תשובה： משמעותה והלכותיה – הרב מיכאל אברהם – שיעור 3 חלק א

[הרב מיכאל אברהם] יום חמישי כרגיל כן? אבל זה עכשיו במקום חמישי הקודם. טוב, דיברנו על שני ערוצים או שני מנגנונים של תשובה, התשובה קטנה ותשובה גדולה, ועשיתי איזושהי אבחנה דיכוטומית ביניהם. אמרתי שיש את התשובה שמטרתה בעצם למחוק חטאים, פרוצדורה של ארבעה שלבים: עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. לעבור על כל חטא וחטא והוא נמחק. ויש את התשובה המהותית, שזה בעצם איזשהו היפוך נפשי או שינוי יסודי בנפש שעובד על כל החטאים. והמהר"ל תולה את זה בשתי, בשניים מתוך י"ג המידות, ש"ה' ה'" זה האחראי על התשובה הגדולה, המהותית, ו"ונקה" זה אחראי על התשובה הקטנה, החשבונאית, הטכנית. ולכן "ונקה לא ינקה", אז הגמרא אומרת שם שמנקה לשבים ולא מנקה לשאינם שבים. ואמרתי מה החידוש בזה? שבניגוד לתשובה הגדולה, התשובה הזאת מנקה רק את אותם חטאים שעליהם פעלתי. בגלל שזה עניין טכני, מה שעשיתי זה מה שקרה. בתשובה הגדולה מנקים על הכל, כי זה בכלל לא מחולק פה בין חטאים שעליהם שבתי וחטאים שלא שבתי, כי תשובה כזאת נעשית בהגדרה על הכל. אמרתי שהתשובה המהותית היא לא מחויבת לכל הלכות תשובה הפורמליות. זאת אומרת, לא צריך את ארבעת השלבים, לא צריך וידוי בפה. חרטה, קבלה להבא זה חלק טבעי מתוכה כמובן, לא כאיזה שלב פורמלי אלא זה ברור שזאת מהותה של התשובה הזאת. אבל למשל וידוי בפה לא צריך, ולא צריך לעסוק בכל חטא וחטא בנפרד גם בשלבים של החרטה והקבלה להבא, אלא זה משהו שנעשה באופן גלובלי, זאת על כל החטאים ביחד. הבאתי לזה שתי ראיות. ראיה אחת זה הגמרא בקידושין על מי שקידש אישה, רשע שקידש אישה, חוששים לקידושיה שמא הרהר תשובה בלבו. ואמרתי שאם הוא הרהר תשובה בלבו מה בכך, הרי יש את כל השלבים ועל כל חטא וחטא לעבור.

[Speaker B] הרי הוא צדיק גמור. מה? כשקידש אישה על מנת שאני צדיק.

[הרב מיכאל אברהם] כן, על מנת שאני צדיק גמור. ורואים שחוששים לזה שהוא נהיה צדיק גמור בלי שהוא באמת עשה את כל השלבים הנדרשים. והראיה השנייה הייתה רבי אלעזר בן דורדיא שלאחר הקריירה הארוכה שלו בתחום העברייני, לא סביר שתוך שעה אחת הוא קנה את עולמו. אז אם תוך שעה אחת הוא קנה את עולמו, עוד פעם פירוש הדבר שהוא כנראה עשה איזשהו היפוך ולא עבר חטא חטא ויישם את כל ארבעת השלבים על כל אחד מן החטאים. אלה שתי אינדיקציות לזה שכנראה יש איזושהי תשובה יסודית, תשובה מהותית שהיא לא כפופה לכללים האלה של הלכות תשובה.

[Speaker C] זאת בעצם האינטואיציה. שמעתי אנקדוטה מעניינת שקשורה לזה שבנצרות התחום הזה של התשובה מאוד מפותח, הווידויים, הולך לכומר. ואז בימי הביניים היה איזה משהו שנקרא אינדולגנציה שזה משהו שהם כנראה היו צריכים כסף, אז הם היו מוכרים כפרה מראש. אה. והפרוטסטנטים יצאו חזק מאוד נגד זה. הם אומרים לא יכול להיות שאתה מוכר כפרה מראש, כי אם אתה עושה את החטא זה כבר משהו פגום, לא יכול להיות שזה תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] אז החרטה שלך כבר לא קיימת.

[Speaker C] זה בעיה אינהרנטית במעשה הזה.

