שיש עוד גם את הצדדים, זאת אומרת השטח הוא יותר מארבע על ארבע בתוך הבית. פשוט מתוך המשך הגמרא ברור שהשטח פה הוא שטח מספיק גדול. אבל מדיאורייתא, אמרנו זה לא רשות היחיד אלא מקום פטור בגלל לא בגלל השטח. מבחינת השטח זה יכול היה להיות רשות היחיד, הודה שעל הגג זה רשות היחיד, אלא בגלל הגובה. אוקיי? למה המקום פטור הזה הופך להיות כרמלית? כי כל דבר, כל מקום פטור שיש בו שטח מינימלי, בעצם הופך להיות כרמלית. מקום פטור שנשאר מקום פטור שלא הפכו אותו לכרמלית, זה רק מקום פטור כזה שהשטח שלו הוא קטן. אוקיי? אז לכן בעצם הדינים הם שעל הגג זה רשות היחיד, בתוכו זה כרמלית. פה הבאתי לכם את הביאור הלכה בשמ"ה סעיף ט"ו. אז הוא אומר, לכאורה פירושו של אם הוציא מזה לרשות הרבים אינו חייב. כי אם הוציא מתוך הבית לרשות הרבים לא חייב. למה לא? כי מהתורה זה מקום פטור, ממקום פטור לרשות הרבים. אבל באמת אומר הביאור הלכה, מסתפקנא. אולי מן התורה ברשות היחיד הוא, אלא דרבנן גזרו דליהוי כרמלית לחומרא, שלא יטלטלו בו אלא בד' אמות אפילו רחב הרבה. וכמו שמסיים הגמרא. ומה שכתב המחבר תוכו כרמלית, היינו דאסור להוציא דרך ארובת הגג למעלה על הגג או לרשות היחיד שיסמוך לו. כן? אם זה כרמלית אז דרך הארובה אתה רוצה להוציא את זה לגג והגג הוא רשות היחיד, אז זה אסור. אבל הוא מסתפק פה שיכול להיות שבתוך הבית הכרמלית הזאת בעצם מדין התורה היא רשות היחיד ולא מקום פטור כמו שראינו בקרפף. אז למה תמיד אומרים שרק קרפף הוא החריג? רק שמה זה כרמלית שבמקורה היא הייתה רשות היחיד, כל שאר הכרמליות במקורן זה מקום פטור. כנראה שהביאור הלכה מתכוון לומר שבאמת הבית בפנים הוא לא כרמלית. יש בו איסור טלטול. יש בו איסור טלטול שהוא גזירה מדרבנן מיוחדת, אבל זה לא באמת כרמלית. אלא שאם זה היה כך, אז השאלה היא מה קורה עם הכרמלית הזאת אם אני רוצה להוציא לרשות היחיד? אז זה אסור. רגע, סליחה, אם אני רוצה להוציא לרשות היחיד, יכול להיות שזה לא אסרו, כי הרי זה לא כרמלית באמת, אלא זה רשות בעצם, במקור זה רשות היחיד, אבל בכל זאת חכמים קבעו שאנחנו לא נעביר ד' אמות בתוך הרשות הזאת, אבל לא הפכו אותה לכרמלית. אז אם באמת זה איסור ספציפי שלא להעביר ד' אמות בתוך הרשות הזאת, היה מקום לומר שלהוציא ממנה לרשות היחיד זה עדיין נשאר מותר, את זה לא אסרו. אם הפכו את זה לכרמלית, אז זה כרמלית לכל דבר ועניין, גם אסור לטלטל, גם אסור להוציא מזה לרשות היחיד. אבל אם זה לא רשות, זה לא כרמלית, זה רשות היחיד, רק רשות היחיד ספציפית כזאת שבה אסרו לטלטל, אז יכול להיות שאסרו לטלטל, אבל לא אסרו להוציא משם לרשות היחיד ומרשות היחיד לשם. וזה הביאור הלכה אומר שכן. ומה שכתב המחבר תוכו כרמלית, היינו דאסור להוציא דרך ארובת הגג למעלה. זאת אומרת, הוא אומר, אז למה, הוא, מה הוא מתלבט? הוא מתלבט למה המחבר כתב שזה כרמלית ולא כתב שזה רשות היחיד שאסור לטלטל בה ד' אמות. וזאת הרי האמת לשיטתו, נכון? בעצם האמת לשיטתו זה לא כרמלית. זה רשות היחיד שגזרו עליה איסור מיוחד על טלטול ד' אמות בתוכה. אבל זה רשות היחיד, זה לא כרמלית. אז אומר, אז למה, אבל המחבר בשולחן ערוך כתב שזה כרמלית, זה גם לשון הגמרא שלנו, נכון? שבתוכו זה כרמלית. אומר למה קראו לזה כרמלית? הרי זה רשות היחיד בעצם? אז הוא אומר קראו לזה כרמלית כדי להגיד לך שיש בזה גם את הדין של כרמלית של הוצאה מכרמלית לרשות היחיד, לא רק את הדין של העברה ד' אמות. אם היו אומרים לך שזה רשות היחיד שאסרו להעביר ד' אמות, היית חושב בסדר, אבל לעניין להוציא לרשות היחיד אחרת זה נשאר רשות היחיד וזה מותר, כל מה שאסרו זה רק לטלטל ד' אמות. לכן הוא אומר לכן המחבר קרא לזה כרמלית למרות שזה לא כרמלית. אבל מה ההבדל כבר? כבר מה נשאר בשביל להגיד שזה כרמלית? שאלה טובה מה נשאר, אז פה אני חושב שאפשר אולי לומר כך, הרי ראינו בשיעור הקודם או לפני הקודם, אני כבר לא זוכר, מה קורה בהוצאה מכרמלית לכרמלית. זוכרות את זה? הרי כשהיה קרפף, אמרנו שמותר. נכון? אמרנו שמותר. אמרנו שמותר מדאורייתא אבל אסור מדרבנן. לא, מותר, מותר לגמרי. התירו לגמרי כדי שלא יבואו לחשוב שזה רשות הרבים, אבל זה היתר מיוחד שעשו. מכרמלית שהיא קרפף לכרמלית שהיא רגילה, התירו, למרות שבאופן עקרוני זה היה צריך להיות אסור מדרבנן. זוכרות את זה? מהים לסלע, מהסלע לים, בסימן שצז. אז עכשיו אני שואל, מה קורה מהרשות הזאת לכרמלית? בגלל שמדאורייתא זה רשות היחיד אי אפשר להוציא מזה לכרמלית. נכון? פה לכאורה צריך להיות שזה יהיה אסור ואני לא, ופה לא מצאנו שיש היתר מיוחד בגלל ענייני כרמלית, כי ההיתר המיוחד שמצאנו זה לגבי קרפף של בית סאתיים. הרי צריך בשביל זה מקור כדי להתיר את זה, באופן עקרוני זה אסור, נכון? אז פה לא מצאנו מקור כזה, אז זה יכול להיות ההשלכה של מה שאומר הביאור הלכה. זאת אומרת, לכאורה בעצם כל הדינים של הדבר הזה הם כמו כרמלית. אז אם זה ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ויש לו גרעינים של אבטיח, אז זה אבטיח, לא? זאת אומרת מה זאת אומרת זה לא כרמלית, זה רשות היחיד שאסור להעביר בה ד' אמות וגם אסור להוציא ממנה לרשות היחיד? פשוט פה השאלה זה הולך בהפוך, כי לא אמרו ירוק מבפנים, פה אמרו כרמלית, לכן לא מבינה את הביאור הלכה, הרי בפירוש כתבו. נכון, לכן הביאור הלכה אומר, זה מה שמטריד אותו. אז הוא אומר אז למה קראו לזה כרמלית? זה הרי לא כרמלית. אז הוא מסביר, כי אם לא היו אומרים כרמלית אלא היו… אני מבינה את זה, אז למה מה ההווא אמינא שלו בכלל לחשוב שזה רשות היחיד? למה מראש הוא לא אמר שזה מקום פטור והפכו את זה לכרמלית? זאת שאלה אחרת שעליה רמזתי קודם. ובאמת ברכת אברהם נגיד אומר שהוא לא מבין את הביאור הלכה, זה מה הוא רוצה? אין פה, למה להגיד דבר כזה? פשט הגמרא הוא לא כזה. כרמלית סתם זה מקום פטור מעיקר הדין, אז למה להמציא פה אפשרות, שגם הוא בעצמו, גם הביאור הלכה לא בטוח, הוא מעלה אפשרות, הוא אומר הוא מסתפק, אוקיי? אבל למה בכלל להסתפק? מה הנקודה? אז הטענה שמה שהסברתי קודם, אמרתי הרי יש פה מחיצות. לעניין הגג למעלה הן מחיצות טובות, הן הופכות אותו לרשות היחיד. אז אומר הביאור הלכה אם זה מחיצות טובות אז למה בפנים זה לא רשות היחיד? רשות היחיד. הרי יש פה מחיצות שהן טובות, אז כנראה שגם בפנים זה רשות היחיד, למה לא? מה ההבדל? הרי זה אותן מחיצות. והוא כנראה לא מקבל את ההחלה ומה שנראה עוד רגע במישור דאורייתא, רק בדרבנן. לכן הוא אומר בדאורייתא נראה לו אפשרות לפחות שזה באמת רשות היחיד. אבל אז עולה השאלה אז למה בגמרא ובשולחן ערוך כתבו שזה כרמלית ולא כתבו שזה רשות היחיד עם איסור טלטול ד' אמות? אז הוא אומר זה רק כדי להגיד לך שאסור גם להוציא מזה לרשות יחיד אחרת. אז שאלנו אז לעניין מה בכל זאת זה נשאר כרמלית? סליחה, לא כרמלית, ובמה זה בכל זאת שונה? הרי זה גרעינים של אבטיח ואדום וירוק, אז זה כרמלית, מה אתה רוצה? לא, יכול להיות שלהוציא מזה לכרמלית רגילה יהיה אסור. ובמובן הזה זה לא כמו קרפף ולא כמו כרמלית רגילה, כי בכרמלית רגילה לכרמלית רגילה ודאי אפשר להוציא. בקרפף לכרמלית רגילה עקרונית היה צריך להיות אסור אבל התירו. בבית כזה לכרמלית רגילה זה יהיה אסור מדרבנן, לפי הביאור הלכה. אני אומר להלכה כנראה לא נכון, כי הדעה שלו זה דעת יחיד ולא לא מקבלים אותה, אבל אבל אני אומר לשיטתו יכול להיות שיהיה פה איסור דרבנן. וזה יהיה ההשלכה. אוקיי? עכשיו בואו נראה מה מה מה ההסבר לדין הזה. אז רש"י כותב ככה: דכיוון דלא גבוה המחיצה עשרה הוי כרמלית. רש"י נמצא גם בז' עמוד א' בהופעה הראשונה של המימרא הזאת, לא בגופה, אבל ככה הוא כותב. מה במה הוא תולה את זה שיש לו דין כרמלית? בזה שהמחיצה לא גבוהה עשרה. האם זה בא להסביר למה זה כרמלית או שזה בא להסביר למה זה לא רשות היחיד? זה בא להסביר למה זה לא רשות היחיד. הפשט הפשוט זה שהוא בא להסביר לא למה זה כרמלית, הוא בא להגיד למה זה לא רשות היחיד אלא מקום פטור וממילא מדרבנן הופכים את זה לכרמלית, אבל ההסבר הוא לא למה זה כרמלית. מה שהוא בא להסביר פה זה למה זה לא רשות היחיד. נכון? זה בעצם ההסבר. ואם זה כך אז זה חזיתית נגד הביאור הלכה. כי הביאור הלכה בעצם רוצה לומר שמעיקר הדין מדאורייתא זה רשות היחיד, מדרבנן זה כרמלית. לפי זה איך קוראים את הרש"י? אז רש"י בא להסביר פה שכיוון שהמחיצה לא גבוהה עשרה לכן הפכו את הרשות היחיד הזאת לכרמלית מדרבנן. אז זה הסבר למה זאת כרמלית, לא למה זה לא רשות היחיד. הרי לפי הביאור הלכה אם קוראים את רש"י פה, אז רש"י פה מסביר למה הרשות הזאת היא כרמלית, לא למה היא לא רשות היחיד כי הרי היא כן רשות היחיד. מבחינת המחיצות הכל