דוגמטיקה – שיעור 23

[הרב מיכאל אברהם] בסדר בוא נתחיל. אנחנו בעיקר השנים עשר שזה המשיח. היסוד השנים עשר, ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא, ואין לומר שנתאחר. אם יתמהמה חכה לו. ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו. אמרו חכמים תיפח רוח דעתן של מחשבי קיצין. ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבוא בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו, הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ובפרשת אתם ניצבים. ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דווקא, וכל החולק בעניין המשפחה הזאת הרי זה כפר בהשם ובדברי נביאיו. בוא נראה רגע מה יש פה בעצם. קודם כל צריך להאמין ולאמת שיבוא. מה הכוונה לאמת? הכוונה להפנים כנראה בתוכך שזאת אמת, כן, לשכנע את עצמך, לא יודע איך לקרוא לזה. ואין לומר שנתאחר. אם יתמהמה חכה לו. מה זאת אומרת אין לומר שנתאחר? למה אין לומר שנתאחר? או שבגלל שלא אמור להיות לו מועד שבו הוא אמור להגיע, אז לא שייך לאחר, אין מועד שבו הוא צריך להגיע. אבל יכול להיות שהכוונה אין להתאכזב מזה שהוא מאחר, אלא אם יתמהמה חכה לו. כן, זאת אומרת אתה צריך לחכות לו כל הזמן. שימו לב אבל שזה שונה מהאמירות המקובלות שמדברות על זה שאתה צריך לחכות לו, שאתה צריך להאמין שהיום הוא יבוא. לא, זה לא כתוב ברמב"ם הדבר הזה. אם כבר אז כתוב ברמב"ם הפוך. כתוב ברמב"ם שאתה לא צריך להאמין שהיום הוא יבוא אלא להפך. בגלל שאין לו תאריך יעד, אז זה שהוא לא הגיע זה לא אומר שהוא מתאחר, אתה לא אמור להתאכזב מזה אלא אתה צריך להמשיך ולחכות, זאת אומרת לא להתייאש. אבל זה לא, לא כתוב פה ברמב"ם שאתה צריך, כן, יש כל מיני אמירות כאלה שאתה צריך להאמין שהיום הוא יבוא. אתה צריך להאמין שהיום הוא יכול לבוא, זה משהו אחר. ויש כאלה שאומרים יש איזושהי מעליותא כזאת בזה, בואו בואו, הוא יבוא כבר היום. אם הוא לא הגיע אז באמת קרה פה איזה תקלה. כן, משום מה יש לנו כבר איזה כמה אלפי שנים תקלה כזאת, כל יום יש את התקלה הזאת מחדש ואנחנו עדיין אמורים לראות את זה כאיזושהי תקלה מקרית שקורית כל יום, כמו זריחת השמש בבוקר, גם כן תקלה שקורית לנו כל בוקר. אבל הרמב"ם לא כותב את זה. הרמב"ם כותב הפוך. אומר אין תאריך יעד ולכן אין לך מה להתאכזב מזה שהוא מאחר, אתה צריך להמשיך ולחכות, זאת אומרת זה שהוא לא הגיע זה לא אומר שהוא לא יגיע. אוקיי? אז זה המשפט הראשון שלו. ואין לקבוע לו זמן. והנה פה הוא ממשיך. ולא רק זה, אסור לך בכלל לצפות לו בזמן מסוים או לקבוע לו זמן מסוים. הוא ממשיך עוד את מה שקודם היה רק מובלע, כן? קודם אמרתי אין לו תאריך יעד לכן זה שהוא מאחר זה לא איחור, אתה לא אמור להתאכזב מזה או להתייאש מזה כי אין דבר כזה לאחר, אין לו מועד. ולכן הוא אומר פה ואין לקבוע לו זמן. בהמשך הוא יגיד ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהם זמן בואו. אז מה זה לא לקבוע לו זמן? לא לקבוע לו זמן הכוונה אל תחשבו שיש לו זמן מוגדר שבו הוא צריך לבוא באופן כללי, בלי קשר לשאלה אם אתם צודקים בפירוש המקראות או אם אתם מחשבי קיצין או משהו כזה. לא, אין לקבוע לו זמן כי באמת אין זמן. לא כי אתה לא יודע מהו הזמן. הרבה פעמים אומרים לך אל תקבע לו זמן כי לך תדע, אתה לא יודע, עוסק בנסתרות. זה לא שאלה של נסתרות בכלל, אין לו זמן. לא שיש זמן רק אנחנו לא יודעים ולא נגיש לנו. אין לו, אין זמן. בעיתה, כן, זכו, זכו אחישנה לא זכו בעיתה. אז יש איזשהו עיתוי שיכול להיות בסוף הימים ששמה הוא כבר כן יבוא, אבל במהלך השוטף שלנו זה לא שיש איזה תאריך רק אנחנו לא יודעים מהו. אין תאריך. וזה זה הבדל מאוד גדול. לכן העיסוק מבחינת איך שאני מבין לפחות את הרמב"ם, הרמב"ם לא אומר שלעסוק בחישובי קיצין זה בגלל שאתה עוסק במופלא ממך. אל תתעסק בזה כי אין לך נגישות למידע הזה. זה מידע עלום, זה רק אצל הקדוש ברוך הוא נמצא. לא, זה גם לא נמצא אצל הקדוש ברוך הוא. אין מידע כזה. המידע הזה לא קיים. למה? כי אין תאריך מתי שהמשיח יבוא. זה תלוי בנסיבות. אם נזכה הקדוש ברוך הוא ישלח לנו את המשיח, לא נזכה אז לא ישלח לנו. אין תאריך מסוים שכבר כתוב אי שם בשמיים ועכשיו השאלה אם זה נגיש לנו או לא נגיש לנו. זה מה שהרמב"ם נדמה לי רוצה לחדש לחדד פה. רוצה להגיד אין תאריך. לא שאל תעסקו בזה כי זה דרישה במופלא, אוקיי? ואז הוא אומר ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו. כן, ואל תנסו לחפש במקראות. למה לא? לא כי לא תצליחו. יש כאלה שכן הצליחו. מה זה הצליחו? זאת אומרת יצא להם איזשהו תאריך. אלא בגלל שאין תאריך. זה עוד פעם, הרמב"ם לוקח את זה אני חושב למקום שהוא לא המקום הרגיל אצל אנשים. אל תתעסקו בחישובי קיצין מתוך המקראות לא כי זה טמון שם עמוק, כי זה לא טמון שם בכלל. אין תאריך. גם בעולם האידיאות או אצל בגנזכו של הקדוש ברוך הוא אין תאריך. זה לא שיש תאריך עלום, אין. לכן זה גם לא יימצא במקראות. מה יש לחפש במקראות? אין את מה לחפש.

[Speaker B] הרב, זה לא פשוט כמו להגיד שאי אפשר לחזות את העתיד פשוט? כל עתיד אי אפשר לחזות אותו, לא משנה אם זה ביאת המשיח או לא יודע מה, כל דבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כל עתיד, יש עתידים דטרמיניסטים שאותם אפשר לחזות באופן עקרוני. אולי זה מסובך, אבל הקדוש ברוך הוא יכול. אבל פה זה תלוי במעשינו, זה תלוי בבחירותינו.

[Speaker B] כלומר כמו מה הקדוש ברוך הוא יכול לחזות?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אם יהיה רעידת אדמה באיזשהו מקום. זה תופעה טבעית שאנחנו לא יודעים לעשות את זה לפחות לא בדיוק, יש ניסיונות לחזות את זה אבל אנחנו עושים את זה, כן, אין לנו שיטה מדויקת לעשות את זה.

[Speaker B] אוקיי, אז כנראה שאי אפשר לחזות את העתיד שתלוי בבני אדם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז זה בגלל הבחירה.

[Speaker B] וכל עתיד שתלוי בבני אדם אי אפשר לחזות אותו.

[הרב מיכאל אברהם] וזה בגלל שזה תלוי בבחירה. והסיבה לזה היא שהמידע על מה שיקרה בעתיד לא קיים. המידע על רעידת האדמה קיים כבר היום. אנחנו לא יכולים להגיע אליו כי זה מסובך. אבל המידע קיים, הקדוש ברוך הוא יודע. המידע על בחירות עתידיות של בני אדם, המידע לא קיים. לא שאנחנו לא יודעים להגיע לזה. זה משהו אחר.

[Speaker B] לא, אני מבין, אבל אני אומר, אני מנסה להכליל את זה למשהו יותר רחב של כל עתיד שתלוי בבני אדם, אי אפשר לחזות אותו.

[הרב מיכאל אברהם] ואינחינמי, זה מקרה פרטי של זה, ברור.

