פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 42

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו בסוגיית החקיקה, שזה בעצם המשך המימרא הזאת לגבי הבית. ולגבי הבית, כשדיברנו על הסוגיה של הבית, אז הראיתי שיש ראשונים, ההתבטאויות השונות של הראשונים מבטאות או מצביעות על זה שיש להם מחלוקת בשאלה איך מבינים את התפקיד של מחיצה ברשות היחיד, ועד כמה זה קשור למחיצה בסוכה, האם זה צריך להיות כלפי חוץ או כלפי פנים, קשרתי את זה גם לדברים שהיו בשיעור שלפניו. והדברים האלה בעצם עולים גם בסוגיה הזאת של חקיקה, אולי אפילו בצורה יותר ברורה. עוד פעם, אני לא ממש אכנס לכל גידוד חמישה ומחיצה חמישה והדברים שרק הפניתי אתכם כדי שתוכלו להתרשם, אבל אני כן אגע קצת גם בעניין הזה. אז קודם כל אני רוצה רק לעבור על הסוגיה עצמה. רגע, אני משתף את הקובץ.

[Speaker B] גידוד זה חפירה? כן. גידוד זה חפירה? כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז הגמרא אומרת ככה: אמר אביי, ואם חקק בו ארבעה על ארבעה והשלימו לעשרה, מותר לטלטל בכולו. מאי טעמא? מדובר על הבית כמובן. מאי טעמא? הוי חורי רשות היחיד וחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו. זאת אומרת מדובר בבית שהגובה שלו הוא תשעה, מבחוץ כזכור הגובה הוא עשרה, אבל בפנים החלל הוא תשעה. והגמרא אומרת שלמעלה זה רשות היחיד ובפנים זה כרמלית. אומר, אבל זה הדין בבית כשלעצמו. עכשיו בא אביי ואומר: כן, אבל אם הוא חוקק בתוך הבית שטח של ארבעה על ארבעה טפחים שמשלים את החלל, את גובה החלל לעשרה טפחים, זאת אומרת נגיד עוד טפח כלפי מטה למשל שמשלים את התשעה לעשרה, אז מותר לטלטל בכולו. אז גם בשטח של ארבע על ארבע שחקוק וגם על הגדות שעוטפות אותו מסביב. כשהגמרא שואלת מאי טעמא, אפשר להבין שהגמרא שואלת מאי טעמא למה התירו לטלטל בחקק, ואפשר להבין שהגמרא שואלת למה התירו לטלטל מסביב. מהתשובה של הגמרא נראה שמה שהטריד אותה זה רק השאלה של המסביב ולא השאלה של החקק.

[Speaker B] רגע, חורי רשות היחיד הכוונה לקטע שהוא חקק או לקטעים שנשארו מסביב?

[הרב מיכאל אברהם] הפוך, מתוך התשובה של הגמרא, הגמרא עוסקת בחורי רשות היחיד שזה רק מה שמסביב לחקק. ולכן ברור שהשאלה של הגמרא, כשהגמרא שאלה מאי טעמא, התמיהה או הדבר שהיה טעון הסבר בעיניה זה רק הדברים שמסביב לחקק. כי הדין של החקק עצמו זה נראה לגמרא פשוט שהוא רשות היחיד. השאלה היא למה כתוב שמותר לטלטל בכולו. בכולו הכוונה לא רק בחקק אלא גם מסביב. ועל זה עונה הגמרא: הוי חורי רשות היחיד וחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו. החורים זה איזה שהוא סוג של מדפים, כן, בליטות כאלה שנמצאות מסביב, וזה נחשב כרשות היחיד ולכן גם שם מותר לטלטל. אוקיי?

[Speaker C] יש לי שאלה. הצגת קודם את העניין שבתוך הבית אין עשרה ואילו מבחוץ כן רואים עשרה. איך ייתכן?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה דיברנו בשיעור הקודם, זה היה כל הנושא,

[Speaker C] שהמחיצות גבוהות יותר, הכתלים גבוהים יותר.

[הרב מיכאל אברהם] העובי של התקרה, נגיד שהכותלים אלו תשעה טפחים והעובי של התקרה הוא עוד טפח. אז מבחוץ אנחנו רואים דופן עשרה, זה כולל את עובי התקרה, אבל מי שנמצא בפנים יש לו גובה תשעה.

[Speaker B] הבנתי. אבל בחקק מדובר על הגובה או על החלל? לא הבנתי. כשמדובר על חקק ברשות היחיד, כשהוא חקק שם בקטע

[הרב מיכאל אברהם] הזה, הוא ברצפה, הוא מעמיק את

[Speaker B] הרצפה, אז מה המוקד פה? שנוצר פה חלל של י' טפחים או גובה מחיצות?

[הרב מיכאל אברהם] זה יהיה תלוי ברש"י והערוך והר"ן שראינו בשיעור הקודם. השאלה מה הייתה הבעיה בלי החקק, החקק אמור לפתור את אותה בעיה. אם הייתה הבעיה בלי החקק במחיצות, אז החקק השלים את המחיצות. אם הבעיה הייתה בחלל. אז תלוי איך מסתכלים. כן, עוד נגיע, נגיע לכל זה. בכל אופן הנה אבל פה הוא כותב

[Speaker C] חקק ארבע על ארבע, זאת אומרת זה גם גובה וגם רוחב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, החקק צריך להיות ארבע על ארבע זה הרוחב.

[Speaker B] לא, זה שטח.

[הרב מיכאל אברהם] החקק של ארבע על ארבע זה שטח, ארבע אורך ארבע רוחב. אתה צריך את השטח הזה כי פחות מהשטח הזה זאת לא רשות היחיד.

[Speaker C] נכון. אבל הוא גם חקק עומק.

[הרב מיכאל אברהם] העומק הוא להשלים את הגובה הכולל לעשרה.

[Speaker C] בדיוק, אני אומרת גם וגם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כשאתה חוקק משהו תמיד יש לו אורך, רוחב ועומק.

[Speaker C] שלושה

[הרב מיכאל אברהם] ממדים.

[Speaker B] יש שרטוט אחד שתיים זה.

[הרב מיכאל אברהם] אז הגמרא אומרת דאיתמר, כן, אז איך אנחנו יודעים אבל למה מאיפה אנחנו יודעים את הדין שחורי רשות הרבים? דתניא: חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו, חורי רשות הרבים, יש מחלוקת. אביי אומר כרשות הרבים דמו, רבא אומר לאו כרשות הרבים דמו. זאת אומרת על חורי רשות היחיד זה מוסכם שזה כרשות היחיד. חורי רשות הרבים, מה הכוונה חורי רשות הרבים? אותו קיר שעומד בין הבית לבין הרחוב שהוא רשות הרבים, הפעם הבליטה היא כלפי הבית. אם הבליטה היא לתוך הבית, אז יש בדיוק את אותו מצב כפי שרואים אותו מהצד של רשות הרבים. אוקיי, אז במקרה הזה זה מחלוקת. אביי טוען אותו דין, חורי רשות הרבים נצמד לרשות הרבים כמו שחורי רשות היחיד נצמד לרשות היחיד. רבא אומר לא, דין חורים קיים רק ביחס לרשות היחיד. ביחס לרשות הרבים אין דין חורין. בסדר, אז אם יש אז מה כן הדין שלהם? כרגיל, אם יש שטח ארבע על ארבע זה רשות היחיד וגובה מספיק, אם אין אז זה מקום

[Speaker D] פטור.

[Speaker B] כרמלית יש גם אפשרות של רשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] מקום פטור התכוונתי דאורייתא, זה יכול להפוך לכרמלית מדרבנן.

[Speaker D] אני לא הבנתי רגע את הסיטואציה של המחלוקת. אם המדף הזה הוא פונה לתוך רשות היחיד, אז זה חורי רשות היחיד. מדובר על זה שהוא פונה כלפי חוץ.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אם הבליטה היא כלפי חוץ אבל הוא פתוח כלפי פנים, אז זה חורי רשות היחיד. אם הבליטה כלפי פנים והוא פתוח כלפי חוץ, זה חורי רשות הרבים.

[Speaker C] אני

[Speaker D] לא מבינה, אני מנסה לדמיין לעצמי מה זה, מה זאת אומרת בליטה כלפי חוץ ופתוח כלפי פנים?

[הרב מיכאל אברהם] תחשבי על מבנה בקיר, כמו

[Speaker C] שיש פתח, למה לא לענות?

[הרב מיכאל אברהם] כמו שיש חלון כזה שהוא בולט החוצה, אוקיי? מין כזה בליטה החוצה, וזה פתוח כלפי פנים. אז יש בטן כלפי חוץ של הקיר. זה לא חייב להיות אגב, יכול להיות שזה סתם חציבה בקיר, אבל רק כדי להמחיש. אז הבליטה היא כלפי חוץ, אבל הפתח הוא כלפי פנים, זה חורי רשות היחיד. ואם הפוך?

[Speaker D] אבל אין שום פתח. אני ממש מתנצלת, אני בשבילי חור כשאני קראתי חור חשבתי שמדובר בחור. אני לא מצליחה להבין את הסיטואציה. זה פתוח, לא פתוח, סגור מצד אחד, פתוח מהצד השני?

[Speaker E] תראי, אני

[Speaker C] רוצה רגע לדמיין משהו להאני ולכלל. אני כל הזמן, אתם יודעים מה זה פתחי ירי? חלונות ענקיים, חרכי ירי, כן. חלונות ענקיים בתוך הבית שפונים החוצה, והחוצה יש פתח קטן.

[הרב מיכאל אברהם] הנה, תראו, בואו ציירתי את זה פה, אתן רואות את זה? פה זה רשות היחיד, אוקיי? פה יש בן אדם, זה רשות היחיד. בסדר? עכשיו יש פה בליטה בקיר ככה, זה רשות הרבים בחוץ. עכשיו פה יש בליטה בקיר ככה, וזה פתוח כלפי פנים.

[Speaker E] סוג של מרפסת.

[הרב מיכאל אברהם] לא מרפסת. לא מרפסת, הבלטה כזו של הקיר. הקיר עצמו מתעקם כלפי חוץ. הרבה פעמים עושים בבתים דבר כזה כדי להניח עציצים, להניח קישוטים או כל מיני דברים כאלו. נישה, נישה בדיוק.

[Speaker D] אוקיי, ואז הפתח כשהוא

[הרב מיכאל אברהם] פתוח, אז זה חורי רשות היחיד. את רואה, זה פתוח לרשות היחיד, זה חורי רשות היחיד. עכשיו אם זה היה אחרת,

[Speaker B] בולט פנימה?

[Speaker D] לא אל תמחקי את זה. לא, אני מנסה להבין מה הבעיה בכלל בסיטואציה הזאת. כל הבעיה היא ברשות הרבים, הרי ברשות היחיד מה זאת אומרת, זה סוג של חלון כאילו, זה חלק מהדופן של הבית.

[הרב מיכאל אברהם] על זה בדיוק מדובר, אם זה דבר נפרד או שהוא מצטרף לרשות היחיד.

[Speaker B] ואם זה לא מפולש לבית אלא?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהגמרא אומרת.

[Speaker D] מי שמניח על זה מבחוץ אז השאלה היא כשהוא מניח,

[Speaker B] הנה.

[הרב מיכאל אברהם] זה חורי רשות הרבים. רגע. השאלה פה היא אם הוא מתחבר כלפי פנים ופה יש איזה מדף כזה שאנשי רשות הרבים שעוברים יכולים לשים שם דברים או משהו כזה.

[Speaker C] רגע. אפשר לשים פה חנוכיות? מה קורה בחנוכיות שהם בקיר החיצוני?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אפשר לשים חנוכיות, אפשר לשים מה שרוצים.

[Speaker C] לא, זה רשות רבים?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. פה במצב הזה שחורי רשות הרבים, אין מה לשים פה חנוכייה, את החנוכייה צריך בבית לשים. זה לא בבית, זה בחוץ.

[Speaker C] יש הרבה מקרים בירושלים ששמים חנוכיות בקיר החיצוני של הבית.

[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה, וזה צריך להיות עדיין בתוך הבית, רק פונה כלפי חוץ. פה זה לא רלוונטי, פה זה חלק מהחוץ.

[Speaker D] רגע, עכשיו הציור הזה איך הוא נקרא? הוא נקרא חורי רשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] זה חורי רשות

[Speaker B] הרבים.

[Speaker D] זה חורי רשות הרבים? כן. לזה מה שהתכוונו חורי רשות הרבים? כן. כן, אוקיי. בסדר. טוב, אני חייבת להגיד שזה מה שהבנתי מההתחלה, פשוט לא הבנתי את העניין של המדף.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה המדף כזה, זאת אומרת זאת הכוונה. כמו מדף שעושים כנישה בקיר, מקיר גבס או משהו כזה, עושים הרבה פעמים דברים כאלה. זה לא חייב להיות כמובן בולט כלפי חוץ, יכול להיות שחצבו בתוך הקיר, אם הקיר מספיק עבה, אז חוצבים בתוך הקיר עצמו, לא משנה. אבל זה מה שנקרא חורי רשות היחיד או חורי רשות הרבים. אז תכלס בציור שלנו, זה

[Speaker F] קצת מוזר.

[Speaker D] לא, זה פשוט לא כל כך מסתדר לי עם מה שאמרת בהתחלה שהכוונה חורי לשטח שמסביב לחור. למה לזה קוראים חורי? סביב החקק. מסביב לחקק, זה לא חור אבל.

[Speaker F] לא חור, תחשבי על זה,

[הרב מיכאל אברהם] תחשבי על זה כמי שעומדת בתוך החקק. אם את עומדת בתוך החקק מה את רואה מסביבך? תחשבי על זה נגיד שגובה הבית היה חמישה טפחים ואת העמקת עכשיו חקק עוד עשרה טפחים או שמונה טפחים. בסדר?

