דוגמטיקה – שיעור 12
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] היסוד השישי – נבואה
- [1:35] הקשר בין נבואה למדרגות בכוזרי
- [3:35] פוטנציאל נבואי ויכולת אינטלקטואלית
- [5:07] איינשטיין כדוגמה ליכולת שכלית
- [18:07] תנאי המוסר והשלמות השכלית
- [22:33] סוגי נבואה – תפיסה וריאליזציה
- [27:14] קבלה ומטאפיזיקת הרמב"ם
- [29:29] האם הרמב"ם נביא?
- [43:56] למה חיות אינן נבואיות (LOW)
- [??:??] שכל פילוסופי כנכס נבואי (NONE)
סיכום
סקירה כללית
השיעור עובר מהיסוד החמישי בעיקרי האמונה של הרמב״ם אל היסוד השישי, הנבואה, ומגדיר נבואה כתופעה הנובעת משלמות אנושית: יש אנשים שמפתחים כישרונות ושלמות עד שנפשם “מקבלת צורת השכל” ומתחברת ל“שכל הפועל”, ומתוך כך מאציל עליה שפע והם נעשים נביאים. הרב קושר זאת גם ל*כוזרי* ולרעיון “המדרגה החמישית” כנביא, ומדגיש שהאמונה בנבואה לפי הרמב״ם היא אמונה בטיבו של האדם ובפוטנציאל האנושי להגיע לשלמות נבואית, לא רק אמונה בכך שהקדוש ברוך הוא מעביר מסרים. לאורך הדיון מתחדדת תפיסת הרמב״ם שהנבואה כרוכה בשלמות שכלית, נבחנת שאלת היחס בין חכמה לנבואה, ומובאת תשובת הרשב״א שמבחינה בין נמנעות לוגית לנמנעות “מצידנו” כדי להסביר כיצד ייתכן מעמד שבו העם כולו הגיע למדרגה נבואית או קרובה לה.
היסוד השישי ברמב״ם: הנבואה כשכל והתחברות לשכל הפועל
הרמב״ם מגדיר נבואה כמצב שבו בתוך המין האנושי נמצאים אישים בעלי כישרונות מפותחים ושלמות גדולה עד שנפשם מקבלת “צורת השכל” ומתחברת ל“שכל הפועל”, וממנו נאצל עליהם שפע, ואלה הם הנביאים. הרב מפרש “צורת השכל” במושגים אריסטוטליים כמהות הנפש שנהיית שכלית, ומסביר ש“שכל הפועל” הוא מושג שהרמב״ם לקח מן הפילוסופיה היוונית כדרך לתאר חיבור לממד אלוהי שממנו מתקבלות תובנות. הרב מדגיש שהרמב״ם מדבר על אישים מסוימים בתוך כלל המין האנושי, בלי לצמצם זאת ליהודים, ושמכך נובע שהעיקר מגדיר משהו על האנושות כולה ולא רק על אותם נביאים בפועל.
הכוזרי, “המדרגה החמישית”, והגדרת האדם לפי פוטנציאל נבואי
הרב מביא את *כוזרי* על חמשת המדרגות: דומם, צומח, חי, מדבר ויהודי, ומדייק ששם “יהודי” הוא בעצם “נביא”, מתוך הנחה שהיהודי הוא זן של בני אדם שיכול להגיע לנבואה, ולכן מהותו מוגדרת לפי פוטנציאל הנבואה. הרב מסביר שהמדרגה החמישית בכוזרי איננה “נביא בפועל” אלא מי שיכול להגיע לכך, ומדגים זאת בכך שחתול אינו נביא לא מפני שלא מקבל התגלות אלא מפני שאין לנפשו מבנה שמאפשר נבואה. הרב טוען שהפוטנציאל מגדיר את האדם יותר ממצבו בפועל, כפי שסוג האדם מוגדר גם לפי האפשרות להגיע לשיאי שכל כמו איינשטיין, אף שרוב בני אדם לא יממשו זאת.
אמונה בנבואה כאמונה באדם ולא “מדיניות” של התגלות
הרב קובע שהאמונה בנבואה אצל הרמב״ם רחבה מהאמונה שיש נביאים או שיש ידיעת עתידות, והיא אמונה בכך שהאדם מסוגל להגיע לשלמות כזו שמאפשרת קליטת התגלות. הרב מבחין בין תפיסה מצומצמת של נבואה כבחירה אלוהית להעביר מידע לבין תפיסת הרמב״ם שמעמידה במוקד את טבע האדם והכשירות לקלוט התגלות, כך שאם האדם לא היה בנוי לכך הקדוש ברוך הוא לא היה יכול להתגלות אליו באופן נבואי. הרב מציג זאת כטענה שהחידוש בעיקרים אינו בכך שהקדוש ברוך הוא יכול להתגלות, אלא בכך שבני אדם יכולים להיות “ברי קליטה” להתגלות, בניגוד ליצורים שאין להם כישורים לכך.
שלמות שכלית, מדע, ומעמד החכם ביחס לנביא
הרב מדגיש שהרמב״ם תולה את הנבואה בשלמות שכלית ולא רק בצדיקות או במידות, אף שהמידות נדרשות כתנאי הכרחי אך לא מספיק. בדיון עם תלמידים עולה הטענה שהרמב״ם מציב קרבה לנבואה אצל גדולי השכל והפילוסופיה, והרב מביא שאצל הרמב״ם אריסטו הוא “רק דרגה אחת פחות מנבואה”, תוך הבחנה בין ידע מצטבר לבין כישורים שכליים עצמיים. הרב מסביר שגילויים מדעיים הם סימן לכושר עיסוק במושכלות ולא הסיבה עצמה, ושגם בלי ידע מודרני הכישרון השכלי יכול להתקיים, ולכן המוקד הוא היכולת ולא התוכן ההיסטורי של המדע.
שני סוגי נבואה: תפיסה מטאפיזית מול מסרים פרטניים
הרב מציע הבחנה בין נבואה כתפיסת ממדים רוחניים של ההוויה לבין נבואה כמסר ספציפי על מה שיקרה או מה שנדרש לעשות, וטוען שהשלמות השכלית נדרשת לשני הסוגים. הוא מעלה אפשרות שלפי קיצוניות מסוימת הנביא אינו זקוק אפילו ל“פנייה” אקטיבית מלמעלה כדי לתפוס תובנות רוחניות, אלא הוא תופס אותן מכוח מדרגתו, ומביא שנאמר שבהלכות יסודי התורה פרק ז׳ הרמב״ם מתאר שכאשר האדם מגיע לשלמות השכלית רוח הקודש שורה עליו והוא נהפך לאיש אחר. הרב מדגים זאת ביחזקאל הרואה את המרכבה, ומפרש שהראייה יכולה להיות תפיסה של מציאות קיימת ולא בהכרח יצירה של מראה לצורך מסר נקודתי.
קבלה כמטאפורה לתפיסה רוחנית והבחנה מהשגת אלוקות
בדיון עולה התנגדות שהרמב״ם מרחיק השגה באלוהות וממילא קשה לדבר על “תפיסת עולמות רוחניים”, והרב מבחין בין השגה באלוקות לבין תפיסה של ממדים רוחניים של המציאות שנבראה. הרב משתמש בקבלה ובמיסטיקה כדוגמה לאנשים עם אינטואיציות רוחניות מפותחות התופסים דברים שאחרים אינם מבחינים בהם, ומייחס לגישה זו את האפשרות לקרוא לזה “שכל” במובן של תפיסה תיאורטית של רובד רוחני כפי שהשכל המדעי תופס רובד תיאורטי של העולם החומרי. הרב מפנה להלכות יסודי התורה כמתארות את המטאפיזיקה לפי הרמב״ם, גם אם התיאור האריסטוטלי עצמו אינו מוסכם עליו.
“חכם עדיף מנביא”, מהר״ל, ודוגמת “החדר של מרי”
הרב נשאל אם “חכם עדיף מנביא” סותר את תפיסת הרמב״ם, והוא מציע הבנה שלפיה הנביא תופס באופן “חזותי” או בלתי אמצעי, בעוד החכם תופס תובנות אינטלקטואליות מופשטות שאינן מוגבלות ל“עולם” מסוים. הרב מביא מן המהר״ל בהקדמה ל*גבורות השם* כיוון שמסייע להסביר שחכמה מופשטת דומה ל“שתיים ועוד שלוש שווה חמש” שהיא נכונה בכל רמות המציאות, בעוד ראייה נבואית תלויה בטווח ההשגה. הוא מדגים זאת בדוגמת “החדר של מרי” באופטיקה: ידיעה פיזיקלית מלאה אינה זהה לחוויה בלתי אמצעית של צבע, וכך נבואה יכולה להיות חוויה ישירה של מה שהחכם יודע כמושג.
למה הנבואה יסוד, ולמה אינה מוגבלת ליהודים
הרב מסביר שהנבואה היא יסוד כי בלעדיה אין תנ״ך ואין משמעות לתורה ולנביאים, ומדגיש שמי שאינו מקבל את מושג הנבואה לא יקבל גם את נבואת משה רבנו. בתגובה לטענה שנבואה שאינה מצומצמת ליהודים אינה יכולה להיות יסוד לתורת ישראל, הרב משווה זאת לעיקרים כמו מציאות השם ואחדותו שהם אמיתות כלליות שאינן “יהודיות בלבד” ועדיין הן יסוד. הוא מבהיר שהעיקר איננו מי מקבל נבואה אלא עצם האפשרות האנושית לקלוט נבואה כתנאי למסגרת המחויבות הדתית.
תשובת הרשב״א על מעמד הר סיני: נס של העלאה למדרגה ולא עקיפת המדרגה
הרב מביא תשובת הרשב״א שבה נשאל כיצד ייתכן שהעם כולו הגיע למדרגת נבואה במעמד הר סיני אם נבואה דורשת “הקדמות הראויות לה”, והשואל מניח שזה “מן הנמנע” אף אם הקדוש ברוך הוא ירצה. הרשב״א מבחין בין חלקים במעמד שהיו “השגה חושית” לבין חלקים נבואיים, ומתייחס לאמירה “מפי הגבורה שמעום” כהבנה שהדיברות הראשונות הגיעו לכל העם באופן ישיר. הרשב״א מציע שהנס יכול להיות בכך שהשם “הודיע… דרך פלא” והעלה את העם למקצת מדרגה נבואית על ידי מילוי חכמה ותבונה, בדומה ל“ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה” בבצלאל, ולא בכך שאדם במדרגה נמוכה יקבל נבואה בלי שינוי מדרגתו.
נמנעות לוגית ונמנעות טבעית: משולש עגול, ניסים, וכל יכולת
הרשב״א מחלק בין “נמנע גמור מצד עצמו” כמו סתירות לוגיות לבין דברים שנראים נמנעים “מצידנו” כמו קריעת ים, עצירת שמש ותחיית המתים, שהם שינוי הטבע ואינם נמנעים אצל הבורא. הרב מסביר שחוקי הלוגיקה אינם “חוקים” שנחקקו כמו חוקי פיזיקה אלא הכרח מושגי, ולכן “משולש עגול” הוא ביטוי בלתי מוגדר ולא אתגר לכוח, בעוד שינוי חוקי טבע הוא נס. הרב מחיל זאת גם על פרדוקס “אבן שהקדוש ברוך הוא לא יכול להרים” כשאלה לא מוגדרת אם מניחים כל יכולת, ומסביר שהמענה הוא הגנה על מושג הכל יכולות כיכולת לעשות כל מה שניתן להגדיר בלי סתירה.
פירוש היסוד השישי מחדש: הדגש הוא על אופן הקליטה האנושי
הרב מסכם שתשובת הרשב״א מחדדת שהיסוד השישי אינו רק הטענה שהקדוש ברוך הוא שולח מסרים, אלא שהנבואה תלויה באפשרות אנושית לקלוט מסר באופן נבואי, כך שמסר “פיזיקלי” כשלעצמו אינו נבואה. הוא מסביר שהדגש הוא על האופן שבו המסר נקלט ועל התשתית השכלית-רוחנית שמאפשרת זאת, ושבמובן זה העיקר הוא טענה על האדם יותר מאשר על “מדיניות” של התגלות. בסיום עולה שאלה על הערך המוסף של נבואה אם אפשר להעביר הוראות מעשיות באמצעים אחרים, והרב משיב שהנבואה כוללת תפיסה בלתי אמצעית ותובנות שמאחורי ההוראה, שאינן עוברות באותו אופן למי שאינו נביא, ושייתכן שלעצם קיום מדרגה רוחנית גבוהה בעולם יש ערך גם אם אינה ניתנת להעברה מלאה.