[Speaker B] כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] מה שהרמב"ם אומר זה שאין תאריך כי זה תלוי במעשינו, אם נהיה זכאים, לא נהיה זכאים. זה תלוי בזה. אז כמו שאתה לא יכול לחזות מה בני אדם יעשו, ודאי שאתה לא יכול לחזות מה תהיה התוצאה של מה שהם יעשו, אם המשיח יבוא או לא יבוא. אז לכן יש פה טענה ושימו לב שזה שזה לא התפיסה המקובלת. התפיסה המקובלת היא שאסור לעשות את זה בגלל שזה במופלא מאיתנו, אנחנו לא יודעים, זה רק הקדוש ברוך הוא יודע, הוא שומר את זה צמוד לחזה את המידע הזה. והטענה שלו אם אני מבין נכון הטענה של הרמב"ם היא שאין מידע, גם לא צמוד לחזה, גם הקדוש ברוך הוא אם תשאלו אותו גם הוא יגיד לכם לא יודע.

[Speaker B] כן, אבל יש תפיסה שאומרת שבאמת יש תאריך שהוא התאריך הכי רחוק כביכול.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה מה שאמרתי, אז יש את בעתה ואחישנה. זה מדרש חז"ל. אז אם לא זכו אז בעתה, זכו אז אחישנה. אז יש איזשהו תאריך, כך חז"ל לפחות אומרים עוד פעם, שיש איזשהו תאריך סופי בקצה הימים ששמה אם לא קרה שום דבר עד אז המשיח יבוא בכל מקרה. זה עניין אחר. אבל שאתה, אז מי שרוצה לחזות את התאריך ההוא, זה יכול להיות שאפשר לנסות ולחזות, אולי לא תצליח אבל יש תאריך כזה. אבל כשאתה מנסה לחזות האם זה יבוא היום או מחר, אין תאריך כזה. על האחישנה זה תלוי במעשינו, על הבעתה זה משהו שהוא התוכנית של הקדוש ברוך הוא, אז זה יכול להיות שיש שם תאריך קבוע.

[Speaker B] לא, אבל איך יודעים שדווקא הרמב"ם לא מדבר על התאריך הסופי הזה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? איך אפשר,

[Speaker B] יכול להיות שהרמב"ם אפילו אומר גם התאריך הסופי הזה אל תנסה לחשב.

[הרב מיכאל אברהם] כי גם אותו אתה לא תמצא. יכול להיות, אבל שמה אם הוא אומר לך לא למצוא אותו, לא לחפש אותו, זה מסיבות אחרות. אל תחפש. את לא לחפש את התאריך של האחישנה זה בגלל שאין תאריך. לא לחפש את התאריך של הבעיתה זה פשוט בגלל שזה מביא לצרות, נדבר על זה עוד, אבל אבל זה זה מסיבות אחרות.

[Speaker D] אבל אני לא מבין, הרב. אם אם זה לפי הרמב"ם תלוי בנו, מה שאתם אומרים שזה תלוי בבחירה שלנו, אז לכאורה הרמב"ם היה צריך להתנסח אחרת. בואו נתארגן האנושות כולה, אם נצליח לשכנע את כולם ולהבין שזה תלוי בנו ואם אנחנו נעשה איקס דברים, המשיח יגיע, אז בואו נעשה את זה. ובאופן תיאורטי זה אפשרי. והרמב"ם לא מתנסח כך. הוא לא חב"דניק, הוא לא אומר בואו נתנסח, בואו נחזור בתשובה והנה הוא יגיע. הוא לא אומר את זה.

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם, הרמב"ם פה מדבר על עיקרי אמונה, הוא לא עוסק בהטפה. טוב, אם יש לך פטנט איך לגרום לכולנו לחזור בתשובה, אני אשמח לשמוע בהזדמנות.

[Speaker D] אבל לא ראוי שהרמב"ם, אם הוא כבר קובע את זה כעיקר שזה משהו שחשוב לנו ברמה הנורמטיבית, אז

[הרב מיכאל אברהם] שיגיד לנו מתי המשיח יבוא. נכון.

[Speaker D] זה גם, זה העיקרי אמונה. אבל אם זה בידינו, אז למה לא שירמוז, תדעו שזה תלוי בנו, תעשו משהו.

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם גם לא כותב דברים שגורמים לנו לברך ברכת המזון. בהלכות ברכת המזון הוא עוסק בשאלה על מה מברכים, מה קורה מי שלא בירך, אם שכחת, מה נוסח הברכה, מה דאורייתא, מה דרבנן. הוא לא נותן שמה איזה ספיץ' על השאלה כמה חשוב לברך ברכת המזון ושלא תהיה כפוי טובה וכל…

[Speaker D] לא, אני לא מתכוון לקטע ההטפתי, אבל אם הרמב"ם קובע את זה כעיקר, הרי אנחנו דנים בכל הסדרה הזו מה המשל… למה זה עיקר, כי זה משהו שאמור לחייב, זה משהו מהותי בתודעה הדתית שלנו. כלומר, משהו שאנחנו אמורים לפעול לאורו אחרת. אז אם אם זה בידינו להביא את המשיח…

[הרב מיכאל אברהם] בואו נגיע למקום לשאלה שאני לא בטוח בה בכלל. אבל כן, זה חשוב בתפיסה הדתית. שלעולם יש ייעוד. העולם בסוף בסוף יגיע לתיקונו. האם אנחנו צריכים לפעול כדי לעשות את זה? זה עוד נדבר היום. זה…

[Speaker D] אבל לרמוז שזה לפחות בידינו, זה פרט חשוב בעיקר הזה. להגיד שזה בידינו, בידינו.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, מה זה נקרא בידינו? אם אנחנו נעשה תשובה אז המשיח יבוא. זהו.

[Speaker D] אז זה הרמב"ם לא אומר. הרמב"ם אומר את זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי זה לא עיקר אמונה.

[Speaker D] אבל זה לכאורה השפיץ של הכל. אבל זה השפיץ של הכל, שזה בידינו, הרי אחרת מה אכפת לי שהוא יבוא או לא יבוא?

[הרב מיכאל אברהם] הוא יבוא גם בלי שזה תלוי בי. כשהוא מונה את עיקרי האמונה, אז הוא מונה את הסכמה המחשבתית שאמורה לקבוע מסגרת לאמונה היהודית. זהו. הוא לא נותן הנחיות מה לעשות. זה ביד החזקה. הוא לא נותן מוסר מה כדאי לעשות או ממריץ אותנו לעשות. זה משהו… זה לא במסגרת עיקרי האמונה. עיקרי האמונה זו סכמה תאולוגית. ואני חושב שאין לזה פה… זה לא המקום שלו להטיף לנו או לקרוא לנו לעשות מצוות. גם מבחינת הרמב"ם אנחנו לא אמורים לעשות מצוות כדי להביא את המשיח. אנחנו אמורים לעשות מצוות כי צריך לעשות את המצוות. לעשות את האמת מפני שהוא אמת. ולא לעשות את המצוות כדי שיבוא המשיח. כבר דיברתי על זה גם בעבר ואולי עוד נחזור לזה, שהמשיח הוא לא חלק מתורת הגמול. הוא חלק מהתוכנית האלוקית. העולם צריך להגיע בסוף למצב המתוקן. לכן חשוב לדעת שיבוא המשיח. צריך לדעת שיבוא המשיח כי בסוף העולם יש לו יעד. הוא אמור להגיע למצב מתוקן. זה לא בגלל שזה ימריץ אותנו לעשות מצוות ואנחנו נעשה את המצוות כדי שהמשיח יבוא. לא, אנחנו עושים את המצוות כי צריך לעשות מצוות, כי צריך לציית למה שהקדוש ברוך הוא ציווה. לכן אני לא חושב שזה אמור להופיע פה, רמזים מהסוג הזה.

[Speaker B] הרמב"ם מקשר את ביאת המשיח לתחיית המתים איפשהו?

[הרב מיכאל אברהם] תחיית המתים זה העיקר ה-13, הבא. אוקיי. רגע.

[Speaker E] הרב, השאלה בסוף… מה? השאלה בסוף אם יש בכלל מושג כזה עולם מתוקן. שנוכל להגיד בסוף עוד איקס שנים, לא משנה מיליארד שנים או שני מיליארד שנים, זהו, העולם הגיע לתיקונו. זה שאלה אם זה קיים. לייבוביץ' חשב שאין דבר כזה. אין. לעולם לא נגיע למצב שנוכל להגיד העולם מתוקן והמשיח צריך להגיע או כבר הגיע.

