בינה מלאכותית – שיעור 6 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] קצת התעכבתי פה בדרך, רק עכשיו נחתתי. נחתתי לא במובן, הגעתי הביתה. טוב, אז דיברנו קצת על המושג של שיקול דעת, של יצירתיות, ניסיתי להבחין בין פעולות מכניות לבין פעולות שיש בהם שיקול דעת ויצירתיות. ואמרתי שבדרך כלל אנחנו קושרים יצירתיות ושיקול דעת למישור הסמנטי על פני המישור הסינטקטי. זאת אומרת שהחישובים הטכניים הם בדרך כלל חישובים שאולי לא דורשים מודעות, אבל הם באמת בגלל זה נשארים במישור הטכני. וכאשר אנחנו עושים איזשהו אקט יצירתי, אנחנו בוחרים כלי לפתרון בעיה, אז זה בדרך כלל מגיע דרך החשיבה המודעת, למרות שזה לא תמיד ככה, אבל הרבה פעמים זה ככה. ולכן, מה שאני בעצם רוצה לומר לענייננו, זה כשאני מדבר על אינטליגנציה, אז אני בעצם דורש שתהיה מודעות ושיהיה שיקול דעת, זאת אומרת שזה לא יהיה הכרעה מכנית, כי הכרעה מכנית בעיניי היא לא הכרעה אינטליגנטית, לא אינטליגנציה נמוכה, אלא אין, זה לא רלוונטי לאינטליגנציה, אין שם, לא שייך, המושג אינטליגנציה לא רלוונטי לגבי זה. האינטליגנציה יכולה להיות של מי שיצר את אותו דבר שבאופן מכני עושה את העבודה הזאת. אם ניקח מחשב, אז כשמחשב פותר בעיה, לא אומר כרגע בינה מלאכותית, אלא מחשב רגיל, עם תכנה רגילה, קלאסית, אז מחשב שפותר בעיה הוא כמובן לא אינטליגנטי בשום צורה. המתכנת שלו שכתב לו את התוכנה איך לפתור את הבעיה הזאת, הוא האדם האינטליגנטי, או מי שבנה את המחשב, הוא האדם האינטליגנטי. זאת אומרת, מי שיצר אותו. אבל וואנס יצרת אותו, משם ואילך זאת פעולה מכנית. ברגע שהפעולה היא פעולה מכנית, אני לא מייחס לה אינטליגנציה.

[Speaker B] וזה קשור לסיסטם 1 וסיסטם 2 כזה?

[הרב מיכאל אברהם] זה קשור, בהחלט קשור. סיסטם 1 זה משהו שהוא לא מודע, ולכן באמת לכן גם סייגתי קודם ואמרתי שאפשר גם לבחור כלים לפתרון של בעיה באופן לא מודע. זה הרבה פעמים אנחנו עושים בסיסטם 1 באמת. אבל בדרך כלל זה קורה דרך המערכת המודעת. עכשיו, כדי לחדד עוד יותר את העניין הזה, אני רוצה להמשיך את האנלוגיה הזאת בין שיקול דעת לבין בחירה. אני רוצה לומר שבעצם בתחום הערכי, בתחום הערכי אנחנו בעצם מדברים על רצון חופשי או על בחירה. בתחום האינטלקטואלי, אנשים, גם אנשים שמאמינים בבחירה חופשית, יש לא מעט מהם שיגידו שבתחום האינטלקטואלי זה כן קורה דטרמיניסטי. אני פשוט מבין משהו או משתכנע במשהו כי הוא נכון, לא כי בחרתי להבין או להשתכנע. אז לכן הם לא מוכנים לקבל שאת אותו רצון חופשי שאולי כן מוכנים לקבל בהקשר של ערכים, קיים משהו מקביל לו בהקשר האינטלקטואלי. אז אני רוצה קודם כל בתחום הערכים לחדד קצת את המושג הזה של רצון חופשי ואז לעבור חזרה לשיקול דעת במישור האינטלקטואלי. בתחום הערכים, אז ככה, זה טיעון שכבר דיברתי עליו לא פעם. יש עירעור מאוד נפוץ כנגד התפיסה של בחירה חופשית והעירעור הזה בעצם הולך ככה, סוג של טיעון של מה נפשך כזה. שאם, נגיד ניקח אירוע מסוים שקרה. והאירוע הזה או שיש סיבה או שאין סיבה. נכון? אין אפשרות שלישית, זה חוק השלישי הנמנע. או שיש סיבה או שאין סיבה. עכשיו, אם יש סיבה לאירוע הזה, אז האירוע הזה התרחש דטרמיניסטית, כן? הסיבה חוללה את האירוע הזה, אז בעצם זה אירוע דטרמיניסטי. אם לאירוע הזה אין סיבה, אז הוא מקרי, אז הוא אקראי, ולכן גם אז בעצם זה לא רצון חופשי. אז יוצא שבין אם יש סיבה ובין אם אין סיבה, זה לא רצון חופשי. או במילים אחרות, אין בכלל מקום על המפה לאירוע הזה שאנחנו קוראים לו או מנגנון הזה שאנחנו קוראים לו רצון חופשי. כי או שיש סיבה ואז זה דטרמיניסטי, או שאין סיבה ואז זה מקרי, ואין אפשרות שלישית. זאת אומרת, או שיש או שאין סיבה. אין אפשרות שלישית. זה טיעון מאוד מאוד נפוץ כנגד התפיסה של בחירה חופשית. הרבה רואים בו איזשהו טיעון מוחץ כזה. אני הסברתי בכמה פעמים בעבר, גם בספר במדעי החופש ועוד, שהטיעון הזה הוא כושל. הטיעון הזה הוא כושל כי הוא בעצם מניח את המבוקש. מה זאת אומרת? כאשר אני מדבר על, נגיד שאני מאמין בבחירה חופשית. כשאני מדבר על בחירה חופשית אני בעצם מדבר על מצב שבו אין לי, אין סיבה שגרמה לי לפעול כי אחרת זה דטרמיניסטי, אבל מצד שני זה לא דבר מקרי. נכון? זאת הטענה שלי. זאת אומרת בעצם מה שטוען אותו אחד שיש בחירה חופשית, שאומר שיש בחירה חופשית, הוא בעצם טוען שיש מנגנון שלישי. מעבר לאקראיות ולדטרמיניזם יש מנגנון שלישי. מה זה המנגנון הזה? בחירה, או רצון חופשי. מה המבחין בינו לבין דטרמיניזם? זה ברור. לדטרמיניזם יש סיבה ולזה אין סיבה. השאלה הקשה זה מה מבחין בין זה לבין אקראיות? לשניהם הרי אין סיבה. אז אני טוען שמה שמבחין ביניהם זה התכלית. נכון, לשניהם אין סיבה, אבל אירוע של בחירה זה אירוע שחותר לקראת מימוש של תכלית, ואירוע מקרי לא חותר לכלום, אין לו סיבה ואין לו תכלית. זאת אומרת כשאני בוחר לעשות משהו אני בוחר לא בגלל סיבה כלשהי אלא לשם מטרה כלשהי. אני מחליט להרים טלפון כדי לקבוע פגישה, אני החלטתי שאני רוצה פגישה מחר, אז כתוצאה מזה אני עכשיו מרים טלפון כדי לחולל את הפגישה הזאת. אז יוצא שאני בעצם עובד עם פניי לעתיד, לא מכוח סיבה שהייתה בעבר אלא לשם תכלית שתהיה בעתיד, תכלית ערכית או תכלית כזו או אחרת.

[Speaker C] הרב, הרב, הרב, הרב, אבל זה הרי ניסוח, משחק מילים. כשאנחנו אומרים תכלית אנחנו בעצם אומרים המצב הנוכחי הוא לא אידיאלי מבחינתנו, משהו מפריע לנו במצב הנוכחי, אנחנו רוצים להגיע לתכלית, היינו למצב ב'. אם המצב כרגע הוא אידיאלי ואני לא רוצה לשנות אותו, אני רוצה שהוא יימשך לנצח ככה, אז אין תכלית, אין צורך. אבל אם יש תכלית זה אומר שהמצב, אני אומר כשיש שחותרים לתכלית זה אומר שכרגע המצב הוא לא טוב, שואפים למצב שיהיה בעתיד שהוא יהיה יותר טוב. וזה ניסוח אחר של גורם סיבתי מוחלט. אין שום הבדל. מה ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] ממש מניח, סתם מניח את המבוקש. זה פשוט לא נכון.

[Speaker C] לא, נעזוב אותי, אני מדבר על הטיעון עצמו. מה ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] הטיעון עצמו הוא טיעון מטופש. אני אסביר למה. אולי הרב יסביר?

[Speaker C] אולי הרב יסביר?

[הרב מיכאל אברהם] הייתי באמצע ההסבר, עצרת אותי. אני מנסה להסביר. מה שאני אומר זה שה, זה שכאשר אני, נגיד שאני מקבל את הניסוח שלך. אני חושב שעכשיו המצב לא טוב ואני חותר לממש אותו באופן שהוא יותר טוב. החתירה הזאת היא תוצאה של החלטה. אני החלטתי שאני רוצה לשפר את המצב. אתה מניח משום מה, אין לי מושג למה, שאם המצב כרגע לא טוב ואני חותר למצב כן טוב זה קורה דטרמיניסטית. מאיפה, מאיפה שאבת את הדבר הזה? אני טוען שלא בכל אופן.

[Speaker C] המצב הנוכחי, המצב הנוכחי הוא טוב, אז איך קרה פתאום שהחלטת לשאוף ל-? הוא לא טוב.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא טוב, הסיבה היא שאני החלטתי לשפר אותו, זה הסיבה.