[Speaker D] כאילו כשאני עומדת בתוך החקק אז יש לי כאילו נישות מבחוץ.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז הכל נישות, אז זה בעצם חורי רשות היחיד.

[Speaker E] תשימי את הקיר על הצד, תסובבי אותו ב-90 מעלות.

[Speaker D] הבנתי, הבנתי, הבנתי.

[Speaker F] אבל קצת מוזר, כי בעצם אנחנו אומרים שחורי רשות היחיד הם כאילו נלווים לרשות היחיד, אבל פה במקרה של הבית הם הרוב, הם אפילו הרבה יותר גדולים מהחקק עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון.

[Speaker B] למרות שהחקק יהיה בארבע

[Speaker F] על ארבע.

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע עוד מעט קצת לדברים האלה, גם לסברות למה זה כרשות היחיד וגם לשאלה שלך נועה עוד רגע. אז בואו רגע נמשיך. אז בקיצור מה שאנחנו לומדים כאן שדין חורי רשות היחיד שזה כרשות היחיד זה מוסכם. חורי רשות הרבים יש מחלוקת אביי ורבא. פשטות ההלכה היא כרבא שזה לא כרשות הרבים, זאת אומרת אין דין חורין ברשות הרבים אלא רק ברשות היחיד. אוקיי. עכשיו רבא מקשה לאביי. רגע, אני משתף שוב פעם. אמר ליה רבא לאביי: לדידך דאמרת חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו, מאי שנא מהא? דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא נצרכה אלא לקרן זווית הסמוכה לרשות הרבים. ותיהוי כחורי רשות הרבים? כי אנחנו מדברים עוד פעם על הברייתא שמגדירה את ארבעת הרשויות, ומה שכתוב שמה כרמלית אז רב דימי בשם רבי יוחנן אומר שזה בא לרבות קרן זווית שסמוכה לרשות הרבים. אז אומרת הגמרא: למה בעצם לא אמרו שזה חורי רשות הרבים? ואם זה חורי רשות הרבים אז לשיטתך הרי זה כרשות הרבים, ושמה אמרו שזאת כרמלית.

[Speaker D] זאת אומרת שזה היה מקום פטור קודם.

[הרב מיכאל אברהם] כרמלית לא משנה, כן, מדרבנן זה כרמלית. אז אומר רבא לאביי: לשיטתך שחורי רשות הרבים זה כרשות הרבים, אז היה צריך שמה לתת לזה דין של רשות הרבים לא של כרמלית. אז אומרת הגמרא: התם לא ניחא תשמישתיה, הכא ניחא תשמישתיה. זאת אומרת השאלה האם התשמיש באותו מקום הוא נוח לך או לא. זאת אומרת אביי טוען שחורי רשות הרבים זה כרשות הרבים במקום שבו עוברי האורח ברשות הרבים קל להם ונוח להם להשתמש בחור, בנישה הזאת. אבל בסמטה מדובר באופן, קרן זווית מדובר באופן שזה איזה פינה כזאת שלא נוח להשתמש בה, מצב כזה זה לא מקבל דין של רשות הרבים גם לפי אביי.

[Speaker E] כל זה אמרנו, למה אמרנו שבהגדרות של דף של שבת דיברנו על זה אז לעומת טומאה, הקריטריון ל…

[הרב מיכאל אברהם] יש פה באמת חריגה קצת מהמהלך שראינו בפעמים הקודמות, אבל זה כמובן קשור לדין המיוחד של חורים. כי מה שקורה, עכשיו אני כבר כן חוזר להערה של נועם מקודם כי אנחנו נגיע לזה עוד מעט, הדין של החורים בפשטות זה בגלל שהם טפלים לרשות העיקרית אליה הם פונים, או רשות היחיד או רשות הרבים לאביי שיש דין חורים גם ברשות הרבים. ואז זה בעצם אומר שהקביעה מה מעמדו של החור היא תלויה ביחסו אל הרשות, לא באופי שלו עצמו. והיחס בינו לבין הרשות הוא בהחלט כן נקבע לפי השאלה עד כמה זה שמיש לבני אותה רשות. זאת אומרת ההגדרה של הרשויות כשלעצמן היא הגדרה פיזית אובייקטיבית לא קשורה לנגישות לאנשים או אי נגישות לאנשים, אבל אחרי שהרשות הוגדרה ואני שואל את עצמי אוקיי מה עוד נספח אל הרשות הזאת, מה מתבטל אליה, מה הופך להיות חלק ממנה, שם כן משחק הקריטריון של נוחיות התשמיש, לפחות לפי אביי. כי רבא ששאל אותו למשל כנראה לא קיבל דבר כזה והלכה הרי כרבא, אבל לפחות אביי טוען שזה משחק תפקיד שם. אוקיי? למשל איפה תהיה ההשלכה? מה יקרה למשל בחור ברשות היחיד שלא נוח לשימוש? אז לפי אביי נראה די ברור שזה לא יהיה רשות היחיד, זה יהיה כנראה מקום פטור, אבל לפי רבא זה תלוי. השאלה אם רבא מקבל בעיקרון את ההבחנה הזאת בין ניחא ולא ניחא תשמישתיה, הוא רק הקשה על אביי ואביי ענה לו אז הכל בסדר, אבל הוא כמובן נשאר לשיטתו שאין דין כזה של חורי רשות הרבים בלי קשר, הוא רק הקשה עליו.

[Speaker D] אפשר לומר שהנוח לשימוש הוא מדבר רק על רשות הרבים ולא על רשות היחיד. מי אמר שברשות היחיד זה משנה אם זה נוח לשימוש או לא?

[הרב מיכאל אברהם] למה לא? מה ההבדל?

[Speaker D] כי יש לי איזה חור, איזה חריץ בתוך הקיר, איזה מדף, לא נגיד משתמש בו כי הוא לא כזה נוח, ואם שמתי בו משהו זה לא אומר שהוא לא רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] למה לא? מה ההבדל בין זה לבין רשות הרבים?

[Speaker D] כי דיברנו על זה שזה בעצם קירות ויש פה תיחום של רשות היחיד שזה הגדרה אחרת מרשות הרבים. יש מחיצות, יש קירות מסביב וכל בן אדם שנמצא בפנים הוא רואה את עצמו בתוך רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] אז את רוצה לטעון שיכול להיות שהדין הזה של ה…

[Speaker D] אני אומרת שהכלל פה שהם הביאו, אף אחד לא אמר שהוא נכון לרשות היחיד. כרגע הביאו את הכלל הזה על רשות הרבים, לא דיברו על רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] באופן הפשוט לפי אביי אין הבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים. הרי אביי אומר שכמו שיש חורי רשות היחיד יש גם חורי רשות הרבים, ואביי עצמו תולה את זה בתשמיש. אז אם אביי תולה את זה בתשמיש אז אני לא רואה כרגע סברא לחלק ולהגיד שברשות היחיד זה לא יהיה תלוי בתשמיש. מה ההבדל? לפי רבא אין בכלל דין של חורי רשות הרבים, זה פרשיה אחרת.

[Speaker D] אמרנו שאת רשות הרבים מגדירה, אמרנו גם מקודם שאת רשות הרבים יש לה הרבה פעמים הגדרה של הרבים שעוברים בה, של השימוש של הרבים בה. לעומת זאת ברשות היחיד זה פחות מוגדר ככה.

[הרב מיכאל אברהם] ברשות היחיד זה אי שימוש של הרבים. אוקיי, אז גם בחור יש אי שימוש של הרבים בחורי רשות היחיד.

[Speaker D] בחורי רשות היחיד זה אי שימוש של היחיד, לא אי שימוש של…

[הרב מיכאל אברהם] לא, של הרבים.

[Speaker B] למה?

[Speaker D] הוא נמצא בתוך הבית.

[הרב מיכאל אברהם] החור הוא פונה כלפי הבית. בדיוק, לכן זה רשות היחיד. כי זה אי שימוש של הרבים, לכן זה ברשות היחיד.

[Speaker B] אבל ההגדרה כזאת בהתחלה לגבי רשות הרבים, שברשות הרבים אין בעלות של מישהו על המקום הזה לכן הוא נוח להשתמש בו, וברשות היחיד אתה הבעלים אז אין לך בעיה, אין לך חשש ואין לך בעיה להשתמש במקום אפילו אם הוא לא כזה נוח לשימוש.

[הרב מיכאל אברהם] להפך, אז הייתי אומר שהתשמיש לא יהיה רלוונטי ברשות הרבים אלא דווקא ברשות היחיד. לא,

[Speaker B] למה?

[הרב מיכאל אברהם] כי רשות הרבים זה לא מיועד לשימוש, רשות היחיד זה רשות שמיועדת לשימוש.

[Speaker B] בדיוק, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז הייתי אומר שההבחנה הזאת נכונה דווקא לרשות היחיד.

[Speaker B] בסדר.

[Speaker D] מה מגדיר את רשות הרבים? זה שהרבים עוברים בה. אז אם יש איזה חור בקיר שאף אחד מהרבים לא מסתכל ולא מניח עליו שום דבר בגלל שהחור הזה בכלל לא לשימוש, אז הוא לא יהיה כרשות הרבים. אבל בתוך רשות היחיד לא מגדיר אותה זה שהיחיד עובר בה, מגדיר אותה המחיצות. ואם מגדירים אותה המחיצות אז גם אם יש איזה חריץ במחיצה שהוא קטן מד' על ד' ולא נוח…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל המחיצות האלה יכולות גם להגדיר מקום פטור. העיקר שזה לא רשות הרבים. מי אמר שזה גם חלק מרשות היחיד? רק אם היחיד יכול להשתמש בזה. למה לא? אותה סברא. זה שזה לא רשות הרבים אני מסכים, אבל מי אמר שזה… השאלה אם זה מקום פטור או רשות היחיד.

[Speaker D] בתוך רשות היחיד יש לנו סיטואציה של מקומות פטור בפנים? הרי מקום פטור זה משהו שהוא לא ברשות היחיד ולא ברשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, למה? ברשות היחיד במקום שהוא גבוה והוא יש לו שטח של פחות מארבע על ארבע זה יכול להיות מקום פטור, למה לא? אם הוא חצוץ ממנה, אם הוא לא חלק ממנה, יכול להיות שהוא יהיה מקום פטור.

[Speaker D] כי אמרנו שהמחיצות עולות למעלה ברשות היחיד כל האוויר הוא…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה בתוך השטח של רשות היחיד. האם יש מקום שהוא מתוחם כמקום בפני עצמו, אז הוא יכול להיות מקום פטור. האוויר, כן האוויר של רשות היחיד זה באמת פשוט זה לא מקום פטור אלא זה רק לא מקום ד' על ד', זה עוד נראה בהמשך. אבל פה כשיש מקום מתוחם, אז אם הוא לא קשור לרשות היחיד אז אני אגיד שהוא מקום עצמאי והוא מקום פטור. עכשיו אולי סתם ככה וכל זה זה רק הערת אגב, מה שרציתי לומר שיש פה שתי אפשרויות להבין, הרי כל התירוץ הזה של ניחא ולא ניחא תשמישתיה נאמר על ידי אביי. להלכה אנחנו פוסקים כמו רבא. אבל זה לא אומר שלפי רבא אין את ההבחנה הזאת. יכול להיות שרבא קיבל מאביי את ההבחנה הזאת, הוא מסכים, רק הוא עקרונית לא מכיר בחורי רשות הרבים כחלק מרשות הרבים, לכן מבחינתו זה לא רלוונטי ברשות הרבים. אביי שכן מכיר בזה עשה הבחנה בין ניחא ולא ניחא תשמישתיה. אבל בחורי רשות היחיד שגם רבא מסכים שיש להם דין של רשות היחיד, יכול להיות שרבא יסכים שזה רק אם ניחא תשמישתיה אבל אם לא ניחא תשמישתיה אז לא. יכול להיות. או שנגיד שיש איזה שהוא הבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים. זה פשוט רציתי להדגים למה יכולה להיות לדבר הזה גם השלכה הלכתית למרות שאין הלכה כאביי. אוקיי? טוב, אז אנחנו ממשיכים. תנן, שואלים עוד שאלה עכשיו, עוד פעם רבא שואל על אביי. תנן, הזורק ארבע אמות בכותל, למעלה מעשרה כזורק באוויר, למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. והוינן בה, מאי כזורק בארץ? והא לא נח. כן, הרי זה לא נח בשום מקום. ואמר רבי יוחנן בדבילה שמנה שנו. כן, מדובר באיזו דבילה שנדבקת לכותל ואז כן הייתה הנחה. אי סלקא דעתך חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו, למה לי לאוקמה בדבילה שמנה? לוקמה בצרור וחפץ ודנח בחור. זאת אומרת למה אתה צריך להעמיד בחפץ מסוים עם דבילה שמנה? תגיד שמדובר בחורים, זה פשוט נח על החור של הקיר ולכן הייתה הנחה. אז רואים שאין דבר כזה חורי רשות הרבים. אם היה חורי רשות הרבים לא היה צריך להגיע לאוקימתא של דבילה שמנה, היה אפשר להעמיד בחור. אז אומרת הגמרא, אביי עונה על זה שתי תשובות. זימנין משני לה, שאני צרור וחפץ דמהדר ואתי. כן, הוא אומר שצרור וחפץ לא נתקעים בתוך חור, לכן לא העמידו את זה בחור. זה דוחק להגיד שזה בדיוק נפל לתוך החור ונח שם, לכן העדיפו להעמיד בדבילה שמנה, אבל נכון, עקרונית אפשר היה להעמיד גם בחור.

[Speaker B] אולי דבילה שמנה שהיא תופסת מקום של ד' על ד'. לא הבנתי. אולי מדובר בדבילה שמנה שהיא צריכה לנוח על מקום שיכול לקלוט אותה, שהוא ד' על ד'.

[הרב מיכאל אברהם] לא נח בחור ד' על ד', היא נחה על הקיר.