בסדר, זה רשות היחיד לפי הביאור הלכה. אז למה מדרבנן בכל זאת גזרו עליה דיני כרמלית? כי המחיצה לא גבוהה עשרה. כך צריך לקרוא את רש"י לפי הביאור הלכה. קצת דחוק, אבל כך צריך לקרוא את רש"י לפי הביאור הלכה, נכון? שההסבר הוא לא למה זה לא רשות היחיד כי זה כן. ההסבר הוא למה למרות שזה רשות היחיד בכל זאת גזרו עליה דינים כמו כרמלית. והתשובה, יש פה איזשהו דין לפי הביאור הלכה. יש פה איזשהו דין דרבנן שאומר שבסך הכל המחיצות האלו מעיקר הדין הן מחיצות עשרה והן מחיצות טובות. אבל סך הכל כשאני מסתכל מבפנים אני רואה מחיצות שאין בהן עשרה ואז יבוא בן אדם ויחשוב לעצמו רגע, אז זה אומר בעצם שגם דבר שהוא לא רשות היחיד מותר לטלטל בו? כי הרי זה לא רשות היחיד, הוא יטעה כמובן, זה כן רשות היחיד. אבל הוא יחשוב הרי אין פה מחיצה עשרה, זה לא רשות היחיד, איך מותר פה לטלטל? אז אולי גם ברשות הרבים מותר לטלטל? לכן אומרים חכמים עזוב, אני אוסר לטלטל למרות שזה רשות היחיד כי אנשים מתבלבלים, אנשים לא תלמידי חכמים. אז מדרבנן הפכו את זה לכרמלית כי המחיצות לא גבוהות עשרה. כך צריך לקרוא את זה לפי הביאור הלכה. הקריאה הפשוטה ברש"י היא כמובן לא כזאת. הקריאה הפשוטה ברש"י זה שהוא בא להסביר למה בפנים זה באמת מקום פטור ולא רשות היחיד כי אין לו מחיצות עשרה. ואז לפי הביאור הלכה בעצם הוא טוען שמקום פטור הופך לכרמלית צריך איזשהן מחיצות? כי אחרת אם אין בכלל מחיצות… לא לא, זה לא מקום פטור לפי הביאור הלכה, זה רשות היחיד. זה לא מקום פטור בכלל. זה רשות היחיד שנתנו לה דיני כרמלית. אה, הבנתי הבנתי. זאת אומרת שכשאנחנו קוראים את רש"י איך אנחנו קוראים אותו? חזיתית נגד הביאור הלכה. שמה שרש"י בא להסביר שהמחיצה לא גבוהה עשרה הוא בא להסביר למה זה לא רשות היחיד כי אין לה מחיצות עשרה וצריך מחיצות עשרה. ממילא זה גם כרמלית אבל את זה רש"י לא צריך להסביר. כל מקום פטור שהוא מספיק גדול הופכים אותו לכרמלית. לפי הביאור הלכה צריך לקרוא את רש"י. ההסבר הוא למה זה לא, לא למה זה לא רשות היחיד, כי זה כן רשות היחיד. ההסבר הוא למה למרות שזה רשות היחיד נתנו לזה דיני כרמלית. וכיוון דלא גבוה מחיצה עשרה, הווי כרמלית. אמת, הרי לשון רש"י, לשון רש"י דווקא קצת נראית כמו הביאור הלכה, כי מלשונו נראה שבא להסביר למה זאת כרמלית, לא למה זה לא רשות היחיד. הוא היה צריך להגיד כיוון דלא גבוה מחיצה עשרה לא הווי רשות היחיד. הוא לא כותב את זה. וכיוון דלא גבוה מחיצה עשרה הווי היא כרמלית. ואז זה נראה שמדאורייתא לפי רש"י זה בעצם רשות היחיד. אם אנחנו מדייקים כך, ואני אומר כנראה שהביאור הלכה קרא את רש"י כך. גם אנחנו קראנו אותו כך. כן? טוב, לא לא לא, רש"י לא קראנו ככה. הקריאה הפשוטה היא לא כזאת. הקריאה הפשוטה היא שרש"י בא להסביר למה זה מקום פטור וממילא זה הופך לכרמלית. הביאור הלכה הוא אומר את זה גם לגבי סתם מחיצה שנמוכה מעשרה בלי הבית? הבנתי. שנייה אחת נועה. אני שואלת אם עם הדעה של הביאור הלכה זה גם לגבי סתם מקום שמוקף במחיצות שנמוכות מעשרה בלי הסיפור של הבית. ברור, מה זאת אומרת? סתם מקום שמוקף במחיצות פחות מעשרה הוא לא רשות היחיד. זה כרמלית רגילה. כל מה שהביאור הלכה אומר זה בגלל שפה יחד עם הגג של הבית כן יש עשרה. אז זה רק לגבי הבית. ברור, כי לא, מה שהוא אומר שזה רשות היחיד זה רק לגבי הבית. מה שהוא אומר שזה הופך לכרמלית זה פשוט, זה ברור. טוב, זה ברור, זה מה שרש"י מסביר. לא, עוד פעם. אם רש"י זה בכל מקום, זה לא חייב להיות בית. לא רגע שנייה. מה שהוא אומר שזה רשות היחיד זה רק בבית. מקום שמוקף מחיצות תשעה הוא לא יהיה רשות היחיד גם לפי הביאור הלכה. מה שפה נכנס שזה עכשיו רשות היחיד זה בגלל שכלפי חוץ יש מחיצות עשרה, רק בפנים אין. אבל לגבי, אבל לגבי כרמלית זה כן יהיה. אבל לגבי כרמלית זה משהו אחר. כרמלית זה יהפוך להיות כרמלית אם המחיצה, אם זה בלי בית אז זה יהפוך ממקום פטור לכרמלית. ואם זה בתוך הבית אז זה יהפוך מרשות היחיד לכרמלית. אני רק רוצה להגיד לגבי הביאור הלכה, כשהביאור הלכה מסביר את הגמרא והוא אומר שלא התכוונו בדיוק לכרמלית אלא לשני איסורים ספציפיים, לקרוא כך את רש"י, רש"י זה כבר לא הגמרא. כשרש"י אומר כרמלית, הוא מתכוון לכרמלית, הוא לא מתכוון לזה שטיפלו פה בשני איסורים. למה? מי אמר? הוא נוקט את לשון הגמרא. מה ההבדל? אם הגמרא קראה לזה כרמלית גם רש"י קורא לזה כרמלית מאותה סיבה. מה הבעיה? אפשר להסביר את הגמרא אפשר להסביר את זה. לא יודעת, זה נראה לי קצת קשה לקרוא, מילא שהוא קורא את הגמרא ככה אבל גם לקרוא את הראשונים ככה? אני לא רואה בעיה. אם בגמרא את מבינה שכרמלית פירושו רשות היחיד שקיבלה דיני כרמלית, אז מה הבעיה שרש"י משתמש במינוח של הגמרא? הוא מפרש את הגמרא. אבל הגמרא לא ממש כותבת כרמלית היא רק אומרת מה מותר לטלטל. היא כותבת כרמלית. למה? היא כותבת. בסוגיה הזאת לא. רגע הרב. אה נכון סליחה היא לא כותבת כרמלית. בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. את צודקת. אני טעיתי. בגמרא עצמה לא מופיע המונח כרמלית. בהמשך זה מופיע. נכון. בגמרא עצמה לא מופיע כאן המונח כרמלית. אוקיי. הרב רגע, מה, אם ברשות הרבים יש איזה שטח שנקרא כרמלית, מה הפך אותו לכרמלית? ברשות הרבים שום דבר לא הופך אותו לכרמלית. אבל בקעה, או שדה, או ים, זה כרמלית. רגע, אבל אז לפי מה שנועה אמרה, בעצם אם הגמרא לא כותבת שזה כרמלית, אז רש"י הוא לא יכתוב שזה כרמלית בגלל שני דינים. רש"י בוודאי מתכוון לכרמלית. ולכן הביאור הלכה בעיניי לא קורא נכון את רש"י. אז אני אומר, ברור שהקריאה הפשוטה היא לא כזאת, לא בגמרא ולא ברש"י. אבל אם אנחנו מניחים את ההנחה של הביאור הלכה, כנראה שככה הוא קרא את רש"י ואת הגמרא. יכולה לא להסכים איתו, בסדר גמור. אני רק מסביר איך הוא קרא. האם הוא צודק או לא? כל אחת תחליט מה היא חושבת. בסדר? עכשיו, בכל אופן לפי שיטת רש"י אני כרגע מתעלם מהביאור הלכה ואני עובר עם הקריאה הפשוטה. הוא בעצמו הרי רק מסתפק. אז הקריאה הפשוטה היא שזאת כרמלית רגילה ויסודה בדין דאורייתא זה מקום פטור. לפי רש"י למה באמת זה לא רשות היחיד? אני כרגע עוזב את הביאור הלכה אלא זה באמת לא רשות היחיד כי אין לה מחיצות, אין לה מחיצות עשרה. ובאמת הגמרא בסוכה, הפניתי אתכם שם לדף ה' עמוד א', עמוד ב', הגמרא שמה לומדת שיש דין עשרה שמחיצה צריכה. צריכה להיות עשרה טפחים. היא מביאה לזה שני מקורות, שזה כנראה תלוי במחלוקת תנאים, רבי מאיר ורבי יהודה. מקור אחד לומד את זה מאיזה חשבון שלא משנה בפסוקים, והוא נדחה בסוף בגלל שיכול להיות שהסכך מצטרף או לא מצטרף, ואז מובאת הלכה למשה מסיני. המימרא המפורסמת, שיעורין חציצין ומחיצין, הלכה למשה בסיני. אוקיי? ובאמת בסופו של דבר מקובל לחשוב ששיעור מחיצה עשרה טפחים הוא הלכה למשה מסיני. עכשיו, נכון שלפי רבי יהודה הגמרא אומרת שמה זה הלכה למשה מסיני, ולפי רבי מאיר אז המחיצין, כן, זה הרי שלושה סוגי הלכה למשה מסיני, מה זה המחיצין? גוד, לבוד ודופן עקומה. זאת כל מיני, כל הדינים המשונים של דפנות, זה הלכות למשה מסיני של מחיצין. אבל יש עדיין את ההלכה למשה מסיני של שיעורין, כל שיעורי התורה ניתנו בהלכה למשה מסיני. ויכול להיות ששיעור עשרה טפחים של מחיצה יכול גם להילמד מהלכה למשה מסיני של שיעורין, לא של מחיצין. כן, הרי בהלכה למשה מסיני הזאת יש שלושה סעיפים, שיעורין חציצין ומחיצין. הגמרא שם מסבירה שיעורין, לא משנה זה כל השיעורים שאנחנו מכירים, כזית, עשרה טפחים וכולי וכולי. מחיצין זה גוד, לבוד ודופן עקומה, או גוד, לבוד ודופן עקומה ועשרה טפחים לפי רבי יהודה. וחציצין זה לגבי טבילה, כמו שהגמרא אומרת שם. אז יכול גם מי שלא רואה את השיעור עשרה טפחים של המחיצה כאילו הוא נלמד מהלכה למשה מסיני, יכול להבין שזה מהלכה למשה מסיני של מחיצין, יכול להיות, כי מחיצין מבחינתו זה רק גוד, לבוד ודופן עקומה, אבל יכול להיות שעדיין זה הלכה למשה מסיני מדין שיעורין. במסגרת כל השיעורים שקיבלנו הלכה למשה מסיני קיבלנו ששיעור מחיצה זה עשרה טפחים. בגמרא עצמה נראה שזה לא זה, אלא לומדים את זה מפסוקים. אוקיי? בכל מקרה, אז אני עוד אחזור לזה עוד מעט כי יש איזה חשיבות, אבל לענייננו כרגע לפחות צריך לדעת שיש הלכה ברורה שמחיצה צריכה עשרה טפחים. אוקיי? ורש"י בעצם אומר מה שכתוב אצלנו בגמרא הוא פשוט תוצאה של ההלכה הזאת. אין פה שיעור של עשרה טפחים במחיצה, כיוון שכך זה לא רשות היחיד. זה הכל. זה פשוט יישום של ההלכה למשה מסיני של השיעור הזה, של שיעור מחיצה. הר"ח כאן בסוגיה כותב, כיוון דלא חזי לדירה אין המחיצות מועילות אלא כמו שאין שם מחיצות דמי. מה אומר הר"ח? כמו