משנה (לכאורה) אגוצנטרית!

לו היו כאן שתי סיבות, היה כתוב 'ובשביל', כשכתוב 'בשביל' הפירוש ש'כדי שלא יצאו בפחי נפש' אינו סוף הטעם (משום שזה סיבה בפנ"ע), אלא שצריך סיבה גם לזה עצמו – למה היו מתחשבים באותו מפח נפש.

היכן הרב הרחיב על 'מנהגם של חכמים' זה? (כסיבה נוספת כן מנהגם להביא טעם מוסרי?), אשמח לעי' כי את הדוגמאות לא הבנתי, שהרי הטעם ללא תחבול בגד אלמנה הוא מוסרי במובהק – שלא יצא עליה שם רע בקרב שכנותיה! (ואם הוא הלכתי, איזה טעם מוסרי היה אפשר לתת, שאעפ"כ לא הובא).

וגבי הקראת פרשת ביכורים, הרי לא היו מתביישים, פשוט לא היו מביאים, ומה שייך לנמק כדי שלא יתביישו?
תודה רבה.

צריך לקרוא: ובשביל שיהיו רגילים לבוא. גם כאן אין בעיה שייצאו בפחי נפש הרי הם לא יבואו. בדיוק כמו במקרא ביכורים. אבל זה לא נכון כי יהיו כאלה שלא יבואו ויהיו שיוצאים בפחי נפש או מתביישים. חוששים לשני הדברים.
ולגבי האלמנה, למה לא חששו לעצם הצורך שלה בכלים אלא רק לשמה הטוב? שוב, יהיו שיחזירו ויהיו שלא.