[Speaker B] כן, אבל למה הוא צריך להגיד שמנה, שיגיד דבילה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שמנה הכוונה שהיא נדבקת.

[Speaker B] אה, משומנת.

[הרב מיכאל אברהם] כן. תכסיסית. לא לא גדולה, הכוונה שהיא נדבקת, היא לא נופלת למטה. כן. זימנין משני לה בכותל דלית ביה חורי. כן, מדובר באופן שכותל לא היה בו חורי. טוב, אז זה קצת מוזר השאלה הזאת, כי הרי התירוץ הזה, כי זה גופא מה ששאלו אותו, למה מעמידים בדבילה שמנה? שיעמידו בכותל שיש בו חור סליחה. אז הוא אומר לא לא, מדובר בכותל שאין בו חור. מה זה מדובר? אתה מחליט במה מדובר, אז תעשה אוקימתא שמדובר. לכן פה באמת הגמרא אומרת, הגמרא עוברת מיד אחרי זה לדון מה ההוכחה שמדובר בכותל בלי חור? כי בלי שהיתה הוכחה אין פה תירוץ. אבל אנחנו שאלנו את אביי: למה מעמידים בדבלה שמנה? תעמיד בחור! לא, לא, מדובר בכותל בלי חור. מה זה "מדובר"? אתה החלטת שמדובר בכותל בלי חור? אני שואל למה שיעמידו בכותל עם חור ולא יעמידו בדבלה שמנה? אומר לו: יש לי הוכחה שמדובר בכותל בלי חור, זה לא שאני החלטתי שככה מדובר. ממאי? אומרת הגמרא, זה ההמשך: מדקתני רישא, זרק למעלה מעשרה טפחים כזורק באוויר. אי סלקא דעתך בכותל דאית ביה חור, אמאי כזורק באוויר? הא נח בחור. כן, אז בעצם אם היה בכותל חור, אז גם למעלה מעשרה טפחים הוא היה חייב כי זה רשות היחיד. וברשות היחיד ודאי יש חורים, זה לכל הדעות. לכן הוא אומר יש לו הכרח שמדובר פה בכותל בלי חור. וכי תימא מתניתין דלית בה ארבעה על ארבעה,

[Speaker D] רגע, למה הכותל הזה הוא רשות היחיד מעל עשרה

[Speaker B] טפחים?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker D] צריך עוד תנאים חוץ מגובה של עשרה טפחים.

[Speaker B] למה אתה אומר שזה רשות היחיד ולא רשות הרבים למשל?

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא הבנתי.

[Speaker B] למה, תגידי

[Speaker D] רותי.

[Speaker B] כשהוא זרק ת'דבלה, למה אתה אומר שזה קרה ברשות היחיד ולא ברשות הרבים למשל?

[הרב מיכאל אברהם] כי אם בחור יש ארבעה על ארבעה והוא בגובה עשר, אז גם אם הוא ממוקם ברשות הרבים, זה רשות היחיד. וזה מה שהגמרא מיד עכשיו אומרת: וכי תימא מתניתין דלית בה ארבעה על ארבעה, אולי תגיד שמדובר בחור שאין בו ארבעה על ארבעה. האמר רב יהודה אמר רב חייא: זרק למעלה מעשרה טפחים והלכה ונחה בחור כלשהו, באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן, שרבי מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. אלא שמע מינה בכותל דלית ביה חור, שמע מינה. טוב, זה מעלה אותנו לסוגיה אחרת האם חוקקין להשלים. יש פה איזה מחלוקת תנאים בשאלה מה קורה כשיש חור קטן אבל הכותל הוא מספיק רחב שבאופן עקרוני אפשר היה להרחיב את זה לחור של ארבעה על ארבעה. אז הטענה של רבי מאיר שלא צריך להרחיב בפועל, ברגע שיש אפשרות כזאת מבחינתי זה מקום חשוב, ולפי רבנן לא. מכל מקום לענייננו זה לא חשוב לענייננו, זה בשיעור הבא. אבל כרגע הגמרא בסופו של דבר מסבירה למה לפי אביי בהכרח מדובר פה בכותל בלי חור. אוקיי, אני חוזר לסוגיה שלנו כי מה שחשוב אלינו זה החקיקה. לא חוקקין להשלים, חוקקין להשלים זו סוגיה אחרת, על זה נדבר בפעם הבאה. אני מדבר על החקיקה הראשונה, כן, שהוא חקק ארבעה על ארבעה בתחתית הבית. אז תכלס מדובר במחלוקת אביי ורבא, בפשטות ההלכה היא כמו רבא. ולכן באמת הרי"ף והרא"ש והשולחן ערוך וגם הר"ך כאן כותבים שהלכה כמו רבא, שחורי רשות הרבים אינם כרשות הרבים. אמנם בביאור הלכה, רותי שאלה אותי היום: איפה הרמב"ם? אין רמב"ם. אין רמב"ם?

[Speaker B] כן, לא ראיתי. אני ראיתי.

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא שומע.

[Speaker B] אני ראיתי ברמב"ם שהוא כתב: חורי רשות הרבים הם כרשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה כן, אבל הוא לא הביא את ההלכה הזאת של אביי, סליחה. של אביי שחקק בו, הבית בלי שחקק בו והבית שחקק בו. ההלכה הזאת לא מופיעה ברמב"ם. הביאור הלכה כבר מעיר על זה בשמ"ה. הביאור הלכה כבר מעיר, הוא לא מבין למה הרמב"ם השמיט את זה. בכל אופן הרמב"ם השמיט את זה, אבל שאר הפוסקים, הרי"ף והרא"ש והשולחן ערוך והר"ך ועוד, הם פסקו כמו רבא, כי הלכה כמו רבא. עכשיו רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס מציין לרש"י בסוגיה בעירובין בדף פ"ז. שמה הגמרא מדברת על אמת מים שהיא בעצמה כרמלית, שהולכת ונעשית יותר ויותר צרה עד פחות מארבעה טפחים, ואז היא כבר לא יכולה להיות כרמלית. והשאלה תהיה: האם יהיה לה דין כרמלית גם בחלק הצר שלה? אוקיי? הגמרא אומרת שיכול להיות שהיא תהיה כמו חורי כרמלית. במילים יש פה איזה אמת מים שהולכת ונהיית צרה, החלק הרחב של אמת המים זה כרמלית, והחלק הצר של אמת המים הוא בעצם חורי כרמלית. לכן הגמרא אומרת שצריך להיות לה דין כרמלית ואסור למלאות ממנה מים לרשות היחיד. כי הרי השאלה אם מותר לקחת מים מאמת המים הזאת לרשות היחיד. אז רש"י שם מסביר, הוא אומר ככה, אני אקריא: "ותהוי כחורי כרמלית", אומר רש"י, "כאורחיה דאמרינן במסכת שבת: חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו, כגון כותל הסמוך לרשות הרבים ויש בו חור". מה רש"י אומר? שהגמרא בעירובין שואלת: האמת המים הזאת תהיה כמו חורי כרמלית? זה נסמך על מה שהגמרא שלנו אומרת שחורי רשות הרבים כרשות הרבים, אז גם חורי. חורי כרמלית צריכים להיות כמו כרמלית.

[Speaker D] עכשיו זה דאורייתא זה דרבנן מה הקשר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא משנה, אבל כרמלית היא כמו רשות הרבים רק מדרבנן. אז כל הדין של הדיני דאורייתא ברשות הרבים יהיו מדרבנן בכרמלית. אז אם יש חורי רשות הרבים הם כרשות הרבים מדאורייתא, אז חורי כרמלית יהיו ככרמלית מדרבנן. אני משכפל את כל ההלכות של רשות הרבים רק מדרבנן. אז על זה אחרונים מאירים שזה מוזר הרש"י הזה, כי הרי להלכה אנחנו פוסקים כמו רבא. ולפי רבא חורי רשות הרבים הם לא כרשות הרבים. אז מה הגמרא רוצה פה ללמוד מחורי רשות הרבים לחורי כרמלית? הפוך. אם אתה לומד מחורי רשות הרבים מה?

[Speaker B] אולי הוא מסכים לשיטת אביי? לא שומע. אולי הוא הולך כשיטת אביי?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל להלכה אנחנו פוסקים כמו רבא. אז הגמרא מקשה פה משיטה שהיא לא להלכה? ורש"י לא מאיר כלום, רש"י אומר כמו שלמדנו שחורי רשות הרבים כרשות הרבים. לא למדנו ולא שום דבר, ההלכה לא ככה. זאת שיטת אביי והלכה לא ככה. יותר מזה היה אפשר להגיד שרש"י הביא רק דוגמה, הוא לא התכוון להגיד שככה ההלכה כמו אביי. אבל אז הייתי מצפה שיביא את הדוגמה של חורי רשות היחיד לא של חורי רשות הרבים. כי חורי רשות היחיד הם באמת כרשות היחיד. אז אם אתה כבר רוצה להביא דוגמה לחור שיהיה כמו הרשות, היית צריך להביא מחורי רשות היחיד לא מחורי רשות הרבים, כי בחורי רשות הרבים להלכה הם לא כרשות הרבים. למה?

[Speaker D] אולי הכוונה היא שהרשות הרבים הרי אמרנו שאם הוא זורק את זה לכותל אם זה פחות מעשרה טפחים אז זה נקרא רשות הרבים, ואותו דבר פה על האמה הזאת בגלל שהיא נמוכה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא הבנתי.

[Speaker D] הרי יש סיטואציה שכן רשות הרבים היא כרשות הרבים, החורי רשות הרבים הם כרשות הרבים. מתי? מה קורה אם החור הוא נמוך?

[הרב מיכאל אברהם] ומה זה נמוך?

[Speaker D] משלושה טפחים.

[הרב מיכאל אברהם] נמוך משלושה טפחים אז זה לבוד, זה לא קשור לרשות הרבים.

[Speaker B] אז

[Speaker D] הוא לבוד אז הוא שייך לרשות הרבים,

[הרב מיכאל אברהם] הוא יושב על הקרקע פשוט.

[Speaker D] ואמת המים הזאת היא גם על הקרקע.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אבל אמת המים הזאת יכול להיות שיש לה גובה מאוד גדול, המים זורמים בתוך תעלה כזאת.

[Speaker D] כן, יכול להיות שהיא גבוהה.

[הרב מיכאל אברהם] אין, אף אחד לא עשה שם חילוק בין אמה גבוהה ואמה נמוכה. הנקודה היא שיכול להיות שהריטב"א למשל, הבאתי פה את הציטוט, את הלשון של הריטב"א, כיוון דהם בחורי רשות היחיד ואין בחורי רשות הרבים דינם כרשות עצמה אם כן הוא הדין בכרמלית. מאוד מוזר כמו רש"י, הרי זה לא נכון. בחורי רשות הרבים דינם לא כמו הרשות עצמה. בסדר, אלא מה? הגמרא כנראה מדברת אליבא דאביי שזה מאוד מוזר, אבל ככה לכאורה יוצא. ויכול להיות שבעצם הגמרא אומרת שחורי כרמלית ודאי דומים לחורי רשות היחיד במובן הזה שהם יהיו, דינם יהיה כמו כרמלית עצמה. בחורי רשות הרבים גם ברמה העקרונית דינם הם כמו הרשות עצמה, אלא שרשות הרבים היא רשות שמוגדרת באופן נגטיבי להבדיל מרשות היחיד. אז לכן אי אפשר להטפיל אליה דברים שנמצאים בצדה. ולכן אומר רבא שחורי רשות הרבים הם לא כרשות הרבים. אבל במובן הזה כרמלית יכול להיות שהיא כמו רשות היחיד. אז מה שרש"י בעצם רק רוצה לומר זה להגיד שזה דומה למה שאומר רבא שחורי רשות הרבים כרשות הרבים, כי אנחנו רואים שזה לא נאמר רק על רשות היחיד אלא גם על רשויות אחרות, אלא שכאן כמובן כשמדובר בחורי כרמלית כאן גם רבא יסכים. הוא מביא את המימרא של אביי כי אין לו, הוא לא יכול להביא את רבא. רבא אומר שחורי רשות הרבים הם לא כרשות הרבים. אבל הוא לא מתכוון לפסוק הלכה כמו אביי אלא אומר כמו הסברא של אביי שאומר שחורי רשות הרבים זה כרשות הרבים, אז גם בכרמלית חורי כרמלית יהיו ככרמלית, אבל כאן גם רבא יסכים. כי כל מה שרבא חולק על אביי זה בגלל שרבא טוען שחורים יכולים להיספח לרשות שיש לה איזשהו ייחוד, שהיא מוגדרת רשות היחיד, אז אם יש משהו שהוא בצדו הוא נספח אליו, הוא חלק ממנו. אבל רשות הרבים מוגדרת באופן נגטיבי. כל מה שהוא לא רשות יחיד אלא כל השאר זה רשות הרבים. אז אם רשות הרבים מוגדרת כך אז לא שייך לספוח אליה דברים, אין לה מאפיינים פוזיטיביים מצד עצמה. ולכן שם אומר רבא שחורי רשות הרבים הם לא כרשות הרבים. אבל אם זה כך יכול להיות שבכרמלית רבא יסכים שחורי כרמלית הם כן ככרמלית. זאת אומרת רבא גם מסכים שזה לא נאמר רק על רשות היחיד, להיפך, זה לא נאמר ברשות הרבים, לא שזה כן נאמר רק ברשות היחיד. ומה שרבא מה שהריטב"א… רק את אביי אפשר להביא בתור מימרא שאנחנו יכולים לסמוך עליה, כי לרבא אין אמירה כזאת. אבל הטענה היא שפה גם רבא יסכים, אז לא שפוסקים פה כמו אביי. ככה היה מקום להגיד, אבל האמת שכשמסתכלים בהמשך הסוגיה, כל הדיון פה באחרונים ממש לא מובן לי. בואו תראו, השחרתי פה חלק מהסוגיה: ותיהוי כחורי כרמלית. מה שהגמרא שואלת, אמת המים הזאת שיהיה לה דין כרמלית כמו חורי כרמלית. אז אביי באבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו: אין חורין לכרמלית. מה התירוץ? אתה שואל אותי שזה יהיה כמו חורי כרמלית, אין חורין לכרמלית. למה? כי זה כמו חורי רשות הרבים, אנחנו פוסקים כמו רבא. כל מה שרש"י הסביר, רש"י הסביר את הקושיה. הרי הגמרא מקשה ותיהוי כחורי כרמלית, שיהיה לזה דין כרמלית כי זה חורי כרמלית. כאן הגמרא באמת מקשה את זה כי היא חושבת בשלב הזה כמו אביי. ולכן רש"י מביא כמו שאמר אביי שחורי רשות הרבים כרשות הרבים, ובתשובה זה גופא מה שעונים, מה אתה רוצה, הלכה כמו רבא. אז מה הדיוק מרש"י ומה כל הדיון הזה, הוא דיון מיותר.

