תשובה： משמעותה והלכותיה – הרב מיכאל אברהם – שיעור 3 חלק ב

[הרב מיכאל אברהם] וזה אחר כך, אבל קודם כל אני צריך להחליט מה הם הערכים היסודיים שלי. ואת זה אני לא מחליט, אני פשוט זה פשוט קורה לי.

[Speaker B] חופש עם הקדוש ברוך הוא?

[הרב מיכאל אברהם] חופש עם הקדוש ברוך הוא? אז אם הקדוש ברוך הוא עושה את זה, אז הוא עשה תשובה, לא אני.

[Speaker B] בסדר, אבל יש לי אחר כך קנייה, הגעתי גם של עבודה.

[הרב מיכאל אברהם] אחרי התשובה עשיתי עבודה. אז אמרתי הטמעה והפנמה. אני מדבר על התשובה עצמה, נקודה בסיסית. השאלה של חולשת הרצון שהבאתי פה כנראה הבאתי פה פעם קודמת, בעצם אומרת, ההנחה היסודית שם אומרת שאם עשית משהו, זה בעצם מה שמערכת הערכית שלך אומרת לעשות. אל תספר לי סיפורים שאתה לא מאמין בזה אבל בכל זאת עשית. אם אתה עשית את זה, אז זה מה שרצית לעשות. עכשיו אם אתה רוצה, אתה חושב שאתה רוצה לעבוד את השם ובכל זאת עשית חטא, מה זאת אומרת? פשוט ההנאה שבחטא או לא משנה האינטרס שגרם לך לחטוא מבחינתך היה יותר חשוב מאשר לעבוד את השם. זה מערכת הערכית שלך. אין שום חטא שלא מתחיל במערכת הערכית שלך. ממה נפשך, אם זה לא התחיל מהמערכת הערכית שלך, אז משהו כפה את עצמו עליך, אז אתה אנוס. אתה לא חושב שכך נכון, רק היית אנוס לעשות את זה. רק שנייה אחת. אם אם אתה יוצא מזה, מהמערכת הערכית שלך והיא גרמה לך לעשות את זה, אז זה מה שבאמת רצית לעשות. אבל אם זה באמת מה שרצית, אז ממה נפשך, אם משהו אחר גרם לך לעשות את זה, אז אתה סתם אנוס, לא צריך לעשות תשובה. אם אתה עצמך החלטת ובאופן מפוקח מממש את הערכים שלך עצמך, אז אתה עצמך חושב שזה נכון, אז מה פירוש לעשות תשובה? איך תחליט לעשות תשובה? הרי אתה מאמין בזה, אתה לא מאמין בדרך האחרת שאליה אתה רוצה לשוב. כי אם אליה אתה רוצה לשוב, אז אתה כבר עכשיו מאמין בה, אז למה עשית את החטא?

[Speaker C] אז אתה אומר שהערכים של בן אדם הם כפויים עליו, אתה לא בוחר את הערכים.

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה, יש פה משהו שהוא נורא בעייתי. זאת אומרת התהליך הזה של לעשות תשובה או בעצם לבחור, זה מחזיר אותנו לשאלה של הבחירה. כן, היכולת שלנו בכלל לבחור מערכת ערכית, ובמיוחד לשנות מערכת ערכית, זה ממשהו שהוא לכאורה לא אפשרי לוגית. או שזה קורה לנו מעצמו או שזה לא יכול לקרות. זה לא יכול להיעשות באופן יזום, באופן שאני מחליט עליו ומבצע אותו, כי המבצע וזה שעליו הדבר מתבצע הם שניהם אני. אז אם אני משנה את מערכת הערכים שלי עצמי, אז מה זאת אומרת? אני המשנה, אני כבר מצויד במערכת הערכים החדשה הזאת. אז למה צריך לעשות תשובה? אני כבר שם. ואת מי אני משנה? יש פה משהו נורא בעייתי. הזכרתי אז בטח את רון אהרוני עם הספר שלו "החתול שאיננו שם". הוא אומר שם שכל הפילוסופיה כולה, ספר מרתק, כדאי לכם לקרוא אותו, שכל הפילוסופיה בעצם מה שמגדיר אותה זה הערבוב בין סובייקט לאובייקט. הוא מראה את כל הסוגיות החשובות של הפילוסופיה איך שהם כולם מתמפות על כשל אחד. הוא טוען שאין תחום כזה פילוסופיה, זה פשוט אוסף של טעויות. והם כולם טעות אחת יסודית והיא מופיעה בכל ההקשרים של הסוגיות המרכזיות בפילוסופיה, ככה הוא מראה שם. שהטענה למעשה שכאשר אני פועל על עצמי, חושב על עצמי, כל הדברים מהסוג הזה, אז האני והעצמי זה אותו אחד. אנחנו הרבה פעמים מתארים את זה כאילו איקס פועל על וואי. עכשיו אנחנו מציבים וואי שווה לאיקס. אני פועל על עצמי. ככה אנחנו תמיד חושבים, ככה אנחנו תמיד מתייחסים. אבל זה לא נכון, זה לא יכול להיות נכון. זאת אומרת אתה לא יכול להציב שוואי שווה לאיקס. כי אם אתה פועל על עצמך אז אתה כבר שם, אתה לא צריך לעשות שום דבר. אתה כבר, אני עכשיו איישם את זה לפה, לא משנה, הוא עושה את זה בהקשרים אחרים. לכן האני משמש פה בשני תפקידים, אני גם הנושא של, אני גם הסובייקט שעושה את הפעולה ואני גם האובייקט שעליו נעשית הפעולה. אוקיי, אבל אם אני אותו אחד, אז לא צריך לעשות את הפעולה, אני כבר נמצא במקום שאליו אני רוצה לקחת את עצמי. זה כמו הברון מינכהאוזן שמספר כן שהוא נפל לבור והוא רץ הביתה להביא סולם, או משך את עצמו בציצת ראשו וככה הוא עלה מן הבור. כן, זה אותו כל מיני סיפורים כאלו. אין דבר כזה. זאת אומרת אם אתה מושך את עצמך בציצת ראשך זה אומר שאתה כבר בחוץ, אין את מי למשוך אם אתה כבר בחוץ. ואם אתה לא בחוץ אז אתה בפנים, מי ימשוך אותך החוצה? אי אפשר לעשות דבר כזה. עכשיו, אצל הברון מינכהאוזן כולם מתים מצחוק, אבל כשאנחנו מדברים על בחירה ועל תשובה ועל שינוי מערכת ערכית, אנחנו כולנו עושים

[Speaker D] את זה, מדברים באותה צורה. זה אותו סיפור בדיוק. אנחנו לוקחים את עצמנו ומושכים את עצמנו מן הבור. ממה נפשך, אם אנחנו מושכים את עצמנו מן הבור אז אנחנו כבר בחוץ, אין את מי למשוך, אין בשביל מה למשוך. ואם אנחנו בתוך הבור, אז מי זה המושך?

[הרב מיכאל אברהם] מי לוקח אותנו החוצה? מה זה נקרא אני לוקח את עצמי?

[Speaker D] אין דבר כזה. יש פה משהו מאוד בעייתי. אוקיי? אז הטענה היא שלמעשה האפשרות שלנו לשנות מערכת ערכית או… רגע, לשיטתך נניח בשיקום אסירים, שעשו עבירה, מי משקם אותם?