רש"י? לא, הוא אומר ישר החלל לא ראוי לדירה. נכון. ולכן כאילו אין מחיצות בכלל. בדיוק. זאת אומרת הטענה שלו, הטענה שלו זה שזה לא נובע משיעור עשרה טפחים שנאמר במחיצה והוא חסר פה. מבחינה זאת זה היה בסדר ממה שהוא חושב. הבעיה פה זה שבחלל אין עשרה טפחים. החלל אין עשרה טפחים, אי אפשר לגור במשהו שגובהו עשרה טפחים. עשרה טפחים אגב זה מטר, רק שתבינו, כשיטות המגדילות את הטפח. זה מטר. לחיות בתוך מטר זה מטורף. אוקיי, אבל זה הגמרא אומרת זה עוד אפשרי. אבל נכון שהיה לנו איזה שבעים סנטימטר בסוכה משהו? הגענו לאיזה מקום, איזה מידה שהיא פחות ממטר? שטח של סוכה. שטח של סוכה זה שבעה על שבעה טפחים, שבעים סנטימטר על שבעים סנטימטר. אוקיי. אבל הגובה הוא מטר. וזה נקרא דירה לא סרוחה, כן? שבעים סנטימטר על שבעים סנטימטר בגובה מטר, בתוך זה בן אדם יכול לחיות. אוקיי. אני לא יודע מי זה הבן אדם הזה. נכון שאז האנשים היו נמוכים יותר, זה ברור. אבל לא חושב שעד כדי כך. פעם חפרנו חפירות ארכיאולוגיות בהרודיון, עוד כשהייתי בבני עקיבא. אז הלכנו למחנה קיץ חפרנו בהרודיון, מה שאתם מטיילות שם תזכרו שזה אני חפרתי לכם. בכל אופן, אז אני קיללתי שם את לוחמי בר כוכבא הגמדים, שאנחנו זחלנו שם על ארבע בשביל לחפור את המנהרות האלה, שכל בן אדם נורמלי לא יכול לחיות בדבר כזה. האנשים שם היו יותר נמוכים, אבל לא חושב שזה עד כדי כך, הם לא היו בגובה מטר. לא חפרתם מספיק לעומק. מה? לא שומע. לא השלמתם את העבודה ולא חפרתם מספיק. לא, השלמנו, השלמנו, זה היה הגובה האמיתי. לעומק. זה היה הגובה האמיתי. יכול להיות שחלק מהמחילות. טוב, בכל אופן לענייננו, אבל למשל יש כאלו מקומות שאפשר ללון ביפן או משהו, תא כזה מאוד מאוד קטן שבן אדם נכנס שם רק מיטה. אוקיי, זה קוראים לזה מלונות של קפסולות. כן, אבל עדיין זה לא שבעים על שבעים סנטימטר בגובה מטר. איך אפשר להכניס שם בן אדם? זה לא שבעים על שבעים, אבל זה בגובה פחות ממטר אפילו. פחות מגובה מטר. כן, אבל זה מה שהגמרא אומרת פה, אני לא נכנס כרגע לפרקטיות של העניין. בכל מקרה הר"ח מציע פירוש אחר מרש"י, וזו הנקודה החשובה לענייננו, זאת נקודת המוצא לשיעור. הר"ח בעצם מציע פירוש אחר מרש"י. זה מזכיר את המושג דירה סרוחה. מי שלמדה איתנו סוכה אז בטח זוכרת את זה. וזה מחוסר דיור, זה גם מזכיר לי, על הקרפף הרי אמרו שהוא מחוסר דיור. כן, ושמה זה מחוסר דיור כי לא גרים. פה זה מחוסר דיור כי אי אפשר לגור. בדיוק, אז בכל מקרה זה מחוסר דיור. נכון, אבל ההבדל הוא ששמה דיברנו על זה שהגדרת רשויות לעניין שבת תלויה רק בהגדרה פיזית, ולא בשאלה אם זה נגיש לרבים, לא נגיש לרבים. פה כשמדברים על מחוסר דיור זו הגדרה פיזית. שמה מחוסר דיור הוא לא הגדרה פיזית, אלא אנשים לא גרים שם. פה המחוסר דיור הוא ביטוי אומנם דומה, אבל משמעותו שונה לגמרי. בקרפף זו הגדרה פיזית. כבוד הרב, אפשר לשאול לגבי רבנו חננאל? האם זה ידחוק להגיד שמבחינתו אפשר להגיד ככה שתיאורטית מבחינת מידות לא אכפת לו, זה יכול להיות רשות היחיד, אבל, זאת אומרת מדאורייתא אולי הוא באמת רשות היחיד, אבל אני לא יכול לגור שם ולכן זה אסור? לפי הביאור הלכה יכול להיות שהוא יקרא את הר"ח ככה, יכול להיות. אבל הקריאה הפשוטה גם בר"ח וגם ברש"י שאמר שאין מחיצות, כאילו שאין בכלל מחיצות, אז בוודאי שאם אין מחיצות זה לא יכול להיות, שברגע שהחלל לא ראוי לדיור, אז זה לא נקרא שיש מחיצות. מחיצות צריכות לעטוף חלל. אם אין חלל משמעותי, אז המחיצות הן לא מחיצות. אז זהו, אז הגדרת החלל שלו היא לא גיאומטרית אלא אם היא ראויה לדיור. זאת אומרת שבמישור דאורייתא, במישור דאורייתא, זה שזה לא ראוי לדיור זה לא חשוב לו. אין בעיה. למה זה לא חשוב לו אבל? יכול להיות. למה זה לא חשוב לו אבל? כי מתקיימים התנאים הפיזיים שיש פה ארבעה על ארבעה בגובה עשרה. זו עדיין הגדרה פיזית. אבל הרב, לגבי סוכה, לגבי דירה סרוחה, אז שם כתוב שזה לא נוח לדירה ופה כתוב שזה לא ראוי לדיור. אני שואלת מה ההבדל. לא רואה מה ההבדל. לא ראוי זה בלתי אפשרי, אבל לא נוח זה בעצם אפשרי אבל זה לא כל כך נוח לי. לא רואה מה ההבדל בין קוצים שיורדים לבין תקרה. בשני המקרים לא נוח לגור שם. הרי מי שמתכווץ וכולי הוא יכול, אבל זה לא גרים ככה. לא רואה הבדל, אני לא חושב שיש הבדל פה. אז הגמרא עכשיו בגמרא עצמה בסוכה זו הערה מעניינת כי הגמרא אומרת, הייתה גבוהה מעשרים אמה והוצין, זה מין סרכים של הסכך, יורדים בתוך עשרים אמה, אם צילתם מרובה מחמתם כשרה ואם לאו פסולה. כי בסוכה הרי היא צריכה להיות עד גובה עשרים אמה, והסכך צריך להיות צילתו מרובה מחמתו. אז אם צילתה מרובה מחמתם, אז יש לנו סוכה שהיא פחות מעשרים אמה ויש לה סכך כשר כי צילתו מרובה מחמתו, אז זה בסדר. אבל אם חמתם מרובה מצילתם, אז הסכך האמיתי נמצא מעל עשרים אמה ולכן הסוכה פסולה. הייתה גבוהה עשרה טפחים, זה עכשיו הגובה, זה היה הגובה המקסימלי. בגובה המינימלי, עשרה טפחים, והוצין יורדים לתוך עשרה, סבר אביי למימר אותו דבר. אביי חשב להגיד אותו דבר כמו בעשרים אמה, אם חמתם מרובה מצילתם כשרה. אמר ליה רבא, הא דירה סרוחה היא, ואין אדם דר בדירה סרוחה. כאן באופן ברור הדיון הוא דיון על החלל ולא על הדפנות, נכון? זה אומר בעצם שהגמרא שמה מבינה שיש דפנות כשרות. אין פסול של הדפנות. הבעיה היא רק בחלל. מסכימות? עכשיו לכאורה זאת ראיה לר"ח נגד רש"י. כי אנחנו רואים שאם הגג יורד למטה, זה לא פוסל את הדפנות, זה עדיין נחשב שיש לי דפנות עשרה, רק החלל הוא דירה סרוחה. אז בעצם הייתי מצפה שגם אצלנו ההסבר יהיה כמו הר"ח ולא כמו רש"י. אבל לא ממש, כי נראה שזה משהו מיוחד בסוכה כשאנחנו רוצים שיהיה כעין תדורו, ולא משהו שפוסל את הדפנות. לא, אבל תתחילי מהצד ההפוך. אני לא מסתכל למה סוכה פסולה בגלל שזו דירה סרוחה, אני שואל למה בלי זה היא הייתה כשרה? כי יש שמה דפנות עשרה. נו, אז גם אצלנו יש דפנות עשרה. השאלה אם לפסול את זה או לא לפסול את זה על דירה סרוחה זאת עוד שאלה. אולי בזה זה שונה מסוכה, אבל לעניין השאלה אם יש פה דפנות עשרה התשובה היא כן, וזוהי סוכה שהדפנות האלה נחשבות דפנות עשרה. דרך אגב רבנו חננאל אני לא חייבת לקרוא אותו ככה. אני יכולה להגיד שהוא אומר שזה לא ראוי לדיור לא בגלל הגובה אלא בגלל המחיצות. הוא לא אומר למה זה לא ראוי לדיור, הוא לא מסביר. אבל הרי מדובר על הבעיה של ה… אם יש מחיצות עשרה מה זה לא ראוי לדיור? לא ראוי לדיור שאם מחיצות הן נמוכות מדי אז בן אדם שצריך… זה לא מחיצות נמוכות, המחיצות לא נמוכות, רק ההוצין יורדים. לא, רבנו חננאל על שבת אני מדברת. אה, נו, מה? ורבנו חננאל על שבת הוא כותב שזה לא ראוי לדיור אבל הוא לא מסביר למה. נו, ברור למה. אני יכולה להגיד שזה לא בגלל החלל, אני יכולה להסביר את רבנו חננאל שזה בגלל שהמחיצות נמוכות. מה פתאום? מה זה קשור לראוי לדיור? למה זה לא ראוי לדיור אז מה אם המחיצות נמוכות? כי זה נמוך, מה זאת אומרת? זה בגלל החלל. כי אם אנחנו אומרים שמחיצות אדם צריך כדי שזה יהיה רשות היחיד, אדם צריך להרגיש… נו, כדי לגור, לא רשות היחיד. אנחנו מדברים מה אדם צריך כדי לגור. בשביל לגור זה לא מעניין אותו איזה מחיצות יהיו. מה שחשוב לו זה הגובה. זה שזה לא רשות היחיד זאת תוצאה. אחרי שזה לא ראוי למגורים התוצאה היא שזה לא רשות היחיד. אבל זה מתחיל מזה שזה לא ראוי למגורים. תראו, הראיה מסוכה אלינו היא לא ראיה. למה? כי בסוכה גם המרח"ש יכול להסכים שיש שמה דפנות עשרה. כי הדפנות עשרה שם הן גם כלפי פנים, לא רק כלפי חוץ. כי מה שיש לי למעלה זה לא גג שיורד, זה הוצין. עכשיו כשההוצין יורדים זה בסך הכל מין עלים כאלה שיורדים למטה, יכול להיות שזה לא נחשב פיחות של המחיצה. יש לי מחיצה עשרה גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. אלא שלא נוח לגור שם כי ההוצין גורמים לי להתכופף. אז לכן זה לא ראיה נגד רש"י כי רש"י יסכים אם היה נגיד ברשות היחיד, ברשות היחיד היו יורדים הוצין, לא זה לא היה גג של בית, זה היה בית עשרה אבל היו הוצין שיורדים למטה. או אתן יודעות מה? בואו נדבר על הסוכה. על הסוכה של דף ד'. מה דינה לעניין רשות היחיד בשבת? אני טוען שלפי רש"י יכול להיות שזה יהיה רשות היחיד. כי הרי מחיצות יש פה. דירה סרוחה אני לא יודע אם ברשות היחיד יש מושג של דירה סרוחה. הרא"ש טוען שכן, רש"י לא בטוח שמסכים לזה. ולכן לעניין הסוכה זה אולי יהיה פסול כי כתוב תשבו כעין תדורו, כך שזה יהיה נוח למגורים, אבל ברשות היחיד יש הגדרות פיזיות. אם ארבע דפנות של עשרה סובבות אותי אז רשות היחיד, מה אכפת לי אם זה ראוי או לא ראוי למגורים. בגג הבעיה היא לא שזה לא ראוי למגורים לפי רש"י, אלא