שאלה על בחירה חופשית

משהו עדיין לא ברור לי
כי "שיקול דעת" זו פונקציה של השכל (קוגניטיבית), ואילו הרצון הוא מנגנון נפרד ועצמאי. הרי בחירה איננה עניין קוגניטיבי אלא אקט רצוני.
אז באיזה מובן שיקול הדעת משחק כאן תפקיד?

כאן זהו שיקול דעת ערכי. ראה טור 35, 175.

כבוד הרב
תודה רבה לך על התשובה המפורטת שלך.

יש לי שאלה נוספת ברשותך
לילדים, יש בחירה חופשית?
לחולי אלצהיימר?
לאנשים ״טיפשים״ = הכוונה לiq נמוך, יש?

בכל הדוגמאות האלה, נראה שאין להם באמת בחירה, אלא שפועלים בעיקר לפי אינסטינקטים, הייתי שמח לדעת את דעת הרב.
אני די בטוח שהרב יחשוב שלילדים ול״טיפשים״ יש, אולי אני טועה.
פשוט במידה ולא, אז נכנסות כל מיני שאלות שעלולות לסבך את התפיסה של החבירה באופן כללי.

לגבי חולה אלצהיימר, אני חושב שהרב יחשוב שאין להם, אבל במידה וזה אכן כך, אז הבחירה תלויה בבריאות השכל של האדם? אז זה לא ״רובד״ נוסף? זה קצת מחזיר אותנו לשאלה קודמת.

אשמח להסבר
ושוב
תודה רבה לך על התשובה המפורטת שלך.

אתה מניח המון הנחות שאיני יודע מניין אתה שואב אותן. סביר בעיניי שלכל אלו יש בחירה. הבריאות השכלית אינה קשורה למנגנון הבחירה אבל היא נותנת לו את האינפוט הרלוונטי. אחרי שהשכל אומר מה האופציות והתוצאות של כל אחת אתה בוחר ביניהן. בטור האחרון (768) נגעתי בזה.

כבוד הרב,
תודה רבה על תשובתך.

ראשית, אני מתנצל אם בדבריי הקודמים הנחתי הנחות שאינן נובעות מדבריך או ייחסתי לך עמדות שלא התכוונת אליהן.

ברשותך, רציתי לחדד נקודה אחת בתשובתך, משום שאיני בטוח שהבנתי אותה נכון.

כתבת:

אחרי שהשכל אומר מה האופציות והתוצאות של כל אחת אתה בוחר ביניהן.”

מה בדיוק הכוונה בכך ש”השכל אומר מה האופציות”?

האם הכוונה היא שהאדם, באמצעות השכל שלו, בוחן את המציאות, מזהה את האפשרויות ומבין את השלכותיהן, ולאחר מכן בוחר ביניהן?

או שהכוונה היא שהשלב של זיהוי האפשרויות והבנת השלכותיהן אינו חלק ממנגנון הבחירה ושיקול הדעת כלל, אלא תהליך נפרד שמוכתב על ידי השכל, ורק לאחר שהוא מסתיים נכנסת הבחירה לפעולה?

אני שואל משום שלכאורה, אם השכל בלבד “מספק” לאדם את האפשרויות, אז ניתן לטעון שיש אדם שקיבל מהשכל שלו רק טווח מצומצם מאוד של אפשרויות או הבנה מוגבלת של המציאות, וממילא קשה יותר לייחס לו אחריות מלאה.

לכן חשבתי שאולי הכוונה היא שהאדם עצמו, באמצעות השכל שלו, גם בוחן, גם מפרש, גם מבין את המציאות וגם בוחר כיצד להתייחס אליה. כלומר, השכל אינו גורם חיצוני שמציג בפניו אפשרויות, אלא כלי שבאמצעותו האדם עצמו חושב, מבין ושוקל.

אשמח מאוד אם הרב יוכל להבהיר למה בדיוק התכוון במשפט זה.

תודה רבה על הזמן והסבלנות

לא רואה שום הבדל בין שתי האפשרויות שהעלית. אכן אם השכל לא מציג בפניי את כל האפשרויות הוא מונע ממני לבחור באפשרויות ההן. אז מה? גם עיוור לא יכול לבחור בין דרכים שאינו רואה. זה אומר שאין לו בחירה? הבחירה היא תמיד בין האפשרויות שקיימות להבנתי.