[הרב מיכאל אברהם] את המחשבה שלהם? מה אחת משתיים? או שמישהו מבחוץ משנה אותם, המשקם משנה אותם, או שאף פעם לא היו חולים, כמו עם ההינדיק. הזכרתי את ההינדיק? כן, אז זהו, שאף פעם לא היו חולים, הם תמיד היו, זה היה משהו חיצוני, אונס בעצם זה היה בשפה שלנו. הם באמת לא היו צריכים לשבת בכלא בתור עונש, הם היו אנוסים ואנחנו עוזרים להם לטפל באונס שקרה להם, והם נפטרים מהאונס שקרה להם וחוזרים להיות הם עצמם. בסדר? אבל ממה נפשך זה לא באמת יכול להיות. אני אומר עוד פעם, זאת קושיה, זה לא תירוץ, אני לא אומר את זה כקביעה. כל פרדוקס הוא כזה. דיברנו על הפרדוקס של אכילס והצב? בטח שמעת, אבל אכילס בטוח משיג את הצב, אז מה פה הפרדוקס? זה ברור שהוא משיג את הצב, נכון? זה הפרדוקס. שמצד אחד ברור לך שהוא משיג את הצב, אבל

[Speaker D] מצד שני אני יכול

[הרב מיכאל אברהם] להראות לך בטיעון

[Speaker D] סדור שהוא אף פעם לא ישיג את הצב. זה בדיוק הפרדוקס. עכשיו גם פה, חולשת הרצון זה פרדוקס, זאת לא קביעה. פרדוקס שמצד אחד אנחנו כן חשים בכל נימי נפשנו שאנחנו כן יכולים לשנות את עצמנו, אבל מצד שני כשחושבים על זה באופן שיטתי, אז רואים

[הרב מיכאל אברהם] שיש פה משהו שהוא בלתי נתפס לוגית. זה לא, משהו פה לא עובד. זה לא יכול להיות. וזה לא רק בתשובה. כן, לא רק בתשובה. כשהתורה מצווה "ואהבת את ה' אלוהיך", מלכתחילה אתה לא אוהב ואיכשהו אתה "ואהבת את ה' אלוהיך". "ואהבת את ה' אלוהיך" אתה יכול להגיד שבאמת המצווה היא רק להפנים בתוכי את הערך "אני רוצה לאהוב אותו", מאז ומעולם רציתי לאהוב אותו, והמצווה היא להפנים את זה בליבי וגם להרגיש את זה או לחוות את זה או להזדהות עם זה. אבל זה לא "לא תשנא

[Speaker D] את אחיך בלבבך", אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] זה רק לא, זה רק לא ציווי על שינוי מערכת ערכית, אלא זה ציווי ליישם מערכת ערכית שאני כבר מאמין בה עוד לפני הציווי. זאת אומרת, אם אני מבין שנכון לא לשנוא את חברי ואני לא מצליח לעמוד בזה, אבל אני מבין שנכון לא לשנוא את חברי, אז אין בעיה. עכשיו מה שאני צריך זה לעבוד על עצמי כדי לממש את מה שאני מאמין בו. אבל לשנות את מה שאני מאמין בו? אז מה זה נקרא אני אשנה את מה שאני מאמין בו? איך אני? אז מי זה המשנה ומי זה המשתנה? אם אני כבר משנה אז אני לא צריך לשנות, כי אני כבר שם. אני אומר עוד פעם, ברור שזה פרדוקס. ברור שעובדה, מה זה עובדה? תחושה לפחות, שאנחנו כן משתנים. ואנחנו משתנים באופן שהוא לא קורה לנו, כי אחרת באמת לא מגיע לנו שום קרדיט על זה מצד אחד או עונש אם אנחנו עושים את זה לכיוון השלילי. אז ברור שאנחנו כן תופסים שהאדם אחראי לבחירות שלו, לערכים שלו.

[Speaker D] וזה מזכה אותי, גם עברתי את העבירה וזה בסדר?

[הרב מיכאל אברהם] שמזכה אותי לעשות את זה? זהו, מזכה אותי זה לא משנה, זה מילים. בסופו של דבר השאלה מה אני עושה.

[Speaker D] בספרות המחשבה קוראים לזה בדרך של יצר הטוב ויצר הרע.

[הרב מיכאל אברהם] יצר הטוב ויצר הרע, זה דיברנו כשדיברנו על הרגשות. היצר הטוב והיצר הרע זה לא אומר כלום. יצר טוב ויצר רע הם שניהם יצרים שמנסים למשוך אותי לכל מיני מקומות. עכשיו מה אני עושה עם זה? אני זה לא היצרים, אני זה מי שהיצרים מנסים לפעול עליו. וכשאני מחליט למי להיענות או לא להיענות זאת החלטה שלי, לא של היצרים. היצרים לא מחליטים, היצרים מנסים לדחוף ולמשוך ולקחת אותי לכל מיני מקומות. התפקיד שלי זה לקבל החלטות מה אני עושה, האם להיענות להם, לא להיענות להם, עם מה ללכת, איך לעשות את זה. אז אני מדבר רק על הנטו שלי, אני לא מדבר על הסביבה שלי שמפעילה עליי כל מיני כוחות, דחפים ולחצים. היצרים הם מחוץ למשחק פה. היצרים זה הסביבה מבחינתי. אני מדבר על האדם שפועל בתוך הסביבה הזאת. יש פה משהו, זאת אומרת הטיעון של חולשת הרצון הוא מאוד חזק במובן הזה שהוא מעמיד אותנו מול מראה שלכאורה אין לנו אפשרות לברוח. זאת אומרת, אם אנחנו עשינו חטא זה אומר שזה מה שחשבנו שנכון לעשות. כי אם לא, אז היינו אנוסים, אז אין מה לעשות תשובה על זה. כי לא חשבנו לעשות את זה ונאנסנו, משהו גרם לנו לעשות את זה.

[Speaker B] תיקנת את האונס, כי זה לא היה לי סתם אונס חיצוני, אונס פנימי שצריך לתקן את הפנימיות הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה זה נקרא לתקן? למה לא תיקנת אותה בזמן שחטאת?

[Speaker B] כי היא הייתה חזקה ממך?

[הרב מיכאל אברהם] אז היית אנוס, אז למה צריך לתקן? ולמה… לא, אני מדבר לפני התיקון, למה אתה צריך לעשות תשובה? היית אנוס.

[Speaker B] כי כי זה כן היה עם רצון חלקי, כי זה משהו בתוכי.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה אומר שכן היה לך רצון לעשות את זה. אין חלקי ולא חלקי. אתה רצית לעשות את זה, נכון? אחרת לא היית עושה. אז אם רצית לעשות אז זה אתה, אז כן רצית. ממה נפשך, אם אתה לא רצית ובכל זאת עשית אז אתה אנוס, אין לך מה לעשות תשובה. בסדר, לתקן, לא לתקן, זה

[Speaker B] עניין אחר, אז תלך לפסיכולוג עם אזמל ופטיש שיתקן אותך, אבל זה לא תשובה. תשובה פירושו שהייתי לא בסדר. זאת אומרת לא נכון להגיד על מישהו אנוס שהוא צריך לעשות תשובה. תשובה זה לא רק תיקון, תיקון במובן הטכני. תשובה זה ניקוי, זה ניקוי של משהו שהיה לא בסדר. לא רק תוצאתי. הייתי לא בסדר, זאת אומרת יכולתי להימנע, לא הייתי אנוס, כי אם הייתי אנוס אין מה לעשות תשובה על אונס.

[הרב מיכאל אברהם] אונס זה אונס, מה אני אעשה?

[Speaker B] כאילו זה הרב קודם כאילו נקודת מחשבה…

[הרב מיכאל אברהם] הקדוש ברוך הוא לא עוזר פה בכלום. מה עוזר הקדוש ברוך הוא פה? אני שואל עכשיו מה אני עושה. מה שהוא מזכך אותי או לא מזכך אותי, אחרי שהוא זיכך אותי ואחרי הכל, מה אני עושה עכשיו? איך זה עובד אצלי? לא אכפת לי מי נותן לי את הכוח לעשות את זה, מי בנה אותי, הכל הקדוש ברוך הוא. אני שואל מה קורה אצלי בתהליך שלי שאני עובר. את התהליך שלי שאני עובר אי אפשר לנסח את זה. יש פה משהו בעייתי.

[Speaker B] למה? עבודה של הפנמה.

[הרב מיכאל אברהם] אז הפנמה זה אומר שאני בנוי נכון כבר מראש?

[Speaker B] יש בנייה נכונה שמורכבת משני כמה חלקים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מי גובר? אם יש לי סט של ערכים, אז יש סולם גם ביניהם.

[Speaker B] סולם מסוים, צד מסוים ממילא היה יותר חזק מהצדדים השליליים. אוקיי. ותשובה זה לחזק את הצדדים החיוביים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל למה החלטת לחזק את הצדדים החיוביים אם אתה מאמין בשליליים?

[Speaker B] השם זיכך אותך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עזוב מה השם זיכך אותך, עוד פעם תשובה. עוד פעם, זה לא מעניין אותי מה שהקדוש ברוך

[Speaker B] הוא עושה פה ביחד, כי תהיה פה הרבה עבודה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה עושה הרבה עבודה והוא מחליט לעשות תשובה. אבל בן אדם צריך לעשות תשובה, לא הקדוש ברוך הוא. אי אפשר להתחמק מזה. הרי אם חזרנו בתשובה זה מהלפני פה. אוקיי, אז מה?