[Speaker C] אבל זה לא מנותק מהמצב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מנותק אבל זאת ההחלטה שלי. אתה מחליט משום מה שאם המצב עכשיו לא טוב, אז המצב גורם לי לפעול. מאיפה הוצאת את ההנחה המוזרה הזאת? המצב לא טוב, יש כאלה שיפעלו כדי לתקן אותו ויש כאלה שלא. למה? כי אלה החליטו לפעול ואלה לא החליטו לפעול. אז מה אם המצב לא טוב? מה זה אומר? אני גם לא בטוח שאני מקבל את הניסוח שהמצב לא טוב אבל זה לא משנה. זה לא, אתה מניח פה איזושהי הנחה שהיא בעיניי גם לא הגיונית, אבל היא בטח לא הכרחית. לכן אני אומר שבסופו של דבר העמדה של בחירה חופשית זאת עמדה שאומרת שיש שלושה מנגנונים, נקרא לזה ככה. הם לא מנגנונים ממש אבל נקרא להם ככה. מנגנון אחד זה מנגנון של פעולה מכוח סיבה. לזה קוראים דטרמיניזם. המנגנון השני זה פעולה ללא סיבה לשם תכלית. למנגנון הזה אני קורא רצון חופשי או בחירה. המנגנון השלישי זה מנגנון ללא סיבה וללא תכלית. למנגנון הזה אני קורא אקראיות. עכשיו, לא אמרתי שזה נכון כל מה שאני אומר עד עכשיו. זאת העמדה הליברטנית. זה הכל. עכשיו בוא נראה האם הטיעון שהעליתי קודם תוקף אותה. שאני אתווכח איתה, אתה יכול להגיד אני לא מסכים, אין בעיה. הדיון שלי לא בשאלה אם זה נכון, הדיון שלי הוא בשאלה האם הטיעון של המה נפשך שהבאתי קודם אכן תוקף את העמדה הזאת. ותשובתי היא שממש לא. זה סתם בלבול. למה? בגלל שהטיעון הזה בעצם אומר ככה: או שיש סיבה או שאין סיבה. אם יש סיבה אז זה דטרמיניסטי, ואם אין סיבה זה מקרי. הופ קפצת. אם אין סיבה זה לא אומר זה מקרי, תלוי אם יש תכלית. אם אין סיבה ויש תכלית זה בחירה. אם אין סיבה ואין תכלית זה מקרה. או במילים אחרות, הליברטן מניח שיש שני מנגנונים שונים שקורים בלי סיבה. אחד מהם זה כשיש תכלית זה בחירה חופשית, אחד מהם זה כשאין תכלית זה מקריות. הדטרמיניסט מניח, וזכותו להניח את זה, שאין דבר כזה בחירה. כל דבר ללא סיבה זה מקריות, אוקיי? זה הוויכוח. אבל עכשיו תסביר לי מה הטיעון מוסיף לוויכוח הזה? אתה סתם מניח את המבוקש. אתה יכול להגיד שאתה לא מסכים איתי, אין בעיה. אבל אתה לא יכול להגיד שהעלית טיעון נגדי, לא העלית שום טיעון. הטיעון שלך בסך הכל מניח את ההנחה שלך, וממילא מגיע למסקנה שלך. אבל אתה רוצה לתקוף את העמדה שלי. איך אתה יכול לתקוף את העמדה שלי מכוח טיעון שיוצא מההנחות שלך? ההנחות שלך הן שכל דבר שאין לו סיבה זה מקריות, אבל על זה גופא הוויכוח. אני טוען שיש דבר שאין לו סיבה והוא לא מקריות. אם יש לו תכלית, אז זה בחירה חופשית, זה לא מקריות. לכן הטיעון הזה הוא פשוט לא רלוונטי. עכשיו אני משתמש בטיעון הזה כדי לחדד את העמדה הליברטנית. עכשיו אני הולך צעד אחד הלאה. ועכשיו אני אטען באמת את העמדה הליברטנית. אז עכשיו רק אמרתי בוא נשים את העמדה הליברטנית ונראה האם הטיעון הזה תוקף אותה. אז התשובה היא לא, הוא לא תוקף אותה. הסברתי למה הוא לא תוקף אותה, כן.

[Speaker D] סתם אולי נקודה למחשבה, הרי פעם בזמן אריסטו, או לא יודע, אלפיים שנה, הייתה גם סיבה תכליתית. זאת אומרת, משהו שחפץ עושה למען משהו אחר, זאת אומרת, זה היה די מוכר בעולם שלא כל סיבה היא…

[הרב מיכאל אברהם] לא רק בזמן אריסטו, זה גם היום.

[Speaker D] כן, אוקיי, אני יודע שהרב גם מדבר על זה. אז זה לא חייב להיות שדווקא הסיבה הזאת היא דטרמיניסטית, כי יכול להיות סיבה תכליתית היא דטרמיניסטית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, סיבה תכליתית גם היא דטרמיניסטית, ולכן לענייננו סיבה תכליתית היא סיבה, זה לא… זה לא משנה.

[Speaker D] אבל אנשים היו מסוגלים לחשוב על זה שיש כמה סוגים של סיבות, כאילו כמה דברים שמניעים… גם אפשר להגיד שהסיבה היא בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] האבן ששואפת לכדור הארץ, היא לא יכולה שלא לשאוף לכדור הארץ.

[Speaker D] נכון, נכון, זה מה שרציתי להגיד, שמשהו תכליתי הוא לא דווקא של בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני אומר, אבל אני מדבר על תכלית שאני בוחר בה, אוקיי? אז בקיצור מה שאני רוצה לומר עכשיו זה באמת השתמשתי בטיעון הזה או בדחיית הטיעון הזה כדי לחדד מה זה אומר בחירה חופשית. בחירה חופשית זה אומר שהמצב הנוכחי לא מכתיב את מה שאני אעשה. אבל מצד שני זה לא שרירותי, יש היגיון במה שאני אעשה. ההיגיון נובע מהתכלית שלקראתה אני חותר, לא מהסיבה שמחמתה אני פועל, אוקיי? זה מה שאני אומר לגבי בחירה חופשית. עכשיו אני עובר למישור…

[Speaker C] אבל כשנחזור ונשאל למה, למה את אותו בוחר, למה אתה בוחר? למה? מה הביא אותך לבחור? אז אולי בסוף הוא יגיד 'זרקתי מטבע'. כי אם זה לא נמצא בסיבה, בתכלית שהיא סיבה בעצם, אז נשארנו עם מטבע.

[הרב מיכאל אברהם] לא 'זרקתי מטבע', אלא ככה.

[Speaker C] לא, אבל הרגשת משהו בגוף, בנפש, ב… לא הרגשתי כלום, כי החלטתי, לא הרגשתי. לא, אבל זה לא רובוט, יש איזשהו חלק בנפש, בגוף, בוא נקרא לזה מה שנקרא חלק אלוהי ש…

[הרב מיכאל אברהם] תשמע, אתה כל הזמן חוזר, שאתה כל הזמן מניח את המבוקש. אתה כל הזמן חוזר ומניח שלכל דבר צריכה להיות סיבה… כי באמת אי אפשר… כי באמת… על זה הוויכוח הזה, אתה מניח את זה, אני לא מסכים.

[Speaker C] אבל שהרב ינסה לנסח לי אפשרות אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] ניסחתי כבר בבהירות רבה, שהסיבה לא…

[Speaker C] היא לא הייתה מספיקה כדי להצדיק את ההכרעה, ולכן מה גרם להכרעה? בחירה. טוב, אוקיי, אבל נניח שלא… אבל איך אפשר אפילו להסביר למה בחרו? איך בכלל להוציא את זה מהפה?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יכול להסביר למה בחרו, כי אתה מחפש הסבר סיבתי. אני עוד פעם אומר לך, אתה מניח את המבוקש. אם אתה מחפש הסבר סיבתי, לא תקבל הסבר שהוא לא סיבתי. אבל אני מבחינתי יש גם הסברים תכליתיים, לא רק סיבתיים. אבל אתה חוזר כל פעם לאותה נקודה.

[Speaker C] זה כבר אמרתי שלדעתי תכליתי זה ניסוח אחר של סיבתי, אבל גם אם לא נסכים למה שאני אומר, עדיין הרב אומר 'אני בוחר כי יש לי תכלית'. אוקיי, אבל אז התכלית נמצאת בבחירה, והיא חוזרת וגורמת… אז הנה יש איזה משהו סיבתי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי לומר 'אני בוחר בתכלית הזאת', תכלית לא גורמת, אני בוחר בזה.

[Speaker C] ובאיזה מובן היא לא סיבה בשביל הבחירה של הרב? באיזה מובן?

[הרב מיכאל אברהם] יכולתי לא לבחור בה. יכולתי לא לבחור בה.

[Speaker C] בכלל לא ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בכלל לא מסוגלים לקלוט. הם עם אותה מערכת ערכית כמו שלי והם לא פועלים כמוני. אז יש לזה סיבה תמיד עם אינואה מול ה… איך קוראים לו הגנרל היפני? לא זוכר, כן, תמיד… טוגו.

[Speaker C] כי הוא היה צריך להגיד 'אני מרגיש אחרת'. אינואה הרגישה אחרת מאשר הגנרל טוגו, ואינואה הרגישה אחרת. נכון? בהחלט, אני לא אמרתי שאין סיבה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה חוזר כל הזמן להנחה שלך שתמיד צריכה להיות סיבה ואנחנו על זה מתווכחים, אז אין טעם לוויכוח. אתה כל הזמן חוזר ותוקף אותי מתוך זה שלכל דבר צריכה להיות סיבה. זה גופא מה שאני לא מקבל.

[Speaker C] אני רק טוען, אני רק טוען שפשוט אי אפשר אפילו לבטא במילים ניסוח שכזה של משהו ללא סיבה.

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר. אי אפשר? ומה שעשיתי עד עכשיו? הסיבתיות פה… ומה שעשיתי עד עכשיו היה בדיוק לבטא במילים את העניין הזה. יכול להיות שלא הצלחתי, אני לא יודע, תשפטו אתם. אבל מה שאני עשיתי עד עכשיו זה לבטא במילים את העניין.

[Speaker B] הרב סליחה, הרב סליחה, לבחור באיזה משהו לשם תכלית בלי שתהיה סיבה מוקדמת לפי מה שאתה אומר, זה לא מראה על חיסרון כלשהו? למה חיסרון? כי מה שהפילוסופים אומרים לגבי בריאת העולם שהקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם כי הוא שלם לכן לא חסר לו שום דבר, אז אין מקום לרצון. אם אני בוחר איזה משהו לשם תכלית, בוא נאמר בלי שתהיה סיבה מוקדמת לזה, אבל עצם החיסרון שגורם לי לבחור במה שאני אבחר זה רק נובע מאיזה חיסרון איכשהו.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. עכשיו כשאני חותר לשפר את העולם, חותר לקראת איזה שהוא מימוש של איזה שהוא ערך, אז אני מניח שהמצב כרגע לא מושלם ואני רוצה להשלים אותו.