[Speaker F] אבל ההסבר היה יכול להיות על רשות היחיד, למה הוא באמת נכנס לסיפור של רשות הרבים? לא הבנתי. לא, כי עכשיו אני אומר,

[הרב מיכאל אברהם] אני יורד מכל מה שתרצתי קודם כי לא צריך. בואו נלך עם הקושיה של הרבי עקיבא איגר. אז מה הטענה בעצם? שכרמלית אמורה להיות כמו רשות הרבים, נכון? אז שהגמרא שאלה ותיהוי כחורי כרמלית, היא ניחא כדעת אביי, ולכן רש"י מביא אדעת אביי שחורי רשות הרבים כרשות הרבים, גם חורי כרמלית ככרמלית. זאת אומרת, זה לא נאמר רק ברשות היחיד אלא נאמר גם ברשות הרבים, אז גם בכרמלית. ולכן באמת בשלב הזה הגמרא כשהיא הקשתה היא הקשתה בדעת אביי. ועכשיו מביאה הגמרא, נכון, אבל מה אתה רוצה, זה לא להלכה.

[Speaker F] אבל זה מה שרש"י מסביר, רש"י מסביר חורי כרמלית הם כמו רשות הרבים, למה הוא לא הסביר חורי כרמלית הם כמו רשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] כי זה לא נכון שהם כמו רשות היחיד, זה נכון שהם כמו רשות הרבים.

[Speaker F] כי אין חורין לכרמלית?

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי חורי כרמלית ביחס לכרמלית זה כמו חורי רשות הרבים ביחס לרשות הרבים רק מדרבנן. לכן כשאתה מקשה קושיה אז אתה מניח את דעת אביי שכמו שחורי רשות הרבים כרשות הרבים גם חורי כרמלית צריכים להיות ככרמלית. וזה גופא מה שהגמרא עונה, מה אתה רוצה, נכון, לפי אביי אתה צודק אבל הלכה כרבא ואין חורין לרשות הרבים, ממילא גם לכרמלית אין. ואז לא קשה שום דבר, רש"י רק מסביר את ההווא אמינא בגמרא, את הקושיה. אבל למסקנה באמת נכון, פוסקים כרבא וזה הכל. תראו את ההמשך: רב אשי אמר תירוץ שני, רב אשי אמר אפילו תימא יש חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה, הכא במופלגת. כן, מדובר כשהיא סמוכה לרשות שלה אז יש חורין לכרמלית. עכשיו תראו את רש"י פה במקום, מה הוא מסביר בסמוכה? רש"י בעירובין, כן: בסמוכה כגון חור שבכותל הסמוך לכרפף יותר מבית סאתיים. מה הוא הכניס לי פה את כרפף פתאום? חור שסמוך לכרמלית, מה אתה רוצה מכרפף?

[Speaker B] אבל הכרפף הוא רשות היחיד מדאורייתא.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. רש"י מדבר פה על כרמלית כזאת שמדאורייתא היא רשות היחיד, יש לה מחיצות. זה רק הכרמלית של כרפף, ועל זה הוא אמר אם יש חורין לכרמלית יכול להיות שיש. אבל זה רק בכרמלית כזאת שהיא לא דומה בכלל לרשות הרבים אלא לרשות היחיד. מדרבנן נתנו לה דין כרמלית. זאת אומרת אפילו התירוץ הראשון אומר מה אתה רוצה אין חורים לרשות הרבים. התירוץ השני אומר עזוב, אפילו אם תגיד שיש חורים לכרמלית זה בא בחשבון רק בכרמלית כזאת שהיא מאוד לא דומה לרשות הרבים. היחיד. כרמלית כזאת שלא דומה לרשות הרבים, שהיא רשות היחיד מדאורייתא, שזה קרפף יותר מבית סאתיים. יש לו מחיצות והוא רשות תחומה, שם היה מקום לומר שזה יהיה כמו חורי רשות היחיד. הרי אמרנו שחורי רשות היחיד נטפלים לרשות היחיד, כי רשות היחיד זה רשות שמוגדרת היטב, אז כל מה שלידה הוא טפל אליה. את זה אפשר להגיד גם על קרפף, הוא רשות שתחומה היטב ולכן כל מה שצמוד אליו נטפל אליו. זה בסדר, אבל לא מדובר פה על כרמלית רגילה סתם, על בקעה או על ים או על מה שלא יהיה. זאת אומרת רואים שאפילו כשמעלים פה אפשרות שיש חורים לכרמלית, רש"י לוקח את זה דווקא לכיוון של קרפף.

[Speaker D] זאת אומרת גם רש"י רואה כמו רבא, בכל מקרה רש"י בעצם רואים שפה הוא כמו רבא, לא כמו אביי.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. ואני טוען זאת ההוכחה שרש"י לא מתכוון לפסוק פה כמו אביי. אני לא מסכים עם ההערות של האחרונים האלו.

[Speaker E] רש"י אבל לא פוסק, הוא מבאר. לא, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם אתה מבאר סתמא דגמרא על פי אביי, אז אתה בעצם אומר לי שהסתמא דגמרא פה הולך כמו אביי. וכשיש סתמא דגמרא כאחת הדעות במחלוקת, אנחנו בדרך כלל פוסקים כמותה. כן. אז רש"י אומר מה פתאום, זאת הייתה קושיה, תירוצו אחר, ואפילו רב אשי שאומר שאולי יש חורים לכרמלית, גם זה אך ורק בכרמלית כזאת שבעצם היא דומה לרשות היחיד. לא בכרמלית רגילה. ואז משהו אחר, אם אתם זוכרות בשיעור הקודם, ראינו שבדף ז עמוד א עולה אפשרות שלכרמלית אפילו יצטרכו דפנות. זוכרים? ואז מוכיחים מבית שלא צריך מחיצות לכרמלית. אבל היתה הוה אמינא לפי רש"י לפחות, תוספות חולק עליו, לפי רש"י הייתה הוה אמינא שכרמלית תצטרך מחיצות. זאת אומרת רואים שיש כיוון שרואה את כרמלית כלא דומה באופן מהותי לרשות הרבים, למרות שלכאורה זה סתם רשות הרבים מדרבנן. לא לא, יש לה מאפיינים, יכול להיות שהיא אפילו תצטרך מחיצות, או לפחות בקרפף שיש לו מחיצות, ורק שמה עולה האפשרות שהחורים של הכרמלית יהיו כמו כרמלית. זאת אומרת זה לא הולך כמו אביי בקיצור. וזה רש"י עצמו. אז אי אפשר להגיד פה אני חושב שרש"י פוסק כמו אביי. בכל אופן אבל לענייננו, מה שאנחנו רואים כאן זה שהיסוד של דין החורים זה הבטלות שלהם לרשות העיקרית שהם נמצאים בצידה, רשות היחיד, רשות הרבים לפי אביי, או כרמלית בהקשרים שבהם יכול להיות חורים לכרמלית. אוקיי? אבל הרעיון של הדין של החור זה בטלותו לרשות העיקרית, לכן הוא מקבל את שמה של הרשות העיקרית. לכן אני אשאל שאלה למשל, שאלתי אתכם נדמה לי, מה יקרה אם חקקו בבית שלנו שטח שהוא פחות מארבע על ארבע?

[Speaker B] הוא לא יהיה רשות היחיד. למה?

[הרב מיכאל אברהם] אבל השטח הכללי של הבית יש בו הרבה יותר מארבע על ארבע.

[Speaker B] אבל אתה מתכוון בתיאור של הקומה התחתונה כמו שהיה בסוגיה שלנו?

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על סוגיה שלנו, שחקק אין בו ארבע על ארבע.

[Speaker B] אבל הרי לא היה שם, השאלה אם יש גובה.

[הרב מיכאל אברהם] יש גובה של עשרה טפחים, אבל השטח של החקק הוא פחות מארבע על ארבע.

[Speaker D] איפה יש פה בכלל רשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] הכל ביחד, מה הבעיה?

[Speaker D] אין הכל ביחד, צריך רשות היחיד, חורי רשות היחיד הם כמו רשות היחיד, אבל אם אין לי עדיין את רשות היחיד כי היא עוד לא מוגדרת, אז איך אפשר לצרף אליה את החורים?

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק התשובה. זאת אומרת שבעצם, שימו לב, הרעיון הוא לא שחורי רשות היחיד נתפסים כחלק מהחקק וכל העסק הזה ביחד הוא רשות היחיד. זה לא עובד ככה, זה הולך קטר וקרונות. קודם כל צריך להגדיר מקום שהוא בעצמו כשלעצמו רשות היחיד. עכשיו כשיש לי מקום כזה, החורים שמסביבו גם הם יהיו רשות היחיד. אבל אם אני צריך את החורים כדי בכלל להפוך את האמצע לרשות היחיד, זה לא יקרה. זאת אומרת זה נקודה חשובה, אנחנו נראה השלכות שלה בהמשך. החורים הם במעמד טפל לעיקר, זה לא שכל החלל כולו הוא בסך הכל רשות היחיד וזהו. אם זה ככה היה מקום להגיד שגם חקק של פחות מארבע על ארבע, סוף סוף יש פה מקום שיש בו גובה עשרה טפחים, והשטח הוא יותר מארבע על ארבע, נכון שלא בכל השטח יש את הגובה אבל מה זה משנה? תסתכל על כל העסק הזה ביחד, אפשר לקרוא לו רשות היחיד. התשובה היא לא. למה? כי אתה צריך קודם כל להחליט שהחקק הוא רשות היחיד, קודם. אחרי שהחקק הוא רשות היחיד, הוא יגרור אחריו, זה הקטר, הוא יגרור אחריו את כל החורים, גם הם יחשבו רשות היחיד. אבל קודם כל צריך להחליט ש. חקק יש רשות היחיד. ולכן באמת יש פה דין של היטפלות החורים לרשות העיקרית, קודם כל אתה צריך לקבוע סטטוס לרשות העיקרית כשלעצמה, ואז החורים יכולים להימשך אחריה. זה באמת מה שהמאירי כותב כאן במשפט הראשון שלו, אומר ככה: חקק בבית זה ד' על ד', עד שהשלים מקרקע החקק לקירוי עשרה, מותר לטלטל בכולו. שהרי יש כאן רשות היחיד כשיעור החקק, והשאר נעשה כטפל לחקק וכחורי רשות היחיד שהן כרשות היחיד. עד פה הוא משמיע את הסברה. הסברה היא שהחקק קודם כל צריך להיות רשות היחיד, ולכן צריך שיהיה בו ארבע על ארבע. לכן הגמרא מעמידה בחקק בו ארבע על ארבע, לא יעזור לחקוק פחות. למה? כי החקק צריך להיות רשות היחיד, והשאר נעשה כטפל לחקק. עכשיו תראו את ההשלכות בהמשך. ומיד אחרי זה הוא ממשיך ואומר ככה: וחורי רשות היחיד אין בהם שיעור, אלא כמה שהם כרשות היחיד הן. זאת אומרת כמה שטח שיהיה להם לחורים זה לא משנה, הם ייחשבו רשות היחיד. מה הוא בא להגיד פה? הוא בא להגיד פה שהחור כשאתה אומר שהוא כרשות היחיד אתה לא מתכוון שהוא כשלעצמו רשות היחיד. אתה מתכוון שהוא טפל לחקק, וכיוון שהחקק הוא רשות היחיד אז גם החור. לכן החור עצמו לא צריך לקיים את התנאים של רשות היחיד, גם אם השטח שלו יהיה פחות מארבע על ארבע זה לא משנה, הוא נחשב איזה שהוא שלוחה או ענף של רשות היחיד שבחקק. עוד פעם?

[Speaker B] הוא מתחבר לשטח של החקק.