תמלול מלא
אוקיי, בפעם הקודמת דיברנו, כי אנחנו בעיקרי האמונה של הרמב"ם, ודיברנו על היסוד החמישי שהוא ראוי לעובדו וכולי. הגענו ליסוד השישי. היסוד השישי – הנבואה. והוא לדעת שזה המין האנושי יש שימצאו בו אישים בעלי כישרונות מפותחים מאוד ושלמות גדולה, ותתכונן נפשם עד שמקבלת צורת השכל ויתחבר, כן, הצורה בשפה אריסטוטלית, כן, בפילוסופיה, הכוונה שהנפש שלו הופכת בעצם להיות במהותה איזה שהוא שכל, כן, זה נקרא צורת השכל. זאת אומרת, הצורה של הדבר זה בעצם מהותו. אז יש בני אדם שאצלם הצורה של הנפש שלהם, מהותה של הנפש שלהם זה בעצם שכל. אחרים זה רגש או לא יודע מה או כל מיני דברים אחרים. ואצל הנביאים זה בעצם הנפש מקבלת את צורת השכל ויתחבר אותו השכל האנושי בשכל הפועל, ויאצל עליהם ממנו אצילות שפע, ואלה הם הנביאים. השכל הפועל זה מושג שהרמב"ם לקח מפילוסופיה יוונית. הכוונה זה איכשהו נדבק בשכל האלוהי, כן, ומקבל ממנו מידע או תובנות או מה שלא יהיה. ואלה הם הנביאים. וזוהי הנבואה וזהו עניינה. אגב, בכוזרי, כשהוא מדבר על חמשת המדרגות, כן, הקטע הידוע בכוזרי שהוא מדבר על חמשת המדרגות: דומם, צומח, חי, מדבר ויהודי. אז היהודי, המדרגה החמישית, זה לא יהודי אלא נביא בכוזרי. הוא לא מדבר על יהודי, הוא מדבר על נביא. אבל ההנחה שלו היא שבעצם יהודי זה זן מסוים של בני אדם, של אנשים, שיכולים להגיע למדרגת נבואה. לכן צורתם, כאילו המהות שלהם, היא בעצם נביא. זאת אומרת, נביא ויהודי זה אותו דבר. לא בגלל שכל היהודים הם נביאים, כן? ולוואי כל עם ה' נביאים. אז לא בגלל שכל היהודים הם נביאים אלא כי יהודי במהותו זה מישהו שיכול להגיע למדרגת נבואה. יש בלעם וכולי, יש חריגים גם מאומות העולם, אבל בגדול זה המהות, ככה הכוזרי תופס. זה המהות של יהודי ובמובן הזה הוא נבדל מכל אדם אחר. זה מה שמבחין אותו, לכן זה הופך אותו למדרגה נפרדת. למה נזכרתי בזה? כי זה גם מה שהרמב"ם אומר כאן, שבעצם צריך להאמין שיש במין האנושי יכולות מסוימות שהנפש שלנו בעצם הופכת להיות איזה שהוא משהו שמחובר לשכל הפועל, והופכת להיות צורה שכלית טהורה, ואז אתה נמצא במדרגת נבואה. אבל הכושר הזה, או הפוטנציאל הזה שאתה יכול להגיע למדרגת נבואה, זאת אומרת שאתה יכול להפוך למשהו שצורתו שכל, זה מה שנקרא אצל הכוזרי המדרגה החמישית – הנביא. נביא זה לא נביא באמת, אלא זה מישהו שפוטנציאלית יכול להגיע למדרגת נבואה. חתול הוא לא נביא לא בגלל שהוא לא מקבל נבואות מהקדוש ברוך הוא, אלא כי הוא לא יכול לקבל נבואה. הוא לא, הנפש שלו בכלל לא בנויה באופן שהמדרגה הזאת נגישה אליה. אז במובן הזה הפוטנציאל שלנו לפעמים מגדיר אותנו יותר טוב ממה שאנחנו באמת. כי הפוטנציאל בעצם אומר מי אנחנו, לא תמיד מימשנו אותו אבל הוא זה שאומר מי אנחנו באמת. ובמובן הזה בעצם האמונה בנבואה או עיקר האמונה של הרמב"ם בנבואה הוא משהו הרבה יותר רחב מאשר להאמין שיש נביא. זה כן, מה שמי זה, טשרניחובסקי? באדם אאמין, כן? כי עודני מאמין בך. איך זה הולך שם, אני כבר לא זוכר? סחקי סחקי על החלומות. עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז. כן, בדיוק. אז הוא מאמין באדם, זאת אומרת להאמין בנבואה אצל הרמב"ם זה להאמין באדם, זאת אומרת להבין שאדם זה לא דבר פשוט אלא יכול להגיע למדרגות כאלה עד כדי נבואה שצורתו הופכת להיות צורה שכלית, מה ששום נברא אחר בעולם לא יכול להגיע אליו. אז זה אומר שגם אדם שלא נמצא במדרגה הזאת אבל הפוטנציאל שלו הוא כזה, מה שמגדיר אותו זה מישהו שיש לו הפוטנציאל. נגיד אדם זה מישהו שיש לו פוטנציאל להיות איינשטיין, אוקיי? לא כולם הם איינשטיין. גם לא לכולם יש את הכישרון של איינשטיין. לא בטוח שהם היו יכולים להגיע לתורת היחסות אפילו אם היו מתאמצים ולומדים פיזיקה וחושבים. סביר מאוד שכמעט אף אחד לא היה מצליח להגיע לזה, אבל עדיין הם ניחנו בשכל. שכל או בכושר חשיבה שמסוגו יכול להגיע גם לתורת היחסות. זאת אומרת זה לא משהו אחר, איינשטיין הוא לא סוג אחר מאיתנו. הוא פשוט יותר טוב. עכשיו כשאתה מנסה להגדיר, יותר חכם כן, כשאתה מנסה להגדיר את הסוג, הרבה פעמים נכון להגדיר אותו דווקא לפי הפוטנציאל עד איפה הוא יכול להגיע הסוג הזה, ולא לפי השאלה איפה אתה נמצא בפועל. ולכן ברמב"ם כשאנחנו מדברים, רגע כולם שומעים חלש? זה נשמע חלש? לא לא, שומעים טוב, שומעים טוב, שומעים טוב. טוב כנראה אולי צריך להגביר, שומעים שומעים. בכל אופן אז הרמב"ם בעצם כשהוא מדבר על אמונה בנבואה זה אמונה באדם, לא בנבואה, שהאדם הוא בעצם סוג אחר. או במילים אחרות אם אנחנו חוזרים להיררכיה של הכוזרי, בעצם הרמב"ם טוען שצריך להאמין שאדם זה משהו אחר מבעל חיים. יש באדם עוד משהו חוץ מהמערכת הביולוגיה. יש בו עוד משהו, איזשהו פוטנציאל שיכול להגיע לנבואה. אבל הפוטנציאל הזה שיכול להגיע לנבואה זה מה שמגדיר את האדם, היכולת להגיע לא הנבואה בפועל. ובמובן הזה אני חושב שמה שכתוב פה ברמב"ם זה באמת אמונה באדם ולא אמונה בזה ש, או לא רק אמונה בזה שאתה יכול להיות נביא. אז רגע הרב, הכוזרי מניח שהגוי יכול להגיע לנבואה? הכוזרי מניח שלא. ברמב"ם נראה שכן. הוא לא מזכיר פה איזושהי אבחנה בין יהודי לבין גוי. הוא אומר שימצאו אישים מסוימים בתוך המין האנושי שיכולים להגיע לצורת השכל וזה הנבואה. הוא לא כותב שזה דווקא ליהודים. אלא יש אישים, הוא גם מצד שני הוא אומר זה לא כל בן אדם, אלא בתוך המין האנושי כולו יש אישים מסוימים שיש להם כישרונות. אז מה? זה אומר משהו על כל המין האנושי, לא רק על האישים האלה. כמו הדוגמה של איינשטיין. זאת אומרת זה אומר שסוג כזה של יכולת הוא נגיש לבני אדם. זאת אומרת בני אדם זה יצורים כאלה שלפחות כמה מהם נגישים או יכולים להגיע למצב הזה. ובמובן הזה זה מגדיר את האדם, זה לא מגדיר את הנביא. יש בו אישים עם כישרונות מפותחים אבל סוג הכישרון גם אם לא פיתחתי אותו עד כדי כך נמצא גם אצלי. רק אני לא איינשטיין, אבל הסוג הזה של היכולת נמצא גם אצלי. שכל יש גם אצלי. בכמות לאיינשטיין יש יותר. אוקיי? אבל מעניין שהוא מקשר גם את הנבואה, את הפוטנציאל הנבואה לשכל. נכון. ואני אעיר על זה עוד. אז זה נקודה ראשונה. זאת אומרת שהרמב"ם מדבר פה בעצם על אמונה בטיבו של המין האנושי. האמונה בנבואה זה משהו יותר רחב מאשר להאמין שיש אנשים שיודעים את העתידות. ומה הרעיון? זה מתקשר באמת להערה שלך השנייה, שהרמב"ם תופס את הנביא כמשהו שהוא לא מקרה. הקדוש ברוך הוא בוחר במישהו ומעביר לו מידע. זאת אומרת מעביר לו איזשהו מידע והבן אדם יכול להעביר את זה הלאה או לא להעביר לא משנה אבל הוא מקבל מסרים מהקדוש ברוך הוא. זו אמונה במובנה המצומצם, אמונה בנבואה. זאת אומרת הכוונה שהקדוש ברוך הוא לפעמים מנבא בני אדם. אוקיי. הרמב"ם רואה פה משהו אחר. האמונה בנבואה זו אמונה באדם. זאת אומרת מי זה האדם? אתה צריך להבין מי זה האדם. אוקיי? ולהבין מי זה האדם פירושו שאם האדם לא היה כזה שיש לו פוטנציאל להגיע לנבואה אז הקדוש ברוך הוא אפילו אם היה רוצה לא היה יכול להעביר לו את המידע. וזה לא אמונה במדיניותו של הקדוש ברוך הוא, האם הוא מתגלה לבני אדם ומעביר להם מידע. החלטות שלו, או שכן או שלא. כשקוראים את הרמב"ם כפשוטו אז האמונה בנבואה היא אמונה כזאת, פשוט דע לך שהקדוש ברוך הוא דרכו להתגלות מדי פעם לבני אדם מסוימים ולהעביר להם מידע. הרמב"ם לא מציג את זה כך. הרמב"ם מציג זאת אמונה במה זה אדם. כיוון שאם אני לא הייתי מבין את האדם באופן, אם האדם הוא לא היה כזה שיש לו פוטנציאל להגיע לנבואה אז אי אפשר היה שהקדוש ברוך הוא בכלל יתגלה אליו. פשוט לא היה אפשרי. ולכן האמונה בנבואה כרוכה בהבנה מה זה אדם. ולכן ההערה השנייה שהרמב"ם אומר שמושג הנבואה כלול באיזשהי אמונה בזה שהאדם יכול להגיע לשלמות רוחנית, שכלית, מה שלא יהיה, זה קשור להערה הראשונה שלי. זאת אומרת ש… אבל הרב הרמב"ם כן אומר שגם אם האדם ראוי להגיע זה צריך הקדוש ברוך הוא צריך שהוא יחליט להתגלות עליו. ברור. אבל אני אומר זה לא המהות. המהות של האמונה בזה שיש נבואה זה לא אמונה במדיניות. של הקדוש ברוך הוא שלפעמים הוא מחליט להתגלות לבני אדם. ברור שזה גם נכון, זאת אומרת אם הוא לא יחליט להתגלות אז לא יתגלה. עוד מעט נראה שאצל משה רבנו אולי זה קצת אחרת, אבל אבל בנביאים רגילים. אבל זה לא המהות. המהות, בסדר, הקדוש ברוך הוא יכול להתגלות לבני אדם, נו אז מה? מה הבעיה? אם כבר אני יודע שיש קדוש ברוך הוא ושהוא נתן תורה והכל, אז בסדר, ברור שהוא יכול להתגלות גם לבני אדם. הנקודה היא שאני מאמין שהאדם יכול לקלוט התגלות כזאת. זאת אומרת שיש באדם פוטנציאל או יכולת או סוג מסוים של כישורים שכשהם נהיים מושלמים, אז הוא בר הכי לקלוט את ההתגלות של הקדוש ברוך הוא. לכן במהות זאת אמונה באדם. זה אתה צריך להבין מי זה האדם. זה מה שהרמב"ם אומר שם. עכשיו נכון, שאחרי שאתה אומר שאני מאמין מי זה האדם בשלמות הזאת של האדם, הרמב"ם אומר עוד משהו, שהשלמות הזאת היא שלמות שכלית. ולא למשל להיות צדיק או להיות עם מידות טובות או דברים מהסוג הזה. מן הסתם גם את זה צריך, אבל מבחינת הרמב"ם השלמות המהותית, מה שנדרש באמת, התמצית של השלמות שמהווה בסיס לאמונה זה שלמות שכלית. זאת תפיסה שלא כולם יסכימו לה, זאת אומרת שהנביא זה בעצם איזשהו מדרגת קליטה שכלית הכי גבוהה שיש. במובן מסוים יכול להיות שכשאנחנו תופסים את זה כך, אז זה תפיסה אפלטונית הרב, לא? מה? זה לא מיוסד על אפלטון, זה אריסטו משהו כזה? יכול להיות שזה קשור לאפלטוניזם, עוד רגע אני אולי נחזור לזה עוד רגע. זאת אומרת, הנקודה היא שקודם אמרתי שברור שצריך שהקדוש ברוך הוא יחליט להתגלות. אבל הרמב"ם שם את המוקד של האמונה בנבואה במי זה האדם, לא במדיניות של הקדוש ברוך הוא להתגלות ולהעביר מידע לבני אדם. למרות שברור שגם זה קיים, אבל לא זאת הנקודה. הנקודה המחדשת, למה צריך עיקרי אמונה שצריך להאמין מכוח פסוקים, מכוח הגילוי של התורה, זה האמונה היא לא שהקדוש ברוך הוא מתגלה אלא שבני אדם יכולים לקלוט התגלות כזאת. כי לא יראני האדם וחי. זאת אומרת