[הרב מיכאל אברהם] אמת ששמעתי על העניין הזה. חלק מכל המרד אגב של הפרוטסטנטים במובנים רבים, יש אנלוגיה מאוד מעניינת בין האסלאם, הנצרות והיהדות. אגב אנחנו תמיד בטוחים שאנחנו נורא מיוחדים, אבל האמת ששמעתי כבר מכל מיני, יש פה את אפרים, איך קוראים לו, אפרים ברק, שהוא מומחה לאסלאם. ישבתי איתו באיזה, דיברנו על זה פעם אני חושב, ישבתי איתו באיזה חתונה והוא סיפר לי על השיעים והסונים. מאוד מאוד דומה. זה מדהים כמה זה דומה. וגם הפרוטסטנטים והקתולים. הפרוטסטנטים הם מורדים נגד הפורמליזם, הטכניות של הדת הקתולית. במובן מסוים הם רוצים לחזור אחורה למקורות, להיות יותר מחוברים ללב, למשמעות של הדברים ופחות עם טכניקות של וידוי ומעין איזשהו סימוני וי כאלה. וגם הפרוטסטנטים. גם הסונה נגד השיעה, אותו דבר. השיעה זה זה מקביל לקתולים נגיד, והסונים זה מקביל לפרוטסטנטים. אגב, מקובל אנשים חושבים שהקתולים הם…

[Speaker D] הסונים קדמו לשיעה? מה? הסונים קדמו לשיעה. לא, לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] הסונים קדמו לשיעה. נכון, אבל המאבק ביניהם הוא בעצם הוא מקביל לקתולים והפרוטסטנטים במובנים האלה. זאת אומרת, השיעים הם יותר, נגיד בשפה שלנו, השיעים הם האורתודוקסיה. האורתודוקסיה מבחינתם נגיד… כן, בדיוק. הסונים הם הפונדמנטליסטים, כמו שהפרוטסטנטים למשל אצל הנוצרים זה הרבה יותר בולט. אצל הנוצרים בדרך כלל אנשים חושבים שהקתולים זה הפונדמנטליסטים יותר. הפרוטסטנטים הם יותר פתוחים, יותר ליברלים, זאת טעות. זאת אומרת, הפרוטסטנטים יותר פונדמנטליסטים מהקתולים. זאת אומרת, זה כמו אצלנו נגיד, קצת כמו נוער הגבעות. נוער הגבעות זה חזרה למקורות. זה מרד נגד הממסד הדתי במובן מסוים, אבל זה מרד כדי לחזור אחורה, לא כדי ללכת קדימה. זה מרד נגד הזיוף שיש בממסד הדתי, נגד זה שהם מרגישים שבעצם אנשים לא באמת עושים את מה שצריך ויותר מדי מחויבים לכללים ולא מוכנים להעז ולפרוץ ולמרוד וכל מיני דברים מן הסוג הזה. במובנים רבים…

[Speaker B] ויש את הטליבאן גם?