[הרב מיכאל אברהם] אז לכן זה בעצם השלכה של מה שהוא אמר קודם. קודם הוא הסביר שזה טפל לחקק, עכשיו הנה ההשלכה, שלמרות שהחור כשלעצמו לא מקיים את התנאים של רשות היחיד, אין בו שטח ארבע על ארבע, לא אכפת לי, כי אני לא מתייחס אליו כרשות היחיד לעצמו, אני מתייחס אליו כחלק מהחקק, ממילא כל זה הוא רשות היחיד. עכשיו תראו הוא ממשיך עוד הלאה ותראו שהכול הולך על אותו ציר: ולא סוף דבר, אני ממשיך לקרוא, ולא סוף דבר בכותל בית מקורה שיש לומר בו ביתא כמאן דמלי דמיא והרי הוא כשאר הבית, אלא אף בכותל חצר שאינה מקורה והרי הוא כמקום ד' על ד' לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו. אומר המאירי, האם לבית הזה יש גג? אצלנו יש. אבל מה יקרה בחצר שהיא בלי גג? יש לה ארבע דפנות מסביבה, אין גג, אז היא רשות היחיד נכון? ברשות היחיד לא צריך גג, זה לא כמו סוכה. ארבע דפנות, זה מה שמגדיר רשות היחיד. מה קורה אם יש חור באחת הדפנות? אז אומר המאירי גם שם יהיה חורי רשות היחיד ואפילו אם בחור אין ארבע על ארבע. למה זה חידוש יותר גדול מאשר במקום שיש גג? אני אסביר. אם יש גג אז אני רואה כל החלל שתחום על ידי הגג והמחיצות כרשות היחיד אחת גדולה. אבל אם אין גג אז אני לא רואה את זה כרשות אחת גדולה. אז למה שהחורים ייחשבו כרשות? ביתא כמאן דמלי דמיא עד הרקיע. פירוש המילים ביתא כמאן דמלי דמיא הכוונה הבית כאילו שהוא מלא כולו, זאת אומרת המסגרת קובעת שכל החלל שבתוכה הוא יחידה אחת. אוקיי? אבל זה הכול כשיש מסגרת מלאה, גג ודפנות, אז אני אומר כל החלל כולו הוא ישות אחת. אבל אומר המאירי גם אם אין מסגרת שלמה, אין גג, יש רק דפנות, עדיין זה עובד. למה זה עובד? כי הנקודה היא לא שהכול זה יחידה אחת אלא יש פה הסתפחות, החורים מסתפחים לרשות היחיד וכיוון שבאמצע זה רשות היחיד אז החורים מקבלים גם שם של רשות היחיד. וזה ממשיך את קו המחשבה שאמרתי קודם. זה לא שהכול נתפס כיחידה אחת. אם הכול נתפס כיחידה אחת היה אולי מקום לומר שאפילו בחקק של שלוש על שלוש זה הכול יהיה רשות היחיד. יש פה גובה עשרה וכל העסק הוא יחידה אחת, השטח שלו הוא יותר מארבע על ארבע. נכון שבחקק עצמו איפה שהגובה עשרה השטח הוא לא מספיק. אבל אם הכול זה יחידה אחת ואני רואה את הכול ביחד יכול להיות שהחורים יעזרו לחקק והחקק יעזור לחורים והכול ביחד ייחשב כרשות היחיד. וזה מה שאומר המאירי, לא נכון. צריך שהחקק יהיה רשות היחיד והחורים יסתפחו אחריו ולכן הוא אומר, מצד אחד לחורים לא צריך שטח כי הם נספחים אחרי החקק. מצד שני אומר המאירי זה נכון גם כשאין גג כי אני לא צריך שהכול יהיה יחידה אחת, אני צריך שהחורים יסתפחו אחרי החקק.

[Speaker C] אוקיי, שלום עמר, אני רוצה לומר שאנחנו לא הגענו לקטע הזה, קראנו מאירי אחר. אוקיי, לא יודע מה, רגע, כן, באמת

[Speaker D] משהו פה לא מסתדר לי,

[Speaker C] כן זה לא קראנו את הקטע הזה, קראנו שני קטעים אחרים.

[Speaker B] אבל למה לא להגיד ברשות היחיד שהשמיים הם כמו גג? זאת אומרת גם אם זה לא מקורה הרי רשות היחיד עולה עד לרקיע.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אז, אז גם. תודה, אבל בתוך הבית כן צריך אז

[Speaker B] זה רק

[הרב מיכאל אברהם] השמיים.

[Speaker B] מה עם הרשות היחיד?

[Speaker E] יש לי שאלה. מה קורה? עד עכשיו אני חשבתי שגם בתוך רשות היחיד יכול להיות לי עוד שטח נפרד שהוא מקום פטור. שנניח אין בו ד' על ד' והוא אפשר להניח עליו משהו קטן, אבל הוא לא חלק מרשות היחיד.

[Speaker F] פתאום עכשיו כל הנושא לרב חסדא, זה לא

[Speaker E] הוא בעצם לא ככה, שזה אומר שהם כן נספחים לרשות עצמה למרות שאין בהם שיעור.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. לא למרות, בגלל שאין בהם שיעור.

[Speaker E] נכון. אז האם אין סרט שבו בתוך רשות היחיד יש מקום פטור? ראינו שיש אפשרות כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, אם באמת רבא היה מקבל את החילוק בין ניחא ולא ניחא תשמישתיה, אני לא יודע אם הוא מקבל, אבל אם הוא מקבל, אז חור כזה שלא יהיה התשמיש נוח ואין בו שטח של ד' על ד', הוא יהיה מקום פטור.

[Speaker E] אבל להלכה זה לא קורה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. מי אמר שלא? לא יודע, אין לי ראיה. בואו נבדוק עם רב חסדא.

[Speaker E] אז יכול להיות שיש גם חורי רשות…

[הרב מיכאל אברהם] רב חסדא זה שאלה של מקום ד' על ד', נראה עוד מעט.

[Speaker E] אז יכול להיות חור שהוא ברשות היחיד והוא מקום פטור והוא לא רשות היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] עקרונית, עקרונית מצב כזה יכול להיות. אני לא יודע אם רבא סובר את זה או לא. החילוק של אביי אני לא יודע אם מקובל על רבא, לא כתוב בגמרא. תראו, סימנתי פה את המאירי. יעל, את רואה? המאירי מופיע בחורי הבית המפולשים. זה הדיבור הבא. חורי הבית המפולשים לרשות היחיד ולרשות הרבים, אז הוא אומר: וחורי רשות היחיד אין בהם שיעור אלא כמי שהן רשות היחיד.

[Speaker D] אה, אבל אתה לא הפנית אותנו לקטע הזה. היה שני וחורי. אחד וחורי רשות היחיד והשני של החורים המפולשים ואנחנו לקחנו את הקטע העליון כי אתה כתבת בחורי רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי, אז יכול להיות שלא…

[Speaker D] וקראנו את זה ובאמת התלבטנו למה התכוונת. הלכנו לפי מה שכתבת.

[Speaker C] כן, זה הקטע הראשון.

[הרב מיכאל אברהם] מכל מקום, אז בואו נראה, נקרא עכשיו. לא משנה. אוקיי, כן. המאירי בקיצור, זה מה שהמאירי לכל אורך הדרך אנחנו רואים את כל המהלך שלו. המאירי מנסה להראות לנו את הרציונל שמאחורי הדברים. בעצם רוצה לטעון יש פה קטר וברגע שהסטטוס של הקטר נקבע, כל הקרונות נמשכים אחריו. החורים נמשכים אחרי רשות היחיד. עכשיו הוא ממשיך והוא אומר זה חידוש מעניין: והרי הוא כמקום ד' על ד' לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו. וזה חידוש אדיר. כי הרי אנחנו יודעים שמעבר לדין שאתה צריך להניח ברשות היחיד או ברשות הרבים, יש עוד דין, אתה צריך להניח על גבי מקום ד' על ד'. עכשיו גם אם תגיד שהחור נחשב כרשות היחיד כי הוא נספח לחקק, אבל אם אין בו מקום ד' על ד', אז אם הנחתי שם, אז בעצם הנחתי ברשות היחיד אבל זה מקום שהוא לא ד' על ד'. זאת לא נקראת הנחה. אבל המאירי אומר: לא, זה גם נחשב מקום ד' על ד', שזה חידוש אדיר. מאיפה זה יצא לו? שהרי לכאורה מקום שהוא לא ד' על ד' בתוך רשות היחיד…

[Speaker F] אבל הוא מחובר אליו, הוא נספח אליו. זה מה שהוא אומר.

[הרב מיכאל אברהם] לכן מה? אז מה? אז מה אם הוא נספח אליו? אז הוא גם נחשב רשות היחיד. אבל איך הוא נהיה מקום ד' על ד'? המאירי באמת מציג פה גישה קיצונית. באמת הוא רוצה לטעון שאם אתה מניח בחור, נגיד מרשות הרבים הנחת לחור של רשות היחיד, זה כאילו שזה מונח על הקרקע של רשות היחיד. ההיספחות הזאת זה כמו פשוט אנחנו מתעלמים מהעובדה שמדובר בחורים, יש פה רק רשות היחיד, החורים כמי שאינם. מי שהניח את זה שמה מבחינתנו זה כאילו זה מונח על קרקע רשות היחיד. שזה חידוש גדול. כי על פניו למה להגיד את זה? מה שכתוב פה שחורי רשות היחיד כרשות היחיד הכוונה שגם לחור יש דין רשות היחיד. זה הבנתי. אבל עדיין זה יכול להיות רשות היחיד אבל זה מקום שאין בו ד' על ד' ולכן לא חייבים. לא חייבים לא כי לא הנחתי ברשות היחיד, הנחתי ברשות היחיד. אבל זה ברשות היחיד במקום שהוא לא ד' על ד'. המאירי טוען שהביטול הוא כל כך חזק, כל כך רדיקלי, שבעצם רואים את החור כאילו שהוא בכלל לא קיים. זה מונח על הקרקע של רשות היחיד, סליחה. אוקיי? זה מאוד מוזר העניין הזה. עכשיו…

[Speaker B] אבל ברגע, אבל ברגע שהחקק השליך על כל השטח את השם רשות היחיד, אז זה לא מוזר. לא הבנתי. ברגע שהחקק השליך על כל השטח כולו את השם רשות היחיד… כן. אז זה כן מובן.

[הרב מיכאל אברהם] למה זה מובן? מה פתאום? אולי זה השליך שמי שמניח ברשות… אני אתן דוגמה, נגיד שיש קנה שנעוץ ברשות היחיד… אבל הוא הניח את זה על מקום שהוא לא ד' על ד'.

[Speaker E] למה ששאלתי מקודם בדיוק. כן.

[הרב מיכאל אברהם] זה החידוש של המאירי. המאירי טוען שזה לא רק שההסתפחות הזאת הופכת את החור לרשות היחיד, אלא מבחינתי זה גם מקום ד' על ד'. עכשיו למה? הרי דברים שהם חלק מרשות היחיד זה עוד לא אומר, יכול להיות שהם עדיין יהיו פחות מד' על ד'. זה שהם חלק מרשות היחיד זה נכון, אבל גם בתוך רשות היחיד עדיין יש עוד דין, שזה צריך להיות מקום ד' על ד'. ומאיפה הדין הזה יוצא פה?

[Speaker C] אולי זה נחשב כד' על ד'? עוד פעם? ברשות היחיד זה מינימום ד' על ד'. מה? ברשות היחיד זה מינימום ד' על ד'.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נו ופה יש פחות.

[Speaker E] ובחור יש

[הרב מיכאל אברהם] פחות מד' על ד'.

[Speaker C] כן, אבל הוא מונח על יד רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מונח, הוא בצד, אז הוא מקבל את המעמד של רשות יחיד, אני מבין. זה הבנתי. ההגדרה שלו זה רשות היחיד. אבל זה שהנחת ברשות היחיד זה עדיין לא מספיק כדי לחייב אותך. הרי יש עוד דרישה, שזה יהיה מונח על גבי מקום ד' על ד'.

[Speaker D] והדרישה הזאת לא מתקיימת פה. אז אמרנו אולי כאן הכוונה היא שזה נחשב כמקום ד' על ד', למרות שזה לא בפועל ד' על ד'.

[הרב מיכאל אברהם] אז למה? למה הקנה הוא לא נחשב כמקום ד' על ד'?

[Speaker D] בגלל שכנראה שכותל, מחיצה ממש של הקרקע, יש בה משמעות יותר גדולה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה מוזר. מה? מאיפה זה יוצא? למה? למה? מה הבעיה? אין שם ד' על ד'. זאת העובדה. למה מאיפה ההמצאה הזאת שזה נחשב כמקום ד' על ד'? הגמרא אין בה רמז לזה.

[Speaker E] אולי העניין הזה של ההסתפחות הזאת, בגלל שזה ממש חלק מאותו הקיר. זה לא כמו קנה שזה משהו נפרד שנעוץ בתוך הרשות, אלא חלק מאותו הקיר.

[הרב מיכאל אברהם] הקיר? מה? מה יש בקיר? הקיר הוא כלום. רשות היחיד זה החקק שבאמצע.

[Speaker D] אם מתכוונים לסיטואציה של חקק, זה כן הגיוני. כי בחקק הרי אמרנו שאם אחרי זה הרווח בין החקק לבין הדפנות הוא פחות משלושה טפחים, אז בעצם יש פה כן סוג של

[הרב מיכאל אברהם] הסתפחות כאילו זה שייך לקיר.

[Speaker D] מדברים על רווח של שלושה טפחים?

[הרב מיכאל אברהם] שלושה וחצי טפחים הרווח.

[Speaker D] אה, אז בין שלושה לארבעה זה… למשל, כן.

[הרב מיכאל אברהם] זה רק כדי להמחיש את הקושי. כן. אז אני אומר, במאירי רואים שהחור הוא כל כך בטל אל החקק, עד שאנחנו לא רואים אותו אפילו כמקום נפרד, אלא מבחינתנו אתה הנחת את זה ברשות היחיד בתוך הבית. וזהו. וזה לא דומה לכאורה, לא דומה לעניין של הקנה. בואו אני לא יכול פה להתעלם מהעניין של הקנה הזה, אז בקצרה רק נסתכל עליו רגע.

[Speaker F] מה זה נחשב כמו רב חסדא, לא?