[הרב מיכאל אברהם] נגיע ללייבוביץ'. נגיע עוד ללייבוביץ'. אין לי מושג, אני לא יודע לענות על זה, אבל אני חושב שהתפיסה המקובלת היא שכן. יגיע מצב שבו אנחנו נהיה בתוך העולם המתוקן. זה לא רק ציפייה שמטרתה לדרבן אותנו לפעול נכון, כמו שלייבוביץ' חשב. אבל זה נדבר עוד. אז אני רק רוצה לגמור פה את הקריאה של העיקר הזה, של היסוד הזה. כן. ואמרו חכמים: תיפח דעתן של מחשבי קיצין. פה הרמב"ם הולך צעד אחד הלאה. הוא… הוא מקלל את מחשבי הקיצין. חז"ל, כן, מקללים את מחשבי הקיצין. עכשיו פה שימו לב, עד כאן הטענה הייתה: אל תחשבו קיצין כי אין את מה לחשב. זאת שאלה שאין לה תשובה, לא שאנחנו לא יודעים את התשובה עליה. אז למה צריך לקלל מישהו שעוסק בדבר שאין טעם לעסוק בו? אוקיי, אז הוא בטלן, הוא עוסק בדברים שאין טעם לעסוק בהם. מה יש לקלל? הקללה או החשש הגדול מחישוב קיצין הוא כנראה, אם אני מבין נכון, חשש פרקטי. לא בגלל שאין תאריך כזה. יש תאריך כזה ואתה מחשב אותו, אז טעית. בני אדם טועים, לא צריך לקלל כל אחד שטועה. הבעיה שהטעות הזאת היא טעות שעלולה להביא לנזקים גדולים. ולכן חכמים, ואחרי זה הרמב"ם בעקבותיהם, מאוד מאוד חוששים מהטעות הזאת. ולכן אומרים תיפח דעתם של מחשבי קיצין. ולמה? כי אתם יודעים, אנחנו מכירים, גם היו אירועים כאלה בהיסטוריה, אנשים חישבו קיצין, יצא להם איזה שהוא תאריך מסוים, אגב חלק מגדולי הראשונים עשו את זה, יצאו, יצא להם תאריך מסוים. התאריך הזה עבר והמשיח לא הגיע, והם כנראה לא הסכימו עם שמואל, שגם כשהוא מגיע אנחנו לא יכולים להצביע עליו ולהגיד הנה, העולם הוא מתוקן עכשיו הכל בסדר, הם חשבו שאם אנחנו לא רואים את זה אז הוא כנראה עוד לא הגיע. ומה שקרה בעקבות זה זה חורבנות מאוד גדולים, החל משבתי צבי, והמשך בתופעות פחות ידועות. אתם יודעים יש ספר של שולמית לפיד, כן, אמא של יאיר לפיד, שנקרא כחרס הנשבר. והספר הזה נסוב סביב תקופה בתחילת המאה העשרים, מלחמת העולם הראשונה, תחילת המאה העשרים, שעברה איזה רוח משיחית מאוד מאוד חזקה בירושלים. היו שמועות מאוד מאוד חזקות שהמשיח עומד להגיע. והוא לא הגיע בסוף. אולי זה היה סביב המלחמה, אני כבר לא זוכר בדיוק את השנים, אבל זאת תופעה ידועה, נכתב עליה לא מעט. ובסופו של דבר המשיח לא הגיע, והייתה התנצרות המונית של יהודים בירושלים, היישוב הישן. בירושלים בתחילת המאה העשרים הייתה התנצרות המונית של יהודים, בגלל שהם היו בטוחים שהמשיח מגיע והוא לא הגיע, אז הם החליטו להסיק את המסקנות.

[Speaker C] עליית תלמידי הגר"א באמצע המאה התשע עשרה גם הצמיחה התנצרות? נכון, כן.

[הרב מיכאל אברהם] תופעות כאלה היו בכל מיני הקשרים בהיסטוריה וזה כן, ברגע שהם ראו שהמשיח לא הגיע החליטו לעבור לקבוצה שאצלם המשיח כבר כן הגיע, אז החליטו להסיק את המסקנות. הם כנראה מצליחים יותר מאיתנו. בכל אופן אז אני מניח שהקללות האלה של מחשבי קיצין נאמרו בגלל החששות האלה. לכן יש פה שתי רמות והרבה פעמים אנשים קושרים אחד לשני, זאת אומרת לא מבחינים שיש פה שני יסודות. ואני טוען שיש שני יסודות ברמב"ם. היסוד האחד אין את מה לחשב, אל תתעסק בשטויות, אתה מחשב דבר שלא קיים. היסוד השני אומר, בסדר, אם החלטתי לחשב דבר שלא קיים, מה אכפת לך? בסדר, אני תאורטיקן, אני רוצה לחשב משהו שלא קיים או שאני סתם טועה. מה הרע בזה? לא, כי זאת טעות מזיקה וכאן נכנסת הקללה הזאת של תיפח רוחם של מחשבי קיצין. אבל זה לא כל הסיפור. אנשים חושבים שכל הבעיה בעיסוק בחישובי קיצין זה החששות האלה של המשבר שיבוא בעקבות ההתבדות של העניין הזה. ואני טוען שלא, יש קודם כל את העניין העקרוני שאין את מה לחשב, אין תאריך כזה. לכן אין טעם לעסוק בחישובים כאלה וכמובן גם לא להתאכזב מזה שהמשיח לא הגיע כי אין תאריך שבו הוא אמור להגיע. אחרי זה יש את החששות הפרקטיים, שאם אתה מחשב קיצין ואתה מתבדה אז זה עלול להביא למשבר מאוד מאוד גדול. אתם יודעים יש, אני שמעתי את זה על אותו סיפור על כמה יהודים, על רב אהרן קוטלר נדמה לי שמעתי פעם, ועל הצמח צדק. כן, מעניין שזה דווקא היה בחב"ד, שהתחילה איזה רוח משיחית מאוד חזקה, והם דפקו על הבמה בבית הכנסת ונשבעו שהמשיח לא מגיע השנה. הוא נשבע שהמשיח לא מגיע השנה. פשוט כדי להרגיע את האנשים, כי הוא ראה שהאנשים על סף, הם בטוחים כבר מתחילים למכור את הבתים ולארוז את הדברים ולהתכונן לזה שהמשיח מידפק בדלת. והוא חשש מהמשבר שיקרה אחרי שזה לא יקרה, שהוא לא יבוא, אז הוא נשבע שהמשיח לא יבוא.

[Speaker F] אבל עד כדי כך היה בטוח שהוא נשבע? כנראה שהאמונה במשיח לא הייתה כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני חושב שהוא בנה על זה ש… צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, שבגלל שהמשבר הוא כל כך גדול, אז הוא גזר על הקדוש ברוך הוא לא לשלוח את המשיח. לפחות זאת הייתה תפיסתו, אני לא בטוח אם אני מסכים, אבל אני חושב שזה מה שעמד מאחורי הדברים האלה, לא נראה לי שהיה פגם באמונה שלהם במשיח, אני לא חושב ככה. לא זה ה… לא זה הרקע לעניין, אלא באמת החשש הגדול מהמשבר והוא אמר, טוב, אם אני מחליט בבית דין של מטה שהמשיח השנה לא יבוא, אז הקדוש ברוך הוא כנראה יתאים את עצמו. אוקיי, ומקסימום אתם יודעים, מקסימום מה היה קורה? מקסימום המשיח כן היה מגיע, אז היו יודעים שאני שקרן, אבל לפחות היו נשארים יהודים טובים. אז מה רע? זה לא מחיר כל כך נורא. אז אני הייתי מאבד את מעמדי, אוקיי. יהודי צדיק, אתה רואה הוא לא חושש למעמדו, הוא מפחד שאנשים יישברו. טוב, בכל אופן, אז זה מה שאני אומר, שיש ברמב"ם פה באמת שני היסודות. יסוד אחד, אל תחשב כי אין את מה לחשב, היסוד השני, החישוב הזה הוא חישוב מסוכן כי הוא מועד להביא למשברים ברגע שזה לא יתממש. ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, משה ועד מלאכי וכולי. ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו,