[הרב מיכאל אברהם] מה? ויש את הטליבאן, כן בדיוק. ויש את הטליבאן זה גם איזשהו סוג של מרד, אבל זה מרד שהוא בשם מה שהיה, לא בשם מה שיהיה. יש מרד שרוצה לזרוק הכל ולהתקדם, יש מרד שאומר אתם סטיתם מהדרך, בואו נחזור אחורה, לתקופת התנ"ך, נרעה עיזים ונחלל בחליל. זאת אומרת, יש כל מיני מרידות מן הסוג הזה. זה קצת דומה למרד הפרוטסטנטי. זה מרד שמטרתו פונדמנטליזם, זה לא מרד נגד הפונדמנטליזם, להפך. הממסד הוא ממסד יותר מפוכח. הממסד הקתולי הוא ממסד מפוכח, והרבה פעמים משמיצים אותו על זה, מבקרים אותו על זה, בגלל שזה נראה כאילו הכל טכניקה והם מוצאים דרכי עקיפין ואיכשהו מסתדרים וחסרה המהות. במובן מסוים מאוד דומה לממסד הדתי אצלנו, הממסד הרבני אצלנו. כי בסוף, אני חושב שלפעמים זה באמת כרוך בזיוף וגם אצלנו זה ככה, יש מקום לביקורת שבאמת אנחנו קצת מאבדים את ליבם של הדברים ומתפסים לטכניקה של העניין. אבל מצד אחר של המטבע, זאת הדרך להתמודד עם מקורות ולהישאר הגיוני. זאת אומרת, אז אתה צריך למצוא פתרונות טכניים כדי להשאיר עדיין את ההיגיון ולא לדבוק בעקרונות האלה בלי לראות ימינה או שמאלה וללכת איתם עד הסוף. זה לכאורה יותר נאמן, יותר משמעותי, יותר מרשים, אבל זה הרבה פעמים מביא לדברים שהם בעליל לא הגיוניים. עכשיו אני לא יודע להסביר לך את זה במקורות. במקורות אתה צודק, אבל זה לא יכול להיות שזה נכון, אז אני אעשה עין תחת עין ממון. זהו. מה זה עין תחת עין ממון? עובד עליי. עין תחת עין, כתוב עין תחת עין, מה אתה מספר לי סיפורים. גם חז"ל היו במובן מסוים קתולים בגישה הזאת, והצדוקים היו פרוטסטנטים, זאת אומרת לחזור למקרא. הרבה פעמים הרבה מאוד מהעימותים האלה הם עימותים מאוד מקבילים. זה מאוד מעניין, אני ככה זה היה ממש מאיר עיניים השיחה הזאת שהייתם שם. אחרי זה הבנתי כבר גם בתחום הנוצרי, אז דיברנו על האסלאם. אצל באסלאם, לשיעה למשל, יש סמכות לחכמים. באותו דור הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זאת אומרת מה שהם מחליטים זה מה שקובע, לכן ההלכה שם מתפתחת. הסונה אין אפשרות לשנות.

[Speaker B] לכן השיעים הצליחו להקים מדינה שמחזיקה מעמד בצורה סבירה, לא כל כך ידידותית כלפינו, איראן. איראן זו בעצם המדינה המוסלמית המודרנית היחידה שניסתה לעבוד

[Speaker D] לפי ההלכה המוסלמית.

[Speaker B] הם מצליחים במידה חלקית, הם מצליחים להתקיים בכלל, והעובדה שהם מוכנים לשנות.

[Speaker D] שלושים שנה הם קיימים? מה? השיעה קיימת כבר אלף מאתיים שנה, אני יודע כמה זמן, הם הצליחו לפני שלושים שנה להקים מדינה, זהו, יש לך הוכחה. מה שהיה להוכיח.

[Speaker B] אבל סעודיה היא סונית.

[Speaker D] רגע, הם לא הצליחו, עובדה שהם לא הצליחו עד לפני שלושים שנה להקים מדינה.

[Speaker B] במאה העשרים המודרנית, הסונה לא מצליחה, מתמודדת פחות טוב מאשר השיעה.

[Speaker C] יש את סעודיה, לא? הם סונים.

[Speaker B] סעודיה כן, הם סונים, אבל טוב, לא יודע.