אבל כאן עולה לי קושי נוסף.

נניח שאדם שכח לסגור את הגז, ובעקבות זאת נגרם נזק. בדרך כלל אנחנו כן מייחסים לו אחריות מסוימת, גם אם הוא לא התכוון להזיק.

אם הוא יאמר: “לא בחרתי להשאיר את הגז פתוח, פשוט שכחתי”, לכאורה מדובר במגבלה של הזיכרון או של תשומת הלב שלו, כלומר בבעיה בשלב ה”אינפוט” ולא בשלב הבחירה.

ובכל זאת, אינטואיטיבית נראה שאנחנו כן רואים בו אחראי במידה מסוימת, וטוענים כלפיו שהיה עליו להיות יותר זהיר, קשוב או אחראי.

לכן אני מתקשה להבין היכן עובר הגבול. אם הזיכרון, תשומת הלב והיכולת להבחין באפשרויות אינם חלק ממנגנון הבחירה, מדוע אנחנו מייחסים אחריות גם למקרים של רשלנות, שכחה או חוסר תשומת לב

אבל כאן עולה לי קושי נוסף.

נניח שאדם שכח לסגור את הגז, ובעקבות זאת נגרם נזק. בדרך כלל אנחנו כן מייחסים לו אחריות מסוימת, גם אם הוא לא התכוון להזיק.

אם הוא יאמר: “לא בחרתי להשאיר את הגז פתוח, פשוט שכחתי”, לכאורה מדובר במגבלה של הזיכרון או של תשומת הלב שלו, כלומר בבעיה בשלב ה”אינפוט” ולא בשלב הבחירה.

ובכל זאת, אינטואיטיבית נראה שאנחנו כן רואים בו אחראי במידה מסוימת, וטוענים כלפיו שהיה עליו להיות יותר זהיר, קשוב או אחראי.

לכן אני מתקשה להבין היכן עובר הגבול. אם הזיכרון, תשומת הלב והיכולת להבחין באפשרויות אינם חלק ממנגנון הבחירה, מדוע אנחנו מייחסים אחריות גם למקרים של רשלנות, שכחה או חוסר תשומת לב

לא הבנתי את השאלה. מי ששכח לסגור את הגז הוא רשלן ולכן נושא באחריות. וגם אם לא התרשל, אדם המזיק חייב גם באונס (כי תשלומי נזיקין הם אחריות ולא עונש). מה לזה ולשאלת הבחירה? הסברתי אותה היטב, ואיני מבין מה לא ברור.

לגבי הרשלנות אני עדיין לא מבין.

אם אדם הוא רשלן, חסר תשומת לב או נוטה לשכוח דברים, אלו לכאורה תכונות שהוא לא בחר לקבל. לכן כשאתה אומר ‘הוא רשלן ולכן נושא באחריות’, איפה בדיוק נמצאת האשמה המוסרית?

אני לא מדבר על אחריות משפטית או על חיוב בנזיקין, אלא על התחושה המוסרית שלנו שהוא אשם.

האם הכוונה היא שרשלנות אינה רק תכונה נתונה, אלא גם משהו שהאדם בוחר לאורך השנים לטפח, להזניח או לתקן, ולכן האחריות היא על זה?

ושאלה נוספת.

מה מעמדן של מחשבות שעולות לאדם בלי שבחר בהן? נניח שלאדם עלה רעיון מבריק לסטארט־אפ. האם מגיע לו קרדיט על הרעיון עצמו, או רק על מה שבחר לעשות איתו לאחר שהוא עלה?

נראה לי שאם כל הרעיונות, האינטואיציות והמחשבות פשוט ‘מופיעים’ באדם, והבחירה מתחילה רק בשלב התגובה אליהם, זה מצמצם מאוד את תחום הזכות והחובה המוסרית. מה אני מפספס?

אתה פותח כאן נושא אחר לגמרי. לא קשור בכלל. שאלת האחריות על רשלנות. ראה בטוריי על חולשת הרצון. הנחתך שהוא לא בחר להתרשל מניחה דטרמיניזם. הבחירה אינה בהכרח לאורך השנים אלא גם ברגע ההתרשלות עצמו.
השאלה מהו קרדיט. אם זה עלה אצלו אז זה שלו. האם יש להעריך אותו על כך? לא בהכרח.

תודה רבה הרב