[הרב מיכאל אברהם] כן, תכף נראה. זה בדיוק הנקודה. גופא, אמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד וזרק, זרק מרשות הרבים ונח על גביו, אפילו גבוה מאה אמה חייב. כן, זה ברור, מפני שרשות היחיד עולה עד לרקיע. שואלת הגמרא: לימא רב חסדא דאמר כרבי? דתניא: זרק ונח על גבי זיז כל שהוא. ברשות הרבים המקרה הזה. רבי מחייב וחכמים פוטרים. אלמא לא בעינן מקום ארבעה על ארבעה. כן, זאת אומרת לפי רבי לא צריך מקום ארבעה על ארבעה ולפי חכמים כן. ובדעת רב חסדא רואים שהוא לא דורש מקום ארבעה על ארבעה, כי עובדה שאם זה נח על גבי הקנה הזה שאין בו מקום ארבעה על ארבעה, אז חייבים. אומרת הגמרא, אני עובר לעמוד הבא, אמר אביי: ברשות היחיד דכולא עלמא לא פליגי כרב חסדא, אלא הכא באילן העומד וכולי. מה אומר אביי? ברשות היחיד כולם מסכימים עם רב חסדא שמה? לדעת רוב הראשונים מסכימים לרב חסדא שלא צריך הנחה על מקום ד' על ד'. אוקיי? אז ואז עכשיו פה זה אומר, אולי זה יכול להסביר את המאירי. כי בעצם מה שהמאירי טוען שאין בעיה, כי ברשות היחיד באמת אין דרישה שתניח על מקום ד' על ד'. אבל כשתסתכלו בלשון המאירי, לא נראה ככה.

[Speaker B] ונראה שהמאירי חושב שהחור כן נחשב ד' על ד'.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. במאירי בלשונו לא נראה ככה. כי במאירי נראה שהוא דווקא לא פוסק כרב חסדא, והמאירי טוען שהמקום הזה של החור נחשב כמקום ד' על ד'. זאת אומרת שבסיסית צריך מקום ד' על ד' גם רשות היחיד. רק הוא טוען שבחור זה באמת מתקיים הדרישה הזאת, אבל יש דרישה כזאת. זאת אומרת, הוא רצה לטעון שאפילו בלי הדין של רב חסדא, הוא אולי אפילו הוא לא פוסק כמו רב חסדא, כמו ששם כתוב שכולי עלמא מסכימים. אבל לא כל כך פשוט, יכול להיות שיש כאלה שלא חולקים את זה, לא פוסקים את זה. במאירי משתמע שהוא לא פוסק כמו רב חסדא, אלא הוא טוען שצריך מקום ד' על ד' גם ברשות היחיד, אלא שיש לו חידוש שהחורים נחשבים כמקום ד' על ד'. וכדי לחדד יותר את מה שאמרתי קודם, עד כדי כך החידוש. של המאירי. אם הוא היה אומר אני פוסק כמו רב חסדא, בסדר, אז אין בזה שום חידוש, כי אתה לא צריך מקום ד' על ד' והכול בסדר. הוא לא אומר כי רב חסדא אמר שלא צריך ד' על ד', להפך, הוא מסביר כי החור נחשב כמקום ד' על ד'. זאת אומרת שכן צריך מקום ד' על ד'.

[Speaker F] ברשב"א זה נראה ככה ברור, שזה. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אולי עוד לפני שאני מגיע לרשב"א, במאירי יכול להיות שמה שמתכוון לומר זה שפשוט פוסק כמו רב חסדא והטענה של רב חסדא עצמה היא זאת. לא שלא צריך מקום ד' על ד', אלא שברשות היחיד אין מצב שהנחת ברשות היחיד וזה לא מקום ד' על ד', כי כל דבר שהוא חלק מרשות היחיד זה נחשבת הנחה ברשות היחיד, אז ממילא הנחת במקום ד' על ד'. ואת הסברא הזאת שהמאירי אומר לגבי חורים היא גופא הסברא של רב חסדא שלכן הוא לא דורש הנחה מקום ד' על ד'. זאת אומרת הטענה היא שבעצם תיאורטית הוא כן דורש הנחה מקום ד' על ד', גם רב חסדא, רק הוא טוען שהדרישה הזאת תמיד מתקיימת. כי כל קנה, קנה ברשות היחיד, בסך הכול חלק מרשות היחיד, שהנחת על הקנה זה כמו שהנחת על הרצפה. זה פשוט המשך של הרצפה רק הרצפה הולכת ככה. זה הכול. ואז הנחת את זה על הרצפה וזה נקרא מקום ד' על ד'. אם זאת הסברא של רב חסדא עצמו, אז יכול להיות שבאמת המאירי ככה סובר. בסדר, אבל אז באמת החידוש הוא שרב חסדא לא אומר שלא צריך מקום ד' על ד' ברשות היחיד. צריך, רק שזה תמיד מתקיים, וזה תמיד קורה, אז הדרישה היא רדונדנטית, אבל עדיין תיאורטית יש דרישה כזאת. אוקיי. הביאור הגר"א מביא פה בשם עבודת הקודש של הרשב"א. אומר וזה לשון הרשב"א בספר עבודת הקודש: ומהו חורי רשות היחיד, חור שבכתלים וכולי, היו בהם חורים פתוחים כלפי חוץ ואין עוברים כלפי פנים, והביאו בית יוסף. אבל הרשב"א לא מיירי אלא למעלה מי' ואין החור רחב ד', דאפילו הכי הוי רשות היחיד משום חורי רשות היחיד, ואפילו לרבנן. מי זה רבנן? רבנן דחולקים על רבי דקראנו עכשיו, וקיימא לן כרב חסדא דברשות היחיד אין צריך הנחת מקום ד'. הוא מסביר, הרשב"א אומר, למה חור גם אם אין בו ד' על ד' אז חייבים? כי לא צריך ד' על ד' ברשות היחיד. זה לא כמו המאירי. המאירי טוען בגלל שהחור נחשב כמקום ד' על ד'. הרשב"א טוען זה לא צריך מקום ד' על ד', נכון, לכן מי שמניח בחור גם חייב. בתוספות דיבור המתחיל והלכה, אני לא אקרא אותו, אבל בתוספות פה משתמע נגד שניהם. הוא טוען שצריך מקום ד' על ד' גם ברשות היחיד והחור צריך שיהיה בו ד' על ד'. אם אין בו ד' על ד' זה לא עוזר. אלא אם כן כרבי מאיר שסובר חוקקים להשלים. בהמשך הסוגיה, כן, שגם אם יש חור קטן אם אפשר להרחיב אותו אז מבחינתנו זה כאילו שהוא מורחב. אבל רואים בתוספות בצורה הכי ברורה, קודם כל תוספות לא פוסק את רב חסדא. תוספות טוען שגם ברשות היחיד יש דרישה שזה יהיה מקום ד' על ד'. וב' התוספות אומר שלא רק שאני לא פוסק את רב חסדא אלא שהחור אני לא מקבל לא את סברת הרשב"א ולא את סברת המאירי. סברת הרשב"א היא שהלכה כרב חסדא, תוספות אומר אני לא פוסק כרב חסדא. סברת המאירי, המאירי, שגם אם לא פוסקים כמו רב חסדא זה לא משנה כי החור נטפל לחקק או לרשות היחיד ולכן הוא נחשב כמקום ד' על ד' גם אם אין

[Speaker B] לו ד'

[הרב מיכאל אברהם] על ד', גם את זה התוספות לא מקבל. נכון? בתוספות לא מקבל את שתי האפשרויות. זאת אומרת שבעצם יש לנו פה שלוש שיטות בראשונים. שיטת הרשב"א זה שהלכה כרב חסדא, לא צריך מקום ד' על ד' ברשות היחיד, אז השאלה על החורים לא עולה. מה אכפת לי מה השטח שלהם? זה לא מעניין. שיטת המאירי עקרונית לא פוסקים כרב חסדא, גם ברשות היחיד צריך מקום ד' על ד' ולכן על קנה למשל אולי באמת יהיה פטור מי שזרק ונח על הקנה, אבל בחורים כיוון שהם טפלים לחקק או לרשות היחיד יש להם גם דין של מקום ד' על ד' ולכן חייבים. ושיטת התוספות היא שבחורים שאין בהם מקום ד' על ד' באמת לא חייבים, רק בחורים של ד' על ד' חייבים. עכשיו בביאור הלכה במשנה ברורה שמה הוא אומר, והנה דעת התוספות דלית חיובא אלא אם כן היה החור ד' על ד' טפחים, אבל דעת הרשב"א והמאירי דבחורי רשות היחיד אין צריך שיהיה רחב ד' דיש להם דין רשות היחיד עצמה בכל גוונא. מה הוא אומר? אני בהתחלה חשבתי, הוא קודם כל מביא את הרשב"א. ומביא את הרשב"א ואת המאירי ביחד. עכשיו זה נכון, את ההלכה הם אומרים אותה הלכה, שבחור לא צריך שיהיה ד' על ד', אבל ההנמקה היא הפוכה. אז אם נגיד את מה שהצעתי למעלה, שאולי המאירי טוען שזה גופא מה שרב חסדא אומר. שרב חסדא אומר בעצם שברשות היחיד תמיד יש מקום דין מקום ד' על ד'. לפי זה אז הרשב"א והמאירי הם כן אותו דבר. נכון? כן. ואז מה שהוא אומר שבחורי רשות היחיד אין צריך שיהיה רחב ד' דיש להם דין רשות היחיד עצמה בכל גוונא הוא מתכוון בדיוק לסברת התפלות של המאירי. אז איך אתה מחבר לפה את הרשב"א? הרי הרשב"א ודאי לא מקבל את זה. הרשב"א טוען שפשוט לפי רב חסדא לא צריך מקום ד' על ד'. הוא כנראה מבין שגם הרשב"א למד כך. זאת אומרת שכל זה רב חסדא עצמו. מה שהרשב"א פוסק פה רב חסדא, אבל מה רב חסדא אומר? רב חסדא לא טוען שלא צריך מקום ד' על ד' ברשות היחיד. אלא הוא טוען שהדרישה הזאת תמיד מתקיימת. כי כל מה ששייך לרשות היחיד הוא נחשב כחלק מרשות היחיד אז אין גם בעיה של מקום ד' על ד'. ובמשנה ברורה זה ודאי כך, כי הוא מחבר את המאירי והרשב"א, ולא רק שמחבר את המאירי והרשב"א, אלא הוא מחבר את שניהם למאירי לא את שניהם לרשב"א. זאת אומרת הופך את הרשב"א להיות כמו המאירי לא את המאירי להיות כמו הרשב"א. זאת אומרת שלפי כולם צריך מקום ד' על ד' גם ברשות היחיד, אלא שזה תמיד מתקיים פשוט. רגע, ואז אם ככה

[Speaker C] אמרנו… כלומר הגדרת רשות יחיד היא תמיד… אוקיי, סליחה, הבנתי. ירד לי.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, באופן עקרוני, אם

[Speaker F] באמת רב חסדא, אז כל הדיונים שהיו לנו בתחילת השנה אם היד היא ארבע על ארבע וכל זה, אז היא לא רלוונטית בכלל במקרה שהבעל הבית עומד בתוך רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז המפרשים פה מעירים על זה כבר. שזה רלוונטי רק מתי שאנחנו מדברים על היד של העני. לא על היד של בעל הבית. כי היד של בעל הבית זה אין בה מקום ד' על ד' אבל זה ברשות היחיד לא צריך מקום ד' על ד'. והיד של העני זה ברשות הרבים אז שם צריך מקום ד' על ד'. זה אחת הסיבות אגב שבגללן כנראה תוספות לא פוסק כרב חסדא. כי בסוגיות שם רואים שזה מדבר בפשטות זה מדבר גם על היד של בעל הבית. אז רואים שיש דרישה למקום ד' על ד' גם בתוך בית. טוב, אבל זה פרשייה בפני עצמה. עכשיו אני רוצה לעבור לחלק השני של השיעור לא נשאר לי הרבה זמן. אז בואו נראה. תוספות שואל ככה: וקשה לריב"א. כן, דיברנו על זה שבחור לא צריך להיות מקום ד' על ד' כי בסך הכל כל העסק הזה הוא רשות היחיד. מה עם החקק? בחקק ראינו שכן צריך מקום ד' על ד', נכון? כי החקק בעצמו צריך להיות רשות היחיד ואחרי שהוא רשות היחיד הוא סופח אליו את החורים. עכשיו אני שואל איך לחקק עצמו יש דין של רשות היחיד בלי החורים? הרי אין לו מחיצות? וקשה, זה מה ששואל ריב"א: וקשה לריב"א מאי שנא מסוכה דאינה גבוהה י', דאמרינן בפרק קמא דסוכה חקק בה להשלימה לי', אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה. פחות מג' כשרה. והכא מהני חקיקה אפילו מופלגת מן הכותל הרבה. מה הוא אומר? מקרה כמו שלנו רק בסוכה. הסוכה הגובה שלה תשעה טפחים. מישהו חקק שטח בסוכה של שבע על שבע, בסוכה צריך שבע על שבע לא ארבע על ארבע, שבע על שבע והחלל עכשיו הוא עשרה טפחים. הוא אומר אם האיצטבא שבצד, כן האמש שמסביב לחקק, יש בו שלושה טפחים ומעלה הסוכה פסולה. למה? כי הדפנות הרחוקות הן לא דפנות של החקק. הן מרוחקות ממנו. שלושה טפחים פחות משלושה טפחים זה לבוד, אבל אם זה יותר משלושה טפחים אז אין דין לבוד. אז בעצם יוצא שהחקק שיש בו את החלל של עשרה אבל אין לו דפנות. הדפנות צריכות להיות צמודות לחקק. ובאצלנו בסוגיה אין מגבלה כזאת של שלושה טפחים. גם אם המרחק הוא גדול עדיין החקק בעצמו הוא רשות היחיד וממילא גם החורים נסחבים אחריו וגם הם רשות היחיד. הוא שואל איך זה מתחיל? איך החקק בעצמו נהיה רשות היחיד? הרי אין לו מחיצות.

[Speaker D] אבל בשבת לא צריך גג ובסוכה צריך את הסכך. בשבת אין לנו שום נפקא מינה לגבי הגג.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מדבר על הגג, אני מדבר על הדפנות.