[Speaker B] השם בסופו של דבר, זה כן הכל הקדוש ברוך הוא. אנחנו צריכים להיות שותפים לעבודה. לא, לא הכל הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ממש לא מסכים איתך. בשום אופן לא הכל הקדוש ברוך הוא. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. ממש לא.

[Speaker B] כאן יראת שמיים, אז זה לא בידי שמיים, זה בפי שמיים. צריך, הכל דורש, גם שהקדוש ברוך הוא יזכך.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא, הקדוש ברוך הוא מזכך זה לא עוזר לי כלום. עוד פעם אני אומר. לא אכפת לי, הוא זיכך, הכל בסדר. עכשיו אני זכאי, מזוכך ומזוקק. עכשיו אני שואל, תסביר לי מה קורה. בסדר? אחרי זה מה קורה אצלי בתהליך שלי?

[Speaker B] שיש פה עבודה? מה? שיש שותף בעבודה של הזיכוי. מה זה שותף?

[הרב מיכאל אברהם] במה אתה מאמין? אתה, לא הקדוש ברוך הוא. במה אתה מאמין? אתה מאמין שלא צריך לחלל שבת? אוקיי, אז למה חיללת?

[Speaker B] כי היה רגע.

[הרב מיכאל אברהם] כי ברגע, מה קרה ברגע ההוא?

[Speaker B] שהתגבר בי צד שלילי.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שיותר רצית את ההנאה מאשר את הציות לקדוש ברוך הוא, נכון? אז זה באמת מה שרצית. נכון? עכשיו אתה עושה תשובה. מה פירוש עושה תשובה? אתה רוצה להגביר את הצד של עבודת השם על הצד של ההנאות. זאת אומרת אתה כבר שם, אז אין לך מה לעשות תשובה. אז כבר זה קרה לך. אני שואל איך אתה מחליט את זה שהערך של עבודת השם גובר על הערך של ההנאות. ההחלטה, אני מדבר לפני ההפנמה, אני מדבר על ההחלטה על שינוי הערכים, לא על ההפנמה. ההחלטה הזאת על שינוי הערכים היא החלטה? אתה מקבל אותה באופן יזום? כי אם זה היה כך, אני לא מבין איך זה קורה. הרי היית בשלב מסוים כשאתה אומר עבודת השם מבחינתי פחות חשובה מההנאה הרגעית, זה היה ברגע החטא. רגע אחרי זה מה קרה עכשיו? הרי אני נמצא באותו מצב. אלא מה? קרה לי משהו שפתאום עכשיו נהיה יותר חשוב לעבוד את השם, אז זה קרה לי. לא אני עשיתי את זה, זה קרה מעצמו. אלא מה? לא, אני עושה באופן יזום. אז מה שאתה בא לעשות באופן יזום, אני עצמי מחליט עכשכשיו בוא נביא את עצמי למצב שעבודת השם היא יותר מאשר ההנאה הרגעית. נו, אז אני כבר מאמין בזה שעבודת השם היא יותר, אז אני כבר שם. אני לא צריך להביא את עצמי לשם. אי אפשר לברוח מזה. אפשר לברוח, אפשר, כל מה שאתה אומר בתפילה

[Speaker D] זכה, אוי לי שנכנעתי ליצר, אוי לי שעשיתי כך, שהלכתי בעצת עיניי ובעצת יצרי ובעצת… מה שאתה אומר בתפילה זכה, מה זה עוזר לי? תסביר לי את המנגנון.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אכפת לי מה שאתה אומר בתפילה זכה. המנגנון?

[Speaker D] תסביר לי איך זה עובד. שאלתי שאלה. מה זה עוזר לי מה שאומרים בתפילה זכה? הבחור שבוע שעבר אמר את זה. נו. אתה נמצא בדרך כלל במקום של לא הפעלת את השכל שלך. אם לא הפעלת ונכנעת ליצרים ופעלת כאוטומט.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז פעלת כאוטומט היית אנוס.

[Speaker D] אז לדעתי אתה קצת, לדעתי אתה קצת הרחבת את המושג של אנוס.

[הרב מיכאל אברהם] למה? אם לא היה לך ברירה אז אתה אנוס, זה מה שנקרא אנוס, לא? אלא מה, החלטת על זה? אז אם החלטת על זה, אז זה מערכת הערכים שהייתה לך. אז איך זה השתנה? מה נפשך? יש פה משהו שהוא בעייתי. אני עוד פעם, אתה צריך להיזהר מהפתרון הפרדוקסים של להגיד טוב, ברור שזה לא נכון. גם אני יודע שברור שזה לא נכון. זה בדיוק הפרדוקס. הפרדוקס שבחשבון הלוגי אתה מגיע למסקנה אחת, אבל השורה התחתונה ברור לך שהיא לא נכונה. לכן זה פרדוקס. אתה לא יכול לנפנף בזה שברור שזה לא נכון. גם אני מסכים שזה לא נכון. אני שואל איפה זה לא נכון. מה לא נכון פה? זה השאלה. זאת אומרת תראה לי בחשבון מה לא נכון פה. אל תגיד לי זה לא נכון בסוף. זה גם אני יודע. אתה מבין? זאת אומרת לא פותרים כך פרדוקסים. פרדוקס יש לו שני צדדים, וכדי לפתור לא מספיק להצביע על הצד השני. צריך להסביר למה הצד הראשון לא סותר אותו. איפה הבעיה בשיקול של הצד הראשון. אני חושב שהנקודה היא… אני אגיד שני דברים, או אולי לפני שאני אומר שני דברים. בעצם מה שאני רוצה להראות דרך השיקול הזה, זה שגם בתשובה הגדולה יש חסד. והחסד הוא… ולכן בעצם צריכה להיות פה איזושהי חריגה מהכללים הרגילים, מההתנהלות הרגילה, פה זה כמעט חריגה מהלוגיקה, אני לא יודע אפילו אם אפשר לדבר על דבר כזה, בשביל שבכלל יהיה מוגדר דבר כזה, לא בשביל שזה יתקבל. זאת אומרת, אם אני השתניתי, עשיתי תשובה גדולה והשתניתי, מעיקר הדין זה מתקבל. פה אין חסד. החסד הוא בתשובה הקטנה שזה מתקבל. בתשובה הגדולה החסד הוא שבכלל אפשר לעשות אותה. אם עשית אותה אז מעיקר הדין זה מתקבל. בסדר? בתשובה קטנה החסד הוא שהיא מתקבלת. זה שאפשר לעשות אותה אין בעיה, זה תהליך טכני, תעשה את זה. בסדר? זה לא הנקודה. אז זה שזה מתקבל זה חסד, בגלל שאתה לא באמת השתנית, אתה אותו אדם. בתשובה הגדולה, אמרתי קודם זה עיקר הדין. נכון, אם עשית. אם עשית, אז זה שזה מתקבל זה עיקר הדין, אתה אדם אחר, מה יש להתחשבן איתך על דברים שעשית בפאזה הקודמת. אבל גם פה יש חסד. החסד הוא לא שזה מתקבל אלא זה שאפשר בכלל לעשות דבר כזה. עכשיו מה הוורט פה? אני אגיד שני דברים שאני לא עד הסוף סגור איך הם פותרים את הבעיה. זאת אומרת, לכן אני פה אומר לכם כבר מראש אני אנסה לא לרמות. כי יש פה משהו מאוד חמקמק שאני כל פעם מתלבט אם זה כן פותר את הבעיה או לא פותר את הבעיה. קודם כל אני אתחיל מהניסוח שלך. אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. כן. יש הרי שורש הבעיה בעצם, אם ננסח את זה באופן מסוים, זה בשאלה מי עושה את השינוי. נכון? אגב כל שינוי. לחזור בתשובה או לשאול שאלה, גם הגמרא בקידושין. הגמרא בקידושין זה מקביל לתשובה הגדולה. זה השאלה הגדולה, זה מקביל לתשובה הגדולה, כן? שמה זה עיקר הדין. אמרתי זה עיקר הדין שאם עשית את זה זה מתקבל. אבל זה שאפשר לעשות את זה זה חסד. וגם זה שאתה יכול להפוך מצדיק לרשע זה חסד. למה? כי זה שנותנים לך את האפשרות לבחור לשנות מערכת ערכים זה חסד גמור. מה אתה עושה עם הדבר הזה, אם אתה לוקח את זה לכיוון החיובי או לכיוון השלילי זה כבר בחירה שלך. אבל האפשרות שלך להשתנות זה חסד נטו מהקדוש ברוך הוא. אתה לפעמים עושה בזה שימוש לרעה, אין מה לעשות.

