פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 43
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- שליחת סיכום והסתמכות על המודל
- חוקקין להשלים בחור שבכותל והקשר לרשות היחיד ולמקום ד׳ על ד׳
- חור מפולש וחורי רשות היחיד לפי תוספות ור״י
- סוגיית יומא: שער המדי, כיפה, ומזוזה
- תוספות: קושיית ר״י מהכיפה לשבת ותירוץ חור מפולש
- תוספות ביומא על חקיקה לגובה: בית שאין תוכו עשרה
- בירור סברת רבי מאיר: למה “חוקקין להשלים”
- רש״י: “דבר שאין בו שיעור… כמאן דחקוק דמי”
- תוספות בחולין קכ״ו: כלב שאכל בשר מת וחילוק בין מזוזה לעלמא
- ריטב״א: תירוץ כתוספות והצעה לשיעור מינימלי של טפח
- רשב״א: יישוב הסתירה עם הכלל שאין צורך בד׳ על ד׳ להנחה ברשות היחיד
- סיום השיעור ועדכון סיכומים
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג מהלך לימודי סביב מחלוקת תנאים בין רבי מאיר וחכמים בשאלה האם אומרים *ḥokakín lehashlím* כדי להשלים שיעור חסר בחור שבכותל, ומברר האם הדיון נסוב על יצירת מקום של ד׳ על ד׳ לצורך הנחה או על הגדרת החור כרשות היחיד, במיוחד כאשר מדובר למעלה מעשרה טפחים. המהלך נשען על סוגיות בשבת, עירובין ויומא, ומעמיד את דברי התוספות (ר״י) על חור מפולש שברשות היחיד רחב ד׳ וברשות הרבים הולך וצר, תוך הבאת ראיה מן הירושלמי. בהמשך מובאות הסתעפויות בראשונים: רש״י שמפרש כפשוטו “חור כלשהו”, תוספות בחולין שמחלק בין מזוזה לשאר דינים, הריטב״א שמציע תנאי מינימלי אחר, והרשב״א שמיישב את הסתירה מול הכלל שבהנחה ברשות היחיד אין צורך במקום ד׳ על ד׳ בכך שכאן נדרש ד׳ על ד׳ כדי שהחור עצמו ייקרא רשות היחיד.
שליחת סיכום והסתמכות על המודל
הדובר אומר שלא שלח עדיין את הסיכום ומסתייג מהסתמכות על המודל אף שלעתים הוא מעלה אליו חומרים, ומעדיף לשלוח בעצמו. הדובר מציין שהוא צריך לבדוק אם החומר כבר מופיע במודל ומבהיר שמי שרוצה יכולה עקרונית להוציא משם.
חוקקין להשלים בחור שבכותל והקשר לרשות היחיד ולמקום ד׳ על ד׳
הטקסט מניח את הסיטואציה של זריקה מרשות הרבים שנחה בחור שבכותל המפריד בין רשות הרבים לרשות היחיד, ומעלה שתי הבנות אפשריות למחלוקת רבי מאיר ורבנן: האם *ḥokakín lehashlím* נוגע לכך שהחור ייחשב רשות היחיד או לכך שייחשב מקום ד׳ על ד׳ לצורך הנחה. הדובר מתלבט מפני שלמעלה מעשרה טפחים החור עשוי להיות מקום פטור מצד רשות הרבים, ולכן נראה לו שהדיון מוכרח להיות על הפיכת החור לרשות היחיד ולא רק על מקום ד׳ על ד׳, ומציין שיש מחלוקת ראשונים ויש מי שלמדו אחרת. הדובר מאמץ את ההבנה שהמחלוקת עוסקת ברשות היחיד ומפנה לרשב״א, תוך דיון בשאלה מדוע בכלל צריך להגיע לרשב״א אם הדבר עולה מהגמרא עצמה.
חור מפולש וחורי רשות היחיד לפי תוספות ור״י
הטקסט מציג את תוספות שמעמידים את החור כחור מפולש, כך שמצד רשות היחיד הוא רחב ד׳ ומצד רשות הרבים הוא צר, ובכך מתיישבת הדרישה של ר״י שבשביל לומר *ḥokakín lehashlím* צריך בסיס שבו מתקיים שיעור מלא לפחות במקום אחד. הדובר מסביר שלפי זה החור נידון כחורי רשות היחיד משום שחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי, והמחלוקת נעשית על יצירת ד׳ על ד׳ בצד הצר באמצעות חקיקה לשם השלמת שיעור. הדובר מחדד שהדיון בד׳ על ד׳ קשור לשיטת תוספות שחורי רשות היחיד עצמם צריכים ד׳ על ד׳, בניגוד לשיטות אחרות שנלמדו בשיעור קודם.
סוגיית יומא: שער המדי, כיפה, ומזוזה
הטקסט מביא את הברייתא ביומא י״ד ע״ב על “שישה שערים פטורין מן המזוזה” והקושיה “פתחת בשישה וסלקת בשבעה”, ומתרץ ש”שער המדי תנאי היא” על ידי מחלוקת בכיפה. אביי מגדיר מקרים שאין בהם מחלוקת ומעמיד את המחלוקת במצב של גובה עשרה, “יש ברגלה שלושה”, “אין ברוחבה ארבעה”, ו”יש בה לחוק להשלימה לארבעה”, שרבי מאיר מחייב במזוזה משום *ḥokakín lehashlím* וחכמים פוטרים משום “אין חוקקין”. הדובר מדגיש שמבחינה הלכתית פוסקים כחכמים ולכן עיון ברמב״ם ובשולחן ערוך לא יכריע את בירור שיטת רבי מאיר, ומציג את ההגדרה האדריכלית של הכיפה וה”אבן הראשה” במסגרת ההסבר.
תוספות: קושיית ר״י מהכיפה לשבת ותירוץ חור מפולש
הטקסט מציג את קושיית ר״י שתוספות מנסחים במפורש במסכת שבת: כיצד אומרים אצלנו “חור כלשהו” ומעמידים במחלוקת רבי מאיר ורבנן, אם בכיפה בעירובין/יומא לא נאמר *ḥokakín lehashlím* אלא כאשר יש תנאי מינימלי של “יש ברגליה ג׳ וגובהה י׳” עם רוחב ד׳. תוספות מתרצים שהחור בשבת הוא מפולש ובפנים (לצד רשות היחיד) הוא ד׳ על ד׳ ורק בצד רשות הרבים “כלה עד כלשהו”, ולכן אין כאן יצירה “יש מאין” אלא השלמה על בסיס קיים. הדובר מביא שתוספות אצלנו מוסיפים ראיה מן הירושלמי “רואים את הכותל כגמום” ומפרשים שהשימוש משתנה לפי למעלה מי׳ ולמטה מי׳, ושכך מתברר שגם הירושלמי הבין שמדובר בחור מפולש.
תוספות ביומא על חקיקה לגובה: בית שאין תוכו עשרה
הטקסט מביא תוספות ביומא שקובעים שהדין “בית שאין תוכו עשרה אין מטלטלין בתוכו” “אתיא ככולי עלמא”, ומבארים “כיוון דאין גבוה י׳ בשום דוכתא לא אמרינן חוקקין להשלים”. הדובר מציג קושי: היה מקום לומר שלפי רבי מאיר, אם בעובי התקרה יש כדי להשלים לעשרה, ייאמר *ḥokakín lehashlím* גם לגובה ותתקבל רשות היחיד, אך תוספות שוללים זאת מסברה. הדובר מסביר שהנחת תוספות מייצרת כלל שלפיו החקיקה משלימה רוחב/שטח אך לא משלימה גובה, ומעיר שניתן היה להעמיד את סוגיית יומא אחרת אילו מפרשים את “גבוהה עשרה” כברוטו ולא כנטו.
בירור סברת רבי מאיר: למה “חוקקין להשלים”
הטקסט מעלה קושי עקרוני על עצם הסברה של רבי מאיר, משום שהדרישה ההלכתית היא קיום שיעור בפועל ולא “פוטנציאל”, ודוחה הבנה התלויה בתוכנית מעשית לחקיקה בדומה ל“ענבים העומדות להיבצר כבצורות דמיין” שמיוחס לרבי מאיר. הדובר מציע שני כיוונים להסברת *ḥokakín lehashlím*: כיוון אחד רואה את המקום כיחידה אחת שדינו נקבע על שם המכלול (בדימוי לרוב/רובו ככולו), וכיוון אחר רואה את המסגרת התיאורטית כקיימת והחסר כמעין “מילוי” בתוך חלל שהיה יכול להיות שלם, בדימוי לפסל שנחשף על ידי סילוק המיותר ולדימוי מעולם תכנון מבנים. הדובר מתקן תוך כדי שהבנתו הראשונית על “חור+כותל” פחות מתאימה לאחר ההעמדה בחור מפולש, ולכן הוא מסביר את היחידה כמכלול של פנים החור והמשך החור כלפי חוץ.
רש״י: “דבר שאין בו שיעור… כמאן דחקוק דמי”
הטקסט מצטט את רש״י שמפרש שרבי מאיר אומר על “דבר שאין בו שיעור” שאם יש בעובי ורוחב כדי לחקוק ולהשלים “אמרינן כמאן דחקוק דמי”, ומשמע שאין דרישה שיהיה בחור עצמו קטע בעל שיעור מלא. הדובר מצביע על כך שרש״י אינו מאמץ את הנחת ר״י בדבר צורך בבסיס בעל שיעור מלא, ומעלה את השאלה כיצד רש״י יישב מול כיפת יומא שבה הוגדרו תנאי סף. הדובר מוסיף שהלשון “חור כלשהו” היא פשט הגמרא ומעוררת קושי אינטואיטיבי ביחס לגבולות המינימום להגדרת “חור”.
תוספות בחולין קכ״ו: כלב שאכל בשר מת וחילוק בין מזוזה לעלמא
הטקסט מביא את סוגיית חולין קכ״ו על כלב שאכל בשר מת ומת, המונח על האסקופה, ודין “פותח טפח” להולכת טומאה לבית, ומציג תוספות שמקשרים זאת לשיטת רבי מאיר של *ḥokakín lehashlím* בשבת. תוספות שואלים כיצד מתיישב הדבר עם כיפה, ומתרצים “הני מילי לגבי מזוזה דכתיב ובשעריך ובעינן שער חשוב, אבל בעלמא אפילו אין שם ד׳ חוקקין”, ומסיימים “וצריך עיון שם”. הדובר מבאר שהחילוק מצביע על כך שמזוזה דורשת “שער חשוב” ולכן מצריכה תנאי סף, בעוד שבדיני טומאה ושבת אפשר לומר חקיקה גם בלי בסיס של שיעור מלא, ומעלה אפשרות שהחור בשבת עומד בין שני הצדדים משום שגם בו יש ממד של חשיבות.
ריטב״א: תירוץ כתוספות והצעה לשיעור מינימלי של טפח
הטקסט מביא את הריטב״א שמקשה את קושיית הכיפה ומביא תחילה תירוץ בשם “הרב ז״ל” (הרא״ה) כחור מפולש שרחב ד׳ בפנים והולך וצר בחוץ. הריטב״א מוסיף “ויש שפירש” שמספיק שלחור יש רוחב טפח כשיעור אוהל דטומאה כדי לומר חקיקה, ובכך מציב רף מינימלי אחר שאינו דורש קטע של ד׳ על ד׳ אלא חשיבות בסיסית שממנה משלימים. הדובר מבאר שהשיטה מחייבת מינימום של חשיבות אך לא באותה צורה של ר״י, ומדגיש שרש״י עצמו אינו נראה כמחייב אפילו רף זה.
רשב״א: יישוב הסתירה עם הכלל שאין צורך בד׳ על ד׳ להנחה ברשות היחיד
הטקסט מצטט את הרשב״א שמביא את הכלל “ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי כדרב חסדא” שאין צריך הנחה על גבי מקום ד׳, ומקשה מכך שעל פניו סוגיית “זרק ונחה בחור כלשהו” נראית כתלויה בשאלה של ד׳ על ד׳ באמצעות חקיקה. הרשב״א מיישב שהצורך בד׳ על ד׳ כאן אינו מצד דיני הנחה ברשות היחיד אלא כדי “לשוויה רשות היחיד”, משום שהחור אינו נעשה רשות היחיד עד שיהיה בו ד׳ על ד׳, ורק לאחר שהחור מוגדר רשות היחיד ההנחה בו יכולה להיחשב גם בלי מקום ד׳. הדובר מציין שהבנה זו מניחה שהחור החיצוני נדרש להיקרא רשות היחיד בזכות עצמו ולא רק מכוח “חורי רשות היחיד” שבפנים, ומקשר זאת לשאלות על אפשרות חקיקה לגובה ועל מידת תלות הרשב״א בהנחות תוספות.
סיום השיעור ועדכון סיכומים
הדובר אומר שהוא צריך לעדכן את הסיכומים לאור התיקונים שעלו במהלך הדיון ומבטיח לשלוח גם את הסיכום הקודם. השיחה מסתיימת באיחולי שבת שלום וחג שמח.
תמלול מלא
[Speaker A] לא שלחת לנו עדיין את הסיכום, אנחנו רק מזכירים לך.
[הרב מיכאל אברהם] אה לא, סליחה, אני אשלח, כן סליחה, ברח לי. טוב, דיברתי על חקיקה, רגע לא העליתי גם אותו למודל דרך אגב? אני תמיד מעלה אותו גם למודל ככה שבאופן עקרוני אתם תמיד יכולות גם לקחת אותו משם. אולי גם שכחתי את זה, אני כבר לא זוכר, אני צריך לבדוק אבל נדמה לי ש…
[Speaker C] זה מופיע
[Speaker A] במודל.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. בכל אופן אז הגמרא קודם
[Speaker C] כפי שראינו, אני לא שמעתי חופשי, אני לא חושבת שאני כולן הגענו לשם.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לא לא בסדר, אני לא בונה על המודל, אני שכחתי פשוט לשלוח. אני רק אומר שעקרונית זה קיים גם שם ומי שרוצה יכולה גם להוציא את זה משם. אוקיי, אז דיברנו על, ראינו את זה כבר בגמרא, אני לא אחזור לזה שוב, מחלוקת תנאים רבי מאיר ורבנן לגבי חוקקין להשלים שם בחור כלשהו. הטענה בעצם זה שגם אם החור הוא קטן עדיין אם הכותל הוא מספיק גדול אנחנו רואים את זה כאילו שהיה פה מקום גדול. מקום גדול לעניין מה? זאת שאלה טובה. אפשר היה להגיד שזה מקום גדול לעניין שהחור יחשב רשות היחיד. אפשר להגיד שהמקום הוא גדול לעניין זה שהחור יחשב כמקום ד' על ד'. זאת אומרת הסיטואציה היא שאנחנו זורקים בעצם את החפץ מרשות הרבים וזה נח בחור על הכותל שכמובן חוצץ בין רשות הרבים לרשות היחיד. עכשיו אם החור הזה נגיד אם החור לא מפולש, לא עובר לצד השני כמו שתוספות אומר, אלא רק נח בכותל, אז שם בשביל שהדבר הזה יחשב רשות היחיד באמת צריך שהחור הזה יהיה לו שיעור של ד' על ד' בגובה עשרה כי הוא צריך להיות רשות היחיד מצד עצמו. אוקיי, אם זה מפולש אז יכול להיות שהוא מתחבר לרשות היחיד שבפנים. בכל מקרה בפשטות נראה, אני ככה לפחות הבנתי בהתחלה, שהדיון הוא על מקום ד' על ד' ולא רשות היחיד. זאת אומרת כיוון שצריך הנחה על מקום ד' על ד' שאני זרקתי את החפץ מרשות הרבים, הוא עבר ד' אמות ונח בחור שבקיר, והחור שבקיר הוא חלק מרשות הרבים, אבל…
[Speaker C] אבל זה לא ד' על ד' לכן זריקה לא נחשבת ארבע אמות.