[Speaker G] הרב, אתה יכול לשתף מסך?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, זהו, אני פתאום רואה שאני לא משתף אותו. כן, ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו, הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ובאתם נצבים. טוב, פה אני באמת קצת נבוך, כי כי אני קצת מסתפק בעוונותיי. אני מסתפק בגלל שאני לא מאה אחוז בטוח שזה באמת כתוב בפרשת בלעם ואתם נצבים. את המקראות העמומים האלה אפשר לפרש בכל מיני צורות. וכיוון שכך, אז אני לא יודע. עכשיו, אני לא… לא חושב שאני מכחיש את התורה, כי בעצם מה שאני טוען זה שאני לא בטוח שזה מה שכתוב בתורה. זאת אומרת, אם מישהו היה אומר לי, תראה, זה מה שכתוב בתורה, היה משכנע אותי שזה הפירוש, הייתי מקבל. הפקפוקים שלי הם לא בגלל שאני מסתפק במה שכתוב בתורה, אלא בגלל שאני לא בטוח שזה מה שכתוב בה. אז לכן אני לא יודע אם אני נכנס לתוך הגדר הזה של מה שהרמב"ם כותב כאן, אבל גם אם כן, מה לעשות? על עובדות דיברנו כבר שאין סמכות לגבי עובדות, ואני באמת לא בטוח. אני לא יודע, אני מקווה שכן, אני מקובל שכן, ויכול להיות באמת שכן, אני לא יודע. אבל להגיד לכם שאני בטוח, אני לא. אבל גם הרב, גם הרמב"ם מודה שזה לא כתוב במפורש, דרך כוכב מיעקב, איפה רואים את המשיח? כל מיני רמזים, כל מיני אלגוריות שזה… נכון. לא, הוא טוען שזה אבל מה שכתוב, כך או שככה הוא הבין, או שהמסורת העבירה לו, אני לא יודע. מאיזושהי סיבה הוא חושב שזה הפירוש של הפסוקים. אבל אני אומר, מי שלא השתכנע ולא בטוח שזה פירוש הפסוקים, אז מה לעשות? עכשיו בגלל שאתה מאיים עליי שאני אהיה אפיקורס, אז לכן אני אמור לאמץ את זה? זה מה שאני חושב, מה אני אעשה? הרב, ומה עם החלק שהוא כתב שכל הנביאים אמרו את זה בעצם? אותו דבר. לא, אבל יש איזה… כאילו זה כתוב איפשהו? כאילו כל נביא באמת אמר שהמשיח יגיע? לא יודע, כל נביא, אבל כשהוא אומר כל הנביאים הכוונה היא שכתוב הרבה פעמים בנביאים, לא יודע אם אתה יכול לספור כל נביא ונביא עסק במשיח. אבל עוד פעם, זה פרשיות שהן פרשיות מאוד עמומות. השאלה על מה הן מדברות, על מתי זה אמור להתממש, מה המשמעות, זה דברים שהם בדרך כלל מנוסחים בצורה מאוד עמומה ומיסטית כזאת. ואתה לא בדיוק יודע מה משמעות של הדברים. לכן אני אומר, יכול להיות שזה באמת נכון, אני לא יודע. להגיד לכם שאני בטוח, לא. הניסוחים הם לא חד משמעיים. אני לא… וגם מה זאת אומרת שצריך לבוא מבית דוד ומזרע שלמה וכולי? בכל החולק בעניין המשפחה הזו הרי זה כפר בהשם ובדברי נביאיו. אז גם פה יש קצת מקום להתלבט כי לא יסור שבט מיהודה בפרשת ויחי נתפס אצל חלק מהמפרשים כ… לא יודע איך לקרוא לזה, ציווי או נבואה, יש כאלה שאומרים ממש ציווי. זאת אומרת שמלכים צריכים להיות מבית דוד, ומי ששם מלך לא מבית דוד אז הוא עבר על האיסור של… הוא עבר, ביטל את העשה של לא יסור שבט מיהודה או עבר על האיסור הזה של לא יסור שבט מיהודה, לא יסור זה כנראה לאו, זה לא עשה. ויש כאלה שמסבירים שהדבר הזה הוא נבואה, לא מצווה. הנבואה היא שלא יסור שבט מיהודה, המלכים יהיו משבט יהודה. אגב, אם זאת נבואה, הנבואה הזאת לחלוטין לא התקיימה. היו לא מעט מלכים שלא, כל מלכי ישראל לא היו מבית דוד, משבט יהודה. גם החשמונאים לא. גם החשמונאים לא, נכון. עכשיו עוד פעם, אתם רואים פתאום את העמימות של המסרים שאנחנו מוציאים מתוך המקראות. אז אנחנו רגילים נורא לעבור על זה הלאה ולהפטיר כדאשתקד, אבל או להתלהב נורא מפסוק שאנחנו פתאום רואים שכן מתממש ואנחנו שוכחים את כל הפסוקים האלה שלא כל כך מתממשים. ולכן אני חושב שצריך להיות ישר בעניינים האלה. לפחות להישאר בצריך עיון, אבל לא להתלהב יותר מדי. מישהו שלח לי לפני כמה ימים איזה פסוקים, מאיפה הוא הביא את זה, לא זוכר אפילו איזה פסוקים, מישעיהו נדמה לי. אמר לי זה אחד לאחד התקופה שלנו, הוא אומר לי, בעל תשובה. אמרתי בוא ננסה לקרוא ביחד, לא אחד לאחד ולא אחד לשלוש גם. זאת אומרת, אתה יכול לפרש את זה באלף צורות. ודי מהר הוא הבין שזה לא, והוא התלהב כל כך מזה שהכול כתוב שם. אם היו אומרים את זה לפני, הוא מדבר על הציונות, על הקמת המדינה וכולם, אם היו אומרים את זה לפני מאה שנה והיו מנבאים את כל מה שיקרה עכשיו, הייתי יותר משתכנע. אבל לפני מאה שנה אף אחד לא ידע לפרש את הפסוקים. עכשיו אחרי שזה קרה, עכשיו פתאום כל הפסוקים מסתדרים לנו היטב. עכשיו אם זה באמת היה מסתדר אחד לאחד, אתה יכול להגיד בסדר, אחרי שזה קרה פתאום הבנו, לפני כן לא הבנו. אבל זה לא באמת מסתדר אחד לאחד, יש המון אפשרויות פרשניות. זה מזכיר לי שיש ביקורת מאוד נפוצה על החברה האלה של הדילוגים בתורה. מכירים את העניין הזה שמוצאים בדילוגים כל מיני מסרים בתורה, מי רצח את סאדאת וכל מיני דברים מהסוג הזה. והרבה פעמים הביקורת, ביקורת מאוד רווחת על העניין הזה אומרת שאת כל המסרים האלה אנחנו מגלים אחרי שהאירועים התרחשו. אף אחד מעולם לא ניבא מתוך הדילוגים האלה אירוע שעוד לא קרה, שהוא אמר מראש שהדבר הזה יקרה. חוכמה בדיעבד. כן, זה חוכמה בדיעבד כזה, ולכן זה בעצם אומר עזוב, הנבואות האלה זה כמו האורקל מדלפי. האורקל מדלפי אומר משהו ואתה יכול לפרש את זה באלף צורות, כל מה שקרה בסוף אתה יכול אחרי זה להכניס בלשון הנבואה של האורקל מדלפי. או אצל אורן זריף או אצל כל הבאבות והעלי באבות שיש לנו היום. הם נותנים לך, או יש גם עלי באבות אקדמיות כמו פסיג וכאלה. הם אומרים משהו כל כך כללי שכל מה שקרה יתאים למה שהם אומרים. אין לזה שום משמעות. אבל מצד שני צריך להיות גם כן ישר בעניין הזה, נגיד שהיינו מוצאים בדילוגי אותיות את השם של הרוצח של סאדאת בקרבה מינימלית לסאדאת עצמו. יש כל כך הרבה אופציות מה לחפש ואיך לפרש את העניין שאתה לא יכול באמת לדעת שסאדאת יירצח על ידי, לא זוכר איך קראו לרוצח שלו, מתוך הדילוגים האלה בתורה גם אם זה באמת היה נכון. ולכן הביקורת הזאת היא לא ביקורת כל כך חד משמעית. בהחלט ברור שאחרי שדברים קורים אתה פתאום מבין שיש משמעות לשם הזה ולשם הזה, וזה שהם נמצאים בקרבה זה אומר משהו. ולכן אני חושב שהביקורת הזאת היא לא ביקורת מוחצת, היא ביקורת שמעלה לנו תמרור אזהרה. אבל אחרי זה, אם באמת הניבוי הזה עומד במבחנים סטטיסטיים מובהקים, גם אם גיליתי את זה רק אחרי ההתרחשות, אז נדמה לי שצריך להיות ישר ולהגיד כן, זה כתוב שם, קודם לא היה לי את