תשובה： משמעותה והלכותיה – הרב מיכאל אברהם – שיעור 2
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- General Overview
- שני מסלולי תשובה: טכנית ומהותית
- ראיות לתשובה מהותית מהירה
- המהר״ל: ה׳ ה׳ מול ונקה לא ינקה
- מקורות ארבעת שלבי התשובה והבדל בין כפרה מלאה לחלקית
- רצף עומקי חרטה ושני הקטבים
- הגדרת תשובה כחזרה מחטא והרחבות מאוחרות
- מתודולוגיה: דיכוטומיה לשם הבנה וסינתזה
- רמח״ל, קובץ שיעורים, וחסד בתשובה קטנה וגדולה
- רבנו יונה ומשל “המחתרת” של התשובה
- הודעה על השיעור הבא
- הרמב״ם: תשובה גמורה ותשובה בזקנה
- רבי יצחק הוטנר: טשטוש הבדלים כדי לחדד בחירה
- הרמב״ם: שינוי שם, שינוי מעשים וגלות
- קושי לוגי בתשובה מהותית: מי משנה את מי
- סיפור האינדיק (רבי נחמן) ופסיכולוגיה ביהביוריסטית
- כפייה עד “רוצה אני” וסרבנות גט כמודל
- חולשת הרצון (Donald Davidson) וחטא כרוח שטות
- ניסיון פתרון: אחריות על השקעת אנרגיה בבחירה
- המשך נדחה לשיעור הבא
סיכום
General Overview
הדובר מציב שני מסלולי תשובה: תשובה טכנית הבנויה מארבעה שלבים הלכתיים ופועלת על כל עבירה בנפרד, ותשובה מהותית שהיא מהפך נפשי שבו האדם נעשה “אדם אחר” ולכן אינו נידון על מעשי ה“אדם הקודם”. הוא מביא ראיות לכך שתשובה מהותית יכולה להתרחש בזמן קצר, מפרש כך את חלוקת המהר״ל בין שתי מידות בי״ג מידות הרחמים, וטוען שמדובר ברצף של עומקי חרטה בין שני קטבים. בהמשך הוא מבהיר שגם בתשובה מהותית יש ממד של חסד, לא רק בקבלת התשובה אלא בעצם האפשרות שתהיה “מחתרת” של תשובה, ומפתח קושי לוגי-פסיכולוגי בשאלה איך אדם “משנה את עצמו”, תוך דיון בחולשת הרצון וניסיון לנסח פתרון שבו האחריות היא על ההחלטה להשקיע אנרגיה במאבק ולא על רצון ישיר בחטא.
שני מסלולי תשובה: טכנית ומהותית
הדובר מגדיר מסלול טכני של תשובה כפרוצדורה הלכתית של עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי, שמופעלת על כל עבירה ועבירה וכשמבצעים אותה העבירה “מתוקנת” או “נמחקה”. הוא מגדיר תשובה מהותית כהיפוך נפשי שבו האדם נעשה אדם אחר, ולכן אינו צריך להידון על מעשי האדם הקודם. הוא טוען שתשובה מהותית יכולה להיעשות בלי הדרישות ההלכתיות של ארבעת השלבים, וברגע שאדם עבר את ההיפוך הנפשי הזה הוא “בא בתשובה”.
ראיות לתשובה מהותית מהירה
הדובר מביא ראיה ממעשה רבי אלעזר בן דורדיא ש“יש קונה עולמו בשעה אחת” בלי לעבור על כל העבירות ולהפעיל עליהן את מנגנון ארבעת השלבים. הוא מביא ראיה נוספת מהגמרא של “הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור”, שלמרות שהוא רשע חוששים לקידושיו כי אולי עשה תשובה, ומכאן שתשובה בזמן קצר יכולה להפוך את מצב האדם. הוא מציין שהדיון ברמב״ם על תשובה בעשרת ימי תשובה שימש לו בסיס ולא מטרה של יישוב.
המהר״ל: ה׳ ה׳ מול ונקה לא ינקה
הדובר מציג את המהר״ל שמבחין בי״ג מידות הרחמים בין “ה׳ ה׳” כמידה הקשורה לתשובה, לבין “ונקה לא ינקה”. הוא מתאר שהמהר״ל שואל למה צריך שתי מידות לתשובה, ועונה ש“ה׳ ה׳” פועלת על כל החטאים ו“ונקה” פועלת על חלק מהחטאים. הוא דוחה פירוש כמותי להבדל וטוען שתשובה מהותית בהגדרה פועלת על כל העבירות, מפני שחרטה מלאה היא חרטה על פעולה נגד רצון השם ולא על פרטי העבירה, ולכן אינה יכולה להצטמצם לעבירה אחת.
מקורות ארבעת שלבי התשובה והבדל בין כפרה מלאה לחלקית
הדובר שואל מה מקור מניין ארבעת שלבי התשובה ומציין שרס״ג נדמה לו הראשון שמנה אותם, ואינו זוכר מקורות חז״ל מדויקים לכך. הוא מגדיר שהתשובה הטכנית צריכה להיעשות על כל עבירה בנפרד כדי “למחוק” אותה כאשר לא נעשתה תשובה מלאה. הוא מפרש ש“מכפר לשבים ולא מכפר לשאינם שבים” ביחס ל“ונקה לא ינקה” משמעו שמכפר על העבירות שעליהן שב ולא על העבירות שלא שב עליהן, ומדגיש שזה חידוש שגם תשובה טכנית יכולה לכפר, אך רק בתנאי שהופעל המנגנון על כל עבירה מאותן עבירות.
רצף עומקי חרטה ושני הקטבים
הדובר מתאר את שני המסלולים כשני קטבים שמחדדים את התמונה אך טוען שבפועל מדובר ברצף. הוא מדגים שככל שמעמיקים את החרטה מן הטכני אל היסודי, החרטה מפסיקה להיות על עבירה מסוימת ומתפשטת על יותר עבירות, בדומה לזווית קטנה שנפתחת למרחק גדול. הוא מציב כגבולות היפותטיים “חרטה מן הפה ולחוץ” מול “חרטה מלאה עד הסוף”, וטוען ששני שמות השם בתחילת וסוף הרשימה, “ה׳ ה׳” ו“ונקה”, אחראים לקטבים הללו, כאשר כל רצף המצבים נמצא ביניהם.
הגדרת תשובה כחזרה מחטא והרחבות מאוחרות
הדובר מסביר שתשובה בהגדרתה היסודית היא על חטאים ולא על “להוסיף בלימוד תורה, בצדקה” וכדומה, ומביא את פתיחת הרמב״ם להלכות תשובה: “מצווה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה”. הוא מציין שהמושג “תשובה” הורחב בהגות מאוחרת כמו הרב קוק ובספרים מודרניים, וגם לפני כן הורחב למושג של השתפרות, אך טוען שמקורו הוא תיקון קלקול של חטא. הוא מעלה אפשרות שלפי חובות הלבבות וכל פוסק שמחייב להקדיש את כל הכוחות לעבודת השם, אי-לימוד תורה מספיק יכול להיחשב חטא, ומתקיים דיון אם ביטול עשה נחשב חטא והפניה לחילוקי הכפרה שעוסקים גם בביטול עשה.
מתודולוגיה: דיכוטומיה לשם הבנה וסינתזה
הדובר מצדיק הצגה של שתי אפשרויות מוציאות זו את זו ככלי מתודולוגי בדומה לדרך הלימוד הבריסקאית. הוא טוען שבמציאות ובסוגיות פעמים רבות שתי האפשרויות “משחקות ביחד”, כמו בחיוב תשלום כשממונו הזיק שניתן לתלותו גם ברשלנות שמירה וגם בעצם ההיזק, אך ערך החקירה הוא בהבנת כל צד לחוד כדי לבצע סינתזה נכונה של “תזה ואנטי-תזה”.
רמח״ל, קובץ שיעורים, וחסד בתשובה קטנה וגדולה
הדובר מזכיר את הרמח״ל במסילת ישרים שמגדיר תשובה כ“חסד מיוחד”, ואת קושיית הקובץ שיעורים למה זה חסד אם “צדיק שמרה איבד את זכויותיו” ומשמע שזה מעיקר הדין. הוא מציג עמדה שהתשובה הגדולה היא מעיקר הדין והתשובה הקטנה היא חסד שמתקבלת, אך מוסיף שההתבטאויות הרגילות על תשובה מציגות את כל התשובה כסוג של חסד מעבר לגדרים רגילים. הוא קובע שבאמת יש חסד מיוחד גם בתשובה קטנה וגם בתשובה גדולה, ומבחין בין חסד של קבלת התשובה לבין חסד עצם קיום אפשרות התשובה.
רבנו יונה ומשל “המחתרת” של התשובה
הדובר מצטט משערי תשובה לרבנו יונה: “ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, נכבד עליו מאוד עונשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא קצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה”, ומפרש שהמנוס הוא התשובה וההימנעות ממנה מחמירה את העונש. הוא מביא משל לכת ליסטים שחבשם המלך, חתרו מחתרת וברחו ונשאר אחד, ושר בית הסוהר מכהו ושואל “איך לא מיהרת הימלט על נפשך”. הוא מסיק שהחסד אינו רק שהתשובה מתקבלת, אלא שהקדוש ברוך הוא “חתר לנו את המחתרת”, כלומר עצם קיום מכניזם שמאפשר תשובה הוא החסד, ובזה יש חסד גם בתשובה מהותית שאף אם קבלתה היא מן הדין.
הודעה על השיעור הבא
הדובר עוצר לציין שבשבוע הבא ביום חמישי הוא לא יהיה בארץ ולא יהיה שיעור, ומבקש לקבוע מועד חלופי בתחילת השבוע הבא או בתחילת השבוע שלאחריו, ומציע לשלוח הודעה במייל.
הרמב״ם: תשובה גמורה ותשובה בזקנה
הדובר מצטט רמב״ם פרק ב’ הלכה א’: “איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח”, ומדגים באדם שבא על אישה בעבירה ושב ומתייחד עימה באותן נסיבות ובאותו כוח ופירש. הוא מזכיר מחלוקת מפרשי הרמב״ם אם מותר או צריך להכניס עצמו לניסיון דומה, ומפנה לשפת אמת דרך רמב״ם פרנקל. הוא מצטט גם את המשך הרמב״ם על תשובה בזקנה ותשובה ביום המיתה: אף שאינה מעולה מועילה, ואף “עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלים”.
רבי יצחק הוטנר: טשטוש הבדלים כדי לחדד בחירה
הדובר מביא בשם רבי יצחק הוטנר בפחד יצחק על פורים פירוש ל“חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”, שמטרתו לטשטש הבדלים לא רלוונטיים כדי לחדד את ההבדל היחיד של “ארור” מול “ברוך”. הוא מחבר זאת למשנה ביומא על שני השעירים שצריכים להיות שווים בקומה, משקל ודמים כדי שההבחנה תהיה רק בהגרלה “לה׳” מול “לעזאזל”. הוא מציג זאת גם כביקורת חינוכית על ציור עשיו כרשע מכוער ויעקב כמלאך, וטוען שצריך לציירם כתאומים זהים ולהדגיש שההבדל הוא הבחירה.
הרמב״ם: שינוי שם, שינוי מעשים וגלות
הדובר מצטט רמב״ם פרק ב’ הלכה ד’: “מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים… ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולם לטובה… וגולה ממקומו”. הוא מפרש ש“אדם אחר” הוא מטפורה שממוקדת במובן הרלוונטי של בחירה, לא בשינוי ביולוגי. הוא מוסיף דוגמה שמי שהלווה בריבית תשובתו להתרחק עד שלא ילווה בריבית גם לגוי.
קושי לוגי בתשובה מהותית: מי משנה את מי
הדובר טוען שאמירה “בן אדם השתנה” היא בעייתית לוגית, ומציג דוגמה של אדם שפועל תמיד לפי עיקרון “מקסימום עולם הבא, מינימום גיהינום” ואי אפשר לשכנעו לעבוד לשמה תוך שימוש בעקרונותיו. הוא מעלה אפשרות ששינוי יכול לבוא מחוויה או התנסות ולא מתהליך קוגניטיבי סדור, אך מציג את הקושי של שינוי עקרונות מבפנים.
סיפור האינדיק (רבי נחמן) ופסיכולוגיה ביהביוריסטית
הדובר מספר את סיפור האינדיק: בן מלך יורד מתחת לשולחן ומכריז שהוא תרנגול הודו, וחכם מצטרף אליו, ואז משכנע אותו שתרנגול הודו יכול ללבוש מכנסיים, חולצה, לשבת על כיסא ולאכול כבן אדם עד שחוזר לחייו. הוא מציג שתי קושיות: שהסוף אינו ריפוי אלא שינוי התנהגות בלבד, ושאם החכם יודע שזה בן אדם אז גם האינדיק אמור להבין שהוא בן אדם ולכן “אף פעם לא היה חולה”. הוא מתרץ שהחולה אינו חולה עד השורש, יש בו נקודה בריאה פנימית שמבינה את האמת, והאדם בונה תיאוריה כדי להצדיק התנהגות שנוחה לו, וכאשר החכם שולל את הרווח המעשי של התיאוריה היא מתפוגגת והוא נרפא באמת.