[Speaker B] וזה לא נקרא סיבה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום? זו החלטה שלי להשלים את המצב. יכולתי לא להשלים את המצב, לראות את העולם כחסר ולא לנקוט צעדים כדי להשלים אותו. העובדה שהעולם חסר ואני חותר להשלמתו לא אומרת שהחתירה הזו דטרמיניסטית, זה בדיוק מה ששמואל אמר קודם, אני ממש לא מסכים. מאיפה ההנחה הזאת? זה שהעולם חסר ואני חותר להשלמתו זה יכול להיות תוצאה של החלטה שלי לחתור להשלמתו. אנחנו שנינו מסכימים, אני לא יודע, אולי אנחנו שנינו מסכימים, אבל אני מסכים עם הרבה אנשים אחרים, נגיד אני ואנשי ארגון גרינפיס, שנינו מסכימים שמן הראוי לפעול למען איכות הסביבה, אוקיי? אבל הם מקדישים את חייהם לעניין הזה ואני לא. למה? שנינו מאמינים בערך הזה, שנינו מבינים שהמצב עכשיו לא טוב והיה ראוי לשפר את המצב. כי הם החליטו לפעול בעניין הזה ואני לא החלטתי לפעול או החלטתי לא לפעול, לא משנה כרגע. זה לא בגלל המצב. שנינו רואים את המצב באותה צורה, את החיסרון שיש עכשיו ומה אפשר לעשות כדי לשפר אותו. שנינו רואים את זה באותה צורה. והעובדה היא שאחד מחליט כן לפעול והשני מחליט לא לפעול. אז לכן ההסבר שאני מציע, אפשר להגיד שיש איזה סיבות עלומות אבל אני לא רואה שום סיבה להניח את זה, שום סיבה כן להניח את זה. אני אומר לא, בגלל שהחלטתי לפעול לכן אני פועל. ההחלטה שלי היא הסיבה. ולמה החלטתי? כי ככה. טוב, אז זה במישור של הבחירה. עכשיו הבחירה עוסקת בערכים. שיקול הדעת בדרך כלל עוסק בעובדות, אוקיי? זה לא לגמרי מדויק ששיקול הדעת עוסק בעובדות כי יש גם חשיבה נגיד בתחום המוסר. יש חשיבה בתחום המוסר. אבל אני אומר שהחשיבה, נגיד גם בתחום המוסר, חשיבה שונה מבחירה. כי החשיבה בעצם מוציאה מסקנות מתוך הנחות. הבחירה מציבה את הערכים שמשמשים בתור הנחות. זאת אומרת, אחרי שיש לי סט ערכי מסוים שבו בחרתי, אני מפעיל את הראש כדי לראות איך לפעול לאורו או כדי לממש אותו. בסדר? אז גם חשיבה בתחום המוסר היא לא בחירה, היא כמו חשיבה על עובדות, רק שהעובדות האלה זה העובדות שעליהן החלטתי מכוח רצוני החופשי, אבל עדיין מכאן ואילך החשיבה היא בעצם עוסקת בעובדות. אוקיי? עכשיו מה קורה בתחום העובדות? בתחום העובדות אנשים נוטים לחשוב שגם אם אתה מקבל שיש בחירה חופשית בהקשר הערכי, בתחום העובדות זה השאלה אם זה כן משכנע אותך או לא משכנע אותך. זאת אומרת כשאתה מגיע למסקנה כלשהי זה לא שאלה של שיקול דעת, או שזה משכנע אותך או שלא. מה יש לך להשתכנע פה? מה אתה בוחר חופשית להשתכנע? זאת אומרת אין פה עניין של בחירה. אם זה נראה לי הגיוני אז אני מבין את זה, אז אני קונה את זה, אז אני מאמץ את זה. ואם לא אז לא. אבל זה שזה נראה לי הגיוני או לא נראה לי הגיוני זה משהו שכפוי עליי. ליבוביץ' כל הזמן חזר אל זה שעובדות כפויות עלינו, המדע כפוי עלינו. הבחירה בתחום הערכי לא, רק שמה יש בחירה. ואני טוען שזה לא נכון. זאת אומרת גם בתחום העובדות יש מקום לפעולה חופשית שבמקרה הזה, כדי להבדיל אותה מבחירה בהקשר הערכי, אני מדבר על שיקול דעת. אוקיי? שיקול דעת פירושו למשל לבחור בכלי אינטלקטואלי כדי לפתור בעיה. לפתור בעיה עובדתית, לא בעיה לפתור בעיה מוסרית. כן? אחת הדוגמאות שהכי אולי הכי קל להדגים את זה באמצעותן זה הדוגמה שראינו בשיעור הקודם, בפגישה הקודמת, שמה? דיברנו על החידה של ה-אמ יו, כן ה-אמ אי יו סיסטם. זוכרים שלוש אותיות אמ, איי ויו וארבעה כללים איך בונים מילים חוקיות בשפה, והשאלה הייתה אם מתחילים מאמ איי, זה מילה חוקית, תפעיל את הכללים באיזה צורה שאתה רוצה, השאלה היא אם אמ יו היא מילה חוקית, נכון? עכשיו תעשה ניסיונות, תיתן למכונת טיורינג, תיתן למחשב, לא יודע מה, הבעיה לא נסגרת, הבעיה לא נגמרת. מחשב לא היה יכול לפתור את הבעיה, כי אנחנו הרי יודעים שהמילה אמ יו היא לא חוקית. אז כיוון שהמילה אמ יו היא לא חוקית וכיוון שיש אינסוף אפשרויות לבדוק באמצעות החוקים, אז המכונת טיורינג או המחשב היה רץ אינסוף זמן, בודק את כל האפשרויות ואף פעם לא מגיע לאמ יו. לכן הוא לעולם לא היה יכול לעצור ולהגיד אוקיי, הגעתי למסקנה שאמ יו היא מילה לא חוקית, כן, זה בעיית העצירה של טיורינג. נגיע עוד לדברים האלה גם. אז איך בכל זאת פתרנו את זה בסוף? לא אני, כן, זה הופשטטר פתר ואני הבאתי את זה פה, מה היה הפתרון? הפתרון היה בוא נבדוק את מספר האיי במילים. ואני טוען, הוא הוכיח בעצם משפט שבמערכת כפי שהוגדרה שם, מערכת אמ איי יו עם ארבעת הכללים ואמ איי זה המילה החוקית הנתונה, הכלל הוא שבכל שרשרת, בכל מחרוזת שהיא מילה חוקית, מספר האיי לא יכול להתחלק בשלוש. זה משפט שאפשר להוכיח אותו. מכאן ואילך המסקנה כמובן מובנת מאליה מיד, אז ברור שאמ יו היא לא מילה חוקית בשפה, כי מספר האיי שם הוא אפס, ואפס מתחלק בשלוש. אז לכן מספר האיי, זאת אומרת האמ יו לא יכול להיות מילה חוקית בשפה. עכשיו שימו לב מה עשינו פה. מה שבעצם עשינו פה זה בחרנו כלי, בחרנו כלי שבאמצעותו ניתן לתקוף את הבעיה. למשל הייתה לי איזושהי אפשרות לבחור בכלי כזה ובכלי אחר, איכשהו היה נראה לי שלבדוק את מספר האיי או מודולו שלוש של מספר האיי זה כלי שיכול להוביל אותי קדימה, זה כלי שיכול לעזור לי אולי לבדוק את השאלה הזאת. מישהו פחות מוכשר לא היה חושב על הכלי הזה. אחרי שאני אגיד לכם את הכלי הזה כל אחד יכול לעשות את הבדיקה הזאת, וכל אחד יכול להוכיח שאמ יו הוא לא מילה חוקית בשפה. החלק היצירתי של העניין היה בכלל ללכת על השאלה הזאת, האם מספר האיי במילה מתחלק בשלוש או לא. מה פתאום לבדוק את זה? למה לא לבדוק שמספר היו מתחלק בשש עשרה? או שמספר האמ איי פחות פעמיים מספר היו הוא מספר ראשוני? זאת אומרת אני יכול לבדוק מיליון, אינספור, לא מיליון, אינסוף תכונות. איך פתאום עלית על הרעיון לבדוק שמספר האיי צריך להתחלק בשלוש או אסור שיתחלק בשלוש? הדבר הזה הוא חשיבה לא מכנית. עכשיו פה יש שתי אפשרויות פרשניות. יכול לבוא מישהו ולומר, אני לא מביא את זה כהוכחה, אני מביא את זה כהדגמה, כי עדיין יכול לבוא מישהו ולומר הרעיון הזה קפץ לי בראש, קפץ לי בראש, לא בחרתי בו. הוא קפץ לי בראש. מה זה מקביל בהקשר של הערכים? זה מקביל לאקראיות, נכון? זאת אומרת פעולה שנעשית מתוך חישוב בלי הכרעות או בלי יצירתיות מקבילה לדטרמיניזם. נכון? זאת אומרת יש כללים, אני מפעיל את הכללים, אני פותר משוואה ריבועית. בשביל לפתור משוואה ריבועית אחרי שכבר יש את הנוסחה לא צריך שום יצירתיות, אני פשוט מפעיל את הנוסחה, זה הכל. זה פעולה מכנית מקבילה למה שקראתי בהקשר הערכי דטרמיניזם. אוקיי? אבל אני מדבר פה על פעולה שהיא לא מכנית. בחרתי את המכשיר הזה של התחלקות בשלוש של מספר האיי, שזה בחירה יצירתית, ממש לא מכנית. יש אינסוף אפשרויות אחרות שיכולתי לחשוב עליהן. פה יש שתי אפשרויות פרשניות שהן נוגעות לשני המנגנונים הנוספים בהקשר של הבחירה. מה הם? רצון חופשי או אקראיות. אוקיי? ובאמת שתי הפרשנויות האלה קיימות. פרשנות אחת אומרת הרעיון הזה קפץ לי לראש, הרעיון של התחלקות בשלוש של מספר האיי. זה לא אני, אני לא הפעלתי שיקול דעת או משהו, קפץ לי לראש, היה לי מזל, לא יודע בדיוק מה. וברגע שקפץ לי לראש הפעלתי את זה והופ, הצלחתי. פרשנות אחרת שאני נוטה אליה, לא, הפעלתי שיקול דעת. ניסיתי להעריך מה הסיכוי שהכלי הזה יוכל להוביל אותי למטרה עוד לפני שידעתי שאני אצליח. הייתה לי איזושהי הערכה ראשונית שעוזרת לי כדי לראות, ההערכה שלי היתה שזה יש סיכוי שזה יעזור לי. כלים אחרים פחות סיכוי שזה יעזור לי. הפעלתי שיקול דעת והחלטתי לנסות להשתמש בכלי האינטלקטואלי הזה. אני מציע לזה את הפרשנות שיש פה הפעלה של שיקול דעת, כמו בחירה. רק לא בחרתי בערכים, בחרתי בדרך אינטלקטואלית להתמודד עם הבעיה ולטפל בבעיה. אבל זה גם בחירה. ופה ורק פה נמצא הכישרון. זה הטענה שלי. הכישרון נמדד רק אצל יצורים או רק במנגנונים כאלה שכרוכים בהחלטה. אני מחליט אם להשתמש בכלי הזה או בכלי הזה. מי שיודע להחליט להשתמש בכלי הנכון הוא אדם יותר אינטליגנטי, יותר מוכשר. אבל אם הדבר הזה קופץ לי לראש באופן מקרי, היה לי מזל, אז אני אדם בר מזל, אבל למה להניח שאני מוכשר? אני בר מזל. או אם זה מכני.

[Speaker C] אבל הרב, אבל הרב, זה ברור שזה אינטואיציה. האינטואיציה שלו פשוט יותר בעלת, בגלל משהו. וברגע שהיא צצה לו, לא היה לו בחירה. היה לו בחירה להחליט, יש לו אינטואיציה.

[הרב מיכאל אברהם] שמואל, שמואל, רגע, רגע, בוא נחסוך את ההמשך. בסדר.

[Speaker C] לא אמרתי את המילה רגש, אמרתי אינטואיציה, שזה מוסכם על כולנו.

[הרב מיכאל אברהם] אתה, אני אחסוך לך את ההמשך, עזוב. זה אותו ויכוח. הצגתי פה שתי פרשנויות. פרשנות אחת שאני בוחר מתוך שיקול דעת בכלי הזה. פרשנות שנייה שזה קופץ לי, נכון, באופן מקרי. לא מקרי! מה פתאום מקרי? רגע, רגע, רגע. אז זה מקרי. פרשנות שלישית שזה מכני. זאת אומרת זה פשוט יוצא מתוך המבנים האינטואיטיביים שלי. אוקיי? עכשיו אתה מציע את אחת משתי הפרשנויות האחרות. הבנתי. אני מציע את הראשונה. עכשיו על מה אתה רוצה להתווכח? אתה מציע את הפרשנות הזאת ואני את זאת, זה הכל. אוקיי? עכשיו כל אחד יבחר. כל מה שאני טוען זה שהפרשנות הזאת גם היא קיימת. זה הכל. עכשיו אתה יכול להחליט אם זה נראה לך או לא נראה לך, וזה ויכוח שאני לא אנהל אותו פה כי לא טענתי שזה נכון. לא העליתי טיעון לטובת שזה נכון. כל מה שאמרתי שיש גם פרשנות כזאת, בדיוק כמו שעשיתי ביחס לבחירה, שהתוקפים טוענים שזה או אקראיות או דטרמיניזם ואני אומר טעות, יש אפשרות שלישית. האם האפשרות השלישית היא נכונה? אז אפשר להתווכח. אבל אני טוען שיש אפשרות שלישית. אותו דבר אני אומר כאן. הפרשנויות המקובלות זה או שזה קופץ לי באופן מקרי, או שזה קורה מתוך המבנים האינטואיטיביים שלי או איך שלא תקראו לזה, זה נובע באופן מכני מאיך שאני בנוי בצורה כזו או אחרת. אלה הפרשנויות המקובלות. ואני טוען בדיוק כנגד מה שאתה אומר, כי זאת העמדה המקובלת, מה שאני טוען אתם מפספסים משהו. לא שאתם לא צודקים, אתם מפספסים משהו בטיעון. למה? כי יש גם פרשנות שלישית. אני גם טוען שהיא נכונה אבל עזוב. כל מה שאני אומר זה קודם כל תבין שיש גם פרשנות שלישית, גם הפרשנות הזאת אפשרית. אז אל תניח כמובן מאליו שיש רק את האפשרות של או קופץ מאליו או מכני. לא, יש אפשרות שלישית.