[Speaker D] או חסד, זה ככה העולם נברא.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר? זה חסד שאנחנו קיבלנו את האפשרות להיות בוחרים. להבדיל מכל יצור או כל דבר אחר שהוא דטרמיניסטי, הוא מתנהל דטרמיניסטית. עכשיו הנקודה היא, אז הקושי שיש בתהליך הזה של השינוי העצמי זה בשאלה, בשאלת הממה נפשך. אם השינוי הזה קורה על ידי גורם חיצוני כלשהו, לא אכפת לי אם זה היצרים שלי, מבחינתי היצרים שלי זה גם גורם חיצוני, או על ידי הקדוש ברוך הוא או מי שאתם רק רוצים, לא שווה כלום. זאת אומרת הוא עשה תשובה, לא אני, לא קשור אליי. אם זה קורה על ידי, זה בלתי אפשרי, איך אני יכול לשנות את עצמי? כן? או שאני כבר שונה או שזה בלתי אפשרי. אוקיי?

[Speaker E] אז איך יכול להיות? ואתה מציג פה מצב בינארי אבל כמו שהרב אמר קודם שיש רצף וזה בעצם, זה לא שאני או ככה או ככה, אלא שני הרצפים האלה נמצאים בהם גם לפני וגם אחרי תוך כדי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בוא ניקח את הקוטב של התשובה הגדולה. נתמקד רגע בקוטב ההוא, עזוב רגע את כל הרצף. בתשובה הגדולה, אני עכשיו רוצה להבין איך היא עובדת. נדבר על התשובה הזאת נגיד שאף בן אדם לא באמת נמצא שם חוץ מאיזה אלעזר בן דורדיא שלא יודע אם אי פעם היה, אבל נניח שכן וזה איזשהו סיפור שבא ללמד אותנו את הרעיון הזה. אוקיי? אבל הרעיון הזה אמור להיות איזשהו מנגנון שהוא עקרונית אפשרי. לא כל אחד מגיע לזה ואולי במינונים שונים, אבל בוא נדון בו. איך הוא קורה? עכשיו הוא כבר טהור, זה לא רצף, הוא כבר לגמרי טהור. ואני שואל איך הדבר הזה עובד. מה קורה שם? נדמה לי שפה גם באמת צריך לטשטש קצת את הדיכוטומיה כדי אולי, זה יכול אולי לפתור את הבעיה. הטענה היא מה שאמרת קודם שהקדוש ברוך הוא מזכה אותנו או מין ניסוחים מן הסוג הזה. בהסתכלות הבינארית זה לא יעזור, זאת אומרת כי בסופו של דבר השאלה היא אם אני עושה את זה אז זה בלתי אפשרי, אם מישהו אחר עושה את זה אז זה חסר ערך. זה אפשרי אבל זה חסר ערך. אז מישהו תכנת אותי. אז מה זה משנה? אני השאלה איזה קרדיט מגיע לי על עשיית תשובה. הטענה שיכול להיות ששתי האפשרויות האלה לא כל כך מובחנות זו מזו. וזה מביא אותנו כבר לישויות מטפיזיות בעייתיות קצת שכשאני עומד מול הקדוש ברוך הוא השאלה איך אני תופס את היחס ביני לבינו. האם אני עומד מולו, אני פה והוא שם, עכשיו כל השאלה היא אם אני עושה בעצמי את העבודה או שהוא עושה את זה עליי. אבל אם באמת אני מבין שמשהו, זאת אומרת יש איזשהו רצף בינינו, לא הרצף של התשובות, אלא היחס בינינו הוא לא. הוא יחס דיכוטומי, אני פה והוא מולי, אלא משהו ממנו, מה שקוראים תמיד הנקודה האלוקית וכל מיני דברים מהסוג הזה, אלא משהו ממנו גם מעורב בי, ולכן הפעולה הזאת, אני לא יודע אם להגדיר אותה אם היא נעשית מבחוץ או נעשית מבפנים, זה שניהם ביחד. ברגע שאתה לא יכול לעשות את ההבחנה החדה, או מבחוץ או מבפנים, יכול להיות שזה איכשהו מכה את העוקץ או פותר את הבעיה, כי כל הבעיה היא הממה נפשך הזה. אם זה קורה מבחוץ, אז חסר ערך. אם זה קורה מבפנים, זה לא יכול לקרות. אבל לא, ההבחנה בין חוץ לפנים שהיא הבסיס לבעיה היא הבחנה שאולי אנחנו לא זהירים שאנחנו עושים אותה. זאת אומרת, כי באמת יכול להיות שהגבול בינינו לבין הקדוש ברוך הוא לא כזה חד, זאת אומרת שאנחנו פה והוא שם, אלא יש בתוכנו משהו שהוא ממנו. וכשאני מדבר על זה שאני עושה משהו, זה תמיד ביחד איתו, מעין הניסוחים שאתה הצעת קודם. אבל צריך בשביל זה לאמץ באמת תמונה לא דיכוטומית, או שאני עושה לבד, או שהוא עושה את זה עליי. יש, ההבחנה ביני לבינו היא לא חדה.

[Speaker D] זאת אומרת, יש, דיברנו על זה שהנשמה זה חלק אלוק ממעל. נכון.

[Speaker E] ולכן דיברנו פעם על האורגניזם. מה? יש תהליך, הוא בהתחלה מטיל את האשמה אולי על ההרים, על הגבעות, על השמיים, הכוכבים, אין הדבר תלוי אלא בי, לא, זה, יש פה תהליך, זה איזשהו רצף.

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע לזה עוד רגע, לסיפור הזה, נחזור לסיפור הזה עוד רגע. אז הטענה היא שיכול להיות שההבחנה הדיכוטומית הזאת ביני לבין הקדוש ברוך הוא שיוצרת את הבעיה, היא שורש הבעיה. אבל אז באמת, אני לא יודע איך להגדיר את זה אפילו, לא עד הסוף מוגדר, משהו אני זה בכל זאת משהו ממנו. זה קצת פנתיאיזם. דיברנו פעם על קולקטיב ופרטים, אחד הנושאים בשנה שעברה, ואמרתי שבשביל שישות אורגנית לא תהיה רק אוסף של תאים, אלא זה יהיה אדם שאני אתייחס אליו כישות חדשה, צריך להיות משהו נוסף ששוזר את כל התאים האלה אחד עם השני והופך, הנשמה. כן. בעולם מטריאליסטי אי אפשר להבין למה האדם הוא יצור אחד. אוסף של מולקולות, של תאים, של אטומים, תלוי איזה רזולוציה אתם יורדים. אין לזה שום משמעות, זה פיקציה. הישויות הקולקטיביות הן פיקציה. מה מגדיר את אוסף התאים הזה כמשהו אחד? זה סתם הגדרה, זה קונבנציה. נכון? רק אם אתה מבין שזה אורגניזם, אורגניזם במובן הזה שיש משהו, נשמה מלאה את כל הגוף, כמו הגמרא בברכות בדף י' שמה, מה הקדוש ברוך הוא מלא את העולם כמו שהנשמה מלאה את הגוף. מה זה אומר? שלמה העולם נתפס כיש אורגני, כיש קולקטיבי, כמשהו אחד? נכון שיש בתוכו הרבה חלקים, אבל הם מתפקדים כאיזשהו מכלול אורגני אחד, כי הקדוש ברוך הוא זה הנשמה של העולם הזה. וכמו שיש בתוכנו נשמה, זה הופך את הגוף להיות ישות אחת, אחרת זה אוסף של תאים. אז במובן הזה גם כאן אני אומר שה, לא יודע אם זה חלק מהקדוש ברוך הוא, אבל יש משהו מהקדוש ברוך הוא שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו שהופך אותנו בעצם לאיזשהו אורגניזם אחד, וזה בעצם אומר שההבחנה ביני לבינו והשאלה אם זה נעשה מבפנים או נעשה מבחוץ היא הבחנה לא חדה. וכאן באמת כל האבינו מלכנו שאנחנו אומרים זה בדרך כלל אבינו מלכנו תצילנו, תעשה כך, תעשה אחרת, תן לנו את זה ותן לנו את ההוא, ותסלח לנו ותמחול לנו, וכל מיני דברים. את זה הכל אפשר להבין. אבל מה זה אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך? זה אבינו מלכנו מאוד חריג. עכשיו בדרך כלל השיבנו בתשובה שלמה לפניך, אנשים יגידו לך תקבל את התשובה שלנו. אבל זה אנחנו כבר מבקשים בסלח ומחל לכל עוונותינו, נכון? תנקה אותנו, תקבל את מה שאנחנו… החזירנו בתשובה שלמה לפניך פירושו תעשה את פעולת התשובה עלינו. למה? כי אם אני עושה את זה על עצמי, זה לא, אי אפשר לעשות את זה על עצמי. אני שואל את עצמי, אני הרי נמצא כבר במצב הזה, מה פירוש שאני אעשה על עצמי באופן יזום שינוי? זה משהו שאתה חייב בשביל שהדבר הזה יהיה מוגדר, אתה חייב שהקדוש ברוך הוא יהיה מעורב בעניין הזה יחד איתך, זאת אומרת שהוא יעשה. ועכשיו שאלתי, אז אם זה ככה, אם הוא עושה את זה אז אין לזה ערך, אז הוא עשה תשובה ולא אני? הנקודה היא שמה שנקרא אני, זה כולל משהו ממנו כנראה. זאת אומרת, זה לא, ההבחנה היא לא חדה. אחרת…