הכלים להבין שזה מה שכתוב, עכשיו יש לי את הכלים. אלא שאני חושב שבכלים סטטיסטיים מובהקים לא באמת רואים את זה. אותו דבר הדילוגים, דילוגים זה מסובך, קטונתי, מתמטיקאים גדולים ממני כבר התווכחו על העניין הזה. אבל בהקשר הזה של הנבואות וכל הפרשנויות לתורה, אני לא רואה בדרך כלל אני לא רואה פרשנות מאוד מובהקת לפסוקים, אפשר לפרש אותם באלף צורות. כן, הלל שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה, גם הוא למד את פרשת ניצבים ואת פרשת בלעם. הוא למד את שתי הפרשיות האלו ועדיין הוא הגיע למסקנה שאין. אני אבל לא מצליח להבין דבר אחד, כשאנחנו מדברים על עיקרי אמונה והרמב"ם טורח להגדיר אותם, אז עיקר האמונה זה הבסיס שעליו הכול נמצא, ממנו אני הולך הלאה. אז למה בעצם עיקר האמונה צריך להיות כל כך מעורפל? למה לא יכול להיות הרבה יותר ברור וחזק כדי שמי שרוצה, זאת אומרת, עכשיו הוא גם לא רק שהפסוקים לא בטוח שהם נותנים את התמונה, אלא הוא בעצמו גם אומר אני גם לא חושב שיש זמן קבוע, אני לא חושב שאפשר לדעת מתי זה יהיה, כלומר ערפל כל כך גדול על דבר שהוא חייב להיות נורא ברור. כשאתה בונה חוקה למדינה ואתה רוצה לדעת איך להתנהג, אז אתה לא נותן רמזים על מה שאתה רוצה שיקרה. אתה נותן את זה ב… טוב, נראה לי שיש פה שתי שאלות שונות. שאלה אחת למה לא קבעו תאריך קבוע, כי מדיניותו של הקדוש ברוך הוא זה בעיתה ואחישנה, זה לא קשה. אני לא מגיע לתאריך, אני מגיע בכלל לנושא של אין משהו… שאלה אחת שאמרת אז למה לא קבעו פה, למה אין תאריך, אין תאריך כי הקדוש ברוך הוא החליט שהוא לא רוצה לקבוע מועד קבוע, זה לא קשה. מה שאולי יותר קשה, אם באמת הקדוש ברוך הוא רוצה שנאמין במשיח למה הוא לא כותב את זה בצורה יותר חד משמעית בתורה? למה זה נתון לפרשנויות כל הזמן? אז אני אומר פה באמת לא יודע, אין לי על זה תשובה. אני לא יודע מה להגיד לך. אולי באמת הוא לא רוצה. כל הדיברנו בשיעורים הראשונים על כל הדוגמטיזציה של האמונה שעשה אותה הרמב"ם עד זמנו זה באמת לא באמת לא היה קיים. ולכן אני חושב שהתמונה הזאת כאילו שיש עיקרי אמונה שאסור לסטות מהם וכל מי שסוטה מהם הוא כופר בעיקר וכולי, זאת תמונה שקיימת אחרי הרמב"ם. לפני הרמב"ם המושג אפיקורס היה, אבל לא הייתה מסגרת מחייבת דוגמטית, על זה דיברתי בכל השיעורים הראשונים. ולכן אני חושב שהשאלה הזאת קשה בעיקר על התמונה כפי שהרמב"ם תופס אותה. אולי עצם זה שהרמב"ם קבע את זה כעיקר אמונה, הוא רצה להגיד לנו את ההיפך. מכיוון שיוצא לפי הרמב"ם שאם המשיח יגיע, אז העיקר הזה נופל. אין מה להגיד המשיח יגיע, הוא כבר הגיע אתמול, לפני חודש הוא הגיע, הוא כבר השתלט על השטח. אז אולי כשהרמב"ם קובע את זה כעיקר אמונה הוא רומז לנו שהוא לא יגיע. אני לא הלכתי לזה. תשמע, אם הוא יגיע, אז הנה, זה התממש, הכל בסדר, העיקר הוא מצוין כי המשיח הגיע. מה אני אמור להאמין שהוא יגיע גם הלאה אחרי שהוא הגיע? למה… לא, אני אומר בגרסה החדשה של היד החזקה הוא לא… הרמב"ם יוציא את העיקר הזה אחרי שהמשיח יגיע, נכון? כבר לא רלוונטי לכתוב את זה שם. הוא לא יוציא אותו. המשיח יגיע בתאריך מסוים, מה זאת אומרת? אחרי שהוא הגיע זה עדיין נכון, הוא הגיע. אבל איך אתה יכול להגיד שזה עיקר אמונה? הוא כבר… אין פה איזה משמעות יש לעיקר אמונה למה שכבר קרה? זה כמו שאתה יודע, הרמב"ם, אתה מזכיר לי את הרמב"ם בספר המצוות, אז הוא כותב שם במצוות עמלק או שבעה עממין, אני לא זוכר באחד משניהם. הוא אומר הרי בעצם כבר אבד זכרם, הם התבוללו בין האומות, אנחנו כבר לא יודעים מי הם, ועמלק גם אותו דבר. אז הוא שואל אז למה תשאל אותי, אומר הרמב"ם, אז למה אני מונה את המצווה הזאת הרי אמרתי בשורש השלישי שמצוות שקצוב להם זמן או שהם מיועדות לזמן מסוים לא נכנסות למניין המצוות. למשל מצווה של עשה לך נחש שרף, כן עם הנחשים שם עם מכת הנחשים וזה או צנצנת המן או דברים כאלה. לא נכנס למניין המצוות. למה לא? כי זה היה מצווה לשעתה. זה מצווה שזמנה כבר פג והיא כבר לא רלוונטית יותר. רק מצוות נצחיות נכנסות לתרי"ג מצוות. אז נו, עמלק ושבעה עממין זה לא מצוות נצחיות? הנה, זה כבר לא רלוונטי היום. אפשר לשאול על המקדש גם אותו דבר. אז אומר הרמב"ם מי ששואל את זה לא מבין את העניין של מצוות נצחיות. הוא אומר מצוות נצחיות זה מצוות שאנחנו חייבים בהם תמיד. אבל אם מימשנו אותן כבר, עמלק חוסל או שבעה עממין חוסלו, אז זה בוצע, לא שזה כבר לא רלוונטי. זאת אומרת בצנצנת המן גם אם זה היה מבוצע וגם אם זה לא היה מבוצע, יום אחרי זה זה כבר לא רלוונטי. זה היה רלוונטי לאותו אירוע, לאותו זמן, אז זה מצווה שבמהותה קשורה רק לזמן מסוים. אבל עמלק ושבעה עממין זו מצווה נצחית, רק ברגע שכבר ביצענו אותה אז זה בוצע. אבל זה לא אומר שזה לא נצחי, פשוט מימשנו את זה, ביצענו את זה. כמו מצווה להקים מקדש. יש מצווה להקים מקדש או למנות מלך. אוקיי, הקמנו מקדש, מה עכשיו? אז המצווה בטלה? לא, היא לא בטלה, היא פשוט התקיימה, היא מומשה. אותו דבר פה. יש לך 13 עיקרי אמונה. זה שאחד מהעיקרים האלה התממש בסוף, זה לא אומר שהוא לא עיקר אמונה, זה אומר שהוא התממש, שזה כבר קרה. אוקיי, אז זה. הרב? כן. אני רוצה לשאול על עצם זה שהרב אומר שבאמת הפסוקים שאמורים לנבא את המשיח הם נתונים לפרשנות ואפשר להבין אותם כך או כך. אבל האם אין איזה משקל שסך הכל יש איזה סוג של קונצנזוס בקרב עם היהודי שכן יש משיח? אוקיי. נכון? שהוא אמור להגיע מתישהו. אין לדבר הזה משקל? יכול להיות לזה גם משקל נגיד, אז מה? אז יש לזה משקל. האם זה אומר שאני בטוח בגלל זה? אני לא אומר שלא יבוא משיח. אני אומר שאני לא יודע. נגיד אם היה לזה משקל, אז אני לא יודע לא ב-20 אחוז אלא רק ב-15 אחוז. בסדר, אוקיי, לא אמרתי עם כמה אחוזים אני לא יודע. יש עוד דעות כאלה בקרב ראשונים נגיד שמטילים כזה ספק? מה? ספק אם הוא יגיע. אה, אני לא מכיר אבל לא חקרתי את זה אף פעם. לא ממש משנה לי. אתה יודע, אם אתה תלך על המשקל שיש לאמונות עממיות לא תגיע רחוק. לא, אבל זה לא אמונה עממית סתמית, זה משהו ששוב, לפי הרמב"ם הוא יסוד, זה לא… אז הוא יסוד. הרמב"ם החליט שהוא יסוד, אז מה? ורבי הלל אמר שזה לא יסוד, ובעל העיקרים אומר שזה לא יכול להיות יסוד כי רבי הלל לא קיבל את זה, למרות שבעל העיקרים מסכים לזה. אבל הוא אומר שזה לא יכול להיות יסוד אם רבי הלל חולק על זה. אז הרמב"ם