כפייה עד “רוצה אני” וסרבנות גט כמודל
הדובר מיישם את המודל לרמב״ם בהלכות גירושין של “כופין אותו עד שיאמר רוצה אני” ומגדיר זאת כפסיכולוגיה ולא מיסטיקה. הוא מתאר סרבן גט דתי שיראת שמים קיימת בו אך הוא בונה תיאוריה כדי להצדיק נקמה, ואינו ניתן לשכנוע לוגי. הוא טוען שכפייה פועלת כי היא שוללת ממנו את התוצאה שהיצר מבקש, ואז התיאוריה מתפוגגת והוא מגיע לרצון אמיתי, אך באתאיסט שאינו מחויב למצוות אין בסיס כזה ולכן כפייה תיצור גט מעושה ולא תועיל.
חולשת הרצון (Donald Davidson) וחטא כרוח שטות
הדובר מביא את דונלד דוידסון על חולשת הרצון עם שלוש הנחות: מה שאדם חושב שנכון הוא רוצה, מה שהוא רוצה הוא עושה בהיעדר מניעות, ובכל זאת קיימת חולשת רצון שבה עושים מה שלא רוצים. הוא מציג את הסתירה ביניהן ומעלה דיון אם חטא הוא תוצר דחפים ביולוגיים שאינם בשליטה ואז הוא אונס, מול תפיסה הלכתית שמניחה שליטה ואחריות. הוא מזכיר את מאמר חז״ל “אדם לא עושה חטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות” ומנהל דיון האם “רוח שטות” היא אונס או לא.
ניסיון פתרון: אחריות על השקעת אנרגיה בבחירה
הדובר מציע הבחנה בין בחירה בערכים לבין החלטה כמה אנרגיה להשקיע כדי לממש אותם, וטוען שאדם יכול לא לרצות לאכול חזיר ובכל זאת להיכשל כי בחר “לא לבחור מספיק חזק” ולהימנע מהפעלת מאמץ. הוא מגדיר שהחטא אינו רצון ישיר בחטא אלא האחריות על ההחלטה לא להיאבק, ומאפשר בכך להבין איך אדם עושה דבר שאינו חושב שנכון בלי להפוך זאת לאונס גמור. הוא מקבל הצעה מעשית שפעולות מקדימות כמו סדנאות או הכנה לפני ניסיון בונות את היכולת להשקיע אנרגיה בזמן אמת, ומקשר זאת לנקודת הבחירה של הרב דסלר בתוך “חלון” שבו יש שליטה.
המשך נדחה לשיעור הבא
הדובר מסיים בכך שהוא רוצה להמשיך ולפתח את הנקודה בפעם הבאה, משום שהקושי הלוגי של “שינוי עצמי” עדיין דורש עיבוד נוסף.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, פעם קודמת דיברתי על שני מנגנוני תשובה, מסלולי תשובה. מסלול אחד זה המסלול הטכני של תשובה שמורכבת מארבעה שלבים הלכתיים: עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי, והיא פועלת על כל עבירה ועבירה. אם עושים את הפרוצדורה אז העבירה מתוקנת, לא יודע איך לקרוא לזה, נמחקה. והתשובה המהותית זה בעצם ההיפוך הנפשי הזה שאומר שאני אדם אחר ממה שהייתי, וכיוון שכך אז אני כבר לא צריך להידון על מה שהאדם הקודם עשה. אני בעצם התהפכתי, הפכתי למישהו אחר. וטענתי שאת התשובה המהותית אפשר לעשות בלי כל הדרישות ההלכתיות שאנחנו רגילים בהלכות תשובה של מה שאמרתי קודם: חרטה, עזיבה, קבלה להבא ווידוי. ברגע שבנאדם עשה את ההיפוך הנפשי הזה, אז הוא בא בתשובה. הבאתי לזה שתי ראיות, אחת מהן זה מהמעשה של רבי אלעזר בן דורדיא שיש קונה עולמו בשעה אחת בלי שהוא עבר על כל העבירות שהוא עשה בחיים והפעיל עליהן את המנגנון הזה של ארבעה שלבים. והראיה השנייה זה הגמרא לגבי הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, שלמרות שהוא רשע חוששים לקידושיו כי אולי הוא עשה תשובה. אז רואים שעשיית תשובה יכולה בזמן קצר להפוך את מצבו של האדם. והתחלתי עם הרמב"ם ואמרתי שזה בעצם שתי אפשרויות להסביר למה תשובה מועילה במקום שעשיית מצוות לא מועילה בעשרת ימי תשובה. אני לא אחזור לזה, זה כבר היה רק הבסיס שממנו יצאתי, זאת לא המטרה שלי ליישב את הרמב"ם כמו שאמרתי. היינו במהר"ל שהוא עושה אבחנה בין שתי מידות של הקדוש ברוך הוא בשלוש עשרה מידות של רחמים, שתי מידות של הקדוש ברוך הוא. מידה אחת זה ה' ה', אני ה' לפני שחטא אני ה' אחרי שחטא וישוב, שזה מידה ראשונה שאחראית על תשובה, והמידה האחרונה זה ונקה לא ינקה. והמהר"ל שואל למה צריך שתי מידות לתשובה? והוא אומר שה' ה' זה תשובה על כל החטאים וונקה זה תשובה על חלק מהחטאים. ואמרתי שזה לא מסתבר שזה הבדל כמותי, אחרת תפעיל כמה פעמים את תשובת ונקה ותקבל את התשובה של ה' ה'. אין סיבה, לא נראה שצריך פה מידה שונה של הקדוש ברוך הוא שתהיה אחראית על התשובה של חלק מהחטאים. לכן בעצם מה שטענתי זה שהתשובה, אם אני עושה את התשובה באופן מהותי, אז בהגדרה היא נעשית על כל החטאים. אין תשובה מהותית על חלק מסוים. נגיד ניקח את החרטה, שזה חלק מסוים מתהליך התשובה. אם אני מתחרט בצורה מלאה, בצורה עמוקה, על זה שביררתי בשבת מסוימת, אוקיי? אז ברור שאני לא מתחרט על הברירה שעשיתי, אני מתחרט על זה שעשיתי משהו שהוא נגד הציווי של הקדוש ברוך הוא, נגד ההלכה. לכן העובדה שזה היה ברירה ולא עמידה על רגל אחת לא ממש חשובה, אלא פשוט זה מה שהקדוש ברוך הוא ציווה. והחרטה האמיתית זאת לא חרטה על זה שפשוט חבל שביררתי, יכולתי במקום זה לקרוא ספר טוב, אלא חבל שביררתי בגלל שלא הייתי צריך לפעול נגד רצון השם. עכשיו, אם מישהו מתחרט על זה שהוא פעל נגד רצון השם, אז בהגדרה זאת חרטה מלאה. מה ההבדל בין… לפעול נגד רצון השם בבורר או לפעול נגד רצון השם בצד או באי כיבוד הורים או באכילת משהו לא כשר? זה לא העבירה מצד עצמה היא לא לא משנה שום דבר בעצם. מה שחשוב זה שזה היה נגד נגד רצון השם. ולכן חרטה שלמה, חרטה מלאה, מהפך הנפשי מה שקראתי קודם, הוא בהגדרה פועל על כל המצוות או על כל העבירות.
[Speaker C] מאיפה הרמב"ם עושה בכלל את הארבע שלבים האלה? או מה זה מחז"ל?
[הרב מיכאל אברהם] רס"ג, רס"ג נדמה לי הראשון שמנה אותם.
[Speaker C] אבל זה כאילו זה סברה או שזה משהו שהוא יש לו אחיזה באיזה חז"ל?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא זוכר כרגע אם הוא מביא לזה מקורות מחז"ל, אני לא יודע, לא יודע, אבל אני מניח שאפשר להביא לזה מקורות, אני מאמין, לא יודע. לא זוכר כרגע, צריך להסתכל. נדמה לי שרס"ג היה הראשון שמנה אותם. אז אז זה לגבי התשובה המלאה. לעומת זאת התשובה הטכנית צריכה להיעשות על כל עבירה ועבירה. אם יש לי עבירה ואני רוצה למחוק אותה ולא עשיתי את התשובה המלאה, לא הצלחתי או לא יכולתי או לא בא לי או לא יודע בדיוק מה, עשיתי איזושהי תשובה רק ברמה טכנית כלשהי, אז כאן מכפר לשבים ולא מכפר לשאינם שבים, כמו שהגמרא שמה אומרת. ואז כן השאלה מה מה החידוש? זה ברור, זאת אומרת שמכפר לשבים. מה שאני רציתי לטעון זה שבנקה לא ינקה, על זה אומרת הגמרא שמכפר לשבים ולא מכפר לשאינם שבים, הכוונה מכפר לך על העבירות עליהן שבת ולא על העבירות עליהן לא שבת. והרעיון הוא שזאת באמת תשובה טכנית ויש פה חידוש שגם היא יכולה לכפר על אותם עבירות שעליהן פעלת את המנגנון הזה. אבל זה מותנה בהפעלת המנגנון על כל אחת מן העבירות האלה. לעומת זאת התשובה המלאה לא מותנית בשום דבר, אין שום דרישות כמו שאמרתי קודם, ברגע שהשתנית אז השתנית. ולכן ההבדל בין תשובה על כל העבירות לתשובה על חלק מהעבירות הוא בעצם בשאלה מה עומק התשובה. ולכן נדמה לי הזכרתי את זה שאני מציג פה את שני התהליכים או שני האופנים האלה של התשובה כשני קטבים שמוציאים זה את זה, שתי אלטרנטיבות. אבל האמת שמדובר באיזשהו רצף, כי בוא ניקח את מה שתיארתי קודם, בעצם אני עושה את התשובה הקטנה, הטכנית, ואני מתמקד באלמנט החרטה שבתהליך הזה. ואת החרטה עכשיו אני הולך ועושה יותר עמוק ויותר עמוק ויותר יסודי עד שאני מגיע באמת לחרטה מלאה. ככל שאני מתקרב יותר לנקודת השורש, כן, החרטה המלאה, זה בעצם מתפשט על כל העבירות שעשיתי. זה מפסיק להיות כבר חרטה על עבירה מסוימת, כמו שאמרתי קודם. לכן בעצם זה כמו כן, תמיד הדוגמה הזאת שמביאים, שאתה פותח זווית קטנה, במרחק גדול זה יכול לפתוח, כן המרחק הזוויתי הוא אותו דבר אבל המרחק הפיזי גדל ככל שאתה מתרחק. אז גם פה, ככל שאתה מעמיק יותר את החרטה זה בעצם מתפרש על יותר עבירות או על חלק ניכר יותר מהקלקולים שלך. ולכן בעצם יש פה איזשהו רצף של רמות של תשובה בין התשובה הטכנית לגמרי, שבעצם זה אפילו לא חרטה בכלל אלא רק חרטה מן הפה ולחוץ או משהו כזה. עוד פעם, זה היפותטי, אני לא חושב שמישהו נמצא בזה.
[Speaker D] הפה ולחוץ זה תקף?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, זה גבול, זה גבול היפותטי. אני לא יודע אם יש משמעות או בכלל יש מישהו שהוא מתחרט רק מן הפה ולחוץ ואין בו טיפת חרטה בפנים, רק להגיד את מילות החרטה. אני לא יודע אם זה בעל ערך, אני לא יודע אם מישהו עושה את זה. אני רק אומר, אבל כגבול היפותטי אני אומר, כל הרצף הזה נמצא בין שני קטבים. קוטב אחד זה חרטה מלאה עד הסוף והקוטב השני זה חרטה שהיא טכנית לגמרי. כמובן שבן אדם נורמלי נמצא איפשהו באמצע. אבל שני הקטבים ההיפותטיים האלה, מי שאחראי עליהם זה שני שמות השם שפותחים וסוגרים את הרשימה, כן, השם השם וונקה. וכמובן שעוד פעם, כל רצף המצבים נמצא ביניהם, זו איזושהי קומבינציה בין שני הקטבים האלה.
[Speaker C] למה זה רק על חטאים? למה זה לא להגיד גם להוסיף בלימוד תורה, בצדקה, בלא יודע מה?
[הרב מיכאל אברהם] כי תשובה בהגדרתה היסודית לפני ההרחבות שעשו לה הרב קוק וכל הדברים האלה, זה תשובה זה על חטאים. הנה הרמב"ם פותח את הלכות תשובה, מצווה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. אתה שב על חטא, אתה לא שב על משהו אחר. עכשיו כן, המושג תשובה הורחב, אורות התשובה וכל מיני חיבורים יותר מודרניים, אבל גם לפני החיבורים המודרניים זה כמובן הורחב יותר מזה, זה הורחב למושג של השתפרות, אבל מושג התשובה במקורו הוא לא זה. מושג התשובה במקורו זה תשובה על חטא. זה אופן לתקן קלקולים.