[Speaker C] אתה לא מתפלל החזירני, אתה מתפלל החזירנו. זה אומר שאני כיחיד מתפלל על כל הציבור שיחזירו, כלומר זה כמו שאני אתפלל לחבר

[הרב מיכאל אברהם] שלי שהוא יעשה את זה. אבל אם הוא יעשה את זה עלינו אז זה חסר ערך גם על הציבור. מה זה משנה? זה חסר ערך, אז הוא עשה.

[Speaker C] כן, אבל חזון אומר את זה באיזשהו תשובה, שהוא אומר שברגע שאדם בעל בחירה יתפלל על מישהו אחר שהוא בעל בחירה, אז זה התחיל מבחירה, אז למרות שהוא כופה את זה עליו זה עדיין תוצאה תולדה של…

[הרב מיכאל אברהם] אבל התשובה היא שלי, לא שלו. אני לא מבין את הדבר הזה. התשובה היא שלי, למה מגיע לו קרדיט על זה? אז זה מישהו חיצוני, זה הקדוש ברוך הוא או אני או לא משנה מי שלא יהיה, אבל זה לא הוא. אתה חייב להגיד שיש פה איזשהו ערבוב ברמה המטאפיזית ממש, זה לא רק שאלה של… אני יודע שאני אומר פה דברים ככה שאני לא יודע להגדיר אותם אפילו עד הסוף, אבל בלי זה באמת אנחנו נשארים עם איזושהי בעיה שאני לא רואה לה כל כך פתרון.

[Speaker C] פעם דיברת על איזשהו מודל שיש איזה גרדיאנט כזה, זה מישור כזה דו-ממדי שאתה הכדור כזה שאתה צריך להתגבר על ה…

[הרב מיכאל אברהם] המודל הזה יוצר את כל הבעיה. כי אם אני מחליט להתגבר, אז אוקיי, אז אני החלטתי להתגבר כי אני מאמין שצריך לעלות על ההר, למרות שזה הר. הרי החלטתי לא לעלות על ההר, היצר נגיד עשה את זה הר גבוה, והחלטתי לא לעלות על ההר. אז מה זה אומר? שאני באמת לא מספיק חשוב לי לעלות על ההר. אז איך עשיתי תשובה עכשיו ופתאום החלטתי כן לעלות על ההר? להפך, מתוך המודל הזה התהליך של השינוי נהיה הרבה יותר בעייתי. המודל הזה הוא הוא מה שמחדד את העניין, כי אתה לא יכול להגיד לי בגלל שעכשיו ההר הפך לעמק, תודה רבה, זה הקדוש ברוך הוא עשה תשובה, לא אני. פשוט אין לי את הניסיון, אז אני מצליח. זה לא חוכמה. החוכמה היא שקודם לא עליתי על ההר ועכשיו אני החלטתי כן לעלות על ההר. זה אומר שבעצם השתניתי. קודם הערכים שלי אמרו לא לעלות על ההר, ההנאה הרגעית יותר חשובה, ועכשיו הערכים שלי פתאום התהפכו, ההנאה הרגעית פחות חשובה ועבודת השם יותר חשובה. איך זה קרה? אם זה לא השינוי של הסביבה, אז זה כנראה שינוי בתוכי, אבל שינוי בתוכי זה לא יכול להיות, בשביל זה יצרתי את הסביבה, כדי לנסות להגדיר את השינויים בצורה חדה. אבל כאן בדיוק זה מבחין למה בתשובה זה לא יעזור, כי תשובה זה שינוי שקורה בתוך הכדורון הזה שנוסע על המתווה הטופוגרפי הזה, לא במתווה עצמו. עכשיו, זה לא מוגדר, בשביל זה יצרנו את המתווה, כי אי אפשר לדבר על מבנה של הכדורון. אוקיי. וזה באמת זה האבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך, הכוונה, בוא יחד איתנו. זאת אומרת, אחרת אני לא יכול לעשות את זה, אני לא מבין איך עושים את זה. וזה הסיפור של רבי אלעזר בן דורדיא, עכשיו הוא מקבל הרבה יותר משמעות, כי בעצם הוא כותב ככה: הלך וישב בין שני הרים וגבעות, קראת את החלק השני, ראינו את זה. אמר: הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה, בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות, בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו. אוקיי. מה מה פשר הפנייה הזאת לשמים ולגבעות ולעננים ואני לא יודע לכל הדברים האלה שמסביב? מה מה זה הדבר הזה?