שאין פה מחיצות עשרה, כי הגג זה משהו קשיח, הוא מפחית את גובה המחיצות. המחיצות דה פקטו הן עד תחתית הגג. אבל בהוצין המחיצות הן עד למעלה רק יש כל מיני עלים שיורדים למטה. לכן זה לא קשה על רש"י מהגמרא שם. אם היה צילתו מרובה מחמתו? הרב? אם היה צילתו מרובה מחמתו של ההוצין אז זה המקום לדון. אם אנחנו רואים את צילתו מרובה מחמתו כגג, גם שמה יש מקום לדון. כי לא בטוח שלעניין שבת זה ייחשב גג. לעניין סוכה זה מספיק, אבל לעניין שבת זה עדיין עלים. מה רבנו חננאל אומר על המקרה של המשנה? רגע שנייה רותי. בבית רב קומות שכל דירה היא עומדת בדרישות של השיעורים, אז הגג של דירה אחת שמעל הדירה ומעליה יש דירה אז הוא מפסיק את רשות היחיד עד הרקיע? לא הבנתי כלום. בבית רב קומות יש דירה בקומה הראשונה, נו, שהיא עומדת בשיעורים שצריך, ויש דירה מעליה בקומה השנייה, הגג חוצץ את רשות היחיד עד הרקיע? הדירה בקומה השנייה גם יש לה שיעור מספיק? כן כן לכל הדירות. מה אכפת לי הגג הזה עכשיו? זה כמו קומה אחת. על הגג זו גם רשות היחיד וזה עולה עד הרקיע. לא, אבל זה עולה עד הרקיע למי שגר גם למטה? מה זה למי? אין למי. רשות היחיד זה לכולם. רשות היחיד לא נקבעת לפי הבעלות, זה סטטוס. אם זו רשות היחיד זו רשות היחיד, לא משנה למי. רבנו חננאל הרי הבעיה לטלטל מדירה לדירה לדירה לדירה. נכון, אם היה עירוב נגיד. או דרך חדר המדרגות. נכון. כן, חני. רבנו חננאל הוא בעצם לא מקבל את זה שעשרה טפחים זה הלכה למשה מסיני? לא, תכף נראה, אני עוד לא דיברתי על זה. אני רק אומר שמהגמרא בסוכה שמזכירה את הרעיון של רבנו חננאל היה מקום להקשות על רש"י, כי בגמרא שם רואים שהדפנות כן נחשבות דפנות עשרה. כל הבעיה זה רק דירה סרוחה. למה אצלנו זה לא נחשב רשות היחיד? אז אמרתי שלא, זה לא קשה. כי יכול להיות שרש"י יגיד שאם אצלנו היה כמו שם, גם אצלנו זה היה רשות היחיד. רק לעניין סוכה צריך שלא יהיה דירה סרוחה ובשבת אין את זה. למה באמת, זה עוד לא דיברתי, למה באמת לפי הר"ח הוא לא מסתפק בזה שאין פה שיעור עשרה טפחים ומסכים עם רש"י? אז פה כבר אפשר לראות את הרמז הראשון. הגמרא בסוכה רואים לא כך. בגמרא בסוכה רואים שלמרות שהדירה היא דירה סרוחה, הדפנות נחשבות דפנות עשרה. אז אומר הר"ח, מה אתה רוצה? גם אצלנו יש דפנות עשרה, זו הגדרה סרוחה. במילים אחרות, הר"ח לא מוכן כנראה לראות הבדל בין אם זה הוצין שיורדין לבין אם זה תקרה, כמו שרש"י יחלק בין הסוגיות. זאת אומרת, הר"ח כן מקבל את העשרה טפחים, רק בברוטו, לא בנטו, מבחינתו גם אם בברוטו יש עשרה טפחים זה נקרא עשרה טפחים. בדיוק כך. רגע, אבל שנייה, אני רוצה לשאול לגבי אם הסכך הוא צילתו מרובה מחמתו. הרי ברור לגמרא גם לאביי וגם לרבא בסוכה שזה פסול. אוקיי. ושמה אין מחיצות, אז למה שרש"י יגיד אחרת בשבת? זה פסול לא בגלל שאין מחיצות, יש מחיצות, אלא שהגובה של הסוכה הוא לא עשרה טפחים. יש מחיצות, כי הגובה של הסוכה נקבע לפי תחתית הסכך שצילתו מרובה מחמתו. אבל למה להניח שאין מחיצה? למה לא להגיד שבגלל שאין מחיצות עשרה? למה כן להגיד? את רוצה להקשות קושייה בגלל למה לא להגיד? אז אני אומר למה כן להגיד? בגלל שבסוכה החובה של העשרה זה חובת מחיצות ולא חובת גובה. מה פתאום? מה פתאום? דירה סרוחה זה בדיוק מה שאת לומדת שמה, שמעבר לדרישה של מחיצות, יש גם דרישה לגובה. נכון, אבל אולי זה בא מהמילה, זה לא בא לפני כן. זה בא אחר כך רבא אומר את זה, אבל ברור לכולם שכשמדובר על צילתה מרובה מחמתה, מדובר על מצב שהוא פסול כי אין שם מספיק, כי אין מחיצות. בהתחלה לפני שרבא דיבר, לא ידענו שיש דין כזה דירה סרוחה, אז ברור שכל התמונה שונה. אבל חכה שנייה, הוא אומר את זה גם, הוא אומר את זה רק לגבי המצב של הוצין שחמתן מרובה מצילתן. אבל מה זה משנה? אבל את רואה את הרעיון. הרעיון הוא שיש דפנות עשרה ובכל זאת הסוכה פסולה. למה היא פסולה? כי אין לך חלל מספיק. אז אם יש צילתה מרובה מחמתה ודאי שהיא תהיה פסולה, זה עוד פחות חלל מספיק. בלי קשר לדפנות. רגע, לסוכה יש לי חובה שתהיה מחיצה עשרה טפחים גם אם הסכך יותר גבוה בגובה הרבה יותר גבוה מעשרה טפחים. עדיין יש לי חובה שלפחות יהיו שלוש מחיצות עשרה טפחים. נכון, אבל זה תנאי הכרחי ולא מספיק. גם אם יש מחיצות עשרה זה עוד לא אומר שהסוכה כשרה, כי זו דירה סרוחה אז היא לא כשרה. נכון, אבל למקרה שיש לי מצב שהמחיצות הן עשרה ויש לי סכך שיורד למטה וצילתו מרובה מחמתו, אז ברור לכולם פה שאין לי דין מחיצות פה. לא נכון, לא נכון. הסוכה פסולה למרות שיש דין מחיצות. אז למה הם לא דנים בזה בכלל? הרי לכאורה הטענה של רבא הייתה אמורה לבוא עוד קודם, בכלל בלי המענה לאביי. הפוך. למה? מה? רבא אומר לך אפילו אם צילתה, אפילו אם חמתה מרובה מצילתה זה פסול כי זו דירה סרוחה. אז אם צילתה מרובה מחמתה בטח שזה יהיה פסול, זו דירה עוד יותר סרוחה. אבל הוא לא אומר את זה. זה מה שהיה צריך להגיד ולסגור את כל הסיפור. הוא לא צריך לסגור את הסיפור, הוא אומר את מה שיש לו להגיד וזהו. איזה סיפור צריך לסגור? לא הבנתי. הוא אמר את מה שיש לו להגיד וכל הסיפור האחר זה סיפור אצלנו לא שלו. לא, אבל אם אביי אומר בעצם, אוקיי, בוא נגיד לאביי שנייה, אם יש לי, לאביי זה ברור שהוא לא לוקח דירה סרוחה שזה עניין של מחיצות. נכון, נכון. שזה ברור שזה עניין של מחיצות. אז אם אוקיי, אז לשיטת רבא אתה אומר שהוא היה אומר את זה עוד קודם, עוד לפני ה… לא, רבא מתייחס למה שאביי אמר. אף אחד לא דיבר על צילתה מרובה מחמתה. לא מוזכר פה המקרה הזה. כי זה פשוט, זה ברור להם שזה פסול. לא. כן, ברור להם שזה פסול, אבל השאלה למה. אז לפי רבא זה פסול לא בהכרח בגלל שאין דפנות אלא בגלל שאין חלל. אם הוצין שחמתן מרובה מצילתן זה מספיק כדי להגיד שאין פה חלל, אז אם זה עוד יותר צפוף למעלה אז בטח שאין פה חלל, זה קל וחומר. אולי אפשר גם לדייק מהביטוי בסוכה שהיא דירה סרוחה היא עדיין דירה. ואצלנו היא לא דירה. אוקיי, זה אותו רעיון כמו שאמרתי, זה אותו רעיון. יש לה מחיצות עשרה, רק הפסול הוא בגלל שהדירה היא סרוחה, חסר בה חלל. אבל אני אומר, על רש"י זה לא קשה, וגם הר"ן על הרי"ף והר"ן בחידושי הר"ן בעצם הולכים בכיוון של הרא"ח אני כבר לא אקרא אותם בפנים. עכשיו בפסיקת ההלכה, אז הרי"ף והרא"ש פסקו את הדין הזה להלכה, הרמב"ם השמיט אותו, לא ברור למה, ביאור הלכה מעיר את זה. בשולחן ערוך מביא ככה: בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלימו לעשרה, יש בו ארבע על ארבע, תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד. כמו שהערתם קודם בצדק, התוכו כרמלית זה פרשנות של השולחן ערוך, בגמרא לא כתוב, כתוב שרק לא מטלטלים בו. ולכן הביאור הלכה מסתפק. אז אומר המשנה ברורה, תוכו כרמלית, כיוון דמבפנים אין המחיצות גבוהות י'. כמו מי הוא הולך? כרש"י. נכון, הבעיה שהוא רואה זאת בעיה במחיצות, לא בחלל. והוא גם נותן לנו רמז. הרמז הוא שלמה יש בעיה במחיצות? כי אומנם כלפי חוץ יש מחיצות, אבל מבפנים המחיצות לא גבוהות עשרה. זה כבר נותן לנו איזשהו רמז במה חולק רבנו חננאל. הנה הוא מביא פה שער הציון, וזה בשם זהו שער הציון כותב רש"י. מה הכוונה? הפסק של השולחן ערוך או מה שאני פירשתי לפחות, זה הולך בשיטת רש"י. אבל רבנו חננאל והר"ן הנה זה שראינו, כיוון דלא חזי לדירה לידי המחיצה כמי שאין לו מחיצות דמיא. אני חייבת לציין שאצלנו לא הייתה נקודה. היה פסיק. לא, לא היה, ואז כשקראתי את זה אמרתי לעצמי איך יכול להיות שהוא קורא באותו משפט רש"י ורבנו חננאל. בפרויקט השו"ת שמו שם פסיק, יכול להיות שהם פיסקו. אני שיניתי את זה לנקודה כי לדעתי נקודה זה יותר מדויק. לא לדעתי אני חושבת שהם אפילו לא פיסקו, לפחות בפרויקט השו"ת שהסתכלנו, ולא הצלחתי להבין איך בנשימה אחת קוראים את זה. תסתכלי שוב לדעתי יש שם פסיק. אני אסתכל. אני העתקתי גם משם, היה שם פסיק, אני שיניתי את זה. יכול להיות שכשאעשית העתק אני לא יודעת, אני לא לא משנה, בכל אופן ככה צריך לקרוא את זה. ככה צריך לקרוא את זה בכל אופן. עכשיו לענייננו, מה בעצם עולה פה? מה שעולה פה למעשה זה שלפי הרא"ח לא מטריד אותו עניין המחיצות, נכון? הרי הדבר המתבקש פה היה לומר למה בתוך הבית זה לא רשות היחיד? כי אין פה מחיצות עשרה. הרא"ח לא מטריד אותו עניין המחיצות. אבל כשהוא מסתכל על הגג הוא כן מתחשב בזה כמחיצות. לא הבנתי. הוא מסתכל על הגג שהוא משלים לעשרה טפחים, אז הוא כן מתייחס לזה כמחיצות. הגמרא, מה זה קשור לרא"ח? הגמרא אומרת שיש שם מחיצות לגבי הגג. הגמרא מתייחסת לזה כמחיצות, אבל אלו לא מחיצות מתאימות, אבל בגג זה מספיק. לא לא זה הגמרא כבר, והרא"ח הרא"ח כאילו למטה אין