ילד דתלש

יש לי אפילו שניים. אני לא מסכים איתם וחבל לי שבחרו לא נכון, אבל אני לגמרי מכבד את בחירתם ומקבל אותם ואותה. בד"כ לחצים על הילד לחזור מביאים לתוצאה גרועה יותר (גם התרחקות מהדת וגם התרחקות במישור האישי), ולכן אני לא ממליץ עליהם אלא במקרים חריגים מאד שבהם יש לך סיכוי. בדרך כלל, אחרי שלב של החלטה זה כבר חסר סיכוי ולא נכון להמשיך עם זה. אגב, להערכתי ברוב המקרים החלץ הזה נעשה יותר לצורך עצמך ופחות לצורך הילד (ובמקרים לא  מעטים כדי לפצות על תחושת כישלון שלך, ועל איך אתה נתפס בעיני הסביבה). ככלל, אם הילד בחר בדרך אחרת בעיניי זה סוג של הצלחה, לעומת ילד שנותר בדרך הנכונה (בעיניי) מתוך אינרציה כי זה איזור הנוחות שלו. אם הוא סתם החליק לשם ולא מתוך הכרעה, זו באמת לא הצלחה, אבל לא תמיד אתה יכול לדעת אם זה זה או זה (ברוב המקרים זה שילוב). אם אתה דואג מהעולם הבא וגורלה הנצחי, לדעתי חזקה על הקב"ה שלא בא בטרוניא עם בריותיו. אם אדם לא רשע ולא עושה זאת סתם אלא באמת חושב כך (או לפחות נראה לו סביר), הוא אנוס ולא נענש, ובוודאי שהוא לא אבוד ויהיה לו תיקון בצורה זו או אחרת. מבחינת התדמית שלך, זה שיקול רווח אבל ממש לא לגיטימי. הילד לא אמור לפעול כדי לדאוג לתדמית שלך, ואתה לא אחראי להחלטותיו. אם תקבל את הדברים ותכבד אותו, ולא תנסה להסתיר ולהתחמק מהסביבה כי כל אדם עושה את החלטותיו ואתה לא אחראי להן, תחוש יותר שלם ופחות לחוץ ותוכל לפעול נכון יותר. לסיכום, אני מאד ממליץ, גם טקטית וגם מהותית, לכבד את הילד/ה שלך בכל דרך שבה הוא בוחר/ת. הוא אדם אחר והוא זה שצריך לקבל החלטות לגבי דרכו. קשה להתרגל לזה, ואתה כמובן לא מסכים עם דרכו, אבל זהו המצב. בהצלחה.