[Speaker E] הוא מאשים אחרים כמובן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא חושב שהוא מאשים אחרים. הוא אמר בקשו רחמים עלי, הוא לא אומר אתם אשמים. תעזרו לי לעשות תשובה, תבקשו רחמים עלי, נכון, כי אני לא יכול. רבי אלעזר בן דורדיא לימד אותנו את התשובה הגדולה, את ההיפוך הנפשי, אינני אותו אדם, כמו שהרמב"ם כותב. עכשיו, את התשובה הזאת אי אפשר לעשות מתוך עצמך, זה פשוט לא מוגדר. מה זה נקרא שאני אקח את עצמי בציצית ראשי ואוציא אותי החוצה? הביטוי הספרותי לזה הוא מה שכתוב פה. מישהו צריך לעשות את זה עלי מבחוץ, אני חסר אונים, אני רוצה ל… מה זה נקרא שאני אשנה את עצמי? באיזה מובן אני כן אשנה? אז אני כבר שונה, אז למה אני חוטא? איך כל החיים חטאתי אם אני כזה? אלא מה, אני לא כזה, אבל אני כן רוצה להשתנות. יש פה משהו שנורא מבלבל. ועכשיו אתה מנסה לקחת את עצמך, משהו שכל אחד מאיתנו חווה את זה במידה מסוימת. אנחנו רוצים להשתנות אבל זה לא ממש הולך. אנחנו כן רוצים להשתנות, והתחושה הזאת שרצון להשתנות היא בעצמה סוג של פרדוקס. אני רוצה להשתנות אבל זה לא כל כך הולך. אני צריך מישהו שייקח אותי. הפסיכולוג, דיברתם קודם על טיפול, לא משנה, זה גם סוג של דבר, כי הפסיכולוג בעצם לוקח אותי, הוא לא משנה אותי עם פטיש ואזמל, הוא עוזר לי, אמור לעזור לי, לעשות איזשהו תהליך. אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך, זה הקדוש ברוך הוא עוזר לנו לעשות איזשהו תהליך. עכשיו, אליעזר בן דורדיא, רבי אלעזר בן דורדיא מרגיש הוא רוצה להשתנות, אבל הוא עושה את התשובה הגדולה, כן, הוא נקרא רבי אלעזר בן דורדיא כי הוא לימד אותנו שיש את התשובה הגדולה, על זה דיברתי פעם קודמת. אז עכשיו איך זה עובד? הוא אומר אוקיי, הבנתי שהמצב הוא קשה. מה עושים? יושב שמה ובוכה, הוא חסר אונים, הוא לא יודע מה לעשות. מה זה נקרא שאני אקח את עצמי ואני עכשיו אשתנה? אני זה מה שהייתי אתמול ושלשום ומה שהייתי תמיד. מה מה קורה פה? עכשיו אני מרגיש שאני לא בסדר, אבל יכול להיות שגם כל החטאים הקודמים שלו הוא הרגיש הוא היה לא בסדר, אוקיי? ועכשיו הוא רוצה להשתנות. מה זה נקרא להשתנות? אז אני כבר שונה, נו, אז מה הבעיה? אבל גם אז הייתי שונה אם אני כבר שונה, אז למה עשיתי את החטאים? זה יחזור גם הלאה. יש פה משהו שהוא לא רק בלבול פילוסופי, זה קושי אמיתי. זאת אומרת, מי שרוצה לעשות תשובה לא באמת יודע איך עושים את זה. זה לא אנחנו הרבה פעמים מרגישים שיש לנו קושי פסיכולוגי, קשה לנו לעשות תשובה. אני חושב שזה לא רק זה, זה הרבה יותר חזק מזה. זה משהו שהוא לא אפשרי לוגית, זה מתחיל משם. הקושי הפסיכולוגי זה ביטוי, אבל אני חושב שחלק גדול מהפספוס שלנו זה בגלל שאנחנו לא מבינים שיש פה בעיה בעצם הגדרת התהליך. זה לא שאלה שאנחנו לא מספיק חזקים. לא רק שאנחנו לא מספיק חזקים. יש פה משהו, לא ברור מאיפה להתחיל. מה זה נקרא לשנות את… אוקיי, אני נורא רוצה, ולכן מה? מה אני אמור לעשות עכשיו? אם אני רוצה, אז אני כבר שם. גמרנו, אני כבר בעל תשובה גמור. אז מה הבעיה? מה עוד נשאר לי לעשות? אבל הרי אני יודע שלא השתניתי, כי בסך הכל אני רוצה עכשיו את מה שרציתי לפני שנה ולפני חודשיים, אבל אז כן עשיתי חטאים. אז מה קורה פה? אני כן שונה כבר, אני לא שונה? מה זה נקרא שאני אשנה את עצמי? אוסף הדברים האלה זה מכל הכיוונים, תראו, זה בעצם התסבוכת שעומדת בבסיס התשובה. התסבוכת היא לוגית, היא לא פסיכולוגית. ורבי אלעזר בן דורדיא מבטא את זה בצורה הכי חזקה. אומר, הוא פונה לכל הגורמים החיצוניים שמסביבו, כי הוא מבין שהוא לבד לא יכול לעשות את זה. אומר: הרים, גבעות, שמיים, לא יודע, כוכבים, בקשו רחמים עלי. הכוונה, תעשו אתם. אני נורא רוצה, אבל מה זה נקרא? אני לא יכול למשוך את עצמי בציצית ראשי ולצאת מהבור. אז תעזרו לי, אני מבקש מכם שתעזרו לי. התרומה שלי היא שאני מבקש מכם, אבל מי שיעשה את העבודה בסוף צריך להיות אתם. אני לא יודע מה זה נקרא שאני אעשה את העבודה על עצמי. משהו לא מוגדר. ואז בסוף הוא אומר: אין הדבר תלוי אלא בי. הוא לא… שום דבר לא קורה, הם לא עושים לו שום דבר, הם לא יכולים לעשות שום דבר. זה לא יקרה. אתה צריך לעשות את זה, אחרת זה חסר ערך. ומה זה נקרא אתה? הרי זה לא מוגדר. אתה כמובן יחד עם הקדוש ברוך הוא, מה שדיברנו קודם. ואז יצאה נשמתו. הוא אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, בכה ויצאה נשמתו. ורבי אומר: יש קונה עולמו בשעה אחת. ככה עושים בעצם תשובה גדולה. תהליך התשובה הגדולה כרוך באופן עמוק בפרדוקס הזה שדיברתי עליו כאן. כי תהליך התשובה הקטן לא כרוך בשינוי של עצמי, בשינוי הערכים היסודיים שלי. לכן באמת החסד הוא שהוא מתקבל, אבל זה שאפשר לעשות אותו, בסדר, אפשר לעשות אותו, זה לא הנקודה. התשובה הגדולה שהיא שינוי שלי עצמי, יש פה משהו נורא בעייתי ברמה הלוגית. החסד הוא שבכלל דבר כזה קיים, לא שהוא מתקבל. אם השתניתי אז אמרתי, זה עיקר הדין שמקבלים את התשובה שלי. אבל זה שבכלל אפשר לעשות את זה, זה חסד. והחסד הזה הוא בגלל החיבור הזה שיש לי עם הקדוש ברוך הוא, שאנחנו לא מובחנים בצורה חדה אחד מהשני.

[Speaker B] מצד העליונות שלו, מצד המקיפים שלו.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אומר? סובב וממלא? סוג של. אוקיי. משהו ממנו בכל מקרה נמצא אצלי. אני לא נכנס כרגע להגדרות מה ממנו ומה… משהו שלו איכשהו פועל יחד איתי. הוא אומר, זה אחרת לא היה יכול לעבוד. כל מושג הבחירה ושינוי המערכת הערכית, גם האימוץ של מערכת הערכים הראשונית, זה גם סוג של שינוי, כנראה חייב להתבצע איכשהו ביחד עם איזה גורם שהוא חיצוני פנימי. אם הוא חיצוני אז עוד פעם זה לא אני, אז הוא עשה שינוי עלי, אין לזה משמעות, זה לא בחירה. זה אילוף או תכנות. בסדר? בחירה זה כשאני עושה את זה. ואני עושה על עצמי, זה תמיד בעייתי. אז חייב להיות שאני פשוט לא עומד לעצמי. במובן מסוים בחירה כן זוקקת איזה גורם חיצוני שהוא גם נמצא קצת בתוכי. משהו ממנו גם נמצא בתוכי והוא גם חיצוני. זאת אומרת, שאני לא אהיה לבד בעולם. אדם שהוא לבד בעולם אז איז כאילו, וכל העולם עומד מולו, אני לא חושב שאפשר באמת לדבר על בחירה במצב כזה, או שינוי של מערכת הערכים.

[Speaker C] אבל כל הקושי מתחיל רק בתשובה הקיצונית לצד של התשובה מאהבה, אבל אפילו אם אתה הולך קצת לכיוון התשובה… תשובה גדולה, כן. אם אתה הולך קצת לכיוון התשובה, אז שם לכאורה אין שם פרדוקס.

[הרב מיכאל אברהם] למה? יש פרדוקס.