שיש התגלויות מסוימות שיצורים מסוימים לא יכולים לקלוט אותם, הם לא אין להם את הכישורים, הם לא מסוגלים. אתה צריך להאמין שבאדם יש את הכישורים. ברגע ש מה? הרב, רציתי לשאול משהו. לא שומע. הרב, רציתי לשאול משהו. כן. הרב אמר שהדרגה של הנבואה לפי הרמב"ם זה שכל. ושכל הרב הפריד, זה לא רגש וזה לא צדיקות וזה לא מוסר, זה שכל, ידע, הבנה. על מה הבנה? שכל שפירושו מה? בוא הרב, מה? להכיר להכיר את העולם או להכיר את אלוקים? אינטליגנציה, לא, גם וגם, גאומטריה, פיזיקה ומטאפיזיקה. אוקיי, ניקח את הפיזיקאים. הרב חושב שהפיזיקאים שהרב מעריץ, גאונים, הם באמת קרובים לנבואה יותר מ וזה לא נשמע כל כך לחשוב שזו הדעה של הרמב"ם. קודם כל הרמב"ם עצמו אומר שככה. אריסטו זה רק דרגה אחת פחות מנבואה. שבסדר, אבל זה הדור אני אומר הרב הוא אומר שהגאונים האלה הם הכי קרובים למדרגת הנבואה, כן. בגלל שלא התגלה אליו, לא התגלה אליו, אבל אבל איזה היגיון יש בזה הרב? בגלל שהם יודעים עוד כמה דברים על האלקטרון והפרוטון או על הנייטרון או על כל זה הופך אותם למשהו יותר קרוב לאלוקים ונקרא לזה שם של נבואה? זה לא קשור לאלקטרון ולפרוטון. הקדוש ברוך הוא התגלה לנביאים לפני שהם ידעו על אלקטרונים ופרוטונים, אף אחד לא ידע אז אלקטרונים ופרוטונים. כשבן אדם מגיע שהוא מגלה את ההבנה הפיזיקאלית הזאת, זה אומר שיש לו כישורים שכליים מסוימים. עכשיו זה שהוא לא גילה מטאפיזיקה זה לא משנה, אבל אתה צריך שיהיו לך כישורים שכליים כדי שהאמונה למה? למה? מה פתאום? איזה היגיון? איזה דמיון יש בזה? זה שאתה מחשב על ואתה עם יכולת פענוח, לא חשוב. כולנו יודעים אתה מניח המון הנחות. אתה מניח המון הנחות. מי אמר ששכל זה מחשב על? יש כישורים של שכל, זה לא מחשב על. אתה מניח שהשכל מתפקד כמו מחשב על, אבל לא. אז מה זה? אז מה זה? אז מה זה? איזה סוג של תפיסה של המציאות, אינטואיציה בריאה, כן, כל מיני דברים מהסוג הזה. טוב שבסוף דבר מה הסוף? שנייה. אבל כל הדברים האלה זה לא, כמו שאמרתי קודם, זה לא אומר שהמידות הן לא רלוונטיות. המידות הן תנאי הכרחי בעניין הזה. תנאי פלסטי כזה? אבל הרמב"ם שם את המוקד על השלמות השכלית. אבל השלמות השכלית הזו בידע של ימי הביניים הרב יודע שהיא הייתה מאוד מצומצמת והטעויות שם היו מא' ועד ת'. אנחנו חוזרים לאותה נקודה, היא לא הייתה מצומצמת. אתה שוב פעם הולך לנקודת הידע. לא, זה לא נקודת הידע. איינשטיין היה נולד במאה ה- הוא עדיין היה איינשטיין, למרות שהוא לא גילה את תורת היחסות ולא היה מגלה את תורת היחסות. אבל הכישורים השכליים שלו, היכולות השכליות שלו הן קיימות גם במאה האחת עשרה. אבל לאיזה פריים זה יצא? הרי הידע האנושי הוא פרויקט ענק וכל שלב לומד מקודמיו ומוסיף עליהם עוד נדבך, לכן הידע שלנו הולך ונצבר. אבל זה לא אומר שהשלמות השכלית שלנו יותר מאשר אלה שהיו במאה האחת עשרה. נניח, אני הייתי זה שגילה את חוק הגרביטציה, אני הייתי ניוטון. למה שאלוהים יחשוב שאני יותר ראוי שצריך להתגלות אליו מאשר אדם אחר שלא חשב על הרעיון הזה עם התפוח נופל ויש כוח הגרביטציה? מה ההיגיון הפילוסופי ביותר לחשוב ככה? נחזור עוד פעם, נחזור עוד פעם. זה שהוא גילה את המכניקה הניוטונית זה לא הנקודה. גילוי המכניקה הוא סימן, הוא לא סיבה. זה אינדיקציה לזה שהאיש הזה מוכשר לעסוק במושכלות. והוא היה יכול לחיות גם במאה האחת עשרה והוא לא היה מגלה את הגרביטציה. הרב רואה שבממוצע אפשר להגיד שאפשר שהרב בוחן ויש לרב את היכולת לבחון את גדולי המדע של העת החדשה ומימי הביניים, האם יש ביניהם, בגלל שהם יותר חכמים, יש איזה שהוא היגיון לחשוב שאלוהים התגלה אליהם ולא לי שאני בור ועם הארץ? כשאני לומד את הרמב"ם זה מה שהרמב"ם אומר. אבל איך יכול להיות שהוא יגיד דבר כזה חסר שחר? הוא אומר את זה במפורש. אפשר לשאול מאיפה הוא הוציא את זה. מה שהוא אומר את זה אני לא רואה מה קשה, מה הבעיה? כיוון שגדולי המתמטיקאים בעולם או גדולי המתמטיקאים בעולם לא בהכרח נראה שזאת אוכלוסייה, גדולי המדענים הנאצים יכול להיות שהם היו מאוד מאוד מוכשרים ומאוד מאוד חכמים. כבר עניתי על זה, זה לא הנקודה שהתייחסתי אליה. עניתי על זה כבר. אמרתי שיכול להיות או סביר אפילו שיש תנאי הכרחי שהמידות יהיו מתוקנות. הרמב"ם אומר שזה תנאי. אבל זה שהמידות שלך מתוקנות זה לא מספיק. זה תנאי, זה בסיס. כמו שהתנאי לזה שתוכל להיות נביא זה שתהיה בן אדם. נביא, לא על משה רבנו ולא על נתן הנביא, למה הקדוש ברוך הוא התגלה רק לבני אדם? איפה בתנ"ך הרב מופיע רמז קטן שאחד הנביאים שלנו ממשה רבנו וצפונה ונגבה היה לו איזה שהוא כישור אינטלקטואלי במובן של ניוטון ואיינשטיין? אתה חוזר לשאלת המקור ואני מדבר על שאלת ההיגיון. שאלת המקור זאת שאלה אחרת, אני אעיר עליה גם. ההיגיון הכי קשה. ההיגיון הוא לא קשה בכלל. יש פה, אני שואל את השאלה למה הקדוש ברוך הוא לא התגלה לחתולים? מה אשם החתול, מה רע? בגלל שאין להם שום מוסר, אין להם שום מחויבות מוסרית, הם פועלים באינסטינקטים של הטבע, ולאדם יש דחף מוסרי. אשמתם שאין להם מחויבות מוסרית? לא, אבל ברור שמה זה שייך? לכן הם לא מסוגלים לקלוט את זה. יפה מאוד, שחלק מהתנאים להתגלות של הקדוש ברוך הוא אלו כישורים מולדים, לא הבנה, לא עבודה שלך. בהחלט ורק מוסריים, לא אינטלקטואליים. אינטלקטואליים אין להם, בסדר, הוא תוצר לוואי. אז אני אחזור פעם רביעית על התשובה ובזה אנחנו נסיים. הפעם הרביעית, לא אני רק רוצה להוסיף, שהמוסריות היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. בסדר, אבל זה העיקר. כדי לקלוט את הנבואה צריך שלמות שכלית. אני רוצה להוסיף רק שכקהל שהיה רוצה לשמוע נביאים הייתי מאוד מאוד רוצה שהנביא יהיה חכם ויהיה עם היגיון ויהיה עם מחשבה פורייה מעבר לתכונות של המוסר. לא הייתי רוצה לשמוע נביא שהוא אמנם מאוד מאוד מוסרי אבל טיפש, זה הכל. אם היית שומע שנתן הנביא נכשל בחמש יחידות ובקושי עבר שלוש יחידות, אז היית אומר הוא פחות בעיניך בגלל שהוא לא חכם מספיק? כן, הייתי מפקפק אם הוא נביא. כן. לא חושב. אוקיי. הרב, הרמב"ם במשל הארמון במורה, הוא מתייחס, הוא לא מתייחס למידות בכלל, הוא רק מתייחס לכישורים שכליים שמי שמתבונן בזה יותר מתקרב לארמון, הכוונה לקדוש ברוך הוא יותר. שכליים יותר, לא לא לא, שכליים פילוסופיים הוא מדבר, הוא מתכוון על פילוסופים הגויים יותר מתלמידי חכמים. עוד פעם, אני לא יודע, אני לא מכיר את הדברים האלה כי אני לא מתעסק במורה נבוכים ולא במשנתו המחשבתית של הרמב"ם. אבל זה שהרמב"ם עוסק בכישורים השכליים והפילוסופיים, זה לא אומר שאין איזושהי תשתית ראשונית של מידות. זאת אומרת, יכול להיות שתהיה תשתית כזאת שזה ברור, אז הרמב"ם לא מתעסק. ברשעים זה עניין אחר, אבל… כן, הרמב"ם מביא את זה, זה נדרים, זה גמרא בנדרים מפורשת, זו מחלוקת רמב"ם-ר"ן איך להסביר שמה מה זה גיבור. הר"ן אומר זה גיבור ממש והרמב"ם אומר זה רק גיבור ביצרו. כן, אבל גם על החכם הוא מביא מאיפה הוא הוציא את זה. בסדר, אין הנבואה שורה אלא על גיבור ועל חכם וכו'. אבל הטענה שאני רוצה לטעון זה שגם אם אתה מדבר על כישורים או… אבל השכל משחק תפקיד במובן הזה שאתה תהיה בר הכי לקלוט את ההתגלות הזאת. זאת אומרת, ובשביל זה כנראה צריך איזושהי מדרגה שכלית, שאתה לא יכול בלי זה לקלוט את המסרים האלוקיים, זה הטענה. עוד רגע אני… אבל יותר מזה כשאני קורא את ישעיהו, את ירמיהו, את כל הנביאים, אדם שאין לו יכולת שכלית גבוהה לא יכול לשדר לי את הרעיונות הנשגבים האלה. הסגנון, הניסוח, ההבנה, להעביר נכון את דברי הקדוש ברוך הוא, צריכה להיות חכמה בשביל להעביר אותם. אין ספק, ויש פה יתרון בולט עלי. אתה קורא את ירמיהו וישעיהו. חכמה בפיזיקה, חכמה במתמטיקה, חכמה במה? לא חכמה, לא משנה כרגע, אני לא יודע להגדיר לך במדויק. בקיצור, מה שאני רוצה לומר אבל זה הטענה הבאה: אם אתה מבין באמת שהשלמות היא שלמות שכלית, ניקח את זה ליותר קיצוני ממה שכתוב פה ברמב"ם אבל אני חושב שבמובן מסוים זה מה שהוא, זה מה שאולי הוא מתכוון. ועוד פעם, אני לא מכיר את כל תורת הנבואה שלו, לא עסקתי בזה, זה גם פחות מעניין אותי. אבל אני חושב שמה שכתוב פה זה שבמובן מסוים הקדוש ברוך הוא אפילו לא צריך להתגלות אליך. זאת אומרת, אם אתה חכם כזה גדול אז אתה קולט את המסרים האלוקיים כי פשוט יש לך יכולת לתפוס אותם. זה כמו יכולת תפיסה מדעית. יש כאלה שתופסים תובנות מסוימות או מבנים מסוימים בעולם הפיזיקלי, בעולם החומרי או משהו כזה, והנביא ביכולותיו השכליות תופס תובנות מטאפיזיות, כן? אבל עדיין זה סוג של קליטה מסוימת שאם לוקחים את זה לקיצוניות יכול להיות שזה בכלל יוזמה של הנביא, לא צריך אפילו שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו. בהלכות יסודי התורה הוא אומר את זה. לא שומע? הוא אומר את זה בהלכות יסודי התורה, הוא מתאר שהאדם הזה מיד כשהוא מגיע לרמה השכלית והשלמות הזאת, הוא מתאר את זה שרוח הקודש שורה עליו והוא נהפך לאיש אחר. כן, ואז מה שיוצא זה שהנבואה זה פשוט משהו שתמיד נמצא שם, רק מי שאין לו את הכישורים האלה פשוט לא מבחין בזה. זה מה שמובן בהלכות יסודי התורה פרק ז'. אז הנקודה היא שצריך להבחין בין שני סוגים של נבואות בהקשר הזה. זאת אומרת, יש נבואה במובן של תפיסה של תובנות או עולמות רוחניים. אני תופס את עולם האצילות באיזשהי צורה ויכול להיות שהתפיסה הזאת היא תפיסה נבואית, אני איכשהו מצליח לצפות בעולם האצילות. אוקיי? זה אפשרות אחת. יש נבואות שהן נבואות ספציפיות על משהו, לך תגיד לבני ישראל שיעשו כך ואם לא אז יקרה להם כך וכך או לא יקרה להם כך וכך. פה זה נבואות שמדברות על דברים שיקרו. יכול להיות, אפשר היה גם להגיד שמי שמבין את העולם טוב אז גם רואה מה עומד לקרות, אבל זה כבר קצת מרחיק לכת מדי נדמה לי. יכול להיות שבאמת יש שתי פונקציות של הנביא. פונקציה אחת זה פשוט תפיסה של העולמות הרוחניים, של הממדים הרוחניים של ההוויה, ובשביל זה צריך רק תפיסה טובה, לא צריך שהקדוש ברוך הוא יפנה אליו בכלל. ברגע שהוא