[Speaker D] יש לך את סעודיה, יש לך את טורקיה, יש לך את…

[Speaker C] טורקיה הם סופים.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, בכל אופן האנלוגיה הזאת, איך הגענו לכל זה? הטכניקה מול המהות. כן, בדיוק. זאת אומרת, האינדאלמנט הזה למשל, יכול להיות שהכנסייה הייתה צריכה כסף. עכשיו כולם יבקרו אותם, מה זה הציניות הזאת, צריך כסף אז מוכרים. מצד שני אבל יכול להיות שאת הכסף הזה הם באמת היו צריכים למטרות נכונות ובלי זה לא היו מצליחים לגייס אותו. אז הם מצאו איזשהו פתרון פורמלי וזה נכון, זה עקום וזה מעצבן וזה נראה רע, אבל לא יודע, אין לי מושג, לא יודע איך זה התפתח. יכול להיות שזה גם התפתח מרדיפת בצע, לא חשוב. אבל ברמה העקרונית פתרונות פורמליים הרבה פעמים… כלי שרת מאוד חשוב כדי להישאר הגיוני מצד אחד ולא לסטות מהמקורות באיזושהי צורה בוטה מדי. זאת אומרת, איך שהוא להיות יכול להסתדר כשהמחיר הוא תמיד שאתה מסתדר איתם באיזשהו אופן פורמלי אבל אתה לא באמת מקיים את רוח את הרוח שנושבת מתוך המקורות. זאת אומרת, אתה בעצם עושה מה שאתה חושב לנכון. במובן הזה גם השיעים הם כאלה והסונים יוצאים נגד. לכן הסונים הרבה יותר קיצוניים בעולם שלנו היום מאשר השיעים, כי הסונים הם אלה שנצמדים לעבר, פונדמנטליסטים יותר. והשיעים יש להם הלכה, הם יודעים, הם פרגמטיים, הם יכולים להסתדר. זאת אומרת, אם החכמים של עכשיו יחליטו שהאסלאם אומר אחרת, אז עכשיו הוא אומר אחרת מבחינתם. הסונים לא יקבלו את זה, הם יפוצצו אותם. זאת אומרת, אין דבר כזה, יש את האמת והולכים עם האמת עד הסוף. ולכן הרבה פעמים, אנחנו לא רגילים לזה, אבל הרבה פעמים המרידות האלה מרידות בשביל העבר, בשביל לחזור לעבר, לא בשביל הממסד הוא דווקא, זה מה שיעקב כץ כותב על האורתודוקסיה, שהאורתודוקסיה זאת תופעה חדשה. אנחנו תמיד חושבים שהאורתודוקסיה זה משה רבנו מהר סיני והאחרים מורדים נגד האורתודוקסיה. האורתודוקסיה היא תופעה חדשה, זאת אומרת דווקא זה הדבר החדש. והמרידות הרבה פעמים, לא כולן, אבל חלק מהמרידות נגד האורתודוקסיה זה מרידות כדי לחזור למה שהיה. התחושה שהיהדות הקונסרבטיבית נגיד, אולי אפילו הרפורמית, אבל הקונסרבטיבית אולי הרבה יותר קרובה לתנ"ך מאשר האורתודוקסיה. אין ספק, הרבה יותר קרובה לתנ"ך, עוד פעם לא לגמרא, לתנ"ך.

[Speaker B] מה שרואים אני לא יודע, תפילה בשפה בשפת הארץ שבה אנו גרים, היא בסדר גמור לפי השולחן ערוך.

[הרב מיכאל אברהם] נכון? נכון.

[Speaker B] וכעת האורתודוקסיה החליטה שלא, שמתפללים רק בעברית, אבל הם מבחינה זאת הם… הרפורמים רצו להתפלל בגרמנית.