[Speaker A] אבל מעל עשרה טפחים זה מקום פטור, אז למה מה היה עוזר לי ד' על ד' שם? הרי הסיטואציה שמדובר עליה היא מעל עשרה טפחים. אז מעל עשרה טפחים זה מקום פטור, למה אני צריכה ד' על ד'?
[Speaker C] אם זה חורי רשות הרבים.
[Speaker A] לכן אני לקחתי בחשבון שבטוח הסוגיה עוסקת בזה שזה רשות היחיד, כי מעל עשרה טפחים מתי הוא יהיה חייב? רק אם יש מעל עשרה טפחים מקום ד' על ד' ואז זה הופך להיות רשות היחיד. הרי במקום פטור אני לא צריכה כלום.
[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה אחת, אני באמת לא זוכר כרגע, לא יודע, הימים האלה מבלבלים אותי, אני לא זוכר כרגע איך באמת אפשר להבין את זה כמקום ד' על ד' ברשות הרבים. זה מחלוקת ראשונים, ככה שיש ראשונים שכן למדו את זה ככה.
[Speaker A] בגלל שלדעתי אחרי זה מה שאני ראיתי בתוספות שאז למה יש דיון בכלל על מתחת לעשרה טפחים.
[הרב מיכאל אברהם] מתחת עשרה טפחים בסדר, זה ברור, מתחת עשרה טפחים זה יכול להיות שייך לרשות הרבים אבל מעל עשרה טפחים…
[Speaker A] מעל עשרה טפחים לפי מה שהרי כל הדיון בסוף הוא על הזורק באוויר מעל עשרה טפחים, על זה הדיון בסוף עם התירוצים, ולכן לי זה ברור שהוא מדבר על רשות היחיד ולא רק אני כאילו הבנתי את זה, גם הרשב"א הביא את זה.
[הרב מיכאל אברהם] הנה הפניתי אתכם לרשב"א כי זה מה שהרשב"א אומר. אני רק שואל למה צריך להגיע לרשב"א.
[Speaker A] הרשב"א אבל מביא את האפשרות לדעתי שיכול להיות שמדובר בד' על ד' ואז הוא אומר שלא.
[הרב מיכאל אברהם] אז זה בדיוק השאלה, זאת אומרת אז למה צריך את הרשב"א בשביל זה? לכאורה זו גמרא.
[Speaker A] נכון אני מהתחלה בשאלה שתיים אני לי זה היה ברור שמדובר ברשות היחיד. הוא כאילו טוען שמהשפה של הגמרא זה נראה שמדובר בד' על ד'.
[הרב מיכאל אברהם] רגע. שנייה אחת. משהו פה לא הגיוני בעיניי.
[Speaker D] ד' על ד' רק ברשות היחיד. כלומר, הד' על ד' מאפשר לנו להגדיר שזה רשות יחיד. אם אין לנו ד' על ד', יש לנו בעיה עם איזה רשות זאת. זה כבר הבנו בגמרא כמו שאמרנו, כן.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז הדיון על חורי רשות הרבים מדבר על למטה מעשרה בגמרא, נכון? כי אם אנחנו אומרים שחורי רשות הרבים כרשות הרבים, אז זה מה שמקשה אביי על רבא, אז זה מדבר על למטה מעשרה ואז מעמידים בדבלה שמנה. עכשיו הגמרא אומרת, לא, מדובר שבכותל אין חורים, ואביי מוכיח איך זה יכול להיות, איך אנחנו יודעים שמדובר בכותל בלי חורים, כי אם היה מדובר עם חור, אז איך מסביר את הדין שזה רק למטה מעשרה טפחים כזורק באוויר? שם, לא זהו, שם לא, זה רשות היחיד.
[Speaker D] כן,
[Speaker A] נכון, לכן הדיון הוא על רשות היחיד ולא על ד' על ד'.
[הרב מיכאל אברהם] וזהו?
[Speaker D] את זה אמרנו כבר בהתחלה כאילו ב…
[Speaker A] כן, לכן לא הבנתי את ה… שנייה אחת, בסדר?
[הרב מיכאל אברהם] האמת שאני צריך לחשוב על זה, לכאורה זאת הערה נכונה. אין פה אפשרות בלמעלה מעשרה טפחים להסביר שזה מקום ד' על ד' ברשות הרבים. בוא נחכה רגע ונראה, השלב שבו נגיע לנקודה הזאת אני אנסה לחשוב על זה שוב. כרגע אני חושב שאת צודקת לגמרי.
[Speaker D] אין לנו עניין.
[הרב מיכאל אברהם] כן, כרגע אני חושב שאת צודקת לגמרי, אם זה למעלה מעשרה טפחים אני לא רואה את האפשרות להעמיד שהדיון פה הוא אם זה מקום ד' על ד', לכאורה זה רק דיון בשאלה אם אנחנו נמצאים ברשות היחיד או לא. אבל אז כמובן תראו, תוספות מסביר שזה חור מפולש. אם זה חור מפולש, אז הוא יכול לקבל מעמד של חור של רשות היחיד בגלל שהוא חורי רשות היחיד, שהרי הוא עובר לרשות היחיד. אוקיי? ואז תלוי בשאלה האם בחור צריך להיות ד' על ד' או לא צריך להיות ד' על ד', זה ראינו כבר בסוגיה קודמת. אם החור הוא לא מפולש, אז החור בעצמו שנמצא מעל עשרה טפחים בעצם פונה רק לרשות הרבים, זה חורי לא חורי רשות הרבים, זה חורי מקום פטור. נכון? אבל אז אפילו רשות היחיד זה לא יכול להיות, כי איך זה יהיה רשות היחיד? רק אם אני מבין שבחור עצמו יש ד' על ד' בגובה עשרה, זה החור. זאת אומרת, החור בעצמו יש לו את כל הממדים שנדרשים בשביל רשות היחיד. אחרת בלי זה…
[Speaker A] ומה קורה בכותל? מה קורה בכותל שהוא בגובה של עשרה טפחים? עכשיו אם מעליו יש חור ד' על ד', אז יש לי פה הרי כותל שהוא בגובה של מעל עשרה טפחים ויש בו עוד חור של ד' על ד'. אז יש לו מחיצות, אם כולו ברוחב של ד' על ד'
[הרב מיכאל אברהם] אז הוא עצמו כבר רשות… עכשיו את מדברת על תל או על גדר בברייתא, כן? אז זה משהו גבוה שמסביבו יש ארבע דפנות, זה נקרא דפנות לגבי מי שעומד למעלה, כמו הגג של הבית. אוקיי? אבל פה אין דפנות מכל הצדדים, זה כותל שיש חור באמצע שלו. אז לכאורה צריך להיות שבחור עצמו יהיה ממדים של ד' על ד' על י'. אחרת הוא לא יכול להיות רשות היחיד, אלא אם כן הוא מפולש, מה שהרי"ט שם בתוספות ביומא אומר. אוקיי? טוב, אז בוא נמשיך. בכל אופן, אז לפי רבי מאיר, רבי מאיר סובר שחוקקים להשלים ולכן הדבר הזה הוא רשות היחיד כרגע אני אומר, ולפי רבנן לא חוקקים להשלים וזה מקום קטן ולכן בעצם זה נשאר מקום פטור ולא רשות היחיד. עכשיו המקור של המחלוקת הזאת זה גמרא בעירובין וביומא, אני הבאתי אותה בדף. כן, אז אני מביא את זה פה מיומא. שניהם זה י"ד עמוד ב' משום מה. תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבא: שישה שערים פטורין מן המזוזה. בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ושער המדי, שער מארץ מדי, ושער המקורה ושער שאינו גבוה עשרה. זה פשוט היה אדריכלות מדית כנראה, ככה היו בונים שערים במדי. אוקיי. עכשיו הגמרא מתחילה לדון בשער המדי. אמר ליה: פתחת בשישה וסלקת בשבעה? אמרת שיש שישה שערים ומנית שבעה. אמר ליה, אז ענה רב שמואל בר יהודה, שער המדי תנאי היא. לגבי שער המדי יש מחלוקת תנאים. דתניא: כיפה, רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרים. ושוין שאם יש ברגלה עשרה שחייבת במזוזה. כן, אז זה בעצם איזשהו מבנה שיש לו שני צדדים ישרים ועל גביו איזה כיפה כזאת, איזה עיגול כזה. אמרתי כבר איך קוראים לזה? קשת? קימרון? קימרונות או אבן הראשה. כן, אתם מכירים אבן הראשה? זה תמיד האבן שנמצאת בקצה העליון של העיגול הזה, שהרי הם שמו את זה בלי טיח בכלל, ואז פשוט האבנים האלה ישבו אחת על השנייה ויצרו עיגול כזה.
[Speaker D] נשענו עליה, נשענו עליה, לכן היא נקראת אבן הראשה.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז זה מה שנקרא שער המדי. והגמרא אומרת שאם יש ברגלה, הכוונה בשני העמודים משני הצדדים, גובה של עשרה טפחים, אז היא חייבת במזוזה למרות שמלמעלה זה עגול. אוקיי. עכשיו מסבירה הגמרא ככה: אמר אביי, דכולי עלמא גבוהה עשרה ואין ברגלה שלושה ולאו כלום היא. כן, אז אם היא גבוהה עשרה אבל בחלק שרחב ארבעה טפחים אין גובה של שלושה טפחים מתוך העשרה, אוקיי, זה לא עוזר כלום. זאת אומרת, אפילו אם היא גבוהה מאוד, אבל אם החלק הרחב ארבעה אין לו שלושה טפחים, זה לא עוזר שום דבר. אינמי, למה דווקא שלושה טפחים? כי מה שסמוך לקרקע פחות משלושה טפחים נחשב חלק מהקרקע עצמה. אז אם יש משהו שהוא יותר משלושה טפחים, זה אומר שיש משהו מעל הקרקע שיש לו רוחב ארבעה טפחים. בסדר? אם זה קורה רק עד גובה שני טפחים או שניים וחצי טפחים, אז זה בליטות על הקרקע, זה לא נחשב חלק מהשער. כל מה ששלושה טפחים צמוד לקרקע הוא בעצם חלק מהקרקע. אז לא נחלקו, אומר אביי, אז לכן אם ברגליים אין שלושה, אין על מה לדבר. אז זה לכל הדעות פטור ממזוזה. ולא נחלקו אלא בגבוהה עשרה ויש ברגלה שלושה, רגע, אינמי, סליחה, יש ברגלה שלושה ואינה גבוהה עשרה, ולאו כלום היא. גם על זה לא נחלקו. שני מקרים. כן, גם במצב שיש שלושה טפחים ברוחב ארבעה, אבל הגובה שמעל זה לא מגיע לעשרה טפחים, אז גם זה לא שער, אז על זה אין ויכוח. איפה כן הוויכוח? לא נחלקו אלא בגבוהה עשרה ויש ברגלה שלושה ואין ברוחבה ארבעה ויש בה לחוק להשלימה לארבעה. אוקיי.
[Speaker A] דרך אגב, אין ברוחבה ארבעה, הכוונה היא רק מהחלק שמעל שלושה טפחים. ככה אני מבינה לפי הציורים של שטיינזלץ ושוטנשטיין.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי עוד פעם.
[Speaker A] אין ברוחבה ארבעה הכוונה היא לא בחלק התחתון אלא בחלק שמתחיל הקימור.
[הרב מיכאל אברהם] ברור, אם בחלק התחתון אין רוחב ארבעה, אז כבר ראינו, אין מה לדבר. נכון? אז אין פה שער בכלל.
[Speaker C] אם מעליו זה נקודת הנחה… רגע, אחת אחת. למטה הוא תמיד יותר רחב מלמעלה, אין מה לדבר פה. אם הוא מלמעלה פחות מארבע אז…
[הרב מיכאל אברהם] לא, למטה יותר
[Speaker A] רחב, אבל לא מוזכר המושג של ארבעה טפחים בהתחלה. יוצאים מתוך נקודת הנחה שזה ברור לנו. הרי שני המקרים הראשונים דיברו על הגובה של העמודים.
[הרב מיכאל אברהם] נו, הוא אומר שיש ברגלה שלושה. מה זה יש ברגלה שלושה?
[Speaker A] לא, הרוחב של הפתח הוא ארבעה, אף אחד לא התייחס לזה.
[הרב מיכאל אברהם] צריך להתייחס, מה זה יש ברגלה שלושה? מה זה הרגלה?
