ערכים הם חוויות

ציתי לשאול על נקודה פילוסופית שמעסיקה אותי.

נדמה לי שכל ערך קיים רק כחוויה, ולא רק מתגלה באמצעות חוויה. כלומר, אינני מתכוון שהחוויה היא האמצעי שבו אנו מכירים את הערך, אלא שהיא עצם תוכנו של הערך.

למשל, יופי מוזיקלי אינו דבר הקיים בנוסף לחוויית המוזיקה. אילו לא היה בעולם שום יצור המסוגל לחוות מוזיקה, האם בכלל היה מובן לומר שסימפוניה מסוימת היא "יפה"? היו נשארים גלי קול בלבד, אך לא יופי מוזיקלי.

כך גם נדמה לי לגבי מושגים ערכיים. אילו לא הייתה בעולם שום אפשרות לחוות סבל, האם היה בכלל מובן לומר שכאב הוא "רע"? אילו לא הייתה שום אפשרות לחוות רוממות, האם היה מובן לדבר על קדושה? ואילו לא הייתה שום אפשרות לחוות זַכּוּת וניקיון פנימי, האם למושג טהרה היה תוכן כלשהו?

מכאן עולה אצלי המחשבה שהערך אינו ישות נוספת מעבר לחוויה, אלא שהערך והחוויה הם אותו הדבר, כשם שיופי מוזיקלי אינו דבר נוסף מעבר לחוויית היופי שבמוזיקה.

אם כך, האם אין הכרח לומר שגם מצוות התורה אינן יכולות להיות שרירותיות? הרי הן נשענות על מושגים כמו צדק, קדושה, טהרה, אהבה ויראה, ואם מושגים אלו אינם אלא אופני חוויה, נראה שהמצוות מוכרחות להיות נטועות במבנה החווייתי של האדם ולא רק בצו חיצוני של הקב"ה.

היכן לדעתך הטיעון הזה שגוי, אם בכלל?