[Speaker C] אבל אם נניח הרב היה אופשטטר והרב היה אומר לי, לצורך העניין, לא יודע, בחרתי שיקול דעת פתאום עלה אפשרות לעשות את השיטת פתרון הזו. אני אשאל את הרב עכשיו יש לך בחירה לא לעשות את זה? שיקול דעת לא לעשות את זה?

[הרב מיכאל אברהם] בטח שיש לי. אני שואל אבל איך בחרתי בזה לא מה אני אעשה מכאן והלאה.

[Speaker C] ברגע שזה הופיע זה נכפה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא הופיע! אני בחרתי בזה. עוד פעם.

[Speaker C] אז מתי היה שיקול הדעת? לפני שזה היה אז אין על מה לעשות שיקול דעת. אחרי שזה היה אז זה כפוי.

[הרב מיכאל אברהם] שיקול הדעת שלי היה שאני בוחר לבדוק את הכלי הזה כי נראה לי שהוא יוביל אותי למטרה שלי. זה השיקול דעת שלי. זהו. ואז כמובן אני בוחר אותו ואני מגלה שהוא אכן מוביל אותי. בסדר, תקרא לזה דטרמיניסטי לא אכפת לי. אני מדבר על השאלה איך בחרתי בכלי הזה. זהו זה הכל. עכשיו אתה מציע פרשנויות אחרות, זכותך. כל מה שאני אומר זה שיש גם את הפרשנות הזאת. ואני עוד טוען ועכשיו אני טוען את הטענה אני גם מאמין בה אבל זה דיון אחר, אני טוען עוד טענה. לפי שתי הפרשנויות האחרות המושג אינטליגנציה מרוקן מתוכן, אין לו משמעות. המושג אינטליגנציה שאני מדבר עליו זה אך ורק אם מאמצים את הפרשנות השלישית. אם לא מאמצים את הפרשנות השלישית יש לי ויכוח איתך אבל אני חושב שאתה משתמש במונח אינטליגנציה בצורה שהיא לא נכונה או לפחות לא זה האופן שאני מדבר על אינטליגנציה. אוקיי? זאת הטענה שבעצם אני רוצה לטעון. עכשיו יש פה זה זאת הדגמה למצב שאנשים הרבה פעמים מתעלמים ממנו כי אנשים שמדברים על הפעולה האינטלקטואלית כפעולה שכפויה עלינו, או כפויה עלינו על ידי מנגנון מקרי, או כפויה עלינו על ידי המבנה השכלי שלנו לא משנה אבל זה עדיין כפוי עלינו, זאת אומרת אין פה שיקול דעת, זה בדיוק אותם אנשים שמדברים כנגד הליברטניזם בהקשר הערכי. וכמו שם כך גם פה הם מפספסים אפשרות פרשנית שלישית. יש אפשרות פרשנית שלישית והם מפספסים את זה. הם לא מבינים שיש אפשרות שלישית. אחרי שנבין שיש אפשרות שלישית עכשיו אפשר לנהל דיון איזה משלוש האפשרויות נכונה. אין לי בעיה. אפשר להתווכח על זה ואין לי טיעונים טובים לטובת זה לטובת זה, יש לי תחושה, אבל בסדר כל אחד והתחושות שלו. אבל נקודה אחת אני כן מתעקש עליה, אתם לא יכולים לטעון שאין אפשרות פרשנית שלישית. זה הכל. עכשיו מכאן ואילך כל אחד שיבחר מה שהוא רוצה. ואני עכשיו טוען כיוון שיש פרשנות שלישית, עכשיו אני טוען שהמושג אינטליגנציה קיים אך ורק רלוונטי אך ורק להחלטות מהסוג הזה. מהסוג הזה. כי החלטות מהסוג הזה אני הפעלתי סוג מסוים של כישרון. בשני המנגנונים האחרים זה לא רלוונטי הכישרון. קפץ לי! מה זה? מי שהקפיץ לי איזה הוא היה אינטליגנטי, לא אני. או או לחילופין אם זה יוצא באופן מכאני מתוך המבנה המוחי שלי, אז גם לזה אני לא קורא אינטליגנציה. מי שיצר את המבנה המוחי שלי הוא היצור האינטליגנטי, לא אני. אני המכונה שבסך הכל מבצעת מה שמישהו תכנת אותי.

[Speaker E] אגב מה הקשר בין אינטליגנציה לכישרון?

[הרב מיכאל אברהם] בעיניי זה אותו דבר.

[Speaker E] כישרון זה משהו אחר, אינטליגנציה זה משהו אחר. אינטליגנציה זה סוף כל סוף איזה שהוא מידע שבן אדם צובר ויכול להשתמש. לא לא, אינטליגנציה זה לא מידע.

[הרב מיכאל אברהם] אלא למה? מה פתאום, אינטליגנציה זה מידע? מה פתאום. אינטליגנציה זה יכול להיות שימוש במידע, יכולת פתרון בעיות. זה ההגדרה המקובלת לאינטליגנציה זה יכולת פתרון בעיות.

[Speaker E] אוקיי, בסדר, היינו הך, אבל הכישרון זה משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] למה? כישרון זה היכולת לפתור בעיות. מה לא… אני משתמש בזה במובן הזה, אז מה זה משנה? אני משתמש בשתי המילים האלה באותו מובן, בסדר? יכול להיות שבמילון תמצא הגדרה אחרת, לא משנה לי. בסדר? זה העיקר זה מה שאני רוצה להגיד, המינוח פחות חשוב פה. אז הטענה, זאת בעצם הטענה שלי עכשיו.

[Speaker D] יש לי שאלה על זה? כן. לא יודע אם זה קושיה על זה או לא, אבל נראה לי שאנחנו כשאתה מגדיר בן אדם יותר חכם או פחות חכם או בוא ניקח חיות, יש חיה יותר חכמה ופחות חכמה. אתה זה כאילו מה זה קשור ליכולת בחירה שלו? כשאתה מניח שהכישורים שלה יותר גבוהים.

[הרב מיכאל אברהם] אז בוא אני… אז דיברתי על זה גם הפעם הקודמת אני אחזור על זה. הטענה שלי, אתה יכול לדבר על החיה כחכמה באיזשהו מובן מושאל שהיא יודעת להתמודד עם הרבה בעיות, אין בעיה. כשאני מדבר על אינטליגנציה אני מדבר על משהו מעבר לזה. אני מדבר על זה שאתה מתמודד עם הבעיות, לא לא שיש פה התמודדות עם הבעיות. גם מחשב מתמודד עם בעיות. אבל בעצם זה לא הוא שמתמודד, זה מי שתכנת אותו.

[Speaker D] אני מבין אבל השאלה שלי כזאת כשאני אומר על מישהו יותר אינטליגנט או פחות אינטליגנט אני לא מתכוון לזה שהוא יותר בוחר או פחות בוחר, אלא שיש לו יותר יכולות או פחות יכולות.

[הרב מיכאל אברהם] ברור! הסברתי את זה בפעם הקודמת. יותר אינטליגנט פירושו מישהו שיודע לפתור יותר בעיות או לפתור בעיות יותר טוב. אוקיי? אבל יש תנאי לזה, שיכולת פתרון הבעיות היא תוצאה של הפעלת שיקול דעת. כשאני אומר שהוא יותר אינטליגנט אני לא אמרתי שיש לו יותר שיקול דעת, זה לא… התנאי לדבר בכלל על אינטליגנציה זה שאנחנו מדברים על פעולות שנעשות מתוך שיקול דעת. אחרי שהתנאי הזה מתקיים אני יכול לייחס למעשה הזה אינטליגנציה. עכשיו כשאתה שואל כמה אינטליגנציה לייחס, זה לא קשור למידת שיקול הדעת, זה קשור לשאלה האם אני מצליח לפתור הרבה בעיות או מעט או איך אני באיזה איכות של פתרון בעיות.

[Speaker D] היכולות שלי. כן, אז זה לא קושיה על זה שאם אני אומר שיש יותר כמות או פחות כמות של משהו מסוים, זה לא תלוי בשיקול דעת, בכמה כמות שיקול דעת. אז זה לא אומר שזה לא זה? שהאינטליגנציה זה הדבר השני ושיקול דעת אולי הוא איזה חלק מוכרח אבל…

[הרב מיכאל אברהם] לא, ממש לא. זה כל הנקודה שאני טוען זה בדיוק נגד זה. כל מה שאני טוען זה שאתה לא יכול לדבר על אינטליגנציה אם מדובר פה בפעולה שהיא לא תוצאה של שיקול דעת. אחרי שהפעולה היא פעולה של תוצאה של שיקול דעת אתה יכול לדבר על אינטליגנציה. אוקיי, ועכשיו מה אני אגיד כשאני יכול לדבר על אינטליגנציה? אני אגיד שיש פה אינטליגנציה גבוהה, נמוכה, בינונית, כזאת ואחרת. במה זה יהיה תלוי? לא בשאלה אם הפעלתי שיקול דעת, זה התנאי המקדמי בכלל להתייחס להיכנס לדיון. אחרי שנכנסתי למגרש, עכשיו בוא נראה מי מנצח. אוקיי? מי שמנצח זה מי ששיקול הדעת שלו פותר יותר בעיות מאשר מישהו אחר. אבל זה שיש לכם שיקול דעת זה התנאי להיכנס למשחק בכלל, להיכנס למשחק.

[Speaker D] אולי זה התנאי שיהיה מישהו שעושה את זה. שיקול הדעת זה אומר שיש פה מישהו אבל אם הוא אינטליגנט או לא זה היכולות שלו.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, אנחנו חוזרים ל… אבל מה זה משנה? אני מדבר עכשיו על זה כשאני מדבר על אינטליגנציה או על אדם חכם, אני מתכוון לאדם שמפעיל שיקול דעת חכם. לא אדם… לא מחשב כזה שפותר באופן חכם נגיד שלמחשב אין מודעות, כן? שפותר המון בעיות אבל פשוט כי המתכנת שלו תכנת אותו. אז אני טוען שמי שחכם שמה זה המתכנת לא המחשב. המחשב הוא גולם מברזל והמתכנת שלו הוא החכם כי הוא גרם לו לפתור את הבעיות. למה אני מייחס את זה למתכנת ולא למחשב? כי מי שהפעיל את שיקול הדעת פה זה המתכנת, לא המחשב. המחשב אחרי שהוא תוכנת הוא עושה מה שהוא תוכנת לעשות. אם המתכנת בעצמו גם הוא פועל כמו מחשב, זאת אומרת באופן מכני, אז מה הצדקה לייחס אליו את האינטליגנציה ולא למחשב? אז גם הוא לא אינטליגנטי, רק הקדוש ברוך הוא שברא אותו ככה הוא האינטליגנטי. לכן אני אומר שכשאני מדבר על אינטליגנציה אני מחביא מאחורי זה את העובדה שמדובר פה בפעולה מכוח שיקול דעת.