[Speaker E] אתה יכול
[הרב מיכאל אברהם] להגיד שאם אני לא נמצא במצב השלם, אפשר לראות בזה איזשהו סוג של קלקול. ככל שאני משתפר, נכון, אבל זאת איזושהי הרחבה של מושג התשובה אני חושב. מה אתה אומר עזריאל?
[Speaker D] טוב, אמרתי שאם אנחנו… תלוי לפי הפוסקים שהחובה על כל אדם זה להקדיש את כל כוחותיו לעבודת השם, כחובות הלבבות, אז בהגדרה כל זמן שלא למדת מספיק תורה אז זה גם חטא.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל מה זה נקרא חטא? זה לא חטא. איזה עשה ביטלתי או איזה לא תעשה עברתי?
[Speaker D] עשה של לימוד תורה. אם נגיד דקה לא למדת תורה, זה עבירה לפי דעות מסוימות.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בסדר, טוב. אז יכול להיות, בסדר. אבל ברמה העקרונית עדיין זה תשובה היא תיקון של קלקול, של חטא. יכול להיות שהכל זה חטאים, אז הכל זה חטאים, אבל עדיין זאת ההגדרה. עשה זה לא חטא.
[Speaker B] מה? ביטול עשה זה חטא?
[הרב מיכאל אברהם] בוודאי, מה זאת אומרת? אתה לא מניח תפילין באיזה יום או משהו. ברור, מה זאת אומרת? בטח בעשה חיובי. בעשה חיובי, טוב, בסדר, יש על זה לדון, אבל עשה חיובי בוודאי. יש על זה בחילוקי הכפרה אפילו, חילוקי הכפרה עוסקים גם בחטא, וגם בביטול עשה. בכל אופן אז הטענה היא שכששאני מדבר על שני הקטבים האלה, זה בעצם גבולות היפותטיים שיש רצף שלם שרץ ביניהם, עד כמה אתה קרוב יותר לתשובה המהותית, המלאה, או לתשובה הטכנית. אבל אני אמשיך לעסוק בשני הקטבים האלה, כי אני חושב שזה מבהיר יותר את התמונה, כן. זה כמו הלמדנות הבריסקאית, מה שאמרתי כבר יותר מפעם אחת שבבלמדנות הישיבתית, בדרך כלל מציגים איזשהם שתי אפשרויות, או זה או זה, מין איזה שתי חקירה בין שתי אפשרויות שמוציאות זו את זו. ובדרך כלל זה לא ככה, זאת אומרת, בדרך כלל במציאות, בדרך כלל בסוגיה, האפשרויות האלה משחקות ביחד. על סוגיית הממון המזיק על זה דיברנו פעם אני חושב, על החיוב לשלם כשממוני הזיק. האם זה הרשלנות בשמירה שלי או שזה עצם העובדה שממוני הזיק מחייבת אותי בתשלום? כל האחרונים מדברים על זה, ברור שזה שניהם, זאת אומרת, השאלה היא איך בדיוק משלבים את שניהם, אבל זה שניהם. אז מה? אז אין ערך לחקירה? יש ערך לחקירה. יש כאלה שעוזבים את או מזלזלים או זונחים את דרך הלימוד הקלאסית הישיבתית, הבריסקאית, כי הם מבינים שזה ילדותי קצת לחשוב שיש פה שתי אפשרויות שמוציאות זו את זו ונפקא מינות, הכל חד נורא ונורא בנוי ונורא יפה, אף פעם זה לא עובד ככה. אבל זאת טעות, זאת טעות בגלל שבמתודולוגיה כן נכון לעבור דרך זה. זאת אומרת, קודם כל אתה צריך לברר טוב טוב את שתי האפשרויות כאילו שהן דיכוטומיות ומוציאות זו את זו. אחרי שאתה מבין טוב טוב איך עובדת כל אחת לחוד, עכשיו אתה גם יכול להבין איך זה משתלב ביחד. את התזה והאנטי-תזה אתה צריך להבין היטב כל אחת לחוד, ורק אז תוכל לעשות סינתזה כמו שצריך. אז גם כאן אני חושב שצריך להבהיר היטב את שני הקטבים, כאשר ברור שבסופו של דבר יש שילוב במינונים שונים של שני הקטבים האלה. אז אני אמשיך במהלך כאילו שמדובר פה בשני בשתי אפשרויות שמוציאות זו את זו, שתי אלטרנטיבות. תוך כדי הדברים, בפעם הקודמת הזכרתי את הרמח"ל במסילת ישרים ואת הקושיה של הקובץ שיעורים עליו, שהוא אומר שהתשובה זה חסד מיוחד והשאלה היא למה זה חסד, הרי צדיק שמרה איבד את זכויותיו, אז לכאורה רואים שזה מעיקר הדין. ודיברנו על זה שהתשובה הגדולה זה מעיקר הדין והתשובה הקטנה זה חסד שמתקבלת. עכשיו, השאלה היא עד כמה אני עובר לנקודה הזאת של החסד. יש מעבר למה שהרמח"ל כותב שם, שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד מיוחד בזה שהוא נתן לנו את התשובה או שהוא מקבל את התשובה עוד מעט, לא בפשטות נראה שיש איזושהי תשובה שהיא מעיקר הדין. ההתבטאויות בדרך כלל הן התבטאויות שזה התשובה היא מעבר לגדרים הרגילים. מה פתאום? מה שעשית עשית ואי אפשר לתקן אותו. לא נראה שאם תתהפך אז אפשר לתקן אותו, רק אם אתה עושה טכנית אז אי אפשר לתקן אותו. ההתבטאויות, ההתייחסויות הרגילות לא מבחינות בין שני המסלולים האלה. איכשהו נראה שהכל בעצם זה איזשהו סוג של חסד. ואני רוצה פה להבהיר שבאמת זה נכון. זאת אומרת, יש חסד מיוחד בזה. בתשובה הקטנה ויש חסד מיוחד בתשובה הגדולה. עד עכשיו תיארתי כאילו שהתשובה הקטנה זה חסד, כי בעצם אתה עושה משהו טכני. למה שהקדוש ברוך הוא יקבל את זה כתיקון לקלקול שאותו עשית? אבל התשובה הגדולה זה ממש מעיקר הדין. מה זאת אומרת? הרי אם אני שבתי באמת, באמת נהייתי עכשיו מישהו אחר, אז למה שהקדוש ברוך הוא יעניש אותי על מה שעשיתי בפאזה הקודמת? כמו שהרמב"ם כותב "אני אינני אותו אדם", זאת אומרת אני כבר אדם אחר. תחשבו שיבוא אליכם מישהו שפגע בכם, ונגיד שהייתה לכם איזושהי יכולת לראות מה שבלבו, בדרך כלל אנחנו לא יכולים לראות מה שבלבו, אבל נגיד שהייתה לנו את היכולת הזאת, ואנחנו רואים שהוא באמת ובתמים התחרט, הוא עבר תהליך אמיתי והוא באמת השתנה לגמרי, זאת אומרת הוא מתחרט על זה לחלוטין. מה, לא היינו מקבלים את בקשת הסליחה שלו?
[Speaker F] אבל התיקון נמצא. מה? אם הוא הזיק הוא הזיק אותו. הקלקול נמצא בעולם, אז מה זה משנה?
[הרב מיכאל אברהם] הנה הקלקול נמצא בעולם. בסדר, אז אני מוותר לו, מה הבעיה? הוא פגע בי, הוא הזיק לי, ועכשיו אני… לא, אבל שיתקן.
[Speaker B] גם בתשובה, אם הקלקול בין אדם לחברו קיים אז זה לא מועיל עד שיפייס את חברו.
[הרב מיכאל אברהם] וכשיפייס את חברו זה כן מועיל.
[Speaker B] נכון, כי התשובה היא כלפי הבנאדם החוטא, היא לא כלפי העולם. היא מתקנת את הבנאדם, לא את העולם.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז כאן אני חוטא כלפי הקדוש ברוך הוא, שיחזיר לי באותה מידה כמו שהאדם מחזיר לי כשאני מבקש ממנו סליחה. הייתי מצפה שיסלח לי אם אני באמת אינני אותו אדם, לפחות שהקלקול קיים בעולם אבל אני זה כבר לא האדם שאחראי לו. אני השתניתי, באמת השתניתי, אני אדם אחר. אני לא טוען שהקלקול נעלם, אני טוען שלהטיל את האחריות עליי זה כבר לא הוא, אדם אחר. למה? למה? אני באמת אדם אחר, באמת השתניתי. לא אדם אחר כמובן ביולוגית, אבל
[Speaker F] למה שהוא לא יישא באחריות של מה שהוא עשה?
[הרב מיכאל אברהם] בגלל שהוא השתנה, הוא התחרט על זה לגמרי. למה שיישא באחריות? הוא השתנה באמת. הוא כבר לא האדם הזה שחטא. לא, התכוונתי עוד פעם באופן מטאפורי כמובן, זה כן אותו אדם אבל הוא כבר לא נמצא שם, זה כבר לא הוא.
[Speaker F] אבל שבוע שעבר הוא עשה את זה, אז על זה ישלם.
[הרב מיכאל אברהם] למה? למה שישלם על זה?
[Speaker F] כי הוא נושא באחריות של התוצאות של מה שהוא עשה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה אחריות בתוצאות? בשביל לתקן את התוצאות? אם האחריות היא בשביל לתקן את התוצאות אני מבין, אבל בפשטות אני מדבר על העונש שהוא יקבל, לא לתקן את התוצאות. לתקן את התוצאות, תחזיר את הגזילה, לא יודע, תעשה אם אפשר לתקן. אם הרגת מישהו שום תשובה לא תעזור, הוא לא יחזור לחיים. בתשובה כשהיא מתקבלת זה לא הכוונה שמתוקנות פיזית התוצאות, אלא הכוונה מנקים אותי מההשלכות של התוצאות. הזכרתי את זה אני חושב, שהגמרא ביומא אומרת שבתשובה מאהבה זדונות הופכות לזכויות ובתשובה מיראה זדונות הופכות לשגגות. אבל אין שום תשובה שמוחקת את מה שנעשה. אין דבר כזה. מה שנעשה נעשה. כל מה שאתה יכול זה לצבוע אותו בצבע יותר מתון. אתה יכול להפוך אותו מזדון לשגגה או מזדון לזכות, אבל אתה לא יכול להעלים אותו מן העולם, כי מה שנעשה נעשה, אין מה לעשות. אז במובן הזה אני אומר, בסדר, שיצבע לי את זה הקדוש ברוך הוא בצבע מתאים אחרי ששבתי באמת ובתמים.
[Speaker C] אולי זה דומה לאדם שנגיד שבר לך את השמשה ברכב, ונגיד שאתה יודע שעכשיו הוא התחרט לגמרי, ואתה יודע שהוא באמת התחרט,
[הרב מיכאל אברהם] ואתה עדיין מבקש ממנו את התשלום.
[Speaker C] נו, אז אתה רואה שבכל זאת אתה מבקש ממנו איזשהו משהו.
[הרב מיכאל אברהם] את התשלום אני מבקש ממנו שיתקן לי את הרכב. אבל אם הוא לא יכול לשלם עכשיו, האם אני אעמוד על זה שהוא ייענש? לא בשביל לתקן לי את הזכוכית.
[Speaker C] לא, אבל הוא מבקש ממך לפחות את התיקון המינימלי שאתה כן חייב.
[הרב מיכאל אברהם] אבל את התיקון ודאי שיבקשו ממני, על זה לא מדובר. גם אם עשיתי תשובה תמיד יבקשו ממני תיקון. זה לא קשור בכלל, תשובה מאהבה, תשובה מיראה. הוא אכל חזיר, מה הוא יתקן? מה הוא יתקן? אבל בדיוק, יש דברים שאי אפשר לתקן, אז התיקון
[Speaker C] הוא ברמה הרוחנית.