[הרב מיכאל אברהם] הרפורמים רצו להתפלל בגרמנית וזה הרי שיא הכפירה כמובן ושיא היציאה נגד מנהג אבותינו. זה גמרא, הדברים נאמרים בכל לשון, פרק שביעי של סוטה. כן, אבל זה… כן, עליית נשים לתורה לא משנה, כל מיני דברים כאלה שהפכו לעיקרי אמונה כאלה כשזה נגד גמרא. אני כבר לא מדבר על אפשר לפרש כך או לפרש כך, זה פשוט נגד הגמרא. זאת אומרת ומי שיעשה את זה עכשיו הוא רפורמי, הוא כופר, הוא אפיקורוס, הוא אני לא יודע מה. יש אלה תהליכים מרתקים, לא משנה. בכל אופן, נחזור אלינו. אז התשובה המהותית היא בעצם תשובה שפטורה מהדרישות, מהקריטריונים ההלכתיים. זאת הטענה. עכשיו אני רוצה להמשיך, נדמה לי שעד פה הגעתי, אני לא בטוח, אם אני זוכר נכון. אני רוצה קצת לדבר על השאלה של החסד המיוחד שיש בתשובה. לא זוכר אם דיברתי על זה כבר, קצת התחלנו לדבר על זה כבר? בערך, פה הגענו אני כבר לא זוכר. המסילת ישרים בסוף פרק ד' אומר: ואם תאמר אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת? כיוון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר. התשובה, ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה. וזה כי לפי שורת הדין ממש היה ראוי שהחוטא ייענש מיד תכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף כראוי למי שממרה את פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל. כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? זאת אומרת זה לא יכול להיות משורת הדין. אומנם מידת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו, דהיינו שייתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, לא עד הסוף, ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. זאת אומרת זה שאתה עוקר את הרצון, אתה מתחרט, זה כאילו שלא עשית את המעשה, זה עוקר, משכתב את ההיסטוריה. דהיינו שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה, דמעיקרא כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו תיחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב וסר עוונך וחטאתך תכופר, שהעוון סר ממש מן המציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע, וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין. שורת הדין לא הייתה אמורה לאפשר דבר כזה, אבל יש חסד מיוחד שהדבר הזה קורה. אז על זה שואל רב אלחנן, לא זוכר דיברנו על זה? רב אלחנן שואל על זה מהגמרא בקידושין שצדיק גמור שמרד באחרונה איבד את זכויותיו. שואלת הגמרא ליהוי כמחצה על מחצה, שחצי הזכויות שיהיה לו ואת העוונות שיעשה מעכשיו שיצטבר לחובתו? ואמרת הגמרא בתוהה על הראשונות. כשהוא תוהה על הראשונות אז הוא מאבד. רב אלחנן שאם ככה אז כנראה שזה שעקירת הרצון היא כעקירת המעשה זה לא חסד שהוא לפנים משורת הדין, כי אחרת זה היה צריך לפעול רק לטובה לא לרעה. הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד הוא לא מטה כלפי להרע. אז אם עקירת הרצון היא לא כעקירת המעשה מן הדין, זה רק לפנים משורת הדין, אז כשאני עוקר את הרצון הטוב שהיה לי זה לא היה אמור להיעקר. כי פה לא עושים דברים שהם לפנים משורת הדין. כך שואל רב אלחנן ואז הוא שאל את החפץ חיים את העניין הזה והחפץ חיים אמר לו שזה בתשובה מאהבה וזה בתשובה מיראה. תשובה מאהבה אז זה מעיקר הדין נעקר ובתשובה מיראה זה חסד מיוחד שזה נעקר. כאשר הרשע, הצדיק סליחה, שמרד באחרונה ותוהה על הראשונות זה כמובן האנטי תזה או האנטי מקבילה של תשובה מאהבה, כי זה בעצם מישהו שלא עושה את זה כי הוא מפחד, הוא עושה את זה כי הוא לא מאמין, הוא לא רוצה בזה, הוא מתחרט על מה שהוא עשה, מתחרט באמת על מה שהוא עשה. אז זה מקביל לתשובה מאהבה, לכן שמה זה באמת נעקר מן הדין ולכן גם עוקרים זכויות ולא רק חובות. בתשובה מיראה שזה קיים רק בצד של התשובה לא בצד של היציאה בשאלה, אלא רק בצד של התשובה, שמה זה רק לפנים משורת הדין. ועל זה מדבר המסילת ישרים. רב אלחנן אומר שבמסילת ישרים ובכלל בעוד מקומות שרואים שזה חסד מיוחד לא משתמע שזה רק על התשובה מאהבה ולא על התשובה מיראה. ואז הוא נכנס לאיזשהו מהלך אחר שמדבר על זה. הוא אומר שבכל, אגיד רק במשפט אחד, שהוא אומר שבכל עבירה ובכל מצווה יש שני אספקטים. יש את האספקט של הציות או המרד נגד הציווי. דיברתי על זה? הציות או המרד לציווי. ויש את האספקט המהותי, התיקון או הקלקול שיש במעשה עצמו. נגיד בעבירה יש קלקול לכן התורה אוסרת אותה. ואם אני עברתי על העבירה אז חוץ מהקלקול אני גם מרדתי נגד הציווי. זאת אומרת שתי בעיות יש בעבירה שבן אדם עושה. ובמצווה שבן אדם עושה יש שתי מעלות. אלף התיקון שהמצווה מביאה ובית זה שהוא מציית לציווי. אז רב אלחנן טוען שהחסד הוא שעקירת הרצון תיחשב כעקירת המעשה. עקירת הרצון ודאי מנקה את המעבר על רצון השם, את המרד נגד הציווי, כי עכשיו שיניתי את הרצון שלי, אז מה תאשים אותי על הרצון שהיה לי? עכשיו יש לי רצון אחר. אז זה מן הדין. אבל זה שהמעשה שאותו עשיתי, לא הרצון הרע שהיה לי, לא המרד נגד הציווי אלא הקלקול, איך הקלקול משתנה אם אני עכשיו מתחרט? זה חסד. עקירת הרצון שתיחשב כעקירת המעשה זה לא מעיקר הדין, זה לפנים משורת הדין. כך טוען רב אלחנן ולכן הגמרא בקידושין מדברת על זה שעקירת הרצון משנה את הרצון, אז זה שורת הדין, אבל כשעקירת.