[Speaker A] שהגובה של הרגליים, הגובה הוא שלושה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל מי זה הרגליים? איך מוגדרות הרגליים? המשקופים, המזוזות, המשקופים. איזה משקופים? הרגליים מוגדרות כאותו חלק שרחב ארבעה. זה מה שהגדרה של רגליים. העסק הזה יכול להיות כקימרון שהוא כולו קימרון. זה לא חשוב, זה לא צריך להיות דווקא בנוי כשני חלקים ישרים שעל גביהם כיפה. זה יכול להיות שכל העסק הזה הוא כיפה. אם יש למטה גובה של שלושה טפחים שבין שתי הרגליים. כי זה מה שאביי הסביר למעלה. אם אין זה, אז אין מה לדבר בכלל. זה יש, אבל למעלה אין רוחב ארבעה ויש בה לחוק להשלימה לארבעה. אוקיי, מה קורה שם? זאת אומרת, אם יש ברגלה שלושה והיא לא גבוהה עשרה, אין מה לדבר. אם יש ברגלה שלושה וכן גבוהה עשרה, גם אין מה לדבר, ברור שחייבת, נכון? זה מקרה שלישי שאותו אביי בכלל לא הביא, זה ברור. אוקיי. מה קורה שיש שלושה ויש גובה עשרה, אבל מעל השלושה יש בזה כדי לחוק ארבעה, אבל אין ארבעה בפועל? אוקיי, אז זאת בעצם המחלוקת. רבי מאיר סובר חוקקין להשלים, ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. אוקיי. אז להלכה אגב פוסקים כמו חכמים כמובן, ולכן נגיד למה זה חשוב לענייננו ברמה הלמדנית, כי זה אומר שעיון ברמב"ם ובשולחן ערוך לא יעזור לנו פה. כי אנחנו עוסקים בדיון שהוא כל כולו עוסק בשיטתו של רבי מאיר שלא נפסק להלכה. אנחנו יכולים לעסוק לבדוק במפרשים, אבל אין לנו את האופציה לבדוק בפוסקים. הפוסקים מביאים את הדעה שנפסקה להלכה, אז קשה להסיק מהם איזושהי מסקנה. אז הרי… סליחה, איזה רי? הגעתי לרי… אוקיי. אז תוספות שם ביומא שואל ככה. הכל מודים בגבוהה. תימה, דאמר בפרק קמא דשבת, זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כלשהו, באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן. זו הקושיה. מכאן התירוץ, אומר רי. מה הקושיה? תוספות לא אומר מילה. הוא רק אומר מוזר, הרי בשבת שנינו כך וכך. ולכן מה? שנינו כך וכך ומה? יש פה איזה סתירה מול הגמרא פה כנראה, אבל מה הסתירה?
[Speaker D] הסתירה היא בחור כלשהו, אין פה מידה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, חוקקין להשלים. לפי רבי מאיר חוקקין, כי אין את המידה, ברור שמדובר בלי מידה.
[Speaker A] אבל רבי מאיר בתנאים, לא בכל מצב חוקקין להשלים. אלא? למשל, לדוגמה, במצב של המזוזה, צריך שיהיה תנאי מינימלי של השלושה טפחים ושיהיה גובה של עשרה בכל מקרה באיזשהו מקום. יש איזשהו תנאי מינימלי, לא בכל מצב חוקקים והשלמה.
[הרב מיכאל אברהם] ומה רואים בשבת?
[Speaker A] בשבת לפי הסוגיה שלנו כלשהו, לא כתוב בכלל עניין המידות.
[הרב מיכאל אברהם] זהו, זו הקושיה של תוספות. הקושיה של תוספות היא שבסוגיה שם ביומא רואים שבשביל שרבי מאיר יגיד חוקקין להשלים, צריך שיהיה איזשהו חלק שהשיעור שלו כן מלא. החקיקה רק תשלים את זה על החלק הבא. אבל אם אין לנו שום חלק שיש בו רוחב ארבעה, אנחנו לא נעשה חקיקה כדי לייצר שער יש מאין. לעומת זאת אצלנו כתוב שמדובר בחור כלשהו, אין בו בשום מקום שיעור ד' על ד'. אז איך בכלל רבי מאיר אומר חוקקין להשלים? הרי רבי מאיר דורש שתהיה איזושהי תשתית ראשונית בשביל שאחרי זה אנחנו נמשיך אותה. ולכאורה בסוגיה שלנו רואים שזה לא נכון, לא צריך. זו הקושיה של תוספות. בסוגיה שלנו תוספות גם שואל את זה אגב, ואצלנו זה יותר מובן. בואו נראה את הנוסח של תוספות שלנו. והלכה ונחה, אתם רואים? תוספות והלכה, אצלנו זה בסוגיה שלנו. והלכה ונחה בחור כלשהו באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן. תימה לרי, כן פה גם רי שואל את השאלה, לא רק מתרץ. דבפרק קמא דעירובין בכיפה, דפליגי בה רבי מאיר ורבנן, אמרינן התם דלא אמרינן חוקקין להשלים לרבי מאיר, אלא ביש ברגליה ג' וגובהה י', פירוש, גבוה ג' טפחים שיש בהן רוחב ד'.
[Speaker A] אבל אין
[הרב מיכאל אברהם] ברגליה ג' או שאינה גבוהה מי' לא אמרינן. אם כן היכי אמרינן הכא חוקקין להשלים לרבי מאיר בחור כלשהו? אז פה הקושיה מפורטת. בתוספות שמה הוא פחות פירט, זה היה נראה לו מובן מאליו, אז הוא לא מצא לנכון לפרט.
[Speaker A] מי זה רי?
[הרב מיכאל אברהם] רי זה נכד של רש"י, מבעלי התוספות. נכד של רש"י. רי ורבינו תם ורשב"ם, כולם היו נכדים של רש"י, אלה ראשוני בעלי התוספות.
[Speaker A] אבל הראשי תיבות זה רבי יצחק?
[הרב מיכאל אברהם] כן. יש כל מיני, רי הלבן, ויש רי הזקן, ויש רי, וכן, יש כל מיני. בעלי התוספות היו מאות חכמים, זאת אומרת, היו המון חכמים שנקראים בעלי התוספות. כל סט תוספות על מסכת מקובל לחשוב שהוא סודר בידי אדם או קבוצה מסוימת, בדרך כלל זה אדם אחד שסידר את האמירות של כל בעלי התוספות על המסכת הזאת. לכן גם כשיש סתירות בין תוספותים במסכתות שונות זה לא מרגש, כי הסדרנים היו בעלי תוספות אחרים ולא בטוח שהם חשבו אותו דבר. באותה מסכת כשיש סתירה בין שני תוספותים, זה בדרך כלל סיבה להקשות קושיה. אוקיי? טוב, בכל אופן, אומר רי, אז זה התירוץ, אני חוזר לתוספות ביומא. אומר רי, דהכא מיירי בחור שהוא ד' על ד' מבפנים לצד רשות היחיד, ולצד רשות הרבים כלה עד כלשהו. ואי הוי כלשהו מכל צד, בהא לא הוי אמר רבי מאיר חוקקין להשלים, כדאמר הכא, הכל מודים בין רגלי הגמל או אינה גבוה י' ולא כלום. זאת אומרת, אומר הרי, אצלנו מדובר בחור מפולש, לא בחור שפונה לרשות הרבים אלא הוא חוצה את הכותל מרשות היחיד לרשות הרבים. בצד של רשות היחיד הוא יש לו שטח ארבעה. אוקיי? בצד של רשות הרבים לא. לפי רבי מאיר חוקקין להשלים, וכיוון שכך אז החור שבצד רשות הרבים נחשב כחור של ד' על ד'. אבל גם בסוגיה שלנו אם כך, צריך שיהיה איזשהו חלק שבו השיעור הוא מלא בשביל שאנחנו נגיד חוקקין להשלים. זה היישוב של רי. עכשיו פה אני כתבתי משהו ושוב פעם, ההערה של חני מקודם צריך לקחת אותה בחשבון, כי פה אני שאלתי את השאלה, מה קורה עכשיו אחרי שהחור ברשות היחיד הוא ד' על ד'? עכשיו זה עובר לרשות הרבים ושמה הוא צר. אז לפי רבי מאיר חוקקין להשלים, וברגע שחוקקין להשלים, אז החור נחשב כמקום ד' על ד', נכון? עכשיו ולכן מה? ולכן הוא רשות היחיד? או לכן הוא מקום ד' על ד' ואז יש פה הנחה ברשות הרבים? עכשיו כיוון שהחור הוא מעל עשרה טפחים, לכאורה אין מקום לאופציה השנייה, כי זה לא יכול להיות מקום ד' על ד' ברשות הרבים.
[Speaker A] אבל כן יש לזה מקום, אני אגיד לך למה, למה אני חושבת שיש. הרי אם החור פתוח לרשות היחיד, אז חורי רשות היחיד כרשות היחיד. ולכן השטח הזה בעצם הוא עכשיו רשות היחיד, בטח למי שנמצא בתוך רשות היחיד. ואז השאלה היא בגלל שזה חור מפולש שיש לו פתחים משני הצדדים, ואז השאלה היא מה קורה למי שעומד ברשות הרבים. האם החלק הזה נחשב כרשות היחיד בשבילו או לא? זה מה שאני אומר. אז יש אופציה שהוא יהיה רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוך, רק האופציה הזאת קיימת. זה ברור, זאת האופציה הברורה.
[Speaker A] לא נכון, יכול להיות שמי שנמצא ברשות הרבים, ובשבילו בגלל שהקיר הזה הוא מעל עשרה טפחים, בשבילו זה יהיה מקום פטור.
[הרב מיכאל אברהם] לא, המקום פטור, אבל זה לא יהיה מקום ד' על ד' ברשות הרבים. אני שואל, אחרי שתוספות תירץ שהחור הוא מפולש, ויש לו שיעור ד' על ד' ברשות היחיד אבל אין לו ברשות הרבים. אז החלק שברשות הרבים מקבל מעמד כאילו היה בו ד' על ד' כי חוקקין להשלים. ואני שואל, ואז מה? אז אמרתי לכאורה יש שתי אפשרויות. או שאז הוא נחשב כרשות היחיד כהמשך לרשות היחיד שמבפנים. חורי רשות היחיד, כן, זה המשך של רשות היחיד שמבפנים. ואז למשל הוא עצמו לא צריך להיות בגובה י', כי הוא חור רשות היחיד שנספח אחרי רשות היחיד. זאת אומרת הוא יהיה רשות היחיד גם אם הגובה שלו הוא לא י', אפילו לא צריך לחקוק אותו לגובה י', צריך רק לחקוק שיהיה לו שטח, אבל לא לחקוק אותו, אוקיי? אפשרות אחת, זאת האפשרות הפשוטה. שואל אם יש אפשרות אחרת להגיד זה מקבל חשיבות של מקום ד' על ד', אבל זה לא נעשה רשות היחיד, אלא זה נעשה מקום ד' על ד' ברשות הרבים, ואז זורק חייב כי הוא העביר ד' אמות ברשות הרבים.
[Speaker A] כי מבחינת מי שעומד ברשות הרבים, הוא לא רואה חור של ד' על ד', הוא רואה חור צר. ולכן מבחינתו הוא זורק על מקום שהוא, הוא מבחינתו זה לא רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה לא קשור. רשות היחיד או רשות היחיד זה לא השאלה שאני שואל כאן. גם רבנן שחולקים על רבי מאיר ואומרים שלא חוקקין להשלים, אין להם ויכוח עם רבי מאיר שאם היינו חוקקין להשלים זה היה רשות היחיד גם לגבי אותו אחד שעומד ברשות הרבים. לא זה הבעיה שלהם. הבעיה שלהם זה שהם לא סוברים את הסברא שחוקקין להשלים. אם זה פחות מד' על ד' אז זה פחות. אני לא עושה תיאוריות שאפשר היה לעשות את זה גדול. אבל אין פה ויכוח שאם לא יצויר שזה היה באמת גדול, זה ודאי נחשב רשות היחיד גם לרבנן. אין פה אף אחד לא עושה פה חילוק בין אם אני מסתכל על זה מרשות היחיד לבין אם אני מסתכל על זה מרשות הרבים. זה נחשב רשות היחיד. זה לא תלוי בשאלה מאיזה צד אני מסתכל על זה.
[Speaker D] אבל שאלה, אם אין לו חציצה והוא מפולש? זה לא מחלק אותו, כלומר איפה אני אחלק רשות רבים רשות יחיד? אני לא יכולה לחלק את זה. כלומר, אז בכל מקרה, לא, אני אומרת, בכל מקרה הוא חייב להיות באחת היחידות. כלומר, הפוך, אם אין לי מחיצה והוא מפולש, הוא לא יכול להיות או ברשות הרבים או ברשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] את צודקת עקרונית, אבל אני חושב שלא צריך אפילו להגיע לזה. כמו שחני העירה קודם, למעשה זה הרי מעל גובה עשרה טפחים. אז אין אופציה שזה יהיה חלק מהרשות הרבים רק שמקום ד' על ד', כי הוא לא חלק מרשות הרבים, אז מה אכפת לי שמקום ד' על ד'. אני יכול להתחייב רק אם אני רואה את זה כחלק מרשות היחיד.
[Speaker A] אבל אז זה באמת רשות היחיד, ושם משנה לי ד' על ד', כי ברשות היחיד יש מחלוקת אם צריך להניח ד' על ד'. כן.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני אומר ברשות היחיד לא צריך, אין מחלוקת, כי ראינו את המאירי, ראינו את המאירי שאומר שאפילו אם אין בחור ד' על ד', ההנחה בחור נחשבת כהנחה במקום ד' על ד' לפי המאירי. כן, כי החור נספח לרשות היחיד העיקרית.
[Speaker D] כולם
[Speaker A] מסכימים איתו על זה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל מי שלא מסכים איתו פשוט אומר שצריך ד' על ד'.
[Speaker D] שצריך? כן.
[הרב מיכאל אברהם] כמו שפוסקים כמו רב חסדא.
[Speaker A] ואז מי שזורק מרשות הרבים, הוא זורק לחור הזה, הוא זרק לתוך רשות היחיד והשאלה אם זה נח בתוך רשות היחיד במקום של ד' על ד' או לא.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אבל הנקודה היא שברור לכולם שזה כן. רק מה? רק יש ויכוח בשאלה למה. יש כאלה שמסבירים שפוסקים כמו רב חסדא שברשות היחיד לא צריך מקום ד' על ד'. יש כאלה שאומרים אנחנו פוסקים כמו לא פוסקים כמו רב חסדא, ברשות היחיד צריך מקום ד' על ד', אבל חור יש לו מעמד כמו מקום ד' על ד'. ויש כאלה שפוסקים שחורים צריכים להיות בשטח של ד' על ד'.
[Speaker A] עד מכאן אנחנו רואים שיש כאן כן דיון האם זה רשות היחיד או האם זה מקום של ד' על ד'. יש כאן כן אופציה שמעל עשרה טפחים זה לא מקום פטור. אם החלון הוא לכיוון רשות היחיד זה לא יהיה מקום פטור, זה יהיה רשות היחיד, והשאלה אם הנחנו בתוך רשות היחיד בד' על ד'.
[הרב מיכאל אברהם] מסכים, אבל זה לא מגיע אלינו.
