אינטיליגנציה ונטיה פוליטית

הנתונים שציינת על רוב מוחץ לעמדות שמאל ופרוגרסיביות באוניברסיטאות העילית ובקרב שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות מוכרים היטב. אולם, המסקנה הרווחת כאילו "אנשים חכמים יותר נוטים לשמאל" מבוססת על בלבול מושגי יסודי בין השכלה ואקדמיזציה (או אינטלקטואליות) לבין אינטליגנציה, חכמה ושכל ישר.

כפי שכתבתי ואמרתי לא אחת, השמאל והאקדמיה הם אכן בממוצע יותר משכילים ואינטלקטואליים, אבל ממש לא יותר אינטליגנטיים או חכמים. כפי שניסח זאת ג'ורג' אורוול (ציטוט שאני מרבה להזכיר): "יש שטויות כל כך גדולות שרק אינטלקטואלים יכולים להאמין בהן".

כדי להבין מדוע הדעה השלטת במחוזות ההשכלה הגבוהה היא שמאלנית-פרוגרסיבית, יש לעמוד על מספר גורמים מרכזיים:

1. לחץ חברתי, קונפורמיזם והדרה באקדמיה: בעולם האקדמי קיימת אטמוספירה לוחצת ושטיפת מוח לא מבוטלת. אנשי ימין או שמרנים באקדמיה נדחקים, מושתקים, או חוששים "לצאת מהארון" פוליטית מחשש לפגיעה במעמדם ובקידומם. נוצרת תיבת תהודה שבה תפיסות פרוגרסיביות נתפסות כ"ברירת המחדל הנאורה", בעוד כל עמדה שמרנית או לאומית מתויגת כבורות.
2. הנטייה האינטלקטואלית להעדיף תיאוריה מופשטת על פני המציאות והאינטואיציה: האינטלקטואל מטבעו נמשך ללוגיציזם, למבנים תיאורטיים מופשטים ולטיעונים מבריקים. כשיש לו תיאוריה שנשמעת הגיונית ומשכנעת ברמה הלוגית, הוא מוכן לזנוח את השכל הישר ואת האינטואיציות הבריאות, ולא לתת לעובדות או למציאות הסרבנית לבלבל אותו. האדם הפשוט והימני, לעומת זאת, נצמד חזק יותר לאינטואיציות הראשוניות, לניסיון ולמציאות בשטח.
3. שבי בתוך הבועה הפוסטמודרנית והפרוגרסיבית: במדעי הרוח והחברה באקדמיה התפתחה תרבות שבה "נרטיבים", תקינות פוליטית ושיח על "מוחלשים" מחליפים את בדיקת העובדות ואת חיפוש האמת האובייקטיבית. בעולם כזה, עצם העובדה שטענה מסוימת אינה "שוויונית" או אינה תואמת את הנרטיב המבוקש מספיקה כדי לפסול אותה – גם אם היא מתארת נאמנה את המציאות.

ההשוואה לתמיכת אינטלקטואלים בנאציזם ובמשטרים טוטליטריים:

ההקבלה שהעלית לגבי אנשים חכמים שתמכו בנאציזם או בקומוניזם הסטליניסטי מדויקת מאוד. ידוע למשל שה-IQ של נשפטי נירנברג היה גבוה מאוד, ודמויות אינטלקטואליות דגולות במערב נהו אחרי סטלין. הדבר נובע בדיוק מאותו מנגנון: כשאינטלקטואלים נשבים באידאולוגיה מופשטת ובמילים גבוהות, היכולת האנליטית שלהם אינה מונעת מהם לטעות, אלא משמשת אותם כדי לבנות רציונליזציות מתוחכמות להבלים ולרשעות.

ניתוח כשל "סקר ההשכלה והאמונה/שמאל":

בספריי ובטוריי הראיתי שהטיעון הדמוגרפי כאילו "רוב המשכילים הם שמאל ולכן השמאל צודק" הוא כשל אפיסטמי. אם מנתחים את התפלגות החכמה באוכלוסייה, בתוך קבוצת המשכילים (שהיא קבוצה הקטומה מלמטה), דווקא המיעוט שבה (שהוא הימני/מאמין) עשוי לייצג את הקצה העליון והחכם ביותר של הפעמון. בני אף הציע ניסוח הומוריסטי אך קולע: באחוזונים הנמוכים באוכלוסייה יש רוב לימין, באחוזונים הבינוניים-גבוהים (5–9) יש רוב לשמאל האינטלקטואלי, ואילו באחוזון העליון ביותר מבחינת עומק מחשבתי – התמונה חוזרת להיות ימנית.