במדרגה הזאת אז הוא רואה דברים שאחרים לא רואים, רואה לאו דווקא בעיניים כמובן, כן? ויש נבואות במובן של משהו מסוים יקרה בזמן כזה וכזה, וכאן צריך שהקדוש ברוך הוא יפנה אליו ויעביר לו את המידע הזה. עכשיו מה זאת הדרישה הזאת לשלמות שכלית? יכול להיות שהיא נדרשת לשני סוגי הנבואה האלה. בסוג הנבואה הראשון בלי זה אתה פשוט לא תראה את התובנות או את הממדים הרוחניים האלה. בסוג השני יכול להיות שגם כשהקדוש ברוך הוא מתגלה אליך, אין לך את הכלים לתפוס את המסרים שהוא מעביר לך אם אתה לא עם כישורים או עם יכולות שכליות מן הסוג הזה. אז זה אולי תנאי לשני סוגי הנבואה האלה. ובאמת בהרבה מאוד מקומות רואים שהנביאים מוגדרים כמישהו שרואה את מבנה העולמות הרוחניים. נגיד שיחזקאל רואה את המרכבה. אז מה זאת אומרת הוא רואה את המרכבה? הקדוש ברוך הוא ברא מרכבה כדי לספר לו מה זאת מרכבה? או שלא, המרכבה קיימת באיזשהו מובן באיזשהו מקום, ויחזקאל היה במדרגה שהוא הצליח לראות את הדבר הזה שקיים שם. אז זאת תפיסה נבואית אבל במובן מסוים זה כמו מדע. זאת אומרת, אם אתה חכם גדול אז אתה קולט תובנות שקיימות בעולם. לא המצאת אותם, קלטת אותם שאחרים לא קולטים אותם. וזה לאו דווקא התגלות אקטיבית של הקדוש ברוך הוא. זה לא שהוא פונה אליך ומעביר לך מידע, אלא אתה תופס משהו רוחני במציאות או משהו במציאות הרוחנית. אוקיי? במובן מסוים זה כמו תפיסה מדעית. ואז בהחלט אפשר להבין למה… למה הרמב"ם תולה את זה בשלמות שכלית, לפחות לגבי הסוג הזה של הנבואה זה הרבה יותר ברור, כיוון ששם באמת זה במובן מסוים זה ממש יכולת מדעית. אז יש איזושהי יכולת לתפוס את הממדים הרוחניים של המציאות. דיברנו פעם בסדרה על מיסטיקה ועל קבלה, אז אמרתי שאני חושב שמיסטיקנים, הבאתי מגרשום שלום שאומר דבר דומה, מיסטיקנים או מקובלים הם בעצם אנשים עם אינטואיציות רוחניות מפותחות. מה זה אומר? שהם מצליחים לראות בעולם דברים מסוימים שהם קיימים שם, ואנשים אחרים לא מצליחים להבחין בהם, כי אין לי את העיניים הרוחניות האלה או את הכישורים הרוחניים האלה. לתפיסה הזאת בהחלט מוצדק לקרוא שכל. זה איזה שהוא, כמו ששכל מדעי זה איזשהו סוג של תפיסה של הממדים התיאורטיים של המציאות החומרית, פה יש איזשהו שכל לתפוס את הממדים הרוחניים שקיימים במציאות. ובמובן… אבל רב, אבל כל הבשורה של הרמב"ם היא הרחקת עבודה זרה, הרחקה של כל יכולת השגה באלוהות, אפילו בשפה ובודאי בהשגה. ובכל המעשה מרכבה שהוא מדבר עליו הוא לכאורה מאוד מוקשה, כי הרי אתה לא יכול להשיג באלוקים כלום. ובאמת כל ההשגות שהרמב"ם… שאתה קורא ברמב"ם מ-א' ועד ת', בשום מקום אתה לא יודע על אלוקים יותר ממה שידעת קודם. לא, פה אתה מערב, אני לא מדבר על השגה של אלוקים, אז זה הרמב"ם עם התארים השליליים שאני לא מסכים איתו, אבל זה הרמב"ם עם התארים השליליים. אבל זה כל הקבלה, הקבלה הרי באה לתאר לנו איזשהם השגות באלוהות, בספירות, בכל הדברים שהרמב"ם התנגד אליהם מ-א' ועד ת'. לא, שמואל, לא, זה לא השגות באלוקות, זה השגות בממדים הרוחניים של המציאות. זה לא השגות בהקדוש ברוך הוא, השגות בממדים רוחניים שקיימים במציאות. את הכל עשה הקדוש ברוך הוא, גם את החומר וגם את הרוח. זה על זה מדובר. תארים כאלה ותארים אחרים, תארים חיוביים. תארי שלילה ולא תארי העצם. אז הרב מאיפה, הרב מדבר על הרמב"ם במושגים של קבלה שהיה בו איזה ממדים של קבלה, ואיך זה עולה על הדעת? לא, זה לא הרמב"ם וקבלה, אל תתבלבל. אני מביא פה את הקבלה כדוגמה. הרמב"ם אומר שפיזיקה ומטאפיזיקה… מטאפיזיקה, כשאני מדבר ברמב"ם הכוונה למטאפיזיקה. הקבלה מציעה תמונה מסוימת למטאפיזיקה. ומהי אותה מטאפיזיקה? מהי אותה מטאפיזיקה של הרמב"ם? אם היא לא קשורה למוסר אלא היא קשורה לאיזה ידע אונטולוגי? בוא נשמע, אני כולי אוזן. מה, איזה ידע? הרמב"ם יכול להספיק לנו… פתח "יד החזקה", אתה צריך עיניים שמואל, אז הנה משהו בהלכות יסודי התורה ושם הוא מתאר לך מה המטאפיזיקה לפי הרמב"ם. בארבעת הפרקים הראשונים שמחזיקים מים? הרב חושב שמחזיקים מים? כמה פעמים הרב התבטא בחריפות מול…? לא דיברתי על מה הרמב"ם חשב, זה מה שהרמב"ם חשב, זה מטאפיזיקה. לא אמרתי שאני מסכים לזה. אני טוען שזו פיזיקה אריסטוטלית שלא שווה כלום. והרב חושב שזה הרמב"ם, שהוא לא הבין שזה המדע של זמנו? עד כדי כך הוא לא הבין? בסדר, אני חושב, זה מה שהוא כותב. אבל בוא… לחשוב שבזה זה מסתכם ולא לנסות לפרש אותו יוצא מאוד גרוע. אני לא יודע מאיפה אתה מוציא את הדברים האלה. הרמבמ אומר למה הוא מתכוון. עכשיו תפרש אותו מה שאתה רוצה. הוא אומר למה הוא מתכוון. אם אני מסכים איתו או לא מסכים איתו זו שאלה אחרת, אבל עדיין אני יכול לקחת את מה שהוא אומר ולהגיד יש הבנה רוחנית מסוימת של המציאות שהיא נגישה לנביאים. מה זאת ההבנה הזאת? הרמב"ם חושב שזה קשור באיזשהי צורה לתמונה אריסטוטלית, ואני לא חושב ככה, אבל עדיין זה לא אומר שאין איזושהי תמונה רוחנית או מבנים רוחניים שהנביא יכול לתפוס. מה הרמב"ם לימד אותנו על המבנים האלה? לא לימד אותנו כלום. הוא לימד אותנו שהם קיימים. יוצא שהוא דיבר על זה, בנה על זה את כל תורת הנבואה שלו ובסוף לא לימד אותנו על זה שום דבר, אפילו לא אות אחת. שמואל, אתה מתעקש. הוא לא בנה על זה, הוא בנה על קיומו של דבר כזה. זה שהרמב"ם לא תפס את זה נכון כי הרמב"ם לא היה נביא, מה זה קשור? אבל הוא אומר שיש ממדים רוחניים במציאות והנביא תופס אותם. כשהרמב"ם מתאר מה הם הממדים הרוחניים האלה, אני יכול לא להסכים איתו, אז מה? מה זה קשור? בעצם הרמב"ם אומר אני מדבר על ממדים שאני בכלל לא משיג אותם, ומה שאני משיג זה אריסטוטליות סוג ג' שהיום כל אחד מבין שאין לה שחר. אריסטוטליות סוג ג' זה כבר שיפוטי מבחינתך, גם אולי מבחינתי, אבל הוא חשב שאלו הממדים רוחניים של המציאות, כן, זה מה שהוא חשב. זה כל כך משמעותי שיש כמה גלגלים שמסתובבים עם שכלים? זה כל המידע? אתה שואל אותי? התשובה היא לא. התשובה היא לא. דרך אגב יש מאמר שהרב מכיר של השל שאומר הכותרת שלו האם הרמב"ם חשב שהוא נביא? מה? יש מאמר ידוע שהרב מכיר של השל שהכותרת שלו האם הרמב"ם חשב שהוא נביא. ולכן מה? לא הבנתי מה זה קשור אלינו. שלבוא ולחשוב שהרמב"ם מדבר על נבואה בלי שיש לו שום אחיזה ושום נגיעה אפילו, הוא אומר אין לי שום מושג על מה הם דיברו… מה זה אין לו שום מושג על מה הם דיברו? הרמב"ם אומר לך שנביאים תופסים את הממדים הרוחניים של המציאות. עכשיו מה הם הממדים הרוחניים האלה? הרמב"ם כנראה היה מושפע מאריסטו, אבל הוא הבין שהמידע הזה הגיע אלינו כנראה דרך הנביאים. ככה הוא הבין, ככה זאת הפרשנות שלו. על הפורי, של התוצר של כל הנבואה הזו, בפרשנות הזאת אני לא מסכים לו. אז מה? מה זה קשור לעניין? כי התוצר מאוד עלוב, יוצא שאין שום תוצר. אז מה עלוב? מה זה קשור עכשיו לעניין? הרמב"ם מדבר על זה שאדם שנכנס לארמון הוא זוכה להכיר את המטאפיזיקה. מה המטאפיזיקה? אריסטוטליות. אריסטוטליות, הרמב"ם אומר בעצמו אין לו שכר. אבל אריסטוטליות זה לא המטאפיזיקה. הוא מתאר את התמונה האריסטוטלית, הוא לא אומר שזה כל המטאפיזיקה, הוא לא אומר שאין לנביא יותר. מה זה כן? אז מה כן? מה, שמואל? אחרי שהוא כתב את ארבעת הפרקים הראשונים של יסודי התורה, אין הנביאים כולם מובטלים. כן, כי גמרנו את הכל, הכל אנחנו כבר יודעים הכל. זה התוצאה? זה מה שהרמב"ם כתב? לא, ברור שלא. ולכן לא יכול להיות, הוא מתאר לך דפוסים רוחניים, הוא מתאר לך דפוסים רוחניים והוא טוען שנבואה פירושה לתפוס מבנים רוחניים. השאלה אם התיאור בהלכות יסודי התורה הוא התיאור המלא של כל הרוחניות ביקום ולא צריך יותר נביאים, התשובה היא שוודאי גם לפי הרמב"ם היא לא. אז מה אם כן העבירו לנו המבנים שהם כן נכונים שהרמב"ם העביר לנו, אותם נביאים שמכניסים אותנו לקרבת הארמון? שמואל, למה זה קשור לדיון? זה לא יכול להיות שזה הבנה פשוטה של הרמב"ם. יש שער, אני מבין שזה הבנה פשוטה. אני אשמח לשמוע הצעות אחרות בשלב הבא. אני, מה שהרמב"ם כותב זה מבחינתי ההבנה הפשוטה ברמב"ם. אם אתה חושב שלא, אז בסדר, אפשר לדון בהצעות אחרות. אני רואה את מה שהוא כותב. אז בקיצור, הנקודה היא שלפחות בתפיסה של העולמות הרוחניים, אז האדם יכול להיות אקטיבי לגמרי. זה לא תלוי אפילו בפנייה של הקדוש ברוך הוא אליו, אלא הוא תופס את הממדים הרוחניים של המציאות. אגב אצל האריז"ל למשל, אז הוא מחלק, הוא אומר שיש, הוא מחלק את הנביאים ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וכל אחד, כל אחד מהם עד איפה הוא הגיע. זאת אומרת רואים שהוא תפס שכן, זה הגיע לאצילות, זה הגיע לנצח שבהוד, זה הגיע לפה, זה הגיע לשם, כיסא הכבוד, פה ושם. זאת אומרת הוא, יש איזה התייחסות של הגר"א, לא זוכר כבר. טוב, לא משנה. בכל אופן הטענה היא שכל נביא יש לו איזה שהוא סוג של השגה בעולמות הרוחניים, וכל אחד לפי רמתו עד איפה שהוא מגיע. אבל רואים שהתפיסה היא שנבואה זה איזה שהוא סוג של פשוט תצפית פיזיקאלית או מטאפיזית. כמו שיש תצפית בפיזיקה, יש תצפית במטאפיזיקה. וכדי שאתה תוכל לצפות מטאפיזית בעולמות מטאפיזיים, אתה צריך שיהיו לך איזה שהם כישורים. והכישורים האלה הרמב"ם קורא שכל. כיוון שהשכל כמו במדע יש גם שכל פה. אם זה בדיוק אותם כישורים או לא בדיוק אותם כישורים, לא יודע. אבל כן זה כישורים דומים במובן הזה. לכן אני חושב שזה בעצם מה שעומד מאחורי התפיסה הזאת של הרמב"ם. עכשיו אני רוצה להראות לכם מקור מעניין. רגע, אולי יש לי פה עוד משהו לידי? הרב, האם המאמר של חז"ל שחכם עדיף מנביא סותר את הרמב"ם הזה? לא. זה יש מהר"ל בהקדמה לגבורות השם. אני מצטט כל מיני כאלה שאני אף פעם לא למדתי אותם. אבל המהר"ל בהקדמה לגבורות השם, יש לו שלוש הקדמות שמה. אז באחת ההקדמות הוא מדבר שמה נדמה לי על זה. ככה זכור לי שהבנתי אותו, אני לא זוכר מה בדיוק הוא אומר ומה מזה זאת הבנה שלי. אבל אני חושב שחכם עדיף מנביא, פירוש הדבר הנביא תופס את המציאות רוחנית כמו שאני תופס את המציאות הגשמית. יש לו סוג של עיניים רוחניות, זאת