[Speaker A] שנייה אחת, זה לא מגיע אלינו. שאלה 2 זה בדיוק מה שזה נוגע. אתה שאלת אם מדובר ברשות היחיד או בד' על ד'.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל ד' על ד' ברשות הרבים. אין פה בעיה, אתה לא בא לפתור בעיה של הנחת מקום ד' על ד' ברשות הרבים. לרוב הדעות הלכה כרב חסדא. מי שלא פוסק כמו רב חסדא זו שיטה מוזרה. לרוב הדעות, כך פשט הגמרא. הגמרא אומרת את זה לכולי עלמא שברשות היחיד לא צריך מקום ד' על ד'. אז לכן כל הדיון שאני מדבר עליו, האם זה נחשב כמקום ד' על ד', הכוונה הייתה, עוד פעם, כנראה בטעות, אבל הכוונה שלי הייתה שזה מקום ד' על ד' ברשות הרבים, לא ברשות היחיד. ברשות היחיד זה לא משנה. כן, יעל, סליחה.
[Speaker D] לא, אני רציתי לשאול הערה, כלומר הערה והארה עבורי. אם זה מעל עשרה טפחים, לא יכול להיות שהצד של רשות הרבים זה יהיה מקום פטור? ולא רשות יחיד?
[הרב מיכאל אברהם] כן יכול להיות. לפי רבנן שלא חוקקים להשלים, אז החור הזה הרי הוא חור קטן. כן. אז כיוון שכך הוא בעצם לא יכול להיחשב כרשות היחיד, וכיוון שכך, אז מה הוא יהיה? מקום פטור.
[Speaker D] מקום פטור, אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] כל הנקודה זה שרק רבי מאיר טוען שחוקקים להשלים, ולכן במקום מקום פטור זה צריך להיות רשות היחיד.
[Speaker D] אז זה שעומד בתוך הבית, כן, וזה למעלה מעשרה טפחים, ומהצד שלו יש ארבע על ארבע, אז אין בעיה, זה חורי רשות יחיד.
[הרב מיכאל אברהם] זה ברור. כן, זה ברור לכל הדעות. רק השאלה זה מה הסטטוס של ההמשך שהוא צר יותר שמגיע לרשות הרבים. אוקיי.
[Speaker D] כן, אז כאן יש אפשרות גם שזה יהיה מקום פטור. כן, ברור.
[הרב מיכאל אברהם] לפי רבנן זה מקום פטור.
[Speaker D] כלומר אז מי שזורק לשם הוא לא חייב?
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם?
[Speaker D] מי שזורק לשם הוא לא חייב. נכון, מרשות הרבים.
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שרבנן אומרים. כן, נכון. זה הוויכוח אם חוקקים להשלים או לא חוקקים.
[Speaker D] אוקיי, זה הסביר לי דברים, אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, עכשיו בתוספות שלנו, הרי מתרץ אותו דבר ומביא סיוע מהירושלמי, ואומר הרי: דאיירי בחורין שדרכן לעשות בשעת הבניין שמפולשין לרשות הרבים, ובצד רשות היחיד הם רחבים ד', אבל לא מצד רשות הרבים. ולכולי עלמא הוי חור רשות היחיד דהא חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי. ולא פליגי אלא לשוויי מקום ד' על ד'. מכאן זה מה שכנראה בלבל אותי. אני אמרתי שהם חולקים כי רוצים להעמיד את זה שזה יהיה מקום ד' על ד'. אוקיי? דלרבי מאיר חוקקים להשלים והוי כד' על ד'. אבל עוד פעם, לאור ההערה שלך אני, הכוונה הוה כמקום ד' על ד' ולכן זה חורי רשות היחיד. לא לכן זה מקום ד' על ד' ברשות הרבים, כמו שאני חשבתי קודם. אוקיי? אלא זה מקום ד' על ד' ולכן זה המשך של חור רשות היחיד. זה הכל. אז זה כמובן לשיטת התוספות שבחורי רשות היחיד צריך שיהיה מקום ד' על ד'. למדנו את זה בשיעור הקודם שזאת השיטה השלישית. יש את המאירי, את הרשב"א ואת התוספות. כן, לפי המאירי והרשב"א לא צריך שזה יהיה מקום ד' על ד', או כי ברשות היחיד אין דין כזה, או כי לחור יש מעמד כמו ד' על ד' כי הוא נספח לרשות היחיד. אבל לפי תוספות החור עצמו צריך להיות בגודל ד' על ד', אחרת הוא לא חורי רשות היחיד.
[Speaker A] לזה התכוונתי שאמרתי לכן אין פה, זה הכוונה של ד' על ד'.
[הרב מיכאל אברהם] כן כן, ברור, אבל זה לא ד' על ד' מה שאני דיברתי, זה ד' על ד' בתוך רשות הרבים. את צודקת, אני חושב שאני טעיתי פה. לכן משמע בירושלמי דגרסינן התם על דעתי דרבי מאיר בין שיש שם ד', בין שאין שם ד', רואים את הכותל כגמום. גמום הכוונה שעושים בו גומא. זאת אומרת שהוא חפור. ודווקא אותם שלמעלה מיו"ד חשיבי רשות היחיד, ושלמטה מעשרה אין בני רשות היחיד משתמשים שם מפני בני רשות הרבים שמשתמשים בהם. ואז מפרשים את מהלך הגמרא. בכל מקרה התוספות מביא ראיה מהירושלמי שמדובר בעצם בחור מפולש. והדיון הוא מי משתמש בזה, האם בני רשות הרבים משתמשים בזה או שבגלל אנשי רשות היחיד אף אחד שעובר ברשות הרבים לא יניח שם שום דבר, כי בן אדם מרשות היחיד ייקח לו את זה. אז כיוון שכך זה לא נמצא בשימושם של עוברי האורח של רשות הרבים. אז מה רואים בירושלמי? רואים שגם הוא הבין שמדובר פה בחור מפולש, בחור שעובר מרשות היחיד לרשות הרבים. כן, זה מה שמתכוון לומר. אז לענייננו בכל אופן אז התוספות אצלנו לא רק מביא את התירוץ של ר"י, אלא יש לזה גם ראיה מהירושלמי. עוד, זה הערה ראשונה. הערה שנייה, בתוספות ביומא מאיר את ההערה הבאה: רבי מאיר סבר חוקקין להשלים. הא דאמר בפרק קמא דשבת בית שאין תוכו עשרה אין מטלטלין בתוכו וכולי, אתיא ככולי עלמא. כן, זה הסוגיה הקודמת שלנו. אז זה הולך לכל הדעות, בין לרבי מאיר בין לרבנן. מה בעצם פשר ההערה הזאת? לכאורה היה מקום להגיד שלפי רבי מאיר כן יטלטל בתוכו, הרי חוקקין להשלים. אז אם בעובי התקרה יש כדי להשלים את החלל לעשרה טפחים, אז בעצם יש פה מצב שעקרונית ראוי לחקוק אותו לחלל של עשרה טפחים. נו, אז לפי רבי מאיר אנחנו אמורים לראות את זה כאילו היה פה חלל של עשרה טפחים ואז זה רשות היחיד, זה לא כרמלית, אז כן מטלטלים בתוכו. ועונה התוספות לא. הדין שלא מטלטלים בתוך הבית נאמר לכל הדעות, גם לפי רבי מאיר. עוד פעם, זה לא כל כך נורא כי ההלכה היא לא כרבי מאיר. אפשר להגיד שזה הולך כרבנן והלכה היא כרבנן. אבל תוספות אומר את זה מסברא, לא בגלל שיש לו איזושהי קושיה. זה נקודה חשובה לשים לב, זה הערה שתמיד צריך לחשוב עליה. מה מניע את התוספות להגיד את זה? הוא אומר את זה מסברא. מה ההכרח שלו? הרי אין פה באמת קושי. יכולת להגיד שהדין הקודם הולך לשיטת רבנן כי באמת הלכה כמותם ואנחנו לא סוברים כך, אבל נכון, רבי מאיר באמת יגיד שגם למטה זה רשות היחיד. מה קשה לתוספות להגיד את זה? הטענה אני חושב שרואים פה, שתוספות באמת לא קשה להגיד את זה. תוספות לא אומר את זה בתור תירוץ כי לא הייתה לו ברירה. הוא אומר את זה ברור כי זה חייב להיות נכון. למה זה כל כך ברור לו? וזה מה שהוא אומר אתיא ככולי עלמא, וכיוון דאין גבוה י' בשום דוכתא לא אמרינן חוקקין להשלים. הוא בעצם מתכוון כמובן חזרה לגמרא ביומא שאנחנו רואים שם איך מעמידים שם את המחלוקת, שיש בגובה עשרה ויש ברוחב רגליים של שלושה טפחים שהם ברוחב ארבעה. אז יש שתי דרישות כדי שנגיד חוקקין להשלים. דרישה אחת, שיהיה קטע מסוים שיהיה ברוחב ארבעה טפחים. כן, קטע בגובה שלושה טפחים לפחות. אבל יש עוד דרישה, זה לא מספיק. שהגובה הכללי של השער יהיה עשרה טפחים נטו במקום מסוים אחד.
[Speaker A] במקום מסוים אחד.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. שהשיא יעבור את העשרה טפחים. עכשיו לכאורה עולה השאלה למה? אם מלמעלה יש תקרה עבה שהגג של התקרה, כן הקצה העליון של התקרה הוא מעל עשרה טפחים, אז מה אכפת לי שכל השער הוא פחות מעשרה טפחים? חוקקין להשלים. נגיד שאת החלק שלמעלה רואים כאילו הוא גמום, כן כאילו הוא חפור, ולכן יש פה עשרה טפחים. אז מה הבעיה לפי רבי מאיר? אנחנו אז נגיד חוקקים להשלים. אומר התוספות, רואים שלא. לא אומרים חוקקים להשלים על שיעור הגובה של עשרה טפחים, רק על שיעור הרוחב או השטח של ד' על ד'. הוא לא מסביר למה. אבל למרות שלא מסביר למה, ברור שהייתה לו סברה פשוטה שכך צריך להיות. אוקיי? אז השאלה עכשיו, אני אגיד יותר מזה. עקרונית יכולתי גם בסוגיה ביומא לדחות את זה. הייתי יכול להגיד שבסוגיה ביומא מה שאומרים שם, זה שהגובה הכללי הוא עשרה טפחים, לא הגובה של השער נטו. המחלוקת בין רבנן לבין רבי מאיר זה כשבשלושה טפחים הראשונים יש רוחב ארבעה, ומעל גבי זה יש כיפה, שהכיפה מגיעה לעשרה טפחים לא נטו, לא החלל אלא הברוטו. ואז אפשר היה להגיד שלפי רבי מאיר כיוון שחוקקים להשלים, זה שער טוב והוא חייב במזוזה. אבל תוספות מניח שם הנחה, שהיא לא כתובה בגמרא. ההנחה אומרת שהדרישה השנייה על הגובה היא דרישה על הגובה נטו, לא על הגובה ברוטו. ואז ממילא יש לו ראיה שלפי רבי מאיר אף פעם לא אומרים חוקקים להשלים בציר Y, רק בציר X. או לא בציר Z אלא רק בציר X ו-Y. אוקיי? אז גם הדבר הזה, מה שאמרתי עכשיו, הוא לא הכרחי בגמרא ביומא. וזה כמובן מחזק עוד יותר את הטענה שלי מקודם, שתוספות בעצם קובע פה קביעה שהיא קביעה מסברה. לא בגלל ההכרח. אם הסברה הייתה אומרת את ההיפך, הייתי מסתדר עם הגמרות. הדין של בית הולך לפי רבנן ובאמת רבי מאיר חולק עליו. ובגמרא ביומא מה שאומר אביי, שאומר שמה שהדרישה היא לגובה עשרה, הכוונה גובה עשרה ברוטו, לא נטו. ואז הכל בסדר, אני יכול להסתדר עם זה שלרבי מאיר חוקקים להשלים גם לגובה. אבל תוספות כנראה מניח שזה לא יכול להיות, לא מוכיח. הוא מניח שזה לא יכול להיות. וזה כמובן מעורר את השאלה, אז מה קורה פה? למה באמת על הגובה לא אומרים את זה ועל השטח כן? זה אבל מחייב אותנו להיזקק, ולפני שאנחנו מדברים על השאלה למה עושים את זה רק בשטח ולא בגובה, אנחנו אמורים קודם כל להבין למה בכלל עושים את זה. מה פשר הסברה הזאת של חוקקים להשלים? צריך להבין, זה לא… הרי זה בפשטות סברה מאוד משונה. אני דורש שטח של ארבע על ארבע. אין פה את הדרישה שלי. מה פירוש שאם הייתי יכול? אז תמיד הייתי יכול, אני יכול גם לבנות עוד כל מיני דברים מסביב. מה זה הייתי יכול? אין פה. הדרישה שנדרשת לא מתקיימת. מה זה נקרא אם יש אפשרות לחקוק אז זה כאילו חקוק? יותר מזה, אם היה מקום… אם הבנאדם היה בתוכניתו לחקוק, היה אולי מקום לומר: הוא כבר מתייחס לזה כמקום משמעותי, הוא רק עוד לא הספיק לבצע את זה בפועל. אנחנו מוצאים דברים כאלו בגמרא בכמה מקומות, למשל "ענבים העומדות להיבצר כבצורות דמיין". זאת אומרת, אם אני עומד לבצור את הענבים, אז מבחינתי הן כבר נחשבות תלושות מהעץ. קונספטואלית מבחינתי זה כבר פירות שהם לא חלק מהעץ. נכון שעוד לא עשיתי את זה בפועל, אבל זה כבר ככה, כי זאת התוכנית שלי. אז היה אולי… שנייה אחת, היה אולי מקום לומר שגם כאן, אם הייתה התוכנית שלי להרחיב את החור או לחקוק את השער המדהים הזה, אז אני אולי יכול להבין מה שרבי מאיר אומר: אם זאת התוכנית שלך, אז כל העומד לחקוק כחקוק דמי. אגב, זאת שיטת רבי מאיר עצמו. "ענבים העומדות להיבצר" זה דין של רבי מאיר. הנה עכשיו אני פתאום נזכר בזה, במסכת שבועות. אבל בהקשר שלנו, לא מתנים את זה בשום מקום בזה שתהיה לו תוכניות להרחיב את המקום הזה. לא. עצם העובדה שאפשר להרחיב היא מספיקה כדי להגדיר את המקום הזה כמקום גדול. השאלה היא מה פתאום? למה להגיד דבר כזה? יעל, כן.