[הרב מיכאל אברהם] זה תיקון ברמה הרוחנית שהקדוש ברוך הוא סולח לי, שהקדוש ברוך הוא מנקה את זה. שינקה גם ככה, התחרטתי. אם יש משהו שמוטל עליי ברור שאני לא מצפה שיוותרו לי, אני צריך לתקן את מה שעשיתי, זה אין מה לעשות. אבל אני לא מדבר במישור הזה, אני מדבר במישור של הנחת חשבונות מולי, במישור של עבירות ומצוות. עכשיו פה, לכן אני אומר שבמובן הזה התשובה המהותית הייתי מצפה שזה לא חסד מיוחד, זה מן הדין אמור להיסלח אחרי תשובה אמיתית. אבל יש פה משהו אחר שנדמה לי שבכל זאת גם הוא זורק עוד אור על העניין הזה של החסד בתשובה. יש בשערי תשובה לרבנו יונה בתחילת הספר הוא כותב כך: "ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, נכבד עליו מאוד עונשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא קצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה". והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והינו ברעתו ובידו לצאת מתוך ההפכה ולא יגור מפני האף והחימה. נותנים לו אפשרות לחזור בתשובה, ואתה לא חוזר, על כן רעתו רבה. זה מזכיר לי את תקופת ההתנחלויות העליזה, אמצע שנות השבעים, הייתי במדרשיה, אז כל החבר'ה ברחו כמובן להתנחלויות, אבל היו כמה פראיירים יורמים כאלה שנשארו במדרשיה מאימת הרב יוגל. והרב יוגל הגיע לשמה וכעס עליהם, כולם נוסעים ואתם נשארים פה? חתרו לכם איזושהי מחתרת ואתם נשארים פה? ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על העניין הזה, משל לכת של ליסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויכהו במטהו. כן, זה בדיוק כמו הרב יוגל. שר בית הסוהר שהיה אמור לכעוס על הבריחה, אומר תגיד לי אתה טמבל? חתרו לך מחתרת, כולם יצאו, אתה נשאר פה? אמר לו קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך? בעצם הנקודה היא אני חושב במשל הזה לחדד קצת יותר את הנקודה הזאת שהחסד שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו כשהוא נתן לנו את תהליך התשובה זה שהוא חתר לנו את המחתרת הזאת. עכשיו שימו לב מה זה אומר חתר לנו את המחתרת, יש איזה ניואנס מעניין אני חושב במשל הזה, כי בדרך כלל אנחנו מבינים שהחסד שנעשה איתנו סביב נושא התשובה זה שהתשובה מתקבלת. שהקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה למרות שבעצם חטאנו והחטא נעשה, מה לעשות אי אפשר למחוק את ההיסטוריה, בכל זאת הקדוש ברוך הוא מוכן לקבל את התשובה, החסד הוא שהתשובה מתקבלת. על העניין הזה בתשובה המהותית זה באמת לא חסד, זה מעיקר הדין, זה שהיא מתקבלת זה כך צריך להיות, אבל יש חסד אחר והוא החסד שבכלל יש תהליך כזה, שבכלל אפשר לעשות תשובה, לא שהיא אם עשיתי שהיא מתקבלת, זה החסד הפשוט, והחסד הזה הוא קיים בתשובה קטנה, זה חסד בתשובה המהותית זה מעיקר הדין, אם עשיתי אותה אני באמת אדם אחר, אז התשובה שלי אמורה להתקבל מן הדין. אבל עצם זה שאפשר לעשות תשובה, שיש מחתרת כזאת, שחתרו לי את המחתרת הזאת, זה חסד שקיים גם בתשובה הגדולה, אולי בעיקר בתשובה הגדולה. כי באופן עקרוני זה לא היה אמור להיות, וזה שיש מחתרת זה בעצמו החסד, לא זה שאני מצליח לברוח כשיש מחתרת, כשיש מחתרת ודאי שאני יכול לברוח, אבל איך יש מחתרת? איך יכול להיות שיש בכלל מכניזם כזה שאפשר לעשות תשובה, לא זה שהיא מתקבלת.
[Speaker C] במערכת שלך איך יכול להיות שיש מכניזם שאפשר לחטוא, אז
[הרב מיכאל אברהם] זה כנגד זה מתבטל.
[Speaker C] כלומר הוא זה ששם אותנו במצב שאנחנו יכולים לחטוא, אז פה הוא כאילו שם אותנו בסוג של חוב.
[הרב מיכאל אברהם] אני מקבל חלקית את ההערה, בוא נשאיר את זה רגע עד שאני אפרט יותר ואז אולי נחזור לזה. בעצם לפני שאני ממשיך, רק אני תמיד שוכח בסוף. בשבוע הבא ביום חמישי אני לא אהיה פה, אז אני צריך לקבוע איזשהו מועד אחר לשיעור פשוט אני מפחד לשכוח אז סליחה שאני עוצר רגע. עכשיו השאלה היא מתי, לא זה הטלפון שלי. השאלה אם לעשות את זה בתחילת שבוע הבא או בתחילת השבוע שאחריו, ביום נגיד ראשון אני חושב שאני יכול הזה או בראשון שאחריו, מה אתם אומרים? הראשון שאחריו נראה לי יותר קרוב פשוט אבל לא יודע. יש איזושהי העדפה? אם אין העדפה אז אני אשלח כבר במייל את ההודעה בסדר? אבל אין פה איזה סבבה. אז רק בכל אופן אני כבר אומר שביום חמישי הבא לא יהיה אני לא בארץ. טוב, אז מה שאמרתי בעצם זה שבתשובה הקטנה החסד הוא שהיא מתקבלת. בתשובה הגדולה זה שהיא מתקבלת זה לא חסד זה מעיקר הדין, אבל בתשובה הגדולה גם יש חסד וזה עצם העובדה שבכלל אפשר לעשות את זה.
[Speaker E] מה הכוונה שאפשר לעשות את זה? טכנית שאפשר לעשות?
[הרב מיכאל אברהם] כן, עוד רגע אני אסביר. יש הרמב"ם בפרק ב' הלכה א' כותב כך: איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח. אלא רק בגלל התשובה הוא לא עשה את זה. זה מה שנקרא תשובה גמורה. כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עימה, והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, כן הנסיבות הן נסיבות דומות, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. אגב יש על זה מחלוקת בין המפרשים של הרמב"ם, אם מותר או אולי אפילו צריך לעשות את זה לכתחילה. להכניס את עצמי לתוך הניסיון שבו לא עמדתי בפעם הקודמת, כדי לראות שאני באמת בעל תשובה, שאני עומד בניסיון הזה.
[Speaker D] נשמע שיש בזה איסור? מה? הרי פה מתאר מצב שאתה עובר איסור, הרי בעצם הייחוד הוא איסור.
[הרב מיכאל אברהם] אי נמי, אפילו באיסור.
[Speaker D] שפת אמת, תסתכל בשפת אמת, מדבר על זה.
[הרב מיכאל אברהם] תסתכל ברמב"ם פרנקל בטח מביא את זה על ההלכה הזאת. פרק ב' הלכה א', תסתכל במפתח של רמב"ם פרנקל הוא יפנה לשפת אמת הזה. אני זוכר שיש שפת אמת כזה ויש עוד מפרשים שרוצים לטעון שאפשר לעבור עבירות בתהליך של עשיית התשובה. בשביל להשלים את תהליך התשובה מותר לעבור עבירות? זאת אומרת להיכנס למצבים שאסורים במצב הרגיל. והוא ששלמה אמר: וזכור את בוראך בימי בחורותיך. באותו כשאתה נמצא עוד במצב שבו גם חטאת, זה לא חוכמה לחזור כשאתה כבר זקן וממילא אין לך עניין לעשות את זה. ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלים. שנאמר: עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם, שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו. הטענה שלי דרך אגב באופן כללי זה שפרק ב' של הרמב"ם עוסק בתשובה המלאה. תשובה שלמה. זה מה שהוא אומר איזו היא תשובה גמורה. אני חושב שזה הנקודה. באמת ברבי יצחק הוטנר כותב בפחד יצחק על פורים, אז הוא אומר שם, הוא מביא שמה, הרי אנחנו שרים אומרים: חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. גמרא. שרים את זה גם אבל מזכיר לי, יש ביורה דעה רס"ב נדמה לי, הוא מביא שמה שחייב אדם בכבוד אביו יותר מאשר בכבוד אבי אביו. והוא שהש"ך כותב, נדמה לי שזה הש"ך, והטבת רבקה אולי, כותב שמה שהוא מפנה לרש"י. רש"י על ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק, פרשת ויגש. אז שואל שמה הט"ז מה זה רש"י? זה מדרש. מה אתה מביא לי את רש"י בתור מקור? יש מדרש. נו, אנשים מכירים את רש"י יותר מאשר את המדרש. כמו שאנחנו שרים את חייב איניש לבסומי, זה גמרא. אבל משם מכירים את זה. בכל אופן אז רבי יצחק הוטנר שואל מה הרעיון? הרי אתה אמור להיפך, אתה אמור להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי ולא לטשטש את ההבדל ביניהם, לא להשוות ביניהם. אז הוא מסביר שמה שהמשנה אומרת, המשנה ביומא מדברת על שני השעירים, אז היא אומרת שלכתחילה זה לא מעכב, אבל לכתחילה הם צריכים להיות שווים בקומה, במשקל, בדמים, זאת אומרת הם צריכים להיות זהים עד כמה שאפשר. שואל למה? למה צריכים להיות זהים? מה העניין בזה? אז אומר שהעניין בזה זה שכשאתה מגריל איזה שעיר הולך לה' ואיזה שעיר הולך לעזאזל, אתה צריך להבחין ביניהם רק במובן הזה שזה הולך לה' וזה הולך לעזאזל. ובשביל להבחין את האבחנה הזאת בצורה חדה, אתה צריך לטשטש את כל שאר ההבדלים שהם לא רלוונטיים. שההוא יקר יותר, שההוא שמן יותר, שההוא יפה יותר. בדמים, בקומה, במשקל הם צריכים להיות זהים עד כמה שאפשר כדי שההבדל היחידי ביניהם יהיה מחודד. שלא תתלה את ההבדלים ביניהם בעניינים צדדיים, בעניינים לא חשובים. אז אומר אותו דבר פה, אתה צריך לטשטש את ההבדל בין ארור המן לברוך מרדכי חוץ מאשר שזה ארור וזה ברוך. וזה ברוך. ותצייר אותם בעיניך כאילו הם זהים, ולא שהוא עמלקי רשע מלידה והוא צדיק מרחם. להיפך, זו טעות חינוכית לעשות את זה ככה. אתה צריך לתאר אותם כתאומים זהים, ואז להגיד אוקיי, אבל זה בחר להיות רשע וזה בחר להיות צדיק. ככה הוא אומר כעומק ההשוואה כן עומק ההבדלה.
[Speaker E] שכשמציירים אותם לילדים וזה, צריך לצייר אותם אותו דבר, וכולם זקן וכולי.
[הרב מיכאל אברהם] אולי הוא אפילו מזכיר את זה שם, אני לא זוכר, באיזה ספרי ילדים, שבהם מציירים תמיד את עשיו בתור איזה רשע כזה עם פרצוף מאוס כזה. כן, בדיוק. ויעקב מין כזה זה מלאך כזה. זו טעות חינוכית. זאת אומרת, צריך לצייר אותם בדיוק אותו דבר. הוא אומר רק שהוא בחר בטוב והוא בחר ברע. זאת אומרת זה כל הרעיון. השעירים זה כמובן איזושהי סימולציה שאנחנו עושים כדי להדגים לנו את העניין של בחירה בטוב או ברע. השעירים לא בוחרים, אנחנו עושים הגרלה. אבל ההגרלה זה איזשהו משל לבחירה של האדם. תראה לאיפה אתה יכול להגיע. אתה יכול להגיע עד לפני ולפנים אם תבחר בטוב, ואתה יכול להגיע עד לשעיר לעזאזל שמה, כעניין השעירים וכל הרמב"ן הידועים.
[Speaker D] בכל מקרה יהרגו אותך.