מחיצות אבל פתאום כשמגיעים לגג אז הם כן נחשבות. ברור, אבל זה הגמרא זה לא הרא"ח. הגמרא אומרת ששנייה אחת, הגמרא אומרת שעל הגג שנייה אחת, הגמרא אומרת שעל הגג זאת רשות היחיד. זאת אומרת שלגבי הגג ודאי יש פה מחיצות. כל הדיון שאנחנו מנהלים זה הדיון מה קורה בתוך הבית. אז לפי בתוך הבית רש"י אומר אין מחיצות עשרה, לא מתקיימת ההלכה למשה מסיני של עשרה טפחים. אבל הרא"ח מציע הסבר אחר. אני שואל למה הוא לא מסתפק בהסבר של רש"י? אין מחיצות לגבי הפנים, לגבי החוץ כן. בגלל שהוא טוען אולי לפי מה שהסברנו בשיעור הקודם שברגע שרואים את המחיצות מבחוץ זה כבר נחשב מחיצות. הרי דיברנו האם המחיצות הן בשביל אלה שבשביל הרבים או בשביל מי שנמצא בפנים. אז מבחינתו זה לא משנה מי שנמצא בפנים אלא מי שנמצא בחוץ. וכאן הגענו לפואנטה של השיעור. זה בדיוק הנקודה. אני חושבת שהמחלוקת בין הרא"ח לבין רש"י זה בשאלה איך אנחנו מגדירים את מחיצות רשות היחיד. האם מחיצות רשות היחיד מוגדרות כמחיצות ביחס למי שמסתכל מבחוץ, מה עוצר אותו כשהוא בא להיכנס לתוך הרשות הזאת? או שהגדרת רשות היחיד נקבעת לפי גובה המחיצות כפי שהן נתפסות מבפנים. הרא"ח מבין מה שקובע זה מבחוץ, ולכן אומר הרא"ח אז מבחינת גובה המחיצה אין לי פה שום בעיה, יש פה מחיצה עשרה, מי שמסתכל מבחוץ רואה פה מחיצה עשרה. אז למה בכל זאת זו לא רשות היחיד בפנים? החלל חסר, זה לא לדיני מחיצות, דיני מחיצות מתקיימים פה, רק החלל חסר, זה הכל. במיוחד שלפי הרא"ח הרי אנחנו יודעים שהמחיצות האלו הן מחיצות לגבי הגג, לגבי הגג זה ודאי נחשב מחיצות, אז אומר הרא"ח אז אי אפשר להגיד שאין פה מחיצות, יש פה מחיצות, רק זה דירה סרוחה. אין פה חלל. זאת אומרת שבעצם הוויכוח בין רש"י לבין הר"ח נראה שהוא בשאלה איך מוגדרות מחיצות של רשות היחיד. האם זה מה שקובע זה מה רואים מי שמסתכל מבחוץ או מה רואים מי שמסתכל מבפנים? זה השאלה. והנפקא מינה היא למה מה שבפנים הוא לא רשות היחיד? האם בגלל שאין מחיצות כמו שרש"י אומר, ורש"י מניח שמה שקובע זה ההסתכלות מבפנים, אבל לפי הר"ח יש פה מחיצות, כנראה שצריך להגיד שהחלל לא חזי לדירה, כן כמו דירה סרוחה. אבל אנחנו ראינו הגדרה של רשות היחיד רק על נושא המחיצות. מאיפה רבנו חננאל אומר שיש הגדרה של רשות היחיד לעניין גובה החלל? הרי כאילו רבנו חננאל אומר שלמרות שיש עשרה טפחים, למרות שהמחיצות מספיק גבוהות, זה עדיין לא יקרא רשות היחיד בגלל שזה לא ראוי לדיור. השיריון הזה בהלכות שבת על רשות היחיד איפה הוא מופיע? הרי אנחנו לפני זה קראנו בגמרא מה זה רשות היחיד, כמו חריץ, כמו גדר. לא הופיע שם העניין של החלל, הופיע שם סך הכל העניין שצריך ארבע מחיצות. מה זאת אומרת לא מופיע? בטח שמופיע. גם לא מופיע ארבע מחיצות. מופיע חריץ וגדר. עכשיו תגידי את מה מאפיין חריץ וגדר? שאין להם גג. לא, מה שמאפיין חריץ וגדר זה שיש להם ארבע מחיצות ושאפשר לגור שם. עכשיו תחליטי את איזה מאפיינים של חריץ וגדר הם המאפיינים החשובים? ואז אולי בגלל זה, במיוחד לאור סוגיית סוכה שראינו עכשיו, הר"ח אומר רואים שדירה סרוחה היא לא דירה. אז הוא מסביר את הגמרא כך, שזה מה שכתוב בגמרא פה גם לגבי רשות היחיד. אבל אולי באמת זה הסיבה שהגמרא לא הביאה דוגמה של בית? כאילו אני חשבתי שרשות היחיד קודם כל זה יהיה בית. אבל בבית כבר מתחילים להסתבך עם הגג, לעומת זאת בחריץ ובגדר לכאורה אין גג וזה יהיה ראוי לדיור. הנה, את רצית להגיד בית שגובהו עשרה טפחים. קודם כל, ההפך. אם אפשר להסתבך שם זה דווקא סיבה למה הגמרא כן תביא את זה כדי להתיר את הערפל, לפזר את הערפל ולהגיד בית מעל עשרה טפחים. אבל למה שהר"ח לא יסתפק בלהגיד שאינה ראויה לדור והוא צריך להוסיף כאילו אין מחיצות? זאת שאלה מעניינת שאין לי עליה תשובה. אבל נראה מהר"ח שבסופו של דבר גם אצלו זה מסתיים במחיצות. רק הוא טוען שברגע שאין חלל, אז המחיצות לא נחשבות מחיצות. אני הייתי נגיד בסוכה אין תוספת כזאת. בגלל שדירה סרוחה סוכה פסולה. לא כתוב שבגלל שדירה סרוחה אז לכן לסוכה אין דפנות. בגלל שדירה סרוחה זאת לא סוכה גם אם יש לה דפנות. פה גם הר"ח שמדמה את המקרה שלנו לסוכה, לדירה סרוחה, מסיים את זה אחרת. זה הערה נכונה של רותי. הוא מסיים את זה אחרת כי הוא אומר למרות שאין פה חלל וזה לא חזי לדיור ולכן מה הייתי אומר פה, לא חזי לדיור, אז זה לא רשות היחיד. הוא אומר לא, אם זה לא חזי לדיור אז המחיצות הם לא מחיצות. כי מחיצות זה רק מחיצות שעוטפות חלל שראוי למגורים. זאת אומרת בסוף בסוף הוא פוסל את הרשות הזאת בגלל שאין לה מחיצות, לא בגלל שהיא לא ראויה למגורים. הוא גלש להגדרת המחיצה שהיא תעטוף חלל שראוי למגורים. והוא גם מסתכל משני כיוונים. כלפי החלל למטה הוא מסתכל מבפנים וכלפי הגג הוא מסתכל מבחוץ. לא, הוא לא מסתכל מבפנים. הוא מסתכל מבחוץ בשני המקרים. למה? את החלל רואים מבפנים, לא רואים מבחוץ. בדיוק, מה שקורה מבפנים כיוון שהחלל שאותו הם עוטפים הוא נמוך, אז לגבי הבפנים זה לא נחשב מחיצות. לגבי הבחוץ אין בעיה, אתה יכול לחיות למעלה על הגג. אוקיי הרב, אבל יכול להיות שבאופן כללי דרישה שזה יהיה מקום ראוי לדיור בסוכות היא ברורה, כי בזה גם נאמר שם בפירוש תשבו כעין תדורו, בסוכות תשבו שבעת ימים. כן, אבל לגבי רשות היחיד זה אולי רבנו חננאל חושב שכן היה צריך ראוי לדיור, מצד שני יכול להיות שלא. איזה עמוד ברשות… אבל למה רבנו חננאל נאלץ לסיים בסוף בפסול של המחיצות? כי הוא לא מוכן לקבל שרשות היחיד נקבעת לפי אפשרות המגורים. זה מצאנו בסוכה כי כתוב בסוכות תשבו, אבל ברשות היחיד ההגדרות הן הגדרות פיזיות לגמרי. אז לכן הוא אומר שכל מה שזה לא ראוי למגורים זה פשוט פוסל את המחיצות ולכן אין מחיצות. אבל פה השאלה היא מי אמר לו את זה? מאיפה אנחנו יודעים שמחיצות הן לא מחיצות אם הן לא. כשאין מחיצות הוא יכול לראות את החלל. כן, אבל מי אמר שאין פה מחיצות? הוא מחליט שאין פה מחיצות כי החלל הוא לא מספיק גדול, ומחיצות שלא עוטפות חלל עשרה הן לא מחיצות. מי אמר לו את זה? אבל זאת הערה נכונה. זאת אומרת, התוספת הזאת של הר"ך היא באמת תוספת שדורשת הסבר. כי וההסבר הוא כנראה מה שנחמה אמרה, שהוא ממאן לקבל הגדרות סובייקטיביות לגבי הגדרת רשות היחיד. בסוכה אם אתה לא יכול לגור שמה זה בסדר. ברשות היחיד לא מעניין אותי אם אתה יכול או לא יכול לגור שמה. זאת לא הנקודה. ההגדרות הן הגדרות פיזיות לגמרי. והטענה שלו זה שאם החלל זה חלל שאי אפשר לגור בו, אז מה שמסביב לא נקרא מחיצה. ואם זה רשות בלי מחיצות, אז זה לא רשות היחיד. זה עוד פעם הגדרה קצת מפותלת, אבל זה, זה מה שכתוב בר"ך. אבל למה? הוא פשוט מגדיר את המחיצות לפי החלל פשוט. לא הבנתי. זה לגמרי הגדרה פיזית והוא אומר הגדרה של מחיצה היא כזאת שחובת המחיצות לעטוף חלל של עשרה טפחים בגובה, לא יודעת להסביר את זה. לא משנה, את יכולה לקרוא לזה הגדרה פיזית, אין לי בעיה עם זה, אבל מאיפה הוא יודע את זה? למה, מאיפה יצאה הסברא הזאת שאם המחיצה לא עוטפת חלל עשרה זאת לא מחיצה? את יכולה להגיד לי זה לא רשות היחיד כי זה לא דומה לבית שגרים בו. סברא הזאת אני שומע. אבל הוא ממאן כנראה בסברא הזאת. הוא רוצה לטעון שהמחיצה היא לא מחיצה. מאיפה הוא הוציא את זה? לא יודע. בכל אופן זה מה שכתוב שם, וזה דעת אגב רוב הראשונים. הר"ן בשני מקומות, כן, ככה ההסבר המקובל. לכאורה זה הדעה המקובלת יותר. אבל ראינו בשולחן ערוך למשל או במשנה ברורה לפחות, דווקא מעדיף את ההסבר של רש"י. בכל מקרה, אז אני רק מזכיר לכם שלפי הביאור הלכה שראינו למעלה, שמה? לא הבנתי. בסופו של דבר החלל של רשות היחיד הוא מה שמגדיר. זאת אומרת כי הטלטול בתוך הרשות הוא זה ש… אין לי בעיה, אבל מה זה קשור למחיצות? אז תגידי שאם אין חלל זה לא רשות היחיד. את זה הייתי מבין, אין לי בעיה עם זה. אבל הר"ך אומר שאם אין חלל אז זה לא מחיצות, ולכן זה לא רשות היחיד. למה לעשות את המעקף הזה? נכון, כי ההגדרה היא למחיצות. לא יודע, אבל זה מוזר בקיצור. אני רק מאיר עוד הערה. לפי הביאור הלכה שראינו למעלה, כל הסיפור משתנה. כי לפי הביאור הלכה שראינו למעלה, בפנים זה כן רשות היחיד. אז אין שאלה למה בפנים זה לא רשות היחיד. כל מה שהראשונים מסבירים זה למה בפנים למרות שזה רשות היחיד אסרו לטלטל. למה זאת כרמלית ולא למה זה לא רשות היחיד. ואז בכלל כל הדיון הוא לא רלוונטי. למעשה גם הר"ך וגם רש"י מסכימים וההלכה שהביאור הלכה אומרת דבריו גם בשיטת הר"ך ורש"י. כולם מסכימים שגובה המחיצות הקובע זה הגובה מבחוץ, ולכן באופן עקרוני זאת רשות היחיד. כל הדיון בין הר"ך לבין רש"י זה בשאלה למה מדרבנן בכל זאת אסרו לטלטל למרות שזה רשות היחיד. אז זה רק ויכוח