[Speaker D] אני אומרת, זה קצת מזכיר לי, אני חושבת שאפילו הזכרנו את זה בסדר, את העניין של גוד אסיק או גוד אחית. כלומר, בעצם העובדה שאני רואה או מדמיינת איזושהי המשכיות כלשהי, אז יש לזה הצדקה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני מבין, אבל פה אני לא מדמיין המשכיות. איך אני יכול לדמיין המשכיות? הרי אין פה משהו טבעי שאומר לי בעצם החור הזה יותר גדול. יש פה קיר גדול ובתוכו חור קטן. בגוד אסיק וגוד אחית יש פה המשך טבעי. יש לי מחיצה של עשרה טפחים, ואז יש פה כבר מחיצה מוגדרת אז אני רואה אותה כאילו היא ממשיכה גם הלאה, כי יש פה משהו שהוא… יש לו כבר כיווניות. אז אני רק ממשיך את המהלך. אבל החור אין לו שום כיווניות. יש פה חור קטן ואני פתאום מתייחס אליו כאילו שהוא חור גדול. למה? מה עוד שאין פה איזה הלכה למשה מסיני. בגוד אחית וגוד אסיק זה הלכה למשה מסיני. ואיפה מצאנו את ההלכה למשה מסיני שחוקקים להשלים? כידוע… שיטת הרמב"ם היא שבהלכות למשה מסיני לא נפלה מחלוקת, ופה יש מחלוקת על חוקקים להשלים בין רבי מאיר לרבנן, לכן לא, לפחות לפי הרמב"ם לא סביר שמדובר פה בהלכה למשה מסיני, אחרת רבנן לא היו חולקים על רבי מאיר. טוב, אמירה בעייתית של הרמב"ם, אבל לא משנה, זאת שיטתו. בכל מקרה אז מה סברת רבי מאיר? נדמה לי שבסברת רבי מאיר אפשר להגיד את זה בשתי צורות. רוצות לנסות? שאלתי אתכם, תחשבו על זה בסדר. חני כבר דיברתי על זה, אז מי שרוצה לנסות? מה מה סברת רבי מאיר? למה להגיד חוקקים להשלים?
[Speaker D] דיברנו על זה, רגע, הפה,
[הרב מיכאל אברהם] יש דרישה לשטח או לנפח מסוים. לא קיימת הדרישה הזאת, לא מתקיימת. אז איך רבי מאיר אומר כן, אבל כאילו היא מתקיימת? מה זאת אומרת כאילו?
[Speaker D] אמרנו רק אם יש פוטנציאל, לא כאילו היא מתקיימת, אלא אם יש פוטנציאל לקיים אותה וזה כבר דיברנו עכשיו על זה.
[הרב מיכאל אברהם] יש לי פוטנציאל לקיים אותה, אבל אין לי תוכנית לקיים אותה ואני גם לא הולך לקיים אותה. אז מה אכפת לי הפוטנציאל? הדרישה היא שזה יהיה, לא שיהיה פוטנציאל. יש לי גם פוטנציאל לשמור שבת, אז לכן שמרתי שבת? אם לא שמרתי, ימות פוטנציאל.
[Speaker C] אולי במובן שהדבר מתפקד כבר כאילו הוא כזה. בן אדם נגיד בגובה מסוים עובר, עובר בשער הזה כאילו הוא באמת כולו גבוה. לא הבנתי. הוא באמת לא, אין בו רוחב כזה, אבל הוא מתפקד כאילו יש לו רוחב כזה.
[הרב מיכאל אברהם] למה? איך הוא מתפקד כאילו יש לו רוחב?
[Speaker C] חור קטן, הוא לא מתפקד. אני אומרת בן אדם בגובה מסוים עובר שם בקלות.
[הרב מיכאל אברהם] לא, להפך, הוא לא עובר שם. זה הרי ממולא, אדם לא יכול לעבור שם.
[Speaker C] אדם, אבל אם יש לו עשרה באמצע.
[הרב מיכאל אברהם] נו, יש לו, אבל אני דורש, אני דורש שיהיה רוחב ארבעה, לא גובה עשרה.
[Speaker A] אבל נחמה תחשבי שמחוקקים להשלים אם יש אפשרות, אבל אם השער הזה הוא משהו צר אז אין אופציה להשלים ומבחינת הבן אדם כשהוא עובר שם זה לא משנה לו אם יש אפשרות או אין אפשרות להשלים.
[הרב מיכאל אברהם] הגודל של הפתח הוא אותו גודל. שמע הרוחב נטו. כן. תראו, יש פה, אני חושב על שתי אפשרויות. חני גם חשבה נדמה לי על אותן שתי אפשרויות, דיברנו בסדר. יש פה, חשבתי על שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה להגיד שבעצם כשהחפץ נח בחור זה נחשב שהוא נח על הכותל. החור הוא חלק מהכותל, ואם בכותל יש את השיעור הדרוש אז מבחינתי החפץ נח על מקום משמעותי. זהו, הוא נח על הכותל. אז לכן החוקקין להשלים אין פירושו שאנחנו רואים את החור כאילו הוא חקוק. לא זאת הנקודה, אלא רואים את החור כאילו הוא חלק מהכותל, והמכלול הזה של חור פלוס כותל הוא המקום המשמעותי. הוא רשות היחיד, יש לו שיעור משמעותי, והכל בסדר. אז אני לא רואה את החור כחלל מבודד, כמשהו שהוא עומד במנוגד לכותל, אלא אני מצרף אותו ביחד כחטיבה אחת. אוקיי?
[Speaker E] ואז המילה, המילה חוקקים זה בעצם מצרפים? הבנתי? כשרבי מאיר אומר חוקקים, הכוונה
[הרב מיכאל אברהם] חוקקים הכוונה חופרים, אבל לפי הפירוש הזה הוא מתכוון לומר מה זה חוקקים להשלים? מבחינתי כאילו זה חקוק. למה? לא, כי כל החקיקה מיועדת כדי שיהיה לזה את השיעור המתאים. יש לזה יחד עם הכותל. אז מבחינתי זה כאילו חקוק. זה הנקודה. לא שבאמת אני רואה את זה כאילו שהחור הוא גדול. לא החור גדול, אלא החור והכותל ביחד הם גדולים וזה מספיק לי. זאת אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה תבינו, אז פה נכנס הנקודה שאמרתי קודם, טעות שלי מקודם. כי אם אני מבין שבאמת מדובר פה על דרישה למקום ד' על ד' ברשות הרבים, יותר סביר להגיד סברה כזאת. כי אם אני אומר שכל מה שאני צריך את הגודל של החור זה בגלל שאני בעצם זרקתי את זה לרשות הרבים, כשהחור הוא קטן זה לא נקרא מקום ד' על ד'. אז אם אני רואה אותו כחשוב זה כן מקום ד' על ד'. אז פה אפשר להגיד אני זרקתי את זה למקום חשוב, כי סך הכל הכותל פלוס החור הוא מקום חשוב. אם הדיון הוא בשאלה האם הדבר הזה הוא חלק מהרשות היחיד שבפנים, שזה כנראה הדיון פה ולא מה שאמרתי קודם, אז זה באמת יותר בעייתי. כי אז באיזה מובן החור הזה נגיד לפי תוספות, לפי ר"י, שמדובר בחור מפולש, כן? או הירושלמי, אז פה צריך להגיד שהחור הוא משמעותי לא כי הוא מצטרף לכותל, אלא כי הוא מצטרף לחור הרחב שנמצא בצד של רשות היחיד. וכל החור הזה ביחד הוא חור אחד גדול של רשות היחיד.
[Speaker D] אבל אילולא הכותל, לדעתי אנחנו צריכים באמת להבין מהו הכותל, כי אילולא הכותל החור לא משמעותי. זה כמו שככה עברה לי בראש הדוגמה של החור, החור בבייגלה. זאת אומרת, אם אין לי את הבייגלה, אז אין לי חור. זאת אומרת הכותל הוא המשמעותי.
[הרב מיכאל אברהם] מחלוקת רשב"ם ותוספות בבבא בתרא מה זה בור, האם בור זה דפנות או בור זה החלל שבתוך הדפנות? יש את סוגיית הבייגלה.
[Speaker D] אוקיי, אבל אז אילולא הדפנות האלו או אילולא הכותל, אז אין לי משמעות בכלל לחור. אז מבחינתי אולי צריך, לא, אני בכלל אמרתי שרבי מאיר הוא צודק מבחינתי, אבל לא, לא, רגע. אבל אני אומרת, אם אנחנו אומרים מהו הכותל, שייך לרשות היחיד או רשות הרבים, ואולי לפי זה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז זה מה שאני אומר. אז לכן אני אומר, תראו. זה תלוי בשתי האפשרויות ועוד פעם, אחת כנראה לא נכונה, אבל אני רק מנסה להסביר לכם מה המוטיבציה לדון בזה. אם הייתי מבין שהחור הזה הוא לא חור מפולש, אלא בעצם חור שפונה לרשות הרבים, אוקיי? ואני אומר החור הזה אבל הוא קטן. אז כאשר החפץ נח שם, אז אני העברתי, זרקתי חפץ ד' אמות ברשות הרבים אבל הוא נח בחור. והחור הזה הוא קטן, צריך הנחה על מקום ד' על ד'. ברשות הרבים ודאי צריך הנחה על מקום ד' על ד'. אוקיי. מה עושים? אז אומר רבי מאיר: חוקקין להשלים. ואת המקום הזה נחשב חשוב. כאן היה מתבקש לומר שזה חשוב לא כי באמת רואים את החור כאילו שהוא יותר גדול, אלא שהמקום שבו החפץ נח זה לא החור, אלא זה הכותל פלוס החור. זה כמו שהבן אדם שתופס דבר עם היד, אני אומר הבן אדם אוחז את הדבר, לא היד אוחזת את הדבר. הבן אדם אוחז את הדבר באמצעות היד. אז אני הנחתי את החפץ על הכותל, איפה? באמצעות החור. אבל בעצם זה מונח על הכותל, לא על החור. ואז אני אומר למקום הזה ישנה חשיבות. אבל לאור התיקון של חני אני צריך לתקן את מה שאמרתי. מדובר פה בחור מפולש, לפי התוספות והירושלמי לפחות. אני חושב שכולם מסכימים, אבל לפי תוספות והירושלמי כן. ואז מה שקורה זה שהחלק הרחב או החשוב זה החלק של החור שפונה לרשות היחיד. והחלק שפונה לרשות הרבים הוא צר יותר. עכשיו כאן אני אגיד את אותה סברא אבל בניסוח אחר. זה לא החור פלוס הכותל, אלא זה החור בצד רשות הרבים ביחד עם החור בצד רשות היחיד. זאת הטענה של רבי מאיר שהחור כשלעצמו הוא מקום חשוב. למה? כי החור בצד רשות היחיד יש לו את השטח הדרוש, ומבחינתי החור הוא יחידה אחת. עוד פעם, לא עם הכותל כמו שרציתי להגיד קודם, לחור הוא יחידה אחת. מבינים? זאת אומרת, לפי מה שאני רציתי להגיד קודם, הטעות שלי, אני חשבתי שצריך לראות את החור כיחידה אחת עם הכותל, ולהגיד שכל הסיפור הזה הוא מקום חשוב, ולכן הנחתי את החפץ ברשות הרבים על מקום חשוב. אבל אני מקבל את התיקון, ואני אומר לא. השאלה היא אם זה רשות היחיד, לא אם זה מקום ד' על ד' ברשות הרבים. אז בעצם השאלה אם החלק החיצוני של החור יכול להיחשב ביחד עם החלק הפנימי כמקום חשוב. ואני לא מחלק בין שני חלקי החור. כשאני שם את החפץ בחלק החיצוני של החור, שמתי אותו בחור חשוב. למה? כי הרי בפנים החור הזה יש בו ד' על ד'. אז זה חור חשוב. למה לא? בסדר?
[Speaker A] וזה מסתדר עם יומא.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, תכף נגיע. אז זה לגבי אפשרות אחת, חוקקין להשלים. שאני רואה את החור כיחידה אחת, החלק שפונה לרשות הרבים ושפונה לרשות היחיד, ומבחינת רבי מאיר החור בכללותו הוא מקום חשוב, יש בו ד' על ד'. לא אכפת לי שבחלק מהמקומות כן ובחלק מהמקומות לא. ואז, זה אפשרות אחת. לפי זה גם ביומא אותו דבר. לכן באמת ראינו שצריך להיות איזה שהוא חלק שיהיה בו שיעור ד', רוחב ד'. הרגליים של גובה שלושה טפחים צריכות להיות רוחב ד' ואז אני ממשיך את זה הלאה, ובעצם מה אני אומר? אני אומר שהשער הזה כולו, כל גובה העשר, הוא שער ברוחב ד'. למה? כי הרי למטה יש לו רוחב ד' בפועל, ולמעלה, נכון שהרוחב הוא כולל גם האבן שמסביב, אבל עדיין יש שם רוחב ארבעה טפחים. אז אם אתה שואל אותי מה רוחבו של השער? רוחבו של השער הוא ארבעה טפחים. ממש כמו בחור.
[Speaker A] אבל היא אומרת אם אתה אומר שזה עניין של החור עצמו, אז זה כבר לא משנה אם חוקקין אם יש אפשרות לחקוק או אין אפשרות לחקוק.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה משנה. כי אם אין אפשרות לחקוק אז אני לא מוכן לראות את כל העסק הזה כיחידה אחת כמו בחור. חור. אם בחור עצמו בצד רשות הרבים לא הייתה אפשרות להרחיב אותו לארבעה טפחים, אז לא הייתי אומר שהוא יחד עם החור של רשות היחיד. זאת אומרת יש שתי דרישות לפי רבי מאיר. צריך שיהיה חלק שיש לו את השיעור האמיתי והחלק האחר שיש לו את הפוטנציאל. כששתי הדרישות האלה מתקיימות, אז מה אני אומר? אני לא טוען שהפוטנציאל מתממש. אלא מה שאני טוען, זה שאם אני צריך לשאול את עצמי מה רוחבו של החור, אני אומר ד' על ד'. זו התשובה האחת שאני יכול לתת אם אתה שואל אותי על כלל החור. אם אתה רוצה גרפים וסקיצות אני אגיד לך פה השיעור הוא כך, פה השיעור הוא כך. אם אתה שואל אותי מה דינו של החור באופן כללי, באופן כללי זה ד' על ד'. אותו דבר אני אומר על השער. אם שתי הדרישות מתקיימות, למטה יש רוחב ד', ולמעלה פוטנציאלית אפשר לראות את זה כרוחב ד' יחד עם האבן, אז התשובה היא זה שער ברוחב ד'. פה אני אביא לכם דוגמה לעניין הזה לגבי דיני ביטול ברוב.