תפיסה כביכול ויזואלית. הוא פשוט רואה את המציאות רוחנית מול העיניים. החכם מבין את זה בתפיסה אינטלקטואלית. עכשיו הנביא, כמו שאמרתי קודם, כמו שהאריז"ל אומר, כל נביא יש לו מדרגה עד איפה הוא יכול לראות. כמו שלנו העיניים שלנו, כל אחד, אם יש לך עיניים חדות אז אתה רואה למרחק שני קילומטר. אם יש לך עיניים פחות חדות אתה רואה לקילומטר. עיניים יותר חדות שלושה קילומטר. אז חדות הראייה מגדירה את הטווח שעד אליו אתה יכול לראות. גם חדות הראייה הרוחנית מגדירה עד איזה גובה אתה יכול להגיע. אבל אצל החכם, החכם עוסק ברעיונות מופשטים, לא בתפיסה חזותית של דברים. שתיים ועוד שלוש שווה חמש. שתיים ועוד שלוש שווה חמש גם בעולם האצילות, גם בעולם אדם קדמון, גם בעולם קו וצמצום, בכל העולמות הרוחניים והקבליים. שתיים ועוד שלוש שווה חמש. ובמובן הזה חכם עדיף מנביא, כיוון שהתובנות של החכם זה תובנות אינטלקטואליות. ותובנות אינטלקטואליות הן לא מוגבלות לעולם מסוים כן ולעולם אחר לא. אם זה תובנות אינטלקטואליות הן נכונות לכל העולמות, אבל בכל אחד מהעולמות זה מופיע ויזואלית או כן כמובן כעין ויזואלית בצורה אחרת. אז את זה החכם לא יתפוס, את זה הנביא תופס. זה כמו שהזכרתי את החדר של מרי, הדוגמה הזאת כן. יש גם בוויקיפדיה מי שרוצה לקרוא. מרי, כן, זה איזה פיזיקאית שעוסקת באופטיקה, גאונית. היא יודעת את כל האופטיקה עלי אדמות, ישר והפוך. אבל החדר שבו היא חיה ופועלת כל הזמן זה חדר שחור לבן. אין שם צבעים, אין כלום. אבל היא יודעת אופטיקה ואורך גל והתאבכויות ועקיפות וכל האופטיקה שיש. עכשיו היא יוצאת החוצה והיא רואה צבע אדום. האם היא למדה משהו חדש? התשובה היא כן, אבל לא משהו חדש באופטיקה. את הפיזיקה היא ידעה מצוין גם בתוך החדר. היא רק לא ידעה שגל אלקטרומגנטי באורך גל כזה מופיע בעיניים שלנו בצורה של צבע אדום. היא לא חוותה מעולם צבע אדום. הכל שם היה שחור לבן. אז מה היא למדה? היא תפסה באופן ויזואלי משהו שבמובן האינטלקטואלי היא תפסה אותו גם בתוך החדר. במובן הוויזואלי היא חוותה את זה רק כשיצאה החוצה. במובן הזה, נגיד, הנביא לוקח את התובנות של החכם ומצליח לחוש אותם כחוויה בלתי אמצעית שלו. הוא רואה צבע אדום, הוא לא רואה גל אלקטרומגנטי באורך גל כזה וכזה. זה פיזיקאי. הוא יודע מתמטיקה, הוא יודע את המבנים, הוא מבין את התובנות האלה מצוין. הנביא לא יודע מה זה עקיפה והתאבכות וכל האופטיקה, אבל הוא יודע מה זה צבע אדום. הפיזיקאי יכול להסביר לו את כל התובנות והרעיונות מה קורה שמה. אז זה אומר שבעצם לנביא יש תפיסה חזותית של אותן תובנות שאצל החכם זאת תפיסה אינטלקטואלית לגביהם. יש יתרון לנביא במובן הזה שלא תהיה שמיעה גדולה מראייה. הראייה זה התפיסה הכי בלתי אמצעית, הכי בהירה. אבל יש יתרון לחכם כי התובנות, ברגע שאתה ממשיג את זה ואתה הופך את זה לתובנות אינטלקטואליות, זה נכון בכל העולמות. אין גבול שאתה מגיע עד עולם האצילות ולא יותר. אם זה תובנה אינטלקטואלית נכונה, היא נכונה בכל העולמות. בכל עולם זה יופיע ברמת הפשטה שונה, אבל זה נכון בכל העולמות. ובמובן הזה חכם עדיף מנביא. כן, אבל הרב, המהר"ל על זה שמדבר שמה הוא תוקף את הרמב"ם, נגד הרמב"ם בעניין. לא הבנתי. המהר"ל שמה תוקף את הרמב"ם, לא? מה? אני לא שומע אותך, אתה נעלם. הרמב"ם שמה תוקף את הרמב"ם על זה. הוא מסביר הרב אומר שזה לפי המהר"ל ההבנה הזאת, לא? מה זה משנה? אני לא נכנס עכשיו לשאלה אם המהר"ל צודק או אם הרמב"ם מסכים איתו. אני מביא את המהר"ל בתור הדגמה למה אני מתכוון כשאני מדבר על תפיסה רוחנית ולמה זה לא סותר את חכם עדיף מנביא. תפיסה רוחנית היא הרבה מעבר לחכם. מישהו חכם לא יתפוס שום דבר בעולם האצילות. הנביא תופס את עולם האצילות. אבל מישהו חכם, התובנות שלו מגיעות עד העולם של אדם קדמון, מעבר לאצילות. הנביא לא, אין לו השגות באדם קדמון, רק באצילות. אז יש יתרון. אבל לפי הרמב"ם הנביא הוא לא תופס את זה כמו שהחכם תופס? כאילו במדרגה של איכות אחרת? לא, אני חושב שלא. הוא תופס את זה כחוויה בלתי אמצעית. החכם יכול להמשיג את זה, החכם האינטלקטואלי. זה גם חכמה, התפיסה הנבואית. אני לא אומר שזה לא חכמה, אבל זה חכמה מסוג אחר. איזשהו סוג של תפיסה בלתי אמצעית כמו ויזואלית של העולמות הרוחניים. ויש תפיסה אינטלקטואלית. אתה יכול להכיר את כל תופעות הגרביטציה בדיוק כמו ניוטון, אבל עדיין לא גילית את חוק הגרביטציה שניוטון כן גילה. כי הוא עשה לזה איזושהי המשגה אינטלקטואלית. עכשיו, הוא לא הבין יותר טוב איך גופים נופלים. כולנו יודעים איך גופים נופלים. יש לנו ניסיון ואנחנו מבינים בדיוק איך גופים יתנהגו בכל מצב. אבל אחרי שעשית המשגה, אז יש לך איזה שהם תובנות והתובנות האלה נכונות גם על הירח וגם בכוכב צדק, כי תורת הגרביטציה נכונה גם שם. עכשיו, איך זה יופיע בדיוק? האם יש שמה עוצמה כזאת, עוצמה אחרת? איך זה יראה? לא יודע. זה גם ניוטון לא ידע. זה מי שיחיה את זה, יחווה את זה שם באופן בלתי אמצעי, יוכל להגיד לך מה זה אומר שמה. אבל את התובנה, התובנה נכונה בכל מקום. וזה היתרון של תפיסה אינטלקטואלית על פני תפיסה ויזואלית או חזותית. היתרון של חשיבה על פני הכרה. אוקיי, אפשר לומר אולי ככה. אוקיי, אז הרב אומר שהנביא זה לא ממש חשיבה, זה הכרה. אני אומר שהנבואה, היתרון של הנבואה זה לאו דווקא יתרון במובן האינטלקטואלי הרגיל שאנחנו רגילים אליו. אלא יש לו איזה שהוא סוג של תפיסה בלתי אמצעית בעולמות הרוחניים. יכול להיות שהנביא הזה הוא גם חכם גדול והוא גם יכול להיות מדען ויש לו גם את התובנות של החכם. אבל החכמה, נקרא לזה ככה, לא שחכם עדיף מנביא, אלא חכמה עדיפה מנבואה. עכשיו, יכול להיות שלנביא יש גם חכמה, בסדר, אז הוא גם יודע לתפוס את התובנות. יכול להיות שלא. אבל הקשרים האלה שאני קורא להם נבואה וחכמה הם שני קשרים, אני חושב לפחות שהם שני קשרים שונים. זה הנקודה. זה כמו אליהו. כן, שכתוב כן, תיקו שאומרים הנוטריקון הזה של תשבי יתרץ קושיות ובעיות, שיבוא אליהו הוא יגיד לנו מה תהיה ההלכה, יכריע לנו כל מיני הלכות שאנחנו לא יודעים. אז השאלה המפורסמת, כן, הרי "לא בשמים היא", אז מה, נביא לא יכול לחדש דבר מעתה, אז איך אליהו יכול להכריע מחלוקות בהלכה או ספקות בהלכה? אז יש כל מיני תירוצים, אבל אחד התירוצים הוא שאליהו פועל פה בתור חכם, לא בתור נביא. הוא פשוט מכריע לך את השאלות ההלכתיות בכלים הלכתיים, הוא לא אומר לך את זה בנבואה. כי אליהו היה גם חכם גדול במובן התורני, לא רק נביא גדול, ואולי זה בא ביחד. אז לכן, אבל הוא מתפקד פה כחכם ולא כנביא. אז לכן העובדה שאני עושה השוואה בין יכולות אינטלקטואליות ליכולות אפיסטמיות, כן, איך אני תופס דברים, זה לא השוואה בין סוגי אנשים, זה השוואה בין סוגי יכולות. זה שנביא הוא נביא זה לא אומר שהוא לא חכם, הוא יכול להיות גם חכם, אבל כשהוא חכם אז הוא פועל בכובעו כחכם ולא בכובעו כנביא. הנביא תופס את הדברים והחכם מנתח אותם ובודק אותם אינטלקטואלית ומבין אותם אינטלקטואלית. ויכול להיות שהחכמה האינטלקטואלית היא תנאי להיותך נביא, יכול להיות שהיא באה ביחד עם הנבואה, אין לי מושג, אף פעם לא הייתי נביא. אבל אני אומר שיכול להיות שגם כשאני עושה את ההבחנה בין הכישורים האלה או היכולות האלה, זה לא אומר שכל אדם יש לו רק את אחד מהם, יכול להיות בן אדם שיש לו את שניהם. טוב, אז לענייננו, אגב בעל התניא באיגרת הקודש שלו, פרק י"ט, אומר בדיוק את הנקודה הזאת שאתה אמרת עכשיו. שמה הוא שואל, הוא אומר שהאר"י ז"ל באחד המקומות מגדיר את הנבואה של משה רבנו לאיזושהי דרגה מסוימת, ולמעשה האר"י ז"ל כותב על דרגות שהם הרבה למעלה מהם, והרי כתוב "לא קם נביא בישראל כמשה". ואז הוא מסביר את הנקודה הזאת שההבדל בין ראייה לבין השגה, בדיוק הנקודה הזאת. כן, אוקיי, בסדר, יפה. בכל אופן, אז רק נסיים רגע לקרוא ואז אני רוצה להראות לכם עוד משהו. "וזוהי הנבואה וזהו עניינה. וביאור היסוד הזה בשלמות יארך מאוד, ואין מטרתנו פירוט כל יסוד מהם וביאור דרכי ידיעתו, לפי שזהו כללות כל המדעים, אלא נזכירם בדרך הודעה בלבד. ופסוקי התורה מעידים בנבואת נביאים רבים". זאת אומרת פסוקי התורה מעידים שיש נבואה פה, לא צריך להביא פסוקים, זה ברור. אנחנו צריכים להאמין שיש נבואה ונבואה היא בעצם איזשהו סוג של כישורים שכליים, אינטלקטואלים, תפיסתיים, לא יודע איך שלא תקראו לזה, מה שהוא קורא שכל בשם כולל, וזה בעצם התשתית שמאפשרת נבואה. אני רוצה להביא לכם מקור מעניין, שזה תשובת הרשב"א. הרב אנחנו אפילו לא נגענו בשאלה למה זה בכלל יסוד הדבר הזה. נכון, נבואת משה רבנו זה היסוד הבא. נבואת הנביאים זה שאלה בכל העיקרים, למה באמת נבואת הנביאים, סליחה, זה איזשהו סוג של יסוד בעיני הרמב"ם? לא לגמרי ברור לי, ברור שבלי זה כל התנ"ך מאבד את משמעותו, כי התנ"ך זה דברי נבואה. עדיין אני לא יודע מה הקריטריונים לקבוע מה זה כן עיקר ומה זה לא עיקר. אבל כמובן מי שלא מאמין בנבואה באופן עקרוני לא מאמין בתנ"ך, נכון? אני לא מדבר על נבואת משה רבנו שזה עוד פרשה, אבל מי שלא מאמין בכלל בנבואה, אז גם את התורה הוא לא יכול לקבל. אז במובן הזה אני כן יכול להבין למה זה עיקר, זה עיקר בגלל שבלי זה אין תנ"ך, אין תורה ואין נ"ך, אין כלום. נכון, נבואת משה רבנו, אבל פה בנבואה ובכלל הוא לא רק צמצם את זה ליהודים בלבד. מי שלא מקבל את מושג הנבואה, אז גם לא יקבל את נבואת משה רבנו. העיקר הבא הוא לא להאמין שמשה רבנו היה נביא, אלא להאמין שמשה רבנו היה נביא בדרגה יותר גבוהה מנביאים רגילים. אבל מי שלא יקבל בכלל את מושג הנבואה, אז בפרט גם לא יקבל את הנבואה של משה רבנו, הוא לא יקבל כלום. נכון, אני מבין, אבל מה שמפריע לי ביסוד הזה זה לא להבין או לא את עיקר הנבואה, זה שהוא לא מצמצם את זה ליהודים בלבד. במה זה יסוד להבין שנבואה קיימת בעולם? בלעם הוא היה גוי. איך זה יכול להיות יסוד לתורת ישראל אם זה קשור בכלל לכל האנושות? להאמין שישנה, תגיד, יש עוד עיקר אחד להאמין שהקדוש ברוך הוא הוא אחד והוא קיים, הגויים