[Speaker D] אוקיי, אני חושב סתם שרוב האנשים לא מרגישים ככה כמו שהרב אומר. זאת אומרת, גם המתכנת הזה שהוא מוכרח, היינו קוראים לו אינטליגנט, בתחושה שלנו זו האינטליגנציה, היכולות האלה. אבל זהו, אני לא רוצה להגיד יותר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אפשר לעשות משאל. אני כמעט בטוח שרוב האנשים מרגישים כמו שאני מתאר, הם רק לא יודעים להמסיג את זה. לכן אני עובד על זה עכשיו פה כל כך הרבה זמן, גם בשיעורים הקודמים, כי התחושה שלי היא שהאינטואיציה הזאת קיימת אצל אנשים. כולם מסכימים, או לא כולם, רובם מסכימים להגדרה הזאת, אלא מה? הם לא יודעים להמסיג את זה, או שהם טועים כי הם חושבים שזה סתם אשליה אבל בעצם זה הכל דטרמיניסטי, ולכן הם מעבירים את השימוש במונח אינטליגנציה, מעבירים אותו מטמורפוזה כזאת, ועכשיו הוא הופך להיות איזשהו מונח מכני. זאת אומרת, כמה יותר פעולות שאתה עושה. אבל אני טוען לא, כמה פעולות יותר שאתה עושה זה אומר כמה אינטליגנציה יש לך, אבל השאלה האם יש לך אינטליגנציה תלויה בשאלה אם אתה מפעיל פה שיקול דעת או לא. בסדר? אוקיי. כן. הבאתי את הדוגמה של ההבדל בין אינפיניטסימל לבין נקודה, נכון? נקודה אין לה אורך אפס, למה? כי המימד שלה הוא לא אחד. אז מה זה אומר, שהאורך הוא מימדי? לא. אבל תנאי לזה שאני אדבר על אורך זה שהמימד שלך יהיה לפחות אחד. עכשיו, מה האורך שלך? כמה שאני אמדוד, שני סנטימטר, עשרה סנטימטר, קילומטר, בסדר, אבל ברור שאם אין לך מימדים אי אפשר לדבר על אורך. אחרי שיש לך מימדים אפשר להתחיל לדבר. ועכשיו אני קובע דרגות שונות לכמה אורכים יש, איזה אורך הוא יותר, איזה אורך הוא פחות, זה כבר תוצאה של הסרגל, אני אמדוד כמה אורך יש לו. אבל בלי שנכנסת למגרש, זאת אומרת אם אין לך מימד אחד, אתה לא במגרש.

[Speaker D] אבל המימד אחד עצמו זה אותו דבר כמו האורך, ברגע שיש מימד זה הכוונה שיש, לא משנה מה.

[הרב מיכאל אברהם] זה אומר שיש אורך, אבל זה לא אומר כמה אורך יש.

[Speaker D] כן, אבל זה ממש אותו דבר, זה שונה מאינטליגנציה כי פה זה ממש אותו

[הרב מיכאל אברהם] דבר, יותר או

[Speaker D] פחות זה עדיין על המימד.

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק אותו דבר כמו אינטליגנציה, בדיוק, אין שום הבדל. כשיש לך אורך זה אומר, כשיש לך מימד אחד זה אומר שיש לך אורך. עכשיו אתה יכול לשאול כמה אורך יש לך, נמדוד ונראה, סנטימטר אחד, שניים, שלושה. באינטליגנציה אחד לאחד, אם אתה פועל מתוך שיקול דעת זה אומר שיש לך אינטליגנציה, עכשיו אתה שואל כמה אינטליגנציה יש לך, בוא נראה כמה בעיות אתה יודע לפתור. בדיוק אותו דבר, זה לגמרי אנלוגי. זה, אני אומר, זאת נקודה עדינה לכן אני כן חוזר פה על הדברים למרות שאנחנו חוזרים כל הזמן כי חשוב לי שהעסק הזה יהיה ברור, למרות שזה אולי מציק החזרות האלו, אבל אני אומר זו נקודה מאוד חשובה, היא כמעט נקודת המוקד של כל הדיון שיבוא אחר כך. לכן זה מאוד חשוב לי שההבחנה הזאת תהיה ברורה, אפשר לא להסכים לה, אבל לפחות שתבינו מה עמדתי או מה אני רוצה לטעון. עכשיו אני עובר צעד אחד הלאה, אז בעצם מה שאנחנו אומרים זה שיש פה איזשהו סוג של חשיבה יצירתית. כמו הבחירה של ההתחלקות של מספר העלים לשלוש, כן? אז זה איזשהו בחירה יצירתית שאין לה, בהקשר המדעי הרבה פעמים בפילוסופיה של המדע הרבה פעמים משתמשים בהבחנה בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק. מה זאת אומרת? כאשר מישהו חושב על תיאוריה מסוימת, אז הוא פתאום ממציא תיאוריה חדשה, כפרדיגמה חדשה שונה לגמרי מהתיאוריות הקודמות, איינשטיין, תורת היחסות או קוונטים או זה, משהו ששינה לגמרי את צורת החשיבה שהייתה מקובלת עד אותו זמן. איך הגענו לזה? אז בדרך כלל אנשים אומרים הגענו לזה כי היו עובדות מסוימות שהתיאוריה הקיימת לא הסבירה אותם, הם אתגרו את התיאוריה הקיימת. אבל זה לא מספיק, כי זה שהעובדות אתגרו את התיאוריה הקיימת זה אומר שאני צריך למצוא תיאוריה חדשה אבל יש אינסוף תיאוריות חדשות. איך החלטתי שהתיאוריה הזאת נכונה? אז בדרך כלל בפילוסופיה של המדע עושים הבחנה בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק. הקשר הגילוי זה איזשהו סוג של השראה. איך גיליתי? לא יודע, סבתא שלי התגלתה לי בחלום ואמרה לי שתיאוריית תורת היחסות היא התיאוריה הנכונה, לזנוח את ניוטון, בסדר? וכיוון שאני נורא אוהב את סבתא שלי אז זה מה שהחלטתי לעשות. מבחינת הפילוסופים של המדע אין שום בעיה בתיאור כזה, הכל בסדר, זה לא פוסל את התיאוריה. איפה בודקים את התיאוריה? בהקשר הצידוק. אם לתיאוריה יש ניבויים מסוימים ואנחנו עושים ניסוי ומעמידים את התיאוריה במבחן האם אני מתאמתים או לא מתאמתים? אוקיי? לכן המישור הרלוונטי לבדוק את התיאוריה זה מישור הצידוק. הולכים למעבדה ובודקים. הגילוי לא מעניין אותנו. הגילוי, כל אחד שואב השראה מאיפה שהוא רוצה מסבתא שלו, מהסתכלות על הנוף בחוץ, מלא יודע מה, מסתם מחשבות שעלו לו בראש. זה הקשר הגילוי, הקשר סובייקטיבי, יצירתי, לא מעניין. זאת אומרת, זה לא הקשר שמעניין אותנו. עכשיו, אולי זה לא מעניין. השאלה של מה מעניין ומה לא מעניין זה כמובן עניין של טעם. אותי זה מאוד מעניין, למשל. אבל מה שאני רוצה לומר, זה שמה שאמרתי קודם, זה שהאינטליגנציה בסופו של דבר של האדם מתמקדת בהקשר הגילוי, לא בהקשר הצידוק. כי בתיאור שנתתי כאן, יש גם אינטליגנציה באיך בונים ניסוי ואיך מוציאים ניבויים שאפשר להעמיד אותם לניסוי. פה יש בהחלט אינטליגנציה. אבל אני אומר, בתיאור הפשוט שנתתי כאן, אז האינטליגנציה מתמקדת בהקשר הגילוי. למה? כי בהקשר הגילוי אני צריך לבחור תיאוריה מתוך אינסוף תיאוריות אפשריות. יש אינסוף תיאוריות שיסבירו את כל העובדות כולל החריגות שגיליתי בתיאוריה הקיימת. אבל אני רוצה לבחור את התיאוריה הנכונה מביניהם. אולי הפשוטה ביותר, זה אחד הקריטריונים לבחירת התיאוריה. אבל יש לי איזשהו תהליך יצירתי שבו אני בוחר תיאוריה מסוימת מתוך כל האפשרויות, המון אפשרויות. התהליך הזה מקביל לגמרי למה שתיארתי קודם עם ההתחלקות בשלוש של מספר האי. אוקיי? זה איזשהו תהליך יצירתי. לי נראה שהתיאוריה הזאת תעבוד. עכשיו הולכים למעבדה ומגלים שהיא בהרבה מקרים באמת עובדת. עכשיו, איך זה יכול להיות? אני בחרתי תיאוריה סתם אאוט אוף דה בלו מתוך אינסוף תיאוריות אפשריות. הייתי מצפה שזה אף פעם לא יעבוד. אין סיכוי שזה יעבוד. מה הסיכוי שקלעתי בבחירה אקראית לתיאוריה הנכונה? אבל מתברר שלא מעט פעמים זה כן עובד. לא תמיד, לפעמים זה לא מתאשר בניסוי, אבל הרבה פעמים כן. מה זה אומר? מי שנזכר בטיעון הגרף שלי שחזרתי עליו כמה פעמים, לא משנה זה הטיעון הזה. אז הטענה שאני רוצה לטעון זה שבהקשר הגילוי בא לידי ביטוי האינטליגנציה של האדם. כי האדם יכול לקלוע לתיאוריה הנכונה למרות שהעובדות לא מצביעות אליה. העובדות מצביעות לכל מכלול האפשרויות. כל אחת מהאפשרויות יכולה להסביר את העובדות, אבל רק אחת מהן זה האפשרות הנכונה, וזה יתגלה בניסויים עתידיים, לא מתוך המידע שקיים עכשיו. אז איך זה יכול להיות שבהגרלה כזאת בין כל האפשרויות אני מעלה את התיאוריה שמתאששת בסוף בסיכוי לא רע בהמשך? זה אומר שהפעלתי פה איזשהו סוג של כישרון, אינטליגנציה. אני בחרתי את התיאוריה הנכונה. זה כמו לבחור את כלי הפתרון כמו עם ההתחלקות בשלוש. אני בוחר את כלי הפתרון לפאזל המדעי שהיה לי, איך להסביר את העובדות האלה. אבל הבחירה הזאת בסופו של דבר מתאששת, אבל זה מתברר שבחרתי טוב. מה זה אומר? שיש פה איזשהו סוג של כישרון בבחירה הזאת. זה לא הגרלה, זה לא משהו מקרי,

[Speaker C] אלא

[הרב מיכאל אברהם] הפעלתי פה איזשהו סוג של כישרון.

[Speaker C] מה היה שיקול הדעת שהרב הפעיל בשביל לבחור בפרדיגמה הזו? ניקח את הדוגמה…

[הרב מיכאל אברהם] היה נראה לי שהתיאוריה הזאת יש לה יותר סיכוי להצליח.

[Speaker B] אבל זה

[Speaker C] דומה למה שאמרתם מקודם שזה פשוט האינטואיציה… רגע, אחד אחד. האינטואיציה גם כפויה על האדם. הרב בוחר אינטואיציות?