[Speaker D] לכן לא, אבל הסוכה מה שראינו זה שההלכה לגבי סוכה שצריך דפנות שמחוברות לסכך.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה תירוץ של תוספות. עכשיו אני קורא: ותרץ דשאני התם גבי סוכה, סוכה היא שונה, למה? דבעינן שיהיו מחיצות סמוכות לסכך. בסוכה יש דין שהמחיצות צריכות להיות צמודות לסכך. דילפינן התם מחיצות מבסוכות בסוכות כדאמרינן התם לא משנה בכל אופן זה הדין. ולהכי בעינן… ולכן צריך שיהיה פחות מג', פחות משלושה טפחים על הגדה שמעבר לחקק. למה? דצריך לצרף הגידוד של החקק למחיצות כדי שיהיו סמוכות לסכך שכנגד הנקב. בסדר? זאת אומרת הדפנות של החקק, הטפח שנמצא סביב החקק או השני טפחים שיש סביב החקק הם לא סמוכות לסכך של הסוכה ולכן אתה צריך שזה יתחבר לדפנות שבחוץ כדי שזה ייחשב סמוך לסכך של הסוכה. אם זה לא מחובר אליו אז יוצא שהחלק התחתון של הדפנות של החקק פשוט לא סמוך לסכך ובסוכה זה פסול. אבל ברשות היחיד אין בכלל דין של סכך, לא צריך תקרה ובטח לא סמוך לסכך לכן שם לא מפריע לי ולא צריך שיהיה שלושה טפחים, לא צריך שיהיה לבוד. הוא מוסיף עוד לגבי דופן עקומה לא חשוב כרגע. אוקיי? זה מה שאומר תוספות. עכשיו פה שימו לב, פה היה מקום לדון לפי איזה משתי התפיסות של השיעור הקודם תוספות הולך. אני מזכיר שוב זה מה שמישהי העירה בתחילת השיעור אני לא זוכר מי, מה הפסול של הבית הזה, מה הפסול זאת אומרת למה הוא לא רשות היחיד לפני החקיקה, למה הוא כרמלית. אז ראינו שלפי רש"י בגלל

[Speaker B] שאין

[הרב מיכאל אברהם] לו מחיצות והסברנו שלפי רש"י המחיצות נקבעות לפי הגובה שלהן למסתכל מבפנים. לפי הרא"ש והר"ן הגובה של המחיצות נקבע למסתכל מבחוץ. אז אם ככה יש פה מחיצות, מה הבעיה? נכון אבל חלל אין פה. נכון? כך לפחות הר"ן, ברא"ש דיברנו על זה שזה לא לגמרי ברור. אבל לפחות בר"ן אין פה חלל וזה מה שפסול. עכשיו שאלת התוספות הולכת בשיטת רש"י או בשיטת הרא"ש? שאלת התוספות שראינו כאן.

[Speaker F] נראה שבשיטת רש"י כי הוא דורש מחיצות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הרי לפי הרא"ש מה הרא"ש אומר? לחקק יש מחיצות, לבית אין בעיה של מחיצות. כל מה שחסר זה חלל. ברגע שחקקתי נוצר חלל, אז יש מחיצות, יש חלל הכל בסדר, מה השאלה? כל הדיון מתעורר רק לפי רש"י כי לפי רש"י הבית בתוכו הוא לא רשות היחיד כי אין לו מחיצות. זאת אומרת רש"י לא רואה את המחיצות החיצוניות כמחיצות אלא את המחיצות הפנימיות. ועל זה שיכול לשאול עכשיו התוספות בסדר אבל לחקק גם כן אין מחיצות כי הרי החלק התחתון של המחיצה והחלק העליון של המחיצה הם לא פחות משלושה טפחים אז הם לא נחשבים כמחיצה אחת, הם לא מחוברים. אז יוצא שלחקק אין מחיצות. אבל לפי הרא"ש והר"ן הרי לחקק יש מחיצות, מה אכפת לי אם זה שלושה טפחים או לא? המחיצה היא מבחוץ. מבחוץ יש עשרה טפחים וזאת המחיצה של כל הסיפור. אין שום בעיה. לכן כל הקושיה של תוספות יכולה לעלות רק לשיטת רש"י ולדעתי מהתוספות הזה יש ראיה שתוספות גם הם למדו כמו רש"י בסוגיה הקודמת נגד הרא"ש והר"ן. שבעיה במחיצות ולא בחלל. כי אחרת אין מה להקשות את הקושיה שלהם.

[Speaker F] אני רק זוכרת שבסוכה מהתוספות הזה אנחנו הסקנו שהראבי"ה לא דורש מחיצות בסוכה בכלל. מה שמה? אני ממש זוכרת את זה כי זה היה נראה לי מופרך אבל אני ממש זוכרת שמהתוספות הזה אנחנו ראינו שהראבי"ה לא דורש מחיצות בסוכה בכלל לעומת שבת. עצם זה שהוא לא מכשיר את זה כדופן עקומה, מה?

[הרב מיכאל אברהם] הראבי"ה מדבר על הגמרא שם בדף ז' שיש שם שהמחיצות צריכות להיות מפסולת גורן ויקב לפי רבי יאשיה. ומי שחולק על רבי יאשיה ואומר שהמחיצות לא צריכות להיות מפסולת גורן ויקב אז הטענה שם היא שאין מחיצות.

[Speaker F] אני ממש בטוחה לא פה, פה, ממש פה בתוספות הזה.

[הרב מיכאל אברהם] זה

[Speaker F] היה המסקנה אז אני ממש זוכרת את הסוגיה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא זוכר. יכול להיות, לא זוכר כרגע.

[Speaker F] בכל אופן הוא לא מקבל שזה יושלם לדופן עקומה זה,

[Speaker C] ודיברנו גם כן על דופן עקומה.

[הרב מיכאל אברהם] לא אז זה מה שתוספות אומר פה שדופן עקומה לא אומרים אלא אם כן יש מראש דופן. אבל זה בסדר זה לא נוגע לנו. זה שאלה של דופן עקומה לכן לא קראתי את החלק הזה בתוספות. טוב לא זוכר, צריך להסתכל, לא זוכר כרגע. בכל אופן אז זה מה שתוספות אומר, אז בעצם יוצא כך: הרי כלפי חוץ יש פה מחיצה של עשרה טפחים גם בלי החקק. אין בעיה של מחיצות נכון? לכן כל הבעיה היא רק גובה החלל. ברגע שחקק לפי הרא"ש והר"ן ברגע שחקקתי יש גם חלל והכל בסדר. מה קורה בסוכה? בסוכה לפי הרא"ש אני מדבר עכשיו לפי הרא"ש והר"ן בסוכה לא בטוח שעובי הסכך משלים לעשרה לכן יכול להיות שבסוכה. סוכה מבחוץ אין בכלל דפנות. אתם מבינים מה שאני אומר? וזה לא הבדל בין סוכה לשבת, אלא שבסוכה לא מדובר באופן שהעובי של הסכך הוא משלים את המחיצה לגובה עשרה טפחים. אצלנו זה המצב בבית, עובדה שעל גגו של הבית זה נחשב רשות היחיד. אבל בסוכה זה לא ככה. אם בתאורטית, אם בסוכה העובי של הסכך היה עשרה טפחים, אני טוען שלפי הרא"ח והר"ן יכול להיות שהחקיקה לא צריכה להיות קרובה שלושה טפחים לדפנות. לא אכפת לי אם היא קרובה או לא קרובה. למה? כי המחיצות ישנן, זה מבחוץ, והגובה ישנו כי חקקתי, וזה הכול, הכול בסדר. בסדר? אז לכן אין הכרח להגיד לפי הרא"ח והר"ן שיש הבדל בין שבת לבין סוכה. יכול להיות שגם בסוכה אם המצב היה כמו אצלנו, שעובי הסכך היה משלים את המחיצה לעשרה, מי שמסתכל מבחוץ היה רואה מחיצת עשרה, אז כשחקקתי מבפנים עשיתי את זה רק כדי לפתור את בעיית החלל, לא כדי לפתור בעיה של מחיצות. וכיוון שכך, לא חייב להיות שהחקק יהיה קרוב שלושה טפחים למחיצה החיצונית. כי הוא לא צריך להצטרף איתו למחיצה, הוא לבד מחיצה. המחיצה החיצונית היא המחיצה.

[Speaker D] אבל איך זה מסתדר עם רש"י? אם רש"י דורש מחיצות מבפנים?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שתוספות אומר. ולכן אומר תוספות יש הבדל בין סוכה לבין שבת, שבסוכה צריך שהמחיצות תהיינה סמוכות לסכך, ולכן שם צריך שזה יהיה קרוב שלושה טפחים. בשבת לא צריך את זה ולכן גם אם הם רחוקים אחד מהשני זה בסדר. עכשיו תשימו לב, בעצם יוצא גם בפירוש רש"י גם יוצא עוד יותר שברור שהמחיצה הרלוונטית זה מה שרואים מבפנים. כי כשאני רואה מבפנים מה אני מסתכל? אני עומד בתוך החקק. אז אני רואה נגיד שני טפחים זה גדת החקק, ועוד שמונה טפחים יש לי עד גובה הסכך, לא הסכך, הגג, נכון? והמרחק ביניהם יכול להיות חמישה מטר. ומבחינת רש"י זה בסדר. למה זה בסדר? כי אני מבפנים רואה גובה סך הכול של עשרה טפחים. לא אכפת לי שזה מפוצל. כל עוד אני רואה מסביבי עשרה טפחים שתוחמים אותי, גם אם העשרה טפחים האלה מפוצלים, לידי יש שני טפחים ורחוק ממני יש עוד שמונה, זה בסדר, אין שום בעיה. כל עוד זה מה שאני רואה מבפנים זה בסדר. אז זה בעצם אומר שאני צריך לראות מסביבי גובה של עשרה טפחים אבל לא באמת מחיצה, כי קשה לראות בכל העשרה טפחים האלה מחיצה אחת, כי קשה לצרף את שני החלקים האלה. אבל אז, כן?

[Speaker D] אם אין גג זה בעיה.

[הרב מיכאל אברהם] למה? אין שום בעיה.

[Speaker D] כי מבחוץ, לפי הרא"ח.

[הרב מיכאל אברהם] כי הרא"ח זה משהו אחר, זה מה שאמרתי. לפי הרא"ח ברור שאם אין גג אז יש גם בעיית מחיצה, לא רק בעיית חלל, נכון? ולכן בסוכה שיש גג, אבל הגג הוא לא בהכרח בעובי של הגג שיש פה בשבת, אז שמה יכול להיות שתהיה בעיה גם לפי הרא"ח, כיוון שהרא"ח גם כשמסתכלים מבחוץ לא רואים שם מחיצה של עשרה. בסדר?

[Speaker D] אז זה בעצם לפי רש"י לא משנה אם יש או אין גג.

[הרב מיכאל אברהם] לפי אף אחד לא משנה אם יש או אין גג, לא צריך גג בשבת, זה כולם מסכימים.

[Speaker D] לא, אבל מבחינת השלמה.

[הרב מיכאל אברהם] מבחינת השלמה למחיצה זה לא חשוב, כי רש"י לא מתייחס למה שרואים מבחוץ. נכון. נגיד אם הגג היה בעובי של פחות, לא היה לו סך הכול גובה עשרה, אז מה שמעל לא היה רשות היחיד. אבל מה שמתחת אחרי החקיקה היה כן רשות היחיד. כן. תראו את התוספות ישנים. ועוד יש לומר, תוספות ישנים, הוא שואל אותה שאלה כמו תוספות. דהכא יש מחיצות גבוהות מבחוץ, ואין צריך לצרף הגידוד, של הגדה של החקק. אלא דאין אוויר י', מה שחסר זה רק החלל של י'. וכשחקק דאיכא אוויר י' במקום אחד הוי רשות היחיד. זה ממש שיטת הרא"ח והר"ן, נכון? זה בדיוק מה שהראינו, שהתוספות בקושיה שלו ובתירוץ שלו הלכו עם רש"י. התוספות ישנים מביא עוד תירוץ, והתירוץ הזה אומר עזבו, לפי הר"ן והרא"ח הקושיה בכלל לא עולה. מה השאלה? יש פה מחיצה, המחיצה היא מבחוץ. ואם חקקתי רק השלמתי את החלל לעשרה אז הכול בסדר. מה זה קשור לסוכה? אך שואל התוספות ישנים אז למה בסוכה צריך? גם בסוכה תגיד אותו דבר. אז הוא אומר לא, אבל בסוכה צריך לצרף הגידוד. למה צריך לצרף הגידוד? כדי שיהיה סמוך לסכך, לא? זה מה שמה… לא, הוא לא כותב את זה. לפי תוספות זה כדי שיהיה סמוך לסכך, הוא לא כותב מילה על זה. הוא אומר דבסוכה… אומר בסוכה צריך לצרף אגוד. לדעתי מה שהוא מתכוון, בסוכה, בסוכה עובי של הסכך הוא לא טפח, הוא לא מספיק כדי להשלים, אין בסוכה מבחוץ מחיצה של עשרה טפחים. לא מדובר כמו אצלנו. אז שם כן צריך שתהיה מחיצה עשרה, ולכן צריך לצרף אותם. לא בגלל שיהיה סמוך לסכך, אלא כי אחרת אין מחיצה. אצלנו אומר התוספות ישנים הרי יש מחיצה בגלל החוץ. כל מה שחסר לי זה החלל, אז אין שום בעיה, למה צריך לצרף את החקק למחיצות שבחוץ? שיהיה מרחק איזה שאתה רוצה. אבל בסוכה אין מחיצה מבחוץ, כי הגובה גם מבחוץ הוא לא עשרה טפחים. אז איך, אז מה, אז מה תהיה המחיצה של הסוכה? החלק של החקק פלוס הדופן שעומדת מבחוץ, אז אתה רוצה לצרף אותם, בשביל זה צריך שהמרחק יהיה פחות משלושה טפחים. ואז באמת רואים שהתוספות ישנים לומד שאין הבדל עקרוני בין סוכה לבין שבת. בשניהם אם היה עשרה טפחים מבחוץ, אז גם בסוכה לא היה צריך שזה יהיה פחות משלושה טפחים שלא יצטרכו לצרף את זה, נכון? כך משמע מהתוספות ישנים. אין הבדל בין הלכות סוכה להלכות שבת. אלא מה? בסוכה פשוט במסכת סוכה המציאות היא שם בסוגיה שמבחוץ אין גובה עשרה טפחים. ואצלנו כן. ההבדל הוא לא שפה מדובר בהלכות שבת ושם מדובר בהלכות סוכה. ההבדל הוא פשוט בסיטואציה הפיזית. אצלנו יש מחיצה עשרה טפחים בחוץ ושם אין מחיצה עשרה טפחים בחוץ. משמע שהוא לא רואה הבדל בין דיון על סוכה לדיון על שבת, מה שיהיה כשר פה יהיה כשר גם שם. יש הבדל פשוט בציור עצמו, באיך מדובר וזה הכל. כי היה מקום להגיד, והאמת שאני הייתי חושב שברשות היחיד נגיד לפי הר"ך, למה הדופן החיצונית היא היא הדופן? כי מטרת הדופן זה לעצור את באי רשות הרבים שלא יבקעו לרשות היחיד, שלא תהיה רגל רבים בוקעת. אז מה שקובע זה מה הולך הרגל ברשות הרבים רואה מולו, איזה מחסום. האם הוא רואה מחסום של עשרה טפחים? אז זו דופן טובה כי זה עוצר אותו ברמה של עשרה טפחים. אבל לפי זה היה מקום להגיד שבסוכה גם הר"ך והר"ן יודו שדופן חיצונית לא תועיל. כי בסוכה הפונקציה של הדופן זה לסמן לי, מי שיושב בפנים, שאני מוקף במסגרת של סוכה. ולכן אני מבפנים צריך לראות עשרה טפחים, לא מבחוץ. ואז לפי זה יכול להיות שבסוכה יודו גם הר"ך והר"ן שהגובה הרלוונטי, הגובה הקובע, זה הגובה שרואים מבפנים, לא מבחוץ. בתוספות ישנים רואים לא כך. בתוספות ישנים רואים שברמה העקרונית גם בסוכה אם היה גובה מבחוץ זאת הייתה מחיצה טובה. כל ההבדל בין הסוגיה בסוכה לסוגיה אצלנו שפשוט שם לא מדובר שהגובה הוא עשרה טפחים מבחוץ כי העובי של הגג, של הסכך, הוא לא משלים את המחיצה לעשרה.