גם מאמינים בזה? חלק מהם כן. הם צריכים להאמין בזה, גם אם הם לא אז הם טועים. האמת הזאת היא אמת, היא נכונה גם לגויים, אז מה, אז בגלל זה זו לא אמת? אז זה שאתה מאמין בנבואה, זה לא אומר שהנבואה צריכה להיות רק של יהודים. אתה מבין שהקדוש ברוך הוא מתנבא דרך בני אדם, או יהודים או לא יהודים, זה לא משנה. אבל האמונה הזאת היא תנאי לאמונה יהודית, למסגרת של המחויבות הדתית, כן? בעצם הוא נותן לי נתון פה שיש משהו שקיים, נכון? כן. כמו שאלוקים קיים, זה גם נתון. כן. תראו את התשובה של הרשב"א, מאוד מעניינת התשובה הזאת מהרבה בחינות, רובה מועתקת ממורה נבוכים. אבל הוא אומר ככה: עוד אמרת שהוגד לך בשמי מה שמאמין אני במעמד הנכבד מעמד הר סיני שהיה כולו נבואי וישר בעיניך, הסכמת שזה כולו נבואי. אלא שהוקשה לך איך הגיע כל העם שאינם חכמים כחכמים למדרגת הנבואה שכבר נודע שהוא מן הנמנע שיגיע למדרגת הנבואה רק מי שהשיג הקדמות הראויות לה. זאת אומרת, הרמב"ם שימו לב הרשב"א סליחה, שימו לב לקושיה שהוא מקשה פה ששואל אותו השואל. הוא אומר, אפילו אחרי שקיבלתי נתון שעם ישראל כולם היו במדרגת נבואה, ראתה שפחה על הים מה ש, אז כולם היו במדרגת נבואה בהר סיני, בים, אבל גם בהר סיני. אז כולם היו במדרגת נבואה. הוא אומר, אבל זה מן הנמנעות. איך זה יכול להיות? זה כמו להגיד לי משולש עגול. איך יכול להיות שבן אדם שהוא לא במדרגת נבואה מקבל נבואה? עוד רגע נראה את התשובה של הרשב"א, אבל קודם כל מה שואל, מה מניח השואל? השואל מניח, לא זהו, זו הנקודה. אין נס. זה לא, זה נמנע. לא יכול להיות שהיה שם נס. לפחות הרשב"א לא מקבל את התשובה הזאת השואל, הרשב"א לא מקבל את התשובה הזאת, נס הוא לא פתרון. יש דברים שהם מן הנמנעות, לא נגד חוקי הפיזיקה, עוד רגע נראה. אז שימו לב מה הוא מניח. הוא מניח שהיכולת של אדם לקבל נבואה זה פשוט נגזרת לוגית של היכולת של אצל הרמב"ם זה נקרא הכישורים השכליים, לא חשוב, השלמות הרוחנית או השכלית, איך שלא תקראו לזה. בלי זה, אתה פשוט לא יכול לקבל נבואה, זה נמנעות לוגית. לכן גם אם הקדוש ברוך הוא רוצה הוא לא יכול לעשות את זה. זה הרי מה שמונח ביסוד הקושיה. אז תראו עד איפה הדברים מגיעים, מה שדייקנו קודם ברמב"ם, פה זה כבר מגיע ממש לקיצוניות. הרמב"ם אומר אתה לא יכול לקלוט נבואה בלי שאתה שלם במובן השכלי. השואל של הרשב"א אומר לא רק שאתה לא יכול, אלא אפילו אם הקדוש ברוך הוא ירצה לעשות נס ולהעביר לך נבואה למרות שאתה לא במדרגה הראויה אי אפשר, זה מן הנמנעות. זאת אומרת, עד כדי כך נתפס אצלו כתנאי שהוא מהות הנבואה שהוא פשוט אומר אפילו הקדוש ברוך הוא לא יכול לחרוג מזה. אי אפשר אפילו לעשות נס כזה. זה באמת מוזר. איך בלעם התנבא? שאלה מצוינת. לכן השאלה של בלעם היא גם קשה על הכוזרי, אבל כן, נכון, שאלה קשה. אבל אני מביא את השואל הזה של הרשב"א כדי להראות לכם עד היכן הדברים מגיעים. כי בתפיסה הפשוטה אני מבין נבואה כי אתה לוקח בן אדם והקדוש ברוך הוא מחליט להעביר לו מידע מסוים, זה הכל. אם הקדוש ברוך הוא מחליט אין שום בעיה. הרמב"ם אומר לא, אתה צריך שיהיה לך איזהשהי שלמות שכלית כדי שזה בכלל יהיה אפשרי. השואל של הרשב"א הולך צעד אחד הלאה, הוא אומר לא רק שזה המצב הנורמלי אלא אפילו בנס הקדוש ברוך הוא לא יוכל להעביר לך את זה. זה פשוט נמנעות לוגית, לא יכול להיות. עכשיו פה בתשובה של הרשב"א, אגב בדיוק, נראה לי שאפשר להוסיף בשאלה הזאת עוד יותר. הרי הוא מבסס את השאלה הזאת על זה שהרשב"א אומר שמדובר בנבואה. זאת אומרת לדעתו אם לא היה מדובר בנבואה, מדובר באיזה נס פיזיקלי, זה בסדר גמור כל האירוע הזה. ודווקא בגלל שזה נבואה אז קשה לו הקושיה במעמד הר סיני. הוא כופר בפירוש של הרשב"א שמעמד הר סיני כולם היו בנבואה. כן אבל אם זה היה נס, אם מעמד הר סיני היה נס פיזיקלי אז אין לו בעיה עם זה. הבעיה בגלל שמדובר בנבואה. אינהמי, נכון. עכשיו תראו מה שהרשב"א עונה: דע כי באמת מה שמאמין אני במעמד הנכבד שאמרת לחכם שאמרת שהיה עיקרון נבואי אבל לא כולו. ויש בו נבואי ומקצתו מושג השגה חושית, השמע והראות וההרגשים. כן המעמד הזה היו לו גם ממדים פיזיקליים, אז גם החושים תפסו אותו. ואגיד לך פרטי הדברים איזה מהם לפי דעתי בהרגש החושים ואיזה מהם נבואי ומה שהביאני לזה בהכרח. הנה, יציאת העם מן המחנה, עמידתם בתחתית ההר, הגבלת ההר, עליית משה ואהרן וכולי, כל זה זה חושים. אבל מה שמעניין אותי זה המשך הדברים. הוודאות המוחלטת שהייתה להם בדבר. וכן אמר הרב ז"ל, זה הרמב"ם. וכן אמר הרב ז"ל בפירוש בזה הלשון: מפי הגבורה שמעום. רוצה לזה שהגיע אליהם כמו שהגיע למשה רבנו. ומפי הגבורה הכוונה שהם תפסו את, הם קיבלו את זה כמו שמשה רבנו קיבל את כל התורה, הם קיבלו את שתי הדיברות הראשונות. זאת אומרת, הם היו במצב נבואה, כי אחרת אתה יכול להגיד: התורה עברה אליהם על ידי משה רבנו. אז הם לא צריכים להיות נביאים בשביל זה. משה רבנו היה צריך להיות נביא והוא העביר את זה לעם. אבל כשאתה אומר שמפי הגבורה שמענום, פירוש הדבר שלפחות חלק, שתי הדיברות הראשונות, את זה כל העם קיבל בנבואה באופן ישיר. ובזה יש לי מקום עיון, אומר הרשב"א. שאם דעת הרב ז"ל בזה, למה זה בהכרח בנבואה? למה זה לא יכול להיות פשוט שהם שמעו קול? זה מה שטוען הרשב"א. לא שזה לא יכול להיות, זאת טענתו של הרשב"א ועל זה שואל אותו השואל. ובזה יש לי מקום עיון, שאם דעת הרב ז"ל בזה שאין זה מן הנמנע שישמעו כלל העם מבלי הקדמות הראויות לנבואה בכל נבואי עניין כזה. כן, השאלה היא מה הרמב"ם חושב? האם האפשרות לשמוע דברים כאלה בלי שאתה בשלמות ההקדמות הראויות לנבואה, כן, בלי שיש לך את השלמות השכלית הנדרשת, זה מן הנמנעות? אם זה מן הנמנעות, אז איך זה יכול להיות שזה קרה? אלא מה? הרמב"ם כנראה חושב שאין זה מן הנמנע. זה לא מן הנמנעות. וידענו אפילו מי שאינו ראוי לנביא כנביא, וכן כל דבר שיודע במופת זה מה שלא אוכל לציירו ובמה שאנו בראוי או בנמנע במדרגות הנבואה מצד העניין בעצמו. טוב, בקיצור הוא ממשיך הלאה, ואז הוא עושה: ואי אפשר לכל אדם שישיג בעניין המרכבה מה שהשיג יחזקאל, ואפילו מה שיושג ממנו בעיון אנושי כדעת הרב והנחתו. אז הוא אומר לו: לא, אבל בעיון הנבואי זה כן נכון. ואחרי זה הוא ממשיך, אבל יש לו פה איזה שהיא אבחנה. וזה מה שהוא אומר: או נאמר כי הודיע השם לכלל העם דרך פלא, מה שיצטרכו להקדמות לימודיות כדי שיוכלו להגיע למקצת ההוא של המדרגה הנבואית. שימו לב, מה צריך להיות הנס? הנס לא שאני מגלה לך, נותן לך את הנבואה למרות שאתה לא במדרגה. הנס הוא שאני מרים אותך למדרגה ההיא ואז אפשר יהיה לדבר איתך. כי אם לא הרמתי אותך למדרגה ההיא, אז גם נס לא יעזור. אבל יכול להיות שאפשר לעשות נס שהקדוש ברוך הוא הרים את העם למדרגה הנבואית ההיא, וכל העם חכמים ושאינם חכמים, הנשים כהאנשים, וכן הלאה. וזה ממה שאי אפשר לציירו עם ההסכמה לבעלי הרעיון ששמו מכת הנמנע שיתנבא מי שאין לו הקדמות הראויות בלימוד ובכוח הדמיון וכוח השכל. זאת אומרת הוא אומר, יש קבוצה, בעלי הרעיון הזה, שאומרים אין דבר כזה, זה נמנעות. זה כמו שאי אפשר לעשות משולש עגול. כמו שאי אפשר לעשות משולש עגול, אי אפשר לתת נבואה למי שלא נמצא במדרגה הזאת של הנבואה. אפילו בנס אי אפשר לעשות את זה. זה פשוט בלתי אפשרי לחלוטין. ולא הניחו זה באפשר, כמו שהניחו שאי אפשר שיתנבא החמור והצפרדע. וכן אי אפשר לומר שהגיע להם בנבואה שום דבר מועט ממה שהוא למעלה מן המופת המושג בעיון האנושי, ובלבד לשלמים שבהם, כפי השלמויות שהיו להם. אתם רואים זה ממש דטרמיניסטי. זאת אומרת, כל אחד לפי רמת השלמות שלו, זה מה שהוא יכול לתפוס. ואתה לא יכול אפילו בנס לגרום לו לתפוס דברים שהוא לא יכול לתפוס. אי אפשר לעשות נס שבן אדם טיפש יתפוס את תורת היחסות. אם הוא טיפש, אז הוא לא יכול לתפוס תורת היחסות, זה לא יעזור. אתה יכול לשנות אותו שהוא יהיה לא הוא, אלא מישהו אחר, להפוך אותו לאיינשטיין, ואז הוא יתפוס את תורת היחסות. אבל אתה לא יכול לגרום לטיפש שיתפוס את תורת היחסות כי אין לו את הכלים לעשות את זה. זה כמו שאתה לא יכול לעשות משולש עגול. ואז הוא אומר: אבל זה לא אותו דבר לדעתי. הוא, הוא אומר שיש כת של אנשים שחושבים שזה אותו דבר. הוא עצמו לא אומר שזה אותו דבר. טוב, אבל הרב, מה זה אם כאילו אחרי שמבינים את כל ההגדרה הזאת, מה זה נגיד בגמרא שיצאה בת קול… גם בת קול זה גם נס? לא הבנתי? כשיוצאת בת קול בגמרא אפילו, אז זה גם נס? שמה לא ברור שבאמת היה שם משהו, יכול להיות שזה רק תיאור מטאפורי. המאירי בדף אומר, איך זה אומר? נשמע קול בבית מדרשנו, משהו כזה, בהשגות על הרמב"ם. רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו והחלטנו שההלכה היא כך וכך. אני לא חושב שהוא מתכוון לאירוע מטאפיזי. מטאפורה, הגענו לאיזושהי וודאות כזאת. אז בתנורו של עכנאי נגיד זה מטאפורה? אולי, לא יודע, אבל יכול להיות. עכשיו הוא אומר. הרב. כן. זה שבן אדם משתנה לו השכל, זה לא אומר שהוא משתנה הוא, זאת אומרת, זה שאלה במושג בכלל האם בן אדם שהשכל שלו זה הוא כאילו? מה זאת אומרת, לא הבנתי? מה זה? לא הבנתי את השאלה. הרב אמר שהוא מסביר שזה בלתי אפשרי, גם אם נעשה נס נעשה אותו חכם זה כבר לא יהיה הוא, זה כבר לא יהיה הטיפש, אז ממילא זה לא אותו בן אדם. זה לא חייב להיות, יכול להיות אותו בן אדם שהוא טיפש נהיה חכם, הוא יהיה אותו בן אדם. אז אותה כת שחושבת שזה מן הנמנע כנראה תופסת את זה כך. אבל זה גם לא נשמע, זה לא נכון, זה לא דבר הגיוני. אמרתי שהרשב"א לא מקבל את זה בעצמו, עוד רגע נראה. אבל זה התפיסה שהוא מציג בקטע ההוא. אולי אני נזכרתי בעוד משהו. יש כל מיני שאלות, כל מיני אנשים נגיד מקנאים באנשים אחרים שזכו ליכולות יותר גבוהות או חכמה יותר גדולה או מידות אחרות או משהו כזה, לא בעבודה אלא מולד. אוקיי? עכשיו, הרבה פעמים חשבתי לעצמי שסוג כזה של קנאה או של טענה נובע מחוסר הבנה. נגיד למה אני לא נולדתי משה רבנו? משה רבנו כשהוא נולד קרן אור פניו. אז ברור שהיה בו משהו מולד, לא רק