[Speaker A] אתם יודעים שאם, לא מבינה למה צריך את הפוטנציאל,
[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה אחת, אם נופלת חתיכת בשר טריפה לתוך סיר שיש בו הרבה חתיכות בשר כשרות. אז מעיקר הדין אפשר לאכול הכל. זה בטל ברוב. יש הרבה אחרונים שמסבירים למה זה בטל ברוב, כי אם אתה תשאל אותי שאלה כללית על כלל הבשר שבסיר, האם הוא כשר או לא כשר? תחשוב זאת יחידה אחת, זאת תערובת. עכשיו היא יכולה לקבל אחד משני הסטטוסים, כשר או לא כשר. והטענה היא שאם הרוב שם כשר ואני צריך לענות במילה אחת, אז אני צריך להגיד שהבשר שם כשר. זה המשמעות של ביטול ברוב. לא שבאמת האיסור הופך להיות היתר, אלא שאני רואה את כל התערובת כמכלול אחד, ולמכלול אחד יש רק אפיון אחד. ואם האפיון הוא שהוא כשר, אז כל החלקים של המכלול הם כשרים. בעצם מה שאני רוצה לטעון פה זה סוג של דבר כזה, או זה אפילו יותר דומה לא לביטול ברוב אלא לדין רובו ככולו. רובו ככולו הכוונה למשל בחור, יש בו איזה שהוא חלק שהוא כזה, אז מבחינתי כל החור הוא כזה. בסדר? זה הטענה. אוקיי, חני רצית לשאול?
[Speaker A] פשוט אני לא, את כל מה שאמרת עכשיו אני מבינה, רק אני לא מבינה לפי זה מה זה משנה הפוטנציאל או לא. לגבי הסיפור, לגבי הטענה הראשונה שאמרת שהוא רואה את זה כחור עם הכותל ביחד כמכלול הבנתי. אבל אם אנחנו מתייחסים רק לגודל החור עצמו, אז מה אכפת לי הפוטנציאל הנו יש? הרי בסופו של דבר יש פה איזה שהוא חלק שהוא כן מתאים, אז אנחנו רואים את כל החור. מה משנה לי הפוטנציאל?
[הרב מיכאל אברהם] אבל מה העדיפות של החלק שכן מתאים על החלק שלא מתאים? למה לא תגידי שכל החור הזה כולו לא חשוב, גם בצד של רשות היחיד? למה הצד של רשות היחיד שהוא כן ד' על ד' קובע את השם של כל החור? למה לא הצד של רשות הרבים?
[Speaker A] ולכן, לכן אותו דבר אני יכולה להגיד.
[הרב מיכאל אברהם] ולכן אם יש פוטנציאל להתרחב, אז יש יותר היגיון להגיד אוקיי, אז אני בעצם רואה את כל העסק הזה כד' על ד'. אוקיי. בסדר? אז זאת אפשרות אחת. זה כיוון אחד. כיוון שני זה שלפי רבי מאיר, אתם יודעים, זה ראיתי פעם, לא זוכר אפילו איפה ראיתי את הדוגמה הזאת, נדמה לי שבספר של עציון הלוי אולצברג פעם ראיתי את זה. אתם יודעים שבעצם הפסל הרי לא מפסל את הפסל, הפסל קיים עוד לפני שהוא עושה שום דבר. הוא רק מסלק את הפסולת. הרי הפסל נמצא כולו אז איז בתוך האבן או העץ או מה שלא יהיה. מה שהפסל עושה הוא רק מסלק את החלקים המיותרים. מה? הוא מגלף.
[Speaker D] כן, בדיוק, רק לגלות.
[הרב מיכאל אברהם] יש כבר פסל. הקדוש ברוך הוא הוא הפסל. הפסל רק סילק את הדברים שהפריעו לנו לראות את הפסל. אוקיי, אז זה כמובן סתם פלפול, אבל אני מנסה להביא את זה כדוגמה לטענה שאני רוצה לטעון כאן. וזה שיכול להיות שאם יש פה פוטנציאל הרחבה, אז אני בעצם רואה את זה כחור גדול שחלקו ממולא. מה יקרה אם החור הזה הוא חור גדול אבל הנחתי בתוכו דברים? או מילאתי את חלקו? עכשיו יש לי חור קטן. נכון, אבל אני יכול לראות שבעצם יש פה חור מלא רק, תראו, בואו אני אקח דוגמה יותר טובה. דיברנו על סוכה בגובה עשרה טפחים, נכון? מה יקרה אם הכנסתי שולחן לסוכה? השולחן הוא בגובה לא יודע מה כמה, שבעה טפחים. נשאר לי שלושה טפחים מעל השולחן. נו, אז אין לי חלל עשרה. אז למה הסוכה כשרה? לא עומד על השולחן. לא משנה, אבל סוכה צריכה להיות כשרה כשיש לה גובה עשרה טפחים. אין לה גובה עשרה טפחים. יש לה גובה שלושה טפחים.
[Speaker A] היא באמת בעיה לאכול מתחת לשולחן.
[הרב מיכאל אברהם] גם אם את אוכלת מתחת לשולחן אין לך גובה עשרה טפחים, יש לך גובה שבעה. ולמעלה יש לך גובה שלושה. ממה נפשך, גובה עשרה אין לך. שלא לדבר על זה שאם את מתחת לשולחן.
[Speaker A] השאלה היא מה קורה למי שיושב מעל השולחן.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה, לכן אני אומר זה דיון אחר, אבל לענייננו, מה שאני רוצה, אני לא רוצה להיכנס להלכות סוכה, אני רוצה להסביר לכם את הסברה. מה שבעצם אומרים במצב כזה זה כשאני שואל את עצמי מה גובה הסוכה אני מסתכל על מבנה הסוכה. זה שבתוך מבנה הסוכה יש חפצים זה לא אומר שהסוכה נמוכה. הסוכה זו המבנה החיצוני שבתוכה יש חפצים. אז אי אפשר להגיד שגובה הסוכה הוא פחות מעשרה טפחים, גובה הסוכה הוא עשרה טפחים, רק שמתי בתוכה רהיטים. הטענה שלי שלפי רבי מאיר בחור אנחנו רואים את זה באותה צורה. אם יש מצב שפוטנציאלית זה ארבעה טפחים, ובטח אם בהתחלה יש בו ארבעה טפחים בפועל, מה שאני בעצם רוצה לטעון זה שהחור הוא ארבעה טפחים, גם בחוץ הוא ארבעה טפחים, רק הוא ממולא חלקית במשהו, כמו ששמתי שם שולחן שתופס חלק מהנפח. ואז אני אומר לכם גם למה צריך את שתי הדרישות. אם מצד אחד יש ארבעה טפחים בפועל, אז מבחינתי מסגרת החור היא מסגרת של ארבעה טפחים. זה שחלק ממנו ממולא אז מה, עדיין רבי מאיר אומר יש פה חור ארבעה טפחים. זה חור חשוב. אז מה, חלק ממנו ממולא זה לא הופך את החור עצמו לקטן יותר. יש בתוכו דברים. כמובן שזה רק זאת הסתכלות טכנית כי זה לא נכון, הרי פה זה לא סתם דברים שהנחתי בתוכו, זה החור עצמו יותר קטן. אני רק רוצה לומר שאם בצד של רשות היחיד החור בעצמו הוא ארבע על ארבע, אז ברשות הרבים אני רואה את זה כאילו שזה גם ארבע על ארבע רק ממולא חלקית. בסדר? זאת סברה אחרת. ואותו דבר אני אגיד גם על החוקקין להשלים ביומא. גם שם אני בעצם רוצה לטעון שהשער הוא ד' על י'. נכון, הוא ממולא חלקית באבנים, אני לא יודע מה, בקשת הזאת, אבל בעצם זה שער של ד' על י'. בסדר? זה די דומה לסברה הקודמת אבל זה לא בדיוק אותו דבר. סברה הקודמת אומרת זה לא שאני רואה את זה כממולא חלקית, בעצם יש פה איזה מסגרת פוטנציאלית, הפוטנציאל הוא באמת הדבר האמיתי והוא רק ממולא חלקית. פה קודם מה שאני טענתי זה משהו אחר. מה שטענתי זה שברמה העקרונית אני רואה את זה כאילו שיש פה רוחב ד', לא כי זה ממולא חלקית אלא כי זה השם הכללי של החור של השער. פה אני טוען לא, זה בפועל ארבע על עשר, זה באמת ארבע על עשר, זה רק ממולא חלקית. ואם הוא, אם זה השער, השער זאת המסגרת התיאורטית. מה שבפנים זה קישוטים. אם אני שם מזוזה בשער, נגיד השער הוא ארבע על ארבע, שמתי מזוזה בצד, הוא חייב, נכון? שמתי מזוזה בצד, עכשיו המזוזה הורידה שני סנטימטר רוחב, אז שימת המזוזה פוטרת את השער ממזוזה? התשובה שלי שלא.
[Speaker A] יפה, המזוזה אם היו חוקקים אותה, הם היו
[הרב מיכאל אברהם] חוקקים את זה, עושים
[Speaker A] שקע במקום להבליט.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל אצלי כמו אצלנו נגיד שלא חוקקו אלא רק.
[Speaker D] אבל אם היינו מתארים את זה בשרטוט או משהו כזה היינו אומרים יש לנו פה קיר ארבע על עשר שבתוכו קרענו קשת.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. בדיוק. זאת אומרת בסופו של דבר נגיד תחשבו על מהנדס שמשרטט את זה, אז כשהוא ישרטט את זה אפילו כאמצעי עזר הוא ישרטט ריבוע של ארבע על עשרה ובתוכו הוא יראה לנו איזושהי קשת שחותכת ממנו קצת. אני מניח שגם ככה מתכננים דברים כאלה. אוקיי? ולכן יש בזה איזשהו היגיון בדברי רבי מאיר שאם יש אותה פוטנציאל אז אני רואה את זה כאילו זה באמת קיים רק ממולא חלקית. אוקיי? אז זאת האפשרות השנייה להבין את הסברה של רבי מאיר. עכשיו, נגיד, אני כל הזמן צריך להיזהר מהטעות שעשיתי בהתחלה כי זה מלווה אותי לכל אורך הדרך. שאם הייתי מבין שהחוקקין להשלים של רבי מאיר פירושו החור פלוס הכותל, אז כמובן אין שום סיבה בעולם להניח את מה שתוספות דורש שצריך להיות חלק מהחור שיהיה בו שיעור ד' על ד' אמיתי. מבינה את זה נכון? הרי אם הייתי אומר שמה סברת רבי מאיר חוקקין להשלים הכוונה שהחור הוא אמנם קטן אבל ביחד עם הכותל הוא יוצר מקום חשוב של ד' על ד' עם הכותל כמו שרציתי להגיד בהתחלה. אוקיי? אם זה היה המצב אז לא היה שייך להגיד את מה שתוספות אמר שצריך שיהיה בפנים רוחב ד' על ד' כדי שנעשה חקיקה להשלים. מה זה רלוונטי? אני בכלל לא מסתכל על החור כדבר חשוב, זה החור פלוס הכותל. לכן אם זאת התפיסה אז לא צריך להגיד את מה שתוספות אומר. ואמרתי כבר שמה שתוספות אומר יוצא מסברה. אוקיי? אז עכשיו מה שאני רוצה להגיד פה, אני ככה מתמרן בין התוכנית של השיעור לבין התיקון שהוא צריך לקבל בגלל הטעות שלי. אז אני עושה תיקונים תוך כדי תנועה. אז יש ראשונים, שיטות ראשונים שחולקות על ר"י. ונראה שאותם ראשונים לא מקבלים את התזה של ר"י שצריך להיות חלק מהדבר שיהיה לו את השיעור המלא כדי שאנחנו נעשה את החקיקה להשלים. למשל, הראשון שבכולם לדעתי זה רש"י אצלנו בסוגיה. כי רש"י אצלנו בסוגיה לא רומז אפילו על הדבר הזה. נשתף. רגע. הנה רש"י פה. רבי מאיר סבר דבר שאין בו שיעור ויש שם עובי ורוחב לחקוק ולהשלים לכשיעור, אמרינן כמאן דחקוק דמי. אז הוא אומר לפי רש"י לא נראה שצריך שיהיה בו איזשהו שיעור חלק. לא, דבר שאין בו שיעור, אבל אם יכול להיות בו שיעור אנחנו אומרים שהוא כחקוק דמי. אוקיי?
[Speaker A] הוא לא הכיר את יומא? הכיר
[הרב מיכאל אברהם] את יומא. זה השאלה עכשיו איך הוא מתיישב עם יומא. בסדר, נצטרך לדון בזה. תוספות בגלל הקושיא מיומא אמר את מה שאמר, אבל אני כבר אמרתי לכם שהקושיא מיומא לא הייתה הסיבה שבגללה תוספות אמר את מה שהוא אמר. כי את הקושיא מיומא אני יכול לסדר גם בלי זה. אז בוא נראה. בכל אופן, סליחה, אני אמרתי זה על הגובה. אמרתי זה על הקושיא על הגובה, לא על העניין. אז בכל אופן עוד רגע נראה איך זה מסתדר עם יומא. בכל אופן, אז זה מה שרש"י אומר כאן ונראה שרש"י לא מקבל את התפיסה של תוספות שצריך איזשהו חלק, או של ר"י, של הנכד שלו, שצריך איזשהו חלק שיהיה לו את השיעור המלא. מבחינתו חוקקים להשלים יכול להיעשות על כל החלל.
[Speaker D] לא, זה לא יכול להיות שרש"י לא מקבל את הדברים של הנכד שלו, אלא שהנכד שלו מערער על דברי רש"י.
[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, ברור. אני משתמש פה רק בשפה מבחינתנו אנכרוניסטית. אוקיי? אז עכשיו כמובן נשארת השאלה איך רש"י יענה על קושיית התוספות. כי הרי שם בסוגיה אנחנו רואים שצריך רגליים של שלושה טפחים שיהיה רוחב ארבעה כדי שאנחנו נתחיל לעבוד. בלי זה אנחנו לא נאמר חוקקים להשלים.