[הרב מיכאל אברהם] בכל מקרה, בסוף אנחנו מתים תמיד. כל השאלה רק איך אנחנו מתים. אז לכן, לכן בעצם הדבר הזה בא להגיד לך או להמחיש לך את העניין הזה של הבחירה. והבחירה זה תלוי רק במה אתה בוחר ולא בנסיבות ולא באיך אתה נראה ולא בכישורים שלך ולא בשום דבר שמסביב. את כל זה תטשטש. בסופו של דבר הכל תלוי בשאלה מה אתה בוחר. וזו הנקודה. אז כעומק, כן, הנקודה שמה שחשוב זה בעצם, כן, זה מה שאומר הרמב"ם, אתה צריך להימצא באותו מצב, באותו גיל, באותן נסיבות, הכל אותו דבר, ומה ההבדל? שבפעם הקודמת שהיית בדיוק באותו מצב, באותו גיל, באותה סיטואציה חטאת, ועכשיו אתה נמצא באותו מצב, באותו גיל, באותה סיטואציה ואתה לא חוטא. אז ברור שמה שגרם לך לא לחטוא זה התשובה שעשית ולא היראה ולא נסיבות אחרות ולא שהיה יצר פחות ולא שכל מיני דברים צדדיים. זאת אומרת, ככל שאתה מטשטש את ההבדלים הלא רלוונטיים, ככה אתה מחדד את ההבדל שבו אתה צריך להתמקד. ועל זה כותב הרמב"ם שם בהלכה ד', בהמשך הפרק, מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולם לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח. זאת אומרת בעצם הנקודה היא שאתה באמת צריך להפוך למישהו אחר. עכשיו מה זה אחר? יש לך את אותם הורים, אתה ברור שאתה אותו אדם במובן הרגיל, זו מטפורה, אבל אתה צריך להיות אחר במובן הרלוונטי. מה זה המובן הרלוונטי? במה שאתה בוחר. בזה שעשית תשובה, זו הנקודה. כל השאר זה לא חשוב. זה שעשית תשובה אתה עכשיו אחר, אתה צריך להיות אחר. כן, נגיד מי שהלווה בריבית, אז כתוב בפוסקים שתשובתו היא שלא ילווה בריבית גם לגוי. זאת אומרת כי אתה צריך להתרחק מאוד בנקודה, לשנות את הנקודה שבה נפלת, אותה לשנות. אוקיי, אז בעצם הנקודה היא שהפרק הזה, פרק ב' של הרמב"ם, למעשה מדבר על התשובה הגדולה שבה האדם משתנה. לא תשובה טכנית שבה אתה עושה איזשהו מנגנון טכני כזה בשביל לתקן חטא, אלא אתה משתנה, זאת אומרת יש משהו, אתה עובר איזשהו תהליך מהותי. מה קורה בתשובה הזאת? יש פה משהו להגיד שבן אדם השתנה זה אמירה מאוד בעייתית. אנחנו נורא רגילים אליה וזו אמירה מאוד בעייתית. כי, טוב אני עובר קצת להערה פילוסופית או לוגית. אני אציג את זה אולי דרך דוגמה. נגיד, נגיד ש… כן אני אתחיל כמו בפיזיקה, אני אתחיל עם חמור נקודתי. זאת אומרת אם יש בן אדם שיש לו בעולמו רק עיקרון אחד. זהו, בן אדם של עיקרון אחד. העיקרון הזה: מקסימום עולם הבא, מינימום גיהינום. זאת אומרת מקסימום שכר, מינימום עונש. אוקיי? זה העיקרון שמנחה אותו. האיש מקפיד על קלה כבחמורה, הוא קם ותיקין כל בוקר, הוא לא מפסיק רגע ללמוד, צדיק יסוד עולם, אבל הכל בשביל מקסימום שכר מינימום עונש. עכשיו עשיתי את הסימולציה הזאת כבר כמה פעמים. אמרתי לאנשים נגיד שאני הבן אדם הזה, ובואו תנסו לשכנע אותי לעבוד לשמה.
[Speaker C] למה, למה אימצת את העיקרון של הזה? מה? למה אימצת את העיקרון של המקסימום שכר? מה גרם לך לאמץ?
[הרב מיכאל אברהם] כי נראה לי נכון. אני רוצה מקסימום שכר ומינימום עונש, ממש לא רוצה לסבול, רוצה ליהנות, מה לעשות. אפשר לשכנע אותך, תעשה לשמה ואז יהיה לך יותר שכר.
[Speaker G] שכר רוחני.
[הרב מיכאל אברהם] כן, זה באמת שכר רוחני. בראש אני, אני עובד בשביל שכר רוחני. כן, אתם מבינים שאי אפשר, נכון? אי אפשר, כי הדרך היחידה נגיד אם אני אדם של עיקרון אחד, ואם יש לי כמה עקרונות אפשר להראות שהעיקרון הזה סותר עקרונות אחרים שלי, טעיתי בחישוב, כן? אבל לכן התחלתי עם דוגמה של אדם של עיקרון אחד. בשביל לשכנע בן אדם אתה צריך להניח את העקרונות שהוא מקבל, נכון? ואז לנסות ולהביא אותו לאיזשהן מסקנות. אבל אם אתה תניח את העיקרון הזה שאני מקבל, זאת אומרת שעובדים בשביל מקסימום שכר ומינימום עונש, איך תשכנע אותי לעבוד לשמה? הרי כל ה, אתה צריך להשתמש בעיקרון שלי בשביל לשכנע אותי, לא בתפיסות שלך, עם התפיסות שלך לא תשכנע אותי.
[Speaker C] כן, אבל תמיד יש איזה מערכת מטא-עקרונית כזאת שגרמה לך לאמץ את העיקרון, כלומר למה אתה רוצה מקסימום שכר?
[הרב מיכאל אברהם] זאת הייתה הערה קודמת שלך, אני אגיע אליה, זאת הערה.
[Speaker D] לא, אבל למה ההנחה ששכנוע הוא הדרך היחידה לשינוי? כלומר ששינוי יכול שיהיה של עקרונות אולי יהיה בו משכנוע או ממשהו אחר? ממה? מעצם, ממשהו פנימי, מחוויה, מהתנסות כלשהי?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה קורה מעצמו. נגיע לזה עוד מעט.
[Speaker D] לא קורה מעצמו, קורה מאיזשהו משהו
[הרב מיכאל אברהם] שיכול לקרות, לא בתהליך קוגניטיבי סדור. זאת אומרת, לא, בסדר, זה מה שאני קורא מעצמו, אני אחזור לזה עוד רגע. יש איזה, זה מזכיר לי סיפור על אדם הכהן, יש כמה סיפורים משעשעים על אדם הכהן, היה אחד המשכילים המיליטנטים, שהוא אמר שאמרו עליו שהוא רצה לעשות תשובה על ערש דווי רק כדי להפריך את מאמר חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהנום לא עושים תשובה. וזה בערך אותו דבר כמו לשכנע מישהו שעובד בשביל שכר לעבוד לשמה, להגיד לו שאם תעבוד לשמה תקבל יותר שכר. אז אי אפשר. למה אי אפשר באמת לשכנע אותי? כי בשביל לפנות אליי אתה צריך להניח את המערכת שמקובלת עליי. אתה לא יכול לבוא אליי עם המערכת שמקובלת עליך, כי אז כל הדיון לא יכול להתחיל. אתה צריך להתחיל לנעוץ את העוגן במערכת שלי ואז לצאת משם ולנסות להביא אותי למסקנה הרצויה. כן? זה אם אני נזכר עכשיו בעוד משהו, יש את הסיפור של האינדיק של רבי נחמן, כן? אז גם על זה דיברנו כבר פעם, אני לא זוכר כבר מתי. יש שם שתי קושיות שאחת מיישבת את חברתה. כשמכירים את הסיפור, נכון? מוכר? כולם מכירים? מוכר? לא? אז תגידו, בסדר, אני אספר בקצרה. בן המלך השתגע, בעל הבית השתגע, ירד מתחת לשולחן, הוריד את הבגדים והתחיל לנקר פירורים מהרצפה והודיע שהוא תרנגול הודו. הוא כבר לא בן אדם, הוא תרנגול הודו ולכן הוא לא צריך ללבוש בגדים, הוא אוכל גרגרים מהרצפה. המלך לא ידע מה לעשות איתו, אף אחד לא הצליח לרפא אותו עד שהגיע איזה איש חכם, אמר אני ארפא את הבחור. טוב, מה הוא עושה? הוא מוריד בגדים, יורד מתחת לשולחן ומתחיל ללקט גרגרים יחד עם בן המלך מתחת לשולחן. בן המלך מסתכל עליו, אומר לו תגיד מה אתה עושה כאן? אני תרנגול הודו, אני רוצה קצת לאכול גרגרים, אני רעב. נכון, בסדר גמור, שלום עליכם. אחרי כמה זמן שהם ככה מרגישים יותר נוח אחד עם השני, אומר לו תשמע, האמת שמה? האמת שתרנגולי הודו גם יכולים ללבוש מכנסיים, לא קורה שום דבר, נכון? זה לא מפקיע מאיתנו שהם תרנגול הודו. אפשר. נכון, באמת אפשר ללבוש מכנסיים, למה לא? ואז ואז הוא אומר וחולצה זה פוסל ומעכב? לא, חולצה גם אפשר, לשבת על כיסא, לאכול עם סכין ומזלג ולהתחיל להתנהג מנהג בני אדם והחזיר אותו חזרה להתנהגותו ואז הם חיים באושר עד היום הזה. עכשיו יש שתי קושיות בסיפור הזה. קושיה הפשוטה היא כמובן זה על הסוף. הרי הוא לא התרפא. ברור שזה לא היה ריפוי, נכון? זה מה שנקרא אצל פסיכולוגים ריפוי ביהביוריסטי. זאת אומרת הוא מתקן את הביהביור, את ההתנהגות שלו אבל בנפש הוא נשאר חולה. אתם רואים את הקשר לאותו אחד שעובד בשביל השכר? אז הוא יעבוד לשמה כי כך מקבלים הכי הרבה שכר. זאת אומרת אתה תביא אותו להתנהגות הנכונה אבל לא תיקנת באמת את הבסיס. זה קושיה אחת. הקושיה השנייה שזה ככה צדה את עיניי אחרי שהתלבטתי ב… ברור שהוא הבין שזה בן אדם. אבל אם הוא מבין שהדבר הזה הוא בן אדם, אז הוא מבין שגם הוא בן אדם. מה הוא מספר סיפורים? הרי מה שהטריד אותך שם זה מה לילוד אישה בינינו, נכון? מה בן אדם עושה שמה? פה זה טריטוריה של תרנגולי הודו. זאת אומרת הוא מבין שמי שנראה כך ומתנהג ככה הוא בן אדם, אז גם על עצמו הוא מבין את זה. אז הוא בעצם השאלה הראשונה היא שהוא לא התרפא, השאלה השנייה היא שהוא אף פעם לא היה חולה. והשאלות האלה מתרצות אחת את השנייה כיוון שבאמת אדם הוא יצור מורכב. זאת אומרת, אדם שבאמת חולה עד השורש, באמת איבד את כל נקודות הבריאות שלו, לא תצליח לרפא אותו בחיים. מחלה שאפשר לרפא זה רק מחלה שבה יש איזושהי נקודה בפנים שבה אתה עדיין מבין מה נכון.
[Speaker C] שם אפשר לבנות.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. מסביב אתה בונה כל מיני דברים ותיאוריות וכל מיני עניינים כאלה, אבל זה מסביב. בפנים, אם נצליח להגיע איתך לנקודה בפנים שמה, ששמה אתה עדיין בריא, אז משם אפשר יהיה אולי לבנות אותך מחדש. כן, בעצם עבודה של פסיכולוג זה לא לתכנת אותך מחדש. הפסיכולוג עוזר לך לצאת מהמצב שבו אתה נמצא, אמור לעזור לך. בדרך כלל לא קורה, אבל הוא אמור לעזור לך לצאת מהמצב שבו אתה נמצא. אבל אתה תצא משם, לא שהוא יוציא אותך, ימשוך אותך בציצת ראשך, אלא הוא יעזור לך. הוא יעזור לך להגיע לאותה נקודה שבה אתה פתאום תוכל להיתפס במשהו אמיתי ואז לאט לאט לבנות מחדש. אם אין נקודה כזאת שום פסיכולוג לא יעזור, הוא צריך פשוט לברוא אותך מחדש. פסיכולוג לא יכול לברוא בן אדם. הוא יכול רק לעזור לך אולי, אני אומר עוד פעם זה מה שהם מתיימרים לפחות לעשות, לעזור לבן אדם איכשהו להרחיב את הנקודה הבריאה שעוד יש בו ולסלק את העטיפות החולות. לכן זה שהבן אדם לא היה באמת חולה זה נכון. הוא היה חולה, אבל הוא לא היה חולה עד הסוף. זאת אומרת בפנים הייתה איזושהי נקודה בריאה. הוא בעצם הבין שזה בן אדם, זה לא תרנגול הודו. אבל הוא הרי רצה לחטוא, ואין לו כוח, זה הנמשל, או אין לו כוח למנהגי בני אדם, לעשות מצוות או להתנהג כמו שצריך, אז הוא בונה לעצמו תיאוריה. והתיאוריה היא שהוא תרנגול הודו. מי אמר שלא? לך תדע, אולי אני באמת תרנגול הודו? שאלות ספקניות כאלה, הרבה פעמים זה עולה ככה. אולי אני תרנגול הודו? מה יש לך הוכחה שלא? יש תרנגולי הודו עם שתי רגליים גם, מה יש לא נורא. אולי לכולם שתי רגליים, לא יודע כמה רגליים יש לתרנגול הודו, שתיים או ארבע. שתיים כנראה, נכון? לא משנה. בכל אופן כן, אז מי אמר לך שלא? עכשיו הוא בונה לעצמו תיאוריה.
[Speaker D] מה? יותר מדי… יש תרנגולי הודו עם שתי ידיים.