העבודה שלו הביאה אותו למדרגה שהוא הגיע, אלא היה שם משהו מולד, הוא זכה בזה. אז למה לתת את זה דווקא לו ולא לי? לא פייר. מילא אם זה בזכות העבודה שעשית, זכית לזה בדין, זה לא נהמא דכיסופא. אבל אם אתה מקבל את זה באופן מולד, אז למה לא נתנו את זה לי? התשובה שאני נותן זה שאם היו נותנים את זה לי, אז אני הייתי משה רבנו. אי אפשר לתת את זה לי. אם היו נותנים את זה לי, אז אני לא הייתי מיקי אברהם, הייתי משה רבנו. יש דברים שהם קשורים מהותית להגדרת האדם. ואם ישנו את הדברים האלה, אז זה לא לתת לאותו אדם משהו יותר גבוה או לתת לו יותר. הפכת אותו למישהו אחר. אוקיי? לכן הרבה פעמים כשאני מתלונן, רגע, למה הוא עשיר או הוא חכם או הוא יפה או הוא אני לא יודע מה, צדיק. אני מדבר ברמה המולדת, לא בעבודה. כן? זה לא פייר, למה אני לא כזה? התשובה היא כי אם הייתי כזה אז הייתי הוא ולא אני. לכל אחד יש איזשהו תפקיד, לכן זה לא שדפקו אותי כי אני יותר עני ממנו. אם אני הייתי עשיר כמוהו אז אני הייתי הוא, לא הייתי אני. אז מה זה עוזר לי? אם היו הופכים אותי ליותר עשיר זה לא שנתנו לי משהו, אני לא קיבלתי בזה כלום. פשוט אני הייתי נעלם והיו בוראים מישהו אחר במקומי. כמובן על עושר אני לא חושב שנכון להגיד את זה, אבל אני רק מביא את הטענה העקרונית. שברמה העקרונית יכול להיות מצב שבו יש שינוי מסוים שתעשה באדם, הופך אותו פשוט להיות לא הוא, אלא מישהו אחר. ואז על שינויים מהסוג הזה אין מה לדבר, הם לא אפשריים. הם לא אפשריים לא כי אי אפשר לעשות אותם, אלא כי גם אם תעשה אותם לא באמת עשית שינוי באדם, אלא פשוט העלמת את האדם הזה ויצרת אדם אחר. זה לא שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה. הוא יכול לעשות את זה, אבל זה לא ייקרא לשנות את האדם הזה, פשוט ייקרא להעלים אותו ולייצר במקומו אדם אחר. אבל לעשות את אותו אדם עצמו משהו אחר, לא, זה אי אפשר. כך אומרים אותם אנשים, אותה כת שהרשב"א מצטט. את זה אי אפשר לעשות כי הפכת אותם למישהו אחר. עכשיו הרשב"א עצמו לא מסכים, אבל הבאתי את זה בעיקר בשביל שיטת השואל והכת הזאת שהרשב"א מצטט, כדי שתראו שיש כאלו שלוקחים את התובנות האלו שאמרנו ברמב"ם לכיוון הרבה יותר קיצוני. הם רואים בזה ממש איזשהו אילוץ דטרמיניסטי שאפילו הקדוש ברוך הוא לא יכול לעקוף אותו. ואז על זה אומר הרשב"א: על כן איני מוצא דרך לערב בו הסכמות חכמי הפילוסופית, פילוסופיה כנראה, ושנשים זה מכת הנמנע. כן? שנתייחס לדבר הזה כאילו הוא היה נמנע. ולמה נשים זה מכוח הנמנע אחר שיש בכוח הנפשות האנושיות לעלות אל המדרגה הנבואית כאשר עלו אליה נביאי ישראל הקדושים? זה אינו בנמנע שיחכים השם יתברך כרגע. לכל העם שעמדו במעמד הנכבד ההוא. והוא שיהיה בו השפע הגדול במראות אלוהים, וכאשר אמר בבצלאל "ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה", והוא קטן בשנים מאוד. מה רואים? שהקדוש ברוך הוא יכול למלא אדם בחכמה ובתבונה ולהעלות אותו במדרגה למדרגות יותר גבוהות, וזה פעולה שהקדוש ברוך הוא, הוא לא היה במדרגה הזאת. אז מה זה בעצם אומר? בעצם אומר שהוא לא מקבל את ההנחה של בעלי כת הנמנע, שבעצם להעלות אנשים למדרגה נבואית זה בלתי אפשרי לוגית. זה לשנות את מהותם, מה שאמרתי קודם. אבל כמו שדייקתי למעלה, שימו לב, הוא לא אומר שאפשר לתת להם את המסר הזה בלי להעלות אותם למדרגה הנבואית. אולי נדבר על הנס הזה. זה גם הרשב"א לא מקבל. נכון? מה שהוא אומר זה שאפשר להפוך אותם לאנשים יותר נעלים, ממילא הם יקלטו את הנבואה. בוא נעשה נס יותר פשוט, תשאיר אותם מי שהם ותעשה נס שיקלטו את הנבואה למרות שהם במדרגה ההיא. זה כנראה לא אפשרי לפי הרשב"א. זאת אומרת מה שכן, זאת אומרת אותה כת הנמנע הזאת אומרת אי אפשר לשנות בני אדם. הרשב"א אומר אפשר לשנות בני אדם, אבל דבר אחד גם הרשב"א מסכים: אי אפשר שבן אדם במדרגה נמוכה יקלוט את הנבואה. זה לא אפשרי. אתה יכול לעשות נס למלא אותו ברוח חכמה ותבונה. למה? כי כמו שראינו ברמב"ם, הרי המין הזה זה בעצם הנביא, או האדם זה הנביא, למה? כי פוטנציאלית יש לו את הכישורים להיות נביא. אז גם אם בן אדם מסוים לא השלים את עצמו ולא הגיע למדרגה של הנבואה, ברור שפוטנציאלית הוא יכול להיות שם. אז אם ככה גם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות נס ולהביא אותו לשם גם בלי שהוא עבד, כי בסוגו זה שייך. אצל חתול אי אפשר לעשות את זה כי בסוגו זה לא קיים, אין את הפוטנציאל הזה. וכאן זה מחבר אותנו חזרה לרמב"ם. זאת אומרת כיוון שמין האדם זה המין של נביא. למה הוא נביא? לא כל בני האדם הם נביאים, אבל יש להם את הפוטנציאל, את היכולת העקרונית להיות נביאים. ועל זה אומר הרשב"א ולכן אם אתה לוקח בן אדם שלא הגיע למדרגת נביא ואתה עושה נס שהוא יהפוך להיות במדרגת נביא, זה לא מן הנמנעות. זה אפשרי. למה זה אפשרי? כי הוא לא חתול, הוא אדם. זאת אומרת ברעיון, פוטנציאלית יש לו את הכישורים האלה. אבל דבר אחד אי אפשר לעשות. זאת אומרת אם הוא נמצא למטה ולא העליתי אותו למעלה, אין נס בעולם שיגרום לו לקלוט נבואה. הוא לא יוכל לקלוט נבואה, זה לא יכול לקרות. זה כמו חתול. רק שהאדם פוטנציאלית הוא לא חתול, ולכן אפשר להעלות אותו למדרגת נבואה, אבל בלי זה הוא לא יוכל לקלוט את הנבואה. זה מסכים גם הרשב"א. והרשב"א בהמשך, זה מה שאמרתי שהוא העתיק את הדברים של הרמב"ם באחד הפרקים במורה, בחלק השלישי, שמדבר שם על סתירות לוגיות, אז הוא אומר שמה, אומר ככה: "ואין הדמיון שלקחוהו בנמנע כמי שלן בלא חכמה ולשחר עמד נביא", כי הוא בעצם בלי חכמה ופתאום הוא קיבל נבואה, "כנמנע שינבא חמור והצפרדע, שמין שאר בעלי החיים הדיבור אין בהם ולא יתנבאו, והמין האנושי יתנבא בטבעו ושראוי לצאת מן הכוח אל הפועל". זוכרים מה שאמרתי בכוזרי וברמב"ם? "והעניין הכתוב בשאול יודיענו זה" וכולי. אז הוא אומר יש שני סוגי נמנעות. להגיד שחמור וצפרדע יתנבאו זה נמנעת לוגית. את זה גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות, כי הם לא יודעים לדבר, ואם תגיד להם לדבר אז הם כבר לא חמור וצפרדע, כמו שאמרנו קודם. אז לכן זה כמו ה… עוד רגע אולי אני אעיר על זה משהו. אז זה נמנעת לוגית, את זה גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעקוף. אבל להעלות בן אדם שהוא בן אדם, יש לו פוטנציאל להיות נביא, למדרגת נבואה ואז לתת לו נבואה, זה כן אפשרי. זה לא נמנעת לוגית. זה נס, אבל נס כזה הקדוש ברוך הוא עושה, ניסים הוא יכול לעשות. וזה מה שהוא אומר, ואל תקשה עליי ממה שאמרו רבותינו ז"ל "אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר". אומר זה הדרך הראוי לנביאים, ואין הקושיה מאיש אחד או רבים שרצה השם שיתנבאו לצורך שעה או לעניין. בסדר, זה הסיכום. עכשיו תראו, זה התפיסה העקרונית שלו, זה מה שמועתק מהמורה: ואצלי שני חלקים בנמנע. מה זאת אומרת? יש שני סוגי דברים בלתי אפשריים או סתירתיים: האחד הכרחי וישר מצד עצמו, להיות צלע המרובע גדול מאלכסונו, או מה שהיה שלא היה, והרבה כיוצא בזה. וזה נמנע גמור מצד עצמו, לא ישוער בו האפשרות. והשני, לא מצד עצמו, אלא מצידנו וממניעת החכמה מצד הנמנע בטבע. שלא מצינו סלע מוציא מים, והיה הים קָרַע לשעה וישוב לשעה, ושיעמדו השמש והירח לא יסובבו ולא יזוזו ממקומם, או ישוב השמש אחורנית והרבה כיוצא בזה. ותחיית המתים בכללם. ואמנם אין כל זה נמנע אצלנו אלא מצד מיעוט חכמת הנבראים כולם ולאות כוחם לשנות המוטבע בחותם הטבע. אבל בחוק הבורא יתברך אינו נמנע, אלא מחויב בחכמתו יתברך שאין לייחס לו כלום חיסרון ולאות בכוח חכמתו, שהוא וחכמתו אחד. ולא ידענו חכמתו עד שנדע מהותו. ובזה יתקיימו כל הנסים שנעשו ושעתידים להיות. וכולי. מה הוא בעצם אומר? בעצם אומר יש שני סוגי סתירות או שני סוגי דברים בלתי אפשריים כנמנעים. אני אקרא לזה בשפה מודרנית יותר, יש נמנעות לוגית ונמנעות פיזיקלית. נמנעות לוגית זה דברים פשוט סתירה. כן? משולש עגול, או ריבוע שהאלכסונו קצר מצלעו, כן? כידוע למי שלא זוכר, כן? לא יכול להיות. זאת אומרת, תמיד האלכסון גדול מהצלע. אוקיי? וכן הלאה, על זו הדרך. מה זה אומר בעצם? שדברים כאלה גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות. זה ניסים לוגיים, זה לא ניסים פיזיקליים. למה הוא לא יכול לעשות? עוד רגע אני אעיר על זה. לעומת זאת יש נמנעות פיזיקלית. מה זה נמנעות פיזיקלית? דברים שסותרים את חוקי הטבע. הקדוש ברוך הוא הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הוא קבע את חוקי הטבע, הוא יכול גם לסתור את חוקי הטבע. או להשהות אותם לרגע. שמש בגבעון דום ובקיעת הים וכל הדברים האלה שהוא מביא כאן. זה ניסים, זה מה שנקרא ניסים. הנמנעות הלוגיות, שם לא יכול להיות נס, כי זה סתירה לוגית. אתה לא יכול לעשות נס שהמשולש יהיה עגול. אתה יכול להפוך אותו לעיגול, אבל אז הוא לא יהיה משולש עגול, הוא פשוט יהיה עיגול. זוכרים בדיוק מה שאמרתי למעלה? פשוט לא יהיה משולש עגול, הוא יהיה עיגול. אבל אתה לא יכול לעשות משולש עגול. הקדוש ברוך הוא גם לא יכול לעשות את זה, כי זה נמנעות לוגית, זה סתירה לוגית. והדבר הזה מועתק מהרמב"ם במורה, כמו שאמרתי קודם. ומה שהרשב"א בעצם רוצה לטעון זה שחוסר היכולת להעביר נבואה למי שלא בדרגת הנבואה הוא חוסר יכולת מהסוג השני, לא מהסוג הראשון. זה נמנעות פיזיקלית, זה לא נמנעות לוגית. ולכן כאן הקדוש ברוך הוא כן יכול לעשות את זה. טועה השואל, השואל לא הבחין בין שני סוגי הנמנעות האלה. והוא חשב שגם חוסר היכולת לקלוט נבואה זה בעצם נמנעות לוגית. ואז הוא אומר, אז איך זה יכול להיות שהם הגיעו לנבואה? אומר הרשב"א, לא, זה נמנעות פיזיקלית. נמנעות לוגית באמת אי אפשר, נמנעות פיזיקלית כן. וכמו שדייקתי למעלה, אמרתי, אבל גם הרשב"א מסכים שלנבא בן אדם שנמצא במדרגה הנמוכה זה נמנעות לוגית, זה בלתי אפשרי. כל מה שאפשר זה למלא אותו בחוכמה ולהעלות אותו מהמדרגה הנמוכה למדרגה הגבוהה. זה מכניס אותנו לסוגיה שאני לא רוצה יותר מדי להיכנס אליה, אבל נשאר לנו רק כמה דקות, אז אני