החליט שזה יסוד, מה אני יכול לעשות? אתה יודע, יש כל כך הרבה אנשים שקובעים שדברים הם יסודות. אני מניתי כאלה בספר השני בטרילוגיה. כן, יש לי כמה פרקים שמוקדשים כל פרק לאיזה עיקר אמונה אחר. למי שנהרג על יהדותו הוא קדוש, שהפוך בה והפוך בה דכולא בה, שאנחנו עם סגולה, כל מיני דברים כאלה. זה עיקרי אמונה אצל הרבה מאוד יהודים. בעיניי זה בובקס. שמה יש לי אפילו עמדה שזה לא נכון. לא פה, לגבי המשיח, אני אומר לא יודע. אני חושב שזה נכון, אולי זה נכון, אבל אני לא יכול להיות בטוח, אני לא יודע. פה זה בובקס, זה לא נכון להיות. רגע, ואם זה לא נכון, מה המשמעות של הקיום של העולם הזה, שלנו? מה המטרה בסוף? לא המטרה האישית, המטרה הכללית שלנו. אין לי מושג, אני לא יודע. ואם המשיח יגיע בסוף אז מה המטרה? לא, זאת המטרה, להביא אותו זאת המטרה. המשיח יגיע, ואחרי שהוא הגיע, מה? זהו, הגענו לעולם כמו שהרב אמר, עולם מתוקן, והגענו למטרה. בסדר, אבל משם והלאה אז בשביל מה לקיים את העולם? משם והלאה לא יודע מה יהיה, השאלה עד לשם. עד לשם יש מטרה או שאין מטרה? אני כבר היום לא יודע, אז מה הבעיה? אני לא יודע, אין לי מושג. אנחנו עם המצוות שלנו יכולים לתקן כל מיני דברים, אולי זאת המטרה. דיברנו על שלמות והשתלמות, לא פה בסדרה הזאת אלא באופן כללי דיברתי על זה. הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נהיה חסרים ונשתלם. זה משמעותו של כל מהלך התיקון בהיסטוריה של העולם הזה. אז התיקון יש לו ערך מצד עצמו, לא רק במובן של לאן הוא מוביל אותנו, אלא עצם הנגזרת. כן, עצם זה שאנחנו מתקדמים יש איזה חשיבות. ההתקדמות היא לא נועדה רק כדי להגיע למצב השלם. בהקשר הזה הבאתי את בעל תשובה עדיף מצדיק גמור. כן, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ולא רק בגלל הצפיפות. אז הטענה היא שלמה בעל תשובה עדיף מצדיק גמור? בעל תשובה הכי מושלם שלא יהיה, אז הוא הפך לצדיק גמור. למה הוא יותר מצדיק גמור? הוא יותר מצדיק גמור כי הוא התקדם, וההתקדמות יש לה ערך לא רק בגלל שהיא מביאה אותי למצב שלם יותר, אלא עצם ההתקדמות יש לה ערך. לנגזרת יש גם ערך. הפונקציית הערך זה הפונקציה אלפא כפול הפונקציה פלוס בטא כפול הנגזרת. בסדר? זה הערך של ההתנהלות שלך. ולכן הטענה היא שיכולה להיות משמעות לעולם הזה גם אם הוא לא מוביל בסוף למצב שלם. עצם ההתקדמות. ליבוביץ, כן, נלך לליבוביץ, עצם ההתקדמות לקראת המצב השלם היא בעצמה המטרה שבשבילה העולם קיים, אולי. הרב, אז מה שהרב אומר עכשיו, הניסוח של הרב כרגע זה לא תומך בביאת המשיח. כשהמשיח יגיע אז כולנו נגיד זהו, וזהו. אמרתי שזאת אפשרות, לא אמרתי שזה נכון. לא אמרתי שזאת עמדתי. אני אומר, כיוון שיש גם אפשרות כזאת, אז אני לא יודע. אני אין לי דרך לדעת. אני אומר יש פסוקים, אני לא מזלזל, יש פסוקים ואפשר להבין שזאת באמת המשמעות שלהם. הכל נכון, וכיוון שיש כל כך הרבה חופש פרשני ביחס לפסוקים במקרא, קשה לבנות על זה משהו. כתוב "עין תחת עין", גם כתוב מפורש, אין הרבה יותר מפורש מאשר כל הפסוקים על ביאת המשיח. ואנחנו מחייבים ממון. אז מה שכתוב או לא כתוב, זה הרבה יותר חד משמעי מאשר כל הפסוקים על המשיח. וזה הלכה, זה לא איזושהי אמונה מה יקרה בעתיד, זה מה שצריך לעשות עכשיו. הרבה דברים כתובים במקרא, בתורה, הרבה דברים כתובים. אנחנו, אני לא חושב שאפשר לבנות על זה משהו. אני לא, עוד פעם, זה איזשהו מוצג. איך הרב מגדיר עם סגולה שהוא אומר שזה שטות? עם סגולה במובן הסגולי של המילה, במובן שאנחנו, אנחנו בנויים אחרת באיזשהו מובן. לאו דווקא פיזיולוגיה, כן? החתם סופר אומר שגם פיזיולוגית אנחנו בנויים אחרת. אבל אני מדבר עזבו, אפילו נגיד רוחני. בעיניי זה בובקעס. זה בובקעס בגלל ש, או לפחות דבר חסר כל בסיס, לפחות לא, מה זה בובקעס? אני לא יכול לקבוע שזה לא נכון. הרב, היהודים… הרב, היהודים מצליחים יותר מהכל, יש בפרסי נובל, זה אמפירית רואים את זה. נכון. לאו דווקא מבחינת ההצלחה אבל, אבל באמת היהודים, מי שחי בחוץ לארץ מרגיש שאצל היהודים יש משהו שונה אצל היהודים באמת. ברור, ובכל עם יש משהו שונה. משהו שונה לטובה אני מתכוון. תוצאה של הביוגרפיה שלנו. זה לא חייב להיות שהנשמה שלנו בנויה אחרת. שיש לנו איבר, לא שס"ה איברים אלא שס"ו איברים, כן, רוחניים בגוף האסטרלי שלנו. זה, אז זה יכול להיות תוצאה של הביוגרפיה, של התרבות שלנו. זה יכול להיות ואפילו סביר שזה תוצאה של הביוגרפיה והתרבות שלנו. ולכל עם יש מאפיינים מיוחדים שלו שהוא צבר לאורך ההיסטוריה שלו והתרבות שלו. אז באיזה מובן? אבל רואים שיהודים בכל העולם באופן חסר פרופורציה יש להם מצליחים באחוז שלהם באוכלוסייה, לא משנה איפה הם גרים, מאיפה זה, לא משנה מה. נכון, ויש משהו בתרבות שלנו שגורם לזה. אבל כל אחד חי במקום אחר עם תרבות אחרת, תרבות מקומית, למה? לא, יש לו תרבות יהודית. יש לו תרבות יהודית, זה נותן את המשקל שלו. וזה כמובן גם נכנס, ברור שזה גם נכנס לגנטיקה. זה נכנס לגנטיקה, יש את מנגנוני אדפטציה, זאת אומרת, ברור שבחברה שמעריכה למדנות, אז הלמדנות תיווצר גם ברמה הגנטית בגלל שהלמדנות נותנת שרידות. כן, בעולם החרדי, מי שלמדן מקבל דירה לחתונה. יהיו לו יותר ילדים. יהיה לו יותר כסף. הוא יותר ישרוד. סתם, תסתכלו על זה ברמה הזאת. ויש לי חבר שאומר למה אנחנו אומת הסטארט-אפ? כי בן אדם ש, בן אדם שלא היה עם יוזמה, לא היה שורד את ההיסטוריה. מי שנמצא איתנו היום זה כל אלה שקפצו מהרכבות לאושוויץ. אז הברירה הטבעית פה עבדה מאוד מהר, בצורה דרמטית מאוד. ולכן יש לזה הסברים שלא מצריכים בשום צורה הנחות מטאפיזיות על יהודים. וזה בעיניי גם מאוד משכנע, זאת אומרת, זה אפילו לא אופציה כזאת, זה הסבר לגמרי משכנע מבחינתי. להיפך, זה מעיד משהו, יכול להיות, על ערכה של התרבות שלנו. זה כן. על זה שתורה באמת עושה משהו, זה אומר משהו על התורה. אני בהחלט, בזה אני כן מסכים. אני לא חושב אבל שזה אומר בהכרח משהו על זה שהנשמה שלנו בנויה אחרת. לא, אני לא חושב שזה נכון. אין שום אינדיקציה לזה שזה נכון. זה לא… כן, בתחילת האבן עזרא מובאים שם סימנים על, כן, יהודים הם רחמנים בני רחמנים ומי שלא, מי שאכזר, כן, אז צריך לפקפק בייחוסו. בוא נגיד, אני הייתי מפקפק בייחוסם של הרבה יהודים בחברה שלנו לפי הקריטריון המוזר הזה. הרבה פעמים אנחנו מתרשמים מתוך איזשהו מצב זמני ואנחנו חושבים שיש בו