[Speaker F] הכוונה מבחוץ זה כולל החקק, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, מבחוץ הכוונה בלי החקק. לא, מבחוץ הכוונה זה המחיצה פלוס החלק שהוא עובי הגג.

[Speaker B] בדיוק, מבחוץ הם לא רואים את החקק.

[הרב מיכאל אברהם] לא רואים את החקק מבחוץ.

[Speaker F] אז איך זה יכול להיות? אז אני לא מבינה פה בכלל.

[Speaker B] כי יש לך את ההוצין.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה? לא הבנתי.

[Speaker F] אם בשבת יש לי מבחוץ נניח תשעה ועובי הגג, נכון, סליחה, זה לא כמו בסוכה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, בסוכה יש הוצין. בסוכה לא כתוב שעובי הסכך משלים לעשרה, למה? כי בסוכה אין דיון אם יהיה רשות היחיד על הגג. למה אצלנו זה היה חשוב? כי אצלנו היו צריכים להגיד שעל הגג יש איזה דין רשות היחיד כי לגג יש מחיצות עשרה. אבל בסוכה הדיון הוא אם הסוכה כשרה, לא אם זה רשות היחיד. אז שמה זה לא רלוונטי מה קורה על הגג, על הגג אין כלום. אז לכן שם אין סיבה להניח שיש סכך עבה שהוא משלים את המחיצה לגובה עשרה. לכן אומר התוספות ישנים, אז אם זה ככה, אז שם צריך שחלקי הדופן יהיו מצורפים. אבל שימו לב שהוא לא מוכן לעשות אבחנה בין הלכות סוכה להלכות שבת. זאת אומרת מבחינתו אם במקרה יש שם סכך עבה, אז אין שום בעיה, זה לא צריך להיות מצורף, זה יהיה דופן כשרה. בסדר? כן. אז זה התוספות ישנים.

[Speaker F] למקרה של הר"ן והר"ך אם היה לי המקרה של סוכה בדיוק, כלומר חמש וחמש, זה גם לא יועיל.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם? לא הבנתי.

[Speaker F] אם יש לי את המקרה של סוכה חמש וחמש, בשבת אבל, לא תשע ועובי אחד, זה גם לא יועיל.

[הרב מיכאל אברהם] לא יועיל לפי הר"ך, לא יועיל, כי אין מבחוץ דופן עשר, נכון. יצטרכו שהמרחק ביניהם יהיה שלושה טפחים, פחות משלושה טפחים, כי אז… נגיד שבאמת עומק החקק הוא חמישה טפחים והגובה שמעליו הוא גם חמישה טפחים, בסדר? אז שמה אני אומר צריך שהחמישה טפחים של המחיצה החיצונית יהיו קרובים לחקק פחות משלושה טפחים, נכון, לפי התוספות ישנים. אבל אפילו לפי זה צריך להבין, הרי מי שמסתכל מבחוץ אין לו דופן עשרה טפחים לעבור, נכון. הוא רואה מולו רק מחסום של חמישה טפחים, אז למה זה מועיל להוות מחיצה? מבינות מה שאני שואל?

[Speaker F] כי הם לא דורשים מחיצה, לפחות לא הרא"ש, הם דורשים רק חלל, ואם יש חלל.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הם דורשים, אני טענתי לא, הם דורשים מחיצה, רק המחיצה החיצונית היא המחיצה, ומה שנשאר זה רק הדרישה של החלל, לא אמרתי שהם לא דורשים מחיצה.

[Speaker E] אז איך עונים על זה?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה בעיה, נכון. לכאורה רואים מכאן שאם גידוד חמישה ומחיצה חמישה, זה התוספות בסוכה שהפניתי אתכם, גידוד חמישה ומחיצה חמישה בעצם הוא דופן כשרה. חשבו על בור שעמוק חמישה טפחים ומסביבו יש ערימת עפר בגובה חמישה טפחים, אז הערימת עפר כשהיא סמוכה לבור אז היא מצטרפת, סך הכל יש פה דופן של עשרה טפחים. אבל הדופן הזאת זה דופן למי שמסתכל מבפנים, אבל מי שמסתכל מבחוץ רואה מולו מחסום של חמישה טפחים, לא של עשרה. ואם מה שקובע זה מה שרואה האדם שמסתכל מבחוץ, אז איך למה דבר כזה הוא דופן כשרה? אז זה באמת לא פשוט.

[Speaker D] מאותה סיבה, מאותה סיבה שחריץ שהוא בעומק של עשרה טפחים הוא רשות היחיד. נכון, למה חריץ שהוא בעומק, הרי מה קורה? הבא מגיע מבחוץ והוא רואה מחיצה של חמישה, כדי להיכנס פנימה הוא צריך לטפס על המחיצה הזאת, ואז כשהוא למעלה הוא נתקל בעומק של עשר, אז יש לו מחסום. זה בדיוק כמו חריץ.

[הרב מיכאל אברהם] אחרי שהוא עלה את החמישה טפחים החיצוניים חזרנו למצב של חריץ, וכיוון שיש חריץ בעומק עשרה טפחים זאת נחשבת דופן שחוצצת בפני אדם חיצוני. אז החידוש הוא שהחציצה בפני אדם חיצוני יכולה להיות גם כלפי מטה לא רק כלפי מעלה. לא כמו שאני תיארתי עד עכשיו שכיוון שהוא רואה מולו מחסום של עשרה טפחים זה בסדר, זה נכון מה שתיארתי, רק זה לא כל התמונה. גם אם הוא יראה מולו ירידה של עשרה טפחים זה נחשב כחציצה בפניו. אוקיי.

[Speaker D] ולכן זה גם משנה הרוחב של השטח בין החקיקה לבין הכותל. נכון, אם זה יותר משלושה טפחים אז מבחינתו זה מחסום. אם זה לא צר מדי אלא זה רחב, אז יכול להיות שכשהוא ייכנס יהיה לו איפה להניח את הרגליים.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא מחובר, נכון. זה לא מחובר שני החמישים האלה ואז יש לו שני מחסומים של חמישה ולא מחסום של עשרה, ושני מחסומים של חמישה זה לא מספיק.

[Speaker F] או שלא צריך בכלל מחיצות בשבת, את זה אפשר להגיד.

[הרב מיכאל אברהם] לא צריך מחיצות בשבת? אני לא מבין את זה, אז מה כן צריך?

[Speaker F] לא, אין דין מחיצות בשבת, צריך שיהיה משהו שאני אדע שעכשיו אני עוברת לרשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] אה, בסדר, אוקיי, אבל עדיין צריך חציצה, גם אם לא מחיצה צריך חציצה. עכשיו תוספות בסוכה מדובר, תראו, אני קורא רק את השורה האחרונה, ויש לומר דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות הסמוכות לסכך. קצת דומה לתוספות שלנו אבל יש פה תוספת. הוא רוצה לומר שבשבת כל המטרה של המחיצה זה למנוע רגל רבים, שזה ממש התפיסה של הר"ח, נכון? שמי שמבחוץ יראה שיש לו מחסום של עשרה טפחים שעוצר אותו. אבל בסוכה זה לא אותו דבר. למה זה לא אותו דבר? כי צריך מחיצות סמוכות לסכך. זאת אומרת, גם שם המחיצה זה למנוע רגל רבים כמו בשבת, חוץ מזה יש דין של מחיצות סמוכות לסכך. או קריאה אלטרנטיבית, הוא דומה כי ברשות שבת המחיצה זה למנוע רגל רבים, בסוכה המחיצה זה לא למנוע רגל רבים אלא להסתכל כלפי פנים, רק צריך מחיצות סמוכות לסכך ולכן צריך שזה יהיה פחות משלושה טפחים. שתי קריאות אפשריות בתוספות. האם הוא מבין כמו החילוק שאני עשיתי קודם שבשבת המחיצה נקבעת לפי המחסום כלפי החיצוניים ובסוכה מה שקובע זה מה שאתה רואה מבפנים, זה הבדל בין סוכה לבין שבת. ואז אם אני הולך עם הר"ח ועם הר"ן אצלנו אין לזה שום קשר לסוכה, בסוכה גם הם יסכימו שמה שקובע זה. מה שרואים מבפנים, מה שרואים מבחוץ. מה שהם אמרו שמה שקובע זה הראייה מבחוץ זה רק לגבי שבת, לגבי סוכה לא, אבל פשט התוספות פה לא נראה שזה לזה הוא מתכוון. הוא מתכוון לומר ששבת זה למנוע רגל רבים, נקודה. בסוכה זה גם למנוע רגל רבים, אבל חוץ מזה צריך גם מחיצות סמוכות לסכך. לא שבשבת מטרת המחיצה היא אחרת מאשר בשבת בסוכה, זו אותה מטרה, זה לראות מבחוץ, רק שבסוכה יש גם דין של מחיצות סמוכות לסכך. ועוד משפט אחרון אם תרשו לי, הרא"ש, אחרי שהוא מביא תירוץ בסך הכל מאוד דומה, אז הוא אומר: אבל גבי שבת, רק שהרשות משתמר על ידי המחיצות אפילו רחוקים ממנו הרבה, קרוי רשות היחיד. הלכך, על ידי מחיצות החיצונות שגבוהות עשרה נקרא רשות היחיד, כמו הר"ן, נכון? אבל לא על ידי הפנימית, למה? שאין שפת החקק מצטרף עמהם כיוון שרחוקים ממנו ג' טפחים. מה הוא אומר? הוא אומר בשבת, המחיצות הקובעות זה מחיצות החיצוניות, נכון? זאת אומרת כולל עובי הגג. ומה קורה, אבל הוא אומר, אבל למה המחיצות הפנימיות לא מועילות? אז הוא לא אומר כי מה שקובע זה הצד החיצוני, אלא כי מבפנים זה לא מצורף. משמע שאם מבפנים זה היה מצורף, אז גם המבפנים היה יכול לקבוע את הגובה של המחיצה, אפילו אם מבחוץ אין עשרה. נגיד, תחשבו על המקרה של סוכה. מבחוץ אין עשרה, נכון? כי העובי של הסכך לא משלים את גובה המחיצה לעשרה. עכשיו אני עשיתי חקיקה. לפי הרא"ש, הרי המחיצה הקובעת זה מה שרואים מבחוץ. לכאורה זה לא היה אמור להועיל. אומר הרא"ש: לא, זה כן יועיל אם תהיה קרבה מספקת. למה? כי גם ההסתכלות מבפנים יכולה לקבוע מחיצה, לא רק מבחוץ. מהרא"ש משמע שזה שתי אפשרויות: או מבפנים או מבחוץ עשרה טפחים. התוספת הזאת של אבל לא על ידי הפנימיות, היא אומרת שיש פה באמת איזושהי תוספת ברא"ש. שהוא אומר כן, אבל אם הפנימית הייתה קרובה לחיצונית, אז אפילו אם בחיצונית לא היו עשרה טפחים, זה היה בסדר. למה זה היה בסדר? הרי מה שקובע לעניין שבת זה מה שאנחנו מסתכלים מבחוץ, וכשמסתכלים מבחוץ אין פה עשרה טפחים. אומר: לא, זה או כשמסתכלים מבחוץ או כשמסתכלים מבפנים. שתי אפשרויות. או הר"ן או רש"י. זו שיטה נוספת. אוקיי, אני עוצר כאן. זה בסך הכל עיקר הדברים, השאר זה רק שיטת המאירי ויש עוד שיטת הריטב"א, אבל את העקרונות כבר הסברתי כאן, תוכלו לראות בסיכום. בסדר? תודה רבה.

[Speaker G] תודה רבה.