[הרב מיכאל אברהם] לא. לא כפויה על האדם. מי אמר שלא?

[Speaker C] לא, אבל עוד פעם, לפני שהיה את האינטואיציה הרי לא חזינו עדיין. כשהוא כבר הגיע המשיח הזה הוא כבר פה. אז מתי היה אותו שיקול דעת? אין לו אפילו חלון של זמן לעשות את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו חוזרים לאותה נקודה כבר בפעם החמישית רק בשיעור הזה. אני אומר שהבחירה בכלי זאת בחירה שהיא תוצאה של שיקול דעת. זה הכל. אתה אומר שלא, זכותך, אין בעיה. אבל הפרשנות שאני אומר היא פרשנות אפשרית. אם אתה טוען שהיא לא פרשנות אפשרית אז אתה סתם טועה. אם אתה טוען שהיא לא נכונה אז יש לנו ויכוח. בסדר, אתה חושב שלא ואני חושב שכן. ואין טעם לחזור לזה כל פעם, אנחנו חוזרים לאותו דבר. כן, מה רצית לשאול?

[Speaker B] לגבי, אתה אומר שיש אינטליגנציה בגילוי לפני הצידוק. אבל אני לא מבחין כל כך טוב בין הגילוי הזה לבין מה שכינית מקודם דברים שקופצים שזה לא מראה על אינטליגנציה.

[הרב מיכאל אברהם] יכולה להיות פרשנות, אמרתי זאת הפרשנות המקובלת בפילוסופיה של המדע, שזה קפץ לו. זאת אומרת, ולכן הגילוי הזה זה איזשהו כמו סבתא שלו, סתם השראה או משהו כזה. קפץ לו. זה נכון, זאת הפרשנות המקובלת. ומה שאני מציע זה פרשנות אלטרנטיבית. הוא הפעיל שיקול דעת. והגיע למסקנה שהתיאוריה הזאת נראית לו יותר סביר שהיא תעבוד. והוא הצליח, אבל העובדה שזה מצליח בלא מעט פעמים אומרת שאם מדובר פה בשיקול דעת, אז זה אומר שהתגלתה פה אינטליגנציה. עכשיו כמובן, זה לפי הפרשנות שאני מציע. מישהו אחר יגיד לא, זה קופץ לך באופן מקרי, זה לא… בסדר, זאת בהחלט אחת האפשרויות לפרש את זה. אני מסכים. אוקיי.

[Speaker F] גם אם אנחנו הולכים לקטע שהרב אומר על שיקול הדעת, האם כדי ששיקול הדעת שלי יהיה נכון, האם לא צריכה להיות לי גם אינטואיציה יותר חזקה ונכונה מאנשים אחרים, והאם לא צריך לזה לצרף גם השכלה? זאת אומרת, ששיקול הדעת שלי, שעדיין הוא שיקול דעת, אבל הוא מורכב מעוד כמה דברים שאני מביא…

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים לחלוטין. מסכים לחלוטין. אני בהחלט חושב שיש לאנשים אפשרויות לשפר את האינטליגנציה שלהם, את שיקול הדעת שלהם, בהחלט. את האינטואיציה שלהם. ניסיון, ידע, מיומנות מחשבתית, זה דברים שהם גם נרכשים, הם לא רק מולדים. יש פה כנראה איזשהו מרכיב מולד גם, אני לא חוקר מוח ואני לא… בטוח, די ברור שכן. אבל ברור, יש פה גם מרכיבים נרכשים, חד משמעית. אוקיי. ובכלל, גם המיומנות זה לא דבר שהוא לחלוטין מנותק מידע. הרבה ידע בהחלט יכול לתרום למיומנות. ככל שאתה מכיר יותר תחומים, יותר רעיונות, יותר זה, בהחלט ארסנל הכלים שמתוכו אתה יכול לבחור בשיקול הדעת שלך את הכלי הרלוונטי הוא ארסנל יותר רחב. אז סיכוי יותר טוב שאתה תקלע לכלי הנכון. לכן אני בהחלט מסכים שזאת לא הבחנה חדה בין ההשכלה לבין המיומנות.

[Speaker B] הרב הסברת לפני כמה שבועות את החילוק שחילקת בכדורסל בין לברון ג'יימס לביקנבאואר, שאתה אומר שזה שמשחק כדורסל יש לו בלי שיחשוב על הדברים, כאילו יש לו מבט כללי כזה טבעי, בניגוד לביקנבאואר שהיה לו יותר שיקול דעת מודע. אוקיי. אז למה לומר לגבי לברון ג'יימס שזה דבר שלא מפעיל אינטליגנציה יותר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא בטוח. אני אומר, זה התרשמות כזאת. אני חושב שהקצב בכדורסל הוא הרבה יותר מאשר בכדורגל. סתם ככה. זאת אומרת בכדורסל הדברים קורים בקצבים הרבה יותר מהירים. זאת אומרת אתה תוך עשרים וארבע שניות אתה מסיים את הסשן שלך, נכון? זאת אומרת אתה מוסר, אתה פתאום רואה מישהו, אתה צריך להגיב במהירות מאוד גדולה. אני חושב שכדורסל זה הרבה יותר מערכת אחת של כהנמן מאשר מערכת שתיים. בכדורגל יש לך יותר זמן לתכנן. ובקנבאואר, עוד פעם, אני לא מומחה בכדורגל, גם לא כדורסל, אבל כדורגל עוד הרבה פחות, אבל בקנבאואר היה ידוע בתור מישהו שמתכנן. זאת אומרת הוא יושב שמה, הוא מסתכל על האנשים, הוא מתכנן, הוא אדריכל כזה. זאת אומרת, אז אני אומר כדמויות, עוד פעם אני לא נכנס כרגע האם אני צודק, אבל אני אומר כפרדיגמה, אני אקח את בקנבאואר כדוגמה לזה ולברון ג'יימס כדוגמה לזה. יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שאצלו זה מודע ויכול להיות שגם אצלו זה לא היה מודע. אני לא יודע. אבל אני חושב שכדמויות הם מדגימים טוב את ההבחנה הזאת.

[Speaker B] אוקיי? התכוונתי שאלתי הייתה לגבי כדורסל, נכון שזה הולך בשניות, אבל למה לא לומר שגם התגובות שבאמת שלא זקוקות כנראה לשום חשיבה, זה לא גם כמו גילוי שקפץ לו לזה שגילה איזה תאוריה? נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אתה חוזר ל… זה השאלה שאלת קודם ואני אענה באותה צורה. בטח, זאת פרשנות אפשרית, בהחלט.

[Speaker H] אני רוצה לשאול שאלה. אוקיי. לפי הפרשנות של… לא מסכים איתך… לא מסכים לפרשנות השלישית… אין אינטליגנציה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, השאלה היא מה הוא יגדיר אינטליגנציה כיכולת מכנית. לשיטתי אין אינטליגנציה במקרה כזה, כי אני מגדיר אינטליגנציה כמשהו שהוא תוצאה של שיקול דעת. ההגדרה המקובלת במערכות בינה מלאכותית, ההגדרה היא לא כזאת.

[Speaker H] אינטליגנציה זה היכולת שלך לפתור בעיות,

[הרב מיכאל אברהם] כמה בעיות, לא משנה שיקול דעת או לא שיקול דעת. להפך, אני חושב שרוב האנשים בבינה

[Speaker H] מלאכותית לא

[הרב מיכאל אברהם] חושבים שיש שיקול דעת, הם בוחרים באחת הפרשנויות האחרות.

[Speaker D] אז למחשב יש גם אינטליגנציה לפי זה. נכון. בינה מלאכותית כל עניינה זה לעסוק באינטליגנציה של מחשבים. זה מה שהם עושים. טוב, אז ה… הרב, שם שאלה. האם אפשר להגיד שגם לפי ה… יש הבדל בין מערכת שמבינה למערכת שלא מבינה? כאילו והבנה זה איזשהו סוג של אירוע מנטלי, ובגלל שאין את האירוע המנטלי הזה נניח שאנחנו חושבים שאין למחשבים, אז אין אינטליגנציה? כאילו זה מאמץ עוד משהו.

[הרב מיכאל אברהם] יש שני פרמטרים שדורשת אינטליגנציה, זאת אומרת שבלעדיהם אי אפשר לדבר על אינטליגנציה. אחד מהם זה מודעות, והשני זה שיקול דעת. שניהם נדרשים.

[Speaker D] בלי מודעות

[הרב מיכאל אברהם] אין מה לדבר על אינטליגנציה לדעתי. מודעות ללא שיקול דעת, הנפקא מינה היא מה קורה כשיש מודעות אבל אין שיקול דעת? נגיד שהאדם, הרי האדם יש לו מודעות. אבל מי שחושב שהאדם פועל באופן דטרמיניסטי, אני טוען שגם אם יש לו מודעות זאת לא אינטליגנציה. זאת אומרת צריך את שניהם.

[Speaker D] ואפשר גם להגיד בשלב הזה שיש אנשים, לא יודע, ככה אני תופס, שצריך מודעות אבל לא חייב שיקול דעת. כאילו הבנה, כשאני מבין. הבנה זה דבר שהוא אירוע מנטלי. כאילו הבנה זה משהו פנימי, זה לא משהו חיצוני.

[הרב מיכאל אברהם] זאת תפיסה מאוד רווחת. אני רק רוצה לומר שהתפיסה הזאת רווחת במקרים רבים בגלל שאנשים לא מודעים לזה שיש גם אלטרנטיבה שלישית. ואני חושב שלכן מבחינתי הרבה יותר חשוב לי לשכנע אתכם בזה שיש גם אלטרנטיבה פרשנית שלישית מאשר לשכנע אתכם שזה נכון. ולמה? כי לדעתי רוב האנשים אחרי שיבינו באמת שיש אפשרות שלישית, הם גם יבינו שזה מה שהם חושבים. זאת אומרת, הם לא חושבים ככה כי הם פשוט לא מודעים לאופציה הפרשנית הזאת. זה מה שאני טוען. ולכן בעיניי גם אגב בספר על הבחירה ב'מדע החופש', אני שם כתבתי את זה בפירוש. המטרה שלי זה לא להוכיח שיש לאדם בחירה חופשית, אלא להראות שיש אפשרות פרשנית לפרש את כל הנתונים שמביאים עדיין לפי הפרדיגמה של בחירה חופשית. כשאני אומר שאם אנשים ישתכנעו שאכן ישנה אפשרות פרשנית כזאת, הם גם יאמצו אותה. כי בסוף בסוף האינטואיציה שלנו אומרת את זה, שיש לנו בחירה חופשית. ואנשים שלא מקבלים את זה זה בגלל שהם חושבים שאין אפשרות, זה סותר את הנתונים. לכן מבחינתי מספיק להראות שיש אפשרות כזאת, שזה לא סותר את הנתונים, וזהו. זאת אומרת מכאן והילך לדעתי רוב האנשים כבר גם יאמצו את זה.

[Speaker E] רגע הרב, אתה לדעתך הדטרמיניזם הוא מגביל או מבטל לחלוטין את האינטליגנציה?

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר לדבר על אינטליגנציה במקום שהפעולה היא דטרמיניסטית, כן, לפי הגדרתי. ההגדרה המקובלת היא לא כזאת, אבל אני אומר עוד פעם, למעשה אין אינטליגנציה. צר לי, אבל מי שאומר… משתמש במונח הזה בצורה שהיא לא מובנת לי לחלוטין.