[Speaker C] כי את זה רק אתה מוביל על עצמך?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אני אומר, לכן אני אומר הרצף הזה הוא רצף שקשה מאוד להגדיר אותו. מה זה נקרא להיות שמונים אחוז בתשובה גדולה ועשרים אחוז בתשובה קטנה? יש פה איזו חרטה אמיתית, שיניתי את מערכת הערכית, רק לא, מה זה נקרא באיזה מובן זה לא עד הסוף? או שזו המערכת הערכית שלי או שהיא לא. לא עד הסוף זה תמיד העוצמה, שבאיזו עוצמה זה ככה. וכאן אני מגיע להערה השנייה, אמרתי שאני אעיר שתי הערות שביחד אולי עוזרות לפתור את העניין. כי כשאני מדבר על השאלה של הרצף בין התשובה הקטנה לתשובה הגדולה, אז זה באמת מביא אותי לעוד משהו. כי בסופו של דבר כל תשובה בכל מקום שאני נמצא על הרצף כרוכה באיזשהו שינוי עצמי. אז בעצם הפרדוקס קיים בכל המקומות חוץ מאשר בקוטב השמאלי. בקוטב שבו זה רק טכני. שום דבר מהותי. אחרת כל דבר מהותי הוא איזשהו שינוי, לא משנה בעוצמה כזו או בעוצמה אחרת, הם בכלל מגדירים את העוצמה. אז אני רוצה להגדיר עכשיו את העוצמה. וזה הפתרון בעצם לבעיית חולשת הרצון, גם במישור הפילוסופי, אבל זה גם יביא אותנו לשני סוגי התשובה. בן אדם שחוטא הרבה פעמים הוא מרגיש הרי שהוא לא רוצה לעשות את זה, גם בריל טיים. הוא לא רוצה לעשות את זה, הוא מוכר לעצמו כל מיני לוקשים, אבל מאחורה הוא יודע שהוא לא רוצה לעשות את זה. הוא נופל. מה זאת אומרת נופל? אם הוא עשה את זה, אז כנראה שזה מה שהוא רצה, פשוט ההנאה הייתה יותר חשובה לו מאשר עבודת השם או המוסר או מה שזה לא יהיה כל חטא. תדברו עליו אפילו דיאטה זה, המודל לדיאטה זה לא משנה כלום. כן. יש לך מערכת ערכית שאתה רוצה בה, ובכל זאת לא מתנהל על פיה. זה המושג של חולשת הרצון. זה יכול להיות בהקשר הדתי, בהקשר המוסרי, בהקשר של דיאטה, בכל הקשר של החלטה שגרתית, שרוצה להיות ספורטאי. נורא חשוב לו להתאמן, אבל אין לו כוח, אז הוא לא מתאמן. אז מה זה? גם חולשת הרצון. לא קשור למוסר ולא לכלום. בן אדם רוצה משהו, אבל הוא לא מבצע את מה שהוא רוצה. באים אומרים, אם אתה לא מבצע את מה שאתה רוצה, סימן שלא רצית. אל תספר לי סיפורים. היה יותר חשוב לך לנוח מאשר להיות ספורטאי, אז לכן לא הלכת להתאמן. זה הכל. מה אתה מספר לי אני נורא רוצה להיות ספורטאי אבל הייתי חלש. היית חלש הכוונה היה משהו אחר שיותר חשוב לך מאשר להיות ספורטאי. אין דבר כזה חלש. זה הבעיה של חולשת הרצון. למה שאני רוצה לטעון זה לא נכון, יש דבר כזה חלש. וזה השאלה כמה רצית להיות ספורטאי. וזה השאלה, אבל יותר מזה, לא כמה רצית להיות ספורטאי כי זה עדיין בשאלה מה אתה רוצה, אלא באיזו עוצמה החלטת להפעיל את הבחירה שלך. זאת אומרת הטענה שלי היא הבאה: בן אדם יש לו סט ערכים מסוים, והוא החליט עליו כבר. הוא מאמין בזה ויש לו סולם והוא יכול לדרג אותם, הכל בסדר, יש לו סט ערכים מוגדר. זה לא אומר שהוא יפעל על פיו. למה? לכאורה כשהוא נגיד יחטא לדיאטה, הוא יאכל משהו משמין. אז זה אומר שהוא בעצם מעדיף את ההנאה על ה… אבל אנחנו מרגישים לא ככה. בן אדם לא באמת מעדיף את ההנאה, הוא נופל. כל בן אדם מרגיש נפלתי, לא הייתי מספיק חזק. בעבודת השם, בדיאטה, במוסר, לא משנה בכל התחומים. איך להסביר את זה? הנקודה היא כזאת, שהרבה פעמים לא רציתי מספיק להיות בוחר. זאת עבודת השם, זה חולשת הרצון. זאת אומרת חולשת הרצון אין פירושו שאני לא רוצה לעבודת השם, אני רוצה לעבודת השם. ואם הייתי במצב שאני לגמרי בוחר, הייתי עובד השם ולא הייתי נופל בשום מקום. אלא מה, לפעמים יש עוד בחירה, בחירה מסדר שני. בחירה אם לבחור.

[Speaker C] רק הבאתי את זה אחורה אחד.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, אז גם באתר דיברתי על זה פעם. תכף, נשאיר את זה רגע, אני רק רוצה להבהיר את הנקודה. בחירה אם לבחור. אוקיי? בחירה אם לבחור פירוש הדבר, שהשאלה כמה אנרגיה אני משקיע כדי לממש את הערכים שבהם אני מאמין. עכשיו מה קורה במצב כזה? נגיד שיש הר גבוה שאני אמור לטפס עליו. בסדר? ההר הוא מטאפורי, זה לא משנה, איזשהו… בשביל להתגבר על היצר מאוד קשה לי, יש לי יצר חזק. מאוד קשה לי, אז אני קורא לזה הר גבוה. אוקיי? עכשיו, זה אם נכשלתי ולא טיפסתי, אכלתי חזיר. היה לי תאווה נורא גדולה לאכול חזיר, ולא לאכול חזיר זה כמו לטפס על הר גבוה. כן? היה לי קשה לעשות את זה ולכן נכשלתי. אז אומרים לי, אם נכשלת סימן שזה מה שרצית. לא היה שום ערך אחר שבו רציתי יותר מאשר לא לאכול חזיר, מאשר עבודת השם. אלא מה? אני החלטתי לישון. זאת אומרת החלטתי לא להיות בוחר. אם הייתי בוחר, סט הערכים היה מגדיר, אני לא הייתי אוכל חזיר. אבל סט הערכים שלי הוא הנכון. מה ש… מה שלא היה בסדר שמה, זה ההחלטה שלי עד כמה להיות אוטונומי, עד כמה להיות בוחר. איזה אנרגיה להשקיע בבחירה. עכשיו תשימו לב למה… מה אני מרוויח פה? ולכן אני חושב שזה לא לגמרי מסיג את הבעיה צעד אחד אחורה. מסיג בסמ"ך. כי… כי פה כשאני אכלתי את החזיר, אי אפשר להגיד שאתה יותר רצית לאכול חזיר מאשר לעבודת השם. לא. סט הערכים שלי גם ברגע החטא היה הסט הנכון. יותר רציתי לעבודת השם מאשר לאכול חזיר. אלא מה? לא… לא הייתי במצב שבו לקחתי את המושכות לגמרי לידיים. זאת אומרת לא הייתי במצב של בוחר שלם. אבל על זה גופא החלטתי. לכן אני אחראי לגמרי למעשיי. אי אפשר להגיד שאני אנוס. למה? כי יכולתי להחליט להיות בוחר. מה אני מרוויח פה? אני מרוויח פה שלא כשזה שאכלתי חזיר לא אומר שבאמת יותר רציתי לאכול חזיר. וזה עוזר לי עם כל הפרדוקסים שאמרתי קודם. אתה… סימן שרצית יותר לאכול חזיר מאשר לעבודת השם. לא. אני רציתי יותר לעבודת השם. רק אני ישנתי, ונתתי לערכים ל… ליצרים שלי לקחת אותי לכל מיני… בדיוק. לקחת אותי לאיזה שהם מקומות שבהם באמת לא רציתי להיות. רק אם הייתי פועל במוד כזה שאני עושה באמת את מה שאני רוצה, אז הייתי עושה את הדבר הנכון. רק אני לא בחרתי לבחור. וגם פה… ופה יש את הרצף. דיברתי קודם על מה זה הרצף, איפה עוברים מאחד לשני. הרצף הוא מה העוצמה שבה אתה מחליט להיות אוטונומי. זאת אומרת עד כמה אתה באמת אוטונומי. וכאן יש רצף של רמות. אתה יכול להיות אוטונומי בצורה הכי גדולה שיכולה להיות, אף פעם זה לא אינסופי, אבל הכי גדולה שיכולה להיות, ואז אתה תמיד תעשה את מה שאתה מאמין בו. זה האנשים החזקים. תמיד עושים את מה שהם מאמינים בהם… בדבר. אוקיי? האנשים החלשים זה לא שהם מאמינים במשהו אחר. הם יכולים להאמין באותו דבר. רק יש להם חולשת הרצון, זה הביטוי חולשת הרצון. מה זאת אומרת? הרצון שלי הוא הרצון הנכון, רק הוא חלש. עכשיו מה זה חלש? אז מה נפשך? אם הוא חלש אז אני אנוס? או שההר כפה עליי, אני לא יכול לטפס עליו? לא. אני יכול לטפס עליו, כי אחרת הייתי אנוס. אין לי מה לעשות תשובה על אונס. אלא מה? אני בחרתי לא לבחור, לא בחרתי לאכול חזיר. ברגע שבחרתי לא לבחור, היצר הרע כבר לקח אותי לאכול חזיר. אז לכן לא נכון שבחרתי לאכול חזיר, אני בחרתי לא לבחור, או לא מספיק חזק לבחור. ולכן היצר לקח אותי לאכול חזיר. זה חולשת הרצון. למה בחרתי לא לבחור? בגלל ההנאה שכנגד. מה לא? לא, זה בדיוק הנקודה. אם זה היה בגלל ההנאה שכנגד, אז לא היה טעם

[Speaker D] להכניס את כל המישור השני. פשוט בחרתי בהנאה על חשבון עבודת השם. לא, לא, לא. אני רוצה לעבוד את השם, אבל לא הייתי מספיק חזק. ומה עמד כנגד שלא הייתי מספיק חזק? מה הרגש?

[הרב מיכאל אברהם] כוח. אין לי כוח להיות בוחר. להיות בוחר זה דורש משאבים נפשיים. בן אדם כל הזמן להיות שולט במעשיו, אני

[Speaker D] חושב שכל אחד מרגיש שזה מאוד קשה.