דרבנני, לא ויכוח עקרוני בהגדרת מחיצות רשות היחיד. ויש לזה השלכה. כל מה שאמרתי עד עכשיו זה לולי הביאור הלכה. אבל לפי הביאור הלכה אין פה דיון למה זה לא רשות היחיד, זה כן רשות היחיד ויש לה מחיצות. כולם מסכימים שיש לה מחיצות, גם רש"י מסכים. לכן גם רש"י וגם הר"ך תופסים את המחיצות כמה שמסתכלים עליו מבחוץ, לא מבפנים, ולכן יש פה מחיצות לפי הביאור הלכה. והוויכוח ביניהם הוא רק בשאלה למה אסרו בכל זאת לטלטל בפנים. זה הכל. כן. אבל אז באמת הדיון שלהם לא קשור להגדרה כללית של מחיצות ברשות היחיד, אוקיי? אגב במאמר מוסגר אני עוד אוסיף, שאולי הוויכוח קצת יותר מצומצם פה. כי יכול להיות שגם הר"ך לא מקבל שהגדרת מחיצות זה מה שמסתכלים מבחוץ, לא בהכרח. אלא מה, הרי כאן לגבי הגג של הבית ודאי שהמחיצות אלו נחשבות כמחיצות, נכון? כן. אז אומר הר"ך במקום שבו המחיצות האלה כן נחשבות כמחיצות לגבי הגג, אני אראה אותן כמחיצות גם לגבי תוך הבית. אבל מה יקרה במקום שבו יש לי מחיצות מבחוץ עשרה ומבפנים תשעה, אבל אין למעלה רשות שהיא רשות היחיד? לא משנה, שפיץ למעלה או מה שלא יהיה, איך שלא תגדירו את זה. שם אולי גם הר"ך יסכים שלמטה לא תהיה רשות היחיד, שזה לא יהיה מחיצה. מבינה מה אני אומר? זאת אומרת לא בטוח שאפשר להוציא מהר"ך כאן עיקרון כללי שמבחינתו הגובה הרלוונטי של מחיצות נקבע לפי ההסתכלות מבחוץ. יכול להיות שמה שהוא אומר זה רק ספציפית למקרה הזה, כי פשוט במקרה הזה ביחס לגג אנחנו כן רואים את המחיצות האלה כמחיצות, ורק במקרה כזה אומר הר"ח טוב, אם זה כבר מחיצות לגג, אז אני לא יכול שלא לראות את זה כמחיצות גם כלפי הפנים. ואז כל הבעיה זה רק החלל. אבל זה לא אומר שבאופן כללי תמיד הגובה של המחיצות הוא מה שרואים מבחוץ לפי ר"ח. אם הגג למשל בולט כמו שראינו בהמשך ואז לא רואים את המחיצות, אז גם בגג זה לא נקרא רשות היחיד? ואז גם לפיו גם בתוך הבית זה לא יקרא רשות היחיד. נכון, כן. אני אומר אם אני צודק בזה, אז הוא היה צריך לנמק ככה ולא לנמק ככה. אה שומע? הוא היה צריך לנמק, הוא נימק את זה בצורה אחרת. הוא היה צריך להגיד אני לא יכול לראות מחיצה שאותו גוף פיזי פעם הוא מחיצה ופעם הוא לא מחיצה, ובגלל זה למה הוא נימק את זה בכלל? עוד פעם. מה שהר"ח אומר, הר"ח מסביר למה זה לא רשות היחיד, אז הוא אומר כי אין פה חלל מספיק. אני שואל על הר"ח מה היה רע לך בהסבר של רש"י שאומר שאין פה מחיצה? הר"ח מניח שיש פה מחיצה, הוא לא כותב את זה בכלל, אבל זה מה שהוא מניח, זה ברור מתוך דבריו. ואני שואל על מה שהוא מניח, לא על מה שהוא כותב. אבל לכן הוא מניח את זה בגלל שהוא לא יכול לראות שאותו גוף פיזי כלפי מעלה הוא מחיצה וכלפי מטה הוא לא מחיצה. טוב זה מה שאני מציע עכשיו. נכון, אבל אני אומרת הוא היה צריך לכתוב את זה. לא, כי הוא לא כותב בכלל למה הוא מניח שיש פה מחיצה. אין בר"ח הסבר למה הוא חושב שיש פה מחיצות. הוא מניח את זה כמובן מאליו ואז הוא מסביר למה באמת זה לא רשות היחיד בגלל החלל. אז מכלל דבריו אני מדייק, הוא לא כותב את זה בכלל, שמחיצות כנראה לשיטתו יש פה. אז כיוון שהוא לא הסביר למה יש פה מחיצות, אין שאלה למה הוא לא הסביר ככה ולמה הוא לא הסביר אחרת. הוא לא הסביר את זה בכלל. הוא הניח את זה, הוא לא הסביר את זה בכלל. עכשיו השאלה היא למה הוא מניח את זה. זאת כל שאלה היפותטית, הוא לא עסק בזה. הגמרא שם בסוכה בדף ה' עמוד ב' אמרתי לכם שהיא מביאה מקור אחד, מקור אחד לגובה עשרה במחיצה מפסוקים, ואז היא דוחה אותו ואומרת ככה: וממאי דחללה עשרה בר מסככה, אימא בהדי סככה. זאת אומרת הגמרא אומרת אי אפשר ללמוד משם את שיעור מחיצה של עשרה טפחים. למה? כי אם היינו לומדים משם, היינו חושבים להכשיר סוכה כאשר החלל שלה תשע ועובי הסכך הוא טפח, ולא היינו יודעים שצריך דופן של עשרה. מה כתוב פה בעצם? מה שכתוב פה לכאורה זה שיש דרישה בסוכה על החלל מעבר לגובה המחיצה. זה מה שהגמרא שואלת. הגמרא אומרת אם הייתי לומד משם שגובה מחיצה הוא עשרה, עדיין לא הייתי יודע לפסול סוכה שהיא כמו ההוצין או כמו הבית שלנו. אבל הסוכה כמו הבית שלנו פסולה. למה באמת היא פסולה? הרי למה הרי לא הייתי יודע למה? כי יש לה דפנות עשרה ולא הייתי יודע שהיא פסולה בגלל שאין לה חלל כי זה דירה סרוחה, הייתי חושב שהיא כשרה כי יש לה דפנות. מה רואים? שהדפנות נקבעות לפי מה שבחוץ. נכון? הקושיה של הגמרא רואים שגובה הדפנות הקובע זה מה שבחוץ. למה? אבל הוא בא להגיד להגיד שיעור של מחיצה, הוא לא בא להגיד… לא, שיודעים שהגובה של הסוכה צריך להיות עשרה. אומרת הגמרא אם הייתי לומד מהפסוקים שם לא הייתי יודע לפסול סוכה כמו הבית שלנו. בוא נדבר על הבית שלנו כאילו שהוא היה סוכה, בסדר? אז לא הייתי יודע לפסול סוכה כמו הבית שלנו. ולמה לא הייתי יודע? כי הייתי חושב שבגלל שלמבנה כזה יש מחיצה עשרה אז הוא כשר, ולא הייתי יודע שהחלל צריך להיות עשרה. אוקיי? אז לכאורה נראה שבמבנה כזה באמת יש מחיצה עשרה, כל מה שהיא פסולה זה בגלל החלל. אבל זה כמובן לא הכרחי. המשמעות היא שיכול להיות שלא… הייתי חושב שהחלל תשעה מספיק אם הסך הכל הוא עשרה, והכל מדבר על החלל ולא על גובה המחיצה. אז ראיות ברורות משם קשה להביא. עכשיו הגמרא, זה רק הערה. עכשיו הגמרא בדף ז' עמוד א' יש באחרונים שרוצים לטעון שהמחלוקת של רש"י והר"ח והר"ן אצלנו בסוגיה היא כמחלוקת רש"י ותוספות בסוגיה הקודמת. מה קורה בסוגיה הקודמת? בסוגיה הקודמת אמר אביי דבי רב שילא, רגע, כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מארבעה. ואמר רב ששת ותופסת עד עשרה. מאי ותופסת עד עשרה? למה הכוונה שהכרמלית ותופסת עד עשרה. אפשרות ראשונה, אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהוי כרמלית, ואי לא לא הוי כרמלית? זה לא יכול להיות. זאת אומרת הייתי חושב שיש כרמלית רק אם יש סביבה מחיצות, אחרת זה לא כרמלית. מחיצות עשרה. זה לא יכול להיות. מה הראיה שלו? מהמימרא של רב גידל שלנו. דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב, בית שאין בתוכו עשרה וקירויו משלימו לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא ארבע אמות. מה רואים שם? שכרמלית יכולה להיות אפילו שאין לה מחיצות עשרה סביב, נכון? נכון. עד עשרה. נכון. איך רואים את זה? לפי רש"י רואים את זה, לפי הערך לא רואים את זה. הרי לפי הערך יש פה מחיצה עשרה. מה שזה פסול זה בגלל שיש חסר בחלל. אז מה הראיה שכרמלית יכולה להיות גם בלי מחיצות עשרה? לא נכון, זאת כרמלית שיש לה מחיצות עשרה. היא כרמלית בגלל שהחלל הוא לא עשרה, אבל מחיצות יש לה, כמו שהערך אומר. אבל הערך גם הוסיף את הקטע עם זה שבסופו של דבר הם לא מחיצות. בגלל החלל. בגלל שאין חלל לכן זה לא מחיצות. רגע, שאלה טובה. אוקיי, הערה יפה, לא חשבתי על זה. האחרונים באמת, אחרונים רוצים לטעון את הטענה הזאת, שהגמרא הזאת קשה על הערך. אלא שנייה אחת, אני עוד אחזור לזה עוד רגע נועה. אז הגמרא הזאת קשה על הערך. ולכן הם טוענים שהערך למד את הגמרא הזאת כמו שתוספות למדו אותה, לא כמו שרש"י. איך רש"י? רש"י למד את הגמרא כמו שקראתי אותה עכשיו. שהייתה הווה אמינא שכרמלית צריכה שיהיה סביבה מחיצות, דוחים את זה, ואז מגיעים למסקנה שמדובר על עד איפה זה כרמלית, עד עשרה טפחים כמו ברשות הרבים. בסדר? ודוחים את זה מכוח הגמרא שלנו, וזה רש"י. כי לפי רש"י באמת בגמרא שלנו כתוב שכרמלית יכולה להיות בלי מחיצות, כי עובדה שאצלנו אין שיעור מחיצות עשרה ובכל זאת זאת כרמלית. אז רואים שכרמלית לא צריכה עשרה. לפי רש"י כשקוראים את הגמרא שם, אז זה מסתדר היטב. רש"י לשיטתו מסתדר מצוין. רש"י בסוגיה שלנו מסתדר עם רש"י בסוגיה שם. נכון? מה יעשה ערך בסוגיה שלנו? הרי הערך בסוגיה שלנו אומר שבתוך הבית זאת כרמלית, אבל יש מסביבה מחיצות עשרה. הבעיה היא בחלל. עכשיו, אם זה באמת כך, אז מה ראיה שיכולה להיות כרמלית בלי מחיצות? הכרמלית שלנו היא עם מחיצות. לכן הערך לא יכול ללמוד את הגמרא בדף ז' עמוד א' כמו שרש"י למד אותה. אז איך כן? ראית את התוספות, נכון? התוספות לומד את זה אחרת. לא כמו רש"י, וטוען ונראה לרי דהכי פירושו, אילימא דאיכא מחיצות יוד היינו אוויר הראוי למחיצות עשרה, לאפוקי בקעה מסוככת בפחות מיוד. מה הוא אומר? ההווה אמינא בגמרא פה לא הייתה שלא יכולה להיות כרמלית בלי מחיצות כמו שרש"י אומר, אלא שלא יכולה להיות כרמלית שאין לה גובה עשרה. וזה מה שהוכיחו מהמקרה של רב גידל שיכולה להיות כרמלית שאין לה גובה עשרה. לפי הערך זאת הוכחה מצוינת. רגע, אמרנו תוספות זה רש"י הולך לשיטתו. המחיצות צריכות להיות עשרה, אבל האוויר יכול להיות פחות. הפוך, הפוך. לפי רש"י הגמרא שם בדף