האם ליהדות יש מטרה ?

היי הרב אברהם,
אני מקווה שהרב לא חשב שאני כועס עליו, אני מאוד מעריך את הרב ודעותיו, הרב מאוד העמיק לי את האמונה. פשוט מבחינה פסיכולוגית זה קשה. הרב עושה עבודה חשובה בהנחלת שכלתנות לדת אבל זה מזעזע הרבה אנשים (כמוני…) שהאמונה שלהם באה מצרכים פסיכולוגיים מולדים ופתאום מסתבר שהרבה מאוד מהיסודות של האמונה שלנו די רעועים וזה מחריד את הצדדים הכי עמוקים בנפש, הנפש מתפרצת נגד זה ואנחנו מפנים את התסכול נגד הרב.
אני אומר את הדברים ברצינות למרות הדרמטיות שלי, באוניברסיטה חברים שלי הזהירו אותי "מהדעות האפיקורסיות של הרב מיכאל אברהם"…
אבל תורה היא וללמוד אני צריך עד כמה שיצר הרע ינסה להילחם בשכל…

לעניינינו: אם המטרות של התורה לא ידועות לי, למה בכלל לקיים אותם ?
למה לי לעשות מעשים שאני לא יודע מה הם מועילים לי או לחברה ?
בגלל שאני צריך לסמוך על הקב"ה ש"הוא חכם ויודע יותר ממני" ?
יש לי הרגשה שאני מקיים מצוות כמו דביל מאיזה רגש דתי בלי שום הגיון…

שלום שי. הכל בסדר, רק התבדחתי.

לגבי דעותיי האפיקורסיות, ראה בטור 74: https://mikyab.net/%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A1/

המדרש מביא שכשהקב"ה חיזר על האומות ושאלן אם רוצים לקבל את התורה הם שאלו מה כתוב בה. וישראל אמרו ישר נעשה ונשמע. ואכן ההוא מינא מלגלג על רבא ששייך לעם פזיז "דקדמיתו פומייכו לאודנייכו" (ראה שבת פח). ההבדל הוא שישראל קיבלו את התורה לא בגלל הזדהות עם מטרותיה אלא בגלל האמון בקב"ה. כמו שאני לוקח תרופה ואין לי מושג איך היא עובדת. יש לי אמון ברופא.
לפירוט ראה במאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%95-%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A7/

בקיצור, אם יש לך אמון בקב"ה אז סביר לקיים מצוות. ואם אין לך – אז גם ידיעת המטרות לא תסייע שהרי מי אמר שקיום המצוות יביא למטרות ההן? הקב"ה? הרי אין אמון בו.

הדבר דומה בעיניי למי שישאל מדוע להיות מוסרי? בפשטות התשובה היא כדי להיטיב לזולת. אבל זה לא נכון. הסיבה היא כדי להיות מוסרי. הגדרת המוסר היא להיטיב לזולת, אבל הסיבה למה להיות מחויב לו היא: ככה. המוסר כמו כל ערך הוא סיבת עצמו. למה יש ערך לחיים? ככה.
ה"ככה" הזה אינו סתם שרירותיות. אלא זו נקודת מוצא. כל הסבר עומד על הנחות. וההנחות על מה עומדות? על עצמן. ככה. זהו ככה שאינו שרירותיות אלא דבר שמובן מחמת עצמו ולא זקוק למשהו מחוצה לו כדי לבסס אותו. עבודת ה' היא הנחת יסוד ואין להעמידה על משהו אחר. אם מעמידים אותה על מחויבות מוסרית (כמו הכרת הטוב) כי אז ההלכה והדת הופכות להיות חלק מהמוסר. זה בלתי סביר בעליל. מה עוד שגם המוסר עומד על עצמו ולא מוסבר על פי משהו אחר.
ראה על כל זה במחברת הרביעית בחלק השלישי.

לגבי למה לעבוד את ה', ראה גם בסוף המחברת החמישית (על הכרת טובה פילוסופית). יש גם מאמר על זה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/