משהו מהותי על זמני. אבל זאת יכולה להיות תולדה של תפיסות, של תרבויות, של מצב זמני שיחלוף. הדומיננטיות של יהודים בפרס נובל יורדת עם השנים. אני חושב שזה, לא עשיתי סטטיסטיקה מסודרת, אבל נדמה לי שאחוז היהודים שזוכים בפרס נובל יורד בשנים האחרונות. למה? כי הגויים גם התחילו לעסוק בלימוד ובלמדנות ולהעריך את המחקר המדעי והאקדמי וכולי. ולכן המשוואה קצת יותר מתאזנת. זאת אינדיקציה, אם אני צודק, אפשר לעשות סטטיסטיקה, לא עשיתי אותה, אבל ככה אני מתרשם. אם אני צודק, אז זאת למשל אינדיקציה לזה שזה תולדה של תרבות. ולא של נשמה אחרת. אגב, אם זאת תולדה של תרבות בעיניי זה שבח הרבה יותר גדול, כי זה אומר שאנחנו אחראים לזה ולא הקדוש ברוך הוא שברא אותנו אחרים. דווקא במדינות המזרח יש שמה מערכת אקדמית ובתי ספר ולמידה מאוד מסודרת, ושמה תמיד הם מגיעים בציונים יותר גבוהים כשמסתכלים במדד העולמי, אבל אין להם הצלחות כשזה מגיע ל… על זה יש גם קודם כל, אתה מדבר על המזרח הרחוק? כן. יש לזה כל מיני הסברים גם. ההסברים הם שהלמידה שם היא לא למידה יצירתית, היא למידה מקצועית, טכנית. נעזוב את כל האגדה, זאת לא אגדה, זה באמת היה, אבל קצת ניפחו את זה מעבר לפרופורציה, על המשלחת של משרד החינוך של דרום קוריאה שהגיעה לפה והסתובבה בפוניבז' כדי להבין מה סוד ההצלחה של העם היהודי. דרום קוריאה, כן? דרום קוריאה זאת מעצמה אסיאתית שאנחנו פשוט לא מתחילים לגרד את הפופיק שלה. זאת אומרת, הם שולחים לפה אנשים כדי להבין מה סוד היצירתיות היהודית, ויש שמה בתוכנית הלימודים גם איזשהו פרק על תלמוד. עכשיו מגזימים עם זה קצת, זה איזה שהם לא יודע מה, סוגיות נבחרות או משהו מאוד מינימליסטי כזה, אבל כן, יש שם איזשהו מקצוע של תלמוד הבנתי שלומדים את זה באמת בבתי הספר, תוצאה של הסיור הזה שעשו פה. אבל למה? כי הם באמת מרגישים שיש פה משהו שהוא יותר יצירתי מאשר אצלם. ואני חושב שבהחלט התרבות שלנו מעודדת במובן מסוים יצירתיות, היא מעודדת איזושהי חשיבה מחוץ לקופסא, אבל עדיין חשיבה שיטתית אבל מחוץ לקופסא. איזשהו שילוב כזה שכן הוא יכול להסביר את ההישגים הייחודיים שיש לנו מול עמים אחרים שגם אולי נותנים ערך ללמידה אבל למידה יותר מכאנית, יותר סטנדרטית, יותר מחקה, חיקוי. אז לא יודע איפה רואים בעם היהודי חשיבה מחוץ לקופסא? אני חושב שבעולם הלמדנות זה מאוד מעודד חשיבה מחוץ לקופסא, עם כל זה שהאנשים שמה מפריזים, יש איזה מיתוס כזה בישיבות חרדיות שכל העולם האקדמי קטן עלינו, בחור ישיבה שיגיע לשם יעשה את זה בעיניים עצומות. שטויות במיץ עגבניות של בורים. הם יכולים להרשות לעצמם להגיד את זה כי אין להם מושג על מה הם מדברים. אבל כן, יש שם משהו שמעודד יצירתיות. זה שהיצירתיות תחומה רק לקצות החושן ולתירוצים על הרמב"ם, וכשאתה עובר קצת החוצה על מחשבה ועל העולם וזה אתה מקבל אנשים ברמה של גנום, זה נכון, אבל יש שם איזשהו עידוד של יצירתיות. וכשאנשים יוצאים מתמונת הגנום שלהם ומיישמים את היצירתיות הזאת גם על תחומים אחרים, זה מה שלא קורה בעולם החרדי, אז בהחלט אני יכול להבין שיגיעו להישגים יפים. אני בהחלט יכול לראות את זה. זה הסבר סביר אפילו בעיניי, לא רק סתם אופציה. רגע, אז איך זה זולג מהעולם החרדי ששמה אין תוצאות ברמת ההצלחה ונובלים וכאלה לעולם ה… זה גנים שנכנסים לאבולוציה, דרך האבולוציה לגנים. זה בעולם ה… זה לא העולם החרדי. העולם החרדי הוא מנוון. אני מדבר על העולם הלמדני, לא המציאו אותו החרדים. העולם הלמדני זאת מסורת עתיקה שלנו שהתלמידי חכמים זכו לכבוד יותר, זכו למעמד יותר, ולכן… כן, אצל הנוצרים גם היה קצת אצל הנזירים, אבל הם לא העמידו ולדות, אז זה באג אבולוציוני. זאת אומרת, המלומדים שמה זכו להערכה, אבל בלי גנטיקה אין אבולוציה. ובעולם היהודי… רגע, אז זכו להערכה והם פרו ורבו ברמות יותר גבוהות? מי? אותם אלה ש… מי שזוכה להערכה יש לו יותר שידוכים, יש לו יותר שווער שמממן אותו והוא יכול להרשות לעצמו להביא יותר ילדים ולהחזיק אותם וללמד אותם. ברור, מה זאת אומרת, יש לזה יתרון אבולוציוני מאוד ברור. אני עוד פעם, כל ההסברים האלה בעיניי הם הסברים נורא סבירים. אולי זה נכון ואולי זה לא נכון, אבל זה כל כך סביר שאין שום סיבה בעולם להזדקק לכל מיני מטפיזיקות. למה להזדקק לזה אם יש לי הסברים נורא סבירים מתחת ליד? טוב, זה באמת קצת… הרב אני רוצה רק לחזור לתשובה של הרב לגבי המשיח. אז בעצם אם אני מבין מהרב, יש מטרה שהיא השתלמות ולא שלמות? אופציה, זאת אופציה, אני לא אומר… אופציה, כן, אופציה. אבל עכשיו אני רוצה לשאול האם יש באמת דבר כזה השתלמות או שיפור. בלי שלמות? או בלי זאת אומרת, עד כמה אפשר להשתלם אם אין שלמות בסוף? למה לא? מה הבעיה? אתה תחשוב, יש מצב מושלם, כמו ליבוביץ'. יש מצב מושלם. אתה הרי טוען שאם המשיח צריך להגיע למה? כי אנחנו צריכים להגיע למצב מושלם, זה תכליתו של העולם. נגיד שאתה צודק. אוקיי. מה זה אומר? שישנו איזשהו מצב של שלמות. עכשיו אני אומר, בוא נניח, ניקח את מצב השלמות שאתה אומר שהוא מצב מושלם, אבל נניח בנוסף שאנחנו אף פעם לא נגיע אליו. אנחנו נתקרב אליו אסימפטוטית. אוקיי? אחד מינוס אי בחזקת מינוס אלפא איקס. אלפא טי, סליחה, טי זה הזמן, אוקיי? אתה מתקרב אליו אסימפטוטית עד שאתה מגיע למצב, אבל אתה לא מגיע אף פעם למצב המושלם. אבל כל תהליך ההתקרבות הוא מוגדר כתהליך של התקרבות לשלמות. זאת אומרת מושג השלמות קיים כמושג. יש לאן להתקרב. רק הטענה שאנחנו אף פעם לא נהיה שם, אבל אנחנו כל הזמן מתקרבים. בסדר? קודם כל, זה ברור שאנחנו אף פעם לא נהיה שם. האנושות. זה לא ברור. זו אופציה. לא לא לא, אני אומר פרקטית. אנשים הם לא מושלמים והם לא יהיו אף פעם מושלמים. אני יודע, אולי העולם יגיע בסוף לאיזשהו סוג של שלמות, אין לי מושג, אני לא יודע. קשה לי לראות איך זה יקרה מתישהו. אבל כנראה שיש איזשהו שלב שהוא לא מאה, אלא תשעים ושמונה והוא מספיק טוב כביכול. יכול להיות, אין לי מושג. לא רואה טעם להתעסק בזה כי אין לנו שום דרך. לא, כי קשה לי להבין את התיאוריה שעומדת מאחורי אנחנו משתפרים, משתלמים כל הזמן, וזאת המטרה ואין יעד. זה מה שקשה לי להבין איך זה יכול להיות. לא שאין יעד. השיפור מוגדר על ידי התקרבות ליעד. זו ההגדרה של השיפור. השאלה רק אם נגיע מתישהו ליעד או שהיעד הוא גבול, אבל הוא לא מצב שאנחנו באמת מגיעים אליו. לא, השאלה שהרב מטיל