[הרב מיכאל אברהם] שתי ידיים? לא חשוב, אבל שניים, שתי גפיים. בחי בחי גפיים, אני מכיר את זה. בכל אופן, אז התיאוריה שהבן אדם בונה, בתוכו הוא מבין שהיא לא נכונה. אבל הוא לא יכול לחטוא כשהוא עומד מול מראה שמראה לו תשמע, מה אתה עושה פה? זה לא בסדר מה שאתה עושה. אז הוא מטשטש. הוא בונה לעצמו איזושהי תיאוריה שמסתירה את עצמו מעצמו. הוא מטשטש, הוא בונה לעצמו תיאוריה שהוא תרנגול הודו. אבל בפנים בפנים הוא מבין שזה לא נכון. אדם כיוון שהוא יצור מורכב הוא מצליח לחיות בתוך התיאוריה הזאת שהוא בנה לעצמו. ואני חושב, מניח שאתם מכירים גם מהחוויה שלכם, כשאנחנו בונים לעצמנו איזושהי תיאוריה כי נוח לנו לעשות משהו, ובעצם מי אמר שזה לא נכון? ולאט לאט אנחנו נכנסים לתוך… עד שבא מישהו ומעמיד אותנו באופן בוטה על זה שאנחנו מדברים שטויות וזה יכול לעורר אותנו פתאום ולהבין שסתם בנינו פה תיאוריה. כן, אני נזכר עכשיו בעוד משהו. סוגריים בתוך הסוגריים. הייתי פעם בגוש, לא למדתי כלום. אז אמרו לי החבר'ה תשמע אתה משרת שנה וחצי במקום שלוש שנים בצבא, זה בגלל שהתחייבת ללמוד, זה לא בסדר מה שאתה עושה כאן. אמרתי להם: למי זה אכפת? אמרתי להם, תראה הרמטכ"ל אכפת לו מהלימוד שלי כקליפת השום. לראש הישיבה אני לא חייב כלום, אני לא משרת בצבא בשבילו. אז מה הבעיה? אין שום בעיה, זאת אומרת מי נפגע מזה? עכשיו אני מניח שלא זוכר אם היה שם מישהו, לא חושב שהיה שם מישהו שהעמיד אותי ממש מול מראה, אבל אני הבנתי בתוכי שזה תיאוריה חלשה. בסדר, אבל באמת התווכחתי עם החבר'ה בצורה לגמרי בסוף עזבתי את הישיבה כי בכל זאת כנראה הצליחו לשכנע אותי שזה לא בסדר. אבל איכשהו חייתי בתוך התיאוריה הזאת ולאט לאט השתכנעתי שבעצם זה לגמרי הגיוני. דבילית התיאוריה הזאת שיש לה רק בעיה אחת שהיא נכונה לחלוטין. זאת אומרת תיאוריה כל כך מטומטמת לא פגשתי מימי. הא? פיזיקה תיאורטית?
[Speaker G] כן, כן.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני חוזר לאינדיק, אז אתה בונה לעצמך איזושהי תיאוריה שאתה תרנגול הודו כי בעצם אתה רוצה לאכול גרגירים מתחת לשולחן. זה בעצם מה שאתה רוצה באמת. עכשיו מה עושה החכם? הוא הרי בתוכך אתה יודע שאתה לא תרנגול הודו. אלא מה? אתה חי, אתה שובה את עצמך בתוך התיאוריה של עצמך כי אתה רוצה להשיג את התוצאות המעשיות, לאפשר לעצמך להתנהג לא כמו שצריך באמת להתנהג. אז מה הוא עושה? הוא עושה לך טיפול ביהביוריסטי. זאת אומרת, הוא לוקח אותך לשיטתך להתנהג כמו בן אדם. הוא אומר תראה, התיאוריה שלך, בוא נלך עם התיאוריה שלך, אבל מה? אז מה, זה אומר שבגלל זה אתה לא יכול לשבת ליד השולחן ולאכול עם סכין ומזלג? למה לא? מה, אסור לתרנגול הודו? ובאמת אין לי מה לענות לו. אני בעצם לא רוצה לעשות את זה, אין לי מה לענות לו. התיאוריה שלי לא עונה. זה החכם. הוא לוקח את התיאוריה שלי לשיטתי ועובד איתי לשיטתי ומביא אותי לתוצאות מעשיות אחרות. תוצאות מעשיות שבעצם להתנהג נכון. זה הטיפול הביהביוריסטי. אלא מה? למה ביהביוריזם יכול לעבוד באופן עקרוני? בגלל שאחרי שאני מגיע לתוצאה הנכונה אין לי כבר סיבה לבנות את התיאוריה. כי כל מה שבניתי את התיאוריה זה היה רק כדי להצדיק את ההתנהגות שמתחייבת מהתיאוריה הזאת. עכשיו אם מישהו לקח אותי ולא נותן לי את הבונוס הזה שהתיאוריה הזאת שבניתי נותנת לי, זאת אומרת הוא מראה לי שגם זה לא יציל אותי, זה נשבר מאליו. זאת אומרת אין טעם כבר להחזיק בתיאוריה הזאת. אז ברור לי שאני מוותר על התיאוריה כבר. ולכן בעצם בסופו של דבר הוא התרפא. מתרפא באמת. זאת אומרת כי אחרי שהוא כבר אין לו סיבה להצדיק את התיאוריה הזאת הרי הוא יודע שהיא לא נכונה בתוכו. הוא בנה את זה כי כדי להצדיק איזה זה. זה הרמב"ם בהלכות גירושין, כן? גם במעשה הקורבנות, שמעשה הקורבנות זה התחילה אני לא זוכר. שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. הרמב"ם המיסטי הזה, כן? שאתה מרביץ לו כי בתוכו הוא בעצם רוצה לעבוד את השם. נשמע מין כזה נורא לא מתאים לרמב"ם ההסבר המיסטי הזה. אין פה שום דבר מיסטי, זו פסיכולוגיה נכונה לחלוטין. שום דבר מיסטי, זה פשוט שבפשוטים. ושום תירוצים לא צריך פה. זה פשוט שזה ככה. זאת אומרת, מה שכשאתם רואים למשל מין סרבני גט כאלה, היה לי אחד כזה שם כזה התפרסם תלמיד שלי בכולל, הוא היה דוקטור לפיזיקה, הוא התפרסם לפני כמה זמן, שברח. מה? שהוא ברח, נו עכשיו הוא כבר חזר, לא יודע בדיוק איפה הוא עכשיו, בכלא או משהו, לא יודע בדיוק. טיפוס, אני גם ניסיתי לדבר איתו ואשתו פנתה אליי. בקיצור אתה לא פגשתי הרבה סרבני גט, אבל אני מבין את התופעה. דיברתי גם קצת עם אנשים ששם ראיתי את זה פעם פעם שפגשתי איתו פגשתי את זה ממש. הוא ירא שמים ורוצה לעבוד את השם, הוא מחויב למצוות. הוא ירא שמים ברצינות. זאת אומרת הוא למד ברצינות, היה אחד התלמידים הרציניים ביותר שלי שהיו לי. אבל פה הוא היה תקוע לחלוטין. בית דין אמר לו תשמע, אתה חייב להוציא אותה, אתה מאמלל אותה. אין שום טעם, היא לא תחזור אליך, אתה לא תשיג כלום. בסדר? עכשיו הוא בנה לעצמו תיאוריה שמה פתאום, זה לא מגיע לה, היא סתם רוצה את זה ואני אכריח אותה ויהיה טוב מאוד לשניהם. והכל יהיה נהדר. אי אפשר לחדור את זה. אי אפשר לחדור את זה. הוא בנה לעצמו את התיאוריה הזאת והוא מסביר לעצמו שמה פתאום זה ברור שזה בסדר. להגיד שזה לא בסדר? זה בסדר לגמרי. אה בית דין אומר לו ההלכה אומרת לו כולם אומרים לו, לא משנה כלום. לא תשכנע אותו. ומדובר באחד שהוא ירא שמים באמת, עד כמה שאני לפחות יכול לשפוט בכל התחומים האחרים. למה? כי הוא בנה לעצמו תיאוריה כי בסופו של דבר הוא רצה להתנקם בה. הוא רצה להתנקם בה, היה לו יצר כזה. עכשיו אתה לא יכול סתם להתנקם, זה לא מעשה ראוי, זה נגד ההלכה. מה אתה עושה? אתה בונה תיאוריה שכך נכון. וזה מה שהקדוש ברוך הוא בעצם גם רוצה במצב כזה. וסרבן גט, אני מדבר על סרבן גט אדם דתי, זאת אומרת אדם שמחויב למצוות.
[Speaker G] והוא משתכנע בזה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, כן. הוא משתכנע, הוא חי, הוא מכניס את עצמו לתוך התיאוריה הזאת בגלל, אתה יודע, יש לו יצר כל כך חזק לנקום שהוא מאבד כבר את הנקודה. בפנים בפנים הוא כנראה יודע שזה לא בסדר אבל הוא נלחם גם נגד עצמו הרבה פעמים במצב כזה. והתיאוריה זה הצורה שלו להילחם נגד עצמו. הוא מתבצר בתיאוריה ובעצם הדבר הזה נראה לו לגמרי הגיוני. נכון שבפנים אני מרגיש משהו בעייתי עם זה, אבל אני איש לוגיקה, הוא דוקטור לפיזיקה, זאת אומרת הוא לוגיקן, זאת אומרת אז הכל נורא הגיוני. לא תשכנע אותו בחיים. ומה אומרים לו? אז אומר לו הרמב"ם תראה, אנחנו נרביץ לך עד שתצא נפשך. ואתה תגיד רוצה אני, למרות שאתה לא תתכוון באמת. נכון? ואז זה גט מעושה, כי האישה היא אשת איש, ואני אשיא אותה. ואני הבית דין, כן? אני אשיא אותה, אני אחתן אותה למרות שהיא אשת איש וזה גט מעושה.
[Speaker C] נשמע כמו טעות כפולה, טעות על טעות. מה? שהוא עושה טעות כפולה, מצד אחד הוא בנה תיאוריה שגויה, ומעל זה הוא עושה עוד טעות שהוא כאילו…
[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא חושב שזה גט מעושה והוא לכאורה צודק. זה יהיה גט מעושה כי מה? בגלל שאני מרביץ לו הוא אומר רוצה אני. הוא לא באמת רוצה. אבל אם הוא לא באמת רוצה זה גט מעושה. אומר לו נכון, זה גט מעושה, אבל זה לא עוזר לך כלום. את התוצאות לא תשיג. אני משיא אותה, והיא יהיה לה בן זוג אחר, תבנה משפחה, ילדים וגט מעושה הכל בסדר. עלי, אני לוקח את העבירה על עצמי. ואני מרביץ לך עד שתגיד רוצה אני. וכשאתה תגיד רוצה אני לא מעניין אותי שבבית אתה תצעק שאתה לא רוצה. אני אשיא אותה. מה קורה במצב כזה? מה שקורה במצב כזה זה שהבן אדם מבין שהוא לא השיג את התוצאה. הרי את התיאוריה בשביל מה הוא בנה? הוא בנה את התיאוריה כדי לאמלל אותה. כדי שהיא לא תוכל להינשא. אומר לו לא יצליח לך. אני ארביץ לך עד שהיא תינשא. התיאוריה תתפוגג. הוא יבין לבד אין טעם לבנות את התיאוריה הזאת כי כל מה שבנית את התיאוריה זה כדי שזה יאפשר לך לעשות את מה שהיצר שלך בעצם רוצה לעשות. אם אתה לא תצליח להשיג את התוצאה, אז התיאוריה תתפוגג מאליה. זה הריפוי הביהביוריסטי של האינדיק. ואני חושב שזה בדיוק מה שהרמב"ם מתכוון שם. ויש לזה נפקא מינה גדולה דרך אגב. מה קורה למשל עם בן אדם שהוא לא מחויב למצוות? בן אדם שהוא לא… אתאיסט. לא מקיים מצוות, לא מכיר את המצוות, לא רוצה לקיים את התורה שלך. שום מיסטיקה לא תעזור פה. אי אפשר לכפות אותו לתת גט, זה גט מעושה. אי אפשר, לא יעזור. יגיד רוצה אני, לא יגיד רוצה אני, זה לא משנה כלום. וזאת הנקודה. אבל אם אתה מבין שיש פה משהו מיסטי,
[Speaker G] שבתוך כל יהודי יש איזה שהוא רצון… למה, אם הוא לא מחויב למצוות, עדיין הבית דין יוצר מצב שבו הוא כבר… את האפשרות לנקום בה הרסו לו?
[הרב מיכאל אברהם] לא בנה תיאוריה, הוא באמת רוצה לנקום בה, הוא לא מחויב למצוות.