[Speaker A] נגיד שזה שער, זה דבר שונה? אה? זה מה שראינו בהמשך. נכון. מזוזה זה יש לה סיפור בפני עצמה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, עוד רגע נראה. אז באמת רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס מציין לסוגיה בחולין קכ"ו. והגמרא שם מדברת, אני אעשה את זה בקצרה, הגמרא שם מדברת על כלב שאכל בשר מת, של אדם מת. והכלב עצמו מת. כי אם הכלב לא מת אז זה נקרא טומאה טמונה ולכן היא לא מטמאת. הכלב עצמו מת. אז הוא לא טומן את הטומאה. בסדר? עכשיו, הוא מוטל על הכניסה לבית, האיסקופה זה הכניסה לבית, והשאלה היא האם הטומאה שנמצאת בבטנו של הכלב מולכת דרך גופו, צווארו של הכלב לתוך הבית. הכלל הוא שאוהל מוביל את הטומאה או מוליך את הטומאה לתוך החלל שבתוך הבית. אם נגיד למשל, אם יש פה בית, ויש פה משהו טמא, אוקיי? אז הוא לא מטמא פה, אבל אם יש אוהל מעליו, אם האוהל הוא מעל הדבר הטמא, אז הדבר הטמא, הטומאה הולכת לכל אורך מה שמתחת לגג. מה שמתחת לגג מוביל את הטומאה שמאלה. אוקיי? אם הוא מאהיל על הטומאה. עכשיו בכלב, הטומאה נמצאת בתוך הגוף שלו, אוקיי? והגוף שלו מבחינתנו נחשב כמו איזשהו חלל שמוביל את הטומאה לתוך הבית. ואז כל הבית נהיה טמא בגלל זה. בגלל החתיכת מת הזה שנמצא בתוך הבטן של הכלב, כל הבית נעשה טמא. כי האוהל, הגוף של הכלב הוא אוהל שמוליך את הטומאה. אוקיי? אז אומרת הגמרא ככה: ר' מאיר (זה משנה בעצם) ר' מאיר אומר אם יש בצווארו פותח טפח, מביא את הטומאה. ואם לאו, אינו מביא את הטומאה. כן, אז צריך להיות בצוואר של הכלב שנמצא בתוך הבית טפח. למה? כי רק גובה טפח זה אוהל. אוהל צריך להיות עם גובה טפח מינימום. אם אין שם טפח אז לא. כך אומר רבי מאיר. ורבי יוסי אומר רואין כנגד השקוף וכולי, לא משנה. למסקנת הגמרא הגמרא אומרת ככה: אמר רבא רואים את חלל הטומאה קטן. ורבי יוסי בתרתי פליג, ודקאמרת ליה לרבי מאיר, רבי מאיר ורבי יוסי חולקים בזה. ודקאמרת כי יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה, אנן בתר חללה אזלינן. ודקאמרת על האסקופה כולה, השקוף ולפנים הבית טמא, מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור. מה הוא בעצם רוצה לומר? הוא אומר לפי רבי יוסי, הבית נהיה טמא רק אם יש גובה טפח גם בחלל של הגוף של הכלב שנמצא בפנים. לפי רבי מאיר, מספיק שיש בגוף של הכלב גובה טפח איפה שהמת נמצא, אבל הצוואר שנכנס לתוך הבית אפילו אם אין בו טפח זה בסדר. לפי רבי יוסי לא, גם בצוואר עצמו צריך להיות גובה טפח בשביל שהוא יביא את הטומאה לתוך הבית. זאת מסקנת הגמרא שם, בלי להיכנס לפרטים. אז תוספות שם כותב על זה כך. הוא קושר את זה למחלוקת שלנו, בגמרא שם לא כתוב, והתוספות קושר את זה לגמרא שלנו. והתוספות אומר, אנן בתר חללה אזלינן. ורבי מאיר דלא בעי חלל טפח, לטעמיה דאית ליה בפרק קמא דשבת דחוקקין להשלים, גבי זרק ונח בחור כלשהו. מה זאת אומרת? רבי מאיר הולך לשיטתו. מה היא שיטתו? שיטתו היא שחוקקין להשלים. אז אומר רבי מאיר, גם בסוגיה פה, אם בכלב יש חלל טפח בחוץ, אבל הצוואר שנכנס לתוך הבית אין לו חלל טפח בנטו, אבל בברוטו יש לו חלל טפח, כולל הבשר, לא רק החלל הריק שבתוך הצוואר, אלא כולל הבשר שמסביב, יש שם טפח. אם כן, אז חוקקים להשלים. וכיוון שכך, אומר רבי מאיר, יש לי אוהל טפח שנכנס אל תוך הבית. כך טוען התוספות. אומר התוספות, ונהי דבפרק קמא דעירובין גבי כיפה לא אמר חוקקין להשלים אלא כשיש ברגליה ארבע. מה הקושיה?
[Speaker A] שיש תנאים מסוימים לחוקקין להשלים.
[הרב מיכאל אברהם] שצריך שיהיה חלק, שצריך שיהיה חלק שיהיה לו שיעור מלא. למה? בשביל מה זה תוספות?
[Speaker A] זאת אומרת, מכאן לומדים שלכל אחד וחוקקין להשלים בכל סיטואציה זה משהו אחר.
[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע רגע רגע, עוד לא למדנו, עוד לא גמרתי אפילו לקרוא את התוספות. אני שואל מה התוספות שאל.
[Speaker A] הוא
[Speaker D] שואל לגבי כיפה שיש מידות. אה? איך זה שבכיפה אנחנו מדברים על מידות.
[הרב מיכאל אברהם] כיפה זה הקושיה מעירובין, אני עוד לא שם, עוד לא קראתי.
[Speaker D] אבל איך אנחנו מגדירים למה הגדירו מידות?
[הרב מיכאל אברהם] אה, סליחה, כן קראתי, סליחה. כן קראתי את זה. מה הוא שואל לגבי כיפה? הוא אומר בכיפה אנחנו רואים שצריך להיות מינימום שיהיה לו את השיעור המלא, נכון? ורק אז עושים חוקקין להשלים. ביסוד שראינו למעלה, נכון? מה רואים פה? שלא צריך, כי רבי מאיר אומר אפילו אם כל החלל של הכלב הוא קטן מטפח, אם יש בו כדי להשלים טפח, שאתה יכול לחקוק את הבשר ולעשות מהברוטו נטו, אז חוקקין להשלים. אומר התוספות רגע, אבל הוא לא מזכיר שצריך להיות חלק מהכלב שיהיה לו חלל נטו של טפח. למה? פה נראה שאין דרישה כזאת שיהיה מינימום. נכון? כך שואל תוספות. אומר התוספות, הני מילי לגבי מזוזה דכתיב ובשעריך ובעינן שער חשוב, אבל בעלמא אפילו אין שם ד' חוקקין. וצריך עיון שם. מה זאת אומרת? תוספות אומר מזוזה זה סיפור מיוחד. עוד מעט נחשוב רגע מה יכול להיות ההסבר. הוא טוען מזוזה זה סיפור מיוחד, ולכן דווקא במזוזה נאמר הכלל שצריך להיות מינימום שיש לו רוחב אמיתי. אבל בשאר המקומות לא, כמו בכלב. אם זה כך, אז תוספות הזה כנראה חולק על התוספות שלנו. כי בעצם מה אנחנו נגיד אצלנו לגבי החור? עכשיו כבר לא קשה כלום, נכון? החור הוא לא כמו מזוזה, מזוזה זה משהו מיוחד. אבל החור, זה שלא צריך חלק שיהיה לו את השיעור האמיתי, לא קשה כלום. הכלל הפשוט הוא שלא צריך שום חלק עם שיעור אמיתי. מזוזה זה מקרה מיוחד. אז לכן מה אתה מקשה עליי ממזוזה לחור אצלנו בסוגיה? אז לפי תוספות פה יוצא שהוא חולק על רי. למרות שהוא אומר וצריך עיון שם. מה הכוונה צריך עיון שם? אני חושב למה הוא התכוון, לא ברור, אבל נדמה לי שמה שהוא מתכוון זה שבחור אצלנו בסוגיה היה מקום כן לדמות את זה למזוזה, ולא לכלב. למה? כי בכלב מה שאתה צריך זה שיהיה אוהל טפח, אוקיי? אין שם איזשהו דיון של חשיבות, פחות מטפח הוא לא אוהל. כשיש ובמזוזה הפחות מעשרה טפחים על ארבע זה שער, רק זה שער לא חשוב. והדרישה לחקיקה זה בגלל שאנחנו רוצים שהשער יהיה חשוב. אז כשהדרישה היא לחשיבות, אז צריך שיהיה חלק שיש לו שיעור מלא. אומר התוספות, אבל אם זה כך יכול להיות שגם בחור אצלנו בסוגיה הדרישה היא בסך הכל שהוא יהיה חשוב במקום ד' על ד'. אז בעצם גם שמה הייתי מצפה שתהיה דרישה שהחלק האחד יהיה לו שיעור מלא. ולכן הוא אומר וצריך עיון שם. הוא עשה חילוק בין הכלב לבין הכיפה והמזוזה. אבל צריך עיון לו החור אצלנו בסוגיה לאיזה משני הצדדים של המשוואה הוא שייך. האם הוא דומה למזוזה שצריך חלק ואז זה כמו רי, או שהוא דומה לכלב שלא צריך שיהיה חלק מלא ואז הוא חולק על רי. אוקיי? בכל אופן על הצד שהוא חולק על רי, אז רואים שזה פתח גם לפני רש"י. אז גם רש"י יכול לא להתרגש מהקושיה של רי ולהגיד אצלנו מדובר בחור שהוא כולו קטן. אין פה חלק שהוא גדול, ועדיין אומרים חוקקים להשלים. מה אתה עושה עם מזוזה שם בסוגיית יומא? לא, מזוזה זה דבר מיוחד כי כתוב בשערך. זה הכל. אז לא קשה על רש"י ורש"י לא צריך לאמץ את הפירוש של תוספות אצלנו בסוגיה. כמו שתוספות פה בחולין לא מאמץ את דברי רי. אלא שיש פה קצת בעיה, יש פה קצת בעיה כי בסופו של דבר באמת הדיון בחור הוא לכאורה כן דומה לדיון בשער. יש פה איזשהו שיעור של חשיבות. ואם אתה אומר לי שאת החשיבות אני לא חוקק אלא אם כן יש חלק שהשיעור מתקיים בו בפועל, אז הייתי מצפה שגם בחור זה יהיה כך. ואז כן יש הערה על רש"י שמפרש את זה כפשוטו ומדובר בחור שהוא חור קטן. אולי זה הצריך עיון של תוספות בחולין, אני לא יודע. מה? לא שומע. מה את אומרת? אני אומר, אני חושב שיכול להיות שיש הבדל כי במזוזה מה שאני באמת צריך, הרי במזוזה אני באמת צריך את החלל בפועל שבן אדם יעבור שם. אז אם אין את החלק הזה שבפועל יש ארבעה טפחים, אז מה עוזר לי כל החקיקה להשלים? בחור מה שאני צריך זה רק שיהיה מספיק משמעותי. אז אם אתה אומר לי שיש פוטנציאל להרחיב אותו, אני יכול להגיד שזה לא דרישה פונקציונלית. אין פה משהו בחור שמישהו צריך לעבור דרכו או שצריך להתקיים בו איזו פונקציה מסוימת. בשער הדרישה של ארבעה טפחים באה מאיזשהו מקום. היא בעצם אומרת בנאדם צריך לעבור שם. אוקיי? אז את אומרת בסדר, אז לפחות שלמטה בן אדם יעבור, זה אני יכול להבין. כי הדרישה היא דרישה פונקציונלית, דרישה פונקציונלית צריכה להתקיים בפועל. בחור אין דרישה פונקציונלית, זו דרישה לחשיבות גרידא. יכול להיות ששם אומרים חוקקים להשלים אפילו כשאין שום חלק שהוא באמת עם שיעור מלא. ולכן זאת יכולה להיות, זה יכול להיות ההסבר. יש פה את הריטב"א, הרשב"א סליחה, רגע לא, את הריטב"א, כן. הריטב"א גם הוא מקשה את הקושיה של תוספות, אומר ככה: ואם תאמר, ובחור כלשהו היכי אמר רבי מאיר חוקקין להשלים, והא התם גבי כיפה דפליגו בה במסכת יומא פרק קמא דעירובין, אמרינן דלא אמר רבי מאיר חוקקין להשלים אלא כשיש ברגליה שלושה. בקיצור הקושיה של תוספות. ויש לומר, הקטע השני, ויש לומר דכל שהוא דאמרינן הכא לאו דווקא, אלא לומר שאין בו ארבעה על ארבעה, ומיירי כשיש בפיו ארבעה טפחים ואורך ארבעה אלא שהוא קצר. לכן תירץ הרב ז"ל. זה התירוץ של תוספות, נכון? שבפנים זה ארבעה על ארבעה והוא הולך וצר. אוקיי. הרב ז"ל אצל הריטב"א זה הרא"ה. הוא היה תלמידו של הרא"ה. ויש שפירש, זה פירוש ראשון, אז זה כמו תוספות. אבל הוא מביא עוד פירוש: ויש שפירש דלגבי חור כשיש ברוחב טפח שיעור אוהל דטומאה שאני, דלגבי חור כשיש ברוחב טפח שיעור אוהל דטומאה שאני. מה הוא אומר? בחור אצלנו לא צריך שבפנים יהיה רוחב ארבע. יכול להיות שכל אורך הדרך, או אם בכלל זה מפולש או לא מפולש לא משנה, לא צריך שיהיה רוחב ארבע. מה שצריך אבל שגובה טפח כן יהיה לו. למה? כי אם יש לו גובה טפח, אז אוהל הוא כבר נקרא. יש לזה איזשהו שיעור, זה כבר לא דבר זניח, יש לו איזשהו מעמד הלכתי, אוהל זה כבר נקרא, ואז אני יכול לעשות חוק תוכות להשלים. הוא אומר דרישה דומה קצת לתוספות, אבל לא כמו תוספות. תוספות דורש שהחלק מהחור יהיה לו ממש ארבעה טפחים, אז אני אומר שחוקקים להשלים וכאילו כל החור הוא ארבעה טפחים. הריטב"א דורש את זה בדרישה רוחבית, לא דרישה אורכית. אם לכל אורך החור יש גובה טפח, אז אני מוכן לחקוק אותו, או רוחב או גובה טפח, אז אני מוכן לחקוק אותו שיהיה לו שטח ארבעה טפחים, או גובה ארבעה טפחים. את במיוט יעל.
[Speaker D] כן, תודה, סליחה. האם יש פה התניה שאם זה רק טפח, שהחור יהיה בגובה של למעלה משלושה טפחים מהאדמה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, בכל מקרה מדובר הרי למעלה מעשרה אפילו בחור אצלנו. אוקיי, למטה זה כמו באדמה.
[Speaker D] כן, אז אם יש
[הרב מיכאל אברהם] לו גובה טפח, אומר הריטב"א אני מוכן להשלים אותו הלאה. זאת אומרת, השיעור המינימלי, גם הוא דורש שיעור מינימלי כדי שימשיכו את החקיקה. אבל השיעור המינימלי אין פירושו שיהיה חלק מהחור שיש בו ארבע על ארבע, אלא השיעור המינימלי שמתוך הארבע יהיה לפחות אחד. מבינה? זה מינימום של רוחב, לא מינימום של אורך. מה שתוספות אומר, לאורך החור צריך להיות חלק שיהיה בו את השטח המלא, ואז אני ממשיך את זה לאורך גם הלאה. הריטב"א אומר זה דרישה על הרוחב. לרוחב הבור צריך להיות שיהיה לו גובה טפח. אם יש לו גובה טפח, אני מעמיק אותו יותר.