ז' עמוד א' באה להוכיח שיכולות להיות כרמליות שאין סביבן מחיצות עשרה, ולפי רש"י זו באמת הוכחה טובה מהסוגיה שלנו. כי הסוגיה שלנו בתוך הבית זה כרמלית, וסביבה אין מחיצות עשרה. אז הוכיחו מצוין את מה שרצו להוכיח. אבל לפי הערך אי אפשר להוכיח את זה מהסוגיה שלנו, כי בסוגיה שלנו זאת כרמלית שיש סביבה מחיצות עשרה. אז איך אפשר להוכיח שמפה רואים שלא צריך מחיצות עשרה? יש מחיצות עשרה. אז אומרים האחרונים, לא, הערך למד את הגמרא בדף ז' עמוד א' כמו תוספות שם. מה תוספות אומר? שמה שרוצים להוכיח זה לא שיכולה להיות כרמלית בלי מחיצות, אלא שיכולה להיות כרמלית שהיא לא בגובה המתאים. לא קשור לגובה המחיצות. ואת זה באמת אפשר להוכיח מאצלנו גם לפי ערך. אוקיי? אגב גם התוספות פה הוא קשה לביאור הלכה, שהם כן קושרים את כל העסק לכרמלית. והביאור הלכה. נכון, נכון. זה קשה באמת. זאת אומרת שרש"י לא מסביר למה זה רשות היחיד אלא הוא מסביר למה זה כרמלית. לפי הביאור הלכה. כן. אבל לפי ההסבר של תוספות בעצם אנחנו יכולים להגיד שרש"י כשהוא אומר שזה כרמלית הוא מתייחס שהמחיצות… לא, לא, לפי ההסבר של תוספות אנחנו לא צריכים להסביר את רש"י. רש"י ותוספות מסבירים אחרת את הגמרא. אין טעם להגיד מה רש"י מסביר לפי ההסבר של תוספות. רש"י מסביר שהייתה שם הוה אמינא שכרמלית צריכה מחיצות סביבה. וזה מה שהוכיחו מהגמרא שלנו של רב גידל שזה לא נכון. תוספות אומר הייתה הוה אמינא שכרמלית יכולה להיות בגובה של פחות מעשרה. לא מחיצות, לא קשור למחיצות. ושהאוויר שלה יכול להיות פחות מעשרה. והוכיחו מהגמרא שלנו שלא. הנה רואים שיש כרמלית פחות מעשרה. הערה צודקת מהגמרא שם ברור לא כמו הביאור הלכה. כי אחרת אי אפשר להוכיח מפה לדין כרמלית הכללי, כי פה זה לא כרמלית, זה רשות היחיד עם חומרא מיוחדת כמו כרמלית. כלומר, בביאור הלכה זה גם באמת קשה בפשטות גם בראשונים גם בגמרא זה קשה להגיד כמוהו. וזה באמת הערה נגדו. הערה טובה של נועה שעלתה קודם, לאור ההערה הקודמת שלכם בשיטה, ההערה של נחמה בלשון הר"ח. לפי זה יוצא שהר"ח אצלנו מסתדר עם ההסבר של רש"י שם ולא רק עם תוספות. למה? כי מה רש"י שם אומר? אנחנו רוצים להוכיח שיש כרמלית אפילו שאין סביבה מחיצות. האם אפשר להוכיח את זה מהגמרא שלנו? לפי רש"י בוודאי שכן. לפי הר"ח אפשר? תשובה היא כן, אפשר. למה? כי הרי הר"ח אומר שבגלל שאין גובה עשרה לכן המחיצות הן לא מחיצות, הרי הוא מוסיף שבגלל זה המחיצות הן לא מחיצות. אז תכלס עכשיו סביב הבית אין מחיצות. אז הנה ראיה שיכולה להיות כרמלית בלי מחיצות סביבה. אז הראיה היא גם לפי הר"ח. אבל לפי הר"ן והחידושי הר"ן זה לא נכון. זאת תשובתי אלייך נועה, את שומעת? מה שאמרתי יכול להסתדר בר"ח, אבל תסתכלי את לשון הר"ן. למה? גם הוא כותב הרי הוא כמי ש… רגע, נדבר קודם על הר"ן על הרי"ף. בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות כיוון דלא חזי לדירה הוי ליה כרמלית. הוא לא עובר דרך המחיצות. לא חזי לדירה כמו דירה סרוחה. החידושי הר"ן זה לשון לא לגמרי ברורה. אומר משום דכיוון דלא חזי לדירה אין המחיצות מועילות אלא הרי הוא כמי שאין שם מחיצות. הוא לא אומר שהמחיצות לא נחשבות מחיצות, אלא זאת לא רשות כמו רשות שאין סביבה מחיצות. לכן לא בטוח גם פה שהוא אומר כמו הר"ח. זה יכול להתפרש כך ויכול להתפרש כך. אבל בר"ן על הרי"ף ברור שזה לא כמו הר"ח. הוא מבין שזה ממש דירה סרוחה. אוקיי. אז לכאורה לפחות לפי הר"ן על הרי"ף באמת בדף ז' עמוד א' צריך להגיע להסבר של תוספות ולא להסבר של רש"י. כי לפי רש"י אנחנו צריכים להוכיח מכאן שיש כרמלית בלי מחיצות סביבה. אבל לפי הר"ן על הרי"ף אי אפשר להוכיח מכאן. יש פה מחיצות סביבה, רק אין להן שיעור גובה. אז איך מה ההוכחה שלך שיכולה להיות כרמלית בלי מחיצות? אי אפשר להביא את ההוכחה פה. על כורחנו צריך להגיע להסבר של תוספות שם שההוכחה היא לא הוכחה שיש כרמלית בלי מחיצות אלא שיש כרמלית בלי גובה עשרה. לפי הר"ן על הרי"ף זה כן הכרחי. לפי הר"ח לא. עכשיו אני רוצה לטעון שגם לפי הר"ן על הרי"ף זה לא הכרחי. מה הטענה? הטענה היא בעצם ככה, הרי אנחנו הסברנו שבתוך הבית זה לא רשות היחיד אלא כרמלית. המחלוקת בין רש"י לבין הר"ח היא בשאלה למה זאת לא רשות היחיד ולא למה זאת כרמלית. אני עוזב את הביאור הלכה. למה זה לא רשות היחיד. רש"י אומר חסר בשיעור מחיצה. הר"ח אומר שחסר החלל אבל יש מחיצה. מה הוויכוח? השאלה אם מחיצה זה מה שנראה מבחוץ או מה שנראה מבפנים. אבל כשאנחנו שואלים את השאלה למה זה לא רשות היחיד, אז הקריטריון של מחיצה צריך להיות קריטריון של מחיצה לרשות היחיד. ועל זה רש"י אומר שזה מה שרואים מבפנים והר"ח אומר שזה מה שרואים מבחוץ. מה שהגמרא בדף ז' עמוד א' מחפשת זה האם יש פה מחיצה לגבי האם זאת כרמלית. לא למה זאת לא רשות היחיד אלא למה זאת כן כרמלית. הגמרא שם מדברת על משהו אחר לגמרי. הרי לפי רש"י הגמרא שם דנה בשאלה האם יכולה להיות כרמלית בלי מחיצות. אז אני רוצה לטעון את הטענה הבאה, אמרנו לפי רש"י מוכרח שיכולה להיות כרמלית בלי מחיצות. למה? כי הרי המחיצות האלה הן לא מחיצות ובכל זאת זה מוגדר ככרמלית בתוך הבית. נכון? לא הכרחי. אולי המחיצות האלה הן כן מחיצות? למה? הן לא מחיצות בהגדרה של מחיצות של רשות היחיד. כי לגבי מחיצות של רשות היחיד מה שקובע זה מה שרואים… אבל מבחינת הדרישה לכרמלית שיהיו סביבה מחיצות, יכול להיות שבזה מה שקובע זה מה שמסתכלים מבחוץ. וגם רש"י מודה בזה, ואפכא מר"ח. ר"ח שאומר שמה שקובע זה גובה המחיצות כמו שרואים מבחוץ, את זה הוא אומר לגבי הגדרת מחיצה ברשות היחיד שקובעת מה רשות היחיד. אבל פה בגמרא הרי עולה אפשרות שצריך שתהיה מחיצה כדי להגדיר כרמלית. מי אמר שהר"ח מסכים שגם שמה ההגדרה של המחיצה זה לפי מה שרואים מבחוץ? יכול להיות שבכרמלית הגדרת המחיצה זה לפי מה שרואים מבפנים. ולכן אני רוצה לטעון שאין שום קשר בין הסוגיות. למה מביאים את זה? מה? למה מביאים את זה כהוכחה? מביאים, הגמרא מביאה את זה, אני רק טוען שגם לפי רש"י אצלנו אפשר לפרש בין לפי רש"י ובין לפי תוספות שם, וגם לפי ר"ח אצלנו אפשר לפרש בין לפי רש"י ובין לפי תוספות שם. כל האופציות קיימות, אי אפשר לתלות אחת בשנייה. כי הגמרא כשהיא קושרת את שתי הסוגיות, אז אני יכול להגיד שהיא קושרת את שתי הסוגיות למרות שיש מחיצות כי היא מחפשת את הגובה. ואני יכול להגיד שהיא מחפשת את המחיצות, וזה בקיצור פותח את כל האפשרויות. אי אפשר להכריח שום דבר משום דבר. כל אחד משני הפירושים בסוגיה שלנו יכול להתיישב עם כל אחד משני הפירושים בסוגיה שם. מבינות מה שאני אומר? כי כל הטענה בשאלה אם אני באמת מבין נכון את מחלוקת רש"י ור"ח שהשאלה היא איך מגדירים את גובה המחיצה הרלוונטי, האם זה מה שבחוץ או מה שבפנים, אז מי אמר שהגדרות לגבי מחיצה להגדרת רשות היחיד זה אותן הגדרות למחיצה שדרושה כדי להגדיר כרמלית? מה הווא אמינא של הגמרא שצריך מחיצה כדי להגדיר כרמלית? זה יורד בסוף למסקנה, לא צריך. אבל כשהגמרא העלתה אפשרות שצריך מחיצה כדי להגדיר כרמלית, מי אמר שזה המחיצה באותה הגדרה שדרושה כדי להגדיר רשות היחיד? שני דברים שונים לגמרי, והסברא אומרת ככה. אפשר להגיד שברשות היחיד המחיצה נקבעת לפי מה שקורה בחוץ, למה? כי אתה צריך לעצור את מי שבא מבחוץ להיכנס ורק אז זה נקרא רשות היחיד. אז לכן מה שקובע זה הגובה שרואה מי שמסתכל מבחוץ, מה עוצר אותו כשהוא בא להיכנס. אבל לגבי כרמלית, כרמלית אתה צריך את המחיצה רק כדי לתחום את השטח ולתת לך איזושהי תחושה בפנים, לא כדי לעצור את מי שבחוץ. הרי כרמלית זה לא ההפך מרשות הרבים, זה ההפך מרשות היחיד. אז לא צריך לעצור את הרבים, להפך כרמלית זה מקום שרבים מסתובבים בו. אז לכן שמה ההסתכלות היא דווקא מבפנים, או להפך, תסתכלו אחרי זה בסיכום, אני יכול להציע הסבר כזה או הסבר הפוך. לכן אני חושב שאין לקשור את שתי הסוגיות בכלל אחת לשנייה בשום כיוון. אמרת זה מסביר את הר"ח, אבל רש"י הוא חייב להיות קשור כי רש"י מגדיר את המושג של מחיצה, ומחיצה היא לא קשורה מה היא נותנת לי בחוץ, אני רק צריכה שיהיו עשרה טפחים. לא, היא כן קשורה, היא כן קשורה. לא, מחיצה היא גובה עשרה טפחים, זו הלכה למשה מסיני. אבל השאלה אם הגובה הזה צריך להיראות מבחוץ או מבפנים זה בהחלט יכול להיות תלוי איזו מחיצה מדובר, מחיצה לרשות היחיד או מחיצה לכרמלית. אז גם רש"י שאומר שלגבי רשות היחיד מה שקובע זה מה שרואים מבפנים, יכול להסכים שלגבי כרמלית מה שקובע זה מה שרואים מבחוץ. ועדיין יש פה מחיצה. אבל זה מסביר את הר"ח. לא, אז אני אומר לפי שניהם אין הכרח לאף אחד מהם, בסדר? כי רש"י הוא פשוט מדבר על מושג המחיצה, מבחינתו מחיצה