[Speaker E] זאת אומרת בין ליברטאן לדטרמיניסט לא יכול להיות ששניהם אנשים אינטליגנטיים במובן של אינטליגנציה מדעית?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר עוד פעם, דטרמיניסט יכול להיות אדם מאוד אינטליגנטי. למה? כי הוא טועה בדטרמיניזם שלו. כי הוא פועל באופן ליברטאני, הוא כן עושה שיקול דעת, הוא רק לא מבין שהוא עושה שיקול דעת.

[Speaker E] אה, הבנתי. טוב, זה אבחנה יפה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אתה צודק שלשיטתו אם הוא היה צודק וכל בני האדם היו מתנהלים באופן דטרמיניסטי, אז להגדרתי אי אפשר היה לדבר על אינטליגנציה של בני אדם. אני רק טוען שגם למרות שהוא דטרמיניסט, הוא פשוט לא צודק. זאת אומרת הוא לא תופס נכון את המציאות. הוא כן מפעיל שיקול דעת למרות שהוא מתכחש לזה. בסדר? אוקיי. עכשיו מה שאני רוצה להגיד זה עוד פעם…

[Speaker C] רגע הרב, סליחה עוד פעם. נפשט את עצמי. אדם מדען, עומד… הרב אמר תמיד יכול להיות אינסוף אפשרויות להסביר איזושהי עובדה במציאות. ופתאום הוא נאחז באיזשהו פרדיגמה שבאמת אחר כך אפשר להצדיק אותה גם. מה הסיבה שהוא בחר בזה? היו לו עמדו לפניו אינסוף אפשרויות. אין פה משהו… איך אפשר להסביר את זה?

[הרב מיכאל אברהם] שמואל, אני אפנה את תשומת ליבך למילה אחת שאמרת. שאלת מה הסיבה שהוא בחר בזה, נכון?

[Speaker C] או לא סיבה, איך הוא מסביר לעצמו למה הוא בחר בזה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מסביר לעצמו. הוא פשוט מבין שזה נכון.

[Speaker C] מבין זה משהו רציונלי, אז שיסביר לי.

[הרב מיכאל אברהם] נו, זה משהו רציונלי לגמרי. גם הסבר מתבסס על הבנות יסוד, נכון? זה רציונלי לגמרי. הוא אומר זה נראה לי נכון, זה נראה לי פחות נכון. זה הכל. למה? למה? אין למה. למה אתה מחפש סיבות? אין סיבות.

[Speaker C] גם לשיקול דעת אין סיבות, הרב?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. לא גם, לשיקול דעת אין סיבות. זה כל הטענה. טוב, בואו נמשיך רגע. אז מה שאני רוצה לומר זה שגם לחשיבה היצירתית הזאת, נגיד הזכרתי קודם את מערכת 1 ומערכת 2 של כהנמן, כבר הזכרתי את זה אני חושב בפעמים הקודמות. כהנמן מדבר על זה שאנחנו הרבה פעמים פועלים בצורה של טייס אוטומטי, כן? דברים… השאלה איך להתייחס לשלבים היצירתיים בחשיבה שלנו היא שאלה מאוד לא פשוטה. שתי התפיסות המקובלות, כמו שאמרתי קודם, זה תפיסות שאומרות אחת משתיים: או שזה הגרלה, זאת אומרת קפץ לי באופן מקרי, הקשר הגילוי בפילוסופיה של המדע וכן הלאה. אפשרות שנייה זה שברקע בעצם מתנהל תהליך מכני רק אני לא מודע לו. זאת אומרת כשאני לא מודע לו הוא פשוט קורה יותר מהר. אבל כשאני נוהג נגיד באוטו בצורה של טייס אוטומטי ככה בלי מודעות, אבל אני מקבל הכל נכון, אני מאותת בזמן, אני עוקף נכון, אני עושה הכל נכון, אבל בלי שום מודעות. אני לא מקבל החלטות, אלה מעשים שקורים להרבה מאוד אנשים, זה תופעות ידועות. הטענה לפי הפרשנות שאני מצטט עכשיו, הטענה היא שבעצם אתה כן מקבל החלטות רק לא מודע. הכל זה כל הזמן הפעולות כולן מכניות. אין עניין יצירתי פה. הכל מכני, רק זה מכני ואתה לא מודע לו, אז זה נראה לך איכשהו שזה פתאום נוצר אאוט אוף דה בלו כי אתה לא מודע לכל השרשרת המכנית שהובילה אותך אל המסקנה הזאת. באינטואיציה הרבה פעמים תשאלו אנשים מה זאת אינטואיציה, אז הרבה אנשים יגידו לכם או שזאת הגישה המקובלת בפילוסופיה, רוב האנשים יגידו לכם שאינטואיציה זאת חשיבה סיסטמטית לא מודעת. בעצם עשיתם חשיבה מכנית לוגית ממסקנה באמצעות טיעונים מהנחות באמצעות טיעונים מגיעים למסקנה, עבדתם בצורה לוגית לחלוטין רק שזה לא היה מודע וזה הגיע למודעות שלכם רק בשלב שהגעתם למסקנה. אז המסקנה הזאת נראית לכם איכשהו משהו יש מאין, האינטואיציה שלי פתאום הפילה עליי מסקנה. אז יש מפרשים שאומרים שזה קורה באופן מקרי, עלה לי איכשהו. פרשנות אחרת אומרת לא לא, זה מכני לגמרי רק שהתהליך המכני לא היה מודע וזה הגיע למודעות שלי רק בסוף. ואני טוען שיש מנגנון שלישי: אני מפעיל שיקול דעת ואני מבין ש… באינטואיציה עכשיו אני מדבר לא על טייס אוטומטי… באינטואיציה אני מפעיל שיקול דעת ואני מגיע למסקנה שזה נראה לי יותר סביר, יותר נכון, אין מאחורי זה חישוב מכני לא מודע, או לפחות לא בהכרח. זה הצעה פרשנית שאני מציע. וזה גם לא סתם מקרה. אתם רואים זה בדיוק אותו שיקול כמו שעשיתי לגבי בחירה חופשית ביחס לערכים. אותו דבר בדיוק. אז אני מקווה שכל החזרות האלה שעשיתי פה, באמת כבר אנחנו חוזרים המון על אותו דבר, זה מסביר קצת ומבהיר היטב את מה שאני רוצה לומר פה כי באמת זאת הנקודה הכי חשובה מבחינתי בכל המהלך, ההבנה הזאת, ההבנה של מה זה שיקול דעת ולמה הוא מונח בבסיס המושג אינטליגנציה לפחות לטעמי. עכשיו יש פרשנות, אני הולך צעד אחד הלאה עכשיו. כשאני מגיע לאינטואיציה כלשהי ועוד פעם זה איכשהו יוצא לי… חז\"ל גם מתארים את זה נכון? כמו מציאה שבאה לאדם בהיסח הדעת כשיש לנו רעיון תורני. חז\"ל אומרים איך אנחנו מגלים את זה, מיישבים קושיה חזקה? כמו מציאה שבאה לאדם בהיסח הדעת. זה בעצם האינטואיציה. ולדבר הזה יש שלוש פרשנויות כמו שאמרתי קודם: מקרי, מכני לא מודע, או יצירתיות, אינטליגנציה. אוקיי?

[Speaker D] אבל זה לא יכול להיות היסח הדעת. כאילו בחירה, זה כאילו סותר את חז\"ל, היסח הדעת זה לא יכול להיות בחירה, שיקול דעת.

[הרב מיכאל אברהם] לא אני בכלל לא בטוח. אבל לא משנה לי, אני לא מביא את חז\"ל בשביל להסתמך עליהם. עכשיו יש הרבה אנשים שכשהם ייתקלו בסיטואציה כזאת הם יקראו לזה רגש. כאן אני חוזר לשמואל. מה זאת אומרת? נגיד שאני… כן זה הדוגמה שאני הרבה פעמים מביא בהקשר הזה… נגיד שאני יושב על איזה בעיה מתמטית קשה, איזה משוואה קשה מאוד, חצי שנה יורק דם, מזיע, מגיע למסקנה התשובה היא שמונה. גמרתי את החישובים, עשיתי חישובים לא ייאמן. אז אני עשיתי את זה בעבודה קשה. תחשבו על מישהו אחר שיושבת על המשוואה הזאת ותוך רגע אומר וואלה זה שמונה, הפתרון הוא שמונה. אני מסתכל עליו נדהם, אני אומר לו מה איך עשית את זה, אני חצי שנה מזיע דם על העניין הזה איך אתה עושה את זה בשנייה אחת? אז הוא אומר היה לי רגש שזה שמונה. אוקיי? אמרות מאוד נפוצות, נכון? עכשיו אני טוען שהשימוש במונח רגש בהקשר הזה הוא שימוש לא מוצלח, שימוש מבלבל. אפשר להתווכח על משמעות המושג אבל זה לא מעניין אותי, אני רק רוצה לטעון שהשימוש הזה הוא שימוש לא מוצלח. למה? כי מה שהוא הפעיל שם זה לא באמת רגש, מה שהוא הפעיל שם זאת אינטואיציה. מה זאת אומרת? רגש זה אני אוהב מישהו ומישהו אחר לא אוהב אותו. האם יש לנו ויכוח? לא. אני בנוי באופן שאני אוהב אותו, ואתה בנוי באופן שאתה לא אוהב אותו. כשאני אומר שאני אוהב אותו זה סטייטמנט עליי, זה לא סטייטמנט עליו. וכשאתה אומר שאתה לא אוהב אותו זה סטייטמנט עליך, לא על האדם השלישי. זה לא בהכרח. רגע, רגע. אם אתה טוען משהו על עצמך ואני טוען משהו עליי, אז אין לנו ויכוח, נכון? כי אנחנו לא מדברים על אותו דבר. רגשות הן לא טענות על המציאות. רגשות זה איזשהו מצב פנימי של האדם. ולכן אם יש לי רגש שונה משלך, אין לנו בכלל ויכוח. עכשיו, אם לי אין רגש שהתוצאה היא שמונה ולך יש רגש שהתוצאה היא שמונה, אתה צודק ואני לא צודק, נכון? כי אחרי זה בדקתי וראיתי התוצאה היא באמת שמונה. אז זה אומר שהרגש שלך צדק. או במילים אחרות, הרגש הזה במרכאות, הוא טענה על העולם. אפשר לשפוט אותה במונחים של נכון ולא נכון, להבדיל מרגש במובנו האמוציונלי. אני אוהב, אתה לא אוהב. אוקיי? אין מה לשפוט פה במונחים של נכון ולא נכון. אם אתה אוהב אני לא אוהב, אין לנו ויכוח. לא אתה צודק ולא אני צודק ולא אף אחד טועה. אין פה צודק וטועה בכלל. אני מרגיש ככה, אתה מרגיש אחרת, זה הכל. אבל לגבי השאלה אם הפתרון הוא שמונה, הרי הפתרון הוא באמת שמונה. זאת אומרת, הטענה היא טענת אמת, טענת אמת היא טענה נכונה. מה זה אומר? זה אומר שכשאני משתמש במונח היה לי רגש כשאני אומר שהפתרון הוא שמונה, המונח רגש פה הוא לא מוצלח, הוא לא מתאים. כי עובדה שאני שופט את הטענה שלך במונחים של אמת או שקר. רגשות אני לא שופט. רגשות זה מה שאתה מרגיש, אתה מרגיש. זאת אומרת שאני רוצה להציע פה, בואו לא נשתמש במונח רגש במשמעות ההיא, במשמעות של ה… אני מציע במקום המונח רגש את המונח אינטואיציה. עכשיו אני רוצה להבהיר שזה לא סתם סינכרון סמנטי, זאת אומרת זה לא בסדר תשתמש במילה כזאת, מילה כזאת, מה זה משנה. זה נכון, זה באמת לא משנה, רק מה שאני רוצה לחדד זה שזה שני דברים שונים. תבחרו איזה מילה שאתם רוצים כדי לתאר את זה. תקראו לזה איקס ולשני וואי, לא אכפת לי. מה שחשוב לי זה שנבין שזה באמת שני דברים שונים. רגש ואינטואיציה הם שני דברים. אם מישהו בוחר לקרוא לשניהם באותה מילה ולקרוא לשניהם רגש, שיהיה לו לבריאות. הוא בוחר בשפה מבלבלת, אבל זאת זכותו. אני רק טוען, עדיין אבל צריך להבין זה שני דברים שונים. אחד מהם נשפט במונחי אמת או שקר, והשני לא יכול להישפט במונחי אמת או שקר. זאת אומרת אני בעצם רוצה לטעון שכאשר אני מדבר על שיקול דעת ואני מכמת אותו במונחים של כמה אינטליגנציה יש בו, כן? זאת אינטליגנציה. אני בעצם רוצה אני בעצם טוען ששיקול הדעת הזה או האינטואיציה הזאת הם לא רגש. ומה מבחין אותם מרגש? רגש זה משהו שנמצא בתוכי, הוא קופץ מתוכי או בצורה מקרית או בצורה דטרמיניסטית פשוט כי ככה אני בנוי. אני אוהב אותו זה לא כי החלטתי לאהוב אותו, אני אוהב אותו כי ככה אני בנוי שמתעוררת בי אהבה כשאני רואה אותו. אוקיי? מישהו אחר בנוי אחרת אז הוא לא אוהב אותו. מה אנחנו מניחים? שהרגש הוא תולדה של איך שאני בנוי. אוקיי? במובן הזה אינטואיציה בדיוק במישור הזה היא שונה מרגש. כי אינטואיציה, לטענתי לפחות, היא לא תולדה של איך שאני בנוי או לא רק תולדה של איך שאני בנוי, אלא גם תולדה של שיקול הדעת שאני מפעיל. מה אני מחליט? וזה משהו שלא קורה ברגש בדרך כלל. אפשר להתווכח קצת, אבל מה שאני קורא פה רגש, אוקיי? ולכן אני רוצה לומר שכאשר אתה מדבר על רגשות והערבובים האלה בין אינטואיציה לרגשות הם אפשר להתווכח סמנטית, אבל אני אומר זה מזיק במישור המהותי, לא במישור הסמנטי. כי ברגע שקוראים לשני הדברים האלה רגש בעצם לא שמים לב שמדובר פה בשני דברים שונים. אלא אם כן אתה באמת רוצה לטעון פילוסופית שזה לא שני דברים שונים, שגם מה שאני קורא אינטואיציה אינו אלא רגש, זה פשוט תולדה של המבנה הפנימי שלי. אבל אז אתה תצטרך להסביר לי למה באמת אנחנו שופטים את זה במונחי אמת או שקר ולמה באמת הרגש, סו קולד, שהוא תולדה של המבנה הפנימי שלי קולע אל האמת כשאני עושה ניסוי.