[Speaker G] אוקיי, אבל כעת הבית הדין מצא טריק למנוע ממנו לנקום?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא טריק. אתה מתיר אשת איש לשוק, מה זה טריק? אתה יוצר ממזרות. לא, במקרה הקודם אני אומר לו את זה לא יעזור לך כלום, אבל בסוף אני לא מתיר אשת איש. היא באמת גרושה. כי בסוף הוא באמת רוצה, התיאוריה התפוגגה. אבל בן אדם שלא מחויב למצוות הוא רוצה לנקום וזה הכל. זה לא תיאוריה, הוא ימשיך לרצות לנקום גם אחר כך. אז זה לא יעזור שאחרי זה אני אגיד לו תשמע לא יעזור לך שום דבר, זה לא יתפוגג. כי מבחינתו זה לא תיאוריה, זה באמת מה שהוא רוצה. רק אדם שמחויב להלכה ואומר לו תראה, ההלכה אומרת שאסור לך לעשות את זה. ובעקרונית הוא מחויב להלכה, אלא מה, היצר בונה לו תיאוריות: לא לא, פה הם טועים כל הדיינים, כל העולם טועה, רק אני צודק. אני יודע שפה במצב הזה הקדוש ברוך הוא מאושר ממה שאני עושה. כל האחרים טועים. תשאלו כל סרבן גט הוא יגיד לכם את זה. ככה אני חושב, עוד פעם, ככה אני מתרשם לפחות. אוקיי? אז על זה אומר הרמב"ם אם תכה אותו עד שיאמר רוצה אני באמת פתרת את הבעיה. זה לא משחק. אבל במקום שבו אם אתה מבין שזה מיסטיקה שבתוך כל יהודי יש איזה שהוא רצון לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא אומר… ככה מבינים בדרך כלל את הרמב"ם. אז אפשר להכות גם אתאיסט. כי הוא יהודי ובתוכו יש איזה נקודה פנימית עמוקה, לא יודע לא מבין את הדברים האלה בכלל. אבל כן, הוא באמת זה מה שהוא רוצה ולכן אם הוא אומר רוצה אני זה בסדר. דובים ולא יער. לא לזה הרמב"ם מתכוון, הרמב"ם מתכוון לדבר לגמרי אמיתי. לבן אדם שבאמת מחויב לתורה ומצוות. אדם שלא מחויב לא יעזור, אי אפשר לכפות אותו לתת גט. תהליך הכפייה הזה לא יעזור.
[Speaker C] מה, אבל אפיקורסים כבר היו בימיהם? חילונים גם היו בימיהם?
[הרב מיכאל אברהם] לא… לא אמיתיים.
[Speaker D] ואלה מקרה פתולוגי שצריך להרוג, אז אם כבר הורגים אותו
[הרב מיכאל אברהם] ממילא גם אשתו מותרת אז זה לא… כן, מורידין ולא מעלין. הנחשים כבר יטפלו בו.
[Speaker D] לא, מורידין ולא מעלין זה רק אם הוא לא יכול לעשות את זה בגלוי, כותב שאם הוא יכול להרוג אותו בגלוי אז זה יותר…
[הרב מיכאל אברהם] שיערוג אותו ממש. כן. בכל אופן אנחנו נדאג לעיגון של אשתו בצורות יותר רדיקליות. למה למה הבאתי את הדוגמה הזאת? אה כן. כי מה שקורה זה שאתה בעצם לא יכול לטפל בבן אדם אלא לשיטתו. אתה צריך לקחת אותו לשיטתו ולהגיד לו, אוקיי, לשיטתך אתה בסדר, ואני לוקח אותך לתוצאה שממנה אתה רוצה להימנע, ואז בסופו של דבר תתפוגג התיאוריה. אבל אני צריך להתחיל לשיטתך. אבל את כל זה אפשר לעשות אך ורק אם בפנים בפנים יש נקודה שהוא מחזיק בתיאוריה הנכונה. אלא מה, מסביב היצרים בנו לו איזה שהיא תיאוריה תחליפית כזאת, ואת זה אני יכול לנסות לפוגג או לחדור דרכה אל המקום האמיתי ואיכשהו לפוגג את העטיפות כן, את הלבוש. לבושים. אבל במקום שבו בפנים יש בעיה, אז לא יעזור שום דבר. עכשיו אני חוזר לתהליך התשובה והעבודה לשמה. כן.
[Speaker D] אולי אפשר גם הפוך. כלומר, אולי כמו שכמו שהרב מתאר את זה שכנגד היצר האדם מגיע לידי לבנות לעצמו תיאוריה של החטא
[הרב מיכאל אברהם] גם
[Speaker D] אם נגיד בנקודה הפנימית לא מאמין בזה, אז על אותו עיקרון אולי אפשר לומר שמי שבנקודה הפנימית שלו אין לו רצון לעשות את המצוות או מה שאנחנו רוצים להביא אליו, אם מתוך איזשהו לחץ חיצוני הוא ירצה לעשות את המצוות, אז מתוך זה הוא יבוא לבנות לעצמו תיאוריה שהוא מאמין במצוות גם.
[הרב מיכאל אברהם] וזאת תהיה תיאוריה פיקטיבית תהיה, אז מה זה יעזור לי? בתוכו הוא לא באמת רוצה.
[Speaker D] אבל מה זה בתוכו? אבל בשאלה עד איזו רמה אנחנו רוצים.
[הרב מיכאל אברהם] מה הערכים האמיתיים שלו? מה באמת הוא מאמין בו? אני אחדד את זה עוד מעט.
[Speaker D] ואולי באיזשהו שלב זה גם מחלחל עד הסוף?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא כלומר. אז זה הנקודה שעכשיו אני רוצה קצת לדבר עליה. תראו, יש כשאני מביא את הדוגמאות האלה כדי שתראו שבעצם יש איזושהי בעיה לוגית כשאנחנו מדברים על היפוך של בן אדם, היפוך ערכים של בן אדם. בוא נגיד ככה, אני אנסח לכם את זה עכשיו. יש מאמר של לא הרבה מאמרים על מה שנקרא חולשת הרצון, וויקנס אוף דה וויל. זה נושא פופולרי בפילוסופיה אנליטית. אחד המאמרים הידועים זה של דונלד דוידסון, פילוסוף אנליטי אמריקאי שובח. אז אחד המאמרים על הנושא הזה, מהמאמרים היסודיים על הנושא הזה הוא מאמר שלו, והוא בעצם מציג את הדברים ככה. בעצם אומר, הנחה ראשונה זה שאם בן אדם חושב שמשהו הוא נכון לעשות, אז זה כנראה גם מה שהוא ירצה לעשות. נכון? אם זה מה שנכון, אז זה מה שהוא רוצה לעשות. הנחה שנייה, אם בן אדם רוצה לעשות משהו, אז בהיעדר מניעות אחרות זה מה שהוא גם יעשה בפועל. אוקיי? הנחה שלישית, שיש דבר כזה שנקרא חולשת הרצון. חולשת הרצון פירושו של דבר שעשיתי משהו שלא באמת רציתי. בהקשר הדתי קוראים לזה חטא, בהקשר של דיאטה קוראים לזה לאכול משהו משמין כשבעצם לא רציתי לעשות את זה ותמיד אני אחרי זה מיד מתחרט. וכשאני מתחרט בעצם מה אני אומר לעצמי? הייתי חלש. בעצם רציתי לא לאכול אבל יצרי התגבר עליי ואכלתי. גם באיסור, גם בדיאטה, בהרבה דברים, בכל מיני
[Speaker B] מקומות שבהם אנחנו רוצים לעשות משהו אבל לא עומדים בזה או רוצים לא לעשות משהו ולא עומדים בזה וכן עושים אותו.
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שנקרא חולשת הרצון.
[Speaker B] עכשיו אומר דונלד דוידסון, שלושת ההנחות האלה לא מתיישבות אחת עם השנייה.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, אם מאמצים את שתי ההנחות הראשונות אז השלישית לא יכולה להיות נכונה. כי אם מה שאני חושב שנכון זה מה שאני רוצה, ומה שאני רוצה זה מה שאני עושה, אז איך יש חולשת הרצון? חולשת הרצון פירושו שאני עושה משהו שאני לא חושב שהוא נכון. רצון זה דבר אקטיבי. אף אחד לא יכול לרצות באופן רציף. אנחנו לא רוצים באופן רציף. בנקודות שאנחנו לא רוצים, באותה נקודה שבה עשית, אז באותה נקודה, באותה שנייה לא רציתי. אוקיי, אז זה אומר שמה שעשית זה מה שרצית באותה נקודה. לא, באותה שנייה שלא רציתי. אז זאת אומרת שלא רצית. אני לא עושה רק מה שאני רוצה, רצון זה דבר אקטיבי.
[Speaker B] אני לא כל הזמן רוצה.
[הרב מיכאל אברהם] לפעמים אכלת משהו,
[Speaker B] נגיד דיאטה,
[הרב מיכאל אברהם] אכלת משהו משמין, רצית לאכול אותו?
[Speaker B] לא, זה לא קשור לרצון, זה בשטות, זה
[הרב מיכאל אברהם] בכלל לא קשור לרצון, זה ברמה הביולוגית לגמרי.
[Speaker B] מה זאת אומרת ברמה הביולוגית?
[הרב מיכאל אברהם] אם זה ברמה, מה, אין לי שליטה על זה? אני שואל.
[Speaker B] כן, אם אין לי שליטה על זה אז אני אנוס. באותו רגע זה בלי שליטה.
[הרב מיכאל אברהם] בלי שליטה? אז אני אנוס.
[Speaker B] רוח שטות תקפה אותי.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אנוס, אז על מה אני עושה תשובה?
[Speaker B] זה כבר שאלה מצוינת, וזה
[הרב מיכאל אברהם] הצד השני של אותה שאלה.
[Speaker B] לא, כי אני חושב שאת כל השפה הדתית הסימבולית של תשובה אפשר לתרגם יפה מאוד לפסיכולוגיה.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אז אתה אומר אין תשובה באמת?
[Speaker B] לא, אני אומר שיש תשובה וזה פסיכולוגיה.
[הרב מיכאל אברהם] תכנות מחדש. מה פסיכולוגיה?
[Speaker B] הכוונה שלי אתה אני כן אני עובד על התודעה שלי כדי שאני אסתכל בפרספקטיבה אחורה על מה שעשיתי ואני אתמודד והעתיד שלי ייראה אחרת לאור זה. אני אצליח לשפר.
[הרב מיכאל אברהם] אתה אומר אין דבר כזה חטא שהוא לא אונס, זה מה שאתה טוען.
[Speaker B] אני אומר שאין דבר כזה, כן, בוודאי. אני חושב שהגמרא אומרת את זה, שאדם לא עושה
[הרב מיכאל אברהם] חטא אלא אם
[Speaker B] כן נכנס בו רוח שטות.
[הרב מיכאל אברהם] ורוח שטות זה לא אונס? אני חושב שלא. אם רוח שטות הוא אונס לא צריך לעשות תשובה על כלום.
[Speaker B] בוודאי שכן. אונס, אני אנוס. כי התשובה שאני עושה לא מתקנת שום דבר חוץ מ…
[הרב מיכאל אברהם] אבל על אונס לא צריך לעשות. משום שחלק לא מבוטל של המודל ההלכתי מניח את הביולוגיה, למרות שהביולוגיה
[Speaker B] שלי דוחפת אותי לעשות משהו, אני לא עושה את זה.
[הרב מיכאל אברהם] אז יש לי שליטה.
[Speaker B] לא, יש לי שליטה מפוצלת.
[הרב מיכאל אברהם] אז איזה רציפות?
[Speaker B] באותה נקודה שעשיתי, הביולוגיה
[הרב מיכאל אברהם] לקחה
[Speaker B] את המושכות לידיים, היה לי
[הרב מיכאל אברהם] שליטה על זה או לא היה לי שליטה על זה?
[Speaker B] הייתי יכול, אם הייתי, הייתי יכול.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז יש לי שליטה על זה. אז למה עשיתי את זה אם הייתה לי שליטה? כי החלטתי לא לעשות, כי זה מה שרציתי.
[Speaker B] לא, כי באותה נקודת זמן השכבות בתודעה היו מאוד מאוד למעלה. לי זה נראה ברור שבמבנה של התודעה, הרצון הוא נמצא מאוד מאוד למעלה ביחס לדחפים הביולוגיים. הוא נמצא מעליהם, הוא יכול להתנגד אליהם, הוא לא יכול לרצות אותם. הכוונה שכשאני בדיאטה ומזון משמין מושך אותי, אז זה משהו שלכל היותר אני יכול להילחם בו.
[הרב מיכאל אברהם] נגיד שאני מקבל, אני לא מקבל גם את זה, אבל נניח שלצורך הדיון אני מקבל את זה. עדיין יש לך שליטה, אז תילחם. לא נלחמת? אז החלטת לא להילחם. על זה תעשה תשובה.
[Speaker B] או שפשוט לא החלטתי. רוב האנשים לא נמצאים במצב של…
[הרב מיכאל אברהם] אבל יש לך שליטה או אין לך שליטה? אני שואל עוד פעם, ממה נפשך, אם אין
[Speaker B] לך שליטה אז אתה אנוס, אם יש
[הרב מיכאל אברהם] לך שליטה אז התשובה, אז זאת ההחלטה שלך. זה משהו שרוב האנשים רוב הזמן לא לגמרי בשליטה. מה זה נקרא לא לגמרי? יכלו להימנע מזה או לא יכלו?
[Speaker B] יכלו להיות בשליטה אבל הם לא
[הרב מיכאל אברהם] הפעילו את המנגנון של השליטה שיש להם.
[Speaker B] אז זה שהם לא הפעילו את מנגנון השליטה זה בעצמו החלטה. לא, זה לא החלטה, זה כניעה
[הרב מיכאל אברהם] לדחפים. אבל מי החליט? אין דבר כזה כניעה לדחפים.