אגמור עם זה. השאלה באמת האם הדבר הזה הוא מגבלה על הקדוש ברוך הוא. מה, הוא לא יכול לעשות משולש עגול? כן, כמו האבן שהוא לא יכול להרים. זאת אומרת, איך זה יכול להיות שיש דברים שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות? אז המה שמבלבל אותנו בעניין הזה זה שאנחנו רגילים להתייחס לחוקי הלוגיקה כחוקים כמו שחוקי הפיזיקה הם חוקים. וחוקים, המחוקק יכול גם להפר אותם, הוא חוקק והוא יכול גם להפר אותם. אבל זה שיתוף השם שהוא רק מבלבל, זה מינוח לא מוצלח לקרוא לחוקי הלוגיקה חוקים. כי חוקים פיזיקליים זה חוקים שהם לא הכרחיים. אפשר היה לברוא עולם עם חוקי פיזיקה אחרים. והקדוש ברוך הוא החליט על החוקים האלה. לכן זה לא לוגיקה, זה פיזיקה. ואם הקדוש ברוך הוא ברא אותם כך, הוא יכול גם להקפיא אותם, או לשנות אותם, או לשנות אותם לרגע, לשעה וכולי. חוקי הלוגיקה הקדוש ברוך הוא לא יצר אותם. אין שום עולם דמיוני אחר שבו יהיו חוקי לוגיקה אחרים, אין דבר כזה. חוקי הלוגיקה הם נכונים מעצם היותם, לא שמישהו חוקק אותם או שמישהו ברא אותם. משולש הוא לא עגול מעצם היותו משולש, לא כי הקדוש ברוך הוא החליט שחוקי הטבע אומרים שמשולש לא יכול להיות עגול. זה לא שמשהו מונע ממנו מלהיות עגול, בעצם היותו משולש זה לא עגול, אז הוא לא עגול. את זה גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לשנות. וכמו שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות פגז שחודר כל קיר וגם קיר שעומד בפני כל פגז. למה? כי אם הפגז חודר כל קיר, אז אין קיר שעומד בפניו, אז אין קיר שעומד בפני כל פגז. פשוט אין. מה זה כל יכולת? כל יכולת זה כאשר אתה יכול לעשות את כל מה שניתן להגדיר או להעלות על הדעת ועל הדמיון. זה נקרא כל יכול. אבל משהו שלא קיים בכלל וזה לא יכול להיות קיים, סתירתי, אז זה שאתה לא יכול לעשות אותו זה לא פגם בכל יכולתך. פשוט אין דבר כזה. כשאני שואל אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול, התשובה היא. התשובה היא שהשאלה חסרת מובן, כי אין דבר כזה משולש עגול. תסביר לי את השאלה, אני אוכל לענות לך בכן או לא. אבל אני לא מבין את השאלה, כשאתה שואל אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול, לא הבנתי את השאלה, כי משולש עגול, הביטוי שמופיע בשאלה הוא פשוט ביטוי לא מוגדר. אז לכן השאלה הזאת היא סתם שאלה מבלבלת. ולכן אומר הרשב"א, שכאשר יש נמנעת לוגית, סתירה לוגית, גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעקוף אותה. כי כי אין את מה לעקוף, זה לא שיש פה איזשהו חוק שגובר בכוחו על הקדוש ברוך הוא. זה לא חוק בכלל, זה פשוט משולש שהוא לא עגול. זה הכל. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה הקדוש ברוך הוא. הוא יכול להפוך את המשולש לעיגול, והוא לא יכול להפוך אותו למשולש עגול. פשוט יכול להעלים את המשולש ולהפוך אותו לעיגול. אוקיי, בדיוק כמו עם הבני אדם. השואל חשב שלהפוך בן אדם לנביא זה כמו להפוך משולש לעיגול. ואם הפכת אותו לנביא אז זה פשוט לא הוא, זה מישהו אחר. ואומר הרשב"א לא, לא נכון. כיוון שבמין האדם באופן פוטנציאלי, זאת הנקודה שבה פתחתי את השיעור, כיוון שבמין האדם באופן פוטנציאלי יש פוטנציאל לנבואה, אז הקדוש ברוך הוא יכול לקחת מישהו שלא הגיע למדרגת נבואה ולהעלות אותו זמנית בעצמו למדרגת נבואה, למלא אותו ברוח חכמה ובינה. וזה לא נמנעת לוגית, זה נמנעת פיזיקלית, אבל זה נס שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות. כן זה גם התשובה לשאלה הזאת על האבן שהקדוש ברוך הוא יכול לא יכול להרים. אותה טעות יש פה. כשאתה שואל אותי אם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. התשובה היא לא כן ולא לא. התשובה היא שאני לא מבין את השאלה שלך. מה זה אבן שהכל יכול לא יכול להרים? אני לא מבין את המושג. אם הוא כל יכול אז אין אבן כזאת, אם יש אבן כזאת אז הוא לא כל יכול. זאת אומרת, תסביר לי את הצירוף הזה שמופיע בשאלה שלך, אבן שהכל יכול לא יכול להרים. כשתסביר לי את זה אני אענה לך בכן או לא. אתה לא תוכל להסביר לי את זה כי אין דבר כזה. זה בדיוק כמו לשאול אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול. לכן השאלה הזאת זה סתם תעתוע לוגי חסר כל משמעות. ובדיוק הנקודה ש הנקודה נובעת מזה שהאילוץ למה משולש הוא לא עגול או למה כל יכול אין אבן שהכל יכול לא יכול להרים, האילוץ הוא אילוץ לוגי. זה לא קושי פיזיקלי, זה כבד לו מדי הוא לא יכול להרים. לא. זה פשוט זה אילוץ לוגי. אז אילוץ לוגי אין שום בעיה, גם הקדוש ברוך הוא כפוף לאילוצים לוגיים. הוא משוחרר מאילוצים פיזיקליים, כי את חוקי הפיזיקה הוא ברא. תחוקי הלוגיקה הוא לא ברא, חוקי הלוגיקה כפויים עליו. הם כפויים עליו לא כי הם יותר חזקים, אלא כי הם מה שהם. לכן זה לא פגיעה בכל יכולתו, זה לא שיש משהו יותר חזק ממנו, אלא פשוט זה המשולש הוא לא עגול, מה לעשות. אוקיי, אז עד כאן. נחמן, אתה לפי מה שאמרת בריאת העולם, בריאת יש מאין, זה נמנעת פיזיקלית בלבד? כן. חוק שימור החומר או האנרגיה הופר. אוקיי, אז מה? ואם אתה מנסח את השאלה לגבי הקדוש ברוך הוא עם האבן, אתה לא קורא לו הכל יכול, אתה אומר אתה שואל, הקדוש ברוך הוא יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים? אז אז אם אתה תלוי, אם אני חושב שהוא כל יכול, אז לא. לא שהוא לא יכול, אלא השאלה לא מוגדרת. ואם אני חושב שהוא לא כל יכול, אז כן. עכשיו תחליט, שתי התשובות אפשריות. אבל אם אתה מאמין שהוא כל יכול, אז התשובה שלך תהיה לא, אבל קושיה עליך אין. לא הוכחתי שהקדוש ברוך הוא הוא כל יכול. הגנתי על התזה שהקדוש ברוך הוא כל יכול. זאת אומרת אם מישהו מעלה פירכא כנגד התזה הזאת, הפירכא היא לא פירכא. עכשיו אתה עדיין יכול להגיד שהוא לא כל יכול לבריאות, אבל אין לך טיעון שמוכיח את זה. אגב תשובת הרשב"א הזאת אני חושב שהיא משנה די די הרבה את ההסתכלות על היסוד השישי בי"ג עיקרים. כי בדרך כלל מסתכלים על היסוד השישי הזה ומבינים שמדובר על איזושהי שהקדוש ברוך הוא שולח מסר לבני אדם, את העצם הדבר הזה שיש מסר לבני אדם. לפי תשובת הרשב"א הזאת זה מאוד מודגש שלא זו הנקודה בכלל. כי עקרונית הקדוש ברוך הוא יכול היה לשלוח מסר לבני אדם גם באופן פיזיקלי, שכולם באופן פיזיקלי ישמעו ישמעו מסרים מסוימים. הם לא יבינו אבל. איך? הם לא יבינו. לא שיש שיהיה קול שיגיד לי אתה תעשה ככה וככה. לא, אתה תעשה אין בעיה, אבל מסרים נבואיים כנראה כרוכים. לא לא, כן, לא זה הנקודה. ומסר פיזיקלי כזה שאני אשמע זה לא נבואה, זה בדיוק הנקודה אני חושב בתשובת הרשב"א. זה לא נבואה. מסר כזה גם חתול ועכבר יכולים לשמוע, אבל זה לא יהיה נבואה. והדגש ביסוד השישי ברמב"ם הוא בדיוק על האופן של המסר ולא על המסר עצמו. נכון. לא, זה לא רק האופן אלא זה יותר מאשר זה לא רק צורה אחרת להעביר את אותו מסר. זה מסר אחר. אפשר להגיד לך תעשה משהו, אבל הנביא כנראה שהמסר שעובר אליו זה לא תעשה משהו, אלא איזשהו סוג של הבנה שמחייבת לעשות את המשהו הזה. התעשה משהו הוא תוצאה של הנבואה. כן, ואז היסוד השישי הוא מובן אחרת, זאת אומרת, היסוד השישי הוא לא מסרים של הקדוש ברוך הוא לבני אדם. כי עם זה פתחתי, לכן הבאתי את הרשב"א. זאת אומרת, הבאתי את הרשב"א בדיוק כדי להראות מה המשמעות של היסוד השישי הזה. מה הכוונה נבואה? בדיוק, זאת אומרת שבעצם זה טענה על האדם, בכלל לא על הכוונות ועל המדיניות של הקדוש ברוך הוא. וזה מעניין שזה דווקא לא מובא כיסוד, עצם זה שהקדוש ברוך הוא נותן מסר לבני אדם, זה לא מובא כאיזשהו יסוד או משהו. נכון, כי זה אני חושב, א' יכול להיות שזה בכלל מובן מאליו. זאת אומרת אם האדם יכול לקלוט אז אין חידוש כל כך גדול בזה שהקדוש ברוך הוא גם נותן לו את המסר הזה. ב' הוא נתן לנו תורה, אז ברגע שאנחנו מאמינים שיש תורה, אז ברור שעקרונית אנחנו מקבלים את זה שהקדוש ברוך הוא פונה לבני אדם. וכל החידוש הוא שהוא גם יכול לפנות אליהם בדרך של נבואה, אבל זה חידוש לא עליו אלא עלינו. כן. אוקיי, זה מעניין, זה משנה את ההסתכלות על היסוד השישי לגמרי. אוקיי, טוב. מה? למה נדרשת הנבואה הזאת בעצם? זאת אומרת למה צריך נבואה? אם הקדוש ברוך הוא רוצה להעביר משהו לבני אדם, מסר, אז שהוא יעביר את זה בטלגרם או בווטסאפ. טלגרם או… אתה לא תבין, אם אתה לא נביא, אתה לא תבין את הטלגרם שלו. אנחנו את התורה קיבלנו, זה שאלוקים התגלה ונתן תורה, מה הערך המוסף על מה שקיבלנו? קיבלנו חמישה חומשי תורה, קיבלנו את ספרי הנביאים. הערך המוסף הוא שנביא שמקבל את התורה, כנראה יש לו שם מאחורה איזשהם תפיסות שאני כשאני לומד את התורה אין לי אותם. אולי יש לי אותם אינטלקטואלית אבל לא את החזותיות של העניין. אבל מה זה עוזר לי? הוא אחרי שהוא קיבל… לא יודע מה זה עוזר. ההוא תופס את התפיסות האינטלקטואליות האלה וזה כנראה שיש לזה ערך רוחני, לא יודע מה זה עוזר. בשבילו, אבל לנו זה לא עוזר כלום. למה? זה עוזר כי הוא מעביר לנו את זה. הוא מעביר לנו את מה ש… אבל המסר שהוא העביר לנו אפשר להעביר אותו בטלגרם, סיכמנו. אז את המסר שהוא השיג הוא לא יכול להעביר לנו כי אנחנו לא נביאים. הוראה מעשית אפשר להעביר בטלגרם. נכון, ואת השאר אנחנו לא יכולים לקלוט כי אנחנו לא נביאים. לא, לא פה הבעיה. יש גם תובנות מאחורי ההוראה המעשית, תובנות אינטלקטואליות, שאת זה גם אפשר להעביר. את התפיסה הבלתי אמצעית שיוצרת את התובנות האלה, זה יש רק לנביא. ואת זה הוא לא יכול להעביר. ואת שאר הדברים למה אי אפשר להעביר לנו בצורה רגילה? תשאל את הקדוש ברוך הוא, אני לא יודע. לא, אני אומר שכל הפרויקט פה נראה קצת מוזר. שזה ההבדל בין הראייה להבנה, מה שלפני כן דובר. בדיוק. הוא אומר, אז תעביר לי את ההבנה ישר, מה אכפת לי שהנביא יראה? תן לי ישר את ההבנה האינטלקטואלית בלי הנביא כמתווך. לא יודע, יכול להיות שגם צריך שיהיו נביאים בעולם כי צריך שיהיה איזשהו מעמד רוחני יותר גבוה גם אם זה לא עובר לכל האחרים. לא יודע, אין לי מושג. טוב, שבת שלום.