[Speaker C] נכון, נכון. הנה, אז אני מוכן לרב לייצג את העמדה הזו. אני לגמרי חולק על כך שאי אפשר להתווכח על רגשות, בוודאי. להפך, הוויכוח המהותי היחיד זה על רגשות. על העובדות אין מה להתווכח. זה תוכיח, אני אוכיח. אני חושב שלואיס בספר מה שהרב ציטט אותו הוא באמת טועה. זה לא נכון, זה בהחלט הוויכוח. כשאני אומר אני אוהב מישהו, זה אומר יש פה משהו שצריך לאהוב אותו, חשוב לאהוב אותו. אני אומר ארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא, תורה, צריך לאהוב אותם, וצריך להקריב עבורם. אז כשאני אומר אני לא מרגיש את זה, אני חולק עליך. כאילו אני אומר לאותו אחד אני חולק עליך.

[Speaker F] אני תומך בדעה של הרב, וכיוון שאתה חוזר על זה באמת כל כך הרבה פעמים אני מוכרח לומר לך שכבר בהתחלה כשהתחלת לדבר על רגש שהוא בא מתוך משהו שכלי אני ממש ממש לא מסכים איתך, והעובדה היא שאנשים מרגישים כל מיני רגשות ופועלים לחלוטין בניגוד לשכל כשהם יודעים שהם הולכים לקראת אסון, אבל הרגש מוביל אותם, לכן לרגש אין…

[Speaker C] אני אמרתי שרגש בא משכל? מעולם לא אמרתי דבר כזה.

[הרב מיכאל אברהם] ממש לא. רגע, רגע, בואו שנייה, תן לי רגע, אני אנסה לענות בצורה אחרת. הטענה שלי זה שאם אתה לדבר הזה קורא רגש, אז אתה פשוט עושה את ה… זה לא טעות אלא זה סמנטיקה, אבל את הבלבול ההפוך ממה שתיארתי. במקום לקרוא לרגש אינטואיציה אתה קורא לאינטואיציה רגש. מה זה משנה? אבל עדיין אתה מדבר פה על טענות שאפשר לשפוט אותם במונחים של אמת או שקר, אוקיי? אתה מדבר על זה. עכשיו ברגע שאתה מדבר על זה אז מה זה משנה איך אתה קורא לזה? לזה אני קורא פעולות אינטליגנטיות. לא חשוב. אז אתה קורא לזה רגש? שיהיה לך לבריאות. לא חשוב. זה מה שאני רוצה לטעון, אוקיי? אז אני רוצה לנתק את הדיון מהדיון הסמנטי בין אם אני הולך מהאינטואיציה לרגש או בין אם אני הולך מהרגש לאינטואיציה. מה שאני רק רוצה לומר, יש שני דברים. שני דברים. דבר אחד זה רגשות במובן האמוציונלי הספונטני שיוצא מתוכי ללא שיקול דעת וללא… פשוט כי ככה אני בנוי. ויש את ה… תקרא לזה רגשות אני קורא לזה אינטואיציה, שהוא תוצאה או שיקול דעת, שאומר שמאבחן משהו במציאות. שמאבחן משהו במציאות ואת האבחנה הזאת אני יכול לשפוט במונחים של אמיתי או שקרי. עכשיו אם לשניהם מישהו רוצה לקרוא רגש שיהיה לו לבריאות, אבל אני אומר זה מינוח פשוט לא מוצלח כי הוא מבלבל. יש פה שני דברים שונים. ולכן… אבל מה שחשוב לי זה באמת לא המינוח. המינוח הוא כלי. מה שחשוב לי זה לטעון שיש פה בעצם שני דברים שונים. זאת הנקודה. טוב, אני… היום באמת אני החלטתי שמכאן ולהבא אני אשתדל לא לאפשר כל כך הרבה התערבויות של השומעים כי זה מפריע לרצף, אז במחילה מכל המשתתפים אני אנסה קצת לעצור את המעורבות. אפשר לשאול אבל אם אני אמצא לנכון אני אעצור את זה. היום לא עמדתי בהחלטה הזאת כי התחושה שלי שמאוד חשוב לי שהנקודה הזאת תצא ברורה. זאת אומרת כי זה נקודה מאוד מהותית. לכן אני כבר מבקש מחילה ואני מודיע שהמדיניות, לפחות מבחינתי אני מקווה שאני אעמוד בזה, תשתנה. אני אאפשר פחות התערבות כי קשה לאנשים לעקוב כך.

[Speaker C] הרב, אני לגמרי לגמרי מסכים עם הרב מה שהרב אמר בסוף. אני חושב שזה רעה חולה בישראל. אני באוניברסיטה גם שומע. שומעים הרצאות בארצות הברית או באירופה ושומעים הרצאות בישראל. שמה תמיד המרצה מסיים, לא מפריעים לו בכלל, והוא משאיר זמן לשאלות ואז אפשר אפילו זה חלק חשוב מההרצאה כי הוא מתעמק בשאלות. אצלנו הישראלים, כמוני וכמו כולם, מפריעים באמצע עם שאלות שמסיטות את המבט וככה באמת זה פוגם בכל המהלך. אני לגמרי תומך בזה. זאת פשוט רעה חולה שבכל פינה. לא ראיתי בישראל אפילו מקום אחד שנותנים למרצה לסיים את דבריו, וכשהוא מרצה חשוב ובאמת הרב אומר דברים חשובים.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר שאלה פה ושם זה בסדר, אני גם בטח אם מישהו לא מבין משהו, לא כי הוא רוצה להתווכח, אז זה בסדר. אבל אני אומר אם דברים יחזרו על עצמם או דברים שהם לא… שיסיטו את הדיון, אז אני ארשה לעצמי לעצור אותם קצת. בסדר, זאת ההערה. אוקיי, אם יש שאלות או הערות אחרות אז…

[Speaker D] הרב, כן, לגבי מה שהרב אמר, רגש ואינטואיציה וכל זה. אולי אפשר פשוט להגיד שיש תחושות לאדם, אוקיי, והתחושות הם בכמה רמות? כמו שאנחנו מבינים שכאב זה שונה מאהבה, יש כמה סוגים של אירועים מנטליים שאנחנו חשים אותם, והבנה וזה. זה מובן גם כאב זה מן הסתם לא אהבה ולא זה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני טוען, תקרא לזה איך שאתה רוצה, זאת אומרת כל השאר זה מינוח.

[Speaker G] הרב, השיעור הזה הצגת כרגע רק את התמונה, עדיין לא שכנעת אותנו למה דרך אחת היא נכונה או יותר נכונה מהאחרות.

[הרב מיכאל אברהם] אני גם לא אעשה את זה.

[Speaker G] אה, גם לא יהיה בהמשך? אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, כמו שאמרתי, כל מה שאני מנסה להציע זה את האופציה הפרשנית שלי. ההנחה שלי וגם תקווה שלי, אבל זה גם הנחה, שברגע שאנשים יבינו שיש אופציה פרשנית כזאת, אני כבר לא צריך לשכנע אותם, זאת אומרת, כי הם זה מה שהם חושבים. הם רק לא מודעים לאופציה הפרשנית הזאת ולכן הם נתקלים בקשיים והם נסוגים מזה וחושבים משהו אחר. צריך להבין שעל נקודות מוצא קשה מאוד להביא טיעונים בעד ונגד. כמו שעם בחירה חופשית, אני לא יודע להביא טיעונים לטובת בחירה חופשית. כל מה שעשיתי במדעי החופש זה להראות שהאופציה הזאת קיימת. כשההנחה שלי זה שברגע שאני אשכנע את האנשים שהאופציה קיימת, הוא בא מאליו. זאת אומרת, הם נסוגים ממנה כי הם לא חושבים שהיא קיימת או שהם לא מצליחים להמשיג אותה.

[Speaker G] כן, אבל למשל לאינטואיציה יש לך את הטיעון של הגרף וזה, שיש הוכחה סטטיסטית לכאורה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון. אוקיי. טוב, אז עד כאן לשוננו להיום. שבת שלום. תודה רבה.