[Speaker B] כניעה זאת החלטה להיכנע. אני חושב שרוב הדברים שאנחנו עושים הם ביולוגיים הם לא תודעתיים.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אם זה ככה, אז כל מה שאנחנו עושים לא צריך לעשות עליו תשובה, כי הכל אונס. כל החטאים הם אונס. אי אפשר להרוג אף אחד, אי אפשר להלקות אף אחד, אי אפשר לעשות שום דבר לאף אחד, כי הכל זה אונס. יצרא אלבשה. אז למה יצרא אלבשה פטור? מה? למה יצרא אלבשה פטור? שאלה מצוינת. אוקיי, אז עוד פעם, אתה יכול להגיד שאתה חולק על התפיסה ההלכתית, אבל זאת לא התפיסה ההלכתית. אתה בעצם דטרמיניסט במובן מסוים.
[Speaker B] אני במובן מסוים דטרמיניסט.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אוקיי, אז אני מניח הנחה הפוכה בביולוגיה הזאת. אני מניח הנחה לא דטרמיניסטית. אבל אני אומר, יש פה באמת בעיה, והבעיה היא שהמושג חולשת הרצון כולל בתוכו איזושהי סתירה פנימית. אם זה מה שרציתי, אם זה לא רציתי, אז למה עשיתי? הרי אם עשיתי זה כנראה מה שרציתי. אז תגיד, בסדר, אני רציתי להיות בריא, אבל גם רציתי לאכול משהו טעים. בסדר, אז תכלס בשורה התחתונה הרצון לאכול משהו טעים היה יותר חזק מאשר הרצון להיות בריא. אז תכלס בשורה התחתונה מה שעשית זה מה שרצית. אי אפשר להימלט מזה. אם זה לא היה הרצון הכי חזק שלך, לא היית עושה את זה. אז בסופו של דבר זה מה שאתה רוצה. אז מה זה נקרא לשנות את זה? מה פירוש לעשות תשובה? הרי זה באמת מה שרצית. אלא מה? עכשיו אתה בונה אחרת. עכשיו פתאום אתה רוצה יותר להיות בריא מאשר לאכול דבר טעים. עד שכמובן יהיה לך מול העיניים הדבר הטעים הבא. אבל בינתיים, אחרי שאתה אוכל אתה תמיד מתחרט, אוקיי? אתה כבר שבע, נהנית, כבר אין לך את הדבר, עכשיו אתה מתחרט. אז מה? אז עכשיו יש לך סולם ערכים אחר. אז זה לא תשובה, פשוט אז היה לך את סולם הערכים ההוא ועכשיו יש לך סולם ערכים אחר.
[Speaker D] לא שינית,
[הרב מיכאל אברהם] לא שינית, זה השתנה לבד.
[Speaker D] השתנה לבד, לא שינית כלום.
[הרב מיכאל אברהם] זה פשוט קרה לבד. קודם הרגשתי ככה ועכשיו הרגשתי ככה. יותר מזה, גם זה שהשתנה עכשיו, אחרי עוד רגע יבוא לפניי הדבר הטעים ההוא עוד פעם, זה יהיה אותו דבר.
[Speaker D] אם ככה, אז לא עשית תשובה
[הרב מיכאל אברהם] מלאה באמת כשברגע שזה תכף…
[Speaker D] אז זה מה שאני אומר, אז מה זה נקרא לעשות תשובה?
[הרב מיכאל אברהם] לעשות תשובה פירושו לשנות את סט הערכים הבסיסיים שלי. שערכים מבחינתי זה גם הרצון לאכול משהו טעים, הכוונה סט הרצונות הבסיסיים. הערכים זה רק חלק מהרצונות שלנו וההיררכיה ביניהם, מה יותר חשוב ממה. נכון? אז אם עשיתי חטא, בסופו של דבר משהו פגום בהנחות היסוד שלי. כי אם לא, אז איך מה קרה בדרך? אם משהו קרה בדרך כי זה השתבש כמו שדיברתי שמה עם האינדי, אז אני אנוס. אז הוא קרה, זה לא החלטה שלי. אם זאת החלטה שלי, אז היא תוצר של הדברים שבהם אני מאמין. אז יש משהו לא בסדר בערכי היסוד שלי. אז מה זה נקרא שאני אשנה את עצמי? מי זה המשנה ומי זה המשתנה? אם אני רוצה כבר לשנות את עצמי אז כבר השתניתי, כי אני כבר נמצא במצב שבו אני מבין שהערכים הם לא נכונים. אז אין לי מה לשנות, אני כבר שם. אז מה שקורה זה שההשתנות הזאת קרתה מעצמה, לא אני עשיתי אותה. להגיד שאני משנה את עצמי זה משפט חסר מובן. מה זה נקרא לעשות תשובה? מה זה נקרא לשנות סט של ערכים? אין דבר כזה. זה פשוט, זה לא נתפס, כשחושבים על זה, מנסים לתת על זה דין וחשבון מסודר, זה פשוט בלתי נתפס. או שזה קורה מעצמו או שזה לא קורה בכלל. כי אם זה קורה באופן סדור, באופן יזום, באופן שאני יוזם שינוי של עצמי, האני היוזם לא האני המשתנה, אני משחק פה הרי בשני כובעים, אני משנה את עצמי. אז אני זה המשנה ואני זה גם המשתנה.
[Speaker C] האני המשנה כבר נמצא שם,
[הרב מיכאל אברהם] כי אחרת למה הוא רוצה לשנות את סט הערכים ההוא? הוא כבר מאמין בהם, נו אז את מה יש לשנות? אז אני כבר שם. יותר מזה, לא רק שאני כבר שם, איך זה קרה שאני שם? זה קרה מעצמו, לא שאני השתניתי, אני שיניתי. כי אם אני שיניתי אני אחזור ואני אשאל על השינוי ההוא איך הוא קרה. יש פה משהו נורא בעייתי. זאת אומרת, התשובה, התשובה המהותית שמדברת על היפוך נפשי שהאדם עושה לעצמו זה בעצם משהו שכרוך באיזשהו פרדוקס לוגי, משהו לא מובן לחלוטין. איך דבר כזה בכלל יכול להיעשות? האמת שאני לא לגמרי בטוח, לא לגמרי בטוח עד כמה יש לי תשובה טובה לעניין הזה, אבל אולי אולי יש משהו שיכול קצת לרכך לפחות את הקושי. אני מתלבט כל הזמן אם זה עונה על הקושי או לא עונה על הקושי, באתר לא מזמן מישהו שאל אותי את זה. הטענה שלי היא בעצם שמעבר לסט הערכים שבו אני בוחר, אני גם צריך להחליט איזה אנרגיה אני משקיע בבחירה הזאת. כמה כוח אני מפעיל כדי לממש את הערכים שלי. זאת אומרת, הרבה פעמים אני מאמין בערכים הנכונים, אבל כשיש מחסומים אני לא אוזר מספיק אנרגיה או מספיק כוח כדי להצליח להתגבר עליהם ולכן אני נכשל. עכשיו האחריות היא אחריות עלי תמיד. האחריות שלי אני תמיד יכול להתגבר. מה זה תמיד? יש מצבים שאני לא יכול להתגבר אבל אז אין עלי אחריות. זה דחף לאו בר כיבוש או מצבים שאין לי שליטה עליהם. אני מדבר על המצבים הרגילים. במצבים הרגילים הטענה שלי שפשוט בחרתי לא לבחור. אני בחרתי לא לבחור לכן האחריות היא עלי. אבל לא בחרתי לאכול חזיר, אלא בחרתי לא לבחור וממילא היצרים שלקחו אותי לאכול חזיר הצליחו לעשות את זה. עכשיו לא לבחור זה כמובן רצף. לא לבחור מספיק חזק, זו הכוונה לא לבחור. מה ההבדל בין זה לבין הלא בחרתי לבחור שטענתי מקודם? לא, זה מה שאני אומר, אני אסביר. אני חושב שאני אגיד לכם איפה נקודת ההתלבטות שלי. אני חושב שזה פותר את הבעיה של חולשת הרצון במובן הזה כי מה הבעיה שלי בחולשת הרצון? אם אכלת חזיר סימן שזה מה שרצית, נכון? אז אם זה מה שרצית אז על מה אתה עושה תשובה? זה מה שאתה רוצה. ואם אתה כבר החלטת לעשות תשובה אז כבר עשית אותה, אתה כבר לא רוצה. אתה לא צריך לעשות שום דבר. יש פה משהו שהוא לא בשליטתך, אין תהליך של תשובה שהוא תהליך יזום. הטענה שלי היא לא כזאת, אלא אני באמת לא רציתי לאכול חזיר. אבל מצד שני גם לא רציתי להשקיע אנרגיות כדי לממש את בחירותיי. אולי אפילו באופן קיצוני אני אגיד, אפילו לא ידעתי שבסוף זה יביא לזה שאני אוכל חזיר. אני החלטתי להיכנס למצב מרפה כזה, מצב שבו היצרים שלי יצליחו להתגבר עלי כי אני לא מספיק חזק. בזה אני אשם. תמיד בסוף יש איזושהי אשמה שלי, אחרת זה לא היה חטא. אבל מצד שני אי אפשר לשאול עלי אם לא רצית לאכול חזיר אז למה אכלת? הרי אם אכלת סימן שזה מה שרצית. זה אני לא מסכים. זאת אומרת זה קרוב למה שאמרת קודם, אבל בלי להוריד ממני את האחריות, אני כן יש אחריות עלי כי בעצם יכולתי להחליט להיאבק. כי אם לא יכולתי להחליט להיאבק אלא נגררתי לזה אין לי מה לעשות תשובה, אני אנוס. זה כמו יצרא אלבישיה. אבל אני אומר הנקודה, הקושייה של חולשת הרצון שאומרת אם לא רצית לאכול חזיר אז למה אכלת. התשובה היא לא רציתי לאכול חזיר, אבל נכון שהייתי מספיק חלש במובן של כמה אנרגיה להשקיע במאבק. אם הייתי יודע שאני אגיע לאכול חזיר אולי אפילו הייתי גם מתגבר, אלא העלמתי את זה מעצמי ואז אני בעצם לא השקעתי מספיק אנרגיה וזאת החלטה שלי ואני אחראי עליה זה חטא, על זה צריך לעשות תשובה. אבל זה לא נכון שאכלתי חזיר בגלל שרציתי לאכול חזיר. לא, אני כבר אז לא רציתי לאכול חזיר. עכשיו אפשר גם להוסיף שיש כאילו דברים שאתה יכול לעשות שלא ברגע הניסיון, כלומר אתה יכול לא יודע מה, ללכת לאיזה סדנה, לא יודע מה, לפני כן, ללמוד, לעשות דמיון מודרך, כל מיני דברים כדי. אני חושב שזה חלק מהעניין שאומר איך לצבור את האנרגיה. דרושה להתגבר, כי בסדנאות האלה לא יראו לי למה אסור לאכול חזיר, אלא בסדנאות האלה יאפשרו לי שאם אני חושב שאסור לאכול חזיר, איך לעמוד בזה. לא, אני אומר עצם הבחירה שלך ללכת לסדנה או לעשות פעולה כזאת. נכון, אבל זאת בחירה לבחור, זה עדיין במישור הבחירה לבחור. כן, אבל זה קורה כשאתה לא, כאילו אתה אין לך את הדחף הממשי כרגע לזה, כאילו זה קורה כשאתה יחסית כזה מאוזן. אז אני אומר זאת עצה טכנית, אבל זה עדיין בתוך המפה שסירטטתי. את רק העצה הטכנית אומרת אם אתה רוצה באמת לא להיכשל בפעם הבאה אלא להיות עם מספיק אנרגיה, תעבוד על זה לפני שמתחיל היצר. לך לסדנת גמילה, לא משנה. בסדר, אתה רק מציע עצה מעשית איך איך לעשות את זה, אבל עדיין הסכמה זאת הסכמה. והסכמה היא שאני אוכל חזיר למרות שבאמת לא רציתי לאכול חזיר. הערכים שלי זה לא לאכול חזיר. מצד שני אני לא אנוס, זה המשחק שבו אני צריך לשחק, זאת אומרת אני לא אנוס. יש לי אחריות על מה שעשיתי, אבל מה שעשיתי זה לא להחליט לאכול חזיר, אלא להחליט לא להפעיל מספיק אנרגיה כדי להתגבר על היצר שלקח אותי לאכול חזיר. ועל זה אני אחראי מצד אחד, אבל מצד שני נכון, עשיתי משהו שלא חשבתי שנכון לעשות, שלא רציתי לעשות. וזה נקודת הבחירה של הרב דסלר? זה קשור לנקודת הבחירה של הרב דסלר. בתוך החלון שהרב דסלר מדבר עליו שמה קיים המנגנון הזה, מתחת ומעליו הוא לא קיים. ואז מה שקורה בעצם זה שה… אולי אני אציג את זה אולי בצורה שונה. טוב, בוא נמשיך את זה בפעם הבאה כי אני צריך פה עוד.