היא עשרה טפחים. אבל מושג המחיצה זה רק אומר שיש עשרה טפחים. אבל לגבי השאלה מאיפה מודדים את העשרה טפחים הוא לא אומר כלום. יכול להיות שלגבי רשות היחיד זה כשמסתכלים מבפנים, ולגבי כרמלית זה כשמסתכלים מבחוץ. נכון, מושג המחיצה הוא רק עשרה טפחים. אבל מה הפונקציה של אותה מחיצה זה לא אוניברסלי, או לא בהכרח אוניברסלי. יכול להשתנות, ביחס לרשות היחיד זה ככה. מה? כשאני אסתכל מבחוץ זו תהיה מחיצה, הבנתי. כן, לגבי כרמלית. כשאת מסתכלת מבפנים זו תהיה מחיצה לגבי רשות היחיד. או ההפך. ויש סברות לכאן ולכאן, הבאתי את הסברות פה תוכלו להסתכל. בשולחן ערוך יש את ההלכה הבאה ט"ז, שהוא אומר שמה גג הבולט על מחיצות הבית, והמקור זה סוגיה בעירובין, ובעניין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג, הווי כרמלית, ואפילו הוא גבוה ורחב הרבה. על הגג מדובר, לא בתוכו. בסדר? עכשיו, אינן ניכרות כלומר הן יותר נמוכות? לא, הרי מדובר פה בבית שיש גג על הקירות אבל הגג בולט מעבר לקיר, יש בליטה. בסדר? אז בעצם המחיצות, שמי שעומד על הגג… לא, הרי מדובר פה בבית שיש גג על הקירות, אבל הגג בולט מעבר לקיר. יש בליטה. בסדר? אז בעצם המחיצות, שמי שעומד על הגג לא רואה למטה מחיצות כי יש פה גג שמסתיר את הקצה של המחיצה. אז המחיצות לא ניכרות לו. אז אומר השולחן ערוך במצב כזה הגג הוא לא רשות היחיד, הוא כרמלית. מדבר על הגג, לא בתוך הבית. עכשיו השאלה למה. אז הכוונה היא שמי שהוא צריך לראות את זה מבפנים את ה… הרי על פניו אם ההגדרה לרשות היחיד זה מחיצות כפי שרואים אותם מבחוץ, אז זה לא מובן. כי הרי מבחוץ אני רואה פה מחיצות עשרה טפחים, מה אכפת לי שזה לא ניכר למי שעומד על הגג? זה אמור לפנות למי שבחוץ. לא, אבל מי שעומד על הגג אמור לעשות גוד אסיק, אבל אם הוא לא רואה את זה, הוא לא יכול לעשות. רגע, רגע, רגע, את כבר במושג גוד אסיק, עוד רגע נגיע, את צודקת, אבל עוד רגע נגיע. כשאני קורא את השולחן ערוך הוא לא מדבר מילה על גוד אסיק. הוא אומר שכיוון שזה לא ניכר למי שעומד על הגג, זה לא יכול להיות רשות היחיד. מה רואים? שמה שקובע זה מה שרואים מבפנים, לא מה שרואים מבחוץ, נכון? עובדה גם על החלון, וכמו רש"י ולא כמו הרא"ח. עובדה שהוא גם ממשיך אחר כך עם החלון. עם חלון זה דין אחר. החלון זה דין אחר, החלון זה רק אומר שמתחברים ביחד. זאת אומרת, אבל זה לא, אני חושבת בכל זאת, שהרי הוא לא רואה גם את הבחוץ והוא לא רואה גם את הבפנים. נכון? כן רואה. אדם שעומד על הגג רואה את המחיצה. הוא רואה את הקצה של המחיצה, לא משנה, אבל הוא רואה את הקצה שלה. אבל כתוב כאן שהוא לא רואה. לא, זה בולט, רק בגלל שהגג בולט. בגג לא בולט הוא כן רואה. רק שהגג בולט אז הוא לא רואה. אז המחיצות ניכרות, הוא לא רואה אותן. לא, אם הגג לא בולט, אז בשולחן ערוך כתוב שהוא כן רואה את זה, ולכן זה רשות היחיד, זה הסוגיה שלנו. מה שהשולחן ערוך פה מדבר זה כשהגג בולט ומכסה את הראש של הקיר. אז מי שעומד פה למעלה, מי שעומד פה למעלה לא רואה את הקצה של הקיר. מספיק לראות את הקצה, זה נקרא לראות. לומר שנדרשת ראייה מבפנים. כן, אז בפשטות נראה בשולחן ערוך שהוא פוסק שהקטע, הפונקציה של המחיצה זה כלפי פנים, לא כלפי חוץ. כמו רש"י, נגד הרא"ח. כמו שראינו במשנה ברורה בהלכה הקודמת, שהוא באמת מביא את פירוש רש"י על ההלכה הקודמת. עכשיו תחשבו טוב, הרי מי שמסתכל מבחוץ לפי הרא"ח, דבר כזה צריך להיות רשות היחיד לכל דבר. כי מבחוץ אנחנו רואים בעצם אנחנו רואים קיר שהוא בצורת רי"ש. מה אכפת לי, קיר בצורת רי"ש הוא לא קיר? אני כשאני מסתכל מבחוץ אני רואה פה קיר בצורת רי"ש, אבל עדיין יש פה קיר בגובה עשרה טפחים שעוצר אותי מלעבור. לפי הרא"ח למעלה זה יהיה רשות היחיד לדעתי. זה הנפקא מינה בין רש"י לבין הרא"ח. השולחן ערוך פה הולך בשיטת רש"י, כי לפי הרא"ח למעלה זה יהיה רשות היחיד. אלא מאי? שבמשנה ברורה שם, בביאור הלכה, נדבר על ביאור הלכה כי אין לנו כבר זמן. הוא מביא דעות חולקות. והוא רוצה לטעון, תראי: הנה המגן אברהם שי"ד הביא דעת התוספות, דדווקא כשבולט הגג לחוץ כשיעור ד' טפחים, דאז יש על אותו השטח שם כרמלית, וממילא אסור בטלטול כל הגג משום דנפרץ במלואו למקום האסור. אבל בפחות מד' טפחים מותר על הבליטה וכל שכן בכל הגג. כך הוא מביא גם בשם הראש וכולי. מה הוא אומר? תראו, יש פה גג כזה. הבליטה הזאת מעבר לקיר, הבליטה הזאת היא צריכה להיות ארבעה טפחים. למה? כי אז על הקטע הזה של הגג זה כרמלית, ואז הוא חוצץ, כי הקטע הפנימי של הגג לא יכול להיות רשות היחיד כשהוא מוקף מכל סביבותיו בכרמליות. מבינות מה שהתוספות אומר? כן. ולמה הוא לא יכול להיות? ומה זה בעצם אומר? שהוא לומד כמו הרא"ח. למה? כי הוא לא מקבל את ההסבר של השולחן ערוך, שהשולחן ערוך אומר בגלל שהקיר לא ניכר למי שלמעלה זה כרמלית. כי הוא הרי טוען שאם זה בולט פחות מארבעה טפחים, עדיין הרי הקיר לא ניכר למי שעומד למעלה, ושם הוא טוען זה כן יהיה רשות היחיד. הוא אומר שבגלל שניכר לעומד מבחוץ שיש כרמליות, לכן זה לא. כן, לא, בלי קשר לעומד מבחוץ, יש כרמליות. ברגע שיש כרמליות זה כבר חוצץ. הנקודה אבל אחרת. נגיד שהבליטה היא פחות מארבעה טפחים, מה הדין לפי תוספות? במקום טוב? למעלה זה רשות היחיד. נכון. למעלה זה רשות היחיד אגב. למה זה רשות היחיד? הרי זה לא ניכר למי שעומד מבפנים? מה אכפת לי שהבליטה קטנה, אבל עדיין יש בליטה, זה לא ניכר למי שעומד מבפנים. פשוט בגלל שהקטע מעל הבליטה הוא לא כרמלית, נכון? זה הכל. זאת אומרת רואים שתוספות למד כמו הרא"ש ולא כמו רש"י. השולחן ערוך פוסק כמו רש"י ותוספות למד כמו הרא"ש. כי לשיטתו אם הוא רואה מבחוץ זה בסדר, זה יהיה רשות היחיד. אגב אם זה בולט ארבעה טפחים, אז מה זה עוזר לי שרואים מבחוץ, הרי למעלה החלק הבולט הוא כרמלית. אז מה שאחריו לא יכול להיות רשות היחיד. מה שאחריו כבר מתבטל אליו ונהיה גם הוא כרמלית. ואי אפשר לעשות פה דופן עקומה? מה זאת אומרת? כמו בסוכה. היה פה דופן עקומה לולי זה שמעל הדופן העקומה זה היה כרמלית. אם זה לא היה כרמלית אז לא הייתה שום בעיה. אבל מה הבעיה שתהיה רשות היחיד מוקפת בכרמליות? מה הבעיה? כי אז זה שטח אחד. אז אם מסביב זה בהכרח כרמליות גם מה שבפנים זה כרמלית כי זה הכל שטח אחד. אין מה שחוצץ בין החלק הבולט לבין מה שבפנים. מול הכרמלית אין פה דופן. בין הכרמלית לבין רשות היחיד הרי אין שום דופן. אז מה יפריד אותם להגיד שזה רשות היחיד וזה כרמלית? לכן הכל כרמלית. אז רואים מההנמקה של תוספות רואים שהוא למד כמו הרא"ש. כי מבחינתו עקרונית זה רשות היחיד. אם זה פחות מארבעה טפחים זה רשות היחיד למרות שזה לא ניכר למי שעומד מבפנים. אלא מה, שיש פה חציצה, אם זה ארבעה טפחים בולט אז יש חציצה. דיון אחר טכני. אבל באופן עקרוני זה באמת רשות היחיד. אחרי זה אומר אכן במשנה ברורה הבאתי דעת הגר"א בסוף הקטע המושחר, ואליהו רבא דמתירין בכל גווני. שיטה יותר קיצונית. הגר"א ואליהו רבא טוענים שזה רשות היחיד אפילו אם הגג בולט פחות מארבעה טפחים. אפילו סליחה יותר מארבעה טפחים. גם פחות מארבעה טפחים זו שיטה שלישית. וזה ודאי כמו הרא"ש. אבל אומר שאין הבליטה רוחב ד' טפחים. נכון. אז למה אתה אומר אפילו ארבעה? לא, דעת הגר"א ואליהו רבא דמתירין בכל גווני. נקודה. עכשיו מסכם הביאור הלכה אם כן על כל פנים כשאין הבליטה רוחב ד' אפשר לסמוך. אבל אני שואל על מה דעת הגר"א והאליהו רבא? הם מתירים בין בבליטה קטנה ובין בבליטה גדולה. מה זה אומר? שקודם כל הם ודאי כמו הרא"ש ותוספות, בבליטה קטנה זה רשות היחיד למרות שזה לא ניכר כלפי פנים. הם רק חולקים על תוספות וטוענים שלא מפריעה לי חציצה של כרמליות. הכל יהיה רשות היחיד, גם מה שמעל החלק הבולט שם. זה ויכוח פנימי בתוך המפלגה של הרא"ש. בסדר? זאת בדיוק הנפקא מינה בין רש"י לבין לבין הרא"ש. טוב, רק אני אסיים בשיעור מה שראינו בשיעור הקודם הבאתי את זה שוב פה אבל כבר לא נכנסנו לזה, גם שם מחלוקת בביאור הלכה שראינו שלא ראינו אבל שהפניתי אתכם בדפים של השיעור הקודם. יש שם מחלוקת בין תוספות לבין הריטב"א. השאלה היא אם כשאני לא רואה את הדפנות בבית סאתיים שזה רחוק ממני אם זה נקרא רשות היחיד. אתם מבינות שגם שם זה הויכוח. הויכוח הוא בשאלה אם הדפנות צריכות להיראות על ידי מי שעומד מבפנים, כי זה הפונקציה שלהם, או שזה לא מפריע לי העיקר שהם עוצרות את מי שבא מבחוץ. אותו ויכוח. אפשר לראות שזה שוזר פה הרבה מאוד מחלוקות ראשונים. ואנחנו נראה את זה גם בהמשך בסוגיה הבאה לגבי חקיקה, וזה גם מה שיוצא בתוספות שהפניתי אתכם תוספות בסוכה, שם פה בכלל לא נספיק להיכנס אולי בשיעור הבא. אוקיי. תודה רבה שבת שלום.