ספק עליה זה לא אם נגיע, זה אם יש בכלל יעד. לא. מה? לא. אני טוען שהמצב של האם יהיה משיח זו שאלה עובדתית, האם בסוף יגיע המשיח. אבל שאנחנו מתקרבים, מקיימים מצוות, משתפרים, מגיעים למצב מושלם יותר, למה לא? מה זה קשור לשאלה אם בסוף יגיע המשיח או לא? לא, בסדר, אנחנו משתפרים, אנחנו מתקרבים, אבל מתקרבים למה אם לא לזה? אז למה? למצב מושלם, שאליו לא נגיע אף פעם. אז נשאר. אתה מציב בפני עצמך מודל, אני לא מבין מה, זה מה שעושים בכל יום. אתה מציב בפני עצמך מודל והמודל מוגדר היטב, ואתה רוצה כל הזמן להתקרב אליו. אתה משתפר ואתה משתפר. אתה רוצה, אתה יודע מה, ניקח דוגמה מספורט. אתה רוצה להגיע לא יודע מה לרוץ מאה מטר בשמונה שניות. בסדר? אף אחד עוד לא רץ בשמונה שניות. אתה רוצה לרוץ מאה מטר בשמונה שניות, עכשיו אתה תתקרב, והעולם מתקרב כל הזמן ומתקרב עוד ומתקרב עוד, אבל ספק רב אם יגיעו אי פעם לשמונה שניות, אני לא יודע. אבל זה אומר שאי אפשר להציב יעד כזה ולהתקרב אליו כל הזמן? מה הבעיה? לא הבנתי. לא, זה חייב להיות אפשרי כי אנחנו משתפרים כל פעם. לא, זה לא אומר שזה אפשרי להגיע, זה חייב להיות אפשרי להתקרב. למה? אם יש שיפור תמידי, מתישהו נגיע לזה. לא, לא, כי השיפור יכול להיות אסימפטוטי. מה זה אומר אסימפטוטי? אתה בוא ניקח את הסדרה הבאה: חצי, אתה מוסיף לו רבע, מוסיף לזה שמינית, מוסיף לזה אחד חלקי שש עשרה וכן הלאה. מה הסכום של הסדרה האינסופית הזאת, אתה יודע? אינסוף? אחד. הסכום הוא אחד. חצי ועוד רבע ועוד שמינית ועוד אחד חלקי שש עשרה. מה זאת אומרת הסכום הוא אחד? זו סדרה שהגבול שלה הוא אחד. או טור שהגבול שלו הוא אחד. לא סדרה, זה הטור. הגבול של הטור הזה הוא אחד. אבל אף פעם לא נגיע לשם. איך אני יודע שזה אחד? תחשוב, יש לי חצי. מה זה להוסיף רבע? זה להוסיף חצי מהדרך עד אחד, נכון? מחצי עד אחד נשאר לך חצי, אתה מוסיף חצי מזה זה רבע. אחרי זה נשאר לך רבע עד אחד, אתה מוסיף חצי מזה זה שמינית. כל פעם אתה חותך את המרחק שלך מאחד בחצי. אז אתה מבין שהגבול שלך בסופו של דבר הוא אחד, אבל אתה אף פעם לא תהיה שם. אם אני עושה את זה, אם אני סוכם את זה אינסופית, אני לא אעבור את האחד אף פעם? ברור שלא. אתה לא תגיע לאחד, לא רק שלא תעבור את האחד. לא תגיע אף פעם לאחד. זו הוכחה פשוטה. הרי כל סכום שאתה מוסיף תמיד ישאיר אותך בחצי המרחק לאחד, נכון? אז בהגדרה אתה אף פעם לא תהיה באחד. כי כל תוספת תמיד חוצה את המרחק לאחד. כל תוספת המרחק נהיה יותר ויותר קטן ואתה רק חוצה אותו שוב ושוב. זאת אומרת אני מתקדם בלי סוף. התקרבות גם אם הגבול בסופו של דבר אנחנו לא נגיע אליו אף פעם. זה כל מושג הגבול במתמטיקה. מושג הגבול במתמטיקה זה משהו שאנחנו כל הזמן מתקרבים אליו אבל אף פעם לא נהיה שם. בסדר. אז באמת אני רק אסיים באמירה של רבי הלל שכבר הזכרנו אותה בעבר. זה גמרא בסנהדרין. בעל העיקרים מביא אותה גם כמובן כידוע, וכן רבי הלל היה חוטא, זה בעל העיקרים. רבי הלל היה חוטא לפי שלא היה מאמין בביאת הגואל. אבל לא היה כופר בעיקר. וזהו דעת האחרונים שלא מנו ביאת המשיח ולא אמונת החידוש בעיקרים. עוד פעם, בעל העיקרים מסכים שהמשיח יבוא. הוא מסכים עם הרמב"ם. הוא הטוען שזה לא יכול להיות עיקר בגלל שרבי הלל לא קיבל את זה וקראו לו רבי, זאת אומרת הוא היה אמורא לגיטימי, והוא לא קיבל את זה, לכן לא ייתכן שזה עיקר ועל זה דיברתי בשיעורים הראשונים שזה אומר לנו משהו על הגדרת המושג עיקר. האם זה מסגרת או שזו אמונה הכרחית או כל האפשרויות שדיברנו עליהם שם. אז אנחנו רואים פה שאפשר להטיל ספק בביאת המשיח במובן הזה שברגע שמישהו מטיל בזה ספק וזה מישהו שאתה לא חושב שהוא חוטא או שהוא טיפש או משהו כזה, אז אתה לא יכול להגדיר את העיקרון הזה כעיקר. זאת אומרת ברגע שאתה מגדיר אותו כעיקר זה אומר שכל מי שנבון וצדיק או לא רשע ולא טיפש לא יכול לכפור בדבר כזה. אבל אם יש מישהו שהוא לא רשע ולא טיפש ויכול לכפור בדבר הזה, לא ייתכן שדבר כזה ייחשב כעיקר. למרות שבעל העיקרים אומר שזה נכון, לא שזה לא נכון, אבל זה לא יכול להיות עיקר. זה כעין מה שאמרתי קודם, אני לא רוצה להכניס את עצמי לחבורה הנכבדה של רבי הלל, אבל אני אומר במקום שבו בן אדם מגיע למסקנה הזאת, זאת המסקנה שלו, זאת הפרשנות שהוא נותן לפסוקים. מה אתה רוצה שהוא יעשה? אז לכן, דיברנו על זה, גם השוויתי את זה לראב"ד אז. טוב, אז נעצור כאן, נמשיך בפעם הבאה. פעם הבאה אני ארצה קצת לדבר על המושג משיחיות, להבדיל מאמונה בביאת המשיח, מה זאת משיחיות. אז קצת ראינו ברמב"ם את הגוונים השונים של המושג הזה, אבל אני ארצה לפרט את זה יותר. עד כאן. אם יש שאלות, הערות או שאלות? הרב, רציתי לשאול אותך דווקא אם כן תתעסק דווקא במושג של המשיח כי זה נשמע משהו שהוא מאוד מנותק מהתפיסות המודרניות שלנו, אולי בניגוד להרבה עיקרים אחרים, איזושהי דמות הירואית שלא ברור מאיפה היא מגיעה, לא ברור כל כך מה התכונות שלה, היא מגיעה באיזשהו שלב ונגיד. נו, אז מה הבעיה? שהיום אין משיח, כשיבוא משיח אז זה לא יהיה מנותק מהמציאות שלנו. מנותק אולי היבט שמשיח זה תקופה ולא בן אדם. בסדר, הכל יכול להיות, אבל אני לא רואה קושי שמאלץ אותי לומר את זה. זאת אומרת בסדר, עכשיו אין משיח, יהיה משיח כשהוא יבוא. למה זה צריך להטריד שהיום אני לא רואה תופעה כזאת? בהיבט הזה שזה מאוד מתאים לחשיבה של פעם, חשיבה יותר קדומה, שאתה יודע, תהליכים גדולים תולים בבן אדם אחד. וזה אולי כן גורם יותר לאנשים להגיד שהתמונה הזאת שמשיח זה בעצם מלך, איש מוגדר שעושה פעולות מאוד מסוימות, היא אולי מתאימה לחשיבה מלוכנית. ובתקופה שלנו אפשר אולי לתרגם את זה למשיח דמוקרטי או משיח כתקופה או כתופעה או כתנועה ולאו דווקא כאדם מסוים. אבל לא בגלל קושי מסוים אלא בגלל שיכול להיות שהפרשנות שניתנה לדבר הזה אז ינקה מהמציאות שהייתה אז. לא, אבל שאין קושי, זאת אומרת אם יבוא משיח והוא יהיה מלך ויעשה את מה שצריך אז יהיה לנו משיח. זה שהיום אין אז אין, אז מה? והרב לא התכוונת לנתח את המושג משיח לפי הרמב"ם כמו שהוא כותב במשנה תורה? לא. אני אעיר על זה קצת, אבל לא, כן, שהוא יקבץ את ישראל ויעשה את כל הבית דוד וכל העניינים האלו. אני אדבר על זה קצת, לא נקרא ממש לא נלמד את הרמב"ם עצמו אבל אני אעיר על הדברים האלה. תודה. אוקיי. להתראות, שבת שלום, לילה טוב. שבת שלום, תודה רבה. שבת שלום.