[הרב מיכאל אברהם] להיות בכל רגע ורגע בשליטה, לחשוב

[Speaker D] על כל דבר שאתה עושה, להחליט על הדבר. אפילו בנהיגה, הרבה פעמים אנחנו משאירים את זה לנהג אוטומטי. אנחנו נעשה את הדבר הנכון הרבה פעמים,

[הרב מיכאל אברהם] ולפעמים אפילו יותר טוב לעשות את זה כי לנהג אוטומטי יש לו גם יתרונות. אנחנו מחליטים להשאיר את זה. עכשיו מה, ונגיד שזה נכשלנו ועשינו תאונה. אז מה זה אומר? שיותר חשוב היה לי לעשות תאונה מאשר לנהוג נכון? מין שטות, ברור שאני לא רציתי לעשות תאונה. אבל לא היה לי את הכוח להשקיע בלהיות כל הזמן ממוקד ובשליטה כדי שלא תהיה תאונה. אז לא נכון להגיד שמערכת הערכים שלי הייתה פגומה, אלא האנרגיה שהשקעתי כדי לממש את מערכת הערכים שלי היא לא הייתה מספיק חזקה. שמצד אחד אם שואלים אם אני אחראי לזה, חד משמעית כן. יכולתי להחליט לבחור, להיות בוחר, ואז הייתי מממש את הדבר הנכון. אבל מצד שני אומרים לי, אבל אם באמת עשית את זה מבחירתך כי אתה אחראי לזה, אז אתה עשית את זה, לא מישהו אחר. אז אם זה ככה, אז מה שעשית זה מה שרצית, אז מה זה נקרא לשנות את עצמך וכל הפרדוקסים שאמרתי קודם? זה בדיוק מה שאני אומר. אתה צריך, השינוי פירושו לא לשנות את מערכת הערכים. מערכת הערכים היא נכונה. השינוי פירושו להיות יותר אוטונומי, להשקיע יותר אנרגיה במימוש הערכים שבהם אתה כבר בין כה וכה מאמין. לא לשנות את מערכת הערכים, לשנות את מערכת הערכים זה משהו שהוא לא. וזה הרצף אני חושב בין התשובה הגדולה לתשובה הקטנה. התשובה הקטנה, הרי גם בתשובה הקטנה אתה צריך לרצות בדבר הנכון, אחרת למה אתה עושה את הטכניקה? זה לא, לכן ברור שאתה צריך לרצות את הדבר הנכון. אלא מה? אתה לא מצליח לגייס את המשאבים נפשיים כדי להיות בוחר ב-100%. אני לפחות מצהיר על זה שאני רוצה את הדבר הנכון, אני עושה את הפרוצדורה, הקדוש ברוך הוא יש לו חסד מיוחד הוא מקבל את זה. התשובה הגדולה לוקחת את זה עכשיו עד הסוף, פירושו שהחרטה שלי היא מלאה. מה זאת אומרת החרטה היא מלאה? אני לוקח לגמרי את המושכות לידיי. אני הופך להיות מישהו שעושה לגמרי את מה שהוא מאמין בו. באמצע, זה כאשר האנרגיות שבהן אני משקיע זה הפרמטר שעכשיו רץ. לא עומק החרטה כמו שאמרתי קודם, אלא העוצמה האנרגטית שאני משקיע במימוש הרצונות שלי. אם זה 100% אז התשובה גדולה, אם זה 0% אז התשובה קטנה. וכל הרמות באמצע זה בעצם הרצף. ולפעמים אני נכשל כשאני לא עושה את התשובה המלאה כי אני לא משקיע את מלוא האנרגיה, אלא יותר אנרגיה ממה שהיה. זה לא לשנות מערכת ערכית, אלא זה להשקיע יותר אנרגיה.

[Speaker B] גם ההשקעה הזאת צריכה להיות השקעת האלוהים מכל הכוחות. מה זאת אומרת? מה האוטונומיות הזאת צריכה להיות? מכל הכוחות? אוטונומיים ולהשכין את האלוהים מכל הכוחות.

[הרב מיכאל אברהם] במה שאתה מאמין. מי שעושה תשובה בשביל עבודה זרה, אז זה נשאל אותה שאלה והוא יעשה תשובה לעבודה זרה. אני מתאר כרגע מכניזם. מה שבן אדם צריך לעשות כעובד השם כמובן הוא צריך לחזור בתשובה לעבוד את השם. אבל אני מדבר כרגע על עצם השינוי של מערכת ערכית בלי קשר לשאלה של עבודת השם.

[Speaker B] עבודת השם שלמה זה אומנם בכל הכוחות הוא עושה, אבל כן השם מוביל כאן.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מה שאמרתי קודם, שאחרת אנחנו חוזרים לשאלה של אורן. כי ההחלטה הזאת כמה אנרגיה להשקיע, גם עליה אפשר בעצם לשאול את השאלות הקודמות. אם קודם אני לא החלטתי, אז זה אומר שכנראה לא מספיק חשוב לי להיות בוחר. אז מה קרה עכשיו? איך החלטתי פתאום להיות בוחר? אז פה אני כן צריך להגיע למעורבות של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת אני רוצה להיות בוחר אבל אני חלש. הקדוש ברוך הוא מעורב פה ולוקח אותי להיות בוחר. אבל נדמה לי שהנקודה היא שחייב להיות שמערכת הערכית היא כן מערכת נכונה. אתה לא משנה מערכת ערכית, על זה אני לא מצליח להבין, כי אחרת הקדוש ברוך הוא עשה את זה. אלא השינוי זה של עוצמת ההשקעה בלהיות אוטונומי, בלממש את מה שאני מאמין בו. ואז אולי אני כל פעם לא מצליח להחליט עד הסוף אם זה באמת פותר את הבעיה או לא, אבל נדמה לי שזה הכי קרוב שאני מצליח להגיע אליו כדי לפתור את הבעיה הזאת של חולשת הרצון. וזה בדיוק העניין של השיבנו ה' אליך ונשובה לפניך. אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא לחזור להיות אוטונומיים, לעשות באמת את מה שאנחנו מאמינים בו. לא להאמין נכון. לבקש מהקדוש ברוך הוא להאמין נכון זה שטויות. אתה לא מאמין בזה, מה אתה מבקש ממנו להאמין נכון? אז אתה כבר מאמין בזה אם אתה חושב שזה הדבר הנכון.

[Speaker B] כן, כי אתה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא לדעת, לדעת ברור, אבל לדבר על לחזור לאמונות שאני מסמן אותן, לא לגלות לי אמונות שאני לא יודע. אני רוצה להיות עכשיו אחד כזה ששומר שבת, מקפיד קלה כבחמורה. נגיד ששבת היא נורא חשובה וכולי, אז אני יודע כבר ששבת היא נורא חשובה, אני לא צריך את הקדוש ברוך הוא בשביל שיגלה לי את זה. אני רוצה שהוא יעזור לי לממש את זה, בסדר? לא לקחת אותי לשם. כי אם אני לא חושב ששבת היא חשובה, למה שאני אבקש מהקדוש ברוך הוא שיגרום לי לחשוב שהיא כן חשובה? אין איזה שהיא משמעות. הרי אני לא חושב שהיא חשובה, ואם

[Speaker C] אני מבקש ממנו לגרום לי לחשוב שהיא חשובה, אז אני כבר חושב שהיא חשובה, לא צריך שהוא יגרום לי. זאת אומרת כל הבעיות שאמרתי קודם.

[הרב מיכאל אברהם] לכן אני חושב שצריך לא לדבר על שינוי של מערכת הערכים, אלא לדבר על האנרגיה שאני משקיע כדי לממש את מערכת הערכים. ומה עם מערכת הערכים? זאת אומרת הם מעורפלים. המעורפלים הזה פירושו כמה אנרגיה אני משקיע כדי לממש אותה, לא שהערכים עצמם מעורפלים. אלא השאלה כמה אנרגיה אני משקיע. לא יודע מה זה ערכים מעורפלים, לא כל כך מבין. השאלה אם אלה הערכים שאני מאמין בהם או לא. ככה אני רואה את זה. יש איזה אגדה קרובה שאין חבוש מציל עצמו מבית האסורים, שזה הזכיר לי את הנושא. עם דוד או אחד הנביאים שהוא… זה אותו רעיון שציטטת ראשון. כן, זה התהליך. לא זוכר מה חז"ל אמרו שם בדיוק. פה פרויקט השו"ת, פשוט לא התכוונתי… נכון, גם פה יש לי.