[Speaker A] הבנתי, ואני חשבתי שהריטב"א מתכוון לשני התנאים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא כותב שני התנאים. ויש שפירש זה אלטרנטיבה.
[Speaker A] אבל באמת חור של סנטימטר, אנחנו רואים אותו כמעט בכל כותל.
[הרב מיכאל אברהם] לא סנטימטר, טפח. טפח זה עשרה סנטימטר.
[Speaker D] עשרה סנטימטר.
[Speaker A] אז מבחינתו מספיק חור של טפח וזה טפח על טפח על טפח, ומבחינתו זהו?
[הרב מיכאל אברהם] לא, ואם בכותל יש כדי לחקוק ארבע על ארבע, זה בסדר.
[Speaker A] כן, כן, אבל בפועל מדובר בחור כלשהו.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. ואם החור מינימלי, שהוא לא בטל אל הכותל אלא יש לו איזה שהוא מעמד הלכתי עצמאי, אני מוכן גם לראות את הפוטנציאל שמסביב כחקוק. אבל צריך שבחור תהיה איזושהי חשיבות מינימלית. לא כמו תוספות שצריך איזה שהוא קטע שיהיה לו את השטח המלא, אלא צריך שיהיה שטח עם חשיבות מינימלית כדי שאני ארחיב את זה עוד יותר. אוקיי? וזה כמובן גם כן אופציה ליישב את שיטת רש"י. עכשיו רש"י אומר חור כלשהו, אז לא נראה שהוא גם מדבר על טפח. כלשהו, אין מגבלה. אוקיי? אז לכן אני חושב שברש"י גם זה לא הולך.
[Speaker A] אבל זה לא הכי הגיוני רש"י.
[הרב מיכאל אברהם] לא הצלחתי להבין איך רש"י הגיוני.
[Speaker A] קיר שיש בו סנטימטר, חור בגודל של מילימטר, מה, אין שום תנאי מינימום לגודל החור?
[הרב מיכאל אברהם] אם יש פוטנציאל מסביב אז לא. אבל כל גומה…
[Speaker A] אבל איפה הגבול? מה, מינימום מילימטר על מילימטר זה כבר חור? לא הבנתי, איפה הגבול? אין איזה שהוא גבול של מינימום אף פעם? רש"י לא נשמע לי הגיוני. מתי אני מגדירה חור?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, אגב, זה פשט הגמרא. פשט הגמרא הוא חור כלשהו. כך כתוב בגמרא. כל השאר זה אוקימתות. בגמרא כתוב חור כלשהו. אוקיי? וזה החידוש של רבי מאיר. וזה של רבי מאיר, שאם בפוטנציאל אני יכול להרחיב אותו יותר, ויש פה איזה שהוא חפץ הרי נח בתוך החור, אז החור הזה הוא לא חור של מילימטר, הרי החפץ הצליח לנוח בתוך החור. אוקיי? אז עדיין, אבל אין שיעור מינימלי על החור. כל עוד החפץ נח שם, מבחינתי זה בסדר, אם יש פוטנציאל לחקוק אותו לשיעור המלא. טוב, ופה באמת הסיום הוא הרשב"א שהפניתי אתכם, הייתי צריך להתחיל ממנו. אמר אביי: ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי כדרב חסדא, זה הקטע בהמשך של הגמרא, כלומר דלא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה. ואי קשיא לך דמשמע לעיל דאפילו אביי גופיה הוא סבירא ליה דבעינן הנחה על גבי מקום ארבעה על ארבעה, מדאמרינן וכי תימא מתניתין דלית בה ארבעה והאמר רב יהודה אמר רב אמר רב חייא אמר רבי: זרק ונחה בחור כלשהו באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן. מה הקושיה? אצלנו הגמרא אומרת שלפי רב חסדא לכל הדעות ברשות היחיד לא צריך מקום ארבעה על ארבעה, בסוגיה בהמשך. ובסוגיה שלנו לכאורה רואים שכן צריך מקום ארבעה על ארבעה, כי אחרת למה רבי מאיר אומר חוקקים להשלים? חוקקים להשלים פירוש הדבר רואים את זה כאילו זה מקום ארבעה על ארבעה. אז למה צריך את הכאילו הזה? אין דרישה כזאת. אז לכאורה רואים לא נכון, יש דרישה כזאת. אוקיי.
[Speaker D] עכשיו עוד פעם, במובן
[הרב מיכאל אברהם] הזה אם לשיטתי כמו שאני למדתי בהתחלה החור הוא לא חור מפולש, אלא החור הוא חור לכיוון רשות הרבים והדיון של רבי מאיר בא רק לתת לו חשיבות של מקום ד' על ד', שאני מניח את זה על מקום ד' על ד' ברשות הרבים, אז קושיית הרשב"א לא מתחילה. נכון? למה? כי ברשות הרבים וודאי שצריך מקום ד' על ד'. כל מה שכולם מודים זה שברשות היחיד לא צריך מקום ד' על ד'. כמו שאמרתי קודם אני טעיתי, אז לכן הרשב"א צודק פה, זו קושיה נכונה. ועוד הוא מקשה דמהתם נמי משמע דבין למר ובין לרבנן בעינן הנחה לגבי מקום ארבע על ארבע, אלא דרבי מאיר סבר רואים אותו כאילו חקק, ורבנן לית להו רואים. בסדר? אז רואים שצריך מקום ארבע על ארבע. מסתברא אומר הרשב"א כל הני לשוויה רשות היחיד, משום דאינו נעשה רשות היחיד עד שיהיה בו ארבעה על ארבעה, אבל ברשות היחיד ממש בהנחה כל דהו סגי. מה הוא אומר? החור צריך להיות מקום ארבע על ארבע כי אחרת הוא פשוט לא יחשב רשות היחיד. אם יש לי מקום שהוא בתוך רשות היחיד, והוא עצמו לא ארבע על ארבע, זה בסדר גמור כי לא צריך להניח על מקום ארבע על ארבע. אבל אם יש לי מקום שהוא עצמו אני בכלל
[Speaker D] לא יודע איפה
[הרב מיכאל אברהם] הוא נמצא, הוא חור, רק אם יהיה בו ארבע על ארבע הוא עצמו יחשב רשות היחיד. ואז צריך ארבע על ארבע.
[Speaker A] באיזה סיטואציה מדובר?
[Speaker D] זה החור, החור שלנו.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, החור שלנו?
[Speaker D] כן. אמרנו שאם אנחנו עושים אם חוקק בקרקע ויש לו עוד טפח מסביב, אז הטפח יכול להצטרף לארבע על ארבע והוא ייקרא חורי רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זה דיון אחר. זה דיברנו קודם אם צריך שיעור מינימום. עכשיו אני מדבר באופן כללי על הסוגיה. באופן כללי על הסוגיה הרשב"א שואל לכאורה יש סתירה בין הסוגיה שלנו לסוגיה בהמשך. בסוגיה בהמשך רואים שלא צריך מקום ד' על ד' ברשות היחיד, אבל אצלנו רואים שכל הוויכוח בין רבי מאיר ורבנן זה בשאלה אם חוקקים להשלים, אבל לכולי עלמא צריך מקום ארבע על ארבע. השאלה היא אם יש לי פה ארבע על ארבע או לא, אבל לכאורה מה הם מתווכחים? לא חוקקים להשלים.
[Speaker D] מה אכפת לי? אז אין פה ארבע על ארבע, לא צריך ארבע על ארבע. מה למה אתם מתווכחים אם חוקקים? רגע, השאלה שלי היא אחרת. נניח שבקיר יש חור של טפח, בסדר? ונניח שעל פי רבי מאיר חוקקים להשלים ורבנן אומרים לא, אבל אם הפתח הזה שהוא טפח אחד הוא פונה לרשות היחיד, הוא נחשב כחור של רשות היחיד גם אם אין בו ארבע על ארבע.
[הרב מיכאל אברהם] אז זה מה שאני אומר. לכן רגע שנייה עוד משפט אחד, זאת הערה טובה. שנייה אחת אני רק… הרשב"א שואל את השאלה, הרשב"א שואל את השאלה אם לא צריך מקום ד' על ד' בהנחת רשות היחיד, כל הוויכוח בין רבנן לרבי מאיר מיותר. גם אם לא חוקקים להשלים ואין פה מקום ד' על ד' אז מה? הרשב"א בקושיה שלו הבין שמחלוקת רבי מאיר וחכמים היא בשאלה האם החקיקה הופכת את זה למקום ד' על ד'. זה מה שבלבל אותי, אבל זה למקום ד' על ד' של רשות היחיד לא של רשות הרבים כמו שאני חשבתי, אוקיי? אלא שאז מתעוררת בעיה אחרת, אם זה מקום ד' על ד' של רשות היחיד לא צריך את זה. כי ברשות היחיד לא צריך הנחה על מקום ד' על ד'. יותר מזה הרי ראינו ברשב"א וכאן אני מגיע להערה של יעל, ראינו ברשב"א בשיעור הקודם, הרשב"א בעבודת הקודש שהוא טוען שבחור לא צריך להיות מקום ד' על ד'. בחורי רשות היחיד לא צריך להיות מקום ד' על ד'. אז איך זה מתיישב עם הרשב"א כאן? הוא אומר שזה אני צריך שיהיה פה מקום ד' על ד' כדי להפוך את החור בעצמו להחשב רשות היחיד. כי אם זה היה חור של רשות היחיד, אז גם אם לא היה בו ד' על ד' הוא היה מקבל שם רשות היחיד. ואז מי שהיה מניח בו היה חייב כי לא צריך הנחה על מקום ד' על ד' ברשות היחיד, זה הרשב"א של השיעור הקודם. הרשב"א פה טוען טענה אחרת, החור שפונה כלפי רשות הרבים צריך להחשב בעצמו כרשות היחיד, לא מכוח שהוא חור של רשות היחיד שבפנים. זה רק החלק שלו שפונה פנימה. החלק שלו שפונה החוצה אם בכלל מדובר במפולש לפי הרשב"א אני לא יודע. אם לא מדובר במפולש אז וודאי שזה ככה. אז החור בעצמו צריך לקבל שם של רשות היחיד. הוא לא יונק את שם רשות היחיד מרשות היחיד שנמצאת בפנים, הוא עצמו צריך להחשב רשות היחיד, ושם וודאי שצריך שטח ארבע על ארבע. בלי ארבע על ארבע זה לא יהיה רשות היחיד. הבעיה היא לא שאני מניח על מקום שהוא לא ד' על ד', הבעיה שבכלל לא הנחתי על רשות היחיד. אז שם אומר הרשב"א וודאי צריך מקום ד' על ד'. מה רואים מזה? שהחור החיצוני הזה, גם אם רואים אותו כרשות היחיד, זה לא רשות היחיד כי הוא חורי רשות היחיד שבפנים, כמו שתוספות הבינו. הוא רשות היחיד בזכות עצמו. ומה עם הגובה שלו? בעיה. אם הוא רשות היחיד בפני עצמו, אז מה עם הגובה שלו?
[Speaker A] אין לו גובה, איך זה יכול להיות?
[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שבגובה שלו עושים חוקקין להשלים.
[Speaker A] אבל למה שלא עושים חוקקין להשלים בגובה?
[הרב מיכאל אברהם] את אמרת. רש"י אמר. מי אמר שהרשב"א מסכים? בדיוק זה מה שאמרתי. תוספות הרי אמר את זה מסברא. בגמרא יכולתי להסתדר אחרת.
[Speaker A] איך הרשב"א בגמרא, הרי מה תוספות
[הרב מיכאל אברהם] הוכיח את זה, מאיפה הוא הוכיח את זה? מיומא. שמה רואים? שאנחנו דורשים שיעור י' בגובה. למה לא תעשה חוקקין גם לגובה? התשובה שלי, לא נכון. אני דורש שיעור י' בגובה ברוטו, לא נטו.
[Speaker A] אבל זה לא מסתדר עם התקרה שהיא משלימה לי' כשהיא ברוחב טפח מסוגיה קודמת. לא הבנתי? זה לא מסתדר עם הסוגיה הקודמת, שבית שהוא בגובה של נגיד תשעה טפחים ועובי התקרה הוא טפח.
[הרב מיכאל אברהם] זה אני אומר שזה הולך לרבנן ורבי מאיר חולק.
[Speaker A] כי מקודם אמרנו שאף אחד לא חולק על זה. זו ההנחה של תוספות.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. תוספות שיוצא מסברא כזאת שאומר לא יכול להיות שיש חקיקה לגובה, אז הוא גם לומד את זה בסוגיה שלנו וגם בסוגיה ביומא. אבל כבר שם הערתי שעם הסוגיות אני יכול להסתדר. כי סך הכל הרי הלכה כמו חכמים, אז למה אני צריך להעמיד את זה כרבי מאיר? אז נכון, רבי מאיר חולק על הדין של בית. זה נאמר בדעת חכמים שזאת ההלכה. וביומא אני אומר שהדרישה לגובה י' היא דרישה לגובה ברוטו, לא נטו. אז הכל מסתדר. ולפי הרשב"א יכול להיות שבאמת חוקקין גם לגובה. כי הרשב"א הוא תופס את החור הזה כרשות היחיד עצמאית. הוא לא חורי רשות היחיד.
[Speaker A] אבל הבעיה היא שביומא צריך שיהיה מקום אחד שיהיה בו עשר, ופה מה שאתה טוען לגבי החור הזה, לא בכלל דיברנו על הסיפור שיש איזשהו מקום שיש בו עשר.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון. לא צריך. מי אמר שצריך? רק תוספות מניח שצריך מינימום כדי שנגיד חוקקין להשלים. הריטב"א למשל לא אומר ככה, או לפחות חלקית לא. גם ברש"י לא אומר ככה, אז גם הרשב"א יכול לא להגיד ככה. אפשר לא לערב את תוספות עם האילוצים של הגמרא. הרשב"א לא חייב כלום לתוספות. אוקיי, אני צריך לעדכן קצת את הסיכומים שלי לפני שאני שולח לכם אותם. אז נסיים כאן ואני אשלח גם את הסיכום הקודם. מצטער שזה, תודה רבה.
[Speaker A] תודה רבה.
[Speaker D] שבת שלום וחג שמח. חג שמח. שבת שלום וחג שמח. כן.
[הרב מיכאל אברהם] גם לכם. חג שמח, בריאות, חג שמח, להתראות.